פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



42
ועדת הבריאות
09/11/2023


מושב שני


פרוטוקול מס' 109
מישיבת ועדת הבריאות
יום חמישי, כ"ה בחשון התשפ"ד (09 בנובמבר 2023), שעה 09:30

סיור בבית החולים זיו ובמרכז הרפואי צפון (פוריה)

חברי הוועדה: יונתן מישרקי – היו"ר
ניסים ואטורי
יאסר חוג'יראת
טטיאנה מזרסקי
לימור סון הר מלך
משה רוט
אושר שקלים

אורי גולדשטיין - סמנכ"ל בכיר וראש מינהל תכנון, משרד הבריאות

דניאל תור - אגף שכר והסכמי עבודה, משרד האוצר

דודו דגן - ראש חטיבת המרכזים הרפואיים הממשלתיים, משרד הבריאות

ארז און - מנכ"ל, בית חולים פוריה

נועם יהודאי - ד"ר, סגן מנהל, בית חולים פוריה

אמיתי הוברמן - ד"ר, מנהל המחלקה השיקומית הגריאטרית, פוריה

שמעון סבח - מנהל אדמיניסטרטיבי, פוריה

יוסי מלכה - פרויקטור של מרכז השיקום, פוריה

סלמאן זרקא - מנכ"ל, בית חולים זיו

איריס לייטסדורף - ד"ר, סגנית מנהל, בית חולים זיו

אריה ביתן - מנהל סיעוד, בית חולים זיו

חיים טל - מנהל אדמיניסטרטיבי, בית חולים זיו

יהודית כהן - אחראית שעת חירום, בית חולים זיו

אכרם בריק - מנהל השירות האמבולטורי, בית חולים זיו

נעה בן שבת

מיכל דיבנר כרמל

דור משיח – איטייפ

רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.

סיור בבית החולים זיו ובמרכז הרפואי צפון (פוריה)

יוני משריקי, יו"ר הוועדה. הסיור מוקלט לצורך הוצאת פרוטוקול. אני פותח ברשותכם לכבוד האכסניה. אדוני המנכ"ל, אנחנו מכירים תקופה מסוימת. ואני רוצה להביא לידי ביטוי, בפני החברים, בוודאי חברי הוועדה שמכירים. לשים על השולחן את המסירות הגדולה שלך. אנחנו נפגשנו בכמה צמתים, ובכל הזדמנות ראיתי את האכפתיות. אתה לא סופר מרחק ולא סופר זמן. כשיש צורך לבית החולים, כשיש אמירה שהיא חשובה מול הוועדה או מול אנשי המשרד, מוצאים אותך עומד ראשון בחזית מולנו.

כמובן שזה מוסיף המון מחויבות לנו כחברי הוועדה, כשאנחנו רואים מסירות כזו. אני הופתעתי מהמקום בו אנו נמצאים - חשבתי שהוא נותן מענה לחלק המזרחי של הצפון, של הגליל, אבל אני מבין שבהרבה מאוד תחומים, בית החולים נותן מענה לכל תושבי הצפון. ויש לזה משמעות בהקשרים שונים, אבל בעיקר בחובה שלנו כלפי אזרחי מדינת ישראל.

אני מודה לך על ההזמנה הזו, בשמי ובשם חברי הוועדה. אנחנו נרצה לשמוע ונשאל שאלות, ואני אומר לך ולצוות מראש. אנחנו מחויבים, אנחנו נפעל. אל תחששו להטריד אותנו בכל עניין, כי אנחנו גם פה בשליחות ציבורית, אבל לא רק. אנחנו מרגישים מחויבות אפילו ברמה האישית. אני לא אכנס לפרטים, אבל אני נזקקתי פה, עם הבן שלי, לטיפול לפני כמה שנים. אני לא חושב שאתה מכיר את הסיפור הזה. התארחנו פה באיזשהו מלון בטבריה. קרה מה שקרה, ונזקקנו פה לטיפול רפואי שתוצאותיו החיוביות ניכרות עד היום. יש לי הכרת הטוב ברמה האישית גם לבית החולים.

אנחנו שליחי ציבור. וכשליחי ציבור אנחנו מחויבים, תטרידו אותנו, אנחנו רוצים להיות פה, אנחנו נהיה לעזר. היית איתנו בישיבות שקשורות לנושא השיקום ולנושאים אחרים. אנחנו נהיה פה גם הלאה. אני גם דיברתי עם השר לפני שהגעתי לסיור. הוא מחויב לא פחות ממני. גם לענייני שיקום וגם לשאר העניינים. דיברנו קצת בכניסה, אבל ברשותך אני אתן לך להציג את הדברים. ולאחר מכן אנחנו כמובן גם נשמע שאלות ואת הדברים של חברי הכנסת.

ברוכים הבאים. אנחנו באמת מתרגשים מהביקור הראשון שלכם. ברוכים הבאים חברי הוועדה, חברי הכנסת הנכבדים. כבוד היו"ר. אנחנו נתחיל במצגת קצרה של המרכז הרפואי שלנו. חלקכם כבר מכירים, חלקכם זה הביקור הראשון, וחשוב לי מאוד להבהיר את אופי המרכז הרפואי, ה-DNA שלו ולמה אנחנו פה. למה אנחנו בכלל נמצאים כאן. ואני אשתדל מאוד, לאור האיחור, לעשות את זה הכי מהר שאפשר. אז תסלחו לי שאני ארוץ מהר, אבל אם יש איזו שאלה להבהרה, אז אנא מכם.

מילה אחת לפני כן, ברשותכם. נאחל מזל טוב למנכ"ל להולדת נכדו.

אז אני אשתמש גם בזכות הזאת כדי להציג את המרכז הרפואי. ואי-אפשר להציג את המרכז הרפואי בלי שנציג את האתגרים שאנחנו עומדים עליהם. כי אנחנו נמצאים בצפון מדינת ישראל, ולצערנו – לפי הנתונים שאתם מכירים, יש פער משמעותי בכל מדדי הבריאות, בין הצפון לבין המרכז במדינת ישראל. זה נכון גם לדרום. בכל המדדים, אם לוקחים את תמותת התינוקות ואת תוחלת החיים. את המעמד הסוציו-אקונומי הנמוך, ואנחנו יודעים שיש קשר הדוק בין מעמד סוציו-אקונומי לבין מדדי הבריאות.

רפואה פרטית - אין תחלופה פה, כמעט והיא לא קיימת. כלומר, התושבים פה סמוכים על הרפואה הציבורית. אין להם את האלטרנטיבה שקיימת במרכז, שגם משתמשים בה לא מעט. והם סמוכים על הרפואה הציבורית, ולכן חשוב שהרפואה הציבורית תיתן את המענה. התחלואה בצפון היא הרבה יותר גבוהה לעומת המרכז. ויש לנו - כמו שאתם יודעים - אוכלוסייה גדולה של לא יהודים, שלצערנו גם בכך אנחנו רואים הבדל במדדי הבריאות בין האוכלוסייה היהודית לבין האוכלוסייה הערבית, שמהווה פה נתח משמעותי.

על מנת להוכיח את טענותיי, יש פרסומים של משרד הבריאות על תמותת תינוקות, על תוחלת החיים. אבל לצערנו, כדי לתקן את הפערים מדברים על הקצאת משאבים, אנחנו רואים שבמדינת ישראל זה בדיוק ההפך. כשמסתכלים על המשאבים שניתנים כדי לתת את שירותי הבריאות במדינת ישראל, רואים בדיוק את המצב ההפוך. שהמשאבים הם נמוכים בצורה משמעותית בצפון לעומת המרכז. כלומר, אם נמשיך באותה השיטה, אנחנו לא נצליח לסגור את אותם הפערים. הפערים האלו רק ילכו ויתגברו. אנחנו רואים את זה בכל מדד - בשיעור מיטות האשפוז יחסית לגודל האוכלוסייה, בטיפול נמרץ, בעמדות ניתוח, במיטות שיקום. לגבי שיקום - אנחנו נקדיש לו נתח משמעותי בביקור שלנו - אנחנו מדברים על הצפון, כחמישית שיעור המיטות לגודל האוכלוסייה, כחמישית בצפון מאשר במרכז. זה נכון גם לשיקום גריאטרי, וזה נכון גם לשיקום ילדים שלמעשה צפונית לרעננה, הווה אומר בית לוינשטיין, אין למעשה שיקום ילדים במדינת ישראל. יש פער מאוד משמעותי.

מבחינת כח אדם - מספר הרופאים יחסית לגודל האוכלוסייה, מספר האחיות, ובכל במקצועות הבריאות. זאת אומרת, לא צריך להוכיח יותר את הטענות האלו. אבל יחד עם זאת, פה במרכז הרפואי הזה, אלה הנתונים. זה מה שיש. ואז אנחנו שאלנו את עצמו מה התפקיד שלכם'. מה התפקיד שלנו. תודה שדיברת עליי, אך הרוח הזאת מאפיינת מאוד את כל עובדי המרכז הרפואי, חברי ההנהלה שנמצאים פה. אנחנו פועלים מתוך אמונה מלאה בחזון שלנו. אנחנו רוצים לשנות את המציאות שקיימת, אני חושב שבשנים האחרונות אכן שינינו אותה, אבל עדיין הדרך ארוכה.

האמירה הראשונה שלנו, שאנחנו רוצים להיות הבחירה המועדפת על-ידי המטופלים. אנחנו רוצים שתושבי הצפון יגידו 'אנחנו רוצים לבוא לקבל טיפול במרכז רפואי צפון'. לא 'אם יש לי הזדמנות אני אסע לשיבא ולאיכילוב' – כבודם במקומם מונח. בתי חולים מצוינים. אני חושב שהתפקיד שלנו הוא להנגיש את השירותים המצוינים האלה גם בצפון. לא להתפשר על האיכות. אם אתה לא יכול לתת את זה מבחינת האיכות, אל תיתן אותה.

איך אתה יכול לתת, להנגיש את השירותים האלה? באיכות הראויה שאותה הוא מקבל מכל מקום אחר. איך נעשה זאת? נעשה את זה אם נהיה מצוינים. אם נוביל - בשירות הרפואי, במחקר, באקדמיה ובחדשנות. נושאים שאנחנו מתעסקים ומובילים בהם. בסופו של דבר יש לנו משימה - לצמצם את הפערים בבריאות. ומבחינתי, זה מה שמוביל אותנו.

מעבר לכך מאפיינים אותנו ערכי ליבה. ניתן לראות איך עברנו את האירועים האחרים - בהרמוניה, בשיתוף פעולה, ביחסים פשוט מדהימים. בתוך המרכז הרפואי. גם בינינו, גם מול המטופלים. ואני חושב שחלק מזה זה ערכי הליבה שמלווים אותנו - הענווה והחמלה והכבוד ההדדי והיושרה. וכמובן, כמו שציינתי, המצוינות.

אנחנו עושים פה שלושה דברים. אחד, אנחנו מצמצמים את הפערים. כולל בתשתיות, ואתם תראו חלק מהדברים – לצערי בעניין הזה, הפערים הם אדירים. למעשה, חוץ מהמבנה החדש של המרכז הרפואי והמיון, כל הבניינים שלנו למעשה לא עומדים בסטנדרט של רעידות אדמה. וכמו שאתם יודעים, אנחנו נמצאים פה בתוך השקע הסורי-אפריקאי. אף פעם לא הייתה איזושהי תוכנית לחיזוק של המרכזים האלה.

אנחנו מצמצמים את הפערים בכוח אדם, ואני לא מדבר על מספרים. אני מדבר על איכות של כוח אדם. איך נמשוך לפה את האנשים הכי טובים, את הרופאים הכי טובים, את האחיות הכי טובות כדי שבאמת ייתנו את השירות ויהוו מוקד משיכה לכוח אדם איכותי שיבוא בעקבותיו.

פער וזמינות – הבאת שירותים לצפון שלא היו קיימים על מנת שנהיה נגישים. למדנו שברגע שאתה לא מנגיש את השירותים לתושבים, הם פשוט לא מקבלים אותם. ויחידים שיש להם את אפשרות - נוסעים למרכז. הם גם הולכים לרפואה הפרטית. לא מדובר ברוב האוכלוסייה כאן. רוב רובה של האוכלוסייה שמתגוררת כאן, אם לא ננגיש להם, אם לא נביא את השירות, הם לא יקבלו אותו. בעיננו מדובר במשימה לאומית. אבל אנחנו לא מסתכלים ברמה הלאומית, אנחנו רוצים לעשות את השינוי אצלנו.

מבחינת בית החולים אנחנו מרכז רפואי כללי, 383 מיטות ברישיון, מעל 1,500 עובדים. למעשה המעסיק הגדול באזור - בכמות העובדים ובהשכלת העובדים, ובהחלט אנחנו גורם מאוד משמעותי מבחינה תעסוקתית וחברתית פה באזור שלנו. התמהיל הרב גוני של העובדים, אנחנו מרכז רפואי אקדמי. אנחנו מצטיינים בתחום האקדמי, אנחנו בית החולים שהכי נדרש על-ידי הסטודנטים של הפקולטה שלנו, מבין בתי החולים שמשתתפים, והסטודנטים רוצים לבוא אלינו כי הם מקבלים פה את מה שהם צריכים בצורה טובה. ובעיקר הגורם המוביל אותנו, שמושך אותנו קדימה, זה מרכזי המצוינות שלנו.
זה לא רק 'הבאנו שירות', ויש לנו לא מעט שירותים שהבאנו. כמו כולם. מערך הפנימיות שלנו- הוא כמו אצל כולם. מערך הילדים שלנו - חיזקנו אותו מאוד. אבל למעשה סגרנו פערים. והבאנו אותו להיות הסטנדרט המקובל.
מעבר לכך, פיתחנו מרכזי מצוינות ברמה הלאומית והבין-לאומית, מרכזים מובילים. הם מאפשרים לנו לחזק גם את התדמית שלנו, ותדמית זה דבר חשוב בייחוד שהתדמית לפני כן לא הייתה טובה. איך משנים תדמית? לא רק גם בעיני התושבים, גם בעיני מרכזים רפואיים אחרים. כשיורם וייס ועופר מרין, אומרים 'וואו, מה אתם עושים שם בצפון', זאת אמירה. ולשם אנחנו מכוונים.
מעבר לכך, מבחינתנו מצוינות היא לא רק בשירות הרפואי, היא גם במחויבות, בתהליכים שאנחנו עושים. הנה הסקר של הקשב הארגוני של החטיבה, שזכינו במקום הראשון, שמעיד על מחויבות של העובדים למרכז הרפואי שלנו. פרסים גם בתחום השירות, בליגות הגבוהות ביותר בתחום השירות של מדינת ישראל וכן הלאה. מדדי האיכות וכדומה.
יש לנו היום את מערך הקרדיו-וסקולריים המוביל במדינת ישראל. אנחנו קיבלנו לפני חודשיים אישור לעשות "אלבד", מרכזים בודדים היום בארץ מסוגלים לעשות את זה, וצריך להוכיח רמה מאוד גבוהה של יכולות כדי לקבל את האישור הזה, ואנחנו קיבלנו, ואנחנו נתחיל.
אנחנו מרכז אקמו אזורי, אנחנו מביאים לטיפול אקמו מחיפה ומהילל-יפה ומצפת, ולכל מקום שצריך אנחנו מגיעים ומקבלים אותם. ואנחנו עושים ניתוחי לב. למעשה היחידים בצפון שיש להם את היכולת של ניתוחי לב ופעולות אנדו-וסקולריות מתקדמות. כשאני אומר 'צפון', אני שם את חיפה בחוץ. כשאני אומר 'צפון', בהחלט חיפה, כל הדברים האלה קיימים, אבל לצערנו לא מעבר לכך.
בתחום השבץ המוחי, יש לנו היום יחידה לשבץ מוחי מהמתקדמות שיש. יש לנו יכולת צנתורי מוח, אנחנו אחד משלושת המרכזים בצפון שיש להם יכולת צנתורי מוח, זה אנחנו, נהריה ורמב"ם. אנחנו מכסים אחד על השני. ואפשר לומר שבשנה וחצי שהיחידה הזאת פועלת, אנחנו מצילים חיים. זאת אומרת, אנשים שכנראה לא היו שורדים לפני שהייתה היחידה הזאת, בגלל לוחות הזמנים, המשמעות שלנו לקבל ולהעביר למקום אחר זה שעתיים. זה העיכוב, והוא קריטי. אנחנו הצלנו חיים של אנשים. בשבוע האחרון, אני חושב שיש לנו שלושה מקרים דרמטיים של אנשים שהחזרנו אותם לפעילות מלאה. בהחלט זה מרכז מצוינות שאנחנו פיתחנו פה, והוא משרת את הגליל המזרחי. דיברנו על שטח. גליל המזרחי רמת הגולן, אבל אנחנו גם מכסים על המרכזים האחרים. במידה ואין שם מצנתר, מעבירים לנו. אתמול קיבלנו מהעמק.
חיזקנו את מערך הילדים. הבאנו אותו למצב טוב. המון ממה שהיה פה – שירותים לא היו. מערך הילדים השלמנו אותו למעשה. יש לנו טיפול נמרץ ילדים, יש לנו כירורגיית ילדים. זאת אומרת, היום ילד שמגיע לפה – רוב רובם של המקרים, אנחנו יכולים לתת לו את הטיפול המלא וחלילה לא להעביר אותו יחד עם המשפחה שלו לרמב"ם או לבית חולים אחר.
מערך האם והילוד תמיד הוביל אצלנו, וממשיך להיות כזה. אנחנו מהמובילים היום בתחום של כירורגיית ראש וצוואר, אנחנו עושים ניתוחים מיקרו-וסקולריים, מהמרכזים הבודדים בארץ שעושים את זה. ולמעשה היחידה שלנו משרתת את כולם. המנתחים שלנו נוסעים גם לברזילאי כדי לנתח שם ולעזור להם בניתוחים. בהחלט מרכז מוביל בתחום האונקולוגיה של ראש צוואר. בזכות היכולות, בעיקר של המיקרו-כירורגיה.
רפואת ריאות לא הייתה פה בכלל. והיום מרכז שיקום ריאות היחיד בצפון הוא אצלנו. זאת אומרת, לא היה בצפון שיקום ריאות. אלו דברים מדהימים. והיום לשמחתנו יש גם אצלנו.

