פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



34
ועדת הבריאות
11/07/2023


מושב ראשון



פרוטוקול מס' 78
מישיבת ועדת הבריאות
יום שלישי, כ"ב בתמוז התשפ"ג (11 ביולי 2023), שעה 10:06

דוח הוועדה לבחינת מקצוע הנוירולוגיה – דיון מעקב בחלוף שנה מפרסום ממצאי הדוח – לרגל יום המוח העולמי

חברי הוועדה: טטיאנה מזרסקי – מ"מ היו"ר
יאסר חוג'יראת
לימור סון הר מלך

ד"ר ענבר צוקר - סגנית ראש חטיבת רפואה, משרד הבריאות

ד"ר רינה שמעונוב - מנהלת תחום השתלמויות, מינהל הסיעוד, משרד הבריאות

אינה אוסטרוביץ - מרכז תחום סיעוד, מינהל הסיעוד, משרד הבריאות

מירי כהן - מנהלת קשרי ממשל, משרד הבריאות

פרופ' נתן בורנשטיין - מנהל מערך המוח, בית חולים שערי צדק, יו"ר החברה הישראלית לשבץ מוח

ד"ר ראדי שאהין - איגוד נוירולוגי, מרכז רפואי זיו, צפת

ד"ר ג'רמי מולד - סגן מנהל המערך הנוירולוגי, בית חולים איכילוב

ד"ר ניזאר חוראני - מנהל נוירולוגיה, מרכז רפואי צפון (פוריה)

ד"ר סאלו חרץ - מנהל מחלקת נוירולוגיה, בית חולים אסותא אשדוד

ד"ר דנה אקשטיין - מנהלת המחלקה לנוירולוגיה, מרכז רפואי הדסה עין כרם

ד"ר טלי פרידמן קורן - מתמחה, בית חולים הדסה עין כרם

פרופ' דוד טנה - יו"ר, האיגוד הנוירולוגי בישראל

ד"ר עדי ארן - יו"ר, האיגוד הישראלי לנוירולוגיה של הילד והתפתחותו

פנינה רוזנצוייג - מנכ"לית, עמותת נאמן, נפגעי אירוע מוחי

מיכל קליין - האיגוד הנוירולוגי בישראל

אביגיל חכמון - פעילה חברתית

תמר צ'ין - רפרנטית בריאות, אגף תקציבים, משרד האוצר

ד"ר גיל אדמון - חטיבת בתי החולים, שירותי בריאות כללית

ד"ר רון מילוא - מחלקה נוירולוגית, בית חולים ברזילי

אליס ענן - מייסדת ומנהלת עמותת קרן קרויצפלד-יעקב

מיכל דיבנר כרמל

שלי לוי

א.ב., חבר תרגומים


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.




דוח הוועדה לבחינת מקצוע הנוירולוגיה – דיון מעקב בחלוף שנה מפרסום ממצאי הדוח – לרגל יום המוח העולמי

בוקר טוב לכולם, היום כ"ב בתמוז תשפ"ג, 11 ביולי 2023. אנחנו מתחילים בדיון בוועדת הבריאות. אנחנו נדון על דוח הוועדה לבחינת מקצוע הנוירולוגיה. נעשה דיון מעקב אחרי שנה שפורסם ממצאי הדוח לרגל יום המוח העולמי שנציין אותו ב-22 ביולי. מתכננים חקיקה וציון בכנסת. יהיו משחקי מוח מיוחדים ועוד פעילות להעלאת מודעות.

לקראת ציון יום המוח המיוחד בכנסת היה לנו חשוב לקיים דיון כאן בוועדת הבריאות על תחום הנוירולוגיה בארץ. למען האמת, הנושא הזה נוגע כמעט לכל בית בישראל. שישה מכל עשרה אנשים צפויים לחלות בחייהם במחלה נוירולוגית. מחלות נוירולוגיות גורמות לנכות ולעיתים נכות כבדה מאוד, ומשפיעות לאורך החיים גם של החולה עצמו וגם של כל המשפחה. מחלות נוירולוגיות הן גורם מספר 1 לנכות ארוכת טווח וקיצור חיים בעולם. תחלואת המוח היא תחום מאוד מתקדם עם המון תתי התמחות, אך למרות ההתקדמות בתחום הטיפול בתחלואת המוח, לצערי מדינת ישראל לא הדביקה את הפער בכל מה שקשור לעדכון מספר הרופאים ומספר המיטות. המשמעות היא שמטופלים מקבלים טיפול פחות טוב ובריאותם נפגעת.

מסקר של איגוד הנוירולוגיה עולה כי אורך התורים למרפאות הנוירולוגיות הם בין שלושה לתשעה חודשים ואף יותר. תורים אלו הם המתנה לשירותים שקיימים כמעט בלעדית בבתי חולים ואינם קיימים בשירותי בריאות בקהילה. לפי הנתונים של מרכז המחקר והמידע (ממ"מ) של הכנסת והדוחות של משרד הבריאות, בשנת 2021 היו בישראל 532 רופאים בעלי תעודת מומחה בנוירולוגיה, מתוכם 367 רופאים בעלי תעודה והתמחות בגיל 67, כלומר 31% מבעלי תעודת מומחה בנוירולוגיה הם מעל גיל הפרישה, 0.39 נוירולוגים לכל 1,000 נפש. 39% מבעלי תעודת מומחה בנוירולוגיה הם בוגרי לימודים בישראל.

התמחות בנוירולוגיה נמשכת חמש שנים. בסוף 2021 היו בישראל 180 מתמחים בנוירולוגיה בשלבים שונים בהתמחותם. בשנת 2021 החלו את ההתמחות 36 מתמחים, וסיימו באותה שנה 28 מתמחים בנוירולוגיה. במאי 2022 פרסם משרד הבריאות דוח שהוא פרי עבודתם של ועדה לבחינת מקצוע הנוירולוגיה בבתי חולים ובקהילה. הוועדה ערכה מיפוי של הפערים הקיימים בטיפול הנוירולוגי בכלל במסגרות הטיפול בקהילה ובתי החולים מבחינת כוח אדם, ארגון מבנה השירותים והתשתיות הזמינות ונגישות השירותים. בין המסקנות עלה צורך להגדיר את מקצוע הנוירולוגיה כמקצוע מאוחד ומקצוע במצוקה על מנת שנוכל להעמיד עתודה נוירולוגית שתעסוק בתחום ויהיה מי שיטפל בחולים נוירולוגים. עוד עלה בדוח גם הצורך לפעול להגדלת מספר הנוירולוגים המתמחים על ידי הקמת קרן מלגות להשתלמויות עמיתים לכלל תחומי הנוירולוגיה העיקריים. בנוסף עלה בדוח הצורך בהוספת מיטות נוירולוגיות. ממה שקראתי אני מבינה כי על מנת לתת מענה להיקפי התחלואה הנוירולוגית יש צורך בהוספת 380 מיטות נוירולוגיות. ברור שכאשר מדברים על מיטות טיפול, מדברים גם על כוח אדם נלווה, אחיות, רופאים וכוח עזר.

היום בדיון אני מבקשת לדעת כמה מיטות התווספו, ולהבין מה התקדם מאז שפורסם הדוח ואיך מתכוונים במשרד הבריאות לטפל ולקדם את הנושאים שיעלו בדיון ושחלקם הם לא פחות מפיקוח נפש. היום הוזמנו לדיון אנשי מקצוע, גם חברי הוועדה לבחינת המקצוע נוירולוגיה אשר ערכה את הדוח, נציגי האיגוד הישראלי לנוירולוגיה, נציגי עמותות חולים, כמובן נציגי משרד הבריאות, בתי חולים, שירותי בריאות בקהילה. ניתן להתייחס לחבר הכנסת יאסר חוג'יראת ואז אנחנו נבקש מפרופ' נתן בורנשטיין, יושב-ראש החברה הישראלית לשבץ מוחי, להתחיל את הדיון.

חבר הכנסת יאסר חוג'יראת.

בוקר טוב לכולם, תודה לכל מי שהצליח להגיע למרות שהיום אנחנו יודעים מה המצב במדינה לגבי החסימות. יכול להיות שזה גם מצדיק שהאנשים שיוצאים היום למחות כי הם לא רוצים שתהפוך כאן לדיקטטורה ולא לרצות לתת יותר מידי כוח לפוליטיקאים. צריך עדיין לעשות את האיזון הזה.

