פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



3
הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
18/07/2023


מושב ראשון



פרוטוקול מס' 28
מישיבת הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
יום שלישי, כ"ט בתמוז התשפ"ג (18 ביולי 2023), שעה 11:00

סיוע נפשי לילדים ערבים בשל העלייה בפשיעה

חברי הוועדה: אלי דלל – היו"ר
עאידה תומא סלימאן

ואליד אלהואשלה
יאסר חוג'יראת
וואליד טאהא
אחמד טיבי
יואב סגלוביץ'
איימן עודה
יוסף עטאונה

ורד גיל - ממונה אקלים חינוכי מיטבי ומניעת אלימות, שפ"י, משרד החינוך

ד"ר יובל רווה - פסיכיאטר ילדים, אחראי על פסיכיאטריה של הילד, משרד הבריאות

לינא סולטן בשארה - עו"ד, ממונה חברה ערבית, יחידת התיאום הממשלתית, משרד המשפטים

וידאד זייד - עוזרת מנכ"ל, עיריית אום אל פאחם

יעקוב איבראהים - יוזמות אברהם

נעם וילדר - עו"ד, מנהלת תחום בריאות, המועצה הלאומית לשלום הילד

סוהה זחלקה - נציגה, ועד הורים ארצי בחברה הערבית

אבי סנדר - מנהל תחום חוסן קהילתי, שירות העבודה, משרד הרווחה והביטחון החברתי

שרית ספיר - מנהלת שירות תוכניות טיפול משפחה וילד, אגף בכיר משפחות ילדים ונוער בקהילה, משרד הרווחה והביטחון החברתי

מחמוד נסאר - רכז המאבק באלימות ופשיעה בחברה הערבית, ועד ארצי, רשויות מקומיות ערביות

ד"ר עולא מוראד - פסיכיאטרית ילדים ונוער, ההסתדרות הרפואית בישראל

פידא שחאדה - רכזת קואליציית נשים נגד נשק

תמי ברנע

א.ב., חבר תרגומים

רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.

סיוע נפשי לילדים ערבים בשל העלייה בפשיעה

בוקר טוב, אנחנו התכנסנו היום לוועדה המיוחדת לזכויות הילד. לפני שנפתח אני מחויב להקריא על פי הייעוץ המשפטי. כידוע ישיבת הוועדה מוקלטת ומשודרת, והפרוטוקול וגם שידור הישיבה יפורסמו באתר האינטרנט של הכנסת. ככל שיעלו עניינים הנוגעים לקטינים וקטינות שיש חשש שעברו הטרדה מינית או פגיעה מינית, עבירת אלימות או עבירה על התלוננות, שיעלה דבר שיש בו לייחס להם עבירה או מקשר אותם לבדיקה, טיפול או אשפוז פסיכיאטריים לטיפול והשגחה של עובד סוציאלי, התאבדות או להליך פלילי המתנהל בבית המשפט, חל איסור על פרטים מזהים שלהם ולכן הם לא יצולמו או יוקלטו ולא יכללו פרטים מזהים שלהם בפרוטוקול הדיון. כמו כן בגלל רגישות הנושאים הצפויים לעלות בישיבה זו, אני קובע כי בהתאם לסעיף 120 לתקנון הכנסת, ככל שתהיה בקשה מטעם חבר כנסת, שר או נציגו, או אם יעלה צורך, והכול לשם הגנה על הקטין או חסר ישע, יימחקו מהפרוטוקול המפורסם לעיון הציבור פרטים מזהים של דוברות ושל קטינות, דוברים או קטינים. כמו כן ככל שהדבר יידרש לבקשת משתתף אחר בישיבה, אם העמדת הפרוטוקול לעיון הציבור עשויה לגרום נזק לו או לזולתו. זה על פי בקשת הייעוץ המשפטי.

אנחנו מקיימים את הדיון הזה לאור בקשתו של חבר הכנסת אחמד טיבי. מה שאני מבקש למען הפרוטוקול ובשל ההקלטה, כל מי שמדבר מהנוכחים, שיציין את שמו ואת התפקיד שלו.

בבקשה, חבר הכנסת אחמד טיבי.

תודה מכובדי היושב-ראש, אנחנו נמצאים בתוך גל נורא של מעשי פשיעה, אלימות, רצח, יריות, פציעות. מקובל שמדברים על מספר הנרצחים. כמעט וזהו. אנחנו עכשיו לצערי עומדים על 124 נרצחים, אבל לצד הנרצחים יש פצועים. יש אספקט נוסף שלא בא מספיק לתשומת הלב הציבורית וההחלטות המתבקשות, וזה הצורך בסיוע נפשי לילדים שהם חלק מההוויה הזאת היום-יומית של ירי כמעט כל יום בחלק מהיישובים, או שהם עדים למעשי ירי או למעשי רצח או שהם שומעים את היריות. ארגוני הפשיעה לא רק רוצחים אלא יוצרים אווירה של רצח, פחד והפחדה. האווירה הזאת של פחד פוגעת בחוליה חלשה שהיא הילדים. כצפוי, אין מענה מספיק של סיוע נפשי לילדים ולמשפחות של הילדים. גם הילדים וגם המשפחות.

הילדים שומעים את הירי החוזר והבלתי פוסק. בחלק מהשכונות זה ירי כמעט באותו יום ויום אחרי יום. הם לעיתים שומעים איומים או שהמשפחות שלהם מאוימות או שהשכנים. הסיוע הנפשי אינו מונגש לחברה הערבית וקיים צורך בהנגשת הסיוע. כאשר נפגשנו כסיעת חד"ש-תע"ל עם ראש הממשלה לפני כמה שבועות, אחת מהדרישות הייתה הפעלת תוכניות בין-משרדיות לליווי וטיפול באלפי פצועים ובני משפחותיהם ושיקום משפחות הנרצחים וסיוע נפשי למי שנזקקים לסיוע הזה שמגיע עד כדי טראומה שמשפיעה על הילדים ועל בריאות הנפש של הילדים האלה.

ישנן כמה דרישות חשובות כדי לטפל בנושא הזה. המדינה צריכה גם לפעול להעלאת המודעות להשלכות הנפשיות הקשות של תופעת האלימות והפשיעה על הילדים בחברה הערבית. יש דיבור על מרכזי חוסן. יש כוונה להקים מרכז חוסן אחד בחברה הערבית, והדרישה היא שיהיו ארבעה מרכזי חוסן ולא אחד, ושבמרכז החוסן יהיו דוברי ערבית, יהיו אנשים שהוכשרו לטפל בכל האספקטים האלה. מרכז חוסן אחד, התקציב שלו זה 1.8 מיליון שקל. הם מתוקצבים. אנחנו שואלים מתי הוא יתחיל לפעול?

המספר הזה זה הקמה שלו או תחזוקה שלו?

מתוכננת הקמת מרכז חוסן בעלות של 1.8. התקצוב זה משהו אחר.

אוקיי.

הוא עוד לא התחיל לפעול. לאור המספרים הנוראיים שאני אמרתי צריך יותר מאשר מרכז חוסן אחד עם הדרישות שאני אמרתי. יש גם דרישות ממשרד הרווחה והשירותים החברתיים לגבי הצורך להגדיל את התקציבים הניתנים לרשויות המקומיות הערביות ולתוכניות תוספתיות כחלק מתוכנית החברה הערבית. הרשויות המקומיות לא מצליחות לממש את התוכניות למשל בגלל מחסור עצום במקומות פיזיים, תשתיות וכדומה. משרד הרווחה הגדיל משמעותית את תוכניות הפעולה וההתערבות לרשויות, אבל במקביל לא הגדיל את כוח האדם. יש מצוקה של כוח אדם באגף הרווחה ולכן נוצר מצב של עומס יתר.

יש לספק שירותי בריאות הנפש דרך בתי הספר, דרך מרכזים קהילתיים, דרך קופות חולים. להעביר הכשרות בנושא המענה הראשוני בשפה הערבית ובאופן מותאם תרבותית גם למורים, גם למדריכים בקהילה, צוות רפואי-מנהלי במרפאות בקהילה., להוסיף תקנים למומחי בריאות הנפש במרפאות הקיימות בחברה הערבית ולהקים קבוצות תמיכה להורים, בני נוער וילדים.

מחסור – על המדינה להתמודד עם המחסור החריף בפסיכולוגים, פסיכיאטרים ואנשי מקצוע נוספים מתחום הטיפול בחברה הערבית, ולתמרץ צעירים וצעירות ערביים לפנות ללימודים במקצועות הטיפול השונים, בייחוד התמחות קלינית, פסיכולוגיה על כלל ההתמחויות ומקצועות נוספים. במקביל יש לאתר את החסמים העומדים בפני הצעירים והצעירות הערבים המבקשים ללמוד מקצועות כאלה ולהסיר את החסמים. אני גם הקראתי חלק מההצעות של יוזמות אברהם בנושא הזה. ניסיתי להציג את הנושא הזה כדרישה דחופה בסדר היום. לא הצלחתי במליאה. זה המקום. הוועדה לזכויות הילד היא המקום הנכון, לחילופין, לדון בנושא הזה.

אני רוצה לדבר בדגש על ילדים בדואים בנגב למרות שיוסף ידבר, שם הבעיה קשה יותר. לצד כל זה יש את הבעיה של הנשירה. עד שאנשים מגיעים כדי להשיג השכלה, זה דרך ייסורים, הסעות, חורף, הצפות, בוץ, אבק, התשה. לא קל. זה אתגר אחד גדול לצד האלמנט הנפשי שמחייב סיוע, של הרס בתים, שהילדים רואים שהבית שלהם נהרס ואז הוא רואה את ההורים שלו בחוויה הנוראה הזאת. גם זה דרוש סיוע נפשי בדגש על הילדים הערבים הבדואים בנגב. דיברתי על משרד הרווחה אבל חשוב שגם משרד החינוך ייתן מענה.

נמצאים פה כל המשרדים, משרד הרווחה, חינוך.

יש שירות פסיכולוגי של משרד החינוך?

פסיכולוגים גם. אם לא, נדמה לי בזום.

אני סיימתי. תודה רבה, אדוני.

תודה.

חבר הכנסת איימן עודה, בבקשה.

כבוד היושב-ראש, עמיתיי, אני רוצה לברך את חברי, ד"ר אחמד טיבי על הדיון הכול כך חשוב, כל כך אנושי, כל כך אלמנטרי בכל חברה דמוקרטית.

אני רוצה להביע מעבר למחאה, אפילו כעס על זה שנמצאים פה רק ח"כים מחד"ש-תע"ל ורע"מ. אני נכחתי במספר ישיבות של ועדות היום. בכל ועדה מצאתי אנשים מהאופוזיציה והקואליציה, וכשישבתי פה אני וטיבי ונפתחת הדלת, אז נכנסו שני ח"כים ערבים, יוסף עטאונה וד"ר יאסר חוג'יראת. אחר כך הדלת נפתחה שוב, נכנסה עאידה תומא. אחר כך שוב, נכנס ואליד אלהואשלה. אחר כך שוב. אמרתי, זהו, אנחנו סיעה אז עכשיו יגיע חבר הכנסת ממפלגות יהודיות, אז נכנס הצלם. עד עצם הרגע הזה לא נכנס חבר כנסת אחד מסיעות האופוזיציה או הקואליציה, ואני רואה בזה אמירה. אין לי ספק, אם נדבר עם הרבה ח"כים, שעמדתם הבסיסית שהיא נגד פגיעה ונגד פשיעה. אין לי ספק בזה אבל צריך יותר מזה. צריך לנקוט עמדה או מאמצים בשביל שכל אחד יתרום את חלקו בעצירת הפשיעה הכול כך קשה שקורית בקרב האוכלוסייה הערבית.

