פרוטוקול של ישיבת ועדה
הכנסת העשרים-וחמש
הכנסת
33
הוועדה לענייני ביקורת המדינה
15/08/2023
מושב ראשון
פרוטוקול מס' 59
מישיבת הוועדה לענייני ביקורת המדינה
יום שלישי, כ"ח באב התשפ"ג (15 באוגוסט 2023), שעה 10:00
ישיבת ועדה של הכנסת ה-25 מתאריך 15/08/2023
היערכות מערכת החינוך לשוק העבודה המשתנה - דוח שנתי 71ב
פרוטוקול
סדר היום
היערכות מערכת החינוך לשוק העבודה המשתנה - דוח שנתי 71ב
מוזמנים
¶
כרמל קרני - סגנית מנהל אגף, משרד מבקר המדינה
אפרת צנגן - מנהלת אגף א' (אסטרטגיה ומדיניות), משרד החינוך
חנה מנשס - מנהלת תחום בכיר (ביקורת פנימית), ביקורת פנימית, משרד החינוך
שמואל אפלבויים - ראש ענף חברות ממשלתיות באגף השכר והסכמי עבודה, משרד האוצר
רונית ישר-אל - מנהלת תחום מעקב ובקרה, משרד ראש הממשלה – אגף הפיקוח הכללי
ניל נמיר - יועץ למדיניות מו"פ - במולמו"פ, משרד המדע והטכנולוגיה
לרון גרינברגר - מנהלת תחום, מינהל שכר והסכמי עבודה, מרכז השלטון המקומי
אסנת אייל - מנהלת אגף חינוך, רווחה וקהילה, מרכז השלטון האזורי
דני ליבוביץ - מנהל הגימנסיה העברית, מנהיגים – ארגון מנהלי בתיה"ס
רן ארז - יו"ר ארגון המורים, ארגון המורים
צבי ליבוביץ - מורה, עמותת מורים מובילים שינוי
מירום שיף - יו״ר הנהגת ההורים הארצית
ספיר מוספי - יושבת-ראש מועצת התלמידים והנוער הארצית
איתי קובי - סגן יושבת-ראש מועצת התלמידים והנוער הארצית
רוני קמאי - דוברת מועצת התלמידים והנוער הארצית
רישום פרלמנטרי
¶
רמי בן שמעון
רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.
היערכות מערכת החינוך לשוק העבודה המשתנה - דוח שנתי 71ב
היו"ר מיקי לוי
¶
בוקר טוב לכולם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הוועדה לענייני ביקורת המדינה בנושא היערכות מערכת החינוך גם לשנה הקרובה וגם לשוק העבודה המשתנה. זוהי ישיבת מעקב. להזכיר לכם, כבר עשינו ישיבה וחלק מהאנשים נשלחו לעשות עבודת בית ושעורי בית. הישיבה התקיימה בחודש שעבר והתחייבתי לכנס את הוועדה בזמן הפגרה בגלל חשיבת הנושא, לנסות לתרום לפתרון המשבר הגדול הפוקד את מערכת החינוך.
בוקר טוב לחברת הכנסת טלי גוטליב, בוקר טוב לך רן ארז. אני מתנצל שאני לא אומר את שמות כולם, אבל בוקר טוב לכולם וברוכים הבאים. תודה רבה שבאתם. אני מעריך את זה.
היחידי שלא הגיע גם הפעם הוא שר החינוך שבחר לא להגיע לדיון – זה חבל מאוד – ולתת תשובות להורים ולתלמידים.
טלי גוטליב (הליכוד)
¶
אבל לא הכול בפוזיציה, מיקי. הוא היה אתמול. פה אנחנו נקבל ביקורות על מה שיש ומה אין. הוא היה אתמול.
היו"ר מיקי לוי
¶
טלי, תני לי לסיים ותקבלי את רשות הדיבור ותסקרי את כל מה שאמרתי. אין בכלל ספק שלשר החינוך נוח להיות בוועדת החינוך – זו ועדת הבית. לפי מה שקיבלתי ולפי הפרוטוקול שהתקיים שם, הכול טוב במערכת החינוך. יש דברים קטנטנים לתקן פה ושם, אבל הכול מצוין במערכת החינוך. הדיון ההוא התנהל על מי מנוחות.
טלי גוטליב (הליכוד)
¶
אתה חייב לבדוק את המקורות שלך. בגלל זה אני אומרת שמודיעין הוא תמיד מודיעין. אדרבא ואדרבא, אתמול שר החינוך - - -
טלי גוטליב (הליכוד)
¶
אבל אם אתה אומר ששר החינוך אמר אתמול שהכול טוב, אז המידע שלך שגוי. שר החינוך אמר - - - הכול כדי שיהיה טוב, אבל יש מורכבות ניכרת - - -
היו"ר מיקי לוי
¶
טלי, הכול היה נוח לו מלבד העובדה שתלמידי ישראל לא קיבלו עדיין תעודות. אני כבר נכנס לשנה החדשה של מערכת החינוך ואין תעודות של השנה החולפת. הכול מצוין.
היו"ר מיקי לוי
¶
לא יודע. המנכ"ל שלו היה אמור להיות מוזמן אבל לצערי גם המנכ"ל התפטר. אני מאוד מעריך אותו.
היו"ר מיקי לוי
¶
הבנתי. תודה רבה. לצערי, גם הפעם השר שהוזמן בוחר לא להגיע ולא לתת תשובות, לא למנהלים ולא להורים. תלמידי ותלמידות ישראל עדיין לא קיבלו ציונים ותעודות שבועיים לפני פתיחת שנת הלימודים הבאה. במה עסקינן ומה שוות התעודות האלה כשיתקבלו בעוד שבועיים, אם יתקבלו?
שמעתי את הדברים של השר בדיון שהתקיים בוועדת החינוך. הוא מנה את ההישגים וההצלחות – ואני שמח על כך. אבל הוא אמר שיש כמה בעיות קטנות שאנחנו נטפל בהן. זה מאוד נוח בוועדת החינוך שהיא בשליטת הקואליציה וזה אחלה.
יש גם שר נוסף במשרד החינוך, גם הוא לא טרח להגיע לוועדה לביקורת המדינה. לא חשוב. אני לא יכול להביא בצו הבאה אנשים שיש להם חסינות, אבל נראה מה לעשות עם זה בהמשך. אני בהחלט מצר על כך וחבל שהם מתייחסים ככה לנושא הזה.
אני אומר שוב, לצערי, ואני אומר את זה במלוא הרצינות: מנכ"ל משרד החינוך שהתפטר מתפקידו, הוא איש ראוי עם ניסיון אדיר. זה חבל מאוד.
אני מודה לאנשי משרדי הממשלה, משרד החינוך, משרד ראש הממשלה ולרן ארז ולכל מי שהגיע. כמובן לתלמידים ולמנהלים שהגיעו, אתם חשובים יותר מאיתנו.
כרמל, זה דיון המשך, אם את רוצה לדבר שתי דקות, אז בבקשה.
כרמל קרני
¶
אני סגנית באגף שעושה ביקורת על משרד החינוך. ריכזתי את הצוות שעשה את הביקורת הזאת. הדגשנו בביקורת שאחרי כמעט עשור מאז שיצאה לדרך רפורמת "למידה משמעותית" ב-2013 על-ידי מי שהיה שר החינוך אז, שי פירון, שניסתה לעשות שינוי בדפוסי הלמידה, ההוראה וההערכה של התלמידים, למעשה נכון למועד בו עשינו את הביקורת עדיין לא הוטמעו בתוכניות הלימודים ולא במבחנים ולא בצורת הערכות בצורה שיטתית ומקיפה, מיומנויות מרכזיות שהתלמידים נדרשים להן לצורך שוק העבודה העתידי וגם אולי להמשך הלימודים שלהם באקדמיה.
הדוח מפורט מאוד בנושא האופן בו זה לא בא לידי ביטוי בתוכניות הלימוד ובהערכות. נסמכנו גם על העמדות של המפמ"רים, גם על עמדות של מנהלים וגם על עמדות של תלמידים ומורים. באותה מידה גם הצבענו על חוסר תפיסת מדיניות מגובשת. כמו שהשיבו לנו ממשרד החינוך באותו דיון, חלו שינויים מבחינת המשרד, אבל אני רוצה להדגיש שמשדובר כאן בתהליך של רפורמה שהייתה צריכה להתבצע לאורך שנים כדי שבסופו של דבר היא תוטמע מערכתית ותגיע לאחרון התלמידים בבתי הספר. את זה אנחנו לא רואים.
התייחסנו בדוח הזה לצורך במועצת חינוך שהיא גוף שיש בו נציגים גם מהאקדמיה, גם ממערכת החינוך ואולי גם משוק העבודה, שעשויה באיזושהי דרך ליצור תשתית להמשכיות במדיניות חינוך בליבת החינוך.
דבר נוסף ששמנו עליו דגש זו החשיבות העצומה שניתנה לבחינות הבגרות. עד כמה בחינות הבגרות הן המצפן של המערכת, באיזו מידה בחינות הבגרות באמת עברו שינוי כדי שיהיו כלי להעלאת הרמה של התלמידים או שימשיכו להיות כלי לשינון ידע בצורה - - -
טלי גוטליב (הליכוד)
¶
שינון ידע זה לא דבר רע. לשינון ידע יש חשיבות אדירה, דעו לכם. אנחנו אומנם זונחים את זה, אבל אל תתבלבלו, שינון ידע הביא את רובנו עד הלום, לפחות את מי שבקבוצת הגיל שלי. שינון ידע מפתח מיומנויות שמביאות אותך קדימה.
כרמל קרני
¶
אנחנו שמים את הדגש גם על צורך בעבודת מטה. חלק מהעניין של עבודת מטה זה שיתוף של גורמים ועמדות שונים. שמנו על זה דגש דווקא בדוח הקודם על הלמידה המשמעותית, אם אתה עושה שינוי תפיסתי ורוצה להצעיד בתהליך שונה שינוי ברפורמה, אז תבסס את זה.
היו"ר מיקי לוי
¶
תודה רבה. נהפוך את הסדר: בדרך כלל שומעים את אנשי הממלכה – משרד האוצר, משרד החינוך וכן הלאה, משרד ראש הממשלה – הם קיבלו בפעם הקודמת עבודת בית, אנחנו נשמע אותם, אבל קודם אתכם ואחר-כך ניתן לאנשי הממלכה לענות. מכיוון שיש כאן הרבה אנשים, חברי כנסת מדברים 3 דקות, אז גם אתם תהיו מוגבלים ל-3 דקות. תנסו להסתדר בעניין הזה.
מנהל בית הספר גימנסיה, בבקשה.
דני ליבוביץ
¶
אני מנהל ב-11 השנים האחרונות. ב-8 האחרונות אני מנהל את הגימנסיה העברית ברחביה. אומרים לכם בוקר טוב כל בוקר ומקווים שיצאו מפה דברים טובים. בישיבה זו אני מייצג את ארגון מנהיגים שמאגד למעלה מ-900 מנהלות ומנהלים של בתי ספר יסודיים ועל-יסודיים בכל הארץ.
קודם כל, אני מבקש להודות לוועדה על זה שקולנו נשמע פה. זה לא מובן מאליו. בחלק ניכר מהפורומים, מהישיבות, מהדיונים שעסקו במערכת החינוך שומעים את כולם, מהאקדמיה, מורים, הורים, תלמידים, הרשויות, הבעלויות – רק לא שומעים את הקפטנים של הספינה הזאת. חשוב מאוד שהקול שלנו יישמע.
לגופו של עניין. אני אומר זאת בצורה פשוטה, אני מקווה שלא פשוטה מדי. אם יש סיבה אחת שמערכת החינוך עדיין לא קרסה, שבתי הספר עדיין נפתחים ומתפקדים, זה אנחנו המנהלים. אנחנו נדרשים לתת את המענה ולמצוא את הפתרונות היצירתיים כדי שבית ספר יוכל לפעול, תחת שטף בלתי פוסק של הנחיות, רפורמות, עיצומים, שינויים, התקלות מצד משרד החינוך, הבעלויות, ארגוני המורים, ועדי ההורים, ועדי המורים, בלחצים בלתי אפשריים. כלומר, כשהמנהלים הם בעצם העוגן היחיד בכל הסיטואציה הזאת. לא בכדי כיום ישנו קושי לגייס מנהלים ולשמר אותם לאורך זמן במערכת.
