פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



16
הוועדה המיוחדת לפניות הציבור
25/07/2023


מושב ראשון


פרוטוקול מס' 32
מישיבת הוועדה המיוחדת לפניות הציבור
יום שלישי, ז' באב התשפ"ג (25 ביולי 2023), שעה 14:10

פניות ציבור בנושא: זכאות לסייעת רפואית לילדים

חברי הוועדה: יצחק פינדרוס – היו"ר
משה טור פז

יאסר חוג'יראת

ד"ר שגית ארבל אלון - רופאה ראשית מנהלת אגף מערך שירותי בריאות, משרד הרווחה והביטחון החברתי

ורד כרמון - מפקחת ארצית ילדים בסיכון - הגיל הרך, השירות לילד, משרד הרווחה והביטחון החברתי

מירי כהן
משה זאב נוימן
–
–
מנהלת קשרי ממשל, משרד הבריאות
הורה, נציגי פונים

רוחמה נוימן - הורה, נציגי פונים

אפרת לאופר - מנהלת תחום קידום בריאות במוסדות חינוך

ד"ר דינה רחל צימרמן - מנהלת המחלקה לאם ולילד, משרד הבריאות

ורדה מלכה - ראש מטה אגף בכיר עידוד תעסוקה להורים, משרד העבודה

פנינה חרר - הורה, נציגי פונים

אתי כהן - הורה, נציגי פונים

ורד קירו זילברמן

אתי שבתאי

חבר המתרגמים, יפית גולן

זכאות לסייעת רפואית לילדים

אני פותח את ישיבת הוועדה המיוחדת לפניות הציבור, היום ז' באב. הנושא היום – הזכאות לסייעת רפואית לילדים. קיבלנו מספר פניות, מספר די רב של פניות. דוגמאות מהם אני מקווה שאנחנו נשמע פה מהורים, על המערכת הבירוקרטית. ננסה להבין מי נגד מי, מי מאשר, מי מקבל, איך זה עובד. נתחיל מההורים ואז נעבור למשרדים הרלוונטיים לנסות להבין.

נמצאים פה משפחת נוימן, בבקשה.

שלום וברכה, תודה על כינוס הוועדה. הבת שלנו בת שנה וחודש עכשיו, הייתה רשומה כמו כל ילד רגיל למשפחתון תמ"ת אצל מישהי בשכונה, אנחנו גרים בבית שמש בשכונה חדשה ברמה ד' זה נקרא. הילדה שלנו עברה אירוע, היה לה התקף אלרגיה, התקף נורא חזק מסכן חיים. היא קיבלה אפיפן על ידי מד"א, היא פונתה לבית חולים. בקיצור, ככה לאחר כמה חודשים של המתנה לרופא, היא אובחנה אצל אלרגולוג כאלרגית למוצרי חלב ברמה מסכנת חיים, כאילו ממש כל חשיפה זה יכול לסכן לה את החיים.

הרופא ממש עמד על זה שאנחנו נלך למעון עם סייעת צמודה, להוציא מהמשפחתון וללכת למעון עם סייעת. אנחנו גרים בשכונה כמו שאמרתי חדשה, ברמה ד' בבית שמש. השכונה קיימת כבר שנתיים פלוס, אין עוד מעון אחד בשכונה של תמ"ת. חיפשנו בשכונות ליד, רמה ג' ורמה א', פנינו אפילו למנהלת של תחום המעונות בבית שמש, גברת מיכל סהר. פנינו ללשכת הרווחה בעיר שיעזרו לנו לחפש מעון תמ"ת שנוכל לשים את הילדה בסמיכות למקום מגורים עם סייעת. אין. מדובר היה על חודש מאי שהיא אובחנה, לא היה אף מקום, יש ממש מצוקה בכל המעון שיש כבר מאות ילדים. בכל השכונה אין אף מעון אחד, וגם בשכונות ליד יש מטבע הדברים עומס.

ביקשנו אולי אפשר להוסיף ילד נוסף, אישור חריג. לא, בבדיקה שהיא עשתה הגברת מיכל סהר, היא אמרה שאין אף מקום באף מעון בשכונה. חיפשנו מעון פרטי, יש בשכונה רמה ד'/1 זה נקרא, יש מעון פרטי, אבל הוא מפוקח על ידי משרד החינוך, הוא לא מעון תמ"ת, אבל הוא מעון פרטי שמפוקח על ידי משרד החינוך. רצינו לרשום אותה, המנהלת של המעון אמרה שהיא תעשה הכל, תרשום אותה, אבל משרד החינוך לא מאפשר לה לרשום, אלה שאחראיים עליהם, הם רק רשומים במשרד החינוך, לא מאפשרים לה לרשום ילדה בלי ביטוח, וביטוח זה אומר סייעת.

מדובר במעון פרטי, שאנחנו צריכים להשיג סייעת בשביל הרישום. ניסינו תהליך רגיל של בקשת סייעת, אז יש את הלינק שמקושר באתר של משרד העבודה, של בקשת סייעת. זה למעונות תמ"ת, לילדים שכבר רשומים במעונות תמ"ת, אז יש בקשת סייעת. אבל פה מדובר על ילדה שאנחנו באים לרשום אותה רק למעון פרטי שהוא לא מעון תמ"ת, אז בלינק הוא לא נתן. התקשרתי באופן אישי לטלפון של משרד העבודה והקשתי, אם לא דרך הלינק, שיאשרו לי בקשה לסייעת. אמרו לי שדרכם זה רק מעונות תמ"ת. אמרו לי תדבר עם משרד החינוך, אם זה מעון של משרד החינוך, תדבר עם משרד החינוך. פניתי למשרד החינוך, אמרו לי שבקשה לסייעת זה לא מתבצע דרכם, זה רק בלינק של משרד העבודה. אמרתי להם שהלינק זה רק למעונות תמ"ת, פה אנחנו מדברים על מעון פרטי שלכם של משרד החינוך. היא אמרה לי אין, תדבר עם הרווחה. דיברתי עם הרווחה, אמרו לי זה קשור למשרד החינוך. החזירו אותי.

בשביל שאני אבין, מה ההגדרה של המעון? מה זה אומר מעון פרטי?

הוא מעון שרשום במשרד החינוך, יש לו מספר רישיון, הוא בתהליכים להירשם כמעון תמ"ת. אני מבין זה תהליך ארוך, להכשיר את המקום. היא אמרה שככל הנראה השנה זה לא יהיה עוד מעון תמ"ת.

אני מנסה להבין בתוך הסבך פה איפה זה נמצא, יש לנו עוד פונה אחת בזום. אתי כהן, אמא של נויה. כן, אתי.

