פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



2
ישיבה משותפת לוועדת החינוך, התרבות והספורט
ולוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל
13/09/2023


מושב ראשון


פרוטוקול מס' 99
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
פרוטוקול מס' 40
מישיבת הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל
יום רביעי, כ"ז באלול התשפ"ג (13 בספטמבר 2023), שעה 10:30

היערכות המכינות הקדם צבאיות לפתיחת שנה"ל תשפ"ד - דיון המשך

חברי הוועדה: יוסף טייב – יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט
מיכאל ביטון – יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל

חילי טרופר
אלעזר שטרן

גל איובי - ממונה חברתי קהילתי תלמידים ונוער, משרד החינוך

חגי גרוס - מנהל מינהל חברה ונוער, משרד החינוך

שנית פינחסי-הראל - סגנית ליועצת המשפטית, משרד החינוך

חביבה סלומון - ר' יח' נח''ל ומכינות, משרד הביטחון

עומר צור - מנהל אגף מכינות קדם צבאיות, משרד ההתיישבות והמשימות הלאומיות

דניאל וידלנסקי - משרד ההתיישבות והמשימות הלאומיות

אבישי ברמן - מנכ"ל מועצת המכינות הקדם צבאיות, מועצת המכינות הקדם צבאיות

נועם שיר - סמנכ"ל בטיחות, מועצת המכינות הקדם צבאיות

לביא רוזנטל - סמנכ"ל שותפויות, מועצת המכינות הקדם צבאיות

אוריאל בר שלום - הורה שכול, ארגוני הורים

רותם יחימוביץ בר שלום - אימא שכולה, ארגוני הורים

שרית אנג'ל אור - הורה, אמא של אלה אור ז''ל

יצחק אור - הורה, אבא של אלה אור ז''ל

דורית ברהום - הורה שכול, אסון נחל צפית

נינה טרסקונובה - רכזת, מחלקת סדרנים, הכנסת.

אור דהן - שדלן, מייצג את מועצת המכינות הקדם צבאיות

מבשרת נבו - שדלנית, מייצגת את מועצת המכינות הקדם צבאיות

יהודית גידלי – מנהלת ועדת החינוך, התרבות והספורט
אמל ביבאר – מנהל הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל

אושרה עצידה

רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.


היערכות המכינות הקדם צבאיות לפתיחת שנה"ל תשפ"ד

בוקר טוב. אני מתכבד לפתוח את ועדת החינוך, התרבות והספורט. אנחנו היום בדיון משותף עם הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל, שהיושב בראשה הוא חבר הכנסת מיכאל ביטון, בנושא: היערכות המכינות הקדם צבאיות לפתיחת שנת הלימודים תשפ"ד. זהו הדיון השני בוועדת החינוך ודיון שלישי בנושא. היו עוד דיונים אצל נעמה לזימי בוועדת הצעירים.

אני אתן גם לחבר הכנסת מיכאל ביטון להגיד את דברי הפתיחה שלו. עם זאת, אני כן הייתי רוצה לקבל ממשרד החינוך, וזאת בעקבות מסקנות הוועדה בוועדה האחרונה. אני מבין שלמשרד יש גם מצגת להראות לוועדה. אנחנו כן מצפים לראות איזושהי התקדמות, ואני מקווה שאנחנו שם, סביב נושא המכינות הקדם צבאיות, ומה בכוונת המשרד ומשרדים אחרים, כמו משרד ההתיישבות, לעשות. נבקש להציג בפני הוועדה מה התכנון לשנה הקרובה ולשנים הבאות, מהי התוכנית לטווח האורך, והאם בכוונת המשרדים לערוך שינויים כלשהם.

מיכאל, בבקשה.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

תודה, אדוני היושב-ראש. אנחנו נמצאים ביום מדאיג, גם בהיבטי בטיחות, עבור כל המדינה, וכל שכן עבור מי שמשתתף בתוכניות חינוכיות. קודם כול, אנחנו רוצים להשתתף בצער משפחת ההרוג בתאונת הדרכים הקשה בכביש 6, שבגללה דחינו את הדיון כי אנשים התעכבו בהגעתם. אנחנו גם רוצים לאחל החלמה לפצועים. יום כזה, שמבשר שיטפונות בנחלים, הוא יום שמדליק לכולנו נורה אדומה בשאלה מה עשינו כדי להבטיח את עתיד בני נוער וצעירים במסגרות החינוכיות השונות.

הוועדה הטילה על משרדי הממשלה מגוון משימות מפורטות. אנחנו הגשנו לכם תשע דרישות של הוועדה, ואנחנו רוצים לשמוע תשובות מאוד מאוד פשוטות לגבי מה עשיתם מול תשעת הסעיפים שהצגנו לכם. שום אגדה ושום סיפור. מבדיקה ראשונית שלי, אני מודאג. ואני אגיד את הדברים גם בסוף הדיון הזה. מבדיקה ראשונית שלי כל הורה ששולח ילד למכינה או לשנת שירות או לשנת לשירות לאומי צריך להיות מודאג. ומי שעוד צריך להיות מודאג הם השרים שאמונים באופן ישיר על המכינות הללו, שהן עיקר הדיון כאן, כי היינו מצפים כבר מזמן לטיוטת תקנות וחוק.

אנחנו נשמע את הדוברים לפי הסדר. נשמע קודם כל את מי שיש להם אחריות ישירה בחוק או בהחלטות ממשלה ובהסכמים קואליציוניים על סוגי המכינות, ואחרי זה נרחיב את הדיון ונשמע גופים נוספים. אנחנו רוצים לשמוע ממשרד ההתיישבות מה הוא ביצע מאז הדיון הקודם ועד הדיון הזה בתחום הבטיחות של המכינות השנתיות, שהן באחריות ישירה שלו.

במאמר מוסגר, הובא לפניי מכתב שנשלח אתמול על ידי מנכ"ל משרד החינוך, שמשמעותו הוא תיאור המערומים, מלשון עירום ועריה, של היחסים בממשלה בסוגיית הבטיחות של מכינות. מתוך ארבעת הסעיפים, בסעיף 3 מודיע משרד החינוך למשרד ההתיישבות שהוא מוכן לעשות למענו עבודה, ולראשונה תמורת תשלום, בסוגיית בטיחות, ומגביל את לוחות הזמנים עד ל-1 בספטמבר 2024, ובעצם מסיר אחריות ב-1 בספטמבר 2024. זה מכתב שנשלח אתמול. אתה יודע, זה טוב שמכתבים נשלחו אתמול כי הדיון מתקיים היום. מעניין אם הם היו נשלחים שלשום או לפני שבוע או לפני חודשיים. אבל טוב שמשהו זז. אבל זה לא מספיק. אנחנו רוצים לשמוע את משרד ההתיישבות, גם כלפי תשעת הסעיפים שהצגנו, גם כלפי משמעות המכתב הזה, ומה נעשה בתקופה הזו. בבקשה.

בוקר טוב. עומר צור, מנהל אגף מכינות במשרד להתיישבות והמשימות הלאומיות. אני אסקור את התהליכים שאנחנו החלנו לבצע החל מהרגע שנושא המכינות הקדם צבאיות הגיע למשרד ב-2021. נתחיל בכך שהדבר המשמעותי מבחינתנו זה שהמשרד יגיש הצעה לתיקון התקנות של המכינות הקדם צבאיות במהלך מושב החורף הקרוב של הכנסת. אנחנו נגיע אל המושב ביחד עם הטיוטה וההצעה שלנו לתיקון - זו ההודעה הראשונית והמשמעותית מבחינתנו. שנית, תקציב. המשרד הגדיל את התקציב של המכינות לסכום, שעומד היום על 138 מיליון שקלים, שמשמש, בין היתר, לחיזוק המכינות ושיפור הבטיחות בהתנהלות היום יומית שלהן. אנחנו הקצאנו תקציב לתמיכה ושיפוצים לצורך שיפור הבטיחות וה - - -

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

אני עוצר אותך, עומר. הדיון הזה הוא רק על בטיחות. אנחנו שמחים שהגדלתם תקציב, ושמחים שתעשו עוד הרבה דברים טובים. אנחנו רוצים לעסוק עכשיו רק בבטיחות של מכינות ומכיניסטים.

זה מה שאני עכשיו אומר. בשנת 2022 נתמכו המכינות בסכום של 9 מיליון שקלים לראשונה לצורך שיפור ושיפוץ של מבני המכינות בכל רחבי הארץ, והשנה אנחנו מעמידים סכום נוסף של 17 מיליון שקלים. הדבר הזה לא היה בעבר. בסיורים שלנו ראינו מבנים של מכינות מסוגים שונים ובכל מיני מצבים, ועל מנת לשפר קודם כל את בטיחות המבנים של חניכי המכינות, הקצאנו את הסכומים הללו: 9 מיליון בשנת 2022, ו-17 מיליון בשנת 2023 לנושא הזה.

אנחנו מתקצבים בכל קיץ, החל משנת 2021, תקציב של מעל חצי מיליון שקל שנועד לבצע הכשרות בטיחות לצוותי המכינות בכל רחבי הארץ. בשנת 2023 נטלו חלק בהכשרות הללו מעל 600 אנשי צוות מכלל המכינות. אנחנו עושים יישור קו לרכזי טיולים, לראשי מכינות, לראשי שלוחות, לאחראי טיולים, למלווים חמושים, למלווי רחצה. אנחנו נותנים הכשרות בנושאים כמו: מוגנות מינית, זיהוי מצוקות נפשיות, מניעת שימוש בסמים ואלכוהול במתחמי המכינות, ואנחנו נותנים את ההכשרות הללו לכל הצוותים במטרה אחת והיא לשפר את הבטיחות ואת הפעילות היום יומית, לא רק בפעילות החוץ, בטיול ובמסע, אלא גם ביום יום ובשגרת החיים במכינה.

מתחילת תשפ"ג המשרד דורש מכלל המכינות לדווח בזמן אמת על אירועי בטיחות בזמן פעילות המכינות. יש לנו באתר המשרד טופס מקוון ואנחנו מקבלים אין ספור דיווחים של אירועים חריגים. אנחנו מתחקרים את האירועים החריגים בצורה מסודרת מול המכינות יחד עם ועדה שהקמנו במשרד. במידת הצורך, במידה ויש תקלות, אנחנו גם מקפיאים את סמל המוסד, ומכינות שביצעו תקלות משמעותיות לא יוצאות לטייל, נקודה. ביצענו את הסנקציות הללו בשנה שעברה וגם בשנה לפני כן. ואם צריך, נבצע זאת גם השנה.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

עומר, תוקף הדרישה שלכם מהם מבוסס על התלות שלהם בתקציב שלכם. אין לכם עוד תוקף חוקי או סמכות חוקית לדרוש בטיחות, למעט הסנקציה של התקציב.

כל ראש מכינה חותם מולנו בתחילת השנה, וגם את זה התחלנו בשנת תשפ"ג, על מסמך שהוא מחויב לכל חוזרי המנכ"ל שהוצאו בעבר במשרד החינוך, אומצו במלואם על ידי משרד ההתיישבות. הוא לא יוצא לטייל מבלי שהוא מתאם את הטיול שלו בחדר מצב, ולכן זו הסנקציה.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

עומר, אני מבין. אם הוא לא ביצע, אז הוא לא יקבל תקציב או לא יוכר. אין עוד סמכות אחרת בחוק מולו.

נכון, כי התקנות מאפשרות - - -

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

מה יהיה הדבר הנוסף שתביאו בתקנות החדשות שאין היום בתחום הבטיחות, מבחינת סמכות הממשלה מול גופים כאלה, ענישה, עבירה פלילית, אחריות, וכל היבט אחר? מה יופיע בתקנות שתביאו בחורף, כמו שהתחייבת, שלא קורה היום, שמגדיל את הכוח החוקי שלכם לפעול בסוגיית הבטיחות? מה יופיע שם?