היום יצוין כאן בכנסת יום הנגב. הייתי מצפה שיהיה גם דיון על הבריאות בנגב, אבל אני אתייחס בקצרה. בנגב יש שתי מדינות, יש מדינת הערבים ויש מדינת היהודים. יש פריפריה בתוך פריפריה. בתוך הנגב חיים 330,000 ערבים שמתוכם יש 60,000 שחיים בכפרים בלתי מוכרים, ואם אנחנו מדברים על בריאות, אנחנו צריכים לתת את הבריאות המינימלית. יש 60,000 תושבים אזרחי המדינה שהם גם לא מקבלים את השירות הבסיסי הרפואי. אין מרפאות, אין טיפות חלב, אין תחבורה ציבורית שיכולים גם להגיע למרכזים שיש בהם שירות רפואי. אני מקווה שהמדינה תשכיל ותכיר באותם יישובים ולתת להם את השירותים שמגיע לכל אזרח ערבי בתוך המדינה. כמובן אנחנו בעד לתת שוויון שירות רפואי לכל האזרחים, גם לערבים וגם ליהודים בעיקר בתוך הפריפריה.

לגבי הנושא של הדיון של היום, אין ספק שהנושא של נוירולוגיה התפתח והגילוי של המחלות התפתח והטיפולים התפתחו, אבל המערכת הרפואית לא התפתחה בהתאם לתת מענה. מה שקרה כאן היום, לצערי יש כנראה הרבה מקצועות של הרפואה שהם במצוקה. אנחנו מדברים כאן על הנוירולוגיה. דיברנו על הפתולוגיה ועוד נושאים, וכנראה שיש עוד ועוד מקצועות של רפואה שהם במצוקה, וכנראה מערכת הבריאות כולה במצוקה וצריך לתת לה ולהשקיע בה יותר, לקבל יותר רופאים כי יש מצוקת רופאים, ולמצוא תקנים גם לרופאים שיכולים לתת שירות בצורה נורמלית לאנשים. לתת גם תקנים להתמחויות ואז לא יהיה לנו מחסור בהתמחויות. יש מחסור ברופאים, זה עובדה קיימת ואי אפשר להתווכח איתה, לכן על המדינה לתת קדימות לכל הנושא של הכשרות רופאים ואחר כך לתת גם תקנים לרופאים כדי שיהיה להם את האופציה להתמחות בכל בתי החולים, במיוחד גם בפריפריה. תודה.

תודה רבה, חבר הכנסת יאסר חוג'יראת. תודה על השתתפותך בדיונים והאכפתיות וההיכרות של הנושא. באמת היום מציינים את יום הנגב בכנסת וחשוב שנתייחס בדיונים שלנו על צמצום פערים בשירותי בריאות בין פריפריה למרכז.

גם הנושא הזה מדבר על פערים. הם גם נורא בולטים וגם יש לזה השלכות ממש על חיי אדם. אנחנו רואים חסרים, אם זה בכוח רפואי ואם זה במכשור שצריך לטובת הדבר הזה, אז בוודאי שאם אנחנו רואים את זה במרכז, בוודאי שזה גם משליך על הפריפריה, ובפריפריה המצב הרבה יותר גרוע ולכן גם שוויון הזדמנויות החיים בפריפריה, יש לו משמעות, אז במקום הזה אני מתחברת.

מכירה. גם במרכזים רפואיים בגליל, בכרמיאל ראיתי שמטופלים פשוט ויתרו על השיקום כי לא היה מישהו שילווה אותם לשיקום ולא היו מומחים שהיו יכולים להעניק להם טיפול באזור המגורים שלהם. פשוט חבל.

פרופ' דוד טנה.

תודה רבה על הישיבה הזאת. תודה רבה לך. אני יושב-ראש האיגוד הנוירולוגי. אני אתן קצת את הרקע. הדוח הוא אחרי עבודה מאוד מאומצת ביחד עם המשרד. בעצם פרופ' חזי לוי שהיה מנכ"ל משרד הבריאות הקים את הוועדה כי הוא הבין את השינוי המהותי שחל בתחום הנוירולוגיה. נוירולוגיה פעם היה באמת תחום קטן, אבחוני ומצומצם, לכן התשתיות גם של מיטות ושל כוח אדם היו קטנות, אבל בעשור האחרון חלה באמת מהפכה עצומה בכל התחומים, מקצוע שמאבחן ומטפל ומונע נכות נוירולוגית מחורבנת, אם מותר להגיד פה, פיזית, נפשית, קוגניטיבית, והשינויים שחלו הם עצומים. העבודה הייתה עבודה מאוד צמודה עם הגורמים המקצועיים במשרד, באמת ברמה הטובה ביותר ויש המלצות של דוח שהן מאוזנות ומצוינות, אלא שיש דחיפות מאוד גדולה ליישם אותן ופה יש הרבה מאוד חסמים.

להגיד רק ככה באופן אישי. הייתה לי באמת את הזכות הגדולה לפני קצת יותר משני עשורים להתחיל בישראל את הטיפול ממיס קריש בשבץ מוח, וכל אחד היום יודע איזה מהפכה זאת ומה זה עושה לכל בן אדם ולמשפחה שלו אם מישהו במקום להיות עם נכות קשה לכל חייו, סיעודי, מקבל טיפול מהיר ומונעים את זה. המשמעות היא עצומה והיום זה לא רק בשבץ מוח, אלא זה בכל תחלואות הנוירולוגיה שהן עצומות: בפרקינסון, בטרשת נפוצה, באפילפסיה. באלצהיימר אתם שומעים עכשיו בחדשות שיש תרופה חדשה, משנה מהלך מחלה, במיגרנה קשה, המון מחלות. בעצם אין תחום שמכסה כל כך הרבה תחלואה קשה, ואני כאן בתפקידי בעיקר כדי להתריע, כי אני רואה חסרים עצומים שפוגעים באנשים יום-יום.

אני כאן כדי להתריע כי אני רואה שחסרה תודעה רפואית בתחום במיוחד בנוירולוגיה, כי זה מקצוע שצריך לגדול ולצמוח כך שהפערים פה גדולים במיוחד. אני כאן להתריע כי אני רואה ושומע שכשצריכים להביא רופאים צעירים לתחום הנוירולוגיה, אז התחום הזה הוא מרתק ואנשים רוצים לבוא לרפואת מוח, מבינים שזה התחום הכי חשוב, אלא בגלל עיוותים היסטוריים, מי שיבחר את תחום הנוירולוגיה ישתכר הרבה פחות מאשר אם יבחר בתוך רפואה תחום מקביל, ברפואה פנימית או במיון, לכן רופאים לא בוחרים את זה ואנחנו נישאר במצב כזה בלי יכולת לתת את הטיפול המודרני שיש. הבעיה בפריפריה היא עצומה. אני נדהמתי כשהכנו את הדוח בפערים העצומים בין המרכז לפריפריה, ואנחנו קוראים כאן למצוא את הפתרונות, למצוא את התקציבים, למצוא את המשאבים הניהוליים כדי ליישם את הדוח הזה במהירות, כי כל יום שעובר וחולה שהיה יכול לקבל טיפול לא מקבל, הנזק נוירולוגי הוא בלתי הפיך אחר כך. אי אפשר להחזיר את הגלגל אחורה.

נכון, תודה. נשמח לשמוע באיזו מידה יושמו ההמלצות של הדוח. נשמח לשמוע גם ממשרד הבריאות וגם מאנשי השטח, מי שנמצא מול המטופלים.

אני חושב שנעשים מאמצים. תיכף אני חושב שנציגי המשרד יציגו את הדברים. בסך הכול לעומת מה שצריך, מה שכרגע יש זה טיפה בים וכדי שאפשר יהיה לתת יותר, זה לא רק בידיהם, זה אני אומר, של אנשי המקצוע אלא צריכים החלטות מלמעלה שיתנו יותר תנופה לתחום ויבינו את החשיבות ויבינו את התעדוף וימצאו את המקורות התקציביים לדוח הזה של המשרד, כך שאני חושב שעושים מאמצים אבל בפועל יש אילוצים רבים שגורמים לזה שהיישום הוא הרבה יותר מואט והרבה יותר איטי ממה שנכון היה שיקרה.

