פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



6
ישיבה משותפת של הוועדה המיוחדת לזכויות הילד וועדת הבריאות
23/10/2023





מושב שני

פרוטוקול מס' 29
מישיבת הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
ופרוטוקול מס' 103
מישיבת ועדת הבריאות
יום שני, ח' בחשון התשפ"ד (23 באוקטובר 2023), שעה 11:00

היערכות למתן מענים בתחום בריאות הנפש לנפגעי מלחמת חרבות ברזל בטווח הקצר והארוך

חברי הוועדה: יונתן מישרקי – יו"ר ועדת הבריאות
אלי דלל – יו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
טטיאנה מזרסקי
לימור סון הר מלך
משה רוט
קטי קטרין שטרית
אושר שקלים

שלי טל מירון

סגנית שר האוצר מיכל וולדיגר
ד"ר גלעד בודנהיימר - ראש האגף לברה"נ, משרד הבריאות- מערך בריאות הנפש

עפרה אוסטין שיפריס - רכזת מוגנות חסרי ישע וקטינים, משרד הבריאות

מיכל גולד - המתאמת הממשלתית לזכויות ילדים ונוער, משרד המשפטים

דניאל רז - הנהלת הסיוע המשפטי - ממונה ארצי, תחום אשפ, משרד המשפטים

גאיה עפר - רפרנטית בריאות באג"ת, משרד האוצר

דניאל תור - רפרנט מחלקת מסלקה פנסיונית, משרד האוצר

מאי שמואל - אגף שכר, משרד האוצר

ד"ר רוני בלנק - רכז מחקר ומידע, מרכז המחקר והמידע (ממ"מ), הכנסת

ורד וינדמן - מנכ"לית, המועצה לשלום הילד

נעם וילדר - עו"ד, המועצה לשלום הילד

גדי ירקוני - ראש מ.א אשכול

אסנת אייל - מנהלת אגף חינוך, רווחה וקהילה, מרכז השלטון האזורי בישראל

ד"ר איילה בלוך - יו"ר, מועצת הפסיכולוגים

אפרת רותם - מנהלת חטיבה ארצית, איגוד העובדות והעובדים הסוציאליים

אלישבע לב-רן - פסיכולוגית קלינית עובדת תחת משרד הבריאות, פורום הארגונים למען הפסיכולוגיה הציבורית

עדי סגל - פסיכולוגית קלינית וחינוכית, איגוד הפסיכולוגים

דוד קורן - מנכ"ל, עמותת ער"ן

סטפן קליינמן - מנכ"ל, עמותת משפחות בריאות הנפש

פרופ' לילי רוטשילד - יו"ר, האיגוד הישראלי לפסיכותרפיה

מיה אוברבאום - יועצת משפטית, איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית

ד"ר עדית סרגוסטי - אחראית יישום מדיניות, בזכות

עמיחי תמיר - יו״ר, ארגון הנכים זכויות נכים

שרגא יעקבסון - מנהל קשרי ממשל, עמותת עזר מציון

יונית אפרתי - מנהלת תחום בכיר שילוב בקהילה, נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות

אריה מונק - מנכ"ל בית חם, בית חם

נעמה כהן - מנכ"לית מרשם, ארגון "מרשם"

ויקי ריכטר ישראלי - נציגת עמותת המסע שלנו פורום משפחות המתמודדות עם הפרעות אכילה

דוד מזור - מנכ"ל בעלים- דוגסקול

ד"ר אופירה הוניג - ועדת חקיקה יה"ת ומנהלת מערך "את.ן לא לבד"

ד"ר אילנה לח - יו"ר האגודה לטיפול באמצעות אמנויות בישראל

רננה דנון - מנהלת מחלקת ידע ולמידה, עמותת עלם

הדס לחר - החברה למתנ"סים

נועם נוב - עמיתים לזכויות

יהונתן בוורסקי גולן - רכז צפון ביוזמת הסטודנטים לרפואה, אוניברסיטת בר אילן

ד"ר מיכל רוזנשטיין חסון - פסיכולוגית, יו"ר העמותה להפרעות אכילה, משרד הבריאות, מערך בריאות הנפש

תאיר סרי לוי - אגף תקציבים, משרד הבריאות

ד"ר חוה פרידמן - שירות פסיכולוגי ייעוצי, משרד החינוך

שגית ארבל אלון - רופאה ראשית מנהלת אגף מערך שירותי הבריאות, משרד הרווחה והביטחון החברתי

ליאת יעקובוביץ - עו"ד, משרד המשפטים

שמירה לשם - עו״ס רכזת שיקום ארצית, המוסד לביטוח לאומי

סיגל אלון סידליק - פסיכולוגית ארצית, שרותי בריאות כללית

טלי שמואלי - מנהלת מחלקת בריאות הנפש, מכבי שירותי בריאות

סער נרי - ממונה קשרי ממשל תוכן, מכבי שירותי בריאות

ד"ר מרנינה וונטיק שוורץ - מנהלת בריאות הנפש ופסיכיאטרית ראשית, לאומית שירותי בריאות

פרופ' ערד קודש - מנהל מערך בריאות הנפש, קופת חולים מאוחדת

פרופ' דורון גוטהלף - יו"ר האיגוד לפסיכיאטריה של הילד והמתבגר, ההסתדרות הרפואית

ד"ר עמית שלו - חבר ועד איגוד הפסיכ' של הילד והמתבגר, ההסתדרות הרפואית

טאיסיה לייקין - רכזת פעילות ארצית, האגודה הישראלית לשיקום פסיכיאטרי

אפרת שפרוט - מנכ"לית, נט"ל

עדנה רומנו - עו"ס הארגון, ארגון נפגעי פעולות איבה

שנית סוקולובסקי יואש - מנהלת המחלקה המשפטית, אנוש

צור שריקי - מנכ"ל עמותת רופאי חלום

פנינה רוזנצוייג - מנכ"לית, עמותת נאמן

ריבי צוק - שופטת בדימוס, יו"ר עוצמה

אליקו שליין - מייסד- התארגנות נפגעי תאונות עבודה למיצוי זכויות

שי שלו - מנכ"ל, שלו ושירותי שיקום

רותם בר שלום - מנהלת מקצועית מרכזי יה"ל

ליאור ביטון - מנהל מקצועי בריאות הנפש פמי

ד"ר מרטין אורבך - מנהל קליני ארצי, עמך ובנפשנו

ענבל אנגל - סמנכ״ל משאבי אנוש ופרויקטים

דורין אברהם רוזנבלום - מנהלת קשרי ממשל

נעה בן שבת

תמי ברנע – מנהלת הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
מיכל דיבנר כרמל – מנהלת ועדת הבריאות

מוריה אביגד

רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.



היערכות למתן מענים בתחום בריאות הנפש לנפגעי מלחמת חרבות ברזל בטווח הקצר והארוך

שלום לכולם, אני מתכבד לפתוח ישיבה משותפת של ועדת הבריאות והוועדה לזכויות הילד, ועדה בראשות חבר הכנסת אלי דלל, בנושא חשוב: "היערכות למתן מענים בתחום בריאות הנפש לנפגעי מלחמת תרבות ברזל בטווח הקצר והארוך". במצב החירום הנוכחי בו אנחנו נמצאים כולנו מבינים כי על המדינה להעניק מענה מהיר ומיידי של שירותי בריאות הנפש לכל המעורבים באירועים שאירעו בשבועיים האחרונים ולמעשה לכלל האוכלוסייה.

על המדינה חלה חובה לייצר חוסן נפשי לכל האוכלוסיות הזקוקות לכך, להגיע לכל אחד ואחד באופן פיזי. לצערנו הרב, מערך הפסיכולוגיה הציבורית במדינת ישראל לא קיבל מספיק משאבים ואת היחס הראוי לו במשך השנים. אנחנו יודעים שכרגע אנחנו נמצאים בתהליך של הסדר תנאי השכר שלהם, מה שגורם ומייצר תורים ארוכים מאוד, בפרט בשעת החירום הזו.

היות והוועדה לזכויות הילד כאן ויש אלמנטים של חשיפת אינפורמציה אני אקריא נוסח מחויב: כידוע, ישיבת הוועדה מוקלטת ומשודרת והפרוטוקול וגם שידור הישיבה יפורסמו באתר האינטרנט של הכנסת. לאור העובדה שעלולים להעלות בישיבה נושאים הנוגעים לצנעת הפרט של קטינים אנו מבקשים מכלל הגורמים, כולל ההורים, להקפיד על שמירת פרטיותם ולהימנע מלחשוף מעבר לנדרש.

כמו כן, אם יעלה דבר הנוגע לקטינות וקטינים הקושר אותם לבדיקה, טיפול או אשפוז פסיכיאטרי, טיפול בהשגחה של עובד סוציאלי לפי חוק, התאבדות, ניסיון התאבדות, או להליך פלילי המתנהל בבית המשפט, חל איסור פרסום על פרטים מזהים שלהם ולכן הם לא יצולמו, יוקלטו ולא יכללו פרטים מזהים שלהם בפרוטוקול הדיון.

לאור האמור אני קובע בהתאם לסעיף 120 לתקנון הכנסת שככל שתהיה בקשה מטעם חבר כנסת, שר או נציגו, או אם יעלה צורך לשם הגנה על קטין או חסר ישע, יימחקו מהפרוטוקול המפורסם לעיון הציבור פרטים מזהים של דוברות או דוברים קטינות וקטינים לבקשתם או לבקשת משתתף אחר אם העמדת הפרוטוקול לעיון הציבור עלולה לגרום להם נזק. עד כאן ההודעה.

ידידי חבר הכנסת אלי דלל, בבקשה.

תודה. ידידי חבר הכנסת יונתן מישרקי, יושב-ראש ועדת הבריאות. תודה למיכל וולדיגר, סגנית שר אוצר שנמצאת פה איתנו, אני מאוד מעריך את זה. אין ספק שהאסון שקרה לנו הוא אסון שלא היו בממדים שלו מאז השואה. גם התמונות המחרידות. הייתי בשבוע שעבר בדרום והתמונות פשוט בלתי נסבלות, בלשון המעטה. אני חושב שאדם רגיל לא יכול אפילו לדמיין אותן.

החלטנו לקיים ישיבה משותפת כדי לחסוך זמן גם לעובדי הכנסת וגם לשאר האנשים שהגיעו לפה. מאוד חשוב לנו לשמוע, להקשיב. הנושא הוא לא רק כספי. גם בוועדת הכספים בדיונים בשבוע שעבר וגם הבוקר אנחנו מודעים לכך שהנושא הוא לא רק כלכלי, צריך לתת עזרה כלכלית אך גם עזרה לנפש. זה דבר מאוד מאוד חשוב ולכן מאוד חשוב לנו לשמוע ולנסות לקבל גם החלטות בהמשך. תודה רבה.

תודה רבה לאדוני. סגנית שר האוצר, חברת הכנסת מיכל וולדיגר, שהנושא מאוד קרוב ללבה כידוע, בבקשה.

תודה על ההתכנסות. תודה ליושבי-ראש שתי הוועדות ולכל המשתתפים בישיבה החשובה כל כך. הלב דואב, מסרב להאמין, האבל עצום, השבר ענק. אני עוברת בין לוויה ללוויה, בין בית אבלים אחד לבית אבלים שני, שומעת, שומעת ושומעת. למעלה מ-1,400 עולמות שנגדעו באיבם. בלתי נתפס. למה זה קרה? איך זה קרה? מי הם האחראים? אני מבטיחה לכם שהכול ייבדק עד תום, אבל בינתיים עלינו להניח את זה רגע בצד ולהתרכז ולרכז את כל המשאבים לניצחון, ניצחון הגוף אבל לא פחות ניצחון הרוח, ניצחון הנפש.

אנחנו צריכים באמת לדאוג למערך המלחמתי – לנשק, לציוד, לאספקה, לחיילי הסדיר והמילואים – אבל באותה מידה גם לדאוג לעורף. כשאני מדברת על דאגה לעורף ולחזית אני לא מדברת רק על ציוד לחימה, על מיגון, ציוד מתכלה, אוכל, שתייה, היגיינה. כל אלה חשובים והכרחיים מאוד, אי אפשר בלעדיהם, הם קריטיים, אבל – וה"אבל" שלי פה הוא ענק – אני מדברת גם על חוסן. בלי חוסן שום דבר לא יעבוד, לא בצבא ולא באזרחות, לא בחזית ולא בעורף.

כשאני אומרת את המילה חוסן, החוסן הזה נבנה מאמון – כן, גם אמון במערכת, שמאוד-מאוד נפגע – המערכת הצבאית, מערכת הבריאות, בכל מערכת של המדינה. כשאני מדברת על חוסן אני מדברת על אמפתיה, על הקשבה והכלה, טיפול מונע, איתור אלה שלא מסוגלים כרגע להתקיים ולהתנהל, מתן עזרה מקצועית, פרטנית וקבוצתית.

לכן אני אומרת לכם שניתנה הנחיה ברורה למשרד האוצר לפשט, להסיר חסמים, לצמצם בירוקרטיה, כן לעשות את הדברים הרבה יותר פשוטים עד כדי one stop shop. כשבן-אדם נכנס והוא צריך עזרה, מפשטים לו את כל התהליכים ונותנים לו אותה עד כמה שאפשר. יש כאן צורך לא רק לפשט אלא גם לתכלל, לתכלל את בניית החוסן, את הטיפול המונע וכל מה שאמרתי, לתכלל לא רק את סוגי הטיפולים השונים אלא גם את שיתוף הפעולה בין החברה האזרחית לבין המדינה.

קרה כאן אירוע שגם למדינה חזקה כמו מדינת ישראל קשה להכיל את העוצמות, את הפגיעה, את השבר. לכן רק שיתוף פעולה ותכלול של החברה האזרחית יחד עם משרדי הממשלה השונים, רק כך ננצח. תודה רבה. אני פה כדי להקשיב, לשמוע, לרשום ולקדם.

תודה רבה. למעשה נגעת בנקודה המרכזית שאליה אני מתכוון לנווט את הדיון – גורם מתכלל ואחראי לכל נושא בריאות הציבור בהקשר אזרחי וממשלתי. חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי, בבקשה.

שלום לכל הנוכחים. תודה, גברתי סגנית השר, מיכל. את יותר מכולם מרגישה ועסקת שנים בצמצום פערים בתחום בריאות הנפש. כל המדינה, החברה הישראלית ובעיקר תושבי הדרום, עברנו טראומה מאוד קשה ואנחנו עוד נחווה, לא רק הדור הנוכחי, גם הדור הבא, את התוצאות וההשלכות של השבת השחורה ההיא ומה שקורה עכשיו. אני לא מדברת על המעגל המצומצם של הנפגעים, גם החברים, בני משפחה מורחבת, לא מדברים עכשיו על בני זוג שלא היו נשואים אבל איבדו את בני ובנות זוגם גם ברצח הנוראי, בטבח, שהיה באותה שבת.

אם אנחנו לא נצליח לבנות מערך מסודר, מפוקח, של טיפול בתחום בריאות הנפש, הטראומה הזאת תמשיך ללוות אותנו ולא נרים את הראש. אני מדברת על מערך מסודר, להרחיב מעגלים של זכאים לטיפול. נפגשתי בימים האלה לא רק עם בני משפחה בהלוויות ולא רק בשבעה, נפגשתי עם הניצולים שברחו שעות מהמסיבה בדרום, שמעתי אותם ומה עברו המשפחות שלהם שישבו בבית.

אז קביעת הזכאות לטיפולים האלה גם צריכה להיות מאוד מאוד קפדנית ולהרחיב כמה שיותר. צריך לעשות אומדן. קשה לעשות נכון להיום אומדן אבל צריך לפנות גם לגורמים שהעניקו עזרה ראשונה וזיהו את הגופות, מצאו את הפצועים וההרוגים בשטח. גם הם זכאים לטיפול וטיפול ממושך. לא מספיק רק שיחה לפני משמרת ובסוף משמרת, זה צריך להיות טיפול ממושך.

אנחנו צריכים לחשוב על מערך מאוד מאוד מקצועי. זה צריך להיות בסדר עדיפויות עליון של המדינה, שמשרד הבריאות ירכז את המערך הזה ובשיתוף פעולה עם כל המשרדים, גם שירותי הרווחה וגם משרד החינוך. אני מודה מאוד. זה רק דיון ראשון שאנחנו מקיימים ואני מקווה לשיתוף פעולה מלא.

תודה. הדברים חשובים. אנחנו כמובן גם נתעסק בארגונים שעסקו בזיהוי וכו', כמו זק"א וארגונים נוספים. כמובן שהם צריכים לקבל. אני גם קיבלתי את פנייתה של חברת הכנסת לימור סון הר מלך בעניין הזה. לימור, בבקשה.

קודם כל, יישר כוח על הדיון. אני חושבת שזה דיון חשוב, במיוחד שאנחנו יודעים שיש חשיבות עליונה לטווח הזמנים, לסמיכות של האירועים והמפגש עם האירועים לטיפול. יש לזה חשיבות רבה על תהליך ההבראה והריפוי של האדם. אני באמת ביקשתי דיון ייעודי דווקא לאותם גורמי הצלה ופינוי, אלה שהתעסקו בנושאים של הטיפול בגופות, האיסוף, כי באמת אני חושבת שכרגע אלה שנחשפו וטיפלו נמצאים ברמת הסיכון היותר גבוהה.

אני פגשתי את האנשים, עברתי ארגון-ארגון, בדקתי מה קורה שם, לצערי הרב אין מענה ראוי, נכון, שעובד כמו שצריך. אנחנו עדיין בקונספט מיושן של מוקדי מצוקה – שאני לא מזלזלת בהם, הם מאוד מאוד חשובים, אבל אני חושבת שאנחנו צריכים לדאוג שכל מי שנחשף, ופגש, וטיפל, ונכנס לתוך התופת הזאת וראה, לא יצטרך למצוא ולגייס מתוכו את הכוחות כדי לפנות כי אין להם את הכוחות.

אני יודעת שמה שעושים בשורה זה קונספט טוב, הוא הכי טוב בעיניי מכל האחרים שפגשתי עד עכשיו, יותר מזק"א, יותר ממד"א, יותר מהצלה, יותר מעזר מציון, יותר מכל אלה שעברתי עליהם ובדקתי מה קורה שם, איזה מענים נפשיים. יש להם קונספט שבו הם מקבלים קבוצת תמיכה שהם מחויבים להגיע אליה כל יום, קבוצת תמיכה שהיא גם קבוצת איתור בעצם. האנשים בשורה, גם בצבא וגם המשטרה דרך אגב, גם האזרחים שנמצאים שם, יודעים שיש להם כתובת וזה קונספט טוב.

אני חושבת שאנחנו צריכים לנסות לשנות את המחשבה של לבנות פה מיליון מוקדי מצוקה והם ימצאו – לא, הם לא ימצאו את הכוח. אנחנו יודעים שיהיו הרבה מאוד שיפלו בין הכיסאות. אנו מדברים על עשרות-אלפי אנשים שהתעסקו בנושאים האלה. אנחנו מבקשים מהוועדה שתהיה איזושהי חשיבה של שינוי הקונספט של העבודה. אני רוצה שתהיה חבירה חוץ מתכלול בין-משרדי של הארגונים שמעבירים.

ראיתי שבזק"א הקואליציה הישראלית לטראומה נכנסת וכנראה מתחילה לעשות שם עבודה מאוד טובה, אבל אני רוצה לייצר איזשהו מנגנון שאין דבר כזה שאדם שעבר, חווה, היה בתוך התופת הזאת, טיפל, פגש, ראה ולא פנו אליו. אני לא רוצה שהוא ימצא, אלא שפנו אליו, שמעו אותו, זיהו, ראו מה עובר עליו. אני חושבת שצריך לבדוק את זה ולעבור ארגון-ארגון ולבדוק מה קורה שם ולתת לזה מענה.

תודה רבה. כמובן שהנושא שאת מעלה פה הוא מאוד חשוב ויש עליו קונצנזוס מלא.

אני ביקשתי דיון ספציפי וייעודי לעניין הזה כי אני חושבת שפה זה קצת הולך לאיבוד.

אני יודע והזכרתי זאת בדבריי. עוד מעט נשמע כמובן את תשובת גורמי המקצוע אבל אני אומר שבוודאי שאם יש גורם מתכלל אחד שעליו מוטלת האחריות בכל נושא בריאות הנפש אז סעיף או פרק יהיה גם נושא של ארגוני ההצלה השונים שצריכים לקבל מענה, שהוא יתווך בין הארגונים האזרחיים אליהם וכו'.

אני מסכימה, אני רק חושבת שהקונספט של מוקדי מצוקה הוא חשוב אבל אני רוצה לדעת – ואני חושבת שרק אז באמת יהיה לנו איזשהו סוג של ודאות – שבאמת פגשו, ראו, שמעו, שבאמת הצלחנו לעבור על כל האנשים האלה ושאנשים לא נעלמים לנו. אנחנו יודעים מה ההשלכות של הדבר הזה, זה אלפי בתים שפשוט מתפרקים, זה אנשים שפשוט לא חוזרים לתפקד. צריך להבין את המשמעויות של הדבר הזה. אנחנו לא צריכים פה עוד בתים של הלומי קרב ועוד בתים של פוסט-טראומה קשה. אנחנו רוצים שבאמת הדבר הזה יטופל. אני חושבת שפה יש לנו עבודה בשינוי הקונספט.

בראייה שלך, מי בעצם לעשות את זה – משרד הבריאות?

בהקשר הזה בואו נחכה לתשובות. לימור, תודה על הדברים שיוצאים מן הלב, מרגישים את זה. יש בהקשר הזה כמה גורמים שדיברו איתי מטעם חברי הכנסת, חלק אמרו פיקוד העורף, חלק משרד הבריאות, תכף נשמע את עמדת גורמי המקצוע.

פיקוד העורף עושה דבר נפלא. עם כל משפחה, להבדיל, שבאים להודיע לה את הבשורה הקשה, מגיע איש טיפול, רואה אותם, שומע אותם, אני רוצה שאותו דבר יקרה עם אלה שנפגשו עם התופת הזאת, עם המראות האלה.

תודה. חברת הכנסת שלי טל מירון, בבקשה.