זה התפתח בתקופת הקורונה?

זה לא התפתח בעקבות הקורונה. קצת אחרי. אבל בהחלט כן. אופיר כץ שבמרכז השיקום סייע לנו מאוד. יש לנו ניתוחי חזה. בכלל תחום הריאות מאוד התקדם. יש מכשיר שנקרא 'אי-באס', שהוא מכשיר שעושה רפואת ריאות פולשנית. אנחנו היחידים בצפון שיש להם את המכשיר הזה, וזה מאפשר לנו באמת לעשות אבחנות וטיפולים מתקדמים מאוד.

מערך עיניים מאוד משמעותי, כירורגיה כללית. בעיקר בתחום ניתוחי הרובוט שאנחנו מהמובילים בתחום הזה. ותחום מאוד ייחודי של ניתוח לימפה אנחנו מרכז ארצי, וגם ביקשנו למעשה את האישור של משרד הבריאות להיות מוכרים כמרכז ארצי, ואנחנו מקבלים למעשה מנותחים מכל הארץ. דיברנו על המקום שלנו, זה לא רק מהצפון, ויש תחומים שאנחנו ממש מקבלים מכל הארץ.
אנחנו מרכז טראומה אזורי. מקדישים זמן לתחום האקדמיה, המחקר והחדשנות. יש לנו מעבדות מחקר מדהימות - אנחנו עושים מחקר, תואר ראשון, תואר שני ותואר שלישי לתושבי האזור. אנשים שאתה שואל אותם, אתה אומר להם 'אם לא הייתה לכם האפשרות לעשות פה את התואר השלישי שלכם, מה היית עושה?'. תושבת טבריה אומרת 'כנראה שלא הייתי עושה'. ברגע שיש לה את היכולת הזאת, אז היא פשוט עושה את זה.

ובהשמה אחר-כך הם מגיעים לכאן?

ואחר-כך הם נשארים אצלנו. לפחות שתיים השארנו. אני מקווה שתהיה לנו את היכולת להשאיר - - - .

בוא נדבר באחוזים. זה קורה? הם נשארים פה?

הם נשארים פה. כי יש התפתחות בצפון של סטארט-אפים. יש התפתחות, אנחנו רואים את זה, של חדשנות. של מוקדי מחקר. בתל-חי אנחנו רואים את זה. אנחנו רואים את זה בכמה מקומות. 'מיגל' הוא מרכז מצוין של חדשנות. אבל הוא צריך את האנשים. הם לא יודעים להכשיר אותם. אנחנו אלה שצריכים להכשיר אותם.

אז כמה באחוזים נשארים?

לצערנו רובם עוזבים. צריך להגיד את זה.

פריפריה. אלו הפערים שאנחנו מדברים.

היכולת שלנו להציע להם מאוד מאוד מצומצמת. דיברנו על אחד, שניים. איפה המסות? הייתי רוצה לדבר במסות. ההצלחות שלנו הן הצלחות של בודדים. בסופו של דבר המרכז הזה, הכיוון שהוא הולך אליו זה להוות מרכז-על.

מה חסר לכם?

בית החולים הכללי, דיברתי עליו עד עכשיו ואנחנו בדרך הנכונה. מרכז השיקום – לסיים את הבנייה שלו, לאייש אותו ולהפעיל מרכז לבריאות הנפש. למעשה אין מרכז לבריאות הנפש - בגליל המזרחי וברמת הגולן. בצפון יש, אבל לצערנו כולם על שפת הים התיכון. בעכו, בחיפה.

אלו שתי הקטגוריות החסרות בשביל מרכז-על?

נכון. מרכז לבריאות הנפש – יש כבר החלטה של משרד הבריאות שמזור נסגר, והוא צריך להיסגר ולעבור. רובו יעבור לבית חולים נהריה. שליש ממנו יבוא לפה, ואנחנו נפתח פה מרכז לבריאות הנפש. היה פה השר משה ארבל בביקור הקודם שלו, והקצה תקציב לתכנון של המרכז לבריאות הנפש. אנחנו סגרנו את הפרוגרמה. מינואר 2023 הפרוגרמה מחכה להיכנס לתכנון. אז הוא הקצה את התקציב. אני חייב להגיד שלאור מה שקרה, יש עמימות האם התקציב עדיין נמצא. מדובר פה ב-3,2 מיליון שקל השנה. סה"כ 5 מיליון שקל.

של תכנון?

של תכנון. זה כל מה שאנחנו מדברים. 3,2 מיליון שקל כדי לצאת למכרזים לתכנון. וצריך לבחור מנהל פרויקט. אורי יודע את זה, הוא מכיר את זה, רק אומר לי 'ארז, עוד לא ברור לי איפה הכסף'.

דווקא עכשיו אנחנו נמצאים בעולם - - - של בריאות הנפש. אני חושב שדווקא עכשיו יש הזדמנות, הפוך, העמימות הזאת יכולה להתפרש כהזדמנות.

היינו רוצים את עזרתך. האירוע הולך להיות שיקום ובריאות הנפש. זה הולך להיות אירוע מדהים. אנחנו רוצים להקים פה מרכז לבריאות הנפש, מחלקות סגורות – זה לא מחלקות פתוחות. מחלקות סגורות, לא כל מרכז מתנדב לזה. אנחנו חושבים שזה נכון שהוא יהיה חלק ממרכז רפואי כללי. חלק מאיתנו, מודל שיבא אם אתם מכירים אותו. זה המודל הנכון, לא מרכזי בריאות הנפש עם הסטיגמה והבידודים שלהם. חלק ממרכז. שהמיון של בריאות הנפש יהיה יחד עם המיון הכללי, יישב יחד איתו. לשם אנחנו הולכים. זה החזון שלנו, ואנחנו נשמח מאוד לסיוע בזה.
זה המרכז הרפואי שלנו ב-2025. אנחנו בתהליכים של אישור של התב"ע. כולל ההרחבה של כל החלק הצפוני. למעשה זו תוספת למרכז הרפואי שלנו.

אני לא מצליח להבין. החלק האפור זה מה שקיים?

האפור זה מה שקיים. כל השאר זה בנייה חדשה. פה בריאות הנפש, זה מרכז השיקום – כבר הוא מופיע באפור, הוא כבר נמצא. אלה דברים שיישארו. יש עוד מבנים היו במרכז הרפואי שייהרסו. אלה המבנים שיישארו, וכל החלק הזה זה חלק חדש שאמור להסתפח למרכז הרפואי. לשם אנחנו מכוונים. לשם אנחנו הולכים.

איזושהי מילה על מיגון של המבנים?

כן. אני מגיע לזה. כמה מילים על מרכז שיקום לצפון. דיברנו עליו, חשוב לי שניכנס לאווירה הזאת.

(הקרנת סרטון).

אז דיברנו על המציאות ועל החלטת הממשלה. זה מה שיהיה אצלנו - 162 מיטות שיקום גריאטרי, נוירולוגי, אורתופדי, ילדים. שיקום יום ילדים, אשפוז יום שיקומי הכולל בריכה טיפולית, שיקום לב ושיקום ריאות. ולא פחות חשוב, מרכז הכשרה. אני רוצה שפה יהיה מרכז הכשרה בתחום השיקום של צפון מדינת ישראל. לשם אנחנו הולכים.

בכל הצפון אין עוד מרכז שיקום?

אין מרכז שיקום.

אתה יכול לדבר גם על סכומים? מה יש לך בינתיים?

אנחנו בונים את הבניין. אני אראה לכם. כרגע התוכנית היא להתחיל לפתוח את המחלקות בסוף 2024. אנחנו רוצים מאוד להקדים את זה בחצי שנה. להשאיר את המבנה הנוכחי, להזיז אותו חצי שנה אחורה. מבחינת הבנייה, יש לנו את התקציב - סדר גודל 300 מיליון שקל על הבינוי. יש קבלן שעובד. אנחנו רוצים למצוא רק להקדים את זה. אנחנו צריכים לקלוט כ-400 משרות כמו שמצוין פה. קיבלנו אישור לקלוט את ה-30, ותודה על כך. אנחנו חייבים כבר בתחילת 2024 להמשיך בקליטות. בשביל זה אנחנו צריכים את התקנים, להפשיר את התקנים. באישור האוצר. וכמובן באישור הנציבות. וההחלטה הזו צריכה להיות כבר עכשיו. זאת אומרת, אם אנחנו רוצים להתחיל גיוסים בינואר, התהליך צריך כבר להתחיל עכשיו.

הצטיידות, סה"כ אנחנו מדברים על 42 מיליון שקל הצטיידות.

הסכום שהובטח לכם על-ידי משרד הבריאות, מה שדיברנו בוועדה.

אנחנו סה"כ צריכים כ-45 מיליון שקל להצטיידות. אושר - 25 מיליון, מתוכם ממש קיבלנו אישור כתוב ל-12.5 מיליון עם הבטחה שה-12.5 מיליון הבאים יהיו בינואר. זו ההבטחה כרגע. חסר לנו, כמו שאתם רואים, עוד. אני בטוח, אנחנו עושים גם מאמצים, אנחנו לא רק סומכים על המדינה, אנחנו עושים מאמצים להמשיך ולקבל גם תרומות כמו שאתם מבינים. חצי מהבניין, זה מתרומות.

300 מיליון זה לא מהמדינה?

חצי ממנו. אנחנו השגנו תרומות, בהחלט אנחנו עובדים. ואני חושב שמה שחשוב זה המסר - אחד, זה מרכז שיקום, שזה הבסיס. זה מה שאנחנו צריכים. אבל המשמעות של מרכז השיקום לאזור, הוא הרבה מעבר לכך. אם אנחנו נצליח להביא עשרות של משפחות מהמרכז שיעברו לצפון - יחיו פה, יגורו פה, יחזקו אותו. אני חושב שהשגנו הרבה מעבר למשמעות של השיקום.

המבנה הזה הוא ממוגן?

יש לו שטח ממוגן. אנחנו נראה לכם.

כמה מיטות יהיו בשטח הממוגן?

120 מיטות. זאת עוצמה. אנחנו שם, אנחנו נראה לכם. זו בהחלט עוצמה מעבר למה שיש לנו, ואני אתייחס עכשיו לנושא המלחמה. זו תמונה שצולמה מעל המרכז הרפואי שלנו - יירוט מלבנון. אתה שואל למה אנחנו צריכים להתגונן? הזירה שלנו זה הגבול הסורי. אנחנו 20 ק"מ מגבול סוריה. רמת הגולן זה ממש מולנו - 20 ק"מ. אם תיפתח החזית הסורית, ויש האומרים שזו שאלה של מתי תיפתח, אנחנו נהיה בית החולים הקולט. זה המתאר הראשון.

המתאר השני זה המתאר של חזית צפונית, שכל הגליל למעשה יכוסה בטילים, כולל האזור שלנו. אלו שני המתארים שאנחנו מכינים את עצמנו אליהם.

דיברנו על מצוינות ועל מה שעשינו. אחד הדברים שלא דיברנו עליו, הוא נושא המיגון שמבחינתנו הוא נושא מרכזי בכל תוכניות הפיתוח של המרכז הרפואי. במקביל לפיתוח ולתוספת שירותים, כל שירות שפיתחנו אמרנו 'איך אנחנו עושים - - -'. כל הרשימה שאתם רואים פה, לא היו לפני מספר שנים.

אנחנו דאגנו שכל מה שאנחנו עושים, אנחנו נתמגן. כאשר אף אחד לא דיבר, וכולם אמרו 'הנה שלום', אנחנו אמרנו 'לא'. אנחנו חושבים על המלחמה. ואנחנו מיגנו את עצמנו בצורה יחידנית. זאת אומרת, כמו שאמרתי, לא הייתה פה תוכנית מיגון של בית החולים. זה דברים שאנחנו החלטנו לעשות אותם וכיוונו אליהם, והיום ממוגנים - חדרי הניתוח, המיון, מכון הדיאליזה, ה-CT.

זה נשמע כאילו שהם חשבו מראש על הרבה דברים שאחרים לא חשבו.

אנחנו עשינו שיעורי בית. לא חיכינו.

מבחינת המיגון - לגבי חיזוק לעמידה ברעידת אדמה.

על הפנים.

מה שממוגן הוא גם נותן מענה באיזשהו מקום - - -.

נכון. סה"כ בית החולים הוא חמישה מבנים. אף אחד לא עומד בסטנדרטים. אין לנו תוכנית למיגון נגד רעידות אדמה. מה חסר לנו, מה לא הספקנו, לא הספקנו את בניין המעבדות שלנו.

יש דברים שאנחנו לא יכולים לדבר בישיבה שהיא לא חסויה. אפשר לראות במצגת.

אלה הדברים. מעבר לכך ברמת המוכנות מ-7 באוקטובר. אנחנו נראה לכם את השטחים המוגנים שלנו. אנחנו מאוד מאורגנים, אנחנו יודעים בדיוק מה אנחנו עושים שתהיה "השריקה". אנחנו משערים שהתהליך ייקח בין 10 ל-12 שעות. אני אומר 'משערים', כי לא באמת תרגלנו את זה בצורה מלאה. אנחנו עושים מדגמים, אנחנו עושים סימולציות. אנחנו משערים שזה הזמן. גם מניסיונם של בתי חולים אחרים כמו ברזילאי, למדנו מה הם עשו. עשינו תרגולים וסימולציות.

12 שעות בשביל?

להוריד את כל בית החולים לשטחים הממוגנים.

אפילו את מטה החירום, כולל הביצוע - - -

זה לא חייב להיות. יכול להיות שבשלב הראשון אנחנו רק נפנה קומות עליונות. בהתאם לאיום, יש לנו תסריט. היחצ"ב שלנו מגויס, 36 חיילים. ר"מ 2 שלנו מגויס. יש לנו צוות כוננות של המרכז הרפואי שאוחזים בנשק. מעבר לכך, היחצ"ב שלנו קיבל נשקים ארוכים, עשה מטווחים. אנחנו בהחלט עשינו שיעורי בית, ואנחנו מוכנים למה שאנחנו צופים. מן הסתם, אף פעם אנחנו לא מוכנים למה שאנחנו לא חושבים.

הפעלנו שמרטפייה וסגרנו אותה ברגע שמערכת החינוך חזרה לעבוד. הרבה פעילות אנחנו עושים לאנשי המילואים שלנו ולמשפחות שלהם - מתנות, שיחות חיזוק. המון פעילויות שאנחנו עושים. גם אנשי מילואים שלנו וגם משפחות שלנו שיש להן אנשי מילואים.

בצער רב היו לנו לא מעט משפחות ועובדים שבני משפחתם נרצחו באירועים. וגם לזה הקדשנו תשומת לב רבה. יש לנו מרחב חוסן לילדים. חדר שמרוהט בצורה יפה, יש שם משקפיים של מציאות מדומה. זה חשוב להרגעה ולהתמודדות עם המתחים החברתיים שיש לנו במרכז הרפואי. בסה"כ אנחנו עושים את זה בצורה יוצאת מן הכלל. אנחנו מתנדבים בחקלאות ובקטיף. זו יוזמה של החטיבה שאנחנו חלק ממנה.

דודו דגן מחטיבת בתי חולים של משרד הבריאות. כל מה שארז תיאר, יחד עם שורת האנשים כאן וגם שם – אנשים מדהימים וצנועים. הישגים מופלאים שארז ואנשיו עשו בכוחותיהם. המשרד תומך ועוזר, אנחנו כחטיבה וכו'. מקום כזה שממוקם איפה שהוא ממוקם. א', הוא תחת איום. יש חיזבאללה וסורים, וגם מלבנון. מצוינות מדהימה, עושים פה כירורגיית לב וחזה ברמה ארצית. צנתורי מוח. זה ממש ראוי לציון. אז ציין את זה ככה בקטנה, זה מרכז מצוינות שזכה למקום ראשון במדדי איכות של משרד הבריאות. אני לא זוכר כמה שנים ברצף.

יש פערים חד משמעית. ארז הציג את זה. פערים בציוד. ויש אתגר גדול להביא את האנשים שיהיו פה באזור, זה לא מטרופולין כמו תל-אביב, שכולם רוצים להיות שם. אז יש פה מצוינות, ומצד שני תפקידנו כמשרד - לתמוך. לתמוך בתמריצים, בהחלטות ממשלה. עובדים על זה.

אתה יכול להתייחס לפערים התקציביים בנוגע לבריאות הנפש, שהציף פה המנכ"ל. האם יש לכם כבר היום איזושהי תוכנית לתת דגש על זה?

ארז ציין את זה – התוכנית קיימת. אנחנו צריכים להשקיע את ה-2, 3 מיליון שקל האלה. אנחנו עובדים על זה ברמה של המשרד. יש שאלה של תקציב שהוא תקציב פיתוח וכו', ואם הייתי יכול להעביר ממקום אחר, אז היינו עושים את זה. אבל עובדים על זה. - - - אירוע שצריך לקדם אותו.

חשוב לי שתדע שהמשרד אמור להציג ביום שני לוועדה את התוכנית הלאומית לבריאות הנפש. אני חושב שאנחנו נמצאים באירוע שהוא אומנם אירוע קשה, אבל זה גם אירוע שהוא הזדמנות. ויכול להיות שבתוך תוכנית כזו שתושקע בה כל-כך הרבה כסף, אנחנו מקווים, יהיה אפשר כבר להתחיל להניע את התהליכים האלה. זו הזדמנות להניע תהליכים באופן מהיר.

אז זה דבר אחד. דבר שני, בטח תשאל על ההצטיידות. אז יש את שתי הפעימות של 12 וחצי, תגיע גם הפעימה השנייה. אנחנו עובדים על הסיפור של הפעימה השלישית, אבל אין לי כרגע אמירה. אנחנו צריכים בסוף את משרד האוצר, ואת השורה.

אני רק רוצה שלא תהיה מגבלה תקציבית. אם הוא יכול להגדיר לוחות זמנים.

אנחנו רוצים להקדים. מחצית 2024.

זו פונקציה של כסף, נכון?

נכון. ככל ואפשר להקדים, אנחנו - - -.

