פרוטוקול של ישיבת ועדה

48הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



2
הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל
16/11/2023


מושב שני



פרוטוקול מס' 48
מישיבת הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל
יום חמישי, ג' בכסלו התשפ"ד (16 בנובמבר 2023), שעה 10:00

סיור הוועדה במועצה האזורית גולן ובמועצה המקומית קצרין

חברי הוועדה: מיכאל מרדכי ביטון – היו"ר
ניסים ואטורי
טטיאנה מזרסקי

רועי יצחק - מנהל תחום, שלטון מקומי מחוז צפון, משרד הפנים

אליהו תמיר - מרכז בכיר הערכות לשע"ח, משרד הכלכלה והתעשייה

ספאדי ג'דעאן

מנהל מחוז צפון ברשות לביטחון קהילתי, המשרד לביטחון לאומי

מיקי - משרד הנגב, הגליל והחוסן הלאומי

בקי יום טוב - מנהלת תחום פיתוח כלכלי, משרד הנגב, הגליל והחוסן הלאומי

משה פרינטה - מנהל תחום קידום אזורי תעשייה, משרד הכלכלה והתעשייה

משה גודלבסקי - מפקח כולל בתי"ס ממלכתי דתי מחוז צפון, משרד החינוך

חיים אדרי - מנהל תחום ביטחון מחוז צפון, משרד החינוך

פארוק דבור - מנהל מחוז, משרד החקלאות ופיתוח הספר

דימה אפרצב - ראש עיריית קצרין

חיים רוקח - ראש מועצה אזורית גולן

דולאן אבו סלאח - ראש מועצת מג'דל שמס

עבאס אבו עואד - ראש מועצת בוקעאתא

מתי אבני - ראש מועצת מסעדה

ואיל מוגרבי - ראש מועצת עין קניה

סעיד באדר - ראש מועצת ע'ג'ר

אבי שרון - יושב-ראש האגודה ויושב-ראש צח"י

רפ"ק יצחק ראש - קצין אג"מ גולן מ"י

יאנה רייכמן - ראש מטה, מועצה אזורית קצרין

רם אוזן

מפקד יקל"ר קצרין

בצלאל שנייד - מפקד מחוז צפון, פיקוד העורף

יואב לוי - בעלים, יקב בזלת הגולן

עופר הבר - מנהל תחום עסקים, יזמות ופארק תעשייה גולן

אבי שרון - יו"ר האגודה ויו"ר צח"י

לילך ליבוביץ' - תושבת קצרין

אסף



גיא גפני

ורד קירו זילברמן

אמל ביבאר

אביחי צלר, איטייפ


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.
סיור הוועדה במועצה האזורית גולן ובמועצה המקומית קצרין

בואו נתחיל.

אני ביקשתי לכנס לכאן את הגולן. הגולן זה לא רק היישובים היהודיים וזה לא רק המושבים, הקיבוצים, היישובים, המרכזים הקהילתיים ולא רק העיר קצרין אלא גם אחינו הדרוזים, והם באמת אחינו הדרוזים בצורה הכי פשוטה והכי אמיתית שיכולה להיות.

אני מספר לך סיפור מיכאל כאחד מיני רבים. בשבוע הראשון של המלחמה, ב-22:30, אני מקבל טלפון, מישהו מהצד השני אומר לי, "חיים", אני אומר לו, "כן", הוא אומר לי "תוריד אותי מכאן", אני אומר לו "לא הבנתי", הוא אמר לי "תוריד אותנו מכאן". אני עונה לו, "אני לא מבין, מה זה תוריד אותנו מכאן?" הוא אומר לי "אנחנו פלוגה, העלו אותנו לחרמון בלי ביגוד חורף, אנחנו קופאים, תוריד אותנו מכאן". אני אומר לו, "רגע, אני לא מפקד צבאי, אני ראש מועצה". הוא אומר לי, "כן האוגדה נתנה לי את הטלפון שלך, תוריד אותנו מכאן, אנחנו נמות". אני אומר לו "אני שולח לך אוטובוסים, כמה אתם?"," 150 חיילים". שולח לו אוטובוסים, אומר לנהגים, "תדליקו את החימום כדי שכשייכנסו, לפחות יפשירו קצת".

הם מגיעים, אוספים את החיילים ואז אני מתקשר אליו ואומר לו, "לאן אני מוריד אותך?", הוא אומר לי, "לא יודע". אמרתי לו "מה זה לא יודע? לאן אני מוריד אותך?". הוא אומר לי "לא יודע". 150 חיילים, השעה כבר 23:30. הוא אומר לי "העיקר שתוריד אותי". אני אומר לו "לא אמרו לך לאן לרדת?", הוא אומר לי, "לא". אמרתי לו "טוב, הבנתי". הרמתי טלפון לעבאס אבו עואד, ראש המועצה של בוקעאתא. אני יכול לעשות את זה עם כל אחד מהחברים שלי, אני אומר את זה בצורה הכי אמיתית. אמרתי לו "עבאס, תקשיב יש לי 150 חיילים, עכשיו אני מוריד אותם מהחרמון, הם צריכים מקום, יש לך מקום?" הוא אומר לי "Welcome, רק תביא אותם". נתן לנו מקום במרכז הקהילתי במתנ"ס שלו. בשעה 01:00 הגיעו החבר'ה, דאגו להם לאוכל, דאגו להם למזרנים, דאגו להם לחימום, דאגו להם מלמעלה עד למטה. הם לא רצו לעזוב אחר כך, התנחלו במתנ"ס.

עד היום הם שם, אבל מתחלפים.

כן, והם מארחים את החיילים שלנו כולנו בצורה הכי פשוטה. והיה חשוב לי שתשמע גם אותם, אמרתי את זה קודם, אנחנו קצת מרגישים שלא מבינים מה קורה פה בגולן. בואו חברים, אתם תגידו.

אני דולאן, ראש המועצה של מג'דל שמס. הפלוגה ביקשה לעבור לבוקעאתא כי אני במג'דל שמס לא יכול להציע להם מקום יותר חם. יש לנו סד"כ מאוד מכובד במג'דל שמס. עם כל הקושי של אותה שבת שחורה באמת, אנחנו גם רואים את ההירתמות של התושבים, של כל המערכת, גם של הרשויות וגם של אנשים. אנשים באים ומתחברים לכוחות, זה מאוד מחמם את הלב. עם כל הקושי אנחנו רואים את הצד החיובי בחיבור הזה. אנחנו מרגישים גם שהחיילים, המפקדים והקצינים נעים בחופשיות ביישובים שלנו וזה משמח אותנו. ומה שאנחנו רואים מהעדה הדרוזית זה דווקא תגובה שמראה על האמת שלהם.

כל מי שחשב לרגע שהעדה הדרוזית לא תתייצב בשעת אמת לצידה של מדינת ישראל, אני חושב שהוא טועה, והעובדה זה בעצם מה שאנחנו רואים היום, חיבור אמיתי, חיבור של אחים, ואני חושב שכוחנו באחדותנו. אם אנחנו לא נהיה ולא נשמר את הקונספט הזה, חבל לנו על הזמן. אנחנו צריכים להיות מאוחדים וזה מה שקורה היום. יישר כוח, ואנחנו נצליח.

בהמשך למה שדולאן התחיל, זו האמת. רק לסבר את האוזן, בבוקעאתא נמצאים מעל 1,200 חיילים בתוך היישוב ומסביב ליישוב מהיום הראשון ועד היום. חלק גדול נמצא פה. ניכנס לפרטים קטנים, כביסה של 1,300 חיילים לקחו לבתים וכיבסו להם לא פעם ולא פעמיים ולא שלוש. עד כדי כך, אם זה אוכל, קלטו אותם וזה נתן הרבה ביטחון לתושבים ושיקף לכל עם ישראל מה זה הדרוזים. בזמן אמת בלי הדרוזים שום דבר לא מתקדם. שזו הכותרת, הדרוזים ראשונים, תרצו, לא תרצו, זו האמת. מי שיגיד אחרת הוא מטעה את עצמו, הדרוזים מספר אחת.

אנחנו לא מתביישים בזה, יש לנו זכות ואנחנו הוכחנו את זה. הצד השני צריך להוכיח שהוא מכיר בנו שאנחנו אחים, לא רק בסיסמאות, זה דבר מאוד חשוב לנו, חשוב להגיד. נתחיל ברשותכם בפערים ואז נתחיל לעשות את זה? כל אחד ידבר ואז נמשיך.

שמי מתי אבני, אני ראש המועצה של מסעדה. בוועדות ממונות וקרואות כמעט 30 שנה בעיקר במגזר הערבי, הדרוזי. הייתי במסעדה שבע שנים והעברנו אותה לרשות חמש שנים וחזרתי כבר למעלה משלוש שנים.

התגעגעת למסעדה.

כנראה שכן. כפי שחבריי הזכירו, נרתמנו וכל המתנ"סים והאולמות שלנו מלאים בחיילים וההרגשה היא מצוינת כי זה המינימום שאנחנו יכולים לתת לחיילים שקרובים לגבול, להתקלח, להתלבש, ארוחות, הפתעות. כל רשות עשתה את המקסימום שהיא יכולה לעשות ואנחנו לרשותם כל הזמן. אני רוצה לברך את חבריי שנרתמו, והאמת שהיו לי קצת חששות אבל הופתעתי לטובה. אנשים הביאו דברים מתוקים ועשו כל מה שאפשר לעשות למען החיילים, תודה לאל.

מיכאל, תבין עד כמה. התארגנה קבוצה מהכפרים הדרוזיים, הגיעו ליישובים הדתיים, עשו לנו פינת תה כשרה.

הביאו רב שבדק את הכשרות, עברו יישוב-יישוב והזמינו לנו כנאפה כשרה.

כל הכבוד לכם. אגב, הרבה מסעדות תל-אביביות בלי תעודת כשרות עשו תעודת כשרות מהירה כדי לחלק מנות לחיילים. התופעות שיש בעם הן מדהימות, וזה נפלא. בתוך כל הצער והכאב שאנחנו חווים והאובדן והמשבר והמחיר ששילמנו, אנחנו רואים גילויים של ערבות הדדית ושל חיבור, והאמת היא שאולי זו גם הזדמנות שלנו לחבק את העדה הדרוזית בגולן כחלק מלא ממדינת ישראל על כל ההיבטים. יש מנהיגות אחרת, יש גישה אחרת ורואים התחלה של הפירות, אבל אולי זאת ההזדמנות של כולנו לעשות את המעשה הנכון.

אנחנו לא מפרסמים כי אסור לנו להגיד מיקומים וכמויות של חיילים, אבל בלי פרסומים עשו את העבודה מצוין. חשוב להדגיש שיש בצפון רמת הגולן דרוזים, אבל לצערי הם לא נחשבים הדרוזים מהגליל. אני מדבר על ההטבות שלהם. הם לא נחשבים ערבים ולא נחשבים בדואים, והם מחוץ למערכת. לפני מספר שנים התאגדנו, הגשנו עתירה ונכנסנו להרבה משרדים שבכלל לא היינו מוכרים כמו השיכון. אלה לא משרדים דחוקים, אלה משרדים רציניים, ודאגנו להוציא מהם דרך בג"ץ סכומים גדולים.

היום הדרוזים בגולן מוכרים בהחלטות ממשלה לדרוזים שיש, ויש כמה? אז הם בתוך החלטות הממשלה.

לא. שלא נטעה.

קודם כל, אני רוצה להודות לך חיים על הזימון של כולם כאן. אני ראש מועצת עין קניה. אנחנו לא באים לקבל צל"ש כאן. זה מה שאנחנו עושים למען הצבא, זו המחויבות שלנו כדרוזים ברמת הגולן, אנחנו בלתי נפרדים ממדינת ישראל ואני נגד האמירה הזאת שנתחיל לחלק דרוזים של הגליל, דרוזים של הכרמל או דרום או צפון. אנחנו כאן מדינה אחת, מגובשים, מלוכדים. וזה הוכיח והעיד על עצמו בזמן אמת, בזמן המלחמה הזאת איך התאחדנו למען כולם, לא משנה מי אתה ומה אתה ומאיפה אתה.

זו אמירה שכולנו צריכים להשתמש בה, ולא להתחיל בסיסמאות של כבוד ומה עשינו לחיילים. אני חושב שזה חלק קטן מאוד ממה שאנחנו צריכים להחזיר להם, וזה מה שמגיע לחיילים שלנו, לפחות החום והחיבוק בזמן מלחמה כשהם רחוקים מהמשפחות שלהם, רחוקים מהבתים שלהם. אנחנו צריכים לתת להם את החום והחיבוק, שירגישו ממש בבית, זה חלק ממש קטן מהעבודה שלנו, ומגיע להם כמובן מעבר למה שכל בן אדם יכול לחשוב עליו, ואני מאחל בסופו של דבר לכל חיילנו ולנו שיהיה שקט ושיחזרו הביתה בשלום למשפחות שלהם.

צריך לזכור שיש עוד יישוב שהוא 100% אזרחי מדינת ישראל שקוראים לו ע'ג'ר.

הם חלק מהגולן, לא חלק מלבנון.

אצלנו בכפר אנחנו לא רחוקים מהגבול, במרחק שני קילומטר מלבנון. בתחילת המלחמה לא היה צבא בתוך הכפר, הכנסנו גדוד שלם לפני שבוע, התושבים חיבקו אותם והם מטפלים בהם כמו משפחה. השכנים אפילו מזרימים להם אוכל, חשמל ומים. הכנסנו אותם לבתים שלנו כמו משפחה. אני מקווה שנצליח בסוף עם האחדות שלנו וזה יעבור בשלום.

אני רוצה בהקשר הזה ובהזדמנות הזו לציין את שיתוף הפעולה עם משרדי הממשלה, עם אנשי המקצוע שעוסקים בחירום עם משרדי הממשלה, עם פיקוד העורף שנמצאים פה, עם מפקד המחוז וכל המשרדים, החינוך, החקלאות, סביב שולחנות החירום שאנחנו מאיישים. זה הזמן להודות לכל הגורמים, גם למשטרת ישראל. מפקד האזור פה יוסי גבאי עושה עבודת קודש. אנחנו מרגישים שאנחנו צוות אחד, לפעמים מתלבטים סביב פתיחת מערכת החינוך. זו התלבטות שנובעת מזמני התרעה וכולי, אבל בסופו של דבר מנסים לקבל את ההחלטה הנכונה ועוקבים אחרי ההנחיות.

יש ביישובים הדרוזיים בגולן החלטת ממשלה 717 שתוקפה עומד להסתיים, היא עד סוף שנת 2023. אנחנו רוצים לדעת מה המדיניות, גם של הוועדה המכובדת שנמצאת כאן, גם של אנשי המקצוע במשרדי ממשלה, לגבי ההמשך.

וחוץ מזה, גם חלק ממשרדי הממשלה לא הפכו את התקציבים בתוך החלטת ממשלה להרשאות תקציביות. אנחנו עדיין מחכים שאותם סעיפים יהפכו להרשאות תקציביות, ונוכל באמת לאייש אותם. נשמח באמת לדעת מה המדיניות בהקשר הזה, זהו עד כאן. ננהל את הדיון לפי ההתפתחויות.

אני רוצה להעלות כמה דברים מאוד חשובים, נכון ליישוב בוקעאתא, ולכלל היישובים אצלנו בגולן. אני אעלה לכם את כל הבעיות שנתקלנו בהן תוך כדי המלחמה. למשל היישוב שלנו בוקעאתא לא נחשב כקו עימות ולא היה רשום ביישובי ספר. אנחנו, קצרין, חד נס, חספין, חמישה יישובים. שלחנו כל מיני מכתבים, ניסינו לסדר את זה, הכניסו אותנו פנימה, אבל מי אמור לקבל פיצויים? אם תקראו את זה לעומק בתוך ההחלטה שלהם, רק מי שיש לו הכנסות של מעל 2.5 מיליון שקל בחודש, מה שאין אין לאף אחד אצלנו. אני מבקש אם אפשר לדון ולתקן. למה עושים את התככים האלה? אנחנו מבקשים שתהיה אותה החלטה.

זה לחקלאים או לעסקים?

לעסקים.

אתה אומר שהתנאי הוא סכום מסוים כזה גבוה? כי אני הייתי בוועדת הכספים, לא היה תנאי כזה.

אם אתה קורא את זה נכון, אנחנו שווים לאשקלון. מי שפחות מ-2.5 מיליון שקל, חיים, אני לא יודע אם קראתם את זה נכון.

עכשיו עופר אמר לי שההוראה לא נכונה.

אנחנו נבדוק את זה.

שווה לבדוק, ואנחנו צריכים להיות כמו ההחלטה של 2007. אנחנו בפנים ולא בפנים.

בואו נבדוק את הדבר הזה.

בכותרת אנחנו בפנים?

עופר, משרד הכלכלה, אני יודע שהייתה לו מחלוקת עם האוצר על מתווה הסיוע לעסקים, אבל אתם מכירים תקרה כזאת של מגבלה? איפה משרד הכלכלה?

אני לא מכיר את זה, עופר יש את זה?

בוא נעשה הפרדה. מדברים עכשיו זה על היישובים הדרוזיים וארבעה יישובים שלא נכנסו לתוך הרשימה הזו של יישובי הספר. אם אתה יישוב ספר, אתה מקבל 100%. ההחלטה האחרונה הכניסה אותנו לתוך אזור מיוחד, גם אותם. זה אומר שהם לא יקבלו כמו ישוב אחר.

מה הם מקבלים ומה אתם לא מקבלים?

יישוב ספר מקבל הכול מיד. יישובים שם לא ספר כמו בוקעאתא, קצרין, חד נס, בני יהודה וכולי, הכניסו אותם תחת אזור מיוחד.

אבל עסק שההכנסה שלו השנתית או החודשית?

החודשית.

החודשית היא פחות מ-2 מיליון שקל, לא יקבל עזרה?

זה מה שהיה אחד לאחד באשקלון.

אני מבקש לבדוק את זה. אנחנו נבדוק את זה, אני מבטיח לך תשובה, עבאס.

צריכים להכניס אותנו לספר רגיל.

ספר רגיל, מה שהיה ב-2007, הרשימה הקודמת.

יש מיליון הגדרות כאלה ואנחנו לא מצליחים למצוא את עצמנו.

לפעמים זה בכוונה.

כן, זה מה שאני אומר חד וחלק.

אנחנו נבדוק את זה.

זה דבר אחד. דבר שני, עוד עניין שצריך להעלות פה, הטבת המס של כל היישובים. אנחנו ברמת הגולן. מה ההבדל בין אלרם, אודם, קצרין, מג'דל שמס, ע'ג'ר וכולם? אז מדדו מגבול לבנון חזית מלחמה. תמצא לי מקום אחד שהוא לא חזית מלחמה היום במדינת ישראל? דווקא ברמת הגולן אצלנו, ביישובים שלנו. העניין של הטבת המס, אנחנו עומדים על 12%. בעיניי זה צריך להיות אחיד לכל היישובים. עין קניה, אתם 14%? מסעדה 14%. למה כל הדברים האלה? הטיל שמגיע גם עובר מעלינו וממשיך הלאה. בתוך האזור הזה צריכים גם לדעת באיזו הגדרה אנחנו נמצאים, האם אנחנו באמת קו עימות או שאנחנו ליד קו העימות. אנחנו, אלרם, אודם וכל היישובים האלה. הסכנה נופלת עלינו לא פחות מאשר מג'דל או ע'ג'ר או מקום אחר. זה דבר שני שאנחנו צריכים באמת לחשוב עליו ולראות איך אנחנו עושים הכל ביחיד.

הבעיות שלו והבעיות שלי הן אותן בעיות.

אני לא דיברתי כי יש לנו 20% הטבה. זה בגלל הקרבה לגבול.

יש להם 20%, פשוט משרדי הממשלה עושים אפליה.

וכמה יש לכם?

12%. אם מישהו יסביר לי שזה אמיתי, אני מוכן להשתכנע, אבל זה בכלל לא מקובל.

עבאס, תרשה לי להצטרף. גם מבחינת האחוז זה לא מוצדק. ע'ג'ר נגיד היא הנקודה הכי צפונית, זה 20% לעומת קריית שמונה, זה יותר רחוק. מקבלים שם24%.

לא יש לזה רעיון. שקריית שמונה מקבלת? זה כדי שלא יברחו לכל הקיבוצים והכפרים, מה לעשות? אני גר בכפר יובל, אני מקבל 12% ואני 200 מטר מהגדר - - -

זה התירוץ שאנשים עזבו את עכו והלכו לנהריה.

או עזבו את כרמיאל ונסעו לעכו ולנהריה. אנחנו 7%.

זה פשוט מאוד. למה לא לעשות את זה באמת ולשמור על היישובים שלנו, שכולנו נישאר ביישובים ונקבל את ההטבות של כולם ביחד?

אני רוצה לצנן את הציפיות. אלהבעיות שמדינת ישראל לא פתרה לפני המלחמה.

לא נפתור, אבל נעלה את זה. זו ההזדמנות עכשיו.

לא רק לא נפתור, גם היה תקציב מדינה והעניין של מפת הטבות המס עלה, היו וויכוחים ובסוף עשו מה שעשו. ביום שייקבע תקציב המדינה מחדש לשנים הבאות, שם מתקצבים את העניין של הטבות מס, אפשר להשוות תנאים או לבחור מדיניות. זה לא מספיק שאחד ידרוש יותר אחוזים, בסוף האוצר נתן לך ומוריד אחר. אם הגולן יבוא ויגיד, "כולנו שווים, אנחנו כראשי רשויות מבקשים את השוויון הזה באחוזים. לכולנו תיתנו 14%", יש לזה כוח. בסוף כל אחד מושך את השמיכה.

אני מבקש מכם להתרכז בהיבטים של המלחמה ולמקד מאמץ במה שאנחנו יכולים גם בפעולות לא גדולות. שינוי מפת הטבות המס בישראל גדול עלינו. ועדת הכספים לא הצליחה לעשות את זה, אנחנו רוצים לשמוע על המלחמה, על מה שאתם עושים ועל הדברים הספציפיים עכשיו. מצד אחד שיבחתם את העבודה עם צה"ל ועם המשטרה ועם המשרדים, אבל אם יש פערים, בעיה קטנה, סוגיה שאפשר להשלים אותה, בבקשה להציג את הדברים.

יש לי נושא אחר, העניין של מרכזי הצעירים, הקולות הקוראים והכול. עצרתם את זה. המרכזים האלה הם החיים שלנו ביישוב.

אתה מדבר על נגב-גליל?

כן.

מי מממן מרכזי צעירים?

נגב-גליל.

אתם המממנים. מה שהוא אומר זה קיים? שנעצרו קולות קוראים?

כן, נעצרו קולות קוראים.

תן לה להשיב.

בואו נעשה סדר, הקול הקורא של 2023 יצא בתחילת השנה. אתה מדבר על הקול הקורא של השנה הבאה?

אז הוא יקבל על 2023. אבל 2024 זה בעוד חודשיים.

ל-2024 אין תקציב.

יש תקציב למדינה ל-2024.

נכון, קודם כל התקציבים הנוספים הוקפאו לנו כרגע.

כן, אבל מרכזי הצעירים באו מהתוספת או מהבסיס?

חלקם. יש גם קיצוץ שהודיעו לנו עליו, ואנחנו עדיין לא יודעים להיערך לקראת 2024, אנחנו חיים עכשיו - - -.

האם אפשר להגיד לו שיהיה מרכז צעירים בשנה הבאה? גם אם ייגעו לו בכמה שקלים, אבל יהיה?

אני רוצה להגיד שמרכזי הצעירים הם אחד הפרויקטים שהמשרד רואה בהם חשיבות רבה. יש לנו יותר מ-250 מרכזים כאלה ברחבי הארץ ואנחנו משקיעים בהם ורוצים אותם.

איך הוא יימנע מלפגוע בעובדים? הרי יש לו אי-ודאות. בינואר הוא יצטרך לשלוח עובדים הביתה, אם אין לו התחייבות. מה הוא יעשה?

אני מסכימה. ככל ויהיה לנו תקציב, אחד הפרויקטים הראשונים שאנחנו נתקצב יהיה פרויקט מרכזי צעירים.

