פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



33
ועדת הכלכלה
24/10/2023


מושב שני



פרוטוקול מס' 214
מישיבת ועדת הכלכלה
יום שלישי, ט' בחשוון התשפ"ד (24 באוקטובר 2023), שעה 10:34

הסרת חסמים באיוש כוח אדם וסיוע למפעלים חיוניים באיזורי הלחימה

חברי הוועדה: דוד ביטן – היו"ר
שלום דנינו – מ"מ היו"ר
אברהם בצלאל
בועז טופורובסקי

אפרת רייטן

ינון אלרועי - ראש מערך התעשייה, משרד הכלכלה והתעשייה

רביב מלאכי - המפקח הכללי על כוח-אדם לשעת חירום, משרד העבודה

עדי בסון-ישרפור - רכזת משרדים כלכליים באגף החשכ"ל, אגף החשב הכללי

ד"ר רון תומר - נשיא התאחדות התעשיינים

חגי אדרי - עו"ד, סמנכ"ל התאחדות התעשיינים

אבי בן גיגי - חטיבת הפלדה, איגוד לשכות המסחר

טל בר - מנהלת ייבוא ורכוש, איגוד לשכות המסחר

אלכס מילר - סגן יו"ר, לשכת הקשר עם הכנסת והממשלה, הסתדרות העובדים הכללית החדשה

ד"ר ניל נמיר - המועצה הלאומית למחקר ופיתוח ואזרחי

עידן זינאל - התאחדות התעשיינים

עידית חנוכה

הדר אביב


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.




הסרת חסמים באיוש כוח אדם וסיוע למפעלים חיוניים באיזורי הלחימה

אני פותח את הישיבה בנושא: הסרת חסמים באיוש כוח אדם וסיוע למפעלים חיוניים באיזורי לחימה. הישיבה הזאת היא בעקבות סיור שעשינו בעוטף עזה, ומתברר שלמפעלים חיוניים אין מספיק עובדים. ולאור זה שמפנים אנשים לכל מיני מקומות – למשל, פינו לאילת את העובדים שצריכים לעבוד במפעל בשדרות, ולא מתחשבים בעניין הזה.

תומר, אתה רוצה להגיד משהו?

כן. תודה, חה"כ ביטן.

אני מתנצל, ב-11:00 יש לי ישיבה עם השופטת פרוקצ'יה - - -

על מה?

על התקציב של הוצאות הבחירות. אנחנו נשב איתה לבד.

אז אני אהיה קצר ואני אדבר טלגרפית.

לא, תמשיכו את הישיבה. רק אני לא אהיה כאן.

מאה אחוז. תודה לך, דוד, ולחברי הוועדה על הסיור שעשיתם. אני חושב שברגע שרואים בעיניים מבינים את זה יותר.

יש בעיה קשה של עובדים במדינה, ובמיוחד לתעשייה, מכל מיני סיבות. דיברנו בדיון הקודם – חלק גויסו למילואים, ילדים בגילי מערכת החינוך התחתונה, גן ויסודי, וגם שהמערכת מתחילה להיפתח עוד אין תשובה מלאה. לחלק יש הורים מבוגרים – ביומיום אבא חי לבד, אבל עכשיו בבלגן הזה לא רוצים להשאיר אותו לבד, וחלק גם בחרדה ומפחדים לבוא, וזה לגיטימי. ולמרות שבחלק מהמפעלים החיוניים לכאורה אפשר לרתק עובד, אף אחד לא ישלח שוטר עם צ'קלקה להביא עובד שלא רוצה לבוא מכל סיבה שהיא, והבעיה קשה.

בנוסף, יש בעיה של עובדים פלסטינים שהיום בחוסר, ויכול להיות שזה יהיה ההמשך קדימה. יש בעיה באיזורי התעשייה בהתיישבות, ואני מקווה שאותה פתרנו עם עובדים פלסטינים. יש חוסר בכוח אדם עוד לפני כן, ולכן צריך לתת הרבה פתרונות. אני אתן בקצרה מה הפתרונות שאנחנו מבקשים, חלקם בדרך.

ניתן היתר עבודה ל-14 שעות על-ידי משרד העבודה ויחודש קדימה. חשוב להגיד לכולם, זה בהסכמת העובד. אי אפשר להכריח עובד לעבוד 14 שעות ואף אחד מאיתנו לא רוצה להכריח אותו.

זה גם לנהגים?

נהגים – 15 וצמצמו ל-14 עכשיו. אבל לנהגים יש הפסקות והגדרות. זה לא שהם 14 שעות רצוף על המשאית. זו בעיה. אין נהגים. צה"ל מגייס המון נהגים, וזה האיזון בין לבין. גם נהגים במילואים נוהגים הרבה יותר ממה שקיים. זה בהסכמת העובד, ואני אגיד מילה טובה לעובדים שלנו – כולם מבינים שזה מצב חירום, ומי שיכול נותן. מי שלא יכול, אנחנו מבינים ומקבלים את זה.

מודל התעסוקה הגמיש שעולה סביב המתווה של האוצר שלא מקבל אותו, ושר הכלכלה והתעשייה שכן מקבל אותו – האפשרות כרגע היא מה אתה עושה עם עובדים בניוד. הניוד יכול להיות או בגלל שאתה נסגר ונפתח, או מאלף ואחת סיבות אחרות.

היום המשק רגוע והרבה עובדים באים לעבודה. יכול להיות שמחר יהיו לנו מלא טילים מהצפון, ופתאום עוד פעם חצי מהעובדים לא יבואו. איך אתה מתמרן עם האנשים האלה והאחרים? חייבים לתת פתרון, כי אם תוציא עובד לחל"ת קבוע, לא תוכל בשבוע רגוע להחזיר אותו בחזרה. זה פיתרון רע. ולכן צריך מודל גמיש שייתן פתרון.

הגדלת מכסות של עובדים זרים - - -

אבל עכשיו אף אחד לא יבוא.

אני יודעת שיש איזה דיאלוג עם וייטנאם ועם מדינות אחרות.

כן, אבל הם לא יבואו. להיפך, אומרים לכל העובדים לחזור למדינות המוצא.

התאילנדים, אבל דווקא וייטנאם - - -

לא רק תאילנדים. הסינים, קראו להם. התאילנדים, קראו להם.

דוד, יש הצהרות שאומרות שיש מדינות – זה עוד לא עמד במבחן – שהם מוכנים לבוא.

וייטנאם והודו מעוניינות מאוד, וגם אוקראינה, ללא קשר לזה שהם ממצב מלחמה למצב מלחמה, אמרו לי שם אנשים שמכירים שאפשר להביא נשים - - -

מאוקראינה הם לא יכולים להיות בחקלאות.

לא, לא. יש נשים כפריות שהם יכולים להביא אותן בשכר הוגן והן מוכנות לעבוד בחקלאות. אני לא מדבר על ניצול לרעה של נשים מהמקומות האחרים שיש באוקראינה. יש כל מיני פתרונות. אם יהיה – יהיה. מדינת ישראל צריכה לפתוח את החסמים.

הייתה החלטת ממשלה באוגוסט להביא לתעשייה 3,000 עובדים זרים. אז היה חסר לנו יותר. הם עבדו בקמצנות. עד היום לא אושרו התקנות שלה. זאת אומרת, אנחנו כבר חודשיים וחצי אחרי זה, וגם אם יש עובדים שיכולים לבוא, אי אפשר להביא אותם, וצריך להביא את זה הרבה יותר.

אבל צריך לעשות לתקנות האלה אדפטציה עכשיו בגלל מצב החירום.

נכון. צריך להקל הרבה דברים. הוועדות יושבות, הדברים לא זזים.

תעשיית הקנאביס בישראל עובדת היום בעיקר על עובדים ישראלים ופלסטינים. עובדים זרים לא קיבלו אישורים עד היום לעבוד בתעשיית הקנאביס, ולא יהיו פלסטינים בזמן הקרוב במדינת ישראל, והם משוועים לקבל אישורים לעובדים זרים כמו לחקלאות. יש משהו עם המשטרה שמונע מהם לתת את זה.

ניתנו וצריכות להינתן הרבה יותר הקלות על תעסוקת בני-נוער. יש לא מעט בני-נוער שחלקם לא לומדים וחלקם רוצים לבוא ולתרום – זה לא להתנדב, כי הם בשכר – ויש היום כל מיני מגבלות בתעסוקת בני-נוער שטובים לרגיעה, ובחירום צריך להקל אותם.

גם שינשינים ומכיניסטים.

כן, כל מיני כאלה. גם המסגרות הרגילות לא פעילות. דחו היום את השנה האקדמית ל-3 בדצמבר. יכול להיות שיש עכשיו גם פתח של סטודנטים.

אחרי שהבנו, מה ההמלצות שלכם?

ההמלצות שלנו הן להוריד הרבה מהמגבלות שקיימות.

איזה מגבלות?

כמו למשל, תעסוקה של בני-נוער. כמו למשל, אפשרות לתעסוקה קצרת-טווח בנושא הזה. בנושא הפינויים, נתתי דוגמה הכי בולטת. אתה מדבר על שדרות. זוגלובק הוא מפעל שנמצא בשלומי, חיוני גם לצה"ל, מספק לא מעט דברים, ופינו לו חצי מהעובדים לירושלים. צריך לפנות את עובדי שלומי, זה בסדר. מה רע בזיכרון יעקב? מה רע במקומות אחרים שאפשר למצוא בגליל התחתון?

השאלה היא אם יש בתי-מלון.