נכון. תודה רבה, פרופ'.

בבקשה, פרופ' נתן בורנשטיין, יושב-ראש הוועדה שערכה את הדוח.

בוקר טוב לכולם, אני מודה ליושבת-ראש הוועדה ולכל חברי הכנסת שנמצאים פה וטרחו בכלל ליזום את הדבר הזה. זה בהחלט מרגש. אני תמיד אומר, מותר האדם מן הבהמה. מוח זה דבר שאם אין בריאות של המוח, אין בריאות, וכולם מכירים בנושא הזה.

ממרומי גילי אני חושב שאני הנוירולוג הכי ותיק שיושב בחדר הזה. לפני פרופ' טנה הייתי יושב-ראש האיגוד במשך תשע שנים. כיום אני מנהל את מערך המוח בשערי צדק, אבל אני גם יושב-ראש החברה הישראלית לשבץ מוח כסטרוקולוג. אנחנו מכירים את הנושא הזה שהפך את המקצוע של הנוירולוגיה לפני כשני עשורים ממקצוע אבחוני למקצוע פעיל. היום ההתמחות בנוירולוגיה והנוירולוגים רצים בחדרי המיון בצורה שלא הייתה קיימת בעבר. אנחנו היינו נוירולוגים. היינו מאוד אינטלקטואלים והיה לנו הרבה כלים לעשות אבחונים, אבל טיפולים זה מה ששינה את פני הנוירולוגיה בשנים האחרונות.

גם האפשרויות של האבחונים התקדמו, נכון?

הטכנולוגיה התקדמה, ההדמיות בעיקר. הגנטיקה התקדמה. כל הנושא של רפואת המוח, אני לא רוצה להגיד תחלואת המוח, רפואת המוח התקדם בצורה מטאורית. אינו דומה פני הנוירולוגיה שחלק מאיתנו למדנו, לנוירולוגיה הנוכחית.

מבחינה אישית, ביתי שמסיימת עכשיו בית ספר לרפואה התחילה את מסע הקריירה האקדמית שלה בתור מדעי המוח, תואר במדעי המוח. היא אומרת לי עכשיו, אבא, אתה לא תסלח לי ואל תתאכזב אם אני לא אהיה נוירולוגית, למה? כי עובדים קשה והשכר בסופו של דבר, אם מסתכלים או ברפואת משפחה או רפואה פנימית, אינו דומה. המוח מראש, זה מה שהיא רצתה לעשות, אבל היא לא תלך לזה או שלפחות בינתיים, זה מה שהיא אומרת, בגלל העובדה שהיא רואה מה קורה, ואם מדברים על סטודנטים צעירים - - -

זה נקרא בריחת המוחות.

נכון, בריחת המוחות מהמוח ועל זה אנחנו מתריעים. אנחנו מתריעים ולכן היה לי את הכבוד שמינו אותי כיושב-ראש. פרופ' חזי לוי מינה אותי כיושב-ראש הוועדה אבל זה עבודה שהייתה בשיתוף פעולה מלא עם משרד הבריאות. זה לא ועדה שהנוירולוגים באו, אלא בדקנו את הנושא לעומקו יחד עם דוד וכל החברים האחרים שתרמו לנושא הזה. יש דוח שמשקף את כל המצוקה הזאת ואני חושב שמה שצריך עכשיו לעשות זה פשוט ליישם. Implementation זה מקצוע. זה דבר שהוא בעיה, אבל אנחנו פה וביחד עם המשרד אנחנו רוצים לקדם את זה. צריך תשתיות. התשתיות זה דבר אחד, אבל אנחנו לא רוצים מיטות ברזל. אז יוסיפו 350 מיטות ומי יהיה זה שיטפל במיטות האלה?

המוטו שלי אומר, אנחנו צריכים מצאי של נוירולוגים צעירים, את הדור הבא. שיהיה מספיק מצאי. מה שדיבר פרופ' טנה זה שיש תת תחומים. אם היום בפריפריה, ויושבים פה אנשים מהצפון. הדרום כבר הוצג, אבל אם הם צריכים להגיע נגיד לחולה פרקינסון מורכב יותר וצריך לראות מומחה במיוחד, הוא צריך לחכות חודשים כדי להגיע למרכז, כי אין מספיק מצאי של תת התמחויות שממנה אנחנו יכולים לקחת את כל השבע או שמונה תת התמחויות העיקריות ולאייש אותה, אז המיטות זה בהחלט נכון. כשאנחנו אומרים מעל 300 נוירולוגים, זה נכון למה שקורה היום במדינת ישראל. זה יגדל.

האוכלוסייה גדלה ואין כוח אדם שמתווסף.

יחד עם האוכלוסייה שגדלה גם הגיל שבו האוכלוסייה נמצאת גדל. אני חושב שכולנו פה כדי להתריע. מבינים את חשיבות המוח, מבינים שתחלואת המוח היום והנוירולוגיה היא אחרת ממה שהיא הייתה לפני 20 שנה. יש היום אמצעים להציל אנשים. תמיד אני אומר, כשיש התקף לב, אז יש התקף לב. כולם היום מטפלים בלב והיום ניצלים מהתקפי לב. חודש אחרי כולם בחרדה ולכן חוזרים למהלך חיים רגיל. כשהמוח נפגע, זהו, אנשים נשארים עם נכויות, והנכויות זה לא רק נכויות פיזיות. זה נכויות קוגניטיביות, זה נכויות נפשיות, התנהגותיות. כל הדברים האלה בסופו של דבר זה עולה כסף למדינה. אנחנו יכולים לחסוך ועשינו את החישוב כמה אנחנו יכולים לחסוך על ידי זה שיטופלו האנשים בצורה הנכונה במיידית ויהיה להם אפשרות שוויון, פריפריה מגדרית, כל מה שאתם רוצים, מה שכולם מדברים על זה. זה מה שצריך לעשות ואנחנו פה ביחד כדי לעשות את הדבר הזה, אז אני מודה שוב לוועדה שהיא מציפה את הדבר הזה.

כשדיברנו על ההמלצות מראש, לא חשבנו שאנחנו רוצים את הכול בבת אחת. גם דירגנו אותם לפי איזשהו תעדוף, מה יותר חשוב לעשות במיידי.

לפני שנה.

ועברה שנה וכל מיני חסמים כאלה ואחרים, אז אנחנו עוד לא התחלנו אפילו לראות את הפירות הראשונים שאותם אנחנו מצפים. אני בטוח שיושבים פה אנשים שמבינים את זה, רוצים את זה ומעוניינים בזה. אנחנו רוצים שהחסמים שקיימים יוסרו וקדימה לדרך. תודה רבה.

תודה רבה, פרופ' נתן בורנשטיין.

נשמע את משרד הבריאות. ד"ר ענבל צוקר, את ריכזת את כל הוועדה.

נכון, אז קודם כל אני מצטרפת לתודות על הדיון החשוב הזה. כמובן כמי שריכזה את הוועדה, אז אני מצטרפת לקריאה שאנחנו רוצים שהדוח הזה ייושם. באמת זה הכוונה של המשרד.

תגידי מה חסר, אנחנו נעזור.

(הצגת מצגת)

אני שמחה שבאמת הדיון הזה מתקיים ובהחלט יסייע. קודם כל מה התחומים העיקריים של ההמלצות? באמת הדוח כלל המלצות מאוד רחבות לשיפור הטיפול בנוירולוגיה בכלל המסגרות, גם בבתי החולים, גם במסגרות האמבולטוריות, כולל הפיתוח של הרפואה התחומית. מבחינת תתי הנושאים של ההמלצות, אני לא אכנס לכל הפירוט כי הוא מאוד רחב. קודם כל שתהיה מועצה לאומית לנוירולוגיה. שיהיה גוף קבוע של מומחים שמייעץ למשרד כמו שקיים בהרבה תחומים אחרים, ותוספת של תשתיות. כמו שנאמר, תוספת של כוח אדם רפואי. מדובר לא רק כוח אדם של רופאים. גם אחיות במחלקות הנוירולוגית. נוירולוגיה כמו בהרבה תחומים ברפואה, טיפול מוצלח מותנה בעבודת צוות. גם פיתוח כמו שנאמר, של הנוירולוגיה התחומית, שזה גם כן התפתחות של השנים האחרונות, התמקצעות בהרבה תחומים של מחלות.

