פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



22
הוועדה לענייני ביקורת המדינה
08/11/2023


מושב שני

פרוטוקול מס' 71
מישיבת הוועדה לענייני ביקורת המדינה
יום רביעי, כ"ד בחשון התשפ"ד (08 בנובמבר 2023), שעה 9:00

המאבק הדיפלומטי-תקשורתי בתנועת החרמות ובגילויי האנטישמיות בחו"ל, דוח שנתי 66ג, 2016

חברי הוועדה: מיקי לוי – היו"ר

דן אילוז
ירון לוי
שרון ניר

יובל חיו - מנהל חטיבה, משרד מבקר המדינה

ציפי שלזינגר - מנהלת אגף, משרד מבקר המדינה

עינת וסל - סגנית מנהלת אגף, משרד מבקר המדינה

רות כהן-דאר - מנהלת המח' למאבק באנטישמיות ושימור זיכרון, משרד החוץ

אלון לביא - מ' מח' פרויקטים ותכנון באגף דיפלומטיה ציבורית, משרד החוץ

הדס לורבר - ראש חטיבת ארה"ב ואמריקה הלטינית, המטה לביטחון לאומי

רון ברומר - ראש אגף בכיר יוזמות, משרד התפוצות והמאבק באנטישמיות

גיל סגל - סגן יו"ר ההסתדרות הציונית העולמית ור' המח' לישראל והנצחת השואה, ההסתדרות הציונית העולמית

לב טופור - חוקר אנטישמיות, אוניברסיטאות ומוסדות אקדמיים

מורין אמיתי
שירה מרום
–
–
חוקרת, פורום קהלת
מתרגמת

גל אילן - מנהל אסטרטגיה, מערך ומטה ההסברה הלאומי

דוד האצ'וול - נשיא הקרן היהודית היספנית ולשעבר ראש הקהילה היהודית במדריד

נעמי די סני - נשיאת האיחוד, איחוד הקהילות היהודיות של איטליה

רוברט זינגר
אלעד שמחיוף
–
–
יו"ר הדירקטוריון, המרכז לאימפקט יהודי
עיתונאי, שליח חברת החדשות באירופה

תומר רוזנר

פלורינה הלמן לוין

הדס כהן

רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.

המאבק הדיפלומטי-תקשורתי בתנועת החרמות ובגילויי האנטישמיות בחו"ל, דוח שנתי 66ג, 2016

בוקר טוב, אני מתנצל על האיחור. אומנם העוזרים שלי הכניסו לו"ז ל-09:30, אבל האחריות היא שלי, אז אני מתנצל. בוקר טוב לכולם, אני מתכבד לפתוח את ישיבתה של הוועדה לענייני ביקורת המדינה בנושא כל כך חשוב בימים אלה: המאבק בגילויי האנטישמיות, המאבק הדיפלומטי. רק אתמול בלוס אנג'לס, פרו-פלסטיני היכה למוות מפגין תומך ישראל במגפון רק בגלל שהוא הניף דגל ישראל.

בשבוע שעבר המטה לביטחון לאומי קרא לישראלים לשקול כל יציאה לחו"ל ולהסתיר סממנים ישראליים ויהודיים – כיפה, מגן דוד וכו'. פריז, מוסקבה וברלין מסמנים בתים של יהודים במגן דוד. סטודנטים יהודים בקמפוסים באוניברסיטאות בארצות הברית מתבצרים בספרייה מפחד ההמון הפרו-פלסטיני, מפחדים להסתובב בתחומי האוניברסיטאות.

זה רק חלק קטן מכל האירועים, אני יכול להמשיך ולסקור, אבל אין ספק שמאז אירועי הרצח המתועב בשבעה באוקטובר זה גובר וגובר, ולרגע ניתן להתבלבל ולחשוב שאנחנו נמצאים בשנת 1938 ולא ב-2023 שבה ליהודים יש מדינה.

גילויי האנטישמיות אינם תופעה חדשה בעולמנו, הנתונים הגבוהים בשגרה, אולם דבר ידוע הוא כי במהלך אירועים מלחמתיים בישראל המספרים עולים ונוצרת תופעה אנטי-ישראלית, אנטי-יהודית. מלחמת חרבות ברזל מביאה עימה גל מאוד חריג בעוצמתו, שסוחף את העולם כולו בממדיו החריגים. אני את זה לא מסוגל להבין אל מול העולם הנאור. אחרי רצח מתועב בצורה הזאת גילויי האנטישמיות נשגבים מבינתי, ולכן הדיון הזה כל כך, כל כך חשוב. מכיוון שאנחנו מסתמכים על ביקורת של מבקר המדינה בנושא, אז בוקר טוב לכולם, ומבקר המדינה, בבקשה.

בוקר טוב, אדוני היושב ראש, בוקר טוב לכולם. הבסיס לדיון הזה זה דוח ביקורת שנכתב בתקופה שבין מרץ 2015 לינואר 2016. דוח הביקורת עסק בין היתר במאבק הדיפלומטי-תקשורתי בתנועת החרמות ובגילויי האנטישמיות בחו"ל. התבוננות בממצאי הדוח הזה יכולים לסייע לכולנו בתובנות עכשוויות, שכן אין ספק שכרגע מדינת ישראל ניצבת בפני אתגר, אולי אפשר לומר בסדר גודל יותר גדול.

אנחנו עוסקים למעשה גם במשרדנו בנושא הזה, מתוך תפיסה יסודית שמדינת ישראל חייבת לשקוד על הבטחת שלומם של בני העם היהודי ושל אזרחיה הנתונים בצרה בשל יהדותם או בשל אזרחותם. אני חושב שהעיקרון הזה, שגם נטוע בתוך החקיקה הישראלית, הוא מצפן נכון שצריך לכוון את כל הפעולה הממשלתית, ואולי של כל מדינת ישראל, למול האתגר הזה.

אנחנו במסגרת הביקורת עסקנו בשלושה תחומים – המאבק הממשלתי בגילויי האנטישמיות ברחבי העולם; פעילות מערך ההסברה, מערך הדיפלומטיה הציבורית במשרד החוץ נגד ארגוני החרמות בחו"ל; וסמכויות הניהול הבין-משרדי של המאבק התקשורתי בתנועת החרמות BDS. אלה שלושה נושאים מרכזיים שעסקנו בהם.

אני פותח אולי בנתונים מלפני למעלה מעשור, 2012, שיכולים להיות אבן בוחן, נקודת מוצא להסתכלות על מה שקורה היום. אנחנו מדברים על נתונים שבאים מתוך מחקרים שביצע משרד החוץ באמצעות גופים שונים, מחקר שנשען על רעיונות, סקרי דעת קהל, קבוצות מיקוד, מחקרי טקסטים כמותיים ואיכותיים. ניתן לראות שגם לפני עשור נקודת הפתיחה היא כבר נקודת פתיחה מאוד קשה ומורכבת. קבוצה של מדינות ששם יש עמדה מוחלטת, שלילית, כלפי מדינת ישראל, וגם מדינות אירופיות, שאפשר לומר באופן גס שכחצי מאוכלוסייתן נטועה בהן עמדה שלילית כלפי ישראל, וזה כמובן מציב אתגר מאוד משמעותי להתמודד עם המציאות הזו.

אנחנו מצאנו לנכון להציג עוד נתונים שלא הופיעו בדוח – מה קורה למצב הבסיסי שהוא בעייתי אחרי מבצעים של מדינת ישראל, מבצעים צבאיים. אנחנו יכולים לראות שלאחר כל מבצע צבאי חלה תמיד נסיגה נוספת בעמדות של העולם כלפי מדינת ישראל, כולל במדינות הידידותיות למדינת ישראל. אנחנו יכולים לראות, למשל, בארצות הברית אחרי מבצע צוק איתן נסיגה באלה שהחזיקו בעמדות חיוביות כלפי מדינת ישראל, ועלייה באלה שהחזיקו בעמדות שליליות כלפי מדינת ישראל. אותו דבר בבריטניה, אותו דבר בגרמניה, וניתן לראות פה שורה נוספת של מדינות. בנוסף, בשנת 2014 נרשמה עלייה חדה גם בגילויי האנטישמיות ברחבי העולם לאחר מבצע צוק איתן, במסגרת גל מחאה נגד המבצע עצמו ובעקבותיו.

אני נכנס לסוגיות שעסקנו בהם בדוח. אני בוחר לפתוח בנושא של העברת הסמכויות בין משרדי הממשלה. אם אנחנו מסתכלים משנת 2005 ועד היום – וכשאני אומר היום אני מדבר ממש על השבועות האחרונים – אנחנו יכולים לראות שבכל התחום של המאבק באנטישמיות ובדה-לגיטימציה יש לנו נדידה של הסמכויות האלה בין משרדי הממשלה, החל מטיפול בנושא בשנת 2005 לאורך כמעט עשור, באמצעות מערך הדיפלומטיה הציבורית שבמשרד. באמצע, בשנת 2022, יש סיכום של שני מנכ"לים של משרד החוץ ומשרד האסטרטגיה, לפיו משרד החוץ יוביל פעילות בחו"ל ואסטרטגיה ירכזו פעילות בארץ.

אנחנו עוברים שלוש שנים לאחר מכן, ויש החלטת קבינט מדיני-ביטחוני מאוקטובר 2015 שמעבירה את האחריות הכוללת לשר לנושאים אסטרטגיים על הדה-לגיטימציה והחרמות. אנחנו ממשיכים לשנת 2021, ואנחנו רואים שיחידת הדל"ג, הדה-לגיטימציה, נודדת מהמשרד לעניינים אסטרטגיים למשרד החוץ. אותה יחידה בהמשך ננדה פעם נוספת נדידה נוספת. אם אנחנו עוברים שנתיים קדימה, הנושא עובר למשרד התפוצות והוא חונה בנקודה הזו גם שם.

אדוני היושב ראש, אני אומר במלוא הזהירות, הנדידות האלה, לעיתים, אולי ברוב המקרים, מקורן בהסכמים קואליציוניים. זה תחום שנמצא מחוץ למישור של משרד מבקר המדינה. הסכם קואליציוני הוא הסכם פוליטי ואנחנו לא אמורים לעסוק במישור הזה. יחד עם זה, גם אם הדברים יתנהלו באופן הזה לאורך השנים, אני חושב – ואני אומר את זה פה – שהאתגר שכרגע ניצב בפני מדינת ישראל מחייב אותה לנתח גם את המשמעויות, ואולי גם המחירים שיש לתופעת הנדידה הזו לאורך שנים. להוציא תובנות, הן אולי לא אמורות להוביל את המהלך הפוליטי, אבל הן צריכות להיות מונחות בפני כולם, שכן היום אם אנחנו רוצים לקיים את היעד של לתת את אותו גיבוי לעם היהודי, אנחנו צריכים לראות איך אנחנו גם מגיעים לאופטימיזציה תפקודית במערכת הממשלתית.

אני לא אכנס לזה, אבל תמונה דומה קיימת גם בעולם ההסברה. גם שם לצד משרד החוץ, שהוא משרד ליבתי בתחום הזה, יש סמכויות הסברה במשרדים נוספים, שזה בסדר גמור, אבל גם שם יש תופעת נדידה כזו או אחרת, ורק בעת האחרונה התוודענו לנדידה נוספת של סגירת המשרד להסברה, ועדיין עוד אין לנו תמונה מלאה על מפת המעבר של המשרד הזה מבחינת תקנים, מבחינת תקציבים. זה מפה שצריך למפות אותה ולראות, אבל אירועים כאלה בתקופות חירום הם אירועים שלא מסייעים לנו ולא מועילים לנו.

בשנת 2015 ניסינו לשים ניתוח ראשוני על יתרונות וחסרונות של משרד חוץ מוביל לצד משרד נוסף שעוסק בנושא. אין ספק שמשרד החוץ מביא את יתרון הנציגויות בעולם. משרד החוץ הוא בעל ידע וניסיון מקצועי, הוא מקיים ממשקי עבודה עם גורמי ממשל מקומיים, נגישות לגופי חברה אזרחית ולתקשורת מקומית. יחד עם זאת, צריך גם לומר באותה נשימה, ואמרנו את זה בשנת 2015, מחד, משרד החוץ זה משרד עם מחסור בכוח אדם, מחסור במשאבים חומריים. לצידו, המשרד לעניינים אסטרטגיים ב-2015 הביא תפיסה וראייה מערכתית, הייתה לו נגישות לגופים ביטחוניים, והוא גובה בתקציב ייעודי שנדבר עליו בהמשך. צריך לומר, העבירו סמכויות למשרד לעניינים אסטרטגיים, אבל היה מחסור בשירותי מטה במשרד הזה, ייעוץ משפטי, חשבות, רכש, היה גם חיסרון בניסיון מקצועי בתחום ומערך תפעולי בשטח.