אנחנו נוודא שכל סנקציה שנדרשת לנו כדי לוודא שהבטיחות של חיי החניכים בטיול ובשגרה, כל סנקציה שהיא רצויה, תופיע בתוך התקנות הללו. אני לא יכול לתת כעת את הרשימה והתחולה.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

תהיה יותר מדויק. מהם לוחות הזמנים הספציפיים? חורף זה יכול להיות גם מרץ, וזה נראה לי יותר מדי. האם יש לוחות זמנים יותר מדויקים להנחת תקנה או תיקוני חקיקה בכנסת? מתוך דחיפות הדברים, הגיוני שזה יקרה ממש בשבועות הקרובים. האם יש לכם לוחות זמנים או תוכנית עבודה מוגבלת בלוחות זמנים?

לוח הזמנים זה מה שאמרתי. בתוך מושב החורף. בהמשך להערה שלך, נשתדל להאיץ את התהליכים כדי שזה יקרה בשלבים הלא מאוחרים שלו.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

אנחנו לא נגבה אתכם ב-1 בספטמבר 2024. מה המשמעות של המכתב, ואיך תהיו ערוכים מול המכתב הזה?

קודם כול, אני קיבלתי את המכתב רגע לפני הישיבה.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

אתה רואה, אני יותר מהיר ממך. אגב, זה עצוב. זה לא פרט טוב שמשרדי ממשלה יתקשרו דרך ועדות בכנסת. זה לא נתון טוב למציאות.

קיבלתי את זה לפני הוועדה. אנחנו נלמד גם את תוכן המכתב. יתרה מזאת, בהרהור הראשוני, נזכרתי בדברי השופטת בוועדת הבדיקה הממשלתית שהמליצה למשרד החינוך להמשיך ולתת את השירותים ללא תשלום למשרד ההתיישבות למשך פרק זמן שנקוב בדוח הביניים. ולכן, אנחנו כרגע נצטרך בעיקר ללמוד את המכתב ולהתאים אותו למציאות.

עומר, ברמת הפיקוח, איך מתבצע הפיקוח? קודם כל, האם קיימים תקנים אצלכם לפיקוח?

לא קיימים אצלנו תקנים לפיקוח.

אז איך אתה הולך לבצע את זה?

אנחנו מקבלים את השירות כרגע מחדר מצב. מכינה שרוצה לתאם טיול ניגשת לחדר מצב - לשכת תיאום טיולים, ומקבלת את האישור שם. במסגרת השירותים של חדר מצב, הם מפעילים חברה שעושה פיקוח בכל רחבי הארץ על הטיולים השונים. הריג'קטים שמגיעים מהמפקחים הללו הופכים אצלנו אחר כך לתחקירים. כלומר, אם מפקח מטעם חדר מצב זיהה שמכינה מטיילת בלי תיק טיול, שזה תקלה, וזה קרה, היא מדווחת אלינו, למשרד ההתיישבות, באופן מיידי, ואנחנו מזמנים את המכינה לבירור, וגם מבקשים מהם לכתוב את התחקיר.

האם אתה יודע להגיד מספרים לגבי מספר הגופים בשנה האחרונה, נניח, שנמצא שחרגו מנהלים, וכמה טופלו?

אני אומר שני דברים: ראשית, מבוצעים לא מעט פיקוחים, ומרבית הפיקוחים יוצאים בציון טוב, והם מדווחים את זה. משרד החינוך דיווח את זה אלינו, ואומר שהפקח לא מצא דופי בהתנהלות המכינה. זאת אומרת, יצאנו מתכוננים, יצאו עם כל התיקים, יצאו באופן הכי סדור שאפשר. במקרים בהם יש תקלות, ואנחנו מדברים על מקרים ספורים בשנה, זה מגיע אלינו ואנחנו מטפלים. בשנה שעברה היה לנו טיול של מכינה בהרי אילת, ונמצא שהם היו בלי תיק טיול. באותו הרגע הוקפא להם סמל המוסד. זאת אומרת, הם היו צריכים לקפל את הטיול ולחזור למכינה, ולא הפשרנו להם את הסמל, ולא אפשרנו להמשיך לטייל עד לאחר שעשינו בירור מעמיק כדי להבין מה קרה. עשינו להם יום של ריענון והעמקה בנהלים. אבל כך מבוצע הפיקוח.

עומר, האם הורי התלמידים מקבלים דיווח על כך שהסמל הוסר מאותו מוסד, או שהם פשוט לא יודעים וילדיהם ממשיכים ללמוד במוסד כאשר זה בעצם מוסד שאין לו סמל?

זה מוסד שכרגע לא יכול לצאת לטייל. אנחנו לא מדווחים להורים. אנחנו כמובן מדווחים למכינה, והמכינה יודעת מזה בצורה ברורה – זהו.

זאת אומרת, האחריות על הדיווח להורים מוטלת על המכינה.

כרגע, כן.

האם יש תיעוד של כל הדברים שאמרת עכשיו? האם אתם מתעדים את זה?

את מה?

את מה שעכשיו סיפרת ונתת דוגמה - האם זה מתועד איפשהו?

בהחלט.

האם זה גם שקוף לציבור ואפשר - - -?

זה נמצא אצלנו. יש לנו סיכומי דיונים ויש לנו החלטות שמתקבלות במשרד.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

אנחנו נבקש דוח כזה לוועדה.

השאלה היא איך הורים יודעים לא לשלוח לשם ילדים.

חבר הכנסת טרופר, זו בדיוק היתה השאלה שלי.

כן, אז אני אומר. יש אצלך דוח.

ההורים יכולים לשלוח ילדים למכינה מכיוון שהמכינה יכולה להמשיך ללמוד בין כותלי המכינה. זאת אומרת, בבית המדרש אפשר להמשיך ללמוד, אפשר להמשיך לישון בפנימיות ולאכול בחדר האוכל. הם לא יכולים לצאת לפעילות חוץ עד שאנחנו לא מסיימים את תהליך הבירור, את התחקיר, וקבלת ההחלטות בהתאם.

אני רוצה להגיד שבטיחות היא לא רק פעילות חוץ, למרות שהבת שלי נהרגה ב - - -

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

גברתי, רגע. אני אתן לכם.

אנחנו רוצים לשאול.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

את רואה שאנחנו עושים מלאכתנו נאמנה ושאנחנו רוצים לבדוק מה עושה כאן כל משרד. הורים ובני משפחה, אני אתן לכם אפשרות לדבר.

אבל אני כן רוצה לשאול. חוץ מאימא שכולה, אני גם בן אדם שעובד ב - - - הזאת, ואזרח ומכיר את הנהלים ועובד מול משרדים ממשלתיים. אני רוצה לשאול שאלה מקדימה לשאלת היושב-ראש לגבי איך מפקחים, כי גם אותי מעניין איך בפועל עובד המנגנון הזה. אתה נתת תשובה לאיש חיצוני בכלל, לאיזשהו פקח חיצוני. אני רוצה לשאול, האם אתם גם לפני האירוע. פקח חיצוני - במקרה היה לו יום טוב, נתקל במכינה בלי תיק טיול. יכולים להיות עשרה מקרים שבהם הוא לא נתקל במכינה בלי תיק טיול. אני רוצה לדעת על פיקוח בשוטף. מי במשרד שלכם מפקח, מגיע למכינה ביום יום, בשגרה, בודק איך מתכננים טיול, איך מחליטים מה יהיה המסלול. האם יש כזו רמה של פיקוח?

אני חושב ששאלתי את השאלה, ועומר אמר שאין.

שאלת על התקן?

כן. שאלתי האם קיים תקן לפיקוח, והוא ענה לי שלא. התשובה שלו היתה ברורה.

בקיצור, אין. תודה, סליחה.

מבחינתנו, אנחנו מפקחים על פי החוק והתקנות על מכינות שמגיעות לחדש את ההכרה. ואז הן צריכות להגיש אלינו מסמכים שונים ואסמכתאות, גם של יועץ בטיחות, גם של פקח תברואה מטעם משרד הבריאות, גם של הרשות המקומית, המהנדס. יש ערב רב של מסמכים שמופיע בתקנות. הוא שקוף, ואנחנו מפקחים על הנושא הזה באופן מלא.

לשאלתך קודם אם יש אנשים שלנו שמפקחים על הטיולים - לא. אנחנו מקבלים את הפיקוח, את שירותי הפיקוח, מטעם חדר מצב במסגרת חברה המועסקת על ידו. אבל אנחנו כן בהחלט מפקחים על מה שמוטל עלינו במסגרת החוק והתקנות.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

חדר מצב של משרד החינוך. האם קיבלתם העתק של החוק שהגשנו, אני וחבר הכנסת טייב, שעוסק בבטיחות בכלל מסגרת שנת שירות? הוא קיבל פ' ונרשם לקראת דיון במליאה הקרובה. אתם לא מעודכנים.

טרם. אני אשמח.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

אנחנו הגשנו הצעת חוק כוללנית, שעוסקת לא רק במכינות שנתיות וחד-שנתיות, אלא מתקנת תיקוני חקיקה בכל הפקודות, כך שהיא תכסה גם שירות לאומי, שנת שירות, ותוכניות מהסוג הזה. הדבר הזה כבר קיבל מעמד חוקי. הוא עוד לא הגיע להצבעה, אבל קיבל מעמד. כממשלה אתם יכולים לחסוך לעצמכם זמן ולתת גב להצעה הזו. לאשר אותה בקריאה טרומית, ולתעדף אותה בוועדת השרים לחקיקה. אנחנו נהיה פתוחים וגמישים לצקת לתוכה את התכנים, התקנות והנהלים שתרצו להכניס, כך שנחסוך זמן. הדבר העיקרי בחוק הזה הוא שהוא כוללני ומטפל בכל המסגרות. אנחנו עכשיו ממקדים פה את הדיונים בעיקר במכינות, אבל אנחנו לא פחות מודאגים משנת שירות וממקומות אחרים, שלא עלו פה על שולחן הדיונים. חלק מהמסגרות האלה שייך למשרדי הממשלה שנוכחים כאן. אנחנו ממליצים לכם להכיר את הצעת החוק שלנו, שקיבלה פ', ותבוא להצבעה במושב הקרוב, ואנחנו מסכימים שהיא תהווה בסיס לחקיקה ממשלתית, כולל כל התיקונים וההיגיון שאתם תצטרכו ותרצו לזרוע בתוכה.

כבוד היושב-ראש, אנחנו הקמנו ועדת בטיחות במשרד. לקחנו לשם כך יועץ בטיחות, שהיה קצין הבטיחות הראשי של צה"ל עד לאחרונה. הוא מלווה אותנו בעבודה שלנו. גם בכתיבת הנהלים, גם בחידוד של נהלים קיימים, גם בביצוע תחקירים. הוא אדם עם ניסיון רב שמאפשר לנו לדון אחר כך בתקלות שמגיעות אלינו, וגם לקבל ממנו את הידע והניסיון הרב שלו.


מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

אני רוצה להגיד לך שתיאור הפעולות שביצעתם, בין אם זה בעקבות הוועדה שלנו או לא, והציבור ישפוט, הן פעולות נכונות וטובות. החיסרון בפעולות הללו הוא שהן נעשות לפי היגיון בריא של מישהו במשרד, ולא לפי מעמד חקיקתי מוסדר. יש בדבר הזה חיסרון. כי ככל שתהיה לך מוטיבציה לטפל בבטיחות במשרד, אז תהיה יותר בטיחות, אבל אדם אחר יכול להגיד: אין חוק כזה, אני לא חייב, והוא יטפל פחות. לכן, אנחנו מאוד מאוד מודאגים ממצב הביניים הזה עד לחוקים ותקנות שמופעלים מסמכות ממשלתית מול המכינות, למרות הפעולות הנכונות והטובות שתיארת, ולכולן יש מקום, ותבוא על הברכה שקידמת את זה. אבל זה סוג של וולונטריות, כמו שדיברנו בפעם הקודם. כלומר, הלכתם ויזמתם מהלכים שלא הוגדרו לכם בחוק. מול המכינות הכוח שלכם הוא רק בתקציב, מניעת תקציב או השבתת פעילות, וזה לא מספיק. חיי אדם לא יכולים להיות בענישה של כן קיבל כסף או לא קיבל כסף, אתה כן תצא או לא תצא לטיול, כי מדובר פה בחיי אדם. כמו שנושא בטיחות בבתי ספר ברור בחוק ובתחומים אחרים, אנחנו צריכים גם פה את אותה עוצמה והרתעה ויכולת אכיפה שמבוססת על חקיקה. לכן, אנחנו לא מוותרים.

משרד החינוך, אנחנו מבקשים לשאול אתכם שתי שאלות: האחת, האם הפעולה הבטיחותית שלכם במשרד, לפי הפרשנות של היועצים המשפטיים של המשרד, היא מתוקף חוק, או שגם שם יש אי בהירות? השנייה, למה מיהרתם להסיר אחריות בתוך פחות משנה מהמכינות השנתיות? אגב, השופטת כתבה ואמרה שמבחינתה כמעט שום דבר בדוח שלה לא מיושם, ושהיא רואה את זה בחומרה רבה. זו הערה רק לפרוטוקול – שהשופטת שאחראית על הדוח הזה מרגישה שהמשרדים בעצם לא התייחסו אליו ברצינות. כך אמרה לנו.

משרד החינוך, בבקשה.

בוקר טוב לוועדה. שמי חגי. אני מנהל מינהל חברה ונוער במשרד החינוך. באשר לשאלה הראשונה - החוק של המכינות הקדם צבאיות נמצא במשרד ההתיישבות. מכינות אופק נמצאות אצלנו מכוח תקנת תמיכה. זה לא חוק. ולכן, לשאלתך, אנחנו פועלים מתוקף תקנה.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

לגבי הפתיח שלך, החוק של המכינות - - -

המכינות הקדם צבאיות נמצאות במשרד ההתיישבות, לא במשרד החינוך.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

לא, המכינות הללו נמצאות בסמכות.

החוק עבר בהחלטת ממשלה למשרד ההתיישבות.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

מה הכוונה ב"החוק עבר"?

חוק המכינות הקדם הצבאיות עבר ממשרד החינוך למשרד ההתיישבות, ולכן הוא נמצא שם.


מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

היחידה הזו עברה למשרד ההתיישבות. חוק לא עובר בין משרדים. עצרו רגע, הדבר הזה חשוב. אני רוצה להבין. חוק יש בכנסת. יש יחידות שעוברות בין משרדים. המכינה השנתית עברה להפעלה וניהול של משרד ההתיישבות לפני כחמש שנים.

והאחריות על - - -

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

האחריות הוולונטרית או החוקית?

החוקית.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

לבטיחות?

החוקית על כל המכלול של - - -

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

איפה בחוק יש אחריות לבטיחות? השאלה לא היתה סתם, כי אתה בעצם אומר: אין לנו אחריות להביא חוק שמעגן את הבטיחות של החצי שנתיות? אותי תפס אותי: שחוק לא עובר. אולי יחידות עוברות.

יש פה יועצת משפטית, שנית, שתוכל לענות.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

יש פה יועצת משפטית. בבקשה. תמשיך את דבריך ונראה אם נבין.

באשר לשאלה השנייה על קוצר הזמן. גם עומר יודע שהחוק או האחריות עברה כבר בשנת 2021. מאז משרד החינוך נותן שירותים בהתחלה בהכשרות, וכשמשרד ההתיישבות הצליח לעמוד על הרגליים בנושא הזה, אז זה בצורה מלאה אצלו. חדר מצב ולשכה לתיאום טיולים עדיין ניתנת. זה יוצר איזושהי אנומליה לא בריאה. ולכן, זה לא שנחפזנו. כבר עברו שלוש שנים מאז, ו - - -

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

יש היגיון בדרישה שלכם. אבל למה במקום לקבוע תאריך סיום, לא לעשות העברה סדורה ואחראית? למה לייצר ואקום?

זה לא ואקום. זו בדיוק המשמעות, שאנחנו באים ו - - -


מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

ואם הם לא יהיו ערוכים ב-1 בספטמבר 2024?

אנחנו בקשר ישיר איתם. אני לא מאמין שהדבר הזה יישאר בלי אחריות. אבל זו המטרה - לבוא ולהגיד: חברים, אנחנו כבר שלוש שנים נמצאים באנומליה הזו. הצענו גם את כל העזרה בנושא חתימת חוזה, אם צריך.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

השאלה השנייה שהיתה היא האם הדרישה לבטיחות במכינות החצי שנתיות, שהן בהפעלתכם, מעוגנת במעמד חקיקתי כרגע אצלכם במשרד?

המכינות החצי שנתיות נמצאות תחת תקנות תמיכה ולא תחת חוק, ולכן גם הנושאים הבטיחותיים בהתאם. בתקנות תמיכה ולא ב - - -

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

האם סוגיית הבטיחות מופיעה בתקנות?

מופיע בתקנות. הם מחויבים לחוזר מנכ"ל, הם מחויבים להכשרות, הם מחויבים לפיקוח של - - -

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

שנית, היועצת המשפטית, האם את יכולה לבוא לשולחן, בבקשה?

האם בממשלה שלנו היה שר התיישבות?

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

כנראה שהיה.

כן. נפתלי בנט היה שר ההתיישבות.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

כן, היה משרד התיישבות.

הייעוץ המשפטי של משרד החינוך, האם להבנתך עיגון הבטיחות של המכינות החצי שנתיות, שמופעלות שבמשרד החינוך, מחייב תיקוני חקיקה נוספים כדי שהדבר הזה יהיה חד משמעי מול הגופים שמפעילים את המכינות?

לטעמי, ההחלטה האם המשרד צריך לטפל בכל היבטים, בין אם זה בטיחות, פעילות פדגוגית, בהיבטים אחרים, יכולה להתקיים בין במסגרת מבחני התמיכה ובין במסגרת חקיקה. זה תלוי בתוכן.
מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

לא ענית לי לשאלה. אנחנו עוסקים בבטיחות במכינות חצי שנתיות. אנחנו מגלים שיש פה ואקום ושאין מעמד חוקי לדרישה מול המכינות לנהוג בבטיחות, למעט הסנקציות של תקצוב ורישום מוסד. האם לפי הבנתכם כדי לחזק את הדרישה לבטיחות יש מקום לתקן את התקנות או כל חוק אחר שייתן סמכות וכוח ואכיפה וסנקציות גדולות יותר בסוגיית הבטיחות?

ככל שהמשרד רוצה לעשות זאת.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

לא. האם המצב הקיים מספק ומניח את הדעת? האם הוא מכסה את סוגיות הבטיחות?

להבנתי, במצב הקיים הפיקוח הוא בעיקר פיקוח פדגוגי על הפעילות הנתמכת.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

זאת אומרת שיש ואקום גם במשרד החינוך. שוב, בהיבט החקיקה של בטיחות והדרישה שלכם לבטיחות מהגופים המפעילים, והכלים והסנקציות שלכם לאכיפה וענישה, האם הדבר הזה שלם ומכוסה או שנדרשים תיקוני חקיקה שמשלימים אותו? זו השאלה.

בשלב הנוכחי, על פי מבחני התמיכה היום, המשרד נותן ליווי פדגוגי, והמעטפת של הבטיחות ניתנת רק בטיולים, בפעילות חוץ.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

אז יש פה חוסר, זה תיאום חסר. לכן אני בא ואומר לך כנציגת הייעוץ המשפטי של המשרד, תיכנסו לאירוע ושגם אצלכם יהיו תיקוני חקיקה. אנחנו הקדמנו אתכם, ובתקנה שלכם הוספנו נוסח קטן. אבל אתם יכולים לעשות דברים אחרים. להשלים אותנו או לאמץ אותנו, לשנות - לא חשוב. העיקר שגם אתם תביאו תקנות חזקות יותר בהיבטי בטיחות. תודה.

לגבי משרד הביטחון - קודם כל, הייתי במשרד הביטחון. בתקופת הוואקום שתיארת, לא רק משרד החינוך נשא בנטל, כי היתה שנה ללא תקציב במדינה, ואנחנו מימנו את כל ההכשרות של הבטיחות, עד שמשרד ההתיישבות בכלל יקום. והיו שם מריבות גם על טריטוריה. לקחנו אחריות גם במקום שבו לא היתה לנו אחריות בחוק. משרד הביטחון, אנחנו מעלים פה את שנת השירות ואת השירות הלאומי והאזרחי. בסוף הרבה מהמסגרות הללו מאושרות על ידיכם או ממומנות על ידיכם בדרכים כאלה ואחרות. האם לא נכון שהחוק שאנחנו מציעים, או תיקוני החקיקה, יכסו את כלל המסגרות הללו ולא רק את המכינות והמכינות חצי שנתיות?

חביבה סלומון, אני ראש יחידת המכינות ושנת השירות במשרד הביטחון. משרד הביטחון מקצה דחיות גיוס - דח"גים, והוא לא מקצה תקציב לטובת שנת השירות. למעט מספר גופים שנמצאים תחתינו, שנת השירות חונה במשרד החינוך, ולכן אני מציעה שמשרד החינוך יתייחס לסוגיה הזו.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

אבל באופן עקרוני, במאמץ הזה של לעגן את סוגיית הבטיחות של מסגרות שעוסקות בשנת שירות מכל סוג, האם נכון לעשות זאת באופן מהותי?

באופן מהותי, אני חושבת שחשוב, הכרחי, וזה נדרש.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

האם אתם תהיו חלק מצוות כזה?

בוודאי. כל מה שצריך, אנחנו נהיה שם.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

תודה. אנחנו בפעם הקודמת לא אפשרנו מספיק זמן למועצת המכינות להציג. ביקשתי מהם להציג את סוגיית הבטיחות במועצת המכינות. בבקשה.

בוקר טוב. אבישי ברמן, מנכ"ל מועצת המכינות הקדם צבאיות. בדבריי אתייחס לשאלות שהופנו אלינו עוד לפני הדיון. קודם כל, שנת הפעילות נפתחה בשבועות האחרונים בכלל המכינות. 61 עמותות ב-95 מוקדי פעילות ברחבי הארץ. כ-5,700 חניכים מצפון ועד דרום.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

שנתיות.

שנתיות, כשהשנתיות גם שייכות אלינו באמת כמועצת המכינות. יש היום מועצה מקבילה שהולכת ובונה את עצמה. המפעל גדל משמעותית במהלך השנתיים האחרונות בזכות מדיניות צה"ל ומשרדי הממשלה שתומכים. כפתיחה אציין שאנחנו עובדים בשיתוף פעולה טוב עם משרדי הממשלה. אני מציין את זה כאן כי לדבר הזה יש השפעה גם על היכולת שלנו לנהל את תחום הבטיחות בצורה טובה, ועומר אמר על זה כמה מילים קודם. לא אחזור על דברי עומר. הוא אמר דברים מאוד משמעותיים. אנחנו ביצענו בקיץ האחרון עשרות הכשרות בתחום הבטיחות לכלל בעלי התפקידים שהוגדרו בשנים האחרונות. כמו שעומר אמר, מעל 600 אנשי צוות הוכשרו בכלל המכינות.