אני מניח שלא רק בירושלים יש בתי-מלון. לקחו תושבים מהדרום ופינו אותם לצפון, ומהצפון מפנים לדרום. זה מאוד נחמד בשביל הרלקסציה, אבל בסוף אתה צריך להפעיל משק. מה עושים? זוגלובק אומר לי היום, אני יודע לעבוד תחת אש, אבל לקחו אותם ואמרו להם רק ירושלים.

תומר, ברור לחלוטין שבגלל שלא היה גורם מתכלל, נהיה הרבה בלגן. אבל בעניין הספציפי הזה, זה משהו שאולי כן אפשר לפתור, כי הרי יש רשימות וכולם יודעים איפה נמצאים בעבודה קלה של כמה טלפונים. ואז צריך לפתוח את האפשרות שאותו אדם שנמצא בירושלים ואין לו חדר במלון בצפון, לעשות הצרחה. אלה דברים שאפשר לפתור אותם נקודתית.

הבעיה היא שאין מישהו שמתכלל את זה ברח"ל, צריך לקרוא לרח"ל לתכלל.

זה לא רק רח"ל. זה גם משרד התיירות וחיים כץ.

משרד התיירות יכול לתת את מקומות הלינה, אבל מי יתכלל כדי לאפשר? את צודקת.

היום את יכולה להזיז אנשים? הוא כבר נמצא במלון עם כל החברים שלו.

לדעתי, וזו רק השערה, אם הוא יודע שהוא הולך לשהות במלון תקופה לא קצרה, וכן חשוב לאנשים לעבוד, אנשים רוצים את השליטה בחיים חזרה. אנשים רוצים להרגיש שהם עושים, שהם לא יושבים כל היום מול הטלוויזיה. זה חשוב. לנפש זה חשוב. אם הוא יודע שצריכים אותו במפעל או במקום עצמו, אז אני חושבת שיש פה מוטיבציה שהיא win-win לכולם. אבל זה באמת עניין של ניהול. בסופו של דבר, זה עניין של גורם שאומר, אני רואה את כל הצרכים ואני מתחיל למצוא כאן פתרונות מלמעלה למטה.

צריך להבין שדווקא במקומות האלה שהם בקווי החזית, 04 בצפון ו-07 בדרום, זה גם עולה למדינה הרבה כסף אם הם לא עובדים. לקחת להם את העובדים, ואת המקומות האלה בצדק המדינה מפצה כולל הרווח. אז למדינה אין אינטרס כי זה עולה לה הרבה יותר מהחדר במלון.

נכון, זה אינטרס של כולם.

אז רק לסכם, ההיתר הכללי ל-14 שעות קיים ומוארך והוא בסדר. הנושא של מודל תעסוקה גמיש שמאוד חשוב באירוע הזה. הקלות רגולטוריות וכל מיני דברים, כמו: העסקת נוער, משרות זמניות. יש כל מיני דברים.

פה עדיין לא טיפלו בזה.

חלק כן, לא מספיק. מטופל חלקית, אבל צריך לוודא - - -

איזה משרד צריך לטפל בזה?

משרד העבודה. משרד העבודה עובד אבל קצת גדול עליהם העומס כי הם פשוט לא מתוכללים בשוטף לכמות כזו של שינויים בחוקי - - -

בסדר, אבל הכלכלה נפגעת בינתיים.

הכלכלה נפגעת. לכן אני אומר, צריך לתגבר וצריך לעזור וצריך לעשות.

צריך 24/7.

צריך מודלים מאפשרים.

נכון. כמו שאמרתי, הגדלת מכסות של עובדים זרים והקלה בכל מיני מגבלות – מהמדינה הזו אפשר להביא ומהמדינה הזו אי אפשר להביא, וכולי.

גם לחבר'ה שיצאו ולא חזרו עדיין, ולא קיבלו אישור ליציאה שלהם.

עובדים זרים, כן.

במולדובה, למשל, יש 2,000 עובדים שיצאו. ישב אצלי שגריר מולדובה אתמול, ואמר לי, הם יצאו בלי לקבל אישור כי הם לא ידעו מה קורה.

ולכן הם לא יכולים לחזור, נכון. זה כל ההקלות הרגולטוריות. ועוד מילה אחרונה שקשורה למעסיקים ולעובדים, למרות שזה לא לזמינות כוח-אדם, וזה תשלום בגין מילואים.

המון זמן אנחנו מתריעים שיש לקונה אחת בתשלום עבור מילואים שביטוח לאומי מכסה שכר של עובד ולא את התנאים הסוציאליים שלו, לא את הפשרות הפנסיה וההפרשות האחרות.

את זה אפשר לפתוח אחרי המלחמה.

אבל מעסיקים היום נכנסים למצוקה כי הם לא יודעים אם זה ייפתר. בעבר, לא נורא, תמיד התרענו על זה וזה לא היה המון מילואימניקים. דיברנו קודם על מאות אלפי חיילי מילואים שמגוייסים בו-זמנית לתקופה ארוכה עכשיו. זה לא לשבוע-שבועיים. יכול להיות שזה יהיה לחודשיים, שלושה או ארבעה, ואותם מעסיקים שנפגעים יצטרכו לשלם להם את הסוציאלי למרות שהם לא מקבלים את זה מהמדינה, וזה פער שחייבים לסגור וצריך להגיד למעסיקים עכשיו, ואני אשמח שכל אחד מכם ייקח יוזמה.

יש הצעת חוק מונחת. לדעתי, היא עוד לא עברה ועדת שרים, והיא מסדירה בדיוק את העניין הזה - - -

ברגיעה זה לא נורא, כי זה לא כמות ימי מילואים גדולה.

מי מחזיק בהצעת החוק הזאת?

זו הצעה פרטית. לדעתי, אופיר סופר.

אדוני היו"ר, אני רוצה להוסיף עוד רעיונות לפתרונות לדברים החשובים שאמר תומר, ואולי אפשר לצאת כאן בקול קורא בעניינים האלה. אני מאוד-מאוד מתרשמת מהגיוס של הקהילות היהודיות בעולם היום. באים לכאן מתנדבים ועושים עבודה מדהימה. אתמול ראיתי אחות שמגיעה. פתחתי במקרה CNN וראיתי בחורה מלוס אנג'לס או שיקגו, אני כבר לא זוכרת מאיפה, שאמרה, אני גרה כל-כך הרבה שנים בארה"ב אבל אני מרגישה מחויבות להתנדב חזרה בארץ, והיא אחות במקצועה והיא מגיעה. ואולי אפשר לעשות איזושהי תוכנית לאומית ממש של הבאת מתנדבים מחו"ל. זה יכול להיות רופאים, פסיכולוגים, פסיכיאטרים, ולטיפול בפוסט-טראומה שאנחנו נמצאים - - -

אולי אפילו גם מהנדסים.

בדיוק. דיברנו על מהנדסים בשנה שעברה וכמה שהם חסרים פה, ואולי זה יכול להיות דבר חשוב.

זה רעיון מצוין, רק צריך הקלות רגולטוריות, כי היום אתה לא יכול להביא מישהו שהוא לא תושב.

אין בעיה. כשאנחנו מדברים על הקלות רגולטוריות, זה אומר שישבו אנשים, בני-אדם, שפשוט יקבעו דברים אחרת ממה שקבעו לפני כן. בסוף זה שטויות.

ישחררו כל מיני מגבלות להעסיק תושב זר.

כולנו יודעים שבסוף כל חוק וכל תקנה וכל נוהל קבעו בני-אדם, והם יכולים גם לשנות את זה. זה לא תורה מסיני. זה לגבי חו"ל.

לגבי תלמידים וסטודנטים במקצועות הטכנולוגיים שיכולים לעשות שירות אזרחי במקומות עבודה שצריכים כוח-אדם טכנולוגי עם הכשרה מהירה, שתיתן ערך גם לתלמידים עצמם. אנחנו מדברים על win-win.

והכול תמורת תשלום. לא רוצים מתנדבים.

אותו דבר סטודנטים. אני מתחילה ללמוד תואר שני, ועכשיו נדחה לי, וביום חמישי אני הולכת להתנדב.

נו, אז בואי לעבוד בתעשייה.

אני הולכת לחקלאות, ברשותך.

איפה?

ביובל.

לקטוף מה?

יגידו לי מה. ארגנתי קבוצה של מתנדבים, ואנחנו הולכים לעזור.

יפה מאוד.

תלמידי תיכון, כאמור, אתה צודק. כל מי שיכולים להירתם היום לשירות לאומי, פתרון מהיר וקל. וגם חברינו ואחינו החרדים שעושים עכשיו עבודה מדהימה, ורואים את ההתגייסות שלהם. וואו, זה ממש להסיר את הכובע, וזה כיף וזה מחבר וזה חשוב. איזו משמעות אדירה יש לזה מבחינת החברה הישראלית. אגב, אולי אפילו כל מי שרצה ושקל להיכנס לשוק העבודה, זו הזדמנות טובה עכשיו להתחבר מתוך המקום הזה. זה נראה לי כל-כך חשוב.

הגמלאים – הגמלאים שלנו שרוצים להרגיש חיוניים ורוצים להרגיש טוב ושהם תורמים, אותו דבר. צריך לגייס אותם. אנחנו הצלחנו לגייס, פתחנו חמ"ל של מתנדבים דרך המפלגה, ומאות אנשים הסכימו.

רק לעדכן בנושא הזכויות הסוציאליות של החיילים – היום על-פי חוק המעסיק משלם את זה. אז אני לא מבין.

