פרוטוקול של ישיבת ועדה


הכנסת



85
הוועדה לביטחון לאומי
15/10/2023


הכנסת
הכנסת העשרים-וחמש

מושב ראשון



פרוטוקול מס' 77
מישיבת הוועדה לביטחון לאומי
יום ראשון, ל' בתשרי התשפ"ד (15 באוקטובר 2023), שעה 14:30

תקנות כלי הירייה (תנאי סף ותבחינים לקבלת רישיון לכלי ירייה פרטי והוראות נוספות), התשפ"ג-2023

חברי הוועדה: צביקה פוגל – היו"ר
עמית הלוי
צבי ידידיה סוכות
אריאל קלנר

יצחק פינדרוס
שמחה רוטמן
פנינה תמנו

יגאל ביבי - חבר כנסת לשעבר

ישראל אבישר - מנהל אגף בכיר רישוי ופיקוח כלי ייריה בל", המשרד לביטחון לאומי

לימור ארזני - ראש חטיבת רישוי כלי ירייה בל"מ, המשרד לביטחון לאומי

דוד בבלי - יועץ השר לביטחון לאומי, המשרד לביטחון לאומי

בר כהן לוי - עוזרת משפטית ליויעמ"ש המשרד לבל"מ, המשרד לביטחון לאומי

תמי בן שושי - מ"מ רמ"ד חו"ד רישוי נשק מ"י, משטרת ישראל

בני סלומון - רפ"ק, ר' תחום נשק ארצי אג"מ, משטרת ישראל

אורי בוצומנסקי - יועמ"ש, משטרת ישראל

רועי הראל - ראש מדור מיוחדים מקחצ"ר, צה"ל

קרן דהרי - המחלקה הפנימית - ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

איציק צ'יפרוט - יו"ר העמותה לקידום תרבות הנשק בישראל, העמותה לקידום תרבות הנשק בישראל

אריאלה סגל - חוקרת, פורום קהלת

תמיר דורטל - על המשמעות, פורום קהלת

עמוס גולן - יו"ר חטיבת כלי ירייה ומטווחים, איגוד לשכות המסחר

חגית לרנאו - מרצה וחוקרת, אוניברסיטת חיפה

מיכאל רוהר - התאחדות הקליעה

דבי גילד-חיו – מקדמת מדיניות וחקיקה, האגודה לזכויות האזרח
שרונה עבר הדני – יועצת משפטית, משרד הבריאות
יאסר ג'דבאן – ראש מועצת כסרע סמיע, מרכז השלטון המקומי

מירי פרנקל-שור
גלעד נווה

לאה גופר

הדס צנוירט, אורי פנסירר


תקנות כלי הירייה (תנאי סף ותבחינים לקבלת רישיון לכלי ירייה פרטי והוראות נוספות), התשפ"ג-2023

שלום רב, אני מתכבד לפתוח את הישיבה. תודה רבה לכל מי שהגיע לדיון החשוב הזה. התחייבתי לעצמי שבדיונים בתקופה הזו שבה אנו כרגע, אפתח את כל הדיונים האלה עם אותן אמירות, שלפחות לדעתי הן חשובות.

אנחנו במלחמה, שלצערי, נכפתה עלינו על ידי אויב שבראשונה אנו מגלים את האכזריות והרוע שאיתו הוא מתמודד. במלחמה הזו נפלו לנו לא מעט אנשים. לא רוצה רק לומר נטבחו כי היו גם כאלה שנפלו. כולנו חווים תודה ענקית לאותם אזרחים נושאי נשק, לאותן כיתות כוננות, לאותם רכזי ביטחון בישובים, לאותם שוטרים ואנשי מג"ב שעשו שם דברים שהם לא מורגלים ביום-יום ואפילו לא הוכנו לזה ביום-יום. לאותם חיילים שהגיעו לשם עצמאית או עם המסגרת שלהם.

במהלך השבוע האחרון נחשפתי לחלק מהפעולות שהיו שם. אנו חבים להם תודה ענקית כי הם מנעו מהטבח הזה להיות הרבה יותר גדול והרבה יותר אסוני בהיבט הישראלי, היהודי, כל אחד שיסתכל על זה איך שרוצה.

גילויי הגבורה האלה ואומץ הלב הם משהו שלפחות לי נותנים את הכוח לשבת כאן ולנהל דיונים בשעות הקשות האלה. הדיון פה, כחלק מהמאמץ המלחמתי, חייב להיות דיון כזו שבסופו אנו מאפשרים לתושבי מדינת ישראל להעלות את רמת הביטחון האישי והביטחון הישובי, ולהעלות את רמת האמון של התושבים בנו, במערכות השונות. כי התחושה הזו של חוסר אמון בעקבות מה שקרה, היא תחושה שאנו לא יכולים להמשיך איתה. אנו לא עם שאמור להיות שריו באבל. אנו עם שאמור להיות שרוי ונתון כולו במלחמת קיום של העם היהודי בארץ ישראל. אין לנו משהו אחר.

יש פה הרבה מאוד אנשים שרוצים להביע דעתם ולדבר. לא אמנע מכם. רק מבקש דבר אחד - אנו יוצאים מפה היום כשהתקנות מאושרות, גם אלה שנערער עליהן וגם אלה שלא יקבלו את הערעורים שלנו. וממחר בבוקר זה מה שקורה במדינת ישראל – התקנות מחייבות ומבוצעות לפועל.

אנצל את ההזדמנות בשם כולנו להשתתף בצערן ובכאבן של המשפחות השכולות ולאחל החלמה מהירה של המון פצועים שעדיין שרועים בבתי חולים ובמקומות אחרים, ולהתפלל יחד, שהשבויים והחטופים, לצערי הרב גם אלה שאינם בין החיים אבל נמצאים בידי בני העוולה האלה יחזרו הביתה כי זה יהיה חלק מתמונת הניצחון שלנו.

הדיון הזה יתקיים בדרך הבאה. היועצת המשפטית של הוועדה והעוזר שלה, הגב' מירי פרנקל שור והעוזר שלה גלעד יעברו סעיף-סעיף כדי שאפשר יהיה להתייחס. הסברים – נמצא פה ישראל אבישר יושב-ראש האגף לרישוי כלי ירייה שייתן הסברים כי היה השותף הפעיל בגיבוש כל הנושאים האלה. אנו היום מסיימים לאשר את התקנות. חברי הכנסת, כל אחד דקה מילות פתיחה. היחיד שיחרוג מהדקה יהיה חבר הכנסת לשעבר יגאל ביבי שביקש ממני אישור לדבר כמה מילים. איני יכול למנוע מזה. הוא אחד האנשים שתרמו לי לא מעט בדרך. בבקשה.

תודה ליושב-ראש. אני מברך את השר ואותו שמקדמים את הנושא שחייב קידום. רבותיי, פעם היה קל כל הנושא של הנשק. משך שנים רק הכבידו. אחרי רצח מעלות שהקמתי את המשמר האזרחי הטוב ביותר בארץ, 2,000 מתנדבים, 400 קרווינות, היה קל חלק את הנשק. תוך שבועות חילקתי 200 קרווינות למתנדבים, היה לי טווח. מי שעשה מטווח, בא, המפקד – צ'יק צ'ק נותנים לך היתר. לא הסתפקתי בזה, קניתי 100 אקדחים כי החלטתי שכל גננת בגן תלמד לירות, היא או העוזרת. היה לי מטווח עירוני וחילקתי את האקדחים מייד בלי בעיות, בלי הרבה בירוקרטיות. בדיקה רפואית, מילאה טופס, עשתה מטווח, קיבלה אקדח. לא מסובך.

למה אני פה היום – יכולנו לו היינו קצת יותר יצירתיים ש-100,000 אקדחים היו היום בחוץ. 300,000 חיילי מילואים שיצאו עכשיו, ל-100,000 מהם לפחות יש אקדח, וכל הילדים שלי והנכדים שלי שבצבא לקחו איתם את האקדחים ואנשים עם חמישה ילדים נשארו בישוב בלי נשק. זה לא יכול להיות. אתמול אני שואל את הכלה שלי שהבאתי אותה הביתה – פוחד שתהיה לבד – למה מודי לא השאיר את האקדח? אמרה: לא יכולה, אין לי רשיון.

מה שאני מציע, תקנה פשוטה לפחות בשעת חירום שאלה שמקבלים רובה ונשק והכול, ישאירו את האקדח לנשים שלהם. הכלה שלי והנכדה שלי היו בצבא. שיעשו מטווח ולמחרת יקבלו אישור מהקב"ט, משוטר, ממישהו ויוכלו לקבל את האקדח. 100,000 אקדחים היו יכולים להיות עכשיו לנשים, כל כך פשוט והגיוני. התפרצתי, אני לא רוצה לקחת את הזמן – צביקה התחשב בגיל ונתן לי יותר מדקה. רבותיי, אני רוצה שתשקלו. אני חושב, בית משותף יש לי ולאשתי. שייך לשנינו. הכול שייך לשנינו. גם הרכב. שלאנשים יהיה אותו רשיון על האקדח. מה קרה? פוחדים שלא ידעו מי ירה, מי לקח? פשוט. למה צריך בכל בית שיהיו שני אקדחים? מבקש ששני הדברים האלה שבשעת חירום יכולה, בעיקר בהתיישבות, כל קב"ט יכול לחתום הבחורה הזאת, אשתו של יגאל ביבי עשתה מטווח, הביאה אשור רפואי – יכולה להשתמש באקדח. למה לא? מבקש שהדברים הפשוטים האלה יתקיימו. תודה רבה.

תודה רבה, חבר הכנסת לשעבר יגאל ביבי, ראש עיריית טבריה. חברת הכנסת פנינה תמנו.

תודה, אדוני היושב-ראש. בפתח הדברים חשוב לי לומר, אנחנו משודרים, נגלה אחריות – לא לדבר על מקומות, איפה חסר, כמה כלי נשק חסרים. זה האחריות הבסיסית שלנו כנבחרי ציבור, גם גורמי המקצוע יסכימו איתי ודאי.

בשבוע האחרון חברי כנסת פתחו חמ"ל, צוותי משימה. אחרי שיחה גם עם חבר הכנסת שמחה, נדאג שצוות המשימה הספציפי על מוגנות של ישובים יעבוד מולך כי יש דברים שאי אפשר לפרט אותם. בעז"ה נעשה ונצליח. הכנסת הזאת שמתחילה לחזור למושב הנוכחי, לצערנו בשעת חירום, חברי הכנסת עובדים אופוזיציה וקואליציה כאחד גם כדי לתת מענה לפניות הציבור ומעבר לכך, לסייע בידי הממשלה לתת את הפתרונות המיידיים מערכתית.

לתת גב לחיילים שלנו.

חד משמעית. כולנו בתפילה למען חיילינו וגם למען האזרחים, גם שניצלו מהתופת וגם כאלה שעדיין מחכים ליקיריהם.

חבר הכנת רוטמן.

לא אצטרך דקה. כשנגיע לתבחינים, נדבר. אני מציע שנחשוב – וזה עניין מבני - שיש התבחינים אבל צריך לייצר הוראת שעה אפילו בתקנות האלה כבר עכשיו כתוספת לחלק מהתבחינים – בהסדר הקבע רוצים שזה מה שיהיה אבל בהוראת שעה, פרק הוראת שעה כדי שנוכל להשליך לשם מתוך הסעיפים שכרגע נראים לנו כהסבר טוב למצב הנוכחי, למשל סוגית – לא יודע אם הייתי רוצה שזה יהיה הכלל תמיד אבל לעשות זאת כהבחנה להוראת שעה זה חשוב בעיניי.

התבחינים הם צוואר בקבוק אחד, אבל מייצרים צוואר בקבוק מאוד גדול כלומר תבחין עכשיו גם בתבחינים הקיימים - יש צוואר בקבוק ביצועי, לא קשור לתקנות, אבל גם אם מחר בבוקר ישראל, שעושה עבודה מדהימה ומסורה – ולא משנה, כל מי שמחכה יהיה בלחץ – לא משנה. בסופו של דבר גם אם מחר בבוקר מנקה את השולחן לגמרי, ונותן לכולם, צוואר הבקבוק יעבור וצריך כבר עכשיו להיערך לרכישת הנשק, לזמינות הנשק ולאימונים בנשק. צריך לתת לזה מענה ולא לומר: הגדלנו את הקרע ויותר אנשים יישבו מתוסכלים שאין להם איפה לרכוש ואיפה להתאמן.

תודה. חבר הכנסת עמית הלוי, בבקשה.

תודה, אדוני היושב-ראש. אני צריך יותר מדקה אבל כשנעבור סעיף-סעיף אעיר ואשאל. אפתח בכך שאנו עוסקים בדבר שהוא החובה הכי בסיסית למדינה, אני אומר זאת לעצמנו ולכל מי שנמצא פה. הצבא נלחם, כולנו נלחמים. החובה הבסיסית שלנו, היא לתת לכל אזרח בראש ובראשונה, אם ייצא משהו חשוב מהגיהינום שאנו נמצאים בו עכשיו – שהאזרחים לוקחים אחריות על עצמם, יש להם נשק, רוכשים אותו, אחראים על ההגנה שלהם וגם מבצעית זה נכון – ככל שהמערכה הזו עלולה חלילה להתרחב, זה בהיקף שמחייב כמה שיותר חימוש האזרחים. אנחנו ננצח כמובן אדוני היושב-ראש. יש לנו עסק עם אויבים דפוקים וחובבניים, בגדול. מי שרואה את הלוחמים שלנו, רואה מה זה לוחמה. משפחה חברה טובה שלי שהבן נרצח בקרב בהר עזה, קצין סיירת דובדבן, קברו אותו, יש להם שישה חיילים בצבא. אחרי שקברו אחד האב אמר לכל החמישה: אתם לא יושבים שבעה. עפים מייד לקרב. כל החמישה חזרו לסיירות. זה הלוחמים שלנו. אנחנו ננצח. יש פה שאלות אחרות של אסטרטגיה. אנחנו צריכים לתת לאזרחים גם את הכלים האלה.

אני רוצה להוסיף על דברי חבר הכנסת רוטמן. יש היום 60,000 או 58,000 אנשים שמחכים לאקדח גם ברמת אלו שקיבלו את מספר הבקשה 6 ספרות וגם כאלה שקיבלו מספר בקשה אחרי מערכת אופיר 10 ספרות. התבחינים שאדוני מוביל כאן ואני מאוד מעריך את זה ואת מה שהשר עושה בעניין, יובילו לפוטנציאל של עוד 300,000 בערך לפי החישוב שלי. זה אומר שמעבר לאימונים והדברים ששמחה הזכיר, יש להיערך מבחינת האדמיניסטרציה במשרד. חייבים עוד משהו חוץ מהכשרת עוד עובד מאגף כזה או אחר, יש לייצר פה מערכת אחרת משך חודש, ואני מפציר גם בך, מעבר לתקנות שנדון בהם לייצר מערכת אדמיניסטרטיבית, לפשט דברים שאולי לא צריכים. למשל משרד הבריאות והמשטרה שאתם מקבלים מהם את הפידבק, לראות שאין עיכוב פלילי ויש אישור, אולי שאתם תהיו חשופים למאגר הזה - לא צריך לחכות ליומיים של משרדי הממשלה – לקחת תרשים פשוט, לפשט אותו – פניתי לישראל ולדודו עובד שלו, אמרתיL יש 100 מתנדבים. אישרתם, סמנכ"ל המשרד, למה אפשר ומה לא. העסק הזה מחייב פישוט כדי שנוכל לעמוד בקצב של 60,000. שוב תודה על זה.

תודה על דברי הפתיחה. חבר הכנסת אריאל קלנר, בבקשה.

אדוני היושב-ראש, עם ישראל חוטף אבל עם ישראל חזק. עם ישראל צריך נשר לא כי הוא רוצה לתקוף אלא כדי להתמודד מול הרשע העולמי האולטימטיבי. אין יותר רשע ממה שראינו. לצערי אלה שלא צריכים שיהיה להם נשק, יש להם נשק, בפשיעה וכו'. אלה שצריכים נשק כמו שאמרו פה חבריי, מדינת ישראל מחויבת לבוא ולתת ולעשות הכול כדי שיהיה להם. מדובר באנשים נורמטיביים, באזרחים טובים ביותר שיש לנו לעילא ולעילא. צריכים ויכולים ויגנו על עצמם בשעת הצורך. ישראל שעושה עבודת קודש. נרחיב בהמשך. הנושא של ההיערכות – ממליץ לרדת לרמת היערכות קהילתית, מקומית, כמה שיותר כדי לשחרר צווארי בקבוק. יש מקומות שבהם, ברמה המקומית – בכפוף לכל הנהלים, ביטחון, משרד לביטחון לאומי, משטרה כמובן אבל לשחרר את זה למטה. זה יקל על השחרור של הנשקים. תודה.

תודה רבה. חבר הכנסת צבי סוכות.

קודם כל, אני רוצה לומר תודה רבה לשר הממונה על נושא חימוש האזרחים. תודה לוועדה שעושה את זה מהר ככל האפשר. אני שומע כמה ימים שאמור לקום מוקד שאמור לטפל בפניות אזרחים. אשמח לדעת מה קורה עם זה.

מירי פרנקל שור.

אציין שאני מקריא מהנוסח שבפני הוועדה.

אשמח לומר כמה מילים. ראשית חשוב לומר שמה שאנו מציגים היום זה עבודת מטה סדורה שהחלה בינואר עם כניסת השר כלומר זה מגיע לוועדה בקונטקסט של חירום אבל חשוב להבין שהייתה פה עבודת מטה סדורה ושיטתית. זה לא גובש על רקע מצב החירום המטורף שכולנו נמצאים בו.

שנית, מבחינת היבטים כמותיים, אנחנו לפני פרוץ המלחמה ב78 בחודש היינו במציאות של כ-38,000 בקשות בשנה שזה מספרים גדולים מאוד וזה ההשפעה של גל הטרור שמלווה אותנו בשנים האחרונות. מאז 7 בחודש ועד היום, סדר גודל של שבוע, קיבלנו במספרים שמקורבים ל-50,000 בקשות. אלה נתונים חסרי תקדים בכל פרמטר ויש לנו קושי להחיל את זה גם במערכות המידע וגם התהליכים ואתייחס לזה בקצרה.

שלישית, רשות לירייה זה דבר רגיש, ודאי שלי כמנהל האגף להאיץ ולשחרר. יש פה חובת זהירות וחובת בדיקה פרטנית של כל בקשה לרבות בדיקות שנקבעו בחוק. משטרת ישראל אחראית על המסוכנות הפלילית, משרד הבריאות על כשירותו של מבקש הבקשה. אלה אבני דרך שבכל מקרה בכל תהליך יתקיימו והם לפעמים יוצרים צווארי בקבוק.

לגבי התהליכים שעשינו בשבוע האחרון כדי לשחרר צוואורי בקבוק, חשוב שחברי הוועדה יבינו שאנו לחלוטין לא מתנהגים במוד של שגרה. פתחנו חמ"לים ותגברנו ואני רוצה לדבר על המהות. שינינו את כל תפיסת ההפעלה. מהשבוע שעבר אין ראיון פרונטלי שהיה אבן יסוד בתהליך. לא קוראים לאנשים. כולם עברו לראיון טלפוני. בנוסף עשינו שינוי מהותי –להערכתי כ-50% ממבקשי הבקשות פטורים לחלוטין מהראיון כי הגדרנו מספר אוכלוסיות שמבחינת ניהול הסיכונים בתקופה הזו אנו מסתכלים בבדיקות התקינות ומדלגים על שלבהראיון וזה ניהול סיכונים מאוד משמעותי שמייצר שחרור משמעותי של צווארי הבקבוק. בנוסף עשינו כל מיני הקלות, למשל אנשים שבשנה האחרונה קיבלו אישורים מותנים ולא מימשו אותם ויש רבים כאלה, שעשו את כל התהליך אבל כשהגיעו לרגע האמת לא עשו מטווח והכשרה משיקוליהם. הארכנו לפרק זמן מסוים, כל מי שלא ביצע- -

לכמה הארכתם?

הרי תוקף האישור המותנה הוא לחצי שנה. לקחנו חצי שנה נוספת אחורה וכל מי שלא מימש את האישור המותנה נתנו לו גרייס למרות שהוא במידה רבה לא לקח את האחריות אבל אנו לא מתחשבנים בקטע הזה. עשינו הערכה של אישורים מותנים. בנוסף אנשים שנאלצו להפקיד את הנשק במשטרה בגלל רוטינות השגרה שלנו שזה אי ביצוע אימון רענון, אי ביצוע חידוש – גם שם עשינו כל מיני הערכות מינהליות כדי לייצר מצב שמיידית יותר אנשים חמושים. האדם בשנה השנייה לרשיון מחויב באימון ברענון. בתום השנה השנייה ברגע שאינו מבצע את אימון הרענון, אנו מציעים לו חובת הפקדה.

לוקח חודשיים לקבל את הנשק חזרה. הבן שלי סגן אלוף, מנכ"ל בית מלון. חודשיים חיכה, שכח לעשות רענון אחרי שנתיים. כל השנים היה 5 שנים רענון. מה פתאום שנתיים?

זו תקנה שאושרה בכנסת, זה לא המצאה שלנו. לכן אני מדלג על זה.

זה אנחנו, לא ישראל.

עוד שתי אמירות. מבחינת היכולת של אזרחי ישראל לשאת כלי ירייה בתקופה הזו, היא נשענת על שתי פלטפורמות מבחינה משפטית. אנו עוסקים היום ברישוי הפרטי בלבד אבל יש גם הרישוי הארגוני, האגף במסגרת החוק אחראי גם על רישוי ארגונים שמאפשרים מתן כלי ירייה בהרשאה לרבות ישובים ראויים, מפעלים ראויים וכו'. אני אומר זאת כי הרצון לייצר חימוש כמה שיותר מהר לאזרחים, דרך המלך היא לא רק הרישוי הפרטי; קיים מסלול של רישוי ארגוני, ובימים אלה הגברנו שם קצב גם בכלים הארוכים וגם באלה הפרטיים. לא אכניס אתכם למורכבות כי זה עולם נוסף שהאגף אחראי עליו והוא מאפשר האצת חימוש גם של אנשים, של כיתות כוננות וכו'.

שאלת הבהרה: מי שיש לו רענון כרגע, מי שהיה אמור לרענן מחר, מחרתיים – נותנים ארכה אוטומטית?

חשבנו על זה ובאה היועצת המשפטית של האגף. אנו בימים אלה מגבשים תקנה שתאושר אצל השר.

עוד תקנה? שוב יצטרך להגיע לוועדה?

לא. חבר הכנסת רוטמן ואני נמצאים בקשר יום-יומי, הוא מאתגר אותי. אנו מייצרים תקנה שהיא בסמכות השר, עשינו אותה גם בקורונה. את כל הרשיונות והרענונים שאמורים לפוג תוקפם באוקטובר ובנובמבר ניתן הארכה מינהלת של שלושה חודשים כדי שהקהל הזה לא יהיה מוטרד. יש לו גרייס.

מצוין, כי הרבה אנשים לחוצים על זה – הם במילואים, לא יכולים לבוא לרענון וכדומה.

מטופל השבוע וייצא גם לציבור.

חלק ממה שהתפרסם בשבוע האחרון – אנשים הפקידו את הנשק שלהם ורוצים לקבלו חזרה מהמשטרה, מה התהליך שהם אמורים לעשות?

יש שתי עילות להפקדה במשטרה. אם זה אי ביצוע אימון או רענון או חידוש, נתנו הקללה אבל חלק גדול מההפקדות במשטרה זה בגלל ביטולים.

שלחתם סמ"סים.

שלחנו גם הודעות מייל. ביטולים שלנו נובעים פעמים רבות ממסוכנות פלילית ומאי כשירות רפואית וזה דבר תדיר וכל חודש יש לנו מספרים גדולים. זה לא חל עליהם. ההקלה שאמרתי נוגעת רק לאנשים שלא ביצעו במועד אימון רענון או אימון חידוש.

הנקודה ברורה. מכל הדברים המאוד חשובים שנאמרו פה גם על ידי חברי הכנסת וגם על ידי מנהל האגף לרישוי כלי ירייה ישראל אבישר, לקחת דבר אחד – בצד זה שאנו רוצים כמה שיותר אנשים עם נשק ברחובות היום ובאזורים המאוימים, אנו רוצים שהנשק יהיה בידיים של אנשים אחראיים ויעילים. תזכרו את זה לאורך כל הדרך כי זה מה שמוביל אותי לפחות. בבקשה.

הנוסח שחולק לחברי הכנסת הוא המקורי של התקנות. במהלך סוף שבוע התנהלו שיחות גם בין משרדי הממשלה וגם לבינינו. היה נוסח ביניים. בשלב זה יש נוסח יותר מעודכן כנראה, אז כך תהיה העבודה: נתחיל לקרוא את הנוסח המקורי. בינתיים מדפיסים נוסח יותר מעודכן, אבל יהיה ללא עקוב אחרי שינויים, אז נעבוד ביתר איטיות כדי שכולם וגם אנו נראה את הפער בין הנוסח המקורי למעודכן.

מצוין. נתחיל לקרוא.

טיוטת תקנות כלי הירייה (תנאי סף ותבחינים לקבלת רישיון לכלי ירייה פרטי והוראות נוספות), תשפ"ג-2023.

בתוקף סמכותי לפי סעיף 21(ב1) לחוק כלי היריה, התש"ט-1949 (להלן – החוק) ובאישור הוועדה לביטחון לאומי של הכנסת, אני מתקין תקנות אלה: 1. הגדרות. בתקנות אלה: "אגף כלי ירייה" – האגף לרישוי ופיקוח כלי הירייה במשרד לביטחון לאומי; "השר", "הרשות המוסמכת" ו "פקיד רישוי" – כמשמעותם בחוק; "רישיון פרטי" – רישיון לפי סעיפים 4 או 5 לחוק; "תבחין" - תנאי נוסף לקבלת רישיון פרטי המנוי בתוספת; "תעודת הרשאה" – תעודת הרשאה שניתנה על ידי בעל רישיון מיוחד לפי סעיפים 9, 10, 10א, 10ב ו 10ג לחוק, לפי העניין; "תקנות כלי הירייה (הכשרה)" – תקנות כלי הירייה (הכשרה), התשע"ח-2018.

אקריא את התיקונים שגם מתואמים עם ייעוץ וחקיקה, עם קרן דהרי שנמצאת פה. קודם כל אתחיל בהגדרה של השר. מנהל האגף רצה להסביר לגבי החוק – נבקש להעביר את ההוראות האלה כהוראת שעה למשך שנה ולכן יש גם שינוי בכותרת של התקנות. אקריא את הכותרת: טיוטת תקנות כלי הירייה (תנאי סף ותבחינים לקבלת רישיון פרטי לכלי ירייה והוראות נוספות)(הוראת שעה), התשפ"ד-2023.

אני עוברת להגדרות של השר, הרשות המוסמכת ופקיד רישוי. ההגדרה של פקיד רישוי יורדת מהתקנות כי הם מוגדרים בצורה ברורה בחוק, ואין צורך להגדיר. השארנו רק את הרשות המוסמכץ כי היא מדברת על כמשמעותה בחוק, זו לא הגדרה חד משמעית. לגבי רשיון פרטי, חידדנו את ההגדרה. אקריא אותה: רישיון לנשיאה או להובלה של כלי יריה או להחזקת כלי יריה לפי סעיפים 4 או 5 לחוק;

תנאי נוסף על תנאי הסף שבתקנה 2, הנדרש לקבלת רישיון פרטי והמנוי בתוספת;

תעודת הרשאה שניתנה על ידי בעל רישיון מיוחד לפי סעיפים 9, 10, 10א, או 10ג לחוק, לפי העניין, או רשות שניתנה על ידי בעל רישיון מיוחד לפי סעיף 10ב לחוק;

כל התיקונים האלה זה רק חידודים מנוסח החקיקה הראשית, שמתוקפה מותקנות התקנות האלה.

יש מישהו שיש לו ערעור כלשהו על ההגדרות?

כל התקנות האלה הן חלק מהוראת שעה בחוק, בחקיקה הראשית?

כן. אני מציעה, אדוני היושב-ראש, שנדון קודם כל בתקנות עצמן, נראה את הקשיים ונחזור לסוגית אחרי זה הוראת השעה.

אבל אני רוצה לומר, שכן יהיה לנו בראש בנושא הזה – יש תבחינים ודברים ונהלים שכדאי שיכול להיות שאפשר לדבר אותם כהוראת שעה. כשאתה מאפשר לאדם לרכוש כלי נשק, יש לקחת בחשבון – בסופו של דבר אדם קונה את האקדח, עושה אימון. לא ייתכן שאחרי חצי שנה, שנה תגיד לו: תודה, תיעלם.

אני יכול – לא רוצה לעשות זאת.

זאת עבודה סדורה שהתחלתם בינואר. בואו נעשה את זה כמו שצריך, לא בהוראת שעה.

אתה יכול לומר לו אבל לא רוצה לומר לו כי התוצאה של זה יהיה אפקט מצנן. אתה רוצה שיותר אנשים יוכלו. פחות אנשים יעשו את ההשקעה הזו אם יידעו שזה לשנה או לחצי שנה.

ידונו בסוף אם זה הוראת שעה או לא.

נתקדם.

תנאי סף לקבלת רישיון פרטי או תעודת הרשאה. 1. לא יינתנו רישיון פרטי או תעודת הרשאה אלא אם בעת הגשת הבקשה מתקיימים לגבי מבקש הרישיון או תעודת ההרשאה כל אלה: (1) הוא אזרח ישראלי או תושב קבע בישראל, ובלבד ששהה בישראל באופן רציף במשך שלוש השנים שקדמו להגשת הבקשה; (2) הוא בעל שליטה בסיסית בשפה העברית, באופן שמאפשר תשאול, הבנת הוראות, יכולת קריאת נהלים וניהול רישום כנדרש; (3) הוא המציא הצהרה המעידה על כשירותו הרפואית לשאת כלי ירייה, והחתומה על ידו ועל ידי רופא, בנוסח שקבע אגף כלי ירייה; (4) גילו בעת הגשת הבקשה הוא אחד מאלה: (א) אם סיים שירות צבאי סדיר - כאמור בסעיף 11ג(ב) לחוק; (ב) ביחס לעמידה בתבחינים בפרטים 1ו- 2 לתוספת - (1) אם השלים שנת שירות צבאי סדיר כלוחם, או אם סיים שירות אזרחי של שנתיים או יותר – כאמור בסעיף 11ג(א) לחוק; (2) אישה שהשלימה שנת שירות צבאי או סיימה שנת שירות אזרחי של שנה- כאמור בסעיף 11ג(א) לחוק; (ג) אם הוא אזרח ישראלי שלא שירת כאמור בפסקאות (1) או (2) – 27 שנים ומעלה; (ד) אם הוא תושב קבע בישראל שאינו אזרח ושלא שירת כאמור בפסקאות (1) או (2) – 45 שנים ומעלה; (5) הוא עמד בתכנית ההכשרה הנדרשת בהתאם להוראות תקנות כלי הירייה (הכשרה);

בסעיף 2, (4א), להקשר הגיל לא צריך להיות יותר מאשר בהקשר של עצם מתן – כלומר 11גב זה אומר שירות מלא של שלוש שנים – מפנה לחוק הביטחון. זה אומר שירות מלא לפי 24 חודשים, 30 וכמה חודשים. לא אמור להיות כי הגבלת הגיל שקיימת – לא יינתן עד גיל 21 למעט הסעיף ההוא – מספיק שיהיה כתוב, אם סיים שירות צבאי סדיר לפחות של שנת שירות אחת. אני אומר את זה בגלל הרבה מאוד אנשים, מח"ל, למשל, מתנדבים שבאים לפה ועושים שנת שירות – יש לי הרבה חברים כאלה, שעשו שנת שירות מלאה. אנחנו רק בסעיף הגיל. לעניין הגיל, צריך להיות אם סיים שירות צבאי סדיר של לפחות שנת שירות מלאה. לא צריך להפנות למלא.

שלחנו במקביל לוועדה. אני חוזרת לסעיף 2(א3). אקריא את כל הסעיף, יש פה שינוי.

(3) הוא המציא הצהרה המעידה על כשירותו הרפואית לשאת כלי ירייה, והחתומה בידו ובידי רופא; אגף כלי ירייה יפרסם באתר האינטרנט של המשרד לביטחון לאומי את נוסח ההצהרה והיא תכלול פרטים שעליהם יידרש להצהיר מבקש הרישיון בנוגע למצבו הרפואי, כולל היסטוריה רפואית וכן שאלון רפואי שימלא רופא בנוגע למבקש;

אני מבהירה את דברי ההסבר, שהכוונה בהיסטוריה רפואית היא גם באינדיקציה של היסטוריה רפואית נפשית. זה דברים שקיימים היום. עיגננו את זה בצורה יותר ברורה בתקנות. אקריא את הסעיפים שמדברים על גיל – ברשותכם אקריא הכול כי יש תיקון כמעט בכל סעיף.

גילו בעת הגשת הבקשה הוא אחד מאלה: (א) אם סיים שירות סדיר כהגדרתו בסעיף 11ג(ב) לחוק - 18 שנים ומעלה;

תסבירי את הסיפא.

בהתחלה ההפניה הייתה לסעיף 11ג(ב) לחוק שמאפרת לשר לביטחון לאומי באישור ועדה לביטחון לאומי של הכנסת להוריד את הגיל מתחת ל-21 ביחס למי שהשלים שירות צבאי. אנו מבקשים לקבוע את השנים באופן ברור כדי שהיה ומישהו סיים שירות צבאי לפני גיל 21, כלומר עמד בתנאי החוק, יהיה ברור שנכנס בגדר הסעיף. הכוונה היא שהחל מגיל 18.

איך אדם מסיים שירות צבאי סדיר בגיל 18?

מי שהתגייס בדיוק בגיל 18 ועשה שנתיים ושבעה חודשים.

הסיבה פשוטה. חוק לירייה הוא מ-1949, ובלשון החוק מ-1949 נכנס הנושא של 18. היום בחיים האמיתיים אנו מתייחסים לשלוש קטגורית ואני מציע להתמקד בהם: קטגוריה ראשונה זה 21 ובלבד שסיים שירות צבאי או לאומי כהגדרתו, ושם יש שתי ההקלות שתכף נפרט. הקטגוריה השנייה זה 27 שלא מתייחס לנושא של השירות הצבאי כתנאי סף, וגיל 45 זה משהו חריג לאדם שהוא לא במעמד אלא במעמד תושב. אני מציע לטובת הדיון לנקות את גיל 18, כי זה משהו מ-49'. זה לא באמת קיים בחיים האמיתיים.

טרם מלאו לו 21. אי אפשר לגייס מישהו לשירות סדיר לפי חוק שירות ביטחון אם טרם מלאו לו 18.

החוק מדבר על 18 ולכן העדפנו להיצמד ללשון החוק.

מה אכפת לך למה סיים את השירות? זה בלי כאמור. אם סיים שירות צבאי סדיר מגיל 18, זה מה שיהיה כתוב?

כהגדרתו בסעיף 11ג(ב).

אבל בסעיף הזה זה רק שירות מלא. אם אדם שירת שירות מלא והוא בן 19, גם יכול לקבל רשיון?

לזה יש סעיף ב שמדבר של שירות שנה בסדיר כלוחם. ואלה כבר דברים במהות ולא בנוסח.

זה מהות ולא נוסח אבל אם אדם עשה שירות אזרחי של שנתיים יותר, אבל אם אדם עשה שירות צבאי של שנתיים ויותר – לא סיים כי נפצע, מאלף סיבות. סיים ושוחרר. ירד לו הפרופיל אחרי שנתיים. לא שירת שנה סדיר כלוחם. שירת חצי שנה כלוחם ואז ירד לעורפי ואז ירד לו הפרופיל. השתחרר אחרי שנתיים. אנו אומרים ששירות לאומי אזרחי של שנתיים מקנה לך יותר משירות צבאי של שנתיים. זה משהו לא הגיוני.

אומר זאת בפשטות.

לעניין הגיל יצא שרק ללוחם אתם נותנים שנה. לעניין הגיל. את זה רצינו לתקן, שאדם ששירת בצה"ל - אולי לא יקבל מסיבות אחרות אבל יכול להיות בן פחות מ-27.

התפיסה שלנו שגובשה משך שנים אומרת שאדם בגיל 21 שמשרת שירות צבאי או לחלופין החלופה של שירות לאומי מלא פועל במסגרת של משמעת, של ארגון וסדר ואנו יכולים להשית עליו את כל ההנחיות של נשק ושמירתו והתנהלותו. לכן אנו אומרים דבר פשוט: אנחנו מתעקשים על שירות צבאי מלא כתנאי סף. יצרנו הקלה בשני מצבים והיא תפורט תכף אבל מתייחסת לאדם שהוא מעל גיל 21, שירת שנה כלוחם אבל הגיש בקשה בתבחינים מסוימים שפירטנו – מגורים או עיסוק. אלה תבחינים שמבטאים את העובדה שהוא מצוי בסיכון בגין נסיבות התבחין.

תסביר לכולם. מי שבישוב זכאי, גר בחברון לצורך העניין, שירת שנה כפי שאמר שמחה לא כלוחם. אחרי שמונה חודשים הורידו אותו, הוא ב-02, הוא בין 21 ל-27, אין לו אקדח. אין סיבה שיקרה.

אין סיבה. זה לא הגיוני. או אשה שעשתה שנה שירות לאומי.

הנושא של אשה או מי שביצעה שירות לאומי – אסביר את ההקלה לנשים. היום מתוך 100% של מחזיקי רשיונות בכלי ירייה פרטי יש בין 2% ל-3% בלבד זה נשים. לכן הייתה פה החלטת השר לייצר סוג של הקלה מתקנת. לכן הכנסנו זה אל"ף לנשים בכלל, ובי"ת למי שביצעה שירות לאומי וזה סוג של הקלה מתוקנת לאוכלוסיית הנשים מהסיבות שמניתי.

לא מדובר על עצם הקריטריון. עוד מעט נגיע לשאלה על התנאים האחרים. אם לא מגיע לו כי הוא לא בישוב זכאי – הרי רמת הסיכון היא לא בגלל הגיל אלא בגלל עובד זכאי או מקום זכאי בהקשר הזה. צודק שמחה – עובדה שכשהוא בשירות לאומי אתה לא אומר את זה. אתה נותן נשק לאדם, לאשה שעשתה שירות לאומי, שהיא בת 22, שנה אחת, ולא נותן למישהו שיכל להיות לוחם עשרה חודשים ונפצע. זה לא הגיוני.

מבין את העניין של איפה ואיפה.

ההיגיון המסדר של הגבלת ה

ישראל, הכלל שהוא סיים שירות צבאי מלא. השאלה שמתעוררת פה היא לגבי שירות צבאי חלקי. הטענה שנטענה – אין היגיון לטענת חברי הכנסת לגבי השירות האזרחי. השירות האזרחי הוא לא שירות ששם אתה לומד להתעסק בנשק. השאלה אם אנו לא יכולים לקבוע כהוראת שעה, שמי ששירת שירות סדיר וקיבל הכשרה מסודרת שאתה תקבע, של תקופה מסוימת – למשל, סיים טירונות וטרם סיים הכשרה, או סיים טירונות והכשרה כלומר מספר חודשים מסוים, ובאמת יש חיילים שנפצעים במהלך ההכשרה. אתה תקבע.

אבל כל זה לא נוגע לגיל. אנחנו בסעיף הגיל.

אני חייב להסביר את הרציונל.

הרציונל הוא לא רק גיל.

גם אם לא עשה טירונות, הוא היה בשלישות. לא פחות מבת שירות לאומי לעניין - זה לא יהיה הקריטריון.

אתה לא בוחן את זה בהשוואה ל-. אתה לוקח כל קבוצה.

הסיבה לתת לאדם נשק בסעיף ב, אם הוא ישוב זכאי או עובד זכאי. פרטים 1 ו-2 לתוספת. בהקשר הזה ביחס לקריטריון הגיל הוא לא חייב להיות מעל 27.

לפני רגע דיברת על שנה.

כל זה במסגרת הגיל. אנחנו רק על סעיף הגיל כרגע. לא על התבחינים עצמם.

סעיף א מדבר על שתי סוגיות. סעיף ב אומר: בנוגע לעמידה בתבחינים שבפרטים 1 ו-2. בואו נראה מה הפרטים. לוקחים את הכלל של השירות הסדיר ועוברים לכלל אחר. אני מפנה לפרטים 1 ו-2 – זה בתוספת. הדיון שמתנהל עם חברי הכנסת למה הוא מתייחס – כאשר מדובר על מקום מגורים, כאשר מדובר על מקום עבודה או לימודים. נקרא מה זה מקום מגורים כי במסגרת כאן אנו מתחילים להתייחס ליוצאים מן הכלל.

או אנו מורידים- - -

אקריא את שני הפריטים הרלוונטיים. (1) מקום מגורים. מי שמרכז חייו מתקיים במקום מגורים אשר לגביו קבעה משטרת ישראל כי מגורים במקום זה מצדיקים מתן רישיון פרטי; (2) מקום עבודה או לימודים. מי שעבודתו או לימודיו, במרבית שבוע העבודה, לפי העניין, מתבצעים במקום אשר לגביו קבעה משטרת ישראל כי עבודה או לימודים במקום זה מצדיקים מתן רישיון פרטי לכלי ירייה.

מה זה אומר – כאשר מדברים על מקום מגורים או מקום עבודה או לימודים כמו שכרגע גלעד קרא את הפירוט, אז אנו מגיעים ליוצאים מן הכלל.

כן אבל אני רוצה להסביר את זה בשפה פשוטה.

אדוני היושב-ראש, כאשר מדובר על מקום מגורים, מקום עבודה או לימודים, אומרים: בנוסף על מי ששירת שירות סדיר – יש פה תוספת: מי שהשלים שנת שירות סדיר כלוחם או סיים שירות אזרחי של שנתיים – אפשרות נוספת, או מי שהשלימה שירות לאומי של שנה. או שירות סדיר של שנה. ואז מתעוררת לגבי מקום מגורים, מקום עבודה או לימודים השאלה – אם מישהו שירת שירות סדיר חלקי, בין אם הייתה לו הכשרה בנשק או לא, מה דינו.

והוא גר בישוב זכאי רק לגבי העובדה שהוא קטן מ-27. אנחנו בתנאי סף של הגיל – ההחרגה בתנאי סף של הגיל, האם אדם יכול להיות יותר צעיר מ-27, באילו מצבים אדם שהוא פחות מ-27 יוכל לקבל התייחסות בכלל מישראל. מי יכול לקבל התייחסות מישראל מי שמתחת ל-27 זה הדיון שלנו, או שסיים שנת סדיר לגמרי, שלוש שנים, או שהוא בישוב זכאי, מקום זכאי למרות שפחות מ-27 אבל עשה שנת שירות אזרחי או סדיר – לא חייב להיות שנת שירות כלוחם, כי אם לשירות אזרחי, שעושים שירות אזרחי יכולים לקבל, גם מי שעשה צבא במודיעין שנה – הוא לא פחות מזה, לעניין הגיל. גם אם בן 27 יכול להתחיל להתקדם. אם הוא לא יהיה זכאי בגלל בישוב לא יקבל בכל מקרה.

סיימנו תיקונים לנוסח?

לא.

אנחנו בתוך הסוגיה הזו. בואו נסיים את הסוגיה הזו, ואז נחזור לדיון.

אומר בקצרה. גיל 21 עד היום דיבר על אדם שסיים שירות צבאי או לאומי כהגדרתו בחוק. אנו לראשונה במסגרת התבחינים שאנו שמים פה אחרי חשיבה ארוכה עם השר בהרבה מאוד דיונים אמרנו שאנו בקבוצה הזו יוצרים החרגה לשתי קבוצות: אחת, אדם מעל גיל 21, שירת שנה לוחם ובתנאי שמגיש את הבקשה ותבחינים שמעידים על סיכון אישי כלומר או מגורים בישוב זכאי או עיסוק. כמובן שהימים האחרונים טורפים את הקלפים כי לכאורה הכול מסוכן אבל ננסה לצאת לקונטקסט רחב יותר כי זה מה שעמד מולנו לאורך כל הדרך. הגדרנו את הנושא של שנה לוחם כי אם לא היינו מגדירים, אין משמעות לגיל כי כל אדם שעשה שירות צבאי חלקי היה מגיש את הבקשה. אנו לאורך כל הדרך, גם על בסיס חוות הדעת של צה"ל וגורמים נוספים שהיו שותפים לגיבוש, סברנו שאדם שמבצע מסלול של שירות מבצעי כלוחם רוכש מיומנויות לא רק של נשק אלא של משמעת מבצעית, של התנסות בסביבה של איומים וכו' ולכן בשל יותר מנטלית ומעשית. אפשר לחלוק על זה.

לא חולקים על זה, רק אומרים שלא פחות בשל מאשה שהייתה סייעת בגן.

מצד אחד אתה מדבר על לוחם ויש בזה באמת היגיון. מצד שני בהמשך השרשרת יש לך השירות האזרחי. הדלתא שקיימת, משהו פה לא ברור.

הדלתא נוגעת לנשים.

לא. הדלתא נוגעת לשירות צבאי חלקי.

בחוק שירות ביטחון המדינה הכירה בכך שאדם שעשה שירות צבאי או לאומי כהגדרתו באופן מלא יש לו מגוון זכאויות. זו התפיסה שליוותה אותנו ולכן לא רצינו לקפח אותם. זו תפיסה של האגף מקדמת דנן ולא נגענו בה פה. לגבי נשים, זה סוג של אפליה מתקנת ולכן מראש הן קיבלו את ההחרגה של השנה. ברור לחלוטין שאשה שעשתה שירות לאומי בלבד היא לא מגיעה לרף אבל זה ממקום אחד.