אני אף פעם לא יכול לפסוח מעל אמירתו של המפכ"ל. אני מעורה פוליטית מאז שהייתי ילד, מאז בית ספר יסודי, אבל לא יודע למה האמירה הזו זעזעה אותי במיוחד כשהמפכ"ל אמר שזה טבעם של הערבים. זו אמירה שזעזעה אותי יותר מהאמירות של כהנא באמצע שנות ה-80'. זעזעה אותי במיוחד לא רק כי היא לא נכונה עובדתית, שאני זוכר את עצמי בהיותי ילד כששמעתי שיש רצח, הרגשתי שהצבע של האוויר הפך להיות שחור כי לא האמנתי שמישהו יכול לקחת את החיים של מישהו אחר, ולא רק בגלל שכשמשווים בין הפלסטינים בישראל לבין פלסטינים בגדה המערבית או בעזה או בירדן, אז יש פער תהומי בין מספר הנרצחים פה למספר הנרצחים בגדה, בעזה או בירדן, אלא בגלל שאני חושב שהפשיעה בקרב האוכלוסייה הערבית היא הטבע של הגזענות כלפי האוכלוסייה הערבית.

הדלת נפתחה, איימן.

כל כך צפוי שזה יהיה סגלוביץ'.

אני רוצה להגיד, חבר הכנסת יואב סגלוביץ', שדיברתי שנכחתי במספר ישיבות היום. בכל מקום היו מהאופוזיציה, מהקואליציה חברי כנסת ערבים ויהודים, אבל בנושא הזה היו רק חברי כנסת מחד"ש, תע"ל ורע"מ עד שנכנסת אתה. עכשיו בגלל שמצלמים אותי, אני רוצה להגיד בריש גלי, בפרהסיה, שאני מאוד מעריך את פועלך ואת האכפתיות שלך בנושא הפשיעה בקרב האוכלוסייה הערבית. אתה בן אדם שעבד על זה קשה, בהתמדה, באכפתיות אמיתית ואנחנו רואים בך שותף לחלוטין במאבק נגד הפשיעה. יש לך יתרונות, יש לך מקצועיות ואנחנו מאוד מעריכים אותך, אבל מעבר למקצועיות, עמדה ערכית. מאוד מעריכים את זה, חבר הכנסת יואב סגלוביץ'.

חבר הכנסת אחמד טיבי, מאוד מעריכים את מה שאתה עושה, מה שאתה מקדם, כי הילדים, חייב לומר, המסכנים בני 5 ו-6 ו-7 שאבא שלהם נרצח, שראו רצח במו עיניהם.

טוב, אני אעביר הלאה כי זה רגיש מאוד. תודה.

תודה רבה. אני אגיד משפט ששכחתי אבל רציתי להגיד אותו בסיום, שתי דוגמאות חשובות של משפט שאמרה כיפאח אגבריה. אמרה, יש אצלנו במשפחה 28 יתומים ממקרי רצח. שבעה בני משפחה שלה נרצחו, שבעה בני משפחה באום אל פאחם. זה מקרה מאוד ידוע. 28 יתומים ביניהם אחיה. כמה כבר בן אדם יכול להכיל, כמות כזאת של כאב?

המקרה השני, כאשר גן שעשועים של ילדים הופך להיות זירת מוות בביר אל מכסור, כאשר גם שם נרצח הילד עמאר חוג'יראת, וכמובן יפיע, שנרצחו חמישה שני אדם ביחד. ישוב שלם היה בהלם. כך גם כלל החברה, אבל דווקא ביפיע. כשהייתי שם ראיתי את ההלם הזה, משפחות, ילדים. איך אפשר לעמוד? צריך המון כוח כדי לעמוד ולכן נדרש סיוע נפשי והנגישות לסיוע הזה. תודה רבה.

תודה רבה.

חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, בבקשה.

תודה, כבוד היושב-ראש. אני חשבתי שמיותר לתאר את המצב של הילדים בפשיעה המשתוללת באוכלוסייה שלי, כי כל אדם נורמלי צריך להבין שהילדים, יש לנו כנראה דור שיגדל ויהיה פוסט טראומטי, אם אנחנו לא כבר פוסט טראומטיים. אני חושבת שאנחנו גם, המבוגרים. אני אומרת לכם, אני מרגישה הרבה פעמים שההתנהלות שלנו היא התנהלות פוסט טראומטית או עדיין בטראומה, כי זה טראומה מתגלגלת, זה טראומה שמצטברת. נכון, כל התיאור שנתנו הח"כים האחרים, אני מסכימה איתו, אבל אי אפשר רק לדבר על המעגל הראשון של נפגעי הטרור האזרחי הזה, כי גם כל אלה ששומעים את היריות והם רחוקים. ילדים שנמצאים בבתים רחוקים ממקור הירי הם גם מבוהלים. גם ילדים שאבא שלהם, יש לו חנות וכבר ביקשו ממנו פרוטקשן, יודעים, אחד פלוס אחד זה אומר סכנת חיים, זה אומר שאבא שלהם יכול להיות נרצח בכל רגע.

אני שמעתי אנשים מבוגרים אומרים, כשהילד שלי יוצא למאפייה ליד הבית, הלב שלי יורד עד שהוא מגיע הביתה. צעירים כבר חושבים מאה אלף פעמים לצאת לבלות או לא. הבנות שלי, אחת 35 ואחת 32, אני אומרת לכם, אני בירושלים, אני לא נכנסת לישון לפני שאני יודעת שהבנות שלי בתוך הבית. אלה חיים נורמליים? כשאנחנו מסתכלים, זה הכול קורה על רקע של חסרון כמעט טוטאלי של תשתית שתיקח את האחריות. אני יודעת שיש שפ"י ואני אומרת לכם שכמעט יש שפ"י. כולנו יודעים שיש מחסור אדיר בפסיכולוגים. יש מחסור אדיר בפסיכיאטרים. קופות חולים, כדי לקבוע תור לפסיכולוג לטיפול, שנה וחצי לפעמים זה לוקח. יש את התוכנית של משרד המשפטים לליווי משפחות. היא פועלת רק אחרי הגשת כתב אישום, אם אני לא טועה. אם אחוז הפענוח של מקרי הרצח 20%, זאת אומרת 80% מהמשפחות של הנרצחים לא מקבלים שום סיוע, וזה המשפחה המאוד מצומצמת שליד. בהרבה מקרים הייתי בניחומי אבלים ונאמר לי אחרי שבוע, אחרי שבועיים שעוד לא הגיעו אליהם מלשכות הרווחה. עוד לא דיברו איתם, עוד לא בדקו מה קורה איתם. מצב בלתי נסבל. הייתי רוצה לראות שהפשיעה לא משתוללת ומפסיקים אותה וגודעים אותה מהשורש, אבל בינתיים יש קורבנות בדרך.

אתמול דיברתי על זה במליאה. אמרתי, לא נסכים שכל הדיבורים על הפשיעה יסתכמו במניין הנרצחים, כי יש הרבה מעבר. יש את הפחד המלווה כל אחד מאיתנו. אני אומרת לכם, אנשים מוכרים בתים ועושים רילוקיישן כי נכנסו להם לבניין. הם יודעים מי נכנס להם לבניין. הם יודעים איזה אנשים. אני אומרת לכם, בבניין שליד הבית הקודם שלי פעמיים היה ניסיון לשרוף את הבית, שזה בניין משותף. את עלולה למצוא את עצמך בפחד אימים בלי שום סיבה קונקרטית, אז תארו לעצמכם ילדים. ילדים חזרו להרטיב בלילה, חברים. ילדים חזרו לגמגם. ילדים מסתגרים בתוך עצמם ולא מצליחים לנהל שיחה אחת, ואני לא מדברת רק על ילדים שנרצחו האבות שלהם מול העיניים, שם אי אפשר לתאר את המצב כבר, אבל באופן כללי מה רוצים, לגדל דור שהוא אבוד עצות? אנחנו נפגוש את זה בלימודים שלהם, נפגוש את זה בהישגים שלהם לעתיד, נפגוש את זה בחיי המשפחה שלהם בעתיד אם לא נזוז עכשיו, מאתמול.

אני מתנצלת אבל - - -

תודה רבה.

חבר הכנסת יאסר חוג'יראת, בבקשה.

טוב, בוקר טוב לכולם, אני כמובן מצטרף לתודות על הדיון הזה שהוביל אותו אבו כאמל. זה דיון חשוב מאוד. כבוד היושב-ראש, אומרים תמונה שווה אלף מילים, ועדיין חרוט בזיכרוני הסרטון של הרצח שהיה באכסאל במספרה בלילה של החג. בסרטון הזה רואים ילד שכנראה האבא שלו נורה וכולם ברחו והוא נשאר בתוך המספרה. הוא לא יודע לאן ללכת ומה לעשות. הנרצחים הם צעירים, 24, 25, וכולם, יש להם ילדים קטנים, תינוקות, בני 5, בני 3. האחרון שהיה בפוריידיס, העוזר של ראש המועצה בשפרעם. היום היו גם יריות בכפר קאסם. המצב מחמיר. הילדים, לא מטפלים בהם.

יש לנו פסוק מהקוראן שאומר (מצטט את הפסוק בערבית ומתרגם לעברית): "הכי יקר בעולם זה הילד". אנחנו משקיעים את כל מה שאנחנו רוכשים, מה שיש לנו בשביל שנגדל את הילדים שלנו, לתת להם את החינוך הכי טוב שילמדו, יגדלו, יחיו. לתת להם את כל מה שטוב להם. כנראה החברה הערבית היא שקופה לממשלה הזו. הממשלה הזו היא אטומה. היא רצה ברפורמה המשפטית אבל היא לא רואה שיש חברה מדממת, סובלת והמצב מחמיר מיום ליום.

אני אגיד לך על עצמי וגם חברי הכנסת וגם הקהילה וגם החברה הערבית. אנחנו חסרי אונים. מה שנאמר כאן בשבילנו זה נכבה שנייה. הנכבה הראשונה הייתה ב-1948 והיום יש לנו נקבה שנייה שהרבה משפחות עוזבות את היישובים שלהם ואת הכפרים שלהם למקומות יותר בטוחים. יש כאלה שמהגרים החוצה לחוץ לארץ. הגיע הזמן לתת טיפול כולל לכול. גם ילדים, גם משפחות צריכים טיפול נפשי. זה לא רק הילדים. גם המשפחות הקרובות, המשפחות הרחבות. לפעמים יישוב שלם צריך טיפול פסיכולוגי וטיפול פסיכיאטרי. אני מקווה שהממשלה הזאת שאתה גם חבר בתוך הקואליציה, תתעורר. צריכים להסתכל, לשטוף את הפנים במים קרים, לראות שיש חברה מדממת. צריך לתת לה את הטיפול. תודה.

תודה רבה.

יוסף עטאונה.

תודה רבה כבוד היושב-ראש. אני גם מצטרף לתודות ולברכה לחברי ד"ר אחמד טיבי על היוזמה, על קיום הנושא המאוד חשוב. אני חושב שאנחנו כחברה ערבית, כמיעוט לאומי בתוך מדינת ישראל משנת 1948 היו לנו וגם היום ניצבים גם בפני הרבה אתגרים גם חברתיים, גם כלכליים וגם פוליטיים, אבל לפי דעתי האתגר הגדול ביותר שמאיים על קיומנו כחברה בכל המובן של המילה זה הנושא והתופעה של אלימות ושל ארגוני הפשיעה. כולנו רואים את התוצאות. החברה שלנו מדממת יום-יום וזה הולך ומתדרדר.

לגופו של עניין ונושא הדיון של השפעת כל מה שקורה על ילדים, אין ספק שהקבוצה של ילדים, גם בגלל הגיל שלהם הם נמצאים בפגיעה ישירה כתוצאה מתופעה קשה זו. אני אומר שליישובים הערבים, כבוד היושב-ראש, בשגרה אין את המעגלים התומכים בילדים בכל התחומים האלה של בריאות הנפש, של השירות הפסיכולוגי, של הייעוץ החינוכי. יש מחסור אדיר בחברה הערבית ובמיוחד בדרום, לכן אנחנו ניצבים היום בפני מצב חירום לכל דבר. לצערי הממשלה לא מתייחסת לזה כמצב חירום, כי כל מה שקורה זה לא משהו רגיל, זה דבר שאי אפשר להשלים איתו, שגם צריך להתמודד איתו. במציאות לא מתמודדים עם התופעה בכלל וגם על ההשלכות שלה, לכן אני חושב שהמעגלים התומכים בתוך החברה ברשויות המקומיות הערביות, צריכים לתגבר אותם משמעותית גם בתחום החינוך, גם בתחום הרווחה, בשירות הפסיכולוגי כי הילדים זקוקים לתמיכה ולמעגלים האלה והמעגלים האלה לא קיימים כיום או יש מחסור משמעותי בהם.

