פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



2
ישיבה משותפת של ועדת החינוך, התרבות והספורט ושל הוועדה המיוחדת לפניות הציבור
ושל הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
06/11/2023


מושב שני



פרוטוקול מס' 36
מישיבת הוועדה המיוחדת לפניות הציבור
פרוטוקול מס' 109
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
פרוטוקול מס' 31
מישיבת הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
יום שני, כ"ב בחשון התשפ"ד (06 בנובמבר 2023), שעה 11:30

שירותי חינוך לילדי המפונים בעקבות מלחמת "חרבות ברזל"

חברי הוועדות: יוסף טייב –יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט
יצחק פינדרוס – יו"ר הוועדה המיוחדת לפניות הציבור
אלי דלל – יו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
דבי ביטון
סימון דוידסון
משה טור פז
צגה מלקו
יבגני סובה
משה סולומון
יוסף עטאונה
קטי קטרין שטרית
אושר שקלים
עאידה תומא סלימאן

מאיר כהן
ירון לוי

שר החינוך יואב קיש
שר במשרד החינוך חיים ביטון
אינה זלצמן - סמנכ"לית בכירה ומנהלת המינהל הפדגוגי, משרד החינוך

מיכל גולד - מתאמת ממשלתית לתיאום זכויות ילדים ונוער, משרד המשפטים

אתי וייסבלאי - מרכז המחקר והמידע של הכנסת (ממ"מ)

שלום בן משה - ראש העיר ראש העין

צמרת אביבי - מנכ"לית, מפעילי תל"ן במסגרות החינוך

הרן רייכמן - מנהל קליניקה למשפט ומדיניות חינוך, אוניברסיטת חיפה

דב רוסו - יועץ בכיר, ועדת החינוך, המועצה הלאומית למחקר ופיתוח אזרחי

ד"ר ניל נמיר - יועץ מדיניות, המועצה הלאומית למחקר ופיתוח אזרחי

אפרת פילזר-ביזמן - יועמ"ש, המועצה לשלום הילד

שלומציון כהן - מנהלת בי"ס אלונים, מועצה אזורית שער הנגב

מור דקל - יו"ר, העמותה הישראלית למען הילד בגיל הרך

דוד זמורה - נציג, התאחדות מעונות היום הפרטיים

שלמה הלפרין - שובו, רשת חינוך ארצית

עדית סרגוסטי - אחראית יישום מדיניות, בזכות

אסתר קרמר - אחראית מחוז חרדי וירושלים, קואליציית הורים לילדים עם צרכים מיוחדים

שמרי נגבי - רכז קשרי ממשל, החברה להגנת הטבע

הדס שפירא - מנכ"לית, קידום ידע והשכלה בע"מ

בני פרץ
עומר כרמי
–
–
פעילות חברתית, פנתרים חברתיים
שדלן, חברת טרוגדור בע"מ

ד"ר אסנת אייל - מנהלת אגף חינוך, רווחה וקהילה, מרכז השלטון האזורי

עמוס תמם - יועץ בתחום החינוך המיוחד, מרכז השלטון המקומי

דוד צור - מנהל מחלקת הילדים הנוער והצעירים, החברה למתנ"סים

תומר חן פרוכטר - קליניקת 'משפט רחוב', אוניברסיטת רייכמן

אריאל שמחון - נציג, מועצת התלמידים והנוער הארצית

מירום שיף - יו״ר, הנהגת ההורים הארצית

צופית גולן - סגנית יו"ר, הנהגת ההורים הארצית

קמינסקי אבי - חבר הנהלה, איגוד מנהלי המחלקות לחינוך ברשויות המקומיות

הדר שקד איצקוביץ - עו"ד באגף לקידום זכויות וקשרי ממשל, אלו"ט

יואב קריים - מנהל הפורום הארצי של היחידות להתפתחות הילד

פרופ' דורית ארם - חברת הנהלה, העמותה הישראלית למען הילד בגיל הרך

ליאת עילם - מנהלת שותפויות, עמותת 121

יפעת בכור - מנכ"לית, יוניסטרים

רויטל לן כהן - צוות ניהול, קואליציית הורים לילדים עם צרכים מיוחדים

שני דבורה - מנהלת מחלקה מוסדית, קידום ידע והשכלה בע"מ

ד"ר אורית דרור - חברה, המכון הישראלי לחינוך בגיל הרך

צח בן יהודה

אתי שבתאי – מנהלת הוועדה המיוחדת לפניות הציבור
יהודית גידלי – מנהלת ועדת החינוך, התרבות והספורט
תמי ברנע – מנהלת הוועדה המיוחדת לזכויות הילד

מוריה אביגד


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.


שירותי חינוך לילדי המפונים בעקבות מלחמת "חרבות ברזל"

בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את הוועדה המשותפת של ועדת החינוך התרבות והספורט, הוועדה המיוחדת לזכויות הילד והוועדה המיוחדת לפניות הציבור. הנושא על סדר-היום הוא שירותי חינוך לילדי המפונים בעקבות מלחמת "חרבות ברזל". מפאת חשיבות הנושא מצאנו לנכון לכנס את שלוש הוועדות סביב הנושא החשוב והקריטי הזה.

אני רוצה לומר – ובוודאי ישתפו אותנו יושבי-ראש הוועדות האחרים והשר במה שהם ראו במו עיניהם, אני יכול להעיד ממה שנחשפתי אליו בשטח, במעל ל-30 בתי מלון – יש מקומות שזה עובד טוב יותר, מקומות שזה עובד פחות טוב. אני כן רוצה לומר שניכרת העבודה האינטנסיבית של המשרד, של אגפי החינוך בעיריות. כאן המקום גם להודות לראשי הרשויות שהתגייסו במלוא עוצמתם. ראינו את זה בקורונה ואנחנו רואים את זה עכשיו. פעם אחר פעם הרשות המקומית מביאה באמת את מיטב הכוחות ומיטב הניסיון. נחשפנו גם לכך שבסוף הנתונים נמצאים אצלה.

כאן המקום לומר – ואני חושב שאמרנו את זה גם בוועדות הקודמות – שמשרד החינוך ניכר גם במיטבו, אך יש עוד אתגרים רבים שעומדים לפנינו. כמו שאמרתי לשר – ואגיד את זה בתחילת דבריי ואני חושב שאני צריך להכניס את זה גם לסיכום – אחד האתגרים הגדולים הוא הפריסה, לעניות דעתי הלא נכונה, שנעשתה ע"י משרד התיירות ופיקוד העורף. היה נכון להביא את כלל המפונים לעיר מסוימת ולתת לאותה לאגף החינוך של אותה העיר להתמודד מול אגף חינוך אחד.

לצורך העניין, הייתי במלון וראיתי שאגף החינוך של עיריית שדרות צריך להתמודד עם חמש עיריות, לתת את המענה, להביא את הנתונים וכו'. אני חושב שאם אנחנו הולכים, למרבה הצער, למלחמה ארוכה, מתישה, עם אתגרים גדולים, היה נכון כבר מעכשיו לעשות חלוקה מחדש, עם כל הקושי וזה שחלק מהאנשים לא ירצו, לשים את תושבי שדרות בעיר מסוימת ואת תושבי ישובים אחרים בעוטף בעיר אחרת, ולתת לאותו אגף חינוך של אותו ישוב להתמודד עם אגף החינוך. אני חושב שזה יקל גם על משרד החינוך ושאר המשרדים.

אלי דלל, יושב-ראש הוועדה לזכויות הילד, בבקשה.

תודה רבה, חבר הכנסת יוסף טייב, יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת. תודה לחבר הכנסת יצחק פינדרוס, יושב-ראש הוועדה המיוחדת לפניות הציבור. השילוב של שלוש הוועדות הוא מאוד חשוב כי אנחנו רוצים לייעל גם את עבודת הכנסת ומאחר שהנושאים הם משותפים היה חשוב שנעשה את זה.

אדוני שר החינוך יואב קיש, אני מאוד מעריך וגם מודה לך שבאת יחד עם כל הצוות. האתגר שעומד היום בפני משרד החינוך הוא אתגר גדול מאוד כי לא התכוננו לזה. אנחנו לא כל כך ערוכים לזה. אני רוצה גם להתייחס למה שאמר חבר הכנסת יוסף טייב. כשאני נמצא היום במקומות כמו בקיבוץ שפיים, לשם העבירו את כל מפוני כפר עזה, זה הרבה יותר קל, זה גם קהילתי, גם חברתי וגם מבחינת החינוך. לעומת זאת, כשאני מסתכל על מלונות פזורים באזורים כמו נתניה, ירושלים, ים המלח ואילת, זה פשוט דבר שלא ניתן להתגבר עליו. לכן צריך להפיק בפועל לקחים לטובת הילדים ולטובת חינוכם כי אנחנו מדברים פה לא רק על הלימודים אלא גם על כל המערכת הנפשית והפסיכולוגית שלהם.

לכן, עכשיו, כשאנחנו נמצאים חודש אחרי המלחמה, כדאי באמת לנסות לפתור את הבעיות האלה, את האתגרים האלה, ואולי אפילו לחזור לשגרה במידה מסוימת כי יש מקומות שניתן לחזור בהם לשגרה וצריכים לעשות את הדברים האלה בתיאום עם פיקוד העורף, עם הצבא, עם כל המערכות. ככל שנחזור יותר לשגרה כך ייטב לכולנו. תודה רבה.

חבר הכנסת פינדרוס, יושב-ראש הוועדה המיוחדת לפניות הציבור, בבקשה.

יצחק פינדרוס (יו”ר הוועדה המיוחדת לפניות הציבור):

בוקר טוב, אדוני יושב-ראש ועדת החינוך, יושב-ראש הוועדה המיוחדת לזכויות הילד, אדוני שר החינוך. כפי שאמרו קודמיי, כולנו היינו במלונות ואני חושב שיושב-הראש נגע בתוצאה של אחת הבעיות. כולנו נחשפנו לבעיה המרכזית של ניהול המערכת הזאת. התוצאה של בעיית הניהול מתבטאת מאוד בחינוך וגם בדברים אחרים. אתה מגיע למלון – ולא משנה איפה, באילת, בירושלים, נתניה, בים המלח – אתה פוגש אנשים נחמדים ממשרד החינוך, אנשים נחמדים מעיריית אילת, אנשים נחמדים מעיריית שדרות, אנשים נחמדים מהקיבוצים, אנשים נחמדים ממשרד הרווחה, פיקוד העורף וכל אחד מנסה לעשות, אבל בסוף יש בעיית ניהול של האירוע.

הבעיה היא כללית. אנחנו מדברים על זה בוועדת כלכלה, אבל בחינוך זה עוד יותר משמעותי. מי בסופו של דבר לוקח אחריות על החינוך? אני אתחיל מהדבר הכי פשוט: חללים לחינוך – ברצותו של מנהל המלון הוא נותן, ברצותו לא נותן, כי הוא לא מחויב במסגרת החוזה שלו עם החשב הכללי. מי אחראי פה על החינוך? אם יש קיבוץ נחמד קהילתי שמסתדר, מביא כמה מתנדבים שיעשו איזושהי מערכת, המלון הסכים בטובו להגיע אתו לאיזשהו הסדר ולתת לו איזשהו חלל, לקיבוץ, מגיע מישהו משני ערים אחרות, הוא לא קשור, מגיע מישהו מאילת ואומר: כן, אני באמת רוצה לעזור אבל אין לי את הכלים, אני לא יודע למי ואני לא יודע למה ואיך.

ירושלים מספיק גדולה אולי באופן יחסי וראינו במלונות מסוימים שירושלים גם שילבה אותם יותר במערכת החינוך, אבל זה בטח לא יכול לקרות בים המלח, זה בטח לא קורה באילת בגלל הגודל של מערכת החינוך, ואז אתה מוצא את עצמך מול אנשים טובים, אזרחים מדהימים, פקידי ממשלה מדהימים, אבל יש חוסר ניהול של המערכת. אז גם מתחיל ויכוח בין הרשות המקומית המארחת לרשות המקומית שנמצאת שם. בסוף יש פה בעיה של אחריות של ניהול האירוע. כל הבעיות הקטנות שאנחנו נדבר עליהן, כולן בסופו של דבר שם. אם משרד החינוך אחראי מתחילתו ועד סופו, יואיל בטובו לפנות לשר התיירות או לחשב הכללי או למי שצריך, להיות בסופו של דבר אחראי לשכור את המקום. לכן אני חושב שהדיון הזה הוא חשוב.

אנחנו נשמע גם מהאנשים מהשטח, גם מהמועצות האזוריות, גם מהמועצות המקומיות, גם מהעיריות וגם מהמפונים בדיוק את אותה בעיה. יש מערכת שעובדת יפה, כולם רוצים לעבוד, אבל בסוף מישהו צריך לקחת אחריות לנהל את האירוע הזה. יכול להיות שהפתרון, כמו שאתה אומר, להעביר תושבים של ערים מסוימות לעיר מסוימת, לעשות שיפטינג, נעשה מה שהם קוראים משפרי דיור במסגרת החמ"ל של משרד התיירות, אבל מישהו צריך לקבל החלטה ולנהל את האירוע הזה כי בסוף התושבים עומדים חסרי אונים, עם הרבה רצון טוב וכוח עזר של מתנדבים ופקידים. צריך מישהו שינהל את האירוע הזה.

תודה רבה. שר החינוך, בבקשה.

אנחנו חודש אחרי האסון והמצב שאתה מתאר, ח"כ פינדרוס, דומה אולי לשבוע הראשון או השני. כמובן שעוד יש בעיות ורחוקה הדרך מלהגיד שהמצב המושלם, אבל אני חושב שהמצב שאתה מתאר לא דומה למה שקורה היום בשטח ברוב המוחלט של המקומות. אני אסביר למה כוונתי. צריך להבין שהאירוע שיש פה חייב להיות מנוהל בין כל המשרדים. לא יעזור. משרד החינוך מתכלל את כל אירועי החינוך בכל מקום, נקודה. אבל, ופה יש אבל, אתה לא יכול לצפות שמשרד החינוך גם יעשה את מה שמשרד הרווחה צריך לעשות ושישכיר מלונות כי את זה משרד אחר צריך לעשות. אז כן, יש מנהלת תקומה ויש ישיבה של מנכ"לי כל משרדי הממשלה שמנהלים את האירועים הבין-משרדיים. לשאלתך בנושא החינוך, אני אומר לך בצורה הכי פשוטה והכי ברורה: כל מה שקשור לחינוך באחריותי, באחריות המשרד.

אבל, השר קיש, לא הכול ורוד, אי אפשר להגדיר את הכול ורוד, אנחנו נמצאים בשטח.

חס וחלילה, יש הרבה מה לעשות.

אני חושב שהתיקון של השר הוא נכון – מה שקשור לחינוך באחריות החינוך.

אני רוצה להתחיל בהנחיה הכי פשוטה וברורה שהעברתי במשרד ואני חוזר עליה כמעט בכל הערכת מצב: בכל מה שקשור למפונים ולחינוך – שום מגבלת תקציב אני לא מוכן לקבל. לא מגבלה בכוח אדם, לא בירוקרטיה ויש להסיר את כל החסמים. זו ההנחיה שאני מנחה את המשרד, כך אנחנו פועלים.

אני אעבור על לוחות זמנים, מה היה ומה קרה, כי בחודש שעבר הייתה אבולוציה. בשבוע הראשון, אני אומר בצורה מאוד ברורה, המענה ניתן כמעט במלואו ע"י מתנדבים, החברה האזרחית, הרשויות שקלטו. היו פה הרבה מאוד מהלכים מדהימים ואני חושב שהחברה האזרחית הישראלית התגלתה במלוא יופייה בעניין הזה.