אני אסביר. היום כשחייל יוצא למילואים, ולדוגמה, השכר שלו 10,000 שקל, המעסיק משלם ועלות השכר היא בערך 13,000 שקל עם 30% - - - סוציאליות, יש ביטוח לאומי.

אבל בכל מקרה הוא היה משלם.

הוא משלם את זה בכל מקרה, אבל כשהחייל יוצא למילואים הצבא משלם למעסיק רק את השכר שלו בלי - - -

אני אומר שאת הפער הזה משלם המעסיק. זה בסדר.

אבל הוא אומר שעכשיו המעסיקים נפלו.

- - - יש לנו נייר עמדה על זה.

הוא לוקח עוד עובד ומשלם לו.

זה לא משנה. היום בחוק המעסיק משלם את זה לאורך שנים, הוא העובד שלו והוא צריך לדאוג לו. מה קרה? לי יש 200 עובדים, אני מטפל בכולם כשהם במילואים. אני יודע, אני חלק מהמיליארדים שמשלם, ואני עושה את זה באהבה.

היום אתה מדבר על שלושה-ארבעה חודשים למאות אלפי אנשים. זו עוד משקולת למשק ולעסקים. אם המדינה משלמת את השכר, היא צריכה לשלם גם את הסוציאליות. דרך אגב, גם בחל"ת המדינה משתתפת בסוציאליות.

חל"ת זו מתכונת אחרת. זה כאילו הבן-אדם עבר - - -

הבעיה היא שהיום כנראה יהיו מילואימניקים לשלושה-ארבעה חודשים.

בסדר. אם יהיה, אז יכול להיות שכן. אבל ככה, לא.

אני רק שואל איפה אתם מפרסמים את הצורך ואת הכול?

יש לנו קמפיין עם משרד הכלכלה.

אני שואל אם אתם מפרסמים את זה במקומות ומתאימים את זה לפי מגזרים? כי בסוף, אם אתה תופר את החליפה לבן-אדם כמו שצריך - - -

אם תרצה אני אתן תמונה רחבה, ואם יהיה צורך, אני אענה לעוד שאלות. שמי ינון אלרועי. בימים רגילים אני ראש מערך תעשייה במשרד הכלכלה והתעשייה, וממוצאי-שבת לפני שמונה ימים מוניתי להיות ראש המטה הלאומי לתעסוקה.

שלום, בוא תנהל את זה. אני הולך.

אתם רוצים את הפתרונות האלה שהצעתי, שיהיה לכם?

למה לא? בסדר.

בבקשה.

(היו"ר שלום דנינו, 10:47)

ברמה העקרונית, מה שעשינו יומיים אחרי שהמלחמה החלה, יצאנו בקול קורא לציבור והצענו לגופים כמו מכינות, שינשינים, וכל מיני אנשים שהם טיפה יותר חופשיים כמו שהועלו פה בדיון, להתנדב בשכר ולסייע לעניין. הפעילות הזאת הייתה עם שירות התעסוקה, ועד היום הפנינו, ואני מדגיש את המילה הזאת כי היא לא השמה רגילה. המטרה הייתה "לזרוק" מועמדים ככל שניתן ולתת לשוק לעבוד. עד היום הפנינו ביחד מעל 9,000 מועמדים לגופי תעשייה, לגופי מסחר, שירותים חיוניים וכדומה.

רק הערת ביניים – למשל, בסיור שעשינו באסם ושטראוס לא הגיע אפילו אחד מלשכות התעסוקה למפעלים.

אנחנו עובדים עם כולם. צריך לזכור שהכול הוא מכונה שמסתנכרנת. לא היה חמ"ל לאומי לתעסוקה לפני כן, ואלה שמכירים את ההיסטוריה, תשמחו לשמוע שמשרד הכלכלה והתעשייה ומשרד העבודה ושירות התעסוקה, והמון גופים נוספים, כולם ביחד וזו כבר בשורה מצוינת.

מתוך 9,000 הפניות, כמה באמת התקבלו? זה נתון חשוב יותר.

אנחנו בודקים. יש כל מיני סיפורי הצלחה. שופרסל סיפרו לנו ש-70% מהעובדים שהם גייסו הגיעו מאיתנו. יש מרכז לוגיסטי באשקלון-דרום שאף אחד לא היה מוכן לבוא לעבוד שם, ויום לפני שסייענו לו הייתה שם חדירה. הצלחנו לעזור לו בפרופורציה עם חמישה עובדים, אבל אם לא היינו מביאים את חמשת העובדים, אז לא היה שמן ופסטה ב"אושר עד", כי הוא המרכז הלוגיסטי המתכלל לעניין הזה.

זה מתועד? זה מאוד חשוב לדעת, לא רק ברמת "סיפרו לנו" אלא באמת כמה התקבלו, מאיזה מגזרים.

המגזרים טיפה פחות. אני לא יודע אם אתם מכירים את זה, יש מוקד ערבה במערך הדיגיטל שעוזר למשרדי ממשלה ולגופים שונים להקים היום פלטפורמות יש מאין. הבוקר השקנו פלטפורמה חדשה למעסיקים ולמועסקים, והיא תיתן תמונת מצב לאומית בדיוק על ההיבטים האלה, ומעסיקים יוכלו באופן פרטני, יהיה להם גם איזור אישי, והם יוכלו כל דקה לעדכן – מה חסר לי, מה איישתי – על-מנת לתת לקברניטים את התמונה האמיתית ולתכלל אותה.

יחד עם זה, יצאו מספר קולות קוראים, כמו שד"ר רון ידידי אמר. יחד עם התאחדות התעשיינים ושירות התעסוקה הוצאנו קול קורא לטובת משרות חירום בתעשייה. למיטב הבנתי, בשלושה ימים ניתנו מענים של מעל 1,000 מועמדים. כל הציבור הנפלא הזה הוזן למערכות של שירות התעסוקה, וכרגע מתבצעות השמות.

מה אומר הקול-קורא?

הקול-קורא אומר ככה: חבר'ה, צו 8 לתעסוקה, בואו נאפשר למשק לעבוד. כולם, תנו כתף, גם אם לא מתאים לכם עכשיו ולא הייתם עושים קריירה מלשים מוצרים על המדף, היום צריך; היום צריך לקטוף עגבניות, היום צריך לנהוג מכליות, היום צריך לאבטח בתי-חולים ואת גורמי האנרגיה.

אז הקול-קורא הזה הוא לא סוג של מכרז או משהו בשכר. זה לקרוא להתנדבות, לקרוא להתגייס.

יש גופים מצוינים. נדמה לי שמשרד הרווחה עובד חזק מאוד בנושא של מתנדבים. כל הקהל שאנחנו מדברים עליו זה מועסקים. בסוף הם צריכים להיות מועסקים.

עדיף.

ויש פה כמה נקודות שעלו פה ושאני רוצה לחדד.

איפה זה פורסם?

במדיה. הקמפיין, יחד עם התעשיינים, עדיין באוויר, לדעתי, בכל הרשתות החברתיות.

אני לא ראיתי את זה. אני רואה רק "יחד ננצח". אני לא ראיתי אף פרסום כזה ואני יושב כל היום באינטרנט.

אני חייב להגיד שכל פעם שאני פותח ynet או הארץ או מעריב, אז זה עולה לי. יכול להיות שאני מטורגט משום מה, ואתה לא?

כן.

אז נבדוק את זה.

אתה יכול להגיד באיזה כלי מדיה זה פורסם?

אין לי את הפילוח המדויק. זה קמפיין דיגיטלי.

זה מופיע גם באתר?

בוודאי.

אז צריך פשוט להיכנס לאתר. האמת היא שאתר זה המקור שבו יש את הכול.

באתר של משרד הכלכלה, ונכון לאתמול, גם כל מועסק, כל עסק וכל קבוצה שרוצה לבוא. כמו שאמרה חה"כ שהיא מגייסת את החבר'ה שלה ביום חמישי, נגיד שכל הבניין שלי החליט שרוצים ללכת לשבוע לעבוד. אגב, אני מדגיש, אנחנו מדברים על לפחות שבוע כי המעסיקים לא יודעים לעכל אנשים שבאים אליהם ליומיים. זה לא עוזר להם.

ואגב, אני מבין שבכל הדבר הזה אנשים לא יכולים להיכנס עדיין לשטח סגור.

לא. צריך בתיאום עם הצבא.

זה האתגר. וכמו שאמרה חה"כ, אנחנו מנסים להיות יצירתיים. אני מאוד שמח שקלענו לדעת מומחים. באיזור של עוטף עזה, בשדרות יש אנשים, ויש בנתיבות. ראינו את ראש העיר נתיבות מתלונן, וזה אומר שיש שם אנשים. אנחנו בתהליכים של יצירת קשר עם גופים שונים באיזורים האלה. אתמול עזרנו לאייש מפעל שמתעסק במזון, והיה שם גם השר לפני כמה ימים, שלא הצליח, העובדים שלו לא רוצים לבוא, הם מפחדים.

אני אומר לך ולכם, כשאתם מדברים עם אנשי הקשר שלכם, חשוב מאוד להבין, זה לא הזמן לתיקון חוליים כרוניים. אם לי כמפעל יש במצבה האידאלית 100 איש, וזו המצבה האידאלית, אני לא מצליח למצוא כרסם כבר שנתיים, ועכשיו עובדים 60, אז אני לא יודע לסדר לו את הפער בין 60 ל-100, וכולם צריכים להבין את זה, שהציפיות יהיו בדיוק במקום. אם היו לך 60 ועכשיו יש לך 30, אז אנחנו יכולים לנסות לעזור להביא עשרה. אבל מפידבק שאנחנו מקבלים מעסקים, הם רוצים מישהו לחצי שנה, הם רוצים מישהו במקום מישהו שהם לא הצליחו לאייש. זה לא יעבוד. כולם צריכים להסתנכרן למצב הזה של מלחמה.