אני רוצה גם לדבר על תופעה ועל ההשלכות שלה שלא פחות מהפשיעה ומהרצח, זה תופעת הריסת הבתים בנגב. בתקופה האחרונה אנחנו כמעט ביום-יום רואים הריסת בתים. כשהורסים בית, הורסים את המשפחה. יש לזה השלכות על ילדים. אני רוצה להזכיר לכולם, רק לפני כמעט חודש וחצי אצל משפחת אל-רול שישה בתים נהרסו. המשפחות נשארו עד היום ללא שום קורת גג, ללא שום תמיכה ולכן המעגלים האלה של הפסיכולוגיה, של הייעוץ החינוכי, של העובדים הסוציאליים, צריך לתגבר אותם ולתת מענה כי הפגיעה של תופעת האלימות היא מאוד ישירה והיא מסכנת אותנו כחברה, כולל הילדים. תודה.

תודה רבה.

חבר הכנסת ואליד אלהואשלה, בבקשה.

שלום לכולם, זה נושא שהוא מטריד, נושא עצוב. רק אתמול היינו, אני וד"ר אחמד ועאידה ואיימן מול משרד ראש הממשלה. 30 שרים נכנסים אחד אחרי השני. רק שניים עצרו שם ודיברו עם אנשים, עם ראשי רשויות, עם אימהות שכולות, לכן זה מראה על הזלזול של הממשלה, הזלזול של מקבלי ההחלטות. אם הזלזול נמצא בראש הפירמידה, מה אתה מצפה מהפקידים שיעשו בנדון הזה על מנת למזער נזקים בטראומות שחווים הילדים שלנו כתוצאה מהפשיעה הגואה בחברה הערבית? לכן הנושא הזה צריך להיות בראש סדר העדיפויות של הוועדה הזאת, וגם של השר יעקב מרגי על מנת להציל משהו ממה שנשאר בחברה הערבית.

יש עוד נושא שהוא גם מציק לנו כנציגים של החברה הערבית בנגב, נושא של הריסת בתים. עכשיו המדינה הורסת. אדוני היושב-ראש, ביישוב תל ערד בנגב הורסים בתים, משאירים ילדים ללא קורת גג, משחיתים רכוש של התושבים, פוגעים במסגדים שם, במסגד בתל ערד, פוגעים בצינור הראשי של המים. פגעו בו הרשויות עכשיו. משאירים את המשפחות בחום הזה, כולל הילדים שלהם, ללא מים, לכן המדינה גם אלימה כלפי התושבים שלה. קודם כל המדינה צריכה לטפל בעצמה, לקבל החלטות נוקשות כלפי הפקידים שנמצאים ונותנים שירות לאנשים.

יש מחסור בפסיכולוגים, יש מחסור במרכזי חוסן בחברה הערבית. בכפרים הבלתי מוכרים אין בכלל, לכן זו סוגיה מאוד רצינית. אני בעבר גם ביקשתי ממך שיהיה דיון נפרד על כל הסוגיה הזאת של ילדים שנשארים ללא בתים בכפרים הבלתי מוכרים בנגב. אני מקווה שבמושב הבא אנחנו נתייחס לנושא הזה כי זה נושא מאוד חשוב, נושא מטריד ומציק לאנשים בנגב. אני מקווה שביום אחד המדינה תפסיק להרוס את הבתים של התושבים שלה, של האזרחים שלה. המדינה היחידה במזרח התיכון שהורסת לתושבים שלה זו מדינת ישראל. הגיעה הזמן שתמצא פתרון לכל הסוגיות האלה. היא צריכה לשים על השולחן שלה קודם כל את הנושא של הפשיעה, אחר כך הנושא של הריסת בתים בנגב. השרים שנמצאים היום לצערי הרב לא מחפשים פתרונות, מחפשים את הבייס שלהם וזה מאוד עצוב.

ואליד, תודה.

חבר הכנסת, הוא ביקש להראות סרטון.

כן, יש סרטון. אני שלחתי אותו לתמי.

יש לנו אישור מהייעוץ המשפטי.

אוקיי, אני מבקש שנראה אותו ביחד.

בסד גמור, אוקיי. אחר כך אני רוצה לעבור לצד המקצועי ואחר כך נחזור חזרה לחברי הכנסת כי אני חושב שמיצינו פחות או יותר.

בואו נראה את הסרטון.

זה הסרטון בכפר אכסאל, במספרה.

(הקרנת סרטון)

שימו לב, אדוני היושב-ראש, איך ילד כזה יכול לשרוד את החיים שלו?

התמונה הזאת שווה אלף מילים.

הסרטון הזה הגיע לכל הפקידים בממשלה, לכל השרים. לא צריך להוסיף.

אגב, אחרי הסרטון הזה ביקשתי את הבקשה של דיון מהיר.

גם בנגב בסוף השבוע היה מקרה לא פחות מזעזע, מקרה שאדם נורה כשהילד שלו לידו.

בתוך הרכב, כן.

תיראו, אני חושב שבאמת נתתי כרגע לא מעט זמן לחברי הכנסת. אני רוצה גם לשמוע את אנשי המקצוע, אבל לפני זה אני רוצה פשוט לומר משפט כיו"ר הוועדה. תיראו, הנושא של נרצחים בחברה הערבית, וזה כמעט כל יום נרצח. אם אנחנו מסתכלים על זה, אז אולי בשבת יש מנוחה, אני לא יודע, אבל זה פחות או יותר המספר, שזה באמת לא הגיוני.

ממוצע ארבעה בשבוע.

כן. זה ממש מצב לא הגיוני ואין ספק שזה כישלון של המדינה. זה חייבים לומר. כדי לצאת מהמצב הזה, זה לא מצב שניתן לפתור אותו ברגע, אבל מדינה וממשלה יכולה לפתור את הבעיה. אני חושב שניתן לעשות את זה בעזרת תוכנית מסודרת והחלטת ממשלה שמתכוונת לעשות את זה. אני יודע שאם רוצים, זה אפשרי. לצערי נכון להיום כנראה שזה לא בסדר העדיפות. כנראה, אני לא יודע. אני לא יכול להגיד את זה במאה אחוז, אבל חייבים לעשות פה איזשהו צעד כי אנחנו דנים היום בעצם בהשלכות של האירועים האלה.

אני לא נמצא בוועדה שהיא אמורה לטפל בפשיעה, בנרצחים באוכלוסייה הערבית. אני כרגע בעצם נקראתי לבדוק, לנסות לראות מה ניתן לעשות כתוצאה מאותן רציחות והפגיעה בילדים שזה באמת טראומה, אין ספק בכלל, שלא נדבר על המבוגרים. זה סוג הדברים שגם מבוגר לאורך שנים יכול להיות בטראומה כזאת או אחרת וגם לא לצאת ממנה. הדברים האלה הם באמת מאוד בעייתיים וזקוקים לעטיפה של אותם ילדים, של אותה אוכלוסייה. זה נכון שאני לא נמצא עכשיו במעטפת של האוכלוסייה הבוגרת כי זה סיפור אחר. אני רוצה להתמקד בוועדה שאני נמצא בה כדי לראות את הבעיות ולמצוא את הפתרונות כדי באמת לטפל באותם ילדים שנמצאים בסיטואציה שנקלעו אליה שלא באשמתם.

כן, בבקשה יואב.

אני אדבר אחרי בעלי המקצוע אבל מאחר ודיברת על הנושא של מה צריך לעשות, זה לא במגרש הזה, אני כן רוצה להגיד לך בשני משפטים. יש תוכניות מסודרות שהממשלה הזאת הפסיקה. מספר הנרצחים בחברה הערבית שנה קודמת היה 106 בכל השנה. אנחנו עכשיו ב-123. יש אחריות לממשלה. אני פונה אליך כחבר בקואליציה. אין מקום שלא דיברתי: מול ראש הממשלה, בכל ועדה, בכל נאום בכנסת, בכל מקום שהייתי בתקשורת. זה פשוט לא מעניין. אני רץ מפה עכשיו לוועדת חוקה כי זה מה שמתעסקת הממשלה עכשיו, לא בחיים של אף אחד. אני כן אומר שאפשר לעשות. יש תוכניות מסודרות. הממשלה פשוט הפסיקה אותן. ראש הממשלה לא החליט שזה יעד מרכזי. הפסיקו את כל התוכניות הממשלתיות. אין תקשורת עם מנהיגי החברה הערבית, לא בכנסת ולא חברה אזרחית. הפסיקו הכול. הפוליטיקה הנמוכה ניצחה הכול ומי שמשלם את המחיר זה אזרחי המדינה. אני פה פונה אליך.

גם דיברנו.

גם דיברנו. תפעיל את ההשפעה שלך שפשוט יפעילו את מה שהיה. תעשו אחר כך יותר טוב? בסדר, אבל אל תעשו פחות. פשוט הפסיקו הכול. זה אחד.

ברשותך, אחרי בעלי המקצוע אני ארצה להגיד כמה דברים אולי על הילדים. אני רק בשלושה משפטים. עכשיו לבד אני לא יכול, אז עזרו לי שני דוקטורים, ד"ר אחמד טיבי וד"ר מנסור עבאס להגיש הצעה לסדר יחד עם עוד חברי כנסת, ארז מלול ויעקב אשר וגלעד קריב. אמרתי, ואלה, אם כל אלה כבר יגידו, זה לא בגלל יואב. בואו נעשה הצעה לסדר. גם זה בוטל. זה היה מרכזי חוסן. תיכף אולי וידאד שנמצאת פה תדבר על זה.

דיברנו לפני שהגעת אבל חשוב שאתה תרחיב.

הסיפור הוא מאוד פשוט. הממשלה אפילו בדברים הפשוטים כמו להוציא קול קורא על דבר שקיים, פשוט לא עושה. בעלי המקצוע יגידו יותר טוב ממני.

שני משפטים ברשותך. אני לא מסוגל לסבול את העובדה שאנשים במדינת ישראל, לא משנה מי הם, מסתובבים בפחד. אני לא יודע פחד מה הוא, הילדים שלי לא יודעים פחד מה הוא. גם הנכדים שלי לא. הם מסתובבים חופשי, לא מרגישים פחד. לחיות בפחד זה דבר שמדינה לא מסוגלת לאפשר אותו. אין תיקון ביום אחד אבל צריך להתחיל במשהו.

אני אגיד מה התרופה הכי טובה למחלה שנמצאים בה עכשיו – אכפתיות לפני הכול. שזה יהיה דבר שאכפת, שידברו עליו. שידברו עליו לא בני החברה הערבית. שידברו עליו כי אכפת. שזה יהיה בכותרות. הרי ברור לי שלא יגיעו פסיכולוגים מחר בבוקר לאום אל פאחם ולא לטמרה ולא לביר אל-מכסור. לא מחר בבוקר, אבל אכפתיות זה משהו שלוקחים אותו, בונים אותו וזה מעיר את אור הפנים. אין לי הסבר אחר. אני לא רופא. אין פה אכפתיות. אין פה כלום. יש פה קהות חושים מוחלטת לנעשה.

אני אסיים פה, אני אלך להצבעות על הסבירות ואני אגיד לך משהו. לא סביר מה שקורה פה. לא סביר שזה הנושא בוועדה הזאת, וזה לא נושא שממשלה במליאתה מתכנסת, ולא סביר מה שקורה בוועדת חוקה. אל מול הדבר הזה אני פונה אליך כי אנחנו גם קצת מכירים. תפעיל את השפעתך. אני באתי להגיד לך, פשוט תפעיל את השפעתך כי החבר'ה פה לא מקשיבים. אתם יודעים, אני אגיד משהו הפוך, ולי הרבה פחות אבל תעשו משהו. תודה רבה ואני כמובן אמשיך ואקשיב.

תודה, חבר הכנסת יואב סגלוביץ'.

ווליד.