יומיים אחרי האסון הקמנו מנהלת חדשה, שלא הייתה קיימת במשרד, שתפקידה הוגדר כמנהלת שעוסקת בטיפול במפונים, נקודה. הדבר הראשון שהתחילה לעשות אותה מנהלת הוא לשים מנהלי חינוך לכל המסגרות שהוקמו ולכל מוסד של מפונים. היום לדעתי המספר שבמצגת, 278, לא מעודכן, אינה תעדכן אותנו אחר כך אם המספר הזה כבר גדל, לדעתי אנחנו מעל 300. אני זוכר שהתחלנו עם 40 ו-50 ו-70 בחודש שעבר, צריך להבין שהתחלנו ממצב של כלום למעל 300 אתרים של מפונים, כשבכל אתר כזה הדבר הבסיסי הראשון היה לשים נציג של משרד החינוך, למפות את האירוע, להבין מה צריך ולראות איך מתקדמים.

כשבוע וחצי לאחר תחילת המלחמה, באזור ה-16 לחודש, הגדרנו שאנחנו יוצאים בחלוקת מחשבים לילדי יישובי העוטף. אנחנו היום לקראת השלמה. חולקו כבר אלפי מחשבים אבל עדיין יש ילדים שעוד לא קיבלו.

מה עם ילדי קריית שמונה? רק העוטף?

כרגע העוטף, כן. אני תכף אתייחס להבדל בסוג הפינויים וההתייחסות לכך.

חשוב גם לילדים האלה.

נכון, אתה צודק, אני תכף אגיד איפה זה עומד. יום ראשון לפני שבועיים – כשבועיים לאחר האסון – הוקמה מנהלת אילת. מנהלת אילת הוקמה לאחר שהבנו שבאילת יש אירוע בסדר גודל אחר. יש לנו צוות של כ-20-30 איש שנשאר שם. אני חייב לציין פה את גילה נגר שהתנדבה וחזרה לעבוד, לקחה את הנושא תחת אחריותה, עובדת צמוד למחוז דרום ולראש עיריית אילת, נמצאת בכל ההערכות המצב, פותרת, עושה, עם צוות שלם של אנשים שירד ומתאכסן באילת.

היא נהדרת.

עבדה במשרד גם שנים רבות.

עבדה, ותיקה, מכירה, פנסיונרית שהתגייסה. דרך אגב, הייתה פה בדיון קודם דלית שטאובר, שהייתה המנכ"לית, שגם היא לשעברית שקמה והרימה פה פרויקט. אני חושב ששמעתם אותה, אני לא אאריך. גם המנהלת הזו התחילה עם קרן רז נצר שסיימה ובעצם היום תחת תפעול מלא של אינה שנמצאת פה אתנו.

אני מראה פה את ההתקדמות של דברים שקרו במהלך החודש האחרון. ממש לפני כשבוע הגדרנו שאנחנו הולכים להקמת מעונות יום במימון מלא של המדינה למפונים. זה גם צפון וגם דרום, לשאלתך, מאיר. מפונים מקבלים מעונות יום במימון מלא. יצאנו לדרך בצורה פורמלית דרך הרשויות. היכן שהרשות לא רוצה לעשות זאת החברה למתנ"סים לוקחת פיקוד על האירוע. יצאנו לדרך, לכל המפונים הנושא של לידה עד 3 מוסדר תחת הדבר הזה.

שאלת מה הרכב המפונים. יש לנו שתי החלטות ממשלה: מפוני דרום, שבסדר העדיפויות הם בעדיפות ראשונה, בעיקר אותם מפונים שעזבו את אותו טבח נוראי של השבת השחורה, ולאחר מכן שאר יישובי העוטף, ומפוני צפון. יש שונות. מפוני צפון עזבו מאוחר יותר, בצורה קצת יותר מסודרת, אם כי זה תמיד לא קל להיות מפונה ואנחנו רואים את השונות הזו. גם במרכזים עצמם יש שונות. יש מרכזים רשמיים, יש שמתפנים עצמאית לכל מיני בתי משפחות וחברים, למשל במועצה אזורית אילות, במועצה אזורית ערבה, יש מאות ואלפי מתפנים שפשוט נכנסו לצימרים ולבתי חברים, וגם שם כמובן יש הרבה מאוד עשייה, ויש מרכזים נוספים, כ-350.

כבוד השר, הייתי רוצה לקבל הבהרה. מה קורה עם המפונים היום שמאסו ממלונות, עוברים לדירות פרטיות, האם הם יוכלו לשלב את הילדים כמו מפונים במלון? יתייחסו אליהם בחינוך גם אם הם לא נמצאים בתוך מלונות?

אני אתייחס לזה. אתם יכולים לראות בשקף איזה מענים חינוכיים אנחנו נותנים במרכזי יחד לאלה שנמצאים במלונות. אני חייב להזכיר שוב, וזה בהקשר למה שאמר חה"כ פינדרוס, כל מה שאתם רואים פה לא היה קיים בשבוע הראשון. חשוב לי לומר את זה, שיהיה ברור. אני לא בא ואומר שבשבוע הראשון נתנו מענים והכל בסדר. ממש לא. יותר מזה, גם היום לא בכל מאותם 340 מרכזים – שעל חלקם רק לפני יומיים נודע עליהם, תבינו את האירוע – אבל יש מנגנון היום שעובד, שממפה, שיודע לתת את המענים ואנחנו פועלים להסדיר אותו.

יצחק פינדרוס (יו"ר הוועדה המיוחדת לפניות הציבור):

אם אין לך חללים איך אתה עושה את זה?

אני תכף אדבר על מבנים ואציג את זה.

אדוני השר, האם יש חוזר מנכ"ל למפונים ולקולטי המפונים? האם יש חוזר מנכ"ל לרשויות?

אני תכף אגיד לך איך אנחנו מתייחסים לרשויות. אני רק רוצה להגיד לגבי מה שאמר חבר הכנסת יוסי טייב, הוא מאוד מאוד צודק והאמת שזה נושא שלא הקדשתי לו עוד חשיבה. אנחנו קיבלנו תמונת מצב של פיזור המפונים כעובדה, חלקו נעשה בלחץ זמנים, ברור לנו מתי. אנחנו בקשר כל הזמן, לשאלתך חבר הכנסת מאיר כהן, עם ראשי רשויות ועם ראשי אגפי החינוך שלהן, עם כרמית של איתמר רביבו מחוף אשקלון ועם יגאל דדיה - - -

בכל זאת, אחרי חודש צריך לצאת חוזה ברור שעושה שכל.

אפשר להוציא חוזר אבל זה כל כך ורסטילי כי אנחנו תופרים פתרונות לכל רשות בכל מקום. תכף נראה חלק מהדוגמאות.

אני חודש מטייל במלונות האלה, אני יודע.

השאלה אם זה לא יגביל ברגע שאתה עושה חוזר מנכ"ל.

לא יגביל. צריך בחוזר מנכ"ל להגיד לראשי רשויות אחרי חודש מה צריך, מה הם מקבלים, איפה הם מקבלים.

יש אמת מאוד גדולה דווקא ברשויות הקולטות, במיוחד שזה מספרים גדולים והעמסה על הרשויות הקולטות, יש פה שאלה מאוד כבדה ותכף אני אדבר עליה, אבל אני התחלתי עם הרשויות המפונות, שגם להן יש המון אתגרים.

אני יכול להגיד לכם שאתגר מאוד גדול למשל של ראש רשות שדות נגב, תמיר עידאן, שהרשות שלו התחלקה, מצד אחד אפס עד שבע בהחלטת הממשלה ומצד שני יש לו ישובים שעזבו והם לא בהחלטה. בחינוך לקחנו החלטה שאנחנו מתייחסים לכל המועצה כמקשה אחת ולא מפרידים. לא הפרדנו את זה, לא בחלוקת המחשבים, לא במענים ולא בלידה עד שלוש, ואנחנו נותנים מענה לכל המועצה. אני חושב שזו הגישה הנכונה. אי אפשר לשים אותם באירוע שאומרים לישוב הזה כן, לישוב הזה לא. כולם מפונים ואף אחד לא נמצא בביתו. לכן זו שאלה ספציפית לרשויות המפונות. אני אומר בצורה ברורה, אנחנו מתייחסים אליהן כמקשה אחת. אנחנו בקשר כל הזמן.

אני אומר לך יותר מזה, זה מאוד מאוד חשוב להן, לרשויות אשכול, שער הנגב, שדות נגב, שכל מה שאנחנו עושים בקשר לחינוך יעבור איתן מתואם ביחד, שהן יידעו מה קורה, שהן יהיו הקשר לישובים. גם אצלם, בתוך הישובים, יש שונות מאוד גדולה. לא דין קיבוץ בארי ממקום אחר בישוב במועצה. אנחנו רואים את ההבדלים ברמת הישוב, אנחנו קשובים לרמת הישוב.

למשל, קיבוץ סעד, קיבוץ דתי שנמצא בים המלח, במלון נובו, לא נפגע, הצליחו לעצור את המרצחים המנוולים על הגדרות וכולו נמצא במקום אחד. אתה רואה את הכוח של הקהילה, אתה רואה את זה כשהיא מרוכזת במקום אחד, אתה רואה כמה יותר נכון לתת מענה. מצד שני, אם תסתכל על נתיב העשרה, הם מפוזרים בשני מקומות ואתה רואה שזה פחות מנגן. חלק במלון רויאל ביץ' בתל אביב, התיכון מתחיל ללמוד דווקא במרכז פרס, וחלק במעלה החמישה, בקריית יערים, פתחנו להם בית ספר באזור. השונות הזו קורית. דרך אגב, אני לא בטוח שאם היום תרצה לאחד את נתיב העשרה הם ירצו. גם פה יש שאלה.

אני יכול להגיד לך דבר אחד שהנחיתי – אנחנו לא מכתיבים כלום, אנחנו עושים מה שהם מבקשים. לכן, לבוא להגיד להם עכשיו: תעברו להיות ביחד ואולי יהיו כאלה שזה יפריע להם, לא בטוח שעכשיו המחיר - - -

אבל, אדוני השר, אני יודע להגיד מביקורים שלי שיש כאלה, אולי כדאי כן לבחון את אלה שמבקשים שכן.

יש לנו כאלה שרוצים לעבור באמת ובמקומות האלה מנסים לדייק ולהעביר, וזה גם קורה כשיש מקום פנוי, לא תמיד בסוף יש מקום פנוי. לגבי העברה, אנחנו לא הגורם, זה גורם מתכלל אחר, בין אם זה פיקוד העורף או משרד התיירות, אבל יש פה שאלה כבדה מאוד מורכבת. רציתי רק להראות לכם כדי שתבינו את מורכבות המענים החינוכיים הפדגוגים שאנחנו נותנים לכל מרכז.

אני רוצה להראות לכם דוגמה איך נראה כרטיס של מרכז. הוא מגדיר מי נמצא במקום, דן אכדיה למשל, מאיפה, הרצליה, מגוון הילדים. גם זה דינמי, צריך גם את זה להבין. יש שינויים, ככל שהזמן עובר זה דווקא קצת יותר מתייצב אבל עדיין יש שינויים של גילים כאלה ואחרים, משפחות שפתאום עוזבות ומשנות מיקום, מצרפים משפחות אחרות.

הבאת דוגמה מצוינת, הייתי שם, זה מנוהל ע"י הגב' שיטאי, מנהלת המחוז, ויש שם צוות חינוכי מעולה שבנוי על הרבה מתנדבים והמלון נתן מספיק שטחי כיתות.

לפי המספרים, אגב, זה בית ספר לכל דבר.

מבחינת שטחים, אנחנו שוכרים ישירות מהמלונות לגנים ולמעונות יום. אנחנו יותר ויותר רואים שדווקא ככל שהילדים גדלים יותר, בטח בתיכון, הם לא רוצים את זה בתוך המלון, רוצים להוציא אותם לטובת המסגרת. גם ביסודי אנחנו שומעים את זה. בהתחלה, דרך אגב, לא רצו והיה חשש מאוד גדול. רצו שכולם יישארו ביחד, לא ייצאו ולא כלום. לאט-לאט ההרגשה השתנתה ועכשיו רוצים לבנות מסגרות שיבוא האוטובוס וייקח ויוציא אותם. יש מקומות שרשויות רוצות שהאוטובוס שלהן יעשה את זה. אנחנו קשובים מאוד לכל האווירה ומשנים בהתאם.

אני אתן לך עוד דוגמה. בשדרות של אילת התחילו ללמוד משמרת שנייה בתיכוניים, בבתי הספר של אילת, זה עבד יפה מאוד עד עכשיו, ובהחלפת שעון קיץ לחורף פתאום בשעה 16:30-17:00 נהיה חושך, הם לא רוצים לחזור בחושך, אז נגמרה המשמרת שנייה והיינו צריכים תוך שבוע לשנות זאת. אנחנו מחר פותחים מתקן חדש שהשמשנו אותו במהירות, סגרנו אותו בשכירות והכל. בכל מקום שאנחנו יכולים לשכור מתקן ולא להקים אנחנו עושים זאת.

יש הצעה אחרת ששמעתי אותה גם מאשכולות וגם מאכסניות. כמעט כל האכסניות היום לא עובדות ושם דווקא כן יש אפשרות גם לשכן וגם כבית ספר, בית ספר שדה. הם משוועים.

אני לא יודע אם יש להן יכולת לעשות כיתה.

ברור שיש להן. יש להן גם מדריכים שהיום הוציאו אותם לחל"תים.

השאלה על איזה אכסניות את מדברת, כי למשל כפרי הנוער זה לא רלוונטי.

לא כפרי נוער.

אנ"א לדעתי מלאים.

אני מדברת על אכסניות שנמצאות באילת.

יצחק פינדרוס (יו"ר הוועדה המיוחדת לפניות הציבור):

בית ספר שדה באילת השכיר בסופו של דבר לסוכנות בגלל זה, בגלל שמשרד התיירות לא הסכים.

תכף אני אתייחס, אני רק רוצה להגיד שלמשל בנושא שדרות, ממחר או מחרתיים הם כבר לומדים במתקן חדש, הכל מנוהל דרך המרכז שלנו באילת. זו דוגמה לכרטיס. אלה המספרים.

יצחק פינדרוס (יו"ר הוועדה המיוחדת לפניות הציבור):

אדוני השר, רק להבין, אתה עובד מול שדרות או מול אילת בעניין הזה?

גם וגם. באילת, דרך אגב, יש לי מנהלת ספציפית שמתכללת. אני עובד כל הזמן מול רשויות המפונות ומול הרשויות הקיימות. כל הזמן. זה אירוע שוטף שמתנהל. אילת עושה עבודה מדהימה. יש פה הזדמנות אולי להגיד גם תודה לראש העיר לנקרי שמגויס כולו לאירוע, היא הכפילה את עצמה. אנחנו קרוב לעשרת אלפים תלמידים באילת ואנחנו מפעילים מסגרות בשיתוף פעולה. יש מתחים כל הזמן אבל זה בסדר, אנחנו עובדים ומטפלים.

1,500 המסגרות האלה, לא מדובר ב-1,500 כיתות, חשוב לי שזה יהיה ברור, כי יש הרבה מאוד מסגרות שהן הרבה יותר מצומצמות, של 7-8 וכאלה, או שעדיין נמצאות בתוך בית המלון.

מבחינת מבנים, יש לנו שני פרויקטים: אחד, השכרה של מקומות קיימים, שזה ההליך הכי נכון והכי מהיר, והשני זה יבילים. יבילים זה אירוע של 300,000-400,000 שקל ליביל, יביל זה כיתה.

ראיתי בתמר.