אנחנו מבינים את המשמעויות של שיקום בתקופה הזו, קיימנו ישיבות על הנושא הזה. זה לא סוד. אפשר לדבר כאן בצורה גלויה. המשרד מכיר, המדינה מכירה את הצורך הזה כרגע. אנחנו נקיים ישיבות מעקב, גם בוועדה אצלנו אנחנו מתכוונים לעשות ישיבות מעקב. זה נושא שאנחנו לא נוריד את הרגל מהגז ממנו, אני רוצה שתדעו את זה. זה חשוב לנו מאוד.

יש לי שאלה. המתמחים שמגיעים לפה, ואמרתם שבאחוזים קטנים הם נשארים. אתם שואלים אותם איזה תמריצים יכולים לגרום להם להישאר?

בהחלט כן. בואי ניקח את הרופאים. דיברנו ארוכות על מקצועות הבריאות. אנחנו עושים תהליך משותף איך אנחנו נביא תמריצים למקצועות הבריאות של מרכז השיקום. עד לפני ארבע שנים היו תמריצים לרופאים. זה נקרא 'מענקים'. זה התחיל ברופאים מתמחים, אחר-כך רופאים בכירים.

זה עזר?

בוודא שזה עוזר.

אתה יכול לתת לנו תמונת מצב מבחינת אחוזים – מה היה כשהיה את התמריצים הללו ומה קורה היום?

היו שני מהלכים של תמריצים. כשאומרים 'תמריצים', כולם נזכרים ב-2011, כשנתנו תמריצים לכולם. כל מי שאמר 'אני בא לפה', הוא היה בא לעבוד – עם תמריץ או בלי תמריץ, הוא היה בא לפה. ונתנו לכולם. וזה היה בזבוז משווע של כסף.

אחר-כך אנחנו עברנו למודל אחר, בעיקר של רופאים בכירים. שאנחנו בוחרים אותם. אנחנו אומרים 'זה מצוין'. צריך להוכיח את המצוינות שלו, זה לא אני אומר מצוין. הוא בא עם CV, עם הוכחה, הוא בא לעשות פה שינוי. אז זה מתאים. אז אמרתי, ואני חוזר על זה. אף אחד לא בא בגלל התמריצים. הוא בא בגלל העניין המקצועי, בגלל סביבת העבודה שלו, בגלל האקדמיה, בגלל המחקר. אבל המענק והתמריץ הוא גורם תומך.

היו תמריצים, היו 500,000 שקל, תמורת זה שהוא מתחייב ל-5 שנים. 100,000 ברוטו לשנה, 50,000 נטו. ברור לכם שמישהו שגר במרכז, עכשיו הוא עובר לצפון ומעביר את המשפחה שלו ומוותר על הקליניקה הפרטית שלו במרכז. ועל העבודה אחר-הצהריים באסותא. זה בקושי מכסה את ההוצאות שלו. מוכר בית, קונה בית. מסגרת לילדים.

ופה אין פרטי, כי הסוציו נמוך. אנשים לא באים לרפואה פרטית.

אני שמעתי מה כן. מה לטעמך כן יהיה?

מענקים ספציפיים לאנשים שאנחנו - - -. לא מגיע. נותנים מכסה, זה היה בסדר. קובעים מכסה ויחד עם הנהלת - - -, באישור של הממונה על השכר. הכול אנחנו עושים באישור של הנציבות, באישור של המשרד. הכול בשקיפות. אבל זה צריך להיות פרטני. לא רוחבי. לא כולם מקבלים, כי זה בזבוז כסף. עשינו את זה, אפשר.

מתי עשו את זה? ומה קרה מאז?

יש פה את נציג האוצר. הוא יוכל להגיד לך מתי, או מה התמריצים. אנחנו מבינים שכוח אדם בעולם הרפואה בפריפריה, הוא מונע מכמה - - -. הזכרת כמה דברים, אבל בסוף אתה צריך תעסוקה לבן או לבת הזוג שלו. הוא צריך גני ילדים ברמה גבוהה, בית ספר ברמה גבוהה. הוא צריך שתהיה לו תרבות, חוגים וכו'. הוא צריך מעטפת שלמה של כלים בשביל לעזוב את חיי הנוחות שיש לו במרכז כדי להגיע לצפון ולפריפריה.

מי שאין לו אידיאולוגיה – רפואית או אחרת – הסכומים האלו לא ישנו את המציאות. זה הרבה מעבר לזה. לכן כל הזמן שרים וראשי ועדות, תמיד דיברו על צמצום פערים. אנחנו לא זוכרים שהייתה איזו בשורה של תוכנית לאומית גדולה שנתנה מענה לכל המעטפת הזו שאני מדבר עליה. בעיניים שלכם, אתם גם מזהים את מה שאני אומר כרגע? זאת אומרת, התוכנית צריכה להיות עם סל-כלים גדול שנותן לאותו רופא, וכל מי שעוסק במקצועות הבריאות – איזושהי דחיפה לבוא לפה?

- - - מענקים, האימפקט היה משמעותי יותר. כשאנחנו מדברים כחלק מתוכנית. כחלק ממצוינות, כחלק מקהילה. יש הרבה מאוד תוכניות. משרד הבריאות מתמחה בזה, בליצור את הסביבה שבה רופא הוא גם בן אדם עם משפחה, עם סביבה תומכת, עם הצוות. השכר זו התוספת. זה לא הבסיס שיביא את האדם.

הרבה מהם מגיעים עם אידיאולוגיה, אבל גם עם ילדים ועם צרכים. והדבר הזה לא יעבוד. אנחנו באים ומביאים את הפן שלנו, שזה השכר. זה למקסם את האימפקט של הכסף, זה לא רק עניין של בזבוז כספי ציבור. העניין שכשאתה נותן לכולם מענק, זה כאילו לא נתת לאף אחד. העניין של לנעוץ את המקומות שבהם המשמעות היא הגבוהה ביותר, כדי לתת את השירות הטוב ביותר, כדי לאפשר למקומות להתפתח כחלק מזה, כחלק מהעבודה שמשרד הבריאות עושה, כחלק מתוכניות המצוינות המקיפות.

שמי יוסי מלכה. גר במצפה נטופה, במקור מקריית שמונה. כרגע משמש כפרויקטור של מרכז השיקום. אני נמצא פה בסה"כ שנה ומספר חודשים, וכל מעייניי נתונים לסיפור של מרכז השיקום. ואני מאוד אוהב את הגישה של הנהלת בית החולים, היא לא מתקרבנת אלא פשוט עושה. לוקחת יוזמה, עושה, מביאה מהגורן ומן היקב משאבים, נעזרת במה שאפשר. לא מתבכיינת. אבל יש גם מגבלות לבית חולים ממשלתי. בית חולים ממשלתי הוא לא כל יכול. בית חולים ממשלתי בפריפריה הוא בוודאי לא כל יכול. ותקציבי משרד הבריאות בתחילת השנה היו תקציבים 'בעייתיים' בלשון המעטה.

אנחנו עברנו קו פרשת מים ב-7 באוקטובר. קו פרשת המים אומר 'עברנו אירוע מאוד מטלטל וקשה'. המסקנה היחידה שאנחנו יכולים לגזור ממנה זה איך אנחנו צומחים ממנה. איך אנחנו מתחזקים, מפיקים לקחים. יש הסכמה רחבה שתחום השיקום ובריאות הנפש הם התחומים שצריכים חיזוק. יש הבנה שכנראה החזית הצפונית עומדת לפתחנו. ואם לא, אז ליד הגבול לא יגורו יהודים. ויש הבנה אפילו על התאריך שבית החולים צריך להיפתח, או מרכז השיקום צריך להיפתח. בספטמבר 2024. ויש לזה נגזרות. בניין – לא מספיק. במשימה הזאת זה הדבר הכי קל. עלות הבניין, 300 מיליון שקל, זה פשוט. כאשר יש בניין, יש מוטיבציה.

יש צורך באנשים איכותיים כדי להפוך את זה למשהו ממשי וקונקרטי, ולפרויקט שנותן מענה אסטרטגי לאזור. צריך להביא הנה מומחים ומנהלי מחלקות. אני מחזיק נייר רשמי של משרד הבריאות מה-11 ביולי. לפני ארבעה חודשים. משרד אגף תכנון ואסטרטגיה אומר "בשנת 2022, מתוך 1,300 מומחים חדשים, הוכשרו 11 מומחי שיקום בלבד". מדינת ישראל. באזור הצפון נשארו אפס מומחים.

רופאים זה חלק מהסיפור, ושיקום מקצועות הבריאות הוא קריטי. אז בוא נראה, נייר של אגף תכנון ואסטרטגיה: "קיים מחסור ארצי". זה אומר שהמחסור בפריפריה הוא הרבה יותר קשה. "1,900 פיזיותרפיסטים ברמה הארצית, 2,100 מרפאים בעיסוק וקרוב ל-2,700 קלינאי תקשורת".

אנחנו יודעים את זה. כאשר הבן שלי היה צריך קלינאית תקשורת, הוא חיכה שבעה חודשים. בסוף הוא טופל באופן פרטי. תשמע את משרד האוצר, תשמע את משרד הבריאות. כולם מבינים עניין. הפער הוא בין היכולת לדברר את זה ולהגיד 'יש בעיה', לשבת ולקבל החלטות.

אדוני יושב- הראש, אנחנו חודשים מנסים לקבל תשובה פשוטה. אני עובד על מעטפת. בשביל זה הביאו אותי. תשובה לבן או בת הזוג, גייסנו את החטיבה להתיישבות לטובת מגורים, זמנים ולא זמנים, מנהל מקרקעי ישראל איתנו. כל העולם ואשתו מוכן. הרכיב הזה שחסר לנו, שבלעדיו לא ייקרה. הם לא יבואו. הם לא יבואו רק בגללו, אבל אם הוא לא יהיה אז הם בוודאי לא יבואו. זה הסיפור של המענקים והתמריצים. אנחנו כבר חודשים מסבירים ומנהלים עם משרד האוצר שיח, עם משרד הבריאות, ועם נציבות שירות המדינה. המון רצון טוב. אני לא אומר לך שלא. יש המון הבנה מעמיקה של הסוגיה, אין החלטות. עוד דיון, עוד הבהרה.

"אם תביאו מרפאה בעיסוק משיבא, אז זה יוצר לנו בעיה בשיבא. או בהדסה". אתם רציניים? על מה אתם מדברים? גם אם נאייש ונביא רק מהמרכז, זה לא מדגדג את כוח האדם שיש שם. החמירו את הבעיה, אתם צריכים להבין. מדינת ישראל, בצדק, הייתה צריכה מיטות שיקום. אז היא נתנה אישורים לבתי חולים במרכז לפתוח מיטות שיקום, כי יש חיילים וצריך לשקם. מעולה, ככה מדינה מתנהגת.

זה אומר לגבינו שאם היינו צריכים תמריץ X בשביל להביא את הרופא, נצטרך X פלוס 10. כי ברור שהוא יעדיף להישאר במרכז. יש לו עכשיו עוד מיטות, ועוד קריירה ועוד תמריצים ותאגידים ליד בתי חולים שיודעים לשלם הרבה מאוד כסף לרופאים. למי אתם מחכים? הרי אחרי שנקלוט את הרופא, את האחות ואת מקצועות הבריאות, אנחנו צריכים לשלוח אותם כמה חודשים להכשרה. הם יצטרכו להיות בבית לוינשטיין או בשיבא, ולעבוד עם משוקמים כדי לחזור אלינו מצוידים בכלים רפואיים.

זה אומר חודשים קודם. זה אומר שאם עכשיו לא תקבלו החלטה – 'אתם' זה אומר משרד האוצר, משרד הבריאות ונציבות שירות המדינה – זה לא יקרה. נדבר כמה שאנחנו רוצים, נשים 100 מיליון שקל בבינוי. נשים את הקרמיקה הכי יפה, ואתה תיכף תראו את הבניין המפואר הזה. אבל לא יבואו לפה רופאים. וחברים שלי מקריית שמונה ימשיכו לעבור לבית לוינשטיין ולפרק משפחות.

ראשית החשיבות של בית החולים, כתבתם 'דרום הרמה', אני מגיע ממרכז בצפונה קצת. וההבדל הוא רק, אם אתה נוסע על הציר המזרחי של הכנרת, או שאתה יורד מחד נס, וגם עין זיון מגיעים לפה.

לגבי כוח אדם אני תמיד גם אמרתי את זה, לגבי המענקים - זה חשוב. אבל צריך להבין שיש פה גם איכות חיים, אפשר לגור בצפון, לקנות וילה במחיר של דירת חדר בירושלים. השינוי שעשה פה לאחרונה, וזה לזכותו של ארז והצוות שלו. עשיתם שינוי בתפיסה של בית החולים. כשאני הגעתי לפה מהמרכז, והייתי מטופל בתל השומר ובבלינסון, בבתי חולים ששמם הולך לפניהם, אז כשרופא בא ואומר 'אני עובד בבלינסון או בתל השומר', אז יש לו את ההילה. ואז הוא אומר 'אני עובר לעבוד בפורייה'. לפני 20 שנה או לפני 10 שנים. רופאים לא מתו לבוא לעבוד פה. בוא נודה באמת.

והיום, הדבר שאתם מציגים כבר, אתם נמצאים פה בעמדה שאני ממש גאה קודם כל בשינוי שעשיתם, בהתקדמות שעשיתם פה. זה בית חולים, זו לא איזו מרפאה שפתחה מיון ואמרה 'אנחנו בית חולים'. ואת צריכים להראות גם בחוץ. אני חושב שבית חולים צפון הוא הראשון, החלוץ שעשה את זה פה בצפון. הם לא רק החליפו שם, ועברו צפונה. הם באמת עשו פה שינוי מהותי, הם המובילים פה באזור.

אנחנו צריכים לדעת לקחת את הדבר הזה מפה, יש פוטנציאל אדיר, זה משהו שכבר בנוי. בנו אותו. הצוות עם ארז בנו פה משהו מאוד יפה. רופא יכול להגיד בגאווה 'אני עובד במרכז רפואי צפון'. זה לא היה עד היום. יש לכם איכות חיים, אפשר לבנות בית בגולן. חינוך בין הכי טובים בארץ. ואנשים מגיעים מכל הארץ, גם מאילת, מגיעים ללמוד בגולן. אם זה בריספין, או בעוד מוסדות חינוך. ויש שם אחוז הכי גבוה של אנשי חינוך.

אתה כפרויקטור, וזו בהחלט משימה קשה מאוד. אם נוסיף את המענקים, נבנה מבנים חדשים, וכשרופא נכנס, הוא נכנס למקום, הוא לא נכנס למחסן. אם הוא פותח את הדלת, הדלת נפלה לו אז הוא אומר 'תגידו, לאיפה באתי? באתי לגור ברפת?'. רופא רוצה להגיע למחלקה. מנהל מחלקה שאתה מביא מהמרכז, הוא רוצה לקבל את אותם שירותים מסביב.

צריך לקחת את המכלול הזה, ואנחנו גם נלחמים כמו שראיתם, אני נבחרתי בגליל ועמקים, אני שייך לאזור הזה גם כן מבחינת אזור הבחירה שלי. אני נלחם בשבילכם, לא מתבייש להגיד שאני נלחם הכי הרבה בשבילכם אולי. בגלל שזה חשוב לתושבי הצפון. וכשנותנים עשרה שקלים לעניים, זה יותר משמעותי מאשר עשרה שקלים למישהו שיש לו בבנק עשרה מיליון שקלים. גם מבחינת הציבור עצמו. תודה רבה.

שתי נקודות. נקודה אחת, לגבי כוח אדם. צריך להשקיע לטווח הארוך בבני המקום. רק בני המקום יישארו באזור.

הם לא נשארים.

הם נשארים. בני המקום, אם משקיעים בהם, הם יישארו במקום לטווח הארוך. לדעתי גם דווקא בצפון, יש הרבה רופאים בחברה הערבית. לדעתי כדאי לעשות מיפוי. ואני חושב אפילו אם הם בוגרי אוניברסיטאות של מזרח אירופה, אפשר להכין תוכנית לאומית, להשקיע בהם, להכשיר אותם ואז לצרף אותם לכוח האדם הקיים.

אני חושב שזה הביקור השלישי שהגעתם עם השר משה ארבל. מה שחשוב לבית חולים הוא לבצע. אנחנו כאילו צריכים לדאוג ולדחוף שבית החולים יקבל את התקציבים שלו. זה בית חולים שהוא מתקדם, יש מכון מחקר כאן מבחינה אקדמית. אפשר לקלוט חוקרים, רופאים חוקרים. זה בית חולים, לדעתי, מצוין. אנחנו, כחברי ועדת הבריאות, צריכים לדאוג שמשרד הבריאות יבצע. ושמשרד האוצר ייתן תקציבים שמגיעים להם. שהם יתחייבו כלפי בית החולים שהוא יתקדם. 2, 3 מיליון שקל זה לא הרבה כסף בשביל להתחיל תכנון. לדעתי זה כסף קטן בשביל להתחיל את התכנון. בית החולים השיקומי הוא ברמת בית מלון 5 כוכבים פלוס. רק צריך להפעיל אותו. זה מה שחשוב.

מאוד התחברתי לשקפים הראשונים שהצגתם. אני מגיע מחולון. ואני מתייחס לנושא של פריפריה חברתית. למשל בית חולים וולפסון מקבל את השאריות של הקצפת/שמנת שיש באזור תל-אביב, ואני מרגיש שגם זה משהו שמתרחש פה. אז אני מבין שהמקום עשה איזושהי קפיצת מדרגה, אבל זה עדיין לא מספיק. כחלק משאר הדברים שצריך לבוא ולשפר, ותמריצים וכו', אני חושב שזאת מעטפת שצריכים לתת לכל האזור של הגליל, הגולן. יש פה נושאים של - איכות חיים, התיישבות, חינוך. וחלק מזה זה גם הנושא של הטיפול ברפואה. בעניין הזה אני בהחלט אתכם, וגם הנושא של המיגון הוא חלק חשוב. הנושא של רעידות אדמה, אתם באזור מאוד מסוכן. גם על זה צריך לתת את הדעת. ונראה איך אפשר לסייע מבחינה תקציבית.

קודם כל ברכות על המהלך. הוועדה תמיד מחפשת לתקן ולסגור פערים. גם מבחינה גיאוגרפית וגם - - - בתי חולים ציבוריים, וכל מיני מקומות שיש בהם חולשה ואנחנו רוצים לסגור את הפערים האלה. אתה משכנע את המשוכנעים, כי זו באמת המשימה העיקרית שלנו.