כן, אבל אני רוצה להציע לך ולשר תפיסה. מרכזי צעירים לא ייסגרו, לא ניתן להם להיסגר. אני רוצה להיות גאה במשהו אחד. מי יודע איפה מרכז הצעירים הראשון שקם במדינה? בבאר שבע. מי הקים אותו? רוביק דנילוביץ'. הוא היה סגן ראש עיר צעיר, בן 30. מי מימן אותו? הסוכנות היהודית. אני עבדתי בסוכנות היהודית והקמנו מרכז צעירים. הג'וינט קנה מאיתנו את הרעיון והקים, ואחרי זה הממשלה נכנסה עם כל המשרדים, נגב-גליל, ביטחון, כל אחד עשה שם כמה דברים. מרכזי צעירים במקומות של פריפריה זה שימור הון אנושי ותקווה לצעירים. אם אין תקווה לצעירים אין כלום.

צודק במיליון אחוז.

לא ייסגרו מרכזי הצעירים, עבאס. אבל ממך אני מבקש להגיד לשר אם אתה יודע שיש לך 80% מהכסף שנה הבאה כבר תוציא על ה-80% ותעשה במכרז סעיף הגדלה. תכתוב "קול קורא" עד X המשרד שומר לעצמו את הזכות להגדיל תקציבים במהלך השנה בהתאם לתקציבים תוספתיים, אבל שתהיה להם ודאות על ה-80%. שלא יתחילו לחשוב לפטר עובד. חלק ממרכזי הצעירים מעסיקים עובדים במתנ"סים, בעמותות מקומיות, חברות כלכליות, והמנכ"ל אומר "אין לי הרשאה, אני מפטר".

אותה רכזת צעירים, רכזת השכלה, רכזת קליטה בקהילה, לא צריכה עכשיו לשבת בסימן שאלה מה יהיה גורלה בינואר. אם יש 80% מהכסף, צריך להוציא עליו מכרז קול קורא ולהוסיף הערה, "שומר את הזכות להגדיל תקציבים". אנשים צריכים לפעול במרחב של ודאות. אי-הוודאות שחלה עלינו בגלל החיזבאללה היא לא לגיטימית.

תודה. סיימתי.

אני רוצה עוד פעם לחזור ל-717. במקרה יושבים פה שני מנהלי מחוזות שגם - - - זו דוגמה לשני משרדים שכן הפכו את הסעיפים של החלטת הממשלה להרשאות תקציביות ואנחנו מבצעים פרויקטים יפים, גם בתחום החקלאות וגם בתחום כל מה שקשור לביטחון יישובי. ולכן, לדוגמה ברווחה, יש לנו הרבה תקציבים ואנחנו לא מקבלים הרשאות. יש תקציב גם לבינוי וגם להפעלות בתחום הרווחה.

יש פה נציג רווחה? אין. לא הזמנו. אני גם לא יודע איזו ועדה טיפלה. מצד אחד אין לי סמכויות כי כל נושא שאני לוקח זה ועדת כלכלה, ועדת כספים, אבל אם אף אחד בכנסת לא טיפל בנושא הזה בצורה מערכתית, נעשה דיון אצלנו על 717. זה בוועדה שלנו.

אולי נצליח לעשות דיון משותף עם ועדת כלכלה או כספים על ההמשכיות של 717, לא רק המשכיות, ניצול תקציבי מלא של כספים קיימים, פתיחת הרשאות ורציפות. נעשה על זה דיון רק על 717, זה עולם שלם שלא נפרט אותו פה.

אני אוסיף על הנושא של מרכיבי ביטחון וההתנהלות של הרשויות, וגם על החוסרים. דיברנו על המיגון שגם חסר ואנחנו כמובן מול פיקוד העורף, דיגיטציה למשל במצלמות והכנות של הרשויות, חוסן נפשי שזה הכי חשוב. היום ילדים במערכת החינוך יושבים בבית כל הזמן, ואף אחד לא מתייחס אליהם ואף אחד לא שם לב, ואנחנו צריכים לדאוג לחוסן הנפשי של אותם ילדים ולחשוב איך נוכל להחזיר אותם למערכת החינוך.

בעין קניה למשל אין מיגון בבית הספר. אני בחרתי ולוקח אחריות מלאה על עצמי להכניס את התלמידים שלי למערכת החינוך ולהחזיר אותם לספסלי הלמידה, ולבחור כיתות מוגנות ככל האפשר, הכי ממוגנות אבל בכל זאת זה לא ממוגן. אנחנו צריכים לדואג להם, פסיכולוגים יש לנו מחסור מאוד גדול בפסיכולוגים באזור שלנו שזה אני חושב שיהיה לנו, יש לנו פער מאוד גדול. שוב פעם, זה שאתם צריכים להתייחס, שוב הפעילויות לחינוך מיוחד, ההסעות מחוץ ליישובים, אנחנו דורשים פתרון, מה אנחנו הולכים לעשות? מה יהיה בעוד 3 חודשים, האם המצב הוא,

אין לכם בכלל מרחבים מוגנים?

יש לי מרחב מוגן אחד, מקלט ציבורי שבנינו מפיקוד העורף ומשרד הביטחון. זה המקום היחיד היום שאני מלמד שם כיתות א'-ב' ועשינו מערכת חינוך, יומיים לכיתה א', יומיים לכיתה ב' וגם לתלמידי תיכון שלומדים במסעדה, בחרנו לתת להם יומיים או שלושה אחר הצהריים, מכיוון גם כן שיש לנו הרבה פעילויות ביישוב, שאנחנו צריכים לתת מענה כמעט לכל האוכלוסייה, זה מחסור גדול מאוד. מה הלאה?

אני רוצה התייחסות של משה לנושא הזה. מהי צורת העבודה ביניכם? מה הפערים שהוא כן אולי יכול להיעזר בך בדברים שהוא מציג, משרד החינוך?

אני אגיד לך מערכתית. פערי המיגון בחברה הערבית הם 40%, בוא נתחיל מזה עובדתית.

בעין קניה 27%.

לא, אני אומר ממוצע עובדתי, 93 רשויות. ספציפית לעין קניה ובכלל בכל הרשויות אנחנו פועלים כמובן בהתאם, לאור ההנחיות של פיקוד צפון וגם של פיקוד העורף.

אבל חיים, הוא החליט לקחת סיכון ולהפעיל מערכת חינוך ויש לו פערי הפעלה. הוא צריך פעילות.

עד היסודי אצלו לומדים בתוך עין קניה. לגבי התיכון, הבעיה שלו יותר מורכבת כי הוא לומד במסעדה, שם גם יש פערי מיגון. הם לומדים באופן מקוון מאז תחילת הלחימה כמעט, נכון, ראש המועצה? אין בעיה עם הגנים. יש לנו בעיה עם היסודי. לפי ההנחיות של פיקוד העורף, הם יכולים ללמוד בסמוך, לא חייבים להיות במרחב מוגן. ההורים, ואני יכול להבין אותם, כי גם אני מורה לילד בעין קניה, אחרי עשר דקות שאני צריך לשפר למיגון ואני לא נמצא לבוא לקחת את הילד זה בעייתי, לכן, זה הפער שנוצר. אבל זה לא רק עין קניה.

הוא כבר מפעיל בלי מיגון, לקח סיכון.

לא, על זה דיברנו, שאנחנו נחזיר אותם בלי מיגון.

מה זאת אומרת להחזיר?

להחזיר אותם. היו חיל ההנדסה ופיקוד העורף שהגיעו.

אבל דיברת על בעיות של ביקור סדיר, של אוכלוסיות מיוחדות. האם אתה בשיח ופתרונות עם המשרד על הבעיות האלה?

כמובן, המפקחת הגיעה ואנחנו בדקנו וראינו.

אתה מקבל עזרה?

מקבל עזרה מהמשרד, כן.

ואתה בוחר להחזיר את המערכת?

אנחנו חייבים להחזיר. לאחר התייעצות עם מפקד המחוז ובדיקה מעמיקה של צוות חיל ההנדסה, לבדוק את מבנה בית הספר ולבחור מתוכם את הכיתות הכי ממוגנות.

אין אפשרויות של אותם גלילי בטון, דברים מהירים כאלה שעושים?

זה לא מיגון תקני.

זה התרעה אפס, זה לא עוזר בכלום.

זה גם פוגע בידע ובביטחון. יש מדרגות, המדרגה הראשונה היא ללא לימודים. המדרגה השנייה היא לימודים אך ורק בתוך המרחב המוגן, המדרגה השלישית היא לימודים בסמוך למרחב מוגן בהינתן שאתה יכול להגיע למרחב המוגן בזמן התרעה אצלם. זה מיידי ולכן זה רק בתוך מרחב מוגן. אנחנו אישרנו החל מתחילת השבוע הזה, וגם הייתי אצל שניים מראשי הרשויות בתחילת השבוע, על מנת לעזור להם לשכנע את ועדי ההורים להיכנס ללימודים במבנה. ההגדרה היא כל מבנה שהוא מבלוקים או מבטון שיש לו תקרת בטון וניתן ללמוד בו.

התפעול של התלמיד הוא כמו שחייבתי אותם, לתרגל את זה בתחילת כל יום. נשכבים על הרצפה, שמים ידיים על הראש. זה הכי מוגן שיש בהינתן זה. לשים גלילי בטון, א', זה לא מתכנס בזמן התרעה. ב', זה לא נותן את המיגון, בוודאי לא במוסדות חינוך. כשאנחנו לוקחים אותם לחינוך ומספרים להם שיש מיגון והמיגון הזה לא תקני. רב הנזק על התועלת.

לכן ההנחיה היא בהינתן המודיעין שאנחנו מכירים כרגע, התפתחות המערכה והשליטה היחסית טובה של פיקוד בצפון בלחימה שלהם בצפון. אנחנו ממליצים לראשי הרשויות להכניס את התלמידים למבנה ולהתנהל בהכי מוגן שיש.

מיכאל, בגולן אפשר לומר שמ-7 באוקטובר עד 12 בנובמבר, ו-12 בנובמבר והלאה. עד ל-12 בנובמבר שזה יום ראשון האחרון, ההנחיות היו נוקשות, ובאמת כל הלמידה הייתה מאוד מורכבת. החל מ-12 בנובמבר, פיקוד צפון ופיקוד העורף התחילו להקל, וזה בדיוק מה שהוא אמר. לאט לאט מתחילים להחזיר את המערכת, וזה כמו שחיים אמר. לאט לאט הוא יתחיל לצאת לבית הספר, כדי להחזיר את מסלול הלימודים לסדרו.

מה הפחד שלי? למה אני מתעקש לעשות את זה לאט לאט? אני חייב לשמר את המערכת החלופית. כי בדיוק כמו שביום חמישי ישבתי כאן עם חבר'ה מפיקוד צפון ואמרו לי, "אין סיכוי שנחזיר לך את מערכת החינוך", וביום שישי בשעה 13:45, פתאום אני מקבל הודעה "מחזירים לך את המערכת ביום ראשון". ולא הבנתי מה קרה.

אז באותה מידה ואף אחד כאן לא יכול להתחייב, אני מבין, זה בסדר גמור. יכול להיות שבעוד שבוע יגידו לי, "חיים, סוגרים לך מערכת החינוך", ואז מה אעשה? אם אני לא אצליח עכשיו לשמר את המערכת וליצור משך זמן שבו אטמיע את המערכת הזאת בתוך מערכת החינוך, אני אצטרך להקים אותה מחדש.

אתה צודק, אתה צריך להיות ערוך לשני המסלולים.

מבחינת הסעות תלמידים, היום אישרו לנו להסיע ילדים מחוץ ליישוב. תל חי בחרו לפתוח את החוג של המחוננים והמצוינות, להעביר אותם לכאן, לאוהלו, ומבחינת עלויות, איך הרשות תוכל להשלים את הפער של ההסעות? יש לנו הסכם לתל חי, אבל אין לי הסכם, ואנחנו מחויבים לפעול על פי החוק. אף אחד לא יבוא מחברת ההסעות וישלם את זה מכיסו האישי. איך אני יכול לפתור את אותה בעיה מבחינת הסעות ליישובים שזה מרחק יותר - - -

אתה מדבר על מרחקים?

מרחקים, בטח

ואת ההסעות האלה קיבלת מהמשרד?

אנחנו קיבלנו ויש לנו את האישור, אבל לתל חי. להסיע לקצרין - - -

אפשר לעזור לו עם זה, משה?

את זה אני יכול להגיד בוודאות, אנחנו כמשרד גם תומכים, מסייעים, כל השינויים האלו שנעשים, קילומטרז' וגם הסעות נוספות זה עולה, יש לנו - - - זה עולה בצורה מסודרת ואנחנו נסייע.

אפשר לפתור את זה, חיים?

מיכאל, כל מה שהוא אומר עכשיו קורה.

בסדר, הדבר הזה פתיר?

זה לא מה שאנחנו שומעים מאיתן. בוודאי שהוא יקבל שיפוי, הוא יקבל את אותם 19 שקלים שהיה נוסע לתל חי, אותם 19 שקלים שהוא נוסע לקצרין על פי 2.1, והוא גם בחוזה אחר עם הקבלנים, הוא לא אמר מה הקבלן ייקח. זאת אומרת, מה שאנחנו כרגע שומרים מאיתן, אני אשמח שזה ישתנה.

מי שמרכז את הכול זה סגן מנהלת המחוז שקיבל עליו את המשימה הזו, כל נושא ההסעות דרכו.

מה שנאמר פה שגם אם הוא מקיים את החוזים הקיימים של ההסעות, ונייד את התלמידים למקומות רחוקים יותר, זה ייקר לו את העלויות ב-30%-20%. צריך עזרה עם זה. חיים, אתה לוקח את זה על עצמך?

אני אדבר איתך אישית, מיכאל.

בבקשה, אם זה פתור. לא סתם לדבר איתי.

אני מבקש חיים, אם זה ככה ויש החלטה להעביר לנו את ההנחיה לרשויות. מבחינתו, אחד פלוס אחד שווה שתיים. מבחינתנו אחד פלוס אחד שווה עשר.

ואיל, אני רוצה להגיד שחלק מהמנהיגות שלנו בימים האלה זה להחליט ולסכן מיליון או שניים, לא לפחד.

זה ברור, אנחנו מקבלים החלטות. עברנו את זה כבר, סיכמנו יותר משני מיליון.

אבל לדרוש את ההחזרים האלה.

עובדה, אני יכול להגיד לך ששלטון מקומי הוכיח את עצמו גם בתקופת הקורונה ואנחנו מוכיחים את עצמנו גם במלחמה עכשיו, ואנחנו כן מקבלים את ההחלטות. מבחינתנו, המערכת צריכה לחזור ואנחנו ניקח את האחריות המלאה. אני אישית מדבר בשמי, שאני לוקח את האחריות המלאה להחזיר את מערכת החינוך לבית הספר. תודה לך.

תודה. חברים, אני רוצה להספיק, שנציגי המשרדים שהיו איתנו כל היום יעשו סבב התייחסות.

מתי, יש לך מה להוסיף?

דיברו על הכול, הכול בסדר. אני התחלתי ללמוד לפני, לקחתי אחריות.

נציגי המשרדים, כל אחד מילים קצרות, במיוחד מעשים, מה למדתם פה, מה אתם מתכוונים לעשות.

אני ממשרד החקלאות. ניסינו לנצל את הכספים השנה לפי החלטה 717. מנסים לנצל את הכסף כמה שיותר לייעודים שהוא יועד להם. יש הרבה שיתופי פעולה, גם עם מועצה אזורית גולן ומכון שמיר שמנסים לחרוג ממה שהיה ולפרוט את זה לתוצאה יותר טובה. אז קודם כל באמת צריך לחזק, להאריך את תוקף ההחלטה בשביל לנצל את הכספים האחרים שלא חויבו או לא בדרך להתחייבות.

זה במסלול של רשויות, מסלול של חקלאים בגולן? יש להם עזרה אם הם לא יכולים לעבד את הקרקע או בסיכון?

עכשיו יש מתווה שעדיין לא הסתיימה החקיקה לגביו בין משרד החקלאות והאוצר וועדות הכנסת למיניהן.

כן, היו במתווה הזה גם מקדמות.

נכון. בשלב זה לא קיבלנו תשובה ברורה על הנייר ולכן לא דיווחנו, זה רק ליישובים שפונו ולא היו. עשינו כנס עם מס רכוש ביום שלישי. ביום שני הבנתי שמוזמנים החקלאים. אנחנו מביאים מס רכוש, נציגי מס רכוש שיענו על תשובות של החקלאים, כי מתגבש הסכם איתם.

של נזק עקיף, כי זה לא נזק ישיר.

איפה זה יהיה? חשוב מאוד.

נעשה בזום כמובן. אי אפשר להתכנס עכשיו, לא נסכן אף אחד. אני מתייחס למשרד לביטחון לאומי. את כל ההרשאות אנחנו העברנו חתומות, ויתרה מזאת, אנחנו הארכנו את תוקף הביצוע עד מרץ 2024 כך שלא יתפספסו כספים.

זאת אומרת, התחייבות כספית שהיא נובעת מתקציב 2023 יכולה להיות בביצוע גם ב-2024 כי זה סוג של פיתוח לפרויקט מורכב, והכירו במשך הביצוע.

רק שהם לא יפסידו כספים בנושא הזה. אני אעלה רק דבר אחד כאן וזה באמת אליך, אני חושב שהחלטת הממשלה "דרוזים גולן" צריכה להמשיך להתקיים ולחדש אותה, כי אם היא לא תתחדש, ייפגעו פה הרבה דברים תשתיתיים, וגם כוח אדם ייפגע, לפחות מהתחום של הביטחון הקהילתי. זה דבר שחייבים לדאוג לו בגלל שהוא חיוני.

נאמר, ואנחנו גם נקדיש לזה דיון בפני עצמו בוועדה שלי בכנסת.

ברשותך יש איזה בירור. כל הזמן אנחנו שמענו גליל והנגב. איפה הגולן?

אתם בגליל.

איפה הגולן? למה לא מצוין ודאי?

אני לא יודע למה לא כתבו גליל, נגב וירוחם.

הנה, שמעת את דבור, יש כל מיני החלטות לגולן, קצרין והכול. למה שלא נהיה כולנו בתקציב אחד?

יש לי עצה אחת בשבילך, עבאס. מספיק שאתם תהיו מאוחדים עם ראש העיר קצרין ותדעו לעבוד יחד, המצב פה יהיה טוב. אם כל אחד מכם ידאג לעירייה שלו, לא יהיה טוב.

לא, אף אחד לא מושך לכיוון שלו. כולנו כפיילוט עובדים ביחד.

אל תחפש את השמות של המשרדים, תבוא לעבוד יחד.

חשוב לי שיכללו אותנו, שלא ישכחו אותנו. לא ניתן, אנחנו מקבלים.

הממשלה הקודמת הגיעה אלינו לגולן וקיבלה החלטה מיוחדת.

יש לי שלושה מכתבים על מרכזי הצעירים, אתה רואה את זה? אני צריך מכתב אחד.

אחד בשביל כולם, בדיוק.

ושבעה ראשי רשויות חתומים.

עשינו את זה. אתה יכול לבשר עכשיו שאנחנו בפנים, באזור התעשייה.

אני רואה פה מכתב על מרכזי צעירים, זו בעיה של כל אחד. למכתב אחד עם שבעה ראשי רשויות יש כוח יותר ממכתב כזה.

צודק.

כשהגולן יהיה מאוחד, העוצמה תהיה מאוחדת.

15 שנה יש יחידה סביבתית משותפת.

אני חושב שנבנה פה משהו מיוחד, אבל צריך להפעיל אותו כעוצמה. הגולן מאוחד, הגולן פועל יחד למען חיים משותפים ולמען כולם.

צריך לקחת את מתווה היחידה הסביבתית לנושאים האחרים, כמו ש-15 שנה יש יחידה סביבתית משותפת לכל הרשויות האלה, וכך צריך לעשות בכל הנושאים.

סיכומים?

עוד לא הגעתי. משרדי ממשלה נוספים, אתם רוצים להגיד מילות סיכום קצרות ולעניין? תודה לשוטרים שהיו איתנו, הם שקטים אבל אני רואה שאתם עושים עבודה טובה.

אני לא אגיד משהו אחר, אתה אומר את מה שאני אומר.

לאף אחד פה אין טענות על המשטרה. אולי זאת ההזדמנות שלנו להגיד שאנחנו משבחים ומהללים את כיתות הכוננות שהיו בקו המגע הראשון בעוטף עזה, אבל השוטרים היו בקו המגע הראשון. פגשתי את השוטרים שנלחמו באופקים. החמאס בחר לתקוף את השכונה שבה עשו בניית בתים לשוטרים, ולכן היו שם 4-5 שוטרים עם אקדח והם שמרו על האירוע בגודל של 250 מטר, שהיה יכול להתפזר לכל העיר אופקים. בזכות שוטרים, בזכות מיכאל, אני חושב. בזכות שוטרת שהייתה במסיבה ברעים, תושבת אופקים שהייתי בהלוויה שלה, השוטרים היו בקו המגע וראשונים להגיב. הם שילמו בעשרות נופלים, וזו גם הזדמנות להוקיר את השוטרים על פועלם במלחמה. עוד נציגי ממשלה, נגב-גליל, כן?

אני אתייחס בקצרה לדברים שנאמרו היום. אנחנו בשלב הראשון תמכנו ביישובים שהיו קרובים. ע'ג'ר קיבלו מאיתנו כמעט 600,000 שקלים במסגרת התמיכה הזאת, וביישובים שפונו אליהם או שהתפנו מהם, פחות היישובים שנמצאים כאן סביב השולחן.

אני ביקשתי מהשר בזמן שאנחנו פה למצוא לי כמה מיליון לגולן, על מפונים, על התפנות, על חירום, על מרכיבי ביטחון. אני לא מבקש ממנו הרבה. השר קיבל ממני המון עזרה, זה קו אדום בשבילי. יהיו פה כמה מיליונים ליישובי הגולן מנגב-גליל. אין מצב שלא יהיה פה כסף של נגב-גליל, אין מצב. צריך לשנות את החוק, תשנו את החוק. צריך לשנות את הכללים.

אנחנו עובדים על לשנות את הכללים, ההגדרה של מספר מפונים.

אני צריך שנגב-גליל יהיו עם תקציב במלחמה.

- - - תקציב רגיל יש לנו את החלטת הממשלה שעם קצרין - - -

לא רוצה רגיל, אני רוצה מלחמה. ואני איתך, ואת יודעת שאנחנו עובדים נגב-גליל ומפרגנים להם. אבל אנחנו לא נקבל מצב שהגולן לא מתוקצב בנגב-גליל במלחמה. לכל השש-שבע רשויות האלה, שיהיו כמה מיליונים.

לגבי מרכזי הצעירים, אני כן יכולה להתחייב שהם יתוקצבו בשנת 2024. אני לא יודעת להתחייב לגבי ההמשך.

שמעת עבאס? רשמת לפניך?

שמעתי, תודה.

עכשיו אתה צריך "קול קורא". מה שכן יעזור זה שייצא מכתב מהשר. לא המכתב שלך. שאנחנו נדאג למרכזי הצעירים ולהמשכיות ובתוך חודש X יהיה מכרז "קול קורא". צריך לתת להם ידיעה שתהיה המשכיות. משרד חינוך?

אנחנו רוצים לציין את מנהלת המחוז שלנו אורנה. אני חושב שהיא לא בקו האש, אבל בקו העורף, בצפון, ב-72 מרכזים היא מענה מיידי גם למפונים, גם למתפנים וגם לכל הרשויות, כולל כמובן הרשות בגולן.

אני איתך. אני מכיר את אורנה הרבה שנים, אישה רצינית ומנהיגה. שרי חינוך באים והולכים, אבל המנהיגות נשארת, והיא המנהיגה של הצפון בחינוך, בניסיון ובביצועים שלה, ואתה יכול להעביר לה גם את ההוקרה, אבל גם תעביר לה את הבקשה.

אני רוצה להמשיך. לגבי הגולן, מה ששמענו במהלך הבוקר. כל הרעיון הזה של בניית מיני בתי ספר הוא בא מהכיוון של המשרד, עשינו את זה יחד עם היישובים בוודאי, והמענה שאנחנו יודעים לתת מהזווית של משרד החינוך במה שניתן. אני רוצה כן להגיד שמה ששמענו בבוקר, של היוזמות המקומיות לבקש עוד 750 שקל, זה לא נמצא במקום שאנחנו כמובן,

אני לא חושב שאתם יצרתם את זה, אבל אין ואקום בעולם, ואם קהילה מרגישה שהיא נשארה בלי משאבים, היא הולכת לתורמים בארץ, לתורמים מהעולם ומהכיס של האזרחים, ואת זה מדינת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה.