אהלן שלום, מה שלומכם? אני אמא של נויה, היום היא בת שש וחצי. בגיל ארבעה חודשים הילדה שלי עברה דום לב. אנחנו הצלנו אותה בשנייה האחרונה, בעלי עשה לה פעולות החייאה. אחר כך היא פונתה לבית חולים, חודש וחצי היא הייתה בטיפול נמרץ. בנס הילדה הזאת חיה. אחר כך עד גיל שלוש לא נתנו לי שום מענה לסייעת, כי טענו שזה לא חוק חינוך חובה. מגיל שלוש הילדה קיבלה סייעת, עד גיל שש שבעצם היא נכנסה לכיתה א', וכל שנה כאילו קיבלתי סייעת. בגיל שש קיבלתי סירוב לסייעת, אחרי שהיא נלחמת ומביאה אישורים והכל, והרופא רושם במיוחד שהילדה זקוקה לסייעת רפואית, ושתהיה מוצמדת ע"י דפיברילטור, מכשיר החייאה. ופשוט אני ובעלי עשינו יום אני יום הוא, פשוט היינו מחכים ליד בית הספר, כי לא רציתי לעשות לילדה עוול ולא לשלוח אותה לכיתה א', שהיא כל כך חיכתה להגיע לכיתה א'.

מאז אנחנו סובלים מזה שאנחנו לא מקבלים כל שנה סייעת. קייטנות, היא לא הולכת לקייטנות כי אף אחד לא רוצה לקבל אותה כי אין לה סייעת. זה פחות או יותר.

מה אומרים לך, למה לא מגיע לה סייעת?

בעיקרון רשמו לי שהיא לא נמצאת בקריטריונים, אבל כאילו המקרה שלה הוא מקרה חריג. היא בעצם עברה דום לב, ואף אחד לא יכול לדעת גם מה קרה לה ועד היום לא מוצאים גם מה קרה לה.

תודה, אנחנו ננסה לברר את זה פה בוועדה. פנינה חרר, אמא של שון, גם כן בזום.

שלום. המקרה שלי יחסית דומה לשל אתי, יש לי ילד גם בכיתה א' שעולה ב', גם קיבלתי סייעת רפואית. יש לו הפרעת קצב לב מסכנת חיים, זה עניין גנטי, הוא לא משתנה. הוא מוכר בביטוח לאומי כ-100% נכות בגין השגחה מתמדת, ובכיתה א' גם קיבלתי סירוב. אחרי המון מאבקים וערעורים, קיבלתי סייעת רק לקראת נובמבר או משהו כזה השנה, והשנה גם קיבלתי סירוב.

מה הסיבה? מה אומרים לך?

גם שהוא לא עומד בקריטריונים, אבל הוא בסכנת חיים מתמדת. הוא יכול לחטוף דום לב בכל רגע נתון. אי אפשר שיהיה דפיברילטור בבית ספר ואחרי רבע שעה, חצי שעה, יבואו לנסות להחיות אותו. זה צריך להיות עניין של שניות. גם הוא יושב עכשיו בבית, אני איתו בבית, לא בעבודה, כי אין לו קייטנה. יש לנו חודש וקצת קדימה עד תחילת שנת הלימודים, אנחנו בבית, ולא רוצים לקבל אותו לקייטנות בלי סייעת רפואית.

טוב, תודה. מישהו יכול להסביר לי את התהליך ממשרדי הממשלה? שלום לך אדוני חבר הכנסת, שמח שאתה כאן.

אני הגעתי לדיון כשראיתי את הנושא, כי מנהל אגף חינוך רק 23 שנים.

אז אולי אתה תעזור לי. מי אחראי לקבוע מקבל סייעת/ לא מקבל סייעת? בוא תסביר, תעזור לי.

אחת המשימות הבלתי אפשריות והכי קשה לתת מענה, ונתתי לכל בעלי הצרכים המיוחדים בתוך מערכת החינוך, במשרד החינוך והסייעות, הסייעות הרפואיות יש בעיה מאוד רצינית בתהליך, בנוהל, באישורים, כמעט בלתי אפשרי לקבל, ואם מקבלים אף פעם זה לא בזמן, ויש הרבה ילדים במערכת החינוך עם צרכים רפואיים שכן צריך את העזרה הזו והם לא מקבלים. מקבלים מעט מאוד, באיחור רב.

מי אחראי על זה? מי מאשר כן ולא? לפי מה זה עובד?

בהתחלה זה היה משרד הבריאות, ובשנים האחרונות זה גם משרד החינוך נכנס לתפקיד.

משרד הבריאות היה מעורב בהתחלה וגם בתקצוב של הנושא הזה. יש כאן שאלה של מימון, ויש שאלה של אישורים. הנושא הזה, הפעלת הסייעות בעצם נעשית במימון של משרד החינוך יחד עם הרשות המקומית, לא זוכרת אם זה שני שליש או 75% רשות וסייעות. האישור הפרטני, יש ועדה שמאשרת את ההליך.

הוועדה זה משרד הבריאות.

אני אומרת, יש תהליך משותף של משרד הבריאות יחד עם משרד החינוך. משרד הרווחה, משרד הבריאות, כלומר למעונות משרד הבריאות בכלל לא קשור, אוקיי? זה סוגיות שונות. אגב, יש מורכבות אחרת שהיא הוזכרה פה, שאני לא נכנסת אליה, כי באמת משרד הבריאות לא צד ולא קשור. במשרד הרווחה והחינוך בסמכויות של המעונות שאני לא מבינה בזה, בגלל המערבים וכו', כי זה עוד קרקע, זה סמל, אני לא מבינה בזה.

אבל אני אומרת שוב, לכן זה שונה בין משרד. כי ילדים שנמצאים במערכת החינוך לבין הילדים שנמצאים במעונות, שתי מסגרות שונות. אני אומרת, אני לא נכנסת לזה.

לפני הרפורמה, אני כבר שלוש שנים לא בתפקיד, אבל מה שאני יודע עם הרפורמה העניין הלך והחמיר גם יותר. הוא ממילא היה חמור וקשה, גם כשעשו את הרפורמה של החינוך מיוחד בשנתיים האחרונות, זה בעיה הולכת ומחמירה חד משמעית.

אז אנחנו פה בוועדה ננסה להבין איפה, ואתה תעזור לנו כי יש לך ניסיון, אז אני מציע ננסה להבין קודם כל איפה הבעיה. אז אני אתחיל ממשהו, משרד הבריאות, משרד הרווחה ומשרד החינוך ומשרד העבודה, אני כבר מתבלבל מרוב משרדים, הכל בסדר. עושים את זה בשביל לטשטש את האויב. רק תסבירי לי, שתי אמהות עלו כאן, ואמרו קיבלנו סירוב מבחינה רפואית. זאת אומרת, באה אמא והיא אומרת לך, תקשיבי בסוף בנובמבר הבינו שהבת שלי בסכנת חיים, אז נתנו לי. ואז אני השנה עוד פעם אעשה ערעור ויגישו לי בנובמבר. מה אתם מציעים? איך פותרים את הדבר הזה? זה אחד.