אני עובר הלאה – אם אפשר לעבור עוד שקף אחד קדימה – אני אצביע על כמה נקודות, ממצאים, שעלו בדוח המקורי, אני אזרז את זה. הסמכויות והמשאבים שנתנה הממשלה למשרד התפוצות הקשו על משרד החוץ בשנת 2015, שהמשיך לרכז בפועל את המאבק בגילויי האנטישמיות; משרד החוץ והתפוצות לא שיתפו זה את זה בתוכניות אסטרטגיות שהם גיבשו בנושא. עד לתחילת 2016 פעלו שני המשרדים באפיקים מקבילים שלא הניבו הישגים ניכרים; בשנת 2015 עדיין לא הציג משרד החוץ מתווה פעולה לגיבוש אסטרטגיה משותפת של כלל הארגונים היהודיים הנאבקים באנטישמיות.

אנחנו המלצנו לממשלה לייעל את הטיפול הרב-תחומי הזה. אני אומר בצורה ברורה ובעדינות, יש גם מתחים תפקודיים שקיימים בכל מקום, אבל לעיתים הם מוגברים יותר. במשרד מבקר המדינה יש לנו פרספקטיבה של מתחים בין ארגונים, אנחנו לא נבהלים מהם ולא מתרגשים מהם יתר על המידה. אלה הם החיים במגזר הציבורי הישראלי וזה בסדר גמור. בתחום הזה המתחים האלה לפעמים גם משפיעים בצורה משמעותית על יכולת התפקוד, וצריך לומר את זה פה. התיאום בין הפעולה הממשלתית חייב להיות ברמה של תקציב, ברמה של תוכניות עבודה, תפיסת עבודה, יעדים. אי-אפשר שכל גוף ממשלתי יבנה את הנתיב שלו.

ברשותך, אדוני היושב-ראש, גם ביקשת לקצר, אז אני אדלג ברשותכם לנושא התקציבי כי אני חושב שהוא חשוב. אולי נדלג כמה שקפים קדימה, ואני אומר כך. כשאנחנו היינו בשנת 2015 בביקורת, הסתכלנו על תקציב של 128 מיליון שקל, שהיה תקציב המשרד לנושאים אסטרטגיים למאבק בתנועת החרמות. זה היה התקציב של שנת 2016. כשאנחנו מתבוננים, ועקבנו לקראת הדיון היום על ביצוע התקציב הזה, אנחנו רואים שבדצמבר 2017 קיבלה הממשלה החלטה להקצות שוב סכום של כ-130 מיליון שקל לארבע שנים למיזמים בתחומים האלה.

מהתבוננות היום, אחרי שחלפו חמש שנים, יש ניצול של כ-20% מהתקציב. אני חושב שזוהי נורה שצריך לתת עליה את הדעת, ואני מחבר את זה לדברי הפתיחה שלי על איזה אתגר ניצב בפנינו היום. אני חושב שאם זוהי התמונה היום אחרי חמש שנים, ניצול של 20% – אני לא יודע לנתח את הסיבות כרגע, אני בטח לא אדבר כי אנחנו לא מביאים פה ביקורת עדכנית בעניין הזה, אבל המערכת הממשלתית חייבת לראות האם גם המבנה התפקודי יצר מגבלות בניצול התקציב.

בינואר 2022 התקבלה עוד החלטת ממשלה שכבר מדברת על ארבע השנים הבאות, על 100 מיליון שקל נוספים למשרד התפוצות. זה יכול להיות סדר גודל של 25 מיליון לשנה, הוא גם יכול לשנות את החלוקה. אם אנחנו נהיה באותה מציאות כמו שהיינו בחמש השנים הקודמות, אז אני חושב שניתן לומר שהפעולה הממשלתית לא צלחה, ואני כן מצאתי לנכון להתעסק בנושא של התקציב.

אני אולי אגיע לסיכום ואומר כמה דברים. 1. לא מדובר באיום חדש, לא מדובר באתגר חדש, אנחנו כבר נמצאים למעלה מ-20 שנה – אנחנו נמצאים לאורך כל ההיסטוריה באתגר, אבל כשאנחנו מדברים על תנועות חרמות ועל גילויי אנטישמיות ועל זיקה שקיימת בין שני המעגלים הללו, אנחנו נמצאים כבר למעלה מעשור במציאות הזו. בעת הזו צריך לומר, האתגר אחר לגמרי.

אדוני היושב-ראש, הזכרת בתחילת דבריך מה שקורה בשבועות האחרונים. זו מציאות חדשה, זו מציאות חדשה. אזהרת מסע קולקטיבית זו מציאות חדשה. האירועים שהיו בשבועות האחרונים זו מציאות חדשה. למול המציאות הזו, גם אם האפקטיביות היא מוגבלת וגם אם אנחנו בנקודת זינוק אחורית, המערכת הממשלתית חייבת להגיע לפעולה מיטבית. אם היא לא תעשה את זה, היא לא עושה את מה שהיא מחויבת לעשות. אני כן אומר, המבנה התפקודי לאור האתגר הנוכחי צריך להיבחן גם אם יוחלט שהוא ממשיך כפי שהוא, אבל זאת תהיה החלטה מושכלת שיודעת לומר: אנחנו עכשיו מדברים עם יעדים ברורים, עם תיאום מסונכרן, עם תקציב שאנחנו יודעים בדיוק איך הוא הולך ואיך הוא מנוצל, ועוקבים אחרי הדברים. אני מאוד מקווה שגם הפעולה של הוועדה הזו וכל פעולה שנעשית בעת הזו תוביל היעד הזה. עד כאן.

תודה רבה. יסלחו לי הנוכחים, אבל יש בזום אורחים שאינם דוברי עברית, ולכן אני לא רוצה להחזיק אותם עד לסיום הדיון הזה, אז אני אעביר את רשות הדיבור לאיחוד הקהילות היהודיות של איטליה, הגברת נעמי די סני. יש כאן תרגום מאנגלית. אנחנו ניקח כל כמה שניות הפסקה.

אפשר גם בעברית.

אוקיי. תודה רבה לך שהצטרפת אלינו, אנחנו מאוד מודים על זמנך. בבקשה, קחי כמה דקות לתת לנו סקירה מה קורה. תודה לך.

תודה לכם. תודה לכם על ההזמנה ועל ההזדמנות להשתתף בפגישה הזו. אז ככה, קודם כול באיטליה יש לנו 21 קהילות בכל איטליה. הדרומית ביותר זו הקהילה של נאפולי, ובמרכז ובצפון כמובן קהילות נוספות. זה בערך 25,000 יהודים והם חברים בכל הקהילות. באיטליה מה שאנחנו קוראים קהילה זה לא congregation שזה על בסיס של קהילה שנוצרת מתוך החברים שלה מסביב לבית כנסת או לרב מסוים, אלא אלה קהילות שמוגדרות לפי חוק איטלקי שמכיר באיחוד הקהילות היהודיות באיטליה כגוף שמרכז ומייצג את היהדות באיטליה ואת 21 הקהילות כגופים מקומיים. אז כשאני אומרת קהילה זה גם במובן משפטי וגם כמובן קהילתי מבחינת חיים יהודיים. זה רק כדי לתת לכם את התמונה מה זאת אומרת קהילות באיטליה.

המצב פה הוא כזה שקודם כול כמובן משבעה באוקטובר יחד עם הכוחות של המשטרה אורגנו מוקדים של תיאום מאוד מאוד חשוב כל יום על בסיס יומי של מה שקורה בקהילות, כדי לתחזק כמובן את השמירה. יש לנו כאן מטעם הממשלה והצבא של איטליה מול כל בניין של קהילה – ובארבע קהילות יש גם בתי ספר – מכונית של משטרה או של צבא קבועה, כל יום. אבל זה לא חדש, זה תמיד היה ככה. אז כמובן זה תוחזק.

הבעיה כאן היא לא רק הבניינים עצמם של הקהילות, שכמובן יש יותר שמירה ויותר פיקוח ויותר זהירות משטרתית, אבל אנחנו החלטנו כקהילות יהודיות להמשיך בכל החיים היהודיים, לא הפסקנו שום פעילות חוץ מפעילות שקשורה לאירועים ברמה של השתתפות מאוד גבוהה.

מה שכמובן מעיק זה שני דברים – ההפגנות, שגם באיטליה הן כמובן הפגנות מאוד פולניות, פרו-פלסטיניות. באיטליה, אני חושבת שכולכם מיודעים, הטון והעמדות של הממשלה, של השרים בממשלה ושל ראשת הממשלה ושל הנשיא, כולם הושמעו בצורה מאוד מאוד חזקה בעד ישראל. זה לא: "כן, אבל", אלא זה היה ממש טון מאוד מאוד בעד ישראל, אבל מה שקורה ברחוב האיטלקי לא בהכרח משקף את העמדות של הממשלה. אז יש כמובן הפגנות, וזה מצער אותנו כי זה מזכיר, כפי שגם נאמר בפתיחת הדברים, את שנת 1938 ואת שנות המלחמה.

זה מה שקורה בכמה אוניברסיטאות ובבתי ספר גם כלפי סטודנטים יהודים, למרות שלא בהכרח מזהים אותם כיהודים אבל מי שכן מכיר אותם, זו האווירה בתוך כיתות הלימוד או באוניברסיטה, קבוצות של פרו-פלסטינאים או של סטודנטים. בנאפולי אחד מהמבנים ההיסטוריים של האוניברסיטה ממש נתפס על ידי הסטודנטים ונפסקה פעילות אקדמית, כדי להגיד שעד שישראל לא תשוחרר ועד שהמלחמה לא תופסק, הלימודים לא יחזרו לשגרתם. זה די נדיר, ואלה לא סטודנטים מאותה אוניברסיטה, אלה סטודנטים גם מאוניברסיטאות אחרות, אבל זה מצער.

אז זה עניין ההפגנות, זה העניין של האוניברסיטאות, כמה בתי ספר, והגישה של מורים של איך לדבר על העניין, אלה כל מיני דיווחים שאנחנו מקבלים מאנשים בקהילה ומסטודנטים שאנחנו בקשר איתם. באיטליה גם העניין של אבני נגף שכמובן ניזוקו בכמה מקומות ובמיוחד ברומא, אז זה נותן הרגשה של איום.

אני חושבת שרוב הדברים שמגיעים באיטליה זה מקבוצות של שמאל או של BDS שחברו יחד עם איגודים וכל מיני קבוצות פרו-פלסטינאיות, אבל באינטרנט כמובן זורם הכול, וגם קבוצות קיצוניות של ימין לוקחות את ההזדמנות הזו כדי להביע דעות חזקות נגד, או לחזור לאושוויץ ולחזור לכל מיני מצבים של השואה.

מה שגם משפיע, ולדעתי קצת התאזן אחרי הימים האחרונים, זה טלוויזיה, עיתונים ורדיו. אני חושבת שהערוצים הראשיים של איטליה יחסית מאזנים את מה שמשודר, כלומר אנשים שמתראיינים ושקוראים להם להתראיין בטלוויזיה, וגם הסוג של ההתעמקויות השונות. אבל יש ערוצים משניים שבהם שורץ מכל וכל, וכל האנטישמים מוזמנים לדבר.

פה באיטליה מבחינת החוק הרשמי – ככה זה בכל אירופה כמובן – חמאס מוגדר כארגון טרוריסטי מחוץ לחוק.

את יכולה להתכנס ולסכם בכמה משפטים, בבקשה?

כן, אני סיימתי. חמאס נחשב לארגון שהוא מחוץ לחוק, אז אנשים נזהרים שמבחינת ההפגנה, למשל, לא יהיה שלט שבעד חמאס, אבל הם אומרים: בעד שחרור פלסטין, אז סוגרים את זה מהצד השני. אני חושבת שאנשים פה – כמובן הכול מגיע בגלל המלחמה, בגלל ישראל – יש בערך 75 מקרים של אנטישמיות רק בחודש האחרון, ועלייה של בערך 500% יחסית למקרים רגילים שאנחנו מקבלים עליהם דיווח בצורה שוטפת במשך השנים או החודשים האחרונים.

תודה רבה לך. אני מאוד מאוד מודה לך. אני יכול להגיד לך, בהתייחס רק לאמירה אחת שלך, אנחנו איתכם, מחבקים אתכם. כל עוד מדינת ישראל קיימת ויש לה צבא חזק, לא יהיה אושוויץ שני. את הזכרת את זה, אז אני חייב להגיד את זה.

אנחנו מקווים.

זוהי מדינת היהודים ולא יעזור לאף אחד. אני מאוד מאוד מודה לך. תודה רבה לך.

אנחנו משתתפים, וכמובן ליבנו עם כל המשפחות, עם כולם. אני חושבת שאין צורך להגיד את זה, אבל משתדלים פה כמה שאפשר בכל השיח, בכל הרמות, לגבות את מדינת ישראל, את החיילים, את הצבא.

מחזקים אתכם. יבואו עוד ימים טובים.

הדובר הבא – מר דוד האצ'ואל, נשיא הקרן היהודית היספנית, לשעבר ראש הקהילה במדריד.

בוקר טוב.

בוקר טוב, ברוך הבא.