לגולן יש משימה נוספת, שאנחנו מגלים עוד ועוד משפחות, מפונים ומתפנים. מתברר שהם נמצאים פה, אנחנו מנסים לזהות אותם, ודרך זה המשרד יודע כן לתת מענה, אנחנו מתוקצבים, אנחנו יודעים לתת מענה.

יפה. אני רוצה לסכם את זה ולהגיד, "החדשנות הזאת להקים חינוך מקומי, קהילתי בישובים ולמנוע את הנסיעות ואת הסיכון ואת הזמינות של התלמידים להורים במצבי חירום זה דבר שהוא טוב לזמן קצר. העתיד של כלל מערכת החינוך חוזר לתפקד, אבל גם את המחסנית הזאת של יכולת לחזור ליישוב ולתפקד בחינוך יישובי, גם את זה צריך לשמור לעתיד. בטווח הביניים של כמה שבועות, כשחלק מהתלמידים עדיין בחינוך יישובי וחלק כבר יוצאים ללמוד כמו התיכוניסטים, ויש גם חינוך מיוחד, צריך לשפות את הרשויות במעט עזרה כספית למאמץ המיוחד הזה, והדרך שלך זה הדיווחים שלהם על המפונים, ובסעיף המפונים יש לכם תקציבים, כן?

רק עוד דבר אחד, לפי מה שמשה אמר. קודם כל אני מוכרח להגיד שהמשולש הזה של הרשויות המקומיות, פיקוד העורף או צה"ל הגדול, כולל פיקוד צפון, כי פיקוד צפון הוא אחראי מקמ"רית על המרחב, ומשרד החינוך, הוא מאוד הדוק. אנחנו לא מביאים לתוצאות במערכת החינוך, אנחנו משפיעים. יש מקומות שאני אומר לבצלאל, "חשוב לי ששם ילמדו".

אני אתן דוגמה. יש לנו 43 רשויות שהתפנו על פי החלטת הממשלה, קו 3-0. ע'ג'ר לא התפנו, הם לא רצו לעזוב. על פי ההנחיות הם לא לומדים, אבל אנחנו החרגנו אותם, את ע'ג'ר, כדי שהם ילמדו במרחבים המוגנים, לא להשאיר אותם בלי למידה. זו בדיוק המעורבות.

וההקשבה לרשויות. וגם כשחיים אומר, "כל עוד אני יכול, יישובים שלי לא יפונו", אל תגידו לי, "נשארת ולא מגיע לך כלום". נשארת ואתה באזור סיכון עם הערכות מצב ומודיעין מאוד חמורות על הגולן. אנחנו לא יכולים להישאר מופתעים בדבר הזה. הסיור הזה הוא בסימן השקעות במועצת גולן וקצרין, וכל מי שעשה טוב למענם תבוא עליו הברכה. אבל עכשיו מלחמה, צריך להכניס יד לכיס ולתת יותר.

משרד הפנים, מחוז צפון תקצב ב-35 מיליון את הנגב והדרום, ב-34 מיליון את רשויות הצפון, וגם בנושאי החירום 70 מיליון שקל רשויות שלא הוגדרו לא בצפון ולא בדרום. הרשות כמובן קיבלה את הכספים, יצא "קול קורא" - - -

הם קיבלו? כל אחד מהם קיבל?

כל אחד מהרשויות קיבל "קול קורא" ייעודי לכל נושא של חירום. בנוסף, ברמה של הגולן, למרות שהיא לא הוגדרה אצלנו כרשות שהיא קולטת, אבל לאור הנסיבות שהייתה התפנות לתוך המלונות, וכן קלטו אנשים מכל הרשויות, בעיקר מהצפון, אז גם היא שובצה בהתאם לשת"פ שעשינו עם המרכז לשלטון מקומי בחמישה שקלים פר מפונה לתקופה של 28 יום, כאשר ההנחיה היא שככל שתהיה התארכות של הדבר, היא תמשיך להיות מתוקצבת. אנחנו המלצנו השר, יחד עם זאת, למרות שהרשות עצמה היא לא רשות שבהגדרה לא מפונה ולא קולטת ב"הארד קור", שרשויות כמוה ורשויות אחרות, גם הדרוזיות ונהריה וכל יישובי העימות, יתוקצבו בדרכים אחרות למרות שזה לא דרך החלטת ממשלה.

דרכים נוספות, להחריג אותן.

כן. אנחנו פנינו לשר בפנייה כזו וזו הייתה ההמלצה שלנו. אנחנו מקווים שגם בעזרתכם נוכל להמשיך לקדם את הדבר הזה, כי רשויות הצפון - - -

אני סומך על השר ארבל, אתה תעדכן אותי בעוד שבוע, בסדר? פיקוד העורף, צה"ל?

אני מדבר כצה"ל. אנחנו מנסים לאפשר על פי הערכת המודיעין והבנת התפתחות המלחמה כמה שיותר שגרה אזרחית בריאה כדי גם להשיב את המשק למסלולו וגם לאפשר לימודים. יושבים פה מנהיגים מאוד טובים. הדרך שלנו להחזיר את האזרחים לבתי הספר זה בשיתוף פעולה אנחנו ביחד איתכם. בדרך כלל, אמירות שלכם ברשויות תופסות תאוצה ומכניסות את האנשים, תרצו עזרה שלנו בדברים האלה, אנחנו כמובן נהיה.

לגבי מיגון, בעוד כעשרה ימים נתחיל להניח מיגוניות גם באזור הגולן. עד עכשיו המיגוניות היו רק ליישובי קו העימות, קרי לא רמת הגולן. נכון להיום בבוקר, מול רמ"ח מיגון נאפשר הנחות במיגון, וזה גם יעלה את תחושת החוסן של האזרחים. זה לא הפתרון הכי טוב ברמת הגולן, ודאי לא בזמן התרעה מיידי, אבל את תחושת החוסן זה ישפר מעט.

עוד נציג ממשלה שרוצה לדבר?

אחרי הביקור ביקב, הייתה לי נגיעה קטנה בעניין הזה ואני בטוח שלכולנו. בשיחה שהייתה לי עם עופר, אנחנו רוצים לכנס כנס פרונטלי, לא בזום, של כל המפעלים, יחד עם כל העסקים הקטנים והעסקים הגדולים, להביא את כל בעלי התפקידים כולל מנכ"ל משרד הכלכלה, ועשינו את זה יחד עם השר. זו אחת היוזמות של השר ושל מנכ"ל משרד הכלכלה, להגיע בעצמו לכנסים האלה, לשמוע אותם ולתת פתרונות, גם אם לא מיידיים.

לכן אנחנו רוצים לעשות את זה בקרוב, לא בעוד הרבה זמן. יצרתי קשר עם עופר בעניין הזה. אני פונה גם לראשי הרשויות הדרוזיות בגולן. אני מזמין אתכם ואת המפעלים שלכם ואת העסקים האחרים להצטרף אלינו לכנס הזה.

אני אוהב את מה שאתה אומר. יכול להיות שנכון לעשות את הכנס משני סוגים. עסקים קטנים ובינוניים, עסקים גדולים, כשבא אדם, יזם תיירותי עם 3 עובדים ובא לפגישה גם מנכ"ל יקבי הגולן תאמין לי שלא תהיה לא הרבה זכות לדבר וגם מה שהוא יכול לקבל ומה שההוא יכול לקבל זה לא אותו הדבר. אתם יכולים באותו היום להגיע עם נציגות בכירה של האגפים השונים. אם יגיע המנכ"ל עוד יותר טוב, והשר עוד יותר טוב. שעתיים לעסקים גדולים, שעתיים לעסקים בינוניים, מפגש והסבר ושעה- שעתיים עם ראשי רשויות לבד, לכבד אותם, להקשיב להם. אם אתה תיזום את זה תוך שבוע- שבועיים וזה יתקיים אנחנו נצדיע לך.

וגם תגיע.

אולי. למה אני כולם היו ילדיי, בזמן שאני פה ראש עיריית אילת כועס עליי, סתם.

דבר נוסף. כממונה החירום של משרד הכלכלה, אני רוצה לציין את שיתוף הפעולה המצוין שיש לנו עם ראשי הרשויות הדרוזיות, עם מועצה אזורית גולן וקצרין, ואני רוצה לומר, אנחנו כמשרד הכלכלה, המטרה שלנו היא הרציפות התפקודית שמזון יגיע. ואני אומר את הדברים, אני שומע כרגע את המכרז שמדבר על העניין של המיגוניות במועצות הדרוזיות, אם אנחנו מדברים על מדיניות המיגון המחמירה ביותר שמדברת על מרחב מוגן תקני, יש שם פערים בעניין הזה, ואם אתם כראשי רשויות תדעו גם לנתב את אותן מיגוניות גם לאותם המקומות של חנויות המזון המובילות, זה יהיה לטובת כל העניין.

רק שזה לא מרחב מוגן תקני.

רשמתי לפניי את הכנסים האלה תוך שבועיים באחריותך.

אני מאוד שמח על הפגישה הזאת, אמרתי לך, מיכאל, שהייתה לי תחושה ששכחו אותנו, עכשיו אני מרגיש שמכירים בנו. שמעתם אותנו כאן. אני יודע שהגולן שונה, אני יודע שאנחנו במציאות של לא כאן ולא כאן, לא שחור ולא לבן, אנחנו באמצע, אבל אנחנו ביחד. אני אומר את זה בצורה הכי אמיתית, כולנו ביחד ואנחנו צריכים את העזרה שלכם לדחוף בכנסת, לדחוף בממשלה שהגולן יקבל את מה שמגיע לו. הוא לא מבקש שקל שלא מגיע לנו, אבל מה שמגיע לנו זה שיאפשרו לנו כאן את שגרת החירום המטורפת שאנחנו נמצאים בה.

תודה חיים. חברת הכנסת טטיאנה.

אני אהיה קצרה. היו בעיות בשגרה עוד לפני המלחמה, נכנסתם עכשיו למציאות חדשה בחירום ואתם כן נערכים לפעול בחירום. הגענו לכאן כדי לבדוק איך אנחנו נעזור, עם ם מיכאל שהוא "בולדוזר" פרלמנטרי ופוליטי, ואני אצטרף ואחזק במה שאני יכולה. אני גם זמינה וגם ביקרתי בהרבה מקומות, ונעזור במה שאנחנו נוכל. אנחנו מעריכים את העבודה שלכם מאוד.

תודה טטיאנה, ואטורי בבקשה.

אני מכיר את ראשי הרשויות ואת היישובים האלה, אנחנו שלובים.בעסקים וכל הנושאים האלה שדיברנו היום, אנחנו גם כן שלובים, זאת אומרת יש עסקים גם בינינו, בין היישובים הדרוזים לבין הכפרים היהודיים, ואני חושב שחשוב מאוד להעלות את זה על המפה. עצם זה שהמשרד, קראו לו מלכתחילה נגב- גליל, והגולן יש לו את הדברים שלו, את הייחודיות שלו גם כן, מבחינת המיקום עצמו, גם גיאוגרפית. אני מציע קודם כל שראשי המשרדים, יפנו לראשי המועצות פה. המרחק הפיזי גורם למרחק נפשי גם. וצריך להבין דבר אחד, שיש משהו שאתם יכולים לעזור, ופה מדובר במרחקים. כשמדברים על משטרה, כל הכבוד למשטרה, יש ניידת אחת. אם יש פריצה בבני יהודה והוא צריך לנסוע אחר כך לחרמון, ויש לנו אולי שתי ניידות, אז אנחנו בבעיה מאוד קשה. אנחנו צריכים לשים לב לדברים האלה. המשרדים צריכים לפנות לראשי רשויות ולהגיד, "במה אנחנו יכולים לעזור לכם?", לא לחכות שיפנו אליכם, כי בסוף הכסף ששחררנו מהכנסת נשאר בסוף בכל מיני קופות, ואחר כך יגידו "יש עודפים, לא הייתם צריכים".

תודה, חבר הכנסת. עודכנתי ממנכ"ל משרד נגב-גליל שהיום הם אישרו לך 900,000 שקל. אמרתי להם תודה, וכתבתי להם שיש לי פה את הדרוזיות ויש לי את קצרין, ושהשר יגיע לפגוש את כולם. חיים, זו העוצמה שלכם. אני אדאג גם שהשר יפגוש את ראשי הרשויות הדרוזיות ואת קצין יחד איתך לפגישה משותפת, מה עושים יחד בגולן עם שר נגב-גליל, אבל אני מברך אותו על ההחלטה המיידית של ה-900,000 שקל שאושרו לך היום. מבחינתי זאת סנונית ראשונה וזה הישג. אנחנו נעבוד על הכול.

אני רוצה לסכם בקצרה את הישיבה. לא מזמן פניתי ליישוב בגולן ורציתי להתקבל לשם, אמרו לי "מה, תעזוב את ירוחם? אמרתי, "ירוחם זו אהבת ליבי, אבל אני רוב הזמן בירושלים, סופי שבוע בירוחם, אבל אני רוצה להיום גם בגולן". אין מקום במדינה שאני אוהב להיות בו בזמן הפנוי יותר מהגולן. זה ברמה האישית. ברמת המנהיגות, אנחנו פוגשים פה את המנהיגות הכי טובה של המדינה. יש לי אוזן שלא מקשיבה למילים, מקשיבה למנגינה. המנגינה שלכם הייתה בלי בכיינות, בלי האשמה, עם יזמות, בלי אגו ויכולת לבנות שותפויות ביניכם. אני מכיר ראשי רשויות, הייתי ראש רשות, אני יודע מה יכול להיווצר בין ראשי רשויות ואני שומע פה תקווה. אני שומע שאתם הצלתם את האזור הזה ופעלתם, הקמתם מרלו"גים וכיתות כוננות והיערכות ופתרונות והוצאתם כסף בלי שקיבלתם גב. עכשיו חובתנו כממשלה לעשות למענכם.

ברמת הפירוט, מבחינת חינוך, צריך לעזור בהוצאות שיש על חינוך לכל הרשויות המיוחדות. צריך להיות קשובים לרשויות, יש עבודה יפה ביניכם, נגב-גליל התחיל סנונית ראשונה, השר יפגוש את כל ראשי הרשויות ואנחנו נעשה יותר. מבחינת כלכלה, אני ביקשתי שיעצרו את הקיצוץ התקציבי של הפיתוח. בזה אתה יכול לטפל היום, ובתוך שבועיים יש פה מפגש עם גורם בכיר של משרד הכלכלה, מנכ"ל, סמנכ"ל או שר. עסקים קטנים ובינוניים ועסקים גדולים, הצגת כל המענים והפתרונות לליווי עסקי פלוס מפגש עם ראשי רשויות בסופו או בתחילתו. תדווחו לי שבוצע הדבר הזה.

מבחינת ביטחון וצה"ל גם נעשית עבודה טובה וצמודה לסייע במרכיבי ביטחון, להשלים את עניין כיתות הכוננות. קמו פה עשרות כיתות כוננות טובות וגדולות בתוך חודש וזה דבר נפלא, להשלים את החוסרים. החלטת ממשלה 717 תידון אצלי בוועדה עם נציגי הממשלה, והרציפות של ההחלטה ומימוש כלל התקציבים שיש בה, יהיו הנושאים המרכזיים של אותו הדיון. לגבי הגדרת ספר ואזור מיוחד, אנחנו נבדוק את ההשלכות של זה במשרד הכלכלה והאוצר, האם זה פוגע פה בעסקים ואיך ניתן לפתור את זה.

כל המשרדים קיבלו פה מילים טובות על עשייה משותפת, ויש משהו בגולן שגורם לציונות ולחיבור. הוועדה שלנו תמשיך לעקוב אחר העשייה הזאת, היא כתובת עבורכם. אני גם התחייבתי ללוות את יקב בזלת, וכל עסק ספציפי שנקלע לבעיות בירוקרטיות המשרד שלי ילווה אותו אישית. אני מודה לך, חיים, ולראשי הרשויות. תודה על היום המשמעותי הזה.

אני יכול להשלים משפט אחד ברשותך? אני חייב לציין דבר אחד, שאנחנו, ראשי רשויות בגולן, ברגע הראשון שנכנסנו לרשויות כראשי רשויות נבחרים בפעם הראשונה, אנחנו שינינו את המציאות.

אתם דור חדש וגישה חדשה, וגם אני נכנסתי אחרי ועדה קרואה. תאמין לי, אני יודע על מה אתה מדבר, הייתי ראש רשות אחרי ועדה קרואה עם גירעונות והלוואות עם איש דגול, עמרם מצנע. השאירו אותו עם גירעונות והלוואות והייתי צריך למצוא כסף.

יש לנו כיתות כוננות שהקמנו עכשיו.

אנחנו מאחלים לו שהוא יצליח בתפקידו בוועדה הקרואה, אבל שיעביר את זה לבא בתור.

רק משפט אחרון, עכשיו הייתי בישיבה יחד עם השלטון המקומי. היינו בישיבת הנהלה, וקבענו על כיתת כוננות גם לשוטרים המתנדבים. יש לנו שוטרים מתנדבים. אני מבקש, מפקד התחנה, לתת להם חימוש.

אנחנו עושים, יש עוד כיתות כוננות של צה"ל. תאמין לי, לבט"פ יש יותר נשקים.

ממשיכים למועצה מקומית קצרין, בבקשה.

שלום לכם, ברוכים הבאים. אני שמח לפגוש אתכם, בסך הכול המצב רע. אבל בסדר. והיקב הזה קם בטעות. אני עליתי לגולן ב-1985 מחולון, ציונות. המשרד שעבדתי בו היה בפתח תקווה, תשע שנים נסעתי כמעט כל יום מפה לפתח תקווה כדי לעבוד. הקמתי את המשק, היקב הזה קם בטעות, צדנו חזירים. הקמתי את יקב הבוטיק הראשון בגולן, הרביעי בישראל. יש היום 300. סך הכול יקב זה דאווין גדול, אבל זה לא ביזנס. אנחנו מתקיימים ממה שמסביב, מהאירוח, מהצימרים, מההסעדה, וכדומה, ומה שאתם רואים בחוץ זה כל השנה. אנחנו מקור, עסק, משפחה שכל השנה מחוברת לצבא ומארחת כאן מאות אם לא אלפי חיילים בשנה. אנחנו מאמצים ילדים אוטיסטים שמתנדבים, דתל"שים וכדומה, כל האירועים בגולן שמתקיימים בצבא, החלפת מפקד, מפקד אוגדה, אלוף פיקוד וכדומה נעשים כאן, כמובן ללא תשלום, וזה ה-DNA שלנו. לא תמצאו פה דגל קרוע, לא בזמן מלחמה ולא בזמן של שלום.

אנחנו אוכלים קש מהרשויות, חוץ מהמועצה שאני מקבל ממנה תמיכה מדהימה, ולא בגלל שרוקח פה. שלא תטעו, שאר הרשויות מוציאות לנו את המיץ יום-יום, שעה-שעה. כל נציג שמגיע לכאן, ולא משנה מאיפה, משרד הבריאות, כיבוי אש, מה שלא יהיה. רשות המים, מוציאים לנו את המיץ, כל נציג ממשלתי שמגיע לכאן, התפקיד שלו, סליחה על הביטוי, לסחוט אותנו כמה שיותר, אחרת הוא לא שווה. התפקיד שלו הוא לא בר-קיימא, ואנחנו לא היחידים, זה בכל הארץ. הרגולציה הורגת אותנו, היא בלתי נסבלת. זה המסר שאני רוצה להעביר לכם.

רבותיי, אתם יושבים שם במגדל השן, אין לכם מושג מה קורה למטה, העם בוכה. אין לנו אוויר אני מתעלם מהמלחמה. ביום-יום אין לנו אוויר. רבותיי, זה בלתי נסבל מה שאתם עושים לנו ביום-יום, לא במלחמה. אי אפשר לחיות עם זה. אנחנו לא רוצים פיצויים, לא רוצים כסף, אל תפריעו לנו, תנו לנו לחיות. תנו להקים ולבנות ולהתפתח בלי כל הוועדות ובלי כל המשלחות.

היה פה שר חקלאות בזמנו, פעם שלישית שהוא הגיע לכאן עם מני מלכה, הקודם. הוא אמר לו, "אדוני השר, תשמע אתה פעם שלישית פה, ממני לכביש 200 מטר, אתה מגיע עם 20 מכוניות. דבר אליי ב-200 מטר האלה, שלח לי פעם אחת סיכום פגישה". זה בלתי נסבל. אתם חייבים לצאת מכאן ולהבין שאנחנו, אלה שבוחרים בכם, באחרים, בכם, לא משנה, לא יכולים להמשיך בתנאים האלה. בשנה שעברה, המחזור שלי באוקטובר-נובמבר-דצמבר היה 2,250,000 שקל. השנה הוא אפס. מבחינתי זו לא מכה בכנף, זה טוטאל לוס. אם אני לא מוכר את העסק עכשיו לאיזה מיליונר מתל אביב, אני סוגר. הבנקים לא איתנו, הריביות הן גיהינום. דוחים לנו תשלומים, זה לא שאני מתבכיין חס וחלילה, אני אסתדר. אם אני לא אמכור את העסק בחודשיים האלה, אני אהיה בחדלות פירעון.

יש פרסום בטלוויזיה, תתקשר, לא יודע, רשות המיסים, גוב, אתה מתקשר עד שעונים לך אתה מת. וכשעונים אומרים לך "טוב תיכנס באפליקציה" וכשאתה נכנס באפליקציה אומרים לך "חכה, קודם כל תגיש, מע"מ וזה, וזה, וזה. אין לנו הליך חבר'ה. ואני עסק קטן, אני מגלגל 7-6 מיליון שקל בשנה. היו לי 20 עובדים. עכשיו זה אני והמזכירה שלי למטה, עושים סדר, ספירות מלאי, מאזנים, מארחים חיילים, עושים פה חתונות לאחרים.

אתם חייבים להבין שאתם יוצאים מכאן, ואני לא יודע איך לזעזע אתכם. איך להוציא אתכם מהמקום הנוח שלכם. יכול להיות שאני טועה, שחלקכם לא במקום הנוח, אבל רוב אלה שמטפלים בנו ביום-יום לא מבינים את חומרת המצב, ואני אומר לכם, רמת הגולן זה המקום הכי בטוח. אני לא רוצה לפגוע באף אחד. בטח לא בערבים פה ברמת הגולן. יש לנו דרוזים שהם אחים שלנו, אנחנו רחוקים יחסית מהגדר. אם יורים, לא יורים לרמת הגולן, זה עובר מעל. לא יורים על כמה מאות אלפי דונמים על 20,000 תושבים, אנחנו הכי רגועים והכי בטוחים, אבל נגמר לנו האוויר ביום-יום, שלא לדבר על עכשיו.

אני פונה אליכם, תנסו לקצר את התהליכים. אלה שבאמת צריכים, אלה באמת שנאנקים תחת הסבל, לא מדברים איתכם. הם לא בוכים, הם לוקחים את העגלה. אני הולך לפשוט רגל. זה פרויקט חיים. אני אשאיר לילדים שלי חובות, על מה? על זה שאתם יושבים שם, עוד ועדה ועוד שיחה? תקצרו את התהליכים. קיבלתי בקורונה כסף, החזרתי את כל הכסף. זה לא יקרה עוד פעם, אין לנו אוויר לזה. נפגענו מהקורונה, שרדנו את זה. אני ושכמותי לא נשרוד, וזה יחלחל לכל דרגות העם. אי אפשר להמשיך לתמוך רק בסקטוריאליים, אנחנו עם אחד. התיירות נעצרה לחלוטין, אין כאן כלום. הגולן מתבסס על חקלאות ותיירות. בחקלאות עוד נצא בשן ועין. אנחנו מנסים לעשות את המקסימום, ומה שאנחנו צריכים זה בעיקר מיגוניות. אין לנו מיגוניות.

מיגוניות יהיו עוד עשרה ימים במכולות במרכזי היישובים. רק עוד עשרה ימים.

אנחנו צריכים - - - כי אחרת התאילנדים בורחים לנו. זה דבר אחד. כמות התאילנדים שעזבה אותנו יחסית בארץ, הייתה בריחה מוחלטת. אצלנו בגולן נשארו כ-50%, משהו כזה, וזה סביר. אבל אם יתחילו לברוח לנו עוד והחקלאות מתמוטטת, בצורה הכי פשוטה, כדי להשאיר אותם כאן אנחנו צריכים מיגוניות, מיגוניות ברפתות, מיגוניות בשטחים כדי שאנשים יוכלו להישאר כאן ולעבוד.

