פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



22
ועדת משנה לקידום מנופי צמיחה של ענף החקלאות
07/09/2023


מושב ראשון



פרוטוקול מס' 3
מישיבת ועדת משנה (של ועדת הכלכלה) לקידום מנופי צמיחה של ענף החקלאות
יום חמישי, כ"א באלול התשפ"ג (07 בספטמבר 2023), שעה 9:00

התאגדויות חקלאים כמנוף צמיחה לחקלאות בישראל

חברי הוועדה: אלון שוסטר – היו"ר

מטי צרפתי הרכבי

אורי צוק בר - סמנכ''ל בכיר למחקר כלכלה ואסטרטגיה, משרד החקלאות ופיתוח הכפר

אלי יניר - סגן רשם האגודות השיתופיות, משרד הכלכלה והתעשייה

אביתר אילון - עו"ד ביחידת רשם האגודות השיתופיות, משרד הכלכלה והתעשייה

היא חאג יחיא - פיתוח קואופרציה בחברה הערבית, משרד הכלכלה והתעשייה

אוהד מרדכי - רפרנט תעשייה ומסחר באגף תקציבים, משרד האוצר

עמית בן-צור - מנהל מכון יסודות

חיים חבלין - מנהל מחלקה חקלאית, התנועה הקיבוצית

ניר מאיר - מזכ"ל התנועה הקיבוצית

יוני דמרי - מנהל אגף המשק החקלאי, תנועת המושבים

עמית יפרח - מזכ"ל תנועת המושבים

גלעד יפה - מזכיר האגודה החקלאית מושב נהלל, מועצה אזורית עמק יזרעאל

שלומית שיחור רייכמן - חברת הנהלה ומליאה, מועצה אזורית עמק יזרעאל

צחי ברקוביץ - ראש תחום מזון וקמעונאות, רשות התחרות

ישי פולק - מזכ"ל התאחדות האיכרים והחקלאים בישראל

נדב שטילמן - סמנכ"ל כלכלה, התאחדות האיכרים והחקלאים בישראל

משה דומוביץ - מנכ"ל ארגון מגדלי דגים

רענן פרידלנדר - יו"ר ארגון מגדלי דגים

ליאור שמחה - מזכ"ל התאחדות יצרני החלב בישראל

צחי יצחק בן עיון - יו"ר פורום חקלאות 9

מירב ניר - עו"ד

דודי קוכמן - מזכ"ל תנועת כפרי האיחוד החקלאי

אורי דורמן - מזכ"ל התאחדות חקלאי ישראל

עידית חנוכה

ריקי קמחי

רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.

התאגדויות חקלאים כמנוף צמיחה לחקלאות בישראל

שלום לחברות ולחברים, שהגיעו מקצווי הארץ וגם ממרכזה. עבדנו קשה כדי שהתנועה לירושלים תהיה נוחה יחסית. נכון, מנצלים את הפגרה בבניין לשיפוצים מסוימים. אני מבקש לפתוח את הישיבה השלישית של ועדת המשנה, של ועדת הכלכלה, בנושא מנופי צמיחה בענף החקלאות בישראל. אחרי שעסקנו בסוגיית השוק הסיטונאי והאגרו-וולטאי, אנחנו נוגעים בעוד נושא שנמצא בתפר שבין הנושאים האקדמיים התיאורטיים, לבין הנושאים הפרקטיים היום-יומיים, בחקיקה ובהקצאת המשאבים הישירה. אני חושב שסוגיית התארגנות החקלאים – שותפויות וקואופרציות – הוא נושא בעל חשיבות הרבה יותר גדולה ממה שאנחנו נותנים לו בסדר-היום שלנו ובהקצאת המשאבים.

אני רוצה לומר, שכולנו – המרחב הכפרי, המדינה, המשרדים הרלוונטיים, ייתכן וגם האקדמיות והחוקרים – נתונים עדיין תחת גלי הדף הדרמה של מחצית שנות השמונים והתשעים. קריסת שיטת הפעולה שנקטנו בה במשך השנים והערבויות הגדולות. אני מציע כמי שבא מאזור שעוסק בהתמודדות של ongoing פוסט-טראומה, קודם כול להיות מודע שאנחנו תחת הלחץ הזה. הלחץ הפסיכולוגי, התחושה שמה שכשל זאת השיטה של ההתארגנות השיתופית ולא היא. ההוכחה הטובה ביותר, ואני מקווה שנשמע על כך בהמשך, היא שמאות מיליוני בני אדם עצמאיים וחזקים בעמדותיהם, בוחרים לחיות בשותפויות של חיים, של קהילה, של דיור, של עבודה ושל עסקים. אני חושב, שמן הראוי לראות את עיקרון השותפות כעיקרון מכונן הרבה לפני שאלת הכדאיות הכלכלית, שגם היא קיימת ואני מניח שגם על זה נשמע. בעיקר משום שאנחנו אנשים ריבוניים, ולכל אחד מאיתנו יש עמדה. אנחנו אנשים שונים ויש חילוקי דעות גדולים בינינו. ראוי ליצור זירה של אחווה, ושל יחד בכול מקום שאפשר לייצר שיתופים. כפי שאנחנו יודעים לעשות את זה בחיי הנישואים, בביטחון, בעבודה ובלמידה, כך ראוי שנעשה גם מבחינתנו. זאת נקודה אחת גדולה, שמן הראוי לעסוק בה, היא לא פרזות באוויר, ויש לה משמעות קונקרטית של התמודדות עם פחדים, חלקם מדומים וחלקם אמיתיים. חששות אמיתיים של אנשים שאיתם אנחנו עובדים בשטח, של חקלאים בהקשר הזה, ושל ראשיהם ומיצגיהם. יש גם חלקים שהם מדומים ולא צריך לקבל אותם.

אני רוצה לומר, שאני מבקש שהדיון היום לא יעסוק בשני דברים. אני שאלתי קודם, האם נבקש מנציג האוצר לספר לנו על מצב המשא-ומתן? היו פגישות פסגה ממש לאחרונה. זה מעניין, אבל לא הפעם. נשאיר את זה כרגע מחוץ לחדר. יותר קונקרטי לדיון הזה, החדר הזה מכיר דיונים שקשורים בשאלת מתי האינטגרציות הרוחביות והאורכיות הן שלעצמן פוגעות בתחרות. אני מבקש להקפיד ולעסוק בעיקר במרחב הבטוח, המוסכם והקונצנזואלי – אני מקווה קונצנזואלי, ואם לא כדאי לעסוק בזה. לעסוק בעיקר במונחים ישראלים, במשק הפרטי במושבים ובמושבות וגם בקיבוצים. להתמקד בשאלת הדרך שבה המדינה – ובזה אנחנו עסוקים – תעודד את השותפויות הללו.

צריך לשמור על ייחודיות ועצמאות הייצור מצד אחד, ומצד שני לאפשר את יתרון הגודל אל מול שחקנים גדולים. חלוקת נתח הרווחים צריכה להיות הגונה יותר. בצג הפרקטי התייעלות ברכישה, בשיווק ואני חושב שגם בייצור. חיזוק הייצור המקומי – מטרה ענקית אל מול אתגרי האקלים, ומול עניינים אסטרטגיים ומלחמות. אנחנו לא מתנגדים עקרונית ליבוא, אבל יש עניין לאומי כביר בלייצר כאן בארץ ולהימצא כאן בארץ. לשבת באדמתנו, ולשמור על המגוון הביולוגי. עד כאן הדברים הראשונים.

אני רוצה לומר כך, אנחנו נתחיל עם הצגת דברים ראשונית וסדורה. זאת מצגת ארוכה שיציג עמית ממכון יסודות. לאחר מכן, אבקש דגשים מעורכת הדין מירב ניר, שבקיאה בנעשה בעולם בתחום. היא תיתן לנו סקירה של שתי דקות בנושא. ואז כשנציג משרד החקלאות יגיע, משרד הכלכלה ורשם האגודות, צחי מרשות התחרות ונציגי החקלאים. נמצאים פה עמית ודודו ועוד יגיעו אחרים. עמית, בבקשה.

(מלווה את דבריו במצגת)

בוקר טוב לכולם, בוקר טוב, יושב-ראש הוועדה. קודם כול, תודה על הדיון המאוד מאוד חשוב הזה. הרבה פעמים אנחנו עוסקים בנושאים של כאן ועכשיו ובדחוף. הנושא כאן הוא דחוף אבל גם מאוד מאוד חשוב. אז תודה לך, ולנטלי על כל ההתארגנות וההכנה לקראת הדיון.

אנחנו תמיד מנסים להסביר שיש בעיה שצריך לפתור אותה, כי אם אין בעיה אז למה צריך לעשות איזשהו שינוי? שתי הבעיות המרכזיות שאנחנו מדברים עליהן בהקשר הזה הן, אחת, ביטחון המזון ומשבר האקלים. שתיים, המחיר לצרכן בטווח הקצר. כן, כן, גם בטווח הארוך. ההסתכלות תמיד צריכה להיות כזאת. שתי הבעיות העולמיות שאנחנו והאנושות מתמודדים איתן כבר כמה שנים, ונתמודד איתן בעשורים הבאים בצורה יותר חריפה, הן משבר האקלים ואתגר ביטחון המזון. אלה שני אתגרים שמשפיעים אחד על השני ומוזנים אחד מהשני. כשאנחנו מדברים על משבר המזון – אולי לא כל כך ידוע – אנחנו מדברים על תופעה של 20 שנים. עד לפני 20 שנים, עד תחילת שנות האלפיים, מחירי המזון בעולם היו בתהליך מתמשך של ירידה. החל מתחילת שנות האלפיים המגמה התהפכה, ואנחנו נמצאים בעלייה מתמדת של מחירי המזון, אתם יכולים לראות פה את מדד מחירי המזון של האו"ם. אנחנו רואים את המשברים האקוטיים שהיו בשנים 2008, 2011 ובתקופת הקורונה שחצתה כל שיא. במרץ 2022 המשבר הגיע לשיא של כל הזמנים.

כשאנחנו מדברים על משבר האקלים, אחת ההשפעות המשמעותיות של משבר האקלים היא על היבולים החקלאיים בכל רחבי העולם. משבר האקלים משפיע על כל תחומי החיים, אחד המרכזיים שביניהם הוא היבולים החקלאיים. איך הוא משפיע? הצפי הוא, על פי כל המחקרים מהעולם, אם אנחנו מסתכלים איפה נהיה ב-2050, כמעט בכל היבשות, כמעט בכל הארצות, כמעט בכל סוגי הגידולים החקלאיים היבולים צפויים להתכווץ בין 5% ל-50%. כלומר, העולם כולו – לא מדובר פה עדין על מדינת ישראל – לקראת משבר מאוד מאוד משמעותי.

כשאנחנו מוסיפים לזה את המבנה הבסיסי והיסודי של איך נראה ענף מזון, וענף חקלאות בכל העולם, אחד האתגרים שלו, והוא לא ייחודי לישראל, הוא כשל השוק הקיים. חוסר איזון בין החקלאים לבין צינורות השיווק, הדבר הזה גורם לאי-יציבות אצל החקלאים ואצל כל מי שעוסק בענף הזה. מצד אחד יש בישראל 18-17 אלף משקים חקלאיים, מצד שני מעל 9 מיליון צרכנים, באמצע מעט מאוד משווקים ופערי תיווך – אני לא נכנס לוויכוח האין-סופי לגבי זה וצריך להכריע בו פעם אחת ולתמיד. מי שבסופו של דבר נושא בפערים האלה בהם הם החקלאים וגם ציבור הצרכנים. ככל שהכוח של החקלאים נחלש והמספר שלהם קטן, אנחנו עלולים להיות במקום שאנחנו כבר התחלנו בו. הריכוזיות שראינו בחוליות השיווק תאפיין גם את חוליות ייצור המזון. לחזור ולייצר שוק תחרותי והוגן, יהיה מאוד קשה וכמעט בלתי אפשרי.

ואז אנחנו מגיעים לעניין הקואופרציה. לעקרונות הבסיסיים של הקואופרציה – אני לא אכנס לעקרונות הבסיסיים של הקואופרציה – יש הרבה מאוד יתרונות, לא סתם בכל העולם חלק גדול מהחקלאות וחלק גדול מהקואופרטיביים הם חקלאים. לא כי מישהו התאהב אידיאולוגית באיזשהו רעיון, אלא שיש לזה הרבה מאוד תועלות ציבוריות. למה קואופרציה? לקואופרציה יש הרבה מאוד יתרונות כלכליים כמו שאנחנו רואים במשברים השונים. יציבות עסקית הרבה יותר משמעותית מאשר עסקים אחרים. הם שורדים הרבה יותר זמן. התעסוקה והשכר תמיד תמיד לפני הרווחים. לקואופרציה יש יתרונות ייחודיים לפעילות בפריפריה, כדי לצמצם פערים בין מרכז לפריפריה. ושוב, זה לא ייחודי למדינת ישראל אלא לכל המדינות. מי שמנהל את הקואופרציה, הבעלים של הקואופרציה, חי במקום שהקואופרציה קיימת. האינטרס שלו לפתח את המקום הזה, ולא מישהו חיצוני שרוצה להשקיע ולעשות רווח או פילנתרופיה.

