פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



2
ועדת המשנה למדיניות חוץ והסברה
08/11/2023


מושב שני


פרוטוקול מס' 13
מישיבת ועדת המשנה למדיניות חוץ והסברה
יום רביעי, כ"ד בחשון התשפ"ד (08 בנובמבר 2023), שעה 9:00

הסברה-חרבות ברזל

חברי הוועדה: זאב אלקין – היו"ר

שרון ניר

מושיק אביב - ראש מערך ההסברה הלאומי, משרד ראש הממשלה

יובל קרייף - יועצת, משרד ראש הממשלה

פיני יצחקי - מנהל תחום בכיר הסברה אזרחית, משרד ראש הממשלה

הדס לורבר - רחט צפא ואמלט, מל"ל

ליהיא חיון - עוזרת המשנה לראש המל"ל, מל"ל

גד שבת - ר׳ יח׳ אסטרטגיה באגף דוברות, משרד הביטחון

רועי אופלטקה - ר׳ תחום תכנון עורף-רח"ל, משרד הביטחון

ישראל מרגלית - אמ"צ, צה"ל

צופיה מוסקוביץ - דו"צ, צה"ל

משה פינצי - רח"ט דוברות המשטרה, המשרד לביטחון לאומי

יותם כהן - ע' רח"ט דוברות המשטרה, המשרד לביטחון לאומי

עידית לב זרחיה - דוברת רשות המיסים, משרד האוצר

ענת שחור אהרונסון - דוברת, משרד התיירות

גיל חורב - דובר משרד הרווחה והביטחון החברתי, משרד הרווחה והביטחון החברתי

יאנה ברמר - מנהלת תחום קשרי חול, משרד העלייה והקליטה

קארין כהן - דוברת מערך הדיגיטל הלאומי, משרד הכלכלה והתעשייה

מיטל אדרי כהן - משרד החינוך

מוריה שלום - מנכל, לשכת הפרסום הממשלתית

גל כהן - דוברות הכנסת

גלעד נווה

אסף פרידמן

הילה מליחי

רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.

הסברה-חרבות ברזל

בוקר טוב, אנחנו מתחילים את הדיון השבועי שלנו, של ועדת המשנה למדיניות חוץ והסברה של ועדת החוץ והביטחון. הדיון עוסק בנושא הסברה. הפעם פנו אליי לא מעט חברי כנסת וביקשו לקיים דיון על הסוגיה של הסברת הפנים. מי שפנה לא פה, אז אני אייצג אותם נאמנה. אנחנו תיכף ניכנס לנושאים השונים, אבל אני רוצה למסגר את הדיון הזה לפני שנתחיל אותו, כדי שיהיה ברור מה סוגי השאלות שלדעתי כדאי להעלות, ואני אשמח שנציגי הממשלה, או נציגים אחרים שכאן, יציעו עוד נושאים שראויים לתשומת הלב.

אגיד שבשונה ממה שבדרך כלל קורה בישיבות ועדת המשנה, הדיון הזה פתוח. היות ומדובר על הסברת פנים, לא חשבתי שיש נושא שדורש דיון חסוי, גם לא קיבלנו בקשה כזאת, לכן, שלא כהרגלנו, הדיון הזה הוא פתוח. כשאנחנו מדברים על כל הסוגיה של הסברת פנים, יש כמה סוגיות שאני אשמח לקבל עליהן תשובה. קודם כל – ואני מניח שהכתובת העיקרית פה היא מערך ההסברה הלאומי – זו הסוגיה של כל עץ התכלול בנושא הזה. על הסברת חוץ דיברנו, ופחות או יותר חידדנו מי עושה מה, וגם ראינו איפה יש בעיות ומה סוגי הבעיות, ואנחנו עוד נמשיך לעסוק פה לא מעט בהסברת חוץ, זה הנושא העיקרי שלנו; אבל בכל זאת, דיון אחד בהסברת פנים היה נכון לקיים. השאלה פה היא מי השחקנים לדעת מערך ההסברה הלאומי, שהוא הגוף המתכלל את נושא ההסברה, גם פנים, בזמנו, בישיבה הראשונה, ככה הצגתם את זה. מי השחקנים שמולם המערך עובד, ובאיזו צורה? איך הוא מגבש את התמונה הכוללת של הסברת ישראל כלפי הציבור הישראלי? זאת שאלה אחת.

בהקשר הזה גם סוגיה ספציפית שעלתה בדיוני ועדת החוץ והביטחון, אפילו בדיוני המליאה, וגם כאן, בדיון הראשון של ועדת המשנה שלנו. עלתה השאלה של המסביר הלאומי. הייתה טענה שבכל מה שקשור למאמץ המלחמתי, דו"צ עושה עבודה מדהימה. יש סדר מאוד מאוד ברור לציבור הישראלי, הוא יודע – מופיע דובר צה"ל, פחות או יותר בזמנים קבועים, מעביר עדכון על מה קורה בזירת הלחימה, מעביר עדכונים נוספים על אירועים ביטחוניים משמעותיים שקרו באותו יום, והוא נתפס כבר סמכא על ידי הציבור, זה כבר הפך לחלק מהחוויה התרבותית של מדינת ישראל. כמו שהיה בזמנו נחמן שי במלחמת עראק הראשונה, כך נדמה לי שדובר צה"ל היום במציאות הישראלית. אבל דובר צה"ל הוא לא אחראי על הרבה מאוד גזרות שמטרידות מאוד את הציבור בזמן המלחמה, שהן לא מלחמה: פינויים, פיצויים, סיוע, חינוך, כלכלה, איך כל העסק הזה עובד, איך המדינה מתפקדת, רציפות תפקודית של הממשלה, מה כן עובד, מה לא, ולמה. למה הוא מפונה ואני לא? למה הוא מקבל פיצויים, ואני לא? מה אני בכלל מקבל, מה אני לא מבין, ומה קורה בממשלה, על מה דנים, על מה לא דנים? אלף ואחת שאלות, שכולן תוצאה של מצב החירום שבו אנחנו נמצאים.

דרך אגב, חלקן הגדול בגלל השולחן הזה, כי הוא נתן סמכויות לפיקוד העורף לנהל מצב מיוחד בעורף, והן משתרשרות מההחלטות של מצב מיוחד בעורף, גם על הפינויים וגם על השבתת מערכת החינוך, וגם על כללי ההתקהלות, ועוד ועוד דברים שמקרינים בסוף על כל החיים הכלכליים של אזרחי מדינת ישראל. בסוף, מה הכללים, כולם יודעים, כי על זה עושה הסברה דו"צ, ופיקוד העורף בעיקר, בצורה מאוד ברורה. אבל מה ההשלכות של הכללים האלה, ומי עוזר לאנשים להתמודד עם התוצאות של ההשלכות, על זה יש ערפל קרב. התחושה של הציבור, אפילו היום – יש תהליכים. במקביל אלינו יש כרגע דיונים בוועדת כספים, בוועדת הכלכלה, על מתווה הפיצויים ועוד, והיו מאבקים. אבל מי שלא בקי באותיות הקטנות ולא עוקב, לא בדיוק יודע מה כרגע המדינה מתכוונת לעשות, מה היא רוצה לעשות, איפה היא שינתה את עמדתה, מה הולך להיות, מה מגיע לו, מה לא מגיע. בסוף ההפעלה מתפצלת להמון המון גופים. אתה מקבל מביטוח לאומי, ממס רכוש, ואתה מקבל כאן, ואתה מקבל שם, אז יש פה תפקוד מול כל גוף בנפרד, אבל תמונה כוללת שמתכללת הכול וברמה היומיומית אומרת בתחום הכלכלי-אזרחי, או כל התחומים שהם לא מלחמתיים, זה מה שקורה במדינת ישראל, זה מה שעשינו, על זה אנחנו עובדים, פה יש שאלות כאלה וכאלה – בדיוק כמו שעושה דובר צה"ל בזירה המלחמתית – אין. אין דבר כזה, וזה מייצר תחושה שהמדינה לא קיימת.

אגב, גם כשהיא עושה. ויש המון ביקורת מוצדקת על הקצב שבו המדינה עושה, ויש פה המון דברים שצריך לתקן ומתקנים תוך כדי תנועה, אבל גם כשהיא כבר עושה, הציבור לא יודע. כשהציבור לא יודע, יש לזה שתי השלכות: אחת, יכולת ליהנות ממה שהמדינה עשתה, פשוט מיצוי זכויות. אני אתן לכם דוגמה: בלחץ השולחן הזה – ורלי מכיר את זה מצוין, טיפלנו בזה שוב אתמול – עבר כבר פעם שנייה עם הארכה חוק דחיית מועדים, שמאפשר לציבורים עצומים, מאות אלפי אנשים, לדחות כל תשלום אפשרי: משכנתה, תשלום שכר דירה, תשלומי חשמל, תשלומים לרשויות המדינה, הכול. אני לא חושב ש-50% ממי שזכאי לזה יודע שהוא בכלל זכאי.

אתה צודק.

אני חושב שהרבה פחות, כי אין גוף שעוסק בזה. אז הכנסת החליטה והיא פרסמה הודעה לתקשורת וזה פורסם בתוך כל המלל העצום, אבל אין מישהו שאומר יש פה כלי מאוד חשוב לציבור, אני דואג להביא את זה. וזו סתם דוגמה אחת קטנה של משהו שעושים אותו בנגלה השנייה, ואני לא בטוח שהוא מנוצל על ידי כל הציבור שבשבילו זה נעשה. ויש אינספור דוגמאות כאלה. אז אחת זה מיצוי זכויות. כל גוף בתחום שלו כן מפרסם – תיכף אנחנו נשמע גם את לפ"ם ונראה את התמונה, אבל יש דברים שהם לא של גוף מסוים, יש זכויות כמו למשל מה שהזכרתי.

אין לא של גוף מסוים, הכול של גוף. כל דבר שייך לגוף.

למשל הדבר שאני הזכרתי הוחל על כל הגופים.

של הכנסת.

אבל הכנסת לא עושה הסברה לציבור על מיצוי זכויות של חקיקה שהכנסת מקיימת. אין כזה כלי.

אבל אין דבר שלא משויך לגוף מסוים.

אבל הנה, שוב, דוגמה, מושיק. אני מביא דוגמה – חקיקה שחותכת תחומים רבים. זה לא ביטוח לאומי, זה לא בנק, זה לא משרד האוצר, אלו המון גופים. מי אחראי לפרסם את זה לציבור? אין תשובה ברורה. אני לא ראיתי שמישהו לקח אחריות ופרסם, חוץ מהודעות לתקשורת. הודעות לתקשורת, כבודן במקומן מונח; אלא קמפיין מיצוי זכויות. אין, כי זה אף אחד, זה לא ביטוח לאומי, כי ביטוח לאומי הוא רק חלק קטן בתוך המפה הזאת של התשלומים. מי, זה משרד השיכון? לא. הוא אפילו לא אחראי על נושא שכירויות, הוא אחראי על משכנתאות אולי, אבל הוא בטח לא ראה את עצמו מחויב לפרסם את זה. אף גוף בפועל. משרד המשפטים, שהוא זה שהביא את החוק, או משרד הביטחון, שהוא אחראי על הפעלתו – לא. אני לא חושב שאחד משני המשרדים האלה בכלל הרהר על כך שהוא צריך לנהל קמפיין פרסומי למיצוי זכויות.

דווקא משרד המשפטים במקרה אתמול שלח לנו שהוא רוצה לעשות בדיוק על מיצוי זכויות משפטיות.

מה זה זכויות משפטיות?

כל הזכויות שמגיעות.

זו זכות כלכלית, היא לא משפטית. לכן אני בספק רב שמשרד המשפטים יעשה על זה קמפיין פרסומי, כי הוא יטפל בסוגיות שלו. עוד פעם, זו דוגמה קטנה אבל זה מקרה בוחן. לכן אני ממקד את השאלה בפתיח הזה – אחת, לא רק איך מתבצע התכלול, אלא מי הגוף שמסתכל על התמונה הכוללת מה המידע שצריך להביא לציבור, ורואה שדברים לא נופלים בין הכיסאות בין הגופים. מה המנגנון של יצירת שגרת עדכון של הציבור ברמת מקרו – וזה אותו המסביר הלאומי שדיברנו עליו. איפה הדו"צ האזרחי במציאות הזאת שהכול משתנה ברמה היומיומית? זה עוזר גם לדעת שיש זכויות וגם עוזר לתחושת הביטחון. הרי חלק מהתפקידים של דו"צ – הוא מחזיר לציבור את הביטחון בצה"ל בשקיפות שהוא עושה את זה, בפירוט שהוא עושה את זה, במה שהוא משדר. לציבור יש אובדן אמון מאוד גדול במערכות האזרחיות. חלקו נובע מביקורת מוצדקת. חלק מהחוסן הלאומי זה היכולת להמשיך את המערכה, ולכן גם לזה יש משמעות. הסוגיה הזאת של הסברה לאומית ברמת המקרו, אני חושב שגם היא מאוד מאוד חשובה. אני אעצור כאן את הפתיח שלי, אני מניח שעוד ניכנס לדו-שיח. אני מציע שאתם תתחילו, ואז הגופים האחרים יצטרפו.