יש תפקידים שבהם להכשיר בן-אדם זה חודש-חודשיים, וזו הבעיה.

נכון. ברשותכם, אני רוצה להעלות עוד כמה נושאים. על חלקם דיברה חה"כ ואחרים.

אנחנו מאוד מוטרדים מהסוגיה שלוקחים עובד של מפעל חיוני מקרית-שמונה ושמים אותו ביבנה. It doesn't make my sense, וזו בעיה.

It makes no sense.

אז אנחנו יורים לעצמנו ברגל. עובדים על זה מאוד קשה. יש מורכבות, כי לפעמים היישוב, הרי מי שעושה את זה זה קרית-שמונה, ולפעמים הם רוצים לקחת את שכונה ד', למשל, ולשים אותה באיזשהו מקום. לא מעניין אותם שהוא עובד ב'אסם'. יש פה קונפליקטים בדברים האלה.

אנחנו חוזרים לעיקר של כל מפעל חיוני, שפעם זה היה כלי חשוב מאוד, עם סמכות, עם אחריות אישית, שאומר, אתה עובד חיוני כמו בבית-חולים. זה לא עולה על הדעת, לא לרופאים, לא לאחיות, לא לסניטרים, לא לבוא כי הם בבית. שם מובן העניין הזה שיש לך צו ריתוק. אצלי, בבית-החולים הסיעודי שלי זה ברור. יש קצת רפיון.

אז אני אומר, גם בנושא של פינוי משפחות אני חושב שאנחנו מחליטים יחסית בקלות רבה ואנחנו מפנים ככה יישובים שלמים. הבן-אדם, יש לו ממ"ד בבית, הילדים והאישה יכולים להתפנות, אבל הבעל עובד במשק, יש לו צו 8, ואנחנו מקלים בזה ראש.

אדוני היו"ר, אם אני יכול להציע לך, אני חושב שחשוב שאתם הנכבדים תצאו בקריאה לציבור שאומרת כמה דברים. אחד מהם, חבר'ה, זה הזמן להתגייס, זה הזמן, אנחנו צריכים כל אחד ואחת מכם, בטח מיומנים.

יש לנו תמונה שאנחנו מציגים כל יום בבוקר לרח"ל. אני לא רוצה לשים אותה כרגע במדיה. אבל ברמה העקרונית יש לנו ביקושים לאלפי אנשים. התחומים המאוד-מאוד-משמעותיים כרגע זה מאבטחים, נהגים, עובדים לא מיומנים לתעשייה, למסחר ולחקלאות. אלה ארבע האבנים המרכזיות, וכל פנסיונר או שינשין, סטודנטים.

הסטודנטים קיבלו היום, לפני שעה, הודעה: חבר'ה, יש לכם חודש וחצי במינימום, בואו. מי שיש לו רישיון נהיגה והוא לא מגויס, קדימה. כל מי שהוא רובאי 2 ומעלה יכול להתגייס לעניין הזה. זה הרגע להתגייס.

דבר שני, דיברנו על הנושא של סוגיות מאתגרות. אחת הסוגיות, כמו שאמר רון, בנושא של נוער, יש שם גם את השעות, יש שם גם עניין של משאות. יש אמנות בין-לאומיות שהמדינה חתומה עליהן שאסור לקחת יותר מ-15 קילו או 20 קילו.

יש נציג של משרד העבודה והרווחה פה?

הוא נמצא בזום.

רביב, אתה איתנו?

זה לא חונה אצלו. אנחנו איתם על זה.

אני רוצה לסגור נושא-נושא, שלא רק נדבר עליו. רון דיבר על ההקלות של הצעירים. אני לא חושב שיש הרבה מגבלות שם, אבל רק נשמע שבאמת הם מתירים את זה.

שלום, אדוני היו"ר. אני אל עוסק בכל מה שקשור לנוער ולשעות נוספות, אבל אני יכול להגיד לך שעובדים פה במשרד על היתר במטרה להגדיל את השעות.

חוק שעות עבודה ומנוחה גם לגבי נוער, ובכלל?

יש את השעות המאושרות לבני-נוער בני 16 עד 18 – כשאין לימודים הם יכולים לעבוד מ-6:00 בבוקר עד 22:00 בלילה, והם יכולים לעבוד 9 שעות. ואם יש לימודים, הם יכולים לעבוד אחרי הלימודים עד שעה 22:00 בלילה. אני יודע שפה במשרד עובדים על היתר, להרחיב אותו לשעה 23:00 בלילה. בעניין של משקלים אני פחות מכיר. אני אוכל לבדוק את זה.

יש לי עוד דברים שקשורים לנושא, ברשותך. אחד הנושאים שדיבר עליהם גם רון אבל בזווית אחרת, שהיא מאוד משמעותית – יש היום המון אנשים שיושבים במקום שהוא לא הבית שלהם. יושבת מישהי בנתניה, מטפסת על הקירות ולא יודעת מה לעשות. היא רשומה ב'אסם'. ברגע שהיא רשומה ב'אסם' בשדרות ואם היא תרצה ללכת לעבוד עכשיו בסופר בנתניה, הזכויות הסוציאליות, תיאום מס וכל מיני עניינים כאלה, זה מאוד-מאוד מורכב. כל הנושא שקשור לגמלאים שיש להם כל מיני זכויות, להתחיל לתת להם עוד כסף – גמרנו.

נכון. קצבת ותיקים, שזה לא ייפגע.

בדיוק, לנקות עכשיו, שיהיו חפים מכל פחד שהם מאבדים משהו.

ההסתדרות מאוד-מאוד חשובה לעניין הזה.

בנושא החל"ת – יש המון-המון אנשים בחל"ת כרגע. דיברתי עם מזל, אנחנו נמצאים באיזשהו שיח.

אגב, אתה יכול לדייק את הנושא של החל"ת, שזה התחיל בזה שהייתה נדרשת גם הסכמה של העובד. אבל אני רואה שחלק יוצאים ללא הסכמה, והמתווה הזה השתנה במשהו. מי יודע להגיד איפה זה עומד?

אדוני היו"ר, יש כרגע סוגיה של מתווה שגם אנחנו רוצים לדעת. היינו אתמול בוועדת הכספים, הציגו מתווה אחד של שר האוצר ואחד של שר הכלכלה. לא ברור לנו. יש כרגע דיונים אינטנסיביים גם של יו"ר ההסתדרות מול משרד האוצר על כל נושא המתווה. כמובן שהסוגיה של יציאה לחל"ת היא סוגיה מאוד-מאוד בעייתית. אנחנו צריכים לדעת שכל אותם עובדים שלא עבדו כל התקופה הזאת, שהמעסיקים יקבלו כסף עבור אותם עובדים שיוכלו לשלם להם שכר. אנחנו מדברים על אנשים שיוצאים לחל"ת, והגמישות שם לא הוסדרה.

בעניין אבטלה – אנחנו מכירים וזוכרים את מה שהיה בקורונה. אנשים יצאו לחל"ת ולא רצו לחזור, ואחר-כך אנחנו מתעסקים כאן איך להחזיר אנשים. צריך לחשוב פעמיים. צריך מתווה מסודר, שמצד אחד ישמרו בכל הכוח על כל העובדים שנמצאים היום, והמדינה צריכה לתת לזה פתרון. להוציא אנשים לחל"ת זה הדבר הכי קל שיש, אבל זה לא הפתרון.

אני מסכים. זה מודל ההעסקה הגמישה.

יש שתי גישות, אחת של משרד הכלכלה שדנו בה פה בשבוע שעבר, וחשבנו שצריך ללכת למתכונת שהייתה בקורונה על בסיס של השוואת מחזורים ומענקים, וזה פורמט שעבד והציל פה את כל העסקים במדינה. ויש את המתווה של משרד האוצר, לפחות מה שפורסם – עליי, באופן אישי, הוא בכלל לא מקובל – שעסק שמגיע ל-100% סגור, שיכירו לו במשהו כמו 60%, ובהוצאות שיש להן תשומות של מע"מ, ברמה המקסימלית של 18%, שזה בעצם רק שכר דירה, חשמל ומע"מ.

שלום, אני רק אעיר שהמתווה החדש של השר ברקת, שכל ארגוני המעסיקים שותפים לו, ואני יודע שיש גם שיח עם ארגוני העובדים, מדבר על העסקה גמישה ללא קשר למחזורים. אם לעובד שלך יש ילד קטן ולא יכול לבוא, מה זה משנה? אם יש לך אחד, זו לא בעיה. אבל אם יש לך 300 עובדים ו-70 לא באו מסיבותיהם הם, אז אתה רוצה לשלם להם שכר ואתה צריך את השתתפות המדינה. המדינה סגרה להם את הגנים, המדינה נתנה מצב מיוחד בעורף, יש להם הורים לטפל בהם, יש להם 1,001 דברים – שהמדינה תשתתף.

ולכן הפתרון שאנחנו בונים, של מודל העסקה גמיש, ייתן לעובדים כמה ביטחונות – לא ינתק את הקשר עם המעסיק, ימשיך את התנאים הסוציאליים שלהם והכול. רק שמשרד האוצר יצטרך להכניס יד לכיס.