תכף תראה תמונות. זה נפתח מחר, לא היה שם כלום. מה שאתם רואים זה 15 יבילים שהגיעו מהחלטה על ביצוע להקמה תוך שבועיים. כל האישורים, הכל, אמרנו שלא מחכים לכלום, רצים קדימה, וזה אמור ביום רביעי להיפתח לטובת ילדי בארי. 15 יבילים.

אני רוצה לדבר על האתגרים ואיפה אנחנו נמצאים עכשיו. אנחנו בהליך של הקמת 150 יבילים, מאילת, שיש שם עוד 30 יבילים שאמורים להיות תוך שבוע, לאילות, ערבה, עוד מקום בתמר, יש לנו גם בחוף כרמל. בקיצור, 150 יבילים שזה 150 כיתות. מענה למקומות שבהם לא מצאנו פתרונות. בצפון, לקחנו את מכללת כנרת, שלושה קמפוסים. בתוך טבריה עצמה אנחנו במהלכים לסגור ולהשמיש מקומות, וכל הדברים האלה נעשים בשיתוף פעולה גם של הרשויות שפונו וגם של הרשויות עצמן.

כמה דברים ואתגרים. הדבר המרכזי שאני חושב שאנחנו רק בתחילת הדרך שלו ואנחנו מבינים שהוא הלך להיות מאוד מאוד מורכב זה הטיפול בבני הנוער. ככל שהילדים יותר צעירים נכנסו למסגרת והתאקלמו בפעוטונים ובגנים, סדר היום של בני הנוער השתבש לחלוטין.

תפתח את הגדנ"ע מחדש. במקום לדחוף להם את הפרצוף למחשב ללמוד מתמטיקה תפתחו את הגדנ"ע מחדש, תפתחו דברים ערכיים שכל כך מתאימים לתקופה הזו. האמינו לי.

אני רוצה לתת לך דוגמה. הגענו לסיור בטבריה, היינו עם ראש העיר שם, ראש הוועדה הקרואה, ונפגשתי עם תלמידים בכיתות י"א-י"ב, שאלתי אותם: מה אתם רוצים? הם אמרו שהם רוצים ספורט. גילינו שמאחורי המלון יש מרכז ימי, קראנו למנהל המרכז, גיבשנו תוכנית תוך 10 דקות וכל הילדים, מכיתה י' עד י"ב, מגיעים למרכז הימי יום-יום לשעתיים פעילות. זה דבר מדהים שאף אחד לא חשב עליו. הנושא הזה של פעילות מחוץ לקופסה זה דבר אדיר.

סיפרו לי על זה אז יפה שאתה יזמת. אני יכול להגיד לך שאנחנו עושים שיעורי שחייה במלונות, בכמעט כל מלון עם בריכה.

זה בהתנדבות של האיגודים, אני מכיר את זה.

זה ישולם גם, אנחנו נכנסים. הרי כל האירוע התחיל בהתנדבות. אנחנו בסוף מכשירים את הכל והולכים לפעילות. בנוסף באילת אנחנו עושים צלילות. יצאנו רגע מנושא הילדים בקרב המפונים, על זה תכף צריך לחשוב, אני שם את זה רגע בצד, אתה צודק מאוד, זה לגבי כל הנוער היום במדינת ישראל. אנחנו רואים חשיבות עצומה לנושא ההתנדבות, עבודה בחקלאות, כל הדברים האלה. התחלנו את זה, מאפשרים את זה, זה דורש אישור הורים ודורש מסגרת שרוצה לצאת. הדבר היחידי שקצת מעכב זה הנושא הביטוחי. אנחנו מאפשרים את זה ודוחפים את זה.

יש בעיה של מאבטחים בעניין הזה.

מאבטחים גם אבל לזה אפשר למצוא הורה מלווה. אנחנו מאוד מאפשרים. אני יכול להגיד לך שיש שאלה אחרת שאני מתחבט בה, ואני שואל שאלה אמיתית, אני עוד לא יודע, אנחנו גם במשרד בודקים, האם יכול להיות שנגדיר לתלמידי התיכון, נגיד י' עד י"ב, שאנחנו בתקופת התנדבות ולא בלימודים. תחשבו על זה, זה אירוע כבד.

אני אתן לכם דוגמאות לדברים שעוברים וחושבים עליהם, אבל יצאנו מנושא ילדי המפונים, אני רוצה להגיד לגבי ילדי המפונים. דווקא לגבי ילדי המפונים, אני חושב שנכון להחזיר אותם למסגרת כמה שיותר מהר, ולכן אני לא הייתי הולך עכשיו לאיזשהו אקט של להוציא אותם – אנחנו כן עושים איתם טיולים. התחילו טיולים באילת ובים המלח רק לילדי מפונים. אנחנו עושים טיולים בשטח. דווקא שם יש נושא אבטחתי אבל אנחנו מטפלים בו ואנחנו מתחילים להחזיר אותם למסגרת.

דיברתי על בני נוער שאיבדו מסגרת, שאיבדו הרבה אמון, שהם מנותקים. במידה מסוימת כל בני הנוער שעברו את הטראומה הנוראית של אותה שבת שחורה הפכו להיות בני נוער בסיכון, לא בני נוער בסיכון כמו שאנחנו מכירים קודם אלא בני נוער עם מורכבות נפשית גדולה שחייבת מענה. יש שם אתגר גדול. אנחנו מתחילים לתת לזה מענים אבל חשוב היה לי להציף את זה שתכירו.

הנושא הבא הוא נושא הקמת המסגרות, שקורה עכשיו בצורה מאוד משמעותית, המסגרות היותר גדולות, היבילים וכל מה שקשור, והנושא הבא שאנחנו גם מתחילים להיערך אליו זה שלב התקומה. שלב התקומה הוא השלב שבו נתחיל לראות מצד אחד חזרה של ישובים למקומות שהם יכולים לחזור אליהם, בהנחה שהצבא וממשלת ישראל יעמדו ביעד של הכרעת החמאס והכנעתו – חובת ההוכחה היא עלינו ועל הצבא אבל שלא יהיה איום צבאי מעזה לכיוון מדינת ישראל ואז ישובים יוכלו לחזור.

מצד שני, יש ישובים שאין להם לאן לחזור. הישובים אלה נכנסים לתוך מנהלת תקומה ויחד איתם מדברים עכשיו על לאן נכון להם לעבור, איזה מסגרות, קיבוצים בדרך כלל פונים לקיבוצים מארחים. זה שיח שנעשה במנהלת תקומה עם משה אדרי, אנחנו שותפים שם כמובן ואנחנו ניתן את המענה החינוכי שנצטרך ברגע שיהיו ההחלטות, אבל זה הולך לשם. יש לנו גם פעילות כל הזמן שחושבת על היום שאחרי, איך נערכים ומה עושים ובעצם מטפלת בשלב הבא.

היה חשוב לי לעשות שני דברים: אחד, להסביר מה המשרד עשה בחודש הראשון. זו תמונת מצב, היא כל הזמן מתפתחת. לדוגמה, רק בשבוע שעבר יצאנו בקמפיין לגייס מורים, עובדי הוראה, לאילת וים המלח, איפה שחסר לנו. קראנו לזה התנדבות אבל זו לא התנדבות, זה בשכר מלא.

גם פנסיונרים של משרד החינוך?

כן, פנסיונרים גם קיבלו אישור. קראנו לזה התנדבות אבל זו לא התנדבות, זה בשכר מלא אבל זה לקום ולעזוב ולהתחייב לגור חודשיים, כולל אש"ל כמובן, אבל לא לבוא לשבוע או לשלושה ימים וללכת. קיבלנו קרוב ל-1,500 פניות ואנחנו הולכים עכשיו לעשות screening, למלא את השורות, להעביר אנשים ולחזק כוח אדם כי זה אתגר מאוד גדול שיש למקומות האלה.

אני אתן לכם דוגמה איפה אנחנו נמצאים מבחינת הדברים. אנחנו רחוק מלהגיד שהכל מושלם. אם כך ישתמע ממני התשובה היא לא. יש הרבה מאוד פערים. יש לנו ויכוחים וריבים עם האוצר על תקציבים שלא מגיעים. האוצר, בזה שהוא חתך כספים קואליציוניים, חתך לי גם כספים לכפרי סטודנטים – פשוט הזוי – וכפרי נוער ומכינות אופק.

לכן האמירה לחתוך את כל הכספים הקואליציוניים אינה נכונה, אלה דברים חיוניים.

יש כספים קואליציוניים שהם חיוניים ללחימה והכרחיים. האירוע הזה חייב להיבחן. ביקשתי דיון מסודר על כל הכספים הקואליציוניים. אין שום בעיה: מה שלא קשור ללחימה שיחתך, אבל משימות שקשורות ללחימה, לא יכול להיות שהאוצר – יותר מזה, אגף תקציבים, בניגוד להחלטת שר האוצר – עושים מה שהם רוצים.

מזל שהם עושים מה שהם רוצים.

תדבר עם כפרי הסטודנטים, הם קורסים עכשיו כי האוצר - - -

את כפרי הסטודנטים היה לי הכבוד להקים, אבל אני אומר לך זה ממש לא - - -

מאיר, אין ביני ובינך ויכוח. כל כסף קואליציוני ייבחן, אם יש לו שותפות ללחימה שיאשרו.

אף אחד לא אמר אחרת. מה שקשור ללחימה – נילחם אתך.

אז האוצר לא עשה את ההבחנה הזו ועל זה אני מדבר. זה לא הנושא של הוועדה הזו. אנחנו במהלך של הרבה מאוד גיוס כוח אדם, גיוס משאבים. דיברת על מחשבים, אנחנו צריכים לתת גם למפוני צפון מחשבים. הדברים האלה מותנעים, לא הכל קורה, לא מספיק מהר, אנחנו עובדים. אבל דבר אחד חשוב לי להגיד, אני מוצא את עצמי מותקף בכל מיני מקומות על זה שלא עושים כלום, שהממשלה לא עושה כלום וכל מיני אמירות כאלה. עזבו אותי, אלפי אנשי חינוך שנמצאים בכל מקום ומקום ועושים, פשוט כואב לי שאני שומע את זה. אני הולך ופוגש בדניאל, פסיכולוגית שמ-7 בבוקר של יום ראשון אחרי אותה השבת עד 23:00 עובדת ואומרת: אני הממשלה, אני עושה, אז למה אתם אומרים לי שאני לא עושה כלום? האמירה הזו הגועלית להכפיש אלפי אנשים כאלה? אני חושב שזה לא במקום.

אני פה קודם כל בשביל שתשמעו ותראו את העשייה שלהם. ברמה הפוליטית, לא קשור אלי, שיחשבו מה שהם רוצים על השרים ועל הממשלה, זה לא משנה לי כרגע, אני רוצה שתדעו שמשרד החינוך, המחוזות, האנשים בשטח, המטה, עובדים נון-סטופ בשביל לפתור את הבעיות ולתת מענה. תודה רבה.

ברשותך, יש נושא אחד שלא התייחסת אליו, אולי השר ביטון יתייחס, הנושא של המפונים החרדים.

לא עשיתי הבחנה בין חרדים ללא חרדים.

אבל בנושאים מסוימים אנחנו כן צריכים לעשות את ההבחנה כי בסוף הם רגילים ללמוד במסגרות נפרדות עם שיטת לימוד מסוימת ופתאום הם נמצאים במלון והם פשוט לא מסתדרים. קורים שני דברים: או שהם לא נכנסתי למסגרות והילדים פשוט מטיילים, או שהם באים להתקבל למסגרות חוץ ושם יש לנו אתגר האם מקבלים אותם או לא.

זה לא רק החרדים, יש לך חינוך ממלכתי, ממלכתי-דתי, חינוך מיוחד, יש לך מורכבות מאוד גדולה. אני רוצה לומר לך שבכל מקום אנחנו נותנים מענה. דרך אגב, החברה החרדית בירושלים התגייסה באופן מדהים לקלוט את המפונים שהגיעו לירושלים, לא כולם הגיעו לירושלים, חלק מההנחיות שנתנו לקראת פינוי צפון היה לרכז קהילות חרדיות למקומות כאלה. יש פה חשיבה שנעשית כל הזמן. אני לא מתייחס לציבור חרדי בנפרד. יש לנו מורכבות. יש לך מקומות שפתחו בית ספר ממלכתי ואחרי זה צריך לפתוח ממלכתי-דתי ולא נכון לחבר, ויש מקומות שרוצים הפרדה ולאו דווקא חרדים ורוצים להפריד בין הנוער הבנים והבנות. הדברים האלה קורים ובהחלט זו עוד מורכבות שיש פה בתוך כל הפאזל הזה.

אני רוצה לעלות, אדוני היושב-ראש – דיברנו על זה וכל פעם אתם שמים את זה בצד – את הנושא של החינוך הבלתי פורמלי, שהוא אירוע שבתקופה הזו הוא הדבר הכי חשוב.

צהריים טובים. בראשית דברי אני אגיד, כפי שאמרתי בפעם הראשונה, שמשרד החינוך עובד כגוש אחד בראשות שר החינוך יואב קיש. אם היו מביאים את כל מי שיושב סביב השולחן כל בוקר וכל ערב לראות איך זה מתנהל, כנראה שהדברים היו נראים אחרת והיינו מבינים את הדברים אחרת. עדיין יש הרבה מאוד דברים מורכבים. אני רוצה להתייחס רק לנושא החרדי והטיפול בו.

ראשית, אדוני היושב-ראש, לשאלתך אנחנו מנהלים במחוז, וגם אצלי במשרד, רישום מדויק של כ-3,500 ילדים חרדים, חלקם מתפנים וחלקם מפונים, צריך להבין שיש הבדל. עדיין מבחינת החינוך אין הבדל מבחינת המשרד בין מתפנים למפונים, כולל אותם מאות ילדים בבני ברק שמתפנים מנתיבות, מאשקלון, שלכאורה המדינה לא מכירה בהם.

אנחנו שיבצנו את כולם. אנחנו יודעים שם של כל ילד. מה שהשר אמר לגבי ירושלים, קורה בכל הארץ. יש לנו רשימה מדויקת של מעל 90 בתי ספר ברחבי הארץ שקלטו את כל הילדים חוץ מכמה שלא רוצים. יש מושג שילד לא רוצה. אבל הורים קיבלו מענה מדויק, גם הרשתות, גם המוכר שאינו רשמי וגם הפטור, שם של ילד, שיבצו אותו. בבני ברק יש הרבה מאוד בתי ספר, ילדים רצו דווקא את בית הספר הזה, אפילו בזה התעסקנו, רצו התאמה בסוג בתי הספר וכמובן ששיבצנו.

אם הם מתפנים אז בית הספר שליד הרחוב שהתפנו אליו קיבל אותם. כמובן שזה לא פותר את הבעיה לגמרי. למשל יש קבוצה משבט המנשה שנמצאים במלונות בים המלח והם ילדים חרדים, לא הרבה אבל אנחנו עושים מאמץ כביר לשנע אותם ולעשות החלפה עם המלונות בירושלים כי אי אפשר לתת מענה ל-20 ילדים כבית ספר, זה באמת לא שייך, מה שכן אפשר לעשות לכלל הילדים. אבל גם במשפחות הפרטניות האלה אנחנו עם רישום מדויק וניסיון. חלקם כבר העברנו ועשינו המרות וחלקם עדיין לא.

החלק השני שחשוב זה הנושא של המורים. סיירנו בכל בתי הספר שיש בהם קליטה בתוך הכיתות של ילדים, יש הרבה מאוד בעיות שנוצרו. ראשית, יש חוסר בכוח אדם. שנית, לפעמים חסר כיסאות ושולחנות. לפעמים לומדים במסדרונות, לפעמים צריך קרוונים. אני לא אכנס לכל הפרטים אבל יש בזה עבודה מדויקת. כמובן שאפשר לעשות עוד הרבה, וצריכים לעשות עוד הרבה, אבל מנסים לעשות את המקסימום בעניין הזה.

