פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



2
ועדת החינוך, התרבות והספורט
08/11/2023


מושב שני

פרוטוקול מס' 110
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום רביעי, כ"ד בחשון התשפ"ד (08 בנובמבר 2023), שעה 9:00

ביטחון תזונתי לתלמידים בהעדר בתי"ס בתקופת המלחמה – ישיבה משותפת עם הוועדה המיוחדת לזכויות הילד

חברי הוועדה: יוסף טייב – יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט
אלי דלל – יו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
אליהו ברוכי
סימון דוידסון
משה טור פז
נעמה לזימי
יוסף עטאונה
יסמין פרידמן

דבי ביטון
עאידה תומא סלימאן

תאיר ראבוחין - משרד האוצר

פרופ' אהרון טרואן - חבר ועדה אקדמית מועצה ארצית לביטחון תזונתי, האוניברסיטה העברית בירושלים

אפרת פילזר ביזמן - היועצת המשפטית, המועצה לשלום הילד

שמואל דוד - שתיל – הקרן החדשה

בקי כהן קשת - הפורום למאבק בעוני וקול רבני לזכויות אדם

אתי וייסבלאי - מרכז המחקר והמידע, הכנסת

מריה רבינוביץ' - מרכז המחקר והמידע, הכנסת

ש.י. - אימא לילדים

חיים מויאל – מנהל אגף א' חינוך ילדים ונוער בסיכון, משרד החינוך
ד"ר רון שביט – ראש אגף בכיר רשויות מקומיות, משרד הרווחה
פרופ' רונית אנדוולט – מנהלת אגף התזונה, משרד הבריאות

תמי סלע

יהודית גידלי
תמי ברנע

תמר פוליבוי

רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.
ביטחון תזונתי לתלמידים בהעדר בתי"ס בתקופת המלחמה

בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את ועדת החינוך, התרבות והספורט – ישיבה משותפת עם הוועדה המיוחדת לזכויות הילד, תודה לחבר הכנסת אלי דלל היושב-ראש.

קיבלנו מספר פניות, ביניהן גם פנייה של חברת הכנסת יסמין פרידמן, לכנס את הדיון הזה בנושא ביטחון תזונתי לתלמידים בהיעדר בתי ספר בתקופת המלחמה. מבחינתנו, ואני אגיד את זה בצורה חד משמעית – אני חושב שיש גם מסמכים רבים שיצאו ממרכז המחקר והמידע עקב ישיבות שהתקיימו בוועדה המשותפת לזכויות הילד, ותודה אתי, אתמול עברתי על 64 עמודים, חשבתי שזה יהיה קצר.

הם יסודיים...

כן, יסודיים בהחלט.

אני רוצה לומר בצורה ברורה, אי ביטחון תזונתי של ילד בסוף הוא פגיעה ישירה בתהליכי הצמיחה, ההתפתחות של הילדים, ולרבות לפעמים גם בלימודים ובקשרים החברתיים שלהם. לכן אני רוצה להגיד אמירה מאוד ברורה, ואני רוצה לשמוע גם ממשרד החינוך לגבי אותם ימים שאכן בתי ספר לא פעלו, וכן בתי ספר שעדיין לא פועלים, האם התכנית הזאת של ביטחון תזונתי ממשיכה ופועלת במסגרות של המפונים? מי שמקבל אוכל בבית מלון – מקבל.

זה משהו אחר.

אבל ישנם הרבה שמפונים לתוך בתים, לצורך העניין, או שהתפנו מרצונם ונמצאים בבתי מלון, ששם הם צריכים לדאוג לעצמם לאוכל ולשאר הדברים. אנחנו צריכים לפקח מקרוב ולראות את התלמידים מכלל המגזרים. המספרים והאחוזים במגזר הערבי – אנחנו מדברים על 57%, תופעה מדאיגה ביותר. אנחנו צריכים גם שם לראות איך אותם תלמידים יקבלו את המענה הראוי.

אלי, בבקשה.

קודם כל תודה רבה לך ידידי חבר הכנסת יוסף טייב, יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט. נכון שאנחנו מקיימים את הישיבה הזאת בעקבות המלחמה, וכמובן חשוב לנו מה קורה בתקופת המלחמה, אבל כבר נאמר "אין לחם, אין תורה". אני חושב שהשאיפה שלנו, שברגע שנחזור לשגרה, ניתן את המענה של התזונה לכל הגילאים בכל המסגרות, ואני חושב שנכון לעשות את זה מוקדם ככל שניתן.

כשאנחנו מסתכלים על המספרים פה, הדברים די ברורים. במקום שיש מסגרות, במקום שיש מערכת שפועלת כמו שצריך, כמעט שאין בעיה – לא שאין בעיה, אלא הבעיה היא פחותה יותר. אבל כשילדים חוזרים הביתה, וכששני ההורים בדרך כלל עובדים ואין אוכל חם, אם בכלל נתנו בבוקר את הסנדוויץ, אולי כן נתנו אולי לא נתנו, אין ספק שארוחות מסודרות בצורה מסודרת על ידי משרד החינוך במסגרות, זה הדבר הנכון ביותר, ואני חייב גם לומר שכשאוכלים בחברותא, אז אוכלים. אדם לבד פחות אוכל, וכשיש את המסגרת, אין ספק שזה הדבר הכי נכון לעשותו.

כחברי ועדה, כיושבי ראש הוועדות, נצטרך לתת את הדעת גם היום ולומר שזאת השאיפה לטווח הבא, מיד אחרי המלחמה, לתקצב את הדברים האלה ולדאוג שילדי ישראל יאכלו, והתזונה תהיה תזונה נכונה בכל המסגרות.

תודה רבה. חברת הכנסת יסמין פרידמן, בבקשה.

ראשית, אני אומר תודה לשני יושבי ראש הוועדה על מהירות שיא בקיום הדיון וההבנה עד כמה זה חשוב. אני אעשה את זה ממש ממש קצר, כי אנחנו מציפים בעיה, אבל אנחנו גם מציעים פתרון. ממש בכמה משפטים הרקע, בשנת 2004 חוקק החוק שקובע שבבתי הספר היסודיים ובגני חובה שיש בהם יום לימודים ארוך תסופק ארוחה יומית לתלמידים. משרד הרווחה עשה עבודה נפלאה ואיתר 38,000 משפחות, שהילדים שם זקוקים לזה.

מהמידע שיש לנו, 33% מסך הילדים באותן משפחות כרגע לא נמצאים במסגרת לימודית, ולכן לא מקבלים את הארוחה שהיתה לעתים, במקומות מסוימים, הארוחה היחידה ביום, ופה יש בעיה.

מאיפה הנתון הזה של 33%?

זו הערכה גסה, אבל זה בעזרת עמותת קול רבני לזכויות אדם. זה המידע שהצלחנו לשאוב.

יש פה איזושהי סתירה מסוימת, אני חייב לומר. אני לא רוצה לקחת לך את זכות הדיבור, אני אומר בסוגריים, כשאנחנו מסתכלים, אם בוועדות הכלכלה ומדברים בנושא התיירות, אנחנו רואים שרוב המפונים, כמעט כולם, נמצאים בבתי מלון ומקבלים שלוש ארוחות.

אנחנו לקחנו את זה בחשבון. בגלל אני מדברת על 33%, ערים ומקומות שבהם לא היו מסגרות חינוך ואותם אנשים לא קיבלו את הארוחה.

לא, אני לא מדבר רק על מסגרות החינוך, השהות בבתי מלון.

אבל אלי, אין קשר. הוראות פיקוד העורף משאירות בבתים הרבה ילדים, שהם באותו אי ביטחון תזונתי.

לא מפונים, בגלל זה – זה רק 33%.

בקורונה לקחו את הכסף הזה והעבירו אותו לדברים אחרים.

אנחנו נמצאים היום חודש אחרי המלחמה, לא תמיד יש לנו את הנתונים הכי מדויקים.

זה לא אחרי המלחמה, זה לתוך המלחמה.

לתוך המלחמה, מצד שני אנחנו דנים פה כדי לעזור לאותם ילדים וכדי להעלות את הבעיה הזאת.

את המספרים המדויקים נוכל לקבל, אבל כרגע צריך להגיע לאיזושהי החלטה עקרונית. מהנתונים שלנו יש, שאנחנו יודעים עליהם – ואנחנו נשמע פה אם למישהו יש נתונים אחרים – אנחנו מדברים כרגע על 150,000 ילדים. בתקציב של 2021 תוקצבו 650 מיליון לטובת הארוחות האלה, זאת אומרת שכרגע בחודש אוקטובר התקציב הזה לא נוצל כמעט לגמרי.

משרד הרווחה יודע מי המשפחות האלה. רוב המשפחות האלה, באחוזים גבוהים אלה משפחות חד-הוריות, מקבלות מה שנקרא כרטיס מזון על סך 500 שקלים. ההצעה שלנו מבקשת לקחת את התקציב הזה שלא נוצל לטובת הארוחה ביום הלימודים ולהוסיף אותו פר ילד באותה משפחה, כדי שהתקציב הזה יומר לכרטיס מזון לאותה משפחה.

יש פה מישהו מהרווחה?

כן, אנחנו נעלה אותם.

לגבי הנתונים, אנחנו מדברים על 450,000 ילדים שמקבלים - - -

משפט אחרון שאני רוצה להוסיף, במיוחד בהתייחס למה שאמרת על אי ביטחון תזונתי בשעת שגרה, ובטח ובטח בחירום. אי אפשר לא להזכיר בנשימה אחת את נושא זריקת המזון במדינת ישראל. אתה יודע שמדובר ב-20 מיליארד שקלים זריקת מזון.

אנחנו משלמים פעמיים, גם עבור האשפה.

זה משהו שאני כבר שנתיים מדברת עליו. אם אנחנו נשקיע 900 מיליון בהצלת מזון, אנחנו מסיימים עם אי הביטחון התזונתי בארץ אך ורק בהצלת מזון. אתה גם פותר את אי הביטחון התזונתי, גם אתה שומר על איכות הסביבה.

ומסייע לחקלאים – הכול, זה מתחבר.

עם אי ביטחון תזונתי, צריך להופיע במשפט אחד צמצום זריקת מזון והצלת מזון.

הערה חשובה מאוד, יסמין.

הערה קטנה, שקשורה גם למה שעלה פה שצריכים לשמוע את הנתונים. הזכרת חוק ארוחה יומית לתלמיד וחוק יום לימודים ארוך, שזאת באמת אחריות של משרד החינוך, מפעל ההזנה, וזה אולי מירב הילדים שאמורים לקבל; אבל למשרד הרווחה יש גם את האחריות שלו בנפרד גם על מעונות יום מסוימים שיקומיים וילדים בסיכון ונוער בסיכון, וגם על משפחות, ויש גם פרויקט של משרד הפנים.

למשרד החינוך יש היום 80,000 ילדים במעונות.

אז אני רק אומרת שיש מספר משרדים, שיש להם תקציבים לצורך המטרות האלה, אבל חלק מהעניין זו גם השאלה, האם יש בכלל איגום נתונים, הבנה שאין חפיפה. זה עולה גם מהמסמכים של מרכז המחקר והמידע.

שאלה נוספת שמתעוררת, האם יודעים מי נמצא איפה ומי מקבל מה, בגלל שהרבה מפונים נמצאים במלונות.

אנחנו כן חושבים שמשרד הרווחה עשה עבודה באמת באמת מאוד יסודית באיתור 38,000 המשפחות האלה שמקבלות את כרטיסי המזון - -

זה באמת פרויקט נפרד מחוק ארוחה יומית לתלמיד.

- - שמתוכן זאת לא בעיה להבין, איזו עיר יש בה מסגרת חינוך ואין בה מסגרת חינוך והיא לא פונתה.

אגב, אנחנו צריכים לקחת גם בחשבון שיש נמ"רים שלא נכנסו בכלל בתוך המסגרת של אותה תכנית של הביטחון התזונתי, שזה עוד נושא בפני עצמו שעכשיו מורגש הרבה יותר.

ואגב, רק על יסודי וגנים – לא במשרד הרווחה ובמשרד הפנים, אלא בתכניות של משרד החינוך כל התכניות הן רק עד גיל יסודי.

כן, ברור, שזאת גם תופעה - - -

בתיכון לא רעבים יותר.

כן, כאילו שם לא צריכים לאכול.

אני רוצה שמרכז המחקר והמידע ייתן לנו פלטפורמה של נתונים ראשוניים, ואחרי זה כמובן אנחנו נשמע גם את משרד החינוך וחברי כנסת. אנחנו פה עד השעה 11:00.

אני אגיד בקצרה כמה מילים על הנושא של תכניות הזנה במסגרות חינוך, שזה הנושא שיש לנו פה. הנתונים הם ממסמך משנת 2020, שזאת הפעם האחרונה שבדקנו את הנושא. סביר להניח שמאז נוספו עוד.

בסך הכול יש שלוש תכניות הזנה מרכזיות במערכת החינוך. התכנית הראשונה, כמו שנאמר פה, זה מפעל ההזנה, ארוחה לפי חוק ארוחה יומית לתלמיד, שמיועדת לתלמידים ששוהים בבתי ספר, בגנים שיש בהם יום חינוך ארוך. לפי חוק, אלה בתי ספר וגנים באזורי פריפריה, באזורים מוחלשים.

בסך הכול בשנת 2020 היו 190,000 תלמידים בתכנית הזאת, והתקציב שלה היה 228 מיליון שקל באותה שנה. תכנית אחרת זה תכנית ניצנים, הצהרונים, שהיא תכנית אוניברסלית לכיתות א', ב'.

בכמה אתם מחשבים ארוחה?

24 שקלים.

זה באמת לפי חוזר מנכ"ל של משרד החינוך.

24? זה ממש בפועל, או שזה רק חישוב?

נשמע את הנתונים המדויקים מהמשרד.

המשרד יכול לענות, אלה גם דברים שמשתנים. בתכנית ניצנים שהיא צהרונים, גני ילדים וכיתות א', ב' יש 240,000 תלמידים – זה למעשה בכל הרשויות המקומיות שהצטרפו לתכנית. תכנית נוספת שמיועדת לאזורי פריפריה ואוכלוסיות מוחלשות היא תכנית מיל"ת, שבה היו 23,000 תלמידים, כך שבסך הכול החישוב שלנו – ונאמר פה – הוא בסביבות 450,000 תלמידים שמקבלים הזנה במערכת החינוך. חלק מהם לפי חוק ארוחה יומית לתלמיד, וחלק מהם לא לפי חוק.

סך כול התקציב להזנה במערכת החינוך בשנת 2020 – חישבנו את זה כ-650 מיליון שקל, כולל מפעל ההזנה, תכנית ניצנים ותכנית מיל"ת.

אבל זה לא כולל את מעונות היום – 80,000 איש, וזה לא כולל את החינוך המיוחד.