עוד נושא שאני רוצה למקד מראש, ואני רוצה עכשיו, כי יש דיון מקביל ב-10:00 בנושא הזה בוועדת קליטה, אולי חלק מהאנשים ילכו לשם, לכן אני אשמח להתייחסויות גם כאן כי חלק מהתמונה הכוללת זה העניין המגזרי. בקליטה עוסקים בזה בכיוון אחד, של מגזר העולים והשפות, אבל בגדול, החברה הישראלית היא חברה מגזרית. יש פה מגזרים עם כלי תקשורת מובחנים, שלא תמיד מחוברים לכלי התקשורת הארציים הרגילים, ואלו קבוצות גדולות של אנשים, לפעמים אלו מאות אלפי אנשים שצורכים רק כלי תקשורת מגזריים. זה נכון על עולים, במיוחד דוברי רוסית ואמהרית, שתי קבוצות מאוד מובחנות. זה נכון לגבי הציבור החרדי – הוא צורך כלי תקשורת אחרים, הוא ציבור ענק, וכשאנחנו מדברים על ההסברה האזרחית, זה מאוד מאוד רלוונטי לו. זה נכון על הציבור הערבי בוודאי. גם סוגית העבודה מול המגזרים – אם מחברים את כל המגזרים האלה ביחד, הם אולי הרוב בחברה הישראלית, אם אתה סוכם את אלה, את אלה ואת אלה, אז אתה מגיע לכ-50%, אז זה לא פרט שולי בתוך התמונה. לכן תתייחסו גם לסוגיה הזאת, איך מנהלים את כל הסיפור הזה של הסברת פנים גם בהיבטים המגזריים, כי על זה אני מקבל הרבה טענות ותלונות מכל כיוון אפשרי, של כמעט כל מגזר.

בוקר טוב. מושיק אביב, ראש מערך ההסברה הלאומי. קודם כל, ציינתי את זה לפני שתי ועדות, התפקיד שלנו הוא להוות גורם מתכלל, מטה שמרכז את מאמץ ההסברה הלאומי מול כלל גורמי ההסברה. אנחנו עושים את זה בכמה אופנים. אני אחסוך את התיאור, כי אתה מכיר, ומרבית האנשים, אבל אני אתייחס לדברים שאתה העלית. קודם כל, קיימים פערים רבים. אנחנו מודעים ומנסים להשלים פערים שבשגרה לא היו מטופלים כמו שצריך, להשלים אותם בחירום. ועדיין יש חורים שחורים כאלה. אנחנו כן רואים את חצי הכוס המלאה – קיים מנגנון. קודם כל, כלל האנשים שקשורים להסברה בחירום יושבים בשולחן אחד לפחות פעם ביום, אחרי זה בקבוצות דיון ב-12:00 בצוהריים, ושם עולות כל סוגיות ההסברה שרלוונטיות להביא לציבור. לגבי מסביר לאומי, לא מסביר לאומי – זאת דרך אחת, יש פלטפורמות נוספות. קודם כל, המסביר הלאומי, שעושה את זה בצורה בלתי רגילה, הוא דובר צה"ל. אמרתי את זה כבר פעם, גם נחמן שי היה דובר צה"ל כשהוא היה המסביר הלאומי. יש דרכים שאנחנו כל הזמן בוחנים אותן איך - - -

לא, אבל האירוע הוא הרבה מעבר לגבולות צה"ל.

אני אתייחס לזה.

דובר צה"ל עוד לא לקח אחריות על כל התחומים האזרחים.

לא, לא, אנחנו גם לא מעוניינים. הוא עושה את עבודתו הביטחונית והצבאית בצורה מעוררת כבוד. התפקיד שלנו הוא לטפל בעניין הזה. המסביר הוא אמצעי אחד, היום יש כל מיני אמצעים נוספים. אנחנו מנסים להשלים את הפערים באמצעות אמצעים כאלה ואחרים, תיכף אני אתייחס. זה מנגנון אחד. מנגנון נוסף שיש הוא ביחד עם רח"ל. יש פורום שהיה אצלנו מאז המלחמה יחד עם רח"ל. נמצאים פה נציגים של משרדי ממשלה, שקודם כל האחריות שלהם היא להביא את המידע שקשור למשרדים שלהם ולפעילות שתחת אחריותם לציבור. אנחנו עושים את זה בצורה משותפת. יש פורום יחד עם רח"ל שמתכנס פעמיים בשבוע. הרעיון הוא לשים על השולחן את כל המידעים שהציבור צריך לדעת, את כל העניינים ההסברתיים שראוי ונכון שהציבור יכיר וידע. זה קורה. יש את הפלטפורמות, הן עובדות, הן מתבצעות.

לגבי המידע לציבור – המידע לציבור מגיע בכמה אופנים, וגם שם אנחנו יודעים שיש פערים שאנחנו מנסים להשלים איתם. תתייחס תיכף מנכ"לית לפ"ם, שמרגע המלחמה נרתמה למאמץ, והיא יושבת על השולחן אתנו ביחד, פיזית ממש, יושבים ביחד ושם אנחנו קובעים מה על הפרק. מעבר לזה שהמשרדים עצמם עושים קמפיינים, וגם בזה אנחנו מטפלים. אנחנו מקבלים טענות שיש עודף אינפורמציה שהיא קצת מבלבלת, וגם בזה אנחנו עושים סדר. יש תוכנית עבודה לעניין הזה.

אגב, לגבי עודף, אני מבין. יש לי שאלה טכנית שבדרך כלל היא מאוד משמעותית. הרי יש סוגיה של רמת הגמישות של המשרדים בנושא של הזמנה וניהול קמפיינים וההיקפים שלהם, סוגיה תקציבית. בדרך כלל אגף תקציבים מאוד אוהב לשלוט על הסוגיה הזאת, ובטח ובטח כשאומרים תעצרו כל מה שלא דחוף בהתאם להנחיה של אגף התקציבים. מן הסתם, זה נפל גם על התקציבים האלה, כי הם תקציבים גמישים, הם לא שכר, למרות שבתקופה הזאת צריך דווקא עודף, צריך יותר מהרגיל כי יש מידע לא שגרתי יותר מהרגיל. אז השאלה היא מה המדיניות התקציבית כרגע מול משרדי הממשלה בהקשר הזה של יכולת ליזום קמפיינים פרסומים של מיצוי זכויות ויידוע ציבור? מוריה, את רוצה להגיד מילה על זה?

אני מוריה שלום, מנכ"לית לפ"ם. כרגע אנחנו לא מודעים לאיזושהי הגבלה. אין לנו כרגע איזושהי הגבלה תקציבית. יש הרבה רעש סביב זה, ואנחנו מודעים לזה שזה יגיע עוד שנייה. כל מה שקשור להנגשת מידע לציבור, לא עוצרים את זה בינתיים. אני ארחיב בהמשך על מה שקורה.

מה זה יגיע עוד שנייה?

אנחנו שומעים הרבה רעשים מהדוברויות של המשרדים שהחשב של המשרד או אנשי הכספים של המשרדים מתחילים לדבר על צמצום, ותקציב שיווק זה הדבר הראשון שיצמצמו אותו. אנחנו לא מודעים כרגע לאיזשהו קיצוץ.

היום מתקיים דיון שני אחרי דיון הפתיחה של הקבינט החברתי, אני מגיע לשם. ההצעה היא לעשות קמפיינים אחודים, להביא מידעים משותפים לציבור – א', לא לבזבז תקציבים, ב', להביא מידע שהוא מעודכן, הוא לא שיווקי, הוא לא המשרד עושה כך וכך, ותראו איזה יופי; אלא מידע מטעם המדינה. עשינו את זה כבר, מוריה תספר, יש קמפיינים שהם מאוחדים מטעם מדינת ישראל, ניגע בזה. יש כוונה לתת מידע שהוא מרוכז. הקמנו אתר שאין לו חשיפה גדולה כרגע, הקמנו אותו ממש בימים אלו, שמאגד את כל המידע לציבור. אנחנו נעשה על זה קמפיין, ניתן לציבור את כל המידע דרך אתר אחד כדי לא לבלבל אותם ולתת להם הרבה מאוד מקורות מידע ושיחפשו. יש אתר אחד, כרגע הוא נקרא "חרבות ברזל gov.il" ושם יש את כל המידע שכל אדם רוצה לדעת על המילואים שלו, מה הוא מקבל ומה התקציבים. זאת אומרת, יש מקום אחד שכל המידע נמצא בו. הקמנו אותו ממש עכשיו במלחמה.

אבל אם אין לו חשיפה זה לא עוזר.

הוא חדש, הוא עניין של ימים.

החשיפה תהיה מטעם מערך ההסברה, זה קמפיין שיוצא מטעם מערך ההסברה. כמובן שזה יהיה בסנכרון עם כלל המשרדים. כל המשרדים ידעו שהמידע נמצא שם.

כל מידע שעולה במשרד כזה או אחר נשאב לתוך האתר הזה, ואז הציבור יכול לראות במקום אחד הפניות לכל הדברים הרלוונטיים, כולל מה שהיה פה, כולל הכול. זה דבר שאנחנו נהדהד אותו. הקמנו אותו לצורך השעה, לא היה כזה במדינה שמאגד את כל הדברים. כמובן שיש לפיקוד העורף אתר משלו, אבל הכול יהיה ביחד. זה לגבי העניין הזה. שוב, אנחנו מודעים לפערים, משלימים אותם. אני מזכיר שאנחנו תוך כדי תנועה בדברים האלה. יש פה ערב רב של נושאים ואחריות. אנחנו בשיח גם עם השרים – בסוף לכל משרד יש את האחריות שלו, במלחמה אנחנו לא מכנסים את כל המידעים או את כל הדברים, המדינה עושה את זה ביחד, אלא לכל משרד יש את האחריות להנגיש את המידע שלו לציבור.

אבל בגלל הקושי התקציבי שאני צופה, ומוריה גם רמזה עליו - - -

כרגע הוא לא קיים, הוא יהיה. יש תקציבים שנמצאים בלפ"ם של משרדים, ויש תקציבים שהמשרדים הקצו. לא נגעו בהם, על פי רוב – אני לא יודע, אולי יגידו פה נציגי המשרדים, אם שאבו מהם תקציבים כאלה או אחרים. אני יודע שקיימים תקציבים לטובת העניין הזה. יש תקציבים אחרים שצריך לדבר עליהם, על תקציב ההסברה של מדינת ישראל.

בסדר, על זה דיברנו. בנושא הזה אני רוצה להציע שאם באיזשהו שלב – וזה יקרה – יעלו סוגיות של פלט בממשלה, או הנחיות של אגף תקציבים לעצור הוצאות ומה שלא חובה – והנחיות כאלה כן נמסרו למשרדים, אם זה יתחיל להשפיע על תקציבי פרסום, אני מציע במקביל שאתם כמערך הסברה לאומי מול האוצר, תיזמו מסלול שבו נניח קמפיין פרסומי שקיבל אישור של מערך ההסברה הלאומי שהוא רלוונטי למלחמה, הוא לא יהיה תחת המגבלות האלה.

אנחנו על זה איתם.

אני מבין את החשש מזה שהמשרדים יעשו קמפיינים 'תראו כמה השקעתי, איזה יפה אני'. זה נכון, זה תמיד קיים, כל משרד דואג ליח"צ שלו, וזה לגיטימי, וזה פחות חשוב, ואלו באמת תקציבים שאפשר לחסוך אותם. אבל תקציב שכל משמעותו הוא יידוע הציבור, אני חושב שצריך לבנות פה מנגנון שיהיה מוגן מקיצוצים כאלה או אחרים, כי צריך דווקא יותר בתקופה הזאת ולא פחות.

לגבי שאלת המגזרים – קודם כל, אנחנו עם התייחסות לכל נושא המגזרים. גם מוריה תציין מה עשינו לכל מגזר ומגזר. גם בזה צריך לשפר. הוצאנו דף מידע – אתה יכול להתייחס לזה – שהמשרדים קיבלו ביקורת.

מתקיימת ועדת עלייה וקליטה שהזכרת בשעה 10:00. אנחנו ריכזנו את כל מוקדי המידע לממשלה, זה עוד מתייחס לחלק הראשוני. הוצאנו מודעה, בטח ראיתם אותה, של כל מוקדי הממשלה, למעלה מ-60 מוקדים. כרגע יש בעיה על המענה – אם יש מענה בשפה האמהרית במוקד של משרד מסוים, כן או לא.

זה גם נושא לטיפול אחרי המלחמה. בסוף, המדינה – 60 עובדים - - -

למה אחרי המלחמה?

אנחנו בטיפול עכשיו. יש לנו איזו הצעה, שנציע אותה בוועדה בעוד חצי שעה, אני אצא לשם, ברשותכם, לקחת את מוקד משרד העלייה והקליטה שקיים כבר בשפות - - -

אמרתי שהבעיה עם 60 מוקדים היא שצריך - - -

זה גם משהו, נכון.

107 זה משהו אחד, לבריאות – כך וכך. אבל זה סיפור שייקח זמן.

בסדר, אבל זה טכני.

כרגע הפתרון שאנחנו מציעים הוא לקחת את המוקד של משרד העלייה והקליטה, שממילא כבר פעיל בשפות, ושהוא ישמש כמוקד לאומי בשפות לכל מי שאינו דובר עברית, והוא בעצם ישמש כמתווך בין האזרח לבין הגופים שנותנים את השירות.

באיזו דרך?

מתקשר, מעלים לך או מתורגמן, או שהוא פועל מול הגוף. משרד הקליטה בקטע הזה. אנחנו נעשה את זה גם ונפרסם את זה.

צריך לראות איך זה יעבוד. לי לא ברור שזה יעבוד; כשמישהו במשרד הקליטה שאין לו מושג בתחום שעליו שואלים יעלה מישהו מהמוקד הזה ויתחיל לתרגם בלייב.

לא, לא, מתורגמנים לוקחים את הפנייה, מעבירים אותה לגוף – הרי גם אני כדובר עברית לא תמיד מקבל באותה שנייה, אלא מעבירים את זה לגוף המקצועי. פשוט שיהיה עוד תיווך של תרגום. אפשרי להיעזר גם בחברות תרגום, על זה עוד נדבר גם. אתה רוצה להרחיב על חרדים, ערבים?

מעבר לזה, אנחנו בקמפיינים גם לפי המגזרים, וגם כל - - -

אין איזושהי הנחייה כוללת שכל אחוז מסוים מקמפיין צריך להיות למגזרים?

