פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



37
ישיבה משותפת לוועדת החינוך, התרבות והספורט ולוועדה המיוחדת לזכויות הילד
27/11/2023


מושב שני


פרוטוקול מס' 117
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
פרוטוקול מס' 37
מישיבת הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
יום רביעי, ג' בחשון התשפ"ד (18 באוקטובר 2023), שעה 9:00

התמודדות מסגרות הגיל הרך בתקופת מלחמת "חרבות ברזל"

חברי הוועדה: יוסף טייב – יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט
אלי דלל – יו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
סימון דוידסון
משה טור פז
רון כץ
יבגני סובה
יוסף עטאונה
מיכל שיר סגמן
נאור שירי

מירב לונה תורג'מן - ממונה על גני ילדים, אגף חינוך לגיל הרך, משרד החינוך

רונית גושן - ממונה היבטים התפתחותיים רגשיים במעונות יום, משרד החינוך

אורנה פז - מנהלת אגף חינוך קדם יסודי, משרד החינוך

דפנה מאור - מנהלת אגף בכיר עידוד תעסוקת הורים, משרד הכלכלה והתעשייה - זרוע העבודה

עידית ענתבי אלמוג - עו"ד, יחידת התיאום הממשלתית לזכויות ילדים ונוע, משרד המשפטים

ד"ר אסנת אייל - מנהלת אגף חינוך, רווחה וקהילה, מרכז השלטון האזורי

מריה רבינוביץ' - מרכז המחקר והמידע, הכנסת

אתי וויסבלאי - מרכז המחקר והמידע, הכנסת

נועם וילדר - עו"ד, המועצה לשלום הילד

מור דקל - יושבת ראש, העמותה הישראלית למען הילד בגיל הרך

חנן דגן - מנכ"ל, איחוד גני הילדים

שרון זיגדון - מנהלת האגף לגיל הרך, ויצו, ויצ"ו

קונסטנטין שוויביש - מנכ"ל, איגום - ארגון מורים עולים

יערה שילה - מומחית בגיל הרך, מכללת אפרתה

נעה שאואר - ראש ענף הגיל הרך, כוח לעובדים, איגוד מטפלות המשפחתונים המפוקחים

שירה לורנץ ריינר - מקדמת מדיניות, עמותת 121

נועה פורת חיים - פסיכולוגית, פורום הארגונים למען הפסיכולוגיה הציבורית

דורית חזן - מנהלת, ארגון גננות מחנכות

רן כהן אהרונוב - מנכ"ל, מומחה בגיל הרך

סינטיה כהן - מנהלת הגיל הרך בתנועה הקיבוצית

מיטל יפת - מנהלת מרכז להורות משמעותית באשדוד, מרכז השלטון המקומי

חיים בן שמעון - חבר הנהלת דירקטוריון רשת מתנסים

נירה לאמעי – סגנית היועצת המשפטית לוועדת החינוך

יהודית גידלי – מנהלת ועדת החינוך, התרבות והספורט
תמי ברנע – מנהלת הוועדה המיוחדת לזכויות הילד

אושרה עצידה



רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.

התמודדות מסגרות הגיל הרך בתקופת מלחמת "חרבות ברזל"

בוקר טוב. אני מתכבד לפתוח את ועדת החינוך, התרבות והספורט. על סדר-היום: התמודדות מסגרות הגיל הרך בתקופת מלחמת חרבות ברזל. זוהי ישיבה משותפת עם הוועדה המיוחדת לזכויות הילד, שבראשה עומד חבר הכנסת אלי דלל. סליחה, לא ראיתי שהוא לא פה. התחלתי בלעדיו. אני מתנצל על האיחור שנבע מהימשכות הוועדה הקודמת.

התכנסנו פה בוועדה בתחילת המלחמה לדבר באופן כללי על כלל האתגרים העומדים בפני מערכת החינוך. באותה ועדה עלו כלל הנושאים, וגם נושא גיל הרך עלה, ולכן מצאנו לנכון להתכנס עכשיו, כפי שעשינו עד היום, כשהוועדה מתכנסת לדון בכלל הנושאים. נדון כרגע בנושא גיל הרך, שכמובן כולל את מעונות היום, הגנים הפרטיים, והגנים בכלל. האתגרים הם רבים, ואנחנו נשמע את המשתתפים בדיון, חברי הכנסת ונציגי המשרדים.

נושא הגיל הרך, ובוודאי נושא המעונות, מחולק כיום בין כמה משרדים: בין משרד העבודה למשרד החינוך, רשויות מקומיות, רווחה ושוק פרטי. בגלל ריבוי המשרדים, קשה לנו להצביע מי אחראי על מה, ומי לוקח פיקוד על מה, ומי מתכלל את האירוע. ולכן, נשמח לשמוע כמובן גם ממשרד החינוך, ממשרד הרווחה וממשרד העבודה, ואיך כל אחד בתחומו רואה את המערך הזה של מעונות היום, ובכלל את נושא גיל הרך.

לפני מספר חודשים אמרתי שאני חושב שהיה צריך להקים מינהלת גיל הרך בתוך המשרד. אני יודע מה אתה הולך להגיד.

יכולת להגיד: חבל שלא הקשיבו לי.

נכון. בהסכמים הקואליציוניים דרשנו שזה אכן ייפתח. לצערי, עד לרגע זה אותה מינהלת לא נפתחה. איך אומרים? עדיף מאוחר מאשר אף פעם. גם ברגע זה אנחנו קוראים להקים את המינהלת. אם היא לא תיתן מענה עכשיו, היא לפחות תיתן מענה אחר כך. אבל צריך להתחיל את הסיפור הזה. כי אם לא יהיה אבא אחד לסיפור הזה של הגיל הרך, אנחנו נמשיך שנה אחרי שנה לטעון את אותן טענות ולקבל את אותן תשובות. אם אנחנו לא נשנה את המנגנון, המנגנון יישאר אותו הדבר והתשובות יהיו אותו הדבר.

חבר הכנסת טור פז, בבקשה. סליחה, נאור ביקש. נאור, בבקשה.

אני לא מתכוון לקחת את תורו של סגן אלוף משה טור פז, בטח אחרי שהוא עשה משמרת לילה. בבקשה.

למה רק יש עתיד נמצאים פה כל הזמן?

אדוני, אני אומר בקצרה כדי להשאיר מקום לחבריי. כמו שאמרת, הנושא הזה הוא נושא גדול, והוא לא קשור רק לימי מלחמה. חלק גדול מהקשיים שאיתם אנחנו מתמודדים עכשיו, נובעים מהעובדה שלא נעשתה עוד קודם עבודת תשתית ראויה, או שנעשתה באופן חלקי, וממילא אנחנו פוגשים את זה במלחמה עכשיו. כי מה שעובד עקום תמיד, מתרסק במלחמה. לאירוע הזה יש סעיפים רבים, גם בהקשר של אוכלוסיית המפונים. כמו שאנחנו יודעים, כל מי שאיננו בבית שלו, וזה בסך הכול קצת יותר מ-5% מהמערכת כולה, זה פוגש אותו עוד יותר כי אין לו מענים. אנחנו פוגשים אנשים שמשלמים עכשיו מחיר מלא על מערכות שהיו אמורות להיות ציבוריות או מסובסדות כי הם עברו מקום, ובמקום הזה לא קלטו אותם, ועוד עשרות גוונים של מקרים.

בעיניי, אנחנו צריכים לדרוש פה ממשרד החינוך שני דברים עקרוניים, ואני כבר קופץ לדרישה שלנו מהמשרד: פעם אחת, פתרון מהיר לתקופת המלחמה, שנותן מענים מהירים לכל שלל הבעיות שיש כאן בפרטי, בחצי פרטי ובציבורי. פעם שנייה, אנחנו צריכים לדרוש כאן בוועדה הסדרה, ובצורה סדורה, לפי ההסכם הקואליציוני ומתן מענה גם ארגוני וגם כלכלי לגיל הרך. ממש בימים אלה יש עכשיו סגירה של תקציב חדש ל-2024 עם שינויי סדרי עדיפויות. הגיל הרך צריך להיות בראש סדר העדיפויות, כי במה שאתה מטפל בגיל שנה או שנתיים, אתה לא תצטרך לטפל בגיל 17 ו-18. תודה.

תודה רבה.

נאור, בבקשה.

תודה, אדוני היושב-ראש, ותודה גם על הישיבות הרציפות בנושא הזה. אני אנסה להיות הכי תכליתי שאפשר. ליבי עם כל היושבים והיושבות סביב השולחן. כי, לצערי, כפי שאנחנו יודעים מדיונים אחרים, גם מהדיון הזה לא תצא בשורה. זהו כבר בערך הדיון השמיני שאנחנו עוסקים בגיל הרך. עכשיו זה במלחמה, כי מלחמה, כמו מצב טראומה, מדגישה בדיוק את המקומות הכי בעייתיים. הכול צף. ואני לא מתפלא למה החינוך לגיל רך שוב צף. קודם עשיתם פה דיון על נושא הטיפול. אף אחד לא שואל את נשות ואנשי החינוך: מה שלומכם, האם אנחנו יכולים לעזור לכם, האם יש לכן איזושהי בעיה בבית כשאתן מטפלות עכשיו בילדים. אף אחד לא שאל ולא שואל אותן את זה. אני תמיד באיזה אמביוולנטיות מסוימת כיצד לדבר כי אני יודע שפשוט שום דבר לא ייצא מזה, ואז אני בעצמי יוצר בעצמי איזה דיסוננס. אני אמור להציף את הבעיות, אבל בתוך תוכי אני יודע שלא יהיה לזה פתרון.

נאור, תהיה קצת אופטימי.

בשיא הכנות, קשה לי להיות אופטימי, ובטח בנושא הגיל הרך. כי אתם, ואתה אמרת את זה, ולכן אני חוזר על זה, בהסכם הקואליציוני שלכם היתה אמורה לקום מינהלת לגיל הרך. אני באתי ואמרתי: תקימו משרד עם שר או שרה במדינת ישראל שיעסקו בגיל הרך. הלכתי איתכם ארבעה צעדים קדימה. אני הראשון שהייתי מצביע על זה. יש לכך הכי הרבה הצדקה כי הדבר הזה מפוזר על אלף ואחד גורמים. כולם אחראים על זה: זה על הרווחה, ההוא על העבודה, ההוא על התבחינים, הרשויות המקומיות, מינהל החינוך. אף אחד לא אחראי לזה ולכן הדבר הזה מתנהל איך שזה מתנהל. בגלל זה בגן אחד אתה יכול לקבל צוות שמתכנס, אחד שמקבל החזרים, השני לא מקבל החזרים, השלישי כן יקבל. אתה לא יודע מה לעשות. וזו כל פעם אותה סוגיה. המלחמה הזו רק מדגישה את הסוגיות האלה.

אמור לקום עכשיו תקציב. אדוני היושב-ראש, אני רוצה להדגיש את הכוח ואת המחויבות שלך. לא יעבור תקציב המדינה או לא יעבור התקציב המתוקן, עד שיש הסדרה לגיל הרך. מה הבעיה? אני לא מבין. אתם מדברים על חזית אזרחית, תפקוד של משק ועורף חזק, וזה בדיוק זה. כשאני קם בבוקר, ואני יודע לאן הילדים שלי מגיעים, ואני יודע שיש נשות צוות שמקבלות את היחס שלהן, את השכר שלהן, את ההתייחסות הפסיכולוגית, וגם למצבן בבית, אז אני הולך לעבודה בראש שקט. זה חוסן של מדינה. כנ"ל בשירות מילואים. אני רואה מה קורה היום ברשויות, ואני גם חווה את זה היום על בשרי, כשבאה היום גננת ואומרת שקשה לה להיות בגן בגלל טראומות, ולא נפרט עכשיו את כל הסיבות.

יוסי, אני באמת פונה אליך. אתה יודע שיש גם נושאים שנדחקו לגמרי לשוליים. למשל, אלימות. היינו אמורים לעשות דיון על אלימות, ועל תיקים פתוחים, ועל אלימות שעדיין קורית, וזה רק מדגיש את זה והופך את זה להרבה יותר חזק. כמו כן, איך מנהלים שיח בגן, כמה פעמים מסבירים. למשל, עד כמה נשות הצוות מדברות ביניהן על חטופים. הנושאים האלה פשוט צפים, ואף אחד לא מטפל בזה, יוסי. ואתה יודע שאין אף אחד שמטפל בזה. כולם יודעים את זה. שים באמת קו וסטופ ותגיד: אני דורש שהנושא הזה יוסדר – זה הכול. זה לא נושא ברומו של עולם עכשיו, הכי פשוט בעולם לעשות את זה. צריך לאגד את כל מי שאחראי על הגיל הרך ולייצר סטנדרט אחיד, נקודה. למשל, מבנים, הסדרת חקיקה שאפשר לעשות עכשיו ולייצר להם מבנים ממוגנים למרחבי למידה מוגנים. זה הכי פשוט בעולם. יש ערים שלמות, למשל, אשקלון, היום שבהן אין היום חינוך כי אין להן יכולת לקיים חינוך. אין חינוך מתחילת החגים. האם אתם קולטים את זה? מתחילת החגים אין חינוך באשקלון. רק היום הם חוזרים במתווה כמו קורונה כי אין להם מיגון. הנושא הזה חייב, חייב, לקבל התייחסות וטיפול. זה החוסן שלנו, זו היכולת של חיילי וחיילות המילואים ושל כל העורף האזרחי לקום בבוקר וללכת לעבודה ולייצר פה מדינה מתפקדת גם בעת חירום. תודה.

תודה רבה. אני אתן למשרד בהמשך.

יערה שילה, בבקשה.

יוסי, קודם כול, תודה רבה. הוא אפילו לא מציג אותי כי הוא מכיר אותי. אני מומחית לגיל הרך. אני לא יודעת אם להגיד שאני זוכה להקים עם Early Starters מרחבים בטוחים, כשהמטרה היא מקום קבוע, דמות קבועה ואנשים קבועים. יש לנו אנשים קבועים. הפער שאנחנו רואים ברשויות הוא מאוד מאוד בולט בין לידה עד שלוש לשלוש עד שש. אני לא רוצה להרחיב כי נאור דיבר על זה לעומק, אבל אשקלון היא דוגמה מאוד מאוד מאוד טובה. היום בבוקר קיבלתי טלפון מאימא מפלאזה בים המלח שאמרה לי: אני רוצה עצה האם לחזור הביתה עם הילדה, כשאני לא בטוחה שאנחנו נוכל להישאר שם, או להשאיר אותה כבר פה כי היא כבר התרגלה למרחב שפתחתם, ועניין חוסר היציבות.

הרשות מסוגלת לתת לשלוש עד שש הרבה יותר מהר מענים. אנחנו עברנו כמה וכמה חוויות עם לידה עד שלוש. רן הוא המנכ"ל, אני רק מתנדבת שם. אני מתנדבת בכמה מקומות. זה חוזר לאותו דבר, יוסי. זה גם בולט מאוד עם ילדים בחינוך מיוחד. פינו את כל הילדים של רווחה וחינוך מיוחד לאותו מלון. זה מעמיס על הצוותים במלון, ואין מספיק צוותים שבאים ונותנים מענים. הפערים עומדים לנו מול הפרצוף כל רגע וכל דקה. כשאתה שואל האם צריך משהו, אומרים: לא, זה לא אני. זה משרד הרווחה. כשאתה בא למשהו אחר, אומרים: לא, זה משרד החינוך. כשאתה בא לעוד משהו, אומרים: לא, זה בכלל משרד הכלכלה.