מתוך כמה?

להערכתי, זה מכסה שני שליש מכלל אנשי הצוות במכינות, ואולי אפילו יותר. בכל אופן, זה נוגע בכל התחומים שאנחנו מזהים אותם כתחומים שדורשים הכשרות. חשוב לומר, ההכשרות הללו, שבוצעו בקיץ הנוכחי, בוצעו גם בקיץ שעבר באופן מלא בדיוק באותה מתכונת. וגם בקייצים שקדמו לזה, בוצעו הכשרות במתכונת מצומצמת יותר. אנחנו משתכללים ומשתפרים משנה לשנה. ההכשרות האלה הן מאוד מאוד משמעותיות. הן נותנות לנו ביטחון גבוה יותר לגבי העובדה שאנשי הצוות שנכנסים אל המכינות וממשיכים בתפקידם יודעים להחזיק את האחריות המצויה תחת הידיים שלהם.

עומר הזכיר קודם את סוגיית השיפוצים. המכינות כבר בנות 35 שנים. רק בקיץ שעבר, לראשונה, תוקצב נושא השיפוצים. זה היה ממוקד בנושא הבטיחות במכינות, והמכינות אכן עסקו. אנחנו מבינים שבטיחות, כמו שכבר הוזכר כאן, זה לא רק תחום של שטח, אלא זה גם תחום של שגרה ומבנים. ולשם הלכו התקציבים בקיץ שעבר, ולשם זה גם הולך בחודשים הנוכחיים.

האם קיבלתם צ'ק ליסט, הדרכה, תקנות, מה רמת הבטיחות, צורת הביצוע?

כן. קודם כל, אנחנו מבוקרים על ידי המשרד, ולכן כל מכינה מקבלת רשימה של ליקויים שהיא מחויבת לתקן אותם. החידוש הוא שמאז הקיץ שעבר יש גם תקציב מדינה שמוקצה לטובת הדבר הזה. ולכן, זה לא רק תביעות, אלא יש פה גם יכולת לעשות את הדברים בצורה הרבה יותר טובה.

בטיחות זה לא רק הכשרות שלפני השנה, זה גם מה שעושים תוך כדי השנה, וגם זה כבר הוזכר כאן. אנחנו מבינים שלא מספיק להכשיר את האנשים, צריך גם ללוות אותם. אנחנו מקפידים על ריענוני בטיחות אזוריים לכל אורך השנה. הוזכר כאן קודם, יש ועדת בטיחות, שאנחנו כמועצה חברים בה יחד עם משרדי הממשלה. לשם מגיעים אירועי הבטיחות. אנחנו דנים בהם, אנחנו לומדים אותם. אנחנו מפרסמים את המסקנות אל כלל המכינות, בין אם זה דרך מיילים, ובין אם זה בכנסים מרכזיים שבהם אנחנו מדברים על בטיחות. אנחנו מבינים שמחובתנו לייצר מערכת לומדת שלאורך השנה מדברת אחד עם השני, בין המכינות, בין המכינות לבין משרדי הממשלה, כדי שנושא הבטיחות יהיה נוכח בצורה הרבה יותר משמעותית מכפי שהיה בעבר.

אבישי, האם כמועצה יש לכם תקנים פנימיים לפיקוח?

אין לנו תקנים. אנחנו עמותה שהוקמה בשנת 2008. אנחנו ללא מעמד סטטוטורי. הנושא הזה גם עלה בסיכומי הדוח שאתם מכירים, שהשופטת עמדה בראשו. המועצה פועלת ללא מעמד סטטוטורי. יושב פה לצדי נועם. נועם הוא סמנכ"ל בטיחות. זה תפקיד שאיישנו אותו בקיץ 2019.

לסיכום, אני מבין שנושא תקנים לפיקוח לא קיים, לא במשרד ההתיישבות ולא אצלכם כמועצה.

לנו אין תקנים לטובת פיקוח. אתה נוגע בנקודה משמעותית כי אנחנו רוצים לאפשר לעצמנו להיות בנקודה יוזמת יותר תוך כדי השנה, על אף שאנחנו שם. אנחנו שם, אנחנו לא מרפים. אנחנו לא יושבים על הכיסא וממתינים להוראות. אנחנו מבינים שיש לנו אחריות, בין אם זה על פי חוק, ובין אם זה - - -. כי זה אחריותנו הבסיסית - לקבל אנשים ולהחזיר אותם הביתה בשלום.

שאל אותי מיכאל לפני הדיון איך אנחנו רואים היום את מצב הבטיחות במכינות. אני אגיד, ובצניעות הנדרשת, שאנחנו רואים את המצב כמצב יציב וטוב. בוודאי שתמיד יש גם עוד מה לשפר ולעשות. אתן כמה דוגמאות: ראשית, חשוב לדעת, יש היום מעטפת מקצועית. כשמכינה רוצה להוציא טיול, היא מחויבת לפנות ללשכה לתיאום טיולים ולקבל מהם אישור. אין יותר את מה שהיה בעבר שבו מכינה יכולה היתה לקבל החלטות באופן עצמאי. כך המכינות תופסות את עצמן. אין היום מכינה אחת מבין 61 העמותות שתפנו אליה ותשאלו אותה האם היא יכולה להחליט כן או לא לאשר עם הלשכה לתיאום טיולים, והיא תגיד: זה באמת להחלטתי. אתמול בלילה סיימתי שיחה עם ראש שלוחה מתוסכל מהדרום, שלא יכול להוציא הבוקר טיול כי אין לו אישור. הוא מתוסכל, אבל הוא לא מוציא את טיול כי הוא מבין שבלי אישור אין טיול.

יש שינוי משמעותי בתרבות הארגונית, וזו נקודה מאוד מאוד חשובה. תרבות ארגונית זה ניואנסים בתוך השגרה. זה לא רק דברים שקשורים בהכרח לחוקים ולתקנות, אלה אלו דברים שקשורים לאיזושהי תרבות ארגונית שלוקח זמן להטמיע אותה. אנחנו רואים שיפור שנה אחר שנה בהפנמה אצל המנהלים לגבי האחריות שמצויה תחת ידיהם.

ציינתי זאת כבר קודם, ואחזור על זה, כל המכינות מחויבות, ללא יוצא מהכלל. הן גם חותמות בתחילת שנה. כך הן תופסות את הדברים. אנחנו עובדים תחת נהלים, תחת חוזרי מנכ"ל רלוונטיים של משרד החינוך. ואכן, כמו שצוין כאן קודם, מאז הקיץ שעבר ראשי המכינות גם חותמים עליהם כתנאי לפתיחת שנה.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

מה עמדתך לגבי הצורך לסדר ולעגן את דרישות הבטיחות בחוק יותר סדור, במיוחד בכל המצב הזה שפתאום מכינות זזות ממשרד למשרד?

אנחנו בעד המהלך. אנחנו חושבים שהדיונים שקורים כאן הם דיונים חשובים. זאת אומרת, ישנה עבודה שנדרשת לעשות גם בעקבות הדברים שפורסמו בדוח האסון, ואנחנו בעד. אנחנו רוצים לראות את המהלך הזה נשלם בבית הזה בין משרדי הממשלה.

מיכאל שאלת אותי לגבי המלצות קדימה, ובזה אסיים. אציין שלושה דברים: ראשית, כפי שהוזכר כבר כאן, צריך להסתכל על רוחב המגרש, על כלל המפעלים הפועלים, גם על השנתיות, גם על החצי שנתיות, ועל כל שאר הגופים המקבילים. יש לנו אחריות לכולם. אירוע במוקד אחד ישפיע על כולנו. אנחנו רוצים לראות את כולם נעים קדימה ועוברים תהליכים של הסדרה. שנית, אנחנו רוצים לראות שבמסגרת תהליך ההסדרה, תהליכי ההסדרה מותאמים לגיל וליחס החניכה הגבוה שמתקיים ברוב המסגרות הדומות. כלומר, שוב, נהלים מותאמים. שלישית, אנחנו רוצים להיות מעורבים בתוך התהליך הזה על מנת לנסות ולהביא גם את הקול שלנו לשולחן. תודה.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

אבישי, תודה.

נציגי המשפחות, בבקשה.

אני אקריא, כי אני כרגיל קצת מתרגש. שמי אוריאל בר שלום. אני אבא של אילן, זכרונה לברכה. אני הייתי נוכח בחלק מדיוני הוועדה. חלק מהם גם עם נציגי מועצת המכינות. דיברתי איתכם בפעם הקודמת על ההיבטים הא-פורמליים. מועצת המכינות מדברת יפה בכנסת, אבל אחרי זה מאחורי הקלעים עושה דברים אחרים לחלוטין.

אני רוצה להגיד לכם, בירוקרטיה היא לא מילה גסה. וגם רגולציה לא. זה מה שהופך אותנו לחברה אנושית ושוויונית בפני הריבון. ולכן, כשמועצת המכינות ובאי כוחם יבואו ויגידו: אל תשיתו עלינו חוקים ותקנות, זה יהרוס את הרוח הציונית, אתם צריכים להעמיד אותם במקום. וזה מה שהם עשו במהלך כל הוועדה. אני הייתי נוכח לפחות בפעם אחת כזו. צריך לומר להם שהציונות והמדינה נבנו בזכות העובדה שהמנהיגים דאז השיתו על עצמם רגולציה ובירוקרטיה, שאם לא כן היינו הופכים לחבורה של פלנגות מהר מאוד.

בדיון הקודם הצגנו לכם שרק 20% מכלל המכינות נרשמו לתו התקן שהמועצה בעצמה ייסדה. השנה, בשנת הלימודים הזו, אין בכלל תו תקן שמפורסם במועצת המכינות. זאת אומרת, תו התקן שהמועצה ייסדה בקול רמה נגנז. היא עשתה יחסי ציבור על זה. אני חושב שזה אומר הרבה על התרבות הארגונית שאבישי דיבר עליה קודם. אנחנו לא חושבים, לפחות משפחת בר שלום, אני מדבר רק בשמנו, שהתרבות הארגונית הולכת בכיוון הנכון. אנחנו חושבים שהם מנהלים קרב מגננה. אנחנו חושבים שאתם צריכים להשית עליהם רגולציות בחוק. אני כן מסכים עם יושבי ראש שתי הוועדה. אני חושב שהרגולציה צריכה להיות נוקשה, לא פחות מבית ספר. היא לא צריכה לתת להם לזוז אפילו סנטימטר ימינה או שמאלה. לא צריך להיות להם שום שיקול דעת בעניין הזה. אני חושב שהמלצת הוועדה שהם יהיו חלק מהמעמד הסטטוטורי זה כמו לתת לחתול לשמור על החלב. המועצה מורכבת מראשי המכינות עצמם, והם לא הצטיינו בשלושה העשורים הקודמים, לפחות עד האסון. אז בואו נסיט את צלוחית עם החלב מהחתול, ושהמדינה תיקח אחריות על זה ותשית עליהם את כל הרגולציות הנדרשות.

המועצה תגיד, וגם חבר הכנסת שטרן בדיון הקודם אמר: חברת מופת, ואחוזי גיוס גבוהים לצה"ל, ולכן תנו לנו חופש, אנחנו צריכים את החופש שלנו לחנך, וכל מיני אמירות כאלה. אני לא אומר סתם. אלו דברים ששמעו גם מייד אחרי האסון, גם במהלך הוועדה. לצערי, גם מחלק מחברי החברה.