לצורך העניין נדרש עבורנו המנהלים, קודם כל, הכרה והערכה בתפקיד של המנהל בסיפור הזה, בהובלה שלו. גיבוי והגנה מקצועיים. תגמול כלכלי ראוי. פרט לשבועיים בתחילת החופש, אני מגיע כל יום לבית הספר בכל חופשת הקיץ. אנחנו חייבים יציבות מערכתית שתאפשר תכנון ארוך טווח. ב-11 השנים שאני מנהל, התחלפו 7 שרי חינוך. זה לא כמו בצבא שיש תוכנית רב-שנתית שפועלים לאורה, אלא כל שר חינוך מבקש להשאיר את חותמו. לכן הרפורמה של שי פירון מ-2013 היא כבר לא רלוונטית כי המערכת עברה כל-כך הרבה שינויים ודגשים. אני לא יודע לפי מה אני פועל, אבל כל פעם אני צריך לבוא את העסק הזה מחדש כדי שהמערכת תוכל לפעול ובית הספר יוכל להיפתח.
דבר נוסף, אנחנו חייבים אוטונומיה ניהולית. כלומר, הבנה שאנחנו המנהלים לא מוציאים לפועל של מדיניות אלא מנהיגים של הקהילות שלנו ומובילים את התהליך החינוכי. אני מבקש בדקה אחת רק לתת לכם את ההמחשה של זה. אני מנהל בית ספר של כ-1,100 שמגיעים מ-850 בתי אב מכל רחבי העיר ירושלים. אני אחראי ישיר על שלומם, ביטחונם, רווחתם, על התהליך החינוכי שהם עוברים; אני מנהל צוות של כ-200 מורים, סייעות, אנשי צוות מינהל ומשק; אני מנהל העשייה החינוכית, פדגוגית ותקציב כולל שכר של בערך 30 מיליון שקל. כלומר, וואחד אופרציה.
עכשיו, אני נחשב בית ספר גדול ברמה הירושלמית. ברמה הארצית זה בסך-הכול בית ספר בינוני. ועדיין, עם כל הרצון הטוב שלפחות משרד החינוך על פניו אומר, יש קושי אדיר בהגעה אל המשאבים שאני זכאי להם. כלומר, כמות הרגולציה וכמות הבירוקרטיה היא מייאשת ומרפה ידיים. רק לדוגמה, התמודדות עם המערכת הזאת שנקראת "גפן", היא בלתי נסבלת. כלומר, המשאבים הם שם, אבל להגיע אליהם ולהשתמש בהם זה קשה מאוד.
אם יש דבר אחד שאני מבקש פה מהוועדה, מחבריי במשרד החינוך וכולם, זה לסמוך עלינו. לתת לנו אוטונומיה ניהולית מלאה בשליטה וביישום המשאבים שלנו, לתת לנו את היציבות שתאפשר תהליך ארוך טווח. משרד החינוך חייב לעבור או לעשות את הסוויץ' במחשבה מעמדה של אופרטור מפעיל לעמדה של רגולטור או דירקטוריון. כלומר, שמאשר לנו את התוכניות שלנו, מקצה לנו את המשאבים ומכאן להגיד: אתם המנהלים, אנחנו סומכים עליכם, תובילו את הקהילות שלכם.
אני חושב שזו צריכה להיות הדרך ואם נגיע לשם, נוכל להוביל את הספינה הזאת לאיפה שנרצה: כישורים, מיומנויות וכולי. תודה על ההקשבה.
טלי גוטליב (הליכוד)
¶
אולי רק אומר, אדוני היו"ר, שאני מתחברת למה שאומר המנהל, לא רק בגלל שיש לי אח מנהל בית ספר ואימא שלי הייתה מורה והבן שלי לומד הוראה. כדי שתהיה דינמיקה בכל מה שקשור לניהול בית ספר צריך להקצות את המשאבים וחייבים לסמוך בצורה מוחלטת מנהלי בתי הספר. אחרת זה פשוט נתקע כל פעם מחדש.
יש תקציבים ואי-אפשר לקבל – אני לא קלאסית בתוך התפיסות האלה. אנחנו חייבים לשחרר בירוקרטיה. אני מקבלת את הבירוקרטיה כחסם שצריך לבדוק לאן הכספים הולכים, אבל בגלל המורכבות, הדינמיקה של הפעילות השוטפת של מנהלי בתי הספר בתוך בתי הספר, אני חייבת לסמוך על מנהלי בתי הספר. אין שום בעיה, מערך הביקורת יכול להיכנס כל פעם לבקש את הביקורת, לבקש את המידע. אבל אנחנו חייבים לסמוך על מנהלי בתי הספר כדי שזה יזרום יותר, יהיה דינמי יותר. כי כמו שאני אומרת לך, אדוני היו"ר, יש תקצוב, לוקח זמן להגיע אליו ולהשתמש בו.
טלי גוטליב (הליכוד)
¶
דיברתי גם עם מנהלים נוספים גם אתמול בוועדה. רק אתם צריכים להבין – ואני רק אומרת כאן רגע עוד משהו אחד קטן אם תרשו לי. בעיניי, החינוך הוא חוצה מפה פוליטית. אנחנו לא פה. זה שכל שר חינוך רוצה רפורמה, אני מקבלת. אני לא מביאה, לדוגמה, את תפיסת העולם שלי שכל מה שקשור למצוינות ולמידה לא מעניין אותי, מעניין אותי להעצים את התלמיד ובנתוניו, לא אכפת לי אם יהיו לו יחידות ככה או יחידות ככה. אני בטוחה שצוותי החינוך יודעים, וזה מה שחשוב מבחינתי וזה המסר, שיגיעו לכל תלמיד ויעצימו כל תלמיד בדרך, בשיטה, באמת ביצירתיות. אני סומכת על צוותי החינוך, כך נכון בעיניי, אבל אני לא שרת חינוך. אני גם אני לא מאמינה גדולה שכל אחד צריך לעשות רפורמות או שינויים מאוד גדולים במערכת החינוך.
אני רוצה לסמוך על צוותי החינוך כי גם ככה זה כמעט בלתי אפשרי. ולכן לשיטתי, ולאחר שדיברתי – אני גם לא חברה בוועדת חינוך – אבל דיברתי עם מנהלים וזה ברור לי שאם אתם תקבלו את הכוח לעשות את זה, את חלוקת התקציב שניתן לכם ממילא, אנחנו חייבים לסמוך עליכם והביקורת תיכנס תוך כדי תנועה.
היו"ר מיקי לוי
¶
מה שאומר מנהל הגימנסיה העברית בירושלים זה תסמכו עליי, תנו לי אוטונומיה, אני כבר 10 שנים שם, יש לי ניסיון, מי יודע יותר טוב ממני מה התלמידים שלי צריכים? אני אומר למשרד החינוך שאני לא מסוגל לעשות רפורמה כזו או אחרת. הוועדה הזו, כמובן, זה לא בשליטה שלה. יש פה זעקה מהשטח, תתייחסו אליהם. זה הכול.
טלי גוטליב (הליכוד)
¶
זה, דרך אגב, לא קשור לרפורמה. פה זה קשור בסך-הכול לתפיסה מערכתית של איך אנחנו מתנהלים עם חלוקת תקציב ידועה מראש ומאושרת מראש.
מירום שיף
¶
טלי, זה ממש לא נכון. זו רפורמה עצומה מה שהוא מבקש, המנהל – ואני מסכים איתו – בסוף צריכה להיות אוטונומיה. צריך להבין מה עושים למנהלים: נותנים להם למלא טפסים על ימין ועל שמאל, הם חצי מהזמן שלהם אם לא יותר מזה, הם פקידים בכלל. זה נורא ואיום. וכל היום בודקים אותם בציציות "עושה את זה, עושה את זה".
עוד ועוד בגרויות הוספנו להם השנה ובסוף הוא צריך להביא את הילד לתעודת הסיום שלו. אז מה אומרים לו? תן לו אוטונומיה. אין לו אוטונומיה לעשות שום דבר. הוא יכול להזיז את העט מהצד הזה לצד הזה בשולחן שלו, חוץ מזה אני לא יודע אם יש לו עוד אוטונומיה.
טלי גוטליב (הליכוד)
¶
אז רק אענה ואומר שקודם כל לא משנה מה, המנהלים עושים עבודה מעולה עם כל הקשיים שיש להם. הם לא רק מזיזים את העט מצד לצד, הם מחזיקים המערכות האלה בבתי הספר.
היו"ר מיקי לוי
¶
תודה. אני מקווה שהזעקה שלך תימסר. אנחנו נוציא פרוטוקול, נשלח, נעשה כמיטב יכולתנו. נציגת המשרד כתבה שכשיגיע מנכ"ל חדש אנחנו נעשה דיון חדש, אנחנו נזמין אותו, אתה תבוא והוא ממקור ראשון. אנחנו לא מרימים פה ידיים, לא סיימנו את העבודה פה. עמותת מורים מובילי שינוי, מורה בשם צבי ליבוביץ. 3 דקות, בבקשה.
צבי ליבוביץ
¶
שלום. קודם כל, תודה רבה שאתה נותן קודם לאנשים מהשטח לדבר, אני חושב שזה הדבר הנכון. דבר שני, לא יודע אם זה הומוריסטי, אבל מרגיש פה מאוד כמו בכיתה: רוב הנוכחים בטלפון או במחשב. לא איתנו, רק מדברים בזמנם. תלמידה אחת מצטיינת, מקשיבה כל הזמן וגם מתפרצת כל הזמן. ממש מרגיש כמו בכיתה.
צבי ליבוביץ
¶
אני מקווה שנצליח בשעה הקרובה להקשיב זה לזה. אני חושב שאם רוצים לשפר את האיכות של מערכת החינוך לשוק העבודה המשתנה, שהתלמידים יהיו מוכנים לעתיד או לפחות להווה, קודם כל צריך שהמורים יהיו מוכנים לזה. המצב של המורים היום די זהה למצבם בשנות ה-50. אין כמעט שום דבר שונה, לא בצורת ההעסקה, לא באוטונומיה, לא בדרכי למידה, לא בשום דבר. אני מצטרף מאוד למה שאמר קודמי נציג המנהלים, הדבר שהכי חשוב זה אוטונומיה. אין שום סיכוי לדעתי ולדעת הרבה מורים שאותם אנחנו מייצגים בעמותה, להצליח להכתיב פה בחדר הזה או בכל חדר אחר במשכן הזה או במשרד כלשהו את דרכי ההוראה שיתאימו לכולם ואת שיטות ההוראה שיתאימו כולם ואת שיטות ההעסקה שיתאימו לכולם.
מורים שונים, בוודאי מורים יוזמים, מורים נמרצים, מורים יצירתיים, המורים שאותם אנחנו רוצים שיכינו את התלמידים למאה ה-21 – ה-22 כבר בפתח – לא רוצים שיקבעו להם את שיטת ההעסקה שלהם, את היקף המשרה שלהם, באיזו שעה הם פה, באיזו שעה הם שם, ובאיזה 45 דקות בדיוק הם יושבים באיזו ישיבת צוות עם איזו שעת שהייה.
אנחנו חייבים לפתוח את זה. אמרת קודם בקריאה למשרד החינוך – צד אחד פה זה בהחלט משרד החינוך, שיטות למידה, תוכניות לימוד – שחררו. יש אחיזת צבת מאוד מאוד קשה על מה לומדים, באיזו שנה, באיזה סמסטר, באיזו צורה ואיך נבחנים ואיך נמדדים. שחררו, לא יקרה שום. דבר קצת שחררו, זה יחסוך תקציב למשרד החינוך, ייתן כוח למנהלים לקבוע, ייתן כוח למורים לקבוע, ייתן מקום למורים לפרוח ולצמוח. זה צד אחד.
צד שני שהוא לא פחות חשוב, זה משרד האוצר וארגוני המורים – נמצאים פה שניהם – גם הם בעצם אוחזים את המורים. עכשיו, יש איזו הסתכלות לפעמים שחושבים שארגוני המורים עוזרים והאוצר מפריע. זה לא תמיד נכון. אנחנו שומעים בתקשורת כבר כמה חודשים שהמורים דורשים, המורים אומרים. זה לא נכון, המורים לא אומרים כלום, אין להם קול. הם לא דורשים כלום. ארגוני המורים שמייצגים אותם, הם דורשים עבורנו דברים. והשביתה – כרגע יש איום – בתחילת השנה היא תהיה כדי לכופף פה ידיים אם ההעלאה תהיה 15%, 5%, 25%. זה דיון חשוב. ארגוני המורים יודעים לעשות אותו ויעשו אותו והאוצר יודע. הם יודעים, עשו את זה עשר פעמים בעבר, יעשו את זה עוד פעם. בלי שביתה, עם שביתה, זה ייסגר אותו דבר, זה ברור לנו. זה לא מה שאנחנו מחפשים.
אנחנו צריכים שינוי מהותי מאוד. אנחנו מחפשים בתור מורים את המקום לחופש שלנו. אם אנחנו רוצים שמנהלים יוכלו לתגמל מורים שעושים יותר, שמתאימים יותר, שהילדים נהנים אצלם יותר, לומדים אצלם יותר, עושים דברים יותר יצירתיים, אנחנו הולכים לשנות את שיטת ההעסקה.