גורם מתכלל.

שוב, יש את המועצה לגיל הרך, שעברה בחוק וקיבלה כסף, והיא לא מתפקדת, ואולי הגיע הזמן.

ברשותך, רן יוכל להוסיף על הארגון. אני חושבת שזה חשוב.

אתן לו בהמשך.

הפערים בולטים. אגיד משהו שמאוד מאוד כואב לי באופן אישי. אתה רואה איך יש לקיבוצים כוח לתכלל ולהביא ולעשות, ואתה רואה שהילדים עטופים. אבל כנראה שקשה יותר באמת לעטוף ערים. אתה רואה את הפערים.

אי-אפשר לעטוף עיר. האם את יודעת על כמה יישובים פזורים תושבי קריית שמונה? 183 יישובים. איך אפשר לטפל בזה?

וגם שדרות. ואשקלון זה בכלל סיפור. אתה רואה בשיח עם הילדים את הפערים. אני יכולה להביא ילדים ממש ממש קטנים. בשבוע שעבר אמרה ילדה בת 4: אני רוצה לחזור לגן, אבל אני מפחדת מהרעש. אני חושבת שצריך לתת מענה מתכלל. אני לא מדברת על בריאות הנפש, ועל הילדים היותר מוגבלים, כמו אוטיזם, כשאימא אמרה לי שהילדה רק שמונה ימים, וכו'.

תודה רבה. חברת הכנסת מיכל שיר סגמן, בבקשה.

תודה רבה, אדוני היושב ראש. הדיון הזה נשמע בדיוק כמו הדיון שהיה בזמן קורונה. כל פעם יש איזשהו משהו אחר פה, אבל זה נשמע בדיוק כמו אותם הדיונים. הייתי יושבת-ראש הוועדה לזכויות הילד בקדנציה הקודמת. לצערי, רק שנה. זה סוג של מוזיקה שחוזרת על עצמה.

מדינת ישראל היא מדינה של 10 מיליון איש. כמות הילדים שיש לנו במדינת ישראל שווה בערך לעיר ממוצעת בחו"ל. אני תמיד אחזור על הנתון הזה כי מדובר על ניהול כושל, לא של מדינה אלא של ראש עיר. ולכן, זה הופך את המחדל של ילדי ישראל, ובתוכם נושא החינוך, מאחר ואנחנו יודעים שילד זה הרבה מעבר לחינוך, להרבה יותר חמור. וכמו שהיה ב-7 באוקטובר, כשהחברה האזרחית מייד התעוררה, אנחנו רואים אותו הדבר כאן. אנחנו רואים את הגננות, אנחנו רואים את צוותי החינוך המסורים שקמים ועושים למרות הכול. למרות שהם לא מקבלים את השכר, למרות שהם לא מקבלים את התמיכה, לא האישית, לא הפסיכולוגית, לא להם, לא לילדים. אין סיבה, אין סיבה, שהדברים כאן לא יתוקנו. צריך רק רצון. צריך להפסיק להתפשר. וזאת המילה שעולה לי בימים האחרונים - שלמדנו להתפשר על הטוב ביותר. אנחנו בכל פעם מנסים לסתום עוד איזשהו משהו בתוך הדלי הזה שקוראים לו החינוך הרך, החינוך של הילדים. ודי, צריך לבוא ולהגיד: אנחנו לא רוצים להתפשר, אנחנו רוצים את הטוב ביותר. אנחנו רוצים את המורים הטובים ביותר, את הגננות הטובות ביותר, את הסייעות הטובות ביותר. אנחנו רוצים לשלם להם בהתאם. אנחנו רוצים את המסגרת החינוכית הטובה ביותר עבור הילדים שלנו, ואנחנו לא מוכנים יותר להתפשר. ואם נידרש לזה תקציב, אנחנו נשיג לזה תקציב. אם צריך לצמצם דברים אחרים במשרד החינוך, אנחנו נצמצם דברים אחרים במשרד החינוך. ואם צריך, והקמנו כבר גורם מתאם ומתכלל בתוך משרד המשפטים לילדים, אז אולי צריך להקים, כמו בצבא, מחלקת תיאום בכל משרד ממשלתי כדי שילמדו גם כן לדבר האחד עם השני. למשל, אם צריך מול המועצה המקומית, מול העירייה, או אם צריך תיאום מול משרדי ממשלה אחרים. אפשר לעשות את זה. יש בצבא מחלקת תיאום בצבא. אנחנו נקים מחלקת תיאום בכל משרד ממשלתי כדי שדברים יוכלו לזרום בצורה יותר טובה, ולא שבכל פעם ייתקעו בפלומבה. אני מכירה את האנשים הטובים שיושבים כאן. הם מגיעים לכנסת בכל דיון. הם מגיעים, הם נלחמים. הם כבר חוזרים על עצמם, רק ששום דבר לא משתנה. מה כן משתנה? המציאות. קודם זאת היתה קורונה, והם נאלצו להתמודד עם זה, ועכשיו יש מלחמה. מחר יהיה משהו אחר. עד מתי אנחנו נסכים להתפשר כמדינה? תודה.

תודה רבה. דוד זמורה, נציג התאחדות מעונות היום הפרטיים. האם דוד נמצא איתנו? לא. בר אור, בבקשה. גם לא פה?

חנן דגן, פורום הגנים הפרטיים. בבקשה.

כן, איחוד גני הילדים, פורום הגנים הפרטיים. צוהריים טובים לכולם. המלחמה שנפלה עלינו עכשיו מחדדת את הבעיה שאנחנו חווים במהלך כל השנים. אנחנו מרגישים שיש פה, מצד אחד, חוסר התייחסות. מצד שני, חוסר תיאום בין הרשויות השונות. אין תיאום בין פיקוד העורף למשרד החינוך, לרשויות המקומיות. אנחנו מקבלים הנחיות שונות מכל גוף. אני ביקשתי כבר למעלה מחודש ממשרד החינוך לבוא עם איזה סמכות. יכול לבוא ראש עיר כזה או אחר, אחרי שפיקוד העורף אמר שאפשר לפתוח, ולומר: לא, אני לא מאשר, וזאת כי יש לו חרדות כאלה ואחרות והוא משאיר ציבור שלם בבית. צריך לבוא ולראות את הדברים האלה ולשים אותם באמת על השולחן. אי-אפשר לקבל הנחיות מכמה גופים, צריך למקד. אם הגוף המקצועי במדינת ישראל האמון על ביטחון הציבור זה פיקוד העורף, אז בבקשה - מה שקובע זה פיקוד העורף. לא יכול להיות שכל אחד יבוא וינגן לפי המשחקים שלו, ויעשה מה שהוא רוצה, מתי שהוא רוצה. על אחת כמה וכמה כשמדובר בעסקים פרטיים. אם הוא לא רוצה לפתוח את הגנים ואת בתי הספר שלו לפתוח - זו זכותו. אבל מאיפה באה הזכות לגבי הגנים הפרטיים? מי יפצה אותנו על הנזקים שנגרמים? אנחנו גם ככה בקושי שורדים את ההתנהלות, ושנים אנחנו גוררים את כל הצרה כשכל פעם זה צרה אחרת ועוד ועוד גנים נסגרים. מה יהיה ההמשך? השאלה היא האם המדינה באמת רוצה שלא יהיה מגזר פרטי. אם כן, אז שיבואו וישימו את זה על השולחן ויגידו: לא יהיה מגזר פרטי. מה שקורה עכשיו הוא לא הגיוני.

ספגנו עכשיו, בלחימה הזו, נזקים מאוד מאוד גדולים. אומרים לנו: תלכו, תשכירו מבנים נוספים עם מיגון, תעשו שינויים. יש רשויות שדורשות מאבטח חמוש, והשאלה היא מי מממן את זה. אני עשיתי חשבון פשוט. הגענו למצב שגן מגיע לנזק של בין 80,000 ל-90,000 שקל. אני הראיתי את זה גם לאוצר. אז אם על שלושה שבועות זה 80,000 ו-90,000 שקל, ויש כאלה שכבר סוחבים חודש נוסף, הם צריכים להביא 180,000 שקל מהבית. גננות אומרות לי: חנן, לא תודה. אנחנו סוגרות את הגן. אז מה אנחנו רוצים? האם אנחנו רוצים שיגיעו למצבים שאנחנו נגלה את אותם כוכי ילדים, שבהם כל אחד פותח מחוץ לחוק ולא עובד עם החוק? ודווקא לאלה שבאו ושמרו על החוק ונכנסו לעניינים אומרים: לא, אתם לא יכולים לשרוד כלכלית.

אנחנו באנו ועשינו כל מה שצריך לפי החוק. דחפנו את הציבור. כן, יש פה עדים ממשרד החינוך. דחפנו בכוח. אנחנו דוחפים את האנשים שלנו לבוא ולהיכנס לחוק ולהתמיד בדברים, עם כל העלויות. ומצד שני, באים ואומרים: לא, סקטוריאלית לכם לא יהיה שום דבר, וזאת כאשר הבינו בפעמים קודמות שהשיקום של העסק הזה שנקרא "חינוך" הוא לא כמו שיקום של עסק אחר. הוא לא יכול להעלות את כמות הילדים מעבר לכמות הילדים שנכנסים באותה מסגרת. יש תקנים שאנחנו צריכים לעמוד בהם. אנחנו לא יכולים לבוא ולעשות פיצוי כזה או אחר במכירה דברים אחרים, או כמו כל עסק לבוא ולשקם את עצמנו. יכולות השיקום של גן פרטי שואפות לאפס. המרווח הכלכלי של העסק הזה הוא מרווח מאוד מאוד קטן. הוא מהקטנים במשק. כלומר, גם אין לנו יכולות לשים בצד לימים קשים. אנחנו רואים את אותו גלגל, ופשוט אין שם התייחסות - זה הדבר הראשון.

הדבר השני שמאוד חשוב להדגיש הוא שגם כאשר מדינת ישראל נמצאת עכשיו במצב חירום, אז באותו מצב החירום הזה יש ילדים שפונו מהבתים שלהם והם צריכים פתרון. אנחנו מרגישים שלא משתפים אותנו שם. אנחנו באים ורוצים לראות איך לבנות מסגרות לאותם ילדים, כאשר המסגרות האלה קיימות. להכניס חמישה ילדים פה, חמישה ילדים שם. למלא את הגנים הקיימים, שממילא נמצאים במצוקה כי הורים נשארים עם הילדים בבית, ולהכניס אותם אלינו. אנחנו נתמוך בהם. יש רבים שעושים זאת בצורה וולונטרית. אנחנו ביקשנו מחברות הביטוח שיבואו ויכניסו את אותם ילדים ללא עלות. הם אמרו: בכבוד, תביאי אותם לגן. אנחנו לא רוצים את עלות הביטוח, אנחנו מבטחים. ואנחנו רוצים, ויש אנשים שעושים את זה בהתנדבות. אותן משפחות לא יושבות רק באילת או בים המלח, הן יושבות בחדרה, הן יושבות בנתניה. הן יושבות גם ביישובים קטנים שבהם יש שני ילדים מפונים. תכניסו אותם, תאפשרו להם להיכנס לאותם מסגרת, הרי הם בטח לא יקימו מסגרת בשבילם. אנחנו מרגישים כאילו, ויכול להיות שזו תחושה, ואולי אני טועה, שלא רוצים לשתף אותנו.

חנן, האם פנית למשרד?

פנינו למשרד והעלינו את זה יותר מפעם אחת. האם לא חבל על הכסף הזה? בכסף הזה יכלו לפתור את הבעיות האחרות ולשתף אותנו. אנחנו גם חלק. לא הגיוני שאנחנו נהיה תמיד מוקצים. אנחנו רואים את זה לכל אורך הדרך. אין אלינו התייחסות.

מירב, אני אשמח שתתייחסי אחר כך, אם תוכלי, לטענת חנן לגבי השאלה עד כמה אתם משתפים אותם בסיפור ובהעברת תלמידים לגנים הפרטיים.

אני הייתי רוצה לקבל תשובה ממיטל יפת ממרכז השלטון המקומי לגבי אותה החלטה עצמאית של ראשי ערים. למרות שפיקוד העורף ומשרד החינוך נתנו הוראה והציעו מתווה לפתוח, הם החליטו לא לפתוח.

לא. דווקא שר החינוך, שהיה פה, אמר שהוא עושה את זה מדורג. זו לא היתה החלטה. הוא בא ואמר: יש עיריות שהן יותר - - -. הוא לא רצה להגיד להם כן או לא.

לא, אני יודע שלא המשרד קבע. השאלה היא מי הסמכות. מי נתן את הסמכות לראש עיר?

האם ראש עיר יכול בחוק עזר מקומי לגבור על הוראות פיקוד העורף? אני לא חושבת שהוא יכול.

היועצת המשפטית טוענת שהוא לא יכול.

למיטב ידיעתי, זה רק המלצות.

קחי, למשל, את אשקלון. הוא צריך לפתוח היום את הכול. למה הוא לא פותח הכול? כי אין לו מרחבים מוגנים. אז מה אם פיקוד העורף החליט? אז מה אם השר החליט?

מה זה "אז מה"? היא הסמכות העליונה. חברים, אם כל אחד יעשה מה שבא לו, אז מה בא לו.

האם אתה היית שולח את הילד שלך?

זו עוד סוגיה. אנחנו צריכים להתמקד בזה, ואמרתי את זה גם בדיון של חינוך מיוחד, ואמרתי את זה אתמול בסיור שלי בפזורה הבדואית, ואני אומר את זה גם עכשיו. לא ייתכן שבשנת 2023 יהיו מבנים ציבוריים, אליהם אנחנו שולחים את ילדי ישראל, שלא יהיו ממוגנים, עם כל הכבוד. כל אחד זורק את זה על השני. משרד החינוך אומר לך שזה משרד הביטחון, פיקוד העורף אומר לך שזה לא הוא אלא משרד החינוך. משרד החינוך אומר לך שזה נמצא ברשות המקומית, עם כל הכבוד.

היתה לנו אותה בעיה כרגע בוועדת הכספים. יש את הוראות פיקוד העורף שהן פונות בכלל נטו לביטחון. הם מתווים קו מסוים לפתיחה וסגירה. הם לא מתעכבים על מבנים. אבל יש מבנה שאין לו, ואז צריך להפעיל גם את ההיגיון והשכל ולהגיד: רגע, גננת לא צריכה לסכן את עצמה, וילד לא צריך לסכן את עצמו, והורה לא צריך להיות בדילמה הזו בכלל. לפיקוד העורף יש החלטות שהן שונות לגמרי ממשרד החינוך. אתם מערבבים כאן שני שיקולים שונים.

איך גננות יסחבו ילדים ב-30 שניות באשקלון?