הזכרת את הנושא של תמריצים. זה כמובן חשוב מאוד. אבל זה לא רק עניין של כסף ושל מענקים, יש פה גם עניין של תמריצים במחקר - - -. כי רופא גם רוצה שתהיה לו את האפשרות הזו, האם יש אפשרות לתת מענה לדבר הזה?

זה חלק מהתוכנית. חלק מהתוכנית שלנו זה לתמוך גם במחקר. בעיקר בתחום הרופאים.

ויש לכם תוכנית בדבר הזה?

יש לנו הצעה. היא צריכה להיות מאושרת.

אבל יש תחומי מחקר שאתם כן מתעסקים.

יש מעבדות מחקר. אבל אנחנו מדברים על איך להביא אנשים כחלק מתוכנית הקליטה שלו. - - - המכון קיים. זה פשוט תקציב למחקר, והוא נכנס למעבדה ומתחיל לעבוד.

יש דברים רבים שנעשו בתחום של המחקר בישראל - נעשו לא במקומות המרכזיים ודווקא על-ידי רופאים שעבדו קשה כדי - - -.

להוכיח את עצמם?

כן. מדובר בדברים שהפכו להיות בינלאומיים. פתרונות לבעיות וזה לא הגיע למרכז.

יש אצלנו פתגם שאומר 'היזהרו מבני עניים שמהם תצא רעה'. לפעמים בפריפריה, כמו שזה נקרא, משם יוצא האור.

אני מצטרפת לכל החברים. תודה רבה. ניכר שנעשים פה מאמצים גם לשדרג ולשפר, ותמיד עם איזושהי חשיבה. נראה שהיא מגיעה ממקום של הרבה רחבות לב, מחשבה לא רק נקודתית, אלא גם עתידנית. ומתוך ראיה רחבה – אם זה בהתייחסות שלכם לנושא של מיגון המחלקות. אז יישר כוח עצום.

לא הייתי בהתחלה. אני משערת שדיברתם על שינוי הקונספציה. אם אפשר בעיקר לראות מה העניין המרכזי, הבעייתי, אני שומעת פה בעיקר את הנושא של כוח אדם איכותי. והדרישה לכוח אדם איכותי ולא מתפשר. אני חושבת שזה העניין העיקרי שצריך לעשות פה. הופתעתי מאוד לשמוע שזה המרכז השיקומי היחיד בכל אזור הצפון. לא יעלה על הדעת. זה אירוע שאי אפשר להכיל אותו. האירוע הוא כוח האדם. כבר דובר רבות על העניינים האלה אבל צריך לראות איך אנחנו שמים דגש על הנושא הזה, ומפעילים עליו מנועי לחץ, כדי לראות איך אנחנו מייצרים תמריצים. לא מדובר במשהו רוחבי, אלא משהו מאוד - -, כשיושבים אנשים ביחד, בשיתוף פעולה עם הצוותים ובוחנים דמות-דמות, ולא באופן גורף. וזה האירוע, ועליו אנחנו צריכים לתת את הדעת.

החשיבות לצפון היא ברורה. זאת אומרת, - - - גם אצלנו, במשרד האוצר, והקושי הקיים בצפון. אז אנחנו רואים במרכז כמשהו אסטרטגי לכלל המדינה. זאת אומרת, כשמדברים על מצוינות והכשרה, המצוינות וההכשרה לא תישאר בצפון. העובדים שייצאו מפה זה עובדים שנדרשים בכל מקום. כשמדברים על הקושי בשיבא ובהדסה, וכל דבר שאני אאשר לכם, ברור שאני אקבל מטלפון מיורם והדסה יצעקו עליי. זה התפקיד שלנו. התפקיד שלנו במשרד האוצר הוא גם לקבל החלטות, לא לעשות דיונים. לפעמים רוב הדיונים סבבה. הבנו.

אני צריך להגיד לך שיורם מפרגן מאוד לעסק.

ברור. אבל ברגע שהוא ייראה את התמריצים, - - -. והעניין הוא שוב.

אני חושב שיורם יכול להבין שמרכז שיקומי כזה, יש לו משמעות מעבר.

יורם ללא ספק מכיר, כירושלמי, לרגע שלא יישמע שאני לא מייצג יפה את הדסה.

הדברים שהם צריכים זה דברים אחרים.

אני מכיר ואני שם ורתום, כאילו יש לי ברירה, כי יורם ב-06:00 כבר שולח הודעות. אז נגיד שחוץ ממענים, הוועדה תחת היו"ר הקודם - הייתה באילת, הייתי איתם גם ביוספטל. גם שם עלו הנושאים האלה של מענקים לרופאים ומענקים - - - בריאות, שם גם אחיות זה משמעותי. הנושא הזה נבחן כרגע בפינצטה, לא סתם ארבע שנים הוא לא קורה. כי אנחנו נותנים מענקים פרטניים. אבל מה שהיה עד לפני ארבע שנים, זה איזשהו הסכם שכר שהסדיר את זה. אנחנו מנסים שמצד אחד הסכם השכר עם הרופאים - לא ינהל אותנו. העובדה שאין הסכם וזה מתעכב כבר שנים. שניתן פתרונות ושנעשה מה שאפשר. מצד שני, ברור שזה קשה כשאין את האכסניה הזאת של הסכם כולל. זה העולם שבו אנחנו חיים.

מה קורה כרגע? איך זה נראה כרגע?

ואיך מתכנסים ללוחות זמנים ששני שרים, שני מנכ"לים קיבלו? אנחנו צריכים לפתוח את מרכז השיקום הזה בעוד פחות משנה. איך זה מתכנס?

סיימנו את הדיונים. שמענו אתכם. להגיד 'דלת פתוחה', ברור, אחרת לא היינו מדברים. אין עוד מקום בו אנחנו מאשרים תמריצים דומים. חוץ ממה שאמרתי על יוספטל, בעקבות הקושי הברור באילת. בשיבא ובהדסה אין דברים שאנחנו בכלל בוחנים כדי לתת, מתוך ההבנה שיש פה צורך אסטרטגי לצפון ויש פה צורך אסטרטגי כללי. אנחנו בעצם מדברים על הגדלת העוגה. כלומר, הכשרה. הסתכלות לטווח הארוך איך מגדילים את כמות העובדים, כשהפוקוס הוא מקצועות הבריאות.

בתוך מקצועות הבריאות גם קלינאיות תקשורת, ריפוי בעיסוק, פיזיותרפיסטים, גם הנושא של הפסיכולוגים השיקומיים שבמחסור משמעותי במדינה. בכל המדינה, וכמובן בצפון. בכל הנוגע לרופאים ולמנהלים בתפקידים נדרשים, אנחנו באמת, זה יהיה דיון פרטני-נקודתי, וניתן את כל הכלים.

אם היום בית החולים יבוא, נקודתי, על פרסונה. ויגיד 'אנחנו רוצים לתמרץ אותו', אתם צריכים לחכות עכשיו לתוכניות עבודה מסודרות גדולות, או שאתם יכולים לתת לו מעטפת מיידית?

המטרה שלנו היא לתת תשובות כמה שיותר מהר.

אני מבין שאתם רוצים תוכנית רוחבית. אני שואל שוב. אם יבוא בית החולים ויגיד לך 'איתרתי את הפרסונה', אתה יודע לתת לו מעטפת מסוימת? עד שתסיימו להכין את כלל התוכנית?

אם היינו מחכים לתוכנית רוחבית, לא היו לנו הרבה תשובות. המטרה היא לא לחכות לתשובות להכול. המטרה היא לתת כלים למנהלים, לנהל בתי חולים בצורה שתאפשר - הכשרה, מצוינות. שתאפשר גדילה. וגם לוחות זמנים שיאפשרו להם לעבוד ולקלוט עובדים. זה לוקח זמן לקלוט עובדים. אני רק ההתחלה. כלומר, המטרה שלי היא לא לתקוע את המערכת. היו לנו כמה דיונים, ברור שלמשרד הבריאות יש עוד הרבה מאוד שיקולים, למשרד האוצר יש הרבה מאוד שיקולים. במובן מסוים אחרי זה, גם אם יש דיון על כמה יהיה ואיך יהיה, כבר התקבלה החלטה שאנחנו פה כדי לתת את התמריצים הנדרשים. וזה כמובן בליווי של משרד הבריאות והעמדה החד משמעית, שזה הדבר הנכון האסטרטגי.

היינו רוצים להיצמד ללוחות זמנים. אני יודע שאני דוחק בך, ואני לא יודע אם אתה יודע ובעל סמכות להגיד לי מתי. גם אם לא תגיד לי עכשיו, אני אומר לך שהוועדה תדרוש את זה. הוועדה רוצה לוחות זמנים. אנחנו, חלילה וחס, רגע מפתיחת מלחמה באזור הצפון. מה נגיד אחרי זה? חיכינו לאיזושהי עבודה ש - - -? אם יצטרכו להגיע לפה אנשים ולקבל פה איזשהו טיפול רפואי, ואחרי זה שיקום, זה הכול תוצאות של המצב. אני אומר לך, אני לא יודע לקבל תשובה כזו שסיימנו את הבדיקה, אבל אנחנו לא יודעים מתי זה קורה. סיימנו את הבדיקה, תורידו לביצוע. צריכים את העזרה שלנו מול אנשי משרד הבריאות? אנחנו נעזור.

גם אם אני רוצה וגם אם לא, אנחנו עם אנשי משרד הבריאות יום-יום בטלפון. הם בעדיפות עליונה. ויינתן מענה מהיר.

וצריך לסגור את הפער בנושא הצטיידות. אנחנו קיבלנו הבטחה על הנייר בלבד על 25 מיליון שקלים. אתה יודע שהוועדה הזו אישרה 12.5 מיליון שקלים, שאמרו לנו 'תתקדמו', ועד לפני מספר ימים – ללא התערבות של שר הבריאות – גם לא היה אישור ל-12 וחצי מיליון שקלים, אתה מכיר את זה בדיוק כמוני. די עם ההתנהלות הזו. קבעתם 25 מיליון שקלים? אל תשחקו עם בית חולים. תנו לו לעבוד. וב-24 נצטרך עוד 17.5 מיליון שקלים.

אנחנו בלוחות זמנים קצרים. אורי, ברוך הבא. אנחנו דיברנו פה די בארוכה על הנושא של השיקום. אתה רוצה להוסיף לחברים פה משהו?

המטרה שלנו כרגע, והמצב ידוע לכולם. לנסות לקדם את לוחות הזמנים הרגילים של הפרויקט. הפרויקט, בעוד כשנה ואנחנו רוצים את החלק הדרומי. החלק הדרומי שיש שם טיפולים אמבולטורים, מרחב מוגן, עוד שניים או שלוש מחלקות. לנסות להתפקס ולזרז, עם כל המשמעות שיודעים שחיילים יצטרכו, מרכז שיקום, לזרז משמעותית. אנחנו דנים על זה. יהיה זירוז, יש נכונות. לא יודע עוד להגיד כמה זמן, נעשה את המאמצים. ציודים מגיעים מחו"ל וכן הלאה. להוריד רגולציות, גם עם כל הגורמים הנלווים, פיקוד העורף, חברת חשמל - - -. לזרז משמעותית חלק מהפרויקט.

אתם מכוסים מהבחינה הזאת?

אנחנו מכוסים. אם נצטרך אז נטפל. זה חלק מהפרויקט רק להתפקס ולהאיץ ולזרז, ולפתור את חלקו. עם כל הקשים.

השאיפה שלכם לסוף הרבעון הראשון של 24'?

כן. עם סימן שאלה.

אני מבין. כשאתה אומר לי שהשאיפה שלכם, יחד עם השאיפה של בית החולים.

בחודשים רבים. חצי שנה. זו השאיפה. אנחנו צריכים לסגור הרבה סימני שאלה, אבל בהחלט כן.

בסדר גמור. אני רוצה לסכם בכמה מילים. תודה על האירוח הנפלא ועל הביקור החשוב הזה. הוועדה, בסה"כ, בסיור השני שלה מאז שהתחלנו לצאת החוצה, והיה חשוב לנו לבוא לפה. היות ושמענו אותך במהלך הדיונים - גם בחסויים וגם בפתוחים - מדבר גם על נושא השיקום והנושאים החשובים שעומדים כרגע על הפרק. רצינו לבוא לראות. רצינו לבוא לראות את המוכנות, ואנחנו מתרשמים מאוד מפיתוח בית החולים על כל גווניו. כמעט בכל קטגוריה שנגעת בה, היה פיתוח. יש התפתחות חיובית בבית חולים.

דיברת על הרפורמה שאתם עושים. משך אותי מאוד בתחילת המצגת, אני מניח שגם את חבריי, הייתה איזושהי רובריקה קטנה ככה בצד שמאל למטה, שדיברה על ענווה. כחלק מהמשימות שלכם. הענווה היא דגל אצלכם. היא דגל בנתינת השירות, זה משך אותי בגלל שאנחנו רואים בית חולים שכשההתנהלות שלו כלפי הציבור, הוא בענווה ובחן. יש בזה מעלה גדולה מאוד שאותי אישית, זה ריגש ושימח. אני חושב שזו דרך חיים, זו דרך ניהול של בית חולים וזה דבר מרשים מאוד.

לא רצית לפרגן לעצמך אבל אני אפרגן לך. כי אני שמעתי, עוד לפני שנכנסתי לפה, על כמה יוזמות שאתם יזמתם ועשיתם באופן עצמאי. גם פיתוח של מרכז השיקום היומי, שזאת יוזמה שלכם. לא חיכיתם למדינה או לתקצוב המדינה. אתם עושים יוזמות נוספות לצמצום פערים, זה נושא חשוב מאוד.

אני קורא ואומר: המדינה חייבת לתת תוכנית ממשלתית רוחבית למענה לצמצום הפערים. לא שמשרד פלוני ייקח חלק ויגיד 'אני מכשיר את הרופאים, נותן להם מגורים, אם זה משרד נגב גליל ומשרד הבריאות בא ומשפה, ואומר אני נותן עוד טיפה פה ומשרד האוצר'.

צריך איזושהי תוכנית שתאגם את כל המשרדים לטובת הכוח אדם איכותי בפריפריה. זה יכול להיות בצורת מנהלת, בצורת תוכנית, בצורת החלטה. לא משנה מה. איגום משאבים של חינוך, של תרבות, של בריאות, של כל הרלוונטיים בעניין הזה. אני חושב שכך צריכה להיות הגישה שלנו, ואנחנו נחתור לשם.

אני מודיע שאנחנו לא נוריד את הרגל מהגז. אנחנו נעקוב אחרי כל מה ש - - -, אני חושב שהבשורה של אורי בעניין הזה לצמצום הפער של לוחות הזמנים ונושא השיקום, זו בשורה טובה. אנחנו נמשיך לעקוב, לראות שזה קורה.

תמריצים וכוח אדם - אנחנו נמשיך לעקוב לראות שזה קורה, אנחנו לא נוותר. אני מודה לכם על העבודה המאומצת שלכם במשך כל הזמן, על הנכונות, על המוכנות, על כל מה שאתם עושים. על העבודה עם הרבה מאוד מאמץ שלך להביא לידי ביטוי את הצרכים שלכם, כל הזמן בוועדות הכנסת ובכל גורם ממשלתי אחר.. אנחנו פה לימינכם נמשיך ונעשה את זה הלאה. אני, מדבר בשמי ובשם החברים שאתה רואה את ההתגייסות הרחבה שלהם פה לטובת העניין הזה.


(סיום ישיבה, תחילת סיור)

יש לנו בשגרה טיפול נמרץ ילדים, גם כן שירות שנפתח לפני לא הרבה זמן. יש שם 5-4 מיטות, אבל הן נמצאות במבנה הלא ממוגן. הן נמצאות במבנה האשפוז הרגיל. אין לנו נוירו-כירורגיה.

ומה אתם עושים בזמני חירום?

אם יהיו בזמן חירום ילדים שצריכים טיפול נמרץ ילדים, אחד החדרים פה ישמש עבורם. אתה יכול לשים יותר מילד אחד בחדר. נוירוכירורגיה, אנחנו כמו לא מעט מרכזים רפואיים בפריפריה, ביקשנו היתר ממשרד הבריאות לקיים פה נוירוכירורגיה דחופה. אנחנו לא מתיימרים כרגע, פרופ' רון דיבר על זה, כשאנחנו רוצים להקים שירות, אנחנו רוצים להקים אותו באיכות הכי טובה שאפשר – לא רק בשביל לעשות וי. לנוירוכירורגיה דחופה יש לנו את היכולת לתת את המענה הזה. זאת אומרת, שאם מטופל שחווה איזושהי טראומה פה באזור ויש לו פגיעה שצריכה התערבות מידית, לא צריך להביא אותו ולהטיס אותו פרק זמן נוסף לחיפה או לנהריה. אפשר להנחית אותו פה ולתת לו את המענה הראשוני כאן.

מבחינת היכולות שלנו. אין לנו היתר לעשות את זה. יש המון שיקולים. זאת אומרת, לא מספיק לתת את המענה המידי, אלא מה לעשות איתו אחרי. יחד עם זאת, אחת הרופאות הבכירות שעובדת כאן במקום הזה, מומחית בטיפול נמרץ נוירוכירורגי. זאת אומרת, אנחנו כן יכולים ליצור את המעטפת, אנחנו עובדים יחד עם המשרד בעניין הזה כדי לקבל את ההיתר. נכון לעכשיו, עדיין לא קיבלנו.

אנחנו נכנסים לתוך המתחם או בית החולים התת-קרקעי הממוגן. חלקים ממנו משמשים אותנו גם בשגרה. יש תמיד בכל בית חולים מצוקת נדל"ן, ולכן צריך לנצל גם בשגרה כל חלל קיים. מה ששוכן פה בשגרה ומהווה עבורנו יתרון גדול, זאת הדיאליזה שלנו. יש פגייה, פגייה ממוגנת. היא לא נמצאת בבניין הזה, היא נמצאת במבנה אחר.

