פרוטוקול של ישיבת ועדה


הכנסת



23
ועמ"ש למדיניות חוץ והסברה
1.11.2023

הכנסת העשרים-וחמש





הכנסת





מושב שני



פרוטוקול מס' 11
מישיבת ועדת המשנה למדיניות חוץ והסברה
יום רביעי, י"ז בחשון התשפ"ד (1 בנובמבר 2023), שעה 9:00

הסברה-חרבות ברזל.

חברי הוועדה: זאב אלקין – היו"ר
בועז ביסמוט
חנוך דב מלביצקי
עידן רול
אלעזר שטרן

טלי גוטליב

הילית פישמן - ראש מנהלת המתנדבים האזרחית, משרד ראש הממשלה

גל אילן - מנהל אסטרטגיה, משרד ראש הממשלה

עומרי רולס - רמ״ט מרכז המודיעין האזרחי, משרד ראש הממשלה

אבי כהן סקלי - מנכ"ל משרד התפוצות

רון ברומר - ראש אגף בכיר יוזמות, משרד התפוצות

שלומית המר - ראש תחום קישור ותיאום, משרד התפוצות

עמנואל נחשון - סמנכ"ל בכיר לדיפלומטיה ציבורית, משרד החוץ

יונתן בראל - יועץ מנכ"ל, משרד החוץ

ליאור חייט - דובר משרד החוץ

צחי שרעבי - ס׳ מזכיר ביטחוני, המשרד לביטחון לאומי

רוני ניב - ר' אגף בכיר תקשורת והסברה, המשרד לביטחון לאומי

גיל רייך - המשנה לראש המל"ל

ליהיא חיון - עוזרת המשנה לראש המל"ל

רועי אופלטקה - ר' תחום תכנון עורף ברח''ל

תא"ל רלי מרגלית - ע' ראש אמ"ץ

צופיה מוסקוביץ - רע"ן אטסרטגיה ומבצעים, דו"צ

גיל גרין - צה"ל

הדר מיכאלי - יועמ''שית חתומכ''א, צה"ל

עדו הר טוב - מנכ״ל גיתם

מוריה שלום - מנכ"לית לשכת הפרסום הממשלתית

ניצן חן - מנהל, לשכת העיתונות הממשלתית

צבי פרנק - לוחמי רשת

אלי בסקין - לוחמי רשת

עמרי מרכוס - מנהל קריאטיב חמל גיתם

ליאור וינטרוב - מנכ״ל voices of Israel

עומרי רולס



אור מוזס

דלית פוליבה - ראש מטה הסברה ישראלית בעורף

נטע ברסלר - One million Hands

ירדן ותיקאי - לשעבר ר' מטה ההסברה במשרד ראש הממשלה

אלה קינן
–
חמ"ל הסברה

אסף פרידמן

חנה כהן



רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי -דיוקים והשמטות.



הסברה-חרבות ברזל

בוקר טוב לכולם, אני פותח את הישיבה של ועדת המשנה לענייני חוץ והסברה של ועדת החוץ והביטחון. נשאלתי פה ולכן אני מחדד. מי שעוד לא הבין, הישיבה הזאת – לשם שינוי – אינה חסויה. בדרך כלל הישיבות של ועדות המשנה הן חסויות, אבל ישיבה זו אינה חסויה מסיבה מאוד פשוטה, כי הגעתי למסקנה שבתחום הזה של הסברה בעת הזאת יש משקל מאוד-מאוד משמעותי לארגונים, אפילו התארגנויות, חלקם אפילו לא ארגונים רשמיים, שרובם קמו לאור הנסיבות מתוך החברה האזרחית. לכן חשבתי שאת הדיון הזה צריך להקדיש לנושא הזה – מה קיים היום בחברה האזרחית ומה רמת שיתוף הפעולה בין ההתארגנויות האלה שקמו בחברה האזרחית לבין הגופים הרשמיים של המדינה ומה עוד אפשר לשפר בשיתוף הפעולה הזה ומה עוד צריך לעשות כדי שהגופים האלה של החברה האזרחית יוכלו לפעול בצורה אפקטיבית ולאורך זמן.

אני אשמח אם אותם נציגים של החברה האזרחית שידברו כאן, גם יגידו – אם יש להם מה לומר – באופן כללי על ניהול ההסברה הישראלית בעת הזאת ולהציע דברים שלדעתם צריך לעשות אחרת. זו גם הזדמנות להביע עמדה. זאת אומרת, מה שאני מצפה מהגופים האזרחיים שאיתנו – חלקם בזום, חלקם פה בנוכחות פיזית בוועדה – זה שלושה דברים: 1. להגיד מה הם עושים; 2. להגיד מה לדעתם צריך להשתנות בשיתוף הפעולה בינם לבין מוסדות המדינה השונים שעוסקים בתחום ההסברה, מה הם צריכים שיהיה אחרת ומבקשים שיהיה אחרת; 3. אם יש להם תובנות באופן כללי על מערך ההסברה הלאומי.

אנחנו נתחיל עם הגופים של החברה האזרחית ואחר כך, לקראת סוף הדיון, אנחנו נשמע את התגובה ואת התפיסה של הגופים הרשמיים של המדינה שנמצאים כאן. למעשה נלך בסדר הפוך מהסדר שאנחנו הולכים בו בדרך כלל. בגלל שיש פה גופים ונציגים מהחברה האזרחית הישיבה אינה חסויה. אגב, אנחנו נמשיך לעשות את זה מדי פעם גם בעתיד, כי אני חושב שהזווית של ההתארגנויות האזרחית היא מאוד-מאוד חשובה, יש תחומים, כמו תחומי הרשת, שהיא אפילו מובילה היום בהסברה הישראלית ולכן חשוב לשמוע את דעתם גם באופן כללי כרגע וגם לדיונים יותר ממוקדים שנעשה בהמשך. לכן מדי פעם ננהג בפרקטיקה הזאת של דיוני ועדה פתוחים, לא חסויים, כדי שנוכל לשמוע גם את הזווית הזאת. כמובן שחברי הכנסת מוזמנים לשאול ולהתערב תוך כדי הדיון.

אנחנו נתחיל עם צבי פרנק, יוזם "לוחמי הרשת", בבקשה.

תודה רבה. בוקר טוב, אני שמח להיות פה. אני מנכ"ל של חברת היי-טק ונמצא פה עם אלי בסקין, יחד הקמנו יחד את "לוחמי רשת". כמו הרבה דברים בארץ זה עלה מלמטה – אלי התחיל את זה ואני הצטרפתי אליו – ואנחנו נלחמים ברשת. הנושא של ההסברה ברשתות החברתיות הוא דרמטי ומדובר ביוזמה שעולה מהשטח.

אני אתייחס לניהול של מערכה כזאת ואסביר מה בדיוק אנחנו עושים. להסברה, בטח ברשת, יש איזה איזושהי תחושה של משהו רך, שהוא פחות מדיד, שהוא משהו כללי. זה לא, ואסור לזה להיות. מי שבא מעולם ההיי-טק יודע שהדבר הראשון שאתה עושה זה להגדיר מה אתה עושה. אנחנו קוראים לזה KPI – Key Performance Indicators. אנחנו מגדירים את המטרה, מגדירים את ה-KPI שיביא אותנו למטרה הזאת, שמים אסטרטגיה, מפנים משאבים והולכים לבצע. כך אנחנו מנהלים גם את הנושא של "לוחמי הרשת". אני חושב שכל המערך הזה של ההסברה ברשת צריך להתנהל כמו חברת היי-טק.

יש לנו שלושה דברים שלא היו במערכה הזאת, או כמעט שלא היו קודם: יש לנו חומרים יוצאי דופן שלא היו שם אף פעם, חומרים קשים, אבל שהאפקטיביות שלהם היא בלתי מוטלת בספק; יש לנו היענות מדהימה של הציבור – יש לנו אלפי אנשים שכבר התגייסו ונמצאים בקבוצות של לוחמי רשת. השטח בארץ ובעולם מגויס עד הקצה; אני לא אפתיע אתכם אם אני אגיד שיש לנו טכנולוגיה יוצאת דופן. השילוב הזה של היענות של השטח, טכנולוגיה יוצאת דופן וחומרים שאף פעם לא היו לנו אומרים שאנחנו צריכים לנצח במערכה הזאת, וזה לא מאוחר. אנחנו שם, אנחנו פועלים.

אם שואלים אותי אם אני רוצה לראות משהו, אזי הייתי רוצה לראות מינהלת שמטפלת בלוחמה ברשת, שמתנהלת כמו חברת היי-טק תחת איזושהי מטרייה של הסברה כללית, אבל העניין הזה הוא התמחות ספציפית בפני עצמה. דרך אגב, גם פה אנחנו מעטים מול רבים, אבל בהחלט אפשר להיות אפקטיביים ואפשר גם לנצח.

"לוחמי רשת" – זה עומד על משולש של שלושה גורמים: מצד אחד על התכנים יוצאי הדופן שנמצאים תחת אתר שנקרא Hamas is ISIS.co. ריכזנו שם חומרים שלא רואים במקום אחר, שגם קשה לשתף אותם כי הרשתות חוסמות אותם. יש פה עניין של טיפול באיך מביאים חומרים קשים בפני אנשים. זו רגל אחת; הרגל השנייה – אתר שנקרא fight hamas.co.il שנותן כלים ללוחמים שלנו להיות אפקטיביים ברמה אחרת; יש לנו קבוצת פייסבוק שיש בה כבר היום 5,000 כאשר העסק הזה רץ פחות משבוע. אנחנו מתכוונים להגיע שם למאות אלפים.

אלי בסקין יפרט איך בדיוק זה מתנהל.

כבר באותה שבת, 7 באוקטובר, היה ברור לי שמשהו גדול מתרחש פה, אולי בגלל שגדלתי בקרית שמונה ועכשיו אני גר בהוד השרון ואיכשהו שני טילים ביחד על הוד השרון מייד הקפיץ לי את כל הנורות. נכנסתי מייד לטלגרם, כל הערוצים של הפלסטינים, וכבר בשמונה וחצי הוצפתי בכמות מטורפת של תוכן. היה לי ברור לחלוטין שאנחנו פה באיזשהו רגע היסטורי ובמשך שלושת הימים הבאים שמרתי את הכול כמו משוגע. אני חושב שראיתי 95% מכל החומר שיש. כבר ב-8 באוקטובר, יום למוחרת – כי בדברים האלה חשוב לרוץ מהר ולרוץ קדימה – היה ערוץ טלגרם ישראלי Palestinian atrocities ולשם התחלתי לזרוק את כל החומרים. ניסיתי להפיץ את זה, נחסמתי מהר מאוד, והקמתי את אתר hamas is isis.co. גם בתור איש מרקטינג היה לי ברור שצריך להתנהל פה כמו שמתנהלים בהיי-טק, עם עמודי נחיתה וכו'. זה עלה לאוויר ושם יש הרבה חומרים, קישור לטלגרם, ועובדים כל הזמן לפתח את הדבר הזה.

הקמנו את הקבוצה של "לוחמי רשת", 5,000 אנשים בפייסבוק, שעושים ספציפית הסברה לקהל מאוד-מאוד מסוים, בפוסטים, בטוויטר של אנשים שמתנגדים לנו, כדי שאותו אזרח טורקי שצורך אך ורק מדיה ממסדית בטורקיה למשל, אותו אחד שלא מבין בכלל מה קרה בעוטף עזה, ייחשף למה שקרה בעוטף עזה, כי אדם שיראה את הדברים האלה, הלא מצונזרים, יהיה בן אדם שונה והוא לא יוכל להמשיך לתמוך במה שעושה חמאס. זה ארכיון דיגיטלי מטורף, זה נכס אסטרטגי.

כתוצאה מזה פיתחנו גם כלי של fight hamas.co.il שמטרתו לעזור להפיץ את הדבר הזה בצורה הרבה יותר יעילה.

