פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



51
ועדת המשנה לקידום הבטיחות בדרכים
13/07/2023


מושב ראשון



פרוטוקול מס' 2
מישיבת ועדת המשנה של ועדת הכלכלה
לקידום הבטיחות בדרכים
יום חמישי, כ"ד בתמוז התשפ"ג (13 ביולי 2023), שעה 12:00

היפגעות שיא של רוכבי דו גלגלי - תמונת מצב וכיווני פעולה

חברי הוועדה: בועז טופורובסקי – היו"ר

יורם אוחיון - מפקח בכיר על מבחני הנהיגה, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

חנן אהרון - סגן מנהל אגף הרישוי, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

חיים לוי - חבר ועדה, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

נחמה לאור דרורי - סמנכ"ל הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

דיקלה רימון - מנהלת אגף הכשרה, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

מירב רפאלי - ראש תחום מטה וקשרי ממשל, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים

אלי בוקובזה - סגן סמנכ"ל תפעול ואחזקה לניהול ובקרה, חברת נתיבי ישראל - החברה הלאומית לתשתיות תחבורה

שרית נשיא - מנהלת תחום בכירה פרויקטים ויזמות, אגף תכנון ובקרה, המשרד לביטחון לאומי

רנ"ג ירון בן יוסף - ראש תחום דו-גלגלי, אגף מבצעים, משטרת ישראל, המשרד לביטחון לאומי

נצ"מ עמיר ג'יבלי - רמ"ח מו"פ את"ן תנועה, משטרת ישראל, המשרד לביטחון לאומי

סנ"צ רפאל וקנין - רמ"ד אכיפה דיגיטלית, משטרת ישראל, המשרד לביטחון לאומי

איתן דל - עוזר משפטי יועמ"ש בל"מ, המשרד לביטחון לאומי

אוהד מעודי - סגן ממונה בכיר על שוק ההון, רשות שוק ההון, ביטוח וחיסכון

מיטל להבי - סגנית ראש עיריית תל אביב-יפו

נדב ליפשין - מנהל בטיחות, עיריית חדרה

אליעזר אלג'ם - יו"ר מועדון האופנועים הישראלי

דניאל פטרי - עיתונאי, נציג הרוכבים, מועדון האופנועים הישראלי

ערן כהן - מנכ"ל הפול - תאגיד המנהל של המאגר לביטוח רכב חובה

אורי לביא - מנכ"ל ומייסד שותף Ride Vision, יצרני ומשווקי מערכות בטיחות לרכב

ליעד קייקוב - רכזת מדיניות ציבורית וקשרי ממשל, עמותת "אור ירוק"

אביעד אברהמי - עיתונאי, עורך ראשי מגזין האופנועים "פול גוז"

כפיר לוין - הכשרה לבטיחות דו-גלגלי, פרוריידינג

ד"ר משה בקר - נציג ITS, מנהל אקדמי, מכללת הגליל

יפעת לוי ישראל

רעות חביב, חבר תרגומים

רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות
היפגעות שיא של רוכבי דו גלגלי - תמונת מצב וכיווני פעולה

שלום וברוכים הבאים. אני רוצה דווקא להתחיל היום עם האורחים ואחרי זה נציגי ממשלה. בדרך כלל אני עושה הפוך. אנחנו מוכנים. אז שלום וברוכים הבאים לישיבת ועדת המשנה לקידום הבטיחות בדרכים. אנחנו ב-13 ביולי 2023, אני גם אוסיף לכם אפילו – כ"ד בתמוז, תשפ"ג. אנחנו היום, בהמשך לישיבה הקודמת של הוועדה, לצערי לא קיבלנו מספיק זמנים לישיבות, אבל אנחנו אמרנו ונעמוד בזה שכל ישיבה, ואנחנו נרצה שיהיו כמה שיותר, תהיה ישיבה שתרד לנושא מסוים לעומקו, אני אבקש תשובות מכולם. ואנחנו נראה איך אנחנו משפרים את זה.

אנחנו מתחילים היום עם נושא הדו-גלגלי. יש 621,888 אופנועים בישראל, ו-156,358 קטנועים. כל זה בשנת 2021. תאונות במעורבות אופנועים ב-2022, מ-2013 עד 2022 30%ץאונה עצמית, 26% התנגשות חזית על צד. נכון ליום רביעי נהרגו 42 רוכבי דו-גלגלי, זה היה של 17% מהזמן הקודם. אבל זה לא משנה, יש לנו עלייה בכלל בכמות ההרוגים בתאונות הדרכים.

ואני רוצה גם להשתמש במיקרופון שקיבלתי בשביל להשתתף בצערה של משפחת בן שושן על מות דנה בצפת היום. הרוגה 201 מתחילת השנה. זה פשוט איום ונורא. אנחנו הרי עשינו דיון עוד ב-2020 לדעתי, גם בוועדה הזאת, על הדו-גלגלי. דיברנו וגם הוספנו כספים איפה שהיינו יכולים בכל מה שקשור לנושא הפיילוט של לימוד נהיגה.

אני רוצה לדעת, ואנחנו נעשה סבב, לדעת איך אנחנו מטפלים גם בנושא לימוד הנהיגה, גם בטיחות של האופנועים עצמם – אמצעים טכנולוגיים כאלה ואחרים. גם אכיפה – איך אנחנו דואגים שתהיה אכיפה של רוכבי הד-גלגלי – מה עושים היום ומה הולכים לעשות בקרוב. וגם כל מה שקשור לתביעות והכל הנושא. אני רוצה לחרוג ממנהגי, בדרך כלל אני מתחיל מהגורמים המקצועיים, גורמי הממשלה, ואחר כך נשאר לנו מעט מאוד זמן והרבה מאוד אנשים שבאו לדבר לא מקבלים את זכות הדיבור. לכן, אני ברשותכם רוצה להתחיל בסבב קצר של האורחים. נרשמו אצלך לשירה? אז בואו נתחיל עם משה בקר. נתחיל לפי הסדר. רק משה, בקצרה בבקשה. ואני אשמח שזה יהיה - - -

קצר ולעניין.

לא, אבל מותאם לדו-גלגלי. כי יש לנו הרבה מה להגיד. אני חזרתי מדיון בוועדה לביטחון לאומי על כל מה שקשור למשטרת התנועה. יש לנו הרבה עבודה בהרבה תחומים, ואנחנו ננסה היום לרדת לפרטים של נושא הדו-גלגלי. בבקשה, משה.

טוב. ובכן, אי אפשר לנתק את הנקודה שבעיית הרכב הדו-גלגלי היא חלק מבעיית התחבורה שלנו בכלל, ואנחנו רואים את זה בזה שהצפיפות הולכת וגדלה, עם רמת מינוע של עכשיו, 420 כלי רכב ל-1,000 תושבים. תוך חמש שנים, במקום 4 מיליון ומשהו כלי רכב אנחנו נגיע לחמישה מיליון, והצפיפות תלך ותגדל. עכשיו זה רלוונטי לנושא הדו-גלגלי, כי שני דברים קורים. האחד, הרבה מאוד אנשים שרוצים להגיע, בעיקר הצעירים יותר, לאן שהם רוצים להגיע, נתקעים עם רכב בפקקי התנועה, ולכן המוצא הוא ללכת לרכב דו-גלגלי. עכשיו, תראו מה קורה בצפיפות הגדולה, אם אתם נוסעים בכבישים בעיקר, אבל זה לא רק, בעיקר בגוש דן אתם רואים, אני כשאני נפגש עם אנשי מקצוע מחוץ לארץ והם שואלים כמה נתיבים יש לכם בכל הצירים וכך הלאה, אז אני אומר כאשר יש ציר של שני נתיבים אז למעשה זה ציר של חמישה נתיבים. כשיש ציר של דו-מסלולי עם ארבעה נתיבים אז זה ציר של עשרה נתיבים. אז הוא שואל אותי איך זה יכול להיות. אז אני אומר לו שפסי ההפרדה ופסי השוליים זה הנתיב של האופנועים. ואתם יכולים לראות שמה שהם עושים זה שהם לא רק נוסעים בין כלי הרכב ברוחב של בערך מטר בין רכב בנתיב אחד לנתיב השני, אלא הם גם טורחים לעשות את כל הסיבובים כאשר יש צפיפות גדולה יותר.

אז מה אתה מציע משה?

אני בא ואומר את הדבר הבא – כדי להתמודד עם הגידול שישנו, ויש 93 הרוגים בשנה האחרונה ברוכבי אופנוע וקטנוע, שצריך להסדיר את הנושא הזה על ידי תוכנית יסודית, תוכנית אב, שתטפל בבעיה הזאת ספציפית במסגרת הכוללת שצריך לטפל. אבל תוכנית אב. ולמה אני אומר, אם אתה אומר מה אתה מציע, אז יש בעיות שקשורות לכל הנושא של הכשרה לנהיגה. ומה שקרה עם המיקרו-מוביליטי, שזה הקורקינטים החשמליים והאופניים החשמליים, זה פתח שהדור הזה שהולך וגדל ומגיע לגיל 16, 17, הוא ירכוש קטנוע, אחר כך אופנוע, ואחר כך כשהוא יהיה תקוע בפקקי תנועה הוא לא ירצה לחזור לרכב ארבע-גלגלי. כלומר הבעיה תלך ותגדל. אז קודם כל, בתהליך ההכשרה היום אין לנו שום בסיס רציני. למרות שהיו ניסיונות של הרלב"ד ומשרד התחבורה לתת אישור לבני 16 פלוס שצריכים לעבור מבחן ושצריכים להראות מיומנות כדי לנסוע על אופניים חשמליים. כל הנושא של תהליך ההכשרה של רכב דו-גלגלי הוא מאוד-מאוד בעייתי.

אוקיי.

אני עמדתי בראש ועדה במינוי שר התחבורה של רביזיה של כל נושא, הנה, חנן אהרון היה חבר הוועדה ממשרד הרישוי, לעשות רביזיה שלמה של כל נושא הנהיגה. התעסקנו אז רק עם נושא הרכב הפרטי. לדעתי, כמו שהקמנו אז, ואני המלצתי בדו"ח יושב הראש של הוועדה שבצורה דומה, בנושא של הכשרה לנהיגה, צריך לעשות רביזיה בכל ההכשרה של רכב דו-גלגלי. כמובן משאיות כבדות שיבוא בדיון אחר וכך הלאה. אוטובוסים ומשאיות. אז זה בתחום של ההכשרה. הסברה לא נעשית מספיק. אנחנו לא רואים לא הסברה להתנהגות ולא הסברה למשמעת ואכיפה. אנחנו לא רואים את זה מספיק. כלומר צריך לשטוף את המוח והיום לומר, הנכד שלי ביקש לקנות אופנוע, הוא גמר עכשיו כיתה י"ב, אמרתי לו אתה לא תקנה אופנוע, אני ואבא שלך נדאג לקנות לך רכב. זה מה שעשינו. במקום שהציבור ילך לדו-גלגלי ויהיה לנו עוד ועוד, רכב בלי הגנה על הנוסע, לא יציב, עושה את כל הבעיות, והתוצאות הן קטלניות. זה בנושא של ההכשרה.

עכשיו בנושא של הרכב עצמו צריך להגביל את אותם דגמים, הייתי אומר אפילו להכניס, אתם רואים שמשטרה למשל לקחה רכב דו-גלגלי שהוא תלת-גלגלי. שני הגלגלים הקדמיים הם נותנים אפשרות להעמיד את הרכב ולא צריך לשים את הרגלית, אבל הם גם נותנים יציבות יותר טובה. לעודד את האופנועים, אם זה רכב דו-גלגלי שיהיה תלת-גלגלי מהסוג הזה. השניים הקדמיים הם די קרובים, מי שמכיר את זה רואים את זה בכבישים. ואחר כך לנושא של התשתית. תל אביב עשתה מאמצים גדולים מאוד. אני רואה כאן את מי, הגנרל של הבטיחות בתל אביב, כן לאבי, שעושים הרבה מאוד מאמצים. מנסים לטפל גם בבעיות של הקורקינטים והאופניים, אבל לדעתי היום כשהולכים, מה שעשינו בכבישים הבין-עירוניים, ולזה טוב לרכב הדו-גלגלי הכבד, לקחו את השוליים. אין שוליים היום. הכניסו את הנתיב לתחבורה ציבורית ייעודית, אבל באותה הזדמנות לא עשו נתיב מיוחד לאופנועים. אופנועים התשמשו בשוליים. אני אומר לכם את זה בתור דוגמא.

אין תשתית לרכב ד-גלגלי, והרכב, שמתוך 93 הרוגים בתאונות לשנה שהיו לאופנועים לרכב דו-גלגלי, 53 היו של רכב אופנועים עם 400cc ומעלה. הרכב הכבד. צריך להסדיר גם בבין-עירוני באזורים מסוימים נתיב מיוחד לאופנועים. אני לא אכנס לפירוט יתר אבל יש דוגמאות - - -

אוקיי, משה, זהו.

לא, לא, אני מסיים.

זמן הדיבור תם.

יש דוגמאות במזרח הרחוק, בטאיוואן ובווייטנאם ובסין שמרים איך מסדירים את הנושא של רכב דו-גלגלי שם, כי שם יש מסות גדולות של רכב דו-גלגלי, וגם בסקנדינביה - - -

טוב.

גם, יש מספיק דוגמאות.

משה.

לשיפור תשתית.

אמרת, משה, תודה רבה על מה שאמרת. אמרת דברי תם, אני מבקש שתקשיבו לו כי אנחנו נצטרך, אני ארצה שגורמי המקצוע, כל אחד בתחומו, יתייחסו לכל מה שנאמר כאן על ידי אנשי הציבור. משה בקר דיבר על הכשרה, על הסברה, על אמצעים טכנולוגיים ועל תשתיות. וזה חשוב שנדבר על כולם. מיטל להבי, אני מעביר את זה אלייך, אומרים גנרלית של תל אביב, אבל אני רוצה להגיד לך שכל פעם שאני בתל אביב אני רואה המון-המון אנשים עם קורקינטים, בעיקר נערים או ילדים, בלי קסדות, נוסעים בצורה מאוד לא בטוחה. אני אשמח לדעת איך זה הולך להשתנות. גם ככה תל אביב היא עיר עם המון-המון סיפורים תשתיתיים כרגע.

כן. האמת, צהרים טובים לכולם, אני מאוד שמחה על הדיון. והאמת שהכנתי מסמך ששלחתי אותו גם אליך בועז, לגבי הדו-גלגלי המיקרו-מוביליטי, אבל הבנתי שהדיון מתרכז כרגע באופנועים ובקטנועים, ואני מהממוקדים והממוקדות שרוצות להתייחס למה שהבאת אותנו. אבל המסמך לגבי מיקרו-מוביליטי מונח על השולחן ואנחנו יודעים מה צריך לעשות. לגבי אופנועים - - -

רגע, רק במשפט-שניים, מה הולכים לעשות?

לגבי המיקרו-מוביליטי, אין לנו לוחית רישוי ואין לנו צ'יפ, מה שלא מאפשר לנו לייצר אכיפה יעילה. אני חושבת שעיקר האכיפה צריכה להיות לא על קסדה, שעלות הקנס הוא 1,000 שקל וזה מאוד פופולרי לקנוס, וזה פוגע דווקא ברוכב, אלא דווקא על רכיבה בריונית ועל כלים מתוגברים. ולכן, לפתח אמצעי שיודע למדוד את המהירות ולקנוס דווקא את אלה שרוכבים בצורה בריונית ועוברים באור אדום. ואת זה אפשר לעשות עם לוחית הרישוי. וגם לתת לנו אמצעי אכיפה על חנויות שמוכרות כלים לא תקניים. אני חושבת שעיקר הבעיה היא לא בכלים השיתופיים שנמצאים תחת פיקוח ובקרה מאוד-מאוד כבדים, והם גם מיעוט ברחובות למרות שהם עושים הכי הרבה רעש, עושים הכי הרבה רעש כנגדם. גם כל התאונות כמעט בתקופה האחרונה הם של כלים פרטיים, כולל המדוברת, אמא של גיא הוכמן שהייתה עם כלי פרטי. והאמצעים שצריכים לתת לנו זה אמצעים למניעת רכיבה בריונית – לוחית רישוי על הכלים הפרטיים, מניעת מכירה של כלים לא תקניים בחנויות ואכיפה שתתרכז במהירות, בחצייה באור אדום ובמה שאני קוראת אותו רכיבה בריונית.

ועשיתי לכם כמעט לאמץ את התקינה האירופאית. עכשיו עוד משפט אחד על המיקרו-מוביליטי, כולם מדברים על אופניים ומדברים על קורקינט. חברים, יש היום אופניים משפחתיים עם תלת-גלגל וחשמל לא תקניים. אין להם תקינה במדינת ישראל. יש אופני לוגיסטיקה, תלת-אופניים עם חשמל – לא תקני במדינת ישראל. יש רכבי תפעול שגם גורמים ממסדיים משתמשים בהם שלא כחוק ברחובות העיר ואני רואה אותם בכל מקום. עצם העובדה שלא מגדירים את כל המיקרו-מוביליטי במקשה אחת ככלים אישיים זעירים, שאת כולם צריך להכניס להם לוחית רישוי, וזה לא אכפת לי אם זה ארבעה גלגלים או שלושה גלגלים. ומה שהכי מתסכל אותי בועז, אני לפחות שבע-שמונה-תשע שנים מתכתבת עם ארבעה שרי תחבורה שהתחלפו ומבקשת דבר אחד – מטריצה. לפי רוחב כלי, מהירות כלי ומשקל כלי, שיחליטו איפה הם נוסעים. עולים לי היום תלת-אופניים לוגיסטיקה על שביל אופניים במהירות של 70 קמ"ש לשעה ואין לי דרך לעצור אותם.

אוקיי.

אין לי. אז אני אומרת שאם אתם רוצים לדבר על המיקרו-מוביליטי בבקשה לא לדבר רק על אופניים וקורקינטים, לפתוח את העיניים לראות מה קורה ברחובות, ולראות שיש עשרות כלים חדשים - - -

שוב פעם, משרדים רלוונטיים, אני ארצה שתייחסו לזה.

עשרות כלים חדשים נכנסים למרחב. אין דין ואין דיין, וגם הדיין משתמש בהם.

כן, אבל תכף כשהמשטרה תגיד הם יגידו איך אפשר גם לאכוף לוחית רישוי.

המשטרה גם משתמשת בהם. בסדר.

שנייה, אחרי זה, לא, לא, לא. כשיגע תורכם. קודם כל האנשים שהגיעו.

עכשיו על אופנועים.

שנייה, רק רגע. רק המיקרו-מוביליטי עם לוחית רישוי, אנחנו כל הזמן מסבירים לנו למה אי אפשר, לא תופסים אופנועים, כי לוחית הרישוי קטנה ומרמים.

אז אני מודיעה שעשינו ניסוי בתל אביב.

אז איך גם יעשו את זה בקורקינטים.

עשינו ניסוי בתל אביב עם נתיבי איילון. אנחנו היום מתקינים מצלמות בכל רחבה, כמו כיכר ברודצקי והבימה. המצלמות שיש לנו מסוגלות לתפוס אופנועים. יתרה על זה, הם תופסים את מספר הרישוי של הקורקינט השיתופי, ואנחנו מדווחים לחברה המפעילה על עבירות של רוכבי קורקינטים שיתופיים. ושאף אחד לא יגיד לנו שלוחית רישוי היא לא יעילה, כי אנחנו יודעים לתפוס אותם במצלמה.

אוקיי, מעולה.

ואז האכיפה יכולה להיות יעילה.

אופנועים, קטנועים.

כן, עכשיו לגבי אופנועים. אופנועים זה כלי יוצא מן הכלל. זה חולץ פקקים. כשהרוכב עליו, יש לו מיומנות, הוא קיבל טסט, ולכלי יש ביטוח. וזה לא קיים במיקרו-גלגלי. אבל מה לעשות שהאופנוע אפילו לא מופיעה בפירמידת התנועה. הוא כלי לא קיים. לא בפירמידה של עיריית תל אביב, לצערי, וגם לא בפירמידה של מדינת ישראל. הוא כאילו כלי שלא מתייחסים אליו מספיק. ולכן, חלק מכללי ההתניידות של הכלי הזה הם כללים לא ברורים.

למשל?