לדוגמה, בשלושת המלונות בירושלים הייתה בעיה, ניסינו להקים במלון אחד שיש בו גם ילדים חרדים וגם ילדים שאינם חרדים כיתה מרוכזת אבל המלונות לא הסכימו לאפשר מעבר בין מלון למלון. הגענו עד לנשיא התאחדות המלונות ושר התיירות וגם את הנושא הזה פתרנו. יש מורכבויות קשות. אנחנו נמצאים בתקופה מאוד מאוד מורכבת וקשה עם הרבה מאוד ורסטיליות והרבה מאוד תחלופה, במיוחד במתפנים. חשוב להבין שבמתפנים זה עניין של תחלופה של מעל 50% במקום. אתה כבר משבץ אותם ואז ההורים החליטו לחזור, ואז הם הגיעו לנתיבות, עוד פעם אזעקה ועוד פעם חזרו. צריך להבין שזו סיטואציה מאוד מאוד מורכבת ומנסים לעשות את המקסימום בעניין הזה. יש מקומות שיש ריכוזים יותר בריאים שאפשר לעשות איתם דברים בצורה יותר קלה ויש פחות.

אני רוצה לציין את החברה למתנ"סים, שתחת אחריותי, שבהרבה מאוד מקומות, במיוחד במתפנים, אין תקציב מדינה ואין פתרונות. למשל, הבוקר בבני ברק הביאו מקרן, מסכים והגברה כדי שילדים יוכלו לקבל מענה, טיפלנו גם בנושא ניקיון. אני יכול לתת שורה ארוכה של דוגמאות אבל אני רוצה שיבינו את המכלול. משרד החינוך עושה עבודה ענקית וגדולה ועושים את המקסימום כדי שימצאו פתרונות המלאים, עדיין צריך לעשות עוד הרבה אבל אנחנו מקווים שבעזרת-השם הדבר הזה יסתיים.

אני רוצה רק לדבר על אתגר שקרה היום בבוקר, אפילו לא הספקתי לעדכן את השר קיש. כרגע באופקים, באשקלון ובנתיבות, פיקוד העורף מתחיל להחזיר בתי ספר, או מתכוון וכבר מעדכן אותם, התחיל לחץ שמורים לא נמצאים והילדים יכולים לחזור לבית ספר. זה משהו שהיום בבוקר התחיל ונצטרך למצוא לו גם פתרון. תודה.

חבר הכנסת משה טור פז, בבקשה.

בוקר טוב. אני אתחיל מהנקודה שהשר ביטון סיים בה. כרגע בעוטף עזה יש ישובים עם חזרה משמעותית. אני חייב לומר, כוח החיים הוא מדהים. בשדרות למעלה מאלף חוזרים, השר הזכיר בנתיבות, אור הנר, וצריך כבר להתחיל להיערך למתן שירותי חינוך בעוטף הרחב, כשיש כאן גם בעיה נוספת שבחלק מהמקומות – אני אומר בגלל שאני משרת במקום – יש בתי ספר שנמצאים מ-0 עד 4 והישוב רחוק יותר, אז גם אם אפשר לחזור לישוב אי אפשר לחזור לבית הספר. אני אומר את זה כי זו בעיה שתלווה אותנו עוד זמן. גם אם הלחימה תיפסק תהיה לנו בעיה. אין מעבר של אוטובוסים במקומות לפעמים וזה דבר שצריך להיערך אליו.

דבר שני, לא הוזכרה פה מערכת הגיל הרך ואני אשמח לשמוע מהשרים על הנושא הזה. אנחנו מקבלים הרבה מאוד פניות בנושא של הגיל הרך, לידה עד 3, גם על הציבורי, גם על הפרטי וגם על התפר ביניהם. בסוף אנחנו יודעים שאם אנחנו לא מטפלים בגיל הזה ההורים לא מצליחים להגיע לעבודה וכו'.

אדוני השר, בתקופת הקורונה הפרטיים קיבלו פיצוי, האם חושבים על זה גם פה?

דיברתי על המפונים. אם אתם רוצים לעבור לשאלות כלליות, אין בעיה. אני מבין שאתה התכוונת לנושא בכל מדינת ישראל?

נכון.

אז אני אתייחס לזה. אין שום בעיה. התייחסתי ללידה עד 3 למפונים, הסברתי שבמפורש הגדרנו שאנחנו מממנים ועושים את כל זה.

נקודה שלישית, המעבר ממתנדבים למקבלי שכר. ציינת שזה קורה אבל באמת יש עוד הרבה מאוד פניות שמגיעים אלינו שמוחזקים עדיין על כתפי מתנדבים וצריך לעשות פה מאמץ גדול כי גם אורך הנשימה פה נגמר.

נקודה רביעית. פנינו אליך היום כמה חברי כנסת בנוגע לסיפור המכללות הפרטיות. יהיה לנו דיון נוסף ביום רביעי. חשוב לי שזה ייפתר כי יש ניצול ציני של מוסדות. האוניברסיטאות והציבוריות לפי הנחיה שלך נפתחות בדצמבר, אבל הפרטיות נפתחות השבוע - - -

זו לא הנחיה שלי או של המל"ג. למוסדות יש חופש אקדמי לנהל את הפתיחה שלהם. זה שונה בין קורס לקורס. לא דין לימודי רפואה כדין מחשבים כדין משפטים.

ניגשת אלי חיילת בחמ"ל עזה שהיא סטודנטית, אומרת לי: מה אני אעשה, במכללה שלי מתחילים ללמוד השבוע?

אתמול היה לנו דיון מל"ג שדן בדיוק בנושא הזה. הקמנו צוות מצומצם שמטרתו לבחון שני דברים: א', לתת כמה שיותר הטבות לחיילי המילואים, ב', לאפשר להם יכולת, גם אם שנת הלימודים נפתחת, כי אין ברירה, לעשות סגירת מעגל ולהיות מסוגל לא להיפגע אקדמית.

אבל אם אוניברסיטאות ומוסדות ציבוריים נפתחים רק עוד 3 או 4 שבועות אני חושב שמן הראוי שגם הפרטיות ינהגו כמוהן.

אני רציתי שהן יפתחו גם בדצמבר ומבחינתן הן טענו שהן לא יכולות לעשות את זה כי המשמעות תהיה - - -

השר, ברשותך, נשאיר את זה לדיון בנושא.

זה קריטי. אנחנו מדברים על חיילים שיצאו להתרעננות וזה הדבר הראשון שהם התקשרו לבקש.

אני מסכים, בגלל שזה קריטי ביקשתי לכנס על הנושא הזה ועדה, אבל זה לא הנושא של הדיון הנוכחי. בואו נעמוד על זה. הזמן יקר והמלאכה מרובה.

אני אענה. ראשית, אנחנו באמת במהלך של להחליף את המתנדבים במקבלי שכר, כאשר אנחנו גם קולטים את המתנדבים. מבחינתי, אם אני יכול לקלוט את המתנדב והוא מתאים אז ודאי שנעשה את זה. אנחנו צריכים את כוח האדם הזה. במקומות שלא אנחנו מעבירים למקבלי שכר.

נושא חזרת התושבים ושלב ב' שדיברתי עליו, שלאט-לאט מתפתח לאור זה שיש יותר ויותר מקומות שהופכים להיות ירוקים או מתווה צהוב שמאפשר לימודים בצורה כזו או אחרת, זה נושא שאנחנו עכשיו נערכים עליו והוא כל הזמן נושם. אני יכול להגיד לך שזה ממש עכשיו מתחיל לקרות, לא נתקלנו עוד בתופעה מסיבית. תהיה פה מורכבות מה אתה עושה עם בתי ספר שהם קצת יותר אזוריים שיש חלק וחלק. בגלל זה אנחנו עובדים עם ראשי הרשויות ועם מנהלי אגפי החינוך. דרך אגב, לגבי הערתה של קטי, אמרו לי עכשיו שכל מתקני אנ"א מלאים.

ד"ר אסנת אייל, מרכז השלטון האזורי, בבקשה.

אני שמחה לראות את הישיבה החשובה הזו. שמעתי היטב את שר החינוך. אני רוצה לציין שהבעיה בפעוטונים עדיין לא נגמרה. אני רוצה להציע שנעשה ממש תוכנית לאומית לנוער, אנחנו עובדים על זה, מפני שהבעיות במרכזי הנוער רבות מאוד. אנחנו עדים לסמים, אלכוהול וכו'. אני אשמח שנייחד על זה מפגש אפילו בנפרד, על כל הנושא של החינוך הבלתי פורמלי במרכזי המפונים. תודה.

אינה, מתי יוצא החוזר לפעוטונים?

היום.

מה שהיא אמרה לגבי הנוער, זה בהחלט נדרש. באילת פתחנו מתחם אוהל מוגן עורף בטיילת. מה שהיה בקיץ נפתח עכשיו שוב כדי שבני נוער יגיעו לפעילות בלתי פורמלית וימצאו גם תומכים ומדריכי נוער. נושא הפעילות הבלתי פורמלית הוא סופר קריטי ומופיע גם כחלק מהפעילות שלנו במרכזים. אנחנו שמים עליו דגש מאוד גדול. זה בעצם מה שהיה להם לבני הנוער עד השבוע האחרון. אם היה משהו שעשינו זה היה הבלתי פורמלי, רואים בזה המון חשיבות ומקדישים לזה הרבה משאבים.

תודה רבה. חבר הכנסת קטי שטרית, בבקשה.

תודה רבה. אדוני היושב-ראש והשרים שנמצאים כאן, קודם כל, בהתייחסות יש הבדל עצום, בלשון המעטה, בין צפון לבין דרום. הדרום חווה טראומה ולכן צריך להתייחס לזה בצורה אחרת לגמרי. בצפון הפינוי היה עוד לפני ולכן זה שונה לחלוטין. אני רוצה להסב את תשומת הלב של השרים לכך שהבעיה היום היא לא בעיה רק של משרד החינוך אלא היא גם בעיה עירונית ולכן אני לא רואה שילוב שהוא מספיק טוב או מקצועי בין הרשויות לבין המשרד.

למה אני מתכוונת? קודם כל, יש מנהלי אגפים, עובדי רשות בתפקידים שונים, קצין ביקור סדיר, כדי לקבל תמונה מספקת, בגלל שאם חלק מאנשי שדרות נמצאים באילת, חלק בים המלח, חלק במרכז הארץ, מאוד מאוד קשה לקציני ביקור סדיר להקיף את כל זה, אבל כן וחייבים.

אני שמעתי תלונות – אני גם בין אלה שביקרו בבתי המלון – של הורים שהמסגרת המשפחתית איכשהו נשברה. אין פה עניין שהורה יכול לדעת מה קורה עם הילד שלו כי הוא יכול להגיד לו שהוא ירד ללובי ובעצם הוא ברחוב. בני הנוער החליפו בין היום לבין הלילה, הכל מתחלף להם, הם ערים בלילה וישנים ביום, כך שהפונקציה שנקראת קצין ביקור סדיר היא חשובה וקריטית, זה בעצם התפקיד העיקרי שלה, לבדוק מה קורה עם כל ילד וילד ברשות. יש מספיק קציני ביקור סדיר ברשויות המקומיות כך שאפשר להקיף את הכמות הגדולה של בני הנוער שנמצאים כרגע במקומות המפונים.

כשאני אמרתי שצריך להבדיל בין צפון לדרום, אמרתי שהדרום כבר נמצאים מבחינת רצף התהליך במקום הכי הכי קשה מפני שהם גם חוו, הם גם שמעו, הם גם היו בתוך כל האירוע, לעומת זאת בצפון המצב אחרת, אבל זה לא אומר שלא צריך להתייחס לצפון. זה ניהול משבר בצורה אחרת לגמרי.

השר ביטון, שהוא אחראי גם על החברה למתנ"סים, אני חושבת שלא מפיקים מהחברה למתנ"סים מספיק. לחברה למתנ"סים יש שני יתרונות: א', יתרון של מבנה. במקום להביא מבנים יבילים וכו' אפשר להפוך את המתנ"סים בתקופה הזו לסוג של בית הספר שמטפל. אני יודעת למשל ברשות שממנה אני מגיעה שלקחו את המתנ"סים ומעבירים לשם גני ילדים שאין להם ממ"דים בתוך הגן, גנים שנבנו בשנות ה-50. ההורים מביאים את הילדים כל בוקר למתנ"ס, שם נמצאות כיתות הלימוד.

זו הנחיה שלנו. זה קורה בכל הארץ. אנחנו מדברים פה על המפונים, לא נכנסנו לחינוך הארצי אבל יש הרבה מאוד עשייה.

זו הצעת ייעול. אני אומרת שאם לא חשבו על זה אז כדאי להשתמש.

דבר שני, יש יתרון גדול מאוד בחברה למתנ"סים של מדריכים. יש המון מדריכים שהיום מקבלים חל"ת או פיצוי כספי, לנצל את כוח האדם הזה והכלים שלהם. חברים, אני הייתי מורה ואני יכולה להגיד לכם שהשיעורים שבהם לימדתי באופן חווייתי היו הרבה יותר פונקציונליים לגבי התלמיד. אנחנו מדברים על תחרות מאוד גדולה בין הצד הטכנולוגי. אם אני גדלתי בדור של זווית 90 מעלות, הילדים היום גדלים בדור של 360 מעלות, יש להם המון פיתויים ולכן כשאתה מלמד חווייתי, אפילו נושא של חקלאות, זה הרבה יותר אפקטיבי מאשר ללמד לוח הכפל. אני חד-משמעית אומרת את זה.

אני מקבלת פניות גם מהחברה להגנת הטבע שיש לה הרבה מאוד מדריכים היום שלא נמצאים כי אין היום טיולים, אז יש הרבה מאוד מדריכים פנויים שיכולים להביא אותם במקום להתחיל לחפש כל מיני. זה ביד, זה נמצא, החברה להגנת הטבע, אשכולות, קק"ל. בקק"ל יש עשרות ואלפי מדריכים שבחיי היום-יום שלהם הם לא עושים כלום, הם מושבתים כי אין טיולים בקק"ל.

דיברנו על בתי ספר שדה, אז יש בית ספר שדה אילת, בית ספר שדה מצפה רמון, בית ספר שדה עין גדי, יש בית ספר שדה בוקר, יש בית ספר שדה חצבה. למה אני חותרת? לכל המועצות האזוריות, שחלקן הגדול מפונה, יש מערך הסעות מדהים של אוטובוסים שלמים שכיום מושבתים, אפשר להביא אותם. הרי חלק גדול מהמפונים זה גם עובדי הוראה שערבו עם המשפחות שלהם. אפשר לנצל את כוח האדם הזה.

מנצלים. כל מה שאת אומרת קורה.

אני למשל קיבלתי פנייה מאוד נחמדה של מדריכי ריקודי שאומרים: תביאו אותנו לבתי המלון, אנחנו נרקיד במקום שישבו שם בלובי בחוסר מעש.

זה בעוד תחומים – מוזיקה, תיאטרון, ליווי התפתחותי, תנועה. יש לי אלפי מדריכים שיושבים בבית, במקום לשלם להם את הפיצויים, הם משוועים לחזור לעבודה.

אינה, תתייחסי לכך אחר כך.

דיברתי עם אינה אבל זו בעיה כי זה על חשבון ההורים, זה על תל"ן. יש פה בעיה רצינית שאין תקציב. רוצים שנבוא להתנדב אבל אין כסף כבר.

