פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת

73

82
הוועדה המיוחדת לעובדים זרים
07/11/2023


מושב שני



פרוטוקול מס' 31
מישיבת הוועדה המיוחדת לעובדים זרים
יום שלישי, כ"ג בחשון התשפ"ד (07 בנובמבר 2023), שעה 15:15

בחינת הבאת עובדים זרים נוספים והגדלת המכסות לענפים השונים בשל המחסור בכח אדם שנוצר בעקבות מלחמת חרבות ברזל - ישיבת המשך, , , בהשתתפות מר אמנון מרחב, מנכ"ל משרד הכלכלה והתעשייה

חברי הוועדה: אליהו רביבו – היו"ר
סימון דוידסון – מ"מ היו"ר

שושנה שטראוס - עו"ד, לשכה משפטית, רשות האוכלוסין וההגירה

משה נקש - מנהל אגף בכיר סיעוד, רשות האוכלוסין וההגירה

אביבית אסרף - מנהלת תחום פרויקטים ובקרה, מנהל הסדרה ואכיפה, משרד העבודה

אריאל פרטוש - מנהל תחום קשרי חוץ ועובדים זרים, משרד הבינוי והשיכון

אבנר פלור - מהנדס, מנהל מנהל תכנון ופיתוח תשתיות, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

נועה שוקרון - רכזת תעסוקה באגף תקציבים, משרד האוצר

לינא סאלם - עו"ד, ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

צפי הלל דיאמנט - מנהלת המחלקה ליישום סטנדרטים בסיעוד, משרד הבריאות

קרן גולדמן - מנהלת אגף הכשרה מקצועית, משרד התיירות

חני שר - מנהלת תחום בתי אבות, אגף בכיר אזרחים ותיקים, משרד הרווחה והביטחון החברתי

גדעון זעירא - מרכז המחקר והמידע של הכנסת

שי ברמן - מנכ"ל איגוד המסעדות, הברים ובתי הקפה

יקיר ליפיצקי - איגוד המסעדות, הברים ובתי הקפה

עמית גרוס - עו"ד, שדלן, יועץ משפטי, ארגון הגג של המסעדות האתניות בישראל

מיכל וקסמן חילי - ראש אגף עבודה ומשאבי אנוש, התאחדות התעשיינים

אבי בן גיג - חטיבת פלדה, איגוד לשכות המסחר

ואאיל עבאדי - מנהל חטיבה ארצי של איגדו עובדי הבניין, ההסתדרות הכללית החדשה

ששי שדה - משנה למנכ"ל, הסתדרות העובדים הלאומית

נטלי שמעון ויינשטיין - עו"ד, מנכ"לית התאחדות קבלני השיפוצים

יורם בר הלוי - גזבר לשכת הקבלנים בישראל

יעקב מושקוביץ - מנהל מו"פ רמת הנגב, מרכז להשתלמויות - המרכז לחקלאות מדברית מו"פ רמת נגב

מאיר שמש - התאחדות קבלני הפיגומים

רונן לוי - יו"ר איגוד המוסכים

רוית גרוס - מנכ"לית התאחדות המלאכה והתעשייה

חזי אבירם שייב - מנכ"ל איגוד יבואני הרכב

אבירם אלון - מנכ"ל התאחדות בעלי אולמות וגני אירועים

ורוניקה רוזנברג - מנכ"לית ארגון חברות הניקיון בישראל

חיים שחר - מנהל משק ארצי, שירותי בריאות כללית

אהרון קאופמן - סמנכ"ל יעוץ משפטי, שופרסל

גבי בן הרוש - יו"ר מועצת המובילים והמסיעים

עופר גבאי
-
חבר מועצת העיר ראש העין

צפריר בלזברג - סמנכ"ל ביצוע, חברת אלקטרה מעליות

אסתר צאנגאוקר - בעלת מסעדה

עידן שגב - חי בפיליפינים 10 שנים, מבקש להציע פתרון

תומר ורשה - עו"ד, מתמחה בהגירה ועובדים זרים

יאיר אלבין - מנהל אגף בכיר מסחר ושירותים, משרד הכלכלה והתעשייה

גל זהר - מנהל תחום מחקר, שירות התעסוקה

דיקלה טקו

חבר תרגומים, מיטל פורמוזה



רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.




בחינת הבאת עובדים זרים נוספים והגדלת המכסות לענפים השונים בשל המחסור בכח אדם שנוצר בעקבות מלחמת חרבות ברזל - ישיבת המשך

צוהריים טובים. אני מתנצל בפני הנוכחים על העיכוב. נאלצנו בשל דיונים שהתגלגלו ממוקדם בבוקר לדחות את הדיון הקודם שהסתיים לא מכבר למטה. אני מודה לכל הצוותים המקצועיים שעוברים איתי בין דיון לדיון ורתומים לעניין.

אני מתכבד לפתוח את ישיבת ההמשך של הוועדה לעובדים זרים בנושא הבאת עובדים זרים נוספים והגדלת מכסות לענפים השונים, בשל המחסור בכוח האדם שנוצר בעקבות המלחמה. וכאמור, כפי שהדגשתי עוד בדיונים הקודמים, זה מעורר מתן מענה לענפים שונים שעד היום לא קיבלו מענה והיה עוד צורך לפני וענפים שכן קיבלו, אבל מראש היו בכוח אדם חסר. אז קודם כל ולפני הכול, כמו בכל ישיבה, חשוב לי לשלוח מכאן בשמי ובשם כולם אני מניח ומשוכנע, חיזוקים לכוחות הביטחון הפועלים יומם ולילה להכרעת המלחמה. כולנו מתפללים לשובכם בשלום. שולחים מכאן חיזוקים לחטופים ולבני משפחותיהם. מי ייתן ונתבשר ותתבשרו, קודם כל אתם, בשחרור החטופים והשבויים בשלום, כשידינו על העליונה. ומי ייתן והקדוש ברוך הוא יזכה אותנו שכוחות הביטחון יצליחו לשחרר אותם בכוח ובעוז וברוח הלחימה ולא כתוצאה של התערבות כזו או אחרת, וזאת מבלי שייפגעו כוחותינו.

אז שבוע שעבר ישב לידי שר החוץ וגם כן שר הכלכלה. שר החוץ הצהיר כי מדינת ישראל פועלת לחתימת הסכמים בילטרליים להבאת עובדים זרים מול שבע מדינות. בתוך הדיון אני נמנעתי מלציין מדינות שאחת מהן חתמנו ואחת מהן בסיום הדיון חתמנו מולם, מתוך שיקולים דיפלומטיים כאלה ואחרים. נשמעתי להוראות משרד החוץ. צר לי שהיה מי שהחליט לדלג על ההוראה המפורשת של משרד החוץ ונתן לכך ביטוי בשביל כותרת עוד קודם. אבל מה שמעניין הוא שתודה לאל חתמנו עם סרילנקה ואנחנו בסיכומים גם כן עם הודו.

אני רוצה לברך את רשות האוכלוסין ואת משרד החוץ על הביצוע היעיל, המהיר, תחת לחצים ומורכבויות לא פשוטים. עם זאת, אני רוצה להבהיר ולהבין מה לוחות הזמנים להגעת עובדים זרים ולאילו ענפים. בנוסף, ישב לצידי, כאמור, שר הכלכלה ניר ברקת ומנכ"ל משרדו והצהירו שלגישתם יש לשנות את גישת המכסות ובכלל לעובדים זרים ליצור כמעין בנק שאפילו הגדירו אותו במספר של 170,000 עובדים זרים, אשר ינותב בהתאם לצורכי המשק תוך עידוד ישראלים לתעסוקה בענפים בעלי פריון גבוה יותר.

ביקשתי בשבוע שעבר ממנכ"ל משרד הכלכלה להציג את המתווה שלהם. היום יש לי על כך הסתייגויות, שאלות והבהרות ואני אתייחס בהמשך. עוד ישב לצידנו בשבוע שעבר מנכ"ל רשות האוכלוסין, מר אייל סיסו, ומולי ישבה ראש מנהל עובדים זרים, עו"ד ענבל משש ומר משה נקש, שהיום נמצא איתנו. ענבל לא נמצאת הואיל והיא נמצאת בשליחות בדיוק באותן נסיבות ועושה פעולה מורכבת ומזורזת. ותודה לאל, מוצלחת, על פי הדיווחים שקיבלתי לאורך היום, במולדובה. יעד הקליטה היה של 1,300 עובדים. תודה לאל אנחנו עומדים ביעד ואף עוברים אותו.

עוד ניגע בנושא החזרת העובדים שהיו בישראל, בגיוס חירום של 5,000 עובדים לחקלאות. אני מודה לכם על השותפות, על שיתוף הפעולה, על האוזן הקשבת, על היוזמות שאתם מסייעים לי לקדם ואפילו מסבים את תשומת ליבי אפילו שלא במסגרת דיוני הוועדה.

מטרת הדיון היום היא להמשיך ולשמוע את מצוקת הענפים השונים, הרלוונטיים לעובדים זרים. הנתון המרכזי שלא השתנה משבוע שעבר הוא שעדיין חסרות לנו ידיים עובדות. זה צורך קיומי של המשק. אנחנו חייבים לוודא שהתהליכים האלה מושלמים ומקודמים, כי גם אם נכנסים עובדים, יוצאים הרבה יותר. וכל זאת לצד הדאגה האובייקטיבית לכך שאנו מבקשים לעודד העסקת ישראלים ולוודא שאם עובד זר הגיע הוא אף פעם לא יהיה במקום פוטנציאל ממשי גם אם כרוך במאמץ כלשהו, של העסקת עובדים ישראלים.

אז אנחנו נתחיל מנושאים נקודתיים מהשבוע שעבר. נעבור להצגת משרד הכלכלה ומשם לענפים נוספים. אני מתעדכן תוך כדי שמנכ"ל משרד הכלכלה, שהיה אמור להגיע, הודיע לפני כשעתיים שבשל אילוצי לו"ז הוא לא יגיע. אני אשמח לדעת אם יש נציג מקצועי. הוא נמצא איתנו בזום אני מבין. יאיר אלבין, נמצא איתנו בזום ממשרד הכלכלה. מה תפקידך?

שלום לכל המשתתפים, שלום ליושב הראש, חברי הכנסת. שמי יאיר אלבין, מנהל אגף בכיר למסחר ושירותים, משרד הכלכלה. כפי שהציג שר הכלכלה ניר ברקת והמנכ"ל בוועדה בשבוע שעבר המשרד מקדם תפיסה חדשה בכל הנוגע להבאת עובדים זרים, שתיתן מענה כפי שאמר יושב הראש, רחב וכלל משקי לצורך שהיה קיים עוד טרם המלחמה ובעצם בעקבותיה, במקום ההסתכלות הענפית שנהוגה כיום.

המנכ"ל התנצל באמת עכב אילוצי לו"ז הוא לא יוכל להשתתף. אנחנו רוצים לעדכן שהמנכ"ל יחד עם מנכ"ל רשות האוכלוסין פועלים יחד כדי לקדם הצעת מחליטים בממשלה שתשקף את הפרדיגמה החדשה הזאת. וגם תפתח מנגנון חדש לניהול התהליך של הבאה והעסקה של כ-170,000 עובדים זרים שנדרשים היום במשק בשביל למלא את החסר שהיה קיים ושהתרחב כאמור, בשלל הענפים ששמענו שבוע שעבר וענפים נוספים שאני משער שגם יוצגו היום. אנחנו נמשיך לעדכן ככל שתהיה התקדמות. תודה לך.

אוקיי, תודה רבה. נמצאים איתנו פה נציגי משרד השיכון? מי אדוני?

אני אריאל פרטוש, מנהל תחום קשרי חוץ ועובדים זרים.

ברוך הבא. שבוע שעבר, גם שבוע שעבר הועלתה טענה שמשום מה ענף בניית הפיגומים, שזה תת ענף בענף הבניין, הוא לא מוגדר קבלן, כקבלן. הוא קשור לתעשייה, אבל לא מוגדר כקבלן. אתה יודע לומר לי בבקשה מה הסיבה לכך, מה ההתייחסות שלכם לעניין?

כרגע לפי מה שאני מבין, הוא באמת לא בתוך פנקס הקבלנים.

למרות שהוא קבלן וכל עבודתו באתרי בנייה.

לא, אבל זו לא בנייה הנדסית. זאת אומרת, העובדים שלנו יש עובדים בעבודות רטובות. זאת אומרת, כל העובדים הזרים שאנחנו מביאים לארץ עובדים בעבודות רטובות. אף אחת מהעבודות הרטובות אינה נכללת תחת פיגומים. זאת אומרת, גם אם אנחנו מכניסים אותם לפנקס הקבלנים ומנסים לתת להם עובדים, נצטרך למצוא דרך עקיפה להביא להם.

קודם כל הנושא הוא מקדמי.

חשמלי זו עבודה רטובה?

סליחה, לא נתתי לך רשות דיבור. סליחה, אדוני. בוועדות שלי מדבר רק מי שאני נותן לו רשות דיבור. תודה.

אני מבקש טיפה להגיע לשלב הקודם. בסדר? יש אפיון של ארבעה נושאי משרה רטובה בתחום הבניין שהם הזכאים להביא עובדים זרים קודם למלחמה, אני מבין את זה. תכף ניגע בזה. אבל קודם כל, לצורך הנקודה, מה הסיבה שחברה שמתעסקת במתן שירותי פיגומים והרכבתם, באתרי בנייה בלבד, אינם מוגדרים קבלנים. עזוב, מעבר לצורך במתן המכסה והזכות להעסקת עובדים זרים.

תראה, צריך לעשות מיפוי באמת מה הצרכים שהם צריכים. לאפשר אותם עם רשות האוכלוסין וההגירה ולמצוא דרך.

שוב פעם, אתה עובר איתי לפרקטיקה שהכרה כבעלי זכאות לקבלת מכסה להעסקת עובדים זרים. אני עוד לא שם. שואל מה הסיבה שקבלן שמתמחה באספקה והרכבת פיגומים באתרי בניין אינו מוגדר קבלן בסיווג שלו. זאת השאלה.

שוב, כי זה לא נכלל תחת עבודות הנדסיות. זה מה שיושב אצלנו ברשם הקבלנים. זה תחום אחר.

הבנתי. זאת אומרת שמאן דהוא קבלן ריצוף הוא מוגדר קבלן?

לפי דעתי כן.

אבל הוא לא, זה לא תחום שמחייב התייחסות הנדסית. מה הסיבה שכן?

תראה, אני לא מכיר את תחום רשם הקבלנים לאורכו ולרוחבו מה שנקרא.

אבל זה רק מה שמעניין אותי כרגע. אני שאלתי את עצמי בהתחלה הסיבה שלא הופעת אצלי עד היום, עכשיו אני יכול להבין למה. בסדר? אז קודם כל אני מבקש שתבדוק תוך כדי הדיון עם מי שכן מספיק בקיא מה השיקול שבעטיו בעל תחום מסוים בענף הבניין, שעוסק כקבלן, אך ורק באתרי בניין, מוחרג ולא מוגדר קבלן. אחרי זה נעבור לשלב הבא. אני לא יכול להתקדם הלאה כשאתם לא עונים לי על זה. בסדר?

מר משה נקש, פעם 200 היום. אני אשמח בבקשה לדעת האם נשקלה אפשרות לענפי התעשייה להביא עובדים ממדינות עם תל"ג נמוך יותר לזמן מוגבל, בצוק העיתים של המלחמה. אני יודע מה הסיבה שלא בשגרה. אני לא רק מכבד אותה, אני מברך עליה. אני מבקש לדעת האם יש התייחסות שונה והקדשתם לכך מחשבה והפעלת שיקול דעת בעת המלחמה.

אז קודם כל, אנחנו מכירים את המצוקות שקיימות היום. אנחנו מן הסתם בוחנים את זה. זה לא, אנחנו לא מחליטים על הדבר הזה לבד, זה מן הסתם יהיה עם המשרד המקצועי הרלוונטי. במקרה הזה משרד העבודה. ההגנות האלה, כמו שאמרת, הן נולדו לא סתם.

בוודאי.

יש להן סיבה. ואנחנו, ודיברנו על זה גם קודם, לא נכון יהיה שיתקבלו כל מיני החלטות נמהרות כדי לתת מענה למשהו עכשיו שיצור לנו בעיה בהמשך. אני לא אומר שלא נעשה את זה. אני רק אומר שצריך לקחת את הכול בשום שכל וגם את הדבר הזה אנחנו בוחנים ואנחנו נעדכן את הוועדה כמובן ברגע שתתקבל החלטה בעניין.

הלא המדיניות כן מאפשרת גיוס עובדים מאותן מדינות עם התל"ג הנמוך אם הם מוגדרים כעובדים מומחים.

זה קצת יותר מורכב. עם התחייבות לכפל השכר הממוצע במשק. כן, בחלק מהמקרים.

יופי. מה הסיבה שבאותה מסגרת מי שיסכים כבר לאותם תנאים והגבלות לא תאפשרו את הבחינה הזאת תוך כדי התקופה הזאת של המלחמה?

אז אמרתי, ואתה נוגע פה בנקודה נכונה. התקופה הזאת של המלחמה משנה את המציאות של כולנו. אנחנו צריכים לבדוק את המשמעויות של הדבר הזה ואין לי תשובה בשבילך כרגע בעניין הזה. אבל אני כן יכול להגיד לך שאנחנו מכירים את הסוגייה. דיברנו עליה גם בפעם הקודמת ואנחנו ניתן תשובה לוועדה בעניין הזה.

הבנתי. תוכל בבקשה לומר לי האם עודכן נוהל העסקת עובדים זרים בבניין כך ששיפוץ יוגדר אתר בנייה? אני ארחיב למי שטיפה מצוי בנבכי תת הנושא הזה. קבלן שעוסק בשיפוצים מוגדר קבלן, הוא רשום בפנקס הקבלנים. כדי להיות זכאי להעסיק עובד זר הוא צריך להיות גם כן רשום בפנקס הקבלנים והאתר שבו הוא עובד אמור להיות מוגדר אתר בנייה. בידיכם הרשות נתונה לשנות את הסיווג, את ההגדרה שמקום שבו עובד קבלן שיפוצים יוגדר כאתר בניין. ואז הוא יהיה זכאי להשתמש, לקבל מכסה וגם כן להביא עובד זר.

מי שרשום ברשם הקבלנים, ממה שאני מכיר, עוד פעם, זה לא, אין פה איזה בעיה עם הדבר הזה. זאת אומרת, אם הוא רשום ברשם הקבלנים, רשום כחוק, הוא יכול להביא עובדים זרים, בהתאם לכל התנאים של הנוהל.

ואני אומר לך שמבדיקות שערכתי בנושא, בוודאי בתקופה האחרונה, גם אני לא נחשפתי לזה עד לא מכבר. כדי שעובד זר יוכל להגיע לקבלן שיפוצים לא מספיק שהוא יהיה רשום בפנקס הקבלנים, הוא צריך גם שאתר העבודה יוגדר כאתר בנייה.

עבודות בנייה, כן.

עבודות בניין, כן. אתר בנייה. אוקיי? יש אתר בנייה, יש עבודות בנייה. אתה צודק, תראה עד כמה זה אבסורדי, שידוע שהוא קבלן שעוסק בתחום הבניין. ועבודות אלו זה עבודות בניין. משמע שזה לא מוזיאון באמצע תצוגה. אנחנו רק זקוקים להגדרה שאתר העבודה שלו יוגדר כאתר בנייה. בסדר? אז זו רשות שנתונה בידיכם. אני מבקש את התייחסותכם לנושא. בבקשה נציג קבלני הפיגומים. רק באופן מתומצת.

עכשיו, על מה שיושב הראש מדבר, ואז יחייבו, אם קבלן שיפוצים באתר שהוא עובד זה יהיה חייב להיות רשום שזה אתר בנייה, אז יהיו חייבים להעסיק שם גם מנהל עבודה. ויש חוסר במנהלי עבודה. אז תיאורטית אפשר לראות את זה, אבל מעשית זה אי אפשר. כי אז בכל האתרי בנייה לא יוכלו לעבוד, כי לא יהיו מנהלי עבודה.

טוב. העסקת מנהל עבודה ושאר בעלי התפקידים הרלוונטיים באתרי בניין היא לא פועל יוצא של הגדרה של אתר העבודה, אלא של היקף העבודה. בסדר? של היקף העבודה.

אני נטלי שמעון ויינשטיין, מנכ"לית התאחדות קבלני השיפוצים. אז בהקשר הזה צודק אדוני, גם לגבי סוג העבודה וגם לגבי משך העבודה. הרי יש הוראה ספציפית מחריגה אתרי שיפוצים, בנושא של מנהלי עבודה. אז בהיבט הזה זה נכון. דבר נוסף שכן נדרש לתקן בנוהל בהקשר הזה של קבלני שיפוצים זה גם סוג העבודות שאותם עובדים זרים רשאים לבצע. כרגע מוגדרת בתוך נוהל העבודה עבודות של עבודות רטובות. עבודות רטובות זה בעיקר תפסנות, ברזלנות. זה פחות התחומים שקבלן שיפוצים עוסק בהם. גם אסור לו לפי חוק לבצע עבודות שלד. לכן גם נדרש פה גם הנושא של התייחסות לסוג העבודות שעובד זר רשאי לבצע בתוך ישראל. שזה יהיה גם כל עבודות הפנים, כל עבודות הגמר. זה מאוד חשוב לציין. תודה.

אני מאוד מודה לך שהבהרת את שתי הנקודות החשובות האלה. אגב, אני טיפה מתייחס לנקודה, לנתון שסיפקת שהוא שגוי. לא חסרים מנהלים עבודה בישראל. יש סטודנטים להנדסה למכביר שהם סיימו את לימודיהם, אך עדיין חסרים להם כמה פרטים טכניים קטנים לעבור ועד אז הם משמשים כמנהלי עבודה. ויש לא מעט כאלה שישמחו להיקלט בעבודה. ברשותכם, אני מעביר את רשות הדיבור לחברי, חה"כ וחבר הוועדה סימון דוידסון.

תודה רבה אדוני יושב הראש. האמת, אני נחשפתי לנושא הזה של עובדים זרים לא לפני הרבה זמן, די בטעות. אבל גיליתי שזה עולם מאוד מאוד גדול וחשוב במדינת ישראל ואנחנו מרגישים אותו היום הרבה יותר מאשר בעבר. אבל זה לא פתאום יש בעיה עם העולם של העובדים הזרים. זה הרבה מאוד שנים, התנהלות שהיא לא מספיק מודרנית וחכמה במדינת ישראל שמשפיעה על הרבה מאוד בעלי עסקים.

שבוע שעבר היה דיון על הנושא של הבנייה והתשתיות וחפרתי בנושא הזה ואני חד משמעית מבין שאם אנחנו לא נעשה מעשה ונעשה שינוי דרמטי בנושא הזה הדירות פה יעלו הרבה יותר כסף. הילדים שלנו יצטרכו לעבוד הרבה יותר קשה כדי להשיג את הדירה. הרבה מאוד קבלנים ועובדי תשתיות יפשטו את הרגל כי אין להם עובדים. ובחודש האחרון כמעט ואין עבודה בעולם הזה. ואמרתי קודם כל, סימון, תעצור רגע ותלמד מה קורה בעולם. אנחנו חושבים, אנחנו היהודים, הישראלים, שאנחנו יודעים הכול. אז בואו אני אספר לכם משהו: אנחנו לא יודעים הכול. יש מקומות בעולם שעושים בתחום הזה הרבה יותר טוב, הרבה יותר מהיר, בנושא של הבאת עובדים זרים. אין מדינה מודרנית בעולם שלא מתעסקת עם עובדים זרים. ובעצם אנחנו מחפשים ארבע נקודות הכי חשובות: זה שקיפות, זה כמה שלהוריד את הנושא של המתווכים, זה מדינות ידידותיות למדינת ישראל ועובדים לפי התאמת המקצוע שלהם.

וכשאני בדקתי ועשיתי, סיפרתי לך, אדוני יושב הראש, שיחת זום מאוד ארוכה עם אחת החברות הכי גדולות בעולם שנקראת ג'וב ליאו למשל, אני גיליתי שהמדינה המתקדמת ביותר בעולם בנושא הזה, לא תאמינו, פולין. 850,000 עובדים זרים, הכול עובד מהר, קל, win win לממשלה, למעסיק ולעובד עצמו. ואיך הם עושים את זה? קודם כל טכנולוגיה חדשה. מה לעשות? 2023 זה לא 1980. יש מערכת טכנולוגית שהם פיתחו בהרבה מאוד כסף, מאוד קלה, פשוטה. שעובד שנמצא בקניה או ברואנדה או בתאילנד או בפיליפינים נכנס למערכת, רוצה לעבוד בישראל. כותב איפה הוא רוצה לעבוד, באיזה תחום. אם זה בנייה, אם זה להיות מלגזן, אם זה בתיירות. נכנס, מסמן את זה. אחרי שהוא מקבל אישור מהמעסיק במדינת ישראל שמוכן לקלוט אותו בכלל הוא עובר לאישור בשגרירות עצמה. בודקים אותו, נותנים לו אישור האם הוא יכול להגיע או לא. והפלא ופלא, יכולים להגיע אנשים למדינת ישראל ממדינות שלא שונאות את מדינת ישראל. שפחות רדיקליות, פחות קיצוניות. ועוד אנשי מקצוע. ואין את התיווך של ה-10,000 או 20,000 דולר בדרך.