אני רוצה לספר לחברי הכנסת סיפור אחר של המכינות. שלושה עשורים המדינה משקיעה במכינות ומדברת על חברת מופת ועל מנהיגות. חברים, המכינות שפועלות לא הוציאו מחאה אחת ראויה לשמה. מחאת הקוטג' הובלה על ידי איציק אלרוב, יועץ תקשורת ממשפחה חרדית. המחאה החברתית ב-2011 על ידי דפני ליף וחבריה, שהם בכלל לא קשורים למכינות. והמחאות העכשוויות, מימין ומשמאל, בין מקהלת בראשות פרופ' משה קופל, ובין אם משמאל, ואם ניקח את אנשי המילואים ושקמה ברסלר, זה הכול מהאקדמיה. זאת אומרת, מנהיגות חברתית אין פה. אתם שמים 138 מיליון שקל בשנה על מנהיגות שאינה קיימת. מתוך זה, אומרים לכם: לא, תנו לנו חופש כי אנחנו צריכים לחנך למנהיגות. זה לא שם. תשיתו נהלים ותשיתו הרבה רגולציות וכל מה שצריך. וטוב מאוד שלא יצאו.

שמענו בדיון הקודם שהרבה פעמים מפרים. היה פה בדיון הקודם נציג הבטיחות במשרד החינוך, והוא יפר על מכינות שכן מפרות את הכללים. עומר, אמרת דבר והיפוכו. אמרת: אין ספור אירועים חריגים, ואחרי זה אמרת: אירועים בודדים. אנחנו לא יודעים מהם הנתונים. אתם מדברים ב - - -. אני רוצה לדעת האם זה אין ספור אירועים חריגים או שהיו רק מספר קטן של אירועים חריגים, כי אתה אמרת שני דברים והיפוכם. זה חלק מהטקטיקה שאני רואה בכל הסיפור הזה של מועצת המכינות ובאי כוחם כשאני מדבר על זה.

אוריאל, אנחנו ביקשנו. הוא אומר: נעביר לוועדה את הדוח, ואכן הוועדה תקבל.

אני אשמח, אני מברך. אני חושב שהשאלות שלכם היו במקום. הן ממחישות את הפער הזה שקיים ואת הדיבורים האמורפיים האלה של שינוי חברתי. אני לא רואה את השינוי התרבותי הזה. אני כן רואה שהם יותר פוחדים ושהם במגננה. ביום שנפסיק ללחוץ, זה יתרופף. כל עוד אנחנו לוחצים, זה מחזיק חזק, ועדיין ראשי מכינה מוכנים לחתום. הם לא מעיזים לא לחתום כי היום זה לא יהיה להם טוב אם הם לא יחתמו. אבל מחר הם לא יחתמו. עובדה, כשהם יכולים אז הם לא נרשמים לתו התקן של עצמם כי זה לא משהו שמשנה להם. אף אחד לא שואל אותם האם יש להם תו תקן - כן או לא.

שוב, אל תיתנו שיוליכו אתכם שולל בטענה שזה ביטחון המדינה וכו'. אני מזכיר לחברי הכנסת שעם ישראל ניצח את המלחמות המפוארות שלו לפני עידן המכינות, אז שלא יספרו לכם שהרגולציה תיפגע בביטחון המדינה. הצבא יודע להכשיר את הקצינים והלוחמים שלו יותר טוב מכל עמותה קיקיונית אחרת. סליחה על הביטוי, אבל כך הם מכנים את עצמם: אנחנו עמותה קטנה, אנחנו לא אחראים, אין לנו תקציבים. 138 מיליון שקל בשנה. אז שלא יספרו לכם אחרת. הצבא יודע להכשיר את קציניו. אני בכלל לא רוצה להיכנס כאן לדיון הזה של הגדרת הפערים החברתיים כשמעמידים נערים בני 18 מהפריפריות מול נערים בני 19 ו-20 מהשכבות החזקות. אפילו דני זמיר, שהודה בפוסט של המכיניסט ב-2002 אמר: במכינות הכלליות, זה נכון שכ-80% באים מהעשירונים השביעי והשמיני.

לסיכום, רגולציה ובירוקרטיה הן לא מילים גסות. האמריקאים בנו על המיומנות הזו אימפריה. כל האילתור וכל החשיבה יצירתית הם דברים טובים ויפים במסגרת של נהלים ורגולציה. באמת אני אומר, זה בידיים שלכם, של הכנסת, ושל משרדי הממשלה. מהם לא תבוא לכם הישועה. לא סתם בפעם האחרונה הורים יצאו עליכם, ובצדק, למרות שאני הגנתי עליכם כי אני יודע שאתם סובלים מלחצים א-פורמליים. אבל אני אומר לכם, נהלים ורגולציה. הם לא ישמרו על החלב. תסמכו עליי. הם לא שמרו עליו אף פעם, וגם לא שמרו עלינו אף פעם. תודה.

ולא שמרו על הבת שלי.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

תודה, אריאל. רק לדייק. בשאלת הבהרה שלנו, אמרו מועצת המכינות שהם בעד החקיקה שתעסוק בבטיחות.

כן, הם אמרו. ואחרי זה מאחורי הקלעים, כמו שהם עשו בוועדה, הם ישלחו נציגים ויטרפדו את החוק וישנו את הניסוחים. - - -

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

לגבי תו התקן – גם אני רוצה הבהרה מה קרה שם. בבקשה, אבישי.

אבישי, לפני שאתה עונה לחבר הכנסת ביטון על תו התקן, אני גם רוצה לשאול כי אני שמעתי שאתה אכן בעד אותה רגולציה, כי בסוף הגופים המפעילים הם גופים פרטיים. אני רוצה שתתייחס לזה שאם אכן תהיה רגולציה רחבה וקשה, האם זה יכול להוביל לסגירה של חלקם או שאתה לא חושש מכך?

אתחיל עם שאלתך. קודם כל, כפי שאמרתי, גם כששאלת אותי לפני כמה דקות, אנחנו בעד תהליך של הסדרה. אנחנו חושבים שזה חלק מתהליך של התבגרות של מפעל המכינות. אני לא יכול לדבר בשמם של אחרים. אני מנכ"ל המועצה, אני מנהל את האירוע הזה היום. אני אומר את זה כאן בצורה הכי ברורה שאפשר, אנחנו בעד הדבר הזה. וכפי שאמרתי גם לפני כמה דקות, אנחנו בעד תהליכי הסדרה משותפים, שגם הקולות שלנו נשמעים בתוכם, שמותאמים למאפיינים הייחודיים של הגיל ושל יחס החניכה. אבל המהלך הכללי שבא ואומר שמסדירים ומתקננים, הוא מהלך נכון, ואנחנו תומכים בו. אנחנו אומרים את זה לא רק כאן בחדר הסגור, אלא גם בחדרים הסגורים שלנו. מבחינתנו, המפעל הזה לא יצליח להמשיך ולפעול אם הוא לא יעבור את התהליכים האלה.

אתה שואל האם המכינות יצליחו להמשיך ולפעול בתוך מציאות חדשה. אם נעשה תהליך טוב, בוודאי שכן. אני לא רואה סיבה שלא. כלומר, אני חושב שניתן לייצר. אנחנו כבר היום בתוך מציאות ששונה מאוד מהמציאות שהיתה בעבר, ויש עוד לאן להתקדם, כמו שאמרתי.

אני אגיד עוד כמה מילים נוספות בקצרה. אני כמובן לא רוצה להתווכח. מתוך כבוד, אני כן אגיד. אירוע תו התקן - - -

תתייחס אלינו כאנשים שמביאים דברים ענייניים. אתה לא רוצה להתווכח על הדברים העניינים שאמרנו כי אין לך מה להגיד על זה. מה עכשיו קשור - - -?

אני אגיב לטענות שהועלו.

מיכאל מרדכי ביטון (הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

לא קיבלתי הבהרה על תו התקן ומה קרה שם.

אגיד עכשיו. תו התקן היה חלק ממהלך שתפס את נושא הבטיחות בצורה הבאה. יש את הבטיחות שהיא בגדר חובה, שהיא מדרגת מינימום. לצורך העניין, אתן דוגמה אחת, חבר הכנסת ביטון. סוגיית תיאום טיולים היא לא בגדר בחירה. כולם מחויבים. אנחנו רצינו להוסיף דברים בתחום הבטיחות על הסטנדרט המינימלי והקיים. אגב, אנחנו עושים את זה גם היום. תבדקו אותנו. יש תוכנית שנקראת "מנהיגים לבטיחות". בשנה הקרובה 30 מתוך 95 מוקדים הם חלק מהמהלך הזה של "מנהיגים לבטיחות". זה מהלך שהוא אקסטרה. אנחנו מעוניינים לעבוד מתוך הבנה שבטיחות היא לא רק נהלים, והנהלים חשובים, אלא זה קשור גם לתרבות ארגונית. אנחנו מפעילים תוכנית של מנטורינג למנהלים מתוך המועצה ב-30 מתוך 95 מוקדים, כשהמטרה היא לשפר את היכולות הניהוליות. והדברים קשורים גם לנושא הבטיחות.

אומר רק במילה לגבי סוגיית ההישגים - אחד, אתם מוזמנים להביא לכאן לדיונים גם את נציגי צה"ל, הם מודדים אותנו באופן קבוע שנה אחר שנה, להראות שמספר הלוחמים והקצינים ועוד סוגיות אחרות, והם אומרים את זה, והם יגידו זאת גם בדיון כאן, אכן מצדיק את קיומו של המפעל. לדוגמה, ברגעים אלו פועלת משלחת של בוגרי מכינות במרוקו לסיוע בעקבות רעידת האדמה שהיתה שם. יש הרבה מאוד דוגמאות שקורות גם בשגרה. לא כולן מוכרות בחדר הזה. אנחנו גאים מאוד בבוגרים שלנו.

לא ענית על התו, או שלא הבנתי משהו.

שוב, תו התקן היה חלק ממהלך שבא ואמר את הדבר הבא: אנחנו לא מסתפקים בחובות המדינה. חובות המדינה הן הבסיס. אנחנו רוצים לעשות עבודה, גם של הטמעת תרבות ארגונית. לפני שנתיים קראו לזה תו תקן. כפי שאתם יודעים, אני עדיין לא הייתי מנכ"ל המועצה. אני בוודאי חושב שזה היה מהלך מבורך. השנה יש - - -

לסיכום, אין תו תקן. תגיד: השנה אין תו תקן. - - - למה אתם תמיד מסובבים את זה?

אני אגיד את הדברים. בשנתיים האחרונות פועלת תוכנית שנקראת "מנהיגים לבטיחות". אני אשמח - - -

וזה תו התקן?

זה חלק ממהלך שהוא באותו רעיון של תו תקן. אין תו תקן. חשוב לי לומר את זה פה גם לפרוטוקול, אנחנו לא מכון התקנים. אנחנו לא נותנים תו תקן.

יצאתם בהכרזה שהקמתם תו תקן, ונרשמו אליו עשר מכינות מתוך 60, שזה פחות מ-20%. זה בספטמבר 2022. השנה אין תו תקן. זו התשובה שלך ליו"ר הוועדה?

לא, לא. הרעיון - - -

זה מה שאתה אומר. שיניתם את התוכנית. אין כבר תו תקן. מכינה לא צריכה לעמוד בתקן או אין לה את האפשרות לעמוד בתקן.

אני אשמח לומר את זה פה גם לפרוטוקול, החובות הבסיסיות של מכינה הן על פי מה שמדינת ישראל מגדירה אותם. וכפי שאמרתי גם קודם, בחובות האלה כל המכינות עומדות. אנחנו רצינו כמועצה, שרוצה לקדם בטיחות, לעשות גם את המעבר. לפני שנתיים, למיטב זכרוני, קראו לזה תו תקן. השם השתנה. וכבר בשנה שעברה, וגם בשנה הקרובה, פועלת תוכנית שנקראת "מנהיגים לבטיחות". מובילים אותה שני אנשים מופלאים בנושא הבטיחות, ואנחנו גאים שזה מקדם תרבות ארגונית טובה יותר בתוך עולם המכינות. וזה בנוסף לחובות הבסיסיות.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

תודה. נציגי משפחות נוספים, אם תוכלו קצת לקצר כדי שנוכל לסכם. בבקשה.