שתיים, שאלה נוספת. אם אתם בעצם מנותקים ממשרד החינוך, משרד העבודה, משרד הרווחה, מבחינת המימון של זה. אתם מדברים מבחינת הצורך. מגיע הורה, אומר יש לי צורך. עזוב אותי עכשיו את הסיפור איפה אני הצלחתי להכניס את הילד שלי, יש לי צורך. מול הרשות המקומית, אין איזשהו תהליך של קודם כל הגדרת הצורך, אחר כך נראה באיזה מעון הוא ייכנס, באיזה משפחתון הוא ייכנס, באיזה צהרון הוא ייכנס. היו לנו הרי דיונים בזכויות הילד בכנסת ה-22, העברנו חוק שבעצם מחייב את כל המעונות, גם הלא מפוקחים, בעצם נמצאים בתוך המערכת, מדינת ישראל כן מכירה בהם, אולי לא מתקצבת אותם תוך כדי סבסוד, אבל הם נמצאים בנוהלי בטיחות, הם נמצאים בנוהלי בקרה. זה חלק מהנוהלי בטיחות, אם אני שולח ילד שיש לו סיכון מסוים בלי סייעת, אני בעצם מסכן את הילד. זאת אומרת איפה אנחנו עומדים מהבחינה הזאת?

הסוגיות הרפואיות והקריטריונים הרפואיים אני לא רוצה להתייחס, כי יש מומחית לנושא, ד"ר דינה צימרמן, שאמורה להיות בזום אני מקווה, היא ניסתה להתקשר אליי עכשיו אז אין לי מושג. אז היא תתייחס לסוגיות הרפואיות, אבל בהחלט משרד הבריאות מתייחס לא לסוגייה המימונית, אלא לסוגייה הרפואית, לקריטריונים הרפואיים שישנם. אגב, יש גם שאלה, אני לא נכנסת האם בכל מקרה האם הנכון הוא כדי לתת את המענה, האם הנכון הוא לתת סייעות, יש על זה ויכוח מאוד קשה, כלומר סוגייה מאוד קשה. האם הפתרון הוא פתרון של מענה אישי פרטני, או מענה הגנתי, כלומר הגנה אישית להגנה אזורית. אנחנו בחשיבה עם המומחים.

אגב, המומחים לא סבורים כך. מומחים לא במשרד הבריאות, אני מדברת מומחים המובילים, גם איגוד רופאי האנרגיה והאחרים, אנחנו עובדים יחד איתם בכל הקריטריונים כדי לתת את מעטפת ההגנה הנכונה ביותר. אנחנו עובדים כרגע על הסוגייה הזאתי כדי לתת מענה ביטחון, כולל הילדים האלה במסגרות האלה, כי אנחנו לא סבורים, ועם המעונות אפילו זה יותר בולט, שהמענה של סייעת שנמצאת לשעתיים זה הפתרון הנכון ביותר.

אבל אני אומרת שוב, את הקריטריונים הרפואיים אני לא רוצה להתייחס, אני לא רופאה, לא מומחית, יש פה את האנשים שמבינים בזה יותר ממני.

ד"ר צימרמן בזום.

אז אני רוצה להתחיל בטיפה רקע על הוועדה הבין משרדית. זה הוקם ב-1995, על מנת לתת סיוע פרטני לילדים שהיו צריכים פעולות פולשניות רפואיות שצריך לעשות במהלך היום, ששם זה ברור שצריך לעשות איזשהו משהו אישי, כי הילד צריך פעולות. מ-2010, זה הורחב גם למצבים אחרים, אבל המצבים האחרים הם בבדיקה מתמדת, ולכן ב-2022 הוצאנו חוזה חדש שיש בו את כל הקריטריונים, וכשל הדברים שעלו עד כה בדיון יש כאן שתי נקודות.

הוועדה הבין משרדית של משרד החינוך ומשרד הבריאות, מתעסקת מגיל שלוש ומעלה. והשני, הנושא של דפיברילטור לא נמצא בתוך החוזה הזה, והיה פגישה השנה יחד עם המומחים לאיגוד קרדיולוגיה ילדים, על התפיסה של הגנה רוחבית. העניין של דפיברילטור הוא שכל אחד צריך להפעיל את זה. על מנת לתת את המענה הכי טוב לילדים, הדפיברילטור צריך להיות שם וכל אחד צריך להפעיל אותו. כך זה בנוי, כך צריך לעשות את זה, אין ערבים שילדים עם דפיברילטור צריכים לקבל דפיברילטור שם, צריך הכשרה של אנשים מסביבה, וזאת העמדה של המשרד במקרה הספציפי הזה.

מי אחראי על ילדים מתחת לגיל שלוש? לא משרד הבריאות?

העניין של המעונות כעת, בין משרד החינוך ומשרד הרווחה.

והבריאות לא בפנים בכלל?

משרד הבריאות בלופ מבחינת התייעצות, מה הגישה שלנו לנושא הזה, כל הפעילות שאנחנו עשינו השנה על מנת ללכת לבדוק את מערכות החינוך, הלכנו לכל המערכות, כולל את המעונות, אבל ממש לתת מענה כעת אנחנו לא אמורים.

השאלה היא, אחת הבקשות שעלו, מה שטענה האישה זה, בסדר אמרתם 2022 זה השתנה, ואת אומרת בגלל שדפיברילטור צריך להיות מופעל על ידי כל הצוות ולא רק על ידי הסייעת האישית, וכולם צריכים לעבור הכשרה. אחת סיפרה ששנה שעברה אישרו לה, והשנה לא. זאת אומרת מה השתנה משנה שעברה להשנה? יש משהו שהשתנה בקריטריונים מ-2022 ל-2023?

לא, הדפיברילטור אף פעם לא היה בתוך הקריטריון. היו מקרים שאנחנו אפשרנו לפנים משורת הדין על מנת שיהיה שנה של היערכות של המוסד.

על שנה של היערכות למוסד להיערך שכל הצוות יוכל להפעיל?

כן.

זאת אומרת אתם לדעתכם אומרים, הילדה הזאת לא צריכה סייעת חד משמעית, היא צריכה שהצוות יהיה מוכן.

נכון, ושוב פעם זה בהתייעצות יחד עם האיגוד לקרדיולוגיה שגם חושבים שזה הגישה הנתונה מבחינה רפואית כי זה נותן הגנה יותר טובה. אם אנשים תלויים במישהו אחד, אז אף אחד אחד לא חושב שהוא יכול להתעסק בזה. ברגע שכל אחד יודע להשתמש במכשיר, אז מוכנים לפעול. זה הרעיון אחרי דפיברילטור במרחב הציבורי.

ואני אציין גם כן שהגישה הזאת היא הגישה הבינלאומית. אין ארצות אחרות שהטיפול שלהן זה לתת סייעות. זה להכשיר את המוסדות.

