פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת

1

139
הוועדה המיוחדת לפניות הציבור
14/11/2023


מושב שני



פרוטוקול מס' 37
מישיבת הוועדה המיוחדת לפניות הציבור
יום שלישי, ג' בכסלו התשפ"ד (16 בנובמבר 2023), שעה 10:00

סיור במלונות הקולטים את מפוני מלחמת "חרבות ברזל" בים המלח לטיפול בתלונות המפונים אל מול משרדי הממשלה

חברי הוועדה: יצחק פינדרוס – היו"ר
דן אילוז
אתי עטיה

עינב גיירמה - משרד ראש הממשלה

אמיר וייס - מנהל אגף תשתיות ומדיניות ממשלתית ברשות לפיתוח כלכלי, משרד ראש הממשלה

עינב הרמן - מנהלת יחידת רשם ההקדשות רשות התאגידים, משרד המשפטים

אלי ראקוב - יועץ שר, המשרד לפיתוח הנגד והגליל והחוסר הלאומי

ברוך בן פזי - סגן מנהל אגף פניות הציבור, המוסד לביטוח לאומי

מרב פלג גבאי - צוות מרכז המחקר והמידע של הכנסת

מיכל לרר - צוות מרכז המחקר והמידע של הכנסת

אתי וייסבלאי - צוות מרכז המחקר והמידע של הכנסת

ד"ר מיכאל גדלביץ - רופא מחוז דרום, משרד הבריאות

ד"ר רוני ברקוביץ - ראש אגף האכיפה ואחראי סיוע באזור המלונות, משרד הבריאות

חופני דנין - מנהל תחום היערכות לשעת חירום מחוזי, משרד הבריאות

הילה גור - מנהלת שיווק תיירות פנים, משרד התיירות

אילי ארקינד - רפרנטית משרדים כלכליים בחשכ"ל, משרד האוצר

אוהד אלקבץ - רפרנט חינוך באגף השכר והסכמי עבודה, משרד האוצר

שמואל אפלבויים - רכז חינוך והשכלה גבוהה באגף השכר, משרד האוצר

שלמה אוחיון - סמנכ"ל בכיר שירות לקוחות, רשות המיסים בישראל

מימון ראסמי - מס רכוש, רשות המיסים בישראל

קרן כץ - סגנית מנהל מחוז דרום, משרד הרווחה והביטחון החברתי

ליז דויד - ממונה מחוזית חוץ ביתי ילד\נוער מחוז דרום, משרד הרווחה והביטחון החברתי

נועה גלעדי - מרכזת קשרי כנסת וממשל, משרד הרווחה והביטחון החברתי

עידן מועלם - מנהל רשת ארצית לתח"צ, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

אבנר פלור - מהנדס, מנהל מינהל תכנון ופיתוח, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

דלית רגב - מנהלת תחום ניידות, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

יוסי ניזרי - מנהל אגף הרישוי, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

דלית רגב - מנהלת תחום נידות, משרד התחבורה

רעות בלושטיין - מרכזת בכירה פיקוח ובקרה, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

יוליה אוספובט גורוביץ - מנהלת תחום פניות הציבור, משרד העלייה והקליטה

שלי שקד - סגנית מנהלת מחוז דרום, הרשות הלאומית לביטחון קהילתי

תומר אושרי - דובר ואחראי פניות הציבור מחוז דרום, משרד החינוך

קובי הלפרן - סמנכ"ל לקוחות אינטל, שירות התעסוקה

ניר וגנר - ראש המועצה האזורית תמר

מורן יצחקי - מנכ"לית המועצה האזורית תמר

גלית אופיר - מנהלת אגף משאבי אנוש בעיריית שדרות

פזית ביטון - רכזת "גמלאים ונהנים" שדרות

אודי זיכרמן - מנכ"ל התאחדות מלונות ים המלח

פרופסור ערד קודש - מנהל מערך בריאות הנפש, קופת חולים מאוחדת

אורלי קשת - סגנית מנהל תפעול מחוז דרום, מכבי שירותי בריאות

ד"ר אסי סיקורל - מנהל רפואי מרפאות מפונים ים המלח, שירותי בריאות כללית

אסתר רפאלוביץ - מנהלת סיעוד כללי דרום, שירותי בריאות כללי

אבי בך ברוך - עוזר ממונת פניות הציבור מחוז דרום, שירותי בריאות כללית

אלמוג הרר - מנכ"ל מלון לאונרדו קלאב

שי דדוש - מנכ"ל מלון ישרוטל נבו

אילנית קדוש - מנכ"לית מלון Enjoy ים המלח

הרב שמעון אלהרר - מנהל בית חב"ד ים המלח

שרון בראל - מנכ"לית קהילת קיבוץ סעד

לאה גינסברג - מפונה, קיבוץ סעד

אושרת - דרור בתי חינוך, רכזת גני ילדים במלון לאונרדו קלאב

קשת - מפונה, נציגת שדרות

קרין - מנהלת קהילת קיבוץ מגן במלון Enjoy, מנהלת משאבי אנוש קיבוץ מגן

לירון - צוות מלון ליאונרדו קלאב

איימי - צוות מלון ליאונרדו קלאב

א' - ילד משדרות

ז'נה ישראלוב - רכזת בוועדה

בנימין גל - דובר הוועדה

ורד קירו זילברמן

אתי שבתאי

איה צימרמן, איטייפ



רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.
















סיור במלונות הקולטים את מפוני מלחמת "חרבות ברזל" בים המלח לטיפול בתלונות המפונים אל מול משרדי הממשלה


(סיור בבית הספר נופי הבשור)

שלום.

אני שולח שתי משאיות לבית הספר שלכם.

וואו.

תעמיסו את כל הציוד, נשים פה. כשיגיע הציוד שהזמנו נעביר לבית הספר הבא.

יהיה לבית הספר השלישי.

הם ישתמשו בו גם קצת פה - -

כן, הכל. מעכשיו לעכשיו. זה איל, המנהל של היסודי.

אהלן, נעים מאוד.

חבר הכנסת יצחק פינדרוס.

אז רגע, בתי הספר היסודי והעל-יסודי הם ביחד, בעצם.

הוא המנהל של העל-יסודי. הם חילקו את הכיתות, חלק ככה וחלק ככה.

זה חטיבת ביניים?

מכיתה ז' עד יב'. על הנייר יש לנו כ-180 תלמידים, והמאבק המרכזי זה לגרום להם לבוא. לחלקם זה מאוד לא פשוט לחזור לשגרה אחרי התקופה הזאת. יש פה גם יישובים - - - כיסופים, חולית, בארי, אלו ישובים ש - - - מגן. לכל ישוב פה יש הרבה סיפורים של - -

כמה באמת מגיעים מתוך ה-180?

מה זה?

כמה מגיעים בממוצע ביום מתוך ה-180?

אנחנו כרגע איפשהו בין 50% ל-70% נוכחות. אבל יש נערים שעוד לא מסוגלים.

איל עצמו תושב בארי.

כן. יש בבארי סיפור קשה של חטופים. יש המון חטופים מבארי, ביניהם נערים חטופים, והנוער פה שואל "איך אני יכול לבוא ולשבת בכיתה ככה"?

כמה נערים חטופים יש - - -

בבארי יש לנו 7-8 נערים חטופים. והם חלק מהקהילה.

חברים שלהם.

כן. יש הרבה בני נוער שאומרים שהם לא יכולים להיות כאן כשחבר שלהם לספסל הלימודים יושב בעזה. אנחנו עובדים על - -

יש מענה אחר לילדים האלה?

אתה מבארי גם כן?

כן אני מבארי גם כן.

יש מענה אחר לילדים האלו שלא מצליחים להגיע לפה?

תראו, יש מעטפת טיפולית רגשית, אבל זה בעיקר עבודה של ההורים שלהם, ושלנו. ההורים מאוד מגויסים, מאוד מבינים שזה הדבר הנכון למרות כל הקושי, ושזה חלק מהטיפול הנפשי שהנערים האלה צריכים. זו איזושהי חזרה לשיגרה.

אז אם אני מבין נכון בארי מחולקים בין ים המלח וכאן.

בארי - -

פגשתי את החבר'ה שלכם בים המלח כשהייתי לפני שבועיים.

בעין גדי?

בים המלח. לא, באילת.

באילת.

לא, בארי אין באילת.

אין באילת.

היו.

היו, בהתחלה.

אני הייתי איתך במלון המלך שלמה,

אה כן, היו שם לכמה ימים.

הייתי במלך שלמה - - -

אולי בהתחלה.

אולי הם היו בהתחלה.

בעיקרון קיבוץ בארי פונה למלון דוד, יכול להיות שיש משפחות בודדות. היום כבר כולם עברו לכאן כי מוסדות החינוך נמצאים כאן. גם היסודי, גם התיכון וגם הגנים. הגנים של בארי במלון, והיסודי שם. בקיצור, עכשיו כולם כאן.

ואתה אומר שעם כל זה אתה מגיע ל-70% נוכחות.

ביום טוב. אבל זה קשה.

50% עד 70%. אתה אופטימי, אתה הולך למעלה.

כן, 50% עד 70%. לפעמים גם מתחיל ב-70% ועד סוף היום זה יורד ל-40%.

בסדר, אבל ילד שמגיע גם פעמיים בשבוע - -

נכון.

למה אמרתי 70%? ילד שמגיע פעמיים בשבוע הוא כבר קשור. זה נכון שיכול להיות שהוא לא מגיע כל יום, אבל - - -

מי משכנע אותם להגיע?

אנחנו עובדים מול ההורים, יש כאן מחנכים שמשקפים להורים את המצב. שוב, אנחנו עובדים רק שבוע, עוד לא בנינו מספיק שדרות עבודה. הרעיון הוא באמת להשתמש גם בהורים, גם במדריכי הנוער שלהם שהיו בישובים ומחוברים מאוד לנערים. לאט לאט זה יקרה.

בהצלחה.

תודה.

אתם צריכים כאן עוד משהו?

לא.

אני אתי מהממ"מ. יש פה בית ספר על-יסודי אחד לכל הסביבה, או שלכל אחד מהמלונות יש בית ספר אחר?

זה על-יסודי לתושבי המועצה האזורית אשכול שפונו לים המלח.

הבנתי, אוקיי.

במועצה האזורית אשכול יש תיכון ממלכתי אחד שנקרא "נופי הבשור".

כן.

תושבי המועצה האזורית אשכול מפוזרים ברחבי הנגב והדרום. "נופי הבשור" הקימו חמש שלוחות, וזו אחת השלוחות. יש שלוחה באילת, שלוחה בערבה, שלוחה ברמת נגב ושלוחה בזום, כדי לתת מענה לכל התלמידים שמפוזרים. אז זאת השלוחה, נמצאים כאן בערך חמישית מבית הספר על הנייר.

אוקיי. וישובים אחרים שהתפנו נמצאים בבתי ספר אחרים?

רגע סליחה, בואו ניתן להם להיכנס.

בטח. סליחה.

אנחנו חוסמים את המעבר לילדים.

סליחה.

תודה, סליחה. בואו. תקראו להם, איפה הילדודס?

למי לקרוא? אני אקרא. את מכירה אותם?

רגע, ומי שעובד פה אלו אותם האנשים שעבדו בבית הספר? הם נמצאים גם פה?

יש את המורים של התיכון שפונו עם הישובים שלהם, והם המגויסים הראשונים לעבודה כאן.

אבל זה לא מספיק, אז גייסנו מורים של בתי ספר אחרים שגרים בקהילות האלה וגם פונו הנה, מורים שכרגע בתי הספר שלהם עובדים בזום או שלא עובדים. בכל מקרה הם נמצאים כאן, אז גם הם גויסו. והשלמנו את השורות עם מתנדבים. יש המון, אני כל היום הודף פניות.

יש לכם ילדים משדרות גם?

לא. שדרות יש להם - -

חבר'ה, אנחנו צריכים לזוז קצת לאפשר לילדים - -

כן.

זה מבהיל את הילדים קצת, זה עושה להם - - -

שדרות לא באים לפה בעצם.

לא, זה רק של תיכון - - - לשדרות יש מענה אחר באחד המלונות.

הבנתי. וכל מה שהוא מעבר למורים - -

מערך - - -

היועצים, המערך התפעולי, דברים נוספים, זה משהו שקיים כאן? איך זה עובד?

כן כן, נוכח כאן הצוות של בית הספר. הפסיכולוגית של בית הספר נמצאת איתי כל יום, היא גרה פה כי הישוב שלה פונה לכאן. נמצאת גם יועצת בית הספר, ויש גם מערכי טיפול בישובים שאנחנו עובדים מולם.

אנחנו מוצאים, יש המון מתנדבים. מכניסים לאט לאט - - - מסודרת עכשיו - - -

אוקיי. טוב, תודה. ממש תודה.

מטעם מי את?

אני ממרכז המחקר והמידע של הכנסת, מהממ"מ.

אני מעריץ גדול שלכם, אני מורה לאזרחות.

אנחנו מעריצים אותכם, את מה שאתם עושים.

אנחנו משתמשים הרבה בחומרים שלכם.

זה טוב לשמוע. באמת תגידו מה אתם צריכים, אני חושבת שבשביל זה באנו לפה. לשמוע אתכם - -

כן.

את יכולה ללכת להעיר את הילדים בבוקר ולהביא אותם לבית ספר? זה מה שצריך.

את הילדים שלי אני בקושי מצליחה.

כן.

איל לאט לאט ימשוך אותם בקסמיו.

כן.

הוא יודע לעשות את זה, ובעבודה מאומצת. בשדרות למשל מינו מנהל לעל-יסודי, הוא מינה מחנכים טובים והם פשוט מלקטים את הילדים. הולכים עד לחדר להביא את הילד לבית הספר, לאט לאט.

זה מה שקורה. יאללה.

תודה רבה.

תנו לאיל לעבוד.

כל הכבוד.

תודה לכם.


(סיור במלון לאונרדו קלאב)

עיריית שדרות. תיפגשו איתם גם אחר כך בצורה יותר מצומצמת.

נשב באולם אחר כך - -

כן, נכון. אז נעשה קודם כל את הסיור בשביל להבין, והמנכ"ל יגיד כמה מילים - - -

לפני שבועיים היינו באילת עם מנהלת המתנ"ס שלכם.

עם לימור כהן.

עם לימור כהן האלופה. המנכ"לית שלנו.

כולם פה? חברים, שקט. נעים מאוד שמי אלמוג, מנכ"ל המלון.

את אודי זיכרמן כולם מכירים. יש פה גם נציגים של שדרות, כרגע רוב המלון הוא תושבי שדרות. יש מעט מאוד מאשקלון. חלק מהעוטף באים באופן עצמאי. כרגע המלון - -

- - - עוטף באים עצמאית, מה זה אומר?

עצמאית, מזמינים חדרים. אנחנו מקבלים את ההזמנה שלהם, הם מגיעים לפה ולא משלמים על זה, כמובן. רוצים להגיע לפה מבחירה, הם מחליטים - -

אבל מה זה אומר? אנשים שנפרדו בעצם מהקהילות שלהם?

יש כאלה שרוצים. זה לא יותר מידי, 10-15 חדרים. בקומה התחתונה של המלון פתחו גנים וכיתות לימוד. כמובן שאנחנו מקבלים המון תרומות, דרך "קרן רש"י".

"רש"י" ועיריית שדרות.

ועיריית שדרות.

רגע, שאלה שעלתה בוועדת חינוך.

בוודאי.

מי משלם על החדרים שסוגרים?

על ההקמה שלהם? "קרן רש"י" - -

לא לא, על השכירות של המקום.

על השכירות אף אחד לא משלם. המלון לא גבה כלום, אנחנו נתנו את זה בחינם.

בתי המלון החליטו באופן כללי - -

באופן גורף - -

כל השטחים הציבוריים שניתנו - -

ללא תשלום.

לכל הפעילויות, גנים והכל, ללא תשלום.

ומה שחיים כץ אמר אתמול בוועדה, שהעלו את המחיר - -

זה היה מחיר על ארוחת הצהריים.

אנחנו מדברים על התפריט, זה ארוחות וזה אולמות.

אבל השטחים הציבוריים שאתם תכף תראו - - - וכל זה ללא תשלום.

בלי שום קשר המלונות נרתמים ב-100% לטובת הקהל.

אז רק - - - ההתחייבות של שר החינוך הייתה לטובת - - - בוועדת חינוך, זה ששר החינוך - - - לממן את זה - - -

אנחנו לפחות כרגע - -

רק שתדע - -

הוא אמר - - -

אני רוצה להדגיש את מה שאומר אלמוג, אנחנו בהתחלה נתנו עוד הרבה מעבר. זה ברור, זה לא רק עניין של אולמות.

טוב, אנחנו נעשה סיור, נראה לכם את הגנים, נראה לכם את כיתות הלימוד.

אולי שיעברו לפני כן בעמדות הממשלה? שיראו את העמדות של הממשלה.

יגיעו גם לשם.

בוקר טוב, רק להגיד לך - - - כסף. את כל הנושא הזה. לך תראה את הקטנים החמודים שלנו למטה, אין יותר מקסימים מהם. אתה תהנה יותר.

זה לאלמוג המנכ"ל שבזכותו אנחנו פה.

חמודה.

הוא אחד המקסימים, באמת. מנכ"ל מקסים מקסים.

אין לנו מילים, באמת. לכל צוות העובדים מהקטן עד הגדול.

אנחנו נשמח שתהנה כמונו למטה, שתראה את כל הקטנים החמודים האלה.

משהו נוסף שלא אמרנו, יש במלון מרפאת שיניים. של כללית. אם אני לא טועה - -

מתחם הקופות. יש כמה קופות.

כמה קופות.

עמותת "נתן"

עמותת "נתן"?

כללית מקבלת את כל הקופות.

כללית מקבלת, גם "נתן" נמצאת פה. יש גם מרפאת שיניים. יש הכל, כל מה שצריך יש.

משרדי הממשלה נמצאים בעמדות האלה? נותנים שירות ואונליין. למשל העמדה שלנו של רשות המיסים נמצאת שם.

רשות המיסים גם נמצאת פה היום.

גם בנושא של נזק ישיר, גם נזק עקיף.

בקיצור המלון נהיה עיר.

וגם הנחות לתושבי - -

המלון נהיה ממש עיר, באמת, לא חסר כלום. המלון טוב. כל מה שצריך להיות בשדרות יש אותו במלון. אין לנו שום תלונה. הכל תודה לך בורא עולם.

כשתיגמר המלחמה תזמינו אותו שיקים את המלון הזה בשדרות.

אני רוצה לדעת אם הזמנת אותם כדי להגיד את זה.

הייתי בים עכשיו, עשינו מיצג ב-40 מעלות חום. יאללה בואו.

ילדים ומועדון נוער. כולל עמדות של סוני פלייסטיישן וכדומה.

אתם תראו עכשיו גם את זה. בואו. נציגה של - - - את נושא הגנים.

אהלן. אני אושרת, אני מדרור בתי חינוך. אני מרכזת את ארבעת הגנים שפתחנו כאן. הגנים נפתחו בשיתוף פעולה של הרבה ארגונים, גם משרד החינוך והחמ"ל האזרחי שבנו וציידו את הכל. אתם יכולים להציץ. לכל גן יש צוות חינוכי, צוותים שגייסנו מרחבי הארץ.

מרחבי הארץ או מתושבי שדרות?

גם וגם. ההתחלה הייתה - -

באחוזים, כמה משדרות?

כעת זה בערך חצי חצי. נשים שהגיעו לכאן בהתנדבות בתחילת הדרך, והיום גם מפונות משדרות הצטרפו אלינו, שהן ממערכת החינוך בשדרות, סייעות וגננות. המקום מתפקד ממש כמו גן. ילדים מגיעים בבוקר, נכנסים, ההורים הולכים וחוזרים בשעה 13:00 לקחת אותם. אנחנו מדרור בתי חינוך מרכזים חינוכית את כל העניין.

כמה ילדים יש לכם בגנים?

זה קצת משתנה כי לפעמים נוסעים, בערך 50.

יש כאן מענה גם לגילאי לידה עד שלוש?

יש מגיל שנה וחצי עד שלוש.

גם כאן צריך להגיד שהרשות המקומית לקחה אחריות על הדבר הזה. כל המבנים האלה הגיעו מעזרה חיצונית. הרשות הייתה פה כשהתקבלה ההחלטה לעשות את זה ומשרד החינוך תמך בהם.

נכון.

כשאתה אומר הרשות, אתה מתכוון לרשות המפונה או הקולטת?

שדרות. שדרות.

שדרות, מהעירייה עצמה.

כן.

רשת דרור ואחרים היו כאן לאורך כל הדרך, עד שכל המקומות התארגנו ונתנו כתף.

את פה מטעם משרד החינוך, מטעם עיריית שדרות?

לא. אני מטעם דרור בתי חינוך ותנועת דרור ישראל, ואנחנו פועלים היום ב-50 מוקדים של מפונים ברחבי הארץ. אנחנו תנועה חינוכית, זה מה שאנחנו עושים.

טוב. אנחנו הולכים, אני רוצה לפתוח - - -

אי אפשר לצלם.

לא לצלם, רק להסתכל.

תעזבו את הגנים, בואו, אני אקח אתכם לבית הספר.

לא לא, גם וגם.

בואו, אפשר להציץ, לראות את הילדים - - -

אפשר להציץ. חלק מהילדים במשחקייה עכשיו.

יש פה גם משחקייה לילדים, ראיתי מה שנעשה בה. אפשר להתחיל להתקדם, חלק יכנסו לכיתות, חלק לשם. בואו. אהלן, משרדי ממשלה, אנחנו רוצים רק להראות להם - -

יש מצב אבל שלא? כי הם פשוט אוכלים כרגע.

הם אוכלים? לא נפריע להם.

יש פה גן ריק, אתה יכול להיכנס לגן הריק. תודה.

אין בעיה. יש פה גן ריק למי שרוצה לראות איך באמת נראה הגן. אפשר חופשי, אין אף אחד להפריע לו. גם המרפאה פה.

סליחה? אתה המנכ"ל של המלון?

כן. אהלן.

- - - כל הדבר הזה, זה לא מובן מאליו.

באהבה באהבה באהבה.

לא - - - ואני גם תכף אפרגן על זה.

הוא בדיוק שאל אותי למעלה מי משלם לכם. אמרתי לו שלא, זה של - - - באהבה.

אני תכף אגיד את זה.

נושא המרפאות וכמובן ונושא בית המרקחת. והבחורצ'יק הזה חופני נתן מיד תשובה. מיד. כל הכבוד. באמת מגיע לו.


זה מועדון ילדים שהקימו להם עם עמדות סוני.

זה לוקח זמן. לעשות פה מחיצות בין - -

הנה.

מה שלומכם? מאיפה אתם, משדרות?

לא. סופחתי לשדרות, אני מנהל בית חב"ד של ים המלח. אני ואישתי. יש דבר כזה לא רק בתאילנד, הודו וסין, גם פה. אני חי כאן כבר 19 שנה.

אני עוד זוכר את התקופה שיוסי בלוי היה הרב פה, אז זה בסדר.

נכון נכון.

והחב"ד של שדרות נשאר בשדרות?

כן. הוא שם, לא עוזב את העמדה. לפני כחודש לחצו עלינו ואמרו לי "צו 8, אתה מגויס". מה המטרה? הקמת בית ספר. זה לא התחום שלי, הפעילות כאן היא תיירותית. אבל הבנו שאין ברירה. צריך מישהו, ואני מקומי - -

אז מי מנהל את זה היום מבחינה חינוכית?

הבאנו לכאן מנהלת פדגוגית.

מאיפה?

מערד. ולאט לאט גייסנו כוח אדם. ברוך השם יש לנו כאן למעלה מ-150 ילדים שבאים מכל אזור בתי המלון של בית בוקק, ולהתחיל את היום - -

חוץ משדרות מגיעים גם מעוד - -

יש אוטובוס שמגיע לכאן מכל האזור, מכל בתי המלון.

כן, אבל מאיפה הילדים? שדרות ומאיפה עוד?

בעיקר משדרות, קצת אשקלון.

הבנתי.

בגדול משדרות.

בעצם מעל הדבר הזה יש את עידית, שהיא המנהלת הרשמית של שדרות, היא מנהלת את כל המתחמים. - - - סגן מנהל החינוך של מרחב ים המלח.

בוקר טוב למכובדים, בוקר טוב לתלמידים, לצוות, להורים, בוקר טוב לשר פינדרוס. בוקר טוב - -

- - - מקווה לא להיות.

בוקר טוב למכובדים ממשרד החינוך. אני נרגש להיות כאן איתכם בכל רגע ורגע. אני חייב גם טיפה להקדים, לפני שאני נכנס כערך בויקיפדיה, שהתחום שלי ושל אישתי, בעיקר שלי, הוא לא בתחום החינוך ולא בפתיחת בית ספר פדגוגי.