הקואופרציה בחקלאות מאפשרת הרבה מאוד דברים. היא מאפשרת מצד אחד לשמור על הרבה מאוד יחידות ייצור תחרותיות. כלומר, הקואופרציה מאפשרת לחזק את התחרות בייצור המזון. היא מאפשרת לשמור על מגוון של גידולים חקלאיים אינטנסיביים ולא רק ללכת לקונגלומרטים גדולים, שמתמקדים ומייצרים מספר מאוד מאוד מצומצם של גידולים. זה מאפשר מצד אחד הרבה מאוד יחידות ייצור קטנות שמתחרות ביניהן, אבל הוא גם מאפשר את היתרון לגודל. לרכוש יחד תשומות, לייעל את הייצור באמצעות גידול משותף, להקים תשתיות יחד, לעבד יחד ולשווק יחד. כלומר, גם לשמור על הרבה מאוד יחידות ייצור קטנות וגם לתת את היתרון לגודל. וזה משפר את היכולת של החקלאים להתמודד עם הריכוזיות שהצגתי קודם. בסוף, וצריך לזכור, חקלאות היא תנאי הכרחי לביטחון מזון. ללא חקלאים לא תהיה חקלאות.

כשאנחנו מסתכלים על מה שקורה בעולם, וכמו שאמר יושב-ראש הוועדה, שליש מהקואופרטיבים בעולם הם חקלאים. זה לא במקרה, זה לא רק משהו היסטורי ואידיאולוגי, אלא בגלל אותן יתרונות שהצבעתי עליהן. הקואופרציה היא לא נישה קטנה ונידחת בעולם, 10% מהעובדים בעולם עובדים בקואופרטיבים. כלומר, מדובר על מסה אדירה של אנשים שעובדים כהיום, ברגע שאנחנו יושבים פה, בכל העולם בקואופרטיבים. המשק המשפחתי, המשק החקלאי הקטן יש לו הרבה מאוד יתרונות ותרומות לאינטרס הציבורי. אמרתי שיחידות הייצור הקטנות הן מפתח לתחרותיות בענף החקלאות, הפיזור הגיאוגרפי שלהן, של העסקים הקטנים.

הרבה פעמים הממשלה אוהבת לתמוך בעסקים קטנים, אבל כשמדובר בעסקים קטנים של חקלאים זה משהו אחר – לא. זה פיזור של עסקים קטנים שתורמים לכלכלה ולחוסן הכלכלי בפריפריה. המשק המשפחתי מתאפיין בגידולים אינטנסיביים עם פריון מאוד מאוד גבוה, והוא מספק גם גידולי נישה בכמויות קטנות, מה שאי-אפשר כמעט ואין אינטרס כלכלי לעשות כשהיחידות הן גדולות מדיי. חשוב לזכור את זה, כשאנחנו מסתכלים מה המשק המשפחתי הקטן תורם לאספקת המזון בישראל, אנחנו רואים שחלק אדיר מאספקת הירקות, וחלק מהפירות מגודלים בעיקר במשקים המשפחתיים הקטנים. זה לא משהו קטן שטוב לקבוצה קטנה, אלא זה אינטרס ציבורי. האינטרס הציבורי הוא התארגנות, בשונה ממה שנהוג לחשוב. האינטרס הוא לא של החקלאים ושל כל הציבור הישראלי. האינטרס הוא שהחקלאים יהיו מאורגנים כי זאת הדרך לייצב אספקת מזון, לייעל את הפעילות החקלאית, לחזק את התחרותיות ולהגיע לייצור סביבתי ובר קיימא.

ההתארגנויות מאפשרות אספקה יציבה בהיקף מתאים, כי הן מאפשרות לשמור על יחידות הייצור שלא ייעלמו או יישחקו בשרשרת המאוד מאוד ריכוזית. כלומר, אנחנו יכולים להבטיח כמות אספקה יציבה. היא מאפשרת את המגוון של אבות המזון שאנחנו צריכים, כדי לנהל אורח חיים פעיל ובריא. היא יכולה לחזק את האיכות. אנחנו רוצים מזון טרי, עם טעם טוב, מזון בטיחותי ולא מזון מעובד או אולטרה מעובד. למשל ההתארגנויות בעולם, האיחוד האירופי מתנה את התמיכות שלו בכך שהוא ייתן את התמיכות לקואופרטיבים, ומתנה אותם בכך שהם ישמרו וידאגו לאינטרסים הסביבתיים כדי להתמודד עם משבר האקלים. בסוף אנחנו רוצים להבטיח את ביטחון המזון. נזכיר מה זה, ביטחון מזון אומר שלכולם, לא משנה מה הכנסתם או איפה הם גרים, או מהן ההעדפות התזונתיות שלהם, יהיה להם נגישות למזון בריא ובמחיר בר-השגה.

ב-2015 משרד החקלאות ניהל פרויקט במסגרת החטיבה לאסטרטגיה, יושב פה הסמנכ"ל הבכיר ממשרד החקלאות. בעשורים לפני ראינו שבין השנים 2004-1995 היו בסך הכול שלוש התארגנויות חקלאיות חדשות, ובשנים 2015-2005 הוקמו שש התארגנויות. הבנו את הצורך והרצון – כן, יש רצון של חקלאים להקים קואופרטיבים. אנחנו מבינים איזה חסמים יש למיעוט של ההתארגנות מהזרם המשפחתי, כדי שהם יוכלו למלא את התפקיד הציבורי של החקלאות. ראינו שבתוכנית שמשרד החקלאות ניהל בין השנים 2016-2014 היה ביקוש מאוד גבוה להשתתף בתוכנית הזאת. עשרות התארגנויות ביקשו להצטרף ורובן נדחו בגלל שלא היה מספיק תקציב. מבדיקה שנעשתה בשנת 2018 – קיבלתי נתונים מרשם האגודות השיתופיות וממשרד החקלאות ומכל מי שהתעסק בזה, כמו הסוכנות לעסקים קטנים. הבדיקה שנעשתה בשנת 2021 מדברת על כך שמעל 70% מההתארגנויות שקמו במסגרת הפרויקט הזה ממשיכות לפעול גם היום.

אנחנו רואים את הגידול, פתאום תוכנית קטנה ממוקדת, במעט מאוד כסף, מצליחה לייצר את מה שלא הצליחו לייצר בעשורים שלפני כן. לכן, המטרה שצריכה להיות לנגד עיני כולנו היא עידוד התארגנויות חקלאים, כדי להבטיח אספקה יציבה של מזון. גם מבחינת ההיקף, גם המגוון, גם האיכות וגם היעילות במחיר בר-השגה.

מה כדאי לעשות? בחרנו הרבה מאוד חלופות, אני לא אציג את זה כאן, המחקר הזה מפורסם ואתם יכולים לקרוא אותו באתר של מכון יסודות. הבנו שהמדיניות הנכונה היא שילוב של כמה צעדים. מצד אחד, כמו באיחוד האירופי, לתת עדיפות להתארגנויות בקבלת תמיכות ממשלתיות. לא לקבוע שרק מי שמאורגן יקבל תמיכות, אבל מי שמגיע מאורגן יקבל עידוד נוסף כי יש אינטרס ציבורי לחזק אותו. לתת סיוע וליווי מקצועי להקמת ההתארגנויות. יש הרבה מאוד קשיים – לא נכנס לזה פה פרסמנו את זה במחקר אחר שלנו על הקואופרציה – להקים קואופרטיבים בישראל, כי חסרים אנשי מקצוע וחסרות תמיכות ייעודיות. זה אתגר להקים קואופרציה ובגלל התועלות הציבוריות הרחבות, יש אינטרס ציבורי לעשות את זה. כמובן, שצריכה להיות חקיקה תומכת ומאפשרת – ואני אגיד בסוגריים – בטח לא שעושה את ההיפך.

אני אסכם, היתרונות של הקואופרציה בחקלאות והמדיניות שאנחנו חושבים שנכון לקדם הם בתמריצים. כלומר לתת את התמריץ החיובי למי שרוצה לפעול שם. אין חובה להתארגן וזאת בחירה וולונטרית להתארגן, והממשלה תדחוף את כל מי שרוצה ללכת לשם, כי זה ימלא אינטרס ציבורי רחב. מציעים שיתנו פרס, תמריץ חיובי למי שיתארגן. מדובר על שינוי ארגוני וכלכלי לא דרמטי, אבל ההשפעות שלו יכולות להיות מאוד מאוד גדולות.

האתגרים שמולם צריך להתמודד ושצריכים לזכור אותם, הם שיש מגזרים בתוך ישראל שכבר מאורגנים, מאורגנים חזק ויעילים. המטרה היא לא לחזק את החזקים אלא לייצר התארגנויות במקומות שהן לא קיימות מספיק. חייבים תוכנית ליווי והדרכה להקמה ופעילות של התארגנויות. יש פה הרבה מאוד חסמים גם של הון ראשוני וגם חסמים פסיכולוגיים, ויושב-ראש הוועדה נגע במה שקרה בעשורים הקודמים. לשמור על חקיקה שמאפשרת התארגנויות ומעודדת את ההתארגנויות, יש לנו גם כמובן גאנט.

אני אסכם את התועלות. למה חשוב לציבור בישראל לחזק את ההתארגנויות? אני יודע שזה בניגוד לנרטיב או לתפיסה השמרנית-כלכלית שחושבת שהתארגנות היא נגד תחרות. להיפך, זה משיג את התועלות. איזה תועלות? יחידות ייצור תחרותיות, יכולת התמודדות עם הריכוזיות בשרשרת השיווק, ייצוב ההכנסות של המשקים החקלאיים, כדי שהם לא יצאו מהענף, כדי שתהיה תחרות וייצור מזון מבוסס. יחד עם אספקת מזון יציבה, ייעול של הפעילות החקלאית, חיזוק התחרותיות וייצור סביבתי. אם נייצר את כל אלה בכלים חכמים, כלכליים ויעילים – ולא צריך להמציא את הגלגל אלא רק לראות ולפקוח את העיניים, ולהיזכר בכמה דברים שעשינו לפני כמה שנים, ולראות מה קורה היום בעולם המפותח. זה גם ישפר את ההתמודדות של הממשלה עם יוקר המחיה והמחיר לצרכן – הפוך מהמדיניות שמובילים כבר במשך הרבה מאוד שנים – וזה יחזק את ענף החקלאות שהוא תשתית לאומית, כאבן יסוד לביטחון המזון הלאומי. מה שהצגתי רובו מבוסס על מחקר שפרסמנו והובילה אותו אצלנו ד"ר לירון אמדור, המחקר מופיע באתר שלנו. תודה רבה.

עמית, תודה רבה, על הסקירה המקיפה והמתומצתת. אני אבקש כפי שאמרתי מעורכת הדין מירב ניר, להזכיר בקצרה איפה אנחנו מול העולם.

בוקר טוב, תודה רבה, היושב-ראש. אנחנו צריכים לזכור שהמציאות במדינת ישראל כפי שעמית הציג, לא שונה בהרבה מהמציאות באירופה. באיחוד האירופי כ-66% מהמשקים החקלאיים הם מתחת ל-50 דונם. אנחנו מדברים על משהו שבהחלט ניתן להקביל אותו למשק המשפחתי בישראל. קואופרציה, בדומה לישראל, גם באירופה היא אינה חובה. בכל זאת אם מסתכלים על נתח השוק של קואופרטיבים חקלאיים ביחס לתוצרת חקלאית, ניתן למצוא מדינות די רבות שבהן מדובר בנתח שוק של מעל 50%. כמו: דנמרק, שבדיה, פינלנד, אירלנד, הולנד וצרפת. כנ"ל נתחי שוק מאוד משמעותיים בגרמניה ובספרד.

העובדה שנתח השוק גבוה מראה שקואופרטיבים כן מצליחים להתמודד בשוק תחרותי, וכן מהווים איזשהו גורם משיכה להתארגנות החקלאים. בד בבד, המדיניות החקלאית המשותפת של הנציבות האירופית מקדמת באופן פעיל ואקטיבי, התארגנויות וקיום התארגנויות של חקלאים. כך היא מגדירה אותם בחלק מהיעדים לתוכניות החומש החקלאיות. כאשר התארגנות מגדלים אמורה להיות בתחומים חקלאיים ספציפיים. המטרה היא שאותן התארגנויות תהיינה נשלטות על ידי המגדלים החקלאים על מנת לתת להם מענה לצרכים שלהם, ותאפשר ניהול ושליטה דמוקרטיים של אותם חקלאים. מכאן ניתן להבין את האחוז המאוד גבוה של צורת ההתארגנות הקואופרטיבית כבחירה במסגרת אותן התארגנויות, ביחס לשותפויות או חברות מסחריות רגילות.