אני לא יודע אם אתה חדש פה, אבל לא. אני אתן לך את זכות הדיבור. תאמין לי, תקבל את החמש דקות שלך, ואני משתדל גם לא להפריע באמצע.

כפי שכבר תמי התייחסה, יש גם ילדים במעונות יום, במעונות יום שיקומיים אלה ילדים עד גיל שלוש – אנחנו מדברים על סדר גודל של 140,000 ילדים, שלא כולם חזרו. יש גם מסגרות רווחה, כמו פנימיות וגם בתי ספר. בבתי ספר מקצועיים אנחנו מדברים על עוד 40,000 תלמידים וילדים.

אבל הסמכות שם היא משרד הרווחה.

וסך כול התלמידים עד איזה גיל?

סליחה, כבוד היושב-ראש, אני חושב שהדיון הוא לא על מפעל ההזנה, הצהרונים והמפעל החשוב הזה. הדיון צריך להתמקד בשאלה איך אנחנו בזמן חירום, כשאין מערכת חינוך, כשתלמידים לא מגיעים אליה, מה אנחנו עושים – בזה צריך להתמקד.

זה בדיוק הדיון, אבל אנחנו צריכים לדעת קודם כל מה הנתונים, מה ההיקף ומה התקציבים שבשגרה. עוד מעט נשמע ממשרד החינוך איזה מוסדות אכן פתוחים ומה כמות התלמידים, אלה התשובות שנצטרך לשמוע מהמשרד, גם ממשרד הרווחה וגם ממשרד החינוך – מה היקף התלמידים, שהיום לא נמצאים במסגרות החינוך, ויש להם הצורך של אותן תכניות לביטחון תזונתי, האם הם מקבלים? אם הם לא מקבלים, אנחנו צריכים לתת להם את הפתרון כדי שהם יקבלו.

חברת הכנסת דבי ביטון, בבקשה.

כבוד יושבי הראש, תודה על הדיון החשוב הזה. אני בהחלט מצטרפת לדבריה של חברתי חברת הכנסת יסמין בכל הסוגיה של האפשרויות שיש לתת להורים. אפשר להטעין היום את הכרטיסים, בהתחשב בתקציב שהיה מיועד לאותו ילד.

אני רוצה לשים דגש על כך שאנחנו במלחמה. אנחנו גם יודעים היום שהרבה הורים לא עובדים. יכול להיות שפעם חישבו ילד או שניים, יכול מאוד להיות היום שהבית עצמו זה בית רעב. כפי שאני מכירה אתכם, ובטח את שר הרווחה, אנחנו לא משאירים ילדים רעבים. לכן אדוני, זה מצוין שיש רשימות ושאנחנו יודעים מי המשפחות. אני חושבת שבסוגיה הזו היה צריך להיות מישהו שיתכלל רק את הסוגיה הזו.

אני יודעת מה קורה היום, משום שגם במלונות אמנם מקבלים שלוש ארוחות, אבל כבוד היושב-ראש יודע שאחרי שבוע שאתה במלון לפעמים אתה כבר לא יכול להסתכל על האוכל הזה. אני אומרת לך שיש לא מעט הורים שהיום מוצאים את עצמם יוצאים כדי לרכוש לילדים מזון אחר, כי הם אומרים שהם כבר לא נוגעים בכול. גם הסוגיה הזאת צריכה להילקח בחשבון, כי בסוף כשאתה מקנה איזשהו ביטחון כלכלי בכסף, בכרטיס לאותה אימא – אני אומרת לך שיש ילדים שלא מתחברים לאוכל של המלונות. אנחנו יודעים איזה אוכל, סבבה בהתחלה אתה יכול, אבל כמה אתה יכול לתת לו את הפסטה הלא מזינה הזו, ובסוף ההורים האלה מוצאים את עצמם יוצאים. זה בסוגיה הזאת, ואני אומרת לאדוני, אני הייתי שלושה שבועות במלון, כבר בשבוע השני הפסקתי להיכנס. אני מבוגרת ואין לי בעיה, אבל מה קורה עם אותם רכים? אגב, האוכל הזה היתה המנה הבשרית. בזמנו היו אומרים לי ההורים: זו המנה הבשרית היחידה שהילד שלי אוכל. חייבים לתת את הדעת על זה.

בנוסף, יש לקחת בחשבון את הערים שלא החליטו לגביהן שהן מפונות ואין להן מסגרות חינוך, אז אנחנו לא יודעים מה קורה בתוך הבתים האלה. לכן יש צורך בדקדקנות על מנת שחלילה לא נמצא את עצמנו במשבר שהוא מעבר למשבר של הרעב. יפה שיש היום המון עמותות, ואתה יכול גם לראות הרבה משפחות שאתה רואה שלוקחות שימורים ויש אוכל, העמותות שמות, המון ארגונים אזרחיים, והם נמצאים במלונות ובבתים. זה אומר שזה לא בדיוק כזה ורוד, אלה אוכלים ואלה פחות. לכן אנחנו חייבים להיות מדויקים. הרעיון הוא להטעין את הכרטיס למשפחות האלה. זה נותן להן ביטחון, ובסוף זה גם מאפשר להן לקיים איזושהי תכנית הזנה לילדים שלהם. תודה.

לגבי הנושא של התכלול, הטיפול הוא על ידי המועצה הארצית לביטחון תזונתי. יש חוק וזה התכלול שאמור להיעשות.

השאלה אם המציאות של היום דומה למה שהוא עשה בשוטף.

הוזמנו נציגים מהמועצה הארצית לביטחון תזונתי?

היו"ר דלל, אנחנו במצב שונה. הם עשו את זה ברגיל בסיטואציות רגילות.

נציגת משרד הבריאות חברה במועצה, לדעתי. אמורה להיות בזום נציגת משרד הבריאות.

אני חושב שאנחנו צריכים להתמקד. בזמן המלחמה אנחנו צריכים להבין במה אנחנו מתמקדים, אחרי המלחמה אמרתי פחות או יותר מה אנחנו רוצים. אני חייב לומר לכם שבזמן המלחמה, לגבי המלונות לשמחתי לא צריכה להיות בעיה. יכול להיות שצריך להיות יותר פיקוח שהילדים כן אוכלים, וזה צריך להיעשות על ידי גופי הרווחה, החינוך, ההורים וכך הלאה.

הבעיה בזמן המלחמה היא לגבי אותן משפחות שלא פונו לבתי המלון, שנמצאות בבתים ולא מסוגלות אולי ללכת לקנות, אין להן מספיק כסף או שלא פונו, או שפונו למשפחות במקומות אחרים, שגם שם יש קושי מסוים. זו ההתמקדות שצריכה להיות, כי בבתי המלון – ואני סיירתי לא מעט – יש מעל ומעבר. קשה לי להגיד את זה, אבל יש – יש מעל ומעבר, יש כאלה שנותנים ויש כאלה שמספקים בנוסף.

אתה צודק חד משמעית, הסיפור פה זה אי ביטחון תזונתי.

אתם יודעים מה? זאת בכלל לא צריכה להיות פה השאלה, בכלל לא להעלות את זה, זה לחלוטין לא מעניין.

ממש, נכון.

המשרד, המשרדים והממשלה מסבסדים ונותנים לבתי המלון את מיטב התקציב כדי שיתנו, ועם זה לדעתי אין בעיה. כמו שאמרתי, אני חושב שצריך להתמקד באותם מקומות, שבהם יש את הקושי, ועל זה הדיון.

תודה רבה אלי.

חברת הכנסת נעמה לזימי, נעמה צריכה ללכת לוועדת הכספים.

אני הולכת לוועדת הכספים, ב-9:30 מתחיל הדיון על מתווה הפיצויים.

תדאגי לנו שם על הדרך גם לכספים לביטחון תזונתי.

לא, זה המתווה של העסקים והעצמאים.

אני אשאר פה אם תהיה בעיה ותזעיקי אותי.

לגמרי, אנחנו אפילו די מסכימים. קודם כל אני רוצה להודות על קיום הוועדה הזאת וליסמין שיזמה את הדיון החשוב הזה. אלי, אני הסכמתי חד משמעית עם מה שאמרת לגבי הצורך המלחמתי עכשיו. יוסי, יכול להיות שזה יעניין אותך להמשך. בשנה שעברה בממשלה הקודמת הגשתי חוק, שעודפי תקציב של מפעל ההזנה ספציפית יחזרו למפעל ההזנה להיצבר – זאת אומרת שיהיה אינטרס לממש אותם.

ליצור כמו קרן?

בדרך כלל קופת הגירעון חוזרת. זה שירות סוציאלי כזה חשוב, שאנחנו רוצים גם שיפתחו אותו. אגב, זה מתחבר למה שיסמין אמרה על עוד אופציות של ליקוט מזון והצלה, שאם יהיה תקציב פיתוח שנצבר מהעודפים עם הזמן, אפשר יהיה לעמוד על הסוגיה הזאת של אי ביטחון תזונתי בהקשר של תלמידים.

לפני שאני אציע פה משהו יותר פרקטי, אני רוצה להדגיש שאי ביטחון תזונתי במסגרת לימוד זה פגיעה בציונים ובשוויון ההזדמנויות; זה לא רק סיפור ערכי תזונתי, זאת אומרת: כל היכולת לחשוב, להתפתח, לעשות שיעורים. זה נשמע לנו שאין ילדים רעבים, אבל יש ילדים רעבים.

חד משמעית.

אני גם רוצה להוסיף את הנקודה, שיש אי ביטחון תזונתי, ואי ביטחון תזונתי חמור. יש אי ביטחון תזונתי, שקשור גם לדלות מזון, לערכים תזונתיים ולהיעדר אופציות, וגם אי ביטחון תזונתי חמור שאין בכלל.

בתכנית של משרד הרווחה, תכנית שעמלו עליה הרבה שנים והיא מגובה בכל הנתונים, לא נכנסו כלל הציבורים, שזכאים לתכנית בגלל היעדר תקציב.

מה הקריטריון שכן נכנס?

אני חושבת שעשו את זה לפי מדרג כזה או פיילוט שהרחיבו בזמנו. אנחנו יודעים לפי סקר של לתת על 350,000. אנחנו יודעים שיש יותר שמחולקים לאותה קטגוריה.

כמו שאלי אמר, הסוגיה היא בבתים. אם אני רוצה להדגיש את הסוגיה בבתים, אני רוצה להדגיש את הבתים באזורים היותר מסוכנים, נגיד אופקים, שבכלל לא מסתכלים עליה בתקופה הזאת, לצערי. זה לא נאמר כביקורת פה, כאילו לא קרה בעיר הזאת טבח ואין שם אוכלוסיות שזקוקות. בוודאי שצריך להגיע אותו מזון לבתים ולהבין מהתכנית איך אפשר להגיע לתלמידים במקומות שאין בהם נגישות. אשקלון מאוד מטווחת ולא כולם התפנו מכל מיני נסיבות, גם ראשון לציון מאוד מטווחת ועוד מקומות. אתה העלית פה נקודה, שאפשר גם פה לאסוף מהתקציב הזה לאותם מקומות.

בקורונה השתמשו בכסף הזה והעבירו לסוגיה חשובה – לטיפול בקשישים; אני לא בטוחה אם להזנת קשישים, אבל העבירו את זה לאחת המשימות הללו. לא הבינו שהעובדה שאין בתי ספר בקורונה, לא אומרת שילדים שזקוקים לאותו אוכל - - -

נעמה, דעתי מאוד ברורה בסיפור הזה, כסף שהוקצה לביטחון תזונתי צריך להישאר בביטחון תזונתי.

חד-משמעית, בדיוק – בדיוק, זאת האמירה הכי חשובה שיש.

לכן ביקשתי שהאוצר יהיה פה בדיון, כי אני רוצה לצאת באמירה ברורה, שהכספים האלה לא יחזרו לאוצר. אני לא יודע איך תעשו את זה, תעבירו את זה דרך העמותות, תעבירו את זה דרך משרד החינוך, תעבירו את זה דרך משרד הרווחה; תחליטו מה שאתם רוצים, אבל הכספים האלה צריכים להגיע לאותם ילדים רעבים.

אני אגיד את הנקודה האחרונה, למה זה עוד יותר קריטי, ובגלל זה הדיון הזה מאוד חשוב. עכשיו כל עם ישראל מתגייס בתרומות ובסיוע לכל הנפגעים, ובצדק. בימים האלה העיניים, שמנסות לחפש דווקא את המוחלשים ביותר ולסייע להם, לא שם, כי העיניים מופנות לעזרה למאמץ הלאומי המלחמתי. האוכלוסיות הללו עוד יותר נדחקות, כי התרומות נשלחות למקום מסוים, כי הציבור מוכוון למקום מסוים, מחפש את המקום הזה, ואז אותן אוכלוסיות שכל כך זקוקות שנראה אותן ונסייע להן, לא מסתכלים עליהן, ומאוד חשוב שזה יובא לפה.

האמירה שלך שהכסף נשאר באותו אזור זאת אמירה סופר חשובה, כי זה לא קרה בקורונה. חשוב מאוד לוודא את זה. אנחנו נהיה אתך בכל מה שצריך, אם צריך לעשות העברה תקציבית ממפעל ההזנה לתכנית הביטחון התזונתי של משרד הרווחה או דברים דומים כדי לראות איך זה עובר. אנחנו רתומים לכך, ואנחנו אתך חד-משמעית.

תודה רבה.

נמצא אתנו פרופ' אהרון טרואן מהאוניברסיטה העברית. אני גם רוצה לומר שאנחנו משתתפים בצערך ובצער שאר המשפחות. אחותך וגיסך נרצחו על ידי אותם בני תמותה ב-7 באוקטובר, אנחנו משתתפים בצערך. בבקשה, אהרון.

תודה רבה. אני חוקר באוניברסיטה העברית בפקולטה לחקלאות, מזון וסביבה. אני שנים רבות עוסק בסוגיות של ביטחון תזונתי. אני חבר בוועדה המדעית של המועצה הארצית לביטחון תזונתי וחבר נלווה באיגוד רופאי בריאות הציבור, ועל פי רוב אני מגיע לכאן. שנים אני מגיע לוועדות האלה ושומע את אותם הדברים ואת אותן הסוגיות שלא מצאו פתרון, ואני בא עם נתונים.

אנחנו בחודש הראשון, וכפי שאמרתם, אנחנו עוד לא יודעים מה קורה בדיוק, אבל בוודאי שאנחנו יודעים – למשל ש-70,000 נערים ונערות בתיכון וחטיבות ביניים לא מקבלים שום דבר, וזה לא בגלל שהם לא צריכים לאכול. אז יש דברים שאנחנו כבר יודעים מראש, ואני עובד עם מרכז המחקר והמידע, והם הציגו חלק מהמספרים.