אני לא התכוונתי לדבר היום, אבל עלה משהו. שמי דורית ברהום. הבת שלי מעיין, זכרונה לברכה, נהרגה יחד עם עוד תשעה חבר'ה באסון מכינת בני ציון נחל צפית. זה לא אסון צפית, זה אסון מכינת בני ציון בנחל צפית, ואני מדגישה את זה. הבת שלי למדה בבית ספר בויאר כאן בירושלים. לפני יומיים היה יום חשיפה למכינות. במהלך השנתיים האחרונות ניסינו לערוך איזשהו טופס שיחייב את ראשי המכינות שרוצות להיכנס לבתי הספר לחתום על מסמך על אחריות לבטיחות. אני רוצה לציין שמתוך 55 מכינות, רק 5 או 6 חתמו. הם היו בבית הספר. אני הייתי שם, דיברתי עם החבר'ה. שאלתי: למה היו רק 5 או 6. לא היה לי מענה. אחת המכינות גם התנגדה לחתום באופן עקרוני על מסמך כזה. אבישי, אני רוצה לבדוק איתך, ועם מי שקשור לכאן. איך אתה מסביר את הפער הזה בין האחריות שלכם, בין החלת החוק, לבין מעט מאוד המכינות שהיו מוכנות לחתום על המסמך? אגב, מסמך משפטי שהן חייבות.

את מדברת על מכינות שנתיות?

רק שנתיות.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

זה מסמך שיצר בית ספר אחד, והתנאי שלו לאפשר שיווק מכינות בקרבו הוא חתימה על בטיחות.

כן. אתה מכיר את זה? אתה מכיר את הטופס הזה?

נכון, אני מכיר את האירוע הזה. חשוב לי לומר לך שחמש-שש מכינות בתוך מהלך של גיוס, זה פחות או יותר הממוצע שמגיע לבית ספר נתון במדינת ישראל.

זה לא נכון, כי לפני שלוש שנים היו בבית הספר 15 מכינות. אני כל שנה מגיעה לשם ליום החשיפה, וזה לא נכון.

אני לא דיברתי באופן ספציפי על בית ספר כזה או אחר. אני מכיר את מערך הגיוס המשותף, כמה מגיעים לבתי הספר. אנחנו מגיעים ל-150 בתי ספר בכל שנה. לרוב בתי הספר מגיעות בין שתיים לחמש מכינות. אני אמרתי גם להנהלת בויאר בשיחה איתם - -

אגב, אני הייתי בשיחה הזו.

- - וגם למנהלת, שהם מוזמנים לבדוק עם משרד ההתיישבות. כלל המכינות השנתיות, כפי שציין כאן קודם עומר, שהוא הממונה, חתומות על חובתן לעבוד לפי חוזר מנכ"ל ולפי כל ההנחיות המחייבות את המכינות. האם המכינות חתמו או לא חתמו לבויאר - זו שאלה אחרת. אבל מה שלי חשוב זה שהן יהיו מחויבות למשרד ההתיישבות. אני יכול לבדוק את הנושא הזה. אני לא מכיר מכינות שהתנגדו.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

אבישי, אני רוצה להגיד לך ולדורית משהו על האירוע הזה. במקום שאין איש, הייה איש. כל הורה שהיה יודע מה יקרה בסופו של אותו יום מר ונמהר, ואם היה מישהו שהיה משקף לו את חומרת ההתרעה והסכנה, הוא לא היה שולח את הילדים. כשממשלה ומשרדים חמש שנים מיום האסון לא הביאו חוקים ברורים לבטיחות של מכינות, אז אותם הורים ומחנכים בבויאר מתוך אחריות אומרים: אנחנו ניקח אחריות. ואם אתם רוצים לבוא אלינו: תסתכלו לנו בלבן של העיניים ותחתמו שאתם ערבים לביטחון ילדינו. זו יוזמה ספורדית, זו לא יוזמה לאומית שתציל אותנו. אבל היא ביטוי לוואקום ולחידלון ולהיעדר עשייה בחמש השנים הקריטיות הללו. וגם בשעה שאנחנו יושבים כאן היום, כשההרתעה היא רק: לא תקבל כסף או נעצור לך טיולים, אז זה לא מבטיח את הבטיחות של נוער בישראל. זה לא מספיק. אתם עשיתם, ועושים ויוזמים בטיחות, אבל כל זאת עדיין מתוך ראש גדול. לא מתוך חוק. חייב להיות פה חוק. וכל עוד אין חוק, אני מסיר את הכובע בפני ההורים של בויאר שאמרו: בואו לא נהיה טיפשים, בואו נשאל שאלות. אם אתה רוצה להיכנס לכיתה של הילד שלי, תתחייב בפניי שתדאג לבטיחות שלו. אבל זה ביטוי למחדל, זה לא ביטוי לתיקון. התיקון היה צריך להיות במשרדי הממשלה. ואז מנהלת בית ספר בויאר לא היתה צריכה להחתים אף אחד על מסמכים.

מיכאל, תודה שהדגשת את זה. אבישי, אני באמת רוצה לשאול אותך איפה אתם? מה גרם לפער הזה? האם זה הסטטיסטיקה הזו שבין חמש לעשר מכינות באות?

ברוח הדברים שנאמרים גם כאן, אני מקבל גם את הדברים שאומר חבר הכנסת ביטון. אנחנו נעודד מכינות לבוא ולחתום אם תהיה תופעה שבה בתי ספר יבקשו להחתים, וזאת כדי להסיר את הערפל, כפי שאמר מיכאל.

חמש שנים וחצי ולא עשיתם את זה? חמש שנים וחצי מהאסון ולא עשיתם כלום בעניין הזה של הסרת ערפל?

קודם כל, הצגתי קודם מה כבר עשינו. וכפי שאמרתי, מאז הקיץ שעבר אנחנו גם חותמים על הדברים האלה. ואם תבוא דרישה מבתי הספר, ועל מנת להפיג את הערפל, אנחנו נעודד את המכינות גם לחתום על מנת שלא יהיה שום ספק בנושא הזה.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

דורית, בסוף ממשלה, בסוף משרדים. בבית ספר יש כללי בטיחות, ובמכינות צריכים להיות כללי בטיחות על פי חוק. לא נלך עכשיו לריב עם מועצת המכינות ונשאיר לממשלה לא לקחת אחריות. זו משימתנו.

כן, השאלה היא גם מה עושה מועצת המכינות בשביל לקדם את ה - - -?

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

אני חושב שהיא יכולה לעשות. צריך לדרוש ממנה לעשות. אבל אנחנו לא יכולים לדרוש על פי חוק. ואני רוצה לדרוש על פי חוק. אני לא רוצה ראש גדול והתנדבות בבטיחות. אני רוצה חוק, אחריות ישירה וסמכות ואכיפה וענישה.

חבר הכנסת ביטון, אני רוצה להמשיך את דבריך. שמי שרית אנג'ל אור. אני אימא של אלה אור, זכרונה לברכה. אנחנו תושבי העיר מעלה אדומים. אני מציינת שאני גם אימא של אלה, אבל אני גם מנהלת בית ספר. לפני כשנה פרשתי לפנסיה. 36 שנה במערכת החינוך, ו-18 השנים האחרונות שלי היו כמנהלת. שוב, יש נהלים, יש פלטפורמה מאוד טובה. אני מזכירה שבפגישה הקודמת הגיע לפה מר אריה מור, סמנכ"ל בטיחות במשרד החינוך שנים רבות. הוא מכיר את הנהלים. אני מכירה את חוזרי המנכ"ל. אתה פנית אליו ושאלת: רגע, יש סמכות. אין בטיחות? והוא גם המשיך ואמר. ואף אחד לא דיבר על זה. חגי גרוס התחיל להציג את המשנה שיש אולי בטיחות, אבל עכשיו זה לא בסמכותם. זה עבר. אבל זה היה בסמכותם מחוק המכינות ב-2008. אני מציינת את זה כי החוק קיים. מימשו אותו כנראה, לפי מסמכי ועדת החקירה, עד 2013. ב-2013 יצא חוזר מנכ"ל של דלית שטאובר. הכול כתוב בתוך אותם מסמכים של אותם העדים שהגיעו לוועדה. ואז כנראה קרה משהו. יצאו מסמכים, חוזרי מנכ"ל. על חוזר המנכ"ל האחרון שהגיע, לא חוזר מנכ"ל אלא הבהרות להתנהלות המכינה הקדם צבאית מול משרד החינוך ומשרד הביטחון, חתומות: אירית ברוק, יו"ר הוועדה המייצגת את המכינות במינהל חברה ונוער, וחביבה סלומון, ראש יחידת המינהל של משרד הביטחון. תקנות ברורות, אחריות וסמכות. אחד מהסעיפים זה לאסוף, לבקר, כל מיני דיווחים. אני לא יודעת מה קורה עד עכשיו. אנחנו שמענו מעומר שכן מגיעים אליהם דיווחים. לא הגיעו שום דיווחים, אפס דיווחים, ואת זה אנחנו יודעים מוועדת הסדרה שהם הקימו מייד אחרי האסון. היה להם עוד זמן לנהל את האחריות שלהם למכינות עוד שנתיים לאחר האסון. היה קל מאוד גם בוועדה הקודמת להגיד: לא, הביטחון לא באחריותנו. היתה לנו סמכות, אבל לא היה לנו שום דבר. כמנהלת בית ספר אני אומרת: לא. היתה לכם סמכות והיתה לכם אחריות. ועד עכשיו אתם לא לוקחים את האחריות הזו. קחו את האחריות. זה שזה עבר משרד - החוק הוא אותו חוק: להגן ולשמור על גופו של ילד שנמצא, וזה לא משנה אם זה מכינה קדם צבאית, חצי שנתית, שינשינים, תנועות נוער, או לא יודעת מה.

הרצון שלנו עכשיו כהורים הוא לצאת ולמנוע את האסון הבא. לפחות אני ואיציק מגיעים להרצאות גם במכינות הקדם צבאיות בהכשרות וגם למכינות החצי שנתיות. אנחנו שם, ואנחנו מספרים על האסון ועל הצד האישי, מתוך הגנה כדי שאף אימא לא תהיה סתם אימא שכולה. סתם, כי אנשים לא שמרו על הנהלים. זה שלא היה להם קוד זה פשלה של משרד החינוך. בוועדה נכתב, זה לא אני: לדעת ועדת הבדיקה, הפרשנות המשפטית שניתנה לחקיקה הקיימת על ידי המשרדים: משרד הביטחון, משרד החינוך, ומשרד ההתיישבות, שבא במקומם, שגוי ואף מטעה. והם כתבו שהם מעלו בתפקידם. האנשים האלה עוד יושבים במשרדים האלה. אדם שמועל בתפקיד שלו לא יכול להמשיך ולחוקק. לא משנה שגם עכשיו הגברת שנית, שהיא גם היועצת המשפטית של משרד החינוך, שהיתה בוועדה עם הגברת מלקמן, שגם היתה בוועדה - גם שם, על סמך זה, יצא אותו דוח ביניים, לא אני כתבתי את זה, כתבה את זה השופטת, לא עשו כלום. ישבו שם במגדל השן.