לא, אני לא מערבב שיקולים. כי ברגע שמשרד החינוך אומר לי: מבחינתי, הילד יכול להגיע לאותו מקום, ופיקוד העורף אומר: הוא יכול להגיע לאותו מקום, עם הסמכות העליונה של משרד החינוך. אלא אם כן אתם אומרים לי שהסמכות העליונה היא לא משרד החינוך.

תחשוב שאתה מבקש עכשיו מצוותי חינוך להעביר 30 ילדים תוך 30 שניות למרחבים מוגנים. זה מה שזה אומר.

נאור, הייתי במעון ילדים ברמות שבירושלים, וראיתי בחי איך מנסים להעביר 100 תינוקות כשיש לך דקה וחצי. לקח להם מעל חמש דקות.

נו, אז אמר שר החינוך לפתוח. - - -

לכן, אני רוצה לשמוע אצל מי הסמכות להחלטה. אם היא אצל ראש העיר, אז בוא נשמע מכוח מה הסמכות נמצאת אצל ראש העיר. אם הסמכות היא משרד החינוך, משרד החינוך. אתה שואל אותי האם הייתי שולח את הילד, יכול להיות שלא.

לא אם אתה. אם אתה היית ראש עיר. בסוף התושבים לא באים אליך בתלונה, הם באים לראש העיר. הם באים לאלי דלל, סגן ראש העיר, ואומרים לו: למה אתה פותח? מי יעביר את הילדים שלי?

ראש העיר גם מכיר את העיר שלו בצורה מיטבית. הוא מכיר את התושבים, הוא מכיר כל גן וגן וכל מנהלת גן. הוא מעורה.

קודם כול, אני מתנצל על האיחור. הייתי בוועדת החוץ והביטחון שדנה גם בנושא חשוב. גם מיכל היתה שם. זה היה בחוק שאני מקדם בנושא שכר לימוד חינם ללוחמי צה"ל באוניברסיטאות, אפשרות לממן את כל שכר הלימוד. לדעתי, זה דבר אדיר.

אלי, בשביל שיהיה שכר לימוד יש צורך שתתקיים קודם כול שנת לימודים.

קודם כול, אני מודה לידידי יוסף טייב. אנחנו מקיימים פה לא מעט ישיבות משותפות בנושאים שונים, וזה מאוד מאוד חשוב.

לגבי שאלתך, חבר הכנסת טייב - נכון, יש כמה גופים, וישנם גופים אחראים. אני גם לא יודע את התשובה, אבל אני יכול להגיד לך מה קורה בפועל. משרד החינוך הוא גורם שממליץ, פיקוד העורף הוא גורם שממליץ. בסוף ההחלטה היא של ראש העיר. וזה מה שקורה לנו לכל אורך הדרך. אני לא יודע האם זה נכון, לא נכון, האם האחריות קיימת אצל ראש העיר או שזה בא רק מנוהג. אבל מי שפותח את נושא גני הילדים או בית הספר, בסוף זו אחריות של ראש העיר, וזה הנוהג שאני מכיר. אני לא יודע אם זה נכון בספרים או בחוקים, או לא יודע מה.

זאת אומרת שצריך לתבוע פה את הרשות המקומית על פיצוי הנזקים.

יכול להיות, אני לא יודע. אני רק אומר מה קורה בפועל.

האם גם הגורם המפצה זה הרשות המקומית?

לא.

אלא מי?

80% בכלל זה פרטי. מי מפצה?

אמרו לי עכשיו שבוועדת החוץ והביטחון אמרו שלראש העיר יש רק סמכות להחמיר, לא להקל. כלומר, אם פיקוד העורף אמר שלא פותחים, ראש העיר לא יכול להחליט שהוא פותח.

איפה כתוב שזו הסמכות ואיפה כתוב ש - - -?

חנן, אני בודק את הנושא הזה.

את צודקת בפועל.

אבל אם הוא מסתכל ורואה שיש - - -

חברים, מיטל מחכה פה. מיטל, בבקשה.

רק לדייק. אני לא נציגת עיריית אשדוד. אני מנהלת את המרכז להורות בחברה העירונית. אני כן יכולה להגיד - - -

אצלי את מופיעה כמרכז השלטון המקומי, מנהלת מרכז הורות – כן.

מנהלת מרכז הורות, אבל אני לא משויכת או כפופה לעירייה. אני כן יודעת להגיד מבחינת ההורים שפנו, בשל העובדה שבאשדוד, לדוגמה, יש תושבים מהמגזר החרדים ותושבים מהמגזר ה - - -

האם את נציגת השלטון המקומי? אצלי זה מופיע ככה. את רשמת עצמך כמרכז השלטון המקומי. נא להקפיד להבא כי אני צריך לקבל תשובות ממרכז השלטון המקומי. אני אתן לך לסיים את דברייך כי כבר התחלת, אבל זה לא מה שרציתי.

לא, אז אין צורך. זה בסדר. חבל על הזמן.

נמצאת פה נציגת השלטון האזורי. אסנת, בבקשה.

עתודות הקרקע העירוניות נמצאות בשלטון האזורי.

כן, בהחלט.

ברשותך, היינו רוצים להעלות שלוש בעיות: הראשונה, משרד החינוך לא מעביר כספים בגין מפונים בפעוטונים ובגני הילדים, וזו בעיה גדולה בשבילנו. הבעיה השנייה, ואני מתחברת לדבריך, אדוני, היא לגבי הקמת גני ילדים למפונים. אין הגדרות ברורות, ואין גם מבנים. זה כאילו על סמך מבנים קיימים, אבל לא. והדבר השלישי, שהוא מאוד בעייתי לנו, הוא שעוד מעט אנחנו מגיעים לחופשת חנוכה ואין צוות שרוצה לעבוד. מצד אחד, הורים זקוקים לתקופה הזאת להמשך שגרה.

וגם הילדים.

והילדים בוודאי. אנחנו לא מצליחים לגייס צוות לגני הילדים. כמובן שזה, שוב, בעקבות שכר נמוך וכו'.

לא, הפעם זה לא קשור לשכר נמוך.

אני רק אומר שהנושא הזה של חופשת חנוכה נמצא עכשיו במרכז הדיונים במשרד החינוך. עדיין לא נלקחה החלטה. עמדתי הברורה היא שהם חייבים להישאר פתוחים. הילדים שלנו צריכים כרגע שגרה. לא רק שגרה לימודית, אלא גם מסגרת חברתית ורגשית. ולכן עמדתי האישית, ושוב, אני לא מתבטא כזה, אני חושב ש - - -

אני מצטרף אליך.

אני מצטרף אליך. לא ענו לך על השאלה. אני חושב במסגרת השלטון ה- - - שיש במדינת ישראל, ומה שאתה חיפשת לדעת, הסמכות בסוף היא של הממשלה. כי הממשלה חוקקה את החוקים האלה, והיא תקועה אי שם בשנות הארבעים של המאה הקודמת ולא באמת מאפשרת סמכות לשלטון המקומי. אבל זה חלק מדיון רחב יותר. בפרקטיקה, מה שאמר לך חבר הכנסת אלי דלל, - - -

בפרקטיקה ברור לי שהם אלו שמחליטים, ויכול שזה נכון.

ברור. בפרקטיקה הרשויות המקומיות גם הקצו מבנים מוגנים למעונות פרטיים. זה הפרקטיקה של החיים. זאת אומרת, הרשות המקומית באה ועוזרת, וזאת במקום שהממשלה תבוא.

נכון מאוד, מסכים איתך.

חבר הכנסת סימון דוידסון, בבקשה.

תודה. איי, איי, איי, איי, כמה דיונים כבר עשינו פה בשולחן הזה?

שמונה. לפחות יוסי עושה דיונים.

נאור, גם בקדנציה הקודמת הייתי חבר ועדת חינוך. אומנם זה לא האישיו המרכזי שאני מטפל בו בכנסת, אבל ישבתי באינספור דיונים. שום דבר לא השתנה. ואני רוצה לתת לכם נתונים, אדוני, יוסי טייב. 77% מהגנים של גיל הרך במדינת ישראל הם פרטיים. יוקר המחיה מורכב בסוף גם מהנתון הזה. כשבהוד השרון צריכים לשלם 5,100 שקל לגן פרטי, וקיבלתי את הנתון הזה עכשיו בלייב מחבר הכנסת נאור שירי, צריכים להבין איך זה משפיע על משפחה, על זוג צעיר, שמגדלים ילדים קטנים, ומה ההשלכות של זה. מסתכלים על המפעילים או על הבעלים של הגנים של הילדים כאנשים שמתעשרים, ואני אתן לך נתון נוסף. הרבה מאוד מהגנים הפרטיים סוגרים את הגנים ועוברים למשפחתונים, כי בשורה התחתונה מרוויחים יותר כסף משבעה ילדים שנמצאים בבית לעומת החזקה של גן ילדים, עם כל ההשלכות.

צריך להבין דבר מאוד מאוד פשוט. צריך להפסיק לבלבל את המוח. אם לא יהיה פעם אחת שולחן עגול, אדוניי, שני היושבי-ראש, עם משרד האוצר, ועם משרד החינוך, ועם משרד הפנים, ועם נציגים מהארגונים שמלווים כבר כול כך הרבה שנים את נושא גיל הרך, שיודעים מה קורה בשטח. הם יודעים מה קורה בשטח, הם מנהלים את הגנים, הם מתמודדים מול ההורים, הם מתמודדים מול הרשות כשיש לנו מצב מלחמה, לא אנחנו. אנחנו יכולים לדבר פה מהיום ועד מוחרתיים, אבל הם יודעים מה לעשות. והשולחן העגול הזה צריך להגיע בסוף עם תוצאות של מה אנחנו עושים כמדינה. זה לא רק עניין כספי. מישהו צריך לתכלל את הדבר הזה.

ואני, כאחד שיושב פה בכנסת, ואני יודע איזה משרדים לא חשובים יש במדינת ישראל, ואני לא רוצה להיכנס עכשיו לנושא פוליטי, הגיע הזמן שיהיה סגן שר במשרד החינוך שאחראי על הנושא של הגיל הרך מהבוקר עד הלילה. רק על זה. אמר את זה נאור, והוא צודק. מהבוקר עד הערב יעסוק רק בנושא של הגיל הרך. וזו יכולה להיות דרישה שלנו. אנחנו לא יכולים לחייב כי זה נושא קואליציוני, אבל צריכים לדבר על זה.

לסיום, אנחנו צריכים לצאת מהוועדה פה בקריאה לשולחן עגול עם המשרדים שציינתי. יכול להיות שאתם תגידו אנשים נוספים אחרים. אבל צריכים לקיים את הדבר הזה ולהתחיל לבנות תהליך שבסופו יהיה מענה לכל הדבר הזה שנקרא הגיל הרך. כי אני אומר לך, שום דבר לא ייצא מהדיונים האלה. סליחה שאני אומר את זה. לא ייצא כי אנחנו צריכים גם את האוצר וגם את הפנים. אתן לך דוגמה. למה גן פרטי צריך לשלם ארנונה? העלינו את זה כבר. זרקו אותנו מכל המדרגות. הרי בסוף אם יפטרו אותם מנושא הארנונה, זה ישפיע גם על ההורים שלא ישלמו 5,100 שקל.

כן, אבל המדינה צריכה לתת את השיפוי, לא העירייה.

אלי, אתה צודק. לכן, אני אומר שצריך שולחן עגול כדי להעלות את הדברים האלה כדי שיהיו בסוף פתרונות. כי זה אחראי על זה, וזה אחראי על זה, וזה אחראי על זה, אבל בסוף אין תכלול של הדבר הזה. עם כל הרצון הכי טוב שלכם כיושבי-ראש הוועדות, אם לא נעשה את זה, לא נתקדם. תודה.

תודה רבה.

אגב, כשאנחנו העלינו את הנושא מול האוצר, קיבלנו תשובה: אז תעלו את המחיר, וזה מזעזע בעינינו.

אני יודע. גם אני פניתי לאוצר. משפחה עם ילדים משלמת 8,000 - 9,000 שקל.

המחירים הם אסטרונומיים, זה פשוט לא הגיוני. יש לי שני נכדים. כל אחד 4,200.

זה בלי שיפוי מהממשלה. הנושאים האלה עלו. השלטון המקומי לא יכול לתת את השיפוי הזה, ומי שצריך לתת את השיפוי זה ממשלה.

בחוק הפיקוח על מעונות היה סעיף כזה, והפילו את זה.

מור דקל, העמותה הילד בגיל הרך, בבקשה.

בוקר טוב ותודה רבה. קודם כול, אני רוצה להגיד ברוכים השבים לכל החטופים והחטופות שחזרו אלינו בימים האחרונים, וכמובן להמשיך את הרגל על הגז כדי לשחרר את כולם, ושכולם יחזרו הביתה בשלום.

קודם כול, תודה רבה על הוועדה החשובה הזאת. אנחנו היינו גם בשולחן העגול של משרד ראש הממשלה כשדיברנו על מסגרות החינוך, ותמיד הגענו למסקנה שהגיל הרך צריך אירוע בפני עצמו. ואני רוצה לחלק את זה לשני חלקים: האחד זה המסגרות לגיל הרך שנמצאות בתוך האזורים המפונים, המלונות ואזורי הפינוי. זה גם נחלק לשני חלקים: יש עמותות שלקחו את המושכות, ומשרד החינוך עשה שיתוף פעולה מאוד מאוד מרגש ויפה שניתן לראות אותו בשטח, בעיקר באזור ים המלח ואילת, באזורים הגדולים יותר, וגם בתל אביב. ובאמת אנחנו גם כעמותה היינו שותפות בקריה האקדמית אונו, במכביה, במלון בראון, ובאמת נעשו שם דברים מדהימים. אני רק שמה כוכבית. צריך לחשוב כי אנחנו גם נכנסים לחורף וקדימה הלאה. השאלה היא איך אנחנו גם לוקחים את האירוע הזה שקורה בבוקר, ואיך אנחנו משליכים אותו גם לתכנית למהלך היום, כי בסוף ההורים והילדים נמצאים בתוך המבנים האלה 24/7. ודיברנו גם בוועדה הקודמת, כבוד היו"ר, על נושא ההורות בתוך האירוע הזה, ושההורים בעצמם עוברים משבר, עוברים תהליך רגשי מאוד מאוד קשה. כשנמצאים בחדר במלון עם תינוקות 24/7, אז המסגרת עד שתיים או עד ארבע היא משמעותית. אפשר לעשות גם הדרכות הורים ופעילויות אחר הצוהריים.

שנית, ישנם האזורים היותר קטנים של המפונים, כמו מלון פרימה בפתח תקוה. לא שפיים, אבל יש כל מיני אזורים קטנים שבאמת פונו, וגם מתחילים קצת להתפזר, ושם אין פתרון עבור שמונה תינוקות, שלושה-ארבעה, למרות שבפרימה כבר שתיים ילדו במהלך החודש וחצי האלה. שמעתי פה את הדיון על להכניס אותם לתוך מעונות פרטיים. גם כשהרשות המקומית, לדוגמה, בפתח תקוה, הציעה להורים ללכת להשתבץ בתוך מעונות או גני עירייה בתוך העיר, אז דווקא פה קול אחר מההורים שהם לא רצו. הם לא רצו לפרק את המערכת שהם בנו בתוך החודשיים האלה במלון, ופתאום לשבץ באזורים יותר רחוקים. יש שני צדדים למטבע וצריך לשמוע גם אותם. נכון שהרבה פעמים אנחנו רוצים לשבץ ולתת את זה כפתרון קל, אבל יש גם הרבה הורים ומפונים שלא רוצים.