יש הרבה ועדות שאנחנו צריכים להתנייד ביניהן, אבל נקשיב לאחד מבעלי המקצוע - - -

ווליד טאהא, יש לי בקשה. מאחר והתחלתי עם כל חברי הכנסת ולא נתנו לדבר לאף איש מקצוע, אני אחזור גם אליך וגם לאחרים אבל בוא, אני רוצה את אנשי המקצוע. בבקשה.

משרד החינוך, מה אתם עושים? הלא ילד שעובר טראומה כזאת, זה טראומה לכל החיים. אני רוצה להגיד לכם שגם מבוגר שעובר טראומה, זה גם לכל החיים.

אני מסכימה. בוקר טוב, שמי ורד גיל ואני ממונה על אקלים חינוכי מיטבי ומניעת אלימות בשירות הפסיכולוגי ייעוצי. קודם כל באופן אישי אני חייבת לומר כאן לכולם, אני תושבת הדרום ואני גרה בסביבה של יישובים בדואים. לא מעט אנחנו שומעים יריות בבתים ואנחנו מתכווצים. קודם כל אני מזדהה.

כאן כאשת מקצוע אני רוצה לומר מה אנחנו עושים וגם מה לגבי החסרים. דיברתם כאן על השירותים הפסיכולוגים, על השפ"חים. יש לי כאן נתונים שמבחינת השירותים הפסיכולוגים יש כן תקנים אבל חלק מהתקנים לא מאוישים.

לא מאוישים, למה, בגלל שיש מחסור? בעיה של תקציב?

לא, יש תקציב. יש תקן אבל אין פסיכולוגים שמגיעים לאייש את התקן הזה. אני אגיד שבחברה הערבית 70% כיסוי של פסיכולוגים. בחברה הבדואית 58%. בחברה הדרוזית יש 91% של כיסוי. אנחנו רואים שיש חסרים.

מה אתם עושים כדי שלא יהיו חסרים? מה התוכניות שלכם?

אני אגיד שלגבי הפסיכולוגים יש כל הזמן פנייה ולראות אנשים מהחברה הערבית שסיימו לימודי פסיכולוגיה גם בארץ וגם בחו"ל, ולראות איך מגייסים אותם, אבל זה לא פשוט.

אני אדבר כן על המענים שאנחנו נותנים. אני אגיד שבחודשים האחרונים - - -

הם חייבים להיות דוברי ערבית? זה החשיבה?

לא. אני אגיד שיש גם פסיכולוגים וגם יועצים שהם דוברי ערבית שהם עובדים בחברה היהודית, וההיפך. יש לנו גם פסיכולוגים יהודים שעובדים בשפ"חים הערבים.

אני אגיד שבעקבות החודשים האחרונים, האלימות שגואה בחברה הערבית עשינו שתי התכנסויות, גם התכנסות של פסיכולוגים של החברה הערבית שבעצם הם דנו יחד עם הפסיכולוגית הראשית שלנו, עם חוה פרידמן על המצוקה של הילדים בחברה הערבית. אני אגיד שאנחנו מדברים על הילדים, אבל אנחנו מדברים גם על צוותי חינוך שנמצאים במצוקה וגם על הורים שנמצאים במצוקה, אז זו ועדה שהתחילה והיא תימשך לאורך השנה הבאה. מצד אחד דנים במה שקיים, אבל צריך לדון גם במענים שצריך לתת.

אני אגיד שגם הוקם צוות בין-משרדי גם שלנו, של משרד החינוך עם המפקחים של החברה הערבית שבעצם דנו גם על המצב הקיים ומה צריך וניתן עוד לתת.

כשאת אומרת על צוות בין-משרדי, איזה משרדים עוד?

אני אגיד שיש את המשרד שלנו, את משרד החינוך ויש את הוועדה של 549 שגם אנחנו נמצאים שם, ועדה שהתחילה השנה, בתשפ"ג, ונמשכת לארבע השנים הבאות. יש שם לא מעט מענים.

כשאת מדברת בין-משרדי זה יחד עם ועדה, זה לא עם משרדים נוספים.

עם משרדים נוספים. 549 בוודאי.

מי הם?

יש את משרד הבריאות ומשרד הרווחה ומשרדים נוספים.

את אמרת צוות בין-משרדי של חינוך ומפקחים. איזה מפקחים אלה?

דיברתי על שני דברים. דיברתי על ועדה בין-משרדית, דיברתי על החלטת ממשלה 549 שתיכף אני אפרוט מה אנחנו עושים שם מטעם משרד החינוך, ויש את החבירה של המפקחים במשרד החינוך, מפקחים בחברה הערבית שדנים על המצב הקיים ומה נכון וצריך עוד לעשות בעקבות האירועים הקשים.

אני אגיד לגבי החלטת ממשלה 549, שמשרד החינוך קיבל תקציבים וזו ההחלטה הבין-משרדית. יש חשיבה על מתן טיפולים פסיכותרפיסטים לתלמידים שחוו את האלימות. יש הצעה אפרופו למרכזי חוסן - - -

יש לכם מספרים, כמה ילדים כאלה נפגעו? כמה מטופלים? כמה לא מטופלים?

אני יכולה לבדוק את זה ולחזור.

מאוד חשוב לקבל מספר כדי לדעת מה היקף הבעיה.

אם אפשר לשאול שאלה.

כן, בבקשה יואב.

549, אני אשאל כמה שאלות נקודתיות. מתי הייתה הפגישה האחרונה של הוועדה הבין-משרדית שקמה מכוח 549?

אני אגיד שהייתה ועדת סיכום של השנה לפני בערך חודש.

אני מדבר על סיכום שנת 2022. מה עם 2023? כל כמה זמן נפגש הצוות?

כל בערך חודש וחצי או חודשיים.

כמה ילדים נמצאים תחת הטיפול הזה של הוועדה?

זה רחב יותר מילדים, מתלמידים.

אני יודע, אבל כמה אנשים נמצאים בטיפול אחרי אותה החלטה?

אמרתי שאני אבדוק. אני לא יודעת. רשמתי לי ואני אבדוק כדי להגיד. יש גם בקשה להרחבה של מרכזי חוסן. יש מרכז חוסן בחברה הבדואית.

אבל לא יצא קול קורא אפילו.

אני לא יודעת, אני אבדוק את זה. חבר הכנסת, אני כן אגיד שיש מרכזי חוסן בחברה הערבית.

יש אחד בדרום, יש אחד בבדואית.

תיראו, אני מצפה כשמגיעים לוועדה כזאת שהודענו עליה לפני למעלה משבוע, אני מצפה מנציגה של משרד שמגיעים לפה עם איזה שהם נתונים. מדברים על חוסן. האם יצא קול קורא? לא יצא? באיזה מצב זה נמצא? האם יש בכלל מקום או מיקום לאותו מרכז? איפה הוא אמור להיות? אנחנו מדברים על איזשהו משהו באוויר, אז עד שאני מבקש את הנתון ייקח עוד שבוע ושבועיים ואחר כך נחזור ונדבר על זה עוד פעם? זה לא הולך בצורה הזאת. אני חושב שאנחנו צריכים להיות הרבה יותר, איך אמר פה יואב, אכפתיים. זו בדיוק הנקודה. צריכה להיות אכפתיות וזה לא משנה כרגע אם זה נרצח יהודי או ערבי.

ממש לא.

לצערי הפשיעה והרציחות במגזר הערבי זה עבר באמת כל גבול ולכן אנחנו צריכים להיות הרבה יותר אכפתיים ולתת פתרונות במיוחד לילדים. מבחינתי הלוואי ולא היה אף רצח ולא היינו מטפלים בילדים, אבל זה תוצאה שהיא ממעשים שבאמת כרגע לפחות אין לנו שליטה. בוועדה שלי אין לי שליטה על הרציחות, לכן אני מצפה ממשרדי הממשלה לעשות כל מה שצריך, כל אחד בתפקידו.

אני אגיד שבאופן אישי אני מאוד אכפתית למה שקורה, ואני גם מייצגת כאן משרד שהוא מאוד אכפתי. לגבי הנתונים, אני לוקחת על עצמי להביא. אני יודעת שיש שלושה מרכזי חוסן סך הכול בחברה הערבית.

לא, אני תיכף אתקן אותך.

קודם כל, שמך?

אני וידאד זייד, עוזרת מנכ"ל של עיריית אום פאחם. השאלה אם אתה נותן לי את זכות הדיבור או שקודם אתן לה לסיים?

אני רוצה לתת לה לסיים. תרשמי לך את הדברים, בסדר?

תודה.

ורד, תסיימי ואחר כך אני אתן - - -

תודה רבה. אני אגיד שאלה הנתונים שאני קיבלתי הבוקר ממרכזי חוסן.

זה שלושה שפועלים או שאמורים לקום?

לא, שלושה שפועלים. יש בקשה ממשרד החינוך שגם דיברו עליהם כאן חברי הכנסת המכובדים, להקמה של - - -

איפה השלושה קיימים היום?

יש בחברה הבדואית ויש בצפון.

באיזה מקום?

אני תיכף אפתח את הוואטסאפ ואני אגיד לכם תוך כדי.

בסדר.

ברשותך, מה התפקיד שלך במשרד, ורד?

אני משפ"י.

מה התפקיד שלך?

אני ממונה על אקלים חינוכי מיטבי ומניעת אלימות.

את ממונה על אקלים חינוכי ואת לא בקיאה בפרטים מהשטח, לא בנגב, לא במקום אחר? מדברת על מתכננים, מבקשים.

ווליד, אני אתן לך לדבר. אני מסכים אבל בוא לא נפגע בנציגות.

לא, זה לא אישי.

גם אני שאלתי שאלות אבל אני מבקש שזה לא יהיה בנימה אישית, בסדר?

זה לא אישי.

אז אני ביקשתי.

אם אני ממונה על משהו, אני צריך להיות בקיא בפרטים, אחרת אני לא מטפל בסוגיה.

אתה שמת לב מה אמרתי, שאני מצפה שילמדו את הנתונים ויבואו לפה, בסדר? אבל לא צריך לפגוע באחד או באחת שנמצאים פה. תודה.

אם נשמע כי פגעתי, אני מתנצל. לא פגעתי.

ווליד, תודה. אני מבקש ככה, קודם כל אתם מגיעים לפה, תבואו עם נתונים, תלמדו את הנתונים כי אנחנו רוצים גם תשובות, בסדר? אני מבקש שתעבירו לנו איפה נמצאים השלושה האלה - - -

אני כבר אגיד לכם.

בסדר, אוקיי, וארבעה נוספים, איפה הם אמורים לקום ומה החסמים?

אוקיי. אני אמשיך ואני אומר שיש גם מתן מענה ספציפי לתלמידים שהם מאותרים, זאת אומרת שבבתי ספר בעקבות חלילה אירוע כזה או אחר יש תלמידים שמאותרים ומקבלים טיפול דרך השפ"חים, גם הם וגם ההורים שלהם. אני בטוחה שאנחנו לא מצליחים להגיע לכל הילדים שנפגעו או למשפחות שלהם, אבל זאת הכוונה.

אני אגיד שאנחנו גם עובדים בעקבות אירועים חריגים ואירועי אלימות עם הצוותים החינוכיים בעקבות אירוע כזה או אחר כדי לחזק את החוסן והתמיכה בתוך בתי הספר ובתוך הקהילה. אני אגיד שיש לנו שתי תוכניות, תוכנית מיטיבה שזו תוכנית של השירותים הפסיכולוגיים, תוכנית שעובדת עם תלמידים ועם ההורים שלהם, תלמידים שאותרו עם איזושהי בעיה גם של ויסות וגם של שליטה בעקבות איזה שהם אירועים. אנחנו עובדים עם ההורים ואנחנו עובדים עם התלמידים וגם נותנים תמיכה לצוותי החינוך כדי לעזור ולטפל בהם.

אני צריך נתונים כי אמירה כללית היא לא אומרת שום דבר. חשוב לי לדעת נתונים, כמה ילדים מטופלים, כמה לא מטופלים מהסך הכול?

יש לנו 16 מרכזים של החברה הערבית בארץ. השנה פתחנו עוד שלושה מרכזים בדרום בחברה הבדואים.

