פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



29
ועדת החינוך, התרבות והספורט
24/10/2023


מושב שני

פרוטוקול מס' 103
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שלישי, ט' בחשון התשפ"ד (24 באוקטובר 2023), שעה 11:00

טיפול משרד החינוך בנפגעים ממערכת החינוך - תלמידים, צוות חינוכי

חברי הוועדה: יוסף טייב – היו"ר
סימון דוידסון
שרן מרים השכל
משה טור פז
צגה מלקו
משה סולומון
לימור סון הר מלך
קטי קטרין שטרית

יוראי להב הרצנו
אימאן ח'טיב יאסין

טלי רויטל יוגב - רב"ק בל"מ, המשרד לביטחון לאומי

נופר קין - סגנית מנהלת מחלקה חירום וטראומה, ברה"ן, משרד הבריאות

מאיה רוסק - נציג מחלקת חינוך אשכול, מרכז השלטון האזורי

אלעזר פויכטונגר - נציג מחלקת חינוך אשכול, מרכז השלטון האזורי

עמיחי הס - מנהל מחלקת חינוך אשכול, מרכז השלטון האזורי

אסנת אייל - מנהלת תחום חינוך רווחה וקהילה, מרכז השלטון האזורי

יוסף גמליאל - מ"מ יו"ר האיגוד, איגוד מנהלי המחלקות לחינוך ברשויות המקומיות

יסכה מוניקנדם-גבעון - מרכז המחקר והמידע, הכנסת

אסתר וייסבלאי - מרכז המחקר והמידע, הכנסת

דלית שטאובר - מנהלת מינהלת הנפגעים, משרד החינוך

מיכל מנקס - סמנכ"ל חינוך, רווחה וחברה, מרכז השלטון המקומי

יעל שרביט - יו"ר ועדת נוער וקהילה במועצה הארצית, מועצת התלמידים והנוער הארצית

יהודית גידלי

אושרה עצידה

רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.


טיפול משרד החינוך בנפגעים ממערכת החינוך - תלמידים, צוות חינוכי

בוקר טוב. היום ט' בחשון התשפ"ד, 24 באוקטובר 2023. אני מתכבד לפתוח את ועדת החינוך, התרבות והספורט. על סדר-היום: טיפול משרד החינוך בנפגעי מלחמת "חרבות ברזל" – תלמידים וצוות חינוכי.

לאור זה שהוועדה מוקלטת ומשודרת לפרוטוקול, וגם שידורי הוועדה יפורסמו באתר האינטרנט של הכנסת, ולאור העובדה שעלולים לעלות בישיבה נושאים הנוגעים לצנעת הפרט של קטינים, אנו מבקשים את כלל הגורמים, כולל ההורים, אם ישנם כאלה, להקפיד על שמירת פרטיותם, ולהימנע מלחשוף מעבר לנדרש. כמו כן, אם יעלה דבר הנוגע לקטינות או קטינים, ומקשר אותם לבדיקה, טיפול, אשפוז פסיכיאטרי, לטיפול השגחה של עובד סוציאלי לפי חוק ההתאבדות, או ניסיון התאבדות, או הליך פלילי המתנהל בבית המשפט, חל איסור פרסום על פרטים מזהים שלהם, ולכן הם לא יצולמו ולא יוקלטו, וכמובן גם לא ייכללו פרטים מזהים שלהם בפרוטוקול הדיון. כמו כן, לאור האמור אני קובע כי בהתאם לסעיף 120 לתקנון הכנסת, ככל שתהיה בקשה מטעם חבר כנסת, שר או נציגו, או אם יעלה צורך לשם הגנה על קטין או חסר ישע, יימחקו מהפרוטוקול המפורסם לעיון הציבור פרטים מזהים של דוברות או דוברים, קטינים או קטינות, לבקשתם, או לבקשת משתתף אחר, אם העמדת הפרוטוקול לעיון הציבור עלול לגרום להם נזק.

ועדת החינוך מתכנסת כאחת לשבוע כדי לעקוב ובאמת לבצע את העבודה הפרלמנטרית המתבקשת של פיקוח על משרדי הממשלה. אנחנו נמצאים בתקופה קשה מאוד, שמדינת ישראל לא הכירה מאז הקמתה. אני רוצה לשלוח שוב את תנחומיי למשפחות הנרצחים, ולחזק את משפחות הנעדרים ומשפחות החטופים. אנחנו מתפללים להשבתם של כלל החטופים במהרה בריאים ושלמים. נפגשתי עם יושבת-ראש הפרלמנט הצרפתי, שהביעה את תמיכתה הנחרצת ללא כחל וסרק, בזכותה ובחובתה של מדינת ישראל להגן על עצמה. אני חושב שהתמיכות האלה מכלל מדינות העולם חשובות מאוד.

כיוון שאנחנו נמצאים בתקופה קשה ובזמן חירום, צריך לבדוק ולפקח שהטיפול של משרד החינוך בנפגעי המלחמה, בתלמידים וצוות חינוכי של המשרד, אכן מתבצע, ושהם אכן מקבלים את המענה ההולם בתוך המסגרות החינוכיות ובתוך בתי המלון ובכינוסים בהם מתקבצים מפונים. היו לי שיחות רבות עם גורמי המקצוע בתוך המשרד, ועם דלית, שמנהלת היום את מינהלת הנפגעים. היא התמנתה ביום השני של המלחמה על ידי השר קיש לתפקיד כדי לנהל את מינהלת הנפגעים.

הייתי רוצה, קודם כול, לקבל ממרכז המחקר והמידע איזושהי סקירה על נושא ייעוץ חינוכי, ומענה של אגף הפסיכולוגיה במשרד, ולאחר מכן דלית תיתן לנו סקירה מה נעשה על ידי המשרד כדי שנוכל לעקוב. דלית שטאובר היא המנכ"לית לשעבר של משרד החינוך. היא בזום.

אין פה אף אחד ממשרד החינוך?

משרד החינוך נמצאים איתנו בזום. הם ביקשו, לאור מצב החירום, ואני אישרתי. כוועדה אנחנו מפקחים, וחשוב שנקבל תשובות. מצאתי לנכון כן לתת להם אפשרות לדבר בזום כי הם עורכים הערכות מצב שעתיות, גם מול משפחות הנעדרים וגם מול משפחות החטופים, וכמובן משפחות שבאופן ישיר קיבלתי מדלית, ואני מאמין שהיא תגיד לנו את זה כאן בוועדה. מדובר במספרים הזויים.

האם דלית אחראית על כל המפונים?

היא אחראית על כל מינהלת הנפגעים. הווה אומר, גם המפונים. אנחנו נשמע זאת ממנה.

נציגת מרכז המחקר והמידע, בבקשה.

אני יסכה ממחלקת המחקר והמידע של הכנסת. אני אציין כמה נקודות מרכזיות. מנתונים של משרד החינוך נכון לסוף שנה שעברה, יש בערך 3,600 פסיכולוגים חינוכיים. הקושי המרכזי שעולה הוא שהתקינה עומדת על 70%. זאת אומרת, בכל הארץ חסרים בערך 30% מהפסיכולוגים שאמורים לתת מענה בשגרה. היום, בחירום, ההבנה היא שהצורך הוא הרבה הרבה הרבה יותר גבוה. אם בשגרה אחוז הכיסוי הוא מאוד חסר, אז במצב החירום הנוכחי הוא חמור אף יותר. באותו הקשר נגיד שבתחנות באזור דרום ובאזור ירושלים, אנחנו יודעים שברבע מהתחנות יש פחות ממחצית הפסיכולוגים באופן שוטף. שוב, אלו הנתונים על שגרה, ובחירום המצב חמור יותר. אין חסר בפסיכולוגים חינוכיים במדינה. החסר הוא בפסיכולוגים שיכולים לעבוד בשכר שהוא מאוד מאוד מאוד נמוך. זה נושא שעלה מספר פעמים בדיונים שונים גם כאן ובמקומות אחרים, וגם מול האוצר. כמובן שבמצב הזה של חירום יש בקשה מארגונים ומגורמים שונים. עולות עדויות של בקשה לעבוד בהתנדבות. כלומר, גם אם מלכתחילה השכר הוא נמוך, וגם במצב החירום העומסים הם ממש בלתי אפשריים. השאלה המרכזית שעולה היא מה היכולת לתת מענה גם למפונים וגם לעורף שנמצא היום במצב לחימה במצב הנוכחי.

תודה רבה.

דלית, אם תוכלי להתייחס בתחילת דברייך לנושא הפסיכולוגים והבקשה שפסיכולוגים ייכנסו במערך התנדבותי. האם ישנם פסיכולוגים והבעיה היא תקציבית, ולכן אנחנו לא מכניסים אותם למערך בתשלום, או שפשוט יש גם מחסור בכוח אדם ללא קשר לתקינה שקיימת במשרד.

דלית, ואם אפשר לקבל מה התפקיד שלך כדי להבין האחריות שלך.

סמוך עליה, היא תעשה זאת היטב. דלית, בבקשה.

שמי דלית שטאובר. אני שימשתי פעמיים כמנכ"לית משרד החינוך, תחת השר גדעון סער ושי פירון, ותחת השרה ד"ר יפעת שאשא ביטון. ביום השני למלחמה פנה אליי השר קיש וביקש ממני לסייע להקים תשתית טכנולוגית ומענה למעגל הנפגעים הראשון. אני אגיד בדיוק את האוכלוסייה, ואחר כך אתייחס לסוגיית הפסיכולוגים כי היא בוודאי תעלה בהמשך. גזרת האחריות שהשר תחם מאוד מאוד מאוד ברורה - מעגל נפגעים ראשון שנוגע לתלמידים ובני משפחתם, לעובדי הוראה ובני משפחתם, ולעובדי משרד החינוך ובני משפחתם, שמי מהם או מבני משפחתם פצוע, הרוג, חטוף, נעדר.

אני רוצה להזכיר שבימים הראשונים של המלחמה לא היתה תשתית נתונים. היתה אי ודאות מאוד מאוד גדולה. הדבר הראשון שעשינו באופן מיידי היה לבנות את הדשבורד הטכנולוגי שאסף את הנתונים המדויקים מהשטח, והוא מאושר על ידי גורמי מדינה. הדשבורד הזה מתעדכן פעמיים ביום. אנחנו נמצאים בקשר עם גורמי המדינה, עם החמ"ל של "שורה", עם החמ"ל של מינהלת הנעדרים והחטופים - מ.ה.ל.ב. מעדכנים את הנתונים. יש לנו נציגים בחמ"לים האלה. המטרה שלנו היתה, קודם כול, מול המעגל הזה, לוודא, בהיותם עובדי משרד החינוך, או שייכים, או תלמידים שנמצאים תחת חסות משרד החינוך, שייווצר קשר עם כל אחת מהמשפחות האלה על ידי גורם מקצועי שלנו, שיכול להיות מפקח, איש טיפול, גורם בית ספרי, או גורם בתיאום מהרשות גורם מהרשות, על מנת לסייע למשפחה בהיבטים שקשורים למשרד החינוך. אנחנו לא באים בנעלי האחריות של משרדים אחרים, אנחנו לא אלה שמביאים חלילה בשורה מרה, אנחנו אלה שמסייעים למי ששייך לארגון שלנו בשעה קשה, אם זה להנגיש את התמיכה הרגשית, הנפשית, באמצעות השירות הפסיכולוגי, היועצות החינוכיות, אנשי הצוות החינוכי, וגם לסייע להם ליצור קשר ולהתחבר לגורמים האחרים שנותנים את הסיוע האחר. אנחנו עובדים בתיאום.

אתה ציינת זאת בתחילת דבריך, וציינה זאת גם מי שהביאה את הנתונים. קודם כול, ברור שכל המדינה וכל התלמידים נמצאים היום באיזשהו מצב רגשי שדורש התייחסות, ואכן שפ"י מטפל בדברים האלה. יצאו הנחיות מאוד מאוד מדויקות לקיומי שיח. הקבוצה שאני אמונה עליה, שאנחנו מתעדכנים לגביה בדשבורד - הפעולה הראשונה שעשינו אחרי הקמת הדשבורד והדיוק שלו זה פתיחת קו חירום שעובד 24/7, שהשתנה באפיון שלו. אם לפני זה הוא אויש על ידי מוקד חוץ, שאסף את הפניות שהגיעו למשרד החינוך בנושאים שונים, מייד עם פרוץ המלחמה, ביום השני, הוסב הקו הזה לנשות מקצוע, מדריכות מומחיות במצבי חרדה וטראומה. לא היו חסרים כאלה במדינת ישראל, למרות שהמצב היום שונה, ותיכף נגיד איך אנחנו מתייחסים אליו. 300 כאלה התנדבו לאייש את הקו. הוא מאויש במשמרות 24/7. אני רוצה לציין שבימים הראשונים היו שפע פניות. ביום הראשון היו כ-900 פניות. השיחות היו ארוכות, של כחצי שעה. חלקן אנונימיות, חלקן מזוהות. ככל שעוברים הימים, יש פחות שיחות כאלה לקו - מה שמראה שגם יש כמובן ריבוי גורמים היום שנותנים מענה, וגם שנוצר כבר קשר עם גורמי בית ספר, שכמובן מוריד את הלחץ מקו הפניות.

לאור המצב החדש הזה אנחנו קבענו שיש לנו שלוש קבוצות. אנחנו יודעים להתנהל עם שתיים מהן, ואחת חדשה. מניסיונה של מדינת ישראל, אנחנו יודעים להתנהל עם משפחות של הרוגים ופצועים, למרבה הצער. אבל מעולם לא היה בפני משרד החינוך קבוצה כול כך גדולה של חטופים ונעדרים, שחיים באי ודאות ובחרדה מאוד גדולה, ואנחנו צריכים להיערך כאן לתקופת זמן שהיא גם אי ודאית. היא יכולה להיות קצרה, בינוניות וארוכה בטווח.

אנחנו הגדרנו את תפקיד המלווה. תחמנו בדיוק את הסמכות שלו כדי שלא יהיה בלבול עם משרדים אחרים. האנשים האלה שמטפלים במשפחות הנעדרים והחטופים, עברו הכשרה והדרכה מיוחדת. עד היום התקיימו שלוש הדרכות כאלה לקבוצה. כבר הכנו כ-120 אנשי מקצוע כאלה ללוות את המשפחות האלה. לא כולם כרגע נזקקים בפועל. מדובר באדם שיוצר קשר עם המשפחה, מחויב לקשר ארוך טווח. זה לא אדם שיכול להתחלף, זה אדם שצריך ליצור אמון עם המשפחה ולסייע לה. קודם כול, להתחבר אליה במקום בו היא נמצאת, ולאט לאט לסייע לחזור לתפקוד, אם זה עובד הוראה, תלמיד שאפשר לסייע לו גם בהיבטים הלימודיים.

