פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



34
הוועדה המיוחדת לעובדים זרים
17/10/2023


מושב ראשון



פרוטוקול מס' 24
מישיבת הוועדה המיוחדת לעובדים זרים
יום שלישי, ב' בחשון התשפ"ד (17 באוקטובר 2023), שעה 9:30

תמונת המצב של העובדים הזרים בענפים השונים בעקבות המלחמה

חברי הוועדה: אליהו רביבו – היו"ר

ענבל משש - מנהלת מינהל עובדים זרים, רשות האוכלוסין וההגירה

משה נקש - מנהל אגף בכיר סיעוד, רשות האוכלוסין וההגירה

תובל בן אורי - מחלקת אמנות, משרד החוץ

דליה גראד אפרת - מנהלת מח קשח וזרים, משרד החוץ

נטלי גבאי לוי - מנהלת אגף סיעוד, המוסד לביטוח לאומי

ואאיל עבאדי - מנהל חטיבה ארצי, ההסתדרות הכללית החדשה

אלדד ניצן - יו"ר, התאחדות תאגידי כוח אדם זר לענף הבניין

אילן גורדו - גזבר התאחדות בוני הארץ

יולי גת - יו״ר, קדם - האיגוד לקידום קהילות דיור למבוגרים בישראל

ורוניקה רוזנברג - מנכלית ארגון חברות הניקיון בישראל, ארגון חברות הניקיון בישראל

גדעון זעירא - מרכז המחקר והמידע, כנסת

מיכל ארן - מנהלת אגף בכיר אסטרטגיה, משרד הבינוי והשיכון
יואב בכר - סמנכ"ל משאבי אנוש, התאחדות המלונות
אילן זגדון - מייסד ומנכ"ל פורום המסעדות

נתן פרלמן

דיקלה טקו

שרון רפאלי

רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.

תמונת המצב של העובדים הזרים בענפים השונים בעקבות המלחמה

בוקר טוב – עד כמה שניתן בנסיבות העניין הטרגיות להשתמש בביטויים של "טוב". ברשותכם, אני מבקש להתנצל על השינוי בשעת פתיחת הדיון. בנסיבות הלא נורמליות שאנחנו נמצא בהן הלו"ז מתעדכן, כמה שהוא קשיח, מתעדכן מעת לעת בהתאם לדחיפויות, ועל כך אני שוב מבקש את סליחתכם.

אני מתכבד לפתוח את ישיבת הוועדה לעובדים זרים. ראשית אני מבקש לחזק מכאן את חיילי צה"ל בסדיר ובמילואים ואת כל כוחות הביטחון הגיבורים ששומרים עלינו שמגנים עלינו ומכים שוק על ירך באויב גם בעת הזאת. הלב נשבר מהמראות הקשים שעשה לנו דעאש עזה החל משבת 7 באוקטובר במהלך שמחת תורה. במקום שנמצא את עצמנו, כל אחד על-פי דרכו ואמונתו, מציינים את היום המיוחד הזה מצאנו את עצמנו רצים בין מקלטים לחדרי מצב לקבל עדכונים. ככל שחלפו השעות הבנו את גודל הטרגדיה.

אני מבקש לשלוח מכאן את תנחומיי למשפחות החללים, הנעדרים והחטופים, ולאחל החלמה מלאה לפצועים. אני מבקש לתת כוח לכל משפחותיהם ולכל היושבים בציון; כי בדרך כזאת או אחרת ובמעגל כזה או אחר אין משפחה שהכאב, השכול והטרגדיה לא נוגעת בה. החל מיום ראשון בבוקר כשהבנתי את גודל הזוועה החלטתי להקים את חמ"ל חברי הכנסת למתן סיוע והקלה בהליכים בירוקרטיים שנוצרו. הבנתי שבהפתעה הגדולה שהמדינה על כל מערכותיה קיבלה את הזעזוע הזה נהיה חייבים להתגייס. מתוך החמ"ל המרכזי הקמנו כמה תתי-חמ"ל לתת מענה במגוון רחב של נושאים. אחד מהם זה זירוז הליכי הזיהוי של החללים וטיוב התהליך. אני עומד בראש הקבוצה הזאת, ומיום ראשון בצהריים אני נמצא בבסיס הזיהוי ימים ולילות כמעט ללא הפסקה.

המראות שאני נחשף אליהם והריחות שספוגים בנשמה שלי ילוו אותי עד יומי האחרון. עם ישראל עמד לאורך כל ההיסטוריה מול הרוצחים שבאו להשמידו. גם הפעם יחד ורק ביחד ננצח אותם ונכניע אותם. מכאן שלוחה תודתי והערכתי לחבריי באופוזיציה שידעו להתעלות מעל כל שיקול, ואנחנו עובדים יחד כתף אל כתף למען המטרה המקודשת.

בתוך אותה טרגדיה יש עשרות עובדים זרים שנרצחו בידי המחבלים הטרוריסטים; חלקם נטבחו, חלקם נחטפו – כל זה רק בגלל היותם שוהים בגבולות מדינת ישראל. חשוב לומר שגם בימים הקשים האלה המטפלים הזרים קושרים את גורלם ואת חייהם בגורלם ובחייהם של המטופלים. הם הולכים איתם יחד למרחב המוגן, והלכה למעשה מצילים את חייהם. הפעילות שלהם והשליחות שלהם מקבלות משנה תוקף בימים אלה.

גם בשנת 2006 בזמן מלחמת לבנון השנייה התקיים דיון בוועדה הזאת בראשות חבר הכנסת לשעבר רן כהן. הוא חתם את הדיון כך: "היעדר עזיבה של העובדים הזרים בימי המלחמה הוא אות כבוד והערכה גם לישראל, גם לעובדים הזרים וגם למדינות שמהן הם הגיעו. העובדה שלא שמענו על עזיבה של אף עובד זר את המעסיק הסיעודי שלו היא אות מופת לעובדים הזרים שבהזדמנות הזאת במדינת ישראל ובשם הוועדה הזאת אפשר לומר להם מילה טובה – פשוט כל הכבוד".

אני מאוד מקווה שגם ביום הזה זהו המצב ושימשיך ללוות אותנו. יחד עם זאת ענף הסיעוד הוא לא הענף היחיד, וכידוע, ענף החקלאות הוא אחד הענפים המרכזיים שנפגעו במה שהוגדר עד לאחרונה "עוטף עזה", אך למעשה זה "עוטף ישראל". פניות רבות שהגיעו אליי מחלקי המשק השונים הציפו סוגיות מורכבות ומשמעותיות בנושא העובדים הזרים – סוגיות שיש לטפל בהן כבר היום.

המטרה שלי בישיבה הזאת היא לשמוע בקצרה מהי תמונת המצב בנושא העובדים הזרים בכל אחד מהענפים הרלוונטיים. כמובן, נוכח ההתרחשויות במלחמה נבודד את שאר הדיונים האחרים, ולאחר שנשמע כאן בדיון סקירה מתומצתת ועניינית – שאני מבקש שלא תחזור על עצמה – בין דובר לדובר אני אחליט האם לקבוע דיונים נוספים בנושאים מסוימים בכל ענף ואנסה לסייע ככל יכולתי. כמובן, בנושא העובדים בחקלאות אני מתכוון לייחד דיון מיוחד ובכוונתי ובשאיפתי, אולי אפילו עוד היום תוך כדי הפעילות שלי, אני מתכוון למצוא זמן ולהגיע לחקלאי העוטף עצמם ולעמוד מקרוב אחר האתגרים והצרכים שלהם.

אנחנו נתחיל מסריקה של פעולות הממשלה. מרשות האוכלוסין, בבקשה, משה וענבל.

תודה, אדוני. בראשית דברינו נבקש, כמובן, להביע את צערנו העמוק למשפחות הנרצחים, לחזק את משפחות החטופים ולאחל החלמה מהירה לפצועים, ובין היתר גם לעובדים הזרים. אנחנו בטוחים שיחד ננצח.

כפי שאדוני אמר מדינת ישראל נמצאת תחת מתקפת טרור נפשעת, וימים קשים עוברים על כולם גם במישור האישי, גם בלאומי ובטח במישור המקצועי. פעילות מנהל עובדים זרים החלה כבר ביום שבת בצהריים מיד כשקיבלנו מידע ראשוני על מעורבות של עובדים זרים במתקפה הרצחנית והמתועבת שהייתה בעוטף עזה. הפעולות הראשונות שעשינו היו לפתוח את מרכז הפניות שלנו באופן חירומי לעובדים זרים כך שיוכלו להתקשר ולבקש בקשות סיוע. כפי שאדוני יודע יש לנו קו פניות שנותן מענה בשפות; במקביל יצרנו קשר עם כל הקונסולים מהמדינות שאיתן אנחנו עובדים. אנחנו הגשנו להם אינפורמציה וסיוע שנדרש.

כמובן, בסיוע לשכות פרטיות החל פינוי של עובדים זרים בחקלאות מאזור עוטף עזה. ההנחיה הייתה לתת להם להתאושש, לחשב את צעדיהם ולבחון מה הם מחליטים לעשות. שיבצנו אותם לחקלאים אחרים שאפשרו להם גם להתאושש וגם להחליט אם הם רוצים להמשיך לעבוד במדינת ישראל. צריך להבין – אני פגשתי את העובדים בעצמי בכמה מקומות. העובדים היו מפוחדים ומבוהלים, והיה צריך לתת להם זמן התאוששות.

טיפלנו, כמובן, בפניות של השגרירות לחילוץ עובדים מאזורים שונים בעוטף והעברנו אותם למקומות הרבה יותר בטוחים; פתחנו את קו הפניות שלנו גם למתן סיוע נפשי על-ידי עובדת סוציאלית יחד עם מתורגמנית לשפות. כמובן, לנגד עינינו עומדים כמה דברים: קודם כול זאת המחויבות שלנו גם לעובדים הזרים שהגיעו למדינת ישראל למטרת עבודה בענפים השונים להבטיח את ביטחונם ושלומם; שנית, לאפשר רציפות תפקודית של המשק ומתן שירות חיוני לכל המעסיקים בכל הענפים. אנחנו עושים מאמץ לסייע לכולם בכל הענפים. היינו בקשר עם כל ההתאחדויות, כל משרדי הממשלה. אנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם כולם כדי לזקק את הצרכים שעולים מן השטח ולהתאים את המענה שלנו. אנחנו מבינים שזאת העת להקל את כל הבירוקרטיות הנדרשות ולאפשר לכל הענפים במשק יכולת לעבוד בצורה הטובה ביותר כדי לשמור על הרציפות התפקודית.

כפי שאדוני אמר, לא הייתה, חלילה, תופעה שעובדים זרים עזבו מטופלים סיעודיים. זה באמת אות כבוד. אני עברתי בין כל הענפים, ביקרתי בבתי אבות, ביקרתי בבתי מלון, ביקרתי עובדות זרות שפונו מהטבח בבארי ונמצאות עכשיו יחד עם הקיבוץ. ביקרתי עובדים בחקלאות.

אין ספק שיש חשש. יש קצת אי ודאות וכל אחד מחשב את המסלול שלו. יחד עם זאת שמעתי הערכה גדולה מאוד למדינת ישראל, שמעתי נכונות להמשיך להישאר במדינת ישראל. לדעתי, זה אות כבוד גם למדינות שמהן מגיעות העובדים וגם לשגרירויות שעושות פה עבודה מצוינת וגם לעובדים הזרים. מנגד אני בהחלט יכולה להבין עובדים זרים שבוחרים לצאת ממדינת ישראל בעת הזאת; חלקם רוצים לצאת לתקופה של התאוששות ולחזור, וחלקם יחליטו בהמשך אם הם רוצים לשוב למדינת ישראל. אני שומעת הרבה סולידריות, הרבה הערכה למדינת ישראל על כל תקופת הזמן שהם היו כאן. גם החברה האזרחית עושה הרבה מאוד כדי לעטוף את העובדים הזרים ומסייעת בכל שניתן בכל הענפים וגם ההתאחדות מהאווירה.

יחד עם השגרירות התאילנדית עברנו באתרים השונים וניסינו להעביר מסרים טובים גם לחזק וגם לסייע בכל מה שנדרש וכן לתת את אפשרות הבחירה בידי העובדים. נכון לעכשיו, לפי מידע שיש לי, כל השגרירויות שאיתן אנחנו עובדים השאירו את הבחירה בידי העובדים באופן וולונטרי האם הם ממשיכים לעבוד במדינת ישראל או האם הם בוחרים לעזוב.