אני כאן באזור כבר 19 שנה ומתעסק בתיירות. בכל מיני כיוונים. אבל כאשר פרצה המלחמה הבנו שצריך עכשיו להתעסק באיך לסייע לפליטים שהגיעו לכאן ולתת להם חינוך. חברנו לעיריית שדרות, לגברת עידית ומר גיל אם הוא נמצא כאן, ואנשים טובים מאוד ממשרד החינוך. תוך שבוע הקמנו כאן ביחד את בית הספר המקסים הזה. מתחילים את הבוקר בשמע ישראל, במודה אני לפניך מלך חי וקיים, ואחר כך לימודי חול וגם משחק.

אני רוצה לשתף אתכם במשהו אישי. - - - שבוע וחצי, כשפתחנו את המקום, ילדים עדיין הגיעו אוחזים במכנסיים של אבא ובחצאית של אמא. לקח כמה ימים עד שלאט לאט הילדים השתחררו. יום ראשון שעבר נפל לי האסימון. אני יושב כאן, אני רואה קבוצת ילדים משחקת. ואז הבנתי שביחד עשינו כאן משהו ענק. מדהים. הילדים כאן לא חושבים על ה-12 שניות של הפצמ"ר שאוטוטו יורד, או איפה הממ"ד הקרוב נמצא. הילד כאן משחק עם חבריו. הילד כאן נהנה. הוא מחייך. הבאנו לילד את הילד. הציפו אותי הדמעות. ואני מודה לשם על זה שהוא נתן לי את הכוח, ביחד עם כל הכוחות כאן שחברנו ביחד, לעשות דבר מדהים. להחזיר לילד את הילד.

אני רוצה לפתוח בכמה מילים על ידי אחד הנציגים של הילדים כאן. איפה נמצא?

חזר להיות ילד.

חזר להיות ילד.

מסתתר.

צריך להגיד תודה גם לאלמוג. להגיד תודה למנכ"ל של המקום.

הנה, הוא חזר להיות ילד, הכל בסדר.

ועיריית שדרות.

סיכמנו שזאת המטרה, לחזור להיות ילד.

כן? בדיוק. אז איפה הוא?

הנה הוא פה. חזר להיות ילד.

בהזדמנות זו אני חייב לומר תודה ענקית למנכ"ל מלון "לאונרדו קלאב", מקווה שהוא נמצא כאן. גם לבעלים של רשת "פתאל", על רוחב הלב ופתיחת האפיקים, ההתגייסות המלאה ומתן האפשרות להשתמש באולם השמחות – כמו שאתם רואים – לטובה ילדי ישראל. זה לא מובן מאליו, ועל כך מגיע לו ישר כוח. ואיפה הילד?

הנה הוא בא. זה בסדר, אל תרוץ. תנו לו להיות ילד.

הוא מגיע.

עוד משהו חשוב עד שהילד יגיע. אחד מהאנשים שלמעשה נתנו לנו את הכוח לעשיית המיזם הזה זו רשת "אוהל יוסף יצחק", שלהבות חב"ד. הרב קריצ'בסקי הגיע לכאן במיוחד לפני כשלושה שבועות ואמר לי "זה מה שאתה עושה עכשיו. לא שום דבר אחר, אתה מקים בית ספר". זה חלק אחד, וכמובן חייבים לציין את עיריית שדרות. יש לנו גם את גברת פזית וגברת מרים, גברת עידית וגברת גלית אופיר.

אתם צריכים להבין שמי שנמצא כאן הוא לא על תקן של כסף או זמן, אנשים נותנים את הנשמה שלהם 24 שעות ביום. אני יכול להעיד שבכל שעה יש כאן מישהו שכל כולו בנתינה. ועכשיו לילד, בבקשה. תעלה.

אני א', הגעתי לכאן משדרות בגלל המלחמה. לא קל לעזוב את הבית. ואני מרגיש שגם אני לוקח חלק במלחמה ובניצחון של כולנו. תודה רבה על בית הספר המקסים שלנו. כיף לי לקום כל בוקר, ללמוד, להתפלל, לשחק עם חברים. תודה שאתם חושבים עליי ודואגים לי.

בוא תגיד תודה גם.

דן אילוז. חבר הכנסת דן אילוז.

הרב פינדרוס בבקשה, בכבוד.

בתוך כל החושך לבוא לפה ולראות את הפעילות, לראות את החיוך על הילדים, את הצוות החינוכי, את המורות, את השליח כאן, את כולם. עושים עבודת קודש. באמת. גם הפתיחות של מנהל המלון, של התאחדות המלונות ושל כולם. כל הכבוד. ליבי עוללים וינקים יסדת עז להשבית אויב ומתנקם. אתם יושבים פה, וככה הושבת האויב שם. ליבי עוללים, תיזכרו את זה ילדים. ליבי עוללים וינקים יסדת עז להשבית אויב ומתנקם. ישר כוח. ישר כוח לכם, ישר כוח לכולם.

אמן. רגע. אני רוצה גם לכבד את חבר הכנסת דן אילוז.

בקצרה, רק אחתום על כל מה שאמר חברי חבר הכנסת פינדרוס.

אוסיף ואומר שמאז שאנחנו פה אני רואה שאנחנו צריכים לסחוט מאנשים תלונות. אנשים אומרים יש מלחמה, אנחנו מסתדרים, הכל בסדר. באנו לפה כדי לראות מה אפשר לשפר, אנחנו צריכים לסחוט את התלונות מאנשים, זה באמת מראה על כוח מאוד גדול. מהצד שלנו אנחנו צריכים לטפל בתלונות שנשארות, וגם הכי חשוב לדאוג שבמלחמה הזאת ננצח. שננצח, שנחזיר לכם את השקט, שתוכלו לחזור לבתים שלכם בסוף ובעזרת השם גם לחיות בשקט ובביטחון. תודה רבה.

ברשותכם, אני רוצה להזמין את נשיא התאחדות המלונות מר אודי זיכרמן. אני לא מוותר לך. כמה מילים.

טוב. תודה. אני שוב רוצה לברך אתכם, ואני מקווה שיהיה לנו סיור מוצלח. ראיתם פה דוגמא ראשונה, ותראו עוד שתי דוגמאות לפחות. בסך הכל המטרה של כולנו היא לעזור לכל המפונים ללא יוצא מן הכלל, ובעזרת השם אנחנו נצליח. תודה.

זאת ההזדמנות להודות לצוות בנות מקריית מלאכי שהגיע לכן, מכיתה יב'. באו לכאן להתנדב יום שלם, להיות עם הילדים. ישר כוח שבאתן. וכמובן להגיד תודה ענקית לגברת פרלה זלמנוב המנהלת, שאני לא יודע מתי היא ישנה, אם היא ישנה בכלל. היא נותנת את כל כולה למטרה. תודה רבה לכולכם, עם ישראל חי. ישר כוח.

תודה. תודה רבה.

תודה רבה.

עובדים שהגיעו לפה וסגרו את העסקים שלהם, יכולים להגיש מיום שני בעזרת השם - -

ביום שני - - -

את הבקשה לקבל פיצוי.

ולמה מענקים לא נותנים לנו?

הוא אומר לי שפינו אותם - - -

מה?

למה אחת כמוני - - - פגיעה ישירה בבית עם ילדים קטנים.

זה את יודעת - - - מס רכוש נותן לך.

מס רכוש לא נתן לי שקל.

משבוע הבא הוא אומר.

יש לך פה את העמדה.

אין עם מי לדבר.

תחזור על מה שאמרת לגבי עצמאים?

ביום שני תיפתח המערכת שניתן יהיה להגיש בה בקשות לקבלת פיצוי על נזק עקיף - -

אבל היא שואלת על פגיעה בבית.

אני עונה לה, כן. נזק עקיף, המשמעות שלו - -

הנה, הוא הבוס שלה. הוא פה, הוא הבוס.

אם נפגע העסק עקב העובדה שסגרתם אותו, בגלל שנאלצתם להגיע הנה, יש חישוב שנקבע בתקנון שעל פיו נותנים את הפיצוי. או לפי מחזור או לפי שכר, בהתאם למסלול שאתם בוחרים, מה שיותר טוב לכם מבחינת המסלול, בנוסף לחקיקה שעברה שבוע שעבר. יש לכם למעשה שלושה מסלולים, אתם בוחרים את הטוב ביותר, מה שמקנה את התוצאה הכי טובה.

לגבי נזק ישיר. שמאי מגיע אליכם, למקומות שניתן להגיע אליהם ושהדייר נמצא, ואז עושים את השמאות ומשלמים מקדמה. אם צריך לפנות אתכם בגלל שהבית לא כשיר - -

אני פה כבר חודש וחצי.

לא, אז במצב הזה כבר המדינה משלמת עבור השהייה שלכם פה.

- - - איזה נזק יש לנו - - -

זה לא קשור כרגע למענקים, הם נועדו לאלה שהתפנו מהרגע להרגע ולא לקחו איתם כלום. שילמו להם בזמנו דמי קיום מסוימים, של 5,000 שקלים.

ואשקלון לא תקבל את זה?

לא, אשקלון לא קיבלה כי אשקלון התפנתה בשלב יותר מאוחר, מה שנקרא בתנאים יותר - -

אבל אותי פינו.

מה?

אותי פינו.

פינו בגלל הבית, זה מה שהיא אומרת. היא צריכה - -

טיל פגע לה בבית, יש לה פגיעה בבית.

- - - שיש לה פגיעה בבית, אז היא צריכה את מס רכוש.

אז את תקבלי ממס רכוש גם עבור השהייה עקב הפינוי מהבית. מס רכוש דואג לשני דברים, או שהם יביאו אתכם לבית המלון, או שהוא ישכור עבורכם דירה. ואם השיפוץ של הבית יקח הרבה זמן - -

יש לי אישור לשנה.

אז זהו. אז אתם מקבלים.

ואתה אומר עסקים שנפגעו - -

נפגעו יהיה 100%.

100%.

100%

סליחה, אפשר עוד שאלה?

כדי לדייק את מה ששלמה אמר, אם את לא יכולה לחזור הביתה כשמבקשים ממך לפנות את בית המלון, אז מי שמשלם את השכירות עד שמסדרים לך את הבית זה מס רכוש.

זה מה שרציתי. אבל בשכירות כן עוזרים?

כן כן.

משלמים שכירות על הבית. לא משכנתה, שכירות?

לא הבנתי. את שוכרת?

אני שוכרת בית בשדרות. בן-אדם פרטי.

אז אותו דבר.

אוקיי.

קודם כל צריך להבין שעד תום תקופה - -

לא, אבל השאלה היא האם הייתה לה פגיעה, הייתה לך פגיעה בבית?

לא, אין לי פגיעה - -

לא, לא הייתה פגיעה בבית.

לא לא - -

אז לא.

משלמים רק את השהייה פה.

אני משלמת את השכירות גם אם אני פה.

כן.

את השכירות שם, ואת השהייה פה המדינה משלמת.

לא, כי אם את לא תשלמי את השכירות מי שיפגע זה מי שמשכיר לך את הבית. את לא נפגעת כי יש לך מענה דיור.

תיכנסי לאתר האינטרנט של רשות המיסים, תעשו גוגל - -

אין מה לעשות.

אנחנו אפס הכנסות - - -

תהיה להם פה עמדה, לא?

אבל יש לי עוד אמירה.

לא, יש להם פה עמדה בלי שום קשר, זה עזרה.

ניסית לכתוב בגוגל "נזק עקיף חרבות" ולא הצלחת להבין שם?

היא תעביר לוועדה ואנחנו נעביר את זה אליכם כדי שתתנו להם תשובה - -

לא, אבל המידע מאוד נגיש.

לי נתנו אישור להשכיר בית לשנה.

אוקיי, בסדר.

אבל אני כרגע נמצאת פה.

נכון.

עכשיו אני עוזבת, אני צריכה ללכת לחפש דירה. לא יכולתי לעזוב בגלל המצב, עכשיו יותר רגוע.

אז תחפשי תוך כדי - -

ברור, ברור. - - - חוזי שכירות, הכל.

ברגע שאת מוצאת משהו שמתאים לך, את שולחת לנו את הסכם השכירות, אנחנו דואגים לתושבים.

עוד לא התחילו לעבוד על הבית שלי, הוא עדיין ככה.

בסדר, אז לכן הם משלמים שכירות עד - - -

בגלל זה נותנים לך שנה.

והחודש וחצי האלה לא קשורים.

לא, יש לך מענה דיור. את לא - -

את יכולה - - - ?

ברור.

כל עוד יש לך מענה דיור, ויש לך קורת גג ומיטה ומקלחת ואוכל והכל - -

כן. נכון. בטח, ברור.

אז את מטופלת. ברגע שיבקשו ממך לפנות את בית המלון, כי תיגמר התוכנית של הממשלה, אז מי שידאג לך לדיור חליפי עד ליום שאת חוזרת לבית שלך יהיה מס רכוש.

ואם את צריכה עדיין פרטים נוספים, העמדות שלנו נמצאות פה.

נכון. כל הזמן.

הם מגיעים, נותנים שירות - -

אבל את כל הדברים של הפיצויים, לא של הפגיעות הישירות, הפיצויים לעסקים - -

אנחנו, הפיצויים.

מיום שני.

מי אתה?

מיום שני לגשת אליהם.

שני? סבבה.

תיקון קטן. גם מקדמות אפשר לבקש כבר כמעט מהשבוע השלישי של המלחמה. התביעות - -

קיבלנו כבר את המקדמות.

קיבלתם מקדמות, אז יופי. מצוין. אם אתם - -

לא, קיבלנו מקדמה, אבל היא קטנה יחסית. היא קטנה יחסית.

נכון, כי זו רק מקדמה על חשבון התביעה העתידית שלכם. זו רק מקדמה.

מה ש - - - רגילים.

יש לכם פה במלון. נכון, שלמה? יש להם פה גם עמדה של רשות המיסים.

כן כן, הנה.

זה תלוי במחזור השנתי שלך שדיווחת בשנה שעברה לרשויות המס. זה תלוי במחזורים שלך. החישוב הוא קצת מסובך, אבל בגדול - - -

- - - עירייה מתפקדת. ועירייה שהיא לא פה. - - - באה הכי הרבה - - - ואשקלון מבולבלים לגמרי.

שדרות עובדת טוב מאוד.

שדרות עובדים כמו שעון. זה פשוט לא יאומן. - - -

הצוות של שדרות נמצא פה. שלום לכולם. מה שלומכם? אנחנו התכנסנו כאן בשביל שתוכלו לשמוע באופן ישיר מהנציגים של עיריית שדרות כל מה שאתם רוצים לשמוע ולהשמיע. אנחנו בלוחות זמנים קצרים, יש לנו 20 דקות לפני שנצטרך להמשיך למקום הבא. אז בשמחה רבה, בבקשה.

אני אסביר את הפורמט. בשלושת השבועות האחרונים היינו בכמה ועדות בכנסת. היום הגענו כוועדה לפניות הציבור, לשמוע את הבעיות הקטנות של האנשים. היה לנו דיון בוועדת חינוך עם שר החינוך – כמו שאמרתי קודם – גם מול ועדת הכלכלה על נושא המלונות עם התאחדות המלונות ועם כולם. גם סביב נושא הפיצויים בוועדת כספים – כמעט שבועיים רצוף – בהתחלה עם החוק, אחר כך עם התקנות. עברנו את זה.

עכשיו אנחנו רוצים לשמוע מכם. מה הבעיות שאתם רואים? גם אם אתם מזהים בעיות של עיריות פחות מאורגנות. לצורך העניין, אין כאן נציג מעיריית אשקלון. אני פחות יכול לדרוש מכם, אבל לשמוע.

על ההיערכות של עיריית שדרות אמרתי, פגשתי את החמ"ל שלכם במלון המלך שלמה, באיזה מלון הייתם שם?

המלך שלמה באילת.

באילת?

אתם במלך שלמה - -

לא יודעים איפה החמ"ל שלהם.

והחמ"ל שלכם שם - -

- - -

הייתי בחמ"ל שלכם, שמעתי, אבל אני אשמח לשמוע מכם. זה היה לפני שבועיים, אני רואה שהתקדמו מאוד בשבועיים האחרונים, אני אשמח לשמוע.

- - -

אני גלית, ואני מתכללת את התושבים במלונות ים המלח מטעם עיריית שדרות. בשגרה אני מנהלת אגף משאבי אנוש, תחום אחר לחלוטין.

אני פה כמעט חמישה שבועות. - - - הגיעה ממש עם האנשים ראשונים שהגיעו לכאן, עוד שבוע לפני. אני חושבת שהגעתם כשאנחנו בשלב יחסית מסודר, ראיתם את מערכות החינוך שכבר פועלות, ואת הרווחה. חלק ממשרדי הממשלה מתחילים לקחת צעד אחורה והרשות יותר לוקחת על עצמה. אני אגיד כמה דברים קטנים שאולי עוד אפשר לנסות למצוא, ותמשיך - - - אם תרצה.

אני חושבת שהנושא שהכי מטריד כרגע את האוכלוסייה זה מה יקרה בהמשך. אני לא יודעת אם זה בסמכותכם, אם בסמכותו של מי זה, התושבים יודעים אצלנו שכרגע התקופה תסתיים ב-22 לנובמבר, ואני חושבת שזה - -

קודם כל אני ארגיע אותך. זה לא ב-22 לנובמבר.

זה כנראה לא.

אוקיי.

זה הולך להתארך. הסיבות שהודיעו - -

אני - - -

אני אספר כדי שתדעו, ואני שמח שאין כאן עיתונאים ושזה לא משודר בשידור ישיר. הסיבות לכך שנאמר 22 בנובמבר הן בעיקר מדיניות. הן לא סיבות של - -

אוקיי.

זו הייתה הסיבה ולכן חתמו חוזה, לא הכריזו בגלל המשמעויות של הנושא. באופן ברור הודיעו גם להתאחדות המלונות וגם לכולם, כנראה שלא מדובר על חוזה שיסתיים לפני 31 בדצמבר, אמרו את זה אתמול בוועדה בצורה ברורה שוב, ישנן סיבות מדיניות בעקבות כל מיני כללים בינלאומיים שאני לא רוצה להיכנס אליהם כרגע, אני גם לא מתמצא בהם כל כך - -

בסדר גמור, אין בעיה. אני חושבת שחשוב - -

זה גם לא כל כך מעניין אותי כרגע. עובדתית, קחו בחשבון שהחוזים עם המלונות הולכים להיות בערך עד 31 בדצמבר.

אז אני חושבת שזה משהו שמאוד מאוד חשוב - -

לא, אבל צריך להסביר לתושבים למה זה נראה כך - -

בסוף - - -

ולמה הם מקבלים הודעות כאלה, תגידי להם שיש סיבות אחרות.

- - - נכון, אבל את התושבים בסוף מעניין לראות שכתוב את התאריך - -

אני מסכים, אבל לכן - -

זה חשוב מאוד. - - -

אני מדבר עם נציגי הרשויות, תדעו לכם. יש סיבות. הודענו לכולם, יודעים שזה ימשך עד 31 בדצמבר.

בסדר. גם בזה, אני חושבת שחשוב שנדבר מה יהיה ביום שאחרי. כולם מדברים על זה, אני חושבת שחשוב מאוד להכין את התושבים לשלב הבא, לחזרה הביתה. חשוב להם לדעת מה יהיה. זה משהו שאנחנו כרשות ניערך אליו, אבל אני חושבת שיהיה צורך בעזרה של כל המשרדים.

דבר נוסף, יש כאן הרבה משרדים, אנחנו נפגשים כל יום ויש פה - - - של פיקוד העורף. אני חושבת שצריך להכניס ימים קבועים. אתמול הייתה לנו ישיבה של הרכזים, והם אומרים "אנחנו רוצים לדעת ימים קבועים". כלומר, לבחור איזשהו מקום באחד המלונות, ושמשרדי הממשלה וגופים אחרים יתנו מענה בימים קבועים. זה מאוד חשוב, יש פה המון המון מידע לתושבים, קשה לעקוב אחרי זה. ראיתם, פגשו אתכם עכשיו אנשים ושאלו שאלות על מס רכוש.

אם נגיד, למשל, שבכל יום שני וחמישי מגיעים לפה נציגים מביטוח לאומי ומס רכוש. הם מגיעים, אבל לא בצורה סדורה וקשה לעקוב אחרי מי מהמשרדים נמצא באיזה יום. לא רק המשרדים, כל הגופים שנותנים שירות. זה יעזור מאוד אם ההגעה תהיה בשעות וימים קבועים, במקומות קבועים, והמידע יועבר לאנשים בצורה מסודרת.

עינב גיירמה, אני מנהלת האתר יחד עם אמיר וייס מטעם משרד ראש הממשלה.

גלית, העלנו את הסוגייה הזו בדיוק בדיון שהיה אתמול אחר הצהריים עם משרדי הממשלה והמועצה אזורית תמר. ביקשנו שיהיה איזשהו מקום, את יודעת שסוגיית המקום היא סוגייה קשה.

נכון.

העובדה שהדברים הללו נמצאים בכל מיני מלונות זה דבר מאוד מבלבל עבור האנשים שהם לא של המלון, שלא יודעים בעצם באיזה מלון נמצא מס רכוש ומתי. סיכמנו שיגיע בימים הקרובים אוטובוס, ניידת שתעמוד כנראה באזור הסולריום, אנחנו נודיע על זה כאשר היא תהיה מוכנה. ובניידת הזו שהיא למעשה משרד נייד, בצורה קבועה כל משרדי הממשלה.

זאת אומרת, יהיה מקום קבוע שכולם ידעו אליו, והוא ימוקם ליד קופת החולים כדי שאנשים ידעו איפה זה. ושם יהיו השירותים של משרדי הממשלה השונים.

כולל ביטוח לאומי - -

הכל. ביטוח לאומי, משרד הפנים, כל מה שצריך.

אוקיי. זה חשוב מאוד.

אני אעצור אותך רגע ואשאל, מה אתם עושים בירושלים, למשל, עם הבעיה הזאת?

סליחה?

מה אתם עושים לגבי זה בירושלים?

אנחנו אחראיים על ים המלח.

אנחנו אחראיים על ים המלח.

מה?

אנחנו אחראיים על ים המלח. - - -

רק ים המלח.

כן.

טוב.

הבשורה הזו חשובה מאוד לתושבים. ניתן - - - להמשיך. רק במילה אחת, אני באמת אני חושבת שיש שיתוף פעולה מדהים עם משרדי הממשלה. כולם עושים מאמץ ורוצים מאוד לעזור, וזה באמת ראוי להערכה. לחלק מהמשרדים לקח יותר זמן להגיע, אבל בסך הכל אני חושבת שהיום אנחנו במצב טוב, ועובדים בשיתוף פעולה מלא.

רצית לדעת על הרשויות האחרות. אנחנו משתדלים בצד שלנו לתת מענה, במיוחד לקריית שמונה שנמצאים פה כמעט לבד. אנחנו משתדלים לשלב ולתת מענה במסגרות החינוך ככל שיש לנו המקום לכך, אולי תומר ירצה להגיד על זה משהו. אם יש הופעות ודברים הפגתיים כאלה ואחרים, אנחנו נותנים לכולם להיכנס. כל רשות צריכה לעשות את המאמץ ולדאוג לתושבים שלה, אבל אני חושבת שיש שוני בין הרשויות. לעיריית אשקלון יש פה 500 תושבים, אז יש להם נציג. אבל כל - -

לא, אין - - -

יש להם נציג. פה אצלנו. - - - אבל יש נציג. כל רשות עושה את ההחלטות שלה.

אפשר לשאול משהו?

כמה פה מקריית שמונה?

במלון - - - יש 22 משפחות. אבל יש - - - הם מפוזרים, דיברנו הרבה על נושא הפיזור - - - אולי, שלא נצטרך להבא, אבל יצטרכו לחשוב על העניין שבאמת יש פה - - -

כן.

- - - ארוכה.

בכל מלון יש קצת אנשים מפוזרים. דוברבעיקרון מבחינת קריית שמונה, כרגע יש במתחם המלונות 100-120 איש. יש במתחם - - - עוד 40, אבל שוקלים להעביר אותם לפה. זה סדר הגודל כרגע - - -

מה התחלת לומר? אמרת עוד משפט. - - - רצה לשאול כי - - -

שמי מיכל לרר, אני עובדת במרכז המחקר והמידע של הכנסת. רציתי לשאול אם התחלתם מטעם עיריית שדרות לעבוד עם מנהלת תקומה?

כן. בהחלט כן.

והממשקים ברורים? איך עובדים?

זה נמצא יותר בעירייה עצמה. עיריית שדרות מחולקת היום לשישה מוקדים, אחד המוקדים זה שדרות. ושם אני חושבת שרוב העבודה נעשית שם מול מנהלת תקומה, כן, בהחלט יש עבודה. התחום שלי הוא משאבי אנוש, אז מעבר לזה יש - -

גם מנהלת תקומה בפועל הוקמה רק השבוע, אז- -

אבל יש עבודה מולה כבר ויש ישיבות, כן.

כן.