נשאר לי דבר אחד שאני לא הבנתי. הרי בסופו של דבר, גם מגיל שלוש והלאה מי שמתקצב את זה בסוף זה משרד החינוך, אלא אתם הגוף המקצועי שקובע אם צריך או לא צריך. מה השוני עד גיל שלוש למגיל שלוש? את ניסית להסביר לי מקודם ואני בכנות לא הצלחתי להבין. זאת אומרת, אם אתם בסוף לא אלה שמבצעים את זה, בסוף המשרד הרלוונטי שמבצע את זה הוא משרד החינוך לצורך העניין מגיל שלוש. אתם רק מאשרים את המקצועיות.

עכשיו, עד גיל שלוש את אומרת מתייעצים איתך. מה ההבדל בין ההיוועצות לבין האישור? מי הגורם בסוף שמאשר? זאת אומרת, פה משרד הרווחה הוא פשוט משרד יותר מקצועי ממשרד החינוך והוא יכול לקבל החלטות לבד מקצועיות, משרד העבודה, או משרד החינוך החלק שמטפל במעונות יום הוא חלק יותר מקצועי? איך זה עובד? אני מנסה להבין ממה שאמרת, לא הבנתי את ההבדל.

אוקיי, אז זה עניין של היסטוריה, אוקיי? אם היינו הולכים שנתיים-שלוש אחורה - - -

איזה מזל שאנחנו רק בני 75 ולא 200 - - -

לא, לא, לא אני מדברת על ההעברה של המעונות למשרד החינוך קרה בשנתיים האחרונות, וזה תהליך, אוקיי? העניין של הוועדה הבין משרדית הוקמה בשביל בית ספר, ולכן התעסקה בגיל שלוש ומעלה. אבל, אכן התשובה הייתה זה לא חוק חינוך חובה, ולכן זה לא קשור למה שאנחנו עובדים. יש צורך במציאת מענה ילדים במעונות.

מי אישר בשנת 2022 לילדים במעונות סייעות? משרד הרווחה? בלי משרד הבריאות?

אני אשלים את ההיסטוריה שד"ר צימרמן אמרה.

בסדר, אז אנחנו נקבל פה את התשובה. תודה רבה ד"ר צימרמן, ותצליחי בארה"ב ותבואי שוב מהר חזרה.

שמי ד"ר שגית ארבל אלון, אני הרופאה הראשית של משרד הרווחה. אני מוניתי לתפקידי, אני הרופאה הראשית הראשונה של משרד הרווחה, לא היה לפני כן. יבוא יום, נישא תפילה ויהיה גם במשרד החינוך.

בכלל רווחה, אפילו לא עבודה.

בעת ההיא, משרד העבודה והרווחה היו יחדיו, ונכנסתי לתפקידי ביוני 2020, בואכה הגל השני של הקורונה, ועד אז ד"ר ליזה רובין מאם וילד במשרד הבריאות, נתנה את החלטותיה עבור מעונות היום, שהיו בהשגחת משרד העבודה, דרך משרד הרווחה. הגברת שלשמאלי, הגברת כרמון, היא תתייחס לנושאים הפרוצדוראליים יותר טוב ממני. אני פחות מכירה אותם. כשנכנסתי לתפקיד, גם ד"ר צימרמן העבירה את הקריטריונים, למדתי את הנושא, ואז התחיל המעבר למשרד החינוך, כשאמרו לי זה שלושה חודשים יהיה אצלך, וזה עובר לאחראיות משרד החינוך. וכמו שזה נמצא מעל גיל שלוש, ככה האחריות משלושה חודשים עד שלוש עוברת גם היא למשרד החינוך, ומן ההיגיון הבריא של כולם, היה שגם הנושא של האחריות של הסייעות עובר למשרד החינוך.

כוכבית קטנה, הרישום עדיין במשרד העבודה, אבל בסדר.

משרד העבודה באמת כבר לא משרד הרווחה. איכשהו הנושא התפצל.

אני אומר, יש פה שלושה משרדים כרגע. משרד העבודה רושם.

צריך לא רק יום לימודים ארוך, אלא ממש שנת לימודים כדי להבין את המורכבות הזו.

עכשיו, אני אומר, ביכולתו של משרד הרווחה או בכל התהליכים של משרד הרווחה, היה אפשרות לתת לא סייעת רפואית מלווה לכל היום אף פעם, אלא רק סייעת להשגחה, לסיוע, של עד ארבע שעות. זה מה שיש למשרד הרווחה, זה מה שהוא תוקנן, זה מה שהוא תוקצב, וזה התהליכים שהיו. ובתוך זה, כשמגיעה אליי בקשה, ואני נסמכת על הקריטריונים שקבעו בוועדה בין משרדית, שנעשתה במשרד הבריאות, ועדה מבחינה מקצועית אני חייבת להגיד שאני סומכת את ידי על כל מה שנכתב פה, ויש מקרים מיוחדים שבאים למה שנקרא לאחריותי, או לשיקול דעתי, אז אני יכולה להפעיל שיקול דעת ככל רופאה, אבל בהחלט מה שהונח פה הוא מסד מצוין. אני מניחה שאתם מכירים את המסמך הזה, ואם לא אנחנו נשאיר אותו, שדנה ב-2018, וקבעה איך המתווה צריך להיות.

אבל, כאמור הדברים עברו לחינוך, חוץ מהתהליך הזה שלא עבר. אני אוסיף ואומר, שמשרד הרווחה בדרך המלך בהסכמה ניסה להעביר הצעת מחליטים, על העברת הנושא הזה יחד עם משרד הבריאות למשרד החינוך. משרד החינוך לא רצה, ויש פה את הצעת המחליטים הזו.

ברור לי למה, גם אני לא הייתי מסכים אם הייתי משרד החינוך, כי משרד החינוך הרישום לא אצלו אני מזכיר לך. היה לנו פה שלושה דיונים בוועדה, או שני דיונים בוועדה הקיץ הזה. הרישום עדיין נמצא במשרד הרווחה.

אני לא יודעת, בטח האחריות לסוגייה הרפואית משונה שהיא נמצאת אצלנו. אני אגיד רק משפט אחד – מי שיוצא חסר מהפיצול הזה, הוא ההורים והילדים. בגלל שכשיש סד של עד ארבע שעות, ואני לא אחטא לאמת הרפואית שבאמת עשו עבודה מצוינת ד"ר צימרמן וכל הצוות שישב, גם גברת כרמון הייתה חלק מהוועדה, הם כולם עשו באמת עבודה מצוינת. אני לא יכולה לסכן חיים של ילד ולהגיד אוקיי אבל הוא ייכנס, כשמדובר לדוגמה אני אתן, באפילפסיה לא מאוזנת ויש לו 10-12 פרכוסים ביום, וקבעו בעבודה הזאת שהוא צריך לקבל סייעת רפואית לכל היום, אני לא אוכל לאפשר לו.

מי מגביל אותך לארבע שעות?