שאלת הבהרה. דלית, השאלה היא מה ההבדלים. את אומרת שתחמתם את התפקיד של משרד החינוך בתמיכה הרגשית או הנפשית. מה ההבדלים בין האחריות שלכם לבין האחריות של משרד הרווחה לעו"ס סוציאליים, לפסיכולוגים, לפסיכולוגים קליניים?

שאלה מצוינת ואענה עליה. משרד הרווחה הוא הגורם המתכלל. בשיח בין משרד החינוך למשרד הרווחה הוסכם, וכך ראוי שיהיה, שמשרד הרווחה הוא הגורם המתכלל משום שמדובר במשפחות. האדם שמגיע מטעמנו מסייע בקשר עם הצוות החינוכי, עם בית הספר. הוא רואה את ההיבטים שקשורים למשרד החינוך. במידה והיתה לוויה, מגיעים נציגים מטעמנו לשבעה ואל הלוויה. אנחנו מקצים סל אבל לכל עובד שלנו. במידה ומדובר בפצוע, אנחנו מבקרים את הפצוע. יש איזשהו שי סמלי שמגיע מהמשרד כדי לשמור על המורל ולעודד ולהראות את הקשר. כשמדובר במשפחות הנעדרים והחטופים, אנחנו בקשר הדוק עם המינהלת של גל הירש. יש לנו איש קשר שם. אתמול הייתי שם מספר שעות. היום בין השעות 09:30 ל-11:00 ישבנו איתם לתיאום ולהידוק. מדובר באנשים שמגיעים ממשרדים שונים. אנחנו עובדים ומגיעים למשפחה הזו אך ורק בתהליך שבו הידע והתובנות שלו מתגבשים אחרי שיחה עם קצין הנפגעים של המינהלת כדי לתאם את ההגעה ולא להכביד על המשפחה.

במקביל, שר החינוך קיים ומקיים שיחות עם משפחות החטופים. אנחנו קשובים לצורך שלהם. יש משפחות שמביעות את כל טווח התחושות, מכעס ותסכול ועד אנרגיות מאוד טובות וחיוביות. הן מאמינות שאם יפעלו שאם הן יפעלו לטוב, זה יגיע למשפחה שלהם. וגם אומרים לנו. אם יש להם איזושהי מצוקה, אנחנו מנסים לסייע. אבל הכול הכול בתיאום. יש לנו פורומים קבועים.

דלית, תחדדי את נושא הטיפול. לצורך העניין, ניקח תלמיד שנמצא במערכת בית ספרית, שיש לו קרוב מדרגה ראשונה או שנייה, שאכן נחטף, נעדר, נפגע, נרצח. האם האחריות על הטיפול הפסיכולוגי ניתן על ידי אנשי המשרד או שאתם מעבירים את זה הלאה למשרדים אחרים?

אנחנו עובדים דרך הפסיכולוגיה הציבורית, עם השירות הפסיכולוגי, עם השפ"חים. יש פסיכולוגית בבית הספר, או יש פסיכולוג שמחובר דרך השירות הפסיכולוגי. אתם יודעים שחלק מהילדים נעקרו מהמקום בו הם גרים, ועברו למרכז מפונים בעיר אחרת, ושם יש שירות פסיכולוגי אחר. עובדים בתיאום על מנת לראות מי האיש המתאים ביותר לילד, ומגיע האדם הנכון מהשירות הפסיכולוגי. אנחנו לא העובדת הסוציאלית של משרד הרווחה שמטפלת בכל המשפחה. כאשר הילד או המשפחה מבקשים, יש איש קשר אחר מטעם משרד אחר שנותן טיפול לשביעות רצונם. זה מספק אותנו. חשוב לנו מאוד לדעת שלא ייפלו בין הכיסאות ושלא יהיה ילד לא מטופל, אם הוא זקוק לטיפול הזה.

דלית, ניקח דוגמה של משפחה או ילד שפונו למקום אחר. תני לנו סדר פעולות שהם מקבל מבחינת הטיפול.

הבנתי את הבקשה. יש לנו גם משפחות של ילדים שהתייתמו מהוריהם. ניקח לדוגמה נער כזה. יש לנו את כל הפרטים על המשפחה. יש צל"חים - צוותי חירום שעובדים מדי יום. אנחנו יודעים מי הגורם המטפל. הוא ביקש שהגורם המטפל יהיה פסיכולוג, שהוא היה בקשר איתו והוא מכיר אותו מאזור המגורים שלו. יש משפחות שמבקשות לא להתערב יותר, יש משפחות שמבקשות ליצור את הקשר והעזרה, יש משפחות שמעדכנות אותנו שעובדת סוציאלית עושה את העבודה. התפקיד שלנו הוא לראות שאכן נוצר קשר עם כל ילד כזה, או עובד שלנו שהוא איש הוראה, או עובד משרד החינוך, ושהוא אכן מקבל את הסיוע שהוא זקוק לו.

סליחה על השאלה. כדי לוודא שכל תלמיד וכל איש הוראה מקבל יחס, למה צריך להקים מערך חדש? למה לא פשוט לבקש מכל צוותי ההנהלה שכל התלמידים וכל באי בית הספר מקבלים טיפול על ידי גורם כלשהו? אני מנסה להבין איפה הערך התוספתי של המערך שהקמת, שאני מבין שהוא לא קיים.

אתה שואל על כלל המערכת. זו לא האחריות שלי, זו האחריות של שפ"י. את זה עושות היועצות, ויצאו נהלים. אני אתן נתון כדי שנבין במה הגזרה נוגעת.

דלית, אני רוצה לחדד. יש לי בידיים מסמך ממרכז המחקר והמידע. אני בכוונה לא מתמקד בייעוץ כי אנחנו יודעים את המחסור הענק בייעוץ. אני לא יודע איך בזמן חירום המשרד הולך להתמודד בפני עצמה. זו שאלה בפני עצמה.

אני אסביר.

אנחנו צריכים להבין שהתקינה הקיימת בנושא הפסיכולוגי היא פסיכולוג 1 ל-1,000 תלמידים בבית ספר בחינוך רגיל, פסיכולוג 1 ל-500 תלמידים בגני ילדים ובכיתות א', ו-1 ל-300 לילדים בחינוך מיוחד. אני רוצה להבין. משרד החינוך מסר לאחרונה למרכז המחקר והמידע שאיוש התקנים הפסיכולוגים החינוכיים עומד על 70%. איך אתם עכשיו, בזמן חירום, מתמודדים? האם הצלחתם לגייס או לעשות הכשרה נוספת?

בואו לא נבלבל בין שני דברים. כולם מכירים, עוד מלפני המלחמה, את הצורך ואת החסר בגורמי טיפול. למשרד יש רשת ייעוץ. התחום של מינהלת הנפגעים הוא המעגל הראשון. אני אתן את המספרים כדי שנדע על מה אני מוסרת דוח כאן. אנחנו מדברים על 34 תלמידים הרוגים, 30 חטופים, 15 פצועים. מהבוגרים שלנו, שני הרוגים, שלושה חטופים, ואחד נעדר. בעובדי הוראה - 10 הרוגים, אחד חטוף, שני נעדרים ועשרה פצועים, ובצוות חינוכי אחר, שהוא יכול להיות סייעת או אדם שהוא לא באופן רגיל משויך כעובד משרד החינוך, יש לנו שני הרוגים ופצוע, ובמעגלים של המשפחה הראשונה מדובר על 800 תלמידים ואנשי צוות שבני משפחתם במעגל הראשון נפגע. זו הסמכות והאחריות של מינהלת הנפגעים - המעגל של 800 האנשים במעגל הראשון. לצורך זה יש גם איגום משאבים עם החברה האזרחית לצורך הדרכות וסיוע, עם קרן טראמפ, יד הנדיב, עם הסתדרות המורים, וזה התחום שעליו אני אמונה כדי לוודא שכל אחד כזה קיבל את הסיוע. אתם שואלים שאלה רחבה יותר, שנוגעת לכלל החסרים, אבל היא לא בתחום האחריות שלי. אני לא אענה עליה.

כמה אנשי מקצוע הוקצו בתחום האחריות שלך לצורך המענה? אם אני עושה חשבון גס, מדובר בכ-900 אנשי צוות וילדים שאתם מטפלים בהם.

לא, לא כל 800 האנשים צריכים פסיכולוג. יש פילוח מדויק, ויש קשר עם כל אחת מהמשפחות האלה לצרכים שלהן. בוודאי שמונגש לתלמידים סיוע כזה. נתתי נתונים על תלמידים ועל עובדי ההוראה. במעגל השני של המשפחה, יש קשר. יש קשר של איש חינוך, של מחנכת. גם מנהלת ומחנכת יודעות לתת תמיכה. יש מנהלות רבות שלקחו את האחריות הזו על עצמן. ואם נדרש טיפול פסיכולוגי, מחברים עם השפ"ח ועם גורם פסיכולוגי. אתן דוגמה אחת כדי לסבר את האוזן. היתה פנייה מאשכול, שזו מועצה שבית הספר התיכון שלה "נופי הבשור" נפגע באופן משמעותי, שנתגבר פסיכולוגית נוספת לטיפול בקהילה כולה. גייסנו את הפנסיונרית שפרשה מהמשרד שהיתה סגנית הפסיכולוגית הראשית. היא פסיכולוגית מומחית בטראומה, והיא חוברה לקהילה הזו כדי לתת עבודה. היא כבר יצרה שם קשר והיא עובדת עם הצוות של המקום.

האם זה רק בפנייה שלהם? האם הפעולות שאתם עושים הם ביוזמה שלכם? כרגע עשיתי בדיקה של המספרים שאמרת. מדובר על 80 נפגעים במעגל הראשון, ובמעגל השני זה כ-800. האם אותם 80 מקבלים פנייה ישירה שלכם או שאתם מחכים לפניות שלהם? לפי המספרים שזרקת, בגדול, זה 80 במעגל ראשון. 77 הם אותם הרוגים, חטופים ופצועים, ועוד שלושה בקרב המורים או הסגל. בנוסף לזה, המעגל השני הוא בערך כ-800. אני שואל על שני המעגלים האלה. האם אתם באופן יזום פונים אליהם מאחר ואתם יודעים שהם במעגלים האלה או שאתם מחכים לפניות שלהם אליכם?

אנחנו עובדים באמצעות חלוקה מחוזית. יש לי פגישה יומית עם נציגי המחוזות: מחוז דרום, מחוז צפון, מחוז מרכז, מחוז חרדי. כל אחד אמון, יודע, מקבל פילוח מהדשבוד על הנפגעים ששייכים למחוז שלו, סמל המוסד שלהם, לאיזה מוסד חינוכי, ויוצר קשר יזום. יש לי את השם של מי שיצר את הקשר, מה הפרטים של המשפחה, ומה הבקשה של המשפחה. מעבר לפורום הקבוע הזה, מאחר והדשבורד מתעדכן מדי יום, יש - - -. - - - פנייה יזומה.

האם הפנייה היזומה שלכם היא לאחר שהיתה פנייה שלהם ויש לכם את הדשבורד, או שאתם ממש פונים אליהם עוד לפני שהם פנו?

אנחנו מרימים טלפון למורה כזה, להורה של ילד כזה. מתאמים ביקור, מגיעים באופן יזום, אלא אם כן המשפחה מבקשת מישהו אחר. ולפעמים המשפחה מבקשת מישהו אחר. לפעמים היא מבקשת את מנהלת בית הספר, לפעמים היא אומרת: נוצר קשר. אנחנו עובדים בשיתוף פעולה גם עם השלטון המקומי. אני רואה שנמצאת כאן בזום מיכל מנקס. מדי יום יש לי פגישת עדכון והתעדכנות לתיאום העבודה עם יו"ר האיגוד של מנהלי אגפי חינוך, עם מיכל מנקס, שמייצגת את השלטון המקומי, עם ד"ר אסנת אייל, שמייצגת את המועצות האזוריות, ועם מירום שיף, נציג ההורים. אני מעדכנת אותם בחידודים מדי יום של מה שאנחנו עושים ומה שלמדנו, ושואלת אותם מה הם יכולים להציף לי חזרה מהשטח, ואנחנו מדייקים, ומדי יום נפגשים כדי לוודא שהתיאום בינינו לא מפיל אף אחד בין הכיסאות.

דלית, האם בסמכות המינהלת לטפל גם בתלמידים שחוו טראומה או לחימה ביישובים שנפגעו או רק בתלמידים שנפגעו פיזית? זאת אומרת, מי מטפל בתלמידים המפונים?

הסמכות של המינהלת היא מעגל ראשון. בנוסף, יש מינהלת מפונים שמטפלת בכל האוכלוסיות שפונו לריבוי מאוד גדול - - -

מי אחראית על מינהלת המפונים?

ד"ר קרן רז נצר. גם היא מונתה על ידי שר החינוך. המינהלת הזו גם עובדת בשיתוף פעולה עם אגף החינוך, עם השלטון המקומי, כדי לבנות סדר יום חינוכי בכל מקום כזה. לאילת, לים המלח, למקומות המרכזיים, ניתן אדם שמרכז וממש בונה שם את המערך ודואג לכל ההיבטים של המפונים. מעבר לזה, המשרד ממשיך לתפקד בתוקף אחריותו. השירות הפסיכולוגי הייעוצי מוציא הנחיות לכלל המורים לשיחות רגשיות. יש כל יום הדרכות בזום להורים, לצוותי חינוך, ליועצות. מדי ערב נכנסים 1,000 אנשים ומקבלי הדרכות ושיחות תיווך למצב - זה באחריות הכוללת של המשרד. אני משתפת אתכם, אבל זה לא מה שאני מטפלת בו. זו הפעילות השוטפת של המשרד. בשל האירוע הקשה שכולנו עברנו, הבקשה אליי היא להתמקד במעגל הראשון. ואכן, אנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם משרד הרווחה, שהוא מאוד חשוב בהקשר הזה, עם משרד הבריאות, ועם המינהלות שהוקמו לצורך העניין הזה - מ.ה.ל.ב והמינהלת של ההרוגים, ואנחנו מעדכנים כי הנתונים משתנים. לצורך זה יש כל יום ישיבה עם המחוז לוודא שנוצר הקשר הנכון. כאשר מבקשים מאיתנו לעבוד בשיתוף פעולה עם גורם אחר, כמו, למשל, עם ילדים שהתייתמו, אנחנו כמובן עובדים בתיאום מוחלט עם הגורם השני כדי לייצר מצב הרמוני, ולא שהמשפחות לא ימצאו את הידיים ואת הרגליים. הכול עובד בתיאום עם המשרדים האחרים.