תקנות, ודאי כאלה שבנויות גם על היסטוריה, לפעמים נראות כמו חמור שהורכב על ידי ועדה שאז הוא גמל – יש לו דבשת. על אנחנו צריכים לייצר פה בוועדה – וזו הצעתי ליו"ר – היגיון מסדר שלנו. ההבחנה בין ישוב ומקום עבודה מסוכן לבין שאר התבחינים זה הסכנה כלומר הנחת העבדה היא שמסוכן להיות שם. המטרה שלנו במתן הנשק לאדם שבתחושת הסכנה זה גם תחושת הביטחון שלו וגם הביטחון ההיקפי שהוא מייצר. לכן חינוך האזרחים שזה פוטנציאל מאוד חשוב, שתעמוד בחובת הצבאי שלך וכו', זה מאוד חשוב ומתאים לכל התבחינים האחרים אני מניח. לתבחינים אלו של הסכנה, החינוך נגמר. אני רוצה שישמור על חייו. אם עמד בחובת השירות שלו או שוחרר קודם – כמובן כל עוד אין לו בעיה נפשית, שלא מסכן אחרים. אבל המבחן צריך להיות סכנה והוא חד וברור ואז יש ללכת איתו באופן עקבי. אם עשתה שנת שירות או אזרחי. אם גרה במקום מסוים ואני יודע שהיא עמדה במסגרת, ואם קבענו שהמסגרת היא שנה, המסגרת היא שנה של שירות צבאי לגבר, לאישה ולאחרים או לגיל מסוים מתוך תפיסה שבגיל 27 אדם נוחתת עליו בגרות – אני יכול להבין שאתה מעביר את הקו איפשהו אבל הקו צריך להיות אחיד וזה העיקרון המסדר שאני מציע ליושב-ראש הוועדה ולחבריי חברי הוועדה ומבחינתי שזה יהיה תיקון בשינויים.

פה זה כפול. הפגיעה בעיקרון המסדר הוא גם שאדם עשה שנתיים אזרחי כפי שאמרת כי זה המקסימום שאפשר, וחייל מודיעין אז הוא לא. חוץ מההבדל בין אישה לגבר. גם בסעיף 1ב אתה מפלה בין אדם שהיה לוחם שנתיים במח"ל או מקום אחר – סליחה, חייל 02 לבין אזרח שעשה שירות אזרחי. אין בזה היגיון. זה לא רק הנשים.

ההבחנה הזו שנוצרה פה – לא אנו יצרנו אותה. יש חוקים שמסבירים בדיוק מי משלים שירות צבאי ומי משלים שירות אזרחי.

השאלה אם זה רלוונטי.

אומר שמחה בצדק – פה אנחנו בשאלה של תקנות. צריך להיות בהן היגיון מסד.

אתם גם לא יצרתם את ההבחנה בין גבר לאישה. השאלה אם זה רלוונטי לאירוע או לא.

לגבי גבר ואישה כן היה לנו היגיון מסדר.

דיברתי על דבר אחד – מציע שזה יהיה ההיגיון המסדר שנציע. דבר שני, שכדאי לחשוב עליו והוא הולך לאורך חוט השני בסעיף הזה – סוגית העולים החדשים. יש הרבה מאוד עולים חדשים שעולים ישירות לישוב זכאי, ואם אדם עולה חדש, שעולה לישוב זכאי, לא אכפת לי שלא היה שלוש שנים בארץ וגם ולא אכפת לי אם מתחת לגיל 27 כי לא היה יכול להתגייס בזמן הרלוונטי. אין עניין לתעדף. אם עולה חדש מגיע ופטור משירות ביטחון – יכולים לומר לו: נעשה לו אקסטרה בחינה כי אנו לא מכירים אותו.

גם אחרי גיל 27 לא נותנים אם היה 3 שנים בארץ.

נכון, זה הולך כחוט השני גם לגבי סעיף 2(1) דהיינו הוותק של השלוש שנים בארץ. לגבי שליטה בשפה העברית, אני לא חושב שצריך לוותר. אנו צריכים שיידע – צריך לדעת עברית, כי אם יהיה אירוע ויצעקו לו לעצור, ולא יידע מה זה – לא משנה כמה אני רוצה לעזור לו. לגבי מגבלת גיל – חושב שלא צריך. אם מגיע עולה חדש ולא צריך לשרת בצבא מסיבה כלשהי או לא לעשות שירות לאומי – צריך להיות כשיר מרגע הנחיתה במטוס אחרי עמידה באיזה מבחן שתציעו לו. זה שתי ההערות שלי לגבי הסעיף ומצטרף לכל מה שעמית אמר לגבי ההבחנות.

אבקש את ההתייחסות של משטרת ישראל לעניין שלוש שנים, כי הנושא של שלוש שנים שהייה בישראל לפני הגשת הבקשה זו עמדה סדורה של משטרת ישראל.

ואזכיר שאדם שעולה לישראל מגיע עם תעודה מהמדינה שממנה עולה על ר"פ נקי. זה חלק מתהליך העלייה. אחד החלקים הכי קשים בתהליך העלייה.

בבקשה.

התנאי של שלוש שנים רצופות נדרש למענה אזרחי כדי לבצע את בדיקת המסוכנות כדי שיהיה מספיק מידע שניתן יהיה לבצע את בדיקת המסוכנות, אתן לתמי.

בבדיקת המסוכנות אנו בודקים גם מידע מודיעיני וגם רישום פלילי. אנו צריכים בשר. אם מישהו עלה לפני חצי שנה, יכול להיות שהוא נקי אבל יכול להיות שנקי כי אנו לא יודעים.

אם הגיע עם תעודת יושר מהמדינה שממנה הגיע, תעשו את הבדיקות שלכם אבל אתם יודעים איך להתייחס לזה.

אני מבין שלעניין הגיל 27 לעולה חדש אין ויכוח.

ממש לא. כל הנושא של שינוי הגילאים, כיוון שזה שינוי של אפילו פרדיגמה, אומר בהגזמה – אנו כן רוצים לבחון את זה, להתייעץ, לא נכון מבחינתנו לייצר תשובה כתוך כדי תנועה. זה נושא עקרוני ומהותי. מבקשים לקיים עליו התייעצות ורק אז לקבל החלטה.

בבקשה.

שלום, אני מאוניברסיטת חיפה, בי"ס לקרימינולוגיה. חלק מכירים אותי מעבודתי בסנגוריה הציבורית הרבה שנים. אני כאן כמייצגת עצמי אבל העברתי לוועדה מסמך שנכתב על ידי פורום המרצות והמרצים לדמוקרטיה והוגש ביולי 2023, שמפרט קצת את הבעייתיות בתפיסה של מתן נשק לאוכלוסייה. אני יודעת, שהיושב-ראש אמר זאת, אבל צריך כעמדת נגד לחשוב גם על הבעייתיות ארוכת הטווח. יש לא מעט מחקרים שמראים שככל שהנשק מתרבה בידיים פרטיות, כך יש יותר התאבדויות, יותר אירועי רצח באמצעות נשק, יותר פגיעה בביטחון במשפחה. אני מודעת לעובדה שמדובר בשעת חירום, וברור שצריך לייצר כרעע מענים מיידיים. לא מתווכחת על זה. אני כן רוצה לומר משהו לעניין הגיל לפחות מהתובנות של קרמינולוגיה. יש קשר בין גיל לעבריינות. רוב העבריינות מתבצעת מ-15, 17 עד 25, 27. כשחושבים לטווח הארוך, זה יכול להיות חלק מהמנגנונים שבכל זאת מייצרים יחס בין גיל לבין רמת ההכשרה בשימוש בנשק ומהווים שיקול לפחות לטווח הארוך. אותו דבר לגבי גברים ונשים, פשיעה ופשיעה אלימה היא תופעה בעיקר של גברים, פחות של נשים. זה תובנות מעולם הקרימינולוגיה.

עוד הערה אחת לכיוון טיפה אחר, לעניין האישור הרפואי שהופך היום, בטח לאחר שיש מדיניות לא לעשות ראיון פיזי אלא רק טלפוני, הופך לאחד המסננות העיקריים למתן נשק – נכון שהאוכלוסייה חשה חוסר ביטחון ושיש צורך בנשקים. מצד שני, יש לדעת שזו אוכלוסייה חרדה, בדיכאון והרבה אנשים במצב נפשי מאוד מעורער היום. זה נותן הרבה יותר משקל לאישור הרפואי. ככל שאני יודעת – יש מידע שמגיע מקופות החולים אבל אין היום לרופא המשפחה מידע שמגיע ממשרד הבריאות על אשפוזים קודמים.

במערכת הרפואית בישראל רופא המשפחה יודע יותר ממשרד הבריאות על פי רוב.

אין מידע ממשרד הבריאות או ממשרד הרווחה. זה דברים שנאמרו לגבי רשיון כלי ירייה גם בדוח מבקר המדינה וגם בסקר שנעשה שהוועדה העלתה. יו"ר הוועדה אמר את זה בצורה הכי ברורה – ברור שצריך יותר להשתמש ביכולת האוכלוסייה להגן על עצמה וצריך לשים מאוד לב למי נותנים נשקים ולמי לא נותנים נשקים וזה משהו שצריך להיות על השולחן.

מצביעים סעיף-סעיף?

לא. מצביעים על הכול בסוף. יש סעיפים שיש לנו עליהם סימני שאלה, ואמר את זה בצורה יפה ישראל - תנו לנו להתייעץ וניתן להם להתייעץ. אני מבקש להבהיר – אנו לא עוסקים פה בהשוואה של בין גברים לנשים. 300,000 איש גויסו עכשיו לצבא, רובם גברים כלומר במשק נשארו הרבה מאוד נשים שאנו רוצים לתת להן נשק. אל תשוו בין גברים לנשים ובין היכולת הצבאית של אלה ושל אלה ובין השירות הצבאי שאלה מחויבים והשירות הצבאי שאלה מחויבים. זה לא נקודת השוואה. לכן הקריטריון של הנשים אני לא מתווכח עליו. הנושא של הגיל הוא משהו שנתון בסימן שאלה, אתן לכם את הזמן להתייעץ. אנו לא ממהרים. עד 24:00 היום התקנות האלה יאושרו, היום 15 בחודש זה יאושר. זה הגג שלנו. תקבלו את הזמן להתייעץ.

הדיון לא היה חלילה שלא מגיע לנשים אלא שכמו שאפשר לתת גם למי שעשתה שירות אזרחי, אפשר למישהו בגיל צעיר מ-27.

ניתן להם להתייעץ בנושא הגיל.

מבחינתנו, ואם אני מבין – חברי הכנסת האחרים גם, אם אנו מורידים את המילה כלוחם בסעיף ב – זה הנושא להתייעצות, ולגבי מה שאמר ישראל – אני נוטה להסכים איתך שעולה חדש, למרות שאני מסכים עם שמחה שלא צריך להפלות עולים חדשים, אבל יכול להיות שאפשר לקבוע, בגלל שאת העולה החדש אנו לא מכירים את ההיסטוריה שלו ולא שירת פה וכו', צריך לחשוב אולי על מבחן נוסף, אולי אפשר להוסיף מבחן נוסף. אבל אי אפשר להפלות בגלל שהוא עולה חדש. גברתי הפרופסורית, גם ביחס למדינות אחרות, אם תעשי את הסטטיסטיקה, גם במצב לא בשעת החירום, הסטטיסטיקה בין האירועים שאת אומרת לבין מצב הטרור במדינת ישראל זה שיקול שאת צריכה לקחת בחשבון בהשוואה הבין לאומית. ברור שזה יכול לגרום להרבה נזקים, חלוקת נשק, אין ספק, אבל מדברים ביחס לתועלת.

אני לא זונח את נושא הלוחם. ללוחם יש משמעות, יש בזה חשיבות רבה. הייתי רבע שעה בצבא כמו חלק מחבריי, אני יודע – גם מי שלא סיים שירותו כלוחם, לא תמיד הסיבות ידועות ולא תמיד הכול כתוב בתעודת השחרור לכן אני כן מכבד את נושא הלוחם. צריך לראות איך אנו לא פוגעים בזכות של אוכלוסיות אחרות, בעיקר כאלה שנמצאים בישובים מזכים. קחו זאת בחשבון. בבקשה.

אדוני היושב-ראש, לגבי אזורי הסיכון, לא כתוב האזורים אבל הערה – ירושלים, הבדילו בין כביש 1 מזרחה לכביש 1 מערבה. כביש 1 מערבה – זה מלא שכונות חרדיות שנמצאים ללא כלי נשק בכלל. אני מציע לבדוק את הנושא הזה, הן שכונות תפר לכל דבר ועניין, אם זה הגבעה הצרפתית, רמת אשכול, רמת שלמה, שלא יודע למה ההגדרה שלה לפי כביש מס' 1, היא בתוך בית חנינא. קיבלתי אין ספור טלפונים על זה.

ההערה שלך נכונה כל כך אבל לא נתונה לדיון הזה. אבל היא תירשם גם אצלי. חשובה. לא בתחולת האישור היום. בבקשה, בר.

לגבי סעיפים קטנים (ב) ו-(ג) ל-4, מחקנו את המילה צבאי כי אנו נצמדנו שוב להגדרה בחוק שמדברת על שירות סדיר.

לגבי סעיפים (ג) ו-(ד), תיקנו את ההפניות לפסקאות משנה שזה (א) ו-(ב) ולא (1), (2). זה לאורך כל החוק, יש תיקונים כאלה. סעיף 5, הקריא גלעד – יועמד בתוכנית הכשרה, על זה אין לנו הערות, והוספנו סעיפים קטנים ואקריא אותם: (ב) קצין משטרה כמשמעותו בסעיף 11(2) לחוק קבע כי אין מניעה למתן הרישיון מטעמים של שלום הציבור וביטחונו כאמור באותו סעיף.

אין פה שום שינוי מהחוק. בגלל שעיגנו את כל תנאי הסף, הכנסנו גם את הסעיף הזה כדי ליצור בהירות. לא שינינו בו בכלל מהתנאי הקבוע כבר כיום בחוק. כבר היום בחוק, סעיף 11(2) לחוק כלי הירייה מדבר על אישור משטרת ישראל בטעמים של שלום הציבור וביטחונו. כיוון שבראשונה לקחנו תקנות ועיגנו את כל תנאי הסף כדי שלא ייווצר בלבול – הכנסנו גם את הסעיף הזה, אבל הוא לא מוסיף ולא גורע מהכתוב בחוק. זה רק כדי ליצור את הוודאות.

(ג) חדל בעל רישיון פרטי או בעל תעודת הרשאה לעמוד בתנאי המפורט בתקנה 2(א)(1) או (3), לפי העניין, יודיע על כך לפקיד הרישוי ללא דיחוי.

(ד) נודע לפקיד הרישוי שחדל להתקיים בבעל רישיון פרטי או תעודת הרשאה תנאי המפורט בתקנה 2(א)(1) או (3), לפי העניין, יודיע על כך בכתב לבעל הרישיון; בעל רישיון שקיבל הודעה כאמור, יהיה רשאי לבקש להוכיח עמידתו בתנאי הנדון, בתוך שבעה ימים מיום קבלת ההודעה, אלא אם כן שוכנע פקיד הרישוי כי קיים צורך דחוף מטעמים של שמירה על שלום הציבור וביטחונו לבטל את הרישיון או את תעודת ההרשאה לאלתר.

אלו סעיפים שנוספו לבקשת ייעוץ וחקיקה שמדברים על זכות טיעון לפני ביטול. כן הוספנו, כיוון שהביטול לא יכול לחול ביחס לכל תנאי הסף מיקדנו את זה. הם לא הופיעו במקור.

אנו מעגנים פה את זכות הטיעון של בעל הרשיון שמודיעים לו: אתה לא עומד כרגע בתנאי הסף. תנאי הסף הרלוונטיים יכולים להיות או הסעיף שמדבר על האזרחות או הסעיף של הכשירות הרפואית – אלה הדברים היחידים שרלוונטיים. הכנסנו פה סייג מפורש שאומר שאם למשל מחמת היעדר כשירות רפואית שלו הוא מסוכן לעצמו או לאחרים - אפרופו הדברים שדובר קודם לכן בעניין אובדנות ודברים אחרים, אנו לא רוצים להמתין עד שיתכבד ויודיע לנו תוך שבעה ימים מה עמדתו בעניין הזה ולכן לאלתר יידרש להפקיד את הנשק. זה מוסדר בתקנות בהמשך.

לא שמעתי את כל דבריך, רק מחדדת שבשלום הציבור וביטחונו הכוונה גם לכשירות רפואית נפשית.

אנחנו מתנגדים להערה של משרד המשפטים. אנו מתייחסים באופן ברור כי הנושא של רישוי כלי ירייה מאוד מורכב אבל משטרה ובריאות מבחינתנו זה לא המלצה אלא קביעה. ברגע שמשטרה או בריאות מעבירים לנו פסילה, אנו מיידית דורשים הפקדת הכלי ואם תוך פרק זן איננו מבצע את זה גם יש לנו מנגנון מול המשטרה שמשטרת ישראל מגיעה אליו הביתה לאכוף את זה.

המנגנון שמוצע פה של שבעת הימים גרייס אינו נכון. בראייתנו הוא מייצר סיכון גם לאדם וגם לסביבתו ואני מתנגד לתוספת הזו כי ברגע שהמשטרה או משרד הבריאות קבעו מסוכנות פלילית או רפואית מבחינתנו חובת ניתוק האדם מהנשק גם כדי להגן עליו – יש לנו לא מעט אירועי אובדנות לצערנו= = =

איפה כתוב פה המסוכנות הפלילית? מבין את הרפואית.

הסברתי שהתפיסה שלנו גורפת לגבי שני גורמי המלצה – רפואית ובריאותית.

היא דיברה על סעיף 1. אדם עזב את הארץ. אתה טוען שהוא לא תושב כי יש ויכוח על התושבות שלו. על 1 אסכים. לא על 3.

על 1 אין לנו בעיה. הוא לא מטריד. מנגד, אדם שמשרד הבריאות החליט – הוא מייצר סיכון וזה לא נכון.

ביחס למשטרה זו קביעה ולא המלצה ופה גם אין שיקול דעת הסעיף הזה לא חל לגבי משטרה.

זכות טיעון זה חלק מכללי המשפט המינהלי.

שיעשה את הטיעון אחרי שייקחו לו את הנשק.

כשהם לקחו את הנשק, הוא צריך להוציא רשיון מחדש. לי זה קרה. שוטר החרים לי את הנשק, הגעתי לבית משפט, אמרו: תחזירו לו את הנשק. בינתיים אמרו- - -

אבל זה שאלה אחרת. אם עכשיו משרד הבריאות אומר לישראל: האדם עכשיו התאשפז אצלי על סכיזופרניה שמסוכן לעצמו ולאחרים וישראל יודע שיש לו נשק – זכות הטיעון מצויה אחרי שהוא אצל ישראל.

אנו מסכימים. אין חולק על כך כי הנוסח גם נותן לזה מענה. זכות טיעון. יש סיפא לעניין הזה, בדיוק לתת מענה למה שאתה מתאר. אנו לא רוצים לסכן אף אחד, לא אנשים אובדניים.

לא ברור לי הפער בין מה שמשרד המשפטים אומר לדבריך, ישראל.

זה תוספת שמשרד המשפטים הוסיף בסוף השבוע. אתמול קיימנו התייעצויות אני והצוות שלי לקראת הדיון ודחינו את המלצת משרד המשפטים ואנו מציגים אותה פה.

אתם מוכנים שלא יצטרך לעשות חידוש רשיון בשבעת הימים האלה?

חידוש הרשיון במצבים האלה נועד לדבר פשוט. כשאתה עושה תהליך חידוש אנו לא מבקשים ממך תבחין מזכה וכו'. זה נועד רק לבדיקה של מערכות משטרה ובריאות לפני שאנו מאפשרים לך למשוך את הכלי. זה מהות החידוש.

אבל זה תהליך ארוך.

ממש לא.

לפי נוסח התקנות שהונח ביום חמישי הייתה הוראה שמאפשרת וטוב שכך, זכות טיעון לגבי הודעת אדם שאומרים לו: אתה לא עומד בתבחין. כלומר אני העתקתי מגוריי משכונה מסוכנת בירושלים למקום לא מסוכן ואני אומרת: אל תיקחו לי את הרשיון. תנו לי חודש להוכיח עמידה בתבחין אחר. זה מצוין ונכנס. ברגע שאנו כותבים את זה כך, יוצא שיש פה הסדר שלילי לעומת מקרים שבהם מודיעים לאדם: אתה לא עומד בתנאי סף. אם תנאי הסף היו חד-חד ערכיים יכולתי שאפשר לתת לזה מענה. פה יש היבטים שיש להם פרשנות לכך בסיפא להוראה הזו אנו קובעים קודם כל לא חודש ימים אלא רק שבוע לאפשר לאדם להסביר את עצמו, זה אל"ף.

לאיזה תנאי יש פרשנות?

אנו מפנים לתנאי הסף של אזרחות והכשירות הרפואית.

למה צריך להיות שוויון בהסתכלות לנושא אחד ולנושא השני? למה צריך להסתכל על שניהם באותה משקפת?

אני רוצה לתת דוגמה – כיוון שבחיים האמיתיים זה דבר יום-יומי מבחינתנו. אדם מתגורר באיו"ש לצורך העניין ויש לו התבחין של מגורים שהוא תבחין נפוץ. עבר למרכז הארץ – אנו לא לוקחים לו מיידית. נותנים לו 30 יום גרייס להוכיח תבחין אחר כי אין מסוכנות מיידית. כי גוזרת מהגרייס של ה-30 יום את הרצון אל"ף לצמצם הכול לשבעה ימים, וליצור גזרה שווה בין מה שתיארתי להיבטים של כשירות נפשית. אנו סבורים שזה טעות.

איפה כתוב שאתם שוללים למי שלא שוהה באופן רציף במשך 3 שנים? אתם עושים בדיקות כאלה שגרתיות? איך זה עובד?

לא, זה רק בתנאי הסף בתחילת הדרך.

אז זה לא רלוונטי.

מפנים לתנאים 1 או 3.

אם למישהו שללו את האזרחות או התושבות, אז עשו לו שימוע על האזרחות והתושבות ועכשיו יעשו עוד שימוע על השאלה אם מחזיק את הנשק?

ייתנו לו עוד שבעה ימים. אולי כן ואולי לא. לא בהכרח אדם כזה הוא מסוכן. יש לבדוק את הנסיבות.

אני מעדיף קודם לקחת לו את הנשק ואז לעשות בירור. חושב שזו העמדה שצריכה להוביל אותנו.

מה ההבדל בין התקנות לתבחינים? כשאתה מדבר על הכשירות הרפואית זה נכון, אבל כשאתה מדבר על תבחין של מקום עבודה- -

לא מדובר על זה.

תסתכלי בסעיף (ג) במה שהציעו. נודע לפקיד הרישוי שחדל להתקיים בבעל רישיון פרטי או תעודת הרשאה תנאי המפורט בתקנה 2(א)(1) או (3), כלומר או פתאום בוטלה לו האזרחות או פתאום לא כשיר רפואית. רק על זה הם מדברים. על הדברים האלה אומר צביקה וישראל בצדק – אם אדם חדל להיות אזרח ישראלי או יש לו בעיה בכשירות רפואית, קודם ניקח לו את הנשק לעומת תנאים אחרים.

הסיפא שלנו נותנת מענה לדבר הזה במובן הזה שאנו כותבים פה, אם שוכנע פקיד הרישוי כי קיים צורך דחוף מטעמים של שמירה על שלום הציבור וביטחונו לבטל את הרשיונות או את תעודת ההרשאה לאלתר – כך זה ייעשה ולא ניתן את פרק הזמן הזה של שבעה ימים אבל כדרך המלך זכות טיעון צריכה להינתן, והחלטה בדיעבד – יש לו פה זכות ערר. לפי החוק הוא מקבל החלטה, אומרים לו: תפקיד את הנשק. יכול להגיש ערר הרי. זה לא אותו דבר קבלת זכות טיעון מראש כשהרשות המינהלית מקבלת את ההחלטה בלב פתוח ובנפש חפצה ומקשיבה להסברים לעומת מצב שבו כבר קיבלה את ההחלטה ובדיעבד אומרים: תסביר את עצמך.

אנחנו בגדול איתך. אבל אם זה פוגע באזרח אחר- -

גם אני, אם זה פוגע באזרח אחר.

אני גם לא רוצה שיפעיל שיקול דעת כזה. אם רופא אומר לו: האיש לא כשיר – הוא יקשיב לו בלב פתוח ובנפש חפצה ויקבל את ההחלטה? זה לא בידיים שלו.

יש לנו ערר רפואי בתהליך סדור מול משרד הבריאות, בזום נמצא גם רופא משרד הבריאות שעובד מולנו.

הסוגיה הובנה. במקרה הזה לא נסכים איתך, קרן, ונלך עם ההמלצה של המשרד ושל ישראל. נמשיך.

ישראל, תסביר לפרוטוקול.

אנו נשארים במתכונת הקיימת. זו גם הייתה ההצעה המקורית שלנו.

אקריא את סעיף (ב).

זו תוספת שלנו. כבר הקראתי את הסעיף הזה כ-(ב). מה שכתוב כ-(6) אצלכם, התחלתי בקצין משטרה כמשמעותו. ליבנו את הנוסח גם מול המשטרה. ברישא נבקש להוסיף – לא יינתן רשיון פרטי או תעודת הרשאה אלא אם קצין משטרה כמשמעותו בסעיף 11(2).

העברתם את הסעיף הזה. זה סעיף מאוחר. זה סעיף 11(2). אנחנו נכנסים לאירוע אחר. אני מבקשת לא להעביר את הסעיף עדיין. סעיף 11(2) יש לנו הערות. נגיע אליו.

זה 11(2) לחוק. לא שינינו כלום ממה שדיברתי קודם.

התוספת שלך מיותרת כי 2א אומר: לא יינתנו רשיון פרטי או תעודת הרשאה אלא אם כן מתקיימים. את לא צריכה לכתוב את זה שוב גם בסעיף 6.

אורי רוצה להסביר למה התוספת הזו נדרשת.

הסיבה שזה לא מופיע ב-א ואמור להופיע ב-ב – כי א, הם תנאי הסף שצריכים להתקיים בכלל בעת הגשת הבקשה. התנאי הזה לא יכול להתקיים בעת הגשת הבקשה, קודם מגיש את הבקשה ואז מבצעים בדיקת מסוכנות. ואז ב-ב מובהר שלא יינתן רשיון או תעודת הרשאה.

אז 6 הופך ל-ב. אוקיי. ואז ב הופך ל-ג? טוב.

עוד מישהו רוצה להעיר על הסעיף הזה?

העליתם בהתחלה ולא התייחסתי לזה - הכנות חוות דעת שמסוכנות אצלנו במדור מתבצעות אצלנו על ידי האנשים במדור, כעשרה. יש חוות דעת פלילי ויש מודיעינית. כפי שציינו פה, קפיצת המדרגה שעלינו עכשיו במלחמה היא מטורפת, ועוד לפני המלחמה אנו נמצאים במצב של עלייה תלולה. התקינה שלנו נשארה באותה תקינה. עשינו לעמנו הסטה של כוח אדם ומנסים לעבוד פי שניים עם האנשים שיש לנו. לא מתקרבים לכמויות. כלומר כל מה שאנו עושים פה, לקחת בחשבון שכמות ימי העבודה, תחשבו שאדם אחד עושה 5 חוות דעת ביום בערך, וגם אם מאוד ישתדל, יעשה קצת יותר. אנו מדברים פה כרגע על אלפי בקשות בפתח לפני התקנות. אלפים שאצלנו הן בספק, שלא עברו הליך מחשובי של שיקול דעת מובנה. יש שיקול דעת מובנה שמכניס go no go, וכל מה שבספק – אנו נותנים חוות דעת פרטנית, קוראים תיקי חקירה, קוראים מידע מודיעיני, עוד דברים שנמצאים במערכות המידע של המשטרה. אנו מחויבים לזה.

כמה אחוזים כאלה יש?

כ-10% עד היום. לא יודעת אם השתנה. מה שממתין בקנה ומה שיש עכשיו, לדעתי 6,000 כרגע לפני התקנות. זה לא ריאלי. זה הולך להיות צוואר בקבוק מטורף. שמה את זה על השולחן.

חשוב מאוד.

מבחינת כוח אדם – לא קשור לתקנות ספציפית אבל תיערכו, אולי מול פיקוד העורף.

יש פה נושא נוסף – בסוף אנו קוראים פה תיקים פליליים, מרשם פלילי. אנחנו נכנסים לתיקים פליליים ולמידע מודיעיני.

דברו על זה עם צה"ל שייתן לכם תובעים של הפרקליטות הצבאית שזה אנשים שיש להם הכשרה מסוימת. שיגייסו אותם לזה בצו 8 ויעבדו שאולים למשטרה. תגדילו את כוח האדם ספציפית. מישהו שיש לו הכשרה כתובע בפרקליטות הצבאית וממילא הוא חשוף.

ההערה נכונה. יש למצוא את הדרך איך כן לתגבר אתכם במיוחד בתקופה הזו כדי שלא נישאר עם אנשים שכן רשאים וכן יכולים לשאת נשק והם תקועים כי לא ביררנו אותם.

אם אתם צריכים תקש"ח לתת להם הרשאות – נעשה.

בר, עוד משהו?

לא, תודה.

תקריאי את הסעיף שלכם, כפי שאתם רציתם אותו.

הסעיפים (ג) ו-(ד) זה הדיון שהתנהל כעת עם משרד המשפטים. אקריא שוב את הסעיפים.

(ג) חדל בעל רישיון פרטי או בעל תעודת הרשאה לעמוד בתנאי המפורט בתקנה 2(א)(1) או (3), לפי העניין, יודיע על כך לפקיד הרישוי ללא דיחוי.

(ד) נודע לפקיד הרישוי שחדל להתקיים בבעל רישיון פרטי או תעודת הרשאה תנאי המפורט בתקנה 2(א)(1) או (3), לפי העניין, יודיע על כך בכתב לבעל הרישיון; בעל רישיון שקיבל הודעה כאמור, יהיה רשאי לבקש להוכיח עמידתו בתנאי הנדון, בתוך שבעה ימים מיום קבלת ההודעה, אלא אם כן שוכנע פקיד הרישוי כי קיים צורך דחוף מטעמים של שמירה על שלום הציבור וביטחונו לבטל את הרישיון או את תעודת ההרשאה לאלתר.

6 הופך ל-ב. ב נשאר אותו דבר.

הנוסח של ב יהיה מה שהיה 6. עם התוספת של הרישא ככל שתסברו שצריך אותה.

צריך.

תקריאי את הנוסח של ב החדש.

לא יינתן רשיון פרטי או תעודת הרשאה אלא אם קצין משטרה כמשמעותו בסעיף 11(2) לחוק קבע כי אין מניעה למתן הרשיון מטעמים של שלום הציבור וביטחונו כאמור באותו סעיף.

ו-ג הישן אתם רוצים להוריד לחלוטין. אתם אומרים שאם חדל בעל רשיון פרטי או בעל תעודת הרשאה לעמוד – יודיע על כך לפקיד הרישוי ללא דיחוי. זה מה שאמרתם?

את (ג) החדש, חדל בעל רישיון פרטי או בעל תעודת הרשאה לעמוד בתנאי המפורט, נבקש להשאיר. את (ד) החדש האגף מבקש להוריד.

איפה הסעיף שמאפשר לכם שבמקרה שאדם חדל לעמוד בתנאי המפורט בתקנה 2א או 1, לשלול ממנו?

זה בהמשך.

כשנגיע לחלק השלילה, נדבר. הסעיף הזה רק מטיל חובה על הודעה.

אנחנו עובדים על שני נוסחים. אנו רוצים להוריד את הסעיף שמתחיל ב-נודע לפקיד הרישוי שחדל להתקיים.

צודק. גם אם זה צריך להיות, זה צריך להיות לא פה אלא צריך להיות בסעיף השלילה, במקרה שאדם לא מתקיים בו תנאי סף. אין לו שייכות פה. מבחינתי, אני מחכה לתשובה על עולה חדש הן לגבי שלוש השנים והן לגבי 27, ועמית ואחרים מחכים ואני מצטרף אליהם - לנושא השירות הצבאי, הגילאים בהתאם. זה שתי סוגיות שלא סגרנו. זה שתי סוגיות שלא סגרנו.

להשוות שנת שירות צבאי רגיל לשנת שירות אזרחי.

רוצה לומר שוב לפרוטוקול שאי אפשר להתגבר בחקיקת משנה על החובה שקיימת בפסיקה לגבי זכות טיעון, ולא ישנה אם נמחק את זה.

מצוין. אין ויכוח.

דווקא כאן אנו נותנים להם אפשרות מפורשת לדחות את זה לאלתר.

בבקשה.

אל"ף אנו מצטרפים לאגף בהמלצה להוריד את הסעיף, כי מבחינה פרקטית ברגע שאנו מקבלים צו מהאגף לכלי ירייה שאנו צריכים לתפוס את הנשק, אנו מבצעים אותו מיידית, ואנו לא יכולים לקבל צו על תנאי. פרקטית, אין לנו צו על תנאי לתפיסת הנשק. ברגע שאנו מקבלים את הצו, רשיון הנשק לא בתוקף, מבוטל, ולכן אנו צריכים לתפוס אותו.

הנקודה הובנה. תודה.

נמשיך את ההקראה מהנוסח החדש והמתוקן ולא מהישן.

3. תבחינים לקבלת רישיון פרטי. (א) נוסף על האמור בתקנה 2, לא יינתן רישיון פרטי ולא יחודש רישיון כאמור אלא אם כן התקיים לגבי מבקש הרישיון במועד הגשת הבקשה לקבלת רישיון או חידושו, לפי העניין, אחד או יותר מהתבחינים המפורטים בתוספת; (ב) מבקש רישיון פרטי יגיש הצהרה חתומה על ידו בדבר עמידתו בתבחין, בנוסח שקבע אגף כלי ירייה, וימציא מסמכים התומכים בעמידתו בתבחין להנחת דעתו של פקיד הרישוי; (ג) סבר פקיד רישוי כי אין די במסמכים שהמציא מבקש רישיון כדי להוכיח את עמידתו בתבחין, רשאי פקיד הרישוי לדרוש כל מסמך אחר הדרוש לדעתו לשם כך; (ד) חדל להתקיים בבעל הרישיון התבחין לקבלת הרישיון כאמור, יודיע על כך לפקיד הרישוי ללא דיחוי; (ה) נודע לפקיד הרישוי שחדל להתקיים בבעל רישיון תבחין, יודיע על כך בכתב לבעל הרישיון; בעל רישיון שקיבל הודעה כאמור, יהיה רשאי לבקש להוכיח עמידתו בתבחין בתוך שלושים ימים מיום קבלת ההודעה; (ו) לא הוכיח בעל רישיון עמידתו בתבחין בתוך פרק הזמן האמור בתקנת משנה (ה), יפקיד בעל הרישיון את כלי הירייה והתחמושת עד תום פרק הזמן האמור אצל סוחר מורשה כמשמעותו בסעיף 5א לחוק, בבית מסחר ויהיה רשאי לבקש להוכיח עמידתו בתבחין אחר בתוך 6 חודשים מיום קבלת ההודעה לפי תקנת משנה (ה); (ז) לא יינתן רישיון פרטי לפי התבחין של פרט (10)(ד) לתוספת למי שאינו מחזיק ברישיון בעת הגשת הבקשה, אם חלפו למעלה מ- 20 שנים ממועד שחרורו של מבקש הרישיון משירות סדיר או משירות מילואים פעיל בצבא הגנה לישראל.

רוצה להעיר על סעיף קטן (ז). החמרנו כאן את האירוע בסעיף הזה שבתבחינים הקיימים לא הייתה ההגדלה הזאת של 20 שנה. אדם היה בן 50, יכול היה לקבל רשיון. לא יודע למה עכשיו כשיש גידול בצורך, צריך להוסיף את זה. שתיים, אם יהיה פה רוב להוסיף את זה, אני מציע, אם כבר, X שנים מיום שנשא בנשק. נניח שהיה נשק 10 שנים, בין 20 ל-30, ואתה רוצה מהפעם האחרונה שהייתה לי נשק, כלומר שבכל זאת התרעננתי כל שנתיים וכו', אומר: היה לי נשק בין 20 ל-30, עכשיו אני בן 51 אז הספירה היא – 49 יכול לקבל, לא 51. לא 20 שנה מהבקשה שאתה פוסל פה עשרות אלפי אנשים.

מה הרעיון להוסיף מגבלות? אנחנו רוצים להקל, לא להוסיף.

אני לא רוצה אנשים לא מיומנים מחזיקים נשק.

אדם היה בצבא, עם אקדח הוא לא מיומן. אתה רק יודע שהיה לוחם. אדם היה לוחם בצבא לפני 20 שנה. לא הוציא רשיון נשק 20 שנה. עכשיו הוא בא ללשכה ואומר: שירתי כלוחם בצה"ל, השתחררתי ממילואים לפני 20 שנה אבל הייתי לוחם אז ועשוי ללא חת. תנו לי אקדח. מה זה משנה אם בא אליך אחרי 19 או 20 שנה? היה לוחם בצבא והשתחרר. למה צריך את התבחין הזה?

בתבחין שירות בכוחות ביטחון, שהא תבחין הדגל – כ-55% מסך הבקשות עסקינן בתבחין בשירות בכוחות ביטחון שכולל היום שלוש קטגוריות: ראשונה, קצינים בדרגת סרן ונגדים מדרגת רס"ר, קבוצה שנייה זה רובאי 07 שזו קבוצה קיימת, הכשרתם, וקבוצה שלישית זה יחידות מיוחדות. הקבוצה הזו נשארת ללא תקרה, ללא גידור. ההערה פה נוגעת להרחבה. בתבחינים פה עשינו בראשונה הרחבה מאוד משמעותית.

שהיא חשובה מאוד לאנשי חיל הים, למשל.

זה לא נוגע להכשרת רובאי 07, לא לקצינים ולא נוגע לתבחינים הקיימים היום. אסביר. עשינו הרחבה שהיא מהותית. כל אדם שנושא תעודת לוחם לפי הגדרתה בצה"ל נכנס לטווח הזכאות. צה"ל הגדיר הגדרה ברורה לתעודת לוחם. זה שני פרמטרים מצטברים שמעניקים את הזכאות לתעודה – אל"ף הכשרה של כ-14 או 17 שבועות ולאחר מכן שירות מבצעי מצטבר של כ-17 חודשים ובקצה יש תעודת לוחם. זו הרחבה מרחיבה לכל הדעות וכוללת מנעד רחב של בעלי תפקידים, מ-03 מעלה. בקבוצה הזו בלבד יצרנו את הגידור של 20 שנה עם רציונל. שוטר – נתנו לזה מענה, אתייחס לזה בנפרד לגבי שוטרי מג"ב, לא גידרנו. זה תיקונים על תיקונים.

אנחנו יצרנו הרחבה מהותית אבל גם בה חשבנו שנכון לגדר את זה. מה הרציונל בגידור – נלך פה להנחת העבודה. כשבנינו את הרציונל של הענקת רשיונות, בנינו הנחת עבודה ואמרנו שיש קבוצה רחבה שמקבלים את הנשק בגין היותה מכפיל כוח וכו' וזה בעיקר קבוצת שירות בכוחות ביטחון כולל הרחבה של תעודת לוחם כלומר הם לא נמצאים לכאורה בסיכון פרסונלי אלא מכפיל כוח. הקבוצה השנייה זה מבקשי רשיון שנמצאים סיכון מוגדר כגון אנשים שמבקשים כלי ירייה במסגרת עיסוק ותבחין מגורים כי ליבת חייהם – נמצאים באזורי סיכון, וקבוצה שלישית – לצורכי פנאי וכו'. הקבוצה הראשונה שמקבלת את זה כמכפיל כוח, סברנו שנכון לגדר, כלומר ביחס לעובדה שאנו פעם אחת נוקטים גישה מרחיבה מאוד, חשבנו שצריך במקביל לייצר גידור, השר קיבל את המלצתנו, היה לנו שיח לגבי תקופת הגידור. בסופו של דבר סוכם 20 שנה. אנו מראש מציינים – זו הרחבה מרחיבה מאוד. מצה"ל משתחררים מדי שנה כ-15,000 בעלי זכאות לתעודת לוחם קרי במכפלות של 20 שנה אנו מדברים מיידית על פוטנציאל של 300,000. זה מספרים מטורפים מבחינת יכולת ההכלה.

ממתי צה"ל החל לתת תעודות לוחם?

מ-99'. ביצענו בזה מחשבה רבה וגם עם השר היה לנו לבטים לגבי תקופת הגידור.

ומי ששוחרר ב-98' ושירת מילואים עד לאחרונה? לא מחזיק תעודת לוחם.

מי שמגיש בתבחין הזה ממילא מגיש לנו טופס צה"לי, 830, שזה טופס מהלך שירות ואנו נלבן מול צה"ל איך אנו מאמתים את זה. זה בר הסדרה.

אבל לא מבטלים לו אחרי 20 שנה.

ממש לא. מרגע שקיבל - זה שלו. אנו מדברים על הגשת הבקשה בלבד.

אנו יכולים להרחיב ולרצות להרחיב ולהוסיף וזה בסדר. יש רצון לייצר פה סכר כלשהו, והוא נראה לי הגיוני. בהתחלה דובר על 10 שנים. אנחנו התייעצנו והוספתי את משקלי כדי שזה יגיע ל-20 כי בסוף צריך סכר. תחשבו כמה אנשים משתחררים יוכלו לבקש רשיון לנשק. אתה לא רוצה שכל אחד יוכל לקבל ולכן אתה עושה גידורים כלשהם. אני חושב שזה גידור הגיוני בסופו של דבר. לא מכניס יותר מדי אנשים ומי שיהיה בישוב מזכה או בכל מקום אחר לא תלוי בזה.

מי שעובד בתבחינים אחרים יקבל תבחין אחר.

ישראל, תיתן את המענה שמי שהיה לוחם ולא קיבל תעודת לוחם – תיתן לו.

ודאי.

יש חיילי מילואים שמשתחררים משירות מילואים בצה"ל בגיל 23, 24 לא כי הם רצו אלא כי הצבא משחרר אותם, כלומר לפי מה שאנו אומרים, בגיל 43, 44, הם לא יוכלו להגיש בקשה לנשק – מדבר על אלה שנמצאים היום, שלא הייתה להם הזדמנות עד כה - לא כי התעלמו מזה. לא היו זכאים. עדיין לא יוכלו להגיש בגיל 44. כשמדברים על הכפלת כוח, אנו מדברים על שעת חירום, מדברים על לחמש את האוכלוסייה כרגע כשמדברים על לוחמי צה"ל. בגיל 44 אומרים להם: מספיק.

אתה מסתכל על הגיל וזה לא נכון. אני מסתכל על זה ש-20 שנה לא נגע בנשק.

לא יכל. לא היה זכאי עד היום. רק עכשיו יהיה זכאי. אם לא היה רובאי 07 לא יכל.

נכון, זה הסכר.

יש לכם נתונים, כמה אנשים במילואים מגיל 40?

עשינו עבודה מסודרת- -

אני חושב שנעשתה פה טעות ניסוחית. פה אתם ממעטים תבחין בתקנה. את המיעוט הזה של ה-20 תוסיפו בתבחין, ושכולם יכירו את התבחין כמו שהוא ונדחה את זה כשנדבר על התבחין. תכניסו את זה לתבחין ואז נדבר על זה במכלול. אנו לא מכירים את התבחין.

מסכים. ההערה הזו פה לגמרי מיותרת.

רק משהו, אדם שהיה חמוש 17 שנה, נשא נשק, טס לחו"ל, היה חולה, אין לו רצף, חזר והגיע לבקש, עכשיו הוא 21 מהשחרור. יוכל להגיש בקשה?

זה מה שהצעתי קודם, להוסיף חוץ מ-20 שנה משירותו במילואים או בסדיר, גם 20 שנה מנשיאתו נשק פרטי.

כשנגיע לתבחין נדבר על זה אבל אדם שהיה במשך 20 שנה היה בישוב זכאי ולכן היה לו רשיון נשק, ובגיל 45 עבר לעיר, אז לא צריך לקחת לו. לא בגלל הגיל. אולי איבד את התבחין שלו אבל היה לוחם.

יש הוראת מעבר שנגיע אליה.

תרשמו את ההערה הזו. נגיע לתבחין ונדבר על זה. ההערה הזו יש בה היגיון ושווה לדון בה שוב. גלעד, סעיף 4.

ביטול רשיון פרטי או תעודת הרשאה. (א) חדל בעל רישיון פרטי או בעל תעודת הרשאה לעמוד בתנאי מהתנאים המפורטים בתקנה 2 לפי העניין, או קבע פקיד רישוי כי בעל רישיון פרטי לא הוכיח עמידתו בתבחין כאמור בתקנת משנה 3(ו), יבטל פקיד הרישוי את הרישיון או את תעודת ההרשאה, לפי העניין; (ב) בוטל רישיון פרטי כאמור בתקנת משנה (א), ימסור על כך פקיד הרישוי הודעה לבעל הרישיון ולמשטרת ישראל; (ג) בוטלה תעודת הרשאה כאמור בתקנת משנה (א), ימסור על כך פקיד הרישוי הודעה לבעל הרישיון המיוחד שנתן את תעודת ההרשאה ולמשטרת ישראל.

הערות?

מאחר שאנו בשעת חירום, אני מבקש את כל נושא ביטולי הרשיונות בגין אי עמידה בתבחין להשהות כרגע לפחות חצי שנה קדימה בהוראת שעה כי לא היינו רוצים לקחת נשקים דווקא עכשיו ממי שעבר דירה או הפסיק לעמוד בתבחין כלשהו. לא הייתי רוצה לקחת בכלל ובטח לא כרגע בחירום.

בנוסף, תרמתי כבר שני אקדחים למשטרת ישראל באהבה, גם אשתי תרמה וגם אני כי עברנו דירה. יכולתי למכור אבל לקחו את הנשק. לא מכרתי בחצי השנה הראשונה, אחרי שבעה חודשים אמרו לי: חולט.

18 חודש על פי חוק.

יש פה הצעה לא רעה כל כך. הרי בתי המסחר מאושרים. אפשר לומר: ימסור או למשטרת ישראל או לבית מסחר מאושר.

יש לנו הצעה בסעיף 9, שנוגעת בדיוק למה שאמרת.

כן, סעיף 9 התכוונתי.

לגבי 4א נטענה טענה לגבי לא לבטל רשיון, אם אין עמידה בתבחינים. מבקשת לשמוע את עמדת ישראל. אנחנו ב-4א, נאמר: חדל בעל רשיון פרטי או בתעודת הרשאה לעמוד בתנאים - יש פה גם - אם חדל לעמוד בתנאי הסף או באחד התבחינים.

אני מציע, כיוון שאנו בעת חירום, להשהות בהוראת שעה לחצי שנה לפחות את כל נושא לקיחת הרשיונות, לקיחת הרשיונות למי שלא עומד בתבחינים – לא מישהו שמסוכן. מישהו שעבר דירה או שסיים ללמוד איפשהו, להשאיר לו את הנשק לפחות לחצי השנה הקרובה, ובכלל הייתי ממליץ לקבוע תנאי סף, מי שנשא נשק במשך חמש שנים או תקופה מסוימת להשאיר לו את הנשק כי אנו מבינים שהוא לא מסוכן.