במשא-ומתן שכרגע על השולחן יש סעיפים כאלה. יש סעיף שמדבר על תגמול למנהלים – המנהל מקבל תגמול, לא צריך בשביל זה לעשות אותי רכז זהירות בדרכים כדי לתת עוד 600 שקל. הוא יכול פשוט לתת זה כי הוא חושב שצריך.
הדבר השני שיש שם זה חוזים אישיים שמנסים לקמץ אותם מאוד בגלל שפוחדים שנפגע בהתארגנות או משהו. היום יש, לדעתי, 1,500 עובדים כאלה ב"עוז לתמורה" – אני לא זוכר את המספרים – להגדיל את זה כמה שיותר. תנו לנו את החופש להחליט מה טוב לנו. מורה שלא טוב לו, שיקום וילך. היום עם הקביעות שילך לבית ספר אחר.
אי-אפשר היום. היום מורה רוצה לעבור לבית ספר אחר, המנהל שם רוצה אותו, המנהל הזה מוכן לוותר עליו – המפקח לא מאשר, לא עוברים. איפה בשוק העבודה היום קיים דבר כזה? איך אתם רוצים שנכין את התלמידים שלנו ללכת לדפוק לבוס על השולחן ולנהל שיחה משא-ומתן אם אנחנו לא מסוגלים לעבור מבית ספר לבית ספר כששני המנהלים מסכימים?
אלו חסמים שצריך לשחרר. אנחנו קוראים מפה כמה שאפשר בפרוטוקול שתוציא, שחררו, שחררו את האחיזה של משרד החינוך, שחררו את האחיזה של הארגונים. זה טוב שהם דואגים לנו, אנחנו צריכים הרבה יותר סעיפים של חופש תעסוקה, סעיפים של תגמולים אוטונומיים שהמנהלים יקבעו לנו, אנחנו לא מפחדים מהמנהלים, אנחנו עובדים איתם כל הזמן, הכול בסדר, אנחנו מספיק גדולים לדאוג לעצמנו. אנחנו מייצרים שכבה ענקית של מורים שלא יודעת איך תלוש השכר שלהם נראה, שאין להם מושג מהן הזכויות שלהם. הדבר יחיד שהם יודעים זה או להירמס על-ידי מישהו אחר בהנהלת בית הספר או בפיקוח או לצעוק לארגון שיעזור להם. הם לא יודעים את הזכויות שלהם. אני נמצא בהמון קבוצות מורים, המורים הם קטנים וחלשים והמערכת דואגת שהם יהיו כאלה משני הצדדים.
אם אנחנו רוצים לשפר משהו זה הדבר שצריך לשפר אותו כי זה הדבר שגורם לטובים, לחזקים, ליצירתיים, ללכת למקומות עבודה אחרים חופשיים ונוחים. ולאלה שאינם – להישאר איתנו כל הזמן.
היו"ר מיקי לוי
¶
תודה רבה על הדברים שלך. נראה לי שפעם אחת צריך להגיש בג"ץ. חוק חופש העיסוק מקנה לך אפשרות מעבר שמאלה, ימינה, אז אף אחד לא יכול לעצור אותך, נכון טלי?
טלי גוטליב (הליכוד)
¶
לא. כי זה לא פגיעה בחופש העיסוק. זכותה של המערכת, עם כל זה שאני רוצה לחזק את המנהלים, זכותה של המערכת לפקח בצורה מאוד מאוד מסודרת עם מפקחים. אפשר לפנות כך, אפשר לפנות אחרת, אבל זה לא פגיעה בחופש העיסוק. כדי לקבוע פגיעה בחופש העיסוק, על-פי הפסיקה זה צריך להיות מקום שבו מונעים ממך לעסוק.
טלי גוטליב (הליכוד)
¶
אני עונה ליו"ר. חופש העיסוק זה לא החופש באותו רגע לנייד את עצמך כי אתה רוצה - - -
טלי גוטליב (הליכוד)
¶
אל תתפסו לכותרות פומפוזיות כי יהיה קשה לייצר תוצאות. אני אומרת לכם, הדרך הראשונה היא לחזק את המנהלים טוטלית כי זו הדרך. לא תצליח לעשות הכול רוחבית. עיניי זו צריכה להיות מטרת העל שאפשר יהיה להניע אותה קדימה, כי אי-אפשר את הכול.
היו"ר מיקי לוי
¶
אם לא תהיה תחרות בין בתי הספר ובין המורים, לא נגיע לשום הישגים. לכן אני בעד תחרות. לכו לבג"ץ למרות מה שהיא אומרת.
צבי ליבוביץ
¶
תודה רבה לשניכם. רק להחזיר את הדברים אליי אחרי התגובות. אכן אני מסכים עם טלי. מה שיש לך זה לא פגיעה בחופש העיסוק. יש פגיעות אחרות גם בחופש העיסוק: למורה אסור להיות עורך דין, למורה אסור - - -
צבי ליבוביץ
¶
יש דברים שאנחנו מוגבלים. הבעיה של מעבר מבית ספר לבית ספר יכולה להיפתר כשמשרד החינוך לא יחזיק את הכול ביד. למשל, בתיכוניים זה יותר קל. אני יכול לעבור מרשת "עמית" לרשת "אורט", אף אחד לא יכול להגיד לי כלום. אני יכול לעבור מעיריית תל אביב לרשת "אורט", מרשת "אורט" לגבעתיים, כי אצל העל-יסודי זה לא מופרט חלילה, לא צריך להיבהל, המעסיקים הם או השלטון המקומי או הרשתות. ביסודי אנחנו עדיין תקועים בזה שמשרד החינוך מעסיק את כולם. המעסיק היחיד. אם זה קצת ישוחרר, זה יהיה בסדר.
היו"ר מיקי לוי
¶
תודה רבה. אני מבטיח לכם שאנחנו נעשה דיון נוסף. אני אזמין את מנכ"ל משרד החינוך החדש כשיהיה ונראה לאן אנחנו מגיעים. מועצת תלמידים ונוער ארצית, סגן יושבת-ראש המועצה איתי.
איתי קובי
¶
אני בן 16 ואני עולה לכיתה י"ב. אני הולך להגיד פה משהו שאף אחד פה לא יכול להגיד כי אנחנו בשנה האחרונה חווינו את העיצומים ואנחנו חווים את המשברים כשאין לנו מה ללמוד לשוק העבודה ולחיים כאזרח. אנחנו בעצם אלה שעוברים את זה.
השנה האחרונה הייתה אחת השנים הקשות ביותר שהתלמידים מדינת ישראל עברו. אם זה מהעיצומים, אם זה מהסיבה שחזרנו מהקורונה לפני שנה ועדיין לא חזרנו למערכת יציבה שמכינה אותנו כמו שצריך. ובאמת, הקורונה סגרה אותנו בבתים. משנת 2020 כשנכנסתי לכיתה ח', עדיין לא חוויתי מערכת חינוך יציבה. ולא רק אני, כל תלמידי מדינת ישראל.
כשנכנסנו לקורונה מנעו מאיתנו את היכולת להיפגש עם חברים. נכנסנו למחשב, למסך, ונשארנו שם כמעט שנתיים שלמות. וגם כשחזרנו זה היה בקפסולות וכל הדברים האלה. וגם עכשיו בשנה האחרונה לקחו מאיתנו את כל הדברים שאנחנו באים עבורם לבית הספר: אם זה החינוך הרגיל, אם זה הטיולים, אם זה המסעות, הפעילות לאחר שעות בית הספר. אנחנו מדברים פה על דברים שמכינים אותנו לשוק העבודה ולחיים כאזרח. בטיולים השנתיים אנחנו לומדים איך לדבר זה עם זה, אנחנו לומדים להכיר זה את זה, אנחנו לומדים תקשורת שהיא אחת מהמיומנויות שיצאו בדוח ובאמת אנחנו לא חווים את זה. אנחנו לא חווים למידה מטעויות כשאנחנו לא מקבלים את הציונים למבחנים. אנחנו לא חווים מערכת חינוך יציבה, אנחנו לא חיים את מערכת החינוך.
מי לוקח אחריות על זה? מי לוקח אחריות על זה שהשנה הבאה תיפתח ב-1 בספטמבר כמו שצריך ותלמידים לא יחוו עוד פעם שנה לא יציבה והמורים לא ימשיכו לעזוב את מערכת החינוך? מי ייקח אחריות על זה שאנחנו נפתח את שנת הלימודים וניכנס לשנה יציבה במאה אחוז?
איתי קובי
¶
מי לוקח אחריות על זה שאני בתור תלמיד כיתה י"ב וכל שכבת הגיל שלי בסוף שנת הלימודים הזאת לא נצטרך לפחד שלא תהיה לנו מסיבת סיום? שלא נוכל לסיים 12 שנות חינוך בתוך המערכת בצורה טובה, בצורה כייפית, לסכם את זה כמו שצריך בחיוך? מי ייקח אחריות על זה שאני אקבל את ציוני הבגרויות שלי? מי ייקח אחריות על זה שאני אגיע מוכן לבגרויות שלי ושלא נכנס לשביתה ארוכת טווח ואז אחר כך נצטרך להשלים? מי ייקח אחריות להשלים לנו את כל החומר? אז מה, עוד פעם דרך מסכים? עוד פעם לחזור שנתיים אחורה? עוד פעם לא לצאת למסעות? המסע לפולין, כרגע אנחנו לא יוצאים אליו כי אי-אפשר להעביר את ההכנה כי המורים לא יכולים לעבוד אחרי שעות פעילות בית הספר. אז מה אנחנו אמורים לעשות? עוד פעם לא לחוות את הדברים האלה? עוד 100,000 תלמידים שייפגעו השנה בגלל שלא ייצאו למסע לפולין?
אנחנו מבקשים לקחת אחריות. ה-1 בספטמבר עוד 16 ימים. 16 ימים מתחילת שנת הלימודים וכרגע היא בסימן שאלה גדול מאוד. איך אנחנו נתחיל שנה יציבה? איך המורים שלנו יתחילו שנה יציבה? המנהלים? כל מערכת החינוך לא תתחיל שנה יציבה וזה יפגע עוד פעם. ואנחנו עדיין נפגעים כבר שנים ארוכות. הסיפור הזה צריך להיסגר. כל הצדדים צריכים לשבת. כל הצדדים צריכים לקחת פה אחריות. גם אנחנו התלמידים חלק מהסיפור פה וגם אותנו צריך לשתף בקבלת ההחלטות פה. אנחנו, אתם מדברים פה עלינו.
טלי גוטליב (הליכוד)
¶
אדוני היו"ר, אני מבקשת לשאול שאלות את נציג התלמידים, כמובן אחר כבוד. אני רוצה רגע להבין, אתה עולה לכיתה י"ב, את הקורונה זה ברור לך שאי-אפשר היה למנוע, זו גזירת גורל כלל עולמית, נכון? ברור לך שאין מה לעשות, הייתה כאן מגפה. אנחנו לא מלמדים, אנחנו צריכים לשמור על הבריאות. יש כל מיני תעדופים של דברים בתוך אסונות לאומיים. בכלל אנחנו לא שם, עזוב רגע את הקורונה. אני רק רוצה להבין על השנה האחרונה. בשנה האחרונה היה לך מחנך או מחנכת?
טלי גוטליב (הליכוד)
¶
לא עזבו אותך כל השנה, המחנך או המחנכת? הייתה מחנכת קבועה. המורים שהיו לך בשנה האחרונה, היו מורים קבועים, לא התחלפו? אני לא מדברת על עיצומים, אני רוצה רגע להבין, הלימודים השוטפים שלך במהלך השנה האחרונה כתלמיד כיתה י"א החו שוטפים?
טלי גוטליב (הליכוד)
¶
רגע, לא להתלהב. אני לא סתם את השאלות האלה. אני גם הייתי תלמידה ואני גם אימא - - -
טלי גוטליב (הליכוד)
¶
לא שכחתי. אני רוצה רגע להבין כי אתה מדבר על יציבות. אז אני רוצה רגע לעודד אותך ולהבהיר לך משהו. אחד, אתה צריך לסמוך על עצמך. לא מכינים אותנו באמת, אדם לא מוכן באמת לחיים האמיתיים. אדם צריך לקבל כלים ללמוד, אדם צריך לקבל ערכים, אדם צריך לקבל תפיסה עצמית, אדם צריך לחדד את צו המצפון שלו, אדם צריך לדעת דברים, צריך לחדד אצל עצמו מורשת, ידע, כול מיני דברים שלומדים בבית הספר. את ההכנה לחיים האמיתיים או את הכלים לחיים האמיתיים, אתה מגיע לחיים האמיתיים והם תוקפים אותך ואתה פשוט מתמודד ואתה כל פעם מהדק את עצמך מחדש. שום דבר לא מכין אותך.