אם אתה רוצה, יו"ר הוועדה, לשמוע סקירה מה קורה בחברה למתנ"סים אני אתן לך. החברה למתנ"סים כולה, כל מנהלי המחוזות, על כל המתנ"סים ומנהלים, עובדים בקצב בלתי נתפס. אני יכול להגיד לכם אנקדוטה, בנתיבות מנהלת המתנ"ס הייתה אפילו אחראית ביום האסון, בשבת השחורה, בזיהוי התושבים בתוך הבתים, להגיד לצבא באיזה בית נמצא כל אדם, בגלל שיש שם ניהול קהילה בצורה מסודרת. אני אומר בצורה חד-משמעית. יש גם פעילויות גדולות שקורות, יש רוח תרבות, שזה ביצוע שהחברה למתנ"סים קיבלה שלא היה דרך משרד התרבות. שלשום זכו בזרוע הביצוע במכרז נוסף של נגב וגליל, עומדים עם משרד הפנים כרגע במשא-ומתן לצורך - - -

את המנכ"ל לקחו גם כן.

השר, אתה צודק כשאתה אומר שאתה מוכן לקבל את האש אבל יש דברים שנעשים. אין יח"צ לממשלה הזו ולחבריה.

בכל ועדה אני חוזר ואומר לאנשי המקצוע של המשרד, אדוני השר, נעשים דברים גדולים, המשרד והשרים בולדוזרים ובסוף אנחנו לא נחשפים למה שנעשה. תתחילו לעבוד על הדוברות.

יצחק פינדרוס (יו"ר הוועדה המיוחדת לפניות הציבור):

אני לא מסכים אתך. הנושא הוא לא יח"צ ואמרתי את זה לשר מהרגע הראשון. רואים את האנשים של משרדי הממשלה כולם במלונות, גם את אנשי משרד החינוך. הבעיה היא חלוקת הניהול.

פינדרוס, אתם מתחילים עכשיו להעלות דברים פוליטיים? למה להעלות את זה עכשיו?

לתת מידע לציבור זה לא פוליטיקה. המידע לדעתי לא מגיע נכון לציבור. אני לא אומר שהכול ורוד, יש אתגרים והרבה עבודה אבל המשרד עובד. עובד מספיק, עובד פחות, לשביעות רצונך, לא לשביעות רצונך.

אתה רוצה שאני אגיד לך מה אני חושב על הממשלה הזו? אני לא רוצה להגיד עכשיו כי אנחנו רוצים לעשות טוב.

אני יודע מה אתה חושב, לכן תשאיר את זה כך. שלומציון כהן, מועצה אזורית שער הנגב, בבקשה.

אני מנהלת בית ספר יסודי אלונים שער הנגב. התלמידים שמגיעים אלי מגיעים מנחל עוז, כפר עזה, מפלסים, רוחמה, דורות, מושב יכיני וילדים משדרות ושדות נגב. אני מתגוררת כרגע במרכז המפונים דן אכדיה הרצליה. אני נשואה לאמיר כהן, שהוא מאמן שחייה, כרגע מאמן בווינגייט.

את אשתו של פיש?

כן.

בעלה הוא מאמן נבחרת ישראל בשחייה לקדטים ונוער. איש מדהים שבאמת עשה אגודת שחיה ענקית בשער הנגב. זה הספורט המוביל בשער הנגב. אני אספר לכם שחוץ מזה שאני אוהב אותו אהבה אדירה, הוא קיבל המון הצעות לעזוב את שער הנגב, הוא לא עזב. כשהתחילו הקרבות בדרום התקשרתי אליו אחרי יומיים, הוא אמר לי: סימון, תעשה לי טובה, סע לסורוקה, יש שם 3 שחקנים שלי פצועים, קיבלו כדורים בכל מיני מקומות. נסעתי לסורוקה עם יסמין ונפגשתי עם השחקנים האלו, עשינו זום יחד עם אמיר, עם פיש, והם בכו. הקשר הזה של מאמן עם הילדים זה משהו דרמטי. הם יחזרו לשחות. הם שוחים עכשיו בווינגייט, סידרנו לכל השחיינים של שער הנגב, למרות שהיה איזה משהו לא נעים עכשיו, ואת יודעת עליו, אבל סידרנו את זה. יש לך בעל מדהים.

אני מודה לכם על כל מה שאמרתם ועל כל העשייה. אני גם רואה, השר, שיש לך הרבה מאוד ידע על מה שקורה בשטח, ויחד עם זאת אני מרגישה שגם חסר. אני אימא לילדה בת 16, בכיתה י"א, ולילדה בת 12, בכיתה ז'. אחת חרדה מהבחינות, אחת עוד לא הספיקה לטעום את החטיבה וכבר מבוהלת מאיך שזה מתנהל, בגלל הנתונים האובייקטיביים, לא בגלל חלילה שאנשים לא עושים את שלהם.

אני אתחיל עם כל הקושי בתודה רבה לכל ראשי הערים הקולטים, לאנשי משרד החינוך. חשוב לי להגיד תודה לבעלי התפקידים, למנהלים קולטים, מפקחים מתכללים, אנשים ששמתם איתנו בשטח שהם פשוט מדהימים. הזכרתם פה את חיה שיטאי, שעזרה לי המון והיא באמת נהדרת, כל מנהלי אגפי החינוך, ויגאל דדיה האחד. באמת אני מודה לכל אנשי החינוך על הרוח המדהימה, על הרצון, על אהבת הילדים, על המתנדבים, זה כל כך הרבה.

אני חייבת להוסיף לכל מה שאמרתם שיחה קצרה עם ראש עיריית הרצליה השבוע, שבאמת בא עם הרבה רצון טוב, ביקשתי ממנו מתקני למידה לילדים שבהרצליה והוא אמר שחסר לו כסף לדאוג לנו, אז הרגשתי שזה הרס קצת את הכל.

להרצליה לא חסר כסף.

תגיד את זה לראש העיר.

אני אגיד לו.

זה לא עניין של כסף, זה עניין של רצון לעזור. זה ההבדל.

חבר'ה, אני הייתי שם עם ראשי העיר של הרצליה והוא עוזר ועושה עבודה מצוינת, שחלילה לא יבינו, זה לא הוגן.

חשוב לי להגיד פה שיש עדיין דברים שצריך לתפור, וכשלא תופרים אותם זה מייצר הרבה מאוד חוסר נוחות והרבה פעמים זה גם בא עלינו.

אני רוצה לשתף אתכם בבית ספר שאותו אני מנהלת. בוקר ה-7 באוקטובר תופס אותנו – אני לא אוהבת להגיד לא מוכנים כי זה לא נכון, אנחנו תמיד מוכנים, אנחנו תמיד מוכנים לחירום המפתיע הזה, אם אפשר להשתמש בו במילים שהן קצת סותרות זו את זו. אז בבוקר הזה כבר ב-6:30 אנחנו נכנסים לממ"ד, אני מנויה על כל מיני קבוצת וואטסאפ בכפר עזה, ביכיני, וכבר בבוקר מאוד מוקדם אני מקבלת את ההודעות שיש נרצחים ובבוקר מאוד מוקדם אני מקבלת את ההודעה שראש המועצה שלנו נרצח. אני מתחילה לקבל הודעות גם ממורים שלי שכותבים לי: שלומצי, תצילו אותנו, תשלחו לנו עזרה, הצילו, אנחנו מתים, שורפים אותנו, שורפים בתים, מנסים לפתוח לי את הדלת, תעזרו לי, שוברים את המשקוף, ואחר כך דממה.

ב-12:30 אני בעצם יורדת מקשר כי אין לי Wi-Fi, אין חשמל במהלך כל הזמן הזה, אני מנותקת קשר עם הידיעה שמשהו קורה במרחב הזה שלנו ושהוא מאוד מסוכן. אני שומעת כמובן את היריות בישוב. אני משתפת אתכם בכל זה כדי שתדעו ביחד איתי באיזה ילדים והורים אני אוחזת היום. מאוד חשוב להבין ולרדת לרזולוציות של מה שהיה שם.

אני חייבת להגיד שזה היה עניין של זמן. זה לא הפתיע אותנו. אני מנהלת שמחוברת לכל האפליקציות, מתרגלת כניסה לממ"דים מההפסקה, משיעור, מהיער, מאיפה שהילדים נמצאים. לומדים אצלי גם במכללה, בית הספר שלי ממוקם בתוך מכללת ספיר. אני בעצמי סטודנטית בספיר, סטודנטית למשפטים שנה שלישית. אני מנהלת שלא מתרשמת מהמילה שגרה, אני מנהלת שעשר פעמים ביום שואלת את עצמה מה היה קורה אם 7 באוקטובר היה עובר ל-8 באוקטובר, היום שבו חוזרים לספסל הלימודים, ואני מודה לה כל יום על כך שזה לא קרה.

בתאריך 7 באוקטובר החוסן שלנו נשבר, נשברו האמון והביטחון ונשברו לנו הרבה עוגנים. עוגנים זה אומר שאם אנחנו בשגרה אומרים לילדים שצה"ל שומר עלינו אז צה"ל לא הגיע, שהמערכות הביטחוניות של מדינת ישראל הן מהחזקות ביותר, ומה לעשות, פרצו גם אותן, שממ"ד זה מקום ששומר עליך, וגם זה קצת נפרץ. זאת אומרת שאני היום עומדת מול תלמידים שכל חיזוק החוסן שהיה עד כה מצריך תורה חדשה. התורה הקודמת כבר לא רלוונטית.

כרגע אנחנו מלמדים במציאות של חירום, של פליטות, של המון כאב, של געגוע לבית. יש איזושהי תחושה של סיר לחץ מתמשך. אבל כן חשוב לי לומר, לבית הספר שלי קוראים אלונים, אני מנהלת היום רשת בתי ספר בפריסה ארצית - - -

יצחק פינדרוס (יו"ר הוועדה המיוחדת לפניות הציבור):

בסופו של דבר איך יש לך מבנה לבית ספר כשאמרת שראש עיריית הרצליה אמר לך שאין לו תקציב? איך בסוף יש לך מבנה?

אין לי מבנה עדיין.

יצחק פינדרוס (יו"ר הוועדה המיוחדת לפניות הציבור):

אז איפה את מלמדת?

אנחנו מלמדים במלון. אני תכף אסביר מה קורה. בפריסה ארצית התלמידים שלי נמצאים ממשמר העמק שבצפון ועד אילת שבדרום, בדרך יש לנו בירושלים, ברמת רחל, בהרצליה, בשפיים, בכרמים, ברוחמה. היום המפה שלי היא כזאת שאומרת שבכל מקום יש לי איש קשר מצוות בית הספר ובעצם דרכו אני מתכללת את הכל, ביחד עם שיבי, יגאל וכל מי שהצטרף אלינו למערך. אני דואגת שיהיה לכל מקום כזה את כל מה שצריך כדי לייצר למידה, כשאני גם עוסקת בחיבור של האנשים מהמקום לבתי ספר מקומיים. בחלק מהמקומות הלמידה היא למידה פנימית, ברוחמה למשל, כרגע בהרצליה, אבל אנחנו צריכים מקום לשהות בו כי זה לא פשוט לנו. ימי אפלטון נגמרו, אנחנו לא יכולים יותר ללמד מתחת לעץ. אנחנו חייבים מקום.

מה שקורה כרגע בהרצליה זה קטסטרופה. אני מלמדת שם כשאני פנויה. אני יכולה להגיד שאני מלמדת בשולחן אחד אנגלית, המורה לידי בשולחן שני מלמדת מתמטיקה ושם - - -

יצחק פינדרוס (יו"ר הוועדה המיוחדת לפניות הציבור):

ואת זה העמיד לך המלון?

הכל בתוך המלון, לפעמים בלובי, לפעמים בחוץ בדשא. זה לא פשוט. בהרצליה אנחנו עדיין דיין בחיפוש אחרי מקום. כרגע נבחנים שני מקומות. היום נבחן קניון ארנה. אני מקווה שנגיע לאיזשהם הסדרים.

אדוני השר, על מי מוטלת האחריות למצוא את המבנה?

לאחר שהיא תסיים אני אתייחס, ברשותך.

כרגע אנחנו מלמדים, למשל בהרצליה, אבל אני כן אומרת בהסתכלות, גם משיחות שעשיתי עם בעלי המלון ועם ראש העיר של הרצליה – אמרתם קודם שאולי את כולם היה צריך לשים בישוב אחד, אני מתקשה להאמין שהם היו מסוגלים להתמודד עם כולנו. אני לא חושבת שיש די מורים, מתקנים. תיארתי לכם מה קורה במלון בהרצליה ולמידה במלון באופן כללי היא לא אפקטיבית. המלון מלא בכל מיני נופשים וגירויים - - -

אין נופשים.

יש אנשים שהם לא משלנו בהכרח.

יש כ-15 חדרים של אנשים שגרים שם.

ילדים מהחטיבה וילדים מהתיכון כן התווספו לבתי ספר אחרים.

איך אתם מסתדרים עם הסעות?

יש הסעות. זו לא בעיה. מה שאנחנו רוצים שיקרה – אנחנו בדרך כלל מקבלים את העזרה. תכף אני אסביר על דברים שפחות קיבלנו ואולי כדאי לחשוב עליהם כי פה אני מבינה שיש גם רווחה וגם חינוך, אז מי שצריך בסופו של דבר ירים בשבילנו את הכפפה כדי לסייע לנו.

אנחנו חודש אחרי המלחמה, אין לנו שגרה, הבית שלנו חרב ולכן אני מרגישה שחייבת להיות איזושהי התארגנות. אני אתן דוגמה, זה משהו שביקשתי גם מיגאל ואני מבקשת גם כאן, כשלוקחים מלון לאכסן בו מפונים צריך לחשוב על כל האלמנטים, כל הדברים האלה. מה זה אומר שנכנסת קבוצה גדולה של ילדים, כ-60-70 ילדים בבית מלון, מה זה אומר. זה אומר facilities ללמידה, זה אומר מקומות כאלה ואחרים לנהל בהם איזשהם מפגשים רגשיים. אין לנו אפילו את המקומות האינטימיים האלה כדי לנהל את המפגש הזה. לפעמים עושים את זה בחדר במלון וכולנו יודעים שבחדר במלון אנחנו כבר חודש, וכנראה גם חצי שנה קדימה, בלי איזושהי פרטיות. אני מנהלת שיחות זום לפעמים עם מורה שלי, אני מנסה להרים אותה מאשפתות כשלפעמים הבנות שלי והחברות שלהן בכניסה ויציאה לחדר. החיים שלנו די התהפכו מהבחינה הזאת.

כן היה חשוב לי להגיד – אני גם מגיבה לכמה מהדברים שאמרתם פה – כל חשיבה על העברה למלון אחר חייבת להיות מגובה בהסדר של כל המענים. אל תשאירו אותנו לעשות את זה. לא קשובים לאנשים שבשטח במידה שבה הם מקבלים באמת את המענה. אני אתן דוגמה מהמלון בדן אכדיה. מרטין, עם כל הרצון הטוב, הדס, עם כל הרצון הטוב, כל האנשים האלה מהקהילה שלנו מתמודדים ומנסים להשיג לנו חדרים, מנסים להשיג לנו אמצעים ללמידה וכד', אבל כשמנהל המלון אומר אין לי אז אין לי. כשהוא אומר אני צריך את האולם הזה למשהו אחר אז הוא צריך את האולם הזה למשהו אחר, וזה לא שלנו וזה יכול להפוך לנו את סדר היום. חשוב להבין שאנחנו צריכים משהו יציב, משהו שהוא לאורך זמן, ולא משהו שהוא משתנה כל שני וחמישי, כי השתנו לנו מספיק דברים ורצפים נקטעו לנו מפה ועד להודעה חדשה.