(אומר דברים בשפה האנגלית, להלן תרגומם: ראשית, הוא מתנצל שהוא לא יכול להיות פה פיזית. הוא מודה על ההזדמנות לשאת פה דברים ולהציג את נקודת המבט מהגולה, מאירופה ומספרד. מצב הקהילה בספרד לא בכי טוב, הם מודעים כמובן מהמתרחש. בחודש האחרון הייתה קריאת השכמה. כמו בישראל כמובן הקהילה מחויבת להיאבק באווירה הקשה. מה שמאפיין את ספרד זה שיש בעצם קואליציה של מפלגות שמאל קיצוני ומפלגות עצמאיות שגם הן נגד ישראל, ואלמנט מפתיע אחד זה שלמעשה איראן הצליחה לחדור, באמצעות מימון של מפלגות, לממשלה הספרדית. אלמנט בעייתי נוסף זה שהנציב העליון לענייני חוץ וביטחון של האיחוד האירופי קרוב לעמדה האיראנית, והוא כמובן מעביר ביקורת על ישראל.

השמאל הקיצוני התגייס. אנחנו רואים את ההפגנות הפרו-פלסטיניות. המפגינים פסיכופתים, השמאל הקיצוני, ארגוני להט"ב ועטויי חיג'אב בו-זמנית. אנחנו רואים ציורים, סימונים של בתי יהודים, בתי כנסת, ניסיון לפרוץ לבית כנסת במלייה בדרום ספרד. מה שחשוב לציין זה שכ-90% מערוצי הטלוויזיה מכסים את הסיפור מנקודת מבט אנטי-ישראלית, וכאמור, עמדת הממשלה – שלושה שרים וסגן שר אחד בממשלה מאשימים בפתיחות ובגלוי את ישראל ברצח עם.

מה שאנחנו עושים בנוגע לזה, בראש ובראשונה אנחנו מוודאים שהקהילות מודעות למשימה הקדושה של הבאת ביטחון. שנית, אנחנו מעלים את המודעות לכך שאנחנו בעצם הולכים להתגבר על המצב הזה. לאחר 4,000 שנות ניסיון אין שום ספק בכך. אנחנו גם מוודאים שהקהילות שלנו מודעות לכך שהמשימה שלנו בגולה היא לתמוך בישראל ב-100%, באופן שאפילו משרד החוץ ומשרד התפוצות לא יכולים לעשות.

נקודת הצלחה ספציפית היא בתחום המשפטי. בספרד ניצחנו ב-95% מן המשפטים נגד BDS ולא הפסדנו באף אחד. כמובן אנחנו מבינים שאנחנו משתפים פעולה עם ארגונים שונים ברחבי העולם. אני רואה הרבה ידידים פה בשיחת הזום, ואנחנו ממנפים את הכוחות המשותפים שלנו. לסיכום, אני שמח מאוד נוכח שיתוף הפעולה עם משרד התפוצות נגד אנטישמיות. ניכרת מחויבות שלא נראתה שנים, ואנחנו מתמודדים ביחד.

אני יכול לספר גם שאנחנו חותכים מימון של ארגונים פרו-פלשתינים. בגלל האנטישמיות יש מאות מיליוני יורו שמוזרמים לארגונים האלה מאירופה, מספרד. אני אספר גם שבעוד שבוע מתארגנת משלחת מטעם האופוזיציה בספרד והחברה האזרחית, מכיוון שממשלת ספרד החליטה לא להתגייס בסולידריות למען ישראל. אנחנו שמים את החטופים בראש סדר העדיפויות שלנו, תולים פוסטרים ברחבי הארץ וגם מקיימים פאנלים בנושא, וכמובן אנחנו עושים פעילות לוביסטית בקרב המנהיגות בתקשורת, כדי שהם יתמכו בצד שלנו של הסיפור.

לסיכום, למרות שאנחנו קהילה קטנה, הצלחנו לאסוף מימון שיושקע באלמנטים שקשורים למשפחות הקורבנות ולצה"ל).

(נושא דברים בשפה האנגלית, להלן תרגומם: אני רוצה להודות לך. תודה רבה לך שהצטרפת אלינו. אני מסתכל לעתיד ורוצה להגיד לך משהו מהלב. לפני 2000 שנה הפסדנו במלחמה עם רומא, וזו אחת הסיבות שהיהודים פזורים בכל העולם. לפני 75 שנה חזרנו לארצנו והקמנו מדינה, מדינה מאוד מאוד קטנה, אבל זו המולדת של היהודים. לעולם לא נפסיד במלחמה שוב. זו המולדת שלנו. אם יקרה לך משהו, יש לך כאן בית. ישראל תהיה מאחוריך. שמור על עצמך).

מיקי, אני חייב לצאת, אני יכול להתייחס שנייה?

כן, בבקשה, למרות שרציתי לתת לשמחיוף. בבקשה, חבר הכנסת אילוז.

ממש שתי דקות. אני חייב לצאת לראיון בחוץ ארץ, אז זה קשור למה שאנחנו מדברים. אני רוצה לחזק את מה שאמרת בתחילת הדברים, שהמצב של היום הוא לא מה שהיה לפני שבעה באוקטובר. אני רוצה לספר לכם ברמה האישית, אנחנו שמענו על הרצח בארצות הברית, אנחנו שמענו על הרבה אנטישמיות בצרפת, באירופה. אני גדלתי במונטריאול שבקנדה, בחיים לא חשבנו שיהיה כזאת אנטישמיות שם. זו קהילה מאוד מאוד חזקה, גם קשורה למקום שם ומאוד ותיקה. אתמול הייתה הצתה בבית כנסת בקנדה, והיה גם עוד אירוע אנטישמי באותו יום, ואנשים שם מפחדים. פעם ראשונה שאני שומע מהמשפחה שלי שעדיין נמצאת שם שהם אשכרה מפחדים.

אז קודם כול, המסר שלי הוא כמו שלך, שזה הבית שלהם, ואם הם רוצים לבוא לפה, אז יש להם מקום פה במדינת ישראל, אבל גם במקביל אנחנו צריכים לדאוג שליהודים יהיה אפשר לגור בכל מקום בעולם, שהם לא יבואו לפה מתוך אנטישמיות, שיבואו לפה כמו שאני באתי לפה, מתוך ציונות, לא מתוך אנטישמיות. זה מבחינה עקרונית.

מבחינת הדוח, אני מסכים עם הרבה מאוד מהדברים שנרשמו בדוח. קודם כול, התפיסה הזו של פחות משרדים, פחות ראשים שמתווכחים אחד עם השני כל הזמן ואז יש פיצול סמכויות, זה משהו שאני מאוד מסכים. הייתי רוצה להעיר שתחום ההסברה ותחום הדה-לגיטימציה אלה תחומים שמאוד קשורים גם לחברה אזרחית, אז חשוב מאוד שגם יהיה תקציב שהוא גמיש, ודווקא במשרדים הגדולים כמו משרד החוץ התקציב פחות גמיש, אין מה לעשות, ומשרדים קטנים כמו תפוצות, כמו אסטרטגיה וכל מיני כאלו התקציב יותר גמיש, ולכן צריך לחשוב על זה כ-trade-off. אני מאוד מסכים עם מה שאמרת, אבל צריך גם להכניס את השיקול הזה של הגמישות התקציבית בתוך כל הדברים האלו.

בסיפה של הדברים שלי אני רוצה להגיד משהו שקשור לדיון פה. אנחנו מדברים על חרמות, על חרם על ישראל ועל כל מיני דברים כאלה, אני רוצה לבקש באמת כשאנחנו בזמן מלחמה כרגע, שאנחנו נשתדל גם פה בתוך מדינת ישראל לא להחרים אחד את השני, לתת לכל אחד את המקום לדבר, במיוחד בוועדות הכנסת, ואני יודע שאנחנו כולם עם הרבה מאוד רגשות והרבה מאוד דברים שיוצאים מהלב לפעמים, ננסה לתת לכולם את המקום לדבר. גם בוועדה הזאת, היושב-ראש, אני מבקש שזה יתקיים. אני גם מאמין שאתה תוכל לעמוד בזה. תודה רבה.

תודה רבה לך. מכיוון שאתמול הונחיתי אז לא נותרה בידי בררה, למרות שדעתי היא דעתי. תודה רבה, אני מאוד מודה לך.

אני מכיר את דעתך, אז אני לא אשאל אותה.

אם אפשר לתת לאלעד שמחיוף, כי הוא ממתין לנו מהבוקר. קודם כול, תודה רבה, ברוך הבא בצל קורתנו. אומנם אתה רחוק, אבל אנחנו רואים אותך הרבה. כייף לראות אותך בלי עניבה ובלי ז'קט. בבקשה.

אמרת שאני רחוק. בתקופה הזאת כולנו קרובים, ואני חושב שזה קשור. כמה מילים על מה שקורה בבריטניה. הקהילה היהודית כאן היא קהילה שמונה כ-300,000 איש, רובה בלונדון. יש עוד קהילה גדולה במנצ'סטר, ויתר הקהילות הן יותר קטנות, ויש עוד כמה עשרות אלפי ישראלים שחיים כאן בלונדון.

אני דיברתי עם CST, CST זה ארגון השמירה היהודי כאן בבריטניה, וביקשתי מהם נתונים עדכניים, וממש יש לי נתונים נכונים לאתמול. מאז תחילת המלחמה מדווחים בבריטניה על 1,124 אירועים אנטישמיים מדווחים, כלומר אלו רק אירועים שדווחו. כלומר, זה לא הכול, זה אחוז שהוא כנראה גם לא כולל את כל התמונה. זה שיא מאז 1984 כשהוקם ארגון ה-CST. רק כדי שיהיה לנו איזה קונטקסט למספר הזה 1,124, בחצי השנה שלפני שבעה באוקטובר דווחו 803 מקרים. כלומר, אנחנו כבר משמעותית יותר גבוה בחודש מאשר מה שהיה בחצי שנה שלפני כן.

אם אנחנו מסתכלים על פרק הזמן הזה בשנה שעברה, אז בשנה שעברה דווחו 183 אירועים אנטישמיים בפרק הזמן הזה. שוב, היום אנחנו על 1,124. אנחנו מדברים על עשרות תקיפות פיזיות של יהודים, אנחנו מדברים על עשרות מקרים של נזק לרכוש, אנחנו מדברים על מאות מקרים של התעללות והתעמרות ברשתות החברתיות, שזו בעיה שונה אבל בעיה גדולה מאוד בפני עצמה. גם אם אנחנו מסתכלים על סבבים קודמים של אלימות באזור בין ישראל לבין חמאס או בעזה, המספר הזה הוא גבוה משמעותית, כי אם אנחנו לוקחים את מה שהיה ב-2021 משמי קיץ, אז בכל החודש ההוא היו 691 אירועים אנטישמיים, כך שאנחנו שוברים כאן שיאים גם בהשוואה למלחמות או סבבים או מבצעים קודמים בעבר.

הקהילה היהודית פה קיבלה תמיכה חסרת תקדים מהממשלה וגם מהאופוזיציה. גם ישראל קיבלה תמיכה חסרת תקדים מהממשלה והאופוזיציה. הממשלה הגדילה את האבטחה במוסדות היהודיים, את התקציב. התקציב עומד על 15 מיליון פאונד בשנה, הם הזרימו עוד 3 מיליון פאונד נוספים. זה לא מספיק. זה לא מספיק, מפני שכל מוסד יהודי כאן מצריך אבטחה של יותר ממאבטח אחד, לפעמים יותר משניים או שלושה – אני מדבר על גני ילדים, אני מדבר על בתי כנסת, על מוסדות קהילתיים. כל מוסד כזה מצריך אבטחה שהיא הרבה יותר גדולה ואינטנסיבית מאשר בעיתות שגרה, כך שגם התוספת הזו לא מספיקה.

אנחנו רואים הרבה מהאגרסיביות, הרבה מהאלימות שמופנות ממש כלפי מוסדות יהודיים. אני אתן כמה דוגמאות – יש את ספריית וינר לזכר השואה, עליה רוססה המילה עזה. שוב, זו ספרייה שמקדשת את זכר השואה, ועליה רוססה המילה עזה; על בתי ספר יהודיים, אני קיבלתי טלפון לפני שבועיים בערך מהורה שהביא את הילדה שלו לבית ספר לבנות בלבד, בית ספר יהודי, וגילה שעל קירות בית הספר והשער פשוט שמו צבע אדום, על כל בית הספר. הדברים האלה מחלחלים. כמובן שההפגנות כאן גורמות לחרדה ולמתח מאוד גדולים בקהילה היהודית. אנחנו שומעים בהן טקסטים שהם אנטישמיים מובהקים, מאינתיפאדה גלובלית וג'יהאד ועד אמירות כמו: יהודים, הצבא של מוחמד בדרך אליכם. אלה טקסטים שהופכים להיות יותר ויותר נפוצים בהפגנות האלה.