אתם יכולים לציין כניסות לתוך האתרים האלה?

hamas is isis.co - יש כבר יותר מ-70,000 כניסות. זה אתר שקיים באוויר מ-12 באוקטובר. בקבוצת הטלגרם יש 12,500 אנשים והיא גדלה כל הזמן. כל הדברים האלה הם בעלייה מטאורית. מה שחשוב כאן זה לא רק המספר, אלא זה שאנחנו מנסים לוודא שלכל פוסט, כל טוויט, יש שם תגובה ישראלית, וזה גם בפוסטים שהם נגד. אנחנו מחפשים השטגים כמו free gaza, free Palestine ואנחנו מוודאים שלפחות הפוסטים הגדולים אינם נשארים בלי מענה של הסברה ישראלית. כמובן שעל הקטנים אנחנו בכלל לא מסתכלים כי אנחנו לא רוצים להגדיל את התפוצה שלהם, אבל אלה שיש להם כבר 100,000 צפיות והמון תגובות מהצד השני, אסור לנו להשאיר אותם ריקים בלי הסברה ישראלית.

במה לדעתכם מוסדות המדינה שעוסקים בהסברה יכולים לעזור לכם?

אני חושב שהאפקט הוא מדהים כי העסק הזה נעשה בלי משאבים. זה התחיל עם שני אנשים לפני כמה ימים ולכאן הגענו. אני חושב שאנחנו צריכים להסתכל על זה כעל מודל – זה מודל שאם המדינה נעמדת מאחוריו, זה יכול להגיע לסדרי גודל אחרים לגמרי ולהשפיע.

מה היית רוצה מהמדינה שתעשה?

שלושה דברים: הייתי רוצה להיות מתואם עם איזשהו מערך הסברה יותר רחב שמנהל את הדברים, להיות זרוע שזה הסברה דיגיטלית, הסברה ברשתות; הייתי רוצה את הקול של המדינה – אנחנו הגענו ל-5,000 איש בכמה ימים, אבל אם המדינה תעמוד מאחורינו ביכולת לשים את זה בפרונט, יהיו לנו מאות אנשים. אולי הדיון הזה הוא התחלה, כי אנחנו אנשים של מרקטינג ותכף תראו את השיחה הזאת ברשתות. אם המדינה תיתן לנו קול, אנחנו נגיע למאות אלפים; וכן, גם תקציב יכול לעזור פה. לא מדובר בתקציבים גדולים. הגענו למה שהגענו באפס תקציבים, אבל עם מעט תקציבים אפשר להגיע לאפקט מטורף. זה מודל שאפשר להגיע איתו רחוק מאוד.

תקציבים באיזה סדר גודל?

למה שהגענו עכשיו הגענו ב-200 שקלים והרבה זמן. כמה אלפי דולרים פה יכולים לעשות פלאים. אנחנו מדברים על תקציבים קטנים, לוחמת גרילה כמו שיודעים לעשות את זה בהיי-טק, ולהגיע רחוק.

זה אלי... אני חושב שאנחנו צריכים תקציבים של מאות אלפי דולרים, הוא פשוט איש צנוע. את התוצאה אנחנו נוכל למדוד, ואנחנו מודדים. אנחנו נשים משהו במיכל הדלק של המכונה הזאת ונמדוד את התוצאה. לאט-לאט אפשר להעלות את התשומות בתוך הדבר הזה כדי לקבל תוצאות יותר גדולות. העסק מדיד ולכן אפשר לנהל אותו כמו שמנהלים חברת היי-טק.

כשאתה אומר שזה מדיד, את מה אתה מודד?

אפשר למדוד כמה דברים. הדבר הראשון שאפשר למדוד זה כמות האנשים החדשים שנחשפים לתכנים האלה באתר. זה המדד הכי מיידי; המדד השני שאפשר למדוד זה כמות האנשים שיש בקבוצת הטלגרם שנחשפים כל הזמן לדברים האלה; אפשר לספור את כמות האזכורים שלנו בטוויטר, בהאשטאגים, את האתר עצמו.

זה ספציפית הפעילות שקורית עכשיו ב"לוחמי רשת". כשאני מדבר על KPI, אני מדבר על זה ברמה יותר גבוהה. אני מדבר על הרעיון שאנחנו יכולים לנטר רשתות. יש חברות ישראליות, אגב המובילות בעולם, שמנטרות רשתות. אנחנו יכולים לדעת מי אומר, כמה, מי בעדנו ומי נגדנו, באיזה מדינה בעולם, ולשם אנחנו הולכים. בסופו של דבר נמדוד דברים, כמו כמה אנשים תומכים וכמה אנשים מתנגדים, כמה פוסטים נגדנו וכמה בעדנו, כמה עשו לייק.

ואת זה אפשר לדעת היום?

חד-משמעית, אין לך מושג כמה אפשר לדעת.

הרשת מאוד מדידה.

החברות המובילות בעולם של ניטור רשתות – קוקה קולה למשל, אם אתה תכתוב משהו רע על קוקה קולה, אולי תצדק, אבל משהו יקפוץ באיזשהו מקום ב-headquarters ומי שיושב על התוכנה הזאת זו חברה ישראלית.

תודה רבה.

אני מנכ"ל קבוצת גיתם ואחד הבעלים שלה. קבוצת גיתם היא אחת משתי קבוצות התקשורת הגדולות בישראל. 24 שעות אחרי הלחימה הקמנו שתי יכולות: האחת לאיתור חטופים באמצעות חברת סייבר שאנחנו שולטים בה והיא נמסרה עכשיו לכוחות הביטחון. למעשה החמ"ל שעובד מתוך גיתם נמסר לכוחות הביטחון אחרי הרבה מאוד איתורים; הדבר השני, ברגע שהצלחנו לשאוב באמצעות סייבר סרטונים מהרשת של החמאס וכו', הבנו שיש לנו חומר הסברתי מטורף. הקמנו חמ"ל – להערכתי, אולי חוץ מדובר צה"ל, הגדול ביותר בישראל – של 200 איש, כולם בהתנדבות. מדובר באנשי קריאטיב, אנשי עריכה, במאים, אסטרטגים, אנשי דיגיטל, והתחלנו לייצר. אנחנו מסתכלים רק על העולם והתחלנו לייצר בין 40 ל-50 סרטים ביום. כדי שיהיה לכם benchmark , משרד גדול כמו גיתם מייצר בשגרה ארבעה ביום.

אם אני עושה אגריגציה של הצפיות, יש לנו עשרות מיליוני צפיות. זה אירוע משמעותי. מהר מאוד שמענו עלינו כל גופי הביטחון וההסברה, הגיעו לתוך החמ"ל וחברו אלינו, באהבה מאוד גדולה, גם משרד החוץ וגם כל שלושת גופי הביטחון.

יש ארבעה פערים שהמדינה חייבת לדעת ולטפל ב-ASP, כי אם זה לא ייפתר בתוך כמה ימים נהיה בבעיה מאוד-מאוד גדולה: פער ראשון – כל החמ"לים שהוקמו הם בהתנדבות. השבוע כבר התכווצנו ב-40%, כי אנשים צריכים להביא לחם הביתה. אני רוצה שתבינו שאני מדמה מהכיס שלי בין 100 ל-150 אלף דולר בשבוע, כי עכשיו אני ציוני. כמה אני אוכל להמשיך את זה? מעט מאוד זמן. מילא אני, אבל העובדים שלי שמתנדבים, צריכים להביא כסף הביתה. כבר התכווצנו ב-40% ואם החמ"לים לא יקבלו תמיכה מיידית להערכתי כבר ביום ראשון תהיה התכווצות נוספת של עוד 50-40 אחוז והיכולת הזאת של מדינת ישראל תיעלם. היכולת הזאת היא דרמטית כי אנחנו יכולים לעשות דברים שהמדינה לא יכולה לעשות, גם ברמה של מה היא אומרת ואיך היא אומרת וגם ברמה של המהירות, כי המדינה צריכה להיות הרבה יותר אמינה, הרבה יותר סולידית. אנחנו יכולים להיות הזרוע המשמעותית של המדינה בהסברה, וזה כיפת ברזל למדינה;

פער שני – distribution, הפצה. החמאס, הערבים וקטאר השקיעו המון-המון שנים ביכולות הפצה. לנו אין את היכולת. אנחנו הוקמנו ב-8 באוקטובר תוך כדי תנועה. יכולות ההפצה שלהם ברשתות החברתיות היא לאין שיעור, במכפלות של עשרות מונים, יותר טובות משל הישראלים. בהקשר הזה אנחנו באמת דוד מול גולית. כלומר, הסכומים שמושקעים ברשת מהצד השני והיכולות והבוטים וכו', זה פי 50 ופי 100, זה לא פי שניים. אתם צריכים להבין באיזה זירה אנחנו נמצאים;

הפער השלישי – היכולת שלנו להתגבר על רגולציה. הרשתות החברתיות והאתרים זורקות אלגוריתם של הפייסבוק והמטא והם זורקים 90% מחומרי ההסברה. אנשים שולחים סרטים, אף אחד לא יודע מה הולך ומה לא הולך. מה כן למדנו, האלגוריתם זורק סרטים פוליטיים או סרטי זוועות, אנחנו מייצרים המון, רק ששום דבר לא קורה. סליחה על הביטוי, זה חארטה. למדנו שמה שכן עובד זה שימוש במסבירנים, במשפיענים ובסרטים של רגש. לדוגמה, סרט אחד, תוך ארבעה ימים, באמצעות שחקנים אמריקאית, הביא 15 מיליון צפיות. תבינו את הממדים שאנחנו מתעסקים בהם, אנחנו רוצים ללכת על כל המגרש.

כדי לעשות את זה להערכתי צריך להשתלט על המדיה המסורתית, במיוחד האמריקאית. יש לנו את הדרכים, אני לא חושב שבדיון כזה רחב אני אוכל להסביר איך. יש לנו את הרעיונות איך להשתלט על המדיה המסורתית, עד שיזרקו אותנו. זו מלחמה, זה להתנפץ על הקיר.

הפער הכי משמעותית זה שתוך כדי תנועה אנחנו לומדים מה צריך לעשות. כלומר, אני – בתור אסטרטג תקשורתי – ראיתי hamas is isis, אמרתי אוקיי ואני הולך עם כל הכוח של גיתם. אבל עד שזה קרה, לקח זמן. אין לי טענות, תוך כדי מלחמה כולם מותקפים, ואני מבין את המצב, אבל אנחנו פצצת אטום שלכם, תשתמשו בה. אנחנו עושים הכול באהבה ובהתנדבות.

מה רמת הקשר שלך לגופי המדינה?

היום היא הרבה יותר גבוהה, אבל זה לקח זמן. אני קמתי בבוקר והחלטתי שאני מתפוצץ, אבל לקח המון-המון זמן עד שכולם התחילו, עד שהבנתי זמן מה רוצים ממנו. דובר צה"ל תפקד הרבה יותר מהר. אני מבין, גם הם במלחמה, גם עליהם נפלה פצצת אטום. הייתי בממשלה, אני יודע איך הדברים פועלים, זה לא כמו גוף עסקי. אצלי אני קובע משהו וזה קורה בעוד דקה. אני לא שואל ולא מעביר אישורים. יש אנשים טובים מאוד בממשלה, מקצועיים מאוד, שחיים תחת גלגלי הבירוקרטיה, אבל אנחנו במלחמה ובמלחמה אין בירוקרטיה. זה או שאנחנו נלחמים או שאתם אומרים לנו לשבת בעמדת תצפית.