גם חדרי הלידה. אז כמו שאמרתי, הדיאליזה נמצאת כאן. ממוגנת. 22 דקות. כבר היום אנחנו נותנים גיבוי לשירותים מסביבנו, שלא מסוגלים לפעול. הדיאליזה נמצאת שם. מפאת חוסר זמן אנחנו ממשיכים ישר כדי לעבור לשיקום. אבל לפני כן, יש פה שישה אולמות כאלו שמאפשרים לנו לבנות סדר גודל של כ-100 אשפוזים.

אנחנו ניכנס למרכז השיקום מהקומה הכי נמוכה שלו. מבחינת מספור, זו קומה מינוס, אבל אנחנו נכנסים אליה כרגע. והיא למעשה מהווה את החלק הממוגן - - -. היא יכולה לאכלס 120 מיטות נוספות על מה שיש לנו.

ד"ר אמיתי הוברמן, מנהל המחלקה השיקומית הגריאטרית שפעילה היום בבית החולים. מחלקה של 18 מיטות. הוא למעשה הרוח החיה בתכנון ובהובלה הקלינית של הפרויקט הזה. אני מעביר את שרביט הדיבור אליו כדי שיציג לכם בכמה מילים את המשמעות של הפרויקט הזה, ומפה אנחנו נמשיך.

ברוכים הבאים. המטרה של הבניין הזה היא לגשר - - - מספר המיטות ה- - - שיש במרכז - - - שיש פה בצפון. הבניין הזה יכלול 162 מיטות, 5 מחלקות אשפוז מגיל 0 ועד גיל 100. ויכלול גם אשפוז יום, שיקום לב ושיקום ריאות. זה מרכז הדרכה. בית ספר לילדים שיהיו מאושפזים פה, ועוד שירותים רגולטוריים. המטרה היא לתת מענה לכל המרחב הצפוני. אין מרכז כזה בצפון המדינה. הדומה לו הוא בלווינשטיין. יש פה חמש קומות, שני קומות של אשפוז גריאטרי, אשפוז נוירולוגי, אשפוז אורתופדי, אשפוז ילדים, שיקום ילדים, מרכז הכשרה – כי אנחנו רואים את עצמנו גם כמכשירים אנשים ואת הדורות הבאים, ולא רק נותנים טיפול. ובריכה טיפולית, בית ספר ושיקום לב, שיקום ריאות בקומה התחתונה. כל אלו במטרה באמת לתת מענה כוללני.

איזה חלק יהיה מוכן ראשון?

אנחנו מתמקדים בחלק הזה, בדרום. בלי הבריכה, שלוש מחלקות, טיפולי יום במרחב המוגן. עכשיו אנחנו - - -, להאיץ אותו בכמה חודשים.

אני רוצה שנראה בעיניים את המתחם הממוגן במקום, ואז אנחנו נעלה ונעבור, ונראה חלק אחרון של בית החולים - - -. ככל שנצליח להשמיש את האתר הממוגן, הוא כמובן ישמש לא רק את בית החולים הרגיל, אלא גם משוקמים. בסוף זה - - -. פצועי מלחמה, חיילים - - -. יש פער עצום במדינת ישראל - - -.

אנחנו עכשיו נכנסים למרחב הממוגן של מרכז השיקום. שבשגרה יאכלס את שיקום לב ושיקום ריאות. אבל יש למעשה, חוץ מאולם שיקום לב ואולם שיקום ריאות, יש אולם שלישי, ולמעשה בחירום הוא הופך להיות 3 מחלקות של 40 מיטות כל אחת, שיכולה לשמש גם את בית החולים אבל גם את אותם מאושפזי שיקום שיהיו פה, שלא יהיו במצב של לשחרר אותם לביתם, וגם ניתן יהיה להמשיך ולטפל בהם, גם במרחבים האלה במיגון. זה תשתית שאין במדינת ישראל. אין שיקום ממוגן במדינת ישראל. זה יהיה השיקום הראשון שהוא גם - - -.

כמה החלק הזה מכיל מבחינת מספר מיטות?

אז אמרתי, הוא יכול להכיל כ-120 מיטות. רק החלק הזה. הבניין בשגרה הוא 160 מיטות בחלוקה לחמש מחלקות. אבל במתחם הזה שבשגרה, אי אפשר לאשפז פה. אתה לא יכול להשאיר פה מטופלים לשינה בגלל שהוא מקלט. כמו שאורי אמר קודם לכן, זה התקנות. אבל בחירום 120 מיטות - - -.

בדיוק. יהיה פה דו-שימושי. ביום-יום טיפולי יום, מכשירים וכן הלאה. בחירום יש את כל התשתיות.

רגע. למה, שבוע שעבר אנחנו היינו בהדסה הר הצופים, וזה גם - - -.

לכן לא רציתי - - -, בהדסה הר הצופים, מוקם מבנה די דומה.

(סיום סיור)

(תחילת ישיבה, בי"ח זיו)

צוהריים טובים, תודה רבה על הביקור. גם אם אני אשדר אופטימיות, היא לא אמורה להחליף את המשאבים. אני סומך עליך ועל חברי הכנסת. אני רוצה להציג את האנשים – אריה מנהל הסיעוד בזיו, חיים המנהל האדמיניסטרטיבי. ד”ר איריס לייטסדורף סגנית מנהל בית החולים, יהודית אחראית שעת חירום. אכרם מנהל השירות האמבולטורי. מניח שאת ד"ר דגן אתם כבר מכירים. אני הצגתי לכם לפני שבועיים בכנסת, בוועדה, איזושהי מצגת שעל בסיסה רציתי להרחיב. אבל נשאיר זמן לשאלות שלכם, וגם לסיור.

נקודה אחת. שים לב שהדיון הזה הוא לא חסוי ויש פרוטוקול. אז מה שניתן להגיד בדיון שהוא לא חסוי, תגיד. את השאר – או שנדבר מחוץ לפרוטוקול או שלא נדבר בכלל.

אנחנו בית חולים ממשלתי, כ-400 מיטות. 2,200 עובדים יש בזיו. בלי להתווכח אם האחרים יותר צפוניים, יש לנו את הקרבה לשני הגבולות הפעילים. משרד הבריאות הכריז עלינו לפני כעשור כמרכז הסרטן של הצפון. כך שזה משהו ייחודי לעומת בתי החולים האחרים. ובהפסיכיאטריה שלנו, בדגש על ילדים ונוער, שלצערי אחרי הקורונה עלתה מאוד, והיא עולה בעקבות מצב החירום במדינה. היא מרכיב משמעותי מאוד. לא פעם יש כאן שירותים שאפשר למצוא אותם במרכז הארץ.

זה המבנה שדיברת איתנו שהוא סגור כרגע?

כן. כרגע המבנה הפסיכיאטרי סגור. זה לא המבנה, זה הבניין של 1910. זיו הוא בית החולים הממשלתי הוותיק ביותר. נבנה ב-1910 על ידי הברון רוטשילד, ומאז התגלגלנו לא מעט גלגולים ולא מעט מלחמות. אנחנו יושבים כאן, זה הקמפוס הראשי של זיו. יש עוד קמפוס, שזה הפסיכיאטריה.

הקמפוס הראשי של זיו, הבניין העיקרי שהסתכלנו עליו קודם, זה בניין שנחנך שלושה ימים לפני מלחמת יום כיפור. והסטנדרטים של שנות ה-60, בטח לא מתאימים, שלא נדבר על רעידת אדמה. כיבוי אש, גודל החמצן בקיר – זה די ישן. קמפוס הפסיכיאטריה נמצא בתוך העיר צפת. זו הפקולטה לרפואה. הפקולטה קמה על זיו. הפקולטה לרפואה שייכת לבר-אילן, קמה ב-2011. מנוע משמעותי מאוד לשיפור הרפואה בצפון. וכאן זה הפסיכיאטריה של זיו. ששם יש לנו בניין מ-1926.

מ-73', לא ניתן לדבר על כיבוי אש. אנחנו רוצים לשים מעלית ליד בניין 26 ואנחנו לא מצליחים. יש לנו שלוחות לפסיכיאטריה. בשנת 2016, הרפורמה – בריאות הנפש הייתה באחריות המדינה, עברה לאחריות הקופות. זיו שנים נותן שירותי פסיכיאטריה זמינים בתוך הקהילה. גם שלוחה שהייתה בטבריה, גם במג'דל שאמס. גם אם האחריות היא של קופות החולים, קופות החולים ממשיכות להגיד ולטעון שאין להן מספיק כוח אדם, ואנחנו ממשיכים בכל זאת להנגיש את השירותים לאוכלוסייה. אז כרגע יש לנו שירותים בקצרין, בקריית שמונה ובמראר'.

כיו"ר הוועדה אני מאחל לך שתלך בדרכי קודמיך, אבל שתישאר כאן הרבה זמן. עוד יהיה דיון אצלך שנסגור שלוחה פסיכיאטרית.

עשינו עם מיכאל ביטון בוועדה לפיתוח הנגב והגליל. בדיוק דיברנו על הסוגיה והזמנו את בועז כראש העיר לחפש פתרונות.

הפונקציה של מה? מה גורמים לסגירה?

בלי לחלק את העולם, כי אתה רואה שאני לא מחלק אותו. אבל ככל שאני צריך להתמקד, התפקיד העיקרי זה אשפוז. התפקיד של מרפאה בקהילה – גם על פי החוק, היא של הקופה. היא לא של בית החולים. כרגע יש מצוקה קשה של אשפוז ילדים. אם המלחמה לא הייתה מופיעה, היינו עכשיו פותחים מחלקת אשפוז חדשה של 15 מיטות. לטובת ילדים ונוער. אנחנו הגענו לימים שיש לנו סדר גודל של 20 נערות, שהיו כאן במיון, עם ניסיון אובדני סביב הפרעות אכילה, ולא הייתה לנו מיטה לתת להן. והמיטה הבאה שאפשר לקבל, זה או טירת הכרמל או מרכז הארץ. הרבה אנשים נשארו בבית עם אימא או אבא ששומר עליהם, וכל יום התקשרו לשאול 'מתי מתפנה מיטה'. ולכן בסיוע החטיבה, משרד הבריאות, לקחנו כאן בניין, שיפצנו אותו ואנחנו מוכנים לפתוח מחלקה של 15 מיטות. מה שעוצר אותנו זה המלחמה, כי הבניין לא ממוגן. אז כל פעם שאני צריך לשפר את השירות 'In house', אני חייב למשוך את הרופאים שלי בעיקר מהמערכת בחוץ. כך שאני ממש לא ציני. יש מצב שמחר נבוא אליך לדיון, כי אני סוגר את השלוחה בקצרין.
השיח הזה כבר מתקיים עם המנכ"ל, הוא לא שיח חדש. כרגע, בעידן המלחמה, אנחנו פחות מתקדמים.

הבעיה היא שהקופות לא נותנות בעצם את חלקן.

אין להן כוח אדם.

חובה על הקופות, כחלק מהחוק - - - ממלכתי, לתת שירות פסיכיאטרי בקהילה. החובה הזאת היא 2016, אנחנו 2023. - - - למתוח ביקורת, אם הקופה רצתה היא יכלה להביא רופאים, הייתי מכשיר אותם והם היו חוזרים אליה.

הפערים האלו קיימים רק פה או בכל המקומות? זאת אומרת, רק פה נשענים עליכם בעניין הזה? למה?

כי פריפריה. קשה למצוא רופאים. יש מחסור. 'זיו' בהקשר הזה זה מרכז מצוינות. שנים 'זיו' עשה את הפרו-אקטיביות לתוך הקהילה. אבל אני אומר - - -.

התרגלו למצב הזה ולא משנים.

נוח להם.

הבנתי.

אם הוא מפסיק את השירות, אין שירות כזה בקהילה. לא מישהו, אין כלום. כל המרחב של רמת הגולן, קריית שמונה. מה שכתוב פה, מראר.

השירות הפסיכיאטרי הוא שירות לא אטרקטיבי ולא רווחי. אני יכול להגיד שכל שלוחה שאני מפעיל – אני מפסיד בין חצי מיליון למיליון שקל תפעול. ולכן אין קופה שתרצה לקחת, למה?

אם למשל תהיה לפחות הקצאת מבנה. שבית החולים לא צריך לשלם שכירות, תחזוקה והפעלה, רק להביא כוח אדם שייתן שירות, זה שיח אחר .

זה לא אינטרס של הרשות המקומית?

זה אזורי, זה לא מקומי.

בסדר. המקומיות צריכות לתת - - -.

אבל הבריאות זו בריאות. רשות מקומית זה כשאתה - - -.

אז כשקמה ראש רשות חדשה או ועדה קרואה, ואומר 'רגע. אין במשימה שלי לתת שירותי רפואה. זה לא שלי. ולכן השירות הזה נפסק. יש כאן, חשוב להגיד, מעבר לאחריות – יש כאן שירות מאוד מיוחד. כי בשביל המטופל, בואי נחשוב על הנער בן 12, ובשביל המשפחה שלו, יש כאן תחנה אחת שסוגרת לו את כל הקצוות. כשאני נותן את השירות הפסיכיאטרי בתוך העירייה, אז אני מביא את השירות. יש שם את מערכת החינוך, יש שם את מערכת הרווחה. ולכן כולם מקבלים סל אחד. אבל הסל הזה לא ממומן, ואני אומר גם – אם אני פונה למשרד, אומרים לי 'רגע, זה לא התפקיד שלך'. זה לא מה שהם אומרים לי, אבל לפחות בהתחשבנות התקציבית.
ככל שסוכם שזו אחריות הקופה, אני אומר 'הגיע הזמן שהקופה תיקח אחריות'. ככל שרוצים בכל זאת לשמר את הייחודיות הזאת, אז צריך לראות שהיא מתוקצבת, שיש בה מענה, שיש בניין, שיש שירותי מזכירות, שירותי אבטחה. זה אירוע, זה לא רק לפתוח מרפאות.

אני מניח שאת שאר הנושאים אני כן אכיר, אבל זה נושא שלא - - -. כשאני שואל את השאלות, זה מתוך רצון להעמיק.

בסדר גמור. אוכלוסיית האזור מוכרת לכם. מעבר לרב-תרבותיות, הצפון מתאפיין בסוציו-אקונומי נמוך. עכשיו, סוציו אקונומי נמוך ודתיות, יש להן השפעה מחקרית מאוד ברורה על בריאות. אז יש מודלים בעולם שאנשים נוסעים בקנדה, ברכבת זמינה, בתחבורה ציבורית זולה. למלונית שנמצאת ליד בית החולים מאהל, וכך מקבלים שירות רפואי. זה לא עובד בישראל. לא עובד בצפון. אני מכיר גם את הדרום, הייתי מפקד שירותי הרפואה בצה"ל כשעיר הבה"דים עברה דרומה – גם שם זה לא עובד.

הפערים בבריאות עדיין קיימים, ואני בטוח שגם בקדנציה שלך נוכל לשפר את המצב. בזמנו השר ליצמן קרא לזה 'עוול', ואני חושב שמרגע שקוראים לזה 'עוול', צריך לתקן את העוול הזה. בטח המדינה הקטנה והאהובה, לא נראה לי סביר ששעתיים נסיעה, אתה בפערים של שירותים, של זמינות, של איכות.

אנחנו בדרך כלל מודדים מה שאנחנו יודעים למדוד. אנחנו מודדים אורך חיים. אבל יש דברים אחרים, איכות חיים.

לפני בערך שמונה שנים, כשפתחנו מכון MRI, אז הכותרת ב'ידיעות אחרונות' הייתה 'כבר לא צריך להיטלטל למרכז'. אני מביא את זה כי זה לא נכון. אנשים קודם לא היטלטלו למרכז בשביל לעשות MRI. אנשים ויתרו. הלכו לרופא ואמרו 'תעשה לי CT, למה MRI'? מה, אני אסע עכשיו עד לחיפה לעשות ?MRI ולכן המושג הוא 'שנמוך סטנדרט'. המושג הוא לא ויתור. לא נסיעה למרחקים. חשוב להבין את זה.

לצערי יש לי, לא מעט דוגמאות. לשמחתי הן כבר לא רלוונטיות, שנוגעות בעיקר לסרטן השד. פגשתי כאן נשים חולות בסרטן השד, שהיו צריכות לנסוע באותם ימים שישה שבועות באוטובוס מקיבוץ דפנה שעל הגבול, עד לרמב"ם, בשביל חמש דקות של הקרנות. אז ישבה כאן אישה, ואמרה לי 'קראתי באינטרנט שאם תעשה לי כריתה מלאה של השד, ובלוטות הלימפה, ותגלח את כל מה שיש, אני לא צריכה הקרנות'.

אז באתי אליך, שמעתי שבאת מהצבא. תגיד לכירורג שלך שזה מה שאני רוצה שיעשה. אני לא יכולה לנסוע. עכשיו תחשבו – אדם חולה, מטופל בכימו-טוקסיקה, נוסע באוטובוס – לפעמים לבד. איזה ליווי לחשוב על אנשים או נשים דתיות, הן לא נוסעות לבד. צריך שכל המשפחה תתגייס ותיסע איתן. זו מורכבות שקיימת בצפון. לשמחתי, הסיפור העצוב הזה לא רלוונטי יותר. יש כאן מכון הקרנות. ולא צריך יותר לוותר או לשקול לוותר. אבל זה כן חלק מהמורכבות שצריך להכיר אותה. ולכן כשחושבים על חלוקת המשאבים, ברגע שאתם תומכים ומקבלים החלטה – לא משנה, יותר נוח לחלק למרכזי העל. אבל צריך להבין מה המשמעויות שקורות בנושא הזה.

צר לי על התמונה – רגל סוכרתית. המחוז הכי מתוק בישראל זה הצפון. יש כאן סוכרת בשיעור הגבוה ביותר. גם סוציו אקונומי נמוך. תחשוב על בת 70 מקריית שמונה שמתחיל להופיע לה נמק ברגל. יש לה דרך אחרונה להציל את הרגל, לנסוע למכון תא הלחץ שנמצא באלישע בחיפה. צריך בין 20 ל-60 יום ברצף. אז בואו נראה את אותה בת ה-70 עולה על האוטובוס, נוסעת לחיפה 60 יום. יותר קל לבוא לזיו, למחלקה האורתופדית המצוינת. מורידים את האצבע, חצי רגל, כל הרגל.