התקציב, האפשרות והתעש. זה המכלול שיש. עכשיו רק אני אגיד, שכל השיח הוא על החינוך הרגיל. אתה דיברת על החינוך המיוחד, אני אגיד, כל השיח הזה מדבר על החינוך הרגיל ולא על החינוך המיוחד. החינוך המיוחד זה הסדרים אחרים, שם דווקא הדברים פתורים.

לא, אני התכוונתי לילדים בעלי צרכים.

בסדר גמור, השתמשת בביטוי חינוך מיוחד.

כולנו חוטאים בדבר הזה, מגיעים לכנסת אחרי שלוש שנים והמושגים קצת, את רוצה להוסיף משהו ד"ר כרמון?

אני מוכרחה להגיד שכבר ראיתי את פנינה, את האמא פה במסך, אז נצבט לי הלב. כי גם ליוויתי אותה אפילו בפנייה, היא פנתה עד לבית משפט שהתינוק שלה היה באמת בן שנה עם הדפיברילטור ובסופו של דבר למרות הכאב הגדול לא יכולנו לאשר. עכשיו, זה לא רק פרוצדוראלי ותקציבי.

אבל אושר לה בסוף, היא אומרת שכן היה לה.

כשהיה במעון אז לא. מעל גיל שלוש. עכשיו באמת, הפיצול הוא בעצם איפה הילדים נמצאים, וכיוון שהרבה שנים מעונות היום היו תחת תמ"ת, כלכלה, העבודה, לא משרד שהיו לו מנגנונים ברשויות המקומיות, משרד הרווחה בתור גוף שנותן מענים לילדים ומשפחות, נתן את המענה הזה בהתאם לתקציב, ותוקצבנו רק על מענה חלקי, כי הוא אומר מי שיכול להיות עם שילוב חלקי במסגרת, הוא מתאים להיות במסגרת נורמטיבית. עם המעבר למשרד החינוך, אז התפיסה המקצועית אמרה שבעצם ילדים, אנחנו גם לא מכירים הרבה פעמים את המשפחות האלה נגיד כמו הזוג הצעיר שיושב פה, הם פנו אלינו גם לאלרגיות. ילד עם אלרגיה הוא לא ילד שהמשפחה שלו צריכה להיות מוכרת ברווחה. זה ילד בריא, שיש לו סממנים של אלרגיה מסכנת חיים ויש לזה התערבות.

גם שם למשל העמדה המקצועית אמרה שלא צריך סייעת, שצריך להכין ניקיון בכיתה, והדרכה של הצוותים, ועזרה ראשונה, ושיהיה את המזרק בכיתה וכל הדברים האלה, ולמרות העמדה המקצועית של משרד הבריאות בעניין הזה, גם בוועדה בסופו של דבר אנחנו עם תקציבים מעל 10 מיליון כל שנה, בשביל השעתיים סייעת הזו, במקום שה-10 מיליון האלה או הנוספים היו הולכים ונותנים מענה באמת לאותם ילדים חולים, ששם באמת צריך ליווי צמוד ומסייע, ואני חושבת שהצעת המחליטים שהייתי בין כותביה לאחרונה, היא באמת מסבירה את הכל.

מי יצר את זה? האם את יודעת מאחורי הפרגוד מי יצר את ההצעה הזאת?

את הצעת המחלקים, אני ושותפיי במשרד.

לא, למה היא לא עלתה. שאלתי מי יצר את זה בעלייה לממשלה.

בלשכת השר.

שר החינוך בעצם מסרב, אומר אני לא מוכן לקחת את זה.

כן, כן. ואנחנו בדרך המלך, ודיברנו עם אנשי המקצוע.

יש פה נציג משרד החינוך?

עמדתם של משרד החינוך, הם לא מתנגדים, הם חושבים שיש הגיון, אז בשנה הראשונה שהתחלנו לדבר אמרו שהם רק קיבלו את המעונות, אז זה חדש. אבל אנחנו כבר לקראת סיום של שנה שלישית.

בסדר, אבל הם מפחדים שבשנה הבאה תהיה איזושהי הסכמה וזה יעבור למשרד רביעי.

אני רק רוצה להוסיף, שמשרד החינוך לא מאפשר לילד עם אלרגיה להגיע למעון כשאין לו סייעת.

כן, משרד החינוך.

שלום, צהריים טובים. שמי אפרת לאופר, אני מנהלת את יחידת הבריאות במנהל הפדגוגי במשרד החינוך. אני רוצה להתייחס פה למספר היבטים שעלו. ההיבט הראשון, אני חושבת שחשוב לומר, מדבר פה את המינוח סייעת רפואית. חשוב מאוד להדגיש ולומר הסייעת איננה בעלת הכשרה רפואית. זאת סייעת מלווה, היא עוברת הדרכה מאוד בסיסית ללוות את הילד במוסד החינוכי. היא לא בעלת רקע רפואי, אין לה רקע רפואי וההדרכה שהיא עוברת היא הדרכה מקצועית, קצרה, גם על פי חוזרים שלנו על ידי הרופאים המלווים את הילד ומטפלים בו באופן קבוע, ולרוב על ידי ההורים. אז להגיד סייעת רפואית, זה פשוט מינוח שהוא לא נכון, היא סייעת מלווה.

אני רוצה רגע לעשות קצת סדר אם אפשר במספר נושאים שעלו.

אם תצליחי לעשות סדר בברדק הזה פה, ותזכרי מתי משרד העבודה והרווחה היה גם משרד הכלכלה ומתי הוא התפצל ומתי הוא עבר, אנחנו בכלל פרס ישראל תהיי. אני אמליץ לפחות.

אני אשתדל להעביר את הדברים כדי שבאמת יהיו ברורים. הוועדה הבין משרדית כמו שד"ר צימרמן באמת ציינה בתחילת דבריה, הוקמה כוועדה משותפת של משרד החינוך ומשרד הבריאות, עברה גלגולים רבים. היום זו ועדה בין משרדית משותפת לשני המשרדים, כאשר הקריטריונים הרפואיים כפי שהוסברו, נקבעים על ידי משרד הבריאות ומשרד החינוך באמת משותף יחד איתם בניהול ותפעול של הוועדה, בסוף זה תלמידים במערכת החינוך.

זו ועדה שבעצם בכל רשות מקומית היום, קיימת מערכת להגשת בקשות ספציפית. זאת וועדה רק לחינוך הרגיל, אני שמה בצד רגע את החינוך המיוחד, זו ועדה רק בחינוך הרגיל. ילדים שהם בחינוך המיוחד, בבית ספר חינוך מיוחד ובכיתת חינוך מיוחד שמשולבים בתוך בית ספר רגיל, אינם זכאים להגיש בקשה דרך הוועדה המשותפת הזו. זאת וועדה עוד פעם, רק על החינוך הרגיל.