הנה: מותר או לא מותר לנסוע בשול? מותר או לא מותר לנסוע על נת"צ? אני, איך שנכנסתי לתפקידי עשיתי ניסוי עם ועדת הניסויים של משרד התחבורה ועם הטכניון, ובדקנו את הנושא של תנועת אופנועים על נת"צים. מצאנו שהיא יותר בטוחה כי הם לא צריכים לעשות סללומים בין רכבים. מצאנו שתנועת האוטובוסים לא מואטת. וקיבלנו אישור שבנמיר ובאבן גבירול, ברחובות שהיה ניסוי אישרו לנו. עכשיו, תאר לך שעיריית תל אביב עם המצלמות היעילות שלה הייתה אוכפת על כל אופנוע שעובר בנת"צ. זה הקרב שלי. שלא לאכוף עליהם כדי לא לדחוף אותם לסללום של הרכבים הפרטיים.

אוקיי.

ששם הכבישים עמוסים. עכשיו, לקח לי עוד חמש שנים עד שעשו שלט 501 א', ב'. תמרור, תמרור. כן, עד שעשו תמרור. אחרי שעשו תמרור אמרתי שנתקין אותו על כל הרחובות כדי שאופנוען ידע שפה ניתן לנסוע. אז אמרו לי שלא כדאי להרכיב כי אם נתקין את התמרור, אז מכלל ההן לומדים על הלאו. זאת אומרת, אם אני רוצה להתחיל להתקין בחמישה רחובות שהסכמנו לעשות עליהם ניסוי, א אם אני לא אתקין את זה ברחובות שלא עשינו עליהם ניסוי, מכלל ההן לומדים על הלאו ואני אצטרף לאכוף. קושרים לנו את הידיים. אנחנו ניסינו לקדם עם נת"י, נתיבי ישראל, ניסוי על הבין-עירוני. הייתה שם את הילה חדד, שאחרי זה הייתה המדענית הראשית באנרגיה. התחלנו עבודה, התחלף שר – הפסיקה העבודה. אני רוצה להגיד לכם שאני מרגישה שהאופנוענים מופקרים. אף אחד לא מדבר עליהם ועל הצרכים שלהם, למרות שהם חולץ פקקים והם חיוניים.

הנתונים שלנו בתל אביב יפו, בחמש השנים האחרונות 312 תאונות קשות של אופנוענים. לא הולכי רגל, לא ארבע-גלגלי, לא קורקינטים – אופנוענים. תאונה קשה זה תאונה שבן-אדם לא יוצא ממנה, יוצא ממנה לא עם הראש או לא עם היד או לא עם הרגל. הוא לא יוצא ממנה. ואם הוא נפטר חודש אחרי התאונה הוא כבר לא נספר בתאונות.

יותר מחודש.

הוא נהרג מהסתבכות, הוא לא נהרג מהתאונה.

אוקיי.

יש פה גם כללים לספירת כל התאונות, הם כללים שנועדו להפחית את הנתונים.

כן, אבל שנייה.

שנייה.

מיטל, יש לך עוד הצעות? כן.

כן. הנושא של המחיק ולא מחליק. בסדר? מחיק ולא מחליק.

אה, הסימון על הכבישים, אני חייב להגיד, עוד ב-2014 אני הובלתי שינוי של התקן לתקן האירופאי ואני הבנתי שזה כמעט ולא מיושם, למרות שזה התקן במדינת ישראל, אבל גם לזה תכף אני מניח שתדברי. כן, אני מקשיב מיטל.

אז אנחנו עשינו ניסוי גם עם נתיבי איילון וגם אצלנו בעיר, ואני דחפתי לשני דברים כשהגעתי לתיק הזה. אחד, שישנו את הרמזורים בצמתים כך שיקלטו את האופנוענים. הם לא קלטו את האופנוענים. זה היה שינוי פאזה. הוספת פס לפני הרמזור, זה הצלחתי. אבל כשבאים לצבעים האלה, מסתבר שהלא מחליק הזה עולה יותר כסף. נגיד שהכסף לא קובע, כשעושים ניסויים ומדברים על כל האמצעים, סליחה, אני תכף אמצע את הדף הנכון, שזה דו-רכיבי, דמו-פלסטי, מדבקות או האקרילי שנוהגים להשתמש בו, אז הולכים בוחנים תוך כמה זמן הוא משחיר, כמה זמן לוקח לנקות אותו, האם מנקים אותו באמצעות צביעה מחדש או באמצעות שטיפה, השטיפה היא כן יעילה בקיטור או לא יעילה בקיטור. אני לא מבינה איך החשבון של חיי אדם לא מושם על השולחן בצורה שמכריעה את כל השיקולים האחרים. ואני באה ואומרת לך שהרבה פעמים, אמנם לא נותנים את הנתונים, משטרת ישראל, בדיוק מהתחקירים - - -

רגע, אבל מיטל, אז למה אתם, זה אחריות של העירייה. למה אז בתל אביב אתם לא צובעים את זה בצבע לפי התקן?

קודם כל, תל אביב היא העיר היחידה שעושה את הבדיקות האלה ובודקת אותם, ובכלל בוחנת את זה, ובכמה רחובות עשינו את זה. עוד פעם, זה עולה פי כמה וכמה, זה מחזיק מעמד פחות זמן. יש פה משהו שהוא לא בסדר. עכשיו, כשבאים ומביאים לי תקנים מחוץ לארץ, אני, ידיי כבולות. כל שינוי תקינה במדינת ישראל צריך לעבור ערכאות של ערכאות במשרד התחבורה, ואנחנו לא מסוגלים להביא פתרונות מהעולם כי כל דבר הוא ויה דולורוזה. ואני אומרת לך שאנחנו חוקרים את העניין הזה. אני מציעה להביא לפה ממש דיון רק על הנושא הזה. זה נושא שעולה לנו בחיי אדם, כל ההחלקות האלה.

יש כאן נציגי אוצר? הם לא עכשיו ידברו אבל אני רק רוצה לוודא שהם כאן ומקשיבים כי יש כל מיני אלמנטים. אז מי מהאוצר נמצא כאן? רק שאני אדע.

נמצאים כאן? לא הבנתי. שוק ההון אני יודע שאתם כאן, כי אנחנו נדבר על "הפול" ועל הביטוחים, אבל אין עוד מאגף תקציבים?

אגב, התקנים הם משנת 2010. בסדר? התקנים הם משנת 2010.

למה, 2014 שינינו. משהו מוזר לי במה שאת אומרת.

2014, אוקיי, אז מה שאני אומרת, אז 2014. בכל אופן אנחנו עשר שנים, עשור אחרי והגיע הזמן לבדוק אם לא המציאו משהו חדש בעולם. ואומת הסטרט-אפ יכולה לקבל משימה לאומית להמציא את מה שצריך למזג האוויר הישראלי ולצרכים הישראליים.

טוב.

רק צריך להכריז כאתגר בהאקתון.

בהאקתון? אוקי.

תודה מיטל.

דבר אחרון. בגלל שאמרתי שאין אכיפה על אופנועים, אני רוצה להגיד לך - - -

את עקפת את משה בקר, מה?

רגע, רגע.

כן.

אין אכיפה על אופנועים? אתם ממציאים את זה. יש הכי הרבה אכיפה על אופנועים. כשאני נוסעת ברחובות העיר אני רואה משטרה שעומדת ועוצרת ייעודית רק אופנוענים. אני עם הרכב עוברת חופשי וכל אופנוען נעצר. בודקים להם את הביטוחים, בגלל שהביטוחים מאוד-מאוד יקרים, הם יודעים שחלקם נוסעים בלי ביטוחים. והם תופסים אותם על העניין הזה שיש אנשים שנוסעים על אופנוע כי הוא יותר זול, אבל הביטוח שוחט אותם. ולא להגיד שאין אכיפה על אופנוענים, יש הרבה אכיפה על אופנוענים.

מיטל תודה. תכף, נתת הרבה נושאים גם במיקרו-מוביליטי וגם באופנועים, ולכמה משרדים; המשרדים עוד מעט יגיבו. אליקו אלג'ם, אתה רוצה להגיד? לדבר?

שלום.

אתה מדבר רגוע.

אני מדבר רגוע. אז קודם כל, שמי המלא הוא אלג'ם אליעזר, יושב ראש מועדון האופנועים הישראלי משנת 2006. יש לי ותק יותר מהנוכחים פה, אני חושב שכולם.

סליחה אליקו, רק לפני הוותק, אם מישהו רוצה עוד לדבר? כי אני לא, אם אתם לא מגישים אני לא יודע שאתם רוצים לדבר. נא לפנות ליפעת, מנהלת הוועדה. כן, סליחה אליקו, בבקשה.

אז ראשית, אם הייתי יודע שמיטל מגיעה לפה הייתי חוסך את הנסיעה בעצמי. היא מייצגת אותנו ואת האינטרסים שלנו בצורה מופלאה עם יכולת דיבור נהדרת. תודה על הפירגון. אני מגיע למסקנה לאורך השנים ששם המשחק פה בעצם זה הבירוקרטיה. אנחנו מנסים לאורך השנים, בפניות למשרד התחבורה. יושבים פה נציגים של שוק ההון בנושא של ביטוח, שהדיון לא נסוב עליו , אבל בכל זאת נוכחים ומכירים את הפעילות שלנו. וכל פנייה שלנו למשרד התחבורה לאורך השנים, וכרגע לא משנה איזה שר תחבורה מכהן בתפקיד, אנחנו תמיד מקבלים תשובות שמתחמקות, שלא לוקחות אחריות. וכל הפתרונות שאנחנו מציעים בעצם נופלים בין הכיסאות, עוברים לוועדה לדיון, לוועדה מקצועית, לטכניון. כל מיני סיפורי מעשיות, ובשורה התחתונה לא קורה כלום.

נגעו פה בעניין הזה של נתיב תחבורה ציבורית. אנחנו כבר לפני למעלה מעשור הצגנו דו"ח של ניסוי שנעשה בלונדון. הוכרז בהצלחה. הבאנו את זה, נדמה לי, לידיעת שר התחבורה, זה היה שאול מופז אם אני לא טועה. ובסופו של דבר אנחנו היום, עדיין, התבשרנו, אני יודע שקיים כבר תמרור, יש אפילו מספר, עדיין הוא לא מוצב. רוכב שיוצא מפתח תקווה ונוסע על ציר מרכזי. יוצא מפתח תקווה, נוסע על ז'בוטינסקי, חוצה את רמת גן, עלול לקבל, יש לנו הבנות נהדרות עם עיריית תל אביב, הוא עלול לקבל דו"ח על רכיבה בנת"צ בפתח תקווה, הוא עלול לקבל דו"ח על רכיבה בנת"צ ברמת גן, בתל אביב הוא לא יקבל דו"ח מן הסתם. אבל כל העניין הזה לוקח זמן ותהליך ארוך וממושך ומיותר, ומישהו היה צריך לקבל פה איזשהו אומץ ולהגיד חבר'ה, תעזבו אותנו מכל בלבולי המוח האלה, כל התקנים והכל. יש, אנחנו כל הזמן שואפים להידמות לאירופה, ואנחנו לא לוקחים את מה שיודעים שם שנים ומיישמים את זה פה.

והיום יש לנו פטנט חדש, יש נתיב תחבורה שיתופי, שכבר יצאה ההנחיה מראש ששם לא יורשה לרוכבים לרכוב. זאת אומרת, בנת"צ כן, בנתיב תחבורה שיתופי - - -

היום אין אישור לרכוב?

אין, אין אישור. אני, שנייה אחת, זה הסעיף הכי משמעותי בכל הדיון הזה. מבחינתי בכל אופן. אנחנו ישבנו עם ראש את"ן (אגף התנועה) הקודם, אני לא זוכר כרגע את שמו, מצטער. סליחה?

אלון אריה.

כן. קיבלנו ממנו אישור על אי אכיפה. אנחנו ככה עובדים. יש הסכמות לרכוב בשול, אי אכיפה בנת"צ, כל מיני שכלולים ושיפורים אבל אין תקנה, אין חוק. וזה אומר שבנת"צ, בחלקו לא יאכפו את הנסיעה שלנו, אבל בנתיב תחבורה שיתופי שמכוניות עם שני נוסעים או שלושה נוסעים, תלוי במספר שמוטבע על הכביש, רוכב דו-גלגלי אסור לו לרכוב שם, ונודע לנו כבר שגם בעתיד לא יאשרו נתיב פתוח בצד שמאל, בטוח. במקום שרוכב אופנוע יזגזג בין קו הפרדה, אי הפרדה, לא זוכר את השם של התמרור החדש, בין השול, יצא, יעקוף את הזברה, אנחנו קוראים לזה זברה, יחזור חזרה לשול, יצא - יש נתיב, אם אני לוקח את כביש מספר 20, ממחלף חולות עד כמעט אמצע כביש 20, קרוב לדרך השלום, אולי קצת אחרי, שהוא יכול לנסוע שם בבטחה. אוטובוסים כבר יודעים שאופנועים נוסעים שם. אחד מדבר עם השני לא ממש בשפה הרגילה אלא כל אחד יודע על הנוכחות של השני. ועדיין מראש החריגו את נתיב התחבורה השיתופי.

יש בארצות הברית נתיבי תחבורה בתשלום, שבגלל המודעות לבטיחות הרוכבים, רוכבי האופנועים לא משלמים שם עבור זה. ואנחנו, כשישבנו בדיון בוועדת הכלכלה לפני מספר שנים, לפני שפתחו את הנתיב המהיר בכביש מספר 1, הצענו שיאפשרו לרוכבים לנוע שם ללא תשלום. אחרי מאמצים רבים-רבים-רבים-רבים הסכימו שאנחנו נשלם 50%. אף רוכב לא ישלם 50% אחוז כשהוא יכול להיהרג בשול. הוא יכול להיהרג בשול בחינם, הוא לא צריך להיהרג ב-50%. אז זה בעניין של תחבורה שיתופית ונת"צ, שטוחנים את זה עד דק, שנים על גבי שנים. אף אחד לא מקבל פה החלטה. פנינו למשרד התחבורה, לא קיבלנו מענה. יש לנו באמת דו-שיח עם הרלב"ד, יושבות פה הנציגות. באמת עשייה מדהימה דווקא עם רשות שהיא לא, היא כפופה למשרד התחבורה אבל עדיין איתה אנחנו מצליחים איכשהו לייצר דו-שיח.

נושא שני זה המיגון של מעקות סופגי אנרגיה. אנחנו קוראים לזה הגיליוטינות. לאורך השנים, יותר ויותר כבישים ממוגנים על ידי מעקות בטיחות שבעצם באו להגן על נהגי מכוניות או משאיות, אני לא יודע אם מעקה כזה יכול לעצור משאית או אוטובוס, אבל עיקר נהגי מכוניות שעשו טעות. נפל להם משהו, הרימו, התעסקו בטלפון, קראו, לא יודע. הילד מאחור הפריע להם. איבדו לרגע את הריכוז, סטו מהכביש, נכנסו במעקה, חזרו חזרה לנתיב וחייהם ניצלו. אותו מעקה בדיוק הורג אותנו.

אליקו, אנחנו בוועדה קצת יותר, אנחנו בוועדה למתקדמים, אנחנו מכירים את המעקות. גם הוספנו 20 מיליון שקל. השאלה עד כמה יש שיפור בהתקנת מעקות.

אני רוצה רגע, גם פה אני רוצה לציין לטובה ובאמת בהערכה רבה, לנת"י שדווקא בדו-שיח, שוב כמו עם הרלב"ד, למרות שזה גוף שכפוף למשרד התחבורה אנחנו מבצעים מולם פעילות של חצי ג'סטות, חצי טובה, חצי הבנה. אנחנו נותנים נקודות באמת תורפה. הכבישים שאנחנו חושבים שיש צורך לתת שם טיפול ומענה, יש התקדמות. עדיין יש מחסור בתקציבים. פניות שלנו לאחרונה בעצם לא מקבלות מענה בגלל שפעם לא היה אישור של תקציב המדינה, הם עבדו על כל מיני אחוזים כאלה או אחרים של שנים קודמות. ונדמה לי - - -

עכשיו יש להם תוכנית חומש, עוד מעט הם יספרו לנו מה הם עושים עם זה.

בהתערבות של אדוני כן קיבלנו תקציב. אבל זה הכל, הכל נעשה בסוג של - - -

בשנור.

בשנור, בדיוק. במקום שתהיה דרך - - -

אנחנו צריכים להתחנן שיעזרו לנו להציל חיים של אנשים.

בדיוק. במקום שתהיה דרך פעולה מסודרת של מיגון, של סימוני כבישים - - -

כל הבטיחות בדרכים במדינת ישראל זה שנור אחד גדול. כולם מתחננים כאן בשביל לקבל פירורים.

זו בעצם התחושה שלנו. אנחנו אזרחים משלמים מיסים, משלמים עבור אגרת רישוי, משלמים, משתדלים לשלם עבור ביטוח חובה. אלה שיש להם.

תכף נגיע גם לזה.

אלה שיש להם. מנסים באמת למרות כל הביקורת עלינו, מנסים באמת לנסות ללכת בין הטיפות, ותמיד יש לנו הרגשה שדווקא בעניין הזה של רכב דו-גלגלי בישראל, כמו שאמרה ידידת הרוכבים מיטל להבי, אנחנו באמת לא נספרים פה על ידי אף גורם. הצענו, אני אסיים, אני יודע שיש פה הרבה דוברים, הצענו למשרד התחבורה, יש את הלולאות ברמזורים עם גלאי רכב דל מתכת. אנחנו צריכים להתקשר לנת"י או לרשות מקומית שיבוא איזה מישהו שיכוון ויכייל ויסדר, ואם לא אתה תיסע ישר בעשרים רמזורים שאין באף מקום שמאלה או פרסה, עד שאתה תמצא. או שרוכב פשוט יקבל החלטה, ירד מהאופנוע, או שייקח אותו רגלית במעבר חצייה של הולכי רגל, או במקרה הגרוע והחמור פשוט יעלה עם האופנוע בנסיעה על האי-תנועה ויעשה פרסה במעבר החצייה. אנחנו הצענו, וזה קיים, למוגבלי ראייה, בחלק מהרמזורים להולכי רגל יש לחצן, פתרון כל-כך פשוט. כל-כך פשוט ובר ביצוע – לשים עמוד במרחק של 20-30 ס"מ בגובה הרוכב, יגיע הרוכב, טאק לחץ, רמזור מתחלף. קיבלנו תשובה - - -

או שכל הצמתים וכל הרמזורים יכוילו לרכב דל מתכת. מה קרה?

לא קרה כלום אבל זה לא נעשה. יש פתרון פשוט מאוד. הוצג ל"דרך ארץ", קיבלנו אפילו אישור לעשות פיילוט באחד מהרמזורים על כביש 6, משרד התחבורה שלל את זה מהסיבה שזה יהיה חשוף לוונדליזם. זו התשובה. אני בהן צדק, אני מוכן להציג לכם את התשובה של משרד התחבורה של מהנדס או מהנדסת, אני לא זוכר את שמה, שזה יהיה חשוף לוונדליזם. אני שואל איפה הוונדליזם ללחצן של הולכי הרגל. ממש פתרון - - -

הסינים פתרו את הבעיה. הסינים פתרו את הבעיה. 40 מטר לפני הרמזור יש מתקן שבו אתה יכול עם תמרור עצור, כאשר הרמזור שם אדום אתה יכול לעשות - - -

אדוני, אדוני אני מאוד מעריך את מה שאמרת עכשיו אבל אנחנו לא בסין. אנחנו לא בסין, אנחנו בישראל.

אני יודע, אבל אפשר לעשות את זה בארץ.

אני אשמח שיעשו משהו. לא אכפת לי מאיפה תביא את זה, מסין, סינגפור, מתאילנד.

בנושא של תחבורה ציבורית אנחנו עולם שלישי. אוקיי.

אני אומר, אלה הדברים. יש פה הרבה נוכחים, הם ידברו על שינוי שיטות הלימוד, רלב"ד. מה שבדמנו, מצאתי לנכון להגיד, נושא הביטוח, אם יתאפשר לי להגיד משהו בהמשך אני אשמח.

לא, תגיד עכשיו כי אנחנו גם נדבר על הביטוח.

אז אני רוצה - - -

יש הפסד של מאות מיליוני שקלים כל שנה, הרבה לא עושים, עליית סכום הביטוח.

אני רוצה, אנחנו לקחנו חלק בדיון שבוע שעבר, בדיון של ועדת הכלכלה עם יושב הראש דוד ביטן. ישבנו פה למעלה משעה-שעה וחצי. בסופו של דבר הזמן נגמר ולא יצא לנו, לא ניתנה לנו זכות דיבור ולא אמרנו את דברינו. אנחנו לפני כחודש השתתפנו בדיון בוועדה לביקורת המדינה שדנה, שימו לב, דנה בדו"ח מבקר המדינה משנת 2014. אנחנו בשנת 2023. 2014, דו"ח שמצביע על כשלים של מדינת ישראל בנושא של ביטוח חובה לרכב דו-גלגלי. מ-2014. הדיון הסתיים ללא שום פתרון. רשות ההון הציגו פה באמת, בלי מירכאות, הצגת תכלית רצינית מאוד. נציגים של "הפול", יושבים פה גם כן. ובשורה התחתונה יש פה כשל שאף לא נותן מענה ופתרון.