קודם כל מה נעשה? המשרד פיתח תוכנית רב-שנתית וגיבש בעצם את מפת הנושאים שאמורה ללוות את כל יחידת המשרד בעשייה לשנים הקרובות, והנוירולוגיה נמצא על המפה. כבר בעשייה המשרדית בהרבה תוכניות כל חטיבה צריכה לחשוב גם איך היא מקדמת את תחום הנוירולוגיה. מבחינת תשתיות, אז כבר ב-2022–2023 נוספו גם מיטות נוירולוגיות למערכת, גם מיטות שבץ כמו שאתם רואים, גידול של כ-63% במיטות השבץ. אנחנו ממש בימים אלה מגבשים את תוכנית המיטות לשש השנים הקרובות בהתאם לתוספת שנקבעה בהסכם עם האוצר, ונוירולוגיה היא אחד הנושאים שיהיה בתעדוף לתוכנית הרב-שנתית.

מבחינת כוח אדם רפואי, אז זה לא סוד שבמדינת ישראל יש מצוקה של כוח אדם רפואי. רק ביוני פורסם הדוח של ה-OEDC שדיבר על המצוקה של הרופאים בישראל. מספר הרופאים שמוכשרים הוא לא מספיק. אנחנו יודעים שהחל מ-2025 גם חלק מהמקומות בחו"ל כבר לא יוכרו, לכן אנחנו צופים שבטווח הקרוב המצוקה תגבר.

בהתאם להמלצות של ה-OECD המשרד כבר התחיל לפעול בשביל לצמצם את הפערים, כשהתוכנית היא גם להגדיל את העוגה, להגדיל את מספר הסטודנטים לרפואה, שזה צעדים שכבר נעשו אבל צריך לעשות מהם עוד וזה כבר בתכנון ובעשייה, כולל גם סיוע כספי ומלגות לסטודנטים שלומדים בחו"ל, כי אנחנו יודעים שאנחנו מוגבלים במספר הסטודנטים שנוכל להוסיף בטווח הקצר.

זה הופיע גם בדוח שלכם. נעשה משהו?

אז אני אומרת שכבר הגדלת מספר הסטודנטים זה תהליך שהולך וקורה. כבר היום יש פי שלושה יותר סטודנטים מאשר בתקופה שאני למדתי, והתוכנית היא להגיע עד ל-2,000. אנחנו כיום על סביב ה-1,200. התוכנית הזאת של המלגות זה דבר חדש. זה כבר בשלב המכרז. זה תוכנית מאוד מיוחדת שזה יהיה מלגות שהסטודנטים יצטרכו להחזיר אותם בשלב תחילת ההתמחות. כאשר תגובש מפת המקצועות המועדפים או המקומות המועדפים להתמחות, מקומות שבהם יש חסר, אז מי שיבחר להתמחות בהם יזכה בהנחה, לפעמים אפילו עד 100% מההלוואה. כבר נאמר לי שנוירולוגיה בפריפריה יהיה אחד המקצועות שכנראה יזכו בהנחה משמעותית. זה תוכנית שהיא כבר עכשיו בשלב המכרז.

מעולה.

התחילה לפעול ועדה מטעם המנכ"ל שאמורה מלבד להגדיל את העוגה, המשרד מתכוון להתחיל לתכנן את כוח האדם הרפואי שזה דבר שלא נעשה עד עכשיו. לתכנן את מספר המומחים שנדרש בכל תחום ואת מנגנון התמריצים, לדאוג שבאמת יהיו מספיק מומחים בכל תחום. כיום יש ועדה במינוי מנכ"ל שעובדת לגבש את ההמלצות לאותו גוף תכנון לאומי שיהיה אמון על התכנון הזה, כאשר נוירולוגיה יהיה גם אחד הנושאים שייכלל בתכנון.

ואתם עושים את זה בשיתוף עם האיגודים?

כן. כרגע יש ועדה של המנכ"ל. היא ועדה רחבה, רב-מקצועית. אותו גוף תכנון לאומי שיוקם, כמובן שזה יהיה בהובלה מקצועית של המשרד, אבל תוך התייעצות עם השטח והאיגודים.

זה כולל הוספת תקנים למתמחים.

תיכף נגיע לתקנים. זה קודם כל על התכנון.

יש לי שאלה למשרד הבריאות. האם יש לכם מיפוי מדויק מה החוסר של כל המקצועות הרפואיים במדינה? האם עשיתם מיפוי? האם יש לכם נתונים? כדי לתכנן צריך לעשות מיפוי.

נכון, אז זה תהליכים - - -

רק לפי זה אפשר לתכנן. עם כל הכבוד, זה סיסמאות. לתכנן זה סיסמאות אבל בפועל אין מיפוי. אתם לא יודעים כמה רופאים יש בפועל, כמה יש חוסר, כמה רופאים בעצם שנמצאים בתוך המדינה שמחכים להתמחות. אתם לא יודעים את המספר. אני שאלתי כמה פעמים. לצערי זה כבר חצי שנה שאנחנו שואלים את השאלות. מידע כזה, לדעתי תוך חצי שנה צריך להיות למשרד הבריאות, אבל כל הזמן אתם מדברים סיסמאות, סיסמאות. צריך שיהיה לנו מידע מדויק, מהימן מה יש קודם בשביל לתכנן את העתיד לכל המקצועות. הרי יש מצוקה בכל המקצועות הרפואיים, לא רק בנוירולוגיה.

אתה מאוד צודק ובאמת אני מודה שהתכנון זה לא היה דבר חזק בשנים עברו והיה באמת מחסור בנתונים. הנתונים שהיו למשרד עד לפני זמן קצר, היה לנו את מספר מקבלי הרישיונות ברפואה ומספר המומחים, כי זה רישיונות שמשרד הבריאות מנפיק. בשנה האחרונה נעשה צעד חשוב בשביל שיהיה לנו נתונים גם על מספר המתמחים. בתחילת השנה יצאה הודעה שכל מתמחה שמתחיל התמחות מחויב בהודעה למשרד הבריאות. זה כבר צעד ראשון שיהיה לנו מפה של כל המתמחים. גם אז נוכל לדעת מתוך מקבלי הרישיונות, כמה התחילו התמחות וכמה עדיין לא התחילו, את הסוגיה של אלה שממתינים, וגם יהיה לנו מיפוי של ההתמחויות. אותו גוף שעומד לקום, זה אחד הדברים שיצטרך להיעשות בשלב הראשון, למפות איזה עוד נתונים המשרד צריך ולדאוג שיהיו לו.

התהליכים האלה זה תהליכים שהם ארוכי טווח. זה לא יהיה מחר בבוקר אבל זה הכיוון שהולכים אליו.

איך נקרא הגוף הזה?

כרגע זה גוף תכנון לאומי. הוועדה של המנכ"ל התחילה את הדיונים לפני פחות מחודש.

זה במסגרת התוכנית הלאומית נוירולוגיה?

לא, זה בכלל - - -

רק להוסיף על נוירולוגיה.

שם בבקשה.

דנה אקשטיין, אני מנהלת המחלקה לנוירולוגיה בהדסה. רק להגיד שבמסגרת הוועדה של בחינת מקצוע הנוירולוגיה כן נעשה חישוב בנוגע לנוירולוגיה, אז אם אנחנו מדברים על נוירולוגיה, לשאלתך, אז כן יש לנו מספרים בקשר לנוירולוגיה.

נכון.

אחרי שנראה את המצגת של משרד הבריאות, נשמע.

כמה נוירולוגים חסרים?

כתבנו 300 אבל אני הייתי אחראית על לבדוק את זה ואני חשבתי שצריך עוד 1,000, אבל שכנעו אותי שנכתוב 300.