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, באתי גם לדיון הקודם והיה לי חשוב מאוד להיות בדיון הזה כי אני רואה בנושא בריאות הנפש בעת הנוכחית נושא באמת קריטי. אני רוצה להגיד תודה רבה לכל מי שנמצא בחזית הרפואית ובחזית בריאות הנפש. עד עכשיו הם כבר עשו עבודה מטורפת ומדהימה. אני יודעת שגם מסתמכים על הרבה מאוד מתנדבים שהגיעו לכל המסגרות כדי לסייע ומכאן צריך לשלוח להם תודה רבה וגדולה על מה שהם עושים. זה הדבר הראשון.

דבר שני. כחברי כנסת, בשבועיים האחרונים התגייסנו בכוחות באמת משותפים והקמנו פה חמ"ל שעוסק בהרבה מאוד תחומים, לוגיסטיים וכו', חלק מהנושאים שאנחנו מתעסקים בהם זה גם המשפחות המפונות, המשפחות שנפגעו, שזועקים את זעקת המצוקה הנפשית שנמצאים בה, ובסוף התפקיד שלנו כנבחרי ציבור זה להשמיע את קול העם ואני פה כי אני מרגישה צורך אדיר להביא את המצוקה מהשטח.

אני רוצה לציין כמה דברים בודדים ולתת את הבמה לאנשים החשובים שיושבים פה, הם יותר חשובים מכולנו, נקשיב להם ונלמד מהם וביחד נמצא את הפתרונות. אני לא יודעת אם ראיתם אתמול את הכתבה בטלוויזיה של הילדה בת השמונה שמתעקשת לישון מתחת למיטה במלון. מדובר במשפחה שהבת והבן הסתתרו בארגז המצעים, ההורים החביאו אותם שם והם הסתתרו שם שעות ארוכות, ופינו אותם למקום בטוח והילדה הזאת לא מוכנה ללכת לישון אלא אם כן ישנה מתחת למיטה כי רק שם היא מרגישה בטוחה. אני חושבת שזו דוגמה מובהקת למה שעוד מחכה לנו.

אני רוצה להגיד שיש מעגלים שלמים מסביב שאנחנו אפילו עוד לא חושבים עליהם, אבל כשאני מקבלת סרטונים של אבא שליווה את הבת שלו כשהיא בורחת מהמחבלים במסיבה עד לרגעיה האחרונים, כשהיא נורית וצועקת לו שירו עליה והיא פצועה, והוא מנסה להרגיע אותה ומלווה אותה עד שהיא נושמת את נשמתה האחרונה, אנחנו מבינים שיש לנו פה הרבה מעגלים של אנשים עם טראומה מטורפת שאנחנו לא מתחילים להבין אותה.

יש לנו גם את המשפחות שעברו את התופת עצמה בעוטף עזה, בשדרות, בנתיבות, אופקים וכו', ויש לנו את המשפחות של הנרצחים והפצועים מהמסיבה שליוו אותם בלייב ברשתות החברתיות, בטלפונים, בדרכים שהן בלתי נתפסות והיו שם גם ברגעים האחרונים של הילדים שלהם, קהילות וישובים שלמים שעברו שואה. אין מילה אחרת. אני חושבת שבגלל שהמעגלים הולכים ומתרחבים וזה נוגע בכל אחת ואחד מאתנו אנחנו צריכים גם, מלבד האנשים שחוו את התופת באופן מידי, לחשוב איך אנחנו מלווים את המעגלים הרחבים.

אני חושבת שאולי שווה לנו לחשוב איך אנחנו משתפים פעולה עם משרד החינוך כי בסוף כל ילדי ישראל חוו טראומה, ילדי ישראל חשופים לרשתות חברתיות. כמה שההורים מנסים למנוע מהילדים לקבל זה רץ בוואטסאפ, זה רץ ברשתות, זה בחדשות. קשה מאוד למנוע את המראות הקשים האלה מהילדים שלנו בכל הגילים ואני מניחה שנצטרך לטפל בזה דרך משרד החינוך ממש, לבנות מערכת שקשורה במערכת החינוך בתוך תוכנית הלימודים איך אנחנו נוגעים בדבר הזה.

מלבד זה אני חושבת שיש מקום לחשוב גם על איך עוד אנחנו משתפים פעולה עם החברה האזרחית. אתמול למשל הייתי באקספו, בחמ"ל האזרחי של "אחים לנשק" - באמת שאפו ענק. עזבו פוליטיקה בצד, מה שהם עושים שם זה פשוט מדהים בכל סדר גודל, אין מילים לתאר את העבודה שנעשית שם ע"י עשרות אלפי מתנדבים במדינה, ויש להם שם מערך עזרה ראשונה נפשית של מאות מתנדבים. זה לא פסיכולוגים קליניים, זה לא אנשים שילוו, אבל הם נותנים עזרה ראשונה. שווה לנו לפגוש את החברה האזרחית ולהיעזר בה עוד יותר, לפחות בטווח הזמן המיידי.

הייתי שם, דרך אגב.

זה פשוט באמת מדהים ומגיע להם תודה ענקית.

תודה. מה שהזכרת כרגע זו מהות הדיון, משרדי הממשלה, החברה האזרחית, אנחנו רוצים לגרום לכך שיהיה גורם אחד אחראי שיודע לנתב את כל סוגי האוכלוסיות השונות כמו ששמענו עכשיו. חברת הכנסת קטי שטרית, בבקשה.

יזמה את חמ"ל הכנסת.

מגיע לך ולכל חברי הכנסת, קואליציה ואופוזיציה.

תודה רבה לשני יושבי הראש. לא, אני לא יזמתי, כל חברי הכנסת יזמו, כולם עשו. אני מבקשת לציין שזה כל חברי הכנסת. 108 חברי כנסת שעשו עבודת קודש ויש לזה תוצאות מאוד טובות. עוד אנחנו מדברים, ממש לפני חמש דקות, חשד לרצח והתאבדות בחיפה, בן דוקר את אביו וקופץ מהחלון. אם אנחנו מדברים על טיפול מניעתי – והלוואי שאנחנו יכולים לדבר כאן על טיפול מניעתי ולא טיפול שורש – אנחנו בשלב של כיבוי שריפות, אנחנו בכלל לא במצב של טיפול שורש.

יושב פה אדם צנוע מאוד, מנכ"ל ער"ן. אני רוצה להגיד לכם שער"ן, שבאמת עושים עבודת קודש, אני לא יודעת מה אני, כנבחרת ציבור, הייתי עושה בלעדיהם, כי אני מפנה לשם הרבה מאוד מקרים. אם בזמן רגיל יש להם 600-700 פניות ליום, המספרים הם מעל ל-3,000 פניות ליום. אנחנו מדברים על יום. הם אמורים להקשיב, להפנות ולטפל. אני אגיד לכם עוד משהו, גם קיצצו להם את התקציב. תבינו על מה אנחנו מדברים. לצערי הרב, הנתונים מגיעים אלינו עכשיו מהקורונה. הקורונה הפכה לאיזשהו - - -

קטי, אני רק רוצה לתקן, לא קיצצו להם את התקציב, הייתה להם חבילה שהם קיבלו בקורונה כתוספת ולא נתנו אותה. בואי נדייק רק במינוחים.

היינו בחמ"ל משרד הבריאות שעושים עבודה נהדרת. הטענה היחידה שהייתה לי ביום חמישי כשביקרנו בחמ"ל זה למה הציבור לא יודע את זה. אני מצאתי את עצמי שולחת לכל מיני קבוצות את הפרסומת הזו, אפילו קבוצות מהתקופה שהייתי מרצה באוניברסיטה.

את מתכוונת למוקד שפתח משרד הבריאות יחד עם ער"ן?

כן, הציבור לא יודע את זה. אמרתי לך בסוף הדיון שאני אכעס אם אני לא אראה את זה בעיתונים של סוף השבוע ולא ראינו את זה שם. למה? למה זה לא מפורסם? למה לא שומעים ולא רואים? מדובר בדברים אלמנטריים.

נחזור לנושא שלנו. קופות החולים שמפעילות מוקדים טלפונים ייעודים לנושא הזה זה טיפה בים. היום אתה מגיע לבתי החולים רק בסוף התהליך. אני מדברת על המניעה. הנתונים כתוצאה מאותה שבת ארורה הם נתונים שאני מאוד מקווה שמשרד הבריאות – ואני בטוחה שזה יקרה – וגם משרד האוצר יבינו שזו רק ההתחלה. צריך ללוות את המשפחות האלה עוד הרבה שנים. הטראומה של ילדים שראו את הוריהם נרצחים, הורים שראו את הילדים שלהם נרצחים והסיפורים מזעזעים ברמות שזה לא המקום להגיד מה ראו עיניהם של אותם ארגוני חסד שפינו את הגופות.

אבל אני רוצה להביא נתונים. אני בן-אדם של נתונים כי מהנתונים אני יוצאת לתוכנית עבודה. הטיפול הנפשי ערב מגפת הקורונה לא היה מספק אבל בכל זאת לאחר המגפה הנתונים של התאבדויות עלו, 13% גברים 32% נשים לפי הנתונים של משרד הבריאות. אני לא רוצה להגיד לך מה הולך לקרות עכשיו כשכל המדינה נמצאת באזעקות, כל המדינה נכנסת למקלטים. אני נכחתי בחמ"ל של רמת גן, אחת המתנדבות רעדה, לקח לנו כמה דקות טובות להרגיע את הרעד של הגוף שלה, זה בוודאי ובוודאי משהו שהוא לחלוטין לא נראה בריא וזקוק לטיפול.

יש היום במדינת ישראל 16,000 פסיכולוגים. שאלתי איפה הם. מחצית מהם לא התמחו בטיפול קליני. תחתכו עוד קצת מהעוגה של הפסיכולוגים שעובדים בפרטי לעומת השירות הציבורי, נשארנו בסך הכל עם 300 פסיכולוגים שעובדים בשירות הציבורי, בקופות. הנתון עוד הרבה יותר גרוע מפני שהם בחצאי משרות, ברבעי משרות, ואני לא מתפלאת שיש פסיכולוגים שהולכים לעבוד במלצרות כי במלצרות מקבלים יותר כסף. זה שכר מינימום.

כששאלו אותי באיזה ועדות אני רוצה להיות, הדבר הראשון שאמרתי זו ועדת בריאות. כדאי יותר להיות בוועדת כספים, כדאי יותר להיות בוועדות אחרות, אני רוצה בוועדת בריאות כי אני חושבת שהגיע הזמן להתחיל לטפל בנושא בריאות הנפש, שאגב, אתה רואה את האדם, הוא נראה לך בסדר גמור, אתה יודע כמה קשה לו בפנים? כמה בפנים הכול פגוע? לכן, אם אנחנו כמדינה לא יכולים להכיל את כל הטיפול הזה, יש מגזר שלישי. אני לא מתביישת להגיד. זה כמו שאנחנו היום אוספים תרומות לצבא הגנה לישראל, זה לא בושה להגיד שאנחנו יכולים גם לטפל דרך המגזר השלישי בנושא בריאות הנפש. עדיף לי להציל נפש אחת בישראל מאשר לשבת ולהתבייש.

תודה על הדברים היוצאים מן הלב. חבר הכנסת משה רוט, בבקשה.

כשאנחנו מדברים על הגופים, ואני מתייחס גם למה שגברתי אמרה, למשל זק"א, שטיפלו בגופות, או איחוד הצלה שטיפלו גם בזה וגם בזה, להם יש מערכת חוסן. אני בדקתי את זה פעמיים, גם עם המנכ"ל שלהם וגם עם האנשים בשטח וגם נכחתי בשטח. אפשר להגיד שבאופן טבעי זה מטופל. הם גם יוצרים קשר עם הפעילים, עם המתנדבים, כדי לבדוק האם הם קיבלו את נקודת החוסן. לכן אני לא חושב ששם הדגש.

לעומת זאת, יש חוסר גדול מאוד בנושא של הסברה, במודעות. אני לא מדבר על ילדים שהיו בתוך התופת, כל אחד מבין לבד שהם צריכים טיפול. אני מדבר על ילדים שלא היו בתוך התופת אבל נפגעו ואף אחד לא שם לב, לא ההורים, לא המורים. לדברים האלה צריך יותר מודעות כי חס ושלום אם ילד נפגע – ולא רק ילד – אם אין מודעות לאן אפשר לפנות ודרכים לפנות בקלות אנשים שנפגעו לא יפנו לבד אלא אם זה ממש מגיע למצב קריטי.

הצד השני של הסיפור זה השכר. אין ספק שהיום השכר למטפלים הוא ממש ממש לא מצדיק את המאמץ, לא מצדיק את הלימודים ולא מצדיק את ההשקעה הגדולה. לכן זה עניין לאומי שיצטרכו פשוט לגרום לכך שהאנשים האלה יקבלו את השכר שבאמת מגיע להם, שהם השקיעו.

הדבר האחרון שאני אגיד הוא שצריכים מאוד להיזהר – ואני אומר את זה ככלל – שברגע שהמדינה מעורבת מדי יש לזה גם חיסרון, והוא לא להפוך את המצב לכך שכל ילד חייב שיחה עם פסיכולוגית אוטומטית. פרויד פעם אמר שבעצם כל אחד יכול להיות על הספה, שכולנו צריכים טיפול נפשי. לכן אני אומר שאפשר להגזים בדבר הזה. כן צריך בתבונה ובדעת להביא למצב שיש הסברה מתאימה, מודעות נכונה, ומלמעלה למטה, דהיינו דרך המורים ודרך ההורים, ושהאפשרות ליצור קשר עם איש מקצוע תהיה בקלות. שכר ומודעות יפתרו את הבעיה.

תודה. ד"ר גלעד בודנהיימר, ראש מערך בריאות הנפש במשרד הבריאות. אבקש ממך, גלעד, מעבר למצגת שאתה רוצה להציג לנו, להתייחס בבקשה לשלל הדברים שהועלו ע"י חברי הכנסת – הנושא של גורם מתכלל, מגוון האוכלוסיות, סוגי הטיפולים, עצם זה שאנחנו נשענים הרבה מאוד על מתנדבים בתקופה הזו, לטווח ארוך מה אנחנו עושים, הסכמי השכר של הפסיכולוגים וכו'. אשמח לתשובה כוללת.

אני רק מבקש דבר אחד – אם אפשר לעשות את ההפרדה בין ילדים מגיל לידה עד גיל 18 כדי לתת איזושהי במה גם בנושא הזה.

כדי לענות על הדברים שנשאלתי צריך שעות מרובות. נגיד בצניעות שבריאות הנפש, כפי שנאמר, נכנסה לאירוע הזה בחסר מאוד מאוד עמוק ומשמעותי. התחלנו לעבוד על תוכניות עוד טרם המלחמה הנוכחית והאסונות שפקדו אותנו ואנחנו נצטרך להמשיך ולעבוד על תוכניות עומק ארוכות שייתנו באמת שינוי משמעותי לבריאות הנפש של מדינת ישראל. התחלנו לעבוד על הדברים אבל באמת צריך לומר בצניעות שהגענו לאירוע בחסר מאוד מאוד גדול ומה שלא עובד טוב בשגרה, זה יומרני לצפות שהוא יעבוד מאוד מאוד טוב בחירום.

אנחנו מתמודדים מול כאוס מאוד גדול. אף אחד מאתנו לא יכול לדמיין את היקפי הזוועות שעברנו ואני אגיד כנקודת פתיחה: כל אנשי בריאות הנפש בישראל, מרמת עובדי הציבור ועד רמת העובדים בפרטי, התגייסו באירוע הזה כדי לתת כמיטב יכולתם ולא ישנים לילות כדי לתת מענים. זו אמירה מאוד מאוד חשובה.

אני אגיד שהגישה של משרד הבריאות לאורך הדרך היא לתת פתרונות היכן שאפשר. אני אענה על השאלה על התמיכה בכל מי שעומדים בחזית, מזק"א דרך רבנות, משטרה, מכבי אש, גורמים צבאיים ודרך אנשי מערכת הבריאות. אנחנו מייצרים מענים כל הזמן תוך כדי כשמבקשים מאתנו, גם אם יש למסגרות את המענים בשגרה שכרגע לא מספיקים לתת להם את המענים, כשפונים אלינו אנחנו ממציאים את הפתרונות.

אתה יכול להתייחס ספציפית? ארגונים ספציפיים שאתם נותנים להם מענה היום?

פנו אלינו מהמשטרה וממכבי אש למשל וארגנו להם קבוצה של מטפלים שיוכלו לתת מענה. פנו אלינו מזק"א וחיברנו אותם לקואליציה שהיא ספק של משרד הבריאות, מרכזי החוסן. אנחנו נותנים מענים. אני יכול לומר, ואומר בכנות, כוח האדם שקיים למשרד הבריאות וקופות החולים זה בתי החולים וספקים מהחברה האזרחית שנותנים שירות בכל מיני דרכים למשרד הבריאות.

שאתם רותמים אותם?

שאנחנו רותמים אותם. לצערנו, לא תמיד הם מזדהים כמשרד הבריאות ואת זה צריך לתקן כי מרכזי החוסן למשל שפעילים במלונות ועושים באמת עבודת קודש זה משרד הבריאות. כשמישהו מגיע למלון הוא לא תמיד מבין שזה משרד הבריאות ויש חשיבות גדולה להזכיר את הדבר הזה.

אני רוצה לחדד לפני שמגיעים למפונים. דיברת על אותם ארגונים שמתעסקים בזיהוי חללים וכו'. אתם יוזמים איתם קשר, אומרים: שלום, אני מדבר פה ממשרד הבריאות, אני מבקש לדעת האם אתם זקוקים לאיזושהי משענת נפשית? האם המתנדבים שלכם זקוקים? ארגון הצלה, הארגונים האחרים? אני לא רוצה להיכנס לשמות. אתם יוזמים באופן אקטיבי או מחכים שיפנו אליכם ואז אתה מחברים אותם לגורמים?

אני אגיד שאנחנו עושים מה שאנחנו יכולים. אנחנו לא נמצאים בסטטוס שאנחנו עושים reaching out לכל האנשים שאינם באחריותנו. אנחנו נותנים מענים למי שבאחריותנו.

הם מתנדבים. הם גם לא חייבים אבל הם מתנדבים.

אני אגיד בצורה מדויקת: אין יכולת כרגע לעשות reaching out לכל מי שנחשף. אנחנו נמצאים בשורה. מהיום הראשון של המלחמה יצרנו צוותים שמלווים את המשפחות שמזהות את הגופות בשורה והנחנו את הצוותים האלה שככל שיש מישהו מסביב שצריך סיוע מסייעים להם ותומכים בהם והם באמת נתנו את התמיכות. במקביל ראינו שהמלחמה התחילה עם עומס מאוד מאוד גדול במרכזים הרפואיים סורוקה וברזילי ומיד הצענו שירותים של תמיכה לסורוקה וברזילי. אנחנו נמצאים בחסר מאוד גדול. אין יכולת – אני אומר את זה בכאב – כרגע להרים טלפון לכל אדם שהתמודד עם סיטואציה. אין יכולת מעשית.

החוסר הוא כשאתה לוקח בחשבון גם את הארגונים האזרחיים או שאתה מדבר על חוסר מבחינת מה שאתה יודע היום שיש לך כמשרד? אתה לוקח בחשבון את כל המכלול?

אני לוקח בחשבון את כל המכלול מכיוון שלפני המלחמה הנוכחית אנחנו יודעים לומר שכ-30% מאזרחי ישראל צרכו או צורכים לאורך השנים שירותי בריאות נפש. בוודאי שאנחנו נמצאים פה בחסר גדול שבעתיים. אני רוצה להסביר קצת מה אנחנו עושים. אנחנו כן יצרנו קו שעושה reaching out לכל נפגעי המעגל הראשון, ככל שאנחנו מצליחים לייצר רשימות של כל המעגל הראשון כי אני אזכיר שלמדינת ישראל עדיין אין רשימות מסודרות.

אם אני מבין נכון, אתה אומר שהעדיפות שלכם כרגע זה לתת מענה למעגל הראשון?

אנחנו מייצרים דחיפות יותר גבוהה אצל המעגל הראשון.

מה זה מעגל ראשון?

משטרה, זק"א וכך הלאה.

לא, משפחות ונפגעים.

המשפחות שנפגעו בתופת במעגל הראשון. זה התעדוף שלנו, בהחלט.

גם למשפחות הנעדרים?

גם למשפחות הנעדרים. יצרנו מוקד שנקרא נמ"ל בשיתוף עם הרווחה. עובדות סוציאליות ופסיכולוגיות שעובדות איתנו, שנותנות מענים למשפחות הנעדרים. מהר מאוד, כשראינו שקמה מנהלת גל הירש, יצרנו איתם שיתוף פעולה. אני רוצה שוב להדגיש, גם דברים שאינם באחריותנו, אנחנו יוזמים את שיתוף הפעולה ואומרים: יש לנו את היכולת לתת את המענה, ככל שצריך אותנו אנחנו כן.

אתם עובדים בשיתוף עם פיקוד העורף?

אנחנו עובדים גם בשיתוף עם פיקוד העורף, עם הרווחה, עם החינוך, עם הרשויות המקומיות. אנחנו באמת מנסים לייצר את כל החיבורים. החיבורים מאוד מאוד מאתגרים בזמן מלחמה. אני אגיד שוב, מה שלא עובד טוב בשגרה, אל לנו לצפות שיעבוד מושלם בחירום. אנחנו עושים כמיטב יכולתנו. אני חושב שחברי הוועדה שהיו אצלנו בחמ"ל ראו את היקף המאמצים שאנחנו עושים.

אני רוצה לומר, להדגיש ולחדד בשמי ובשם חברי הוועדה, אנחנו מאוד מאוד מעריכים ואסירי תודה לכל הצוותים הרפואיים באשר הם, אחים, אחיות, רופאים, רופאות, וכמובן עובדי השירות, מי שמתעסק בצורך הנפשי וכמובן עובדים סוציאליים, אנחנו מלאי הערכה. כל השאלות שאנחנו שואלים פה כרגע בוועדה ומעלים הן סוגיות שאנחנו רואים לנכון שעולות לנו מהשטח ואנו חושבים שנכון יהיה לטפל בהם בצורה מערכתית אחרת אבל זה לא מוריד מההערכה שלנו.