נעים מאוד, אני מרים גלס. בשגרה המבקרת של עיריית שדרות. שמתי הכל בצד, וכאן אני ממש פועלת שחורה, מה שכולם אומרים אני עושה ומורידה לרמת ביצוע.

כבר לא מפחדים ממך.

לא לא לא לא. אחרי זה תהיה בעיה. - - - אנחנו חמישה שבועות פה. גם כל השבתות, אני נשארת פה כל הזמן. הבעיה העיקרית שאני ראיתי, יש לנו פה את - - - אלמוג, הוא מנהל המלון והוא פתח את הלב ונתן חדרים והכל. לא נתקלתי בדבר כזה בהרבה מבתי המלון. היה לי קושי גדול מול המנהלים להשיג חדרים, גם ללימודים. אני מבינה שהם מפחדים שיכנסו אנשים ממלונות אחרים. אז על כל ילד וכל דבר אני מיידעת, ואני צריכה להיות עם היד על הדופק. זה משהו שהוא מאוד קשה.

- - - הוא נכנס רק ב-13.11, וקודם כל הגיעו האולמות האלה שעד עכשיו לא איפשרו לנו להשתמש בהם. זה גבה מאיתנו הרבה משאבים, וממני משאבים יום-יומיים 24/7 של לרדוף, להתחנן, לבקש. אני מדברת על המלון הספציפי הזה, שהוא הסתדר לעומתו במקומות האחרים. גם ברמת האוכל לפעמים, התחושה הזאת שבאמת אנחנו חיים פה, ולתושבים לא נעים ולא צריכים להרגיש ככה. גם ברמת הכביסה, וצרכים בסיסיים של אנשים.

הכביסה נפתרה כבר?

מה?

הכביסה נפתרה?

כן, נפתרה, כן.

פה לצורך העניין - - - נפתר.

זה מה ששר התיירות הודיע לנו. מה?

כן, הצלחנו לגייס. יש מלונות שאין להם תשתית כדי להעמיד מכונות כביסה, אז הם הולכים. פה זה נפתר. כמובן - -

יש מלון אחד ש - - -

כן.

עשו - - -

המדינה בקטע הזה צריכה לתת לנו יותר סמכות, אני כרשות לא יכולה להתחנן כל היום. מגיעה לי סוג של סמכות, שאני אוכל לקחת. נכנסו גם בזמן הזה כל מיני גופים אחרים שהשתלטו על אולמות. - - - אמר "לא, סגרנו עם האולם הזה, סגרנו עם הגוף הזה ועם הגוף ההוא", אבל איפה אנחנו?

אנחנו פה אינסטלציה שמייצגת את הממשלה. אנחנו מורידים לשטח את המדיניות. ויש בעיה עם זה, כי אין לי מה להציג מול - -

איך היא מתנהלת היום? מול מי?

- - - חוץ מהאמון שיש להם אישית בי, זה שאני באופן אישי אולי מוצאת חן בעיניהם, אז הם נותנים לי.

זה היה אמור להיפתר קודם, אבל אני לא אכנס לכל מה שקרה. כמו שאמרתי, הייתי לפני שבועיים גם באילת, אז אני מכיר. כשאת פונה היום למשרד החינוך הוא לא מספק לך מקומות עקב מעצור תקציבי? אולי - -

מעצור, לא, תקציבי - - - מה זאת אומרת?

לא לא, למקומות.

מקומות אני רציתי להוריד - - - וכן, זה יקר. זה - - - זה הרבה כסף. אז אנחנו עובדים בשיתוף פעולה, זה יהיה - -

השר אמר שיש לו. אין לו בעיה של כסף, לכן אני שואל.

יש בעיה ב - - - עצמם, - - - אין מבנים גם הרבה - - - . וגם היה חשוב לי להגיד שהתושבים שלנו פה הם לא מסכנים. הם לא אומללים. אנחנו חיים ברווחה בשדרות, ברוך השם אנחנו כעירייה כל השנה נותנים הכל מהכל, וגם בסיוע של כל משרדי הממשלה. אז גם כאן אנשים רוצים לקבל את הכבוד שלהם. גם בתזונה גם ביחס, כל התנאים שמגיעים להם.

תומר אושרי, משרד החינוך. אני נמצא פה חמישה שבועות, מתחילת הדרך.

זה מדהים לראות איך הסיסמא של שדרות באה לידי ביטוי, ששדרות לוקחים אחריות על שדרות. מתחילת הדרך כל האנשים שהגיעו לכאן, - - - חדש כמנהל אגף החינוך ועבדנו מולו. - - - כמובן - - - כל מה שהם החליטו לעשות מתבצע, ולא רק עבורם, גם עבור האחרים.

בית הספר הראשון שהוקם כאן במלון "רויאל" זה בית הספר של שדרות. יסודי כולל גנים וחינוך מיוחד. מה שראינו פה זו השלוחה המאוחרת, אחרי שראינו שלא מגיעים מספיק בשאטלים שהבאנו, אז נפתח כאן עוד מקום כדי לאפשר לעוד תושבים להגיע, יחד עם ארבעת הגנים, ויש עוד שני גנים ששדרות פתחו גם בהמשך.

אבל זה לא רק מה שגלית אומרת, היכולת גם לעזור לאוכלוסיות נוספות, נניח קריית שמונה שאין לה מקום. הדוגמא הכי מרתקת בעיניי, ואם היה זמן הלוואי שהיינו יכולים לקפוץ, ממש כאן, לספא הבינלאומי. ספא של תיירות שהפך להיות מרכז לחינוך מיוחד, "הדרים שדרות". בית ספר לחינוך מיוחד שעבר הסבה ועיצוב מחודש, ונותן מענה לכל ילדי החינוך המיוחד מכל המפונים פה, תחת קורת הגג הזו.

פותחים את זה עכשיו גם לצהרון?

לך יש צ'ק פתוח בנושא מבנים, או לא? זו בעצם השאלה.

ההנחה של השר זה לתת את המענים המיידים לכל אחת מהקהילות. לכן ראיתם את הסולריום שנבנה כחלק מהתפיסה הזו, ובאותה התפיסה יש גם מתחם שאנחנו - - - פה.

הבעיה היא לא ה - - - יש זמן עד שהם מגיעים, וזה לא עניין תקציבי בכלל. העניין פה, וניר דיבר על זה גם כן כראש מועצה, זה שבסופו של דבר המועצה האזורית תמר, עם 500 תלמידים, מארחת 2,500 תלמידים. יש להם רק שני בתי ספר, יסודי ועל-יסודי, ואין מקומות. לכן לחפש את המקומות, להכשיר אותם ולבנות זה - -

לא, אבל השאלה ששאלתי גם בוועדת חינוך היא למה אתה כמשרד החינוך לא יכול לבוא להתאחדות המלונות ולהגיד "חבר'ה תביאו לי אולמות של מלונות בשביל בית ספר"?

זה מה שקורה.

מבחינה תקציבית.

זה מה שקורה.

לא טובה. לא, אני מדבר - -

סליחה רגע, אני מאשקלון. כולם פה נציגים של שדרות, למה אין נציגות לאשקלון? הבית שלי נפגע פעמיים.

זה מה ששאלתי קודם. זו הייתה השאלה הראשונה שלי.

אני כרגע מייצגת את אשקלון. סליחה שאני יושבת.

אז אנחנו נשמע אותך עוד רגע. - - -

אוקיי. אוקיי. אני אשמח לקבל את הקול שלי.

זה חשוב. בטח.

למה אתה לא בא להתאחדות המלונות ואומר להם שישכירו לך מלון לבית ספר, מלון לגני ילדים? אני מנסה להבין את הרציונל שלך.

קודם כל, המלונות תפוסים כמעט כולם. אנחנו מצליחים למצוא את האולמות הקיימים, שזה בדיוק מה שמרים אומרת. אבל בדרך כלל האולמות כבר נתפסו לדברים אחרים, בין אם לצרכי המלון או של המפונים. ומה שכבר מצאנו, אנחנו בהחלט נמצאים שם והדבר נמצא - - -

אין לך מעצור תקציבי שאתה צריך לשכור מקומות.

אין לנו אף מעצור תקציבי. כל המשאבים מופנים כדי לעזור למפונים. מבחינתנו גם כאלה שמגיעים לתקופה קצרה, כמו אשקלון, לצורך העניין. אנחנו נותנים להם מענה חינוכי.

שטחים פתוחים אין? להביא יבילים?

זה יש, מביאים, אלו המבנים היבילים שראינו והולכים להביא עוד.

אבל היא אומרת ש - -

- - -

הם מביאים עוד מתחם. מביאים עוד מתחם.

- - - יש פה - - -

בסדר, אבל לייצר יביל גם לוקח זמן.

כן, רצית להגיד משהו על אשקלון. כן.

אני מייצגת כרגע את אשקלון. הבית שלי נפגע פעמיים. אנחנו עם מס רכוש. אנחנו מביאים להם הצעה, הם אומרים לנו שזו הצעה גבוהה מידי. אני אשמח אבל שלא תצלם אותי, כי אני - -

לא, לא מצלמים, זה לפרוטוקול של הכנסת.

מעולה, מעולה. אני רוצה להיראות גיבורה בעיניי הבן שלי והמשפחה שלי, ולא נתמכת סעד - - -

לא לא לא, זה לא עיתונות, זה של הכנסת.

אני פגועת חרדה. הבן שלי פגוע חרדה. אני מצטערת שאני יושבת, כי אני באמת לא יכולה לעמוד.

בסדר גמור.

אתם משאירים אותנו חסרי כל כרגע. הבית שלי נפגע פעמיים. עד לאן אני אמורה להגיע? לאן? אני יכולה להראות לך את התמונות, הראיתי גם להם. הבית שלי, אין לי חלונות, הממ"ד פגוע. אין לי תריסים, אין לי דלתות. אין לי גם גג. - - - בשיפוצים, לאן אני אמורה ללכת ביום שלישי? אני רוצה תשובות ממך בבקשה.

אף אחד לא מוציא אותך מפה.

לא, מוציאים אותי. אני - - -

לא מוציאים אותך.

אז אני אומרת לך, - - -

אז אני אומר - -

- - -

אז אני אומר לך, אף אחד לא, רגע. אני אעשה לך סדר.

אז אני רוצה בבקשה, איך אומרים, אסמכתא שלא יפנו אותי. כי הבן שלי בחרדות. מסכן, הוא גם התחיל לפספס, הוא בן 8 וחצי וזה לא מתאים לו. הוא עם סיוטים בלילה, אני גם עם סיוטים בלילה, אני לא ישנה. אני מכירה כל נים בגוף עכשיו, כל נים מתוח, כל שריר מתוח לי. אני לא יכולה ככה.

ועוד אני צריכה להשתתף בשיחות זום עם משרד החינוך, ואומרים לי "אם את לא תתני זומים אז אין לך משכורת". אז איפה אני אמורה לשים את עצמי? בעלי עובד חיוני. אין לו זמן בכלל לשום דבר. ולמרות זאת, הוא מנסה למצוא - - - הצעות, ומס רכוש דוחה אותם ואומר "הבית שלכם ראוי למגורים". עם מה אני אישן? בלי חלונות, בלי תריסים, בלי דלתות, בלי גג? ושחס וחלילה יכנס לי מחבל, מי יתן את הדין אם יקרה לנו משהו? אני מבקשת תשובות בבקשה.

אני ברשותך.

כן.

אני מימון, נציג מס רכוש בסיור הזה. אין מילים שיגידו שינחמו אותך או יחבקו אותך, אבל אני מבטיח לך שאת לא יוצאת מהחדר הזה בלי תשובות. בסדר?

אוקיי. אוקיי. אני - -

אני לא רוצה לעשות את זה מול כולם, אבל אני מבטיח לך שאת המקרה הספציפי - -

לא לא, אני אשמח שזה יהיה בפניו, כי אני רוצה תשובה עכשיו.

בואי, רגע.

רגע, אני אשתף. אתמול אני מדברת עם עובדת סוציאלית מהרווחה, והיא אומרת לי "אני מצטערת להגיד לך, זה מה שהממשלה החליטה". אני אומרת לה "סליחה, אבל אני חריגה פה. הבית שלי נפגע פעמיים". בבוקר של שמחת תורה ולאחר מכן - - - תתאר לך שחס וחלילה היינו בבית.

אני הייתי בבית ביום הזה, וגם הבן שלי, מסכן. אנחנו פגועי חרדה. עכשיו אם היינו נמצאים גם ב-13 לחודש, כשהייתה עוד פגיעה? אני לא מבינה איפה המדינה. אנחנו רוצים, וסליחה שאני מדברת ככה, אנחנו צריכים גם נציגות לאשקלון. כי בשנתיים וחצי האחרונות אנחנו ספגנו לא פחות משדרות. גם לנו מגיעה נציגות, וגם לנו מגיעה התייחסות שווה.

אני אומרת לך, אני ב"לאונרדו פלזה", אנשים שם כבר לא יודעים מה איתם.

בסדר. עכשיו בואי, אני אנסה - -

אנחנו מאשקלון ואנחנו רוצים נציגות.

אני אנסה - -

וסליחה שאני נסערת.

זכותך.

בסדר. אני פגשתי, דרך אגב, את ראש עיריית אשקלון בחודש האחרון, פי ארבע יורת מאשר את ראש עיריית שדרות. זה דבר ראשון שתדעי. אשקלון משבוע שעבר נכנסה פנימה, היא באותו המצב של שדרות. זו הייתה ההחלטה. אני לא מדבר לגבי פינויים, אני מדבר לגבי נושא הפיצויים, הנזקים, של זכויות במס וכל הדברים האלה שנכנסו פנימה בחוק שר האוצר לפני שבוע. אתמול גם בצו.

אותו הדבר, יראו את זה במס הכנסה ביום שני. זה אחד. שתיים, לגבי המקרה והסיפור הספציפי שלך. אני מציע לך הצעת ביניים. תקבלי את ההצעה שלו. אני אתן לך גם את הטלפון שלי, גם את המייל של מנהלת הלשכה - -

רגע, סליחה. אתמול אני דיברתי עם מס רכוש, הוא אומר לי "מבחינתנו יש לך חשמל, יש לך מים, הבית ראוי למגורים". סליחה. אני צריכה לחיות כמו איזה פליטה עם רסיסים ועם שברים בחלונות, שאין לי בכלל חלונות, הבית פרוץ, אין לי דלתות, איך? איך מתארים את זה "בית ראוי למגורים"?

אז אני אומר לך שוב, וזה לא דיון לכולם. לכן הצעתי לך. תשבי איתו. לא יהיו תשובות, אני מבטיח לך - -

אוקיי. אוקיי.

קחי את הטלפון שלי. כולל המייל של הוועדה, אנחנו נעקוב אחרי זה. בסדר?

אוקיי. אוקיי. בשמחה.

בסדר גמור.

תודה רבה.

כן. עוד מישהו? אנחנו ממשיכים?

כן, אם אפשר - -

אנחנו ממשיכים - -

רגע, היא רוצה שאלה אחת שלה, הממ"מ של הכנסת.

מרב פלג-גבאי מהממ"מ, מרכז המחקר והמידע של הכנסת. לגבי אוכלוסיות כמו קשישים, עם צרכים יותר מיוחדים, אנשים עם מוגבליות, יש איתור פרו-אקטיבי שמאתרים - -

יש - - -

- - -

אני אגיד משהו אחד. רוב הקשישים היו האוכלוסיות הראשונות שהתפנו, והם מרוכזים בעיקר בשני בתי מלון. ב"רויאל" ופה, ב"לאונרדו קלאב". פזית, גם בשגרה, אחראית על "גמלאים ונהנים", אנחנו נותנים מענה לקשישים בצורה מיוחדת. יש מועדון קשישים בבקרים ויש הרבה מאוד - - -

אני פזית, רכזת "גמלאים ונהנים" בעיריית שדרות, בשגרה. אנחנו ממש - - - יום שבת התחילה המלחמה, יום שלישי כבר הוצאנו 1,500 גמלאים משדרות. 1,500 גמלאים הגיעו לכאן, התרכזנו במלון "רויאל וב"לאונרדו קלאב".

בהתחלה היה הרבה חוסר סדר ובלאגן, כי הקשישים בעצמם היו מאוד מבוהלים. אבל היום אני יכולה להגיד שהדברים הרבה יותר מאורגנים בזכות העיר שלנו, בזכות ראש העיר וגלית ומרים שצמודות אלינו בכל שאלה ועניין.

היום יש מועדון שפועל ב"מלון רויאל" מ-10:00 עד 12:30, ושוב ב-16:00-18:00. יש שם חוגים, סדנאות, פעילויות ספורט, יש שם הכל. במקביל תמיד יש להם הופעות בערבים, פעילויות, טיולים. אנחנו הוצאנו אותם אפילו ליום התרעננות בערד. לעשות קצת קניות, קצת לצאת מארבע הקירות של המלון. יש מענה, יש - -

יש אחות קבועה גם - - -

יש אחות.

אחיות קבועות שבודקות.

והעובדים הסוציאליים.

יש עובדים סוציאליים, עשינו מיפוי שלהם. - - - יש אנשים - - - שפינינו לבתי אבות, מי שהיה צריך. דפקנו דלת דלת, - - - צרכים. אנחנו היום ממש - - - של משרד הרווחה שם שאחראית על - - - .

אני אשמח להתייחס. קרן ממשרד הרווחה. קודם כל לגבי כל מה שהרווחה - - -

אנחנו לא מסיימים פה את הישיבה, זו הייתה ישיבה על שדרות. קחי בחשבון שאנחנו לא - -

כן, יש לנו עוד ישיבה - -

לא לא, אני רוצה להתייחס לגבי שדרות, על המענים של שדרות באופן ספציפי.

בסדר גמור. בסדר גמור.

כן כן.

אז באמת המלון הראשון שהכרנו בו צרכים מאוד גדולים זה מלון "רויאל", שדיברו עליו, יש לנו מפקחים בכל אחד מהמלונות, או לפחות היו עד שבאמת שדרות והרשויות פה לקחו את האחריות על התושבים שלהם, ויש לנו פה מעט. אז היו לנו מפקחים, הם זיהו את האוכלוסיות עם הצרכים המיוחדים לרבות אזרחים ותיקים. התבצע פה מיפוי מדלת לדלת, כי באמת לא היו נתונים משום מקום, לא פיקוד העורף, לא - -

חוץ מעיריית שדרות.

אנחנו התחלנו - -

כמו תמיד.

גם בשיתוף איתם - -

כמו תמיד, לעיריות יש נתונים ולממשלה פחות.

לא לא. גם הרשויות לא ידעו מי התפנה, אילו אנשים, אילו צרכים, עשינו את זה ביחד איתם. אבל לא היו לנו בשבועיים הראשונים נתונים על אילו אנשים התפנו - -

בשדרות לא היו נתונים על התושבים - - - ?

גלית מכירה, עשינו את זה בשיתוף איתה.

צריך להגיע. מה שקרה ביום הראשון זה שאנשים הגיעו למלון ונתנו להם חדרים בלי לרשום אותם.

בלי לרשום, בלי שום דבר.

היה מאוד - - -

היו גם מקרים עם חדרים במלונות - -

לגבי העניין הזה אני רוצה לשאול את מנהל המלון. לא היה לך רישום של מי שנכנס ובאיזה חדר הוא נמצא?

לא בכל המלונות הסכימו לתת.

פה הכל סודר.

פה כן היה לך.

לא בכל המלונות הסכימו לתת לנו, לא היה שיתוף פעולה. קרה גם אפילו שבמקומות שכבר היו רשומים אנשים, לפעמים הצטרפו עוד משפחות לאותם החדרים. היה הרבה אי סדר.

אז באמת התחלנו ממלון "רויאל", שאליו היה הפינוי הראשון. גם עשינו שם מיפוי, גם הקמנו את המענה הראשון שלנו, המענה לאזרחים ותיקים, שהמטרה שלו הייתה גם לתת מענים חברתיים אבל גם לזהות את המורכבויות של אנשים סיעודיים. בסיוע מהביטוח הלאומי הכנסנו גם שתי עובדות של מט"ב. יש עובדות סיעודיות שמסתובבות ובודקות גם את הצרכים של האנשים שיש להם ירידות קוגניטיביות, וגם צרכים שהם מעבר לצרכים חברתיים.

בנושא הצרכים המיוחדים. התחילו קבוצות לבעלי צרכים מיוחדים, בעיקר לילדים. גם פה, מה שתומר סיפר על האזור של החינוך, אז יש בהמשך היום קבוצות של הרווחה שנותנות מענים לילדים עם צרכים מיוחדים. וחוץ מזה, אם כבר דיברנו על נושא חינוך הילדים, אתייחס גם לנושא של הנוער, איתור בני הנוער והטיפול. מעבר למענה על צרכים חברתיים, ישנו מענה גם לנושא הטיפולי.

איך אתם מול משרד החינוך בנושא הנוער המתמודד?

אנחנו עובדים פה - -

עובדים בצמוד - -

עובדים ביחד.

עובדים בצמוד כל הזמן, היכולות של משרד הרווחה עוזרות לנו מאוד בעיקר עם הנוער בסיכון וההגעה אל הנוער. אנחנו עושים - -

כן, אבל אגף שח"ר אצלכם?

לא, אנחנו עושים חיבור בין הצרכים החברתיים והצרכים שחברת המתנ"סים יודעת לתת, לבין היכולות שלנו בהיבטים הטיפוליים. אז אנחנו מקימים - - -

כן, אבל בסוף הקב"סים הם שלהם והמועדונים שלכם, אז איך אתם מצליחים - -

- - -

אנחנו נמצאים פה בתוך איזשהו מרחב סגור בים המלח. שאנשים - -

ואז מגלים את האמת, את מה שכביכול אמור לעבוד אבל לא עובד גם בשגרה.

פה זה כן.

פה זה עובד. פה זה עובד - -

כן?

בגלל שאנחנו מקום קטן - - -

שח"ר שם את הכסף לנוער המתמודד או שהם שמים? אני שואל באמת.

בסוף יש כסף משני הצדדים - -

כן.

אבל שוב, הכסף הוא לא - -

כל אחד בתחום שלו.

העניין זה הכוח שיודע לעבוד ביחד ונותן את הגב, שיודע למצוא את הנערים בתוך המלונות ולהוציא אותם - -

העמותות העוסקות בנוער עובדות איתכם?

יש את עמותת "יחדיו", ויש לנו את האנשים שלנו - -

"מרחבים" למשל, שעובדים עם נוער מנותק, כל - -

לא, אנחנו מפעילים את הנושא הטיפולי כאן, בים המלח - - - באמצעות עמותת "יחדיו", זאת אומרת - -

"יחדיו".

אנחנו מתקצבים - -

הבנתי. בסדר.

ומעבירים את ההכשרות, ומייצרים את ה - - - המשותף - - -

אבנר פלור, סמנכ"ל משרד התחבורה. אוסיף ואומר שמעבר לפעילות שאנחנו עושים עם השטאלים וההיסעים, ביום ראשון הקרוב יהיו כאן נציגים של משרדי הרישוי ואגף התחבורה הציבורית, עם מענה על כל מיני שאלות. אם - - - ונהיגה, נושא הרב-קו וכולי, הם יהיו כאן ביום ראשון הקרוב.

בתחבורה.

במלון הזה, כן.

איזה דברים אתם מקבלים מתחבורה בעצם - - - ?

מבחינת הפעילות שלנו. קודם כל הארכנו, כמו שאתם יודעים, את רישיונות - - - ונהיגה. אבל היו הרבה, לא בשדרות, - - -

אני מודה לכם על זה כי אני צריך לעשות ריענון.

הציבור יודע? זה מפורסם?

כן כן.

ודאי ודאי. הכל מפורסם. אני פשוט לא רוצה לפרט הכל, אני אפרט בישיבה המסכמת.

כן כן.

אבל מה שהיה חשוב לי לומר זה שביום ראשון יהיו פה נציגים, ככה שיוכלו להגיע אליהם. גם למקומות האחרים. תודה.

כן.

אני רוצה להגיד עוד מילה. אמרנו למשרדי הממשלה, המועצה האזורית תמר מהרגע הראשון משתפת פעולה בצורה מדהימה, עוד לפני שאנחנו הגענו, באמת. הם מינו מתנדבים מטעמם, הם עוזרים, עובדים איתנו בשיתוף פעולה, מנסים למצוא פתרונות לכל מה שאנחנו מבקשים. מוכנים לקחת על עצמם חלק מהמשימות. באמת שיתוף פעולה מדהים.

אני יכול להגיד לך שהיה ויכוח בכנסת, שלשום אני חושב, או אתמול באחד הדיונים. מי צריך לקחת אחריות בסוף ולתכלל. האם הרשות המפנה או הרשות המארחת. ותמר היא הדוגמא שזה עובד עם הרשות המארחת. אני לא בטוח שבכל מקום זה היה עובד.

יש רשויות אחרות שזה עובד הפוך, זה תלוי.

שתדעו שהתמזל מזלכם. לכולם היה ברור שמה שנוגע לתמר, אין לזה - - -

אבל שוב. - - -

תודה.

זהו.