רציתי להגיד שזה מתווה אחד. מעמידים לכאורה מתווה אלטרנטיבי של משרד הכלכלה שמחר נדון בו, ואני מקווה שיתקיים דו-שיח ומהר, דו-שיח שיחבר או ישדך את שני המתווים האלה, ולהגיע למשהו, כי בסופו של דבר, העסקים צריכים לקבל כסף. אני קבעתי תאריך של עד 10 בנובמבר, התאריך של התשלומים. זה לא יכול להיות יותר מאוחר. הלוואי שזה יהיה ב-10 בנובמבר.

אני אגיד מילה למען העובדים כמעסיק. העובד צריך לדעת מה קורה איתו. הוא יושב בבית עם הילדים וכרגע מצבו הוא שהוא לא מקבל שקל, רק אם העסק נפגע ו-60% ויחליט לשלם לו.

אדוני היו"ר, אני מנסה להבין. כל המטרה של הישיבה זה רק להביא רעיונות או שיש מתווים? אני מבין שמדברים על זה שרוצים מודל גמיש, שרוצים לעודד גמלאים, שרוצים ורוצים. אנחנו כבר 18 ימים בתוך הסיפור הזה. הכלכלה נפגעת. היינו יחד בסיור. זה לא דיון חסוי – יש ייצור הרבה יותר נמוך ממה שצריך להיות. חסרים עובדים במפעלים חיוניים. השאלה היא מתי מתקבלות החלטות. לא נעשה דיון ודיון אלטרנטיבי, ויהיה ריב, ובוא נראה מה קורה. בינתיים הכלכלה מאבדת מיליארדים.

בועז, כולנו בתוך הדינמיקה הזאת של מה עושים. דיברנו על המתווים – בקומה העליונה אנחנו מדברים על שני מתווים, ולדעתי, אין זמן, צריך לשדך ולהחליט. מחר בוועדת הכלכלה נדון במה שמשרד הכלכלה ומה שניר מובילים, מה האלטרנטיבה למתווה של משרד האוצר.

מביאים מחר בבוקר מתווה לכאן, שקשור לתעשייה ולעובדים?

כן, לעסקים שהם לא חקלאות. אגב, בחקלאות הייתה התקדמות גדולה והפרדה מהעוטף. לדעתי, זה סיכום מצוין מה שאתמול סיכמו, שזה לא שבעה ק"מ, זה עד 20 ק"מ, ויקבלו שני מחזורי פיצוי. כל מועצה איזורית, בעיקר מהעוטף, שיש לה עד 25% מהיישובים מחוץ ל-20 ק"מ יקבלו את אותם פיצויים. שם כבר יצאתי הרבה-הרבה יותר רגוע.

שלום, רק מילה אחת. ה-20 ק"מ צריך להיות לכולם. המפעלים בנתיבות או באופקים שפשטו עליהם מחבלים לא צריכים לקבל? הרי אתם ראיתם מה קרה באופקים.

נכון. א', אני חושב שצריך גם לאופקים, עיר הולדתי.

גם שכר מלא.

אדוני היו"ר, עוד פעם, אני חושב שעוד לא נפל האסימון. אם יש X אנשים במילואים – יותר מחצי מהאנשים אצלי במילואים – אז הם במילואים. קודם כל, גייסו אותם.

קיבלנו נתונים שזה 5% מהכוח העובד.

אני בכוונה לא נכנס למספרים, כי אני מדבר על העיקרון. אם יש חצי מיליון גמלאים שמתים לעזור, ההורים שלי וכל החברים שלהם אומרים: תנו לנו מה לעשות, אנחנו רוצים לעשות, אבל לא מגייסים אותם ולא מדברים, אין משהו של כל המדינה, ולא אומרים לך, לך לאתר, תראה באתר של רח"ל איך אפשר, אז זה לא רלוונטי לאותם 500,000 גמלאים.

בועז, תציע לנו דרך להפעלה.

אם לפני חדשות בכל הערוצים של שעה 20:00 אומרים, אתה גמלאי, אין לך עבודה, אנחנו רוצים אותך.

אבל תזכיר שהוא גם לא מאבד את הזכויות שלו, של הפנסיה ושל הקצבאות. בתקופה הזאת, אתה לא מאבד כלום.

בדיוק. ולא מאבד את הזכויות. אתה רוצה להתגייס למען המדינה? הינה, כבר יש להם 500,000.

אנחנו שם, בועז. זה בדיוק העניין.

אבל אתם לא שם, כי אם זה לא קורה ולא יודעים את זה הגמלאים, אז אתם לא שם. אתה מדבר גם בשם רח"ל, נכון? לא רק בשם משרד הכלכלה.

לא.

לא, הוא לא שייך.

הוא כן, הוא גם מטה התעסוקה ברח"ל.

חבר'ה, בואו נעשה סדר. קודם כל, אתה צודק מאה אחוז. אני לא מתווכח איתך בכלל, אבל לסוגיה של הגמלאים יש לה כרגע עוד עניין לפיצוח, והיא נמצאת אצלנו בצנרת לפצח. זה לא רק אצלנו. זה מס הכנסה, זה ביטוח לאומי.

אבל זו בדיוק הבעיה, ינון. אני לא בא אליך – אני כאן בישיבות שבהן יש ביורוקרטים טובים, אני לא בא בטענה למילה ביורוקרטיה, שרבים על ביורוקרטיה, אבל בשטח אנחנו במלחמה. וכל הזמן מחכים למס הכנסה, מחכים לזה, יש 220 רגולטורים, וזה לא מתאים למלחמה. צריך להזיז את כולם הצידה, ולקבל החלטות כבר. זה פשוט לא מתאים. זה לא מתאים, כל הזכויות וזה, צריך לקבל החלטות.

קודם כל, לא רק הכנסת, המדינה יודעת והממשלה יודעת גם לעשות תיקון רטרואקטיבי. אנחנו יודעים את זה. הרי גם בקורונה תיקנו רטרואקטיבית. אנחנו יודעים שהפתרונות קיימים. אני מבינה שאתם בפרוסס, אני מבינה שכולם פה עושים עכשיו את המאמץ, אבל בסוף הפתרונות קיימים גם מבחינת ההסברה. כמו שדובר צה"ל עולה פעמיים ביום ונותן את ההסבר הביטחוני שלו, אפשר אותו דבר לאזרחים. זה נחוץ. מהיום הראשון צעקנו את זה – איפה הדובר של העורף האזרחי? זה must.

אפילו שיכניס משפט על זה.

והדבר השני, הרי אנחנו יודעים לעשות פתרונות רברסביליים, לעשות אחורנית ולתקן את הדברים, כמו שעשינו בקורונה פיצויים אחורנית. אבל זה אצלכם, אתם הרי יודעים לפתור את זה. אני מבינה שזה קשה, כי זה להזיז את הספינה ואת הלך הרוח ואת הביורוקרטיות, ואת המנהלים.

וזה תיאום בין הרבה ביורוקרטיות.

וכשדיברנו על עובדים זרים, ינון, זה אצלך. אצל מישהו אחר אצלכם במשרד כרגע תקוע גם בביורוקרטיה.

השר כבר הכריז שהוא מתכוון לצאת ביוזמה.

לא, אבל אני מדבר כרגע לפתור את הביורוקרטיות שאפשר מחר להביא את מי שאושר כבר. השר עושה עבודה חשובה בנושא הזה.

אתה יודע היטב, אפרופו כולם על אותו ענף, שאם עכשיו יש ענף שלא עובד ויש לו עובדים זרים, ואומרים לו במטותא, תסיט את זה, אז לא בדיוק הכול זורם.

אבל אולי זו הבעיה, ואנחנו כאן כדי לפתור אותה. לא יכול להיות שעכשיו יהיה את הסיפורים האלה של הביורוקרטיה שאנחנו חיים אותה בדרך-כלל.

אבל אני חייב להגיד לך משהו אחד. כרגע, למשל, לאור הביקושים שאנחנו רואים, ואנחנו מתכללים את רוב הביקושים – גם זה נבנה, כי זה לא היה קודם. זה לא ברית-המועצות פה.

נכון.

פה כל אחד עושה מה שהוא רוצה, וזה שכולם עכשיו נמצאים באותו שולחן זה כבר נס. אז לפי הביקושים שאנחנו מכירים, למשל, בנושא התחבורה של נהגים מיומנים, אין בעיה. נקודתית, כרגע יש עודף היצע על ביקוש, וזה מצוין.

יש עודף נהגי אוטובוס?

נהגים לפחות של הובלות.

באמת? אז למה העלו להם ל-14 שעות, אם יש עודף?

אין שום עודף. בגלל הגיוס של הנהגים, לא מצליחים להוציא סחורות מהנמלים. זה פשוט לא נכון.

אז למה הם נוסעים 14 שעות ביום ועושים תאונות דרכים? רון, סליחה, אני לא יודע אם שמעת. יש עודף נהגים? אנחנו היינו במפעלי אסם ושטראוס, והם אמרו לנו, אין לנו נהגים.

תרים טלפון לנמל חיפה, ותשאל אותם כמה סחורות ירדו מהנמל.