גם קיבלנו מידע על הפעילות שלכם מול משפחות המפונים בפיקוד העורף והם גומרים עליכם את ההלל. הם אומרים שאתם עושים שם עבודה מדהימה, מלאכת קודש ממש, בכל הנושאים הנפשיים ובדברים נוספים שמתעסקים עם המפונים.

אני רוצה להציע רק הצעה. כמו שפונים אלינו, ואני מניחה שפונים גם אליכם, כל מיני אנשים מדהימים מהחברה האזרחית שהקימו סטארט-אפ וזה כבר מתחיל לפעול, וכל מיני רעיונות מחוץ לקופסה – כי ברור שכל אחד מאזרחי מדינת ישראל צריך איזו עזרה אך אין לנו יכולת לתת לכל אחד ואחד את העזרה שלו, כל אחד ברמה שלו, לכן צריך לחשוב מחוץ לקופסה כדי לייצר מענים שיהיו יותר רחבים.

לכן השאלה היא האם אין לכם איזה מוקד – אני כל כך לא אוהבת להגיד את המילה מוקד כי יש כבר כל כך הרבה מוקדים אבל עדיין – מוקד טלפוני שאליו תוכלו לקבל את כל הפניות מהאזרחים שיש להם כל מיני רעיונות שכבר ברי ביצוע, לא בשלב פיתוח אלא כבר פותחו, של איך אתה מגיע ותופס יותר מעגלים, ואתם אלה שתבדקו את זה ותראו שזה באמת מקצועי. כי אנחנו נתקלים גם בלא מעט שרלטנים שעלולים לעשות יותר נזק מתועלת. השאלה אם יש לכם דבר כזה שקורה לחברה האזרחית לכל מי שיש לו כבר רעיונות מעבר לקופסה.

גלעד, תענה לסגנית השר אבל אחרי זה אני מבקש לתת לו להשלים את הדברים ואת השאלות במרוכז בסוף.

עבדנו לפני ואנחנו חוזרים ועובדים על פתרונות טכנולוגיים כאלה ואחרים ואנחנו עובדים בשיתוף עם המועצה הלאומית לפוסט-טראומה כדי לייצר את המענים האלה ולתקף אותם. יש מורכבות של תיקוף של אפליקציות ויצירת רגולציה לדבר הזה אבל אנחנו עובדים על זה. בדיוק אתמול בערב הייתה לי שיחה על הדבר הזה. אנחנו על זה לגמרי ותודה לסגנית השר.

אנחנו יצרנו מענים בכל מיני רמות כשהיה את הצורך. מוקד נמ"ל, שעכשיו חיברנו גם לצרכים של משפחות החטופים. יצרנו קו טלפוני שעושה reaching out לנפגעי המעגל הראשון ומשדך אותם לטיפולים שיינתנו להם בטווח הקצר. אתגר המלונות והמפונים במלונות, או העקורים במלונות, הוא אתגר מאוד מאוד גדול. יש לנו אוכלוסייה שמאוד-מאוד נפגעה והועברה מבתיה. הם נמצאים בסיר לחץ, בלי תעסוקה, כשכוחות הקהילה מאוד פורקו בתוך האירוע הזה. מהצד השני אני אגיד שהכוח והסיכוי להשתקם בתוך האירוע הזה זה הכוח הקהילתי, הכוח של הרשויות המקומיות, הכוח של הקהילה עצמה, ואנחנו דואגים בגלל זה שבעתיים דווקא למרחבים העירוניים שנמצאים במלונות וצריך לייצר שם מנגנונים קהילתיים.

אבל מאוד מאוד חשוב לומר אל מול כל הדאגות שעלו פה קודם, הכוחות שיש בקהילה של העם שלנו הם כוחות מאוד חזקים. אנחנו יודעים מחקרית שרוב האנשים שעברו טראומה יוצאים מהטראומה בעזרת כוחותיהם וכוחות הסביבה שלהם בלי צורך באנשי מקצוע. אני מסכים שזה אירוע של בריאות נפש מאוד גדול אבל צריך להבין שבסוף זה אירוע שהוא אירוע קהילתי, של כוחות קהילתיים, ושנוכל לצאת ממנו ברוב המקרים, ואנשים, עם כוחות הנפש המופלאים שלהם, שתמיד מפתיעים אותנו מחדש, מצליחים להוציא את האנשים ממצבים מאוד מאוד קשים.

צריך להיזהר מפתולוגיזציה של מה שקורה. אני לא הייתי רוצה שבן-אדם שעבר את התופת הזאת יחשוב שמה שהוא יצטרך זה חס ושלום אשפוז פסיכיאטרי כי הוא לא יצטרך. זה אירוע של קהילה. זה אירוע של קהילה וחשוב לומר את הדבר הזה. בשביל לאפשר את הדבר הזה אנחנו צריכים לחזק את הקהילות ולכן המודל שהצענו במלונות בשלב הראשון היה לחזק את מרכזי החוסן שמכירים את הקהילות בשגרה ובחירום ועובדים איתן, עובדים גם ברמה הפרטנית וגם ברמה הקהילתית.

בשלב הראשון הרחבנו את מרכזי החוסן, פתחנו מרכז חוסן ארצי כדי שייתן גם למקומות שבהם אין מרכזי חוסן את המענים הנדרשים. אבל ראינו במלונות שמרכזי החוסן בשלבים הראשונים לא הצליחו להיעמד על הרגליים ולכן עברנו גישה. ראינו גם שהמלונות הולכים ומתרבים ועברנו מגישה פרטנית של מלון וקהילה לתפיסה – לפחות בחודש הראשון – אזורית, שמחלקת את המלונות בארץ לאזורים והטלנו על בתי החולים לשלוח צוותים מרפאתיים כדי לייצר אחיזה בשטח ולתת מענים.

אתם מתכללים את כל האירוע הזה? אתם יודעים מספר מטפלים, מספר נפגעים, כאלה שהם קשים יותר ופחות? המנגנון עובד בצורה כזו שאתם חשופים לכל הנתונים?

אני אגיד משהו על המילה "מתכלל" כי זאת מילה שהולכת וחוזרת שוב ושוב ושוב. כולם רוצים שכולם יתכללו. אני אגיד על זה משהו חשוב. יש לנו מנגנונים שעובדים בשגרה. קופות חולים עובדות בשגרה, מרכזי חוסן עובדים בשגרה. אם אנחנו נתחיל להמציא להם כל מיני תכלולים אנחנו עלולים גם להסתבך. כרגע יש מודל שבשיתוף עם משרד הרווחה והחינוך אנחנו מייצרים כדי להגדיר בדיוק את מוטת העבודה בתוך המלונות. אנחנו הוצאנו מתווה בריאות נפש שמתאר מה אנחנו עושים בחודש הקרוב ביחד עם בתי החולים, כשהמשימה של בתי החולים, שהצוותים המרפאתיים שירדו לשטח קיבלו, זה קודם כל להבין את הצרכים בשטח. תגיעו לכל מלון, תראו מה צריך בכל מלון.

משרד הבריאות מגיע לכל מלון? כי אני יודע שיש נציגות של הרשות המקומית. אני ביקרתי במספר מלונות, ראיתי נציגות של הרשות המקומית, שהם לוקחים את המענים, מדברים וכך הלאה. אני שואל האם משרד הבריאות ומשרד הרווחה נמצאים שם ממה שאתה מכיר?

כן. משרד הרווחה נמצא במלונות, משרד הבריאות נמצא במלונות, משרד החינוך נמצא במלונות. לא מספיק. לא מספיק. אני מזכיר שהתחלנו את האירוע כשאנחנו מנסים לייצר הבנה מה המיפוי של המלונות, ראינו בהתחלה ארבעים מלונות, זה צמח לשישים, זה צמח לשמונים, צמח למאה ועשרים. מצאנו את עצמנו מעדכנים טבלאות מבוקר עד ערב והחלטנו שאנחנו צריכים לייצר למשרד הבריאות חמ"ל אחוד שינהל את הדבר הזה בכוחות עצמו, כי עברנו, לפי מה שאמרו לי אתמול, את השלוש-מאות מלונות.

צריך להבין שזה אירוע מתגלגל. היכולת שלנו להעמיד איש מקצוע בכל רגע נתון בכל מלון היא יכולת מוגבלת, ולכן התפיסה שלנו כרגע, עד שאנחנו מתייצבים, היא תפיסה אזורית-מרחבית שבה חילקנו גזרות. נשאלתי על ילדים ונוער, הצוותים המרפאתיים כוללים אנשי טיפול ייעודים, פסיכיאטרים, פסיכולוגים, עובדים סוציאליים שמטפלים גם בילדים ונוער והם יורדים לשטח וממפים את הצרכים. הם גם מנסים להסדיר את נושא המתנדבים דרכם, הם גם מבינים איפה הקופות נמצאות ואיפה ארגונים אזרחיים כאלה ואחרים נמצאים ובאמת יש המון התארגנויות יפות. הם ממפים את הדברים, מבינים את הצרכים ולפי זה אנחנו בעצם מנסים להתחיל לייצר שליטה בשטח.

אני מקבל את הגישה שיש מחוזות וזה מנוהל כך, אין בעיה, אבל אנחנו היינו רוצים לחדד קצת שכל ראש מחוז כזה לפחות יהיה חשוף למספר המטפלים, מספר העו"סים, מספר הפסיכיאטריים, מספר המטופלים, מספר המטופלים קשה וכו'.

בוודאי, זו המשמעות של מה שאמרתי שאנחנו מייצרים חמ"ל. התחילו להציג לנו בישיבות היומיות עם בתי החולים טבלאות של מספרים של כוח אדם שנמצא. אבל זה מאוד מאוד ראשוני. אני מזכיר שאנחנו במערכת כאוטית מאוד עדיין ואנחנו מנסים לייצר בה סדר.

בשלב הבא השאיפה מבחינתנו היא שמרכזי החוסן יעמדו בצורה יותר טובה על הרגליים. הם מחוברים לקהילות והם ידעו הכי טוב לשקף מה הקהילה צריכה, ואנחנו נרצה בסופו של דבר להגיע למצב שבו קופות החולים יכולות לחזור למבנה שהם מכירים אותו, שזה מרפאות קהילתיות, באזורים של בתי מלון ויוכלו לתת את המענה, כשלא נרצה בסופו של דבר שבכל בית מלון נייצר סעדים בתוך המלון כי אנחנו רוצים בסוף לרענן לאנשים את הכוחות, לראות את עצמם כמסוגלים לעזור לעצמם ולצאת ולהיעזר ככל שהם צריכים אבל בכוחות עצמם, כשהקהילה תדע לאפיין מי צריך יותר ומי צריך פחות.

בעיניי התקווה הגדולה לריפוי של כולנו זה היכולת הקהילתית של הרשויות המקומיות ושל הקהילות להיעמד ולהיתמך ולעזור כי כוחות הנפש, מנגנוני ההגנה שלנו גם מבחינה פסיכולוגית, היכולות שלנו לתת עזרה אחד לשני, הן היכולות הרצויות ואנחנו צריכים לחזק את הכוחות במקומות האלה.

זה הנושא של ההסברה והעלאה למודעות, כי כשבן-אדם מתחבא בבית ולא מדבר על זה הקהילה לא יודעת. יש את הנורמה ויש גם כאלה, והם לא מעטים, שאי אפשר יהיה לחשוף, ולכן ה-reaching out שדיברנו עליו הוא מאוד מאוד חשוב. אני מסכימה איתך שחוסן קהילתי הוא מאוד מאוד חשוב אבל אי אפשר להסתמך רק על הקהילה. יש פה דברים שצריך להסתמך עליהם, כולל הסברה, העלאה למודעות, והכי חשוב מניעה, לתת כלים כבר בילדות.

אני מקבל בברכה את ראש מועצת אשכול, גדי ירקוני, ידידנו, שעומד בגבורה יחד עם התושבים שלו בתקופה המאוד מאוד קשה הזו.

גדי, תודה רבה שבאת, זה מאוד חשוב לנו. שמעתי אותך גם בוועדת הכספים והדברים שאמרת כל כך נכונים. אנחנו באמת צריכים לתת גיבוי לתושבים ולכל הישובים שנמצאים בדרום וגם בצפון.

גלעד, ציינת את המעגל הראשון קודם ואני שואל האם תושבי הצפון המפונים הם גם במעגל הראשון. ושאלה שנייה: מאחר שאנחנו יודעים שכמעט בכל בתי המלון נמצאים מפונים, האם יש לאנשים כתובת? מי יודע שהשלטון המקומי, או לפחות העירייה או הישוב, שם איזושהי פקיד/ה שנותן או מתכלל פחות או יותר את כל הפניות? כשאני מגיע למשל למלון ומישהו אומר לי: תשמע, אני זקוק לעזרה כזאת או אחרת, האם יש איזשהו מוקד או טלפון של משרד הבריאות? כי אמרת שכרגע הוא אזורי. האם יש דבר כזה?

לצערי, אין קו אחד של משרד הבריאות בגלל שאנחנו נשענים על זרועות ביצוע שונות - קופות חולים, ספקים כאלה ואחרים. לשאלתך לגבי הצפון, הצפון הוא דוגמה לכך שבשלב הזה נראה שאנחנו מצליחים כן לפעול במודל המקורי שרצינו מכיוון שמהיום הראשון נערכנו עם מרכזי החוסן שם ואמרנו להם: בואו תתרחבו, אנחנו צופים שהולך להיות אירוע כזה, תתחילו להתארגן. הדיווחים, לפחות שאנחנו מקבלים ממרכזי החוסן בצפון, זה שהם נערכו, הם יורדים לתושבים ומנסים לנהל את האירוע ונשמע ששם האירוע באמת יותר מנוהל כי יכולנו להיערך מלכתחילה.

ראש מועצת אשכול גדי ירקוני, בבקשה. אני בטוח שיש לו הרבה מה להשפיע על הדיון הזה בנושא בריאות הנפש.

לפני שאני מתייחס ברשותך, יושב-הראש, אני לא יכול לא להתייחס קודם לשבויים ולנעדרים שלנו. יש לנו הרבה מאוד שבויים ונעדרים. אני יודע שממשלת ישראל עושה הכול בשביל להחזיר אותם בשלום הביתה ואני סומך על ממשלת ישראל בנושא הזה. בכלל, אין היום בשבילי פוליטיקה כזאת או אחרת. אני לא מתעסק בזה. יש לנו צה"ל אחד, מדינה אחת וממשלה אחת.

לעצם הנושא הזה, אני פונה דווקא לאלה ששחטו אותנו באותו יום וחתכו אותנו גם אחרי זה בלי בושה – וזה לא רק החמאס, זה גם תושבי עזה שהיו שם – באו וגם לקחו אנשים. היום האחריות שהאנשים האלה יחזרו בשלום הנה היא עליהם. חס וחלילה, אם יקרה משהו לאחד הילדים – ויש שם תינוקות בני שנתיים, אולי גם פחות, אני לא יודע – ואנשים הרבה יותר מבוגרים, אם משהו יקרה לאחד מהחטופים האלה, הערבים צריכים לדעת בעזה שאין רחמים יותר, זה על אחריותם, גם תושבי עזה. אם הם רוצים, הם יכולים עכשיו לפרוץ להיכן שהחמאס נמצא ולהוציא את השבויים שלנו. הם אזרחים והם החליטו שהם יהיו השליטים שלהם, לא משנה אם בכוח או לא, על אחריותם. זה הדבר הראשון והכי חשוב.

עכשיו אני אעבור לנושא הספציפי שנדון פה. אנחנו באשכול, שבאמת עברנו אירוע מחריד, הדבר הראשון שהפעלנו כמו שצריך מבחינתנו זה נושא בריאות הנפש הכללית. כשאני מדבר על בריאות הנפש אני מדבר גם על החוסן ועל הכל ביחד. היום, מתוך 17,000 תושבים, רק 700 נשארו אצלנו, כל השאר במקומות אחרים. אנשי בריאות הנפש שלנו עובדים שם יום ולילה, מסודרים לפי מרכזים, בכל מקום יש מנהל/ת. יש לנו צוותים שקיבלנו גם לעזרה ותמיכה. הצוותים שלנו תוגברו מאוד. עשיתי אתם שיחת זום לפני יומיים, רבע שעה לפני השיחה הם קיבלו בשורה שאחת מהחברות היקרות שלהם נרצחה. היה קשה מאוד להמשיך את השיחה ולראות אותם כך. ואלה אלה שמטפלים בנו. גם ראית על העיניים ושמעת מהן שהן נופלות מהרגליים ונופלות בנפש אבל הן עושות הכול בשביל להציל ולעזור לאנשים.

בטווח הבינוני והארוך אנחנו יודעים להסתדר, יודעים להיערך. ארגנו עכשיו שלושה מקומות של מרכזי חוסן שלנו במקום אחד, וגם בבריאות הנפש השנייה עובדים שם במקביל עד שיחזרו הביתה. אנחנו מקבלים מתנדבים וביקשנו כוח אדם נוסף ונענינו.

אתה מדבר על מתנדבים במלונות?

לא. מתנדבים קיבלנו ישר, אי אפשר להמשיך עם מתנדבים. ביקשנו בקשה לצרכים מאוד גדולים ממשרד הבריאות. משרד הרווחה עוד לא ענה אבל הוא יענה, אני בטוח, וייתן לנו. צריך לזכור, חברי הכנסת, שזה לא לשבוע, לא לשבועיים, לא לשנה, אני מקווה שלחמש שנים ולא יותר. יש כאלה שזה יהיה לכל החיים. אם פעם אני היינו מטופלים אחת ל – אין לי את המספרים – אני חושב שעכשיו זה אחד לשניים, אחד לא, שניים כן. משהו כזה.

ברור שחלק ייצאו, אני מקווה, אבל יש כאלה שזה לכל החיים. בגלל זה אנחנו צריכים להתארגן במדינה ולראות – עכשיו אנחנו בטיפול נמרץ, כשיוצאים מטיפול נמרץ ועוברים לשיקום ארוך ארוך – איך מעבים את הטיפולים ולא חוסכים כהוא זה. אם הנפש לא תבריא, לא שווה כל מה שנעשה מסביב. הנפש זה העיקר. תחשבו כמה קרובי משפחה עכשיו הולכים לגור ליד בית הקברות שבו קבור מישהו ממשפחתם, כמה זה יהיה קשה להם, כמה אנחנו צריכים לעזור להם. במקרים הכי קשים יש גם משפחות שלמות.

אנחנו חייבים, כבוד היושב-ראש, לראות איך אנחנו עושים פה תכנון ארוך-טווח כי בלי התכנון ארוך הטווח הזה אשכול לא תחזיק מעמד. אני אומר את זה בכל פעם. זה לא המבחן שלנו, של אשכול, זה המבחן של המדינה עכשיו. אם לא נצליח בנפש להחזיר את האנשים הביתה, הם לא יחזרו לאשכול. אם אני אהיה הדור האחרון באשכול והילדים שלי לא ירצו להישאר, או לא נצליח להביא אנשים אחרים מתל אביב, אין סיכוי למדינת ישראל להתקיים כמו שהיא היום. הגבולות יצטמצמו פלאים, אני לא יודע אם עד נתניה או תל אביב אבל קרוב לזה.

אנחנו צריכים לדעת שזו עכשיו המטרה שלנו. אנחנו צריכים שהילדים, אחרי שנחזיר – אני מדבר כך, התושבים בכלל עוד לא שם, יש כאלה שעוד לא קברו את מתיהם, את היקר להם מכל, והם במלונות, שזה זוועה. אין להם יציבות נפשית בכלל. הייתי בוועדת הכספים, אני מקבל פתק שכולם במלונות קיבלו עכשיו הודעה מהמדינה שהם צריכים לפנות את החדרים. ישבתי עם גפני, הוא הלך לשר האוצר והם ביטלו את זה. אתה יודע מה הודעה כזאת עושה לנפש? אתם אנשי טיפול פה הרבה יותר ממני. מה זה עכשיו להוציא אותם מזה? זה נורא. בגלל זה אני, בתור ראש מועצה, קיבלתי דבר ראשון החלטה, אמרתי להם: אתם עד סוף השנה שם, בגלל שאנחנו מעריכים שהמלחמה תהיה ארוכה. אם תתקצר נשנה, אבל הודאות חשובה.

אתם הדבר הכי חשוב, יותר מהבטונים, יותר מהכל. הנפש, אם לא נבריא את הנפש של משפחות שלמות, לא תהיה תקומה לנו שם, אני חושב שלא תהיה תקומה להרבה בעם ישראל ולדורות הבאים. אז האחריות עכשיו, כמובן שהיא גם עלי בייחוד, אבל גם על ממשלת ישראל וגם עליכם, חברי הכנסת. תראו איך לא שוכחים אחרי חודשיים, שלושה, שנה, את הדבר הזה. רק טיפולי בריאות הנפש יחזירו לנו שפיות לאזור.

תודה על הדברים היוצאים מן הלב.

אני רוצה להוסיף משהו שראש המועצה ישמע. אנחנו, חברי הכנסת, הקמנו חמ"ל לטפל בכל מיני דברים. אני רוצה להגיד לך מה החמ"ל הזה יצר. כל אחד מחברי כנסת יאמץ יישוב כך שאנחנו נזעק את הזעקות שלכם פה. אנחנו לא נניח , נהיה כאן ונהיה לצדכם כמה שזה ייקח. זה ייקח כמה שזה ייקח, אנחנו מאמצים את הישובים. יישובי אשכול, שער הנגב, כל עוטף עזה יקבל חברי כנסת שיאמצו אותו ואנחנו נהיה הדוברים שלכם בכל ועדה וועדה, במליאה, בכל מקום. דע לך שלא נניח לזה אפילו לא יום אחד, וזה לא משנה אם זה קואליציה או אופוזיציה, לא משנה מה אנחנו נהיה אתכם לאורך כל הדרך.

גדי, אני מוכרח לומר שגם בדיון הקודם שדיברנו על המפונים והכל, גם אז שמעתי את הזעקה שלך בנושא החוסן. דיברת איתי על פתיחת מרפאות, הסברת לי כמה זה חשוב, מיד כמובן יצרנו קשר, גם השר דיבר איתך אחרי שיחה שלי איתו בעניין הזה. פתחת עם השבויים והנעדרים, כולנו כאן בתפילה ובהחלט נמצאים עם הכאב והסבל של המשפחות ומתפללים לחזרתם מהר בריאים ושלמים.