זה סעיף 10 – מי שהחזיק אקדח או אקדח אוויר ברשיון כדין משך עשר שנים, רשאי לחדש גם אם אינו עומד בתבחין.

הנושא של ה-10 שנים קיים מתבחינים 2018, כל אדם שמחזיק 10 שנים באופן תקין ללא ביטולים, משטרה, בריאות או חריגות שלו מביצוע תקנת ההכשרות, בתום 10 שנים אנו מעבירים את הרשיון שלו לתבחין הוראות מעבר, תבחין משמר ולא צריך לחדש כל פעם מחדש.

נדבר על זה ב-10. זה עדיין לא נותן מענה למי שמחזיק אקדח 10 שנים אבל רוצה לשדרג – מייצר לו בעיה?

ממש לא. יוכל לקבל אקדח חדש. גם מי שמחזיק בתבחין משמר יש לו האפשרות המלאה להחליף במסגרת סך הכלים שאושרו לו. מבוצע הלכה למעשה.

הוראת המעבר נותנת מענה.

הוא ביקש דבר אחר – להגדיר הוראת מעבר קצובה בזמן בגלל תקופת החירום שאדם לצורך העניין שהתגורר בישוב זכאי ועבר למקום אחר – אנו מקושרים למרשם האוכלוסין והוא לא צריך לדווח לנו. אם עברת מאריאל לתל אביב אנו יודעים כי אנו מקושרים למערכות המידע הלאומיות.

אתם נותנים לו 30 יום, הוא מבקש 4 חודשים.

אנו נותנים לו 30 יום ובתומם יכול להפקיד את זה בבית מסחר וזה רשיון שנשאר פעיל בחצי שנה כי הפקדה בבית מסחר אינה מבטלת. לא אכנס למורכבויות אבל זה המצב.

אני מבקש להשאיר לו את הנשק כדי שיוכל להמשיך להגן על עצמו.

הנקודה שעולה פה מאוד חשובה. בניגוד לעמידה בתנאי סף, כרגע יש שאלה של עמידה בתבחינים. האם אפשר כהוראת שעה למצב החירום שבו אנו נמצאים כרגע שגם מי שלפי הכללים שלכם עקב אי עמידה בתבחינים של ישוב זכאי, מקום עבודה או כל תבחין אחר שהוא רלוונטי שהייתם צריכים לקחת לו את זה- -

עד 30 יום לאחר ביטול המצב המיוחד בעורף.

או שבכלל בזמן מצב מיוחד בעורף, לא ייקחו לפי הסעיף הזה. אפשר לקבוע את זה כולל.

אנו מבקשים לחשוב על זה. יכול להיות יו"ר הוועדה, שאנו נבקש לאשר את התקנות בנוסח הקיים במסגרת סוג של תקש"חים שאנו מגבשים בתקופה הזו, נגבש מענה לכך. צריכים לחשוב על זה מהותית ומשפטית כי כפי שאמרתי בפתיח אנו מגבשים מספר הנחיות ששוברות כללים כדי לתת מענה לתקופה. מאוד יכול להיות שנכון לאשר את זה בנוסח הזה ונאשר את זה בתקש"ח נפרד.

יש לחדד את הוראת המעבר כי בה כן אפשר להבין שעל אף שהוא לא עומד בתבחינים- -

רק אחרי 10 שנים וזה מאוד ברור וזה מנגנון שעובד.

רק מי שלא יחול בעקבות שינוי התקנות אבל מי שעבר דירה ואין לו תבחין לפי התקנות הישנות, הוראת המעבר הזו לא תחול עליו.

צריך לחדד את זה כי אני הבנתי שגם אם לא עומד בתבחינים. אני מדברת על סעיף 15 בהוראת המעבר.

סעיף 15 בא לתת מענה למי שהחזיק רשיון ערב תחילת התקנות והרשיון שלו עדיין בתוקף. אם לומר בכנות, לא עשינו שינוי שגורע דווקא מהזכאויות לפי התבחינים, ולכן הסעיף הזה רק בא לתת מעטפת כללית למקרה שמישהו נפל בין הכיסאות. אבל בכלל התקנות האלה מרחיבות.

אם אני חוזרת לסעיף המשמר שזה חידוש מכוח הרציפות, וגם השיח בו עלה – זה שני סעיפים נפרדים - הסעיף הזה אומר שאם מחזיק אדם ברשיון בתקופה רציפה משך עשר שנים על בסיס התבחינים כפי שמפורט שזה רוב התבחינים, פקיד רישוי רשאי יהיה לחדש לו את הרשיון גם ללא הוכחת עמידה בתבחין כלומר אדם שגר 10 שנים בישוב מזכה ואחרי 11 שנים המשיך דירה והמשיך להחזיק ברשיון כלומר לא נקטע לו הרצף, יוכל להמשיך לקבל רשיון ללא הגבלה. זה מה שאומר הסעיף הזה. כן סייגנו את התבחינים שאפשר לקבל מהם שזה רוב התבחינים חוץ מזה של השירות בכוחות ביטחון שהוא ממילא לא משתנה אף פעם. מי שהיה רובאי 07 נשאר רובאי 07. הסעיפים היחידים שזה לא חל בעניינים זה של עיסוק – ספורטאי יורה, צייד, צרכים וטרינריים ומדביר. ביחס אליהם אין הוראה משמרת. לגבי לכל היתר, להוציא אקדח אוויר, המלצה פרטנית לא מופיעה בתבחינים ולכן ממילא כתבנו רק על מה זה חל.

אם תחשבו לקבל את הצעת היו"ר אני מציעה בהוראת המעבר להוסיף שגם אם לא עמד בתבחינים הרשיון יעמוד בתוקפו עד 30 יום לאחר ביטול מצב מיוחד בעורף.

זה מה שישראל מנהל האגף אמר שיבחן.

אין בעיה. עד 23:59 יכול לבחון.

יש היבטים כלליים של הארכת מועדים שאני מניחה שעל זה אנו מדברים ולכן יינתן לזה מענה בדרך אחרת.

נכון, ומנהל האגף אמר – נקדם תקנות תופקם של הארכת רשיונות כדי לתת מענה. החידוד הוא שזה למי שעומד עדיין בתבחינים.

אנו מדברים על מי שלא עומד בתבחינים. מי שבעקבות המצב עכשיו קרה לו - עבר לגור מישוב זכאי.

חידוש רשיון זה 3 שנים. בוא נעשה או 3 תקופות חידוש – 6, אבל אם אתם רוצים 10 – נעשה 9 שנים.

בואו נלך לפי הסדר.

סעיף 5.

5. הגבלת שימוש ברשיון פרטי. (א) בלי לגרוע מהאמור בסעיף 10ג(ג) לחוק, רישיון פרטי שניתן לפי תקנות אלה לא ישמש לביצוע שירותי אבטחה, ויראו מי שביצע שירותי אבטחה בכלי ירייה שניתן לו ברישיון פרטי כמי שהפר את תנאי הרישיון; בתקנה זו - "שירותי אבטחה" - מערך לאספקת אבטחה בתמורה או שלא בתמורה, באמצעות שומר או מאבטח; (ב) נשיאת כלי ירייה ברישיון פרטי שניתן מכוח התבחינים שבפרטים 13 עד 16 בתוספת תותר לשם שימוש מקצועי או ספורטיבי בלבד, לפי העניין שלצורכו ניתן רישיון כלי הירייה.

הערות לסעיף?

הרשיון הפרטי שניתן למשל לצלפים או לציידים, אסור להם להשתמש בזה להגנה עצמית. הייתי רוצה הבהרה מישראל. מדובר על כמה מאות צלפים ועוד ציידים. איך אפשר לתת להם ברגע הקריטי להשתמש בכלי?

אנחנו כל הזמן לוקחים את התקנות והתבחינים למצב החירום וזה יוצר הטעיה כי התבחינים נבנו בראייה ארוכת לטווח גם בימות שגרה והגישה שלנו תמיד לאורך זמן היא מאזנת ומרסנת. ברור שאירועי השבוע האחרון טורפים את השטיח מתחת לרגלינו והכול חשוב ודחוף אבל אנו אומרים דבר פשוט: אדם שקיבל את הרשיון כי הוא ספורטאי – כלומר לוקח כלי מסוים וטובח בו לצורכי ספורט – הרשיון ניתן לו לצורכי ספורט ולא לצורכי הגנה עצמית ולכן הגבלנו את זה כלומר יכול להחזיק את כלי הירייה לצורכי שימוש במטווח בלבד. לא יכול ללכת עם זה במותן ולהשתמש בזה להגנה עצמית.

מצד ההיגיון של המסוכנות – בדקת אותו ונתת לו. מה שאומר פה עמוס, זה להוסיף שאלא אם כן השתמש בו במצב חירום. זה לא קורה כל יום. אם השתמש במצב חירום, לא הופך להיות עבריין. אם הציל את חייו בגלל שנשא נשק שנתת לו ובדקת אותו מבחינת רמת המסוכנות.

אם אדם בסכנת חיים, אתה מצפה שהוא לא יפעל?

אם הנשק אצלו בבית ופרצו אצלו הביתה - הנקודה אחרת, ואנו די מגובשים – העולם הזה כולל שורה די ארוכה של כלים, חלקם רובי צייד, חלקם כלים ארוכים. אנו לא רוצים שאנשים יסתובבו בחיים השגרתיים, לא בתקופת חירום, עם כלים ארוכים במרחב האזרחי. לא רוצים חברה מליטריסטית. לכן אנו אומרים – הכלים האלה לצורכי צייד, ספורט וכו' הם מיועדים לשימוש מקצועי על פי ההדגרה ולא נכון להשתמש בהם להגנה עצמית. שוב, תקופת החירום מייצרת הטיה אבל התקנת האלה הן לעשור הקרוב ולכן יש למצוא את נקודת האיזון ואנו סבורים שלשון התקנה כרגע היא מידתית, מאוזנת בראייה ארוכת טווח.

אני חושב שספורטאי יכול לשאת את הנשק שלו להגנה עצמית ולהגן על עצמו באקדח, גם אם הוא אקדח ספורטיבי.

מדובר פה על כמה מאות צלפים שהם מיומנים, זהירים, מבוקרים, מתאמנים על פי החוק. הם יודעים לפגוע במטרה בצורה מדויקת. ברור שאנו לא רוצים לראות אותם הולכים לעשות קניות עם הרובה בהצלב אבל לפי ההוראה כעת הם גם לא יכולים להגן על עצמם או על השכנים. הצלפים האלה המקצוענים צריכים להרשות להם להשתמש בזה. ציידים – אנו נתקלים בבעיה עמוקה יותר של מי נושא את כלי הנשק. אני מקבל את דעתו של ישראל, לא להרחיב את נושא הציידים אבל נדבר על הספורטיביים, שישראל ירשה להם להגן על חייהם.

אפרופו איציק – אני נגד השם של העמותה שלהם, כי ישראל לא צריכה להיות עם תרבות של נשק או חברה מליטריסטית. אנו רוצים לכתת אותם לאיתים אבל אנחנו חיים במציאות שאם לצדק לא יהיה כוח, כפי שפעם אמר ז'בוטינסקי, נישאר בלי כלום. לכן אנו מדברים פה רק על מצב חירום. אתה יודע שוועדת חוץ וביטחון צריכה לאשר תוך זמן מוגבל דבר מסוג זה. זה לא תקופת חירום. זה מצב שעובר פה חקיקה ואישורים והחלטות ממשלה. אנחנו לא כל יום מכריזים מלחמה, אפשר לומר רק הכרזת מצב מלחמה, אם רוצים להקצין את זה יותר, במצב הזה אדם קלע בלי ציידים, אדם ספורטיבי שיש לו כלי נשק, לא רואה שום סיבה לא להרחיב. אם נלך הוא ואני, מניח שהוא יצלוף.

יהיו לו שני כלי נשק.

נכון. אין מניעה שיוציא עוד רשיון.

היום גם במציאות הקיימת וגם בתקנות שהצגנו פה, האדם הפרטי יכול להחזיק במצטבר עד ארבעה כלים. חלק גדול מהאוכלוסייה שעמוס מדבר עליה, יש להם כלי ירייה להגנה עצמית ולכן ההמלצה מתייתרת.

אין להם רובה צלפים.

אנו לא באמת רואים מצב שבמרחב האזרחי אנשים מסתובבים עם רובה צל]ים.

מדובר על 300 לוחמים, צלפים שאם במושב יש מצב חירום אני מעדיף שהצלף ייצא עם הרובה להגנה עצמית ולא עם האקדח. כמה מדובר פה?

נניח שגר ספורטאי כזה בישוב ועכשיו מתבצעת חדירה לישוב?

הוא לא צריך לשאול אותי. יעשה מה שצריך.

אם יצא ומתברר שזו התרעת שווא? תגידו לו: למה יצאתם?

אני חושב שההנחיות שלנו ברורות, מידתיות. אם אדם נמצא בסכנה וכלי הירייה לצורכי ספורט אצלו בבית הוא לוקח את הנשק לצורכי הגנה עצמית – נמצאת פה גם משטרת ישראל – מבחן התוצאה, ללא רואה בזה בעיה.

הטענה ידועה, ברורה. בבקשה.

אשים את הכובע המשפטי שלי ואומר שבתחילת המשפט כתוב נשיאה. זה הליכה במרחב הציבורי. אין פה איסור להשתמש בנשק להגנה עצמית מתוך הבית. האיסור הוא כמו אנשים שהולכים עם אקדחים היום יותר ויותר. נשיאה במרחב הציבורי. השאלה אם כך אתה רוצה שאנשים יסתובבו.

בתקופה הזו זה משרה ביטחון, בזמן מלחמה. הוראת שעה.

ישראל, אני מבין את הצורך. גם מבין את המיומנות של צלפים. אתה שואל אותי בלי שאף אחד ישמע – כן, אני רוצה שצלפים יהיו במרחב הציבורי עם הנשק הזה בזמן שמוגדר מצב מיוחד בעורף במדינת ישראל. לא ציידים, לא כל אלה שיש להם נשקים אחרים. אנו מדברים על אותם 200, 300 כמה שיש במדינת ישראל עם רשיון להיות צלפים. אני חושב שיהיה נכון דווקא אותם אנשים מיוחדים כמו יחידות מיוחדות לתת להם את האפשרות להשתמש בנשק בכל מצב שבו במדינת ישראל מוגדר מצב מיוחד בעורף. ככה זה יוגדר ואז אתה יכול להשאיר את זה כחוק לתמיד.

זה קשור לדיון שניהלנו קודם בוועדה כאן בנושא אחר – בסופו של דבר אם זה נשק, אדם שהוא צלף באקדח, אפילו אם זה אקדח עם קצת כוונות טלסקופיות, זה דבר אחד. אם מישהו מסתובב עם נשק לא שגרתי זה מעלה את החשש לדו"צ. אם זה אקדח קצת יותר בלקי – משהו אחד. אם מישהו מסתובב לך עם בארט, זה האדם הראשון שיירו בו אם חלילה יהיה אירוע ואתה לא רוצה את זה. יש להפעיל פה שיקול דעת אבל אם זה אדם שאתה מרשה לו בארט, כדאי שיהיה לו שיקול דעת.

אני חוזר על ההמלצה שלנו. אנו סבורים ששורת הקלות שאולי נקבל אותן בסופו של דבר ונרצה לגדר אותן לתקופת החירום לא נכון להכניסן לדעתנו בגוף התקנה כי תקנה היא ארוכת טווח, לנשים הבאות. נכון אולי לרכזה בתקש"ח נפרד. תקנות אמורות להיות לשנים הקרובות – לא נכון להכניס את זה פנימה ואנו ממליצים לרכז את זה בתקש"ח נלווה.

אמרנו שנדון בזה.

תרשמו גם את הסעיף הזה.

שלום, אני מסייע לאנשים להשיג כלי נשק בשנים האחרונות. אני עו"ד.

אתה גובה על זה עמלה למרות שהם לא צריכים. יש היום תופעה ידועה.

הוא עושה זאת בהתנדבות לאנשים שלא מסתדרים עם הבירוקרטיה.

העובדה שנתנו לך להיות פה כנראה מצדיקה קיומך. בבקשה.

לגבי שמירה בשכר או לא בשכר, נניח בבית הכנסת שלי מצביעים שומר בחוץ ומשתדלים שזה יהיה שומר עם נשק אבל שומר רק ל-10 דקות, רבע שעה בזמן – עושים חלוקה. זה שזה אסור, מציב אותי בתור פושע. אני בגבעה הצרפתית וזה ליד עיסאוויה, והמטרה שלנו למנוע הגעת כוחות. אין תקציב. בית כנסת קטן. שם את האנשים האלה כפושעים.

במצב שתיארת אין בעיה. האכיפה בסופו של דבר, אגף כלי ירייה, של החוק לירייה, הנושא הפלילי הוא בידי המשטרה. אתה לא רואה בתקנות כאן שום סנקציה פלילית. הסעיף הפלילי שנוגע לשימוש בנשק לא בהתאם לרשיון שניתן לו זה החזקת נשק שלא כדין. בנושא בתי כנסת אנו בעצמנו ממליצים והמלצנו – זה לא סותר את התקנות. התקנה הזו נועדה לאנשים שעובדים בחברות אבטחה, מאבטחים עבריינים ואזרחים פרטיים בצורה שלא כדין. לא נועד לאנשים שמאבטחים בתי כנסת.

משמח מה שאתה אומר, אך בסופו של דבר בית כנסת או שכונה שאומרים: בשעת החירום או לא בשעת החירום, גם לא בשעת חירום תמיד הייתה בקשה ואף הנחיית שרים – מי שיכול שיבוא לבית הכנסת בימים הנוראיים עם נשק. עכשיו הגבאי אומר- -

לא בזה עסקינן.

מצוין שאתה אומר את זה, אבל זו פרשנות פשוטה של הסעיף. גם אם אנ סומך באופן מלא של בני, שלא יגיש כתב אישום נגדם, וזה מצוין אבל זו הפרת תנאי רשיון.

לא, כי הרשיון ניתן לצורכי הגנה עצמית והגנה על סביבתו. מתפלל של בית הכנסת שמגיע וקורה אירוע, זכאי לתגובה לשמור עליו ועל אחיו המתפללים.

את חטאיי אני מזכיר היום – חטא גם של יושב-ראש הכנסת. היה מקרה של אדם שהיה מועמד להיות חבר כנסת. הוא היה ברשימת המועמדים. יהודה גליק. הוגדר כמאוים מאוד חזק על ידי משטרת ישראל אבל בגלל שלא היה חבר כנסת לא אובטח וחשש לחייו, והחשש התממש – היה בפיגוע. והיו אנשים טובים שאמרו: נלך איתך לכל מקום. עברו על החוק.

לא עברו על החוק. יש הבדל בין רשיון פרטי לרשיון ארגוני. אם אני הולך ביחד עם ישראל ועם הרשיון הפרטי שלי, וקורה אירוע, ואני מגן על עצמי או על ישראל – אין בעיה, אבל אם קיבלתי רשיון ארגוני מטעם חברת אבטחה- -

לא בזה עסקינן. ישראל צודק – זה היה לעבור על החוק. אנלא חושש שמישהו היה מגיש נגדי או נגד אוחנה כתב אישום. חושב שזה זוטי דברים אבל אנו צריכים לוודא שזה רק זה.

אנו אחראיים גם על הרישוי הארגוני במדינת ישראל לרבות חברות אבטחה. יש לנו באגף חטיבת פיקוח ואכיפה ואנו עושים באופן תדיר ביקורות. אנו מגלים לצערנו מעת לעת במסגרת פעילות חברות אבטחה אנשים שמשתמשים בנשק פרטי במשימת אבטחה. זו דוגמה אחת כלומר מבצעים פעילות אבטחה בשכר למרות שהרשיון פרטי.

הבעיה – שלא בתמורה.

הכללים ברורים כלומר אסור לך לבצע פעולת אבטחה שהיא פר אקסלנס אבטחה. יש תחום אפור – בית כנסת וכו'. כל עוד זה בתוך הקהילה וכו', ברור שיש לנו ולמשטרת ישראל השכל הישר להבחין.

הנקודה הובהרה.

שיובהר שאנו מדברים בסעיף א ולא ב.

בבקשה, נציגה של משרד הבריאות.

תודה. רציתי גם להעיר בתקנות אחרות. לגבי תקנות אחרות רציתי להעיר, וממש בתמצות אעיר כמה הערות. הנושא של צווארי הבקבוק, המנגנונים ונושא בחינת המשמעויות, הלכה למעשה של הרחבת התבחינים זה חלק מהסיבה שאנו חושבים שנכון שכאן תהיה הוראת שעה. יש עבודת מטה רק למשל בנושא- - - שהחלה וטרם הסתיימה. גם לגבי הערות שהועלו – זה לפרוטוקול.

לגבי תקנה 5 ספציפית, 5 – לגבי ב אין עמדה – אבל א - רוצה להסב תשומת הלב, להצטרף לשיח שהיה פה ולציין, וגם אם יופעל שיקול דעת ולא יועמדו לדין אנשים, זה לא כמו לומר שאדם פועל כדין. הנוסח של התקנה כרגע יוצר ודאי לגבי מתנדבים – וזה הנושא שמטריד אותנו, לגבי המתנדבים ספק אם מותר להם להתנדב ולסייע ולהגיע לבית כנסת. אני חילוני, אבל מתנדב לסייע בזה. זה לכאורה מערך לאספקת אבטחה שלא בתמורה. ואם המטרה של התקנה הזו הייתה למנוע משהו אחר, אולי כדאי לחדד את הנוסח.

אוסיף לגבי שעת חירום להבדיל משגרה, בשעת חירום יש צורך למצוא דרכים לשפר את רמת האבטחה במתקנים שונים שנסמכים על מערך אבטחה מסודר ומלא שכיום המתקנים האלה סובלים ממחסור משמעותי במאבטחים מוסמכים מאחר שאלה גויסו. יש לי חשש שהתקנה הזו תמנע את האפשרות להסתייע במתנדבים גם בדבר הזה. לכן הבקשה שלנו זה לדייק את הנוסח הזה גם בשגרה וגם בחירום.

לכן אני חושבת, שצריך לעשות פה הבחנה בין בתמורה ושלא בתמורה. בתמורה – ודאי בשגרה לא צריך להיות שימוש בנשק פרטי במשטרה שלא לשמה. לגבי התנדבות, אני חושבת שאפשר – לא רואה את הקושי הממשי שמתנדבים יסייעו באבטחה. זה לא הופך אותם למאבטחים מוסמכים, לא נותן להם סמכויות אבל לפחות לא ימנע התארגנויות פרטניות בנושא הזה ולא ישאיר אותנו במצב שבו סומכים על זה.

חלק מהקושי זה הגדרה של שירותי אבטחה. מה זה מערך לאספקת אבטחה? מונח מאוד רחב. שומר – אין לזה הגדרה בשום חקיקה שמצאתי, אך לא חיפשתי הרבה, ומאבטח – החקיקות שמצאתי זה רק לגבי מאבטח מוסמך. אז יש פה מישמש שנכון לדייק אותו שלא נמנע את מה שנכון לאפשר, ונמנע את מה שלא נכון לאפשר.

בבקשה.

הנושא של אבטחה נקבע פה בתקנות לא סתם. מאבטח שאנו נותנים לו רשיון כמאבטח עובר הכשרה אחרת מאשר בעל רשיון פרטי. הוא נבדק במבחן כשירות נפשית נוסף על ידי מכוני האבחון. ניתנות לו גם סמכויות כאלה ואחרות מטעם משטרת ישראל. לכן מה שהציג פה העו"ד הנכבד, אומר שמעמידים הם בבית הכנסת בפתח אדם שלא הוכשר. לא נבדקה היכולת שלו להגן על הציבור, וגם מצב כשירותו הנפשית להגן על הציבור. יש הבדל בין אדם שנושא נשק להגנתו העצמית לאדם שצריך להגן על הציבור ויכולת העמידה שלו בלחצים כאלה ואחרים. לכן הסעיף הזה בא לתקן ולהבהיר – אדם שנושא נשק פרטי לא יכול להשתמש בו לצורכי אבטחה מכל הטעמים שמניתי כרגע, שלו ושל סביבתו הקרובה.

אם בא להתפלל בבית הכנסת וקורה אירוע, ייתן מענה אבל לא יזמינו אותו וישלמו לו, כי לזה יש רשיון ארגוני.

המקרה הזה אנו חיים אותו ביום-יום. כשאבא תורן הולך ללוות את האוטובוס של הילדים שלו בטיול שנתי הוא מאבטח בהתנדבות.

והוא חלק ממערך אבטחה בהתנדבות. אני רוצה לחדד – בסופו של דבר יש הבדל בין מה שגוף רשמי פועל למה שגוף לא רשמי פועל. כלומר זה שהורים מתארגנים ואומרים, מי ילך עם נשק לטיול של הילדים והלך לטיול כהורה מלווה ובעת בעיה – ייתן מענה להגן על עצמו ועל סביבתו - בסדר. לא מדויק. כי בסופו של דבר, כך חשבנו – משרד החינוך והמורה ובית הספר בונה על זה ובית הספר אסור לו לעבור על החוק וגם לא למשרד החינוך, ואם הוא בונה על זה גם בעצימת עין, יום אחד יקום, ולפעמים קם היועץ המשפטי או המנהל שיגיד: לא רוצה לקחת על זה אחריות ושאתבע על זה, ועם כל הכבוד לזה שישראל אמר בוועדה שזה בסדר – אני לא יכול על בסיס זה לאשר טיול. אנו לא יכולים לעבוד עם הסמוך הזה. אנו יודעים שזה עובד.

לא עובדים עם הסמוך הזה. זה לא נוגע לתקנות האלה לחלוטין. זה נוגע לחוקים אחרים לחלוטין שאני שבמסגרתם חטיבת האבטחה שאני פועל מטעמה, מנחה את כל התחומים שדיברת עליהם, אם זה בתי ספר ואם זה בתי חולים ואם זה כל המוסדות האחרים שמוסדרים בחוק הסדרת הביטחון, בחוק הסמכויות לשמירה על ביטחון הציבור, בתקנות של איך אנו מנחים את משרד החינוך בטיולים ובבתי ספר שזה בהחלטות ממשלה.

כשאתה אומר לבית ספר: אני מאשר את הטיול הזה אם יהיו על האוטובוס שני נושאי נשק?

זה לא עובד כך. לטיולים של בתי ספר בדוגמה שנתת – הם צריכים להציב על הטיול, כמובן בהתאם למתווה הטיול, חייבים להציב מאבטח שנקרא – יש לו תעודת מלווה טיולים מוסמך מטעם חברת אבטחה והוא מוכשר לליווי טיולים, מוכשר לדעת את הטווחים היותר ארוכים, בטיולים במדבר יישא נשק ארוך ויידע לתפעל אותו, בטיולים בירושלים הוא יישא נשק קצר. כל הדברים האלה מוסדרים ולא נוגעים לתקנות האלה בכלל.

לא באנו לפתור עכשיו את כל בעיות הסמכות והתקנות. אנחנו עוסקים במשהו מאוד ספציפי. נתמקד בו. ההערות נרשמו. בבקשה.

שמענו פה מכמה בעלי תפקידים עמדות שונות לגבי משמעות הסעיף הזה - שמענו מראש החטיבה שזה הפרת התקנה ושמענו מהמשטרה שזה לא, ושלא יאכפו או לא יסדירו.

אנו מדברים על אותו דבר, כי היא דיברה, אם גבאי בית הכנסת למשל לוקח שומר בשכר, שזה לא ייתכן ושנינו אומרים בדיוק אותו דבר, שאם המתפללים וחלקם רוצים להגיע לבית כנסת או הגבאי מבקש מהם: תגיעו לבית כנסת חמושים כי המצב חמור ואנו רוצים שבחוץ יהיה אדם וייתן מענה לנו ולמתפללים, אין לנו בעיה עם זה וגם משרד לבט"פ.

לא בטוחה מהבעת הפנים אם אין בעיה עם זה.

הנושא זה אם הם מאבטחים בנשק פרטי נותנים שירותי אבטחה.

לכן אני שואלת, השאלה – למה המילים שלא בתמורה? אולי פה הסוגיה. כולם פה מבינים את מערך האבטחה בתשלום המסודר. התקנה מוסיפה- -

יעבור חוק שירותי אבטחה שיסדיר את כל הנושא הזה והכול יהיה ברור ושחור על גבי לבן.

אי אפשר. אני אתעקש על זה.

הסעיף הזה מבחינתי נשאר כמו שהוא.

אז אנחנו נשארים עם סוגית המתנדבים - מערך או שלא בתמורה.

הגבאי של בית הכנסת ששולח שיבוץ, מי נמצא באיזו שעה ליד בית הכנסת - האנשים שבאים אליו עוברים על החוק. מי שמסודר עוברים על החוק.

התקנות האלה מאושרות כהוראת שעה לשנה בין היתר כי אנו עדיין בוחנים ומטייבים את הדברים אבל הכוונה פה לא הייתה רק להעביר את התקנות האלה רק לצורך המלחמתי העכשווי שאנו נמצאים בו.

זה לא קשור למלחמתי. מתחזק במלחמתי.

באתי להשיב לשרונה ממשרד הבריאות – אני מציעה שככל שיש למשרדים קושי מול התקנות, יפנו אלינו ונראה אם יש צורך לשנות את הדברים.

אבל חברי הכנסת העירו על חוסר בהירות שלהם.

ננסה להבהיר את הדברים אבל אנו מבקשים שהתקנות האלה יהיו הוראת שעה בנוסח שאנו מגישים אותם. אנו נכונים תמיד לתת מענה לכל משרד ממשלתי שפונה אלינו ומציף קשיים חדשים. כל השבת דיברנו עם גופי ביטחון שונים ומנסים לתת מענה לכולם אבל אנו לא יכולים במסגרת התקנות האלה כל תקנה לייחד אותה למשרד ספציפי או לגוף ספציפי.

לגבי ההערה של פורום קהלת, לימור הסבירה את הרעיון המסדר. היה פה גם יישור קו מבחינת בני. אנו לא נכנסים כרגע והייתה פה אמירה ברורה, אם עומד בחוץ או בפנים, הכוונה אם מתפללים מבית הכנסת שבאים לצורך הגנה עצמית. לא מדובר בתשלום.

תשלום ודאי ואין על זה ויכוח. אני מבין את החשש – אתה כותב: שלא בתמורה, אדם אומר שמתנדב, וזה בעיה של קשיי הוכחה. אני מציע שאת קשיי ההוכחה של העבריין שמחזיק חיילי ארגון פשע כדי שישמרו עליו עם הנשק האישי שהוציאו לפי תבחין א או ב, שתעבירו למחלקת הפשעים החמורים ובמסגרת תנאי הרשיון שמה שאסור עליי לעשות שזה הסעיף פה – את האכיפה לחוק, כשיהיה לכם חשש, תכתבו בתמורה ובתנאי רשיון ואדע שאם אני הולך ובשכונה שלי מתארגן בין בשעת חירום, בין לא בשעת חירום, ללכת ליד בית הכנסת, ללוות ילדים שהולכים לבד, ומתארגן על זה מערך שהוא בסדר, לא עברייני – שלא תהפכו אותי עבריין אף לא ברמת התבחין, וברמת האכיפה תטפלו בזה ברמת האכיפה ותוסיפו גם עבירה פלילית, תעשו חזקת תמורה בסעיף האחר.

בר וישראל, מה שאני ממליץ בסעיף הזה, אנו רוצים להבליט את הרצון שלנו למנוע מבעל נשק פרטי, לתת שירותי אבטחה בתמורה. תמחקו את שלא בתמורה ותשאירו את הסעיף הזה כדי שיהיה ברור שאנו לא רוצים לתת לאף אחד שיש לו נשק פרטי לעסוק באבטחה שבתמורה.

מבינה את מה שהיו"ר מציע אבל מעלה חשש - ברגע שנמחוק את בלא תמורה, ניצוק פה – ואני לא מביעה דעה אלא רק מציינת מצב עובדתי – קבוצות של חמושים שיחליטו שעושים אבטחה בתמורה, להוציא כיתות מוסדרות ודברים אחרים אבל יכולות להיות לזה השלכות מרחיקות לכת.

מאיזה תרחיש את חוששת?

מצב שיחליטו בכל עיר, להקים קבוצות למשל- -

היום בהמון ערים אומרים אנו רוצים להקים קבוצות הגנה חמושות שיסתובבו וזה יוצר מצב – עם אנשים שנושאים נשק – וזה רע כי במדינת ישראל יש רק גוף אחד שאוכף לפי סעיף 3 לפקודת המשטרה, רק אנחנו מוסמכים וזה יוצר גופים ויז'ילנטיים.

הרעיון הוא לא ליצור גופים כאלה, אבל אתה יכול לחשוש ממצב של תשלום, שזה מייצר לך בעיה של מול ארגוני פשע והכול. כשאדם אומר: אני רוצה שכל פעם שהילדים שלי בגן הולכים לסיור לגן שעשועים, יהיה הורה אחד עם נשק לידם. הוא מתנדב ומותר לו. אתה אומר שזה ויז'ילנטי?

כשהעירייה רוצה להקים דבר כזה, זה ויז'ילנטי.

תאכוף על העירייה.

יש מענה מבצעי. אנו נותנים מענה מבצעי של הקמת כיתות כוננות בכל הערים האלה ומסתובבים עם נשק ארוך תחת פיקוח משטרתי. אי אפשר שכל אחד ירצה להתארגן.

זה בסדר גמור. אם אני נושא נשק כדת וכדין, עומד בכל התבחינים, ואני אומר: אני רוצה לדעת שברחוב שלי, שלמשטרה יש דברים יותר חשובים אבל אני לתחושת הביטחון שלי רוצה ללכת ברחוב, מותר לי. זה לא אסור לי. בשנייה שייצרתי טבלה שאני רוצה – יש חמישה אנשים עם נשק ברחוב או בישוב, יהודה ושומרון שהדבר הזה קיים כי בתוך ישוב זכאי ואני ברשימת השמירה משבץ רק בעלי נשקים – אני עבריין. לא רוצה לשים את האדם במצב עבריין.

התבחינים הפרטיים לא נועדו להקמת רשימות שמירה.

ישוב זכאי זה כדי שאוכל לשמור על הישוב שלי.

אני מבין את הצורך ואת ההתלהבות, ואני רוצה שנזכור שאנו נמצאים בתקופה מאוד מסוים. אני כן רוצה לאפשר לאנשים להתנדב ולתת לקהילה את תחושת הביטחון שלה ולא לכפות עליה כל הזמן תקנות שאני לא עומד בהן. לכן אמרנו מראש שאנו מדברים בשפה מאוד ברורה. אנו בתקופה מסוימת, באירועים מסוימים ולכן מגבילים את הכול לכל זמן שבעורף מוגד מצב מיוחד. אחר כך נלך לאיזה הגדרות שאתה רוצה אבל נכון לרגע זה אל תעצור אותי ואת ההורים האחרים בישוב שלי להתאגד לבעלי נשק פרטי ולשמור על הילדים שלנו שעושים תחרות נינג'ה וזה לא קשור לכיתת הכוננות.

יש לזה פתרון – ברגע שאדם נושא נשק כי זכותו להגן על עצמו והוא רואה שנעשה מעשה פשע או סיכון של מישהו אחר, הוא רשאי וחייב להתערב.

לא. עזוב.

אתם משנים את החוק.

אנחנו לא משנים.

כתוב: נושא אקדח רשאי להגן על עצמו או להגן על חיי אחרים.

לא כשהוא רואה פשע.

השוטרים יגדירו לך מה מותר. אם הוא הולך ברחוב שלו חמוש ורואה סכנת חיים – חובתו להתערב.

ברור. לא על זה מדובר.

נרצה לנסות להציע שני עקרונות. לא ניסחנו את זה עדיין ברמת נוסח ודאי אבל גם לדבר על מצב מיוחד בעורף ואז אנו מתחברים ל-14, שמדברת על תוקף התקנות האלה, וגם נחריג משם את הגופים הביטחוניים ואת הגופים שמונחים היום על ידי משרת ישראל.

יפה מאוד. סעיף 6, בבקשה.

תבחין מקום עבודה או לימודים- מתן רישיון או תעודת הרשאה. מי שהגיש בקשה לקבלת רישיון פרטי על סמך תבחין בפרט 2 לתוספת, לא תסורב בקשתו אם הוכח עמידה בתנאי הסף ובתנאי התבחין האמור, אלא אם כן הוא נושא תעודת הרשאה שניתנה על ידי בעל רשיון מיוחד לפי סעיף מסעיפים 9-10ב לחוק ושאינה מוגבלת במקום או בזמן.

הערות לסעיף?

הסעיף הזה בא להבהיר שאם אני זכאית לקבל רשיון לנשק פרטי מתוקף תבחין 2 לתוספת שמדבר על עבודה במקום זכאי או לימודים, פקיד הרשות לא יוכל לסרב לבקשתי אם יש לי האפשרות לקבל גם תעודת הרשאה, כלומר זה משאיר לי את הבחירה האם אני רוצה לקבל תעודת הרשאה או רשיון פרטי. אוכל לקבל גם וגם במצב שתעודת ההרשאה שניתנה לי על ידי בעל הרשיון המיוחד תהיה מוגבלת בזמן ובמקום. כלומר אם אומר לי: את מקבלת רק במקום עבודה בשעות 8 עד 16:00 ואז את מפקידה את הנשק – אז אוכל גם לקבל רשיון פרטי. זה נועד למנוע את אי הבהירות כדי לומר: אפשר גם רשיון פרטי.

יפה. ברור.

ניסוח הסעיף הזה משונה.

מסכימה עם חבר הכנסת רוטמן.

אנו חודשים ארוכים מנסים לנסח ניסוח שיבהיר את העיקרון.

יש לי הצעה לניסוח. אתה אומר שמי שהגיש בקשה לקבלת רשיון פרטי בשל עמידה בתבחין בפרט 2 לתוספת אבל הוא נושא תעודת הרשאה לפי סעיפים 9-10 לחוק שאינה מוגבלת במקום או בזמן, רשאי לסרב לבקשתו.

נכון. ניסינו לנסח זאת בצורה פוזיטיבית כדי שלא תהיה הטעיה ויחשבו שהוא צריך להוכיח את הזכאות שלו להגיש לפי התקנה. אנו בחפץ לב נשמע כל תיקון לנוסח.

שלא תהיה פה שלילה כפולה ובלבול.

ובעיקר הוא מבטא שינוי ביחס למצב הקיים, כי אם אתה מגיש בתבחין עיסוק הארגון שבו אתה עובד מורשה – קצת מורכב. אנו מסללנו אותו למסלול הארגוני בלבד, ולא אפשרנו לו להיכנס למסלול הפרטי. פה אנו עושים שינוי מהותי.

תודה. בבקשה, יאסר ג'דבאן.

ימים קשים עוברים עלינו. שמעתי את כל מה שהיה בדיון בוועדה, ישוב זכאי ולא זכאי. שתי הערות: ראשית, תנאי סף לטובת כיתות כוננות בישובים. הופתעתי, שתנאי סף לכיתת כוננות, מי שיש לו עבירת תנועה לא יכול לקבל נשק ולהגן. למשל, אתה מכיר אותי היטב – אומרים לי: בגלל עבירות תנועה אתה לא יכול לקבל נשק. מי כמוך יודעים, בעת אירוע אנו הראשונים שנגיע לאירוע. כסרע סמיע, זה ישוב ליד כפר ורדים בצפון ויש עוד כמה ראשי רשויות כאלה. לא ייתכן לקשור עבירות תנועה להגנה על הישוב. זה בעניין כיתות הכוננות.

בקשר להגשת בקשות למה שדיברתם בתקנות – ראשית, דתיים עם פטור צבאי, מה קורה, צעירים ולא צעירים שמקבלים פטור צבאי, אם זה בכיתת כוננות או אקדח. כלומר דרוזי צעיר מקבל פטור בגלל דת, כמו כל חרדי ודתי. מה הסטטוס של איש דת שמקבל פטור צבאי?

לפי ישוב מוכר.

הדבר האחרון, בנושא עתידים ועתודה. למשל, בחור מסיים י"ב, צעיר הולך לאוניברסיטה, יש כמה אקדמאיים שלומדים באוניברסיטת אריאל, יש שלומדים חמש ושבע שנים. לדעתי צריך גם לחשוב על עתודאים ועתידים שאמורים ללמוד לפני הצבא, שנה ראשונה שלהם בלימודים אחרי שעשו טירונות - לאפשר להם הגנה עצמית.

תודה. הערה מצוינת. רושם לפניי. ניפגש בשמחות.

בר, אני רוצה להקריא את הסעיף.

מי שהגיש בקשה לקבלת רשיון פרטי על סמך התבחין בפרט 2 לתוספת והוא נושא תעודת הרשאה שניתנה לו על ידי בעל רשיון מיוחד לפי סעיף מהסעיפים 9 עד 10 ב לחוק ושאינה מוגבלת למקום או לזמן מסוים.

רשאי לסרב.

בסדר? האם כשיש לך בקשה לשאת נשק פרטי גם אם מקבל תעודת הרשאה – תסורב או רשאי לסרב?

תעשו רשאי.

רשאי לסרב לבקשתו גם אם הוכח עמידה בתנאי הסף ובתנאי התבחין.

סבבה.

אבקש להסתכל אחר כך בסעיף.

הכוונה מוסכמת.

נכון.

אני מנסה להבין את הביטוי "לא תסורב בקשתו". למה לנקוט לשון כה קטגורית? לא מצליחה להבין.

הקראנו עכשיו נוסח אחר. הרעיון הוא שאם יש אדם שמחזיק תעודת הרשאה מכוח מקום עבודתו ומקום עבודתו מלבד היותו מקום שרשאי להנפיק תעודת הרשאה גם מקום מסוכן, רשאי להגיש לפי התבחין ולא לפי תעודת ההרשאה, ויסרבו לו על בסיס זה רק אם תעודת ההרשאה בלתי מוגבלת במקום או בזמן ואז יגידו לו: אתה בכלל לא צריך לעבוד דרך התבחין כי תקבל מכוח זה, וכל מקום אחר יתייחסו אליו כאדם רגיל.

סעיף 7.

הגבלת כמות רישיונות, כלי ירייה ותחמושת. בעל רישיון פרטי לפי תקנות אלה יהיה רשאי לשאת או להחזיק, לפי העניין, רישיונות, כלי ירייה ותחמושת מסוג ובכמות כמפורט בהוראות שלהלן: (1) ברישיון פרטי שניתן בשל עמידה בתבחין מבין התבחינים שבפרטים 1 עד 12 לתוספת – כלי ירייה אחד מסוג אקדח ותחמושת כפי שיקבע פקיד הרישוי ברשיון; (2) לא יינתן יותר מרישיון פרטי אחד למבקש רישיון לפי התבחינים שבפרטים 1 עד 12 לתוספת, גם אם מתקיימים במבקש הרישיון כמה תבחינים; (3) ברישיון פרטי שניתן בשל עמידה בתבחין מבין התבחינים שבפרטים 13 עד 16 לתוספת – סוג כלי ירייה וכמות כלי ירייה ותחמושת כפי שיקבע פקיד הרישוי ברשיון; (4) לא יינתנו יותר משני רישיונות פרטיים לכלי ירייה המשמשים לירי אולימפי למבקש רישיון לפי התבחין הקבוע בפרט 12 לתוספת; (5) לא יינתנו יותר מארבעה רישיונות פרטיים למבקש רישיון לפי התבחינים שבכלל הפרטים בתוספת, גם אם התקיימו בו מספר תבחינים; (6) אישור שניתן לפי תקנה 12, לא יימנה במכסת הרשיונות הפרטיים האמורה בתקנה זו.

אנו רוצים להסביר את הרציונל. הרעיון להגבלת כלים לסך הכול מצטבר עד ארבעה כלים יש בו רציונל ברור מאוד – התפיסה המשותפת שלנו ושל משטרת ישראל, רשיון ארגוני, קרי מחמישה כלים ומעלה, ורשיון ארגוני מבחינתנו, יש שתי קטגוריות – 5 עד 19, ו-20 ומעלה על פי חוק רשיון עסקים וכו'. רשיון ארגוני בתפיסה של חמישה כלים ומעלה מחייב רישוי עסקים קרי משטרת ישראל, קצין הרישוי או שוטר הרישוי מגיע לבית העסק, בודק את תן התקן ואת המיגון וכו', ולכן אמרנו: בסופו של דבר, אדם פרטי כיוון שאין לנו שום כוונה לייצר מצב שהמשטרה מגיעה אליו עם תקן מיגון ובדיקה איטית וכו' יוכל להחזיק במצטבר עד 4 כלים. זה נכון גם בניהול סיכונים בהיבט של בטיחות, בהיבט של פריצה לבית וכו'. לכן ייצרנו מצב שאדם פרטי במצטבר עד 4 כלים. ההוראה תקפה לגבי הרשיונות החדשים. היום במדינת ישראל יש לא מעט אנשים שמחזיקים מעל 4 כלים. אנו לא הולכים אחורה. אנו יודעים על מאות.

יש הרבה אנשים שמחזיקים כלי נשק לא ברשיון.

5 ומעלה זה רישוי ארגוני, מחייב תו תקן וביקורת משטרה כי אין לנו שום כוונה לעסוק ברישוי הפרטי, שם חצינו את הנושא וזה הרציונל.

זה הרציונל רק של המגבלה על ה-4, אבל אני מנסה להבין, ירי אולימפי זה 2.

אז אנחנו נדבר על זה בתבחין ספורטאי בהמשך.

כתבתם את זה פה.

זה לא היה חייב להיות פה.

אנו יודעים שיכול להיות מצב שאדם מחזיק שניים: אחד מכוח היותו כעובד כמאבטח וגם גר בישוב מוכר. מה אתה עושה איתו? איפה הארגוני?

אין בעיה. הארגוני לא נספר, עסקינן ברישוי פרטי בלבד, ובסופו של דבר המצטבר של ארבעה כלים נותן מענה למצבים הסבירים. ניתחנו את זה לעומק.

הצייד לא מחזיק כמה סוגים?

יכול להחזיק.

יכולים לתת לו 4 מכוח הצייד.

זה לא משנה. בסופו של דבר התקרה של 4 היא תקרת ברזל שאנו מתעקשים עליה מהסיבה שציינתי – ניהול סיכונים, מניעת זליגה, מניעת חובת רישוי משטרתי כי לא נכון לעשות זאת לאדם הפרטי.

ההצעה שהציע פה חבר הכנסת לשעבר יגאל ביבי על רשיון אחד, נאמר אני ואשתו שלשנינו יש רשיון על אקדח, למה שלא יהיה אקדח אחד בכספת שיהיה רשום על שני אנשים, כי במקרה הזה כשאנו יוצאים למילואים, ומקבלים נשק, שהאקדח יוכל להיות לשניהם?