בסופו של דבר, צריך לזכור שבאירופה עם המסורת החקלאית ארוכת השנים, יש ואפשר למצוא צורות התארגנויות אחרות בנוסף לצורת ההתארגנויות הקואופרטיבית, או צורות התארגנות ייעודיות שזכו להכרה וללגיטימציה במסגרת הדין והמדיניות. החל מהתארגנויות שמטרתן להנגיש ולהקל על שימוש בציוד ובמשאבים חקלאיים בצרפת, והתארגנויות של יצרנים לטובת עיבוד ושינוע. אפילו התארגנויות ושותפויות שמוכרות בעיקר בצרפת, שמטרתן לאפשר למשקים סמוכים לאגם ציוד וכוח עבודה, על מנת להגדיל את היכולת שלהם לתת מענה בעונות חקלאיות.

בקצרה, מה המקום של המדינה או של האיחוד האירופי בעידוד הזה?

למדינות האיחוד האירופי ולאיחוד עצמו יש מדיניות לעודד, להנגיש ולהקל על הקמה של קואופרטיבים ועל צורת הפעלתם. מדובר בתמריצים למגדלים וחקלאים מאורגנים. התארגנויות מגדלים producer organization, זכאיות לקבלת תמיכות. החל מתמיכה לצורך ההתארגנות שלהם, והמשך בהקלות ובמבני מיסוי שמכירות בייחודיות שלהם ובפטורים מדינים לעניין התחרות.

תודה רבה. נעבור לאורי צוק בר, סמנכ"ל בכיר ממשרד החקלאות, שעוסק בנושא זמן רב. לאחר מכן, נעבור לצחי מרשות התחרות, שמג'נגל בין כמה אירועים בכנסת שנמצאת בפגרה.

כמו שעמית הזכיר את הפרויקט שעשינו בשנת 2016. הוא הראה שיש את הצורך ואנחנו ציפינו להקמה של התארגנויות גדולות יותר. רוב ההתארגנויות שקמו היו יחסית קטנות, התארגנויות של חמישה או עשרה מגדלים. זה נתן את הדחיפה להיכנס לעניין ולבחון אותו, זה נתן אפשרות. למרות כל היתרונות לא לגמרי הצלחנו לפצח למה זה לא קורה יותר. היתרון הגדול של הקואופרטיב של מגדלים הוא שאין כאן מישהו שעושה עסק שיווקי למטרות רווח, ומשאיר לעצמו את הרווחים. אלא כל היתרון הוא הרווחיות הנוספת או החיסכון בעלויות, שאמור להגיע לחברים. זה היתרון בהתארגנות ובקואופרטיב. כנראה שצריך לעודד את זה כל הזמן, כי זה לא מופנם לעומק כמו באירופה.

אורי, כמתבונן מהצד שנים רבות, האם הניתוח שנתתי קודם היה פסיכולוגיה בגרוש או שיש בזה ממש? החשש הבסיסי או הרתיעה הזו מלשוב ולייצר שותפויות.

אני חושב שיש פה שילוב של שני דברים. אחד, החשש משותפות והחשש לסמוך על אחרים. ניסינו לעזור בכך על ידי ליווי משפטי, גם כלכלי וגם חברתי של יועצים שניסו לפתור את הקשיים האלה. והדבר הנוסף הוא הסגנון היותר רווח בישראל של הסגנון היזמי העסקי, שאנשים מחפשים לעשות את העסק שלהם. כלומר, להרים את החברה שלהם, את העסק שלהם, ולעשות את הרווח שלהם. ופחות מחפשים את החיבור המשותף.

יכול להיות, בעזרת השם, שכמו שישwework יהיה wegrow.

בגלל שזיהינו שזה משהו של ידע, ושצריך יותר לבנות את האקו-סיסטם, שנינו את הגישה. אנחנו לא עושים את הפרויקט כמו בשנת 2016, של ייעוץ פרטני להתארגנויות, אלא הלכנו יותר על כיוון של התארגנויות בשיווק. התארגנויות בשיווק ושיווק ישיר. עשינו פרויקט, ועכשיו אנחנו עושים את הפרויקט המשך שלו עם ג'וינט ישראל, שנקרא דיגי-באסטה. תמכנו בעבודה מול חמש מועצות אזוריות, עשינו שם ממש לימוד וקורסים של חקלאים, איך להיכנס לכל הנושא של שיווק דיגיטלי וישיר. לעשות את זה פשוט יותר וקל יותר, כי זה קם לבד בתקופת הקורונה. היה המון פוש בנושא הזה וקמו כל מיני התארגנויות נקודתיות של קבוצות וואטסאפ, ושל קבוצות רכישה שמביאות סחורה לאזורים עירוניים. היו כמה קורסים כאלה במועצות בעמק חפר, ברמת הגולן, באשכול והתוצאות מוצלחות מאוד. הרבה מגדלים שמרו על החיבור הזה ועל העבודה המשותפת בהמשך. דווקא בערבה שפעם היו ממש מאורגנים בתחום הזה, עשו התארגנות שהיא גם לתשומות וגם לשיווק. אבל שם זה קצת דעך לצערנו ולא תפס.

הקשר של המשרד שלכם עם החקלאים הוא רק ישיר או שהוא גם דרך מערכות אזוריות? דרך תנועות ההתיישבות או דרך משרדים אחרים? NGO’s שמסתובבים?

הפרויקט שעשינו היה עם משרד הכלכלה בעזרת מערך המעוף. מה שעשינו עכשיו היה בשיתוף עם הג'וינט ועם המועצות האזוריות. אנחנו עובדים הרבה עם המועצות וגם עם המחוזות של המשרד שלנו. הם בקשר ישיר עם כל החקלאים בארץ.

כרגע יש פיילוט בגולן?

היו את החמישה האלה בסבב הראשון של הדיגי-באסטה, יש לנו פרויקט המשך מעכשיו ועד לסוף השנה. נבחרה בו מועצה אחת, המיקוד הוא במועצה אחת. זיהינו את החוסר בפרויקט הקודם כשעבדנו רק עם החקלאים ולא הייתה הכנה או לימוד של המערכת התומכת. לכן, הפרויקט עכשיו מתמקד בלהכשיר את המכשירים ולאמן את המאמנים. עושים פה עבודה של בניית מתודולוגיה, איך לעשות את זה ככלי עבודה. עובדים עם המועצה ובוחרים מגדלים שילמדו שלושה חודשים אינטנסיביים. יהיו ם כמה מגדלים שיבחרו לעבודה פרטנית וחיזוק.

ברמת הגולן הם כבר עובדים על זה, יש להם המון יוזמה. חלק מהפרויקט הוא גם לעזור בדברים שהם ממילא כבר התחילו לעשות. הם היו מאוד מוכנים לפרויקט והגישו את ההצעה הכי טובה, והם גם זכו בה. הם לקחו מישהו שיידחף ויארגן את הפרויקט הזה. הם מנסים ליזום איזשהו מותג אזורי של הגולן, שכל תוצרת הגולן תימכר במכירה ישירה לבתים. קודם כל באזור הגולן והגליל ואחר כך הם חושבים גם על התרחבות. הם יוכשרו במסגרת הפרויקט הזה ויקבלו סיוע.

אנחנו בתהליך של התקשרות – אני לא רוצה להגיד את הפרטים – לשנה הבאה ל-2024, מתקציב של שנה הבאה, למשהו יותר רוחבי וכלל ארצי של עזרה, סיוע והדרכה, לכל הפן הזה של אחרי שהתוצרת קיימת. איכות, שיווק, מיתוג כל החלק הזה של הפוסט-הרווסט, אחרי שיש כבר מוצר. מכאן, זיהינו חולשה יחסית שלנו במערך ההדרכה. הבנו שאין לנו מספיק מומחים לתחום וגם אין מספיק אנשים שיעשו את זה. לכן, אנחנו נעשה כאן התקשרות עם גוף שייתן את השירות הזה. ננסה להרחיב את ההכשרה של המגדלים לכיוון של שיווק משותף, לוגיסטיקה משותפת בשיווק, וגם להגיע ישירות לצרכנים ולדלג על השיווק שהוא בעיקר דרך רשתות שיווק.

אורי, תודה רבה. חשוב שתהיה כאן ושתהיה קשוב להערות שבהן צריך את הסיוע, את העידוד והאפשור שלכם. אנחנו נעבור למשרד הכלכלה, נתחיל עם צחי ברקוביץ'. אני מבקש להבהיר, איך אתם רואים את הנושא? כאשר ברור שיש רכיב שמעודד את התחרות. יכול להיות בהקשרים שונים ובגדלים מסוימים, בהם אנחנו מתחילים לנוע באי-נחת ויודעים שצריך לחשוב היטב על הצעדים. אני מבקש שתתמקד במרחב הבטוח שלשם ראוי להוביל.

חבר הכנסת שוסטר, עוד משפט על ההתארגנות. יש לפעמים את החשש שההתארגנות תפגע בתחרות או משהו כזה – אני עושה הקדמה קטנה וספוילר לצחי. אני חושב שההתארגנות של החקלאים – ולא סתם יש פטור חקלאי שמקובל בעולם המערבי – לא פוגעת בתחרות מול הצרכן. היא רק משפרת את כושר המיקוח של ריבוי חקלאים מול מעט קונים, ודווקא כאן היא תורמת לתחרות ולא פוגעת בה.

צחי, בבקשה.

תודה, אורי, על הספוילר. עכשיו יהיה לי גם על מה להיווכח, אני מרשות התחרות. דיני התחרות באופן כללי אוסרים על שחקנים להתאגד ולדבר על כמויות ומחירים. בעולם החקלאות יש את הפטור החקלאי שהוא הזכיר. הפטור החקלאי מאפשר לחקלאים להתאגד ולהקים את הקואופרציות האלו.

להבנתכם, מה הרציונל של הפטור הזה?

הפטור החקלאי נקבע עוד בשנת 1959.

למה?

הוא לא יודע, הוא עוד לא נולד.

רק התחלתי, למה? עשיתי על זה חצי דוקטורט. הפטור החקלאי מלווה אותנו משנת 1959, מתוך הבנה שבעולם החקלאות יש צרכים שונים שמביאים לחיי מדף קצרים, תוצרת וכולי. יש רציונליים שמצדיקים את זה ויש פטורים – אני לא רוצה להגיד דומים – בכל העולם אבל בלא מעט מדינות בעולם יש התייחסות ספציפית לחקלאות. חשוב להגיד, שפטור כמו שיש בישראל אני לא ממש מכיר בעולם. הפטור בישראל הוא גורף ולא מסויג והוא מאפשר התאגדות.

אנחנו לא מדברים על הגיוס, נכון? כי לרגע התבלבלתי.

לא, לא. הפטור בישראל מאוד רחב. באופן כללי המגמה שרשות התחרות מובילה לגבי הפטור החקלאי, היא צמצום של הפטור החקלאי והתאמתו ככל שניתן. כי שימוש רחב בפטור החקלאי, בניגוד למה שאורי אמר, פוגע בתחרות ופוגע בצרכן, כי הוא מאפשר הלכה למעשה למחירים לעלות. יש פה ריקוד עדין, כשאנחנו מדברים בקואופרציות בין מיצוי יתרונות לגודל – כי בהחלט יש פה יתרונות לגודל, כשחקלאים מתאגדים יחד הם חוסכים עלויות. ברור שלהקים עשרות בתי אריזה אל מול הקמת בית אריזה אחד, שממצה יתרונות לגודל זה עדיף. אבל לצד היתרונות לגודל צריך לשים לב שלא נוצר מצב שבידי הקואופרציה יש כוח שוק. אם יהיו לנו, לצורך הדוגמה, מאה מגדלי מנגו שהם משווקים בנפרד, המחיר יהיה X, אבל אם כולם יתאגדו בקואופרציה וישווקו ביחד ויהיה משווק אחד, יכול להיות והכלכלה מתארת את המצב הזה כמצב שייצר כוח שוק והמחיר לצרכן, בצד החיסכון והעלויות, עלול לעלות. לכן, כשעושים את האיזון ואת הריקוד העדין בין הקואופרציה לבין - - - צריך לשים לב, שלא נוצר פה כוח שוק בידי הקואופרציה.

גם בידי הקמעונאים.

זה לא רלוונטי, נשים בצד את מה שיש בידי הקמעונאים. נשאלתי עכשיו על הקואופרציה.

צריך להפריד בין - - - לבין מה שפוגע בחקלאות.

זה מצב קיים. אני מדבר על מה שקורה כשיוצרים קואופרציה חדשה, וזה האיזון שצריך לעשות. אני אגיד שבניגוד לדברים שנאמרו, באירופה למשל, כשיש תמיכות, הפטור החקלאי הרבה יותר מסויג. הוא לא יאפשר לקואופרציה להיות 100% מהשוק. נתחי שוק של שחקנים שיכולים להתאגד ביחד בסוג גידול מסוים. לצורך העניין, אפשר לדבר על מהו אחוז החקלאים המאוגדים במדינה, אבל בסופו של דבר אנחנו מסתכלים על פר-גידול. הפטור החקלאי באירופה למשל, לא מאפשר לחקלאים להיות 100% מהשוק בקואופרציה, הוא רוצה לאפשר תחרות. הפטור החקלאי באירופה אומר שחייבים לאזן בין החקלאות לבין ההגנה על התחרות והצרכן. בישראל אין שלייקסים כאלה, לכן אנחנו חושבים שהמגמה היא של צמצום הפטור החקלאי.