טלי גוטליב (הליכוד)
¶
דקה. אני גדלתי בבני ברק, אני בוגרת אולפנת "אמונה", הגעתי לאוניברסיטת בר-אילן. יש לי תואר ראשון ותואר שני. כשבאתי לאוניברסיטה, היו חסרות לי מיומנות רבות וברוך השם למדתי עם עצמי לסגל לעצמי מיומנויות שקשורות לאלף ואחד דברים, לרבות שפה, לרבות מחשוב, לרבות הכול. אני רק רוצה רגע לומר פה משהו לתלמיד שהביע פה חוסר יציבות: קודם כל, תאמין בעצמך. היציבות היחידה קשורה אלינו עצמנו. כל תלמיד פה שעומד על שתי רגליו, בסופו של דבר הוא-הוא פותח עבור עצמו כל דלת. ואני אומרת פה לכל תלמיד, תקשיבו לי טוב טוב, השמיים הם הגבול. לא משנה מה נקודת הפתיחה שלכם, לא משנה איך התקדמתם - - -
היו"ר מיקי לוי
¶
טלי, הכול נכון, אבל מה? מה? חסרות לו מיומנויות, חסר לו - - -, חסרים לו מורים. מה זה שייך למוטיבציה עכשיו וציונות?
טלי גוטליב (הליכוד)
¶
אני רוצה להבהיר לכם – אני מסיימת את הדברים שלי, הכול טוב – אני רוצה לומר לכם את הדבר הבא: מה שחשוב מבחינתי הוא שתלמידים יאמינו בעצמם כי באמת השמיים הם הגבול. מיומנות כזו ומיומנות אחרת – בוא, בוא, בוא, אדוני היו"ר, זה לא מה זה מסובך, וזה המסר שלי: שום דבר לא מסובך. כל מיומנות שנדמה לך שאין לך, זה לא בעיה לרכוש לבד. אני רוצה לומר לכם שאני לא מצפה שיכינו אתכם בצורה טוטלית החוצה, אבל אני כן מצפה שהביטחון העצמי שלכם יהיה כזה שתהיו חדורי מוטיבציה ואמונה בעצמכם.
טלי גוטליב (הליכוד)
¶
ובין אם יש לכם כרגע את הציון או שיהיה לכם ציון אחר-כך, תזכור דבר אחד: כל דלת שתיסגר בפניך או תיפתח בפניך היא שלך. ואם חלילה כישלון – כל כישלון רק מדייק אותך לקראת הצלחה. נכשלתי עשרות פעמים בחיים שלי ולא קרה שום דבר, התקדמתי הלאה, התקדמתי אחורה – הכול בסדר. אבל אני לא רואה איך זה מתכתב - - - היציבות שלך.
היו"ר מיקי לוי
¶
למרות מה שחברת הכנסת גוטליב אמרה, בית הספר צריך לתפקד והחומרים צריכים להינתן ובשביל זה יש בית ספר ובשביל זה יש מערכת חינוך. מוטיבציה וציונות זה אחלה.
איתי קובי
¶
אני לא חושב שאנחנו לא מקבלים ביטחון ואני לא חושב שיש תלמיד שלא מאמין בעצמו אם הוא רוצה להאמין בעצמו. אבל אנחנו לא מקבלים את הכלים החברתיים הבסיסים שמגיעים לנו. את חושבת שלשבת בכיתה וללמוד שם עוזר לנו במשהו? אנחנו לא מדברים יש שם אחד עם השני כי אסור לדבר בשיעור, אז אנחנו מדברים בטיולים השנתיים שמתבטלים לנו פעם אחר פעם. גם לי ביטלו השנה שני טיולים שנתיים כי ביטלו אחד בהתחלה בגלל עיצומים ואחר-כך דחו אותו וביטלו אותו עוד פעם. זה לא בסדר. ביטלו לנו שעות תגבור שאנחנו אמורים ללמוד שם עוד להכיר אחד את השני יותר. מבטלים לנו פעילויות גיבוש בשעות אחר הצהריים כי המורים לא יכולים ללכת.
איתי קובי
¶
זה אחרת כשזה בתוך מערכת החינוך. זה אחרת כשאנחנו הולכים כל הכיתה ביחד. אם אני אקרא עכשיו לכל הכיתה לבוא ולהיפגש, לא כולם יבואו. זה אחרת להיפגש שכבה שלמה של כמעט 300 תלמידים, לא כל השכבה תבוא למסע שנתי של 3 ימים. זה אחרת. מערכת החינוך צריכה לתת לנו את הכלים האלה. אלה כלים חברתיים שאנחנו לא יכולים לפתח לבד.
היו"ר מיקי לוי
¶
תודה רבה. הדברים שלך כל-כך חשובים. אני הולך לפי הסדר. רן, אתה רוצה לדבר עכשיו או לחכות לשלטון המקומי ולמועצת ההורים?
ספיר מוספי
¶
חשוב לי להעביר שבית ספר בשבילנו זה מקום שאנחנו קמים עליו בבוקר ב-8 בבוקר, יוצאים ממנו בערב. כן, זו יציבות. יש לנו חופשים בימים מוגדרים וזה מה שאנחנו מכירים. בית ספר מבחינתי אמור להכין אותי לחיים. אנחנו נלחמים על זה גם במועצה מול משרד החינוך באמת על איך אנחנו מתאימים את המערכת למחר. זאת אומרת, איך אני יוצאת ואני יודעת לכלכל את הבית שאני רוצה שיהיה לי, ואני יודעת מה אני רוצה לעשות. זאת אומרת, אנחנו יוצאים מבית הספר, באים לצה"ל, יש המון אנשים שמקבלים חרדות בצה"ל, אנחנו שומעים על מה שקורה כרגע, אנחנו שומעים על העניינים האלה, ואני חושבת שזה לא נכון. וכן, גם משרד החינוך עושה מאמצים כדי להתאים את מערכת החינוך למה שקורה כרגע. מעבר למתמטיקה, היסטוריה ותנ"ך יש עוד דברים שצריך לדעת וגם משרד החינוך על זה.
מעבר לכל הפן הלימודי, גם הפן החברתי הוא חשוב. אנחנו בתור תלמידים יש לנו גם את החברות בכיתה, אבל אם אני לצורך העניין ילדה שיש לה קצת פחות חברים, המקום שלי בבית הספר הוא להיות שם עם החברים. לא תמיד יהיו לי את היציאות האלה בערב. יש ילדים כאלה, לא כולם מהמקובלים. דווקא שם זה המקום של היציבות האמיתית כי מי שנפגש ויוצא למסיבות בחופשים אלה אנשים ספציפים, אלה באמת המקובלים. איפה אלה שאין להם את היציבות הזאת וזה מה שהם מכירים בבית הספר? איפה אלה שבסופו של דבר הם יהיו בבדידות הזאת שאנחנו מדברים עליה וזה הרבה יותר חשוב מכל לימודים כאלו או אחרים.
אסנת אייל
¶
אני מייצגת גם את המקומי. רק להגיד שאני באה מהחינוך: 13 שנה מנהלת בית ספר ועוד 15 שנה המפקחת על פני כל הארץ. אני רוצה, ברשותך אדוני היושב-ראש, לחבר את מה שנאמר כאן ורגע להצטרף למה שאמרה החברה ממשרד מבקר המדינה. בסופו של יום, הילדים האלה ביקשו דבר אחד: תנו לנו ללמוד אחרת, תנו לנו לדבר אחד עם השני לא רק בהפסקות ובטיולים, תנו לנו לפתח את מה שאנחנו מפתחים עד כיתה ו'. אם היינו לוקחים ילד בכיתה ו' ומכניסים אותו ישר לשוק התעסוקה, הוא היה מסתדר כי עד כיתה ו' הוא יכול לעשות הכול: לפתח יצירתיות, לפתח קשרי למידה משותפים. הכול מאוד מגוון. למה? כי אין בסוף את הבגרויות.
החל מכיתה ט' כבר הכול מתנקז לתוך הבגרויות. גם אם יש למנהל אוטונומיה ענקית, אם בסוף הבגרות מבוססת רק על ידע ואני חושבת, טלי, שבלי ידע אין בסיס. זה הבסיס. זה לא אומר שאפשר להתעלם מהדברים האחרים, ממה שהילדים ביקשו, ממה שאנשים פה אמרו. כלומר, מבחינתי הכול מתחיל בקצה. הבגרות היא בסוף סף כניסה לאקדמיה, אם היא תהיה מבוססת רק על זכרון ושינון, וזה מה שקורה לצערי עכשיו, החבר'ה האלה הצעירים יגיעו, אגב, לצבא, לא יבינו איפה הם נמצאים ומה לעשות, טלי, לא כולם כמוך, לא כולם יכולים להגיד "אני עם ביטחון עצמי, אני מתקדמת קדימה".
היו"ר מיקי לוי
¶
אבל הם לא רוצים לחכות עד לגיל שלנו. הם רוצים לבוא מוכנים. הם רוצים לדעת למלא - - - נמצאים בצבא, להוציא מבנקומט כסף.
היו"ר מיקי לוי
¶
לא. הם לא יודעים לנהל את החשבון שלהם והם נכנסים למינוס ולא מבינים למה. המיומנויות האלה מאוד מאוד חשובות.
רוני קמאי
¶
אבל ברגע שהשיעורים שאנחנו להגיש בהם דיבייט – היום המערכת הולכת לאיזשהו כיוון של התאמה לשוק העבודה. אנחנו מגישים ההצגות ואנחנו מדברים מול הכיתה ובזכות זה נבנה הביטחון העצמי שלי. אני מדברת פה בכנסת היום, ילדה בת 16, בגלל השיעורים האלה. וברגע שלוקחים לי את השיעורים האלה, ברגע שלוקחים את התיאטרון, כשלוקחים את השגרה, הביטחון הזה יורד למטה. אני חוזרת למסכים, אני חוזרת לתקשורת עם החברים שלי זה רק דרך הרשתות החברתיות.
אסנת אייל
¶
אני רוצה ברשותך להגיד משפט סיכום. אני חושבת שכל עוד בסופו של יום בקצה הבגרות תהיה מבוססת רק על שינון, אנחנו נשמע את אותם דברים. אני, לא נעים לי להגיד, אני לפני הרבה שנים עשיתי בגרות. הבגרות היום נראית אותו דבר. ואנחנו רק מנסים כל השנה לדבר ולהגיד, אנחנו מלמדים קבלת החלטות, ביטחון עצמי, יכולת עמידה מול קהל – אם בסופו של יום זה לא נמדד, אין מה לעשות, המנהלים חייבים בסוף להציג תוצאות. אין מה לעשות הם צודקים, הם רוצים שהילדים יגיעו בסופו של יום לאקדמיה עם ציונים הגיוניים.
לכן אני מסכימה למה שאת אמרת. זה משבר לאומי. זה לא רק שכר, אני מסכימה, זה מעמד המורה, זה הכשרה, זה ההתבוננות של ההורים בתוך המערכת והעבודה איתם, זה ההתבוננות של כל המערכת בתוך המערכת המרכזית שלנו שזו מערכת החינוך. ולכן אני באמת חושבת שצריך לעשות איזה ועד חינוך – אגב, שהוקם כבר אבל אפשר אולי לשנות – לעשות איזשהו ועד חינוך שיטפל בחינוך באופן כללי, חוצה מגזרים, חוצה מפלגות, זה בכלל לא צריך להיות אירוע פוליטי. ובעיקר להתבונן שוב על הקצה, על הבגרויות.
היו"ר מיקי לוי
¶
תודה רבה. זה לא אירוע פוליטי כי גם ימין וגם שמאל וגם מרכז וכל המפלגות, מדובר בילדים שלנו. זה בכלל לא העניין. אבל מבחינתי, המשפט החשוב ביותר שאמרת, מדובר במשבר לאומי.
היו"ר מיקי לוי
¶
והמשבר הלאומי הזה, מדובר בדור העתיד ואנחנו חייבים לטפל בו. אז גברתי, נציגת משרד החינוך, המשפט הזה הוא פעמונים עם אורות אדומים, מצלתיים, שצריכים להעיר את כולנו. את יכולה להגיד, אני מקווה שייבחר מנכ"ל משרד במהרה, יש לו הרבה צרות, אבל יהיו לו גם צרות הוועדה לביקורת המדינה, כי זה תפקידה, על הראש. אז בקשה אישית אלייך: ברגע שהוא יגיע, תניחי לו את הפרוטוקול על השולחן.
מירום שיף
¶
הנהגת הורים ארצית. אני יו"ר הנהגת ההורים הארצית. אני 3 שנים בתפקיד. פגשתי 6 מנכ"לים, 4 שרי חינוך. ואם מישהו חושב שאפשר לבנות מערכת חינוך בתחלופה הזאת, אפשר לעשות בכלל מדיניות במערכת החינוך – אז הוא טועה.