אפשר לדבר מיקרו ואפשר לדבר מקרו. אני מציע שנדבר מקרו לרגע, כי אם בועז אומר, תקשיבו, אתם לא מבינים את החיים, אז אני רוצה להסביר את התמונה כמו שאנחנו רואים אותה. התמונה שאנחנו רואים, תיאורטית, לפחות בנושא ההובלה – ואני שם את האוטובוסים ואת ההסעות בצד – המספרים הגדולים שאנחנו מכירים אחרי הקול הקורא שנעשה יחד עם משרד התחבורה ומהביקושים שהגיעו ממועצת המובילים, מהנשיאות ומהמפעלים ומהרשתות, אנחנו לא מזהים כרגע - - -

פשוט לא נכון. פשוט לא נכון. אני מקווה שיתר הנתונים שאתה מביא - - -

תן לי לסיים, ואחרי זה תגיד מה שאתה רוצה. אני מתעסק במקרו. כשהגורמים היציגים אומרים לי, צריך עשרה נהגים, ואני לא אומר שלא חסר כרגע, לא אמרתי שלא חסר למישהו, לאסם או לתעבורה.

הוא טוען שהשידוך טרם נעשה, והוא יכול להיעשות.

אני מציע, זו ועדת הכלכלה, תרימו טלפון לנמל חיפה, לשני נמלי חיפה או לשלושה, ותשאלו אותם מה היקף הוצאות הסחורות מהנמל. ואני אומר לכם, לי יש סחורות שאני לא מצליח להוציא אותן בגלל מחסור במובילים.

זה בדיון הבא.

בסדר. אני רוצה גם להגיד משהו בהתייחס לדיון הזה.

אז איפה הכשל, אם יש פער כזה?

קודם כל, הקול הקורא הזה – השמות נכנסו בסוף השבוע שעבר, ועובדים עליהם.

ינון, אני חייב להעיר. אני לא בטוח וצריך לבדוק את זה שכל אותם אנשים שנרשמו אצלכם באמת מורשים לנהוג, אם הם עם רישיון, כי אנחנו כבר שנתיים-שלוש סביב אירוע של מחסור בנהגים.

אבל אני לא באתי לטפל טיפול שורש. יכול להיות שאבא שלו שיצא לפנסיה, או דוד שלו, שהוא לא רצה, הוא רק בצבא נהג ועד עכשיו לא בא לו - - -

אבל אני רק אומר שמהשטח אנחנו יודעים על מחסור נורא.

אדוני היו"ר, אתם ועדת הכלכלה, אתם מדברים על מדיניות.

סליחה, אני עכשיו שואל אותך. על מה שאתה יודע בשטח – אתה העברת למשרד הכלכלה?

אנחנו מסונכרנים לגמרי.

אתה מסונכרן איתו? אוקיי, אז אני רואה פער גדול בין מה שאתה אומר - - -

צריך לסגור את הפער בין הפוטנציאל - - -

דרך אגב, היה פה דיון בעניין הזה לפני מספר חודשים, בוועדה הזו בדיוק, על המחסור בנהגים.

אבל מה שהיה לפני מספר חודשים לא רלוונטי לשולחן הזה - - -

אתה צודק. המצב פי כמה יותר גרוע.

בואו נעזוב את הנהגים. אני חושב שלנהגים יש כנראה - - -

לא, זו נקודה שאולי אפשר למצוא לה כבר פתרון כאן ועכשיו, כי זו נקודה מאוד-מאוד ספציפית, והינה, העלינו פה פער אחד מבין רבים שבטח יש.

בנושא של עובדים כללים – עובד כללי יכול לעשות הרבה דברים, הוא יכול לעבוד בפס ייצור, הוא יכול ללקט במרכז לוגיסטי, הוא יכול לשים מוצרים בסופר, היא יכולה לעבוד בחקלאות - - -

רגע, אבל לפני שאתה עובר לעובדים כלליים, דווקא שווה עכשיו – הינה פה יושבים אנשים, ויש פה פער ברור. איך סוגרים את הפער של הנהגים?

יש פה נציג ממספנות ישראל. תשאלו אותו.

יש שירות תעסוקה. שוב, אנחנו עובדים במקרו. מה זה אומר? השקנו היום מערכת חדשה שתייעל את כל העניינים, שנמל מספנות ישראל יוכל להכניס בעוד דקה להכניס את הנתונים שלו, שאגב, אמורים היו להגיע אלינו בלי קשר, בצורה אחרת. בביקושים שיש לנו כרגע, שמגיעים או דרך ההתאחדות או דרך איגוד לשכות המסחר או דרך הנשיאות – וקיבלנו גם מגורם אחר שאמור להיות בקשר עם כל המובילים, אתמול, נדמה לי – ומרגע שמגיעה אלינו משרה נדרשת, אז שירות התעסוקה עובד עליה בצורה ממוקדת. יכול להיות, כמו שנאמר, אולי הנהג כתב שהוא כשיר אבל הוא לא כשיר, וכולי.

ינון, אני מציע, בואו נהיה טיפה יותר תכליתיים. אני מקבל את ההצעה של בועז ושגם אפרת העלתה, שאתם אולי צריכים להגביר את הפרסום לכל הקהילות, בכל סוגי המדיה, ואת מה שאתם עושים, שזה לברכה גדולה, ננסה לשדך בין הצרכים.

טוב.

אני יכול לחדד את ההצעה שלי, ברשותך, אדוני היו"ר?

כן.

אני בא בטוב, לא בא ברע. הרבה עסקים, בין אם זה גדולים ועד הקטנים, כמו למשל של המשפחה שלי שפשוט אף אחד לא נכנס, אבל יש את כל העלויות – הם מחפשים כתובת. אנחנו יודעים כאן שיש המון רגולטורים והמון ביורוקרטיה והמון משרדים, אבל בתקופה הזאת שהיא תקופה שאנשים שבורים, שבורים בפנים, אני לא צריך להרחיב על זה, הכתובת האחת הזאת – אני יודע שאתה מסתכל במקרו, אבל בסופו של דבר, זה גם יכול לעזור למקרו – שכולם יכולים לפנות אליה עם כל הבעיות.

למשל, פונים אליי מפעלי תרופות שרוצים לעבוד בשבת והם צריכים בשביל זה היתר, והם אומרים שלא חוזרים אליהם ממשרד הכלכלה. כל מיני דברים. שלא יגידו להם, זה משרד אחר, זה משרד אחר. כל הטעויות שאנחנו עושים – אני פשוט לא נכנס עכשיו לרווחה, לכל הדברים. עושים שם הרבה טעויות. בואו לא נעשה את זה בכלכלה. דווקא בכלכלה זה מאוד פשוט. לבן-אדם יש בעיה, משרד הכלכלה צריך לפתור לו את זה במצב חירום כדי שהם ימשיכו לעבוד. אנחנו רוצים שניכנס לאיזו שגרה של יצרנות ונעודד אנשים לעבוד.

בועז, דבר על איך אתה רוצה לייעל.

אני רוצה שתהיה כתובת אחת במשרד הכלכלה לכל הבעיות, שאצלכם יהיו אנשי המקצוע ושהם יעבדו עם על הביורוקרטים. זה הזמן לתת את הפתרון הזה. ואם למפעל חסר נהג, אז הוא פונה לאותה כתובת, ולא יגידו לו, לך להתאחדות, לך לזה, לך למשרד.

אני חושב שצריך לחזק את החמ"ל הזה שהם הקימו כי אני חושב שזה גם משרד שהוא פתוח, יעיל ויצירתי, ואני ממש נהנה לעבוד איתם באופן אישי. ודבר נוסף, צריך להביא את זה לידיעת המעסיקים והמתנדבים, לראות איך אפשר להגיע לטלוויזיה ומה שבועז הציג. אני רוצה לאפשר לאלכס לדבר.

אז רק עוד משהו. ככל שתצליחו למצוא אדם או כתובת אחת, ושיהיה לכם דניאל הגרי שלכם שיבוא ויסביר מה צריך, אני חושבת שזה מבורך. אני זוכרת שהיו בנקים שלפני המלחמה הקימו חמ"ל-מנכ"ל שנותן מענה ותשובה בתוך 24 שעות. התחושה הזאת שיש לך כתובת, שיש לך חמ"ל-מנכ"ל, שיש לך אדם בצד השני - - -

אם תצליחו לבנות פורמט כזה של דובר, כמו שבועז אומר, שבשעה 22:00 הוא מדבר לחמש דקות, זה יהיה מצוין. תראו אם אתם יכולים לבנות את הכתובת.

אפילו באתר שלכם, אם לא בטלוויזיה.

נכון, אפילו באינטרנט אני חושב שזה טוב.

תשתמשו בנו עם לינקים והכול. אנחנו נפיץ לכולם.

לנו יש חמ"ל של 100 חברי כנסת, קואליציה ואופוזיציה, ואנחנו משתפים את כל הלידים והלינקים ששולחים לנו, ופתרנו כאן במשך השבועיים האחרונים מאות בעיות פרטניות של אזרחים.

מדהים. בבקשה, אלכס.

תודה, אדוני היו"ר. ראשית, בנושא שעות הנהיגה, מה שהוזכר כאן מקודם על 14 שעות, כמובן שהסכמנו לסוגיה הזאת בכפוף להסכמת העובד. הסכמת העובד צריכה להיות באמת, ולא איזשהו לחץ שהופעל.

14 שעות זה יותר מדי.

לא, יש שעות מנוחה. זה לפי יכולת.

אדוני היו"ר, רק משהו חשוב מאוד ואני אומר את זה כאן לפרוטוקול, כל ניסיון להעלות את זה מעל 14 שעות, אנחנו נתנגד בתוקף לדבר הזה חד-משמעית, שאפילו לא יהיו רעיונות.

אני חושב שזה גבול נכון בין הבטיחות לבין הצורך.