תודה רבה, דלית.

חבר הכנסת סימון דוידסון, בבקשה.

הייתי מאוד שמח שקרן רז תשמע אותנו כי היא אחראית על כל המפונים. תודה רבה, אדוני היושב-ראש. טיפלנו כל כך הרבה בנושא הקורונה עם ילדים שנשארים בבתים. למרות הכאב הגדול והסבל של כל מדינת ישראל, ואין פה בכלל פוליטיקה, אני מהרגע הראשון חשבתי שיש לדאוג שהילדים שנמצאים במקומות בטוחים ייצאו מהבתים וילכו ללמוד. זה צריך להיות אחד מהדגלים הכי חשובים של מערכת החינוך. זה קרה לאט לאט, ואני מבין, בגלל כל הטראומה שעברה כל המדינה שלנו ומערכת החינוך. יש היום הרבה מאוד מקומות שבהם הילדים כן יכולים לצאת וללמוד. אני מסתובב המון בארץ. גם בבתי מלון של המפונים, ובכפרי הנופש בהם הם נמצאים. צריך לחלק את מערכת החינוך לשניים: האחד, בכל האזורים הירוקים, הצהובים, שבהם אפשר ללמוד, צריך לדאוג לזה שהילדים יגיעו לבית הספר שם. בחלק גדול מהמקומות שבהם פתחו את מערכת החינוך, ואני נמצא בעיר נתניה, האחוזים של הילדים שהולכים היום לבתי הספר הם נמוכים. אלו נתונים שאני מקבל. ההורים והילדים פוחדים. יש למערכת החינוך תפקיד מאוד חשוב, והוא לדאוג לזה שההורים כן ישלחו את הילדים. אבל בשביל זה הם צריכים להיות בטוחים.

הנושא השני הוא אבטחת בתי הספר. סליחה שאני אומר את זה, אבל מאבטח בן 68, ואני לא יודע אם הוא עם נשק ואם לא, הוא לא ביטחון עבור ההורים. לפני שבוע אמרתי פה בוועדה שפיקוד העורף צריך להיכנס לאירוע הזה ולשים את החיילות והחיילים של פיקוד העורף בכניסה לבתי הספר וגני הילדים. מערכת החינוך והעיריות עצמן לא יכולים לדאוג לזה. גם אם תרצה לשלם כפול, אין היום אפשרות להשיג מאבטחים. וגם אם תשיג אותם, זה לא המענה והביטחון שההורים רוצים. ראשית, אני רוצה לשמוע איך אנחנו גורמים להורים להרגיש בטוחים כשהילדים שלהם הולכים לבתי הספר.

לגבי המפונים בבתי המלון ובמרכזים השונים בהם נמצאים היום - אנחנו צריכים לעשות הכול כדי שהילדים האלה יוכלו כמה שיותר לצאת ולהיות באיזושהי מערכת. אני לא מדבר על לימודים אלא על מערכת עם מנחה חינוכי שיקבל וילמד אותם, וישמע גם את המצוקות שלהם. אני יודע שחסר הרבה מאוד כוח אדם. לכן, אני מעלה פה שתי נקודות, ושמעתי גם את דלית: ראשית, להחזיר כמה שיותר את הפנסיונרים שהיו עד השנים האחרונות במערכת החינוך. לקרוא להם לדגל בהתנדבות, או בתקציב ייעודי מיוחד עבורם, כדי שהם יחזרו ויהיו חלק מהמערכת. גם בבתי הספר חסרים. יש הרבה מאוד מורים ומורות שלא יכולים להגיע לעבוד. כל אחד עם הצרות שלו, ואנחנו מבינים זאת. שנית, סטודנטים. כל סטודנט בשנה ג' חייב להיות בסטאז'. יש לקרוא לכל המכללות ולכל מוסדות הלימוד להביא את הסטודנטים האלו לעשות סטאז' בבתי הספר. זה הזמן. צריך לתת להם נקודות זיכוי. צריך לקרוא למנהלים באותם מוסדות לימוד להביא את הסטודנטים.

נקודה חשובה נוספת. הילדים שלנו שנשארים בבית הופכים להיות יותר ויותר ילדים מסכנים, ואנחנו עברנו את זה. כדי שהילדים האלה יגיעו לחוויה של חברה והכלה ומפגש עם חברים אחרים, אנחנו צריכים לצאת מהקובייה ומהאבחנה הרגילה של מערכת החינוך. ואתה יודע את הדעה שלי. אתן לך דוגמה ממה שקרה בחברה למתנ"סים. אני קראתי לזה, וישבת עם טל מנכ"ל החברה, ומהר מאוד יצאנו בתוכנית שהם מגיעים אל המפונים אל בתי המלון ולמרכזים השונים שבהם הם נמצאים ומפעילים אותם. יש לזה נושא תקציבי, וצריך לדאוג שהוא יקרה. אבל מגיעים יותר ויותר לילדים האלה.

היתה לי שיחה בנושא הזה עם השר ביטון. אין בעיה תקציבית. הנושא יטופל.

גם אני דיברתי עם השר ביטון, ואני בהחלט מפרגן לו. בנוסף, פעילות גופנית חשובה מאוד ברגעים האלה. זה חלק מהנפש ומהשחרור של הילדים. צריכים להכניס את החברה למתנ"סים לבתי הספר. יש אגודות שמוכנות לתרום מאמנים וספורטאים, וראיתי את זה אתמול במלון בנתניה. אתם לא יודעים מה זה עושה לילדים. זה משחרר להם את הנפש העצורה. גם הם סובלים. אנחנו רוצים שהם לא יהיו מול הטלוויזיה ושהם לא יראו כל הזמן מה קורה במלחמה הארורה הזו כי זה יהיה ארוך. מדינת ישראל לא תאפשר לחמאס להרים ראש. אנחנו נלך עם זה עד הסוף. ושוב, אין בזה נושא פוליטי. כולנו נהיה ביחד על מנת למוטט לגמרי את החמאס. כולנו יד אחד. הייתי רוצה לקבל תשובות ממשרד החינוך לגבי מה שאמרתי, ובעיקר לגבי הצוות של פנסיונרים וסטודנטים, ואיך עושים את זה מחר בבוקר. שלא יהיה מצב שסתם דיברתי ואף אחד לא מתייחס לזה. תודה.

עמיחי, מנהל אגף חינוך במועצה אזורית אשכול, בבקשה.

אדוני היושב-ראש, ועדת החינוך של הכנסת, אני עמיחי ואני מנהל אגף חינוך של מועצה אזורית אשכול. אני מגיע היום מאילת. היה לי חשוב מאוד להגיע לכאן, לבית המחוקקים, כדי לחבר אתכם למה שקורה אצלנו, ושנהיה באותה שפה. אנחנו כבר 18 יום בתוך המלחמה הזו. תושבי אשכול התחילו אותה בשבת הארורה ההיא בתחושה של לבד. אבל אחרי 18 יום, אנחנו מבינים שאנחנו לא לבד, ושאתם איתנו וגם משרד החינוך איתנו, ואנחנו עובדים ביחד. לכן, היה לנו חשוב להגיע לכאן.

חשוב מאוד להכיר את אשכול. למי שעדיין לא ביקר, אשכול היא מבארי ועד נצרים. אנחנו כבר לא יכולים לבקר כי אנחנו 18 יום מחוץ לאשכול. אשכול היא מצאלים ועד כרם שלום. אני רוצה לשתף אתכם בתמונת המצב. אנחנו היום עם 4,660 ילדים מלידה ועד 18 שפזורים בצורה כללית בצפון ובמרכז. מוקד בירושלים, בים המלח, בערבה, באילת. אין לי מילים לתאר מה שהילדים האלה עברו. דלית תיארה, לא אחזור על המספרים.

אנחנו כאן. אנחנו נגיע למטרה, ואנחנו יודעים שתהיו איתנו. לא יודעים מתי. לא יודעים אם זה ייקח שנה, שנתיים, שלוש, חמש. כמות המכשולים והערפל בדרך היא גדולה מאוד. אנחנו נחזור ליישובים, אנחנו נחזור לבתי הספר שלנו. בתי הספר שלנו הם בתי ספר משותפים לקיבוצים ומושבים, והם נמצאים בקריה חינוכית, שכדאי שכולנו נכיר אותה. היא נמצא פחות מ-3 ק"מ מהרצועה. ואנחנו נחזור, ולשם נגיע, על אף הכול.

למה אני פונה אליכם? אני צריך אתכם, חברי הכנסת, וחברי ועדה, על מנת לעזור לגופים לשחרר חסמים. אנחנו יודעים מה צריך בשטח. מועצה אזורית אשכול מחוברת לילדים, לצוותים ולהנהגות. ברור לנו שהמדינה צריכה לעבור לפאזה קצת אחרת, שהיא יותר זריזה, ובשביל זה צריך אתכם, לשחרר חסמים. יש אנשים טובים בכל המשרדים, אבל צריך את חברי הכנסת כדי לשחרר להם ולאפשר לעבוד מהר בשביל לאפשר לילדים שלנו להתחיל להשתקם.

האם יש דוגמאות לדברים שהם חסומים כרגע?

יש תשתיות שמוקמות עכשיו. יש לנו ילדי גנים ומעונות שצריכים מקומות בשביל לשחרר את הוריהם לעשות את העבודה הקהילתית שלהם. אנחנו בונים קהילות. יש לנו תלמידי תיכון. דלית נגעה בתיכון שלנו ב"נופי הבשור", שזה תיכון שגם שתסתיים המלחמה הזו השם "נופי הבשור" יישאר. כי זה תיכון שעמד ויעמוד במבחן ששום מוסד חינוכי לא עמד בו. אנחנו צריכים מתחמי כינוס עבור תלמידי התיכון הללו לפעילויות חברתיות, פסיכולוגיות, ובהמשך גם למידה. אנחנו נצטרך מרחבים לתלמידי היסודי. ילדי כיתה א', ודובר פה על הפסיכולוגים, ואנחנו שם, בסופו של דבר צריכים ללמוד לקרוא בתוך התופת הזו שהם נקלעו אליה. יש ענייני כוח אדם, ואנחנו צריכים שהצינורות ישתחררו. נגעתי במעונות. לידה עד 3 - אנחנו כרגע ללא תקציבים כי זה בדרך כלל מוסדות פרטיים וההורים לא משלמים. אין לנו תקציב. זה צורך מיידי שיש לקיים אותו - אלה הדברים.

שוב, חשוב לי להדגיש כנציג אשכול שאשכול היא יחידה אחת. אנחנו מועצה אחת. המועצה עובדת ומתפקדת. זו המועצה הכי טובה בעולם בחירום, אבל לחירום כזה לא התכוננו, וחשוב להכיר את זה.

עמיחי, יש הבדל בין החברים שהגיעו כקיבוץ שלם לבית מלון, וזה מה שאנחנו רואים בשטח, לבין אנשים שמגיעים משדרות ואשקלון והם למעשה מפוזרים. הייתי אתמול בבית מלון וראיתי שיש בו אנשים מאשקלון, משדרות, נתיבות. אצלכם מגיעים בדרך כלל כמקשה אחת, נכון? האם הרצון שלכם הוא לפתוח מרכזי לימוד בבתי המלון עצמם או להשתלב בבתי ספר שנמצאים באזור של בית המלון?

זה יהיה מאוד מאוד קשה להשתלב. ילדי אשכול הם ילדים פגועי חרדה. מי שקצת מתעסק עם הגדרות שפ"י, יש לנו 4,600 ילדים שהם פגועי חרדה. אין אנשי מקצוע. עיריית אילת מאוד עוזרת לנו. אבל נניח ואנחנו משלבים אותם בבית ספר באילת, אין שם אנשי מקצוע שיודעים עכשיו להתמודד עם פגועי החרדה.

באילת, עד השעה 12:30 זה ילדי אילת, ומ-12:30 הם עושים עוד משמרת. נכון? אני לא טועה.

יש גם את הפתרונות האלה. השילוב הוא לא פשוט בכלל. שאלת על פתרונות בפנים ובחוץ וכל הדברים האלה. זה שונה בין האוכלוסיות, וגם הצרכים מתעדכנים, ולכן אני מבקש גמישות. ההורים לא היו מוכנים לשחרר אף ילד לשום מקום בשבוע-שבועיים הראשונים, וגם לא את התיכוניסטים. עכשיו התיכון כבר מתחיל לדבר. אנחנו צריכים מתחם בשביל להיפגש.

הרצון הוא ללמוד ולפתוח מתחם בבית המלון עצמו.

כרגע הילדים הצעירים הם בבתי המלון. הבוגרים יותר מבקשים מתחמים בחוץ, ואנחנו גם נגיע למצב שגם ילדי היסודי יצרכו מתחמים כדי להתחיל ללמוד.

המענה פה צריך להיות ברור. ראינו פרויקטורית רצינית מאוד לעניין ילדים ואנשי צוות שנפגעו. צריך באותה ליגה, אבל פי עשרה, לכל ילד שלא לומד עכשיו במרחב בית ספרי שלו. יש פה מספר שהוא פי עשרה יותר גדול, אולי פי מאה. אנחנו שומעים שבמועצה אחת יש בה 4,600 תלמידים. יש לנו כמה מועצות כאלה.

וזה רק מעגל ראשון.

נכון, וזה מעגל ראשון. זה כמה עשרות אלפי ילדים. בין אחוז לשניים מתלמידי מדינת ישראל נעקרו מבתיהם. צריך פרויקט של הקמת בתי ספר, גנים וכו'. אני יודע שיש עבודה כזו במשרד החינוך. צריך שתהיה פה גמישות ורצינות.

יש עבודה כזו.

מעבר לזה שאין יכולת לטפל בדבר הזה במקומות אחרים, צריך להבין שחלק מהחוסן זה השמירה על החבורה, על הקהילתיות, ולכן הפתרונות לנסות להשתלב הם לא נכונים, לדעתי.

אסנת אייל, מנהלת אגף חינוך, רווחה וקהילה, מרכז שלטון אזורי. ולכן, יש גם קשב לראשי הקהילה כי הקיבוצים והמושבים זה קהילה חזקה. התפיסה הרווחת היא שהחוסן נמצא בקהילה. אתמול בוועדת הבריאות הסבירו מאוד יפה. זה לא שכולם יהיו עכשיו נפגעי פוסט טראומה עד עולם. חלקם כן. אבל נכון להיום, אנחנו שומעים מאוד את ראשי הקהילה. יש קהילות שרוצות להישאר סגורות בתוכן מכיוון שיש להן חוסן להתגבר, ויש כאלו שרוצות להיפרד. יש לזה קשב. לכן, אין נכון ולא נכון. יש את המתח הזה בין לשלב אותם, ולגרום לכאילו חשיבה שהכול רגיל, לבין העובדה שהם צריכים לרגע את השקט שלה, ואולי אחר כך בהמשך.