אני חושב שבסופו של דבר, אם אני מסתכל על התמונה הכוללת בבריטניה, ואני חושב שזה גם נכון קצת פרספקטיבה למה שקורה בעוד מקומות באירופה, אז אין ספק שהאנטישמיות בעולם האמיתי היא בעלייה חדה, היא מסוכנת והיא מובילה לתקיפות.

יש לנו בעיה גדולה מאוד באוניברסיטאות ובבתי ספר, אנחנו רואים עשרות תקריות. ושוב, צריך להבין שאלו תקריות מדווחות, המספר האמיתי גבוה בהרבה. אנחנו רואים בקמפוסים כאן בבריטניה אירועים אנטישמיים מחרידים, זה יכול להיות ברמה האישית שפשוט תופסים סטודנט או סטודנטית יהודייה ומקללים או זורקים ביצים, גם זה קרה; זה יכול להיות בבתי ספר שהם אפילו לא יהודיים, בתי ספר תיכון, שמורים שהם יהודים סובלים מיחס אנטישמי. שם יש לנו בעיה מאוד גדולה, וברשתות החברתיות.

ברשתות החברתיות, חלקן טובות יותר, חלקן פחות. אני יכול לציין לרעה, לפחות מהניסיון שלי את X, מה שהיה טוויטר, ששם האנטישמיות פשוט גואה. גם בטיקטוק האנטישמיות גואה ולא נעשה מספיק. אני חושב שישראל כמדינה יכולה לעשות יותר כדי לטפל בבעיה הזו ברשתות החברתיות. אני אתן לכם דוגמה, יש הרי את ההגדרה לאנטישמיות של IHRA, הארגון הבין-לאומי לזכר השואה, הם אומרים בצורה מאוד ברורה שהשוואה של ישראל לגרמניה הנאצית, או אחריות קולקטיבית של יהודים באשר הם יהודים למעשים של ישראל, זו אנטישמיות. הדבר הזה קורה על בסיס – אני אפילו לו אגיד שעתי, על בסיס של כל כמה דקות ברשתות החברתיות. לא נעשה מספיק. גם כאשר מדווחים – שוב, אני מדבר גם מהניסיון האישי שלי – הרבה פעמים דברים כאלה נופלים תחת החוקים וההנחיות של הרשתות החברתיות ופשוט לא מטפלים בהם. אני חושב שבהיבט הזה לפחות ישראל יכולה לעשות משהו, כי צריך להבין, הקהילות היהודיות בהרבה מהמובנים מרגישות שהן לבד, הן מרגישות שהן מתמודדות עם הדבר הזה לבד.

אני מצטרף לדברי היושב-ראש שאחרי שבעה באוקטובר הטראומה היא גדולה אפילו יותר. אם עד היום קהילות יהודיות ראו אנטישמיות – ושוב, זה לא דבר חדש אבל היא פגעה בהן בצורה מסוימת – אחרי שבעה באוקטובר הפגיעה היא הרבה יותר קשה, כי יהודים מבינים שאם אחרי אירוע כזה מזוויע אין תמיכה ואין סולידריות ואין אמפתיה, לעולם לא תהיה. אני לא מדבר אפילו על קו השבר שבין יהודים והמראות הנוראים של שבעה באוקטובר, שפתאום יש איזושהי שאלה של היכולת של הצבא להתמודד והיכולת של מדינת ישראל להגן עליהן, כאשר ראינו שאזרחי המדינה בעצמם לא זכו להגנה. את אלה אני שם בצד. אם אחרי שבעה באוקטובר אנחנו עדיין רואים אנטישמיות שוברת שיאים, הקהילות היהודיות תופסות את זה כקריאת השכמה והבנה שלא יהיה מצב שבו הם יזכו לאהדה ואמפטיה כוללת, ולכן יש כאן קו שבר עמוק מאוד.

אני חושב שטיפול ברשתות החברתיות, קצת יותר נוכחות של מדינת ישראל, אפילו אם זה בביקורים, במילים ובשיח, יעזור לקהילות האלה להרגיש שהן לא לבד, כי המגפון של הצד השני הוא מאוד גדול, הוא מאוד עוצמתי, הוא מאוד חזק, ומה לעשות, המספרים הם לא לטובתנו ולכן לפעמים נדמה כאילו כולם נגדנו וכל קהילה מתמודדת בעצמה. אני חושב שבהיבט הזה הדיון הזה חשוב, ועוד דברים שמדינת ישראל צריכה ויכולה לעשות גם הם חשובים. בזה אני אסיים.

אנחנו ממש רוצים להודות לך ועל הקול שלך מלונדון. בתפקיד הקודם שלי, כשביקרתי ראשי פרלמנטים, נפגשתי עם הקנצלר, נפגשתי עם הבית העליון והתחתון בצרפת, עם יו"ר הפרלמנטים, כמובן גם בגרמניה, וילנה, לכל מי שהגיע לכאן לפני האירועים האלה אמרתי: אנחנו קריאת ההשכמה שלכם. הטילים שמופנים מאיראן יגיעו ביום בהיר אחד לחופי אירופה. קריאת ההשכמה היא בשבילכם כי זה קרה כבר בהיסטוריה של אירופה, וכל אחד ממנהיגי אירופה שלחתי לקרוא את ההיסטוריה של הכיבוש האסלאמי. לכן אני אומר, אם הם לא יפנימו, זה ידפוק על דלתם של ארצות אירופה ומנהיגי אירופה.

מה שאתה אומר עכשיו באמת מעלה תהיות ומחשבות עתידיות מה אנחנו יכולים לעשות לטובת העניין. זה לא פשוט, זו איזושהי תוכנית כוללת, זו איזושהי הכרה של מנהיגי אירופה. אני כבר לא מתיימר להגיד מנהיגי העולם, מנהיגי אירופה שזה דופק להם בדלת.

יש מקומות, ואני יודע את זה מהתפקידים הקודמים-קודמים שלי, שמשטרה לא נכנסת לשכונות מפחד. זה רק מסמן את העתיד לבוא, אם לא יחשבו כיצד לפתור את העניין הזה. נכון, אנטישמיות זו בעיה שלנו, אבל אני רואה אותה במובן הרחב של המילה, היכן שהיא מתקיימת באותן מדינות.

מר שמחיוף, יש לך להוסיף לנו?

אני רק רוצה שאנשים יבינו שהמלחמה הזו מתרחשת בישראל, אבל היא לא מתרחשת רק בישראל. זו מלחמה לכל דבר. יהדות התפוצות והישראלים בתפוצות נרתמו כולם בצורה מדהימה, כדי לסייע ולעזור לישראל כמו שהם עושים גם בעיתות שגרה ובטח בעיתות חירום. אני חושב שיש מחויבות למדינת ישראל להגן עליהם, לעזור להם. אני יודע שזה קשה ומסובך, אבל לזכור שיש פה יש פה עוד חזית וגם היא כרגע נמצאת בקרב.

שוב תודה רבה לך על זמנך, והמשך שירות מוצלח. אנחנו נהנים מהפירות שלך. תודה לך.

תודה.

בבקשה, שרון.

תודה, אדוני. אני קודם כול רוצה להודות לך על הדיון הכל-כך חשוב הזה, שהוא כל כך מתאים כרגע לעת שאנחנו נמצאים כי באמת אנחנו בזירה נוספת. סיים עם זה באמת קודם אלעד שמחיוף. אני חושבת שזה צריך להיות זירה נוספת שאנחנו מנהלים בתפיסת העולם שלנו, וזה מאמץ שצריך להתייחס אליו בכבוד הראוי.

האנטישמיות היא חיה ובועטת. היא התעצמה מאוד בעשורים האחרונים, גם באמצעות תנועות החרמות, BDS, גם בנוכחות שהולכת וגדלה באוניברסיטאות, גם ברשתות. מה שקרה בשבת האחרונה זה פשוט שהוסרו המסכות, והיא יצאה גם לרחובות במלוא כיעורה, והצביעות הזאת שמדברת לכאורה על הפגנות פרו-פלסטיניות התגלתה בצורה הכי מבישה שיכולה להיות, כי אלה הפגנות שהן אלימות, שמבינים בדיוק שהן קודם כול אנטי-ציוניות יותר מאשר הן פרו-פלסטיניות, שהן אנטישמיות, שהן גזעניות, ואת זה אנחנו צריכים לחשוף. זה האתגר שלנו, לדעת לחשוף בדיוק את הצביעות ואת הכיעור של העולם. רואים את זה חותך בקהילות שקודם לכן דיברתם עליהן, רואים את זה גם באו"ם, רואים את זה בכל מקום.

אני חושבת שבאמת אנחנו צריכים כמדינה להבין שזה מאמץ נוסף, שצריך להיות מאמץ אולי לא בשדה הקרב ולא מאמץ מלחמתי, אבל זה בפירוש מאמץ של חוסן שהוא חיוני למדינת ישראל, וצריך להתייחס אליו באופן הזה. להבדיל ממה שעשינו פחות טוב, ולא ניכנס כרגע לאמירות, אבל אני חושבת שזה הוצג בצורה מאוד טובה על ידי דוח מבקר המדינה, אנחנו צריכים להבין שלמאמץ הזה אנחנו צריכים לתת קודם כול פלטפורמה אסטרטגית עם מדיניות. אני אישית חושבת שזה צריך להיות במשרד לעניינים אסטרטגיים, כי זו סוגיה סופר גדולה, זו סוגיה מגה גדולה, זו סוגיה שבה אנחנו באמת דוד מול גוליית, מול העולם. אנחנו דוד מול גוליית כשאנחנו 0.02% מאוכלוסיית העולם, אז אנחנו מבינים בדיוק שאנחנו בתוך זה צריכים לדעת להשמיע את קולנו ולהבהיר באמת את תמונת המצב הקיימת כיום.

לאסטרטגיה הזאת ולמדיניות הזאת אנחנו צריכים לבנות אופרציה שמתורגמת בסוף לתוכנית עבודה ולמאמצים שקורים all over, בטח בכל זירות הפעולה, ברשתות החברתיות, וגם ברחובות באמצעות תודעה, הסברה וכוח אדם.

אני חושבת שזה חלק מהדברים שצריכים לצאת מהדיון החשוב הזה שלך עם המלצות, ויפה שעה אחת קודם גם להתארגן בטח בשעת לחימה, אבל צריך להבין שזה מאמץ שהוא סופר קריטי. תודה רבה, אדוני.

תודה רבה לך. בבקשה, מר גיל סגל, מנכ"ל הכנסת לשעבר.

בוקר טוב, אדוני היושב ראש. אני בא בשני תפקידים, סגן נשיא הקונגרס היהודי העולמי. אני אגיד על זה מילה. הקונגרס היהודי העולמי מצוי בכ-100 מדינות וקרוב ל-130 קהילות יהודיות. בהסתדרות הציונית העולמית, שם אני סגן יושב-ראש, גם כ-30 פדרציות יהודיות, וגם קשר עם לא מעט קהילות של ישראלים בחו"ל. צריך לזכור שהקהילות של הישראלים סובלות באותה מידה ולפעמים אפילו ביתר שאת.

אני אגיד רגע איזה משפט, ואני גם רוצה בקצרה אחר כך להתייחס לדוח של נציג מבקר המדינה, כי בעיניי הוא דוח מאוד חשוב. צריך לזכור שכשאנחנו מסתכלים על הקהילות היהודיות בעולם הן לא מקשה אחת. יש כ-130 קהילות בעולם, חלקן קהילות איתנות מבחינה פיננסית, איתנות מבחינת חוסן קהילתי, אבל חלקן קהילות קטנות, הרבה יותר פגיעות, והיכולת שלהן להתמודד עם עלייה בגל אנטישמיות כזה היא הרבה הרבה יותר מוגבלת.

כארגון אנחנו בעצם רואים את המאבק הזה ואת הגל הזה שפוקד אותנו, אבל לא רק את הגל, גם ביום-יום האנטישמיות היא בעלייה מתמדת. אחרי הקורונה ראינו עוד גל עלייה מאוד משמעותי בנושא האנטישמיות. כשאנחנו מסתכלים, וגם מהניסיון שלנו, המאבק באנטישמיות הולך ביחד עם שמירה על ביטחון הקהילות היהודיות. זאת אומרת, בסוף המאבק בנוי מרבדים-רבדים. מפאת קוצר הזמן אני לא אפרט אותם, אבל למשל, הרי ניטור ברשתות החברתיות, במידה שהוא יעיל ונכון, הוא בהכרח מונע אלימות פיזית והתפרצויות של אלימות עד כדי רצח ופגיעות משמעותיות. הקשר עם ארגונים מקבילים שנלחמים באותן מדינות בגזענות, ככל שהקשר הוא עמוק יותר ויש הדדיות והבנה, היכולת להיאבק באנטישמיות היא גבוהה יותר. לכן זה רובד-רובד שאנחנו מסתכלים עליו.