אני מנהל את הקריאטיב של גיתם ביחד עם איל סעדה. אני לא חושב שכבר חודש ישנתי לילה שלם. כמו שציין עידו, הסרטון שעשינו באחד מהימים הראשונים של מים ביאליק עבר את ה-15 מיליון צפיות. אני חושב שמה שנחמד ב-15 מיליון צפיות זה שהן לא היו לקהל הבית שלנו. ממה שהצלחנו לזהות, גם מאיך שהסרט התגלגל, זה שהם לא היו של ישראלים ואפילו לא בהכרח יהודים. השתמשנו בטכניקות של בינה מלאכותית לדובב אותו להרבה מאוד שפות. הגענו למספרים מאוד-מאוד גבוהים ואנחנו יודעים שהמסר גם הוטמע. השחקנים הקריאה הודעות אחרונות של ניצולים. אחריה הבאנו עוד כוכבים הוליוודיים שגם הם עשו את זה. אגב, אין פה סודות. אני שמח מאוד לחלוק את כל הדברים שלנו עם כל שאר החמ"לים, כדי שכולנו נעשה את זה, כי כולנו למען אותה מטרה, על אותו חוד חנית. כאמור, אחריה הגיעו עוד כוכבים הוליוודיים ששמים את זה ברשת החברתית שלהם. בכל אנחנו עוברים את צינור הבקבוק הזה של הרשתות החברתיות.

בחמ"ל של גיתם חילקנו את העולם ל-40 תחומים גיאוגרפיים. תיעדנו חלק מהם על אחרים. יש לנו גם 12 קהילות ספציפיות שגילינו שהמסרים שלנו עוברים בהם טוב יותר, למשל קהילת הלהט"ב. קהילת הלה"טבים הם לא היעד הסופי מבחינתנו למסר, אלא רק hub שמפיץ את המסרים שלנו בצורה מאוד טובה. גם הכמויות שאנחנו עושים נותנות לנו אינדיקציה לגבי מה תופס יותר ומה תופס פחות.

הקהילות האלה בישראל או בחו"ל?

ישראל לא עובדת איתנו בכלל. מבחינתנו ישראל יכולה להיות hub להפעלה. החיילים שלנו מפיצים את הדברים ברשת, אבל הם לא היעד הסופי, גם לא קהילות יהודיות בעולם. יש לנו סדרי עדיפויות, אבל בסך הכול מבחינתנו ישראלים ויהודים הם תחנת ביניים וגופי הפצה יותר מאשר כל דבר אחר.

גם בערבית?

הכול. יש לנו מכונות AI, אפילו עשינו סרטים בווייטנאמית. אנחנו עושים סרט אחד, מעבירים אותו למכונת AI, כי יש לנו את הטכנולוגיה, בכל שפה. למעשה אתה רואה שחקנית הוליוודית מדברת, גם עם תנועות הפה, בערבית. זה לא מודבק כמו ב-RTL של פעם. אין לנו בעיה לעשות את זה בכל שפה. אם יגידו לנו לעשות במנדרינית, נעשה במנדרינית. אנחנו יכולים לעשות ב-no time, בכל שפה, לכל מטרה, לכל קהל.

כל שפה וכל תרבות זה גיבורים שלה ומנטליות שלה.

לגמרי. אני מגיע מתחום של קמפיינים בין-לאומיים, ברור לחלוטין שהנרטיב שאתה מספר בניו-יורק איננו הנרטיב שאנחנו רוצים לספר למפרציות ואפילו לא הנרטיב שאנחנו רוצים לספר במונטנה, כי בין ניו יורק למונטנה יש הבדלים במסר. לערבים ספציפית – אנחנו עובדים על קמפיין, שחלק מהתוצרים שלו כבר יצאו, שנקרא "זה לא האסלאם שלי", שעושה הפרדה בין חלקי האסלאם השונים.

כלומר שאתם עוסקים גם בקמפיינים ממוקדים לאוכלוסייה הערבית.

אנחנו עושים הכול, אבל יש לנו פער עצום בהפצה. Destitution זה אלמנט של שלושה דברים: רגולציה ולהתגבר עליה. את זה פתרנו, אנחנו יכולים להראות לכם את זה בצוות מצומצם, כי אלה דברים מורכבים ומתוחכמים מאוד; כסף – אין לנו כסף להפצה. ממולנו משקיעים פי 100. זה לא פי שניים, זה פי 100. הם משקיעים עשרות מיליוני דולרים בשבוע וכל מה שעשינו – 70 מיליון צפיות – בלי שקל. זה בגלל התחכום הישראלי. כדי לעשות קמפיין אפקטיבי ברשתות חברתיות רק בעיר ניו יורק למשל, אתה צריך מיליון דולר לשבוע. הם משחקים את המשחק הזה. החמאס, מאחוריהם הקטארים, יש להם אין-סוף כסף. אנחנו אורגני, זה לא יחזיק הרבה זמן. אם מותר לי לייעץ לכם, צריך להקדיש תקציב - - -

בשביל זה הזמנו אותך, שתייעץ לנו.

קטונתי. צריך להקדיש תקציב משמעותי. אני גם לוחם לשעבר, אני מבין מה זה להילחם, אבל המלחמה פה היא לא פחות חשובה, כי היא נותנת את האוויר ללוחמים שלנו בתוך עזה, אחרת יעצרו אותנו. אם מדינת ישראל לא תשקיע תקציב דרמטי – אני מדבר על עשרות רבות של מיליוני שקלים – שתחלק לכולם, לפי קריטריונים, אבל לא שעכשיו זה יעבור לאגף תקציבים שיעביר לאגף זה ואחר ובינתיים המלחמה תיגמר. אם לא תקיים את החמ"לים של כולם פה, שכולם מדממים – אני פשוט גדול ומדמם יותר – ולא תעביר תקציב שנוכל להחזיק את האנשים, כי אחרי חודש הם כבר לא יכולים להתפרנס וגם אנחנו לא. דבר שני, אם לא תעבירו תקציבים להפצה ותיתנו לנו את היכולת לפעול – גם לעצום עין, כמו שנותנים לסיירת לפעול, לפעמים לא לפי כל החוקים – אנחנו נפסיד. אנחנו יכולים לעשות דברים שהמדינה לא יכולה לעשות.

תודה רבה. ליאור וינטרוב, בבקשה.

אני הייתי דובר שגרירות ישראל בהודו, שירתי בוושינגטון כדובר ורמ"ט ואחר כך הובלתי ארגוני הסברה, חלק מהם אמריקאים, בתחום התקשורת והדיגיטל, כך שיש לי איזה פרספקטיבה של 15 שנים על הסיפור הזה. היום אני מנכ"ל של Voice of Israel שעוסק במלחמה בדה-לגיטימציה בשותפות עם משרד התפוצות.

אני רוצה להתחבר למה שאמר עידו הר טוב. הנושא של הסברה הוא נושא של ביטחון לאומי, ואם זה נושא של ביטחון לאומי הוא צריך תשומת לב ומשאבים של ביטחון לאומי. אי אפשר להתייחס אליו כלאחר יד ובסכומים קטנים. אנחנו מפסידים את המלחמה כבר שנים – מפסידים קהלים, מפסידים בטכנולוגיה. איפה שמסתכלים, רק מפסידים. אנחנו כמו קבוצת כדורסל שרצה על המגרש, לא יודעים כמה-כמה, לא יודעים כמה זמן נשאר על השעון ולא יודעים מי משחק איתנו ומי נגדנו. פה לא צריך הרבה טכנולוגיה, אלה דברים שקיימים בחוץ וצריך להשתמש בהם. לדוגמה, יש פה הרבה יוזמות מדהימות, חלקן טובות, חלקן בינוניות, חלקן מעולות. סביר להניח שרובן נעצרו בתחומי מדינת ישראל. המשמעות היא – אם תדמו את זה לעולם הלחימה – שכל מה שירינו נופל בתוך שטח ישראל, לא מגיע החוצה. אנחנו מסתכלים ושואלים למה אנחנו לא מנצחים, זה כי אנחנו לא מודדים, כי אין לנו יכולת להסתכל על זה בכלל. גם מה שתואר פה מבחינת סכומים ומספרים, זה טיפה בדלי, אנחנו מדברים על שוק של מיליארדים של צפיות והשפעות ותת-קבוצות.

המדינה, כמיטב יכולתה, עושה דברים מופלאים. נמצא פה ניצן חן שלקח מאות עיתונאים לכפר עזה; ליאור חייט ממשרד החוץ שאי אפשר לפתוח טלוויזיה בחו"ל בלי לראות אותו; החברים ממשרד התפוצות, רון ברומר ואבי כהן. כולם עושים עבודה נפלאה, אבל זה לא אתגר לממשלה. בעולם רשתי, טכנולוגי, מהיר, הממשלה צריכה לדעת שהיא צריכה לשחרר. אגב, מי שרוצה, יש הרבה חומר בעניין – דיפלומטיית גרילה זה דבר שכבר מוכר. אזרחים קמו על הרגליים ועושים דברים מדהימים, עכשיו אנחנו צריכים לתת להם לעבוד, לראות מי עושה עבודה טובה תוך כדי תנועה ולהמשיך להשקיע בו, מי שלא עושה עבודה טובה – נפסיק לתמוך בו. ברגע זה אנחנו צריכים להתנהל, פשוט לדחוף כסף החוצה. זה מה שהמדינה צריכה לעשות.

בגדול, כשמתסכלים על האתגר היותר גדול, הפערים: כסף – תחשבו על אל-ג'זירה, לבד זה מכונה של מיליארדים, ואני לא מדבר על כמה כסף שמושקע בקמפוסים. בזמן ממשל טראמפ מצאו ששכחו לדווח על 6.1 מיליארד דולר שקיבלו מקטאר, מאיחוד האמירויות, מסעודיה, מסין. שכחו לדווח, זה לא הכסף הרשמי, ואז אנחנו קמים בבוקר ושואלים מה קורה באוניברסיטאות;

צריך להשקיע בטכנולוגיה שקיימת ולחבר אותה למאמצים. זה לא הגיוני שהסטארט-אפ ניישן עובד, מנגישה מאמצים וטכנולוגיה לברנדים הכי חזקים בעולם ואנחנו לא משתמשים בזה לטובתנו;

אנחנו צריכים שהמאמץ יהיה קבוע, צריכים להתבסס על בדיקה של massaging על קהלים, כדי להבין שמה שאנחנו עושים פוגע ולא נתקע אצלנו. זה אולי נותן לנו תחושה טובה שמקבלים סרטון ועוד סרטון, אבל זה מגיע אלינו, אבל לא מגיע למישהו באוקלהומה או בניו יורק? זה מה שאנחנו צריכים למדוד;

אני מציע להפסיק את המונח הפצה, distribution, ולהתחיל לדבר במונחים של השפעה. מה שמשפיע – צריך להשתמש בו. להפיץ לבד לא עוזר. תחשבו כמה אתם קיבלתם בוואטסאפים ומה השפיע עליכם ומה פתחתם ומה לא. מה שמשפיע – להמשיך איתו; מה שלא משפיע – להפסיק.

בנקודת הזמן הנוכחית אני מצטרף לדברים לגבי החמ"לים ויוזמות אחרות. אני חושב שאנחנו רק התחלנו בתהליך של הכרסום בלגיטימציה שלנו. לצערנו הרב, התמונות הנוראיות יצרו לנו איזשהו מסד של סימפטיה ואהדה, אבל זה נגמר. בדיקות שנעשו בימים האחרונים על-ידי גורמים בלתי תלויים מצאו שהמונח hamas isis לא עובד. זה המסר הכי חלש של ישראל כרגע בחוץ. כרגע קהלי צעירים באמריקה – לטינו ואפרו אמריקאים – לא מאמינים ש-1,400 ישראלים נרצחו, הם לא מאמינים שיש 230 ישראלים חטופים, אבל הם כן מאמינים שישראל הפציצה בית חולים. זה העולם שלנו. אני מאמין שאפשר לשנות את זה, אפשר לנצח, אני חושב שאין לנו ברירה.

תודה רבה.

אפשר שתהיה התייחסות ביניים של הגופים כדי שגם החבר'ה שמתייחסים אחר כך ידעו למה לכוון.

נשמע עוד כמה גופים ואז נשמע התייחסות מרוכזת. אלה קינן, בזום, בבקשה.