תודה רבה. חברים, הוועדה התכנסה כדי לנגוע כמובן בנקודה הזו של הנפגעים באופן ישיר, וקיבלנו את המספרים. הרושם הראשוני שלי הוא שדלית, שמנהלת את מינהלת הנפגעים, עובדת, והצוות קיים, ולכאורה האירוע בטיפול והוא ממוסגר. לגבי המפונים שחוו טראומות קשות - אני מציע שגם הוועדה תצא לסיור מסודר כוועדה כדי להתרשם מהשטח, וזאת מעבר לפעילות שלנו. כולנו היינו בבתי מלון ובמקומות שבהם הם מרוכזים, אבל אני מציע לרדת לשם כוועדה. ובמקביל, לכנס מייד לאחר מכך ועדה בנושא מינהלת מפונים כי באמת מדובר שם באירוע סופר חשוב וענק. אלפי תלמידים נמצאים באירוע הזה. לדעתי, האירוע האמיתי מתרכז בנושא המפונים: ילדים שנעקרו מבתיהם, הורים שכבר לא עובדים ואיבדו כרגע את מקום עבודתם. אם אנחנו מדברים על הקיבוצים ועל המפעלים מסביב, מקום העבודה כבר איננו קיים בחלק גדול מהמקרים. לכן, בוא ננסה להתמקד בנפגעים. שוב, תעלו את השאלות כי הכול נרשם, ואנחנו נשאל את השאלות הרלוונטיות, ונעלה את האנשים הרלוונטיים שיוכלו לענות על הנושאים האלה.

דברי עמיחי הטרידו אותי. בראייתי, כל תפקידו של משרד החינוך עכשיו הוא לקחת קהילה-קהילה כמו שהיא קיימת, כמו שקינלי אמר, ולשים אחראי משרד החינוך שיבנה יחד עם אותה קהילה, רשות, בית מלון, שגרת לימודים. עצם העובדה שהוא נדרש להגיע. הוא מאוד עסוק, והוא כן מצא לנכון להגיע לשולחן הוועדה. אני מצטער לומר, אבל אני מוצא טעם לפגם שאין פה סביב השולחן אף נציג של משרד החינוך. אנחנו לא מטרד, ואנחנו לא מפריעים למאמץ המלחמתי או לגורמי המקצוע. אנחנו רוצים לטייב אותם כי אנחנו מייצגים את הציבור ואת התושבים שנמצאים כרגע זרוקים בבתי המלון. אם עמיחי צריך להגיע עד לכנסת כדי להגיד שהוא מזהה שיש חסמים שלא מקבלים מענה או שהוא צריך אותנו, את חברי הכנסת, שנפתח אותם, אז כל תפקידו של שר החינוך עכשיו, ויכול להיות שאני טועה, וכולנו מסתובבים בבתי המלון, אני לא מרגיש שיש שם נציגות, איש אחד, של משרד החינוך שאומר שהוא אחראי על האירוע בכל אחד מבתי המלון.

היינו בסיור בפיקוד העורף, ושאלו בדיוק את השאלות שלך גם לגבי משרד הבריאות. אני דווקא שמעתי דברים אחרים. פיקוד העורף אמר שיש באמת נציגות בכל מלון של משרד החינוך שמאתרת את הצרכים, יש אנשי קשר.

אני מכיר אחרת. אנחנו 17 יום אחרי פרוץ המלחמה. לשולחן הזה צריך להגיע שר החינוך או מנכ"לו או מי שהוא יחליט.

השר כן היה, והשר כן פרס בפנינו את מה שקורה בשטח. אנשי המקצוע הגיעו. אני מכבד מאוד את זה שאתה מגיע היום, ואני שמח לראות שאתה נמצא, יוראי.

כולנו בשטח.

טוב מאוד שאתה בשטח, כולנו שם. אבל לבוא ולהאשים כרגע את השר שהוא לא הגיע לדיון הספציפי הזה. השר היה, טרח והגיע. ישנם פערים, ואנחנו פה בשביל לפקח עליהם. אני בהחלט מסכים.

אני לא מאשים. אין כאן פערים שהוצפו. אני חושב שלכאן, לשולחן הכנסת, צריכה להגיע רשימת הפערים שהשר והמשרדים במשאבים, בחקיקה, בתקנות הרלוונטיות כיום, לא יכולים לפתור. אני לא חושב שאנחנו בשלב הזה. אם נציג היישובים מגיע לפה ואומר שיש פה חסמים שהוא לא מצליח לפתור, ושאנשים שנמצאים לצידו מטעם המשרדים לא מצליחים לפתור, והוא מבקש את עזרת חברי הכנסת, אני חושב שמשהו פה לא עובד נכון מבחינת הממשלה.

יכול להיות שצריך ליצור מנגנון.

זה לא מהמקום של אופוזיציה-קואליציה. כולנו פה אחד. אנחנו רוצים שתהיה להם יכולת לחזור לשגרת לימודים כמה שיותר מהר. אני לא אומר את זה ממקום של התנגחות חלילה או ביקורת לא עניינית. כולנו רוצים ומבינים שהחזרה של אותם מפונים לשגרה חינוכית היא אמצעי חשוב בשיקום ובחזרה שלהם לחיים. לכן, אני מצפה, ויכול להיות שזה קורה, אבל מההתרשמות שלי בשטח זה לא קורה, שמשרד החינוך ישלח לכל בית מלון ולכל קהילה כזו איש חינוך של הקהילה שיבנה עם הצרכים והרצונות את מה שצריך.

זה קיים.

אני מכיר אחרת. כמו כן, ששר החינוך ומנכ"לו יגיעו לכאן ושיגידו שהם לא מסוגלים לעמוד במשימה הזו במשאבים ובחוסרים שיש להם מול יישוב אחד, ארבעה או תשעה. ואנחנו נצטרך למצוא להם פתרונות או לעזור עם הכלים שיש לנו. אני לא מכיר שהיתה ישיבה כזו, אני לא מכיר שעשינו drill down לנירים, בארי, ויתר היישובים מה כרגע קורה אצלם, מה הפערים, ואיך אפשר לענות עליהם, ואיך עונים על מה שאי אפשר לענות.

השר וצוות לשכתו ואנשי המקצוע שנכחו פה בדיון בישיבה הקודמת אמרו באופן ברור שבכל בתי המלון ובכל המקומות אליהם הגיעו במרוכז או בנפרד, נמצאים אנשי צוות של משרד החינוך. ישנם מקומות ובתי מלון שבהם הוקמו כבר מסגרות חינוכיות בצורה כזו או אחרת. יכול להיות שישנם פערים מסוימים, ולכן נכנס את הוועדה ונקבל את המיפוי המדויק ונראה. אם ישנם מקומות שיש בהם חסמים, אנחנו נפתור אותם.

אפשר לפרגן למערכת החינוך, ואנחנו מפרגנים להם. אבל אנחנו צריכים לתת להם רעיונות ולקדם דברים. אנחנו מכירים את זה מהקורונה. אם לא היינו עושים דברים בוועדה הזו בקורונה, הילדים היו נשארים בבית ובכלל לא לומדים. יש הרבה דברים שצריך לעשות. יש אלפי מדריכים ומורים בחינוך המשלים שיושבים בבית כי אין להם עבודה. בואו ניקח אותם.

אני מסכימה איתך, סימון. כולם מסכימים איתך.

סימון, בדיון האחרון פנית לשר ודיברנו על הבלתי פורמלי, והצעת הצעה. השר אמר לך: אישרתי את הבלתי פורמלי. הבלתי פורמלי יוצא לדרך.

נכון, תוך יום זה קרה.

הינה, יופי. דברים גם קורים. אי אפשר להגיד קטסטרופה.

לימור, אין פה פוליטיקה. ממש לא.

אני יודעת שלא. סימון, אני מכירה אותך מספיק זמן בשביל לדעת את זה.

אנחנו באים לעזור להם, אבל אין למי לעזור. הם לא פה.

סימון, שנייה. עוד רגע תשמע.

מיכל מנקס, מרכז השלטון המקומי, בבקשה. תתייחסי גם לדבריו של חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, וגם לדברי חבר הכנסת דוידסון.

בוקר טוב. קודם כול, אני רוצה לחזק את ידי משרד החינוך. אנחנו רגילים להעביר ביקורת. אני חושבת שבעת הזו משרד החינוך היה בין המשרדים הראשונים, יחד עם משרד הרווחה, שעמדו בפרץ ושהיו לרשות התושבים והרשויות. רוצה לומר, אנחנו מתמקדים היום בדיון באוכלוסייה יחסית מצומצמת, והיא באמת הקו הראשון שצריך לתת לו מענה. אבל כל הטוב הזה קורה בגזרת השלטון המקומי. הפסיכולוגים ממומנים על ידי משרד החינוך, הוא הרגולטור. הם מועסקים על ידי הרשויות המקומיות. הם נותנים מענה. אגב, לרשויות המקומיות יש אך ורק פסיכולוגים חינוכיים. אנחנו צריכים להתמודד ברשויות עם קהלים הרבה יותר רחבים, ולא כולם בתוך מערכת החינוך. גם על זה משרד החינוך נתן פתרון יצירתי וחכם. דלית לא ציינה את זה, אני ארחיב. המשרד מאפשר לפסיכולוגים, שעובדים בחלקיות משרה, וזה מרביתם, להיות מועסקים בימים שהם לא עובדים על ידי משרד החינוך במשרה נוספת. כלומר, במקום לנייד פסיכולוג מעיר שלכאורה לא נפגעה, והיום אני פחות יכולה להגיד דבר כזה, במקום לנייד את החוסר שקיים למרכזים ולמקומות שצריכים אותם בקו ראשון, מוסיפים לפסיכולוגים אפשרות לעבוד בנוסף, ולא במקום עבודתם, וזה מבורך. זה ממומן עם אש"ל משום שיש לנו באילת אירוע שמספר התושבים הוכפל. עיריית אילת מתמודדת היום כעיר כפולה במספר התושבים. על זה אני מצדיעה למשרד החינוך ולמשרד הרווחה. אותו דבר אני אומרת על העובדים הסוציאליים. ממונים בחלקם על ידי משרד הרווחה. הוא הרגולטור, אבל החלק המרבי שלהם מאויש ברשויות המקומיות. גם שם השמיכה מאוד קצרה. שיתופי הפעולה בין המשרדים, שזה משהו שיכולנו לחלום עליו, בהרבה מהמצבים הדוקים היום וחשובים מתמיד, וכל זה יחד בשיתוף פעולה עם השלטון המקומי. לא יכולים לקבל החלטות מעל ראשי האנשים שמכירים הכי נכון את השטח.

יש לנו מפגשים יומיים עם דלית ועם קרן רז, כמו שציינה דלית. אנחנו מעלים סוגיות, דילמות, יוזמות ופתרונות .לא להכול יש לנו תשובות, אבל במהירות הבזק אנחנו מטפלים בדברים. זה לא שאנחנו אומרים: טוב, לדיון הבא. לעיתים זה אפילו לא מחכה 24 שעות.

אני רוצה לתת תמונה שקשורה ברשויות המקומיות, מעבר לתכלול האירועים וכו'. אין היום רשות מקומית שלא נפגעה. וכמובן' להבדיל אלפי הבדלות, אני לא משווה זו לזו. אני מדברת על מעורבות שיש לכל רשות מקומית כמעט בארץ, בין אם היא פונתה, קולטת, או פונתה לזמן קצר, מה שנקרא הפגה, או פונתה מעתה ועד יעבור זמן, להבדיל מרשויות ומיישובים שלמים שפונו, וכולנו נצטרך לראות איך אנחנו מחזירים אותם. אני מצדיעה למנהל אגף החינוך באשכול. הייתי שם. אני מכירה את קריית החינוך המדהימה שלהם. זו מערכת חינוך נפלאה, אנשים מדהימים. אם אתם שואלים אותי ברמה האישית, כולנו חייבים להם. אני מצדיעה לו על זה שהוא הגיע לפה ושיש לו את הכוחות. אני מניחה שברמה האישית הוא עבר טראומה, וזאת מעבר לרמה של התפקיד שלו. אנשים נשחקים ושחוקים. אנחנו עוסקים בהמון פעולות של הצילו את המציל. העובדים הסוציאליים נאלצו להתמודד עם דברים שלא חלמנו עליהם, ובמסות מאוד גדולות. זה לא שהם ביצעו את העבודה, עשו וי, וסיימו איתה. הם ממשיכים בטיפול והם ממשיכים לחבק את האנשים, וצריך גם לחזק אותם.

מעבר לכל הטוב הזה שאני מציינת, צריך לציין שאנחנו עובדים מול המשרד בכל ההשלכות, בין אם למצב בכלל, ובין לנפגעים ולמפונים, או מתפנים בפרט. אני חייבת לומר שיש לזה השלכות של מוסדות חינוך, הגעה למוסדות חינוך, הסעות, שילוב ילדים עם צרכים מיוחדים. כמו ששמעתם מדברים שנאמרו קודם לכן, לא מצאו לנכון לפרק את הקהילות שפונו. יש רצון מאוד גדול, וגם כבר ביצוע, של משרד החינוך לפתוח מרכזי חינוך במקומות של מרכזי הקליטה. משרד החינוך מייד התעשת והבין שהוא לא יכול לתת מענה רק למקומות היזומים, ושיש הרבה מאוד מקומות שהתושבים פינו את עצמם. יש לנו מיזוגים מאתגרים ומעניינים. יש לנו מלון אחד שפונו אליו אנשים עם מוגבלויות. לצידם יש מפונים של בסיס צבאי כזה או אחר. היחד עושה טוב לכולם. צריך לתת לכל אחד מענים שונים.

קודם כול, הגישה היא שעוזרים לכולם. לא מעניין אותי אם התושב שהגיע אליי ליישוב פונה יזום על ידי המדינה או בא להתארח אצל קרובי משפחה בבית אצלי ביישוב, או התפנה לבית מלון בכוחות עצמו. אנחנו מחויבים לתת שירות לכולם. אנחנו עובדים כל יום, כל היום, מול כל אגפי המשרד: היסעים, ביטחון, חינוך מיוחד, אגפי הגיל, בכל הדרגים. כולם זמינים בלחיצת כפתור. אנחנו עושים הכול כדי להקל.