אז אני אומר דבר ראשון, צריכים לחשוב לעשות דברים אחרת, אדוני יושב הראש. אמרתי לך את זה מקודם, אם יש בן אדם שיכול להוביל את זה, זה אתה. אתה אמיץ. אין לך פוליטיקה מול העיניים. אנחנו עובדים לא נכון במדינת ישראל כבר הרבה מאוד שנים. כולם סובלים. במיוחד סובלים המעסיקים. באמת, הם כבר הרימו דגל אדום. ואני אומר לך, אם אנחנו לא נטפל בזה בצורה שונה, לא הבילטרלי הזה וכל ההסכמים האלו, זה כבר פסה. זה כבר לא בעולמות שלנו. יש אפשרות לעבוד מול מדינות בצורה אחרת. משרד החוץ צריך לאשר המדינה הזאת כן, המדינה הזאת לא. השגרירות אומרת העובד הזה כן, העובד הזה לא. וכך אפשר להביא א' הרבה יותר עובדים, מהר, שרוצים לבוא למדינת ישראל. שלא שונאים אותנו. מה לעשות? הרבה מאוד, אתם רואים מה קורה בעולם, שונאים אותנו. מבחינה בטיחותית וביטחונית אפשר להגן על מדינת ישראל. והמעסיקים יכולים לקבל עובדים שמתאימים להם. וגם העובד יהיה לו טוב, הוא לא ישלם את כל הסכומים המטורפים האלו. יש שיטות ודרכים לעשות את זה אחרת. ואני קורא לוועדה לחשוב, לצאת מהקופסה, לחשוב מה קורה בעולם. ללמוד מה קורה בעולם ולעשות. אם זה טוב לארצות הברית זה לא טוב לנו? הרי ארצות הברית אחרי אסון התאומים הרבה יותר שומרים על המדינה מאשר מדינת ישראל. יודעים לעצור את האנשים שלא רוצים שיגיעו. בואו נלמד ממה שקורה שם.

אני באמת רגיש למעסיקים, אבל אני גם רגיש למדינת ישראל. אני לא רוצה שזה יהיה על חשבון עובד ישראלי. לא רוצה שזה יהיה על חשבון עובד ישראלי. אבל מה לעשות שעובד ישראלי לא רוצה לעבוד היום, לא בתשתיות, לא בעבודות עפר, לא בבנייה, לא במלונאות, לא במסעדות, לא בניקיון, לא בסיעוד. ואנחנו סיימנו עכשיו את הנושא על הסיעוד. לא רוצים לעבוד. ואני לא יודע אם נשלם להם יותר הם כן ירצו לעבוד, אני לא בטוח. לא בטוח. צריך לבדוק את זה. אבל צריך לעבוד ולחשוב אחרת. ואני פה לצידך, באמת, זה חשוב לי מאוד הנושא הזה. אני חושב שאם אנחנו מסתכלים לטווח ארוך זה דבר דרמטי לכלכלה הישראלית. הילדים שלנו כבר לא יוכל לקנות דירות. תראו מה קורה בעולם, תחשבו איזה עלייה תהיה למדינת ישראל. אי אפשר להיות יהודי היום. בהרבה מדינות בחוץ לארץ. רק אתמול נרצח יהודי יקר בן 69 בהפגנה בלוס אנג'לס, נרצח. תראו מה קורה בצרפת. בעזרת השם יגיעו עולים למדינת ישראל, אבל איפה נשים אותם? הקבלנים לא יכולים לבנות, אין להם עובדים. המסעדנים כבר אין להם, אני מודע לזה. כל, אתה יודע מה קורה עם שוטפי הכלים במסעדות? כולם הלכו לוולט. תעסיק היום שוטף כלים 17,000 שקלים.

מעל 20,000 שקלים, עלות מעביד, של שוטף כלים במסעדה.

חברה, זה באמת מכפלות על מכפלות. ואני קורא לנו, בואו, יש פה אנשים מאוד חכמים שיכולים לתת רעיונות. נלמד מה קורה, בואו נעשה דברים אחרת. תודה.

אני מאוד מודה לך על הנוכחות, על המעורבות, על המגויסות, על עבודת השטח ועל הדברים שנשאת. מי שיתייחס לדבריך יהיה מר משה נקש. אבל לפני כן אני מבקש טיפה להתייחס. אני מחובר לחלק לא קטן ממה שדיברת. חלק אחר מורכב יותר, ולזה יתייחס מר נקש. אני מבקש לדבר בשל אותו אומץ להתמודד עם קרטלים ומונופולים ולוביסטים חזקים, בנושא הבניין. כל מי שמכיר את נושא העסקת עובדים זרים בענף הבניין, יבין ביתר קלות את הסקירה שלי בנושא, אני רוצה לבטא אותה. עד פרוץ המלחמה קבלנים קטנים, שהם חלק לא מבוטל מהשוק, והם בקשר ישיר עם מזמיני הקצה שלהם, לא העסיקו עובדים זרים בגלל שתי סיבות: יש סיבה אחת – הרצון והשאיפה והמדיניות של ממשלת ישראל הייתה וכל עוד שלא נקבל הנחיה אחרת, היא מדיניות העסקת עובדים מאיו"ש. לצערנו, היה מי שנכשל כישלון חרוץ ונאבק והצליח להכניס גם כן מעזה, אבל זאת סוגיה אחרת שתידון במקומות ובזמנים הרלוונטיים. כדי שהם יוכלו להעסיק עובדים מאיו"ש מתוך אינטרסים של המדינה, בצורה בלתי מודעת המדינה שיתפה פעולה עם התאגידים הגדולים והנשכניים של היזמים הגדולים והטילה קשיים על העסקת עובדים זרים, חה"כ דוידסון.

יצא מצב שתאגיד שאמור לשמש כמתווך בלבד הפך להיות המעסיק ובמקום להיות אמצעי להשיג מטרה הוא הפך להיות המטרה בפני עצמה. והספסור הדורסני שנהגו התאגידים ללא רחם הפכו את העובדים הזרים ללא כלכליים למעסיקים. למה לגדולים זה לא הפריע? כי התאגיד הוא בין כה וכה נמצא בדרך כלל בבעלות אותה חברה יזמית. אז מה אכפת לחברה יזמית גדולה שהתאגיד שלה יספסר, כי היא הוציאה כסף מכיס ימין והכניסה לכיס שמאל באותו רגע. אבל על ידי כך שאר התאגידים יכבידו את התהליך על הקבלנים הקטנים שנרמסים ונתקעים. ואז אנחנו עושים בדיוק את הפעולה ההפוכה מעידוד תחרות הוגנת ופתוחה. בדיוק ההיפך מקפיטליסטי. לפיכך אני במשא ומתן מתקדם עם נציגי הארגונים ועם רשות האוכלוסין להקמת תאגיד וולונטרי, שיגייס למען העובדים, למען המעסיקים הקטנים, הקבלנים הקטנים, עובדים זרים שהעלות שלהם תהיה אך ורק בדלתא הנוספת מעבר להעסקתם דמי הביטוח והלינה, דמי תיווך ידועים וקבועים מראש. ואז יהיה כלכלי לאותם קבלנים קטנים להעסיק עובדים זרים שהם לא מהארץ. והפריון שלהם יהיה גבוה יותר, התפוקה גבוהה, המחיר יהיה בסופו של דבר זול יותר. אני מבטא את זה חזור ואמור בכל הדיונים בשבועות האחרונים, כולל בדיונים משותפים שקיימתי עם עוד ועדות. אז זה לעניין המלחמה שאנחנו צריכים להילחם. אני קורא אותה בקול רם נגד היזמים הגדולים והתאגידים הנשכניים והספסור הלא נורמלי שמתחולל בדרך. ובסוף בסוף פוגע בכל המשק ושואב אותו למטה. זה נכון, אגב, לגבי עוד ענפים, אבל בוודאי ובוודאי בענף הבנייה, שכאמור הוא היה בכוח אדם חסר. חלק מכוח האדם שלו לא מגיע עכשיו והצורך בתפעול של אותו ענף הלך וגדל לאור העובדה שלצערנו יישובים שלמים נמחקו ותשתיות שלמות נהרסו, בין היתר לאור השינוע של כלים הנדסיים כבדים של צה"ל לאזורי חיכוך. שאר התשובה, לשאר ההשלכות יתייחס מר משה נקש, לכל מה שדיברת.

אני אחבר את התשובה שלי למה ששניכם אמרתם. חה"כ דוידסון באמת עשה פה איזה שהיא עבודה ובדק איך השיטה הזאת של הבאת עובדים עובדת במדינות אחרות. וזה משהו שחשוב לעשות. אני רק אגיד, השיטות שקיימות כיום בכל אחד מהענפים, זה לא אותו דבר, השיטות הן שונות. בכל אחד מזה השיטות נובעות בין היתר מהחלטות שהתקבלו בבתי משפט ודיונים וכל מיני סוגיות שעלו. והשיטה היום שמביאים עובדים באמצעות הסכמים בילטרליים ברוב הענפים זו שיטה שדי הוכיחה את עצמה ונתנה מענה לכל התופעות השליליות שהיו, לצערנו, שאולי גם אפילו קצת ישנן בעוד מקומות מסוימים, בהבאת עובדים זרים עם דמי תיווך לא חוקיים והדברים האלה.

אני רק אעצור אותך. אתה לפני שעה אמרת משפט שאמרתי לך שהוא הכי חכם. מה זה היה? שטח.

אני מסכים. אבל אני אסיים.

אני רוצה לשמוע מאנשי השטח אם ההסכם הבילטרלי ואם העסקה שלכם היום כפי שזה, אם זה טוב לשטח. בוא נשמע את העובדים.

לא, אני אומר לך. אגב, אתה צודק.

אני לא בטוח שזה מה שהם יגידו.

חה"כ דוידסון, שנייה, ברשותך, מחילה. יש שני שיקולים: התפקיד שלנו הוא לפקח על עבודת הממשלה וגם לשמור על אינטרסים של מדינת ישראל. מצד אחד, אנחנו רוצים לעודד הבאת עובדים זרים, שיהיו נכונים, זמינים, מתאימים ובאופן כלכלי. מצד שני, למדינת ישראל יש עוד שיקולים רחבים יותר מעבר למה שמעניין את מעסיק הקצה. בין היתר זה התדמית והמעמד של מדינת ישראל בתבחינים להתייחסות שלה להעסקת עובדים זרים. המדיניות ב-15 שנה האחרונות היא עידוד והחלטה עקרונית להבאת עובדים זרים בהסכם בילטרלי בין מדינות כדי שנימנע מתביעות מיותרות, ממבוכות והעסקת עובדים שלא כדין. ותוך כדי עידוד קרטלים ממדינות הקצה שמהן הן מגיעות, ממדינות היעד. בסדר? אז יש פה עוד שיקולים שהם רחבים. וזה נכון שאם אנחנו נצא רק לשטח, אנחנו נשמע קולות אחרים. אנחנו אמורים לאזן בין הצרכים והאינטרסים של המעסיקים, של המשק ושל המדיניות של מדינת ישראל.

אבל אם תוכל אחרי זה לענות לי על תשובה. אריק שרון ז"ל, היה אדם מאוד אמיץ. בשנות ה-90, בהחלטה שלו, בהחלטת ממשלה, שינו את כל הנושא של הבאת זרים. נתנו לקבלים, לעצמאיים, ללכת ולהביא עובדים זרים, באישור של המדינה, על ידי בדיקות. השאלה שאני שואל אותך, האם זה היה טוב? אולי מה שהיה בשנות ה-90 היה טוב?

אז אני אומר, היו כל מיני תופעות שליליות וההסכמים הבילטרליים, בדיוק כמו שאמר יושב הראש, חה"כ רביבו, זה דברים שנולדו לא סתם. גם הם נולדו מהשטח. אגב, בהסתכלות על כל הצדדים: גם על העובדים הזרים וגם על המעסיקים. היו פה תופעות של סחר בבני אדם. לא ניכנס עכשיו לכל הסיבות שהביאו לשיטות העסקה הנהוגות היום, אבל יש בהן טוב.

אתה צודק, תמיד צריך להקשיב גם לשטח. והמציאות גם משתנה לפעמים, זה נכון. צריך להמשיך לבחון את הדברים האלה. לראות מה הכי נכון גם לזמן הנוכחי וגם לראייה עתידית. עכשיו, לגבי הענפים, אז כמובן שכל ענף שרוצים להכניס בו עובדים זרים, אז מן הסתם צריך לבדוק את זה גם עם הצרכים של המשרדים הרלוונטיים. גם שזה לא יפגע בתעסוקת ישראלים. יש פה גם כל מיני מכלול שיקולים שצריך לקחת בחשבון במסגרת מה שעדכן נציג משרד הכלכלה ומה שהשרים שהיו פה שבוע שעבר אמרו. אז הנושא הזה נבדק בדיוק בימים האלה, איזה ענפים צריך להביא ומה שיטות הגיוס וההבאה. אני מניח שלכל יינתן מענה במסגרת החלטת הממשלה הזאת. זו דרך המלך לעשות את הדברים האלה, בהחלטת הממשלה.

שושנה שטראוס, מהלשכה המשפטית של רשות האוכלוסין. עוסקת בתחום הזה של עובדים זרים הרבה שנים. כבוד חבר הכנסת הציע שיטה של חברת ג'וב ליאו.

לא, זו סתם דוגמה. יכול להיות שיש עוד אחרים, אני לא יודע.

חברה כזו, שהמלגזן בקניה ישים את השם שלו והעובד, המעסיק בישראל, הוא ידע שהוא מלגזן טוב ויזמין אותו לישראל. אבל הבעיה בשיטה הזאת, כמה בעיות: א', אנחנו לא יודעים אם אותו עובד אוהב את ישראל או שהוא פשוט מנסה להיכנס לישראל מכל מיני סיבות אחרות. דבר שני, אנחנו לא יודעים אם הוא באמת יודע לעשות את העבודה. הוא אומר שהוא יודע לעשות. ו-ג', אנחנו לא יודעים אם המעסיק הישראלי הציע את העבודה לישראלים, אם אין ישראלים שרוצים לעשות את העבודה. אולי הוא מחפש עובד זול. אז ההסדרים שיש לנו מנסים להתמודד עם כל השלבים האלה.

עכשיו, מבחינת תאגידי הבניין, השיטה של תאגידי בניין בדיוק דיברה מהשטח. מה שהיה בעבר, היו לנו מאות אולי אלפי קבלנים. כל אחד היה צריך לדאוג לעובד זר או לקבוצה של עובדים.

נבנה מהשטח, סליחה גברתי, נבהיר. נבנה מהשטח לצורך מתן מענה של הקבלנים והיזמים הגדולים, תוך כדי רמיסה מובהקת, גם אם איטית, של הקבלנים הקטנים. בבקשה, תמשיכי.

מה שראינו בעבר שקבלן קטן היה לו קשה למצוא מגורים, הסעות, כל הטיפול לעובדים זרים שהיו מקצים לו. וגם הוא לא היה צריך אותם. הרי הוא הביא מישהו שהוא טייח, אבל נגמר השלב של הטייח ואין לו עוד טיח לחודש הזה ואין לו עוד אתר שהוא יכול לשים אותו. אבל אותו עובד מחפש עבודה, הוא לא מוכן לשבת פה בישראל ולקבל אבטלה. אז הם, אז הקבלנים בעצמם, הקבלנים הקטנים היו משתמשים בחברות שהיו מעבירות את העובדים ממקום למקום. אבל החברות האלה לא היו מפוקחות.

ואז תוך שיחות עם התאחדות הקבלנים הגיעו למסקנה שאפשר לקחת את השיטה הזאת שקיימת בשטח ולבנות אותה בצורה של מתן רישיון ופיקוח. עכשיו, זה נכון שהמחירים אולי הם גבוהים.

לא אולי. לא אולי. אם אנחנו עדיין בשלב של ה-אולי, לא זיקקנו באמת את הצורך, לא הצפנו את הצורה ומשכך לא נוכל להגיע ולטפל בזה.

את יודעת, גברתי, אני הראיתי עכשיו ליושב ראש תלוש משכורת ששלח לי קבלן תשתיות, שהיה פה בוועדה שבוע שעבר, של עובד פלסטינאי שעבד אצלו. כמה זה היה, אלי?

17,230.

אבל פלסטינאים לא עובדים דרך תאגידים. ובפלסטינאים, לפי המידע של בנק ישראל, לפחות 40% מהפלסטינאים שמביאים אותם כאילו לעבוד אצל קבלן הם בעצם משלמים, היו משלמים כשנכנסו, על ההזמנה והסתובבו וחיפשו עבודה. אז השיטה הזאת של כל קבלן יש לו את הצוות שלו - - -

המציאות הזאת קיימת, לא מחייבת.

מצאו שזה לא שיטה כל כך יעילה ולכן הגיעו לענף התאגידים. עכשיו, לתאגידים יש גם מיסוי מאוד גבוה. יש דמי היתר ויש אגרה שנתית ואלו גם מעלים את העלות לשעה. הם גם מפוקחים מבחינת רכש - - - לגבי השכר והם משלמים פיקדון. הדברים האלה גם משפיעים. שוב, אני לא מכירה איך מחשבים התאגידים את העמלות עליהם. ברור ככל שיהיו עוד תאגידים, ועכשיו הוגשו בקשות לתאגידים נוספות, ברור שתהיה יותר תחרות. אבל רציתי לתת את הרקע הזה.

בסופו של דבר, אני רק אשלים במשפט, סליחה. יש יתרונות ויש חסרונות לשיטה הזאת של תאגידים. חה"כ רביבו נגע פה בנקודה שאולי באמת קבלנים יותר קטנים העלויות גבוהות ויותר משמעותיות עבורם. צריך לחשוב על הדבר הזה ואיך נותנים לו פתרון נכון ומתאים. אבל יש לשיטה הזאת הרבה מאוד יתרונות ויימנעו הרבה מאוד תופעות שליליות שהיו נהוגות לפני כן.

אם אפשר להוסיף מידע מן השטח, אדוני. עו"ד תומר ורשה, אני מייצג גם חברות בנייה, גם תאגידים, גם חברות ביצוע זרות, אז יש לי הרבה נתונים מהשטח. ויש כרגע שתי בעיות: בעיה אחת זה מה שבאמת אמרתם על היכולת של קבלנים קטנים בענפים שונים להעסיק באופן ישיר. ושתיים, זה עלויות שיש על העסקה של עובדים זרים. גם בשיטה הקיימת של התאגידים, אדוני.

אתה יכול לפרט עלויות?

כן. כל תאגיד משלם היום גם אגרות של בערך 20,000 שקלים לשנה לעובד.

1,750 לחודש.

לחודש. זה בערך 20,000 לשנה, פלוס ערבויות של כ-8,000 שקלים לשנה, על כל עובד. עכשיו, הערבויות האלה נמצאות על המכסה הכללית, בלי קשר לכמות שמביאים בפועל. ובנוסף, בעיה נוספת, אם יש ברחנים, ויש לכל תאגיד, הם ממשיכים לשלם את העלויות והם לא מצליחים להביא במקומם אחרים. וזה אומר שהמכסות שלהם קטנות יותר.

דבר נוסף, כל העלויות הנוספות האלה שמייקרות את המחיר, אין התחשבות בתאגידים שגילו רקורד נקי. הרי אנחנו מחזיקים את הערבויות כדי שזה יהיה שוט על תאגיד אם פתאום הוא פוגע בזכויות עובדים. אבל יש היום כבר תקופה מאוד ארוכה של תאגידים עובדים, ויש תאגידים עם רקורד נקי לחלוטין, שאפשר היה להוריד להם עלויות ובדרך הזו גם להוריד באופן ישיר את העלויות של העובד.

מי כמוך יודע שזו אחיזת עיניים.

רגע, דבר נוסף.

מי כמוך יודע שהוזלה לתאגיד בהכרח לא מתורגמת למעסיק בקצה.

לא, לא, אני אסביר עכשיו את העניין הזה. מה שנקש אמר על התאגידים זה דבר מאוד נכון. ומה ששושנה אמרה, כנ"ל. הקבלנים הקטנים לא יכולים לעמוד בכל הדרישות שרשות האוכלוסין שמה על הבאה של עובדים זרים, כי צריך את ההלנה, צריך את ההעסקה.

א', אתה בהכרח טועה. אני לא יודע כמה שנים אתה מתעסק בתחום, כנראה שאני קצת יותר.

20.

אז אני קצת יותר, עם כל הצניעות. שנית, רוב הקבלנים שזקוקים לעובדים וקבלני שלד שאינם מגיעים לשלב טיח. שלישית, אין ספק שאם קבלן שבונה צמודי קרקע מעסיק עובדים פלסטינאים, זה אך ורק בגלל מי שגוזר עליו את הכסף בדרך. כי אם עובד שמגיע לצורך העניין ממולדובה עולה לו 6,000 שקלים בחודש ועוד 1,750 שקלים ועוד 700 שקלים אם נחלק 8,000 ל-12, מביא אותנו לסכום שהוא הרבה פחות גבוה מהעסקת עובד פלסטינאי. זה נכון שהוא צריך לדאוג ללינה שלו, אבל הוא מקבל אותו שישה ימים בשבוע. הוא מקבל אותו בשעות עבודה נטו נקיות, פרט להפסקה קבועה מראש. הוא מקבל אותו בקצב עבודה מדויק וגבוה. הוא מקבל אותו ללא שום אג'נדות אידיאולוגיות, שבהכרח מלוות בזריעת נזקים שלפעמים מגלים אותם רק אחרי שהוא מסיים למסור את העבודה.

אז בואו, אז נשים את הדברים על דיוקם. קודם כל תקלו את התנאים. קודם כל שיאפשרו אפשרות בחינה של המעסיק באופן ריאלי ואז אנחנו נדע אם באמת זה מתיישב מול הצרכים, הרצונות ויכולות העסקה שלו. בסדר? אז בואו נתקדם.

אני רק אתן את הבעיה האחרונה שהיא מאוד מאוד חשובה, אדוני, זה עניין המיונים העצמאיים על ידי הקבלנים.

אין בעיה. אז אני קודם כל כן הצעתי שהאיגודים - - -

היום זה נעשה על ידי המדינה וזה קושי מאוד גדול של הקבלנים בשטח.

זה בסדר גמור. אני לא אמרתי שמה שהיה הוא טוב ומשולם. אדרבא, צריך לתקן אותו. אני כן אומר שיהיה תאגיד. רק אם יש תאגיד שהוא מייצג את האינטרס שלך, כי מי שמעסיק אותו זה האיגוד שאתה חבר בו והוא וולונטרי, התפקיד שלו הוא לייעל את התהליך ולהוזיל אותו. זה לא כמו המציאות שהיום אנחנו מכירים, שמדובר בקרטלים שהפכו להיות נשוא העניין ולא רק המתווכים. בסדר? זו הנקודה. אבל אנחנו עוד נעמיק בנקודה. מי גברתי? קשורה לענף הבניין אני מניח.

לא, לא, לא. אני עו"ד רוית גרוס, אני מנכ"לית התאחדות המלאכה והתעשייה. אנחנו מייצגים תעשייה קטנה, זעירה.

בסדר, זה לא עכשיו, שנייה. את כל רגע הצבעת, חשבתי שזה בשיח הזה.

לא.

טוב, אבל ביקשת יפה, אז בבקשה.

תודה רבה.

מה זה זעירה? רתכים, דברים כאלה?

זה בעצם כל התעשייה הישראלית, 89% מכלל התעשייה הישראלית היא תעשייה שמעסיקה עד 20 עובדים, היא תעשייה קטנה. רוב התעשייה הישראלית. עכשיו, אני חייבת להגיד שזה כבר דיון שני שאני כאן, וכמובן אני נמצאת גם בוועדות כספים וכלכלה. ואני פשוט המומה. כמו שחה"כ דוידסון אמר, אתם לא שומעים את השטח. אתם מדברים עם משרדי הממשלה וזה בסדר. אבל זה אתם יכולים לעשות בדיונים ביניכם. למה אתם צריכים להביא אותנו לכאן? תקשיבו, יש לי מפעלים קטנים שאין להם איך ללכת לסופר. יש לי בעל מפעל למתכת, הוא סמג"ד מילואים, הוא נמצא בעזה. הוא נכנס בכלל בקושי יש לו קשר עם המפעל. אין לו עובדים. העבודה שלו, השכר של המפעל שלו זה בהתאם לתפוקות עבודה. כרגע אין לו עובדים, אז אין תפוקה. הצ'קים שלו חוזרים. הוא מתקשר אליי לפני כניסה לעזה ואומר לי אני כבר לא יודע ממה לדאוג, מהכניסה לעזה או מזה שמנהלת הבנק שלי אומרת לי שהצ'ק שלי חזר. כי הצ'ק של השכירות של המפעל שלו חזר.