בהקשר של הטווח הארוך, אני הייתי מאוד מאוד שמח שאתה תשמע את התשובה של ד"ר גלעד בודנהיימר בהקשר הזה, מה משרד הבריאות רואה ואיך הוא מתכנן את העבודה לטווח הארוך, לפחות לחמש השנים הקרובות כמו שהזכיר ראש המועצה.

תודה לגדי על הדברים ושיתופי הפעולה. אני בקשר עם מרכזי החוסן כל הזמן. ההשקעה הנכונה במרכזי החוסן, בחיבור לקהילה ולהעמיד את הכוחות של הקהילה מחדש, זאת הדרך הנכונה. כבר מהשבוע הראשון של המלחמה הזאת התחלנו לחשוב על היום שאחרי בהבנה שאין לנו את הפריבילגיה של הזמן כדי להשתהות. אנחנו מבינים שהאירוע הוא בראש ובראשונה קהילתי, בכל הקהילות עם כל מעגלי הפגיעה.

כלומר, בסוף גם הילדה מירושלים או הילדה מתל אביב צריכה מענים, לא את אותם מענים כמו הילדה שהייתה במעגל הראשון ונפגעה אבל אנחנו צריכים לחשוב במעגלים על כל האוכלוסיות בישראל. אנחנו צריכים ללמוד ולקבל השראה מהקהילות בדרום איך אנחנו יכולים לייצר קהילות חזקות שיודעות לעבוד עם הכוחות שלהם בכל רחבי הארץ. אנחנו נצטרך לייצר מנגנונים קהילתיים בכל רחבי הארץ. לכן גם פעלנו בשיטה שמרחיבה בראש ובראשונה את מרכזי החוסן, מתוך התפיסה הזאת שכוחנו בא מתוכנו ולא נוכל רק לצפות שמשהו יקרה מבחוץ. בסוף זאת הדרך הכי בריאה להתמודד עם טראומה.

מעבר לזה אנחנו נצטרך לחזק מאוד את מעגלי הרפואה הראשונית בכל ההיבטים ולהכשיר את כל מקצועות הבריאות כדי שידעו לטפל ברמות כאלה ואחרות ולתת את המענים הנדרשים כדי להוריד תסמינים שקשורים לפעמים לטראומה, לפעמים מספיק להסדיר את השינה של אדם כדי לעזור לו מאוד מאוד לצאת מהמצב. זאת אולי הזדמנות להזהיר משימוש בחומרים לא מתאימים או בתרופות בלי להתייעץ עם רופאים כי בשלבים שונים של טראומה דברים יכולים להזיק וכדאי מאוד להיזהר בדברים האלה.

אתם חושבים שמטפלים שפגועים בעצמם, כמו שהזכיר ראש המועצה, שחוו זאת בעצמם, מסוגלים לטפל באחרים?

בהחלט, בהחלט. זה הדבר הכי נכון והכי טוב שיכול לקרות. זה מחזק גם את המטפל עצמו, גם מייצר שיתוף פעולה נכון וטוב. אני אגיד בזהירות שכל אחד עושה את מה שנכון לו כי כוחות הנפש שלנו עובדים בקצבים שונים, עם כלים שונים, כדי להתמודד עם טראומה. לא טוב לדחוף מישהו למשהו שהוא עדיין לא בשל לו. זה נכון לאנשים. אנחנו באופן כללי מעודדים שיחה אבל לא נכון לדחוף מישהו לשיחה על משהו שהוא לא בשל עדיין להתמודד איתו. לכן אנחנו מדגישים כמה חשוב שאנשי מקצוע שיש להם מיומנות בטראומה יהיו. מכיוון שאין לנו מספיק ואנחנו נמצאים באירוע רב-נפגעים אנחנו מייצרים וממליצים להמשיך ולייצר את המענים ברמה של רפואה ראשונית, ברמה של כלל המטפלים, כדי שכל אחד ידע לפחות את הבסיס של איך לתת מענים בתוך הדבר הזה.

דיברתי על רפואה ראשונית, בסוף למה שלא יחזיק בקהילה וברפואה הראשונית נצטרך את העולם הטיפולי. בעולם הטיפולי אני אגיד שאנחנו מקווים שהזירה תהיה בעיקר שיחתית. יש מצבים שגם צריך פסיכיאטרים וצריך תרופות אבל אנחנו ננסה להמעיט עד כמה שאפשר בזה, כי באמת הטיפולים השיחתיים, הפסיכותרפיה, הם הטיפולים הנכונים, ונצטרך לראות איך אנחנו בונים את המערכת בצורה נכונה ומדויקת שתדע להתאים את הטיפולים למי שצריך. נצטרך להשקיע מאמצים רבים בלראות איך אנחנו מגייסים את כוח האדם שזלג בהיקפים עצומים בשנה האחרונה מהשוק הציבורי לפרטי. נצטרך לראות איך אנחנו מגייסים אותם חזרה לשוק הציבורי על מנת לייצר מערכות חזקות ואיתנות שיכולות לתת את המענים בצורה מדויקת.

ברור שיש היבטים רוחביים, גם כלכליים, לעניין הזה, כדי לייצר מערכת אטרקטיבית כי כל התמחורים בבריאות הנפש באמת היו מאוד נמוכים בשנים האחרונות בכל הרמות, מרמת המשכורות ועד רמת התמחורים של הפעולות שנעשות במרכזים הרפואיים השונים. נצטרך לראות איך אנחנו נותנים את המענה בצורה נכונה כדי שמערכת בריאות הנפש תהיה מערכת איתנה שיכולה להחזיק את הטיפול בכל אוכלוסיית ישראל, בתקווה שהיא לא תצטרך לתת את הטיפול לכל אוכלוסיית ישראל אלא הקהילות יוכלו להחזיק בעצמן ונחזק גם את הקהילות.

עדיין לא מובן הנושא של משרד הרווחה מול עוד משרד הבריאות, זה לא יושב לי טוב.

אכן תשובה עוד לא התקבלה בעניין הזה. על כל עניין התכלול, שגלעד לא כל כך אוהב לשמוע אותו, עדיין לא התקבלה תשובה.

אנחנו עובדים בצמוד לרווחה ולחינוך ומשתפים פעולה. אנחנו נפגשים עם פיקוד העורף ויצרנו חמ"לים משותפים במלונות ויש מודל שהרווחה מובילה של נושא התכלול במלונות ושיח על הדברים. אני רק אומר להיזהר מרצונות להמציא דברים שלא עובדים בשגרה ולצפות שהם יקומו עכשיו. אנחנו צריכים להיזהר מהמצאות חדשות, אנחנו צריכים להישען ככל האפשר במה שאנחנו יודעים שעובד בשגרה כדי לממש אותו גם בחירום. אני לא נגד שיתופי הפעולה, אני מאוד בעד.

לא זאת הנקודה. יש את רח"ל שהוקמה אבל זה יותר דואג לצרכים חומריים, אנחנו מדברים על תכלול ברמה של בריאות נפש. אחרי המלחמה הזו נקבל הרבה מאוד מהציבור, כולל עוטף עזה וכולל גם מרכזים אחרים, מתמודדי נפש והמדינה לא מוכנה לזה, ויפה שעה אחת קודם. אנחנו לא מוכנים לזה. תמיד אנחנו מגיעים למצב של כיבוי שריפות ולא טיפול שורש, תמיד, בגלל שכל הזמן אומרים שהכל בסדר.

קטי, זה בידיכם לשנות את זה. זה לא גלעד, זה אתם.

אני לא תוקפת את גלעד.

בוודאי שמשרד הבריאות יתכלל את נושא בריאות הנפש עם שיתופי הפעולה הנדרשים.

מול כל משרדי הממשלה והגופים האזרחיים.

בנושא בריאות הנפש, בוודאי.

אנחנו הרי נקבל אותם אחר כך בביטוח הלאומי, נוציא את אותו כסף.

גלעד, העברתם דרישה תקציבית למשרד האוצר באשר להסכמי שכר, באשר לגיוס משאבים, פסיכיאטרים, עובדים וכו', לטובת הטיפול לטווח הארוך?

הדרישות התקציביות שהעברנו עד כה לאוצר, וגם נענינו, זה פתרונות שהיו בטווח הקצר ואנחנו מכינים כרגע את הדרישות התקציביות לטווח הארוך.

תודה, זה מה שרציתי לשמוע. סיגל אלון סידליק, שירותי בריאות כללית, בבקשה.

אנחנו כמובן עומדים בקשר עם גלעד ממשרד הבריאות לגבי המענים וגם לגבי השאלה החשובה שלכם בעניין המענים בהמשך. אני רק אומר שקודם כל צריך לקחת בחשבון שיש לנו גם המשך בטווח הקצר, כמו למשל המלונות, גם המשך בטווח הארוך, וגם שיש לנו כמה סוגי אוכלוסיות, מיישובי העוטף שנמצאים כקהילות במלונות, יש לנו את הישובים העירוניים שהמענה עבורם צריך להינתן בצורה מותאמת. גלעד הזכיר קודם את המיפוי שנעשה.

בכללית, ובכלל הקופות, יש גם את מוקד החירום הטלפוני שעובד 24/7 ומקבל פניות. מעל 4,500 פניות כבר התקבלו ונענו. זה צורך חיוני שאדם בכל הארץ שמרגיש מצוקה וחרדה מיד מקבל את המענה ע"י עובדים סוציאליים ופסיכולוגים, וככל שצריך לתת מענה נרחב יותר אז אנחנו עושים העברה מסודרת בלי ביורוקרטיה, בלי המתנה בתורים, להמשך מענה במסגרות האזורים שבהם הוא גר במרפאות בריאות הנפש.

אתם ערוכים לתת מענה לטווח הארוך למבוטחים שלכם?

אנחנו כל הזמן נותנים מענה בבריאות הנפש. כמובן שיש התאמות. לכן אמרתי, גם מוקד החירום, גם מענה שלוש שיחות טלפוניות, שזה פרויקט עם משרד הבריאות לתקופת הקורונה שהורחב בצורה ניכרת והם מקבלים שם מענה מידי לטיפול קצר מועד. אני חושבת שיש יותר ויותר אנשים שצריכים לקבל מענה יזום, חלקם מקבלים, במלונות ניגשים ונותנים מענה יזום. רק צריך לקחת בחשבון שזה כל הזמן בתקשורת עם מיפוי עם הקהילה, עם מנהיגי הקהילה, עם נציגי הרשויות המקומיות שנמצאות שם.

אני רוצה להגיד בעניין הזה שני דברים: אנחנו מפיקים לטווח הארוך סרטוני הסבר כדי שהמידע יהיה מונגש לכמה שיותר אנשים באוכלוסייה, ומצד שני מאוד חשוב לקחת בחשבון את הילדים הצעירים בגיל הרך שיצטרכו לקבל מענה. בכללית אנחנו ערוכים גם לגיוס ניכר של מטפלים, של עובדים סוציאליים ופסיכולוגים, כבר במידי ונותנים מענים גם באזורי המגורים וגם באזורים שאליהם המפונים הגיעו בכל התחומים.

לילדים אתם נותנים מענה פרונטלי?

כמובן. יש לנו צוותים שמגיעים לשטח, במקומות אחרים אנשים מגיעים אלינו, איפה שצריך כמובן שניתן מענה פרונטלי, הרבה פעמים משפחתי. חלק ממה שכרגע אנחנו נערכים זה הרחבת מענים מסוגים שונים.

טלי שמואלי, נציגת מכבי שירותי בריאות, בבקשה.

אני אתן סקירה קצרה לגבי מה שמכבי פועלת מתחילת הלחימה. אנחנו מתייחסים לשלוש חזיתות: האחת, מענה למעגל הראשון, שהזכירו אותו כאן לא מעט, גם במלונות, גם באזורים נוספים שדורשים מענה מידי. אנחנו פועלים למתן מענה חירום במרפאות שלנו ובמערך העצמאים שלנו, ובמקביל אנחנו מאוד מנסים לשמור על השגרה, כולל reaching out למטופלים עם severe mental illness כדי לבדוק שהם באמת מטופלים ומקבלים את המענה שהם צריכים.

מיום שני שאחרי השבת השחורה למכבי יש מוקד של בריאות הנפש במלונות ים המלח. אנחנו עושים שם גם reaching out למטופלים בתוך חדרי המלון, עוברים ממלון למלון, עוברים בין החדרים. הצורך הלך וירד והיום אנחנו יותר פועלים במתן מענה של איזושהי שגרת חירום שתימשך. יש לנו קרוב לאלפיים פניות לקו החם שמכבי מפעילה, בדומה לקו החם שהקופות האחרות מפעילות. מענה של טיפול פסיכולוגי של שלוש שיחות, יש לנו כבר נכון להיום הבוקר מעל אלף פניות, ופתחנו קו נוסף של פסיכולוגים מכוחותינו שייתנו את המענה בנוסף למענים הללו.

אנחנו עושים גם reaching out למטפלים שלנו, בודקים שהם בטוב, עושים קבוצות ב-Briefing, קבוצות תמיכה, פותחים קבוצות בתוך המרפאות גם לאוכלוסייה שלא נפגעה מהמעגל הראשון כי אנחנו יודעים שיש גם כמובן טראומה משנית לאותם אנשים שצופים בטלוויזיה, אותן משפחות, אותם האנשים שהיו במעגלים שונים ואנחנו גם נותנים להם מענה.

חשוב לי גם לדעת מה חסר לכם, איפה חסר ומה המענים שלכם לטובת הילדים במקרים האלה.

אני חושבת, כמו שגלעד אמר וציין קודם, שהמערכת התחילה בחסר, והחסר המאוד מאוד גדול הוא כמובן בתחום הילדים והנוער. האנשים שאנחנו דואגים לתגבר ולתת מענה הם כמובן מכל הדיסציפלינות, כולל טיפולים בילדים ונוער. אנחנו עושים מיפוי של מתנדבים כדי להוסיף אותם. מה שחסר לנו כרגע זה דברים שאנחנו לא נפתור אותם בנקודת הזמן הנוכחית אלא איזושהי היערכות קדימה, חשיבה קדימה על איך אנחנו פותרים את המשבר שקיים בבריאות הנפש שהולך ומתעצם.

אתם בקשר עם משרד הבריאות בהקשר הזה?

כל הזמן. אנחנו עובדים בצורה מאוד מאוד צמודה.

אני מודה לך על הדברים. פרופ' ערד קודש, קופת חולים מאוחדת, בבקשה.

אני רוצה להזכיר שהמלחמה הקשה הזו וה-7 באוקטובר תפסו את מערכת בריאות הנפש במערכת מאוד רזה ובמצוקה. יחד עם זאת, חשוב לציין שמערכת הבריאות הייתה המערכת הראשונה שהתעשתה כבר בשעות הראשונות על מנת לתת מענה. תוך שעתיים כבר כל מוקדי החירום היו בפעילות וכמובן שלוש השיחות. חשוב להזכיר, כל קופות החולים, כמובן כולל מאוחדת, נותנות עוד היום כמויות אדירות של מענה ושלוש שיחות, שזה בעצם מענה למצבי משבר שנמצאו כמאוד מאוד אפקטיביים בשלב הזה.

לגבי החוסרים, הדבר החשוב ביותר שחסר לנו זה נתונים. אנחנו עדיין לא יודעים את המיפוי המדויק של השוהים בתוך המלונות. יחד עם זאת, מאוחדת, יחד עם כל הקופות האחרות, משתפות פעולה. צריך לזכור שיש פה אירוע שהוא ייחודי, קופות החולים כולן נותנות מענה לכל מבוטחי הקופות ללא קשר לשיוך הקופתי. בפועל, יש פה שיתופי פעולה בין קופות החולים על מנת לתת מענה למפונים בבתי המלון וזה דבר שחשוב לזכור.

אנחנו נצטרך להשתמש באירוע הזה, בהזדמנות שנכתבת בדם, על מנת לשנות את התפיסה של מערכת בריאות הנפש. אנחנו בקשר ישיר עם מנכ"ל משרד הבריאות, כמובן עם גלעד, על מנת לחשוב איך אנחנו יוצאים מתוך האירוע הזה, מתוך מחשבה שמערכת בריאות הנפש אינה יכולה להשתמש בכלים של אתמול כדי לתת פתרונות למחר. יש פתרונות, יש חשיבה יצירתית, כמובן גם הכנסה בחזרה של כוח אדם שנפלט מתוך המערכת הציבורית למערכת הפרטית, אבל גם הדבר הזה לא יספק. אנחנו נצטרך לעשות חשיבה מחודשת לגבי הפרדיגמות שעליהן אנחנו נשתית את מערכת בריאות הנפש העתידית, מכיוון שמחסור כוח אדם הוא מחסור שלא נוכל להשלים אותו, בטח לא בחמש או שש השנים הקרובות.

אני מודה לך על הדברים. אני רק רוצה שתיקחו בחשבון תמיד שהשוטף לא ייעלם לנו בתוך המלחמה שאנחנו נמצאים בה, אותם אלה שזקוקים לאותה תמיכה, לאותה עזרה, במהלך הזמן, מתמודדי הנפש.

חד-משמעית. השוטף לא נפגע בשום מקום. זה חלק מהאתגר. האתגר הוא לעבוד בשני ערוצים מקבילים, מצד אחד לתת מענה לאוכלוסייה המורכבת, ודאי לאוכלוסייה שסובלת מתחלואה פסיכיאטרית קשה, לצד זה שאנחנו צריכים להמציא את עצמנו מחדש מול אירוע שמעולם לא התמודדנו אתו. על פי מה שאנחנו רואים כבר עכשיו יש עדויות לכך שהמערכת עובדת בכיוון הנכון.

תודה רבה. ד"ר מרנינה וונטיק שוורץ, קופת חולים לאומית, בבקשה.

אני מודה על כינוס הוועדה החשובה הזאת. בהתייחס לשאלה האחרונה שלך לפרופ' קודש, אנחנו עובדים בוויסות שגרה וחירום. ברור שהשגרה צריכה להתמשך והיא נמשכת, אבל ברור שאנחנו נדרשים לתת מענה חירום. אני חייבת להגיד שגם קופת חולים לאומית ביום הראשון פתחה קו חם לקוחותיה בצירוף שלוש שיחות והרחבנו את הספקים של שלושת השיחות כדי שנוכל לעמוד בעומס. למחרת נפתח קו לעובדים. פתחנו סדנאות חוסן גם ללקוחות וגם לעובדים בתחום של הורים לחיילים והורים לילדים ואנחנו נותנים הרצאות לקבוצות ייעודיות כשאנחנו מזהים צרכים מסוימים. הדבר הוא דינמי וכל יום עולים צרכים אחרים ואנחנו קשובים ואוספים אותם.

יש לנו קשר יומי בתוך התקופה בין הגורמים האחראיים במחוזות על בריאות הנפש וקשר יומי עם האגף לבריאות הנפש ולגלעד. תודה על כל העבודה והעזרה. לאומית היא הקופה הקטנה ביותר בין כולן. בשגרה אנחנו נעזרים בספקים חיצוניים ועכשיו גם כן הרחבנו את העזרה לספקים חיצוניים ממוקדי תחום טראומה. חברנו לבתי החולים אשר בבתי המלון. באופן אישי פרטי אני מתנדבת בשפיים אז ראיתי את העבודה מבפנים ובאמת צריך למפות את האנשים שם לפי עצימות הפגיעות שלהם כדי שאחר כך גם כן נוכל להמשיך ולטפל בהם ולפזר את הכוחות באופן מתאים.

גיוס מתנדבים – אני חושבת שאת המתנדבים, אני קוראת לזה במירכאות, לאט-לאט אנחנו נהפוך לעובדים שיקבלו תגמול כפי שמגיע להם, כי זה אנשי בריאות הנפש, אנחנו בונים על זה כדי להגדיל את הכוחות שלנו, גם לגבי טיפולים פרונטליים וגם לגבי טיפולים בטלמדיסין. אני שוב מצרה על כך שאנחנו נכנסנו בחסר אבסולוטי לאירוע אבל אנחנו עושים את כל המאמצים כדי לתקן את החסר הזה ולמזער נזקים.

תודה על הדברים. נציגת משרד הרווחה, שגית ארבל, בבקשה.

כמו שכבר צוין קודם, העבודה עם משרד הבריאות משולבת יחד עם קופות החולים יד ביד. אנחנו שותפים בתהליך ואני רוצה רק לייצר רצף בין שני נושאים. יש את הסוגיה של חוסן, שכמו שנאמר פה מתבסס על קהילות, לא תמיד זו הקהילה דווקא של המקום שבו אתה גר, כמו שאנחנו רואים בצורה מאוד מאוד משמעותית בקיבוצים או בישובים שיצאו כמקשה אחת לעומת קבוצות אחרות שיצאו שלא בקבוצה אחת. לכל אחד יכולות להיות קהיליות מסוגים שונים ואני חושבת שאחת העבודות המשמעותיות שיהיו בתקופה הקרובה היא לאתר את הקהילה של כל אחד עבור עצמו כדי לפתח חוסן.

חשוב מאוד, כמו שכבר צוין קודם אבל אולי נרחיב את המעגל, לייצר תהליך של הכשרה של מגיבים ראשונים, בין אם זה אנשים שהם במערכת הבריאות הכללית, בין אם זה עובדים סוציאליים, שכמו שכבר נאמר, היו במקום ובאירוע כבר ביום הראשון ועושים מהרגע הראשון עבודה - - -

אני מתנצל שאני קוטע אותך, החברים בטוח ישמחו לשמוע מה את חושבת על המנגנון של שיתוף הפעולה או העבודה מתחת משרד הבריאות או במקביל למשרד הבריאות, או מה הפלטפורמה הנכונה בעינייך לרכז בסוג של פירמידה את כל העובדים תחת מטרייה אחת.

שלא תהיה כפילות.

אני חושבת שהתהליך הזה כרגע עובר דיוק בדיאלוג בין משרד הבריאות למשרד הרווחה, הן בעבודה של המלונות – ציין את זה ד"ר בודנהיימר כבר לפניי – והתהליך הזה כרגע בשלבים אחרונים של גיבוש ואני מניחה שהוא יונח בצורה משותפת על השולחן.