למידה משמעותית שהציגו פה, היא לא רלוונטית בימינו. זה בחינה ברוב בתי הספר במדינת ישראל. זה היה רעיון מבריק, אבל מה נשאר ממנו? עוד בחינה. עכשיו בואי נדבר על הביטחון העצמי, טלי, את צודקת, אין דבר יותר חשוב מביטחון עצמי. ומה אנחנו בסך הכול מבקשים?
מירום שיף
¶
אני חושב שכל ילד צריך קודם כל להאמין בעצמו ולדעת להאמין ביכולות שלו. וילד יכול לקבל, תלמיד ותלמידה מקבלים את הביטחון שלהם ואת היכולות שלהם, אחד במתמטיקה, אחד בספרות, אחד בכדורגל, אחד בשש בש, אחד בכל מיני מקומות. אבל איפה במערכת החינוך אפשר בכלל לעשות את זה? מה עשו לנו השנה? זו התוכנית שאני כבר מכיר אותה שנה שלישית. מה עשו שנה? והמנהל של הגימנסיה העברית הוא לא סיפר לכם: תלמידי י"א ותלמידי כיתה י', ייבחנו בצורה שונה. הוסיפו לנו בגרויות, עוד שינון, עוד משהו. בסוף, איפה בבית הספר יש בכלל את המקום לעשות משהו שיעשה ביטחון עצמי לתלמידים ולתלמידות? לתת להם איזושהי מיומנות לשוק העבודה? הרי בסוף נעשה עוד בגרות, עוד בגרות, עוד מבחן, עוד מבחן. וגם כשעושים הצגות, זה לא שווה כלום, סלחו לי שאני אומר את זה.
תעודת הסיום היא אוסף של מבחנים בלבד. במעט ממערכת החינוך, 4 או 5 אחוזי ממנה, יש אפשרות לסיים לא במבחן, ואז בסוף מכוונים לאותו מבחן. אז אפשר להפוך אותו ככה, עם חומר פתוח, בלי חומר פתוח, זה מבחן. יש אלף מיומנויות אחרות שצריך להכניס למערכת החינוך. מערכת החינוך בשנה האחרונה הלכה אחורה כי שמו בגרויות, בגרויות ובגרויות.
ועכשיו, עוד לפני שאנחנו מטפלים באיך מסיימים עם תעודת הסיום, לדבר על המחנכים והמחנכות במערכת החינוך. אנחנו במשבר עמוק בתוך המערכת, המערכת לפני קריסה. אמר אתמול שר החינוך משפט מאוד קשה: השנה אני אפתח את מערכת החינוך בשיניים. אני אומר לכם, אני מכיר את המאמצים, זה באמת בשיניים. בשנה הבאה אני לא אצליח ככה. למה? בסוף, אנחנו אחרי הסכם שכר של הסתדרות המורים, שהם מגדירים אותו מצוין – אני פחות, אבל הם מצוין – התלמידים, כמו שהם חוו חצי שנה נוראית, לא הייתה שם שום למידה, שום חינוך. ואני מקווה ואני מאחל לארגון המורים שיקבל את כל דרישות השכר שלו. באמת אני מאחל לו את זה. אבל צריכים להבין שזה לא מספיק. המערכת היא מערכת בינונית שההתקדמות בתוכה היא רק על בסיס ותק, לא על בסיס הצלחות. מנהל בית ספר, אין לו שום מדד, שום דרך לבוא ולהגיד באמת היום או מחר בבוקר, זה מורה שתורם ועושה לתלמידים ולתלמידות שלי המון, אני נותן לו בונוס. אין לו כזה דבר. אומרים לתת להם אוטונומיה – מה זה לתת אוטונומיה? תנו להם כלים, תנו להם אמצעים לעשות את הדברים האלה. אין דבר כזה אצלו. הוא לא יכול לעשות את הדברים האלה בכלל.
מורה שלא מתאים לבית ספר הזה, מישהו יכול להזיז אותו? לא אמרתי לפטר, להזיז. אין מורים בחלק מהמקצועות. שאלתם אותי, הבן שלי בכיתה י' של המגמה, בחודש דצמבר המורה הודיע שהוא חוזר להייטק. זה מה שקרה באמת ואז הביאו 3 מורים להחליף מורה אחד כי לא מצאו.
מירום שיף
¶
לא. הוא לימד מגמת מחשבים. אני אומר לכם שזה לא חריג. המקצוע, מעמד המחנך והמחנכת ואני בכוונה לא קורא לזה מורה, צריך להפסיק לקרוא להם מורים, הם צריכים להיות מחנכים ומחנכות שלנו, כולל המנהלים שלנו, כולל היועצות וכולל הגננות, הם המחנכים והמחנכות שהילדים שלנו. הם לא עוד מישהו. הוא בתחתית המדרגה ואנחנו צריכים לשים אותו בראש סולם מקומות העבודה. זה לא נבנה רק בכסף: זה מעמד, זה לתת להם סמכויות ולהתחיל במנהלים קודם כל ואחר כך לגרום למורים שירצו לבוא. למה הם לא מגיעים? מישהו שאל את השאלה? אז בואו שמהוועדה הזו ייצא דבר אחד, הייתי מבקש: תוכנית אסטרטגית למעמד המורה. באמת, מועצת חינוך שתעשה תוכנית לחינוך 10-5 שנים קדימה. להפסיק להסתכל מעבר לפינה. באמת.
היו"ר מיקי לוי
¶
אני רוצה לנצל את מה שאמרת. משרד מבקר המדינה, אני מבקש להביא בפני מבקר המדינה, הוא אמר כאן משפט נכון, אני שומע את זה הרבה שנים, אשתי מורה לאורך השנים והיא כבר לא מזה 10 שנים. הוא אמר פה משפט מאוד נכון ואני מכיר את זה מהצד השני: תוכנית אסטרטגית לקביעת מעמדו של המחנך - -
הנה, לא כשלתי, נכון?
היו"ר מיקי לוי
¶
- - המורה במדינת ישראל. תסתובבו בין בתי הספר, תסתובבו בין מנהלי בתי הספר עם מורים שיש להם ניסיון חיים ותנסו להביא איזושהי מסגרת שנוכל לבוא למשרד החינוך ולהגיד: הנה, תשבו משרד החינוך, תעבדו יחד, נראה לי שזו אחת הביקורות וההמלצות של מבקר המדינה בין החשובות ביותר שיקרו, והנה, מפי הנהגת ההורים הארצית.
אז הנה הצלחתי להוציא משהו ממך. אנחנו נקווה שנגייס את מבקר המדינה ונעשה לזה שידרוג לרמה הארצית. מבקר המדינה הוא רשות נפרדת, בלתי תלויה באף אחד, א-פוליטית. אם נצליח לקבל תוך חצי שנה איזושהי המלצה, איזשהו דוח – זה לא פשוט, הוא צריך לעבוד מול משרד החינוך - - -
טלי גוטליב (הליכוד)
¶
המבקר הוא מבקר. מבקר לוקח משהו קיים ובודק אותו. זו סמכותו. הוא לא יכול לתת לנו המלצה איך אנחנו נתייחס למורים. דרך אגב, עד היום אני לא קוראת לאף מורה שלי בשם. מורה זו מילה מדהימה שאותי מרגשת והייתי קמה למורים שלי. מבחינתי מורה זה - - -
מירום שיף
¶
דבר אחרון. בסוף יש גם את הדחוף. הדחוף זה ה-1 בספטמבר. זה לא עוד יום במדינת ישראל. זה יום חשוב שבו התלמידים והתלמידות חוזרים לשולחן הלימודים ללמוד, להיפגש עם חברים ולקבל את כל המיומנויות שאנחנו רוצים שהם יקבלו. יש לנו שני דברים שמאיימים על היום הזה. הראשון, זה הדברים שיצאו מארגון המורים שתהיה שביתה. אני חושב שצריכה לצאת גם מהוועדה הזאת קריאה לראש הממשלה להתערב בסכסוך הזה ולדאוג שיהיה פה הסכם שכר ראוי שמקדם את המחנכים והמחנכות במדינת ישראל והמנהלים והיועצות בעל-יסודי, כי לא יכול להיות שהתיכוניים, ילדים בני 16, חודשיים וחצי יהיו ברחובות וימשיכו להיות שמה ואז נגלה תופעות של ניכור חברתי, של שתייה ואלוהים יודע עוד איזה דברים רעים שהיו שם. זה דבר שאף אחד לא יכול להסכים לו.
הדבר השני, שמעתי בתקשורת שראשי רשויות ערביות – אני לא יודע את ההסבר לזה – רוצים להשבית את מערכת החינוך במגזר הערבי. גם להם מגיעה התערבות. אני לא מכיר את הסכסוך על בוריו, אני לא יכול להביע דעה על זה, אבל הגיע הזמן שיבינו שהתלמידים והתלמידות במדינת ישראל הם לא שבויים של אף אחד ואי-אפשר שבגלל סכסוך זה או אחר שישביתו אותם, הם חייבים להגיע לספסל הלימודים. אני ממש מבקש שהראשון בספטמבר יהיה יום חגיגי שכולנו רק נשמח שמערכת החינוך נפתחה בו.
היו"ר מיקי לוי
¶
תודה רבה. אני מכיר היטב את המשבר מול מערכת החינוך הערבית ובכלל מול מוסדות הערים הערביות במדינת ישראל. אין מנדט להיכנס לזה. אם היה תלוי בי הייתי, שם את ה-200 מיליון שקל אתמול. זה כסף קטן למדינת ישראל. אסור שזה יקרה ממניעים כאלה או אחרים ואני לא רוצה להיכנס לזה.
היו"ר מיקי לוי
¶
רק הערתי הערה למה שהוא אמר, שאין לי סמכות להיכנס כרגע, לצערי.
יש את ראשי הממלכה – אתה רוצה לדבר אחריהם, רן? בבקשה, הגיע תורך.
רן ארז
¶
תודה. כבוד היושב-ראש, מכובדיי כולכם, לאור הדברים ששמעתי בחדר עד כה, אני לא אגזים אם אני אומר שבמדינת ישראל אין שום מקום כרגע שיש כל-כך הרבה שכל, כל-כך הרבה ניסיון. אני חייב לומר שאני יכול להסכים לכמעט כל דבר שנאמר פה, גם על-ידי אלה שהעבירו ביקורת וגם על-ידי אלה שהיללו את המערכת. שמעתי חלק מהדברים גם בעבר מאותם דוברים ולכן ברשותכם אני רוצה לומר כמה דברים כדי שנדע על מה אנחנו מדברים.
משרד החינוך לא יכול לנהל את מערכת החינוך ולא חשוב מי השר שעומד בראשו. הוא לא מסוגל להיות גם רגולטור, גם קובע מדיניות, גם מתקצב, גם מפקח וגם מעסיק. יש פה ניגוד אינטרסים ברור ביותר. הוא לא מסוגל לנהל את המערכת הענקית הזאת של 2 מיליון תלמידים לפחות וכמה זוגות הורים. הוא לא יכול לעשות את זה. הורה לילד בכיתה ד' שעוד לא למד לקרוא במודיעין, לא בא למשרד החינוך, הוא הולך לראש העיר. ראש העיר יודע הכי טוב מה הוא צריך בעיר שלו מבחינת הבינוי, מבחינת הניהול, מבחינת כוח אדם, מכל הבחינות. לא משרד החינוך, הוא לא מסוגל.
לכן צריך להעביר את העסקת המורים לשלטון המקומי. על פי חוק הפיקוח, ראש הרשות המוניציפלית הוא ראש הרשות החינוכית, האחריות עליו. יש כאלה שלוקחים לעצמם קבלן משנה כמו "אורט", "עמל" וכדומה, אבל הוא האחראי. אז אם מחפשים אחראי, האחראי זה השלטון המקומי על פי החוק.
משרד החינוך מתיימר לנהל את כל המערכת, וגם אם היה רוצה, הוא לא מסוגל. ולכן המערכת לא תתקדם. זה דבר אחד.
מערכת החינוך מחולקת לשניים
¶
חלק מגני ילדים עד כיתה ט' כולל, משרד החינוך אחראי על כל התעטשות של מישהו במערכת; וכיתות י', י"א וי"ב שמנוהלות על-ידי העיריות הן הרבה יותר חופשיות, הרבה יותר עצמאות – למנהלים יותר עצמאות, למורים יותר לעצמאות. יש מעורבות של המעסיקים, יש מעורבות של ההורים, המערכת פועלת אחרת.
לכן אם אנחנו רואים את שתי המערכות האלה, מבינים שברגע שהיא מנוהלת צנטרליסטית על-ידי משרד החינוך ולא מבוזרת, היא לא תצליח. זה דבר ראשון. ולכן עם כל מי שאמר את מה שאמר, בצדק אמר את הדברים.
הדבר השני שהייתי רוצה לומר, אתמול קרה אירוע שאני מציין אותו כאירוע חיובי ביותר: התקיימה פגישה בין שר החינוך, שר האוצר וארגון המורים. זה חשוב.