באיזה תחום עבודה לדוגמה? תני לי דוגמה.

אלומיניום. הנה, מפעל אלומיניום, מפעל למתכת. אין לו, היו לו עובדים פלסטינאים, עכשיו אין לו. עכשיו, אני מבינה את העניין שאתם בוחנים.

אז שנייה, אז תני לי.

לא. אבל חשוב לי להדגיש שנייה רגע את הסיטואציה. אנחנו כל הזמן בוחנים וזה בסדר. הנקודה היא שכבר עבר חודש מהסיפור הזה. לעסקים הקטנים שאני מייצגת אין את אורך הרוח. מנהלת חשבון הבנק שלהם, שלא נכנסות הכנסות, אבל יוצאות הוצאות כל הזמן, הוצאות שוטפות. אין לעסקים האלה כסף להביא מהבית כדי לשלם את הדברים האלה. העובדים, זה אומר שאין תפוקה. אין תפוקה, אין הכנסה. אין לו איך ללכת לסופר.

הבנתי. הבנתי את זה מהר, תתפלאי.

רגע, אבל אני רוצה להגיד כמה דברים.

לא, אבל אני רוצה רגע לענות לך. את דיברת על כמה נתונים.

יש לנו גם פתרונות לנושאים.

הבנתי. אז תכף נעבור לשלב הפתרונות, ברשותך. ראשית כל, משום מה, בתום לב, הייתי בטוח שכל הנוכחים שמבקרים בוועדות, בטח מי שמרבה לבקר בוועדות, מבין שאנחנו לא הממשלה, אנחנו הכנסת. תפקיד שלנו הוא לפקח אחר עבודת הממשלה. לא להחליף אותה, לא להיכנס במקומה. לפקח, להמליץ, לטייב ולכוון. הדרך שלנו לפקח זה באמצעות הזמנת הגורמים הרלוונטיים. זה אחד. שתיים, אני שומע את מה שאת אומרת. ו-א', אני מתפלא מעט. בואי תלמדי אותי באיזה נסיבות המעסיקים שדיברת עליהם העסיקו פלסטינאים, שכן לא הייתה להם מכסה? אז בואי נבדוק רגע אם זה היה חוקי או לא.

חוקי, בטח שיש להם מכסה. תעשייה? למה שאין להם מכסה? ברור שיש להם מכסה.

לתעשייה יש מכסה, כן.

לתעשייה קלה? אז ככה, אוקיי.

ברור שתעשייה והיה להם עובדים. ואני שוב אומרת, אני זועקת את הזעקה, אדוני, לא בגלל הכנסת.

אני לא ידעתי עד היום שלמפעל אלומיניום הייתה מכסה להעסקת עובדים זרים.

ברור שהייתה להם.

לא הייתי חשוף לזה.

האלומיניום בסופו של יום מגיע לפרויקט של בנייה. והנגרות בסופו של יום מגיעה לפרויקטים של בנייה. התעשייה יש לה מכסות, היו לה מכסות וזה נעלם.

זאת אומרת, את אומרת לי עכשיו שאם יש לבן דוד שלי נגרייה, הוא זכאי לבקש ולקבל עובד זר להעסקה? פלסטינאי? תראו, בואו נגדיר, כל מי שהיה זכאי לפלסטינאי לא היה שלול לקבל עובד זר.

אז פה אני רוצה לדייק.

בסדר?

גם מוסכים למשל זכאים?

כן. אני רוצה לדייק. אז אני רוצה לדייק בסיפור הזה.

אני אתן דוגמה דווקא מהענף שלנו.

תגדיר, ענף המוסכים.

ענף הרכב. שבחודשים האחרונים עבדנו שניכנס למכסה של העובדים הפלסטינאים ובאמת הכניסו אותנו על בסיס התעשייה. אבל אנחנו חסומים לעובדים זרים. וזו הסיבה שאנחנו פה. גם אני חשבתי שזה ככה.

גם התעשייה חסומה, זו בדיוק הנקודה.

אבל זה לא ככה. יש אפשרות להביא עובדים זרים, אבל לא, סליחה, עובדים פלסטינאים, אבל לא זרים.

אני רוצה להגיד לאדוני, התעשייה חסומה לעובדים זרים. לא לפלסטינאים, לזרים.

אוקיי. אז זאת אומרת, שנייה, שנייה. מר נקש, נאמר ויש לי בן דוד שיש לו נגרייה. אין כזה, אבל סתם נאמר. הוא יכול היה עד ה-7 באוקטובר לפחות לבקש להעסיק עובדים פלסטינאים אצלו בנגרייה במרכז הארץ? משרד העבודה?

אלי, אתה יודע למה הגענו למצב הזה? אני פשוט בוועדת חינוך מתחיל לדון בזה. אני אגיד לך למה הגענו לזה. במדינת ישראל, בשנת 2023 לא לומדים לא מכונאות, לא נגרות, לא מכניקה, לא רתכות. זה דבר שאנחנו בכנסת הזאת, ואני אומר לך, אני הולך לשבת על זה עם קיש שבוע הבא, צריכים לעשות תוכנית ולהחזיר, לא בכל המדינה, במקומות מסוימים להחזיר תלמידים ללמוד את המקצועות האלה. ואז לא נצטרך נגרים, ולא מכניקה ולא מכונאות.

למה לא בכל הארץ? למה לא? איפה היית מציע שילמדו?

פעם למדו באורט.

לא, לא, באיזה אזורים במדינה היית ממליץ שילמדו? אמרת לא בכל המדינה.

אתה יודע מה? בכל הארץ.

תודה רבה. הבנת? יופי.

כמעט נפלתי. בכל הארץ.

הם לומדים כרגע בתוך המפעלים.

אנחנו רוצים לחזק את החלשים. ולא להחליש את החלשים. לא, אי אפשר כל רגע להצביע, תצטרכו להירשם. יש פה מנהלת ועדה.

מיכל וקסמן חילי, ראש אגף עבודה בהתאחדות התעשיינים. אוקיי, אז קודם כל נדבר על המחסור בתעשייה, אז המחסור כרגע בתעשייה נובע משלושה מקורות: אחד זה באמת העובדים הפלסטינאים. אושרו ל-2,000, קצת יותר, עובדים פלסטינאים כן להיכנס לתחומי הקו הירוק. זה רק באותם מפעלים שהם מפעלים חיוניים.

חיוניים. חבר'ה, זאת לא הייתה השאלה שלי. אל תיקחו אותי למקומות אחרים.

לא, לא, אני רוצה לעשות קשר.

סליחה, סליחה, סליחה. בואו נגדיר. שנייה, ברשותך גברתי.

אני רוצה לעשות סדר, כי כנראה שהיה פה בלבול בנתונים.

סליחה. ראשית, הבהרתי, אולי בדיון הזה שכחתי להבהיר. כל הנושאים שאנחנו דנים בהם הם אך ורק בנסיבות שהובילו בשל המלחמה. בסדר? זה נכון שאנחנו ניתן ביטוי למי שקולו לא נשמע קודם ויש צורך, ונבטא את זה. אבל לדבר על מה שהיה לפני המלחמה ולנסות לתקן את זה, זה קצת ייקח אותנו למקום אחר. אני שאלתי שאלה, יש לי נגרייה בבת ים. אני יכול לקבל, לבקש ולקבל אישור להעסקת פלסטינאי?

ברור, ברור, כן. אדוני, ברור.

אם יש מכסה, כן.

לפני המלחמה הייתה מכסה של תעשייה ושירותים של פלסטינאים.

לא חיוניים.

לא חיוניים.

היא מסבירה כרגע חיוניים, חבר'ה. חבר'ה, היא מסבירה על חיוניים.

אנחנו בדיוק אומרים את מה שצריך.

אני מבקש לדעת. לא חיוניים. זאת אומרת, נגרייה במרכז הארץ רוצה להעסיק פלסטינאי, יעסיק פלסטינאי.

אבל יש עלייה וקוץ בה. המכסות היו מלאות. אז בפרקטיקה לא יכולת להביא.

זה לא מעניין.

אבל אולי כדאי לשמוע את נציג התעשייה.

בבקשה.

כך: אז באמת המכסה לתעשייה ושירותים הייתה בסביבות 12,500. זה היה לפני המלחמה. 12,500. כרגע, בעקבות הסגר על יהודה ושומרון, 10,000 עובדים מתוכם לא יכולים להגיע ארצה. זה המצב. 2,500 מה שהזכרתי, שהם כן יתנו לחלק מהדרישות, ואפילו לא נתנו מענה למחצית מהדרישות של אותם מפעלים חיוניים ומפעלים למתן שירותים - - -

אין ספק שתחתם באופן מיידי חייבים להכניס את ה-10,000. זה אין ספק. אני לא בא עכשיו, מי שהיה ואין עכשיו, בגלל המלחמה, צריך לקבל מענה. אין על זה דיון.

עכשיו, בתעשייה, זה מה שצריך להבין, בתעשייה היום, בהבדל מענפים אחרים, אין היום שום פלטפורמה ושום מענה להעסקה של עובדים זרים. בהבדל מהענפים האחרים שדיברנו. עכשיו, בתעשייה יכול היה להיות. יש החלטת ממשלה מה-30 ביולי שמאפשרת להעסיק 3,000 עובדים זרים בתעשייה.

תכף אנחנו נוגעים בזה.

אבל היא לא מיושמת.

לא, לא, היא מיושמת.

יש ארבעה דברים שלא קורים, כולל ההסכמים הבילטרליים.

אז אני רוצה רגע לעדכן אותך. בוצעה עבודה בין משרדית בתוך משרד העבודה.

אנחנו חלק.

ואני מבקש מכאן להודות להם על סיום עבודתם. בדיון הקודם עמדנו על עניין השלמת פערים בנושא שכר. זה הסתיים. אני תכף אשמח לקבל סקירה, כפי שהתחייבתם שהפעם תתנו. מה אנחנו עושים כדי שבפועל הם יגיעו. אבל כן נעשית עבודה ובוצעה ויש התקדמות גם.

אנחנו חלק מזה. אני יודעת לומר שזה כרגע לא שם. זאת אומרת, אני אתן כמובן לנציגי הממשלה לדבר, ואני אוכל לדבר מה שאנחנו רואים בשטח. אני מבינה שנעשים מאמצים.

מה זאת אומרת אנחנו לא שם?

זאת אומרת שאין עדיין נוהל.

כרגע אין.

רגע. אין נוהל, אין תקנות פיקדון, תקנות עובדים זרים. זה בסך הכול משפט שהיה צריך לתקן את תקנות פיקדון עובדים זרים. שהיה צריך לצאת 45 ימים אחרי החלטת הממשלה, זאת אומרת באמצע ספטמבר. התקנות האלה עדיין לא הונחו על שולחן הכנסת. בסך הכול משפט, זה הכול. נוהל שבסך הכול מעתיק וקצת משנה נהלים קודמים. ראינו טיוטה, הטיוטה לא דומה להחלטת הממשלה מה-30 ביולי. והדבר השלישי זה שאין עדיין הסכמות לגבי השכר של אותם עובדים. לפי החלטת הממשלה השכר של אותם עובדים בתעשייה הוא שכר ממוצע למשלח יד. הנתונים שאנחנו קיבלנו ממשרדי הממשלה לא דומים בכלל לנתונים שיש לנו לשכר ממוצע, לפי הנתונים של הלמ"ס. זה לא מתכנס לשם בכלל. עכשיו, אלה, החלק השלישי הוא מכשול משמעותי. השניים הראשונים שהזכרתי זה באמת עניין של מה בכך. צריך פשוט להגיש את התקנות המאוד פשוטות האלה ולהוציא נוהל.

אבל אני רוצה להוסיף עוד משהו שנאמר פה בתחילת הדברים לגבי הסכם בילטרלי. בהחלטת הממשלה ב-30 ביולי בתעשייה דרך המלך זה הסכם בילטרלי, דרך המלך. לא אותם עובדים ממדינות תל"ג גבוה שמופיעות בהחלטת הממשלה. אלא דרך המלך זה הסכם בילטרלי. ודיברו על הסכם עם, אני לא יודעת אם מותר להגיד, הסכם עם אחת המדינות. אנחנו רואים עכשיו שכן מתבצעות חתימות כאלה, הסכמים בילטרליים. אבל משום מה בתעשייה זה לא מתקדם. עכשיו, התעשייה מספקת את החוסן של מדינת ישראל גם בחזית וגם בעורף. דוגמאות כמו שסיפרה רוית, על תעשיינים שמתקשרים ובוכים. עושים את העבודה גם בקו הייצור, גם מאחורי הקלעים, גם מול הבנקים. לא עומדים בהזמנות, מתקשרים ופשוט בוכים. זה המצב. כמובן שהיעדרות היא לא רק בגלל אותם עובדים פלסטינאים. אנחנו במעגלים מאוד רחבים של היעדרויות. בתעשייה אנחנו מדברים על 100,000 עובדים חסרים ומדובר במלחמה מאוד ארוכה. זה לא דבר שהולך להשתנות בעוד חודש. אז אני לא מבקשת לשנות ולתת ל-100,000 עובדים האלה עכשיו מענה דרך עובדים זרים. אבל זה ברור שה-3,000 האלה, אדוני, הם טיפה בים. ומה שחייבת התעשייה עכשיו זה את הפלטפורמה הזאת שאפשר עכשיו תוך 24 שעות לעשות אותה ולהגדיל אותה.

הבנתי. תאמיני לי שהבנתי. בסדר. את קצת חוזרת. אני מבין, יש עוד הרבה כאלה שמבקשים לדבר כבר כמה דיונים.

אבל רגע, משהו קטן.

לא, לא, לא, אין. לא, אין.

אבל זה קריטי.

אין, אין. תאמיני לי שהוא לא קריטי. תאמיני לי שהוא לא קריטי, תודה. הגב' אביבית אסרף ממשרד העבודה. את מתבקשת להתייחס למה ששתי הנשים המכובדות הביעו כאן. ואני מתחיל ואומר, קודם כל, אין צל של ספק ש-10,000 שלא יכולים להיכנס והם כוח אדם חסר, מהמכסה שבין כה וכה כבר הועברו, חייבים לקבל מענה באופן מיידי. אבל עכשיו תתייחסי בבקשה לעניין ה-3,000, כי היה לנו תיאום ציפיות. ואני מבקש, אבל לא בהסבר, אני רוצה פרקטיקה.

לא, לא, בפרקטיקה, כן. אז רק דקה שנייה לגבי מה שכבר כן ביצענו. מיכל כאן תעיד.

לא, לא, לא. אתם התרגלתם, אתם התרגלתם לספר לי מה ביצעתם. מה ביצעתם כולנו יודעים.

לא, כי מה שהיא אמרה, אני פשוט רוצה לחדד משהו שהיא אמרה. היא אמרה אין הסכמות על השכר. אבל אנחנו הגענו להסכמות עם משרד הכלכלה על השכר והדברים האלה נפתרו. כך שאני קצת לא מבינה על מה הטענה הספציפית לגבי השכר.

עכשיו, לגבי הפרקטיקה. אנחנו סיימנו באמת את העבודה עם הסכמות. השלב הבא של בעצם ההתקדמות עם הדבר הזה זה להעביר המלצות שמסכמות את כלל העבודה שנעשתה למנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה. אנחנו ישבנו על זה ממש היום כדי לסיים ולהעביר את ההמלצות האלה.

למה, למה?

כי היינו צריכים לקבל את כל ההסכמות של כולם למתווה.

כמה זמן עבר מאז הדיון הקודם שלנו?

מיום רביעי. באותו יום רביעי יצא סיכום.

אנחנו היום יום שלישי.

נכון. היה עדיין עוד כמה דיונים סביב הדבר הזה.

בינתיים הצ'קים חוזרים, זה לא משנה להם.

היום ישבנו כדי לכתוב את ההמלצות כדי להגיש אותם. אני אעדכן שפשוט הגעתי לוועדה באמצע כתיבת המלצות. אני אסיים, אני אחזור ואנחנו - - -

הרגע סיימת את הנציגות שלך פה. תתפני, תסיימו את ההגשה.

אוקיי.

לא, לא, הנה, אני אומר. זה זמן יקר. העבודה שלך נחוצה. לא רוצה לבזבז לך פה זמן יקר. אני רוצה פרקטיקה. פרקטיקה זה אומר שאני רוצה עכשיו לפני שאת יוצאת תעדכני אותי בבקשה מתי אתם מגישים את זה למר סיסו.

אנחנו מקווים להגיש את זה. זאת אומרת, הצפי הוא להגיש את זה היום.

אוקיי. תעדכני אותי בבקשה מהרגע שהוא משיב לך מה עוד חסר לנו כדי שהם יראו את העובדים. לא, עכשיו תעדכני אותי. תגידי לי כשהוא החזיר. מה תגידי לי, בדיון הבא תגידי הוא החזיר? עכשיו יש לנו עוד משהו? ספרי לי עכשיו מה חסר לי לצ'ק ליסט? עברנו כבר 99.5%.

ברגע שהוא מאשר, יש נוהל, נוהל שנכתב כבר. יש טיוטה מוכנה של משרד הכלכלה, שהיא תאושר יחד עם ההמלצות.

לא, אבל אושר.

אושר. עם ההמלצות האלה יחד.

מה שאנחנו ראינו, אגב, היה מאוד גולמי.

לא, לא מעניין אותי. סיכמו את זה עם משרד הכלכלה, זה מאחוריי.

ואחר כך עבודה של - - -

לא, לא. אני אומר סתם, בואי נדמה שמגיע עכשיו משה נקש ישירות מפגישה עם איל סיסו, אומר לך 'הנה, סיימנו'. מה הלאה? מה קורה מאותו רגע עד שהם עולים על מטוס בדרך לפה?

קודם כל, מי שיש לו הסכמים בילטרליים, כאילו, הסכמים.

אין בתעשייה. צריך לדאוג לזה.

צריך לדאוג. אבל יש, אבל יש - - -

זאת אומרת שאחרי זה נלך להסדיר את זה?

רגע. אבל יש שתי דרכים להבאת עובדים בתעשייה: יש הסכמים בילטרליים ויש מדינות תמ"ג ומעלה. שגם מהם אפשר להביא.

כי משוויץ מאוד מעוניינים לעבוד פה. הם מחכים.

לא, בלי ציניות. בלי ציניות.

אבל אדוני, מי ישלם 150%? העסקים הקטנים יכולים לשלם 150%?

שנייה, אז אני אסביר לך משהו. תקשיבי, אני הסברתי לכם בתחילת הדיון בסקירה שנתתי לחברי, חה"כ דוידסון, שיש מכלול שיקולים רחב יותר למדינת ישראל ולממשלות ישראל לדורותיהם. בתוכם זה לוודא שמי שמועסק כאן לא מועסק במקום מישהו ישראלי. להביא מישהו במחיר זול כל כך, חה"כ דוידסון, כי הוא משתלם, ועל ידי כך לדחוק ידיים עובדות ישראליות – לא מעניין אותי. אני לא שם. אני לא אתן לזה יד. אני אכשיל את זה. זאת אומרת שאם רוצים להביא ממדינה עם תל"ג נמוך צריכים להראות לי ששיפוט או מספיק כך שבוודאי שבסכום הזה הוא לא יכול למצוא עובד ישראלי. בסדר? הנה, בזה זה גמור. אז אל תגידו לי את זה.

אני רוצה רק להוסיף דבר אחד לגבי זה. אנחנו צריכים שנייה להפריד בין מה שאנחנו עשינו כעבודת צוות, שזה היה המנדט שלנו בהחלטת ממשלה, לבין ההגבלות של החלטת הממשלה. ברגע שיש החלטת הממשלה קובעת את שתי דרכי ההבאה אנחנו לא יכולים להחליט להביא אותם בדרך אחרת, בהתאם לאותה החלטת ממשלה ספציפית.

החלטת הממשלה קובעת הסכם בילטרלי. החלטת הממשלה קובעת שחור על גבי לבן, דרך המלך, כתוב במילים האלה, הסכם בילטרלי.

נכון, נכון. אז ברגע שההמלצות יועברו למנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה הוא אמור לקדם הסכם בילטרלי כדי להביא את העובדים.

אני עדיין מנסה בבקשה לדעת - - -

אני לא יודעת. מדברים על הסכמים שנחתמו בכמה ימים.

בואו חבר'ה, תקשיבו. אנחנו רוצים לצפות פני עתיד. אם אנחנו יודעים שאחרי השלב הנוכחי שבו אנחנו נמצאים אמורים לעבור עוד שלב, אנחנו צריכים להאיץ את אותו תהליך במקביל ולא לעבוד בטור. בסדר? אם אתם יודעים שהשלב הבא הוא התאמת הסכמים בילטרליים, מצופה מכם ומצופה מכם לפנות לרשות האוכלוסין ומרשות האוכלוסין כבר להבין ולטפל בזה ולהתאים את אותם הסכמים בילטרליים כדי שדרך אותן מדינות יהיה ניתן להביא. מה, נגיע לעוד ישיבה ותגידו חסר עוד משהו. אבל תן לנו יומיים ונשלים. ואז בישיבה אחרי זה נגיד סיימנו את זה אפילו תוך יום, אבל עלינו על זה שיש עוד צורך. זה לא מעניין. אנחנו לא רוצים שהניתוח יצליח והחולה ימות. בסדר? אנחנו רוצים פרקטיקה. פרקטיקה. תגידו לי הרגע מה הם עוד השלבים המאגמים שצריך לבצע. אני רוצה לוודא שהם מבוצעים. פשוט, אני אמרתי את זה גם בדיון הקודם. פשוט, תגידו לי עכשיו מה עוד צריך.

הגשת המלצות, הסכם בילטרלי, תקנות. היא התייחסה לתקנות הפיקדון אז אני רוצה לדבר גם עליהן רק דקה אחת. כרגע יש תקנות בתעשייה שתקפות עד סוף 2023. אנחנו בעבודה מול המשרדים הרלוונטיים לאשר את התקנות ל-2024. כרגע אם יכנס היפותטית מחר עובד, חלות עליו תקנות הפיקדון עד סוף שנת 2023.

לא תכניסו, כי החלטת הממשלה אומרת, זה פשוט נאמר שחור על גבי לבן.

שמה?

שבלי תיקון תקנות הפיקדון העובדים האלה לא ייכנסו. זה כתוב. הרי אתם לא תביאו עובדים אם התקנות שחלות עד חודש מעכשיו. זה לא סביר. ואמרו שאתם צריכים להגיש את זה בתוך 45 ימים מההחלטה, זאת אומרת עד אמצע ספטמבר שהיה. וזה בסך הכול שורה. זו שורה שרק מאריכה. זה סעיף שאומר במקום 2023 יהיה 2024. זהו. וצריך להניח את זה על השולחן. זה מה שצריך לעשות.

תראי, גב' אסרף, זה אבסורד, זה אבסורד שמצטרף כנראה למשהו שמושרש ישירות מהשר שלכם. כי עד עכשיו זה לא נגע בכם. הפעילות הלא ברורה שלו והמעורבות שלו במשרד שלו, הנעלמת כחידה, זה נושא שייבדק. אבל אין לנו זמן לזה. רק עד היום אני יודע שזה לא התגלגל אליכם, הצוותים המקצועיים. אם זה התגלגל גם אליכם, תגידו לי, שאני אדע עם מה אני צריך לעבוד. תגידו לי.

לא מוסמכת לדבר בשם השר.

אז אני מוסמך לדבר בשם עצמי, את לא חייבת לענות. אני מבין את המקום שלך. אני מבין. יום אחד הוא יתעורר וישיב וישתף פעולה ויבין שלהיות שר זה מחייב מאוד, לא רק זכות. ביטאתי את זה בעבר, אני לא חושש לבטא את זה גם עכשיו. לא מתמקד בזה, כי אני בעת מלחמה. אני רק רוצה לוודא שזה לא מחולחל אליכם. זה אבסורד מה שהיא אומרת. לא מקבל את זה כגזרת גורל. מה עוד יותר אבסורד? יש עוד 1,500 עובדים, נכון?

לא הבנתי את השאלה.

יש החלטת ממשלה לעניין מכסה של 1,500 עובדים.

של תעשייה?

כן.

לא, זו החלטת ממשלה.

לא, לא, חוץ מה-3,000.

סך הכול 3,000.

היא בתוקף עד ה-31 בדצמבר 2023.

שנייה. יש החלטת ממשלה קודמת שהקצתה 2,000 מכסות - - -, 500 לתעשייה. והחלטת ממשלה 860 ל-3,000.

3,000. ספרי לי מה קורה עם ה-1,500?

שתי פעימות. הם לא הכניסו אותם.

למה?

בעבר לא נכנסו עובדים מתוך המכסה של ה-1,500 שהייתה להם.

למה?

כי לטענת התעשייה השכר שנקבע בעבר בהחלטת הממשלה היה גבוה מידי.

הבנתי. את רוצה להתייחס לזה, גברתי המנכ"לית?