מרכזים של שפ"י?

זה שייך לשפ"י, כן. מיטיבה זה מרכז טיפולי לילדים ולנוער שיש להם קשיים מסוימים.

אני אגיד שיש לנו עוד תוכנית מקיפה שנקראת "עוצמה". זו תוכנית שגם נותנת מענה קבוצתי לתלמידים שיש להם קושי בשליטה עצמית, בוויסות, ילדים שעברו איזשהו קושי. השנה הוכשרו 37 יועצים. בשנה הבאה יוכשרו עוד כ-50 יועצים מהחברה הערבית. כל יועץ מוביל קבוצה של בין שישה לשמונה תלמידים. כמובן שזה לא מספיק אבל אנחנו מגיעים לפריסה יחסית רחבה.

איפה המרכזים האלה נמצאים?

יש שני דברים שדיברתי עליהם. יש את מרכזי מיטיבה שאני יכולה להגיד לכם בדיוק איפה הם פרוסים, ב-16 ערים בחברה הערבית. לגבי "עוצמה" שזה בתוך בתי הספר, השנה יש לנו 37 יועצים שהשתלמו, רובם מהדרום ומאזור המרכז. בשנה הבאה אנחנו פותחים השתלמות בחיפה ובצפון.

ורד, מה שאני מבקש, עד סוף החודש אני מבקש לדעת כמה תלמידים סך הכול, הפוטנציאל שבהם צריך לטפל וכמה בפועל מטפלים.

כמה ילדים מאותרים.

מאותרים, וכמה מתוכם מטופלים?

המרכזים האלה, רובם ככולם שציינת, חשוב מאוד שהם מתפתחים. הם לא קשורים לנושא של הדיון. הם לא אלה שהם אמורים לטפל.

הם גם.

בואו נעשה הפרדה. יש כל מיני בעיות של ויסות, אני לא מומחה בתחום הזה, כל מיני בעיות שיש. זה לא משנה. פה מדובר על הנושאים הספציפיים האלה בשל המצב הקשה בפשיעה, איתם, ושם זה לא ה-16. זה אותם מרכזים שדיברת על שלושה, שזה אחד בדרום ושניים בצפון.

מרכזי חוסן.

חוסן. אלה הדברים שבהם מתעסקים עם הדברים האלה. יש לנו כרגע שלושה.

השלושה האלה פעילים או לא פעילים?

הם פעילים בוודאי. אני כבר אגיד בדיוק איפה הם נמצאים.

אוקיי.

חבר הכנסת ווליד טאהא, בבקשה.

תודה הרבה היושב-ראש. תודה על הדיון. תודה ד"ר אחמד על היוזמה. אני רוצה לדבר על הסוגיה לפני שאני אדבר מההיבט שלי כחבר כנסת, כנציג ציבור, אני רוצה לדבר מהניסיון המקצועי שלי. אני הייתי מנהל בית ספר והייתי מנהל אגף חינוך, ואני מכיר איך זה עובד טוב מאוד. כל עוד אין ארגון הולם בתוך הרשות כדי לתכלל את הפעילות שאנחנו מייחלים לה, אזי אפשר לדבר על הרבה מאוד תוכניות שלא שוות כלום, לגבי הרבה מאוד יישובים שאינם ערוכים לזה.

כמנהל בית ספר חוויתי רציחות של אימהות שהילדים שלהן היו אצלי בבית הספר. אני יודע את הצעדים שצריך לעשות כדי להגיע לתלמידים שצריכים את העזרה המיידית של המערכת, כי הטיפול המיידי הוא בתוך בית הספר. האיתור בתוך בית הספר, החיבוק מתוך בית הספר ואז המעגל מתרחב, נכנס השירות הפסיכולוגי שהוא שירות שקשור לרשות, לעירייה ויש לו מחלקה משלו. חלק מהרשויות, השירות הזה שייך לחינוך, חלק הוא עצמאי, עובד מול הרשויות. כשהייתי מנהל אגף השירות היה כפוף אליי כמנהל מחלקת חינוך, ואני זה שדאגתי לשמן אותו ולהפוך אותו לתחנה מוכרת, והוא לא היה כזה. אני גם מכיר את הבעיות מהן סובלות המחלקות האלה. יש הרבה מאוד ניידות עם בעלי המקצוע. הם בדרך כלל באים מרחוק ואז מוצאים להם מקום עבודה יותר קרוב, ועוזבים. את לא יכולה לעסוק בתחום אם אין לך תואר שני, בשירות הפסיכולוגי, ואז גם יש מחסור.

גם לא יועצים.

ויש מחסור בכוח אדם של מומחים בתחום. בקיצור, אני יודע נתונים על המקום שהייתי בו. אני יודע שמצב המחלקות של שירות פסיכולוגי בהרבה מאוד יישובים ספציפית בנגב, שהוא מצב מבחינת היערכות, קטסטרופלי. זה אומר, אין לך אפשרות להגיע לילדים באמצעות הגופים האלה. זה אומר שדיון מקצועי מתבקש, אבל למעשה אין לנו כלים להגיע לילדים כי אין את התכלול הזה שצריך להתחיל מהמשרד למעלה מול הרשות. רשות שבה הנושא הזה לא מוסדר, למי הם מחכים? המשרד הממונה, למה הוא מחכה? למה הוא לא מתערב כדי להסדיר את הדבר הזה?

העלית נקודה נכונה. אם הרשות לא מתכללת - - -

ברור, אז אתה לא מגיע לילד.

כל משרד ברמה של השלטון המרכזי לא מסוגל לגעת.

זה נשאר ברמת בית הספר וגם בית הספר לפעמים סובל ממחסור של פסיכולוגים. אני מכיר את זה מאוד מקרוב. על מה אנחנו מדברים? הילדים האלה אמורים להיות נכס של כל חברה.

סליחה, רגע. אנחנו ראינו קודם את הסרטון. הילד הזה, מתי הגיעו אליו ומי הגיע אליו?

זה סוגיה ספציפית. אפשר לברר את זה.

זה חשוב לי כדי להבין את התהליכים.

הסרטון הזה רץ בכל הרשתות החברתיות.

אני רוצה לומר לך, היושב-ראש, הסרטון הזה זכה לתשומת לב כי הוא הופץ.

נכון.

אני באופן אישי מכיר עשרות ילדים שהיו בזירות פשע ורצח וירי ואף אחד לא יודע עליהם כלום כי לא הופץ שום סרטון, ויש מאות כאלה. הרי ילד הוא נכס של מדינה. ברמת מדינה, ילד הוא נכס של מדינה. המדינה תחליט אם הוא נכס או להפוך אותו לאסון בעתיד יבוא.

מה שנקרא נטל.

מי עכשיו אלה שנוטלים את החוק ורוצחים? לפי הסטטיסטיקה ילדים מ-18 עד 25 מהווים אחוז גבוה מאוד מאלה שעושים את זה. מה זאת אומרת ילדים מ-18 עד 25? לפני 20 שנה הם היו הילד הזה שחווה את הרצח, ולפני 20 שנה הזוועה הזו התחילה. החברה הערבית היא לא חברה כפי שיש כאלה מתענגים לתאר אותה כחברה מוכה גנטית.

עזוב, זה לא אמירות - - -

היושב-ראש, אני אומר לך דברים שנאמרים. הם נאמרים, לא שאני בוחש כדי להגיע אליהם. אנחנו שומעים אותם. אני חייתי בשנים שכל עשר שנים היינו שומעים על מקרה רצח, היינו נכנסים לשוק של שנה. ההורים היו מונעים מאיתנו להדליק טלוויזיה אם רק מישהו נרצח לפני שנתיים. אין, לא היה כזה דבר אבל מאז שנות ה-2000 ועד היום התופעה רק התגברה ואנחנו הגענו למכת מדינה. מה שיואב ידידי דיבר עליו כאכפתיות, אני אגדיר את זה אחרת, יואב. צריך לקבל החלטה. צריך רצון לקבל החלטה. אם לא קיבלת את ההחלטה, אין לך גם את האכפתיות. מה אכפת לך? אין לך החלטה. אתה לא מעוניין, אתה לא רוצה.

הרציחות האלה והתופעות שאנחנו רואים הם התגלמות של הזנחה רבת שנים, והנה נגענו בעניין של ילדים, מי מטפל בהם, מי לא מטפל, והנה לך איך אתה מגיע לבעיה הגדולה, באמצעות הזנחה של ילדים שזכאים לכל טוב. הזנחת אותם בשלב מסוים, אתה מקבל אותם כפושעים. זה לא תהליך טבע. זה או שהמדינה מעוניינת בו ושותקת או שהיא לא יכולה, ואני לא מאמין שהיא לא יכולה. הנה, הוכחנו בקואליציה הקודמת שבאנו לעבוד.

האיש הזה יצא לעבודה כל יום מ-08:00 בבוקר. אל תבינו את זה לא נכון. הוא תכלל את הפעילות שלו. הוא לא עבד רק מול המשטרה. כאשר דיברה על תוכניות, אנחנו ב-549 הקצאנו 2.4 מיליארד שקל, מיליארד שקל לרשויות המקומיות כדי לתמוך בתוכניות האלה, היושב-ראש, ועל כן כשהיום מדברים שלא יצא קול קורא לתוכנית, אתה שואל, אלוהים אדירים, למה לא יוצא קול קורא? הרי יש את הכסף. הממשלה אישרה את התוכנית בהחלטת ממשלה. הכספים נמצאים. למה לא מאשרים את התוכנית? כי יכול להיות שיש להם תוכניות להסתת הכסף לצרכים אחרים כמו 100 מיליון שקל מהמשרד לאיכות הסביבה לטובת ערים חרדיות, ומגדירים את סוג הערים, וכמו 130 מיליון שקל לטובת שכר אברכים. למה אברך צריך להתקיים על חשבון ילד מוכה? אני לא נגד להרים לאברכים את השכר, אבל למה על חשבון הילדים הערבים? למה על חשבון הסביבה?

דיברת על סביבה חינוכית. הסביבה היא לא מסר חינוכי? המשרד להגנת הסביבה, 100 מיליון שקל לצרכים אחרים והזבל בערימות בחברה הערבית. אפילו הזבל של היישובים היהודים, באים, שופכים אותו ביישובים הערבים כי מותר, כי הכול בסדר. אחרי זה גם מסיתים את הכסף. צריך לקבל החלטה. אני קורא לך כחבר מפלגת הליכוד, בימים לא פשוטים שעובדים על המדינה גם בכל הקשור לשינויים במהות המשפט במדינה, הפוליטיקה, אופן ההתנהלות הפוליטית. בוא תיקח גם אתה אחריות ותתחיל להפעיל לחץ כדי שהקברניט יקבל את ההחלטה בכנות שהוא רוצה לעשות את זה, ועושים את זה באמצעות תכלול של כל התחומים: חינוך, רווחה, פסיכולוגיה, סביבה, תשתיות, רפואה. כל התחומים משולבים אחד בתוך השני, וזה לא משהו ספציפי שצריך ללחוץ על הכפתור כדי לעשות אותו עכשיו. תודה רבה.

תודה רבה.

בבקשה, עוזרת מנכ"לית אום אל פאחם.

נעים מאוד. לפני שאני מתחילה בנתונים, יושב פה ח"כ יואב סגלוביץ' שאנחנו פנינו אליו לפני שבוע ומייד יום אחרי כבר שלח בקשה לדיון דחוף בוועדת הכנסת על הסיפור של מרכזי חוסן, וגם דיבר עם שר הבריאות.

מי אמור להוציא את מרכזי החוסן?

תיכף אני אגיד לך. לגבי נתונים, הנתונים קיבלתי מהקואליציה לטראומה שהם המפעילים של המרכזים של כל מרכזי חוסן בדרום. אין מרכזי חוסן בחברה הערבית. יש מרכז חוסן בבאר שבע. שלוחה שלו ברהט. היה אמור לצאת קול קורא לפני שנה וחצי. כולנו עדיין מחכים. אגב, הקול קורא היה אמור לצאת רק למרכז אחד לכל החברה הערבית. מה שאנחנו מבקשים זה מרכז אזורי לפחות בכל אזור.