אין כאן תיירות, זה הפסד של 100, אני יכול להראות לכם וואטסאפים שאני מקבל מתיירים, הם אומרים לי, "מה אנחנו עושים? איך אני משלם משכנתה?" בעל חברת טיולי ג'יפים, היו לו 40,000 שקל הזמנות בחודש שעבר, עכשיו כלום. הוא פשוט מושבת. חלק מהעובדים הוא מוציא לחל"ת. בסוף יש גם משכנתה ותשלומים לשלם, ואין איך.

אלרום השקיעו הרבה מאוד כסף, הקימו שתי אכסניות מאוד מפוארות ומאוד יפות, מאיפה הם שילמו? בואו למרום גולן, מלון שבדרך כלל בתפוסה מלאה, הוא ריק. נסגר. ולצד זה, כל העסקים מתפנים. לאט לאט הם הלכו ונסגרו, אין כלום היום. העסק לא עובד. אחת הסיבות שאני מנסה להפעיל את מערכת החינוך היא כדי לנסות ליצור איזושהי תנועה, משהו שיתחיל להניע את הגלגל הזה שנעצר.

אנחנו בקושי ענק, ונעשה מה שאפשר. ארנונה אני לא יכול לבטל. למה הוא צריך לשלם ארנונה? יש תפיסה שאומרת, "אנחנו נפצה והם ישלמו לך את הארנונה". תעצרו את הארנונה, כי אנשים לא מסוגלים לשלם אותה. זה לא הגיוני מה שקורה כאן.

יש עוד משרדי ממשלה שרוצים להתייחס לדברים הכואבים שיצאו מהלב? משרד הכלכלה? עופר?

מי שלא מכיר אותי, אני עופר אני גר בעין זיון, קילומטר מסוריה. אני מנהל את הפיקוח הכלכלי בחברה הכלכלית וגם את אזור התעשייה, שם אני חושב שכבר הייתם. אני ממשיך את מה שנאמר פה, בדיוק סיימתי פגישת זום ל-150 עסקים בגולן. המצב פשוט הזוי. אף אחד לא יודע מה יקבל, אם כן יקבל. ואני מניח שמרבית האנשים פה יושבים בסטטוס של שכירים, עובדי מדינה.

בלי לפגוע באף אחד, פשוט כואב לי מה שהיה כאן, ובתור אחד שחי את העסקים פה, כל עובדי המדינה מקבלים את המשכורות שלהם, לא פוגעים להם בשקל אחד, ובתור מי שהיה לו משרד עורכי דין 20 שנה, משכורות, ארנונה, הדפסות, דואר, לא מוותרים על שקל. בגולן מ-8 באוקטובר יש אפס הכנסות.

אני אומר למקבלי ההחלטות, זה לא קל, אבל צריך רגע לרדת לשטח, לא לשתות יין ואחרי שעה לא לזכור את מה שהיה פה. הוא בוכה לא בגלל שהוא מבקש עזרה, הוא בוכה בגלל שיש שם מאחור מחויבות, כלפי עצמו, כלפי המשפחה שלו, כלפי עובדים. זה הגולן, זו פריפריה. אין פה שום דבר אחר. צריכים לראות איך עוזרים.

הרי תהיה שוב תהיה מגפה, תהיה עוד מלחמה חס וחלילה. מה עושים בכל פעם כשסוגרים את השיבר בגולן? זה אחד האזורים הכי טובים שיש בארץ. תיקחו כל דבר שיש פה, בשר, אוכל, תיירות, טבע. הגולן זה מותג. במה העסקים אשמים? צריכים למצוא לזה פתרון. אם העסקים האלו ייפלו, כל המדינה תיפול.

אני מתרגש ונסער מכיוון שאני לא רוצה לפגוע באף אחד. אתם מנותקים. אתם לא מבינים מה קורה. תעצרו את היבוא שמתחרה בנו, תעצרו את הטורקים האנטישמיים. אתם מקדשים אותם, את אלה שתומכים בכם ומריצים אתכם לכנסת. תעצרו את היבוא, אל תביאו יין, תקנו ממני יין. תלכו לרשתות תגידו להם, "מה שמכרתם לפני המלחמה, העליתם מחירים, קבלו את הקנס, נקרע אתכם לגזרים".

תעשו צעדים, שהם יראה שאתם חושבים עליהם. אני לא נזהר בגלל שאני לא יודע איך לסיים את החודש, אני נזהר בגלל שהנציגים שלנו לא מבינים מה קורה פה. עזבו מלחמה, עזבו קורונה ביום-יום חבר'ה. זה מתעצם. נכון, אנחנו נשרוד את זה ונעבור את זה, אבל אתם, הנציגים שלנו בכנסת צריכים לעשות צעדים שנראה להם שמעבר למשכורת שנכנסת בכל חודש לבנק, כמו שהוא אמר, אתם חושבים עלינו, על הארנונה ועל המע"מ ועל מס ההכנסה, ועל אגרת ביוב ועל אגרת כיבוי אש.

אני רוצה לספר לכם משהו אבסורדי. הגולן מתפתח, וכחלק מהחלטת הממשלה אנחנו מחדשים את אזור התעשייה. קיבלתי 11 מיליון שקל ב-2023 לפתח והמשיכו להחזיר לי את שנת 2024, עוד 11 מיליון שקל כדי שנוכל לסיים את העבודה. ברגע זה מתקיימת ועדת פיתוח שכנראה הולכת להחליט שהיא מקצצת לי 50%. כשאני חתום מול קבלנים, ואת המגרשים כבר התחלתי לשווק.

חיים, לא הוספת ששיווקנו ב-2023 20 מיליון שקל שהלכו אל משרד הכלכלה. לאן אתם הולכים? 5 מיליון שקל, מה זה 5 מיליון שקל?

גם מה שהתחייבתם אתם לא מקיימים? אתם לוקחים אותי אחורה במקום לקחת אותי קדימה? אתם לוקחים את הגולן אחורה במקום לקחת את הגולן קדימה?

משרדי ממשלה, רק אם יש לכם התייחסות ישירה, לא מסביב, משהו על הדברים באופן ישיר, כן?

אני רוצה להגיד קודם כל ברמה האישית שהלב איתכם, חוץ מזה אין לי הרבה איך לעזור. אני נציגה של משרד נגב-גליל. אנחנו לא משרד הכלכלה.

למה הוא לא נקרא נגב-גליל-גולן? אנחנו יתומים?

אתם חלק מהגליל, אתם נכללים.

אנחנו גולן גבירתי, זו תקלה בשם.

נגב- גליל-גולן בשבילך.

זו סמנטיקה, אבל יש לנו הרבה גאווה, אנחנו חבל ארץ הכי טוב בארץ.

גאווה גדולה, ואתם חלק בלתי נפרד מהפעילות שלנו. אנחנו מושקעים בכם במיליוני שקלים במועצה האזורית גולן. אנחנו לא משרד הכלכלה, אנחנו לא רשות המיסים, אנחנו לא הגופים הגדולים שיכול להיות שהם הכתובת שלכם בתקופה הזאת.

אנחנו כן מנסים לעשות מה שאנחנו יכולים לעזור לעסקים בפריפריה. אני מדברת דווקא על העסקים הקטנים שדיברתם עליהם, אנחנו תומכים בהם בצורה ישירה בדיגיטל, אנחנו מקימים אתר אינטרנט לכל בעל עסק שנמצא פה, שגר פה, בלי שום עלות, אנחנו מתחזקים לו את האתר למשך שנה, נותנים לו תקציב קידום של 10,000 שקלים. יכול להיות שזה פחות רלוונטי אליך באופן אישי, אני מדברת באופן כללי על העסקים הקטנים פה בגולן.

אני לא רוצה לדבר באופן כללי גבירתי. סליחה שאני עוצר אותך, אם יש לך משהו להשיב לו באופן ישיר, לא מה נגב-גליל עושה עכשיו. העסק הזה מגלגל 6 מיליון שקל. יש דרך לעזור לו?

אתם היום משווק בצורה דיגיטלית?

כן.

כן? אתה נמצא שם.

יש דרך לעזור לו? הוא מגלגל 6 מיליון, אתר אינטרנט כבר יש לו, הוא עכשיו צריך אשראי ומענקים, יש לכם במשרד מסלול בשבילו?

אשראי ומענקים זה לא אנחנו.

סטף ורטהיימר, יש לו קרן שנקראת "צפונה דרומה". מכיראיך הוא מסוגל מעכשיו להרגע לתת לי הלוואה? איך?

לכלכלה יש משהו ישיר להגיד? בבקשה. גם על מה שראש העיר אמר וגם על מה שיואב אמר.

לגבי המענקים, זה שייך לסוכנות לעסקים קטנים, אבל אני אעביר את זה לנעמי היימן שהיא מנהלת הסוכנות.

היא יכולה לחייג אליו? לא להעביר, שיהיה קשר ביניהם.

ברור שאני אדבר איתה. אבל גם לגבי מה שראש המועצה אמר, הוא צודק במה שהוא אמר. יש עכשיו ישיבת - - -

מקצצים אותו?

לא רק אותו.

למה אבל?

צריך לשאול את האוצר.

זה בהחלטת ממשלה, מיכאל.

החלטת ממשלה ואת האוצר.

החלטת ממשלה לקצץ אותך? אז אתה לא יכול להגיד לי.

יש ועדת פיתוח עכשיו שיושבת בירושלים כרגע, עם נציגי האוצר.

מי האיש של האוצר בוועדה הזו? מי יושב שם בוועדה? אני רוצה לדעת מי בוועדה.

מהאוצר או מטעם משרד הכלכלה?

מהכול.

ממשרד הכלכלה נורית צור, זו המנהלת שלי.

כן, ומהאוצר?

מאגף התקציבים.

אני מבקש ממך, אנחנו עוד נמצאים פה, תרים טלפון לשם, תגיד שראש המועצה פה העלה את זה בוועדה, הוועדה דורשת שזה לא יקוצץ ושיתנו לנו תשובות בזמן אמת, בסדר?

לא שלא יקוצץ, שיוכפל פי חמישה.

אני איתך, אתה צודק.

תבדוק לי את זה עכשיו. גם אם אתה צריך לתפוס פינה, טפל בזה עכשיו, שיעצרו את הדבר הזה. יש עוד התייחסויות ישירות לדברים שהוא אמר?

נגב-גליל אין להם תקציב.

אין לי מסלול בשבילו. בואו ניקח משימה אנחנו, חברי כנסת, כרגע היא נתנה תשובה אמיתית, אין לה מסלול בשבילו. במלחמה יש מסלולים לעסקים, אנחנו נבדוק אותם. תגידו משהו אתם ואז אני אסכם כי אין פה הרבה מילים, צריך מעשים. כן?

- - -

הנושא נידון בוועדות, אני לא חבר ועדת כלכלה. הייתי יושב-ראש ועדת כלכלה, היה לי יותר כוח בעבר. המבחן הוא לא אם מישהו הציג מתווה, אלא האם כסף הגיע לבנק ובאיזו דרך, בהלוואה, באיזו ריבית, במענקים, כן או לא. נתנו גם במסלול ירוק ביישובים מסוימים קרובים לגבול. אני לא חושב שהחלו בהחלה של המסלול הירוק ליישובים ברמת הגולן. אפשר להיאבק על זה בכנסת בוועדת כלכלה, אבל זו התשובה לנושא הזה. אני רוצה להגיד לך משהו יואב. דיברת מדם לבך אני ביקשתי לבוא אליך. ולמה? כי כבר הייתי אצלך פעמיים ואתה לא יודע את זה. יש לי בת חיילת, מפקדת - - - והתחביב שלנו הוא להגיע ליקבי בוטיק. באנו לפה וטיפלה בנו אישה נפלאה.

אני חושב שאתה הקמת מפעל חיים. דיברת מדם ליבך, אני לא אוהב סתם הצהרות, אני רוצה להגיד לך אישית שאני מלווה אותך מול כל פקיד בבניין. כשתצטרך מילה או פנייה או דרבון, גם בבירוקרטיה התכנונית וגם בליווי של פתרונות כלכליים כדי שהעסק הזה ישרוד, אני אלווה אותך אישית. אני רוצה להגיד יותר מזה, כל עסק שיש כאן שפגש בירוקרטיה ולא טיפלו בו, המשרד שלי יטפל בו אישית, זו החובה שלי.

מה יקרה במדינה? הצגת בפנינו שאלות גדולות, נכונות, מה המדינה צריכה, יודעת ולא יודעת לעשות. דיברת מהלב ועם דמעות של אמת, ואתה איש אמת, אמרת דברים נוקבים. אני מעריך מישהו שהקים משהו. אתה לא מדבר, אתה עושה. אני רוצה להראות לך שיש גם אנשים בכנסת שיעשו, ולא יעזבו אותך עד שתהיה יציב, כי זה מפעל חיים, זו הציונות. זה שאתה עשית בחרם, לא הבינו את זה האנשים. היה שלב שהיה אסור למכור מוצרים מהגולן ומיהודה ושומרון.

היה שלב שה-BDS הצליח והיו סימונים בעולם, "זה מוצר מהגולן, לא לקנות". חנויות יין בניו יורק הורידו מוצרים של הגולן ושל התנחלויות, יין פסגות. בשלב הזה יואב אמר להם, "אני שם לכם בפקק דגל ישראל" ואני שם לכם את המותג של 188, חטיבה שהצילה את הגולן בקרב, בספר שנכתב על בלימה שחובה לקרוא אותו, ספר שיצא באיחור של הרבה שנים. זו ציונות. הוא לא עושה פה רק יין לפרנסה. מה שקורה פה זה הציונות המושלמת. והפער הזה בין מה שעושים פה למה שהמדינה יודעת לעשות הוא גדול.

ואטורי, זה פרויקט משותף. אתה איש הגולן, אנחנו נלווה את היקב הזה וכל עסק בגולן אישית, פרטנית. תדעו פרט אחד, שזה בדקנו בוועדת הכלכלה, האזור עם הכי הרבה עסקים קטנים בישראל הוא רמת הגולן. שאלנו "למה?", הם חייבים להסתדר לבד, ליזום, להקים. הם צריכים לספק לעצמם את הכלכלה עצמאית. אחד האזורים עם כמות העסקים הכי גדולה במדינה פר אוכלוסייה זה הגולן, אין עוד אזור כזה. יש גרף, אני אשלח לכם את זה, ואתם תראו. יואב, תודה על היין, אנחנו מקבלים באהבה את הביקורת ואנחנו נפעל. כן, ואטורי?

קודם כל, אני שמח שאני נמצא פה עם מיכאל שהוא איש עשייה. יש בינינו הרבה שיתופי פעולה, ועם חברת הכנסת מזרסקי, ואני רק רוצה להגיד דבר ראשון, אני מכיר אותו, אני יודע את העשייה שלך. הבן אדם הזה ברמ"ח איבריו הוא ציוני עושה למען מדינת ישראל. מה שאתה צריך, אנחנו פה בשבילך, נעשה את המקסימום. גם אם נצטרך לשנות סדרים, אני מקווה שנצליח ונשתפר כדי להשיג את הדבר הזה.

תודה רבה.

חברים, תודה רבה, למועצה אזורית גולן, לחמ"ל.

צהריים טובים. אנחנו בעיריית קצרין עם החבר שלי דימה. אנחנו פה ביום בגולן. הוועדה לקידום וחיזוק הנגב והגליל, בחרה להקדיש יום שלם לגולן כדי להעביר מסר חד-משמעי לממשלת ישראל ולמשרדים השונים. הגולן הוא באזור סיכון גבוה וצריך לקבל התייחסות מיוחדת בזמן מלחמה, גם בהיבטי הביטחון, גם בהיבטי שמירת הפעילות הכלכלית והעסקים וגם בהיבטי החוסן והתפקוד האזרחי. סיימנו סיור במועצה אזורית גולן, פגשנו ראשי רשויות דרוזיות, התרשמתי מאוד מהיכולת של האזור לשתף פעולה ולסייע אחד לשני. בירת הגולן היא קצרין. דימה עשה פה דברים-גדולים, וזכיתי לעשות איתו גם את מכינת אודם למהנדסי העתיד של צה"ל, דבר שהשלמנו את הביצוע שלו והוא מתקיים פה. זה מבחינתנו מורשת קרב להקים את הדבר הזה ביחד.

ביום ראשון חוזרים ללימודים.

כן, רציתי לפגוש אותם, ובעתיד אני אבוא לראות מה שלומם. ונחנו פה איתך דימה לשמוע איך אתה נערך ועל העשייה שלך בזמן המלחמה, עלהעבודה עם משרדי הממשלה ועל הנחת אתגרים ופערים שיש לך ציפייה לגביהם שקשורים באופן ישיר למלחמה, שמשרדי הממשלה השונים יכולים להיות לך לעזר, ואנחנו ננסה לעשות על זה Follow Up ולסייע.

תכף נעשה סבב, אבל לפני זה אני רוצה להתייחס לפתיח. א', אני מאוד שמח לראות אותך כאן. כשאתה מגיע לקצרין, זה כאילו אתה מגיע הביתה. אתה בן אדם צנוע, ולכן אתה מתחבר רק למשהו אחד שהוא משמעותי וגדול, אבל יש דברים שאני ברמה האישית והמקצועית למדתי מירוחם כאשר היית ראש העיר שם. התושבים שלי גם יודעים שיש לא מעט דברים שכבר הועתקו, כולל תחום החקלאות וכל שאר הדברים, ולא פעם ולא פעמיים אתה המנטור שלי, ואני אגיד לזכותך שב-30 ימים אני משוחח איתך תושב ירוחם פי כמה יותר, בזמן המלחמה מיוזמתך מאשר חלק מחברי הוועדה שלך, שאפילו רבע שעה לא היו תושבי קצרין, שעד עכשיו לא הצלחתי להחליף מילה אחת בדברים שקשורים לצרכים של הגולן ושל קצרין.

קצרין עוברת תקופה לא קלה, אבל מכיוון שאנחנו נערכים לתקופה הזאת עשר שנים וקצרין נמצאת בהבנה טוטאלית שלא משנה מה הקונספט, אנחנו מבינים שהמיקום הגיאוגרפי שלנו לא משאיר לנו אופציה לקוות שמישהו יבוא ויציל ויעזור, ולכן כל הקונספט כאן הוא עד 72 שעות יכולת להתמודד לבד. זה לא סוד שהגולן מחובר ליבשת באמצעות שלושה גשרים ושלושה כבישים שנבנו ב-1921. אלה כבישים מנדטוריים, ובימי שגרה לנסוע בכביש חד-נתיבי זה מאוד קשה, קל וחומר כשנכנסים לתקופת מלחמה, ואז הצבא תופס צירים ואז אין לך שום יכולת לשרוד אם אתה לא נערך לזה באופן עצמאי, וכך אנחנו עשינו.

אני לא אסתיר כמו שכולנו נדהמנו ב-7 באוקטובר כאשר הכול קרס, זאת אומרת התפיסה הכללית שנתנה הבנה טוטאלית שבין האזרחים לבין חיות האדם יהיה צבא. זה יצר פה משבר מבחינת ביטחון ומבחינת תחושת הביטחון של התושבים, ולכן מה שנאלצנו לעשות במשך פרק הזמן הזה, זה לתת מענה לנקודה הספציפית הזאת, של יכולת התגוננות לפני שהצבא יגיע, ולשמחתי הרבה בגלל שישנו קשב יוצא דופן עם פיקוד הצפון, בוודאי עם האוגדה ובוודאי עם כל החטיבות שנמצאות כאן. תוך רבע שעה נושא שהיה במחלוקת שבע שנים נפתר בפקודה של אלוף פיקוד הצפון.

היום בבוקר היה תרגיל משותף של צבא וכיתת כוננות של קצרין, שמונה 30 לוחמים מרובאי 7 ומעלה. אלה חבר'ה שכרגע בתהליך מאוד אינטנסיבי של הורדת חלודה, וזה בנוי כמו שצריך. אנחנו מקבלים סיוע מלא של צבא. כיתת הכוננות הזאת לא שייכת לא למשטרה ולא לשום דבר אלא לאוגדה ולאגמ"ר, וכך בעצם העסק הזה מתנהל. היום ראינו שטוב שיש צבא וטוב שיש שיח, וגם בלי להיכנס יותר מדי לפרטים נוצרה שפה משותפת סוף סוף שגם נותנת כאן הבנה טוטאלית. עוד נקודה אחת שהיא מאוד חשובה בהיבט הכללי, יש כאן כוחות ביטחון שבראשם משטרת ישראל, יש כאן תחנה.

יוסי, בוא תצטרף לכאן בבקשה. יש לנו חיבור טוטאלי עם משטרת ישראל שתגברה את הכוחות. יש כאן סינרגיה בכיתת כוננות, מבחינתנו זו הגשמת חלום, היא פועלת בסמיכות ובדיוק עם המשטרה. בעניין הזה באמת אנחנו בסדר גמור. אני מציע שנעשה סבב היכרות, שאתם תכירו את האנשים שלנו. לילך, בבקשה.

אני תושבת קצרין, אני חד-הורית וחברת מועצה, בעלת עסק בקצרין, שאחר כך תיתן לי במה לדבר. חברת מועצה כבר עשר שנים ברשימה של דימה.

יאנה, ראש מטה.

בקי יום טוב, נגב-גליל.

אלי תמיר, משרד הכלכלה.

ספאדי, המשרד לביטחון לאומי.

משה פרינטה, משרד הכלכלה.

שנייד, פיקוד העורף.

חיים, חינוך.

משה, חינוך.

אמאל, מנהל הוועדה.

טטיאנה מזרסקי - - -

רם אוזן, מפקד - - -

בוקר טוב, כן?

מאוד בקצרה, קצרין עדיין לא עיר. אנחנו בתכניות להגיע למעמד של עיר תוך עשר שנים עם בנייה של שתי שכונות חדשות. זה מוכר לך מאוד. כרגע אנחנו 3,000 בתי אב ושבעה רובעים. לפני עשר שנים זה היה הקו של קצרין, עם 6,300 תושבים. נכון להיום יש שתי שכונות שאחת הושלמה, אחת בתהליכי השלמה ואחת בקרוב יוצאת לבנייה. בתמונה הזאת, כפי שאתם רואים כרגע, יש 19,000 תושבים, כאשר השכונה הזאת תוסיף כ-9,000 תושבים חדשים עם עוצמות כלכליות שונות ברמות גבוהות. תוכנית מתאר לא מופיעה פה. בתוכנית המתאר מופיעה כאן שכונה נוספת שתביא את קצרין ל-25,000 תושבים, ויש לנו תוכניות שהיית שותף להן, של בינוי בשטח אש אחמדיה, בשטח מוניציפלי, כדי להביא את קצרין ל-55,000 תושבים תוך 25 שנים.

זו עיר קטנה, משמעותית, רביעית באשכול גליל מזרחי. במידה מסוימת זו אולי העיר הגדולה, אבל בוודאי לא בירת האזור. אנחנו לא ניכנס למריבה בין צפת לקריית שמונה, מבחינתנו עוד שתי בירות ועוד אחת מבחינה היסטורית. אין לנו פערי מיגון, לעיר יש מיגון משולב בצורות שונות. אני לא אגיד שאין פערים באופן כללי.

כן, אין ממ"דים לכולם, אבל יש פתרונות משותפים.

כן. שתי שכונות נבנו בשנות ה-70, בבנייה ביטחונית, בטון מזוין.

יש לנו בתים כאלה. יש לי שאלה אליך שנייד, בזמנו כשהייתי שר במשרד הביטחון, האלוף גורדי, שהיה אלוף בפיקוד העורף, הציג לי סוג של מיגון שמוכנס לבית קיים.

שיפורי מיגון, מה שנקרא.

התוספת הזאת יכולה להפוך כל חדר, גם חדר עם בטון שהוא לא בטון מזוין לממוגן. זה תלוי איזו שכבה שמים ואיזה חומר. צריך להגיד שניסינו לעשות כל מיני הקלות על האזרח שבונה את זה כדי לעשות מיגון, זה לא צבר כוח כי זה בעלויות. היה גם סבסוד של אחוזים.

הקלות מימון. אין בזה בעיית רגולציה כי זה בתוך הבית.

אין בעיה. זו הדבקה בתוך הקיר, זה מקטין את החדר ב-5-3 סנטימטר ברוחב.

כמה עולה המיגון הזה לחדר?

60,000 שקל לחדר, כדי שיהיה ממ"ד בבית.

שבתוך בית קיים.

נכון.

מה שעשו בשדרות, נכון?