המלחמה קטעה דיונים וועדה שהייתה צריכה להתכנס בנושא, שתהיה הנחייה להקצאה של כסף עבור כל מגזר ומגזר. זה תלוי בגודל המגזר וכולי. המלחמה, לצערי הרב, קטעה את זה.

אבל שיהיה סוג של תפיסת עולם שכל קמפיין שנכנס ברגע זה שקשור לאירוע של המלחמה ויידוע הציבור, אוטומטית - - -

אנחנו עומדים על 90%. 90% מהקמפיינים עוברים גם למגזרים. 90% מהקמפיינים.

מה זה עוברים גם? זאת לא השאלה.

בערבית?

לא, זאת לא השאלה. השאלה היא ההיקפים. תמיד עוברים גם. ברוך השם, הייתי שר בכמה משרדים, אני מכיר איך עושים את זה. מסמנים וי – לוקחים 5% מתקציב הקמפיין ושמים אותו למגזרים, ואז כל מגזר מיוצג, והכול סבבה.

יש לי פה טבלה, אני יכולה להראות לכם אחר כך.

אני מציע לכם שבהתאם לגודל הדמוגרפי של המגזרים, שתהיה הנחיה כוללת שתחייב את כל משרדי הממשלה, שהסטייה ממנה תדרוש תיאום מיוחד. לפעמים זה הגיוני, אפשר להגיד יש פה משהו מיוחד, מגזר X לא רלוונטי, או מגזר Y, זה רק עבורו, ולכן אפשר לסטות. אבל רוב הקמפיינים שהם כוללניים לכלל האוכלוסייה - - -

אפשר להתייחס לזה? עידית, מרשות המיסים. אנחנו באופן קבוע מפרסמים את נושא מענק עבודה בכל השפות. צריך להיזהר עם קביעה שרירותית כזו שלפי אחוז האוכלוסייה לקבוע גם את האחוז מהקמפיין, כי למשל במענק עבודה יש לנו החלטת ממשלה שמחייבת אותנו – בהתחלה זה היה 30%, אחר כך 25% מהיקף הקמפיין במגזר הערבי. העניין הוא שעלויות המדיה במגזר הערבי – אני חושבת שלפ"ם יכולים להסביר את זה יותר טוב ממני – הרבה יותר זולות מעלויות המדיה במגזר הכללי, ואז אנחנו מוצאים את עצמנו לפעמים כדי לעמוד בהחלטת הממשלה, דוחפים פרסומים בעודף.

יש לזה פתרון. האחוזים יכולים להיות נפחי פרסום ולא בנפחי כסף. זה פתיר, הרי בסוף מה שצריך פה זה מידע ולא דווקא שוויון בחלוקת הכסף.

זה עובד על חשיפה.

כן, אפשר למדוד את זה בחשיפות. אני כן חושב שהנחיות כלליות כאלה בעת הזאת, שאנחנו באירוע מהסוג הזה, אני חושב שיש להן מקום והן נכונות.

זו החלטה של הממשלה.

אני מציע. בסוף זה לפ"ם ומערך ההסברה הלאומי, כי לפ"ם הוא גוף רגולטורי על נושא הפרסום, זה לא שהמשרד יכול לעקוף אותו, הוא לא כל כך יכול; ואתם אלה שקובעים מדיניות. אני מציע – לא סתם מגיעים. מגיעים זה בסדר, אבל תעשו שיערוך מגזרים, כמה אנשים יש בכל מגזר שלפי הערכות מקצועיות צורכים בעיקר כלי תקשורת מגזריים, כי ברור שבכל מגזר יש גם אנשים שצורכים גם תקשורת כללית, צריך להוריד אותם מהמספרים.

קיימנו על זה דיונים.

כל הנתונים על השולחן כרגע, רק צריכה להתקבל החלטה.

לדעתי, חובה לקבל החלטה כזאת בנפחי החשיפה, ואז יש פה סוג של ברירת מחדל שאפשר לסטות ממנה. אפשר להסביר מקצועית שזה רק למגזר מסוים, או להיפך, לא רלוונטי למגזר הזה ולכן אני חוסך כסף על זה. אבל זה ידרוש פעולה אקטיבית של הסבר והוכחה, כי יש נטייה לדוברויות של משרדי ממשלה פחות להשקיע במגזרים, מכל מיני סיבות. אני יכול לתת הרצאה שלמה, מה הסיבות שלא עושים את זה, אבל היא נטייה טבעית. אבל אסור שבתקופה הזאת, שהנגישות למידע היא קריטית, וזה מידע חדש ומתחדש ורלוונטי לכלל האזרחים, שיהיו קבוצות גדולות של אוכלוסייה שייפגעו כי המדינה לא חשפה להם את מה שצריך.

רק חשוב להדגיש שבכל מה שנוגע להנחיות מצילות חיים, כל מה שקשור לפיקוד העורף, יש להם הסברים, כמו שיש באולפנים. יש גם במגזר הרוסי, גם לדוברי אמהרית.

אגב, כשאני מדבר על מגזרים, זה לא רק עניין השפה, זה גם עניין של כלים. למשל העולם החרדי הוא עולם נפרד, המדיה שלו.

גם תרבותית. גם תרבותית.

אם כבר נגענו בפיקוד העורף, הנציגה עדיין תקועה בשער. זה נאמר פה, אבל אני רוצה להגיד שעיסוקו של פיקוד העורף הוא כל מה שקשור להצלת חיים. הרבה פעמים זה נוגע גם בדברים אחרים – לצורך העניין, הצלת חיים, אבל איך לומדים, או איך עובדים. זה מהמוטיבציה של הצלת חיים, אבל זה נוגע במשרדים אחרים ויש תיאום ושיתוף פעולה מאוד מאוד טוב בין המשרדים בתחום הזה. זה נותן מענה לכלל המגזרים, כולל חרדים. זה כן נותן – משתדל לפחות – מענה לכלל המגזרים.

אגב, פיקוד העורף עובד בכלי תקשורת חרדים?

כן, כן. וגם ברוסיים.

ההתאמה היא גם תרבותית, היא לא רק שפתית.

ברור. לכן אני אומר, זה לא רק שפה. זו שפה וזו תרבות.

הדוגמה הכי טובה היא מעולם הקורונה, שאני מכיר אותו מהעבר; שניתנו מענים מאוד שונים למגזרים שונים ולא בהכרח רק בשפות, אלא גם בתרבויות. בהקשר הזה, העסק הזה מאוד מאוד מסודר, ואני חושב שאפשר לקחת ממנו.

אם תפרסמו המלצות של פיקוד העורף לציבור החרדי בחתימה של גדולי ישראל, זה יקבל הרבה יותר תוקף מהנחיות של אלוף פיקוד.

אני חייב להגיד שדווקא הציבור הזה הוא סופר ממושמע בהיבטים האלה ודווקא לעניין הזה לא צריך את גדולי התורה. בהקשרים של מה שדיברת קודם, אני חושב שאפשר לנסות להעתיק את המודל הזה, שהוא מודל מתכלל גם למשרדי הממשלה, ממש כמו שנאמר פה עכשיו. זה משהו שיש בו סימולריות מאוד מאוד גדולה בעיניי.

נכון. כדאי להסתכל מה עשו בתקופת הקורונה בהקשר הזה, כי העבודה מול המגזרים היה אחד מהאתגרים הכי גדולים שהיו.

מחר אנחנו מקיימים פורום של כל דוברי המשרדים אצלנו בתוך חמ"ל ההסברה. חלק מהעניין זה ליישר קו בנושא המידעים המשותפים. אני מציע שנעבור למוריה, שתציג.

אוקיי, רק תגיד לי מה עמדתך על מה שעלה פה כרגע, של צורך לקבוע איזושהי נוסחה של ברירת מחדל בנושא של המגזרים.

לחלוטין, יבוצע, אמרתי לך.

מה לוחות הזמנים שאתם רואים שיהיה אפשר לעשות את זה?

הכול על השולחן, אנחנו בדיונים על זה, פשוט צריך לקבל את ההחלטה.

אנחנו בדיונים. אנחנו עם נתונים בדיוק, כמה, כי כמו שאמרת, זה לא לפי גודל האוכלוסייה, אלא הצריכה וכל הדברים. יש נתונים, אני מעריך טווח של שבוע.

תנסו יותר מהר, אנחנו באירוע מתגלגל.

בשבוע הקרוב אנחנו על זה ומפרסמים בינתיים.

אז תעדכנו אותנו ברגע שזה יקרה, מה החלטתם ומה ההנחיות בהקשר הזה של המגזריות. לפני שמעבירים לגופים אחרים, אני עובר על השאלות שמיקדתי, בנושא של דמות של המסביר הלאומי, מה עמדתכם כמערך ההסברה הלאומי?

הנושא נבחן.

זו תשובה ששמעתי לפני שבועיים. אני מבין שהוכרז שאנחנו במלחמה שתיקח חודשים רבים, ואף שנים, ולכן יש לנו זמן לטפל בכל סוגיה, אבל - - -

אנחנו מנסים למצוא פתרונות לא באמצעות דמות מסוימת, אלא באמצעים נוספים ואחרים.

שמה הם? אתה יכול לשתף אותנו?

יש פרסום שמביא מידע - - -

אבל זה לא פרסום, זה משהו אחר. זה פסיכולוגי.

זה שאדם יעמוד – את כל המידע שאנחנו אמורים לתת ביום, הוא צריך שעתיים כדי לספר לציבור.

גם דו"צ לא מספר כל מה שקורה בעזה.

אנחנו חושבים על שאלות ותשובות, על מה שרלוונטי, לנטר מה הדברים הכי בוערים לציבור, ולתת מענה בתוך יומיים-שלושה באמצעות פתרונות כאלה ואחרים. יש כל מיני פתרונות.

אני חייב להגיד שאני חושב שזו טעות. לדעתי לפחות, ואני חושב שזה עלה פה גם על ידי חלק מחברי הוועדה, שכרגע לא פה, אבל בדיון הראשוני שהיה בנושא הזה הייתה תמימות דעים שזה משהו שיכול לעזור. לא צריך פה דמות דוברותית, צריך דמות סמכויות שנתפסת כמקור סמכות בעיני הציבור. יכולות להיות כל מיני אופציות, זה תלוי אם הדמות מתאימה. זה יכול להיות ראש המל"ל, למרות שהוא פחות עוסק בסוגיות אזרחיות, אבל הוא מייצג את ראש הממשלה. דרך אגב, מי שבדרך כלל מילא את התפקיד הזה בכל מיני אירועים, כולל קורונה, כולל מבצעים קודמים, היה ראש הממשלה, ולכן מדינת ישראל הרבה פעמים לא נזקקה לזה. הוא היה מופיע ברמה כמעט יומיומית, ענה על שאלות וכולי. זה לא קורה באירוע הזה, מכל מיני סיבות, שאני לא נכנס אליהן כרגע, אבל לפחות נכון לעכשיו זה לא קורה. זה ספורדי, זה לא משהו שיטתי, זה לא קבוע, ולכן פתאום נוצר פה ואקום שאף אחד לא ממלא אותו, ונכון שמישהו ימלא אותו בסוגיות שמשלימות לסוגיות של דו"צ. זה יכול להיות שר האוצר, זה יכול להיות מנכ"ל משרד האוצר, זה יכול להיות מנכ"ל משרד ראש הממשלה. יש כל מיני.

יש קבינט אזרחי. אנחנו נבחן דרך הקבינט האזרחי לתת את המידעים של כל - - -

זו בדיוק הסוגיה. לצורך העניין, כמו שדו"צ מדבר בשם צה"ל, מישהו שנתפס כמקור סמכות רלוונטי לקבינט האזרחי, חשוב שידבר לציבור כמי שמייצג את כל המכלול הזה, כדי לתת לציבור תמונת מקרו, לא רק עצים. מידע זה עצים, זה לא יער, והציבור לא רואה את היער, ואז הוא שואל איפה המדינה, היא לא נמצאת בכלל בחלק הזה. מה צה"ל עושה – תתפוס בן אדם ברחוב, דבר איתו על מה צה"ל עושה, כרגע הוא יודע בערך. יש לו הרבה טענות על מה שקרה ב-7 באוקטובר, והם עוד יתוחקרו וכולי, אבל הוא יודע שכרגע צה"ל נלחם בעזה כך וכך, זה מה שקורה, זה מה שהיה אתמול, זה מה שקורה היום. פחות או יותר הוא די מעודכן, אנשים גם משרטטים לך את החצים ואת כל מה שיש.

תתפוס בן אדם בחוץ ותשאל אותו מה המדינה עושה כדי לעזור לכל המצבים המיוחדים? הוא יגיד לך אין מדינה, הכול מגזר שלישי, המדינה לא קיימת, היא קרסה. חלק מזה זו ביקורת מוצדקת, כי גם הקצב שבו המדינה התארגנה לא היה מספק, אבל חלק זה פשוט היעדר מידע. מה צה"ל עושה – הוא מקבל פעמיים ביום בצורה מאוד סמכותית, מסודרת, יפה וברמה גבוהה של אמון; ומה המדינה עושה – הוא לא יודע. ואני חושב שזה פספוס גדול שבסוף פוגע באמון של הציבור במדינה בתחום של החזית הכלכלית-חברתית-אזרחית. זה לא רק להגיע למידע ספציפי על מיצוי הזכויות שלו, אלא זו תמונה הרבה יותר כוללת. דמות כזאת הייתה יכולה לפתור את זה. אם אתם לא מוצאים דמות אחת, אני הייתי מציע לכם פלטפורמה אחת. מה זאת אומרת פלטפורמה? שהציבור יידע שבשעה קבועה ביום מופיע מישהו מטעם הממשלה בסוגיה מסוימת שקשורה לסוגיות כלכליות-חברתיות-אזרחיות. פעם אחת זה שר האוצר עם תוכנית הפיצויים, פעם אחרת זה מישהו אחר עם משהו אחר. אולי בכל פעם דובר אחר על נושא אחר, אבל לפחות יש פלטפורמה קבועה שהציבור מחכה לה, כמו שהוא מחכה היום לדו"צ. היום אנשים אומרים אני אדבר אתך אחרי הודעת דו"צ, אל תפריע. זה הפך להיות חלק מלו"ז החיים של אנשים. פעם אלו היו תוכניות טלוויזיה שידעת שאי אפשר להתקשר בשעה מסוימת כי כולם שם, עכשיו דו"צ תפס את התפקיד הזה. גם בפלטפורמה כלכלית-אזרחית-חברתית חייב שיהיה משהו כזה שמבנה לו"ז. אתם לא מצליחים להיסגר על בן אדם אחד כי אין מתאים או כי יש מלחמות אגו, או לא יודע מה, אז תעשו את זה בפריים קבוע ממקום קבוע, בכל פעם מישהו אחר מעדכן את הציבור בנושאים האלה.