החלק השני – הוא חלק בלתי נפרד וצריך לזכור את זה – זה התמיכה וחיזוק התמיכה במדינת ישראל. בסוף, כשאנחנו בקשר עם הקהילות היהודיות, אנחנו רואים את זה, הנצחת השואה והגבורה מחזקת את התמיכה בישראל. הקהילות היהודיות הן גם הקול והפה שלנו במדינות שבהן הן מצויות לחזק את התמיכה במדינת ישראל.

החלק האחרון זה באמת הורדת התמיכה בחמאס וחשיפת הקשר עם איראן. אנחנו רואים קשר מאוד מאוד ישר בין מהלכים אירניים והעצמת החמאס ברשתות החברתיות, בלגיטימיות של החמאס ובטשטוש המאפיינים הרצחניים של הארגון הזה כארגון טרור. ביום-יום זה מצטרף ל-BDS ולתנועות אחרות שנמצאות בעניין הזה. לכן בסוף אנחנו רואים איזה גל, וטוב שאנחנו מביאים את זה למודעות, אבל המאבק הוא יום-יומי.

אני אגיד רגע ואסכם במשפט אחד על דוח המבקר. אני חושב שמה שמצוין בדוח הזה זה שאומנם הוא הסתיים ב-2016, אבל עשיתם עדכון עד לימים האלו לעת הזאת. בסוף מדינת ישראל צריכה להחליט בהחלטה רצינית, אבל גם מעשית, האם מדינת ישראל היא שותפה למאבק באנטישמיות, האם היא שותפה לקשר עם הקהילות והחיזוק שלהן.

יש עוד פן שלם שלא דיברנו עליו, אבל בסוף יש את הערוץ הדיפלומטי הגלוי, אבל יש גם את הערוץ החשאי. צריך לזכור שהקהילות לא בהכרח רוצות תמיד התערבות בוטה של מדינת ישראל וגם שלנו כארגונים, לפעמים היא רוצה את זה בערוצים יותר חשאיים מול המדינות שבהן הן נמצאות, מול הארגונים במדינות, אבל גם שם – אני לא יודע אם המבקר בדק את זה – גם בארגונים ששומרים על ביטחון מדינת ישראל ואחראים על הקשר עם הקהילות היהודיות בעולם, גם שם צריך חיזוק מאוד משמעותי בכוח אדם, בתשומת לב ובתקציבים. אני לא אנקוב בשמות הארגונים, אבל אנחנו מבינים מי אמון על כל מה שקורה בחו"ל. כל זה צריך להיעשות בזהירות הראויה.

על פניו, מהדוח ניכר שמדינת ישראל לא השכילה ולא עשתה בשנים האחרונות, ולכן אני חושב שמאוד חשוב שאתה כיושב-ראש והוועדה לביקורת המדינה תעירו את הדבר הזה ותשים את המראה הזו לממשלת ישראל. תודה רבה.

תודה רבה לך. מר זינגר, המרכז לאימפקט ישראל. בבקשה, אדוני.

בוקר טוב. אתה יודע, אחרי שנעמי, דיוויד ואלעד דיברו, ועכשיו גיל שאיתו אנחנו עושים פרויקטים רבים, אני אולי אתן תמונה יותר ממבט על, גם כמנכ"ל הקונגרס היהודי העולמי לשעבר, והיום גם מעורב בתנועה העולמית למלחמה באנטישמיות וגם ב-Center for Jewish Impact.

תודה רבה, היושב-ראש, שנקבע הדיון הזה. עצם זה שהדיון הזה מתקיים בתאריך ציון 85 שנה לליל הבדולח, עוד בתוך המלחמה, מראה באמת את החשיבות לכך שאתה והכנסת מקדישים לנושא. אבל יחד עם זאת, הכול התחלק בעיניי למה שקרה לפני הפוגרום של שבעה באוקטובר ואחרי הפוגרום, כי ברור שהמתקפה הייתה על מדינת ישראל ועל תושבי האזור, אבל המתקפה הייתה על כל העם היהודי בגלל האידיאולוגיה הברורה של חמאס בדברים האלה.

אפשר כבר לעבור על סטטיסטיקות והסטטיסטיקות הן נוראיות, ואפשר לעבור על מדינה ומדינה ואני בטוח שיש לכולם פה את הסטטיסטיקות. כל מי שנמצא פה בזום אני מבין שהוא עוסק בדברים האלה ומקבל כל יום מאות הודעות ממדינות שונות בעולם, אז אין טעם פה לרדת לפרטים.

אבל מוכרחים פה להגיד כמה דברים. בעיניי, גם ביחסים בין ישראל לתפוצות וגם בטיפול בכל נושא האנטישמיות יהיה restart אחרי המלחמה הזאת. חלק מהתובנות או ההבנות, סיסמאות, שנאמרו בעבר על ידי, על ידי כל מי שייצג את מדינת ישראל ואת העם היהודי בקהילות השונות, פשוט לא נוכל להמשיך ולומר אותן, שוב, החל מ-never again ודרך כל מיני סיסמאות אחרות, כי הדברים קרו והדברים קורים היום, הם קורים בקמפוסים, הם קורים ברחובות, הם קורים בכל מקום אפשרי.

הטיפול, כמובן, צריך להתמקד בשלושה דברים של הכנסת או לפחות בשניים מהם – האחד זה ההשפעה על מדיניות במדינות השונות ועל קובעי המדיניות; השני זה השפעה על חקיקה, כי ברוב המדינות, עדיין אפילו באירופה, חקיקה לא קיימת בצורה מספקת; והשלישי זה נושא של טיפול בנושא ביטחון, מה שהתייחס גיל. הצרכים הם בלתי נגמרים. הסכנה של הקהילות הקטנות, כמו קהילה קטנה לדוגמה בקירגיסטן, מדינה מוסלמית של 6 מיליון תושבים עם 1,500 יהודים, הסכנות שלהן לא פחות קטנות ממה שאלעד ציין בלונדון, ולכן הפריסה פה היא פריסה מאוד מאוד רחבה.

יש פה נושא נוסף שצריך להתייחס אליו והוא מה תהיינה ההשפעות של גלי האנטישמיות האחרונים על כל נושא העלייה. אני ראיתי לפני מספר ימים את נשיא קונגרס יהודי רוסיה, סיפר לי ש-15,000 משפחות ברגע זה מחכות לפגישה ראשונה עם קונסול ישראל במוסקבה וסנט פטרסבורג יותר משנה, יותר משנה. אותו דבר יכול לקרות גם במקומות האחרים, וזה משהו שהכנסת בהחלט צריכה להתערב. אני מניח שגם יש סיכוי גם לגלי העלייה, במיוחד אחרי מה שקרה בדאגסטן לפני כמה ימים ובמקומות האחרים.

שנייה בבקשה, אדוני. משרד החוץ.

מי שמטפל בעלייה מרוסיה וממדינות חבר העמים זה נתיב.

לא. אני מבין, אני קצת מכיר. יכול להיות שהם ביקשו גם עם הקונסול, ואז הוא היה אמור להגיד להם: בואו נלך יחד לנתיב. אבל שנה? לא חשוב מי מטפל, שנה? דבר כזה לוקח לי במקרה הטוב יומיים. זו תעודת עניות לנו. אני מתבייש בשמם. בכלל לא חשוב מי מטפל, הם רוצים לפגוש? הוא יפגוש אותם. אני מבקש שתעביר את זה למנכ"ל המשרד.

אני אעביר.

אני רק רוצה לחזק ולומר שאדוני צודק מאוד. אני הייתי בין שלושת הדיפלומטים הישראלים הראשונים בשגרירות ישראל במוסקבה בתחילת שנות ה-90, עוד כשישבנו בתוך השגרירות ההולנדית, ואלפי אנשים הגיעו לשם כל יום, ולא היה שם יהודי שעזב את הרחוב בלי לפגוש את הדיפלומט הישראלי. הנושא הזה מחייב טיפול. אבל אני לא רוצה להתרכז רק בנושא של - - -

אני חושב שתהיה התעניינות בנושא העלייה בגלל האנטישמיות, בגלל מה שקורה בעולם ולמרות המלחמה שישנה כאן, והנושא הזה חייב להגיע גם לדיונים מאוד מאוד רציניים גם בכנסת וגם בכל המוסדות המטפלים בעניין.

אני מסכים עם דיוויד ועם האחרים שנעשית הרבה עבודה, אולי זה בעייתי כי היא נעשית על ידי הרבה משרדים. הנושא הזה של טיפול באנטישמיות וטיפול בתפוצות מחולק היום בין מספר משרדים בארץ, וחייבים לרכז פה את המאמץ, כולל מה שגיל אמר וכל מיני ארגונים ביטחוניים שעוסקים בנושא. בזמנו זה היה מרוכז במשרד ראש הממשלה, אבל הגוף היחידי שיכול לתכלל את הדבר הזה זה המועצה לביטחון לאומי. חצי מהעם שלנו חי היום בתפוצות. אנחנו רק עכשיו הגענו למספר היהודים של לפני מלחמת העולם השנייה.

הנושא הזה הוא נושא אסטרטגי מבחינתה של מדינת ישראל, וזה חייב להיות אצל מישהו שקרוב לאוזנו של מקבל ההחלטות. אני לא מדבר כרגע במצב המלחמה, אבל זה חייב להיות שם, זה חייב להגיע למל"ל, זה חייב להיות מטופל על ידי המל"ל ובתיאום של כל מיני משרדים, כל אחד בחלקו.

אני רוצה לומר פה משפט רק לגבי הנושא של מה שקורה בקמפוסים, כי זה עבר את גבול הטעם הטוב לפני הרבה מאוד זמן, אבל זה הגיע לקצה היום, כמעט בכל הקמפוסים כולל בעיר עם האוכלוסייה היהודית הכי גדולה בעולם, בניו יורק, והנושא הזה מחייב טיפול נפרד לחלוטין מכל שאר הטיפול בנושא האנטישמיות.

דבר אחרון, יש היום הרבה מאוד גופים כלליים, ציבוריים, לא ממשלתיים, שמטפלים בעניין הזה. יש ניסיון לרכז את הטיפול. אני רואה כאן את גל אילן שעוסק בנושאים האלה הרבה מאוד שנים, והוא מנסה לרכז את זה בתוך חמ"ל ההסברה, אבל חייבים לשתף היום את כל הארגונים האלה בצורה מאוד מאוד מסודרת, לא בצורה ספוראלית שכל פעם קובעים איזשהו דיון. אז לשתף אותם גם בנושא הזה של מלחמה באנטישמיות, ולצרף אותם גם למקורות התקציביים של ממשלת ישראל ולפתוח את החסמים האלה, כי בסופו של דבר יש לא מעט תקציבים, הם לא מגיעים ל-end user והם חייבים לייעל את כל השיטה הזאת.

אני רוצה להודות לך שנתת איזשהו זרקור על עוד פן בדיון הזה. תודה רבה לך. בבקשה.

תודה, כבוד היושב-ראש. אני אתחיל עם משהו אישי. אנחנו רואים את העלייה באנטישמיות בעיקר ברשתות החברתיות. יש לי משפחה שמתגוררת בקנדה, בטורונטו, וסיפר לי הדוד היקר שלי שבחלק גדול מהקהילה החליטו להוריד את המזוזות מפחד שיהיה שם פוגרום. מחוץ לעסק שלו – יש לו bakery – יש הפגנות במשך יום-יום עם דגל פלסטין.

אני רוצה רגע להתייחס לדוח הזה. הדוח מאוד ברור ומסביר את הבעיה הרחבה שיש לנו בזמן הזה, בזמן הלחימה. ביזור הסמכויות של כל המשרדים והיעדר גוף אחד שמטפל בצורה מקצועית בנושא ההסברה של מדינת ישראל הוא מאוד ברור. כבוד היושב-ראש, אני חושב שמה שצריך לעשות זה פשוט ליישם את מסקנות הדוח לא רק בנושא ההסברה בכל הגופים הממשלתיים שכרגע בחוסר תפקוד.

משפט אחד לגבי מה שאמר חבר הכנסת אילוז שיצא. הוא ביקש תקציב גמיש יותר. תקציב גמיש יותר זה אומר שאנחנו עדיין נמשיך לא לעשות את העבודה שלנו, ותאפשרו ולמגזר השלישי לקבל מאיתנו כסף כדי לבצע את התפקיד של הממשלה. אז לא צריך תקציב גמיש.

צריך לנצל אותו.

צריך שהממשלה והמשרדים הממשלתיים יצמצמו את כל תתי-המשרדים שיצרו כאן, ושיטפלו בביטחון של היהודים בעולם ובמדינה שלהם. תודה.

תודה רבה. משרד החוץ.

שלום לכולם, אני מהאגף לדיפלומטיה ציבורית. אני אעשה פתיחה מאוד מאוד קצרה, ואז רות כהן-דאר, שהיא מנהלת המחלקה למאבק באנטישמיות וזיכרון השואה, תרחיב קצת ואולי תיכנס לפרטים. אז כמה דברים באמת כללים. 1. הדיון הזה הוא מורכב קצת מבחינתי או מבחינתנו, כי מדובר על דוח שהוא מאוד ישן כבר, הוא מלפני תשע שנים.