אנו מסתייגים מזה לחלוטין. יש חובת האחריות האישית על הכלי. ברגע שזה מתחלק בין שניים זה יוצר אין סוף מצבים שכולנו כבוגרים מבינים אותם, כי בסופו של דבר ברגע שאתה נושא באחריות לכלי עם מספר מסוים, האחריות שלך היא מקצה לקצה. כשאותו כלי מתחלק לשני אנשים, זה לא עושה סדר.

רק בני זוג. מה יכול לקרות?

אולי תשאיר את הכספת פתוחה. אם הילד יפתח את הכספת ויירה בעצמו? יתחיל הוויכוח של מי השאיר את הכספת פתוחה? בואו נמנע את זה, ויש אחריות אישית שלך על הכספת ואתה משאיר אותה סגורה ואתה אחראי לתקינות הכלי ולא אשתי שכחה לעשות תקינות ולא אשתי לא בדקה את הנשק. יש פה חלוקה לא הגיונית.

יש להבדיל פה בין שני דברים – אחד, מי שאחראי על כלי הנשק, לבין מי רשאי לשאת ולהחזיק אותו. אפשר לחשוב על זה גם במוגבל מצב מיוחד בעורף אבל בהחלט עלול להיווצר מצב, שכרגע מי שיצא למילואים ומשאיר את האקדח בבית, אסור לו לכאורה לתת לאשתו את קוד הכספת, זה הזיה. אסור לו כי בשנייה שהיא נוגעת באקדח הוא עבריין. אפשר להגדיר זאת למצב מיוחד בעורף אבל זו מציאות- -

אם לצורך העניין רעייתך נושאת כלי ירייה ברשיון – יש לזה פתרון. אם לא נושאת כלי ירייה ברשיון ממילא אתה לא מצפה שתיגש לכלי כי זה סכנה, שימוש בכלי ללא הכשרה וכשירות.

אני מדבר על אדם שעשה רשיון רק רוכשים כלי אחד כי בשוטף נשים – 2%, 3% נושאים. זה לא סתם ככה. זה קורה גם עכשיו, עשרות גברים השאירו את האקדחים אצל הנשים למקרה חירום ולמקרה גרוע.

אני רוצה להתקדם – רציתי להעלות את האגודה לזכויות האזרח אבל הם לא בזום. בבקשה.

שלום, אני רמ"ד מיוחדים, מפקדת קצין חי"ר וצנחנים ראשי. שאלה שנשאלתי לגבי כמות הכלים: יש כל מיני קצינים בכירים ואנשים שיש להם כמות כלים מעברם. השאלה אם זה מעכשיו והלאה או רטרואקטיבית?

יחול להסדרת התקנות ומעלה. לצערנו יש היום רבים היום שמחזיקים מעל. לא ניגע בזה. במצב הקיים אנשים, אזרחים שמחזיקים כחוק 6 ו-7 כלים זה דבר שקיים לצערנו. לא ניגע בזה. ההנחיה חלה לגבי מתן רשיונות חדשים.

בתבחינים הקודמים המגבלה הזו לא הייתה קיימת?

בסעיף 5 בתבחינים של 2018 יש אמירה ברורה: ככלל, אדם יישא כלי ירייה אחד ברשיון למעט מצבים שמצא ראש האגף סיבות. יש ניסוח. כלומר כבר אז הייתה מגבלה. היא בפועל לא יושמה כמדיניות.

אני מציע ואציע ליושב-ראש הוועדה – שאקבל את שיקול דעתו בעניין לגמרי – שגם פה, סעיף 5 שאומר – אתה יצרת פה – אני לא מדבר על הוראת המעבר. גם עד היום הכלל היה – אני מחזיק נשק ברשיון כבר הרבה זמן. לו הייתי מבקש לקחת עוד כלי נשק, התשובה הראשונית שהייתי מקבל הייתה לא. אם הייתי משכנע שאני צריך יותר, אולי הייתי מצליח לשכנע את ישראל, והיה נותן לי, כן או לא. הוא היה יכול להחליט – מתאים שלאדם הזה בגלל רשיון כזה או כזה יקבל יותר מכלי נשק אחד או שניים או שלושה או ארבעה וכך אנשים נושאים שישה או שבעה. זה היה בשיקול דעת. עשיו אתם רוצים לקבוע כלל קטגורי שמגביל את שיקול הדעת של ישראל, שאומר לו: אתה לא יכול לתת יותר מאחד על רשיון של 1 עד 12 גם אתה מאוד רוצה ומשתכנע שיש צורך.

אין סיבה. להגנה עצמית יש סיבה יותר מכלי אחד?

כן. אומר לך מה הסיבה. בישוב המגורים שלי, כשאני יוצא מהישוב, מסתובב בדרכים, אני צריך אקדח פשוט וקל לנשיאה, אבל כשאני בישוב, ויש מצב לחדירה, אני צריך את האקדח היותר גדול. אני לא יכול להסתובב איתו כל היום. אני יכול להחזיק בשתי כספות בגלל ישוב זכאי. זה כבד ומסורבל, ולא יכול לשאת. כנ"ל אישה. להגן על הבית זה כלי נשק אחד. להסתובב – כלי נשק קטן יותר. אולי אצליח לשכנע אותך. עכשיו נעלת את זה קטגורית. כנ"ל לגבי ארבעה רשיונות לאחרים, לא יותר, לא פחות. אתה רוצה לקבוע את ככלל קטגורית - תוסיף את זה ככלל. תן את הסעיף שמאפשר בשיקול דעת יותר לכל אחד מהדברים האלה, שיקול הדעת לישראל.

זה הסדרה לדורות.

כלי שמגן על הבית, שיושב בכספת ובשעת חירום מסתובבים איתו זה משהו אחד. כלי שאדם נושא עליו כל הזמן ודאי כשאתה רוצה להרחיב לנשים, אתה רוצה שיהיה לה אחד קטן שנכנס לארנק בחוץ, ובבית שיהיה לה משהו יותר גדול עם יותר הכוונת הטלסקופית.

ככלל, אני מסכים עם חבר הכנסת רוטמן ודעתי תמיד – בחרתי לא להתייחס לזה כרגע בגלל דחיפות הדיון אבל אני חושב שצריך להיות יותר מרשיון אחד לאדם אחד, גם להגנה עצמית. אני מקבל את ההערה לגבי ארבעה כלים לאדם, רק הייתי רוצה להשוות את זה גם ליורים הספורטיביים, לא להגביל אותם לשניים אלא לארבעה, אם אנו חיים בשלום עם ארבעה כלים. יושב פה נציג צה"ל הצנוע אבל הוא אלוף ישראל בירי מעשי ויכול לפרט טוב ממני למה יש צורך בארבעה כלים מאחר שיורה מתחרה במספר קטגורית, ויש תחרויות מסוימות שמחזיק אקדח גיבוי כי אם נוסע למשל ליוון לייצג אותנו, והאקדח שלו ייכשל בתחרות יש לו אקדח גיבוי זהה אחד לאחד ואיתו הוא מתחרה. גם אם ניתן לו ארבעה כלים, אנו עדיין מגבילים אותו לשתי קטגוריות מתוך שש אפשרויות שאיכשהו נחיה עם זה בשלום בגלל המגבלה.

אני מאוד בעד הגישה שהביע חבר הכנסת רוטמן על להשאיר חלק מהנושאים לשיקול דעת ראש האגף. אני חושב שזה נכון, אבל בשאר המקומות להגביל, כי זה ששמחה ואיציק מסתכלים עליהם במראה, ורואים נורמטיביים, זה בסדר גמור, אבל יש אנשים שינצלו את הפרצה הזו להחזיק יותר מנשק אחד ואני לא רוצה שינצלו את הפרצה הזאת, ואני לא רוצה שכל מיני עבריינים יחזיקו יותר מנשק אחד בבית.

אולי כדאי לגדר מי יכול לבקש? כי אני מניחה שכל אחד יוכל עכשיו לבקש ולהעמיס על האגף.

זה אנשים מאוד ספציפיים שעוברים את בדיקות המשטרה ומשרד הבריאות. זה לא כל אחד או כל עבריין. אני מדבר על הספורטאים.

במסגרת מועדון הם יכולים לשאת ולהשתמש בכלים במועדון באיזה סוגים שהם רוצים.

זה לא ריאלי, אני מדבר בתור מי שיורה הרבה שנים. הייתי בעשרות תחרויות בחו"ל, אני מייצג אני מדבר בתור נציג צה"ל אבל זה העבודה. הייתי ראש מדור צלפים בצה"ל תקופה. זה העבודה שלי המון שנים. אני גם מדריך ירי אזרחי, חי את זה כמעט יותר מרוב האנשים בשולחן. אני מדבר על אנשים נורמטיביים. יורה ירי מעשי עקרונית המיומנות והיכרותו את התחום היא גבוהה לאין שיעור גם מלוחמים בצה"ל. אנו רואים את זה. אנשים שיש להם ארבעה כלים זה לא כל אחד. זה אנשים שמשקיעים רוב זמנם ורוב ממונם בזה. אנשים שמתאמנים בשבוע, מוציאים עשרות אלפי שקלים בשנה אם לא מאות אלפי שקלים בשנה מי שיכול להרשות זאת לעצמו. מדובר ביחידי סגולה. 50, 100 איש במדינה מקסימום.

הנקודה ברורה, וגם הגישה שלנו ברורה, שהם מקצוענים ואפשר לסמוך עליהם. אני מנסה לסגור את הפרצות, לגדר את המקומות שיש לגדר, ואת זה נעשה.

רק נרצה את סעיף 4 לפצל לשניים, שלא יינתן יותר משני רשיונות ותכף היו"ר ייתן החלטתו בעניין, וכלי ירייה המשמשים לירי מעשי כשאנו מחלקים את זה – לירי אולימפי זה יהיה שני כלי נשק, ואולי תכף יהיה השינוי, ולגבי ירי מעשי בלבד, יהיה כלי נשק אחד.

בעולם הירי הספורטיבי יש שתי קטגוריות – יש ירי אולימפי, שזה באופן כללי כלי ירייה שאינם מהווים איום למעט שני כלים שהם יותר מטרידים כגון ציד לצלוחיות ו-022, הם יותר קטלניים למי שמכיר את התחום, אבל ככלל עולם הירי האולימפי פחות מאיים ולכן אפשרנו שני כלים. מנגד, עולם הירי המעשי הוא שימוש בכלי ירייה קטלניים לכל דבר ועניין ואפילו שם יש שיפורים. לכן יצרנו הבחנה ברורה. זה לא קשור לירי מעשי. קשור לספורטאי יורה פעיל – בו יש שתי קטגוריות. אולי נפרט את זבה בהמשך כשניגע בתבחינים עצמם אבל כיוון שנשאלנו אנו יוצרים הבחנה ברורה בין ירי אולימפי למעשי. זה שני איומים שונים.

אני חושב שתעשו את זה בתבחינים. בי"ת, אני מבין את הרצון לגדר את שיקול הדעת בתקנות באיזושהי רמה. בענף - כל מקרה פרטני וייחודי זה קבוצה קטנה של אנשים.

יש לנו אלף רשיונות של ספורטאים. לא קבוצה קטנה.

אדם יכול להיות מקצוען בשלושה כלי ירייה שונים כי הוא גם מומחה לירי ברובים וגם מומחה לירי באקדחים. אתם יוצרים פה מגבלה. יכול לזרום אתכם על מגבלה אם אתם מייצרים פה חריג של שיקול הדעת.

חבל שמיכאל רוהר, יו"ר התאחדות הקליעה לא פה, וביקש להצטרף, אז אם אפשר לצרף אותו. לגבי מענה לספורטאים מיוחדים, הסדרנו מול מיכאל, יו"ר התאחדות הקליעה, ביקשנו 15 ספורטאים בלבל הגבוה ביותר שמתחרים בקטגורית בין לאומיות וכו', ולקבוצה הזאת אמרנו – יינתן מענה הרבה יותר מרחיב – ארבעה כלים בתחום הירי האולימפי וכו' כדי לתת להם גמישות תפעולית בכל מה שנוגע להכנה ותחרויות וכו'. נתנו לזה מענה.

והוא גם גר בישוב זכאי ולא יכול להוציא אקדח. תשאיר שיקול דעת. אתה מתקן תקנות בזמן לחימה. תשאיר שיקול דעת.

אבל אלה תקנות שחשבנו עליהן מראש.

האם חשבת על הסיטואציה של אותו אדם שמשתמש בשתי תחרויות וצריך נשק רגיל ונשק גיבוי כי הוא בחרות אולימפית ושניהם צריכים להיות מאופסים עליו, וגם גר בישוב זכאי? הגעת לחמישה? לא חשבת על זה. הוא צריך אקדח להגנה עצמית. לא יכול להסתובב עם הנשק האולימפי להגנה עצמית. גם אני לא חשבתי עליו עד עכשיו בדיון.

תרשמו זאת לעצמכם ישראל.

יש לנו הצעה לשיפור. בהפסקה הקרובה נתייעץ, ורמזתי פה רמז.

אתה תבוא ותגיד לנו בסוף איפה אתה מעדיף שנשאיר שיקול דעת ואיפה לא. איפה שלא – נמחק, ואיפה שכן נשאיר כי בסופו של דבר מי שכרגע יכול להיות המעצור, הבלם, השוער הכי טוב לנו זה ישראל אבישר. ניקח זאת בחשבון. דבי מהאגודה לזכויות האזרח.

התכוונתי להתייחס לסעיפים השונים.

יכולה להתייחס. לא סיכמנו כלום.

אבל אי אפשר לדון על מה היה בסעיף הגיל.

ודאי שכן. אנחנו חוזרים לזה אחר כך.

אומר כמה דברים כלליים. גם ככה קשה בזום. בכל אופן, רציתי לומר, אנחנו חלק מקואליציית ארגונים, הרבה מאוד שנים עוסקים בנושא הזה של צמצום נשק במרחב הציבורי. כרגע מאוד קשה לקיים את הדיון הזה על רקע האירועים של שבוע שעבר והמלחמה וכל זה. זה מאוד מקשה על דיון ענייני והסתכלות על הנושא בטווח ארוך גם של מה המשמעות של ציוד שלל אנשים בכמויות נשק אדירות, בתחילת הדיון דובר על 300,000, 100,000, מספרים מטורפים של אנשים שעשויים להיות נושאי נשק במרחב הציבורי. ידוע מהרבה מאוד מאמרים במהלך השנים, שיש הרבה השלכות לקיומו של נשק במרחב. נשים גם אם לא ממש נרצחות – שכן, אבל מאוימות על ידי נשק שנמצא, נשק נגנב או משמש פשע, לעבריינות, הרבה מתאבדים באמצעות נשק וזה אמצעי קטלני וכו'. כולנו יודעים. ואפילו בתקופות חירום, עכשיו הוויב, אין אדם במדינה שלא רוצה שעל שולחן המטבח אצלו יהיה נשק. לכולנו זה עבר בראש אולי בשבוע האחרון. השאלה אם זה מה שאנו רוצים שיהיה במציאות הישראלית, שלכל אזרח שני יהיה נשק על השולחן ודווקא בשעת חירום כשיש לחץ, מתח, ויד קלה על ההדק אנו במקום לתת לכוחות מיומנים לטפל במצבים האלה, אנו רוצים שאנשים יטפלו במקרים הכה קשים לטיפול באמצע מרחבים שיש בהם אנשים וילדים וציבור שלם.

לסיום, רוח הדיון היא להרחיב כמה שיותר, למרות ששנים אני נפגשת עם מנהל החטיבה לרישוי בבט"פ. אנחנו בוויכוחים. היום אני מרגישה שהוא הגורם השפוי היחיד שהדגש בחשיבה שלו הוא על מיומנות, הידוק מתן הרשיונות, על הסתכלות על הגנה עצמית ולא שבעלי הנשק אמורים להיות חלופה לפתרון כל בעיות בצבא והמשטרה במדינת ישראל. זו צריכה להיות הרוח שמלווה את הדיונים האלה. תודה.

תודה רבה לך, אבל האווירה פה בדיון היא אווירה ברורה של איזון בין הצורך להחזיר לעצמנו את הביטחון האישי והישובי לבין הרצון שהנשק מוענק רק לידיים שראויות לכך. לא שום דבר אחר. זו הרוח שמלווה אותנו.

מאחר שקיבלתי על עצמי בתחילת ימי הלחימה שמה שקרה לפני שמחת תורה לא קיים, אני נמנע מלעסוק באירוע שהובילו לכך שאנו עם התבחינים האלה רק היום.

תודה. בשל בקשתו המיוחדת לישראל, נצא לרבע שעה הפסקה של קפה.


(הישיבה נפסקה בשעה 17:26 ונתחדשה בשעה 17:40.)

בסוף אנו צריכים להגיע עם בשורה לעם ישראל והיא אישור התקנות כדי שממחר אפשר יהיה לראות שהן קורות, וישראל, אני מודיע לך שאני בא מחר לבקר אצלך, לראות איך העבודה נעשית ואיך זה מיושם בפועל.

אתייחס לזה כי יש פה דברים שמחייבים הטמעה ומערכות מידע וכו'.

אשמח להצטרף אליך, אדוני היושב-ראש.

אם אפשר להתייחס ל-7(1), מוגדר פה כלי ירייה מסוג אקדח, והיום לכל האקדחים יש מערכת תומכת, שהאקדח נכנס בפנים וזה הופך להיות כלי עם 5 נקודות מגע. אפשר להשעין הכתף, את הלחי, את היד. המוצר הזה נמצא בקנייה חופשית, לא מוגדר ככלי נשק בארץ ובעולם. בנוסף יש כלי נשק PCC שנראה כמו כל רובה אחר. הוא 9 מ"מ, אותה מחסנית ואותו כדור, רק הרבה יותר מדויק. הם עושים אותה עבודה. דיברתי עם ישראל בעבר על זה. לא הגענו לעמק השווה. ה-PCC הזה יכול ודאי לחברות שמירה במקום לקנות ציפוי אקדח, יכול להיות כלי שיותר מדויק, בעיניי יותר בטיחותי, ולגורמים מסוימים שאפשר יהיה לתת לזה שימוש. אני לא חושב שכל אזרח צריך לקנות PCC, אבל לפחות חברות שמירה – זה הרבה יותר טוב. זו דעתי. ישראל ואני מדברים על זה. כתוב פה מסוג אקדח. ה-PCC אינו אקדח.

מדובר בתקנות לרישוי פרטי. חברות אבטחה יכולות להגיש בקשה גם לכלים ארוכים. יש לנו תהליך סדור ממשטרת ישראל. הם מאשרים את הצורך ואנו נותנים את הרשיון. גם רשויות. כל הרישוי הארגוני אינו נוגע לתקנות. התקנות עוסקות ברישוי הפרטי בלבד.

המטרה הושגה, הוא אישר לחברות אבטחה. תודה רבה וכל הכבוד.

7ב, פספסתי בהקראה קודם. ניתן רשיון פרטי כאמור, יקבע פקיד הרישוי את תנאי האחסון של כלי הירי.

8. חידוש רשיון פרטי לאחר ביטול הפקיעה. בוטל רישיון פרטי כאמור בתקנה 4 או מכל סיבה אחרת, או שבעל הרישיון הגיש בקשה לחידושו לאחר שפג תוקף הרשיון, תיחשב בקשתו כבקשה לרישיון חדש.

על הנושא של שיקול דעת ל-7 קיבלנו תשובה? על המספרים.

כל מה שנוגע לשינויים – גם התכתבתי עם השר ומוסכם דבר פשוט – כיוון שהשארנו אצלו דברים מסוימים, ככל שנרצה לעשות שינויים אחרים, נרכז את זה, נעשה איתו התייעצות קצרה ונשיג את זה.

בסדר.

הערות לסעיף 8?

תקנה 4 אנו אומרים שאם בוטל רשיון פרטי כאמור בתקנה 4 מכל סיבה אחרת או פג תוקף, תיחשב בקשתו כבקשה לרשיון חדש. למה? אסביר למשל למה. נניח שאדם מחזיק רשיון נשק על בסיס ישוב זכאי, ופספס את הסמ"ס, היה בקורונה, בחו"ל, בוטל לו הרשיון. ועכשיו הוא מגיש בקשה לחידוש, למחילה, ומחזירים לו את הרשיון בבקשה לרשיון חדש. זה לא חידוש. זה חדש לפי התקנה הזו.

בוטל לך הרשיון אז אני לא יכולה לחדש לך אותו. אני מחדשת אותו כי הרשיון פג תוקפו ואתה עדיין בתוך תקופת הרשיון. כשבוטל הרשיון כבר אין לך רשיון בתוקף. לכן אני רואה בו רשיון חדש ומבקשת ממך להוכיח אותו.

אני מבין שזו התקנה. שואל למה זו התקנה. למה זה רלוונטי. יכול להיות רלוונטי לכמה דברים. הסעיף המרכזי שאני רואה שזה רלוונטי בו, זה הנושא של חידוש רשיון מכוח רציפות. אדם עשר שנים מחזיק רשיון, הכול בסדר, אבל בין השנה השלישית לרביעית היה בחו"ל והגיש בקשה לישראל על זה שבגלל שהיה בחו"ל לא הספיק את הרענון והוא חוזר ורוצה את הרשיון אז לא יקבל את הרציפות.

יש תקנת תוקפם של רשיונות, והיא קובעת שבמקרה בו בוטל לך הרשיון אתה יכול להגיש בקשה חדשה לאגף תוך 30 ימים, ובא פקיד הרישוי לשקול לתת לך בנסיבות מיוחדות לחדש את הרשיון מבלי להוכיח תבחין. אלה של הוראת המעבר אם יגישו את הבקשה תוך 30 יום מיום ביטול הרשיון רשאי פקיד הרישוי בנסיבות מיוחדות – ואנו קובעים זאת בנהלים - לחדש.

במחילה לא ירדת לסוף דעתי. אני גר בישוב זכאי 11 שנים, ובהן הייתי ילד טוב מלבד בין השנה השלישית לרביעית שהיה צריך חידוש שהייתי בחו"ל, בקורונה ולמשך חודש או חודש ולחצי לא היה לי רשיון כי לא הספקתי לעשות את האימון שהייתי צריך כדי לחדש את התוקף. אומרים לי: מה שהגשת זה בקשה לרשיון חדש. ממילא אין לי 10 שנים רצופות. ממילא אני לא נכנס למכוח רציפות אחר כך. זה הבדל אחד שאני יכול לדמיין כי אנו לא מאפשרים להגיש את זה כרשיון המשכי. יכולות להיות עוד סיטואציות של עמידה בתבחין באופן זמני, באופן לא זמני. אדם שגר בישוב זכאי ועובר לישוב לא זכאי או בין עבודות – אם זו תקופת זמן קצרה אתם נותנים לו גרייס להסתדר אבל אם בתקופה הזו לא חידש, אין לו גרייס. בעיות קצה בתקנות אני פותר באמצעות שיקול דעת לישראל. אין לי דרך אחרת. אבל יכול להחליט שיראו כאילו מדובר בהמשך הרשיון הקודם משיקול דעתו או מסיבות שרשם. כך אני פותר בעיות כי לא יכול לחשוב על כל המקרים. עברנו מייד עכשיו שהיינו בנהלים, ואם הייתה בעיה בנהלים, ישראל היה יכול להפעיל שיקול דעת, לתקנות. בתקנות יש הרבה פחות שיקול דעת. מה שאנו לא יכולים לסגור, לעשות סעיף של שיקול דעת. כך אני פותר. לא יכול לפתור את כל הבעיות.

הבעיה פשוטה. ברגע שבכל אחד מהסעיפים הבעייתיים אתה מציב שיקול שעת למנהל האגף, אתה מייצר פרצה כי שיקול דעת הוא לא רק של מנהל האגף. מנהל האגף כפוף לשק ועוד ויש פה סוג של פתח שמונע ייצוב מסגרת. אגב בתבחינים הקיימים כיום ב-2018 למרות שלא פורסמו בתקנות, פורסמו כתבחינים בהוראת השר - אני מדבר על השר ארדן, ממש קשיחים. אין בהם מרחב שיקול דעת. מערכת המשפט בחנה את זה והבינה שיש שם מסגרת מחייבת.

רק שעל פי חוק, בשנייה שאתה לא בעולם של תקנות, בטח לא בתקנות שמנוסחות קטגורית, למקרי הקצה והחריגים אתה כן יכול להפעיל שיקול דעת. בשנייה שאתה עושה את זה בתקנות אלה לא יכול להפעיל שיקול דעת. לכן כן צריך לאפשר.

נסתכל שוב.

הסוגיה של שיקול הדעת היא רוחבית כי בהרבה סעיפים חבר הכנסת רוטמן מבקש את זה ואני סבור אישית שזו פרצה בעייתית כי בפועל אין גידור.

אני מסכימה עם ראש האגף. ברגע שנאפשר דבר כזה - כל מי שבמהלך 10 שנים בוטלו לו רשיונות, נצטרך להפעיל שיקול דעת ביחס לכל אחד. זו לא הייתה המטרה.

לכן אני לא רוצה שתעשי את זה בהוראת המעבר אלא לחידוש רשיון פרטי. בזמן החידוש שבכל מקרה מופעל שיקול דעת, בכל מקרה אתם נוגעים בתיק כי בכל מקרה אתם בוחנים מחדש את התבחין. בזמן החידוש יכול יהיה האדם שמבקש לומר: אני מבקש לראות זאת כהמשך של הרשיון הקודם, לא רוצה את זה בשלב של הוראת המעבר.

מה ההבדל בין חידוש הרשיון?

גם הרצף וגם הוכחת העמידה בתבחין.

הוכחת העמידה בתבחינים אני יכול לחיות עם זה.

מה ההבדל בין חידוש לאחר ביטול לרשיון חדש?

חידוש – שלושה חודשים טרם פקיעת תוקף הרשיון הוא מקבל הודעה: עליך לחדש את רשיונך. יש תבחינים שבהם ממילא העילה שלך לקבלת הרשיון לא משתנית. לא הפסקת להיות לוחם בעברך או שוטר או תבחינים כאלה ואחרים שבהם אין הוכחת תבחין. לכן אתה מחדש את הרשיון מבלי להוכיח תבחינים. יש תבחינים שבהם כן נדרשת חובת הוכחה. לכן ברשיון חדש בכל מקרה נבקש הוכחה לגבי כל התבחינים וזה ההבדל ביניהם, ומה שמתכוון חבר הכנסת רוטמן – זה הרי קטיעת הרצף. אם אני באמצע מבטלת לו את הרשיון ורואה בזה בקשה חדשה, כלומר קטעתי לו את הרצף ואז לא יוכל להיכנס להוראת המעבר. לא יהיו לו 10 שנים רצופות.

לא, 10 שנים רצופות זה שלהם. הם מתעקשים על זה.

קיימת כבר התייחסות לזה היום בתקנות כלי ירייה, תוקפם של רשיונות. סעיף 3א מאפשר לפקיד רישוי להאריך תוקף רשיון ל-30 ימים על בסיס בקשה מנומקת של בעל הרשיון, ויכול להאריך את זה בתקופות נוספות עד 45 ימים.

יכול אחרי שפקע? לא. אז זה לא עוזר לך. ברור שאם נקטע לו הרצף כי היה במצב מנטלי מסוים, רפואי או מטעמים אחרים – לא יודע.

עשינו את זה בתקנה, ונתנו לזה מענה שם כדי שלא ייקטע הרצף.

אפשרות נוספת היא גם להפקיד את הנשק, וגם אז לא נקטע הרצף. כלומר אם אדם יודע מראש שנכנס למצב או טס לחו"ל.

אני מאוד אוהב את הגישה שמביע שמחה ברצון לתת למנהל האגף את שיקול הדעת. אני לא בטוח שכל הסעיפים צריכים להיות בשיקול דעת. יש לראות איפה באמת הרווח האמיתי מזה ששיקול העת נשאר אצלו ואפה אנו לא מאפשרים שיקול דעת וקובעים תקנה חד משמעית. נדמה לי שדווקא בסעיף הזה התקנה בסדר. מנסה לראות לאן אנו הולכים עם זה.

אדם – זה דברים שאני מכיר. בגלל שאני ח"כ זה לא השפיע על הרשיון שלי, אבל אדם שעבר לתקופה מסוימת מישוב זכאי לישוב לא זכאי, לתקופה מסוימת, אם המעבר הזה חל במועד פקיעת הרשיון, כעיקרון הוא חייב להודיע לכם מיידית – אתם גם מקבלים עדכון מיידית. אבל אתם לא עושים עם זה דבר אם זה לזמן קצר, או כן. זה לא מקפיץ אוטומטית.

זה פועל מיידית.

אם אדם עובר דירה לתקופת זמן מסוימת, יש לו אפשרות לשכנע אתכם להשאיר את זה עוד קצת. אם הוא עובר בזמן שפוקע לו הרשיון, הוא לא יכול לעשות את זה.

אם הוא יודע מראש שהוא עומד לעבור דירה, יש לך בתקנת תוקפם אפשרות להאריך לו ב-45 ימים. הוא פונה אלינו. 45 ימים. בתקנות האלה אנו קובעים, שהוא יכול או להוכיח תוך 30 יום, ברגע שאנו מודיעים לו: אנו יודעים שהשתנו לך הנסיבות, יש לך 30 ימים שהנשק עדיין אצלך, אתה יכול להוכיח תבחין אחר. אם לא הוכחת יש לך עוד חמישה חודשים בבית מסחר – אני לא מבטלת את הרשיון. הרשיון מוקפא. אז חצי שנה זה פרק זמן ארוך מאוד להוכיח תבחין אחר. נתנו מענה כמעט לכל הסוגיות האלה.

מה הנפקות של 10 השנים? אם אדם עומד בתנאי הסף בתקנות, וזה לא מספיק – צריך לעמוד באיזשהו תבחין. אם לא מוכיח שעומד בתבחין, לא מקבל נשק. אני צודקת בהנחה הבסיסית הזו? שואלת במצב הרגיל. אדם צריך לעמוד בשלושת תנאי הסף. בנוסף צריך לעמוד בתבחין.

ודאי. שילוב של תנאי סף ותבחין מזכה.

למה 10 שנים לאדם – היה לו תבחין, והיום לא. זו חזקה. למה עשר שנים?

זו החלטה שהתקבלה ב-2018, אני ולימור לא היינו פה. זה עושה שכל. אני סבור שהאמירה של עשר שנים האדם החזיק את כלי הירייה, באופן נורמטיבי, לא היו ביטולי משטרה, בריאות, ביצע את תקנות ההכשרה וכו' במועדם, אנו אומרים: מעתה והלאה הרשיון שלו באופן קבוע ללא צורך להוכיח תבחין כי הגדרנו את עשר השנים כמין תקופת מבחן שעבר אותן באופן תקין ולכן הרשיון שלו.

שירת 3 שנים כלוחם – יחזיק 10 שנים נשק ברשיון.

זה לא אותו דבר כי אתה רוצה 10 שנים ולא את הקטיעה.

לא. הקטיעה שאני מדבר עליה – לפעמים הקטיעה מראה, שהאדם לא עמד בתקופת המבחן. פעל לא בסדר. לא חידש, הזניח, ולכן נקטע לו, או הקטיעה הייתה כי גר במקום מוכר ועבר למקום לא מוכר וחזר, ואז מצדיק קטיעת רצף, שאני מבין אותה. יש מצב, שאדם נקטע לו הרצף מסיבות של תקלה. היה בתקופת הקורונה, הרבה אנשים נתקעו בחו"ל בזמן שנגמר להם המועד וכאלה. אז ישראל הפעיל שיקול דעת לטובה ואמר: נכון, האדם לא חידש את זה במועד אבל בזמן הזה נתקע בחו"ל בקורונה. היום אין לו שיקול הדעת הזה ואנו חוסמים לו את זה.

גם אז לא היה לו שיקול דעת. זה היה תקנות.

יש פה עמדה עקרונית ואני מבינה אותה למתן שיקול דעת. אני חושבת שצריך לתת מענה למצב שאתה מעלה. כלומר לקבוע שבנסיבות כאלה שלא הגיש, יכול להיות שלא יראו כרשיון חדש.

יש לזה אין ספור.

לכן שיקול דעת. הם לא רוצים – לא נריב איתם על זה.

אולי זה הזדמנות להוריד כמה שנים. 10 זה המון שנים. למה לא 7?

סעיף 9.

רק אומר שמיכאל רוהר יו"ר התאחדות הקליעה מבקש להעלות מספר דברים.

בבקשה, שיעלה בזום.

שמי מיכאל, אני במקביל בסקייפ עם ראשי איגודים אירופאיים, רוצה לדחוף שם מילה לגבי מצבנו. אני יושב-ראש התאחדות הקליעה. ספורטאי פעיל 45 שנים. עדיין. התחלתי בגיל 15. התחלתי מדריך קליעה בצבא, בצנחנים, הייתי צלף. לגבי התקנות – לא קיבלתי זימון לישיבה של היום. אחורה, נתחיל מתקנה 2 לגבי תנאי הסף למי שלא שירת בצבא, גיל 27 – יכול להיות רלוונטי לאנשים שאין להם שום ניסיון קודם בנשק אבל במועדוני הקליעה יש ספורטאים צעירים. אנו שולחים ילדות בנות 14 לתחרויות בין לאומיות וכשמגיעים לגיל 18 הם שמים בכיס הקטן את רוב הקלעים בצבא. הייתי בן 16 אלוף צה"ל בקליעה במסגרת הגדנ"ע. מבקשים שמי שלא שירת בצבא, גיל 27 - לא יחול על ספורטאי שרשום במועדון שחבר בהתאחדות הקליעה. יש הרבה מקרים של אנשים שלא מגייסים אותם לצבא ואין מניעה שיהיה ספורטאי פעיל ויקבל רשיון נשק.

אם נסכם – ואני מקווה שכך יהיה – שנוריד את המילה לוחם, וכל אחד ששירת שנה או לפחות שנתיים אם נלך להשוואה לגבר ונקבל את האפליה המתקנת שישראל לחוץ עלילה, גם אם הוא מדריך ירי וגם אם לא לוחם, לעניין הגיל זה לא יהיה רלוונטי.

אתן דוגמאות מהחיים שלנו עכשיו. שלא שירתו בכלל בצבא. יש לי עכשיו עולה חדש מרוסיה. סטודנט בטכניון, היה מדורג מקום שני ברוסיה בנוער בצלחות חרס. הצבא לא גייס אותו כי אין לו צורך בו. אבל האדם יכול מחר להתמודד על כרטיס לאולימפיאדה. ספורטאי ברמה כזו צריך נשק שלו – לא נשק של מועדון שהוא ברמה יותר בסיסית. לפי התקנות האלה עד גיל 27 לא יכול לקבל דבר.

מה קורה לאשה שהתגייסה לצבא, אחרי חודש החליטה שהיא מתחתנת, הצבא שחרר אותה, אין לה שנה ניסיון ובמקרה האישי שלי כך קרה לאימי – התחתנה בגיל 19 אחרי חודשיים בצבא. אותו דבר מישהו שהצבא לא גייס אותו כי יש לו אולקוס והוא אלוף אירופה. יש כל לכך הרבה מקרים שאני מבין את הצורך בהכשרה מסוימת למישהו שאין לו שום רקע בהחזקת כלי ירייה אבל מישהו שכבר שלוש שנים ספורטאי במועדון, בין אם גויס ובין אם לאו, אין סיבה שלא יקבל רשיון – אם עבר גיל 21. לא רוצה שתיתנו נשק לילדים בני 16.

הנושא שישראל העלה של 15 ספורטאים שיקבלו יותר רשיונות לפי החלטה של התאחדות הקליטה - זה לא מקובל עליי – ראשית, כי אני לא רוצה שלהנהלת התאחדות הקליעה יהיה כוח לקבוע בנושא של רישוי שהוא חיצוני לפעילות ההתאחדות.

העמדה ברורה. אני מקבל אותה.

אבל מבחינת מספר הכלים ההגבלה לשניים בעייתית כי אנו צריכים כלים כמספר הכלים הנדרשים לתחרויות השונות של האיגוד הבין לאומי. אנו פועלים רק במסגרתו, חוץ מחריג אחד שעדיין קיים אצלנו, רובאי ישראל, שזה קטגוריה מיוחדת – חבר'ה שיורים באישור של ישראל, מקבלים רשיונות – ברובה בקליבר צבאי. כל השאר כפי שאמר חבר הכנסת רוטמן, והספקנו לשמוע לפני ההפסקה – מי שצריך כלי לפעילות ספציפית, צריך לאותה פעילות ספציפית. אם הכלי לא משרת אותו בפעילות ספציפית אחרת, הוא צריך כלי נוסף לאותה פעילות ספציפית. אדגים את זה במקצועות האקדח לפי החוקה הבין לאומית. ספורטאי שיורה, בכל מקצועות האקדח שיש בהן אליפויות עולם, אליפויות אירופה, צריך אקדח אוויר, אקדח למרחק 50 מטרים, אקדח למרחק 25 מטרים, ואם הוא יבוא עם האקדח של ה-50 מטרים לתחרות של ה-25 מטרים, הוא ייפסל כי זה כלי שלא מותר בשימוש. הוא צריך עוד אקדח שנקרא 032 לתחרויות קליבר גדול. כלומר במסגרת החוקה ספורטאי באקדח – לא מדבר על מישהו שרוצה כמו שאמר חבר הכנסת רוטמן, גם אקדח, גם רובה וגם צלחות חרס. מי שרוצה רק במסגרת האקדח, של ההתמחות שלו ויש הרבה ספורטאים בעולם שעושים את זה – הוא צריך יותר כלים. לכן ההגבלה לשניים מגבילה את האפשרות להתרחב ולגייס ספורטאים נוספים. אני יודע שזו לא הכוונה של ישראל אבל מהניסוח, זה מה שיוצא. ההתאחדות תעמוד על רגליה האחוריות שהתבחין יהיה שכל כלי ייעודי שנועד לתחרות שמוכרת על ידי איגוד העולמי יהיה אפשרי להשתמש בו ולא תהיה מגבלת כלים – כמובן, וזה כבר דיברתי עם ישראל לפני – אנו לא הולכים לחרוג מארבעה כלים בתבחין ספורט. מובן מאליו.

הנקודה הבאה, הנושא של חידוש רשיון מכוח רציפות, תקנה 10. יש פה התעלמות מוחלטת מכלי ירייה אחרים ספורטיביים שאינם רובה או אקדח אוויר. בנושא הזה יש לכל מי שהחזיק כל כלי נשק, כלי ירייה בתבחין ספורט או נשיאה – שנועד למטרה ספורטיבים - יש לנו כאלה שעדיין נושאים זאת ברשיונות ישנים בתבחינים משמרים, יהיה זכאי להיכנס לתקנה הזו.

הגדרת ספורטאי פעיל בתוספת. זה משנה לרעה לעומת המצב הקיים כיום, כי התבחין שקיים קבע מספר מסוים של תחרויות שעמד בתאימות לדרישות של מינהל הספורט להכיר בספורטאי כפעיל לצורך תקצוב אגודות ואיגודי ספורט. אין שום סיבה – אם המבחן הוא – סליחה, התבחין היחיד לצורך קביעה מיהו ספורטאי פעיל לטעמנו זה מי שמינהל הספורט הכיר בו כספורטאי פעיל. הצורך בסנכרון בין צערכת משרת מינהל ספורט שאליה ההתאחדות מדווחת כל שנה על הספורטאים הפעילים לבין אגף רישוי לכלי ירייה יפתור את כל הבעיה הזו. אמרתי זאת לישראל לא אחת. מי שמחזיק סתם נשק בתבחין ספורט שאינו ספורטאי פעיל רגיל משך תקופה ארוכה – שלא יקבל רשיון. אני לא מפעל למוזיאון לנשק. אבל מי שהוכר על ידי משרד הספורט כספורטאי פעיל, שיהיה זכאי, שיקבל אוטומטית ולא צריך לעמוד בשום תבחינים, שום מסמכים, שום מכתבי המלצה שדורשים מאתנו של מנכ"ל ההתאחדות. תודה רבה.

תודה לך. עמדתך חשובה ודעתך חשובה. אני חייב לומר לכם, כל הנושא של הספורטאים הוא נושא שאני חושב עקרונית, שלא נכון להתעסק בו עכשיו.

מסכימים איתך.

אני רוצה לנצל את הספורטאים בשעת החירום הזו ולא להתחיל לדון כמה נשקים יהיו לו ואיך ואיפה יהיו מאופסנים ומה יעשה איתם. אני כן רוצה שספורטאי שיש לו רובה צלפים ויכול להשתמש בו כדי להרוג מחבלים – נהדר. או אם הוא מומחה לשימוש באקדח וזכאי לקבל אקדח – שישתמש בו. כל שאר הדיון בספורטאים – זה לא המקום מבחינתי. קחו את זה הצידה, נדון בזה בהזדמנות אחת.

הרעיון לקחת את הנושא של הספורטאים ולשים אותם בצד, לשמר את המצב הקיים לתקופת החירום יותר מנכון כי ספורטאי זה פנאי וכו' וכרגע אנו לא בעיתות פנאי. מנגב אי אפשר לפרק כפי שאמרת את היכולת שלו לצאת החוצה עם הכלי וכו'. זה מקשה אחת. אם אנו לוקחים את כל הנושא של ספורטאים, לוקחים את זה אז איז ומשמרים מצב קיים עד הפעם הבאה שפותחים את זה. זו גם המלצתנו. מכיוון שממילא בשעות הקרובות יש לנו נושאים כה כבדים לעסוק בהם אני מציע להתעסק בעיקר וזה כל הנושא של תבחיני הגנה עצמית וכו'.

שזה יעבור בתקנות כפי שמופיע היום בתקנות שבפני הוועדה.

זה לא מה שהוא אמר. אתם יכולים לומר: אין בתקנות אלה כדי לשנות את התבחינים הנוגעים לזה ולזה.

מקובל.

גם ההנחיות האלה הן תקנות ואתה לא יכול להשאיר אותן מחוץ לתקנות כשאתה מסדיר את המצב הקיים.

אני כותב בתחולה: תקנות אלה לא יחולו, ויחול בעניינן המצב הנוהג. אני יכול לכתוב את זה. ודאי.

מה נוהג היום?

נוכל לעשות את כל ההתאמות למה שקיים כיום ולהעביר את זה בתקנות. אפשר לקבוע הוראת שעה קצרה יותר בעניין הזה ואז לחזור מוקדם יותר לכנסת אבל לא להתייחס זה בכלל – כרגע לא יכולים למיטב הבנתי.

מה חל היום לגבי ספורטאים?

אני מזכירה שהייתה עתירה לבג"ץ בנוגע לתבחינים שבעטיה התחייבנו להתקין תקנות, כבר לפני כשנתיים, ועבודת המטה התקדמה.

חושב שאמרתי לפרוטוקול שאני לא רוצה לדבר על מה שהביא אותנו עד הלום, אז אני מציע שלא נדבר.

אז גם אני לא אדבר על זה, אבל אם אנו מגדירים תבחינים, ומגדירים פה את התוספת וקובעים את כל הקטגוריות שמכוחן מקבלים רישוי לכלי ירייה פרטיים, אני לא רואה איך אנו יכולים להשאיר- - -

אבל בימים כתיקונם היינו מקיימים דיונים שבוע-שבועיים בניחותא ומקבלים החלטות. פה כולם מצפים שעד חצות נסכם את הנושא. במצב הזה צריך להתמקד בהגנה עצמית.

הוועדה שריינה מועד לדיון גם מחר. אולי נשאיר כמה נקודות וננסה להשלים אותן לקראת מחר. זו הצעתי ליו"ר הוועדה.

נתקדם. סעיף 9.

הפקדת כלי ירייה ותחמושת במשטרה. (א) מי שבוטל רישיונו או שפג תוקף רישיונו, יפקיד את כלי הירייה, את הרישיון לכלי הירייה ואת התחמושת שברשותו במשטרת ישראל, בתוך 72 שעות מהיום בו פג תוקף רישיונו או ממועד קבלת ההודעה על ביטול רישיונו, לפי העניין; (ב) לא הופקדו כלי הירייה, הרישיון לכלי הירייה והתחמושת כאמור בתקנת משנה (א), והוגשה בקשה לחידוש הרישיון, יהיה רשאי פקיד הרישוי לדחות את הבקשה בשל אי ההפקדה כאמור.

הערות?

אני חוזר על הבקשה שלי שבסעיף 9 אפשר יהיה להפקיד את כלי הירייה או במשטרת ישראל או בבית מסחר מאושר. זה מאפשר לאזרחים גמישות, בדרך כלל אנשים שהסתיים להם התבחין - ב-18 חודש הקרובים לא בהכרח יחדשו אותו ולכן שיוכלו למכור אותו מייד.

אני מסכים לחלוטין עם ההערה. העברתי אותה מספר רב של פעמים לאגף כלי ירייה. לסוחר נשק יש יכולת להחזיק כלים גם שלא מוחזקים ברשיון, והאגף קובע את התנאים להחזקת כלי ירייה על ידי סוחרים. לכן אין שום בעיה מבחינתנו שאדם שרוצה להפקיד או במשטרה או אצל סוחר נשק שיפקיד אצל הסוחר, מה גם שבמשטרת ישראל יש בעיה קשה מאוד. כלי הנשק האלה מופקדים בתחנות. מוחזקים בתחנות שלושה חודשים, ורק אחרי זה מועברים למרכז שלנו בבית דגן. בשלושת החודשים האלה הכלים מוחזקים בתנאים לא תנאים כי בתחנות אין כספות, מוחזקים על ידי בקרי אבטחה ורישוי שאין להם התנאים להחזיק את הכלים האלה. הם יכולים להיאבד, להיעלם. זה נותן לנו אופציה ולא פוגע בכלום שזה מוחזק על ידי הסוחר.

אתייחס בקצרה. עד היום הייתה לנו תפיסה מאוד קטגורית שאומרת דבר כזה: רשיון שמופקד בבית מסחר הוא רשיון שהוא בתוקף כי בית מסחר הוא גוף אזרחי ללא סמכויות אכיפה וכו'. רשיון שפג תוקפו במשטרה מדוע – כי משטרה היא גוף עם סמכות אכיפה. חלק מהאנשים שאנו מודיעים להם: פג תוקף הרשיון – נא הפקידו במשטרה, חלק עושים זאת וחלק לא. לגבי החלק שלא, בתיאום עם משטרת ישראל אנו מוציאים את צו התפיסה והמשטרה מגיעה אליהם וכו'. אנו לא יכולים ליצור בידול, שחלק מהרשיונות שפג תוקפם יהיו בבית מסחר וחלק במשטרה. זה לא עובד.

למה אתם לא יכולים?

כי זה לא נכון תהליכית.