מה שציינתי בתהליכים שהם קורים באופן כללי, כי שוב, אנחנו אמונים על כלל המערכת הרפואית וכמו שחבר הכנסת ציין, המחסור הוא לא רק בנוירולוגיה. לגבי כל מקצוע את הסטנדרט לכמה צריך בכל אחד, התייחס באמת להמלצות שקיימות בכל נושא. הדברים האלה הם לטווח הרחוק.

מה כבר יקרה? אז קודם כל תוספת המיטות שציינתי כבר מביאה את התוספת של תקנים בנוירולוגיה. עוד תוכניות שקורות כבר היום – יש תוכניות "כוכבים לרפואה" שזה תוכנית בשיתוף פעולה עם מפעל הפיס, עם משרד הנגב והגליל לפתח מומחים צעירים, תוכנית תמיכה בעצם במסיימי בית ספר לרפואה למספר מתמחים במקצועות נבחרים שיהיה להם תוכנית לפתח מומחים שישמשו מנהיגים בתחומים שלהם ויובילו את פיתוח השירותים בפריפריה. זה תוכנית שהתחילה לפני כשנתיים. בשנה שעברה התחומים שנכללו זה פסיכיאטריה והרדמה, וכבר בשנה הבאה יכנסו גם מקומות לנוירולוגיה, אז זה כבר צעדים קטנים לכיוון הנוירולוגי.

הוזכר פה הנושא של מקצוע במצוקה. זה סוגיות שהן הסכמיות. זה חלק מהסכם הרופאים שאמור לצאת לדרך כשההסתדרות הרפואית תחליט. אנחנו כרגע עושים מיפוי מול כל בתי החולים והקופות לראות מבחינת מנהלי בתי החולים איפה המקומות שבהם הם מרגישים שיש חסר במתמחים או מומחים, כאשר אנחנו נשתמש במיפוי הזה. אנחנו לא צד בהסכם אבל בהחלט אנחנו נשתדל לכוון את זה שאותם מקצועות שהם יתגלו כמצוקה - - -

יש לכם נתון כמה רופאים נוירולוגים פועלים כרגע ישראל בבתי חולים ובקהילה?

יש לנו את מספר המומחים. אין לנו נתון מדויק כמה מהם עובדים. אנחנו יודעים בבתי החולים הממשלתיים כמה יש רופאים. אנחנו לא יודעים את כל הרופאים.

כמה סך הכול רופאים נוירולוגים יש לנו בישראל?

570.

ש-367 מתוכם לקראת גיל פרישה.

בפועל זה שיש רישיון והם עדיין חיים, אבל זה לא אומר שהם עובדים.

כמה פעילים?

לפי הנתונים של משרד הבריאות נכון לסוף שנת 2021 היו 532 רופאים בעלי תעודת מומחיות בנוירולוגיה, מתוכם 367 עד גיל 67. זה אומר ש-31% הם מעל לגיל פרישה.

מבחינת הנושא שדיברתם על תקינה, אז אנחנו עובדים עכשיו על עדכון הנוהל של יחידות השבץ ביחד עם האיגוד ועם החברה הישראלית לשבץ. בנוהל הזה הכוונה שלנו לעדכן באמת את הסטנדרט של מה צריך להיות סטנדרט האיוש ביחידות השבץ. כרגע אנחנו גם בוחנים אפשרות שיהיה לנו בתקציב של 2024 אפשרות להוסיף מודל תמרוץ לבתי החולים שאחד המרכיבים במודל הזה יבדוק ויתמרץ את בתי החולים ליישם את האיוש הנדרש לפי הדוח ביחידות השבץ.

מבחינת הנושא של הסיעוד, אז גם בתחום הזה חלה התקדמות גדולה בתחום הנוירולוגי. כבר מ-2019 יש קורס על-בסיסי בשבץ מוחי. עד היום הוכשרו 122 אחיות בעלות רישוי בתחום הזה, וכבר בסוף השנה יצטרפו עוד 38 אחיות. הקורס הזה הוא אחד מתוך עשרה קורסים שהמשרד מתעדף אותו בזה שהוא נותן הנחה בתשלום שכר הלימוד למי שמשתתף בקורס הזה.

יצאו כל מיני נהלים של אגף הסיעוד שנותנים יותר סמכויות לאחיות בתחום הנוירולוגיה ובמיוחד בתחום השבץ, וגם אחד הנהלים האלה, נקבע שביחידת שבץ אחות שאחראית משמרת חייבת להיות בוגרת הקורס הזה. זה עוד משהו שיתמרץ את בתי החולים לשלוח יותר ויותר אחיות לקורסים האלה.

עוד נושא שכבר נבחן והתחילה פעילות בנושא זה קידום מומחיות קלינית בסיעוד. אנחנו יודעים שיש היום כבר מעל עשרה תחומי מומחיות קלינית שבהם אחיות, יש להן סמכויות יותר רחבות. באופן הזה הן מאפשרות ניצול של כוח האדם במערכת בצורה יותר טובה ונותנות מענה למצוקה הקיימת.

ד"ר ענבר, שאלה. אולי גם נציגים אחרים של משרד הבריאות. אחיות ואחים שעוברים הכשרה, יש מיצוי של ההכשרות האלה או שהם ממשיכים לעבוד במחלקות אחרות וההשתלמות הייתה רק בשביל - - - ?

נמצאת פה ד"ר רינה שמעונוב מאגף הסיעוד.

שלום, אני ממינהל הסיעוד. אני אחראית בדיוק על ההתמחויות האלה, על ההשתלמויות של הקורסים העל-בסיסיים. כמו שנאמר כאן, בפועל הנתונים שיש לנו, אנחנו יודעים מי עבר את ההכשרה ומה מספר הרישיונות שחולקו. אנחנו לא יודעים מי עובד בתחום בפועל, אבל במרבית המקרים זה האינטרס של המעסיק להוציא את המשתלמת ללימודים. רוב המשתלמות שנמצאות בהשתלמויות האלה, בכל שנה זה כ-4,000 לומדים, אנחנו בעצם מקבלים המלצות ממעסיק להשתלמויות ובעצם גם המעסיק משתתף. הוא משלים את שכר הלימוד והוא משתתף בימי הלימוד, כך שזה אינטרס משותף גם של המעסיקים וגם שלנו שאותן המשתלמות יסיימו את ההשתלמות. בעצם אם המעסיק הוציא את המשתלמת ללימודים, אז מן הסתם היא עוסקת בתחום.

נראה לי שאי אפשר עוד לבחון את זה.

שמעתי מאחים ואחיות שעברו השתלמות ולא שיבצו אותם במחלקות ייעודיות.

אתם כמינהל יכולים לעקוב אחרי זה. למה אתם לא עוקבים אחרי זה? מי שעשה השתלמות וקורסים על-בסיסיים, לדעתי בשביל שגם יהיה נתונים. זה הבעיה. יש אנשים שמשתלמים ויש הרבה קורסים על-בסיסיים. המינימום זה שצריכים לעקוב מי עובד בהתמחות הזאת ומי לא עובד, שיהיה לכם גם את הנתונים האלו. זה חשוב. נתונים זה מידע, זה כוח.

נכון. אנחנו יכולים לקבל את הנתונים רק על העובדים בבתי חולים הממשלתיים.

אתם יודעים מי עשה את הקורס.

לאותו רגע נתון, בוודאי. ברגע שהם נרשמים אנחנו שואלים אותם היכן הם עובדים, אבל לאחר סיום הלימודים אנחנו לא יודעים.

חצי שנה אחרי זה, שנה אחרי זה אפשר לפנות לכל אלה שעשו התמחות.

חצי שנה זה לא בעיה. לצורך העניין, אני סיימתי לפני עשר שנים קורס על-בסיסי ברפואה דחופה. אני לא עובדת בתחום, אני עובדת במטה, אז אנשים משנים תפקידים וזה לגיטימי.

אין לי טענה. הטענה שלי היא שצריך נתונים, צריך מידע.

אפילו בשלב הראשוני, כמה באמת פונים למחלקות הייעודיות של ההתמחות.