תודה רבה, אנחנו מתקדמים.

- - - שדרות - - - הרווחה נתנו להם. - - - ואנחנו - - -

אודי. אנחנו עם אוטובוס כולם ביחד.

המועצה האזורית תמר היא מועצה קטנה. - - - שני עובדים סוציאליים. הם עזרו בהתחלה להרים את זה, אבל - - -


(סיור במלון ישרוטל נבו)

שרון בראל, מנכ"לית קהילת סעד. - - - בכוננות שלנו. ובאמת אחרי שבועיים פשוט קראתי להם ואמרתי שכיתת הכוננות עוברת לכאן, אנחנו צריכים אותם. הם בעצם יצאו מכיתת הכוננות וחזרו לנהל את בתי הספר. שזה - -

מדובר במורים? גם? - -

המורים - -

הילדים מכירים את ה- - -?

אני אספר את זה אחר כך, אבל קהילת סעד היא משופעת במורים, מורות, עובדים סוציאליים. רוב המורים פה הם מורי האם שלהם מהכיתות. קריטי לחיבור ולהתנהלות היום-יומית.

אנחנו נרד מכאן לגני הילדים, בסעד יש לנו חמישה גני ילדים, שלושה מעונות וגנים בוגרים. את הגן הגדול פיצלנו לשניים. אז יש לנו בעצם שישה גני ילדים פה בתוך המלון. גם - - - ציוד חדש, חלק הבאנו מהבית, מסעד. דווקא עם הגיל הרך היו לנו קצת מורכבות כי חלק מהצוותים הם לא מכאן. אבל הצלחנו בתוך - - - גם עם - -

הצוות מסעד, איפה נמצא? הצוות - - -

לא, הצוות - -

לא, איפה הצוות המקורי?

הצוות המקורי הוא לא כולו מסעד. חלקו מנתיבות - -

הבנתי.

משדרות.

הבנתי הבנתי.

זהו. אז בנינו כאן צוות חדש.

מיקי מוביל אותנו, אנחנו נרד למטה, הגנים נמצאים שם במתחם שקרוב לשירותים כי זה קריטי לילדים בגיל הרך.

באה מהמחוז.

מאיפה את - - -

אני סגנית מנהל התפעול, במקור. אני גרה במיתר, שזה ליד באר שבע, ואנחנו באים לפה רק כדי לתת שירות למבוטחים שלנו.

זה כל - - - ? לתפעל פה באמת - - - שפתחנו לטובת המפונים, הראשונים שפתחנו פה. ממש ביום ראשון, ישר אחרי השבת הקשה. ואנחנו מספקים כאן שירותים לכל חברי קופות החולים. אפשר לבוא, להיכנס, לראות את המקום. כל הרופאים. טיפולים רגשיים, שירותי אחות, רפואה מקצועית. כל מה שצריך.

מעבדה לבדיקות דם - - -

- - -

יש לנו כאן מעבדה ארבע פעמים בשבוע. שרון יכולה לפרט.

- - - ואנחנו נלך - -

בסדר גמור.

- - -

מה שקרה עם המרפאה הוא מדהים. אמרתי לך, אנחנו שייכים למכבי. הרופאים שלהם מהבית מגיעים לפה. רופאת משפחה שלהם, האורתודנט, ממש כל הרופאים. ושוב, זה - -

אלה הרופאים המקוריים שלהם? - - -

בטח.

יש רופאים אחרים, אבל הרופאים המקוריים מגיעים לפה, שזה פשוט מדהים מבחינת היכולת של הקהילה, ובטח של הילדים, לקבל את הטיפול מפנים מוכרות. זה ממש קריטי הדבר הזה.

אתם חוזרים לפה אחר כך?

אנחנו נעביר בגנים ו - - -

אז תעברו ואנחנו כאן, אני אספר לכם - - -

אנחנו נעבור בגנים ואז נבוא אליכם.

- - - קבוצה מאוד גדולה.

זה הממ"מ של הכנסת. - - - כנסת זה לא, את לא מרואיינת כרגע, את יכולה להיות רגועה. מפחיד, אני יודע, אבל אני רק אומר לך.

לא, הכל בסדר. אז אנחנו פה - -

שלוש כיתות, את אומרת מחולקים לשתיים, לגילאי 3-4 וכולי.

פה גילאי 4-5. מאחורה יש את גילאי שנה עד שנתיים. אתם מבינים שאין לנו כאן מספיק מרחבים בשביל להכיל את כל הקבוצות, אז יצרנו מרחבים על ידי המחיצות. הבאנו גננות מבחוץ כי לא היו לנו מספיק מתוך הקהילה כאן בים המלח.

מאיפה הבאת? משדרות? מאיפה?

אחת מנתיבות, שהיא סטז'רית בעצם שהסכימה לבוא לפה ולהיות איתנו במשך כל הזמן. יש גננת שנמצאת בשבתון, שהתגייסה במיוחד והגיעה לכאן מבאר יעקב. אלו חללים שבאמת נוצרו יש מעין. בהתחלה ליקטנו, התחלנו משולחנות וכיסאות ולאט לאט יצרנו מרחבים שמתאימים - -

מחלקת החינוך של המועצה האזורית מעורבת?

כן כן, בוודאי.

בוודאי. קודם כל אני אגיד שיפעת היא מנהלת הגיל הרך שלנו, שבעצם מנהלת את כל האופרציה. לאה היא חברת קהילה שהקימה את כל האופרציה כאן. אנחנו עובדים באופן ישיר, כמו שאנחנו רגילים לעבוד, עם המועצה שלנו, עם אגף החינוך, אגף השירותים החברתיים, המתנ"ס. אחרי השבוע הראשון שהיה כאוטי המועצה חזרה לעבור ואנחנו משתדלים ככל שאפשר לעבוד בתוך הצינורות המקובלים ובדרכים שאנחנו יודעים לעבוד איתן. כן.

איפה הבעיות?

נדבר על הבעיות למעלה.

אז בואו ככה נלך - -

חייבת להגיד, הגענו לפה ביום שני וראינו שיש לנו אחות שעובדת, שהיא תושבת סעד עובדת מכבי, שהודיעה לנו שהקיבוץ התפנה לכאן. הבנו שיש פה כמות מפונים גדולה. הגענו לכאן ובאמת, איפה שי, מנכ"ל המלון? נתן לנו - -

שי פה מאחורה.

הנה, פה.

פתח לנו את הלב - -

הנה שי.

פתח לנו את הלב ואפשר לנו להיכנס לספא של המלון, והספא הפך להיות מרפאה. אתם תכף תראו את זה בעצמכם. מכבי באופן כללי, ביום שבת, ב-7 באוקטובר הנורא, קיבלנו הודעת פריצה על המרפאות שלנו בעין הבשור ובני נצרים. קיבלנו את ההודעה במהלך השבת, ובמוצ"ש הבנו שהתושבים פרצו את המרפאה כדי לטפל שם בפצועים עם הציוד הרפואי שהיה.

הבנתי שאת חדר החירום הקדמי הקימו בנווה. גם של בני נצרים - -

נכון.

וגם שהקימו בנווה חדר חירום.

נכון נכון.

יכול להיות - -

אחד החברים שלנו, שהוא מתנדב במד"א, היה שם בתוך החדר חירום.

גם האחיות וגם הצוות, בעצם המרפאה פה מופעלת על ידי צוות מכבי שמגיע הנה, אבל ברובה על ידי עובדי מכבי ואחיות שגרות בקיבוץ וביקשו לעבוד בתוך המרפאה. הן גרות פה במלון, או במלונות אחרים, ומגיעות למשמרות כאן בכל יום. זה גם נותן תחושה טובה, לדעתי - -

יש לכם רופאים?

רופאים לא, אבל אחיות כן.

אחיות כן.

הרופאה של האוכלוסייה מגיעה לכאן לעשות משמרות. יש לנו רופאי משפחה שמגיעים, צוותים של בריאות הנפש, מעבדה ארבע פעמים בשבוע, צוות של אחיות, רפואה מקצועית של אורתופד, עיניים, אף אוזן גרון, רפואת נשים באופן קבוע. בהתאם לצרכים שאנחנו מזהים אנחנו מביאים לפה את השירותים - -

מאיפה באים הרופאים המקצועיים?

חלקם ממחוז דרום מטעם מכבי, חלקם ממחוזות אחרים, חלקם מבית חולים אסותא. רופאים שרוצים להגיע ולתת משמרות מעבר למשמרות הרגילות שלהם, כדי לתת מעטפת בריאות תומכת לאוכלוסייה.

והם קבועים או שהם מתחלפים כל הזמן?

רפואת המשפחה היא קבועה, רפואת הנשים היא קבועה. אורתופד הפך להיות קבוע בשלב הזה, ואנחנו מנסים - - - ברפואה.

כן. אנחנו מנסים בכל התחומים. מהר מאוד עברנו ממתנדבים לאנשים קבועים. גם מתנדבים שהיו נכונים לנו וטובים לנו, ואז בהתאם למסגרות קלטנו אותם לעבודה.

כל הצוות מגיע לכאן כל בוקר וחוזר עם הרבה מאוד משמעות בסוף היום, ולראות את הגיבורים מתמודדים עם האתגרים הלא פשוטים, זו זכות גדולה לדעת שלפחות בתחום הבריאות אנחנו משתדלים לתת לכם את הרוגע ואת המעטפת שאתם צריכים.

ואני חייבת להגיד שוב - -

בית מרקחת יש לכם?

כן. אתם מטפלים רק במכבי, או גם - -

מטפלים בכל הקופות.

כולם.

כל מי שמגיע לכאן ומבקש לקבל שירות אנחנו מקבלים אותו. עשינו הסכם כבר ביום ראשון עם בית המרקחת בעין התכלת, שנמצא פה בקניון. לא היו פה שירותי בריאות אז לא היה צריך לעשות את ההסכם, ובכל זאת בחרנו להביא. יש כאן נציגה של מכבי פארם שנמצאת כל יום ביחד איתנו - -

אין - - - כמעט תרופות, אני מכיר - - -

יש פה נציגה של מכבי פארם שדואגת להזמין תרופות - -

הבנתי.

מגיעות לכאן תרופות בשליחות כל יום ואנחנו דואגים לפזר אותן לאוכלוסייה.

בלי שום קשר לבית מרקחת שאתם יכולים לקבל שם.

בלי שום קשר לבית המרקחת, כן. אנחנו רוצים להקל על כל הפרוצדורה של הבירוקרטיה.

מה, בעין התכלת?

לא. בכללית.

אני אומר לך כמשרד הבריאות. עין התכלת הוא לא בית מרקחת.

לא לא, פרטי.

היינו במתקן הראשון.

המתקן הראשון.

המתקן הראשון, היה שם - - -

כן. אני גם אגיד - -

מעבר להסכם.

שבימים הראשונים המועצה האזורית תמר באמת עמדה לשירותנו - -

נכון.

הוציאה לנו טפסים, כל בקשה לתרופות הם דאגו לנו, שינעו, הביאו את זה לכאן עד שבאמת המערך נכנס לפעולה מלאה.

אנחנו הגענו ושיתוף הפעולה היה מלא עם מועצה אזורית תמר. עם המלון ועם - -

הקהילה.

בדיוק, עם הנציגות של הקהילות שהגיעו לכאן. עד שהתחלנו להתניע ולקבל את כל שאר המעטפת.

- - - להוסיף שמנכ"ל המלון, שאחראי גם על מלון "נגה", פתח גם לנו שם את האפשרות לפתוח טיפות חלב. באמת. אפילו שבעה.

בדיוק.

אחד התושבים של סעד שהבן שלו נרצח, ישב שם שבעה ופינו לו אולם שלם לשבוע שלם. באו מנחמים והכל. הכל במלון. באמת ישר כוח, גם לו וגם למנכ"ל שם.

כן. אז אנחנו נעלה ברשותכם למעלה, כי מסמנים לי שהזמן קצר.

- - - טיפת חלב אולי קודם. אולי נראה את טיפת חלב.

כן.

עוד לא עשינו סיבוב בפנים.

נעשה סיבוב - - -

הוא מסמן לי שהזמן קצר.

אתי פה, דן פה. תגידי מתי מבחינת הפורום המלא אפשר להתחיל?

אפשר להתחיל, אפשר להתחיל.

אפשר, אפשר. אפשר להתחיל. כן.

נתחיל?

שנעמוד בזמנים.

נעים מאוד לכולם. אני שרון, מנכ"לית קהילת סעד וגם נציגת שדות נגב במרחב ים המלח.

אני אתן לכם סקירה קצרה על מה שהיה לנו כקהילת סעד ועל ההתנהלות כאן, דברים שאנחנו פוגשים ביום-יום, וקצת נדבר גם על היום שאחרי.

אז קהילת סעד מונה כ-1,000 נפש בקיבוץ, גם חברי הקיבוץ, גם תושבי הרחבה, גם תושבים בהליכי קליטה כאלה ואחרים. בשבת שמחת תורה היו בקיבוץ הרבה מאוד אורחים שבאו לחגיגות שמחת תורה. בסעד אומרים בחסדי שמיים, ואני אגיד בכוחות של גיבורים, כיתת הכוננות ואחר כך הצבא שהגיע יחד עם עוד כוחות, ולסעד לא חדרו המחבלים. הייתה מלחמה קשה על הגדרות, והיה קשה מאוד בתוך הקיבוץ עבור התושבים ששהו בממ"דים שעות רבות עד שיכלו לצאת. יושב פה חופני, שהוא תושב סעד ויכול לספר מהחוויה הפרטית שלו.

בסעד יש שני נרצחים, בני משק של הקיבוץ, והמג"בניקית שנרצחה בשבוע שעבר, בת - - - צבר, שהגיעה ב-21 אלינו לקיבוץ. יש לנו שני פצועים, אחד מהם הגיע מהשיקום וראיתי אותו היום מסתובב כאן.

ביום ראשון התפננו לכאן כקהיל, אחרי שהצבא איפשר להתחיל יציאה מסעד. היציאה לכאן הייתה לא פשוטה. המדיניות של משב רוח והדרך הזו, אתם כבר מכירים את זה, היא לא פשוטה. ממש היינו צריכים להיאבק כדי שנגיע לכאן כקהילה ולא נפוזר בכמה מקומות בדומה לקהילות חברות שלנו. זה היה מאבק שהתמשך משבת עד יום ראשון. גם בהמשך השבוע, בגלל המדיניות של רחל סביב כל נושא הפינוי, היה צריך למהר ולתפוס פה חדרים.

אם אנחנו מדברים על ניסים גלויים שהיו לסעד, אז ההגעה לפה היא נס גלוי בפני עצמו, כי הגענו לרשת "ישרוטל" ולמנכ"ל המלון שי, שיושב פה מאחורינו, שכמו שאמר חופני הוא גם אחראי על מלון "נגה". כבר בהתחלה הבנו שיש כאן אוסף נפלא של אנשים, בנוסף לאיזושהי תרבות ארגונית, ומהרגע הראשון פתחו בפנינו את הלב, את הנשמה ואת כל המלון.

מתוך הניסיון שלנו מסבבים קודמים, הבנו שהתפנות כקהילה היא קריטית לחוסן ולשפיות שלנו. כדי לסבר את האוזן, יש לנו במלונות כ-800 נפש מגיל לידה, לפני שבוע ערכנו כאן ברית, ועד ותיקת הקיבוץ שהיא בת 100 וחצי. זה המנעד המטורף של האנשים שנמצאים כאן. יש לנו כאן קרוב ל-400 ילדים מגיל לידה עד כיתה יב'. כ-130 איש בגיל השלישי, מתוכם 35 בגיל הרביעי יחד עם עובדי הזהב שלהם, ככה אנחנו קוראים לעובדים. יש לנו קרוב ל-100 גברים מגויסים. המשמעות היא שיש כאן קרוב ל-100 נשים עם מאות ילדים, לבד. צריך להבין את כל האירוע הזה.

ביום השלישי, כשהבנו שזה לא עוד סבב אלא מלחמה שהולכת לקחת זמן, עשינו שינוי בחשיבה והבנו שיש צורך להגדיר מדיניות ולבנות אסטרטגיה של שגרת חירום מתמשכת. התחלנו לאט לאט מהר מהר להקים כאן את כל הקיבוץ מחדש. הקמנו את כל מוסדות הקיבוץ ואת כל המנגנונים של הקיבוץ. מהגנים שראיתם ועד בית הספר.

בשבוע הראשון הגיע משרד החינוך, עזר לנו ומינה מנהל שיעזור בהקמה של בית הספר, והוא באמת הוקם. בשבוע השלישי עשינו העברת מקל – סיפרת לך קודם – למנהלים המקוריים שלנו. הילדים שלנו לא לומדים בתיכון אחד – הם מפוזרים בכל רחבי הארץ – והבנו שאנחנו צריכים פה גם תיכון. ויש לנו את מנהלת תיכון הבנות של שדות נגב, שגם היא חברת הקיבוץ. היא יצאה לשנת שבתון ופשוט הודענו לה שנגמרה שנת השבתון, וגם היא נרתמה כמובן למשימה והקמנו כאן גם תיכון. המורכבויות קיימות, אבל זה עובד.

ממש ברגעים אלה נבנה בית הספר שלנו "עקבה", בינתיים עם מבנים יבילים, אבל הבנו שאנחנו לא יכולים לחכות. הבאנו לכאן אוהלים וחלק מהתלמידים לומדים במצדה.

- - - אני רוצה לשמוע. שאת אומרת תיכון, כמה אחוז מהילדים שבגיל תיכון - - - ?

כמעט כולם. זה המדהים, ביום הראשון שפתחנו את בית הספר הייתה לנו בעיה – צרות של עשירים מה שנקרא – שלא היה מקום באוטובוס. ההיענות הייתה מאוד מאוד גבוהה. השבוע עצרנו לרגע כי בחלק מהתיכונים הילדים חזרו לפעילות במסגרות הרגילות שלהם. למי שחזר לפנימיות הפיתרון היה קל יותר, אבל מי שצריך לנסוע ולחזור זה מורכב.

עצרנו ועשינו שיחה עם הילדים וההורים, ושאלנו אותם מה נכון להם. היה מדהים לשמוע כמה החיבור כאן קריטי להם. הם מתארים שכשהם מגיעים לבתי הספר המקוריים לא מבינים אותם, ושיש משהו בשותפות הגורל הזו שהיא מאוד הכרחית. אז משבוע הבא אנחנו מתחילים להקים איזושהי תוכנית שחלק מהשבוע הם יהיו במסגרות המקוריות וחלק מהשבוע הם יהיו במסגרת כאן. הקמנו תיכון מומצא, המצאנו אותו ואנחנו לומדים אותו תוך כדי תנועה.

אציין שהמשרד הראשון שהעמיד כאן רפרנט כבר מהיום הראשון, היה משרד הרווחה. קהילת סעד היא קהילה מאוד חזקה. קהילה עם הון אנושי משובח, משופע בכישרונות, ובאמת כל המערך שבנינו פה התחיל ונבנה מתוך הכוח המקומי.

כקהילה אנחנו מאוד מאורגנים, בכלל במרחב הכפרי, הקיבוצים, אנחנו יודעים מה הפתרונות שנדרשים לנו. אנחנו צריכים אתכם שתעזרו לנו לממש. אנחנו צריכים שתתנו לנו את המשאבים ואת הכלים, ובעיקר שתקצרו לנו את הבירוקרטיה כדי שנוכל לעשות את זה. כשאני אומרת לקצר את הבירוקרטיה, אני אתן דוגמא לכך שאחד הבתים בסעד נפגע פגיעה ישירה לפני חודש וחצי. בשבת שמחת תורה. ניסינו בכל הדרכים מול מס רכוש ומול ההתנהלות לסגור את הגג לפני שירד הגשם, אבל זה לא קרה. אנחנו כבר חודש וחצי אחרי ועדיין אין פתרון, כי צריך את האישורים האלה והאלה, וצריך הצעת מחיר כזו וכזו, וזה לא טוב. זה לא טוב כי עכשיו הנזקים גדלו, ואני עוד לא מדברת על מפח הנפש והתסכול.

אנחנו מבינים שאנחנו באירוע על סטרואידים. הכל פה בקצב מאוד מאוד מהיר. בתוך המבנה שבנינו פה, הכוח המקומי הוא קריטי לצמיחה ולחוסן של הקהילה. יחד עם זה, ברור לכולנו שהאנשים עדיין נמצאים בתוך המשבר והטראומה, עוד לא הגענו אפילו לפוסט טראומה. זה עוד יגיע. ולכן אנחנו צריכים לעבות את המערך שלנו כדי שאנשים יוכלו לעשות - -

- - - בירוקרטיה?

מה?

איפה את נתקלת בבירוקרטיה? חוץ ממס רכוש - - - מס רכוש נמצא פה, הוא יתייחס גם.

אם הייתי יודע אז הייתי מגיע לכאן משוריין, לא עם שכפ"צ.

הכל בסדר. הכל בסדר. נגיע.

אני אשמח רק לקבל את מספר הפנייה כדי לראות מה - - -

בסדר גמור. איפה עוד את נתקלת בבירוקרטיה?

אני אגיד שוב, ברמה - -

אגלה לך סוד קטן, אני בלי שכפ"צ, נתתי את האחרון שלי לאלון שוסטר ואני עובר - - -

כן.

אני אגיד כזה דבר. כל ההתנהלות שלנו היא מעכשיו לעכשיו. ואנחנו רצינו - -

לא, תני לי דוגמאות. איזה משרדים את מרגישה ש - -

אז אני לא יכולה להגיד לך משרד ספציפי, ואני אסביר למה. אנחנו מצאנו את הדרכים להגיע באופן ישיר למקומות למעלה על מנת לשחרר את החסמים. אבל אנחנו ייחודיים בדבר הזה, ואני רגע לא מדברת רק בשם קהילת סעד. בסדר? אני מדברת כשדות נגב, ואני לא אדבר בשם כל המפונים, אבל אני שומעת מהחברים שלנו שהבירוקרטיה קשה.

אני רוצה - -

והעברת כספים - -

אני רוצה בשלב הזה, אם כך, להציע לך הצעה פרקטית - - - נמשיך הלאה לשמוע אותך.

כן.

קחי את המייל של הוועדה. נמצאת פה מנהלת הוועדה. - - - אתי. וזה לא חייב להיות מסעד. ברגע שאתם נתקלים באיזשהו - - - פקיד משרד שעוצר אתכם בבירוקרטיה, תציפו את זה. בסדר? כי אני לא מתכנן לאחר הסיור הזה לסיים את תפקידי.

אנחנו מתכננים לעשות ישיבות מעקב, לפחות אחת שבועית אם לא דו שבועית. כפי שאת רואה כאן, ישיבות מעקב של הוועדה לפניות הציבור מול כל משרדי הממשלה. - - - שואלים - - - וזה לא חייב להיות הנציג המקומי שנמצא בים המלח, - - - נציג של - - - ירושלים - - -. אם מדובר במקרה כמו שאת מתארת, בית מסוים שנפגע לצורך העניין, אז מנהלת הוועדה תפנה הלאה ותינתן תשובה. אני רוצה לזהות איפה יש - -

חסם.

דברים שנעצרים, איפה יש חסם, ולהציף אותו - -

אז אני אספר את ההתנהלות - -

- - - אז אני נותן את זה כהצעה.

- - -

כן. בדיוק.

קחי את המייל של הוועדה, עזבי את זה.

מעולה, אז - -

- - - את המייל שלי והטלפון שלי. בסוף אני רוצה להציף את זה ברמה המערכתית, שדברים יעבדו. אני חושב שזה - -

אז אני אגיד כמה מילים על הנושא של משרד התיירות, ואז שי המנכ"ל ישמח להגיד.

כל הבירוקרטיה מול המלונות היא קשה עד בלתי נסבלת. בסדר? מהרגעים הראשונים, החל מהמאבק על התשלום והתמחור של חדר וארוחה כשבעצם השתלטנו פה על כל המרחב הציבורי. אנחנו משלמים פה ולא משלמים שם, עשינו מזגנים בכל האוהלים שהמלון סופג את החשמל שלהם. ועוד הרבה דברים שהמדינה בכלל מבחינתה לא רלוונטית ל - - - זה.

יותר מזה, כל נושא הדיווח. שוב, אני מדברת כרגע על קהילות מאורגנות. אנחנו יודעים ברמה יום-יומית מי נמצא פה ומי לא. טבלאות האקסל שדורשים מהמלונות הם לא הגיוניים ברמות פסיכיות. תסמכו עלינו. התחושה היא שנקודת המוצא של הפקידות היא שהם מנסים לרמות אותם ולגנוב ולעבוד עליהם, וזו נקודת מוצא שלא רלוונטית למלחמה. היא פשוט לא רלוונטית. אנחנו בהישרדות, אנחנו לא מנסים לגנוב אף אחד, אנחנו מנסים לשמור על החיים של המשפחות שלנו, של הילדים שלנו, של הקהילה שלנו.