איזה משרד שייך?

רווחה, בריאות.

חוסן זה רווחה ובריאות?

כן.

החוסן במגזר הערבי הוא רווחה ושוויון חברתי.

גם אתם חלק.

לא החוסן במגזר הערבי. יש הבדל בין השניים.

אתה גם שאלת שאלה, מה התקציב, נכון?

כן.

אני אגיד לך מה התקציב, 1.5 מיליון לשנה אם לוקחים את הצד הקליני של הטיפול בפנים, ואפשר גם , אבל עדיין צריך להכשיר קלינאים במרחב שייתנו מענה למי שצריך. אפשר גם ב-1.2 מיליון. זה לגבי מרכזי חוסן.

זה דבר שולי על המדינה.

אתה קולט מה זה שנה וחצי שייצא קול קורא? אני מאמינה, אם מדינת ישראל רוצה לעשות משהו, היא יכולה לעשות.

יש בעיה תכנונית של המרכז הזה, איפה להקים אותו? יש בעיה של קרקע? יש בעיה של משהו?

אין בעיה. צריך רק כוונות טובות כמו שאמר יואב. אכפתיות. זה לגבי מרכזי חוסן.

חברים, תיראו, אני בסופו של דבר רוצה להיות תכליתי גם מהוועדה הזאת. אנחנו יכולים לתת פה הצהרות והכול בסדר וכך הלאה, ונעבור עוד שבוע ועוד שנה ועוד חודש. זאת לא הכוונה שלי. אני רוצה לקחת כמה נקודות שבהן אני יכול להשפיע באופן מיידי. מרכז חוסן זה דבר שהוא מאוד חשוב ואפשר לעשות אותו כמעט באופן מיידי, והוא נותן בעצם פתרון, הייתי אומר גם מיידי וגם חלקי באיזושהי צורה, אבל הוא צריך לתת פתרון. כשאני שואל את השאלה באיזה משרד הוא נמצא, אני לא יודע. השאלה אם מישהו מכם יודע?

רווחה, שוויון חברתי ובריאות. אני יודעת שבריאות, יש להם תקציב גם למרכזי חוסן.

זה שיש לנו שלושה משרדים, גם זאת בעיה אבל לא חשוב.

תעשו כולכם בדיקה שוב, תיראו שמשרד הבריאות גם מתקצב את מרכזי חוסן.

אני רוצה קודם כל כמסקנה מתוך הוועדה. אני רוצה לדבר גם עם שרי המשרדים האלה ופשוט שיחליטו ויקדמו את ההחלטה הזאת כי זה באמת הדבר המיידי שהוא כבר קיים.

בבקשה, זייד.

שתי נקודות חשובות. אני אהיה ממש ממוקדת ותמציתית. אנחנו כעיריית אום אל פאחם מנסים לדחוף את זה בכל הכוח. למי לא פנינו? גם לשרים, גם ראש העיר שלנו מתראיין בכל מקום כדי לדבר על הנושא של חוסן. אנחנו רוצים לעשות שינוי תפיסה. אלימות ופשיעה זה לא אלימות ופשיעה בחברה הערבית, זה אלימות בכל החברה הישראלית. כשכל תושבי המדינה יבינו שזה גם בעיה שלהם, אני חושבת כולנו נוכל לשלב ידיים ולפעול ביחד. אם מחזקים את החוסן של החברה הערבית, אז מחזקים את החוסן של כלל החברה הישראלית.

ביום שישי התפרסמה כתבה, "רשימת חיסול", של עיתונאי בשם חסן שעלאן. אני מזמינה את כולכם ומפנה אתכם לקרוא את הכתבה הזאת. ארגוני הפשיעה הכינו רשימה, כתבו שם 160 אנשים. אתם מבינים שכל אימא, כל אישה, כל אחות צריכה להתכונן נפשית. תקראו את הכתבה, היא כתבה קשה. חיסלו 25.

הצליחו להגיע ל-25.

כל אחת מאיתנו צריכה להתכונן נפשית כי כתבו שם, גם אם אתה לא מעורב, כדי להכאיב לך אז פוגעים בקרוב משפחה.

אם לא מגיעים למי שנמצא ברשימת החיסול, יפגעו בו דרך רצח של מקורב אליו.

כן, גם אם אתה שומר החוק ומשלם המיסים.

אני גדלתי ונולדתי בפוריידיס. מי שנרצח בלילה בין חמישי לשישי הוא קרוב משפחה. אימא שלו ואבא שלי בני דודים. קודם כל משפחה נהדרת, אבא לשלוש, צעיר ממני בשנה. הייתם צריכים לבוא ללוויה ולראות את השלטים שנשאו הילדים שלו. זה מאוד קשה. אני תמיד שואלת מי מטפל בטראומות של הילדים הערבים? אני לא רוצה שנצא מהפגישה הזאת ומהוועדה הזאת סתם ככה ונעבור הלאה.

אמרתי את זה.

מרכזי חוסן זה משהו דחוף, פרקטי שאפשר לקדם. אני שוב אומרת, מדינת ישראל, אם היא רוצה לקדם קול קורא, משרדי הממשלה, אם הם רוצים שאנחנו הרשויות המקומיות נכתוב אותו, מוכנים לכתוב אותו. בואו נקדם את זה. אני פונה אליך, ח"כ אלי דלל. זה נושא מאוד חשוב. אם לא מטפלים בטראומות של הילדים האלה, הם עברייני העתיד. כבוגרת תואר בפסיכולוגיה אני יכולה להבין מה זה טראומה, מה זה ילד שהטראומה שלו לא מטופלת ואיך הוא גדל להיות ילד ונער בסיכון. תודה לכם.

תודה רבה. אני חייב לומר לך באמת, זה פעם ראשונה שאני נתקל בוועדה שמישהי מדברת לעניין, ממוקד, וגם שאני יכול ממה שאמרת לעשות מייד איזשהו משהו.

תודה לך. יש לי שני מורים טובים, ראש העיר ד"ר סמיר מחאמיד והמנכ"ל, הבוס שלי עופר תודר.

היית מאוד תכליתית. אני אמרתי גם בתחילת דבריי, בישיבה כזאת זה כמעט בלתי אפשרי להתמקד במשהו. ברגע שנתת לי בעצם והבנתי שאם אני יוצא מהישיבה הזאת ואני דואג שמחר בבוקר יטפלו במרכזי חוסן, עשיתי את שלי, אז אני מאוד מודה לך.

תודה לך. בבקשה.

סוהה זחלקה, נציגת ועד ההורים. אני אתחבר לדברים שלה. גם אני ביום שישי כשקראתי את הכתבה על רשימת החיסול, אני כאימא, יש לי ילד בבית ספר ויש לי אקדמאים שהם העתיד של המדינה בתחום ההייטק כי לומדים בתחום הנדסת חשמל.

יישר כוח.

אני זוכרת לפני שנתיים ביישוב שלי נרצח בן של מנהלת בית ספר, ואבא שלו היה ראש הרשות שלנו. הבחור הזה סחב אחריו הרבה ילדים שאהבו אותו, ואני זוכרת מקרה אישי במשפחה שלי שאחד האחיינים שלי, לקח לו לצאת מהטראומה משהו כמו שישה-שבעה חודשים. כל יום הוא דיבר על סולימאן. אני עכשיו ואני ממש רועדת. הוא דיבר על סלימאן. - - - שלנו. אף אחד לא זיהה, אף אחד לא נתן לו את הטיפול המתאים בבית הספר והוא כל יום חזר הביתה ודיבר עליו. אמנם בבית ספר דיברו אבל בשום מקום לא נתנו את המענה, אז אני אתחבר לדברים של העמיתה שלי, וידאד, שמרכזי חוסן זה חובה. זה פעולה שהיא חייבת להתקיים עכשיו, אפילו אתמול כפי שאמרה חברת הכנסת עאידה תומא. זה היה אמור להיות אתמול, לא היום. אנחנו בסבב של פחדים. בשיחה שהייתה גם במשפחה אצלי בבית, בעלי אמר לי, אנחנו צריכים לעשות בדק בית מי במשפחה המורחבת או מהשכנים שלנו שהם מאוימים. זה גם עבר לשיח היום-יומי בחברה.

אני גם אתחבר למילים שהילדים האלה הם נכס. יש הרבה צעירים היום שהם הייטקיסטים והם אנשים בעמדות מפתח במדינה שהם מהחברה הערבית. הילדים שגדלים היום, של העולם של הפשיעה ושל האימה, הם לא יהיו ההמשכיות של הקמת המדינה ותרומה.

מנכס לנטל.

בדיוק, אז להקים, ממש קונקרטית צעדים שהם צריכים להיות דרכי פעולה ולתת מענה לכל, אני לא אגיד הפשיעה, אני אגיד את האימה, את המלחמה שאנחנו חווים יום-יום בחברה. אני יוצאת מהבית של המשפחה שלי, שומעת יריות, חוזרת לבית, לא יוצאת. אמנם אני לא מאוימת אבל זה מפחיד אותי.

ברור.

אני גם אימא, גם יש לי משפחה, אז גם הכדור הזה יפגע בכל אחד ואחד, וכל יום גם אנחנו שומעים על כדורים שהם נופלים במפגש של משפחות ופוגע באנשים חפים מפשע, לא רק המעורבים בפשע.

תודה. בבקשה.

יעקוב איבראהים מעמותת יוזמות אברהם שמקדמת שילוב ושוויון בין יהודים לערבים במדינה. אני מאוד מצטרף לכל מה שנאמר כאן, לוידאד ולסוהה.

קודם כל מודים לד"ר אחמד טיבי שיזם את הדיון וגם שהביא את הדברים וההמלצות שלנו בפתח הדברים. אני לא אחזור על ההמלצות שממש כתוב בנייר העמדה שעלה לאתר של הוועדה, אבל ברשותכם אני אתייחס למרכזי החוסן. הבעיה היא גם המטרות. במטרות של מרכזי החוסן כתוב במפורש שהם מטפלים רק בחרדה ביטחונית, ורק הוסיפו אחר כך נושאים שקשורים אולי לתאונות דרכים. צריך פשוט להוסיף את המטרות שלהם, שגם על רקע אלימות ופשיעה שהם מטפלים.

זה ביטחון. זה הכי ביטחוני.

זה ביטחון אישי אבל זה לא במטרות של מרכזי החוסן וצריך ממש לשנות.

זה סמנטיקה שצריך לשנות את זה. קודם כל שיקומו המרכזים האלה.

אני מתכוון על השלושה שנמצאים, שאגב, הם נמצאים אחד בנגב ושניים, בגליל העליון ובגליל התחתון. גם שם מדברים על מחסור מאוד גדול באנשי מקצוע.

אני אתחבר ואוסיף על סדר העדיפויות של הממשלה. הוא ברור. במקום לטפל בנושאים כאלה שהם בנפשנו, לצמצם את כל הפערים בבריאות הגוף והנפש ואפילו לחזק אותם, יש פה מעגלים רבים של פגיעה בציבור הערבי. מעבירים כספים כמו שנאמר כאן, כפי שהתפרסם אתמול לציבור אחר שזה פשוט גוזלים את כבשת הרש.

חשוב גם להעלות את המודעות על ההשלכות הנפשיות הקשות של תופעות האלימות על הילדים גם בקרב החברה הערבית. הכוונה של למשל הסרטון שראינו מקודם, הוא רץ בכל מקום וכל הילדים נחשפים אליו. חבר שלי אומר שהבן שלו לא רוצה ללכת למספרה למרות שהוא ביישוב אחר לחלוטין. הוא נחשף לסרטון הזה, אז צריך פשוט להעלות את הנושאים האלה בקרב גם משרד החינוך וכל המוסדות האחרים.

אין ספק. תודה רבה.

מי נמצא אצלנו בזום?

פידא שחאדה.

בבקשה.

כן, מרכזת אימהות למען החיים. זה פורום למשפחות שכולות בחברה הערבית. חשוב להעיר על שתי נקודות. אני לא רוצה לחזור על כל מה שנאמר. אני מאוד מסכימה על עניין מרכז החוסן. אנחנו כן עושים פעילות וכן מנסים לעזור למשפחות לקבל את הטיפול הפסיכולוגי ומנסים להגיע למצות את כל הזכויות שיש להם, ואפילו לפעמים גם מגיעים לפסיכולוגים מתנדבים שעוזרים לנו לתת להם את המענה.