השגרירות התאילנדית – כפי שאמר אדוני, עובדים זרים שילמו בחייהם – גם נרצחו וגם נחטפו. אני, כמובן, לא יכולה למסור מידע כי אנחנו לא מקור מידע רשמי לנושא הזה. אז ודאי עזרנו לכל גופי הביטחון שעוסקים בכל מלאכת הזיהוי המורכבת ובמטה הנעדרים ומה שנדרש. משרד החוץ אולי יכול להוסיף על הדברים. אנחנו מנסים יחד איתם לעבור בשטח, להרגיע את הרוחות ולתת חיזוקים לעובדים וגם תמיכה נדרשת. כרגע שגרירות תאילנד הוציאה טיסות חילוץ של עובדים. גם היום בזמן שאנחנו כאן יש עובדים שיוצאים מנתב"ג. לפי מה שהשגרירות אמרה לי הם פתחו טופס שעובדים זרים יכולים להירשם. אני מניחה שחלק מהרישום הוא כפול, אבל הם דיברו על כ-6,000 עובדים שהביעו רצון לצאת. נכון לעכשיו המספרים הרבה יותר נמוכים, ויגיעו לכ-1,000 עובדים מתאילנד שיצאו ממדינת ישראל מתוך 30,000 עובדים מענף החקלאות. אני לא יודעת מה יהיה בהמשך, וכולנו לא יודעים מה יהיה המצב הביטחוני. כולנו מקווים שידו של צה"ל תהיה על העליונה ושהמצב ישתפר. אבל כרגע הקריאה היא וולונטרית, היא לא קריאת פינוי של העובדים. יש כרגע אי ודאות. יש גם חשש בקרב עובדות בסיעוד שנמצאות בגפן עם המטופלים הסיעודיים.

זה באזורים מסוימים או בכלל בארץ?

כל מי שהיה בעוטף פונה. כפי שאמרתי, פגשתי את העובדות הנהדרות של בארי. הן נמצאות כרגע עם הקיבוץ בים המלח. העובדות הזרות עוקבות אחר התקשורת, ומן הסתם מופעלים לחצים גם על המשפחות בחוץ. יחד עם זאת המספרים של יציאה של עובדים בענף הסיעוד הם כרגע מאוד זניחים. אני רואה מחויבות גדולה של העובדות הזרות למטופלים שלהן ולהישאר לצדם בעת הזאת. גם בבתי אבות זה עלה וחזר. כשביקרתי אתמול בבית האבות "הלפרין" באשקלון השגרירה העבירה מסרים בשיחת וידיאו שעשינו לעובדות. גם הפיליפינים, גם הסרי-לנקים, גם הנפאלים – כולם מחזקים את העובדים ועומדים לצד ישראל. זה מאוד מחמם את הלב ומרגש בעת הזאת. כפי שאמרת, זה אות כבוד. אנחנו בהחלט מנסים להכיל את כל הרגשות שצפים ולתת להם מענה בכל מיני אפשרויות סיוע שאנחנו נותנים בתמיכה נפשית, בביקורים, במכתבים שהוצאנו, בטפסים ובהנחיות. גם בהנחיות לכל הלשכות בכל הענפים ליצור קשר עם העובדים הזרים ועם המטופלים; לבדוק ששלומם בטוב, לחזק אותם ולבחון האם יש בקשות מיוחדות שלא הגיעו לפתחנו ואנחנו יכולים לסייע. במקום שהלשכה יכולה לסייע היא עושה את זה, ובמקום שהיא צריכה להעביר אלינו בעיות שנותרו ללא פתרון אנחנו מגישים את הסיוע. היה חשוב מאוד להנחות את כולם ליצור קשר עם העובדים באופן אישי. אולי נשמע היום סקירה מהענפים השונים מה הם עשו.

יש קצת דריכות, יש גם אי ודאות ויש חשש ובלבול אבל צריך לעקוב אחר תמונת המצב. אבל בענפים: חקלאות, בניין, סיעוד וסיעוד מוסדי ומלונאות אני לא רואה היקפים משמעותיים, אני לא יודעת להגיד לגבי התאילנדים. רצים סרטונים מאוד מזעזעים וזה משפיע על השיח בתאילנד ומשפיע על העובדים פה שצורכים שירותים ברשתות החברתיות, על החברים ששילמו בחייהם. לכן כרגע אני לא יודעת אבל, לפי השגרירות, כפי שאמרתי, כ-6,000 עובדים – חלקם התחרטו כי הם נמצאים במקום בטוח יותר ובוחרים להישאר. אז אנחנו נעקוב אחרי הנתונים בהמשך נוכל לספק תמונת מצב. אנחנו ביום ה-11, ואנחנו עוקבים אחר הדברים.

כפי שאמרתי בעת הזאת אנחנו עושים כל מאמץ לתת מענה בכל הענפים. ההנחיה שלנו גם הייתה להעביר עובדים בענף הבניין מאתרים סגורים. אנחנו מנסים לעבוד על זה ולפתוח את האתרים אבל האתרים סגורים. העובדים הזרים לא מועסקים כרגע, והם יושבים בבתים. הייתה פנייה של שר העבודה אלינו ומנכ"ל הרשות אייל סיסו אישר מעבר זמני של עובדים מענף הבניין למפעלים קיומיים וחיוניים מוכרים כדי לתת מענה למשק שיש בו מחסור כרגע בכוח אדם. צריך לזכור שיש גם עובדים פלסטינים שלא מגיעים מעזה ובטח מיהודה ושומרון בגלל הסגר שהטיל שר הביטחון. יש החרגה של ענפים מסוימים אבל מהקולות בשטח אני שומעת שגם העובדים הפלסטינים חוששים. יש קצת עיכובים בכניסה במעברים ולכן מגיעים עובדים במספרים זניחים יחסית. עשינו הרבה הקלות בכל הענפים כדי לתת מענה. לענף מוסדות הסיעוד שצריך את כוח האדם הזה נתנו הנחיה זמנית של אי אכיפה. זה מסייע, לדעתי. הם מרכזים עכשיו מאמץ בגיוס עובדים מכל מיני מקומות נוכח זה שיש להם למעלה מ-1,000 עובדים זרים מנפאל. אבל גם תחת אותם פלסטינים שלא מגיעים הם מנסים לגייס עובדים. מה שחשוב זה להבטיח עכשיו את החוסן גם של העובדים הזרים וגם את הביטחון, את שלומם ואת בריאותם, וכמובן גם את הרציפות התפקודית של המשק. אנחנו מנסים יחד עם המשרדים האחרים לתכלל את כל הצרכים ולתת מענה.

במלונאות נתנו אפשרות לנייד עובדים בין הרשת. כמובן, כל המלונות פונו לטובת אוכלוסייה מהעוטף והם עושים עבודת קודש במלונות כדי לתת מענה. גם אפשרנו העסקה של הפיליפינים באזור אילת – דבר שהיה מוגבל. אתמול גם ביקרתי בים המלח ושוחחתי עם המלונות. כרגע זה נותן להם מענה טוב, והם יכולים להמשיך לקיים את העבודה שלהם. גם דחיית מועדים לתשלום שנתנו למעסיקים של פלסטינים, דחיות והקלות במה שאפשר. זה פחות או יותר מה שעשינו עד עכשיו.

חשוב לנו לבקר בשטח. ביקרנו גם בבתי חולים עובדים שמאושפזים, ואנחנו בקשר ישיר. יש לנו הרבה הערכה בעת הזאת לעובדים הזרים ולמדינות שעומדות לצדנו גם בכך שהן מאפשרות לעובדים להמשיך מתוך אותה מחויבות לעשות עבודה חשובה למשק הישראלי. אני אשמח לענות לכל שאלה.

אני מאוד מודה לך. אני מניח שאין מי שלא יכול היה להתרשם מכמות הביקורים והירידה לפרטים בשטח שאתם מבצעים, ואת באופן אישי באופן נרחב.

כמה שאלות שעלו במהלך הסקירה שלך שאשאל אותן במרוכז: האם אותם עובדים שמבקשים לצאת מהארץ קיבלו הצעות בעידוד המשרד שלכם לעבור לענפים אחרים באזורים שהם לא אזורי לחימה כדי שיישארו במאגר ויהיה קל יותר לשלב אותם חזרה במקום עיסוקם הקבוע? שנית, האם נבחנת אפשרות מתן מענק מקדם לעובדים ממגוון תחומים להשתלב חזרה בחקלאות באזור העוטף? שלישית, האם המשרד נערך לקראת העובדה שגם לאחר הלחימה, בוודאי בזמן הקרוב, ויכול להיות שגם בזמן הקרוב פחות לאחר הלחימה עובדים מעזה לא יגיעו, ולפיכך המשק יזדקק ליותר ידיים עובדות מחו"ל? שאלה רביעית: האם תוך כדי התהליך הזה אתם בוחנים אפשרות הבאת עובדים זרים ממדינות שאנחנו עובדים איתן וממדינות שעדיין לא התחלנו את העברת העובדים לארץ?

אני אענה לפי הסדר: לגבי אישור לעבור לענפים אחרים – עבדנו באופן מאוד מסודר למרות הכאוס הגדול מאוד. כל ההנחיות שהוצאנו הוצאו בחוזר ראש מינהל בצורה מסודרת לכל הענפים כדי שתהיה ודאות בתוך אותה אי ודאות קיימת. האישור לעבור לענפים אחרים ניתן אך ורק בענף הבניין שיכול לספק עובדים למפעלים חיוניים וקיומיים.

למה? זאת השאלה. את זה אני מבין ויודע – למה?

עשיתי סקירה על כל הענפים. עובדי סיעוד ביתי בוודאי שלא ניתן לנייד לענפים אחרים - -

ברור.

- - עובדי מלונאות שמסייעים כרגע לאוכלוסייה האזרחית – ודאי שלא; עובדי מוסדות הסיעוד – וודאי שלא. האם אדוני מתכוון לענף החקלאות?

אני מתכוון גם לענף החקלאות. עובד שעובד בחקלאות ולא מעוניין להישאר במקום העבודה הקבוע שלו בשל היותו של מקום העבודה בשטח מלחמה פעיל מאוד, וניתן יהיה להשאיר אותו בארץ בענף חקלאות באזור אחר או בענף אחר אבל לא באזור לחימה, כדי שהמאגר יישמר בנפח שלו כמה שיותר. זאת אומרת אם ננייד עובד בחקלאות מהעוטף לתחום אחר באזור שאינו אזור לחימה הרווחנו מכך שסיפקנו לו עבודה ומקום מגורים, ואנחנו הרווחנו והמעסיק הקבוע שלו הרוויח שהוא עדיין נשאר במאגר. כי עובד שיצא יהיה קשה יותר להחזיר אותו; עובד שנשאר נמצא עדיין על גלגל התעסוקה ובשוך הקרבות הוא יוחזר למקום הקבוע שלו.

יש כ-5,700 עובדים זרים תאילנדים באזור העוטף. מרביתם נוידו למעסיקים בחקלאות. הם, כמובן, מתאוששים ויתאוששו - -

זאת הייתה אחת היוזמות שלי – להעביר לאזור הערבה שהוא לא מוכה קרבות, לפחות לא בשלב הזה.

אנחנו אפשרנו לעבור לכל מקום בטוח אחר, לפי צורכי הענף. גם ככה הענף חסר ידיים עובדות, ומשרד החקלאות יוכל לאשש את זה. אדוני מכיר שיש החלטת ממשלה להביא 9,000 עובדים נוספים; אז אדוני יודע שבסוף הביטחון התזונתי זה גם העובדים הזרים, כוח האדם שיכול לסייע לענף הזה. אני נפגשתי ביום שישי עם התאחדות חקלאי ישראל, ואני בקשר עם כל ההתאחדויות שנוגעות לענף החקלאות. הצורך בעובדים זרים בענף הוא קריטי להמשך קיום הביטחון התזונתי ואספקת מוצרים בסיסיים של החקלאות. אני לא חושבת שזאת העת ושיש בכלל אפשרות כזאת, אבל משרד החקלאות יידע להסביר את זה אפילו טוב ממני, כנראה, כי הם יודעים להסביר את צורכי הענף. אני יכולה להגיד מה שמעתי מהם גם ממשרד החקלאות וגם מההתאחדויות: הצורך בידיים עובדות בחקלאות הוא קריטי ואקוטי, ואי אפשר להעביר עובדים מחקלאות לענפים אחרים כי צריך לסייע לחקלאות ולחקלאים.

כשמגיע עובד כלשהו ואומר שהוא לא נשאר בארץ כי מסוכן פה והוא גם לא עובד ולכן אין לו למה להישאר כאן – אנחנו אומרים לו, בוא תעבור למקום שהוא לא בתחום החקלאות.

לאיזה תחום אדוני מתכוון?

למגוון רחב של תחומים. כל מעסיק שביום-יום שלו מסתייע בעובדים זרים פלסטינים שכרגע לא נמצאים - -

גם הפלסטינים לא הגיעו לעבודה בחקלאות. אז צריך להבין שהחקלאים ממילא נמצאים במחסור של כוח אדם אקוטי.

קודם כול אני רוצה לדאוג לחקלאים באזור העוטף, ואין ספק שאני רוצה שעובד מסוים שעובד בחקלאות בעוטף יישאר.

אדוני, חשוב לשמור את העובדים בענף החקלאות קודם כול.

ברשותך, גברת משש - -

אני אגיד שהם נוידו באופן זמני לחקלאים אחרים. אני מאחלת לכולנו שמהר מאוד נמשיך לראות בעוטף עזה חקלאות - -

חד-משמעית.

- - ושהעובדים הזרים יחזרו חזרה למעסיקים המקוריים שלהם.

חד-משמעית. ואני אומר שכדי שזה יקרה בחזרה ובאופן מהיר - -

אז צריך לשמר אותם בענף החקלאות.