אני אספר קצת על הפעילות שלנו, שגם היא התחילה 24 שעות אחרי הטבח התחיל. אני, במקצוע שלי, מתעסקת כבר שמונה שנים בשיווק בדיגיטל ועוסקת גם בעוד תחום שיש לי בו הרבה עוקבים, לפחות 40% מהם מחו"ל ולכן יש לי חשיפה די טובה גם לקהלים באירופה ובארצות הברית. ב-24 שעות שאחרי רתמתי את הערוץ שלי כדי להתחיל להפיץ מסרים ולראות איזה דברים עובדים יותר. כרגע אנחנו במצב שרק מהחשבון שלי – ובהמשך אני אסביר גם איך שכפלנו את זה ועשינו מזה skill – הגענו לקצת יותר מ-80 מיליון צפיות בתוכן, וזה רק בחשבון שלי מאז 8 באוקטובר עד אתמול. המטרה שלנו הייתה גם לעבור את תיבת התהודה וגם להסביר לאנשים איך הם יכולים לעשות את זה בעצמם בלי שיש להם עוקבים, מבלי שהם צריכים להתעסק בתכנים או לחשוב יותר מדיי. הצלחנו, באמצעות הסבר של הנרטיב, המסר, איך עושים דברים, מה הערך של כל דבר שהם עושים והפעילות ברשת יכול לתרום לוויראליות של המסרים שאנחנו מחדירים. אכן גייסנו אחרינו עשרות אלפי אנשים שפועלים איתנו היום ועוזרים לנו בשלוש פלטפורמות מרכזיות: טוויטר, אינסטגרם וטיקטוק, שהן היום גם הזירות המרכזיות של הסברה ברשתות החברתיות בהשוואה לזירות אחרות שהן פחות חשובות או שהזירה המרכזית של ההסברה פחות קורית בהן.

דברים שעשינו והם טיפה שונים – קודם כול, אנחנו עובדים עם עשרות אלפי אנשים. אולי יותר, אני יודע בטוח על עשרות אלפי אנשים. האנשים האלה עוזרים לנו להגיע לוויראליות; דבר שני, יש לנו את היכולת לחצות את האקו בתיבת התהודה. ממש, סוג של הבנו את השיטה או איך זה עובד, לפחות באינסטגרם ובטוויטר, ומה אנחנו צריכים לעשות כדי לחצות את זה. אנחנו מקבלים את הפידבק הזה גם מאנשים בחו"ל שגם עוזרים לנו ויוצרים איתנו קשר ורואים אם המסרים שאנחנו מחדירים הם יהיו trending, למשל בטוויטר בארצות הברית או ברומא או בפולין או בגרמניה, כי מה שכתוב לי כשאני פותחת את האפליקציות לא בהכרח אומר שזה מגיע לאנשים בחו"ל.

אני חושבת שמה שמעניין פה – וראינו שעובד משמעותי – ואולי אני אגיד משהו שונה. אני לא אומרת שלא צריך את תמיכת המדינה, אני מאוד מתחברת לדברים שנאמרו כאן בהקשר הכספי, אבל אני רוצה למקד ולומר שאנחנו מדינה ונלחמים מול ארגון טרור שעבד לפחות 15 שנים כדי למצב את עצמו כארגון לוחמי חופש. למדינה, עם הכלים שלה, אין יכולת להתמודד עם הדבר הזה. הם מיתגו את עצמם כמשהו מגניב, שאנשים צעירים רוצים להיות חלק ממנו. לכן אני לא חושבת שלמדינה יש את הכלים, עם המגבלות שלה ועם המורכבויות שהיא מביאה איתה, לנהל את המאבק הזה. המאבק הזה חייב להיעשות רק ברמת ההתארגנות האזרחית.

דבר נוסף, רוב החומרים שיוצאים מתוך ישראל, בין אם זה באופן רשמי ובין אם זה בהתארגנויות האזרחיות, שהם חוסר הבנה של הקהל בחוץ, זה המקצועיות שלנו. הפלסטינים מעלים תוכן מאוד ערוך לא מקצועית, מצולם מהטלפון, הוא מאוד אותנטי, הוא מדבר המון על רגש, הוא פונה לחוש הצדק, ואילו אנחנו מעלים סרטונים שנראים כמו טריילרים של סרטי קולנוע, עם כתוביות יפות ומוזיקה דרמטית. הדבר הזה פחות מתחבר לרגש ופחות מתחבר לחוש הצדק, בטח של קהל שהוא במערב אירופה ובצפון אמריקה. כרגע אני לא מדברת על קהלים ערבים או קהלים דוברי רוסית שהמסרים אצלם הם מסרים שונים. לכן סתם לתרגם אותם, אני לא חושבת שזה רלוונטי כי התרבות שונה והיא שמה דגש על דברים שונים. הדברים שאנחנו מתעסקים בהם הם דברים הרבה יותר אותנטיים, בכוונה הם לא כאלה מקצועיים. זה לא כי אנחנו לא יודעים לעשות את זה, אלא כי אנחנו לא רוצים להיראות אל מול האנשים האלה כמו איזה חברת פרסום סופר-מוצלחת, כי זה בדיוק הסיפור של דוד מול גולית ואני בכלל לא רוצה שזה יהיה הנרטיב שלי. אני רוצה שזה יהיה אזרחים מול אזרחים, סבל שלנו הוא לא פחות מהסבל שלהם, כי כרגע יש בנו משהו – וזה גם פידבק שאנחנו מקבלים מחו"ל – שמאוד מייצר חוסר אנושיות.

אלה הדברים שאנחנו עושים בעזרת עשרות אלפי אנשים. המטרה שלנו – אין לי השפעה מדינית או צבאית, אבל כאזרחית, ובהתארגנות של עשרות אלפים ויותר ובשיתופי פעולה, אני חושבת שאנחנו יכולים לפגוע משמעותית במותג הזה שעבדו עליו כל כך קשה Free Palestine , שתחת המותג הזה אפשר לרצוח ולאנוס ולחטוף ועדיין להיות מגניב ושיפגינו עבורך באוניברסיטאות. אנחנו עוסקים הרבה ברדיפה של אנשים שמצולמים בהפגנות האלה, תולשים שלטים ברחוב בערים מסביב לעולם, עזרה בזיהוי שלהם ופנייה למעסיקים כדי שייקחו אחריות על הסיפור הזה ויבינו שהטענות שלהם, שהן אנטי-ישראל, הן שקר. מי שפוגע ביהודים בחו"ל, מי שמאיים על חיים של יהודים בחו"ל הוא אנטישמי. אנחנו גם שוברים את הקטע הזה שהם אומרים "אנחנו לא אנטי-יהודים, אנחנו אנטי-ישראלים", שזה כמובן שקר גדול.

מה היית מצפה ממוסדות המדינה, דווקא לאור העובדה שאמרת שאת רוצה שתהיה פחות טביעת אצבע של המדינה בצורה ברורה? מה כן היית מצפה שיקרה שלא קורה כרגע, אם בכלל?

אני חושבת שאני אצטרף למי שדיברו לפניי בהקשר של תמיכה כלכלית, אבל בלי שנצטרך להיות מחויבים. לי יש את הלוקסוס כאזרחית להגיד דברים שלמדינה אין.

אחד מחברי הכנסת שיושב לידי ניסח לי פה בשקט: תנו כסף, אל תפריעו. אני חושב שזה קולע למה שאת אומרת.

כן. ועוד דבר שהמדינה כן יכולה לעשות, זה לקחת משלל החמ"לים שעושים את העבודה שלהם תכנים שעבדו – וטוב שאנחנו משחקים במשחק של כמויות – ולעשות קידום ממומן לתכנים מסוימים שעבדו ואנחנו יודעים שהצליחו ולחצות את תיבת התהודה ולהגיע לקהלים חדשים. בסוף זה כסף, אבל אלה שתי הפעולות הקונקרטיות.

תודה רבה. דלית פוליבה, בבקשה.

משומר חומות, ביחד עם אינסה בס הקמנו קבוצה שהיא למעשה חמ"ל שנפתח בכל פעם שיש מבצע צבאי. אנחנו הקצה של הקצה – זו קבוצת וואטסאפ ודף פייסבוק שיש בו 900 שגרירי הסברה. אנחנו קוראים לעצמנו "שגרירי האמת". אלה 900 אנשים מכל העולם מחוברים, חלקם יש להם ארגון פרו-ישראלי שפועל אם כדי לאתר ולדווח על מקרים של אנטישמיות בכל העולם, אם זה עזרה הדדית שצריך בחיבורים בין מוסדות כדי להעביר חומרים. הפעילות שלנו עולה כשיש איזושהי פעולה מבצעית או שיש מלחמה או מבצע צבאי. במקרים האלה כולם מתחברים יחד. אצלנו כל שנייה קובעת. זו קבוצה שאינה צבועה, היא מדווחת מאוסטרליה, ניו זילנד, הוליווד, ואוספת כמה שיותר חומרי הסברה מכל העולם. אנחנו אלה שמנתבים לכל אלה שדיברו לפניי, אם זה לחמ"ל גיתם או למשרד החוץ וכו'. אפילו משפט הכי קטן שאנחנו רואים ברשת, הוא עובר מהקצה למרכז.

כמובן שכולם דיברו על תקציב. בלי תקציב זה לא יעבוד. עובדים כל הזמן – לפעמים מעבירים את המשמרת רק כדי שמישהו יישן, אבל הקבוצה פתוחה 24 שעות מ-06:45 בבוקר אותו שבת ועד היום. אפילו לא הרשיתי לעצמי לעזוב ולנסוע לירושלים כדי שאני לא אפספס איזשהו מידע והוא לא יעבור למקומות הנכונים. כמובן שהא'-ב' זה תקציב. בלי מימון איך אפשר לקחת את העוגה ולתת לכל העולם לטעום ממנה. בלי תקציב זה לא יעבוד. צריך לומר שכמעט כולנו פרילנסרים, עוסק פטור, לא משרדי פרסום גדולים, וכל אחד משתמש עם הכלי שלו – לינקדין, טוויטר, פייסבוק – לוקחים, עורכים, יוצרים והלאה באוויר. כל דקה אנחנו מפיצים את החומרים, אין לנו זמן לראות מה המדדים, איפה זה עובד. פשוט מאוד, אחד מנתב לשני וזאת המלחמה שלנו.

יש לנו הישגים מאוד-מאוד גדולים בתחום של המסיבה, יצרנו כמה סרטונים שמסבירים איך אנחנו מול כל העולם בפסטיבלי המוזיקה למיניהם. זאת אומרת שאם לנו היה רק את פסטיבל רעים עם כמה אלפירוקדים, אז בבלגיה יש למשל את פסטיבל Tomorrowland ובנבדה יש את ברנינג מן. לקחנו את הפסטיבלים הגדולים של הרוקדים ויצרנו קמפיין שאומר: תחשבו מה הם בסך הכול רצו לעשות. הם רקדו ונרצחו.

הקבוצה שלנו יזמה את ה- map 7 שמראה ב-Google Maps את כל הנקודות האדומות של כל הנספים. מאתמול להיום יש לנו כבר 30,000, אבל אין לנו תקציב לתחזק את זה.

תודה רבה. אור מוזס, בבקשה.

הקמתי את Israel Story. אנחנו קבוצה של יוצאי בוגרי דובר צה"ל שתוך 12 הקמנו את הקבוצה כי הפריע לנו שאין משהו. אנחנו מפיצים תוצרים בהתמקדות לקהלי יעד בארצות הברית ואירופה. יש לנו אפשרות לתרגם להרבה שפות, אבל בחרנו להתמקד בכמה קהלי יעד מרכזיים.

הפערים המרכזיים שלנו זה העניין שכולנו מתנדבים, אף גוף לא עומד מאחורינו, וגם העניין שאין לנו איזשהו סיוע משפטי או ליווי למקרים של זכויות יוצרים או צנעת הפרט וכד'. אין לנו אפשרות לקבל ייעוץ או שמישהו יעמוד מאחורינו. היינו רוצים גם לקבל תמונת מצב לא רק כזאת שאנחנו מלקטים אותה, אלא תמונת מצב במדינות שאנחנו פונים אליהן. צריכה להיות גם איזושהי אסטרטגיה, שלא כל ארגון יפעל בצורה אחרת, כי אם נפעל ביחד ולפי אסטרטגיה סדורה אנחנו יכולים להיות מכפיל כוח.