אני רוצה להזכיר את הדבר השני שזה נפגעי הדף. אנחנו עם 124 נרצחים, אבל מיום ראשון, היום יום שלישי, עד היום יש עוד 10 שהם פצועים. נורו, פשוט לא מתו. אחד מהם אתמול, ילד בן 14 בערערה שהוא ילד שנורה, ובטח יש לו חברים לכיתה ובבית ספר. אנחנו בתקופת חופש אבל יש ימים שיש ירי ויש בית ספר.

אני רוצה להעיר כרגע על משרד החינוך, מה הוא עושה ברגע שיש ירי בסביבת אחד התלמידים בבית ספר, וזה לא חייב להיות שהמשפחה שלו נרצחה ולא אבא ולא אימא. יש חברים שגם שומעים את הסיפור כמו הסרטון שראינו, אבל יש דברי שלא מצולמים. אנחנו נחזור לבית ספר ב-1 בספטמבר ואני חושבת שמשרד החינוך צריך לעשות מרתון כרגע ולבנות איזושהי תוכנית שהוא מטפל באופן יום-יומי ברגע שיש ירי ביישוב ערבי, כי ירי יש כל הזמן, וחברים של כל הילדים האלה גם סובלים והם נפגעים מההדף של כל הסיפורים האלה. אנחנו בטראומה כבר, אבל כנראה שנהיה במצב עוד יותר קשה אם לא יהיה טיפול משמעותי לסיפור הזה.

אני לא רוצה לחזור על המון דברים שנאמרים. יש מחסור נורא, גם משפחות שמקבלות טיפול, הטיפול הפסיכולוגי לאחר הרצח למשפחה עצמה שאיבדה בן הוא לא יותר מ-30 מפגשים, זה הכול, שזה לא מענה משמעותי וריאלי לטווח ארוך.

אוקיי, תודה רבה לך.

מחמוד נסאר, האחראי על טיפול בפשיעה בוועד הארצי של הרשויות.

שלום אדוני היושב-ראש, שלום לכולם, תודה לד"ר אחמד טיבי על יוזמת הדיון הזה. אני לא אחזור על הדברים אבל אני רוצה להתמקד בעצם בשתי נקודות חשובות.

מה התפקיד שלך?

התפקיד שלי הוא רכז המאבק באלימות ובפשיעה בחברה הערבית מטעם הוועד הארצי לראשי רשויות ערביות, תפקיד של מעקב אחרי גם תוכנית 549 וגם אחר בינוי הכוח לתוך החברה הערבית עצמה, והמנהיגות המקומית והקהילתית, תפקיד ראשי הרשויות והרשויות על כל מרכיביהם, גם החינוך, גם הרווחה, גם הקהילה. אני הייתי שותף לצוות המנכ"לים כנציג הוועד בבניית התוכנית, לכן אני רוצה לומר שכל פעם אני מרגיש שמנסים להמציא את הגלגל מחדש, ולא צריך. היה צוות מנכ"לים, היו המלצות, יש תוכנית, יש החלטה 549 בממשלה אפילו לפני הקודמת. זו החלטה של צוות מנכ"לים שהקים ראש הממשלה הנוכחי, אבל ההחלטה התקבלה בממשלה הקודמת והתחלנו לעבוד.

לצערי בדיון האחרון שהיה במשרד ראש הממשלה בנוכחות מנכ"ל משרד ראש הממשלה, וגם כשנפגשנו עם ראש הממשלה עצמו, ממוצע היישום בתוכנית 549 בכל התחומים כולל בתחומים שאנחנו מדברים בהם בישיבה הזאת, מרכזי חוסן ומרכזי תמיכה, פסיכולוגים והכשרת יועצים בבתי הספר וכל הנושאים האלה, ממוצע היישום הוא פחות מ-40%. כמובן כל הזמן מזכירים את המחסור בכוח אדם וחסמים תקציביים וקולות קוראים ודברים כאלה. לצערי מי שצריך לפתור את הבעיות האלה הוא המשרד הרלוונטי. אי אפשר רק לתאר את הבעיה ולהגיד שיש לנו מחסור ויש לנו חסמים ויש לנו בעיה בקולות קוראים ויש לנו בעיה עם יועצים משפטיים. זה תיאור בעיה. מי שצריך לקבל החלטה לדעתי, ואני מלווה, התוכנית הזאת הביאה את העניין הזה שנים רבות, גם כאיש מקצוע, כקרימינולוג במקצועי ואני יודע שהנזקים ההיקפיים שסובלים מהם ילדים ובני נוער בחברה הערבית, חלק מהם הוא כבר בלתי הפיך. החשש שלנו בחברה הערבית שחלק מהילדים שלנו ובני הנוער שלנו התחילו להתחמש. זה הפתרון שלהם למצב. התחילו להתחמש כדי להגן על עצמם.

ברור.

כדי להצטרף להיות חיילים עתידיים בארגוני הפשע. זה המצב.

זה בעיה שגוררת בעיה.

לדעתי מה שחסר הוא בעצם בעיקר מנהיגות שבכל המשרדים כולל בממשלה וראש הממשלה, שישימו את הדבר הזה על סדר היום. מה שצריך לדעתי, קודם כל למנות פרויקטור ממשלתי, מקצועי שיעשה את העבודה, להמשיך ביישום 549. לגבי הדיון הספציפי הזה סיוע לילדים צריך להמליץ למשרד החינוך לבנות תוכנית ייחודית לנושא הזה. מה שהוזכר כאן מנציגי המשרדים הוא מצוין וחלק מהדברים כן מתקיימים. נכון שהקימו שלושה מרכזים - - - ויש עוד 16, אבל משרד החינוך יודע שצריך להקים את המרכזים האלה בכל הרשויות המקומיות וזה טיפול כללי. מה שאני ממליץ, שבעצם תהיה תוכנית מיוחדת לקראת שנת הלימודים החדשה, בעצם לטפל באוכלוסייה הספציפית הזאת ולהגיע אליה, של ילדים שנפגעו באופן ישיר מפעולות של פשיעה בחברה.

תודה רבה.

ד"ר עולא מוראד, ההסתדרות הרפואית בישראל, נמצאת בזום.

שלום, אני ד"ר עולא מוראד, אני פסיכיאטרית ילדים ונוער, מנהלת מרפאה של פסיכיאטריה ילדים ונוער בכללית בשפרעם. אני גם חברת ועד האיגוד לפסיכיאטריה ילדים ונוער, אז אני כאן בשני כובעים. אני פשוט באתי כדי לייצג מה שאנחנו מטפלים וגם לספר לכם קצת את דרך העבודה שלנו וגם להציג את נקודת הראות גם של הילדים וגם של ההורים. אני אתחיל ממה שאימא שפגשתי היום בבוקר שהיא מחליפה בחיפה, שהיא אמרה לי בעצם הילדים שלה כבר גדולים אבל אני מספרת על ביתה המתבגרת שאמרה לי שהילדים שלה הבוגרים הולכים לחתונה היא לא יודעת אם הם יחזרו מתים או חיים, ואמרה גם שחיים הפכו להיות ממש פקעת של לחץ והחיים הפכו להיות קשים מאוד.

אני רוצה להגיד שבאמת מעולם לא היה מצב כל כך קטסטרופלי. אפילו בתקופה של לפני האסלאם היו חוקים. גם כשנגיד - - - רבו ביחד היו חודשים שהם חודשי הקודש - - -

ד"ר עולא, אם את יכולה טיפה לתמצת מה בעצם חשוב לעשות.

בסדר, אז אני גם אהיה תמציתית. כשאנחנו מטפלים במקרה של טראומה, אנחנו נחשפים לפרטי פרטים של המקרה, אז המטפלים והמטפלות בעצמן, רוב הצוות כמובן זה מטפלות, נהיות בעצמן טראומטיות כי אנחנו ממש נכנסים לעומק ואז זה אומר שגם לנו מפתחת טראומטיזציה משנית כתוצאה מהטיפולים עצמם שאנחנו עושים לילדים. זה בנוסף למה שאנחנו נחשפים בחיים האישיים שלנו, כי גם יורים על הבתים שלנו, גם בני המשפחה שלנו, יורים עליהם. בני משפחה שלנו גם מאוימים, אז אנחנו גם נמצאים בחברה הזאת, מתמודדים עם זה וגם צריכים לטפל בילדים.

דמיינו לעצמכם שיש מחסור בפסיכיאטרים בחברה הערבית ויש מחסור בפסיכולוגים וגם בעובדות סוציאליות באופן כללי. עכשיו מה שקורה מבחינת הטראומה וכל מקרי הרצח שקורים, וזה שרשרת. למשל, הילד עמאר חוג'יראת שדיבר עליו חבר הכנסת אחמד טיבי לפני כן, המשפחה שלו הגיעה לטיפול אצלנו וזה כל הילדים של המשפחה שאנחנו צריכים להתמודד איתם ולהתמודד גם עם בני המשפחה שלהם, אז אנחנו צריכים צוות ממש רחב.

אני ממש בתחושה שאנחנו באמת שפופים. אני עובדת במסגרת של קופת חולים ואני מרגישה שלא מתייחסים אלינו כמרפאה בעלת צרכים ממש ספציפיים ואנחנו צריכים יותר גיבוי גם מבחינת יותר תקנים, יותר הכשרות של מטפלים. הטיפול בהפרעה פוסט טראומטית הוא טיפול מאוד ספציפי. פסיכולוגים חינוכיים הרבה פעמים לא יכולים לעשות אותו. זה טיפול של אנשים שממש הוכשרו לעשות את הטיפול הספציפי הזה. אני רוצה שתהיה לנו יותר תמיכה, שיראו אותנו, שיהיו יותר תקנים, שתהיה תוכנית מיוחדת להגדלת הצוות במרפאות הערביות.

אוקיי, תודה רבה לך.

ממשרד הרווחה והביטחון החברתי, אבי, בזום.

שלום לכם, אני מנהל את תחום חוסן קהילתי בשירות העבודה הקהילתית במשרד הרווחה והביטחון החברתי. נמצאת גם עמיתתי שמתמחה בטיפול בילדים, שרית ספיר. אולי היא תדבר בעקבותיי. אני מצטרף בהחלט למה שאמרה אחת מהדוברות קודם לכן, שחיזוק החוסן בחברה הערבית מחזק את החוסן של החברה הישראלית כולה, וזה מה שמדריך אותנו בפעילות. לקראת הקמת מרכז חוסן בחברה הערבית, זה אמור להיות מרכז חוסן אזורי, נעשה תהליך שיתוף ציבור והנושא הראשון שעלה בסדר העדיפות של המרכזים הוא ההתמודדות עם האלימות בחברה הערבית מכל המקורות ובהחלט בפשיעה המאוד משמעותית שקורית לצערנו.

בימים אלה עומד להתפרסם קול קורא לרשויות ואשכולות. לפי כל תהליכי המינהל התקין אנחנו אמורים לעשות את זה. בקול הקורא הזה יוכלו לגשת גם אשכולות של משרד הפנים וגם רשויות בחברה הערבית, ובעקבות זה ייבחר אותו מפעיל שיפעיל את המרכז שמאוד חשוב באמת להקים אותו במהירות האפשרית.

אפשר לקבוע תאריכים?

עדיין אין לנו תאריכים מדויקים אלא זה עומד להתפרסם בימים הקרובים, אני מניח.

כרגע דיברו פה על שלושה-ארבעה מרכזים. על כמה מרכזים אתה מדבר כרגע?

אני מדבר על מרכז החוסן האזורי בחברה הערבית שזה בפעילות משותפת של המשרד לשוויון חברתי ומשרד הרווחה.

זה מרכז אחד?

מרכז אזורי שאמור יהיה לתת שירות לאזור. המרכזים שציינו קודם לכן הם בהחלטות ממשלה שקשורות לדרום בהקשר שבאמת עקב המצב הביטחוני, אבל כפי שאמרתי, מרכז החוסן בחברה הערבית שאנחנו מדברים עליו כעת ושהוזכר כאן, הוא יתמקד בנושאים החברתיים ובראש ובראשונה באלימות בחברה הישראלית, ללא ספק.