זה משהו שאנחנו עובדים עליו כרגע בשיתוף פעולה עם כלי התקשורת השונים. אנחנו רוצים לקבל רצועה שהיא קבועה בכלל כלי התקשורת, סינדיקציות, זה לוקח זמן, אבל יש שיח בינינו על הדבר הזה.

אנחנו מקווים שתהיה פריצה. מאחדים את הקבינט – בסוף זה הדבר שמעניין את הציבור בהיבט הזה, כי בצבאי הוא מקבל מלא, מה הזכויות, בשביל זה יש קבינט חברתי, עכשיו הוא מתהווה. היום יהיה דיון בעניין הזה, נעלה את הדבר הזה ואני מקווה שתהיה פריצה.

תעדכנו אותנו, כי אני חושב שמאוד מאוד חשוב שיהיה פה שיח עם הציבור ברמת מקרו, ברמת היער ולא רק ברמת העצים. כולל גם תשובות לתקשורת.

זה לגמרי מה שאנחנו מתכננים לעשות. מי שמכיר את התוכנית שיש בתאגיד עם ד"ר גילי תמיר, זה הפורמט שאנחנו כרגע חושבים עליו ורוצים להעלות את זה, כמובן עם אנשים בעלי סמכות שיודעים לתת תשובות.

בדיוק, אבל זה צריך להיות משהו שמדינה מסתנכרנת על פיו, כמו שהיא מסתנכרנת לפי דו"צ.

אם אפשר שמוריה תשלים את הנתונים.

אנחנו לפ"ם. לפ"ם הוא גוף שמבצע את כל הפרסום הממשלתי וקצת גם סמי-ממשלתי, למשל פיקוד העורף גם עובר דרכנו ברוב הפרסומים שלו. יש לנו 35 קמפיינים עבור שירותי הממשלה למפונים ולאזרחים בכלל, מתוכם 13 מפנים למוקדים שונים, ואם לא מפנים למוקדים שונים, מפנים לאתרים שונים. זה דגל שמושיק ואני מרימים מהיום הראשון, תכלול של כלל המוקדים, לייצר פלטפורמה אחת – אפרופו מה שדיברנו פה מקודם – שתיתן מענה לכל השאלות שיכולות להיות.

יש קמפיינים שלא מופיעים בשום מקום, כי זה רק 13, לא 35.

חייבים להפנות כי זה מידע לציבור, אז זה או אתר של משרד או מוקד של משרד. יש 35 מקומות שונים.

הם כולם עסוקים במידע לציבור, הם לא עסוקים ביח"צ, כל ה-35.

רובם, נכון.

רובם או כולם?

רובם ככולם, נגדיר זאת כך. אין PR.

ברור שמשרד מתוחכם יכול דרך קמפיין מידע לציבור לעשות לעצמו יח"צ, וזה לגיטימי. זה חלק מתפקידו, וזה בסדר גמור, זה חלק מהדינמיקה הארגונית. אם הבסיס, הפשט של הדברים, זה מידע לציבור אבל הרווח שנשאר אחרי זה הוא בין השאר גם יח"צ של אותו משרד, בסדר גמור; אבל הבסיס צריך להיות – דרך אגב, אתם פה הרגולטור, אתם יכולים להגיד למשרד זה לא מתאים.

נכון. אנחנו עוצרים קמפיינים שהם PR. אנחנו לא עושים PR.

אני חושב שהזמן הזה הוא לא נכון. אגב, מי שהתעסק בזה גם לא יגיע למטרה, כי לציבור אין שום סבלנות ל-PR עכשיו. התחושה היא אחרת לגמרי.

נכון, ויש ביקורת גדולה מאוד.

מי שייעשה עכשיו קמפיין ממשלתי PR רק יחטוף על זה, כי זה לא זמן ל-PR, אנחנו במציאות אחרת. לכן חשוב מאוד להקפיד על זה ולא לשחרר כאלה קמפיינים, זה רק יעצבן את הציבור.

יש לנו ייעוץ משפטי שמלווה אותנו כל הזמן, אנחנו עוצרים קמפיינים שמתעסקים ב-PR. זה לא קורה. הקמפיינים שלנו הם מידע לציבור והנגשה. יש נושאים שיש ואקום פרסומי או ואקום שיווקי, ופה נכנס מערך ההסברה שלוקח אחריות על הוואקום הזה, אפרופו מה שציינתם מקודם, כל הנושאים הכלליים, שחלקם אפילו לא יוצאים החוצה כי זה לא קשור למשרד האוצר, זה לא קשור למשרד הכלכלה.

אגב, הקמפיין עם הדגל גם שייך למידע לציבור?

הקמפיין עם הדגל שייך לנו.

מידע לציבור?

זה קשור לחוסן חברתי. אנחנו יכולים להסביר סביב הרבה סקרים למה החוסן הוא רכיב מאוד מאוד משמעותי. דרך אגב, יש קמפיין חוסן שעוסק במגזר הערבי, ויש קמפיין חוסן שקשור למגזר החרדי, כי הם לא יכולים להתחבר לאותו קמפיין, אפרופו אביב אלוש. חוסן זה משהו שהוא מאוד משמעותי, וחייבים לתחזק אותו לאורך זמן. יש שאלה שצריך לשאול, אם המדינה או לא, זו הביקורת. אם אתם שמים לב לכל הקמפיינים, כולם משדרים חוסן באיזושהי צורה, גם של חברות מסחריות, תראו מה קורה במקבצי הפרסומות שלנו. לפ"ם ומערך ההסברה נכנסים לוואקום, ואנחנו מתריעים על ואקום פרסומי של דברים שלא עושים איתם כלום, שאין משרד שעומד מאחוריהם ומערך ההסברה לוקח עליהם אחריות ומוציא קמפיינים. לדוגמה, האתר הזה שאנחנו רוצים לשווק אותו כי הוא משווק את כל הזכויות של כלל המשרדים, וזה האתר שמאגד בתוכו אותן.

למשל דבר מהסוג שאני שאלתי, חקיקות שכרגע עוברות בכנסת שיש להן השלכות רוחביות, ולכן אין אף משרד שאחראי. מי מטפל בהנגשת המידע הזה לציבור?

כל מי שמחוקק צריך להעביר לנו את המידעים. לא מהודעה לתקשורת, צריך קשר, אם יש בכנסת, אם יש דוברי ועדה, אני לא יודע אם יש פה כזה דבר. צריך מישהו שידאג לדבר הזה, אנחנו לא שואבים את זה מתוך צינור מסוים. צריך לחשוב איך המידע מגיע אלינו. הדבר הזה צריך להגיע בסוף, אנחנו במלחמה ויורים כולם.

היות וכמעט כל שינוי שהמדינה רוצה לעשות בכללים רגילים נעשה דרך חקיקה, רובו לפחות, בכנסת יש כרגע חקיקה מאוד אינטנסיבית שמשנה כללי משחק לטובת קבוצות כאלה או אחרות. אני מציע שבאופן מסודר תיזום שיח מול דובר הכנסת. אני אעיר את זה גם לדובר הכנסת.

יש ריכוז של כל דברי החקיקה שעוברים בוועדות, שזה משהו שאנחנו מוציאים בכל - - -

גם אני עושה הרבה דברים במהלך היום, ואף אחד לא יודע על זה.

עובדים על זה. נעשה ריכוז.

אני חושב שהמינהלת ואולי הקבינט יוציאו, עכשיו אנחנו נעבוד מולם.

לא, לא. קודם כל, המינהלת, זה לא ייגע בהרבה, כי מינהלת זה רק עוטף, ובסוף העשייה והשאלות והבעיות הן לכלל הציבור בהיקפים הרבה יותר רחבים, זה דבר אחד. והקבינט לא יודע אף פעם מה חוקק.

איך זה עובד בשגרה? איך הכנסת מהדהדת את החוקים שלה?

הכתובת היא כזאת: יש דוברויות ועדות שמפרסמות הודעה לתקשורת, אבל אתה לא צריך לרדוף אחרי זה. ויש דוברות הכנסת שהיא זאת שמקבלת, מן הסתם, בצורה מסודרת, מכל דוברויות הוועדות מה הסתיים ויש לה את זה. לכן אני מציע שיהיה מערך סנכרון בין דוברות הכנסת כדוברות כנסת לבין מערך ההסברה הלאומי, כי אלו דברים שבדרך כלל הם לא משרד ספציפי, אלא זה יהיה רוחבי, רוב החקיקה היא כזאת. ואז לפי מה שמגיע מדוברות הכנסת בצורה מסודרת – ברמה היומיומית, אסור שזה יהיה שבועי, כי פה מאוד רלוונטי. למשל חוק דחיית המועדים, אם שילמתי על חוזה השכירות שלי, אף אחד לא יחזיר לי כסף לפי החוק, אני צריך לדעת להפעיל אותו, אם לא הפעלתי, "אכלתי אותה". שילמתי משכנתה, הבנק לא יחזיר לי אותה. פה זו יכולת להרוויח ריביות, לדחות תשלום, יש זכויות שהן ממש קבלת כסף, אם לא הפעלתי, לא אקבל. זה לא רק שפספסתי לדחות תשלום, אלא פספסתי סיוע שיכול להיות מאוד משמעותי לי. לכן אני מציע שזה יהיה ממש ברמה היומיומית, שאתם כמערך הסברה לאומית תבחנו מה רלוונטי. לא כל דבר שעובר פה הוא בשורה גדולה שצריך לצאת בקמפיין, ויכול להיות שיש דברים ממוקדים. אבל היות שיש קצב חקיקה מזורז, שונה מהרגיל, שאי אפשר לעקוב אחריו וגם אין לציבור סבלנות לעקוב אחריו, שמשנה זכויות של אנשים רבים בקבוצות שונות, וחשוב מאוד להביא להם את זה מהר, בשונה מהשגרה, אני חושב שאתם צריכים לחשוב על כל דבר כזה, מהו הכלי הרלוונטי להדהוד של זה. מה מתוך זה צריך קמפיין, ומה מתוך זה צריך קמפיין רק במגזרים מסוימים או קבוצות מסוימות, ומה מתוך זה צריך רק דחיפה תקשורתית. יש כל מיני דרכים – אפשר להזמין כתבה בנושא מסוים וזה יהדהד הרבה יותר מכל קמפיין עם כל ההוצאות ביחד. אם אתה נותן את זה לכלי תקשורת רלוונטי ומצליח לעניין אותו, כתבה אחת בכלי תקשורת מסוימים בפיקים של הזמן נותנת לך יותר מכל קמפיין.

יש את הדוברות של המליאה שגם עוסקת בנושא הזה.

בסדר, אבל הוא לא יכול לרדוף. מערך ההסברה הלאומי, עם אלפי האנשים שעובדים בו, לא יכול לרדוף אחרי כל דוברות נפרדת שיש בכנסת. צריך להיות פה מנגנון מסונכרן בין דוברות הכנסת, בין מושיק לבינכם. אני מציע שעוד היום תקיימו שיחה. אני חושב שלכנסת יהיה רק עניין בזה, גם לא קשה לה לעשות את זה, כי ממילא יש לה את זה. אחר כך תדעו מה לעשות עם זה.

אם אפשר לתרום שני דברים לדיון הזה, אחד, אני מציע שבטרמינולוגיה נעשה הפרדה ברורה בין דוברות לבין הסברה, שאלו שני דברים שונים לחלוטין. אנחנו מערבבים הרבה פעמים, כי הדהוד למשל זה לא הסברה, זו דוברות. אצלנו למשל בצה"ל זה מאוד מחולק ומאוד ברור. הדבר השני שקורה בצה"ל זו מערכת היררכית סדורה. אני הייתי מפקד מחוז חיפה. אני לא יכול לדברר כלום ללא אישור של הדובר, ופעם שנייה, לא להסביר כלום ללא אישור של מערך ההסברה. אני שואל – ויודע את התשובה – האם משרד כלשהו יכול לצאת בקמפיין הסברתי כלשהו שמדריך אנשים לעשות משהו ללא אישור של מערך ההסברה הלאומי?

התשובה היא כן.

התשובה היא ברור שכן.

התשובה היא לא כרגע.

איך לא?

כל קמפיין שמגיע אלינו חייב לעבור אישור של מערך ההסברה.

עכשיו, בזמן מלחמה, זה חדש.

בגלל סמכויות לפ"ם. כי אם היית שואל אותי אם אפשר לצאת לקמפיין עוקף לפ"ם - - -

זו החלטה שהתקבלה ביום הראשון של המלחמה.

להערכתי יש קמפיינים שיוצאים. אחד מהקמפיינים שאני לא בטוח שהוא מסונכרן הוא למשל קמפיין של ישראל מתחמשת. אני לא בטוח שזה קמפיין שהוא מסונכרן, ואני חושב ששווה מאוד להדק את העניין הזה.