לא, בשדרות הדביקו ממ"דים, יש להם יותר מקום.

זה במיוחד לבתי הבטון שלך. עוד דבר כזה וזהו, יש לך מיגון בבית.

הובלת תוכנית של "מגן צפון", שבה היה מתוכנן שתהיה גם שורה של תוספות, במיוחד בבניינים האלה. ככה שבעניין הזה, זה בסדר.

צריך להגיד ש"מגן צפון" תוקצב ב-5 מיליארד, וככל שהתקדמו השנים, קיצצו עוד ועוד בתקציב. זה היה אמור להסתיים בעשר שנים.

אנחנו מקדמים בברכה את חבר הכנסת ואטורי. מגן הצפון תוקצב כבר ב-2017, אבל לא מומש. אנחנו נלחמנו להתחיל לבצע אותו בשנים ללא תקציב. ב-2020-2019 מצאנו 100 מיליון והתחלנו. בשנה השנייה שמנו כ-300 מיליון ולצערי קיצצו אותו השנה נאבקנו על זה בתקציב. ואולי עכשיו יתעוררו ויוסיפו, אבל הפתרון של מיגון החדרים בתוך הבתים לבתים משותפים ולמקומות שאי אפשר להוסיף בחוץ, זה דבר מעולה. צריך להוזיל כמה שאפשר את העניין. ככל שעושים יותר יחידות, זה יותר זול.

אנחנו גם עשינו עם קריית שמונה מיזם שה-100,000 שקל שלנו, של הצבא, פלוס כמה שקלים של משרד השיכון בהתחדשות עירונית של בלוקים. כבר הוספנו ממ"ד. אנחנו צריכים להביא את המודלים האלה ליישובים כמו קצרין ולעוד מקומות לפי העדיפויות כמובן, אבל ראש העיר אמר בפתיחה "אין לי פערי מיגון", זאת אומרת, "יצרתי פטנטים ומיגוניות ושיפצתי מקלטים", אבל העתיד הוא שבכל בית יהיה ממ"ד, גם בלי בנייה כבדה, אלא בנייה קלה.

מה שאני מבקש ממך, דימה, זה פשוט להיות המנהיג של בנייה קלה, לקחת את החברה הזאת, להגיד לה "תעשי לי חצי מחיר", לבקש מהאזרח 10% מהעלות ולבנות עשרה חדרים כאלה ולהראות למדינה שזה אפשרי, לפעמים כשאתה עושה פיילוט עם גיבוי של העורף, עם תקן.

אני אלמד ממך יותר פרטים ואני אכנס לזה.

ברגע שנתחיל גל כזה, אין בית בישראל שלא יהיה לו מיגון, בלי לשנות בניינים.

פתרונות המיגון בקצרין מתבססים על מקלטים ציבוריים. יש 60 מקלטים ציבוריים ותשעה מהם באזור התעשייה. בשתי שכונות, איפה שיש בניינים של שיכון ופיתוח, יש מקלטים משותפים שמהווים בעיה. א', כי הם בנויים בסגנון של מלחמות בשנות ה-70, לאוכלוסייה שמזדקנת קשה מאוד להשתמש בדברים האלה, עד שהם יורדים למטה. קשה להם גם לתחזק את זה. ואני עם כל הרצון שלי להיכנס פנימה, מקבל בלמים ממשרד הפנים של יועץ משפטי שאני לא יכול להיכנס, לפעמים יש גם תקציבים שמצליחים לגייס כי מדובר על רכוש פרטי.

יש לי בירוחם 60 בלוקים. 30 נשארו של עמידר. הם עשו שם עבודה גרועה ו-30 מכרו לאנשים עניים, בלי ביוב ובלי מים. גייסתי כסף, רציתי לשפץ את הבלוקים, אמרו לי שזה רכוש פרטי. שאלתי את המדינה, "כשאתם נתתם הנחות במס לחברה בינלאומית, זה רכוש פרטי?" אני רוצה לשפץ בלוקים ורוצה להיכנס לכלא בסוף. בבלוקים האלה של העניים שאין להם מיגון, אתה תעשה את זה בלי לשאול אף אחד.

אמרתי לך שאתה המנטור שלי? עשיתי את זה כבר, אני כבר אחרי זה.

יש לי פתרון משפטי בשבילך, הגזבר. משרד השיכון עשה בזמנו פרויקט שנקרא "עשה זאת בעצמך". הוא נתן לדירות שהיו בדיור ציבורי ועברו לבעלות פרטית מענק של 27,000 שקל מול 3,000 שקל של הדייר לשיפוץ עצמי של הבלוק. זה נקרא עז"ב, "עשה זאת בעצמך". רשמית, התושבים חותמים על החוזה מול הקבלן, אבל מי שמנהל את הפרויקט זה משרד השיכון. זאת אומרת, יש לך כבר הוכחה ותיעוד שגם הממשלה משקיעה כסף ישיר בבלוקים האלה כשזה מתאים לה, אז אין בכלל בעיה משפטית.

אני לא בקיא בזה. אני חושב שבמהלך המלחמה כבר אישרו לראשי הרשויות להיכנס למקלטים המשותפים.

צריך לפרק בירוקרטיה ולקבל החלטות, ולא לפחד, ואם הלכת למי שהכי קשה לו ולזקנים ולעניים ולעולים ועשית בשבילם משהו, על זה אתה תרצה להיכנס לכלא, לא על שחיתות. תכניסו אותי לכלא על הפעולה הזאת.

מדו"חות חנייה אני לא מוטרד. אני רוצה להגיד שב-06:30 נודע שקרה משהו בדרום, וחשבנו "למה אנחנו?" אמנם אנחנו לא שדרות מבחינת מתקפות, למרות שיש הרבה פצמ"רים שנופלים פה מסביב. איכשהו הצפון מקבל התייחסות שהכול שקט, שפה המלחמה היא בסדר. ב-07:30 כבר הייתה הערכת מצב, ב-08:00 נפתחו כל המקלטים, ובכל המקלטים שלא היו בהם מים כי לא שילמו, או חשמל שלא שילמו. אני נמצא בתחום הממשלתי לפחות 13 שנים, וכל מי שהיה צריך להתחבר, אם זה חברת חשמל או כל השאר, כולם התחברו.

מתוך הבנה שתהליכים ממשלתיים לוקחים זמן, מכיוון שרשות קצרין היא רשות יציבה, אנחנו לא רשות איתנה, אבל אנחנו רשות יציבה, אין לנו גירעון, אף פעם גם לא היה. אנחנו יודעים לדבר בשפה מקצועית עם משרד הכלכלה, ולכן יש מערכת יחסים נהדרת עם כל המשרדים הממשלתיים. אנחנו יודעים מה מותר ומה אסור, ולכן גם כשאני יוצא במיליון שקל לפני תקצוב ממשלתי, אני יודע שאת הכסף הזה אני אגייס בחזרה, ואם לא, אני יודע למי לפנות ומי יעזור לי.

המיגון, באופן יחסי לאזור, הוא יוצא מן הכלל. זה בא לידי ביוטי בכך שהרבה מאוד מוסדות חינוך וגם אנשים מאזור הגליל המזרחי, חלקם התפנו לקצרין דווקא.

שמענו את זה גם מהמועצה האזורית.

אני קולט בתי ספר לילדים עם צרכים מיוחדים לקצרין, ושם זה נמצא בסדר העדיפות הכי גבוה שיש. את כל חטיבות הביניים אנחנו קולטים, ובכל מה שצריך משרד החינוך עוזר לנו. אנחנו עושים את המקסימום.

יש מיגון כזה ויש מקלט כזה, ויש מקלט כזה. אגב, אחת המסקנות שאנחנו מבינים היום זה שבבנייה העתידית עכשיו שמתוכננת לרובע 12 כבר יצאה דרישה ליזם, חניונים תת קרקעיים שעומדים בסטנדרטים של פיקוד העורף, שאפשר להשתמש בהם אחר כך לבית חולים, ואפשר להשתמש בזה למרכזי קליטה וכל שאר הדברים. זה הדבר המאוד משמעותי.

מכיוון שאבי הקב"ט ניהל כאן את עניין הביטחון, בכל שנה יש מספר תרגילים. ההתייצבות של עובדי המועצה הייתה מאוד גבוהה. גם כשפתחנו מסגרות חינוך חלקיות זה מגיע ל-90%-85%. זה אומר שהציבור בקצרין רגיל שמועצה שמתפקדת יודעת לייצר שגרת חירום. אנחנו מנסים בסבלנות להסביר שהתגוננות זה משהו אחר. בכיתת הכוננות, הצוות מאוד משמעותי. אנחנו מתבססים על לא מעט ניסיון שנצבר בתחום.

היא הוקמה בעקבות המלחמה? לא הייתה פה כיתת כוננות.

ב-12:00 הרמתי טלפון לאלוף פצ"ן, קיימנו שיחה של חמש דקות. הוא אמר לי, "הבנתי, סגור", ורבע שעה אחר כך מפקד אגמ"ר התקשר ואמר, "שחררנו לכם 24 ארוכים, תבואו לקחת", ומאז העסק הזה הולך ותופח.יש כאן מערך מתנדבים חזק מאוד. עברנו מצב חירום לא מזמן, שנתיים של קורונה. היישוב הזה תפקד באופן מוחלט, ויש כאן כ-300 מתנדבים.

בשנה הבאה תקבלו 24, כן.

יש כאן מעל 300 מתנדבים. אנחנו יצרנו את זה פה, לא חיכינו לשום דבר. 100% מבעלי העסקים נרתמו כאן למאמץ משותף, וגם כאלה שהיו יכולים לגבות כספים, לא גבו כספים. לרוב היישוב כאן יש אפס הכנסה. זה אגב חלק מהדרמה, שכשמשרד האוצר התחיל לדבר על העניין של יישובי הספר, פתאום גילינו שהחלום שלנו להיות מרכז הארץ התגשם, רק לא הודיעו לנו. הודיעו לנו רק במלחמה. פתאום מצאנו את עצמנו מחוץ לרשימת יישובי הספר, וזה נעשה גם בצורה מעניינת.

הייתם ברשימה והוציאו אתכם משם?

לא. ב-1961 שום דבר כאן לא היה ברשימה. אחר כך עשו תיקון ב-2007 בעקבות מלחמת לבנון השנייה, אין לי מושג מי תיקן ואיך בדיוק זה נעשה. הרשימה עודכנה כך שמסעדה מתוך היישובים הדרוזים בפנים, בוקעאתא בחוץ, והיא יושבת על הגבול. קדמת צבי בפנים, קצרין בחוץ. חספין בחוץ, בני יהודה בחוץ.

אין לזה היגיון של קילומטראז'?

לא. אנחנו לא מצליחים למצוא היגיון.

מתי נעשתה הטבלה הזאת?

ב-2007. עכשיו זה תוקן, ופה תהיה עיקר הבקשה, המצב שבו אנחנו מוצאים את עצמנו לא מתאימים כרגיל לשום טבלת אקסל ממשלתית, כי לפעמים אנחנו רחוקים מספיק, זה תלוי מאיפה סופרים, לפעמים אנחנו קרובים מדי. אנחנו לא מסכנים מספיק, לא חזקים מדי, ובקיצור נופלים בין הכיסאות. אני לא אומר את זה מתוך התבכיינות כי אנחנו יודעים להתמודד עם הכול. אבל כשאין היגיון, קשה להתמודד. אני לא יודע להסביר לבעל עסקים בקצרין שעוסק בתיירות עם אפס הכנסות.

לילך תכף תשתף, זה אחד העסקים הכי ותיקים שיש בעיר, עם היבטים בינלאומיים חזקים ביותר. אנשים לא תמיד מבינים, יש בקצרין גם חקלאים. זה נשמע הזוי, אבל גרים בקצרין חקלאים שמעבדים אדמה, שמתעסקים בצאן, שמתעסקים בייצור כזה או אחר, ובעלי עסקים אחרים. כל המסחר כאן נפל. אני לא חסיד של ללכת ולצעוק בתקשורת.

אני רוצה להבין, ב-2007 תיקנו את הטבלה הזאת. מה היה הסטטוס שלכם ב-2007 בטבלה?

אנחנו לא שייכים ליישובי הספר.

ומאז פעלו בנושא? היו דיונים? היו ניסיונות?

לא היו שום דיונים, כי לא היה גם צורך בזה.

למה לא היה צורך?

הרשימה הזאת לא הייתה בשימוש - - -

זאת אומרת, עכשיו הפעילו קריטריון ישן שלראשונה מכיל הטבות למי שנכלל בו, ובעבר לא היו בו הטבות משמעותיות ולכן לא היה צורך להצטרף אליו?

כנראה. לא ידענו מזה.

לא ידעתם.

ברגע שפורסמה רשימת מסלול - - -

ואין בזה היגיון גם בקילומטראז'? או שיש פה קו איזשהו קו גבול?

פעם היה היגיון, היום ההיגיון הזה לא קיים, מכיוון שבאותה המידה, היום מאזור קונטרה אפשר לירות גם על תל אביב אם רוצים, ובטח מטווח של 30 קילומטר ו-16 קילומטר. כמו שאמרתי, המציאות של הגולן לכל אורכו הוא שבעת חירום אנחנו הופכים להיות "אקס-טריטוריה". אנחנו נמצאים תחת פיקוד צבאי מוחלט. ולראיה אני אגיד לך שאמנם לא היה פינוי של תושבים כאן, אבל מערכת החינוך לא התקיימה, כיוון שקצרין מרכזת את בתי הספר המרכזיים האזוריים ואי אפשר היה לנוע. אז מצד אחד, מבחינת פיקוד העורף אנחנו לא באזור אדום, אבל מבחינת הצבא אי אפשר לצאת מהיישוב.

אני שמעתי בוועדת הכספים התייחסות של פיקוד העורף למצבים שבהם יש הוכחה שהפעילות הצבאית שיבשה את מערך החיים של היישובים. למשל כשיש סוללת תותחים ליד יישוב, גם אם הוא לא בקו הקילומטר. יכול להיות שיש פה קריטריונים.

הנושא הזה טופל. אני שוחחתי גם עם משרד האוצר, אנחנו מכירים היטב, שוחחנו גם עם המנכ"ל, והיו גם חברי כנסת מתוך ועדת הכספים שהפעילו את ההתעניינות. תאמין לי, אין להם כאן שום עניין פוליטי, והנושא הזה טופל, אבל רק למחצה. זאת אומרת, הלכנו לעימות הספציפי הזה, בעלי העסקים יקבלו התייחסות, תהיה להם אופציה לקבל פיצוי, אבל לא תוקן החוק.

של אזור הספר?

בוודאי. זה חסר היגיון.

טטיאנה, בואי נגיש את הצעת החוק הזאת. אבל אני צריך שמישהו יביא לי את הקונספט הנכון.

אתה תקבל הכול. אני דואג לזה.

את הנוסח של התיקון.

את זה אי אפשר לעשות בתקנות?

זה ביניכם, בין ראשי הרשויות.

עשו את זה עכשיו בתקנות.

לא, הם קיבלו הכרה כאזור מיוחד לעניין השיפוי הכספי שהם כאילו שווים לספר, אבל אם רוצים שהם יהיו קבוע בהגדרה הזאת - - -

משרד האוצר בא ואמר, "אוקיי, אני מרים ידיים, אני לא רוצה להיכנס, זה מורכב. אני רוצה לקבל חוות דעת מקצועית של פיקוד העורף ושל פיקוד צפון, ולא רק, זאת אומרת של הצבא". פיקוד העורף ופיקוד הצפון היו ביחד מבחינת תפיסה. יש את קו העימות, זו יחידה אחת. אני מדבר צפונה. יש 40 קילומטר מדרום, אשקול וכולי, זה סיפור אחר. יש את רמת הגולן שמצטרפת לסיפור הזה, לקו העימות, כי קצרין היא לא קו העימות. קו העימות עכשיו זה מאפס עד תשעה קילומטר. פצמ"רים נופלים פה.

הספירה הייתה מגבול הלבנון, אבל עכשיו זה צריך להיות מגבול סוריה, בגולן.

אנחנו מגבול הגולן 16 קילומטר, מגבול לבנון 20 קילומטר. אבל כשמישהו רוצה לירות טילים, מי שרוצה לתפוס יישובים, סביר להניח שזה יותר מורכב. בכל זאת זה עשר דקות נסיעה מאלוני הבשן. אבל אם רוצים לפגוע בירי רקטי, אתה לא צריך להיות ארטילריסט גדול, עם צינור ומד זווית. איפה שאתה לא יורה בקצרין, אתה פוגע. אותו הדבר אגב בחספין, ואותו הדבר בבני יהודה. שלושת היישובים הגדולים האלה לא בתוך יישובי הספר. מה שאני רוצה לבקש מכם כחברי כנסת, אני לא מבקש את זה לקצרין בלבד, קודם כל הגולן זה הבית שלי. הוא חייב להיות בתוך הסיפור הזה, בהגדרות של יישובי הספר.

אני קטונתי, אבל אסור לייצר פערים חברתיים. יאנוח-ג'ת למשל, גם אם זה יישוב ערבי ולא דרוזי, זה לא משנה, זה אותו הדבר. נעזוב את הנושא הזה. אני לא אכניס אתכם כרגע לכל העניינים.

קיבלת סיוע ממשרד הפנים?

בלי שמשרדי הממשלה האחרים ייפגעו חס וחלילה, יש לנו שיח בהיקפים גדולים מאוד, יזומים על ידי משרדי ממשלה, אם זה משרד הפנים ומשרד השיכון. אנחנו לא מחכים ודוחפים, זה עובד טוב. פה ושם יש בעיות בירוקרטיות, אבל זה בעיקר בגלל - - -

קיבלת מנגב-גליל?

נגב-גליל עובד בדרך אחרת, הוא עובד דרך "קולות קוראים". אני יכול להבטיח - - -

אבל קיבלת?

עוד לא.

אולי תפעל כמו שעשית במועצה אזורית.

בסדר, אנחנו נטפל בזה.

כן, זה הכי טוב.

יש כמה סוגיות. סוגיה אחת היא פעילות הפגה לילדים ונוער בגלל החוסן, זה סופר-חשוב. יכול להיות שדווקא נגב-גליל יודעים לתת לזה מענה.

דרשנו מנגב-גליל לתת סכום לכל הרשויות פה, כפי שנעשה במקומות אחרים בהיערכות למלחמה. הוא בישר לנו שהוא הקצה למועצה האזורית גולן היום, ואנחנו רוצים שהוא יקצה לקצרין ולרשויות הדרוזיות. תעבדו איתי על זה, תוציאו לו מכתב על ההיבטים האלה, על התמודדות עם מרכיבי המלחמה, הפגה, פעילות למפונים. אלה דברים שהוא יודע לממן.

בדיוק את מה שאתה רואה פה.

כן. תגישו לו בקשה.

אני בטוח שאמרו לך את זה, ויגידו בכל יישוב. נכון להיום, קצרין היא אחד הבסיסים הכי גדולים, נראה לי יותר גדול מנפח. עכשיו עושים דילול, אבל כמות הצבא שנמצאת כאן ענקית. אני לא מתלונן, אנחנו מתמודדים באהבה. אבל פתאום, מספר התושבים שצריכים לקבל אצלי שירותים כמעט שילש את עצמו. באיזשהו שלב תיגמר לי היכולת.

דימה, האם לך ולרשויות הגולן יש פורום עבודה משותף? כשאתם תפנו יחד כגולן, ההתייחסות תהיה רצינית. כל רשות בגולן שלחה מכתב, למה סוגרים מרכזי צעירים, מכתב אחד משותף של כל רשויות הגולן הוא יותר חזק.

ככה פעלתי בעניין המיסים.

סגרנו עם נציגות משרד הכלכלה שנציגות בכירה תגיע לגולן, גם לפגוש ראשי רשויות, גם לפגוש עסקים בינוניים וקטנים וגם לפגוש עסקים גדולים, וביקשתי שזה יקרה תוך שבועיים.

מעולה. אנחנו בינתיים עושים את זה באופן יזום בעצמנו.

בסדר. במפגש הזה, עסקים יוכלו לבוא ולשמוע מה הם יכולים לקבל מבחינת הלוואות ומענקים, אבל הייתי רוצה שהעבודה תהיה כמה שיותר משותפת.

יש לנו עבודה משותפת. יש דברים מסוימים שפחות מתכתבים אחד עם השני, אבל יש לנו הבנה וגם שיתופי פעולה. אם אני ממקד את זה, מבחינת סדרי עדיפויות יש שני דברים מרכזיים ואחד ארוך טווח, תיקון של חוק שמגדיר את יישובי הספר.

אני אגיש את זה כהצעת חוק, אבל תכינו לי את המפה ואת החומרים ותדאגו לכולם, לכלל הגולן, לא רק לעניינים שלכם. זו פגישת הכנה ותביאו לי נוסח תיקון חוק.

מיכאל, בעניין הספציפי הזה, עכשיו עם יישובי הספר הובלתי את זה, אתה יכול לראות את זה גם במכתבים לראש הממשלה, זה יצא לובי של-, כולם חתומים.

אני אניח הצעת חוק, אם הממשלה תאמץ אותה, בבקשה. אם היא תביא חוק משלה, גם טוב. בואו נניח הצעת חוק בכנסת.

אני אבקש מיושב-ראש קו העימות, דוידוביץ'. יש לו משהו מוכן.

אנחנו עובדים עם דוידוביץ'.

יש שם משהו מאוד פשוט שאפשר לסדר.

אז אחד, זה אזור הספר.

הדבר השני זה הסוגיה החדשה של כיתות כוננות. אם פתאום יש מלחמה, כיתת כוננות חייבת להישאר גם פה וגם בכל היישובים העירוניים, כיוון שהיא נותנת מענה לסוגיה לא פחות בעייתית.

היא תישאר על בסיס מתנדבים שיגויסו למילואים בתקופות הסלמה.

כן, אבל צריך לתחזק אותה.

צריך תקן לרבש"צ.

יש יותר מזה. יש קב"ט, אנחנו רוכשים עכשיו רכב ביטחון. אנחנו עושים הרבה דברים, אבל צריך שזה יהיה לאורך זמן.

אני חושב שבתוך מה שאנחנו נוכל לעזור קצת מנגב-גליל, יהיה אפשר להפנות חלק מזה. אנחנו נפנה לכל המשרדים, כל אחד בתחומו. בעצם הכיתה שייכת לצה"ל, ועוד מעט צה"ל הולך להוציא תקן לכיתות הכוננות שלו מחדש ולהגדיר איך נראית כיתת כוננות, מה הגודל שלה, מה הציוד שלה. זה גם יחול עליכם. אני חושב שזה מצב מאוד מיוחד שכיתת כוננות בצה"ל שייכת לעיר בישראל, אין הרבה כאלה. מה עם קריית שמונה? גם יש כיתה כזו?

כן, יש שם כיתה חזקה.

אני חושב שהרשויות של שלומי, מעלות, קריית שמונה וקצרין צריכות לקבל כיתת כוננות גדולה מאוד, גם בכמות וגם לפי אזורים, מעין תתי-קבוצות. לא לשכוח אותה בתקצוב של ההצטיידות.

מיכאל, כל הרשויות שציינת הן כיתות חזקות.

יש לנו נייר עבודה שצה"ל מגיש לרמטכ"ל לאישורו על תפיסת הפעלה של כיתות כוננות עתידיות. אני דרשתי שהוא לא יוגש לפני, שנעשה סיעור מוחות עם מפקדי כיתות הכוננות בעוטף, כדי ללמוד מהם מה שקרה, להפיק לקחים וגם לדבר פה עם הרשויות. לפני שהם מחליטים סופית על תוכנית העבודה של כיתות הכוננויות, צריך לדבר עם הרשויות.

התרגיל הצבאי שעשו היום פקח להם את העיניים, והם ישבו ורשמו המון נקודות.

נכון שיש נשק, ובכל שאר הדברים אנחנו מתנהלים כמו פרטיזנים, אנחנו כל הזמן צריכים להיות עם יד נטויה. זה לא הגיוני, גם כיתת הכוננות היום בלי קסדות, ואני שם בצד כרגע את כל ה- - - עם בגדים כאלה.

אתה אומר ספר וכיתות כוננות.

ספר וכיתות כוננות לטווח ארוך. שני הדברים האלה, כן. ובכל שאר הדברים מיכאל אנחנו,

אתה יודע להתקדם, חד-משמעית.

אני רוצה להגיד עוד משהו. חוץ מכיתת כוננות, יש גם צוותי חילוץ מהריסות. אמרתי שצריך לתת להם ימי מילואים, לשלם להם, כי להוציא אדם פרטי ממקום העבודה לאימון זה בלתי אפשרי.