יש פלטפורמה נהדרת של משרד החינוך, ואני יודעת ומכירה. אי אפשר לצאת. אם אני יוצאת לטיול יומיים עם תלמידי בית הספר, אני מקבלת את האישור לפני. גם ביום של הטיול, גם ברגע שאני צריכה לרדת לנחל, אני צריכה לקבל את האישור של חדר המצב. אבל זה לא היה קיים ולא עשו את זה. אני כאימא הוטעיתי, לא כמנהלת. כמנהלת, באותו זמן של האירוע, אני אישרתי לאלה לצאת לטיול כי אני סמכתי על אותו תקנון, על אותו חוזר, על אותם מסמכים שבהם כתוב. האם אתם רואים את הסמלים האלה? לא להסתתר. הסמלים הם סמל של משרד החינוך, סמל של משרד הביטחון. לא להגיד: עכשיו זה עבר למשרד ההתיישבות.

כן, אנחנו לא נניח. אנחנו גם ישבנו עם משרד ההתיישבות, ונמשיך לשבת. אנחנו נלווה ונראה שיש תיקון. ואנחנו שמחים שבאמת מקיימים את הדיונים האלה. אבל שייצא דבר טוב מזה. אבל אני שוב חוזרת לאותם גורמים. כשאני שלחתי את אלה למכינה קדם צבאית, כשמה כך היא, אז היא עם אימא ואבא, שעד עכשיו לא לוקחים אחריות על המעשה הנפשע. הם לא בדקו, לא ביקרו, לא ליוו - שום דבר. העבירו תקציבים, זהו. אם הם היו מבקרים, הם היו יודעים שבאותה מכינה יש הרבה דברים שלא פועלים כשורה. אני התקשרתי לחדר מצב. אמרו לי: נחל צאלים חסום. העברתי את הנתון הזה לאותה מדריכה אחראית במכינה. לגבי מה שהם עשו - זה הקושי שלהם, והם עומדים למשפט. אני מדברת באופן רחב על המעטפת, על משרדי הממשלה, על משרד החינוך, על גף מסוים. לא כל משרד החינוך. יש הרבה הרבה דברים טובים שם. אבל אותם אנשים היו צריכים להניח את המפתח יום למוחרת האסון. כולל השר שהיה, שהתחמק בכלל מוועדה, שאחרי זה עבר למשרד ההתיישבות שנתן לנו את האפשרות כן באמת לחקור ולבדוק ולהוציא את אותן מסקנות. אבל שזה לא יישאר דף מסקנות כי יש עוד ילדים. וכמו שאבישי אמר, גם אליי פונים. אומרים לי: שרית, האם תמליצי ללכת למכינות? הילד או הילדה שלי רוצים. אני יודעת איזה נוער מגיע לשם. גם למכינות הקדם צבאיות וגם לחצי שנתיות. אגב, אני מורידה את הכובע בפני אותן מכינות של ילדים מכל הפזורה. הפלטפורמה של החצי שנתיות היא תחת סמכותך, חגי גרוס. איך אתה שומר עליהם? איך שומרים על בנות שירות? איך נותנים להם? האם כל מה שצריך זה סמל מוסד?

אנחנו פה כדי לשמור על עוד ילדים ובני נוער שרוצים לתרום שנה מזמנם. וכך היו כל עשרת הילדים. הם היו לפני גיוס. דחו להם. משרד הביטחון דחה להם את הגיוס. הם לא סתם הלכו לאיזה טיול חברי.

אני פונה אליכם. יש לכם עוד זמן לקחת אחריות, ולהגיד: טעינו, שגינו, כשלנו, מעלנו, ומוסרית, מוסרית, ולא להמשיך באותו תפקיד ציבורי. תודה.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

תודה, שרית. אני רוצה לקחת שני דברים מדברייך. האירוע של העברת הסמכויות של המכינות השנתיות להתיישבות התרחש אולי ב-2020. כלומר, היה פה זמן רב לטפל גם בדבר הזה. אבל אולי יותר חמור מכך, עצם העברת המכינות כנדל"ן של הסכמים קואליציוניים והוצאתו ממשרד החינוך, הוא לבדו איזושהי בעיה גדולה של הסרת אחריות של בטיחות. וטוב שהשרים בהסכמה ישקלו שמכינות יהיו במשרד אחד ושמכינות לא יתפצלו בין משרדי ממשלה, במיוחד משרדים שאין להם יכולת ארגונית לבטיחות - שזו הבעיה שאנחנו פוגשים עכשיו.

רק לדייק. חבר הכנסת ביטון, מה ששאלת זה בדיוק מה ששאלה בסוף כל תיעוד של אותם עדים שהגיעו. היא שאלה: מה אתם חושבים? האם צריך לפצל? לאיזה גף כדאי שזה יהיה? לאיזה משרד? אני, אימא של אלה, אמרתי שמשרד החינוך.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

בוודאי.

יש להם הכול, ואין שום סיבה שהם לא יתנו את המענה. למה להגיד: זהו, אנחנו עכשיו ליווינו. עכשיו תפתחו לכם משהו אחר?

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

הייתי במשרד הביטחון והשתתפנו במימון מכינות. פונים אליי משרד ההתיישבות וממשרד החינוך בשנה שאין תקציב מדינה, ואומרים: אין לנו כסף להכשרות בטיחות השנה, ומשרד ההתיישבות עוד לא מוכן בכלל לטפל. עשינו אז צעד וולונטרי, עוד פעם וולונטרי, של משרד הביטחון לממן בטיחות. וזה היה חשוב. אבל האם כך זה צריך להיות? זה היה חטא קדמון להוציא את המכינות ממשרד החינוך. זה היה צריך להישאר שם ולהיות מנוהל שם.

לא, לא, מיכאל. סליחה, סליחה. אני ממש, ממש, ממש לא מסכים עם המשפט הזה שלך. קוראים לי איציק אור. אני אבא של אלה, זכרונה לברכה. זה פשוט לא נכון. הלוואי וגם המכינות החצי שנתיות ייצאו ממשרד החינוך. כי אנחנו עובדים יד ביד ובשיתוף פעולה גם עם משרד ההתיישבות. משרד ההתיישבות, שהוא נקי מעבר, עושה עבודה שאני בכל אופן מאוד מאוד מתרשם ממנה, אבל כבר חמש וחצי שנים אנחנו שומעים ממשרד החינוך את אותן המילים: לא אנחנו, כן אנחנו, זה לא ככה. סיפורי אלף לילה ולילה. אתם דיברתם על המכתב.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

איציק, האם למשרד ההתיישבות בגודלו, בזמניותו, בתנועה שלו, בהסכמים קואליציוניים, יש יכולת, capacity אמיתי, לדאוג לבטיחות מוסדות חינוך?

למשרד החינוך היה, והוא נכשל בענק. חמש וחצי שנים הוא לא מודה שהוא נכשל בענק. אתם מתחילים את הדיון הזה היום עם מכתב שהוציא מנכ"ל משרד החינוך, ואני מתאר לי שהשר מודע לאותו מכתב, וזהו, הוא מתנער. ולמה הוא מתנער? קודם כל, כנראה שהמנכ"ל והשר די חדשים שם, והם לא מכירים את העבר. ומי מנהל אותם בנושא המכינות? מנהלים אותם אנשים שהוועדה קבעה שהם מעלו בתפקידם. אני לא יודע איזה נתונים מביאים להם. זה חמור מאוד.

לכן, צריך להחליף את האנשים.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

אני ממשיך לתת לכם שירות כרגיל שנה קדימה, אבל על פי חוק המכינות האלה עברו להתיישבות. ולשיטתך, טוב שהן עברו להתיישבות.

חד-משמעית.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

אז למה זה לא לגיטימי שהוא דורש מההתיישבות לטפל בבטיחות? הוא נותן שנה קדימה.

קודם כל, זה לגיטימי שמשרד ההתיישבות יעסוק בבטיחות. אבל הראייה על עולם הבטיחות צריכה להיות לגמרי לגמרי אחרת. אני רוצה להזכיר לכם שעד שנת 2012 - 2013 היה במשרד החינוך יהודי יקר בשם יוחנן בן יעקב, שעסק בפיקוח על המכינות בצורה מיטבית מאוד. הוא גם הופיע בפני הוועדה. הוא גם ישב איתנו. הוא יצא לפנסיה, ומשם התחיל הבור להיפער כי נכנסו לתפקיד שלו אנשים שרק לקחו את הזכויות ולא לקחו את החובות, והם נמצאים שם עד היום הזה. העולם צריך להשתנות.

כהערה צדדית אומר שזו כבר ישיבה שנייה שחברי הוועדה מוזמנים והם לא מגיעים לפה. האם יש לכם כוח, סמכות, לכפות עליהם להגיע לפה? כי הם לא מגיעים. זה פשוט זלזול בוועדה. הם קיבלו תקציבים מטורפים, הם עבדו שנה וחצי בצורה מטורפת, והם לא יכולים להגיע לפה? זה נשמע לי אבסורד, וממש, ממש, ממש לא תקין.

איציק, השופטת - - -

אל תנסי להגן על השופטת. זה לא משנה. יש עוד שני חברי ועדה, והם צריכים להיות.

היא - - -. דיברתי איתה אתמול.

יופי, זו לא תשובה. לפני חמש שנים בערך פנה אליי עודד בר מעוז, קצין בטיחות ראשי בצה"ל. היום הוא כבר איש מילואים. נדמה לי שהוא תת-אלוף. ישבנו, כמה הורים שכולים, איתו, והתרשמנו שהבן-אדם מבין בבטיחות יותר מכל אחד אחר במדינת ישראל. אנחנו העלינו את שמו בפני ועדת החקירה. הוא הוזמן גם לתת עדות בוועדה. מאוד שמחתי לשמוע לפני כחודשיים שמשרד ההתיישבות לקח אותו כיועץ. משרד ההתיישבות מתנהל אחרת לגמרי ממשרד החינוך. הגיע הזמן לעשות סדר גם במשרד החינוך כי היום אני יותר מודאג שחלילה יקרה משהו במכינות החצי שנתיות ובעוד גופים שכפופים למשרד החינוך ולא למשרד אחר. כי אלו אותם אנשים שמעלו בתפקידם. הם יושבים שם. ואתם, ממשלת ישראל, עם בנימין נתניהו ועם צחי הנגבי ובני גנץ, נתתם לוועדה סמכות של ועדת חקירה. חברי הוועדה קבעו שהאנשים מעלו בתפקידם, ומדינת ישראל לא עושה כלום מול האנשים שמעלו בתפקידם. זה פאק רציני של כל המדינה, של חברי הקואליציה של היום, של האופוזיציה. לא יעלה על הדעת שאדם שמועל בתפקידו ממשיך באותו תפקיד, ועכשיו הוא אולי כופה, או מספר סיפורים לאותו מנכ"ל למה לא להמשיך לתת שירותים. אתם רוצים פה, במדינת ישראל, עולם בטיחות אמיתי? מדינת ישראל היא בת 75. הגיע הזמן שיקום פה גוף בטיחותי שיהיה כפוף למשרד ראש הממשלה, ושיהיה פה חדר מצב שייתן מענה לטיולים בכל משרדי הממשלה ובכל הגופים. חדר מצב בכלל לא צריך להיות כפוף למשרד החינוך אלא צריך להיות כפוף למשרד ראש הממשלה, ויכפה את דעתו. זה תשובה לשאלתך, מיכאל. למשרד ההתיישבות אין היום עוצמות, תקציבים וכוח אדם שבעזרתם הוא יכול להקים חדר מצב. לכן, חובה שיקום גוף בטיחות ארצי תחת משרד ראש הממשלה, שיחייב את ממוני הבטיחות במשרד החינוך, במשרד ההתיישבות, במשרד הביטחון ובכל משרד אחר. זה הפתרון הכי נכון.