אז אני היום בא גם כאח שכול, ואני מדבר מדם ליבי. אני אח של שחר ושלומי מטיאס, שנרצחו בקיבוץ חולית, ואני לוקח לאומנה את בנם הקטין רותם מטיאס, שבית הספר שלו בחבל אשכול מפוזר בכל הארץ, ושכמובן הוא וחבריו אולי נמצאים במלוניות, אבל כפי שציינו פה, באופקים, בשדרות ובמקומות אחרים, אנשים נמצאים במצוקה איומה.

המחדל הביטחוני – עוד ידובר בו. צריך לזכור שהמחדל האזרחי של ההזנחה רבת השנים ואי הפתרון לבעיות הקיומיות האלה, שהן בליבן של הביטחון התזונתי והן בליבן של החוסן האזרחי והחוסן הלאומי שלנו, של הילדים, וההון האנושי של דור העתיד, צריכים לבוא להתייחסות. זה מאוד קשה לי, ותסלחו לי אם לא כל המחשבות שלי סדורות, כי העיסוקים שלי היום הם לא במחקר.

אבל אני רוצה להתייחס לצורך לזכור שהביטחון התזונתי וההזנה של בתי הספר הם חלק, מרכיב בביטחון תזונתי כללי ובזמן חירום. אנחנו רואים, וכבר כתבנו ב-2020 נייר עבודה למטה לביטחון לאומי, למל"ל, ועקבנו אחרי הדברים גם בדיונים כאן בוועדות הכנסת, ואין איש שלא כתבנו לו, כולל לנשיא המדינה.

אנחנו לא יכולים לסמוך על החברה האזרחית בעתות משבר – כמה שזה מחמם את הלב וזה נהדר, זה לא יעיל, זה לא שוויוני וזה לא מתוכלל. זה נותן מענה שהוא קרוב למי שקרוב לקרובים לצלחת. אין את המתנדבים, אין את הכספים הפילנתרופיים, וכמו שחברת הכנסת לזימי אמרה, אין את ההתייחסות לאוכלוסיות המוחלשות תוך כדי המאבק הלאומי, עם כל הכבוד לעבודה הנהדרת שחבריי כאן עושים, והם עוד ידברו.

אנחנו יודעים – וצריך לשים את הדברים בהקשר הזה – שאנחנו לא מדברים על מלחמת ששת הימים, אנחנו לא מדברים על התרחיש הסטנדרטי של "נעביר את הלחימה לשטח האויב ונתגבר", אלא אנחנו מדברים כאן על חודשים. תרחיש האימים שבו ייפגעו המקורות של ייבוא לישראל, הנמלים, שמייבאים 80% מהקלוריות של ישראל, ואנחנו כבר רואים שייפגעו – ואנחנו כבר רואים שחברות ספנות נזהרות מלהיכנס ולהביא אוכל, זה לא שאפשר להביא משחתת אמריקנית או נושאת מטוסים אמריקנית ולהביא רכבת אווירית של תחמושת; אוכל צריך לגדל. רואים את זה בעוטף שממנו 70% מהירקות שלנו מגיעים, שלא יכולים – לא לאסוף את היבול עכשיו, וגם לא לזרוע את מה שיביא לנו את האוכל לשנה הקרובה.

כשאנחנו מסתכלים על האספקה, אנחנו לא יכולים להסתמך על יבוא ועל כוחות השוק שיורידו מחירים, ושנישען על ייבוא ממשענת קנה רצוצה של ירדן, טורקיה והרשות הפלסטינית, שיספקו לנו עגבניות ומלפפונים, זה הרי הזוי, והמחירים יעלו כי הדרישה תעלה ואספקת המזון פה תרד. וכשאנחנו מדברים על ביטחון תזונתי, כולל לילדי ישראל, אנחנו מדברים על כולם, לא רק העניים. אם אנחנו ממשיכים עם זה עד הקיץ הבא, יש לנו ודאות שכולנו, עשירים כעניים, יהיה לנו מה לאכול על המדפים.

אז ההתארגנות כאן צריכה להיות – ולדעתי הדיון הזה חייב להתמקד בחירום, כי כל שאר הדברים נאמרו, ידועים וצריכים טיפול, תקצוב ותכלול. דבר ראשון, חייבים לתכלל את זה. אני חולק על חבר הכנסת אלי דלל, המועצה הארצית לביטחון תזונתי, על פי חוק אמורה לייעץ ולפתח תכניות. היא לא תוקצבה על ידי ממשלות ישראל לדורותיהן, היא עבדה כמוני בהתנדבות. ראש המועצה, שאני מקווה שיעלה בזום, לא מקבל החזרי הוצאות נסיעה. אנחנו עושים עבודת קודש, וכולנו מייצרים תכניות, יחד עם החברה האזרחית, כדי להציע תכניות – ויש תכניות, אבל מתעלמים מהן ולא שומעים.

לקח ראשון מהשנים שלי בעבודה, הייתי אומר, שצריך לקחת צעד קדימה. אני מכיר אישית את חברי הכנסת וגם מייעץ להם. כולנו רוצים את הטוב, אבל הדברים טובעים בחישובים סקטוריאליים פוליטיים צרים. חייבים לראות את הדברים האלה באופן לאומי. אין לנו דרך אחרת, כולנו ביחד. צריכים להקשיב בזה רב קשב לדרג המקצועי, לחברינו המקצועיים שנותנים נתונים – במרכז מחקר ומידע, במשרד הבריאות, במשרד החינוך, בחברה האזרחית ובאקדמיה. אנחנו לא מונעים ממניעים פוליטיים; אנחנו רוצים לבדוק את המציאות, ולפי זה לייצר המלצות איך אנחנו יכולים להאכיל את הילדים.

הגיע הזמן לנסות לחזור ולשמוע את המועצה הארצית, ולתת לה את הכוחות לתכלל ולארגן; אבל מי שצריך לתכלל את הביצוע, צריך לחוקק מראש את החוקים, צריך לחלק מראש את התקציבים; צריך לתת, כי ברגע שיסגרו את הנמלים ולא יהיה פה אוכל, זה יהיה מאוחר מדי לבוא ולתת סובסידיות וחלוקת מזון. עכשיו זה הזמן לתכנן את התכנית הלאומית.

מפעל ההזנה לילדים – תסלחו לי, אני לא רוצה לגזול יותר מדי זמן, אבל באופן פרקטי, יש לנו מנגנון של מאות מיליונים של שקלים, שעובד ברמה לאומית בשיתוף עם הרשויות המקומיות ועם המשפחות. היצור, האספקה והשינוע הלוגיסטי של המזון נעשים באופן מרוכז. אם ילדים מקבלים אוכל במלוניות, אותם ילדים אולי לא צריכים, אחרים כן, ולא רק הילדים, הילדים הם קצה הקרחון של המשפחות שלהם, וזה כבר נאמר. צריך לראות איך אנחנו בונים מנגנון ונעזרים ביכולת היצור ויכולת האספקה כדי לייצר מנגנון שידאג לנו, כשאנחנו נהיה פה בצנע ונאכל מנות קרב במשפחות, לא רק החיילים – זה התרחיש שאנחנו צריכים להיזהר ממנו, לא רק העניים המסכנים שאנחנו רוצים לתת להם צדקה וחסד, והתכלול הזה חייב להיות על סמך נתונים.

לקח שני מהקורונה – איגום נתונים לא קיים. במשרד הרווחה בקורונה לא יודעים את כולם. אנחנו עשינו סקר במימון של כספי סוף שנה ב-10,000 שקל. גילינו ש-89% מהמשפחות של ילדים בבתי ספר שהיו צריכות הזנה, שהיו באי ביטחון תזונתי, לא היו מוכרות לרווחה.

משרד החינוך אמר בזמנו, ואני לא יודע מה העמדה היום במלחמה: ביטחון תזונתי זה לא הבעיה שלנו, אנחנו מחלקים אוכל לילדים על פי חוק יום לימוד ארוך; העניין של ביטחון תזונתי, זה לא התפקיד שלנו – זה לא נכון, חייבים לדעת. בתי הספר יודעים מי הילדים שמשתתפים. הם לאו דווקא יודעים מי הילדים שבמצוקה, ואולי טוב שכך מבחינה ערכית, שלא תהיה סטיגמה, אבל הרשויות המקומיות, שירותי הרווחה, הקהילות, המורים בבתי הספר והחוזק הזה ברשות המקומית, יש להם נתונים. הם לא יכלו להעביר את זה בגלל חוק חופש המידע, ומי שהיה צריך את זה – נניח בפיקוד העורף, אם הם היו מסוגלים לעשות את השינוע – צריך להוריד חסמים, וגם מדובר פה בחקיקה ובמחשבה, בעבודת מטה מסודרת שבאמת מתכללת.

רוני סטריאר, ראש המועצה שאני מקווה שיעלה וידבר, ניסה להקים שולחן עגול באישור שר הרווחה, שבגלל שיקולים פוליטיים פוצץ על ידי הגורמים הפוליטיים, לא על ידי הגורמים המקצועיים. אני מקווה שהם יצליחו בכל זאת לעבוד, אבל בחברה האזרחית הביאו את חברת גוגל ותוך יומיים, שלושה גוגל עשו מעשה כדי לייצר את הדשבורד, שמדברים עליו כבר ממלחמת לבנון השנייה. גם זה הוצג בכנסת על ידי איתן יצחק, שהיה סגן ראש רח"ל בתקופת הקורונה. הדברים האלה חייבים להיעשות – להיעשות, ועכשיו, לפני שנגיע למצב חירום, שאני מתפלל שלא.

אם אני מבין נכון, אתה אומר שהתכניות קיימות?

נעשו הרבה עבודות מטה, שמשרד הבריאות ניסה להוביל יחד עם רח"ל ועם משרד הביטחון בקורונה. היה להם – לכאורה לפחות – את הסמכות הביצועית, ואז זה עבר לפיקוד העורף, פיקוד העורף העביר לרח"ל והנושא של התכלול עלה: בכנס שעשינו באקדמיה הלאומית למדעים, בכנסים שאנחנו עשינו במועצה הארצית לביטחון תזונתי, בניירות לבנים. אני מקווה שפרופ' אליוט בארי יעלה וידבר כאן. יש מסגרת, אבל צריכים קשב וצריכים מחויבות ואחריות של המדינה להסתכל על הדברים האלה ולבנות את התכניות כהלכה.

יש ועדה במשרד החקלאות. דיברתם על מי עושה מה, יש פה כיס קטן במשרד הרווחה, לכל אחד יש כיס קטן וכל אחד יתכלל את שלו – זה לא תכלול. המטה לביטחון לאומי יושב בוועדה של משרד החקלאות, כשמדברים על ביטחון מזון, אז מתחילים לדבר עכשיו בחירום על מה שאמרנו קודם. אני לא יודע מה המצב של תרחישי הסוד של שותפי הסוד.

אני הייתי קצין מודיעין לפני 30 שנה עם מיקום שראיתי ראייה די אסטרטגית, או כשדיברנו על טילי קרקע-קרקע של מצרים ועיראק, והתרחישים האלה של פגיעה בעורף הישראלי הם חלק מתפיסת העולם שאנחנו מנסים להתמודד איתה בביטחון הישראלי כבר שנים. איפה מלאי החירום? מה זה אוכל בחירום? משרד הבריאות מנסה עכשיו להגיד, מה המזון שצריך לאכול פה כשנהיה במשבר ואיך מגוונים את המקורות ואיך מסתכלים על ההרכב התזונתי, אבל מה – קפה, סוכר, שמן, קמח ותה זה ביטחון תזונתי? לא.

אני קורא לכם כמפקחים על הממשלה, כמי שיושבים בוועדה, כאחראים על הפיקוח, יש מי שיעשה את העבודה, יש דרגים מקצועיים מצוינים, יש חברה אזרחית מעולה – תנו לנו לעבוד, אבל אל תישענו ותבנו את התכניות כאילו הן יבואו מפילנתרופיה, צדקה והתגייסות של האזרחים.

צודק בכל מילה, אהרון.

אני מאחל לנו הצלחה.

אמן, תודה.

תודה ליסמין על היוזמה להעלות דיון מאוד חשוב. אני גם מצטרף לדברים שהציגה, גם לגבי הפתרונות המוצעים. אכן מפעל ההזנה מאוד חיוני למערכת החינוך. אני גם הגשתי הצעת חוק להרחבת המפעל לכל הגילאים במערכת החינוך, ולכן השאלה המרכזית בדיון הזה היא מה אנחנו יכולים להציע לילדים שלא מגיעים, ויש הרבה ילדים, במיוחד בחברה הערבית הבדואית בנגב. בגלל המציאות הקשה שם, של אי הכרה, אי מיגון בתוך בתי הספר, אי הנגשה והיעדר תשתיות, הסכנה שם היא מאוד מאוד גדולה, ולכן צריך לחשוב איך הכסף שמיועד למפעלי ההזנה – גם בתוך בתי הספר וגם בצהרונים בתכנית ניצנים – יגיע לילדים ולמשפחות, כי אם הילדים צריכים את זה בשגרה, בחירום ובמצב הקיים זה יותר חשוב.

אתמול נפגשתי עם החמ"ל של ארגוני החברה האזרחית שהוקם בישוב חורה, שנותן מענה כמעט בכל התחומים. עלה נושא החינוך ומערכת החינוך. אני מנצל את ההזדמנות ששניכם כאן, גם יושב ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט וגם יושב-ראש הוועדה לזכויות הילד. אני מציע שבשבוע הבא נקיים סיור בבתי הספר בכפרים הלא מוכרים, כי כל מה שאני אציג כאן ומה שהם הציגו, אני לא אצליח להעביר את התמונה.

אנחנו תכננו יחד לעשות סיור כזה. אני חושב שבעת הזו מאוד מאוד חשוב לנו שאתם תהיו שם לראות את הדברים ולנסות לתת מענה, כי יש סוגיות מהותיות ליום יום במערכת החינוך שם שצריך לראות אותן. גם אפשר לפגוש את הארגונים ולחזק אותם על מה שהם עושים, כי גם משרד החינוך הוא חלק מהחמ"ל שנמצא שם ויחד איתו מנסים להתמודד, אבל חשוב מאוד שהוועדה – ואני קורא גם ליושבי הראש וגם לחברי הוועדה יחד בשבוע הבא, או בראשון או בחמישי, אני מוכן לארגן את זה גם מול בתי הספר וגם מול החמ"ל עצמו.

טוב, נשקול את זה.

אני רוצה לשמוע קצת נתונים ותשובות על חלק מהשאלות שעלו פה ממשרד החינוך. חיים מויאל, מנהל אגף חינוך ילדים ונוער בסיכון, נמצא אתנו בזום. חיים, תוכל קודם כל לתת לנו נתונים, מה המצב הקיים, כי עלו הרבה טענות, ויכול להיות שחלק מהטענות לא מוצדקות, אבל בוא נשמע. האמירה שלנו צריכה להיות ברורה, חיים: כסף שהוקצה לביטחון תזונתי, צריך להישאר לביטחון תזונתי. אם צריך את העזרה שלנו מול האוצר, אנחנו פה גם לשירותכם. בבקשה, חיים.