אתה מדבר על יחידת חילוץ?

בטח, וגם כיתת הכוננות, הם צריכים להתאמן לפחות מבחינת - - -

בתוכנית של כיתות הכוננות העתידית, כל כיתה תקבל ימ"מ אימונם בשנה.

ויש גם כוחות חילוץ.

מה זה כוחות חילוץ?

חילוץ מהריסות. הרי עד לפני חודשיים כל המדינה דיברה על - - -

מי שהקים את כיתת החילוץ הזאת הוא רשות?

אנחנו הקמנו אותה, יש לנו כמה כאלה.

יש סטנדרט כזה בארץ, יחידת חילוץ?

בטח, של פיקוד העורף. אתה לא יכול להמשיך לאמן אותם כדי להגיע לרמה שהם יוציאו אנשים מהריסות. צריך ללמוד איך, זה המון עבודה.

אנחנו בעשר הערים של השבר הסורי-אפריקאי.

תיאורטית, למה שלא תקים כיתת כוננות גדולה שיהיו בה 60 או 70 איש, ובתוכם מומחים לחילוץ?

אני אעשה את זה, והם יהיו גם כבאים וגם מחלצים מכל מקום.

אתה מפריד בין הדברים?

אם לא יתאפשר לי, אני אעביר את כל העבודה הזאת גם אליהם. אין לי בעיה לעשות את זה. יש מספיק אנשים גם פיזיים וטכניים.

אני לא בטוח שנכון לך לייצר כמה מאמצים. תקים כיתת כוננות, מעין פלוגה שבתוכה יש מחלקת חילוץ, ושם יהיו להם ציוד מסוים ואמצעים, אבל הם יהיו תחת מטריית כיתת הכוננות, ואם הנושא הוא בית שנחרב, גם כיתת הכוננות עוזרת.

אם יהיו לי 60 תקנים, אני מוכן להקצות 15 לדבר הזה. אפשר לעשות את זה.

תבקש 60 תקנים. אם אנחנו ליישוב של 100-200 משפחות מקצים 24 או 30 תקנים, ערים של 10,000 איש יכולות להיות עם 60 תקנים, בלי ויכוח בכלל, וזה לפי אזורים, כי כשיש אירוע, אתה רוצה זמינות מאזור מסוים.

אני אומר לא, כי אני מנסה לחלוב את הפרה הזאת עד אינסוף, פשוט כי זאת המציאות שלנו. ההסתכלות על קצרין היא במשקפיים של ההסתכלות על שאר חלקי הארץ, וגיאוגרפית זה לא עובד, כי גם אם ייכנס לפה חיזבאללה וגם אם קורה משהו ביטחוני או אם יש רעידת אדמה, היכולת לנוע היא בעייתית.

בואו נשמע את העסקים, אנחנו חייבים להזדרז.

הצגתי את עצמי קודם, אני לילך, אני תושבת קצרין, גדלתי פה. לי יש עסק שהוא מפעל. אנחנו מייצרים מזכרות לתיירים. אני דור שלישי של יצרנים, סבא וסבתא שלי היו ניצולי שואה והביאו את הנושא של ציפוי ויציקת מתכות לישראל. אבא שלי המשיך את המפעל והיום אני מנהלת אותו.

איפה המפעל ומה הוא יוצק? תני לנו דוגמאות.

באזור התעשייה. אנחנו בעיקר מתמחים במגזר הנוצרי.

צלב למשל?

גם, כן. שילוב של מתכת ועצי זית.

היא זכיינית של הוותיקן, שנים.

זה מביא דולרים למדינה?

נכון. עכשיו אין לנו דולרים במדינה.

למה? הנוצרים לא באים, אין צליינים.

אין תיירים בכלל בישראל.

זה נמכר באתרים של נצרות.

אנחנו משווקים את המוצרים שלנו בכל האתרים התיירותיים בארץ וגם מייצאים לחו"ל לאורך כל השנים שבהן המפעל קיים. בקצרין אנחנו 38 שנים. המפעל הקודם היה בבניין מרכזי בתל אביב לפני שהוא נשרף. אנחנו מייצרים מזכרות לתיירים, זאת ההתמחות שלנו. בכל השנים חווינו אינתיפאדות, מלחמות, התמודדנו עם הכול. תמיד נפלנו בין הכיסאות, למה? כי במהות שלנו אנחנו מפעל יצרני ולא מכניסים אותנו אף פעם לענף התיירות, אבל אנחנו מייצרים אך ורק לתיירים שמגיעים לארץ או מייצאים לאוכלוסיות נוצריות בחו"ל.

תמיד נפלנו בין הכיסאות, גם בקורונה, כשהתחילה הקורונה אנחנו היינו בשיא עונת התיירות, זו הייתה שנה שהייתה אמורה להיות שנת השיא של התיירות. אני לא אכנס כרגע למענקים של הקורונה, אבל גם שם נפלנו בין הכיסאות. עוד לא הספקנו להתאושש, כי ענף התיירות הוא הראשון שנפגע והאחרון שמתאושש תמיד, לא משנה מה יקרה במדינה. רק התחלנו להתאושש והתחילה עונת התיירות, היינו בשיא והיה צפי מאוד גבוה, ונפלנו על המלחמה הזאת. אתה אמרת, יישוב ספר או לא יישוב ספר, למי שקשור לענף התיירות ממש לא משנה איפה המיקום שלו. כשאין תיירים בארץ פשוט אין תיירים. זה לא משנה אם אני באילת או בקצרין, אין קשר. אני נפגעתי באופן ישיר, המפעל שלי סגור היום. עוד לא החזרתי את העובדים שלי מהקורונה. אני עדיין מתמודדת עם השלכות הקורונה ונפלה עליי המלחמה הזאת, ואין לי מענה.

פנית לגופים שאת עובדת מולם?

איזה גופים?

רשויות המס, עזרה שאת יכולה לקבל?

רשויות המס? יש לי לדוגמה ארנונה. אז בקורונה משרד הפנים נתן הוראה למועצות, כי הכניסו אותנו לבתים ונעלו אותנו בהסגר, ואמרו "אוקיי, שלושה חודשים בעלי העסקים לא משלמים ארנונה". היום אנחנו כביכול עובדים, אמרו לי ,"תעבדי, אף אחד לא אומר לך לשבת בבית", בשביל מי אני אעבוד? בשביל מי אני אייצר? אז למה אני צריכה להמשיך לשלם מיסים?

אני רוצה להגיד לך שני דברים. אחד, אנחנו רוצים שיגיעו לפה גורמים בכירים במשרד הכלכלה להציג מה הם יכולים לעשות למענך, בהלוואות ומענקים. זה מה שיש, הלוואה או מענק או שילוב, וזה יהיה בשבועיים הקרובים.

כרגע אני לא יכולה להגיש שום דבר.

אני אבדוק ישירות עם הצוות שלי במקרה שלך, למי את יכולה לפנות מיידית, לא לחכות לפגישה, אבל כשתהיה פגישה כזאת אני רוצה שתהיי שם, כי אנחנו רוצים שיגיעו סמנכ"ל או מנכ"ל משרד הכלכלה ויציגו מה הם מסוגלים לעשות. במקרה שלך, אפשר גם לפנות למשרד התיירות ולראות האם יש החרגה שם של עסק תומך תיירות. את הבדיקות האלה אני אעשה. נציג משרד הכלכלה, אתה יכול ללוות אותה אישית. תחליפו ביניכם טלפונים, אבל אני מתחייב בפנייך שאני אלווה אותך מול כל הגורמים למצוא פתרון, בסדר?

אוקיי.

מישהו רוצה להוסיף? חברי כנסת?

לגבי קצרין, מעבר לטילים, ראינו את מה שקרה בדרום. צריך ללמוד מהניסיון הזה. מחבלים יחדרו מסוריה ויחפשו את קצרין. אני חושב שזה דבר נוסף לגבי הצעת החוק.

אף אחד לא האמין שטנדרים יגיעו לאופקים.

והם בסוף הגיעו לשדרות, לאופקים, מעבר ליישובים.

מה שקרה שם יכול לקרות פה, אין שום הבדל.

ולכן האזורים האלה חייבים להיות מוגדרים כספר, גם קצרין, וגם יישובים כמו בני יהודה וחספין, יישובים גדולים שנמצאים פה באזור. למרות שאני גר ביישוב קטן, אני חושב ש- - - את היישובים.

אנחנו נביא הצעת חוק ונחתים גם אתכם.

השאלה היא האם המקור הוא הצעת חוק, או שזו תקנה מ-2007.

לדעתי ההגדרה של מי זכאי להיות יישוב ספר היא בחקיקה.

צריך לתקן את החקיקה הזו.

הם חוקקו תקנה שמאפשרת לסייע להם כאילו הם היו בספר, אבל זו תקנה זמנית שתחלוף.

ראיתי את מה שדימה דיבר עליו אצל משה דוידוביץ'. קיבלתי ממנו הצעת חוק, רצינו לעבור עליה.

אנחנו נקדם את זה. נקדם את הצעת החוק, נדחף אותה כדי שיהיה להם מעמד קבוע ולא יצטרכו תקנות מיוחדות בזמן חירום.

אני מצטרפת למה שנאמר כאן. אתם צריכים לקבל תמיכה וסיוע מהמדינה, לא להשאיר אתכם כאילו לא קורה כלום, כאילו המלחמה לא נוגעת בכם. לא רק להיות מוכנים, אתם גם משיגים ומשקיעים ומפעילים כוח אדם נוסף ומגיעה לכם תמיכה. נגיש הצעת חוק, אני אצטרף להצעת החוק.

אנחנו נדאג לקצרין. נגב-גליל ישקיעו פה.

אנחנו נדאג לכם.

אדוני יושב-הראש, אני אגיד איפה הדיסוננס. בתרבות הגולן לא נהוג לצעוק, אלא אם רוצים לגרש אותנו מאדמתנו. אנחנו יודעים לתת פייט. התרבות כאן היא לא לשרוף צמיגים ולא לגדף ולא לעשות בלגן. זאת אומרת, זה שאנחנו לא צועקים "געוואלד", זה לא אומר שהמצב כאן הוא לא פשוט.

אני אוהב לעבוד עם מי שלא צועק, עם מי שהוביל את העיר שלו להצלחה, ואתה אחד מראשי הערים הגדולים במדינה. הכי כיף לעזור למי שיודע לשים את הכסף במקום הנכון. תגיד עוד משהו ונסכם.

ניסים, אני מצפה ממך להרבה יותר. אמרתי את זה בתחילת דבריי בציניות, לא היית פה. אנחנו מכירים שנים, גם אותך וגם את שאר החברים. אני מכיר אותך עוד מתקופת התנדבותך בעירייה - - -

לא התנדבות, הייתי ממלאת מקום ראש העיר בשכר.

ציפיתי, וב-30 הימים האלה לא שמעתי ממך. אתה יודע שיש על זה ביקורת, אתה אפילו היית לפי טענתך גם כמה זמן כאן תושב קצרין. זה לא נורמלי שאתה חלק מהמערך כאן ולא נתת את הדעת שלך או תחושת כתף. קח את זה כביקורת בונה.

קח את זה לעתיד.

לא, זו לא ביקורת בונה, זה ניסיון להכניס פוליטיקה, ואני אומר, תשמע, שכח מזה. אתה רוצה? ניפגש, הנה עכשיו אנחנו פה מנסים לעזור, תזרום עם זה. לא צריך לקבל הוראות ממשה אלון.

לא צריך עכשיו את ההיסטוריה, עם הפנים לעתיד, אני רוצה שתהיה לכם פגישת עבודה שלכם, אבל כמובן כולנו מחויבים.

אני לא מכניס שום פוליטיקה.

בסדר, לא דיברתי איתך, להפך, גיביתי אותך. אני חושב שכן צריך להתייחס לקצרין בצורה רצינית.

יש פה נכונות לפתוח דף חדש ולעבוד ביחד. חבל.

אנחנו נבחן את זה במעשים, אין שום בעיה. באהבה ובשמחה.

אנחנו מנסים לייצר אווירה של עבודה משותפת. גם מה שהיה בעבר לא מעניין. ואטורי פה היום, תרים אליו טלפון מחר, תקבע איתו פגישה, נעבוד על הדברים שאמרת, לא נשאיר אתכם לבד. ראשית, אני רוצה לשבח אותך, ראש העיר. נעשית פה עבודה מדהימה יחד עם צוות מדהים של אנשי מקצוע ושל מתנדבים גם במטה האזרחי. מרגישים שהעסק פה מנוהל ומוחזק, וזה יוצר תחושת ביטחון וחוסן בקרב אזרחי קצרין. באנו היום כדי לראות מה משרדי הממשלה עושים למענך. נתת לנו דגשים ואנחנו מאמצים את כולם. אחד, חיזוק כיתת הכוננות, תקצובה והשבחתה לטווח ארוך, את זה נעשה איתך.

שתיים, הצעת חוק להכנסה קבועה של יישובים בגולן להגדרת יישובי ספר, ולא הגדרה זמנית כפי שנעשה עכשיו במלחמה. נגיש את הצעת החוק הזאת, ואם יש כבר הצעת חוק ממשלתית, עוד יותר טוב, ונדאג שהיא תקודם. ביקשנו מנגב-גליל להקצות לך סכום למלחמה, בסכום הזה תשתמש לחוסן, להפגה, למקלטים, לכיתת כוננות. נעשה מעקב אחרי שלוש המשימות האלה. אני רוצה שנסיים באווירה טובה. אני אשאיר אותך ואת ואטורי פה לבד, כל השאר ייצאו ונעקוב אחר הדברים. תודה רבה.

אני מודה לך, זה לא מובן מאליו, אני מראש אומר על ההזמנות להגיע לכל מיני יעדים רחוקים, אני לא נוסע, אני נשאר בעיר ואני מברך על מנהיגים שיודעים להגיע לשטח, לבוא מהמקום ולעזור גם באופן פרסונלי לבעלי עסקים. תודה רבה.

אנחנו נלווה את מי שצריך. קחו את הטלפון של העוזר.

איך שהחלה המערכה הזאת, הבנו שאנחנו נכנסים לתקופה ארוכה. במלחמת לבנון השנייה הייתי מג"ד חילוץ והצלה, וביום השלישי קראו לי לצפת ואמרו לי, "בוא תנהל את העיר". מה שעשינו שם היה מורכב מאוד, ובין יתר הדברים שחרוטים לי זה חלוקת המזון למשפחות, כי הכול היה סגור - - - בתרחיש שייכות במידה לא מבוטלת, כשתתחיל המערכה הצפונית. כמות הנפילות בגולן ובכלל בצפון תהיה גדולה, וממילא הנושא של האספקה וכאלה דברים ייעצרו במידה רבה. בוודאי שלא תהיה חלוקה בין היישובים, כי השליטה על כל הצירים כאן היא שליטה צבאית של אוגדה 210, ופצ"ן. אז יהיה קשה לנוע כאן.

לכן אמרתי, בואו נפתח מרלו"ג, מרכז לוגיסטי שהמטרה שלו בחירום העתידי היא הנושא של חלוקת מזון ליישובים, לצרכניות או הביתה. איך שהתחלנו את המערכה הזאת, התחילו להתגייס כאן כמויות משמעותיות של כוחות, ולחיילים יש צרכים שלא מולאו על ידי צה"ל, והתחלנו לגייס תרומות ולנפק פליזים, חם צוואר, בגדים תרמיים, אוכל, ממש הכול. ברמה גבוהה ובכמויות גדולות, כולל אוכל חם. אנחנו מכינים לחיילים אוכל חם ומביאים להם לשטח, כולל הסעות, אגב. לצה"ל בהתחלה גם לא היו מספיק הסעות, והאוטובוסים שלנו היו מסיעים את החיילים לאימונים או מורידים אותם מהחרמון באמצע הלילה וכל מה שצריך.

הסניף השלישי, נקרא לזה ככה, נוצר במשך הזמן עם המפונים. אנחנו מנפקים גם למפונים מזון, חיתולים, בגדים, צעצועים. כל מה שהם צריכים חוץ ממערכת החינוך שתכף ניגע בה. המצב של הגולן הוא מוזר באיזשהו מקום, כי הוא לא קיים במקום אחר. אחד, אנחנו לא מפונים. למרות שיש לנו כאן אפס עד שניים ואפס עד תשע וכן הלאה, אנחנו לא מתפנים. הייתה הצעה לפנות, אמרתי להם, "אני לא מתפנה", וכשהחבר'ה התעקשו, אמרתי להם, "אוקיי, בואו נעשה משהו פשוט, אתם שוכרים לי ספינה של מנו ספנות, מעמיסים את הגולן ואנחנו יוצאים לשיט קלאסי באירופה, לאן אתם מפנים אותי?"

המצב של גבול לבנון שונה בשניים-שלושה דברים עיקריים. אחד, זה הנשק תלול המסלול שקיים שם. הרע"מ, רקטה עתירת משקל שקיימת שם ולפי המודיעין לפחות לא קיימת כאן. אני לא יודע אם יש לנו על השולחן מודיעין, אני מקווה שכן. זה לא משנה אם נכנסת לממ"ד או לא נכנסת לממ"ד, הרקטה פשוט מוחקת את הבית, זה דבר אחד. השני הוא מנהרות שכאן לא קיימות ויש סיכוי שעדיין קיימות שם, והשלישי זה צה"ל, שרוצה מגרש משחקים נקי, במידת האפשר, לפחות אזור מסוים שבו אין לו אזרחים ישראליים. אצלנו זה קיים ממילא, כי יש לנו את כביש 98 שמתחיל מחמת גדר באופן מעשי ומגיע עד החרמון. בכל מה שמזרחית מכביש 98, התנועה היא באישור של החטיבה בלבד. חקלאים לא נכנסים לשטח והתושבים, נוסעים עד לצומת חספין.

יש יישובים שנמצאים מזרחית, כמו המיצר שהוא צמוד גדר או אלוני הבשן, אבל אנחנו מסתדרים. אני טוען שאין מה לפנות באופן כללי. יותר מזה, מבחינתי זה נוגד את ערכי הציונות. אני עדיין אלוף משנה בצבא. מבחינתי יש פקודה, "הגן בגזרתך". אמרתי לצבא, "תגנו בגזרתכם, למה אתה מפנה אותי? תגן, זה התפקיד שלך, אני לא מתפנה", והתושבים הולכים עם זה עד הסוף. נוצר מצב אבסורדי. קודם כל, זמן ההתרעה כאן הוא אפס עד 15 שניות, אנחנו נמצאים ב-15. זאת אומרת יש כאן ממ"ד, אבלאין מה לרוץ אליו, כי אין זמן להגיע אליו. בנוב זמן ההתרעה שלי הוא אפס. אין לי מה לרוץ למקלט, אלא פשוט להשתטח ולשים ידיים על הראש. אלה ההנחיות.

מצד שני, למרות כל זה, מגיעים אלינו מפונים. יש לנו כאן קרוב ל-3,500 מפונים. בין אם זה באפיק, בין אם זה בכפר חרוב, בין אם זה ברמות, בין אם זה במלון רמות, במלון כינר, במלון סטאי, במדרשה בחספין וכן הלאה. תחושת הביטחון שהקהילה כאן מקרינה, אני אקרא לזה ככה, היא מדהימה, ואין לנו שום בעיה עם זה שמגיעים לכאן אחרים. אם נצטרך פינוי, מי מפנה את המפונים, לצורך העניין?

יחד עם זאת, נלחמנו לא בקלות בשביל שיכירו בכל היישובים שלנו כיישובי ספר, ובסוף הצלחנו. הם נכנסו אתמול בהצבעה ליישובי ספר. יש לנו הולנדים בצד ההוא, שוויצרים בצד ההוא וסקנדינביים בצד ההוא. אנחנו לא קו עימות בהגדרת החוק, וכתוצאה מכך, החלטת ממשלה מספר 2127 משנת 2000 קבעה מהו קו עימות, והגולן לא מוזכר שם, ולכן אנחנו לא מקבלים תקציב. פגשתי את שר הנגב-גליל, אמרתי לו, "אתה רוצה שאני אוסיף את המילה 'גולן' כדי שתיתן לי משהו?".

אסור לו לתת?

אסור לו כי אני לא קו עימות.

אבל תחת ההגדרה של הגליל אתה נחשב?

כן, אני נחשב לגליל.

יישובי ספר גם נחשבים.

לא, רק קו העימות כרגע.

קיבלת ממנו בעבר איזשהם תקציבים?

בשנה האחרונה לא, בגלל הדירוג הסוציו-אקונומי 6. אבל עכשיו הוא חילק 15 מיליון ל-18 יישובים, אני לא ביניהם ואפילו לא הצמודים שלי.

18 יישובים בגולן?

17 בגליל.

אנחנו צריכים לקחת את זה לטיפול ולהוציא ממנו כסף.

אמרתי לו, "למה אתה לא נותן לי?", הוא אמר לי, "חיים אתה לא קו עימות".

השאלה היא אם היועצים המשפטיים עוצרים אותו או שאין לו את הקריטריונים. אם אלה קריטריונים אפשר להגמיש. אם זה היבט משפטי, חקיקתי, זה יותר מסובך, אבל נבדוק את זה.

אני כתבתי מכתב לראש הממשלה, לשר האוצר, לשר הביטחון ולשר הפנים. חברים, תתקנו את ההחלטה, זה לא יכול להיות, תכניסו אותנו לקו העימות בבקשה ותיתנו לנו מה שמגיע לנו. אנחנו מתקשים לנהל את הדברים כאן בגלל בעיה כספית. הדבר השני שאני אגיד, גם כשמגיע איזשהו תקציב, הוא מגיע מאוד נקודתית. במקום שיתנו כסף ויגידו, "תעשה את מה שאתה צריך". אומרים לך, "קח 240,000 שקל למקלטים. קח 500,000, אבל מותר לך 1,2,3,4". אני אומר להם, "אני לא צריך את זה". אני אתן דוגמה כדי שנבין. קיבלתי איזשהו סכום, קרוב ל-200,000 שקל מהיחידה להתיישבות. מה מותר לי לעשות עם זה? חמ"לים ביישובים, אבל את זה כבר עשיתי.

אז מה אני אעשה עם הכסף? למה אתם מתעקשים להגיד לי מה לעשות איתו? אנחנו, ראשי הרשויות, יודעים יותר טוב מכולם מה אנחנו צריכים ומה דחוף לנו. לנושאים ה"רכים" אנחנו לא מקבלים כסף, לתחזק את הקהילה, לתחזק את החינוך, דברים כאלה. היחידים שנתנו לנו 120,000 שקל זו החטיבה להתיישבות, שאיתה אנחנו עובדים כרגע בתוך היישובים. לפני 4 שבועות רכשתי 200 אפודים קרמיים ו-200 קסדות, והם עוד לא הגיעו. אני לא יודע מתי הם יגיעו, כי אין בארץ. זאת אומרת, זו לא רק בעיה של כסף, זו גם בעיה של אספקה ואנחנו מתמודדים עם זה כמו שצריך. רכשנו 350 מכשירי קשר, בעלות של 1,200 שקל לאחד, רכשנו ציוד עזרה ראשונה בכמויות מספיקות, וציוד שכן אפשר היה להשיג אותו בצורה כזאת או אחרת.

כמה חברי כיתת כוננות יש לך בכל יישוב?

היום ברוב היישובים יש בין 16 ל-25, ואני טוען שצריך להשלים ל-30.

התחלנו עם זה ב-7 באוקטובר? כלומר, הייתה פה שאננות?

לא הייתה שאננות. הייתה החלטה של צה"ל, ואני הייתי בוועדת חוץ וביטחון פעמיים-שלוש והתנגדתי. אני גם יושב-ראש ועדת הביטחון של אשכול גליל-מזרחי, וגם יושב-ראש ועדת הביטחון של מרכז השלטון האזורי. התנגדתי לזה אז, ואני ממשיך להתנגד לזה היום. צה"ל החליט שבגלל גניבות הנשק הוא מקזז לנו את הנשקים, והוא הלך והוריד עד שהגענו למצב של כמעט פשיטת רגל, אני אקרא לזה כך, בנושא של מוכנות.

אז כרגע לרוב יש 16 עד 24 נשקים?

כן, ואנחנו חייבים להשלים את זה ל-30.

כולל אימונים?

כולל הכל. אנחנו חייבים להשלים את זה.

מי האחראי על הכיתות, המשטרה וצה"ל? איזו - - - יש?