החלק השני זה המשפחות שהתפנו באופן עצמאי. דיברנו מההתחלה שלא כולם הלכו למלונות, ושיש הרבה ששכרו דירות או שהלכו למקומות יותר קטנים או לקרובי משפחה. רובם עדיין לא חוזרים הביתה. ושם צריך פתרונות. ואז יש להם באמת אופציה לבוא ולהשתבץ בגן פרטי או במעון מפוקח של סמל. ויש שתי בעיות: האחת, או שאין מקום, כי גם מלכתחילה לא היה מקום למעון כי לא היה כוח אדם או שלא היה מספיק מקום לפי כמות הילדים. והשנייה היא שבאמת שדורשים מהם לשלם על הסכומים. כולנו התנדבנו ונתנו, וגם לזה יש גבול. וצריך אולי לחשוב כאשר נותנים הטבות למפונים בתוך המלונות, ואת זה גם העליתי לפני שתי ועדות, מה קורה עם המפונים שמתפנים באופן עצמאי גם מבחינת התשלום של הדברים הללו. אולי כמו אז שדיברנו על וואוצ'ר של המעבר למשרד החינוך. אולי כן מי שהתפנה באופן עצמאי ועומד, יכול לקבל איזה שיפוי מהמדינה אם הוא מחליט לשבץ את הילד שלו במעון פרטי או במעון סמל בתוך הרשות המקומית, שיגיע ישירות למעון או דרך ההורים - זה כבר דיון אחר.

דבר נוסף, ולגבי זה, לצערי, לא השכלנו מהקורונה. כשהחלה מלחמת חרבות הברזל היו המון חרבות והמון קירות ברזל, גם למעונות וגם להורים. עד היום אין שום תוכנית ברורה לגבי שיפוי ופיצוי, לא למעונות שסגרו לתקופה של חודש-חודשיים. ויש מעונות שעד היום לא פתחו כי או שהכוח אדם לא חזר לעבוד או ההורים ואין להם סיבה לפתוח, או שהם קרסו כלכלית כי לא היה להם שום יכולת אחזקה, או שאין להם ממ"ד או מקום מורחב מוגן, ואז הם ההורים לא באים. אין פה שום תוכנית מגירה, לא כלכלית, ולא מה קורה ביום שאחרי. וכן, יש רק מקומיות רשויות שלקחו את המושכות ושיבצו מעונות פרטיים בתוך מבנים שהיו להם או בתוך בתי הספר. אבל גם זה כבר מתחיל להיגמר כי השגרה חוזרת. אבל יש רשויות שבאמת קולם לא נשמע ולא נענה, והן לא רצו להיכנס בכלל לאירוע של הגנים הפרטיים כי זה לא עניינם. וכאן זה משהו שהמדינה היתה צריכה להיות עם תוכנית מגירה מוכנה. אני חושבת שאחרי חודשיים, אנחנו עדיין יכולים לבנות את זה ולהגיד שמהשבוע הבא אלה התנאים, הפיצויים והכללים ומה קורה עם מעונות שאין להם מרחבים מוגנים.

אני שמה כוכבית. אני וחבריי הטובים פה היינו בין אלה שנלחמנו על תקנות חוק הפיקוח ב-2021. האם אתם יודעים שאין חובה לממ"ד בתוך מעון יום? אין חובה. לא חשבנו על זה.

היתה סיבה. - - -

נכון, עניין העלויות סוגר אותך. אבל אם אתה יכול היום לתת תקציב מדיני לרשויות מקומיות שייבנו מעונות יום או שישכירו אותם לגופים פרטיים או למעונות פרטיים, אז זו אופציה. צריך לחשוב גם על היום שאחרי. יש לנו טווח קצר. צריך לחשוב במיידית גם על הילדים המפונים וגם על הילדים המפונים באופן עצמאי. הטווח הבינוני הוא באמת מה קורה ביום למחרת כי יש מעונות שייפתחו ויש שלא. מי נותן את הסמכות? בבקשה, תבנו שולחנות עגולים, תעשו זומים - לא יודעת מה. אפשר לחשוב ולהוציא את זה תוך שבוע. והדבר השלישי הוא מה קורה ביום שאחרי. לאן אנחנו כמדינה וכחברה הולכים קדימה בנושא הגיל הרך. אם דיברנו עד היום על ביטחון ובטיחות בתוך המעונות לגבי אלימות, מי חשב בכלל שנדבר על ביטחון ובטיחות במצב ביטחוני? אני חושבת שאלו הדברים העיקריים שצריכים לצאת מפה היום. תודה רבה.

תודה רבה. מירב לונה תורג'מן ממשרד החינוך, אם תוכלו לתת התייחסות של המשרד לדברים שנאמרו. בדיון הקודם עלה נושא חוזר מנכ"ל של שפ"ח שלא חל על הגיל הרך. אם תוכלי לתת התייחסותך לנושא הזה. אני מבין, לפחות מהדיון הקודם, שבנושא הפסיכולוגים צריך לשנות את חוזר המנכ"ל, אז אם תוכלי להתייחס גם לנושא זה.

אני אדבר. אני אורנה פז, מנהל אגף חינוך לגל הרך במשרד החינוך – לידה עד שש. ד"ר מירב תורג'מן, שיושבת לצידי, היא הממונה על גני הילדים. יושבת איתי גם נציגת שפ"י רונית גושן, שתדבר אחר כך על כל המענים הרגשיים שאנחנו נותנים במהלך כל השנה, וכמובן במהלך המלחמה הזו.

אני רוצה להפריד ולעשות חלוקה. יש לנו את גילאי שלוש עד שש, שהם גנים ממוסדים. 75 - 76 שנים יש גני ילדים. זה מאוד מסודר, זה חוק חינוך חובה מגיל שלוש עד שש. לפני פחות משנתיים, בפברואר 2022, משרד החינוך קיבל באופן חלקי, כמו שכולכם אמרתם, את הפיקוח על מעונות היום - לידה עד שלוש. הציפייה היא באמת שהדברים יקרו מהר מהר, אבל לא ניתן לתקן עוולות של 74 שנים, אני חוזרת ואומרת, בפחות משנתיים. ואנחנו, במשרד החינוך, עובדים יומם וליל כדי לתת את המענים הטובים ביותר כדי למסד את המסגרות של לידה עד שלוש כך שהם יהיו לפחות כמו גני הילדים שעובדים הרבה מאוד שנים בצורה ממוסדת, הגננות הן אקדמאיות, הן עובדות משרד החינוך, השכר שלהן הוא בהתאם. יש עוד דרך ארוכה לעשות במעונות היום.

מה חלוקת העבודה כיום בין משרד החינוך ומשרד העבודה?

הינה, חברתי הטובה דפנה יושבת פה. אנחנו עובדות יד ביד. אני חייבת להגיד שיש לי חברה ממש ממש טובה, ואנחנו באמת מתייעצות על בסיס יום יומי בכל דבר ועניין. החלוקה: משרד העבודה אחראי על כל המשפחתונים, ואחראי בעצם על כל - - -

גם על הפיקוח שלהם?

כן, גם על הפיקוח.

רק מה שציבורי.

כן, ברור.

20,000 פעוטות במשפחתונים הם תחת אחריות משרד העבודה. משרד העבודה גם מחזיק בכל המנגנון של הסבסוד והתשלומים והרישום, שיושב גם במשרד העבודה. משרד החינוך מפקח על כל העבודה שקורית מבחינה פדגוגית, חינוכית, טיפולית בתוך מסגרות מעונות היום.

מי מתכלל את האירוע הזה?

אורנה, תדגישי ששישה ילדים, רק מה שהיה בציבורי. שישה ילדים בפרטי, אין לו.

מסגרות סמל בלבד.

נכון. אבל צריך להבין שזה גם הרבה ילדים.

מסגרות המפוקחות לגיל הרך חולקו בין משרד החינוך למשרד העבודה. יש לך גוף מתכלל אחד וגוף מתכלל שני.

משרד החינוך אחראי על כל המסגרות משבעה פעוטות ומעלה. כל מה שמתחת ל - - -

ברור לי מי אחראי על מה. מי מתכלל את האירוע הזה?

אין, אין.

אין, אין. העניין הוא ששאלנו את זה גם בשנה שעברה וגם לפני שנתיים.

נאור, תאמין לי שאני יודע מה שאני שואל. מיכל, אני יודע מה אני שואל.

ועדה בין משרדית החליטה לא - - -

משרד החינוך עושה ככל יכולתו כדי לתכלל את העבודה יחד עם משרד העבודה, כמו שאמרתי, ויחד עם משרד הרווחה. שכחנו פה את משרד הרווחה, כשגם הוא אחראי על המעונות השיקומיים. גם שם יש עבודה ושיתופי פעולה. תאמינו לי שיש שולחנות עגולים, אבל יש הרבה מאוד חסמים ובעיות של 74 שנים וצריך איכשהו להתכנס. צריך הרבה מאוד משאבים שלא ניתנו כמו שצריך. אני מסכימה עם כל מה שאומרים פה. אבל אנחנו ממש על זה. אני חושבת שבשנה וחצי, כמעט שנתיים, עשינו הרבה מאוד. בנינו הרבה מאוד מנגנונים בתוך המחוזות, בתוך המטה. יש היום יותר. יש הדרכה. אישרנו הדרכה לכל המעונות של 10 שעות, כאשר התקנה מחייבת מינימום ארבע שעות. לא ידענו שתפרוץ מלחמה. מתוך עשר השעות האלה של הדרכה, יש שעתיים לאיתור ילדים, כי אנחנו מאמינים שככל שאנחנו נאתר את הילדים מוקדם ככל האפשר, וככל שנטפל בהם, נחסוך אחר כך. כל המחקרים מוכיחים שככל שנטפל בילדים בגיל הזה, אנחנו נחסוך אחר כך הרבה מאוד.

השאלה היא מה המשרדים עושים כרגע בתקופת המלחמה. ואם יש פתרונות או שיש דברים שאין להם פתרונות ואתם צריכים את עזרת הוועדה. את זה אני רוצה לדעת.

אספר מה אנחנו עושים.

ואולי אפשר להתייחס גם לנושא שהועלה כאן לגבי העברת ילדים מפונים למסגרות לגיל רך ברשויות הפרטיות.

אני אתייחס.

יוסי, עולה עכשיו לדיון בממשלה סעיף יישום הסכמים קואליציוניים. צאו, תרימו את הטלפון: זה ההסכם שאני רוצה שתעשו. אתה אומר שאתה רושם.

אני רושם. האם אני צוחק? אני לוקח את דבריך ברצינות.

אני יודע שאתה עושה, אבל בוא. אנחנו הגב שלך פה בכנסת.

יש מינהלת, יש מועצה לגיל הרך, כבר חמש-שבע שנים.

היא לא מסובסדת.

280 מיליון שקל - - - לפיקוח.

כבוד היושב-ראש, שלחתי מצגת. האם אפשר להעלות אותה?

איזה מצגת? אומרים לי שלא קיבלנו מצגת.

אוקיי, אז אני אדבר. אנחנו עובדים כמובן לפי החלטות ממשלה. אנחנו כרגע נותנים מענים לכל הרשויות המפונות בצפון במרחק 0 – 5. יש לנו שם שמונה רשויות מפונות. בדרום אנחנו נותנים מענה לכל חמש הרשויות המפונות מ-0 – 7, כולל אלה שהתפנו. גם מפונים וגם מתפנים.

דיברתי על הגיל הקריטי של הגיל. אנחנו מנסים ככל האפשר באמת לייצב מסגרות בתוך מרכזי המפונים. אנחנו יצאנו בקול קורא, שנסגר ב-20 לחודש: מסגרות יום זמניות במתקני המפונים. יש לנו 380 מתקנים, נכון להיום. המספר הזה משתנה. יכול להיות שמחר זה יהיה 400 או 360. יש דינמיקה מאוד מאוד גדולה במרכזים האלה. אנחנו מתקצבים כל ילד מפונה.

מה אומר הקול קורא?

אני אגיד. תקצוב של כל פעוט מלידה עד שלוש בכל הרשויות האלה שמניתי, 13 רשויות בצפון ובדרום, 3,000 שקל לפעוט, ו-20,000 שקלים להקמת המסגרת להצטיידות ולטיפול שוטף.

אורנה, זה רק לילדים שנמצאים במקומות פינוי.

לא, גם בסמוך להם. הקול קורא מתייחס למרכזי המפונים ולמסגרות שבסמוך למרכזים המפונים.

אבל זה לא נותן מענה לילדים שהתפנו באופן עצמאי.

לגבי ילדים שהיו אצל דפנה במשרד העבודה והם התחנכו בוויצ"ו או בנעמ"ת או במקום אחר – דפנה, האם את יכולה להסביר מה קורה?

כן. דפנה מאור, משרד העבודה. אנחנו ניסינו לייצר פתרון מהיר וקל יחסית גם כדי שהם לא יצטרכו לחפש את מנהלת המעון או את מנהלת המסגרת הקודמת במצב העניינים הנוכחי. הם ניגשים למנהלת המעון או למסגרת סמל שאליה הם רוצים להגיע, וממלאים טופס ביחד כי צריך שיהיו כל הפרטים. הם גם ממשיכים ומקבלים את הדרגה שהם קיבלו קודם. המטרה היא באמת לייצר תהליך פשוט. לגבי הסוגיה עליה את מדברת, של אנשים שהיה להם סמל, או אם לא היה סמל, אבל הם שייכים לאזורים המפונים והם הולכים למסגרת פרטית אחרת, אני מאוד מאוד מקווה להיות אשת בשורה עד סוף השבוע.

מהו לוח הזמנים? הקול קורא כבר יצא. מתי הוא נסגר?

הוא כבר נסגר. התקציבים ב-1 לדצמבר כבר ברשויות ואפשר להפעיל. אנחנו נתנו גמישות מאוד מאוד גדולה. מהראשון לנובמבר הם יכלו להפעיל. הם ידעו, אנחנו פנינו אליהם. זה נעשה בשיתוף פעולה עם הרשויות. יש פה כבר ארגונים שפתחו.

זאת אומרת שניתנה הרשאה.

ניתנה הרשאה להקמת מסגרות זמניות ללידה עד שלוש. רק מי שמפונה על פי החלטת ממשלה.

אם מישהו התפנה עצמאית אז לא.

אני מדברת על החלטות ממשלה. אני אדבר על עוד שני הדגשים של הקול קורא.

למשל, אשקלון לא. למרות שאין לו מבנים ממוגנים. אני רק מדגיש. יוסי, אין פה בשורה. זה אותו דבר.

נאור, דיברתי על חמש הרשויות בעוטף עזה ושמונה רשויות בצפון.