קודם כל, הישיבה הזאת עם שניכם, שני יושבי הראש, היא ישיבה חשובה מאוד, גם של כל הדוברים שדיברו לפניי על הבנת המורכבות של הסוגיות עליהן אנחנו מדברים.

אני אתן סקירה מה התכניות שקיימות, פחות או יותר מה המספרים שהאכלנו שנה שעברה, ומה קורה עכשיו בשבועות האחרונים. אני אתחיל ואומר שלחוק יום חינוך ארוך נכנסות 114 רשויות, אבל רק 70 מתוכן היום נכנסות או מוכנות להיכנס לתוך החוק הזה, זאת אומרת שיש הרבה מאוד רשויות שלא נכנסו לתהליך ההזנה, ויש כל מיני סיבות, אם נרצה, אני ארחיב את הדיבור גם על החלק הזה.

חיים, אני אשמח לדעת מה חלק מהסיבות.

השאלה אם יש חתך מסוים של רשויות שלא נכנסות.

בגלל מצ'ינג או משהו אחר? מצ'ינג של הרשות או מצ'ינג של ההורה?

כמובן של ההורה, שמי שגובה אותו זאת הרשות.

אבל אתה מבין, חיים? תתייחס לזה אחר כך, אני רק אגיד בסוגריים, שדווקא האוכלוסיות המוחלשות והמועצות החלשות הן אלה שלא יכולות להיכנס לתכנית הזאת, כי אין להן האופציה להיכנס. תעשו חישוב מסלול מחדש.

אני רוצה לחזק את מה שאתה אומר דווקא מצד אחר. הרבה מאוד רשויות חלשות לא נכנסות בגלל הקשיים האלה שאמרתי, אבל שוב, יש עוד קשיים.

זה בדיוק מה שהוא אמר.

אני לקחתי את המשימה האדירה הזאת, זאת משימה באמת מורכבת מאוד, אני עדיין לומד אותה, ויש לי מחשבות רבות איך לשנות ולעשות דברים אחרים, כמו רשויות חלשות ומה לעשות עם הילדים שנכון לרגע זה לא אוכלים, אבל זה גם קשור לשאלה איך בתי הספר בנויים להזנה, זה קשור לכל המרכיבים התוספתיים שצריכים להינתן למנהלי בתי הספר כדי שהם יפעילו את ההזנה בצורה יעילה וכו' וכו'.

התכנית הראשונה, כפי שנאמר, היא יוח"א, יום חינוך ארוך; השנייה היא ניצנים; השלישית היא מיל"ת; הרביעית, אנחנו בסוג של פיילוט – דרך אגב, גם חינוך מיוחד מוזן דרך הרשויות, אבל אנחנו עושים איזשהו פיילוט ובוחנים, האם נכון שתכנית ההזנה תזין את הילדים של החינוך המיוחד, אין לנו עדיין מסקנה לגבי זה; ועוד תכנית שמאוד מאוד נוגעת למה שאמרתם, תכנית הזנה למרכזי חינוך טכנולוגיים ערביים, 24 כאלה, כי קיבלנו תקציב תוספתי להם, לא מתוך התקציב של מפעל ההזנה, ואנחנו מזינים אותם, וזה עשה פלאים בחלק הזה.

חיים, כמה תלמידים יש שם?

בחברה הערבית?

כן, בטכנולוגיים.

כ-4,500 תלמידים.

בגילאים?

זה טכנולוגי, כנראה גילאי תיכון.

תיכון.

כי מפעלי ההזנה לא כוללים בדרך כלל תלמידי תיכון, בגלל זה אני שואלת.

אני אדגיש, זה תקציב תוספתי. אנחנו משתמשים במנגנון של מפעל ההזנה כדי לאזן, התקציב לא מתוך תקציב מפעל ההזנה, צריך להדגיש את זה.

דרך אגב, אני אגיד בסוגריים, כן חשוב לי להדגיש, שהגשתי תכנית כבר לפני שנה להזנה של 20,000 ילדים בסיכון שהם תחת האחריות שלי בתיכונים. בקורונה עשינו מפעל מאוד מאוד ייחודי כדי להביא להם את האוכל לתוך בתי הספר, ולא קיבלתי תקציב לעניין הזה עד היום. עכשיו, תוך כדי המלחמה הזאת שאנחנו עדים לה, יש הרבה מאוד ילדים שזקוקים לאוכל ואנחנו אוספים מפה ומשם, בתי הספר וכו' כדי לתת להם ארוחה חמה.

תרומות.

ברשותך, האם אפשר יותר לשמוע מה קורה כרגע בתקופת המלחמה, זאת בדיוק הנקודה שאני רוצה להתמקד בה.

האכלנו בממוצע כ-350,000 ילדים בשבוע – בממוצע, אבל הפעולה עצמה בשבועות שבהם לא היו חגים ואירועים מיוחדים היתה מיועדת בערך ל-460,000 ילדים בכל יום.

בשגרה.

לפני שבועיים היו כ-170,000 ילדים; בשבוע שעבר היו כ-220,000 ילדים, כלומר: אנחנו מזינים כ-50% מהילדים נכון לרגע זה.

מה קורה עם 50% האחרים, שלא נמצאים במסגרות?

50% ממה שהיה.

כן, ברור.

זה 20% מכלל הילדים.

מה קורה עם הילדים האחרים? אנחנו פעלנו גם בשולחן העגול ואפילו בשיחות אישיות עם הרשויות לאפשר לתלמידים האלה להגיע למסגרות החינוך.

הם גם לא הגיעו לבית הספר וגם לא מקבלים תזונה, לא קיבלו כפליים.

לא, הוא אומר להגיע לבתי הספר רק לקבל אוכל.

חיים, אני אומר לך את האמת, אני לא יכול לישון בלילה, כשאני יודע שילד הולך לישון בלי אוכל. אותם תלמידים – כשהם נמצאים במסגרת החינוך, אני יודע שגם אם הם לא לומדים, גם אם יש להם קושי בבית והם לא אכלו טוב בלילה, אני יודע שלפחות אחרי שיאכלו, הם יוכלו ללמוד חלק מהתכניות. מה קורה עם 50% מהילדים האלה – אני לא מדבר עכשיו כשיש חזרה ללימודים, אבל באותה תקופה שהם לא היו, הם לא קיבלו בכלל אוכל?

לא קיבלו.

חיים, חשבתם על איזשהו מנגנון, שהם יוכלו דרך המשפחות להגיע לבתי הספר וכן לקבל?

בוודאי, אנחנו מדברים על אוכל, על תזונה. בעיניי יש שלושה מרכיבים מאוד מאוד חשובים, שהם בתוך התזונה הרגשית, התזונה הלימודית והתזונה הפיסית של אוכל. בית הספר עושה את הפעולה הזאת. אני חושב שבית הספר הוא מרכז הוליסטי, שצריך לתת מענים.

בשבוע שעבר שמעתי בשולחן העגול מנציגת הרווחה, של-20% מהילדים יש פגיעה כזאת או אחרת בתוך המשפחה, כלומר – מה שניסינו לעשות, וזאת התכנית, זה ללחוץ ולפעול כדי להביא את הילדים האלה להפוגות בתוך בית הספר, שבו הם יקבלו אוכל. דרך אגב, גם באזורים המאוד מאוד מסוכנים פיקוד העורף מאפשר להביא ילדים להפוגות במספרים של 50 ילד, 100 ילד, זה תלוי באיזה אזור. הצענו, לא משנה באיזה שעה, שנוכל להזין את הילדים הללו שיגיעו ויקבלו עוד משהו. זאת נקודה מאוד מאוד חשובה ומרכזית.

אבל חיים, אני רוצה להגיב לרעיון הזה שלכם. אם הם לא מגיעים לבית הספר מסיבה זו ואחרת, הסיכוי שהם יגיעו לבית הספר אך ורק לקחת ארוחה הוא קלוש, בעיניי. אתה מסכן אותם, אם יש אזעקות, אני לא יודעת אם ההורים יתנו להם לצאת. זה לא באמת הפתרון שפותר את הבעיה. אני חושבת שהפתרון שאנחנו מציעים הוא הרבה יותר ריאלי.

אבל את פונה למשרד הלא נכון.

אין בעיה, אני רק מציפה, שהפתרון שלכם לא ריאלי.

אבל יש שולחן עגול, ובשולחן העגול אפשר לקבל את ההחלטות. זה לא שהם משרד לא נכון, יכול להיות שהרעיונות שהועלו הם לא מספיק נכונים.

מה הבעיה לתת כרטיס מזון?

המרכיב הזה של מפעל ההזנה של משרד החינוך הוא בליבי, הוא בליבנו, כמו שאמר היושב-ראש. זה משהו שמאוד מאוד מפעיל אותנו, אנחנו רוצים שהילדים האלה יאכלו, לא משנה באיזה נסיבות ובאיזה זמן.

אני רוצה להגיד משהו על הנקודה הזאת, שהילדים לא יבואו. נכון לרגע זה, מה שקרה זה שהרשויות החליטו, יכול להיות בצדק – אני לא נכנס עכשיו לשיקול הביטחוני באמת, וזאת לא ביקורת – לא להפעיל את המסגרות, ולא עשינו את הניסיון להביא את הילדים האלה לסוג של הפוגה רגשית, תזונתית, לימודית, לא ניסינו. לכן יכול להיות שזה לא עובד, אני לא יודע להגיד, אבל בחוויה שלי בוא לפחות ננסה את החלק הזה כדי לראות.

ציינת שהיה שולחן עגול, מי עמד בראשו? איזה החלטות התקבלו, והאם אפשר לשמוע אותן? לפי זה נוכל לדעת מה קורה.

המשנה למנכ"ל ראש הממשלה, מר ברקן, ומשרד המשפטים, שאני חושב שהם גם נמצאים פה. ההחלטה היתה שאנחנו נפנה לשלטון המקומי כדי לעשות מאמצים מאוד מאוד גדולים להביא את הילדים האלה להזנה.

נציג של השלטון המקומי היה בישיבה עם השולחן העגול?

אני לא זוכר עכשיו.

תראו מה קורה, אתם מחליטים החלטה, מטילים אותה - - -

אבל אתה בא בטענה למי - - -

לא משנה, הלא אתה חלק מאותו שולחן עגול. צריך להבין, מקבלים החלטה, זורקים את זה על השלטון המקומי, שלא נמצא בהחלטה, השאלה אם הוא יכול ליישם את זה או לא. לעומת זאת, יש פה רעיונות – עלה פה רעיון, שאני חושב שהוא הכי פשוט, במקום להתחיל גם לבשל, לספק וכל הדברים מסביב ובשאלה אם כן יבואו, לא יבואו; נאמר פה, שהכסף הזה – שנמצא בעצם, כי לא סופק אותו מזון – לתת אותו לאותו תלמיד, לאותה משפחה, הרעיון הזה עלה?

אדוני היושב-ראש, זה לא על השולחן הזה שלי. זה לא על השולחן שלי.

אבל מה אתה חושב, בתור נציג של משרד החינוך, האם אתה חושב שהרעיון הוא נכון? האם אתה חושב שזה רעיון נכון? שזה פתרון טוב?

אני לא יודע להגיד, מכיוון שהפעולות שאני פועל הן אל מול תלמידים, לא אל מול משפחות רווחה כאלה ואחרות.

אבל כל מי שבמפעל המזון אלה תלמידים שזקוקים.

חיים, אני אתן לך להמשיך, כי אתה אומר דברים חשובים, אבל מה הממוצע ברמה התקציבית, זאת אומרת ברמה הביצועית? אנחנו היום ב-8 בנובמבר, נשארו כחודשיים עד סוף השנה. אני רוצה לדעת מה שאריות התקציב שיש לכם היום בקופה. לצערי, עד סוף שנה אנחנו כנראה נמשיך להיות במעגל הזה של המלחמה, וסביר להניח ש-50% לפחות מאותם תלמידים לא הולכים להיכנס לאותה תכנית.

יוסי, אחורה, נגמר אוקטובר.

אני מסכים, אבל אני רוצה לדעת מה קורה מתחילת אוקטובר עד סוף שנה, האם יש ואקום ויש שאריות תקציב? אנחנו כבר נדע איך לעשות את זה. אנחנו נביא את ההמלצות שלנו כוועדה. אני חושב שאתם כמשרד חינוך, צריכים לעשות את העבודה מול משרד הרווחה, לצורך העניין, שכן יש לו גישה לאותם תלמידים, אם זה בבתים, אם זה במקומות של מפונים, או של מתפנים. תעשו שם איזשהו שיתוף פעולה – אני לא אומר לטווח הארוך, אבל עד סוף שנה, שנהיה בטוחים שאותם ילדים אוכלים.

אדוני היושב-ראש, שוב פעם אני אומר, גם כתשובה ישירה לשאלה שלך לגבי העודפים, זאת שאלה שאנחנו צריכים להפנות אותה. אין לי תשובה עכשיו, מה העודף ומה הגודל.

יוסי, צריך לעשות פה דיון המשך, לדעת איך מחלקים את הכסף, את האוכל הזה.

תבינו, הוא גם בזום, אז יש גם delay.

אני אומר שצריך לעשות פעולה יזומה אל מול משרד האוצר בהקשר הזה, אבל אם אני מזין 50% מהילדים ואני אומר שזה עולה – כלומר, השבוע הזה יהיו הרבה יותר – לצורך העניין, 30%, 20%, בוודאי שהחלק היחסי הזה מתוך התקציב נשאר. זאת לא תקנה אגפית, לצורך העניין; זו תקנה אוצרית, והתקציב מנוהל, הייתי אומר. תחשבו שאני המנהל, זכיין, קבלן שרוצה להפעיל כמה שיותר הזנה לילדים האלה, זאת המטרה שלי – לתת אוכל לכמה שיותר ילדים.

כן, אבל זה צריך להיות מנוצל טוב, זה צריך להיות יעיל.

כמה נשאר? איפה התקציב? מה לעשות איתו וכו', לא יושב על השולחן שלי.

כמה נוצל מהתקציב? כמה נוצל? חיים, את זה בטח אתה יודע. מה המספר? כמה?

האוצר יידע, הוא לא יידע.

זה תקציב שלך, אמרת שזה 650 מיליון.

אם מחלקים - - -

לא מחלקים. אתה עכשיו לוחץ על כפתור, כמה נוצל?

אין לי את הנתון הזה.

חיים, אני אתן לתאיר ממשרד האוצר שנמצאת פה את זכות הדיבור, יש עוד נקודה שאתה רוצה לחדד?

אמרתם פה כמה דברים, שהם מאוד מאוד חשובים ומרכזיים. בנושא הזה של ילדים בסיכון וכל מה שקשור למפעל ההזנה, הוא מאוד מאוד מרכזי להתפתחות, וגם להתפתחות של הלמידה. אנחנו מדברים על זה לא מעט, בהרבה מאוד דיונים. כשמסתכלים על סיכון, הייתי מבקש לעשות איזושהי הבחנה, וצריך לתת מענה לשני המרכיבים האלה. יש ילדים בסיכון, שהם מוכרים, ידועים ואנחנו יודעים לסמן אותם, ויש ילדים – הייתי קורא לזה החדשים, זה מה שקרה גם בקורונה.