ספציפית לגבי שבץ מוחי אני יכולה להגיד לכם בלי לבדוק, ש-90% מהבוגרים הם כן עובדים במחלקות האלה, כי אחרת אין אינסנטיב לאחות שלא עובדת בתחום לצאת לקורס כל כך ספציפי וכל כך נישתי אם היא לא עובדת בתחום. לו היינו מדברים בתחום אחר, נגיד טיפול נמרץ, אז קורס שהוא מאוד רחב ופותח דלתות ומאפשר עבודה בהרבה מחלקות. פה סביר להניח שכולן עובדות בשבץ מוחי.

להגיד רק עוד משהו בנושא סיעוד. בהרבה דברים בנוירולוגיה אנחנו צריכים לתקן עיוותי עבר היסטוריים, ודוגמה פשוטה, אנחנו מדברים על דברים גבוהים של התקדמות אבל אתם יודעים איזה עומס יש במחלקה פנימית וכמה מעט אחיות יש לטפל בחולים. גם היום למיטב ידיעתי במחלקה נוירולוגית רגילה התקן לאחיות הוא פחות מאשר במחלקה פנימית למרות החולים הקשים שיש, וגם פה יש כל מיני חסמים שלא נפתרים, אבל בפועל בדברים הבסיסיים במחלקה נוירולוגית התקן של אחיות הוא פחות מאשר במחלקה פנימית.

זה שליש ממה שדרוש, אגב.

יש לכם נתון כמה מחלקות נוירולוגיות ייעודיות פועלות בבתי חולים, ולא מיטות שמפוזרות במחלקות פנימיות ומחלקות אחרות?

בוודאי יש לנו נתונים כמה מחלקות יש.

יש תכנון לפתוח מחלקות ייעודיות בכל בתי החולים? האם יש צורך בכלל לפתוח יחידות שבץ מוחי או נוירולוגיות? האם זה מגיע לכל מרכז רפואי, לכל בית חולים?

מחלקות נוירולוגיות יש כמעט בכל בתי החולים. בתי חולים שאין להם מחלקה נוירולוגית, אז זה שרון, ששוב, הוא בעצם קומפלקס אחד עם רבין. הר הצופים שזה ביחד עם הדסה. אין כמעט בית חולים למעט אולי לניאדו ומעייני הישועה שאין להם מחלקה נוירולוגית.

מה המענה הנוירולוגי שניתן דרומה מבאר שבע?

ביוספטל אין לנו טיפול בשבץ. זה המקום היחיד, אבל בצפון יש בזיו, יש בסקוטי - - -

זאת אומרת תושבי אילת ומישהו שנמצא כתייר באילת ועבר שבץ מוחי, אין לו סיכוי לשרוד.

זה ממש אחד האירועים שהזמינות היא קריטית, אני חושבת שאולי יותר מכל האירועים האחרים.

אנשים פשוט ימותו כי אין סיכוי להציל אותם.

לא ימותו או שיישארו עם נכויות קשות לכל החיים שלהם.

וזה לא רק בן אדם אחד, זה משפחה שלמה. זה קריטי.

לכן הם מוטסים משם.

צריך ארבע שעות כדי לתת טיפול אופטימלי. הרופאים, תתקנו אותי.

פחות.

מרגע שאתה מזהה את האירוע, כשאתה מבין שקרה פה משהו צריך להיות זמינות של כמה רגעים אם אנחנו רוצים שלא יהיה - - -

אם אין רופא וטכנולוגיה מתאימה באזור, זה פשוט חיים של בן אדם, אנחנו מאבדים את הבן אדם.

ממש.

אין ספק. אנחנו בתור החברה הישראלית לשבץ מוח מודעים לנושא הזה אבל פה זה החסמים. בסך הכול יוספטל זה בית חולים של קופת חולים כללית, אז היו בעיות בנושא הזה. היו גם כל מיני מקרים שבגללם הם קשרו את הקשר של יוספטל עם סורוקה בעניינים של הטסות, בעניינים של העברות, אבל אין ספק שהצדק עם כל הדוברים שצריך להיות באיזשהו מקום מענה לאנשים, גם לתושבי אילת. אילת זה גם עיר תיירותית שחייבת טיפול מיידי בשבץ מוח. הפתרונות הם לא חייבים להיות במסגרת להקים יחידה. אפשר לעשות יחידה בכל מקום, רק צריך את כוח האדם המיומן. היום שבץ מוח זה לא שכל אחד יכול לטפל. אנשים מוכשרים לעשות את העבודה הזאת כרופאי שבץ מוח עם הכשרות מאוד ספציפיות, לכן ההכשרה היא חייבת לבוא מטעם הנהלת קופת חולים. אם המשרד יכול גם כמובן לתת את דעתו בעניין הזה, אבל אין ספק שזה בעיה קשה.

אז עברה שנה ואיתרתם שיש בעיה ואנשים פשוט, אין סיכוי להציל חיים אם בן אדם עובר שבץ מוחי ונמצא באילת, אז מה נעשה במהלך השנה הזאת?

לא אין סיכוי. קודם כל הדוח לא התעסק רק בכלל בתחום השבץ. זה גם פתרונות שיש בעולם למקומות מרוחקים. אילת זה דוגמה אחת. יש עוד מקומות בעולם שבהם יש בעיה של מרחקים מאוד גדולים. הפתרונות יכולים להיות או הטסה של החולה או הטסה של צוות.

או טלמדיסין. יש גם טלמדיסין.

יש גם עניין שאנחנו צריכים לזכור גם את הנושא של המיומנות. זה לא מספיק שאתה תכשיר רופא. רופא, אם הוא לא יעשה את הדבר הזה בצורה שוטפת וכמות מספקת, גם לא תהיה לו את המיומנות, אז זה גם שיקול שצריך לקחת אותו בחשבון.

לעשות תמריץ ולהביא רופא לפחות שיכסה את כל האזור. זה פיקוח נפש. זה לא שירות רגיל, זה הצלת חיים.

זה לא רק רופא. צריך להבין, הנושא של טיפול בשבץ מוח מחייב צוות. זה צוות של אנשים שמודעים. אחרי שבן אדם אפילו קיבל את הטיפול המיידי, יש המשכיות של הטיפול. החלק האקוטי שצריך לתת את הטיפול האקוטי, זה אפשר לעשות אפילו בטלמדיסין. לא בכל העולם יש בכל מקום יחידות שבץ, אבל צריך לתת תשתית יותר רחבה מאשר רק רופא או עוד אחות.

זה תלוי במנהל בית חולים, מנהל מרכז רפואי או משרד הבריאות?

אם יתנו אינסנטיב להקים שם את זה, אני בטוח שיש אנשים שיוכלו לעשות את זה. אילת זה רק דוגמה אחת. יש הרבה דברים בתוך המערכת. אנחנו מדברים על נוירולוגיה בכלל. שבץ מוח זה תחום חשוב ותחום שהוא מציל חיים, זה נכון, אבל אנחנו צריכים להבין על כל הנושא של הדוח. הדוח מתעסק בכל מקצועות הנוירולוגיה. שבץ מוח הוא דבר חשוב. אני חושב שדווקא שבץ מוח מבחינת המשרד, בהכירי את הנושא הזה כבר הרבה מאוד שנים, דרך הרבה מאוד מנכ"לים, דווקא זה נמצא על הצלחת. שבץ המוח נמצא שם, מטופל. נכון שעדיין יש חסרים ועדיין זה לא שלם, אבל המשרד מטפל. יש הרבה מה לעשות כמובן. להתמקד בנושא ספציפי, אני חושב שזה יחטא לרעיון הכללי.

לחדד רגע בעניין של המיטות מעבר ליוספטל. גם אם יש מחלקות נוירולוגיות בבתי החולים, בפועל היום חצי מהחולים שבאים עם בעיה נוירולוגית חריפה, אין להם מקום בנוירולוגיה. אחד מכל שניים, אומרים לו, מצטערים אבל נוירולוגיה מלאה ותלך למחלקה אחרת. במחלקה אחרת אין את הצוות המיומן. החולים האלה הם דינמיים. הם לא חולים שהם רק שוכבים שם. הם צריכים מענה מהיר ואין אותו. זה חלק מהמשבר ברפואה הפנימית שחלק גדול מהחולים שוכבים חולים נוירולוגים. זה חלק מהמשבר בנוירולוגיה כי הברזלים, המיטות הן של מחלקה אחרת ולכן אין את הצוות הרפואי שבא עם החולים, לכן להגדיל את המיטות הנוירולוגיות כדי שהחולים הנוירולוגים ישכבו במחלקה נוירולוגית ועם זה יבואו התקנים, זה חלק מהפתרון גם לנוירולוגיה וגם לפנימית בעצם.