אני מנסה להגיד שיש את העניין של החוסן הכללי, שהוא תהליך יותר נרחב ופחות בתחום ישיר של בריאות הנפש, וגם את הרצף הזה אנחנו עסוקים ביחד לתכלל. אם יש משהו שהוא לא נכון זה לייצר עבודה מבוזרת ולכן, כדי לדייק את זה עד הסוף, אנחנו נדרשים לעבוד גם עם משרד הבריאות, עם משרד החינוך, בעיניי גם עם השלטון המקומי, בצורה מאוד מאוד הדוקה, וכמובן החברה האזרחית. אני חושבת שאנחנו לקראת סוף גיבוש התהליכים ואני חושבת שיחד נגיש את זה ולא כל אחד לחוד. הנכונות היא לשתף פעולה.

אנחנו חושבים שזה האירוע, גם שיתוף פעולה אבל גם גורם אחד שינהל את כל הדבר הזה. ציינת את משרד החינוך, אתם, משרד הרווחה, משרד הבריאות, שיהיה גורם אחד שיתכלל את זה.

כמה עו"סיות יש במרפאת בריאות הנפש בשדרות?

במרפאה בריאות הנפש בשדרות זה לא עו"סיות של הרווחה - - -

במרכז החוסן. אני אתן לך את הנתון – עו"סית ורבע כל שדרות. מכאן תביני מה בסופו של דבר יהיה בתהליך, טיפול מהיר-מהיר וכולם יעברו לביטוח הלאומי.

זו לא הכוונה. אני חושבת שהכוונות הן גם לייצר איזשהו מענה ראשוני אוניברסלי, גם לייצר ריבוד של טיפולים, מי צריך את זה ומי צריך אחר, לייצר תהליכים שהם מדויקים, ריבוד של אוכלוסיות, וגם בסופו של דבר לגייס או לייצר ממתנדבים לעובדים. אני חושבת שכל הדברים כבר נאמרו ע"י קודמיי.

תודה רבה. אלישבע לב-רן, פסיכולוגית קלינית מפורום הארגונים למען הפסיכולוגיה הציבורית.

שלום לכם. לא קל לדבר בימים כאלה ואני אקצר ולא אחזור על הדוברים הקודמים כיוון שברור לכולם שהאירוע הוא בקנה מידה אחר ודרוש תכלול. התפקיד של הפסיכולוגים הציבוריים מגלם את הקהילתיות שדיברו עליה. הפסיכולוגים בשירות הציבורי פזורים על כל הארץ והם גם בכל המערכות, בחינוך, בבריאות, בשיקום, בהתפתחות הילד. זה לא רק קליניים, גם פסיכולוגים חינוכיים שיקומיים רפואיים הם גם מטפלים. כמו שראיתם, קפצו המון פסיכולוגים, אנחנו כולנו מודים, מתרגשים, מעריכים, באו למלונות להתנדב, אבל זה טוב בטווח המיידי, זה ברור לכם שזה לא לטווח הארוך.

לטווח הבינוני, הקרוב – וזה לא סוד, יש פה הרבה אנשים שיודעים את זה – אנחנו קוראים כבר שנים להחזיר את הפסיכולוגים לשירות הציבורי וזה דרך שכר. אני רוצה שתדעו, לא נעים לי להטריד אתכם באמצע מלחמה, אבל הסכם השכר שלנו עכשיו, בימים אלה, הוא פתוח, אפשר לסגור אותו בחודש. אנחנו יודעים משמועות שמחכה לנו איזו קופסה קטנה של החרגה - - -

הדברים ברורים, אנחנו נשמע את נציגת האוצר.

משפט אחרון. עם ישראל אמר בשבועיים האחרונים שהוא רוצה סולידריות, אני חושבת שכולם פה בחדר מבינים על מה אני מדברת, אין צורך להרחיב. אנחנו מצפים שגם הסולידריות הזאת תשתקף במדיניות של הרווחה, של הבריאות ושל החינוך.

תודה על הדברים. עדי סגל, בבקשה.

אני מטעם "בנפשנו", פסיכולוגים קליניים שנאבקים להצלת בריאות הנפש. אני אגיד שבהכשרה שלי אני גם פסיכולוגית קלינית מומחית וגם חינוכית מומחית. שמחתי לשמוע פה שני דברים: אחד, הרצון למנוע פתולוגיזציה והשני להחזיר את כוח האדם שזלג מהמערכת אל הפרטי.

מזה שמונה שנים קופות החולים אמורות לספק את על פי חוק את שירותי בריאות הנפש בקהילה ולמרות זאת קופות החולים עוד לא נתנו דין וחשבון בשמונה השנים האחרונות על איך נראה מערך בריאות הנפש ואיך נראות ההוצאות שלהן. אנחנו יודעים שהשנה יש תקצוב של ארבעה מיליארד לטיפול בקהילה – אני מדגישה בקהילה, לא לאשפוז לקופות החולים – ואנחנו יודעים שהתקציב הזה לא מנוצל.

מאיפה המספר הזה?

בפסיקה של בג"ץ מה-20 באוקטובר יש חיוב למדינה ולקופות החולים לתת מענה עד ה-4 בדצמבר.

זו עתירה שלנו אז במקרה אני יודעת.

עכשיו לעניינים הדחופים שלשמם התכנסנו. משרד החינוך הוציא מכתב מה-22 באוקטובר למנהלי השירותים הפסיכולוגים החינוכיים והוא מבין שזה אירוע של פסיכולוגים, אבל פה כרגע אנחנו מדברים על אירוע שמנוהל ע"י פסיכיאטרים. אנחנו רוצים דבר נורא נורא פשוט – שהרגולטור יורה לקופות החולים לגייס את הפסיכולוגים, לא באופן כללי, פסיכותרפיסטים, אותנו, את המומחים לטיפול. יש היום בשירות הציבורי כ-1,300 פסיכולוגים קליניים, לעומת זאת יש 4,000 מאיתנו במגזר הפרטי. אנחנו לא נבוא לעבוד עם 40 שקלים לשעה ויש תקציבים שאפשר להפעיל.

ברור שקופת חולים כללית לא יכולה בגלל שהיא מחושקת בהסכמים קיבוציים, אבל אתם יכולים לתת צו חירום ולהגיד להם לגייס אותנו, הפסיכולוגים, ואנחנו נבוא ונעבוד, אנחנו מוכשרים לעבוד בטיפול בטראומה.

הנושא ברור.

אפשר להורות לקופות החולים גם במערך שניתן פה, והוא מערך טוב, אבל אם אחרי פגישה עד שלוש נדרש קוד F, זאת אומרת שנדרשת הערכה פסיכיאטרית, אז גם אנשים לא יבואו וגם אנחנו מייצרים פה צוואר בקבוק. אם תיתנו לנו לעבוד, תגייסו אותנו ושפשוט יהיה walk-in ואחרי זה יפתרו את טופס 17 וכל העניין אז אפשר יהיה לעבוד. יש פה כוח אדם שיכול לתת מענה.

תודה על הדברים. נציגת האוצר, מאי שמואל, בבקשה.

מאי שמואל, רפרנטית מאקרו מאגף שכר והסכמי עבודה. סוגיית השכר של הסכם הפסיכולוגים היא סוגיה מוכרת. היא סוגיה שכבר עלתה אצלנו ונמצאת בראש סדר העדיפויות כבר בהסכם המסגרת שנחתם ביולי האחרון, שבו ניתנו תוספות שכר שקליות ואחוזיות רוחביות לכלל המגזר הציבורי, ביניהם גם לפסיכולוגים. מלבד התוספות האלו גם הוסכם עם ההסתדרות שהפסיכולוגים יהיו אוכלוסייה מתועדפת, זאת אומרת אוכלוסייה שאנחנו נטפל בה בהסכם שכר ייעודי נוסף על אותן תוספות וההסכם הזה אמור לטפל בבעיית מבנה השכר.

מה לוחות הזמנים? אנחנו מדברים על מצב מלחמה. ולאיפה אתם שואפים? כמה אתם רוצים שהשכר יהיה לשעה?

מבחינת לוחות הזמנים, האוכלוסייה הזאת נמצאת בראש סדר העדיפויות. הדיונים מול ההסתדרות היו אמורים להתחיל כבר מיד אחרי החגים והדיונים האלה נדחו בגלל המצב ובגלל המלחמה. מבחינת הסוגייה התקציבית, אנחנו עדיין לא בשיח על המגבלה התקציבית וזה אמור להיות בשיח מול ההסתדרות.

גאיה עפר מאגף התקציבים במשרד האוצר. חשוב לי להגיד שהטווח המיידי זה הדבר שאנחנו כרגע בפוקוס עליו ואנחנו לא ממתינים להסכם שכר, למסגרת ולמשא-ומתן בשביל להנחות את קופות החולים ביחד עם משרד הבריאות לגייס כמה שיותר מטפלים.

באיזה שכר?

לקופות החולים יש כמה כלים לגייס מטפלים, כמובן בתשלום. לגייס אנשים שקודם לכן התנדבו ועכשיו יגויסו בתשלום. יש אפשרות להעסיק עצמאים, יש אפשרות להתקשר עם עמותות וארגונים שהיום כבר מעסיקים בשכר ומן הסתם לא מפוקחים. תהיה לקופות גמישות להעסיק באופן מידי את כל מי שיהיה מוכן להתגייס לשירות הציבורי. תצא הנחיה היום.

באיזה שכר? זו הנקודה.

היא אמרה שיש גמישות בשכר. אני רוצה רק לוודא שהבנתי נכון – כמו שהיום הקופות מגייסות עובדים בהתאם לשכר שהן מחליטות, כמה לשלם לשעה לאותו עובד - - -

יש כל מיני סוגי התקשרות וכל מיני דרכי אספקה שקופת החולים באמצעותם נותנות מענה לצרכים בבריאות הנפש. דרך אחת היא באמצעות שכירים ואלה מוגבלים - - -

האם המחיר נשאר 40 שקל לשעה או לא?

דניאל תור, מצוות בריאות באגף השכר במשרד האוצר. הגענו היום שלושתנו גם בגלל שאנחנו מדברים בסופו של דבר בעולם בריאות הנפש על מספר גורמים שמתנהלים בצורה שונה. כשאנחנו מדברים על קופות החולים – על קופת חולים כללית הסכם השכר שמדברים עליו במדינה חל גם, אך יש שלוש תקופות נוספות שאינן מתנהלות רק לפי הסכם השכר. כשמדברים על גמישות – וגאיה בעצם התחילה לפרט פה – לא נפרט את כלל הכלים שעומדים אבל אחד הדברים המרכזיים בעבודתנו, בטח תחת מצב חירום כרגע, זה לתת גמישות להנהלות, לתת להן את הכלים ואת היכולת. זה היה עוד לפני. דובר פה על כללית כמחושקת בגלל הסכם שכר, לא נכנס למורכבויות האלה אבל שלושת הקופות האחרות זה קופות שעובדות מולנו - - -

היא הקופה הגדולה. יש לכם פתרון בשבילה?

אני אגיד שזה היה אנדרסטייטמנט, אנחנו לגמרי מבינים את הגודל של כללית, המשמעות והאימפקט. זו העבודה שלנו, זה מה שהם עושים ביום-יום. גאיה אמרה, אנחנו לא מחכים.

אני רוצה בכל זאת לשמוע מכם אמירה ברורה שבטווח המיידי, לפני שאתם עושים את התוכניות לטווח הארוך, תאפשרו לכל הקופות לשכור שירותי בריאות נפש איכותיים במחיר נורמלי, מחיר שיוכל להעסיק, שיבואו לשירות הציבורי, ושלא למצוא את עצמנו עוד פעם מוגבלים בזה. זה הכל.

אבל השירות הציבורי לא פרילנסרים, כך קשה לתת טיפול.

יש את הטווח הקצר ויש את הטווח הארוך, אני מדבר כרגע על הטווח הקצר. קודם כל הבשורה שכביכול הם באים להשמיע לנו, אני רוצה לשמוע שזה באמת ירד בצורה מעשית לשטח ושאני לא נתקל עכשיו בכל מיני מגבלות.

אנחנו לא מכירים קושי שעולה כרגע מקופות החולים לגייס. אנחנו שומעים שכולם כרגע בשיח ויש נכונות של ציבור המטפלים להגיע ולעבוד בתגמול שהקופות מציעות, בטח בטווח הקצר, וכאמור, בטווח הארוך אנחנו דנים.

זה לא נכון.

יושבים פה נציגי קופת חולים, הם יגידו לנו כבר אם זה נכון או לא, הם יודעים אם מגייסים או לא. לגבי הטווח הארוך, דווקא בגלל המלחמה, דווקא בגלל הסיטואציה שבה אנחנו נמצאים, סיטואציה קשה, זה הזמן לשבת על הסכם ולגמור אותו. זו לא סיבה לדחייה, כמו שהציגו פה, ההפך, זו סיבה לבוא ולגמור את ההסכם. אני קורא מפה להסתדרות, לכם, האוצר, מנהל השכר, לשבת יחד ולגמור את זה דווקא עכשיו.

אני חושבת שזה לא רק שכר, אני חושבת שיש דרכים נוספות. זה גם שכר, חד וחלק, אבל יש עוד דרכים נוספות לתגמל עובדים שעובדים בשירות הציבורי מעבר לשכר ולתת להם את כל האפשרות. אני על התחום הזה לא מעט, כל המערך לא עובד נכון וצריך לייעל אותו. בסוף זה גם כסף אבל לאו דווקא שכר. צריך לתת וצריך להעלות, בוודאי, אבל השאלה היא אם זה משהו יותר רחב וזה לא רק אוצר אלא אוצר ובריאות ביחד, איך אנחנו גורמים באמת לשירות הציבורי לעבות את אנשי המקצוע. שכר, הרבה פעמים זה ייצור מעגל קסמים, שאתם תעלו והציבורי יעלה וזה לא ייגמר. שכר הוא חשוב אבל יש עוד הרבה דרכים אחרות למשוך כוח אדם כל כך חשוב וכל כך חיוני – עובדים סוציאליים ופסיכולוגים – לתוך המערך.

וגם מחסור בפסיכיאטרים שממונים לנהל את המרפאה. זאת הבעיה שאנחנו חוזרים אליה שוב ושוב. לפני הנוהג הקיים במשרד הבריאות, רק פסיכיאטר רשאי לנהל את המרפאה, אבל יש מחסור והמרפאות נסגרות.

זה לא נכון כבר.

אני רוצה לומר שזה לא נכון. יכולה להיות מדיניות מקצועית במקום כזה או אחר אבל הגישה העקרונית אומרת שגם פסיכולוגים וגם עובדים סוציאליים יכולים לנהל מרפאות, לא חייבים פסיכיאטר שינהל מרפאה. זה נכון שלפעמים בשביל הכרה להתמחות יש אילוצים כאלה ואחרים שמייצרים את זה, אבל חלק מהקופות שיושבות פה יוכלו לספר לכם שמיטב המנהלים הם פסיכולוגים או עובדים סוציאליים וזה מתקיים במערכת.

גלעד, אתה מכיר קושי של הקופות לגייס אנשים בתקופה זו?

בשנה האחרונה הייתה זליגה מאוד גדולה של כוח אדם מהציבורי לפרטי. כרגע, בנקודת זמן זו, אני לא יודע לענות על השאלה.

תודה רבה. מאי שמואל, לגבי ההסכם, קראתי פה קודם, ואני קורא לכם גם עכשיו, לשבת בזמן המלחמה, ולסיים את זה, כי אנחנו צריכים את המענה הזה. אני אעמוד על זה, אני אעקוב אחרי זה, הוועדה תשב על הנושא הזה.

העבודה נעשית גם עם בעלי המקצוע, גם אלו שיושבים פה, גם עם גלעד נפגשנו וגם עם חברת כנסת מיכל. כדי להגיע למבנה שכר שהוא נכון לפסיכולוגים והסכם שכר שהוא לא תוספות רוחביות, צריך לעשות פה עבודת שורש והיא מצריכה עזרה של כל בעלי המקצוע שיושבים פה וחלקם גם לא יושבים פה.

אבל אני מבקש שזה לא יידחה בגלל המלחמה. דוד קורן, מנכ"ל עמותת ער"ן, ידידי, בבקשה.

תודה על הדיון. אנחנו למעשה חדר המיון הקדמי. אנחנו מקבלים בכל יום 2,000-2,500 פניות. את המודל שגלעד סיפר עליו, שמפנה אנשים לטיפול בטראומה, אנחנו מפעילים. הוא התחיל לפעול אתמול. אנחנו כבר מקבלים את המאות הראשונות של הפניות האלה. זה גם נוגע לפונים שחברת הכנסת לימור הר מלך דיברה עליהם וציינתי בפניה שהמודל הזה קיים.אני מסכים עם הדברים שגלעד אומר, שמה שעבד בשגרה יעבוד בחירום. כן, יש לנו חילוקי דעות עם גלעד, עם משרד הבריאות, בנושא התקצוב, אני לא רוצה להיכנס לדיון הזה כאן. אני חושב שאנחנו מצפים לקשב אחר גם בשגרה וגם בחירום.

המוקד שלכם מתוקצב עכשיו ע"י משרד הבריאות?

עוד לא. לא, הוא עוד לא מתוקצב. אני רוצה להגיד שהפניות שמגיעות אלינו מטופלות ברמה מאוד מקצועית של 1,700 המתנדבים שלנו שעובדים יום ולילה, ואנחנו מגייסים עוד מתנדבים היום, גם בארץ וגם בחו"ל. הפניות קורעות לב, של ילדים מגיל 6 עד גיל 100. אנחנו נעזרים גם בקואליציה לטראומה וגם בעשרות ארגונים אחרים שאנשים מועברים אליהם להמשך טיפול, בעיקר בחברה האזרחית אבל גם באנשים של משרד הבריאות.

אכן מערך בריאות הנפש הורעב, הורעב במשך שנים. אני חושב שאם אנחנו רוצים לצאת מהמשבר הזה – וישב פה ראש מועצת אשכול, שלדעתי אפשר היום לשנות את השם שלו לאש ושכול – נדמה לי שאנחנו מדברים על מרתון ולא על ספרינט. לכן האירוע הזה צריך להשתקף בתקציב המדינה של 24, שלדעתי צריך לפתוח אותו – אני מדבר פה לאנשי האוצר וחברי הכנסת כמובן – והנושא של בריאות הנפש חייב להיות שם, כי אם לא נגע בבריאות הנפש בצורה שמשנה סדרי העדיפויות לא נחזור להיות המדינה שאנחנו רוצים שנהיה. אני מאמין שיש לעם הזה כוחות נפש אדירים. אני לא חושב שנהיה פה עם מאות-אלפים של פוסט-טראומטיים, אני ממש לא חושב כך, אבל צריך לטפל בהם עכשיו.

תודה רבה ותודה על מה שאתם עושים. גלעד, יש לך משהו להגיד לגבי נושא התקצוב?

מודל התשלום – מכיוון שיש עוד עמותות שפותחות קווים – הוא מודל של מבחן תמיכה. זה נכון שההיקף של ער"ן הוא אכן מרשים והם לוקחים את התפקיד על כתפיהם, הרחבנו כרגע את התקציב של מבחן התמיכה ואנחנו נבחן אפשרויות שער"ן הציעו כדי לבחון איך אפשר לתמוך.

תודה רבה. הרב אריה מונק, מנכ"ל בית חם, בבקשה.

תודה על הדיון החשוב הזה. אנחנו ב"בית חם" מתכללים כבר עשרות שנים מגוון שירותים של בריאות הנפש, החל ממרפאות פסיכיאטריות וכלה בכל מה שקשור בשיקום מתמודדים. מתחילת האירוע אנחנו מקבלים אלפי שיחות במוקד שלנו ואחד הדברים שאני מאוד מאוד מוטרד מהם – ובשביל זה ביקשנו גם את הדיון הזה – זה העניין של היום שאחרי, למרות שאנחנו לא רואים אותו אבל אנחנו כבר מתכננים אותו, כי אנחנו מבינים שבשלב הראשון יש הרבה התנדבות, כל הכבוד לכל העובדים הסוציאליים, הפסיכולוגיים וכולם, אנחנו רוצים לדעת בסיום הוועדה הזו מי לוקח את האחריות ביום שאחרי לכל אותם פוסט-טראומטיים שיהיו.

אני גם אחרי כמעט 30 שנה בתחום חושב שאנחנו לא נהיה מדינה בטראומה, זה קצת הגזמות, אבל בהחלט יהיו פה הרבה מאוד אנשים שצריכים טיפול. כיום אנחנו יודעים שבטווח המיידי יש את המוקדים השונים, יש את שלוש השיחות שמשרד הבריאות נותן באמצעות קופות החולים, יש את נוהל חרדה שנותן ביטוח לאומי עם משרד הבריאות, מרכזי החוסן, ואנחנו לא יודעים שיש מי שייתן את הטיפול ארוך הטווח אחרי שהאירוע הזה ייגמר. קופות החולים יגידו שאין להן כסף, ובצדק. אנחנו עובדים אתן המון שנים ואם לא תהיה תוספת לא יהיה להן את הכסף לזה. ביטוח לאומי, זה כבר לא יהיה אירוע שלא כי זה לא נפגעי פעולות איבה, ואין מי שלוקח אחריות.

אני מאוד מבקש שנצא מהוועדה הזאת עם אמירה ברורה מי לוקח אחריות על הדבר הזה כי צריך גם להכין תקציב לזה וגם להכין מערכים. אני חושב שמשרד הבריאות הוא זה שצריך לתכלל את האירוע של בריאות הנפש ולא כל השאר כי אי אפשר שהרבה מידיי ידיים יגעו פה כי אז אף אחד לא מקבל את השירות.

בהחלט. תודה רבה, הרב אריה מונק. שרגא יעקבסון, מעמותת עזר מציון, בבקשה.

אני רוצה לעלות את נושא נפגעי הנפש שכבר אנחנו מטפלים במהלך השנה בעזר מציון ובעמותות אחרות. האנשים האלה צריכים את הפוקוס הכי גדול עכשיו, כי אם לנו קשה אז להם קשה שבעתיים, במיוחד אלה שפינו אותם מהצפון והדרום. אנחנו מנסים לקלוט אותם גם אצלנו באזור המרכז אבל משרד הבריאות והוועדה צריכים לקחת בחשבון שהאנשים האלה בסופו של דבר הם הנפגעים הראשונים מהטראומה שקורית כאן לכל העם הזה.

תודה רבה. גלעד, בהמשך לשאלתו של הרב מונק, אני חושב שזה אך טבעי שמערך בריאות הנפש של משרד הבריאות הוא זה שיהיה אחראי על הטווח הארוך.