לפי מה שאמר לנו פרופ' אהרון, אנחנו כנראה הולכים גם להגדיל את המעגל הזה.

כולנו נהיה מועמדים לחוסר ביטחון תזונתי.

וגם חוסר ההיגיון, שילדי תיכון לא מקבלים בכלל.

נכון, סתם בירוקרטיה.

הם הכי רעבים.

תודה חיים. אם לא נקבל את התשובה מהאוצר, אני כן אשמח שלפחות תגיד לנו ברמת דוח ביצוע מה כן בוצע עד היום, אני מאמין שאת זה המשרד כן יודע.

תאיר ממשרד האוצר, בבקשה. אחרי זה נעבור לחברה האזרחית.

באמת אני אתייחס, ואז אני אצטרך לעבור לוועדת העבודה והרווחה. האמירות על זה שיש איזשהו חלק יחסי מהתקציב, שהוא כרגע פנוי, הן פשוט לא נכונות, כי כל התקציב כבר בוצע. כבר עכשיו, עוד לפני שהתחיל כל האירוע, נמצאים בגירעון בתחום הזה.

למה? לא היה תכנון שנתי? הרי אנחנו יודעים מראש.

אז מפעל ההזנה הולך ומתרחב, הדמוגרפיה בישראל היא כזאת שתוקצב משהו והכסף נגמר.

אבל תאיר, שמענו מחיים שנמצאות כ-70 רשויות מתוך 100 ומשהו, שהיו אמורות להיקלט.

114.

איך אנחנו בגירעונות?

מפעל ההזנה הוא מתוקף חוק, ועל כן כל סכום שיוצא במסגרת מפעל ההזנה מתוקצב בסוף שנה, או לקראת סוף שנה, בהתאם לביצוע, פשוט אין איזשהו כסף שאפשר עכשיו להסיט, ובאופן כללי, בהינתן המלחמה, כרגע - - -

אין תקנה בתקציב - - -

יש, פשוט הביצוע בה הוא כבר מלא, זה לא שיש שם איזשהו - - -

תאיר, זאת אומרת שנוצלו כבר 650 מיליון?

אני לא בטוחה אם זה בדיוק 650, אבל יש סדר גודל של יותר מ-100% ביצוע משמעותית.

יש הסכמים עם חברות שמספקות את ההזנה, נכון? האם ההסכמים מבוטלים עכשיו? האם עכשיו כשהם עובדים עם 50%, האם הם עדיין משלמים להם על 100%?

לא לא, ישלמו להם על 50%.

משלמים על מה שמספקים.

אבל בתקופה הזאת נוצל פחות מחצי, או קרוב לחצי, אז איך כל התקציב נוצל?

כי בתחילת שנה הצפי למה שיהיה מפעל ההזנה היה הרבה יותר נמוך מזה שבפועל.

תאיר, יש משהו שלא מסתדר לי. כשאנחנו אומרים שצריכים להיכנס לחוק 100 ומשהו רשויות, ובפועל נכנסו כ-70 – אני גם אשמח לקבל אחרי זה ממשרד החינוך את אותן רשויות שאכן נכנסו ואת אותן רשויות שלא נכנסו, ולא משנה מה הן הסיבות, אם הן תקציביות או החלטות אחרות – לי לא מסתדר בחשבון, בלי ללמוד הרבה ליבה, איך אנחנו עברנו את זה, כשיש לנו 30% מהרשויות - - -

תקצבו את זה בחסר, זו התשובה שהיא אומרת.

לא, היא לא אמרה תקצוב בחסר.

היא אמרה שתקצבו בחסר ולקראת סוף השנה עושים עדכונים והשלמות.

היא לא אמרה שזה תוקצב בחסר.

היא אמרה שהיו שינויים - - -

זה תוקצב באיזשהו סכום, בפועל נכון להיום הוא כבר כולו מומש.

תאיר, מה הסכום?

אני כבר לא זוכרת.

אז מי כן זוכר? אלי, הסבלנות שלי פוקעת. משרדי הממשלה, כשאתם מגיעים לפה, תבואו לפה עם נתונים. כשאנחנו מדברים על ביטחון תזונתי, המינימום זה שהאוצר יגיד לי מה התקציב הכולל, וכמה נוצל ממנו. אם משרד החינוך לא מסוגל להגיד לי את זה ומשרד האוצר לא מסוגל להגיד לי את זה - - -

היא יכולה לברר את זה תוך דקות ולתת לנו תשובה.

אז תבררי את זה, תאיר, בבקשה, כי בלי זה אנחנו לא יכולים להתקדם.

ועוד דבר אחד, ברשותך, אני מבקש לדעת מה היה בשנה שעבר. בשנת הלימודים הקודמת מה היה סך הכול התקציב שבוצע?

ביצוע סוף שנה.

תקציב ביצוע, שנת לימודים כמובן, אתם הולכים על פי שנת לימודים, נכון?

כן.

יפה.

אני רק רוצה להתייחס לעניין של התקציב, כי גם באותו משפט שאמרת היה משהו שלא הבנתי. את מצד אחד אומרת שאין סכום ספציפי, אנחנו מתקצבים לפי ההוצאות. מצד שני, את אומרת שכבר לפני אוקטובר היה ניצול מעל ל-100%, ולכן אין תקציב. איך את מסבירה את זה? איך אתם מודדים, אם היה ניצול יתר ועברתם את התקציב? אם האוצר ידע שכבר בתקציב הזה יש חסר, כלומר עברנו את ה-100% כבר בספטמבר, האם עשיתם איזושהי פעולה כדי לכסות על מה שהולך להיות בחודשים הבאים?

אנחנו רוצים לשמוע תשובות, כי אי אפשר לבוא ברגע שיש צורך לנצל תקציב ולהגיד: אופס, אתם כבר בחסר מלפני חודשיים. למה לא התרעתם? למה לא אמרתם? האם הקציתם עוד תקציבים או לא?

הדבר השני שהייתי רוצה להבין אותו, אנחנו מדברים על ביטחון תזונתי בשתי רמות: הביטחון התזונתי החירומי עכשיו, בתקופת החירום הזו של תקופת מלחמה; והביטחון התזונתי באופן כללי, כפי שדיבר הפרופ' שאנחנו יכולים להגיע למצב שכולנו נעמוד במצב שיש בעיה בביטחון התזונתי של כלל אזרחי מדינת ישראל. בביטחון התזונתי החירומי צריך לקחת בחשבון – ואני עדיין זוכרת את הדיונים שהתקיימו בתקופת הקורונה, והייתי אז יושבת ראש ועדת העבודה והרווחה – שבביטחון התזונתי החירומי התווספו אנשים למעגל הזה והתווספו ילדים, שלא היו בתכניות של משרד החינוך ולא היו בתכניות של משרד הרווחה.

אני אומרת לכם, עובדים שלא מצליחים להגיע לעבודה והם עובדים שעתיים, לא קיבלו שום משכורת החודש. הרשויות המקומיות מכירות את התושבים שלהן הרבה יותר טוב, תסלחו לי, מכל פקיד, מפקח או אחראי על מחלקה שיושב בירושלים או במשרד ממשלתי. הם מכירים את האנשים. הם יודעים, וגם האזרח יודע, איך לפנות אליהם ולגלות להם על הילדים שלו.

בואו תיקחו את המנה? נו באמת, זאת התארגנות? יש ילדים, שאין להם בית ספר ללכת אליו ולקחת ממנו את המנה, על מה אנחנו מדברים?

ויש ילדים שגם יתביישו לבוא לקחת.

ויש ילדים שיתווספו, במיוחד אלה שהתווספו עכשיו, עוד לא התרגלו למעמד החדש שלהם, שהם צריכים לקבל מנות מחוץ לבית.

קחו את התקציב שלא נוצל ותשקיעו אותו בצורה אחרת, אומרים לך: אין תקציב. אני לא מתפלאת, ואם אין תקציב, שימצאו את התקציב, וכל הכספים – שוב, אני לא רוצה להיכנס עכשיו לפוליטיקה, אבל כל התקציבים הקואליציוניים – שישקיעו אותם בצרכים העכשוויים.

מבחינת התכנית הלאומית, אני חושבת שצריכים להקדיש לזה עוד דיון שילך יותר לכיוון של תכנית כללית ארצית לאומית, שמדברת על חוסר ביטחון תזונתי, ואנחנו שמענו כבר הרבה פעמים שהמועצה לא מתוקצבת והמועצה לא מקבלת שום תשומת לב אמיתית.

אני מציעה שהכסף שלא מנוצל בחודש הזה, לא אכפת לי אם אין לו כאילו כיסוי באוצר. היה צריך להוציא כסף, הוא לא יצא, הילדים לא יישארו ויחכו עד שנעשה את כל הפרוצדורות פה; מידית להעביר את הכסף הזה לרשויות המקומיות, שהן ידאגו להעביר את הכסף למשפחות.

אנחנו הצענו משהו יותר פשוט – כרטיס מזון, 527 שקלים.

בסדר, אני אמרתי להעביר את זה, לא נכנסתי איך בדיוק יעשו את זה, אבל להעביר את זה למשפחות ולאפשר גם כן מיפוי של משפחות חדשות, או ילדים חדשים, שנכנסו למעגל הזה, בלי שאנחנו כבר הקצינו את זה מלכתחילה.

עוד רגע אני אחזיר תשובה לגבי השאלות שעלו בנושא של החינוך, אני יותר מכירה את העולמות של הרווחה. אנחנו כמובן עובדים עם משרד הרווחה וגם עם משרד החינוך באופן שוטף על כל הדרישות ועל כל הצרכים שעולים עכשיו במהלך המלחמה, ומן הסתם במה שקשור לטיפול בעורף. משרד הרווחה כבר יצא למיזם משותף עם הקרן לידידות של 20 מיליון שקלים, שנותנים מענה בדיוק לדברים האלה. הוקצו לרשויות שהכי צריכות כרגע מבחינת מפונים וגם רשויות קולטות, שזה דבר שבפירוש נותן מענה לעוד כל מיני צרכים, כמו: משקפיים או ציוד כזה ואחר למשפחות, אבל בוודאי שגם - - -

משקפיים זה חשוב מאוד, אבל זה לא הנושא שלי כרגע, אני מדבר על ביטחון תזונתי.

יש מעבר למפונים.

עם כל הכבוד, משרד הרווחה לא מקבל את אותו התקציב שלא נוצל במשרד החינוך. אם היה בא עכשיו האוצר ואומר לי: תקשיב, יש תקציב שלא נוצל במשרד החינוך, נשאר חודשיים לסוף שנה, אני מעביר אותו למשרד הרווחה, שיודע להגיע לאותם ילדים, הייתי שותק, אבל זה לא מה שנאמר פה.

אנחנו מסתכלים על זה מעט אחרת, אנחנו מקבלים צורך ומתאימים לו מענה.

אז אני אגיד לך מה הצורך. יש מאות אלפי ילדים במדינת ישראל, שהתפנו, מפונים או שנמצאים במסגרות כאלה ואחרות, שלא מקבלים את האוכל. הצורך קיים, תמצאו את הכסף.

יוסי, יש פה פעילה, שאנחנו יכולים לשמוע ממנה מה ההרגשה.

אני מגיע לשם, אני עובר לחברה האזרחית.

כבוד היושב-ראש, אני באה מעכו. לא התפנינו ולא פונו אנשים, אבל הרבה בתי הספר עובדים עד שעה 12 בגלל מחסור במיגון, אז הילדים שהיו צריכים לקבל את הארוחה באותו יום, הולכים הביתה בלי לקבל את הארוחה.

על זה אנחנו מדברים.

על זה הדגש.

שמואל דוד משתיל, הקרן החדשה.

אני קודם כל אגיד בפשטות, שאנחנו לא מדברים על המספרים שנזכרו כאן, אלא על יותר מ-700,000 ילדים – 460,000 בערך מקבלים הזנה במסגרת חוק ההזנה במסגרת ניצנים ובמסגרת תכנית מיל"ת, שניהם צהרונים, ועוד 140,0000 מקבלים במעונות ובמשפחתונים, ועוד לפחות 100,000 – ולדעתי יותר – מקבלים במסגרת החינוך המיוחד, שגם הוא מושבת.

זה בשגרה.

בשגרה, כלומר: אנחנו מדברים על הרבה מאוד מאוד כסף, ובזה כדאי להתחיל. בקורונה, עם כל הסגרים – היו שלושה סגרים גדולים וכו' וכו' – תלמידים של הגיל הרך הפסידו 60, 65 יום, תלמידים של יסודי הפסידו בין 65 ל-89 ימים בקורונה.

היום אנחנו בחודש, שברור לכולם גם מהנתונים שצוינו כאן, שלפחות חצי מהתלמידים לא נמצאים בבתי הספר, גם היום אחרי 30 יום של מלחמה. בקורונה הלמ"ס ערכה סקרים ומצאה פעם אחר פעם, באחד הסקרים נאמר ש-21% מהמשפחות עם ילדים צמצמו את כמות האוכל שהן נתנו, בחלק מהסקרים דובר על 14% מהמשפחות היהודיות, דובר על 27% מהמשפחות הערביות שצמצמו את כמות האוכל שהן נתנו. בסקר שלתת ערכה בקרב הנתמכים של לתת, 86% מהמשפחות של הנתמכים דיווחו על צמצום של הארוחות, 45% דיווחו על כך שמוהלים תמ"ל, תמיסות מזון לתינוקות, מטרנות במים, או מצמצמים את השימוש בתמיסות מזון לתינוקות.

אנחנו נמצאים במצב קשה, אנחנו לא יודעים מתי זה ייגמר, זה יכול גם להתארך, באופן שלא יפתיע אותנו. אני חושב שכדאי להסתכל על זה, ופעם אחר פעם אנחנו מקבלים נתונים קשים. סקר שנעשה במהלך הקורונה דיבר על זה ש-80% מהילדים עם אי ביטחון תזונתי חמור דיווחו שהם הפסיקו לקבל הזנה, בין אם זה במעונות, במשפחתונים, בבתי ספר או במסגרות אחרות – מועדוניות משפחתיות לא הוזכרו כאן, עוד כל מיני מסגרות שקיימות; 54% מהילדים ברמת אי ביטחון תזונתי נמוכה הפסידו את ההזנה שלהם. אנחנו מדברים על מספרים גדולים מאוד, כדאי להסתכל על המספרים האלה.