תודה רבה. עומרי רולס, בבקשה.

הקמנו את מרכז המודיעין האזרחי. עשינו הרבה דברים מאז שהמלחמה התחילה, בהתחלה דרך משרד התפוצות, כרגע אנחנו בשיתוף עם מערך ההסברה הלאומי. הסבנו שש יכולות טכנולוגיות אדירות משוק ההיי-טק שמטרתן לנטר מידע בהיקפים אדירים, גם של ביג דאטה וגם של AI, ומזה שבועיים מוציאים דוח מודיעיני יומי שמראה מה חושבים עלינו בכל זירה על פי שפות. יש לנו 160 שפות שבהן הדוח הזה מופץ וממשיך להיות מופץ. בשבוע האחרון מפעילים אותנו קבוע גם מערך ההסברה הלאומי, יועץ ראש הממשלה לציר הרוסי, דובר צה"ל הבין-לאומי, שר התפוצות גם הגיש בקשות פרטניות.

חשוב לי לומר בהקשר זה שיש יכולות איסוף מידע בלתי רגילות, אבל אם לא תהיה הפעלה נבונה אנחנו נמשיך להפיק דוחות ונהפוך אותם לדוחות דיגיטליים, אבל אם אנחנו יודעים להביא תובנות כמו איך האילוסטרציה של דובר צה"ל על בית החולים בעזה נתפסת בעולם והיא נתפסת אמינה כמו עמדת חמאס – זה אחד הממצאים של הדוח האחרון שלנו מהלילה – העולם פעם אחר פעם ממשיך להציג את העמדות הרשמיות של צה"ל יחד עם העמדות הרשמיות של חמאס ולהגיד: תכריעו אתם. אנחנו מביאים תובנות מעניינות מאוד, אבל לא קורה איתן כלום ברמה הביצועית. למה? כי יש המון-המון גופים והמון מאמצים, אבל אף אחד לא יודע לווסת אותן ימינה או שמאלה ולומר שנתמקד בקהל האיטלקי או בקהל הצפון-אמריקאי. אז נשמח שיכירו.

דבר שני, נשמח שהמדינה – ואנחנו אומרים את זה הרבה לכל מי שאנחנו בקשר איתו – תבין שיש לה פה 8200 לפקודתה, אמצעים מודיעיניים אדירים ומישהו צריך לנהל אותם בצורה מאוד-מאוד חכמה. זה לא קרב הסברה, זה קרב תודעה. אנחנו מתמודדים פה מול מעצבי תודעה. מי שמסביר את עצמו מתנצל על מה שהוא עושה, מי שרוצה לעצב דעת קהל של אנשים בחוץ צריך קודם כול להחליט מה היעדים והמטרות שלו.

תודה רבה. נטע ברסלר, בזום, בבקשה.

תודה רבה. הקמתי יחד עם נדב כץ את ארגון One Millyon Hansd, ארגון התנדבותי שמונה כ-350 מתנדבים שמגיעים פיזית למרכזים שפזורים בכל הארץ בשיתוף רשת המשרדים של Mindspace. אנחנו מתעסקים אך ורק בהפצה ובהסרה של מסרים, בין אם הם אוהדים או עוינים. שיתפנו פעולה עם כל מיני ארגונים וחברות היי-טק שמציעות כל מיני שירותים של ניטור ותיוג. למעשה אנחנו מייצרים איזושהי צומת שמחברת יכולות טכנולוגיות של חברות היי-טק ושל ניטור ותיוג תוכן, בין אם הוא אוהד או עוין, למתנדבים שרוצים לתת מהזמן שלהם ורוצים לתרום להסברה הישראלית, לא ביצירת תכנים ולא בבניית מסרים, אלא בהפצה, מה שנקרא בעבודה שחורה של קליק אחרי קליק. אנחנו גם תומכים את העבודה הזאת בכל מיני בוטים מאחורי הקלעים.

אני אשמח לומר איך אנחנו חווים את הסיטואציה. ראשית, אנחנו חייבים להקדים ולהבין שההסברה היא זירה לכל דבר. ככול שנקדים להבין את זה, אנחנו נתקרב לניצחון כלשהו בזירה הזאת. "בתחבולות תעשה לך מלחמה" – אחד הדברים שאנחנו מתמקדים בו זה הסברה התקפית. אני לא יכול לפרט כאן הרבה, אבל אנחנו מנסים לנצל את היתרון המספרי של האויב נגדו. יש כל מיני דרכים מעניינות לעשות את זה, כל מיני הטעיות מעניינות. אני חושב שחשוב מאוד להשקיע משאבים בזה.

מבחינת הפערים – אמרו חכמים ממני לפני זה, יש צורך גדול בהשפעה על השיח ברשת. יש הרבה מדידות, הרבה חיתוכי מצב וזה מעולה ונפלא, אבל בהיעדר מדיניות השפעה ברורה, יהיה קשה מאוד לשנות ולנווט את השיח למקומות שישראל צריכה שהוא יהיה בה. יש עשרות, אם לא מאות ארגונים וחמ"לים שקמים, כמובן שכל חמ"ל מבורך, אבל יש כפילות ויתירות נוראה. יש המון זמן ומשאבים שמתבזבזים על עבודה שכבר נעשתה, אנחנו חווים את זה בכל פגישה שאנחנו מקיימים עם ארגונים אחרים. אם הייתה דרך – ואני מקווה מאוד שהפגישה הזאת היא התחלה של הדרך הזאת – לאחד את הארגונים האלה, לאחד את היוזמות האלה ולייצר איזושהי יוזמה משותפת ולאגם משאבים, זה היה מייעל. אנחנו רואים למשל שהרבה יוזמות עושות ניטור, הרבה יוזמות עושות הפצה ובאמת חבל על היתירות הזאת. אומרים שיהודי אחד, שבע דעות, אז אנחנו ממש צריכים צי"ח, אנחנו צריכים שתכוונו אותנו ותגידו לנו. יש תחושה של היעדר אסטרטגיה. מצדנו אנחנו יודעים שכל פוסט בכל רשת חברתית שהוא בנרטיב שהוא אנטי-ישראלי, אנחנו מכוונים להסיר אותו. באסטרטגיה שלנו לא מכוונים ללהוסיף תגובות פרו-ישראליות על פוסטים אנטי-ישראלים. אנחנו מאמינים שזה מקדם את הפוסט, מגביר לו את החשיפה ולכן אנחנו מעדיפים לדווח עליו ולהסיר אותו. יכול להיות שיש פוסטים שדווקא עדיף לא להסיר, יכול להיות שיש פוסטים שהם כל כך נוראיים שהם דווקא פוגעים בתדמית הנגדית.

אני מרגיש שאנחנו צריכים צי"ח, צריכים איזושהי הכוונה. אני מרגיש שאני לא היחיד שעובר את זה. חסרה אסטרטגיית מסרים. נשמח לקבל את זה ולהיות חלק מאיזושהי מפה הסברתית מלאה.

תודה. ירדן ותיקאי, בבקשה.

הקמתי את מטה ההסברה הלאומי, ניהלתי אותו במשך 11.5 שנים, עבדתי הרבה עם כל החברים פה ואני מאוד גאה בעבודה שנעשית. אני עוקב מקרוב וגם בקשר עם האנשים, עם משרד ראש הממשלה כמובן, מערך ההסברה ולע"מ, משרד החוץ, דובר צה"ל ושב"כ ותפוצות. באמת מדהים, עם כמה המלצות. אין פה חס וחלילה ביקורת, אלא כמה המלצות: 1. לגבי הנושא החשוב של הדיון הזה – ברור לנו שפה היתרון הוא לאו דווקא אצל הממשלה בנושא של הפעילות הרשתית, המיקוד הוא אולי יותר אצל החברה האזרחית. אנחנו שומעים פה על דברים מדהימים שנעשים.

עם זאת, אני חושב שצריך כמה דברים: הכוונת המאמץ וריכוז המאמץ. אי אפשר לשלוט על הכול, והמדינה לא צריכה לעשות את זה, אבל בוודאי צריך לעסוק בעיקר בהכוונה ובריכוז המאמץ כדי לוודא במה מתמקדים. יש אפקטיביות למיקוד, אולי בהתחלה בזוועות, אחרי זה בחטופים, אפשר בנושא של הלגיטימציה הבין-לאומי, קהלי יעד, אבל המיקוד צריך להיות פה;

2. הנושא של תקציבים שעלה פה בצורה משמעותית. בכלל אין ספק, בעיניי הרבה מאוד שנים, שצריך לעשות הגדלה דרמטית של התקציב. בסיפור הזה, בזווית הזאת של הדיון, אני חושב שהתקציבים צריכים ללכת לשני דברים: קידום וטרגוט של תכנים טובים; תקציב לתמיכה בחמ"לים. בואו נזכור שאנחנו רק בהתחלה, זה כנראה אירוע של מספר חודשים. בשונה ממה שהכרנו בעבר, לאנשים לא יהיה אורך נשימה ואם לא תהיה תמיכה, פשוט לא יהיה, בוודאי לא לאורך זמן. אני חושב שצריך לבנות סוג של מבחן תמיכות פשוט, אולי דרך לפ"מ או לע"מ, אחד המנגנונים הטובים, אבל איזשהו מבחן תמיכות פשוט שהממשלה יודעת לעשות. תמיד צריך בירוקרטיה, אבל אפשר לפשט אותה וכן לעשות פעילות דרך מבחן התמיכה הזה.

בנוסף, חשוב מאוד לקיים שיח ברמה המדינתית עם הנהלות הרשתות החברתיות וגופי השידור, כי אנחנו יכולים להשיג הישגים בעוצמה של המדינה בשיח מולם, אולי מה ניתן להכניס, מה יורד, את מי לא מעלים, את מי כן מעלים. אני חושב שזה שיח חשוב מאוד שאנחנו צריכים לקיים אותו כמדינה.

עוד כמה דברים שפחות קשורים לנושא של החברה האזרחית: הייתי ממליץ להקים מרכז תקשורת לאומי. אני יודע שניצן מנהל מרכז מוצלח מאוד בשדרות. אני חושב שנכון להקים משהו במרכז – ירושלים או תל אביב – ושם לנהל כל הזמן פעילות: תדריכים קבועים, ראיונות, הבאה של אנשים, וכמובן עם תחנה קדמית בדרום או גם תחנה קדמית גם בצפון, סוג של one stop shop. עשינו את זה בעבר באירועים מאוד גדולים, בעיניי זה היה מוצלח, אני לא חושב שהשתנה משהו. צריך גם שיהיה מתדרך מרכזי לתקשורת הזרה. לא מספיק מארק רגב, ליאור וכולם שעושים עבודה מדהימה בראיונות, אלא צריך גם מתדרך מרכזי.

אני חושב שאנחנו צריכים לעבור למצב שמדינת ישראל בונה אחד או שניים קמפיינים בין-לאומיים גדולים ומרכזיים, אולי אחד בנושא החטופים, מתוקצבים עם מיליוני דולרים. ברור שאנחנו פה בליגה של הגדולים ולכן זה חייב להיות עם משרדי פרסום בין-לאומיים. אני חושב שאנחנו צריכים לעבור שלב מההסברה היותר שוטפת לקמפיינים בין-לאומיים גדולים, עם כוחות גדולים, שיש עליהם תקציב גדול. עידו הר טוב הוא מנכ"ל של אחד ממשרדי הפרסום הגדולים והוא יכול להגיד לכם.