תרדי רגע לסוף דעתי: אין צל של ספק שהשאיפה העליונה שלנו בנושא הזה היא שעובד בחקלאות באזור העוטף יישאר לעבוד בעוטף בחקלאות. זאת מטרת העל. אבל כיוון שאנחנו לא יכולים לכפות על עובד להמשיך לעבוד באזור שלא נעים לו - -

הם לא עובדים באזור העוטף.

אין ברירה, תיאלצי - -

להמשך אדוני מתכוון?

תנסי רגע להקשיב לי ולא רק לשמוע אותי. עובד בחקלאות בעוטף – אנחנו מאוד מעוניינים לשמר אותו היום שימשיך לעבוד בחקלאות בעוטף, אפילו לתגמל אותו בבונוס. שוחחתי כבר על כך עם שר החקלאות, וכרגע אני לא נותן לזה ביטוי. אין ספק שזאת מטרת העל שלנו, ולצורך כך אמרתי שאני קובע דיון מיוחד ואני גם יורד קודם לשטח. אבל עובד בחקלאות בעוטף ולא רוצה להישאר ומבקש לחזור לבית שלו בתאילנד – האם כדי לשמור אותו כך שברגע שהקרבות ייפסקו – כשידנו על העליונה, בעזרת השם – וכדי שהוא יוחזר במהרה למעסיק שלו לחקלאות בעוטף, האם לא נכון שבזמן הזה ננייד אותו או לחקלאות באזור אחר או לתחום עיסוק אחר באזור שאינו אזור מלחמה, וכך אנחנו גם מאפשרים לו להתפרנס בארץ, ללון בארץ, ואותו חקלאי שלמענו הוא הגיע יידע שהוא קרוב אליו ושברגע שמסתיימת המלחמה הוא חוזר אליו לאזור שלו ותחת ההעסקה שלו. אני מדבר על אותם 6,000 שמבקשים לצאת. אני לא מדבר על מי שכבר נויד לעבודה אחרת בארץ.

אבל אדוני שמע שיצאו רק 1,000; אז כל אלה שטרם יצאו ובוחנים האם לצאת או לא – הייתה בהלה בהתחלה והם נרשמו לצאת.

אין בעיה. לכן אני לא מדבר על אלה שיצאו בתבהלה הראשונה.

זה אותם אלה שנרשמו בשגרירות. אתה מדבר על אותה אוכלוסייה. אותם אלו נוידו לחקלאים אחרים באזורים שונים בארץ במקומות הרבה יותר בטוחים. אז הניוד היה בתוך הענף. יצאו 1,000, נרשמו 6,000 – אני מניחה שחלקם זה רישום כפול. נניח, בסדר?

גברת משש, יש בתי מלון שבהם יש עובדים זרים שלנים שם?

מקצתם. חלקם שוהים עם הקיבוצים שלהם שפונו. הם לקחו את העובדים הזרים, והם כרגע מתאוששים יחד איתם. אז הם משמרים וגם מאפשרים להם להתאושש.

אני אנסה לפשט את השאלה ולזקק את אותה כמות: האם יש עובדים זרים בחקלאות מאזור העוטף שעדיין לא משובצים בעבודה כלשהי ובוחנים את האפשרות לעזוב את הארץ?

ודאי.

יופי. רק עליהם אני מדבר, לא שום דבר אחר.

יש להם חלופה של עבודה בחקלאות.

זה לא מה ששאלתי, אני מתנצל.

אני לא מצליחה להבין את השאלה.

אמנם אני עם שעת לינה אחת ביממה האחרונה אבל אני עדיין מרגיש שאני די מפוקס, תודה לאל, עם כל הצניעות. אני מדבר על עובדים שבמקור עובדים בחקלאות בעוטף וכרגע לא עובדים באף עבודה והם לא נמצאים בעוטף, ובוחנים את האפשרות לחזור לארץ מולדתם – עליהם אני מדבר. קיימים כאלה?

בוודאי.

יופי. זאת אומרת שהם לא עובדים במקום אחר, והם עדיין בארץ, והם בוחנים את האפשרות לעזוב את הארץ. האם אותם ניתן לשבץ בעבודה כלשהי במקום שהם ירגישו בו בטוחים?

בחקלאות במקומות - - - בארץ. יש עוד עבודות חקלאות - - -

כרגע הבחירה היא בידי העובד. אנחנו הנחינו את הלשכות הפרטיות לשבץ אותם לעבודה בחקלאות ככל שהם מעוניינים. הבחירה היא של העובד. כפי שאמרנו, היציאה היא וולונטרית. אם עובד בוחר לצאת אנחנו מציעים לו עבודה במקום אחר. קיימת חלופה בתוך הענף. אנחנו לא מניידים עובדים בחקלאות לענפים אחרים – זאת לא העת ולא השעה. יותר מזה, החקלאים צריכים את העובדים האלה. צריך לקיים את הביטחון התזונתי.

אין צל של ספק.

סלח לי שאני לא מפוקסת. יש לי בן במילואים, בעל במילואים - -

שיחזרו לשלום, בעזרת השם.

- - אנחנו מלוויה ללוויה, לצערי.

שיחזרו לשלום, בעזרת השם.

אז אני לא מפוקסת, אבל כפי שאמרתי יש עובדים זרים שהביעו רצון לצאת. כרגע הם ממתינים לטיסות חילוץ ונמצאים אצל חקלאים או במקומות אחרים. חלקם מתאוששים, חלקם מחשבים מסלול וחלקם חזרו לעבודה. פגשתי גם בקדימה עובדים זרים שחזרו לעבודה בשדות כי הם היו מעוניינים. אז כרגע נמצאים אצל החקלאים בקדימה עובדים באופן זמני. כשנשקם, בעזרת השם ובמהרה, את העוטף הם יחזרו למעסיק המקורי שלהם בחקלאות.

מעולה. זה האינטרס שלנו. לשם אני מבקש לחתור. זאת אומרת כל מי שלא משובץ בחקלאות בעוטף יכול לעבור לעבוד בחקלאות במקום אחר בלבד; ומי שלא, פשוט חוזר לארצו.

לצערנו, אבל כן.

הבנתי. קיבלתי תשובה, אני מבין את המגבלות. אנחנו נצטרך להיערך גם לקראת זה. אני אשמח אם תוכלי להתייחס, בבקשה, לשאר השאלות ששאלתי לעניין תגבור, לעניין תמרוץ.

לגבי תמרוץ – אנחנו בדיון אסטרטגיה במקביל. ב-11 הימים האלה ריכזנו מאמץ בחירום, במתן מענה לכל מה שהיה. במלחמה כמו במלחמה יש כאוס גדול בגורם ההפתעה. היינו צריכים לתת מענה לחיים של אנשים. בדיוני האסטרטגיה נעסוק בשבוע הזה. אנחנו עושים את זה גם בפורום ההנהלה של הרשות בראשות המנכ"ל. אז נחשוב על סל מענים. זה דיון אסטרטגי כדי לסייע, כמובן, לחקלאות במדינת ישראל ולעובדים הזרים. אחר כך נדבר על סל של דברים.

לגבי השאלה האם נערכים לאחר הלחימה – עכשיו יש אי ודאות וקשה לקבל החלטות אסטרטגיות בתקופה של אי ודאות.

איזו אי ודאות, גברתי?

כמה עובדים ייצאו - -

אני לא מדבר על עובדים זרים שעוזבים את הארץ. אני גם מדבר על עובדים פלסטינים, במיוחד עזתים. צריך לקחת בחשבון שיהיו מעסיקים ישראלים שיעדיפו לא להעסיק עובדים פלסטינים, אפילו לא מאיו"ש, בוודאי לא בזמן הקרוב אחרי המלחמה. ייתכן שאנשים מרגישים לא נוח, איבדו את האמון הבסיסי. זאת מציאות שאנחנו לא יכולים להתעלם ממנה.

כבר היום רשויות מתנגדות.

לא מפתיע אותי.

לא רק רשויות, גם הקבלנים עצמם.

לא מפתיע אותי, אומר בכנות.

אומרים "לא אצלנו".

אני יושב-ראש המעסיקים בענף הבנייה. כרגע אתרי הבנייה לא עובדים מתחילת המלחמה. העובדים בבית. הבעיה היא ברשויות המקומיות.

זה אירוע אחר, תכף ניגע בזה.

גברת משש, ברשותך, נעשה הפוגה קטנה. נמצא פה אדון שחייב לרוץ ללוויה, ואנחנו לא רוצים לעכב אותו.

שלום, אני גזבר התאחדות בוני הארץ בפן הציבורי שלי; בפן הפרטי אני קבלן יזם שבונה בארץ, דור שני של קבלנים. אני רוצה לחזק כמו יושב-ראש הוועדה וגברת ענבל את חיילי צה"ל ואת המשפחות. אף פעם לא השתמשתי במה שאני אומר אבל אני אשתמש בזה פעם ראשונה: גם אני פגוע – אני מבעלי קפה "מומנט" בירושלים. אני ראיתי זוועות שקשה לי לדבר עליהם. אבל זאת הפעם הראשונה, אדוני היושב-ראש, שאני מזכיר את זה.

אני אתחיל ואגיש שאני מתפלא על אדוני היושב-ראש וגם עלייך, ענבל. ענף הבניין לא מוזכר פה. למה? למה ענף הבניין לא מוזכר פה בכלל?

מר גורדו, סליחה שאני קוטע אותך. אני לא רוצה להכות על חטא שנתתי לך קדימות לדבר לפני שנושא הבנייה הגיע לדיון. הוא נמצא בחלק מסדר היום. אתה פשוט הגעת אליי בתחילת הדיון ואמרת לי שאתה מבקש שאקדים אותך כמה שיותר כי אתה ממהר. טבעי היה שהייתי נותן לך לדבר אחרי שהייתי מתחיל לגעת בנושא הבנייה.

אני לא יכול לחכות אחרי שתדבר. אני רק רוצה להגיד את האמת שלי.

אבל אתה מתפלא למה עוד לא דיברנו על הבנייה.

כי הוא לא הוזכר פה. כענף חיוני הוא לא הוזכר פה בכלל.

סליחה, סליחה. אנחנו כרגע עוסקים בסקירה. חלק מתחנות הסקירה יהיה ענף הבנייה. יש פה נציגות של הסתדרות העובדים בענף הבנייה, יש פה נציגות של בוני הארץ. לא הגענו לשם. לפני שהתחלתי את הדיון ורק מטעמים אנושיים - -

אני צריך לצאת ללוויה באשקלון של אחד הקבלנים שלנו. אני מניח שגם ענבל צריכה להיות שם.

אני מבין ומאמין.

אם אתה לא רוצה שאני אגיד את דבריי.

אני רוצה שתגיד את דבריך אבל אתה לא יכול להתלונן למה לא דיברנו על הבנייה.

אמרתי שזה בכלל לא הוזכר כענף חיוני. לא דובר על זה בכלל.

אדוני, לא נגענו בענף הבניין כי האתרים סגורים. אני ציינתי איזה פעולות עשינו בחירום. אגב, פינינו עובדי בניין משדרות אז כן עשינו בענף הבניין אבל האתרים כרגע סגורים. כולכם יודעים את ההערכה הרבה שיש לנו לענף. אנחנו עומדים בקשר הדוק איתכם – גם עם התאחדות הקבלנים, גם עם התאחדות התאגידים. אלדד יגיד לך שבוודאי אתם ענף חיוני, קטר הצמיחה של המשק. אמרתי את זה כמה וכמה פעמים. אנחנו עומדים בקשר ישיר והדוק. כרגע האתרים סגורים אז לא ציינתי פעולות שנעשו. אנחנו נשמח לסייע לענף הזה כפי שאנחנו עושים בשגרה.

אני בדיוק רוצה להגיד על זה שהאתרים שלנו סגורים.

בבקשה, אדוני.

האתרים שלנו סגורים, ולדעת התאחדות בוני הארץ – ללא כל סיבה. יש 22 אלף עובדים; 50% מהם יהודים, 50% מהם ערבים; 26 אלף זרים שבהם 12,000 מולדבים, 6,000 סינים, תורכים ואוקראינים ו-5,000 בחברות ביצוע. עובדים ישראלים – נתנו להם לעבוד בכל מיני ענפים בכל מיני מקומות. אדוני, אני שלחתי לך סרטון וכדאי שתצפה בו – איך מגרשים ברשויות עובדים ישראלים מאתר בנייה. למה? למה? אנחנו נצטרך לבנות את העוטף. קבלנים מחכים לעמוד כחיילים בהתנדבות להגיע לדרום ולבנות. אנחנו נצטרך לבנות. תחזקו אותנו כקבלנים כדי שנוכל לבנות. אם נגיע חלשים לא נוכל לעבוד ולא נוכל לבנות. אנחנו נותנים דירות, אנחנו מאכלסים אנשים מפונים משם. אנחנו לא מדברים על העובדים הפלסטינים – עובדים זרים ישראלים לא יכולים לעבוד באתר בנייה? מאיזו סיבה? באיזו סמכות? אנחנו מבקשים וזועקים לסיוע שלכם. למי הסמכות לסגור אתר בנייה? לראש רשות מקומית שאומר לא להחזיק ישראלים? שר השיכון הוציא אתמול מכתב לרשויות לתת לנו לעבוד. לא מסתכלים עלינו ולא מתייחסים אלינו. למה?