יש תפיסה. ברור שהתקנות נכתבו מתוך תפיסה אבל אתה צריך לומר למה התפיסה שאנחנו אומרים היא לא נכונה. זה שלך יש תפיסה אחרת זה מצוין.

בתי המסחר מדווחים לכם, ויש הקבצים המושתפים. מדווחים. ברור שיהיה נוהל שתוציא לכל בתי המסחר. ברגע שאתם מקבלים נשק, אתם חייבים לדווח תוך 24 שעות שקיבלתם. הרי מדווחים לכם ישירות, יש לכם ממשק איתם.

אני רוצה להתייחס. המצבים שבהם מבוטל רשיון לנשק יכולה להיות או קביעת משטרת ישראל על מסוכנות פלילית או המלצת משרד הבריאות על כשירות רפואית או פקיעת תוקף הרשיון מסיבות כאלה ואחרות. במקרים בהם יש מסוכנות פלילית, תעמיד את הסוחר בסכנה כי יבוא אליו אדם שיש לו מסוכנות פלילית להפקיד את הנשק בבית המסחר. הוא יאיים עליו כדי להוציא אותו אחרי זה.

גם על השוטר יכול לירות.

הוא יבוא עם נשק לא חוקי ויאיים. עם כל הכבוד.

אבל יש אנשים שיש להם מסוכנות ואין שום סיבה להעמיד את בתי המסחר במצב שבו הבן אדם הזה מסוכן מבחינה או בריאותית או פלילית ואתה מעמיד בית מסחר שזה לא משטרה אלא אזרח- - -

פג תוקף כן אפשר?

זה נוגע רק לפג תוקף.

האם אפשר לקבוע חלוקה שמי שנשלל ממנו הזכות להמשיך לשאת רשיון בשל מסוכנות פלילית יפקיד את נשקו במשטרה, ומי שלא יפקיד אצל סוחר?

אני מפנה את הוועדה לסעיף 14 לחוק שקובע שאדם שהחזיק כלי ירייה בהיתר לפי חוק זה, ופקע היתרו, אם משום שתם תוקפו של הרשיון שניתן לו לפי חוק זה ואם משום סיבה אחרת, חייב למסור את כלי הירייה למשמרת בתחנת המשטרה של מקום מגוריו או של מקום עסקיו ויקבל אישור קבלה על כלי הירייה שמסר. אני סבורה שכל שינוי ביחס לבית מסחר בהקשר הזה נוגד את החוק. כלומר אין לנו אפשרות בתקנות לגבור כרגע על מה שקבוע בסעיף 14.

הסיפא של אותו סעיף לקצין משטרה להורות על הפקדות.

בהמשך. לא על המסירה.

כיוון שהיועצת המשפטית מציגה פה עוגנים בחוק שמחייבים הפקדה של כלי שפג תוקפו במשטרה, אני חושב שזה די ברור.

אז תמחקו את התקנה. אתם לא צריכים אותה. אם זה מופיע בחוק, תמחקו.

התקנה מוסיפה את מסגרת הזמנים לצורך ההפקדה ונותנת את ההסבר על ביצוע הסעיף בחוק.

עם כל הכבוד, תקנה לא יכולה להרשות לעבור על החוק משך 72 שעות. לא מבין אתכם. אם הסעיף הזה בחוק, תמחקי אותו. אם לא בחוק, אפשר להתווכח עליו. הסעיף שאומר ש-72 שעות מותר לי להחזיק כלי נשק בניגוד לחוק, אינו חוקי. אי אפשר כשאנו מעירים על תקנה, לומר לנו את העוגן בחוק, וכשאנחנו אוהבים תקנה, היא בסדר. יותר מזה, אני בטוח שעמית בעקבות הדבר הזה יתקן את החוק ואז יצטרכו לתקן את התקנות בעקבות החוק, אז אם את אומרת שכל מה שהתקנה הזו עושה זה העתקת החוק, בבקשה לבטל את התקנה.

יותר מזה, אם את אומרת לגבי פג תוקף לא בגלל חוסר חידוש רשיון או מגורים או משהו כזה אלא בגלל רישום פלילי- - -

זה תפיסה שונה לחלוטין, לפי סעיף 34. יש תפיסה לפי סעיף 14 לחוק כלי ירייה, שזה תפיסה מינהלית, ויש תפיסה פלילית.

בתפיסה פלילית בכלל הוא לא מפקיד. זה לא כמו שאלה הודיעו, אמרו: תביא את הנשק, ואחרי שבועיים מתקשר אליי השוטר – אם לא תביא את הנשק, אנחנו ניקח, אמרתי לו: אל תטרח. אם זה מסיבה פלילית – לא כי עברתי דירה כמו במקרה שלי, זה אירוע אחר. לא מדברים על זה. אז המשטרה ממילא באה ולוקחת. הנימוק של פגיעה פלילית שאמרת בבית מסחר, לא רלוונטי. אם זה אירוע פלילי, אתה בא ותופס, לא מתקשר מראש. אתה בא ולוקח.

אם זה על תבחינים כמו זה, תנו להפקיד גם בבית מסחר ואז הסעיף בחוק לא חל. אם זה על פקיעה כתבחינים, כשאני מחזיק ברשיון – אני יודע שאני הולך לעבור דירה. לפני העברת הכתובת אני מפקיד בבית רשיון לנשק, ממחזיק רשיון מחסר ובזמן הפקיעה של רשיון אני כבר לא מחזיק.

זה חוקי לחלוטין.

לפי זה, בשנייה שפוקע לי רשיון מה אני עושה?

במבחן השכל הישר, אם החקיקה לא מסנדלת אותי – ונבדוק את זה בהפסקה – אנו יכולים לחיות עם הצו, שכל מה שקשור לפקיעת תוקף בגין היעדר תבחין וכו', אפשר לחיות עם הצו שיופקד בבית מסחר, אבל – ופה יש אבל גדול - זה דורש מאתנו ימים להיערכות כי זה הנחיה של בתי מסחר ומערכות מידע ואנו בטרפת. זה לא משהו שאנו יכולים ליישם מחר כי הדברים האלה מחייבים הנחיה והתאמה וזה לא מייד. זה הסדרה ומשטור תהליכים שלא היו קיימים.

נעשה סעיף תחולה.

כשקונים נשקים, הם מדווחים לכם לפי מספרים, לא?

הכול בסדר. יש לנו ממשק ממוחשב שלנו עם בתי המסחר, אבל זה תהליך עבודה חדש שמחייב פיתוח והתאמה. זה לא יום-יומיים.

מאחר שהתקנה הזו ממילא מחוקקת בחוק היום השאלה האם היא צריכה להופיע פה בתחולה של התקנות שאנו מאשרים או אפשר להסתפק באזכור החוק?

את הסעיף הקטן השני ולהפנות לסעיף 14. רק את ב להשאיר.

אולי כדאי להזכיר את החוק ולהפנות לסעיף 14.

החוק לא קובע מסגרת זמן. הוא רק אומר: יפקיד. זה לא באותה שנייה. צריך לקבוע מסגרת זמן. לכן ה-72 שעות האלה ודאי חשובות. אחרת אדם יגיד- - -

אין בעיה.

ברגע שמוצא צו אנו פועלים – לפי דרגת הדחיפות, יש לנו נהלים - באופן מיידי לממש אבל אם אנו מצלצלים והאדם אומר: אין בעיה, שהנשק הופקד בבית מסחר כך וכך, ורואה שאכן - למה אלך לבית מסחר לתפוס אותו?

הוא יכול לפי החוק, אם מפקידים את זה במשטרה – זה מה שהסעיף קובע בחוק – הוא יכול להעביר את זה לבית מסחר אם השתכנע- -

רק אחרי שלושה חודשים אני יכול.

הוא טוען, ומניסיון העבר אנו יודעים שזה המצב, שהחזקה בשלושת החודשים האלה בתחנת משטרה כלשהי היא הרבה פחות מוצלחת מהחזקה בבית מסחר. היא גם מסוכנת. הבלגאן שם חוגג. לך חפש אחר כך.

זה לא בית דגן שזה מסודר.

נכון. תחנה לא אמורה להיות נשקייה, בטח לא תפקידם של אזרחים.

אבל עמדת הייעוץ המשפטי של האגף היא מאוד ברורה, שמדובר בנושא שמעוגן בחקיקה ולכן אי אפשר לקבל את ההצעה שהצעתי.

אחזור. כרגע סעיף 14 לחוק - אני לא יכולה לגבור עליו בתקנות. מציעה שהמשך הבחינה, וככל שיהיה צורך בתיקון חקיקה, ייעשה אחר כך באגף למול הנהלת המשרד אבל כרגע איני רואה איך אנו משנים את זה. בקשר לצורך להשאיר את א וגם את ב – איני רואה מניעה בהשארת א. א נותן את מסגרת הזמנים כדי לפרש את סעיף 14. אני לא חושבת שהפקדה היא בהכרח באותו רגע אלא אפשר לתת פרק זמן סביר. פה נקבע 72 שעות להפקיד את זה כדי שתהיה ודאות אצל מי שנדרש להפקיד את כלי הירייה. סעיף ב ודאי רלוונטי כי מדבר על מכאן והלאה ולא על ההפקדה.

מציע – יפקיד את הרשיון לכלי הירייה ואת התחמושת שברשותו בהתאם להוראות סעיף זה וזה לחוק בתוך 72 שעות מהיום, בלי לדבר על משטרת ישראל, וכשישנו את הסעיף, יעשו זאת.

אין בעיה.

בבקשה, סעיף 10.

חידוש רישיון מכוח רציפות. (א) על אף האמור בתקנה 3, מי שהחזיק אקדח, או אקדח אויר, ברישיון כדין, במשך 10 שנים רצופות לפחות, יהיה רשאי פקיד הרישוי לחדש את רישיונו, אף אם אינו עומד בתבחין בעת הגשת הבקשה לחידוש הרישיון, ובלבד שהרשיון שבידו תוקף במועד בקשת הבקשה.

(ב) נגנב או אבד אקדח אוויר המוחזק ברשיון למבקש רשיון לכוח רציפות לפי תקנה זו, לא תחול תקנת משנה (א) ותידרש עמידה בתבחין מהתבחינים שבתוספת.

(ג) האמור בתקנה יחול על רישיון שניתן על בסיס עמידה בתבחינים שבפרטים (1) עד (9) לתוספת.

למה (ג)? למה 13 עד 16 אתם לא רוצים? 11(ג) זה מתנדב פעיל. או מי שהתנדב במשטרת ישראל 15 שנה. זה מגדיל את זה. מי שקיבל מכוח מתנדב משך 10 שנים, אנו לוקחים לו.

לגבי המשטרה זה מי ש-15 שנה מתנדב במשטרת ישראל ופרש לאחר מכן.

משונה שאדם שמתנדב במד"א 10 שנים ובגלל זה מקבל לעומת מי שמתנדב במשטרה 10 שנים ובגלל זה מקבל- -

זו הנחיה שלנו. אנו קובעים את הכמויות של המשמרות, את המחויבות במשטרה, לגבי המתנדבים.

נדבר על זה בתבחינים.

אבל זה רלוונטי לכאן, כי מי שמתנדב באיגוד הצלה יישאר לנצח, ומתנדב במשטרה שעומד בקריטריון של 10 שנים, לא יקבל.

נרשום לעצמנו בכל תבחין לחשוב האם הוא צריך גם את זה.

גם פה.

לא, רק 15 שנה.

רק אנשים שהם מתנדבים בפועל. האנשים האלה משתמשים בנשק שלהם במסגרת ההתנדבות שלהם. חלה עליהם האחריות- - -

כתוב בתבחינים משהו אחר. נשק פרטי צבאי. נגיע לשם ונדבר על זה. רק דבר אחד, יש לי בעיה אחרת. יש סעיף עמית הלוי, ברשותך. עמית הלוי – סליחה שאני משתמש בך כדוגמה - היה תושב ישוב זכאי ועכשיו מקבל נשק מתוקף היותו חבר כנסת ומאחל לו הרבה שנים ככזה, אבל אחרי 10 שנים כחבר כנסת, גם אם בתקופה הזו לא הוציא רשיון למרות שיעבור לישוב זכאי, יהיה זכאי מסיבות אחרות, ה-10 שנים האלה לא נספרות. אחר כך יצטרך להחזיר את הנשק, אפילו שמשך התקופה הזו, אם היה מוציא כתבחין - היה מקבל. לא יודע כמה דברים דומים יש לחבר כנסת שזה יצור חריג במובן של רשיונות נשק שהוא עוקף את התבחינים.

זה רשיון ארגוני. יש לנו עשרות אלפי כלי ירייה ברשיון ארגוני, במפעל ראוי. זה רשיון לרשות רישוי אחרת.

והרציונל של רשות רישוי אחרת בניגוד לרשיון ארגוני שהוא מאוד מוגבל, מה מותר לו לעשות וכו', הרציונל של ראשות רשות אחרת - יכול להיות עובדי מדינה מסוימים – הרציונל של 10 שנים נכון גם לגביהם. מה אכפת לי אם אדם נושא 10 שנים ברשיון בגלל שהוא תושב ישוב זכאי או עובד כאדם פרטי?

שמחה רוצה לצרף את התקופות כדי שימלאו לו 10 שנים.

יותר מזה. יש אחרים. את הרשיון הראשון שלי – הייתי חבר כנסת אבל קיבלתי פרטי, מסיבות אישית. זה סעיף 2. 3, גם כחבר כנסת לשעבר נסעתי וחטפתי אבנים לרכב ולא היה לי אקדח כי הייתי צריך להחזיק את האקדח וחכ"ל שנשאר איש ציבור מהרבה בחינות, לא מוגן. גם חבר כנסת לדעתי - אני קיבלתי את הנשק מהכנסת. חושב שזה לא בסדר. אני חושב שאיש ציבור לא פחות מעובד, זכאי. אנו מסתובבים בכל הארץ. יש תפקידים מסוימים שרלוונטיים, עוד נדבר על זה בתבחינים, אבל אם הזכרת חבר כנסת – שללא ספק צריכים להיות עובד זכאי לא פחות מהחלבן שעובר במקומות מסוימים או כל אחד אחר. אני בעד 9 שנים כדי ולא 10 שנים כדי להפוך את זה ל-3 תקופות חידוש.

כשמסתכלים על הדברים בראייה מערכתית, יש מספר רשויות רישוי עצמאיות לפי חוק. הכנסת היא הקטנה בהם. על פי חוק והכנסת היא רשויות הרישוי הגדולות זה כמובן צה"ל, משטרת ישראל והשב"ס לפי חוק. הכנסת היא הרביעית והקטנה. אנו לא מכירים בתקופת הזכאות באותם גופים.

אתה לא מכיר בתקופת הזכאות זה טוב ויפה אבל מי שקיבל מהרשויות האחרות, רשות שדות התעופה או השב"כ או מערכת הביטחון, יקבל ממך לפי תבחין 12 גם כשיוצא החוצה.

ודאי כי זה תבחין של הכשרה ייחודית.

הוא לעולם לא יאבד את ה-12 שלו כי תמיד היה בכל הזה. מי שקיבל את זה בגלל המשטרה, יקבל לפי תבחין 11. מי שעשה מכוח קצין צה"ל או לוחם יחידה מיוחדת וכאלה יקבל לפי תבחין 10.

אבל זה רשיון שלנו. אנחנו לא מדברים על רשיון צה"ל.

יצרת תבחין מסוים. כמו שהסעיף היה מנוסח בלי התוספת של ג לא הפריע לי כי כמו שהיה מנוסח הסעיף בלי התוספת של ג, היה כתוב: מי שנשא נשק ברשיון 10 שנים, ומה אכפת לך מאיפה קיבל את הרשיון שלו? כך היה מנוסח. עכשיו אתה אומר: אני ממעט, לא עושה את זה על תבחינים מסוימים. ממילא את חברי הכנסת שזה הקבוצה הכי קטנה באירוע הוצאת החוצה סתם – לא מבין למה. הניסוח שהיה לפני התוספת שהעברת עכשיו הרגע האחרון, היה טוב. אדם נשא נשק ברשיון עשר שנים, אתה יודע שלפי הרציונל שדיברנו קודם הוא אחראי, יודע להתנהל בנשק, עושה מטווחים אחת לכמה זמן ותשאיר לו את הנשק אחר כך. למה להיכנס לרזולוציות?

מאוד פשוט, כי הרישוי הארגוני של צה"ל, משטרת ישראל ושב"ס, אין לנו שום פיקוח, בקרה וניטור ומערכות מידע משותפות כדי לקבל אינדיקציות על התקינות. הדוגמאות שציינת ח"כ רוטמן – אתה יוצר פה גזירה שווה שאינה נכונה. אתה מדבר על תבחין שירות בכוחות ביטחון, על קצין או לוחם 07, אבל קיבל רשיון שלנו. ואתה מהצד השני מעוניין להכיר במי שנושא כלי ירייה שניתן לו מצה"ל או מהמשטרה בלי שום קשר לתבחינים שלנו. לכן זה שני דברים שונים. אין לנו שיתוף ידע ומערכות מידע עם אותם גופים.

הבנתי את זה אבל זה לא מעניין אותך כי בפועל אין אנשים שנכנסו לרובריקה הזו שלא יקבלו אצלך אחר כך בלי צורך.

אבל אצלנו הם מנוטרים.

השאלה אם זה לא קשור לתבחינים ב-10, 11 ו-12, כי אם כן, אנחנו מקדימים את הזמן.

אם ניענה למה שאתה רוצה, זה אומר שכל קצין בצה"ל שעכשיו מגיע אומר לי: אני אוטומטית רוצה בהוראת מעבר. לא רוצה בכלל להגיש לך בתבחין.

אבל למה לא, כשהוא יגיד לך: אני רוצה מכוח הוראת מעבר, תגידי לו – תראה לי, שהחזקת 10 שנים. לעומת זאת, הוא צריך להראות לך את זה. לעומת זאת הוא יעבוד בתבחין הרבה יותר קל. הוא יגיד: אני הייתי קצין בצה"ל, תני לי לפי תבחין 12, 11. לא יבוא לך מהוראת מעבר. מי כן יבוא לך מהוראות מעבר – אל"ף, אנחנו ח"כים. לא רע מבחינתי. מי עוד – מישהו שעבר כמה מקורות. נניח שאדם החזיק ברשיון לפי כמה תבחינים שונים. בהתחלה הוא היה צייד, והיה לו משך כמה שנים רשיון כלי נשק לצייד ועמד במבחנים שלו ואז הפסיק להיות צייד והלך לקבל לפי רשיון של מוכר. הוא החריג אותם. במקום לעשות את זה, מי שהחזיק 10 שנים ברשיון כמו הניסוח שהיה לפני התוספת של ג, ואם לא הצליח להוכיח את זה, לא תיתן.

השאלה האם אתה לא מעלה שאלה לגבי תבחינים.

לא. מי עוד רשויות הרישוי?

רשויות הרישוי לפי חוק הירייה זה צה"ל, משטרת ישראל, שב"ס וכנסת כגוף קטן.

ומשטרת ישראל.

משטרת ישראל זה רשות רישוי עצמאית ויש להם המנגנונים שלהם שאנו לא מתערבים בהם. שמאשרים לאזרחים – זה המלצה פרטנית, זה שלנו.

תחשבו מה הסעיף הזה גורע, התוספת הזו של התבחינים. למה היתוסף עכשיו סעיף ג.

מה שישראל אומר, אם הוא לא נמצא תחת שליטתי, אני לא יכול.

שיגיש לו מסמכים.

ח"כ רוטמן, רישוי כלי ירייה זה דבר מורכב, מנגנון להמונים. חייב להיות פה עיקרון לפשטות והבהירות בתהליכים. תאר לך שאתה פונה, אדם ששירת בשב"ס או גוף אחר ורוצה להכיר בתקופות. זה מכניס אותנו לפלונטר של הוכחת זכאות וכו'. זה מיותר לחלוטין ולא נכון.

למה? אני חושב שאם אדם הסתובב 20 שנה עם רשיון נשק בשב"ס ועכשיו עוזב את השירות בשב"ס, כן תעשה בירוקרטיה ותן לו.

למה אתה נותן לאנשים בכלל עם 10 שנים?

10 שנים זו תקופה משמעותית שככל שהתקבל מידע חיובי על התנהלות נורמטיבית מבחינת היעדר ביטטולים, היעדר הפרות של תקנות הכשרה וכו' הוא נחשב לאדם נורמטיבי ותקין ואנו מאפשרים לו רשיון קבע.

אבל מה הצידוק לתת לו? בגלל שהחזיק? אתה אומר: האדם כבר יש לו סטנדרט, הוא מגן על האנשים. גם אם אדם היה בשב"ס – אותו דבר.

אם הוא היה בשב"כ אתם כן מכירים בזה?

שב"כ ומוסד זה רשיון של האגף.

שב"ס ומשטרה לא, נכון? אם היה ביחידת- - - לא מכירים בזה.

הנושא של הכרה במקרה של שב"ס זה ממש לא רלוונטי כי זה תחת תבחין של שירות בכוחות ביטחון. כשניכנס לתבחינים תראו שתבחין של שירות בכוחות ביטחון חל על צה"ל ועל יתר הגופים לרבות שב"ס ונוספים. כלומר הוא יכול להגיש בקשה בכל שלב. הוא לא צריך את הוכחת התבחין מהמקום הקודם שלו, כי כיוון שמגיש אצלנו את הבקשה, והבקשה מאושרת, אין משמעות לחידוש כי זה תבחין שפעם אחת היית קצין או לוחם בשב"ס – זה שלך. לכן אנו סתם מסבכים פה דברים קיימים. חייבים ללכת על עיקרון הפשטות והבהירות, וזה שם.

נתקדם.

לא רואה שום הבדל בין עמית לביני. אני ממשיך את הרשיון שלי לפי ישוב זכאי. הוא כח"כ. שנינו מסתובבים עם נשק ברשיון. זה סתם מייצר חוסר הגיון וחוסר קוהרנטיות. אם אדם החזיק נשק ברשיון 10 שנים – החזיק נשק. יש לך קושי הוכחתי – יש קבוצה קטנה - תגיש מסמכים.

זה לא רק שתראה לי שהחזקת 10 שנים. אני אצטרך לדעת מקצין הכנסת, האם במהלך ה-10 שנים הפרת את התנאים.

אז תבקשי אישור מקצין הכנסת.

זה מנגנון חריג במיוחד. תחזיק אצלנו ברשיון, תעמוד בהכשרות שלנו, נדע שהכול תקין, תעבור ב-10 שנים להוראת מעבר.

עסקינן במאות-אלפי רשיונות.

אתה צודק אבל האנשים שיבואו לך מהסעיף הזה זה לא מאות-אלפי רשיונות. ולא הגיוני עכשיו שאדם יצטרך לחשוב מכוח מה מקבל רשיון. אם אדם עובד בשב"ס ומקבל נשק מכוח תפקידו בשב"ס גם אם הוא לא ביחידה מיוחדת של השב"ס, והוא מסתובב עם נשק משך 20 שנה ואז יוצא מהשב"ס ולא נמצא לך בתבחינים, החזיק נשק ברשיון, תגיד לו שאתה מבקש תעודת יושר, תגיד לו שאתה מבקש אישור מקצין שב"ס שהוא לא הפר כללים, תבקש את האישור. אדם מסתובב עם נשק ברשיון אז הוא עם נשק ברשיון.

נכון שלוחם תמיד היה לוחם ואי אפשר לקחת לו את זה, אבל בעוד 15 שנה יכולה לשבת פה ועדה אחרת שתחליט שלוחם לא זכאי יותר ולא יהיו לו פה הוראות תוקף מעבר וכל אותם לוחמים שהיום נתנו להם פשוט יבטלו את זה ברגע למרות ש-15 שנה היו חמושים באופן תקין. לכן אני חושב שהוראת המעבר הזו צריכה לחול על כל מי שעומד בתבחין, כל מי שנושא בנשק כחוק באופן תקין.

אין זכות קנויה ואפשר לשנות את מדיניות השר בכל רגע נתון.

אפשר לשנות את המדיניות אבל הוראת המעבר נשארת.

גם הוראת המעבר יכולה להשתנות בהתאם להחלטות שיתקבלו. לכן אנו לא רואים מקום לשנות את זה.

אני חושבת שמה שהסעיף הזה עושה, המשגה, זה לעבור מתפיסה שאומרת שככלל לא יהיו רשיונות לנשק אלא אם המדינה מכירה בערך המיוחד לתפיסה שאומרת: אחרי 10 שנים יש לי זכות לשאת נשק, וההערה הזו של מה קורה אם ישנו את הקריטריונים האחרים היא כן רלוונטית. לכן לפחות בתפיסה שלי המעבר לזכות לשאת נשק הוא מאוד בעייתי. צריך לחשוב עליו לעומק. ככלל אין זכות לשאת נשק. אני כמעט מסכימה הפוך עם ההערה שאולי לא צריך בכלל את ה-10 שנים האלה אבל ודאי לא צריך להרחיב את זה שכל אדם בכל הקשר שהוא היה קשור לכלי נשק קמה לו זכות להמשך הרשיון. זה גם נכון שברגע שישתנו הקריטריונים ואם יום אחד יחליטו במדינת ישראל שצריך לחזור ולצמצם את מספר הנשקים, מי שקיבל כבר את הזכות הזו, קשה לקחת ממנו אותה, לכן עדיף לא להרחיב.

ברור לי הבעיה שיש פה בהבנה או בקבלת הנוסח פה. אני מקבל את הגישה של ישראל שאומרת: תעשו לי את החיים קלים לשלוט בכל התהליך הזה כמו שצריך ואל תסבכו אותי עם דברים נוספים. מצד שני אני מבין את הבקשה של שמחה למה להכניס את התבחינים של 1 עד 9, האם הם לא מיותרים. זו שאלה שנשארת על השולחן. נשאיר לעצמנו זמן לדון בה. אולי נמצא ניסוח שכן יאפשר לנו לחיות גם עם הצורך של ישראל לשמור על התהליך אצלו וגם להימנע מלהיכנס להגדרות האלה כי בסופו של דבר לכולנו ברור שאנו רוצים שאנשים ראויים יחזיקו בנשק.

בכל מקרה מדובר ברשאי בסעיף הזה. כלומר גם אם אדם מראה לך עשר שנים אתה לא חייב. יש גבול כמה אפשר לברוח מהפעלת שיקול דעת.

ישראל, אני רוצה לאפשר לך לשמור על המנגנון. ברור. אבל אני רוצה לראות איך אנו כן נמנעים מלהגדיר אוכלוסיות חיצוניות כאלה שלא ייכללו בעניין הזה למרות שהן איכותיות שכן יכולות להישאר בנשק.

סעיף 10ב קיים? נגנב או אבד אקדח אוויר? חושב שלא מגיע עונש לאדם שפורצים לו הביתה וגונבים לו את האקדח. אבד אז רשלנות אבל אם נגנב לו אקדח אוויר, הוא נדרש לעמוד עמידה בתבחין?

כל הרציונל אומר: אדם לא זכאי. מקבל כי יודע לשמור על הנשק שלו, כי הוא פועל תקין. אף אחד לא כועס עליך. תצא זכאי במשפט. גנבו לך נשק אבל, אתה לא עומד בתבחין – זה לא להמשיך את הנשק שיש לך. זה להתחיל תהליך חדש, אתה כבר לא בתבחין.

אדם שפרצו אליו הביתה, עקרו את הכספת וגנבו לו - אנו נותנים עונש. אבד – מקובל עליי, זה רשלנות.

אקדח אוויר או רובה אוויר שמוחזקים מכוח הוראות מעבר – מי יכול להחזיק בשני הכלים האלה? ספורטאי או מדביר. מי שמחזיק פה, מחזיק בלי עילה תקפה כי הוא יכול להחזיק בתור ספורטאי ולכן פה אנו אומרים: ככל שאין לך עילה ואין לך שום סיבה להחזיק את הכלים בבית – הרי הם לא להגנה עצמית – משמשים או למדבירים או לספורטאים. ככל שזה נגנב, אין שום סיבה לחדש לך ולתת לך שוב – בלי שום עילה. קודם לא היה עם עילה כי הוא בהוראת מעבר.

לא רוצה לבדוק אם עקרו לו את הכספת מהבית. אתם מנסים לגרור אותי לפרטים הקטנים שהם לא רלוונטיים בשעה שאנו פה עכשיו, וזו הוראת שעה. נהיה רלוונטיים למה שאנו רוצים להתמקד ולמלחמה שמתרחשת בחוץ. סעיף 11.

רישיון ללא עמידה בתנאי סף או בתבחין. (א) על אף האמור בתקנות 2 ו- 3, רשאית הרשות המוסמכת ליתן רישיון פרטי לאדם אף אם לא עמד בתנאי סף או בתבחין – (1) לבקשת משרד ממשלתי - לשם אבטחת נציגות דיפלומטית זרה; (2) אם משטרת ישראל המליצה לתת לו רישיון מטעמים של שלום הציבור וביטחונו;

מבקשת הסברים לשניהם.

אתייחס לדיפלומטים והמשטרה תתייחס להמלצה הפרטנית. היום האגף עשרות שנים מבצע רישוי של דיפלומטיים זרים שמאומנים כלומר מוצבים במדינת ישראל. עד היום שנים רבות זה בוצע באמצעות נוהל פנימי שהאגף מול משרד החוץ ומשטרת ישראל ביצע רישוי וזה הדדי כי גם דיפלומטיים ישראליים בתפקידים מסוימים, מחומשים, ובשל עיקרון ההדדיות אפשרנו להם רישוי. עד היום זה לא היה מוסדר במנגנון חוקי ובשנים האחרונות עשינו עבודת מטה מסודרת וביקשנו לעגן את זה בהסדר חוקי כי עד היום מה שהיה, היה מכוחו של הרגל. לא עוגן בהסדרה חוקית ופעם ראשונה אנו מסדירים מצב שיש היום כ-120 דיפלומטיים זרים, מוצבים במדינת ישראל, מחומשים בחימוש להגנה עצמית או לחילופין לצורכי אבטחה – לא אפרט יותר מדי כי יש פה רגישויות ואנו מעגנים את זה, ובצמוד לעיגון הזה יש נוהל משלים שמסדיר את הנושא וזה קיים הלכה למעשה. זה לגבי דיפלומטים זרים. זה גם נוגע לאינטרסים רחבים שלנו כי אם לא נאפשר ליווני או השבדי – בלי להיכנס למדינות – הם גם לא יאפשרו לנו שם ויש פה אינטרסים רחבים של מדינת ישראל מבחוץ ומבפנים. לכן עיגנו את זה בחקיקה. מדובר על תושבי חוץ. דיפלומטיים זרים, לצורך העניין אני לוקח בהקצנה מדינה שלא דורשת חימוש, דיפלומט שבדי שמשרת בארץ. הם לא מבקשים. אנו מאפשרים לו במנגנון מסוים.

מירי אומרת שלא בטוח שעד כדי כך ברור.

דיפלומטית זרה, אבטחת שגרירות שבדיה- -

אולי הניסוח לא מיטבי אבל משרד ממשלתי זה משרד החוץ. יש לנו מנגנון מוסדר איתם.

השאלה האם משרד החוץ יכול לבקש לתת לאזרח ישראלי שלא עומד בתבחינים כי זה מה שכתוב.

ממש לא. הניסוחים הקודמים היו שונים. אפשר לדייק את הניסוח.

תבליטו בבקשה שמדובר תושב זר.

במי שאינו אזרח או תושב ישראל.

יש לנו הערות. לגבי 1, משטרת ישראל זה הגוף היחיד במדינת ישראל שאחראי על שלום הציבור וביטחונו, ואין אף גוף אחר שאחראי על שלום הציבור וביטחונו. בדיקת מעבר של כניסת כלי נשק עם זרים לתוך ישראל ועם מתן רשיונות נשק לאנשים בתוך ישראל שנושאים אותם בתוך ישראל, חייב לעבור דרך משטרת ישראל.

אתם מתנגדים שהמאבטח של שגרירות- -

ודאי. כל דבר יעבור דרכנו ואלינו.

עד היום המאבטח של השגרירות בשגרירות ארצות הברית או של הקונסוליה האמריקאית שאינו אזרח ישראל, אתה נתת לו רשיון נשק?

שגרירות ארצות הברית זו דוגמה לא טובה כי הם לא שלנו.

כשהגיע מישהו מהוותיקן? בדקת לו ר"פ בוותיקן?

עובר דרך משטרת ישראל. או קמ"ט שת"פ מבצעי במקרה של בקשות רשמיות של משרד החוץ, באגף מבצעים במשטרת ישראל. זה תפקיד שמילאתי בעבר ועכשיו יש פונקציה אחרת שממלאת אותו - או זה מגיע דרכנו. כל יתר המשלחות והמאבטחים פונים אלינו. זה מה שקורה היום בפועל. כולם עוברים דרכנו חוץ מארצות הברית. כיום הנוהל, יש להסדיר את הנהלים בינינו. כיום - תלוי במצב של ההגעה. המשלחת מבקשת מאתנו, אני בודק את המשלחת, גם כשמכניסים כלי נשק, ואז אני מאשר לממ"ר נתב"ג.

בני, הגיע מאבטח לשגרירות שבדיה בישראל. בא עם הנשק שלו משבדיה. נשק שבדי, תחמושת שבדית. הא רוצה לאבטח את השגרירות השבדית כי זה מה שרוצה השגריר השבדי. מי מאפשר לו את זה?

קמ"ט שת"פ מבצעי.

עובר במשטרת ישראל, מקבל אישור לאבטח, נבדקת יכולות לאבטח ומאושר הנשק שלו.

מאושר הנשק שלו לפי הנהלים שלנו. מאושרת הגעתו עם הנשק שלו לאבטח.

יש פה בלבול.

יש שני נהלים לגבי הגעה של זרים חמושים. אני חושב שאנו גם צריך להיות זהירים בגלל המדיה. לפחות מי שמגיע למשימות קצרות מועד, בלי לפרט, זה משטרת ישראל מאשרת בנוהל מסוים שכולל גופי ביטחון נוספים. מי שמגיע כדי להיות מוצב במדינת ישראל בין אם זה אבטחה של שגרירות מסוימת ובין אם זה דיפלומטים, זה נוהל של האגף עם משרד החוץ שגם משטרת ישראל משולבת בו. אני מתעקש על הדברים כי בקי בהם היטב, והנוהל הזה מיושם הלכה למעשה.

ב-2 יש סעיף - מטעמים של שלום הציבור וביטחונו, וזה יכול לאיין גם את תקנה 2 וגם 3.

זה נועד למשהו אחר לגמרי. אנו ממליצים פה להוסיף – על פי נהליה כדי שלא ייתנו לנו צ'ק פתוח. לא רוצים להחליף את אגף כלי ירייה, ולהיות מסלול עוקף אגף כלי ירייה במתן רשיונות לכלי ירייה. לכן מתעקש שיתוסף – על פי נהליה, כי אני לא רוצה לחרוג מילימטר מהנוהל שלנו, שהנוהל חסוי.

אנו מתנגדים להוספת על פי נהליה.

גם לפי נהלים, תקנה זו מאפשרת, היא יכולה לאיין את האמור בתקנה 2 ו-3.

אנו מבינים את הצורך בסעיף.

אבל יש בעיה וצריך מאוד לצמצמו.

יש מגבלות בסעיף הזה.

ברור לנו, בני. אנו מבינים עניין.

לכן ביקשתי להוסיף, לפי נהליה, כדי לצמצם את שיקול הדעת שלנו מאוד. הנוהל שבנינו מצמצם מאוד את שיקול הדעת שלנו ולא רוצה לחרוג ממנו.

בנוסח שהוקרא קודם היה כתוב: רשיון לפי סעיף זה, תוקפו וביטולו ייקבעו בנוהל שתקבע משטרת ישראל ויאושר על ידי אגף כלי הירייה.

מסכים לזה בלי שיאושר אלא בתיאום כי אף אחד לא מאשר את נהלי משטרת ישראל.

ביקשנו להוריד את כל ההפניות לנהלים שיכולות להוסיף תנאים נורמטיביים משמעותיים מחוץ לתקנות ולגבור עליהם. לכן אנחנו ביקשנו למחוק את זה.

נכון עשיתם. נתקדם עם זה. סעיף 12, בבקשה.

לגבי 1 לא הבנו את ההבחנה שרוצים לתת רשיון נשק לדיפלומט שנמצא כאן. זה חייב לעבור גם דרך משטרת ישראל.

אמר ראש האגף בצורה מאוד ברורה שעושה זאת בתיאום עם משטרת ישראל. מבחינתי זה מספיק. תודה.

בסעיף קטן (1) אולי כדאי לחדד שזה לא לבקשת משרד ממשלתי אלא משרד החוץ.

יתוקן. גם צריך להיות כתוב שזה איש זר, תושב זר. בבקשה.

החזקת כלי ירייה למזכרת. מי שירש כלי ירייה או מי שיש בידו כלי ירייה ברישיון, ומעוניין להותירו בידיו כשהוא מושבת לצורכי מזכרת בלבד, יהיה רשאי להמשיך ולהחזיק בכלי הירייה לאחר קבלת אישור מהרשות המוסמכת כי כלי הירייה הושבת לצמיתות.

הערות?

הערת המשטרה שזה לשיקול דעת ראש האגף, אבל אנו ממליצים עד מאוד שראש האגף יוכל במקרים חריגים שכתובים בנוהל ואין שום בעיה לנסות לאשר את זה, וזה היה קיים בעבר.

מי זה הרשות המוסמכת שמגדירה אי כשירות הכלי?

אגף כלי ירייה והוא מסתמך על חוות דעת של מעבדת נשק שלנו שאמרה שהשבתת כלי זה רק חצייה שלו באמצע. הסתמכתם על חוות דעת של ראש מטה נשק הקודם.

יש לנו נוהל להשבתה זמנית והשבתה קבועה, יש לנו באגף אנשי מקצוע. אנו גם מסתייעים במעבדת נשק במז"פ אבל יש לנו באגף אנשי מקצוע שזה תפקידם והם בנו את הנהלים לגבי השבתה, מה כוללת.

הם אלה שמגישים לך הצהרה שהכלי מושבת? כי זה מה שכתוב פה.

לא נכנסנו לפרטים אבל אדם שרוצה להשבית כלי כי עומד באמות המידה של ירושה או מזכרת וכו', פונה אלינו ומקבל אישור. ברגע שמקבל אישור אנו מפנים אותו לבית מסחר, שקיבל מאתנו רשיון להשבית, ובית המסחר הזה יש לו מפרט טכני שמחויב אליו כי פועל תחת הרישוי.

ההמלצה שלנו תהיה שבמקרים חריגים לחלק את זה לשתיים – או אדם יחצה את הנשק לשתיים כמו שההוראות של ההשבתה אומרת ואז ולא יצטרך לחדש רשיון, ובמקרים חריגים שבחריגים, כמו מתן נשק למשפחות חללים, שזה פוגע בהם מאוד שחותכים את הנשק לשתיים, במגזר הדרוזי יש לנו דוגמאות כאלה, ובמקרים של כלי נשק שיש להם ערך אספני גבוה מאוד-מאוד, תינתן אפשרות לראש אגף לתת את הכלי ברישוי או בהשבתה זמנית לפי מה שיקבע או בחידוש רשיון רגיל. יש כלים שאין להם תחמושת. אני מבקש שתהיה אפשרות לתת במזכרת בלי להשמיד את הנשק.

כרגע קיבלתי אקדח מאוזר של ההגנה. הסב נלחם איתו ב-48', והם ביקשו ממני שלא אשמיד אותו בחיתוך. אפשר להשבית אותו, לקדוח, לרתך, לסגור. אפשר למנוע. רק ייראה בחוץ נורמלי.

אין בעיה. סעיף 13, בבקשה.

13. שמירת דינים. אין בתקנות אלה כדי לגרוע מכל הוראה או תנאי אחר ברישיון, שנקבעו בחוק או על פיו.

למה הסעיף הזה מופיע פה?

הוספנו אותו, זה משהו שמקובל לעשות בהרבה תקנות. אנו רוצים לגדר את האפשרות שאם יש משהו שחל בחוק, שלא הכנסנו פה או הוראה שהתקנות האלה- -

הבנתי. החוק- -

החוק ודאי וגם הרשיון. מה שמסדיר את הנשק של כל אחד מאתנו שנושר נשק, מה שהסדיר אותו זה הרשיון והנהלים ולא התקנות. אז אם עד היום היה דין מסוים- -

בהתאם לתבחינים שנקבעו בהוראות השר ולא בתקנות.

סעיף 14.

תוקף. תוקפן של תקנות אלה עד תום תוקפה של ההכרזה על מצב מיוחד בעורף או שנה מיום פרסומן לפי המאוחר שבהן.

הערות?

אמרתי בהתחלה, אמרתי שאני לא מדבר על מה שהיה לפני שמחת תורה אז אני לא עוסק. אני לא חושב שצריך את התקנות האלה בכלל. אני חושב שהיה ניתן לקבוע הכול בתבחינים, אבל מאחר שהוחלט שצריך תקנות ואנו לא יכולים להשאיר ואקום בזה, ולכן אין לי בעיה שזה יהיה הוראת שיה, אבל שהוראת השעה תהיה ארוכה. יש פה אנשים שיגידו שהם יאריכו. לעשות שנה בעיניי, בייחוד שאנו בתחילת מצב חירום, שאנו לא יודעים מתי יסתיים וכמה זמן יהיה צריך ובינתיים האגף יידע ויהיו מאוד עמוס עבודה כולל עבודה על תקנות חדשות, אני חושב שהזמן צריך להיות יותר ארוך, שהתקנות האלה, גם אם הן הוראת שעה, שיהיו בתוקף לחמש שנים, ואם יבואו תקנות חדשות עד אז לתקן – מה טוב. תמיד עומדת בידי השר האפשרות לתקן. אבל שהתקנות יהיו בתוקף של חמש שנים לפחות. הייתי מעדיף הוראת קבע, אבל מאחר שאנו מחוקקים מאוד בחיפזון, אני מסכים שזה יהיה הוראת שעה אבל לחמש שנים. זו דעתי. מצב החירום או לחילופין ארבע שנים מיום סיום המצב המיוחד בעורף. כל זמן שיהיה מצב חירום מיוחד בעורף אני לא רוצה שהם יעסקו בטיוטות של מה יהיה אחר כך.

מה ההיגיון בכלל בהוראת שעה? מה מפריע לכם שיהיה קבוע?

עבודת המטה לא הושלמה. אני רוצה להזכיר לחברי הכנסת ולוועדה את תחילת הדיון ואת השאלות הנכונות והמדויקות שעלו לגבי תנאי הסף בעניין הגיל. יש פה הרבה מאוד היבטים, בעיקר אם דיברנו, וזה עבר פה כחוט השני בישיבה - הנושא של האיזון וההשלכות של תפוצה של כלי נשק במרחב הציבורי, שמצד אחד ברור במצב הקיים למה אנו רוצים תחושת מוגנות וכולנו פה רתומים למשימה הזו ולכן טיפלנו בזה באופן מאוד מהיר. מצד שני לא שקלנו – וזה נאמר פה על ידי חלק מהדוברים, ואולי ירחיבו עוד על ההשלכות שנוגוות לקבוצת הנשק, גם לגבי האובדנות, גם לגבי אלימות במשפחה. לגבי דברים נוספים שלא שקלנו אותם עד הסוף ולא בחנו עד הסוף.

האם את מרגישה – אני לא מרגיש שסטינו מבחינת התבחינים. עוד לא הגענו לתבחינים אבל גם מה שקראנו עד כה בתקנות, לא מרגיש שסטינו מכללי הבסיס של המסוכנות. האם מה שאמרת עכשיו את מתכוונת רק בגלל ההיקף של כלי הנשק שיהיו בשטח בחברה או את מרגישה בסעיף מסוים שלא שקלנו עד הסוף ולכן את עושה את זה עם הוראת השעה, כדי שנבדוק מה התגובה?

גם וגם. למשל במצב דברים רגיל הייתי רוצה לקבל והייתי רוצה שהאגף יקבל בצורה מסודרת התייחסויות, חוות דעת מגדריות להשלכות של זה, התייחסויות מבחינת מערכת הבריאות להיבטים האלה. הבחנות כפי ששאלתם בהתחלה על תנאי הסף, בין גיל 27 ל-45, בין תושב לאזרח, כל קבוצת השוויון הרלוונטיות, ואין לנו הפניות והזמן לעשות זאת. לכתחילה חשבנו שחצי שנה תהיה יותר טובה. אנו מבינים את הדחיפות ולכן אמרנו – תקופת הוראת שעה לשנה או כל עוד המצב במיוחד בעורף על כנו, לפי המאוחר שבהם. זו העמדה שלנו.

מבחינה נורמטיבית, מבחינת התבחינים, אין פה סטייה מבחינת בריאות ומסוכנות שזה הדברים החשובים. יש פה היקף. לכן כשישראל דיבר על הסכר מבחינת 20 שנים וצביקה הסביר, בגלל הנימוק הזה קיבלתי כי אמרתי, למרות שאני חושב שאפשר יותר מ-20 שנה או לא צריך את ההגבלה הזו – לא קשור להיגיון. בהיגיון אדם עבר את התבחינים מבחינת המהותי, קשור לסכר שאנו לא רוצים יותר. אני אומר: בסדר, בוא נבחן. משחררים 300,000 או 200,000 כלי נשק. מסכים להערה שצריכים לבחון את זה אבל רק אומר לעצמי ובקול רם לחבריי: אני לא מרגיש שסטינו פה, וישראל פה עומד על המשמר וכולנו לא רוצים שהנשקים האלה יביאו לנזקים או יביאו לתופעות חברתיות קשות. כמובן. רק אני לא מרגיש עד עכשיו שסטינו באופן שאם נעשה זאת לכמה שנים, ודאי לא לחצי שנה כי אנו במצב של חצי שנה, בכל מקרה. כל מי שפה – אנחנו לא באירוע של חצי שנה בהקשר של חשיבות לנשיאת נשק.

אני רוצה לחדד את הנקודה שעמית מעלה. גם אם אני מקבל ב-100% מה שאמרת, וצריך לבחון, תקופה שבה יהיה מצב החירום היא לא תקופה שהדאטא שתאספי במסגרתה תהיה לך רלוונטית לכלום ולכן גם כשאני עושה בוועדת חוקה ואתם באים אליי ממשרד המשפטים ואומרים לי: תעשה הוראת שעה, אבל אל תעשה הוראות שעה קצרה מדי כדי שיהיה איזה ערך לדאטא שנאסוף. שנה זה לא זמן מספיק, בייחוד שכל הדאטא שלך יהיה מוטה בדבר הזה. תעשי הוראת שעה, בסדר, תבחני ותחדשי אבל חמש שנים זה זמן שתוכלי לאסוף עליו דאטא. שנית, אפקט מצנן מאוד משמעותי. בסופו של דבר אנשים רוצים להוציא רשיון וזו הוצאה כספית לא קטנה. אדם שאתה אומר לו: תוציא את הרשיון אבל מאוד יכול להיות שעוד שנה אני לוקח לך את האקדח ב-3,500 שקל כי יפוג התבחין שלך, יפוג התקנות שלך. והכול זה כדי שיהיה לך מידע שלא תאספי?