אני חושב שאתה טועה, ובגדול.

קמפיין ישראל מתחמשת עבר אישור של - - -

אתה טועה, ובגדול. זה מסונכרן, זה עבר אישור, זה מתואם.

מאה אחוז.

זה מתואם, זה עבר אישור. הייתה מחלוקת לגבי השם, והשר בעניין הזה. הקמפיין אושר, לגבי הכותרת שלו – זה בא מהמשרד לביטחון פנים, וזה השם שנקבע על ידי השר, ישראל מתחמשת.

שילבנו את הקמפיין של כיתות הכוננות ביחד עם החימוש של אותן כיתות כוננות. אגב, זה התהליך שעבד נכון כדי למנוע אותם חימושים שהם לא דרך משטרת ישראל, וזה עובד בצורה סדורה עם הכוונה של המשטרה. כל חבר כיתת כוננות נבדק, יש תהליך מסודר, וכל האירוע הזה הוא אירוע של חיזוק תחושת הביטחון בקרב הציבור, הביטחון של הקהילה. אנחנו לא רוצים להיכנס לכל מיני דברים פוליטיים, ולכן אנחנו אומרים את הדברים הכי נכון שיש והכי אמיתי שיש.

אפשר לחזור לחוק דחיית מועדים? אני חושבת שבחקיקה תמיד יש משרד שמרכז את החקיקה ויוזם אותה, במקרה הזה, זה היה משרד המשפטים. יכול להיות שהיה יותר נכון שדווקא משרד המשפטים יתכלל, אפילו מול כל הגופים הרלוונטיים שהחקיקה הזו משפיעה עליהם, פרסום בנושא. מרכז ההסברה בטח לא יודע לרדת לרזולוציה של החקיקה הזו, שהיא מאוד מורכבת. אני יכולה להגיד מה אנחנו עשינו ברשות המיסים – לקחנו את החוק, מיפינו אותו היטב, בחרנו את מה שרלוונטי לנו, פרסמנו הודעה לציבור, אמרנו זה החוק, הוא פונה לקהלים האלה, זה מה שרלוונטי בעניין רשות המיסים, את זה אנחנו ניתן אוטומטית כי יש לנו את המידע, מידע שאנחנו לא יכולים לתת אוטומטית, אתם מוזמנים לפנות בערוצים האלה והאלה. פרסמנו אפילו מודעות בעיתונים בעניין כי היה לנו ברור שזה מידע מורכב, ואם אני אוציא הודעה לציבור, בחיים אני לא אצליח להעביר את המידע הזה עם המורכבות שלו.

זו דוגמה, אבל אני לא חושב שכל גוף במדינה עשה מה שרלוונטי לחוק הזה.

ולכן אני אומרת שאני חושבת שדווקא משרד המשפטים היה צריך - - -

יכול להיות שבנושא הזה של החקיקה משרד המשפטים יכול לעזור למערך ההסברה הלאומי, זה לא תמיד כך, כי אפילו הדוגמה שהבאת – זה חוק סופר מורכב, כי משרד המשפטים חוקק אותו, אבל משרד המשפטים לא האריך אותו. מי שהאריך אותו זה שר הביטחון, והוא היה צריך הסכמה של שר המשפטים. למשרד המשפטים אפילו לא היו תשובות איפה זה בדיוק עומד בתהליך ההארכה, כי זה נתקע בשיח בין הביטחון לאוצר עד שזה נפתר. ולכן לא תמיד יש להם תמונה כוללת. יש להם כל עוד שזה בתהליך הממשלתי. ברגע שזה נורה לכנסת, מה שקורה עם זה, זה "חרב ודרב", עם החקיקה, ולא תמיד משרד המשפטים יכול להשפיע על מה שקורה פה, החוקים משתנים.

במיוחד עכשיו, תסתכלי מה קורה בנושא של הפיצוי, איך המתווה משתנה, ועד לרגע האחרון בתוך הוועדות וכן הלאה. משרד המשפטים הרבה פעמים כבר - - -

פה למשל היוזם הוא משרד האוצר. אני יושבת בדיונים.

ברור, כי כאן יש כתובת אחת מובהקת. יש הרבה חקיקות שזה לא כך.

במקביל, אנחנו מקדמים כבר קמפיין כדי שנוכל להיות מוכנים כמה שיותר מוקדם עם קמפיין ברגע שזה ייצא, כי זה כל כך מורכב שצריך להנגיש את המידע הזה.

נכון. נכון. מוריה, סיימתם?

אם אתה רוצה, אני אתייחס לסוגיה המגזרית. יש לנו יועץ למגזר החרדי, יועץ למגזר הערבי ויועץ למגזר דוברי הרוסית, ולפני שבועיים נכנס יועץ לדוברי האמהרית. אנחנו מטפלים בזה היטב. אני חושבת שהרבה מסקנות הוסקו מהקורונה, ולכן זה הדבר הראשון שיצאנו איתו לדרך כבר בתחילת הלחימה.

וכולם יושבים יחד, זה חשוב.

ונניח, לפני שיש הנחייה על ברירת מחדל, האם האחוזים שמופנים בקמפיינים האלה למגזרים תואמים את ההיבטים הדמוגרפיים המקצועיים?

שוב, אנחנו צריכים איזושהי הנחייה. המספרים מונחים על השולחן.

מה קורה היום? אנחנו כבר שלושה שבועות - - -

לא, לא בדיוק. לא בדיוק.

זה תלוי באיזה מגזר. אבל אני כן יכולה להגיד - - -

כי אני מקבל הרבה תלונות. איך מגיעות התלונות? התלונות מגיעות בכמה דרכים – אחת, אזרחים של מגזר מסוים אומרים לא מדברים אתנו, זה לא מגיע אלינו, לא, לא, לא. זו דרך אחת. דרך שנייה הרבה פעמים מגיעה מהמדיות. הם אומרים אנחנו מסתכלים על מה שמתפרסם, ואנחנו רואים שלא פונים אלינו, אז אנחנו שואלים למה, ואז מסבירים לנו בלפ"ם שהמשרד החליט לתקצב את המגזר בכסף קטן ולכן לא פנינו למדיה.

זה בדיוק מה שקורה כרגע בלפ"ם לאורך שנים.

אגב, ברור שהפלטפורמות הן אינטרסנטיות, אני לא תמים, אבל יש להן איזו תחושה של איזונים מספריים, ואז הם רואים מה קורה. וכשאני שומע את זה מכל מיני פלטפורמות בכל מיני מגזרים, ברור לי שזה משקף כנראה בעיה, זה לא רק בגלל שהם בוכים שלא מקבלים הרבה כסף מזה, אלא יש פה בעיה מבנית; עוד פעם, אני מכיר אותה. הרי מי שבדרך כלל מכין קמפיינים במשרדים לא קשורים לעבודה עם מגזרים, לא נציגי מגזרים, גם פחות מבינים אותם. זה דבר אחד. הם רואים את הישראלי הממוצע. כאשר המגזרים כולם ביחד, אמרתי, יכול להיות שזה 50% מהאוכלוסייה. הדבר השני שקורה הרבה פעמים – וצר לי שזה שיקול, אבל זה שיקול – בדרך כלל קמפיינים עוברים את אישורו של השר. השר אומר: מה ייצא לי מהקמפיין של העשייה של המשרד שלי – עוד פעם, יש פה גם היבט של יח"צ ולא רק הנגשת מידע לציבור – לציבור החרדי? הם ממילא לא מצביעים לי. מה ייצא לי מהציבור הערבי? הם ממילא לא מצבעים לי. מה יצא לי מהציבור הרוסי? הוא בכלל לא מבין מה קורה שם. ולכן יש לחץ לשים את עיקר המשאבים לכלי התקשורת הכלליים. סליחה שאני שם דברים על השולחן.

בסוף יוצא שלפ"ם מנהלת את המשא ומתן עבור המגזרי, זה מה שקורה כשאין הנחיה.

בדיוק. לכן יש צורך בהנחיה הזאת, כי זה לא יעבוד מעצמו. החיים הם כאלה שבדרך כלל גורמים לא להתייחס למגזר בהתאם למשקל האמיתי שלו, ואז המדינה מפסידה פה והאזרח מפסיד.

אנחנו נשמח להנחיה כזאת.

זה אצלכם. לפ"ם לא רוצה להנחות את עצמו. אגב, אתם יכולים להנחות את עצמכם.

אנחנו לא יכולים כי אין לנו סמכות לזה. אני כן יכולה להגיד לך - - -

יש לכם סמכות לאשר או לא לאשר קמפיין של משרד.

אנחנו יכולים להמליץ – אנחנו רק בגדר גוף ממליץ – לפרסם בקרב המגזרים כך וכך. אנחנו לא יכולים להנחות משרד לעשות את זה.

יכול להיות שמערך ההסברה הלאומי צריך לתת את ההנחיה. פיקוד העורף לא פה, יש לו משמעות גדולה להסבר לציבור. רלי, אתה רוצה לייצג אותם, או שנתחיל עם דו"צ?

הם לא יגיעו כבר. בוא נתחיל בדו"צ, למרות שאני חושב שאת הדברים העיקריים אמרתי. ההסברה לציבור היא הסברה ברורה מאוד בתחומים של הצלחת חיים, זה כולל כמובן תרחישי לחימה שונים, מתארים שונים, גם תרחישים של רעידת אדמה, שלא קשור כרגע לעסק הזה. יש פה גופים מיומנים מאוד, מאומנים מאוד, לאורך כל השנה. אחד הדברים שמרכיבים את האמון זה העיסוק בזה גם בשגרה. כלומר, פיקוד העורף עובד מול הרשויות המקומיות, מול כל המגזר הציבורי גם בשגרה, עובד מול משרדי הממשלה בשגרה, עושה את ההכנות האלה, וגם עושה אימונים בתחום, וכן בחירום זה ברור מאוד. הדבר השני, מיד, בכל ערוצי התקשורת, ברגע שיש איזשהו אירוע, יש פרצוף שהוא ברור מאוד, ברור מאוד מה תכליתו, ברור מאוד מה הוא אומר, והוא הופך להיות אוטוריטה.

את זה כולנו ראינו בסיפור של ההצטיידות.

בין היתר.

המדינה הייתה צריכה ללמוד שזו אוטוריטה. זה הוכיח את עצמו מעל ומעבר.

אני חושב שאין הרבה מה להוסיף על הדבר הזה.

בסדר. דו"צ.

האמת היא שבדובר צה"ל זה די ברור שהצלחנו לייצר סוג של ליין-אפ תקשורתי, שגם הציבור הרחב מכיר אותו. הפריסה שלנו היא גם בשטח וגם במטה. במטה אנחנו עובדים עם כלל הפלטפורמות – גם התקשורת המסורתית, שזה האינטרנט והרדיו, הטלוויזיה, העיתונות הכתובה, גם בהתאם למגזר; גם כל מה שנקרא הניו-מדיה והסושיאל. חוץ מהצהרות דובר צה"ל, שהן ברורות, יש לנו גם הודעת דובר צה"ל על כל אירוע מבצעי כזה או אחר שנשלחת בשפות הרלוונטיות, ולצערנו, הודעות על נפגעים, שאנחנו מנסים שזה לא יהיה לאורך כל היום. זה גם משהו שאנחנו עושים. יש לנו גם את מאמץ הצטרפות הכתבים לכוחות – גם הבינלאומיים, גם הישראליים, גם כתבים בערבית – שנכנסים לתוך רצועת עזה ומשדרים משם, שמתם לב לכך.

כן, שמנו לב. כל הכבוד על התעוזה, זה לא טריוויאלי, ואני חושב שזה מאוד מאוד חשוב – גם פנימה, לרמת האמון והחוסן הלאומי, וגם החוצה, לאתגרים שאיתם מתמודדים, ואיך עובדים, בניגוד לכל מיני קמפיינים שמנוהלים נגדנו. אין כמו זה בעוצמה שלו. אני יודע שמן הסתם, לא היה פשוט להגיע לאישור של זה, אבל כל הכבוד שזה מה שאתם עושים.

אנחנו מזמינים גם את וועדת החוץ והביטחון לבוא לביקור במערכת דובר צה"ל. אנחנו נשמח שתגיעו לביקור.

אני חשבתי שתגידי לי משהו אחר, שאחרי שאתם מאפשרים לכתבים להגיע לעזה, אז ועדת חו"ב תוכל לבקר לפחות בפיקוד דרום ובפיקוד צפון, היא עדיין לא קיבלה אישור לעשות זאת. אם כבר אמרת, אז אני אומר, רלי, לך, כי אתה הכתובת פה – הפער הזה זועק לשמיים. הגענו למצב שכתבים כבר נכנסים לעזה, וועדת חוץ וביטחון עדיין לא הורשתה לקיים סיור.

אני לא מכיר את זה בכלל, אני אבדוק את העניין. אני ארשום את זה היום.