האנרגיה שנדרשת מאיתנו על הדברים האלה, ומהמלונות שנמצאים בזה ביחד איתנו, היא פשוט לא הגיונית. תסמכו עלינו - -

שרון, אבל לא כל מה שקורה פה קורה - - -

נכון. אמרתי על קהילות מאורגנות. בסדר? דיברתי על הקהילות שמאורגנות, ובהקשר הזה אני אומר אל תכניסו את כולם למיטת סדום אחת. לא דין מקום אחד כדין מקום שני. מי שמאורגן ומי שיכול, תאפשרו לו, תקלו. פשוט תקלו. האנרגיה שאנחנו מבזבזים על בירוקרטיה הן אנרגיות שאין לנו. הן מיותרות. שי?

אני רוצה רק לחזק את מה ששרון אמרה בנושא הרישום מול משרד התיירות. אנחנו נדרשים להוציא טבלת אקסל יומית עם שמות ותעודות זהות מכל בן-אדם שנמצא כאן במלון, ולעדכן אותה על בסיס יומי. אני חושב שלשרון ולצוות שלה לקח כמה ימים טובים עד שהייתה טבלה, זה היה בדיוק בימים הראשונים של ההתארגנות.

מבחינתנו כל ההתעסקות סביב הדבר הזה גוזלת הרבה מאוד זמן ואנרגיה, גם משרון. אני הייתי שמח, כמו ששרון אומרת, אם בקהילות מאורגנות – שרון יכולה לתת דיווח שמי – יסתיים הנושא הזה. בשונה מערים ששם זה קצת יותר מורכב, אני חושב שצריך לנסות להחריג את הקיבוצים.

אני אגיד עוד דבר - -

בסדר, אני אגיד - -

כן.

אני עוד מעט אדבר על - - - אני הייתי בארבעה דיונים על הנושא הזה, אני מכיר.

כן.

אני מבין את מה שאת אומרת, אבל אני עוד מעט אסביר גם את הצד השני, ונראה איך אנחנו מגשרים ביניהם. - - -

אז אני אגיד דבר אחרון, ברשותך. מדינה היא כמו טיטניק ענקית. עד שמזיזים את ההיגוי ועד שהספינה מתחילה לזוז, אנחנו כבר חייבים להיות במקום אחר.

אני אתן את הדוגמא של בית הספר. כשהבנו שלוקח זמן עד שיגיעו המבנים היבילים הבאנו את האוהלים. השכירות של האוהלים האלה עולה לנו הון. אז לא חיכינו, ואנחנו מימנו את זה מכספנו, ואנחנו משיגים כל מיני תרומות וכולי עבור חלק מהדברים. תסמכו עלינו, על הנהגות הישובים. תשחררו לנו את התקציבים. אם היינו יודעים שיש לנו תקציבים אולי היינו יכולים לנווט את זה קצת אחרת - -

גמישות מסוימת.

היכולת שלנו להזיז את הספינה היא הרבה יותר מהירה.

- - -

כן, - - -

בוועדת חינוך, אתה היית - - -

אני לא הייתי בוועדת חינוך - - -

- - - ועדת חינוך.

בנימין גל, דובר הוועדה. שאלה קטנה שלי, כמה אנשים בחרו לעזוב את המלון ולקחת את המענק היומי שהם מקבלים מצד הממשלה? או שכל הקהילה ב-100% נשארה כאן במלון?

לא ב-100%, אני גם אגיד שלא כולם הגיעו. 95% מהקהילה הגיעה לכאן מלכתחילה. בלי קשר למענק, יש לנו מספר בודד של משפחות שבשבוע האחרון יצאו מכאן. משפחות צעירות, אימהות עם הרבה ילדים שקשה להן, אז הן יצאו לתקופה מסוימת. במקביל אנחנו אומרים לאנשים הללו שמבחינתנו הם יכולים לחזור בכל רגע שירצו. יש כאלה, אבל לא רבים. בעיקר חבר'ה צעירים.

אני אתייחס לשני חלקים. דבר ראשון, טבלאות האקסל לא הולכות להימשך ככה, ומלבד המעבר הזה יש גם את החוזר החדש שנחתם ב-13 לחודש. בניגוד לקהילות, את מדברת על היערכות ל-250,000 מפונים כאלה.

ברור.

אלו המספרים, זאת האמת. 250,000 מפונים, עם מערכות של בתי מלון. לא כולם היו כמו המקרים שאת מתארת. אני אגיד בכנות, - - - הייתי גם באילת ובעוד מלונות, שמענו את הדברים ולא כולם באותה סיטואציה, לא כולם באותו מקום. אתה מגלה מלונות שהם חצי ריקים, ואתה מגלה שהאנשים שהגישו בקשה לפינוי עצמי ואנשים שמתארחים במלונות הם אותם אנשים. ומדובר ב - -

כן, הבנתי שיש 20,000 כאלה.

יפה. 20,000 זה לא איזשהו מספר.

לא לא - -

אם היו 10 אנשים או 100 אנשים - -

לא, זה אירוע.

או 500 איש אתה אומר "תשמע זאת תקלה". כשאתה מדבר על 20,000 אלף זאת מסה קריטית.

בטח.

ולכן זה מורכב כמדינה. בסוף מגיע החשב הכללי של האוצר והוא חייב להתייחס ל-250,000. הוא לא יכול להתייחס ל-1,000 של סעד - -

ברור.

ועוד 1,000 של בארי ועוד 1,000 של כפר עזה. ואני לא רוצה להגיד לך גם שיש רשויות מקומיות יותר מאורגנות. בסדר? כמו שדרות. ויש רשויות פחות מאורגנות, בלי להיכנס לשמות. אבל זאת המציאות. ולכן, קודם כל, למדינת ישראל כמדינה לא הייתה רשימה. לאף משרד לא הייתה, אף אחד לא ידע איפה נמצא מי. אני מקווה שאתמול אחר הצהריים סוף סוף הייתה רשימה ראשונית. לכן לא הייתה ברירה. זה דבר אחד. העניין השני הוא שהיינו טריוויאליים.

והתופעות.

ואני אומר את זה עכשיו - -

אנשים שעזבו מלונות, הלכו - -

כן. לא, אבל לא הייתה רשימה בכלל.

בלי להגיד לפני למלון, ו - -

כן.

לא הייתה רשימת בסיס שאתה יכול להתנהל מולה. נמצא פה משרד ראש הממשלה, הוא גם יגיד לך את זה. זה לא טריוויאלי שמי שמנהל את האירוע בסוף זה משרד התיירות.

נכון.

בראש שלי זה היה - - - או משרד הרווחה. איך משרד התיירות נכנס לעניין? ובאמת, את יודעת, צריך להתארגן כמו שאת אומרת - - - בא שר חזק ועשה את העבודה, אבל הוא צריך לכסות את עצמו גם כשהוא עומד מול השאלות שהוא נשאל. כששואלים אותו "אדוני, איך יכול להיות שאתה מבקש על עוד 20,000?" בשלב מסוים זה היה כמעט 50,000, זה ירד ל-20,000 טפו טפו אחרי בדיקות חוזרות. הוא צריך לתת תשובות, ולכן אני מקווה שאחרי החוזה של ה-13 לחודש ירד איזשהו רוגע. ואני גם אומר לך, שתדעי, התפנו שישה או שבעה אלף חדרים בשבוע האחרון.

כן.

קורה מה שקורה, אני מקווה שזה ייתן מענה. אני אשמח לשמוע ממשרד החינוך. אמרתי את זה בתחילת היום ואני אומר שוב, אנחנו שואלים את שר החינוך את אותה השאלה. איפה משרד החינוך עומד? היא צריכה להרגיש שמשרד החינוך מתחבר לעניין מציאת הפתרונות היצירתיים תוך כדי הליכה. איפה משרד החינוך הגדול?

תקן אותי - - - אם אני טועה, אבל מתחילת הדרך - -

משרד החינוך איתנו מהשבוע הראשון.

לא לא. מבחינה תקציבית אני שואל. זה לא הוא, אני - - - אמרתי, זה לא אישי. בסוף הרי משרד החינוך היה צריך להעביר למחלקת החינוך בשדות נגב כסף לאוהלים או כסף למלונות. מה זה משנה?

אם זה מה שצריך אז זה מה שצריך.

כסף ואז שהיא תחליט מה לעשות עם זה.

כן. כן. מה זה משנה איך?

שבוע שעבר קיימנו פגישה כאן עם מנכ"ל המשרד.

עם המנכ"ל.

ועם מנהל מחוז, ואני אגיד את מילת הקסם - - - כדי לסגור בדיוק את הסיפור הזה של האוהלים, ואנחנו נותנים לזה מענה.

גם מיזוג האוויר לצורך העניין.

נותנים לזה מענה.

אם מנהל המלון צריך לממן את זה, גם עם טוב ליבו, בסוף אתה מבין שזה פוגע, הוא יסתבך כשהוא צריך להגיש רשימות. בסוף זה משחק כלים שלובים.

אני אמרתי בהתחלה למשרד התיירות, אתם תנהלו משא ומתן קשוח עם התאחדות המלונות ותורידו את המחיר, תאמינו לי בסוף - - - יצא מזה - - - זה יגיע בצד השני ממישהו אחר. זה לא יעזור הרי, בסוף הם ייקחו מקרן הפיצויים על זה שהם הפסידו. אתם משחקים בנדמה לי, זה אותו כסף, בסוף מישהו צריך לראות את הראייה ההוליסטית. בסוף זה צריך להתחבר. אז אם אתה אומר שיש תשובה ממשרד החינוך - - - ?

יש תשובה, התשובה היא שאנחנו מממנים את האוהלים. לגבי המזגנים אנחנו צריכים לבדוק.

אני מציע לבדוק את זה, בטח אם נשארים פה עוד חודש וחצי, שזו ההערכה המינימלית, בסדר? אמרתי את זה גם קודם. ההערכה המינימלית - - -

אז אני רוצה לדבר על זה. אנחנו בחודש וחצי הראשון נכנסנו לרמה תפקודית מאוד מאוד גבוהה, כי הבנו שזה מה שצריך כרגע כדי שנוכל להרים את הראש. השבוע התחלנו, במהלך של שיח קהילתי, לדבר על היום שאחרי.

קהילת סעד שונה משמונה הקהילות החברות שלנו שלא יכולות לחזור הביתה, אנחנו לא נדרשנו לתת פתרון ביניים. אנחנו רוצים לחזור הביתה. כהנהגה אני אומרת, שברור לנו שבמסגרת הרצון לחזור הביתה יש מנעד בין אלו שרצו לחזור כבר אתמול, לבין אנשים שעוד לא מסוגלים בכלל לשאת את המחשבה.

קיימת הרי אי וודאות מאוד גדולה לגבי הזמן, ואתה אומר חודש וחצי לפחות, וההבנה כמה זמן עוד נהיה כאן ומתי נוכל לחזור הביתה היא קריטית. כי אם אנחנו נצטרך להיות כאן עוד ארבעה-חמישה חודשים, אז אנחנו נחפש מקום אחר. כי לגור בתוך מלון זאת פגיעה אנושה בתא המשפחתי. עם כמה שאנחנו מנסים לייצר פתרונות, בסופו של דבר חדר המלון הוא גם חדר המיטות וגם חדר הילדים וגם הסלון וגם אזור אירוח וגם הכל. כמות הורים שחזרו כאן להדרכה הורית היא לא נורמלית.

אמרתי במנהלת תקומה כשהציגו לנו את התוכנית האסטרטגית שהיא רחבה, עמוקה ומקיפה, אבל בסוף אם המשפחות יהרסו ויפגעו לא יהיה מי שיחזור. לכן אנחנו צריכים להבין עוד כמה זמן אנחנו נוכל לחזור הביתה, אף אחד לא אומר לנו סדר גודל של זמן. מה יהיה ביום שאחרי? אנחנו עכשיו כקהילה עושים בירור קהילתי, אנחנו מאוד מאמינים בכוחות שעולים מתוך הקהילה ובמנהיגות ההשתתפותית. בנינו תכנית אסטרטגית, עכשיו אנחנו מדייקים אותה עם הקהילה ונציג אותה למנהלת תקומה. ברור לנו שאנחנו במציאות משתנה תוך כדי תנועה. אנחנו נדרשים לגמישות מחשבתית פסיכית, אבל בסוף אנחנו רוצים להבין לאן זה מכוון.

דבר אחרון, כשמדברים על ביטחון ותחושת ביטחון, אלו שני דברים שונים. איך יראה הביטחון הזה? אנשים שהגיעו לגור בנגב המערבי באו לעשות התיישבות. ויש הסכם בלתי כתוב – או כן כתוב – של המדינה עם המתיישבים, שהתיישבות הולכת עם ביטחון. והמדינה לא עמדה בהבטחה שלה לביטחון. הפגיעה הזו בביטחון, יחד עם הקונספציה שבמשך שנים אמרו לנו, התרסקה לכולנו בפרצוף. אני לא יודעת איך יראה הביטחון ביום שאחרי, אבל תחושת הביטחון היא משהו שיהיה קשה מאוד לבנות אותה ולהקים מחדש. זה נאמר בהקשר למשפחות הצעירות, אבל אחרי שקיימנו מעגלי שיח אתמול הבנו שגם הוותיקים, תושבים שזו הפעם הראשונה בחייהם שהם יוצאים מקיבוץ סעד, גם במלחמות או סבבים קודמים, ולא ממש ברור להם איך חוזרים הביתה ואיך מרגישים ביטחון.

אמרה לי אחת האימהות "אמרתי לילדים שלי שיהיה צבע אדום. אמרתי לילדים שלי שיהיו טילים. הבטחתי להם שלא יגיעו מחבלים". השבר הזה הוא קשה. קשה מאוד. אז כדי שאנחנו נוכל לחזור הביתה, כי אנחנו רוצים לחזור וליישב את הנגב המערבי ולהפריח אותו, ולהמשיך לצמוח ולהתחדש, אנחנו צריכים שהמדינה תגיד לנו איך עושים את זה. אנחנו צריכים שהמדינה תהיה איתנו, ותאפשר לנו את הפתרונות שאנחנו יודעים לעשות. ביחד עם המועצה האזורית שלנו ועם המועצות האזוריות בכלל, עם הרשויות המקומיות, ולקצר לנו את הטווחים. אבל אנחנו צריכים קצת ודאות.

אז אולי אני עכשיו אחזיר לך על מה שהתחלת - -

יאללה.

אמרו שהקדוש ברוך שמר על סעד, ואת אמרת שהגיבורים שמרו על סעד, אז - - - עכשיו - - - הסוף - - - . - - - את כולנו. את יודעת, אתם לא שומעים בכנסת מה, - - - נבטיח לכם שקבינט המלחמה אין לו שום מושג מה קורה פה מחר בבוקר. אני לצערי הרב אומר את זה כמי שמכיר את המערכת, ומי שמכיר אותי יודע שאני אומר את זה לא מהיום, אמרתי גם לפני 20 שנה ולפני 30 שנה. ברור שאף אחד לא הולך לחיות על הקונספציה - - - זה הדבר היחידי הוודאי. אף אחד לא הולך לחיות על הקונספציה שהייתה. צה"ל לא הולך לצאת מצפון הרצועה בשנה הקרובה. אין בכלל דיון על זה, זאת אומרת זה לא משהו שעולה אפילו ב - - - באוויר. התפיסה תהיה על בסיס הדבר הזה. את מדברת על סעד - - - בצפון הרצועה - - - בשנה הקרובה וזה ברור ונכון. סעד הוא באופן יחסי הכי - - - פחות נפגע. היום כל הכבישים לבארי סגורים, נסעתי לפני שבועיים דרך סעד.

נכון.

המקום היחיד שנותנים לך לנסוע דרכו. משם אתה נוסע. ולכן באופן יחסי זה יהיה תלוי בכם מתי תחזרו. אמרתי שמבחינת המדינה, באופן כללי, ההערכה היא שבכל מקרה החוזה עם בתי המלון הולך להיות לפחות עד ה-31 בדצמבר.

כן.

אני מדבר גם מול תושבי אשקלון ושדרות, הם צריכים לדעת עד מתי יש להם חדר במלון. את שואלת אותי מתי אתם תחזרו. זה מאוד יהיה תלוי ב - - - כמו שאמרת, זה יהיה תלוי בכם.

עכשיו, לענות על התשובה איך עונים לילד שאמרו לו "לא תהיה חדירה" והייתה חדירה? אז אני אומר ברצינות, הייתי ראש - - - היה - - - אני חששתי כל יום - - - מי שמכיר יודע, כל יום קמתי בבוקר ואמרתי ברוך השם לא הייתה חדירה. כל לילה הלכתי לישון בפחד שהולכת להיות חדרה, והיה לי - - - שהציץ על הגדר שם. הייתי בורח לשם הרבה כדי להסתכל אם אולי עכשיו יש חדירה, לצערי הרב אני מכיר את התחושה הזאת. אני לא יכול להגיד לך איך עונים לילד. אבל כן, צה"ל לא הולך להיות על הגדרות, הוא הולך להיות בפנים. הוא הולך להיות בעיר עזה. אני לא יודע אם את יודעת, אבל כל האזור של צפון הרצועה היום חרב.

כן.

הוא פשוט משטח פחות או יותר, מי שמכיר. אז גם טכנית יהיה להם מאוד מאוד קשה לחזור להיות שם על הגדרות, ולכן באופן יחסי זה יהיה תלוי בכם בסופו של דבר מתי לחזור.

אני רוצה להוסיף משהו שאני בטוח שגם אתה מסכים איתו. אני מאוד בעד השיח שאת מקיימת עם התושבים ואת הקול שבא מהמקומי אלינו, כדי שגם אנחנו נבין מה אתם צריכים. את שואלת מה אנחנו נותנים, וזאת שאלה לגיטימית, חד משמעית. אבל גם מה אתם צריכים שניתן, כדי שיהיו לכם לא רק ביטחון אלא גם תחושת ביטחון, כמו שאמרת. ואת האפשרות לחזור מתי שאתם תחליטו לחזור.

אנחנו צריכים להבין מכם מה צריך, בין אם דרך הוועדה או דרכנו ישירות, מה שאת רוצה, אנחנו פה בשביל זה.

עכשיו אני מבין שאתם בדיוק כמונו, מודעים לזה שזה נראה על פניו שבתוך כמה ימים, אם לא יהיה שינוי מהותי, הולכת להיות הפסקת אש של כמה ימים, מה שאומר שגם אחר כך לא יהיה מה שיש כרגע. כל אחד מבין את זה ושלא - - - חי בפנטזיה. עיקר המערכה הולכת לעבור לצפון. זה על פניו מה שנראה כרגע, אבל עוד פעם, זה נתון לשינוי. אז אני אומר שוב, לא רק - - - אני רוצה שתעזרי לנו כוועדה להציף מהשטח איפה הבעיות, וברגע שנראה שמדובר בבעיה יותר מערכתית נכנס ועדה, לא בעיה - -

בסדר גמור.

אתי והצוות שלה אלופים בלטפל בזה.

שרון.

בסדר גמור.

תודה רבה.

תודה רבה

תודה רבה.

רבותיי, לרדת למטה לאוטובוס, אנחנו עוברים למלון Enjoy.

ל-Enjoy.


(סיור במלון Enjoy)

השבוע הראשון שקיבלנו אותם היה ממש קשה נפשית. חשוב לציין שמי שהגיע דרך קיבוץ מגן הגיע בצורה מסודרת. מי שהגיע דרך שדרות הגיע בכאוס אחד שלם, אף אחד לא ידע מי נגד מי, לאן הולכים, יש חדרים, אין חדרים. כאוס אחד גדול. לאט לאט התיישרנו והגענו למצב שכולם נקלטים בצורה מסודרת, עם כמות - - - שהכל יהיה אצלנו מעודכן כמו שצריך ולפי מה שצריך. ההתנהלות במלון - - - כל השטחים הציבוריים, כל האולמות, המשרדים שלנו. כל הצוות שיצא לחל"ת מיועדים לחינוך גם לשדרות וגם לקיבוץ מגן, אם זה משרדים שהם הביאו ועובדים פה מרחוק. יש לנו מגרש ספורט שבנו בו אוהלים לטובת קיבוץ מגן.

סליחה שאני אומרת כל פעם קיבוץ מגן, אבל ההתנהלות של קיבוץ מגן הייתה מסודרת מהשבוע הראשון, ולשדרות לצערי הרב לא היה לא אבא ולא אמא, וכל הזמן היה צריך לחפש מה עושים ואיך מתקדמים לטובת התושבים. זה בגדול.

אנחנו נותנים להם עכשיו מענה, בכל קומה שמנו להם מכונת כביסה ומייבש. כמלון אנחנו היינו מכבסים להם כל פעם שביקשו, בהתחלה זה היה כל יום, אבל זה יצר קושי פיזי ותפעולי. צמצמנו את זה לשלושה ימים. כמובן שהכל היה ללא תשלום כהירתמות של צוות מהמלון.

אנחנו נעשה לכם סיור קטן בשטחים הציבוריים של המלון, ואחר כך - -

ניפגש לשבת - - -

לשבת על - - -

כן. אוקיי, אז אנחנו ניפגש אחר כך - - -

- - - צוקית.

עם קרין. אז בואו נתחיל כאן באולמות - -

כן, בבקשה. אנחנו אחרייך.

התחלנו לתלות את התמונות של החטופים - - - בהמשכים.

וואו.

בשבוע-שבועיים הראשונים היה לנו כאן חדר תמונות ענק, ודאגנו להביא אליו אנשים. כולם היו תורמים - - -. כרגע זה מיועד לשדרות. אם אתה רואה - - -

שלום.

שלום.

ציוד כמו שצריך. ומותאם למה שהם צריכים. נכון שיש להם חינוך מחוץ למלון, אבל עדיין. לשבת ככה ללא שולחנות, ללא כיסאות, זה לא - -

זה גם משהו.

אלו הכיסאות שאני יכולה לספק.

היא תושבת שדרות שלקחה פיקוד על המקום. היא לא מחנכת.

נעים מאוד, קשת . נעים מאוד.

שאלתי אותה איך החמ"ל של - - - עובדים איתכם?

איך החמ"ל של, לא, מה? מקליטים אותי?

של עיריית שדרות. לא לא, זה לא ראיון עיתונאי, זה הפרוטוקול של הכנסת.

לא לא לא, זה רק כדי שהם יזכרו.

זה לכנסת. של הכנסת.

הפרוטוקול של הכנסת.

זה הפרוטוקול.

זה לא עיתונאי, זה רק של הכנסת.

אוקיי. לא לציטוטים, העירייה לא - -

לא נמצאת פה.

לא נמצאת פה. רק עכשיו. את המקום הזה הקמתי מהיום שהתחלנו פחות או יותר, אולי שבוע אחרי, כל מה שיש כאן הגיע על ידי תרומות של אנשים אחרים, כל הדברים הגדולים - -

מנהלת המתנ"ס שלכם לא בקשר, זאת שמנהלת למטה, במלון - -

אז זהו. הכל הוקם על ידי תרומות, כל מה שיש פה, מהציוד - -

זה הבנתי. אבל אני מדבר על היום, אחרי חמישה שבועות.

עכשיו. רק בשלושה ימים האחרונים העירייה נכנסה לתמונה, ורק עכשיו מתחילים לעשות מיפוי של כמה ילדים יש, אילו שנתונים, גילאים, להבין מה צריך. כבר שבוע אנחנו בוחשים בזה אחרי שהיה כאן חבר כנסת אחר, מישהו שקלים, סליחה - -

אושר שקלים.

אושר שקלים. והוא התחיל ופנה למשרד החינוך לגבי חוסר המענה. יש פה כמות גדולה של ילדים שלומדים במרכז למידה - -

כמה ילדים יש פה?

בגן עצמו ספציפית - -

לא, במלון.

במלון יש 250, עד גיל 17-18.

כן.

לא, אבל אני שואל על שדרות, לא של מגן.

של שדרות.

אין לי את הפילוח של שדרות, אני לא - -

אני יכולה להגיד לך שאני עובדת כרגע על הרשימות של הגנים, נכון לעכשיו מגיל 0 עד גיל 6 יש לי כאן 28 ילדים. במרכז הלמידה יש את אילנה, אילנה את יכולה לעזור לי, כמה ילדים יש לך במרכז למידה? בגדול.

לא יודעת, - - - על-יסודי היו לנו 17 תלמידים שבאים און אנד אוף - -

על יסודי. רק תיכונים.

וביסודי, שגם לא התכוונו שהוא יהיה יסודי, יש לנו בערך 20 ילדים.

יש כמות ילדים מאוד גדולה במלון. רק עכשיו איכשהו מנסים באמת לתת מענה, רק לפני יומיים הייתה כאן עידית ומנהל בית הספר, לנסות לשכנע את ההורים שיגיעו, שיעשו משהו. עד עכשיו לא היה פה שום מענה מצד העירייה, הם רק עכשיו התחילו רישומים של מי בכלל נמצא כאן. אין להם מושג אפילו מהילדים, מהמשפחות, מי נמצא ומי לא נמצא. אז הם ביקשו מאיתנו בתור המתנדבים הקיימים להוציא רשימות מהמלון, לעשות הצלבות, לבדוק, מי כן הולך לבית ספר - -

את רואה, בסוף זאת התוצאה של הרישום.