בוודאי. אמרתי את זה לפני כן בצורה מאוד ברורה – בטווח הארוך משרד הבריאות לוקח אחריות על בריאות הנפש בשיתופי פעולה נדרשים ביחד עם כל הגורמים המעורבים.

עזר מציון, לגבי מתמודדי נפש שאתה משקם, אתה יודע היום על כאלה שלא מקבלים את הטיפול כמו שצריך, שהשגרה פגעה בהם ואין לך מענים? אני לא שמעתי על זה אבל אשמח לשמוע.

אנחנו קלטנו במרכזים שלנו נפגעי נפש שמפונים מהדרום, כמובן ביחד עם אישור הצוות של גלעד. אנחנו קולטים אותם אצלנו ואני מאמין שגם אחרים עושים זאת. לקחנו בחשבון שהאוכלוסייה הזו בסופו של דבר נפגעת בצורה משמעותית במיידי מפינוי כזה או אחר, משינוי אורח החיים שלה.

השאלה איך זה קורה בפועל. אתה רואה שיש בעיות ואין לך מענים או שאתה מצפה שיקרו?

אצלנו יש מענים ואני מאמין שגם אחרים עושים את אותו דבר. ברגע שמקבלים פניה כזו או אחרת מרשות מקומית שהתפנתה אליהם משפחה מהדרום או משוקם נפש מהצפון, אנחנו פשוט קולטים אותם אצלנו.

אנחנו מלווים 1,400 אנשים ביום שהם נפגעי נפש ומתמודדי נפש. כולם מקבלים ברמה יומית שיחה טלפונית, כולל כל הצרכים, תרופות ומזון, וגם אלה שמפונים. אז דווקא האוכלוסייה הזאת, שבאמת היא כל כך רגישה, זו אוכלוסייה שיש עליה את הפוקוס כי יש את האנשים שעוטפים אותם כל השנה.

תודה. אליקו שליין, בבקשה.

אני נכה ופעיל חברתי, מתמודד עם פוסט טראומה, שאמנם לא קשורה למצב אבל היא מחריפה עקב המצב. אין פה מענים אמיתיים למי שכבר לצערנו הרב עם פוסט-טראומה. לצערי הרב, נאמרו הרבה חצאי אמיתות, בלשון עדינה. אני כבר שנים בוועדות הרווחה והבריאות בכנסת - - -

איפה אתה נמצא?

אני נמצא כרגע באילות. יש לנו המון בעיות. ברמת השר – אנחנו מבקשים, דורשים, ודרשנו, למשל בנושא חידוש הקנאביס הרפואי. המומחים שמגיעים לכאן לא עושים שום רישום וגם לא העובדים הסוציאליים. אני מבקש ודורש שיהיו רישומים, שלא ניפול בנושא הבירוקרטי מול הביטוח הלאומי. צריך ליזום באופן אקטיבי הגעה למלונות - - -

אתה קצת מקוטע אבל שמענו את תוכן הדברים של מה שרצית לומר בהקשר של הקנאביס הרפואי ולגבי הפניה האקטיבית של ביטוח לאומי. תישאר בהאזנה, נשמע את התשובות בהמשך.

אנחנו עוברים לנושא של הוועדה המיוחדת לזכויות הילד. נתחיל עם עו"ד ורד וינדמן, המועצה לשלום הילד. בבקשה

תודה. אנחנו בתוך אסון שפוגש מערכת בריאות נפש חלשה ומורעבת, בתת ספיקה, ועבור הילדים האתגר עכשיו הוא כפול. כדי לתת את המענה שצריך, צריך לשקם ולעבות את המערכת הזו בתנועה, כי אחרת אין לנו סיכוי. היום כל הילדים, מי יותר ומי פחות, עומדים בגרון ניחר אל מול שוקת שבורה והשוקת השבורה הזו היא מערכת בריאות הנפש במובן הרחב שלה, שבמקום שיהיו בה מים חיים יש בה רסיסים של שבר. אבל מהקטסטרופה הזו צריך לצמוח ולבנות עבור הילדים בישראל את הקרקע הבטוחה לעמוד עליה מחדש והזעקה של כל מי שיושב פה סביב השולחן ובזום חייבת הפעם ליפול על אוזניים כרויות ואסור שמה שהיה הוא שיהיה.

כדי להיות קונקרטית אני רוצה למנות פעולות מבלי להעמיק באף אחת כדי לדעת מה, לפחות לדעתי, לדעת המועצה לשלום הילד, צריך לעשות עכשיו ובהמשך הקרוב. קודם כל, בטווח המיידי צריך להקים מאגר לאומי של מטפלים שמתמחים בילדים, לא הכול תחת מערכת בריאות הנפש. צריך בעל תפקיד אחד שיתכלל את כל המערך הבין משרדי הזה. הדבר השני שצריך לעשות זה להסיר חסמים שקשורים לרפורמה, לא כולם צריכים להיכנס לאבחנות נפשיות למיניהן.

הדבר השלישי זה להרחיב באופן מידי הכשרות ייעודיות לטיפול בילדים ולטיפול גם בטראומה וגם בחרדה ובשביל זה צריך תקציב. מבחינת כוח אדם, צריך לעודד מעבר של העובדים במערכת הציבורית למשרה מלאה – יש הרבה במערכת שהם במשרה חלקית – להעסיק פנסיונרים, להכשיר באופן מהיר וייעודי מתמחים. צריך להסיט תקציבים לתוך מערכת בריאות הנפש ואנחנו לא מדברים על מיליונים, אנחנו מדברים על לפחות מיליארד שקלים שצריכים להיות מחולקים לא רק במשרד הבריאות אלא גם במשרד הרווחה וגם במשרד החינוך.

צריך להישען על תוכניות קודמות, או לפחות על מרכיבים עיקריים מהתוכנית הלאומית שנבנתה בתקופת הקורונה, להרחיב את שירותי השפ"ח, השירות הייעוצי החינוכי במשרד החינוך, להחזיר עובדים סוציאליים לבתי ספר, להרחיב את המענים בקופות החולים ולהרחיב את מרכזי ההתערבות במשבר. יש אפשרות להגיע לכלל תלמידי ישראל וזה מאוד חשוב. צריך לטפל במצוקות נפשיות לפני שהן מחריפות וזה נמצא תחת משרד החינוך. חסרים 700 פסיכולוגים בשפ"חים. צריך ליצור הסכם שכר, אני רוצה לצרף את הקול שלי להסכם השכר ולאייש חלק ניכר מהמרכזים הללו.

הגדרה של מקצוע פסיכיאטריה של הילד והמתבגר כמקצוע במצוקה עם המענקים הרלוונטיים ולדבר על ה-wellbeing, על השלמות, על הבריאות הכללית הרגשית של ילדים ונוער, לטפל בפעילויות של חוסר מעש שעלולים להוביל להידרדרות במצבם הנפשי של ילדים ולתת להם שגרה. יש פה מערכת שצריך לטפל בה ואלה הנקודות. אנחנו לא מדברים רק על מערכת בריאות הנפש, אלא על מערכת החינוך, מבוגר משמעותי, תנועות הנוער וכו'.

שורה אחרונה שקשורה לבריאות הנפש של כולנו אבל גם של הילדים שנמצאים עכשיו בשבי – אני רוצה לנצל את המיקרופון שיש לי עכשיו ולקרוא, כפי שעשינו גם בכתב בימים הראשונים למלחמה, לכל הממשלות שיכולות לקבל תפקיד מתווך, לכל הארגונים הבינלאומיים, כולל לצלב האדום, ששלחנו מכתב, ולקרוא לשחרור המיידי של החטופים ובהם הילדים. יש כשלושים ילדים, חלקם רכים בשנים, לקרוא לשחרור המיידי שלהם וכל הזמן נגיד את זה, כל הזמן, בלי להתעייף לרגע.

תודה, ורד. ד"ר חנה פרידמן.

צהריים טובים. אני שמחה לדבר אחרי המועצה לשלום הילד משום שאנחנו מדברים כאן על אירוע שמצריך באמת את הכפר כולו, את כל מה שהוזכר כאנשי מקצוע של טיפול. אנחנו מקצים לכל מרכזי הפינוי, לכל המלונות ברחבי הארץ, שירות פסיכולוגי חינוכי מטעם משרד החינוך באמצעות הרשויות המקומיות, עם מודל מיוחד למלונות ים המלח, אילת ועין גדי.

כרגע צריך לקחת בחשבון שאנחנו עדים למצב שלא כל הילדים יכולים רגשית ונפשית לקבל טיפול עכשיו. אנחנו צריכים להסתכל על הטווחים הבינוניים והארוכים ולהיערך לתשתיות. אי אפשר בטווחים בינוניים וארוכים להסתמך על מתנדבים, שעכשיו יבורכו כולם. אנחנו גם מעבירים פסיכולוגיים מרשויות כאלה ואחרות, בשכר צריך להגיד, אל מקומות שהם עם חסר מאוד מאוד עמוק ועושים שותפויות עם מרכזי החוסן, עם הרווחה ועם מערך הבריאות.

אבל אנחנו צריכים לקחת בחשבון שני דברים: אחד זה טווח הזמן, שאז יתגלו יותר ויותר ילדים שזקוקים לטיפול, כשאנחנו עדיין מניחים שחלק יחלימו ספונטנית, מתוך הציבור הרחב. אנחנו מפרידים את זה למעגלי פגיעות שונים ורואים את ההבדלים בין הצרכים של מעגלי הפגיעות. האתגר הגדול הוא ליצור טיפולים ממושכים לאותה קבוצה שתזדקק לכך והיא קבוצה גדולה, לצד פעולות מניעה. אם לא תטופלנה התשתיות של שירות פסיכולוגי ציבורי, של פסיכיאטריה ציבורית, של מענים של עו"סים ציבוריים, אלה יהיו מילים, כי התשתיות הן שתחזקנה למשכי הזמן שאנחנו צריכים לטפל.

הדבר השני שאני רוצה להדגיש הוא הסוגייה של המבוגרים המשמעותיים. במערכת החינוך, כדי שנוכל לחזק חוסן, ליצור מניעה, להגביר את ההחלמה הספונטנית בקרב קבוצות גדולות – ויש לנו מלחמה גם בצפון, עוד חזית – אנחנו צריכים לעבוד גם עם המבוגרים, עם ההורים, עם מורים, עם גננות. אנחנו צריכים לחזק את תשתיות ההחלמה והן נמצאות בעבודה השוטפת שעושים פסיכולוגים חינוכיים, יועצים, מורים בפני עצמם. הקהילה היא קהילה טבעית וקהילה גם של צוותי חינוך.

את ממליצה שזה יקרה בתוך בתי הספר כשאת אומרת קהילה?

ודאי. זה צריך לקרות בתוך המערכת החינוכית ולשם כך יש פסיכולוגים חינוכיים שגם מטפלים, עושים פסיכותרפיה, וגם תומכים במבוגרים משום שבדרך הזאת אנחנו יוצרים זירות החלמה, מרחבים שמחלימים בהם. המטרה שלנו כאן היא ליצור פירמידה של צרכים, להגביר את ההחלמה ולטפל ייעודית במשכי הזמן הנדרשים. יש ילדים שיתגלו בשלבים הרבה יותר מאוחרים ונצטרך לטפל בהם במהלכים האלה. לכן התשתיות הן תשתיות של שירות ציבורי שנעזר בכל מי שיכול לסייע לו. אבל אם לא יהיו מענים, תיקון התשתיות הציבוריות, זה לא יחזיק לאורך זמן. אנחנו חייבים לתקן את הבסיס כדי שהשירות הציבורי ייעזר בכל מי שיכול לסייע לו אבל הוא יהיה התשתית המרכזית. אנחנו עושים תכלול בין המשרדים, חשוב לי לציין את זה כאן, יש תיאום עם הרווחה ועם הבריאות. צריך לחזור לתוכנית הבין-משרדית שמתקופת הקורונה מחכה לגאולה.

פרופ' דורון גוטהלף, בבקשה.

שלום. אני מבית חולים תל השומר ויושב ראש האיגוד הישראלי לפסיכיאטריה של הילד. קיימת הפלטפורמה של מרכזי ההתערבות במשבר במימון של משרד הבריאות ומבחני תמיכה יצאו לדרך בתחילת 2023. זה משאב לאומי שאפשר לנצל אותו. מדובר ב-9 מרכזים שפרוסים בבתי החולים בארץ, פסיכיאטריית ילדים ונוער עד גיל 18, מהעמק בצפון ועד סורוקה בדרום, בירושלים, באזור המרכז ובחיפה. כשהצענו את המרכזים האלה, בגלל שידענו שאין מומחים זמינים בפסיכאטריית הילדים, זה מצרך מאוד נדיר, מתבססים על מתמחים בפסיכיאטריה של הילד ועל מקצועות בריאות.

אנחנו חושבים שכעת צריך להרחיב אותם. למה? קודם כל הזכירו פה את הטראומה ואת הפוסט-טראומה, אבל אנחנו נהיה מוצפים בגל נוסף של הנרטיב הבא: הילד לא כל כך הצליח לצאת מהקורונה ומהסגרים של בית ספר ונהיה לנו גל ואז הגיעה המלחמה שהוציאה אותו עוד יותר מהשגרה ואחרי זה הוא הפסיק ללכת לבית הספר, פיתח בעיות. אז חוץ מהבעיות שיש לנו מהעוטף והמלחמה אנחנו צפויים לגל של ילדי ישראל ותרומתנו הצנועה היא להציע להרחיב את מרכזי ההתערבות במשבר, להוסיף עוד מרכז אחד שחסר בצפת ולעבות את המרכזים.

הוזכר פה ע"י קודמיי שצריך לעשות הכשרה – גם מרכזי ההתערבות במשבר לא קיבלו הכשרה, אנחנו רוצים לעשות הכשרה ממוקדת לטיפול בטראומה, בחרדה, מה שהכי מוכיח את עצמו בילדים זה CBT, לעשות את זה מדורג. כלומר, סדרת פגישות מוגבלת. אנחנו צריכים לעבוד בתיאום ולהחליט מה ייקחו על עצמם בתי הספר עם הפסיכולוגים החינוכיים, מה ייקחו על עצמם מרכזי החוסן. זה מה שאני מציע, הכשרות, השתלמויות ועיבוי של מרכזי החוסן.

אתה מדבר על כל ילדי ישראל?

אני מדבר על כל ילדי ישראל כי אנחנו כבר אחרי הקורונה היינו בהצפה.

אתה מדבר בעצם על מספר של קרוב לשני מיליון תלמידים.

כן, עליהם אני מדבר.

גב' מיה אוברבאום, איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית, בבקשה.

אני אשמח לדבר ממש בקצרה על הנושא של טיפולים נפשיים לטראומה מינית, נושא שלא כל כך אוהבים לדבר עליו עכשיו אבל אנחנו יודעות שזה מגיע בכמה מעגלים. הגיעו אלינו מספר פניות כבר בנושא. אני אציין שלושה מעגלים של הנושא הזה: המעגל הראשון זה נפגעות ישירות שנפגעו כחלק מהטבח הנורא שנעשה וגם עדויות שאנחנו מעריכות שיגיעו מהחטופים וחטופים. יש את המעגל השני, של נפגעים ממעגל שני שבעצם ראו את הזוועות האלה, גברים שראו את הנשים שלהן נאנסות. והמעגל השלישי זה נפגעות שנפגעו בעבר וכל המראות הקשים עכשיו של המלחמה מאוד מטרגרים אותן.

מאוד קשה לטפל בטראומה מינית בהקשר של מלחמה. לנשים מאוד קשה לפנות לטיפול בגלל שהן כל כך שבורות והסביבה שלהן עסוקה באיחוי השברים של כל החיים שלהם ופינוי שלהן ממקום מגוריהן, לכן מאוד מאוד חשוב לנו לציין שכמובן שצריך טיפולים נפשיים, זה הברור מאליו לכולם, אבל חשוב שזה יהיה לאורך זמן, לאורך שנים. אנחנו יודעות שהטיפול בטראומה מינית היום במערכת בריאות הנפש עומד על כשנתיים. אנחנו מאוד מברכות את הרווחה שישר נחלצו להציע טיפול מידי, זה מעולה, אבל באמת הכוונה היא לטיפול ארוך-טווח.

הדבר השני בנושא הזה זה שאני רוצה להגיד שמאז ומתמיד יש מחסור בכוח אדם, דיברו על זה הרבה, אבל ספציפית בכוח אדם שמוכשר לטפל בטראומה מינית, זה דבר שונה, במיוחד בפריפריה, שזה בדיוק המקום שאנחנו צריכות היום שיהיה כוח אדם מוכשר לטפל בטראומה מינית.

הגיעה אלינו פניה בסוף שבוע של נפגעת שנפגעה כחלק מהטבח, גם נאנסה, כרגע נמצאת באילת כחלק מהפינוי והיא ביקשה טיפול פרטי, לא טיפול דרך הרווחה, לא מטפלת שהגיעה דרך הרווחה. אנחנו חושבות שזה הזמן להוריד את הבירוקרטיה ואת המחסומים שהמטפלת חייבת להגיע דרך הרווחה. אם הנפגעת הזו מבקשת מטפלת פרטית אין שום סיבה לא לאפשר לה את זה.

נקודה אחרונה, שנאמרה בהקשר הכללי אבל אני אגיד בהקשר הספציפי, היא שהמטפלות והמטפלים חייבים ליווי צמוד, חייבים שדות חוסן, חייבים הכשרות והדרכות והחזקה כי הסיפורים שהם שומעות ושומעים הם פשוט בלתי נתפסים. תודה רבה.

תודה רבה. תגובה של שגית ארבל אלון ממשרד הרווחה כדי לשמוע על הנושא של הורדת הבירוקרטיה.

השאלה של הורדת הבירוקרטיה היא סוגיה מאוד מאוד נקודתית. אני חושבת שכל הנקודה של העבודה כרגע היא הפשטת כל מנגנוני העבודה. ספציפית מנגנוני בריאות הנפש, כמו שאמר ד"ר בודנהיימר, נמצאים באחריות בריאות הנפש והקופות. לגבי המנגנונים של משרד הרווחה, משרד הרווחה כרגע עסוק בתכלול המענה הביו-פסיכוסוציאלי, שכבר כמו שצוין ע"י משרד הבריאות, זה מנגנון שכבר גובש לתקופה הקרובה ולתת לו מענים - - -

יש פה שאלה ספציפית. מה יותר פשוט מזה? היא לא רוצה את הטיפול דרך משרד הרווחה, לא קרה שום דבר, מביאה חשבונית, משרד הרווחה ישלם.

אני לא יודעת, אני לא רוצה לתת מענה על משהו שלא בדקתי אותו.

אז אני מבקש שתנסו לבדוק את האפשרות הזאת, בלאו הכי גם חסרים אנשים.

אני אבקש להבין את הסוגייה הספציפית, להביא אותה בצורה מסודרת למשרד ולתת מענה בזמן הקרוב. אני לא מכירה את המנגנון ולא רוצה להתחייב על משהו שאני לא יודעת.

אנחנו גם נעקוב אחרי העניין הזה. תודה. דניאל רז, הסיוע המשפטי במשרד המשפטים.

תודה על הדיון החשוב הזה. משרד המשפטים, הסיוע המשפטי, ערוך. הקמנו מוקד דרך ייצוג של נפגעי רצח ופעולות איבה. אנחנו נמצאים שם, גם יש לנו מוקד ייעודי ואנחנו גם מגיעים לבתי המלון ונותנים מענה מידי לכל המקרים בכל תחומי המשפט האזרחי וכמובן יש הרבה צורך.

לגבי בריאות הנפש, זו אחריות שלי. אני אחראי על מרבית האנשים שמאושפזים היום בכפייה ומבקשים להשתחרר מאשפוז. כבר לפני כשבוע וחצי הגיע אלינו מקרה ראשון של מישהי שבעלה נרצח ואשפזו אותה בכפייה בבית חולים פסיכיאטרי על מעשה אובדנות. זה רק המקרה הראשון. הייתי פה כמה פעמים, הזהרתי ואמרתי שככל שהקורונה תסתיים תהיה פה עליה משמעותית, הייתה עליה משמעותית, 20% מקרים. אנחנו מייצגים ב-14,000 דיונים בוועדות פסיכיאטריות במצב רגיל, מה שקורה כיום. ברגע של המלחמה הזאת, ובעזרת השם, תסתיים בניצחון, הניצחון הוא של כולנו אבל אנשים יישארו פה.

אחד, המעגל של אנשים שנפגעו ישירות, וכבר ראינו את זה. מעגל שני, אנשים שהיו על יד, מעגל שלישי זה אנשים שהיום נמצאים במערכת בריאות הנפש ומושפעים מהאירועים שקורים כרגע, בין אם זה ילדים ובין אם זה מבוגרים.

מה אתה מבקש או מציע כרגע?

זה לגבי האשפוז הכפוי, לאנשים שנמצאים כשהמערכת לא מתפקדת. אנחנו חייבים היום לתת את מקסימום הטיפול הפסיכולוגי הנפשי ולא כמו שזה היה בעבר, כדי למנוע מקרים, כי אם אני כבר מדווח לכם שעכשיו הייתה לי אישה שייצגתי אותה, יחד עם עורכת דין נוספת, שבעלה נרצח ונמצאה מאושפזת בבית חולים פסיכיאטרי – איזה מזל שהיא לא שם ומטופלת עכשיו – זה רק מראה לכם שזה הולך ויעלה בצורה משמעותית.

לכן אנחנו חייבים להתגייס, להיות מוכנים כבר עכשיו. מערכת בריאות הנפש סבלה מתת תקצוב במשך שנים. אמר בצדק ראש אגף בבריאות הנפש, משהו שהיה לפני זה לא יעבוד יותר טוב עכשיו. אז עכשיו זה הזמן המקסימלי להביא יותר מטפלים, פסיכולוגים או עובדים סוציאליים, כל טיפול. זו נקודה מאוד חשובה על מנת שניתן את העזרה ושלי יהיו פחות תיקים כאלה. זה לא צריך להגיע לשם. אסור שזה יגיע לשם.

תודה רבה. יונית אפרתי, נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, בבקשה.