אני מוכרחה לומר שאחד הדיונים האחרונים שהיו לפני שעליתי לוועדה היה אודות הצהרונים. בקשתי למשרד האוצר, ואני מניחה שהיא גם תתקבל בחום, היתה שהורים שמגיעים מיישובים שהתפנו ורוצים להצטרף לצהרונים לא ישלמו שקל. אני חושבת שזה המינימום שאנחנו יכולים לעשות. אני מניחה שזה גם יתקבל, וכך יהיה. זו דוגמה קטנה.

את העלית את הצהרונים. האם זה אותו הדבר בחינוך הבלתי פורמלי? כלומר, האם פותחים את הדלתות בפני מפונים בעיר מסוימת ונותנים לילדים להיות במערכת החינוך הבלתי פורמלי אחר הצוהריים?

בוודאי שכן. ככל שהם רוצים וככל שההנחיות ההתגוננות מאפשרות. זה ממש תלוי לאן התפנו. אני חייבת לומר, ואני לא צריכה לספר לכם, כולנו רואים את רוח ההתנדבות ואת הביחד של כולם. מחבקים את המשפחות. בכל אחת מהרשויות יש מפעלים למען אותם מרכזי פינוי. קשה לי לקרוא לאנשים מפונים או מתפנים. אני חייבת לומר לכם שהתראיינתי למקומון בעיר התאומה בגרמניה של העיר בה אני גרה, וגם ניהלתי את אגף החינוך. בלי בושה דיברתי שם על פליטים בארצם, על מפונים, ובמילים הכי קשות שיכולות. פה קשה לי לומר את זה, אבל זוהי עובדה. אנחנו עוטפים את כולם. יש דברים שצריך להסדיר. אני חוזרת על הבקשה לצמצם את הרגולציה ולתת יותר גמישות. וקודם כול למועצות שהתפנו. קודם כול, למועצות שהתפנו. כי ראש מועצת אשכול יודע הכי טוב מה כל יישוב שלו צריך. אם אני מכירה אותו נכון, הוא מכיר את הצרכים של עד אחרון התושבים. הוא יידע לתת להם מענה ברגע, ולא חשוב אם הם נמצאים כרגע בירושלים או באילת. זה במיידי. מעבר לזה, צריך גם לסייע לכל אותם מרכזים וערים קולטות להקים את אותם מוסדות, וכמו שהתבקשנו, לא לפצל את האוכלוסייה. באותה נשימה אני אומרת שישנם ילדים בתיכון שכן רוצים בכל זאת להשתלב בתיכונים. אנחנו נסיע אותם לשם ונפתח את הדלתות. שום דבר שקשור בנו לא יהווה חסם.

האם את יודעת לענות לי לגבי אבטחת בגני הילדים ובבתי הספר?

לא כל גני הילדים מקבלים אבטחה. לאורך השנים אנחנו ביקשנו אבטחה, ויש לנו מודל של אבטחה מדלגת. נכון להיום, אני מסכימה איתך לחלוטין. הורים חוששים. אני לא בטוחה שהמאבטח יעשה את העבודה. אבל אתה צודק שזה - - -

מה עם פיקוד העורף?

ככל שתצליח בהצעתך, אני בוודאי אקבל אותה בשמחה. אני רק אומר שיש הנחיה של פיקוד העורף. בכל המוסדות ביהודה ושומרון חייבים מאבטח - אחד לפחות, יש שם מפתח שהוא תלוי מספר תלמידים וכו'. גם בפעילות הבוקר וגם בפעילות הבלתי פורמלית בהמשכה. בשאר הארץ אין לנו יכולת, ומה ש - - -. אני כן רוצה לומר שיש אפשרות - - -

חשוב לדבר על זה.

מיכל, אני בדקתי. דיברתי עם קב"טים ורבש"צים. בהוראות חירום הסמכות לא ברורה, והאם הסמכות של אבטחת מוסדות נמצאת בפיקוד העורף או במשטרת ישראל. אני בודק את הנושא הזה, וכשתהיה לי תשובה אעביר לך מיידית.

אנחנו מודים לך, כי זו אחת הבקשות.

אומר לך מה ידוע לי. בשעה שהוכרז על מצב מלחמה, הנחיות פיקוד העורף הן הקובעות. זה נכון שלאחר מכן בתיאום עם משטרת ישראל. רק לומר שיצא נוהל של משרד החינוך שמאפשר להורים נושאי נשק להיות מחוץ למוסד החינוכי, אבל בסמוך אליו, בתיאום עם מנהל המוסד והמשטרה המקומית – דבר ש - - - עכשיו עם כל החוסר. היה ויש אדם נושא נשק, שלא נמצא כרגע בצו 8, ויכול להתנדב ולעשות זאת, זה בוודאי יותר טוב מכלום.

מיכל, ברשותך נצא להפסקה שנייה ונפתור את הבעיה במערכת הכריזה של הכנסת.

אדוני היושב-ראש, אני צריך לצאת. תודה רבה - - -

חבר הכנסת משה טור פז, בבקשה.

שמענו דברים מאוד חשובים כאן בוועדה. אני רוצה לשבח את העובדה שמונתה פרויקטורית כול כך רצינית, כמו דלית שטאובר, לנהל את הנושא הרגיש מאוד של תלמידים שנפלו, תלמידים פצועים, תלמידים במעגל הכי ראשוני. שמענו שיש גם מעגל שני של תלמידים עקורים. אני רוצה לדבר על המעגל השלישי והוא כל תלמידי ישראל. יש בישראל 2.5 מיליון תלמידים מגיל 3 עד 18, לא כולל הגיל הרך עם עוד למעלה מחצי מיליון תלמידים. המסר שצריך לצאת מהוועדה פה כמשימה למשרד החינוך הוא חד משמעי: כל מערכת החינוך צריכה ככל הניתן לחזור ללמידה פנים אל פנים. אמר נכון חברי סימון דוידסון. גם בקורונה היינו בסיטואציה דומה. לקח הרבה זמן למערכת להבין שהמשימה הראשונה היא שאין משק בלי מערכת חינוך מתפקד פנים אל פנים. ואני מדגיש, הלמידה מרחוק היא תחליף דל, שאנחנו גם לא עושים אותו טוב. כוועדת חינוך אנחנו צריכים לומר כאן: שלושה מיליון ילדים מגיל לידה עד 18 צריכים לחזור פנים אל פנים למערכת החינוך. צריך לייצר בית ספר חלופי למי שאין לו בית ספר כי הוא בקו העימות, צריך לתת גן זמני למי שהגן שלו נהרס. אבל 97% יכולים לחזור לגן ולבית הספר הרגיל שלהם וללמוד חלקית או מלא. חלק מהמורים מגויסים, לחלק מנשות הצוות קשה להגיע, אבל בלי זה אין מדינת ישראל מתפקדת. זה צריך להיות המסר המרכזי. מדובר ב-3 מיליון ילדים. מזה יהיו יוצאים מהכלל. ההתגייסות שנעשית לטיפול בעקורים היא נכונה, וההתגייסות מול הילדים שנפגעו היא הכרחית. אבל רוב הילדים, 96% - 97%, פשוט צריכים לקום בבוקר וללכת לגן ולבית הספר. מתוך זה נגזור את הבעיות. אנחנו בשבוע השלישי למלחמה הזו, וזה לא נגמר. אם משרד החינוך יפעל כך, הוועדה תדע לגבות את כל השאר. אבל המסר מאיתנו, יחד עם המערך הלא פורמלי, חייב להיות חד משמעי.

אני רוצה להדגיש דבר נוסף, שאמרה מיכל. הפער שאנחנו מתמודדים איתו יום יום כאן בוועדה בין רמת תפקוד של רשויות, בולט שבעתיים בזמן חירום. רשות חזקה ומתפקדת היא רשות חזקה ומתפקדת גם בזמן חירום, ואפילו אם היא עברה טראומה כמו מועצה אזורית אשכול. לעומת זאת, התפקוד של רשויות בתפקוד נמוך, יורד עוד יותר בזמן חירום. לכאן צריכים להיכנס המשרד והמדינה, עם פרויקטורים יעילים, עם כסף זמין ונגיש. אם ימונה פרויקטור מטעם משרד החינוך לכל רשות, שצריכה את זה, הרבה לא צריכות את זה, והוא יבוא עם קופה ומענים מיידים, תהיה לנו תהיה לו מערכת חינוך מתפקדת. כרגע אנחנו רואים מערכת שפתוחה מעט, חלקית, וזה גם גודל המענה. שמעתי את ממלא מקום המנכ"ל ש-40% מהתלמידים בבתי הספר שנפתחו הגיעו. שוב, אנחנו צריכים לשאוף ל-96% - 97% פתוחים, וכל השאר עם פתרונות נקודתיים. זה מה שהוועדה צריכה לדרוש. תודה.

תודה רבה.

נופר ממשרד הבריאות, בבקשה.

נופר קין, אגף בריאות הנפש, משרד הבריאות. דיברו על משרד החינוך ועל משרד הרווחה. יש לנו פרויקט בין-משרדי שנקרא "מרכזי החוסן", והוא פועל בהרבה מאוד רשויות. הוא בהובלת משרד הבריאות. הוא מופעל על ידי הקואליציה באזור הדרום ויהודה ושומרון, ועל ידי משאבים בצפון.

הקואליציה זה הקואליציה הישראלית לטראומה.

כן. הם כוח מאוד מאוד משמעותי בתוך המענה הנפשי והטיפולי למטופלים. מתייחסים הרבה למעגל ראשון ושני, ואני מתחברת לדברי חבר הכנסת קינלי. צריך לתת לרשויות החזקות את מה שהן רוצות ולחזק אותן בעזרת מרכז החוסן והגורמים המקומיים. לפעמים הרשויות שהן לא תמיד חלק מקהילות, הן אלו שנמצאות במעגל השני, ושם זה מאוד מאוד מאתגר. אני חושבת שאנחנו כמשרדי ממשלה צריכים גם לראות לאן אנחנו מנתבים את המשאבים שגם מגיעים מבחוץ. כי מקומות כמו: אופקים, נתיבות, אשקלון, שבהם יש מרכזי חוסן, הם עדיין לא תמיד כקהילות, ואז תכלול המענים הוא יותר מרכזי וקריטי.

אני אומר משהו שעלה מהצפון. הם נמצאים עם המפונים. יש חשש מאוד מאוד גדול. יש שם ניסיון רב להשתמש במשאב הקהילתי בתוך המלון. לייצר את הקהילה במלון, לייצר את סדר-היום, לתת את המענה בלתי פורמלי. ובשלב הנוסף גם לצאת מחוץ לבלון כי אתה לא רוצה להשאיר אותם כל הזמן כאנשים שרק דואגים להם. יש לנו אחריות להיכנס ברגישות ולראות מה הכוחות המקומיים, ואיך אנחנו מחזקים אותם, וכל משרד באמת ממקומו. אני אומר עוד נקודה שעלתה בצפון, ואנחנו צריכים עבודה בשיתוף משרד החינוך. יש שיחות לא מעטות על יישובי הגדר בצפון שאומרים: אנחנו לא נחזור. אני חושבת שאנחנו גם צריכים לעשות עבודה משותפת סביב השיח עם ההורים, ולהעלות את הדבר הזה ולדבר על החרדות האלה כי זה לא שיח של אחד, שתיים. זה גל גורף.

האם אתם לוקחים חלק בהערכות מצב של משרד החינוך ומול מינהלת הנפגעים, שביניהם יכולים להיות ילדים שיכול להיות שההורה שלו חטוף?

היה עכשיו מתווה הרווחה, וישבו שם גם משרד החינוך ומשרד הבריאות. יש את מתווה משרד הבריאות, שגם היה בשיתוף. אנחנו בכלל סביב ממשקים עם החינוך, ועבדנו הרבה סביב הסיפור של מרכזי החוסן, ובדיוק שנייה לפני היינו אמורים להוציא מתווה עבודה משותפת. אנחנו נמצאים כל הזמן בקשר ועובדים בצורה משותפת. אני חושבת שצריך לדייק.

מה עם המתווה הזה שאמרת שהוא נעשה ממש לפני?

הוא עוסק בעיקר בחיבורים סביב הייעוץ החינוכי, השפ"חים, ומרכז החוסן. כשיש קהילות - בשער הנגב, אשכול, זה עובד מצוין. אנחנו עושים עבודה לחזק אותו במקומות אחרים. אם אנחנו מחלקים את הטיפול בילדים, הממשק סביב משרד החינוך שנותן את המענה הטיפולי לילדים לעומת הורים שיפנו למרכזי החוסן, לדוגמה, הוא מאוד מאוד חשוב, ואני יודעת שעובדים עליו מאוד קשה בשטח.

תודה רבה.

חברת הכנסת לימור סון הר מלך, בבקשה.

כולנו מדברים על החשיבות בהחזרת הילדים לבתי הספר, לגנים ולמעונות, וכולנו מבינים זאת. יש משהו שאנחנו שואלים עליו, אבל אני לא מרגישה שאנחנו מקבלים עליו מענה. כרגע יש משבר. תחושת הביטחון של ההורים היא מאוד מאוד מאוד נמוכה, והמילה "נמוכה" היא מילה עדינה מאוד. הורים פוחדים לשלוח את ילדיהם לבתי הספר ולמוסדות. יש גם איזשהו שבר אמון במערכות הביטחון של המדינה. אני מקבלת המון המון פניות של הורים, שהסכימו כבר לשלוח את הילד ולהתגבר על הפחד, ואז מסתבר שיש שם מישהו שעובד והוא כזה והוא הסתכל כך, ואין שומר בכניסה, ושם האירוע נגמר כי הם לא ישלחו שוב. וזה לא משנה מה תספר להם עכשיו כי קשה לבנות את זה מחדש. צריך לראות איך אנחנו נותנים מענה לסוגיית החזרת האמון והביטחון להורים ושהילדים הולכים למקום והם בטוחים. באופן אישי, אני גרה בשומרון. בבוקר שבת התופת בעלי גויס לגבול הצפון, אני מגויסת לכאן. הילדים שלי לבד. המורות כל הזמן מתקשרות ואומרות: למה את לא שולחת? אני אומרת להן: אם חס וחלילה יקרה משהו, לא יהיה מישהו לאסוף את הילדים שלי. אין בבית לא אבא ולא אימא. גייסו את הלוחמים הטובים, וגם את אלו שבכיתת הכוננות שלנו, למוקדי הלחימה היותר רציניים, וכרגע זה לא נראה טוב. אני לא יודעת למה אני אומרת את זה עכשיו כשזה מצולם. לא חשבתי על זה. אבל אני חושבת שאני מעבירה איזושהי תחושה.

זה חשוב, כי מה שאת מרגישה וחווה גם חוות משפחות אחרות. זה משהו כללי. אנחנו צריכים לדעת איך אנחנו מטפלים בזה.