כן. אני מהבוקר יושבת על המחשב מול הרשימות של המלון, לבדוק כמה ילדים יש, להתקשר להורים, מה השנתונים, מה הגילאים, כי בפועל לאף אחד אין רשימה מסודרת של מי נמצא פה באיזה בית ספר, באילו גנים, כלום. אני עכשיו מתחילה לעשות את זה ממש מאפס. כשאנחנו כבר חודש וחצי בתוך המלחמה.

אתי, זה משהו שנצטרך לעשות בוועדה כבר שבוע הבא, נושא הרישום נגמר. ואם הוא נגמר, מה קורה עם העיריות, עם עיריית שדרות למשל. בסדר גמור.

אבל זה קשור לרשות, לא?

אז זה מה שאמרתי - -

עוד פעם, הרשות - -

שגם לרשות אין את זה.

לרשות גם אין רשימה.

הרשות - -

אני הוצאתי להם ביום ראשון שהייתי פה, ראשון או שני. הוצאתי רשימה לפיקוד, הרשות גם יושבת שם, גלית למשל שהייתה איתנו. לפחות מיום ראשון האחרון, נניח. אוקיי?

יש רשימה - -

זאת השאלה, שלושה ימים אחרונים - - - היא ממלאת.

רשימה שמית עם גילאים, עם הכל.

יש רשימה של המלון?

יצאתי עם המנהלת של המלון - - - ראשון בערב.

אני יכולה לספר לך שגם עידית, המנהלת של הגנים כאן, הייתה אתמול עם המפקחת של משרד החינוך שבעצמה, באופן אישי, ביקשה לעשות רישומים מסודרים יותר. יש ילדים שבכלל לא רשומים לא ברשימות של העירייה ולא של משרד החינוך. הם נמצאים רק במלון. אני באופן אישי מצאתי שלושה כאלה. הסינכרונים בין הרשימות הם לא מעודכנים ולא מחוברים למה שקורה בפועל.

כמה חדרים יש לך פה? למנהלת של המלון, שהם משדרות.

115 של תושבי שדרות.

כמה של שדרות?

115 חדרים במלון הספציפי הזה.

כל משפחה מקבלת חדר אחד?

זה משתנה, תלוי בכמות הילדים. אם זו משפחה עם חמישה ילדים אז הם קיבלו שני חדרים. אם זו משפחה עם שלושה ילדים קיבלו חדר אחד. זה - -

- - - חדר אחד.

עוד שאלות?

טוב.

בגדול מבחינת - -

תודה. כל הכבוד.

זה מבחינת החינוך, מבחינת כל התרומות הנוספות לא הגיע אלינו שום דבר מצד העירייה. טואלטיקה למשל. אנחנו המפונים הראשונים, לפחות אני, אני הגעתי לכאן ב-11 באוקטובר בלי כלום. הגעתי לכאן בלי כלום. אם לא היו פה אנשים טובים שנרתמו לעשות את הדברים באופן עצמאי, לא יודעת איך היינו שורדים פה.

- - - כל הכבוד לך.

באהבה ענקית.

ואנחנו באמת נפנה לשדרות כדי להבין מהם איפה הפערים.

כן.

תודה.

תודה לכם.

נמשיך. תובילי.

אמרתי חוצפנית ברמה גבוהה.

לא רוצה לשמוע - - -

זה פשוט מדהים, כי היא עשתה - -

אני פשוט גירשתי אותה מהמלון.

- - -

כי היא באה והתחילה - - - האשמות על המלון, שאנחנו לא בסדר, - - -

זה המילים - - - בביקור של סגן מבקר המדינה האחרון. - - -

הכל תרומות של אנשים. אנחנו כל היום - - - כל היום - - - . אנשים הגיעו לפה בלי נעליים, בלי תחתונים, בלי קסמי אוזניים, בלי שום דבר, כלום כלום כלום. לא היה לנו מענה לשום דבר. האמירה היא פשוטה - -

עכשיו אתם, במערכת החינוך - -

אתה בחמישה כוכבים, שלוש ארוחות ביום, אני לא צריך לדאוג לך כלום, ב-10 בחודש קיבלת משכורת ופה זה נגמר. המדינה נתנה לך 1,000 שקל לראש, תדאגו לעצמכם. מה, בבית לא הייתם קונים דברים? לא. מה לעשות. יש לנו כבר בבית הכל, ברחנו. ברחנו כמו מטורפים תחת אש. וזו ההתנהלות. זו ההתנהלות. כולם יציירו לך שהכל יפה והכל נחמד. אני מנסה לפתוח כאן פעוטון כבר שבועיים.

מה עם מערכת החינוך שפתחו במלון - - - ?

אנחנו הולכים.

מה?

אנחנו הולכים ולוקחים את הילדים, חלק מהילדים לא רוצים ללכת כי עד עכשיו המערכת הייתה צולעת. כן לומדים לא לומדים, כן נמצאים לא נמצאים. יש מורות, אין מורות. הכל צולע. ובסופו של דבר, תיקח כל נציג עירייה ותשאל אותו מי נמצא איפה, כמה ילדים נמצאים איפה? באיזה גילאים? אף אחד לא יודע להגיד לך. אנחנו יושבים עושים רשימות לעצמנו. זה ממש ככה.

יש פה הורים של שניים-שלושה ילדים שלא יכולים ללכת למלון אחר, לשים כל ילד במסגרת אחרת, במלונות אחרים. אישה עם שלושה ילדים שבעלה במילואים, או אם הוא בצבא או שוטר, מה הם יעשו? אז פתחנו פה פעוטון לעצמנו. אנחנו כבר שבועיים מנסים להשיג ציוד לפעוטון. שבועיים. לפני שלושה ימים הגיעו אלינו, ישבו איתנו והכל, אבל עדיין תעשו לנו רשימות, "תביאו לנו שמות, אם לא יהיו לפחות 24 ילד לא נביא לכם ציוד". בחייכם. ארבעה שולחנות וקצת כיסאות, מה ביקשנו? שום דבר. והפעוטון מתנהל. אם תלך לשם אתה תראה.

ראיתי.

הפעוטון מתנהל על בסיס המתנדבות שלנו, אימהות שלנו שמתנדבות. מעבר לזה שום כלום ושום דבר. שום דבר. לא גורמי הממשלה, לא גורמי העירייה, שום כלום. פשוט כלום.

לדעתך מה הסיבה שגורמי העירייה לא באים לפה?

למה שיבואו?

לא, אני רואה אותם במלונות אחרים, אני רואה אותם מלא. ראיתי אותם באילת, - - -

יכול להיות. הולכים לאן שטוב, פה לא טוב. להגיד לך - - - לא רוצה לעשות ברכילות ובשטויות, סיפורי אלף לילה ולילה. אני אומר לך מה התושבים מרגישים.

אני מוצא את עצמי מתעסק עם תורמים, עושה קניות, מביא הצעות מחיר מול תורמים. אנשים לא מתפנקים, שלא תחשוב. אנשים הגיעו לכאן באמת בלי כלום. וזה שאנחנו מילאנו את הצורך הפיזי, זה יותר לצורך נפשי. עשינו פה שמחת תורה. הגיעו כל נציגי העירייה, עשו תמונות, לקחו את הרגליים והלכו. שום דבר. לא מה נשמע, - - - מאקרו. לטענתם, אם נציג העירייה שלהם נמצא פה, והוא עוזר להביא תרומות, אז זה כביכול העירייה נתנה. אבל - - - זה לא.

טוב. בסדר גמור. לקחת ממנו את הפרטים - - - לקחנו - - -

כן כן, לקחתי.

יאללה בואו.

הם באו שני משוגעים לדרוס אותם?

צוות הכוננות הספיק לירות עליהם ולעצור אותם, נהיה קרב של כמה שעות. נפצעו, נהרגו, אבל בגדול ניצחנו, הצליחו להדוף אותם ואחרי כמה שעות מי שנשאר המשיך הלאה, ירדו לכביש הראשי. ואז הגיע הצבא וסגר את האירוע.

- - - הם הגיעו?

20.

מדברים בין 30 ל-40, תלוי מתי. שני טנדרים, אופנועים, חיילים. המון. ואנחנו היינו בסך הכל 15, אבל לא כל הזמן. היו כמה בודדים בהתחלה. לאט לאט הצטרפו עוד ועוד.

- - - . בבקשה, אדוני.

אני קרין מקיבוץ מגן, מנהלת הקהילה של מגן במלוןEnjoy , בימים כתיקונם מנהלת משאבי אנוש של קיבוץ מגן. אני לא אתחיל מתלונה, אני - -

מי מנהל את הקהילה הקבועה?

מנהלת הקהילה בבית שלנו היא הגר ברודץ', שהיא חטופה עם שלושת ילדיה. מזכיר הקיבוץ שלנו, גלעד בלאנק, הוא מנהל הלחימה של החטיבה הדרומית ברצועת עזה והוא מגויס בצו 8. יש לנו מרכז משק שנמצא בעצם על הקו, מגן וים המלח, כי אנחנו חזרנו להפעיל חלק מהמערכות הכלכליות שלנו, העסקיות, בקיבוץ מגן. אז למעשה אני האדם שמתפעל פה את ענייני הקהילה, והם רבים. אנחנו כ-400 איש מתוך קהילה של 450 בערך. לא, אנחנו פחות מזה כאן, אבל נכון לעכשיו אנחנו מתפעלים מערכות כמעט מהרגע הראשון שהגענו.

רציתי לפתוח לא בתלונות, אלא בתודות לאילנית ולצוות המלון המדהים שבאמת קיבל אותנו בזרועות פתוחות אחרי אירוע שהוא מאוד מורכב. ואני חושבת שקהילת מגן לא תוכל להודות מספיק לאנשים הטובים שבתוך האירוע הזה עשו, עושים וממשיכים לעשות בשבילנו המון. באמת אין לי מילים. זה לא מובן מאליו בכלל.

משתדלים ורוצים לארח אתכם בימים טובים. לא בתקופה כזאת.

נכון. הלוואי שיגיע הרגע שנחזור כתיירים.

בעזרת השם זה יגיע.

אנחנו בהשתדלות לקיים פה קהילה קיבוצית כמו שהיינו מקיימים אותה בבית שלנו, במגן. מתוך הבנה של אילוצים - -

כמה חטופים יש וכמה הרוגים?

לנו יש שני הרוגים, חברי כיתת כוננות. שני פצועים וחטופה אחת שבעצם נחטפה מקיבוץ סמוך לנו, מקיבוץ נירים. בנוסף לזה יש חברים בקהילה שלנו שאיבדו בני משפחה מדרגה ראשונה, או יותר רחוקה מזה. ויש לנו עובדים. עובדת שנרצחה, עובדת שנחטפה. וגם עובדים ברמות כאלה ואחרות שהתפקוד שלהם לאחר האירוע נפגע ברמה כזאת שאנחנו לא יכולים כרגע להיעזר בהם בכלום.

אנחנו בכוחות עצמנו מקימים פה את הישוב הכי דומה שאפשר, נקרא לזה, למה שהיינו מקיימים במגן הבית. מתוך הבנה אחת שאנחנו חוזרים למגן כקהילה, ומתוך המקום הזה אנחנו מקיימים במלון קהילה שתשוב איתנו. אנחנו עושים המון מאמצים שהקהילה הזאת תרגיש כקהילה, שהיא תהיה מוחזקת, שתקבל היענות בענייני רווחה ובריאות. יש פה אופרציית חינוך מאוד מורכבת. ויש פה אנשים שעברו טראומה, טראומה לאומית, טראומה אישית וטראומה משפחתית.

השאלה האם חוזרים הביתה למגן זאת שאלה שכל אדם בינו לבין עצמו יישאל וישאל. הנחת המוצא שלנו כאמירה דקלרטיבית ניהולית היא כן חוזרים. אנחנו מודעים לעובדה שבסוף זה פוגש כל אחד במציאות אחרת, ואנחנו מחכים גם למציאות ביטחונית שתאפשר את זה, כמובן. אנחנו - -

פיזית בקיבוץ, כמה בתים נפגעו?

בעצם באירוע עצמו, גיסי, שהוא חבר כיתת כוננות, עלה מאוד מוקדם באותו בוקר לגבעה שלטת שנקראת אצלנו גבעת השיח' – יש שם קבר של שיח' עוד לפני שהקיבוץ התיישב שם ב-49' – וראה את השיירה של הטנדרים והאופנועים מגיעה. כשהם פוצצו את גדר הקיבוץ הוא פתח עליהם באש. בזמן הקפצת כיתת הכוננות הוא בעצם קנה לנו זמן, ויצר איזה הלם מסוים אצל המחבלים שהגיעו. כיתת הכוננות הגיעה מאוד מאוד מוקדם וניהלה את הקרב על כמה בתים. הם לא הצליחו להיכנס פנימה.

במשך המון המון שעות כיתת הכוננות שלנו, גם בעלי, גם גיסים שלי והבנים שלהם ועוד, בסך הכל סביב ה-15 איש, זאת כיתת הכוננות שלנו, הם ניהלו את הקרב הזה שם. הרבש"צ של היישוב נפגע באופן אנוש באירוע הזה, הוטס להדסה, ביצעו החייאות במסוק, איבד את רגלו. יצאנו משעות הקרב האלה בנזק שהוא במונחים סביבתיים לשכננו קטן. אנחנו שכנים של ניר עוז. בעיניים שלנו ראינו ממגן את כל מה שקורה שם. היה עשן שהיתמר שם למשך המון המון שעות. אנחנו כמו בית אחד נקי וחף מפגיעות כמעט בתוך שכונה שרופה. וזו שאלה האם חוזרים, הרבה מה שיכתיב זה באמת מראה השכונה, אופי השכונה ומי חוזר אליה. אז זאת שאלה מורכבת על היום שאחרי, אבל אנחנו עסוקים עכשיו ביום שאנחנו נמצאים בו.

אנחנו עוד לא יודעים הרבה על העתיד, אנחנו מנסים לשרטט עבור הקהילה של עצמנו כמה שיותר ודאויות קטנות, בינוניות, על הגדולות כרגע אנחנו באמת לא מצליחים להציב עובדות מוגמרות, אבל אנחנו כן משדרים לכל חברי הקהילה שמי שיבחר לא להיות במלוןEnjoy בזמן הזה או בכל מקום אחר שקהילת מגן תהיה בו בזמן הזה, זה לגמרי לגיטימי ואנחנו מברכים כל החלטה, תומכים בכל החלטה ועוזרים בכל החלטה. מתוך הבנה שזה יכול להחזיר חזרה הביתה אנשים בסוף האירוע, לשוב ולהיות חלק מהקיבוץ. אנחנו נשמור על קשר גם עם אנשים שלא נמצאים - -

אני אשאל אתכם היום לעוד חודש, חודש וחצי, עד סוף - -

ההחלטה - -

עד סוף ה-23, אתם רוצים להישאר במלון Enjoy?

אנחנו בעצם עבדנו בשני וקטורים בפרק זמן קצר. של חיפוש מרחב חלופי, כמו יתר היישובים הסמוכים לנו, ושל בחינה של ההישארות במלון. מתוך הבנה שאנחנו לא יכולים להשפיע על כמות המרחבים הקיימים במדינת ישראל והמציאות הזאת היא מורכבת, עם ישובים שפונו גם מהצפון וגם מהדרום. בשביל הקהילה שלנו, אנחנו זקוקים לוודאויות. לא לעוד ספקות. עצם הדיון האם יוצאים ואיך יוצאים ולמי זה יותר מתאים ולמי זה פחות, וסקטוריאליות כזאת של גילאים או צרכים, החלטנו כהחלטה פנימית שלנו למקד את המאמצים בהישארות ב-Enjoy בתנאים הטובים ביותר עבורנו. חלק מהעניין הוא פתיחת בתי הספר, היסודי נפתח השבוע והחטיבה והתיכון נפתחו כבר בשבוע שעבר. אלו בעצם בתי הספר שלנו מהבית, היסודיים, התיכון והחטיבה.

בבית הספר הספר שלכם קיים בנפרד, או במועצה האזורית?

הכל תחת המועצה האזורית.

לא, לא - - - השאלה אם אתם - - - לעוד קיבוץ - - -

יש לנו שלושה בתי ספר יסודיים, ובכל יסודי כזה יש מקבץ ישובים מסוים. התיכון מאוחד לכל תושבי המועצה האזורית אשכול.

זה בית הספר שהיינו בו בבוקר.

"נופי הבשור".

זה בית הספר שהיינו בו בבוקר.

כן כן.

באופן רנדומלי הגיעו ישובים מסוימים מהמועצה האזורית אשכול, והם נמצאים במתחם המלונות של ים המלח ביחד בבתי הספר. זה לא בהכרח בהלימה למה שהיה בבתי הספר היסודיים. בתיכון כן, מן הסתם, הם כולם מכירים. אבל יש פה מאמץ אדיר גם של כוחות הוראה שהגיעו בעצם מהבית, נקרא לזה, וגם אנשים טובים שהתגייסו למשימה הזאת. לנו יש מורים שהם כבר בדימוס, פנסיונרים של משרד החינוך שחזרו למעגל ההוראה. כל זה מתוך הבנה ששיגרה חינוכית זה אחד הדברים שמחזיקים גם את הילדים וגם את ההורים שלהם בקו של שפיות יחסית.

אני כן רוצה להגיד שלדעתי אנחנו צריכים לשנות איזה דיסקט בתפיסה של האירוע הזה כמשהו שהוא לא תיירות, אלא יישוב. אלה הישובים שלנו, לצערנו הרב באופן זמני אנחנו ממוקמים פה. צריך להבין שאלו ישובים. מגן כרגע נמצא בתת איכלוס במלון ביחס לצרכים שלו, כי במלון הזה נמצאים עוד תושבים הזכאים לפינוי ממדינת ישראל, אין לנו על זה שום say. אבל בצרכים הקהילתיים שלנו להיות חשוב להיות ביחד, לנהל קהילה אחת שחוזרת הביתה, ויש כרגע אילוץ שמונע את זה. אנחנו מבינים את - -

למשל?

למשל שאין לנו עוד חדרים במלון Enjoy.

אין לכם מה?

אין לנו מספיק חדרים במלון הזה בשביל כלל הקהילה, בשביל הצרכים שלנו. אם אנחנו צריכים להביא עובדים שיתחזקו את המערכות שלנו אנחנו לא יכולים לצפות מהם להגיע מהמועצה האזורית אשכול בכל יום. יש לנו חברי מגן שנמצאים במקומות אחרים ולא יכולים להגיע לפה כי אין חדרים פנויים. זה גם אירוע. יש לנו עניין של נגישות, עם צרכים מיוחדים וכל מיני דברים שכרגע אנחנו לא מסוגלים לספק. אנחנו יודעים שזה הכי טוב שאפשר במגבלת האירוע. אבל זו תפיסה של תיירות. זו תפיסה שהגענו לפה לכמה ימים, זה הפך לשבועות, זה יהפוך לחודשים. אנחנו לא תיירים. והמרחב הזה של מלונות ים המלח הוא מרחב של תיירות. הוא מתחיל להתגבש כמרחב אזרחי גם במובן הזה שיש בתי ספר ויש שירותי בריאות מאוד ענפים, אבל השלב הבא, ואני חושבת שזה האירוע הגדול הבא – לפחות כקהילת מגן אבל לא רק אצלנו – זאת תעסוקה. אנשים נמצאים כבר חודש וחצי מחוץ למעגל התעסוקה. אני לא מדברת על התפרנסות, כי מדינת ישראל משלמת למפונים כספים, הכל בסדר מבחינת הכיסים שלהם. אבל מה שלא בסדר זה שהם בעצם נמצאים בחוסר מעש כבר חודש וחצי.

- - - אני אשמח עוד קצת לפתח את זה בשתי שאלות, בסדר? יש לך חלק מהקיבוץ שבמילואים כרגע. יש לך חלק שכנראה על הקו בשביל לתחזק את המערכות הקיימות - - - נכון?

נכון.

אז כשאת צריכה לפצל, כמה יש משפחות יש בקיבוץ?

בערך 190משפחות.

190. מתוך ה-190, איפה את נתקלת בתעסוקה? אם אני מוריד את המילואים. אני מתאר לעצמי - - -

מילואים ניקינו. ניקינו אנשים - -

והגיל השלישי ניקינו.

אני לא בטוחה שזו אמירה חד חד-ערכית.

אני שואל. אני אומר - -

אני חושבת, לא - -

- - - באתי לשמוע.

כי אני מדברת על - -

אני אומר לך - - -

אנחנו צריכים בחוויה שלנו לייצר לאנשים סיבה לקום בבוקר. בסדר? אני אגיד את זה ככה. משהו לקום בשבילו בבוקר הבא. כי החוויה פה היא שכל יום הוא זהה ליום שקדם לו וליום שקדם לו וכבר חודש וחצי של היום שקדם לו. ועוד חודשים קדימה של ימים שעוד יבואו. במובן הזה חייבים משהו.

זה לא חייב להיות עבודה במשהו סדור של משרה מלאה או חלקית, זה יכול להיות התנדבויות. וזה גם יכול להיות משהו שאנחנו עושים אותו בשיתוף פעולה מועצתי או עם מועצת תמר או עם המועצה האזורית אשכול, עם היישובים שיש לנו, או עם סעד ששכנים שלנו במלון השכן. אבל רגע להבין שהסיפור הזה של עבודה, תעסוקה, התפרנסות שמה בצד, הוא משהו שכמותית - -

רגע, אני מנסה - - - כי אני מוריד את המילואים.

אני מורידה. בסוף את אירוע מגן אנחנו נפתור. אני לא באה לסדר למדינת ישראל את כל הקלפים על השולחן, אני אומרת שבסוף מבחינתו זאת העדיפות הבאה לטיפול, כי אנחנו מבינים שמתחילה תסיסה שכבר נובעת ממשך הזמן. אני חושבת שזה לא מאפיין רק את מגן. אני חושבת שזה אירוע שגם ברמה האינדיווידואלית יפגוש אחר כך מצוקות. גם ברמה היישובית וגם אולי ברמה הלאומית, כי יכול להיווצר אירוע מכמות אנשים גדולה שלא עובדת למשך זמן ארוך. ברור לי שגם יש סיפור תעסוקתי משמעותי עם אנשים שאולי לא יחזרו לעבודה בקיבוץ. יש לנו עובדים מהקיבוצים השכנים שכל המשפחה שלהם נרצחה. יש לנו אנשים שחוו טראומות שאולי יובילו להחלטה לא לחזור ליישובים שלהם יותר.

אז ברמה התעסוקתית בבית נתמודד עם אתגר גדול. בזה אין לי ספק. אני חושבת שהסיבה שאני מציפה את זה פה היא כי זה לא נוגע רק למיפוי, זה משהו רחב יותר.

אני לקחתי את זה כדוגמא, אני הבנתי שאת מדברת רק על מגן. אני מנסה להבין ברמה המערכתית על מה אנחנו מדברים.

יש פה מבחינת הגיל השלישי במגן סביב הנניח 80 איש. בסדר? האנשים האלה מידי בוקר נפגשים בשולחן ארוך - -

מה הם עשו במגן? - - -

חלקם היו במרכז יום שנקרא "נווה אשכול", שהוא צמוד למגן. חלקם פנסיונרים עובדים. יש לנו מנעד רחב מגיל 67 עד גיל 95, אז גם הפערים גדולים, מן הסתם. אבל היו גם דברים קטנים שהם עשו בבית שלהם. הם לא בבית שלהם. אין להם אפילו אפשרות לעשות את התחביבים שלהם מהבית. פיזית הם נמצאים במרחב שהוא קטן. זה לא שבחוץ יש משהו שאפשר לעשות. אז האתגרים הם הצטברות של זה, בוודאי אצל אנשים שגם הייתה להם משרה שקמו אליה בבוקר וחזרו בערב הביתה, זה מובהק שיש שם חוסר גדול. אבל גם אנשי הגיל השלישי. אנחנו מקיימים פה מערך גיל שלישי של עצמנו. עם פעילויות שמובאות לפה, אחד האוהלים שראיתם בחוץ משמש את הגיל השלישי של מגן בשביל פעולות כאלה ואחרות, למשל עבודות מיון למען המפעל שלנו, אנחנו מביאים ממגן ארגזים, הם עושים עבודות, והארגזים מוחזרים לשם. אנחנו את שלנו מנסים לעשות, אבל אני חושבת שזה רחב יותר ממגן.

ולא מגיע למישהו אחר שאין לו את אות הארגון להיות - -

אני לקחתי את זה כדוגמא - - -

זה גם עניינים בריאותיים. אני חושבת שאנחנו מתוחזקים פה כמו שאף אחד לא יכול היה לחלום, קידום תורים ונגישות של שירותי רפואה, אין מילה רעה. אבל צריך להבין שלאורך זמן יכולה גם להיות ירידה קוגניטיבית לאנשים שנמצאים בתוך סיטואציה כזאת, שום דבר שם לא מתפתח. אנחנו יכולים לראות גם הדרדרויות כאלה ואחות, ככל שזה מתמשך.