תודה על הדיון החשוב. אני רוצה לשים את הדגש על מתמודדי הנפש, אנשים עם מוגבלות נפשית שכבר היום מוכרים במערכת הבריאות והחשיבות של המשך מתן מענים. כמו שנאמר כבר לפני כן, המערכת כבר היום נמצאת בחסר גדול וצריך לעשות את הכול בכדי להמשיך ולתת את המענים כמה שיותר פרונטלי כמובן. כן אני קוראת לצאת מהמצב הזה בצורה אחרת שנוכל כמדינה לתת מענה לכל מתמודד נפש עם התוספות שחלילה יהיו לנו.

אני רוצה לשים פה דגש על עוד נקודה. כמו שד"ר גלעד בודנהיימר אמר, מה שלא עובד בשוטף, קשה מאוד שיעבוד בחירום, והדבר הזה מתייחס בין היתר להפרדה בין המענים הניתנים ע"י מערכת הרווחה לבין המענים הניתנים ע"י מערכת הבריאות. באשר למתמודדי הנפש, המענה השיקומי ניתן ע"י מערכת הבריאות אבל המענה הסוציאלי אמור להינתן ע"י הרווחה, לא קורה בכל המקומות בשוטף.

לשם כך, בשעת החירום פותחה הכספת הנצורה, שזה מאגר data base גדול של נתונים על כל האנשים עם מוגבלות ומתמודדי הנפש, שהרשויות המקומיות אמורות לפתוח בשעת חירום וליצור קשר עם כל האנשים, להבין את צורכי האנשים, להבין מי צריך פינוי, להבין מה החרדות של האנשים, מה המענים שהם נדרשים. בכדי שזה ייעשה הרשויות המקומיות צריכות לקבל הנחיה ברורה שעליהם לפתוח את הכספת הנצורה וליצור קשר גם עם אלה שלא מוכרים אצלם בשוטף, בין היתר מתמודדי הנפש.

הנתונים נמצאים בכספת?

הנתונים נמצאים בכספת. הם צריכים לקבל הנחיה ברורה. הנחיה ברורה עדיין לא יצאה, כולל המענה התקצובי הנדרש בשביל ליצור קשר עם אותם אנשים, בין היתר מתמודדי הנפש. זו נקודה מאוד מאוד משמעותית כי היום המערכות שבאמת מוצפות אומרות: אנחנו יודעות לטפל קודם כל במי שמוכר לנו ומתמודדי הנפש בשוטף לא מקבלים מענה ע"י הרשות המקומית.

תודה. היה דיון בוועדת העבודה והרווחה בהקשר העניין הזה, לפחות נציגי השלטון המקומי דיברו על-כך שהנושא עובד, הם הגיעו באופן אקטיבי לאותם אנשים, אבל בכל זאת אני חושב – אני לא רוצה להתחמק מאחריות אבל זה לא הנושא של הדיון, זה לא באחריות הוועדה הזו, אם כי אני אבקש בסיום הדברים לקבל דוח או איזשהו תמצות של העניין ממשרד הרווחה כדי לדעת שאנחנו בסדר עם זה ואם יש צורך נקיים דיון - - -

אדוני, יש מסקנות בנושא הזה בדיוק של מאגר המידע בשעת חירום, הן מונחות על שולחן ועדת העבודה הרווחה והיא צריכה לדון בהן בזמן הקרוב.

הדגש הוא לא רק אם פתחו את הרשומות אלא האם יצרו קשר ואתרו צרכים גם של מתמודדי הנפש, מי צריך פינוי, מי צריך מענה נפשי מוגבר וכו'.

סוגיה מאוד חשובה, אני מודה לך על הדברים. ד"ר אילנה לח, בבקשה.

אני יו"ר יה"ת, האגודה לטיפול באמצעות אמנויות בישראל. אנחנו מקצוע בריאות נפש שנמצא כרגע בהליכי חקיקה. החוק שלנו עבר קריאה טרומית ונמצא לקראת קריאה ראשונה. יש 9,000 מטפלים באמצעות אמנויות בארץ, לכולם יש הכשרה שעומדת בתנאי מתווה מל"ג וחוזר מנכ"ל משרד הבריאות.

זה כולל רכיבה על סוסים?

לא, ממש לא. זה אנשים שיש להם תואר ראשון ולרובם יש גם תואר שני, יש מתווה מסודר לדבר הזה. לפחות ל-2,000 מהם יש הכשרה מסודרת בטיפול בטראומה. אנחנו נמצאים במרכזי בריאות הנפש. אנחנו נמצאים במערכת החינוך, שלא הזכירו אותה אבל בתוך החינוך המיוחד. הטיפול הנפשי הניתן לילדי ישראל נעשה ע"י מטפלים באמצעות אמניות. אנחנו נמצאים בשטח בכל הפרויקטים של ההתנדבות.

מיד עם תחילת המבצע הקמנו 25 מרחבי סטודיו בטוח, היום זה כבר 30. זה מרחבי סטודיו קהילתיים שנמצאים בתוך המלונות. אני מבלה את כל ימיי במעלה החמישה, בתוך הסטודיו. זה נותן שירות למאות אנשים שנמצאים שם, יוצרים, ילדים, מבוגרים, הורים, משפחות. זה שירות קהילתי. ד"ר בודנהיימר דיבר פה על הצורך במענים קהילתיים כדי למנוע את פוסט-הטראומה אחר כך ואת הצורך בבריאות הנפש, זה בדיוק מה שאנחנו עושים.

זה חלק מהכלים הפסיכולוגיים?

כן. מטפל באומנות לומד תואר ראשון בפסיכולוגיה או במשהו אחר ואז משלים את הקורסים הבסיסיים של מקצועות הפסיכולוגיה, או, אם הוא בא מהכיוון של אומנויות, הוא צריך - - -

בשורה התחתונה, מה את מבקשת?

אנחנו מבקשים שני דברים: אחד, שאנחנו ניכלל כאנשי מקצוע בכל התוכניות שמגובשות עכשיו, לתוכניות החוסן. יש כבר מטפלים באומנויות במרכזי חוסן לאורך השנים, אנחנו רוצים להרחיב את הנוכחות שלנו. אנחנו רוצים להיכלל בתוכניות שמשרד הבריאות מגבש עכשיו כאנשי מקצוע, ואנחנו מבקשים את הסדרת החקיקה. אבל צריך להיזהר לא להכניס לחוק אנשים שההכשרה שלהם לא מספיקה, כי אנשים - - -

החקיקה שאתם מדברים עליה היא מוסדרת יחד אתכם בהסכמה?

בוודאי.

זו חקיקה פרטית, כמו ששמת לב.

אז יכול להיות שאנחנו נקדם אותה. זה עבר קריאה ראשונה?

לא, זה עבר קריאה טרומית. חברת הכנסת לימור סון הר מלך הגישה את ההצעה שלנו, שהיא הצעה לתואר שני.

אנחנו נבחן את זה מול המשרדים.

המענה של הטיפול באומנות הוא מענה של חוסן וכוחות. אנחנו נוגעים בכוחות, אנחנו מאפשרים לאנשים לבטא את מה ששום מילים לא יכולות - - -

בעיקר ילדים?

לא, ילדים, מבוגרים, קשישים, הורים, משפחות שלמות יושבות סביב שולחן ויוצרות ביחד.

תודה על הדברים. ד"ר אסנת אייל, מרכז שלטון אזורי, בבקשה.

אני רוצה ברשותכם להתחיל עם מילת תודה לכל המתנדבים, לכל העובדים הסוציאליים, לכל הפסיכולוגים, לכל אנשי בריאות הנפש שעוזרים. אני רוצה להגיד תודה מיוחדת למנהלות הרווחה של המועצות האזוריות ושל הערים שנאלצו לשאת את הבשורה המרה בזו אחר זו ועשו את זה באמת באומץ, בכוח, ואני מסכימה שגם הן, כמו כולנו, צריכות החזקה ועזרה.

אני רוצה ברשותכם לייצג את קולו של המפונה, הקולט, הנפגע וכו', ולהגיד שאנשים רוצים לדעת היום שיש מערך בין משרדי מאורגן, מסודר, שדואג להם לא רק לרגע זה אלא גם לטווח הארוך. מה אנחנו בעצם מבקשים? קודם כל אנחנו מבקשים כפשוטו תוספת תקינה משמעותית לכל אנשי בריאות הנפש. קודם כל שייתנו מענה לאלפי אזרחים שפונו, לנפגעים, לקולטים. מאוד מאוד מבקשים שמי שהתחיל בהתנדבות, אנשי בריאות הנפש, עבודה נפלאה עם המפונים, עם הקולטים ועם כל מי שנמצא, בהחלט להרחיב את התקינה, לשלב אותם במגזר הציבורי.

אני רוצה להסב את תשומת לבכם לבעיות שמתפתחות בכל הנוגע לילדים ונוער. חייבים לתת הכשרה מיוחדת לשכבת הגיל הזו. אני רוצה ברשותכם גם לציין את ההורים. גם הם נמצאים היום במקום מאוד מבולבל, עדים להתנהגויות אחרות שהם לא מכירים וגם לא יודעים איך להתנהג עם זה. אני מאוד מבקשת לתגבר את כוחות בריאות הנפש בקופת החולים, גם בזמינות התורים וגם בנגישות.

דבר אחרון, ברשותך אדוני היושב-ראש. תוספת תקציב משמעותית להפגה לכל החוסן, לכל מה שצריך היום במרכזים שבהחלט מאתגרים. אני שוב רוצה, כמו כולם, להודות על הדיון החשוב הזה. תודה.

תודה על הדברים, בהחלט דברים חשובים. ויקי ריכטר ישראלי, בבקשה.

אני מעמותת "המסע שלנו", פורום משפחות מתמודדות עם הפרעות אכילה. מאוד היה לי חשוב שגם ד"ר מיכל חסון רוזנשטיין תדבר אבל היא הייתה צריכה כבר לפרוש לביקורי בית. אני אנסה לאגד ביחד. העמותה שלנו הוקמה בעקבות הצפה מטאורית של ילדים שסובלים מהפרעות אכילה. הייתה קפיצה מטאורית לאחר הקורונה ואנחנו כאן כדי להתריע שלא נחזור על אותה טעות שוב. אז נתפסנו, סליחה על הביטוי, עם המכנסיים למטה ולא מוכנים, ו"נתפסנו" אני מדברת על המדינה, על מערכת הבריאות. היום אנחנו מתריעים לפני.

כבר היום, אלה שכבר כן יחידי סגולה ומטופלים, מסגרות טיפול נסגרו או עובדות חלקית. הילדים האלה נמצאים בבית, נכנסים שוב לתוך הלופ של החרדות ויש לנו משפחות שלמות שכתבו לנו אתמול בערב על המצב של הילדים שהולך ומידרדר עכשיו יותר ויותר והם במדרון חלקלק.

זו סוגיה שאינה קשורה למה שאנחנו מדברים עכשיו.

מאוד קשורה למה שאנחנו מדברים, כי עכשיו מלחמת חרבות ברזל - - -

ילד שמקבל טיפול בהקשר של המלחמה, הטיפול הזה משפיע גם על הפרעות האכילה שלו, נכון?

לא. הטיפול בהפרעות אכילה הוא טיפול ייחודי, נפרד, אני יכולה להעביר לך חומרים על זה כדי שנוכל להאיר את עיניך.

מה ההצעה שאתם מבקשים לקבל?

שהמחסור הנוראי שהיה לפני – בואו לא נגדיל אותו. בואו עכשיו כבר, לפחות את מרכזי טיפול שכבר כן מטפלים בילדים שלנו, לא לסגור אותם, לא לצמצם לטיפול חלקי. אחר כך התורים יהיו עוד יותר ארוכים. כמויות הסובלים מהפרעות אכילה יגדלו.

את אומרת שנסגרו כרגע מרכזים בנושא הזה?

כן, ועוד איך כן.

גם בעקבות המלחמה היא אומרת.

בעקבות המלחמה.

אני רוצה פשוט להבין מה נסגר ואם את יכולה לתת לנו תמונה איפה נסגר. אני מבקש לקבל רשימה לשתי הוועדות.

אין בעיה, אנחנו נעביר את זה. דבר אחרון בעניין הזה, דיברנו על החרדות ודיברנו על הפרעות אכילה – זה מתחבר מאוד גם למה שדניאל רז דיבר וגם לגבי מה שמנהל אגף בריאות הנפש דיבר – החרדות שהילדים היום מתמודדים איתן בעקבות המלחמה זה מה שייצור שחלק גדול מהם יתפתח בהמשך להפרעות אכילה. לכן המרכזים שעכשיו סגורים זה בטווח הקצר, אנחנו מדברים גם על הטווח הארוך.

תודה. ד"ר עדית סרגוסטי, בבקשה.

תודה רבה. אני מארגון "בזכות", מרכז לזכויות אדם של אנשים עם מוגבלות. למרות שזה כבר נאמר אני מרגישה חובה להגיד את זה עוד פעם ועוד פעם, כי זה לפתחכם. אישית, הייתי פה באין-ספור דיונים בוועדות על המצב של מערכת בריאות הנפש, אנחנו צועקים את זה כבר שנים על שנים על שנים, אנחנו חייבים לצאת מהאירוע הזה, חייבים חייבים – אין לי דרך אחרת להגיד את זה – עם הבנה עמוקה שאי אפשר להמשיך לדלדל מערכת ציבורית בצורה כזו ולחשוב שזה יהיה בסדר.

לכן סדרי העדיפות הלאומיים חייבים להשתנות לעומק וזה לפתחכם כחברי כנסת, בעיקר חברי הקואליציה שיושבים כאן, לוודא שהדבר הזה קורה, שאנחנו לא ממשיכים עם הדבר הזה. צעקנו את זה לפני הקורונה, צעקנו את זה בזמן הקורונה, צעקנו את זה אחרי הקורונה. תורי ההמתנה לטיפול בקופות חולים לפני המלחמה עמדו על שנתיים, אנחנו לא יכולים להמשיך לעמוד במצב הזה.

קופות החולים אחראיות על פי חוק לתת טיפול נפשי. חייבים להעביר תקצוב דרמטי משמעותי לקופות החולים ושהוא יהיה צבוע למטרות של בריאות נפש, שיהיה ברור שזה הולך לבריאות נפש. צריך להרחיב את המעגל, לעשות את כל מה שצריך כדי להחזיר אנשי מקצוע לשירות הציבורי אבל גם להרחיב את המעגל של מי שיכול לתת טיפול ע"י הכשרות. למשרד הבריאות יש תוכניות בנושא הזה.

פישוט בירוקרטיה – לא יכול להיות שאנשים יתחילו להתגלגל כל מיני התחייבויות וכל מיני דברים כאלה, חייבים חייבים לפשט את זה. אוכלוסייה ערבית – גם האוכלוסייה הערבית נפגעה בתוך האירוע הזה, יש מחסור עצום באנשי טיפול דוברי ערבית. גם זה נושא שכבר שנים מתגלגל ודובר עליו, כלום לא קורה לצערנו. צריך לבנות תוכנית רצינית איך מרחיבים את מעגל אנשי הטיפול דוברי הערבית מכיוון שטיפול נפשי אי אפשר לתת שלא בשפה שבה האדם מדבר.

ורד דיברה כאן על הנושא של ילדים ונוער. הייתה תוכנית לאומית לבריאות נפש לילדים ונוער, דנו בה ודנו בה וחזרנו ודנו בה, כולל בוועדה לזכויות הילד, היא לא תוקצבה, היא נקברה עם הבטחה שתהיה תוכנית חדשה. אם לא קיימת כאן ועכשיו תוכנית חדשה בואו נחזור לתוכנית שכבר קיימת ונתקצב אותה. מדובר על תוכנית מאוד מפורטת של מה נדרש וצריך לחזור אליה, צריך לתקצב אותה. יש חסר עצום במענים בקהילה לילדים ונוער במצבים נפשיים במגוון דברים.

אנחנו נקיים ישיבת מעקב על אותה ישיבה שהייתה בדיוק בנושא הזה.

אנחנו מישיבה לישיבה, ממעקב למעקב והמציאות רק הולכת ומידרדרת. זה בידיכם. עוד נקודה אחת רק בהקשר של התוכנית הלאומית – רכיב משמעותי בתוכנית הזו היה להוסיף אנשי מקצוע בבריאות נפש לרשויות המקומיות, ללשכות לשירותים חברתיים - - -

כל הנושא של בריאות הנפש – אמרנו את זה ואני אומר את זה עוד פעם – זה ברור שמה שהיה הוא לא מה שיהיה, אנחנו נעמוד על זה, אנחנו על זה, המדינה חייבת את זה, אנחנו צריכים את זה, כולם צריכים את זה, זה יקרה. אפרת רותם, בבקשה.

שלום, אפרת רותם, איגוד העובדות והעובדים הסוציאליים. יש לי חמש נקודות קונקרטיות. לפני כן אני רוצה למסור מכאן את ההוקרה וההכרה שלי ל-20,000 עובדות סוציאליות שברגעים אלו נמצאות בבתי החולים, במחלקות לשירותים חברתיים, בעמותות, בסל שיקום, במרכזי הפינוי, עם התושבים, עם הרשויות שקלטו.

גם אנחנו פה בוועדה רוצים לברך אותם ולחזק אותם.

אני רוצה לדבר על היום שאחרי. אנחנו נעמוד בפני קטסטרופה ואם אנחנו לא נצליח עכשיו להתחיל לפעול אנחנו לא נגיע בזמן. יש חמש פעולות שצריך לעשות: פעולה ראשונה – עכשיו להוריד לשטח תקנים נוספים. לפי התחשיב שלנו אנחנו מדברים על תוספת של 50% על התקנים הקיימים, זה אלפי משרות שחולקו בכל רחבי הארץ.

יש קאדר כזה של עובדים?

אני כבר אסביר איך אנחנו נמצא אותם. הוא קיים, צריך לראות איך מביאים אותם. הדבר השני הוא – וזה משהו שצריך היה לעשות אתמול – אלפי המתנדבות והמתנדבים הנהדרים שנמצאים בשטח לא יישארו שם. אם היום אנחנו נדע להציע להם להיכנס כעובדים, גם אם לפרק זמן ארעי, אנחנו נדע להחזיר אותם לשירות הציבורי. שנים אנשים שואלים איך להחזיר את העובדים מהשירות הציבורי, הנה, יש כאן הזדמנות. זה אנשים שברובם הגדול הגיעו מהקליניקות הפרטיות עבור ההתנדבות הזאת. עכשיו צריך להתחיל לקלוט אותם, מה שמרכזי החוסן כבר התחילו בחלק מהמקומות לעשות וזה מבורך.

הפעולה השלישית היא להחזיר גמלאים לשירות הציבורי. גמלאים שפרשו בשנים האחרונות, יש להם המון ידע, המון ניסיון, להחזיר אותם לשירות המדינה, לא לחודש, להזמין אותם לחזור לפרק זמן של שנה, שנתיים ושהם יעבו את השורות. הפעולה הרביעית – אנחנו חייבים להתחיל לעבוד היום על מניעת שחיקה. אם אנחנו לא נדע איך למנוע את השחיקה של העובדות והעובדים הסוציאליים אנחנו בעוד חצי שנה נישאר עם אנשי מקצוע שלא מסוגלים יותר לתת את המענה. זה באמצעות להבטיח הדרכות, להבטיח הכרה ובהמשך, ביום שאחרי המלחמה, אנחנו חייבים להתחיל לדבר על איך מגבילים את המעמסה של כל עובדת ועובד.

הנקודה החמישית והאחרונה – גם בעת המשבר אסור לנו לוותר על הרמה המקצועית. לתושבים בכל המדינה שנפגעו מגיע אנשי מקצוע מיומנים, טובים ומתאימים. אסור לנו לוותר על זה. זו החובה של מדינת ישראל כלפיהם.

תודה רבה. סטפן קליינמן, בבקשה.

סטפן קליינמן, מנכ"ל עמותת משפחות בריאות הנפש. אנחנו עמותה שפועלת על טהרת המתנדבים. קו התמיכה שלנו, שנותן תמיכה לבני משפחות, נתן בשבועיים האחרונים פי עשרה תמיכה מאשר ברגיל. כפי שאמרתי, כל הפעילות שלנו בהתנדבות. אני רוצה לציין כמה דברים שלא נאמרו עד עכשיו. קודם כל, אני אח למנחם, שמת מאובדנות לפני שבע שנים, ואני חבר במועצה למניעת אובדנות. הנושא של אובדנות לא עלה בכלל בדיונים כרגע.

רק אתמול הייתי בהלוויה של ידידה שהתאבדה כתוצאה מהמאורעות הקשים שהיו ואני רוצה להעיר לתשומת לבכם כי הנושא של מניעת אובדנות, שחשוב מאוד שיפעל בקרב בני המשפחות, לא נמצא במוקד של הדיון הזה. אני רוצה לציין את עמותת משה, שנותנת שירות ייחודי בנושא של מניעת אובדנות. העמותה הזאת כרגע לא מורשית מבחינת הממסד לתת את הטיפול ואני קורא לגלעד בודנהיימר לטפל ברגולציה כדי שהעמותה הזאת תוכל לתת את השירות.

אני רוצה להוסיף שבוועדה הזאת עבר החוק לצוותי משבר בקריאה ראשונה, החוק לצוותי משבר שהגישה סגנית השר מיכל וולדיגר. חשוב מאוד שיקבל קדימות כי החוק הזה בעצם מדבר במהות על איך אנחנו מטפלים במתמודדים שנמצאים במשבר. אני מאוד מבקש להבהיר, כפי שחלק מהאנשים אמרו, שבני המשפחות גם צריכים תמיכה ולא רק מתמודדי הנפש. תודה.

תודה על הדברים. רננה דנון, בבקשה.

רננה דנון, מעמותת עלם. אני גם רוצה להתחיל בלהגיד לכולם תודה ולשלוח חיזוקים הדדיים. אני אתאר בקצרה מה אנחנו כעמותה, שיש להם קצת יותר גמישות ואפשרות לעבוד בצורה כזאת, עשינו מה-7 באוקטובר. מעבר לזה שקיבלנו מכה מאוד גדולה ביום המתקפה בדמות צוות שלהם שלנו שהיה במסיבה ברעים ונתן מענה לחבר'ה שנמצאים תחת השפעת משני תודעה, יצאו שמונה חברי צוות ומתנדבים, חזרו לצערי חמישה.