יש בקשה בצנרת כבר חודש בערך, גם על פיקוד צפון וגם על פיקוד דרום, והיא טרם אושרה. אני אעלה את זה היום מול הרמטכ"ל. במסגרת ההכנות שאתה עושה, הנה שאלה שאולי לא חשבת עליה שהיא תהיה, אז היא תהיה. בהיבט הזה, כל הכבוד לדו"צ. אני אעיר לכם רק הערה אחת שאני מתחיל לשמוע מהציבור ביום-יומיים האחרונים. יכול להיות שהיא לא משקפת, אבל יכול להיות שכן, כי אני נוגע בהרבה אנשים ובהרבה ציבורים. ביום-יומיים האחרונים יש תחושה בציבור של טפיחה על השכם במה שדו"צ עושה – בצורת ההתבטאות, בסוג הכתבות שמתפרסמות, איך הכינו בהם, הכינו בהם והכינו בהם. יש לזה ערך מסוים, לאור עוצמת המכה והפגיעה במורל הלאומי, אבל בהתחשב בזה שאנחנו מאוד רחוקים מהמשימה, ממטרת המלחמה שהקבינט שם בפני צה"ל, ויש עוד הרבה הרבה לפנינו, זה מייצר תחושה – אנשים אפילו מתחילים לשאול אותי: מה, מסיימים כבר את המבצע? כי אנחנו רואים שדו"צ מתחיל להסביר שניצחנו. א', זה גורם לדבר הפוך, לתחושה שזה לא הניצחון שהבטיחו לנו. ציבורית, הבטיחו לנו דבר מאוד ברור ומוגדר, ולכולם ברור שאנחנו רחוקים משם. ב', זה לא בדיוק משקף לא את המציאות ולא איך שהצד השני תופס את מצבו. אבל זה קשור כבר לדיון אחר. לכן במינון מסוים, זה נכון, אבל יש תחושה שיש קצת אובר ביום-יומיים אחרונים.

למרות שדובר צה"ל, גם אתמול, בתדריך הארוך של החודש - - -

לא, אני לא מדבר על דו"צ, אני מדבר דווקא על כל הכתבות הנלוות שעושים.

כי דו"צ אומר לאורך כל הזמן: הדרך עוד ארוכה מאוד, אנחנו ממש רחוקים עדיין. זה כל הזמן מסר מאוד מאוד ברור, אבל אתה צודק.

אבל זה מסר שהוא מעביר כל הזמן. הציבור יודע שיצאנו לדרך ארוכה, ואני חושב שהוא משקף את זה מצוין.

ולכן המסר שאנחנו כבר ניצחנו – הגיבו לי הרבה על כתבה שהייתה היום של מפקדים בכירים בצה"ל לרמטכ"ל שהחמאס יזכור את עוצמת התמרון וכולי. אם חמאס יהיה במצב שהוא יזכור משהו, אנחנו בבעיה, יש פה בעיה במסר. זו הערה שקיבלתי מכל מיני כיוונים ומכל מיני פינות, אבל ככלל, רק תשבחות על עבודת הדו"צ. זה יצר אמון ציבורי מאוד מאוד גדול, וזה מאוד חשוב. משטרה.

אני פינצי, ראש חטיבת הדוברות של המשטרה. אני אתייחס לזירה התקשורתית של המשטרה.

הוא נכנס לתפקיד - - -

ב-7 באוקטובר. הייתי עוזר מפכ"ל, ונכנסתי בשיא המלחמה. בזירה התקשורתית אנחנו משקפים את המאמצים ואת תחומי האחריות של משטרת ישראל. אני אתייחס לשתי התקופות – תקופה אחת של ה-7 באוקטובר, אותו יום ארור, עם הפעילות של המשטרה וסיפורי הגבורה, והתפקוד של משטרת ישראל. בהמשך לזה, גם הנפגעים, ההרוגים, החיילים שהמשטרה שילמה. המאמצים של התר"ח שנפתח כבר ב-7 באוקטובר, וריכז את כל המידע למשפחות במוקד 105, המוקד שנפתח. עבודה רגישה, שהיא מאוד מאוד מורכבת ונמשכת עד היום עצם הזה לזהות את כל החללים שהגיעו לשם, עם כל המשמעות של זה. החל מהזירה הקרקעית – אנחנו כל הזמן פועלים בתיאום גם עם מטה ההסברה וגם עם דובר צה"ל. אתמול הייתי בביקור עם דובר צה"ל. אנחנו משמרים את הסלוגן שלנו: שומרים על הבית ומנצחים יחד בחזית. אני חושב שאנחנו עושים את זה בתיאום מושלם עם צה"ל.

המאמצים שלנו עם הכניסה הקרקעית התמקדו בנושא של המוכנות המבצעית בעורף, בבית, עם כל החשש וחיזוק תחושת הביטחון של האזרחים במדינה. בתוך זה נכנס כל נושא החיבור לקהילה, הקמת כיתות הכוננות, החימוש והמוכנות המבצעית שלנו לפריסה רחבה. סוגית ירי תל"מ והטיפול בזירות נפילה – גם פה, בתיאום מושלם עם פיקוד העורף, עם המסרים והמידע לציבור שמציל חיים. זה ממשיך עם הנושא של הטיפול ברשתות החברתיות ובפרסומים של ההסתה, זו גם פעילות שאנחנו עושים, מאמץ מרוכז, כי יש גם מלחמה שלמה ברשת, שאנחנו מודעים לה, גם בדיונים הקודמים שלך. אני אתייחס לנושא של האכיפה – יש צוות שמטפל בהסתה.

בהקשר הזה אני אשאל אותך, כי אנחנו לא בדיון על אכיפה, אבל אנחנו כן בדיון של הסברה. האם אתם עושים הסברה בציבור הערבי ישראלי על האכיפה?

התשובה היא כן.

האכיפה כהרתעה, כי ערך הרבה יותר גדול מהאירוע הבודד. אם זה ייצר הרתעה, זה מה שאנחנו מנסים להשיג.

אני אתייחס לאירוע הזה. אנחנו פרסמנו להם החל משבוע שעבר את הסעיפים בחוק שמבהירים מה אסור לעשות ואיך זה נתפס מבחינת החוק. היה מסר של אפס סובלנות כלפי מי שמזדהה עם האויב, וברמות השונות של תמיכה וכולי. אני חושב שגם מבצעית הוכחנו את זה, עם 57 כתבי אישום שהוגשו בתוך שבועיים, כשבשנים החולפות על הסתה זה לקח הרבה יותר זמן. זה מאמץ משולב, יש צוות הסתה שמתכנס עם השר לביטחון לאומי, הפרקליטות, שב"כ, ושם אנחנו מטפלים בהסתה.

אני שואל דווקא על ההדהוד של המקרים שבהם עשיתם אכיפה. בדרך כלל זה עובד הרבה יותר חזק מסתם פרסומים כלליים. כשאנשים מתחילים לראות מישהו אחד שאני מכיר, מישהו שני שאני מכיר, מישהו שלישי שאני מכיר, הם מתחילים לחשוב. זו אחת מהמטרות של האכיפה, לייצר את ההרתעה.

אנחנו עושים את זה בכל הפלטפורמות, גם שלנו, יש לנו רשתות חברתיות, יש לנו מעל 90 מיליון צפיות, מחציתן במגזר הערבי. הם צורכים את הפלטפורמות שלנו, ויש שם את המסרים של ההרתעה וקירוב.

כי לציבור היהודי זה מגיע, השר שלכם דואג לזה לבד.

גם לציבור הערבי זה מגיע. יש לנו דוברים בשפה הערבית, ואנחנו מתרגמים את כל מה שאנחנו עושים גם לאוכלוסייה הערבית, כמו גם למגזרים האחרים שדיברת עליהם. דיברנו על סוגיית הפייק-ניוז, שבימים הראשונים עוררה תבהלה בציבור, וגם שם פרסמנו את הבסיס החוקי לפעילות שאנחנו עושים, ומהדהדים את זה. אני חושב שאנחנו רואים את הירידה. עשינו שם מלחמה כי זה פגע גם בחוסן הלאומי, וזה ממש עורר בהלה בציבור. גם שם פרסמנו, גם שם הבאנו לדין אנשים והורדנו פוסטים. הסוגיה הנוספת שאנחנו מטפלים בה עכשיו - - -

סליחה, פינצי, בעניין של פייק-ניוז, חשוב להגיד – וזה לזכות המשטרה, יש מערכת ניטור של פייק-ניוז שמתבצעת על בסיס יומיומי, גם לצה"ל, אבל המשטרה מאוד מאוד מקפידה. ברגע שיש ברשת משהו שהציבור חשוף אליו, מיד מוציאים הודעות מה אמיתי ומה לא אמיתי עם תפוצה מאוד מאוד גדולה.

ב-11.11 כבר טיפלתם?

אנחנו על זה. אנחנו על זה. בדקנו את המקור של הפרסום, אנחנו יודעים כבר מה המקור של הפרסום. דרך אגב, זה פורסם מזמן, נדמה לי מישהו מכרמיאל, וזה היה אירוע שמנסה לשקף את מה שאותו ארור אמר, אפילו לא נזכיר את השם שלו. אנחנו מנסים בתוכנית תקשורתית מלאה להוריד את זה בצורה נכונה לקרקע ולתרגם את זה. אבל כמו שמושיק אמר, אין פרסום שעולה ברשת ואנחנו מנטרים אותו בסוגיית הפייק-ניוז, שאנחנו לא סוגרים מעגל מהר, כי אנחנו מבינים את המשמעות. דרך אגב, זה מגיע אליך, אתה אומר שפונים אליך, זה מגיע מהאחים שלך, ישר, וזה רץ. וזה מועתק. זאת אומרת, יש אירועים שקורים בצפון, בתוך שנייה זה עובר לשכונה בירושלים, ומלבישים את זה על השכנה, וזה מגיע. אנחנו מחכים לתשובה של חברה אזרחית שיודעת להזריק לאותה רשת חברתית סגורה את המידע שאנחנו מבינים שהוא פייק-ניוז כדי למנוע את השרשור שלה.

סוגיה נוספת שאנחנו מתעסקים בה היום – יצא פרסום אתמול של היועצת המשפטית לממשלה ופרקליטות המדינה – זו החקירה הלאומית, שהיא די חשובה לנו גם ברמת ההסברה - - -

מה זאת אומרת חקירה לאומית?

יש חקירה לאומית שאמורה לאגוד את כל הראיות הדיגיטליות שנאספו, בין אם זה מהמצלמות של אותם מחבלים, את הראיות להפוך את זה – בכמה מאמצים. מאמץ אחד הוא אל מול המשפט, או הענישה של אותם מחבלים שנמצאים אצלנו כרגע, ואל מול הקהילה הבינלאומית. אנחנו לקחנו את האירוע הזה מאוד מאוד ברצינות. בנינו מודל בלהב שמרכז מול כל יישוב את כל מעשי הזוועה שהיו שם, עם כל העדויות, נדבך על נדבך, עדויות של אנשי זק"א שהיו במקום, כל הדיגיטל מסביב, העדויות של המשפחות עצמן והניצולים. ננסה להרכיב תמונה לאומית, מעין יד ושם שאנחנו הולכים לתעד את כל מעשי הזוועה. זו מלאכה שתיקח די הרבה זמן, אבל אנחנו שם. אנחנו מבינים את החשיבות של העניין הזה. זה פחות פורנזיקה, מן הסתם, כי זו הייתה זירת שואה וטבח, והפכה לזירת לחימה, ואחר כך לכל מה שקרה בכל היישובים. זה מאמץ לאומי שאנחנו מטפלים בו.

סוגיה נוספת שהציבור נחשף אליה בעבודה מאומצת של המשטרה, וגם שם יש פרסומים - - -

חשוב להגיד שזו יוזמה ברוכה שלהם. הם יכלו לקחו רק את העניין בהקשר המשטרתי, אבל לקחו פעולה יותר רחבה בעניין של עדות, ניצולים ותיעוד של כל הדבר הזה.

ואנחנו כבר מקבלים עדויות של מעשי הזוועה.

אם שר המורשת לוקח לעצמו סמכויות של וא"א, אז הם לוקחים סמכויות של שר המורשת, זה משתרשר. סיוע בתחומים שונים בממשלה אחד לשני.

אנחנו נשארים רק בתחומי האחריות שלנו. דבר נוסף שהולך להיפתח זה אתר – יש איסוף של כל הרכוש של כל הקורבנות מהדרום. אנחנו מודעים לחשיבות להחזיר לכל משפחה את הפריטים שהיו, בין אם על גופות החללים, או בין אם זה נמצא בשטח. נפתח מרלו"ג, גם זה באופן מהיר. יהיה אתר אינטרנט שיעלה את כל הפריטים, כדי שהמשפחות של הקורבנות יזהו וייקחו חזרה. חלק מהציוד כבר זוהה על ידינו באופן יזום, ודרך תחנות המשטרה ברחבי הארץ אנחנו ניזום פנייה למשפחות ונחזיר את אותו רכוש. זו אופרציה גדולה, אנחנו נכנסים למאמץ הזה מתוך הבנה גם של הרגישות של האירוע הזה וגם של החשיבות. בהסברה, כשאתה נכנס למקום הזה ואתה רואה את הריכוז של זוגות הנעליים, ממש ערימות של נעליים, זה מזכיר מאורעות – מי שהיה במחנות – זה משם. זו זוועה, ואתה רואה את הדברים, והוצאנו אותם החוצה.

אם אנחנו מסכמים – אני חושב שמאמצי הדוברות, הסברה שלנו, ההנחיות והמידע לציבור, אנחנו מעל 1,800 פרסומים, עם סנטימט חיובי שהציבור מאמין בנו, ואנחנו נשמר את זה. לצערי, הוכחנו בדם את העניין הזה. אנחנו ערוכים לכל משימה. תודה.

אני רוצה במעט הזמן שנשאר לנו לשמוע את הדוברים של משרדי הממשלה האזרחיים, כי יש הרבה מאוד שאלות שעולות בתחומים האלה. למשל, משרד החינוך אתנו? יש להם נציג? תציגי את עצמך לפרוטוקול. אני אשמח אם תציגו את התמונה מבחינתכם, כי אני חייב להגיד שזו אחד מהתחומים שהיו בשבועות הראשונים, כי מה שקרה, פיקוד העורף קבע כללים. את הכללים האלה בכל רשות תרגמו באופן שונה, בכל בית ספר גם באופן שונה, ולכן ההורים הסתובבו בניסיון להבין מה כן קורה ומה לא.