אני כבר פניתי למועצה שלנו בשביל לנסות לגבש שת"פ של הישובים שנמצאים פה. אנחנו אמורים לקיים איזו פגישה ביום שלישי הבא בנושא הזה. גם עסקים של אשכול יכולים להנות כרגע מכוח מתנדב שיעזור לתחזוקה או להקמה או לא יודעת איזו פעולה, מתוך הבנה שחוזרים הביתה לאשכול. אז יש לנו ערך מועצתי גם.

- - - המשרד לפיתוח הנגב והגליל, המשרד לאזרחים ותיקים, יש כאן נציג?

הנה, פה.

הוא נציג. הוא נציג.

אלי ראקוב. - - - השר. המוקד מופעל באופן מוגבר. גם עשינו סיורים במוקד לאזרחים ותיקים.

טוב - - -

במוקד לאזרחים ותיקים עשינו סיורים לפני כן, כבר ביום הראשון של המלחמה השר עלה לשם. הושבנו גם את הקב"ט שהביא מתנדבים. הוא עובד 7\24. זה מבחינת המוקד. מבחינת צרכים של היישובים, השר העביר תקציבים גם פה למועצה. הוא גם מעביר לרשויות עצמן. המדיניות שלו היא להעביר לראשי מועצות. מול - - - הם יכולים לשלב אותם איך שהם מבינים, המשרד עצמו לא מבין את כל הצרכים.

אבל יש נציגים שלכם שמסתובבים במלונות, כמו שיש נציגים של משרדי ממשלה אחרים?

אני פה פעם שנייה השבוע. בפעם הראשונה הייתי עם השר. השר מסתובב. גם לפני שבועיים היינו פה, יש מלון - -

לא, אבל מה שהיא שואלת בעצם זה האם יש לכם תוכנית? לא להסתובב, לבוא, זה נחמד ביום הראשון, מביאים גם משאית עם דברים - -

השר בא, הקשיב - -

זה בסדר, זה נחמד. האם יש לכם בראייה הוליסטית הבנה מה עושים פה בגיל השלישי? נמצאים פה 12,000 איש, מתוכם 2,000-3,000 זה הגיל השלישי. וכמו שהיא מציגה את זה - -

אז יש פה - - -

האם יש לכם איזושהי תוכנית? מה אנחנו עושים עם הדבר הזה?

אז יש פה באמת - -

בהינתן שיוצאים מתוך נקודת הנחה שזה לא אירוע שנגמר בעוד שבוע.

אז יש פה באמת מלון שהוא מורכב בעיקר מהגיל השלישי.

"רויאל".

ה"רויאל", כן. הוא מורכב בעיקר - -

כן, אבל השאלה אם יש פעילות. היא מדברת על משהו אחר.

כן כן.

היא שואלת האם יש סיבה לבן-אדם לקום בבוקר - -

נכון.

ללכת למועדון, ללכת ל - - -. וזה אני מסכים, המועדון בשדרות שונה מהמועדון במגן או בקיבוץ אחר - - - בסדר? אבל בסוף, האם יש איזושהי, אנחנו נדבר על זה בהמשך - - -.

כן, אבל יש, יש - -

עוד משהו שרצית להעלות?

אני רוצה לחזור לעניין שבסוף למגן אין כרגע את המענה הבסיסי ביותר לקיים ישוב בגלל - -

בגלל השטחים הציבוריים.

לא השטחים הציבוריים, גם שטחים אישיים. אנחנו עכשיו, אני חושבת ששמעתם את זה גם - -

זה ציבוריים.

מספר החדרים המוקצה לנו הוא קטן ביחס לצרכים.

- - - אמר שתי נקודות.

יש לנו, אני חושבת שזה - -

- - - שזה עלה גם בקיבוץ סעד. והנושא השני זה שאתם - - -

כרגע יש לקיבוץ מגן במלון 178 חדרים, כאשר לשדרות יש 110. במידה ומתפנה חדר של שדרות אנחנו מקצים אותו אוטומטית לקיבוץ מגן.

כן, אבל היא שואלת משהו אחר.

כן, ברור. היא צריכה - -

היא צריכה חמישה עובדים.

לפחות עוד 50-60 חדרים - -

היא צריכה חמישה עובדים לצורך העניין.

להביא את כל הקהילה שלה.

אולי את יכולה לעזור לי עם התאחדות המלונות, היא שואלת שאלה אחרת. היא אומרת "אני צריכה להביא חמישה-שישה עובדים מהבית". בסדר? איך היא מכניסה אותם, מי מממן אותם, נכון? אם הבנתי אותך נכון.

לא הבנתי.

ממה שאני מבינה על המימון, אנשים שנקראים תומכי מאמץ הם מועסקים של הישובים, יש גם כאלה שעושים את זה בהתנדבות, המדינה תקצה את החדרים. העניין הוא שאין מקום. זאת אומרת זה לא מספיק רק להגיד ש - -

לא זה הזמן - -

- - -

- - -

- - - למצוא מקום.

להערכתי זה - -

לא, זה לא חייב להיות במלון הזה.

כי עובדים לא חייבים להיות, נכון?

לא לא, עובדים יכולים להגיע ממלון סמוך, אני לא - -

- - - יש לך חדרים שהתפנו באזור ים המלח?

כן, יש חדרים בבתי מלון - -

אנחנו ניסינו - -

צריך ביחד.

אני חושב שצריך לעשות shifting, צריך לעשות איזשהו - - - הבעיה היא - -

- - - בתחילת השבוע.

אבל זה לא פשוט, סליחה.

כשהייתי כאן בתחילת השבוע ניסיתי ביחד עם שדרות, כי בסוף זו החלטה של רשויות עצמן. איתרנו כמה חדרים במלון "לוט", שהוא מלון טוב, והמטרה באמת הייתה ששדרות ינסו לשכנע כמה שיותר תושבים משדרות לעבור מכאן לשם. גם כדי לתת להם מענה לכל מיני צרכים מיוחדים שלא בהכרח הם מקבלים פה. דיברתי עם הבחורה בבוקר, מירי. היא אמר לי שהיא לא הצליחה - -

מי זאת מירי? מירי זאת ההיא שפגשנו שם?

כן. היא אמרה שהיא לא הצליחה - -

מסתבר שאין תקשורת.

והרעיון היה שבאמת כל חדר שמתפנה, בתיאום - -

אבל זה לא מה שהיא אומרת גם, רגע - -

אז מסתבר, רגע, לא לא - -

יש גם עובדים. בעובדים היה אומרת - -

העובדים אין בעיה שהם יעבדו ויהיו במלון אחר.

- - - זה שני דברים שונים.

רגע רגע, לגבי הבעיה בסוגייה הזאת, שוב, זאת סוגייה רוחבית שקיימת פה בים המלח.

של - - -

הקהילות מפוזרות לא במלונות ספציפיים, כאשר סעד זה מקרה ייחודי שכולם ביחד - -

לא, וגם הם.

רגע.

גם מגן.

או בארי - - - , רגע.

- - -

הסוגייה היא שלהוציא אנשים שנמצאים במלון מסוים ולהעביר אותם למלון אחר, זה כמעט בלתי אפשרי. אנשים השתקעו במלון ולא מוכנים שיעבירו אותם.

אני לא יכול לרדת לפירוט, הבנתי שיש חוסר תקשורת בין הקבוצה של שדרות שנמצאת פה לבין המועצה. מאיזושהי סיבה.

זאת סוגיה אחרת.

לא יודע למה. יש פה חוסר תקשורת. היא פנתה בצדק למוקד של שדרות, הם כנראה משום מה לא מתקשרים. או בגלל שלא הביאו להם חפצים, כן הביאו להם, אני לא נכנס לזה. בסדר? התמודדתי עם שלטון מקומי 23 שנה, סיימתי עם זה. אני כבר לא שם. אז זאת הבעיה. אני לא בטוח שזה לא פתיר, אבל רציתי להבין האם מבחינת התאחדות המלונות חדרי שירות ניתנים.

יש פה בעיה טכנית כרגע עם מלון - - - בסדר. צריך לבדוק. ודיברתם גם על השטחים הציבוריים.

השטחים הציבוריים אנחנו גם - -

לצערנו זה יותר מבעיה טכנית. אני חייבת לציין. אנחנו עשינו פה מאמצים להעביר אוכלוסיות, כמו שאמיר התחיל להגיד, קבוצות של אנשים ממלון למלון, בגלל הצורך והרצון לאחד אוכלוסיות, וזה יותר מבעיה טכנית. זאת בעיה ריגשית. חופני, תספר אתה.

כן, אבל זאת בעיה - -

אנשים לא מוכנים לעזוב את החדר שהם קיבלו.

- - - זה ממש - -

רגע, אני אסביר למה. יש כרגע ירידה באנשים שנשארים במלונות. זה משהו רוחבי, זה קורה בכל מקום.

אצלנו זה לא קורה.

- - - לדעת את זה. יש 6,000 חדרים שהתפנו - -

אצלי יש רשימת ממתנים של 30 משפחות.

האם עם 300 חדרים שהתחלנו לפנות - -

- - -

כשהתחלנו לפנות את קריית שמונה היינו 300 חדרים או 600 חדרים בארץ. היום אנחנו נמצאים על 6,000 חדרים פנויים. זאת אומרת שיש איזושהי - -

זה לא מדויק, זה מורכב. גם נכנסות קהילות חדשות. זה לא שחור ולבן.

למה? יש לך ירידה.

אבל יש - - -

פה למשל, קהילת קריית שמונה נכנסת לפה - -

זה גם עוד מלונות חדשים.

איפה? לפה?

לים המלח, כן.

נכון.

בסדר. אבל אני מדבר על זה שכאשר מתחילה תזוזה זה יוצר לך - -

כמו שנאמר פה, זה לא בעיה טכנית. אוקיי?

זאת בעיה רגשית - - -

אם הבעיה הייתה טכנית היא כבר הייתה נפתרת מזמן.

- - - לקבל החלטה.

כמה חדרים עוד חסרים פה?

משהו כמו 50.

כמה?

50 בערך. לכל הצרכים שלנו, ואנחנו נכון לעכשיו - -

אבל תחלקי את זה בין תושבים לבין עובדים, כי נראה לי שכבר שם זה - -

אני לא מחלקת, אלו הצרכים של מגן ללא עבודה.

לא לא, אבל אני שואל - -

לא, אולי לא הסברתי מספיק.

רגע, איפה ה-50 האלה נמצאים כרגע?

בכל מיני מקומות שהם לא פה. יש אנשים שבחרו לא להיות פה. יש אנשים שלאורך ההתמשכות של הדבר הזה בוחרים לצאת מפה. צריך להגיד גם את זה. קהילתית אנחנו מאוד חוששים שהמציאות הזאת לאורך זמן תוביל להתפוררות של הקהילה שלנו. אני חיה עם שלושה ילדים מגודלים בחדר אחד, יש פה נשים מבוגרות בנות קרוב ל-90 שחולקות חדר אחת עם השנייה אחרי שהן כבר 40 שנה בערך לא חלקו חדר עם אף אחד.

מספר החדרים שאני נוקבת בו לא מגיע מתוך פינוק שלנו, איזה רצון במוטת זרועות יותר גדולה. המספר נובע מצרכים בסיסיים הנובעים מתוך אורך זמן השהייה. ואני אומרת שוב, אנחנו נסתפק בכל מה שנותנים לנו, הכל בסדר. המשמעות היא שהקהילה הזאת תתחיל להתפרק מתוך הקושי של האנשים לשאת את הסיטואציה כמו שהיא היום. עינינו לא צרה בזכאות של אחד מקרית שמונה או שדרות, או כל קיבוץ אחר, שלא ישתמע בכלל בכלל שאני חושבת שמגיעה למגן עדיפות. אני רק אומרת שאנחנו כקהילה, כישוב שמתנהל, מתוך המצוקה הקיימת - -

- - -

לא לא לא, ממש לא. זה הרשויות.

הרשויות.

הרשויות. אני נכנסתי לאירוע כי אמרתי אוקיי, אני אראה איפה יש מקומות פנויים, שנראה לי שהם גם חדרים טובים שאפשר לשכנע את התושבים של שדרות ולהעביר אותם.

והמלון הראשון שהיינו - -

- - - משרד התיירות.

אבל אנחנו פונים לרשות - -

של שדרות, יש חדרים פנויים היום?

פיתרון, רגע - -

ב"לאונרדו" יש חדרים פנויים?

לא.

פתרון לסיטואציה הזאת שיכולה להיות כל עוד שדרות נשארים פה. זה לאותם Xעשרות חדרים שחסרים להם, לקחת את החבר'ה האלה ולשים ביחד כקבוצה אחת במלון אחר בים המלח.

זה לא אופרטיבי, זה אומר שאנחנו מנהלים קהילה בשני מרחבים.

בסדר. זה לא אידיאלי - - -

לא. אולי משהו בהבנה של קהילה קיבוצית חייב לחלחל קצת יותר. אני מבינה ששדרות זה גם ישוב, בסדר? או קריית שמונה. אבל בסופו של דבר אם אנחנו מנהלים פה אופרציה, והיא צריכה עכשיו להתפצל, לא משנה לאיזה מרחב נוסף, גם אם הוא נמצא שני קילומטר צפונה או דרומה מפה, זה הופך להיות אירוע קהילתי שאנחנו לא נוכל לעמוד בו.

אני לא יודעת מה הצרכים של מישהו אחר, אני אומרת רק מה אנחנו צריכים. אם יש מישהו אחר שזה בדיוק הצורך שלו, ואיפשהו בסודוקו הכללי לסדר את זה עם המלונות. ברור לי שכל מעבר הוא נורא, ואני יכולה לדמיין רק מה שהיה עבורנו סביב ההחלטה להישאר כאן או לעזוב, המעבר הזה הוא נורא. אנחנו אמרנו לקהילה שלנו שמעבר עושים בשאיפה פעם אחת. לא פעמיים. לא נעבור למרחב אחד ואחר כך שוב. אבל השלב הבא זה שאנשים אצלנו חוזרים הביתה. הביתה למציאות ביטחונית עם צו אלוף שאומר שלא גרים שם, כן? זה המצב. עם חינוך שלא פועל ומרפאות שלא קיימות וסופרים שאין בהם כלום. כי אנשים לא יוכלו להכיל את הסיטואציה הזו לאורך זמן. זה פשוט לא יכול לקרות.

הבנתי את האתגר, אנחנו ננסה - - - מה עוד יש לנו להעלות?

זהו. חוץ מזה מעולה. אנחנו קהילה חזקה ואנחנו עם הפנים קדימה, חזרה הביתה, עושים כל מה שאנחנו יכולים לעשות בשביל שפה יהיה הכי טוב שאנחנו יכולים. בעזרת אילנית והצוות המדהים, אנחנו עושים באמת כל מה שאפשר. יש לנו מרחבי עבודה פה, לא מספיק, אנחנו נצטרך חללי עבודה לאנשים שחוזרים לעבודה מרחוק. אנחנו צריכים בסופו של דבר לפתור את זה, בין אם זה במקום אזורי שמשמש את כלל הישובים שנמצאים פה, אנחנו בקשר גם על חללים.

כל דבר שאפשר המלון עומד לרשותנו. אני מרגישה שבאמת בכל דבר, ומכונות הכביסה שהובאו לפה עכשיו היה אירוע תרומתי שאנחנו כקהילה היינו בקשר עם החברה. וזה בכל קומה, זה לא של מגן. זה שייך לכולם באותה מידה. אין לנו בעלות על הדבר הזה רק בגלל שתרומות מגיעות ספציפית לישוב. זה ממש חשוב שיהיה ברור שאנחנו מאמצים אל ליבנו וחולקים כל מה שאפשר עם כולם.

ועדיין, אנחנו כיישוב שואפים לחזור כקהילה אחת הביתה. וזה המסר שלנו לאנשים, ואם הם צריכים לצאת מפה בשביל לחזור הביתה אז שיצאו מפה. וחלק מהסיבה שאני חושבת שאילנית אומרת שאצלנו לא מתפנים, זה שאנחנו ברשימת המתנה לאנשים שמגיעים לסופ"ש, אנחנו עושים "מיטה חמה". מפנים אנשים שיוצאים לסוף שבוע, את חדרם שהוא ביתם, במובן מסוים, ומשכנים בו חברי מגן שהגיעו לבקר את הקהילה במהלך סוף שבוע. אז גם זו מציאות שהיא לא הגיונית כל כך לאורך זמן. בסוף בחדר הפרטי שלי יש את הדברים שלי, אף אחד מכם לא היה מחליף עכשיו חדרים כל סוף שבוע עם מישהו אחר. אבל זה מה שצריך וזה מה שאנחנו עושים באהבה, באמת. אני חושבת שהמלון עושה כל מה שאפשר כדי שנרגיש פה כמה שיותר בית.

יש פה עוד מישהו שרוצה?

אני רוצה להגיד משהו אחד, אני יודע שעכשיו המשרד העביר 78 אלף שקלים בשביל מכונות הכביסה. אני לא יודע - -

איזה משרד? לאן העבירו?

נגב וגליל. לא, למועצות האזוריות - - -

הסיפור של מכונות הכביסה זה לא קשור.

רגע, אצלנו מכונות הכביסה והמייבשים זה הכל מתרומות.

זה תרומות - -

לא קיבלנו שקל ולא שום דבר. אז אולי תבדקו את זה.

ומשהו נוסף, ביקשו ממני מהמשרד להציף, לשאול, מה הצרכים של האזרחים הוותיקים?

בסוף האזרחים הוותיקים שלנו, אני חושבת שהם לא - -

יש לנו הרבה תוכניות איתם, השאלה היא האם יגיעו. יש לנו את "באים בטוב" שאמורים לתת להם מענה של סדנאות.

אני הייתי באמת אומרת - -

- - - מרכזים.

תטרגטו את שדרות. לפני שאתם מטרגטים את מגן. למגן יש מערך גיל שלישי שפועל מעולה. יש לנו כאן אדם שזה התפקיד שלו. התפקיד שלו בבית במגן, וזה התפקיד שלו פה בים המלח.

- - - לכולם.

נכון, אבל אני באמת חושבת שאם צריך עכשיו לשמוע צרכים, הצרכים הדחופים ביותר הם יהיו של אזרחים שאין להם קהילה - -

שדואגת.

שמאגדת אותם ומביאה את אנשי בעלי התפקיד עוד מהבית. אז אני יכולה להגיד שאנחנו הקמנו פה אוהל ויש פה פעילות, ואני חושבת שמשהו בדומה למועדון "נווה אשכול" שיש לנו במועצה האזורית, וזה שיתוף פעולה שצריך להוביל דרך המועצה האזורית כדי שבסוף תהיה להם סיבה לקום בבוקר. אם יש תעסוקה כלשהי, משהו שיכול להועיל גם להם וגם למדינה באיזשהו אופן, שווה להקים דבר כזה. בעיניי.

אני חושבת שאנשים מרגישים טוב כשהם עושים. והאנרגיה והאופטימיות והיכולת לשאוף גבוה וקדימה, היא נובעת מזה שעסוקים במשהו שהוא חיובי. אז זה הדבר הכי חשוב לדעתי בגיל השלישי ובכל הגילאים, לתת איזושהי תחושה של עצמאות, שליטה, זה מה שהופקע מאיתנו ב-7.10. ב-7 באוקטובר הופקענו מכל היכולת, לא מדברת על אמון עדיין, אבל השליטה בחיים. אנחנו תלויים בכולם לכל דבר. אין לנו שום יכולת לעשות משהו שהוא שלנו. בין לבחור מה לאכול לבין לבחור מה עושים. אין. זה לא קיים כרגע. אז ככל שיודעים לספק איזושהי תעסוקה זה יתחיל להכניס חזרה רוטינה כזאת או אחרת.

רציתי לשאול - -

כן. מאגף הממ"מ של הכנסת.

מיכל לרר, ממרכז המחקר של הכנסת. רציתי לשאול או להציע, בעידן טכנולוגי שאפשר לעשות הרבה דברים באופן מקוון או מרחוק, אפשר אולי לחשוב בכיוון הזה כדי להתמודד עם הבעיה של חוסר המעש, או בעיות תעסוקה. ולהירתם בעצם למאמץ מרחוק, כלומר אולי לא עבודה פיזית של - -

הכל אפשרי. אני לא יורדת לסוף דעתך למה בדיוק הכוונה, אבל אני אתן לך דוגמא, אפרופו מקוון. לי יש ויז'ן למרחב לימודי למבוגרים. בין אם אוניברסיטת ים המלח, או משהו שהוא דומה, ומאפשר פיתוח מקצועי בתקופה שיש בה הפסקה תעסוקתית. מרחב שיאפשר בזמן הזה לרכוש כלים חדשים, תעסוקתיים או לא תעסוקתיים, גם העשרה כללית, אבל להעביד את המוח קצת בדברים שהם לא מר גורלנו הנוכחי. לחשוב. אז מקוון זאת אופציה. אני כן חושבת שלא לכל הגילאים מתאים הסיפור המקוון. יש לנו אנשים שיכולים לעשות עבודה מרחוק, אבל כרגע אין לנו מרחב שמאפשר פרטיות בדבר הזה.

- - -

יש לנו בטרקלין אפשרות למרחב משותף סטייל wework, אבל לא - -

כן, אבל אני חושב שמה שהיא אומרת, כמדינה עכשיו אני רוצה רגע - - - זה נכון, זאת אומרת אם רוצים להקים מרחב זה, אז צריך להקים wework בים המלח. בסדר?

נכון.

שפשט את הרגל, אבל צריך להקים אותו בים המלח בשביל - - - להקים מקום, וזה בטח לא ברמת מלון. כי ברמת מלון מה שראית פה משדרות בדרך, את תפגשי בכל מלון. כי בסוף בסדר, כמו שהיא אמרה מגן וסעד ואלה יסתדרו. צריך להקים wework, צריך להקים מועדון לגיל הזהב, ואת זה אני חושב שנעשה בישיבת הסיכום אצל ראש המועצה, יש פה דברים שאתה צריך להיערך להם אם אתה שוהה פה. וחוץ מ-wework, אולי כמו שהיא אומרת, למצוא רעיונות איך אפשר להשיג איזשהו סדר יום, שאנשים קמים בבוקר ויוצאים - -

כן.

מאותם 30, כמה מטר יש לכל חדר? 35?

תלוי. יש 25, 32, זה תלוי.

בסדר. נו, אותם 32 מטר. אנחנו בדור שאפילו בישראל שגרים צפוף, אנשים לא - -

לא, מה - -

קשה להם ב-32 מטר.

ניסיתי פשוט להציף למודעות את העובדה שלמרות שאנחנו נמצאים במועצה אזורית שהיא מרוחקת ממרכז העניינים, עדיין אפשר אולי בזכות העידן הדיגיטלי שאנחנו חיים בו לתת פתרון לנושא של חוסר המעש והתעסוקה - -

אמרתי, זה כמו המרחב ב-wework - - -

גם, כן.

את אומרת על הריחוק, אבל זה מעניין כי הרי אנחנו מגיעים מאזור כזה. לא ידעתי שיש חור שהוא יותר חור, אבל יש כנראה גם תיעדוף חורים - -

לא, - - - מועצה אזורית יש הרבה עבודה בחקלאות.

יש.

טוב.

יש הרבה עבודה, אבל בסוף אנחנו לא יוצאים החוצה לעיר, אין עסקים.

תודה. אנחנו ממשיכים - - - המועצה.

אנחנו ממשיכים לבניין המועצה, שם מחכים לנו סנדוויצ'ים ושתייה קלה - -

יהיה אפשרי - -

הפסקה וישיבת ועדה לאחר מכן.



(ישיבת סיכום סיור וועדה - מועצה אזורית תמר)

ועדת הכלכלה, איך לנהל את האירוע הזה. אז יש פה איזושהי מצגת שאנחנו אחרי זה הצגנו, כי לא הספקנו. בגדול, רק שתבינו איך אנחנו מתכללים את האירוע הזה, בתפיסה שלנו, נמצאת איתנו פה מנכ"לית המועצה מורן יצחקי, שהיא זו שבסופו של דבר מבצעת את העבודה בפועל.

בסוף בתפיסה שלנו, מי שמנהל את מה שקורה פה, זו הרשות המקומית. כי אין דין ים המלח כדין אילת כדין טבריה כדין ירושלים, כל אחד עם המורכבויות שלו. ולכן מה שנכון הוא שמי שמכיר הכי טוב את הבית שלו ינהל את האירוע הזה. יחד כמובן עם כל הגופים האחרים. אז איך זה מתנהל בעצם? אני אתחיל דווקא הפוך.