הוא נקבע כ-130% השכר הממוצע במשק. היום אנחנו הורדנו את זה לשכר מקביל לשכרו של עובד ישראלי. במטרה להצליח להביא עובדים לתעשייה.

להקל. אשריכם, ישר כוח. עכשיו ספרי לי את, איך את רוצה את ה-3,000 כשאת לא מממשת את ה-1,500?

ה-1,500 לפי החלטת הממשלה - - -

הקודמת.

לא, החלטת הממשלה הקודמת הייתה 130% מהשכר הממוצע במשק.

אז מה?

איך אפשר להעסיק ב-130%? להעסיק עובד, מרכיב, בתעשייה, ב-17,000 שקלים?

קודם כל, קודם כל השכר הממוצע במשק הוא 12,000 ומשהו.

אוקיי. בואו נוסיף לזה עוד 30%. על זה מוסיפים עוד 30%.

שניונת. את רוצה לומר לי שהתחום שלכם לא יודע לגייס עובדים ישראלים מכל ישראל?

לא, לא בסכומים האלה. אף ישראלי לא בא לעבוד.

באיזה סכומים לא?

בתחומי הפלדה אין ישראלים.

במאה אחוז.

בוא תשב אדוני, כי יש לך רשות דיבור. אני רוצה רגע לדעת, מתקין חלונות אלומיניום.

אני לא מתקין חלונות.

לא שאלתי. אז למה אתה מתפרץ? עכשיו היא הביאה לי דוגמה. אני רוצה לדעת אם מתקין חלונות אלומיניום או מנקה במפעל פלדה ישראלי, לא בא לעבוד ב-15,000 שקלים?

מנקה ב-15,000 שקלים?

זה לא שכר שמוצע גם לעובד ישראלי.

תראי, 17,000 אתם לא מממשים כי זה לא כלכלי. 15,000 זה אמור להיות כלכלי. למה? למה? כי אתם מבינים שהאינטרס של מדינת ישראל הוא לוודא שאתם לא דוחקים ידיים ישראליות עובדות. זה האינטרס שלנו, חבר'ה. הראשון במעלה. ולצורך כך, אנחנו רוצים לוודא שאם מגיע מישהו הוא עד כדי כך אין לו מחליף בדמותו בישראל, שהשכר הוא גבוה יותר ועדיין אין בישראל. כי אם יש בישראל, אני רוצה בישראל.

זו המציאות. שאין עובדים.

שאין מתקין חלון ב-15,000 שקלים בחודש?

אף עובד ישראלי לא עומד בתור ומחכה לעבוד, גם בשכר גבוה יותר.

יש ענפים שבהם אין עובדים ישראליים. בנגריות השכר זה 12,000 שקלים. אין.

חבר'ה, תעצרו רגע. שנייה. חברים, תעצרו. נמצא איתנו בזום נציג לשכת שירות התעסוקה. גל זוהר מלשכת התעסוקה. הוא יחכים אותנו. למה אנחנו בחידות? אופיר פינטו? טוב.

מתי השוויתם, גב' אסרף, מתי השוויתם את עניין השכר של ה-1,500 הקודמים בפעימה הראשונה?

בהחלטת ממשלה 860 בעצם היא ביצעה תיקון.

הזנתם גם את ה-1,500?

ודאי. היא חלה על הכול.

אוקיי, אז ה-1,500 כבר זמינים. נכון?

לא.

ברגע, כן. זאת אומרת, אם היום הם מביאים, לא, רגע. ה-1,500 הראשונים, אם הם יביאו אותם היום בהחלטה, לפי ההחלטה 130, זה לא ריאלי.

לא, אני אומר, בעקבות ההתאמה. התאמת השכר.

כן, התאמת השכר היא לכל ה-3,000.

אז ככה, בואו נבהיר לפרוטוקול. ניתן להביא אותם היום, אתמול ועוד קודם, אבל ב-130%.

נכון.

מי שלא הביא ב-130% ייאלץ להמתין.

הם לא הביאו.

ייאלץ להמתין עד שהעדכון יעבור ביחד עם הפעימה השנייה. אבל דיברה איתי פה הגברת המכובדת ואמרה שמג"ד מאוד מאוד ער ורגיש למצב, אבל בן אדם שעומדים לחזור לו צ'קים והמפעל עומד לקרוס והוא רוצה כל כך עובדים, ישלם 30% יותר. ככה נדמה לי. כך אני הייתי עובד אם אני הייתי המעסיק. אני אומר לכם בכנות. תחזרי אליו, אולי הוא לא יודע שהוא יכול להביא היום.

הוא לא יכול בפועל להביא.

הוא יכול, הוא יכול.

הוא לא יכול. לא, לא, לא.

הוא יכול.

בשביל היום להביא, זה לא נכון. כדי להביא היום צריך קודם כל לפתוח את המכסה הזאת מחדש. קודם כל, החלטת הממשלה - - -

הוא רוצה להביא היום ב-130% הוא מביא?

אדוני, אי אפשר.

החלטת הממשלה ביטלה את זה. אי אפשר.

אין בעיה. לא, לא, לא, אז בואו נעשה את זה פשוט.

אני רגע, אני שנייה חושבת, אבל אני רוצה לבדוק את זה.

אוקיי, אז תבדקי את זה.

החלטת הממשלה ביטלה את זה.

אז אני אומרת לכם שזה לא נכון.

וגם אם היא לא הייתה מבטלת, יש תהליך שצריך לעבור מול משרד הכלכלה ורשות האוכלוסין, שהוא כמה חודשים.

הבנתי, בבדיקה. הבנתי, זה בבדיקה. חברים, תאפשרו לה. היא לא נרתעת, היא בודקת תוך כדי תנועה.

אני רוצה לשאול אותך שאלה רגע, לפני שעוברים אליו. גברתי, נתתם פה כל מיני נתונים. אני באמת קשה לי להאמין שב-15,000 שקלים אי אפשר למצוא עובדים ישראלים שיעבדו בעבודה זעירה, איך אתם מגדירים?

תעשייה זעירה.

תעשייה זעירה.

שזה גם מכונאות וגם, נכון, זה העולם הזה.

אז אני רוצה להגיד שאנחנו מנסים, אנחנו מנסים להכשיר אצלנו במפעל. ואני רוצה להגיד שהיום התעשייה, התאחדות מלאכה ותעשייה, במפעלים שלנו מכשירים עובדים שהם אין להם שום ידע קודם. ואין לנו בעיה להכשיר. הנקודה היא שאנחנו לא מוצאים עובדים עוד לפני המלחמה. על אחת כמה וכמה אחרי.

משרד העבודה, סליחה שאני אומר את זה, אני חושב שזה כישלון של משרד העבודה. לא ראיתי פרסומת אחת במדינת ישראל בשנים האחרונות שמעודדת חבר'ה צעירים, אחרי צבא, לבוא ולעבוד ב-15,000 שקלים. לא ראיתי.

לא יודע. נדמה לי, נדמה לי שחייל משוחרר - - -

אם אתם תתנו להם ללמוד ומשכורת של 15,000 שקלים.

לא צריך ללמוד.

הם לומדים אצלנו.

מכונאי צריך ללמוד. נהג אוטובוס צריך ללמוד.

בוא, תקשיב. מה שלא, אני רוצה לחזק את דבריך.

נשמע לי, לא יודע, לא נשמע לי הגיוני.

חייל משוחרר, בשביל לקבל מענק - - -

זה האוצר, זה לא העבודה.

מה זה האוצר?

האוצר לא מעוניין עבודה מועדפת.

בואי, לא נתתי לך רשות דיבור. בסדר? תודה. חייל משוחרר, בשביל לזכות במענק של עבודה מועדפת, עובד בתחנת דלק.

זה כבר לא תחנת דלק, זה למכור גלידות.

שנייה. עובד בתחנת דלק, בקור אימים, ימים ולילות. חשוף לסכנות של שודים והתרעויות בכבישים. או שנאלץ לרדת לאילת לעבוד במלצרות יומם ולילה, מסביב לשעון. לא יסכים לעבוד במפעל ממוזג שמחבר חלונות אלומיניום או מתקין אותם? בהרבה יותר כסף? לא מצליח להבין את זה. אבל את הרמת לי, מה שנקרא, קוראים לזה להנחתה. אני הולך להיפגש עם הנציגים הבכירים ביותר של לשכת התעסוקה, שירות התעסוקה. רוצה ללמוד מהם איזה פניות, אני יודע שתודה לאל, מדינת ישראל הגיעה למצב כזה מתפתח, שאחוזי האבטלה פה הם מהנמוכים בעולם. אבל עדיין יש כאלה שדורשים עבודה, עדיין יש כאלה שרוצים לשפר את ההכנסה שלהם. עדיין יש כאלה, לא יודע, כאילו.

לא כולם זה הייטק.

מה זה לא כולם זה הייטק? תשמע, עם כל הצניעות, נדמה לי, עם כל הצניעות, שאתה ואני עובדים הרבה יותר שעות מאשר עובד במפעל אלומיניום. נאלצים לעמוד לביקורת ציבורית. חשופים לאין ספור קיטונות יומם ולילה, אנחנו ובני משפחתינו. נאלצים להגיע לבוחר ולקבל את המנדט ממנו כל פעם מחדש, בשכר מעט מעט יותר גבוה מאותם סכומים שאתם מדברים. מעט יותר גבוה.

טוב, אף אחד לא בא לבניין הזה בשביל כסף. זו דוגמה לא טובה.

לא, עדיין, אז בוא תיקח, תיקח פקידים ממשלתיים.

לא, אבל הולכים למלצרות, לא מרוויחים את הסכומים האלו. שטיפת כלים 20,000 שקלים. דרך אגב, אני מאוד אוהב לשטוף כלים, אולי אני אבוא לעבוד?

בוא, בוא. איפה יש שוטפי כלים?

אני יודע שאין.

איפה? מתי שטפו ישראלים כלים? איפה יש פה מכונאים, איפה יש רתכים? אתם חיים בסרט. אתם פשוט חיים בסרט.

זה השטח. חברים, זה השטח.

אתם לא מבינים מה קורה. זה כל המדינות המערביות ככה. תתעוררו, תביאו לפה ידיים עובדות. אתם לא מבינים את המציאות.

מר ברמן היקר, מיד אני אתן לך אפשרות להתייחס. אבל אל תערבב בין נושא אחד לשני. כי יש לי איזה שהוא שכנוע מסוים, ותכף אנחנו נשמע את זה בהתייחסות של נציג שירות התעסוקה. שיהיה יותר קל למצוא בן אדם שיעבוד בסכומים כאלה בהתקנת חלונות אלומיניום מאשר מי שירצה לשטוף כלים. אז אתה אירוע אחד בפני עצמו. צריך להתייחס אליו. חייבים להתייחס אליו. זה לא שייך. בסדר? אל תעשו מי-מש. אז הצלחנו ליצור קשר עם נציג שירות התעסוקה?

ד"ר גל זהר, מנהל יחידת המחקר והמדיניות של שירות התעסוקה.

מה הסיבה שלא הגעת לכאן, ארז היקר?

אני גר ליד נהריה.

הבנתי. ענית לי. בסדר גמור. אוקיי, בוא תתייחס בבקשה למה שאנחנו שומעים פה.

תראו, מה שאנחנו יודעים בעצם שיש פערי היצע ביקוש. זאת אומרת, יש הרבה מאוד משרות במשק ויש פערי היצע ביקוש במשרות שונות. זאת אומרת, יכול להיות שחסר לנו עובדים, אבל בחלק מהמקצועות יש לנו עודף עובדים.

קוראים לזה השמה. קוראים לזה השמה, נכון?

כן.

שינוי ייעוד, התאמה. נכון? אני רוצה לדעת האם - - -

מנסים לייצר גם את שינויי הייעוד וההתאמות. אבל זה מאוד קשה. זאת אומרת, גם מה שמיכל אמרה מקודם. זאת אומרת, יש פה קושי לפעמים לייצר את ההשמות. והרבה פעמים זה בתהליך מאוד איטי. אנחנו ראינו גם שיש מעבר של אנשים למקצועות. דווקא עלייה, זאת אומרת בדרך כלל זה עלייה של מקצועות, פחות מנסים להיכנס למקצועות רלוונטיים. גם כשמעלים את השכר לפעמים אז אנחנו רואים שזה, גם דובר על זה מקודם, ראינו שלא כולם נכנסים, למרות שיש עלייה בשכר.

סליחה, אתה מנהל סניף מסוים? אתה יודע לתת לי אינדיקציה?

לא, לא, אני מנהל יחידת המחקר של שירות התעסוקה.

אתה יודע לתת לי אינדיקציה לסניף שירות שלכם? אינדיקציה כמה רשומים, לאיזה מקצועות? אולי מגיעים רק טייסים? בואו תנו לי קצת אינדיקציה, אני רוצה לדעת עם מה לעבוד. אני רוצה לעשות match, בסדר? אני רוצה לעשות עכשיו match עכשיו ביניכם.

מצוין. אנחנו יודעים, תראו, מה שאנחנו ראינו, אפילו בחל"ת, בנרשמים של החל"ת, אנחנו רואים שמה שחסר בעיקר, שעלה בצורה משמעותית, זה בעיקר נותני שירותים לצורך העניין. זאת אומרת, במצב רגיל יש לנו הרבה עובדים בשכר נמוך ולא מקצועיים. העליות משמעותיות היו בעיקר בקרב נותני שירותים למיניהם. קצת חקלאות גם ראינו את זה. אם כי אין לנו עובדים זרים שמתייחסים אצלנו. בשירות יש בחודש הקודם, באוקטובר, בסופו של דבר היו כ-227,000 דורשי עבודה. רובם באמת, העלייה הגדולה, עוד פעם, נבעה מאותם נותני שירותים ופחות במקצועות האחרים. כי דווקא במקצועות אחרים שחסר חלק מהם גם לא מתייצבים בשירות התעסוקה. אם זה חקלאות זה עובדים זרים, אם זה חלק מהעניין של אנשי הצבא. ולכן צריך לקחת בחשבון תמונה רחבה ולאו דווקא בתוך שירות התעסוקה בהקשר הספציפי הזה.

לא, לא. אני ממש מבקש לדעת את האפיון של דורשי העבודה אצלכם בשירות התעסוקה. לנסות ללמוד האם ישנם אנשים שהם בלתי מקצועיים, אבל מבינים עניין. אם יקבלו חניכה והסמכה לעסוק בתחום או למידה מקצועית על ידי אותם מעסיקים. זאת אומרת, הם גם לא שילמו על זה כסף, הרוויחו מקצוע ובזמן מאוד מאוד קצר יתחילו לקבל סכומים גבוהים מאוד.

זה לא מה, אני יכולה להוסיף?

אני רוצה קודם כל לשמוע ממנו. אולי באמת, חברים, אם הגענו למצב ששירות התעסוקה ריק ואפשר לסגור אותו כי אין דורשי עבודה, once בואו נביא מחו"ל ולא נצטרך גם לדבר על הכפלות שכר ועל הכבדות והגבלות של עניין מדינות עם תל"ג גבוה או נמוך. אבל בואו, תלמדו אותי רגע מה קורה אצלכם.

אנחנו, מה שאנחנו רואים, זו שאלה טובה, תודה על השאלה. מה שאנחנו רואים, בשנה האחרונה ראינו שהיה מחסור בעובדים בשכר נמוך. זאת אומרת, היה בצורה מאוד בולטת בצורה יותר משמעותית.

לא דיברתי על גובה שכר. שכר הוא בהתאם לעבודה. אבל אולי אני לא, אני לא דיברתי על גובה שכר. אני אומר, עובד בלתי מקצועי שמגיע לבקש עבודה, או מקצועי שיש פחות דרישה לענף שלו ואולי ניתן יהיה ליישם אותו בהתאמה לתפקיד אחר, בשכר גבוה מאוד. מאוד מאוד.

אבל הם לא יודעים מזה.

אף אחד לא יודע מזה.

אבל לשם אנחנו הולכים.

מה שנאמר פה הציבור לא יודע.

לשם אנחנו הולכים.

יודעים על שכר מינימום.

אני רוצה לדעת מה השיווק והחשיפה והעידוד והתמרוץ ששירות התעסוקה עושה? יכול להיות שבן אדם לא יודע, הוא אומר וואלה בכיף שלי לנהוג. אני יכול לקבל אוטו או אוטובוס וילמדו אותי גם לנהוג ולקבל על זה גם כסף. מתאים לי.

אבל עכשיו אנחנו צריכים עובדים דחוף.

האם אצלכם ברשות התעסוקה, תן לי רגע לשאול את השאלה.

כרגע העסקים עומדים.

צריך פתרון דחוף עכשיו. אחר כך תעשה פילוסופיה.

לא, לא, זה לא פילוסופיה.

אנחנו עכשיו צריכים, העסקים שלנו עומדים.

זה לא פילוסופיה. להביא עובד מחו"ל מורכב יותר מאשר לשלוח בן אדם מלשכת התעסוקה.

צריך פתרון מחר.

אז הנה אני עניתי. אין פתרון מחר. להביא עובד מחו"ל, אם נעשה אברה קדברה ייקח הרבה יותר זמן מאשר לשלוח מישהו מלשכת התעסוקה.

צודק, נסגור את העסקים. אתה צודק.

אם זה מה שהבנת מדבריי, אז זה בסדר.

רונן, אם הוא משנה את הרגולציה, יש לך מחר עובדים. אם הוא משנה את הרגולציה. הבעיה פה במשרדי הממשלה. ואת צודקת גברתי, מה שאמרת. יש הבדל, כשאנחנו באים לוועדות, שהנציגים באים לפה ואני לא מקנא בכם. נשמע כל כך הרבה דעות, יוצא, מה שנאמר פה על ידיכם והשכר, אף אחד לא יודע את זה במשק. אנחנו מעסיקים עשרות אלפי עובדים. אין שכר כזה. פעם ראשונה אני שומע.

מר בן הרוש, רק תציג את עצמך. ארגון המובילים והנהגים.

כמה מרוויח נהג משאית היום?

נהג משאית ונהג אוטובוס משתכר, אני גם בכובע נוסף, אני יו"ר התאחדות מפעלי הובלה, אני חותם על הסכמים קיבוציים אחת לארבע-חמש שנים, עם צווי הרחבה. נהגים משתכרים אצלנו ב-14,000 ו-15,000 שקלים נטו. וחסרים לנו נהגים, לא בגלל שאני עכשיו מחפש נהגים. אלא, הנה, יושב פה אבנר, משרד התחבורה. בגלל רגולציה ממשלתית אנחנו תקועים. ואם היו מפשטים את זה היינו במקום אחר לגמרי היום. וזו הבעיה אדוני.

מה היית מצפה שיפשטו?

לפשט את הרגולציה. לא יכול להיות שאני רוצה עכשיו, השתחרר מצה"ל, ויש לי נהגים כאלה מצה"ל שמשתחררים, 3,300 בשנה. בשביל לקבל את המענק הוא הולך לחנות יילו, לשבת למכור מצופים, אתם צודקים. בשביל לקבל המענק, את ה-7,000 שקלים. למה הוא לא בא אלינו?

אסור לו בכלל לנהוג בשנה הראשונה.

עזוב רגע, זו הרגולציה שאני מדבר.

נהג משתחרר מהצבא אסור לו בכלל לנהוג בשנה הראשונה. בצבא הוא יכול לנהוג על סמיטריילר, לא באזרחות.

פה אנחנו נופלים בין הכיסאות, כשיש לנו עובדים ישראלים ואנחנו לא יודעים לנצל אותם. וחבל מאוד. עכשיו, זה לא רק למגזר העסקי. הנה, אני בימים האלה, בחודש הזה, אתם עוד לא צריכים להבין מה המשאיות עשו. לצערי, גם מתים הובלנו בתוך המשאיות.

אני יודע.

שום דבר לא זז במדינה הזאת. ואני צועק כבר שנים. לתת לזה העדפה. ואנחנו תקועים. והשכר והתנאים הם בסדר. אני תקוע ברגולציה ממשלתית של המשרדים.

לבטל את ה-ג1 גם.

אפשר להתייחס, אדוני יושב הראש? משרד התחבורה.

כן. צריך, לא אפשר.

כן. סמנכ"ל בכיר במשרד. מתעסק גם בנושא תשתיות.

רק מילה אבנר, אבנר, מילה קטנה, ברשותכם. למה אני אומר רגולציה? אנחנו חברים, מדינת ישראל, ב-OECD. 57 מדינות. הסתובבתי בעולם. נהגים, מרומניה מצאתי אותם באיטליה. מצאתי מקסיקנים בארצות הברית. מדינה, כשבאה וקובעת איזה תנאים שייכנסו ומכתיבה את הכול מראש זה פשוט מאוד. רק אצלנו אנחנו תקועים. זה קיים בכל העולם המעבר הזה. רק פה אנחנו תקועים, לצערי. אנחנו מחזיקים נהגים, שיהיו בריאים עד 120, בני 82 ו-86, נהגי אוטובוסים. האם יעלה על הדעת? איפה אנחנו חיים? ואני בוועדות הכלכלה, וביטן יעיד, וגם קודמיו. וכל פעם אנחנו עושים צעד אחד קדימה, ואבנר, תגיד את זה, ומחזירים אותנו עשרה אחורה.

טוב. אז מכיוון שנהוג, כמקובל, כמתבקש, מי שמטריח את עצמו עד שעה כזאת להיות בוועדה, צריך גם לתת לו מענה. כמו שהצבא צועד על קיבתו, אז גם אנחנו צריכים לאכול משהו. אז אחרי הסקירה של מר אבנר הוועדה יוצאת להפסקה קטנה. יש כריכים בחוץ שמחכים לכם. מי שיהיה מעונין גם תהיה תפילת מנחה לפני השקיעה. בבקשה.

תודה אדוני יושב הראש. אנחנו בעצם ריכזנו במשרד את הכמות העובדים הנדרשת. אני תכף אתייחס לנושא של הנהגים, שמתייחסת לשלושה תחומים: האחד, הנושא של התשתיות. כמו שאתם יודעים, יש מספר חברות תשתית בנוגע לכבישים, רכבות, רכבות קלות, כבדות וכו'. שתיים, הנושא של הרכב. מה שנאמר פה, הנושא של המוסכים. וריכזנו גם את הכמויות של העובדים הנדרשים. והנושא השלישי הנהגים, גם ברכב כבד וגם לאוטובוסים. ואני אבהיר שבנושא של הנהגים יצאנו שבוע וחצי מאז תחילת המלחמה לקול קורא וגייסנו למעלה מ-3,000 נהגים שיתגייסו לנו ונמצאים גם בחברות ההובלה וגם בחברות האוטובוסים. בחברות האוטובוסים יש 1,500 נהגים שנקלטו שם כבר בשלושה-ארבעה שבועות אחרונים. וגם לגבי הנושא של חברות ההובלה.

הנהגים, אנחנו בעצם זקוקים ללמעלה מ-3,500 נהגים, שמתוכם 2,000 לסמיטריילר, עם מה שנאמר של תומך ונתמך. ועוד 1,500 למשאיות בודדות. אני מדבר על הובלה. תכף אני אתייחס גם לנושא של האוטובוסים. לגבי הנושא של האוטובוסים, אז גם למעלה מ-3,500 נהגים. זה אחרי ה-1,500 שגייסנו.

כמה מתוכם יהודים? זה חשוב, אנחנו בזמן מלחמה. כמה מתוכם יהודים? אנחנו בזמן מלחמה. ואם חס וחלילה קורה משהו בצפון?

סליחה, סליחה, סליחה. בוא תעצור פה.

סליחה, זו שאלה לא רלוונטית.

בוא, תקשיב. שנייה, סליחה. מכיוון שאנחנו תכף יוצאים להפסקה, אז אני לא אבצע את זה באופן אקטיבי, אבל להבא דובר שקיבל רשות דיבור וקיבל אפשרות לשבת סביב השולחן, כשסיים לקבל את רשות הדיבור שלו באותו רגע הוא מפנה את זה לבא אחריו. ככה יהיה גם כשאנחנו חוזרים מהפסקה. תודה.

אז זה לגבי הנושא של הנהגים. והנה, אני כבר אומר כאן, יש עוד צעדים שאנחנו הולכים לעשות. כל השאלות שעלו פה בנוגע לאלה שיוצאים מהשירות הצבאי עם רישיון E מקבלים אוטומטית רישיון E גם באזרחות. זה לא מדויק ולא נכון להגיד שהם לא מקבלים. כי לא יעלה על הדעת שנהג - - -

אלה צעדים שאתם מבצעים אדוני או שאתם עומדים לבצע?

לא, לא, זה קיים. זה קיים.

קיים כבר.

הצעדים שאנחנו הולכים לבצע, עוד צעדים נוספים, להקל מרישיון C שזה עד, מעל 12 טון, לרישיון סמיטריילר, שגם זה בהליך מזורז וקל. זה מה שאנחנו הולכים לבצע וזה מתואם גם עם הנושא, עם מועצת מובילים וכו'.

היה, כמו שאני זוכר מעבר זה עד 4 עד 15, מעל 15. כך היה, נכון?