דבר נוסף, מחקר. אנחנו תמיד חלשים במחקר וצריכים את זה כדי למקד את הקמפיינים, את הפעילות, את קהלי היעד, אם עכשיו ממקדים מאמץ בהיספנים או אפרו-אמריקאים, בדמוקרטים כדי להשפיע על הממשל. לרוב אנחנו חלשים יחסית במחקר ולדעתי פה אנחנו צריכים אותו יותר מתמיד.

דבר אחרון, אני חושב שההתארגנות אל מול הגופים האזרחיים, ואני מכיר אותה היטב, היא תמיד סוג של מאמץ משני, מאמץ צד של משרד ראש הממשלה, של משרד החוץ, של צה"ל. אני חושב שצריך לחשוב – אין לי פתרון בשליפה – איך מארגנים את זה בצורה שהיא לא מערך צד, אלא סוג של מערך ייעודי שעוסק אך ורק בזה ומתמקד אך ורק בזה, כי זו הדרך שלנו להשפיע. בסוף הממשלה היא ממשלה קטנה והמספרים חשובים פה. המספרים נמצאים בדיוק אצל האנשים שאנחנו מדברים פה.

יש עוד בעיה, שאני נתקלתי בה ולא הצלחנו לפתור, אולי עכשיו יכולים, זה כל הנושא של סוכן זר. כלומר, אם המדינה רוצה לתקצב ארגונים בין-לאומיים, אני נתקלתי בעבר בבעיה כזאת שהם פחדו לעשות את זה בגלל הרגולציה האמריקאית וכו', שאתה צריך להירשם כ"סוכן זר". זה סיפור מורכב מאוד, הוא ממש מנע – לפחות ממני – לעשות פעילויות של מימון ארגוני הסברה בין-לאומיים, וחבל. אני חושב שפה אולי יכול להיות דיאלוג. אנחנו יכולים לעשות פה פריצת דרך ולממן לא רק ארגונים ישראלים אלא גם בין-לאומיים שיש להם עוצמה גדולה רבה מאוד, שהם פועלים הרבה שנים ובאפקטיביות מוכחת.

תודה רבה.

הארגון שאני עומד בראשו, Voices of Israel, פועל לפי החלטת ממשלה שהקצתה 100 מיליון שקל לטיפול בדה-לגיטימציה. עידן רול, כשהיה שר סגן שר החוץ, תרם והקים את זה לאחר שהארגון הזה עבר מהמשרד לעניינים אסטרטגיים למשרד החוץ. היום הוא עובד בשותפות מעולה עם משרד התפוצות. זה אחד הגשרים שמאפשר לעבוד עם חברה אזרחית בצורה מהירה, גמישה. כלומר, יש מנגנון שיכול לעבוד ולדעתי זה יכול להיות אחד הפתרונות שיוצעו בדיון הזה.

מה שמעניין אותי לשמוע בראש ובראשונה זה התייחסות של שלושה גורמים: של משרד התפוצות, של משרד החוץ – אלה שני משרדים שהם לכאורה אמורים להיות הכלי של המדינה, שדרכם המדינה יכולה לקדם יוזמות כאלה ואחרות מול החברה האזרחית, בעיקר בכל מה שקשור לתקצוב – וכן את מערך ההסברה הלאומי בכל ההקשר של הכוונה ומיקוד מסרים, שזה תפקידם. נתחיל במשרד התפוצות. אני רק רוצה שזה יהיה במתכונת התייחסות לנושאים שעלו פה ונאמר ופחות מצגת מסודרת, שבזה עסקנו בדיון הקודם.

לא הבאנו מצגות. אני בעיקר אתייחס ואם יהיו שאלות אני ואחרים שאיתי נענה. כל מה שנאמר פה אנחנו מכירים, לא היו פה חידושים. אני בטוח שכל מי שעובד בתחום הזה מכיר, לא היו כאן חידושים גדולים מדי. אנחנו, משרד התפוצות, מחבקים, מעריכים, מוקירים את כל מי שיזם, לקח על עצמו יוזמה והחל ב-7 באוקטובר נלחם עבור מדינת ישראל. באמת, שאפו גדול. אנחנו באותו מגרש, וזה גדול.

אנחנו מבינים שהדלק נגמר, מבינים שהכסף נגמר ואורך הנשימה הולך ומתקצר. ככול שהמלחמה תימשך נצטרך יותר דלק בתוך הסיפור הזה לחברה האזרחית. לכן אנחנו יוצאים היום בשני מהלכים: מהלך אחד מרכזי וראשי – ממש בשעתיים-שלוש הקרובות יצא קול קורא שאנחנו מפרסמים ביחד עם voices of Israel שיתקצב בדיוק את הדברים האלה. הוא יאפשר לגורמי החברה האזרחית שפועלים בעולם התודעה וההסברה לטובת מדינת ישראל ולחיזוק הלגיטימציה לעבוד. מבחינתנו כל מי שבתוך הדבר הזה מטרתו אחת: לאפשר לגיטימציה למדינת ישראל להמשיך ולפעול כל עוד היא רוצה לפעול. זו המטרה שלנו.

מה לוחות הזמנים של כל התהליך – זמן הגשה, שפיטה, החלטה – עד שהארגונים יקבלו תשובה?

שאלה שנייה – כמה כסף הקציתם בעבור זה?

שאלה שלישית בהקשר זה – האם גופים שהם התארגנויות, ולאו דווקא גופים רשמיים, יש להם דרך, תחת איזושהי מטרייה, לפעול מול הדבר הזה?

מבחינת לוחות זמנים – ברגע שהקול קורא באוויר, שזה עניין של שעתיים ולא יותר מזה, אפשר כבר להגיש בקשות. בכל יום יהיה צוות מקצועי מהמשרד ו-Voices of Israel שגם יאשר בקשות. כלומר, אני לא מחכה לכלום, במלחמה אנחנו עובדים אחרת. יש בקשה, יש צוות מקצועי מטעם המשרד – רון, שהוא ראש אגף בכיר במשרד, מנהל אותו – ומיידית אנחנו מוציאים אישור באמצעות Voices of Israel. אלה לוחות הזמנים. כדי להיות זהיר אני אומר שתוך 48 שעות מאז הגשת הבקשה. למעשה הארגון מקבל מאיתנו סוג של התחייבות לתקציב אותו הוא ביקש במסגרת הכללים שבהם אנחנו פועלים.

כמה זמן ייקח עד שיגיע הכסף?

זו שאלה גדולה, אין לי כרגע תשובה על זה, אבל הכסף קיים, מוקצה ואושר בכל הרבדים. במכה הראשונה יהיו 10 מיליון שקלים, זה מה שיש לנו עכשיו. אנחנו נשמח אם תעזרו לנו לקבל יותר. לא באתי לבכות על כסף, אלא לוקח את מה שיש לי ועובד. נשמח מאוד שתביאו לנו יותר.

זה מצ'ינג?

כן. המינימום של המצ'ינג הוא 25,000 שקלים שאותו אנחנו מוציאים. על כל שקל שהארגון שם, אנחנו שמים שקל. זו הפלטפורמה שאיתה אנחנו יודעים לעבוד.

אבל יש פה הרבה גופים וארגונים שלא שמים כסף, הם שמים שווה כסף, הם שמים מאמץ של אנשים, של מתנדבים.

כאן אני מגיע לשאלה השלישית שלך. אני אומר שכל ארגון שהוא איזשהו עוסק מורשה, חברה, עמותה, חל"צ, יכול להגיש. זה לא רק לעמותות ולא רק לארגונים של החברה האזרחית. מכיוון שכל ההסכם המשפטי וכל ההתקשרות והחלטת הממשלה היא במצ'ינג, אז גם הדבר הזה הוא במצ'ינג. ירדנו להכי מינימום כדי לייצר סוג של באפר ראשון, כדי שלא נקבל פתאום אלפיים הגשות ו-25,000 שקלים נראה לנו סביר.

אם אני רוצה לעשות קמפיין בניו יורק טיימס ואני צריך מיליון שקל, ואני לא מרוויח מזה, אני צריך להביא ממני מיליון שקל?

לא, אתה מקבל מאיתנו חצי מיליון שקל ואתה מביא חצי מיליון שקל.

אבל אתה מבין שזה לא עונה על רוב היוזמות שהיו פה. אני אגיד לך למי זה יהיה טוב, לארגונים ממוסדים, גדולים, שפועלים בשגרה, במצב הרגיל, שיש להם במה לדווח את המצ'ינג כי יש להם תורמים מסודרים וכו'. הם יוכלו לגשת לכזה אירוע, לאו דווקא התארגנויות מהסוג שתואר כאן, שקמו תוך כדי תנועה והם אלה שעושים את עיקר הפעילות. זאת אומרת, יהיה מי שיאכל את הכסף שלך, אבל התנאים של חלוקת הכסף הם כאלה שזה לא בדיוק יגיע למקום הנכון.

אני גם חושב שיש בעיה מזה שיש ציפייה שאנשים יממנו את זה מכיסם.

הוא לא אומר מכיסם, הוא אומר שתביא תורם שיתרום לך כסף.

זה בעצם לזרוק אחריות על החבר'ה שגם ככה פועלים, שגם ככה מקדישים זמן. אומרים להם תביאו תורם, תהיו באיזשהו גוף שיש לו הנהלת חשבונות כזאת ואחרת. אם המדינה באה ומחבקת את זה, מעבר לכל המילים, היא צריכה להגיד: בסדר, יש לנו תקציב כך וכך ואנחנו נבחן מקצועית מה שלנו נראה וניתן למי שנכון לנו לתת מקצועית. אבל הדרישה של מצ'ינג היא בעיניי לא הגיונית.

או שהמדינה תביא גם תביא את המצ'ינג. יש תורמים שרוצים לעזור למדינה, פדרציות, לא משנה מה, שהמדינה תגיד להם.

מספיק שהם קמו ועשו, מקדישים זמן, אני לא צריך שהם יביאו לי מימון.

הם גם לא יביאו, אין מאיפה.

אני מדבר אתכם פתוח לחלוטין. אנחנו עובדים בכלים שאיתם אנחנו יודעים לעבוד. זו השנה התשיעית שלי פה ואני מכיר את הממשלה מכל צינור אפשרי. בדקנו כל אפשרות אחרת, עשינו את המהלך הזה ב-24 שעות. יותר מזה, עם כל מי שדיברנו וכל מי שבא אלינו – ורוב מי שהיה פה גם בא אלינו – אמר בצורה ברורה: חברים, יש לי תמיכה מסוימת, תנו לי עוד. לכן אנחנו חושבים שהדבר הזה יעבוד. כשיש פה ארגונים גדולים שאומרים שקיבלו מתורם כזה או אחר, תנו לנו עוד כסף, אז זה המנגנון שאיתו אנחנו יודעים לעבוד. תאמינו לי שהייתי שמח מאוד לאפשר מהלך שבו הייתי לוקח את ה-10 מיליון שקלים ומחלק אותו באפס. עשינו את הבדיקות האלה. דרך אגב, חבר הכנסת אלקין, אם אתה רוצה אפשר לדבר עם משרד המשפטים שיאפשר מנגנון תמיכות שלא לוקח עכשיו חצי שנה בזמן מלחמה.

המהלך השני, שגם הוא פלטפורמה אחרת של המשרד, נקראת מוזאיק, ועד מחר גם בה ייצא קול קורא שהוא בלי מצ'ינג. זה אומר את הדבר הבא: כל ארגון שמעסיק קבוע מתנדבים, שזה רוב האנשים שיושבים בתוך הסיפור הזה, יוכלו להגיש בעבור פעולות תודעה והסברה ולקבל כסף. איפה הסיפור פה? השגנו תורם שנכון לעכשיו שם על הסכום שלנו חצי מיליון דולר. לכן אנחנו יוצאים עם 10 מיליון שקלים בראשון וחצי מיליון דולר בזה.

מוזאיק זה גרי?

גרי הוא יושב-ראש מוזאיק, הוא לא התורם. מוזאיק זה שלנו וגרי הוא היושב-ראש.