אדון גורדו, אני מבין את הכאב שממנו אתה מוציא את דבריך הכנים, הנוקבים והברורים. חשוב שנעשה סדר קטן: הוועדה שאני עומד בראשה, תפקידה לפקח על עבודת הממשלה ומשרדיה. ההחלטה אם ענף כזה או אחר נותן שירות היא לא החלטה שנמצאת בידי הוועדה. הוועדה יכולה לטפל ולהגיב אבל ההחלטה היא של המשרד הרלוונטי, של הצרכנים ושל הרשויות. אני יכול להבין את כאבך אבל זה נושא רחב יותר ולא ממוקד בענף הזה. אם משרד העבודה והרווחה, משרד הכלכלה ומשרד הבינוי והשיכון שקשורים לתפעול הענף יוציאו הנחיה כזאת או אחרת – עם זה ניתן לפנות.

הם פנו כולם. הרשויות עושות דין לעצמן.

אני מבין.

אדוני, אני רק אמחיש לך שאמרת לפני כמה דקות כמה חשוב לשמר את העובדים הזרים.

נכון.

הרבה מהעובדים הזרים הולכים הביתה כי אין להם עבודה. הם אומרים – אם אין לנו עבודה, אין לנו מה לעשות פה. אנחנו תוקעים גול עצמי לעצמנו.

אני לחלוטין מבין.

ענבל, אנחנו רואים זליגה. 20% מהמולדבים כבר עזבו. והיום הסינים הודיעו לנו שהם גם רוצים לצאת.

אני מבין אתכם לחלוטין. אני מנסה להסביר שמהמקום שלי אני יכול להצטרף לפנייה של משרד הבינוי והשיכון. אבל אני לא יכול להחליף את משרד הבינוי והשיכון ואני גם לא יכול להתערב בהחלטה של רשות מקומית אם להפעיל אתר בנייה או לא. אני לא יכול להתערב בזה. אני יכול להצטרף לפנייה.

חשוב לי שזעקתנו תישמע לאוזניים קשובות גם שלך וגם של כל יושב-ראש ועדה שקשור לנושא הזה.

ביום שאחרי בעוטף עזה לא יהיה מי שיבנה.

אני מבין לחלוטין ומזדהה עם זה. אני יכול להבין שרשות מקומית אינה מסכימה שאתר בנייה יופעל בשטח סמוך לאזור מגורים קיים כשמי שפועל בשטח הוא פלסטיני, גם באישור. אני יכול להבין.

אבל אין פלסטינים.

הפלסטינים לא יוצאים.

אני אסביר: עובד פלסטיני לא נכנס. עובד ערבי-ישראלי שיש לו תעודת זהות כחולה דינו כדיני במדינה שלנו. הוא יכול להיכנס לכל מקום, הוא גם יכול להיכנס לכנסת.

חד-משמעית. אם לא הובהר פה מספיק חלק מעבודתי בתהליכי הזיהוי עוסקת גם בערביי ישראל, ואני מקדיש לכך שעות ומאמצים רבים. אין לזה שום שייכות. אני רק אומר שרשות מקומית שהחליטה לא לפתוח אתר בנייה משיקול כזה או אחר – אני מניח שאנחנו מבינים שאנחנו לא מכירים את כל השיקולים והאילוצים. אני יכול להצטרף לפנייה של משרד הבינוי והשיכון ושל משרד הכלכלה ולהוציא עצומה משותפת שאקח בה חלק, בין היתר כדי לשמר את אותם עובדים להמשך הפעילות לאחר המלחמה. אני לא יכול לקבוע להם. אם משרד הבינוי לא יכול לקבוע להם, בוודאי אני לא יכול לקבוע להם.

אדוני, אני לא ביקשתי שתקבע להם. אני חוזר ואומר: זעקתנו חשוב שתישמע גם לאוזניך.

זאת גם זעקה של המדינה.

זאת זעקה מדם לבי - -

אני מכיר אותה, אני רגיש כלפיה ואני לא מבטל אותה.

אנחנו הקטר שמוביל את המשק.

יש הרבה קטרים והרבה קרונות ואני לא מבטל, חלילה, אף אחד על חשבון השני. אני מבין את זה לחלוטין. הסברתי לך את הפוזיציה שהוועדה הזאת נמצאת בה ואני כיושב-ראש שלה.

אני רוצה להקשיב להתייחסות של נציגת משרד הבינוי והשיכון, הגברת מיכל ארן, בבקשה. היא נמצאת איתנו בזום. אם אפשר, בבקשה, שאנשי המחשוב ייתנו פה פוקוס לשידור שלה. מיכל, המיקרופון שלך מושתק.

שומעים אותי?

עכשיו כן. גם כמעט רואים.

מצוין. אני מתנצלת שאני מהבית. בעלי במילואים משבת, ואני עם ילדים קטנים.

שיחזור לשלום.

אמן. תודה רבה. שומעים אותי?

כן.

היו כאן היבטים שונים של ענף הבנייה. דבר ראשון, היכולת של הרשויות - - -

אני מתנצל, תיאלצי לשפר את השידור. אנחנו לא מצליחים להבין את הסקירה שלך, גברת מיכל.

היא אמרה שנושא סגירת האתרים מצוי בבדיקה משפטית.

אוקיי. עד שתשופר הקליטה – אני רוצה, בבקשה, לשאול את נציגת ביטוח לאומי. זה לא שייך לגברת גבאי אף על פי שהיא בדרך כלל הכתובת שאני מפנה אליה שאלות.

אדוני, תודה רבה על זכות הדיבור.

אני מודה לך, ואני מבטיח שהנושא הזה לא ייעלם מעינינו ומאוזנינו. זה נושא שנבקר אותו, נפקח עליו ונמליץ על חלופות ועל פתרונות יצירתיים, כפי שאנחנו משתדלים לנהוג.

תודה רבה. בשורות טובות.

דרך צלחה.

ביטוח לאומי אמון על הטיפול בנרצחים מבין העובדים הזרים. אני מבקש לדעת איך המדינה מתנהלת בממשק הזה; לקבל סקירה לגבי מספר הנרצחים המדווחים והמזוהים מבין העובדים הזרים; לדעת מהם זכויותיהם, ואיך בני משפחותיהם מממשים את הכספים; איך מטפלים ומי מטפל בהטסת הגופה וכל הסידורים הנדרשים; האם ביטוח לאומי בשיתוף משרד החוץ שואף לקבל דגימות DNA ממשפחות הנרצחים לצורך זירוז תהליך הזיהוי. אני אשמח לקבל את הסקירה על השאלות שהעליתי פה.

אני מנהלת אגף סיעוד בביטוח הלאומי. מדובר בעובדים זרים אז ההתייחסות תהיה מהאגף שלנו אף על פי שיש לנו אגף שמטפל בנושא של נפגעי פעולות איבה.

את מתייחסת לכלל העובדים הזרים שנפגעו.

אני מתייחסת גם לנושא של איבה וגם ברמת הסיעוד. מהרגע הראשון הבנו את גודל האסון ועם מה אנחנו הולכים להתמודד. חשוב לציין שבביטוח הלאומי העובדים הזרים הם חלק בלתי נפרד מהאזרחים. אין איזושהי התייחסות מיוחדת לעובדים זרים. הזכויות שלהם, ההטבות, התגמולים שהביטוח הלאומי נותן שווי ערך למה שאזרחי מדינת ישראל זכאים. אין הפרדה בחוק.

פיתחנו בימים האחרונים בזכות מערך הדוברות וההסברה שלנו הרבה מאוד מידע למשפחות הנרצחים, לפצועים. יש מוקדים ייעודיים והרבה מאוד מידע שמתפרסם באתר שלנו, ברשתות החברתיות: פייסבוק, אינסטגרם, טלגרם. כל הזמן עולה שם מידע גם ברמת מוקדים ייעודיים שהקמנו שנותנים תמיכה ומענה בשפות שונות. כמובן, כל עובדי הביטוח הלאומי מגויסים מהבית או מכל מקום – כולנו עובדים בכל הכוח ונותנים מענה לכלל משפחות הפצועים ולחללים, ביקורים בבתי החולים, ביקורי תנחומים, לצערי. אנחנו נאלצים להגיע גם לבתים האלה וגם להלוויות.

אני לא יכולה להתייחס לרמת הנתונים. אני מניחה שאדוני יודע שמלאכת הזיהוי טרם הסתיימה, ואנחנו לא כל כך יודעים להגיד - -

אלה לא היו השאלות שלי, גברתי.

שאלת כמה עובדים זרים נרצחו. אז אני עדיין לא יודעת להגיד.

שזוהו.

כרגע אנחנו מטפלים ב-17 מקרים של הטסות לחו"ל. אני לא יכולה להגיד שהם עובדים זרים. כמובן, הביטוח הלאומי מממן את הטסת הגופה בין זה עובד זר או תייר ששהה בארץ. אנחנו עדיין לא יודעים לעשות את ההבחנה, וברגע שנוכל נמסור את המידע הזה לוועדה.

אנחנו מממנים את כל הטיפול בהטסת הגופה לחו"ל; אנחנו מפצים את המשפחות בחו"ל גם בתגמולים ממש כמו שאנחנו נותנים בארץ. הפצועים שנשארים בארץ, מן הסתם, זכאים לקבל תגמולים כמו אזרחים. יש הרבה מאוד הטבות שאני לא אמנה כאן, אבל גם לחו"ל אנחנו מעבירים מענקי אבל. אם עובד זר היה נשוי אז אשתו תקבל מענק התאלמנות. אנחנו גם מסייעים בנושא הקבורה ובסיוע לסדר מקום לקבורה. למה עוד רצית שאתייחס?

לדעתי, ענית לי על כל מה ששאלתי, חוץ מעניין ה-DNA ועוד הרבה מעבר לזה. מהסקירה שלך אני רק יכול, עם כל הצניעות, להעריך עוד יותר את הרגישות, ההגינות וההומניות של מדינת ישראל ושל המערכות שבה שבאות לידי ביטוי בטיפול שלכם. אני לא יודע אם יש מדינה בעולם שמגיבה כך במקרים כאלה, ולמעשה, קושרת את גורלה בגורל הקורבנות באשר הם. אני מרוגש, ושוב יותר גאה להיות חלק מהעם הזה ומהמדינה הזאת.

אני אשמח אם תוכלי, בבקשה, לפרט מעט יותר על הטיפול הראשוני בנפגעי חרדה בקרב העובדים הזרים מעבר למה שגברת משש סקרה לפנינו.

אין בעיה. אני רק אתייחס לעניין ה-DNA. הביטוח הלאומי לא אמון על זיהוי. לכן אנחנו לא נוקטים פעולות, אנחנו כן שותפים בחמ"ל וכן מסייעים ככל יכולתנו.

זאת הייתה השאלה שלי.

אנחנו שותפים בחמ"ל ונמצאים עם כל המערכות שלנו ונותנים סיוע ככל שאנחנו יכולים. אבל אנחנו לא אמונים באופן ישיר כמשרד שמתכלל את הדבר הזה. לכן אני לא יכולה לומר לך איך אנחנו מבקשים את הדברים האלה כי זה לא נמצא אצלנו.

לעניין טיפול ראשוני – בשלב הזה הביטוח הלאומי פנה לכלל הפצועים שהגיעו לבתי החולים. אנחנו משלמים מקדמות ומענקים בלי להיכנס כרגע לשאלה האם הפגיעה היא משמעותית או לא. בשלב הראשון – לתת סיוע כספי ראשוני; טיפול נפשי – אנחנו נותנים בכלל ובטח בעת הזאת לכל מי שחווה אירוע טראומתי במלחמה 12 טיפולים גם לעובדים הזרים. כל מה שאני אומרת נוגע גם לעובדים הזרים, אין הבדל. יש נוהל חרדה בביטוח לאומי שכל אזרח במדינה שנחשף לאירוע של איבה או דומה לזה מקבל טיפול במרכזי חוסן שפרוסים בכל הארץ. אנחנו נותנים מענה ראשוני. אם 12 הטיפולים הראשונים לא מספיקים אנחנו מממנים 12 טיפולים נוספים. כמובן, המימון נעשה על חשבון הביטוח הלאומי.

אני מודה לך. העשרת אותנו.

נמצאים כאן נציגים ממשרד החוץ? תוכלו להציג שם ותפקיד ולענות על השאלה לגבי לקיחת דגימות DNA?

אני מנהלת מחלקת קשרי חוץ וזרים מהאגף הקונסולרי במשרד החוץ. נמצא איתי תובל בן אורי ממחלקת אמנות ומשפט.

זאת המחלקה של רחל אוברמן?

כן. הוא מחליף את רחל אוברמן.

באופן קבוע?

כן.

ברוך הבא ובהצלחה. לאן היא התקדמה?

היא עברה למל"ל.

יפה. בהצלחה. אז אנחנו נצטרך להיפגש בנפרד.

בשמחה.

תודה.