כולם פה דיברו על מספרים, על הפסדים, על סיכונים, על אקטואריה. הכל עלה פה חוץ מאשר לתת פה פתרון לרוכבים ש-50%, כמעט 50% מהרוכבים, החבר'ה פה לא ספרו את אלה שלא עושים גם טסט. דיברו רק אלה שעושים טסט, מוציאים תעודת ביטוח ומבטלים אותה אחרי, ואז היגעו לאיזה 40%. אני אומר לכם, יש 50% ויותר מתוך כלל רוכבי הדו-גלגלי שעושים דין לעצמם. אני לא מצדיק את זה. עושים דין לעצמם, לא רוכשים ביטוח חובה, נוסעים בלי ביטוח חובה, נופלים מעמסה על מערכת הבריאות, נופלים מעמסה על המשפחות שלהם, הופכים להיות שברי כלי, ואף אחד לא שם את האצבע ואומר חבר'ה, איך אנחנו מוצאים פה פתרון לכשל הנורא הזה של אנשים שנוסעים ללא ביטוח? ואני לא, אני לא ממעיט בערכם של כל הדוברים שהיו בדיון הקודם. אף אחד מהם לא נתן פה תשובה איך פותרים את הבעיה.

אליקו הרמת לי להנחתה, כשבאמת שכל אחד - - -

אני סיימתי, תודה אדוני.

שהגיעו משרד הממשלה, הנושא לפתחכם, אני רוצה שתתנו לי פתרונות, לא רק את הבעיות. כי את הבעיות אנחנו עכשיו מתארים. ובהחלט אנחנו מכירים, אנחנו יודעים וכל הזמן מגלים עוד, אבל אתם אמורים לדעת ולטפל בהכל. בואו נמשיך עם אביעד אברהמי, "פול גז".

כן, אביעד אברהמי, עורך מגזין האופנועים "פול גז" . אנחנו במגזין עוקבים באופן צמוד אחרי הרוגי תאונות הדרכים של רכבי הד-גלגלי כבר הרבה שנים, כותבים על כל אחד ואחד. אם כבר אז תיקון קטן – אנחנו מדברים השנה על 43 ולא על 42, כי אחד לא קוטלג פשוט. שנת השיא הייתה שנת 2021 עם 89 רוכבים. גם בשנה הזאת ארבעה לא קוטלגו כי הם נהרגו ברכיבת שטח. בכל מקרה, לענייננו, זאת בעיה מאוד חמורה. קודם כל, חשוב להגיד שהדיון הזה חשוב ובמורך. דו-גלגלי, כולם פה, אני חושב, מסכימים. דו-גלגלי זה הפתרון, זה לא הבעיה. דו-גלגלי זה הפתרון לכאוס התחבורתי שיש במדינת ישראל. יחד עם זאת דו-גלגלי, כמו שנאמר גם בדיון הקודם, נפל בין הכיסאות. זה תחום שבאיזה אספקט שלא נסתכל הדו-גלגלי נופל בין הכיסאות ולא מקבל את תשומת הלב מכל גורם שלא יהיה.

אז אתה אומר בבטיחות בדרכים, שהיא גם ככה נופלת בין הכיסאות, דו-גלגלי נופל בין הכיסאות של בין הכיסאות.

בין הכיסאות של הכיסאות. בדיוק, כן. יש הרבה-הרבה מאוד מה לעשות. אני אעשה את זה מאוד קצר, אני אדבר על כמה נקודות ממש בלי לפרט, רק בנקודות. קודם כל, וגם בהמשך לדיון הקודם שהיה בעשר בבוקר – חינוך. חינוך זה נכון, גם חינוך בבתי ספר, חינוך תעבורתי, וספציפית לדו-גלגלי. זה יכול להתחיל אפילו באופניים. ומה שיותר מחובר לקרקע זה לימודי הנהיגה. תחום לימודי הנהיגה של הדו-גלגלי נמצא איפשהו בשנות החמישים, תקוע הרחק מאחור. יש תוכנית של הרלב"ד שממש נחשפה בזמן האחרון לרפורמה מקיפה בהכשרות, אני אגע, בהוצאת הרישיון. זה חשוב, זה מבורך. עברתי על התוכנית הזאת, זה טוב, זה התקדמות משמעותית, זה עדיין לא מה שצריך להיות וכמובן היא עדיין לא נכנסה לפועל. אז הדבר הראשון זה חינוך והכשרה.

דבר שני – תשתיות. אליקו דיבר על גדרות בטיחות, אז אני אתן ממש כמה נתונים בקצרה. בשנת 2021 נהרגו 18 רוכבי דו-גלגלי מגדרות בטיחות. 18 רוכבים נקטלו לא מהתאונה עצמה אלא מהפגיעה בגדר אחרי התאונה.

מהגיליוטינה.

מהגיליוטינה. התשתית הרגה אותם. בשנת 2022 היו שישה רוכבים, בשנת 2023 יש לדעתי חמישה כאלה. אחד מהם, חבר קרוב, נהרג לפני חודש בגלבוע, בדיוק בגלל הדבר הזה – עשה תאונה ואחרי התאונה נהרג מהגיליוטינה. אז תשתיות. עוד דבר, אם כבר אנחנו נוגעים בתשתיות, נחשי הגומי שנועדו לאטום כבישים – מלכודת מוות לרוכבים. אם אתה טיפה נמצא בהטיה.

תסביר לי מה זה נחש גומי, סליחה.

נחש גומי זה כשיש סדקים באספלט, במקום לסלול את האספלט מחדש סוגרים אותו, אוטמים אותו עם זפת נוזלית כזאת שבטמפרטורה קצת גבוהה מהשמש זה הופך להיות כמו גומי, כמו מסטיק, ואז צמיגים של אופנוע עולים עליו, ואם אתה טיפה בהטיה אתה מיד מחליק. לא מזמן היה סיפור על זוג בהרכבה שנקטעו להם, במהלך טיול רגוע, שנקטעו להם איברים. אליקו בטח יודע את הפרטים יותר טוב ממני. כן, רוכבת איבדה רגל. אז תשתיות.

תשתיות שלא מותאמות לדו-גלגלי זה נושא שפשוט הורג רוכבי דו-גלגלי, שנה אחרי שנה עשרות נהרגים. אכיפה. ידידיי מהמשטרה פה נמצאים, יש, וגם בהמשך לדיון הקודם, האכיפה, יש הרבה מאוד שיטות אכיפה שהן טובות והן מבורכות. אם זה אמצעים אלקטרוניים, אם זה אכיפת בריונות. לצערנו אנחנו רואים בדו-גלגלי הרבה מאוד פעמים שהאכיפה היא על מה שקל ולא על מה שחשוב. שוטרים שעומדים בנקודה מסוימת ומחלקים דו"חות בקבלנות. אני מניח שזה כדי להעלות, כדי להציג אחר כך סטטיסטיקות של הנה אנחנו נלחמים בתאונות דרכים. לצערי, גם זה עדיין קורה לצד - - -

תתייחסו לזה כי זה משהו שחוזר, כן? המשטרה, שימו לב. אחר כך, אחר כך.

כן, חשוב, חשוב לציין שיש הרבה אכיפה איכותית במשטרה וכולם רואים את זה. ואם זה הסיירת הארצית ודברים איכותיים. אבל עדיין יש הרבה מאוד אכיפה שהיא זבל, ובה לדעתי, צריך להפנות את המשאבים האלה למקומות הנכונים.

אביעד, אני רק רוצה שאנחנו נדגיש שהתפקיד שלנו כאן הוא לעזור למשטרה. אני מרגיש - - -

חד משמעית. חד משמעית.

אנחנו דיברנו על בטיחות בדרכים. גם משטרת התנועה, הם לא יכולים להגיד את זה, אבל הם סובלים גם בתוך המשטרה עצמה כי זה יותר סקסי לדבר על הפשיעה, פשיעה בחברה הערבית, פשיעה מסוכנת, פשיעה זה, פשיעה זה.

נכון מאוד.

ומשטרת התנועה זה כזה, זה לא, לא עושים על זה בדרך כלל דיונים. בגלל זה אנחנו חייבים להתכנס לזה.

אנחנו, תפקידנו לעזור למשטרה. דבר אחרון, ציוד בטיחות, גם אליקו הזכיר את זה. אני אגיד את זה שוב, ציוד בטיחות, צריך להוריד, פשוט לאפשר לרוכבים. ציוד בטיחות, חשוב להגיד, א' זה מציל חיים, ב' זה יקר מאוד. מעילים, קסדות, ציוד הגנה.

זה יקר. כל הדברים. גם להחליף גלגל באופנוע זה עולה יותר מארבעה צמיגים באוטו.

בוודאי, בוודאי. אלפי שקלים. בוודאי, צמיג איכותי לאופנוע עולה היום כמו ארבעה, יותר מארבעה צמיגים למכונית. חד משמעית. צמיגים וציוד בטיחות זה דברים שצריכים לתת עליהם את הדעת. אולי להפחית עליהם את המיסים לאפס, לאפשר - - -

והורדת מכס לא עוזרת?

מס קנייה.

הבנתי שהורדתי להם את מס הקנייה.

כן.

וזה עדיין לא עוזר?

אנחנו עדיין לא שם. הציוד מאוד-מאוד-מאוד יקר. וזה מגיע לאלפי שקלים אם לא עשרות אלפי שקלים לרוכב, וזה משהו שצריך לתת עליו את הדעת. תודה רבה.

תודה רבה אביעד. אורי לביא, "ride vision".

היי.

אוקיי, יש לנו כבר רומן מתמשך הרבה זמן. אני הייתי אצלכם ב-"ride vision" רק כדי לשים את הדברים על השולחן, ומאוד-מאוד התרשמתי מהמערכת, אפילו מי שהיה הדובר שלי אז עכשיו הוא דובר הסיעה שלנו. נסע אליה והתרשם.

נכון.

אשמח לדעת איך זה התקדם, כי ניסינו מאוד לחבר אתכם עם הרלב"ד בשביל לקדם.

נכון. אז ממה בקצרה, אורי לביא, מנכ"ל של חברת "ride vision". "ride vision" זו בעצם מערכת בטיחות שמותאמת, היחידה המסחרית היום בעולם שמותאמת ספציפית לרכב דו-גלגלי, עם יכולת הורדה של מעל שישים אחוז פוטנציאל של תאונות. מחקר שבוצע על ידי החברה הגרמנית "continental" שמראה 56% הורדה של תאונה בעקבות התראת התנגשות קדמית, שותף גם עם משרד התחברוה, הרלב"ד, רשות שוק ההון. אין ספק שטכנולוגיה, כנראה, זה אחד הנושאים שיכולים לטפל ולהוריד תאונות לרכב דו-גלגלי. לאחרונה "ride vision" עשתה שיתוף פעולה עם האקדמיה לרכיבה מתמקדת, "פרוריידינג", שכפיר יושב פה, הבעלים של החברה. ובעצם ללקוחות של "ride vision" מאפשרת להוציא נתונים של הרכיבה, ובעזרת בינה מלאכותית ללמוד אותם ולהכאות איזה פערים קיימים. ולכן, מדריכי "פרוריידינג" יכולים בצעם להתאים הדרכה פרסונלית ממש לרוכב על מנת לשפר מיומנות. ככה שמערכת "ride vision" בעצם נותנת את שתי השכבות – גם שכבה של טיפול של הורדת תאונות בכבישים וגם שיפור מיומנות רכיבה.

רגע אבל מה אין לך תמרוץ ל-" ride vision"? כי היום יש תמרוץ למערכת ייצוב אוטומטית.

נכון.

למערכת בלימה משולבת, למערכת עזר, למערכת בקרת משיכה לאופנועים. מה חסר?

אז זה למעשה מה שחסר. תראו - - -

זאת אומרת, מערכת התראה מפני התנגשות מלפנים? אני מנסה להבין.

נכון.

ומה עוד המערכת שלכם נותנת שאין?

נותנת אי שמירת מרחק, שטחים מתים, עקיפה מסכנת.

אה, גם זה.

אוקיי? ומתווספת עוד התראה - - -

מה שברכב יש על הכל זיכויי מס.

נכון, נכון. תראו, טכנולוגיה כזאת של רכב דו-גלגלי תיכנס לייצור סדרתי כנראה רק באזור שנת 2030. אני עובד עם היצרנים, המערכות שלנו - - -

אין לנו זמן עד אז. 2030 זה יותר מידי אנשים שימותו.

נכון, אין זמן. נכון. המערכת שלנו גם זמינה היום בשוק וניתנת בעצם לרכישה. נעשו מספר דברים, אני פה דיברתי עם אוהד קצת, אני מקווה שרשות שוק ההון עובדת ומנסה לקדם את זה. אני יודע שגם הרלב"ד עם משרד התחבורה - - -

הם הבטיחו לנו שהם הולכים להפתיע אותנו עוד מעט. תכף.

אוקיי, אז בוא, הנה נשמע. אני מקווה שזה יהיה טוב. ובהקשר, אבל בהחלט הנושא של התמריץ, של להתקין מערכות כאלה חובה בתוך אופנוע יכולים לשנות פה ודרמטית להוריד את התאונות. ובהחלט גם לשפר את מיומנות הרוכב בהתאם.

אוקיי, תודה רבה אורי. עכשיו כפיר לוין, "פרוריידינג".

שלום לכולם.

גם אצל כפיר הייתי, נכון? בפיילוט שעשינו. רק כדי לשתף, הבאנו כסף לפיילוט להכשרת נהיגה לרוכבי אופנועים כי אני הייתי בהלם כשראיתי איך מכשירים רוכבי אופנועים בגיל 16. פשוט באים, בתוך שבוע עם רישיון, בלי לצאת לכביש.

אני רק רוצה להגיד שבתקופה של משה בקר היה הרבה מאוד הכשרה לאופנוענים. היו עושים אירועים של אתגרים שחבר'ה צעירים היו באים, היה הרבה חסות של החברות היבואניות, וזה המה מה זה אירוע מדליק. אתה יודע, כאילו הפכו את זה - - -

זה היה מגניב, אבל היום כשאני הולך - - -

זה היה מגניב.

עם הילדים שלי ללונה-פארק בתל אביב ממול אני רואה שבשבוע אתה מקבל זה.

זה לא מגניב, כן.

זה בתל אביב, לא רוצה זה. אבל בסדר, כפיר, בבקשה.

שלום לכולם. אני כפיר לוין, בעלים ומנכ"ל של חברת "פרוריידינג" שעוסקת מזה כבר כמעט שני עשורים בהכשרות מקצועיות לבטיחות של רוכבי דו-גלגלי. אנחנו עוסקים בעיקר-עיקר בהדרכות בטיחות לכלל הרוכבים היום-יומיים שאתם רואים שמקיפים אתכם ולרוכבים מוסדיים ומקצועיים כגון משטרה, צבא, משרד הביטחון ביחידותיו השונות, רוכבי עיריות, וכל רוכב מקצוע שהצורך שלו וחלק מכלי העבודה שלו זה הדו-גלגלי שמלווה אותו בעבודת היום-היום. כמובן שבמקביל את כל הרוכבים הפרטיים שנעים יחיד עם כל התחבורה על הכבישים. אני חייב לציין פה כמה דברים. קודם כל, נאמר כבר ואני מחזק – הדו-גלגלי הוא הפתרון, הוא לא הבעיה. זה שיש בו כשלים ודברים לשפר בו זה נכון, אבל במקביל הדברים שיש תוכניות, אם זה הכשרה, אם זה לימוד נהיגה, אם זה הקורסים שאנחנו עשינו בשיתוף הרלב"ד כשזכינו במכרז שלהם לפני כשנה וחצי והפעלנו תוכנית הכשרה משוכללת ביותר, מהמשוכללות ביותר שהנוחלו פה בשלושה עשורים שהתחום הזה של רכיבה מתקדמת קיים בישראל. מלווה במחקר שהוכיח בצורה חד משמעית שיש תמורה הולמת ומשמעותית להכשרה איכותית לרוכבים מבחינת הבטיחות שלהם.

אז הדו-גלגלי זה הפתרון, זה לא הבעיה. ולמרות זאת לא רואים אותנו, כמו שאמרה הגברת להבי, לא רואים אותנו לא בשלב ההכשרה, לא בשלב הקנייה, לא בשלב ציוד המיגון שהוא יקר בצורה שרוב הציבור הפשוט לא מצליח לרכוש אותו, לא אפשרי להגיע לטסט מבלי שיעמוד מולך מישהו עם סמכות לפסול אותך ועם אפס הבנה טכנית במה צריך לקרת. היכולת לבחון את הבלמים, בשנה שעברה או לפני שנתיים הנחילו איזושהי מערכת שצריך לעלות עליה עם הגלגל הקדמי ולבלום בחוזקה, והיא מוגבהת מהקרקע במצב כזה שגם במישור, אם אתה לא מגיע בצורה מלאה עם שתי הרגליים לרצפה, עכשיו להעלות את הגלגל הקדמי על איזושהי מדרגה ולעצור שם בחוזקה ולנסות לייצב אופנוע - זה בלתי אפשרי. וכשאתה מגיע לטסט ואתה אומר לי אני לא מוכן, בבקשה תעלה אתה, הוא אומר טוב, טוב, לא צריך. זו דוגמא לזה שלא רואים בשום מקום ואנחנו הפתרון.

זה שכונה. מה זה הדבר הזה?

אנחנו לא הבעיה, אנחנו הפתרון. צריך לעודד דו-גלגלי. במדינת ישראל יש כ-4.5% של נסועה דו-גלגלית מכלל התחבורה עם מזג אוויר שבמדינות מקבילות מגיע ל-12%. זה אומר שצפוי פה עם הזמן, ויקרה פה בטח לאור עומסי התנועה הבלתי אפשריים, גם לאופנוענים כבר עומסי התנועה הם בלתי אפשריים, הוא יגדל פה עוד בערך פי 3. אבל קוטלים אותנו בכל צורה אפשרית. מחירי הביטוח מרקיעי שחקים, למרות שיש דו"חות כבר של מבקר המדינה מעל עשרות שנעשים פה עוולות לציבור שאמור לייצר פתרון. מי שמסוגל לנסוע בדו-גלגלי הוא חלוץ. הוא מוכן לסכן יותר מכל אחד אחר על מנת שיהיו לו טוב, אבל זה תורם גם לכולם, זה תורם למשק של המדינה. לבעיות התנועה.

כפיר, חייב להיות שינוי, ותכף אנחנו נשמע גם מה השינוי שהולך להיות, בלימודי הנהיגה. לא יכול להיות. לצעירים צריך למנוע, להסביר להם איך להימנע מלהיכנס למצבי סיכון, ולמבוגרים או עם אנשים עם יותר ניסיון בנהיגה – איך לצאת ממצבי סיכון ברגע שנכנסת. ומה שאתם עשיתם שם, אני ראיתי, אני הייתי, הרוכבים היו בהלם. הלם חיובי.

כן.

איך הם לא ידעו לנהוג. ואיך זה עשה להם, הפיילוט הזה שהכלתי וביקרתי, הם היו בהלם. אנשים שאמרו אני חשבתי שאני יודע לנהוג והדבר הזה שינה לי, אני עכשיו נוהג הרבה יותר בטוח, מרגיש הרבה יותר, ומבין עד כמה אני עשיתי טעויות.

ובגלל שאנחנו נמצאים בתחום וולונטרי, זאת אומרת שמי שמגיע אלינו מגיע מבחירה ולא מאילוץ, אין שום משהו שממריץ אותו גם להגיע, למרות שהסדרים פרטיים שהצלחנו ליצור עם חברות פרטיות בשוק של הטבות בביטוח מקיף למשל, לא בביטוח החובה. עדיין המספרים של אנשים שמגיעים להדרכות מתוך כלל הרוכבים הם נמוכים מאוד. ובעיקר המבוגרים. אין כמעט לקוחות אצלנו, ובחברות המקבילות, אין לקוחות כמעט מתחת לגיל 35. זה הזוי. אלה הלקוחות שהכי צריכים את זה והם לא מקבלים את זה.

כן, בדיוק. כי אז - - -

ומי שמגיע אחרי עשר שנים ועשירם שנה ניסיון אומר לעזאזל, איך לא באתי קודם, למה חשבתי שאני יודע. אין מודעות לעניין הזה. ובטח שאין תמריצים. ואנחנו הפתרון לא הבעיה. ולמרות זאת, בכל כיוון של לממש ולתחזק את היותך אופנוען, המדינה מקשה ומערימה דברים בלתי אפשריים. וזה עוד לפני זה שזה מסכן חיים להתעסק בזה.