בעבודת שטח בבית המלון יש נציג של הרשות הקולטת ונציג של הקהילה המפונה, אם זה בארי, אם זה כיסופים, אם זה שדרות, אם זה אופקים. בשדרות יש נציגים ובאשקלון פחות, אבל זאת השאיפה. ונציג של פיקוד העורף. הם בעצם מסנכרנים את כל המידע וכל מה שעולה מהצרכים ומהאנשים שנמצאים במלון. רמה אחת מעל, יש רציפות תפקודית שמנהל פיקוד העורף. בעצם פעם ביום, בשעה 10:30 במשל"ט היערכות של פיקוד העורף, יושב פיקוד העורף יחד עם נציג של המועצה הקולטת, במקרה שלנו זאת המנכ"לית, יחד עם משרדי הממשלה שרלוונטיים לאזור שלנו.

עכשיו יכול להיות שבמקומות אחרים יש משרדים אחרים רלוונטיים, במקרה שלנו זה משרד רוה"מ שמתכלל כאן מבחינתנו את משרדי ראש הממשלה, פיקוד העורף, משרד החינוך, משרד התחבורה, הכוח של צה"ל שיושב פה באולם האבטחה, כי פיקוד העורף עושים את הסוג של הניהול האזרחי. משרד הבריאות, הכרתם, משרד הרווחה, משרד התיירות. ועוד. לשם מגיעים הצרכים שעלו מהשטח, למשל כמו שאמרנו על בחור או גברת שנהיו חולים ועכשיו צריך להחליף להם מלון. הצורך צריך לעלות בשטח דרך הנציגים שנמצאים שם, בין אם נציג הקהילה או פיקוד העורף. הכל מגיע לפה, וכאן יש גם את נציג משרד התיירות שמגלגל את העניין הלאה.

אחר כך יש שכבה נוספת באמצע, שהיא האופן בו הרשות מתנהלת. בסוף למעלה בקבינט יושבים אנחנו, אנשי המועצה, אני והמנכ"לית שלי, יחד עם נציגי משרד רוה"מ ונציגי המשרדים הרלוונטיים. כאן אנחנו מתעסקים בנושאים של התקציבים, של הקצאת שטחים, אם בית הספר הבא שיקום יהיה לסעד או לשדרות, כל ההחלטות הניהוליות האסטרטגיות על האזור כולו מתנהלות פה, בין משרדי הממשלה לבין הרשות המקומית.

כל שאר הגופים האזרחיים שמסתובבים, במקרה שלנו, היקל"ר, נציג פיקוד העורף, הוא אחראי על הקשר עם הגופים האזרחיים. כל מה שהם רוצים לתוך המערכת כדי לנסות לנהל את זה כמה שיותר נכון. - - - שלנו, כמועצה, זה קצת קטן לא רואים את זה, אז יושבים פה המנכ"לית שלי שעובדת מול משרד רוה"מ ומול משרדי הממשלה, המהנדס שלי, שהוא בעצם מתעסק בכל הצד של האישורים, סטטוטוריקה, מבנה כזה, אוהל כזה, בית ספר כזה, כל הצד התיכנוני וכל הפרויקטים, והגיזבר שיושב מול משרד הנגב והגליל, משרד מאוד פעיל פה, בעיקר בצד התקציבי, ומנהלת המחסן. אחר כך כל מנהל מיכלול, כמו באימוני מלח שלנו, יושב מול משרד רלוונטי.

הראשונה שיושבת כאן זאת אנג'לה מהתיירות, היא עובדת מול רשימת כל המלונות ומשרד התיירות. לידה יושבת אושרית ברווחה מול משרד הרווחה, והתחבורה מול התחבורה והכלכלה מול הכלכלה. כל מנהל של מיכלול עובד כאן מול המשרדים הרלוונטיים בעבודה השוטפת. זה מתוך תפיסה שמי שמנהל את האירוע מכיר הכי טוב את האירוע וגם יודע לחבר בין הגורמים. למשל הגדודים של פיקוד העורף מתחלפים כל שבועיים ואלה מתחלפים מידי פעם, גם לפעמים הנציג של אותו משרד ממשלתי יכול להתחלף כי גם לו יש עוד משימות או עניינים אחרים. בסוף מי שנשאר ביום-יום זו הרשות המקומית. לכן היא זו שצריכה להוביל את המהלך, ככה אנחנו רואים את הדרך לנהל מרחב כזה.

כמובן שיש רשויות חזקות יותר, שיותר קל להן, ברור שיש רשויות חזקות פחות, אז יכול להיות ששם דווקא נציג הממשלה לצורך העניין ייקח קצת יותר, או שמגיעים ללמוד את המודל מפה ולהעתיק אותו הלאה.

לפני שאני אדבר אני רק רוצה להגיד לך משפט אחד כללי. דיברת על הדיון אתמול, בעצם דיון שאני יזמתי כבר לפני שלושה שבועות, על נושא המלונות - - - ואני אמרתי את זה אתמול. אנחנו מדברים על רבע מיליון מתפנים היום. בסדר? מספרים משרד התיירות, משרד ראש הממשלה, - - - בסוף יש רבע מיליון מתפנים. כלל המתפנים, לאלה קוראים מתפנים מרצון, לאלה מפונים, אלה מתפנים כאלה, הם במשל הרוח והם במוריד הגשם, אומרים אצלנו. אבל בסוף יש לך רבע מיליון מתפנים. מתוכם 12,000 נמצאים במועצה אזורית שכמה תושבים יש בה בשוטף?

1,600, אבל אני מטפל כל יום ב-20,000 איש.

זה נכון, אבל זה סוג טיפול אחר. לכן אני אומר, אתה הפוך, אתה הדוגמא הקלאסית לשלד מועצה בריא נורמלי שהוא לא עובד חצי רעוע, כי עירייה רגילה מתפקדת עם שתי עובדות סוציאליות כשהם צריכים שבע, והם כרגע בדיבור מול השר לקבל עוד חצי תקן. והם יקבלו את זה ב-25, את הרבע השלישי ב-26. פחות או יותר, אני רק אומר כמה עובר ראש רשות מקביל אליך. ואתה נמצא בסוג סיטואציה אחרת, ולכן אני חושב שזה מצוין שזה עובד כך, אבל לא בטוח שזה יעבוד לרבע מיליון.

לכן העליתי תהיות אתמול בוועדה, אני מספר כדי שתבין את הקונטקסט. שמעתי את זה כבר, אני סיפרתי לך, כשהייתי באילת. שמעתי שמה שקורה בים המלח שהוא ברמה אחרת לגמרי. העבודה שאתה עושה פה היא עבודה שאין לה אח ורע בשום מקום. אתה יודע מה, לא צריך יותר מזה. בתי הספר הראשונים למפונים שקמו במדינת ישראל, כשאני מדבר על רבע מיליון מפונים, קמו פה. גם בשפיים. כשאתם תגיעו לשלב שלישי הם יגיעו לראשון. או לרביעי והם לראשון. זאת האמת. צריך לומר את האמת על מה שקורה פה. צריך לבדוק מה המנגנון הנכון במקומות אחרים, כי בסוף נופלים בין הכיסאות. רבע מיליון איש נופלים בין הכיסאות. זה דבר ראשון, ולכן אני אומר לך בכנות, מה שיש פה אין באף מקום אחר. אתה גם שומע את זה מאנשים. אנשים - - -

אתם המודל.

איפה שאתה מסתובב במלונות אף אחד לא אומר שהוא רוצה לברוח לטבריה, תיתן לי לברוח - - - מי שפה מרגיש לגמרי טוב, וגם הפינויים של המלונות היא ברמה הרבה יותר נמוכה מאשר במקומות אחרים. ברגע שנתנו את התקציב למשפחה להתפנות על חשבונה.

- - -

הכי פחות ירידות היו בים המלח. מקומות אחרים התפנו.

זה די מפתיע אותי - -

עכשיו פה - -

זה די מפתיע אותי, כי סך הכל לחיות פה - -

נכון.

עזוב אותי שאני חי פה כבר 55 שנה, אבל לחיות עם המרחק הזה, זה דווקא יותר מאתגר - -

נכון. ואני חייב לומר - -

כי יותר נוח לשכור עכשיו דירה במיתר, לצורך העניין - -

שזה הרבה בזכות העבודה שלך.

ולהיות קרוב לבאר שבע ומאשר לכאן, אז זה די מפתיע אותי.

אבל זה הרבה בזכות העבודה שלך, אני חייב לומר את זה. אני חושב שכולנו במהלך הסיור ראינו את זה. הרבה בזכות העבודה שלך פה, היא משמעותית. היא לא דומה לסיורים שהיינו בירושלים, אני חושב, כולנו - - - המלונות. אפילו בירושלים, שהיא עיר גדולה, ואני חייתי בה 10 שנים. אומר לך בכנות, מה שיש פה אין באף מקום אחר. באמת רשות שלקחה אחריות, לקחה accountability, נכנסה לתוך הנעליים בלי לקבל רשות וסמכות, פשוט קפצה פנימה ולקחה את זה, כל הכבוד. זה באמת משמעותי.

האמת היא שבאנו יותר לשמוע פערים, מעבר להמשך הישיבה שתהיה בוועדת כלכלה ואני מאמין שאני אחזור לשם לאותה ישיבה של לקיחת אחריות.

דרך אגב, אני אשמח מאוד לשמוע פערים. כי זו הדרך שלנו להשתפר.

נכון. נכון. ואני אשמח אחר כך להתייחסות של משרד ראש הממשלה, מה אתם שומעים מהקולגות שלכם במקומות אחרים. האם זה עובד.

- - - נתייחס.

בכנות, פעם ראשונה באירוע הזה, בחמשת השבועות שאני מסתובב, פוגש את משרד רוה"מ. - - -

נמצאים פה כל יום.

יכול להיות שאני לא יודע. לא. - - -

- - -

בסדר, אני לא סיירתי בים המלח. את משרד הרווחה פגשתי, את משרד הבריאות פגשתי, את משרד החינוך פגשתי, את משרד התיירות פגשתי, את משרד רוה"מ לא פגשתי והם היו חסרים - -

מוכן לקבל את המשכורת מהמועצה.

מה?

התחלנו לקבל את המשכורת מהמועצה.

מי?

אנחנו. משרד רוה"מ.

באהבה.

הם משלמים על זה - -

דרך אגב, אנחנו מ-2008 מוכרים מועצה דרג 3. כבר עברו 15 שנה, אם תעבירו אותנו לדרג 4 אז המשכורת שלכם תגדל. רק אומר.

זאת החלטה שלהם, אתה - -

לא, זה משרד הפנים דווקא, אבל רק אומר.

זה גם לא משרד הפנים, זה - - -

אפשר להתייחס?

כן.

כן. אמיר, רק שם ותפקיד לפרוטוקול, כי אנחנו בישיבת ועדה.

אמיר ועינב. אנחנו מתכללים מטעם משרד ראש הממשלה ומנהלים את כל האזור של ים המלח. אני לא אחזור על מה שניר אמר, אבל באמת, כל המתחם של ים המלח הוא האזור הכי מורכב.

בקצרה, כי מצד אחד האוכלוסיות שנפגעו הכי הרבה בגדול נמצאות פה, מצד שני הרשות הקולטת שהיא רשות נפלאה, כמו שנאמר 1,600 לכמות התושבים, ומצד שלישי מי שבא לפה מגיע לנופש עם המשפחה שלו, וההשלכות מבחינת קניות, לא יודע. כשהבת שלי הגדולה הייתה פה ועברה ניתוח והיינו צריכים תחבושות, עלה לנו פי עשר. זאת הסיטואציה. אז צריך להקים פה - -

סיפרתי לו שהייתי כאן פעם בסוף שבוע, והייתי צריך איזושהי תרופה, ואז גיליתי שאין בכל האזור חוץ מבערד. הקניון כבר היה סגור וחיכיתי ל-8 בבוקר כדי להיות הראשון בקניון.

אין להם בית מרקחת.

לעלות את הכביש המסורבל הזה לבית מרקחת.

שהוא גם מסוכן בפני עצמו. - - -

כן כן - - -

אבל לא ניכנס לזה. אז צריך להקים פה עיר חדשה, וכל האנשים שנמצאים כאן מכל המשרדים והרשות המקומית באמת עושים עבודת קודש. וכולם מתגייסים, צריך לדעת את זה באופן חד משמעי. כל המשרדים והרשות - - - דקריאה:ובר

במחילה, אנחנו כל הזמן מדברים על מנכ"לי המלונות. סליחה, אני חייב. כי אנחנו בעולמות שלנו. מנכ"לי המלונות, חלקם לא קיבלו שקל. דיברנו על זה. לא קיבלו, והמקדמות - -

20%.

הם פתחו את הלב ונתנו - -

ראינו את זה היום בצורה מאוד ברורה.

באמת כולם, כל מה שיש להם, שטחים וחללים, ואנחנו לא צריכים לספר לכם - -

ואוכל.

ואוכל. וכל המתנדבים שנשפכו לפה, והם קיבלו את כולם באהבה. לא צריך גם לספר לכם מה קורה בחדר של משפחה עם שלושה ילדים שמתיישבת עליו לחודש וחצי. באמת להוריד את הכובע בפניהם.

אני אגיד כמה דברים בקצרה, כי לשמוע את האחרים זה יותר חשוב. תראה. חוץ מהתכלול, יש פה כל מיני קהילות, יש מועצות אזוריות, עיריות. התפקיד שלנו, במכלול הזה שנקרא ים המלח, זה שכולם יקבלו. בואו נגדיר את זה ככה, קהילות יותר חלשות לא ישארו מאחור. אתה נפגשת בסיור גם עם מועצות אזוריות וגם עם שדרות, אתה - -

גם אשקלון. שזו עוד פרשייה.

וגם אשקלון. יש קהילות מאוד חזקות שיודעות לדאוג לעצמן, יש כאלה שפחות. במרחב הזה, ניר לא אמר, אבל אין פה הרבה שטחים ציבוריים. אין פה הרבה שטחים חומים. יש פה גם כל מיני מגבלות של קרקע ודברים כאלה שמקשים עוד יותר על הקמת מבנים. אז תפקידנו הוא לוודא שבאמת בחלקת האלוהים הקטנה שלנו, שיש בה כל מיני מגבלות, שלא יהיה חסר לכל הקהילות. אז יכול להיות שלפעמים קהילה כזאת או אחרת פחות מקבלת מענה, אבל בראייה הרוחבית כולם מקבלים את כל מה שצריך מול משרדי הממשלה. זו הנקודה הראשונה.

נקודה שנייה, מה שאנחנו מנסים לעשות בכל מיני סוגיות רוחביות שאנחנו רואים שיש בהן חסמים או בעיות, מול גם - - - ינאי, גם פורום מנכ"לים, - - - וגם כל מיני דברים אחרים, נתקן את זה.

אתן שתי דוגמאות, אחת למשל נוגעת בהסכם שהיה עם בתי המלון, שבתחילה הוא כלל רק את חדרי המלון והאוכל ודברים כאלה, ואחד החסמים המרכזיים – גם דיברתי איתך על זה בחצי משפט – זה הנושא של שטחים ציבוריים והצורך לתת מענה לכל הגורמים. אז כשהיינו ב"לאונרדו קלאב" ראית את טוב ליבו של בעל המלון, אבל זה לא קיים בחלק מהמלונות באחרים. המענה לבעיה הזאת בא לידי ביטוי בתיקון, אם זה בנושא השטחים הציבוריים, של חדרים, לרווח יותר מבחינת - - - לשנות את הגילאים למשל, שגילאים יותר קטנים יקבלו. זה דוגמא אחת.

דוגמא שנייה למשל זה הנושא של הארכת תוקף, - - - זה הולך לשני כיוונים, אחד מבחינת המפונים, שזה יוצר אי-ודאות, ויש להם מספיק אי-ודאויות מצד אחד, ומצד שני היבט התכלול של כל השולחן שיושב כאן וקידום הדברים כל עוד אין ודאות, מה שפוגע בדברים.

דבר אחרון, וזה עלה בשיחה האחרונה עם מגן, נושא הקהילות שהוא מאוד מורכב. ברגע שקהילה נמצאת במקום מסוים, להזיז אותה למקום אחר זה כמעט בלתי אפשרי. אני יכול להגיד לך שיש מלון מסוים, פה בים המלח, עם אוכלוסייה מבוגרת ומוגבלת שהתנאים שלה לא טובים. הם קשורים לשדרות, וביחד הבאנו מענה משולב כדי לתת להם פתרונות גם בירושלים וגם בים המלח. כבר קבענו שעת שין, אוטובוסים הכל וכו', וברגע האחרון הם החליטו שהם לא רוצים להתפנות אז אתה לא יכול לעשות כלום.

אתה מבין? חשוב לי להסביר שלא מדובר בעניינים טכניים, אלו דברים מאוד מורכבים וזה לא שחור ולבן. זה הכל, תודה.

רק לגבי המענה במקומות אחרים בארץ. אז באמת יש מנהלי אתרים מטעם משרד ראש הממשלה ברחבי הארץ, יש גם באילת, בירושלים ובמקומות אחרים. יש מקומות שזה יותר קשה מבחינת הפריסה כמו באזור הנגב, אנשים מפוזרים בהרבה מקומות, ויש הגעה למקומות וניסיון לברר את הצרכים. אז כן, יש לנו בעצם מנהלי אתרים בכל המקומות.

יש לנו פגישות מסודרות בערבים, דיווחים, הערכת מצב, עליה להחלטות מנכ"ל, ניסיון להשפיע על החלטות ממשלה. זאת אומרת, זה כן נמצא בפריסה ארצית.

אני שואל - - - אתם מרגישים שמוטת השליטה בירושלים היא כמו מוטת השליטה פה? מבחינכתם כמשרד רוה"מ, לא שאלתי מבחינת ראש המועצה.

אני חושבת - -

אל תסבכו אותי עם משה ליאון. - - -

ממה שאני שמעתי, כיוון שאני ירושלמית, אני שומעת שעיריית ירושלים נמצאת מאוד מאוד חזק במלונות בירושלים - -

לא, אני שאלתי מוטת השליטה על הפינוי, עזבי. עיריית ירושלים מוכנה ויש שם אנשים טובים, אני יודע. חלקם הגדול חברים אישיים שלי, - - - יודע, אבל בסוף, אני שואל - -

- - - שתי חברים - - -

מוטת השליטה של מה קורה במערכת, מה הם הצרכים במלונות. אני לא מאמין שבעיריית ירושלים - - -

הדרך שבה - -

אני מכיר את עיריית ירושלים 10 שנים, אם כן אני מאוד מאוד מופתע.

אני נמצאת כבר תקופה ממושכת פה בים המלח, ולא - -

לא לא, מה את שומעת - -

- - -

מהקולגות שלך? זאת אומרת שיש - -

אבל, אני שומעת שיש גם במלונות בירושלים את חוליית השליטה הזאת שניר דיבר עליה בהתחלה. את נציג הקהילה במלון. גם הרי, כפי שראינו, במלונות שיש כבר קהילה מובנת שהגיעה כקהילה זה נראה הרבה יותר מובנה, הרבה יותר קל, הרבה יותר פשוט. זה די ברור שנציג הקהילה יודע להביע את הרצונות של הקהילה, למרות שאנחנו יודעים שגם בקהילה שהיא קיבוץ יש כל מיני קולות.

כאן בים המלח יש עבודה יחד עם הנציגים שגם הכתירו את עצמם כנציגים, כמנהיגים טבעיים, וגם אנשים שהם עובדי עירייה וקיבלו על עצמם את תפקיד מארגני הקהילה, כדי שהם יוכלו לארגן את הקהילה, שיהיו ועדות, כמו בקיבוץ. כדי שאנשים ירגישו יותר בבית. הם לא נמצאים במקום הטבעי שלהם, הם לא מכירים את האנשים, אלו לא אנשים מהרחוב שלהם, בית הספר, מבית הכנסת, אלו לא אותם אנשים. זה בליל של אנשים, ולכן מה שחשוב זה ליצור את האחדות הזאת, את החברה של המלון. כי זה הבניין המשותף הגדול שאנשים נמצאים בו וצריך לבנות את הקהילה הזאת. זה קורה כרגע בים המלח ובמלונות של שדרות, גם בסיוע חיצוני.

כפי שניר אמר, נציג מהרשות המקומית יכול לסייע ולחבר אותם לרשות המקומית הקיימת. פיקוד העורף נמצא שם ועוזר בדברים הטכניים. וגם בירושלים, אני יודעת שיש את חוליות השליטה האלה במלונות, שזה בסופו של דבר מה שהופך את השהייה ליותר בריאה. אם יש מלון שהמנכ"ל או מנכ"לית שלו משתפים פעולה בצורה טובה ויש את חוליית השליטה הזאת, דברים עובדים טוב. במקומות שהתצורה הזו עובדת פחות טוב, שם משהו חורק. או שיש בעיה עם ניהול המלון, כמו שאמיר ציין איזושהי בעיה שנתקלנו בה, או שיש איזושהי חולשה מבחינה מנהיגותית בהעלאת הצרכים לרשות המקומית.

- - - במלון האחרון שהיינו בו?

סליחה?

את זה פגשנו עכשיו במלון האחרון שהיינו.

נכון.

זאת אומרת איזשהו נתק בינם לבין עיריית שדרות.

רק - - - שזה חשוב, זה גם משהו מערכתי, אין למדינה שליטה על האזורים שאליהם המפונים יגיעו. זה כלל ארצי. זאת אומרת, המדינה לא יכולה להגיד אתם תלכו לפה ואתם לפה, וזה יוצר קשיים כי מה שקורה זה שאתה לוקח קהילות ושם אותם בארבעה-חמישה מוקדים. אתה מבין?

קח את שדרות למשל, סתם אני אומר. שדרות נמצאת כאן בשמונה בתי מלון, ובארץ בעוד ארבעה-חמישה אזורים. אתה מבין? אז זה כשל של - -

אבל אם היית מחבר כאן את שדרות לשני בתי מלון במקום ארבעה, היית במצב יותר טוב?

לא, אני לא מדבר על מה שקורה פה. חוץ מזה, שהיא נמצאת כאן בשמונה בתי מלון - - -

- - - היית לוקח את אותם שמונה והופך אותם לארבעה, היית במצב יותר טוב.

זה יכול להיות יותר טוב, אבל הם עדיין נמצאים בארבעה-חמישה מלונות. תאר לך את הקשב שגורמי המקצוע של עיריית שדרות צריכים להיות בו בשביל ארבעה-חמישה אזורים. מאוד מורכב.

אבל אם כל שדרות היו נמצאים באילת, כל אשכול היו נמצאים בים המלח וכל קריית שמונה היו נמצאים בירושלים, אז היה יותר פשוט לנהל את זה.

אם אם ואם, אבל זה המצב.

העיריות המפונות, כן.

כן, אבל אנחנו כבר - -

כן, אנחנו אחרי זה.

- - -

איך אומרים אצלנו בסדום? לא מסתכלים אחורה, רק קדימה.

לא, אנחנו מסתכלים קדימה. אם חלילה יפונו עוד ישובים - -

זה צריך להיות סיסמא - - -

אם חלילה תהיה סיטואציה כזאת - -

- - - ללמוד מזה לא לעשות את הטעות הזאת.

אז הפינוי של קריית שמונה, שהיה לפי מה ששמעתי ל-184 מלונות, זה סיפור שמזמין את הבעייתיות הזאת. וכאן יש 100 איש.

אגב, בקריית שמונה הבעיה היא כפולה. גם כמו שאמרתי מקודם, בלי להיכנס - - - יש חוזקות, יש מועצות מקומיות יותר חזקות ופחות. בסדר? דרך אגב, אנחנו תמיד הסתכלנו ב - - - מועצות אזוריות - - -

- - -

כבר רמזתי את זה בבוקר.

כן.

זה דבר אחד. דבר שני, אל תשכחי שכשהחליטו לפנות את קריית שמונה, לא היו יותר מ-600 חדרים פנויים בכל מדינת ישראל. זאת אומרת שמבחינה טכנית לא הייתה אפשרות לעשות את זה אחרת.

היו, רק לא ידעו את המספרים. אבל בואו נשים את זה בצד.

לא לא לא - -

לא, לא היו. לא היו.

המלונות בכלל היו צריכים להיכנס לתוך ההסכם הזה, - - -

כן כן כן, זה מה שהמלונות העמידו לרשות זה.

לא, בוודאי שכל מה שקרה כאן קרה מאילוץ. אם שומעים את הסיפור של מה שקרה במלון "דיויד", אנשים הרי הגיעו מבארי בלילה הנוראי הזה יחפים, עם הכלבים שלהם. איך שקיבלו אותם פה היה באמת אירוע שלא התכוננו אליו ולא ידעו איך להתנהל, וזאת הסיטואציה שנתקלנו בה. אבל בסופו של דבר אנחנו צריכים לחיות ממה שיש.

הנציגים של רחל יגידו לך שהתכוננו, אבל לא כדי לקחת אותם למלונות, אלא חשבנו שניקח אותם לבתי ספר באוהלים - -

לבתי ספר.

- - -

זה לפי - -

זו הפקודה.

זה מה שהיה אמור להיות, דרך אגב. זאת הפקודה.