רן ארז
¶
התקיימה פגישה ראשונה ובפגישה הזאת, לאחר ששר האוצר שמע את דבריי, אמר: אני רוצה להיכנס לאירוע. עכשיו יש אחראי נוסף, לא רק שר החינוך שאין לו תקציב ואין לו מאיפה להביא כסף ולחתום הסכמים קיבוציים, אלא יש גם שר האוצר, האחריות עליו. חיפשו אחראי – הנה, יש אחראי. לקח על עצמו אחריות, נראה מה הוא יעשה איתה.
בזמנו, כשדיין היה שר החקלאות, כל פעם שהייתה איזו פשלה, הוא היה אומר: אני לוקח אחריות. עד ששאלו אותו: לאן אתה לוקח אותה? גם פה כולם רוצים לקחת אחריות – אני רוצה לדעת לאן ומה, במה זה בא לידי ביטוי?
באשר לנו, כמה נתונים
¶
בחינוך העל-יסודי חסרים היום 20% מהמורים. בחינוך העל-יסודי מורים רבים מלמדים מקצועות שלא הוכשרו ללמד אותם. למשל, מורה להיסטוריה מלמד גם אנגלית ומורה לספרות מלמד גם אזרחות כי חסרים מורים. דוחסים תלמידים לכיתות כדי לסתום חורים במערכת, יש יותר תלמידים בכיתות. מקצרים את יום הלימודים כי אין מספיק מורים. ולמה זה כך? שתי סיבות: סיבה ראשונה, מי שיש לו את היכולת, מלמד מקצועות מתמטיקה, אנגלית, לשון, מקצועות ריאליים – בורח להייטק או לחברות ביטוח או לכל מקום אחר שמשלמים שם יותר כסף, כי גם מורה צריך לקנות בסופר וגם מורה יש לו ילדים שצריך לשלוח אותם לחוגים. אפרופו הבן שלך, גברתי. ובנוסף לזה, כל העליה הגדולה שבאה מברית המועצות בשנות ה-90 יוצאים עכשיו לפנסיה ובמקומם לא באים אחרים. כדי שיבואו אחרים, צריך להיות יותר אטרקטיבי. לבוא ולהגיד: תשמע, תבוא כי זו שליחות, אתה תלמד בכל שיעור 30, 35, 40 תלמידים ובמשך השבוע תלמד 400 תלמידים ותבדוק 400 מבחנים ו-400 עבודות, אני לא רואה הרבה אנשים שבאים לשליחות הזאת.
באים לשליחות הזאת כי יש להם מודעות להעמיק שורשים במדינה, לחנך לאיכות חיים, לחיות במדינה ברמה אחרת. זה בעצם להקנות ערכים. ידע וערכים. וזה קורה כאשר אתה נמצא בבית ספר ואתה משוחרר מכל המצוקות של הפרנסה, יש לך את הביטחון התעסוקתי והביטחון הכלכלי, וזה מה שמורה רוצה.
בסופו של דבר, נגמר הסכם קיבוצי. הדברים האלה מוסדרים בהסכם קיבוצי. ההסכם הזה הסתיים לפני שנה וחצי. מאז אנחנו נפגשים עם משרד האוצר. אני לא יכול להגיד שאין פגישות, אמנם פעם בשבועיים, פעם בחודש, פעם בשבוע, נפגשים. אבל מה יוצא מהמפגשים האלה? הם אומרים דבר אחד: להסתדרות המורים נתנו 2%, אתם לא תקבלו אפילו שקל אחד יותר. למעשה, המשא-ומתן נגמר. אין משא-ומתן. יש פה דִיקְטָט: או שתקבלו ככה או שזהו, אין. זה לא משא-ומתן. ככה אני מבין משא-ומתן, זה לא משא-ומתן. ברגע שהם אומרים יש דִיקְטָט: אתם לא תקבלו יותר כי אנחנו – אמר הנציג של האוצר בוועדה שלך בפעם הקודמת – אנחנו לא נירק בפרצופים של אלה שחתמו איתנו על ההסכמים. אז בוודאי שאין פה משא-ומתן. במקרה כזה אין לנו ברירה אלא להפעיל את סכסוך העבודה אחרי שנה וחצי של דיונים עקרים.
לכן אמרתי שאתמול קרה משהו חשוב: שר האוצר לקח על עצמו אחריות. ואם הוא לקח על עצמו אחריות, כנראה שהוא לא רוצה להיכשל. אף אדם לא לוקח אחריות כדי להיכשל בה. לכן אני רואה פה קצת אופטימיות. אבל המצב הוא שעד לרגע הזה לא היה שום משא-ומתן ענייני. העמדה של האוצר היא כפי שאמרתי, העמדה שלנו השתנתה וירדנו קצת מהדרישות הראשוניות שלנו, אנחנו כבר לא במה שדרשנו בהתחלה כי הבנו שיש עם זה בעייתיות, אבל נמצאים במצב שבו אנחנו לא יכולים לסגת. ולכן אנחנו מתכוונים להפעיל את סכסוך העבודה ב-1 בספטמבר עם כל המשתמע מכך. זאת הייתה גם הסיבה שאתמול לא הייתי בוועדת החינוך של הכנסת, כי היא דנה על פתיחת שנת הלימודים ואנחנו לא פותחים את שנת הלימודים.
אותו הדבר ב-20 בחודש. השלטון המקומי עושה כנס כזה. גם לשם אני לא הולך, כי על מה אני אדבר? שלא פותחים? כל אחד יודע. אנחנו שנה וחצי אומרים את זה ולא מתייחסים. כותבים את זה ולא מתייחסים כי חושבים שברגע האחרון הכול ייפתר ב-31 באוגוסט. לא. כאשר אומרים לנו כל הזמן: תקבלו מה שאלה קיבלו – זה לא משא-ומתן. אם האחרים עשו דבר לא טוב, גם אנחנו צריכים לעשות את זה? אם האחרים נכשלו, גם אנחנו צריכים להיכשל במודע?
טלי גוטליב (הליכוד)
¶
אבל אתה אומר שאוכלוסייה שלמה של מורים שהיה איתה משא-ומתן מאוד מאוד אינטנסיבי, הם טעו. זה קצת קיצוני.
צבי ליבוביץ
¶
זה גם לא 2%. ההעלאות שקיבלנו בהסתדרות המורים הן 8.5% לשכר המשולב ועוד תוספת שקלית 2022. אז אני לא יודע מאיפה מגיע המספר 2%. יש גם היגיון שמורים בכיתה ט' ו-י' לא צריך לקבל פערים ענקיים בשכר. אני יכול להבין את זה. משהו סביר באמצע.
רן ארז
¶
אני חושב שאם אנחנו רוצים לחנך דור שהוא קשור למדינה, שלא מחפש להוציא דרכון אירופאי, לא מדבר על רילוקיישן כל הזמן, אם אנחנו רוצים להיות קשורים במדינה הזאת ולחיות באיכות חיים סבירה וטובה, אנחנו צריכים להשקיע בחינוך. זה מה שעשו ביפן בסוף מלחמת העולם השנייה, זה מה שעשו בגרמניה. הם הקימו את עצמם מחדש והגיעו למה שהגיעו כי הם קבעו שעל כל מקום פנוי בהוראה יהיו לפחות 5-4 מתמודדים. ברגע שהמספר ירד, העלו את השכר. אנחנו רואים איפה הם נמצאים היום, כולל פינלנד וכולל מדינות אחרות. כאשר פה המצב הוא כפי שהוא, אי-אפשר לקוות ולצפות ליותר טוב.
טלי גוטליב (הליכוד)
¶
אני מבקשת להגיב, אדוני היו"ר. אני רוצה להבהיר שאני יושבת כאן בוועדה ואני רוצה, קודם כל, לומר תודה. תודה למורים, תודה לצוותי ההוראה, תודה לכל מי שלוקח חלק במשימה האדירה הזאת של לחנך את הדורות, את התלמידים, לא משנה באיזה תפקיד: סייעת, פרה-הרפואי, משלבות, מורות, מחנכים, מחנכות, מנהלים, מנהלות, צוותי פיקוח, כל מי שלוקח בזה חלק. זאת עבודה מאוד מאוד מורכבת, מאוד קשה, סופר מוערכת. כפי שאמרתי, אני עד היום לא קוראת לאף מורה שלי בשם, תמיד קראתי לו ותמיד עמדתי בפני כל מוֹרֶה וכל מוֹרָה שלימדו וחינכו אותי. זאת תפיסת העולם שלי, ככה אני מנחילה לילדיי, כך גם חונכתי. בעיניי, לפתוח את שנת הלימודים זאת משימה שאין חשובה ממנה כרגע. כל דחייה מערערת את היציבות של התלמידים קודם כל, גורמת לבוז של התלמידים כלפי המערכת, גורמת לבוז של התלמידים כלפי כל מה שקשור לכנסת, לממשלה, למשרדים ממשלתיים. תחושה מאוד קשה של התלמידים. יותר מזה, הכול עניין של נראות: גם אם משא-ומתן הוא מוצדק ויש בו היגיון, אין שאלה, האופן שבו זה מתייצג כאילו תמיד בדקה האחרונה יש חרב על צווארם של הנוגעים בדבר לפני תחילת שנת הלימודים, אנחנו פוגעים בתלמידים ובסופו של דבר זה מה שנמצא פה על הקו.
אני אומרת לכם ברצינות גמורה, אני לא חלק מהמשא-ומתן הזה, אינני שרת חינוך ואני גם לא חברה בוועדת החינוך. אני בסופו של דבר חברת כנסת ונותנת שיקוף מהצד איך זה נראה. המערכת היא מורכבת מאוד, יש מקום לשפר אותה, אבל יש לנו קודם כל הכרח לפתוח את שנת הלימודים. המשא-ומתן צריך להמשיך עד שתחליטו שאין אוזן קשבת. אבל שנה וחצי אני שומעת שיש משא-ומתן ואז רגע לפני תחילת הלימודים לומר להיכנס לסכסוך עבודה - - -
טלי גוטליב (הליכוד)
¶
אני רק אומרת שסכסוך עבודה של שנה וחצי, אני אומרת לך אדוני רן ארז, אני בטוחה שכשרוצים לכנס מכנסים, כשרוצים להידבר מדברים. אני לפחות מכירה איך זה עובד אצלי, אם צריך עכשיו להזיז את הקיר, מזיזים את הקיר. אם יש סכסוך עבודה בשנה וחצי, ודקה לפני תחילת שנת הלימודים חלילה לא פותחים אותה, זה לא טוב. זה לא נראה טוב, זה מריח לא נכון.
טלי גוטליב (הליכוד)
¶
לא, לא. אני אגיד לך איך. אנחנו לא מדברים על הזזה, אנחנו מדברים במטאפורה מוחלטת.
טלי גוטליב (הליכוד)
¶
אני אסביר לך. העובדה היא – סליחה, יש לנו פה שר אוצר שקשוב, הנה בא איתכם בהידברות. למה שבועיים לפני? למה?
טלי גוטליב (הליכוד)
¶
אני לא מסכימה איתך. אם הסכסוך הזה כבר שנה וחצי, הוא היה גם בתקופתכם. לא נכנסת כאן פוליטיקה.
טלי גוטליב (הליכוד)
¶
יפה. לכן אני אומרת כאן ששנת הלימודים הזאת תיפתח, אתם לא מבינים עד כמה זה קשור ליציבות החברתית הלאומית גם יחד. אני לא אומרת לא להיכנס איתכם למשא-ומתן. לכנס ולהידבר זה סופר-חשוב. אגב, בהיגיון, תוך שגם הציבור יהיה חשוף למידע הזה למה למורים היה ככה, איזו העלאה, האם יש דיוק, לדוגמה, למורה ותיק שהמשכורת שלו מאוד מאוד מסוימת, האם צריך להעלות לו כמו למורה מתחיל? אני לא יודעת, אני לא במשא-ומתן, אני לא מייצגת אתכם. אם הייתי – הייתי יודעת את כל הפרטים הללו. אבל גם הציבור צריך להיות חשוף לפרטים הללו כדי שתצטיירו ההגונים, כדי שתצטיירו לא סוחטים את המערכת בדקה המאה.
אני מאוד מכבדת את העבודה שלך. יש מאחוריך אנשים. אתה פה ושופר – אני יודעת מה זה להיות פה ושופר – לכן אני מכבדת את העניין הזה. אבל בנקודת הזמן הזו, כשהמורכבות החברתית והלאומית היא כל-כך מתוחה לכל-כך הרבה קצוות, צריך להתחיל את שנת הלימודים. זה לא מונע המשך משא-ומתן, זה לא מונע את העובדה שאחרי החגים אפשר לעשות כך או אחרת אם הסכסוך לא מתקדם. אפשר, אבל השנה אז צריכה להיפתח.