לפני שאני מתחילה אנחנו במשרד החוץ רוצים להשתתף בצערן של כל המשפחות גם הישראליות וגם של העובדים הזרים. אנחנו שמענו מהשגרירויות הזרות סיפורי גבורה על עובדים זרים שעזרו והצילו גם חקלאים ונשארו למרות המצב. זה באמת כמו משפחה אחת גדולה.

האחריות שלי בעבודת המשרד היא לכל הזרים בארץ, לאו דווקא רק על עובדים זרים. אנחנו בקשר עם השגרירויות ומדברים על כל הזרים בארץ, בעזה ובאיו"ש. זאת אומרת העבודה שלנו היא בנוגע לכל הזרים שקיימים פה. בשל האירוע יש מהשגרירויות גם פנייה ורצון להכיר כזרים גם את כל הישראלים שמחזיקים באזרחות נוספת. זאת אומרת שהמספרים שאנחנו מטפלים בהם גדולים יותר, כי להרבה ישראלים יש דרכון זר, ומבחינת השגרירויות הזרות הם נחשבים אזרחים שלהם לכל דבר.

בשוטף אנחנו בקשר עם השגרירויות הזרות לכל צורך ולכל מענה בסוגיה זאת. אם נחדד לכיוון העובדים הזרים שלשם כך התכנסנו פה – אנחנו מלווים אותם גם בעניין ההרוגים. זאת אומרת אחרי שאנחנו מקבלים אישור רשמי מהאינטרפול שעובד כזה או אחר אכן הרוג אנחנו מוציאים איגרת רשמית. אנחנו גם דואגים לתהליך שליחת הגופה לחו"ל יחד עם ביטוח לאומי ועם שאר הגופים, אם רוצים. בדרך כלל מתקיים טקס בנתב"ג שאנחנו שותפים לו, וגם מתקיים טקס במדינה שממנה הגיעה העובד וגם שם יש נציגי שגרירות שמשתתפים. אנחנו גם בקשר עם כל - - - של כרמלי והירש לגבי החטופים והנעדרים. אנחנו מתחילים לקבל שמות, וגם אותם נעביר, לפי הצורך, לשגרירות ונפעיל את הקונסולים שלנו גם בנושא ההרוגים וגם בנושא החטופים והנעדרים לפנות גם למשרד החוץ המקומי וגם למשפחות של אותם הרוגים, נעדרים וחטופים.

ידוע כמה חטופים יש מבין העובדים הזרים? יש הערכה?

יש עובדים זרים שהם חטופים אבל כרגע עדיין לא קיבלתי אישורים רשמיים.

אנחנו אמורים לדעת עכשיו כמה עובדים זרים לא נמצאים. מתוך זה נצטרך לחלק בין הרוגים לחטופים.

גם בין נעדרים; כי יש כאלה שעדיין לא יודעים איפה הם.

מ-100% שכרגע לא ניתן להרים טלפון ולדבר איתם – אנחנו אמורים לדעת מהו ה-100% הזה. 100% הזה מתחלק בין נרצחים לבין חטופים; חלק מהנרצחים אותרו וזוהו וחלקם לא. האם ידוע מהו המספר הכולל שכלל השגרירויות בעולם לא הצליחו ליצור קשר עם עובדים ממדינתם ששוהים כאן?

אנחנו מקבלים גם מהשגרירויות רשימות של אנשים - -

זאת השאלה שלי.

תובל, אתה זוכר את המספרים?

זה נתון שחייב להיות לכם מול העיניים כי הוא אמור להיות קבוע, ורק המשוואה בתוך אותה חלוקה אמורה להשתנות.

נכון. אנחנו באמת מלקטים גם מהשגרירויות - -

אני חושב שאחרי 10 ימים אתם אמורים להגיד לי מה המספר.

מה מספר ההרוגים?

לא.

של החטופים והנעדרים?

לא. קודם כול צריך להתחיל – כמה מנותקי קשר – נגדיר אותם כך. כמה מנותקי קשר מבין העובדים הזרים השוהים במדינת ישראל נמצאים במאגר שלכם?

זה לא מידע מבוסס.

זה חייב להיות מבוסס.

אבל יש מצב שהשגרירות תגיד לי, הבן אדם הזה נעדר ואני יודעת משון שזה לא לפרסום שהוא חטוף.

שוב, אני מתנצל. בדרך כלל הכושר הוורבלי שלי לא כל כך גרוע, אבל אני צריך לעשות בדק בית עם עצמי. שאלתי שאלה פשוטה: כמה שוהים זרים שנכנסו למדינת ישראל ממדינות אחרות הם מנותקי קשר? זה אמור להיות, סתם לצורך העניין – 30 שידוע שעשרה הם הרוגים ונשארנו עם 20. 20 הם הרוגים שעדיין לא זוהו או חטופים. זאת נוסחה לא מורכבת במיוחד. משרד החוץ אמור לדעת לענות לי פעם אחת תשובה פשוטה על שאלה פשוטה: כמה עובדים זרים הם מנותקי קשר? מתוך זה אנחנו נוציא נגזרות. זאת שאלה פשוטה.

לא הגענו לפה עם מספרים.

חמור מאוד.

אוקיי.

חמור מאוד. אנחנו לא ועדת אווירה. כל אחד ואחד מאיתנו עזב נושאים חשובים מאוד אחרים והגיע לכאן כדי ללמוד את האירוע ולהגיב לו. לדעת כמה מנותקי קשר יש שאינם תושבי המדינה זה נתון שמקסימום שלושה עד ארבעה ימים הייתם אמורים לדעת אותו בסטייה של אחד לפה או לשם. מהי הסטייה? יכול להיות שבן אדם עבר לקיבוץ, נגמרה לו הסוללה והוא מבולבל ועדיין לא דיבר עם בני משפחתו או עם מדינתו. לא יכול להיות משהו מעבר לזה.

נכון. אבל אנחנו שוב במצב שאנחנו אוספים מידע. אני שוב מזכירה שאנחנו מדברים על כל הזרים, וזה כולל גם ישראלים. היו לנו מאות פניות.

אני מדבר על עובדים זרים שהגיעו לכאן באשרת עבודה.

אני יודעת.

זה לא משהו כזה מסובך. תודה לאל, גם לא כל המדינה נמצאת במלחמה. מדובר בעיקר על אזור העוטף.

אני מניחה שעל מספר עובדים זרים הרוגים יש בטח לגברת ענבל משש יותר מידע כי הם יותר בקשר רציף איתם. לנו יש רשימה אחת.

אבל משרד החוץ עומד בקשר קונסולרי עם כל מדינה ומדינה, ומדינה מדווחת.

אבל אני חוששת שלא סיימו לזהות את כולם.

לא דיברתי על זיהויים, גברתי.

אבל, יסלח לי אדוני, העיסוק עכשיו בנתונים הוא לא קריטי. משנה אם המספר הוא 30 או 50? אנחנו מטפלים בדברים יחד עם הגורמים האחרים. יש עדיין זיהוי של אנשים גם עם תכנות פנים ועם עוד דברים שאדוני בטח יודע טוב ממני. אז אין עכשיו נתון סופי כי עדיין לא סיימו לזהות את כולם.

אין נתון סופי של מה?

בכלל באופן כללי.

של מה?

באופן כללי.

לא יכול להיות.

בוודאי שיכול להיות.

אני חייב להתוודות בפניכם על משהו. הרבה פעמים אני שואל שאלה אגבית. מהתשובה שאני מקבל אני מחליט אם להתמקד בה ולשים עליה פוקוס. לא יכול להיות שמדינת ישראל בכל מערכותיה, עם כל הימים המוטרפים שנמצאת בה, לא מחזיקה את הנתון שאומר כמה מנותקי קשר יש מקרב העובדים הזרים. משרד החוץ עומד בקשר קונסולרי עם כל מדינה ששולחת לפה עובדים זרים. מקבלים רשימה מכל מדינה ומדינה כמה תושבים שלה לא יצרו קשר עם המשפחות. סוכמים וזה מגיע למספר מסוים שמאופיין בשתי קטגוריות: חטופים ונרצחים. מכיוון שעדיין לא סיימנו את תהליך הזיהוי אני מסתכל על המקרו – כמה מנותקי קשר? אף אחד לא יכול לספר לי שזה נתון שמורכב כל כך לקבל אותו. אני לא זוכר כמה שאלות שאלתי את אנשי משרד החוץ עד היום, וכמה מהמשימות שסיכמנו איתם, השר הממונה עליהם ואני, קוימו ויושמו. זה לא הזמן לרדת לנקודות האלה שאני בכוונה בורח מהן. אבל בלתי מתקבל על הדעת שלא יודעים לענות על שאלה בסיסית.

אדוני, כשהשגרירות פונה אלינו לגבי האנשים שלהם היא לא עושה הפרדה בין עובדים זרים ולא עובדים זרים. לנו היו עד היום מעל 800 פניות של השגרירויות שאנחנו ליקטנו לגבי כל הגופים. אנחנו יודעים בוודאות שיש למעלה מ-170 זרים שנהרגו. כיוון שהעבודה השוטפת שלנו עם השגרירויות היא לגבי כל הזרים שנמצאים בארץ אנחנו לא עושים הפרדה. אם אתה מבקש אנחנו נעשה את זה ונעביר את הנתונים.

זה חמור מאוד אם אתם לא עושים עבודה כזאת. כי כשמתקבלות 800 פניות מסננים. כששגרירות ארצות-הברית מדווחת על אזרח שלה שנעדר סביר להניח שמדובר בתייר או בסטודנט או בחייל עם אזרחות כפולה; כשממשלת תאילנד מודיעה באמצעות משרד החוץ שלה על תושב שנעדר סביר להניח שמדובר בעובד.

אבל לא רק.

סבירות הדעת להניח.

אוקיי.

כשאתם מקבלים רשימה של עובדים אתם יודעים אם הם נמצאים במאגר של אלה שקיבלו אשרת עבודה; ואם יש התאמה בין השם והפרטים שאתם מקבלים לבין הנתונים שמוזנים כאן במערכות אתם יודעים לומר מהו מספר העובדים הזרים מנותקי הקשר; מזה מחסירים את מי שידוע שהוא חטוף כמו הבחור הזה, ומהם מחסירים את אותה כמות של מי שכבר זיהינו כנרצח. ככה עובדות מערכות. את לא תלמדי אותי איך זה אמור לעבוד. ככה עובדים, ככה עובדות מערכות. את לא תלמדי אותי איך זה אמור לעבוד. זאת שאלה בסיסית, וכל התפלפלות רק מרתיחה אותי יותר.

אני מסתפק במה שקיבלתי או יותר במה שלא קיבלתי בסקירה.

אנחנו נעביר לך.

אני מבקש לפנות למר יואב בכר מהתאחדות המלונות בישראל אשר נמצא במילואים. נאחל לו שיחזור לשלום יחד עם כלל חיילי צה"ל וכוחות הביטחון. יואב יפתח את המיקרופון בזום.

צהריים טובים. אני סמנכ"ל משאבי אנוש של התאחדות המלונות. כמה מילים בקצרה: אצלנו בענף יש סך הכול מעל 42,000 עובדים. פורמלית יש 2,500 עובדים ירדנים באילת; בשגרה יש 2,300 עובדים פלסטינים ו-2,000 היתרים לעובדים פיליפינים. במלונות יש מין תזוזות ושינויים כל שעה וכל יום. לפני שלושה-ארבעה ימים הייתי אומר לכם עכשיו שכמעט כל המלונות סגורים או עם תפוסות מאוד נמוכות, וראיתם שביומיים, שלושה, ארבעה אחרונים יש איזשהו מהפך. כרגע יש כמויות גדולות מאוד של מפונים. הם ממלאים חלק מהמלונות. אזורים מסוימים כבר עמוסים מאוד: אילת מלאה לגמרי, ים המלח כמעט מלא ומתמלא וגם לאזורים נוספים מופנים אנשים. כך שמצד אחד אנחנו נמצאים בסיטואציה שחלק גדול מהמלונות זקוקים לעובדים הזרים. יש לדעת שבחלק מסוים מהמלונות, כמו למשל במלונות בצפון – בגליל, בנהרייה ובכל האזורים האלה – המדינה לא מפנה אליהם מפונים, ושם יש מלונות שנסגרו או נסגרים. כך שמצד אחד יש לנו תפוסות גבוהות ומצד שני לא לשכוח שיש גם כאלה בבעיה.

2,500 ירדנים יכולים ונכנסים מידי יום ביומו. לכן אילת יחסית מסודרת בעניין הזה. אנחנו בעיקרון מוחרגים מהסגר של הפלסטינים אבל אישרו לנו רק 650 היתרים, לבקשת המלונות. נאמר קודם גם על-ידך, אדוני היושב- ראש, שזה לא פשוט עם הפלסטינים גם בגלל בעיות שלהם של אי יכולת או רצון לבוא וגם בעיות של לא מעט מלונות שפוחדים וחוששים, וגם האורחים משדרים לפעמים את החשש הזה למנהלים.