אתה לא היית איתי בפתיח.

הייתי בפתיח.

לא, לא היית איתי, אולי היית פיזית. אני נוהג לעת הזו, שהיא עת חירום, לקחת דוחות, כי אין לי ברירה. על פי חוק, הוועדה הזו אמורה לדון בדוחות מבקר המדינה. היא לא יכולה לדון מחר בטיפות החלב במדינת ישראל אם אין דוח, מה לעשות. לכן מה שאנחנו עושים זה לוקחים דוחות ישנים, רלוונטיים לימים אלה. לא תמצא אותי כרגע מקיים דיון, למרות שקיים דוח, על מטוסו של ראש הממשלה. לא תמצא אותי. אבל אני כן מקיים דוח במצב מחסני החירום, אוכל, חיטה, שעורה, משק המים בישראל בשעת חירום, ועוד כהנה וכהנה. לכן הוא לא רלוונטי. מה עוד שאנשי משרד מבקר המדינה הלכו ועדכנו אותו, נתנו לו איזה טיח כזה נוסף רלוונטי לימים אלה. לכן אנחנו תכף נשמע מכם. סתם דוגמה, כל אחד מהמשרדים אני מבקש שיגיד לי האם קוים שולחן עגול בין כלל משרדי הממשלה או בין כלל העוסקים, כדי לתאם עמדות, כדי לחלק עבודה וכדי לתכלל אותה – זה בסיכום שלי, אתה גירית אותי להגיד את זה.

אני לא רוצה להקדים את הסיכום. 150 מיליון שקל – 20%, זה אומר שנוצלו 30 מיליון שקל בארבע שנים. זה אומר דרשני. הייתי סגן שר האוצר, תמיד צעקו לי על הדלת: תביא כסף. אני כרגע לא יודע מי לא ניצל, איך לא ניצל, ברור לי שהעבודה לא נעשית. אני מבקש סליחה שהתפרצתי, פשוט גירית אותי.

זו הוועדה שלך.

אני משתדל לא להפריע לדוברים.

כל מה שאתה אומר הוא נכון, רק היינו יכולים אולי לספק גם – למשל, הסקרים שהראו על דעת קהל, יש לנו סקרים עדכניים משלושת הימים האחרונים, ואני חושב שזה היה יכול אולי להוות משהו יותר משמעותי.

בלי לקחת כרטיס פיס – ואני בדרך כלל לא זוכה – אני מניח שהנתונים שוברים שיאים, לפי מה ששמענו גם משמחיוף ומהאחרים.

אז לא. בנושא האנטישמיות - - - בנושא דעת קהל – לא.

תלוי באיזה אופן בודקים את הנתונים.

אני מדבר על סקרים, אבל ניכנס לעניינים המהותיים. הנושא של סמכויות ומשאבים של משרד החוץ. זה לא סוד, המשרד לקח משאבים וסמכויות לאורך השנים, וכך גם בנושא ההסברה, וכך גם בנושאי המאבק באנטישמיות, וכך גם בנושאים אחרים, והדבר הזה פוגע ביכולת שלנו לתפעל. הערה ראשונה.

הערה שנייה, מבחינת משרד החוץ הניצול הוא הרבה יותר גבוה. הנתונים שהוצגו פה הם לא נתונים של משרד החוץ, הם של משרדים אחרים. הייתה תקופה קצרה שישבו אצלנו ואז הניצול היה גבוה, אבל באופן כללי צריך להבין שלצערנו התקציבים שלא נוצלו לא ישבו אצלנו.

שת"פ – יש שת"פ טוב בדרגים המקצועיים. אני יושב ליד נציג משרד התפוצות שעבד גם שנה במשרד החוץ.

תכף נשמע ממנו מתי היה שולחן עגול, מתי הייתה חלוקת עבודה.

בשבוע שעבר בוצע שולחן עגול של כל הגופים שעוסקים במאבק באנטישמיות, על מנת לכתוב יחד תוכנית עבודה של מאבק באנטישמיות בהקשר של המלחמה הזאת.

כאילו קראת את הסיכום שלי. אבל בסדר, תכף תשמעו.

השת"פ קיים. עם זאת, הוא תלוי כמובן גם בקשרים פוליטיים בין השרים השונים ובאינטראקציה בין המנהלים השונים. יש יעדים מדיניים מאוד ברורים בעולמות של דה-לגיטימציה ושל מאבק באנטישמיות, אבל אני מדגיש יעדים מדיניים באחריות משרד החוץ, הגדרות IHRA, הגדרות אחרות וכו'. אבל לצערנו, בהיבטים הציבוריים, בגלל שהסמכויות והמשאבים נלקחו מאיתנו, יש לנו קשיים לבצע את הדברים האלה.

אגב, הטענות שלי לא יהיו לגביכם, יש כל כך הרבה דברים לעשות בחו"ל, כך שזה עוד נישה או חלק בתוך פאזל העשייה של משרד החוץ. ברור לי לחלוטין שאתם רזים והחלישו אתכם בשנים האחרונות מטעמים כאלה או אחרים. אני לא מתעסק בפוליטיקה, אני טכני לכל דבר כרגע.

אז אולי שתי הערות אחרונות. לגבי קהילות יהודיות, לא נעשה סקירה אבל כמו ששמחיוף ציין, האירוע הזה יצר התפכחות גם בקהלים ליברליים בקהילות יהודיות לגבי זה שבעצם יש פה אנטישמיות. זה לא רק אנטי-ישראליות וזה לא איזה מין פרוגרסיביות כזאת שבאה לידי ביטוי בביקורת על ישראל, זה ממש אנטישמיות, ואנחנו מעריכים שיהיה שינוי.

נדמה לי שבמשרד החוץ יש קונסול או שגריר – אני לא מתמצא כל כך בזה – שממונה על נושא האנטישמיות.

אני.

נפגשנו, נכון?

כן.

זהו, עכשיו נפל לי האסימון. נכון.

זה דבר אחד. הערה אחרונה, בסוף צריך לזכור שיש עבודה בשטח של הנציגויות. הנציגויות יושבות בחזית. בסוף לא חשוב איזו תוכנית תיכתב במשרד כזה או אחר, ואיך ירצו לפעול מול פעילות דה-לגיטימציה כזאת או אחרת, הנציגות שצריכה ללכת ליושב-ראש הנמל בשביל לשחרר ספינה ישראלית שבגלל פעילות דה-לגיטימציה לא נותנים לה זה הקונסול בשטח או השגריר בשטח.

בסוף מי שנמצא בקשר יום-יומי עם הקהילה היהודית בעיר זאת הנציגות, ולכן אנחנו חושבים שחשוב מאוד לחזק את היכולות של משרד החוץ בפעילות הזאת על ידי משאבים וגם סמכויות, על מנת שבסוף אנחנו נוכל לפעול בשטח, מה שקורה כך או אחרת. זאת אומרת, אנחנו נעשה את זה גם אם אין לנו משאבים ואין לנו סמכות, לפעמים בגיבוי של משרדים אחרים שיש להם את זה, לפעמים לא מטעמים כאלו ואחרים, ובסוף זאת השורה התחתונה. יש 108 מוצבים בחזית, עכשיו קצת פחות, והם אלה שיכולים וצריכים לפעול, ובשביל זה הם צריכים משאבים, וכארגון צריכים גם סמכות, ואנחנו מאוד מקווים שהדיונים הללו יעזרו לזה.

תודה רבה. את רוצה להגיד משהו כי את הסמכות בעניין? אגב, הטענות שלי הן לא למשרד החוץ, הן לאחרים.

זה בסדר, אני תמיד שמחה לשמוע ביקורת, ואם יש מישהו שיכול ללמד אותי משהו אני אשמח ללמוד גם בגילי המופלג.

דווקא כשנסעתי לחו"ל את לימדת אותי, הלכתי עם מטען. תודה רבה לך.

בבקשה. שני דברים אני רוצה להגיד. אני רוצה לבקש מאדוני שלא להגדיר את האנטישמיות כבעיה של ישראל, אנטישמיות היא קודם כול בעיה של המדינות בהן חיים היהודים. היהודים האלה הם אזרחים של אותן מדינות, ולמדינות האלה יש אחריות מלאה על הביטחון ועל הבטחת הזכויות הבסיסיות של אותם יהודים. זה גם מה שאנחנו אומרים בכל רמה אפשרית כשאנחנו במגעים בין מדינות.

אני רוצה להגיד שכן, יש עלייה מאוד משמעותית בסיבוב הזה. כמו השקף שנכון ל-2014 במשרד מבקר המדינה, עליות כאלה מאפיינות כל פעם כשיש משבר פה באזור. יש קפיצה בכמות האירועים, אבל אנחנו רואים מגמה שונה לגמרי בשנים האחרונות, וזו מגמה מאוד מאוד חיובית. 1. זו עלייה מאוד משמעותית במודעות ובהבנה שהאנטישמיות היא בעיה של אותן מדינות, שהיא בעיה חברתית והיא חותרת תחת המרקם של החברה באותן מדינות, ולא צריך להסתכל רק על צרפת אלא אפילו גם בבריטניה.

דרך אגב, אלעד שמחיוף אמר שהנתונים שהוא הציג הם חלק קטן מאוד. סקרי עומק מראים שאנחנו יודעים רק על 20% בערך מהתקריות באמת, אז המספרים הרבה יותר גרועים. אבל כמו שאמרתי, אנחנו רואים התפתחויות חיוביות גם בערוצים של מחויבות ומסרים פוליטיים בדרגים הפוליטיים, אבל גם בדרגי עבודה, גם במערכות חינוך. רק לפני יומיים פרסם משרד החינוך האמריקאי הודעה לכל האוניברסיטאות הציבוריות שמקבלות מימון מהמדינה, שהן מחויבות להתחיל להיאבק באנטישמיות בקמפוסים שלהן ולהבטיח סביבה בטוחה וחיובית לכל אחד מהסטודנטים אצלן. אז זו דוגמה מאוד מאוד טובה לעלייה במודעות ולמחויבות ועשייה.

אנחנו רואים את התפקיד ההולך וגובר של הגדרת IHRA לאנטישמיות, שזה לגמרי פרויקט שמשרד החוץ קידם בשנים האחרונות, את האימוץ של ההגדרה. ולא רק האימוץ, הנציגויות שלנו מחויבות גם לוודא שהיא מיושמת כשקורים דברים בשטח.

אחד האתגרים הגדולים, וכאן זה חוזר לאדוני או לחברי הכנסת, הוא במרחב הדיגיטלי. חברות הטכנולוגיה מתייחסות לעצמן כפלטפורמות, כאוטוסטרדה שנוסע עליה כל אחד בלי חוקים, בלי כללים, בלי רגולציה, ושם יש השתוללות, שלא להגיד הפקרות של תכנים אנטישמיים רעילים. מה שקורה בדיגיטל לא נשאר בדיגיטל, הוא בדרך כלל בא לידי ביטוי גם במרחב הפיזי. כאן התפקיד שלנו כמדינה, כמחוקקים, לא רק לחוקק בתוך ישראל, כי מה שנחוקק בתוך ישראל לא ישפיע על מה שקורה בגרמניה או בהולנד, אלא בתור מחוקקים לקחת את המסר הזה ל-counterparts, למחוקקים אחרים בעולם, ולוודא שגם אצלם החקיקה תהיה מתאימה והולמת למרחב הדיגיטלי.

משפט אחד על האיחוד האירופי. באיחוד האירופי יש עשייה מאוד גדולה, מאוד מעמיקה עם הרגולציה החדשה, שנקראת Digital Services Act, שהולכת וקורמת עור וגידים. יש לנו שיתוף פעולה טוב מאוד גם עם הצוותים האלה, ויש לנו שיתוף פעולה גם עם רשת השליחים המיוחדים למאבק באנטישמיות שקיימת באירופה.

עוד משפט אחד. אמרת על תיאום בין-משרדי. יש לנו צוות שהוקם עם משרד התפוצות בשבוע שעבר.

יש לי טענות על לפני. זה בעקבות המצב. אבל תכף הוועדה תסכם, חלק מכירים אותי, זה לא יישאר על המדף.

הצוות הזה התחיל לעבוד עם משפטנים, אנשי כלכלה, ואנחנו הולכים להתמקד באנטישמיות בקמפוסים. תודה.

תודה רבה. אני חייב לסיים ב-10:55 כי לא אישרו לי להמשיך מעבר לכך. המליאה מתחילה ב-11:00. אני מתנצל בפני אחרים, אבל אני אשתדל לתת לכולם לדבר, אבל נצמצם לשתיים-שלוש דקות, אני מבין שזה לא מספיק. ד"ר לב, בבקשה. אני מתנצל למפרע.

שלום לכולם, מה שאני עושה בחיים זה חוקר אנטישמיות. אני חוקר אנטישמיות אקדמי כבר מספר שנים. כתבתי מספר ספרים, מספר רב של מאמרים, דוחות וכו'. אני קם בבוקר, פותח את המחשב ומסתכל ברשת מי אנטישמי ומי לא. ברשותכם, אני אבקר גם את המדינה איך שהיא פעלה לפני וגם את הדוח. יש לי מספר הערות.