מתוכנית המיטות שהייתה להם מ-2017 עד 2022 יושם הכול? כל המיטות שתכננתם בנוירולוגיה, כולן נפתחו?

כן. כל המיטות שהיו בתוכנית 2017 עד 2022 נפתחו, וכאמור אנחנו עובדים עכשיו על תוכנית המיטות החדשה. הכמות הכוללת של מיטות היא מוגבלת בכמה שהקצנו לנו תקציב. זה לא בהכרח מכסה את כל המיטות שהיינו רוצים להוסיף. בתוך התוספת הזאת שסוכמה, נוירולוגיה הוא אחד הנושאים בתעדוף, שבאמת אחד הדברים שמכיוונים אותנו איפה להוסיף את המיטות זה בדיוק איפה המקומות שבהם אחוז יותר גדול מהחולים הנוירולוגים שוכבים - - -

שומעים אותנו נציגים ממשרד האוצר. אנחנו זועקים ומבקשים להוסיף תקציב לפתיחת מיטות נוירולוגיות.

יש לי שאלה כללית. האם יש לנו נתון כמה חולים נוירולוגים יש ברגע נתון ואיפה הריכוז של החולים, באיזה מקום, פריפריה, צפון, מרכז, אילת?

המחלות הנוירולוגיות הן שכיחות. מאושפזים נוירולוגים יש בכל המדינה. איפה שיש ריכוזים יותר גדולים של אוכלוסייה ואוכלוסייה יותר מבוגרת, יש יותר חולים.

נגיד חולי לב, היום אפשר להגיד שיש 100,000 חולי לב. יודעים. כמה חולים נוירולוגים, לא משנה עכשיו מאיזה מחלה? חולה שמוגדר או מאובחן כחולה נוירולוגי. כמה חולים יש לנו במדינה?

אנחנו לא ספרנו על כל מחלה. אני יכולה להגיד על שבץ, יש לנו בערך כ-20,000 חולים בשנה.

זה שישה מתוך עשרה אזרחים במדינת ישראל חולים במחלות נוירולוגיות.

כן. בדמנציה אנחנו מדברים על כ-100,000. לא כולם צריכים אשפוז.

צריך גם להבין, אנחנו מדברים כל הזמן על אשפוזים, אבל נוירולוגיה זה גם מקצוע אמבולטורי. הקשר של הרופאים הנוירולוגים בקהילה שיכולים לתת מענה לחסוך את האשפוזים האלה הוא בחסר. שוב אני חוזר לנושא של מצאי. אם יהיה לנו מספיק נוירולוגים, נכשיר מספיק נוירולוגים צעירים שיהיה להם אינסנטיב לבוא לנוירולוגיה, זה גם יפתור את החלק של הקשר בין הנוירולוגיה האמבולטורית, הקהילתית לבין בתי חולים. בתי חולים מאשפזים חולים נוירולוגים אקוטיים, אבל הרבה מאוד מהתחלואה הנוירולוגית, ניקח אפילו את כאבי הראש. התפקיד שלו הוא אמבולטורי. אנשים שיש להם אפילפסיה כרונית, לא כאלה שמאושפזים בגלל זה וצריכים ניהול.

הם לא צריכים אשפוז, צריכים טיפול.

חולי פרקינסון לא צריכים להיות באשפוז. צריך לנהל אותם בקהילה. כל הנושא הזה של מצאי הנוירולוגים והקשר בין החלק האמבולטורי לחלק האשפוזי הוא חשוב.

תודה רבה.

ד"ר דנה אקשטיין, מנהלת המחלקה הנוירולוגית בהדסה עין כרם, מרכז רפואי. בבקשה

תודה רבה. אני מצטרפת לתודות על קיום הוועדה. אני רציתי להדגיש קצת את הנושא של ההכשרות ודווקא את ההכשרות התחומיות, מה שנקרא. הרופא הנוירולוג הופך לנוירולוג ואחר כך יש תת תחומים, ואני רציתי להמחיש את זה דווקא במקרה שהיה לי בשבוע האחרון. התחום שלי זה אפילפסיה. כאמור, יש משהו כמו 100,000 חולי אפילפסיה בישראל. התור אליי למרפאה הוא שנה. המקרה הוא של בחור בן 20 ששוחרר לפני הזמן מהצבא לפני חצי שנה. יש לו אפילפסיה, כאמור, והוא יושב בבית מאז ומעשן מריחואנה מהבוקר עד הערב. הבחור הזה היה בחור בריא ותקין עד שנות התיכון שלו ואז התפתחה לו אפילפסיה. בעצם אחרי שבדקתי אותו הגעתי למסקנה שאם היו נותנים לו את הטיפול המתאים בזמן המתאים, לא היה מגיע לזה. הוא הסתובב אצל נוירולוגים בקהילה, אצל נוירולוגים בצבא ופשוט לא קיבל את הטיפול המתאים, ולא בגלל שמישהו רצה ברעתו אלא בגלל שכל תחום ותחום בנוירולוגיה היום הוא סופר מקצועי וצריך לקבל את ההכשרה המתאימה לכל אחד מהתחומים האלה.

בדוח מופיע שיש לנו מספרים מאוד קטנים יחסית לצורך בתת תחומים של נוירולוגיה. אחד הדברים שהמשרד עשה, לא הזכרת את זה אבל המשרד כבר מספר שנים נותן תמיכה בהשתלמויות עמיתים שזה הדרך לעשות התמחויות בתת תחומים. נותן תמיכה בתחום השבץ, ואנחנו חשבנו שזה מאוד חשוב להמשיך ולתת את התמיכה הזאת. התמיכה שניתנת בשבץ, אגב, היא לרופאים שבאים מהפריפריה, עושים את ההשתלמויות במרכז וחוזרים לפריפריה, שזה תוכנית מדהימה, תיראו לאן הגענו, ואני חושבת שזה מאוד חשוב להרחיב את התוכנית הזאת גם לתחומים אחרים, וגם מספרית שזה יקרה יותר.

רק לסיים את מה שהתחלתי. זה באמת הנושא האחרון שרציתי להתייחס אליו, את הנושא של הנוירולוגיה התחומית. גם אנחנו עובדים עכשיו לעשות המשך תהליך התייעצות מואץ בעקבות הדוח בשביל באמת לקבוע מה הסטנדרט במספרי, כי בדוח יש המלצה כללית שצריך לפתח את שירותי הנוירולוגיה התחומית, אבל להגיע להמלצות יותר קונקרטיות כמה אנחנו צריכים בכל תחום ובאמת מה צריך להיות הממשק בין הנוירולוגיה הכללית לנוירולוגיה המומחית. בהחלט הכוונה שלנו היא לפתח את הנושא הזה, לתמוך בהשתלמויות עמיתים גם בתחומי אחרים, כאשר יכול להיות שכבר בתקציב של 2024 אנחנו נמצא מקור תקציבי לתמוך במספר מסוים של השתלמויות, אבל זה בהחלט הדבר שאנחנו רוצים לעשות, לתמוך בבתי חולים קטנים שאין להם את אותה השתלמויות בשביל שתהיה להם יכולת לשלוח לגדולים.

תודה רבה, ד"ר ענבר.

רק אני רוצה לציין שהפערים בנוירולוגיה הם גדולים אבל צריך לזכור שהפערים במערכת בהרבה תחומים כמו שצוין. רק לפני שבועיים היינו פה בדיון על אונקולוגיה ויש חסר בטיפול נמרץ וזמני המתנה.

כן, רפואה משפטית ועוד.

אנחנו מחויבים ורוצים להמשיך לפתח את תחום השירותים הנוירולוגים אבל אנחנו צריכים לעשות את זה מתוך ראיה של כלל צרכי המערכת, וככל שיהיה לנו יותר משאבים אז כך אנחנו נוכל לקדם - - -

תודה רבה.

ד"ר רון מילוא נמצא איתנו בזום.