הוא לגמרי כללי. אני מקבלת פניות מהורים מכל הארץ, וצריך לתת לזה מענה ולבנות את תחושת הביטחון והאמון. תכל'ס, אנחנו רואים שהורים לא שולחים את הילדים. קודם כול, צריך לייצר את הדבר הזה. זה השלב הראשון, בעיניי.

היו לנו הרבה דיונים בנושא יועצים חינוכיים, ואנחנו יודעים את החוסרים ואת הזילות של המקצוע הזה, ואת הצורה שבה התייחסו אליו. עם זאת, בעת הזו גם הייעוץ החינוכי מתגלה כמקור כול כך קריטי ומשמעותי. לצערי הרב, הוא לא קיבל מענה. אנחנו יודעים מה המצב אצל היועצים, אבל כן הפריע לי שהתייחסו רק לפסיכולוגים החינוכיים ושלא התייחסו לנתונים שקשורים לייעוץ החינוכי. כן, אנחנו צריכים לדעת גם את זה. גם אם יש חוסרים, אנחנו צריכים להכיר אותם ולדעת איך זה עובד.

אנחנו שומעים על המעגלים הראשונים, ואני חושבת שיש גורמים נוספים שלא נותנים עליהם מספיק את הדעת. הייתי רוצה לשמוע שגם הם מוגדרים כחלק מהמעגל הראשון. אני מתייחסת לאותן משפחות של אנשי ההתנדבות והארגונים שנחשפו למראות הזוועה. אני כבר מקבלת תגובות מהנשים ומהילדים שלהם סיפורים על מה קורה כשהם חוזרים הביתה. הם מספרים על אבא שחזר והוא לא מתפקד ולא מתקשר, ושהוא שבר כלי. אנחנו צריכים להסתכל גם על המשפחות והילדים האלה. צריך להגדיר את האנשים האלה בתוך ההגדרה של מעגל הראשון. הם ממש במעגל הראשון. זה מעגל של חשיפה. צריך להבין שהאנשים האלה עבדו סביב השעון. הם ישנו אולי שעתיים מתוך 24 שעות. הם לא מצליחים להירדם. תופעות של הטראומה ניבטות מכל כיוון. הפוסט טראומה יהיה בהמשך. הם והמשפחות שלהם צריכים להיות מוגדרים במעגל הראשון. אני רוצה שהוועדה הזו תיתן את דעתה בנושא זה.

לימור, זו נקודה חשובה מאוד. נביא זאת במסקנות.

תודה רבה. בימים אלה אנחנו מנסים להיאחז בכל מיני דברים שנותנים לנו איזשהו עידוד, וגם בחוסן המופלא שקיים. עמיחי ישב פה ואמר בפתח דבריו: אנחנו נחזור. אנחנו נחזור לבתי הספר ולמוסדות הלימוד שלנו ולמעונות. לשמוע את הקול הזה עכשיו, בתוך השבר, בתוך הכאוס, בתוך האובדן הכול כך גדול - זה עם ישראל, זו העוצמה שלנו. ואם יש לנו איזשהו אויב שחושב שהוא יכול לשבור אותנו והוא מדמיין לעצמו שיש לו איזה סיכוי, אז טוב שיש אנשים כאלה שיישבו פה ויאמרו את הדברים. הוא אמר שצריך לטפל ולעשות הכול, אבל בפתח דבריו הוא אמר: אנחנו נחזור. תודה רבה.

תודה רבה.

יוסף גמליאל, ממלא מקום יו"ר איגוד מנהלי ועובדי הנוער ברשויות המקומיות.

שלום וברכה. צוהריים טובים לכולם. אנחנו שוב נקלעים למצב חירום, כפי שהיה גם בזמן הקורונה, כמו שציינתם קודם. מאוד חשוב לי בזמן הזה את מנהלי מחלקת הנוער, ואת כל העבודה הבלתי פורמלית. מאז השבת שבה החל האירוע פתחו חמ"ל של כל הדברים השונים שצריכים. אני חושב שזהו באמת בהחלט מקום מכובד לציין לשבח את כל הפעילות הזו של מנהלי מחלקות הנוער וההתנדבויות, לצווי 8, לילדים עם צרכים מיוחדים. היינו שבועיים שלמים מבלי לדעת כלום, ואז קמו חמ"לים עצומים, וכמובן עם התנדבות מצד בני נוער.

נכון, עושים עבודת קודש.

היתה הסכמה שבני הנוער יתנדבו, וזה היה גם איזשהו תהליך. חברנו מאשכול יצא. בנה של קולגה שלנו נרצח - עדי גבאי. אנחנו מוסרים לו תנחומים, וגם הלכנו לנחם. אתם רואים שבשבעה הראש שלה הוא עם בני הנוער. היא שואלת: מה עם בני הנוער, ומה קורה.

אני מאמין שכולכם דיברתי על הכול, אבל אני רוצה להעלות נקודה על הפן בלתי פורמלי וחזרה לשגרה, שזה באמת לא פשוט. דיברת על כיתות כוננות. אני רואה אצלנו את זה גם ברמה עירונית. פיקוד העורף מתגייס. חזרה ללימודים וכיתות לא ממוגנות, ובתי ספר עובדים בוקר וצוהריים, ויש חלוקה, כדי שלכולם תהיה באמת חזרה לשגרה. וגם בתחום הבלתי פורמלי. הפער עליו אני רוצה לדבר הוא בין משפחות מפונים למתפנים. אצלנו, בעיר בית שמש, יש מעל 200 משפחות שהגיעו בכוחות עצמן. מדובר באנשים טובים. כמובן שהקמנו חמ"ל מפונים ומתפנים, וסיוע בדירות ואוכל ומזון והכול, ברוך השם. גם משרד החינוך התגייס והביא לנו ערכות ומחשבים ומה שצריך. אבל אין יכולת, למרות כל הרצון שלנו. עדיין יש פער בין מפונים למתפנים.

יוסי, במה מתבטא הפער?

קולגות שלי מגיעים לבית מלון בערים אחרות. מנהלי מחלקות הנוער נכנסים לשם. יש שם איזושהי יכולת כלכלית, הם מקבלים.

המתפנים לא יכולים להיכנס למסגרות האלה?

לא, יש הגדרות.

משפחה שפונתה על ידי המדינה כי היא בטווח 2 - 4 ק"מ, מקבלת הכול, מבית מלון ועד הכול. אני מדבר על אלה שהתפנו בכוחות עצמם כי הם גרים 2.5 ק"מ. לא פינו אותם, הם ברחו. הם בדיוק עם אותן טראומות ועם אותו שבר וחרדות.

אפילו אם הם באים מאותו אזור?

תושבים מנתיבות, שדרות, אשקלון הגיעו למשפחה או לחברים בבית שמש. אני בטוח שכולכם חשופים לכל אותן קבוצות של אנשים טובים. ברמה העירונית אנחנו מסנכרנים.

יש יישובים בעוטף עזה, כמו בני נצרים, שהם אחרי 0 - 7. הם חלק ממועצה אזורית אשכול, הם נמצאים שם ממש על הגבול. הם היו שם 38 שעות בעלטה, בלי חשמל. הם עם אותן תשתיות של מועצה אזורית אשכול, והם לא זכאים.

בואו נתמקד. לגבי זה שהמדינה החליטה שלא לפנות אותם – ועדת החינוך לא יכולה לטפל בנושא כרגע. יוסי, במענים שהמדינה נותנת, ובמקרה שלנו משרד החינוך, משרד הרווחה, משרד הבריאות - אם אותו מתפנה הגיע מרצונו לעיר בית שמש, והילד שלו רוצה להיכנס למערכת החינוך שהקים המשרד, האם אותו ילד יכול להיכנס למערכת הזו, כן או לא?

כמובן. שוב, ושזה יהיה ברור, וברוך השם, בכל אופן, אצלנו בבית שמש, אנחנו בתוך - - -

זאת אומרת, בזה אין פערים.

כן. הם מקבלים את המענה בדבר הזה. אבל כמובן שזה לא מספיק. ישנו עניין של החוסן הכלכלי. הכול נשען על אנשים טובים.

בסדר, זה לוועדות אחרות, ואת זה אנחנו עושים עבודה הפרלמנטרית שלנו. אני רוצה לשאול לגבי הנושא החינוכי של ועדת החינוך.

לגבי נושא החינוך - כל בתי הספר פתחו את הדלתות. תביאו אותם, נעזור להם ונסייע.

אולי בבית שמש זה כך, אבל אני מקבל פניות ממקומות אחרים שלא מקבלים אותם. אני טיפלתי עכשיו בזכרון יעקב כי לא קיבלו אותם. טיפלתי בזה, ובסוף כן קיבלו אותם.

אני מביא דוגמה, ואני אומר מהקולגות שלי שפערים קיימים.

זה מושפע מהרשות הקולטת. יש לנו בעיה יותר גדולה. הרבה מקומות נקבעו כיעדי פינוי, ואומרים לחלק מהאנשים שהתפנו עצמאית שהם צריכים לצאת. זה מתחיל לייצר איזשהו מתח בתוך המלונות. נכון שזה לא האחריות, אבל בסוף גם האנשים, הילדים והנוער חשופים לזה. הם גם מרגישים שאולי לא יהיה לאן ללכת. צריך כן להציף את זה.

גם מנהלי בתי המלון נמצאים בבעיה.

אני רוצה לקבל תשובה מהשלטון המקומי בנושא זה.

הרי אנחנו מכירים את התמונה גם בשגרה, ובוודאי בחירום. אני לא מכירה רשות קולטת או רשות שהתפנו אלה אנשים שאמרה: לא בבית ספרי. אין דבר כזה. ואם יש, אני אשמח לקבל את השם ולטפל או לבחון מה הבעיה.

היה חשוב לי לשמוע זאת ממך.

ההנחיה שלנו ברורה. אפילו לא ברמת הנחיה, אנחנו שומעים את זה מהשטח. אני אמרתי, ואני יודעת להצביע על רשויות שמתקשרות ושואלות שאלות ורוצות להקל. אמרתי שאנחנו עושים ככל האפשר כדי להוריד את כל החסמים ולייצר שלא תהיה בירוקרטיה. יש לנו פחות שליטה על מה שקורה בתוך המלונות. כשהבנו שיש אירוע של פינוי קריית שמונה, שזה פינוי של 27,000 איש, לא 500 או 1,000 איש, מרכז השלטון המקומי פתח מוקד לתושבי קריית שמונה כי המוקד שלהם קרס. נתנו מענים לשאלות התושבים. פיזרנו את צוות מרכז השלטון המקומי במרכזים, ברשויות ובמתקנים שידענו שהם צריכים להתפנות אליהם כדי שאם חלילה תהיה איזושהי בעיה של פרוצדורה בין המקום שצריך לקלוט את התושבים לבין ההתחייבויות שהוא כן קיבל או לא קיבל, ניתן את ההתחייבות בשם המדינה כדי שהתושבים יהיו כמה שיותר מהר במקום מבטחים.

יתרה זאת, חיים ביבס, יו"ר השלטון המקומי, וצוות נוסף שלנו, היה אתמול בקרית שמונה. יש עוד אנשים שצריך לפנות. ראש הרשות נמצא שם עדיין פיזית, והוא סייע להם ככלל הניתן בפינוי. מעבר למה שכל רשות עושה, אנחנו עושים את זה ברמה הרוחבית, שיותר קשורה במדיניות. אבל כמובן שנמצאים בשביל כל רשות שצריכה אותנו.

אני רוצה לחבר אותך לתחושות. אני מסתובב המון מהשטח. גם אם העבודה היא באמת באמת טובה, אנחנו מכירים את הנושא של לדברר ולתקשר את הנושא הזה. יש משפחות מפונים שלא יודעות למה הן זכאיות כאשר הן מגיעות לעיר זו ואחרת. אני מציע שנציגי עיריות יגיעו לבתי המלון ולמקומות שנמצאים בהם מפונים, ולדברר להם לגבי הזכויות שלהם בחינוך הבלתי פורמלי, מה הם יכולים לקבל במערכת החינוך, ואיפה הם יכולים לקבל עזרה. כי לפעמים המערכת באותו מקום לא יודעת את זה. אני חושב שיש פה קושי.

אתה צודק, ואני מקבלת את עצתך. עם זאת, אין רשות שידוע לי עליה, לפחות, שאנשיה עדיין לא יצרו קשר במרכזי הפינוי בתחום השיפוט שלה עם מנהל המתקן. יש המון מנהלים בכל מתקן. יש מנהל המתקן מטעם פיקוד העורף, ויש רפרנט מטעם הרווחה, ויש רפרנט מטעם משרד החינוך. אנחנו מייצרים חיבור בין כולם למענה הרשותי ולצוות הרשותי. אתה צודק שאפשר את ההנחיות. אגב, את כל הדברים הללו, כולל לקצר את נוהל רישום תלמידים של משפחות שמתפנות בעצמן. הרישום הוא מתוקף חוק. מנהל אגף חינוך הוא הרשם תוקף חוק. יש בירוקרטיה שלמה סביב הדבר הזה. אנחנו נתנו הנחיה לרשויות, באישור הלשכה המשפטית שלנו ושל משרד החינוך, שכאשר מגיעה משפחה, גם ללא תעודת זהות, הם יקבלו את הילדים וירשמו אותם. לא מעניין אותי כרגע אם היו בבית ספר כזה או אחרת. מבקשים מהן לשבץ, וגם לסדר להם הסעה אם יש צורך. מיותר לציין, תשלומי הורים הם לא ישלמו. אנחנו מנסים לעוטף את כולם. את הנוהל וההנחיה הזו הפצנו גם לאגפי החינוך, גם לראשי הרשויות, וגם באמצעות ההורים. כמו שציינו קודם לכן, ההורים שותפים בכל הדיונים. אנחנו מקבלים מהם עצות.

אני מבקש גם לגבי החינוך הבלתי פורמלי. דיברתי באותה ועדה עם השר ביטון, ומייד תקשרנו. עשינו חיבור עם החברה למתנ"סים, וסגרנו שכל ילד מפונה שרוצה לשחק כדורגל או לרקוד ג'ז או ללכת לחוג יוכל לעשות זאת. זה נותן אוויר לילדים האלה. החברה למתנ"סים מכילה זאת ומקבלת אותם, רק חשוב שהם יידעו שהם יכולים לקבל את זה.

דוידסון, הדברים האלה מדברים יותר משיעור במתמטיקה או באנגלית לילדים האלה כי אין להם כרגע ראש.

נכון.

אני מבקשת. לא ידעתי את מה שסיפרתי עכשיו עם החברה למתנ"סים, על אף שאנחנו בקשר הדוק איתם. אשמח לקבל איזשהו מסמך מהחברה למתנ"סים ולהפיץ אותו.