הם קיבלו מבית הספר מידע בצורה - - -

בדרך כלל קיבלו מידע, אף אחד לא הבין למה, כי זה לא תפקידו של בית הספר להסביר למה. הוא אומר יהיה כך וכך וכך. מבחינת הסבר לציבור, כדי להבין את ההיגיון – ודיברנו על זה הרבה פה בתחילת הדיון הזה – למה זה ככה? למה זה בצורה שלפעמים נראית עקומה? למה זה משתנה מיום ליום? ממה זה נובע? לא ניתן הסבר כזה, ולכן זה מייצר הרבה חוסר אמון ותחושת תסכול וכולי, למרות שלפעמים עמדו מאחורי זה שיקולים; אבל ברגע שזה לא משוקף ואין הסבר ברור ושקוף שזאת המדיניות, אלה הקשיים, כך וכך מתמודדים איתם, זה הצפי קדימה, אלה הן הגמישויות, בגלל שלנושא החינוך יש השלכות משקיות מאוד גדולות, והוא משפיע על הכול בשרשור – לפעמים מערכת החינוך משפיעה על עצמה, כי כשבמקום אחד לא פתוח גן, במקום אחר חסר מורה, כי איפה הילדים של המורה? הלכו לגן. יש פה תמונה מאוד מאוד מורכבת, שאני חייב להגיד שמה שאני שומע מהציבור, משרד החינוך לא הצליח ליצור אמון והבנה מה קורה במערכת. אז אני אשמח לשמוע מכם בהקשר הזה.

אני מיטל אדרי כהן, אני סגנית מנהלת אגף דוברות. ביום הראשון למלחמה, כבר ב-09:00 בבוקר הוצאנו הודעה לציבור על כך שיש מוקד סיוע רגשי לכל ההורים ולכל התלמידים, כי הבנו שיש פה אירוע שהוא קודם כל טראומה לאומית. פתחנו את מוקד הסיוע הרגשי, ומשם הבנו את הרחשים של הציבור. בשעה 12:00 נפתח חדר מצב, שר החינוך קיבל שם החלטה יחד עם פיקוד העורף על ביטול הלימודים. שיקפנו את זה לציבור – בשעה 14:00 או 15:00 הוצאנו הודעה כבר ביום שבת כדי לשקף להם מה קורה קדימה. בגלל שאנשים נמצאים בבלבול וחוסר הבנה של האירוע, התחלנו בכל יום להוציא הודעות שוטפות בתיאום עם פיקוד העורף לגבי מתכונת הלימודים.

בימים הראשונים, מראשון עד שלישי, ביטלנו את הלימודים. רק ביום רביעי התחלנו לדבר על חזרה לשגרת למידה בחירום מרחוק. לא למידה במסגרות, עדיין היה שלב שבו אנחנו לומדים מרחוק, ותוך כדי אנחנו מתדרכים על כל הנושא של שיח רגשי מול תלמידים, לדבר איתם על האירועים, לראות איפה כל אחד נמצא במקום הרגשי. פלטפורמות – באילו פלטפורמות אנחנו יוצרים איתם קשר. חלוקת מחשבים ניידים – זה חלק מהתהליך של חזרה ללמידה מרחוק. פתיחת זירות למידה דיגיטלית בחינם כדי שהתלמידים יוכלו להתחבר דרכם ללמידה מרחוק. עשינו רצועת שידור לתלמידים בחינוכית. זה היה בשלב שבו עשינו חזרה ללמידה מרחוק.

החל מה-18 באוקטובר חזרנו ללמידה במסגרות בצורה הדרגתית. פה שיקפנו שבניגוד לתקופת הקורונה שקיבלנו החלטות למרות השונות בין האזורים וחייבנו את כולם לחזור בצורה מסוימת, פה אנחנו נותנים לכל ראש רשות ולכל אגף חינוך אוטונומיה להחליט איך להחזיר, באיזו צורה להחזיר, באילו כיתות מחזירים. כל מנהל בית ספר וכל ראש רשות בתוך הדיאלוג הזה קיבלו החלטות ושיקפו אותן להורים. ההורים לא היו מבולבלים, פשוט הייתה שונות בין האזורים, ולכן זה תסכל אותם. כל הורה קיבל מבית הספר: מתי הילד שלי לומד, באיזה שעות, מתי הוא נמצא מרחוק, מתי הוא נמצא פיזית בבית הספר.

כלקוח של המערכת, אני חייב להגיד - - -

זה תלוי בבית הספר. בסוף זה בית הספר. בית הספר עמד במשימה הזאת מול ההורים, והתסכול נבע מהשונות בין בית ספר לבית ספר.

אני אגיד לך למה אנחנו מכוונים פה מבחינת תפקידנו כוועדה שעוסקת בנושא הסברה. יש הבדל בין לדעת אם הילד שלי מחר בבוקר הולך למסגרת או לא, ולכמה שעות וכולי – שברור שהתשובות ניתנו. לפעמים בשעת ערב מאוחרת, והמערכת הגיעה לפעמים בשעת בוקר, חצי שעה לפני שהילד צריך לצאת, אבל בסדר, לא על זה אני מדבר, לא על סיפוק המידע לציבור. אני מדבר על השאלה למה? למה זה ככה? למה יום אחד זה ככה, ויום אחד ככה? אני לא חושב שתמצאי הרבה אנשים במדינת ישראל בקרב ההורים שמבינים למה, כי לא הייתה פעולה כזאת. אני מכיר את המערכת לא רע, ואני יודע מה קורה פה סביב השולחן הזה בוועדת החוץ והביטחון, ולכן אני לא הורה ממוצע. אפילו אני הייתי צריך לעשות תחקיר כדי להבין למשל מה היו השיקולים ואיך זה עבד בכל מיני מוסדות וכן הלאה. וכשהבנתי, הבנתי שזה היה גאוני, מה שהיה נראה לי מתסכל וחסר היגיון, ואז אמרתי לעצמי כמה הורים עשו כזה תחקיר ויש להם כלים? אני יכול להרים טלפון לראש המועצה, לראש אגף חינוך.

התסכול שאתה מדבר עליו נובע מחוסר האחידות בין האזורים השונים, לא מזה שבית הספר – בסוף בית הספר עמד מול - - -

אני לא מדבר על מידע, אני מדבר על הסברה, גם על ידי משרד החינוך, וגם אחר כך, על ידי אגפי החינוך של הרשויות, אם המדיניות היא שונה. כדי שציבור ההורים במדינת ישראל יהיה שותף להבנה – לא ברמה היומיומית, אבל שותף להבנה מה האתגרים שאיתם מתמודדים, מה ההיגיון המארגן, אפילו להעביר לרשויות למה זה נעשה, מה הציפיות, מה הצפי של המערכת, כמה זמן היא צריכה להתארגנות. יש הרבה שאלות שאתה לא מבין למה אם אתה לא חוקר את זה ממש לעומק, וגם אז אתה לא תמיד מבין, אבל אז יש יותר סיכוי, וזו בדיוק הנקודה. הציבור היום במדינת ישראל הוא מספיק אינטליגנטי, הוא רוצה להבין למה, הוא לא רוצה רק לדעת אם יש לימודים או אין לימודים. הוא שואל שאלות: למה אצלי זה ככה, אצלו זה ככה, מה ההיגיון שאחרי זה. לדעתי הרוב המוחלט של בתי הספר לא ראו בתפקידם לשתף את ההורים באתגרים ובסיבות, הם הודיעו.

כל ראש הרשות הודיע לציבור שלו, לקהילה שלו, למה הוא פותח, איך הוא פותח ומה היו השיקולים שלו. הם התחילו לפרסם פוסטים אחרי ההודעות של פיקוד העורף על מתכונת החזרה, הם עשו את זה בצורה הזאת. שוב, זה לקח מהקורונה, כי לשבת בירושלים ולהחליט לגבי כל האזורים, זה לא משהו שנכון לעשות.

אני לא כופר בשיטה, אני רק אומר שדווקא בגלל זה, זה היה צריך להיות מלווה באיזושהי חשיבה איך מסבירים לציבור את העקרונות שסביב זה הכול בנוי, ואיך דואגים שכל רשות עושה את זה בהחלט ההחלטות הפנים רשותיות שלה. לא רק לשחרר את זה לרשויות.

באתר המשרד, מה שעשינו – ידענו שאנשים מחפשים את המידע הזה שאתה מדבר עליו – הכנו דף אחיד עם כל השאלות והתשובות, יחד עם מטה ההסברה הלאומי תכללנו דפים עם כל המידע שעלה מתוך השאלות שהגיעו אלינו לאגף השירות, למה זה ככה, והסברנו את השונות הזאת בתוך דפי המידע כדי לתת להם את הלוגיקה, את הסדר המארגן. שוב, המטרה - - -

אבל זה בנוי על מישהו שהולך להיכנס לאתר של משרד החינוך ולחפש את המידע הזה. אני לא חושב שיש רבים כאלה.

זו בדיוק התקלה. זה חיפוש, זה לא מונגש.

אני לא הרגשתי שהיה קמפיין מסודר של מערכת החינוך כלפי ציבור ההורים.

היו שני קמפיינים שעלו – קמפיין אחד עלה עם המוקד הרגשי.

זה משהו אחר.

זה אחד הקמפיינים שעלו. הקמפיין השני היה קמפיין לגיוס מורים למרכזי המפונים.

עוד פעם, זה לא קשור.

קמפיין לגבי הלוגיקה מאחורי ההחלטות שקיבלנו, פתחנו חדר מצב במשרד החינוך. השר, המנכ"ל, הנהלת המשרד ישבה שם, וענו על שאלות ותשובות מעיתונאים. היינו פעמיים בשבוע בשידורים חיים. גם עכשיו, פתיחת בית ספר, יש לנו שידור חי משם. כל הזמן כדי לייצר רצף להורים על ההחלטות ומה עומד מאחוריהן. יש שם גם שאלות - - -

אני לא חושב שזה חדר לציבור. לדעתי, זו התחושה שלי מהרבה אנשים שפגשתי וכן הלאה. שרון, רצית להגיד משהו.

כן, אני רוצה להגיד משהו. תודה, אדוני היושב-ראש. קודם כל, אני רוצה להגיד שבמלחמה כשהמצב הוא כל כך דינמי וכל כך משתנה בכל נקודת זמן באופן שמותאם לצרכי הלחימה, יש חשיבות מאוד גדולה להנגשת המידע לציבור. בצבא עושים את זה מאוד מאוד מסודר, זה נקרא שעון לחימה, ובתוך שעון לחימה נכנס סוג של סטינג של דובר צה"ל שמדבר אתנו פעמיים ביום, שלוש פעמים ביום, איך שהם מחליטים. אני חושבת שכשזה נוגע לאזרחי ישראל, הדבר הזה צריך להיות מתורגם גם ליתר משרדי הממשלה שנותנים שירותים. בסוף הציבור שצורך באופן משמעותי מאוד את כל המידע – ובצדק, כי זה נוגע לשגרת החיים הלא שגרתית שלו – צריך לקבל את המידע המתעדכן בהנגשה. וזה שאת דוחפת לו כל אחד מהמשרדים – היות והאתגר שלכם הוא כל כך משתנה והצרכים כל כך משתנים, וזה מתעדכן בכל נקודת זמן – ואני לא פונה רק למשרד החינוך, אלא לכל יתר משרדי הממשלה, אני חושבת שאלו בטח דברים שנדונים במערך ההסברה הלאומי. אני חושבת שיש משמעות לאיזשהו סטינג של שעון לחימה שבו מנגישים בדחיפה את המידע לציבור, בטח בתחומים מאוד אקוטיים כמו חינוך, כמו בריאות, כמו רווחה. מה לעשות, זה כבר חודש וזה יהיה יותר, אנשים צריכים לקבל את הדברים האלה בדחיפה.

בהיבט של הסברה, ככל שאנחנו נותנים מידע יותר שקוף, יותר עדכני בצורה שוטפת, ויותר מהמן, זה מייצר סוג של הורדת מפלס החרדה והלחץ ומודעות מצב. לכן זה צריך להיות אינטרס של כל הגופים להנגיש את המידע ולייצר מודעות מצב בקצה השני, שאלו האזרחים. תודה.

תודה רבה. אני אגיד משהו שהוא ספציפי יותר, אבל זו ההמלצה שלי אליכם. אני ביקרתי לא מעט קבוצות של מפונים למיניהן. בהתחלה היה קושי לארגן מערכת חינוך, אבל עם זה אני רואה שמצליחים להתמודד. יש קושי עצום בחזרה של הילדים ללמוד. אני חושב שחלק מהמטרות שאתם צריכים לשים לעצמכם הסברתית הן להחזיר את המערכת לשגרה. יש לזה כל מיני היבטים. קודם כל, הדבר הכי בסיסי הוא להחזיר את ילדי המפונים למערכות חינוך, גם אם הן זמניות ונבנו בנסיבות - - -

יש עכשיו טקס פתיחת בית ספר חדש למפונים מהמועצה האזורית אשכול, ומתוכם בארי. ממש עכשיו. אנחנו כל הזמן בתוך תהליך של הקמת בתי ספר חדשים והסבה של - - -

אנחנו מדברים דיאלוג של חירשים. אני יודע שפותחים מסגרות, אמרתי: בהתחלה זה היה חסר, ואני כשאני מבקר, אני רואה שיש יותר ויותר מסגרות. רק כשאני שואל את מי שמארגן אותן או את מי שמתכלל את כלל הפעילות איזה אחוז מהילדים שלהערכתם נמצאים פה מגיעים למסגרות האלה? אני מקבל תשובות מאוד נמוכות – בין 5% ל-25%. לא 50%, לא 70% ולא 80%. זאת אומרת שיש פה כמות עצומה של ילדים, כי הזזנו אוכלוסיות עצומות.

30,000 תלמידים.

זה רק מלונות בטח.

כן.

כמות המפונים הרבה יותר גדולה.

200,000.