היה ככה, אימצנו את התקינה האירופאית ב-2007. וסיבכנו, אנחנו מתאימים את עצמנו לאירופה, וסליחה על הביטוי, אנחנו נמצאים בעזה. עזוב אותי מאירופה. היום להוציא רישיון אתה כאילו בתואר אקדמי. אתה צריך להמתין מרישיון סוג אחד לשני שנה. גם אם לא נהגת יום אחד. ואני שואל למה?

זאת אומרת מ-C לסמיטריילר שנה צריך לחכות?

לא, מ-C1 12 טון ל-15 טון אתה צריך לחכות עוד שנה. ואחרי, אם אתה רוצה להוציא סמיטריילר, להמתין עוד שנה, גם אם לא נהגת יום אחד.

אבל זה אומר שדילגת על שלב שהיה בעבר. כי בעבר היה מעל 15 טון. מעל 15 טון שלא היה סמי. אז דילגת על שלב משמעותי. זה לא נכון.

לא, אבל זה שלוש שנים. השתחררנו מצה"ל עם רישיונות סמיטריילר וזה הוכר. היום זה לא מוכר.

גבי, בוא, כמו שאמרתי, זה לא הסיבה של מ-C ל-E שיש מחסור גדול בנהגים. זאת לא הסיבה. בסדר? אני לא רוצה להיכנס כרגע. אבל מה שאני בא ואומר מבחינתנו יצאנו לקול קורא. עשינו, נעשה צעדים נוספים כדי להכניס עוד נהגים. אבל אני אומר, כל ההקלה ברגולציה וכל מה שעשינו גם במהלך השנים לא נכנסו נהגים מהסיבות שגם נאמרו פה. לא כולם רוצים להיות נהגים, לא כולם רוצים להיות מדיחי כלים, מכל מיני סיבות. בסדר? זה גם צריך להגיד. אבל אנחנו מבחינתנו עושים כל מה שנדרש. ועובדה, עובדה שיצאנו בקול קורא לפני שלושה ארבעה שבועות וגייסנו 3,000 נהגים.

אבל יש לי שאלה קצרה. אני עכשיו חייל ואני נהג סמיטריילר בצבא. ואני מוביל עכשיו את הטנקים לחיילים המדהימים שלנו. אני יוצא מהצבא אחרי שלוש שנים. האם יש לי רישיון סמיטריילר?

כן.

באופן מיידי?

כן, כן.

גבי.

מה כן?

כן, כן.

מה כן? אני שלחתי לך רישיונות שבוע שעבר, אזרחיים.

גבי, לפני הדיון, לפני הדיון באת אליי עם מקרה ספציפי, אמרנו שנבדוק. אני לא יודע מה זה המקרה.

פונים אליי עשרות חיילים.

אבל גבי.

אבל למה אנחנו צריכים לדבר על זה פה בכנסת?

לא מדברים על זה בכנסת, דיברנו גם על זה מקום. הנה, אני אומר את זה פה. אדם שמסיים רישיון E בצבא.

חברים, סמנכ"ל בכיר, נו, באמת. אמר לכם מילה, הוא יודע מה הוא אומר.

יש לנו מובילים שעובדים איתנו, לא נותנים להם לנהוג.

אל תאמרו סתם, בואו תביאו דוגמאות.

שאלה קטנה ואז אני מסכם את הנושא.

עופר גבאי, חבר מועצה בראש העין. א', אני מאוד מברך על הדיון הזה שיושב ראש עושה אותו. אני חייב להגיד לכם, הנתונים מהשטח הם מאוד מדאיגים. והדיון שאתם מקיימים הוא מאוד מאוד חשוב. אני רוצה לדבר דווקא על העניין של נהגי אוטובוס. בסופו של יום אנחנו כבר כמה שנים סובלים. הנוסעים, המשתמשים בתחבורה ציבורית סובלים מחוסר נהגי אוטובוס. זה אומר קווים שלא מגיעים, אני לא מדבר על קווים שמאחרים, זה עוד מה שנקרא זכות כשאנחנו רואים דבר כזה. חוסר בנהגים גורם למצב כזה שמשבש את ההגעה של התושבים למקומות עבודה שלהם וגם בחזרה. עם כל ההשלכות של דבר הזה. גם אחרי הדבר הזה של ה-1,500 איש שגייסתם בקול קורא, עדיין חסרים 3,500 איש. אני חושב שזה נכון שיקודם גם הנושא של הבאת עובדים זרים. לא יודע.

אבל זה הדיון עכשיו, לא הבנתי. עצרנו הכול, הפסקתי את המסקנות. ואתה אומר לי את מה שלשמו התכנסנו.

לא, אז אני אומר, אני רק בא לחזק את הדבר הזה. שהעניין של להביא עובדים זרים לענף התחבורה הציבורית, לנהגי אוטובוס הוא הכרחי ומחויב המציאות.

זה כל הבקשה.

אוקיי, בסדר. בבקשה.

הנושא השני והנוסף זה הנושא של המוסכמים. המוסכים, גם מהבדיקות שעשינו, גם עם גורמי המשק השונים, חסר למעלה מ-4,000 אנשי מקצוע. גם מתחום הפחחות והצבע, גם בתחום של אוטו-טק של מאבחנים יותר לעומק מבחינת העבודה המקצועי שם. ואת זה חייב כמה שיותר מהר.

למה אתה מגיע עם זה אליי? יש לך שרה נמרצת, חזקה. קולה נשמע היטב במגוון רחב של נושאים. שתגיש, שתעביר הצעת מחליטים בממשלה ונקדם את זה. למה אתם מגיעים עם זה אליי? אתם באים להגיד לי שהם צריכים? אתם הממשלה.

אבל אני באתי אליך אחרי שהמכתב נשלח לרשות האוכלוסין.

הבנתי, אוקיי. סיכום.

ודבר נוסף, למעלה מ-6,000 עובדים בחברות תשתית, שזה המנוע הצמיחה.

חד משמעית. אבל ניתן אישור שבוע שעבר, אדוני, על זה ניתן אישור שבוע שעבר. מפעילי צמ"ה, תשתית. תשתית. חברות תשתיות ופיתוח יכולות להגיש בקשה ולקבל עובדים. סיכמנו את זה כבר שבוע שעבר, זה מאחורינו. לא צריך לפתוח את זה עוד פעם. סכם את הנושא שלך ואז עוברים למר ברמן לפני שיוצאים להפסקה.

הוועדה דורשת ממר בן הרוש לקבל לידיה מקרים שבהם חיילים משוחררים עם רישיון נהיגה למשא כבד בדרגה כזו או אחרת אינם מוכרים מ-day one. הבנתי. לא, גם מה שאתה אומר לא מוצג לפרוטוקול וחבל. הבנתי. בכפוף לזה, בכפוף לזה יש סמנכ"ל בכיר, לא הכרתי אותו קודם, עושה רושם של בחור מאוד מאוד רציני שיודע בדיוק מה הוא עושה. יודע בדיוק מה הוא אומר. מצד שני, יש פה נציג איגוד ותיק בשנים, מכיר את העבודה, מכיר את התחום בארץ ומחוץ לארץ. יש פה התנגשות בין המסרים, בין המסקנות ביניים ביניכם. תביא לי. מרגע שהבאת לי זו הפכה להיות בעיה שלי. נגמר.

השלב הבא מדבר, הנושא הבא אתה דיברת על מוסכים. מראש אני מחליט כמו שדיברתי על תעשייה, גם תעשייה קלה. כל מי שהיה לו עובד פלסטינאי באישור ותפס מכסה והיום לא יכול לקבל, מ-day one צריך לקבל עובדים זרים באופן מיידי, בלי שום שאלה בכלל. אז קודם כל, הנה יש לכם נציג של שר ויש החלטת ממשלה. ושר הכלכלה שנציגיו והוא דיבר גם בשמכם. ובאופן צודק, ניתנה הסכמה מרגע זה הוא צריך להגיש בקשה למכסות לרשות האוכלוסין. תתחילו לקדם, לאפיין, להזמין תאגידים. תביאו קצר, לא מסובך. לא מסובך, זה פשוט. מר ברמן, בבקשה, איגוד המסעדות.

שי ברמן, איגוד המסעדות.

ישר כוח על זה שהמתנת כמה ישיבות. נרשמת ולא דיברת וגם עכשיו כשהיית צריך ללכת המתנת. בגלל זה דחיתי את ההפסקה.

אז אני קודם כל מודה לך. ואני רוצה להגיד לך שאנחנו מסתובבים, גם אדוני מסתובב עכשיו בין הוועדות השונות בדיונים מאוד מאוד חשובים, על סיוע לעסקים. והדיון הזה שאתה מקיים פה הוא חשוב לא פחות, לדעתי אפילו יותר, למשק הישראלי וזו המצוקה הכי גדולה.

מכיר בצורך.

מצוקה רוחבית, לא רק אצלנו במסעדות. אבל אני ברשותך רוצה לתת לך תמונה של ענף המסעדות. הענף שלנו זה ענף שנשען על עבודה עברית, על עבודה ישראלית. מעל 200,000 עובדים ישראלים עובדים בתעשייה הזאת ואנחנו מאוד שמחים מזה. ואנחנו רוצים שזה יישאר ככה. יש לנו בעיה אקוטית, שהיא בעיה גם שהולכת אחורה, של עבודות ניקיון ושטיפת כלים וקצת גם טבחות, ששם אנחנו לא מצליחים במהלך השנים, היסטורית.

תבודד בבקשה טבחות, בסדר? כי על זה תהיה לי שאלה אליך.

לא, לא, טבחות לא. טבחות קלה אני מתכוון.

זה עובדים אסיאתיים בעיקר, הסושי.

אנחנו לא מצליחים למצוא עובדים ישראלים. עובדים ישראלים לא רוצים לעבוד בעבודה הזאת.

פניתם למקומות הכשרה של טבחים?

אין היום הכשרה בעצם. אין היום איזה שהוא מסלול הכשרה.

יש כל מיני קורסים שמעודדים. כאלה שנרשמים. מי שהיה טבח בצבא. לא יודע.

יש קורסים.

אני רוצה לדעת מה אתם מצידכם עושים כדי לקלוט ידיים עובדות ישראליות, לפחות בפלח הזה של הטבחים. ניקיון אני מבין, שים את זה בצד.

רוב גורף של הטבחים הם ישראלים. הם לא, טבחים שלנו הם ישראלים. יש לנו לפעמים בעבודות מטבח קלות ופחות מקצועיות אנחנו צריכים קצת עזרה זרה. אבל הבעיה היא בעיקר הניקיון ושטיפת הכלים שזו פונקציה מאוד מהותית ואקוטית בדינמיקה של מסעדה. בעצם אנחנו היום יש לנו מכסה של 2,000 עובדים פלסטינאים שמטבע הדברים אנחנו לא יכולים להעסיק אותם כעת. אנחנו מעסיקים, אין בענף המסעדות מכסה של עובדים זרים.

ניסיתם להעסיק אריתראים?

שנייה, תכף אני אסביר. אין לנו מכסה של עובדים זרים. כל הדיון הזה על הסכם בילטרלי כן או לא פחות נוגע לנו, כי אנחנו עוד לא שם. אבל יש לנו בהחלט, אנחנו מעסיקים את מבקשי המקלט או המסתננים או איך שכל אחד, מהגרי עבודה, כל אחד לפי איך שהוא מגדיר אותו. העסקה שלהם היא מאוד מאוד קשה, בגלל שהדבר הזה אפשר להגדיר אותו במילה אחת, פרטץ' ישראלי. איזה שהיא קומבינה שאנחנו מעסיקים אותם על ידי איזה שהוא אישור של בית משפט.

הסכמה שבשתיקה, ידוע.

הסכמה שבשתיקה.

מר ברמן, שאלה, ברשותך.

גם הם לא רוצים כבר לעבוד.

אני רק אסיים.

לא, לא, אני לא רוצה שתסיים, רק שאלה. כמה אתם משלמים לעובד ניקיון אצלכם במסעדות?

עובד, מבקש מקלט היום, עלות.

לא, לא אמרתי עובד מבקש מקלט. כמה אתם משלמים שעתי לשוטפי כלים או עובדי ניקיון במסעדה?

בין 50 ל-60 שקלים לשעה, נטו. נטו. לא תמצא עובד ישראלי. מבקשי המקלט שהם עושים את העבודה הזאת, עלות מעביד שלהם זה 20,000 שקלים בחודש. 20,000 שקלים. עכשיו, אני אגיד לך יותר מזה, זה אחד. יש לנו גם מעבר לזה עובדים מומחים. עובדים מומחים זה עובדים שעובדים בכל מיני מסעדות אסיאתיות בעיקר, של טבחות, שהם עובדים קצת יותר יקרים משוטפי הכלים. כי המדינה אומרת לנו תשלמו להם דאבל מהמשכר הממוצע במשק. כלומר, אנחנו צריכים לשלם להם סדר גודל של 24,000 ברוטו. עלות מעביד של בין 37,000 שקלים ל-40,000 שקלים. הם באו לפה והם חושבים שהם הגיעו לארץ המובטחת. כי מדינת ישראל החליטה לפנק אותם. ואחרי זה, אחרי זה מתפלאים.

כאמור, כפי הידוע לך, הדאגה היא לא להם. הדאגה היא לוודא.

שלא יהיו מגלגלי סושי ישראליים שאנחנו נזרוק אותם.

נכון. נכון.

אין מגלגלי סושי ישראלים אדוני יושב הראש.

וואלה.

אין. הם רק יודעים לעשות חומוס ויודעים לעשות דברים אחרים.

אבל צריך להבין, ברמן, רק תבין. בסוף זה מתגלגל לצרכן.

ברור.

כשמדברים על יוקר המחיה, תתעוררו. זה מה שמעלה את יוקר המחיה.

אז אנחנו עשינו אדוני מחקר. עשינו עבודת מחקר. שכרנו את שירותיו של פרופ' אשר בלס, שהיה חוקר ראשי בבנק ישראל וביקשנו ממנו לבדוק. קודם כל, כמה חסר? חסרים מעל 30,000 עובדים לתעשיית המסעדות. ה-30,000 עובדים האלה יביאו עוד עובדים ישראלים איתם. הם יתנו לנו ליזום, הם יתנו לנו לפתוח עסקים חדשים. הם יכניסו לתעשיית המסעדות בין 4 ל-8 מיליארד שקלים בשנה. שזה הכול הכנסות למיסים, שאנחנו באהבה גדולה נשלם אותם כדי שמדינת ישראל תוכל להתפתח ולהביא זה.

הבנתי. שנייה. מר נקש, יש לך עמדה שאתה יודע להתייחס? בנושא ההקצאה?

אדוני, אם אני יכול להשלים.

עוד משפט אדוני.

אם אני יכול להגיד כמה מילים.

רגע, רגע, רק שנייה, עמית. שנייה אחת, אני רק אסיים. אני אגיד לך עוד משהו. הקונספציה הזאת של עובדים ישראלים לא להביא אותם כי הם מחליפים את הישראלים, זה הכול קרס.

בוא נתקדם.

זה קשקוש אחד.

שנייה, מר ברמן, אני רוצה להקל עליך. רוב העובדים הנדרשים הם עובדים למקצועות שאין בנמצא עובדים ישראלים, שזה אומר שטיפת כלים, ניקיון. נכון?

ומומחים.

לא, עזוב רגע מומחים בצד. עזוב. על זה אין חולק. שנייה, תכף אני אתן לך. אני רוצה רגע לסיים איתו. מר נקש, המציאות הזאת ידועה לך. נכון?

של מה? של עובדים זרים למסעדות אתניות?

לא, לא, לא. האם ברור לך - - -

אמרתי קודם, אדוני יושב הראש, לגבי ענפים נוספים, צריך לקדם את הדברים האלה בצורה מסודרת בהחלטת ממשלה. אין כרגע החלטת ממשלה שאומרת להביא עובדים זרים לענף המסעדות.

הבנתי. נציג משרד הכלכלה איתנו עדיין על הקו?

יש את החריגים של המסעדות האתניות, שנכנסים תחת - - -.

משרד הכלכלה כן מקדם. גם לניקיון.

שנייה, חבר'ה. נושא אחד מהותי, מרכזי. ניתן מענה על הדרך לאיגוד וארגון עובדי הניקיון. שנייה. יאיר ממשרד הכלכלה, תעלו אותו בבקשה. אנחנו נמשיך לעסוק בזה אחרי הפסקה. בבקשה.

אם אני יכול להגיד, אפרופו מה ששי אמר ומה שנקש אמר, כי אני עובד מול נקש ומול שושנה. אני מייצג למעלה מ-1,000 מסעדות. עו"ד עמית גרוס, ואני מייצג עמותות שונות, גם בתחום המסעדות.

הופעת פה שבוע שעבר.

נכון. ואדוני נגע גם בשני דברים: אחד, גם בג'וב ליאו, זה סיפור בפני עצמו, לא ניגע בזה. אבל זה בדיוק הדבר הנכון לפה, רק שאין מספיק זמן בשביל לגעת בזה. אז אני אגע בשתי נקודות אחרות. יש מסלול, הרי עד, נקש אומר החלטת ממשלה. עד שתעבור החלטת ממשלה לעובדים זרים בענף המסעדות יוקר המחיה יגיע לא 60 שקלים, זה יגיע ל-80 שקלים. כי חלק מהעובדים עזבו.

שלושה ימים.

החלטת ממשלה?

שלושה ימים.

אוקיי. אז זה חדש לי.

הנה, אני אומר לך.

אם בשלושה ימים אפשר להעביר פה החלטת ממשלה.

הנה אני אומר לך, ואני נותן מכאן, אני מוציא מכאן קריאה נוספת לשר הכלכלה הנכבד והנמרץ, שהוא ידוע עם המון יוזמות. בסדר? שייתן מענה, כפי שהוא אמר. הרי בשביל לדבר על מספר 170 צריך להתחיל לבנות את התשתית לזה. גם אליכם וגם לארגון עובדי הניקיון, חברות הניקיון.

סליחה, זה גם עובדי ניקיון גם למערכת הבריאות.

כן, כן, זה משליך גם לזה, אין ספק. זה לא מבטל, זה משליך גם לזה. גם לאיגוד המוסכים ולתעשיות הרכב ולתעשייה הקלה. הרי כשאמרנו 170 זה לא למשהו עלום. אתם מרכיבים חלק נכבד מהמצרף של הצורך של ה-170. מי שאמר 170 לבטח יודע שזה אמור לעבור בהחלטת ממשלה. אני כאן יכול לעודד, אני יכול לקדם, אני יכול לבקר, אני יכול לפקח.

לא, אני אגיד לך למה לא. כי אם יש נוהל של העסקת עובדים זרים בעבודות טכנולוגיה נגיד ומיכון ייחודיים, כמו לאינטל.

אבל זה לכלל הענפים וגם כאלה שלא - - - זה חייב.

אז פשוט מוסיפים את זה במקום רק לאינטל, אלא לענף המסעדות לדוגמה.

לא, לא, עמית, אל תבלבל.

משה יסביר לך. טכנולוגיה ייחודית זה ענף נפרד.

אפשר ליישם פתרונות קיימים שיש.

אומר לך יושב הראש שיודעים להעביר החלטת ממשלה בשלושה ימים.

בבקשה, אם יודעים.

סליחה, תעצרו. משה עונה לך עד כמה שאתה טועה. אני מנחש שאני יודע מה הוא רוצה לענות לך. הוא רק יעשה את זה כשנחזור מהפסקה. הישיבה יצאה להפסקה עד 17:32.


(הישיבה נפסקה בשעה 17:10 ונתחדשה בשעה 17:33.)

חזרנו מהפסקה. לקראת מתן התייחסות מצד מר נקש, בשם מנהל עובדים זרים לעניין לתחום המסעדות. בבקשה.

אז כמו שאמרתי, אם רוצים בונים פה החלטת ממשלה שכוללת ענפים חדשים. הענף הזה היום אין לו מענה בעובדים זרים. המענה, מה שתואר פה, שמעסיקים את אלה שנמצאים פה עם ס2, א5. ולגבי המסעדות האתניות כרגע השפים הזרים שבאים, הם באים במסלול של ענף המומחים. אוקיי? על כל המשתמע מכך. בין היתר שכר, בין היתר זה שאין שם מכסה וכל הדברים האלה.

נכון. נכון, מקובל, תודה רבה. אנחנו נעבור לשמוע את מר אבירם אלון, מנכ"ל התאחדות בעלי האולמות. ולאחר מכן את מר נוימן, בן גיגי.

תודה רבה ליושב הראש, תודה רבה לוועדה. אנחנו בדומה מאוד למסעדות, אנחנו ענף שבאמת זקוק לידיים עובדות בנושאים, בתפקידים מאוד ספציפיים. אנחנו מדברים על שוטפי כלים, עובדי משק, עובדי מטבח. בסופו של דבר לנו אין את היכולת היום להעסיק עובדים פלסטינאים. אני מניח שאחרי המלחמה יהיה עם זה גם בעיות מסוימות. מעבר לזה, גם אין לנו מכסה ייעודית לענף בעובדים פלסטינאים. אנחנו צריכים להיאבק יחד עם כל ענף שירותים בעצם בקבלת המכסות.

לא צריך להיאבק כבר.

אני יודע לפני המלחמה.

לא, לא, אני לא נוגע לפני המלחמה. יש פה עכשיו פרדיגמה חדשה. שר הכלכלה ביטא אותה בצורה מאוד מאוד ברורה ונחרצת. רשות האוכלוסין התייחסה לכך בכובד ראש ובחיוב. מכאן זה חונה אצלו.

מעולה.

בסדר? תודה רבה.

סלח לי, אני רק רוצה להשלים. עובדים שעתיים גם בעייתיים מבחינת עובדי נוער, שבסוף עובדי נוער אני יכול להעסיק עד שעה מאוד מסוימת. מבקשי מקלט, מחדרה עד גדרה יש לי בעיה להעסיק אותם. עבודה מועדפת אין לי. בסופו של דבר אני נותר עם כמות עובדים מאוד מאוד מצומצמת ולכן עובדים זרים כן יכולים לייצר לי את ההקלה.

הבנתי. אז ככה: לעניין עובדים זרים גדרה חדרה, כמובן שישנה, ניתנה התייחסות של רשות האוכלוסין. אין אכיפה לגבי עניין העסקת אריתראים ודרפורים. ניתן להעסיק אותם. לא רק שאין אכיפה, ניתן להעסיק אותם.

למרות ההנחיה שאי אפשר?

כן, כן. מהמלחמה ישנה מדיניות שהובהרה כאן, ביארנו אותה חזור ואמור. לעניין העסקת נערים בגיל צעיר נצטרך לקבל את התייחסות משרד העבודה לכשיחזרו אני אתבטא לכך. מר נוימן, בבקשה.

ערב טוב, תודה אדוני יושב הראש. אני למעשה רוצה להתייחס לתעשייה שהיא תעשיה תומכת בנייה, שאנחנו נמנים עליה. במידה ויגיעו כמות העובדים הזרים שהם מדברים עליהם, שיגיעו לענף הבנייה, אין שום מצב שאתרים יוכלו לעבוד. כי התעשיות תומכות בנייה לא יוכלו לספק להם את מה שהם אמורים לקבל.

מייצרות סטים לממ"דים.

כל הדברים. אנחנו במקרה עוסקים בברזל לבניין ורשתות לזיון בטון. אבל כל, אני יודע שגם חלק גדול מציבור הקודחים יש להם הרבה עובדים פלסטינאים.

לא, בוא תדבר על מה שקשור אליך.

מה שקשור אלינו. אצלנו הבעיה שחלק מהעובדים במפעלים שהם נמצאים בתוך הקו הירוק הם היו עובדים פלסטינאים במסגרת המכסה שמאושרת לתעשייה. כיום הם בוודאי לא יכולים להגיע. כתוצאה מזה, שני מפעלים שלנו עובדים במשמרת אחת במקום בשתי משמרות. המפעל הגדול שלנו נמצא באזור תעשייה אריאל מערב, שם כרגע מותר לנו להעסיק רק 50% מכוח העבודה. שזה 360 עובדים. ועל כל 15 אנחנו צריכים לשים שומר חמוש על חשבוננו. זה עלות של חצי מיליון שקלים בחודש, רק השמירה הזאת. ומצד שני, זה גם לא מספיק. זאת אומרת, כבר היום יש ציבור לקוחות שלנו, היה פה לקוח קודם, שלא הגיע להמשך הישיבה.

אתה אומר לי שעכשיו במציאות החדשה אתם נאלצים להעסיק 25 חמושים.

24, כן.

מה זה אומר? עליית מחירים.

בסופו של דבר מישהו יצטרך לשלם את זה. אבל אני גם מבין את הדרישה של הצבא. דרך אגב, אמרנו שיחתימו אותנו על נשקים ארוכים, שאנחנו נארגן כיתות כוננות שלנו פנימיות. לא קיבלנו לזה בינתיים אישור, למרות שדיברנו על זה גם בוועדת הכלכלה, אצל השר ביטן כשזה עלה. ואז שם אמרו שכן, יגיעו נשקים ארוכים ויחתימו אותנו. לא מחתימים אותנו.