אנחנו כל פעם מקבלים את התשובות האלה, שהכסף נעלם. אני לא חושב שראוי להסכים לקבל את התשובות האלה פעם אחר פעם. בקורונה הכסף נעלם בהיקפים של מאות מיליונים. אני חושב שאנחנו לא צריכים להסכים לקבל את התשובה הזאת הפעם, ולפחות כל עוד התלמידים במספרים מאוד גדולים, במאות אלפים, לא לומדים, זה צריך לקבל מענה מסוג אחר.

אפשר לפרוס את ההזנה הזאת לחודשים הבאים כדי להקל על התקציבים של המשפחות; אפשר לפרוס את הסכומים האלה לאוכלוסיות יותר רחבות ולהרחיב את אוכלוסיית הזכאים, בלי שיש צורך לבצע העברה ממשרד למשרד, שאנחנו יודעים שזה קשה ושזה מצריך את ההסכמה של האוצר, שבדרך כלל לא מסכים. גם בתוך האוכלוסייה שכיום מקבלת, אפשר לתת לאוכלוסיות רחבות יותר בחודשים הבאים ולפצות אותן על הנזק. יכול להיות שיתווספו חודשי לימודים בחודשים הבאים, יבוטלו חופשות וכו' וכו'. אפשר לנצל את הכסף הזה כדי לתת מענה לאותן תקופות וגם להגדיל את האוכלוסייה שמקבלת מענים, בתוך התקציב של משרד החינוך, בלי להעביר אותו למשרדים אחרים או לכלים אחרים.

כל זה כאילו לא נבחן כאן, לא מוצג כאן כאפשרויות לעבודה, ואני חושב שהוועדה צריכה ללחוץ על משרד החינוך לבדוק את האפשרויות האלה מאוד ברצינות, ולא לקבל את התשובות שקיבלנו עד עכשיו.

אנחנו נעביר תשובה מסודרת לוועדה, שמפרטת את הביצוע השנה, שנה שעברה, את התקציב וכל השאלות שעלו פה.

עד מתי?

מתי שתגידו, היום, מחר.

אנחנו רוצים היום.

בסדר גמור.

תודה.

אני מבקש גם ממרכז המחקר והמידע במחקר, אתי, דרך הכלכלנית שלכם לתת לנו את התמונה המלאה. אני רוצה לדעת את המקור התקציבי, כמה נוצל בשנים עברו, האם אכן זה תוקצב בחסר? אני רוצה גם לדעת את זה, אין דבר יותר חשוב מזה. חברים, אני לא הולך לתת לזה לעבור ככה, שהאוצר יתכונן, אנחנו על זה בכל הכוח.

אוכל, מזון.

אדוני יושב-הראש, אני רוצה להעיר כאן שתי הערות, שקשורות למצב החירום, אבל בעצם קשורות לבעיה בכל מפעל ההזנה. פעם אחת, אנחנו רואים את העובדה שאנחנו מפוזרים בין כמה משרדים. בשגרה – זה רע, ובחירום – זה בלתי אפשרי. אפילו להעביר תקציב ממשרד למשרד, אנחנו רואים איזה גיהינום זה. פעם שנייה, כמו בהרבה מקרים במדינה, יש לנו בעיית נתונים קשה. אנחנו שומעים כאן על נתונים מסוגים שונים, ברמות שונות, ושלא לדבר על בעיה שכבר הועלתה כאן לפני מספר חודשים, שילדי החטיבות העליונות לא נמצאים במפעל ההזנה, שזה הזוי.

בתור מי שניהל בית ספר בפועל, אני חייב לומר שאני לא השלמתי עם המציאות הזו, וכמוני מנהלי בתי ספר אחרים. גם בשגרה, ובוודאי עכשיו בחירום, פתחו מפעלי הזנה משלהם, מתוך הבנה שלא הגיוני שילד בכיתה ז' רעב ובכיתה י' הוא שבע, זה לא הגיוני.

לכן אדוני אני אומר כאן, שאנחנו צריכים לפתור את הבעיה עכשיו, אבל ניהלנו פה דיון לפני המלחמה, ואני רוצה שאנחנו נחזור אליו מיד אחריה. במדינות רבות בעולם, לא עשירות יותר מאתנו, ילד זכאי לארוחה ביום, כשהוא הולך לבית ספר. במקרה של הורים ממעמד הביניים ומעלה, הם משלמים אותה, ובמעמדות הנמוכים הם מקבלים אותה מהמדינה – זה הגיוני, זה סביר. הרי לא הגיוני שאנחנו רוצים יום לימודים ארוך, של שש, שבע, שמונה שעות והילד נשאר רעב. זה לא הגיוני, אי אפשר ללמוד כשאתה רעב. אני יכול לספר לכם שוב, כמנהל שבשעה 11:00 הייתי רואה את התלמידים, במיוחד את הבנים – סליחה שאני אהיה שנייה מגדרי – כבר מסתובבים מסביב לאזור האוכל מחכים וכבר לא יכולים לעמוד בזה, כי הם לא אכלו, בטח מי שלא הביא סנדוויץ מהבית לארוחת בוקר.

לכן השאיפה של הוועדה הזאת צריכה להיות שלכל ילד בישראל יהיה מה לאכול בחירום וגם בשגרה, ושוב אני אומר, זה לא בשמים. גם ככה אנחנו מוציאים המון כסף, יש תחושה שהוא לא מנוצל טוב או שהוא מבוזבז בין משרדים, אפשר לעשות את זה. ילד צריך לבוא לבית ספר ושיהיה לו מה לאכול, שוב במימון ההורים אם הם יכולים להרשות לעצמם, ובוודאי במימון המדינה כשהם לא יכולים להרשות לעצמם, בוודאי ובוודאי בחירום. אנחנו צריכים ללמוד לעניין הזה לשאול את השאלות הקשות גם בימי השגרה, כדי לראות שהמדינה מוכנה לזמנים כאלה, כי המצב שמתואר פה, נאמר כאן נכון, הוא בלתי נסבל. בואו נזכור, שכאשר בתי הספר סגורים, נוצרת מצוקה כפולה, גם הילד משועמם וגם אין לו מה לאכול, שזאת הזיה על הזיה. בזה אנחנו צריכים לטפל עכשיו, אבל לחזור ולטפל בזה כשהמלחמה תיגמר.

תודה רבה.

נמצא אתנו בזום יושב-ראש המועצה הלאומית לביטחון תזונתי, פרופ' רוני סטריאר – עד שהוא יעלה, חבר הכנסת אליהו ברוכי, בבקשה.

אני חושב שהדיון הזה מאוד מאוד חשוב. כמו שאמרתי מקודם, אנחנו כוועדה צריכים לדרוש ממשרד החינוך לדעת בעוד שבוע, איך הם מנצלים ומכינים תכנית, בלי להתייחס לכסף שיש עכשיו בקופה או אין. כל אלה שהיו בתכנית הזאת עד פרוץ המלחמה הזאת, ממשיכים לקבל את האוכל בצורה מסודרת – או בבית הספר או במערכת שינוע לבתים שלהם. צריך לדרוש מהם תכנית כזאת, ולהתכנס שוב בעוד שבוע.

פרופ' רוני סטריאר ירד מהזום.

משרד הרווחה והביטחון התזונתי, דוד כהן נמצא אתנו בזום? מה יהיה עם משרדי הממשלה? תנסו להעלות אותו שוב לזום.

בוקר טוב, אני ראש אגף בכיר רשויות מקומיות במשרד הרווחה. רוני סטריאר יעלה, אני מניח, עוד מעט. אנחנו הקמנו יחד, משרד הרווחה ויו"ר המועצה לביטחון תזונתי, בזמן המלחמה את השולחן הבין מגזרי והבין משרדי יחד עם שישה משרדי ממשלה וחמשת ארגוני הסיוע הגדולים.

משרד החינוך לקח חלק בשולחן העגול הזה?

בוודאי, משרד החינוך, משרד הכלכלה, משרד המשפטים, משרד הבריאות.

והרשויות המקומיות? והשלטון המקומי?

ומשרד האוצר, כנראה שלא.

ומשרד האוצר.

היה? קיים?

כן.

אבל הוא לא העביר את הכסף.

ונציג הרשויות המקומיות, או השלטון המקומי?

לא, לא נמצא. הלקוח שלנו זה השלטון המקומי. מבחינת משרד הרווחה, שירותי הרווחה ניתנים על ידי השלטון המקומי.

והוא לא היה.

אני רוצה לסקור את כל הערוצים, שהמשרד מסייע בתחום המזון. אני אעשה את זה בקצרה, ואחר כך אני אתמקד בתחום אחר.

כמו שנאמר, המשרד מסייע בשגרה לכל הקטינים שמסודרים בפנימיות, בסידורים חוץ ביתיים ובמעונות היום במשפחתונים. המשרד מסייע במיזם ביטחון תזונתי, שהורחב בשנתיים האחרונות מ-40 מיליון ל-150 מיליון, הכול כמובן דרך הרשויות המקומיות.

אנחנו מקיימים מיזם משותף עם הקרן לידידות שוטף של 70 מיליון, ש-60% ממנו בנתונים שלנו, 60% מהסיוע החומרי הוא בתחום המזון. אנחנו מאפשרים מנעד רחב של סיוע. מהנתונים שלנו, 60% מבוקש למזון. כאשר התחיל מצב המלחמה, ממש ביום הראשון למלחמה הוקצה למחוזות המשרד תקציב חירום מידי של שישה מיליון לטווח המאוד קצר, ולאחר שבוע או עשרה ימים אנחנו גיבשנו מיזם חירום עם הקרן לידידות של 20 מיליון, שנועד לרשויות דרום, צפון ורשויות קולטות מפונים. הכסף הזה כבר קיים ברשויות המקומיות, וחלק גדול ממנו הולך לצורכי המזון.

מזון לילדי מפונים? למי זה מיועד? אמרת שתוקצב סכום, שרובו מיועד למפונים, אני שואל למי? לילדים? באיזה צורה זה ניתן?

המשרד פועל דרך הרשויות המקומיות, ובייחוד בזמן חירום הוא מגביר את הגמישות שלו, כלומר: האדם שיודע בצורה הטובה ביותר מה צרכי היישוב שלו זה מנהל אגף הרווחה ברשות המקומית. אנחנו הקצינו לו בהתחלה תקציבי חירום גמישים, ואחר כך את תקציב החירום המשותף הזה, ובעצם יש סל סיוע שהוא יכול לתת, בין היתר גם תווי מזון ומזון בדרכים אחרים, גם רכישה מרוכזת, והחשוב ביותר שאנחנו בדרך כלל פועלים בזמן שגרה רק אצל רשומים במחלקות הרווחה, ומיד בתחילת המלחמה אפשרנו לאגפי הרווחה לסייע לכל מי שמבקש, גם אם אין לו תיק ברווחה כדי להתגבר על הבירוקרטיה של רישום תיק, ואפשרנו גם את הרכישה המרוכזת, שזה גם דבר שלא נעשה מעולם, כלומר שמנהל מחלקת רווחה יכול להשתמש בכסף ולרכוש באופן מרוכז – אגב, לא רק מזון, גם למשל שמיכות, הסעות ודברים כאלה.

רון, היום למשרד יש מידע ונתונים איך להגיע לאותם תלמידים, שהיום לא נמצאים במערכת החינוך, לא מקבלים את האוכל החם? לא משנה אם הם בבתי מלון או שהם בבתים פרטיים, פונו מעצמם או פונו.

אני אענה, אני רק רוצה להשלים את מה שאמרתי, שערוץ נוסף זה 52 מיליון שקלים של תמיכה בעמותות.

אני אענה על השאלה. מבחינת המשרד, יש לנו נתוני יסוד על כמות המשפחות המטופלות במדינת ישראל. דיברתם על זה שחלק מהמשפחות לא ידועות לנו, זה נכון, כלומר המשרד פועל למי שמבקש את תמיכתו, המשרד לא יכול לסייע לאדם שלא רוצה בסיוע, אלא במקרים קיצוניים של חוק וכו', אני לא מתייחס לזה. יש לנו בארץ 430,000 משפחות מטופלות שמוכרות לנו. מתוך 430,000 המשפחות שמוכרות לנו, ושוב אני אומר שאנחנו עושים reaching out ואנחנו בקשר עם רשויות החינוך בבתי הספר, זה תפקידו של מנהל הרווחה המקומי, אבל הוא לא יכול לסייע למי שלא מעוניין בסיוע.

מעבר ל-430,00 משפחות, יש לנו מיקוד של 124,845 שמוכרות כנזקקות עוני. אנחנו יודעים עליהן, שהן מוכרות כנזקקות של עוני, ולכן כאשר אנחנו מתקצבים את הרשויות, גם בקריטריונים אנחנו מתייחסים לזה, גם במיזם לביטחון תזונתי וגם במיזמי הסיוע המשותפים דרך הקרן לידידות וגם בדרכי הסיוע הרגילות של המשרד דרך הסיוע במת"ס, שהיא מערכת התשלומים של המשרד. אנחנו עברנו למיזם המשותף עם הקרן לידידות מאז לקורונה, כי הוא מאפשר לנו סיוע מידי; הוא לא קשור בגזברויות, למשל אם יש חשב מלווה וכו', אלא הכסף ישר תוך יום מגיע לנזקק. היום בקורונה יכול להגיע אפילו תו דיגיטלי לסלולרי של הנזקק.

מי שאמון על הניטור הזה של מי האדם שיקבל, אם זה תלמיד – אני כרווחה לא מתייחס דווקא לתלמידים, ההתייחסות שלנו היא מקטן ועד זקן – מנהל הרווחה יודע מי אלה ברמה הגבוהה ביותר של הסיוע, והוא מסייע להם ומעביר לנו נתונים. החודש קיבלנו נתונים על אלה שחסר להם עוד תקציב, ועם זה אנחנו פועלים כל הזמן בקשר עם האוצר כדי לקבל תוספות, עכשיו אנחנו מקבלים עוד תוספת בשבוע הבא ואנחנו פועלים למיזם נוסף לרשויות שלא קיבלו, כי הרשויות של ה-20 מיליון הן הרשויות בצפון, דרום ורשויות קולטות. בעקבות המצב החברתי שהשתנה לרעה גם ברשויות שהן לא באזורים האלה, מצב הפרנסה, החל"ת, העסקים מדרדרים - - -

רון, אני עוצר אותך שנייה אחת. אני רוצה לשאול אותך, באותו שולחן עגול כשישבת עם משרד החינוך, האם עלה הנושא של אותם תלמידים, שלא מקבלים את הארוחה החמה עקב כך שמערכת החינוך לא עבדה, או עבדה בחלקה?

ושלא נמצאים בבתי המלון.

אנחנו אמרנו למשרד החינוך את הדבר הבא – כמו שאמרתי, אנחנו כרווחה ממוקדים בכלל האוכלוסייה. אם יש בעיה מסוימת של אזורים צהובים, של נערים בסיכון, שלא מקבלים את ההזנה, אנחנו מבקשים ממשרד החינוך את הנתונים האלה, את נתוני המשפחות האלה.

רון, קיבלתם את הנתונים האלה? האם קיבלתם ממשרד החינוך את הנתונים האלה?