100%. תודה רבה כפיר. ליעד קייקוב, "אור ירוק". אחרי "אור ירוק" אנחנו נעשה את הרלב"ד, ואז אנחנו נעבור למשטרה ומשרדים. בסדר? אתם רוצים? "אור ירוק" מוכנים?

עד שהמצגת מוכנה אפשר לומר משפט? משפט אחד.

עד שהמצגת מוכנה.

אנחנו שומעים את המשפט של האופנוע זה הפתרון לא הבעיה. צריך להיזהר מאוד מהמשפט הזה. מאוד להיזהר. כי האופנוע הוא טוב לקבוצת גיל מסוימת למין מסוים בתקופת חיים מסוימת. הוא לא פתרון תחבורתי שמחליף תחבורה ציבורית. כך שמי שבא ואומר תעזבו את המכוניות - - -

בסדר.

תיסעו ברכב דו-גלגלי - - -

משה.

יגדיל את כמות ההרוגים, מפני שהתשתית במדינת ישראל לא מוכנה, ההדרכה לא מוכנה, ואני בהחלט מפנה הרבה למה שהם עושים שם, אבל זה לא הפתרון.

אין ספק - - -

אתה מכיר את הבדיחה של הגששים? שההוא גנב אופניים, בא לשופט ואמר לו למה גנבת, היית עולה על האוטובוס, הוא אמר לו אבל רציתי להגיע ליעד. אז התחבורה הציבורית בישראל - - -

חכה, אנחנו לא, שנייה, שנייה. משה, מיטל, אנחנו לא בדיון עכשיו מה יותר טוב ומה יותר זה. ברור שרכיבה על אופנוע יותר מסוכנת מנסיעה בכלי רכב ארבע-גלגלי. בבקשה.

בעניין הזה, אם אפשר עוד משפט, שהרכיבה על אופנוע יותר מסוכנת מנהיגה על כל כלי רכב אחר. אנחנו מכירים נתונים שהיפגעות של רוכב דו-גלגלי לעומת כלי רכב ארבע-גלגלי היא פי 19 לעומת כמות הנסועה.

נכון.

כשמדובר על תאונה במעורבות עצמית, זאת אומרת בלי מעורבות של רכב נוסף, הסיכון הוא פי 38. אני איש משפחה ואבא לילדים, ואני לא מרגיש מהמר כשאני מסתכל במראה לפני שאני יוצא מהבית כי אני עולה על אופנוע. כי יש דרך לרכב ויש דרך להתמודד עם כל הסכנות וכל הבעיות, ואף אחד כמעט לא מכיר את הדרך הזאת למעט מי שעוברים את ההכשרות ומיישמים בפועל את מה שאנחנו מלמדים.

תכף אנחנו נוודא איך עוברים את זה. בבקשה, "אור ירוק".

אז באמת תודה, אדוני יושב הראש, שכינסת אותנו לנושא החשוב הזה. ליעד קייקוב מעמותת "אור ירוק", רכזת מדיניות וקשרי ממשל. והכנו פה סרטון קצר שבאמת מבהיר את המציאות העגומה של רוכבי האופנועים והקטנועים בישראל, אז בבקשה. אז כן, כמו שרואים בסרטון, גם הנתונים מגבים, לצערנו, את המציאות העגומה של רוכבי האופנועים והקטנועים בישראל. מתחילת 2023 נהרגו 42 או 43, אם סופרים את הנפגע שמסווג פלילי, רוכבי דו-גלגלי. מדובר על עלייה חמורה של 17% לעומת התקופה המקבילה בשנה שעברה. מדובר על שישה רוכבים שנהרגים כל חודש בממוצע. ישראל נמצאת במקום האחרון במדד שינוי מספר ההרוגים בקרב רוכבי האופנועים מבין מדינות אירופה. במקום האחרון מכל מדינות אירופה. ומציגה את העלייה הכי גדולה במספר ההרוגים בעשר. כשהממוצע האירופי מראה על ירידה.

כדי להפחית את שיעור היפגעותם של הרוכבים יש לפעול בארבעה תחומים מרכזיים. הראשון הוא תשתיות, שכמובן דיברו על זה פה לפני. יש להתאים את תשתיות הדרך למאפייני הרוכבים. צריך לתת דגש על עקומות ואזורי עבודה בכביש. חשוב להשתמש באמצעים המותאמים והמתחשבים בבטיחות הרוכבים, כמו שימוש בצבע שאינו מחליק לסימון הכביש, שנאמר פה. התקנת מעקות בטיחות עם מיגון תחתון, שמהווים, כמו שנאמר, גיליוטינה. וזה צריך להיות בסטנדרט. סטנדרט במציאות. רוכבי דו-גלגלי נמצאים בסיכון מוגבר בגלל שאין להם אמצעי מיגון כמו אלה שיש ברכב – חגורת בטיחות, שלדה, כריות אוויר. אמצעי מיגון ומערכות בטיחות זה הדבר הבא שצריך לפעול בו. עידוד ותמרוץ של שימוש במערכות בטיחות ואמצעי מיגון לרוכבי אופנועים יכולים להגביר את השימוש בהם, להגביר את הבטיחות, וגם להפחית את חומרת הפגיעה וגם את מספר התאונות החמורות במעורבות רוכבים.

חשוב גם להתייחס לקבוצות סיכון. חשוב להתייחס לקבוצת השליחים באופן ממוקד – קבוצה שתורמת חלק נכבד גם בנסועה, ולצערנו גם בהיפגעות של רוכבי הדו-גלגלי. אחת הסיבות המרכזיות לכך היא אופן העסקתם הבלתי ישיר, המתנה תגמול בכמות משלוחים, שהוכח כגורם המעודד נהיגה מסוכנת ולא אחראית. זה דבר שהוכח והוא מגובה במחקרים.

הנושא הבא שחייבים להתעסק בו הוא הכשרה. היום המצב הבלתי נתפס הוא שאדם שמעולם לא עלה על רכב דו-גלגלי, יכול להוציא רישיון נהיגה לדו-גלגלי בלי לעשות שיעורים, בלי לעלות על הכביש, בלי מבחן תיאוריה, יכול פשוט לעשות מבחן שליטה שלא נעשה על כביש ולהוציא רישיון. כל בן שיש לו רישיון לרכב פשוט יכול להוציא רישיון, כשהנהיגה מסוכנת פי כמה וכמה ומורכבת פי כמה וכמה. רוכבי דו-גלגלי הם בעלי סיכון מוגבר. פי 16 למעורבות בתאונות דרכים קטלניות. חייב לפעול למען הביטחון שלהם, כי זה לא גזירת גורל. מספר הרוכבים גדל ויגדל, בטח עם כל מצב הפקקים שיש במדינת ישראל. חשוב לפעול, וחשוב לפעול כמה שיותר מהר, כי אם לא אנחנו נמצא את עצמנו בדיון הזה עוד פעם ועוד פעם. תודה.

תודה רבה ליעד. אנחנו עוברים ברשותכם למשרדי הממשלה. רלב"ד, בואו נתחיל איתכם. אני מקווה שאתם תתנו כאן איזשהו כיוונים טובים ומהירים לכל הסוגיות שהעלו. בואו נראה מה אתם מציגים.

שלום, קודם כל, שמי דיקלה רימון, מנהלת אגף הכשרה ברלב"ד. אמרו פה דברים כל-כך יפים טובים שכבר בעבודה וכבר עושים, אז זה באמת משמח לשמוע.

טוב מאוד.

וגם תודה לכל השותפים שאנחנו עובדים איתם רציף ועובדים איתנו רציף. רובם פה, חלקם לא פה. בהכרח יש מקום, כי אחרת אם זה לא תהיה עבודה משותפת של כולם לא נצליח לחולל את השינוי במצב הכל-כך עגום. אני לא אחזור על הנתונים שכבר הוזכרו פה על ידי כמה וכמה גורמים, אלא רק הדברים המשמעותיים שאנחנו יכולים להצביע עליהם. ממגמת העלייה העקבית שאנחנו רואים בעשור האחרון שהיא מאוד משמעותית, ואי אפשר להתעלם ממנה לאורך זמן, דרך המקומות של אפיון סוגי התאונות, וגם דרך עבודה במקביל עם מה שקורה בעולם, לאיזה סוגי תאונות עם התערבות נכונה. שם אפשר בעיקר להשפיע ולמצמצם, שהפוקוס היותר גדול הוא על העצמיות ועל התנגשות חזית באחור. אלה סוגי תאונות שבצורה נכונה היכולת להשפיע שם היא אפילו יותר גבוהה מהסוגים האחרים. אבל יש לנו יכולת להשפיע על כולם בצורות התערבויות נכונות.

כמובן, כמובן דרך המאפיינים שאיפה אנחנו רואים את התאונות ביחס לכלים השונים. בבין-עירוני בהכרח אנחנו פוגשים את התאונות החמורות, ההיפגעות החמורה של הכלים הגדולים יותר, כאשר בעירוני אנחנו רואים גם את הנוכחות המוגברת או את הייצוג הגדול יותר של הכלים הקטנים, וגם של הגדולים, בואו לא נתבלבל. והדברים האלה משפיעים בלמקד אותנו ולדעת לכוון אחר כך את ההתערבויות הנכונות. ועוד נתון קריטי שאי אפשר להתעלם ממנו בשום אופן, והוא שוב יעזור לנו להבין איפה נכון להתמקד בהתערבויות, זה עניין הגיל. הצעירים במדינת ישראל שהם רוכבים על דו-גלגלי הם בסיכון הרבה יותר גבוה להיפגעות. זה מתכתב גם כמובן עם מידע שמגיע לעולם וזה גם מתכתב עם מתי נכון לעשות את ההתערבויות השונות בקרב אוכלוסיות היעד. אם כן, כמו שגם תיארו פה גורמים אחרים, שדות הפעולה בעיקר להתערבות ולשינוי הם הכיוונים של התשתיות והאכיפה. ציינו פה את המהלכים שכבר נעשים, ציינו פה את האתגרים או את הבעיות שיש במהלכים האלה בהקשרים של תשתיות ואכיפה, דרך המנגנונים של איך מייצרים אכיפה יעילה ביחס לדו-גלגלי ומה אפשר ללמוד מהעולם בהקשר הזה.

ביחס לעולם, לשדה הפעולה של הרכב והציוד, ציינו פה את מערכות הבטיחות הטכנולוגיות המתקדמות, את האתגרים שיש ביישום שלהן, ייעודיות כמובן לרכב. ציינו את העלות הגבוהה של ציוד המיגון, בין אם המיגון האישי, בין אם המיגון כמו החלפת הצמיגים, והעלויות הגבוהות בישראל לעומת העולם, על אף שיש מקומות שיש הקלות, או לחלק מהדברים כן יש הקלות. עדיין ציוד מיגון כאן יעלה סביב, בין 30 ל-40 אחוזים יותר ממה שהורכב יכול למצוא באירופה. וזה מביא לנו לכל מיני תופעות שאנחנו לא רוצים שיקרו. אחד, או היעדר שימוש בציוד מיגון, שזה משפיע בכלל על תרבות הבטיחות של הרוכבים, על תפיסת הבטיחות של הרוכבים, או על שימוש בציוד מיגון שהוא לא תקני, ואז הוא - - -

מה זה אגף הרישוי עם הרלב"ד? סליחה.

כבר אני אסביר, אנחנו לא עובדים לבד אנחנו עובדים עם שותפים.

רק עם אגף הרישוי אבל? זו מצגת עם אגף הרישוי. אוקיי, טוב.

כי הפרויקט המרכזי.

טוב.

וזה מוביל לתשובה לשאלה שלך כי בעצם אחד הפוקוסים שעליהם אני הולכת לדבר יותר בהרחבה עכשיו קשור לגורם האנושי, וכאן השותפות המאוד-מאוד אינטנסיבית עם אגף הרישוי במשרד התחבורה כרגולטור שאמון על ההכשרה של הנהג במדינת ישראל. הפוקוס ביחס לגורם האנושי, גם ממה שלמדנו בעולם וגם ממה שראינו שקורה פה בישראל דרך שיחות ותצפיות עם מורי נהיגה טובים ומובילים בתחום דרך עבודה עם מדריכים מקצועיים בנושא הזה. דוגמת "אופנוע מאומן", דוגמת "פרוריידינג", שאיתם עשינו את הפיילוט בשנה האחרונה להכשרה בתפיסת סכנה. אנחנו שמים את הפוקוס על שני חלקים. אחד, שלב היסוד – השלב של לימודי הנהיגה, ולהתבונן בצורה מעמיקה על מה שנקרא שלב ההמשך – השלב של ההכשרות התקופתיות או שמירת הכשירות. כי נהג לא יכול פעם אחת לקבל רישיון, ללמוד נהיגה, וזהו. זה לא עובד ככה בעולמות המקצועיים בכלל ובטח-ובטח בתוך עולם הנהיגה.

למה תפיסת סכנה ברכיבה אסטרטגית? כמו שלמדנו מהעולם, אחרי עבודה מאוד-מאוד מוגברת מול המדינות המובילות בבטיחות בדרכים, אחד הרכיבים שהכי יכולים להשפיע על צמצום מעורבות רוכבים בתאונות דרכים זה מה שנקרא "רכיבה בגישת תפיסת סכנה". "Hazard perception" לצורך העניין, ורכיבה אסטרטגית. מה הבסיס שלה? הרעיון פה זה להימנע מכניסה למצבי סכנה. ברגע שאתה בתוך מצב סכנה הסיכוי שלך, גם אם אתה רוכב די טוב, לצאת ממנו הוא לא גבוה, כי יש הרבה נסיבות משפיעות והן לא בשליטתך. המפתח שלך כרוכב – תימנע מלהיכנס. איך להימנע מלהיכנס? אחד, אתה צריך לדעת מהם מצבי הסכנה שלך. והם ייחודיים לאופנוע בחלק מהמקרים. שתיים, תתכנן נכון את הרכיבה שלך, ואפשר ללמד אותך כרוכב לתכנן נכון. ושלוש, תפעיל נכון, תשלוט נכון באופנוע, כדי להוציא אל הפועל את התכנון המקדים הזה שעשית. ואתה כל הזמן עושה הערכות מצב כרוכב כדי כל הזמן להתאים את הרכיבה שלך. אפשר לעשות את זה. ראינו שעושים את זה. וראינו גם אצלנו בפיילוט שעשינו שאפשר לבצע את זה ולשם אנחנו מכוונים.

איפה אנחנו מכוונים להטמיע את זה ובכלל לעשות את השינויים? כמו שהזכרתי את שני הזרקורים שלנו, את שני הממדים שבהם אנחנו מבקשים לעשות התערבות עומק וכבר עושים, בשיתוף מלא עם משרד התחבורה – אחד, הכשרת הייסוג לימודי הנהיגה. גם אביעד הזכיר וגם אחרים, עבודה מאומצת לכתיבת תוכנית סדורה ללימודי נהיגה לדו-גלגלי במדינת ישראל. תכף אני אסביר גם קצת על מה אנחנו עושים שם, איפה החידושים ובמה הם באים לידי ביטוי.

ולוחות זמנים בבקשה.

ייאמר. ודבר שני זה מה שנקרא אותה הכשרה תקופתית או הכשרה שאנחנו פוגשים את הרוכב אחרי שהוא כבר הוציא את הרישיון שלו, מהשלב של הפוקוס שאנחנו רוצים לשים ומבינים שקריטי לעשות דרך החלון של ריענון ייעודי לרוכבי דו-גלגלי בקרב הנהגים הצעירים. למה נהגים צעירים? גם מהעולם אנחנו יודעים, חלון הזמן המשמעותי להתערבות בעיצוב דפוסי נהיגה נכונים, בטיחותיים וראויים שאנחנו רוצים לייצר, ולבסס הרגלים נכונים כדי לחולל גם תרבות נהיגה נכונה בישראל, זה בחלון הזמן של השנה הראשונה, השנתיים הראשונות של רוכבי הנהיגה, במקרה של הרוכבים אין פה אלמנט של נהיגה עצמאית, ברכב פרטי אנחנו חד-משמית יודעים שזה בשנה הראשונה של נהיגה עצמאית. שוב, הכל מבוסס מחקרים מהעולם. דרך הכיוון של להגיע לזה, דרך השפעה על הרוכב וליצור מוטיבציות ברוכב, המהלך שמקודם יחד עם רשות שוק ההון. הקלות בביטוח בתמורה למי שישתתף בהכשרה מוכרת. לייצר כאן סוג של תו תקן להכשרות במדינת ישראל.

בואו לא נתבלבל, השוק הזה קצת פרוץ ויש לנו גם כאלה שעושים הכשרות שהם פוגעים בבטיחות, והחוכמה כאן היא לדעת להגיד רק מה הן ההכשרות הראויות שנכונות ואפשר בהן להכיר מול בטיחות. וכל זה גם דרך לקדם את - - -

את רוצה אבל שההכשרה תהיה בתמרוץ, לא בחובה?

אני רוצה, אני רוצה שכולם יהיו בחובה.

אוקיי.

אבל אני גם מסתכלת על מה קורה במדינת ישראל היום.

אוקיי.

ואם אני צריכה לבוא ולהמליץ למדינה איפה הכי קריטי כחובה - חד משמעית בקרב קהילת נהגים צעירים. בקרב הקהלים האחרים אני לא רואה, תקנו אותי אם מישהו פה חושב אחרת, איך אנחנו מצליחים להחדיר את זה באופן שלם - - -

אין בעיה. אני מבין, קהילות צעירות. אבל זה לא אמור אז להיות חלק מההכשרה הבסיסית?

ההכשרה הבסיסית נכנס גם.

אוקיי.

תכף אני אתאר, ההכשרה הבסיסית חד משמעית נכנס באופן מאוד מהותי ולא כיחידה בפני עצמה כמו שבחלק ממדינות העולם קורה. בחלק ממדינות העולם מלמדים תפיסת סכנה בנפרד ואז בצורות השונות, על השוני שיש במדינות, מלמדים את יתר לימודי נהיגה. התוכנית החדשה מכניסה את מה שבמהות שלו תפיסת הסכנה ובביטוי האופרטיבי שלו, ברמת הכישורים של תפעול האופנועים ותכנון הרכיבה שלך, לאורך כל דבר ודבר שאתה עושה בלימודי הנהיגה, כבר אני מרחיבה על זה. כאשר בפיילוט ההכשרה שאנחנו מלמדים על הרוכבים, מה שהזכירו פה כבר כמה אנשים קודם, וגם אתה הזכרת שגם ביקרת וראית, בואו ניקח טעימה קטנה גם מה עושים בהכשרה כזאת וגם מה הרוכבים עצמם מתארים כתקופה, מי שרואיין פה זה חבר'ה שעברו שלושה, ארבעה וחמישה חודשים אחרי שהם סיימו את ההכשרה.

[סרטון מתנגן]

את ההכשרה הזו ליווינו במחקר הערכה שנוהל על ידי חטיבת המחקר והמידע ברלב"ד, על ידי ד"ר אסף שרון. בדקנו כ-300 רוכבים, קבוצת ניסוי וקבוצת ביקורת. ובאופן לא אופייני למחקרי התנהגות ראינו שיפור מובהק בכל הרכיבים המרכזיים שבדקנו. מהערכה של יכולת תפיסת הסכנה של הרוכבים, דרך יכולות התמרון שהם תיעדו שהשתפרו, והן יכולות תמרון שנלמדו בקורלציה לכאלה שצריכות ליישם תפיסת סכנה. לכיוון של מניעת התנהגויות מסוכנות. כל זה ראינו גם עם משהו מאוד משמעותי שההכשרה הזו באה לעשות - היא באה להשפיע על תודעת בטיחות. וראינו את המעבר, וגם אחד הרוכבים הזכיר את זה ממש ככה – תפיסת האחריות האישית של הרוכב. לא עוד אמירות של כולם אשמים, הצבעים בכביש, התשתיות, הנהגים האחרים. אלא אני יכול להשפיע על תוצאות הרכיבה. ועם התובנות האלה הטמענו את המהלכים בתוכנית הלימודים החדשה שאנחנו מפתחים.