זה המצב. אז לשמחתי, הממשלה הקודמת הבינה ונתנה לנו רישיון לפתוח תא לחץ, וגייסנו תרומות. וגם קיבלנו מהמשרד סיוע. וב-2024 אנחנו יצאנו כבר למכרז. אני מקווה שזה אפריל 2024, שהמלחמה לא תעכב אותנו, יהיה כאן תא לחץ ב'זיו'. והסיפור העצוב הזה גם מפסיק.

באיזה שלב אתם נמצאים עם תאי לחץ?

אנחנו יצאנו למכרז. ושבוע הבא נסגור עם החברה הזוכה מתוך השתיים. הזמנה זה בערך חצי-שנה, אני מאמין שלקראת אפריל יהיה לנו תא-לחץ. לא תראה בהרבה חזונות את המילה 'שלם'. בדיוק כמו שאמרתי, אני רוצה לתת שירות שלם לאוכלוסייה. כי אם לא, היא תוותר. אם לא, היא תישמר. אם לא, היא לא תיסע. ולכן השלם הזה הוא לא כרגע, אני לא מדבר על 'בואו נפתח איזו כירורגיית לב מיוחדת'. אני מדבר על הדברים הבסיסיים.
היה לנו שלב ב'זיו', שלא היה לנו נוירולוג ילדים. היה לנו נוירולוג מבוגרים. אז שוב, תושב צפת או קריית שמונה נוסע לשניידר, בודקים את הילד עם האפילפסיה, נותנים לו תרופות, אומרים לו 'תבוא בעוד חודש, נראה את הרמה'. אז הוא מגיע כאן לנוירולוג מבוגרים – שזה מקצוע אחר לחלוטין. אומר לו 'אדוני, תסתכל, מה, אני אסע עד לשניידר'? אז לקחנו רופאה שסיימה התמחות בילדים. אנחנו השקענו בה, שלחנו אותה ללמוד התמחות ברמב"ם, סיימה את ההתמחות בנוירולוגית ילדים, ועכשיו יש לי נוירולוגית ילדים אחת.
התהליך של לבנות צוות - אם אתה לא מצליח להביא אותו מהמרכז - הוא תהליך ארוך. עדיף לי מוצר מדף. אבל מוצר מדף, בלי לבוא בטענות לאף אחד, מדינת תל-אביב די נחמדה לעומת מדינת הגליל, ובטח בימים האלה.

לא רק נחמדה. הם יודעים אחרי זה לעבוד באופן פרטי, יודעים להכניס כסף.

החיים טובים יותר, מכניסים יותר, קלים יותר, זמינים יותר.

יש לנו שלושה אתגרים. שירותי רפואה מצוינים זמינים לאוכלוסייה. לצערי שלושתם באדום, גם המוכנות למלחמה גם בסייבר וגם ברעידת אדמה, תיכף נרחיב על זה. ואני חושב את העוול הזה חייבים להמשיך ולהתקדם איתו. חייבים להגיד שאנחנו בתקופה טובה. יעיד על זה משרד הבריאות. מדדי האיכות של משרד הבריאות, השנה קיבלנו ציון מלא, יחד עם עוד בתי חולים: עשר מתוך עשר. ולכן השירות כאן הוא אנשים טובים, איכות שירותי רפואה. והדירוג הוא בהחלט.

אנחנו בתקופה טובה, אנחנו צומחים, מתפתחים בחסות המשרד, בחסות תורמים. אין הרבה תורמים שמגיעים לפריפריה. בעיקר נתקעים בתל-אביב. וכפי שציינתי, הרי הוגדרנו כמרכז האונקולוגי של הצפון. לפני שלושה חודשים קנינו עוד מאיץ לקרנות. יש לנו היום שני מאיצים, יש לנו פט סיטי, וכמעט יש לנו את החבילה השלמה. הייתי אומר שיש לנו מגבלה אחת - האשפוז. יכולת האשפוז שלנו מוגבלת. יש לנו ארבע מיטות, שנמצאים בתוך הפנימית. אז כשאתה מציע לחולה סרטן כשיורדת לו התנגודת, מיטה שנמצאת בפנימית, אז הרבה חותמים על סירוב אשפוז ונוסעים לרמב"ם. הצגנו את זה למנכ"ל, יש תוכנית לפתור את זה.

מה התוכנית? מה אתם מבקשים בשביל זה?

יש שתי תוכניות. תוכנית אחת זה בניין הקרנות שלנו. נבנה בחוכמה, הנהלה קודמת, שהיסודות שלו מאפשרים לבנות מעליו שתי קומות נוספות. אז אנחנו רוצים לגמור שתי קומות נוספות, כי בשתי הקומות, אחד, אנחנו מרחיבים את האשפוז יום, אשפוז יום שלנו צר. צפוף. והדבר השני, אנחנו פותחים מחלקת אשפוז. גם הוספיס שאין בצפון, ויש הוספיס מוגבל פרטי של הגליל העליון, וגם מחלקת אשפוז. קוראים לזה כסף. הצגנו גם למנכ"ל פתרון חלקי, של להגדיל אותנו ל-15 מיטות ולשים את זה במחלקה אחרת בתוך מגדל החיזוק. אז יש שם פוטנציאל לפתרון הבעיה בטווח הנראה לעין.

זה כבר תוך כדי?

מכשירים את הבניין תוך כדי. כך שככל שנקבל - - -.

זה יותר זמין מאשר ה - - -.

נכון. אני מסכים. ולכן צריך לפתור את זה במיידי. יוצג למנכ"ל - - -.

אז מה חסר, רק אישור?

כסף.

כמה כסף?

כרגע, בשביל לשים את זה בתוך המגדל, אנחנו צריכים 11 מיטות. 11 מיטות זה תקני רופא, זה תקני אחיות. זה מה שאנחנו צריכים.

זאת אומרת, יש להם מענה בתוך המחלקה הפנימית. אנחנו רוצים לשדרג, כדי שאנשים באמת יהיו - - -, זה לא בדיוק שדרוג, זה למעשה לפתוח מחלקה באופן - - -. יש לך כוח אדם בשביל זה?

ברגע שאני מקבל תקנים, אני יכול לגייס כוח אדם.

יש לך מאיפה לגייס כוח אדם?

לגמרי.

אנחנו נתקלים בהרבה מאוד בעיות בעניין של גיוס כוח האדם.

אחיות ורופאים יש מספיק בפריפריה, ובאזור שלנו, יש מספיק אחיות שמחכות לקבל עבודה, ואנחנו יכולים להשיג אחיות ממש בזמן אמת. רופאים זה סיפור אחר.

בתחום הזה של אשפוז אונקולוגי, התחום היותר מאתגר, זה תחום הקרנות. יש לנו שני רופאים, ועכשיו שלחנו מתמחה לסיים התמחות. יש מחסור בארץ, ולכן זה יותר מאתגר אותנו. אבל התחום הזה של רופאים אונקולוגיים קלינית, בהקשר של אשפוז – אני יכול להגיד לך שיש לי כרגע ארבעה מתמחים. לכן לא תהיה לי בעיה לעשות זאת.

הדבר השני – סיפרתי על הפסיכיאטר 1926. היכולת שלנו לפתור בעיה של כיבוי אש בשגרה - לפני שנדבר על המלחמה - היא מאוד מוגבלת. בגלל הבניינים הישנים. אמרתי, 'הנגשה'. יש לי מחלקת ילדים בקומה השנייה, מדרגות צרות. כשאבא שמגיע עם כיסא גלגלים רוצה לבקר את הבן שלו למעלה, מדובר במשימה כמעט בלתי אפשרית. לא עומד בחוק ולא עומד בשום סטנדרט.

כרגע, אחרי הקורונה יש עלייה משמעותית מאוד בצריכת שירותי בריאות הנפש. יש עלייה משמעותית מאוד, ולצערנו היא תמשיך. אנחנו רוצים להעביר את הפסיכיאטריה על מנת שתקבל בניין מתאים לא של 26, ויהיה אפשר לתת שירותים כנדרש, וגם להרחיב את השירותים. ובנוסף אנחנו רוצים מענה ממוגן. כרגע הקמפוס סגור, ולא ניתנים שם שירותים.

האירוע, המלחמה לא תיגמר מחר. להישאר באותו המצב במשך חצי שנה יגרום קטסטרופה. לכן התחלנו תהליך עם מנהל התכנון, מתוכננים כאן – כפי שאתם רואים – שני בניינים.

כתוב 'החלטת ממשלה' בכותרת. זו החלטה שעברה או החלטה שאתה רוצה שתעבור?

עברה החלטה, אבל לא תוקצבה. ונתקענו כאן שנים במלחמות - בין נגב גליל לבין הבריאות לבין בר-אילן. אין תקציב. אז לשמחתי, חילצנו קצת והתחיל תכנון של מנהל התכנון. יש כאן שני בניינים, אחד ילדים אחד מבוגרים. אנחנו מתחילים עם הבניין הזה.

יש כסף לתכנון?

יש כסף לבניין אחד.

מאיפה הכסף?

מהמשרד לפיתוח הנגב והגליל - קיבלנו 10 מיליון. מהמנכ"ל - 15. זיו - 10 מיליון. לא יודע מי פספסתי שהביא עוד איזה 5 מיליון. יש איזה 40 מיליון, 50 מיליון. אנחנו צריכים סדר גודל של עוד איזה 70 בשביל לגמור.

כולל הבניין ה - - -?

כן.

בערך שליש מהתקציב נדרש להשלים - - -.

בנושא המלחמה. חשוב לי לציין, כמו בכל מערכת הבריאות גם כאן. יש 2,200 עובדים - מכל הדתות, מכל הסקטורים שעובדים ביחד, באווירה טובה, בשיתוף פעולה, עם ערכים גבוהים. אנחנו מאוד מנסים לשמר את המערכת. כמעט כל שיח שאני מנהל עם העובדים, כולל לכתוב איגרת, אני מבקש פוליטיקה בחוץ. בואו נעבוד, נתמקד במטרה שלנו ונציל חיים. אני מקווה שנוכל להמשיך ולהחזיק את זה, גם ב'זיו' וגם במקומות אחרים.

מבחינת המוכנות שלנו, הדבר הכי חשוב במערכת זה כוח האדם. אנחנו בעבודה גדולה מאוד עם משרד הבריאות, עם החטיבה. חברנו גם לכירורגים, לכירורגית חזה – לא קיים בדרך כלל בזמן שגרה, גם לנוירו-כירורגיה, רופאי טיפול נמרץ והרדמה. גם ישראלים שיבואו ממרכז הארץ, פנסיונרים. גם ישראלים שיבואו מבתי חולים אחרים כמו הנצרתים. הנצרתים ביקרו אצלנו, ויש שם גם כירורגיים, גם מומחים שבזמן - - -, שמנו אותם, מה שנקרא, בשבצ" ק שלנו, בחייגן שלנו. אם יופיע כאן חלילה אירוע רב-נפגעים, שלזה אנחנו נערכים – אנחנו מתקשרים אליהם ומקפיצים אותם לבית חולים זיו.

זה פלסטר.

אנחנו צריכים להקים פה כירורגיית חזה. אנחנו מנהלים את הדיונים על כך עכשיו. דיברנו עם סלמאן, המנכ"ל, הגורמים המקצועיים בכירורגיית חזה וטראומה, ונוירו-כירורגיה דחופה.

לגבי המכלול של מרכז הסרטן והשירותים הרפואיים, שסלמאן לא הזכיר אותם, אבל הם קיימים. הכול צריך להיכנס לצינור הזה. אבל צריך להיות פתרון קבוע, אתה צודק. לא רק התגבורת עכשיו ובזמן חירום, אני מבין לגמרי. יהיו פה יחידות כאלה.

אין פה נוירו-כירורגיה?

לא.

אלה חלק מהדברים שכרגע מנהלים עליהם את הדיונים, על אירוע הטראומה החריג אם ייקרה, בהינתן שהצירים פתוחים. יש לנו גם כל מיני מחשבות שיכול להיות שאנחנו צריכים להחזיק מעמד ולטפל בהרבה אנשים. התפקיד שלי לתת מענה לצה"ל ולאזרחים בכל מתאר. אסור שייקרה מצב שאני אגיד לצה"ל 'תשמע, אני מלא. אין לי מקום'. זה עולם מושגים לא רלוונטי. ואנחנו שם. אני חושב שגם השיח עם המשרד.

תהפכו לאי בחירום. זו הכוונה. ולא תוכלו להוציא חולים. זה חלק מהתוכנית.

כן. בלבנון השנייה היה אי בפינוי בדרום לבנון. אבל זה לא, אנחנו צריכים להסתכל על הדברים בצורה מאוזנת. לא יקרה שנשב כאן ימים רבים ולא נוכל לפנות. גם בלבנון השנייה פינינו בלילה. אני מניח שנמצא את האיזון של הדברים. אבל בשביל זה אני צריך יותר אנשי צוות ויותר אזורים ממוגנים. למתאר, גם אני צריך 12 שעות לא לפנות. לכן עולם המושגים הזה בהחלט נדרש.

מבחינת ציוד. אנחנו רכשנו ציוד בשביל לשפר את היכולת שלנו. אם יש לנו, בדרך כלל, 3 ערכות לפתיחת בטן, יהיה לנו עכשיו תשע ערכות לפתיחת בטן. מדובר במשמעות תקציבית. ישנם תורמים, ויש עזרה מהמשרד, אבל חשוב להכיר בזה. מבחינת תשתיות, אנחנו ממשיכים לשפר ולמגן תשתיות. כמו המגדל הזה שדיברתי עליו.

יש משהו שכבר זמין, שיכול לצאת לביצוע ולא יוצא?

כן. יש מגדל מיגון, תיכף אני אראה לך. הקבלן עובד עליו 24/7.

לא הבנת. אני שואל אם יש לך אופציה למיגון שהיא לא ממומשת. שאתה תקוע מבחינה תקציבית.

מה שאפשר לעשות מהר.

מה שאפשר לעשות עושה?

השאלה 'מה זה מהר'.

יש טווח עד סוף שנה, נקרא לו טווח בינוני, וטווח ארוך יותר - אנחנו מדברים על שנה, שנתיים, שלוש קדימה. אני שואל, בטווח הבינוני - - -.

אני חושב שבנוגע לרחבת המיון - עדיין לא חילצנו. רחבת המיון יכולה להיות לטווח יחסית קצר. מה שהראיתי לך עכשיו בחוץ.

כן, אבל יש לנו תוכנית על זה? זאת אומרת, אתם יודעים מה אתם עושים כדי למגן את זה?

אז אמרתי. זה עדיין בשול, עדיין בפעולה. אין תוכנית.

הבנתי. בסדר גמור.

ואנחנו נמצאים בפעילות מצומצמת. היינו בימים של 19% תפוסה. זה מצב מאוד בעייתי, ותחשבו עליו בהסתכלות קדימה. להיות ב-19% תפוסה זה אומר שיש מטופלים שלא מקבלים טיפול. או שהם נוסעים למרכז או שהם לא נוסעים. ויש כאן צוות מאוד פנוי, לחשוב על החוסן שלו.

כשיטה - - -, את האלקטיביים הוציאו החוצה?

סגרנו את האמבולטורי, את האלקטיבי. סגרנו ניתוחים לא דחופים. עשינו ועדת חריגים לניתוחים דחופים קצרים, שלא מגיעים לטיפול נמרץ. וככל שעלה מספר המאושפזים, העמסנו על אמבולנס בתיאום עם המשרד ונסענו לבתי חולים - הלל יפה, וולפסון.

אין מצב ביניים?

אתמול היה דיון של הרשות העליונה לאשפוז, על מנת למצוא את האיזון החדש. לעבוד באופן הזה הרבה זמן, לנו קשה. ויותר חשוב למטופלים, זה מאוד קשה.

זה בהתאם לתרחישי היישום, אתם לא יכולים להחליט כזו החלטה באופן עצמאי, נכון?

כן. זו הסיבה שזה מגיע לדיון של הוועדה העליונה, שיכולה גם לבחון.

אם פיקוד העורף או צה"ל אומר לך 'תקשיב, אתה עכשיו נמצא בנקודת זמן בעייתית', אז אתה שומע להם. זה תרחיש יישום, לוקחים את כל זה בחשבון.

אבל מהנתון הנמוך הזה אתם יכולים להסיק עד כמה המדינה, פיקוד העורף או הצבא חושב שהמקום הזה מאוים. אנחנו לא עשינו את זה במקומות אחרים.

נכון.

פה הורדנו אותם, הם הכי קרובים לגבול. זה ממש איום ישיר.

בלי לפגוע בעדיפויות אחרות של בתי חולים אחרים – אני חושב שברזילאי, סורוקה, זיו, נהריה הם הארבעה שנמצאים בקו, ואלה הארבעה שמושתת עליהם מדיניות מחמירה. פוריה, עפולה, רמב"ם, עובדים אולי יותר ממצב שגרה. כי החולים שלי הולכים אליהם. אני לא יכול לעבוד בגלל מגבלת המיגון. אין לי מספיק מיטות לאשפז. לכן אני אומר 'אוקיי, תפסה אותנו המלחמה ככה'. כיוון שלא הולך להיות שלום במזרח התיכון, צריך לחשוב כבר על הצעד הבא.

לכן אני מחדד שוב את השאלה. האם יש משהו שניתן או צריך ללחוץ על משרד הבריאות? על האוצר? באשר למיגון? משהו נוסף שאנחנו יכולים לעשות? באופן מיידי. לא לטווח הארוך, לטווח הארוך אני מבין שאפשר. אפשר למגן כל בית חולים. בטווח המיידי, יש משהו שאנחנו יכולים, צריך ללחוץ על מישהו בהקשר הזה? יש משהו שהוא מוכן, שהוא לא יצא לביצוע?

כשיבשיל המיון, אני אפנה אליך - - -.

אני בטוח שדודו ייפנה אליך.

זה האירוע.

למה אירוע? צריך לדאוג שזה ייקרה.

לא לזה אני מתכוון, סליחה. צריך לדאוג שזה ייקרה. הייתי שמח אם כל הבניינים פה היו ממוגנים. צריך להיות פה מיגון כמו ברזילי.

אז קודם כל ודאי. אני אומר לך, זה חשוב שאנחנו נדע, ובמקביל לעדכן אותנו באופן מיידי, ואנחנו - - -, אין משהו יותר חשוב.