האגף הציג וציין שהייתה עבודת מטה. גם את הנתונים שעמדו בפניהם, עובר לעבודת המטה הזה לא אתם ולא אנו ראינו.

אני גם לא רוצה שתתעסקו בזה בזמן מצב החירום. תעשו דברים אחרים.

מניסיוני בשבוע האחרון ואני עובד עם האגף בשבוע האחרון לחלק, אני מעריך – אבל פה ישראל יאמר לנו – אני חושב שעד שיחולקו האקדחים זה חודשים. אתה רוצה להחיל את התבחינים החדשים אז אפשר לדבר על ארבע שנים.

עמית, כפי שנאמר פה על ידי שמחה, כן יש פה חיפזון בחקיקה. קיבלנו את התקנות המעודכנות כשהתחלנו את הדיון. לא באנו מוכנים כמו שיש לנו זמן לבחון, לעשות עבודת מטה גם עם משרדי הממשלה – זה לא רק משרדי הממשלה. יש פה ארגונים שונים שלא הצליחו להגיע עקב המצב. לא שמענו את השלטון המקומי, לא את איגוד לשכות המסחר, לא את קואליציית האקדח על שולחן מטבח.

אני הגעתי.

אבל אחרים לא, ואנו לא דנים במצבים כאלה מי יכול להגיע ומי לא. גם אנו רוצים לאזן, נותנים מצד אחד את המענה למצב, אבל מצד שני, אי אפשר לתת עכשיו גרייס של חמש שנים. אני מציעה לוועדה- -

ישראל פה אישרר שהתבחינים האלה, המשמעות שלהם בפועל, זה יהיה חצי שנה ואני לא רוצה לומר במקרה הטוב כי מקווה- -

מצב מיוחד בעורף לא יודעת מתי יפוג. כולנו באותו צד. לכן אני מציעה, אדוני היושב-ראש, מציעה לוועדה להחליט להאריך לשישה חודשים ומתחדש כלומר לשישה חודשים וניתן להאריך לעוד שישה חודשים ולעוד שישה חודשים, עד גג מסוים. במשך הזמן גם מהארכה להארכה אפשר לעשות את התיקונים הנדרשים. אני חושבת שזה נותן מצד אחד את המענה שהמערכת יכולה לצאת לדרך ומצד שני כן יהיה נכון להתקדם תוך כדי תנועה. הוועדה יכולה להתכנס. אם לא יהיו שינויים היא יכולה לאשר, ואם יהיו שינויים, זה בהחלט יכול לתת את המענה שנוכל להכניס את השינויים.

אי אפשר. זה השקעה כספית. זה אלפים.

נשקים לא יהיו.

יש פה היבטים הרבה יותר רחבים מאשר מישהו קנה אקדח. ממה אתה חושש? שתבחין מסוים לא יהיה?

תגיעי למצב – האמת היא, ויש מאמץ לפשט את התהליכים. עוד חמישה חודשים אנשים ירצו לקנות, אותם 250,000 רלוונטיים שאת פתחת להם את הדלת עכשיו, בעוד חמישה חודשים יקנו או לא? בעוד חודש צביקה או מי שיהיה כאן ידון על הארכת התבחינים או לא?

אבל אפשר לבטל את התקנות בכל רגע נתון.

בסדר. זה לא מכולת.

הארכה איטית נותנת לך את האפשרות לתקן תוך כדי תנועה. אנו מחוקקים מאוד בחיפזון בגלל צורך השעה. אם לא היה לנו צורך השעה, הייתי מתנגדת לקיום הדיון. כולנו פה רוצים לתת את המענה.

שאם מישהו הלך וקנה, שיהיה לו תקופת רשיון לפחות, תקופת רישוי אחת.

אני רוצה להסביר את הבעייתיות בזה שוב. אנו מדברים על כך – אני נאלץ למרות אמירתי, צריך לפתוח את מה שהיה לפני שמחת תורה. משך שנים רבות העמדה של המשרד לביטחון פנים – גם עמדה שהוצגה על ידי השר דאז אמיר אוחנה, שאת התבחינים אפשר לתקן בהחלטה של האגף, שך השר. לא צריך בשביל זה תקנות, בטח לא תקנות באישור ועדה. אלמלא אותה עתירה בעיניי אומללה שהוגשה ל ידי האקדח על שולחן המטבח, ואלמלא אותה עמדה בעיניי אומללה של היועץ המשפטי לממשלה ושל בג"ץ בנושא היו לנו היום הרבה יותר נשקים כפי שרצה השר. התבחינים די דומים למה שרצה השר אוחנה לעשות לפני שנתיים או שלוש, מגיעים אלינו עכשיו בתקנות באישור ועדה עם הרבה יותר בלגאן, ושלוש שנים שהלכו לאיבוד. זה מחדל מאוד חמור בעיניי. לומר: בגלל שמשהו שבכלל בעיניי לא היה צריך תקנות, בטח לא באישור ועדה, זה מגיע בתקנות ואישור ועדה ועכשיו נרע את המצב. אני אתנגד לאישור התקנות אם הן באישור הוראת שעה אלא אם כן תהיה בהן הורא אחרת שאומרת – שאם התקנות לא מחודשות מאיזו סיבה, השר מוסמך לקבוע נהלים. לא מוכן לייצר מצב שעוד חצי שנה או שנה בגלל שחלילה יהיו בחירות או חלילה יהיה שר ששכח לאשר, האגף לא יכול לאשר נשקים פתאום כי כרגע אנו חיים על הוראת מעבר שכולה נולדה בחטא מאותה עתירה שבעיניי הייתה גרועה מאוד והעמדות שהוגשו שם היו גרועות מאוד גרועות. צריך פה הוראה שהיא לפרק זמן שמאפשר לאנשים להתארגן, לרכוש נשקים. אדם שצריך לקבל עכשיו החלטה, גם לעבור אימון, גם לעבור את הפרוצדורה, לחכות הרבה מאוד זמן, ואני יודע שישראל יעשה הכול כדי שזה יהיה כמה שפחות אבל עדיין זה יהיה הרבה זמן ואז ירכוש נשק ואז יידע שיכול להיות שחודש אחר כך בגלל פלוני אלמוני או מישהו שירצה תקנות לחידוש, שצריך תקנות חידוש, יורידו אותו מהתבחין וכל זה שעשה זורק לפח - לא יתחיל את התהליך.

אבל אם לא המצב, אנו לא יושבים פה עכשיו.

לא מדויק כי לפי מה שאני יודע, תוכנן בלי קשר למצב להביא את התקנות האלה לאישור בתחילת המושב. זה היה הלו"ז המתוכנן. אני צודק?

הייתה כוונה להביא את התקנות בהקדם האפשרי.

עדיין עבודת המטה הממשלתית- -

מתי הפצתם את טיוטת התקנות? הפיצו ביולי. השאלה כמה זמן דיון ועדה.

אבל אנו פה יושבים ומתקנים ודנים מהר לאור המצב. אילולא היה המצב- - -

המצב היה בשומר חומות. לא עכשוי. זה היה המצב, שפעם ראשונה אזרחי ישראל ברחובות, לא בחזית רחוקה, זה היה מצב. המצב הזה כבר שנתיים, וכל חברי הכנסת פה היו צריכים לתת את המענה אז. אנחנו נמרחים עם זה שנתיים. מניסיון – וישראל יכול לאשר את זה – הרי כשאנשים כשהמצב חם, מטבע הדברים אנשים מבינים את הערך ומתגייסים. נתת הארכה עכשיו כמה אלפי אנשים. למה? 4,000. הארכה שלא מימשו. למה נתן הארכה?

ישראל, בבקשה.

אני בנושא הזה של הוראת שעה או לא - נטרלי. מבחינתנו פרק הזמן המינימלי הוא שנה כדי לייצר יציבות. מעבר לכך זו החלטה על בסיס עמדת משרד המשפטים והשיח פה הפרלמנטרי. מבחינתנו מינימום שנה. למה – כי צריך יציבות.

אני חושבת שבשילוב בין עמדה של המשרד, שצריך לתת יותר נשקים, שהתחילה במאי 2021 למצב כרגע, הולך להיות שינוי אדיר במספר הנשקים הפרטיים שנמצאים אצל אנשים. היום מדינת ישראל או ב-2019 הייתה עם 1.6 מהאוכלוסייה. עכשיו יכול לקפוץ ל-10%, 5% מהאוכלוסייה. זה חייב להיות מנוטר. אני מסכימה שאין טעם לקבוע הוראת שעה אם אין בה תוכן. בעיניי חלק מהתוכן זה גם איסוף מידע, הקל יותר זה כמה אנשים מבקשים וכמה נדחים. היותר מורכב זה שימוש לרעה בנשקים, לעקוב אחרי שימוש בנשקים בהתאבדויות, באירועים פליליים, בעולם של רציחות, כשלא מסתכלים על החברה הערבית. מסתכלים רק על החברה היהודית – ישראל נמצאת באחד המצבים המעולים מבחינת רצח יחסית לגודל האוכלוסייה. זה יכול להשתנות תוך שנה או שנתיים, ואם אין הוראת שעה ואין מעקב אחר נתונים, עלול להיווצר מצב אחר. המצב הביטחוני יעבור- - -

כמה רציחות על בסיס טרור, הנשק שבידי מחזיקי נשק ברשיון מנע?

זה חלק מהמידע שיש לאסוף.

העברנו סטטיסטיקה לאגף כלי ירייה.

צריך להסתכל על המהלך שאתם עושים שמשנה מהותית. מניחה שאלמלא מצב החירום היו הרבה יותר ארגונים שהיו מתנגדים לחלק מההרחבות כאן, והייתה הרבה יותר זהירות. יש להסתכל על המהלך שעושים שמשנה מהותית את תפיסת החזקת נשק גם מבחינת הממשלה אבל גם מבחינת האנשים הפרטיים ולהסתכל עליו בזהירות ועם נתונים, ומנגנונים של הוראת שעה כולל מנגנונים שמורים להתחיל לאסוף נתונים, שאחר כך לא יגידו: אין נתונים, כולל מנגנוני איסוף נתונים, בעיניי הכרחיים במהלך הזה. יש להבחין כמובן בין תוקף התקנות לשאלה, האם אדם מקבל רשיון לנשק. יכול להיות שאנשים שיקבלו היום או בעוד חצי שנה רשיון לנשק, יהיה קשה עוד ארבעה חודשים אחר כך, לבוא אליהם ולומר: המצב השתנה אבל צריך יהיה להתייחס אליהם כהוראות מעבר ולחשוב על אותם אנשים.

שנית, לגבי רשיונות לנשק, שכן מתייחסת לרשיון הפרטי – אחד הדברים המדאיגים שנאמרו זה ביטול הראיון האישי. כשנותנים היום לאנשים רשיון לנשק ללא ראיון אישי, צריך לתת הוראה שאומרת שיכול להיות שהם ייקראו בעתיד כן לראיון אישי ויצטרכו לבוא ושזה יהיה תנאי להמשך החזקת הרשיון. בעיניי מכל הדברים זה היה הכי מדאיג. לדעתי יש להתייחס לזה.

הערה חשובה מאוד.

יתקן אותי מהמשטרה או ישראל – למרות שהאוכלוסייה גדלה, אני מכיר שכמות מחזיקי הנשק משנות ה-90' עד היום ירדה מ-300,000 ל-175,000. שתיים, אני מכיר ביחס לאוכלוסייה ודאי וגם במספרים מוחלטים – סעיף 2, הפגיעות או הרציחות מנשק חוקי, לא לא חוקי, ולא כמו ששמחה רמז פה ה-1,300 נרצחים שהיו לנו עכשיו, מנשק חוקי – הם מקרים בודדים בשנה. זה ממתן את האמירה שלה.

זה נכון, אבל זה בעולם שבו יש מעט אנשים שמחזיקים נשקים.

לא משנה.

ניסיתי לעזור לאלפי אנשים לקבל רשיון נשק והכול בהתנדבות כדי לחסוך דם יהודי שלא יהיה הפקר, ועכשיו גם תוך כדי הדיון אנשים שואלים אותי: מה קורה? מה עומד להיות מאושר? אנשים מרגישים מאז שבוע שעבר נבגדים. מרגישים שהמדינה לא דאגה לביטחונם, לכן אנו צריכים כאן לתת להם בשורה שתאפשר להם לדעת שגם אם צה"ל כושל בנקודה כזו או אחרת יש להם איך להגן על המשפחה שלהם, באיזו הרתעה ואני חייב לומר משהו מזעזע אבל לאור השבוע שעבר אינו מזעזע – אם ליהודי פולין וליהודי הונגריה היו אקדחים והמדינות שלהם כן היו מאפשרות להם לשאת נשק, כנראה השואה לא הייתה מתחוללת בהיקפים שהתחוללה עם 3, 4 אנשים שרצחו כפרים שלמים. וראינו את זה שבוע שעבר.

אני בהחלט מזדהה.

ואם זה יהיה שנה, אנשים לא ירכשו נשק.

עוד מישהו?

אני שומע פעם שלישית. אני שומע פעם שנייה או שלישית כמה מסוכן לחלק נשק. אני טוען שהרבה יותר מסוכן לא לחלק נשק.

עוד לא הגענו לדבר על התבחינים עצמם. לגבי משך הזמן, שמרחיבים פה לאוכלוסיות נוספות שעד כה לא חלמו על האפשרות ולא יכלו לשאת נשק. זה גם דורש שינוי – החלטה אישית על להחליט לשאת נשק על כל המשמעויות הכרוכות בכך מבחינת האחריות האישית ואחריות כלפי המשפחה והתאמת הבית והכשרה וכו'. זה דורש גם זמן. וגם יש פה תבחינים שבלי קשר לאירוע – לאור האירועים שאנו מצויים בהם עכשיו אנו מדברים, אבל העבודה החלה בינואר ויש תבחינים שקשורים באופן כללי לביטחון הציבור בלי קשר לאירועי חירום, ולא יהיה נכון בגלל תחושת הבהילות עכשיו, להפוך את הדברים שנכונים תמיד, להיות בהוראת שעה.

אוסיף מילה אחת כי אנו מדברים על חשש היפוטתי ותיאורטי ומה יקרה אם ומדרון חלקלק ואם הנשקים ייכנסו. עובדתית עד היום, החברים ציינו על המקרים הכה בודדים של נשקים חוקיים, השתמשו בהם לפשע. לעומת זאת נשקים חוקיים הצילו חיי אדם בשנים האחרונות. זה עובדתית, אמפירית, גם בפיגועי טרור וגם עכשיו בכיתות כוננות שאנשים נלחמו בחירוף נפש. יש לנו פה עובדה אמפירית לעומת חשש מדרון חלקלק, ולכל החלטה יש השלכות, גם לא לחלק או לחלק לתקופת זמן מוגבלת. וההשלכות תמיד בחיי אדם.

גם המחקרים הרבים – לא בארץ; בארץ המצב טוב, יש מעט נשקים, יש מעט רציחות בחברה היהודית. שמה רגע בצד מה שקורה בחברה הערבית כי זה גם לא נשקים- - אבל לבוא ולהסתכל על מחקרים שקורים בעולם ומראים קורלציה ברורה בין מספר כלי הנשק לבין מספר מקרי המוות מכלי נשק ושימוש בנשק – זה גם אמפירי.

אבל היום יש המון נשק, פשוט לא חוקי. היום לטובים אין ולרעים יש.

בבקשה.

נכון שעיקר התבחינים פה מדברים על תעודת הלוחם – זה המסה הגדולה. יש עוד דברים אבל אנו רואים את זה גם משומר חומות שגם הייתה בהלה לנשקים. לא כל פוטנציאל הזכאים באמת מממש את זה. אחוז קטן יחסית.

זה קשור להצעה האופרטיבית שלי, אדוני היושב-ראש. אני חושב שאת התקנות עצמן והתבחינים שכתובים פה לקבוע אותם לא כהוראת שעה אלא כקבע. מה שכן, כשנעבור על התחבינים, ואנו מוסיפים תבחינים, חלקם נגיד – זה הוראת שעה אבל נגדיר כבר ברמת התקנה למעלה, שתבחין של הוראת שעה, אדם שהתחיל להוציא מכוח תבחין של הוראת שעה, לא פוקע לו הרשיון. כמובן שאם ירצו אחר כך בתיקון תקנות לגרוע ממנו כי הגיעו למסקנה שזו טעות נוראית – זה כן אבל שהתקנות עצמן הן הוראת קבע, לא שוללות את זה, יהיו תבחינים שנעשה הוראת קבע כי לא יהיו בוויכוח. תבחינים מסוימים שעכשיו אנחנו מגדילים ולא יודעים - יהיו הוראת שעה ותהיה לנו אפשרות לומר שמי שהוציא עד תאריך מסוים בהוראת השעה הזו, ואז אפשר יהיה להיות גמיש ולשחק עם זה. זה יפתור חלק מהחששות ומצד שני ייתן לנו אפשרות לייצר ודאות כי אנו לא יכולים להשאיר אותו בלי תקנות אחרי שנעשה תקנות, כי אז לא יוכל לחלק נשקים בכלל.

ב-2021 חולקו כ-10,000 רשיונות. ב-2022 - כ-13,000. תקן אותי היכן שאני טועה, ישראל. ב-2023 עד האירוע של שמחת תורה – 23,000 רשיונות. כלומר בלי קשר למה שקרה פה, ב-2023 הכפלנו כל אחת מהשנים הקודמות בדרישות של האנשים, כלומר תחושת הצורך של אזרחים במדינת ישראל להתחמש ולדאוג בעצמם לביטחון האישי שלהם היה קיים.

ועדיין אנו בפחות מ-2% מהאוכלוסייה עם העלייה הזו.

לכן ברור לי התהליך שבתוכו אנו נמצאים. אין לי ספק, ופה אני לוקח קצת את ניסיוני בחיים, לומר שהצורך לדאוג באופן אישי לתחושת הביטחון בקרב אזרחי מדינת ישראל לא תרד בשנה הקרובה. היא תתעצם. הצורך של האנשים להרגיש שהם מגנים על עצמם ויש להם נשק ומבטיחים את שלום משפחתם. זה חוצה את כל גבולות המגזרים במדינת ישראל היום, הצורך לדאוג למשפחתי. לא שמעתי את זה כל כך הרבה במהלך השנים האחרונות שאני מתעסק והתעסקתי בזה לא מעט. אנו חייבים לתת מענה לתחושה הזו בתחושת ביטחון שאנו לא דנים במשהו שהוא משתנה. חשבתי כשבאתי לכאן שהכי נכון – חצי שנה ונראה מה העניינים. אני למד רק ממה שעברנו עד כה שלא בטוח שזה הכיוון הנכון. יכול להיות שהכיוון הנכון הוא ללכת לטווחים יותר ארוכים. יש לי סימן שאלה אחת גדול – הפסיכולוגיה של נשק, מה שדיברה פרופ' חגית. ברגע שלאנשים יש נשק יכול להיות שהפתרונות שלהם לחלק מהדברים הופכים להיות זמינים ויתר. אנו יודעים את זה. גם לזה נצטרך לתת מענה. זה לא הדבר שאותי צריך להדאיג יותר מהכול אבל צריך להיות לי במחשבה כל הזמן ולראות שאני עם יד על הדופק בעניין הזה, ויודע לשלוט בזה. לכן אני לא מחפש פה פשרה אלא משהו שייתן לי מענה גם לתחושת הביטחון, גם לתחושת ההמשכיות, גם ליכולת לאסוף נתונים, וגם להיות עם יד על הדופק לראות שאני הולך לכיוונים הנכונים. לכן ההצעה האסטרטגית שהציע פה חבר הכנסת רוטמן של ללכת בתבחינים ולהגדיר אותם כהוראת שעה, ולראות היכן אנו מגבילים עצמנו יותר היא הדרך הנכונה, אבל נשאיר לעצמנו זמן לחשוב על העניין הזה.

אדוני היושב-ראש, אנחנו יהודים, רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים, ולפעמים בהיסטוריה שלנו הצטערנו על זה שהתכונות האלה מאוד עמוקות אצלנו. כשאתה אומר הפסיכולוגיה שאולי תגרום לזה - בעם היהודי הניסיון הוא הפוך. לפני המון שנים אמרו – מלכי ישראל מלכי חסד הם, הם יוותרו, וחטאנו בחטאים האלה. אז לא צריך להגזים בזה. גם אם יהיו נשקים, אנחנו על אחוז, שניים.

רוב הנושאים שאני מתייחס אליהם הם לא רק, אך גם את זה צריך לזכור.

אם נשאל אותך אדוני השוטר, כמה רציחות בידיים וכמה בנשקים – לא בטוח שאפילו הסטטיסטיקה הזאת, לא בטוח שהנשק יגרום.

לא חושב על הנשק כגורם.

הוא גם גורם ממתן. הרבה אנשים שמחזיקים נשק - לא רב על חניה.

לכן קראתי לזה הפסיכולוגיה של הנשק. אין לי כלים למדוד את זה היום. אני חושב שאסור לנו ללכת פה על פשרות. צריך ללכת על משהו שיעגן לנו את הדרך שבה אנו רוצים ללכת. תקנה 15.

הוראת מעבר. מי שבמועד תחילתן של תקנות אלה החזיק ברשיון פרטי או בתעודת הרשאה כדין, רשיונו או תעודת ההרשאה שלו יעמדו בתוקפם עד תום התקופה שנקבעה בהם זולת אם בוטלו לפי כל דין.

מה זה תעודת הרשאה בניגוד לרשיון?

תעודת ההרשאה נוגעת לרשיון הארגוני. בגדול אנו אומרים, כל אדם שהיה לו רשיון טרם תיקון התקנות – נשמר לו הזכאות. זה סוג של סעיף שאין לו משמעות כי בפועל יצרנו רק הרחבות ולא צמצומים.

כאן הייתה בקשה להוסיף שגם אם לא עמד בתקנים, יעמוד עד 30 יום לאחר ביטול מצב מיוחד בעורף. זו הערה שנשמעה בוועדה.

זה מה שהשתרברב לנו גם קודם. דיברתי על מי שבוטל רשיונו שכרגע נשאיר לו את הנשק עד סיום המצב המיוחד בעורף וכאן מדובר על מי שנפגע משינוי התקנות שעד תום תקופת החידוש לא ייפגע. זה לא בגל אי עמידה בתבחינים אלא בגלל כי שינינו את התקנות.

אם היינו משנים תקנות והיינו גורעים מהתבחינים שהיו ניתנים, היינו משאירים את הרשיון של אותו אדם בתוקף עד שהיה פוקע לו הרשיון לפי תנאי הרשיון שהוא קיבל. זה משמעות הסעיף הזה. לגבי הרחבה ביחס לתקנות, אמרנו שנדבר על זה.

לא. הוא דיבר על נושא אחד, עד מועד תום הרשיון שמחזיק היום כדין מכל סיבה. הוא אומר, גם אחרי מועד תום הרשיון, אם – אנחנו עוברים ממשטר של תבחינים בהחלטות אגף או החלטות שר למשטר בתבחינים בתקנות, אבל חלק מהתבחינים הם העתק הדבק. כן צריך הצעה שאני עומד מאחוריה שמי שאמור לפקוע הרשיון שלו בגלל אי העמידה בתבחין, בניגוד לאי עמידה בתנאי הסף, לא יילקח ממנו הנשק כל זמן שהמצב המיוחד בעורף עומד בתוקפו. דהיינו אם עכשיו עובר אדם מישוב זכאי ללא זכאי, לא פוקע הרשיון שלו אלא לאחר 30 יום לאחר תום המצב המיוחד בעורף. אם אדם מפוטר מעבודתו כי המפעל נסגר בגלל המצב המיוחד למשל, לא נלקח ממנו הנשק עד 30 יום מתום המצב המיוחד בעורף. זו הבקשה. זה רק תבחינים, לא על תנאי סף.

אם תתקבל ההצעה של חבר הכנסת רוטמן – למעט תבחין 18, המלצה פרטנית.

אנו סבורים שכל התקנות האלה, שנוגעות למצב החירום שאנו נמצאים בו, יש לנתקם אותם מהתקנות, כי התקנות האלה בראייה ארוכת טווח ולייצר מצב כפי שאמרתי, שאנו מגבשים השבוע תקנה שנעביר לשר שמאריכה תוקפן- - -

מאוד מברך על מה שאמרת. אם התקנות האלה הן הוראה ארוכת טווח ולא קצרה, לא לשישה חודשים, לא למצב חירום ולא לשנה. אם זה תקנות קבע – מקבל את דבריך. אם לא, לא מקבל. אם התקנות האלה הוראת שעה – לא. אם הן תקנות קבע – הן לא צריכות לעסוק במצב החירום המיוחד, תן הצהרה לפרוטוקול שזה מה שתעשה בתקש"ח והכול טוב. אם התקנות האלה הוראת שעה, בין אם בשיטה המחמירה של מירי או בזו המקלה שלכם, או לא משנה, חצי שנה או שנה, מצב מיוחד בעורף, הוא לא רלוונטי. התקנות שלך הרי קשורות בטבורן בסעיף התחולה למצב מיוחד בעורף אז ודאי שהן צריכות להתייחס אליו.

אני מבין אבל אם אנחנו נותנים מענה באמצעות תקש"ח שאנו השבוע מגבשים ומגיעים לאותה תוצאה, ממה נפשך?

אז למה אנחנו דנים בתקנות אם אתם מוציאים תקש"ח?

כמובן אנו לא יכולים להתחייב על מה יהיה בתקש"ח. מה שבעיקר ייקבע שם זה תוקפם של הרשיונות, זה בא לתת מענה לאזרחים שהרשיון שלהם פוקע בתקופה הזו ולא יכולים להגיע ולשלם את האגרה ולהגיש את הבקשה כי הם במילואים וכו', אז אנו רוצים להאריך את הרשיון אוטומטית. זה גם נעשה בתקופת הקורונה וגם בא לתת מענה לצרכים האלה, שם אנו לא בודקים עמידה בתנאי סף או בתבחין. זה נעשה רוחבית. לדעתי גם הממשלה מקדמת היום משהו כזה ביחס לחוקים אחרים, עושים את זה לא בראשונה. גם בקורונה עשו את זה, גם בחוק רישוי עסקים, למשל, כל אישור שיש כרגע קושי לקבלו ולהאריכו ולטפל בו. ביחס לבקשה שמדברת על אי עמידה בתבחין – אנו לא יכולים להתחייב על זה. זה צריך להיות מוצג לשר.

לכן זה צריך להיות בתקנות.

אם נאריך את הרשיונות בעוד חצי שנה בתקנות לשעת חירום, זה ייתן לך מענה.

זה יהיה נפלא כי גם יפנה את המטווחים להתעסק בחימוש אוכלוסייה חדשה ולא בחידושים הקיימים. אבל גם מי שאיבד תבחין מכל סיבה, זה לא הזמן לקחת לו את הנשק.

הוא יאבד תבחין. אני רוצה להיות הכי ברור. אם משפחה שחלילה נפגע ביתם בעוטף עזה, והם עוברים למקום יותר שקט ובטוח, לתל אביב, אני לא לוקח מהם את הנשק, יתהפך העולם. אם אני לא מכניס את הסעיף הזה – בגלל שמשנה את כתובתו מבארי או מכפר עזה לתל אביב, תיקחו ממנו את הרשיון. לא.

אנו לא חלוקים על התוצאה שבשני המקרים גם האגף לא ייקח ברציונל. מנגד אנו חלוקים על המנגנון. אנו סבורים שנכון לסדר את זה בתקש"ח ולייצר סוג של ודאות ויציבות.

אם זה בתקש"ח, ובתנאי שאנו עוסקים בתקנות שהן הוראות קבע. אם התקנות האלה הוראת שעה – אין בזה שום היגיון.

לא מבינה. יהיה תקש"ח?

אמרתי בתחילת הדיון שבכל מקרה בלי קשר לדיון כיום הגענו למסקנה, וגם הצגתי את זה לשר ונתן לי אור ירוק להתקדם – לייצר מצב שבימים הקרובים אנו נוציא תקנה לא בכנסת אלא בסמכות השר להאריך אל"ף רשיונות שאמור לפוג תוקפם באוקטובר ובנובמבר כולל אימוני רענון וכו' מתוך הנחה סבירה שלאזרחי מדינת ישראל גם המגויסים וגם לאחרים יש קושי אובייקטיבי כרגע לבצע את כל הנושא של תקנת ההכשרות. לכן אמרנו דבר פשוט – הדברים שעלו כאן כצורך - נעשה צ'ק ליסט מסודר. אפשר להכניס את זה לפרוטוקול. אנחנו נסדר את זה בתקש"ח. אתה גם מכיר את גישת השר שהיא מרחיבה. זה ייתן מענה זהה.

זה תקנות שלא יהיו תקש"ח. הן לא מצריכות אישור הוועדה.

לגבי תקנה 11, ברישא כתוב: על אף האמור תקנה 2 ו-3. בגלל התיקון שעשינו מוקדם יותר בתחילת הדיון בתקנה 2 אנו לא רוצים לאבד את בדיקת המסוכנות. בדיקת המסוכנות צריכה להתבצע גם לגבי אותם אנשים שבתקנה 11 ולכן זה צריך להיות: על אף האמור בתקנה 2א ו-3.

תעשו את זה בנהלים שלכם. לא יודע אילו כלים יש לכם לבדוק מסוכנות לאדם שעומד ב-11א2 או לאדם שהוא אזרח זר.

אבל לא רוצה שתקנה 11 תאפשר לי לחמש מישהו בלי שבדקתי.

תעשו את זה בנהלים שלכם, מאחר שאין לכם שום אפשר להחיל את תקנה 2 על אזרח שבדי.

אבל לא כולם בתקנה 11 זה אזרחים זרים.

אבל תקנה 11א1 יכולה להיות אזרח זר או תושב זר ואין לך יכולת ואז תהיה חסום לתת לו. תקנה 11(2) יכולה להיות מישהו שהוא לא אזרח ישראל שאין לך הכלים לעשות לו הארכת מסוכנות מסיבות שלא מרחיב פה. לכן תעשו את זה בנהלים. זה כתוב.

בכל מקרה יפעלו פה לפי החוק. עוד הערה טכנית – לגבי סעיף 3ו, הפנינו שם לסוחר מורשה. אציין לפרוטוקול, שאנו מבקשים לבחון את ההפניה לסעיף. כרגע הפנינו לסעיף 5א. אנו רוצים לבדוק אם נכון יותר להפנות לסעיף 3א. מבקשים לציין זאת לפרוטוקול ונעשה את בדיקה.

הפסקה של 1:20, עד 21:00. עד אז אנו מתכנסים מספר אנשים מצומצם כדי לדון על כל הדברים שהיו לנו עליהם אי הסכמות בתקנות כדי לאשר אותם. חוזרים הנה, עוברים על התקנים, מצביעים, ומאשרים את ההצעה שהוצגה לוועדה. יש לנו 1:20 שעות לשבור את הראש, משרד לביטחון לאומי, משרד המשפטים, הייעוץ המשפטי של הוועדה, שמחה – אם תרצה להצטרף, אני. שוברים את הראש על כל הנושאים שהיו אי הסכמות עליהם או כאלה שראויים לדיון נוסף בתקנות, חוזרים לפה, עוברים על התבחינים, מאשרים אותם ומאשרים את ההצעה כולה היום.


(הישיבה נפסקה בשעה 19:44 ונתחדשה בשעה 21:00.)

אני מחדש את הישיבה. עשינו מספר קבוצות עבודה שבהן עברנו על הנושאים בהם התלבטנו בכל הנושא של התקנות. נעבור עליהן לראות שהן מסוכמות. מייד אחרי זה עוברים על התבחינים ועוברים להצבעה. בואו נעשה את זה זריז ורק מי שיש לו משהו רלוונטי שיכול לסייע לנו בתהליך קבלת ההחלטות. גלעד, נעבור סעיף-סעיף מהתקנות איפה שהיו לנו אי הסכמות.

בתקנה 2 עלו כמה שאלות, בין היתר לגבי הנושא של תקנה 2א4ב.

אנחנו עוד ב-2(1), הייתה לנו הצעה לגבי עולה חדש. רצינו להוסיף 1(2) ב ולומר שלגבי עולה חשד, שלא יהיה חייב 3 שנים שלא ייצר לו תמרוץ שלילי, אלא כפי שייקבע על ידכם בתקנות. זה 2א4ב.

לגבי השלוש שנים, כפי שאמרנו בסבב הראשון, הבעיה שעולה חדש, לא משנה באיזה גיל מגיע, צריך שלוש שנים. יש בעיה שהועלתה בדיון שנאמרה שלמשטרה יש קושי ובעיה לאתר ר"פ שלו, איך התנהל בשלוש השנים האחרונות. בחלק מהמדינות זה כן נכון, בחלק לא. אני אומר, לאפשר לחרוג ממגבלת שלוש השנים בהתאם לנוהל שייקבע, ואז תפעילו את שיקול הדעת שלכם, תגידו: יש מדינות שבהן הוצגה תעודת יושר – זה מספיק לנו, יש מדינות שכן, יש שלא. תעשו את זה בנהלים פנימיים אבל שזה לא יהיה בחסם קשיח; שיהיה בשיקול דעת, שלא יהיה מצב שאדם עולה לארץ וה-3 שנים לא יכול, אפילו שגר בישוב זכאי, אדם עולה בן 40 לארץ, שלוש שנים לא יוכל לקבל נשק.

זה נושא שהוא לגמרי אצל משטרת ישראל.

אסביר. אנו לא מסוגלים להתחיל לבדוק כל עולה חדש שאנחנו נבדוק מאיזו ארץ בא, ויש אנשים שיש להם רק מודיעין, שזו תהיה הבעיה לגביהם, וכאלה שזה ארגוני פשע שזה רק מודיעין ואין ר"פ לגביהם ואני לא אגע את זה, כך שזה בכל מקרה אני לא מקבלת. אני אהיה בקשר עם רשות האוכלוסין, ואבדוק אחד-אחד ואתחיל לנמק את זה? זה מוסיף עבודה מטורפת ולא נותן לי פתרון.

מבין שזה מוסיף עבודה מטורפת. אני חושב שבייחוד לאחר שהוסבר לנו בתקיפות רבה אגב על ידי משטרת ישראל שכאשר מדובר בדיפלומט זר, הסמכות היחידה לבדוק את ההיסטוריה שלו זה המשטרה, וגם כשמדובר במי שהוא מאבטח, זה רק המשטרה תסתכל ותבדוק עליו. כאשר מדובר בעולה חדש שמדינת ישראל הכירה בו וברוב מדינות העולם דורשים ממנו תעודת יושר כדי לעלות, אני חושב שההסתכלות על כולם, אם אין לי עליו מידע, ההנחה שלי היא שהבעיה שיקבל נשק, בעיניי זו הסתכלות שאיני יכול לקבלה לגבי עולים חדשים. צר לי שזה מקשה. אנו משקיעים הרבה מאוד בעלייה. זה דורש התמודדות אחרת.

יש לי הצעת פשרה. אולי נאמר שמדינות שבהן יש ר"פ עולה חדש - ממדינות שבהן התקבל רישום פלילי - חלק ממה ששמחה הציע פה, שזה יהיה בנהלים שלכם; יכל להיות גם בסוג כזה של נוהל- - -

אפשר לעשות ממדינות בתוספת שלגבי התוספת השר, בהסכמת שר הקליטה, יוסיף.

כמה מדינות מדובר, מה יש להם, מה אין להם.

לכן אני מפנה אתכם לשיקול דעת בנוהל. אני מבקש מכם דבר אחד בשלב זה - אחרי שזה יהיה נתחיל לשגע אתכם אחרת אבל כעת אני מבקש מכם דבר אחד: שהמגבלה הקשיחה שמונעת הפעלת שיקול דעת או הכנת נוהל לזה, תרד. לדבר הזה תרד. תגידו לי אחר כך – אתם צריכים עוד זמן לנוהל – לא אלחיץ אתכם.

תנאי הסף הם לא של המשטרה. הם נקבעים פה בתקנות.

אנו רוצים לתת וויבר לדרישה של שלוש שנים רצופות מגורים בארץ לעולים חדשים. עד כמה וויבר, לפי מה ולפי מי – תקבעו בנהלים, אבל הוויבר שהופך את זה לקשיח, רוצים.

כיוון שגיבשנו את זה בדיונים מול השר, מי שהציג את העמדה של חובה של שהייה של שלוש שנים – משטרת ישראל - זה היה נציגים של חטיבת המודיעין לעניין היכולת לאגם מודיעין, הערכה וכו'. זו עמדה של משטרת ישראל לחלוטין והיא גם הסמכות לקבל החלטה אם לסגת מכך.

הרציונל מובן ואני אישית מסכים לו אלא אומר פה חבר הכנסת רוטמן, שאנו רוצים להסיר את המגבלה, שלא יהיה הדי פולט. לכן אנו אומרים – בכפוף לנהלים שתקבע משטרת ישראל, אולי תראו שמדינות שבהן יש ר"פ, היו 2,000 איש מארצות הברית שמגיעים כל שנה בשנים האחרונות, חלקם ממקומות שצריך לתת להם את כלי ההגנה הזה, הם מתרעמים על כך בצדק – בארצות הברית קיבלו את ההגנה הזו. לכן אנו אומרים: תשאירו את זה פתוח. לא סוגרים כלום.

אומר ביושרה: כיוון שאני מכיר את העבודה במשטרת ישראל, החבורה שיושבת פה שהיא חבורה מצוינת, אין לה בהכרח הסמכות לקבל החלטה כזו. אלה דברים שצריכים להתקבל בדרגים נוספים.

גם רוצה להסביר שתעודת מידע פלילי היא כותרת. גם פה אצלנו תכתוב לאדם שיש לו תקיפה סתם = מאחורי תקיפה סתם פעם אחת אאשר ופעם אסרב. איני יכולה ללמוד מזה כלום.

אני טוען שעולה חדש שאני יודע ממסגרות אחרות איזו ויה דולורוזה אנו מעבירים עולים חדשים כדי שיציגו תעודה, אישור מה-FBI שהם בסדר, כשאדם מגיע מארצות הברית ויש לו בבית לו נשק אחד אלא מחסן נשק והוא בא לארץ והולך לגור בישוב מסוכן ומשך שלוש שנים מסתובב מפוחד, אני לא מוכן לקבל את המציאות הזו. לא נערכתם לזה – אין בעיה. לכן לא אומר לכם עכשיו: תנו; אני רק אומר - אני מאפשר לכם לעשות נוהל. לא מחייב אתכם. התנאי הזה של שלוש שנים בקשר לעולה חדש לא קיים. מה שיהיה קיים במקום זה – נוהל שתעשו. איך תעשו אותו – נשב אחר כך, לא בלחץ, לא בזמן מלחמה. אבל המגבלה הזו אני לא שלם איתה וגם חברי הכנסת האחרים, אני חושב, גם עמית. אני לא אומר לכם: תנו. רק המגבלה הזו שמונעת הפעלת שיקול דעת לא קיימת לגבי עולה חדש.

מניח שגם גופי המודיעין יאמרו לכם. המגבלה המודיעינית היא לא לכולם אותו דבר. תשאירו את זה פתוח.

קחו בפרופורציה. יש המון אנשים שיש עליהם הרבה מידע מודיעיני ומחזיקים טילי לאו במדינת ישראל, בלי אישור של ישראל, למיטב ידיעתי. אנו מקפידים ומקשיחים מאוד על שומרי החוק, על העולים החדשים, על האנשים הטובים כדי לתפוס את האולי מקרי קצה. בסופו של דבר אנו עושים קצת חוסר פרופורציות עם עצמנו. אדם היה עולה חדש, קיבל אישור מה-FBI שהוא בסדר. החזיק נשק, מיומן בנשק יותר מרוב שוטרי מדינת ישראל ואנו לא נותנים לו ואפילו לא יכולים להפעיל שיקול דעת לתת לו. זה בעיניי הזיה.

גם אנשים שהביאו תעודה ויש להם רישום פלילי אבל הוא לא רישום פלילי מאוד כבד, יקבלו אזרחות.

בסדר, אז אל תיתני לו נשק. תבקשי ממנו לראות את האישור מה-FBI, ותחליטי. התאים לך לעלייה – אני, אם יש ספק, אין ספק – לא נותנת. מאשר לך את זה.

זה תנאי סף. צריך להית במשרד לבט"פ.

אבל אם אנחנו כותבים שאלא אם כן המציא עולה חדש רישום פלילי ממדינת מוצאו?

היא אמרה: גם זה לפעמיםלא מספיק. אני הצעתי את הצעת הפשרה הזו. אמרה תמי – יכול להיות שיש עניינים מודיעיניים, אולי סוכני ביון. אומר שמחה בצדק, שאנו אומרים: תשאירו לשיקול דעתכם. אנו סומכים על משטרת ישראל ולא מחייבים אתכם כרגע.

אנחנו מבינים את הצורך לשלוש שנים ו-27. הכול ברור. יחד עם זאת אנו משקיעים מאמצים אדירים להביא לפה עולים חדשים, להכניס אותם לישובים מזכים, לישובים ביהודה ושומרון, לישובים לאורך הגבולות, לישובים בעוטף עזה ובסוף אני אומר לו: אתה לא יכול לקבל נשק. נראה לי לא נכון. לכן אני לא רוצה לקבוע שהוא כן מקבל את הנשק אבל רוצה לקבוע את העובדה שיש מישהו שכן יכול לשקול כי בשלוש השנים האלה משהו אחר עובד. זה יהיה לשיקול דעתכם. האם יהיה לשיקול דעתו של האגף או של המשטרה – לא רוצה להיכנס לזה בכלל.

מבחינתי בכל מקרה זה מצומצם רק לתבחינים של ישוב מזכה, ו-1 ו-2, לא מדבר באופן גורף על כל התבחינים. עולה חדש גם בישוב מזכה, ואנו נמצאים במצב שאנו שוללים לו את הזכות להגנה עצמית. זו קצת בעיה. בגלל שלא גר בארץ שלוש שנים, לא מפעילים שיקול דעת. בעיניי זה קצת מנוגד לרציונל.

אני מזכיר – אנו לא הרגולטור. הרגולטור, לסטות מתנאי הסף ביום שלאחר התקנות, שאני לא אחראי על זה.

בסופו של דבר אנו שומעים את דעתכם המקצועית, מנסים להתחשב בה, לא מתווכחים איתה כמעט, אבל אנו לא פה על תקן גלגל נוסף. יכול להיות שנקבל החלטה בניגוד להמלצתכם ותצטרכו לעשות אותה.

זה צריך לעמוד- - -

לכן אני מפנה את דבריי למשרד לביטחון לאומי, ואומר: המשרד לביטחון לאומי יצטרך לקבוע אותם נהלים שיגדירו, איך פה אנו כן יכולים לתת לעולה חדש שבחר לחיות חייו בישוב מזכה והוא לא שלוש שנים.

ישראל אמר פה – הוא לא איש המודיעין אבל בכמה סעיפים, תמי, סעיף 8, 11, אמרנו שעל פי התקנות, אחרי שמשטרת ישראל אישרה. הופיע לא פעם ולא פעמיים.

מדובר באוכלוסייה שהיא קטנה מאוד, והיא נבחנת בצורה שונה לחלוטין ממה- - -

נאמר בדיון הקודם שזה אמור להיות 18,000. אמר פה האחראי על מתנדבים במשטרת ישראל אבל עזוב את המספרים. מבחינת הנוסח שצביקה מוביל פה, אני אומר: כפי שייקבע על ידי האגף, באישור משטרת ישראל.

אנו לא יכולים לתת חוות דעת מסוכנות על מישהו שעשה עבירות בחו"ל ואין לי המידע.

אז אל תיתני אישור.

אז תחליטו שלא צריך חוות דעת מסוכנות.

אני לא יכול להחליט על חוות דעת מסוכנות. אני יכול לקבוע מה התנאים. אתם תקבעו מה מותר ומה לא, ואם הוא לא עונה לתנאים, אל תיתנו לו רשיון נשק. אם אתם לא מצליחים לקבל לגביו את המידע, אל תיתנו חלו אישור, אבל אל תפסלו אותו מראש.

פה אדפוק על השולחן, במחילה. הנחת העבודה שלכם, שעולה חדש שמגיע מארצות הברית עם אישור מה-FBI שמגיל 0 עד גיל 40 כשעלה אפילו על זריקת סיגריה לא עצרו אותו, הנחת העבודה שלכם - הוא מסוכן ורק אחרי שלוש שנים בארץ הנחת העבודה תשתנה? במחילה, אם זו הנחת העבודה שלכם - תשנו אותה.

זו לא הנחת העבודה.

לכן אתם יכולים לתת לו אישור שאין לכם אינדיקציה שהוא מסוכן ולכן תיתנו אישור. אתם מן הסתם לאורך השנים קרה שנתתם אישור גם למישהו – אי אפשר לקבל את זה.

התקנות האלה גובשו על ידי המשרד בשיתוף מלא עם המשטרה שהיא גוף של המשרד לביטחון לאומי. אומנם המשרד הוא הרגולטור. ברגע שעמדת המשטרה כרגע היא שקיימת מניעה, אני חושבת שאנו כן צריכים להבין רגע את העמדה. ודאי שהמשרד לא יכול לקבוע נהלים, אין לנו המידע ביחס למדינות, ביחס לר"פ, אנו גם לא עושים זאת בשגרה. דובר על נהלים שהמשרד יקבע.

לא ביקשנו. כמו בסעיף 8.

יש פה כמה וכמה נהלים שייקבעו באישור משטרת ישראל.

כמו שמתנדבים, שהמשטרה אישרה את כשירותו, כמו על ממונה על אבטחה שהמשטרה אישרה כשירותו - גם פה עולה חדש כפי שייקבע בנהלים, ושמשטרת ישראל אישרה כשירותו.

האגף לא יודע לקבוע נהלים כאלה. לאגף אין המידע ביחס למדינות שונות, הר"פ שלו, מה הטיב שלו. זה בטח לא משהו שאנחנו ערוכים לתת לו תשובה מספקת, מלאה, לדעתי.

עזבי נהלים. רק שמשטרת ישראל אישרה כשירותו.