אני ממש מודה על האמירה שאין חסמים כלכליים, השר. אני יודעת שהייתה שיחה השבוע ואני מאוד מעריכה גם את סמל המוסד האלטרנטיבי שאיפשרתם לנו כי הוא מאפשר לנו לגייס עובדים. אני אגיד שברמה שלי אני אשמח שזה יגיע עד אלי כמנהלת. אני צריכה עוד מחשבים ללמידה. חולקו מחשבים ללמידה לד'-י"ב אבל צריך לזכור שגם א'-ג' היום לומדים מרחוק, כל הלמידה שלהם היא למידה מקוונת אינטרנטית. אני צריכה דיור למורים שאני משנעת ליישובי הפינוי. יש לי הרבה מורים שגרים במרחב שלנו, במרחב הקצת יותר רחוק, לכיוון באר-שבע. הצלחתי להגיע להסדרים איתם שיבואו ללמד אותנו פה בשפיים – אנחנו בעיצומה של פתיחת מערכת חינוך בשפיים – ואצלנו בדן אכדיה וגם במשמר העמק, אבל אנחנו מתקשים בלארגן להם דיור. ברגע שאין דיור הם לא יוכלו לבוא, וחבל כי אני לא רוצה שהרצון שלהם ילך וידעך. אני צריכה להחזיק את המוטיבציה שלהם לאורך זמן.

בכמה אנשים מדובר?

כרגע אני מדברת על 5 אנשים. ברגע שזה יוסדר ואנשים יראו שיש - - -

הבעיה זה חוסר פיזי בחדרים במלון.

אתם מתחברים לכפר עזה בשפיים?

לא, כפר עזה לבד ומפלסים לבד. אני דואגת שהמורים ישונעו מפה ולפה אבל צריך לדעת שרוב הישובים מאוד מבקשים, ובצדק, יציבות גם מבחינת המורים שנכנסים לתוך המערך הזה.

יצחק פינדרוס (יו"ר הוועדה המיוחדת לפניות הציבור):

אדוני השר, אני חושב שמה שהיא אמרה מחדד את מה שאמרתי בתחילת הדיון. בסופו של דבר יש 3 אפשרויות: אפשרות אחת, שמנהלת תקומה, משרד התיירות, מקבל החלטה שהוא אחראי על הנושא המבני - - -

לא, מבני חינוך אנחנו אחראיים.

יצחק פינדרוס (יו"ר הוועדה המיוחדת לפניות הציבור):

אני מסביר. הוא שוכר את המלון, החוזה שלו זה חוזה חשכ"ל מול המלון. אפשרות שנייה זה שהמועצות האזוריות של המפונים מקבלות תקציב גמיש לניהול הדבר הזה. אפשרות שלישית זה שהרשות המקומית הקולטת תקבל תקציבים. אבל מישהו צריך להיות כתובת לגברת.

אני אסביר לך איך זה עובד: הם בוחרים מקום, אנחנו משלמים, נקודה. הם פשוט לא מצאו. ברגע שימצאו אנחנו סוגרים. אני אומר את זה בצורה הכי ברורה: כל מה שהם רוצים – אנחנו מטפלים בו. זה לא משנה אם בסוף את הכסף נעביר ליגאל והוא ייקח את זה, או שנעביר להרצליה.

יצחק פינדרוס (יו"ר הוועדה המיוחדת לפניות הציבור):

זה משמעותי למלון אבל, במשרד התיירות, בחוזה שלהם. תיכנסו פנימה לתוך החוזה של משרד התיירות.

אבל היא לא רוצה במלון, היא אומרת לך.

יצחק פינדרוס (יו"ר הוועדה המיוחדת לפניות הציבור):

היא אומרת שחלק היא צריכה למלון. חלק כן וחלק לא, תלוי גילים.

חבר'ה, הוויכוח הוא מיותר, אני רוצה להסביר. יש נושא שבו אתה צודק וזה החוזה הראשוני שנחתם, זה כבר אללי פאת מאת. אני לא מתעסק בזה. אם יש אולם שהיא רוצה במלון לטובת לימודים והוא פנוי והמלון רוצה להשכיר, אני משלם ונגמר. אם אין אז אין, אז מחפשים בחוץ. אני חוזר ואומר, והיא יודעת את זה, כל מה שהם צריכים הם יקבלו, הבעיה שלא בכל מקום יש כל מה שצריכים. אני אגיד לה רק דבר אחד לגבי שער הנגב, הם המועצה הכי מפוזרת בפער, 22 מקומות - - -

רק פיזית מפוזרת, בלב אנחנו מאוחדים.

רק פיזית. הקרב הוא לשמור על האחדות הזו בתוך כל הפיזור הרחב. מועצות אחרות, כולל העיר שדרות, לא כל כך מפוזרות. יש פה אתגר עצום למועצת שער הנגב ואנחנו עושים מה שאנחנו יכולים.

אני אשמח להראות לך איך בכל זאת אפשר לנהל בית ספר גם כשהוא כך, עם כל הכאב. אמרתי על המחשבים, על הדיור למורים, על ספרים באופן אוטומטי ומהיר מכל ההוצאות. המורים, חשוב לי להגיד, הרבה מהם באו ושאלו, הם רוצים לדעת, פתחנו סמל מוסד, אנשים שואלים אותי כמה הם יקבלו, אני אומרת: אני אכניס אתכם למערכת ואז נראה, נכניס כמה ילדים יש לכם וכו' – אני לא יודעת להגיד אפילו את הסכום לשעה. זה די מורכב ופספסתי כמה אנשים בגלל זה.

חשוב להגיד, כמה שמורים משלנו לא ירתמו להיכנס לתוך המערך הזה, חשוב להגיד, הם לא מספיקים. הרי מה קרה? כיתה התפזרה להמון כיתות, אז המורה לא יכול לחלק את עצמו להרבה. זאת אומרת שבזמן חירום אנחנו צריכים את העזרה הזאת של הרבה הרבה מורים שמפנים אותם לטובתנו, מורים עוטפים, שעות, מה שזה לא יהיה.

מבנים יבילים. זה מדהים בעיניי ההתגייסות המהירה הזאת לתת לנו מבנים יבילים. אני בקשר עם יובל, מנהל בית ספר אדם וסביבה בגעש, הוא יקבל מבנים יבילים כדי שאנשי כפר עזה יוכלו להיכנס פנימה. גם מבנים יבילים שאמורים להגיע לכל מיני מרחבים, כל הדברים האלה צריכים לעמוד בזמנים. האנשים כבר איבדו בנו אמון, בי, שאני בן-אדם שמייצר קשר טוב עם האנשים, אפילו לא רוצים לשמוע. אני אומרת להם: עוד חודש יגיע, גם לי כבר פחות מאמינים. אובדן האמון הוא קצת כוללני ואני אשמח שיעמדו בזמנים כדי שבאמת נגיע לגעש בזמן.

הכי כואב לנו והכי חסר לנו זה מטפלים רגשיים, גם לעכשיו וגם לאחר כך. בחלק מהמקומות זה עובד יותר טוב, באחרים זה חסר. עכשיו, אחרי האופוריה הראשונית של הסיוע והחיבוק של כולם, אנחנו מתחילים לאזור אומץ ואנחנו מתחילים לחשוב על זה, מבינים מה קרה. השהות הממושכת והאיסור לחזור הביתה מחמירים ממש את המצב הרגשי של הילדים. הרשתות החברתיות מרשות לעצמן יותר. מה שהרשתות החברתיות לא הראו בשבוע הראשון והשני, עכשיו מתחילות להראות והילדים חשופים לזה, והילדים מעלים דברים מאוד מאוד קשים. כתוצאה מזה אנחנו חווים מהילדים סיוטים, ביעותי לילה, היצמדות להורים, חוסר יכולת להתמסר ללמידה, ואצל הגדולים יש שוטטות, עישון, אלכוהול, והחינוך החברתי חייב להיות מגובה מכל העברים. גם אצלנו זה נכנס כמובן ואני חושבת שצריך פה תגבור כי חסרים לנו אנשים ובסוף-בסוף הכל אנשים.

אני לא יודעת לפעמים להסביר לכם איזה בית חם עזבנו, באיזה מקום מדהים אנחנו גרים ואיזה חינוך מיוחד יש לנו, חינוך מיוחד במיוחד. אנחנו עכשיו לא בטוב. אנחנו צריכים המון המון עזרה. בדרך כלל אנחנו אלה שעוזרים. חשוב לי שמפה, מהמקום הספציפי הזה – אם זה למנהלת תקומה ואם זה כבר עכשיו, כשמדברים על לעשות חוזר מנכ"ל או משהו כזה – צריך לקחת אותנו בחשבון בצורה כזאת שאומרת איך המדינה הזאת מתנהלת חירום 24/7 כל השנים גם אם אתם חושבים ששיגרה, כי אין שגרה בעוטף.

אנחנו נחזור לשם, מי שיגיד לי שלא יהיה לנו פעם הבאה, אני חושבת שהוא יטעה אותי, כרגע לפחות. כל זמן שמכפר עזה לא רואים את הים אנחנו יודעים שעזה עדיין שם. ולא, לא חצו את הגדר כל המחבלים ונשארו בעזה כל הטובים. עזה עדיין מהווה גורם מאיים וראינו שלא החומה הגבוהה, ולא הקירות, ולא החשמל, ולא שום דבר עזר כרגע כדי להגן עלינו. אנחנו אזור מיוחד, אני מבקשת להתייחס אלינו כעל אזור עם צרכים מיוחדים. אני מבקשת להיערך.

כל מנהל בית ספר במהלך החופשה – כל חופשה מכאן ל-50 שנה הבאות – צריך להגיש תוכנית שבתוכנית הזאת הוא כותב כמה ילדים הוא יכול לקלוט במקרה שיהיה איזשהו פינוי או איזושהי פעולה. אנחנו צריכים שבתי הספר יהיו ערוכים. בבית הספר שלי מורות לא יכולות לעבוד 25 שעות, שיעבדו 20 שעות, שיעבדו 15 שעות ויתר השעות יהיו ללמידה איך לטפל רגשית, לחיזוק רגשי עצמי וכמובן להיות מורות טובות. אני מודה לכם.

חבר הכנסת מאיר כהן, בבקשה.

תודה רבה. גברתי המנהלת, אני רוצה להגיד לך שכולנו איתך ומה שאת מתארת נוגע בעצבים החשופים של כל החברה הישראלית. 30 שנה ניהלתי בית ספר, לא הייתי במצבים כאלה, לכן אני לא יכול לשפוט אותך אלא לחזק אותך. הוועדה הזאת מחויבת, וכל מי שנמצא כאן, להקשיב למה שאת אומרת.

שר החינוך, אני רוצה רק על דבר אחד להביע את תמיהתי, שאנשי שפ"י לא נמצאים כאן. הם האנשים החשובים ביותר במשרד החינוך היום. אל תמהרו להכניס אותם לכיתות, אל תמהרו להכניס אותם לשגרה. המפונים לא צריכים את השגרה שלכם. אני הייתי במעלה החמישה, ישבתי עם צוות ההוראה של נתיב העשרה. במקרה נקלעתי, באתי עם צעצועים, אמרו לי: היית המנהל, שב איתנו, תחשוב איתנו. שאלתי אותם שאלה אחת: האם שאלתם את הילדים מה הם רוצים, תלמידי י"א, י"ב, י'? יצאתי החוצה ואספתי את התלמידים, הם ממש לא רוצים למה שאתם מתכוונים. הם שבורים לגמרי.

לכן, האנשים הראשונים שצריכים לבוא איתך, אדוני, זה אנשי השירות הפסיכולוגי. כמו שמתארת המנהלת, הילדים האלה ליבי ליבי ליבי איתם. מה שהם עברו – אף אחד לא יכול לשער ולא משנה מאיפה המורים שלהם. מי שלא חווה את החוויה הזאת לא יודע על מה הוא מדבר. ראיתי אותך, אדוני שר החינוך, אדוני יושב-ראש הוועדה, היינו בסרט הנורא הזה וראינו איך אנחנו יצאנו מהסרט הזה, תארו לעצמכם ילדים שחוו את זה, שהרגישו את זה.

לכן, אני חושב – הערה ראשונה והערה בונה – יואב, אני חסיד גדול של משרד החינוך, אתה יודע את זה, באתי משם, אני חושב שאנחנו תמיד צריכים להגיד תודה לאנשי החינוך, אבל בפעם הבאה שיישבו כאן אנשי שפ"י ויציגו מה התוכנית שלהם לטיפול פרטני בילדים הטובים האלה, במורים שלהם ובמנהלת הנהדרת הזאת, שאף אחד לא התנסה במה שהיא התנסתה. יכולתי להיות 30 שנה מנהל בדימונה אבל מה שהיא עברה בבוקר אחד ביום אחד אף אחד מאיתנו לא עבר.

דבר שני, בסופו של דבר משרד החינוך יימדד, אדוני, במהירות העברת המקל. עד עכשיו זה המגזר השלישי. הייתי בלאונרדו בתל אביב עם החבר'ה משדרות ומניר עם, מקסים מה שקורה שם בין שתי האוכלוסיות, אבל אלטשולר-שחם הם אלה שנתנו קומה מהמבנה בכדי שיוכלו להקים את הכיתות. לא בכל מקום יש את אלטשולר-שחם. לכן הסיפור הפיזי הוא סיפור שצריך לתת לו מיד מענה, וטוב שאמרת שאין בעיה של תקציב. זה מצוין שאתה אומר זה. ברגע ששר יושב ואומר: אין בעיה של תקציב, תמצאו לי מקום, אני משלם, זה מורה על מידת הרצינות שלו.

וזה מורגש בשטח.

מעולה. דבר שלישי, אני הדגשתי בפניך את החשיבות של חוזר מנכ"ל. אני פוגש את זה בכל המקומות – אצל ועדי הורים, אצל המפונים, אצל הקולטים – עבר חודש, חייב שיהיה חוזר מנכ"ל. אני לא מדבר על חוזר מנכ"ל שיושבים לעבוד עליו חודשיים, חוזר מנכ"ל שאפילו כל יום מתווסף לו דף, בכדי שלאנשים יהיה ברור מה עושים. מה עושים עם החינוך המיוחד? עדיין לא סגור, גברתי. לא סגור, הנושא פתוח. מה עושים עם ילדים עם מוגבלויות? איך מתאמים להם מבנים? איך מביאים אותם? אני יודע שזה קשה, אדוני השר. מי שרוצה להיכנס לנעליך, שלא יחשוב שזה קל. זה המשרד שצריך באמת את המסה הכי גדולה. אבל חוזר מנכ"ל מסדיר את זה ומוריד ממך הרבה מאוד שאלות ותשובות של טלפונים.

דבר שלישי ואחרון. תשאלו את התלמידים. תזכרו, שפ"י. תשאלו את התלמידים. תעבירו את זה. הערבים – אני מבקר בפזורה הבדואית, מחר אני נוסע לרהט. מי שמכיר את הפזורה הבדואית, נפלו שם טילים - - -

נרצחו שם.

נרצחו, ירדו טילים, עדיין אני מטייל שם ועדיין להרבה מאוד תלמידים שגרים שם אין שום מיגון. אז נכון שזה שייך לפיקוד העורף, אבל אני חושב, אדוני, שמגרונך זה נשמע אחרת. שר החינוך מעלה את הבעיה הזאת של ילדים בפזורה הבדואית שכשנופל טיל אין להם לאן ללכת. דווקא בתקופה הזו משרד החינוך הוא זה שצריך להוביל את הניסיון של החיבור מחדש בין שתי האוכלוסיות האלה. יש לנו מספיק פירומנים שמנסים כל יום להצית, אבל אנחנו, משרד החינוך, עם הממלכתיות היוצאת דופן שלו יותר מכל משרד, צריך שקולך ישמע.