זה מה שאני מבקש כרגע – לקבל את הנתונים.

למה נדמה לי שכל אחד פה מורח אותנו? תסלח לי על הביטוי שאני אומר לך כרגע, אנחנו מדברים פה על משהו ספציפי – תזונה לתלמידים בעת חירום, וזה לא משנה כרגע, אם זה תלמיד בסיכון או לא בסיכון. ברגע שסגרו את בתי הספר והמזון צריך להגיע לאותו תלמיד באיזושהי צורה, איך אתם עושים את זה? ישבתם בשולחן עגול עם כל המומחים, ועדיין אין לכם נתונים ועדיין הכול מוטל על הרשות המקומית. זה פשוט לא יאומן, אנחנו נמצאים חודש אחרי המלחמה, ואני פשוט לא מבין מה קורה פה. אני לא מדבר כרגע על השגרה, יכול להיות שבשגרה אנחנו בסדר גמור – אני אתפלא, אני בטוח שלא.

אני שואל בצורה ברורה, מה אתם עשיתם ומה משרד הרווחה עשה בתקופה הזאת כדי לתת תזונה נכונה לתלמידים, שהממשלה היתה מחויבת לתת להם באמצעות משרד החינוך? ואם לא כולם קיבלו, יש עודפים; ואם לא, זה דרך משרד הרווחה.

רון, לפני שאתה עונה ליושב-ראש הוועדה המיוחדת לזכויות הילד, אנחנו לא באים לתקוף את משרד הרווחה. מקודם אנחנו הצענו פה מתווה, שאותן שאריות תקציב, אם אכן יהיו, יעברו לעמותות פרטיות, למשרד הרווחה, לכרטיסי מזון, תחליטו איך אתם רוצים לעשות את זה.

אתה כמשרד הרווחה, אם נלקחת פה החלטה שאנחנו רוצים להעביר את הכספים האלה למשרד הרווחה, משרד הרווחה יודע להגיע לאותם תלמידים? הוא מסוגל לעשות את זה? עזוב את הסיפור התקציבי, אני לא אומר שזו אחריות שלכם או שזו היתה - - -

הוא אומר לך שהוא לא יודע.

אני רוצה שהוא יענה לי.

רק באמצעות מחלקות הרווחה, זה מה שהוא אומר.

אני רוצה לעשות סדר. קודם כל, חלק ניכר ממחלקות הרווחה מקבלות מענים, ואנחנו יודעים להצביע על כל מחלקות הרווחה שבאו ואמרו: חסר לנו.

שוב אני אומר, הדיון הזה ממוקד תלמידים, אז אני אתמקד בתלמידים. אני כמשרד הרווחה מתמקד בכל האוכלוסייה.

תזונה לתלמידים.

ממוקד תלמידים – כן, זו כותרת הדיון, רון.

מעולה, אני רק סקרתי את הפריזמה שלנו. לגבי אותם תלמידים, ידינו מושטת למשרד החינוך. אם נקבל את הרשימות של התלמידים האלה, נזהה את הרשויות המקומיות ונהיה אחראים לבוא כרגולטור אל אגפי הרווחה המקומיים ולומר להם: אלה המשפחות שאנחנו מבקשים עכשיו שתעבירו להן את תווי המזון או בדרך אחרת, ונבוא למשרד האוצר אם יש לנו חוסר תקציבי. יכול להיות שיש לנו אפשרות גם להסתדר בתקציבים הקיימים. ברגע שיהיה לנו את הנתון הזה - - -

רון, אני מבין מה אתה אומר וטוב מאוד שהוועדה התכנסה ושעכשיו אתם מתעוררים לבקש ממשרד החינוך את הנתונים.

מה שאנחנו שואלים כיושבי ראש, גם אלי וגם אני, הייתם בשולחן עגול עם משרדי הממשלה, עם אנשי מקצוע, למה השאלות האלה לא עלו? למה אז לא ביקשתם ממשרד החינוך? הרי המשרד לא עובד, בתי הספר לא נפתחים, התלמידים הולכים להיות בלי אוכל, אנחנו רוצים לקבל את אותה רשימה, למה הדבר הזה לא התבקש אז?

כשהנושא הזה עלה לפתחנו כמשרד, זאת היתה העמדה שלנו, הצענו את העמדה שלנו. אני אמרתי את זה בדיון.

לכן אני שאלתי אותך, האם ביקשת את הנתונים ממשרד החינוך?

את הדברים שאני אומר לך עכשיו, אמרתי בדיון לפני שבוע. אני חושב שאתה צריך לשאול את השאלה הזאת את משרד החינוך, כלומר: ידינו מושטת, נקבל את הנתונים.

כנראה שהשולחן העגול צריך להיות פה בשולחן האליפטי. אני פשוט לא מבין, אנחנו שואלים את משרד האוצר – אין לו נתונים; משרד החינוך – אין לו נתונים. האמת היא, שאני מתבייש.

אמרתי בשבוע שעבר, שידינו מושטת לשיתוף פעולה, אני צריך את הנתונים האלה ממשרד החינוך.

רון, זה מה ששאלתי, רציתי לדעת אם זה נשאל עכשיו או בשבוע שעבר. אם בשבוע שעבר, מעולה, ולא קיבלת את הנתונים האלה?

ולכל הצרכים שידועים להם, יש להם תקציב? זאת גם שאלה, קיבלתם תקציב לכל הצרכים שאתם כן יודעים שאתם צריכים? עוד לפני הנתונים של משרד החינוך.

התקציב שניתן כרגע הוא לא מספיק, אנחנו הגשנו לאוצר אקסל של הצרכים, שעדיין אין להם מענים, ואנחנו בדיון איתו לקבל תוספות. אנחנו כבר יודעים בדיוק איזה צרכים נענים – אנחנו ממש עשינו סקר לפני שבוע עם מנהלי אגפי הרווחה ושאלנו אותם: מתוך המשאבים שהצגתי לפניכם כרגע, אילו צרכים עדיין אתם לא מקבלים משום מקור אחר, כולל עמותות הסיוע הפרטיות? יש לנו את הנתונים האלה. עם זה אני באתי לאוצר וביקשתי תוספת תקציב, על מנת שכל מנהל רווחה שביקש, יקבל מענים למה שהוא ביקש. לגבי משרד החינוך, יש לנו את האפשרות – אני לא יודע אם זה להעביר תקציב בינינו, אם יש צורך להעביר תקציב, אנחנו מבחינתנו מוכנים לשיתוף הפעולה הזה, אז אני אומר למשרד החינוך בבקשה בואו נתחיל לעבוד.

רון, שוב אני אומר, אני לא אומר לכם איך לעשות את זה. מצדי, תביאו מהירח. התלמידים האלה צריכים לקבל אוכל. אם אתם רוצים לעשות העברה תקציבית בין משרד למשרד, תעשו את זה. אם אתם חושבים שזה נכון לעשות את זה ממשרד החינוך ומשרד החינוך יודע איך לעשות את זה, שיעשה את זה. אם אתם צריכים לעשות את זה במשותף, תעשו את זה במשותף. אם לא תעשו את זה, נעביר את זה לחברה האזרחית – כנראה שהיא כן יודעת לעשות את זה.

אני פה עם פעילה, שמאוד חשוב לשמוע אותה, אבל חשוב לי לומר כמה דברים, וראשית לא בשמי, אלא בשם שני אנשים שהיו בזום וכתבו לי בווטסאפ, כל אחד במחילה. חשוב לי להביא דברים של מנדי בלוי, שהוא יושב-ראש אשל ירושלים. יש נתונים מדויקים על משפחות, זה לא כל המשפחות שיש, אבל לפחות כן ידוע לנו נתונים מדויקים על משפחות ידועות, שהן היום במיזם לביטחון תזונתי ויש להן ילדים במקומות שלא מקבלים תזונה, והוא שלח לי מספרים מדויקים: באשדוד יש לי 739 משפחות, ובהן 1,460 ילדים; באשקלון יש לי 377 משפחות, שיש להן 665 ילדים וכו' וכו'. כלומר, יש לנו נתונים, לא על כל הילדים שצריכים, אבל יש בפנינו, בפני העיניים שלנו יש ילדים ידועים ספציפיים, שאפשר להעביר ויש להם מנגנון קיים ופשוט. המיזם לביטחון תזונתי נותן רק 500 שקלים לכל המשפחה על כל ילדיה. למיזם יש 75 רכזים בשטח ומספרים מדויקים. אם יעבירו להם כסף עכשיו, אם יעבירו להם עכשיו למיזם לביטחון תזונתי 20 מיליון שקלים – ואני יכולה תיכף להגיד מאיפה הגעתי למספר הזה, שלהערכתי לא שולם לכדי ארוחות באוקטובר – הם יודעים להגיד: למשפחה הזאת והזאת צריך להוסיף כך כסף עבור חלופה לארוחות. אז יש ידע מסוים, ואם יעבירו היום את הכסף לאשל ירושלים, הם יודעים שזה יגיע בדיוק באופן מידי בהעברה מחשבית לזיכוי אותן משפחות ספציפיות. זה דבר ראשון בשם מנדי בלוי.

אבל איך מבדילים בין אותם ילדים, אותן משפחות, שחלקן כן נמצאים במסגרות, כמו בתי מלון או בתי ספר, וחלקן לא נמצאים בכלל באף מסגרת ולהם מגיע?

תודה אדוני, התשובה היא שבמיזם הזה יש רשימות מדויקות ויש 75 רכזים, שעובדים היום בשטח. כל משפחה מוכרת אישית וידועה. אנחנו גם יודעים שבאשקלון אין בית ספר, בבאר שבע החזירו כביכול השבוע, אבל אין ארוחות, כי הלימודים עד 12:00. אנחנו יודעים שבאזורים שלמים אין בכלל, אז שם זה מאוד פשוט. יש אזורים שזה קצת יותר מורכב, ושם יש רכזים שעובדים בשטח. המיזם לביטחון תזונתי מסוגל היום עם מידע ספציפי להעביר למי שצריך – לחלק ממי שצריך לפחות.

בנוסף, רוני סטריאר שניתק מהזום, היתה לו כנראה בעיה טכנולוגית בחיבור, כותב שהם הגישו המלצה לקבל עוד 50 מיליון שקלים למיזם לביטחון תזונתי, שפועל בתוך הרווחה. זאת אומרת שיש מקום ספציפי, שיודע לאתר ילדים ספציפיים שלא קיבלו ארוחות, ומשפחות רעבות היו רעבות גם קודם.

אני לא רוצה להאריך, כי אני שומעת שיושבי הראש פה מחויבים לזה לחלוטין, שילדים רעבים זה לא מקור תקציבי לצרכים אחרים של המלחמה, ולהגיד בכל מיני שמות שזה לא היה בתקציב וכו', אז שיקראו לזה בשם אחר. השם לא כל כך מעניין, אם זה ניצול תקציבי, או דרישה חדשה לתקציב. האוצר חייב לתת כסף שיגיע לילדים שצריך להגיע אליהם. באה איתי היום לדיון אימא שנמצאת באשדוד, פעילה שלנו מרשת לחיים בכבוד, ואם כבוד היושב-ראש ייתן לה להגיד מספר מילים, אני חושבת שמאוד מאוד חשוב לשמוע מאימה שהיא במיזם, אבל עם הסכום הזעום שהיא מקבלת כשהילדים לא בבית הספר, מה זה אומר מבחינתה. אפשר לתת לה בבקשה שתי דקות? מאוד חשוב לשמוע.

אני תיכף אתן לה.

משרד הבריאות, פרופ' אנדוולט רונית נמצאת אתנו בזום.

תודה על האפשרות לדבר. אני רק רוצה לעדכן מה משרד הבריאות עושה. אנחנו שותפים לכל השולחנות העגולים – גם עם משרד החקלאות, גם עם משרד הרווחה. כמובן אנחנו בקשר רצוף גם עם משרד החינוך, גם על מצוקות שיש דרך אגב בתחום של אספקת מזון גם למערכת החינוך, זה לא רק הנושא של מי מקבל את האוכל, אלא עכשיו יש בעיות בעוף או בעיות אחרות, וצריך לראות שיש חלופות. אנחנו גם עוסקים בזה.

אנחנו דואגים לזה שיהיה מספיק מזון ומזון רפואי מבתי החולים, כי גם שם יש ילדים שמגיעים מעת לעת לאשפוז, או בכלל לאוכלוסייה רחבה. אנחנו דואגים גם לחלופות מזון כשצריך. אנחנו דואגים, שגם מול רח"ל חבילות המזון שיחולקו לאנשים יהיו מאוזנות.

יש הרבה מאוד אנשים שנשארו מאחור, כמו שהזכירו כאן, שלא פונו, אם זה מאשקלון, אם ממקומות אחרים, ואנשים שקשה להם להגיע לקבל מזון, אנחנו דואגים שלפחות מה שהם מקבלים, הם יקבלו בצורה טובה. אנחנו בקשר עם המשרד נגב גליל, שגם הוא שותף דרך אגב לנושא של חלוקת מזון, לוודא שהם מקבלים מה שצריך.

זה נכון וחשוב, את יודעת, שהם מקבלים. לצערנו, כרגע נראה שהם לא מקבלים בכלל.

לא, חלק מקבלים. יש בעיה הרבה פעמים באוכלוסיות שלא מוכרות לרווחה ומגיעות אלינו מכל מיני כיוונים, כמו אוכלוסיית נשים פלסטיניות שנשואות לגברים בדואים נישואים שניים, ששם אנחנו שומעים שיש מצוקה. יש כל מיני איים שחורים שאנחנו מנסים לטפל בהם בכל מיני דרכים, אם זה דרך קישור למשרדי ממשלה רלוונטיים ואחרים, ובעיקר אנחנו עובדים הרבה מאוד עם המלונות לראות שהאספקה של המזון שמסופקת לאוכלוסייה תהיה בריאה, מותאמת לאנשים שיש להם ילדים, שיש להם צליאק או אלרגיה למזון. כבר היו לנו מקרים של תגובות אלרגיות, אז חשוב לראות שזה נעשה כמו שצריך.

היום יש לנו ישיבה עם משרד התיירות כדי לראות שלפחות המפונים שמגיעים למלונות יזכו בכל המזון המתאים להם מבחינה בריאותית. זה גם אתגר מורכב בעת הזאת, כשאנשים נעקרים מהבתים שלהם, לוודא שלא תיווצר בעיה תזונתית או רפואית בעקבות המעבר למלון עבור קשישים ואחרים.

כידוע, ישיבת הוועדה מוקלטת, משודרת בפרוטוקול, וגם שידורי הישיבה יפורסמו באתר האינטרנט של הכנסת. ככל שאלו עניינים הנוגעים לקטינות ולקטינים, שיש חשש שעברו הטרדה מינית או פגיעה מינית, עבירת אלימות או עבירת התעללות, שיעלה דבר שיש בו לייחס להם עבירה או מקשר אותם לבדיקה, טיפול או אשפוז פסיכיאטרי, לטיפול והשגחה של עובד סוציאלי והתאבדות או הליך פלילי המתנהל בבית המשפט, חל איסור על פרסום פרטים מזהים שלהם, ולכן הם לא יצולמו או יוקלטו, ולא ייכללו פרטים מזהים שלהם בפרוטוקול הדיון.