מהדברים ששמענו עד עכשיו, אתה יוצא מפה ויש לך הרבה משימות על הראש. האם ראוי שאתם, משרד הכלכלה על אגפיו השונים, תעודדו עם כל הרגישות והריקוד העדין? החיים שלנו הם ריקוד עדין. האם השריר הזה של עידוד שותפויות, באופן הראוי בעינייך, הוא דבר שצריך להשקיע בו ולעודד אותו?

אני לא יודע אם יש צורך. חשוב לציין, שכל עוד ההתארגנות היא וולונטרית, היא לגיטימית. אני לא חושב שצריך לכפות את זה, כמו למשל מועצות הייצור וכדומה. אני חושב שזאת שאלה שהיא פחות במגרש לנו, אם ראוי או לא ראוי. אני אומר שזאת המסגרת וזה המשחק.

בסדר גמור, מובן. ברשותך, נמצא איתנו אוהד מרדכי רפרנט ממשרד האוצר. גיבור ישראל, מרדכי.

אני מאגף התקציבים במשרד האוצר. אני לא אוסיף הרבה מעבר למה שצחי אמר. אני מסכים מצד אחד שלהתארגנות גם אם היא אנכית באינטגרציות, וגם להתארגנות מחוזית מסוימת גיאוגרפית בסדר גודל מסוים יש יתרונות לגודל. יש התייעלות, צמצום תנודתיות, שזה מאפיין מאוד גדול בתוצרת חקלאית. אנחנו רואים שבכל העולם יש במובן כזה או אחר את הדברים האלה. לדוגמה, בענף החלב באירופה יש אפשרות לעשות קואופרטיבים. יש ארגוני יצרנים שמגבילים אותם להיקף מסוים מהשוק של המדינה, וגם להיקף מסוים של השוק של האיחוד האירופי כולו. מנגד, ואני אחזור אל הדברים של צחי, יש כמה חסרונות בדברים האלה וצריך לא לשכוח אותם. התארגנות גדולה מדיי יכולה לגרום לתיאום מחירים, תיאום כמויות והשמדת תוצרת, מה שעלול להביא לעליית מחירים. כשמחיר עולה לקמעונאי, המחיר עולה גם לצרכן בהמשך. אני לא אכנס לכל המרווח הקמעונאי ונעשו הרבה בדיקות בנושא.

מתי השמידו פה תוצרת בפעם האחרונה, תזכירו לי?

במועצת הלול, אני חושב. לא במועצה עצמה אבל אם, אדוני יושב-הראש, זוכר את הגרפים שהראינו על הסיפור של הפטם לפני כמה חודשים, חלק - - -

אבל - - - בשביל שייצרו בעודף.

אני לא רוצה שייצרו בעודף.

זה מה שקורה בפועל. זה כתוב בתיאוריה כדאי להסתכל על מה שקורה במציאות ועל הנתונים. חלק ממה שאמרתם פה לא מבוססים, הם היו נכונים לפני הרבה מאוד שנים.

זה לא מדויק.

תביאו את הנתונים.

היו הרבה נתונים שהראינו לפני כמה חודשים, ישבנו פה וראו מתי היו ההסכמים בענף הפטם. ראו את הגרפים ואת הנסיקה שלהם בגרף. וגם במועצת הלול יש תקציבים שהולכים להשמדת תוצרת – זה בסדר.

אין השמדת תוצרת. לא השמידו תוצרת בעשור האחרון בוודאות.

אין השמדת תוצרת, אני אחראי לזה.

ברשותכם, זה בסדר. הריקוד העדין הזה או החשש מוצדק. אני מצפה, ואני מבין שאתה עם העין למשרד הכלכלה, אבל אנחנו צריכים לראות גם את עמדת האוצר לגבי החקלאות. בסוף יושבים על תקציבים ומאשרים סעיפי תקציב ותקנות שונות. אני חושב שאנחנו מספיק מנוסים ומבוגרים – אנחנו אומנם בני 75 – כדי לדעת שצריך להיות מסוגלים לעשות גם וגם. גם לעודד שותפויות, עד לאותו מקום שאפשר להיות במרחב העדין בתיאום, כמו בענייני הביטחון. יש מרחב, האוגדה יודעת לפעול חופשי ולירות חופשי, ויש מרחב שבו חיל האויר פועל ויש מרחב לתיאום. אז כשעוסקים בשאלת הפטם יש מרחב לתיאום. הדיון הזה מיועד למרחב העצמאי והמוגן, שבו לא צריך לחשוש שמא כמה עשרות חקלאים בגולן יגרמו לאיזשהו נזק. זאת הכוונה בכל אופן.

תדגיש את זה, בעיקר בגולן.

אנחנו כל החקלאים בישראל. אלון, אני מבקש הערת ביניים על הדיון הקודם.

אתה מייד ברשות דיבור. נציג אותך, ניר מאיר מזכ"ל התנועה הקיבוצית.

אתה יודע מתי הייתה השמדת תוצרת? לפני עשרה ימים השמידו בצרפת יין בערך של 200 מיליון דולר. ככה מתנהגת מדינה שרוצה לשמור על הענף שלה. גם זה קורה לפעמים.

אם ככה נעבור לאלי יניר, הוא נמצא פה? הוא יצא. נמשיך עם עמית, יושב-ראש התאחדות חקלאי ישראל וגם מזכ"ל תנועת המושבים. מה שלומך? עמית יפרח.

בסדר גמור. קודם כול, תודה רבה, חבר הכנסת אלון שוסטר, על הדיון המאוד מאוד חשוב הזה. את הנושא של ההתארגנות והקואופרציה צריך לחלק לשני מקטעים. יש את המקטע של הגידול ויש את המקטע של השיווק. דיברת על הרעיון המסדר שהיה כבר כשאבותינו הקימו את המושבים הראשונים. הם הבינו שלקואופרציה יש יתרונות, ואת היכולת לנצל אותן לטובת החקלאי והצרכן. לכן, כבר בתחילת העיסוק בחקלאות במושבים, אחד העקרונות הבסיסיים היה שיווק משותף ורכישת תשומות באופן משותף. כאשר כל חקלאי עשה את הגידול שלו בעצמו בצורה הכי טובה שהוא יכול היה לעשות. כך הוא ניצל את היכולות של הקואופרציה לקנות תשומות ולהפחית עלויות. אנחנו רואים את זה היום במושבים שהם יותר מפותחים בתחומים האלה, אנחנו רואים כבר ריסוסים משותפים, מחקרים משותפים וקניית תשומות משותפת. וכל הדברים האלה מקלים על החקלאי בכל מה שקשור בהורדת עלויות הייצור של התוצרת שלו. לכן, בוודאי במתחם הגידול, רואים מושבים מסוימים שבעקבות הירידה במספר החקלאים באותו מושב, ידעו לנצל את העובדה שהקרקע באמצעות האגודה השיתופית מנוצלת באופן, שמבטיחה את רציפות העיבוד לאורך זמן. גם אם יהיו פחות או יותר חקלאים במושב, אנחנו רואים שזה מאשר עיבוד מלא של כל המשבצת לאורך זמן.

מי שמכיר את הנתונים יודע שהקרקע החקלאית מנוצלת בצורה מיטבית וכולה מעובדת, למרות שבמושב מסוים יכול להיות פחות או יותר חקלאים. עדיין, הקואופרציה מבטיחה את רציפות העיבוד לאורך זמן ואת אספקת המזון לאזרחי ישראל.

אין שום ספק, כל מה שקשור להתארגנות במקטע של העיבוד והגידול, זה בהחלט משהו שצריך לברך עליו ולעודד אותו. ולמרות המשבר הגדול שהיה בשנות השמונים במגזר המושבי, והקריסה של ארגוני התמך, של ארגוני הקניות, של הארגונים האזוריים ומשבר האמון של החקלאים שחל בעקבות זה. בקואופרציה ובהתארגנות אנחנו כן רואים בשנים האחרונות חזרה איטית, אבל עקבית של שימוש בקואופרציה לטובת הדברים שדיברתי. גם בהיבטי הגידול וגם בהיבטי רכישת התשומות. אנחנו ממשיכים ביכולת שלנו ובחיבור שלנו עם המושבים, להמשיך ולעודד את העיבוד המשותף, את הגידול המשותף ואת רכישת התשומות המשותפת. זה במקטע הזה, ואני חושב שיש למדינה בהרבה מאוד היבטים את היכולת לעודד את זה ולחזק את זה יחד איתנו.

בהיבט של השיווק, אנחנו רואים שהמודל של השיווק המשותף בתוך המושבים הצליח לשרוד את המשברים. ואנחנו גם רואים פה את היתרון הגדול שזה מייצר לחקלאים. כי כמו שאתם מבינים המעבר של מדינת ישראל לשוק הרשתות יצר לחקלאי הקטן, כמעט חוסר יכולת אמיתית להתמודד בתנאי השוק הקיימים. הוא קורס אל מול הכוח והאגרסיביות והדורסנות של רשתות השיווק. לכן, אין ספק שהמענה שלנו כחקלאים להתמודד בתנאי השוק הישראלי, שהוא מאוד מאוד ריכוזי מבחינת מספר הרשתות והגופים ששולטים בשוק, הוא דרך יצירת פלטפורמות של שיווקים משותפים, שייצרו לחקלאי סוג של יכולת התמודדות בתוך המקטע של השיווק באופן יותר עצמאי.

אני חושב שלאורך זמן וברגע שנייצר יותר ויותר פלטפורמות כאלה, זה יכול להיות ענפי ורב-ענפי. אבל בסופו של דבר, סביר להניח, שזה גם יפחית את פערי התיווך שאנחנו רואים, שמתקיימים היום בשוק הישראלי. בגלל שלנו אין שליטה על המחיר, שבסופו של דבר הצרכן משלם ברשת מרגע שהתוצרת יוצאת משער המשק. וככל שאנחנו נחזק את החלק הזה בשרשרת כהתיישבות, כמושבים וכחקלאים, אנחנו גם נביא בסופו של דבר תועלת לצרכן, ונדע להתמודד מול הרשתות ולייצר כוח קנייה, שיאפשר לצרכן הישראלי ליהנות בסופו של דבר מצמיחת הפלטפורמה הזאת.

דבר אחרון, על איך המדינה יכולה במקטע הזה לעזור לנו כחקלאים לייצר את הפלטפורמה הזאת בעיקר במושבים. יש לנו קושי גדול מאוד. אם אנחנו רוצים לבנות את אותו מערך שיווק, הוא מצריך את הצורך לייצר מרלוגים ובתי אריזה יותר גדולים. היום זה משהו שקשה מאוד לייצר בפלטפורמה הקניינית ובעידוד הוועדות המחוזיות. אני חושב שעדיף שיהיה בית אריזה אחד גדול מאשר עשרה בתי אריזה. ואת היכולת לייצר מקומות שבהם נביא את התוצרת ודרכם נשווק. יש קושי מבחינה תכנונית וקניינית לייצר את הדבר הזה, והמדינה באמצעות רשות מקרקעי ישראל, ובאמצעות מוסדות התכנון צריכה לתת לזה תיעדוף, ולאפשר לנו להרים את הפרויקטים האלה. זה יאפשר לנו את בניית הפלטפורמה בצורה הרבה יותר טובה.

כמו שאמר אורי, בצד החקלאות יש לנסות ולהטמיע את החשיבות של השיווק המשותף. של ההתארגנות דרך משרד החקלאות, דרך ההדרכה, דרך ההכוונה. אנחנו מצידנו נירתם לדבר הזה בכל הכוח. תודה.

תודה, עמית, על הדברים המאלפים, כולל החידוד של הצורך לתמוך גם בהיבטי התכנון והקניין. לפני שאני עובר לניר מאיר – ניר, אתה ברשות דיבור בעוד רגע – אני אציין בפליאה, בתדהמה ובזעם, את העובדה שנציגי רשם האגודות השיתופיות נקראו לצאת מהשולחן האליפטי שלנו בהוראת לשכת מנכ"ל המשרד. מנהלת הוועדה ד"ר עידית חנוכה עומדת בתוקף מול לשכת המנכ"ל. קודם כול, יוחזרו הפליטים ולכל הפחות נקבל התייחסות כתובה על עמדת המשרד והרשם בסוגייה הזאת, שהיא בוודאי לא רק סוגייה שעוסקת רק במגבלות התחרות אלא יש גם היבטים נוספים. מבחינת האיגוד השיתופי – אני מסתכל על שלומית שיחור שנמצאת כאן איתנו, לשעבר רשמת האגודות עד לא מכבר – הדברים ידועים וטובים. אחריות משרד הכלכלה היא על ההתאגדות השיתופית הכוללת, לא רק בייצור ולא רק בחקלאות. והיא גם – כמו שאומר הגשש – אבקש תחרות הוגנת. זה תפקיד כפול של המשרד ואנחנו נתבע אותו. כרגע, בשידור חי, אנחנו בעיצומה של דרמת התנגשות בין הרשות המחוקקת למבצעת. בבקשה, ניר.