לגילאי שלוש ומעלה, בהתאם לקריטריונים, מחוק חינוך חובה כפי שנאמר, ובהתאם לשלבי הגיל, גם בפורטל רשויות ובעלויות של משרד החינוך, יש פירוט מלא מה הקריטריונים שנקבעו להגשת סיוע עבור תלמידים. יש הבדל של גילאים, של מחלות, יש טיפול פולשני, יש השגחה. בהתאם לקריטריונים, ההורים בעצם ניגשים לרשות המקומית, באמצעות הרשות המקומית מגישים מסמכים רפואיים, כי בסוף הזכאות לסיוע נעשה כמסמך רפואי לרופא מומחה, בהתאם למחלת הילד ובהתאם לרופא המומחה שאליו בעצם אותם הוא הגיש. בהתאם למסמכים הללו רופאים, משרד הבריאות בודק את המסמכים הרפואיים, קורא אותם, ועל פי הקריטריונים שנקבעו מוודא מה היקף הזכאות. זה יכול להיות היקף חלקי או היקף מלא ליום הלימודים.

יש בתי ספר לדוגמה, אם דובר על היקף מלא וזה תלמידים שנמצאים ביום לימודים ארוך, אז היקף הסיוע הוא גם ליום זה. התשובות להורים מתקבלות דרך הרשות המקומית. אנחנו וועדה ארצית אני רוצה לומר, יש לזה משמעויות מאות רבות. זו ועדה ארצית. ברגע שהוועדה נפתחת ואנחנו כבר פותחים את הוועדה להגשת בקשות לשנה לאחר מכן, היא נפתחת החל ממרץ, שזה כמעט חצי שנה לפני פתיחת שנת הלימודים. הוועדה נפתחת כבר במרץ ולהורים ניתנת האפשרות להגיש בקשה לשנת הלימודים שלאחריה. הרשויות המקומיות הרבה פעמים מעדכנות את ההורים בדבר הוועדה אם הם רוצים להגיש בקשה לסיוע, המערכת זו מערכת שנמצאת בכל רשות, יש מורשים שמפעילים את המערכת, יודעים איך להפעיל, הם בעצם צריכים לסרוק שם מסמכים רפואיים, לכתוב את הבקשה מאוד ברור. אנחנו, משרד החינוך, לפני כל פתיחת הוועדה אנחנו מקיימים שלוש הדרכות לכל הרשויות ולכל בעלי התפקידים, ואנחנו מנסים לעזור בכל מה שקשור בהפעלת המערכת, במתן הסברים להורים, בכלל הנתונים הנדרשים, כדי להגיש את הבקשה ולהקל על הבקשות ועל ההורים, וכל הניהול האדמיניסטרטיבי נקרא לזה, הלוגיסטי.

אנחנו מקיימים את ההדרכות האלה, כל שלוש הדרכות נכנסים באמת המון נציגים מהרשויות. מעבר לזה כל החומרים בפורטל רשויות נמצא, עם מדריכים, עם הסברים איך להגיש בקשה ומה הקריטריונים. כל הפרטים שנמצאים בפורטל רשויות נמצאים גם בפורטל הורים של משרד החינוך, כדי לתת להם את ההסבר.

אני אנסה למקד אותך בדברים שעלו פה בוועדה. בעצם גם אנחנו די התרשמנו שחוץ מפנייה אחת שיש לי פה ואני עוד מעט אדבר עליה, בנושא החינוך הרגיל זה יחסית די עובד עם כל הבעייתיות. הבעיה שאנחנו כרגע מתמודדים איתה בעיקר, זה 0-3. זאת אומרת ש-0-3 הוא כרגע יתום ואין לו אפוטרופוס. הוא קטין, ואין לו אפוטרופוס, וזאת הבעיה. כרגע זה נמצא, טכנית מנוהל במשרד החינוך, הרישום מנוהל במשרד העבודה, הסייעות המלוות נמצאות במשרד הרווחה.

אין סייעות מלוות במשרד הרווחה.

עכשיו אנחנו מבינים שהסיבות הן מסתוריות. אנחנו מנסים פה להבין איך אנחנו מתמודדים כרגע עם הבעיה. הבאנו שלוש פניות אבל עם דוגמאות. נכנס פה חבר כנסת שהיה מנהל מחלקת חינוך ברשות שלו בעבר, ואומר תקשיב יש בעיה. ואמרתי חוץ מפנייה אחת שיש לי על ילדה בכיתה ח' עם אפילפסיה קשה שאמרו לה שהיא לא עומדת בקריטריונים, אז הם מנסים להבין, כתוב פעמיים בחודש התקף, ויש לה התקף יומיומי, אז איך היא לא עומדת בקריטריונים, אבל זאת שאלה. ילדה שעולה לכיתה ח' וכל השבע שנים היא הייתה זה, אבל זה בסדר, זה אני אגיש לכם, אני לא בטוח שאני צריך אפילו להקריא את זה פה, אני אבקש אחר כך שישלחו לכם את זה, כי זה נראה לי טעות טכנית, או הטעות של ההורים בהגדרה, או טעות של מי שאמר להם שהם לא זכאים.

אבל אני שואל, כרגע יש לנו אתגר. יש ילדים מ-0-3, שאין להם אבא כרגע. השאלה מה אנחנו עושים.

אז קודם כל, רק כדי לסגור את זה – מעונות היום, כל תחום המענים לפעוטות עם צרכים רפואיים ומיוחדים, נשאר במשרד הרווחה. משרד החינוך בפיקוח, אבל כל המענים נשארו בדיוק כפי שנאמר גם בשולחן, על פי החלטת ממשלה, המענים נשארו במתן המענים במשרד הרווחה. אז הם בעצם תחת משרד הרווחה ומעונות, אין ועדה לזה, זה נשאר שם, אין לנו ועדה כאן.

אבל את מבינה שזה לא יכול לעבוד? אבל אני שואל אותך עכשיו מבחינה מקצועית, עוד מעט נראה מה אנחנו עושים, אני שואל אותך מבחינה מקצועית, את מבינה שזה לא יכול לעבוד? הרי אין דרך שאני מנהל מערכת שאין לי בכלל אינטראקציה איתה.

כך נקבע, זה מה שעבר, הרי לא הכל עבר למשרד החינוך, ומשרד החינוך קיבל את מעונות היום והם עוברים עכשיו הסדרה של רישוי. לא רק המעונות פרטיים, עוברים. אז כל עוד זה בהחלטת ממשלה, אז כך זה היה וכך זה נשאר כרגע וזה בדיוק העניין.

מה עמדך המקצועית? שטוב שזה ככה נשאר? עמדתך המקצועית כרגע, לא הפוליטית. עזבי את ההסכם הקואליציוני איפה השאירו את זה, אני שואל את דעתך המקצועית. איפה זה צריך להיות? יש לך ניסיון מספיק שנים במערכת החינוך, איפה זה צריך להיות כרגע?

שוב פעם, אני בטח לא מחליטה לבד.