כמו כן, בגלל רגישות הנושאים הצפויים לעלות בישיבה זו, אני קובע כי בהתאם לסעיף 120 לתקנון הכנסת, ככל שתהיה בקשה מטעם חבר כנסת, שר או מי מנציגיו, או אם יעלה צורך – והכל לשם הגנה על קטין או חסר ישע – יימחקו מהפרוטוקול המפורסם לעיון הציבור פרטים מזהים של דוברים או קטינים; כמו כן, ככל שהדבר יידרש לבקשת משתתף אחר בישיבה, אם העמדת הפרוטוקול לעיון הציבור עשויה לגרום נזק לו או לזולתו. כן, בבקשה גברתי.

שלום, אני גרה באשדוד. יש לי חמישה ילדים בבית, אין להם בית ספר. הבן הגדול שלי בן 32 בעזה. חודש לא ראיתי אותו ולא שמעתי ממנו. לא מספיק מה שמקבלים, מאוד קשה.

אני מבין שהילדים לא מקבלים את האוכל בבית הספר.

אין בית ספר. הם לא בבית ספר, הם בבית. הם אפילו לא יוצאים, לא זזים, כי יש אזעקות כל שנייה. לפעמים נופל טיל, לפעמים כיפת ברזל תופסת אותו. הם לא יצאו מהבית כבר חודש. יש לי סוכר ולחץ דם, אני לא הולכת לקנות תרופות, כי כל שנייה הם מתקשרים: אימא, אימא. תחשבו עלינו, שנשמע עכשיו בעזרת השם – אתמול קיבלתי כרטיס של 460 שקל.

לחודש.

בחודש.

תחשבו כמה זה היה עוזר לה, אם כרגע במקום הארוחה, היו מוסיפים לכרטיס שלה את הכסף שלא ניתן בארוחות לילדים. זה הכי פשוט, המנגנון הכי יעיל. אני לא מבינה למה לסבך דברים.

נכון, חמישה ילדים.

בבקשה לא לצלם אנשים פרטיים.

יסמין, יש גם את המנגנון שעובד דרך הרשויות ומשרד הפנים, גם שם אפשר לעשות תוספת תקציבית מתוך זה ולהעביר – מתוך כרטיס המזון.

אין יותר פשוט מזה, יש כרטיס מזון, רק צריך להטעין אותו – זהו, רק הטענה. לעדכן הטענה וזהו פתרנו את הבעיה.

מרכז השלטון המקומי נמצא אתנו בזום? רות דיין מדר ירדה.

הקשבתי רוב קשב לדיון המאוד מאוד חשוב הזה. זה נושא כל כך רחב, יש לו כל כך הרבה היבטים משמעותיים, ונדמה לי שהצלחנו להעלות פה כל מיני דברים, אבל אולי צריך לעשות מעט סדר בדברים. יש את התכנית הכללית, שהיא תכנית חשובה, ושכנראה יש בה כל מיני בעיות כבר מהעבר, והיו דיונים קודמים, וצריך לקדם אותה, כי זה לטווח הארוך; ויש את המצב היום – מצב החירום, שאם התכנית קודם היתה לא לגמרי ברורה, עכשיו במצב החירום היא עוד הרבה פחות ברורה, כי יש עוד המון המון משתנים שנכנסו ושצריך להתמודד איתם, וזה מעורר קושי.

יש לנו שתי אוכלוסיות של ילדים שצריך להתייחס אליהן: יש את האוכלוסיות המוחלשות, שהבעיות שהיו להן קודם נשארו גם עכשיו, אז צריך לעזור להן ולמצוא להן פתרונות. בנוסף לבעיות שהיו להם קודם, עכשיו יש להם בעיות שהם זזו מקום, הם לא נמצאים באותה תכנית לימודים, הם לא נמצאים באותה רשות מקומית, וצריך לעזור להם מהבחינה הזאת.

האוכלוסייה הנוספת שיש לנו היא האוכלוסייה של הילדים באופן כללי, אותה אוכלוסייה של ילדים מפונים, שעכשיו גם הם נמצאים במקום אחר. אולי קודם היתה להם הארוחה הקבועה שהם יכלו לקבל – אם זה במערכת החינוכית, ואם זה בבית שהיה מסודר, ואם זה בישוב שהיה מסודר; ועכשיו הם עברו למקום אחר ואין להם את זה. נוסף לזה שהם במקום חדש, אין חוגים, יותר קשה להיות בחוץ. כל הדברים האלה מובילים להרגלי אכילה לא נכונים ולפגיעה בתזונה. כמו שנאמר כאן כבר קודם, ילד רעב זה ילד שקשה לו, זה ילד שלא משתף, זה ילד שלא עובר טיפול רגשי, כל הבעיות כולן.

כדי להתאים את הטיפול הנכון ולתת את המענה הנכון לכל ילד ולכל צורך שלו, אנחנו חייבים להישען על איזה שהם נתונים, ושמענו שוב ושוב ושוב ושוב מכל הגורמים, שיש קושי לקבל נתונים אחרים. למה אני מתכוונת? יש את מערכת החינוך שנותנת מענה מסוים ילדים שצריכים לקבל את הארוחה בבית הספר, שהוא מענה מאוד חשוב. הם צריכים לקבל, כי אולי ההורים שלהם לא יכולים לדאוג להם, כי זאת ההזדמנות שלהם. יש ילדים שבאים מהמצוקה, שדווקא הרווחה רואה אותם, והרווחה נשענת על נתונים הרבה פעמים מהרשויות המקומיות. צריך לתכלל את הנתונים האלה, צריך לקבל את הנתונים מכל הגורמים האלה. יכול להיות שהרעיון שהועלה פה יכול להיות נכון לחלק מהילדים, אבל צריך להסתכל על התמונה הרחבה, אנחנו צריכים לראות את כולם, לא רק ילדים מסוג מסוים, אלא גם את הילדים שאולי קשה להם עכשיו ולא היה קשה להם קודם, וגם הם צריכים את אותה ארוחה חמה.

הוועדה צריכה לצאת מפה בקריאה לקבל את הנתונים מכל הגורמים, ואת הנתונים האלה צריך לסנכרן ולשלב, ואז נוכל גם לתת את הפתרונות המיטביים, כי יכול להיות שיש כסף שיכול להיות שצריך להעביר אותו, אבל אנחנו לא יודעים איך לעשות את זה, כי חסר לנו הבסיס. אני לא זאת שאומרת את זה, מרכז המחקר והמידע כבר בדוח הקורונה ידע שיש בעיות, אז עכשיו זה עוד הרבה הרבה יותר מסובך.

אז בואו נסתכל על הרגע הזה שאנחנו צריכים את הנתונים של עכשיו מה קורה במלונות, והנתונים האלה יוכלו גם לשרת אותנו קדימה כדי שנעשה את התכנית אחר כך, שתהיה נכונה יותר גם לשעת שגרה וגם לשעת חירום. הבקשה שלנו שתצא מכאן קריאה מסודרת לקבל נתונים מכל הגורמים הרלוונטיים – מהרווחה, מהרשויות ומהחינוך.

תודה רבה.

אנחנו נסכם. קודם כל תודה רבה לחברי חבר הכנסת יוסף טייב ולכל הצוות שלו, וגם לחברת הכנסת יסמין פרידמן שהזמינה את הדיון. זה דיון מאוד מאוד חשוב. לצערי, קיבלנו תמונה לא טובה. קיבלנו תמונה שמשרדי הממשלה לא תמיד יש להם את כל הנתונים, ולא תמיד רואים את המטרה לנגד עיניהם – לצערי אני אומר את זה.

עשיתי חשבון קטן, והתברר לי מתוך ה-650 מיליון שתוקצבו, אם אנחנו מחלקים במספר התלמידים ואם אנחנו מחלקים במחיר הארוחה, תוקצבו שלושה חודשים בלבד, זה המספר. את זה לא ידעו להגיד לנו, משום מה. זאת אומרת, אנחנו מדברים על מספרים, שכנראה תוקצבו בחסר ולא אמרו לאף אחד, ומשום מה גם אף אחד כנראה לא הבין אותם. צריך גם להסתכל על המספרים, אנחנו נמצאים במן קיצוניות. החברה הישראלית נחשבת לחברה שיש בה שפע, מצד אחד. מצד שני, יש פה ילדים שישנים רעבים, ואם אין לחם, אין תורה. מספרים מדהימים. כשאני שומע, או לפחות קורא ואנחנו גם יודעים, שלמעלה מ-2.6 מיליון טון נזרקים לפח בשווי של 20 מיליארד שקל, זה משהו שהוא באמת לא נתפס. אנחנו גם משלמים פעמיים, זאת גם ההטמנה. על כל טון אנחנו משלמים בערך 300 שקל הטמנה. אם תעשו את החשבון, זה פשוט לא יאומן.

נושא הדיון היה תזונה לילדים בזמן חירום, ויש לנו פה מסקנות – אני אקריא אותן:

הוועדות רוצות להבטיח שהילדים הזכאים לתזונה, יקבלו אותה גם בזמן חירום עקב המלחמה, כשהם מחוץ לבתי הספר. כרגע רק כ-50% מהתלמידים הזכאים מקבלים תזונה.

בשנת 2023 מפעל ההזנה של משרד החינוך מקיף 450,000 תלמידים בשלוש תכניות. סך כל התקציב להזנה בשנת 2023 הוא 650 מיליון ש"ח, מחיר הארוחה עומד על 24 ש"ח.

יש לצרף גם את הילדים במעונות יום שיקומיים עד גיל שלוש. יש גם הזנה לחינוך הטכנולוגי. היתה גם תכנית להזנה בבתי ספר תיכוניים נוספים ל-20,000 תלמידים, אך היא לא התקבלה ולא ניתן לה תקציב.

משרד האוצר מסר לוועדה, שהתקציב להזנה כבר נוצל ואין עודפים לחלוקה. לפי החשבון שעשינו, זה היה מיועד לשלושה חודשים, אז כנראה שהוא תוקצב בחסר, ואם היתה המלחמה ולא הכול סופק, זה נשמע אבסורד שכרגע אין תקציב או שנגמר התקציב.

משרד הרווחה עם הקרן לידידות יצא במיזם של 70 מיליון ש"ח לחלוקה למפונים, 60% ממנו למזון. עקב מצב החירום, המשרד הקציב מידית שישה מיליון והוגדל ל-20 מיליון, בחלקו למזון, ועוד 52 מיליון ש"ח תמיכה בעמותות. המשרד פועל במיזמים נוספים ודרש תקציב נוסף מהאוצר. המשרד ביקש נתונים ממשרד החינוך על משפחות הזקוקות להזנה. הערת ביניים, אני יודע שמשרד הרווחה והעומד בראשו השר עושים כמיטב יכולתם בנושא הזה בתקופת המלחמה, ויישר כוח על כך.

המשפחות הזכאיות קיבלו כרטיס מזון על סך 500 ש"ח בחודש אוקטובר, חודש המלחמה. התקציב לא נוצל. זה פשוט אבסורד, מצד אחד צריכים; מצד שני, תקציב לא נוצל. צריכים לעשות את החשבונות האלה, למה לא נוצל. מחיר זריקת המזון – 20 מיליארד ש"ח, השקעה של 900 מיליון בהצלת מזון תפתור את בעיית הביטחון התזונתי, ואמרתי גם את בעיות ההטמנה.

1. הוועדות מודות לכל המשתתפים בדיון.

2. אי ביטחון תזונתי הוא דבר קריטי למדינה בכלל, ולא רק לתלמידים. יש לשאוף לביטחון תזונתי למדינה.

3. אי ביטחון תזונתי הוא פגיעה ישירה בתהליכי הצמיחה וההתפתחות של הילדים, פגיעה ביכולת הלימודית ופגיעה בשוויון בין התלמידים.

4. הוועדה מברכת את מפעל ההזנה, ומקווה להחיל אותו על כל התלמידים הנזקקים.

5. הוועדות מבקשות לוודא שכל תלמיד הזכאי לתזונה, יקבל אותה, בשגרה ובחירום, ועתה גם מחוץ לבתי הספר במקומות הפינוי.

6. הוועדות דורשות ממשרד החינוך להביא להן תכנית, איך כל התלמידים הזכאים יקבלו הזנה.

7. הוועדות מבקשות ממשרד החינוך רשימה של הרשויות המקומיות שמפעילות הזנה, באיזה מסגרות, מספר התלמידים בכל מסגרת, ואת רשימת הרשויות הזכאיות להזנה, אך לא מפעילות אותן ולמה.

8. הוועדות מבקשות לתת את כרטיס המזון על סך 500 ש"ח למשפחות הזכאיות גם במקומות הפינוי. הוועדות דורשות שכסף שלא נוצל עבור מפעל ההזנה יוחזר למפעל ההזנה. הוועדות לא מוכנות לקבל את הודעת משרד האוצר, לפיה תקציב ההזנה לשנה זו כבר מוצה ובוצע ואין עודפי תקציב לחלוקה. הוועדות דורשות ממשרד האוצר עוד היום נתונים משנה שעברה ומשנה זו: כמה היה התקציב להזנה, איפה בוצע, באיזה רשויות מקומיות התקיים, ובאילו היה אמור להתקיים ולא התקיים.


9. הוועדות קוראות לצמצם את זריקת המזון המגיע ל-20 מיליארד ש"ח בשנה. בהשקעה קטנה בהרבה של 900 מיליון ש"ח, ניתן יהיה לפתור את בעיית הביטחון התזונתי. זה יועיל לא רק לתלמידים, אלא גם לנושאים נוספים: לחקלאים, לאיכות הסביבה, ויחסוך גם את עלות ההטמנה ועוד.

10. הוועדות התרשמו שאין תכלול בין משרדי הממשלה. כל משרד – חינוך, רווחה – פועל בנפרד ואין שיתוף פעולה ושיתוף מידע בין המשרדים כדי להפיק את המיטב והמרב בין המשרדים. הוועדות קוראות להם מידית לאגם משאבים, לרכז נתונים, לרכז שינוע מזון, כדי לייעל את הטיפול במזון וחלוקתו לזכאים.

11. הוועדות יקיימו ישיבת מעקב, איך לחלק את הכסף להזנה בצורה שהתלמידים הזכאים יקבלו אותה. אחרי זמן החירום, הוועדות ידאגו לתזונה לכל הילדים.

תודה רבה לכולם.

תודה רבה. נסיים בברכת "ואכלתם לחמכם לשובע, וישבתם לבטח בארצכם: ונתתי שלום בארץ".

אמן.

הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 10:59.