אני אדבר עם טל המנכ"לית.

יש דוגמה טובה מבית שמש.

אני לא מדברת על היוזמות של המתפנים, אני מדברת על המתפנים. הגורם המתכלל הוא פיקוד העורף. צריך להבין שהוא מתכלל את כל המשרדים. כלומר, בכל מקום כזה אמור להיות משרד החינוך, משרד הבריאות, משרד הרווחה. יש נציגים. מי שצריך בסוף להגיד לאותם מפונים מה הזכויות שלהם - - -

זה מי שנמצא שם. הם לא יודעים את זה.

לפחות מהדיווחים שאנחנו קיבלנו מפיקוד העורף, הם אמרו שהם כן מסבירים.

כן, אבל הם לא אחראים על התכנים. הם אחראים על האופן שבו אתה מביא את המשרדים נניח למקום הריכוז. תכנים זה כבר ברמה - - -

קטי, חברת הכנסת צגה מחכה פה בסבלנות.

את כבר רגילה שאני תמיד מתפרצת.

זה לא רק את, זה בכל מקום. אני תמיד מחכה בסבלנות.

היא יושבת פה שעה וחצי. בדיון הקודם אני גם חידדתי לאריה מור ממשרד החינוך שישב פה, ואני מחדד את זה גם עכשיו לאור הערת חבר הכנסת דוידסון. נעשים המון דברים. לצערי, הציבור לא מודע אליהם - לא לזכויות ולאפשרויות, ולא למענים. לכן, תנסו למצוא איזשהו רעיון איך להעביר לתושב המתפנה והמפונה את האפשרות לגשת לדברים האלה.

חברת הכנסת צגה, בבקשה.

סוף-סוף אני מקבלת רשות דיבור.

היית רשומה בתור. מה אני אעשה?

זה לא קורה רק אצלך, אלא בכל ועדה אליה אני הולכת, אם אתה מחכה בסבלנות ואתה מנומס, אין לך מקום. זה לא שאני נפגעת, אבל אני באמת לא יכולה להשלים עם דבר כזה. זה מבייש אותי. לפעמים אני מרגישה שבן אדם שמחכה בסבלנות - אין לו מקום לדבר.

זו ועדה ש - - -

קטי, אני אגיד לך למה היא התפוצצה. כי היא חיכתה פה בסבלנות, ובאת פה כמו בולדוזר, כי את באמת בולדוזר, והתפרצת.

אתה מוציא את זה עליי? היא דיברה על ועדת כספים.

זה לא רק היא.

צגה, בבקשה.

לפעמים אני באמת מרגישה, ואני מוציאה את זה פה, שלבן אדם מחכה בסבלנות אין לו מקום לדבר. זה לא יכול להיות שמתפרצים באמצע.

לא, יש מקום. אני חושב שכל אחד דיבר פה לפי תורו.

מהיום אני לוקחת מדיניות. אם זה כך, אני קמה והולכת. באמת אין מקום. זה קורה בכל ועדה. אם חבר כנסת בא ומדבר באמצע, אני מחכה.

צגה, מיותר. ההצגה הזו מיותרת.

היא לא מיותרת.

אסביר לך. יש לי רשימה של הגעת חברי הכנסת לפי הסדר. כל אחד דיבר לפי תורו. בבקשה.

אני רוצה לשאול שני דברים. אין בעיה לגבי אלה שפיקוד העורף יודע עליהם. אבל מה קורה עם אנשים שפחדו וברחו לקרוב משפחתם בבית שמש? מי נותן להם מידע איפה לרשום את הילדים ומה הם יכולים לעשות? לא לכל עם ישראל יש את המידע. לא כולם חכמים. יש אנשים שצריכים עזרה. כמו כן, עד כמה עירייה יכולה לספוג? השאלה היא מי נותן את זה. איזה מידע יש לאנשים שרוצים לצאת ולשחק ולעשות פעילות ספורט? מי נותן את המידע? איך המידע מונגש? אם ההורה הוא יותר פעיל והוא מבין את העניינים, אז הוא שואל ומתעניין. נתקלתי בכמה יוצאי אתיופיה שברחו ובאו לסבים וסבתות שלהם בבית שמש, שאף אחד לא נתן להם את המידע הזה. אני לא באה בטענה אליכם, אני אומרת שמידע והנגשה הם דברים מאוד בסיסיים. יכול להיות שישנם גם עולים חדשים שהם דוברי אמהרית, צרפתית וספרדית, וצריך לא להפלות אותם. הם פה. אי אפשר לוותר על זה.

זה חשוב מאוד, צגה. תודה. אני ארשום את זה.

לאור ההערה שלה - היות ואנחנו מדברים בוועדת החינוך, אז שמשרד החינוך אולי גם יוציא. בוועדת הכספים עלה נושא של בתים שנפגעו. נציב מס הכנסה אמר שהם יידעו על הבית שנפגע, וכמובן שצריך ליידע אותם, ואז אוטומטית האזרח שמתפנה מקבל שכר דירה לכל מקום אחר. אם הוא רוצה שכר דירה בירושלים, בבת ים או בחולון, הוא מקבל. משרד החינוך אולי צריך להכין איזשהו נוהל לאן פונים במידה והוא מתפנה, למשל, מנתיבות ואופקים. כי העוטף פחות או יותר מסודר כבר בבתי מלון, ומביאים לו הכול לבתי המלון. אבל מה קורה עם כאלה שלא נמצאים במסגרת של העוטף מ-0 - 4, ואין להם יכולת? אני חושבת שכולם כבר יודעים מה צריך לעשות עם 0 - 4, אבל יש בעיה מ-0 - 4 ומ-0 - 9. אנשים לא יודעים מה לעשות, וזה נכון. אני במקרה נכנסתי למלונית הזו, וחשכו עיניי. אתה רואה 120 איש ומלא ילדים, שהרשות המקומית מפעילה אותם, וזאת בלי שום עזרה מהמשרדים. חוץ ממשרד החינוך שהגיע ועשה. אבל אלו יוזמות מקומיות, זה לא משהו מסודר.

אני חושבת שגם משרד התרבות והספורט, וחברת המתנ"סים. כולם צריכים להיכנס.

ואני בטוחה שעושים. אני פרסמתי בפייסבוק אצלי. היינו בסיור בחמ"ל של משרד הבריאות. ראינו שם את הסיוע הנפשי. יש מודעה. ההערה שלי היתה: למה אתם לא אומרים את זה לציבור? מה הבעיה? קחו שלם בידיעות אחרונות, במעריב, בישראל היום, ותשימו מודעות. כי הרי מה קורה? הציבור חושב שהמשרדים הממשלתיים לא עושים כלום, וזה לא נכון כי הם עושים. יש ליקוי חמור בהסברה.

לפ"מ חייב להיכנס לתמונה.

יש עבודה אבל אין הסברה, וזה הדבר הכי גרוע. אם לא הבאת את זה בפני הציבור, אז כאילו שזה לא קיים. יכול להיות שמה שצגה העירה הוא נכון, ויש גורמי מקצוע שמפנים ומכוונים, אבל זה לא בא לידי ביטוי בקרב הציבור. הציבור לא יודע על זה. צריך לארגן את זה.

אדוני היושב-ראש, אני חושבת שצריך להכניס פה את לפ"מ. בשביל זה לפ"מ קיים. בדרך כלל כשמדובר בשפות זרות, לפ"מ לא נותן. ראינו בעבר את הנתונים. היתה לנו ישיבה בוועדת העלייה והקליטה.

גם בוועדת כספים זה היה.

כן. כשמדובר באוכלוסיות לא כלליות, ויש צרכים בשפות שונות, הוא לא נותן מענה. אנחנו צריכים לחייב. בשביל זה יש לו תקציב. יש לנו המון כסף. לא חסר להם.

זו הערה נכונה. דוידסון, בכל מקום אליו אני הולכת, אני רואה משרדים ממשלתיים. אני אומרת להם: למה אתם לא מפרסמים? האם אתם נהנים מזה שאומרים שאתם לא עושים כלום? זה לא נורמלי כי זה לא נכון כי המשרדים הממשלתיים כן עובדים. הפקידות עובדת, כולם עובדים, אבל זה לא בא לידי ביטוי בקרב הציבור.

אני לא אכנס לזה, זה לא הזמן. אני לא חושב כמוך. אני רוצה תשובות לשלושה דברים: ראשית, איך אנחנו מכניסים את הפנסיונרים של משרד החינוך כי חסר כוח אדם. שנית, לגבי סטודנטים שצריכים לעשות סטאז' בשנה ג'. תכניסו אותם עכשיו לתוך מערכת החינוך. שלישית, אבטחה. אני רוצה לצאת מפה ולהבין שמישהו מטפל בשלושת הדברים האלה.

אני כתבתי את זה במסקנות, ואנחנו נעקוב אחרי הנושא הזה.

נמצאים איתנו בזום מהמשרד הרווחה והביטחון החברתי? לא.

יעל שרביט, נציגת מועצת התלמידים, בבקשה. בוקר טוב, יעל.

בוקר טוב. אני יעל שרביט, ואני יו"ר ועדת נוער וקהילה במועצת התלמידים והנוער הארצית. אני בת 16, ואני מחיפה. אני אתייחס לדברים שנאמרו פה, וגם לדברים אחרים. סליחה אם אני חוזרת על דברים. ראשית, מן הסתם, זה ברור הלב שלנו עם הדרום ועם מי שנפגע בצורה ישירה. הוא עם המשפחות והחברים שאיבדו את היקרים שלהם שנפצעו ונחטפו. בסופו של דבר, כל הנוער בתוך הדבר הזה. כל הנוער נפגע. אם לא פיזית, נפשית. כולם מכירים מישהו שנרצח, נפצע, נחטף, או חבר של חבר, או יושבים ורואים כל היום חדשות, או יותר גרוע מזה, נכנסים לטלגרם ולרשתות שונות ונחשפים לתכנים ששורטים מאוד את נפשם של בני הנוער, ואין להם כלים. המון בני נוער יוצאים להתנדב ומתגייסים. גם אנחנו במועצה הארצית, ולא רק אנחנו, כל היום חושבים איך אפשר לעשות ולסייע. גם כשמתנדבים הרבה נחשפים לדברים הלא פשוטים. לבני נוער אין מספיק מענה. השגרה חשובה, והשגרה הלימודים חשובה, וזה ברור לכולם. ברור שלהיות בבית ולטפס על הקירות זה לא פתרון. אבל אין לנו מספיק משאבים וכלים להתמודד באמת כרגע עם למידה. לחזור לבית ספר, כמו שנאמר פה, בצורה מלאה, מרגיש מנותק. אנחנו מקבלים כל יום אלפי פניות מבני נוער שקשה להם להתרכז בזום, שפוחדים ללכת לבית ספר שנמצאים גם במקומות מוגנים. אני גרה בחיפה. היתה פה אזעקה אחת, וגם היא היתה בטעות. עדיין אני לא מרגישה בטוחה ללכת לבית ספר שלי שהוא אומנם בתוך העיר שלי, אבל הוא רחוק ממני, ולהשתמש כרגע בתחבורה ציבורית, ולדעת שבמידה ויש אזעקה אז אולי נסתדר. גם אם יהיו מרחבים מוגנים, כל הילדים ירוצו האחד על השני במסדרונות וייפלו אחד על השני ויהיה אסון, גם אם אפילו לא יקרה מבחינת האזעקה. כלומר, העשייה החינוכית עם התלמידים צריכה להתמקד הרבה יותר בפן הרגשי, נפשי. אפשר להוציא את התלמידים להתנדבות עם המחנך. אפשר להשתמש בבני הנוער שרוצים לעזור.

בנוסף, אם יש משהו שמאוד מחזק את בני הנוער, ונותן להם מסגרת חיובית, שהם רוצים להשתייך אליה, שלא כמו בית ספר שמרגיש הרבה פעמים כמו עול בתקופה הזו, ומרגיש מנותק, לא הנחיות המשרד שהן טובות ובסדר, אלא בגלל ה - - -. אני מדברת פה על החינוך בלתי פורמלי, שהוא גם מגויס כרגע. כל התנועות וכל ארגוני הנוער הם סופר בתוך העשייה, אם זה בהתנדבות עם המפונים ואריזת חבילות.

סליחה שאני קוטע אותך. אני אחד מהאנשים שחושבים שחייבים להחזיר את הילדים לבתי הספר. יש לי ילדה בגיל שלך. האם זה שהיא הולכת להתנדב במקום פתוח, ואורזת דברים, ובאמת פועלת למען המפונים, זה פחות מסוכן מללכת ללמוד בבית הספר?

כן.

למה? היא הולכת למגרש פתוח ללא ממ"ד.

אחדד את דבריי. יש הבדל בין 30 ילדים שהולכים להתנדב, ואני רוצה להאמין שאם מתנדבים אז עושים את זה בצורה בטוחה, ואם לא, אז זה משהו שצריך לטפל בו ולתת יכולת לבני נוער לתרום בצורה שלא תסכן אותם, וזה גם לא פחות, לבין 1,200 תלמידים עם מסדרון צר שצריכים עכשיו לרוץ האחד על השני. גם אם כולם יגיעו לממ"ד, מי ייקח אחריות על כל הילדים שלא יודעים לאן להתפנות, על זה שאין מספיק מרחבים מוגנים, על התאונות שיקרו בדרך כשהם רצים? נוצר לילדים עכשיו פער לימודי מאוד גדול גם כשהם לומדים. גם אם אני יושבת בזום, אני לא מצליחה להתרכז כמו שהייתי מצליחה להתרכז בדרך כלל.

הזום הוא לא פתרון, אני מסכים איתך.

אני בכיתה י"א, הלימודים חשובים, והם חשובים לי מאוד באופן אישי. גם אם הייתי הולכת לבית הספר, הסבלנות שלי יותר ורמת הריכוז היא לא אותו דבר כמו שהיא בשגרה רגילה. היא גם לא כפי שהיתה בתקופת הקורונה, למרות שמקבילים אליה עכשיו הרבה מההתנהגות שלנו. למשל, למידה דרך הזום.

פה זה עניין של ביטחון, זה אחרת לגמרי. ביטחון שונה מבריאות.