לא שאלתי מה ההחלטה שלך, שאלתי מה עמדתך המקצועית.

אני אומרת שוב פעם. כל עוד אנחנו מטפלים במעונות היום שנכנסו למשרד החינוך, ומטופל במשרד החינוך, יש גורמים רבים שנכנסו שהם בפיקוח של משרד החינוך, ויש מספיק שלא. המענים כרגע לא נמצאים אצלנו. לא רק לזה, יש עוד הרבה נושאים הרבה שלא עברו למשרד החינוך ונשארו. אז זה לא עניין של החלטה לא שלי ולא דעה שלי, יש פה צוותים ואנשי מקצוע נוספים מהמשרדים השונים שצריכים לקבל החלטה בנושא הזה.

טוב, אני מבין שאנחנו נצטרך להיות עירניים פה בפגרה גם. אני מבין שאנחנו נתקלנו פה בעצם בקיר. סליחה, כאזרח ישראלי עכשיו אני מדבר, עזבי מה הממשלה החליטה ומה היא לא החליטה זו בעיה שלהם. כאזרח ישראלי אני נתקל פה בעצם בקיר. זאת אומרת אני מבקש ממשרד, שהוא לטעמי לא רלוונטי לעניין כי אין לו בכלל לא את הכלים, לא כלים מקצועיים, רופאים הוא יכול לשכור. דרך אגב גם אני כבן אדם פרטי יכול שלושה רופאים ולהחליט שיש לי ועדה. אבל אין לו את הכלים, אין לו את האינטראקציה עם המשפחות, אין לו שום אחריות על הניהול של הדבר הזה.

נכון שמשרד החינוך יש חלק שהוא לא קיבל, אבל החלק שהוא לא קיבל נמצא במשרד העבודה בכלל. זאת אומרת, ההורים פוגשים את משרד העבודה, העובדים פוגשים את משרד החינוך, ומי אמור בדיוק לפגוש את משרד הרווחה? איך אני מגיע אליו? אולי בטעות זה לא במשרד לאיכות הסביבה, יכול להיות שגם שם היינו צריכים להעביר את זה. זאת אומרת יש פה משהו שהוא לא הגיוני בעליל. לא מצליח להבין את זה, אבל אני חושב שעלינו על זאת הבעיה ונצטרך להתמודד איתה.

יש פה עוד מישהו שרוצה להוסיף משהו?

אני רוצה להגיד שהנושא הזה נדון לפחות בידיעה שלי, עשרות פעמים בוועדה לזכויות הילד, והועלה שוב ושוב.

למה? אבל זה רק מעכשיו שעברו.

לא, זה לא חדש. הנושא של השילוב בכלל, אבל גם בחינוך.

אני שואל מי אחראי, לא שאלתי אם יש להם ארבע או שתי שעות, או הדפיברילטור כן יעבוד אצלם או לא יעבוד אצלם, זה אני מבין בוועדה לזכויות הילד. אני גם בדיוק כמו אותו חבר כנסת, לא ממחלקת החינוך, הייתי מחזיק תיק חינוך, בא מהרשויות המקומיות, מכיר את הוויכוחים האלה. הורים מרגישים שהם מפחדים לשלוח את הילד שלהם בלי סייעת, המערכת המקצועית, ולפעמים היא גם צודקת, אני לא אומר תמיד שהם לא צודקים, היא לא צריכה מלווה כל היום, לפעמים היא כן צריכה מלווה ואין תקציב, גם זה יכול לקרות. יש שלוש מצבים, זה בסדר. אבל יש מי שאחראי, אני לא מצליח להבין פה מי לוקח אחריות, מי נמצא פה, מי עומד בפרונט. יש פה אדם, אומר שלחו אותי מפה לפה, וגם אותי עכשיו בוועדה שלחו בעצם. עברתי את אותה חוויה, אני ממש מזדהה איתך. עברתי את החוויה הזאת פה שכולם שלחו אותי מאחד לשני. משרד הבריאות הסביר – לא אני, משרד הרווחה הסביר – אני אין לי מה לעשות עם זה, משרד החינוך אמר – לא אני, יש החלטת ממשלה. אני מתנצל בפניך.

אני רוצה להוסיף שרק לפני שבוע בערך, אולי שבוע וחצי, פתחו את הרישום בקשה לסייעת בלינק של משרד העבודה. זאת אומרת עד עכשיו בכלל לא היה אפשר להגיש את הלינק.

ומשרד העבודה שהוא מגיש אותו למשרד הרווחה.

עד אז בכלל אין עם מי לדבר.

זאת אומרת משרד העבודה מעביר לכם בעצם את מה שהוא מקבל בלינק.

לא רציתם את ההיסטוריה, אבל בגדול הכל היה ברווחה, ובגלל שאגף מעונות יום בזרוע העבודה, לא היה לו נציג ברשות, אז בעצם המשכנו לעשות את העבודה, אבל את המנגנון של הרישום הם הסכימו לקבל.

עד אז אין עם מי לדבר אבל.

טוב, אתה באת בדיוק בזמן, יצאה פה תוצאה מאוד מאוד מוזרה, סיפור מאוד מוזר. הנושא של הסייעות הרפואיות, מלוות, סייעות שילוב, כל אחד יתעקש פה על השם שלו זה בסדר. יצא פה דבר מאוד משונה. מגיל שלוש ומעלה מי שאחראי בעצם זה משרד החינוך, לפני נהלים בין משרדיים כאלה ואחרים, מי שאחראי על זה יש משרד החינוך, הוא אחראי. מול הרשות המקומית, אתה יודע, הולכים עם הבעיות, יש דיון מקצועי שזה אנחנו גם מבינים, שעלה פה בוועדה דיון מקצועי האם חולי לב שצריכים דפיברילטור צריכים סייעת צמודה או לא צריכים סייעת צמודה, דיון מקצועי שיכול להיות שצריך להעלות אותו שוב בוועדת בריאות או בוועדת החינוך, אבל זה דיון אחד.

פה יצא המרצע מן השק. הוא תיאר בהתחלה תיאור שהיה נשמע קצת הזוי. מ-0-3 מי שמנהל את המעונות זה משרד החינוך, מי שנותן רישוי למעונות זה משרד החינוך, מי שעושה את הרישום משרד העבודה, מי שאחראי על המלוות והסיוע הרפואי זה משרד הרווחה. המשמעות של מה שאמרתי פחות או יותר, זה שאין אף אחד אחראי.

אז בעצם, היהודי הזה כשהוא נכנס למעון יום שכרגע בהליך רישוי, הוא לא מעון יום שיש לו סמל עבודה כי הוא עוד לא קיבל את הסמל חינוך כי הוא עוד לא מופיע, אז אין לו אפילו דרך להגיש בקשה גם אם הוא רוצה. הוא תיאר איך שהוא עבר ממשרד למשרד. אני בוועדה זה מה שקרה לי, עברתי ממשרד למשרד, עד שלבסוף הבנתי שאין.