אני אגיד שני דברים ואני אשמח שתעזרו לנו. בגדול, תקציבי המשרד הוקפאו. כדאי שתדעו שאף אחד בקומות למעלה לא רואה בדבר הזה מלחמה כמו שאני רואה בה וכמו שעידו תיאר אותה פה לפני כן. אנחנו עושים מה שאנחנו יכולים בתקציב שיש לנו ונשמח שיזרום עוד כסף לתוך הדבר הזה. אני אומר באחריות, כל פלטפורמות המשרד וכל תקציבי המשרד שמאפשרים לנו יוצאים אך ורק על דבר אחד.

אבל דרך מוזאיק אתה יודע לתת כסף ממשלתי בלי מצ'ינג?

כי התורם שם את המצ'ינג. יש לי תורם שגייסתי והוא מביא את המצ'ינג ולכן הארגון מקבל בלי מצ'ינג. גם פה, ארגון שיגיד שהוא מביא את התורם, יקבל את ה-50% שלו.

יש כמה נקודות בהקשר הזה: חייבים מנגנון שבאמת יעבוד בצורה כזאת, שהגופים יוכלו לפנות אליו בלי מצ'ינג. הפתרון הוא מהסוג שאמרת, כלומר לנסות להביא כמה תורמים גדולים שהם ישימו מצ'ינג מול המדינה, כדי לייצר משפך שדרכו אחר כך הגופים יכולים לקבל כסף בלי להתעסק בסיפור הזה של המצ'ינג, כי הם לא יוכלו לגייס אותם. זאת אומרת שצריך פה שחקנים גדולים, ממוסדים, מהעולם היהודי או תורמים שיביאו לך שותפים.

אני רוצה לשאול על המצ'ינג. גיתם למשל, שאומר שהוא עובד שלושה שבועות עם 100 אנשים בממוצע. אי אפשר את זה לכמת למצ'ינג?

אפשר. אם הוא יגיד שהוא משלם משכורת לעובדים שלו, לכאורה אם הוא מוציא את זה ככסף, אז אין בעיה.

אבל לא תוכל להכיר לו את זה אחורה, נכון?

אלה פרטים שנדון בהם. אני לא בטוח שבזמן מלחמה זה לא יהיה אפשרי, אבל בגדול אם הוא מוציא את הכסף והוא יודע להראות שהוא מוציא את הכסף, הוא יקבל את ה-50%.

יכול להיות שלגוף כזה גדול זה מתאים, לרוב ההתארגנויות שהיו כאן זה יהיה פחות מתאים וצריך איזושהי מטרייה שלוקחת את זה. דרך אגב, חלקם בכלל לא גופים רשמיים.

לכן אמרנו שמספיק שזה יהיה עוסק מורשה, עוסק פטור, משהו. אי אפשר שיבוא סתם בן אדם וייתן את חשבון הבנק שלו. לא משנה מה, אם אתה ישות כלשהי, אתה מקבל.

אתם משרד התפוצות ודווקא לכם יש קשר לתורמים הגדולים, דרך מוזאיק למשל, ואתם יכולים גם לדבר עם הסוכנות ולהציע להם להיכנס פה בשותפות ולהביא תורמים וכן הלאה. אתם מנסים לגייס עוד תורמים לדבר הזה? אני מתכוון למסלול השני שבעיניי הוא יותר רלוונטי.

התשובה היא כן. אני חייב להגיד שיהדות העולם התגייסה בצורה בלתי רגילה. נכון לעכשיו רק ה-JFNA גייסו כמעט 600 מיליון דולר.

זה לכל מיני נושאים, אבל אני שואל לנושא הספציפי הזה.

לא קשור להסברה. מבחינתם, והם צודקים בהקשר הזה, הם הולכים בעיקר לסיפור העוטף, לסיפור המפונים ולסיפור של הצרכים החברתיים הבסיסיים. הם אומרים לנו בצורה ברורה: אתם רוצים להביא כסף להסברה? תביאו כסף להסברה. הם צודקים, צריך להביא כסף להסברה וזה מה שאנחנו מנסים לעשות עם כל מה שיש לנו.

עכשיו האווירה היא אחרת.

כמו שאמרתי, אנחנו לא עמותה או ארגון. יש פתרון עבורנו? יכול להיות שצו 8 ייתן לנו מענה, כי אנחנו צריכים לתת סיבה למעסיק למה אנחנו לא מגיעים לעבודה וזו דרך לקבל על זה פיצוי. אין לנו איך לקבל כספים, אין לנו איך לתת מצ'ינג.

זה משהו אחר, זו שאלה לדו"צ אם הוא יודע לגייס אנשים כאלה ולהפעיל אותם.

גייסנו, הפעלנו ואנחנו עובדים בהיבט כוח אדם מוכפל מהשגרה שלנו.

הפתרון לכם הוא דבר אחר, זה לא גיוס בצו 8, אלא למצוא מטרייה. כמו שאמר פה מנכ"ל משרד התפוצות, זה יכול להיות גם מישהו בודד שהוא עוסק פטור והוא מגיש את זה בשמו ומתאר את הפעילות או למצוא איזשהו גוף שיאמץ אתכם תחת המטרייה שלו ויגיש את זה כפרויקט.

העניין הוא שאצלנו יש אנשים שהם לאו דווקא עוסקים פטורים, הם שכירים והם צריכים להגיד למעביד למה עכשיו הם לא מגיעים חודש לעבודה.

משרד החוץ, בבקשה.

אני סמנכ"ל דיפלומטיה ציבורית במשרד החוץ. לצערי הרב התחלנו את אוקטובר במשרד ללא תקציב. אנחנו בבור תקציבי מטורף שנובע מקיצוצי הרוחב – אני לא רוצה להיכנס אליהם, כולם מכירים אותם – וגם מסיבה אחרת שקשורה למשרד החוץ והיא העובדה שרוב התשלומים שלנו מתבצעים בחוץ לארץ. הרי החוזקה שלנו זה ה-108 נציגויות שלנו ברחבי העולם, התשלומים מתבצעים לרוב בדולרים ובאירו כאשר שערי המטבעות האלה לעומת השקל נשחקו ביותר מ-20% בחודשים האחרונים. השורה התחתונה היא שאנחנו מתחילים את אוקטובר כמעט בלי כסף. כל מה שיש לנו הולך אך ורק לזה. הנחיית השר והמנכ"ל היא שכל פעילות שלא נוגעת ישירות למערכה מבוטלת, נדחית לשנה הבאה, כך שכל הכסף שעומד לרשותנו הוא אך ורק לטובת המערכה.

עוד ניפגש לא מעט סביב השולחן הזה ולכן בבעיות הכלליות נטפל בנפרד. תתייחס למענים שאתם יכולים כרגע לתת ליוזמות כאלה, אם בכלל. יכול להיות שתגיד לי שאתה לא יכול כי לא נותנים לך כסף. זו גם תשובה.

אנחנו יכולים. יש לנו מחלקה לדיפלומטיה אזרחית שנמצאת בקשר עם כל גורמי החברה האזרחית. אנחנו משמשים כבית, כאכסניה, יש לנו גם ידע מקצועי שאנחנו חולקים אותו עם כל הגורמים הרלוונטיים. הפעילות האורגנית של המשרד מגיעה למספרים מאוד-מאוד גדולים בזכות השגרירויות שלנו ובזכות העבודה של המשרד. כדי לסבר את האוזן, מאז תחילת הלחימה אנחנו ב-1.7 מיליארד חשיפות לפעילות האורגנית של משרד החוץ מירושלים פלוס השגרירויות שלנו ברחבי העולם. אנחנו מהדהדים קמפיינים – קמפיין של גיתם ו-West is Next מהודהד על ידינו, וזה מה שיש לי להציע: כל מי שיבוא אלינו, אנחנו נעמיד לרשותו את כל הפלטפורמות שלנו, כולל 108 שגרירויות בעולם, בכל שפות העולם, כולל ראיונות, חשיפה לתקשורת, גישה לאנשים בכל מקום. אנחנו גם נשלח לחוץ לארץ, כפי שאנחנו עושים עכשיו עם משלחות של חטופים ביחד עם משרד התפוצות. כל מי שירצה לנסוע למקום מסוים מפני ששם הוא יוכל להיות יעיל יותר, אנחנו נשמח מאוד לעשות את זה. כלומר, כל מנגנון משרד החוץ עומד לרשותם.

העירו לי כמה גופים שאני פגשתי, שכשהם ניסו להדהד את עצמם דרך משרד החוץ, כלומר כשהם ביקשו סיוע של הפצה לשגרירויות כדי שאחר כך שגרירות תפיץ במדינה הרלוונטית, הם קיבלו תשובה: בגלל שאתם לא יוזמה רשמית, אסור לנו להדהד אתכם.

אני לא מכיר כזה דבר.

כלומר, אתם אומרים שלכם יש יכולת וכל יוזמה שתבוא מהתחום האזרחי – כמובן סבירה, שתסתכלו שזה לא משהו הזוי – אתם יודעים להדהד אותה ודרך השגרירויות להפיץ לאנשים במדינה הרלוונטית.

אני חייב להגיד לזכות משרד החוץ ומשרד התפוצות שאנחנו זוכים לשיתוף פעולה. יש בעיית כסף כי אנחנו מבינים שזו הבעיה העיקרית, אבל כל העניין של שיתוף פעולה הוא דבר טוב. אנחנו מגלים שותפות טובה מאוד. בזה אין לי טענות, אלא להפך, רק שבחים. הבעיה של כולם זה התקציבים.

אנחנו מגלים יתרון בריבוי הקולות. העובדה שלא כולם אומרים אותו דבר, זה יתרון. העובדה שיש חברה אזרחית שמתגייסת, זה יתרון. אני חושב שזה גם יתרון שיווקי, כי זה מצביע על העוצמה של החברה האזרחית במדינת ישראל. אני רואה רק יתרון בכך שאנחנו גם אומרים דברים שונים, זה בסדר, זה לגיטימי, זה מצביע על היותנו חברה דמוקרטית ופלורליסטית.

תודה רבה. מערך ההסברה הלאומי, בבקשה. אני מבקש להתייחס למיקוד מסרים והכוונה, זה מה שחלק מהארגונים העלו כאן, וכן ליווי על כך שהמיקוד הזה מתבסס על מחקר, כי אין טעם שכל ארגון יעשה את זה לעצמו. דבר שני, אומנם אתם לא גוף מתקצב באופן ישיר, אבל אני חושב שאתם גוף שצריך להעלות למקבלי ההחלטות ברמת ראש ממשלה את הצורך שעולה פה לבנות מנגנון תמיכה כספית בהול.

מה שעלה כחוט השני הם שני הנושאים שהעלית, חבר הכנסת אלקין. בכל הנוגע להכוונה ותיאום – למן הרגע הראשון הפעלנו את חמ"ל ההסברה הלאומי. חמ"ל המערך מתכלל למעשה את כל העבודה המשותפת של כל החברים פה, קודם כול ממשרדי הממשלה והגופים הביטחוניים והגופים הרלוונטיים ומשם גם לגופי הביצוע. כאן נמצאים משרד התפוצות ומשרד החוץ שלמעשה הם צינור הקשר העיקרי.

בנוסף, הפעלנו גם מינהלת מתנדבים – נמצאת פה הילית שהיא אחראית על זה בהתנדבות – שתכליתה להכווין את הזרם. זה עלה מכל הגורמים מהחברה האזרחית שדיברו פה. המטרה היא להכווין את הזרם, לספק תמיכה ולספק את היכולת להדהד את זה.

הנקודה של התקציב היא נקודה משמעותית מאוד. אנחנו מכירים אותה, אנחנו עובדים עליה. מושיק, ראש המערך, מטפל בזה באופן ישיר. יש עם זה מורכבויות וכאן המקום גם להעריך את המאמץ של משרד התפוצות בנוגע לתקצוב במגבלות הקיימות.

מה שנדרש מכם זה לא להעריך את המאמץ, אלא להביא להם כסף.

מה המורכבויות?

כרגע זה בדיונים מול האוצר.