תוכנית הלימודים החדשה, יש בה ערך מאוד גדול, הן בסטנדרט המקצועי המלא שהיא מביאה לתוך כל שלבי הלמידה, הן כהכוונה של עיקר הכובד לתוך מה שנקרא התרחישים והלימוד בכביש הציבורי, והרבה פחות בנפח רק למה שקורה במגרש כמו שקורה כיום. דרך הכיוונים של שילוב למידה דיגיטלית בתוך תהליך הלמידה המעשית. כלומר, יש פרקים של יחידות לימוד במיקרו-למידה מבוססות וידאו בעיקר, מלמדות את תלמיד הנהיגה מה מצופה ממנו, איך מצופה ממנו, לפי איזה עקרונות הוא צריך לרכוב. ואז הוא מגיע לשיעור המעשי עם המורה, וככה אנחנו יכולים להוציא רווח הרבה יותר גדול מהשיעור המעשי.

כל זה בהתאמה לזה שרמת הטסט מתעדכנת, עולה ודורשת את מה שאנחנו מבקשים. זה ממש ספינה שאנחנו מזיזים. וכל הדבר הזה לא יכול להתקיים ללא התאמה של הכשרת המורים, הכשרת הבוחנים. זה סוג של ספינה מאוד גדולה, ולכן גם לוקח קצת זמן להזיז אותה. אז אנחנו, מהו הזמן?

אוקיי, אבל מה לוחות הזמנים? אז אני אגיד לך משהו, כי שינו למשל את לימודי הנהיגה לרכב כבד. אתם מכירים את זה, ואני עשיתי כאן דיון על זה. ואז בא מי שמדריך את מורי הנהיגה. הוא אמר 30% רק עברו את ההכשרה החדשה. מהמדריכים, ממורי הנהיגה. 30% ממורי הנהיגה עצמם רק עברו, השר נכשלו. אז אני רואה עד כמה זה מסובך בזה, אז איך, אני רוצה לדעת לוחות זמנים.

הכיוון שלנו הוא, קודם כל עכשיו אנחנו בפיילוט. כבר עכשיו אנחנו מריצים פיילוט על חמש דקות נקודות במדינת ישראל עם קבוצת מורים, עם סדר גודל של, צפויים להשתתף בפיילוט סביב ה-150 תלמידים, כולל הבוחנים שהכשרנו שבוחנים בפיילוט. וזה מאוד משמעותי מבחינתנו גם לתובנות קדימה. במקביל הפיתוח ממשיך. אנחנו חילקנו את הפיתוח לשתי יחידות גדולות כדי לאפשר גם למורי הנהיגה להתאפס. הבנו שאי אפשר לרדת בבת אחת עם הכל. זה יפחיד, זה לא יצליח. ולכן, גם הכשרת המורים בהתאמה מבוצעת. יש חלק אחד שבשאיפה עד סוף, בערך סוף השנה הזו אנחנו נראה כבר ממש את היישום שלה. כשאני אומרת יישום שלה אנחנו מדברים על כל המערכת, כן? זה מצריך הכשרות של כל המורים הפעילים בשטח, בהתאמה מורים חדשים.

אז סוף 2023 מה יהיה לדעתך?

סוף 2023 עד 2024 ירד כל החלק, כל שני הפרקים הראשונים. תוכנית הלימודים החדשה מחולקת לשלושה פרקים – בסיסי, מגרש וכביש. שני הפרקים, שני החלקים הראשונים – בסיסי ומגרש – סוף 2023, גג תחילת 2024. ואחר כך לאורך 2024 עד סוף 2024 כל החלק של הכביש. זה המהלך המתוכנן.

יפה מאוד. לפני שאני נותן, בנושא התשתיות, הסברה, אכיפה? זה היה על הכשרה וזה מעולה. אם מישהו ירצה להעיר כבר, אבל פשוט הרלב"ד, אתם, הצהרה כוללת נתתם על ההכשרה מדהים. השאלה אם יש גם על הסברה, אכיפה. אני רוצה גם לדעת דברים מיידיים כי יש אופנועים על הכביש.

מירב רפאלי, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. קודם כל, הנושא של התשתיות, אנחנו מכירים את הנושא של מערכות הבטיחות. אם נמצאים פה נתיבי ישראל להתייחס לעניין הזה, הבנתי שאמורים להתייחס פה לנושא של המיפוי – כמה נשאר וכולי. זה הנושא הזה. יש את הצבע המחליק שדיברה עליו מיטל.

אבל בצבע המחליק, תשתיות עוד נגיע ויש איזשהו קונצנזוס, אבל צבע מחליק אני מבין שאין קונצנזוס. יש, תכף גם השלטון המקומי ידבר, יש כאלה שאומרים שהבעיה היא שיורד הצבע, שהוא מחליק, ואז אם הוא מחליק אז הוא יקר, ואם הוא יקר אז צריך להבהיר אותו הרבה פעמים. אז השאלה מה הפתרון? כי יש היום תקן שלא צובעים לפיו.

יש תקן לשימוש בצבע. יש פה עניין של הרשויות המקומיות ושוב, לאופן היישום שלו גם. סוג הצבע שמשתמשים בו ואופן היישום והאחזקה שלו. באמת הרשויות המקומיות פה יכולות להתייחס לעניין הזה. יש עניין של פיקוח גם על העבודה של הקבלנים ברשויות המקומיות. אני חושבת שיש פה מישהו שיכול - - -

שלטון מקומי, יש כאן מישהו? עוד לא, לא עכשיו, אבל עוד מעט.

אני רק אגיד שהרלב"ד עשה - - -

אני מהשלטון המקומי.

אה, יופי.

נדב ליפשין, מנהל המטה לבטיחות בדרכים, אבל אין לי ידע בנושא של הצביעה.

הבנתי. בסדר, נגיע אליך עוד מעט. אתה מראשון, לא?

חדרה.

מחדרה, אוקיי. בסדר.

אני רק אציין שהרשות עשתה יום עיון בעניין הזה למהנדסים ואנשי מקצוע ברשויות המקומיות לפני בערך שבועיים, כדי באמת לעבור גם על ההנחיות, גם לתת שם המלצות לאיך לעשות גם את הפיקוח וכולי. אז זה בעניין הזה.

הסברה.

הסברה - - -

באשר להסברה אז אולי אני אגיד מילה.

כדאי שנחמה תגיד.

נחמה לאור דרורי, מנהלת חטיבת הפיתוח. אני רוצה להגיד שבהקשרים של רוכבי אופנועים אנחנו רוצות להיות מדויקות במשאבים שאנחנו שמים על הסברה. כי לומר "זה מסוכן", "תשמרו על עצמכם" או דברים מהסוג הזה, מיותר וחבל על הכסף הציבורי. מה שאנחנו כן רוצות לעשות זה שהתוכנית שלנו תהיה הוליסטית, ושהיא תיתן מערכת בטיחות, ושההסברה תתמוך ברכיב המרכזי שאנחנו חושבים שישפיע על הרוכבים - - -

שזה הכשרה.

וזה לבצע הכשרה. ללכת ולבצע הכשרה.

זאת אומרת, ההסברה תהיה כמו כלי שיווקי להכשרה.

מעודדת הכשרה.

100%.

חד משמעית.

אוקיי, בסדר.

אז אנחנו עכשיו בתהליך. אנחנו כן כבר אומרים לרוכבים תחפשו הכשרה, נותנים להם אינדיקציות לאיזה סוג של הכשרה לבחור, כי כמו שאמרנו יש הכשרות שיכולות לעשות סכנה ולהגביר את הביטחון שלהם ודווקא לחשוף אותם יותר. אז אנחנו את זה מסבירות. בשלבים המאוחרים יותר, כשהרשות כבר תיתן תו תקן יחד עם אגף רישוי לחברות שעושות את ההכשרה בדרך שאנחנו יכולים לסמוך עליה כיעילה ולא מסוכנת, אז אנחנו נהיה הרבה יותר ממוקדם בלשווק את המקומות הנכונים לבצע הכשרה בתפיסת סכנה.

לוחות הזמנים שנתת דיקלה, הם לזה שתהיה הכשרה עם תקן, לא עדיין שזה ישנה את לימודי הנהיגה?

לא, לוחות הזמנים שדיקלה דיברה עליהם זה על לימודי הנהיגה.

אוקיי, בסדר.

מתי תוכנית הלימודים לקבלתה רישיון תהיה מוכנה.

יופי, מצוין. תודה רבה לרלב"ד. משטרה, ביטחון לאומי, אתם רוצים להתחיל המשטרה או מישהו מהמשרד? מה אתם רוצים? דברו איתי על אכיפה, דברו איתי על שוטרי תנועה, על ניידות ועל אופנועים.

שרית מהמשרד לביטחון לאומי.

היי שרית. רק זה, היינו בישיבה לפני כן על תקציב אגף התנועה. רק אנחנו, אנשים כאן בוועדה לא היו כולם, אז אנחנו.

אז תשובי אותה תשובה שנתתי קודם. אני לא יודעת כרגע לרדת לפרטי תוכנית העבודה של אגף התנועה. אנחנו נדע את זה, אני מקווה, יותר טוב בשבוע-שבועיים הקרובים, ואז אנחנו נוכל להתייחס גם ספציפית לאכיפה בנושא של רכבים דו-גלגליים.

אין בעיות. כי אני, תכף נגיע למשטרה, מי מדבר ראשון מהמשטרה? עמיר? רפי? מי? עמיר.

רפי יצא רגע אז אני.

אז עמיר, רק אני אשמח שגם תלמד אותנו. זאת אומרת, תחכים אותנו. כי לנו אמרו שלא אוכפים על דו-גלגלי. אמרו, זה לא משנה מי, שלא עושים אכיפה על דו-גלגלי, גם בגלל שזה בעייתי, בהכללה כן? וגם בגלל שהם או מסירים את לוחיות הרישוי או שיש להם יותר אפשרויות להסתיר אותן, או כל מיני דברים כאלה. אנחנו כמובן לא מקבלים את זה.

טוב, אז עמיר, רמ"ח מו"פ באגף התנועה. כמה נתונים קטנים, כמו בדיון הקודם, בשביל לעשות קצת סדר, כמו שאמרתי אצלי במחלקה יש את מדור מחקר שעוקב אחר כל הנתונים. נכון להיום יש ירידה של 288 תאונות במעורבות דו-גלגלי. יש ירידות גם בקל, גם בקשה, למעט בקטלנית שיש הרוג אחד יותר מתקופה מקבילה אשתקד. 61% מהתאונות, כמו שנאמר פה, הן בתחום העירוני. 60% באשמת הרוכב. 38% תאונות עצמיות. לגבי אכיפה, מתחילת השנה כמעט 20,000 דו"חות כנגד דו-גלגלי, כשהעבירות הבולטות באכיפה הן סטיות בנתיבים, פניות, תקינות, וגם רישיון רכב, רישיון נהיגה וביטוח. א' כי מה לעשות, מבלי לעשות הכללות יש גם אנשים שנוהגים בדו-גלגלי בלי רישיון נהיגה, וגם לגבי ביטוח. למה ביטוח? לא בגלל שזאת עבירה קלה. כי אדם שמעורב בתאונת דרכים או בכל אירוע אחר, ואין לו גם ביטוח, הוא גם לא עוצר, הוא גם בורח כי יש לו סיבה טובה למה הוא בורח. אז אנחנו אוכפים, ובטח בטח לא ממקדים את האכיפה כנגד ביטוח או רישיון נהיגה. זאת לא המטרה. אני שם את זה פה על השולחן.

זאת אומרת, מה שנאמר על זה שהאכיפה היא איפה שקל?

אז אני אומר. תראו, אי אפשר לאכוף, בטח לא בנתיבי איילון, או במקום בגזרת גוש דן עם ניידות. אנחנו לא נעצור את כל התנועה בשביל להוריד איזה רוכב דו-גלגלי. היתרון היחסי שלנו זה שאנחנו מבצעים את האכיפה עם הסיירת הארצית. אנחנו מדברים על יחידה כמעט של 150 שוטרים עם 129 אופנועים. מרבית האכיפה שמתבצעת על ידי אגף התנועה היא על ידי הסיירת הארצית, מן הסתם בגלל היתרון היחסי שלהם לעצור רוכבי דו-גלגלי. אני אומר, אני אשים פה נתון אחד שאני לא בא ואומר שהשינוי של לוחית הרישוי לתקן האירופאי היא בעיה מבחינת מדינת ישראל. אנחנו בטח ובטח צריכים להתאים את עצמנו לתקן האירופאי. אבל אני אומר שמתחילת, שב-2022 פסלנו 14,000 עבירות של דו-גלגלי במצלמות א3 שנסעו במהירויות 200, 176. הבאתי לך אדוני חבר הכנסת, דוגמאות של תמונות כאלה, שרק בגלל שלוחית הרישוי קטנה ולא ניתנת לפיענוח, כמעט 14,000 דו"חות. רק השנה אנחנו עומדים כמעט על 6,000 פסילות. יש מחיר גם לעובדה שלוחית הרישוי הזאת קטנה באפן משמעותי ליכולת שלנו לאכוף באמצעים טכנולוגיים, אוקיי?

והבעיה היא מה? הרזולוציה של המצלמה?

לוחית הרישוי הצטמצמה, ובמהירויות, ושוב, לא לעשות הכללות, אבל יש כאלה שלוחית הרישוי קטנה ואנחנו לא יכולים לפענח את המספרים, ויש כאלה שגם מסתירים. אבל הם לא הרוב, בסדר? אנחנו לא אומרים שכל רוכבי הדו-גלגלי הם אנשים עבריינים.

ברור.

והם מסתירים את זה בכוונה.

אז מה עושים עם זה?

אנחנו מדברים, יש מחיר, כמו שאמרתי.

כן, אבל איך - - -

זה מגביל אותנו מאוד בעניין הזה. לגבי - - -

אבל איך אנחנו פותרים את זה שאליקו לא ילך עכשיו לחברים שלו ויגיד חבר'ה, יש לנו לוחית קטנה, תיסעו מהר יותר ולא יתפסו אתכם.

הוא לא צריך להגיד להם, הם עושים את זה גם בלעדיו.

לא, השאלה - - -

קודם כל, אני לא הייתי מפרסם את הסיפור הזה.

הכל כאן - - -

אם אפשר למחוק את זה מפרוטוקול – עדיף.

אי אפשר, הכל מצולם. אני מעדיף שנדע מה הבעיות, ככה נדע את הדחיפות לטפל בהן.

אמרת שקיפות בדיון הקודם, אנחנו עושים את זה גם פה ברשותך.

אני מעריך את זה מאוד.

בשביל שיכירו את האירוע הזה.

אבל מה היית רוצה, נגיד אתה כמשטרה, כדי לאכוף תגיד לנו מה צריך.

לאכוף זה רק על ידי הסיירת הארצי. אנחנו, שוב אני אומר, גם אם עכשיו תיתן לי 100 תקנים לתנועה הבין-עירונית זה לא יעזור - - -

אבל אתה אומר שגם כל האמצעים הטכנולוגיים, פשוט אנחנו אחרי דיון שבו אנחנו דיברנו על התעצמות המשטרה באמצעים טכנולוגיים. אז אתה אומר גם האמצעים הטכנולוגיים הם בעייתיים. גם החדשים הם בעייתיים?

כן, אבל אנחנו, אנחנו, אני בדעה של חברי. אמר את זה בדיון הקודם שלא בנושא הדו-גלגלי. אנחנו לא רוצים אכיפה ואנחנו בטח לא נגד רוכבי הדו-גלגלי. יש פה כמה פעולות שצריך לעשות ואני אומר שאחד זה בטח ובטח הנושא התשתיות. הדבר השני, יש לנו איזשהו פיילוט שאנחנו כרגע מקדמים באמת כדי לא להאשים כל הזמן רק את הרוכבים, אלא לעזור להם להימנע מסיטואציות כאלה. כולנו יודעים שרוכבי דו-גלגלי, בטח ברמזורים ותאונות צומת, הם עיקר התאונות ברוכבי דו-גלגלי. הם מגיעים לרמזור. הם תמיד הראשונים, הם מסתכלים על הרמזור הרחוק, עוד לפני שמתחלף לירוק הם יוצאים, ואם מישהו גנב רמזור אז יש תאונת דרכים. ואתם יודעים מה תוצאות עם רוכבי ד-גלגלי כשמישהו נוסע ג מהר בצומת.

אז אנחנו כרגע מבצעים איזשהו פיילוט יחד עם משרד התחבורה, עם נת"י, של לבטל את הרמזור הרחוק. לאלץ אותם להיות עם קו כלי הרכב, לא לרוץ לפני כלי הרכב. הרמזור רק הקרוב יהיה עם רמזור קטן על העמוד הימני, ובכך לצמצם קצת את היציאה המהירה שלהם עוד לפני שהרמזור מתחלף. אנחנו חושבים שזה אירוע שהוא מאוד משמעותי לרוכבי הדו-גלגלי.

ראיתי את זה באתונה, אם אני חושב נכון, אם אני זוכר נכון. וזה עבד שם? במקומות שניסו את זה זה עובד?

אנחנו כרגע מבצעים פיילוט. אנחנו נבדוק את העניין הזה, אנחנו נראה. גם אנחנו נשים את זה במקומות שאנחנו חושבים שאלה מקומות משמעותיים להתרחשות תאונות דרכים עם נפגעים בצומת. וכמובן, אחרי זה, במידה וזה יצליח כמו פיילוטים שאנחנו עושים, כמובן אנחנו נרחיב את העניין הזה.

אתה מתכוון - - -

דבר אחרון ברשותך, זה העניין של המיומנות. מסכים פה עם כל מה שנאמר. הקלות הבלתי נסבלת של אדם שמוציא רישיון נהיגה ולמחרת רוכב על אופנוע או אופנוע כבד מבלי שהייתה איזושהי מיומנות ברכיבה, זה אירוע מאוד משמעותי, וצריך לתת עליו את הדעת, כדי לצמצם באמת את האפשרות שהם רוכבים על אופנועים או על קטנועים מבלי שניתנה להם המיומנות המספקת להתמודד עם מה שקורה בכבישים. וכולנו מכירים את מה שקורה בכבישים עם העומסים.

אוקיי. תודה עמיר. רפי, אני אשמח אם תמשיך אותו. אני עדיין מנסה להבין איך המשטרה עוזרת לנו בטווח הקצר? שאנשים יפחדו או יחשבו שהם כל הזמן מצולמים, ועבירות תנועה, עבירות מהירות – יהיו מצולמות. דיברנו על זה מקודם בכלל, אבל אני רוצה גם בדו-גלגלי במיוחד, אתה היית בחוץ, לאור העובדה שהתברר לנו הקושי שיש לפעמים במצלמות ובאכיפה בנושא הזה. השאלה היא איך אתם עושים את זה, ובכלל זה אני אשמח גם אם תגיד לי אם אתם מתכוונים לעשות מבצעי אכיפה כאלה. כי לפעמים מבצעי האכיפה משנים תודעה, הם נותנים לאנשים תחושה שיש יותר ממה שיש באמת.

טוב, אז אני מצטער, הייתה לי שיחה דחופה ולכן נעדרתי. אני לא יודע מה חברי פה אמר, אבל אני אגיד לך מה אנחנו כן עושים בתחום הזה.

רק תציג את עצמך בבקשה.

טוב, אני רפי וקנין, אני ראש מנהלת אכיפה דיגיטלית במשטרה. אנחנו למעשה מובילים את כל האכיפה הדיגיטלית העתידית שאמורה להיכנס לכבישי ישראל. ולכן אצלנו, אנחנו לא מדברים על מבצעים, אנחנו מדברים על שגרת אכיפה מתמדת שתהיה קבועה. וכמובן אם בתוך כל האכיפה עצמה גם התייחסות ספציפית לרוכבי האופנועים. אגב, לא מזמן פנו אליי מכון התקנים, הם עושים ניסוי דווקא לקורקינטים על לוחיות רישוי כאלה ואחרות, איך זה נקלט אצלנו במצלמות החדשות. אז דיברו פה קודם, נראה לי, הנציגה של עיריית תל אביב, על מצלמות איכותיות שקולטות מספרים. אז אנחנו בחרנו את המצלמות האיכותיות ביותר באמת. צריך להבין שיש הבדל בנסיעה בתוך כביש עירוני, ששם הנסיעה היא איטית והמצלמה עצמה יודעת לקלוט בזום שלה את לוחית הרישוי, לבין המצלמות בכביש בין-עירוני שהנסיעה היא מהירה. אנחנו מכירים את זה שמקפלים את לוחיות הרישוי, אנחנו מכירים את זה שנועצים ברגים או מלכלכים אותן וכדומה. אנחנו מכירים את כל השיטות.

ואנחנו, דרך האנליטיקה מנסים לפתח באמת בתוכנות שאנחנו מפתחים אצלנו בתוך הבית כלים שבאמת יעזרו לנו לפענח את לוחיות הרישוי. זה לא סוד שהקטנת לוחית הרישוי מקשה עלינו ואנחנו נשמח שהיא תחזור לממדים הטבעיים שלה, זה רק יקל. אבל יחד עם זאת אנחנו גם, כמו שאמרתי קודם, מפתחים באמצעות הבינה המלאכותית.