אני חושב שלסיכומו של דבר אני צריך להוציא מכתב של הוועדה. משרד העבודה ואז אנחנו נסכם.

שלום וברכה.

כן, נציגה קבועה אצלנו בוועדה ויודעת שאנחנו לא עושים בזום, אבל בעקבות המצור על ירושלים שחל ב-13 שבועות, אז אנחנו חרגנו ממנהגנו ויש זום.

אוקיי, אז קודם כל צריך לעשות הבחנה בין סייעת רפואית לסייעת עבור ילד אלרגי. מה שנמצא, לא באחריות שלנו, אבל בטיפול הטכני שלנו כמשרד העבודה, זה רק הטיפול בבקשות עבור סייעת לילד אלרגי שנמצא במעון יום מסובסד בלבד. עכשיו, לפני זה תיארת נכון שכל התהליך הזה נמצא בין כמה משרדים.

א', משרד הבריאות, שהוא זה שנותן את ההנחיות. משרד הרווחה, שהוא זה שמוציא את חוזר המנכ"ל ואחראי גם על ההתקשרות אל מול הספקים. משרד החינוך שהוא בעצם אחראי על כל המסגרות - - - לפי החלטת הממשלה, ואנחנו משרד העבודה שנמצאים כאן באמת בלי שום קשר, וחשוב לי להגיד שגם הדבר הטכני הזה של אישור הבקשה או דחיית הבקשה עבור סייעת לילד אלרגי, עבר למשרד החינוך עם המעבר של החלק הגדול של האגף למשרד החינוך, עדיין משרד החינוך באיזשהו שלב התעקש להחזיר את זה למשרד העבודה, והיום מה שאנחנו עושים כאן זה בסך הכל אישור או דחייה של הבקשה על פי קריטריונים ברורים, שזה - - - שאנחנו מקבלים ממשרד הבריאות.

רק שאלה לי אלייך וזה חשוב מאוד לדיון הזה, בוועדה לזכויות הילד עברו תקנות שאני העברתי. לא זוכר באיזו כנסת, אל תתפסי אותי במילה, אבל לפני שנתיים וחצי בערך, שאני הייתי חלק ממנה. זה כל התקנות שבעצם כל המעונות, לא רק המפוקחים, כולם בעצם עוברים לחוק הפיקוח ובעצם צריכים להתנהל לפי הכללים האלה, כולל הכל.

אז לפי חוזר המנכ"ל, רק מעונות שהם מפוקחים ומסובסדים על ידי המדינה, רק שם ניתן לאשר סייעת עבור ילד.

מה ההגיון?

זו מגבלת תקציב לדעתי.

לא, אבל אתה אומר לו אתה נענש פעמיים. פעם אחת אני לא עוזר לך בסבסוד המעון, ופעם שנייה אני לא משלם סייעת. זאת אומרת אם לא נרשמת, המדינה מרוויחה בעצם פעמיים.

זה דברים שכמו שאתה מבין, לא שייכים למשרד העבודה. אנחנו ממש סוג של צינור טכני היום כדי לאשר או לדחות. זה לא אמור להיות כך, בסך הכל מי שסובל מזה זה האזרח שהוא מטורטר בין כמה משרדים.

תודה.

עוד דבר שחשוב לי להגיד, היה מישהו לפני זה שהעיר שהמערכת נפתחה אצלנו במשרד העבודה רק בשבועות האחרונים. אכן, אך כל - - - נפתח בשבועות האחרונים לצורך הגשת בקשה לשנת הלימודים הבאה תשפ"ד.

הבנתי, תודה.

לאתר סייעת לוקח זמן, למצוא סייעת במקום מגורים, איזה מעון.

לא יודע אם הבנת, לפי מה שהיא אמרה לך אין לך שום זכאות לסייעת.

זה אני כבר קיבלתי תשובה מזמן.

אני רוצה להציע כדלקמן, ובואו אנחנו נסכם את זה. כולנו מצטרפים לזה, גם אני, גם חבר הכנסת יוסף עטאונה וגם טור פז. אנחנו פונים בעצם לשלושת השרים, בראשונה לשר החינוך, שזה נמצא אצלו. שר החינוך זה נמצא אצלו, יואב קיש, הוועדה פונה אליו להסדיר את זה עוד לפני ה-01 בספטמבר, את האחריות בצורה ברורה. אני חושב שגם העתק למזכיר הממשלה ויוסי פוקס, החלטת ממשלה שתבהיר בין הדבר הזה, להבהיר מה היה פה. היה פה מעבר בין שלושה משרדים, ובסוף אין פה אחראי אחד.

שתיים, אין הגיון שמעון יום שמקבל רישיון ועומד בתנאי הרישיון, גם אם הוא לא ממומן ומסובסד, הייתה החלטה בוועדה לזכויות הילד, עבר חוק למיטב זכרוני, שכל המעונות הם תחת פיקוח. בסוף נכון שהם לא במימון ולא בסבסוד, אבל יש את כל נושא הבטיחות, בנושא של המצלמות, הכל הכניסו פנימה. ולכן אין סיבה, זאת אומרת זה צריך להיות פרטני. זה גם נוגד דרך אגב לדעתי את החוק שעבר על הנושא של צרכים מיוחדים. זה נוגד את החוק. עבר הרי החוק בקדנציה הקודמת של הצרכים המיוחדים, שזה סל אישי, שבכל כל שהם אמרו לקבל במשרד החינוך - - - אתם מכירים את זה במשרד הרווחה נכון?

כן, זה חוק שעוד לא נכתבו לו כל התקנות, והוא עדיין בתהליכי עבודה.

אז אני מציע גם להאיר את עיניו של שר הרווחה בנושא הזה, בתקנות האלה שישים לב, כי משרד הרווחה מטפל בזה, אבל יכול להיות שזה במכתב נפרד לנושא הזה. אנחנו מבקשים ממנו להסדיר את זה עוד קודם לתחילת השנה, את האחריות. אין שום סיבה שזה לא יעבור לאחריות משרד החינוך, משרד החינוך יודע לטפל בזה מגיל שלוש עד גיל 18, או 21, תלוי למי. הוא צריך לדעת לטפל בזה מגיל שלוש, ישתמש בשירותי הרישום - - - של רישום של משרד העבודה, בראבו, אבל בסוף הוא אחראי על זה, ואין סיבה, עם העתקים כמובן גם לשר העבודה וגם לשר הרווחה. וזה בעצם צריך להיות בפני שר החינוך ולמזכיר הממשלה.

אנחנו נשתדל עוד שבועיים, כן לנסות לזמן לפה עם נציג בכיר של משרד החינוך. אני רוצה שיחה עם השר גם כן. נציג בכיר של משרד החינוך שיבוא לפה וייתן תשובות, בסדר? לפני שיוצאים לפגרה מרוכזת. תודה רבה, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 15:03.