אני באמת חושב שהמורים הם משאב יקר מאוד. הוועדה הזאת, בראשותך, עושה עבודה נהדרת. אני חייב להגיד את זה. הדברים האלה מאוד חשובים. ואתה, אדוני השר, אף אחד לא היה רוצה להתחלף איתך כי באמת היום העיניים נשואות אליך. תודה רבה.

אין ספק שהאוכלוסייה הבדואית שילמה מחיר כבד בכלל וגם במערכת החינוך. אחת הסוגיות שאכן עלתה זה הסוגיה של העדר מיגון במערכת החינוך בכפרים הלא-מוכרים. השר היה, באותו ערב גם התקיימה פגישה עם ראשי הרשויות עם אדוני השר והוא הנחה את הצוות המקצועי שלו, גם שירין נאטור וגם פארס טויל, להתקדם ואכן אנחנו יושבים על הנושא כמעט מדי יום, מדברים בלי סוף על זה.

אני רק רוצה להגיד בנושא הזה, כבוד השר, הם עושים עבודה נפלאה, אנחנו עובדים ביחד, מקדמים את הנושא, עשינו את מיפוי הצרכים והכל, הפערים והדרישות עצומים, צריך לעשות את סדר העדיפות ולצאת לדרך עם זה ומידית. אנחנו ביחד נעשה את זה.

קודם כל, מאיר, הוא חסך לי לתת את התשובה. אנחנו שם, אנחנו עוזרים וזה חשוב. רק שבוע שעבר פגשתי את ראש מועצת אל-קסום ואני מדבר עם נווה מדבר, שהם אחראיים על הפזורות, יש פה הזנחה של מדינת ישראל שנים ארוכות וצריך לתקן את זה. לגבי שפ"י – אינה אחראית על שפי, סמנכ"לית פדגוגיה, כל מה שאמרתי פה על נושא בני הנוער זה בדיוק המקום הזה.

אדוני, אני אדלג על הקומפלימנטים, באמת ביקרתי בהרבה בתי מלון ובכל מלון שהייתי בו היה נציג של החינוך, אני לא אאריך בזה למרות שהתכוונתי. הדבר הנוסף הוא הסוגיה של הרשויות הקולטות. בכל מקום שהגענו הסוגיה הזאת עולה כל הזמן. יש רצון טוב אבל בסוף חמישה שקלים לאדם, שכך אני מבין שמקבלים, זה דבר שלא מאפשר להם לתת את כל מה שהם יכולים לתת ואי אפשר לדרוש מהרשויות המפונות לייצר מענה חינוכי. אני מניח שאתה יודע על מה אני מדבר. צריך לראות איך נותנים לזה מענה. הייתי בנתניה, בתל אביב, בירושלים, שהעלו את הסוגיה הזו.

סוגיה נוספת זה הפנימיות. הגיעה אלי בקשה ממישהו שפונה ממרכז קליטה איבים לניר עציון ואולפנה סגולה קולטת אותם, אבל מחייבים אותם כל יום לחזור בהסעה, לנסוע ולחזור כל יום. אפשר לתת להם לשהות בפנימייה שלהם – גם כך הם היו בפנימייה – זה גם יחסוך את עלות ההסעה אבל גם יאפשר להם לחזור לשגרה. אני מדבר כרגע רק על תלמידות לא שלהן, שהן מאמצות אותן. האם אפשר ליצור מצב שבו הן יוכלו ללון שם, בהנחה שהאולפנה יכולה להלין אותן, ולתת להם את הכסף על הדבר הזה?

נקודה נוספת זה ניצול המציאות המאוד קשה שאנחנו נמצאים בה שבה יש פיזור של כל ילדי ישראל בהרבה מאוד מקומות לא רק להחזיר את היכולת שלהם בלמידה תחת המערכת הרגילה, איך אנחנו מכניסים כאן את העולם הערכי, את העולם של רוח העם, את העולם ההיסטורי, את העולם של ההיסטוריה של עם ישראל בהיבט של איך אנחנו מתמודדים מול אירועים כאלה. הדבר הזה חשוב מאוד מאוד.

בתוך זה אני אגיד גם שברור לכולנו שהבגרויות לא יהיו כפי שתוכננו. אני מציע לראות איך כל מערכת בונה לעצמה סדר עדיפות של פרקים. אני מניח שעשיתם את זה. אם אני יודע שאני צריך ללמוד עשרה פרקים, לראות מה הפרק הראשון והשני, לראות מה הספקנו ועל זה להיבחן כי אנחנו יודעים להגיד שדילוג על בגרות זה בעייתי.

דבר אחרון זה הסיפור של המענה. אשתי סגנית מנהל בית ספר, הם מאוד רוצים לחזור למערכת, הם עושים הכול כדי שכולם יחזרו, הם באזור לכיש, והבעיה היא הצוותים. יש היום צוותים שמגויסים, או נשים של, צריך לראות איך נותנים לזה מענה. דיברת על זה קודם לכן, לא מספיק רק המתנדבים אלא צריך לראות איך מייצרים מאגר שמאפשר למידה גם לכיתות הנמוכות יותר. תודה.

אני רוצה קודם כל לפרגן למשרד החינוך. אני יודע שתמיד אני תוקף אבל פעם אני מפרגן. הנושא של נציג בבתי מלון, הנושא של חופש פעולה לראשי העיריות, הנושא של תקציבים לראשי העיריות, זה דבר חשוב, למדתם מהעבר ואתם עושים את זה יפה מאוד וראיתי את זה בעיניים. אני לא מאמין שאני מפרגן לך. הנושא של העסקת פנסיונרים, העסקת סטודנטים, דיברנו על זה, זה מבוצע וזה נפלא. אני רוצה גם לפרגן לירון, העוזר שלך, שפניתי אליו במספר דברים ובאמת היו ממש קישורים מהירים.

שני דברים מהירים. אחד, נפל לי האסימון כשדיברה המנהלת, הבנתי דבר אחד – צריך לקחת אותה, וכמובן לשכפל אותה באחרים, לשים אותה בשולחן אתכם ולשאול אותה: מה את צריכה? ופשוט לבצע. היא יודעת, אנחנו לא יודעים. גם הנושא הרגשי, גם הצרכים. כסף זו לא הבעיה, פשוט לקחת את האנשים האלו ולבצע.

דבר שני, נושא שדיברתי עליו פה, ואתה מכיר את האג'נדה שלי, אבל הדברים לא מבוצעים. לא סתם אני חוזר על ספורט, כי ספורט זה באמת הנשמה שאפשר להפעיל את הילדים האלו, במיוחד את הנוער. קיבלנו פה את כל הנתונים, אנחנו יודעים שזה מונע סמים, אלכוהול ופשע. הילדים שמסתובבים בבתי המלון בגילאים האלה מגיעים למקומות האלה. סיפרתי לך על טבריה, יש בכל מקום במדינת ישראל משהו מיוחד.

דיברתם על הרצליה, בהרצליה יש מערכת ספורטיבית מטורפת. בני הרצליה, שאני הקמתי, אני יודע מה נמצא שם, ויש אקדמיה לימאות שם, פשוט לחבר את הילדים האלו. ראש העיר יסכים ויתקצב את זה, ויש הרבה כסף לבני הרצליה, אפשר לתקצב את זה. לתת אפשרות לנוער ולילדים להצטרף למערכות הספורטיביות, לאגודות, וחבל שהשר לא נמצא פה אבל כשהוא דיבר על החברה למתנ"סים – אני עובד מולם פשוט – אין כסף, אין להם תקציבים. כל פרויקט שרוצים לעשות – אין כסף, נגמר הכסף. אז אם אפשר לתקצב את הדברים האלו ולתת לילדים האלה לצאת מבתי המלון ולהיות חלק מזה. תודה.

סימון, אמרת את מה שאנחנו עושים, לשאול ולבצע. אז נכון שעם שלומצי עוד לא דיברתי אבל יש מנהלת מחוז שיושבת איתה, שואלת מה אתם צריכים ונותנת מענה. כך עושים המחוזות. יש מקומות שזה עובד יותר טוב, יש פחות טוב, אבל זה המסר המרכזי וזה מה שאנחנו מכוונים וזו ההנחיה. נתתי לה את הטלפון כדי שגם אם יש בעיה שתדבר איתי. אני רוצה לדעת, ותפנו אתם כחברי כנסת, במקומות שאתם רואים שהמפונים לא מקבלים מענה וזה מה שאנחנו עושים. מה אתם רוצים? אנחנו עושים. אנחנו ספק. אנחנו לא רגולטור, אנחנו לא קובעים מדיניות, אנחנו ספק, ואם יש מקום שרוצה ספורט יקבל ספורט, אם יש מקום שלא רוצה ספורט אני לא אבוא ואגיד לו: לך תעשה ספורט, אני אעשה מה שהם רוצים. זו המדיניות וכך אנחנו פועלים. אני מאד מקבל את מה שאמרת על ספורט, דרך אגב, אנחנו נפעל ונקדם את זה.

אני רוצה להגיד מילה אחת על בגרויות דווקא לילדי המפונים, אני מדבר על המפונים מהדרום, לא מהצפון כי הצפון זה אירוע אחר. זה לא רק ילדי המפונים, זה גם המתווים לאותם בני נוער שאיבדו אחים, הורים, בכל האסון הזה. הם לא בהכרח חייבים להיות, זה יכול להיות גם ילד בבית שאן שאחותו הייתה במסיבה ונרצחה, יש אירוע ארצי בעניין הזה. המעגל הזה, אנחנו אמרנו בפירוש, אנחנו מדברים עם בני הנוער, מדברים עם המנהלים של שקמה, נופי הבשור ושער הנגב, יש זום אתם, אנחנו נשמע מה הם רוצים, ובדיוק כמו שאמרתי, מה שהם רוצים זה מה שיהיה. לא מכריחים. אם רוצים רק ציונים פנימיים יהיה רק ציונים פנימיים. אני אומר עוד פעם, שלומצי, נדבר אחר כך אבל חשוב לי שתדעי, בעניין הזה של המעגל השלישי, המעגל שהאסון הכבד נחת עליו, נבוא לקראתם בכל מה שצריך בנושא הבגרויות, נקודה.

גם אולי בקבלה למוסדות להשכלה גבוהה. אם יש אנשים בגילאי תיכון, צריך לחשוב על האופציה.

הנושא של הקבלה להשכלה גבוהה – מה שהצלחנו להשיג זה שכל המתווים שהצגנו יתקבלו ולא יפסלו לנו בגרויות מסוימות. אני חושב שזה מספיק טוב בשביל העניין הזה. כמובן שאחר כך יהיו דברים נוספים.

לגבי הנושא של יציאה מחוץ למלון– היציאה מאוד חשובה. אני מבין שזה הצורך. שמעתי על הפתרון של ארנה ואני מאוד מקווה שנצליח למצוא שם מתווה מוסדר וגם השילוב עם המבנים היבילים. אנחנו על זה. אני יכול לומר לך שהראשונים נפתחים מחר או ביום רביעי בתמר, אחרי כשבועיים. מהיציאה לדרך זה סדר גודל של שבועיים כשעובדים מהר. לדעתי כבר יצאו לדרך לפני כשבוע אצלכם, אז כנראה עוד כשבוע נראה שם את היבילים.

גם החינוך המיוחד זה אתגר מאוד גדול, עם צרכים משתנים וזה מתנהל כפרויקט בפני עצמו. בכל מקום אנחנו נותנים את המענים. יש לנו גם אתגר של חינוך מיוחד במקומות שבהם לא פונו, שנמצאים באשקלון ובאשדוד, שגם שם מאוד קשה להורים ולמשפחות, אבל בוודאי גם בנושא של המפונים. אנחנו מנסים לתת מענה לכל הדברים האלה, כמו המגזר החרדי וכו'.

אני חושב שהמסר שחשוב שייצא מהוועדה הוא שתציפו לנו את הקשיים ואנחנו נלך ונטפל. בכל מקום שאנחנו רואים חשוב שזה יגיע ונטפל. תודה רבה לכל מי שהשתתף ואמר וגם לכל עובדי משרד החינוך שבאמת עושים עבודה מאוד משמעותית וקשה, כולם בתפקידים שלהם ועושים פי שניים דברים נוספים אז תודה רבה.

אפשר משפט אחד בנושא שלא נגעו בו בכלל, רק 30 שניות?

לא.

נערות נפגעות במלוניות האלה. צריך לשים לב. זה קרה בקורונה.

אריאל שמחון, מועצת התלמידים, בבקשה.

שלום לכולם, אריאל שמחון, נציג במועצה הארצית, גר באשקלון אבל כרגע מתגורר בהרצליה, בשבט ארד של הצופים. השר דיבר מקודם על בני נוער מפונים ויש להם מקומות בתכלס. התלמידים שפונו מבתיהם חווים קשיים רבים לאור העובדה שהם נמצאו באזור מלחמה, חלקם איבדו את הבתים שלהם, קרובי משפחה והסביבה המוכרת שחיו בה. התלמידים עצמם צריכים מסגרת יומיומית אבל לא רק מערכת, הם צריכים את הטיפול הפסיכולוגי, הם צריכים את השעות היומיומיות. אם משרד החינוך רוצה לתת לתלמידים את הזמן – צריך לקיים חצי שעה שיעור ובשאר הזמן לתת מענה פסיכולוגי, לתת לגורמים המוסמכים.

ראיתי את מתווה הבגרויות, הוא טוב אבל לא לבני הנוער בדרום, בעוטף, באשקלון וגם בצפון. בתור בן נוער שחי באשקלון, כל רעש של מטוס, חמ"ל או כל דבר אחר, אגזוז של אופנוע, של רכב שאני שומע ממש חזק, אני אגיד את זה בצער ואני מודע לזה, לא בטוח שאני אעבור את הבגרויות. אני מנסה כמה שיותר ללמוד ולעבור אבל יש לי התקפי חרדה. יש לבני נוער רבים, בצפון, בדרום ובמרכז, זה לא מספיק באמת כדי להבין את מה שיש לנו בדרום.

אני חושב שכל התלמידים מהדרום, מחבל תקומה, חוו וראו דברים שבאמת לא צריך לראות. הם מפונים גם בים המלח. הכיתות שם יחסית קטנות אבל יש כמה רשויות בכל מלון. בריאות הנפש זה דבר חשוב. לתת לתלמידים את הסביבה הפיזית שתאפשר להם ללמוד עם החברים שלהם שנשארו עדיין בחיים, עם המורים שהם מכירים, כדי שהם באמת ירגישו שאולי לא לומדים בבית ספר עצמו אבל נותנים מדי פעם להרגיש את הכל. תודה.

צמרת, בבקשה.

כבוד יושב-הראש וכבוד יושב-הראש השני, אלי, אני מדברת בשם כל ענף החינוך המשלים. אתם צריכים להבין שילדי ישראל הם לא אותו דבר מלפני ה-7 באוקטובר. מדובר על ילדים אחרים. מה שהיה עד ה-7 באוקטובר זה עולם אוטופי ויפה שלא יהיה יותר. כל מקבלי ההחלטות צריכים להבין, כמו שהבחור המקסים הזה עכשיו דיבר, בריאות הנפש צריכה להיות על השולחן. זה כבר לא יכול להיות תפוח אדמה לוהט שאף אחד לא מטפל בו. הענף של החינוך המשלים זה לא רק סתם חוגים או פעולות הפוגתיות, זה באמת עושה מסאז' לנפש וללבבות של הילדים וזה מה שהם צריכים עכשיו. לא מרוץ אחרי בגרויות, ציונים ומיצ"בים. זה לא רלוונטי. אני מבקשת שבאמת תתקצבו את הפעילויות, דיברתי על זה עם אינה מקודם ואין כסף. עד עכשיו הם באו בהתנדבות, קישרתי בין כל המלונות לבין כל העצמאים שאני מייצגת - - -

החברה למתנ"סים לא נמצאת שם?