היה נדמה באגף הזה פה בשולחן כאילו יש איזה בשורה, אבל אין בשורה. זה מה שהוחלט לפי החלטת הממשלה לפי האזורים המפונים.

כן.

זה 200 מטר. בגלל זה הם סובלים.

נתנו המון גמישות לרשויות המפונות. הכול היה בהתייעצות איתם. אנחנו ישבנו רשות-רשות, ובדקנו מה הצרכים שלהם.

האם אשקלון מרוצים מהמתווה הזה?

הם לא במתווה.

מה זה "ישבתם רשות-רשות"? ישבתם עם מי שלא היתה להם ברירה כי משרד הביטחון פינה אותם. אבל זה לא נותן שום דבר לכל הרשויות מסביב.

אני כמשרד עובדת על פי החלטות ממשלה.

אין בעיה, אבל מה עושים עם כל הדיונים האלה שלא משרתים את הציבור? אני באמת שואל. אפשר לשבת פה עוד חצי שעה ו - - -

אני אתן לך, תן לה לסיים. דעתך ברורה לנו.

אני רוצה לענות גם למור לגבי שעות עבודה. שוב, אנחנו נתנו גמישות בהתחלה. קודם כול, בהתחלה בכלל נתנו להורים להיות עם הילדים. היה מאוד מאוד קשה להיפרד מהפעוטות, ולאט לאט אנחנו מגדילים את מספר השעות. הקול קורא מדבר על עד שמונה שעות ביום. אני מדברת על שעות הפעלה. ככל שהימים מתקדמים ואנשים מרגישים יותר בטוחים, גם שעות ההפעלה מתרחבות.

לגבי חנוכה – גם פה יש החלטת ממשלה. תוכנית ניצנים תפעל בגני ילדים וא'-ג', וגם במרכזי המפונים אנחנו ניתן מענה לילדים שנמצאים שם.

אבל ניצנים זה רק שלוש עד שש.

כן, שלוש עד שש. אמרתי מראש שחילקתי. יש שלוש-שש ויש - - -. יש לנו מענים גם בתחום הרגשי.

תיכף ניכנס לזה.

חבר הכנסת רון כץ, בבקשה.

תודה, אדוני. קודם כול, כשמדברים על הגיל הרך, אני מציע לדבר על הגיל הרך שמתחיל מגיל לידה. אני יודע שזה משהו שמדינת ישראל עוד לא השכילה לעשות, אבל הגיל הרך מתחיל כשאותו תינוק נולד. דבר שני, אנחנו לא נותנים מענה לרוב האוכלוסייה שפונתה. לדוגמה, באשקלון פונו 70,000 תושבים. זה יותר מכל היישובים שישבתם ועבדתם איתם בעיר אחת. אין להם שום מענה. הילדים האלה מפוזרים עכשיו בכל המדינה. מי שנותן להם מענה זה עיריות שמקבלות את המשפחה. אני יכול להגיד לך שאני מכיר כמה כי אני עזרתי להם להתקבל למוסדות חינוך. זה לא נורמלי שבוועדת החינוך של הכנסת, ואלי, גם אתה פה ואני פונה גם אליך, לא תצא הנחיה ברורה בנושא הזה. אי-אפשר להפקיר את כל הערים האלה שפינו אותם. חייבת לצאת מפה החלטה, שהמתווה יחול במקום שבו פינו. זה שהממשלה התעסקה בימים הראשונים עם מי שפינו, זה אחלה. אבל מה קורה מאז? עברו כבר חודשיים. מה קורה עם אותם ילדים? ילדי אשקלון שנקלטו במסגרות בתל אביב משלמים גם באשקלון וגם בתל אביב. אותו הדבר עם ילדים שנקלטו בפתח תקוה ובמקומות אחרים. הכול בכפילויות. למה ההורים שאין להם מיגון בבית אשמים? למה 70,000 תושבי אשקלון אשמים? על זה אנחנו צריכים לתת את הדעת. לא רק על אותן אוכלוסיות שהיה קל, ומשרד הביטחון וכולם התעסקו בהם. תתעסקו במקום בו קשה. מי נותן את הפתרון לאלה שקשה להם?

משרד החינוך, האם יש לנו תשובה לאמירות האלה?

שוב, הממשלה החליטה שאלו התקציבים שהיא מפנה.

בסדר, אבל זה לשחק אותה ראש קטן. למשרד החינוך יש בסוף אחריות על אותם תלמידים מאשקלון שפונו לתל אביב ומשלמים גם בתל אביב וגם באשקלון, כפי שנאמר פה. זה משהו שלא יעלה על הדעת.

האם משרד החינוך העלה והביא את הבעיה הזו בממשלה?

אני מניחה ששר החינוך יושב בממשלה ומעלה את הצרכים של אשקלון, אופקים ונתיבות.

מה אני עונה מחר להורים של תלמידים שאני פוגש בתל אביב? האם אני אומר להם: משרד החינוך לא שם עליכם?

יוסי, ועדה לזכויות הילד. תדברו את הילדים. הבעיה היא שאין מענה לילדים.

יוסי, אני אגיד לך מה אתה אומר להם: מדינת ישראל לא מכירה בגיל הרך – זה הכול. זה בסיס הבעיה ומפה כל הנגזרות.

יוסי, אבל זה לא רק הילדים שהתפנו או פונו מאשקלון. אנחנו העלינו פה עוד סוגיה של ילדי רמת גן, תל אביב, ראשון לציון, פתח תקוה, שאין להם מעונות כי לא היה ממ"ד והמעון סגור. גם ילדי המרכז, שלא חוו כמו הדרום והצפון, נמצאים בבעיה, ועל זה אין מענה. אני חושבת שזה האוצר, הממשלה. אין מענה על שום תוכנית שיפוי, תוכנית חירום, איפה שמים את הילדים, מה קורה עם הילדים שאין להם מענה, ומה קורה עם המענה לגבי התשלומים שיורדים להורים? אין מענה. יש פה אירוע שהוא הרבה יותר מהצפון והדרום.

נכון, בדיוק.

האירוע הוא ששלוש עד שש זה חוק חינם חובה, ולידה עד שלוש זה לא חוק. אין להם זכויות, אין להם כלום. מפה זה מתחיל.

שני היושב-ראש, יש לי שאלה עקרונית. אם נשמע בדיון הזה תשובות: זה מה שהתקבל בהחלטת הממשלה, חבל ששר החינוך לא העלה את זה לממשלה, אז למה בכלל צריך אותנו פה? אז מה אנחנו עושים פה? אם אנחנו חותמת של הממשלה, אז אפשר לקפל את הבסטה ולהגיד כל הכבוד על כך שטיפלתם ב-X
ילדים, והכול בסדר.

רון, אתה מכיר אותי.

אני יודע שאתה לא כזה. בואו נפתח לרגע את הדיון הזה לרמה אחת מעל.

אבל אתם הוועדה שצריכה לצאת מפה עם החלטות.

בדיוק. נקבל פה החלטות עקרוניות כי אני לא יודע עד כמה ההורים האלה יוכלו לשלם את כפל התשלומים ועד כמה העיריות יוכלו להמשיך ולקבל אקסטרות של ילדים, וכמה הגופים האזרחיים יוכלו למלא את תפקיד המדינה. המדינה תצטרך להיכנס לאירוע הזה באיזשהו שלב ולנהל את המצב הזה, כי כרגע או שראשי רשויות, שלקחו על עצמם תושבים מערים אחרות, מנהלים את זה, ועושים באמת קסמים בתוך מערכת החינוך, או שמנהלים את זה גופים פרטיים שנכנסו לנעלי העירייה. אני באמת שואל מתי משרד החינוך ומשרד הביטחון ירימו את האירוע הזה, ומתי אנחנו ניכנס לאירוע.

יוסי, יש לך פה הזדמנות לייצר לסעיף קואליציוני של מפלגת ש"ס, שאני לא נמנה עם מצביעה, ואני מניח שגם רון לא, והסכמה בבית הזה, ואני בטוח שאלי יצטרף, לקיום הסעיף הקואליציוני שאומר: תקימו מינהלת לגיל הרך או שתתקצבו אותה. היא תפתור הכול כי היא תיקח את כל מי שעוסק בגיל הרך ותושיב אותו במשרד אחד ותתקצב.

ביקשת. הנושא בבדיקה.

אתה צריך לבדוק מה קורה במשרד החינוך עם החלטת הממשלה הזו כי לא יכול להיות שזה ייסגר בכך שר החינוך לא העלה ו - - -

יש פה מספר מעגלים: יש את המעגלים של אלה שפונו בהחלטת ממשלה, ויש את אלה שהתפנו מרצון - - -

אשקלון זה החלטת ממשלה.

סליחה, אני אומר שיש פה כמה מעגלים, ולכולם צריך לתת את הדעת. יש מעגלים שלהם בכלל לא ניתנה הדעת ושלא היתה התייחסות, ואני גם שמעתי את זה פה ואני מכיר את זה באופן אישי. אלו הם גם אלה שנמצאים באזור המרכז, שהמעון שלהם נסגר מסיבות שונות, וההורים לא שלחו את הילדים ולא קיבלו גם פיצוי על זה, ודברים נוספים. אין ספק שיש פה הרבה מאוד רבדים ומעגלים. אני חושב שיהיה לנו מאוד קשה לדון בכל המעגלים האלו. יש פה לא מעט בעיות של תקציבים. אבל אני כן שמח, או אני כן מקבל את הצעת חבר הכנסת נאור שירי שאמר שאם יהיה איזשהו גורם עם סגן שר, לא שר, שיתכלל את כל הנושא של הגיל הרך, אני מניח שגם הבעיות יועלו וגם ייפתרו. יכול להיות שזה יהיה עם תקציב או ללא תקציב. אני לא יודע איך. אני לא רוצה לומר שזה בלי תקציב. אין ספק שזה צריך להיות עם תקציב. אבל יהיה מישהו שיתכלל את זה. מאחר ויש סגן שר במשרד החינוך - - -

אולי במקום לתקצב סגן שר במשרד, פשוט לתקצב את משרד החינוך.

יש שר במשרד החינוך.

נאור, להיפך. אני מקבל את ההצעה שלך. אני לא אומר שלא.

אלי, יש 38 שרים, ושניים רק במשרד החינוך. יש מלא משרדים שאף אחד לא יודע מה הם עושים.

תיקחו ועדה בין-משרדית ותיתנו לה תקציב. תתחילו.

אל תאתגרו אותי. אני את שלי אמרתי גם ב-9 באוקטובר על הרבה מאוד דברים, כולל כספים קואליציוניים. עזוב, אל - - -

קודם כול, אני מחזק אותך. אבל צריך להתקדם להחלטות.

כדי לקבל החלטה, אני חושב שאנחנו ביחד יכולים לקבל פה את הצעת חבר הכנסת נאור שירי, שאומר שבנושא הזה צריך שיהיה מישהו ברמה ממשלתית, אם זה שר או סגן שר, שיעסוק בתכלול נושא הגיל הרך.

לאלתר, לאלתר. לא בעוד שלושה חודשים.

אורה, תודה.

בסדר, תודה רבה. אני חושב שאם נצא פה בהחלטה כזו, היא תפטור אותנו מכל הדיונים שבתוך הדיונים עצמם, ואז יהיה לנו הרבה יותר נוח לטפל בדברים האלה ברמה אחרת.

אם שר החינוך השני יצליח להשיג רק 50% ממה שהוא השיג לציבור שלו, אנחנו הרווחנו פה בענק. אני מפרגן לו.

אני מסתפק ב-10%.

גם 10% אני קונה עכשיו.

רון, תודה. נמצא איתנו בזום חיים בן שמעון.

שלום. אני אומנם חבר הנהלה מתנ"ס במעלות תרשיחא, אבל אני מדבר כאדם פרטי כרגע על בעיה ציבורית שקיימת פה במעלות. יש במעלות גנים שיש בהם ניצנים בצהרונים. אנחנו, במעלות, בתוך קו העימות, ומצד שני, אנחנו לא בתוך 5 ק"מ, ואנחנו לא זכאים ולא פינו אותנו. מאוקטובר כמעט ולא לומדים. לפני שבוע פתחו את הלימודים כשבהתחלה בקפסולות ובכל מיני צורות, אבל הצהרונים בכלל לא נפתחו. הצהרונים לא נפתחו בכל אוקטובר, וגם עכשיו, בנובמבר, הם לא פתוחים. גננות וסייעות לא קיבלו משכורת כי הן לא עבדו. שאלנו את העירייה, והם אמרו שזה לא החלטה שלהם אלא של השלטון המקומי כיוון שלא שופו על זה. משרד החינוך לא נתן על זה שיפוי למרות שמה-10 עד ה-17 באוקטובר זו היתה החלטה של משרד החינוך שלא לפתוח את המסגרות של הצהרונים. מה-17 לחודש משרד החינוך אמר שכל רשות תעשה לפי ההנחיות הפנימיות. הרשות אצלנו, בהתאם להנחיות פיקוד העורף, לא פתחה את הצהרונים, והם למעשה לא נפתחו עד היום. כלומר, גננות וסייעות לא קיבלו משכורת על אוקטובר, למרות שזו היתה החלטה של פיקוד העורף שלא לפתוח את צהרוני ניצנים. וגם עכשיו, בנובמבר, עדיין לא פתחו את הצהרונים. האם גם בנובמבר הגננות והסייעות לא ישופו ולא יקבלו משכורת?

אבל צהרונים זה לא ממשלה.

צהרונים של ניצנים.

השאלה שלך הגיעה אליי גם בפניות הציבור. לא דרכך, אולי דרך מישהו אחר. מספר פניות הגיעו בנושא הזה. הנושא הזה נמצא בשולחן ועדת כספים במטרה לבדוק לגבי אלה שעבדו במשרה שנייה בניצנים או בכל מיני פעילויות אחרות בצוהריים, וממשיכים לעבוד בבוקר, ולא יכולים לצאת לחל"ת. אנחנו בודקים את הנושא הזה. הוא נמצא בשולחן ועדת כספים

תודה רבה.

גברתי, בבקשה.

שלום וברכה, קוראים לי שירה. אני מעמותת 121, מטה בידיים טובות - שותפות של למעלה מ-60 ארגונים שפועלים בנושא הגיל הרך. אני מתחברת לדברים שנאמרו פה, וחשוב לי מאוד להגיד. מאוד מאוד חשוב לתכלל את כל הטיפול בגיל הרך. אבל משרד החינוך גם עשה דרך מאוד משמעותית בשנה וחצי האחרונות, ויש רשת נפלאה של רכזות גיל רך רשותיות שנמצאות בערים. הן יכולות להשיג את המידע לגבי כמה מעונות חזרו לפעול, כמה ילדים יכולים להיות בתוכם, ולכמה הורים יש מענה ויכולים לצאת לעבודה היום. המידע הזה צריך להיות מתוכלל על ידי משרד החינוך ממש היום, וצריך להבין מתוך המעונות שלא חזרו לפעול, מדוע הם לא חזרו ואיזה מענים אנחנו יכולים לתת להם.