אוקיי. טוב, מי רצה עוד להוסיף? שרית?

צוהריים טובים, שמי שרית ספיר, אני מנהלת את שירות תוכניות טיפול משפחה וילד באגף בכיר, משפחות ילדים ונוער בקהילה. אני אתייחס קודם כל באופן כללי למענים למשפחות וילדים. המענים שמשרד הרווחה והביטחון החברתי נותן באמצעות מחלקות לשירותים חברתיים הם מענים רגשיים ומענים סוציאליים ולא מענים נפשיים.

בהתייחס למענים רגשיים, מחלקות לשירותים חברתיים יכולות לתת מענים למשפחות ולילדים שמוכרים במחלקות. בהתייחס למקרים של רצח יש תקציב ייעודי שניתן למקרים של רצח, אובדנות ותאונות דרכים. 20% מהתקציב הזה הוא ספציפי למקרים של רצח. מענים לילדים ניתנים באמצעות מרכזי הסיוע. אפשר לתת מענה של שנתיים טיפול במחלקה לשירותים חברתיים או במרכז הסיוע, וגם ליווי למשפחה למשך כשנתיים.

אוקיי, תודה רבה.

משרד הבריאות, ד"ר יובל רווה, בבקשה התייחסות שלך לכל מה שנאמר פה.

פסיכיאטר ילדים, אחראי על פסיכיאטריה של הילד במשרד הבריאות. אני אעשה קצת סדר במרכזי חוסן. מרכזי החוסן שכבר פועלים הם מרכזי חוסן כמו שנאמר כאן, שאמורים לתת מענה למצב הביטחוני. זה הרעיון, זה התקצוב. מרכזי החוסן האלה הם בהפעלה משותפת של משרד הבריאות ומשרד הרווחה, בתוכם יש שלושה מרכזים שהם רלוונטיים לדיון כאן, אחד בבאר שבע, אחד גליל עליון, אחד גליל תחתון. מגיעים לשם גם ילדים שמגיעים על רקע של אלימות בחברה. בבאר שבע מגיעים גם ילדים שעברו טראומה על רקע של הריסת בתים, מה שנאמר כאן קודם. העניין הוא שהתקצוב וכוח האדם מתאימים למטרה שלשמה המרכזים האלה יועדו.

אמור להיפתח עוד מרכז אחד שדיבר עליו הנציג מהרווחה, שהוא בעצם מרכז ייעודי לאלימות בחברה הערבית, שהוא אמור להיות בהפעלה משותפת של הרווחה והמשרד לשוויון חברתי, וזה המרכז שחסר, שחברי הכנסת דיברו שצריכים ארבעה. מתוכנן אחד עד כמה שאנחנו יודעים. המשרד שלנו לא חלק בזה.

מלבד זה התחום הזה של מענה נפשי לילדים הוא חלק קטן מתחום מאוד גדול שהוא בעייתי. אנחנו מופיעים גם בוועדה הזאת, גם בוועדות אחרות. בריאות הנפש היא תחום שהוא מוזנח גם במבוגרים, גם בילדים. בילדים על אחת כמה וכמה. בפריפריה ובמגזרים שהם ייחודים הם עוד יותר מוזנחים. אנחנו מדברים פה על תחום שהוא סובל הזנחה בכמה וכמה רמות. לצד כל זה המערכת הזאת בנויה ככה שהיא אמורה לתת מענים לכל הרמות. יש את המרפאות של בריאות הנפש שאמורים לתת מענה לילדים שצריכים טיפול שהוא באינטנסיביות נמוכה. יש טיפולי יום באינטנסיביות יותר גדולה ויש אשפוזים שזה באינטנסיביות מלאה והכיסוי הוא של כל הארץ בלי הבדלים בין מגזרים שונים או בין פריפריה למרכז. נוצר מצב שבפריפריה יש מחסור, כשהעיקר זה מחסור בכוח אדם מיומן. בשביל להכשיר פסיכיאטר של הילד צריך ללמוד רפואה שבע שנים ועוד התמחות חמש שנים. גם אם היום אנחנו מתחילים תוכנית, ייקח זמן לעשות את זה. המנכ"ל מכנס בתקופה הקרובה את האגף ואנחנו נחשוב איך מגבירים את הבחירה במקצוע הזה של פסיכיאטריה של הילד עם דגש על פריפריה, עם דגש גם על המגזר הערבי וגם על המגזר החרדי ששם מצוקות כוח האדם הן יותר גדולות.

לצד כל זאת נפתחו בתקופה האחרונה תשעה מרכזי התערבות במשבר בכל הארץ. בצפון יש בבית חולים העמק, בטירה ורמב"ם. בדרום יש בבאר שבע. המרכזים האלה אמורים לתת התערבות דחופה ומהירה במשברים כולל גם טראומות שכאלה. המשרד הרים תוכנית פיילוט לעובדים סוציאליים המגזר הערבי. המשרד ממן את ההכשרה שלהם בפסיכותרפיה והם מתחייבים לעבוד במגזר הציבורי. בינתיים יש 14 כאלה. זה פיילוט. יש עוד פיילוט לפסיכולוגים שהמשרד מממן להם מלגת קיום ואת הלימודים, 25 מלגות. זה בדרום בדגש על באר שבע. הפתרונות האלה זה ייקח זמן כי להכשיר מטפלים לוקח זמן, אבל אנחנו בהחלט מודעים גם לבעייתיות במגזר, גם בכלל בפריפריה ואנחנו מנסים לתת את המענים.

ד"ר רווה, דובר קודם על הנושא של מרכזי חוסן, שזה נמצא בטיפול של שלושה משרדים. מה קורה עם משרד הבריאות?

שוב, יש שני "סוגים" של מרכזי חוסן. יש מרכזי חוסן שקשורים למצב הביטחוני, שניבנו באזור עוטף עזה.

אני מדבר על החוסן האישי, על הביטחון האישי. זאת מטרת הישיבה פה.

בהחלטת הממשלה מרכז חוסן הזה לא קשור למשרד הבריאות, הוא קשור למשרד לשוויון חברתי ומשרד הרווחה.

אוקיי. אני מבקש שהממ"מ יכין מסמך על מרכזי החוסן בכלל ועל מרכזי החוסן בחברה הערבית, כמה קיימים, מה הם עושים, באיזה תפקוד, על כל הפעילות, וגם מה התכנון לגבי העתיד במרכזי חוסן.

עו"ד נעם, בבקשה.

תודה רבה, עו"ד נעם וילדר מהמועצה לשלום הילד. זה באמת מצב בלתי נסבל. תודה על הדיון. הוא חשוב מאוד. ילדים הם קורבנות על בסיס יום-יומי של אלימות, של הזנחה, של היעדר אכיפה, של אזלת יד, של הפקרה. זה באמת בלתי נסבל והמדינה יכולה וחייבת להתערב.

כשאנחנו מסתכלים על טובת הילד אנחנו לא מסתכלים על מה מיטיב עם הילד בשביל המבוגר שיהיה. אנחנו מדברים על זה שהילד כבר עכשיו, יש לו זכויות וכרגע הזכות להגנה לחיים, לביטחון נפגעות באופן משמעותי אבל לא רק. גם הזכות לחינוך כשילד לא יכול ללכת לבית ספר, הזכות הזאת נפגעת. הזכות לבריאות, הזכות לפנאי ולמשחק. זה זכויות שמעוגנות באמנה לזכויות הילד שישראל אשררה והן כרגע לא ממומשות בחברה הערבית בגלל המצב. זה פשוט משהו שאי אפשר להתעלם ממנו.

יש לנו את פרלמנט הנוער שכולל גם ילדים מרהט. היה לנו קבוצה של שיתוף, שהם דיברו שם על שעות הפנאי והמשחק, והם אמרו, על איזה פנאי? אנחנו לא יכולים לצאת מהבית. אין לנו שעות פנאי, אין לנו איך לנצל את הזמן. אנחנו רוב הזמן מפחדים לצאת מהבית.

כמו שד"ר רווה אמר, אנחנו נמצאים פה במצב של משבר מתמשך בבריאות הנפש. בחברה הערבית זה על אחת כמה וכמה. אנחנו הגשנו בקשת חופש מידע לקופות החולים כדי לדעת איפה בדיוק ממוקמות המרפאות לבריאות הנפש, גם המרפאות הייעודיות וגם המרפאות שנותנות מענה ראשוני בכל הארץ. רצינו לקבל את זה בפריסה ארצית, וספרתי. אנחנו מדברים על 22 מרפאות שנותנות מענה לבריאות הנפש בחברה הערבית או ביישובים מעורבים, כשבחלק מהמקומות זה כפל. בשפרעם נגיד כל הקופות נותנות מענה, אז אנחנו מדברים בערך על 17 יישובים בארץ. אין שום סיבה שבטמרה לא תהיה מרפאה של קופת חולים שנותנת מענה של בריאות הנפש, בסיסי, ראשוני. אנחנו מדברים על זמני המתנה של שנה וחצי לטיפול פסיכותרפי בקהילה. זה לא חדש. מה שאנחנו ערים אליו מודעים אליו עוד לפני וזה על אחת כמה וכמה עכשיו עם המצב הקשה שאנחנו נמצאים בו. אנחנו כמובן תומכים בהקמה של מרכזי חוסן.

הייתי שמחה לדעת, אולי דובר פה ופספסתי, האם מרכזי החוסן הקיימים, יש שם גם אנשי צוות שדוברי השפה הערבית? האם בן אדם שרוצה אמנם לנסוע רחוק ולקבל שירות ממרכז חוסן, יש לו שירות גם בשפה הערבית.

אפשר לענות?

כן.

בשלושת המרכזים האלה יש. המנהל של המרכז בבאר שבע הוא תושב רהט אם אני לא טועה, הוא בדואי. בצפון יש שישה-שבעה דוברי ערבית שזה מעט מאוד אבל יש.

אוקיי.

אנחנו גם כמובן חושבים שהפעילות של בתי הספר היא חשובה. אנחנו היינו רוצים לראות או יותר פעולות של איתור של ילדים. אנחנו יודעים שיש פה מצוקת כוח אדם קשה וגם מזה אי אפשר להתעלם. תודה רבה.

תודה רבה. עוד מישהו שרוצה לומר משהו?

אני רוצה לסכם את הדיון הזה שהוא באמת היה דיון מצד אחד קשה. זה לא עניין של מרגש אלא באמת נכנס ללב. אני חושב שהמשפט שנאמר פה, שכל ילד הוא נכס, אבל אם הוא לא מטופל נכון, בסוף הוא יהיה נטל. זה בעצם המשפט שאני לוקח מהישיבה הזאת פה. כמו שאמרה זייד, אני רוצה באמת להיות תכליתי ואני חושב שמהמפגש הזה הייתי רוצה לקבל יותר נתונים ולפעול להקמת מרכזי חוסן במיידי. לקרוא לשרים, לקרוא לכל מי שנוגע בנושא הזה, מאחר והבנתי שכנראה שאין בעיה של תקציב. לפעמים אני מתפלא כי כל דבר לפעמים זה תקציב, אבל במקרה הזה מאחר ואין בעיה של תקציב, צריך לצאת במידיי לקול קורא או למכרז ולהקים את אותם מרכזי חוסן כדי לתת תשובה לאותם ילדים שנפגעו שלא באשמתם.

ח"כ, אני רוצה להוסיף לך משהו. לפני שבוע התקיימה ועדה של השרים לדון בענייני החברה הערבית. תחפשו את הפרוטוקול, סעיף ה', כתוב שם "תוך 21 ימים משרד הרווחה צריך להוציא קול קורא להקמת מרכזי חוסן".

מצוין. תודה רבה שאמרת את זה. אנחנו נדרוש שיישמו את ההחלטה הזאת.

תודה רבה לכם, אני מסיים את הישיבה. שיהיה לכולנו יום טוב. תודה רבה שבאתם.


הישיבה ננעלה בשעה 12:47.