נכון. צריך יותר משאבים לחיזוק המצב הרגשי. זו הזדמנות מצוינת. אם אנחנו כבר רוצים לתת לבני הנוער מסגרת, בואו ניקח את התקופה הזו, שאי אפשר באמת ללמוד בה, וזה מנותק לצפות מבני הנוער ללמוד בימים שמכבידים עליהם, ולהוסיף תכנים של העשרה כמו חינוך פיננסי, הכנה לחיים בוגרים, וכלים להתמודדות רגשית-נפשית. אין יותר חשוב מזה עכשיו. איך אני פונה לחבר שלי שנמצא במצוקה ומסייע לו? למי אני פונה במצב הזה? אנחנו לא מרגישים שיש לנו מענה מספק. גם בתי הספר צריכים לתמוך בנו יותר. יש הנחיות טובות שיורדות ממשרד החינוך. אנחנו בקשר עם משרד החינוך כל הזמן, אבל יש פער בין ההנחיות לבין מה שקורה בבתי הספר. חייב שיהיו הנחיות והוראות ברורות שמחייבות את בתי הספר לפעול בצורה שלא תפגע בתלמידים. ברור לנו שכוונת בתי הספר טובה, אבל בסופו של דבר תלמידים כרגע נפגעים. אי אפשר לאפשר את המצב הזה כמו שהוא.

תודה רבה.

לפני שמשרד החינוך ייתן את התשובה, אני רוצה להעלות כמה דברים. חבר הכנסת דוידסון אמר דבר מאוד נכון. יש הרבה פנסיונרים. אדוני היושב-ראש, את חוקי הפנסיה קבע אדם בשם ביסמרק. אנחנו מדברים על מישהו שחי לפני 300 שנה. אנשים בני 60 נמצאים היום בתחילת החיים שלהם, אבל מוציאים אותם לפנסיה. אני לא מתווכחת עכשיו אם לצאת לפנסיה מוקדמת או לא לצאת, ואני לא מדברת על מי שמבחינה בריאותית לא יכול. אני באה מתחום החינוך ואני יודעת עד כמה זה קשה ושוחק. אבל יש אנשים שעדיין נמצאים בשיא שלהם, שמאלצים אותם לצאת לפנסיה. אפשר "לנצל" את הרצון העז של אותם אנשים לסייע, ולמלא פערים במקומות בהם נמצאים מפונים.

כשהייתי במערכת החינוך הצדעתי לפרויקט אדיר שנקרא "מחויבות אישית", שבו נערים בכיתות י', י"א, י"ב מרגישים צורך לתרום לחברה. בחופשות שבין כיתה י' לכיתה י"א, יצאתי במסגרת "מחויבות אישית" לקטוף תפוזים בפרדסים בנווה אור שבצפון. זו היתה חוויה הכי יפה בחיים שלי. גם את, יהודית? היינו שם שבועיים, גרנו בקיבוץ. והמחנכות שלנו נתנו לנו בערב כל מיני תזכורות וקצת ערכים. קמנו בבוקר וקטפנו, וחווינו את החוויה. למה לא לעשות את זה כמחויבות אישית?

באחת הוועדות נתתי דוגמה מתנועת נוער שהגיעה לבית חולים וניקתה אותו כי אין צוות מנקה. מנהל בית החולים אמר: מעולם בית החולים שלי לא היה נקי כמו בימים שבהם באו תנועות הנוער. אתה חייב לחבר. תרומה מבחינת ההלכה נחשבת לצדקה. כשאדם נותן צדקה, הוא מרגיש שיש לו חלק במאמץ. קחו את התרומה הזו ותהפכו אותה, לא רק למשהו הלכתי אלא לכך שאדם ירגיש שיש לו קשר למאמץ המלחמתי. לא כולם נמצאים עכשיו בחזית עם האפודים והקסדה, ולא כולם עומדים בהיכון ומגינים על גבולות מדינת ישראל. יש אנשים שרוצים לעשות את המאמץ הזה בתחום של המדינה ובדברים שזקוקים להם. אתה רואה ילדים חסרי אונים שלא יודעים מה לעשות עם עצמם. איפה כל המדריכים הנהדרים והטובים שעובדים בכל מיני עמותות ונותנים שירות בחיי היום יום בחינוך הבלתי פורמלי? הם יושבים עכשיו בבית. המדינה הרי תשלם להם עבור החל"ת הזה. יש עמותות נהדרות ומקסימות. אני זוכרת את צמרת אביבי, עוד מתקופת הקורונה. יש לה עמותה לקידום החינוך המשלים ויש לה אלפי מדריכים שיושבים בבית היום. למה לא לקחת אותם? תאמין לי, אני יכולה לשים מדריך על כל ילד מפונה. אפשר להשתמש בכלים האלה.

אדוני היושב-ראש, יש המון פתרונות. משרד החינוך לא צריך למצוא את הפתרונות על העצים. הם קיימים מתחת לאף שלו. הוא רואה אותם והוא לא יודע שהם נוכחים. קדימה - רק תקטוף את הפרי. יש לך תנועות נוער, בוגרי י', י"א, י"ב. אני שומעת אותם מסתובבים בלילות בפארקים כי היום הרי מתחלף להם עם הלילה. תן להם את משמעות לחיים ומעורבות ערכית בכל המאמץ הזה. אתה גם מציל אותם מחיי הלילה ומהשוטטות, ואתה גם נותן להם להבין שהם תורמים, למרות שהם לא נמצאים עדיין בשירות.

תכניסו את המדריכים שנמצאים בבית לבתי המלון, למרכזי המפונים. תנו להם לסייע בתוך החברות למתנ"סים. נמצא פה נציג בית שמש, ואני יודעת שיש מתנ"ס מאירהוף שמתקיימת בו פעילות. חבר הכנסת דוידסון, לא רק חבילות. החיילים מוצפים היום בחבילות ובאריזות, וזה דבר מדהים ונהדר, ואני מגיעה ממקום שבו נשים שואלות במה הן יכולות לעזור. אמרתי להן שאין צורך להכין עוגיות וסנדוויצ'ים. אתם לא יודעים איזה סיפוק אדיר יש לאנשים כשהם יוצאים ועושים מעשה, במקום להיות צמודים כל היום לפלאפון או לטלוויזיה ולראות כל הזמן את כל הדיווחים הבלתי פוסקים האלה. זה גורם לסיפוק גם בקרב אלו שמקבלים את מעשי ההתנדבות. יש לנו מדריכים, תנועות נוער, ונוער שאפשר להפעיל אותו. קדימה, הכול מצוי. רק תקטוף, תנהל, תסדר את זה ותשדר את זה.

תודה רבה.

אדוני היושב-ראש, אני חייבת לצאת. אני מתנצלת.

תודה.

דלית, בבקשה.

אומנם אני כאן הצגתי את מה שבתחומי אחריותי. כבוד היושב-ראש, לרבים מהדברים המאוד חשובים שעלו כאן, יש תשובות מאוד ברורות. תנועות הנוער פועלות, מתנדבות. אני ממש מבקשת. גם הורחבה האפשרות להעסיק פנסיונרים, גם הרבה מאוד דברים אחרים שעלו כאן. יש נציג בכל מרכז מפונים, והוא עובד בשיתוף פעולה עם מנהל אגף החינוך. ביחד עובדים על הנגשת המידע. יש הרבה מאוד דברים שקורים, שיש להם תשובות, וזה מאוד מאוד מאוד חשוב.

אני רוצה לציין רק דבר אחד לתשומת הלב של כולנו. למשל, לגבי מרכזי המפונים - התחלנו את המלחמה עם 60. היום יש קרוב ל-200, אם לא יותר. דברים מתנהלים תוך כדי תנועה. ותוך כדי תנועה משכללים ונותנים מענים ועוקבים גם אחרי המשפחה של יוצאי אתיופיה שהתפנתה לבית של משפחה אחרת כדי לתת לה מענה. הרבה מאוד דברים משתכללים וקורים תוך כדי תנועה, וצריך להבין את זה. אנחנו רואים מה קורה עם הצפון, מה קרה קודם בדרום. ככל שכבוד היושב-ראש רוצה לקבל תשובות מסודרות, אני חושבת שצריך להזמין לכאן את המינהל הפדגוגי, את כוח אדם, את מינהל חברה ונוער. יש תשובות לדברים. בכל מקום כזה של מרכז מפונים, מעבר לשיתוף פעולה בין משרדי, יש את ארגוני החברה האזרחית שמנגישים את המתנדבים. יש מקומות שבהם הדברים עובדים כבר מצוין כי המרכז כבר עובד כך וכך ימים, ויש דברים שמתגבשים עכשיו. יש אוזן קשובה לכל הרעיונות הטובים האלה, ויש מי שמרים אותם מהרצפה.

דלית, אני חייב לעצור אותך לרגע. את היית כול כך הרבה שנים מנכ"לית. אנחנו מגיעים לישיבה בוועדת חינוך. היו פה עשרה חברי כנסת. אנחנו נמצאים בשולחן ריק. את היחידה בזום ממשרד החינוך.

לא. אני הגעתי לכאן כי הזמינו אותי. אין לי מידע שהזמינו עוד. היו"ר יכול לענות.

אני מפרגן לך, דלית. את היחידה ממשרד החינוך שנמצאת בזום. לגבי כל הדברים שאמרת עכשיו בדקה האחרונה - אם היו פה נציגי ממשרד החינוך והיו יושבים איתנו ומסבירים לנו, היינו יוצאים עם חיוך גדול, והיינו גם יודעים ליחצן את זה החוצה. מאוד חבל שמשרד החינוך לא יודע להעביר את הדברים שהוא עושה. זה נו"ן גדול לדוברות. אם השר היה פה עכשיו, היינו נותנים לו בראש ונכנסים בו על סתם. אני לא מבין אותם.

נכון. דלית, אני מכירה את היכולות שלך, ואני יודעת מי את, ואני יודעת כמה את מקסימה, מדהימה, ובעיקר מבינה גדולה מאוד בתחום החינוך. את אמרת עכשיו כמה דברים. ושימי לב, כולנו דיברנו על צרכים, ואת אומרת שהם קיימים. תראי את הפערים בין המצוי והרצוי. חבל מאוד, יש מערך הסברה נהדר במשרד החינוך. אין לי שום בעיה לפנות לשר ולבקש זאת ממנו. אבל אני חושבת שאת, כמי שמכירה את המערכת יותר טוב מכל אחד מהיושבים פה, יכולה להגיד להם: זה לא הגיוני שהדברים האלה לא מפורסמים. יש תקציב למשרד בנושא פרסום. עמוד שלם.

קטי יקרה, גם היו"ר הנכבד אמר שהוא יוציא פרוטוקול. בתוקף היותי כאן, גם אני רשמתי לפניי את כל הנקודות. אני רואה בתוקף אחריותי להיות שופר ולהביא את הדברים שעלו כאן לתשומת לב. אני בטוחה, ואני גם יודעת עד כמה יש רצון טוב ועבודה מסביב לשעון, ומהירות תגובה יחסית למשרדי ממשלה. ואמרה כאן מיכל מנקס בהתחלה. מהרגע הראשון המשרד עובד בשיתוף פעולה לתת את המענים. ואכן, אני חושבת שמין הראוי שתוקדש ישיבה לכל הדברים המגוונים שעלו כאן. אני בטוחה, אין לי שום ספק, שאנשים יגיעו ברצון לספר על מה שנעשה, וגם יציגו בצורה גלויה את הפערים ואיך מתמודדים איתם. המצב מורכב וכל הזמן צריך להמשיך ולשפר. אני בטוחה שזה בראש מעייני כולנו, כי לכולנו יש מטרה אחת והיא שנצא מהמשבר הזה בצורה הכי טובה.

נכון מאוד.

תודה, דלית. שוב, גם בדיון הקודם פניתי לאריה מור. לצערי, הרבה דברים נעשים, דלית, והציבור לא יודע. לא רק הציבור. אנחנו כחברי כנסת לא יודעים מה קורה ומה נעשה על ידי המשרד, וחבל.

ברשותכם, הוועדה מודה לכל המשתתפים בדיון.

הוועדה שולחת את תנחומיה למשפחות הנופלים והנרצחים, ומתפללת לשלום החטופים והשבתם הביתה בבריאות, ולרפואת הפצועים.

הוועדה מתכנסת מדי שבוע כדי לעקוב ולפקח על תפקוד הממשלה ומשרד החינוך בתקופה קשה זו, שהמדינה טרם ידעה כמותה.

הוועדה מביעה את דעתה כי התלמידים צריכים לחזור ללימודים, כמובן בהתאם להוראות פיקוד העורף, באופן פרונטלי כמה שיותר מהר.

הוועדה מציעה לקבל פילוח של מתחמי לימוד ייעודיים לתלמידים מפונים שלא יכולים להשתלב בחינוך הרגיל.

הוועדה מביעה דאגה על המחסור החמור של פסיכולוגים במערכת החינוך באופן רחב, אבל אני חושב שבזמן חירום הספציפי הזה הדבר גם מקבל ממד אחר לגמר.

הוועדה מציעה להשתמש בסטודנטים לחינוך, ושהם יקיימו במוסדות החינוך את הסטאז' שלהם, ובפנסיונרים. הוועדה מבקשת ממשרד החינוך לבדוק שימוש במורים פנסיונרים כדי לענות על מחסור בכוח אדם.

הוועדה מתרשמת שמשרד החינוך נותן מענה הולם למשפחות התלמידים ההרוגים והפצועים, ואני מברך על הקמתה של מינהלת הנפגעים כבר ביום השני, ועל מינוי המנכ"לית לשעבר דלית שטאובר. דלית, אני מעלה המון אנשים פה בוועדה, והמקצועיות שלך וההכרה של המשרד והצרכים באמת ניכרת. תודה רבה שהסכמת לקחת על כתפייך את הפעולה הזו.

הוועדה מסבה את תשומת הלב לכך שיש לטפל בתלמידים ובמשפחותיהם ובטראומה שהם עברו ובפוסט טראומה.

הוועדה מציינת לטובה את טיפול מערכת החינוך עם המערך הבלתי פורמלי. ושוב, אם אכן נעשים דברים, תפרסמו אותם.

הוועדה מציינת שעל אף שהמשרדים מציעים שירותים, המידע לא מגיע לזכאים. הוועדה מבקשת מהמשרדים להגיע ולהגביר את פרסום המידע לציבור הזכאים גם בשפות שונות. אנחנו קוראים ללפ"מ גם לתת פה מענה כדי שיוכלו למצות את מלוא זכויותיהם.

הוועדה מבקשת לתת למשפחות המתפנות מרצונן את אותו הטיפול שניתן למפונים על ידי המדינה.

הוועדה מבקשת ממשרד החינוך לבדוק גם את נושא האבטחה במוסדות החינוך.

כפי שאמרתי, הוועדה תצא לסיור על מנת לבדוק את חינוך התלמידים המפונים במסגרות המפונות ובמסגרות אחרות, ולוודא שהם אכן השתלבו בתוך מוסדות קיימות. הוועדה תתכנס לדיון רחב סביב נושא זה לאחר הסיור.

ברשותכם, הוועדה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 13:03.