אני חושב שההתנגשות הזאת והאפיזודה הזאת ממחישות לא מעט את המצב הדואלי שבו אנחנו נמצאים. שני הגופים האלה, גם הממונה על התחרות וגם האגף לאיגוד שיתופי יושבים באותו משרד. והעובדה שהמשרד הזה נתן עדיפות אחד על השני מסבירה חלק גדול מהדילמה. אני חושב שיש כאן סוג – כמו הרבה מאוד בכלכלה הישראלית – של אמונות ומנטרות שנקבעו אי שם לפני 40-30 שנים ולא נבדקו מאז. מספרים שמשמידים תוצרת – אז מספרים. בסופו של דבר, אני אגיד את זה בזהירות, אני מייצג מגזר ששימר את כל היכולות הקואופרטיביות שלו למעט אחת, שהייתה מכירת תנובה. הוא שימר את כל היכולות הקואופרטיביות האחרות ורואה בזה ברכה גדולה.

אני חושב שכדאי מאוד שגם המשק המשפחתי ימצא את הדרכים להיתמך ולבנות מערכות כאלה, כי זה מייצב ענף מאוד בעייתי עם מציאות מאוד מסוכנת, כפי שעמית תיאר בהתחלה, אם אנחנו רוצים ללכת למצב של פיתוח השקעות וטכנולוגיות חדשות. מדובר בהשקעות מאוד כבדות והסיכון הוא עצום. ואני חושב שאין כוח יותר חזק בכלכלה מיתרון הגודל, ומוכרחים להעמיד את הכוח הזה לרשות החקלאים הקטנים. ואם באירופה מירב מדברת על משקים של 50 דונם, זה לא ממדים אחרים מהחקלאות שלנו. אם יש בשורה שאני מצפה שתצא מהוועדה הזאת היא בדיוק למשרד הכלכלה, שיאזן בין שני האגפים בתוכו. אנחנו לא מחפשים להתעשר על חשבון המדינה, אנחנו מחפשים לפתח ולחזק את החקלאות הישראלית, לאו דווקא על חשבון הצרכן. אנחנו צורכים כבר עשר שנים, ואנחנו לא עומדים מול הצרכן אלא מול הרשתות. הדבר הזה יצטרך להיות מובן אחרת זה קרב מכור מראש. אני באמת חושב שכדאי שיצאו מהדיון הזה מסקנות וקריאה לממשלת ישראל איך לנהוג, כי אני חושב שיש כאן התנהלות שגויה והמחיר שלה כבד. היא נשענת על אקסיומות מלפני 30-20 שנים, וכדאי לבדוק את ההחלטות שיתקבלו ואת התוצאות שיתקבלו. אני מקווה שיהיה לזה המשך.

תודה רבה. אני אבקש מידידי דוד קוכמן, מזכ"ל תנועת האיחוד החקלאי והמושבים, לשאת את דברו לאומה. לאחר מכן, אורי דורמן.

תודה, יושב-ראש הוועדה, חברי חבר הכנסת שוסטר, על הדיון החשוב הזה. המצב שאנחנו נמצאים בו נעשה לא פתאום אלא בכוונת מכוון. בשונה ממה שקורה בעולם המודרני ובכל העולם בעצם, שקואופרטיבים מצליחים ומתפתחים. יש המון חברים בקואופרטיבים והמון קואופרטיבים מעודדים. האו"ם מעודד קואופרטיבים, יש אפילו יום לקואופרטיבים בעולם. במדינת ישראל לא רק שאין עידוד אלא אפילו החוק שעוסק בקואופרציה הוא חוק ארכאי שקודם מתקופת המנדט, ומאז לא קודם ואינו חוק מודרני כמו שהיינו רוצים שיהיה. במידה מסוימת, כל האנשים שיושבים כאן – חוץ מהאנשים שמגיעים מהרגולציה ולא מקשיבים וחיים את האתמול – מנסים לשכנע את המשוכנעים למעשה.

הקואופרציה עשויה להיות הצלה למשק המשפחתי, הצלה ממש של היכולת שלה להתקיים. המשק המשפחתי כולו היום נמצא במשבר קשה מאוד מבחינה חקלאית. ללא חשיבה אחרת ושינוי מגמה, המצב לא יהיה טוב ולא יהיה טוב גם למדינה. כל דבר שפותחים לייבוא, אנחנו רואים את התוצאות של השום ואת התוצאות של הדגים, ואנחנו רואים את התוצאות שמי שמרוויח הם אלה שמשווקים. האזרחים מפסידים והחקלאים מפסיקים לגדל. לא עגבניות ולא שום ועוד כל מיני דברים אחרים. אנחנו רואים את המגמות אבל באוצר הם ממשיכים במנטרה שלהם. ברשות התחרות אני שומע שהמנטרה היא אותה מנטרה. אני חושב שחלק משמעותי בעבודה שלנו כאן הוא שצריך להיות שינוי בתפיסה, זה לא עולה הרבה כסף.

נושא הקואופרציה נעלם והוכחד כמעט לחלוטין באקדמיה. יש מעט מאוד מומחים בארץ שעוסקים בקואופרציה בישראל. בהתערבות שלי ובשכנוע אישי שלי יש שתי אקדמיות שמלמדות קורס בחירה בנושא קואופרציה, לכל היותר מלמדים את זה כשיעור בדיני חברות. בארץ לא מלמדים בשונה ממה שקורה בעולם. בעולם יש אוניברסיטאות, מחלקות שלמות ומחקרים שלמים בנושא של קואופרציה. יש שם עידוד של מחשבה קואופרטיבית. לצערי הרב, בארץ הנושא הזה כמעט והוכחד באקדמיה, שהיא הגורם להתפתחות האנשים ושל אלה שמלמדים. אלה שהולכים לעבוד ברגולציה ולא מבינים מה זה קואופרציה – מדברים כמו שהם מדברים כאן. אם הם היו לומדים מהם קואופרטיבים ומהן המשמעויות שלהם, יכול להיות שהם היו חושבים אחרת ומנסים לעזור בעניין הזה.

מכיוון שאתה לומד את הנושא, ומכיוון שאנחנו אמונים על החופש האקדמי, מה ראוי לעשות? מה הכלים שעומדים בידי הממשלה או בידי הכנסת כדי לעודד את המגמה הזאת?

בעיניי, הנושא של האקדמיה הוא קריטי וחשוב ביותר, אני משקיע בכך המון המון מאמץ. לכן, אני חושב שזה צריך לעבור בעבודה מול הגוף הממונה על האקדמיות, להגיד להם לדחוף את הנושא הזה ולהקצות לכך משאבים. באקדמיה אומרים לי, אם יהיו משאבים אנחנו נקצה, כי אין לנו אפילו מרצים מומחים. צריך להביא מישהו חיצוני ולהקצות לכך כסף. מדובר בכסף קטן, עלותו של קורס סמסטריאלי באקדמיה הוא כ-30 אלף שקל, זה כסף קטן. כלומר, בשנה אחת צריך להוציא חצי מיליון שקל כדי לעשות את זה בעשר אקדמיות בארץ, ולהתחיל להכניס סטודנטים שילמדו. ואולי בסופו של דבר יתחילו להיות מתמחים ומומחים שיילמדו את זה, ואז יבינו שזה צורך שצריך להיות לא רק במרחב הכפרי. נושא הקואופרציה הוא בכל העולם, הוא עוסק באין ספור נושאים: ביטוח בניין, שיכון, ספורט וכל דבר שאנחנו יכולים לחשוב עליו. ולכן, אני חושב שזה נושא שהוא חשוב בעיניי.

שינוי הרגולציה חייב להיעשות. אם לא במשרד רשות המיסים אז במשרד המשפטים. נושא חשוב בעיניי הוא גם גמישות חוק ההתיישבות, חוק ההתיישבות הוא חוק ארכאי. אם אנחנו עושים התארגנות קואופרטיבית שהיא לא רק פנימית של היישוב, העניין הזה צריך להשתנות, ולאפשר גמישות של חקלאים שמייצרים יחד גידולים משותפים כדי לייצר התארגנות. נדרשת כאן חשיבה אחרת, אני יודע שיש רצון טוב אבל זה תקוע ברשות מקרקעי ישראל, לא מבינים כל כך את הנדרש. אני חושב שבמשרד החקלאות יש הבנה לכך.

שני דברים אחרונים שאני רוצה להתייחס אליהם. הייתי פעם בסיור עם ראשי קיבוצים באירופה כדי לראות איך הדברים עובדים שם. הקואופרטיבים בשיווק מעודדים על ידי הממשלות, כלומר חלק מהתקציבים שהמדינה נותנת לחקלאים ניתנת באמצעות קואופרטיבים לשיווק, בכוונת מכוון. תבואו לשווק דרך הקואופרטיב, שם תקבלו את הסיוע הכלכלי שלכם, וגם נוכל להיות כוח מכירה נכון ולאפשר לחקלאים להתפרנס בכבוד בדרך הזאת.

הדבר האחרון שהוא תקלה, ואני שמח שאני הייתי מעורב במה שאמר כאן סמנכ"ל האסטרטגיה במשרד החקלאות על כל נושא הדיגי-באסטה או כל נושא הניסיון. הבנו שבמכירה ישירה הבעיה הגדולה היא עם החקלאים עצמם, שצריכים להבין שהם מפסיקים להיות רק מגדלים ולהתחיל להתעסק גם בעבודה מול לקוח הקצה. עד עכשיו לא היה להם קשר עם לקוח הקצה, וזאת עבודה לא פשוטה ולא קלה. נעשתה עבודה מזערית של משרד החקלאות, לשמחתי זה התחיל אבל נפסק לחלוטין. היו צריכים להעצים את זה גם בעבודה מול המועצות האזוריות ואל מול החקלאים, כדי להגדיל את הנושא של ההדרכה ואת ההטמעה של הנושא הזה. כאן צריכה להיעשות עבודה גדולה מאוד של כל הגופים: התנועות, התאחדות חקלאי ישראל, משרד החקלאות וגופים אחרים, כדי להטמיע את הצורך ולייצר את האפשרות למכירה ישירה. כמובן, לשנות את הרגולציה שתאפשר את המכירה הישירה, יש כאן בעיות קשות מאוד.

רשות מקרקעי ישראל הבינה שחקלאים יכולים לגדל חקלאות, אבל היא חושבת שאת החקלאות היא צריכה לגדל כדי לייצר לעצמה ולאכול בעצמה. אבל אם חקלאי רוצה למכור את זה במכירה ישירה זה שומו שמים – זה אסור. הוא חייב לגדל את זה למשווק ולא למכור את זה במכירה ישירה, אחרת יש לו בעיות קשות מאוד עם רשות מקרקעי ישראל. זה צריך להשתנות, תודה.

תודה רבה. אורי דורמן, מנכ"ל התאחדות חקלאי ישראל.

מזכ"ל.

מזכ"ל.

יש הרבה מזכ"לים פה. אנחנו שומרים על ההגמוניה של הסוציאליזם, נכון?

מה? מה? אורי, בבקשה.

בוקר טוב, בוקר טוב. תודה לאלון על הדיון. אני אתייחס לפן החקלאי. כשאנחנו מסתכלים על חקלאות ישראל – והתייחסו כבר לנושא הזה אבל אני אתייחס לזה עוד פעם – החקלאות במדינת ישראל הוקמה על בסיס קואופרטיבי. אם לא היו קואופרטיבים לא היינו מגיעים בחקלאות להישגים שהגענו אליהם בקיבוצים, במושבים ובמושבות. אני רוצה להזכיר משהו שקרה לא לפני הרבה שנים, אבל נוטים לשכוח אותו. מדינת ישראל הייתה אחת המדינות המובילות בעולם בייצור חקלאי. אתה זוכר את זה, אלון? ייצאנו המון מהעוטף: עגבניות, פלפלים וכולי. מה זה היצוא הזה? היצוא הזה הוא ייצור בעודף, נכון?

היה שיר כזה: "על המשחתות הישנות יטעינו תפוחי זהב".

זה לא היה עודפים, זה היה מכוון.

בסדר, אני אומר במירכאות. מבחינת אזרחי ישראל והייצור המקומי זה היה ייצור בעודף, ולא היו השמדות. ובמקרים יוצאי דופן היו עושים השמדות, אבל בעצם כל מה שהיו מייצרים יותר מהצריכה של אזרחי מדינת ישראל הלך ליצוא. היצוא היה הקטר של החקלאות כי נדרשנו לעשות כל מיני דברים ברמת הצרכן המקומי, אמרנו שנעזוב את זה, לא מגיע לו שיהיה לו איכות ואת כל הדברים האלה. עכשיו הדברים האלה השתנו. ממתי הם השתנו? הם השתנו שהתחילה התפיסה שהיבוא יפתור את הכול, ואנחנו רואים שזה לא פתר.

היכולת שלנו היום להתמודד עם התחרות החדשה שיוצרים לנו במציאות הזאת של הייבוא, ובתפיסה של הורדת מכסים, יבוא, תמיכות, שחושבים שזה מה שיוריד את יוקר המחייה. היכולת שלנו להתמודד עם התחרות החדשה כדי לשפר את כושר התחרות שלנו היא רק באמצעות קואופרטיבים, זה האמצעי ולמרות שהמדינה לא כל כך אוהבת את העניין הזה. גם אני ראיתי את אותם דברים – במקרה היינו יחד דודו ואני בסיור הזה – אתמול שמעתי מחגי שניר, שהוא מנהל שם, שהוא נפגש עם שמא האיטלקי. שמא האיטלקי הוא קואופרטיב. הוא קואופרטיב שהחקלאים נמצאים בפנים עם תקציבי מדינה. אנחנו יודעים איזה בעיות יש לנו היום בנושא ההדרכה החקלאית.