חשוב לדעת שאנחנו עושים מיפוי של כל מסגרות סמל: מי פתוח, מי סגור. זה מה שאנחנו עושים. אנחנו עושים בדיקה, כולל הסיבה שהם לא פותחים.

היא דיברה על הפרטיים.

לגבי הסמל - הדאטה שלכם קיימת מהיום הראשון.

לא, אין לי דאטה מי פתוח ומי פותח רק לחלק מהילדים, או אם הוא לא פותח בגלל ממ"ד או בגלל שראש הרשות החליט כך.

זה הרבה יותר קל ממסגרות פרטיות.

מי עושה את הבדיקה לגבי מסגרות פרטיות? האם יש מישהו שעושה את זה בכלל?

אין את המידע על כל המסגרות הפרטיות.

לרשויות יש.

אין את המידע הראשוני.

אין לרשויות.

לחלק מהרשויות, בייחוד הטובות שבהן, יש. הינה, אני כבר יכול להגיד לכם שבהוד השרון ובפתח תקוה יודעים לגבי המסגרות הפרטיות.

המסגרות המפוקחות מוכרות היטב על ידי כל רשות. כל רשות שולחת להם מדריכה חינוכית. היא אמורה לשלוח מדריכות חינוכיות לכל אחת מהמסגרות האלה.

יש תפקיד של מתכללת רשותית. יש לה תקציב כבר שנה. זה בין הגדרות התפקיד שלה.

מי מקבל את הנתונים האלה?

משרד החינוך מתקצב תקן של אדם שעובד, שזה התפקיד שלו. כמו שיש מנהלת מחלקת גני ילדים, יש בשנתיים האחרונות תקן שלם ללידה עד שלוש בהתאם לגודל הרשות. אחד מהתפקידים שלה זה למפות.

אבל אתם עדיין אומרים שאין לכם את המידע.

לאן המידע הזה מגיע? לאן הוא הולך?

הוא מגיע אלינו למחוזות.

האם יש למשרד החינוך היום מידע על הגנים הפרטיים ועל המסגרות הפרטיות?

כל המסגרות המפוקחות.

אני מדבר על הגנים הפרטיים המפוקחים. הרי חלקם מפוקחים.

בוודאי. יש לנו את המידע הזה.

אז כמה כאלה לא עובדים עכשיו?

אני אשמח לקבל את המידע הזה.

יש אגף רישוי שנותן רישיונות. יש לנו את כל המיפוי של כל המסגרות שהגישו בקשה לרישיון.

את זה אני יודע. אבל האם יש לכם מידע לגבי מי עכשיו פתח, ומי לא, ובעקבות מה פתח?

לא, את זה אין.

לכן אני שואל. התפקיד הזה חל גם על אותו תקן?

כן, של הרשות.

יפה. אז לאותו אדם שיש לו את התקן הזה בעיר מסוימת, אמורים להיות הנתונים, נכון?

כן.

האם הנתונים האלה אמורים לעלות אליכם למשרד החינוך?

נכון.

אמור, אמור.

אמור להגיע. אם זה אכן הגיע, אני אשמח כוועדה לקבל את אותם נתונים. אם זה לא הגיע, אז זה חמור מאוד.

בסדר.

עולה שאלה נוספת בעניין הזה. אותם מתכללים מונו גם כדי לאתר את הגנים שמתחת לרדאר. האם כשמאתרים את אותם גנים, פונים אליהם ואומרים אומרים להם: חבר'ה, אתם צריכים רישיון? הרי אין בחוק - - -

עקרונית, כן.

יש תקן בלי סמכות. אין הסדרה של הדבר הזה. יש אומנם תקן, אבל התקן הוא ערטילאי כי זה היה התחלה.

זה לא מדויק.

אז אני רוצה לומר לך מה קורה במציאות. יכול להיות שתיקנתם תקנות ואני לא מודע לזה. אבל בסוף התקן בא המון פעמים רק בדרישות. אני לא מדבר על המפוקחים כי על המפוקחים זה קל יותר. אני מדבר על התקן של מפקח מתכלל גיל הרך ברשות המקומית, שזה התקן עליו אנחנו מדברים. האם הגדרתם לתקן הזה סמכויות? איפה?

יש לו הגדרת תפקיד.

לא, לא, סמכות. כשמפקח מטעם משרד הבריאות בא עכשיו לפלאפל מקומי והוא אומר לו שהוא רוצה לבדוק את הסחורה שלו, אז יש למפקח סמכות. האם הגדרתם סמכות לאותו אדם ששמתם ברשות המקומית?

הוא לא מפקח.

יש פיקוח משרד החינוך.

זה לא חוקי לפעול ללא רישיון.

אבל יש הרבה ללא רישיונות עסק בהרבה מאוד דברים.

אין לו סמכות. הכי קל לבוא כל הזמן בפיקוח. איפה הם בעזרה?

נופלים רק על המפוקחים.

גם הדאטה על המפוקחים לא ממש קיימת.

בשבוע שעבר קיימנו דיון בנושא מוגנות בבתי ספר, וגם במקומות של הגיל הרך, לגבי עובדים שנמצאים במעונות ובגני ילדים ובבתי מלון, במתקנים, וכך הלאה. האם התקדם משהו מאז?

לא הייתי בוועדה הזו.

הדיון התקיים לפני שבוע. זה מגיע גם למעונות, למשפחתונים, וגם למקומות אחרים, שבהם יש אולי עוסקים כאלה ואחרים שלא מגיע להם לעסוק, בלשון המעטה.

נועה פורת חיים, פורום הארגונים למען הפסיכולוגיה הציבורית, בבקשה.

תודה רבה. שמי נועה פורת חיים. אני פסיכולוגית חינוכית והתפתחותית מטעם פורום הארגונים למען פסיכולוגיה ציבורית. אני רוצה לדבר על החלקים הרגשיים של הילדים. אנחנו מדברים פה על ילדים בגיל הרך בעת מלחמה. כאמור, יש את החלקים הרגשיים בעוטף ובכל המדינה כי הגיל הרך סובל גם בעוטף וגם במרכז. יש לנו שתי זוויות: האחת, כל הילדים שההורים שלהם במתח, בחרדה, חרדה כלכלית, בחרדה כי אין להם איפה לשים את הילדים, חרדה על ילדים בצבא, ובכלל על מצב המדינה. ויש גם את כל צוותי החינוך. כאמור, צוותי החינוך לא מגיעים לגנים כי הן בחרדות ולא מצליחות לצאת מהבית. השאלה היא מי נותן את המענה לכל החלקים הרגשיים.

אנחנו, בפורום הארגונים למען פסיכולוגיה ציבורית, מדברים כל הזמן, וזה מתקשר אולי לדיון הקודם, על הפסיכולוגים. נאמר גם שבגילאי שלוש עד שש יש פסיכולוגים, שפ"חים. זה נכנס בגילאי אפס עד שלוש. אבל אנחנו שוב חוזרים ואומרים שהתקינה והשכר לא מאפשרים לנו להביא פסיכולוגים שייתנו את המענה. אנחנו מאוד אוהבים את המקצוע שלנו. מבחינתנו, זה שליחות לעזור לצוותים ולילדים. אנחנו רוצים להיות שם כדי לאתר את הילדים עוד כשהם קטנטנים וכשאנחנו יכולים להחזיר את מסלול ההתפתחות התקינה. כמו שנאמר, אם נשקיע שקל בגיל הרך, זה יחסוך לנו 17 שקלים בהמשך. אנחנו רוצים להיות שם, אנחנו צריכים את העזרה שלכם כדי להחזיר את הפסיכולוגים לשירות הציבורי, כדי שהם יוכלו להגיע למעונות ולהדריך את הגננות והמדריכות הפדגוגיות.

נאמר שהם כול כך הבינו שהחשיבות הזו ישנה, ולכן הגדילו מארבע לעשר כדי שנהיה שם לטפל ולאתר. אבל אנחנו לא נמצאים שם כי פשוט אין לנו שכר. ב-50 שקלים לשעה אני לא יכולה להביא פסיכולוגיות לעבודה אליי בשירות הציבורי כי הם פשוט לא יביאו. אין לנו תקינה. יש פסיכולוג על אלף איש, ואפילו יותר. אנחנו לא נגיע לכל הילדים, ובסוף מי שיסבול זה הגיל הרך, הילדים, הצוותים וההורים, כי זה פשוט מעגלים.

החברה והמדינה סובלות.

ובסוף המדינה.

הנושא הזה עלה בדיון הקודם, ואני ביקשתי לאור פתיחת התקציב של 2023 – 2024, וההסכם הקיבוצי הפתוח שנמצא, אכן לפתוח את הנושא הזה. הבקשה שלי למשרד, וגם לאוצר, היתה לדאוג שאחרי כמה שנים טובות שהנושא הזה נמצא על סדר-היום, נסגור את הסצנה הזו אחת ולתמיד.

חבר הכנסת סובה, בבקשה.

לא, לא.

אם כך, שירה, תסיימי. בבקשה.

חשיבות המיפוי שאנחנו מדברים עליה היא גם כדי להבין מה מהמסגרות המפוקחות חזר לפעול, ובאיזה היקף, וגם כדי לבדוק מה קורה במעונות הפרטיים. לבדוק שם את הבעיות ולתת להם גם מענה. אני מקווה שתבוא בשורה מהוועדה הזו של טיפול בבעיות שנוגעות גם למעונות הפרטיים. כי הבעיה שם היא לא העסק, היא הילדים וההורים שלא מקבלים מענה.

נקודה חשובה נוספת היא המעונות החדשים שמוקמים במקומות הפינוי. צריך לתכלל גם אותם. דיברתי עם רכזות גיל רך רשותיות רבות. הילדים שלהן מפוזרים בהמון מקומות, והן רוצות כבר להכיר מעון שכבר נפתח ולשבץ את הילד שלהן שם, ואת זה הן אפילו לא יודעות. כלומר, צריך לעשות תכלול מאוד מאוד רחב גם בין המעונות שמוקמים ממש ממש עכשיו, כשזה אירוע ממש חדש, וגם ארצי לכל הילדים במדינת ישראל.

תודה רבה.

בכל אחד מהמרכזים המפונים יש מתכללת לגיל הרך.

המידע צריך להגיע לכל רכזות הגיל הרך הרשותיות שלא נמצאות במרכז עצמו.

והמידע לא מגיע היום?

לא. המידע לא מגיע.

יש הרבה בעיות עם הקמת המעונות. שמי רן כהן אהרונוב. אני מארגון Early Starters, שבו יערה מתנדבת. אנחנו ארגון שעוסק בטראומה בגיל הרך, בעיקר בחו"ל. עד עכשיו עבדנו במלחמה באוקראינה. הגענו יום אחרי המלחמה כבר לפתוח מרחבים בטוחים כאלה לילדי הגיל הרך מלידה עד שש. יש לנו כרגע 17 מרחבים כאלה ברחבי הארץ מאילת ועד חדרה.

המגזר השלישי נכנס ברגע הראשון, וזה בסדר וזה ברור, בטח ב-over capacity שבהם נמצאים המשרדים ביום-יום, ובטח משרד החינוך, וכל הסיפור של לידה עד שלוש והמחסור במטפלות.

הכותרת של הדיון פה מדברת על זמן המלחמה, ואני מרגיש שהדיונים התערבבו פה. אני קצת סקפטי ואני רווי מהדיונים הכלליים על השאלה מתי נקים מועצה חדשה או מתכלל. אני חושב שצריך להתמקד בדברים שאפשר להשיג עכשיו בדיון הזה בוועדה, וזה סיפור המלחמה. כרגע עברנו את השלב הראשון של המלחמה. משרד החינוך נכנס יפה לעובי הקורה, אבל המצב הוא מאוד מאוד בעייתי. המרחבים בתוך המלונות הם ממש לא גני ילדים, והם ממש לא מאפשרים להפעיל מעון מהבוקר ועד השעה ארבע אחר הצוהריים. זו הסתכלות מאוד קצרה על הצרכים של ההורים, ולא על צורכי הילדים, וזה דבר שחייבים לקחת בחשבון. המסגרות שאנחנו מקימים באילת ובים המלח הם בתוך מלון, כשהרבה פעמים הן בחדר מתחת לאדמה ובצפיפות. יש בעיות רבות. קשה מאוד להשיג צוות. אנחנו מממנים את הצוות. בהתחלה קיבלנו מתנדבים אבל כרגע אין לנו מתנדבים. אנחנו משלמים משכורת גם לצוות וגם למתנדבים, כולל לינה. הממשלה חייבת להשקיע כרגע, בזמן הקצר, כסף. אני חושב שאין למשרד החינוך מספיק כסף. הוא לא ממומן בצורה מספקת, בטח לא לשלוש עד שש, אבל גם לא ללידה עד שלוש. משרד החינוך חייב לקבל עכשיו, לזמן הקריטי כרגע, עוד כסף עד שהמלחמה תיגמר או שלפחות יהיה איזשהו מצב של רגיעה. אני בכלל לא יודע מה הולך לקרות בצפון. חייב להיות עכשיו תקציב קריטי כדי שנוכל להשיג עובדים.

קרו גם הרבה דברים טובים. אחד הדברים היפים שקרו זה שההורים פתאום היו עם הילדים, לפני זה זה לא היה. זה קצת כמו בקורונה. בנוסף, הגיעו בהתחלה הרבה מאוד צוותים איכותיים. במקומות שהיו רגילים לקבל צוות, שהוא בעצמו באזורי סיכון, בטח בלידה עד שלוש, ואנחנו יודעים מה זה להשיג אנשי צוות למעונות היום, אז יש פתאום צוות באיכות מאוד גבוהה שעושה טוב להורים, וההורים נמצאים עם הילדים. גם בתוך האסון הנורא הזה, קורה משהו טוב בין ההורים והילדים והצוות. קורים שם גם הרבה מאוד דברים טובים.

נאמר קודם שצריכים לנצל את הזמן הקריטי פה של הילדים. הסיפור של הטראומה פה הוא דרמטי. צריך לתת עכשיו את המענה הכי טוב שאפשר לתקופה הקרובה לילדים שעברו את הטראומה, מהמעגל הראשון השני, וגם השלישי. המעגל השני זה אשקלון ואלו שלא מקבלים. אנחנו נתנו מענה גם לאשקלון, לאשדוד, לנתיבות ולאופקים. כל ילד שביקש, היה אצלנו גם בלי לקחת ממנו כסף. כמובן שלא לקחנו כסף מאף אחד. היה מקום לכולם, למרות שהם פינו את עצמם ולא קיבלו מענה. עדיין נמצאים אצלנו הרבה מאוד, ובטח מאשקלון.

אני חושב שהממשלה חייבת עכשיו לקבל החלטה איך היא נותנת מענה לכל הילדים ולהורים שלהם ולכל מי שנמצא. אם לא רוצים להשקיע אחר כך בטיפול שלהם בעתיד ולהגדיל את השפ"ח בעוד מאות אלפי תקנים כדי שאפשר יהיה לתת מענה לכל הילדים שחוו טראומה קשה ולא קיבלו מענה בשנה הזו, אז עכשיו זה הזמן. אחרי זה נעשה גוף מתכלל לגיל הרך ושר. יש לזה עוד זמן. אנחנו עכשיו במלחמה. תזכרו שאנחנו במלחמה, בואו ניתן לזה מענה.