אפשר לנצל את הכישורים שלו? אתם מכירים אותו?

דרך אגב, הוא סגן ראש עיריית בת ים, הוא החליף אותי בתפקיד, גילוי נאות.

אנחנו עובדים עם מומחים - - -

בסדר, סתם הערת אגב, נראה לי שהוא מלא תוכן.

בחו"ל מנצלים אותו מספיק.

כן. עכשיו אני חוזר משנתיים שעשיתי מחקר בקיימברידג' באנגליה. בכל אופן, אני מעלה כאן מספר שאלות כך שתחשבו. כמובן שאני אתן את התשובות לאחר מכן. השאלות הן על מהות האנטישמיות, מהיכן האנטישמיות מגיעה, מלמעלה או מלמטה, או אולי באמצע? מי מוביל אותה? האם יש עלייה באנטישמים ולא באנטישמיות? אנחנו רואים שכל פעם כשיש מבצע, יש עלייה באנטישמיות ברשת, ב-visibility, בנראות, יש יותר פוסטים, יותר טוויטים וכו'. אבל האם יש עלייה באנטישמים, בראשים, באנשים שהם אנטישמים? שאלה נורא נורא חשובה, כי לפי המחקרים שלי ושל עמיתי, הקו הוא מעין פלאטו בעלייה קלה. האנטישמים הם אנטישמים, הם פשוט עולים כשהם יכולים, כשמתאפשר להם. אני מתחבר כמובן למה שרות אמרה, שבאחריות הממשלות הזרות לאבטח את האזרחים שלהם כמובן.

עוד שאלה חשובה, מי מפלה יותר, ממשלות או חברות? אני ועוד חוקר, פרופסור פאקס מבר אילן, פרסמנו ספר פורץ דרך. למה אני אומר שהוא פורץ דרך? כי פחות או יותר כל העולם של חקר היהדות וחקר האנטישמיות מדבר עליו עכשיו. הוא נקרא Why Do People Discriminate against Jews?, פורסם בהוצאת אוקספורד. אנחנו בוחנים אפליה נגד יהודים, מי מפלה יותר, ממשלות או חברות? אנחנו רואים שלא תמיד ממשלה שמפלה, החברה האזרחית שם מפלה יהודים, ולהפך, לפעמים החברה מפלה והממשלה לא, וכו'.

כמה טענות לגבי הדוח. הדוח מתייחס ל-2005 - - -

- - -

כן, כן, אבל הדוח מתייחס להתחלה של ה-BDS וכו' מ-2005. כמובן לפני 2005 היה את ארגון PACBI, לפני ארגון PACBI היו עוד ארגונים וכו', שהם מעין BDS בחיתוליו, ואני חושב שזו טעות נוראה. אין התייחסות מספקת למחוללי אנטישמיות ולמבצעי ההשפעה. מה הכוונה? אחד המבצעים הגדולים ביותר שהעלו את האנטישמיות על הפרק היה של ברית המועצות בשנות ה-50, ואת הדייסה שהם בישלו דאז אנחנו כולנו אוכלים היום, כשאומרים שאנחנו כובשים וקולוניאליסטים וכו'. זה הכול מדעות של פעם. כמובן זה מתחבר עם האסלאם הקיצוני, מה שנקרא באירופה בעיקר Red-Green alliance וכו'.

יש לנו גם בדוח אמירה שצריך לחזק את הממשלה וארגוני הממשלה, וזה כמובן נכון, אבל אנחנו פה במאבק אסימטרי. זאת אומרת, אנחנו ממשלה שאנחנו נאבקים בתנועות חברתיות ובארגונים, אז במקום לעשות את זה, אולי עדיף לנו לפתח, לקדם ולחזק ארגונים שידבררו את המסר שלנו. זו נקודה למחשבה.

כמובן אני מחזק את כל מה שכולם כבר אמרו, שחייבים לתת את הדעת ולא להתעלם מכל האמירות בכל ההפגנות באירופה. אנחנו רואים את זה בעיקר באנגליה, בלונדון, בברלין, בפריז, אמירות של from the river to the sea כאילו זו רטוריקה פואטית או איזה צדק פואטי כזה או אחר. זו אנטישמיות לכל דבר גם לפי המחקרים שלי, גם לפי מחקרים שאגב לא קשורים לאנטישמיות, שקשורים לגזענות או הפליה וכו'. כמעט ואין הבדל בין אקט ישיר ואקט עקיף. גם אם אני עושה משהו בצורה עקיפה, האימפקט הוא בסופו של דבר ישיר. זה הכול. תודה רבה.

תודה רבה. קצר, ממצה. אני מאוד מודה לך שבאת. מערך ההסברה, בבקשה. קצר וקולע כי אנחנו צפופים בזמן.

קצר מאוד. שלום, תודה, היושב-ראש, חברי הכנסת. אני ממערך ההסברה הלאומי, משרד ראש הממשלה. אנחנו אמונים על תיאום המאמץ ההסברתי הכולל ומייצרים את דירקטיבת ההסברה הלאומית, גם בשוטף ובפרט בחירום. נכון להיום, בתקופת המלחמה יש חמ"ל מערך הסברה לאומי בקריה שמתפקד על בסיס שעון פעילות עם דיונים יומיים ובמרכזו הערכת מצב יומית. השותפים שעובדים איתנו כתף אל כתף הם חברים שנמצאים איתכם גם ממשרד החוץ, משרד התפוצות, וכל הגורמים הרלוונטיים גם לענייני המאבק ב-BDS ובאנטישמיות. אנחנו לחלוטין עדים לעלייה של מאות האחוזים בגילויי האנטישמיות ומקבלים דיווחים שוטפים, ובהתאם לכך גם מייצרים תוכניות פעילות. דובר על הצוות של משרד החוץ ומשרד התפוצות שהוקם כגופי ביצוע.

לענייננו, אנחנו פועלים גם מול רשתות חברתיות, האתגר ברור, פער קיים. הפלטפורמות עצמן פועלות על פי נהלים פנימיים וגם תכתיבים של חוקים בין-לאומיים. משרד החוץ על זה, אנחנו כמובן על זה מול הגופים הרלוונטיים, וגם משרד התפוצות. בהקשר של דוח הביקורת מ-2016, הנקודה שעלתה לפתחנו היא ההקשר של נוהל מסדיר לפעילות המשותפת – יש נוהל כזה? הוא תוקף עוד לפני שנה? ויש פה הירתמות משמעותית של כל הגורמים. כאן אני גם חייב לציין את ההירתמות של יהדות התפוצות. עלו כאן נציגים יקרים, ההירתמות היא משמעותית, ואנחנו עובדים איתם בשוטף, כולל העברת מסרים לאומיים, תכנים, פעילות, וגם העלאת צרכים. עד כאן מבחינתנו.

אני אנצל את זה שאתה ממשרד ראש הממשלה, כי אני לא יודע למי להפנות את הסיכום שלי. מי מתכלל את כל העסק? מי נושא באחריות בסופו של דבר? מניסיון ניהולי שלי, שהוא לא כל כך רחב אבל יש לי ניסיון, צריך להיות מישהו אחד. ברגע שיש כמה ראשים שהם מובילים, מתחילות בעיות. לכן, מכיוון שאתה ממשרד ראש הממשלה, אני מפנה אליך כבר את הסיכום. הסיכום של הוועדה תהיה שיש אמצעים, יש רצון, אבל כל אחד עובד בראש חץ.

מה שאנחנו רואים עכשיו שישבנו בשבוע שעבר וישבנו לפני חודש זה בגלל המצב. אני מכיר קצת את משרד החוץ, הוא מוביל עם כל המוצבים הקדמיים שלו; משרד ההסברה שכבר לא קיים; משרד התפוצות משהו. מי מתכלל את הנושא הזה? איפה יש תוכנית ממשלתית, אחידה, שאומרת: אני עושה X, אתה עושה Y, ואנחנו נפגשים כל X זמן בשולחן עגול ומקבלים דיווח איפה הכשלים, מה צריך לשפר, אילו מוטיבים חדשים צריך לעשות? יש כאן ריבוי עוסקים במלאכה. אני לא מאשים, אני משוכנע שכל אחד רוצה לעשות כמיטב יכולתו.

אני נותן לך דוגמה. 150 מיליון שקל בארבע שנים, נוצלו 30. הייתכן? זה סימן שהעסק לא דופק. לכן אני אומר, אין לי למי לפנות. אולי אני תכף אפנה למל"ל. משרד ראש הממשלה, בתום הקרבות כי הראש עכשיו למקום אחר, צריך לבוא לראש הממשלה, לשים את זה על השולחן. צריכה להתקבל החלטת ממשלה מי מתכלל את כל העסק הזה, את כל המאבק הזה, אני אקצין ואומר: את המלחמה הזו? אתם עושים, הם עושים, הם עושים, בסוף יש תיאום אולי ברמת השטח ממה שאני שומע, אבל זו לא תוכנית עבודה שראויה לממשלה. אם מחזירים כסף, סימן שמשהו לא דופק.

אני לא יודע מה יקרה בעתיד, אבל חצי שנה אחרי סיום המלחמה זה ייכנס כאן לתיק תזכורת, ואני אזמן את כולכם כדי להבין האם יש החלטה מי מתכלל, מי עושה, איך עושה, כן קהילות, לא קהילות, אנטישמיות, BDS. אני הייתי אומנם שלוש שנים בשגרירות ישראל בארצות הברית, היה שם מישהו שעסק בהסברה, זו גם הייתה הנישה שלו, אבל ברור לחלוטין שבגלל שיש פיזור אז אין איזשהו חוד שיסתער. כל אחד עושה כמיטב יכולתו, אבל זה מתפזר.

אז את מה שביקשתי תביא לשולחן מקבלי ההחלטות במשרד ראש הממשלה. אני כמובן לא קובע מי מוביל, מי יהיה אחראי. אני לא קובע. אבל יש כאן ריבוי עוסקים בנושא, ואז יש דברים שלא מתבצעים. עזוב, כסגן שר האוצר להחזיר 120,000 שקל מ-150,000, לא שמעתי על דבר כזה. זו הבקשה שלי אליך. הקדמתי את הסיכום כי לא ידעתי אם אתה תישאר עד הסוף או לא.

אוקיי. אני רק אדגיש שתכלית הפעילות שלנו היא בעצם לתכלל את המסרים, את התוכן, ולייצר הלימה בפעולות בכל הנוגע לסמכויות. מדובר כמובן בהגדרות ממשלה - - -

חוץ מהחודש האחרון שכולנו, אני לא רוצה להגיד תחת מה, בארבע השנים שחלפו כמה פעמים עשיתם שולחן עגול? כמה פעמים עשיתם ישיבות? איזו תוכנית עבודה מוסדרת יש בכל הנושאים? רשתות חברתיות, BDS, כאן ממשרד החוץ הוסיפו לי כל מיני דברים נוספים שאינני מקצוען בהם. זה לא נעשה. זו לא חוכמה שעכשיו אומרים לי: בשבוע שעבר ישבנו. מבורך, לא מספיק. תודה רבה. אני מבקש שתעביר את זה הלאה, אנחנו גם נעביר לכם מכתב מסודר.

משרד התפוצות, אני מבקש גם שתי דקות. אני מתנצל.

בוקר טוב, אני ממשרד התפוצות, ראש אגף בכיר. היתרון שלי בדיון הזה הוא שאני הייתי בכל הצמתים שיובל תיאר. ניהלתי את נושא המאבק בדה-לגיטימציה במשרד לנושאים אסטרטגיים, לאחר מכן ניהלתי אותו במשרד החוץ.

אז מי לדעתך צריך רגע להיות מתכלל של כל הנושא? אני אנצל את המקצועיות שלך.

אני אגיע לזה. ניהלתי את הנושא במשרד החוץ כאשר תחום האחריות הועבר למשרד החוץ, וכרגע אני מנהל אותו במשרד התפוצות כאשר הועבר למשרד התפוצות. איני מתכוון להתייחס לשיקולים פוליטיים אם היו, של העברת סמכויות ממשרד למשרד, אני פקיד ציבור, זו לא סמכותי. התפקיד שלי הוא לוודא שתחום המאבק בדה-לגיטימציה, ב-BDS, בחרמות, מתנהל בצורה המיטבית, לרבות שיתוף פעולה עם המשרדים הרלוונטיים.

מה שאמרת זה לא רק זה. יש לזה עוד קטעים נוספים בפאזל הגדול הזה, ואז זה מתבזר, כל אחד עושה קצת, כל אחד עושה משהו. זה מה שהדוח אומר, אין גוף מתכלל. וזה מדאיג. אני מאוד מעריך את הניסיון שצברת, ומעבירים אותך ממקום למקום, תכלס יש מנהל אחד. תחשוב שהיה לפיקוד דרום שני אלופים שמתחילים להפעיל כוחות, אנה אנו באים?