טוב, אז אני אתייחס לזה ולכל השאר אני קצת חוזר על עצמי, אבל בכל זאת אני אעשה את זה. בעניין כיתות כוננות, את זה צריך להסדיר בהסדר מול הפיקוד הרלוונטי ופיקוד העורף עם משרד הבל"מ. לעניין הכרה בצורך, כפי שאמרתי, אין צל של ספק שכל מעסיק שהייתה לו זכאות במכסה להעסיק פלסטינאים רשאי והמשרדים מחויבים לטפל אד הוק בהכנסת עובדים זרים במקום הפלסטינים.

כבוד יושב הראש, אבל במידה ויתנו לנו להגדיל את המכסה מ-50 זה גם יקל על כמות - - -

זה לא יושב אצלי.

אני יודע. אבל אנחנו פנינו כבר.

אני לא דן במקום ועדת חוץ וביטחון ואני לא נכנס לשיקולים של הצבא. ואני ואתה לא חשופים לכלל השיקולים וצריך להשאיר להם את המקום שלהם. ואם יש לכם הסתייגויות תבקשו הבהרות. אני לא נכנס לשיקולים ביטחוניים ולא מחליף את תפקיד ועדה אחרת. בסדר?

אוקיי.

כל תשובה אחרת סתם תמרח אותך. נמצא כאן מר עידן, עידן שגב שחי במשך שנים ממושכות בפיליפינים. קיים וממשיך לקיים שם עסקים ענפים. בקשר עם איגודים ובעלי חברות שמתמחות בקליטה ואפיון והשמה של עובדים בפיליפינים. אומר שיש אפשרות באופן מיידי להזרים לשוק עובדים מהפיליפינים למגוון מקצועות. ואני אשמח לקבל את התייחסות רשות האוכלוסין לעניין היוזמה הזאת ולדעת למה היא לא מניעה תהליך. כבר חמישה-שישה ימים מאז. בבקשה.

אז קודם כל תודה אדוני יושב הראש, על הזכות לדבר. אני חושב שאולי אני הבן היחידי בחדר, גם היום וגם בשבוע שעבר, שבעצם לא מעלה בעיה, אלא מביא פתרון. ודיברו פה בצורה יוצאת דופן, גם חה"כ ברקת בשבוע שעבר וגם חה"כ כהן בשבוע שעבר.

לא חבר כנסת, השר.

שר החוץ, סליחה, כן, ושר הכלכלה ברקת. דיבר נפלא היום חה"כ דוידסון ואתה מדבר נפלא, פשוט על אותם נושאים בדיוק. הנושא הוא מיידיות הבאת עובדים זרים. לא ניירת, לא בירוקרטיה, לא אולי, לא ועדות. מיידיות. המספרים שנעו פה נעו בין, היום ציינה הגברת החביבה 100,000 אנשים והשר ברקת ציין 170,000 עובדים שצריך באופן מיידי. אני אומר יש מדינה תומכת ישראל באופן נלהב, מדינה עם 120 מיליון בני אדם, דוברי אנגלית אחד אחד. עובדים חרוצים. כמו שאמרתי, אוהבי ישראל, נמצאים פה לדעתי במכסות אולי רשות האוכלוסין תדע להגיד יותר טוב, סדר גודל של 30,000-40,000 איש בכל רגע נתון לפני המלחמה.

מה זאת אומרת לפני המלחמה?

לפני המלחמה, כי אני מניח שעזבו עכשיו במהלך המלחמה.

אז למה שיבואו מאותה מדינה אחרים?

תראה, היה פה בלגן ובהלה.

מי אמר שלא יהיה בעוד שבועיים או יומיים או שעתיים?

אני לא אומר. אני רק אומר שאפשר להעלות את כל הנושא הזה בפיליפינים, לקמפיין מרוכז, שיכול להביא ברצותכם 5,000 איש, ברצותכם גם 50,000 איש.

אז אני אבטא רגע את ברצוני, המיידי, לשנייה הזאת. כל עובד מהפיליפינים שעבד עד פתיחת המלחמה, עד פרוץ המלחמה, מוזמן להגיע היום בלילה. היום. לא צריך פרוצדורות, לא ניירת ולא בירוקרטיה, כמו שאמרת. שנייה. תכליתי זה תכליתי. אני מקבל הצעות לקליטת עובדים ממגוון מדינות בלי סוף. משום מה, תמיד כשאני צולל לפרקטיקה, אוקיי, בואו תביאו, קורה משהו בדרך. או שלא שומעים או שלא, יעיד על זה גם יענקל'ה מוסקוביץ. אז כאות רצינות ויכולת, בוא נתחיל קודם כל עם שתי קבוצות: אלו שעבדו עד פרוץ המלחמה, שישובו מיד. ואלו שעבדו פה בעבר וסיימו את העסקתם ואין מניעה מהותית לכניסתם לישראל, מוזמנים להגיע מחר בבוקר. פשוט. בוא נתחיל עם זה. זה משהו. זה לא הכול, זה משהו.

זה נפלא וזה משהו וזה כמה אלפים בטוח. צריך אבל את הפרוצדורות אני מניח שלכם בשביל לאשר אותם כשהם נכנסים.

לא, לא, לא. מאושר, מאושר. תביא אותם. תגיד להם להגיע לקונסוליה. הנה, אני מודיע לך. תגיד להם להגיד לקונסוליה. מיד כשהיא פותחת את שירותיה בבוקר. להגיע באופן מרוכז. אנחנו נדאג להעביר את ההנחיה אם היא לא מספיק ברורה, שהקונסוליה מטפלת באופן מיידי, לאלתר, באפשרות מתן אשרת עבודה שלהם. מר נקש, מקובל?

אני לא עד הסוף הבנתי על איזה ענף הוא מדבר.

אני לא מדבר על ענף. אני מדבר על מדינת ישראל, שחסר בה 170,000 עובדים. לא על ענף. על ענף דיבר ענף הברזלנות, דיבר ענף - - -

מר נקש. שנייה, שנייה.

עובדים לסיעוד מפיליפינים לא נכנסים כי הפיליפינים לא מוכנים לשלם לפי החוקים אצלם, לא מוכנים לשלם את האגרה שהם צריכים לשלם פה ללשכות, לפי התקנות שעברו בישראל. ולכן כבר כמעט שנה לא נכנסים עובדים מהפיליפינים בסיעוד. העובדים הפיליפינים שנכנסים מגיעים למלונאות, הגיעו עובדים זרים. יש פה עובדים זרים מהפיליפינים בענף המלונאות. זהו, מעבר לזה אני לא מכיר שיש פיליפינים עובדים בעוד.

נו, מה רע במלונאות? לא חסרים לכם עובדים? חסרים המון עובדים במלונאות.

לא, לא, המכסה כמעט מלאה במלונאות.

קודם כל, אני שמעתי שחסרים אלפים במלונאות. לא, אבל מדובר על שינוי המכסות, אדון נקש. נראה לי שמדובר גם על שינוי המכסות, הגדלתן.

זה מה שאמרנו קודם. אז זה כבר חונה בפתח החלטת ממשלה.

לא משנה. אני אומר, דובר גם בישיבה הקודמת פה שכתוב על הזה ועדה מיוחדת לעובדים זרים. כלומר דיברו כל השרים, גם חברי הכנסת המכובדים, על הצורך המיידי ב-170,000. אז אי אפשר עוד פעם להגיד כן, אבל המכסה. אז אני אומר, אם רוצים 170,000 איש צריך להגיד טוב, המכסה החדשה - - -

א', אני לא אמרתי שאנחנו רוצים 170,000 איש. אני שיקפתי את מה שאמר שר הכלכלה.

כן, כן, כן. לא משנה, יכול להיות שרוצים 50,000 אבל הם עדיין - - -

אין ספק שאנחנו צריכים ורוצים באופן מיידי כמות גדולה מאוד.

אני אומר, הצורך הוא פרו בכל הענפים שמדברים פה כבר בשתי הוועדות האלה. צורך, אתה יודע, היא מדברת על עסקים שקורסים, על סגן אלוף שנמצא שלא יכול. דיבר ענף הלולים על זה שעזבו לו כמה מאות, אם לא יותר, של זרים. הפלסטינאים לא יכולים להגיע. ניתן לשים את הכפפה על היד.

אז אני אומר שזה בוודאי ניתן. אבל יש משהו שהוא נגיש יותר. אתה יודע להביא פיליפינים שעבדו בישראל, שרוצים לדוגמה לבוא לעבוד בחקלאות. בסדר? עבדו בישראל. אין מניעת כניסה שלהם, רובם הם כאלה. תביא אותם באופן מיידי לקונסוליה, נסביר את זה. זה לא מסובך.

לא, זה לא מסובך.

זהו. אז בואו נתחיל, תראה, קל להביא את מי שרוצה והוא ממדינה ידידותית. בסדר? קל. עוד יותר קל להביא את מי שכבר עבד פה, שמכיר, שמבין, שהשתלם. בוא נביא אותו קודם. אם אני יכול להביא כמות בלתי מוגבלת מתוך 100 ומשהו מיליון, אני יכול בוודאי להביא כמה אלפים שעבדו פה.

חד משמעית.

אז בוא נתחיל עם זה. בבקשה.

במסגרת פרויקט משתלמים מגיעים לארץ כל שנה אלפי פיליפינים שעובדים בחקלאות עם ניסיון בחקלאות. ובהתאם להחלטת ממשלה שהתקבלה בשבוע שעבר בסיוע של יושב ראש הוועדה פה ניתן להביא מכל מקום בעולם עובדים. אז אנא, תעבירו דרכונים. תתחילו להעביר.

זה מה שאמרתי הרגע.

בדיוק, בואו נתחיל לעבוד, חבל על הזמן.

חד משמעית.

קדימה, לעבודה.

נפלא. אז קודם אני רוצה לדעת פרקטית עם מי צריך לדבר בשביל להנחית פה בחודש הקרוב, חודש נובמבר, 5,000 איש. עם מי צריך לדבר?

נשמח שיהיה יותר. אני אומר פשוט, שלח לי דרכונים.

מדובר בעובדי חקלאות והמתווה אומר שצריך לדבר עם הלשכות הפרטיות שיביאו את עובדי החקלאות שרוצים לבוא לעבוד בחקלאות במסגרת המכסה.

חבר'ה, חבר'ה. משה הסביר נכון, אבל יכול להישמע מלחיץ קצת. הכי פשוט שבעולם. לארגן אותם בתוך אקסל, בצילומי דרכונים. להעביר אותם ליענקל'ה מוסקוביץ. לא תספיק לסיים כוס קפה, הנושא יוסדר.

יופי.

אני אשמח להוסיף שם ברשותכם גם, לגבי משה. שמי אסתר, אני בעיקרון הגעתי מפורום המסעדות בבאר שבע. אני תכף אגע בנקודה של באר שבע לגבי בכלל עולם המסעדות. אבל אם כבר משה העלה את הנקודה של פיליפינים, אז אני גם מנהלת עסק שהוא מרכול למוצרי מזון אסיאתיים. ויש לי גם שירות של העברות כספים פיננסיים. שירותים פיננסיים להעברות כספים לחו"ל. כך שאני באמת נתקלת בהמון המון לקוחות. מה שגם אפשר להציע אולי זה אז יפנה כבר לוועדה של משרד העבודה, לגבי נושא של עובדים זרים שהם לא חוקיים בארץ. האם יש איזה שהיא תקנה לגביהם?

לגבי החקלאות זה ברור שהם יכולים.

לא, באופן כללי, באופן כללי.

כל ענף יש לו את ההנחיות שלו.

אוקיי. לדוגמה, אני נתקלת בעובדים שהם סיעודיים שהם לא חוקיים בארץ.

זה לא רלוונטי כרגע.

איזה פתרון יש להם כרגע?

זה לא רלוונטי.

עובדי סיעוד, עובדי סיעוד זה נושא שדנו בו בדיון שסיימנו אותו בשלוש ומשהו בצוהריים. זה לא שייך.

אוקיי. ואפשר להמיר אותם, כמו שהצגת עכשיו למשה, שאפשר להמיר את העובדים הפיליפינים לחקלאות. אז כנ"ל כאן, עובדי סיעוד, הם יכולים לעבור לחקלאות.

הבנתי. אם יש כאלה תביא אותם.

זה עובדים עם משפחות אני מתארת לעצמי. שגם אולי כל המשפחה תרצה.

היא מדברת על לא חוקי.

הם בדרך כלל בעלי משפחות.

חבר'ה, בואי, גברת, ביקשת רשות דיבור, קיבלת אותה שלא על פי הסדר. הצעת הצעה. קיבלת מענה. אני שמח. אני אשמח לקבל את הנתונים לגבי העובדים הזרים שנמצאים פה באופן בלתי חוקי ונמצא דרך ליישם אותם גם בענף החקלאות, גם בענף הניקיון. אני מחכה, אני אשמח.

אוקיי. אני יכולה לומר משהו לגבי המסעדות? או שזה אחר כך?

אני חושב שהיו פה שני נציגים שביטאו באופן מיטבי את נושא המסעדנות ומיצינו את זה. אתה רוצה לסיים משהו?

כן, אני רוצה רק להבין יותר טוב וגם כן לצורך הפרוטוקול. מהו המספר שעליו אנחנו מדברים? אני צריך עכשיו להפעיל מערכות שם בשביל שיגייסו. מדובר על 1,000, 5,000, 20,000? 100,000? אמרת כל מי שיש. כל מי שיש זה קשה לי להבין את המספר.

אני אומר בואו נתחיל עם אוכלוסייה שכבר הייתה פה ורוצה לבוא. בסדר? כל כמות שיש לך כאלה, כל כמות שיש לך כאלה תשלח את הדרכונים שלהם עם דוח אקסל מסודר ליענקל'ה אנחנו נניע את התהליך.

וזה לחקלאות, נכון?

לא, לא, כל מקום.

גם אם אפשר לניקיון.

אז זה בדיוק העניין.

כן, גם לניקיון.

פנו אליי אנשים מעולם המסעדנות ומעולם הניקיון ומעולם הלולנות. אז אני רק צריך להבין.

ככה, לולנות זו חקלאות.

כן, כן, תת קטגוריה.

אז כפי שאתה נמצא פה במשך שני דיונים ומקשיב בקשב רב. אתה מבין שלכל ענף יש התייחסות עם יכולת קיימות בפני עצמו. יש את המשרד הרלוונטי שאמור להעביר בהצעת מציעים בממשלה החלטה לגבי הכרה בצורך במכסה של עובדים. אותם עסקים כל אחד על פי המשרד הרלוונטי שאמון ומטפל בצרכים שלו ישקף לו והוא מקבל את זה. משרד הפנים ביטא את המחויבות שלו לתהליך, נתן את הסכמתו לזירוז, הקלות במה שניתן. צריך להתחיל. רוב מה שדיברת עד עכשיו קשור למשרד הכלכלה, שר הכלכלה כמו שאתה בעצמך ביטאת. יזם איזה שהוא תהליך עם הבאת כמות מאוד גדולה. בוא, הוא מאוד מאוד חפץ בזה, הוא פרטנר טוב, שיקדמו את זה באמצעותו.

טוב, אנחנו נעבור בבקשה לחיים שחר, מנהל משק ארצי בשירותי בריאות כללית.

ערב טוב. כמו שהגדרת, אני מנהל המשק הארצי של הכללית, הארגון הבריאות השני בגודלו בעולם. יש לנו 14 בתי חולים, 1,600 מרפאות, ועכשיו צמחו עוד 400 מרפאות, בגלל הטיפול בכל המפונים. אנחנו מנקים ביום 1,6000,000 מטר באמצעות 5,000 עובדים, כשיש לנו מחסור של 25 עובדים. עובדי ניקיון.

זה המחסור שלכם?

כן.

מתוך 5,000 יש לכם מחסור של 25?

כן. אבל בוא ברשותך, מר דוידסון.

אם אתה יכול בבקשה רק לחזור. מתוך 5,000 מועסקים?

יש לנו 25%.

אה, אחוז.

אחוז.

אמרת 25, לא הבנתי.

סליחה, סליחה.

חשבתי לחבק אותך.

סליחה. 25%. תראו, ענף המשק הוא תחום חשוב בכל ארגון ועל אחת כמה וכמה במוסדות הבריאות. אין תחום, אין מקום שיכול להתבצע פעילות רפואית ללא ניקיון. שערו לעצמכם מה היה קורה לפני חודש ביום שבת השחורה כשהגיעו מאות פצועים לבית חולים סורוקה ולא היינו מצליחים לג'נגל בצורה כזאת שחדרי הניתוח יהיו נקיים, היינו סופגים עוד תמותה ועוד אסון. ואני חושב שבמסגרת כל הדיונים מעולם לא עלה הצורך לעלות למערכת הבריאות את הטיפול בעובדים זרים. אני לא פוסל עבודה ישראלית, חלילה. אם היו מגיעים אלינו עובדים ישראלים, בשמחה הייתי מחבק אותם וקולט אותם. אבל אין לנו. הענף הזה נשחק. הענף הזה אנשים לא רוצים להגיע אליו, כי זה לא נעים לעבוד בבית חולים.

מר שחר, שאלה.

כן?

אתם המעסיקים של אותם עובדים נדרשים?

לא, לא.

ולכן לא אתה אמור לבטא את הצורך. פשוט, אתה לקוח קצה.

אני לקוח קצה.

אתה לא הולך להיות המעסיק הישיר ולא הולך לקלוט ולא הולך לגייס. אתה מקבל שירות מחברות כוח אדם.

נכון.

שאמורים לשקף את המצוקות והצורך, בין היתר שלך, בכלל הענף.

נכון. אבל אנחנו צריכים אישור שבמערכת הבריאות נוכל לעבוד, להעסיק עובדים זרים. אין לנו אישור כזה.

מעולה. אתה צודק. אתה צודק, אז בוא נטפל בזה. אפשר להתחיל?

תודה.

אפשר להתחיל לטפל בזה? אז בוא נחלק בינינו את התפקידים. אתה מתחיל מזה שאתה ניגש לוועדת הבריאות, מבקש מהם שיתפעלו את המערכת הבריאותית, יושב ראש ועדת בריאות מדהים, שר בריאות חרוץ. הם צריכים, השר אמור בהצעת מחליטים בממשלה לסכם על הקצאת מכסה לטובת העניין. מהרגע הזה אתם חוזרים עם זה אליי. אני אפנה למר נקש ושאר שותפיו ונוודא שההחלטה הזאת מיושמת לאלתר, אי אפשר לדחות את זה בדקה.

תודה.

בבקשה.

אם יורשה לי, סליחה.

כן?

ורוניקה רוזנברג, מנכ"לית ארגון חברות הניקיון. זה ארגון חברות, לא עובדים. למרות שאי אפשר לנתק את החברות מהעובדים. כפי שהעליתי גם בישיבה הקודמת, המחסור הוא עצום ואנחנו מדברים על בריאות הציבור, בוודאי במפעלים חיוניים כמו מוסדות רפואה. הדעה הרווחת שיש עובדים ישראלים למקצוע הניקיון אבדה מהעולם. לא קיימים. אנחנו עשינו תהליך בשנתיים האחרונות.

ביטאת את זה בדיונים הקודמים.

אז אוקיי, אז אני מבקשת מיושב הראש.

אני לא חולק עלייך.

לא, אני יודעת. אבל אני מבקשת מיושב הראש שכפי שהוא תמך במוסדות הבריאות הוא גם יתמוך בחברות הניקיון לכלול אותן.

יש לי רק שאלה לפני. אצלכם, חברות הניקיון, היו עובדים שהיו מגיעים מהרשות הפלסטינאית?

לא, אין לנו היתר. אנחנו למעשה היינו בתהליך הזה שנתיים והיינו לקראת אישור. ועכשיו מה שקרה אין סיכוי כבר לפלסטינאים. ולכן המוצא האחרון זה רק עובדים זרים, כי אין לנו שום פתרון אחר. גם לא עבודה מועדפת, דרך אגב.

שואל שאלת תם, בסדר? אני מניח שאם אני הייתי במקומך, הייתי מנסה לבדוק למשל בשגרירות האוקראינית אם הם יודעים לקשר אותי לפחות לעת הזו עם פליטים מאוקראינה, שבין כה וכה נמצאים בארץ וירצו גם כן להתפרנס ולהתקיים. בחנתם את האפשרות הזאת?

אני בחנתי עם חברת השמה מחו"ל שיש לה את היכולת. אני יכולה.

קשה לי לקבל תשובה שהיא שונה מהשאלה ששאלתי.

אז אני רוצה לענות. אין לי היתר. אם יהיה לי היתר אז אני אוכל לפעול. אתה אומר לי לפעול במקביל להיתר? אין בעיה. יגידו לי, אם יאשרו לי אני עושה את זה עוד היום.

משה? בעלת חברת ניקיון מבקשת להעסיק פליטים מאוקראינה שנמצאים פה בארץ. אוקיי?

מי שנמצא פה מועסק. מדיניות משרד הפנים אישרה.

שמעי, אני תמיד ממושמע. אמרת לי, הייתי פה, אמרת אין לי היתר. אני פונה לשיבר. ככה זה עובד. עכשיו מגיע איזה שהוא בחור שמארגן 30 בנות דודות שלו מאוקראינה שנמצאות בארץ כפליטות מלחמה מאוקראינה או מרוסיה. והוא רוצה להציע אותן לתעסוקה אצל הגברת הנכבדה הזאת. מותר לה להעסיק אותן?

מי שנמצא פה במעמד הזה הוא נמצא פה תחת אי אכיפה. הסדר אי אכיפה.

זאת אומרת שמותר לה להעסיק.

זאת אומרת שלא יוכלו לאכוף העסקה בלתי חוקית אצלה במקרה הזה.

זה כמו האריתראים ומבקשי המקלט, בדיוק אותו דבר. אבל זה לא נותן לנו מענה ופתרון למחסור העצום.

אין ספק. את יודעת, בואי נתחיל step by step.

לא. מה שיש אנחנו מעסיקים, זה לא שאנחנו לא מעסיקים. אין היתר לעובדים זרים. אם יאשרו לי עובדים זרים אני אוכל לפעול מול מדינות נוספות.

אני רוצה לענות לבקשה שלך ולהיענות לה. בסדר? אני מקדם בברכה את הבקשה שלכם וכמו שהפניתי את אדוני למשרד הבריאות, אני אפנה אתכם למשרד הכלכלה, שכאמור פועל באופן נמרץ מאוד להעביר החלטת מחליטים. הוא שמע אתכם גם בעבר, יראה אתכם בעתיד. תפנו אליו עוד לפני שמעבירים את הצעת ההחלטה.

אני בקשר שוטף עם מנכ"ל משרד הכלכלה והם אכן ממליצים. ואנחנו נלקחים בחשבון.

לא, זה לא שהם ממליצים. הם מעבירים הצעת מחליטים בממשלה.

נכון, נכון.

זהו.

אוקיי, אבל יש את האוצר.

ועדיין, הם מעבירים הצעת החלטה.

שמתנגד. לא רק לחברות הניקיון, גם לענפים אחרים שלא כלולים ואין להם היתר.

כמו שאני זוכר, מזיכרוני הדל, בממשלה לוקחים חלק גם נציגי האוצר, גם שר האוצר.

אין פה נציגות.

טוב, אוקיי. אנחנו נעבור בינתיים בבקשה להקשיב למר אהרון קאופמן, סמנכ"ל ויועמ"ש השופרסל.

כן, תודה. תודה כבוד יושב הראש. למרות השעה המאוחרת, אני אמנם פה מטעם שופרסל, אבל דה פקטו אני מייצג לצורך העניין את רשתות הקמעונאות, גם לבקשת איגוד לשכות המסחר, שהנציג שלה נאלץ לעזוב. ביקש ממני לדבר.

אנחנו הגשנו מכתב בנושא לוועדה, כולל נתונים והסברים לצרכים של רשתות קמעונאות המזון. כל מה שקשור לעובדים זרים. היום אין לרשתות המזון, לרשת קמעונאות המזון, אפשרות להעסיק עובדים זרים לפי החלטות הממשלה.

באיזה נושא? באיזה תחומים?

אנחנו מתמודדים באופן כללי וביתר שאת.

מה? תן לי דוגמה. הנהלת חשבונות?

אני נותן דוגמאות, רק שנייה. ביתר שאת בתקופה הזאת, בתפקידים העיקריים הם תפקידים של מלקטים, תפקידי עובדים במרכזים לוגיסטיים, סדרנים בסניפים ועובדי מחסן.

לא שכנעת אותי עם הצורך. אני לא תומך בזה.

מה זאת אומרת?

לא שכנעת אותי בצורך. אני רוצה ללמוד ולראות שהתקיים ניסיון כן ואמיתי בלקלוט עובדים ישראליים.

אדוני, אנחנו מעסיקים 17,000 עובדים בשופרסל. יש לנו את מערך משאבי האנוש אחד הטובים, אם לא הטוב בישראל.

מדהים. צריך עוד. אתם זקוקים לעוד. אני משוכנע שיש לשוק להציע.