לא, אין לנו משטרה כאן. מי שאחראי כאן אצלנו זה אוגדה 210, חטיבה 474, רק צה"ל.

רק צה"ל? בכל היישובים?

כן. וזה יוצר לי בעיה.

יש לך בני מקום? יש לך יכולת?

אין לי בני מקום.

בפקמ"רים בגזרת פצ"ן האחריות היא של פצ"ן, בגזרת פקע"ר זה כרגע משולב פקע"ר ומשטרה. זו השאלה שאתה מכוון אליה?

לא. אני סגרתי עם סגן ראש אמ"ץ שיש מקומות שיתגבר אותם בבני המקום, לא את כל כיתת הכוננות. נניח מפקד כיתה ו-6-5 בכל יישוב, ואז הם נמצאים ב- - - וכאלה שהצבא לא גייס אותם לכוחות המלחמה.

כן, זה הפך להיות מורכב מאוד. יש היום יישובים שיש בהם כיתה משולבת, בין כיתה של מג"ב וכיתה של צבא. יש נהירה גדולה מאנשי מג"ב לעבור לצבא, כי הם מקבלים ימ"מ בצו 8, ויש אנשים עם שני נשקים.

אז גם את זה פתרנו אמרנו שאפילו אם בני המקום יהיה תוספתיים, נגיד כיתת כוננות קיימת, כולם מתנדבים. עוד 5-6 מילואים, לא חברי כיתת כוננות.

לא. טוענים ראשי הרשויות שברגע שאתה נותן למישהו צו 8 כדי להיות שותף לחבר כוננות, אנשים עוזבים את ההתנדבות במג"ב. אנחנו פוגעים בעצמנו, כי רצינו מתנדבי מג"ב שימשיכו גם אחרי המלחמה.

אני מכיר את הטיעון הזה. מולו יש לפעמים מציאות שבה חברי כיתת כוננות לא נמצאים ביישוב שלהם במהלך היום, ואם אנחנו רוצים ביטחון במהלך היום, וראינו שכיתות הכוננות מגיבות ראשונות, ועמדו לבד גם שעות. אני מקווה שזה לא יקרה בעתיד, אבל אין לדעת. האירוע הוא כוללני ומסיבי, אז תהיה נפילה בין הכיסאות, וליישוב כזה יהיו חמישה שהם ברזל. העניין של מעמדות או חוסר תיאום בין צבא למשטרה לא מתקבל, כי בש"ג פה ביישוב יש חיילים ויש שוטרים, ויש קב"ט והוא יידע לארגן, ויידע לעשות תדריך יומי בין בני המקום לכיתת כוננות, לשוטר בלילה, כמו שאנחנו עושים במקומות פחות מסוכנים כמו ירוחם.

יש ראשי ערים שלא יודעים להביא בני מקום, שאף אחד לא רוצה לעשות מילואים. זו בעיה שלהם. אבל אם ראש עיר יודע להביא 6-5, בין אם זה מתוך כיתת הכוננות, וכל אחד מהם יעשה שבועיים, צריך לתת לכולם להיות חלק מעניין המילואים, בתוך כיתת הכוננות, או להוסיף בתוך היישוב הזה בני 60,55,50, שישה אנשים שיהיו מילואים, שגם יקלו על שמירות במהלך היום ויהיו חלק מהתדריך הלילי. זה עיקרון שנסגר כבר עם סגן ראש אמ"ץ.

זה מה שקורה. אנחנו עדיין מחתימים אנשים על נשקים.

הוא מופעל, הוא אומר שאין לו בכלל בני מקום.

לא, כי בפקמ"רים הוא שייך לפיקוד צפון.

בפיקוד המרחבי, פיקוד צפון.

לא מעניין אותי הפקמ"ר, אבל סגרתי שגם בפקמ"ר יגיע גיוס למילואים. כל חברי חניתה עכשיו מגיוסים למילואים, זו בקשה שלנו. כיתת הכוננות שלך מגויסת למילואים בכל היישובים? כל הכיתות?

כן. זה אותו הדבר גם בקו העימות.

אז מצבך טוב. כל הכיתות, אז אתה לא צריך ימ"מ. יש לך מקום שאתה צריך בו בני מקום?

הכיתות היום נעות בין 16 ל-20.

אבל כולן מגויסות למילואים?

כולם מגיוסים, מי שבכיתת כוננות מגויס.

טוב. בואו נמשיך.

אבל צריך להגדיל את זה.

הצטרפה אלינו חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי, אשת הגליל והצפון. היא תמיד איתנו בסיורים. ברוכה הבאה טטיאנה.

מה שאתם רואים כאן זה ציוד לבתי הספר היישוביים. אלה חבילות מזון, בעיקר למפונים. אנחנו מכינים את עצמנו לשלב שבמידה ואנחנו ניסגר כאן, יהיה לנו את כל מה שצריך, בין אם זה מזון, בין אם זה טואלטיקה.

הרבה מזה תרומות?

הכול תרומות.

זה מטורף.

ולמי זה?

מי עוסק בגיוסי תרומות? יש לך כסף ממשלתי שעוזר לך לנהל את את המרלו"ג הזה?

אין לי כלום.

למי שייך הבניין הזה?

למועצה.

כל ההפעלה הזו נעשית בתרומות, ללא כסף של המדינה?

כלום. חיילים באים ומקבלים אוכל.

המועצה מממנת בן אדם שעובד פה, אנשים שעובדים פה ביום-יום, מחלקים את זה בעצם.

מפונים מקבלים אוכל, חיילים מקבלים אוכל.

יש דרך לעזור עם מקום כזה? בואו נשמע ביחד.

- - - לאורך נשימה, כיוון שאנחנו מבינים שהמלחמה הולכת להיות ארוכה. החיילים היום עושים המון משימות של סיוע לאזרח, בין אם זה שמירה בבתי ספר, שמירה על היישובים, אנחנו מנתקים מגע משם לאט, לאט כדי שהסד"כ יוכל לחזור לשוק העבודה. בסוף זה פיקוד של מילואים. האם גדודי הסדיר יכולים לעזור במתקנים כאלה? אני צריך לבדוק - - -

ברור לי, הבעיה פה היא כוח אדם, לדעתי הבעיה פה היא תקציב. פיקוד העורף יכול להגיד ש- - - יש לכם בעיית כוח אדם פה? או שזו לא הבעיה?

ארגון מטה למשל אומר, "יש לי לתת לך - - - משאית, 14 משטחים, אני כבר מרים טלפון לחבר, אומר לו, "יש לך משאית, נכון? סע".

וצריך מלגזה, אז הוא מתקשר לחבר שלו.

הוא מגיע לכאן, מתקשר חבר אחר, "תביא את המלגזה לכאן".

הכול בתרומות.

הכול בהתנדבות ותרומות.

יש בזה הרבה יופי, אבל אתה צריך לקבל 2 מיליון שקל מהמדינה ואין את המקום הזה.

בכינר יש 300 ומשהו איש, ברמות יש 380 איש והם אפילו - - - מלון רמות היה סגור, כי לא היו לו ממ"דים בעבר. בתנאים שלו היה כתוב שבחירום הוא סוגר, ואז התברר שהוא בנה ממ"דים. שלחתי לשם את קצין המיגון של פיקוד העורף, הוא בדק ואישר 380 איש. רבע שעה אחר כך קיבלתי טלפון מגיורא זלץ, ראש המועצה של גליל עליון, והוא אמר לי, "חיים, שמעתי שאישרת שם 380 חדרים". אני לא יודע איך זה הגיע אליו כל כך מהר. אמרתי לו, "כן", והוא אמר לי, "שמור לי את זה". אמרתי לו, "למה לשמור לך את זה?", והוא אמר לי "אני מתפנה אלייך". אמרתי לו, "גיורא, זה הגיוני? אתה מתפנה מגליל עליון אליי?" והוא אמר לי "זה מה שיש".

הוא פינה גם ציבורים שלא נמצאים בקילומטראז' שהמדינה אמרה לו.

ביישוב רמות למשל יש 200 איש פחות באופן רגיל, ועכשיו יש 900-800, כי יש שם הרבה צימרים, כל הצימרים תפוסים על ידי מפונים או מתפנים. אין לי מיגון, מערכת החינוך שלי לא בדיוק עובדת ופתאום יש לי הכפלה של הילדים.

למה הכוונה ב"לא בדיוק"? יש חינוך או אין חינוך?

העברנו את החינוך לתוך היישובים. פתחנו 31 מיני-בתי ספר בתוך היישובים.

בסדר. מבחינת ההנחיות שמגיעות אליהם, לא רק בהתגוננות האישית, אלא בהתגוננות הקהילתית.

במדיניות ההתגוננות יש מגבלה על התקהלויות. העלינו את זה מ-300 ל-500. לבתי ספר אישרנו לפתוח רק בשבוע שעבר. המדיניות היא צהובה, מדיניות חירום. זו לא מדיניות שמאפשרת את מה שהם רוצים, ולשאר חבלי הארץ חוץ מאזור פיקוד צפון ואני לא מדבר על הסביבה של עזה. המדיניות היא ירוקה, הכל שגרתי למעט התקהלות של עד 1,000 איש, קרי לא לעשות מופע של 15,000 איש.

בצפון יש 2 קילומטר, 4 קילומטר ו-9 קילומטר.

עד 9 קילומטר. ברמת הגולן ההתקהלות מוגבלת ל-500 איש. בתי הספר - - -

זו לא השאלה שלי. בצפון היה לנו פינוי 2, אחרי זה 4, אחרי זה 7, אחרי זה 9.

לא, 3-0.

יש 2-0 ,4-0, 5-0 ו-9-0.

לכל קו יש הגדרה.

נכון, עד 9-0 זו אותה ההגדרה.

הגולן הוא 9-0?

כן, אבל עם לימודים. כי בגליל 9-0 זה עם לימודים, למעט 3-0 שאין שם תושבים. הוצאנו את התושבים.

עד לפני שבוע אסרו עליי להסיע תלמידים באוטובוסים.

כן, אני חושב עשיתם דבר יפה וחכם, להשאיר את התלמידים ביישוב.

כן, ואסרו עליי לפתוח בתי ספר.

איך עשיתם את זה מבחינה ארגונית?

השקענו בזה הרבה.

כסף?

גם כסף אבל בעיקר פירוק. פשוט פירקנו את כל בתי הספר.

מה זה אומר?

משרד החינוך עוזר לי קצת בשעות.

יש עלויות. הוא מקבל עזרה כמועצה?

לא.

למה? נתנו לרשויות כסף גם לסייע בחינוך. אתה מכיר בצרכים שלו? אתה יודע מה ראוי לתת לו? אין לך גיבוי של מה? של חשב המשרד?

משרד החינוך יודע מה לתת, אבל זה לא מספיק, מכיוון שמשרד החינוך יודע לעבוד בבתי הספר, הוא לא יודע לעבוד - - -

כן, אבל הרשות היא תמיד גורם מפעיל ומממן עבור משרד החינוך בהמון מרכיבים. זה לא קורה במלחמה, זה קורה כל השנה. אם הגדלתם הוצאות כי יש מלחמה, ההיגיון הוא שהם הגדילו הוצאות. השאלה היא אם מישהו בא ואומר, "בואו נעזור לכם". אני יודע שבדרום עשו את זה, ואני שואל למה לא עשו את זה פה.

זה חלק ממה שחיים אמר בהתחלה, התפיסה במדינה שפה הכול בסדר.

כי אני לא קו עימות.

זה לא קשור לקו עימות, תפסיקו עם זה.

טבריה קלטה הרבה מאוד אזרחים.

אני רוצה להסביר. בעקבות האישור של פיקוד העורף ופיקוד צפון, התחלנו לפתוח את בתי הספר. אם אני פותח את בתי הספר, אני לא יכול לתת מענה למפונים, מה שאני כן עושה עכשיו, כי בתוך היישובים אין לי מגבלה. אם אני אפתח עכשיו את בית הספר, ייכנסו לי 120 ילדים, ואין לי איפה להכניס אותם.

חיים, יש לנו משימה אחת. נגב-גליל צריך לשים פה כסף ומיד. משרד החינוך צריך לעזור פה במרכיבי ההוצאה של הרשות המקומית, שהוא רואה את ההירתמות שלה. הביאו מודל יפה של חינוך ביישובים, יש פה מפונים רשמיים ולא רשמיים, צריך לתגבר פה בתקציבי חינוך. נפנה למנהלת המחוז קודם, ניתן לה את היכולת לפנות לשלטון המרכזי, ואם לא, נלך לשר החינוך. יהיה פה כסף לחינוך.

הגולן זה אנשי בזלת. סלע הבזלת הוא סלע קשה, כשסלע כזה נאחז בקרקע, להוציא אותו זו עבודה קשה. מישהו ניסה להוציא פעם אבן מהאדמה? אנחנו חזקים, קשורים לאדמה, לא מבקשים להתפנות. יש כאן הירתמות של הקהילה, והדוגמה הזאת חלה על כולם.

מה שאתם עושים מעורר השראה. יש פה יצירתיות ויש פה חברה אזרחית. אנחנו לא מזלזלים בטוב הלב, גם של תורמים, גם של מתנדבים, אבל להשאיר אותך עם אפס מענים, זה לא תקין. אתה לא חייב להיות בשיא הסיכון ולא חייב להיות בשיא המימון, והממשלה צריכה לעשות פה דברים. לא להשאיר אותך רק כי זו היזמות הבלעדית שלך.

הוא לא קיבל כי המצב שלו היה פחות בעייתי, אבל אנחנו עובדים גם על זה.

כתבנו לוסרלאוף מכתב עכשיו, וחבר של המפלגה שלו גר פה, קרויזר, שלא יראה את פניו בכנסת. אנחנו חייבים לפתור את כל הבעיות הבירוקרטיות.

גם השגת סייעות.

הוא יהיה גמיש, אני סומך עליו. הוא יקבל כסף וינהל אותו בתבונה ובצניעות.

אמרת משהו נכון. זו הנקודה בדיוק. עם מתנדבים אתה יכול למשוך זמן מסוים, באיזשהו שלב זה מתחיל לרדת, וזה לא יעזור. זה בדיוק מה שקורה לנו עכשיו. זאת אומרת הקמנו מערכת, אנשים עובדים ממש קשה, בעיקר במערכת החינוך, זה לא יחזיק עד אינסוף. אני צריך להתחיל לשלם, ואין לי מאיפה.

זה חלק מהרציפות וההמשכיות שדיברת עליה. המלחמה בעזה תימשך כמה חודשים ואם הצפון, לא עלינו, ייהפך למלחמה כוללת, זו תהיה תקופה ארוכה.

אני אגיד רק משהו קטן לגבי המשרד לביטחון לאומי. יש כרגע הקצאת תקציב, בערך 4 מיליון שקל, שמחולקת על פי כמות המפונים, שאנחנו נותנים למועצה המפונה בעצם על מנת לסייע, גם בתחומי הנוער, גם בתחומי המתבגרים וגם בתחומי ההורים.

הוא לא מפונה על בסיס החלטה אסטרטגית שלו.

אנחנו גם מפונים וגם מתפנים.

הגענו לרמת הגולן, חברי הוועדה לקידום וחיזוק הנגב והגליל. הגולן עבורנו הוא חלק בלתי נפרד מהצפון, מהגליל. הייתה תחושה שאנחנו במלחמה במדינת ישראל, אבל נציגי הממשלה לא מספיק התייחסו לצרכים ולאתגרים של הגולן. האתגרים של הגולן נובעים דווקא מהיותו שקט עכשיו, אבל במקביל ברמת סיכון ואיום מהגבוהים שיש במדינה. לצערנו, חיזבאללה ואיראן זרעו זרעים של פורענות בגבול הגולן, כולל כוחות ומליציות שיעיות ואיראניות קרובים מאוד לגבול, עם יכולות שיגור, עם יכולות מרגמה ועם פעולות שכבר נעשו בעבר כלפי הגולן.

כשהופתענו לצערנו בעוטף עזה, הבנו את הטעות. הצבא והממשלה ערוכים היטב בגבול הלבנון במסה של הגנה, כולל מרכיבי התקפה בעוצמה צבאית ובמעשים מיידיים של פינוי והשקעות ברשויות מקומיות. הבטן הרכה של מדינת ישראל, והפוטנציאל לסיכון והפתעה בגולן הוא הכי גבוה. ואני דורש מראש הממשלה לכוון את כל השרים שלו להגיע לכאן, שרים מסוימים כבר היו פה, נכון? השר ארבל, אחרים, כל שרי הממשלה צריכים להיות כאן ולתת מענה.

פגשנו הנהגה של המועצה המקומית מהגולן יחד עם חברי הכנסת ואטורי ומזרסקי, פגשנו הנהגה מקומית, אזורית, שלוקחת אחריות ולא מחכה לאף אחד, מקימה מרכז לוגיסטי, מקימה כיתות כוננות. יש לברך על כיתות הכוננות שקמו מהר על ידי הצבא מאזרחים בודדים בכל יישוב לתקנים מלאים, כולל גיוס מלא של מילואים, זה מבורך.

נעשו פה מעשים יצירתיים מאוד. המרלו"ג מסייע גם לחיילים וגם לאזרחים, עם מאות מתנדבים. ההחלטה להפוך את בתי הספר לבתי ספר יישוביים, מחייבת השקעה בכוח אדם, בכוח סיוע לחינוך. משרד החינוך השקיע במחנכים, במורים ובשינוי תוכנית הלימודים, אבל העירייה נדרשת להקצות כסף מעצמה ללא מימון של משרד החינוך למרכיבי ההוצאה של הרשות המקומית. הוועדה דורשת ממשרד החינוך להשקיע כאן בגולן ולסייע למועצה, ומוקירה אותו על המבנה האירגוני של חינוך ביישובים. זה מבורך. אבל עם ההבנה שמשרד החינוך הקצה כסף מחדש כדי להביא את הפתרון הזה, צריכה להיות גם הבנה שלרשות מקומית יש הוצאות, והיא צריכה לגבות אותה. כך גם משרד נגב-גליל צריך להשקיע פה, משרד הפנים וכל משרד אחר שרלוונטי.

רשמנו לפנינו את ההודעה של המשרד לביטחון פנים שהוא הולך לפצות יישובים שיש בהם מפונים, וביקשתי מהם לכלול את רמת הגולן במרכיב הפיצויים של התקציב שתכף יושקע ביישובים שיש בהם מפונים. הוועדה שלנו תסייר היום ותעקוב אחר ההחלטות ותדרוש מכל המשרדים לעשות את המעשה הנכון. לא יתכן במדינת ישראל שראש ראשות יתבסס רק על תרומות. האזרחים המתנדבים והתורמים מהארץ והעולם תבוא עליהם הברכה. הדבר הזה נכון וטוב לגל ראשון כשיש בלבול. המלחמה עתידה להימשך חודשים רבים גם בעזה ואם תהפוך למלחמה כוללת מול חיזבאללה תתארך יותר, זה מחייב רציפות והמשכיות ויכולת עמידה. הדבר הזה יכול לקרות רק במימון ממשלתי, אנחנו נעמוד על כך שהגולן יקבל התייחסות ואזרחיו יקבלו גם את הביטחון הראוי וגם את ההשקעות האזרחיות הראויות.

תודה, אני מזמין את אבי שרון, יושב-ראש הוועד המקומי.

אני יושב-ראש האגודה ויושב-ראש צח"י.

צח"י עשו פה דבר מדהים ומגיע להם כל הכבוד, ואני מזמין את אבי לספר לך.

נמצאים איתנו פיני, שהוא יושב-ראש הוועד, עמי ודר, רכז המשק, ליהי, חינוך ורווחה, ולירון, בתחום של נוער וחינוך בוגרים. יוחאי הוא הרבש"צ שלנו ואנחנו נתחיל. נכנסנו למלחמה תחת ההגדרה של יישוב עורפי, כלומר אין לו כלום. המדינה לא התייחסה למרכיבי הביטחון של היישוב, והם פרוצים, גדר פרוצה, תאורה לא שלמה, וכך נכנסנו למערכת הזאת כשבפועל יש פה היסטריה מוחלטת בהתאם למה שהתרחש בעוטף עזה. כשלנו בפועל. אותם מרכיבים מינימליים שהיינו אמורים להשתמש בהם כדי להגן על היישוב לא היו, ויותר מכך, היו לנו ביישוב שתי משפחות שהיו להן משפחות מבארי, והדבר הזה העצים עוד יותר את הנושא בקהילה ויצר פה חרדות כאלה ואחרות.

כמה נשקים היו לכם?

כשאנחנו אמרנו "אנחנו וכל מיני כאלה יישוב עורפי", זה אומר שהיה לנו רבש"צ והיה לנו סגן רבש"צ, ומעבר לזה לא היה שום דבר. היה תהליך מאוד ארוך ועיקש מבחינתנו, ויחד עם המועצה להתחיל לבנות את מערך ההגנה היישובי, כשבדרך אנחנו מקבלים מעת לעת ביקורת מהאוגדה עם מספר חיילים, טירונים, חיילי פיקוד העורף ואחרים. בהחלט יזמנו פה אירוח של יחידה חש"לית של אוגדה 36, והם עזרו לנו להגן על היישוב. מעבר לזה, באמצעות תרומות נוספות ובאמצעות המועצה, גייסנו את כל מה שנדרש, אפודים, חגורים, נשקים ומחסניות, וזה בהחלט לא נכון שיישוב, במהלך הימים הראשונים מרגיש חשוף ולא בטוח לגמרי, ונדרש לבנות את כל מערך ההגנה ביישוב בעצמו, יחד עם המועצה.

יותר מזה, לקחנו כסף של החטיבה להתיישבות, לקחנו כסף של החברים והשלמנו את הגדרות בעצמנו. חברים התנדבו, השלמנו את התאורה בעצמנו ברמה שלא בהתאם לתקן, אלא ברמה שנוכל לתת לאנשים תחושה מסוימת. העמדנו רכב של האגודה השיתופית כדי לעשות סיורים בלילה, וכל הדברים האלה לאט-לאט החזירו את תחושת הביטחון של החברים. לנו ברור שגם כלקח ממלחמת לבנון השנייה, אנחנו עדיין מרגישים שאנחנו נמצאים בקו האש. כל דבר שנמצא פה חושף אותנו ליישוב שאפשר לומר שהוא די קדמי, וגם בצד המזרחי יש לנו גם את הקרבה לסוריה. מעבר לזה, השטחים שלנו נמצאים פחות מקילומטר באזור אלרום, שאליהם אנחנו אמורים להגיע בבוקר, לעבוד, לקטוף וכל מה שנדרש.

וזה קורה? אתם - - -

בכל בוקר, בתחילת המלחמה, היינו באמצע הקטיפים, בתיאום עם המועצה והאוגדה קיבלנו אישורים. נכנסנו אחרי שנעשו הפעולות הנדרשות ולאחר מכן נכנסנו. מעבר לכך, אני חושב שצריך להתארגן לחירום. יש פה תשתיות מינימליות שצריך לעגן ולארגן, לא רק בחמ"ל, אלא באזור החיוני של היישוב.

בזמנו דיברנו עם חברת החשמל כדי לנסות לארגן אזורים חיוניים בתוך היישוב, לבדל אותם מכלל היישוב ולחבר אותם למערכות גנרציה או למערכות חשמל. זה פרויקט שחברת החשמל התחילה בו והפסיקה. זה נושא מאוד אקוטי ברמת הגולן, אני טיפלתי בזה עוד כשהייתי בתפקיד במועצה, וזה דבר שצריך להמשיך.

מתי הפסיקה? לפני המלחמה?

לפני המלחמה. זה היה פרויקט מדהים. היינו אמורים להגדיר אזור חיוני ביישוב, לבדל אותו מהרשת הכללית ולייצר לו אפשרות להתחבר לגנרטור. ייאמר לזכותה של חברת החשמל שיש המון גנרטורים בגולן כלקח מהשלגים ומכל מיני אירועים נוספים, ולייצר בתוך היישובים אזורים חיוניים כדי שהיישוב יוכל לתפקד.

זה מהלך חכם. זו יוזמה שלכם או יוזמה כללית?

זו הייתה יוזמה שלנו במועצה בתפקיד הקודם שלי, אבל אני אמלא את זה פה, כי זה נושא שבהחלט ראוי שייעשה.

חברת החשמל אתכם בדבר הזה?

בהחלט. חברת החשמל עשתה סקר. הם עשו פעולה מאוד טובה בעניין הזה. גם בנושא החמ"לים, אני יודע שמשרד הביטחון השקיע ביישובים הקדמיים, והיישובים העורפיים די מוזנחים, בלי מערכות - - -

כשאתה אומר עורפי וקדמי, מה זה בקילומטר?