אני מתעסק עם כל הנושא של התקנות והתבחינים לא מעט זמן. הכנסתם אותי לעניין. אני יודע שלכל הדברים האלה שאנו מאשרים פה היום אין יכולת להכניס מחר בבוקר. צריך להיערך אליהם וצריך להכין אותם. ברור לי. אז גם את זה תכינו כי ככה אנו חברי הכנסת חושבים. אנו חושבים שאם מדינת ישראל השקיעה מאמץ להביא עולים חדשים מארצות ניכר, ולגור בישוב מזכה, לא יכול להיות שאגיד לו: אתה מבין כל הישוב תהיה אחד בלי נשק. לא יהיה. לכן התנאי הוא קודם כל ישוב מזכה. אחרי זה תבחנו אתם את שאר התבחינים. לא התפקיד שלי לבחון אותם.

סוכם – שאזרח ישראלי או תושב קבע בלבד ששהה בישראל באופן רציץ משך שלוש שנים שקדמו להגשת הבקשה, אלא אם כן – נעשה זאת סעיף 1ב, מדובר בעולה חדש שנמצא בארץ פחות משלוש שנים ורק משטרת ישראל אישרה כשירותו.

משטרת ישראל מאשרת בכל מקרה. אנו צריכים להוסיף ה: ביחס לעמידה בתבחין בפרט 1.

זה לא לימודים ועבודה. זה לגבי מגורים.

תשאיר סעיף 1 כמות שהוא. תוסיף סעיף ה שאומר: על אף האמור, ביחס לעולה חדש, מי שעלה מכוח חוק השבות, שהגיע לישראל מכוח חוק השבות, לא תחול הדרישה. מוסיף סעיף – 2(1)(6), יקראו את סעיף 1 בלי המילים ובלבד עד הבקשה.

בלי שום תנאים נוספים?

הם קיימים. אני רק משנה לו את סעיף 1. יכול לעשות את זה בתוך סעיף 1.

אתה לא צריך. ניסוחית, תשאיר את 1 כפי שהוא, נקודה פסיק, ואז: לעניין עולה חדש המבקש לפי תבחין 1 – לא יהיה צורך בדרישת השהייה, ובלבד ששהה בישראל באופן רציף משך שלוש השנים שקדמו להגשת הבקשה או שהוא עולה חדש המגיש בקשה לפי תבחין 1.

ואושרה כשירותו.

זה כל שאר הסעיפים, אושרה כשירותו. הגיע לישראל מכוח חוק השבות.

אושרה כשירותו.

משטרת ישראל מאשרת כשירות של כל אדם. לא רק שלו. אין להם מבחן איך היא מאבחנת כשירות. זה תנאי סף, פירוש: אני לא מסכל על הבקשה שלו בכלל אם לא היה 3 שנים. הוא יכול לעבור את הסף. אחרי שהוא עובר את הסף צריך בדיקה משטרתית כמו כל אדם אחר, רק שבעניינו היא תהיה יותר מורכבת. שיעשו את זה.

פה אתה מכניס כל עולה חדש, לא משנה מהיכן הגיע והאם יש לי מידע או לא.

לא, לכל עולה חדש מותר להגיש בקשה שמבקש לפי תבחין 1, אם לא עומד בתנאי הגיל, דברים אחרים. תגיד בנהלים שלך כשאני צריך לבחון מסוכנות של אדם רגיל אני בוחן תוך שבוע, וכשאני רוצה לבדוק מסוכנות של עולה חדש תכתבו בנהלי העבודה שאתם צריכים חודשיים? בסדר. אז ייקח לכם יותר זמן.

אבל אתה צריך להסמיך אותו לבדוק מסוכנות.

אבל אני בודק מסוכנות של כל מבקש.

אתה אומר- - -

התקנות לא מפלות. איפה הבדיקה המשטרתית – היא מופיעה ביש קצין שאישר. תקנה 2ב. אז קצין המשטרה, כשמגיע לו מישהו שהוא משפחת פשע, לוקח לו הרבה זמן ואולי לא מאשר, כשמגיע מישהו שיש לו ר"פ קטן, לוקח לו יותר זמן. כשמגיע עולה חדש, יסתכל ויעשה לעצמו כללים כמה הוא צריך כדי לבדוק שאינו מסוכן אבל אני לא יכול להכתיב לו את זה ולא את התקנות, ונשאל אותם אחר כך למה הוא לא מתעכב אבל לא צריך לייצר חוק חדש. זה קיים בכולם.

כלומר אם יהיה חסר לי מידע כדי לומר אם הוא מסוכן או לא, אני יכולה לומר שאין לי מספיק מידע.

תבקשי מסמכים להנחת דעתך כפי שאת מבקשת מכל אדם.

בבדיקת מסוכנות היא לא מבקשת.

אם תחשבי שהוא מסוכן, אל תיתני לו, ואם לא תחשבי שהוא מסוכן, תני לו.

אבל לא ייתנו לנו גישה.

תגיד לו: אני לא מוכן לתת לך. זה יהיה עניין שלך. אני חושב שתוכל לתת לו. אני חושב שהנחת העבודה שלא אתן – אני חושב שתבנה נהלים אצלך משטרתית איך אתה עושה בדיקת מסוכנות לאדם כזה. יש לך או שיתופי מידע או תדרוש ממנו מסמכים. תייצרו את הדברים האלה. אני לא מוכן לחסום לעולה חדש את השער, ובמשטרה תצטרכו למצוא את הפתרונות איך לבדוק מסוכנות של עולה חדש, או שתניחו הנחה פרועה שאם אדם הגיע לארץ ואולי תבקשו מהם להכניס לנוהל שכשמגיש עולה חדש, שתבקשו דרך האגף שיגיש גם את תעודת היושר שקיבל מה-FBI כדי לעלות מארצות הברית, וזה ישכנע אתכם. ואם זה לא ישכנע אתכם מספיק ועדיין תחשבו שהוא מסוכן אל תיתנו לו.

אנו לא יכולים לסגור את השער למי שהגיע לפה. אסור לנו כמדינה לעשות זאת.

כנראה שהבדיקה שלהם היא כזו או אחרת, אבל מכאן ועד ללכת- - -

אם לא יניח את דעתכם, אל תיתנו לו.

אבל אין היום אופציה שאני לא יודעת לומר.

אני לא יכול להגן על העמדה שלי כי אין לי נתונים, אין לי מידע. על בסיס מה שללתי לו? על זה שאין לי מידע?

איזה מידע יש לך אחרי שלוש שנים?

גם משרד הבריאות יהיה באותה בעיה אני מניחה.

אפשר לקבוע בנוהל שיש הגבלה כמה זמן מינימלי שהוא בארץ יש ההגבלה הזן. מניחה שיש עוד כל מיני הגבלות של חצי שנה או שנה לתוך השהות שלו בארץ, ועדיין שלא יהיה 3 שנים. זה יכול להיות בנוהל, משהו קצת יותר מידתי.

כרגע אין לכם שיקול דעת. הוא אפילו לא יכול להגיש את הבקשה. אני אומר: תגיש בקשה – תתחילו להפעיל שיקול דעת, עד שתבנו את הנוהל.

אנו לא יכולים לקבל החלטה אחרת, אין לנו ספק. סעיף הבא.

נושא נוסף עלה במסגרת תקנה 2, נושא הגיל. מה שב-4ב כרגע, תבחינים שמדברים על שנת שירות סדיר כלוחם או שירות אזרחי וכו'. שם עלתה הצעה, לייצר סוג של מדרג. מדברים פה על שנת שירות שהיא שנה אחת ללוחם, שנתיים לשירות לאומי אזרחי או צבאי, ולגבי אישה, משאירים את הנוסח שקיים כרגע.

התייעצנו בנושא הזה ומקבלים את ההערה, שוב - רק לתבחין של מגורים. עיסוק כולל את המגורים. זה תת קטגוריה.

עמדת מפכ"ל המשטרה שלגבי שנת שירות זה משהו שהיה רוצה לבחון לעומק ולכן היינו רוצים שזה יישאר כהוראת שעה ולא כהוראת קבע.

בסדר גמור. תגדירו לנו את זה בסוף בצורה מסודרת על מה אנו קובעים שהן הוראות שעה.

הם ביקשו, שהאישה ששנת שירות או שנת שירות אזרחי- - -

אזרחי כולל גם וגם ונעשה בדיקה נוספת.

הם רוצים שסעיף 2 שנותן לאשה - יהיה הוראת שעה, לשנתיים.

גם השנתיים של הגבר.

אנו מבקשים שהוראות השעה יהיו לפחות לשלוש שנים.

בואו לא נדון עכשיו בהוראות שעה. בואו נעשה סדר בסעיף קטן (ב).

אגב, כל מי שמבקש משהו בהוראות שעה, אני מבקש שתחשבו על זה היטב מה אתם באמת רוצים כי נדמה לי שזו לא הגישה של השר. בבקשה.

היה סעיף נוסף, ב3, לגבי אנשים שעומדים בתבחינים 1 ו-2, שהוא זכאי, והם מד"א, גופי הצלה. הם בדרך כלל מגיעים לאירועים האלה, בפרונט של האירוע, ומדובר באנשים מהציבור החרדי, מציבור אחר.

יש תבחין מתנדב בגופי הצלה. נעבור לתבחינים בהמשך. זה הנושא של מתנדב במד"א, זק"א וכו'.

מדבר על גיל 27. הם הראשונים בשטח. כל מי שהוא פירסט ריספונדר לתת לו את ההקלה.

אנו מתנגדים לזה לחלוטין, כי יש פה רציונל שמלווה אותנו בצורה ברורה ונתמך בעמדת גופי הביטחון. יש לנו המלצה של גם שב"כ וגם משטרת ישראל שאומרת כך: ההתעקשות שלנו על 27, מי שבין 21 ל-27, ובלבד- - - שירות צבאי, ומעל גיל 21 ללא תלות בשירות צבאי, מתבסס על העקרונות הבאים: גיל 27 נחשב מבחינת גופי הביטחון, גיל שאדם מתיישב, מפתח משפחה וכו'. מתחת לכך הוא עלול להיות הרפתקן וכו'. לכן התפיסה אומרת ששירות בגופי ביטחון מכניס אותו למסגרת, למשמעת, להכרה וכיבוד של כללים. זו העמדה הקיימת כיום. ככל שאתם אומרים: נאפשר גם למתנדב וכו'- - -

לא. תוסיף את זה ל-ב. מבין מה שאמרת לגבי ג. קיבלתי את הטענה שלך לגבי ג. אבל לגבי ב, הוא לא גר בישוב זכאי אבל השלים שנת שירות סדיר כלוחם. היום אם גר בישוב זכאי, אם השלים שנת שירות סדיר כלוחם אתה נותן לו למרות שהוא לא בן 27.

כי הוא חשוף לכאורה לסיכון.

תוסיף: חשוף לכאורה לסיכון, שירת שנת שירות סדיר כלוחם או סיים שירות. או שזה אשה שהשלימה שנת שירות וחשופה לסיכון אך לא כי היא תבחין 1 או 2 אלא כי היא מתנדבת במד"א והיא פירסט ריספונדר.

אי אפשר לפרוץ את זה.

היא קופצת לכל מיני מקומות. לא מתנדבת במד"א חלילה. אתם דואגים למתנדבים. היא מתנדבת פעילה באחד הגופים המנויים להלן משך שנה לפחות ועל פי הנוהל – מתנדבת במד"א, זק"א, רגע של אמת, איחוד הצלה ישראל או גוף שהשר הכריז עליו כגוף הצלה.

אני מבין למה אתם מתנגדים. לא רוצים לפרוץ את מה שאתה אומר. הבחור גר בביתר עלית אבל הוא פרמדיק של מד"א. לא מגיע לו כי הוא מתחת לגיל 27 אלא אם כן עשה שנה צבא. לא עשה שנה צבא לוחם או שנתיים צבא רגיל שאושר עכשיו או שנתיים שירות לאומי אזרחי אבל מתנדב במד"א או בזק"א אבל ישוב זכאי. לפחות לו תיתן.

אתם יוצרים פה מורכבויות – אני מתקשה להבין את זה, איך האנשים שלנו בסוף יתרגמו את זה לנהלי עבודה? חייבים להיות כללים ברורים.

הוא מבקש ב-ב, בנוגע לעמידה בתבחינים שבפרטים 1 ו-2, הוא מבקש להוסיף את 5.

אנו מתנגדים.

זה עניין בירוקרטי שיחסוך לכם זמן. לכאורה כל אדם שמתנדב בזק"א יסביר לכם, למה זק"א נכנסת לפרט 2 והוא יסביר לכם כמה הוא מסתובב באזורי סיכון. במקום להתחיל את הפרוצדורה מולו על הכרה איפה מסתובב בזק"א ואיפה מסתובב, אם מתנדב ועומד בנוהל, תכירו בכל המתנדבים האלה ישר כמס' 2.

יש לא מעט אנשים שיש להם עיסוק בישוב זכאי, לא רק מד"א וזק"א.

ולהם נתתם 1 ו-2.

לא.

תעשו צמצום כפול. גם צריך לגור בישוב זכאי וגם צריך להיות מתנדב באחד מאלה.

אנו מדברים על אנשים שפנו אלינו בישוב זכאי רק מתחת לגיל 27. רק בישוב זכאי.

או יש הנחות עבודה בבסיס המהלך או אין. יש הנחת עבודה שאומרת דבר פשוט: אדם מתחת גיל 27 לא זכאי להגיש בקשה, אלא אם כן ביצע שירות צבאי. פרסנו את זה נקודתית לאוכלוסיות שנמצאות בסיכון ממשי והגדרנו את זה. יש לסיים את זה בצורה ברורה. אנו איתנים בדעתנו המקצועית, שיש לשמר את המצב הקיים ולהחריג רק מגורים ועיסוק.

אנחנו איתך. רק אדם שעומד במגורים ועיסוק. רק יכול להיות אישה שהשלימה שנת שירות לאומי אזרחי, יכול להיות מתנדב של לפחות שנה, רוצה יותר - מתנדב של שנתיים. רק אם הוא בישוב זכאי. הרציונל שלכם.

יבואו חקלאיים - מגן על השטחים החקלאיים שלו.

לא, חקלאי זה סעיף נפרד.

למיטב ידיעתי גם שירות הביטחון הכללי יש לו עמדה בנושא לנושא גיל 27 לעומת 21.

קיבלנו את זה.

הם היו צריכים גם להישמע בהקשר הזה ואנו משנים את תנאי הסף ועושים פה החרגה. גם מהטעם הזה אין אפשרות לאשר זאת כרגע.

אני מבין את הרצון לדייק ולהוסיף, זה ברור לנו, אך מצד שני – אל"ף, בשורה מאוד גדולה. אנו מבינים את זה. מי כמו השר לביטחון לאומי רוצה שיהיו לכמה שיותר אזרחים נורמטיביים נשק, אבל בסוף יש לזכור שאנו מדברים בתקנות סופר משמעותיות ביום אחד. זו המטרה העליונה, שלכל הלוחמים יהיה נשק. הוספנו שירות לאומי של שנה אחת ועוד הרבה מאוד דברים. בסוף אנו ב-22:30, יש פה אנשים שהגיעו מאזורי סיכון, שלא יכולות לחזור הביתה – למשל מעלה אדומים. והן לא מחזיקות ראש. זה נורא חשוב. אנו לא רוצים לצאת עם טעם חמוץ. קיבלנו והוספנו גם שנתיים שירות לא לוחם בגלל הרצון אבל בסוף – לא נתעסק בעתירות אבל יש להסתכל על זה.

ישראל, מקבל על עמדתך, אבל זה גם יופיע בהוראות שעה ונעשה מאמץ אחרי זה כן לתקן את זה. כרגע אני מקבל את עמדתך - לא נכניס את זה אבל זו קבוצת איכות שאנו לא יכולים להרשות לעצמנו להפסיד אותה. נצטרך למצוא את הדרך איך כן להכניס אותה בשלב זה או אחר.

ל-(ב1) – מי שהשלים שנת שירות וכו', זה לגבי שירות לאומי אזרחי ושירות אזרחי.

רק לאומי אזרחי.

לא יכול להיות. מי ששירת שירות אזרחי – אותו דבר. שירות לאומי גם כתוב. הוספנו את השירות הלאומי אזרחי.

סעיף הבא.

תקנה 5. יש לפני זה המחיקה, שזה מוסכם.

סעיף ג לתקנת שהפך ל-ד, בתקנה 2: נודע לפקיד רישוי. יש פה בקשה למחוק. קרן, אני חושבת שאת מתנגדת. נודע לפקיד הרישוי שחדל להתקיים. כרגע זה מופיע בסעיף קטן (ג).

כן, אנו מתנגדים להוריד את זה.

אין לזה שום סיבה. אל"ף, בטח לא במיקום הזה, אבל אין שום סיבה. זה לא הגיוני. זה הסעיף שמדבר על תנאי הסף. יש סעיף שאומר, מתי מבטלים, והוא בהמשך. כשיבטל, יש פה: נודע לפקיד הרישוי שחדל להתקיים לבעל רשיון תבחין, יש כללים מה עושה. הביטול שנעשה בדרך אחרת, אם הוא מזהה, מבטל. משרד המשפטים אומר: אני רוצה שכמו שיש תקופת התרעה על תבחינים - אני רוצה שתהיה תקופת התרעה על תנאי סף.

לא רוצה תקופת התרעה אלא רוצה שתהיה לו זכות טיעון.

יש לו זכות טיעון.

זכות טיעון בדעיבד זה לא שווה ערך.

אמרה נציגת משרד המשפטים בחלק הקודם של הדיון, שגם אם לא כותבים את זה, יש לו זכות טיעון ועכשיו נשאלת השאלה, האם כותבים לו את הזמן, והאם צריך לקבל שתי החלטות – פעם אחת שמקבלים התרעה ממשרד הבריאות. את מבקשת מהאגף שיקבל פעם אחת ממשרד הבריאות, אומרים: אל תיתני לו. יבוא מנהל האגף ויגיד: משרד הבריאות אמר לי לא לתת לך. על מה ינהל איתו את השימוע?

אולי יביא חוות דעת אחרת?

היום כשיש לנו ביטול בריאות אנחנו עושים ביטול מיידי, ויש לו לאחר מכן לפי חוק הירייה זכות להגשת ערר וזה מתקיים. הערר הזה - - על ידי משרד הבריאות, הוא מציג את המסמכים הנלווים.

למי שיש לו כלים לבחון את זה.

אנחנו נמצאים במצב אחר לגמרי, ואתה יודע היטב שרוב העתירות שמוגשות בעניין הזה נדחות. אנו לא מדברים פה על דברים שהם שחור ולבן. יש היבטים שמוסכם לגמרי שמסכנים או אותו או אחרים ולכן מאפשר לכם לשלול את זה לאלתר אבל יש מצבים אחרים שבהם אפשר לתת לו שהות סבירה ששבעה ימים זה בגדר הצעה לדבר הזה, לזכות הטיעון של חודש ניתנת כשמודיעים לו שלא עומד בתבחין.

אנו מקבלים ממשרד הבריאות. אנחנו רוצים לחדד. אנחנו מקבלים ממשרד הבריאות כן או לא. אני לא יודעת על מה הם ממליצים ולמה אומרים שלא כשיר.

גם מטעמים של פרטיות, לא יודעים להפעיל על זה שיקול דעת. לייצר עכשיו שבוע סתם, זה מיותר. פשוט יבטלו אוטומטית כי הם לא יודעים למה.

שרונה, בבקשה.

לגבי עולים חדשים, אני רק מציינת עובדתית, כשעולה חדש מגיע, אין למשרד הבריאות מידע עליו, אין לו גם אפשרות לברר מול מדינות עולם. לרוב מדינות העולם אין מאגר מרכזי כפי שיש בארץ של אשפוזים פסיכיאטריים. זה עובדתית.

לגבי הביטולים, לצערי בכל השיח שכחו את המילה התליה. לפחות לגבי מי שיש לו רשיון קיים, ונוצר מידע אחרי מתן – בין כי התקבל לאשפוז ובין כי ניתנה הודעת מטפל, בחוק הראשי, המלצת משרד הבריאות היא בדרך כלל להתלות את הרשיון – להפנות את האדם- - - שהוא מוסדר בחוק הראשי. אחרי הבדיקה אצל רופא בודק יש כבר תשתית יותר מבוססת של כן או לא. בחלק מהמקרים- - - שהאדם כשיר ואנו מסירים את ההתנגדות שלנו וההליך מסתיים, מכל מקום בחקיקה הראשית יש פירוט שלם על ההליך, בכל מקום שיש המלצה שלילית בין של משרד הבריאות ואגב כך בין של משטרת ישראל. זה הליכים שמתקיימים. בסופו של דבר לפחות בהליכים של התליות רפואיות שנעשו על סמך המלצה ודאי אחרי רופא בודק או לאחר סירוב לרופא בודק, לדעתי העתירות האלה נדחות. מתי העתירה התקבלה – למשל, היה ספק כי התקבל מידע ממקור לא רפואי שהצביע על ספק לגבי הכשירות, ופקיד רישוי החליט בהתאם לסמכותו להפנות לרופא בודק, ואותו איש ערער, ובית המשפט קבע: אי אפשר להכריח מישהו להיבדק על ידי פסיכיאטר. בכל מקרה, אני שמה את המילה התליה. כשמדובר ברשיון תקף אז יש האמצעי של להתלות רשיון כולל הפקדת נשק.

היא אומרת שזה מופיע בחקיקה הראשית.

סעיף 12ג לא מדבר על התליה. אין התליה בחוק. זה אחת. שתיים, האם אתם מתחייבים כמשרד הבריאות לתת תשובה תוך שבוע? הוא יגיש לנו את הנימוקים הרפואיים מה הרופא הבודק. אנחנו נעביר אליך. תוכלי לתת תשובה תוך שבוע?

נושא של המשאבים והיקף הפעילות הגיעו למצב – על זה יש עבודת מטה שאתם מודעים אליה היטב.

שבוע לא רלוונטי.

אין כוח אדם מתאים לנושא הזה.

אז לא תהיה תשובה תוך שבוע והוא יחזיק בנשק.

אבל אם פקיד הרישוי שוכנע כי קיים צורך דחוף מטעמים של שמירת שלום הציבור, את יכולה לבטל.

אני יודעת למה היא לקחה לו את הנשק? אני יודעת אם הוא רוצה להתאבד, רוצה לרצוח את המשפחה שלו? לא. אז איך אתם מצפים שאפעיל שיקול דעת בתור פקיד רישוי, ואקח אחריות שפקיד הרישוי ייתן לו את הנשק וירצח את כל המשפחה? מי מוכן לקחת אחריות על זה?

מישהו צריך לקחת אחריות על זה.

אני לא מוכנה.

אז את אומרת שיש לך חשש. את אומרת משהו אחר - שהחריג יהפוך לכלל.

אין לי שום חוות דעת של רופא. אני לא יודעת לבחון מה מצבו הבריאותי, מה כשירותו הפסיכיאטרית ולא אקח סיכון כזה.

אם אנו כותבים: אלא אם כן קיים חשש 0 מורידים את שוכנע פקיד הרישוי ונהפוך את זה לחשש שמטעמים של שמירה על שלום הציבור צריך- - - ב-ד, מה שהיה ג.

כלומר הצד ההסתברותי יהיה יותר נמוך.

בדיוק.

אין לנו אפשרות לבדוק את הדברים האלה. אל תטילו על פקיד רישוי את הצורך לבדוק עכשיו חוות דעת פסיכיאטרית. הוא לא רופא. אין שום סיבה שנהיה אחראיים לרצח או להתאבדות. אני לא מוכנה לקחת את האחריות ואף פקיד רישוי לא יעשה זאת.

אבל אם זה לפי 3 – אני מבינה. אם זה לפי 1? זה עניין אזרחות או תושבות קבע.

לא התעסקנו בזה בכלל.

את אומרת – 3, אני לא רוצה את האחריות, את 1, למה לבטל לו? אני לא יודעת אם האזרחות שלו התבטלה.

למה זה כל כך מטריד, מי שהתבטלה לו האזרחות, שייקחו לו את הנשק? שיגיש ערר. מה בעייתי בזה?

לא מטריד.

לא ניתן פה רשיון לצעצוע מסוכן. זה נשק. לא צריך להיות פה כל כך מתירניים. בדברים האלה אנו יודעים איפה או רוצים לגדר את זה. אדם שנשללה לו האזרחות, בדרך כלל זה מטעמים מאוד מיוחדים שלא יחזיק בנשק.

אנחנו ליברליים. רוצים שכל אדם – לתת לו, זו חובתו, חובתנו לתת לו נשק וזה בסדר, אלא אם כן המינימום - פוגע במישהו אחר. אם יש חשש שראובן פוגע בשמעון זה התפקיד של המדינה להתערב, לומר: זה לא, והיא צודקת. כשיש חשש היא לא צריכה להיכנס לזה. היא פקידת רישוי. כשיש בעיה או רפואית או זה - לא זכותה – חובתה להתלות את הרשיוו לקחת את הנשק. יתכבד הבחור, יגיש ערר. זה לא כל יום, שמגיע פסיכיאטר מחוזי ומבקש אשפוז או לא יודע מה. אנחנו לא צריכים לבזבז את הזמן היקר שלנו כי יש פה תבחינים יותר רציניים. הם צודקים. הם יתלו את זה, יש אופציה לערר כמובן כמו לכל החלטה מינהלית. פה ברירת המחדל, מירי, תראו שאת נותנת כלי שיכול להזיק. זה הבדל גדול. לכן זכותך להתלות. את מונעת ממנו את היכולת ברגע שיש סכנה, להתלות ולהמשיך. יש לו זכות ערר כמו בכל דבר.

אני מזכיר ששרונה התייחסה לעניין עולה חדש כמו משטרת ישראל, ולמשרד הבריאות אין מידע לגבי עולים חדשים שלא שירתו.

טוב שאתה אומר את זה. אני שואל, מה קורה אחרי שלוש שנים? מה הטענה ששלוש שנים לא הייתה התפרצות? יש פה נקודה.

הסעיף הבא.

5ב לגבי ספורטאים.

היא העלתה פה טענה, אמרה: בניגוד לענייני המשטרה של עולה חדש, שהם יכולים לקבל ר"פ, יש להם כלים, ואם לא, שלא ייתנו. לגבי משרד הבריאות לעומת זאת, היא אומרת: אנחנו מבקשים ממשרד הבריאות פידבק. זה שרופא המשפחה חתם זה לא אומר. אדם סידר לעצמו רופא משפחה שיחתום. יש פידבק, יש תיק רפואי לכל אדם. לגבי אדם בחו"ל FBI לפעמים נותן במדינות שיש לנו, גם זה לא תמיד, אבל לגבי הדבר הבריאותי אין לנו מידע לגביו. יש פה נקודה שצריך לחשוב עליה. זה מערער על העניין הזה אצלי לפחות. אולי אפשר לקבוע – אנשים שמגיעים לישובים זכאיים, זכותם, כמו שאמר שמחה בצדק.

שני גורמים מאשרים לפי חוק – משרד הבריאות וממשלת ישראל. אותם אנשים, אין לנו המידע. אולי אם תכתוב נהלים, אולי בעתיד נוכל לעשות את זה.

פתחנו את האפשרות. עליכם לקחת בחשבון – כרגע זה רק קצין משטרה, לכן הערתי – קצין משטרה כמשמעותו בסעיף 11 קבע כי אין מניעה למתן רשיון מטעמים של שלום הציבור. בהקשר הזה יש לומר, שגם משרד הריאות, אתם צריכים לקחת את זה בחשבון, כשאתם נותנים, שאנשים באים בלי תיק רפואי, צריך לקחת את זה בחשבון. לא אומר שצריך למנוע את זה לגבי עולה חדש כי אין תיק רפואי. יש פה נקודה שהם מעלים, יש לומר זאת בקול רם שקצין המשטרה שיבחן את שלום הציבור צריך לקחת בחשבון.

· - - של משרד הבריאות.

אני לא מציע לבקש מכל אדם, גם לא כל עולה חדש. אין סיבה להכניס אותו לאירוע הזה. גם רואים את שיעורי ההצלחה של הבדיקה הזו בעולם הארגוני.

נתקדם, חברים. הסעיף הבא. 3ז.

סוכם שזה יעבור לתבחין, פשוט יופיע ב-3ז. כל סעיף 3ז לא יהיה פה אלא בתבחין.

לגבי הספורטאים, תקנה 5ב. אמרנו – תוך שימוש וכו' למעט ספורטאים במצב שהוכרז חירום.

תקנה זו לא תחול בעת שמתקיים מצב מיוחד בעורף.

עמדתנו לאחר התייעצות – גם התייעצנו עם השר בהפסקה – היא ברורה ונחושה שאנו סבורים שהתבחין ניתן לספורטאי לצורכי ספורט לגוניו, לא לצורכי הגנה עצמית, ולכן יש ליצור את הבידול. לגבי ספורטאי, נדבר בהמשך כשנגיע לתבחינים, ספורטאי אולימפי, שמנו הצעה למגבלה של שני כלים. הגדלנו לשלושה גם משיקולים רחבים אבל גם בגין שיח מוקדם מול התאחדות הקליעה. יש פה הקלה במקביל. היום בתבחין של ספורטאי יש שתי קטגוריות – אחת של ירי אולימפי. בתקנות שמנו הצעה לשני כלים. הגדלנו אותה לשלושה וזה הקלה. יוכל להוציא רשיון לשלושה סוגי כלים שונים תחת הקטגוריה של ספורט ירי אולימפי.

לא קשור. במצב חירום קלע יוכל להשתמש בכליו למרות שניתנו למטרה ספורטיבית.

· - -

אז התיקון הזה לא יחול בתקופת חירום. מתעקשים רק לבי מצב חירום.

אנו מסתייגים. אנו מתנגדים, יו"ר הוועדה.

סעיף זה לא יחול כאשר הוכרז מצב מיוחד בעורף. סעיף 5(א), בסיפא שלא בתמורה, מה הייתה החלטת הוועדה – שמוחקים את שלא בתמורה?

מבקשים לא למחוק את זה. להשאיר את ההגדרה כפי שהיא בשלב זה. זו הגדרה שאחר כך תפנה גם לחוק שירותי אבטחה. אנו מחדדים, שמבחינתנו השירותים, הם בין אם בתמורה ובין שלא. אני חוזרת ומפנה לכל מה שהסבירו פה גם החברים מהמשטרה וגם החברים מהאגף. אם מדובר בהגנה עצמית וזה נאמר על ידי כולם- - -

שאלו לגבי בית כנסת כדוגמה.

אם זה אחד מהמתפללים שמגיע עם הנשק שלו וזה לא בתמורה, אין שום מניעה.

היו שאמרו שמעודדים והיו שאמרו- - -

אני חשבתי שסיכמנו, שההגדרה תהיה הרבה יותר פשוטה – שמי שיש לו נשק פרטי, לא יכול לעסוק במקצוע שנקרא אבטחה. זה מה שקבענו. לא יכול לעסוק במקצוע שנקרא אבטחה.

בדרך עיסוק.

לא התשלום קובע.

נכון. מי ששומר, מכיר נהלים אחרים, עובר הסמכות, עובר הכשרות ובדיקות אחרות.

מי שבבית כנסת עומד בחוץ, מפר.

אז בר, תני לנו ניסוח שישקף את מה שאת אומרת. כרגע הניסוח לא משקף את מה שאת אומרת.

עיסוק באבטחה זה באמצעות רשיון מקומי. כמובן רוצים להגיע לדיוק המרבי.

זו המשמעות של ניסוח חקיקה.

לכן אולי צריך לדייק את הסעיף הזה, מה זה אבטחה חמושה, שיכולה להתבצע רק באמצעות רשיון ארגוני על ידי מאבטח שהוסמך והוכשר לכך לבין הגנה עצמית עליך ועל סביבותיך, שמותרת בהכשרה פרטית. כשאתה מבצע אבטחה חמושה שלא כדין, אתה מבצע גם עבירה פלילית שלטעמי – אולי יש לבחון זאת בבתי משפט – של אחזקת נשק שלא כדין כי אתה משתמש בנשק שניתן לך לצורך הגנה עצמית שלא בהתאם לתנאי הרשיון, שניתנו לך.

לכן מה שצריך להופיע בסעיף הזה זה לא עניין התשלום או אי התשלום. לאבטח זה מקצוע. להיות מאבטח זה מקצוע. לא יכול אדם עם רשיון פרטי להיות מאבטח. זה הסעיף, זהו. אל תיכנסו לדברים האחרים. למה? בנשק הפרטי.

בתקנה זו שירותי אבטחה, עיסוק באבטחה באמצעות שומר מאבטח כמופיע בחוק שירותי אבטחה.

זה עדיין לא עבר.

מבלי לגרוע באמור בסעיף 10ג לחוק, רשיון וכו' לא ישמש למתן שירותי אבטחה דרך עיסוק.

מקובל.

סעיף הבא.

תקנה 6 זה בהתאם לנוסח שהקראנו. כולם מסודרים על הנוסח?

ביקשנו לראות את הנוסח, אבל המהות הוסכמה.

מי שהגיש בקשה לקבלת רשיון פרטי על סמך התבחין בפרט 2 לתוספת והוא נושא תעודת הרשאה שניתנה על ידי בעל רשיון מיוחד לפי סעיף 9 עד 10ב לחוק, ושאינה מוגבלת למקום או לזמן מסוים, רשאית הרשות המוסמכת לסרב לבקשתו גם אם הוכח עמידה בתנאי הסעיף ובתנאי התבחין בפרט 2 לתוספת. יש לכם את זה כתוב.

7. לא היו לנו שינויים. ב-7(4) רציתם לפרק את זה לאולימפי ומעשי. תעשו זאת כשנגיע לתבחינים?

בסדר גמור. מנהל האגף אמר לגבי אולימפי יהיה 3 ולגבי ירי מעשי – נשאר 1. נעשה את השינוי ב-7(4) ונדבר על זה. בהתאם להוראות סעיף 14 לחוק, מוסיפים את זה ב-9א.

10, ביקשתי לשנות מ-10 ל-9. אני רוצה לשמר את העניין שאנו עובדים לפי יחידות של 3 שנים. 10 זה מין חיה שלא קיימת. ביקשנו שיהיה 9 שנים רצופות כי אנו בשלוש יחידות של 3 שנים.

מנגנון של 10 לא משמעותי לעניין החידוש כי זה מעבר אוטומטי למערכות. לקשור את זה לתקופת החידוש לא רלוונטי. בשנה העשירית בתבחינים שהזכרנו – אנו קוראים לזה טייס אוטומטי. ברשימה ארוכה של תבחינים, בתום השנה העשירי כטייס אוטומטי עובר לתבחין משמר, הוראות מעבר. לכן לקשור את זה לתקופת הרשיון זה לא רלוונטי.

אוקיי. נשאיר על 10. חבל לעשות עוד שינויים. סעיף 11. לבקשת משרד החוץ, בסעיף 1, תושב זר.

אם אפשר לרישא להשאיר את זה 2א, כלומר שזה יהיה: על אף האמור בתקנה 2א ו-3, כדי ש-2ב יישאר לי לבדוק מסוכנות.

זה הרישא. בפסקה (2) עדיין לא נתנו פתרון לנוסח. כרגע הנוסח מאפשר למשטרת ישראל לתת רשיון מטעמים של שלום הציבור וביטחונו גם אם לא עמדת בתנאים בתקנה 2, בתקנה 3 ובשום אחד מהתבחינים. יש לתת לזה מענה.

מוסכם?

כן.

2 כולל גם את הסעיף של בדיקת המסוכנות של המשטרה. היא צריכה להתקיים גם כשמדובר בתקנה 11.

אנו עושים בדיקת מסוכנות. הקריטריונים קצת שונים.

12, 13, לא היו הערות.

יהיה צריך סעיפים שאומרים – יש הוראות שעה או אין בתקנות? לא היה משהו של הוראות שעה?

התקנות הן ללא הוראת שעה. תקנות קבע.

השארנו את זה פתוח. אנו רוצים הוראת שעה לשנה, משרד המשפטים.

מה רוצה המשרד לביטחון לאומי?

סוגית ההקלות לעניין הגילאים למשל שירות של שנתיים בצבא, אנו רוצים לדבר על זה כהוראת שעה. יש פה פריצת מסגרת ואנו רוצים לגדר אותה.

אנו מבקשים גם שכל התקנות, כל הסדר יהיה הוראת שעה – או בהתאם לעמדתי או מקסימום שנה עם אפשרות אולי להארכה.

היא מדברת על הכול, האגף מדבר רק על הנושא של ההקלה.

אבל התקנות שהונחו על שולחן הוועדה - הוראת שעה לשנה.

2א4ב.

הגענו היום לדיון בידיעה שהשר מסכים להוראת שעה לשנה, על כל התקנות הוראת שעה לשנה.

עם כל הכבוד, אם כך הגעתם זה מאוד יפה. בנוסח שהונח על שולחן הוועדה הבוקר המשפט הזה לא הופיע אז אם אתם רוצים לומר מה הונח, הופיעה כותרת הוראת שעה, אבל בנוסח לא הופיעה מגבלה בכלל. היה כתוב: הוראת שעה. הנוסח האחרון שהועבר תוך כדי דיון. אני הגעתי לתחילת הדיון. היה מסמך על הדף שלא היה כתוב בו בכלל סעיף התוקף.

עבדנו כל סוף השבוע.

אני לא בא אליך בטענות חלילה. כולנו עובדים, יודעים שאתם מסורים מאין כמותכם ועובדים הרבה מאוד. אכן הוגשו תקנות, הכותרת שהביאה טיוטת התקנות, המילה הוראת שעה לא מופיעה. זה היה המסמך שהונח על שולחן הוועדה. אחר כך הוגשו התיקונים, אולי עקב תקלה, אולי לא. המסמך הראשון שישבתי עליו בצהריים לא כתוב בו הוראת שעה. אתם אומרים שהיה סיכומים וזה בסדר גמור. בסופו של דבר גם אם היה כולתב הוראת שעה, אלא אם כן איני מבין את החוק, מותר לנו לאשר את התקנות בתנאים. השקיעו בתקנות האלה בגלל כל הדחיפויות הרבה יותר שעות מאשר אישור חותמת גומי. הכנסנו פה שינויים מהותיים. חלק מהשינויים המהותיים האלה גם גורם לזה שאנו חושבים, גם לאור העבודה הופץ הנוסח שלהם ב-27.7. נכון שלא שני ימי דיונים אבל עשינו פה דיון מאוד ארוך. נתנו פה סיבות מאוד כבדות משקל, מדוע לא לעשות זאת הוראת שעה ודאי לא קצרה. אני מזכיר: אחת, הוראת שעה קצרה תדרוש גם מכם וגם מהאגף וגם מהבט"פ ומכל הגורמים הרלוונטיים, לעבוד על זה במהלך תקופה שאני לא רוצה שתעבדו על זה, לעבוד על ההוראת ולשפר ולטייב. אני רוצה שבשנה הקרובה, בתקופת החירום לא תהיו עסוקים בזה – יש לכם מספיק משימות דחופות על הראש. סיבה שנייה, יש פה ידע שצריך זמן לאסוף אותו, ומאחר שאנו צופים בצפי מאוד סביר שגם אם יתחילו לעבוד מחר בבוקר עם התקנות האלה, מה שלא סביר, עד שיתחילו לצאת רשיונות מכוח התוספתי הזה ייקח עוד הרבה זמן ואז ממילא נבוא לפה עוד שנה – סתם אמרנו עוד שנה; הרשיונות הראשונים רק ייצאו אז אז שום מידע חדש לא יצטרף לכם. היו עוד כמה סיבות, והסיבה החשובה, בעיניי - שאלת הוואקום דהיינו איני מוכן לחיות עם מצב שבו בגלל מחדל או שכחה או טעות יושב האגף ואומר: אין לי תקנות, אני לא יכול להוציא רשיונות. אני לא מוכן קביעה שבמדינת ישראל שלא מוציאים יותר רשיונות נשק, שר יוכל לקבלה במחדל. זה המשמעות של הוראת שעה בתקנות כאלה.

גם אני רוצה לומר את עמדתי. כולנו עבדנו קשה וכולנו על העניין הזה. די. יהודים מתים פה ברחובות. אין שום דבר מהותי, גם אומר לגברתי ממשרד המשפטים. הסעיף היחיד כאילו החדש פה, על אישה שהשלימה שנת שירות, אדם שהיה שנתיים חייל, שנה לוחם, שנתיים חייל בצבא ההגנה לישראל או שנה שהיה לוחם ושוב – איני חוזר לכל הנתונים של הדוחות שאמרנו כאן קודם. 0.00 סיכון מנשק חוקי בכלל במדינת ישראל. די. אנו באירוע אחר. הגיע הזמן להבין את הסיכונים סביבנו. אנו לא מוכנים שהתקנות – הציע חבר הכנסת רוטמן – אנו יודעים מה זה לתקן תקנה. התחלנו בינואר. היום אנו אוקטובר. מירי אומרת שאנו עושים זאת בדוחק. לא רוצים. גמרנו. כמה יהודים ימותו פה ברחובות? לא עשינו פה דבר שהוא שינוי מהותי בהקשר הזה. כל זה בתוך תבחינים 1 ו-2. לא שינינו את סטנדרט הבריאות. לא שינינו את רמת המסוכנות. הגדלנו כמות, גם בזה צמצמנו. לא כל 0.3. די. התקנות יהיו קבועות. יבוא פה שר אחר והיה שר לא מזמן שצמצם, הודיע בטלוויזיה שלא צריך נשק, כן צריך נשק. לא רוצים יותר. התקנות יהיו קבועות. בתבחינים אפשר לדבר. אי אפשר להמשיך עם הסיפור הזה.

הבאנו את התקנות האלה בהסכמה עם - - המשפטים על דעת השר לביטחון לאומי לשנה. מכאן אני לא מתערבת בהבלטות הוועדה.

שנה בשום פנים ואופן. אני רוצה קבוע.

העמדה ברורה.

אם לא היינו במצב הביטחוני שבו אנו נמצאים, ולא היה מוכרז מצב מיוחד בעורף, לא היינו יושבים פה אלא הייתה מסתיימת עבודת המטה הממשלתית למרות שהייתה ארוכה. עד הרגע שהתחלנו בדיון עוד לא קיבלנו את הנוסח השלם והגמור. זו עבודה בתנאים בלתי אפשריים. מצד אחד, הוראת שעה ומצד שני, מתן מענה לכל הדברים היא נותנת את האיזון הנכון.

אבל עד שיקבלו את הנשק יצטרכו להחזיר אותו.

חוץ מנושא העולה החדש. אמרה פה נציגת משרד הבריאות.

אבל גם הליך החקיקה אם היה נעשה בתנאים- - -

אבל אנחנו לא בהליך חקיקה. בהליך של אישור תקנות.

זה לא דבר טריוויאלי.

שום דבר פה לא טריוויאלי. יש פה דבר אחד שאנו עלולים לגרום נזק. את אומרת – מה אכפת לכם. תעשו הוראת שעה. יש נזק בהוראת שעה כי נכון להיום כל זמן שאנו לא מתקנים תקנות, הוא יודע להמשיך לתת הוראות לפי המצב שבו הוא פועל מאז אותו בג"ץ על האקדח על שולחן המטבח ואני לא מפריע לו לעשות. מרגע שעשיתי תקנות, היכולת שלו להמשיך לפעול תלויה בתקנות. את רוצה – אין בעיה, אפשר לחשוב על זה אם כתוב בתקנות שחור על גבי לבן שביום פקיעת הוראת השעה יוכלו להמשיך לתת שאז זה אומר – זה לא הוראת שעה. הכלל הראשון ברפואה – first do no hurm. אני לא מתקן תקנות שבעוד שנה הוא יגיד לי: בגלל שישבת בלחץ בגלל מבצע צבאי אני לא יכול כי השר עסוק, לא עונה לי לטלפון, אין לי תקנות, בעוד פרק זמן של שנה. לא יכול להיות. אסור לנו לגרום נזק. אם זה היה דיפרנטי – דיפרנטי. פה נכון להיום אפשר לתת בלי תקנות, אז שימשיך כמו שהוא. לא אעשה תקנות בכלל. לא אעשה תקנות הוראת שעה לזה.

מירי, ארגונים שדיברת, למיטב ידיעתי, למען הציבור שמסתכל עלינו, יש דבר אחד, אדוני היושב-ראש, לגבי ההצעה של שמחה להכניס עולים חדשים, אמרה פה ממשרד הבריאות – אין לנו מידע על מצבם הרפואי. על זה אמרתי שקציני המשטרה צריכים לתת עינם כי אתם המגביל פה, זה אירוע ויש לשים אותו על השולחן. כפי ששמחה הציע, אפשר לייצר אותו בנוהל פנימי שלכם וחשוב שיהיה, שלא תיתנו גם אחרי האינטראקציה עם משרד הבריאות, חוץ מהנקודה הזו הקטנה שהיא חידוש ונושקת עם סיפור הסיכון, לא עשינו פה דבר. מירי, אנחנו, אני מתכוון לכל האזרחים במדינת ישראל נמאס. אנו כמדינה אחראיים. זו החובה הבסיסית של כל מדינה לדאוג לשלומם של אזרחיה. אנו מבקשים מהם פה להיות ממלאי מקום השוטרים.

לכולנו יש אותו אינטרס.

לא עשינו פה שום דבר מיוחד.

הנחת היסוד של כל מי שיושב פה, שהוא בא לפה לסייע לנו להגביר את הביטחון האישי של כל תושבי מדינת ישראל ולתת מענה לכל איום, שאף אחד לא יכול לתת לו מענה. אני מעריך שזו הרוח ששורה אצל כולם. מותר שיהיו אי הסכמות על הוראות שעה, על משך הוראות השעה או על הוראות קבע. זה בסדר גמור. בסופו של דבר עלינו חברי הכנסת מוטלת האחריות בסופו של דבר להרים יד בעבור מה שאנו מאמינים בו וזה מה שנעשה. גלעד, בבקשה.

תבחינים לקבלת רשיון. (1) מקום מגורים. מי שמרכז חייו מתקיים במקום מגורים אשר לגביו קבעה משטרת ישראל כי מגורים במקום זה מצדיקים מתן רישיון פרטי; (2) מקום עבודה או לימודים. מי שעבודתו או לימודיו, במרבית שבוע העבודה, לפי העניין, מתבצעים במקום אשר לגביו קבעה משטרת ישראל כי עבודה או לימודים במקום זה מצדיקים מתן רישיון פרטי לכלי ירייה;

מה זה מרבית?

אנו מגדירים מעל שלושה ימים.

מניסיון של כמה וכמה אנשים שפנו אלינו, ברוב המוסדות האקדמיים מדברים על יומיים.