לא. גם אין לנו שום שיתוף פעולה עם החברה למתנ"סים. מדובר פה על ענף עם קרוב לעשרת אלפים עצמאיים, מורים ומדריכים, שלא בא לידי חשבון. אתם רוצים לתת להם כסף שיישבו בבית? לא, האנשים האלה רוצים לבוא ולעבוד עם הילדים. יש לנו מה לתת. תתקצבו את זה בבקשה. קחו את זה לתשומת לבכם ובואו נעשה שיתוף פעולה. אני מבקשת. תודה.

שלמה הלפרין, רשת שובו, בבקשה.

שלום לכולם, לראות איך כולם דואגים לילדי ישראל באמת מכל הלב זה מחמם את הלב. לנו יש רשת בתי ספר בכל הארץ שפרוסה ב-40 ערים ועם שיתוף פעולה עם עוד בתי ספר. אנחנו כבר קיבלנו וקלטנו הרבה מאוד תלמידים שהתפנו לכל מיני מקומות בארץ, הגיעו עצמאית דרך בני משפחה, יש לנו הרבה ידידים שמכירים אותנו, גם חברי הכנסת סימון וסובה, שילדיו לומדים אצלנו בבתי הספר.

אתה מדבר על ילדי מפונים שמשתלבים בתוך המסגרות שלכם.

נכון. אני חושב שזה המקום להציע שמשרד החינוך יוכל להשתמש בבתי הספר שלנו. אנחנו גמישים מאוד. עולי אוקראינה הגיעו אלינו, מאות תלמידים בכל הארץ, קיבלנו אותם, יש לנו גמישות גדולה במערכת החינוך שלנו, כולל אפשרות לקליטת מבנים יבילים עם תלמידים שיבואו, וגם עזרה למקומות שהתפנו לשם. בים המלח הבאנו מורים לאיפה שהיו צריכים. כל מקום שמנסה לבנות את עצמו – אם הלכו בבת אחת כקבוצה אז אולי לדאוג שהם יישארו ביחד, יש הרבה במקומות שהגיעו מפוזרים, אפשר להציע להם להשתמש בשירותים הקיימים שנמצאים ברוב הארץ.

היום זה לא קורה בשטח?

זה קורה בצורה עצמאית שאנשים מגיעים, זה לא קורה בצורה רשתית ולא קורה מטעם משרד החינוך. הוא לא משתמש בשירותים האלו וגם כמעט לא משתמש בבתי ספר קיימים, פשוט מנסים להקים מחדש, להמציא את הגלגל.

ממה שאני הבנתי מהשר ביטון – ואינה, אולי תוכלי לחדד את זה – אכן זה קורה. לצורך העניין, היינו בסיור בירושלים, תלמידים אכן משתלבים, אני מדבר על רשתות, לא מדבר על מוסדות הפטור, זה עוד סיפור בפני עצמו, בתוך הרשתות יש הנחיה ברורה ממשרד החינוך לשלב, לקבל כמה שיותר תלמידים, מי שרוצה כמובן. המון תלמידים לא רוצים להשתלב, מעדיפים להישאר בתוך המסגרות, עם החברים ובתוך בתי המלון, חלקם לא רוצים לצאת מהמלון. אנחנו הגענו למלון של מפונים, השאלה הראשונה ששאלתי היא למה הילדים לא יוצאים החוצה, עוד לא הגעתי למלון והיה פיגוע 30 מטר מהמלון וקיבלתי את התשובה.

אמרת מדויק. מודל העבודה הוא לקלוט במרכזי יחד עם המלונות, בקהילה בבתי ספר שקיימים או במוסדות שאנחנו מקימים בנפרד, מרכזים שמקימים בנפרד בכל מקום. כמו שאמר השר, המקום שלנו זה לשמוע את הקהילה, לראות מה הם רוצים, כי יש כאלה שלא רוצים לצאת, יש כאלו שרוצים לצאת ואנחנו ממש תופרים חליפה לכל מקום ומקום. קבענו עכשיו לבדוק ולראות את הדברים בעקבות המפגש כאן.

אני אגיד לך, שלמה, שמהנתונים שקיבלתי עוד היום בבוקר, אם אני לא טועה, רשת החינוך העצמאי קיבלה כ-1,200 תלמידים, רשת בני יוסף מספר מאוד דומה לזה. זאת אומרת שכן משתמשים ברשתות הקיימות.

אנחנו לא מיועדים עבור חרדים. בתי הספר שלנו קולטים ילדים ממשפחות לא דתיות. הבנות של יבגני סובה למשל לומדות אצלנו. חה"כ סימון שולח ידידים כל הזמן. זה לא מיועד לחרדים. זו עוד אופציה למשפחות מסורתיות או שרוצות מסגרת שיש לה מעטפת כמו משרד החינוך אבל עם קצת יותר יהדות. אבל יש פה נקודה חשובה, הסעות. פנו אלינו בהרבה מקומות שרצו לבוא אבל לא היו להם הסעות, אז השאלה האם יש אופציה להתארגן על דבר כזה למקומות ששולחים, אנשים שרוצים כן לבוא לבתי ספר כאלו אבל אין להם איך להגיע.

במקומות שצריך הסעות השר ממש הנחה שלא תהיה בעיה ואכן יוצאות הרבה הסעות למקומות שהילדים נקלטים בהם, אנחנו נבדוק את העניין.

אבל כל עוד זה באותה עיר, נכון?

לא. למשל, מאילת אנחנו מסיעים לקיבוצים ליד, לאו דווקא בתוך אותה עיר, זה תלוי לאן הם נוסעים.

קודם כל, הוועדות מודות לשר החינוך השר יואב קיש והשר במשרד החינוך על השתתפות ומודה ליתר המשתתפים בדיון. הוועדות מזדהות עם כל המפונים, במיוחד עם הילדים, מדובר על ילדים שעברו טראומה קשה ויש להתייחס ללימודים כדרך, או לפחות דרך אחת, להתמודד עם הטראומה הזאת כדי להחזירם לשגרה אך לא פחות חשובה ההתייחסות הרגשית שאנחנו צריכים לתת לילדים האלה, ולכן על המשרד לתת יותר תשומת לב לטיפול ולצרכים הרגשיים והפסיכולוגיים של התלמידים.

הוועדות מברכות את משרד החינוך שנותן חינוך לילדי המפונים במקומות הפינוי. יש רצון טוב של המשרד לטפל בכל הבעיות, יש מקומות שזה עובד טוב ומקומות שזה עובד פחות טוב, שם על המשרד להשתפר. הוועדה מוצאת שיש חוסר ניהול של אירוע הפינוי. בתחילה מפונים של ישוב אחד פוזרו במספר רשויות במקומות שונים. דעתי היא, ואני חושב גם של שאר חברי הוועדה, שזה לא נכון ועכשיו יש מקום לחלוקה מחדש של אותם מפונים. כל ישוב יש לפנות לישוב קולט אחד, שייתן מענה גם בפן החינוכי אבל גם בפן של הרווחה. על משרדי הממשלה לתת מענה הולם, ישיר וטוב יותר.

הוועדות מציעות למשרד החינוך לדאוג לכך שהרשויות המקומיות ובתי המלון יענו על הצרכים של המפונים ולאפשר להקים בהם מערך חינוכי. הוועדות קוראות לתת יותר תשומת לב לילדים שאכן רוצים להשתלב הן בחינוך החרדי והן בחינוך המיוחד והן בחינוך של חמ"ד, ממלכתי-דתי ועוד. לא כולם מקבלים את הפתרונות הראויים לכך.

הוועדות מבקשות ממשרד החינוך לתת פתרונות גם למגזר הבדואי. הוועדות קוראות למשרד החינוך להכין תוכנית לחזרה לשגרה במקומות שאכן יהיה אפשר לחזור ללימודים. כבר היום יש לאפשר לעשות זאת, כמובן בתיאום עם המשפחות ועם המחלקות, העיריות המקומיות ופיקוד העורף כמובן. הוועדות קוראת לשתף גורמים נוספים, כמו קק"ל וכדו', להגביר את החינוך הבלתי פורמלי, לשלב את החברה למתנ"סים ואת הנושא של התל"ן כדי להביא - - -

תל"ן וגפ"ן.

כן, כמובן. לתת מענה טוב יותר והולם יותר לתלמידים. יש נושא אחד שלא נתנו עליו את הדגש מספיק, הנושא של הגנים ומעונות היום.

אתה אומר דברים כל כך נכונים וזה חלק מכול האירוע הזה.

אני מסכם.

אנחנו, בגנים הפרטיים, באים להציע עזרה ולא שומעים אותנו.

חברים, אני מסכם. שמעתי את הגנים הפרטיים, אני שומע גם מאחורי הקלעים והם גם נשמעו פה בוועדה. כרגע אנחנו מדברים על ילדי המפונים. השר היה ברור. ילדי המפונים יקבלו ואם אכן יצטרכו לפתוח מסגרות נוספות המסגרת הנוספות ייפתחו. לגבי התלמידים המתפנים מרצון, אנחנו נכנס ועדה על הנושא הזה במיוחד וגם על הנושא של התיכון. אני רוצה לקבל את התשובות של המשרד, גם לגבי המצב של הגנים הפרטיים, איפה הם נמצאים היום בתוך המתווה הרחב הזה, גם לנושא של השיפוי וגם לנושא של אותם ילדים שמתפנים ורוצים להיכנס והמענה שהגנים הפרטיים יכולים לתת בנושא, עם משרד האוצר, משרד החינוך ועם שאר משרדי הממשלה.

אני רוצה לסכם ולהגיד שההתרשמות שלי היא שבנושא המפונים, אם זה מעונות, אם זה גנים ואם זה יסודי, זה עובד. יש אתגרים גדולים, בגדול זה עובד. הנושא של חטיבת הביניים והתיכון, גם מההתרשמות שלי בשטח, כאוס אמיתי. אנחנו צריכים לחשוב פה ולראות איך אנחנו נותנים מענה הולם לתיכון. אני הסתובבתי בהמון בתי מלון ואני חושב ששאר הח"כים שהיו פה וראשי הוועדות יכולים להגיד שנושא התיכון הוא מורכב. אני מודע לכך. גם הנושא של הבחינות.

מורכב אבל לא כאוס, בבקשה.

התרשמות שלי. אני רוצה גם לומר, ההתייחסות שהייתה פה בוועדה בנושא הגנים, בנושא המעונות ובנושא היסודי, הייתה התייחסות הולמת וטובה. יכולת לשמוע גם מאותו תלמיד שעלה פה בזום. בסוף נושא התיכון מורכב יותר ולכן האתגר הוא גדול יותר. שימו על זה דגש, אני באמת מבקש מכם. אנחנו נמשיך להסתובב בשטח אבל נושא התיכון הוא נושא קריטי. הילדים האלה בסוף זה או להצלחה או לנוער בסיכון ואנחנו פה נמצאים בצומת הזה וכמה שנשקיע לשם יותר התוצאה תהיה טובה יותר.

אבל, כבוד היו"ר, בנושא של הגיל הרך זה לא רק התלמידים. כשמדובר בתינוק, בסוף יש גם את ההורים שצריך לטפל בהם במקום, אותם אי אפשר להעביר החוצה ויש הרבה אתגרים גם במקום הזה.

אמרתי מעונות וגנים.

אבל גם בתוך אזורי המפונים, אי אפשר להתעלם מזה.

אמרתי, נכנס על זה דיון.

אגב, אפשר לקחת את הנוער שהולך לשבת חודשים בתוך המלון ולחנך אותו ולתת לו אפילו כלים כדי לעבוד אחר הצהריים עם הילדים בתוך המלון ואז אתה גם נותן להם איזה אופק ועוד איזו תעסוקה.

גם אפשרות. נכנס ועדה במיוחד על הסיפור של המעונות והגנים.

יצחק פינדרוס (יו"ר הוועדה המיוחדת לפניות הציבור):

היה חסר לי בדיון – אני מאוד שמח שהמשנה למנכ"ל, האחראית על הפדגוגיה במשרד הגיעה, אבל אחת הבעיות המרכזיות זה הנושא של כוח ההוראה – פארס או מישהו מהמערכת הפיזית כי הנושא המבני הוא קריטי מאוד. זה עלה פה. השר התחיל ואמר לי הכל בסדר ושמענו בסופו של דבר שהכל לא כל כך בסדר, כמו הדוגמה הקלאסית שהעלית בהתחלה שראש עיריית הרצליה אמר לך: אין לי כסף. אם הוא לא אמור להיות הכתובת מישהו צריך להיות הכתובת. הנושא הפיזי חייב לבוא לידי ניהול.

אני לא אומר שאין פתרונות, יש במקומות מסוימים פתרונות יותר טובים, יש פתרונות פחות טובים, מישהו צריך לנהל את המערך הפיזי מול החשכ"ל, שמנהל את המערך הפיזי של המפונים. למפונים יש פתרון כמפונים, למערכת החינוך שלהם צריך להיות פתרון ברמה הממשלתית בצורה מוסדרת ומסודרת וצריך לשים דגש על זה. את לא הכתובת לזה, המערך הפיזי צריך להיות הכתובת לזה. מכאן הפניה למשרד החינוך, למערך הפיזי, לטפל בעניין הזה.

עדיין אני חייבת להגיד שלהקים מוסדות חינוך יש מאין בזמן כל כך קצר – צריך לתת לו קרדיט.

יצחק פינדרוס (יו"ר הוועדה המיוחדת לפניות הציבור):

אף אחד לא בא לזלזל. אמרתי, את אנשי המדינה אנחנו רואים שם. יש משהו במוטת השליטה של הניהול, בסוף היא צריכה שתהיה לה כתובת במשרד החינוך לגורם שאומר לה: אלה הפתרונות הפיזיים, פה יש למועצה אזורית שלך תקציב בלתי מוגבל לנושא שכירות, זה בסדר גמור, פה יש לעירייה הקולטת תקציב, זה בסדר גמור. מישהו צריך לנהל ולתת לה תשובות ברורות. היא לא צריכה להיות זאת שמתחננת לתרומות, תעשה לי טובה, אדוני ראש העיר, תן לי חדר. זה לא אמור להיות כך.

קודם כל אני רוצה להודות לחבריי בשתי הוועדות. אני חושב שהישיבה היום הראתה שמשרד החינוך מתפקד ואם האופוזיציה פרגנה לשר יואב קיש ולחיים ביטון זה אומר הרבה. אני כן רוצה לפרגן לשני השרים על עבודה משותפת, נכונה, טובה. יש בעיות, יש מה לשפר, זה ברור, בשביל זה עשינו את הישיבה היום. אין ספק שיש נושאים נוספים שצריך לטפל בהם, הנושא של המעונות, הגיל הרך ותלמידי התיכון, אבל אנחנו לא יכולים להקיף את הכל. בסופו של דבר אני חושב שהמטרה של כולנו היא לחזור לשגרה וכמה שיותר מהר, ואת זה צריך להתחיל מעכשיו. תודה רבה.

במצגת ראינו נתונים טובים מאוד של מספר הכיתות, פחות של מספר התלמידים. אני באמת מבקש שתעבירו לוועדה נתונים מדויקים יותר – לא צריך נתונים חדשים, מה שיש אצלכם – של מספר התלמידים ונתונים נוספים כדי שנוכל להחכים. תודה רבה, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 13:30.