עורפי זה אנחנו, בערך 8-7 קילומטר. קדמי זה עין זיוון, מרום גולן, אלרום, אלוני הבשן, מיצר, קשת ועוד. חיים יודע להגיד את זה יותר טוב ממני.

3-0, 4-0.

אין ספק שכבר אין עורף ואין חזית כמעט. אלה דברים שעשינו בעצמנו, הגברנו תאורה באזור השער, יצרנו מחסומים ואיישנו אותם. גייסנו סדר גודל של 18 חיילים, זיוודנו אותם והם היום - - -

הם במילואים.

הם במילואים. פנחס במילואים והוא חבר כיתת כוננות. אנחנו בנינו כיתת כוננות עם הרבש"צ, לקחנו את החברים. אחרי שהשגנו נשק, ביקשנו שיגיעו לפה מדריכים שיכשירו אותם עם החברים שלא מזמן סיימו מילואים ביחידות מובחרות ובהחלט התאמנו.

לא גויסתם למילואים הרגילים שלכם?

חלקנו לא גויסו וחלקנו עברו סיפוח מהיחידה הקיימת לאגמ"ר.

עשינו את הדברים תוך כדי תנועה. אני חוזר לנושא איוש החמ"ל. החמ"ל צריך להיות בלי אלתורים, אלא עם מערכת שיודעת להתחבר למערכות ה-GIS שבהן אנחנו רואים את התצ"א של היישוב, את כל התשתיות של היישוב. אנחנו יודעים להזניק לכל מקום, והעניין הזה בהחלט מחייב תקשורת בתוך המקלטים. פנינו לבזק, שיתקינו לנו תקשורת פיזית לאינטרנט בין המקלטים ביישוב הוותיק, שהם בעצם המיגון של הגרעין הוותיק של היישוב, כי עד 1992 או עד 1987, טרם חל החוק לבניית ממ"דים. אז עדיין יש מיגון של משפחות באמצעות המקלטים.

זמן ההגעה מאפשר בכלל להגיע למקלטים?

בזמנו היה רדיוס של 40 מטר אני חושב. פה יש לנו זמן הגעה של בין 15 שניות לבין 30 שניות.

:

גם השכונות הוותיקות אבל - - -

אמרנו שבסופו של דבר אין תקשורת בתוך המקלטים. מישהו נכנס למקלט, ואין קשר טלפוני. לכן פנינו באופן מיידי לבזק.

אני אתן דוגמה. בנוב היו נפילות, אז החבר'ה רצו למקלטים. אצלנו יש גם כן מקלטים ציבוריים. נכנסו למקלט, והתוצאה היא שהם נשארו שם כל הלילה, כי הם לא קיבלו הודעה לצאת.

יש פה מישהו ממשרד השיכון? הייתה פנייה של שר השיכון ושר התקשורת להתקין ראוטרים במקלטים.

אצלנו בערים המרכזיות בכל מרחב הצפון, אני יודע שיש ראוטרים בכל המקלטים הציבוריים. אני לא יודע מה המצב ביישובים.

אולי אפשר לבקש להכניס את זה בסיכום הפגישה, פנייה להתקנת ראוטרים ביישובים בגולן במקלטים. לדבר הזה יש חשיבות בעוטף עזה. כל כיתת כוננות שהיה לה חמ"ל עם מצלמות, ידעה לנהל את הקרב. כי היה מישהו בחמ"ל שראה במצלמות איפה האויב והפנה את כיתת הכוננות שמכירה את היישוב. איפה שלא היה חמ"ל כזה היו עיוורים, לא ידעו מאיפה ולאן וכמה, והיעד המבצעי זה שמקלטים או לפחות אחד מהם יהיו גם החמ"ל היישובי, עם מצלמות ביישוב. הדבר הזה הוא העתיד. זה לא כזה סיפור, להתקין מצלמות פשוטות ולרשת את הדרכים המרכזיות של היישוב.

שיודעות לשדר לתוך המקלט.

גם לטלפון הנייד של כיתת הכוננות. זה משהו שאנחנו צריכים לבקש גם מהצבא, במקומות שהוא חלק ממרכיבי הביטחון, וגם מביטחון לאומי במקומות שאתם מנהלים כיתות כוננות, להתחיל להשקיע במצלמות פשוטות, בלי כל המורכבות. היום מבקשים מהעיריות להתקין מצלמות שעולות עשרות אלפי שקלים. אפשר ללכת על דברים פשוטים ועמידים, ולרשת יישובים.

מעבר לכך, הארכנו בנושאי אבטחה וצוות כוננות.

כמה נשקים יש לכם פה?

כיום יש לנו 18-17.

וכמה אתה רוצה?

אני רוצה להגיע ל-22 לפחות.

מה מונע ממך?

לא מוכנים לגייס את האנשים.

לגייס למילואים? מבחינתך כל חבר בכיתת הכוננות חייב להיות במילואים? הרי אם זה יימשך 4-3 חודשים, האנשים האלה יהיו במילואים כל החודשים הללו?

אין ברירה, אנשים צריכים להתפרנס. הם עוזבים את הבית, עוזבים את העבודה, יוצאים להגן על היישוב.

ומה עם המודל שבו נניח בכיתת כוננות יהיו כעשרה מגויסים, שבכל שלושה שבועות יתחלפו בתוכם ויהיה דירוג, ואדם גם יוכל לבצעאת העבודה שלו?

הייתי שמח, אבל לוקח 4-3 שבועות רק לגייס אנשים.

למה?

כי התהליך נהיה יותר מסובך, לא מה שהיה לפני שבועיים או שלושה.

יותר מסובך?

כן, יש יותר בירוקרטיה.

בסופו של דבר, אם אנחנו נכנסים לשגרת חירום, נגדיר את זה בהגדרה נוספת. אין ספק שנצטרך להתייחס להמון נושאים בתוך התהליך הזה שהיישוב צריך להתארגן בו, ואחד מהם זה נושא האבטחה. יצטרכו לשבת ולראות כמה כוח אדם צריך כדי לאבטח, ואיך אפשר לשחרר ואיך אפשר להכשיר.

בלילה באה כיתת הכוננות, אבל ביום אתה רוצה כוח תגובה סביר שמקורקע למקום, ואז אתה מחליט שזה יהיה 12 איש ואלה אנשי המילואים, ואתה עושה דירוג בין האנשים שלך, אלה גומרים חודש מילואים, וה-12 הבאים עושים חודש.

אנחנו צריכים כ-30 איש בכיתת כוננות.

מה שאתה כן צריך זה שיהיו לך נשקים. הנשק לא מותנה במילואים.

לא. נשק לא מותנה במילואים.

יש לכם חדר נשק?

אין לנו חדר נשק.

מה מונע מכם? יש יישובים שיכולים להחזיק נשקים?

כן, לחלק מהיישובים יש חדר נשק לפי התקן החדש של משטרת ישראל ואני מחזיק שם נשקים. היישובים העורפיים הלכו ודיללו את מרכיבי הביטחון שלהם, וגם חדרי הנשק.

היה לי פה חדר נשק.

אני צריך 25-20 אלף שקל בשביל לחדש את החדר הזה, וכל חדר שהוא עורפי.

ואותם ארבעה שהוא צריך למילואים?

בתהליך של גיוס למילואים, אנחנו מקבלים שמות ובודקים מה ההיתכנות של אותו בן אדם לאחוז בנשק. יש מגבלות ברמת הרובאי, והאם יש לו ר"פ או אין לו ר"פ, בעיות רווחה או בעיות נפשיות והגיל. כל בן אדם שעולה, אנחנו מעלים למערכת, מאשרים או לא מאשרים אותו. צריך להגיד שיש לא מעט אנשים שלא אושרו, ואנחנו לא יכולים להגיד לרשויות או לשולחים שלו למה הוא לא אושר מצנעת - - -

פשוט מודיעים שהוא לא מאושר.

נכון, זה Go/No Go. אחד שהוא מאושר, חותם על נשק.

אבל אם הוא לא מאושר הוא עדיין חבר בכיתת כוננות?

לא, הוא לא יכול לשאת נשק, וגם מבחינת צבא ההגנה לישראל - - -

אתה ביקשת אנשים מסוימים וסורבת?

בינתיים רק אחד, בגלל בעיה רפואית, אבל הוא מתנדב.

יש לו נשק?

אקדח.

מאיפה הנשק?

מהצבא.

זה לא מפיקוד העורף, זה מפצ"ן שהתהליך אצלם - - -

פיקוד העורף, תעשו לי טובה, תגידו "אנחנו נבדוק". צה"ל פה הוא אחד. הדבר שהכי יכול לעצבן אותנו בכנסת זה להגיד לנו, "תלך, תבוא למישהו". אל תעשו לנו את זה. צה"ל הוא אחד, אם אין פה נציג של אגמ"ר זו בושה, אם אתם הצבא, אז אתם הצבא. אם צריך לבדוק מה אפשר לעשות עם האגמ"ר הצפוני, צריך לעשות את זה. ולא לשלוח אותנו בתוך צה"ל לחפש את היחידות ומספרי סמל המוסד שלהם. אם היה צריך להיות פה אגמ"ר היום, שיהיה פה אגמ"ר. אם אין אגמ"ר ואתם פה, תגידו, "אנחנו נבדוק זה", כי זו לא אחריות ישירה של פיקוד העורף, אבל יש פה מוסד אחד שנקרא צה"ל.

יש לנו מדדים מי יכול לקבל נשק ומי לא יכול לקבל. בתחילת התהליך הייתה חלוקת נשק מאסיבית, וחלק מהתושבים גם התבקשו להחזיר את הנשק, כי הם קיבלו אותו שלא כדין, ויכול להיות שזה המקרה. אני אברר וגם אתן תשובה. ככלל, משטרת ישראל נותנת נשקים לא במרחב הפקמ"רים, כאן זה מרחב הפקמ"ר, ויש גם מספרים שנקבעו, כמה כל יישוב כזה צריך לקבל עוד לא נכנסו כיתות לתוכנית של כיתות מחליפות, ולכן המספרים הם קטנים יותר.

כרגע כל כיתת כוננות היא במילואים, והמשמרות מנוהלות על ידי הרבש"צ ועל ידי קב"ט מועצה בניהוג כזה, ככל שניאלץ להיכנס. אנחנו ניתן לזה תשובה. כרגע כל השמות שקיבלנו מכלל היישובים במחוז הצפון, קרי מקו נהריה עד קו רמת הגולן, נבדקות במערכת, ואם יש אנשים שלא קיבלו תשובה, אנחנו ניתן אותה די מהר.

אני חושב שקרה פה דבר נפלא, שהכיתות קמו מהר והיקף המשתתפים גדול ותוך חודש גם קיבלו נשק, גם מתאמנים וגם נערכים. אבל אם רבש"צ אומר לי שמאז תחילת המלחמה זה נהיה יותר איטי לקבל תשובה על גיוס למילואים, זה דבר שהצבא, לפחות סגן ראש אמ"ץ אצלי בוועדה, אומר "אין לי בעיה של ימ"מ לכיתות כוננות ואני אהיה זריז בפתרונות ליישובים". ובאמת - - - שקיבל ממני הרבה פניות על יישובים ספציפיים גם פתר, אבל זה לא אמור להיות, אמורה להיות שיטה פשוטה יותר מבעבר לגיוס למילואים. המדיניות שאיתה הם היו במילואים מתוך כיתת הכוננות, זה דבר שצריך להגדיר.

אני מכיר את התהליך שבו עשינו הרבה, ועכשיו אנחנו חוזרים אחורה ורוצים לסדר. אבל כשעושים את הסדר הזה צריך להקשיב ליישובים, וכשרבש"צ אומר, "בכיתת כוננות שתגן עליי צריכים להיות 30 איש", צריך להקשיב לו. למה? כי היה צריך להקשיב ל-30 רבש"צים בעוטף עזה. המתקפה הייתה של 100 מחבלים. אני מקווה שבעתיד מחבלים יפגשו לוחמים ראשונים, אבל העובדות מראות שזה לא יקרה.

כיתות הכוננות בכל המדינה יגדלו. לצבא יש תוכנית כללית לכיתות כוננות, במיוחד אותן כיתות שהן על הגדר, ובפועל נעשית עבודה יסודית. הדרישה שלנו היא שכיתת כוננות על הגדר תהיה מאובזרת ומצוידת כמו לוחם חי"ר בצה"ל. זו המדיניות וזו תהיה ההמלצה לרמטכ"ל. העבודה הזאת תהיה מוגדרת עוד מעט ותיסגר. עד אז, אנחנו צריכים פתרון ביניים בשיטת העבודה. הייתי רוצה שיהיה פה מישהו מאגמ"ר אבל אין. אני מבקש שפיקוד העורף ייקח את הסוגיה הזאת ויבדוק אותה מול אגמ"ר וייתן מענה לפי תפיסה מקומית.

אם יש לקח ממה שהיה בעוטף עזה זה להקשיב לרשות מקומית ולרבש"צים. אני יודע שיש המון רצון טוב, ואם יש בעיות או דברים קטנים. צריך לפתור אותם, כי התמונה הגדולה היא לטובה. קמו פה עשרות כיתות כוננות מהר. זו אמירה חיובית גם לצה"ל, גם לפיקוד העורף, גם לצבא וגם למשטרה, לכל מי שרלוונטי. בואו נשלים את הפערים הקטנים עד שנקבע מדיניות יסודית לתקופה ארוכה. עוד לא הגענו למצב הזה, אנחנו עדיין באיזה מצב ביניים של להחזיק את הדברים.

יש עוד יישובים שיש לנו בהם בעיה של כיתות כוננות ונשקים בכמויות שיורדות מ-20?

ברוב היישובים חסר, זאת אומרת נותנים בין 16 לבין 22-25 חברי כיתות כוננות, כשכולם רוצים סביב ה-30. ה-30 מייצר לך מצב שבו חבר כיתת כוננות שהיה ער כל הלילה יכול ללכת לישון כמה שעות ולסדר עוד כמה עניינים ולחזור למשמרת שלו. בטווח ארוך, כמו שמיכאל אמר, נצטרך לשחרר חלק. זה יכול להיווצר מתוך בדיקה שעשינו עם כ-30 חברים שמחלקים ביניהם את המשימה.

אפשר לקבל את הרשימה של החברים בכל יישוב?

כן.

מרגע שהוכרז מצב חירום, עברנו לנהל את היישוב באמצעות צוות צח"י שמורכב מכל הדיסציפלינות, רפואה, רווחה, ביטחון, חינוך. אפשר לומר שהילדים שלנו למדנו השנה עשרה ימים. מישהו יודע לעשות חשבון? מיולי עד היום, הילדים למדו עשרה ימים. קחו את החגים, קחו את הכול, ולכן זאת סוגיה קריטית מבחינתנו. אנחנו היום מלמדים יומיים בשבוע באמצעות בית הספר היישובי שדחפנו וניסינו ליזום ולנסות. אנחנו רוצים למלא אותו תוכן. ניסינו לעשות זאת באמצעות החברים שלנו, זה עוד שלושה ימים, וכדי שאנחנו נוכל להפעיל אותם עוד שלושה ימים דרשנו מההורים עוד 750 שקל לחודש כדי שנוכל ליזום פעילויות במקום אותם דמי שכר לימוד או כל מיני תשלומים ששילמנו לבתי הספר.

אנחנו לא רוצים שנודיע לאזרחי ישראל שעכשיו הם צריכים לשלם על בית הספר יותר במלחמה. אני אוהב את הראש הגדול שלהם, המקום הזה צריך לקבל סכום כדי לפעול. בינתיים אתם צריכים לפתור את זה מקצועית, ואם אני אצטרך, אני אביא את זה לדיון בוועדה וכולי. הדבר הזה פתיר. אני יודע שמשרד החינוך השקיע המון כסף במלחמה. אבל אי אפשר שבמקום אחד יהיו 100% ובמקום אחר יהיה 0%. אתה יכול לתת 80% במקום אחר ו-20% פה, אבל חייבים להעמיד פה סכום למרכיבי הרשות המקומית והיישובים. אם הוא יכול לעבור מיומיים לחמישה ימי עבודה בהתנדבות, ובאנשי מקצוע וחינוך בלתי פורמלי ולייצר משהו טוב, תנו לרשויות. משרד החינוך יודע לעשות את זה, והיום הוא מפעיל עשרות תכניות חינוכיות דרך הרשויות. זה הזמן, לא בעוד חודש ולא בעוד חודשיים.

יש מאפיינים שונים בין צפון הגולן לבין דרום הגולן. בדרום הגולן האפשרות שלנו ברוב בתי הספר הרבה יותר ימים בתוך היישובים - - -

מאיזו סיבה?

בגלל שהפיזור בין המוסדות הוא יותר גדול, יותר מצומצם בעצם. פה יש לנו בית ספר "אביטל", בית ספר גדול שנותן מענה ל-13 או 14 יישובים. היכולת של בית הספר להתפרק לכל כך הרבה יישובים היא מוגבלת וצריך לדעת שהפינוי של היישובים גרם לכך שחלק גדול מהמורים של המוסדות המפונים מפוזרים בכל הארץ. את תושבי קריית שמונה למשל לא מיקמו בטבריה, אלא בגולן. הם מאוד מפוזרים.

אין מענה לילדים שלא ראו מסגרת.

התשובה מאוד פשוטה. אנחנו הגשנו תקציב, הגשנו מערכת שעות. זה הכיוון. לשם אנחנו הולכים וזה לא חייב להיות לימוד פרונטלי של מתמטיקה או פיזיקה. אי אפשר לתת לילדים להסתובב פה במשך חמישה או שישה ימים בשבוע, אם תוסיף את יום שישי. הגשנו תוכנית בסדר גודל של 60,000 שקל. אנחנו חייבים לקבל אותם, כי הילדים האלה כבר מיולי לא לומדים.

חיים, קב"ט מחוז צפון של משרד החינוך. אני ומשה נציגי משרד החינוך. אנחנו נמצאים פה בגולן, שש רשויות מקומיות. במחוז צפון יש 93 רשויות מקומיות. אנחנו רשאים לתת מענה ל-72 מתקני קליטה של מפוני צפון ודרום, כל עוטף טבריה וכל אזור הצפון. לכל מתקן קליטה כזה יש מענה חינוכי על הרצף, מגיל לידה ועד י"ב. אנחנו נדרשים לתת מענה מן הגורן ומן היקב. זה לא פשוט.

הגולן תמיד יוצא בחסר. תמיד באים להורים ואומרים, "תשלמו אלפי שקלים", כי אנחנו מסתדרים בדרך כלל, וזה לא פייר.

לגבי הגולן, אנחנו עובדים לאור ההנחיות של פיקוד העורף ופיקוד צפון, שהחל מ-12 לחודש בתחילת השבוע מאפשרות למידה במסגרות החינוכיות בתוך בתי הספר. פיקוד העורף ופיקוד צפון אומרים לחזור לבתי הספר., הכול אפשרי, וצריך לחזור למוסד החינוכי כי אנחנו צריכים לייצר את החוסן מצד אחד וגם את הרציפות והאיזון בין הביטחון לבין החינוך מצד שני.

הוא אומר, "תחזיר את כולם לבתי הספר". מה אתה אומר כראש עיר?

אני לא אסיע 50 ילדים באוטובוס עם נהג כשזמן ההתרעה שלי הוא אפס מפה לבית הספר במרום גולן, ויותר מזה - - -

45 דקות, כשבית הספר לא ממוגן.

מתאספים 200-150 ילדים בתחנת הסעה לא ממוגנת, בסדר? אני לא פותח במצב הזה.

הבנתי. תראו, זה המצב. אפשר להתווכח ולהיות בפינג-פונג. היעד של המדינה הוא חזרה לשגרה, אבל הקשבה לרשויות מקומיות, אין פה - - - עוד בכלל.

ההנחיות מאפשרות חזרה ללימודים, כולל הסעות, החל מתחילת השבוע הזה. ההחלטה של ראש הרשות היא הקובעת, אבל צריך לזכור שזה יכול גם להימשך שנה, אם אנחנו רוצים למשוך שנה בלימודים פרוביזוריים כאלה או לקבל את ההחלטה.

אז אני אחזיר לך את זה כשאלה, מה ניתן לעשות שהם ירגישו שבתי הספר יכולים לחזור? אילו פעולות ייתנו להם ביטחון שאפשר להחזיר את בתי הספר?

הייתה כאן אמירה קודם על אוטובוס ממוגן. זו השגיאה המבצעית הבסיסית ביותר. לכל מי שמבין איך טיל נ"ט מתנהג, שזה האיום לכאורה, זאת השגיאה הבסיסית ביותר. לשים מיגוניות במרחק גדול מעשרה קילומטר מהגבול זאת שגיאה בסיסית של חוסר הבנה, ולכן אנחנו נקיים שיח עם כל מי שצריך. תרימו את הכפפה, אני אגיע ואסביר.

מה ניתן לעשות שכן יחזרו לבית הספר? אולי בעוד שבועיים נשב נחליט.

התחלנו להחזיר לימודים בתיכונים קודם כל חלקית, זאת אומרת בשכבות. יום אחד כיתות ט'-י', יום שני כיתות י"א'-י"ב. יש אחוזי היתכנות סבירים, לא מעבר לזה. השבוע אנחנו רוצים להחזיר את כיתות ז'-ח' ואת החינוך המיוחד המשולב. חלק מבתי הספר מצליחים, חלק מבתי הספר עדיין חוששים.

בשער מחוז הצפון איפה שפתחנו בתי ספר, זה התחיל רק בלמידה במרחב המוגן, אבל בבתי הספר.

אתם אנשים מצוינים. איך שהתארגנתם, צח"י פשוט ראויים לשבח. עוד לא ראיתי מקומות אחרים, הייתי בדרום ובצפון רק מדברים עליכם, זה פשוט למופת, יישר כוח. אנחנו נעזור לכם כדי שתקבלו תקציבים.

התפיסה צריכה להשתנות, גם בוועדות שאנחנו יושבים בהן, גם בחוץ וביטחון, אנחנו מאשרים תקציבים במיליארדי שקלים שיורדים למשרדים, ואם יש בעיה במשרד החינוך לא שמענו את זה. הגולן תמיד נופל בין הכיסאות, כי תמיד יוצא מצב כזה. אין פה פוליטיקה, שלושתנו כאן, זה חוצה מפלגות. חשוב לציין שעושים פעולות. אנחנו נילחם בשביל הגולן, הגליל, הנגב, איפה שצריך, כי זה מה שצריך להיות ואסור שהפריפריה תהיה שונה מהמקומות האחרים. יש כספים שמגיעים לחינוך, תאשרו משהו מזה כפול 33 יישובים. זה לא אומר שהם צריכים להיות נפסדים ולא צריך להיות מקופחים.

צריך לעזור לאנשים בכל הארץ. הכרזנו גם בחוץ וביטחון מצב חירום בכל הארץ, לא אמרנו "הגולן לא, הגולן בסדר". אנחנו לא מדברים רק על שנה של לחימה בעזה, עוד לא פתחנו חזית עם חיזבאללה, ואם זה ייגמר ככה, המצב הביטחוני יהיה עוד יותר קשה בקו העימות, וצריך להתייחס לדברים האלה. צריך לתת לכולם כסף, לדעת לנהל את החינוך. אי אפשר להסיע ילדים 45 קילומטרים באוטובוס ביחד, 40 דקות לפחות נסיעה בכל כיוון. לא יכול להיות דבר כזה. אנחנו כמדינת ישראל צריכים לתת פתרון לכולם וצריך להשקיע בגולן.

אני רוצה לתמצת. אחד, אני רוצה להגיד לכם כל הכבוד, ראשי היישוב וראשי הקהילה, על היזמות וההיערכות. לא חיכיתם לאף אחד. שניים, אסור להשאיר אתכם לבד. אני רואה שהרשות המקומית איתכם ועוזרת, אבל היא צריכה לקבל עזרה. שלוש, אני מבקש מצה"ל, מפיקוד העורף, לתת יד במרכיבי הביטחון בכלל יישובי הגולן לפי מה שדחוף, לפי מה שיעיל ופשוט, ולעשות את זה הכי מהר שאפשר. אני מבקש להיות קשובים, ואם המשרד מתקשה בהפעלה של מודל כזה, צריך לגבות אותו בתקציב, להעביר עוד מיליון שקל.



הישיבה ננעלה בשעה 13:45.