עודד בר מעוז הוא איש בטיחות משכמו ומעלה. הוא עבר גם קורסים בתחום הבטיחות בארצות הברית, לשם נשלח מטעם צה"ל. הוא זה שהמליץ על הקמת יחידת בטיחות כלל ארצית במדינת ישראל, ואז הבטיחות תיראה לגמרי אחרת. כאחד שיושב עם משרד ההתיישבות, וכאחד שמגיע לעולם המכינות לתת הדרכות, המצב היום לא אידיאלי. יש מה לתקן. שמענו פה הרבה מאוד דברים. אבל משרד ההתיישבות נמצא בדרך הנכונה. אנחנו צריכים לעלות פה מדרגה ולהקים יחידת בטיחות כלל ארצית.

מאוד מאוד כואב לי שכמעט ולא נמצאים פה חברי כנסת. משיחה עם כמה חברי כנסת, הם בכלל לא ידעו על קיום הדיון בוועדה הזו. זו ועדה כול כך חשובה. נושא הבטיחות קשור לכל אחד מהילדים שלנו ושל כל אזרחי מדינת ישראל. אני לא מצליח להבין למה לא כל 120 חברי הכנסת קיבלו זימון וידיעה שיש פה דיון כול כך חשוב. זו כבר פעם שנייה שכמעט ואין פה חברי כנסת, או בודדים. אני מקווה מאוד שיהיה לזה המשך, ושבפעם הבאה כל 120 חברי הכנסת יקבלו זימון לדיונים החשובים האלה.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

תודה רבה.

איציק, אני רק אגיד שלכל חבר כנסת יש צוות פרלמנטרי שבודק את הוועדות הקיימות, וזו החלטה שלו אם להגיע או לא להגיע. יש לח"כים עוד הרבה ועדות לא פחות חשובות.

לא ציפיתי שיהיו פה 120 חברי כנסת, אבל גם לא ציפיתי שיהיה פה פחות ממניין חברי כנסת.

אני מסכים איתך. יחד עם זאת, כל חבר כנסת מקבל ומודע לקיום הוועדות. הוועדות נמצאות ומפורסמות באתר הכנסת.

וגם מי שהיה, הלך.

צריך להבין שמינהל חברה ונוער במשרד החינוך, שהוא הגורם האחראי על התקצוב הפורמלי, מתקצב לפי תבחינים מגזר שלישי. אני חושב שהכותרת הזו של "מכינות" היא מילה רחבה מאוד. בתוך המילה "מכינות" קיימות גם מכינות רווחה, ועוד. לכן, אני חושב, ואגיד זאת בזהירות, אני לא יודע אם זה נכון להגיד שהכול צריך להיות בתוך משרד החינוך. זה שצריכה להיות ועדה משותפת של כלל המשרדים הרלוונטיים: אם זה משרד הרווחה, משרד הביטחון, ומשרד ההתיישבות ומשרד החינוך, אכן כן. אני חושב שזה נכון – זו נקודה ראשונה. הנקודה השנייה, ואני אגיד זאת בזהירות, איציק, ואני אומר את זה בהזדהות עם כל הכאב והכול, אני מעריך ומוקיר את אנשי המקצוע בכלל משרדי הממשלה, ובמשרד החינוך בפרט, מתוקף תפקידי כיו"ר הוועדה, ואני עובד איתם בשיתוף יום יום, קשה לי לשמוע את הביקורת וכשאומרים שמשרד החינוך לא עשה כלום. אני חושב שיש הבדל מהותי בין המכינות השנתיות למכינות חצי שנתיות שמופעלות על ידי גופים פרטיים והמשרד בא ומתקצב אותם על פי תבחינים מסוימים. יחד עם זאת, אני מסכים איתך שצריכים למצוא את הדרך, אם ברמה של תקנות, או ברמה של חוק, כדי לעגן ולהוביל את המשרד האחראי לאחריות מלאה ולבטיחות מלאה של אותם תלמידים, וזו חובתנו, ואת זה אנחנו עושים. לגבי השיח הזה של השתלחות כלפי אנשי מקצוע בתוך המשרד - אני הייתי שוקל שוב, בפרט בפרק זמן כזה שאנו נמצאים ממש לפני יום הדין. אני רוצה להיות זהיר ולנסות לכבד כל אדם ואת תפקידו. ושוב, אני אומר זאת עם כל ההזדהות והכאב. אני מבין מאיפה זה מגיע, וזה בסדר. אבל אני חושב שיכולה להיות ביקורת, וזה לגיטימי, אבל אני אומר - - -

אני חושבת שיש פה משהו שהוא קצת מוגזם וציני, בעיקר להזכיר פה את יום הדין, שאתה מתכוון אליו. כל אחד ויום הדין שלו. היו כאן אנשים שלא עשו את תפקידם, נקודה. גם הוועדה אמרה, לא רק אנחנו. מה, הוא קילל אותם? צריך לדעת לקבל ביקורת.

סליחה, זה לא נכון שהם לא עשו את תפקידם. הם מעלו בתפקידם. זה הרבה יותר גרוע. וזה לא משפטים שלי, זה מתוך הדוח.

אפשר לדעת לקבל ביקורת, ולעשות איתה גם משהו, ולא להוכיח פה.

אני לא הוכחתי, אני אמרתי משנה זהירות. באמת הבעתי את דעתי. בבקשה.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

תודה, אדוני היושב-ראש. לפני שאנחנו מסכמים, אנחנו רוצים לקחת שתי דקות ולהעלות משהו שהוא מחוץ לדיון כי יש גם בעולם הכרת הטוב והוקרה. אני רוצה להזמין את נינה. נינה, בואי. שבי איתנו.

(מחיאות כפיים)

נינה טרסקונובה עובדת בכנסת כבר 26 שנים, וזה בנוסף ל-24 שנים שעבדה באי קרים שנמצא עכשיו בקונפליקט. מי שמכיר את נינה בעבודתה בוועדות הכנסת, ובכלל, יודע שהיא אישה עם לב ענק, עם אהבה לאנשים, אהבה לכנסת, דאגה לכל אדם, לכל אישה ולכל פרט שנמצא במרחב שהיא אחראית עליו. הרוח הטובה הזו שלך והארת הפנים, משפיעה על דיונים. אני ויושב-ראש ועדת החינוך חבר הכנסת טייב רוצים לאחל לך הצלחה ופרישה טובה ומשמעותית. סיפרת לי שאת הולכת להתנדב למען עולים מחבר העמים גם כשתהיי בפנסיה. הכנסת פתוחה בפנייך. אנחנו רוצים להעניק לך מזכרת מהכנסת, ולאחל לך הצלחה. תודה. נינה, בהצלחה.

(מחיאות כפיים)

אנחנו רוצים עכשיו לסכם. הסיכום יותר כואב ופחות שמח. אבל אין מה לעשות, צריך להציל חיים. הייתי משאיל את דבריו של ראש הממשלה דוד בן גוריון שהתייחס לפיקוד בצה"ל והייתי עושה עליהם איזה הטיה: תדע כל אם עברייה ואב עברי שהוא לא יכול לישון בלילה כרגע. אם הוא שלח את ילדיו למכינה קדם צבאית או למכינה חצי שנתית או למסגרות אחרות, יש לו חובה בעצמו, לצערי, בינתיים רק לבדו לבדוק היטב לאן הוא שולח את הילדים, והאם אותו מוסד דואג לבטיחות. העובדה היא שכרגע ההורים צריכים לבדוק היטב לאן הם שולחים ילדים, כי לא קיבלנו את המעטפת הבטיחותית החוקית ממשרדי הממשלה עד לרגע הזה.

הנקודה השנייה, ואני אומר פה בפנייה אישית לשר החינוך, לשרת ההתיישבות, לשר הביטחון: אל תישנו בלילה, כי עכשיו זו המשמרת שלכם. סוגיית הבטיחות במכינות ובמכינות חצי שנתיות ובמסגרות שנת שירות לא שלמה. לא מגובה בסמכות לאכיפה, לענישה. לא מגובה בחקיקה מפורטת. היא מבוססת יותר מדי על רצון טוב של איש מקצוע כזה במשרד כזה או אחר. אל תישנו בלילה. האחריות עליכם. המסקנה היא: תפעלו כדי שהכנסת כבר במושב הבא תבצע תיקון חקיקה שלם וכוללני, שבו סוגיית הבטיחות מפורטת בכל מסגרות שנת השירות של מדינת ישראל. ויפה שעה אחת קודם. ובתקופת הביניים הזו, אני מאוד מודאג.

אני ויושב-ראש הוועדה לחינוך גם מציעים לאמץ את החוק שהנחנו בפני הכנסת להצבעה כבסיס, ואנו גמישים ופתוחים לניסוחו מחדש לאחר שיאושר בקריאה טרומית בהסכמת קואליציה ואופוזיציה פה אחד, ואני מתחייב להביא את האופוזיציה, וכן להאיץ תהליכים שמתוקף החוק הזה יהיו תקנות ופרטי פרטים של דרישות בטיחות מכל מסגרת שנת שירות.

הוועדה מבקשת להודות למשפחות השכולות שבאו לישיבה ודיברו מדם ליבן. להודות למשרדי הממשלה שנוכחים והחלו בטיפול, על אף שבדבר היסודי שהוועדה דרשה שהוא חקיקה מפורשת לא התקדמנו. תשעת הסעיפים שהוצגו לשרים לא קיבלו מענה.

אנחנו מודאגים מאמירת השופטת שעמדה בראש הוועדה, ואמרה שעל פי תפיסתה הדוח הזה לא קיבל התייחסות רצינית ולא יושם כלל חמש שנים מאסון נורא, וביום כזה שיש שיטפונות וסכנה.

הוועדה מביעה את דאגתה מהתנהלות המשרדים. בעיקר בחלוקת האחריות ובהעברות של אחריות, ומהמכתב שהגיע ממנכ"ל משרד החינוך, שבאופן חיובי משרד החינוך לקח על עצמו אחריות בשנים האלה. באופן שלילי הוא לא יכול לקבוע תאריך שעוד שנה הוא לא ייתן שירותי בטיחות אם משרד אחר לא ערוך. אנחנו לא נאפשר שילדים יהיו בין הכיסאות. אולי המכתב הזה יגרום לכולם להתעורר על עצמם.

הוועדה רשמה לפניה את הודעת משרד ההתיישבות כי יגיש תיקוני חקיקה לשיפור הבטיחות כבר בכנס הקרוב, ואנו מאיצים בו לבחון את אימוץ החוק שלנו, או לחלופין להביא הצעת חוק ממשלתית ולמזג את הצעות החוק, ואת כל זה לעשות בשבועות הראשונים של כינוס הכנסת החל מה-15 באוקטובר.

הוועדה דורשת גם ממשרד החינוך להיות שותף בחקיקה שתחול על המסגרות שהוא אמון עליהן, כגון: מכינות חצי שנתיות, שנת שירות ומסגרות אחרות.

הוועדה מעריכה ומוקירה הורים ובתי ספר שכתנאי להגעה של מכינות לשיווק דורשות התייחסות לבטיחות. בצר להם, ההורים נדרשו לנהל את העניין הזה. עד ליום שנביא לחקיקה, אנו חושבים שזו פעולה ראויה. זה תהליך ראוי שהורים יודעים שמי שעומד מולם מסתכל להם בלבן שבעיניים ומתחייב לבטיחות ילדיהם.

הוועדה רשמה לפניה את התהליכים לקידום הבטיחות שמובילה מועצת המכינות הקדם צבאיות ומעודדת אותה להמשיך בתהליך גם אם יש מחסור במשאבים, ולתת עדיפות עליונה לסוגיית הבטיחות.

יושבי-ראש הוועדה יכנסו דיון מעקב בתחילת מושב החורף כדי לראות את ההתקדמות של כלל ההיבטים שתוארו בדיון זה.

תודה רבה. אנחנו נועלים את הדיון.


הישיבה ננעלה בשעה 12:02.