טלי גוטליב (הליכוד)
¶
רק אומר משפט לסיום שאני לא יכולה לא לומר אותו. אני יושבת פה ושומעת תלמידים, יש לי ילדה בחינוך המיוחד, אני מזכירה, אני מבקשת לחזק מפה את צוותי החינוך המיוחד שלשמחתי הרבה לא שובתים לעולם כי לא שובתים בחינוך המיוחד. צוותי הוראה, צוותי טיפול, צוותי פרה-רפואי, כל המטפלות, כל הסייעות, כל המלוות. אין לנו שום זכות קיום בלעדיכם. תודה, תודה, תודה, כי הם לא חלק מסכסוכי עבודה כי החינוך המיוחד תמיד, מתוך הבנה ותפיסה של מה זה, שנת הלימודים נפתחת. אני פה באמת מאחלת הצלחה לתלמידים ולכל הצוותים.
אני חייבת לומר לכם כחברת כנסת, דלתי פתוחה. אמנם אין לי יכולת אופרטיבית כי אני לא חברה במשרד החינוך ואני לא שרה, אני לא חברת ממשלה, אבל הדלת הזו פתוחה ואנחנו רוצים בסופו של דבר להיטיב עם העם בישראל זה בטח, ולהיטיב עם תלמידי ישראל. תודה.
צבי ליבוביץ
¶
אני מתחבר מאוד למה שאמרה חברת הכנסת טלי גוטליב, הפגיעה בתלמידים היא עצומה, בוודאי אם השביתה ארוכה. הבוז שרוחשים למורים ולמנהלים הוא מוצדק. אני חושב שאם יש משהו שפוגע במעמד המורה בישראל זה תרבות השביתות. העם בישראל, האנשים שעובדים בעבודות אחרות, מזלזלים מאוד במורים בגלל זה.
אני רוצה להגיד גם שנקודתית כרגע, כשמדובר על שביתה ארוכה, יש הרבה מורים ואנחנו מקבלים פניות לעמותה, שמוטרדים ממה הם הולכים מתפרנס חודשיים. רן ארז הוציא מכתב לחפש עבודות זמניות. זה לא ריאלי, זה לא רציני. אנשים שואלים האם אפשר לא לשבות, האם מותר לי, האם אני חייב, האם ישלמו לי אם אני אבוא לעבודה. זה לא טוב למורים, זה לא טוב לתלמידים, אין מישהו שייהנה מזה.
אני רוצה לומר כמו שאמרה טלי לגבי הקיר – מה שאפשר לחתום אחרי חודשיים של שביתה, אפשר לחתום גם לפני. זה סתם בשביל כותרות בעיתונים. להסכם יגיעו, אז לחסוך מהציבור ומאתנו את הבוז הזה, את הלכלוך הזה. לשבת ולפתור את זה, בסוף זה משא-ומתן.
אומרים פה 3,000 שקל, אומרים פה 1,100 – באמצע הם ייפגשו. אנחנו יודעים את זה. הסוף ידוע מראש. אין סיבה לבזבז על זה - - -
היו"ר מיקי לוי
¶
תודה רבה לך. טוב, אנשי הממלכה – משרד החינוך, בבקשה. את צריכה איזה 5 ימים לענות על מה שנאמר פה.
אפרת צנגן
¶
כמו שנאמר, גם לגבי הדברים שעלו פה לגבי פתיחת השנה, אתמול התקיים דיון בוועדת החינוך – הרבה דברים נאמרו שם. כולם התייחסו. אנחנו נתייחס לדברים המקצועיים לגבי דוח המבקר ומטבע הדברים, המשא-ומתן לא מתנהל כאן. נאמר פה שהשרים מעורבים במשא-ומתן, נכנסו, לכן אני לא ארחיב מעבר לזה. אני אדבר על דוח המבקר.
היו"ר מיקי לוי
¶
הוועדה התכנסה כי התלמידים לא קיבלו תעודות וזה הלך לענפים נוספים, והגענו למה שהגענו. ומה לעשות, זה לא נגמר בתעודות, זה נגמר במיומנויות, זה נגמר בכשירויות לחיים, וזה נגמר במורים ובמעמד המורה. זה מין נושאת מטוסים ענקית.
אפרת צנגן
¶
אמת. וכמו שאמרתי, אנחנו לא נקיים את המשא-ומתן כאן. נאמרו הדברים, השרים מעורבים, כולם עושים מאמצים כבירים כדי ששנת הלימודים תיפתח, ואנחנו מקווים שאכן כך יקרה. אז כמו שחזרנו ואמרנו גם בפעמים הקודמות, אני מאוד מקווה שזה גם יעודכן בהתאם לכל דוח הליקויים שהגשנו למבקר ואנחנו נמצאים בדין ודברים עם המבקר לאורך ה-3 שנים האחרונות מאז פרסום הדוח, ולכן אני מקווה – אמרתי את זה גם בפעם הקודמת – שדוח המבקר יעודכן בהתאם - - -
אפרת צנגן
¶
מתי הפגישה הבאה? אנחנו הגשנו את מחויבותנו, את הליקויים. אני גם עניתי בפרוטרוט את כל תשובת המשרד בפעם הקודמת.
אפרת צנגן
¶
אני לא עונה על דברים שקשורים לפתיחת שנת הלימודים. אני עניתי את מה שעניתי: כולם עושים את המאמצים.
אפרת צנגן
¶
המענה שלנו שוב ושוב לא מוזכר כאן בוועדה וזה חבל, כי שוב ושוב לא מזכירים את המענה של משרד החינוך ואת הדברים שנעשו וכן נעשים. שוב ושוב מוצגת לציבור תמונה שגוייה וזה חבל.
כרמל קרני
¶
חוץ מזה הסברנו שגם מדובר כאן בתהליך שהתחיל הרבה שנים לפני זה. השיטה שלנו והדרך שלנו הן לעשות דוחות מעקב - - -
אפרת צנגן
¶
נכון, ויש. הגשנו דוח ליקויים והיינו בתקשורת ואמרתי את הדברים גם בפעם הקדמת. חבל שאנחנו חוזרים על אותו דיון שוב ושוב. זה באמת ממש חבל על הזמן של כולנו.
כרמל קרני
¶
אני לא חושבת כך כי אנחנו עושים דוחות מעקב על אותם נושאים ודרך זה אנחנו מתרשמים אם באמת אותם דברים קורים ואנחנו לא עושים בצורה בהכרח מקיפה, אבל אנחנו דברים לקחת נושא ספציפי ולראות דרך הנושא הספציפי הזה באיזו צורה - - -
היו"ר מיקי לוי
¶
את כל התשובות לגבי הדוח של מבקר המדינה העברתם? המצב של כל מה שהם העירו והאירו עליו הוא בסדר?
אפרת צנגן
¶
יש הרבה דברים שנמצאים, כמו שגם אמרה עורכת הדין כרמל. יש דברים שנמצאים בתהליכים, הרבה דברים. הסיפור של הטמעת מיומנויות במערכת הוא סיפור ענק שלוקח, כמו שאמרת, הרבה מאוד שנים ונמצא בתהליכים שונים. אחד התהליכים הכי גדולים שדוברו כאן וגם נשאלו כאן בוועדה הקודמת זה הנושא של תוכנית הבגרויות הגמישה ואיך הבגרויות נראות אחרת ואיך הבגרויות מקדמות. אמרו פה נציגים של מועצת התלמידים שמיומנויות רגשיות וחברתיות הם דבר חשוב מאין כמוהו, לא פחות ממיומנויות קוגניטיביות, וזה אכן נמצא כחלק מתוכנית הבגרויות הגמישה שמוטמעת בבתי הספר שנערכים אליה בצורה מאוד מאוד אינטנסיבית – הוצגה למנהלים כבר במרץ. מורים נמצאים בפיתוח מקצועי, בהשתלמויות, תשתיות טכנולוגיות מטויבות כל הדרך עד לפתיחת שנת הלימודים.
המשימות שהמורים הולכים להעביר בכיתות רפלקציה, פרזנטציה, שיחות בין תלמידים, עבודה משותפת של תלמידים – כל הדברים האלה המורים, כמו שאמרתי לספיר, אנחנו עובדים מאוד קשה כדי לקדם אותם.
היו"ר מיקי לוי
¶
נו, באמת. אם את לא יודעת, אל תגידי. שאלתי מה זה בגרות גמישה. אם את יכולה להסביר לי, תסבירי.
אפרת צנגן
¶
הסברתי ואני אסביר גם בפרוטרוט אם צריך עכשיו. אמרת לי לא להסביר, אבל אני יכולה להסביר לפחות - - -
אפרת צנגן
¶
בשמחה רבה. זה אפשרי ביותר. בגרות גמישה היא בהמשך לדברים שהיו גם לפני שנתיים. אנחנו משנים את מתכונת הבגרויות, משנים את שיטת ההיבחנות. אנחנו לא רק עושים מבחן אחד גדול, אלא יש כמה צורות הערכה בבגרות. מה זה כולל? זה כולל גם מבחן בגרות – תלוי בהחלטת המנהלים כמה מבחנים הם ממירים להיקף יותר קטן – אבל בעצם תלמיד שנבחן בתוכנית במתווה החדש, במתווה שהשר פרסם השנה והוא נכון בכיתות י' החל מהשנה קרובה, תלמיד או תלמידה עושים גם משימות ביצוע שיכולות להיות בשלל מיומנויות, בין אם זה הפרזנטציה, בין אם זה סיור לימודי ושלל משימות שעלו והמורים מכירים אותם וגם המנהלים מכירים אותם.
זה 35% מהציון. יש עוד 35% מציון שהוא מבחן בהיקף הרבה יותר קטן ממה שהיה בעבר, ועוד 30% מהציון שהוא הערכה חלופית.
אפרת צנגן
¶
לגבי כל המקצועות ההומניים. חוץ מזה, מקצועות מוגברים: מתמטיקה, אנגלית, מדעים ושפה נשארים בבחינה חיצונית כמו שאנחנו מכירים אותם. אבל כל המקצועות ההומניים, שהם בעצם המסה הגדולה של המבחנים שהיו בעבר, הם במתכונת הזו.
עכשיו מנהלים יכולים לבחור החל מהשנה הקרובה – וזה מפורסם כבר ממרץ, כל הפרטים לעומק למי שרוצה להעמיק נמצאים בכל הפורטלים ואני יכולה גם להעמיק ככל שתשאלו, כמה שתרצו – אבל כל הדברים האלה נמצאים במקצועות האלו ומנהלים יכולים לבחור להיבחן בצורה הזו כבר מהשנה. מנהלים יכולים לבחור לבתי הספר שלהם עם מורים בין מקצוע אחד ל-4 מקצועות. יכולים לבחור גם לעשות את זה ב-4 מקצועות. יש מנהלים שאפילו בוחרים – מירום, דיברת על האחוז הקטן שיכולים לא להיבחן – אז באמת יש מנהלים שיכולים לבחור אפילו לעשות בסופו של דבר שהתלמידים ייבחנו ב-7 בחינות אם הם בוחרים - - -
מירום שיף
¶
ילד שגומר שני מקצועות עם מוגברים, הוא עושה חוץ מ-4 המקצועות ההומניים – בחינוך הממלכתי אני מדבר, בחינוך הממלכתי-דתי יש יותר מקצועות כאלה – אז הוא עושה 5 מקצועות בדרך כלל: אנגלית, מתמטיקה, שני מקצועות מוגברים ולשון. זה לא קשור לסיפור. את מדברת על עוד 4 מקצועות שבכולם בסוף יש בחינה היום.
מירום שיף
¶
נכון, בהיקף יותר מצומצם, אבל בחינה זה בחינה. אבל בואו נזכור הבחינה ונשאל את המנהל ואת המורים, כשהוא צריך להגיע לתעודת הסיום, וזה בוחנים אותו חיצונית, איפה הוא ישקיע את הזמן שלו.
אפרת צנגן
¶
הבקרה החיצונית נעשית גם על המשימות וגם על המבחן באותו אופן. גם המורה וגם התלמידים יצטרכו להשקיע את הזמן שלהם גם במשימות וגם בבחינה. ואגב, הבחינה לא חייבת להיות בקצה.
מירום שיף
¶
סליחה שאני סקפטי. אני פשוט אחרי למידה משמעותית שלא קיימת היום. היא לא משמעותית. זה 30% מבחינת הבגרות. המשמעותי זה 30% - - -
דני ליבוביץ
¶
אני חושב שהמשרד עושה ניסיון להפנים את הדברים האלה ולהביא אותם לידי ביטוי. עדיין מספר הבגרויות המאוד מאוד גדול, הכמות הגדולה של החומר שאין מספיק זמן ללמד אותו, היא חותרת תחת הרעיון הבסיסי של העמקה ושל כל הסיפור של הקניה של מיומנויות, שזה דבר תהליכי. אז הרעיון בעיקרו יש לו ערך. בפועל בשטח, המוטיבציה של התלמידים, של המורים היא מאוד מאוד מכוונת הבחינה בסופו של דבר. בסוף בסוף כולם מכוונים לשם. ההתייחסות לכל הערכות הפנימיות, לציונים הפנימיים, למטלות החלופיות היא שונה לגמרי מאשר לבחינה.