אנחנו אומרים שלושה ימים. אנו לא מתעסקים בכמות השעות באותם ימים אבל שלושה ימים ומעלה בשבוע זה נקודת המבחן שהגדרנו, ואנו בודקים אותה.

אדם מגיע יומיים למכללת ספיר ורוב הלימודים האקדמיים שנעשים חלקם- - בפרקטיקה, אני חושב שגם הוא ראוי להגנה.

חייבים לשים רף. גם אדם שמגיע אחת בשבוע יכול לסיטואציה.

לא מתווכח איתך על זה. לא הלכתי על כמות הפעמים שמגיע אלא על הסטנדרט. רוב האנשים – צודק. גם אדם שמגיע לשעה אחת. ראוי שהגבול ייקבע על פי הדבר הרווח, והרווח היום שאדם מגיע לתואר שני יום בשבוע, תואר ראשון בהרבה מקומות מגיע יומיים בשבוע. אני מצציע, מי שעבודתו או לימודיו לפחות פעמיים בשבוע. זה הדבר הרווח.

זה פותח צוהר מאוד בעייתי. התבחין של עיסוק הוא תבחין מאוד רחב. יש הרבה מאוד בעלי תבחינים, אוכלוסיות וכו' שמנסים דרכו לקבל את הרשיון. הם לא מטילים אשמה במבקשי הבקשות אבל בפועל הרף של ה-3 ימים לראייתנו נדרש וחיוני וזה סוג של מסנן ואנו מבקשים לשמר אותתו.

לי היו אנשים שעזרתי שהביאו המון חשבוניות- - - 90% מהבקשות שניסיתי לעזור להם אתם דוחים. זו המציאות.

ממש לא. יש לנו דרכי הוכחה.

וגם לא אומרים למה דוחים.

ודאי שכן. גם יכול להגיש ערר.

לא נכון. מכתב הדחייה פשוט סתום. תחפש מה הסיבה.

יכול להגיש ערר. אתה מציג את זה כדחייה שרירותית.

לא שרירותית. סתומה. לא אומרים למה.

יש לנו הנחיות מאוד ברורות לגבי ההבחנה בין שכיר, עצמאי וסטודנט, ובכל אחד מהפרמטרים האלה יש לנו דרכי הוכחה ברורות בנהלים אחידים. כל הדחיות מבוססות- - -

לא אומרים לאנשים למה. לא יודע אם צריך להוסיף עוד 4 קבלות, האם הוא לא עובד מספיק זמן במשרד.

יש לי הצעה. אם אדם הוא סטודנט באריאל – ניקח את הדוגמה שאנו מדברים עליה – אנו אומרים, הרי הוא נמצא שם משך שלוש שנים, אומנם פעמיים בשבוע. כנ"ל מי שעבודתו. אם עובד קבוע במקום זכאי. סייעת. בת שבע, נניח שהייתה נוסעת לבית חגי באופן קבוע להיות מטפלת שם. עובדת שנתית שם. אני מציע, כשאומרם קביעות, זה יהיה הגידור. אם אדם סטודנט משך שלוש שנים באריאל, כל השנה לפחות, השנה הזו הוא לפחות פעמיים בשבוע. הוא עובד למשך כל השנה. הוא סטודנט למשך השנה.

הוכחת התבחין לא קדימה.

הוא חייב להודיע.

אז הוא יגנוב את השנה הזאת. אם ינשור, שנה הבאה כבר לא יהיה.

אנו יורדים לרמה של יומיים או שלושה וזה נראה לי פנקסנות שלא צריכה להיות פה. כי בסופו של דבר איך בודקים אם יומיים או שלושה?

מאוד פשוט. לצורך העניין עבודה הוא נדרש להביא חשבוניות, תצהיר מעשי. יש לנו דרכי אימות מוגדרים מאוד לכל אחד מהמצבים. לגבי לימודים מאוד פשוט – מביא סיליבוס שבועי ומפורט בו. יש לנו דרכי הוכחה. בתבחין הזה אין מתן אישור ללא פגישה שבו הוא נדרש להשלים את המסמכים, מקבל מאתנו פנייה כתובה מראש ונדרש להכין את כל דרכי ההוכחה בצורה מסדרת, מציג את הדברים בפגישה. זה האופן שבו מתייחסים לתבחין הזה כדי לאמת את הצורך.

מציע את הפשרה שלי – מי שעבודתו, לימודיו במרבית שבוע העבודה או במשך שנה מלאה - לפחות יומיים בשבוע.

אז יקבל רשיון לשנה.

עד שייפסק לו התבחין. בכל מקרה אדם שנפסק לו התבחין, נפסק לו. אבל אם אדם מחליט שהולך ללמוד סטודנט באריאל שלוש שנים, לא יכול לתת לו נשק.

מקבל.

לא מקבל. יש פה מאות פניות. להוסיף פה, מי שמביא לך לא חשבונית פה וחשבונית שם – עברנו על התיקים גם של תמיר - אלא בקביעות עובד, הוא חייב להודיע לך אם הוא גננת במושב תקומה ועכשיו חזר, או כפר עזה ועכשיו חזר.

לעצמאיים יותר קל- - - אתם זורקים.

עצמאיים זה יותר קשה. דורשים חשבוניות שמוכיחות.

אחרי הפגישה- - -

ממש לא. אין פה שום אג'נדה של לדחות באופן מהותי אלא אם הוא לא מצליח להוכיח.

מהשטח, הראו את הקבלות, 30,000 שקל, ששלושה חודשים האחרונים זה רוב העיסוק שלך.

הבנתי את הסוגיה. הפתרון של הסתכלות שנתית היא נכןנה יותר מיומית כי הפספוס שלנו הוא הרבה יותר קטן.

אבל קשה להוכיח שנה אחורה.

הרבה יותר קל שלמדתי שנה אחורה.

אבל מה עם עצמאיים? יש לו ספק שלא נותן לו חשבוניות. הוא קונה ממנו.

על עצמאיים יש לנו בעיה. נפתור את אלה שלא עצמאיים רגע. יש לנו מועסקים ויש תלמידים. תמצאו פטנט לעצמאיים.

20,000 שקל בשלושה חודשים, של חשבוניות, תעודות משלוח.

לא. אתה לא רואה את כל התמונה. אנו רואים את כל התמונה, את כל המסמכים שמלקטים מהיקב ומהגורן כדי להוכיח את התבחין הזה ויש הרבה מאוד מניפולציות.

אם נתחיל להיכנס עכשיו לפירוט של ספקים ועצמאיים, אני מעריך שלמשרד יש היכולת לעשות זאת כרגע. לא רוצה להיכנס לזה. לנושא האנשים שזה העיסוק הקבוע שלהם או הלימודים הקבועים שלהם בשנה הקרובה, בשנתיים הקרובות או בשלוש השנים הקרובות, אני רוצה לתת להם נשק.

מי שעיסוקו או לימודיו במשך שנה לפחות יומיים בשבוע משך אותה שנה.

יפה מאוד. זה יהיה הנוסח.

זה מנוגד לאמירה של מרבית עיסוקו. זה מנוגד לכל מה שהצגנו פה. זה לא עניין של בעיה ביטחונית. התבחין הזה מהווה פרצה.

אם אנחנו רוצים לצאת מפה היום, כדאי שנבין את נקודות המוצא השונות. אם אני מזהה נכון, אתם, המערכת, התקנות נכתבות מראש שאומר: אנו רואים בלתת נשק לאזרחים רע הכרחי. אתה לא אומר פרצה כי פרצה קוראת לגנב כידוע. הנחת העבודה שלי – אני חושב שאני מדבר בשם עוד כמה אנשים – שאם אדם אין איתו לא בעיות פליליות ולא נפשיות, עקרונית הייתי רוצה לתת נשק לכולם. ודאי במדינת ישראל. כולנו חזית, הייתי רוצה שכל הנשים, ראינו מה קורה עם נשים ו- -- את הנשים האויבים שלנו. הייתי רוצה שכמה שיותר נשקים יהיו. יש לזה חסרונות, אולי צריך לצמצם אבל נקודת המוצא, אם האדם לא מהווה סיכון שאני נותן לו, תן לו. זה נקודת המוצא שלי. לא מדבר בשם אף אחד אחר. אתם באים מנקודת הנחה – אתם רוצים שלא יהיו המון נשקים חוץ. חייבים לתת כלי? אז נפתח את זה ואת זה, אבל נקודת המוצא היא שנשמור שמתוך כמה שנתתי כמה שפחות ייקחו.

אנו שומרי הסף שיקבלו מי שהם זכאים.

אז אתה לא צריך לדבר איתי בכלל על מי זכאי. אני אחליט מי זכאי – לא עניינך. אני אחליט מי זכאי ואתה תדאג כשומר הסף מטעמי לאכוף את הקריטריונים ואתה אמור להיות אידיפרנטי לחלוטין לשאלה אם זה יום עבודה, שניים, דופק. זה לא עניינך. אתה רק צריך לוודא שהקריטריונים מתקיימים. אם הקריטריון יהיה דופק אתה צריך רק לבדוק דופק. אני מצמצם ומחליט לפי שיקול הדעת שלי. אין לך עניין בזה. המשטרה מדברת על סיכון ביטחוני – דבר אחד. משרד הבריאות מדבר על סיכון פסיכיאטרי – עניין שני, אבל לך כאגף זה לא אמור לעניין אותך בכלל. אני מבין שזה הקונספט שמדינת ישראל פעלה ואנו קצת משתנים ממנו עכשיו. לכן זה דורש שינוי חשיבה. האירוע שמתרחש היום בעיניי צריך לתת שינוי חשיבה עוד יותר רחב אבל אנו מתקדמים בצעדים מסוימים ולפחות האמירה שלי – חושב שאני מדבר בשם חבריי חברי הכנסת – היא שאנו צריכים ללכת הרבה יותר למקום של לאפשר ולתת. אם אתה אומר שזו פרצה - זה לא פרצה. הלוואי שיותר אנשים שאני יודע ששירתו בצבא כמו שצריך ומסתובבים במקומות מסוכנים, יסתובבו עם נשק.

צודק ישראל כשאומר פרצה, כי דרך הפרצה של האנשים שמשרתים ומגנים ויכולים לספק ביטחון ברחוב, נכנסים גם בגלל שזה הופך להיות פרצה- -

זה לא יהיה פרצה. התפקיד שלנו זה לסגור את הפרצה. לא לא לאפשר. לכן אני לא מתכוון לבדוק אם הוא יומיים או שלושה בשבוע. יש סטודנטים שנרשמו ללימודים באוניברסיטת ספיר או באוניברסיטת אריאל ושבוע אחד לומדים יומיים ואחד לומדים שלושה אבל הם נרשמו לשנת לימודים שלמה והם בוגרי שירות צבאי או אחד התבחינים של השירות הצבאי או השירות הלאומי והם יקבלו רשיון לנשק.

זה אומר גם מעל גיל 27. מי שעיקר עבודתו או לימודיו בשנה האקדמית או בשנת העבודה ונמצא לפחות יומיים בשבוע, לפי העניין, ובלבד ששירת שירות צבאי או לאומי, כלומר זה לא תלוי בגיל. גם אם הוא בן 50 בתנאי ששירת שירות צבאי או לאומי.

מאוד פשוט. יש מעל גיל 21 או מעל גיל 27.

בגלל שאתה אומר, התבחין הזה הוא בעל חשש פרצה, אנו מגבילים. אנו באנו להקל עם סטודנטים באריאל ובמקומות כאלה. כי האוניברסיטה נבנתה היכן שנבתה, ברוך השם. אבל אומר היושב-ראש - אני אומר, גם קבלן בן 40 אם לא שירת שירות לאומי וצבאי, לא יוכל להיכנס. מגבילים את זה.

נכון אבל או יש תנאי סף אחידים או לא. זה יוצר פה מורכבות.

יש מורכבות ברגע שהגדרנו על סטודנטים ועל עיסוקים. אז כבר יצרת מורכבות מסוימת אז בואו ניתן לזה מענה הגיוני. בסופו של דבר מי שנוסע פעמיים בשבוע להביא לצומת תפוח אוכל לחיילים, לא יכול להיות שלא אתן לו נשק. התנאי שאני רוצה לתת לו נשק והאחריות שאני נושא כל כתפיי זה שהוא בוגר צבא או שירות לאומי, עומד בתבחינים האחרים. אי אפשר כל הזמן רק להטיל מגבלות ולהכניס אנשים לסיכון. לא רוצה להגיע לזה. אתם יודעים מה יקרה בסוף - את העבודות האלה ואת הלימודים האלה יקבלו אנשים שאנו לא רוצים שיקבלו, והם יהיו אלה שיעשו את זה. אני רוצה אפשר לאנשים שלנו לקבל את זה.

יש לנו הערות מהותיות לגבי סעיפים 1 ו-2. משטרת ישראל סבורה שבגלל שאנו לא הרגולטור האחראי אלא אחד הגורמים שנותנים המלצה לאגף כלי ירייה, אנו חושבים שמי שמרכז חייו מתקיים במקום מגורים או שלגביו המליצה משטרת ישראל ובמקום עבודה המליצה משטרת ישראל – אחת, אנו לא הרגולטור.

מי קובע ישובים מזכים במדינת ישראל?

משטרת ישראל, צה"ל, שירות הביטחון הכללי. אנו מתכללים עבודה מול כלל גורמים ומגישים את ההמלצה. למשל קריית שמונה.

למי אתם מגישים את ההמלצה?

למשרד לבט"ל.

מי מאשר במשרד?

ישראל מאשר כל מה שאתם נותנים לו. הוא לא יפעיל שיקול דעת עצמאי. מה המשמעות של ההמלצה? זה סמנטיקה, חסר משמעות.

זה לא סמנטי כי זה מטיל עלינו את האחריות לנהל את הרשימות, לענות לאזרחים שאין לי יכולת לתת מענה, האם אתה כן או לא.

איך זה כתוב בתבחינים היום? תבחין 1.

בתבחינים היום – מרכז חייו מתקיים בישוב אשר לגביו נקבעה זכאות על ידי משטרת ישראל.

הסתדרת עם התבחינים האלה 30 שנה? אז מה אתה מעלה את זה ב-23:25?

אז שישאירו נקבעה זכאותו. למשל קריית שמונה. אפשר לא להמליץ.

לנו אין הסתייגות לא לגבי הזכאות ולא לעניין המלצה.

המליצה ואתה מאשר?

כן.

מותר לך לתת לישוב שהוא לא נותן?

לא, כי אין לי כלים לקבוע.

אז סוכם, מי שעיקר עבודתו או לימודיו – קרי מי שבמשך השנה או השנה האקדמית עיקר עבודתו או לימודיו מתבצעים במקום זה ונמצא שם לפחות יומיים בשבוע ובלבד שהוא בעל עבר צבאי או שירות לאומי.

אתה מרע? מי שעד היום היה לו 5 ימי עבודה, אתה לא נותן לו בלי שירות צבאי או לאומי. אתה מצמצם.

כן, ומצד שני מרחיב.

צריך לתקן את התקנה הרלוונטיות. היא מפנה לתקנות, היא זו שמצמצמת.

מה לגבי סטודנטיות שהן בוגרות שירות לאומי?

שירות לאומי מזכה.

ההצעה של מירי נכונה. עבודתו תשאיר כפי שהיה עד היום, עמית, תכתוב: מי שעבודתו במרבית שבוע העבודה מתבצעת במקום אשר לגביו קבעה משטרת ישראל כי כעבודה מצדיקה מתן רשיון פרטי לכלי ירייה. המליצה.

הם לא רוצים את זה. בפועל מקבלים בודדים. עכשיו אנו פותרים את הבעיה לשני הדברים. הקבלן שעובד בשדרות – עדיף להם ולנו.

מי שעבודתו או לימודיו מתבצעים במקום אשר לגביו קבעה משטרת ישראל – המליצה – כמצדיקים מתן רשיון פרטי לכלי ירייה, בהיקף של לפחות שני ימי עבודה או לימודים בשבוע. לגבי השירות הלאומי והצבאי, צריך לחזור לתקנה.

מי שלא עשו שירות לאומי או צבאי למשל מהחברה הערבית, לפי התבחין הזה לא נותן להם.

גם חברה חרדית.

יכול להיות גם אדם חרדי. לצערי. לפי דעתי כן כי נמצא בפרונט.

יש לך תנאי הסף.

הוא אומר שעכשיו יסדיר את זה.

מי שעובד בבניין, קבלנים. לא רק לגבי סטודנטים הכוונה.

בכל מקרה כל ההרחבה הזאת, בתקנות אמרנו שמקום עבודה או לימודים אנו מרחיבים רק מי שעשה שירות צבאי או לאומי.

אני חושב שזה מאוד מסבך את התקנות. זה מכניס משהו חדש שיסבך. אני מבין את הבעיה. אני אכפוף את דעתי למה שיחליט היושב-ראש אך לא הייתי נוגע בתבחין 2. הייתי משאיר אותו כמו שהוא.

אפשר להשאיר את 2, ולקבוע את מה שאתה רוצה כתוספת.

תשאיר את 2 כמו שהוא.

כלומר להישאר על גיל 27.

אתה אומר הרחבה בלי צמצום. מי שעבודתו או לימודיו במשך לפחות שני ימי עבודה או שני ימי לימודים בשבוע מתבצעים במקום אשר לגביו קבעה משטרת ישראל המליצה כי עבודה או לימודים במקום זה וכו'.

רק לעניין הזמן.

מה שנקרא מקל אבל אנו יוצרים סטנדרט אחיד לגבי תנאי הסף. יש בזה היגיון.

אז עשינו את זה לא שני ימי עבודה אלא לפחות שני ימי עבודה.

· - - שייכנסו בצורה מסיבית. שלא צריכות נשק להגנה עצמית. אתם מכניסים כמות משמעותית. אני רואה את זה.

אני מציע לחילופין.

זה שם בבעיה את ישראל. ישראל, מה עדיף לכם, ב-2, להשאיר את א כפי ההצעה של עמית או במרבית שעות העבודה לפחות יומיים?

כיוון שהגדרתם מינימום של שני ימי פעילות בשבוע, אין לי - - -אלא לקבל את זה. לעניין תנאי הסף, אני סבור שצריכים להיות תנאי סף אחידים.

לפחות יומיים בשבוע.

הייתי מוריד ל-1 2, ומסתדר עם הרחבה. אני לא חושש מהרחבה. שני ימי עבודה בשבוע.

זה מכניס אוכלוסייה שהיא לא מאוימת.

לא נגענו בתנאי הסף. אם אדם אוכלוסייה לא מאוימת שעובד שלושה ימים בישוב זכאי או בישוב זכאי, אני הופך ל-2, זה מוסיף אותו?

הרי כל העניין של עבודה בישוב זכאי היה שמרכז חייו ומרכז עולמו נמצא שם באזור. שם הוא נמצא. הסיכון קיים לאנשים שלא גרים שם בכלל ויש להם משפחות והם לפעמים נוסעים. כל ישראל היא מקום מסוכן, וכל אוכלוסייה בישראל על מגוון אוכלוסיותיה.

מי שעבודתו במרבית שבוע העבודה לפי העניין אפילו יומיים.

יש הפרדה בין עבודה ללימודים. עבודה נשאר כנוסח הנוכחי, לימודים לפי הצעתו של עמית.

שנה אקדמית – יומיים בשבוע. נשאיר את זה בלי לשנות.

מורה דרך.

מי שהוא מורה דרך מוסמך בעל רישיון "מורה דרך ארצי" בתוקף ממשרד התיירות;

4. כבאי. מי שהוא כבאי ברשות הארצית לכבאות והצלה כהגדרתו בחוק הרשות הארצית לכבאות והצלה, התשע"ב-2012, בעל ותק של שנתיים לפחות בתפקידו, ושהרשות הארצית לכבאות והצלה אישרה את כשירותו לפי תבחין זה. (ב) מי ששימש כבאי ברשות הארצית לכבאות והצלה במשך שנתיים לפחות שבמהלכן החזיק ברשיון פרטי לפי תבחין זה, ושהרשות הארצית לכבאות והצלה אישרה את כשירותו לפי תבחין זה, וכל עוד הבקשה הראשונה שהגיש לפי פרט משנה זה הוגשה תוך 30 ימים מיום סיום עבודתו ברשות הארצית לכבאות והצלה או שהוגשה לפני סיום תוקף רשיונו לפי פרט משנה (א).

מה עם מתנדבים בכבאות?

לא רלוונטי כי פה מדובר בכבאי פעיל בלבד. התבחין של מתנדבים זה מתנדבים בגופי הצלה.

מה ההבדל בין מתנדב במגן דוד אדום למתנדב במכבי אש לעניין הצורך בנשיאת נשק או במשטרה?

ראשית, נאמר דבר פשוט – אנחנו את כל הנושא של התבחינים בנינו גם על סמך פניית הגופים. קיבלנו פנייה ברורה מנציב כב"א לגבי בקשותיהם, אז אני לא יכול להשית עליהם כרגע הרחבה נוספת.

הם ביקשו גם מתנדבים.

כב"א לא ביקש מתנדבים כיוון ש-80% מסד"כ המתנדבים שלו הם בני פחות מ-18.

מה עם ה-20% שכן?

הם יוצאים החוצה?

ודאי. יש מכבי אש מתנדבים. אתה יכול לומר שאל תכניסו אותו להגדרת כבאי, תכניסו אותו לעובדים מתנדבים בגופי הצלה בתבחין הבא.

יש הגדרה ברורה בחוק מהם גופי הצלה. כב"א הוא לא גוף הצלה. השר מכריז כגוף הצלה.

עובדים או מתנדבים בגופים שהחליטה הועדה. עכשיו בוא נוסיף את זה. הצלה. אנחנו מגדירים מה זה גופי הצלה עכשיו לעניין התבחינים. או תוסיף ב-4 כבאי, יש פרט משנה א, פרט משנה ב. תעשה פרט משנה ג – מתנדב בכבאות. זו אפשרות אחת.

כב"א מאז ומתמיד כיבוי והצלה, ומי שלא יודע לחבר כיבוי והצלה לגופי הצלה, אני אעזור לו. כיבוי והצלה הם תמיד היו. מאז אסון הכרמל הם נקראים לוחמי אש. זה השינוי.

נבקש להוסיף את זה לתבחין הכבאי כדי שלא ייצא שמתנדב בכבאות מקבל אחרי שנה ועובד בכבאות אחרי שנתיים. רק לתבחין הכבאי.

מקובל. נוסיף לכבאי כמתנדב כבאות. מקובל.

רק לכבאים.

שוב אומר, אם נציב הכבאות ביקש בשביל הכבאים שלו שנתיים, לא ביקש יותר, סבבה. מתנדבים - הוא נחשב מתנדב.

לא נחשב עובד.

בסדר גמור. ייכנס בסעיף הכבאות. כמו שאמרתי.

5. עובדים ומתנדבים בגופי הצלה. מי שהוא עובד או מתנדב פעיל באחד מהגופים המנויים להלן במשך שנה לפחות, ועוסק בפועל בפעולות הצלה ושהגוף שבו הוא עובד או מתנדב אישר את כשירותו לפי תבחין זה. (א) מגן דוד אדום; (ב) "זק"א – איתור חילוץ והצלה"; (ג) "רגע של אמת זק"א – זיהוי קרבנות אסון"; (ד) "איחוד הצלה ישראל"; (ה) גוף שהשר הכריז עליו כגוף הצלה לפי פסקה (5) להגדרה גוף הצלה שבסעיף 90א פקודת המשטרה [נוסח חדש], התשל"א-1971.

הערות? התנגדות? את הכבאים שמנו ב-4.

מה לגבי הקבוצה של שיטור עירוני, פיקוח עירוני? דיברנו על זה בדיון הקודם.

תן לי לדאוג להכניס את זה דרך כיתות כוננות. מעדיף לא להכניס את זה פה כי נשק יש להם. הבעיה שלהם לא נשק. אני רוצה לתת להם נשק ארוך, לא נשק קצר. הלאה.

6. חקלאי מוכר. מי שעיקר עיסוקו בחקלאות (להלן: "חקלאי") ושפקיד הרישוי אישר כי קיים צורך שיחזיק כלי ירייה לאחר שקיבל המלצה בעניין זה של קצין הביטחון של המועצות האזוריות או המנהל הכללי של התאחדות האיכרים או המזכיר הכללי של תנועת המושבים, והוא אחד מאלה – (א) חקלאי עצמאי פעיל, או בן משפחה מקרבה ראשונה של חקלאי עצמאי פעיל; (ב) שכיר המועסק על ידי חקלאי עצמאי או על ידי בן משפחתו מקרבה ראשונה או על ידי אגודה שיתופית חקלאית; (ג) חבר באגודה שיתופית חקלאית;

לגבי 6(א), חקלאי עצמאי פעיל או בן משפחה מקרבה ראשונה של חקלאי עצמאי פעיל, או פנייה שגם באה אלינו – אדם שנשוי לקרבה ראשונה של חקלאי עצמאי פעיל.

אז זה לא בן משפחה מקרבה ראשונה. השאלה האם הוא חקלאי.

בהנחה שהוא עובד במשק המשפחתי, הוא לא קרוב מקרבה ראשונה. הוא נשוי לקרבה הראשונה. הוא עובד במשק המשפחתי. הוא לא שכיר במשק.

אנו יורדים לרמת התפלפלות שאין לה סיבה כרגע. חבל.

בן משפחה מקרבה ראשונה או בן זוגו, זה מה שרוצים להוסיף.

ההרחבה שביקשת לא נוגעת לקרבה ראשונה.

לא, בן משפחה מקרבה ראשונה או בן זוגו. זה דבר מאוד מצוי במשקים. בן משק נמצא, בת משק. גרים, עובדים במשק, במושבי לכיש וכו'. פשוט לא החקלאי. עובד במשק של האבא של אשתו.

אנו מדברים על כל חקלאי או על חקלאים שנמצאים באזורים מאוימים?

שעיקר פעילותו חקלאית, זכאי, ללא הבחנה גיאוגרפית.

אם אני עכשיו עובד אצל חקלאי?

יש קטגוריה של שכיר.

אבל מי שעובד ואינו שכיר? זה מה שעמית אומר. הוא נשוי לבת שאבא שלה. עובד איתו יחד.

אז זה ייכנס לקטגוריה. או הוא שכיר או הוא בעלים.

עמית, אנו סבורים שיש מענה למצבים שאתה מעלה בשלוש הקטגוריות.

מי שמועסק על ידי חקלאי עצמאי. למה שכיר? מועסק על ידי חקלאי. האדם עובד איתו בפרילנס, מוציא לו חשבוניות. מועסק על ידי חקלאי. חלאס.

יהיה לנו מאוד קשה לבחון את הבקשות.

לא, כי שכיר יביא לכם תלוש וזה יהיה אותו דבר. לא תכריחו אדם שעובד כעצמאי או עובד עבור כמה חקלאים ומספק שירותים לכמה חקלאים, אבל הוא מועסק אצלם.

עוסק בעבודות חקלאות. אם זה אריזה?

למשל, יש קבוצות לא קטנות, כמו מה שהיה פעם גדוד העבודה. הם עוברים מחקלאי לחקלאי ועובדים בחקלאות - עושים קטיף פה וקטיף שם.

לא מדובר עליהם.

למה לא? אם הם מועסקים אצל חקלאים. שוב, הסטנדרט הכללי לא חסמתי לך. המועסק ייתן לך אותו. יבוא מישהו ויגיד: אני מועסק אצל חקלאי אבל עובד אצלו תמורת חשבונית – תברר. לא יצליח להוכיח – לא יקבל.

מה שאומר שמחה: תסתכלו על המהות ולא על צורת ההעסקה. במקום שכיר - מי שמועסק.

כמו ישוב זכאי. חקלאי זכאי. הצעתי את הדברים הרוחביים. כי כך המשק עובד. תרימו טלפונים.

אפשר במקום זה להוריד את המגבלה של בן משפחה. בן או בת זוג של אחד מהם ואז כיסיתם את זה. קבוצה יותר קטנה, או בן או בת זוגו. יותר טוב. כמו שעמית ביקש.

סעיף 7.

מוביל חומרי נפץ. מי שהוא בעל היתר תקף להובלת חומרי נפץ, לפי חוק חומרי נפץ, התשי"ד-1954 והתקנות מכוחו;

הערות? סעיף 8.

ממונה ביטחון או מנהל אבטחה. מי שהוא ממונה ביטחון כהגדרתו בחוק הסדרת הביטחון בגופים ציבוריים, תשנ"ח-1998 או מנהל אבטחה שמונה על פי דרישות משטרת ישראל בהתאם לסמכויותיה, ושמשטרת ישראל אישרה את כשירותו לפי תבחין זה.

התבחין נכתב לפי הדרישות.

כל מי שיש לו תעודת מנב"ט?

כל מי שיש לו תעודת מנב"ט זה לפי חוק הסדרת הביטחון, ויש עוד חוקים שלפיהם אנחנו. יש לנו רשימה של קריטריונים. צריך לעבור ועדה.

מעולה. סעיף 9.

מדריך ירי. מדריך ירי מורשה פעיל, בעל ותק של שנה לפחות, שהדריך לפחות 120 מתאמנים לפחות, לפי תקנות כלי הירייה (הכשרה) או הדרכות מאושרות, בשנה שקדמה להגשת הבקשה לקבלת הרישיון או שהדריך לפחות 60 מתאמנים, לפי תקנות כלי הירייה (הכשרה) או הדרכות מאושרות, בכל אחת משלוש השנים שקדמו להגשת הבקשה לקבלת הרישיון; לעניין זה הדרכות מאושרות כאשר הגוף האחראי הוא משטרת ישראל, המסגרת המסמיכה היא מדור הכשרות, שם הקורס: מדריכי נקל, כאשר הגוף האחראי הוא משטרת ישראל ימ"מ – מדובר במוסד הכשרה, מדריך ירי – ימ"מ. שירות בתי הסוהר – מה"ד ניר, ענף הדרכה, מדריך ירי. צה"ל – בית הספר ל- - בה"ד 7248, מדריך- - - סימול 7054, משמר הגבול – ב"ח מג"ב, מדריכי בט"פ, גופים ביטחוניים אחרים – בהתאם לאישור מוסד ההכשרה בידי ראש תחום הדרכה, קורס מדריכי ירי ולחימה.

הערות?

יש לי בעיה קשה עם הסעיף הזה. יש מדריכי ירי, שלא מבצעים את הכשרות האגף המקובלות הרשומות. הם עוסקים באימוני ירי אישיים, הם מדריכים מתנדבי משטרה, ככל שהם מדריכים במסגרות אחרות, שופטים בירי מעשי, בירי אולימפי או באימונים כאלה ואחרים, ולא מבצעים אותו חידוש או רענון שהאגף יודע. האנשים בפועל נמצאים במטווחים ואותו מטווח לא חותם להם על האישור כי הם לא משרתים אותו למעשה, אלא באים ומאמנים במסגרת פרטית או במסגרת כזו או אחרת ולכן לא נמצאים פה ולא זכאים לתבחין. אנו יודעים שאין הרבה מדריכי ירי – תקנו אותי אם אני טועה בתבחין מדריך ירי, ולכן כל ההתעסקות הקטנונית אפילו באוכלוסייה הכל כך מצומצמת הזו ממש לא ברורה. אם הם מדריכי ירי, כנראה יש להם עוד איזה תבחין לעמוד עליו אבל אלה שכן זקוקים לתבחין הזה, יוצר מצב שאנו דורשים מהם להגיע ולהתנדב, כי אין עבודה לכל כך הרבה מדריכי ירי בארץ – דורשים מהם להתנדב על חשבונם כדי לעמוד בתבחין הזה במטווחים. אנו גם פוגעים בפרנסת מדריכי הירי כי אנו מביאים מתנדבים שיעשו את זה, ומאלצים את אותם אנשים להתנדב בחינם כדי לעמוד בתבחין הזה. לכן אני חושב שהפרמטר פה לא נכון בעיניי.

הוא אומר, במקום שזה יהיה כל הכללים האלה, רק לגבי הדרכות מאושרות, שזה משטרה, שירות בתי הסוהר, צה"ל, משמר הגבול, גופים ביטחוניים - אתה רוצה שגם הדרכות ירי במטווחים בגופים פרטיים.

אם אני מדריך ירי שלוקח מתאמנים ועושה להם אימון פרטי כזו או אחר כמו באימוני כושר, לצורך העניין, יכול לעשות אימון פרטי. אולי אני מאמן קבוצה או אחרת, כיתת כוננות כזו או אחרת, ולכן יש להתחשב בכל סוגי ההדרכה.

למה זה לא נופל בתוך הקבוצה של או הדרכות מאושרות?

כי אלה ההדרכות המאושרות, הן מפורטות למטה וזה לא כאן. לעניין זה הדרכות מאושרות, ואין את זה כאן. אם אני עושה אימונים פרטיים במטווח אזרחי, זה לא תופס. אם אני מגיע ומדריך מתנדבים על חשבון זמני הפנוי כמדריך מתנדב במשטרת ישראל, זה לא תופס.

איציק הציג נכון. הרציונל, מי שהגיש בקשה לקבלת רשיון בתבחין מדריך ירי זה מבוסס על הרציונל שצובר ירי ומיומנות ובעצם אנו מחדשים בגין העובדה שהוא באמת סוג של מכפיל כוח. שנית, אנו רוצים לוודא שבאמת משתמש בתעודה שאנו מעניקים לו. אנו כאגף מכשירים ומסמיכים את מדריכי הירי. אנו רוצים לוודא שבהגשת הבקשה אכן עסק במקצוע. זה לא נולד באקראי. היום מבחינת עובדות יש 2,200 רשיונות של מדריכי ירי. בחיים האמיתיים כ-400 מהם בלבד עוסקים במקצוע. כל השאר עושים זאת ממגוון שיקולים אחרים. לכן אנו אומרים: מי שהגיש בקשה לתבחין הזה חייב הלכה למעשה לעסוק במקצוע. כשאנו אומרים לעסוק במקצוע, סימנו את גופי ההדרכה הרשמיים, הלאומיים. איציק לוקח אותנו למישור אחר, לכמת אותו, לאמוד את איכות ההדרכה, את מסגרת ההדרכה וכו', ולכן נשענו בסופו של דבר על הכשרות שהן ממלכתיות.

מדריכי ברי המטווחים אנשים די מיומנים. הייתי במטווח בגבעת זאב. עשו לי שם תצוגת תכלית.

אנו רוצים לוודא שמי שהגיש בקשה לתבחין מדריך ירי, אכן עוסק בכך.

זה הקריטריונים.

לא סוג ההדרכה. את שעות ההדרכה במטווח. לא משנה אם הוא עושה חידוש או רענון או הוא מדריך אימון פרטי או מדריך מסגרת כזו או אחרת.

ברגע שזה אימון רשמי, יש לו מסגרת, יש לו מערך שיעור. ביתר האימונים שזה אימוני חיזוק וכו' – איצי', אתה מכיר היטב את העולם הזה - זה לא אימון עם מסגרת מובנית . לכן אנו אומרים – כדי להוכיח זכאות הוא צריך אימון במסגרת ממלכתית רשמית שיש מערך שיעור וכו'. זו דרישה סבירה בעיניי.

המסגרות האלה של צה"ל והמשטרה זה לא הכול. זה חוד החנית. יש בצה"ל עוד מסגרות הדרכה של אקדח. יש אקדח הגנתי, בחיל האוויר. לא כולם לוחמים. שתיים, זה לא בה"ד. זה בית הספר, יחידה 7248. חשוב. כמו שאמרת, מתנדבים של משטרת ישראל, זה בתוך גופי הביטחון. יש לזה הגדרה, יש לזה מסגרת, יש לזה תקנות. המשטרה יכולה לחזק אותי. אותו דבר במג"ב - יש מתנדבים במג"ב שעושים את זה. יש עוד גופים, למשל IMI, זה גוף שבתוך צה"ל מפעיל שעושים אימונים לכוחות הביטחון, ועכשיו עובדים יום ולילה כדי לעשות אימונים לכוחות המילואים. זה גוף אזרחי. הוא לא מופיע פה אבל נותן שירות לצבא. יש עוד בתי ספר כאלה. אני שומע מדריכים שנופלים בין הכיסאות באירוע הזה. לא כולם עושים ככה. להפך, זה המדרג הנמוך.

יש לי המלצה שאולי תפתור. בתבחינים הקימים היה כתוב כך: מדריך ירי פעיל המשויך למטווח קליעה מורשה, בעל רשיון למדריך ירי. מה רע בזה?

שינינו את זה מהרבה סיבות, חלקן אני נמנע מלפרט פה בגלל הפורום. יכול להסביר בנפרד. אני חושב שנכון שמדריך יעסוק בתחום אבל לא בכזאת. אם אני לוקח את המטווחים הגדולים בארץ – הם עומדים בזה, אבל מטווח קטן, בערד, שיש שם עובד וחצי, גם אם הוא מאוד רוצה וזו פרנסתו, הוא לא יגיע ל-120 לקוחות בשנה כי זה המון, בפריפריה. ברור שזה בתל אביב. עבדתי בתור מדריך הרבה שנים. מדריך שהתעסק בזה יום-יום במטווח גדול הגיע לזה בקלות בחודש.

אבל אם הוא לא עונה לתבחין הראשון של הרבה מאוד, של 120 מתאמנים - זה 60 בשנה. 5 בחודש.

עדיין יהיו כאלה שייפלו בין הכיסאות.

בסופו של דבר צריך לקבוע סטנדרט כי אם הייתי קובע 30, היית אומר: יש גם כאלה שהם לא 30. אז קבעו 60, על סמך 5 בחודש.

הדרכה זה אדם.

60 מתאמנים בשלוש שנים, או 120, אם זה שנה שקדמה.

60 בשנה.

180 מתאמנים בשלוש שנים או 120 בשנה אחת.

בשנייה שאנו עוסקים בהדרכות מאושרות, 60 בשנה. 60 בשנה שקדמה. אם היינו מתחילים עם כל מיני הדרכות הייתי אומר לכם לא, אבל אם זה הדרכות מאושרות.

צודק, היחידה של חיל האוויר. מי שעשה את היחידה, חיל האוויר – מאושרת על ידי צה"ל - למה לא להוסיף אותם? ישראל, אמרת בצדק – אנחנו רוצים אותם כמכפילי כוח הגנתיים במדינת ישראל. הם הראשונים. מה יותר מהם?

אם אתה רוצה, אעביר את זה לממונה הדרכות שלנו. אגב, יש מסגרות שהוא מאשר להם את התיקים כמו IDPA. הוא יודע מה הם מדריכים שם, הוא חתום על התיקים האלה. זו עדיין הדרכה שאפשר להכיר בה.

כמו תמיד, הפתרון – זה גוף הדרכה נוסף שאושר על ידי האגף.

מקובל.

רובריקה נוספת – גוף הכשרה אחר, בהמלצת משטרת ישראל, תעשו מה שאתם רוצים.

היית מאשר אותם?

על פניו לא.

לא משנה כרגע. תנו לו להפעיל שיקול דעת. שיתווכחו איתו.

השארנו את שיקול הדעת אצל ישראל. צמצמנו ל-60. סעיף 10.

שירות בכוחות הביטחון. מי שהוא אחד מאלה – (א) קצין בצבא הגנה לישראל בדרגת סגן ומעלה או נגד בצבא הגנה לישראל בדרגת רב סמל ראשון ומעלה ומקביליהם בגופי הביטחון האחרים, למעט קצין מקצועי וקצין ייצוגי, כקבוע בהוראות צבא הגנה לישראל;

לרבות. לא למעט. אם אדם עתודאי, מפקד על חיילים, למה שלא יהיה לו נשק? וגם מוכשר מטווח. קצין אקדמאי. עתודאי. מהנדס.

אדם שתורם יותר לצבא, אותו אנחנו מורידים?

זה עניין של הכשרה.

אם אפשר בתור עתודאית לשעבר לעשות קצת סדר בדרגות עתודאים, מי שיוצא לבה"ד 1 מקבל דרגות רגילות ואז יש סרן- - מי שלא יוצא לבה"ד 1 ועושה רק את ההשלמה המקצועית- - - הוא קצין מקצועי אקדמאי. מושווה מבחינת תנאים, שכר וכו' לסרן אבל לא עבר את ההכשרה של בה"ד 1. בפקודות הצבא הוא מושווה. בפועל היחידות האלה גם ה- - - המקצועיים האקדמיים, ואז יש קא"ב שזה קצין אקדמאי בכיר, שזה דרגות סגן וסרן. גם האנשים האלה מוסמכים להיות חונכי ירי - - - ומפקדים במטווחים. אני מספרת מהחוויות שלי כעתודאית בתור מי שהייתה קצינה תורנית על בסיס- - -

תודה. על הצבא קשה להתווכח איתי. קצין אקדמאי שלא עשה בה"ד 1 מבחינתי הוא לא קצין, לעניין הזה.

אלמלא היה קצין אקדמאי, היה מבצע שירות- - -כנראה היה בדרגת רס"ר. יש כאלה שהם כבר בדרגת רס"ר ומקבלים אבל לא יהיה הוא קצין אקדמאי.

אז הוא לא יהיה.

· - -

אני לא צה"ל. מותר לי להביע את דעתי.

מה ההבדל בין רס"ר לקצין אקדמאי בכיר? שניהם לא עשו בה"ד 1עשה. עשה הרבה מילואים. הקא"ב לעולם לא יקבל את זה, זה הכול. זה העניין. זה השאלה.

איתי שירתו מילואימניקים- - -

איתי שירתו כאלה שלא, אז מה? אתה רוצה עכשיו שאתחיל לבדוק מי מהקצינים אקדמאיים מי כן ומי לא?

עשינו עם הצבא על זה דיון. יש לנו הנחיות מיוחדות לעניין הזה. צה"ל לא מכיר בהם.

אתם מוזמנים לפתוח את הפקודות. מטעים את הוועדה. המידע זמין ברשת.

הבנתי. לא מטעים פה אף אחד. ישבנו יחד עם הצבא כשהכנו את הרשימות האלה. קיבלנו מהם את ההמלצות שלהם. אי אפשר לזלזל בכל הדברים האלה ולומר שהם טועים.

זה המלצות צה"ל?

כן.

מה את מתכוונת כשאת אומרת: טעות?

שהצבא לא מתייחס לקצינים אקדמאיים כאל קצינים לעניין תורנויות נשק והאחריות על נשק. אנו מוסמכים לזה. מי שהוא קצין משפטים או קצין רפואה שלא השלים בה"ד 1 מתייחסים אליו לעניין התורנויות של האבטחה בבסיסים. אז אם זה המבחן- -

זה לא המבחן אלא מיומנות הפעלה בנשק.

זו הייתה המלצת צה"ל לרשות המוסמכת, אריאלה.

אני מכיר לא מעט סמלים שיש להם יכולת פי עשרה משל כל קצין אחר. והוא לא מופיע פה בקריטריונים.

היא לא מתווכחת על ההמלצה.

והוא לא מופיע בקריטריונים.

גם קצין אקדמאי יוכל לעבור לישוב מזכה ולקבל נשק.

(ב) משרת כלוחם ביחידה מיוחדת בגופי הביטחון, אגף כלי ירייה, לערוך רשימה של היחידות המיוחדות כאמור על פי המלצת גופי הביטחון, ויידע את זה היחידות האמורות; (ג) משרתי כוחות הביטחון ובוגרי כוחות הביטחון בעלי הכשרה של רובאי 07 ומעלה; (ד) בוגר צבא הגנה לישראל המחזיק בתעודת לוחם כקבוע בהוראות צבא הגנה לישראל;

ב-(ב), מבקש - משרת כלוחם. או מוסיפים פה משרת כמדריך מבצעי או כלוחם ביחידה מיוחדת או - - יחידה מיוחדת כי בצה"ל, מדריכים מבצעיים, מדריכי טנקים שמוסמכים לירי.

ישבנו עם צה"ל ועם גופים נוספים. ערכנו את רשימת היחידות המיוחדות על פי קביעתם. אתה נכנס פה להרחבות שהן בסמכות המלאה של צה"ל להגדיר את היחידות המיוחדות. מדריכי הירי שאתה מדבר עליהם, על פניו הם לא בתוך זה.

מבין שעל פניו הם לא בתוך זה לפי מה שרשום פה. השאלה, האם אתה רואה את הסעיף הזה, משרת כלוחם ביחידה מיוחדת בגופי הביטחון, אגף כלי ירייה, לערוך רשימה של היחידות המיוחדות כאמור על פי המלצת גופי הביטחון, כמאפשר לך להוסיף?

זה התבחין שלי, זה מה שאני ממליץ. רק אני. אני מדבר על צה"ל. זה תבחין שהיה קיים טרום 07 ולא ביטלנו אותו כי יש עדיין אוכלוסיות שהן לא 07 אבל כן משתמשים באקדח בצבא מתוקף יחידות מודיעין ואושר כמו שהוא, ואני בקשר עם האגף וזה מתבצע כמו שצריך. פה אין בעיה. זה לא תבחין בעייתי. 07 נשאר כי לא רוצים לפגוע באוכלוסייה שכבר קיבלה, ומה שהוספנו שזה גולת הכותרת של כל הדיון, התבחין (ד).

אבל ב-(ב), אנשים שפנו אלינו מיחידות כמו מדריכי ירי, מדריכי טנקים.

אי אפשר לפרוץ את זה. בסופו של דבר צה"ל מגדיר את רשימת היחידות המיוחדות. אני מבין שאתה רוצה להרחיב, אבל זה רשימה מגודרת.

אני לא דואג לצה"ל אלא אני דואג גם לאזרחי ישראל. משתמשים בהכשרת צה"ל כדי שישמרו ברחוב.

תחת התבחין של שירות בכוחות הביטחון יש ארבע קטגוריות שונות, והאזרחים שאתה מבקש לייצג צריכים - ליפול באחת הקטגוריות.

אנו גם לא רוצים לשמוט את הקרקע מתחת לסעיף העיקרי פה, שציין אותו רועי בצדק, תעודת הלוחם. כל מה שנעשה עכשיו וניתן לכאלה שאין להם תעודת לוחם או מתחת לסף תעודת לוחם, אנו מגדירים שתעודת לוחם זה סתם המצאה.

בן גביר כבר פרסם לפני חצי שעה. בטוויטר.

02 ישוב מזכה.

יש לנו פה פנייה של חבר'ה ששירתו בחיל הים והם אומרים שלפי התבחינים דרושה תעודת לוחם שהונפקה לראשונה בשנת 2000. לכן גם עקב כך לא יהיו זכאים. זה לגבי (ד).

ניסינו לפתור את זה, להוסיף את זה ב-(ב), להשאיר את זה פתוח או לומר: משרת – הרי ממילא זה גופי ביטחון. יחידות נוספות שאם גופי הביטחון ימליצו – ממילא השארת את זה פתוח.