אז אני אתייחס בדיוק לזה. אני חושב, מכיוון שהדוח מתייחס ל-2016-2015, לפחות בעיניי כמי שהיה בצמתים האלה ישנה עקומת למידה. שיתוף הפעולה היום בין משרד התפוצות, שהיום אמון על סוגיית המאבק בדה-לגיטימציה, לבין משרד החוץ וגופים אחרים טוב לאין שיעור ממה שהיה בזמנו במשרד לנושאים אסטרטגיים, ואני מוכן לחתום על זה כמי שהיה במקומות האלה. נושא המאבק באנטישמיות – שיתוף פעולה לא רק בזמן המלחמה, גם בשוטף בין רות, שהיא האורים והתומים של הנושא, לבין משרד התפוצות שאמון על פי החלטות ממשלה עוד מ-2013 על הנושא.

מכיוון שאתה רוצה לקצר, אז אני אנסה לסכם כך. חד-משמעית יש מקום לשיפור, לטיוב, בכל אספקט אפשרי, אבל צריך לראות גם את רבע הכוס המלאה והיא מה שאמרתי, המצב הנוכחי טוב לאין שיעור ממה שהיה בשנים שאליהן מתייחס הדוח, על אחת כמה וכמה בחודש האחרון שיתוף הפעולה הוא בלתי נתפס כמעט במובנים ממשלתיים. אמרת: זו לא חוכמה במלחמה. אני מסכים איתך, אבל אני יוצא מהנחה שלשיתופי הפעולה שנוצרו ומתקיימים בחודש האחרון יהיו אדוות חיוביות גם כשנצא מהמלחמה מהר בעזרת השם.

אני מכבד אותך באמת על הידע והניסיון. אתה אמרת: רבע הכוס המלאה. תוצאה אינה מספקת. לא מדינה שקיימת. לא. משנת 50 העסק הזה צף ועולה – אגב, לא ידעתי את זה. אתה מדבר איתי על רבע כוס. אני מכבד את מה שעשיתם, אבל זו לא תוצאה מספקת, לא בקרב, וזה קרב. תודה רבה בכל זאת על מה שאמרת, וזה מוסיף עוד לידע שלי.

מל"ל, רק אם יש לכם משהו חכם להגיד.

תודה על הדיון. אני ראש חטיבת ארה"ב ואמריקה הלטינית. דיון חשוב, דוח חשוב. לפני כחצי שנה הקמנו עמ"ט ביחד עם הגופים האלה, שעוסק בעצם בקירוב, לא עוסק ספציפית באנטישמיות, אלא עוסק במכלול, רגע עולה קומה אחת למעלה, ועוסק בכלל בחיזוק הקשר בין יהדות ארה"ב באופן ספציפי, אבל שגולש גם ליהדות אירופה ואמל"ט, לבין מדינת ישראל. בעצם, ההבנה שחיזוק הקשר עם היהדות ובכלל זה מרכיב מפתח בביטחון הלאומי של מדינת ישראל ובחוסן הלאומי של ישראל, והתחלנו עבודת מטה משותפת שמסתכלת על כל הנושאים האלה. החבר'ה האלה היו אצלי כבר בכמה דיונים שמתעסקים רגע במי זו היהדות הזאת שמשנה פניה, מה זה הזהות, מה הן הקהילות, מה הם הגורמים שמביאים לאנטישמיות, מי אלה צירי היהדות וה-BDS שמתמודדים איתה. זאת אומרת, רגע חולש על כל האספקטים שנוגעים ליהדות העולם. התחלנו עבודת מטה כזאת.

אנחנו עובדים גם עם גופי הממשלה אבל גם עם גופים אזרחיים AJC. זאת אומרת, גופים יהודיים שנמצאים ברחבי העולם, במטרה לראות מהשטח מה עולה מצידם, כאשר המטרה היא סופית. יש לנו נייר התנעה שכמובן הופץ לכל הגופים, ובעצם המטרה שלנו היא מספר דברים מרכזיים – הגברת המודעות וההזדהות בין שני הצדדים, בדגש על הדור הצעיר; חיזוק הערבות ההדדית, תוך הדגשת שותפות הגורל בין יהדות ארצות הברית על גווניה לבין מדינת ישראל; עיצוב נרטיב משותף, והתמודדות עם אתגריו, אנטישמיות, אנטי-ציוניות ו-BDS.

השותפים, כמובן כמו שאמרתי, הם רחבים, זו עבודה שהתחילה. אנחנו עובדים גם עם הסוכנות היהודית, עם הפדרציות. זו אומנם רק תחילת הדרך אבל אנחנו רוצים להיות שם, אני חושבת שחשוב להיות שם. אני הגעתי למל"ל לפני כמה חודשים, ראיתי את המצב, אני בעצמי נשואה לאמריקאי, רואה מה קורה בקהילות בארצות הברית. זה מאוד חשוב לי ברמה האישית. אנחנו מניעים. נכנסנו למלחמה באמצע עבודת המטה הזאת, מה שהיה טוב כי כבר הכרנו את הגופים וידענו לעבוד איתם. אנחנו משולבים גם בפורום ההסברה והלגיטימציה של משרד ראש הממשלה.

ביום שאחרי המלחמה אנחנו כמובן נצטרך לעשות חושבים לגבי כל העמ"ט. קריאת ההשכמה שעולה פה היא מאוד מאוד חשובה, לראות איך אנחנו בעצם לוקחים תקציבים ועושים, ובאמת מרחיבים את העשייה הממשלתית כולה בנושא הזה, כי ההבנה היא שיהדות העולם לא הולכת לשום מקום, ולהפך, שותפות הגורל בינינו מחייבת עשייה מאוד מאוד משמעותית.

אני שמח על מה שאמרת. ראיתי את תנועת הגוף של חברייך נעים בחוסר נוחות, למה? כי עוד הפעם, כל אחד עושה אבל עושה לבד. אין תוכנית מתכללת, חלק אולי אפילו לא מכירים. ראיתי תנועות גוף וראש, לא חשוב של מי. אם לא תעשו תוכנית מתכללת של כלל המשרדים, של כלל הגופים, של מאבק ומלחמה באנטישמיות, ככה ניראה. גם הדיון שאני אעשה בעוד שנה ככה הוא ייראה. אין לי טענות אישיות אלייך. כל אחד עושה בחלקת האלוקים הקטנה שלו, אבל לא מתואמים, לא מתאמים. זה לא טוב. אולי אנחנו עושים כפילויות? אני לא יודע. בכל מקרה, תודה רבה לך. זה לא אישי מה שאמרתי עכשיו.

אני חוזר על הדברים שאמרתי. חוסר התיאום והעברת האחריות והמתחים בין משרדי הממשלה גורמים לכך שהעבודה אינה ממוקמת וגם לפעמים אינה מתקיימת, כי לפעמים משרד החוץ עושה כפול, מה שלמשל משרד התפוצות עושה – אני סתם אומר. אי אפשר לעבוד בלי תוכנית מובנית. אי-אפשר. אני מברך אתכם על מה שאתם עושים. אני ישבתי עם נציגת משרד החוץ מעל שעה וקיבלתי חומרים שעזרו לי כשהייתי בנסיעות שלי בחו"ל. אבל זה לא מספיק, צריך להיות משהו רב-שנתי. עצם החזרת הכסף אומר שהעבודה לא נעשית. העבודה לא נעשית, מה יש פה לדבר? אני לא יודע מי צריך לתכלל את זה.

אני אומר עוד פעם, ב-2017 ריבוי העוסקים מביאה לכך שאין עשייה מיטבית. אין עשייה מיטבית. אתם עושים. אתה אומר לי: רבע הכוס המלאה. אלה לא תוצאות מספקות. כאיש מדהים לא יודע מה הייתי עושה לאלה שמתחתיי.

אל תיתפס, 42%, רבע כוס.

עזוב אותי, אמרת 25%, רבע אני מכיר, במתמטיקה אני לא רע. אי ניצול התקציב – 20%. אין מבנה תפקודי. ב-2022 100 מיליון שקל לחמש שנים זה לא מספיק. אבל אם לפחות תנצלו את הכסף הזה – הגדילו מארבע לחמש אם אני לא טועה, ועוד הורידו 50 מיליון, השם ישמור. אולי בגלל תוצאות המלחמה הזו ומה שקורה באירופה, יהיה מקום להגדיל את זה. אני אנסה לבדוק.

רשתות חברתיות – פעולה. זה כר נרחב ושטח לא כל כך מוכר, ואנחנו במספרים מפסידים כמו שאמר אלעד שמחיוף. מפסידים. ממדינה שהיא טכנולוגית – והינה עוד פעם חוסר התיאום – אני מצפה שיכול להיות שמדינה כזאת יכולה לתת גם תשובות טכנולוגיות בבאלקים ברשתות החברתיות. אנחנו מובילים כמעט בבינה מלאכותית, אני אומר לכם את זה בידיעה. אז עוד פעם, יכולנו לקחת 20 מיליון, להפיל את זה על מישהו מהטכניון בבינה מלאכותית, אנחנו יכולים אז להתגבר על המספרים האחרים – סתם חושב מחוץ לקופסה, אני לא יודע. אבל זו דוגמה לכך שאנחנו לא מטפלים, כי אנחנו מבוזרים ומתפזרים. אז גם את הנושא הזה תרשמו לכם. לרשתות חברתיות – פעולה אפשר למצוא פתרון טכנולוגי.

אני מקבל מה שנאמר פה, שהקברניטים צריכים לעבוד בנושא הזה מול קברניטים במדינות העולם, כדי להביא לחוקים מסוגים כאלה או אחרים שיהוו עוד נדבך במאבק שברשתות החברתיות. לקחת את נושא המרחב הדיגיטלי לטיפול מול הממשלות בעולם מחייב המציאות. משרד החוץ יודע לעשות את זה הכי טוב שרק אפשר. אני לא בא בטענות, אני בא בטענות על חוסר תוכנית מתכללת.

אני עכשיו אגדיר, מה שאתם אמרתם אני אגדיר בשלוש שורות אם אני לא טועה – איום האנטישמיות הוא איום מתמשך, הוא איום שלא מסתיים מחר בבוקר. אני מגדיר את זה כמלחמה, מלחמה של העם היהודי. זו מלחמה עתידית, ראוי שהמוסדות של המדינה ייתנו את דעתם. יש חשיבות לתוכנית מתכללת ממשלתית. יש חשיבות לתכנית מתכללת ממשלתית. אי-אפשר להמשיך להתנהל כך שכל אחד יעשה על פי יכולתו ודעתו. אני מברך על כך שהיא התחלתם לעשות שולחנות רגילים, אבל זה שולחן עגול בשעת חירום. הוא צריך להיות בשגרה – רבעוני, חודשי, דו-חודשי, אני לא יודע מה. כי עיקרי העשייה הם כאלה נרחבים, לא חוכמה רק לבוא בשעת חירום. אנחנו צריכים להכין את זה הרבה לפני.

אשר על כן, עוד פעם, הפניתי את זה לבחור ממשרד ראש הממשלה. אבל אני מצפה מכם, משרד החוץ בשלב הזה, אני אשלח גם מכתב למשרד ראש הממשלה. אף אחד לא יענה לי בימים טרופים אלה. שלושה חודשים אחרי המלחמה – אני מקווה שיום אחד היא תסתיים בניצחון מוחץ והחטופים יחזרו הבייתה לשלום – אנחנו נקיים פה דיון של חצי שעה, לא הרבה זמן. המטרה שלי היא לבדוק אם ביצעתם את ההוראה של הוועדה למשרד מתכלל לראש חץ ומבנה של ביצוע העשייה. לא אכפת לי אם זה ראש השפיץ או האחריות הכוללת במשרד החוץ, במשרד ה-Y או במשרד ה-X, אבל אי-אפשר שיהיו ריבוי מפקדים ומנהלים. אי-אפשר, זה לא עובד. זה יהיה רק ל-20 דקות, חצי שעה. אתם תבואו ותיתנו לי דין וחשבון, תשובה קצרה: יש משרד מתכלל, אנחנו יודעים לעבוד יחד, אנחנו קבענו פגישות, ואנחנו מתחילים לעבוד על תוכנית עבודה.

בעוד שנה מסיום המלחמה יתקיים כאן דיון רחב, שבו אומרים: יש משרד מתכלל – כמובן אתם תהיו – אתם תציגו תוכנית, כל אחד איך זה מתחלק, מה מתחלק, איזה נעשה.

יש לי עוד 30 שניות. זה מה שאני מבקש. אז יש לנו עוד שתי פגישות עתידיות, אני לא יורד מהנושא הזה. זו מלחמה. ואני כדרכי בקודש, 90% מהדוחות של מבקר המדינה לא נשארים אצלי על המדף, אז אני מניח שניפגש בפעם הבאה, מה שנגיש לכם זה עוד פעם סודה. תודה רבה לכם שבאתם, תודה רבה על המאמץ, אני מעריך את זה. ישיבה זו נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 11:00.