לגבי הפיליפינים – וזה חשוב מאוד – עקרונית המלונות בתפוסה מלאה של העובדים הפיליפינים עם ההיתרים שלהם. כאן אני רוצה לומר מהר שיש לנו עובדים פיליפינים נפלאים, שרובם נשים. פה ושם יש בעיות נקודתיות, כמו למשל עובדת שרוצה פתאום לחזור לפיליפינים ועובדת אחרת שנהיו לה בעיות נפשיות מהלחץ, הפחד והחרדות. בעיה נוספת היא אותם מלונות שאין בהם כרגע עבודה. כאן המקום לציין שקיבלנו אישור מרשות ההגירה לסוג של ניוד, ועושים את המאמץ שכמה שיותר פיליפינים יישארו כאן ויסייעו. המלונות עוטפים אותם ונמצאים איתם ממש צמוד. יש במלונות פעולות שמתבצעות למען הפיליפינים של פגישות זום עם פסיכולוגים שמכירים את התרבות הפיליפינית וקשר רציף עם השגרירות הפיליפינית שעוזרת לנו ואנחנו להם. זה בערך המצב.

אני חייב לומר תודות לרשות ההגירה – לענבל ולצוות שלה – ולרקפת ממשרד התיירות שנמצאת פה בישיבה והצוות שלה. העזרה ושיתוף הפעולה בינינו הוא מעל ומעבר. גם בשגרה היא קיימת בצורה כזאת אבל עכשיו זה פשוט ראוי להערכה. תודה רבה.

אני מאוד מודה לך. שלוש שאלות קצרות ומיד נעבור לדובר הבא: האם אתם מקבלים אינדיקציה לגבי המזג של העובדים מירדן שמגיעים, האם יש תחושות מעורבות, האם יש מתיחות כלשהי, האם יש כאלה שלא אושרה כניסתם מאז תחילת המלחמה או שביקשו לא להגיע?

קודם כול, העובדים הירדנים הם עובדים מעולים - -

ידוע.

שנית, לאורך השנים שהם עובדים פה יש תופעה מאוד יפה שהם הפכו גם להיות קצת שגרירים. אני אומר במירכאות בתקופה הזאת, אבל הם מאוד אוהבים את היחס שהם מקבלים פה. גם השכר שלהם גבוה הרבה יותר מהשכר בירדן, ולכן הם משדרים לירדן תמיד שהם המומים מהישראלים ומהיחס אליהם, והם לא ידעו את זה ולא חשבו שככה יהיה. השב"כ מעורב מאוד גם לגבי הפלסטינים וגם לגבי הירדנים בבדיקות. אנחנו לא יודעים על שום תופעה כרגע.

אני שמח.

מה שיעור העובדים מבתי המלון הלא פעילים שמושאלים לטובת בתי מלון שעובדים בתפוסה גבוהה יותר?

יש מקסימום כ-400-300 מתוך 2,000. חלק גדול עובר בין המלונות של הרשתות, ואז זה גם הרבה יותר קל.

מה קורה עם שאר 1,700?

אנחנו כמו חמ"ל. אם למשל מלון "הגושרים" אומר לי שיש לו שמונה פיליפיניות, ואני כמעט סגור אז אנחנו בודקים איזה מלונות צריכים, כמובן כפוף לאישורים של רשות ההגירה ולקשר איתם. ככה אנחנו מנהלים את זה.

האם אתם פונים בתפוצה רחבה לבתי המלון הלא פעילים בהצעה לקלוט או לנייד לתחומים אחרים עובדים שהם לאו דווקא זרים?

חיובי חזק.

אני מודה לך מאוד, אדוני. יש נושא נוסף שביקשתם דיון לגביו, ובעזרת השם, נמצא את הזמן המתאים. זה רשום לי כדרישה שאני אמור למלא אותה. בהצלחה, תחזור לשלום.

תודה.

גברת יולי גת מארגון בתי האבות, בבקשה.

תודה רבה. אנחנו כמו כל הסובבים פה בשולחן מבכים על מתינו ומחזקים את המשפחות, את הפצועים ואת חיילי צה"ל, כמובן. כידוע, בשגרה אנחנו עובדים במחסור לא פשוט של עובדים. בחירום המצב חריף כפל כפליים. בשבת לפני 11 יום הקמנו חמ"ל ראשוני שביקש מכל מנהלי המוסדות שלנו, לא רק הסיעודיים, אלא גם הרווחה ובתי הדיור המוגן להעביר אלינו כמה אנשים הם יכולים לקלוט. כי צריך להבין שאנחנו זה הפתרון. הדבר הראשון שרוצים להעביר אלינו זה אלה שבמצוקה, העוטף; הקבוצות השניות מהקהילה, כלומר זקנים שנמצאים עם עובדים זרים שרוצים לפנות אותם; דבר שני – המוסדות שנמצאים בחזית וצריך לפנות את הזקנים משם; החלק השלישי – בתי החולים שמבקשים לפנות את הזקנים אלינו כדי לפנות מיטות, לצערנו, לפצועים. אז בעצם המוסדות שלנו הפכו להיות פתרון אבל במקביל אנחנו במצוקה גדולה מאוד.

פלסטינים – קודם כול לא הגיעו. כל אלה שהיו בחופשה בסוף השבוע לא הגיעו גם מפחד אבל גם מכיוון שסגרו את כל הכניסות. לשמחתנו, היה שיתוף פעולה והציבו לנו שוטר נציג שיגיד את מי להכניס ואת מי לא, ומכיוון שאנחנו מפעלים חיוניים אז התחילו להכניס אבל לא כולם רוצים לחזור. אלה שהיו כאן ביקשו לצאת ,ובהערכות – אין לנו מספרים מסודרים – כרגע מתפקדים מהפלסטינים שרובם מאיו"ש בערך 50% ו-50% לא הגיעו. היו לנו כמה מעצרים אבל הצלחנו לפתור את זה בכוחות משותפים, וכעת מתפקדים בערך 50%. יש לנו 1,000 במוסדות.

מה הסיבה שהיו מעצרים?

קודם כול, אמרו שלא נותנים לאף אחד להיכנס ואז כשהפעלנו את המערכות - -

עוצרים, לא מעצרים.

עוצרים, נכון. סליחה. הציבו לנו שוטר שנותן לנו פתרון לכל מקרה. אבל עדיין יש כמה שהיו בעוצר והוחזרו לשטחים, והם לא רוצים להגיע.

יש לנו עוד בעיה קשה שבמקומות מסוימים גם עובדים ישראלים וגם אזרחים מהסביבה של המוסדות הפגינו עם לפידים: "באנו לשרוף אתכם". היה חשש מאוד גדול עם הנושא הזה. לא היה פשוט להרגיע. כרגע אנחנו בסוג של התייצבות ויציבות אבל יש רק 50%. זאת ההערכה.

מה קורה עם הנפאלים?

הסתבר לנו שמהשגרירויות התקשרו לכל הנפאלים לדרוש בשלומם ולהבין את מצבם, וכמו שענבל אמרה, לתת להם את האופציה לעזוב את המדינה. לצערי, הבוקר יצא מטוס עם נפאלים שביקשו לחזור למדינה.

מה הסיבה?

פחד. הם שנה אחת פה. אלה שהיו בדרום וגם בצפון הם בחשש, לא יודעים איך להתנהל, לא יודעים מה זה, לא רגילים לסיטואציות כאלה. הם לא היו שנה בארץ אצל המשפחות שלהם, ואני מניחה שזה היה חשש. יכול להיות שחלקם יחזרו – אנחנו לא יודעים – אבל גם זה מחסור אדיר.

פינו מוסדות מאשקלון, מהעוטף ופינו מוסדות מהצפון. אנחנו פנינו לרשות ההגירה ובתוך 24 שעות נתנו לנו אישור להעסקה לעובדים לא חוקיים או שהרישיונות שלהם פגו - -

אי אכיפה זמנית.

נתנו לנו אי אכיפה זמנית עד 11 בנובמבר.
מוסדות קולטים גם אנשים סיעודיים וגם אנשים מהקהילה. אנחנו גם בקושי מצוידים אבל זה לא לוועדה הזאת. זאת אומרת מגיעים אנשים אבל אין מיטות. היה לנו מקרה שישנו על הרצפה במקומות מסוימים. גם בזה אנחנו מנסים לטפל. בסיטואציה אחרת אנחנו במצב של מחסור בעובדים וקולטים אנשים מעבר למה שאפשר.

אני לא נכנסת לסדרי עדיפות. כשאומרים לי "ביטחון תזונתי" אני לא יודעת להתמודד עם זה. אבל אנחנו ביקשנו שכל עובד זר, גם אם הוא לא מהתחום, שלא מועסק כרגע – לנתב אלינו. אבל אנחנו מבינים מענבל שזה לא ניתן. גם אם הם לא עובדים כרגע – לא ניתן. את העובדים בחקלאות משאירים בחקלאות וכך גם אחרים. כלומר אפשר רק לעזור לנו באי אכיפה שזה אומר שעכשיו אנחנו צריכים לגייס אנשים, וזה גם בעייתי. אנחנו די בשוקת שבורה. אנחנו מחפשים כל פתרון ואין לנו סיוע או מענה לדברים האלה. אנחנו מתמודדים עם זה לבד. הקושי הוא עצום, והיינו מבקשים מאדוני ומחברי הוועדה אפשרות לשחרר לנו עובדים שכרגע לא בתעסוקה מלאה או מתגברים ולהעביר אותם. בסוף אנחנו מדברים על חיי אדם ועל הזקנים, ואין מי שייתן את המענה הזה. מבחינתנו לקבל כל פתרון כעזרה וסיוע – גם אנשים שלא מיומנים – כדי להקל על המטפלים שנשארו.

לחלוטין. כידוע לך, כבר יזמתי מהלך של חיבור וממשק עם המעסיקים בתחום הבנייה שכל זמן שהאתרים שלהם לא מופעלים שיטו שכם וישמרו את העובדים שלהם ויעבירו אליכם גם עובדים בלתי מיומנים. כמובן, זה כל זמן שבאופן אובייקטיבי יש מניעה או התנגדות של הרשויות לפתיחת האתרים שלהם. כך שזה זמני.

אבל זה לא הגיע אלינו.

זאת יוזמה שהתחלתי בבוקרו של יום זה. הצוות שלי יעמוד איתכם בקשר ואני אלווה את זה. אני מבהיר שגם תוך כדי זה שגם אם נקבל את האישורים לכך ואת ההסכמות כי כמה גורמים שמעורבים בתהליך, אני אפעל בכל כוחי כדי שהענף יחזור לפעילות. משמע, יילקחו מכם אבל כל זמן שלא, שלא שני ענפים ייפגעו, לפחות.

אני רוצה להגיד תודה. זאת יוזמה מצוינת ואנחנו חייבים לדחוף אותה קדימה ולראות איך אנחנו עושים את זה. כל יום שעובר הוא מצוקה מאוד גדולה. אנחנו אמורים לקלוט עכשיו מבתי חולים זקנים שמנסים לפנות. אין לנו צוותים, זאת אומרת אנחנו חייבים איזושהי קריאה. אנחנו יוצרים קשרים עם כל מיני ארגונים ומנסים לעשות את זה, אבל בלי שיש מאחורינו משרדי ממשלה או אנשי ממשל שמסייעים ונותנים את הלגיטימציה לזה אנחנו לא נצליח.

בכל מה שתחשבי שהוועדה הזאת תוכל לסייע ממשק העבודה יימשך גם מעבר לשעות הדיון הזה. אנחנו זמינים ונכונים ותכף גם גברת ענבל משש תתייחס לזה.

ברשותך, עוד מילה: לצערנו, בשעת חירום אנחנו מבינים כמה שביר הנושא הזה של עובדים בתחום הסיעוד. חשוב היום להבין שאפילו בשעת החירום אבל גם אחריה צריך לקבל החלטות לשחרר יותר עובדים לתחום הזה, כיוון שברגע כזה כשאנחנו צריכים להיות מתחת לאלונקה אנחנו מוצאים את עצמנו בקונפליקט ובמשבר גדול.

אדוני, אני רק אגיד שהצורך הנוסף של יולי עלה רק עכשיו בדיון. כפי שהיא ציינה נתנו להם מענה בזמן קצר וגם יש להם החרגה של פלסטינים שעובדים. יש להם גם נפאלים שעובדים. לפי הנתונים שלי, יצאו 48 עובדים בסך הכול; וחלק, לדעתי, משתלמים. אני תכף אבדוק - -

היום יצא מטוס.

בדקנו גם חלופה להביא לפה עובדים נוספים אבל נשים את זה רגע בצד. בכל מקרה אנחנו רוצים לתכלל בצורה מסודרת את צורכי המשק והענפים. הגורמים המוסמכים המקצועיים זה אנחנו, משרד הבינוי והשיכון ומשרד הבריאות. נשב יחד עם יולי עוד היום ונגבש. אנחנו רק מבקשים שהדברים ייעשו בסמכות. אנחנו מוציאים הנחיות מדויקות ומסודרות. כל מי שעובד איתנו מכיר את זה.

ברור. לשם כיוונתי.

אנחנו נשב איתם יחד עם משרד הבריאות כדי לראות את הצרכים ולהתאים. הוויסות, אם יקרה, יהיה בהנחיה מסודרת ובאישור מנכ"ל הרשות. אז נעשה עוד היום דיון ונראה איזה פתרונות יש.

לשם כיוונתי. אני מבקש לקבל את סיכום הדיון.