יש תפקידים, כמו שנאמר פה על ידי אחרים, יש תפקידים שעובדים ישראלים לצערי - - -

צודק לחלוטין. צודק לחלוטין. אני עדיין לא משוכנע, כיושב ראש הוועדה הרלוונטית, שאין בנמצא כוח ידיים ישראלי למלקטים.

אבל אלה עובדות בשטח.

אין בעיה. אני רוצה לבדוק את זה עם רשות התעסוקה.

בבקשה, אתה מוזמן לבדוק אדוני. העובדות האלה נבדקו על ידי הגורמים הרלוונטיים שאנחנו היינו איתם בקשר. אנחנו העברנו נתונים.

מי הם?

איגוד לשכות המסחר. אסף נתונים מכלל רשתות קמעונאות המזון, לא רק מאיתנו. העביר את הנתונים האלה.

אני מדבר עליכם, אתם תיתנו לי אינדיקציה.

שכנע את שר הכלכלה. כי שר הכלכלה באותה פנייה שהוא דיבר על 170,000 עובדים דיבר גם על רשתות קמעונאות המזון.

ועדיין, אני יושב ראש הוועדה. ואני רוצה לדעת מה הניסיון שהתחום שלכם קיים בשביל לנסות להביא ידיים ישראליות.

כל מה שאתה יכול להעלות על הדעת.

אז אני רוצה לבדוק את זה.

בבקשה, אדוני מוזמן לבדוק את זה. אני סמוך ובטוח שאדוני ימצא שנעשו כל המאמצים. אין לנו שום אינטרס. ואגב, כל התפיסה הזאת שמסתכלת על העסקים כאילו הם מחפשים לנצל איזה שהיא הזדמנות - זאת לא הסיטואציה.

אני לא יודע על מי אתה מדבר את זה.

הצרכים, אז אני אומר, אנחנו שמענו.

אני לא יודע על מי אדוני מדבר פה. כי אני לפחות, לפחות בדיון הזה, עזוב דיונים אחרים. עד עכשיו אף אחד לא שמע ממני את התשובה הזאת. את ההתייחסות הזאת. אף אחד. אף תחום.

אבל ההתייחסות הזאת נאמרת כלפיי.

נכון.

אני לא מבין למה. אין לזה שום הצדקה.

מר קאופמן הנכבד.

יש צורך אמיתי. הצורך הזה, אני מבטא אותו.

מר קאופמן הנכבד, לכל הפחות תאמר שזוהי תחושתך.

זוהי תחושתי אדוני. אני חי את השטח. אני יודע מה קורה בשטח.

סליחה, אפשר רק לסיים את המשפט? תודה. כשאדוני אומר 'לא יודע למה אומרים שבעלי עסקים מנצלים את ההזדמנות, שלא צריך'. תגיד שזוהי תחושתך, לא תחושת עסקים אחרים. למה? לא, הוא מסתדר יופי, ממש הוא מסתדר יופי. שהגיע אליי עכשיו נושא ניקיון, אמרתי לכם את מה שאמרתי לו? לא.

ועל איזה נתונים מתבססת התשובה? איך אנחנו יודעים שהניקיון יש להם צורך אמיתי? למה את הניקיון יש צורך אמיתי ובקמעונאות המזון אין צורך אמיתי?

בודקים, בודקים.

אה, בודקים? אוקיי, בבקשה, תבדקו. אנחנו נספק כל מידע שהוועדה תבקש עד הפרט האחרון. כי אני אומר שהצורך הוא אמיתי. ולא רק שהוא אמיתי, בשבוע הראשון, אני לא יודע אם אנשים זוכרים.

כמה עובדים חסרים בשופרסל?

בשבוע הראשון של המלחמה - - -

כמה עובדים חסרים בשופרסל?

רגע, אני רק אשלים. בשבוע הראשון של המלחמה היה 50% מכוח העבודה נעלם. נעלם. בעיקר עובדים בתחום של הלוגיסטיקה ושל הליקוט. וזה בין היתר אחת הסיבות שגרמה לחוסרים שהיו במדפים ברשתות הקמעונאות, בכל הסופרים.

לא, לא.

לא נכון? ואתה, אוקיי, אז מה הסיבה? אתה אומר את זה בצורה כזאת.

אני אספר לך.

בבקשה.

כשעגלות יוצאות עמוסות לעייפה זה מסביר שני דברים: זה מסביר תבהלה שנגמרה בציבור. וזה מסביר שהיה מה לקחת מהמדפים. וזה טבעי שגם יהיה קשה לעמוד בקצב.

אדוני, אני בא מהשטח, אני יודע מה קרה. היו שתי סיבות. הסיבה שאדוני מדבר עליה היא כמובן הייתה אחת הסיבות. אבל הייתה אפשרות לספק מוצרים בהיקפים הרבה יותר רחבים אם היה כוח אדם. לא היה כוח אדם. והדבר הזה יכול לקרות בעוד רגע בלי שום בעיה. הסלמה אחת קטנה בתהליך הזה ואנחנו באותה סיטואציה.

אני שואל את אדוני כמה עובדים בשופרסל כדוגמה חסרים?

אנחנו זקוקים בסביבות ה-1,000 עובדים.

הבנתי. כמה, לכמה הייתם זקוקים לפני פרוץ המלחמה?

אותם 1,000.

הבנתי. זאת אומרת שהעובדים שהיו חזרו.

לא, לא אדוני. לא, לא, ממש לא. ממש לא. אנחנו מצאנו פתרונות מן הגורן ומן היקב בתקופה הזאת, כדי למלא את החסר. אבל אלה פתרונות פלסטר. הם פתרונות שמחר לא עובדים והם גם לא עובדים לא בסיטואציה של הסלמה ולא בסיטואציה של פוסט המלחמה. פשוט לא יהיה.

הבנתי. אז בוא ננסה רגע להתקדם.

העבירו עובדים, הייתה החלטה שהעבירה עובדים מענפים מסוימים, עובדים זרים מענפים מסוימים לענפים שנחשבים שירות חיוני. אגב, התחום שלנו זה ענף שנחשב שירות חיוני. העבירו לשירות חיוני עובדים בהיקפים מסוימים. ואנחנו קלטנו אותם. אבל זה זמני בלבד.

נכון.

זה עניין שמחר לא שם.

נכון.

אני חייב להגיד משהו, שנייה אני עוצר אותך. אנחנו ישראלים, חיים במדינה הזאת. ויש לנו גם ילדים. ואני מרגיש פה, אני הכי הכי רוצה לדחוף את הנושא של העובדים זרים ולשנות את כל הקונספציה. ודיברתי בהתחלה על דוגמה של פולין וכדומה. וישבתי עם יושב הראש ובאמת רוצים לעשות שינוי. אבל בסוף צריך להבין, אנחנו לא יכולים להפוך את מדינת ישראל למדינה של עובדים זרים.

אנחנו לא מדברים על זה. אדוני, אנחנו מעסיקים 17,000 עובדים.

שנייה רגע. תן לי, קאופמן, תן לי משפט. ולמה אני אומר את זה? כי יש באמת ענפים שאם לא נביא עובדים זרים לא יהיו הענפים האלו: חקלאות, בנייה, תעשייה, תשתיות. לא יחיו. ניקיון, לא יהיו.

אני מסכים עם אדוני, בוודאי, אני מסכים. אבל יש תפקידים מסוימים.

רגע, תן לי לסיים אבל. לכן מה שאני מציע לך, זה לא הזמן. ולמה זה לא הזמן? כי אנחנו באמת בתקופת מלחמה בסוף.

אבל אני מסביר לאדוני את הצורך בתקופת מלחמה.

כל הענפים יבקשו, בסוף לא יקבלו.

הלוגיסטיקה של הרשתות, לא רק של הרשת שאני מייצג אותה, אלא של כלל הרשתות, קורסת. המערכות האלה לא עובדות.

כשאני עונה לך אני עונה גם לגבי השאר. אתה אמור לדעת יותר פרטים לגבי החברה שאתה מייצג. אבל התשובה היא כלפי כלל החברות שאתה מדבר בשמן, שהן זהות לך. אני שואל שאלה פשוטה: ב-5 באוקטובר היו חסרים לכם 1,000 עובדים.

לא. ב-5 באוקטובר 50% מכוח העבודה נעלם ביום אחד, ב-7 באוקטובר יותר נכון.

לא, לא, לא מה ששאלתי. שאלתי את אדוני כמה עובדים היום, אמרת 1,000. שאלתי אותך כמה היה חסר לפני המלחמה אמרת 1,000. זה מה שאמרת. אז אני לוקח את זה כ-ראה וקדש. אני רק אשמח לדעת מהן הפעולות שאתם עשיתם באופן אופרטיבי בשביל לקלוט עובדים ישראלים שישלימו את ה-1,000 החסרים.

כל פעולה שאפשר להעלות על הדעת.

תן לי דוגמה.

חברות כוח אדם. גיוסים. כל דרך אפשרית. אנחנו גייסנו. אדוני, רק שתבין, 50% מכוח העבודה שלנו, שזה אלפי עובדים, בבת אחת נעלמו. היינו צריכים למלא את החסר הזה.

לא, לא, לא. אתה עוד פעם מדבר איתי על פרוץ המלחמה והאנדרלמוסיה. אני מדבר איתך על לפני תחילת המלחמה. חסרים לכם 1,000, ביצעתם פעולות אופרטיביות, במגוון מאוד מאוד רחב. אני מבין, אני מקבל. כיוון שאני באמת רוצה ללמוד ולהשתכנע בהצדקה ולפעול במידה ואני אשתכנע, הוועדה מבקשת ממך שתגיש לה בשלושה ימים מהיום.

אין בעיה, אנחנו נגיש. נגיש מסמך מפורט עם כל הנתונים שאתה מבקש לגבי הפעולות.

אני אשמח. פירוט על הפעולות והוכחתן. זאת אומרת 'שלום, אנחנו פנינו ל-30 חברות כוח אדם'. אוקיי, שלחו לי בבקשה את חברות כוח האדם והמועדים שפניתם אליהם, עם הבקשות. וכן הלאה.

בסדר. אני רק מזכיר לאדוני שאין לנו היתר להעסיק עובדים זרים, כן?

לא מדבר על עובדים זרים, אדוני. לא מדבר על עובדים זרים. כשפנית לחברת כוח אדם ואמרת שאתה רוצה לקלוט עובדים התכוונת לישראלים.

אני אעביר את הפירוט.

אני רוצה לקבל את האסמכתה. כשפנית לשירות התעסוקה, הגשת בקשה לקלוט עובדים ישראלים. תביא לי בבקשה את מספר הפנייה, את המועדים, את הכמויות. ואת התשובות שלהם. נצטרך לפנות אליהם, לדרוש מהם תשובות והתייחסות. איך אני אעשה את זה? רק בעקבות מה שתשלח לוועדה. אנחנו נעבור הלאה ברשותכם למר צפריר בלזברג, סמנכ"ל אלקטרה. ערב טוב אדוני, ברוך הבא.

ערב טוב. שמי צפריר בלזברג, אני מייצג את אלקטרה מעליות. הנושא שאני מבקש לעלות זה את הצורך העז שלנו בפתיחה של האפשרות להביא מומחים זרים לתחום התקנת מעליות ממדינות עם תל"ג נמוך מהתל"ג שלנו.

למה?

הסיבה היא שבענף המעליות, קודם כל אנחנו מתמקדים בנושא של התקנה, לא בנושא של תחזוקה. בנושא של התקנה, כמות המעליות שמתקינים בזמן האחרון או בשנים האחרונות עולה בצורה אקספוננציאלית. זה מקצוע שצריך ללמוד.

מה עשיתם בשביל להכשיר ולקלוט?

מה שקורה זה שאנחנו גידלנו את עצמנו באמצעות עובדים מקומיים בסדר גודל של בערך 30% ממה שהיינו לפני חמש שנים. לצד זה, צריך להבין שכאשר אנחנו מדברים על מעליות מהירות, זה מעליות שרמת המומחיות שאתה צריך עבורם היא פי כמה יותר גבוהה. אין צורך שיסביר, שכאשר מדינת ישראל בונה לגובה זה מצריך מעליות מהירות יותר.

חכמות יותר.

חכמות יותר, מהירות יותר.

כמה עובדים בארץ עושים את זה, בכלל החברות?

את המעליות המהירות אני מעריך, בכלל החברות, אנחנו מעסיקים כעובדים שכירים שלנו אנחנו מעסיקים כ-1,000 עובדים.

מי זה אנחנו?

אלקטרה מעליות.

לא דיברתי על אלקטרה. אוקיי, אז בוא נדבר רק על אלקטרה, אין בעיה. אתם מעסיקים 1,000?

אנחנו מעסיקים 1,000 באלקטרה מעליות. בתחום של התקנת מעליות אנחנו מעסיקים כ-100 עובדים. אוקיי? אנחנו גם שוכרים שירותים של קבלנים.

פרילנסרים?

בדיוק.

כמה כאלה?

עוד סדר גודל של 150 עובדים.

250, אוקיי.

נכון.

עוד כמה אתם צריכים?

אנחנו צריכים רק עבורנו סדר גודל של עוד 40 עובדים.

הבנתי. ואני שואל שאלה.

קודם כל, אני רגוע. לא מדובר בכמות זה.

זה בערך פי ארבע.

אוקיי. אז אלקטרה מעליות מסתייעת במומחים בהתקנת מעליות מורכבות, בכ-250 עובדים, שמורכבים חלק פרילנסרים, חלק עובדים ישירים. איך אותם 250 מכירים את העבודה? איך הם מומחים במעליות כאלה מורכבות?

בוא אני אדייק את הדברים שלי. מרבית העובדים לא מתקינים מעליות מורכבות.

לא, שאלתי, אוקיי. אז בוא נדבר על - - -

בתוך האוכלוסייה הזאת אנחנו מדברים על 10% עד 15% שמסוגלים להתקין מעליות מהירות. וזה רק בהתנסות בשטח. אין בית ספר לעניין הזה. בסדר? אתה לא יכול לשלוח אותם לא לאורט ולא לאף - - -

אבל מה אתם מחפשים? הנדסאים?

אנחנו מחפשים חבר'ה שמתקינים, אם אני מחפש בחו"ל, אני מחפש חבר'ה שמתקינים את המעליות בדיוק אלה, אוקיי? כדי שמה שנקרא מרגע שהם יורדים מהמטוס אני יכול ללכת ולתת להם את המפתח, לכו תתקינו.

ואני שואל אותך, אם יש לכם 250 עובדים מתקיני מעליות, מתוכם כ-30 מומחים בהתקנות מורכבות. ויש גידול הולך וגואה, בלי עין הרע. מן הסתם הייתם אמורים בזמן הזה להכשיר אחרים שהם לא בתחום, שיהיו מתקיני מעליות ואת מתקיני המעליות להכשיר אותם ולקדם אותם שיהיו מומחי התקנת מעליות מורכבות.

מסכים איתך. וזה בדיוק מה שאנחנו עושים. רק הקצב הוא קצב איטי. בסדר? הגידול בביקושים הוא פי כמה יותר.

אז נו, אז עוד שנה תצטרך 80?

לא, עוד שנה אני, לצורך העניין, גם אכשיר חלק מהאנשים שלי.

ולמה לא עשית את זה שנים שעברו?

אנחנו עושים. רק אנחנו מגדילים אותם לצורך העניין בעוד 10, כשאני צריך עוד 50.

הבנתי. ואיך אנחנו משנים את הגרף שאתה תכשיר יותר ממה שהולך להיות גידול בשביל לצמצם את הפער?

אז אני אסביר מה שאנחנו נוהגים לעשות. מה שאנחנו נוהגים לעשות זה לצוות מומחים מחו"ל אנחנו מצמידים גם ישראלים.

למה צוות ישראלי אתה לא מצמיד לו גם צוות ישראלי?

מכיוון שאני צריך שיהיה איזה שהוא מומחה.

לא, אני מדבר על המומחה הישראלי.

גם לו אנחנו מצמידים, אוקיי? אנחנו חברת המעליות היחידה היום שיש לה מה שנקרא שכירים שלה שיודעים להתקין חלק מהמעליות האלה. אוקיי? אין עוד חברת מעליות בישראל ששכירים שלה עושים את העבודות האלה.

אוקיי, טוב. אז אתה אומר אין מנוס מהעסקת עובדים מומחים מחו"ל.

נכון.

ואני מקבל את הבקשה שלך. אני רק אומר שככל ואתה מבקש להביא אותם ממדינה שהתל"ג שלהם נמוך, אתה תצטרך להביא אותם במסגרת עובדים מומחים, שהשכר המשולם יהיה בהתאם.

fair enough. מה זה מחיר, מה שתאשרו לי אני אעשה.

הבנתי. אוקיי.

זו בדיוק הבקשה.

אז יצאה מדיון בוועדת הכספים.

רק אני רוצה לחדד שאנחנו מדברים גם על סין.

יצא מדיון בוועדת הכספים שאני נעדר שם וכנראה שזה עושה לה חיים קלים יותר. הגב' נועה שוקרון מאגף התקציבים באוצר היא באמת יצאה בשעה מאוד מאוד מורכבת, כדי לתת מענה והתייחסות לכלל הנושאים הפתוחים שנשארו, שדנו בהם ושהם לא היו והיא עודכנה לגביהם. בבקשה.

אז תודה יו"ר הוועדה. אמרתי שהחיים שלי יותר קשים בוועדת הכספים כשחבר הכנסת רביבו נמצא שם, כי באמת שסוגיות הרות גורל על הפרק, עם השלכות תקציביות כבדות. וחשוב שניגש אליהם באחריות.

לכי תדעי, אולי אני אהיה מהמכבידים? מתוקעי העזים?

לא, לא קשור לעזים או לא עזים. אבל איזה שהיא ראייה באמת מתכללת והוליסטית. ועד כה באמת נקטת בה ואנחנו בהחלט מעריכים את זה במשרד האוצר.

לענייננו אנו. יש סוגיות רבות שהן סוגיות שככה גם בשגרה אנחנו עוסקים בהם בדיוני הוועדה רבות והן באמת שאלות קשות ומורכבות, של איזה שהם איזונים בין מדיניות תעסוקה, מדיניות הגירה.

הרחבתי על כך.

צרכים כלכליים של המשק. אז אני אקצר מאוד. ויש איזה שהם אירועים שהם באמת אירועי חירום, כתוצאה מדברים שקרו בלחימה. כשאנחנו ניגשים לניתוח הזה אז אנחנו מסתכלים על ענפים שבהם הייתה באמת התבססות גדולה על עובדים פלסטינים או שהיה שיעור מאוד גדול של עובדים זרים שיצאו משם. ואז מסתכלים באמת על איזה שהן תופעות שהן תופעות מאוד מאוד ייחודיות ללחימה. כאשר שאר הדברים והצרכים הם באמת צרכים שאנחנו גם דנים בהם במהלך היום יום. ואנחנו לפחות לא רואים שינוי בין הצורך שעולה כרגע לבין הצורך שעולה בעתות שגרה.

אז הניתוח הזה מוביל אותנו לאיזה שהיא תובנה בעיקר לגבי ענפי החקלאות והבניין. ששם באמת יש גם ירידה משמעותית בענפים שהיו מבוססים על עובדים פלסטינים וגם בעולם החקלאות יש נטישה יחסית מסיבית של עובדים זרים. אנחנו לא רואים את התופעה הזאת, בוודאי לא בהיקפים האלה בענפים אחרים. ובהחלט כמו שאמרתי, מבחינתנו בשאר הענפים אלה דיונים שהם דיוני שגרה ואנחנו גם נאמר בכנות שאנחנו פחות פנויים אליהם כרגע. אני לא חושבת שזה, אני אומרת את זה בכנות. ואני חושבת שבסופו של דבר כל משרד צריך לעשות סדרי עדיפויות ואני גאה ושלמה מקצועית עם סדרי העדיפויות של משרד האוצר.

אבל הוקצו 12,500 לתעשייה והם אינם כתוצאה מהמלחמה. לא כתוצאה מאירוע שהיה קודם.

לא, בסדר. אז אני תיארתי את - - -

צריך לתת לזה מענה עכשיו.

אז שוב, כשאנחנו מנהלים איזה שהיא מצוקה ומדברים על 90,000 בענף הבניין ו-1,5000 בענף התעשייה, כן, אני ניגשת ראשית לפתור את ענף הבניין.

זה 20,000 מעבר לקו הירוק.

הבניין יעמוד יום אחרי זה, כי התעשייה שתומכת בנייה תעמוד. אתם תפתרו בעיה אחת ותצרו בעיה אחרת.

הדברים קשורים אחד לשני. מעבר לקו הירוק חסרים 20,000 עובדים, על זה לא דיברתי בכלל, כי שם זה לא היתרים.

נועה, מה שלומך? אני יודע שאתם באמת באמת בעומס בלתי רגיל וחצי מהמשרד לא נמצא. אבל אני חייב לומר לך משהו. היה פה דיון, זה הדיון השני, היה לפני זה עוד דיון. זאת אומרת, חמש שעות אנחנו דנים בנושא של עובדים זרים וההשלכות של זה. היו גם שני דיונים שבוע שעבר ויהיו עוד בהמשך. ואת לא היית פה, זאת אומרת, את לא שמעת את הדיונים.

אז כן חשוב לי לציין שהתעדכנתי גם בדיונים של שבוע שעבר.

לא, בסדר.

ואתה צודק, אתה צודק.

אני אגיד לך למה אני אומר את זה. כי להישאר, גם איינשטיין אמר את זה, לעשות אותו דבר מאותו דבר, אנחנו לא נתקדם לאף מקום. זה נכון שאנחנו בזמן לחימה. אבל הבעיות והדגלים האדומים של עובדים זרים זה לא רק מהלחימה. זה הרבה לפני וזה בתחומים רבים שלא קשורים גם ללחימה, אבל הם במצוקה אמיתית. לכן זה לא חייב לקרות מחר בבוקר, אבל צריך להיות איזה תהליך של עבודה משותפת ולהבין את הצרכים האמיתיים של הרבה מאוד אנשים שיושבים פה ובאמת הם במצוקה אמיתית. והדברים האלו, בגלל שאת מהאוצר ואני יודע שזה חשוב לך, משפיעים בסוף על האזרחים ועל יוקר המחיה. כי כשהפלדה תעלה ומחירי הדיור יעלו, כי אין עובדים ואין פלדה, זה ישפיע בסוף על הילדים שלנו. וכשלא יהיו עובדי ניקיון ויצטרכו לשלם 70 שקלים לשעת עובד ניקיון, אז זה ישפיע בסוף על הצרכים שלנו, על יוקר המחיה. זה פשוט גלגל. וצריכים ללמוד ממה שקורה בעולם. אני אמרתי את זה בתחילת, אני מוכן להציג לכם ואני מוכן שנעשה את זה. יש מדינות בעולם שיודעות לעשות את זה הרבה יותר טוב מאתנו וטוב למדינה. לכן אני אומר, זה לא יקרה מחר בבוקר, אבל זה תהליך שאני נדבקתי לרביבו כדי בסוף התהליך לשנות את הדברים.

ברשותך, חה"כ דוידסון, אגב, תכף אתה מחליף את מקומי, ברשותך. אז אתה תצטרך להישאר פה עוד טיפה. אז כפי שאמרתי, אנחנו נתעדף, כמו שאמרה גם הגב' שוקרון. בעת הזו אנחנו רוצים לטפל קודם כל בהשלכות הישירות של המלחמה ותוך כדי זה לראות אם ניתן לתת סעד גם למי שזקוק עוד קודם. אני מבקש לדעת מה ההתייחסות המרכזית וההצהרתית שלכם לכל אותם ענפים שאנחנו כמדינה עודדנו ודחפנו אותם להסתייע ולהסתמך על קיימות העסק שלהם על ידי העסקת עובדים פלסטינאים והיום הם לא נמצאים. איך ההתייחסות שלכם לעניין החלפתם באופן מיידי על ידי הבאת עובדים זרים? בוודאי ובוודאי שיש יוזמות לאיתור עובדים שמסכימים להגיע לעבוד בארץ בעת הזו באופן מרוכז ומהיר.

אז עוד סוגיה אחת מקרו כלכלית שחשוב לי כן להתייחס אליה ושגם השולחן הזה יחשוב עליה. אני מאוד מקווה שאנחנו נסיים את הלחימה והבעיה הזאת לא תהיה על הפרק, אבל כרגע יש לנו מספר אינדיקציות על כך שבעצם עלולה להיות ירידה משמעותית בשיעור ההשתתפות של החברה הערבית בתעסוקה.

ככל שכן זה מחזק את השאלה.

השאלה ממה זה נובע? מחוסר רצון לעבוד או מחוסר רצון להעסיק. ובהקשר הזה אנחנו גם רגע צריכים לשאול את עצמנו האם שוק העבודה הולך להיראות אותו דבר או שבעצם בעיית הידיים העובדות במובן מסוים עלולה להצטמצם ויהיה היצע עובדים שהוא יותר גבוה במשק. אף אחד מאתנו לא נביא, אנחנו לא יודעים, אבל זו בהחלט נקודה שצריך לחשוב עליה.