תודה רבה.

שאלה לגבי ההתאמה להוראות חוק הפיקוח. זו אולי שאלה למשרד החינוך. מוקמות כאן מסגרות שאם הן היו קמות במקום אחר, היו דורשים שהצוות כן יעמוד בתנאים מסוימים של השכלה, הכשרה, הרשאות קודמות, התאמה.

בהוראות השר ניסינו כמה שפחות בירוקרטיה. הקו האדום היה שעל כל צוות אנחנו מממנים עזרה ראשונה והתנהלות בטוחה בתוך המסגרת.

מי בודק, למשל, את העבר הפלילי של הצוות?

כל גוף, אם זה הרשות או גוף מפעיל, צריך לבדוק שהאנשים הם לא עם עבר.

האם זה מופיע בחוזה שאתם כורתים?

כן, זה חוזר בקול הקורא. זה מופיע באחד הסעיפים.

מי מריץ את הבדיקה? האם זה נעשה באופן רגיל מול המשטרה כמו שזה נעשה בדרך כלל?

כן.

אז לא מתחילים להעסיק מישהו עד שהם מביאים את אישור המשטרה?

נכון, היעדר עבירות מין.

האם עניין מספר המטפלים על פעוט גם על הפרק?

עבדנו לפי התקינה. אבל אנחנו לא ממש מממשים את כל הוראות החוק. היו דברים שנצמדנו אליהם. לא רצינו לוותר דווקא עכשיו על מספר הפעוטות מול מבוגר, אז שמרנו על התקינה של 1 ל-5 או 1 ל-9 וכו'.

היא לא מספיקה בתקופה הזו.

גם כך היה קשה לגייס כוח אדם.

יוסי, לכן המרחבים עליהם אנחנו מדברים הם קריטיים. כי יש מקומות כמו אשקלון ופלאז'ה, והצוותים שמגיעים למקומות האלה לא מגיעים בלי בדיקה. זה קריטי, כי יש הורים וילדים שלא הולכים לשום מסגרת שפתח המשרד כי הם פוחדים לצאת מהמלון. ים המלח הוא דוגמה מאוד מאוד טובה. המשרד הקים דברים מדהימים ב-VERT ובלוט, ובמינוס האנשים לא הולכים. ילדים מסתובבים, וזה באמת מפחיד. אנחנו פותחים כדי להגן על הילדים מכל מיני דברים. אני ראיתי אפילו מישהו שאומר לילדה: בואי נלך. אני אומרת לו: איך אתה קשור אליה? הוא אמר: לא, אני לוקח אותה לבריכה. אמרתי לו: רגע, בוא נקרא לאימא שלה כדי לבקש רשות כי לא לוקחים ילדים לבריכה סתם. היא בכלל צריכה להיות בגן. זה אירוע קטן שהיה לנו. אני חושבת שזו קרקע מאוד מפחידה לאירועים טראומתיים, וגם את זה חשוב להביא לבמה.

עידית ענתבי, יחידת התיאום הממשלתית לזכויות ילדים ונוער. לשאלתך לגבי המוגנות - בהמשך ישיר למה שעלה בשבוע שעבר בוועדה, ולאחר שוועדת המנכ"לים לזכויות ילדים ונוער התכנסה, הוקם צוות נוסף שהתכנס כבר אתמול. זה צוות משותף למשרד לביטחון לאומי, ראש הממשלה, משפטים, בריאות, חינוך, רווחה ותיירות. הצוות יעביר לוועדה מסמך מסודר. כל הדברים שעלו כאן על נושא המוגנות במקומות הפינוי, הם כמובן על סדר-היום.

אוקיי, תעבירי לנו. יש לי שאלה למשרד החינוך. אורנה, כמה רשויות נענו לקול הקורא.

כל 13 הרשויות המפונות: חמש בדרום ושמונה בצפון.

וכמה צפויות לפעול? האם כולן?

הפוטנציאל של הילדים ב-13 הרשויות האלה הוא 17,000 פעוטות מלידה עד שלוש. אנחנו באיסוף מידע קדחתני. מאוד מאוד קשה לאסוף את הנתונים. אבל יש לנו כמעט 400. כמעט בכל מרכז יש לנו לפחות מסגרת אחת של לידה עד שלוש ואחד של גן ילדים.

תודה.

נועם וילדר, המועצה לשלום הילד, בבקשה.

קראו לי למעון, ולכן אעשה זאת מהר. תודה על הדיון החשוב. אנחנו, במועצה, שותפים לשולחן העגול הבין-מגזרי. המנכ"לית ורד וידמן מובילה את השולחן הבין-מגזרי מטעם החברה האזרחית. כפי שאמרה מור, קיימנו דיון על הגיל הרך ממש לאחרונה, ובו עלו הצרכים והבעיות: נושא המחסור בנתונים, וזה שמשרד החינוך לא יודע בדיוק איפה נמצאות כל המסגרות נמצאות, ואיזה מסגרת פתוחה ואיזה לא, ואפילו המענים הרגשיים שצריכים לתת, לפעמים השפ"חים לא יודעים איפה המסגרות האלה נמצאות - זה משהו אחד שצריך לתת לו מענה.

אנחנו יודעים שנושא כוח האדם היה קשה לפני, והוא מאתגר עוד יותר עכשיו. צריך למצוא לזה פתרון. כמו שאמרתי בדיון לפני שעה, לטווח הרחב זה ההבנה שכשמדובר בילדים ונוער צריך להשקיע במערכות ציבוריות חזקות, עם כוח אדם קבוע, שמתוגמל כמו שצריך בכל ההיבטים, גם בחינוך, ובוודאי בחינוך לגיל הרך - זה משהו נוסף שעלה.

לגבי השפ"חים – היושב-ראש העלה את עניין חוזר המנכ"ל. לפי חוזר המנכ"ל, כרגע חובה לתת מענה בשפ"ח מגילאי 5 עד 15. זאת אומרת, 3 עד 15 לא חייבים לתת מענה. ברשויות חזקות ניתן מענה לגיל הרך, וברשויות חלשות, שלא יכולות לתת מענה, המענה הזה לא ניתן. ללידה עד שלוש, אני יודעת מהיכרות עם משרד החינוך, שבאמת נעשית עבודה עם מעט מאוד תקציב. לנסות לעשות הרבה, לנסות לרבע את המעגל הזה. התלונה היא לא אליכם, אלא היא למערכת כולה, שצריך לסבסד את המערך הזה של השפ"ח בכלל, ולגיל הרך בפרט.

עידית השלימה את נושא המוגנות.

דורית חזן, יושבת-ראש ארגון גננות מחנכות מבית ההסתדרות הלאומית. אני מסכימה עם כל מה שקרה כאן. בדיון הזה יצאו פנינים מפיו של כל אחד ואחד. אנחנו אומרים את זה. עברנו קורונה, עברנו רגע לפני מצלמות, והינה הגענו למלחמה. ברור לנו שאם לא נשים היום את היד על השאלה איך צריכים להיראות גני הילדים, מה המשמעות של גני הילדים, וכולם הסכימו פה אחד שזה החוסן הלאומי. כל הגננות מגויסות כרגע, בזמן מלחמה, לצו 8 בעורף, והגננות עושות עבודה נפלאה. הגננות מוחזקות, ולא רק בזמן מלחמה, כפסיכולוגיות, והמדינה וכולם צריכים להבין את זה. אנחנו צריכים שזה יהיה חוסן קהילתי. לא צריך להפריד עכשיו בין גן לגן. מעון מגיל לידה ועד גיל שש או עד גיל שמונה, צריך להיות חוסן קהילתי. כל הקהילה צריכה להיות. ראינו את זה בבתי מלון. אני עוברת היום בין בתי המלון של המפונים ואני רואה גננות נפלאות, שרגע לפני כן פינו אותן מהבית שלהן. קשה לי להגיד, אבל הן מתארות את הזוועות ואיך הן דרכו על גופות, ואיך הן הריחו את הריחות, והיום הן צריכות להכיל 35 ילדים בגן ואת ההורים שלהם במבנים שמאוד קשה להכיל אותם וכשילדים יכולים לברוח. צריך מישהו שיעטוף אותן וייתן להן מענה כאן ועכשיו, ולאורך כל הדרך.

אני פוגשת ורואה היום את הגננות, המטפלות והסייעות. הן צריכות מענה יותר רחב מכפי שקיים היום. צריך לעמוד ולהצדיע להן כי הן עושות עבודת קודש.

לא צריך להגיד מכאן שר, ועוד תקציב ועוד תקציב לכל מיני גורמים, כי דקה לפני שהגענו למלחמה הזו החלטנו שצריך להוריד קומה במשרד החינוך ולתת את התקציבים כלפי מטה. לא לשכוח שאנחנו לא צריכים לתת את התקציבים כלפי מעלה, אלא להוריד אותם כלפי מטה לילדים. וכן, כל גננת צריכה להיות היום פסיכולוגיות ועובדת סוציאלית ולנהל את הצוות שלה, ואנחנו יודעים את זה. וגם המטפלת וגם הסייעת. כולן צריכות להיות מוכשרות כי המדינה נמצאת היום במצב של שברון לב, וכל אחד ואחד מרגיש זאת פיזית.

לסיום, עצוב לי לדעת שדנים כרגע בוועדת הכספים על זה בשאלה האם גננות כן עבדו או לא, וזאת במקום לקרוא להן לדגל. הן רוצות לתת ולעשות. תקראו להן לדגל, והן יהיו שם. אבל ברגע שאומרים לנו: לא עבדתן. תנו יומיים פה ושם, אני רוצה להגיד לך שהגננות נשברו מזה. ב-7 באוקטובר גננות עבדו בחמ"ל. גם כשהיו בחו"ל, הן יצרו קשר עם ההורים שלהן והמשפחות. אל תגידו שלא עבדנו. היינו שם ונקראנו לשם, ואני יודעת זאת ממשרד החינוך. בכל מקום הן באמת היו ועבדו ונתנו. אנחנו היינו מגויסות בדיוק כמו החיילים שלנו. יש לנו צבא אזרחי של גננות. תקראו להן, בבקשה, לדגל, ותעזרו בהן. תעמדו ותצדיעו להן.

תודה.

דורית, אני רוצה להזמין אותך לערב הוקרה שאנחנו עושים בשבוע הבא לכל הגננות במדינת ישראל.

אבל ערב ההוקרה לא מתכנס עם ההוקרה שקורית עכשיו בוועדת הכספים. שם חותכים את הדברים. ערב הוקרה זה תמיד נחמד. אנחנו, במדינת ישראל, ממש טובים בלהוקיר. ראו ערך חוק הלאום. אני חלילה לא פונה אלייך, וגם אין לי תלונה אלייך. אנחנו טובים בלהוקיר אחרי שמתים. חוק הלאום: מספיק ימותו, אנחנו נכיר בהם. הגננות עובדות קשה עכשיו, אז אנחנו נוקיר אותן. לא, תנו להן תגמול. מה זה הדיון עכשיו בוועדת הכספים? לא ידעתי על זה בכלל. במקום להסכים עם יוסי, הייתי הולך לשם לעשות את המהפך.

כל הזמן דיברנו על משבר כוח אדם, תדמית ותקצוב ועל הכול. תראו איך בתחילת המלחמה היתה כזו הירתמות. כול כך הרבה אנשים התנדבו לבוא ולהיות מטפלות במלונות, במפונים. זה רק מראה שהתחלנו לחזור לשגרה. אומרים עכשיו להתחיל עם תקציבים ועוד יומיים. יוסי, תראה איך פתאום הלכנו עוד פעם אחורה. היה לנו פה מומנטום באמת לקחת את תחום החינוך מגיל לידה ולהאדיר ולהעצים אותו. כולם לא נקראו לדגל, אלא פשוט באו לדגל ונכנסו מתחת לאלונקה, אבל לא ידענו לשמר את זה. אנחנו שוב חוזרים אחורה.

תודה רבה.

שרון זיגדון, מנהלת האגף לגיל הרך בוויצ"ו.

נעים מאוד, אני מוויצ"ו. אני מייצגת את יתר הארגונים המפוקחים. יוסף, כבוד יושב-ראש הוועדה, היית אצלנו באותו תרגיל ברמות ירושלים, שבו פינינו מאה ילדים. אני באמת שואלת מה אתם חושבים שהשתנה מאז שמאה ילדים התפנו במשך חמש דקות וחצי. גם אם אני מריצה אותם כל יום לממ"ד, אולי ירדנו לשתי דקות או ל-1.70 דקות. אבל בטוח שאנחנו לא עוברים בזמן. אנחנו מאז ציפינו וכתבנו עשרות מכתבים למשרד החינוך ולכל מקום, עם מתווי פעולה מאוד מאוד ברורים, איך להפעיל את מערך מעונות היום. אנחנו אמרנו שמשרד החינוך אולי לא מורגל, רק שנה וחצי, עם הגיל הרך. אבל לנו יש 24, ועוד שנים רבות של ניסיון מצטבר, ואנחנו יודעים להגיד מה ילדים בגיל הרך צריכים. בנינו מתווה של תיעדוף של הורים לפי עבודות מועדפות. בנינו מתווה לפי הגעות, קפסולות של הגעה, בדיוק כפי שעשינו גם בקורונה ונתנו מענים. שום דבר מזה לא יצא כמסמך מובנה ומקובל על ידי המשרדים. למעשה, אנחנו עושים היום משפט שלמה. צריכים להחליט מי יגיע, מי לא יגיע, מי יגיע בבוקר וילך בצוהריים, מי יישן במסגרת, כי אתם, מן הסתם, לא מצפים שנפנה מאה ילדים ישנים בבהלה כל יום כשיש אזעקה באזורים מסוימים. אנחנו מתמודדים גם עם זה. ובוודאי כשיש מקלטים תת קרקעיים אליהם צריכים להוריד. חברים אחרים ציינו פה את אשקלון ואשדוד. יש שם הנחיה של ראש העיר לעבוד רק במקלטים. כלומר, אני יכולה לקלוט מקסימום 20 ילדים במקלט לאורך כל היום. מי יכול לעבוד עם 20 ילדים תשע שעות ביום במקלט? אני כבר לא מדברת על הנזק והסטרס שזה גורם למטפלות ועל האקוסטיקה והאוויר. חלק מהילדים ומהצוותים התחילו להיות חולים בגלל הסירקולציה של האוויר.

כמו שאמרו חבריי, גם לפני זה היו הבעיות של הגיל הרך. למשל, ענייני כוח אדם, מחסור במטפלות. ב-16 באוקטובר היינו אמורים לדבר על פתיחת ועדת הסל עוד הפעם והשוואת שכר המטפלות לשכר הסייעות. אני מבקשת שהנושא הזה לא יירד מהדיון. זה אחד מהנושאים הכי חשובים. ובטח עכשיו כדי שנוכל להמשיך ולתת מענים בגיל הרך.