בנושא הנוער אני חושב שהיה פה בלבול. אני חושב שמדובר עד השעה 23:00. היה איזשהו ניסיון להעלות את זה, והבעיה היא שבסופו של דבר, המעסיק מחויב לתת מענה של תחבורה לאותו צעיר שמסיים את העבודה שלו בשעות מאוחרות. לא נותנים את המענה הזה, וכמובן שיש בעיה להעלות את זה משעה 23:00. אלה שעות מאוחרות ומדובר פה על ילדים, בסופו של דבר.

נערים.

כן, בסדר.

הם יוצאים עד 3:00 בבוקר לבלות ולשתות, לא לעבוד.

אלכס, בסוף, גם מתוך ניסיון, אם למעסיק זה חשוב, הוא מוצא את הדרך להסיע אותו.

יש לו עוד עובדים ויש לו הסעות. זה לא שהוא מביא רק את הנער לעבוד לבד.

כן, אם זה לא מסתדר לנער לקבל את ההסעה, אז זה לא יסתדר.

בסופו של דבר, מישהו צריך לקחת אחריות.

מי? מי לוקח אחריות? שואלים את השאלה הזאת כבר לא מעט זמן.

המעסיק. במקרה הזה, המעסיק.

בסופו של דבר, צריך לפקח על הדברים האלו. אלה דברים מאוד חשובים, ואנחנו לא יכולים להגיע למצב שהנוער מופקר בגלל כל מיני לחצים כאלו ואחרים. יש פתרונות. כרגע לא רואים פתרון יוצא דופן. הנושא הזה עלה עוד לפני המלחמה. אנחנו עם יד על הדופק על הסוגיה ובודקים את זה.

מבחינתנו, כהסתדרות, יש את ה-call center שלנו שנותן מענה לא רק לחברי הסתדרות, אלא לכל מי שמעוניין לשמוע מה מגיע לו ואיך מגיע לו, ומוזמן להתקשר. אנחנו יודעים לתת מענה גם לשכירים וגם לפרילנסרים.

בסוגיות האלו צריך להקפיד. אנחנו לא רוצים להגיע למצב שיש פה ניסיון לנצל את המלחמה לסוגיה של תנאי עבודה. צריך לקחת בחשבון את הדברים האלו וצריך להיות מאוד זהירים. אנחנו מתנגדים לכל ניצול של עובד.

אני לא רוצה להתפרץ, אבל למה לדבר על ניצול של עובדים? אנחנו במלחמה ביחד. אם לא נדע לעבוד ביחד - - -

רון, בבקשה, תאפשר לו להגיד.

רון, אני לא הפרעתי לך.

אבל למה לסכסך עכשיו? למה? אנחנו ביחד.

כל אחד צריך לתת מענה לאנשים שהוא מייצג.

בדיוק. תגיד את מה שיש, אלכס.

כמה פעמים שמעת אותי מדבר רק היום על העובדים?

רון, בבקשה.

אני הקשבתי לך. אנחנו מכירים את הדרכים של העבודה שלכם. אתם תתעסקו במה שאתם מתעסקים, ואנחנו נתעסק במה שאנחנו נתעסק. בסדר?

מי צריך אויבים מבחוץ? - - -

רון, אני מבקש. אלכס, תגיד את מה שאתה אחראי עליו. שלא ינצלו נערים - - -

אנחנו לא מדברים עליך. אנחנו מדברים על אחרים שעלולים. אתה תמיד מהטובים, אבל יש כאלה שעלולים, אז צריך לשים על זה את הדעת.

אלכס, בבקשה.

אדוני היו"ר, על כל סוגיה שקשורה לשינויים שהממשלה רוצה להביא ושקשורים לתעסוקה, אנחנו נמצאים שם, ואנחנו מבקשים שכל שינוי כזה או אחר יבוא בהסכמה של ההסתדרות כי אנחנו מייצגים 800,000 אנשים.

זה טוב שיהיה בהסכמה. ואם יש תקנות חירום, אז הן יהיו במסגרת של חירום, וכשנחזור לשגרה, נחזור להסכמי העבודה המסודרים. אפרת, אנחנו ננסה לתמצת את המעשי לפרוטוקול.

תודה רבה.

אין על מה. תודה לך.

שמי אבי בן גיגי, אני נמצא פה בכובע של איגוד לשכות המסחר, למרות שאנחנו גם תעשיינים. אני משנה למנכ"ל בנוימן תעשיות פלדה.

מעבר לקו הירוק יש לא מעט איזורי תעשייה. הסיבה שיש שם איזורי תעשייה היא כי אלה סוגי עבודות שבדרך-כלל בתוך הקו הירוק כמעט בלתי אפשרי למצוא עובדים שיעסקו בעבודות האלה.

חלק מהעבודות האלה לוקח זמן ללמד את האנשים לבצע אותן. זה לא משהו שנביא עכשיו שנביא איזה תיכוניסט בן 16 והוא יעשה את העבודה הזו. חלק מהמפעלים האלה הם מפעלים חיוניים, וחלק כמונו, למשל, שפשוט לא הוצאנו אישור אבל עדיין קיבלנו אישור לכמות מסוימת של עובדים כי אנחנו ספקים של מפעלים חיוניים, בתחום של משרד הביטחון ומיגון.

הפנייה שלנו צריכה להיות דרך הוועדה הזו ובטח דרך ועדת החוץ והביטחון, להגדלת כמות העובדים באיזורי התעשייה האלה, כרגע פלסטינים.

מה זאת אומרת, הגדלה?

למשל, במפעל שלנו יש 720 עובדים פלסטינים. ועכשיו עובדים 150 עובדים מתוך 720 האלו.

איזה מפעל?

נוימן תעשיות פלדה.

ואתה מדבר עם אלו שלא באו?

הם לא באים כי אין לנו אישור להכניס אותם.

יש בעיה. אנחנו מטפלים באיזורי התעשייה בהתיישבות. היום יתחילו להיות הטפטופים הראשונים, וזה יגדל.

טפטופים כבר יש.

מה המגבלות?

חלק מהמגבלות גם בטיחותיות. למשל, על כל 25 עובדים צריך להיות בן-אדם חמוש.

אצלך?

אנחנו עומדים בזה. ודרך אגב, היינו שמחים אם מפה תצא גם פנייה שאולי יעזרו לנו להתחמש, אולי גם בנשקים ארוכים ודברים כאלה.

איפה עומד המפעל? תחת איזו רשות?

הוא נמצא בברקן. זה נקרא איזור תעשייה אריאל מערב, מהצד השני של ברקן. אבל יש לנו גם מפעל במישור אדומים שעד היום עוד לא פתחנו אותו כי לשם עוד לא קיבלנו אישור להביא עובדים.

אין שם כיתת כוננות?

יש התרעות חמות בקטע הזה, ופיקוד המרכז עשה overruling על ההחלטות ונתנו אישורים למפעלים חיוניים בלבד בהתחלה, ואחרי זה עוד קצת ועצרו. מהיום פותחים את זה עוד פעם.

שוב אני אומר, אם נוכל להעביר גם דרככם את הבקשה לעזור לנו להתחמש או לחילופין, הכי טוב שהייתם מביאים את הצבא לשמור עלינו. לא נראה לי שזה יקרה בתקופה הזאת.

אנחנו עובדים גם מול הצבא כדי לתגבר. זה קשה.

יש לנו אנשים שהם רובאי 2 ומעלה, כמו שאמרו, כדי שנוכל לספק את ההגנה הזאת שנדרשת. דרך אגב, אצלנו כל הבנות שלא רצו לעבוד עובדות, כמו בקורונה, מהבית.

ינון, אם אתה רושם את הפרטים של המפעל, יש יוזמה של פיקוד העורף שעובדת יפה מאוד, עם קריטריונים מצומצמים ונמוכים, של הקמת כיתת כוננות; מחיילים אותם באותו יום, מקבלים נשק, ומשחררים אותם. זה נעשה כי כל הנשק שם נרכש מהסיוע האמריקאי והוא לא יוכל להינתן לאזרחים, אז הם בונים את זה. אבל זה צריך לעבוד דרך רשות. אז למי שהם משלמים את הארנונה יכולה להיות הרשות האחראית להקמה של הקבוצה הזו.

עיריית אריאל במקרה הזה.

מי שרלוונטי.

כמו שנאמר וכמו שרון התחיל להגיד, יש כרגע כוונה להעלות את המספרים של עובדים פלסטינים למרחבים שלכם. עד כמה שאני מבין, הכיוון הוא להרים את זה ל-50%, וזה אמור להיות הרבה יותר טוב ממה שאתם מדברים עליו. ואת הסוגיה שהיו"ר העלה בנושא כיתות כוננות אני אעביר למנהל מינהל תעשיות, ונראה איך אנחנו - - -

אם אתם רוצים, אני יכול לעשות את זה. תדברו עם פיקוד העורף. הם מאוד פתוחים, מאוד יעילים, הם זריזים. אני עוקב אחרי המספרים. בשבוע-שבועיים הם הגיעו ל-700 עד 800 איש בכל מקום בארץ, רק שזה יהיה תחת הרשות. מגייסים את מפקד הכיתה הזאת, את הסגן שלו, ואז מתחילים להרחיב את הקבוצה הזאת. יש נשקים, והפרמטרים הם הקלים שבקלים. צריך להשתדך אליהם בעניין הזה.

רק דבר אחרון. נמצא פה במקרה נציג של מספנות ישראל.

הוא יציג אותו. תאפשר לו. תסיים אתה.