לשאלתך, יו"ר הוועדה. אנחנו בהחלט פתוחים תמיד לעבודה משותפת ולשמוע.

אני לא יו"ר הוועדה, הוא יו"ר הוועדה.

לא, לא. יודעת.

יש לנו כמה מאות שעות משותפות.

הסוגייה של הפלסטינים קודם כל תיקבע על ידי המל"ל וגופי הביטחון.

נתתי לזה ביטוי. הנה, אני אחסוך לך, נתתי לזה ביטוי. יש אינטרסים רחבים יותר עם שיקולים שלא תמיד חשופים. על פי הצהרת ממשלת ישראל, בהסתמך על חוות דעת שראש הממשלה מקבל מראש המל"ל, ראש השב"כ, הרמטכ"ל ושר הביטחון. ידוע פה. בינתיים ישנם עסקים שאם לא ניתן להם מענה באופן מיידי כי הם קורבנות של הסיטואציה, עוד מעט לא יהיה למי להביא עובדים, כי הם יקרסו לתוך עצמם. יכבידו על המשק. ובוודאי ובוודאי יורידו את רוח הלחימה האזרחית שמנסה להראות שהמשק חוזר לפעולה. השאלה היא איך ההתייחסות שלכם באה לידי ביטוי. קחי לדוגמה מוסכים, שהעסיקו פלסטינאים או תעשייה זעירה שהעסיקה פלסטינאים ולא מצליחה לתפקד ועומדת לקרוס. ואנחנו רוצים לתת לה מענה. ובתוך זה יש עוד המון המון ענפים שאנחנו לא מפסיקים לדון עליהם, אבל קודם כל בואי נדבר על אלה.

רק שאלה לרשות האוכלוסין. מוסכניקים זה במסגרת תעשייה?

לפלסטינאים? כן.

כן. הבנתי.

כן. היה לנו 12,000 מתוך 30,000. שתביני את המכה, זה שליש.

אז אנחנו בעצם, אם הבנתי נכון, מדברים בעיקר על תעשייה כענף שבעצם קיבל פלסטינים. הבנתי נכון? רק לוודא. נכון? בסדר, אז זו סוגיה שאנחנו נצטרך לדבר עליה ולחשוב עליה ביחד. זה גם ענף שעל פניו יש לו מכסות זרים ולכן אני חושבת שנוכל לחשוב על מנגנונים שיאפשרו את זה. אנחנו נקיים את החשיבה המשותפת הזאת ונתקדם.

ומה לגבי הניקיון?

מה, כמה?

אישור עובדים זרים.

אבל שוב, אנחנו כרגע באים לתת מענה על פגיעה במלחמה.

יש פגיעה מתמשכת ומצטברת.

מה הפגיעה מהמלחמה, אני מתכוונת כמה עובדים לא נכנסים היום שנכנסו ב-6 באוקטובר?

לא. לא היו, לא היו עובדים פלסטינאים בניקיון.

לא, היא יודעת שאין פלסטינאים.

לא, ולכן אני אומרת שוב, זו סוגיה שהיא סוגיה שהיא נמצאת על שולחן הממשלה כבר לא מספר חודשים. עמדתנו המקצועית ידועה לגביה. אני כן חושבת שבעת הזו נכון קודם כל לטפל בדברים שהם תוצאה של פגיעה ישירה של המלחמה.

מה לגבי המסעדות?

אבל תראי, אם את מדברת על הנושא של הניקיון ואני שייך לכללית, אנחנו מדברים על מקום שהוא מציל חיים.


(היו"ר סימון דוידסון)

לא, אני אקצר את התהליך.

יש פה פגיעה גם מצטברת.

הייתה פה אמירה של הוועדה, של יושב ראש הוועדה. זה אומר שאנחנו נתקדם בנושא הזה. אנחנו נשב עם האוצר, אנחנו נשב עם המשרדים הנוגעים בדבר. אנחנו בעד ואנחנו נרצה לקדם את זה. כמובן שנצטרך הסכמות גם של האוצר בנושא הזה. זה לא יקרה מחר בבוקר, אבל זה יהיה תהליך שבסופו של דבר אני מקווה שנצליח. כי אנחנו מאמינים בזה. אני אתן זכות דיבור לרונן לוי, יושב ראש איגוד המוסכים, בבקשה.

תודה. קודם כל, אנחנו ענף שמעסיק 46,000 עובדים בערך. מתוכם 32,000 בערך מקצועיים ו-12,000 לפני המלחמה היו פלסטינאים. רק בשביל לסבר את האוזן, חלק מהאזורים שלנו שנסגרו כתוצאה מהמלחמה, כמו אשקלון ואזורים קרובים, לא מדבר על אופקים, כרגע סגורים. וכרגע מוסכים אחרים שצריכים לתת פתרונות גם לצבא, גם כרגע לענפים כמו המזון וכדומה, כרגע לא מתפקדים. אני אתן לך דוגמה, יש לי מוסך בבאר שבע שהיה לו רק מחברון. רוב המוסך, מוסך עם שלושה מוסכים. מוסך ענק שמטפל במשאיות ואוטובוסים והיה לו לפני כן כמעט 60 עובדים, הוא כרגע מתפקד עם 12 עובדים. שהם, ששני בעלי הבית עובדים פיזית בידיים בשביל להוציא מכוניות, גם צבאיות. ועכשיו פתחו שתי משמרות, גייסו את הילדים ואת הילדים הוציאו אותם מצווי 8 והחזירו אותם לעבודה כדי שנוכל לתפעל את המשק מהבחינה הזאת.

זאת אומרת, אנחנו לא באנו, אנחנו אף פעם לא דיברנו על עובדים זרים, לא התעסקנו בזה. כי זה פשוט, היה לנו את העובדים האלה. כרגע אנחנו במצוקה מטורפת.

של כמה? מה המספר?

12,000.

היו לכם גם לפני זה? היו 12,000?

כן. נעלמו לגמרי. עכשיו הבעיה השנייה שהעובדים המזרח ירושלמים, כמו שאת אמרת עכשיו לגבי העובדים מהאוכלוסייה הערבית, שעבדו בתחום הפחחות והצבע, שעיקר העובדים כרגע לא מגיעים לאזורים האלה. לא לאשקלון, לא ללוד, לא לתל אביב. מוסכים, יש לי רשתות מוסכים של פחחות וצבע שאין שם עובדים בכלל. שאין עובדים בכלל. באים בבוקר, מדברים עם הפקידה והמכוניות עומדות וכרגע לא, אי אפשר לתקן אותם. זאת אומרת, המצב הוא מאוד מאוד חמור. דחוף. אני מקבל ביום עשרות טלפונים.

אבל רונן, יש לי, אני רוצה להבין משהו. יאשרו לכם. מה שהיה זה מה שיהיה, תקבל את המספר.

אנחנו צריכים מהר. אני לא יודע, אנחנו לא יודעים איך לעשות את זה וגם אף אחד לא הבין איך עושים את זה.

לא, השאלה שלי איך אתה בעצם מלמד אותם, מכשיר את אותם עובדים שמגיעים.

אנחנו עכשיו התחלנו בתהליך של קליטה של פה בתוך הארץ, קליטה מהירה של 100 שעות. אבל זה, זה בטל בשישים. יש לי 120, עכשיו הצלחתי בקול קורא להביא 120 ואני מתחיל עכשיו בכיתות של 30. יש לנו אישור ממשרד הכלכלה לעשות. לנו יש מכללה. שאלו פה מה אנחנו עושים בשביל לשמר עובדים ולהביא עובדים. אנחנו בנינו מכללה באיגוד המוסכים על מנת לעשות את זה. אבל נורא קשה להביא. מעבר לזה, שבבתי הספר לא רוצים ללמד, זה סיפור אחר. אבל זה כרגע אני רוצה לדבר בדחוף, לא בחשוב.

ברשותך, רונן, אני רוצה, חזי שייב, מנכ"ל איגוד יבואני הרכב. השאלה שלך היא שאלה מאוד טובה. בגלל שהיא בעיה פדגוגית. להכשיר היום אנשים לתקן מנועים וגירים, אתה בעצם גורם להם בעוד 10 שנים להיות מובטלים. זאת אומרת, היום אנחנו נמצאים במצב שיש צורך מאוד גדול. גם בגלל המלחמה וגם לפני. אבל בעוד 10 שנים, כשיהיו רכבים חשמליים מה נעשה עם האנשים? ואז אנחנו כל הזמן אמרנו שנכון במקום להכשיר אנשים ולדון אותם לאבטלה בעוד 10 שנים, נכון להביא לטווח הזמן של השלוש חמש שנים הבאות עובדים זרים. אז באמת פתרנו את הבעיה הזאת עם עובדים פלסטינאים. אבל אני מודיע לכם, אני לא רואה דרך שעובדים פלסטינאים יחזרו לעבוד בענף הרכב יותר. זה לא יקרה. והענף הזה הוא ענף שבסוף אם הוא מושבת כל המשק מושבת. התעשיינים מושבתים, המסעדות מושבתות. אם רכבים לא ייסעו, שום דבר לא ייסע. היום בצבא אנחנו מתמודדים עם דברים שאני לא רוצה לדבר עליהם כרגע פה.

תגיד לי, אתם מגייסים יוצאי צה"ל שעבדו בזה בצבא?

אנחנו בעזרת משרד התחבורה, בעזרת משרד התחבורה עשינו קול קורא להביא פנסיונרים שיבואו קודם כל לסגור את הפערים. אנחנו עושים הכול, אבל זה טיפה בים.

יש לי אנשים שבאים לעבוד עכשיו בלי כסף, שמאים, כל מיני כאלה שמוכנים לעבוד בהתנדבות. אמיתי. ועובדים. אבל זה כלום. מבחינת הצרכים זה יפה מאוד, זה ציוני מאוד, זה נחמד, זה על הכיפאק, אבל זה שום דבר מבחינת הכמות שאנחנו צריכים. זה בטל בשישים.

זה לא סוג שאף אמא לא רוצה שהילדים שלה יהיו מכונאים. אנחנו נתקלים בבעיה הזאת כבר עשר שנים.

משה, יש עם זה בעיה, עם הדרישה שלהם, עם הבקשה שלהם?

שמה?

בנושא של עובדים זרים לענף הזה.

הסברתי. כמו ביתר הענפים החדשים, שלא קיימים היום במשק. זה דברים שצריכים החלטת ממשלה, צריכים חשיבה, דיון בין משרדי.

משרד האוצר אמר שזה משהו שיעבור.

יש שיקולים של משרד העבודה, של תעסוקת ישראלים. צריך לקחת הכול בחשבון. ככל והמשרדים יחליטו ורוצים לעשות החלטת ממשלה על ענפים מסוימים, מכסות מסוימות, אז צריך לקדם את זה.

ומה נעשה בינתיים? מה נעשה בינתיים? איזה רכבים נעצור?

כן, אבל אתה צריך להבין, עובדים זרים זה לא מהיום למחר. לא תקבל מחר בבוקר 12,000 עובדים זרים.

לא, אני רוצה 4,000, לא 12,000. אני רוצה 4,000, אני אסתדר עם 4,000. אנחנו, מה אני עושה מחר בבוקר? איך אני מתקן את הרכבים שאני לא יכול לתקן עכשיו? מחר בבוקר הרכבים שלכם עוד יעמדו, מה תגידו?

תקשיב, אנחנו איתך. הוועדה איתך.

אני יודע. אתה איתי בטוח.

גם יושב ראש הוועדה.

גם יושב ראש הוועדה. שזה אחד הדיונים הכי מעמיקים שאני ראיתי בנושא של עובדים המון המון שנים. אבל מה אני עושה מחר בבוקר? אני צריך 4,000 עובדים מחר, אחרת רכבים יעמדו פה. משאיות יעמדו, המשק יעמוד. כולכם, כולכם תעמדו. מי לא משתמש ברכב? תגידו לי. מה, נביא חמורים שיחליפו את הרכבים? אז אני צריך 4,000. לא 12,000, צריך 4,000. תגידו לי שלחתם את אבנר פלור לשרה שלו. תסבירו לי, מה אני צריך לעשות מחר בבוקר בשביל להביא 4,000 עובדים? מה אני צריך לעשות?

אני רוצה לשאול אותך מר משה נקש. תן לנו מתווה, אנחנו לא נישן בלילה, נעשה אותו. יחד איתו. אני מכיר את החבר'ה במשרד התחבורה. אנחנו לא מכירים את זה. תגיד לנו מחר מה לעשות, אחת, שתיים, שלוש. נעשה אותם. תגיד לנו שבועיים, שלושה.

אם זה לא יקרה מעבר המשק פשוט יתכווץ.

כדי לפתוח ענף חדש ולהביא עובדים זרים לענף הזה צריך - - -

מחר נפגשים איתך, אתה מתחיל להניע?

לא. אתם צריכים לפנות למשרד הרלוונטי שלכם, משרד התחבורה.

הוא פנה אליכם היום.

לקדם החלטת ממשלה. אנחנו יודעים להיכנס לתמונה. כמובן ניתן את השיקולים שלנו כשיקולי מדיניות הגירה של מדינת ישראל. שוב, יש שיקולים תעסוקה, אוצר. כולם יתנו את העמדות שלהם. כך עובדות החלטות ממשלה. בסדר? אפשר לעשות את הדברים האלה גם מהר. אנחנו יודעים לעשות את העבודה, אחרי שיש החלטת ממשלה ומנחים אותנו להביא עובדים בכמויות שצריך, מהמדינות שצריך, בדרך שצריך, אנחנו יודעים לעשות.

תן לסמנכ"ל לענות.

אבל רגע, אני רוצה להבין משהו. בדיון הקודם אמרתם שנפנה לראש מנהל עובדים זרים. הכנו את המכתב, עשיתי סבב עם כל הגורמים אצלנו. זה מה שנאמר פה בדיון, זה מה שנמסר לי.

הוועדה ביקשה מאתנו.

פניתי לראש מנהל זרים, תגידו לי מה עכשיו הצעד הבא. אני רוצה לדעת.

אז הנה אמרתי עכשיו. אני יכול לחזור או שאתה יכול לראות בהקלטה.

לא, אני רוצה להבין.

אז אתה משרד התחבורה ואלה הלקוחות שלך.

זה גם תשתיות, זה גם נהגים, זה גם המון.

נו, אז תקשיב לו מה שהוא אומר.

אתה שואל שאלה, תקשיב לתשובה.

כן.

אתם, הם הלקוחות שלכם. אתם רוצים לעזור להם בעניין הזה. מה שצריך לעשות, ככה זה עובד בענפים אחרים. הענפים מתכללים דיון בין משרדי. מביאים הצעה להחלטת ממשלה, הצעת מחליטים. כמה עובדים, לאיזה ענפים, איך מקצים אותם, כל התהליכים האלה ומעבירים את זה בהחלטת ממשלה.

מחילה מכל האנשים המכובדים שיש פה, לא הפנמתם שאנחנו בסיטואציה אחרת. אתם שולחים אותנו עכשיו לתהליכים, לממשלה.

אני לא זוכר שהמדינה הזאת של אבא שלי, שאני יכול להודיע מתי הוא יכול להביא, מי ומאיפה.

אני צריך 4,000 עובדים, תגידו לי איך להביא אותם. חבר'ה, משהו אחר קרה ב-7 באוקטובר.

בואו נסכם את הלופ הזה, אתם, זה בידיים שלכם בסוף מול משרדי הממשלה. זאת אומרת, אתם צריכים לגשת, אתם, המשרד עצמו, להחלטת מחליטים בממשלה. צריך לעשות את זה כמה שיותר מהר. וזה אפשרי שזה יקרה מהר, מירי רגב יודעת לעשות את זה. וצריכים לקדם את הנושא הזה. ואתם צריכים, אתם בקשר איתו כל הזמן. פשוט תקדמו את זה. אנחנו כוועדה כמובן שאנחנו בעד. אנחנו לא נעצור ולא נבלום דברים.

אנחנו נשב כאן בעוד שנה ושום דבר לא יקרה.

אני מקווה שלא.

לצערי הרב. למרות שאני יודע שהוועדה איתנו, אני אומר לך, אנחנו נשב פה עוד שנה ושום דבר לא יקרה, כי מסובבים אותנו עכשיו. הממשלה, להחלטות, להצעת מחליטים. אלה דברים של שגרה, זה לא דברים של חירום, זה לא דברים של חירום. עכשיו, אני יודע מה המצוקה שלי. אני מתאר לעצמי שכל האנשים שהטריחו את עצמם להגיע לפה יש להם מצוקות אולי עוד יותר גדולות ממני. ואתם לא מפנימים שאנחנו בסיטואציה אחרת. תנו לנו תשובות ופתרונות מהירים.

אוקיי, חזי, בוא, אני רוצה, פשוט אנחנו בעוד חמש דקות מסיימים.

רק שנייה, עוד מילה אחת.

שנייה, שנייה, רגע. אני רוצה לענות לחזי.

רק לתודעה. אתה הלקוח שלנו, הצבא וזה, ואני ואתה הלקוח שלנו. לא אני הלקוח שלנו.

ידידי, אני לא מכיר דרך להביא עובדים זרים בלי שיש לי החלטת ממשלה שמורה לי לעשות את זה.

בסדר, אז תעשו לנו משהו זריז. נוזל זריז.

אז אולי להעלות החלטת ממשלה - - -

אמר יושב הראש, שתדע חה"כ דוידסון, אפשר היום לעשות החלטות ממשלה מהירות יותר מהשגרה.

אני רוצה רגע, חבר'ה. סליחה, אל תדברו ביחד איתי. בסופו של דבר, יש פה עובדי משרדים, יש פה עובדי משרדים שעושים רק מה שהממשלה אומרת להם לעשות. אי אפשר לקצר את התהליך הזה. אני מבטיח לך שאנחנו נעשה, אני אדבר גם עם אלי. אנחנו נעשה דיון המשך שבוע הבא כדי לזרז את התהליכים האלה, כדי לוודא שכל ארגון וכל גוף לפי מה שמגיע לו אנחנו נוכל לקדם דברים. ואנחנו לא סתם, כמו שאמרת, אנחנו לא סתם עושים את הדיון הזה ככה כדי לסתום פיות. אנחנו רוצים לקדם. אנחנו פה כדי שהדברים יתקדמו.

בבקשה, אל תרפו, בגלל שאף אחד אחר לא עושה את זה.

אותו דבר גם משה נקש. אבל משה נקש כבול בהחלטות של הממשלה. מה לעשות? הוא לא יכול לכופף ידיים לאף אחד.

אני אוכל לבקש להיות?

לא, לא, אנחנו פשוט עוד שלוש דקות מסיימים.

כי צריך לדעת מה לבקש מהם בעוד שבוע. צריך לדעת מה לבקש בעוד שבוע.

תכיני לנו דף, אנחנו נדאג לזה. תכיני לנו מסמך מסודר.

אתה יודע מה אני למד מהדיון היום? על מה שאנחנו כבר 20 שנה מבקשים מהכנסת. לקחת חיילים לכל מיני מקצועות, עם מענקים, כמקצועות מועדפים. תראו מה קרה פה. אנחנו יצרנו את כל התלות בהם, להפעיל את כל המשק. זה יעלה על הדעת שמדינה מקבלת? וזו הבעיה, לא לטווח הקצר.

אני רוצה להוסיף חצי משפט, זה דברים חשובים. כי בסופו של דבר לא כל הפתרון לכל הבעיות זה עובדים זרים. אי אפשר, כמו שאי אפשר להיות תלויים רק בפלסטינאים, וראינו את זה, אותו דבר אי אפשר להיות תלויים רק בעובדים זרים. צריך כאן מכלול פתרונות ועובדים ישראלים וחיילים משוחררים וסטודנטים.

עבודת כפיים לפרויקט לאומי.

זה חלקית נכון.

חבר'ה, אני מבקש לא לעזור לי. אני רוצה לסכם.

יש לי רק משפט אחד. אני ביקשתי, ישבתי כבר פה שעות. אני רוצה, לי קוראים יענקל'ה מוסקוביץ, אני הייתי בתחילת הדיון שהיה לפני מספר ימים. את הדיון פתח שר הכלכלה ואמר במילים מאוד מאוד פשוטות, אנשים ישבו פה ושמעו. מה שהיה לא יהיה. אמר במפורש. אנחנו סומכים על הוועדה הזאת, כי אלי משקיע שעות ונשמה בוועדה הזאת. תרימו את הכפפה. הוועדה הזאת צריכה להרים את הכפפה ולעשות שינוי דרמטי בכל הנושא של העסקת עובדים זרים.

כבר דברים קורים. ענבל משש בשליחות לאומית להציל את ענף החקלאות, כי נחתם כבר הסכם בילטרלי. דברים קורים. זו השעה לעשות את המהפכה בתחום הזה של עובדים זרים. תרימו את הכפפה, אנחנו סומכים עליכם כמנהיגים. תרימו את זה, זה הזמן לעשות את כל התיקונים הנדרשים בעניין הזה.

אני שמעתי מה אמרת, כבוד יושב הראש, בתחילת הדיון, שצריך לשנות את הכול. ודיברנו גם על זה אחר כך במסדרון. אני אתן לכם דוגמה, רק שתבינו, אני חייב לתת לכם את הדוגמה. ממשלת ישראל החליטה, באמת תוך שעות, לאפשר להביא לחברות כוח אדם 5,000 עובדים זרים שאין הסכם בילטרלי. ואני דיברתי עם אחת המדינות ודיברתי עם אחת החברות ואתה הזכרת לי את זה פשוט. ואמרתי לו בוא, איך אנחנו זה? הוא אומר לי אני אשלח לך דוגמה של חוזה עם פולין. אתה דיברת על פולין, אז זה קפץ לי הפיוז. אני אשלח לך חוזה עם פולין. אז חברת כוח האדם במדינה הזאת חותמת מול החקלאי. בפולין, תקשיבו, אני ראיתי את המחיר שכתוב שם, חשבתי שאני חולה. חשבתי שאני חולה כמה החקלאי משלם בפולין וכמה החקלאי משלם במדינת ישראל, פי ארבע. למה? בגלל השרשרת משתמשים. בגלל כל השרשרת סביב העניין הזה. את זה יש עליכם לפרק. זה לא פשוט. זה לא פשוט, אבל אנחנו סומכים עליכם כמנהיגים לעשות את המהלך הזה. ותצליחו בעניין הזה, אנחנו מאחוריכם.

יענקל'ה, אני מתחבר למה שאמרת ואני אסכם לאחר הדברים שלך.

כשפתחנו את הישיבה היום וגם בישיבה הקודמת, אני חד משמעית אמרתי שאנחנו צריכים ללמוד ממה שקורה בעולם. אני אספר לך, משה. אני הייתי בעברי, לפני יושב ראש איגוד השחייה, חבר ועד אולימפי. והבנתי שאם נעשה אותו דבר לא נצליח ופיטרתי את כולם. והבאתי מאמנים זרים ולמדתי מה שקורה בחו"ל. והבאנו את השחייה להישגים הכי גדולים. אז זה בעולם קטן שנקרא ספורט, שבשבילי הוא עולם גדול. אבל בכל ישיבה שאני יושב בכנסת, כבר שנתיים וחצי, אני כל הזמן יוצא באמת בדיכאון, שקשה מאוד לשנות. מאוד מאוד, אתה צריך להיות קוסם.

הנושא הזה של עובדים זרים לא סתם נכנסתי אליו, כי אני הבנתי שהוא דרמטי למשק הישראלי. הוא בעצם הקטר של יוקר המחיה. כי הוא בסוף, אתה יודע, זה יורד למטה. ולא משנה מאיזה תחום. ואם אנחנו לא נדע ככנסת ישראל, כי בסוף זה הכנסת ביחד עם הממשלה, וזה יגיע מהוועדה הזאת, לעשות שינוי. כדי שהמעסיק ישלם לא יודע אם רבע, אבל שישלם לפחות חצי פחות ושזה יהיה הרבה יותר קל ושיגיעו עובדים גם יותר מקצועיים, דרך אגב, אז אנחנו לא נצליח לשנות שום דבר, אנחנו נשים פלסטר. בגלל זה ועדות זה עוד פלסטר ועוד פלסטר. פה צריך לעשות שינוי רדיקלי בכל הנושא הזה של הבאת עובדים זרים. זה צריך להיות קל יותר, ברור יותר, זול יותר וצריכים לשנות את הדבר הזה, אין מה לעשות. וזה ייקח זמן.

אבל אני יכול להבטיח לכם, בגלל שאני גם מכיר את אלי. לא סתם אני באתי לפה, אני לא יושב עם כל יושב ראש.

אנחנו סומכים עליו.

בגלל זה אני אומר, צריכים לפעמים אנשים אמיצים לעשות דברים אמיצים. ואנחנו נעשה את זה ואנחנו נעבור עוד ועדה ועוד ועדה. זה ייקח, זה תהליך, זה לא פשוט. ובסוף נסביר לכולם למה צריך לעשות את זה אחרת. ואני מודה לכם שהגעתם ואני מאחל לכם בריאות ושנעבור את התקופה הזאת כמה שיותר בשלום. תודה רבה.


הישיבה ננעלה בשעה 18:46.