אבל אדוני היו"ר, אנחנו בונים בהמשך לדיון שהיה אצלכם, על התוכנית של ה-4 מיליארד. ולהתחיל להסתכל קדימה. גם שם צריך - - -.

אני מדבר בכוונה על הטווח הבינוני והטווח הארוך, מתוך הבנה שאנחנו נמצאים בתוך מלחמה כרגע. הטווח הארוך, אני מסכים במאה אחוז. יש, ואנחנו שמחנו לשמוע מאבי בן זקן על התוכנית הגדולה, וזו בהחלט בשורה טובה, אבל אנחנו עוד נדבר על זה.

המלחמה תופסת אותנו באופן יחסי במקום יותר טוב, בטח ברפרנס של 2006. יש לנו כביש נוסף שנכנס לבית החולים, לא רק לכביש הקיים. שבנינו אותו בשנה האחרונה יחד עם הצבא ויחד עם נת"י. פתחנו אותו לפני שלושה חודשים. אז זה תופס אותנו במקום טוב.

זה לא סודי, נכון? הקטע של הכביש.

- - - יש שני נתיבים בכל צד, נכון? ולמרות זאת עשיתם כביש גישה ישירה.

יש לנו כניסה אחת לבית החולים. שהיא יכולה להיות מורכבת, בעייתית, עוינת, מבחינת הטילים שייפלו עליה. יש לנו שם עמוד חשמל גדול.

מי מימן את הכביש הזה?

מנהל תכנון נתיבי ישראל. הלכתי לאלוף פיקוד צפון. שיש לו תוכנית מבצעית לעשות צירים מבצעיים בצפון.

מזהירים אותי שיש דברים שהם לא לדיון פומבי. בואו נתקדם.

לא משנה. התחלנו עם משהו צבאי-מבצעי, ועברנו, יש לנו כביש חוקי, תקין, הכול בסדר. יש לנו כאן בניין ילדים שחנכנו ב-2017. שהוא נותן לנו גם מיון ילדים ממוגן, גם טיפול נמרץ ילדים ממוגן. וגם 100 מיטות אשפוז ממוגנות. נבקר שם, תראו אותם, זה משדרג אותנו לעומת איפה שהיינו בלבנון השנייה. את זה הראיתי לכם בחוץ, זה הבניין של 1973.

דלג על זה. הדיון פה לא חסוי.

אלו תנאי האשפוז במקום הממוגן. זה מחלקת יולדות.

איפה הוא נמצא?

תת-קרקעי. כאן בבניין הזה. ב-100 מיטות הממוגנות. אז אלה אחד מה-100 מיטות, יש כאן 33 מיטות של יולדות. כל בוקר אני יורד, אומר ליולדות 'מזל טוב', ומתנצל על התנאים. יש מלחמה. אבל זה מחזיק מעמד יום, יומיים, שלושה, חודש. אחרי זה הן כבר לא באות לכאן. אני רוצה שהן תבואנה לכאן, והן גרות בצפת, למה שיילדו במעייני הישועה?

הן נוסעות עד לשם?

מקבלות מונית חינם, מקבלות מתנה, בניגוד להנחיות משרד הבריאות.

זה באותו בניין, זה האודיטוריום שלנו. בזמן חירום אנחנו מקפלים אותו.

הוא ממוגן?

לגמרי. וכאן מקבלים עוד 33 מיטות. הוא שימש לנו טיפול נמרץ בימי הקורונה. ואין לי מחלקת אשפוז. אין פרטיות למי ששוכב כאן. אומנם מלחמה. אבל – חודש, חודשיים. נראה לי שהתמונה ברורה.

זה הפתרון היחיד לאשפוז שיש לך פה?

זה לא הכי ממוגן. זה ממוגן 'לפי הספר'. הכי ממוגן שלי, תראה אותו ותגיד לי 'אל תשתמש'.

יש אנשים בתוך המחלקות הממוגנות?

כן. לגבי המגדל הזה, המלחמה תופסת אותנו במצב שהוא הסתיים, אך טרם מבפנים. שאפו למנכ"ל משרד הבריאות שמתעקש, תוך שבועיים אנחנו מקבלים מחלקת טיפול נמרץ ממוגנת. נבקר שם. שאר המגדל, כל שבועיים אנחנו אמורים לקבל עוד קומה. כל קומה כזאת זה בערך 200 מטר, 15 מיטות אשפוז. ולכן אין לי, בטווח הקצר זה גם נוסע.

מתוקצב, אין בעיה. כמה מיטות בסה"כ? בכל המגדל הזה?

מקבל בערך 60 מיטות.

מה הצפי לסיום? כמה זמן?

חודש וחצי. עוד חודש וחצי נקבל את הכול.

זה גם אחלה פתרון לאשפוז.

לגמרי.

ולאן פונה המגדל הזה?

כאן זה לבנון וכאן זה ישראל. אנחנו יושבים כאן. הנוף שאתם רואים מהחלון זה הנוף של ישראל. זה כביש החירום שאמרתי לכם. זה בניין הילדים.

אז המגדל הזה נחשב יחסית מוגן?

הוא ממוגן.

לפה רציתם את ה-15 מיטות אשפוז אונקולוגי?

כן. כאן באחת הקומות רוצים לעשות אשפוז אונקולוגי. לפני שנה הסתיים פרויקט – לקחו יחד את חדרי הניתוח, יחד עם אספקה סטרילית ובית מרקחת.

זה גב הבניין או שזה החזית?

זה החזית.

כאן הבניין. זו הכניסה לבית החולים. כאן זה החלק האחורי – חדרי הניתוח שלנו, שנמצאים בקומה אחת.

זה מבנה זמני ? מה זה?

לא. ישנו המבנה, ועל המבנה משהו של התעשייה הצבאית. הביאו ברזל שמתאים לטילים. חדרי הניתוח ממוגנים, בית מרקחת ממוגן ואספקה סטרילית ממוגנת. אנחנו בשיח מאוד חשוב מעבר לאימונים, גם עם כל כוחות הרפואה שנמצאים במרחב. אלה אנשים יקרים. אני מכיר אותם מתפקידי כמר"פ צפון לפני כעשור. הגיעו והכירו את הצוות, עשו סיור בבית החולים. עשינו חבירות מתוך הבנה שאולי ה-GPS לא יעבוד. לחשוב על פלוגת רפואה שיש בה נהגים מתל-אביב, אומרים להם "סעו למיון צפת", אומרים לך "איזו נפה?". לכן יצאו לדרך, עשינו חבירות, עשינו תרגילים ביחד. פינוי פצועים יום, לילה. החובשים באו אלינו ללמידה, הרופאים עשו אצלנו סדנאות אינטובציה. הממשק בינינו מאוד טוב ומאוד חשוב, והשפה טובה.

שלא נזדקק.

איך אנחנו ממשיכים לשפר? כבר אמרתי. הבניין כל שבועיים מקבל קומה. אנחנו שם. זה מה שאמרתי, זו הרחבה שהראיתי לך קודם בחוץ. זו הרחבה של הכניסה למיון. אנחנו חושבים שאפשר לקחת, את החלקים האלה, ולשים אותם. כיוון שהחלקים האלה כבר יוצרו ואני יודע מה כתב הכמויות. אז בוא ניקח אותם.

אין לזה תקציב כרגע.

לא. זה משהו ראשוני. לייצר איזושהי קירוי, ואז בפריקת פצועים.

סדר גודל של 10 מיליון שקל, והמודל הוא מודל ברזילאי, אם אתם מכירים. בכניסה למיון כל הרחבה ממוגנת.

ביקשתם ממשרד הבריאות את הכסף בשביל זה?

ביקשנו ממנהל התכנון. עדיין אין לנו עדכון.

אני לא רוצה עדכון, אני רוצה שהבקשה - - -.

אנחנו נבקש להפעיל אותך. אבל כרגע אנחנו עוד לא סגורים. עדיין לא קיבלנו תשובה שלילית ולכן נלחץ ביחד.

אבל אנחנו רוצים להאיץ את התהליכים, בפרט בתקופה הזו. אנחנו מדברים על טווח מיידי? כמה זמן לוקח להכין כזה?

כנראה שלושה חודשים. הפתרון שיום אחד, צריך להכניס אותו ב 3.5- 4 מליארד. זה זקוק לבניין כירורגי ממוגן. אנחנו חיים בעידן כתמים, וצריך לסיים עם זה. גם מבחינת תנאי האשפוז וגם מבחינת המרחבים. יש תב"ע מאפשרת. יש כבר תכנון ראשוני, ומשרד הבריאות הכיר בזה. מכתב מ-2019 מליצמן לראש הממשלה, שאומר לו 'בוא נעשה את זה'. נתתי לך את זה ביד. דיברתי על כך שאנחנו רוצים להעתיק את הפסיכיאטריה.

כשאתה מדבר עם אבי בן זקן על התוכנית הרב-שנתית, הוא מודע לזה?

הוא מודע לזה. ואורי והמנכ"ל מודעים לזה.

המיקום שלנו. בחיפה יש שלושה בתי חולים. בזיו, על הגזרה שלנו. תחשבו על שגרה, על תאונות דרכים. הר מירון. לכן אנחנו צריכים להיות תמיד מוכנים. וצריך לחשוב כמה חודשים קדימה, אולי כמה שנים קדימה. ולהתחיל לזרוע את הזרעים הנכונים.

בתחילת השבוע עובדי זיו יצאו למרחב של המיון, המיון שלנו. לציון מה שקרה ב-7 באוקטובר הם עמדו דקה דומיה, ושרו את התקווה. עובדי בית חולים זיו הם עובדים מסורים. יש כאן רב-תרבותיות, רב- דתות. עובדים ביחד ועומדים ביחד באירוע הקטסטרופלי שקרה לנו.

חשוב להדגיש את מחיר המוכנות שלנו. זמינות שירותים – ככל שאני אמשיך להיות מוכן, לא נראה לי שיש לי ברירה אחרת, זה המחיר שהאזרחים ישלמו וגם הצוות שלי ישלם. תנאי האשפוז לא טובים. ככל שאנחנו – אנחנו כרגע באיזשהו - - -, פיקוד העורף שלח את הילדים לבית ספר. ואני עובד בממוגן. זה מה שהעליתי לרשות העליונה לאשפוז, בואו נבחן את זה. לא בטוח שאני צריך להיות בממוגן. צריך למצוא את האיזון. זה נמצא על השולחן.

העברת מטופלים למרכז היא בעייתית. לחשוב על חולה בצפת, והמשפחה לידו. אני אומר להם, "אני מעביר אתכם לוולפסון". כי אני צריך להוריד תפוסה. יש לי הרבה עלויות רכש בשביל לשפר את המצב הקיים, יש לי אובדן הכנסות. תבוא סוף השנה, אמורה להיות כאן נציגות שר, לא?

יש.

חוסן של העובדים. הם מוחזקים במתח מבצעי הרבה זמן, זה לא עובד. לא בצבא ולא בבית חולים.

יש לזה פתרון? מה אתה יכול לעשות?

אחד, לאפשר יותר פעילות רפואית. שתיים -גם בחלק הזה אני פועל – מגיעים אליי רופאים מארה"ב, אני לוקח אותם לסיור בצפת, אני מצרף גם חלק מהעובדים שלי שייצאו לסיור.

פעילות חווייתית.

פעילות מגבשת. בחודש אוקטובר, בבית חולים זיו הייתה תפוסה ממוצעת של 27%. זה אומר שהיו לי ימים גם 19 ו-18. מבחינת לידות, חלה אצלי ירידה של 70% בלידות.

70 או 30?

30. בניתוחים, מכיוון שעצרנו, אנחנו ב-45% פחות, ובוולונטארי ירדנו בערך ב-40% בשירות האמבולטורי.

זה גם הפסד עסקי.

הפסד הכנסות חודשי 28 מיליון שקל. הגירעון שלי רק מטפס וגדל. אני מוציא ואין לי הכנסות. אפשר לראות כאן, אם בחודש מסוים יש לי 22,000 ביקורים בשירות האמבולטורי, ירדתי ל-8,000. אם בניתוחים יש לי 730, ירדתי כמעט בחצי. זה המצב. אי אפשר למשוך את המצב הזה זמן רב. גם את זה צריך להגיד.

כל הנתונים האלה הוצגו לאותה ועדה?

יש פה שני היבטים. אחד, הצוות צריך לעבוד. זה חשוב. שתיים, זה שאנחנו – אני, המשרד – יושבים על הורידים לסלמאן ואנשיו המעולים. רוצים כל הזמן שיעשו פעילות רפואית, פעילות רפואית, יעילות, אתם מכירים את זה. עכשיו, האוצר כמובן שותף לזה, צריך לזכור את זה. או בסוף השנה, בתקווה אם המלחמה תיגמר, אבל היא כנראה שלא. למחוק את הגירעונות האלה, כי אנחנו הורינו לו לרדת בפעילות.

אתם על זה.

לא תמיד יש קשר לינארי בין הדברים.

כשאני אומר שאנחנו במשרד יושבים להם על הוורידים, אני מתכוון שאנחנו יושבים להם על הוורידים במובן הכי עמוק של ההסברים – 'למה ירדת בניתוחים, למה בלידות, מה קורה לך במיון, מה עם האמבולטוריקה שלך'. זה התהליך, כי עובדים. וזה תהליך רציני. כולם מכירים את זה. צריך לתת מענה כרגע, איך מעלים את הפעילות. כי בסוף יש אוכלוסייה שצריכה גם שירותי רפואה.

אבל צריך תוכנית בשביל זה. אתה צריך לקחת את כל המבנאים, את כל האפשרויות שיש, עם כל הסיכונים, ולהביא איזושהי תוכנית מסודרת.

אמרת את המילה 'סיכונים', אז לא ארחיב. צריך לעסוק בנושא הזה. צריך לנהל סיכונים.

יש לכם תוכנית כזו?

כן.

ואתם צריכים את האישור של משרד הבריאות?

נדבר ב'סמול-טוק', כשלא תהיה הקלטה.

יש לנו חטופה מקרב עובדי בית החולים. מאבחנת פסיכולוגית שמה עדי שהם. נסעה עם בעלה ושני הילדים שלה, בני שלוש ושמונה, לבקר את המשפחה שלה בקיבוץ בארי, בסוכות ב'. כמעט חודש ימים לא ידענו איפה היא, עד שהבנו שהיא חטופה עם הבעל ועם שני הילדים. כולם חטופים. ולפני שבועיים קברו את אבא שלה שזוהה כנרצח באירוע. והבוקר עצרנו כולנו בבית החולים – זו תמונה מ-10:00 התכנסנו כולנו בבית החולים ודיברנו על זה. והזכרנו אותה, וביקשנו לשחרר. סליחה, דרשנו לשחרר את החטופים. והפרחנו 239 בלונים. על חלקם כתבנו 'עדי'.

אני אומר את זה בשביל להדגיש שמערכת הבריאות ו'זיו' לא מנותקות מההווי הישראלי. כששואלים אותי 'איך אתה מרגיש', למדתי כבר לענות 'כמו כולם'. וזה המצב שקיים גם בתוך מערכת הבריאות ובתוך 'זיו'.

יש לנו אחות ממחלקת אורתופדיה שאח שלה נרצח והיינו בהלוויה לפני שבוע. ויש לו עובד שאח שלו הוא האזרח עם מכלית המים שחטף טיל נ"ט. מויאל. זה גם עובד שלי, זה אח שלו. זו המורכבות שיש כאן.

יש לך מטרה ויש לך ייעוד, אבל יש גם אנשים שהם הכי חשובים במערכת, וצריך לכבד גם אותם. גם את המטפלים צריך לכבד. אנחנו עושים את זה, ואני חושב שאנחנו עושים את זה בהצלחה. אבל כל הזמן מטריד אותי לחשוב עוד שלושה חודשים, עוד חצי שנה. הסיפור הזה הוא מורכב, וצריך לקחת אותו בחשבון.

יש לכם אופק להתעסק עם שיקום?

אין לנו שיקום אורתופדי.

אין לכם כרגע. אני שואל. יש לכם איזושהי חשיבה להיכנס לעולם הזה?

משרד הבריאות פעל בחוכמה, והקים שיקום גדול בפוריה. אומנם הוא לא מופעל עדיין, אבל אני חושב שצריך קודם לתת לשיקום בפוריה להתחיל לעבוד. ואחרי זה אפשר לחשוב על שיקומים.

אלו הדברים, אם יש לכם שאלות – בבקשה.

אדוני המנכ"ל היקר, תודה על קבלת הפנים החמה. בשמי ובשם החברים שאיתי. ראינו חשיבות רבה מאוד מהביקורים הראשונים שלנו כוועדה, לפתוח בבית החולים הזה. מהרבה סיבות. אבל בעיקר בגלל שאנחנו רואים את המסירות הגדולה שלך, אדוני, מולנו. מול חברי הכנסת ומול נבחרי הציבור. במספר הזדמנויות כשנפגשנו ודיברנו, המסירות הזאת מחייבת אותנו. כמובן שיש פה עוד אלמנטים של המלחמה והמוכנות, כמו שדיברנו עד עכשיו. אבל המחויבות שלך לבית החולים הזה מכריחה אותנו להיות איך ביחד.

לפני שאני נכנס לדבר על העניינים שהזכרת, אני דווקא רוצה לפתוח בנקודה שסיימת. הרב- תרבותיות, החיבוק ההדדי. בית החולים הזה הוא דוגמה לאיך צריכה, החברה הישראלית בתקופה הזו, אבל בפרט בעולם הרפואה. אתם משלבים ביחד מגזרים שונים. ואפשר לומר שזה לא שיתוף פעולה, מדובר בחיבור אמיתי, זה חיבור שעובד ומוכיח את עצמו. שמתי לב שבמהלך הצגת הדברים שלך – אתה שם על זה דגש. ואתה רואה בזה חשיבות.

אני חושב שמפה תצא האמירה לכלל עולם הבריאות, לכלל עולם הרפואה. אנחנו נמצאים ביחד, אחד בשביל השני באותה חזית מול אותם מרצחים. אין הבדל ביננו. ניתן לראות בכמות הנחטפים, לצערנו במספר הנרצחים, כשהם רואים ישראלי, הם לא מבדילים מאיפה הוא מגיע ולאיפה הוא שייך. אז אני מברך אותך על זה ומחזק אותך בגישה שלך. ואני מצפה שמכאן תצא אמירה לכלל בתי החולים ועולם הרפואה.