הדרך שלנו להתמודד עם המציאות החדשה, גם עם משבר האקלים שהוזכר פה, וגם במציאות החדשה מבחינת היכולת שלנו, ומבחינת התחרות זה בהתארגנויות, בהשקעות גדולות שהחקלאות זקוקה להן וצריכה אותן. יש 2.6 מיליארד שקל שנמצאים באוצר, ואני קורא לכם לשחרר אותם ולתת לנו להתחיל להשקיע את הסכום הזה. אבל להשקיע סכומים ניכרים – ניר כבר הזכיר את זה – בכל ענפי החקלאות. היכולת לעשות את זה היא באמצעות התארגנויות.

הדבר האחרון שאני רוצה להזכיר, מדברים במדינת ישראל כל הזמן על ריכוזיות. ריכוזיות וריכוזיות. אנחנו לא הדוגמה, אנחנו הדוגמה ההפוכה של ריכוזיות. אנחנו הדוגמה של ביזור. אצלנו אין ריכוזיות ואין אצלנו שבע רשתות שיווק שמכתיבות את מה שעושים. היכולת שלנו להתמודד בביזור הגדול שקיים היא באמצעות קואופרטיבים, והוזכר שקואופרטיבים הם עניין וולונטארי, לא מכריחים אף אחד להיות בקואופרטיב. אני מצטרף לקריאה, חבר הכנסת אלון שוסטר, שהמדינה צריכה לעשות חישוב מסלול מחדש בנושא הזה, כי זאת הדרך להתמודד עם העתיד שמצפה לנו, משבר האקלים ומשבר המזון. ובאמצעות זה מדינת ישראל יכולה להתמודד עם המשברים האלה. תודה.

תודה רבה, אורי. בהצלחה בתפקיד, נדמה לי שזאת הפעם הראשונה שאתה פה בתפקיד?

כבר פעם שנייה.

פעם שנייה, נכון. סימן שנהנינו הקיץ. אני עובר ליוני דמרי, שהכלכלה בכלל החקלאות של תנועת המושבים?

בוקר טוב, תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני מנהל את האגף החקלאי בתנועת המושבים. ראשית, אני אציין שבמסגרת הפעילות שלנו בתנועה עסקנו בנושא קואופרטיבים בשנה האחרונה, ויעידו חלק מהחברים פה שהצטרפו אליי לאחד מהסיורים. מהן היתרונות של הקואופרציה כולנו מכירים, רובנו המכריע מכיר. את התיאוריה אנחנו מכירים והייתי רוצה דווקא לעסוק בהמשך ברמה הפרקטית. בנושא של קואופרציה במושבים, אנחנו מכירים את ההיסטוריה ואת העבר, אבל אני רואה פה נקודה של קצה אור. הדור ההוא שסבל מהקואופרציה התחלף, ונכנס דור צעיר שכן ישמח להכיר וליהנות מהיתרונות של הקואופרציה.

עם זאת, אחד האתגרים שלנו היום הוא להכניס חקלאים צעירים למדינת ישראל. לשכנע חבר'ה צעירים לקום ולהיכנס לדבר הזה. אחד מהחסמים המרכזיים הוא החסם של העלות הכלכלית. אני חושב שלקואופרציה יש את היכולת לשחרר ולפתור את החסם הזה, כי אם משרד החקלאות והאוצר יסייעו, יממנו ויתקצבו את העניין הזה, זה יסייע להכניס חבר'ה צעירים.

יש פתרון לחשש מההיסטוריה ומהעבר של קואופרציה במושבים. הטכנולוגיה מאפשרת לפקח ולפורר גם את החסם הזה, אם האנשים פחדו להיכנס שמא ייווצר חוסר אמון כזה או אחר. סיירתי לא אחת בקואופרציה של ענבי טלי, וראיתי איך הכול מנוהל ברמה הטכנולוגית, הכול בסדר וזה אפשרי. ברמה הפרקטית אני דווקא פונה אליך, אורי, חברי. ישבנו יחד לא מזמן בנושא הזה, ואחת הדרכים שאני רואה לקידום קואופרציה היא דרך הוועדות החקלאיות. שוחחנו על זה שמי שמכיר את השטח הכי טוב הם אותם ראשי הוועדות החקלאיות, ואין את זה בכל המועצות. הייתי שמח שבעתיד הקרוב, אחרי הבחירות המוניציפליות נלך יחד למועצות השונות, ונקדם הקמת ועדות חקלאיות איפה שאין. ובעזרת אותן ועדות חקלאיות שיקומו, ננסה לקדם את המהלך הזה של הקואופרציה. תודה.

תודה רבה. ציינתי קודם את שלומית שיחור, עד לא מכבר הייתה הרשמת של האגודות השיתופיות. היום מתמודדת על המשך דרכו של המרחב הכפרי בגליל.

בעמק יזרעאל. קודם כול, תודה רבה, אדוני היושב-ראש, על ההזמנה ועל הזכות לשאת כאן את הדברים. אני רוצה להגיד בתחילת הדברים, שברור לכולנו וכולנו כאן סבורים שהמרחב הכפרי חשוב למדינת לישראל. הוא חשוב לכלכלה הישראלית, הוא חשוב לחברה הישראלית והוא חשוב לביטחון הישראלי. אני חושבת שהבעיה המרכזית, וממה שראיתי בשנתיים האחרונות בהן הייתי ראשת האגף לאיגוד שיתופי במשרד הכלכלה, הוא שאין תפיסה הוליסטית לגבי המרחב הכפרי. אנחנו מחולקים כל הזמן ליותר מעשרה משרדי ממשלה, אפשר למנות אותם כאן אבל אני אחסוך לכם, ליותר מ-20 רגולטורים ורגולטוריות. אגב, כולם נהדרים וטובים, אבל הסמכויות מחולקות. מעין איים כאלה, שלפעמים הרגולציות בעצמן סותרות אחת את השנייה.

בנוסף לכול חוסר יציבות שלטונית. עבדתי עם שלוש ממשלות בשנתיים האחרונות, שנתיים של הליכוד ואחת של ממשלת השינוי. אני חושבת שזה מוסיף עוד אירוע שאנחנו חייבים להתמודד איתו. זאת הבעיה מבחינתי, מה עושים עם זה? אני באופן אישי בחרתי להתפטר מהתפקיד המדהים שהיה לי, כרשמת האגודות השיתופיות – ורוב האנשים שנמצאים פה מכירים ויודעים את זה – כדי לבוא ולהיות ראשת המועצה הבאה של עמק יזרעאל, כדי לעשות את זה – To be the thing.

אני חושבת שראשי המועצה היום הם הגורם הנכון, וציין את זה הסמנכ"ל הבכיר של משרד החקלאות. הם הגורם הנכון שיודע מצד אחד גם לראות את החקלאים והחקלאיות, ואת התושבים והתושבות בלבן של העיניים. לחבר את משרדי הממשלה השונים ואת הרגולטורים השונים והשונות. יחד עם התנועות המיישבות ועם כולם. אני חושבת ש-1.2 מיליארד אנשים ונשים בעולם לא טועים. הסיפור של הקואופרציה חשוב לחקלאות, יושבים פה שניים לצדי, אחד מהם גלעד יפה שהוא המזכיר של נהלל, המושב שלכם קיים כבר 102 שנים, עוד לפני שהוקמה המדינה, עם כמה שמתווכחים על אמצעי הייצור ועל מה שהמדינה נתנה. מה יש לחקלאים חוץ מקואופרציה? ומשם הדיון צריך להתחיל. 1.2 מיליארד אנשים שעובדים בקואופרציות ברחבי העולם, והם חברים בקואופרציות – אתם יודעים את זה יותר טוב ממני, זה לא עניין של שמאל ולא של ימין – יש הרבה קואופרטיבית יצרנים וצרכנים של הימין ברחבי העולם וזה לא שם. הסיפור הוא ניצול היתרון לגודל, זה הכול – זה הסיפור כאן.

עכשיו, מה אני הולכת לעשות עם זה, ומה ראשי מועצה צריכים לעשות מזה. אחד, אני חושבת שהסיפור הוא דרך הרשויות המקומיות. חבל שעמית בן צור יצא כי אני חושבת שאחת המסקנות מהעבודה המדהימה שהם עשו במכון יסודות, היא באמת שצריך לעשות שיתופי פעולה בתוך הפריפריה, בין הערים ובין המועצות האזוריות ולחזק אחת את השנייה. שותפים נוספים מלבד משרדי הממשלה הם גם הארגונים הכלכליים שנמצאים שם ויושבים חזק, ויודעים לעשות קואופרציה ויודעים לעשות כסף טוב. יודעים לעודד ולחזק כלכלה מקומית ובטח כלכלה של פריפריה. אנחנו נעשה תוכנית אזורית עם משרד הכלכלה – שאגב חבל מאוד שהנציגים יצאו מהדיון, אבל גם השר היום וגם המנכ"ל הנוכחי מקדמים תוכנית של קלסטרים ברחבי המדינה.

אשכולות.

אשכולות. כדי למצוא את היתרונות דווקא לגודל, בשפה הזאת. למצוא את היתרונות לגודל ואת מנועי הצמיחה המקומיים בכל מקום, ושמשרד הכלכלה ישקיע במקומות האלה. גם משרד החקלאות, גם משרד האנרגיה, גם משרד התשתיות, גם משרד הנגב והגליל וכולי. דיברו כאן על חיזוק ביטחון המזון, כמובן, תעסוקה וחיזוק הפריפריה כלכלית וחברתית. ואני חושבת שמה שאני הולכת לעשות הוא לעבור ענף ענף בעמק – אני אשת שטח – מושב מושב, משק משק, ולבנות בעמק שלנו תוכנית אסטרטגית לחקלאות אזורית, יחד עם כל השותפים שלנו. יחד עם הרשויות מסביבנו, יחד עם התנועות המיישבות, יחד עם משרדי הממשלה השונים – זה לא בשמים.

איך אני הולכת לעשות את זה, באמצעות הקמה של יחידה לחקלאות קרקע ומים שתוביל את החקלאות בעמק לצד הוועדה החקלאית. היא תהיה המסגרת האחראית, היא תעודד את ההתארגנויות השיתופיות, היא תקדם את החקלאים והחקלאיות ואת המושבים בעמק. ובתקווה אחר כך בעוד מועצות אזוריות בישראל. הכוונה להסיר חסמים, להוריד רגולציה ולפתוח דלתות. אחד הדברים החשובים הוא ללוות את ההתארגנויות משלב הקמתם והלאה. משפט אחרון, אני אופטימית – מאוד אופטימית. אני חושבת שהמועצה האזורית היום הרבה יותר מפעם יכולה להיות הרבה יותר חזקה, לקחת מקומות שהם מוחלשים היום בין הכנסת לממשלה ולרשות השופטת. אני חושבת שרשויות מקומיות ומועצות אזוריות חזקות יודעות לעבוד מצוין עם משרדי הממשלה השונים ובשיתופי פעולה. עם היעדים של משרדי הממשלה, עם המטרות ועם התקציבים שלהם. אני אופטימית לגבי החקלאות בעמק יזרעאל, אני אופטימית לגבי החקלאות הישראלית – ויאללה, ב-1 בנובמבר מתחילים. תודה רבה.

תודה. עורך הדין, ישי פולק, מנכ"ל התאחדות האיכרים.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש, אחד היתרונות לדבר אחרון הוא שאתה יכול להיות מתומצת.

אתה לא אחרון. יש לנו את צחי בן עיון, חיים חבלין, ליאור, שמחה ורני פרידלנדר.

אדוני, אני אתמצת בשלוש נקודות עיקריות. קודם כול, כל מה שנאמר פה מרכז בפנייך את הבעיה האמיתית, אבל צריך לחדד שלוש נקודות קטנות. סעיף 3 בחוק ההגבלים העסקיים או חוק התחרות הכלכלית כמו שהוא נקרא היום, תוקן רק לפני שש שנים. לפני שש שנים הם הוציאו בעזרתנו הרבה, את נושא הסיטונאים מהפטור שהיה בחוק. לכן, האמירה שמדובר בחוק שצריך לצמצם אותו או לצמצם את הפטור שיש לחקלאים היא לא נכונה. מפני שכבר לפני שש שנים שהדבר הזה עלה, הוציאו את הסיטונאים שנתנו את הכוח לתיאום מחירים בין הקמעונאים, כי הם היו סיטונאים של הקמעונאים. לכן, זאת אמירה שצריכה להיאמר פה. כשאנחנו מבינים שהחסם הזה של הפטור ושל היכולת הקואופרטיבית בין החקלאים, עמית הזכיר את זה, שהחסם הכי גדול בהקשר הזה נופל בתכנון ובבנייה. כשאנחנו מדברים על המושבות זה באלף רמות קריטי יותר מאשר בקיבוצים ובמושבים. אנחנו משחקים אל מול רישוי העסקים המקומי, אל מול הירקנים המקומיים, שבגין אותה פעולה משלמים ארנונה ומפעילים לחץ על ראשי הערים לפגוע בחקלאים במושבות שרוצים לעשות מכירה ישירה או מכירה מתואמת, או עבודה של מספר חקלאים שרוצים למכור.