שמואל אפלבויים
¶
אני אחדש שאנחנו מנהלים משא-ומתן ושאנחנו ומנסים למצוא פתרונות יצירתיים ועומלים על זה הרבה מאוד. כל מרצנו מושקע במשא-ומתן הזה במטרה להמציא את הגלגל, לרבע את המעגל ולמצוא איזה שהוא משהו.
מעבר לעובדה שנאמרו פה כמה דברים שקצת לא מדויקים שגם אין טעם באמת לדייק אותם, אבל אני אגיד שמאוד מאוד חשוב לנו את כל נושא המנהלים שעלה פה. גם את זה כבר אמרתי בפעם הקודמת, שמבחינתנו – זה קצת מתחבר להיקפים שדיבר עליהם נציג ארגון המנהלים – מבחינתנו מנהל הוא מנכ"ל קטן, הוא בכיר בשירות הציבורי וככזה צריך להתייחס אליו. הוא לא מורה עם תוספת, הוא לא מורה ככל המורים. המיומנות הנדרשת ממנו והמטלות הנדרשות ממנו הן שונות. גם זה בא לידי ביטוי בעצם בדרישות האוצר במשא-ומתן. מעבר לזה, אני מקווה מאוד שעד הפעם הבאה כבר הדיון יתייתר.
רונית ישר-אל
¶
אני עובדת באגף המפקח הכללי לענייני ביקורת המדינה. אנחנו עוסקים בנושא יישום דוחות מבקר המדינה. בעיקרון אחראים לראות שבאמת המשרדים פועלים לתקן את הליקויים, מקבלים דיווחים. הייתי בדיון הקודם בזום, הנושא הועבר ועודכן. אני חושבת שיהיה יותר נכון - - -
רונית ישר-אל
¶
מתכלל. כרגע אני לא נכנסת. אני אקבל את התשובות מלשכת המנכ"ל בהמשך היום. אני הפניתי את הפניה שלך. אין לי מה לחדש יותר מדי מעבר לזה שאני אומרת שזה מסר שהוא חשוב, שהועבר. המטרה שלי כרגע זה להגיע שוב למשרד ולחדד את הנושא הזה שוב. אני חושבת שחשוב מאוד שיהיה מכתב רשמי שיופנה לראש הממשלה לפניה לטפל באמת בנושא כמה שיותר בהקדם, מעבר למסר - - -
היו"ר מיקי לוי
¶
למנכ"ל משרד ראש הממשלה לידיעת ראש הממשלה. אני לא מתכתב איתו אישית, לא בגלל משהו, ככה צריך לעבוד. תישארי שתי דקות אחר-כך וננסה לתכלל מכתב כזה, אם תוכלי לעזור. יש עוד מישהו שפספסתי?
קודם כל, אני שמתחייב ברגע שייכנס מנכ"ל חדש, להזמין אותו לוועדה, לשמוע אותו. ניתן לו זמן להתארגן. והדברים שלכם, גם של הנהגת ההורים וגם של המנהלים והמורים עצמם, מאוד מאוד חשוב מעמדו של המורה. תוכניות לעתיד – אולי אפשר פעם לעשות משהו מובנה שלא פוליטית כל פעם יעלה, ירד, יעלה, ירד. קניתי את העניין הזה.
בפעם הקודמת כבר פניתי בקריאה לראש הממשלה להתערב בנושא משבר השכר כדי ששנת הלימודים תיפתח. אז יש באמת טירוף מערכות בחצי השנה האחרונה ונראה לי שלתת קדימות לנושא הזה זה להתעלות מעל הטירוף השורר במדינה. מאוד יכול להיות שהוא לחץ גם לגבי שר האוצר שיתחילו בעניין, הזה אז אני בהחלט מודה לו. אני מבקש לאחל הצלחה לשר האוצר כדי לפתור את המשבר.
אדוני מאגף התקציבים, אתם צריכים לא להיכנס אלא לצלול לנושא הזה. אוי ואבוי אם בתחילת שנת הלימודים התלמידים עוד פעם יסתובבו ברחובות. הפגיעה בהם היא מעבר לשהייה בבית הספר, היא תהיה פגיעה נוראית. יש לי שם נכדה, אז בבקשה. משהו אישי.
היו"ר מיקי לוי
¶
הם יחזרו. ברגע שאנחנו נסיים את המשא-ומתן, אפשר לפתור משברים. אנחנו מאוד מאוד מקווים ומאחלים לשר האוצר הצלחה בפתרון המשבר הזה.
נאמר כאן משהו כלאחר יד על-ידי רן על חוסר של 20% מהמורים – אני לא יודע לפתור את זה. אני מודה, אני לא יודע. זה בהחלט מדאיג – ובמקצועות קריטיים, מתמטיקה ואנגלית. אני לא יודע לפתור.
היו"ר מיקי לוי
¶
כן? אז הנה, נאמר פה משהו שחשבתי ככה בעיני רוחי שאפשר לפנות לאנשי בהייטק לבוא חצי יום מזמנם ולהקדיש חצי יום פה, חצי יום פה, חצי יום פה, אפשר יהיה לעשות איזושהי מסגרת. לא כמו שאתה רוצה, שיהיה משהו מובנה, רציני, אבל יותר מדאיג המחסור במקצועות הריאליים האלה והחשובים.
ניל נמיר
¶
אני מהמועצה הלאומית למחקר ופיתוח. השכר לא יהיה מספיק. מה שהוזכר קודם, שחייבים תוכנית אסטרטגית למעמד המורה, זה קריטי. זו אחת ההמלצות של המולמו"פ לממשלה. ואם זה ייגמר בעוד אחוז או שתיים, זה לא מה שיביא יותר מורים. אין אף מורה למדעים כמעט ביסודי ואנחנו חייבים לשפר את המצב.
היו"ר מיקי לוי
¶
תודה על הדברים שלך. זה מתווסף למה שאמרתי מקודם, בהמשך לנציג ההורים. אני מקווה שמבקר המדינה ירים את הכפפה הזו ונוכל לעשות משהו מובנה. זה ייקח חצי שנה לפחות. זה משהו מאוד מאוד משמעותי ומהותי.
אני אגיד משהו שאולי הוא לא – מדינת ישראל השכילה בשנים האחרונות, וישבתי באוצר, לבזר חלק מהנושאים שבשליטתה כי בחוץ מנהלים את זה טוב יותר. מה לעשות, מדינה לא יודעת לנהל. הנה אני אומר לכם, מדינה יודעת לנהל צבא, המדינה לדעת לנהל משטרה, המדינה יודעת לנהל את הדברים האלה. חלק מהתעשיות שהמדינה ביצעה בהן רפורמה ויצאו החוצה לשוק החופשי, הצליחו. אני אגיד משהו מידיעה אישית, החברות הממשלתיות, מדינת ישראל –תאשר את מה שאני אומר או לא תאשר – עד 2012 כל שנה המדינה הכניסה יד לכיס ושמה בערך 800 מיליון שקל. מאז שהכול עבר, בוזר ואנשים ראויים נכנסו לשם, הן מכניסות למדינה בערך 1.8 מיליארד. טעיתי?
היו"ר מיקי לוי
¶
אתה לא יודע. הנה אני אומר לך, תבדוק אותי. ויכול להיות שמה שאמרו פה גם המנהל וגם נציג ההורים ואמר כאן רן בפה מלא: תעזבו, אי-אפשר להיות גם מעשי, גם לקבוע את התכנית וגם עוד כמה דברים וצריך לבזר את העניין הזה ולתת יותר משמעויות למנהל ולמורה. אז אין לי מכאן את הכוח לבוא ולהגיד בואו תבזרו. אבל יכול להיות שצריך לעשות משהו. צריך בתוך הדוח שלכם, אני לא יודע, מה מעמד המורה, לא יודע, משהו לעשות, לאפשר.
היו"ר מיקי לוי
¶
אם הייתי שר החינוך, הייתי אומר לך מחר: תיקחו את העסק, תנהלו אותו כמו שצריך, אני אפקח מלמעלה עם כל המערכות שלי. אבל אני לא וכנראה גם אני לא יהיה כי אני לא כל-כך מבין בזה.
טלי גוטליב (הליכוד)
¶
אני לא חושבת ששר החינוך חייב להבין בחינוך. אני סומכת בחינוך על צוותי החינוך. ניהול הוא ניהול. אני אומרת פה שזה עניין של תפיסת עולם ולא מקום של ועדת ביקורת. אי-אפשר שמבקר המדינה יגיד לנו - - -
היו"ר מיקי לוי
¶
טלי, משרד החינוך הוא נושאת מטוסים ענקית. כשהוא מנסה לסובב את ההגה ימינה, לוקח ימים. וכשיש speedboat למטה, שזה מנהל בית הספר גימנסיה והוא רוצה לסובב את ההגה, לוקח לו בדיוק דקה וחצי והיא עושה סטייה.
טלי גוטליב (הליכוד)
¶
לכן אני מתחברת למה שאומר המנהל. זה בסדר, כך זה צריך להיות. אני חושבת שיש לנו פה נפש חפצה ואוזן קשבת מאוד אצל שר החינוך וזה לא דורש שינוי הרה גורל. אבל באשר לביזור ואיך מנהלים משרד ממשלתי, אלה תפיסות עולם שלמות - - -
היו"ר מיקי לוי
¶
מכיוון שזה לא דיון פוליטי אני לא אענה. זה תם ולא נשלם. אני לא יוצא בתחושה טובה, לא עם רן ולא עם מנהל בית הספר ולא עם התלמידים.
היו"ר מיקי לוי
¶
זה בסדר. אז מה מדינת ישראל תכניס את היד לכיס ותפצה את המורים וזה יעזור למעמדם אחר-כך.
טלי גוטליב (הליכוד)
¶
אז סליחה, כשיש משא-ומתן – שוב אמרתי, אם הייתה שקיפות – אני לא נכנסת לזה כי אינני מייצגת לא את הגורם הזה ולא גורם אחר.
טלי גוטליב (הליכוד)
¶
אני אגיד לך למה מה זה לא כוח פוליטי. אם יש לבן-אדם כוח שביתה עליי, יש לו כוח עליי. על מה אתה מדבר? זה כוח מאוד גדול ולכן צריך לעשות בו שימוש במשורה בלבד ושלא - - -
היו"ר מיקי לוי
¶
הוא עשה משא-ומתן קואליציוני. אם הוא היה עושה משא-ומתן קואליציוני הוא לא היה שובת. הוא לא יכול.
היו"ר מיקי לוי
¶
לא. את אומרת "כסף לא גדל על העצים" – מי כמוני יודע. אני הייתי אחראי על רשות המיסים, אני יודע בדיוק מה זה.
טלי גוטליב (הליכוד)
¶
אין לי טענה, מיקי, אני מכבדת אותך מאוד. אני רק מבהירה: את השנה הזו, בגלל הכאוס ובגלל המורכבות החברתית והלאומית, צריך לפתוח. באשר לסכסוך, אני בטוחה, רן, ואין לי ספק שאתה דואג לגוף שאתה דואג, זה בסדר, אין דבר שיותר על גבול הרומנטי בעיניי מלייצג בצורה נאמנה מאוד את הצד שאתה צריך לייצג. כך צריך. אני אומרת לך במשפט ואני באמת אומרת את זה כאן, המשא-ומתן הזה הוא לא גלוי ואני לא יודעת מה חלקו. אני יודעת שאפשר להביא כל סכסוך לכדי פתרון. אין לי ספק בזה, בטח ובטח כששר החינוך לא נכנס בעצמו לתוך התמונה, הוא בתמונה כי יש רצון להביא את זה לפתרון, אבל השנה הזאת כל-כך חשוב לפתוח אותה.
היו"ר מיקי לוי
¶
חשוב מאוד ואני מסכים איתך. את יודעת מה, את שייכת לקואליציה, תתרמי את חלקך שם בשיחות עם האנשים שידם בתוך המשא-ומתן הזה.
היו"ר מיקי לוי
¶
אין ויכוח בכלל. אבל כשאני פונה לשר האוצר זה אחרת.
לא הושלם. אני יוצא תחושת מועקה ממש מהדברים שנאמרו פה. ידי אינה משגת לתקן את הכול, אבל ידי משגת בהחלט לפקח על הכול. אני מאוד מקווה ששנת הלימודים תיפתח ויסתיים המשא-מתן ולא תחת לחץ וכשייכנס מנכ"ל חדש, אנחנו נקיים ישיבה מחודשת כי היא מאוד מאוד חשובה בעיניי לעתיד ילדינו בארץ הזאת.
תודה רבה לתלמידים, תודה רבה למורים, תודה רבה לכולם.
הישיבה ננעלה בשעה 11:31.