משתתפים בצערכם כמובן.

תודה רבה. אבל מעבר לזה אני רוצה להגיד, אם אני מסתכלת יש את בני הנוער שעבדנו איתם עד היום, שאנחנו יודעים שרובם מגיעים עם איזשהו מאפיין של טראומה קודם, זה נאמר פה ואני רק אצטרף ואגיד שסימפטומים של טראומה קודמת עלולים להחריף והם זקוקים למענה ייחודי. אני אגיד שאנחנו עיבינו את פעילות הצ'אט החל מיום ראשון ה-8 באוקטובר. אנחנו גם כן עם פי עשרה יותר פניות נכון לימים האחרונים. עיבינו את הצוות פי שלושה. כל מה שאני אומרת כרגע זה בלי תקציבים נוספים.

חוץ מזה, התאמנו את מודל ההתערבות שיש לנו בשיתוף עם 105 בשעת משבר באינטרנט והתאמנו אותו להתערבות מותאמת טראומה לחבר'ה שמתמודדים עם זה. חוץ מזה, עבודת הרחוב שלנו עברה להרבה מאוד קשרים פרטניים. ברוב המקומות לא ניתן לקיים עבודת רחוב מבחינת הנחיות הבטיחות.

המטופלים שלכם לא מרוכזים היום במוקדי הפינוי?

הנקודה אולי הכי חשובה שרציתי להגיד היא שאנחנו פתחנו מרחבים במוקדי הפינוי, מרחבים בלתי פורמליים לנוער. התחלנו במעלה החמישה בתקווה להיכנס לשותפות עם משרד הרווחה סביב הדבר, כבר יש מגעים מתקדמים ועתידיים לפתוח בעוד שלושה מרכזי פינוי. אני אגיד שהעדויות של העובדים והעובדות שמגיעים לשם קשות מאוד – ואנחנו יודעים לעבוד עם נוער, נוער עם טראומה – על מבטים חלולים, על התקפי חרדה, עליה בדיכאון, בחרדות, בקרב נוער מכל הארץ, לא רק נוער שהגיע מהעוטף. גם נערה מפתח תקווה שמדברת איתי בצ'אט ולא מצליחה לצאת מהבית מרוב חרדה. זה כמה דברים שקרו.

אני אגיד שאני גם כן רוצה לסמן את קטיעת הרצף עבור בני הנוער והצעירים. אחד מהדברים שהכי חשובים ליצירת רצף, יצירת עקביות, ההמלצות שלנו נוגעות להמשכת פעילות במוקדי הפינוי, פעילות בלתי פורמלית עבור בני הנוער בשעות הערב עם צוותים שמוכשרים לדבר. אנחנו מבקשים תקצוב עבור הדבר. אנחנו לא נצליח להחזיק את זה לאורך זמן מתוך התקציב הקיים. עתידות להיות עוד יותר שותפות עם משרד הרווחה ומשרדים אחרים, אנחנו מאוד מאוד מברכים על זה ומאמינים בשותפויות.

תודה. בהקשר הזה אני מציע לך לפנות גם למשרד העבודה באופן ישיר ולוועדה, אני בטוח שתהיה נכונות שם לקיים דיון על זה.

בוודאי, אנחנו כבר בתקשורת.

תודה על העבודה שאתם עושים. יהונתן בוורסקי גולן, בבקשה.

אני יהונתן, סטודנט שנה רביעית לרפואה בפקולטה לרפואה בגליל בצפת, שלוחה של בר אילן. כמו כן, אני מבטא פה את קול "מרשם" ואני רכז צפון ביוזמת הסטודנטים לרפואה. אני אספר קודם כל קצת על היוזמה. לפני שבועיים, כשהתחלנו להבין את הצורך שמתחיל לעלות מבתי החולים, כקבוצה של סטודנטים לרפואה התחלנו לבנות מאגר של סטודנטים למקצועות הבריאות, סטודנטים גם לרפואה משלימה, פרה-קליניות וקליניות אך גם סטודנטים למקצועות הסיעוד, פיזיותרפיה, רפואה בעיסוק וכדו'. הגענו למאגר של כארבעת אלפים סטודנטים ובפריסה הארצית של כל בתי החולים בארץ. יש לנו איש קשר אחד עם משאבי אנוש בכל בית חולים, גם לכל מרכזי בריאות הנפש בארץ.

סטודנטים לבריאות הנפש, למה?

הפעילות מאוד מגוונת, משמירה על בייביסיטר של צוותים רפואיים ועזרה אדמיניסטרטיבית ועד החלפת מתמחים שגויסו בצו שמונה. וזה לא משנה, גם סטודנט לרפואה בשנה מאוד מתקדמת מבין שהוא מגיע לבית חולים עכשיו ונרתם לטובת עבודות שינוע של סניטריה וזה מאוד מרגש לשמוע. לאורך זמן זה לא צריך להימשך וזה לא יכול להיות כך. זה בנוגע ליוזמה.

באתי לפה במטרה לקבל איזושהי תקווה, אופטימיות, ולשמוע מה נעשה, ואני אגיד את האמת שאני קצת מפחד, זה מרגיש לי קצת מעט מדי ומאוחר מדי. המצב לא עבד לפני, ספציפית ועל אחת כמה וכמה בבריאות הנפש, ומרגיש לי שקצת לא מבינים את סדר הגודל. אני בקשר עם מערכי הפינוי שיש באילת ובים המלח, אם בוחרים משפחה רנדומלית שם, מי שנותן להם מענה נפשי זה לא המדינה ולא גורמי הסיוע, למרות שיש נציג בבית המלון מטעם הרווחה והבריאות.

אנחנו מאוד נשענים על מתנדבים, אנחנו יודעים את זה. הדיון הזה נערך בגלל הקושי הזה, בגלל שאנו מבינים שאי-אפשר להישען על זה לטווח ארוך.

אבל כמו שנאמר קודם, שיש נציג בכל בית חולים – זה שיש נציג על 500 משפחות זה סימון "וי". אני רוצה לעבור לעוד שני דברים, אחד שקרוב ללבי. המענה למשפחות החטופים – בת הדודה של חברי הטוב, חבר ילדות, חטופה בעזה, שאלתי אותם: האם קיבלתם איזשהו סיוע? נכון שלא יודעים מה אתה, למרות שכל המדינה ראתה אותה מועמסת לעזה בג'יפ, למרות זאת שאלתי: קיבלתם איזה מענה? שאלו: איך אתם? אפשר לעזור באיזה היבט נפשי? שום דבר. גם הודיעו להם דרך קצין נפגעים שבה בכלל למשפחה אחרת. אני רק מגיב למה שנאמר פה קודם שהגיעו לכל משפחות החטופים, זה לא נכון, יש משפחות שבהיבט הנפשי לא נוצר איתן קשר.

אתה אומר פה משהו שבאמת חשוב לנו לדעת. לי ידוע שעד סוף שבוע שעבר פנו כמעט לכל משפחות החטופים כי לא ידעו מי החטופים לצערי. אם אתה יודע על איזושהי משפחה, אל תפרסם את זה פה, תעביר לנו באופן אישי ונטפל בזה.

אני אעביר. אני רק אגיד שזה שהודיעו שהבת חטופה זה לא אומר שנעשה איזשהו סיוע נפשי או הגיע. מקרה בוחן שני: דיברתי אתמול עם פסיכיאטר ילדים באשקלון, כמה פסיכיאטרים של ילדים יש באשקלון אתם יודעים להגיד לי? באשקלון, העיר שהכי מופגזת מתחילת המלחמה שבועיים. אחד. אחד על 50,000 ילדים, הוא מקבל גם מקריית גת. אחד בלאומית. יש עוד אחד מקופה אחרת שבקושי מקבל. אם הפסיכיאטר הזה לא עובד חמישה ימים בשבוע חמש שעות אין פסיכיאטר ילדים ל-60,000 הילדים, וכמו שנאמר פה קודם, פוסט-טראומה לוקח זמן לזהות, את העומס האמיתי אנחנו לא נראה עכשיו, פוסט-טראומה במצבים כאלה זה דברים שנראה עוד 5 ו-10 שנים, בגלל זה אני חושב שקנה המידה לא מוגבר.

תודה.

עוד שני דברים. החשיבות לטפל במטפלים - - -

לא. יש לי מגבלת זמן לקיום הוועדה, אני מתנצל.

נעמה כהן, מארגון "מרשם". אני רק רוצה לדווח לכם על נתון מאוד מדאיג שאני מקבלת מצוותי הרפואה. אנחנו עושים סקר בשבוע האחרון בקרב צוותי הרפואה: 30% ביקשו מאיתנו סיוע נפשי. לפי הנתונים הפרדיקציה האופטימית ביותר היא שרק אחוז אחד מצוותי הרפואה יפתחו תסמינים של PTSD עד למצב של חוסר תפקוד. אנחנו מדברים פה על 100 רופאים בפרדיקציה האופטימית שיקבלו פוסט-טראומה מהאירועים שקרו ב-7 באוקטובר ועוד לא סיימנו את המערכה. זאת מערכה מאוד ארוכה. אתה יודע איזה טיפול נפשי מציעים כרגע לרופאים בסורוקה שאיבדו קולגות למחלקה שם שנרצחו? קלונקס מתחת לשולחן. או, כמו שנציג משרד הבריאות אמר פה: עבודה עוזרת להדחיק את הטראומה.

להדחיק את הטראומה עם עבודה, זה נאמר פה לפני שעה.

אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להזניח את האוכלוסייה של הצוותים הרפואיים. אנחנו במחסור בצוותים רפואיים, אנחנו לא יכולים להזניח את האוכלוסייה הזאת. מי מטפל במטפלים? אף אחד.

נקבל את תשובת משרד הבריאות אבל אני מבטיח לעקוב אחרי - - -

הוא ברח ואין אף אחד. לא מציעים שום סיוע. צריך דחוף צוותי התערבות.

הוא לא ברח, הוא הודיע שהוא צריך לצאת, אני מבין. רשמתי לפניי גם במסקנות הדיון הזה, נמשיך לעקוב.

אני חושבת שגם הוועדה החשובה צריכה להתכנס על צוותי הרפואה, על הצוותים המיוחדים ולשקול לעבור למתכונת עבודה בחירום. זה לא יכול להיות שבמצב לא רגיל בעליל יגידו לרופאים לעבוד כרגיל.

הדס מהחברה למתנ"סים, בבקשה.

שמי הדס לחר, מנהלת ארצית של תוכנית עמיתים לנוער של החברה למתנ"סים ואני רוצה להביא את הקול של בני הנוער עם קשיים נפשיים בימים האלה, אוכלוסייה שסובלת מהעדר מענים שיקומיים בקהילה גם בשגרה ובתקופה הזאת זה עוד יותר קריטי. אני אגיד שאנחנו בעצם נותנים להם מענה בתהליך ההשתלבות החברתית בקהילה, בדגש על פנאי.

אני רוצה להגיד על קולות שעולים כרגע מהשטח, מבני הנוער שלנו, סביב המצב הנוכחי של הסתגרות בבית, של בידוד חברתי, של חשיפה לתכנים מאוד מאוד קשים ברשתות החברתיות, והמטרה העיקרית שלנו היא לשמור על רצף תפקודי שלהם בתוך זה. אם יש הידרדרות, אנחנו יודעים שהיא עלולה להיות הידרדרות כרונית ואשפוזים. אנחנו לא רוצים להעמיס על מערכת בריאות הנפש, שגם כך נמצאת בעומס, מה שיכול להישאר בשיקום בקהילה אנחנו רוצים להשאיר בשיקום לקהילה.

מה החברה למתנ"סים עושה בתקופה הזו בהקשר הזה?

אנחנו מלווים את בני הנוער שלנו, מי שלא יכול להגיע לפגישות במרכז הקהילתי אנחנו עושים ביקורי בית אצל אותם בני נוער. אנחנו פועלים לשלב אותם ביוזמות במרכז הקהילתי בהתנדבויות, להיות בעשייה בתקופה הזו.

גם עם המפונים? בני הנוער המפונים?

אני מדברת בשם תוכנית עמיתים לנוער, אנחנו פועלים בשישה ישובים בארץ ונותנים מענה לבני נוער עם קשיים נפשיים.

זו תוכנית שלא מתוקצבת, לכן הם רק בשישה מקומות. זו תוכנית שצריך לתקצב.

בדיוק. אני אגיד לסיום שאנחנו מבקשים לחזק ולהרחיב את המענה השיקומי בקהילה לבני נוער עם קשיים נפשיים במיוחד בימים אלה וכמובן גם בשגרה. אנחנו מבקשים לקיים ועדה מיוחדת בנושא בני נוער עם קשיים נפשיים ועל המענים שניתן נעשית לתת להם בימים אלה.

תודה רבה. עמיחי תמיר, בבקשה.

לאחר כל כך הרבה דברים אני בכל זאת רוצה להעלות נקודה לגמרי שונה. החל מהכנסת העשרים יחידת הקנאביס הרפואי במשרד הבריאות יזמה רפורמה, שם שגוי למצב ששינה את הנגישות של הקנאביס. קנאביס רפואי – אני מדבר כאן כאיש מקצוע גם – יעיל מאוד לטיפול בנפגעי פוסט-טראומה. אני קורא מכאן לבטל לאלתר את אותה רפורמה, להנגיש את הקנאביס הרפואי לכל מי שנזקק לכך, ויש רבים. תודה רבה.

ד"ר אופירה הוניג, אני מטפלת באומנות כבר 33 שנים בארגון יה"ת. אני רוצה להדגיש שני דברים בהמשך למה שאילנה אמרה: אחד, אנחנו מערך סיוע שמוכר ע"י משרד הבריאות כבר שנים, אנחנו נמצאים בכל חוזרי המנכ"ל של משרד החינוך, משרד הבריאות ומשרד הרווחה. מאוד מפתיע אותי שאנחנו פה שעתיים מדברים וכל האנשים פה שאנחנו עובדים איתם, במשרד החינוך, במשרד הבריאות, עם נוער, עם כולם – אנחנו נמצאים בשטח כמעט 7,000 מטפלים שנים – וזה לא הוזכר. אי אפשר בלעדינו כרגע והחוק שלנו לא מוסדר.

אני רוצה רגע להדגיש שני דברים. שני דברים נעשו. בשבת בבוקר כבר קלטנו את גודל לעניין והפננו מערך שלם של עזרה בשלושה מפגשים טלפוניים. פנו אלינו בגלל שמכירים אותנו. התקשרו אלינו לטלפונים האישיים ונתנו את עמדת את המענה הזה במשך עשרים וארבע שעות, אולי היחידים. בהמשך, ביום ראשון בערב, כבר פתחנו את הסטודיואים שאילנה דיברה ומאוד חשוב לי להבהיר, זה מרכז טיפולי שיודע לתת מענה לאירוע מאוד ספציפי שקורה כרגע. זו עבודה בשעת משבר ואסון.

אנחנו נקראים לעזור בעולם. המטפלים באומנות של יה"ת נוסעים לנפאל, לגרמניה, לאפריקה כבר שנים ונותנים מענה בזמן חירום, במצבי אסון וטראומה. אנחנו יודעים לעשות את זה. אנחנו יודעים לעבוד עם אנשים ולגרום להם לצמצם את הסימפטומים הפוסט-טראומטיים שייווצרו אחרי היותם חלק ממצבי אסון. אחד הדברים הייחודיים שאנחנו נותנים זה המענה הקהילתי. אנחנו יודעים לעשות את זה ואנחנו זקוקים לחוק הזה כדי שזה לא יהיה בהתנדבות.

אני אבדוק את עניין החוק. נועה נוב, תוכנית "עמיתים לזכויות", תוכנית של משרד הבריאות והחברה למתנ"סים.

התעקשתי לדבר כי היה לי פה מאוד מאוד חסר הקול של המתמודדים בעצמם. אני בעצמי מתמודדת נפש מאז הילדות, מתמודדת בין היתר עם פוסט-טראומה ואובדנות, דברים שדוברו פה הרבה.

בתקופה הזו אתם חווים קושי נוסף?

בהחלט. בדיוק באתי להגיד שבשגרה יש 500 מתאבדים בשנה ו-5,000 שמנסים להתאבד, אז לחשוב מה יש עכשיו. יש לי קושי מאוד גדול לצאת מהבית לסידורים. אז מה קורה איתי עכשיו במידה ואני במקום שיש בו אזעקות? גם אם הן אזעקות תמיד, עצם הפחד. אני מעפולה, היו לנו פה רק שתי אזעקות שהן היו אזעקות שווא וזה עדיין מספיק כדי להפחיד אותי לצאת החוצה. כל הנושא של טראומה מחדש – זה מחזיר אותי לטראומות שהיו לי אפילו אם זה טראומות שלא קשורות למצב הזה. התקפי חרדה, דברים מאוד מאוד קטנים יכולים להכניס להתקף חרדה.

מענים בשיקום, לא כולם עובדים. לדוגמה, יש לי שתי עובדות שיקום עיקריות שמלוות אותי, אחת מהן כרגע לא עובדת כי היא חייבת לטפל בילדים שלה שנמצאים בבית והשנייה נסעה לחו"ל רק לכמה ימים, הייתה אמורה לחזור, נשארה בחו"ל בעקבות המצב, אז מה יש לי כרגע? הדס, שהיא קולגה שלי, כבר דיברה פה על הנושא של "עמיתים לנוער". אחד הדברים העיקריים בפוסט-טראומה מורכבת זה שזה יהיה מענה כמה שיותר קרוב, שילד לא יישאר עם תחושה שאין לו הגנה ואין לו עזרה. אני יודעת היום שאם לי היה "עמיתים לנוער" כנערה שהתמודדה עם אובדנות ופוסט-טראומה זה היה משנה לחלוטין את החיים שלי. זה שירות שהוא כל כך כל כך חיוני לבני נוער.

תודה על הדברים. משפטי סיכום של חבר הכנסת אלי דלל, יו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד, בבקשה.

תודה חברי יונתן מישרקי, יושב-ראש הוועדה, על שיתוף הפעולה. קודם כל, אני רוצה להודות לכל אלה שהיו פה ונכחו פה. הקשבנו ואנחנו רואים שהצרכים הם גדולים. השמיכה קצרה, גם בנושא הכספי וגם בנושא כוח האדם. אין ספק שאנחנו נצטרך להתייחס לכל הדברים שנאמרו פה. צריך להיות תכלול גם של משרד הבריאות, חינוך, משרד הרווחה והרשויות המקומיות כדי לטפל בנושאים האלה.

אני לוקח משפט אחד מחברתי קטי שאמרה שאנחנו צריכים לטפל היום כדי שלא נזדקק אחר כך לטיפול של הביטוח הלאומי. אני כן רוצה להתייחס לפחות לנושא של טיפול באומנות. דובר פה על צוות או על כמות של 7,000, אני חושב שאנחנו צריכים לקחת את זה כמשימה שנינו ולבדוק איך ניתן לקדם את החוק הזה כמה שיותר מהר, כי אני חושב שזה כוח אדם שדובר עליו קודם שיש בו מחסור. אז הנה יש פה כוח אדם שפשוט צריך כרגע לקחת אותו והוא יכול להיות תשובה לכל החוסרים שנאמרו פה. הנושא ייבדק וניקח את זה כמשימה. תודה.

תודה. סיכום בשמי וכמובן בשם חברי חבר הכנסת אלי דלל: אחד, ועדת הבריאות והוועדה לזכויות הילד מודות לכל המשתתפים בדיון ומביעים את הערכתנו על הירתמות כולם בימים אלו. שניים, הוועדה דורש ממשרד הבריאות למנות במשרד גורם שיתכלל את כלל הסיוע הנפשי הניתן למפונים ולאזרחי ישראל במהלך מלחמת "חרבות ברזל" לצד חשיבותן של היוזמות האזרחיות בתחום זה. יש צורך בתכלול ותיאום ממשלתי של כלל הגורמים על מנת להבטיח את איכות השירותים כמו גם את נגישותם ופריסתם.

שלוש, במקביל, הוועדה קוראת למשרד הבריאות לבנות תוכנית לטווח הבינוני ולטווח הארוך שתיתן מענה למפונים ולכלל האוכלוסייה בתחום בריאות הנפש הכוללת תגבור מערך כוח האדם המטפל, מנגנוני פיקוח על עבודת הגופים העוסקים בתחום, מענה על צורכי בתי החולים הפסיכיאטריים וכיו"ב. על התוכנית לכלול פירוט של התקציב הנדרש ליישומה. הוועדה מבקשת שהתוכנית תוצג בפניה בהקדם.

ארבע, הוועדה קוראת למשרד האוצר לתעדף את תקצוב מערך בריאות הנפש, להכיר בכך שמדובר בצורך לאומי בימים אלה ולדאוג שכל הצרכים הנדרשים יענו. בתוך כך הוועדה קוראת למשרד האוצר ולהסתדרות לסיים את הסכם השכר לפסיכולוגים באופן דחוף כדי להכניס פסיכולוגים נוספים למערך הפסיכולוגיה הציבורית. הוועדה מבקשת לקבל עדכון אודות התקדמות הסכם השכר, גג בעוד שבועיים.

חמש, הוועדה קוראת למשרד הבריאות להעניק מענים מותאמים באופן פרואקטיבי לכוחות ההצלה, זק"א, כיבוי אש, צוותי רפואה וסיעוד ועוד רבים וטובים שעסקו בהצלת נפשות במלחמה או בזיהוי החללים. שש, הוועדה קוראת למשרד הבריאות לפעול בדחיפות לצמצום המחסור בפסיכיאטרים של הילד והמתבגר. שבע, הוועדה מבקשת ממשרד האוצר להעביר אל הוועדה את ההנחיה שתצא לקופות החולים אודות הגמישות בהעסקת מטפלים, ובכלל זאת פירוט של כלל הדרכים להעסקתם כפי שהוזכר פה בוועדה.

שמונה, הוועדה קוראת למשרדי הממשלה ולקופות החולים לפעול להורדת חסמים ביורוקרטיים בקבלת טיפולי בריאות הנפש על מנת לאפשר מתן ומתן מענה נפשי מתאים ומהיר למטופלים. תשע, הוועדה כמובן תמשיך לעקוב אחרי הנושא ויקבעו דיונים נוספים.

אנחנו מתפללים לשלומם ולחזרתם של כל החטופים והנעדרים.

תודה רבה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 14:10.