הדבר הבעייתי יותר הוא ככל שאתה מוכר רק תוצרת חקלאית, ובלבד תוצרת חקלאית, זה עוד עובר בגרון. ברגע שתמכור בקבוק קולה או תמכור משהו מעובד, כי לקחת משהו וארזת אותו, התוצאה המיידית של הדבר זה הוא שנופל עלייך צו רישוי עסקים. בין אם זה ברוכלות ובין אם זה תחת צו רישוי עסקים למרכול. לכן, אני מתחבר למה שאמר חברי עמית, שיש צורך עוד לפני שאנחנו מדברים על רגולציה לבצע פעולה קצת יותר רוחבית של הסדרה של הכלים שנדרשים כדי להקים קואופרציה נכונה. אחרת נישאר במצב שאנחנו מדברים על הנושא אבל לא ניתן ליישם אותו. תודה.

תודה רבה, ישי. נעבור לצחי בן עיון, עורך דין, יושב-ראש פורום חקלאות 9.

שלום, תודה רבה, אדוני, על הישיבה החשובה הזו. אדוני, הקשבנו לעמית ממכון יסודות, ויש פה מורכבות של המשק המשפחתי שצריך לתת עליו את הדעת. אני מגיע מהמועצה האזורית מעלה יוסף, אני חקלאי מהשטח, אני מגדל אפרסקים, נקטרינות, קיווי, יצרן שמן זית, וגם מטילות. המשק המשפחתי לא בדיוק דומה למשקים גדולים אחרים, אולי קיבוצים או מושבות וכולי. אני מציע לאור הניסיון שיש לנו בעשרות השנים האחרונות. החקלאים המשפחתיים רועדים ובצדק, מהדבר הזה שנקרא שותפות ומהדבר הזה שנקרא שיתוף. עם זאת, אנחנו חיים היום בעולם של שיתוף, והייתי מציע גם למשרד החקלאות וגם למשרד הכלכלה, לפני שרצים לתת פתרון קואופרטיבי כללי וסגור, להתחיל צעד צעד ולבנות אמון בין החקלאים המשפחתיים לבין התהליך. לדוגמה, בענף הפירות, נושא זמן המדף ידוע. כדי שחקלאי יוכל לקבל החלטות הוא צריך מרווח זמן. לדוגמה, בית קירור, לחקלאי המשפחתי הממוצע אין בית קירור במשק. החקלאי הממוצע במדינת ישראל לא מחזיק את הדבר הכי בסיסי, בית קירור, לצורך קבלת ההחלטות למי הוא ימכור את התוצרת שלו, מחר או מוחרתיים או בעוד שבוע.

לכן, אנחנו בפורום חקלאות 9 בדקנו את הנושא הזה וביררנו עם חקלאים, והגענו למסקנה שאם מדינת ישראל, יחד עם משרד החקלאות ומשרד האוצר יעודדו הקמה מרוכזת של כל מה שקשור בלוגיסטיקה בסיסית ביותר, של מערך בתי קירור. יכול להיות שזה יהיה מרוכז ביישוב מסוים, יכול להיות שיהיו כמה בתי אריזה באותו מושב או בקבוצת מושבים. קודם כול, שיהיה בית קירור לפני שמתקדמים הלאה לבית אריזה, ולפני שמתקדמים הלאה לנושא שיווק ומיתוג. צריך להבין שהיום, כל רגע שאנחנו מדברים, חקלאים במשק המשפחתי קורסים, במיוחד באזורי הפריפריה. אם זה בערבה צריך לבדוק את הנתונים ולהבין שבערבה נסגרים משקים מדי יום ביומו. נסגרים משקים בגליל לצערנו. אבל עדיין החקלאים משוועים להמשיך ולעבד את האדמה, משוועים למכור את התוצרת שלהם. אני אומר את זה גם מהניסיון האישי שלי, כמי שבעונה הזאת גם קוטף ומייצר. מי שאין לו בית קירור – והייתי מציע להתחיל בבתי הקירור לפני שממשיכים לחלומות של שיווק ומיתוג. יש לנו עדיין התמודדות עם רשתות השיווק, בהובלות ועוד אין ספור דברים.

מדינת ישראל רוצה לסייע כדי שיישארו משקים משפחתיים וכדי שיהיו מי שישמרו על הגבולות. אני רוצה להגיד לך אדוני, המועצה האזורית מעלה יוסף – אני שמח שחברתי מעמק יזרעאל ואני ממעלה יוסף גם מתמודד לראשות המועצה – נמצאת בגבול הצפוני של מדינת ישראל. המרחק מיישוב ליישוב הוא לפעמים קטן ולפעמים גדול. כלומר, האנשים שקוטפים את הפירות שלהם באותו רגע לא יודעים מה לעשות ומשחררים את הסחורה בשקלים בודדים, ולא פעם מפסידים כספים.

דבר נוסף, משרד החקלאות הוא המשרד שמתעסק במרחב הכפרי. בלא מעט מועצות אזוריות יש לנו ישובים חקלאיים וגם יישובים כפריים קהילתיים. צריך לעשות שיתוף פעולה בין היישובים הקהילתיים. לתת אפשרות – זה קשור גם לחוק ההתיישבות – ליישובים קהילתיים לעשות יישוב שיתופי עם היישובים החקלאיים. זה יחזק את המועצה, זה יחזק את התושבים, זה יביא הגירה חיובית למועצות שלנו, זה יגרום לאנשים כן לרצות להיכנס לנושא החקלאות. אין ספק שהדור הצעיר, כמוני, רועד היום מכל מה שקשור לחקלאות.

אני רוצה להזכיר לכם עוד שתי נקודות נוספות, ברשותך, אדוני. המשבר קרה באוקראינה, אף אחד לא בא למשק המשפחתי אחרי שעלו הדשנים ועלו כל התשומות השונות. אם זה ריסוסים וחומרי הדברה שעלו במאות אחוזים. אם פעם היינו קונים שק דשן ב-60-50 שקלים, כחקלאים משפחתיים, היום אנחנו קונים את אותו שק דשן ב-160-150 שקלים, וזאת רק דוגמה אחת לגבי הדשן. אם היינו קונים פעם 20 ליטר ראונדאפ – ריסוס לעשבייה – ב-300 שקלים, היום לא נמצא את זה ב-800 שקלים. מישהו בא לעזור לנו? אנחנו באים ואומרים, בואו נתחיל בהדרגה מבתי הקירור לאט-לאט. האנשים רועדים ומפחדים מנושא של כלכלה שיתופית.

ודבר נוסף, הדוגמה הטובה ביותר שאני רוצה לציין בנושא סיוע בלוגיסטיקה, ולאו דווקא בייצור עצמו. החקלאים לא יודעים לשתף פעולה אחד עם השני בנושא הייצור והם רועדים מזה. הדוגמה של ענף ההטלה, הרפורמה בענף ההטלה, שיצאנו אליה ב-2007, בלי לבדוק את השטח. החליטו לשים את החקלאים במבנים ורצו להכניס אותם לשותפויות. מה קרה ברפורמה בענף ההטלה? המשק המשפחתי בפועל קרס והגדולים גדלו. במקום לעשות דבר פשוט ולתת משטחי גידול ולקטנים לגדל במבנים קטנים. לתת להם את האפשרות לשווק יחד את התוצרת של הביצים, לקנות ביחד את התערובות, שהעובדים יהיו משותפים אבל לעשות איזושהי הפרדה. אני מברך על הדיון הזה. אני רוצה שאדוני יבוא לסיור והוועדה תבוא לסיור, כדי לראות את המשקים המשפחתיים בשטח. סובלים מאוד, אבל מאוד אוהבים את הארץ ואת האדמה. צריך לבוא לקראתנו בזמן המיידי, כי בעודי מדבר כאן משקים משפחתיים בישראל נסגרים. תודה.

תודה, צחי. אני רוצה לחדד שאנחנו מדברים על העימות ועל הדילמה בין חיזוק השריר השיתופי והתחרות ההוגנת. צריך לומר שיש שרירים נוספים, כמו שמירה על איכות החיים, על הבריאות, על המחיר והתכנון הראוי. תודה רבה, בהצלחה גם לך בבחירות. חיים חבלין, מהתנועה הקיבוצית אבל עם עבר בערבה המושבית.

נכון. גם עבר קיבוצי חקלאי, הייתי יושב-ראש ועדה חקלאית בערבה התיכונה, ואני מכיר היטב את החקלאות המושבית. בהמשך לקודמי, קודם כול, צריך לומר שהמושבניקים לא יהיו קיבוצניקים והקיבוצניקים לא יהיו מושבניקים. האמת כנראה איפשהו שם באמצע. אני רוצה להודות לך על הדיונים החשובים האלה. לטעמי, יש להם שתי מטרות מאוד מאוד מרכזיות. הוועדה לקחה על עצמה לשמור על ביטחון המזון של מדינת ישראל, מה שהממשלה והנציגים שלה כאן פחות חושבים על הדבר הזה. הממשלה חושבת רק על התחום הפופוליסטי מאוד שנקרא יוקר המחייה. מחפשים את המטבע מתחת לפנס ומכים בבטן הרכה שהיא החקלאית.

החולייה החשובה ביותר בשרשרת הערך של ביטחון המזון בישראל היא הייצור המקומי. החוזקות של הייצור המקומי והחולייה שצריכים לחזק אותה היא בעיקר דרך הנושא של השיתוף בין החקלאים. השיתוף שהוא לא בייצור ולא בארד-קור של הייצור, אלא בחוליות שהם למעלה ויכולות לגרום בסופו של דבר לחקלאים להמשיך ולהתפרנס. להתפרנס בשיווק, ברכישת תשומות ובהתאגדויות שהם עושים למען הדבר הזה.

לטעמי היום, מדינת ישראל צריכה לעשות חושבים דרך הוועדות האלה, דרך משרדי הממשלה, דרך משרד החקלאות ודרך משרד האוצר. לעשות חושבים ביחד איתנו איך לחזק את החוליות האלו. הדרך לעשות את זה היא לא ביטול הפטור החקלאי בהתארגנויות החקלאיות, ששמרו על מגדלי הפטם. ביטלו את הפטור הזה ואנחנו הולכים לאסון בענף הזה – לאסון. ואז יצטרכו לייבא פטם כמו שמייבאים עכשיו חלב? זה מה שיקרה? זאת תקלה גדולה מאוד. היינו בסיפור הזה במים, היו לנו התארגנויות מופלאות, שייצור המים או הפקת המים על ידי החקלאים הישראלים הייתה כל כך יעילה, שבאה רשות המים ואמרה, מה הולך פה? מקורות מוכרת מים בשלושה שקלים, ובגליל העליון מצליחים לייצר מים בחצי שקל עבור החקלאים שלהם – זה לא פייר.

תישאר לישיבה הבאה.

אבל זה באמת לא פייר. ואמרו בואו נעשה אמבטיה, והיכו את כולם והשאירו את מקורות הלא יעילה, בתואנה שהיא יודעת להביא מים מכל מקום לכול מקום, והחקלאים הקטנים אכלו אותה. מה עשתה המדינה? ייקרה את עלות הייצור, כל הייצור התייקר. הינה חולייה של שיתופיות ושל קואופרציה שהמדינה היכתה. אחר כך עשו את זה בפטם. כשאנחנו באים ומנסים לייצר התאגדויות חקלאיות – פה אני רוצה להגיד שאפו גדול למשרד החקלאות, שעובד איתנו יד ביד בשביל לבטל את ההקשחה של רמ"י בנושא חיבור אגודות ואגודה של אגודות. הוועדה חייבת לקרוא לנציגי רמ"י כדי שיסבירו למה הם מונעים מאיתנו – בעיקר ההתאגדויות החקלאיות הקיבוציות – לחבר אגודות ולשים מעליהם אגודת אם, שתנהל את השיווק המשותף ואת הרכישות – פשוט מקשה. באים לעשות שותפות חקלאית שטרקטור יעבור ויחצה את הכביש לשדה השני, צריך לכך אישורים חורגים. למה? תודה.

תודה רבה, חיים. ליאור שמחה, מנכ"ל יצרני - - -

כתוב מנכ"ל, אבל אני דורש שיהיה כתוב מזכ"ל. אצלנו אומרים מזכ"ל.

תודה. בבקשה, ליאור.