זאת אומרת, הטכנולוגיה תתפוס אותם.

הטכנולוגיה תתפוס אותם, בוודאי. אנחנו, המהירות הממוצעת זה כבר כלי שאושר משפטית לאכיפה במדינת ישראל. מצלמות רמזור וכדומה. אנחנו בהחלט נותנים יחס בבחירת הטכנולוגיה, קונקרטי לרוכבי אופנועים. אנחנו גם עשינו "בנצ'מרקינג" בעולם, איך הם, במה הם משתמשים, מה הכלים שמשמשים אותם. אנחנו לומדים את זה. הוצאנו משלחות לחו"ל, אנחנו עדיין בתקשורת עם כל מיני מדינות בעולם. ובהחלט הם יקבלו פרק נכבד בעניין הזה. בעיקר כי הם האוכלוסייה שנפגעת הכי הרבה והכי חשופה לתאונות הדרכים.

תודה רבה. יש כאן מישהו ממשרד התחבורה? ממשרד התחבורה עצמו? בבקשה.

חנן אהרון, סגן מנהל אגף הרישוי. הדברים פה נאמרו.

אתה עומד מאחורי לוחות הזמנים?

אני עומד מאחורי זה שאנחנו בדרך כלל פסימיים ואנחנו מכירים את כל הנושא הזה של הדו-גלגלי והתוצאות והפגיעות, וזו נטייה טבעית להיות פסימיים. אני אומר שהיום דווקא אפשר להיות אופטימיים. אני אומר את זה כי אני התחלתי בדיוק היום בחודש יולי לפני 34 שנים כבוחן נהיגה במשרד התחבורה לכל הכלים, גם על האופנועים. מתוכנת הבחינה שביצענו אז לא השתנתה עד היום. והיום, אחרי מה שהוצג פה על ידי, בעבודה משותפת, צריך להגיד תודה גם אחרי כל השנים שלא נעשה הרבה בתחום הזה מסיבות שונות, לא ניכנס לזה עכשיו. הייתה וועדה בראשות ד"ר בקר לנושא הרכב הפרטי והוראת הנהיגה, באופנועים נגענו פחות. דיברנו גם על כמה מאבקי אגו בין הגופים. הייתה ועדה מצוינת. יושבים פה חברי הוועדה מכל, מהמשטרה, בוחנים ותיקים, מורי נהיגה ותיקים. באמת נעשתה עבודה, אני אומר לך, רצינית ויסודית. צריך לומר את זה כי זה נאמר פה בהבלעה. אני רוצה להיות אופטימי כי הדברים השתנו. זאת אומרת, סוף סוף שיש תוכנית לימודים מוסדרת שלא הייתה, ואפשר להתחיל איתה משהו. זה הבסיס, אנחנו פה מדברים תמיד על התשתיות והכל.

לגמרי.

קודם כל, את הבסיס הזה שהוא הכי חשוב, גדול התלמוד שמביא לידי מעשה. אם לא למדת אז אתה לא יודע איך עושים. אני חושב, הציגו את זה פה, ואני חושב שצריך לתת לזה יותר משמעות כי באמת נעשתה פה עבודה רצינית ותיעשה פה. לוחות הזמנים שנאמרו אלה לוחות הזמנים, שהם מאוד סבירים. זאת אומרת, לא צריך, צריך להכשיר את המורים כמו שאתה אמרת, שבסוף גם המורים עצמם חלקם לא תמיד, צריך, זה דור של מורים, זה תפיסה.

כן, זה תהליך. אבל השאלה - - -

זה תפיסה. זה שינוי. אני חושב אבל שזה נעשה בלוחות הזמנים הנכונים.

כן.

הושקעה פה עבודה, אני אומר לך, אפילו יום-יומית. אנחנו רואים את זה, זה לא משהו שהוא, לוקחים את זה ברצינות.

כן.

נעשתה עבודה יום-יומית. לוחות הזמנים הם סבירים. כמובן שתמיד נוכל לקצר.

אוקיי.

יש פיילוט. צריך לראות איך הדברים ייתפסו בשטח. להכשיר את המורים, להכשיר את הבוחנים.

תודה.

אני חושב שהדברים, אפשר להיות אופטימי עם היום הזה.

זה נראה טוב, עוד פעם, אני רוצה לראות, אנחנו תכף נדבר על לוחות הזמנים, אני רוצה לראות את הכניסה של זה לתוקף. זה באמת נראה משנה. אני עדיין, אני לא מרגיש שלעכשיו, לרוכב האופנוע שעולה על האופנוע, אני לא בא אליך חנן - - -

עדיין לא, עדיין לא, אמרתי.

לא, לא, לא. אני לא בא אליך, חנן. אני אומר בכלליות.

ייקח.

וזה גם קשור למשטרה.

צריך לזרוע את הזרעים של זה.

אני רוצה לדעת שאם אני רוכב אופנוע שיורד מירושלים לתל אביב, נוסע 200 קמ"ש, אני רוצה לדעת שמישהו צילם אותי. ככה אני לא אסע 200 קמ"ש. או שהייתה צ'קלקה בדרך שהרגיעה אותי. אבל בסדר, אנחנו עוד נגיע לזה. מישהו, מחברי הוועדה, זה יהיה על יורם וחיים, נכון? אם מישהו מכם רוצה לדבר, זה נשמע מאוד.

אני אשמח מאוד. לי קוראים יורם אוחיון, אני מפקח על מבחני הנהיגה. אני בעברי מורה נהיגה על אופנועים, בוחן נהיגה. יש פה הרבה טרוניות, והם צודקים, אנחנו כרגולטור לא עשינו ממש בעניין של לימוד נהיגה. גם לא בבחינה לנהיגה. עכשיו, להגיד לך שהיום, אני כשבחנו אותי להיות מורה נהיגה זה לקח חמש דקות. בא מישהו, אמר לי מה אתה יודע על אופנוע, תעשה סיבוב, אתה מורה לנהיגה. לא ידעתי כלום על אופנוע. אבל כלום.

וואו.

עכשיו תשמע, יש פה אנשים מאוד-מאוד מוכשרים אצלנו בוועדה, ולמדתי מהם המון. להגיד לך שהיום הבחינה השתנתה, 75 שנה, מישהו פה אמר, 50 שנה, אני חושב ש-75 לא נעשה כלום. לא נעשה כלום. בואו נהיה אמיתיים. ככה נפרוס את הכל פה. ומה שקורה היום זה בעצם, כשקמה הוועדה הרי, הייתה פה ועדה ב-2010. היא כתבה משהו יפה, אבל זה העלה אבק באיזו מגירה ואף אחד לא התייחס אליה. אנחנו השתמשנו בחומרים האלה, הם חומרים טובים. אבל אתם יודעים היום החבר'ה הצעירים רוצים דיגיטציה, הם רוצים לראות את הדברים אמיתיים. זאת אומרת, כשתלמיד בא ורואה סרטון מה הוא הולך ללמוד זה הרבה יותר טוב מאשר מורה עומד בשמש קופחת ואומר לו דברים שהוא חצי מהם, הרי, לא מקשיב, הוא לא רואה. הוא לא שומע, הוא לא רואה אותו, הוא רוצה רק לנהוג.

עכשיו, כשאני הייתי מורה נהיגה על דו-גלגלי, זה מאוד-מאוד מתיש. מי שפה מורה נהיגה על דו-גלגלי, וחברים שלי פה מהצדדים הם, זה דבר מאוד-מאוד קשה. אתה לא מגיע לעשרה אחוז ממה שאתה רוצה להעביר לו, ואתה כבר עוזב את התלמיד. אתה אומר לו תסתובב פה. אמרה פה מישהו שמסתובבים ועושים פה שליטה. בא בחור, הוא חושב שהוא יודע הכל. הוא עושה סיבוב במגרש, נותנים לו רישיון נהיגה, הוא הולך ונהרג.

אני רוצה להגיד לכם שלפי דעתי כמות ההרוגים היא קטנה לעומת מה שאנחנו מוציאים. אנחנו מוציאים תוצרים רעים מאוד. בתור בחינה, בתור לימוד. אני בתור בוחן הייתי בא, מגיע למגרשים, אומר לי המורה תקשיב, התלמיד הזה שבחנת, הוא נהרג. עכשיו אני לא אשם, הוא היה טוב במגרש, הוא עשה את הדברים טוב. הוצאתי אותו כשהוא היה נהדר. אבל הבחור הזה הלך והשתולל. עכשיו, אומרים פה חינוך? אני לא מסכים עם חינוך. אני חושב שאנחנו צריכים לעשות הכשרה טובה לתלמידים בלימוד. ההכשרה שאנחנו הולכים לעשות היום מבחינת הזה, הרי - - -

אתה אמרת, ואתה אומר מהניסיון שלך, כי אנחנו לא אנשי מקצוע אתה המקצוען, הוועדה, זה הולך לשנות.

חד משמעית.

יופי.

אבל מה? אנחנו, כרגולטור, אם לא נהיה נחושים להוציא את זה החוצה, זה לא יקרה.

אז קחו תיקי עובד שלכם. איפה שיש בעיה תפנו לי. אני יודע שלפעמים כאן אנשים הולכים למה שסקסי. ואני יודע שתאונות דרכים, הכשרות נהיגה, זה הדבר הכי לא סקסי ולפעמים גם זה בא לא טוב לאנשים. אני רק בזה, לא מעניין אותי כלום, מה שצריך, אני בזה.

קודם כל, אני שמח מאוד לשמוע את הדבר הזה. אני רוצה להגיד לך משהו. אנחנו כאגף הרישוי, לא היינו מחויבים לדבר הזה. אני לפני שנתיים תהליך שאני אומר לך, היום אני במקום אחר לגמרי. ודיקלה פה תגיד לך את זה. אנחנו עברנו תהליך. אנחנו היינו מקובעים מחשבתית. אנחנו צריכים להיות גמישים מחשבתית.

בדיוק.

עכשיו, ברגע שאתה נהיה גמיש, אתה גם יכול להחיל דברים. אנחנו, הארגון שלנו, הוא ארגון, בסדר. אין מה לעשות, כולם פה מתלוננים עלינו. אני חושב שאנחנו עוברים תהליך. גם חנן, גם מנהל האגף שלנו, גם הסמנכ"ל שלנו; אבנר פלור. זה תהליך שאנחנו עוברים אותו. אתה לא יכול ביום אחד לשנות ארגון כזה ענק, להזיז את הספינה, אמרה דיקלה? אנחנו, קשה לנו להזיז את הדבר הזה.

אני ממש מודה לך על, קודם כל על הכנות. אני, גם בישיבה הקודמת וגם כאן, סוף כל סוף יש ישיבות כנות. תמיד הייתי מרגיש כאילו באים כדי לסיים את הישיבה. וגם זה נראה באמת מהפכות גדולות. אני עדיין, אני רוצה לעזור שזה יקרה וזה, אני עדיין רוצה לנסות לעזור עכשיו, לראות מה עוד אפשר. אבל בואו נראה מה המצב, נת"י. נתיבי ישראל, בואו תגידו לי מה קורה גם עם התקנת מגן תחתון, מה שהוספנו לזה גם תקציבים, התוכנית הרב-שנתית, ואיך התשתיות יצילו חיים.

שלום לכולם. אלי, סגן סמנכ"ל תפעול ואחזרה בנתיבי ישראל. וכמו שנאמר כאן בין השורות, נתיבי ישראל מבצעת פעילות להתקנת פסי מיגון. בשנים האחרונות כעשרה מיליון שקל בשנה. האם זה מספיק? לא רק לסבר את האוזן במספרים. היום, לאור המיפוי שלנו, הצורך הוא 460 ק"מ של פסי מגן בכל רחבי המדינה בעלות של כ-190 מיליון שקל. תעשו את החישוב לבד – 10 מיליון שקל בשנה, כמה זה כדי להחליף את כולם. והפער המרכזי זה תקצוב. גם העשרה מיליון שקלים האלה שאנחנו משקיעים אותם זה לא תקציב ייעודי לסוגייה הזאת. זה בא ממקורות אחרים, מתקציבי אחזקה שנועדו לדברים אחרים. אבל מתוך הבנת הצורך נתיבי ישראל משקיעה את התקציב הזה.

ציינת פה את העשרים מיליון שקל שקיבלנו בשנה האחרונה, שנתיים האחרונות. אז אמנם הושקעו עשרים מיליון השקלים האלה, אבל כן יושב הראש אני חייב להגיד שהכסף הזה בא מאותו מקור תקציבי של אחזקה. למרות שנאמר מה שנאמר, אמרו לי פעם בצבא מ.מ.מ – מצוין, מאושר, ממקורותיך. אז המצוין והמאושר היה כאן, בסוף זה בא ממקורותיך, ממקורות נתיבי ישראל, ולא כתוספת לתקציב הקיים. אנחנו כרגע - - -

רק אני עוד פעם שואל. מהאוצר אני לא רוצה, אין מישהו שרלוונטי לזה כאן? אגף תקציבים לא כאן? בסדר, עוד מעט אנחנו נטפל בזה בסיכום. כן.

אנחנו בתוכנית 2023 גם הושקע אותו סדר גודל. כרגע כבר ב-90% ביצוע למול מה שתוכנן. ובימים אלה שוקדים על תוכנית 2024. כבר המיפוי קיים אצלנו, גם הדרישות או הבקשות של רלב"ד, שהם לצערי, היחידים שהגישו בקשות. האחרים לא העבירו למוקדים מסוימים שהם קריטיים שייכנסו גם לתוכנית. ואנחנו בינתיים רצים על הקצב הזה, עד שתהיה ישועה ממקום אחר.

אליקו, אתה - - -

תוכל לחזור רק על הסעיף התקציבי שדיברת עליו? באיזה סכום מדובר?

10 מיליון שקלים בשנה.

בשנה.

וזה כולל?

לעשר שנים?

לעשר שנים.

לא, אני לא אמרתי לעשר שנים.

תגיד את הסכום הכולל.

אין תקציב לזה. ככל שנוכל לתת את ה-10 מיליון שקלים בשנה נשים שם, כרגע זה עובד. אנחנו לא - - -

זה בקיים, אבל במחלפים חדשים, סיבובים חדשים זה כבר קורה.

פרויקטי פיתוח שדורשים את פסי המגן האלה זה כבר קורה.

אליקו, אתה מרגיש שינויים בשטח?

אני ציינתי בדבריי שכן. לא מספיק, אבל כן, אני ממש שותף לבקשה שלו. הבעיה היא התקציב.

כי אני, נת"י, אנחנו גם שותפים, בגלל זה אני השגתי את העשרים מיליון שקל, ואתה, אולי לא נראה ככה, אבל אתה מאוד-מאוד הצלחת להעלות לי את הסעיף.

אני בהחלט מרוצה מהקידום, אבל בסך הכל אני חושב שיש עוד מה לעשות. צוין פה צורך של 190 מיליון שקל, לא? אני לא טועה.

כן, 190 מיליון שקל.

190 מיליון שקל, זה מה שצריך.

נת"י מנסים להשיג כל הזמן מפה ומשם, וזו מפלצת ענקית וחיובית. וכל הזמן אנחנו צריכים בשביל בטיחות בדרכים לעשות שנור אפילו לנת"י על כל מיליארדיה. טוב, אני מבין. עוד משהו? סליחה.

עד כאן, תודה.

אוקיי. לפני האוצר, שלטון מקומי.

כן, שוב, אני הנציג, אני גם ת"פ של הרלב"ד. שמי נדב ליפשין, מנהל המטה לבטיחות בדרכים בעיריית חדרה.

אוקיי.

אוקיי. אז לגבי הסימון של הכבישים קטונתי, אין לי ידע בנושא, אז לא ארחיב. אני חושב שמיטל נתנה פה איזושהי סקירה על חומרים ועל כל מיני אלמנטים נוספים לצביעה. אני רוצה להתייחס שוב, בפתיח של ד"ר משה בקר וגם להתייחס למה שמיטל אמרה, על המיקרו-מוביליטי, כי הם מזינים היום את הדו-גלגלי. זאת אומרת אם פעם, כמו ששוב משה אמר, שההורים לא נתנו לילדים לנסוע על הדו-גלגלי ושיחכו עוד כמה חודשים או שנה כדי שיהיו על ארבעה גלגלים, אז היום אנחנו מנגישים לילדים, לא רוצה להגיד מתחת לגיל 16 כי זה אסור, אבל זה קורה בפועל. מנגישים את הדו-גלגלי לילדים ואז כבר - - -

זאת אומרת, הם באופניים חשמליים שהם ילדים, מגיעים לגיל 16 ורוצים לעבור לקטנוע.

לגמרי, לגמרי. זה כבר הדרך - - -

זה השדרוג של האופניים החשמליים מבחינתם.

לגמרי. בנוסף, לא ציינו פה, אבל כל החברות של השליחויות, אם פעם לכל פיצרייה היו מספר שליחים, אז היום נכנסו גם כמה חברות שרק מגבירות את הזה, כמו "וולט" ו"תן ביס", וחברות כאלה שהן מוסיפות על הנסועה של הדו-גלגלי. אני מדבר כמובן בתחום העירוני. הם ממהרים. הם ממהרים להביא את הפיצה חמה ולעשות את השליחות, ולעשות כמה שיותר שליחות ולהביא כמה שיותר פיצות. ובתחום העירוני שוב, אין אכיפה. אין אכיפה. שוטרים לא רודפים, אסור לרדוף אחרי הדו-גלגלי. גם המיקרו-מוביליטי וגם הדו-גלגלי, אופנועים, לא רודפים אחריהם. הם יודעים את זה שלא רודפים אחריהם. ה"וויז" מדווח היום שיש שוטר במקום מסוים, הם בורחים מזה. מיד. הראשון שנתפס, ואנחנו עושים מבצעים משותפים גם עם הרלב"ד וגם עם המשטרה - - -

עמיר תקשיב לזה. אני אפנה אליך. עמיר, משטרה, תקשיב לזה.

הראשון שנתפס מקיש ב"וויז" שיש פה שוטר, כולם נזהרים. אנחנו רואים את זה אפילו כשאנחנו עושים מבצעים ליד בתי הספר העל-יסודיים, וגם אם זה דרך חד-סטרי ילד רואה אותנו ממעלה הרחוב ועושה פרסה. הוא לא יבוא לבית ספר. הוא לא יבוא לבית רק כי הוא יודע שיש היום איזשהו מבצע אכיפה, וזה רץ ברשתות וזו בעיה. האכיפה היא לבעייתית, ולכאורה ולמעשה אין אכיפה. אני רוצה עוד משפט לגבי הפקחים. הפקחים העירוניים שעברו את ההכשרות, גם כן לא בכל הרשויות, אבל עברו הכשרות ברשויות המקומיות. בעיריית חדרה הם גם עושים את זה. האכיפה של הפקח זה רק על המדרכה. אין לו סמכות ואין לו אישור לאכוף על הכביש. כאן נכנסת המשטרה לתמונה. וגם כל הסמכויות של החרמת הכלי, או אם אנחנו מדברים על ילדים מתחת לגיל 18 או בגיל 16, מה תעשה עם אותו צעיר שתפסת אותו. אתה צריך להביא חוקר נוער, אתה צריך לעכב אותו, אתה צריך להביא את ההורים, אתה צריך להודיע להורים. כל התהליכים האלה, הפקחים - - -

בשביל החרמת כלי אתה צריך מחסנים.

לגמרי, וביטוחים. וביטוחים וכל האלמנטים האחרים. לכן הפקחים מלכתחילה עושים את הדברים הקלים. נסיעה בלי קסדה, נסיעה עם שימוש בנייד, תוך כדי שימוש בנייד, מעברי חצייה בנסיעה ודברים מהסוג הזה. ואין ממש אכיפה. תודה.

וואו. מה עושים עם זה המשטרה אם אין אכיפה ואין שיטור עירוני? בעירוני הוא אומר.

הסיירת הארצית שלנו עובדת גם בתחום העירוני. להגיד לך שהיא ממוקדת תחום עירוני? ממש לא. ואף ניידת מה-2.5 - - -

120 אופנועים.

אמרתי בדיון הקודם, אם אתה זוכר, 28% מתחנות המשטרה במדינות ישראל יש שוטר תנועה אחד. עכשיו, אם אנחנו מצפים ששוטרי הסיור, שגם ככה אין, או שוטר התנועה הבודד, או שני שוטרי התנועה שנמצאים. אני לא יודע כמה בדיוק יש בתחנת חדרה, למרות שאני חדרתי במקור. יעבדו כנגד עבירות תנועה או כנגד דו-גלגלי. בוא, אנחנו, זה גדול עליהם בכמה רמות. וגם אם עכשיו יקצו עשרה שוטרי תנועה בתחנת חדרה, הראשון שמסמנים לו לעצור ממשיך, שוב, לא עושה הכללות, אין להם שום יכולת להתמודד עם דו-גלגלי.