רק להגיד לגבי מחסור של נהגים, כן או לא.

בסדר. שמעתי גם קודם את ההערה.

אני רוצה, בבקשה, להוסיף למה שהוא אמר. אני מדברת משני מפעלי פלדה, חברת גלם מתכות וחברת פולירן פרופילים. אנחנו מפעלים לא חיוניים, אבל מספקים חומרי גלם למפעלים חיוניים, ממ"דים, מזון וכל מה שקשור.

הנושא של עובדים פלסטינים שלא מקבלים מענה – וכרגע, למשל, במפעל גלם מתכות באיזור תעשייה שחק, אנחנו לא עובדים בכלל. אין לנו אישור. מי שעובד הוא מנהל מכירות, מנהל ייצור, כל האנשים האלה שיכולים לעשות.

ויש לכם מה למכור?

יש לנו מלאים.

אז כן צריך מכירות וכולי.

בוודאי. יש לנו מלאים ויש לנו הזמנות לקוחות. נדבר אחר-כך גם בנושא של הנמלים, שבעצם אי אפשר למשוך חומר מהנמלים, ושוב, יש פה איזשהו פרדוקס כי הלקוחות רוצים סחורה. אנחנו לא יכולים להביא סחורה מהנמלים כי אין לנו מי שיפרוק אותם אצלנו.

זו לא הישיבה הזאת, אבל אני בכל זאת אשאל אותך. מהרגע שאת יודעת שהמכולה על הרצפה - - -

זה לא מכולות.

איך אתם מביאים את זה?

אלה גלילי ברזל ענקיים. זה על אונייה.

אז מהרגע שהגלילים האלה מאותרים בתוך המחסן, ויש להם מה שנקרא זיהוי, כמה זמן לוקח לך להביא את זה למפעל, אחרי שזה מזוהה וכשזה על רצפת הנמל?

מרגע שאצלי במחסן, אני יכולה לחתוך, ותוך יום לפרוק.

לא. אני שואל, מהרגע שסוכן המכס שלך אומר לך שיש לנו Gatepass, כמה זמן לוקח לך היום במצוקה של נהגים שזה יגיע אלייך? כמה זה מתעכב בנמל?

במלחמה?

עכשיו, השבוע.

בנמל אין בעיה, אם יש Gatepass. ברשותך, אני רוצה לחזור לנקודה אחרת.

לא, אני שואל אותך.

כרגע, במלחמה, אין לי אנשים שיכולים אצלי לפרוק את זה מהנמל. הנמל יכול לשלוח את זה.

אבל אצלי יש אנשים, ואני לא יכול לקבל את הסחורה.

כמה זמן לוקח לך לקבל את הסחורה? דבר איתי בנתונים, בבקשה.

עכשיו יש לי אונייה מחוץ לנמל, 15 אלף טון. אונייה כזאת לוקח רק לפרוק אותה - - -

לא חושב, הגיעה, קיבלת Gatepass. אנחנו חייבים להיות ממוקדים, חברים.

אז אני מסביר לך. בימים טובים אני מוציא בסביבות 2,700–2,800 טון מהנמל, והיום אני על 1,500 טון בגלל מחסור בנהגים.

אתה לא ענית לי, אבל ענית לי אחרת. אני שואל – קיבלת Gatepass על סחורה, כמה בממוצע לוקח לך?

זה הרבה יותר מורכב מזה כדי לתת תשובה פשטנית כזאת.

התשובה הפשטנית יכולה להיות בעיניים של הנמל. נמל מספנות ישראל היה מוציא לפני האירוע הזה בסביבות 350 עד 400 משאיות ביום עם מטען כללי. באירוע הזה, בימים טובים, אנחנו מגיעים ל-130 משאיות. בשבוע הראשון ישבנו על ממוצע של 30 משאיות ליום. זה הפער – בין 400 ל-30.

כי הכול היה סגור. ועכשיו כשהמשק הולך ונפתח?

בסביבות 100 משאיות ביום, 100 עד 130 משאיות ביום.

ואתה רואה מגמה שזה הולך ועולה?

לא עולה. חשבנו שתהיה מגמת עלייה. יש ימים נקודתיים שיש בהם פיק של 130 עד 135 משאיות, כמו שאמרתי. ברוב הימים אין יותר מ-100 או 110 משאיות.

יש ישיבה נוספת לנושא הזה?

זה הדיון הבא. הוא מתחיל ב-11:30.

אני רוצה לחזור לנקודה נוספת. מכיוון שאין את העובדים הפלסטינים ויש בארץ בכל זאת עובדים זרים שמוכנים לבוא, האם אפשר לעזור בנושא של הקצאות ואישורים לעובדים הזרים שיכולים לעזור? זה יעזור מאוד.

ינון, אתה רוצה לסכם?

אני רוצה לסכם שקודם כול, רשמתי לפניי כמה הערות והמלצות מאוד מעניינות שעלו מכאן. אני אעדכן גם את המנכ"ל וגם את השר. אני רוצה לקרוא באמצעותכם לכל מי ששומע אותנו עכשיו, ודיברתם על חמ"ל של חברי כנסת – קודם כול, למשרד יש מוקד. המוקד הוא 6150*. כל מי שצריך משהו, המינימום שהוא יכול לעשות זה להתקשר ל-6150*, או לכתוב באתר של המשרד - - -

בועז, אתה לוקח על עצמך לפרסם את זה בקבוצה של חמ"ל חברי הכנסת מדי יום? שלח את זה עם העוזר שלך שלוש פעמים, כי יש שם עומס והרבה הודעות, ואנשים מדלגים.

זו הודעה קולית או זה בן-אדם שעונה?

לא, לא. יש מוקד שעובד.

ואם לא, תפנו אלינו ואנחנו גם מחברים אליהם.

מה אצלך?

לנו יש חדר מצב שלנו שמטפל בתעשיינים.

אפשר לכתוב: משרד הכלכלה חרבות ברזל. יש מה שנקרא landing page, שבו יש את הכול, את כל הנתונים.

אתה נשאר איתנו לדיון הבא?

לא. יש לנו פקחים שהולכים ובודקים שלא מפקיעים מחיר. אנחנו לא מפקירים את האזרחים.

כן, עשינו על זה דיון.

בסדר. אני רק רוצה שאנשים יבינו. אנחנו דואגים 360 למה שניתן. יש מכלולים. יש מכלול תעשייה, יש מכלול מפעלים חיוניים, יש מכלול מסחר – אנשים שאמורים להסתכל על כל הבעיה. זאת אומרת, אם הבעיה היא גם שאין משאיות פיזית, אז אני לא יכול לעזור. נגיד שיש נהגים, אבל אין משאיות, אז יש מכלולים שמסתכלים על הסיפור הזה בעולם התעשייה. בראש המכלול עומד עוז כ"ץ, שהוא ראש מינהל תעשייה אצלנו, ובמינהל מסחר זה יאיר אלבין.

אנחנו ניקח את ההצעות הטובות שנעשו פה. נושא העובדים הזרים הוא נושא מורכב.

רשום: האתר המבוקש אינו נמצא.

אז כנס לאתר של משרד הכלכלה. זה בעמוד הראשי.

נושא העובדים הזרים הוא נושא מורכב מאוד. אני אומר את זה מראש, ואמרתי את זה קודם בעקיפין. העובדים הזרים מחולקים לפי חקלאות, בניין, תיירות, ולהעביר זה סיפור מאוד-מאוד גדול, ברמות הכי גבוהות. אם אתם חושבים שהם יכולים לעזור שם, אז כדאי להסתכל על זה.

טל דיברה על מקומות שבהם לא צריכים את העובדים הזרים, ואני לא הצלחתי להבין איפה יש כאלה.

יש עובדים בחקלאות שלא עובדים. אני רוצה לענות על זה. פנו אלינו חברות כוח-אדם, ואמרו, תראו, אנחנו יכולים לעזור לכם, יש פה עובדים שאנחנו יכולים להביא לכם מחר. אין בעיה, תביאו, אבל לנו אין אישור.

את יכולה להגיד לנו מי חברת כוח-אדם הזאת של עובדים זרים שיש להם ביד? את יכולה לדווח לוועדה?

אין לי את השם, אז אני לא יודעת.

בענף הבניין יש כרגע אתרים שלא עובדים, ומשם מנסים לקחת.

אם פונים אלינו ויש אנשים פנויים, אז בוודאי זה נכון שאנחנו לא יכולים שהם יפעילו מכונה שלוקחת הכשרה. אבל מעבר להפעלת מכונה יש עוד דברים שאפשר לעשות.

אדוני היו"ר, בזמן שאנחנו מדברים פה, מנהל מינהל מסחר ושירותים כרגע כתב לי שהוא דיבר עם החבר'ה של עובדי ניקיון. יש הרבה מאוד עובדי ניקיון בבית. הם יכולים להיות חלק מהפתרון לעבודות זמניות. אנחנו כל היום עסוקים בזה. אני אומר בכנות.

אבל אם מותר לי להגיד – אם האלטרנטיבה שלהם זה לשבת בבית ולקבל כסף, אז עכשיו לשכנע אותם לעשות משהו אחר, הם לא יעשו.

אז זה לא אני.

אבל אתה יודע, אנחנו רואים במשרד שלכם משרד שמוביל את כל התהליכים ועושה את כל הרפורמות.

בשביל זה השר עובד איתכם יחד על אופציה אחרת.

נכון, ומחר נעשה דיון גדול. תודה רבה. הדיון הזה נסגר.


הישיבה ננעלה בשעה 11:43.