כמה ביקשתם לצורך העניין הזה?

אני צריך לבדוק את זה.

אתה בא לדיון בלי לבדוק את זה?

להעריך, לחבק – זה נהדר. אני פה לא כנציג ממשלה, אני חבר כנסת, אבל אני נציג מדינת ישראל. אני מתבייש בושה עמוקה שחודש בתוך המלחמה יושבים פה אנשים שמממנים מכיסם פעילות שהמדינה צריכה לעשות ואין לנו מה להגיד להם חוץ מזה שיש מורכבויות. זה לא יכול להיות. זה לא יכול להיות. מי ששם מנהל את העניינים, אני לא יודע מי זה – ואני לא מדבר אליך אישית, אלא שתעביר את זה הלאה – אבל הוא צריך להתעורר, צריך להתפקס על עצמו. סליחה, לא יכולה להיות תשובה כזאת.

אני אחבר את זה גם לדברים נוספים. התקצוב לא מדבר אך ורק על ההיבטים של חברה אזרחית, אנחנו מדברים על תקצוב גם של פעילויות פרסום ופעילויות נוספות. אנחנו צריכים תקציב, זה עלה כמובן - - -

את זה אני מבין, אבל אנחנו לא עוסקים בזה כרגע. כרגע, זה שמערך ההסברה הלאומי ינסה בזמן המלחמה לדאוג להגדיל את התקציב של עצמו ושל גופים ממשלתיים שעוסקים בו, אין לי ספק. יצליח, לא יצליח – חשוב כשלעצמו, אבל זה לא רלוונטי לדיון הזה.

אנחנו מדברים על הפעולה המשותפת, המאוגמת. לא מדובר על תקציב מערך ההסברה הלאומי באופן ישיר. יש לנו אינטרס גדול שהשותפים כאן יפעלו כולם ביחד. חלק מהתקציבים שגייסנו מופעלים עבור קידום תכנים של משרד החוץ, של משרד התפוצות.

לא על זה שאלתי אותך, הרי לא על זה הדיון. יהיו לנו דיונים על זה – היה לפני שבוע ויהיה עוד על קידום של תכנים של משרד החוץ ומשרד התפוצות. יש פה אירוע.

שלום לכולם. עם מרבית האנשים כאן עבדתי בצורה זו או אחרת. אני חושב שהדיון על כסף הוא חשוב, אבל קודם כול צריך לזכור שיש פה בעיות לא פחות חשובות. יש פה בעיה כללית-אסטרטגית שכל העניין של ארגוני ההסברה לא מסודר נכון במדינה. אין גוף מנחה, אין מדיניות ברורה שנגזרת מהחלטות אסטרטגיות בקבינט. זה לא נגזר לא לצד המדיני, לא לצד של תקשורת מסורתית ולא לרשת. הרבה מההתעסקות פה היא ברשת, וזה הדבר העיקרי, אבל צריך לזכור שיש פה עוד זירות של הסברה, כמו מקבלי החלטות, כמו תקשורת, שמטופלות בצורה מבוזרת.

בזה עוד נדון. אני רוצה שתתמקד בנושא של הישיבה הזאת.

יש פה בעיה שאין אף גוף – יש לי את ההסבר שלי מי צריך להיות הגוף שיעשה את זה – שיודע לקלוט יוזמות ולתת להם כסף. צריך לומר שזה לא רק שאין כסף, אלא גם לא יודעים לקלוט טכנולוגיות פנימה. יש כמיליארד וחצי מוסלמים, יש כ-15 מיליון יהודים. זה לא רק עניין של הפצה, זה לא רק עניין של טיב התכנים, זה עניין של הבנה שיש דברים שמדינה צריכה לעשות כדי לגשר על הפער הזה, וזה טכנולוגיה. עד עכשיו לא היה עיסוק בטכנולוגיה, אין חיבור בין-זרועי של הגופים השונים, אין חיבור מספיק טוב לאמ"ן ולשב"כ בדברים האלה ואין יכולת לעבוד מהר. הדברים שהוצעו פה – חלקם ניסיונות שלי – לא צלחו את הבירוקרטיה.

לעניות דעתי כרגע אין פלטפורמה רלוונטית שיכולה להציע לחברה אזרחית מענה. צריך לזכור, צריך איזשהו degree of separation – יש דברים שהמדינה צריכה שייעשו ועדיף שהיא לא תדע שהם נעשים ויש כסף שכן צריך לזרום החוצה. עד שלא יפתרו את הדבר הזה שבסוף יש גוף אזרחי שמקבל הכוונה מהמדינה לגבי מה המסרים, הכוונה של הזירה האזרחית, אבל יודע לעבוד במהירות שלו ובכלים שלו וגם בכלים שרק הוא יכול לעשות, שום דבר פה לא ישתנה. צריך לייצר קונסטלציה – בסוף זה תמיד משהו שנתקע בחשכ"ל ובמשרד המשפטים – והמדינה הזאת צריכה להבין שצריך לייצר מצב שאפשר לתת כסף, אבל לא לנהל אותו בצורה בירוקרטית כאילו זה גוף ממשלתי. צריך להבין שאף אחד פה בחדר, לרבות אני כמובן, לא יכול לעבוד בקצבים שנדרשים בזירה הזאת. צריך אנשים שהם הפרסומאים הכי טובים לצד אנשים עם הבנה מדינית, עם חיבור ישיר לקבינט ולראש הממשלה מבחינת מה כרגע צריך לעשות. כן צריך מחקרים, כן צריך להבין מה עובד, אבל בסוף יש פה מדינה שמנסה לנצח, בתחום ההסברה אנחנו מתנהגים כמו ליגה ג' ואנחנו מתמודדים מול ליגת האלופות. זה לא יכול לעבוד, אין למדינה את הכלים לעבוד מהר וטוב מספיק. במחילה, כל האופציות שעוללות פה, הן לא אופציות חדשות והן לא ייתנו את המענה לאותם גופים אזרחיים שצריכים לעשות את זה.

כאחד שעוסק בזה כבר שנים, אני שמח שיש התעוררות בזירה והבנה גם בחלקים גדולים בשירות הציבורי ובממשלה שהסברה זה לא nice to have, זה לא אם יאהבו אותנו או לא יאהבו אותנו ברשתות, אלא זה חמצן מבצעי לצה"ל ולזרועות הביטחון. זה לא משהו שהיה ברור לפני שנתיים, זה לא משהו שעבר לפני שנה, אני שמח שאנחנו פה. עכשיו צריך להבין שסטארט-אפ ניישן זה הדבר היחיד שיכול לגשר על הפער הזה וזה לא יכול לשבת בתוך גוף ממשלתי בירוקרטי שיחנוק את זה ויהפוך את זה למשהו איטי. זה הפתרון – לתת כסף ולתת לגופים לעבוד עם איזשהו סוג של הכוונה. זה מורכב משפטית, אני מכיר את כל הדקויות של זה, אבל עד שזה לא ייפתר אנחנו נמשיך לדבר בקצבים שונים לגמרי וזה לא יעבוד. אני חושב שזו המסקנה היחידה שיכולה לקדם אותנו הלאה.

תודה רבה.

ברשותך, היושב-ראש, אם אפשר להתייחס לסוגיית האכיפה שהיא - - -

אי אפשר, אין זמן.

בשביל זה אני פה.

יהיו לך עוד הזדמנויות בדיונים הבאים.

באופן ברור – וזה, אבי, בעיקר לפתחכם, כי אתם תהיו יותר רלוונטיים ויותר יעילים ממשרד החוץ לבניית מסגרות כאלה – חייבים לקחת פה, אני אפילו לא אומר לבנות מסגרת כי לבנות מסגרת צריך בזמן שגרה וכרגע אין זמן, את אחת מהמסגרות שהמדינה עובדת דרכן, סוג של התארגנויות שיש איתן הסכמי התקשרות ומאפשרים להזרים דרכן כסף, זה יכול להיות מוזאיק, זה יכול להיות Voices of Israel, זה יכול להיות משהו שלישי, משהו בסגנון כזה שבימי שגרה עוסק בנושאים נושקים, ולעשות לו הרחבה לסוג כזה של התקשרות שלא דורש הבאת מצ'ינג. לרוב המקרים פה אני לא רואה פתרון של הבאת מצ'ינג, כי הם לא ידעו לעמוד בזה. אתם גם לא תדעו באמת לספור מצ'ינג כשהוא שווה כסף שהוא מאמץ התנדבותי. כשגיתם משלם משכורות, זה פשוט – הוא ידווח לך שהוא שילם X משכורות, זה הכסף, זה ספר החשבונות, ואז אולי הוא ידע לעמוד במסלול הראשון. כל אחד אחר שהיה פה, לא ידע לעמוד במסלול הראשון, כי זה בנוי על התנדבות. אגב, זה שווה המון כסף, אבל לא תדעו בירוקרטית-חשבונאית להחיל את זה כשווה כסף. אם תדעו – מצוין, אבל זו שאלה אליכם ולכל המנגנון הזה. אני לא מכיר את הפרטים של הקול קורא אם הוא יודע לספור התנדבות כשווה כסף.

הפתרון השני, אני חושב שהוא יותר רלוונטי. כלומר, לקחת מסגרת שאליה ייכנסו שותפים גדולים – הם יכולים להיות תורמים פרטיים או גופים גדולים שיודעים לאגד תורמים – ובסופו של דבר דרך זה לפתור את בעיית המצ'ינג. אני חושב שהיום כן תהיה היענות בעולם היהודי לנושא הזה של הסברה, כי גם הם מתחילים לחטוף את הנזק של זה. בסוף הנזק של זה פועל גם על יהודים, הוא לא פועל רק על מדינת ישראל. רואים את זה באירופה, לדעתי גם בארצות הברית. אני חושב שניתן בעבודה מכוונת לזהות את אותם אנשים שיהיו מוכנים לשים על זה כסף באופן מיידי ומהיר. אגב, גם ראש הממשלה יכול לעזור בתהליך הזה, יש לו רשימת טלפונים והוא יודע לסדר תרומות בטלפון אחד, בטח לנושא הזה וזה מספיק חשוב כדי להתייחס לזה.

ברור שהשעון המדיני תלוי בשעון ההסברתי. לכן גם ההצלחה במלחמה תלויה במרכיב הזה. היכולת של הגופים האזרחיים כאן, בוודאי בכל מה שקשור בעולם הרשתות, אין לה תחליף. המדינה לא יודעת לעשות את זה. יש כמה גופים במדינה שבמקרים מסוימים יודעים לעשות את זה והם חסויים ואינם חלק מהדיון הזה.

אני בטוחה שכולכם מודעים למתקפת סייבר איראנית ברשתות.

לכן אני חושב שחייבים לבנות את הכלי הזה, או יותר נכון לנצל את הכלי הקיים, כי זה המסלול המהיר, ואז זה יאפשר ליוזמות שונות לפעול. הם לא צריכים הרבה כסף, בכסף קטן אתה מרוויח המון כסף כי יש לזה המון אנרגיה שעולה המון כסף בשוק הפרסום אם היית רוצה לקנות אותה, ואין לך כסף לקנות אותה. אתה מקבל את זה חינם אין כסף, אתה צריך להשקיע משהו כדי לקבל את זה. זה קריטי ואני חושב שדווקא אתם גוף שיכול להרים את זה. אנחנו נתגייס לזה גם מול האוצר מבחינת הצורך בכסף ממשלתי וגם בלחץ על המערכת, אבל צריך גם מאמץ ממוקד שלכם בחיפוש תורמים, כי כל השאר זה להסתובב סביב הזנב של עצמנו, כי אתה לא תבנה מנגנון שהוא 50-50. זו המשימה ואני חושב שלשם צריך ללכת.

במפגש הבא שיהיה כאן בשבוע הבא אנחנו נבקש דיווח מה התקדם בעניין הזה, כי בעיניי זו אחת מהחזיתות הקריטיות כרגע.

תודה רבה, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 10:35.