מישהו מההנהלה קרא לי קומונר, שזה יותר ממזכ"ל. אני רוצה להגיד לכם, לזה משמאלי שהיה עד לא מזמן בוועדת המחירים, ולזה מימיני שיהיה עוד מעט בוועדת המחירים, ולדבר על השריר הזה שנקרא כלכלה, כסף ומחירים. איך זה מתכתב עם הסיפור הקואופרטיבי. אומרים שהקואופרטיבים לא מעודדים תחרות, אם יש קואופרטיב ויש איגוד אז אין תחרות. מה מסתבר? שזה בדיוק הפוך. במתח שבין הפרטי לציבורי, בהורדת הידיים הזאת – אני אומר לאוהד – לא יכול להיות שהשוק במקטע הרשתות כל כך ריכוזי. עכשיו, אתה תגיד לי: לא, בדקנו את זה. נכון, בדקנו את זה ועשינו עבודה, ואין ריכוזיות במקטע הרשתות. אני בא ואומר: איך יש הנחות? מי לוקח ממי את ההנחה? בסוף תחרות נקבעת לפי מי שקובע את המחיר. האם הרשת קובעת את המחיר? האם היצרן קובע את המחיר? מי קובע את המחיר של כמה עולה הסחורה? כמה עולה קרטון חלב? לא רק שהרשת קובעת את המחיר ובמקרים מסוימים גם המדינה קובעת את המחיר. נכון, אורי, המדינה קובעת את המחיר במוצרים המפוקחים, אבל יש פטנט חדש – הנחות. מה קורה מעבר למה שנקבע – פטנט.

כשזה היה 2%-3% אמרנו, בסדר, מורידים יש הפצות. כשזה היה 4%-5% אמרנו, בסדר, מותר לרשת. כשזה עבר את ה-10% אמרנו, רגע, רגע יש בעיה. כשזה עובר את ה-15% יש בעיה מאוד מאוד גדולה. משרד האוצר בא ואומר: אורי, אנחנו לא רוצים לטפל בבעיה הסופר גדולה הזאת, ואנחנו מסירים את ידינו מהתערבות בשוק. מה שנשאר לנו החקלאים לעשות הוא להגיד הבנו, המדינה לא איתנו יותר, וכנראה שהיא גם לא תהיה איתנו בשלבים המאוחרים, והדרך לטפל בזה היא רק התאגדויות. אחרת הרשתות החזקות יהיו יותר חזקות, והיצרנים החקלאיים יהיו הרבה פחות חזקים. אני רוצה לומר לחבלין שאמר: קיבוצים ומושבים איפשהו באמצע – האמת לא באמצע. ואתה יכול לראות את ההתארגנויות הכלכליות הקיבוציות. אם בסופו של יום אנחנו לא נתאגד, אנחנו לא נהיה. הרשתות יהרגו אותנו. ואם אנחנו רוצים תוצרת ישראלית חקלאית, המינימום האולימפי שאתם צריכים הוא לא להפריע לנו להתאגד.

תקשיב מה אמר המושבניק.

לא להפריע לנו להתאגד. אני אומר את זה גם כי אם אתם לא רוצים לקבוע את המחיר. אנחנו נקבע את המחיר – זאת הדרך היחידה לטפל בסיפור הזה. תודה.

תודה רבה. נמצאת איתנו חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי, שאני שמח להיות איתה. היא גם חקלאית, גם דוקטור לחקלאות וגם ראשת מועצה עד לא מכבר.

נאמר הכול, אדוני היושב-ראש, אם בעבר אנחנו מתרפקים על התקופה שישראל הייתה אימפריה בחקלאות והתגאינו.

היא עדיין, חברת הכנסת מטי. היא עדיין אימפריה.

אנחנו צועדים בקצב הזה של רפורמה בייבוא, וברפורמות בפטם למדינת עולם שלישי. כל החקלאים הקטנים יתרסקו וכל משקי הבית. הקיבוצים יישארו באיזושהי התארגנות קואופרטיבית, אבל בטווח הארוך הרשתות תהיינה יותר ויותר חזקות כי זה הכוחות בשוק. הממשלה גיבורה על חלשים ולכן, בטווח הארוך החקלאות תתרסק, ואם החקלאות תתרסק גם גבולות המדינה בסכנה. אנחנו צועדים בשיטתיות לכך כי יש מנטרות שהחקלאות היא אויב לכלכלה, אויב ליוקר המחייה, אויב למדינה. יש כאן התבלבלות של מה באמת חשוב במדינה. בכל המדינות המפותחות יש קואופרציות. במדינות עולם שלישי הכול מרוסק, יש טייקונים כמו הרשתות ששולטים ויש יבוא. מה יקרה? הדבש יתרסק או שיפסיקו לגדל תפוחים ואז יהיה יבוא, הרי מהר מאוד המחיר יעלה. יכשירו עוד יבוא, ועוד יבוא ותהיה הפחתת נכסים ועוד הפחתת נכסים. כלומר, תחומים שלמים בחקלאות יתרסקו, והמחיר בסוף יתייצב לגודל השוק, והרשתות יתחזקו. אוי למדינה שחקלאות היא לא הערך העליון. הכול נאמר כאן על החשיבות של הקואופרציה.

תודה רבה, מטי. נעבור לרני פרידלנדר, ואחר כך ניצן מהקיבוץ הדתי. אחר כך נסכם. רני פרידלנדר, יושב-ראש ארגון מגדלי הדגים, ושכן של יושב-ראש קיבוץ נחל עוז.

הרוב נאמר והייתי רוצה לתת כמה הדגשים. במיוחד בשביל האנשים – אנחנו מדברים על עצמנו – מהאוצר ולאנשים במשרד החקלאות. חקלאי לבד לא יכול לשרוד, הוא לא יכול להתמודד עם תשתיות, עם מחקר, עם רכש, עם התייעלות ולא עם מיכון. בהקשר הארצי לא עם רציפות, לא עם מגוון ולא עם איכות – הוא פשוט לא מסוגל. זאת לא תיאוריה כזו או אחרת, הוא לא שם. תסתכלו על מדינת ישראל הענפים – ואני רוצה שהחבר'ה לא יחששו כל כך – שיכולים לא להיות מאוגדים, לא מאוגדים. מי שמאוגד זה ענפים שהמוצר שלהם מצריך התאגדות פיזית. צריך בית אריזה גדול, צריך טיפול גדול. החקלאי הבודד לא יכול להרים את הדבר הזה ולכן, שם יש התאגדות. בכל הגידולים והנושאים שהחקלאי לא חייב לעשות התאגדות לא צריך לעשות התאגדות, אין התאגדות, לצערי. אז הוא חייב להיות חבר אגודה ולכן הוא חבר אגודה. אבל אם הוא לא חייב בית אריזה והמוצר שלו הוא סופי, אז הוא לא מתאגד.

מה קרה לגידולים שלא התאגדו. הם הלכו אחורה והם נסגרים, האיכות שלהם לא מתקדמת, הם גוססים. ואני אומר את זה לאוצר, אתם רואים עליות מחיר מטורפות, ירידות מחיר מטורפות וחוסר יציבות בענפים הלא מאוגדים. אין שם תכנון, אין שם יד מכוונת ואין שם פעולה משותפת, ובלי שלושת הדברים האלה הענף החקלאי לא יכול לשרוד. כך שאם המדינה בכובע של הכלכלה או של האוצר או בכובע של האזרח, רוצים אספקה רציפה של מוצר חקלאי שההדגש הוא לא חקלאי אלא מתכלה, הבעיה היא שהוא מתכלה, לאורך זמן זה חייב להיות מאוגד ומתוכנן. אני מציע לנו, לאנשים שעוסקים בזה, בבית שלנו, יש לנו ארגונים אזוריים ויש לנו מערכות שיווק מאוגדות. ההבדלה בין משק משפחתי לקיבוצי היא לא נכונה, ההבדלה היא בין מוצרים. אין בעיה לקחת את המוצרים הלא מאוגדים ולצרף אותם להתארגנויות. זה לא קשור במדינה זה קשור בנו. תודה.

כן. הערה חשובה כלפי פנים. תודה, רני. ניצן אבירן, מנהל אגף הכלכלה של הקיבוץ הדתי.

תודה. אני אצטרף לברכות על הדיון, חבר הכנסת שוסטר, וכל החברים. הרוב נאמר, אני רוצה לפנות דווקא אל החבר'ה של האוצר, צר לי שצחי לא נשאר. באמצעותך, אוהד, תשנו דיסקט חברים – תשנו דיסקט. אני חושב שכול מה שנאמר פה מעיד על כך שבסופו של דבר אתם אלה שצריכים להוביל את המהלך הזה של יצירת שותפויות מהסוג הזה. המחשבה שהקואופרציות פוגעות בתחרותיות היא הפוך על הפוך. בסופו של דבר, כשמסתכלים על המשק ועל הריכוזיות במשק – אתם יודעים את זה, גם אם יש ויכוחים לגבי האחוזים – המוצרים שנמצאים על המדף של עקרת הבית ובסופר, הם בסופו של דבר מאותן שש, שבע משפחות – נקודה. ביום שאנחנו מאפשרים לחקלאים לפעול יחד ולרכוש מיומנויות נוספות, ועל ידי כך ליצור מציאות של שיווק משותף, אנחנו מרחיבים את ההיצע. זה האינטרס שלכם, חברים, תשנו דיסקט.

יותר מזה, זה עניין של הממלכה, שכל מה שנאמר פה אכן יקרה, ויתפתח ויגדל, לא רק בהיבט התחרות. יוני הזכיר כאן לפניי את הנושא של הדור הצעיר, אנחנו עוסקים הרבה מאוד בניסיונות להביא צעירים לתוך המעשה החקלאי. להחזיר את הבנים שלנו ולמשוך ילדים נוספים, כדי שגיל החקלאים ירד. ברגע שאנחנו יוצאים מהמשק הקטן ואנחנו מרחיבים אותו, אנחנו צריכים להכניס מיומנויות חדשות. ולרוב זה לא יהיה הדור שלנו, זה יהיה הדור הצעיר יותר שיודע להכניס דברים, יודע להביא דברים אחרים ויודע למצוא עניין בדברים אחרים. לכן, גם בעניין הזה זה אינטרס של הממלכה.

הרחבה של הפעילויות ושל השותפויות מייצרת עניין. בואו נגיד ביושר, אומץ של החקלאי הבודד לקחת ריזיקה וללכת למחוזות חדשים וחדשניים. זה לא יקרה בבודד, אבל כשהולכים יחד יש נכונות ללכת למחוזות חדשים, יש נכונות ללכת לחדשנות. להטמיע כלים ולקחת סיכון מכיוון שאני לא לבד. דבר אחרון, זה מושך הון, הון שחוזר להשקעות ומגדיל את העובדה של המעשה החקלאי. את כל הדברים האלה אתם צריכים לקחת ולהוביל. אתם צריכים לקחת את זה ולבוא אלינו החקלאים, לבוא אלינו הארגונים החקלאים ולתנועות ההתיישבות ולהגיד תעשו את זה – לשם צריך ללכת. כמו שאמרה שלומית, 1.2 מיליארד אנשים לא טועים, אולי גם כאן אין טעות. תודה.

תודה. למרות שאני מקבל את הדברים, לפעמים אנושות שלמה טועה ולא עוסקת במה שצריך. אני רוצה ראשית להודות למי שהגיע, למי שרצה להגיע ולמי שיסייע בהמשך. אני מבקש לסכם כך:

1. הוועדה מברכת על הפעולות שנעשות על ידי משרדי הממשלה וארגוני המרחב הכפרי.

2. בהתאם לתכליתה של ועדת משנה זו, אנחנו לומדים מהדיון על כלי משמעותי לחיזוק ומינוף של החקלאות המקומית, אשר בעת הזו נכון להעצים.

3. הוועדה קוראת למשרד החקלאות לרכז שולחן עגול עם כלל הגורמים הרלוונטיים, לבחינה מעמיקה של הסוגיות שעלו בוועדה, ולגבש המלצות מעשיות.

4. הוועדה מבקשת ממשרד החקלאות לדווח לה על המלצותיה.

5. הוועדה קוראת למשרד החקלאות לקדם מיפוי צרכים עיתי לקואופרציות קיימות, ולנגיש מידע עבור חקלאים שאינם מאוגדים על האפשרויות השונות.

6. הוועדה מצפה ממשרד הכלכלה להוביל מדיניות מאוזנת, הן בחיזוק ההתאגדות השיתופית והן בעיצוב התחרות ההוגנת.

7. הוועדה רואה במשרד הכלכלה ובאיגוד השיתופי שותפים מרכזיים בחיזוק נורמות הפעולות השיתופיות לייצור מזון ושיווקו. היא מצפה מהם לקחת חלק פעיל במאמציהם של משרד החקלאות והארגונים והמרחב הכפרי, לחיזוק ההתאגדות השיתופית של החקלאים.

8. הוועדה פונה למל"ג במטרה לעודד את המרחב האקדמי, לחזור ולעסוק במחקר ובהוראת הייצור השיתופי ושיווקו.


9. הוועדה פונה למשרד האוצר בציפייה לעודד פעולות שיזמו משרדי הממשלה, לחיזוק השותפויות של החקלאים בדגש על המשקים המשפחתיים.

10. הוועדה פונה למינהל התכנון ולרשות מקרקעי ישראל לאפשר ולעודד קידום שותפויות של חקלאים, לשם הסדרת הכלים התכנוניים והקנייניים שיתמכו בכך.

אני מודה לכם, שנה טובה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:51.