אני רוצה בנושא הזה של הקצאת כוח אדם, גם הפקחים שצריכים לעשות את הסדר הציבורי כרגע, הם נאלצים לעוד תחום שנכנס להם כרגע, וזה האכיפה של המיקרו-מוביליטי.

רפי, במה שאני שומע כאן, אני באופן אישי, אין ברירה, אמנם זה ייקח הרבה זמן, אבל בונה מאוד על האמצעים הטכנולוגיים. זאת אומרת, בעוד משוטרים אפשר לברוח, ושוטרים כדי שהם ירדפו זה מסכן חיים, המצלמה מצלמת. ואם היא תהיה מספיק חזקה כדי לבדוק את הזה ולמצוא את הזה, ואז ברגע שילד, נער, בחור צעיר, בכל הגילאים זה לא משנה, ידעו שזה מצולם, אז הם יזהרו גם אם באיזה רחוב צדדי באיזה מקום. ואנחנו כאן לשירותכם בדבר הזה. זה סופר קריטי. אני רואה את זה ומאוד דואג. כי אם אני שומע את הדיון הזה אני יוצא לסיבוב של חרקות ואני לא יודע איך קוראים לזה, בעיר עכשיו.

ואני אגיד יותר מזה גם. גם כל העניין הזה של ביזור הסמכויות שדיברו עליו גם בדיון הקודם וכדומה, הוא מתייתר. כי אנחנו נוכל לשים מצלמה בכל מקום. האמצעי הוא אמצעי זול יחסית מאמצעי האכיפה המקובלים היום. ואני מסכים בהחלט. אפשר להמשיך עם זה קדימה.

100%.

אבל, חשוב לציין שזה יהיה יעיל כל עוד יהיו מספרי רישוי לכל המיקרו-מוביליטי.

בהחלט, אין ספק.

בבקשה ממך. אני אציין רק שאנחנו התחלנו איזשהו דיון עם משרד התחבורה דווקא ביוזמה שלהם. להרחיב את יכולות האכיפה. אנחנו בודקים כל מיני מכשורים וגם את הפן המשפטי, שאני מבינה שיש בו הרבה מאוד אתגרים. אנחנו בתחילת הדרך, אבל אנחנו - - -

אם עשינו ואנחנו עושים אכיפה אלקטרונית בנת"צים, אני לא רואה שום בעיה לעשות אכיפה אלקטרונית גם לנסיעה ורכיבה בכבישים. אין שום דרך שאפשר, נורא קל לעצור את החנונים, את אלה שעוצרים כשהם רואים שוטר או פקח. הבעיה שלנו זה דווקא עם הבריונית. רואים את הפקח, דוהרים ב-170 קמ"ש, הוא לא יכול לעצור אותם בכלל.

שרית, בגלל שזה כבר זה, אם הנושא של הפרטיות הוא לא יהיה בעייתי, זאת אומרת שלא יקרה מצב שישתמשו במצלמות האלה בשביל אני לא יודע מה, לנטר איך אני הולך ממקום למקום, איפה אני נמצא, אלא רק בשביל עבירות תנועה. אנחנו נעשה את זה בצורה הכי מהירה, כל עוד זה תלוי בי.

זו אחת הסוגיות המשפטיות שהתייחסתי אליהן. יש פה הרבה מאוד היבטים גם של הגנת הפרטיות, אבל גם היבטים אחרים כמו של - - -

תיקוף ראייתי.

כן.

שרית, היום מותר לנו - - -

אמינות וכולי. אני תכף - - -

כן. יש הרבה מאוד סוגיות, אבל אנחנו לגמרי - - -

עיריות, אתם משתמשים במצלמות - - -

בועז, אני רק אומר שאנחנו היום נותנים קנסות לאופנוענים שנוסעים על מדרכות באמצעות אכיפה אלקטרונית.

כן, אבל אתם לא עומדים בכללים, יש עניין של תיקוף ראייתי קונקרטי עם כללים שבית המשפט קבע. אתם מתעסקים יותר, כל הדיונים שלכם מתקיימים בבתי דין לעניינים מקומיים, נכון? פה, בבתי דין לתעבורה קצת הרף יותר גבוה קצת בשיטות האכיפה.

חלק מהבעיה שמעו. אני לא יודע מי מכם היה בבית דין לתעבורה - - -

אם אני הייתי עכשיו מקבלת דו"ח הייתי הולכת לערער בתעבורה במקום ללכת, ברור, הבנתי אותך.

לא, מה זאת אומרת. תעבורה זה מסחרה אחת גדולה. אני לא אומר את זה חלילה להאשמה. כשיש על כל שופט עשרות אלפי תיקים, אנחנו דיברנו על זה שבדיון הקודם מתוך 150 ומשהו אלף תיקים, 150 ומשהו אלף נסגרו. ויושב תובע משטרתי, ויש לו 400 או 500 איש לעבור באותו יום, אין לו ברירה אלא לסגור דילים. עכשיו מי סוגר דילים? אלה שיש להם כסף. הם הולכים לעורך הדין שמכיר את התובע המשטרתי והוא מהר-מהר סוגר איתו. זה לא, אני עוד פעם, אני לא בא, זה מצב בלתי אפשרי. זה מדינת עולם שלישי בכל מה שקשור לבטיחות בדרכים.

אני רק אגיד לעניין המצלמות רק יותר מזה. אני בא מתחום אחר, אני גם אמרתי קודם, באתי מתחום של חקירות. וחקירות תיקי רצח. אפשר לבסס הרשאה על רצח במצלמה של מכולת שתיעדה את הרצח, ולא לבסס עבירת תעבורה על מצלמה, כי זו הראייה היחידה, היא צריכה תיקוף מאוד מאוד קונקרטי. תבינו מה עושים.

אנחנו הולכים לשנות את זה ואנחנו נדבר על זה. אוקיי, בואו רק כדי שנספיק, כי אני רואה שאנחנו כרגיל - - -

ואכיפה זה רק צד אחד של המשוואה, דיברו פה על עוד.

מיטל, אל תתחילי איתי. "הפול", בבקשה. "הפול", רק כדי שניתן איזושהי, אתם רוצים להסביר על "הפול" ועל זה? במקום שאני אתן את ההסבר. בבקשה.

כן, שלום, אני יכול להסביר. שלום, ערן כהן, מנכ"ל תאגיד הביטוח "הפול". "הפול" הוא תאגיד ביטוח שעוסק בביטוח רכב חובה, ונותן מענה כביטוח שיעורי למי שלא מקבל ביטוח בחברת ביטוח מסחרית. בעצם מנהלים ביטוח משותף של כל חברות הביטוח. זה הסדר שקיים בחוק. דה-פקטו, מרבית הלקוחות שלנו, חלק ניכר מהלקוחות שלנו, הם רוכבי אופנועים. מסיבות של תעריף. חברות הביטוח, התעריף של האופנועים לאורך כל השנים היה הפסדי והוא עדיין הפסדי. מרבית הפעילות של הביטוח מסובסדת על ידי, מרבית הסיכון הביטוחי של רוכבי האופנוע מסובסד על ידי רוכבי - - -

הארבע-גלגלי.

הנהגים, כן, הנהגים ברכב הפרטי. ככלל, בפעילות הביטוח של האופנועים, אנחנו מבטחים בשנה כ-120,000 פוליסות של רוכבי דו-גלגלי. סדר גודל הפעילות של התביעות, הסיכון הביטוחי של רוכבי האופנוע, בערך עומד, של רוכבי הד-גלגלי, עומד על כמיליארד שקל בשנה. מתוכם בין 350 ל-400 מיליון שקל אנחנו גובים כפרמיות. יתר הפעילות מסובסדת על ידי חברות הביטוח והציבור בישראל. אופנוע הוא כלי, כבר נאמר פה, אופנוע הוא כלי תחבורה בעל סיכון מאוד גבוה. אנחנו אבל מזהים בפעילות שלנו, בפעילות הביטוחית, כמה קבוצות שהן בעלות סיכון גבוה מהממוצע, גבוה באופן מיוחד. הקבוצה האחת היא הנהגים הצעירים, עליהם דובר פה. ואני שמח לשמוע על תוכנית ההכשרה הזו, זה בהחלט כיוון חשוב מאוד. אבל קבוצות נוספות, או קבוצה נוספות, זה בשנים האחרונות, בעשור האחרון, יש גידול, אנחנו מזהים גידול בנפח המנוע הממוצע של דו-גלגלי בישראל. הפעילות של 50 סמ"ק ירדה. ככל שעוברות השנים, גם בשנים האחרונות, בעשור האחרון, הנפח עולה וגדל, האופנועים הולכים וגדלים, וככל שהאופנוע יותר גדול הסיכון הביטוחי שלו, הסיכון לתאונה ולנזק גדול יותר.

אבל אז מה אתה אומר? שהביטוחים ימשיכו לעלות?

לא, לא. בלי קשר לביטוח.

זה ימשיך להיות הפסדי למדינה. איך אנחנו - - -

בלי קשר לביטוח, רגע. אני אסביר. אני אסביר. בלי קשר לביטוח. היום, מתוך 120,000 פוליסות יש אחוז גבוה יותר של רכב מעל 400 סמ"ק, והרכב הזה, הרכבים האלה מעל 250 ומעל 400 מסוכנים יותר, הפגיעות שלהם רבות יותר. איך זה בא לידי ביטוי בביטוח?

אני ידעתי שזה הפוך, בגלל שבדרך כלל מי שיש להם את הרכבים האלה הם יותר מקצועיים ונוהגים. אבל לך יש את הנתונים האמיתיים.

הנתונים מצביעים באופן חד משמעי. גם הנתונים שלנו, ודרך אגב, גם הנתונים של מפעיל מאגר מידע הם מטעם רשות שוק ההון. עומד על אותו data base של נתונים. בגלל שכל השוק אצלנו פשוט אז זה בערך אותם נתונים. ככל שהאופנוע כבד יותר, הסיכון הביטוחי שלו גבוה יותר. זה נכון לגבי כל, ממש לאורך כל השרשרת. מה זה אומר אבל בהקשר הביטוחי, בהקשר שלנו? הפרמיה, נכון להיום, לא משקפת את הסיכון הביטוחי של רוכבי האופנוע באופנוע הכבד. לא משקפת מספיק.

הפרמיה, רק בכבד?

לא, לא, לא. לאורך כל, יש שלוש - - -

תן לי, מה הפרמיה הממוצעת האופנוע?

אני יכול להפריע לרגע? סליחה, סליחה.

3,500 שקל.

אני חושב שהגיע הזמן שנדבר במונחים הנכונים – בהספקים ולא בכבד.

גם אני מסכים.

אלה מושגים - - -

יש פה את הרשות.

מושגים תלושים מהמציאות. מה זה אופנוע כבד? האופנוע שלי שוקל 400 ק"ג. מה זה אופנוע כבד?

סמ"ק.

אז בואו נדבר על הספקים.

הכוונה היא לסמ"ק.

אוקיי.

בואו נדבר על הספקים. זה מה שצריך.

הכוונה היא לסמ"ק. הרשות היא שקובעת, צריך להגיד רגע, רשות שוק ההון היא שקובעת. התחילה עכשיו, עשתה צעד בכיוון הזה של הוספת מדרגה נוספת לפרמיה לאופנוע כבד יותר. זה צעד נכון בכיוון. לטעמנו, צעד שצריך היה להיות מרחיק לכת יותר. זאת אומרת שהביטוח לאופנוע כבד, לאופנוע עם סמ"ק גבוה יותר, ישקף באופן משמעותי יותר את הסיכון הביטוחי הזה. זה נושא אחד. נושא שני נוסף, זה נושא של אכיפה משטרתית. אכיפה משטרתית למי שאין לו ביטוח. למיטב הבנתנו היא לא מספיקה, היא כמעט ולא קיימת. אנחנו גם שומעים את זה מכל מי שאנחנו מדברים איתו.

שאמרת את זה בדיון עכשיו עם המשטרה. אוקיי.

אנחנו חושבים שזה נושא חשוב. יש חובת ביטוח. יש חובת ביטוח בישראל, ביטוח חובה. זה חלק מהחובות של רוכבים - - -

כן, אבל אתה יודע, סליחה על הזה, אם אני קונה קטנוע במינימום כסף כי אני סטודנט, והביטוח עולה לי 4,000 שקל, אז יכולים לדבר איתי עד מחר. אני לא אעשה ביטוח או שאני לא אקנה אופנוע. עכשיו, בגלל שאני אין לי ברירה אני קונה אופנוע. כי זה גם העבודה שלי, גם זה, גם פה, גם שם. אז אני לא עושה ביטוח. ואם גנבו לי אז גנבו לי, אני לוקח את הסיכון. אף אחד, הרי, אני לא חושב, אם אני סטודנט, שאני אפצע. אני בלתי פגיע. פציעות זה אצל אחרים, תאונות דרכים אצל אחרים. אז מה עושים?

אכיפה.

אתה רוצה שאני אתייחס בועז?

כן, עכשיו שוק ההון, בבקשה.

טוב, אז אוהד מעודי, סגן בכיר לממונה מרשות שוק ההון, אחראי על חטיבת הביטוח, סוכנים ופניות ציבור. קודם כל, הדיון הוא חשוב. אגב, אמרת שאתה רוצה לראות אם נפתיע אז אני מקווה שנעמוד בציפיות של ממד ההפתעה. קודם כל נתחיל עם בחינת ציבור בעלי האופנועים. רשות שוק ההון מכירה בערך של בעלי האופנועים, וגם בשיח עם גורמים שונים, ועדיין התקיימו דיונים נוספים, חלק עם הנציגים פה. מה שכן צריך להבין, שיש ביטוח בכלל, מבחינת מודל הביטוח בישראל וגם בעולם, שיש סיכון גבוה זה בא לידי ביטוי במחיר. שמי שרוכש את הביטוח. זה אחד. יחד עם זאת, אנחנו לא מתעלמים מההשפעות, שחלקן חיצוניות. ודובר פה בדיון בצדק, הדברים שקשורים לאכיפה, לתשתיות, להכשרה, לרישוי. כל הדברים האלה, ברגע שהם יקבלו מענה אפקטיבי, חד משמעית זה יגולגל גם לסוגיה הביטוחית, וכמובן גם ישליך לטובה על המחיר. זה אחד.

עכשיו, אני לא מתעלם שיש גם דברים שהם תחת הסמכות שלנו, ויש מספר צעדים שאני תכף אתייחס אליהם. אחד מהם פרסמנו, דרך אגב גם בשיח שהיה לנו בעבר איתך בכל הסוגייה של לראות את מתמרצים דרך הביטוח על מנת לצמצם את הסיכון, שקודם כל מבחינת היפגעות או חיים, שמישהו ייפגע, וזה כבר יצמצם את הסיכון. ובאופן ישיר כנראה גם יכול להשפיע לטובה על המחיר שהצרכן ישלם. אז פרסמנו חוזר לפני כחודש, טיוטת חוזר מבחינת הוראות הדין חברות ביטוח, ובין השאר גם "הפול", יכולים לעשות שימוש במשתנים. לאחר שנעשתה עבודה עם מפעיל מאגר מידע סטטיסטי שבחן את האפקטיביות של אותם משתנים, וברגע שזה עובר אישור של ועדת חוקה וועדת כספים משותפת, אם אין ועדה משותפת אז זה ועדת כספים, אנחנו יכולים לפרסם את החוזר כסופי ובעצם לשים על המדף, בראייה שלנו מבחינה מקצועית, כלים שיוכלו לתמרץ בהיבט הביטוחי.

אז בטיוטה נכנס עניין שקשור להכשרה של אופנוענים, שאין ספק שאני מסכים שהדבר הזה חשוב. גם הצוות המקצועי אצלנו היה בקשר עם הגורמים שמלווים את הנושא הזה. חושב כמובן שההכשרה הזאת תהיה מספיק מקצועית ומפוקחת, ולכן ציינו אצלנו בהוראות שזה צריך לעבור אישור, או לקבל איזשהו אישור ממשרד התחבורה. שלא כל אחד שיפתח איזשהו עסק ויגיד שהוא מכשיר ויצפה לקבל סוג של תמרוץ גם בהיבט הביטוחי. הכנסנו גם נושא שקשור לנסועה, או מי שנוסע פחות יוכל לשלם מחיר ביטוח נמוך יותר. זה קיים בתחום של רכב רכוש. ואין ספק שאנחנו סבורים שזה יכול לתת מענה טוב גם בתחום של ביטוח חובה. נכנסו גם היבטים שקשורים למערכות מתערבות. זה רלוונטי בעיקר לכלי רכב רגילים, אבל בכלל בתחום ביטוח חובה זה אמור להיכנס. ויש גם את הסוגייה של מערכות שמתריעות. דובר פה כאן כדוגמא את חברת "ride vision". וגם במכתב של הרלב"ד שהם שלחו אלינו, כרגע אנחנו בדיונים שמתקיימים עם גורמים שונים בשוק. ובין השאר גם הדברים האלו ייבחנו.

אבל חשוב לי לתת כדוגמא למה חשוב שהדבר הזה יהיה אפקטיבי. כי לצורך העניין, ברגע שתהיה הכשרה לאופנוענים, ודובר פה שיש חבר'ה צעירים שכנראה לא בטוח שהם ילכו, בדרך כלל גם, אני מניח שהחברים פה יסכימו איתי, מי שהולך להכשרות המתקדמות, וגם בשיח שקיימנו עם אותם נציגים שהם עברו את ההכשרה, שכנראה זה אופנוענים בעלי ניסיון, בעלי ותק, עם כנראה נהיגה יותר זהירה. ולכן ברגע שהקבוצה הזאת מראש היא כנראה קבוצה בטוחה יותר והיא גם עושה את ההכשרה, זה יכול לתרום להם, אבל ברגע שיש קבוצה שהיא בסיכון הרבה יותר גבוה והיא לא הולכת להכשרה הזאת, לכן הדבר הזה כן חשוב. כי אז האפקטיביות של זה מבחינת צמצום הסיכון היא לא תהיה מספיק חזקה.

כן, אבל אני מוכן ללכת איתך על משהו אחר. מה תוחלת הפרמיה בלי הכשרה ותוחלת הפרמיה עם הכשרה?

כרגע, שוב, אנחנו, מבחינת ההוראות שלנו, צריכים לאפשר ולשים את זה על המדף. בסוף כל חברת ביטוח, או "הפול" ברגע שזה ייכנס, הם יצטרכו לעשות את הניתוח האקטוארי ולהגיד כמה זה יגולם מבחינת הפרמיה. כי ההערכות כרגע מאוד זהירות, שלנו. במכלול הכלים שייכנסו מבחינת התמרוץ, זה יכול לנוע באזור העשרה אחוזים הפחתה.

אז יש לי גם הצעה שנייה, לחשוב מחוץ לקופסא. אנחנו כמחוקקים, הוועדה כאן תצביע על זה פה אחד אם צריך, יש לי בזה ניסיון.

לא, רגע, בועז. חשוב שתבין. הוועדה שאמורה לאשר את המשתנים זה וועדת - - -

וועדת חוקה וכספים, אני יודע. תכף אני גם אתייחס לזה. לא, אבל חשוב לי שתבין. אם התוחלת למשל, בלי הכשרה מתקדמת הזאת, היא 7,000 שקל ועם ההכשרה היא 4,000 שקל למשל - - -

לא, זה לא עד כדי כך פערים כאלה.

אין לי בעיה, אני יודע, לא משנה. אתה יודע מה? 5,000 ו-4,000. 5,000 ו-4,500. אני מוכן שבלי הכשרה, ואני אעמוד מאחורי זה, התשלום של הביטוח יהיה הרבה יותר גבוה. כדי שזה יתמרץ מאוד מאוד אנשים צעירים לעשות את ההכשרה הזאת. אני מוכן לעמוד מאחורי זה, ציבורית.

אני אלך איתך - - -

ואז אתה גם תוכל לממן קצת יותר, להוריד את הביטוח למי שעושה את ההכשרה.

דיברת על חשיבה מחוץ לקופסא, ואני אלך איתך דווקא בכיוון הזה ודווקא כלפי הקבוצה שהיא בסיכון הגבוה והחבר'ה הצעירים. אני אתן דוגמא אישית. כשסיימתי את השירות הצבאי אז הייתי מעשן בעבר - - -

איזו שנה זה היה?

2000.