ודבר אחרון, אף אחד לא מדבר פה, אבל יכול להיות שזה לא השולחן, על 2,500 ילדים שכל ארגון איבד בחודש הזה כי הורים יושבים בחל"תים ולא מביאים, או כי הם לא יכולים כי הם פוטרו מעבודתם, ומסיבות שונות ואחרות. אנחנו עם הכנסות הרבה יותר נמוכות, כשהוצאות התקורה והאחרות הן גבוהות. צריך לדבר גם על האובדן של הארגון בהיבט הזה.

וההיבט האחרון הוא מאוד מאוד חשוב. אני חושבת שמשרד החינוך צריך להרים פה את הדגל ולחשוב על אותן מטפלות שעוזבות את הילדים שלהם בבית ועובדות תשע שעות במקלטים ובריצות ובסטרס. לא יכול להיות שהכול ימשיך כהרגלו ולא נסגור, למשל, ביום שישי וניתן להם יום חופשי. הרי הן לא יכולות לקחת ימים חופשיים. אין לנו מטפלות מחליפות, אין רוטציה. זה לא יכול להיות. גילאי שלוש עד שש עבדו בזום בהתחלה, ואחרי זה הם עובדים יומיים-שלושה בשבוע בזום, ובכל הווריאנטים האפשריים. אנחנו צריכים להמציא את עצמנו לבד מאפס, ולשמור על המטפלות האלה שלא יתמוטטו. זה נשמע לי באמת חסר היגיון.

בעוד שבארגונים הם עטופים, בפרטי פחות.

קונסטנטין, איגוד מורים עולים, בבקשה.

תודה רבה. אני מנהל רשת גני ילדים מוכר שאינו רשמי, ועדיין קיימים כאלה, משרד החינוך עוד לא חיסל את כולם, יש עוד קצת, ומעונות יום. אני רוצה לשאול אתכם האם אתם יודעים את ההבדל בין 889 שקל לבין אפס? זה ההבדל בין מה שמקבל גן ויצ"ו לבין גן פרטי. כמו שנאמר פה, 75% - 77% זה מעונות פרטיים לא מפוקחים. יש מעונות מפוקחים כמו ויצ"ו, נעמת, וכל מיני גופים שהם ליגה א', ויש ליגה ב', שהם פחות טובים, פחות מוצלחים, הם ילדים חריגים, ו-77% של ילדי ישראל נמצאים שם. אנחנו לא מקבלים גרוש.

אני אסביר למה אנחנו צריכים לקבל פיצויים. אנחנו נמצאים בין הפטיש לסדן. ההורים אומרים: למה אנחנו צריכים לשלם אם אנחנו לא מקבלים שירות? והגננות אומרות: אנחנו עובדות ולכן אנחנו צריכות לקבל שכר. אני צריך או לא לגבות כסף מההורים כי הם צודקים, הם כביכול לא מקבלים שירות, ומאידך, אני צריך לשלם שכר לגננות. אם נפעיל עוד גוף בהיררכיה של גופים שמפקחים עלינו, אני לא חושב שזה יעזור לנו. יש לנו את משרד החינוך, אנחנו לא צריכים גופים אחרים. יש לנו אבא ואימא, וזה משרד החינוך. אנחנו כל שנה מקבלים רישיון, ואנחנו מגישים דוחות. גם מפקחות ומדריכות מגיעות אלינו, ואנחנו בשיתוף פעולה מלא. אנחנו לא צריכים עוד גוף נפרד. חוץ מזה, יש לנו גם מדריכות מקומיות באגף הגיל הרך של עירייה. כל יום אנחנו נותנים דיווח אם אנחנו עובדים או לא. כלומר, כל המידע ישנו. אנחנו נמצאים על המפה וכולם מכירים אותנו ואיפה אנחנו נמצאים. רק גוף אחד לא מכיר, וזה משרד האוצר. בשבילו אנחנו לא קיימים. אנחנו ברישיון.

לגבי ארנונה – אני יושב פה עם חבריי מ-2012. היה סעיף בחוק פיקוח על מעונות יום שמעונות היום ברישוי יקבלו הנחה בארנונה. מי אמר לא לדבר הזה? השלטון המקומי.

ברור. אם רוצים, אז שהמדינה תשנה. הרי אי-אפשר. הרשות המקומית נותנת שירותים. תארו לכם שכל ההנחות בארנונה יבואו מהרשות המקומית. אני רק רוצה שתבין מספרים. הרשויות מממנות היום על פי חוק את ההנחות בארנונה, והן נעות בין 8% ל-12%. תבין איזה מספרים אלה. זה בא על חשבון התושב. זה לא הגיוני.

ליבי, ליבי. אבל אם לא יכירו במעונות ברישוי כמוסד חינוכי, לא יהיה שום דבר. לפי חוק, מוסד חינוכי פטור מארנונה. חלק מהרשויות המקומיות לא מכירות בחוק הזה. הן פשוט מתעלמות מהחוק הזה. לא צריך להמציא את הגלגל. זה צריך להיות כמו בקורונה. בקורונה כל מעון ברישוי קיבל סכום מסוים על פי מספר הילדים, וזה היה הפיצוי. כי אנחנו הענף היחיד של המדינה, עם כל הגורמים, גם רשות מקומית ופיקוד העורף, החליטו שאנחנו צריכים להפסיק לעבוד. אין שום ענף אחר במדינת ישראל שהופסק על ידי המדינה. אם המדינה מחליטה שאנחנו לא עובדים, המדינה צריכה לפצות אותנו על פי מספר הילדים. זה - - -

תודה רבה.

נועה שאואר, ראש ענף הגיל הרך מכוח לעובדים באיגוד מטפלות המשפחתונים המפוקחים. עלו פה המון המון נושאים, ואוסיף נושא קטן ולא אתן את כל ההקדמה כדי לא להלאות. שני דברים: מטפלות המשפחתונים המפוקחים באמת נמצאות תחת האגף לעידוד תעסוקת הורים במשרד העבודה. רובן, כמו כל מדינת ישראל, לא יכלו לעבוד בשבועות הראשונים ללחימה, ולאט לאט חזרו לפי פיקוד הוראות בערים השונות. חלקן עדיין לא יכולות לעבוד כי אין להן ממ"ד בבית או כי הממ"ד שלהן לא תקין ולא עומד בתקנות פיקוד העורף. משרד העבודה קבע פיצוי למטפלות המשפחתונים.

חשוב מאוד להגיד שלשיח הכלכלי של המטפלות והתגמול שהן מקבלות, כמו שהציגו פה כולם לפניי, יש חשיבות מאוד מאוד גדולה במתן מענה ובכל המסגרת של חינוך לגיל הרך וחינוך ראוי לגיל הרך.

אנחנו רוצים להצביע על שתי בעיות עיקריות שאנחנו מזהים במתווה הפיצויים שניתן למטפלות המשפחתונים ולמעונות היום במשרד העבודה על חודש אוקטובר. הראשון הוא הגבלת מספר הילדים. משרד העבודה מגביל את הפיצוי בסכום מסוים שנותן מענה לפחות מכמות הילדים שיש במערכת החינוך המפוקחת של הגיל הרך בישראל. זה מייצר מצב של כל הקודם זוכה. בואו נריב איזה מטפלת או מעון יזכו ראשון לקבל את הפיצוי כי בסופו של דבר הפיצוי נותן מענה, אבל לא מענה מלא. זה פשוט דבר תמוה.

אם אפשר בקצרה כי זה לא הנושא עליו אנחנו מדברים פה.

מדובר על פיצויים למטפלות משפחתונים בזמן מלחמת חרבות ברזל. להבנתי, זה הדיון. הדבר השני והחשוב הוא שיש מערכת שלימה של פיצוי של משרד האוצר, שאמורה להיות זמינה למטפלות ולכל מי שצריך במדינת ישראל. היא לא זמינה כרגע למטפלות המשפחתונים המפוקחים, למרות שהיא אמורה, כי יש חסם של תיק במע"מ. זו נקודה מאוד מאוד ספציפית שאנחנו מביאים לשולחן הזה. כי ניסינו לדבר עם רשות המסים ולא הצלחנו לקבל שם מענה. אנחנו מבקשים עזרה מהוועדה לברר מול רשות המסים מי הרפרנט שיכול לתת מענה למטפלות המשפחתונים המפוקחים בכל נושא המע"מ - זו הסיבה שאנחנו מביאים. כי אחרת הפיצויים שמגישה המדינה למטפלות המשפחתונים המפוקחים, פשוט לא נגישים להם, ואז הם לא מגשימים את המטרה שלשמם הם התחילו.

אשמח שתעבירי לי אחרי זה את הפניות האלה באופן פרטי.

תודה.

גברתי, בבקשה.

נעים מאוד. קוראים לי סינטיה כהן. אני מנהלת תחום הגיל הרך בתנועה הקיבוצית. נאמרו פה הרבה מאוד דברים לגבי הכאן ועכשיו. אני חושבת שהדבר הכי חשוב שכולנו צריכים ללמוד מזה, ודיברנו על זה כבר באחד הזומים, שזו הזדמנות להתחיל לעבוד לידה עד שש, ומספיק לדבר על מעונות וגנים. כי בסוף זה אותן משפחות לאותם ילדים. זה אחים כשאחד מהם במעון ואחד בגן. אם אנחנו לא נותנים מענה של חמישה או שישה ימים פה, אז גם לא ניתן גם פה שישה ימים.

חשוב לי להגיד שכולם יודעים שיש לנו היום מעל 40 קיבוצים שפונו מהבית, גם מהדרום וגם מהצפון. הקיבוצים מהדרום באמת נמצאים במקומות מרוכזים. הקיבוצים מהצפון כבר הגיעו מאוחר יותר, אז יש לנו קהילות שלמות של קיבוצים שנמצאות בשלושה, ארבעה, חמישה, ואפילו עשרה מקומות שונים, ולכן קשה לנו להתנהל כמו שהתנהלנו קודם כקהילות.

אבל אני כן רוצה לומר שני דברים, שהם חשובים להמשך, שלא נוגעים רק לקיבוצים. הרבה מאוד מערכות חינוך של לידה עד שש התפזרו בגלל שהילדים התפזרו. בעוד חודשיים, בתקווה שכבר אז נהיה אחרי, וכולנו נוכל לחזור הביתה, הצוותים החינוכיים לא יהיו שם. כי בחודשיים האלה מקומות הוציאו לחל"ת. לא יהיה לנו צוותים. אם לא היו לנו צוותים חינוכיים לפני חודשיים, בעוד חודשיים אנחנו נתחיל מאפס, ממינוס. חשוב מאוד להתחיל לעבוד, לא בכיבוי שריפות, אלא לעשות איזושהי תוכנית שמתייחסת למה אנחנו עושים בהמשך. למה הכוונה?

מלא אנשים אופטימיים.

קודם כול, חייבים תקווה. אבל יש עכשיו הקצאות חדשות לקורסי מטפלות. אחד הדברים שחשוב מאוד לשים לב אליו זה שאנחנו לא נעשה עוד פעם את אותו קורס מטפלות שעשינו לפני חודשיים. כי אחד הדברים שצריך להתחיל לעבוד עליו זה איך הצוות החינוכי נותן מענה לילדים בטראומה.

יש את זה בסילבוס.

זה לא מספיק שיש. ואנחנו לא מדברים רק על ילדי הצפון והדרום. אני גרה באמצע. הילדה הפרטית שלי בחרדות. פוגש אותה איש חינוך או אשת חינוך שאין להם שום כלים להתמודד עם זה. גם הצוותים צריכים עזרה. יש לנו ילד בקצה, ואם אנחנו לא נחשוב על כל המעטפת שהילד הזה צריך לקבל, אז אנחנו נגדל פה דור של ילדים שכשהם יהיו בני 30, הם לא יוכלו להיות - - -

תודה רבה. תשומת לב משרד החינוך ומשרד העבודה מה שנאמר פה.

והדבר האחרון, זה באמת גם לשים לב שהיום מדברים על תקציבים ללידה עד שלוש. גם שלוש- שש. אנחנו לא יכולים להסתפק בגננת וסייעת עם 30 ילדים מפונים מהבית ושלא נמצאים במקום שלהם. צריך לתקצב את זה יותר מגננת וסייעת.

תודה רבה. אוקיי, לסיכום.

אני צריך לסיים את הדיון. הוועדות מודות לכלל המשתתפים בדיון. הוועדות מעריכות את צוות גני הילדים והגננות לגיל הרך. זהו אחד הנושאים החשובים והרגישים ביותר, ויש לתת לו את הטיפול הטוב ביותר. הטיפול בגיל הרך נמצא במשרדי ממשלה רבים. קשה להצביע, לצערי, איזה משרד אחראי על איזה נושא.

הוועדות קוראות להקים מינהלת גיל הרך, בראשות שר או סגן שר, כדי לתכלל את עבודת כלל המשרדים והארגונים העוסקים בנושא.

שיהיה ברור, לא גוף חיצוני, אלא בתוך המשרד עם האנשים הקיימים

ברור, מינהלה בראשות שר וסגן שר. הוועדה קוראת לממשלה ליישם את החלטתה שמופיעה בהסכמים הקואליציוניים על הקמת מינהלת גיל הרך.

הוועדות קוראות לקיים שולחן עגול בהשתתפות משרדי הממשלה: אוצר, חינוך, רווחה וארגונים המטפלים בילדי גני הילדים כדי למצוא פתרונות כוללניים לנושא גני הילדים, כולל מיסוי, מחיר הגן, שכר לימוד, ועוד.

בימים אלה פיקוד העורף הוא הגוף הנותן הנחיות לציבור. על אף שפיקוד העורף התיר הפעלת גני ילדים, היו ראשי רשויות מקומיות שלא פתחו אותם. לגנים נגרם נזק כלכלי גדול, והוועדות קוראות לממשלת ישראל לפצות אותם על כך.

הוועדות מבקשות לדעת מי הסמכות שהחליט על הפעלת מוסדות חינוך, במיוחד אם הם בניגוד להוראות פיקוד העורף.

בימים אלה יש תלמידים מפונים ברשויות מקומיות רבות. משרד החינוך החליט איפה לשבץ אותם. הוועדות מבקשות שמשרד החינוך ישתף את ארגוני גני ילדים, וגם גני הילדים הפרטיים, בהחלטה על שיבוץ אותם ילדים. במידה ואפשר יהיה לשבץ אצלם, אז שישובצו.

הוועדות קוראות לשפות את גני הילדים עבור כל התלמידים המפונים ששובצו בהם, וגם התלמידים שהתפנו עצמאית, ולכלול במתווה גם את העיר אשקלון, לדוגמה.

הוועדות מבקשות לוודא שכל התלמידים המפונים, בין על ידי הממשלה, ובין עצמאית, מקבלים מענה ברשויות המקומיות אליהן הגיעו, ושהממשלה מממנת את שהותם בכל מסגרות החינוך החדשות באשר הן.

הוועדות מבקשות שהמידע על הילדים המפונים יגיע לכל מדריכות הגיל הרך בכל הרשויות המקומיות, ולא רק ב-13 הרשויות המקומיות שקלטו את המפונים על ידי הממשלה.

הוועדות קוראות להמשך לימודים גם בחופש חג החנוכה.

ברשותכם, אני נועל את הדיון.


הישיבה ננעלה בשעה 14:13.