אני שם לב שיש לך שאיפה גדולה מאוד לפתח את בית החולים לאורך זמן. זאת אומרת, בכל מיני תחומים, ואתה משקיע מאמצים רבים. אנחנו רוצים להיות חלק, ואנחנו מבקשים לדעת באופן שוטף מה הצרכים שלכם. אנחנו לא רוצים להתעורר בבוקר ולחשוב 'למה אתמול לא עשינו'. לכן אנחנו מבקשים כוועדה לדעת, ברגע נתון. תן לנו משימות ושלח אותנו לביצוע.

אמרתי לך – אתה תהיה הנחמד, אני מוכן להיות עבורך האגרסיבי מול משרדי הממשלה, זו העבודה שלנו. אנחנו נבחרי ציבור, אנחנו צריכים להגיש לציבור בסופו של דבר דין וחשבון. ויש לנו את הכוחות והכלים, ואנחנו נשתמש בהם. כמובן שאנחנו לא עושים מחוץ לפרופורציות את הכל, אבל מה שצריך אנחנו יודעים להתעקש ולהשיג אותו.

יש סיסמה גדולה במשך הרבה שנים, של כל שרי הבריאות וכל ראשי הוועדות וכו': צמצום פערים בפריפריה מבחינת עולם הרפואה. לא ראינו שנעשתה תוכנית כללית שמביאה את כל משרדי הממשלה לאיגום משאבים אחד. שיש בראש הפירמידה, גוף אחד שעומד ומרכז את כולם. יש משרד – ההוא נותן טיפה, איך אמרת לי מקודם? לקחנו מפה, ליקטנו, יצרנו איזשהו - - -.

אני חושב עדיין – אמרתי את זה בתחילת היום, אני אומר את זה גם פה. אנחנו צריכים לדאוג לכך, או לבקש או לדרוש שיהיה מנגנון אחד בתוכנית לאומית. במנהלת - כמו שהציע יאסר בתחילת היום - גוף שיתכלל את כל הגופים האלה, ויגידו 'חבר'ה, צמצום פערים זה לא רק סיסמה. בואו נקים פה איזשהו מערך שלם שייתן מענה לכוח אדם, שייתן מענה לשיקום, ולמיגון'. כל הסוגיות שאנחנו עוברים עליהן, צריך פה מנהלת אחת שתרכז את כל משרדי הממשלה. אף אחד לא עושה לך טובה כשאתה בא ומבקש ממנו 'תן לי 10 מיליון בשביל המגדל הזה'. אנחנו צריכים איגום משאבים. זה גם לא נכון שיהיה משרד כזה שעושה לך טובה ונותן לך 10 מיליון שקלים, ואז סיים את חלקו. המערכת צריכה לעשות את חלקה באופן שווה וביחד.

בריאות הנפש. פסיכיאטריה. אנחנו נמצאים במלחמה. באירוע קשה מאוד. יש לזה השלכות מאוד משמעותיות. גם על עולם בריאות הנפש, בלי להיכנס לדוגמאות. אנחנו מבינים ואנחנו ביקשנו שמשרד הבריאות יציג בפני הוועדה ביום שני תוכנית לאומית לבריאות הנפש. אני מקווה מאוד שתהיה, היא כרוכה בהרבה מאוד כסף. כולם מבינים שזה האירוע של המלחמה. מלחמה זו הזדמנות. אני אומר עם כל הקושי כמובן. יש פה הזדמנות לגשת למשרדי הממשלה השונים ולדרוש. להפעיל לחץ ולהשתמש בו לטובת בתי החולים. לא לפספס את ההזדמנות הזאת. אני אומר את זה בכאב, אבל זה המצב, בואו ננצל את המצב הזה לטובת דרישה חד-משמעית ממשרדי הממשלה להשלים את הפרויקטים שצריך להשלים.

לפני שאני אבקש מחברי הכנסת להתייחס, אז כדי למנוע שאלות דודו יתחיל. וברשותך אחרי זה גם האוצר. ולאחר מכן חברי הכנסת ידברו. כל אחד לפי הבנתו ורצונו. אז בבקשה דודו.

בתוכנית של המשרד, וסלמאן מכיר את זה, יש את העניין המיידי – מיגון, תשתיות, כירורגיית חזה ונוירו-כירורגיה דחופה. יש תוכניות לעתיד הרחוק יותר. למשל העצמת מרכז הסרטן של הצפון, שחל ברמב"ם וזה גליל מזרחי. פה קבענו שזה יהיה. המשרד סידר כך - יש נוירו-כירורגיה בנהריה, יש את מרכז הסרטן ב'זיו'. ופוריה עושה קרדיולוגיה. עכשיו נוסף לשם שיקום. טוב היה שלכל אחד יהיה את כולם, אבל יש גם פערים של כוח-אדם במדינת ישראל וכו', וזאת התוכנית. העצמת העניין של מרכז סרטן זה מאוד חשוב.

בית החולים הגיש את מה שאנחנו קוראים לו 'פורום יחידות', רשימה של דברים שעדיין חסרו להשלמת פערים שהם לא בהכרח קשורים למלחמה. אנחנו מתכוונים להשלים אותם. כל מיני פערים ביחידות ושירותים מסוימים, זה כבר בצינור.

זו בשורה טובה.

בוודאי. וזהו, רק להגיד תודה על האנשים היקרים שזוכים לראות אותנו פה איזה שלוש פעמים בשבוע, ברצון לקדם, לעשות.

יש לך משהו להגיד בנושא הפסיכיאטריה?

הפסיכיאטריה פה היא האבן השואבת של כל הפסיכיאטריה לילדים ונוער, באזור הזה. כל האזור הזה, אין קהילה בעצם. המשרד מכיר את זה. ואנחנו רוצים להעצים את זה, ומנסים להשקיע בלהשאיר לסמן כוח האדם. ואני חייב להגיד שזה לא רק שם המענה, הם אחד המענים המצוינים במדינת ישראל לפסיכיאטריה של הילדים והנוער. את המנהל פה של הפסיכיאטריה ילדים ונוער אני מכיר עוד מהצבא, כשהוא היה חייל. והיום הוא רופא שאחראי על המערך הזה.

בכל מקום שתשאל, זה מרכז מצוינות מדהים. אנחנו נטפל בזה, נרחיב את זה. יש פה עניין של הרשויות, לדוגמה טבריה. בטבריה העירייה לא מצאה מקום לשים את המרפאה. לדעתי, היה לבית החולים רופאה מומחית, שנסעה לשם ועשתה את כל מה שצריך, זה היה לא שירות לבית הלקוח, אבל זה היה בטבריה. ונאלצנו לסגור שם. כי הרופאה הפסיקה את שירותה, כי העירייה לא מצאה מקום למרפאה. עד שהעירייה כבר אמרה 'אולי אנחנו נהיה מוכנים', עבר המון זמן. הרופאה לא נשארה. ואז הילדים באים משם לבית החולים זיו. מקבלים שירות, אבל זה לא אותו השירות. זאת אומרת, אנחנו צריכים פה רתימה של הרשויות למשל, וזה יכול מאוד לעזור לנו.

לעומת זאת, אני יודע מאורי יצקר שברמת הגולן זה עובד מצוין עם המועצה. אז אנחנו צריכים את החיבוריות הזאת עם הרשויות.

כן. אין פה גוף, לכאורה, שמחבר בין הרשות המקומית למשרד הבריאות. וזה חסר לי מאוד.

אנחנו עושים את זה. אבל צריך שהרשות תראה את הבריאות, כלומר, בסוף מביאים, במקום שתשב רק בבית חולים.

יש להם גם את האילוצים שלהם. אני לא אומר. אבל הם חייבים להבין שזו "טובה" שהקופה הייתה צריכה להקים מרפאה, בית החולים מתוך ראיה לאומית לוקח את זה על עצמו.

יש פה באג שהייתי רוצה לדון בו. לדעתי יש קצר בין - קופות החולים, הרשויות המקומיות ומשרד הבריאות או בית החולים. אני רוצה לדבר על זה.

שום דבר לא מכין בעבודה את בן האדם, ליום שמתקשרים ממערכות שכר ואומרים 'מה אני מדווח על העובדת עדי שהם'?. והיום הזה היה לנו. אפילו בטכני – איזה קוד? חופשה? זה שובר את הלב. יש עובדים כאלה, זאת עובדת מדינה ולקח לי ימים להתאושש מהשיחה הטכנית הזאת עם המל"ל. דרך אגב, היעדרות על חשבון המעסיק. אנחנו משלמים. ושתחזור בקרוב.

ההשפעות של המלחמה וההשפעות של התקופה הזאת על כוח אדם מגוונות. ויותר מרמזת את זה על היקף הפעילות שיורד, ומה עושים עם העובדים. ומה עושים עם פעילות, ואיך מחזיקים את זה. אנחנו בכל מקרה מנסים לתת כמה שיותר פתרונות מעולמות השכר, כמה שיותר מצב של ליצור איזושהי ודאות בתוך עולם שאין בו ודאות. בתוך תקופה קשה.

נגעתם בנושא של בריאות הנפש, יום שני יש לנו ועדה. אני גם אגיע. הנושא הזה כיום אצלנו בעדיפות עליונה, ואנחנו ברצף של דיונים כדי לדעת איך אנחנו יוצרים את הפתרונות המשמעותיים ביותר שיאפשרו למדינה לתת ולהרחיב את השירותים. הגענו למלחמה הזאת במצב לא טוב מבחינת כוח האדם, וזה משהו שמטריד את כולנו. חוץ מזה אני מברך אתכם ואומר סחתין על העבודה. יש הרבה הערכה על ההתנהלות גם בתקופה הזאת וגם בכלל.

רק אני רוצה שהאמירה שלכם לגבי אותו ציוד שהם קונים עכשיו, אותם הוצאות.

וגם גירעון. דודו יודע שזה משהו רוחבי שבדיונים. הבעיה מוכרת בהמשך הקומה.

- - - בסוף תשתיות. יש דברים שצריך זמן מידי. טווח הזמן היה טיפה יותר ארוך. היה דיון אצלך, אני יודע, בכנסת בנושא הסייבר. האיום הזה הוא כאן, הוא על השולחן.

מה שאפשר להגיד פה תגיד. הוא רוצה להגיד בקווים כלליים, רק לא להיכנס לפרטים.

הדברים נאמרו.

אנחנו על זה.

אני רוצה להצטרף לברכות שנאמרו פה. זה מגיע לך. לעבוד בתנאים כאלה ובצורה כזאת ואף על פי כן לשרוד, ואפילו לחשוב ש - - -.

סליחה שאני מפריע לך. עם נבחרת כזאת אין בדיוק בעיה. זה לא רק אני. יש לי כאן מטה, עובדים, 2,200 עובדים עושים עבודה מדהימה.

אמרו לי פעם שנשיא טוב יודע לבחור אנשים. אז גם בזה כל הכבוד לך, שבחרת את האנשים המתאימים ושהם רוצים לעבוד איתך. בפרט שיש לך ניסיון לעבוד במצבים מורכבים ובתנאים מורכבים, ואתה מביא את זה לשטח האזרחי, זה מבורך. הלוואי שלא היינו צריכים לזה, אבל כשצריכים את זה, אז אתה האדם הנכון במקום הנכון. ושיהיה לך בהצלחה.

הנכונות והרצון של הוועדה ושל חבר הכנסת מישרקי לבוא ולעשות את המקסימום שאפשר עבורכם, ולהילחם עבורכם – מעל ומעבר. רק רוצים לדעת מה עוד אפשר לעזור לכם, ומה עוד אפשר להציע לכם, 'השמיים הם הגבול'. כל מה שעולה בדעתכם – יש לנו רצון. משרד הבריאות, משרד האוצר, להילחם עבורכם – בשביל זה באנו. באנו לעשות ולבצע. אז אני מקווה מאוד שאנחנו נוכל לשרת אותך כמו שצריך להיות - בצורה נאמנה. ותודה רבה על ארגון הסיור הזה.

אז קודם כל באמת יישר כוח עצום על הנכונות. רואים חשיבה, ואכפתיות, ולעבוד גם בתוך סד לחצים מאוד קשה ומורכב. דווקא בגלל שאתם ממשלתיים, אז יש לזה משמעויות והשלכות שעכשיו הופכות את הכול להרבה יותר מורכב וקשה.

אני רשמתי לפניי את הצרכים שהעליתם פה, הדחופים יותר. אני משערת שאתם תהיו בקשר. ואני רוצה לאחל שעדי תחזור בריאה ושלמה. ולעשות מסיבת הודיה לשיבה שלה ולכל בני המשפחה שלה.

הריגוש של הכניסה של הבית חולים זה משהו שלדעתי צריך - - - .

אנחנו נדבר על זה בסיור.

אני מתנצלת אך לא אוכל להישאר. אבל גם מהלך שני המפגשים האחרונים שבכנסת זכינו לפגוש אתכם ולשמוע גם דברים שקשורים למעטפת המלחמתית. ובעזרת השם אנחנו נדאג להוות מנוף לחץ כדי שהדברים ייקרו.

תודה לכם. אני שמח להיות כאן. הייתי לפני זמן מה חלק ממשפחת זיו. אבל אני עדיין מרגיש בן למשפחה הזאת. אני מאחל שכל החטופים יחזרו הביתה מהר ככל האפשר. ושהמלחמה הזו תסתיים גם מהר ככל שאפשר, ואנחנו נחזור לחיים רגילים.

בנוסף למה שנאמר כאן לגבי המגוון והרב-גוניות שנמצאת בתוך בית החולים, גם המטופלים שמגיעים לכאן הם רב-גוניים. יש הרבה יישובים כאן מהגולן, - - - מגיעים גם לכאן לקבל טיפול. עם כל הסביבה. אז יש גם מטופלים וגם מטפלים שנמצאים ברב גוניות, ביחס טוב. וזה רק דוגמה, אני תמיד אומר, מערכת הבריאות היא רק דוגמה לחיים משותפים שאנחנו חייבים, ואני אומר את זה כל הזמן, שצריך לחזק את זה במיוחד בימים קשים אלו. זו החובה שמוטלת עלינו כחברי כנסת, כמנהיגים ועל כל המערכת בשביל לשמור על מרקם היחסים והחיים הטובים בין יהודים וערבים, וצריך להמשיך בזה.

לדעתי האידיאל לגבי בית החולים - הוא צריך לתפקד בשגרה ובחירום באותה מידה. כנראה ההזנחה של המדינה של הרבה שנים, זה בעצם מה שקורה במצב כזה. והאידיאל הוא שמרכז רפואי כמו צפת, זיו, כאן, הוא צריך להיות מרכז-על. שכל השירותים הרפואיים הנדרשים לטיפול באנשים, צריכים להיות בתור מרכז. לא צריך להסתובב בכל המדינה, וזה חשוב מאוד.

אתם בכיוון של זה?

לדעתי צריך לשאוף לשם, למרכז-על. וצריך לחשוב מה הדברים הדחופים, אבל צריך להיות תוכנית-על. מה דרוש מבחינת המיגון כדי לתחזק את בית החולים שיעבוד בשגרה וגם בחירום באותה המידה. וזה התפקיד שלנו. והתפקיד שלנו לדחוף את משרד הבריאות. לתכנן, שיהיו תוכניות-על. במיוחד בכל בתי החולים הנמצאים בחזית. זה לא רק זיו. צריכה להיות תוכנית סדורה, לבתי החולים שיעבדו גם בשגרה וגם במקרה של חירום באותה מידה. אנחנו לצדכם ונדחוף כמה שאנחנו יכולים, נעזור לכם.

אני לא פעם ראשונה אצלכם. - - - הבית שלי. ולא רק בתור תושבת הגליל. גם בוועדת הבריאות הוכחנו, וגם בקדנציה הקודמת את המהימנות ופעלתי רבות כדי שתקבלו את האישור, כדי שתושבי הגליל יזכו לשירות הזה כאן במרכז הגליל. אנחנו נמשיך לפעול בשבילכם.

לפני הביקור אצלכם, ביקרתי אצל שתי משפחות בניחום אבלים. שתי משפחות שונות. אחת בכרמיאל אחת בכפר שמאי. ביקרתי לפני כעשרה ימים אצל שתי משפחות דרוזיות. גם בחורפיש - - -. והלב נקרע.

מאוד התרגשתי כשראיתי במצגת תמונות כשכל הצוות נעמד דקה דומייה. באחדות. זה לא רק רב תרבותיות, זה הרבה מעבר. זו אחדות של העם, זה מאוד מרגש. אני חושבת שזה מה שנותן לנו כוחות. מה שנותן לנו כוחות כנבחרי ציבור ולכם כמטפלים ואזרחים במצבים מאוד קשים. ויישר כוח. אנחנו מחזקים אתכם ונמשיך לחזק אתכם.

בתקופה הזאת, משרד הבריאות – כמו בכלל הממשלה כולה – אני מאמינה מאוד שישנו את סדרי העדיפויות. ובהתאם למצב, בהתאם לתקופת החירום. משרד הבריאות אמור להיות קשוב לקול שלכם. מה אתם צריכים, זמנים, להתאים העברת התקציבים בלי שום דחייה. כי הכול מיידי, כי זה חיים ומוות. אתם לא מתפתחים כדי להתפאר, אתם מתפתחים כדי להציל חיים והוכחתם את זה. גם במלחמות הקודמות וגם במבצעים שונים, וכבר עכשיו. אז מחזקים אתכם. אנחנו בכנסת, אבל מייצגים אתכם שתרגישו את זה. תשתמשו בנו. כמו שידענו להשמיע את קולכם בעבר, גם עכשיו.

תודה ליו"ר הוועדה. אתה נכנסת בשיא הכוח ומרגישים אותך. שיהיה בהצלחה ובשותפות ובריאות לכולם.

תודה רבה. האמת היא שאני לא ידעתי שאת היית חלק מהיוזמים. אני מודה לך על זה. כולנו מודים לך על זה. אז בנושא של החדרי לחץ זה באחריות גדולה למקום. אז תודה גם בשמנו. נתקדם לסיור.


הישיבה ננעלה בשעה 13:30.