אה, אוקיי.

להגיד גם איפה שירתי?

לא, לא, 2000 זה בסדר.

אז יצא לי לראות תמונה של ריאות שחורות של מישהו שמעשן. ראיתי את התמונה הזאת, הייתי בשוק. יום אחרי הפסקתי לעשן. עכשיו, מדברים פה על חבר'ה צעירים וחינוך והכל. אני, אם אתה שואל אותי, במסגרת קבלת רישיון, ויכול להיות שאןלי רלב"ד אני מניח שבדבר הזה אולי הם חוקרים. אתה רוצה לקבל רישיון? תראה סרטון מה קורה לאנשים שנהרגו אחר כך, או שנהיו נכים?

זה לא עובד. זה לא עובד.

לא עובד. הפחדה לא עובדת.

פרויקטים כאלה נבחנו בחו"ל והוכחו כלא יעילים.

מה זה? אוקיי, אז בסדר. אני לא אומר שזה הפתרון האולטימטיבי. לטעמי, באינטואיציה, כשבחור צעיר מקבל שוק והוא רואה מה זה יכול לעשות לו, חוץ מהחינוך בבית, זה יכול להיות אפקטיבי.

100%. אנחנו צריכים לסיים פשוט.

אבל שוב, בנושא של המשתנים, אנחנו שם. אנחנו גם בשיח עם החברות השונות שמייצרות את אותן מערכות שמתריעות, בשביל לסיים את העבודה עם מפעיל מאגר המידע הסטטיסטי.

זה יהיה גם לחובה וגם למקיף?

מקיף זה כבר קיים, דרך אגב, גם בהמלצה של הרלב"ד אלינו לגבי ניטור נסיעה. זה כבר קיים במקיף. אנחנו עדיין צריכים לראות שזה באמת יכול לתת מענה אפקטיבי, ועדיין בדיונים מול מפעיל מאגר המידע.

אורי, זה נשמע לך הגיוני או משהו שאני לא מבין?

תראה, המקיף, מקיף לא קשור, ובאמת יש כמה חברות בארץ כבר שנותנות הנחה על מקיף על בסיס מערכת "ride vision"? בנושא של חובה, אפשר להראות מספיק דברים אפקטיביים, צריך פשוט לקבל החלטה.

טוב, 100%. אני רוצה ברשותכם, אלא אם כן מישהו ממש דחוף לו להגיד משהו חוץ ממשה בקר? כן.

משפט.

לא, מיטל נו. זה כאילו את חברת ועדה.

אבל אמרת לי כן.

סליחה, מיטל. אבל לא, אם יש לך משפט אז בסדר, בבקשה.

משפט. בזמנו של כחלון היו עודפי תקציב בקרן קרנית ובמקום להעביר אותם לדו-גלגלי הוא עשה הנחה לארבע-גלגלי. אני חושבת שהגיע הזמן לבוא חשבון גם עם מי שהורגים ולא רק עם מי שנהרגים. ואם יש עודפי תקציב בתחום הביטוח, להסב אותם לדו-גלגלי.

אני יכול להגיד שכנראה שאין.

טוב. היו.

אני רוצה שנייה אחת בנושא הביטוח, אפשר?

שנייה בנושא הביטוח. שנייה, אני מצטער. רגע, בשלטון מקומי אין לו, לא היה, לא נמצא כאן מידע לגבי סימון כבישים, נכון? אין בעיות, אני אעשה את זה בסיכום, בסדר. כן, בבקשה אליקו, ואנחנו חייבים לסכם.

אני, בהמשך למה שאמרתי בדבריי הקודמים ובתגובה לאוהד, למה שנאמר כרגע, וכיוון שאני לא רואה שום פתרון אחר, אני מציע שאוהד באמצעות "הפול" או "הפול" באמצעות אוהד או רשות שוק ההון, להכריז שבגלל הכשל הביטוחי אנחנו פשוט מגיעים למסקנה ולהחלטה שדו-גלגלי לא נדרש בישראל, מסוכן, לא רצוי, ולהחיל את הסיכון הטהור. לעשות את זה מכת מוות, להחיל את הסיכון הטהור, שהביטוח יעלה לכולם 12,000 שקלים בשנה, ופשוט נחסוך מהבית הזה את הדיונים גם בעתיד. ובזה נגמור את הסיפור. 12,000 שקל סיכון טהור. זה מה שאני רוצה, זה מה שאני מבקש. לא רוצה הנחות, לא רוצה טובות, לא רוצה שום דבר אחר. בואו נגמור עם הסיפור הזה. פשוט תהליכי הגסיסה האלה מאוד מכוערים, ואני מעדיף מוות מהיר לכל התחום הזה. כי עד עכשיו אנחנו שמענו פה הרבה דברים אבל אף אחד לא מציע פה פתרון.

אתה מדבר על הביטוח או בכלל?

אני מדבר כרגע על ביטוח, כל שאר הדברים נהדרים. אבל בסופו של דבר, כשאנשים מקבלים החלטה ולא רוכשים את הביטוח, ביטוח חובה, בעצם אנחנו דנים פה ענף שלם לכליה. ואני פשוט מציע לקצר את התהליך, במקום לעשות את זה תהליך גסיסה ארוך ומכוער ומיותר - - -

יש כאלה שהיו אומרים לך את זה על המדינה, אבל בסדר, בוא, ברשותך.

אז, אני לא שומע, אני לא שומע באמת. עשרה אחוז אחרי שהעלו בעשרה או 15 אחוזים את התעריפים, לבוא ולהגיד כנגד שורה שלמה - - -

בועז, תרשה לי?

רק ממש בקצרה, כי "הפול", כי אתם באמת, זה גרעוני אבל.

שורה שלמה של כל מיני התניות ומכשירים ו-"red vision" והכשרות וכל הסיפור הזה, בשביל לקבל חזרה עשרה אחוז הנחה זה מגוחך. בואו נכריז על - - -

כשהביטוח הוא לפעמים 30% או 20% שנתי מהקטנוע או מהאופנוע.

אז כמו שציינתי, ההערכה - - -

אבל, אנחנו מדברים פה בעלמא על דברים שאנחנו חוזרים עליהם כבר עשרות פעמים.

הכל בסדר.

תקבעו את הסיכון הטהור – 12,000 שקלים ונגמור את הסיפור.

בסדר, 100%. כן.

אני אתייחס רק במשפט בקצרה. קודם כל, מה שהתייחסתי מקודם זה אך ורק לגבי הסוגייה של המשתנים. אבל יש צעדים נוספים, מה שציינתי, חלקם נמצאים מחוץ למגרש הביטוח שישפיעו באופן חד משמעי וחיובי על עולם הביטוח והמחיר שלו, שזה אכיפה ותשתיות. אין מה לעשות. זה המודל הביטוחי. ואגב, בישראל ביטוח החובה באופן כללי וגם לאופנוענים הוא הרחב ביותר שיש. אם נסתכל על מדינות אחרות, הכיסוי והפיצוי שם הוא מאוד-מאוד מצומצם, לפעמים זה אך ורק לנזק צד שלישי ולא לרוכב עצמו. ולכן המחיר שם הוא יחסית שונה ואפילו נמוך יותר. אנחנו עדיין, גם בסוגייה הזאת כן בוחנים איך להתאים את רובד הכיסוי הביטוחי, שיהיה נמוך יותר, בדומה למדינות אחרות בעולם. וחד משמעית גם הצעד, וזה משהו שמצריך שינוי של הפלת"ג - - -

כן, אבל אוהד - - -

בשיתוף פעולה, שנייה, בשיתוף פעולה עם משרד המשפטים. יש צעדים נוספים. גם הגדלת השתתפות עצמית צפויה לייצר הפחתה נוספת במחיר, וגם הסוגייה הזאת נמצאת על השולחן שלנו. ושוב, גם המשתנים. וכמו שציינתי, מבחינת הרובד, לכן יש פה חבילה של צעדים נוספים. התייחסתי למשתנים. אבל בשונה ממה שמציין אליקו, זה לא רק הסוגייה של הכשרות, והיבטים נוספים. ניתן כדוגמא מהעולם של רכב - - -

לא, לא, לא. נגמר לנו הזמן לפני עשר דקות.

של רכב, ברכב יש עלייה מטורפת בגניבות. זה חיצוני לעולם הביטוח וזה משפיע על המחיר, מה לעשות. ולכן, ברגע שתהיה פה חבילה של פתרונות, דברים שהם מחוץ לביטוח – אכיפה, תשתיות, כולל סוגיות שציינתם מקודם בהיבט של רובד הכיסוי, השתתפות עצמית, עם מערכות נוספות – זה יהיה אגב יותר מעשרה אחוז. אבל אם רוצים להטיל את עלות הסיכון, אגב זה לא 12, זה בסביבות 10,000. אפשר, אבל אנחנו לא שם בכלל.

אוהד, אני אגיד לך משהו בגלל שאתה אמרת לי "רגע, רגע". אז עכשיו אני מסכם ואני יכול גם לענות לך. אני חושב שאיפשהו גם אנחנו דיברנו בזמנו על כל מיני רעיונות ביטוחיים, ובאתי אליך כמחוקק עם הצעות שהן אנטי-פופוליסטיות. זאת אומרת שאנחנו נתמוך בזה שמי שנתפס עם שכרות אז הכיסוי הביטוחי שלו לא יחול ועוד כל מיני דברים, שכביכול זה למען חברות הביטוח, וזה עוד לא קרה. לא משנה, אני לא רוצה תשובה, אני לא רוצה תגובה. אני חושב שאתם יכולים קצת לחשוב מחוץ לקופסא בסיפור הזה כי יש כאן צעקה אמיתית שבאה מכל מי שעוסק בדו-גלגלי. עכשיו, זה לא מונע מאנשים לעלות על דו-גלגלי, זה מונע מאנשים לרכוש ביטוח חובה, ואז זה עוד יותר פוגע במשילות. למרות שאני לא בצד הזה, אבל זה פוגע במשילות, כי אז בעצם יש מדינה שאומרת "חובה עליכם לרכוש ביטוח, אבל אתם לא חייבים".

בקיצור, בואו, ברשותך אני אוסיף את זה גם בסיכום. אני מתחיל לסכם את הישיבה. קודם כל אני אתחיל באלמנטים הטובים. הייתה ישיבה חיובית שבה אני מעריך מאוד את הכנות ואת הדברים הנושאים שנאמרו כאן. יש מספר התפתחויות שהוועדה מברכת עליהן, והן בעיקר ההכשרה החדשה המסתמנת לרוכבי הדו-גלגלי. קיבלנו את לוחות הזמנים מהרלב"ד וממשרד התחבורה. אנחנו נשמח לקבל על האחד בנובמבר, כי אמרת בסוף שנה, זה יהיה עד האחד בנובמבר – מצב עניינים של איך ההכשרה הזאת נכנסה לפועל, איזה פרקים מתוך השלושה נכנסו, איך זה מתקדם ואיפה. אתם יודעים לתת לנו את סיכום העניינים ולוודא ולעבור אחרי זה.

נושא ההסברה אני רוצה גם לקבל ולדעת איך אנחנו משתפים הסברה יחד עם גם ההכשרה הזאת, אבל יחד עם, ואני עובר למשטרה, יחד עם מבצעי אכיפה שאני מאוד מקווה שיהיו למשטרה. המשטרה, אני אומר עוד פעם, רק מלא הערכה כלפי המשטרה, כי הם עובדים עם עומס משימות מטורף, עם מחסור בתקנים, התקנים קיימים אבל גם בתקנים הקיימים יש מחסור בשוטרים שלא ממלאים אותם, ותחת מתקפות מכל מיני כיוונים. עוד יותר אגף התנועה, שהוא אגף שהוא פחות מדובר ופחות מתייחסים אליו ומתעסקים. עם זאת אני קיבלתי במשטרה הרגשה מאוד מעניינית וחיובית בנושא האמצעים הטכנולוגיים. האמצעים הטכנולוגיים שאתם בונים, ועוד אנחנו נשב על זה באופן פרטני יותר, אמורים לתת את התחושה האמיתית, לא רק תחושה אלא גם אמיתית, לכל רוכב דו-גלגלי, שאם הוא יעשה עבירת תנועה היא תצולם, והחוק או הקנס או העונש יגיע אליו.

עם זאת, האמירה שקשה לאכוף מאוד-מאוד מטרידה אותי, ולכן אני מציע, אני לא רשות מבצעת, אני רשות מחוקקת ואני אמור לפקח עליכם, אני מציע כן לעשות מבצעי אכיפה ממוקדים יחד עם הסברה של הרלב"ד. משהו שיגרום לנער הממוצע שלפעמים עושה שטויות בכביש, לא כי הוא חושב שזה לא מסוכן, אלא כי ככה אנשים מתנהגים, לפחד ולחשוש בטווח הקצר שמא יש משטרה בפינה והיא תתפוס אותו ולא תוותר.

תשתיות. אני שמח, לא, לא שמח, אני מברך את נת"י על זה שבכל כביש חדש, מחלף חדש ותיקון חדש כבר מתקנים את הנושא של התשתיות שנוגע לדו-גלגלי ובעיקר את מגן הבטיחות התחתון. אני מבין שעוד חסרים 190 מיליון בערך להקמת מגני הבטיחות. אני אשמח לקבל, לא אשמח, אני רוצה, הוועדה רוצה לקבל עד סוף החודש, זה עוד 17 ימים, את תוכנית החומש לטיפול במעקות הבטיחות עם מה יש ומה אין, כדי שאני אוכל לעבוד בשביל לעזור להביא לכם את מה שיש ומה שאין.

הוועדה רשמה בפניה את הציון הזה ככסף קואליציוני שאושר בוועדת הכספים והוצהר עליו, וגם קיבלתי המון ביקורת עליו, עשרים מיליון השקלים למעקות בטיחות לאופנועים הם אכן הוצאו, אבל לא הוצאו ממקור תקציבי אחר אלא הוצאו ממקור תקציבי של נתיבי ישראל, ולכן בהגדרה הם באו על חשבון פרויקט אחר. זו לא הייתה הכוונה, זאת לא הייתה ההחלטה. אני מבקש מהאוצר עד סוף השבוע לקבל תשובה בנוגע לזה.

אני מבקש מכל הגופים הרלוונטיים, וכאן גם דיברנו עם רשות שוק ההון ו"הפול" – גמישות. גמישות וגמישות. כדי לראות איך אנחנו יכולים לפתור את העולם הזה שהוא עולם עם הרבה מאוד פרדוקסים, הרבה מאוד בעיות. פרדוקס לדוגמא זה שקטנוע הוא דבר מאוד זול שיכול לעזור לסטודנט לעבור ממקום למקום, אבל אם הביטוח עולה 20% מעלות הקטנוע לשנה אז משהו כאן, יש כאן כשל שוק שצריך לפתור אותו. ואני בטוח שאפשר לפתור. אני לא איש מקצוע, אני יכול לעזור, לעזור לחשוב והכל, אבל יש לכם נבחר ציבור שמוכן ללכת איתם כברת דרך ולעשות את הצעדים הנכונים, גם אם הם לא פופולריים, בלשון המעטה.

צבע בכביש וצבע מחליק, לא קיבלתי הסבר מהשלטון המקומי איך אנחנו דואגים לעמוד בתקן. אני אשמח לקבל את ההסבר הזה פלוס פירוט, והבעיות גם שיש, עד סוף החודש. גם כאן אנחנו מדברים על סוף החודש. וגם האוצר, את הפערים התקציביים שיש בתחום הזה. את אחר כך תסדרי את כל המשימות לאוצר בנפרד. תקינה אירופאית ותקינה בכלל, אנחנו בתהליך שבו גם האופוזיציה וגם הקואליציה מקבלים את זה שיש עודף בירוקרטיה במדינת ישראל. התקינה לפעמים עוצרת, והבירוקרטיה, עוצרים דברים חשובים שיקרו. איפה שיש תקינה אירופאית וצריך לעשות רפורמה, אנחנו רוצים לעשות את זה. ואני מבקש לדעת ממשרד התחבורה מה הפערים, מה חסר, ואיך זה מתכתב יחד עם החלטת הממשלה לצמצום בירוקרטיה וצמצום התקינה. את הנושא של התקינה אני אשמח לקבל עד סוף אוגוסט. אני יודע שמשרד התחבורה, אתם מאוד-מאוד עסוקים.

מעקות בטיחות דיברנו. אכיפה פלוס מבצעי אכיפה דיברנו. ציוד בטיחות פלוס צמיגים. גם כאן אני מבקש ממשרד האוצר לתת לי איזושהי תוכנית, לראות איך אנחנו מוזילים או מנגישים את ציוד הבטיחות, בציוד הבטיחות אני גם קורא לצמיגים ולכל הנושאים בד-גלגלי, איך אנחנו הופכים את זה למשהו יותר נגיש. איך אנחנו מגדילים את התחרות, איפה שאין תחרות, ואיך אנחנו מעודדים במיסוי, מכסים, מס קנייה, וכולי-וכולי, את הרכישה של ציוד בטיחות וצמיגים. מה שעוד אני חייב להגיד, נציגי אגף התקציבים עדכנו אותנו מראש שהם ביום השתלמות אז אני נזהר בכבודם. עם זאת אני רוצה להגיד משהו לאוצר. אתמול הייתה הצעת חוק שלי אחרי הרבה חודשים של התעסקות עם האוצר, שבאה לעזור למשפחות שכול של תאונות דרכים. הייתה לזה הסכמה, מכל, אני קיבלתי את זה בכלל ממשפחות שכול, אבל כל הגורמים המקצועיים הן במשרד הרווחה, הן באוצר וגם ברלב"ד הסכימו בדברים האלה שיצטרכו, אני לא בא אליכם בטענות, זה לא קשור אליכם. אני אומר את זה אמירה כללית לאוצר, ואנא להעביר להם את המסר. והדבר הזה לא עבר בגלל פוליטיקה קטנה.

אז אני רוצה ללמד אתכם פוליטיקה גדולה. כיושב ראש הוועדה אני כאן מצהיר, אני גם מרכז האופוזיציה, ואמרתי את זה כיו"ר קואליציה. כל הפקקים שיש לקואליציה הנוכחית נוצר בזכות פעולות שאנחנו עושים באופוזיציה. אני לא אקדם למשרד התחבורה, למשרד האוצר, וכל עוד אני לא אראה התקדמות גם במשרד לביטחון לאומי, למרות שבמשרד לביטחון לאומי ראיתי היום התקדמות נהדרת. אני לא אקדם חקיקה. אני אשים עליה אינסוף הסתייגויות, עשרות שעות. ככה שמקבלי ההחלטות בקואליציה יצטרכו להבין שאם זה, עד שלא יהיה משהו של התקדמות שנוגעת לבטיחות בדרכים, כל הצעה שבמשרדים האלה תצטרך לפנות שבוע ממליאת הכנסת ותבוא על חשבון הצעות אחרות. אף אחד לצערי לא מרגיש שזה חשוב מספיק, נושא הבטיחות בדרכים. אני לא מדבר עליכם, אני מדבר בכלליות בהכללה. אתם אנשים אכפתיים, אתם נמצאים בוועדה וזה הכי קל לבוא בטעות לאלה שכאן. אני בא בטענות לאלה שלא כאן.

ולכן, אני בא ואומר שאנחנו נשתמש בכל האמצעים שעומדים לרשותנו, בטוב או ברע, אני כמובן מעדיף בטוב. בשביל להביא לשינויים מהירים ומהותיים בנושא הבטיחות בדרכים. יותר מ-200 הרוגים. אם היו עשרה אחוז מזה נהרגים בפיגועים עכשיו, כל המדינה הייתה מדברת על זה, היו מוציאים מיליארדים. לא מיליון פה, שני מיליון שם. הרי, אנחנו לא דיברנו על תקציבים. התקציבים הם גרעיניים בתקציב המדינה, על 17 מיליון שקל עלות של כל ההרוגים והפצועים בתאונות דרכים. ואנחנו נחושים להביא לשינוי כזה, לא בגלל שזה מעניין פוליטית, לא בגלל שזה מעניין ציבורית, אלא בגלל שמי שמכם מכיר משפחת שכול בתאונות דרכים, יודע שזה מוות ללא תכלית, זה מוות מיותר. וזו המחויבות האדירה שלנו. אני מתחיל לישון פחות טוב בלילה בגלל הנושאים האלה, ואני מצפה מכל מי שעוסק בתחום ושזה תחת אחריותו לישון קצת פחות טוב בלילה כל עוד הוא מרגיש, או היא, שמשהו תחת אחריותכם לא עובד כמו שצריך, כי מדובר על חיים של אנשים. תודה רבה ובהצלחה.


הישיבה ננעלה בשעה 14:22.