אני רק רוצה לחדד שמשרד הבריאות זה הסיעודיים. משרד הרווחה שאמון גם על בתי האבות וגם על בתי הדיור המוגן פינו כבר מאות זקנים מבתי אבות בעוטף - -

אני מתנצל, סליחה, פשוט עד עכשיו לא התעכבתי על זה. אם ניתן להשתמש בטרמינולוגיה שונה מהמילה "זקנים".

אני חושבת ש"זקנים" זאת מילת כבוד. הם רכשו בהרבה מאמץ - -

- - -

- - הם לא "קשישים". "קשישים" זה שביר, "קשיש" זה קש. הם לא קשישים, הם זקנים. הם אוכלוסייה מבוגרת אבל אנחנו מבלבלים כי אוכלוסייה מבוגרת זה גם בני 60 ו-65. אנחנו מדברים על אוכלוסיות של גילים 80-75 שזקוקים לסיוע ולא מסוגלים להתנהל לבד. לדעתי, זקני העם היו האנשים הכי מכובדים והכי חשובים, ואנחנו דווקא רוצים להשתמש במילה הזאת, ברשותך.

טוב.

בכל אופן גם משרד הרווחה שאנחנו עובדים איתו צמוד התחיל בתהליך של קליטת עובדים זרים, לפי החלטת ממשלה, אבל לצערנו, עוד לא הספיקו לעשות את התהליך הזה והגיעו. כרגע פינו כבר מאות אנשים למוסדות וגם במוסדות האלה יש מצוקה. כי לא רק העובדים הזרים, אלא גם חלק גדול מהערבים הישראלים נמנעים להגיע.

מה הסיבה?

למשל, חדרניות – נשים ערביות לא יוצאות היום. הן לא באות. מפחדים, פשוט מפחדים.

הדובר הבא הוא עורך דין ואאיל מהסתדרות העובדים והוא התייחס לכך.

סליחה, יולי, רק אם אפשר, זאת שעת רצון במדינת ישראל, ואת רואה את רוח ההתנדבות. אני לא יודעת אם שקלתם או עשיתם פעולות לקבל מתנדבים. אנחנו רואים את עם ישראל ברוח האיתנה שלו והחברה האזרחית שעושה הרבה פעולות. אז אולי תנסו גם להסתייע בכוח אדם כזה. אנשים היום רוצים להתנדב ולחזק את החוסן הלאומי. אז מפה, אם אפשר, שתצא קריאה או תעשו פעולות. אחר כך נקיים דיון מקצועי.

עשינו גם את זה. אני רק רוצה לומר שהתחום שלנו הוא לא "סקסי". יותר "סקסי" לארוז חבילות לחיילים. אנחנו מאוד רוצים. מוכנים לבוא אלינו למשהו נקודתי ולצאת. אז כמו שראינו שבאחד מבתי החולים גייסו חבר'ה שבאו לנקות – הם מוכנים לבוא לנקות באופן נקודתי ולצאת.

גם הבן הקטן שלי שעדיין בבית התנדב בבית חולים. תנסו לעשות פעולות אבל בלי שום קשר נקיים דיון מקצועי. עם ישראל מתגלה עכשיו באחדותו, וכדאי לעשות גם פעולות כאלה כדי שהם ינסו לתרום ולסייע לכם.

לחלוטין. אני מחזק את דברייך. במקביל לזה שנעשה דיון. אני מקבל את ההצעה ואני לוקח אותה מכאן. אני אבדוק עם הידידים שרכשתי ב-10 הימים האחרונים מזק"א, קדושי עליון אמיתיים, דרך לשיתוף פעולה עם כאלה שיוצאים לרענן כוחות מעבודת הקודש המרכזית שהם עושים.

אנחנו נשמח ונודה לכל הזדמנות.

אוקיי. אני אעמוד איתך בקשר. עורך דין ואאיל עבאדי מהסתדרות העובדים, בבקשה. אם אפשר סקירה קצרה.

צהריים טובים לכולם. גם אני משתתף בצערן של משפחות החללים ומאחל החלמה שלמה לפצועים ושהחטופים יחזרו כמה שיותר מהר בריאים ושלמים. אני אומר את זה כי עד היום הרגשתי אחד מכם אבל, כנראה, התמונה הולכת להשתנות. חברתי שאלה למה ערביי ישראל לא רוצים להגיע. כי הם מפחדים, אדוני. גם אני התחלתי היום לפחד. אני רואה שנאה בעיניים שלכם, שאתם שונאים אותי אישית. לא שונאים את חמאס, לא את הפלסטינים – שונאים אותי.

אתמול הייתי באשקלון וחילקתי יחד עם יצחק מויאל לחיילים ערכות וחומר של ההסתדרות. בשיא הרצינות אני חושב להגיש היום את התפטרותי להסתדרות העובדים. אני עורך דין; אני אפתח משרד עורכי דין בכפר שלי ואתפרנס בכפר שלי. אני לא רוצה לראות חברים שלי שאני יושב איתם שנים באותו חדר ורואים את השנאה שלהם בעיניים.

אני אענה לחברתי למה הערבים לא רוצים לבוא. תני לי את הטלפון שלך ואני אשלח לך סרטון בוואטסאפ איך אדם במדים שהוא שוטר או מחברת האבטחה או מרשות מקומית, נכנס לאתרים בראש העין ואומר חד וחלק למנהל העבודה שם: ערביי ישראל לא ייכנסו, יש לי הוראה להוציא את ערביי ישראל ולשלוח אותם הביתה. אני אתן לך עכשיו את הסרטון.

אנחנו בין הפטיש לסדן. בשבילכם אנחנו מחבלים, אנחנו לא אזרחים, ובשבילם אנחנו בוגדים. עובדה – חלק מהנרצחים היו מהבדואים בנגב. עובד הבניין שנרצח על גבול לבנון היה ערבי מאבו סנאן. אנחנו בסירה אחת, אבל אני לא מרגיש את זה היום.

עורך דין עבאדי, דבריך נוגעים ללב ומרגשים.

אני אומר את זה בצער.

אני לחלוטין מתרשם עד כמה המקום שאתה מדבר ממנו הוא כן, אמיתי ועמוק. בכוחותיי אני לא אתן לך להתפטר. התפקיד שלך והדרך שאתה ממלא אותו הוא 'דוגמה ומופת לשותפות גורל בין העמים, לאזרחות טובה, למסירות, לערבות הדדית ולהתנהגות הולמת שאפשר לברך וללמוד ממנה. ערביי ישראל עד המאורע האחרון, בראייתי כבן עיר מעורבת נפלו למלכודת שחמאס-דעאש טמן להם בכל הסבבים הקודמים. הם הכינו להם מלכודת. כמה שהיא פשוטה, טיפשית ושקרית ככה היא הייתה מתוקה. כי תמיד סיפרו לכם שמדובר במלחמת דת; ואני יודע שאין דת בעולם, בטח לא דת האיסלאם שלא רק שתכבד או תעודד, אלא אפילו תשלים עם מצב כזה כי האיסורים המרכזיים ביותר בדת האיסלאם מדברים על כבוד האדם, חירותו וההתנהגות תוך כדי מלחמה, ואפילו איך מתנהגים מול אויב ומול נפטר.

אני יודע שהחלאות – ואני לא רוצה אפילו להגיד "חלאות אדם", ואני לא רוצה להגיד "חיות" כי לא הוגן כלפי החיות שנשווה אותם אליהם – הצליחו לעוות כל מוסר אפשרי.

אמת.

לשמחתי, עד כמה שאפשר לשמוח בימים האלה, בסבב הזה שכבר היה בוטה מידי חמאס נכשלו לפחות בתהליך הרתימה של ערביי ישראל. הפעם הם לא מאמינים להם.

אדוני, זה לא אנחנו.

אני יודע, אני יודע.

- - -

אני יודע ולכן אני מבקש לבטא את זה כאן מהוועדה הזאת בצורה הברורה ביותר. אני מניח שרובכם יודעים שאני אח של ראש העיר המעורבת והמורכבת ביותר במדינת ישראל – העיר לוד. אם פרעות תשפ"א התאפיינו ב"שומר חומות" בפרעות שקרו בתוך גבולות המדינה יותר מהלחימה בעקבות אותה שטיפת מוח שקרית ונבזית שהחמאס והג'יהאד שהצליחו לשקר לאותם תושבי ישראל, הפעם לא רק שהם לא מאמינים להם, אלא הם מטים אלינו כתף אל שכם. אני מרוגש כל כך ומספר לכם שאחי פתח קבוצה עם נכבדי המגזר הערבי, נבחרי הציבור והנהלת העירייה, ואני שותף לקבוצה הזאת. הערבות ההדדית, ההירתמות והשאלה איך אפשר לעזור ולסייע ובוודאי לוודא שאף ילד לא יתבלבל ולא ייצא מהבית, סדר מופתי והתנהגות מופתית של אזרחי המדינה שמבינים שגורלנו הוא אותו גורל הם כאלה שראויים לציון.

אתה במקום שלך, בתפקיד שלך, בהתנהגות שלך בשגרה ובמלחמה – אתה ודומיך דוגמה, אות ומופת שצריכים להוקיר אותה, לעודד אותה ולחזק אותה. פעם תמיד אמרנו שלכדור אין כתובת, וטיל לא יודע לאן הוא מכוון. היום אני אומר לכם ממקור ראשון ומעדויות מצולמות שערביי ישראל שנקלעו לאזור המלחמה וניסו למלט את נפשם, ולהגיד: תשמע, אני מוסלמי, אני ערבי – זה לא עניין.

לא עזר להם.

אני ראיתי גופות כפותות. לפני כן הגיע סרטון מאותו בחור שאומר: תעשה מה שאתה רוצה. קודם כול, ניסו לעזור לחטופים שאחרי זה רצחו אותם יחד. הם אמרו, אני לא אויב שלך, אני מוסלמי. אמרו לו: אם אתה בישראל אתה אויב שלי, והוא קיבל כדור ועוד אחד ועוד אחד. אז אני יודע מה המשמעות, ואני מברך על כך שהציבור הערבי הישראלי, מנהיגיו ואנשי הדת שלו מבינים, מפנימים ומתנהגים בצורה הנדרשת מהם ולא מפנים עורף לציבוריות הישראלית ולממסד הישראלי. ככה צריך להיות. טבעי לצד זאת שתבין שקיים חשש בעקבות ההתנהגות ההיסטורית. והתפקיד שלנו כנבחרי ציבור וכמנהיגים, אנשי דת ומנהלים במשק לוודא שתהליך בניית האמון ההדדי, גם אם הוא איטי – ייעשה, יימשך ויתחזק. תודה רבה.

אני מעביר את רשות הדיבור למר אילן זגדון, מייסד ומנהל פורום המסעדות.

את מי את מייצגת?

אני עורכת דין ומנכ"לית ארגון חברות הניקיון בישראל. אם יורשה לי ממש בקצרה, כי אני צריכה ללכת לוועדה נוספת.

גם אני מאחר לוועדה נוספת. כולנו נעשה את זה בתמצות.

תודה. יש לנו משימה לאומית לשמר את הרציפות התפקודית במשק במפעלים חיוניים. ניתנה פה דוגמה מפי יושבת ראש בתי האבות שבהדסה המנקים לא הגיעו לעבודה החל מיום שבת, וכמחווה מדהימה 150 בני נוער של תנועת "בני עקיבא" הגיעו לנקות. אנחנו נמצאים בסיטואציה עוד לפני המלחמה של מחסור אדיר. כרגע יש רשויות שדורשות באופן מפורש שעובדים יעברו סיווג ביטחוני.

אני מבין. העניין הוא שתת הענף שלכם אינו זכאי לקבל עד היום עובדים זרים.

יפה, ולזה אני רוצה להגיע. במסגרת היוזמה שלך אני מבקשת להוציא הוראת שעה לאפשר לעובדים הזרים שלא נמצאים בתעסוקה לעבוד בענף הניקיון משום שכיום אין אישור. זה יביא למצב שנוכל לתת את השירות כי זה שירות חיוני במפעלים חיוניים ובמקומות אחרים. כרגע אין עובדים או לא מגיעים עובדים ויש צורך כי אנחנו מדברים על בריאות הציבור. תודה.

אני מודה לך, גברתי. מר אילן זגדון, בבקשה.

אני מצטער, אני ברכב. הייתי בבית והייתה אזעקה ואני בדרך לספק כמה סנדביצ'ים לסורוקה. אז אני ברכב. תודה רבה לכם על הוועדה החשובה מאוד הזאת.

ענף המסעדות סובל ממצוקה קשה מאוד של כוח אדם – זה ידוע, זה לא מהיום. אני רוצה להתמקד יותר בנושא העובדים הפלסטינים והאריתראים.

מר זגדון, אני מתנצל, אני מבקש ממך למקד את הסקירה ואת הבקשה שלך סביב ההגדרה של הדיון הזה, ולא על דברים שבשגרה, לא על מגבלות, חוסרים ואתגרים אחרים.

אז אני אמקד את זה בדבר אחד כי כולם כבר דיברו על הכול ונגמרו המילים. אנחנו צריכים לחשוב על היום שאחרי ועל הרגעים האלה. כמו שאני רואה את זה, הדברים נמצאים על שולחן שר הכלכלה להכניס דחוף עובדים זרים למדינת ישראל. ענבל מודעת לזה. לטעמי, לא להסתמך יותר על העובדים הפלסטינים. אני צופה פה בעיה ענקית בחיכוך שלה עם העובדים היהודים.