מפונים רשמית של המדינה, יש 120,000, מתוכם 90,000 במלונות. 200,000 הם אנשים שהתפנו מטעם עצמם.

אבל עדיין יש להם ילדים.

אבל הם לא צריכים להתפנות.

אבל הם התפנו, זאת המציאות.

אבל יש נוהל של משרד החינוך. משרד החינוך הוציא נוהל לרשויות שמי שהתפנה על דעת עצמו – כלומר, לא פונה על ידי המדינה, אלא התפנה על דעת עצמו – יכול להיקלט ברשות שבה הוא שוהה באופן זמני, והוא יכול לקבל שירותי חינוך כל זמן השהות שלו.

יכול – מצוין. השאלה היא איך מביאים את ההורים ואת הילדים לחזור לשגרה, כי אני לא חושב שזה בריא – לא פסיכולוגית, לא להורים ולא לילדים – זה שבמשפחות מפונות הם לא לומדים. זו כרגע המציאות אצל רוב המשפחות האלה. לכן זה גם דורש סוג של קמפיין, לא חייב להיות תקשורתי בחדשות 20:00, אבל צריך לחשוב איך עושים את זה נכון. יש כרגע אתגר גדול מאוד, וזו סוגיה הסברתית.

אתה אמור להשיב את האמון שלהם, זה הרבה יותר מורכב, זה לא רק עניין של קמפיין.

כן, אבל זה חלק מהעניין כי החזרה ללימודים משחררת לדברים נוספים את המשפחות. לכן זה מאוד מאוד משמעותי, זה אתגר. זה נכון על קהילת המפונים, אלו עשרות אלפי ילדים – אני לא נכנס כרגע למספרים, תלוי איך סופרים ואת מי סופרים. יש הרבה שהתפנו, אבל לא למלונות. הם מאזורים מפונים, הם מקבלים מהמדינה פיצוי כספי, אבל לא למלונות. גם זה מורכב, כי למשל באשקלון זו סוגיה גדולה, יש הרבה שקיבלו כסף אבל בפועל לא התפנו.

אין צו לאשקלון. אין צו לאשקלון. העירייה קיבלה 160 מיליון שקל בשביל לדאוג לתושבים שלה, אבל אין צו ביטחוני לאשקלון.

לא, זה מורכב. אני יודע בדיוק מה קרה באשקלון. מוקדה אוכלוסייה, כ-70,000 איש, קצת פחות, שהוגדרה כזכאית לסיוע כספי לצרכי התפנות. הרבה פעמים סופרים אותה כאוכלוסייה שהתפנתה. בפועל, רוב מוחלט של האנשים האלה לקחו את הסיוע הכספי ולא התפנו. זה תרגיל אחר שעוד ידובר בו מבחינת ההיגיון של ההחלטה הזאת.

משרד התיירות קיבל מהרווחה של עיריית אשקלון 500 משפחות לטפל בהן.

זה משהו אחר, זו קבוצה למלונות, אבל הרוב המוחלט הם לא מלונות, זה סיוע כספי לפי תעודות זהות שנכנס לאנשים לחשבון הבנק בלי שום קשר לעובדת ההתפנות. אבל לא על זה התכנסנו, זה מסוג הבאגים המוזרים במערכת שעוד ידובר בהם בבוא היום. כרגע, כך או אחרת, יש עשרות אלפי ילדים שהתפנו וחזרתם לשגרה עוד לא התרחשה. זו סוגיה הסברתית מול ההורים, שמשרד החינוך צריך להרים את הדגל הזה כי זה לא יקרה מעצמו. זה לא מספיק לתת אפשרות ללמוד. א', יש חוק חינוך חובה. זו חובתה של המדינה לדאוג שהוא ילמד. ילדים צוברים פערים, זה גם גורם לכל מיני בעיות אחרות, הישיבה הזאת בלי לימודים. הם גם לא לומדים מרחוק, אלא פשוט לא לומדים. שלא נשכח שחלק מהילדים האלה הם נפגעי קורונה, של כל הפערים הלימודיים שנוצרו שם. כמה אפשר להתעלל באותו דור? לכן אני חושב שקמפיין כזה שינרמל כמה שיותר מהר הוא קריטי.

בהקשר הזה, זה נכון על עוד משהו, וזו גם הערה שאני מקבל מהרבה מאוד הורים. גם במקומות שחזרו הייתה נטייה לא לחזור לשגרה. כשזה קורה ביום-יומיים ראשונים, יש לזה היגיון, כי הילדים חזרו עם טראומות, צריך לטפל בהן, צריך לעבד אותן, גם למערכת לוקח זמן להתארגן. אבל אנחנו כבר הרבה אחרי זה, ואני חושב שיש ערך גדול לחזרה לשגרה לימודית רגילה, כי בהרבה מאוד מסגרות עדיין חלק גדול מהזמן הולך לפעולות תומכות, פעולות חינוכיות, התנדבויות. הדברים האלה הם טובים, אבל הם דווקא משדרים לילדים – ואפילו שומעים את זה הרבה מילדים, שאנחנו לא לומדים. בשביל מה ללכת לבית הספר? אנחנו לא לומדים. אנחנו משחקים, אנחנו מדברים, אנחנו מתנדבים, אבל הדבר האחרון שאנחנו עושים זה ללמוד. ואני חושב, בוודאי אם אנחנו מדברים על מלחמה ארוכה, שלשגרה יש משמעות עצומה בחוסן הלאומי, בטח של הילדים, בטח של התחושות שלהם. ולכן גם חושב שזה מאוד מאוד חשוב מבחינת המשרד לחשוב איך אתם מצליחים לשדר את זה גם להורים וגם לילדים, שהמערכת מנסה.

דווקא ההתנדבות יצרה איזושהי הבנה שהם חלק מקהילה.

יש לזה ערך, זו שאלה של מינונים.

המינון כרגע לא משתלט על סדר היום, זה ברמה של אחת לשבוע. כרגע זאת הרמה.

המינון המצטבר הוא שלא לומדים. כשזה קורה בשבוע הראשון, סבבה, אבל כשזה קורה שבוע אחרי - - -

לא לומדים זו אמירה לא נכונה, לומדים. יש מקומות שבהם הלמידה מתמקדת יותר בהיבטים הרגשיים עדיין כי התלמידים עדיין - - -

כשאוספים את כל הדברים האלה ביחד, זה מה שאני שומע מהרבה הורים, וגם מילדים, שהם הכי רגישים לדברים כאלה, הם יודעים לאפיין במדויק מה קורה.

אבל יש גם טענות הפוכות של תלמידים שהם עדיין לא מוכנים ללמידה מלאה.

בוודאי. ראית פעם תלמיד שלא ניסה להשתמש בנסיבות כדי לקבל הקלות? ברור. ברור. גם סטודנטים, כשיחזרו לאוניברסיטאות, את תשמעי הרבה מאוד טענות שהם צריכים את זה. זה בסדר. אבל דווקא הפוך, חזרה לשגרה בסוף מבנה מסגרות.

המטרה שלנו היא חזרה לשגרה, היא סדר יום, היא מסגרת, היא פגישה עם החברים, עם הדמות החינוכית. חד משמעית, זאת המטרה ולשם אנחנו הולכים. שוב, יש פה שונות בין האזורים, יש פה ילדים גם באזורים יותר מורכבים. למשל באזור הדרום, אנחנו יודעים שבגלל הטראומה הקשה שם, יש שם פחות - - - חד משמעית.

ברור. ברור. זה שיש שונות, זה ברור, אני מדבר איתך על התמונה הכוללת. משרד התיירות פה?

שלום, אני ענת, אני הדוברת. משרד התיירות נכנס למבצע פינוי בשבוע איחור אחרי תחילת המלחמה כי לא היינו מתוכננים להיות שם מלכתחילה; אבל ראינו שאנחנו יכולים לעזור בנושא של הפסקת עבודת הסוכנים שגזרו עשרות מיליוני שקלים על תיווך בשבוע, ויצרנו גם סטנדרטיזציה של השירות במלונות עבור המפונים, אחידות. היו ארבעה סוכנים שכל אחד נתן משהו אחר. אנחנו הודענו על כל הפעילויות שלנו לתקשורת, גם על הכניסה, אחר כך על ההיחלצות שלנו לסייע לעיריית קריית שמונה, שלא עמדה כל כך בהיקפים של הפינוי. פרסמנו את הזכויות של המפונים במלונות, מה כוללת השהות – לינה, הזנה, סדינים, מגבות, הכול. מעבר לפלטפורמות הרגילות והאורגניות של הודעות לעיתונות, ייזום ראיונות, פייסבוק, אתר המשרד, שאליתות – כל המידע היה זמין כל הזמן – עלינו אתמול בקמפיין על דמי המחייה ביוזמת שר התיירות, חיים כץ, שיזם את דמי המחייה בסך 200 שקל למבוגר ו-100 שקל לילד ליום, שזה יוצא סכומים מאוד נכבדים. אנחנו מעוניינים לעודד את המפונים לבחור באופציה הזאת מאשר להיות במלון, גם כדי להפחית את העומס במלונות, ואנחנו גם מאמינים, וכל המחקרים מראים שכשאתה יוצא לקהילה ואתה יכול לחזור לחיים רגילים – אתה מבשל לעצמך, אתה מכבס לעצמך, הכול, אנחנו רוצים לעודד את המפונים לצאת לעצמאות, להשכיר דירות. את זה העלינו בקמפיין ברדיו, טלוויזיה, פרינט, בקהל הכללי, וגם במגזרי – החרדי, ערבים. אנחנו חזק על העניין הזה, למרות שלא התכוננו מראש, אבל אנחנו מתפקדים.

אם למפונה שגר במלון יש תלונה על המלון הזה, למי הוא פונה?

הוא אמור לפנות לרשות. אנחנו הקמנו חמ"ל אזרחי של משרד התיירות - - -

שנייה. למה לרשות, אם לקחתם אחריות מהרשויות?

ככה זה נקבע, משרד התיירות לא יכול לעמוד מול 120,000 איש. הקמנו חמ"ל בתוך המשרד, והרשות גם מכירה את התושב שלה – היא יודעת למי יש צרכים מיוחדים, למי יש בעיות מיוחדות. הרשות יודעת, הרשות פונה אלינו, ואנחנו מטפלים מול המלון. בפועל זה לא קורה, אני חייבת לציין את זה. בפועל, אנחנו מקבלים אלפי – בלי הגזמה – שיחות ביום בחמ"ל של אנשים פרטיים שמתקשרים אלינו, ואחרי שגמרנו את כל הפינוי – פינינו בערך 20,000 איש, אכלסנו את המלונות. עכשיו אנחנו בשיפור האיכות של האכלוס, צרכים מיוחדים, איחוד קהילות ודברים כאלה. אנחנו מזיזים אנשים בין המלונות. אני חייבת לציין שלא חסרים חדרים, יש עודף של למעלה מ-8,000 חדרים.

8,000?

8,000. אתמול היו 8,300. כל מי שזכאי לפינוי על ידי המדינה יכול להתפנות למלונות, ויש את האופציה של דמי המחייה, ויש גם אופציה של דירות להשכרה לטווח קצר, גם הם חתמו הסכם מול החשכ"ל, אפשר להיכנס אליהן גם בלי תשלום.

מה שביעות הרצון של האנשים, היא טובה בסך הכול?

אנחנו לא חפים מבעיות, כמובן. לפעמים החמ"ל היה עמוס מאוד, אני מדברת על אלפי שיחות ביום. יש גם כל מיני סוגי פניות, אנחנו משתדלים להתרכז בעיקר, יש פניות כמו האוכל לא טעים לי, הילד שלי לא אוהב את המשחקייה, כל מיני דברים כאלה. אנחנו מתייחסים לבעיות יותר הומניטריות, אקוטיות, לפי מדיניות של איחוד קהילות. רמת שביעות הרצון – לא שמעתי ביקורת חריפה. אם אני ניזונה מהתקשורת, אנחנו, משרד התיירות, בסדר. אם האינדיקציה היא מהתקשורת, אז אנחנו בסדר. 120,000 איש – ברור שיש גם לכאן וגם לכאן.

בסדר גמור. אנחנו הגענו לשעת סיום. יש פה עוד משרדי ממשלה, אבל לא הספקנו לגעת בכולם. כמה משפטי סיכום לדיון הזה. אני חושב שכל הנושא הזה של הסברת פנים הוא אחד החשובים במלאכת ההסברה, כי בסוף החוסן של הציבור הישראלי והיכולת שלו לקבל כלים שהמדינה כבר החליטה עליהם, הוא מאוד משמעותי. יש פה עדיין פערים שאני רואה, ואני פונה למערך ההסברה הלאומי, שהוא מנסה לתכלל את הנושא הזה, לנסות לקחת את זה לתשומת ליבו. נושא אחד הוא, כמו שאמרתי, יצירת פלטפורמה אצל הציבור לקבלת תמונת מקרו על כל העשייה בתחום החברתי-אזרחי, כדי לבנות איזושהי שגרת עדכון, בדומה למה שיצר דו"צ – או מסביר לאומי, או לפחות פלטפורמה קבועה שאנשים שונים מופיעים בתוכה. סוגית המגזרים דורשת הסדרה, דיברנו פה על המסלול, צריך לסיים את זה כמה שיותר מהר. סוגית הנגשת תיקוני החקיקה הרלוונטיים לציבור, זה דורש הסדרה, ואת זה אני משאיר לכם לשיח מול דוברות הכנסת ובנייה של מנגנון. אלו בעיניי כרגע הדברים המשמעותיים שעלו פה בשיח הזה כפערים. כמובן, היערכות למציאות, אם יהיו קיצוצים במשרדים, איך לדאוג שכל הנושא של הסברה והנגשת מידע לציבור יישאר מוגן ולא ייפול קורבן בגל הזה של הקיצוצים. תודה רבה.


הישיבה ננעלה בשעה 10:50.