אם שמעת את הסקירה שלי בתחילת הדיון נגעתי בדיוק בכך. אני מודיע לך שאני לא מתכוון לשחרר את זה. אני מתכוון לקיים דיון מצומצם יותר עם עורכת הדין משש, עם מר סיסו ועם סגן אלוף אלעד גורן מהמתפ"ש. אנחנו נצטרך לקיים הערכת מצב עתידית ולראות פני עתיד מהיום – חד-משמעית. הנושא שאתה מדבר עליו ברור לי בכל סוגיו ומרכיביו בכלל הענפים.

מדהים. ענף המסעדות סגור ברובו כרגע. אנחנו עושים את כל המאמצים כדי לשרוד. אני חוזר: עובדים, עובדים, עובדים. מה שנגעת בו כרגע זה הנושא העיקרי. יש תכנית מוכנה להביא 50,000 עובדים מהודו. התכנית הזאת כבר מוכנה; צריך לשים שם גז ולהביא אותם כמה שיותר מהר. גם בימים אלה הם יבואו, הם רוצים לבוא לארץ, וזה הנושא העיקרי שעליו אני מדבר.

אני מבקש להיעזר בך. אתה התחום הראשון שאני יכול לבקש ממנו סיוע. האם יש עובדים בענף המסעדנות שכרגע לא עובדים ואתה יודע לשדך אותם לענפים אחרים שנואקים וזקוקים לעובדים?

אני כבר אומר לך שזה קורה. לנו אין עובדים זרים כרגע, רק עובדים יהודים וכמעט כולם מתנדבים.

יש אצלכם עובדים זרים.

אין לנו כרגע עובדים זרים. כולם פלסטינים או המסעדות סגורות. אנחנו לא מעסיקים כרגע. כרגע ברוב המסעדות או המשפחות עובדות - -

שפים מומחים רק במסעדות אתניות.

לא משנה, הם עדיין חלק מאותו ענף. בכל מקרה אם יש עובדים זרים וישראלים מתחום המסעדנות פנויים לעבודה אני אשמח לשמוע עליהם, ונבחן את הדרך אם הם יסכימו להירתם יותר גם לתגמל אותם ולתמרץ אותם בגין עבודתם. אני מאוד מודה לך, אדוני.

אני מודה לך.

בבקשה, אדוני.

אני מתנצל על האיחור, הייתי בוועדת הכלכלה.

אני אמור להיות עכשיו גם בוועדת הפנים בנושא מאוד דחוף וגם בוועדת הכלכלה. אני מבקש לתמצת.

טלגרפית. אני חבר הנהלת התאחדות תאגידי עובדים זרים. אני גם מנכ"ל לשכת הקבלנים בישראל. כל אתרי הבנייה בישראל סגורים כרגע. אנחנו עושים מאמצים עילאיים כדי לפתוח אותם. עשרות אלפי עובדים זרים יושבים היום בבית בחוסר מעש. אני לא רוצה להיכנס להשפעות הכלכליות של שבועיים ימים שעובדים זרים יושבים בבית עם כל העלויות שכרוכות בכך. זה בטח לא המקום לדבר על כך. אבל כבוד יושב-ראש הוועדה מחפש פתרונות מידיים. אני מניח שאתרי הבנייה ייפתחו מחר, מחרתיים, בתחילת השבוע הבא. אנחנו עושים מאמצים כדי לדחוף את כל העובדים הזרים לאתרי הבנייה. במקביל, לצערי הרב, המון עובדים זרים נוסעים הביתה, וזה יכביד עלינו מאוד לנהל אתרי בנייה באופן תקין.

אבל אני לא יודע אם כבוד יושב-ראש הוועדה יודע שעד סוף השנה הזאת יש אלפי עובדים זרים שאמורים לסיים את השהות שלהם בישראל ולעזוב את ישראל. יש אלפים כאלה.

תגיד לו למה.

כי הם סיימו 63 חודשים של משך ההעסקה.

אני ממש מתנצל, מכובדי. בדיון הזה, ובכלל בתקופה הזאת של מלחמה, אנחנו נוגעים אך ורק באתגרים העומדים לפתחנו בנסיבות המלחמה.

הנה האתגר: יש מחסור אדיר של עובדים זרים. יש אלפי עובדים שצריכים לצאת באופן חוקי ממדינת ישראל. לכן מוצע כרגע בשלב הזה בשל הצפי של אי כניסת עובדים זרים חדשים אם המדינה הזאת תימשך. שום מדינה – לא סין ולא הודו – ישחררו עובדים זרים אם המדינה הזאת נמצאת במלחמה. לכן אני מציע כהוראת שעה שהעובדים הזרים שכבר נמצאים בישראל - -

להאריך להם?

לתקופה נוספת עד שהמצב ייגמר.

הבנתי, מקבל, עושה שכל. אני יודע שזאת המגמה שרשות האוכלוסין כבר הולכת לקראתה ומטפלת בזה בכלל הענפים, ואני מודה לך שהצפת את זה.

אני מבקש לחזור לגברת מיכל ארן, בבקשה.

שלום. אני מתנצלת על התקלה הטכנית הקודמת ואני מקווה שתשמעו אותי עכשיו. הייתי שמחה מאוד להיות איתכם פיזית. אני מודה מאוד על הדיון הזה – הוא מאוד חשוב ומעניין. אני רוצה להגיד כמה מילים על פעולות שאנחנו רואים לנכון עכשיו כי התייחסו למשרד הבינוי והשיכון.

ראשית, נושא הרשויות המקומיות. כשקיבלנו אמירה מהרשויות המקומיות שהם סוגרים אתרים אני חייבת להגיש ביומיים-שלושה הראשונים למהלך הבנו את הרצון של הרשויות המקומיות להבין מה קורה בשטחן, מה קורה בגבולות אתרי הבנייה שלהן. אני גם חושבת שכולנו היינו בצורך להבין את האירוע יותר לעומק. עם זאת ברור לנו במאה אחוז שהמצב הזה לא יכול להישאר לאורך זמן ושצריך להתחיל להניע את הרשויות לפעול מהר ככל הניתן לפתוח את האתרים כדי שנוכל לשמור על רציפות תפקודית של הענף. אנחנו גם ככה בדפיציט בכל הנוגע להיצע, ויש לנו צורך גדול בכוח עבודה. לעניין הרשויות אני אגיד שנושא הסמכות של הרשויות לעצור עכשיו את אתרי הבנייה הוא לא בסמכות משרד הבינוי והשיכון אבל אני יודע שהוא נבדק בימים אלה בידי משרד המשפטים, ומשרד המשפטים אמור לצאת עם איזושהי אמירה בהקשר הזה כי הדבר הזה חייב להימשך איכשהו.

מה שכן, אנחנו עוד אומרים שברור לנו שיש אזורים שבהם הבנייה לא תתחדש. זאת אומרת לא נתחיל עכשיו ברגע זה בטווח הקצר לראות חזרה של בנייה באשקלון, בשדרות וכדומה. עם זאת בטווח הקצר אנחנו רוצים לראות בנייה במרכז הארץ או במקומות שבהם אפשר. אז גם סוג של מיפוי שנערך היום איפה כן ואיפה לא ניתן לחדש את הבנייה כבר בטווח המידי ולהעביר לשם כוח עבודה שכרגע יושב בבית. מבחינתנו יש גם כוחות עבודה שהועברו מדרום הארץ. ייתכן שתהיה לנו עזרה נוספת מהצפון – גם בהקשר הזה נעשה חשיבה. אבל המטרה היא להגדיר איפה אפשר ומתי להתחיל לעבוד.

העניין הזה שהענף שלנו נשען המון על כוח עבודה פלסטיני ואנחנו כנראה נערכים למערכה ארוכה מאוד בלחימה אז ברור שיהיה אתגר בנושא העסקת פלסטינים בטווח הקרוב ואולי גם בטווח הבינוני. כדי שלא ניכנס לבעיה בהקשר הזה חייבים לפעול ככל הניתן בזירה של העובדים הזרים. כבר העלו פה כל מיני נקודות כמו הארכת השהות של אלה שכבר נמצאים כאן אף על פי שהוויזה שלהם צפויה לפוג; דיברו כאן על הגדלת מכסות. אני רוצה לומר שאנחנו רוצים להגדיל ולייעל את הקצאת המכסות של חברות הביצוע שיודעות להביא בינתיים כוח עבודה בעצמן לענף בארץ, לסייע ולהחיות אותו. יש לנו סדרה של פעולות שאנחנו מתרגמים לאיזו טיוטת מחליטים. כמובן, טיוטת המחליטים המסודרת הזאת היא בשיח משותף עם כל הגורמים, אבל חשוב לי להגיד שאנחנו מתנגדים כרגע לניוד של עובדים מענף שלנו לענף התעשייה. הדבר הזה נאמר באופן מפורש על-ידי השר שלנו כי ברור לנו במאה אחוז שאנחנו צריכים להתחיל לייצר את הרציפות התפקודית של הענף וחייבים להמשיך בהליכי הבנייה, כמובן, כפוף לזה שאנחנו שומרים על כל התנאים שמגיעים לעובדים, כל יכולת ההגנה שלהם ובאזורים שבהם זה לא יהווה להם סיכון. כמובן, גם כפוף לזה שיהיה כוח עבודה נגדיר את סוגי העבודות כדי שנוכל לקדם הרבה מהתהליכים ולא להיתקע.

אתה שאלת על עוד מדינות. יש הסכם עם הודו שאנחנו יודעים שהוא כבר בהתהוות ובתהליכים. אנחנו רוצים להאיץ אותו. יש סדרה של פעולות שאנחנו כותבים כרגע שמטרתן לשמור על רציפות תפקודית של הענף. אני מאמינה שהטיוטה הזאת תעבור בין הגורמים המקצועיים בצורה מסודרת, וכמובן, שאר הפעולות שלא דורשות טיוטת החלטה ייעשו במסוכם.

חשוב לנו מאוד להגיד שענף הבנייה הוא ענף חיוני. אנחנו חייבים לשמור עליו כזה. הוא גם היה כזה בזמן הקורונה, וצריך להיות כזה כרגע. אנחנו צריכים תחת כל המגבלות הנוכחיות לתכנן עכשיו לטווח הקצר, הבינוני והארוך כדי לשמר אותו. זה ממש מעסיק אותנו בימים אלה, ואנחנו גם מחכים להנחיה של משרד המשפטים בקשר לרשויות. זה מה שהיה חשוב לי להוסיף.

אני מודה לך מאוד. לגבי חלק ממה שגברתי אמרה התייחסתי כבר, לגבי חלק אנחנו נמשיך בעבודה.

הוועדה מבקשת לקבל ממשרד החוץ נתונים מדויקים כמה מנותקי קשר יש שאינם תושבי המדינה. כשאני אומר "שאינם תושבי המדינה" אני מתכוון לעובדים זרים.

הוועדה תקיים בהקדם האפשרי דיון בנושא ענף החקלאות בשאיפה שהיא תקדים סיור במקום גם באופן בלתי פורמלי.

הוועדה מבקשת מהביטוח הלאומי ומרשות האוכלוסין להוציא הודעה משותפת בכמה שפות על המענה הנפשי שהרשויות מעניקות במימון המדינה. חשוב שהעובדים יהיו מודעים לזכויותיהם ושנתווך להם את המציאות שאליה הם נשאבו יחד איתנו.

הוועדה מבקשת עדכון מרשות האוכלוסין ומ"קדם" על הפתרונות המוצעים למעבר העובדים הזרים מענף הבניין לסיעוד כל זמן שבאופן בלתי תלוי הענף הזה לא חוזר לפעילות. כשאני אומר "סיעוד" אני מתכוון, כמובן, לסיעוד המוסדי. זאת כדי לתת פתרונות מידיים ועזרה למוסדות.

הוועדה תבחן סיוע נדרש לכלל הענפים ותשקול לקיים דיונים ספציפיים על הענפים הזקוקים לסיוע.

כמו כן הוועדה דורשת מרשות האוכלוסין להגיש סקירה ברורה וממוקדת אחר התבחינים בהיערכות לקראת מחסור בעובדים זרים בעיקר בשל הצפי של אי-כניסת עובדים פלסטינים מעזה, בוודאי בתקופה הקרובה; הוועדה תשמח לקבל התייחסות האם נבחנת אפשרות לזרז או לדלג על תהליכים מסוימים בהוראת שעה מול מדינות שאנחנו עומדים לחתום איתן על הסכם בילטרלי שתוחרג מהמדיניות שעובדים יגיעו לכאן רק לאחר שחתמנו מול המדינה על הסכם בילטרלי מוסדר, וזאת בנסיבות העניין.

אני מאחל מכאן שוב למדינת ישראל על כל יושביה ותושביה בריאות, הצלחה, ביטחון; שנצא מהמערכה הזאת חזקים, מחוזקים, מאוחדים. נישא תפילה לבורא עולם שיגיד: די לצרותינו. תודה רבה, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 12:45.