בוקר טוב, תודה רבה. שמי רוני מילוא, אני הייתי מנהל המחלקה הנוירולוגית בברזילי במשך 22 שנים עד לפני שמונה חודשים. אני בעצם הקמתי שם מחלקה מיחידה מאוד קטנה, כמעט ללא שירותים שהייתה אז, ואני נתקלתי לכל אורך הדרך בקשיים הלא קטנים לפתח שירותים נוירולוגיים ברמה נאותה, רמה מקצועית, רמה אקדמית, מכיוון שמה לעשות, הפריפריה היא כנראה לא מאוד אטרקטיבית לרופאים מוכשרים. למרות זאת הצלחנו להביא מספר חולים ולהכשיר רופאים משלנו, וכנראה הצלחנו יתר על המידה מכיוון שהיום הביקוש לשירותים שלנו בברזילי הוא כל כך גדול, שתורי ההמתנה הם בין שישה לתשעה חודשים למרבית המרפאות והשירותים שלנו.

לא רק זה, אם אנחנו רואים שהצלחנו לפתח ולפתוח למשל שירות להפרעות תנועה ושירות להפרעות זיכרון שמי שאחראי עליהן זה רופא אחד בלבד, הרי בבתי חולים במרכז שיש להם אותו מספר של פציינטים, אותו catchment area, מצליחים לפתח יחידות כאלה כאשר בכל אחת מהן יש חמישה-שישה רופאים וצוותים מולטידיסציפלינריים שמאוד קשה לארגן אותם במיוחד בבתי חולים בפריפריה, והיום כפי כבר נאמר, הטיפול בנוירולוגיה הוא טיפול מולטידיסציפלינרי. זה לא רק הרופא אלא זה גם האחות וגם הנוירופסיכולוג וגם הפיזיותרפיסט והדיאטן ועוד הרבה מקצועות מסביב שנותנים את התמיכה בטיפולים ארוכי טווח בנכויות ארוכות טווח.

אנחנו נתקלים בקשיים לא קטנים לגייס גם רופאים מקצועיים וגם מתמחים. לאחרונה אנחנו החלטנו כיעד אסטרטגי אבל עדיין לא ניתן להשגה, שאם אי אפשר לגייס בפריפריה את הרופאים המקצועיים בתת התחומים, אנחנו נכשיר אותם בעצמנו מתוך הפול של המתמחים שאנחנו מכשירים, אבל גם כאן אנחנו נתקלים בבעיה קשה של תקינה, של חוסר רצון של מתמחים להגיע למקצוע שהוא מצד אחד הפך להיות מאוד קשה, אולי הקשה ביותר מבחינת המאמץ ומבחינת ההשקעה שצריכים להשקיע, אם זה בעבודה במיון, אם זה בעבודה בתורניות, אם זה בהשקעה בלימוד ובהכשרה במקצוע עצמו. אין מספיק אנשים בשביל להפוך אותם לאותם 300–400 אנשים שבחסר אנחנו חושבים שאנחנו צריכים אותם לעתיד הקרוב בשביל למלא את כל המשימות שקיימות.

מעבר לזה, למרות שהקדשתי את עצמי לרפואה הציבורית והקצבתי לעצמי ערב אחד בשבוע לרפואה הפרטית, בשנה-שנתיים האחרונות אני מרגיש פריחה מאוד גדולה בביקוש לשירותי רפואה פרטית, כי מתקשרים אנשים. אני שולח אותם ואומר להם, תלכו לנוירולוג בקופת חולים. אומרים לנו, אין נוירולוגים, אין תור. שמונה-תשעה חודשים תור אני לא אחכה עם הבעיה שיש לי היום.

נורא.

המצב הזה לא בריא מבחינת הרפואה הציבורית, מבחינת השאיפה שלנו לתת שירותי רפואה נגישים וזמינים לתושבי מדינת ישראל. הרופאים במדינת ישראל יודעים לעשות את זה. הם יודעים לתת את שירותי הרפואה, רק אין מספיק מהם, אין מספיק תשתיות, אין מספיק רופאים לא רק בבתי חולים אלא גם בקהילה. אם בקופת חולים באזור בית החולים שלי יש קופה שאין בה אף רופא נוירולוג לא רק בעיר עצמה אלא גם מסביב, ואנשים שם מוכנים לנסוע ולהגיע למרפאות הרבה יותר רחוקות לרפואה פרטית, הרי שאנחנו במצב לגמרי לא טוב.

אם רופאת משפחה שאני פוגש אותה בכנס באשקלון אומרת לי, למה עצרתם והפסקתם את מרפאת הזיכרון שלכם? פשוט אין לנו אפשרות לקבל חולים נוספים למרפאת הזיכרון, עם כל ההזדמנויות וכל האפשרויות שיש שם. אם היא אומרת לי, תפתחו אותה בחזרה, רק לי יש 200 פציינטים לשלוח לכם, שאני לא יודעת מה לעשות איתם, שאני לא מתמצאת בנבכי האבחונים - - -

נדרש חדר פיזי למרפאה? מקום פיזי? נדרשת אחות, ציוד מיוחד? מה נדרש לפתיחת מרפאת זיכרון?

יש רק רופא אחד שאחראי על שני - - - גם - - - והתורים לרופא הזה הם לעוד תשעה חודשים, אז נאלצנו להפסיק ולקבל פציינטים חדשים כי אנחנו לא יכולים לטפל באלו הקיימים, והאנשים האלה או שפונים למקומות במרכז שגם שם התורים לא קצרים או שלא מקבלים את הטיפול ואת האבחון שהם צריכים.

ההזדמנויות האלו שיש היום בנוירולוגיה גולשות לא רק מעבר לאפשרויות הטיפול שיש. הנה שמעתם למשל את הטיפול החדש שיש באלצהיימר ועוד שניים מתדפקים בדלת, והתחומים האלה הולכים ומתקדמים במהירות עצומה. אנחנו גם מתקדמים אבל המהירות שאנחנו מתקדמים בה היא כל כך איטית מהמהירות שמדע הנוירולוגיה ומדעי המוח מתקדמים, שלמעשה באופן יחסי אנחנו הולכים - - -

אין ספק, אנחנו מדברים על איכות חיים. אנחנו מדברים לפעמים גם על החיים עצמם. אנחנו מדברים לא רק על איכות החיים של החולים עצמם אלא גם של המשפחות שנאלצות לתמוך בהם ולסעוד אותם ולהתרוצץ איתם ממקום למקום. נכויות נוירולוגיות אלה נכויות כרוניות, אלה נכויות ארוכות טווח עם השפעה על הרבה מאוד תחומים מסביב. עצם הקידום של המקצוע נתקע גם בדברים שמשליכים אל הצדדים. המחקר הנוירולוגי למשל הוא מהמחקרים המפותחים ביותר שיש בעולם. התקציבים הגדולים ביותר של ה-NIH הולכים למחקר נוירולוגי.

כל מוסד אקדמי מקים היום מגדלים שלמים של מדעי המוח בשביל למלא אותם במחקר שהוא כל כך דרוש והוא כל כך מתקדם והולך. חברות תרופות מפתחות יותר ויותר טיפולים, תכשירים ואמצעי אבחנה לנוירולוגיה. חברות ביוטק והייטק מלאות ביוזמות בתחום הנוירולוגיה, בתחום מדעי המוח. הדברים האלו נכנסים ליישום בקצב כל כך מסחרר שאנחנו לא מסוגלים להדביק אותו. דופקים על השערים שלנו הרבה מאוד חברות ביוטק, הייטק, חברות תרופות ומעוניינות לבצע איתנו מחקרים קליניים בשביל להוציא אל הפועל ליישם את כל החידושים האלו. גם את הדבר הזה אנחנו לא מצליחים לעשות איך שצריך, דבר שהיה מעשיר את קופת המדינה, את הידע הכללי בנוירולוגיה, את האקדמיה בנוירולוגיה. אין לנו מספיק אנשים לבצע את כל הפרויקטים.

אין אנשים כי אתם לא מתוגמלים עבור הפעולות שאתם עושים, ואבחונים במיוחד. אין מה להשוות עם פעולה פולשנית או בדיקה שיש תעריפון של משרד הבריאות וכל רופא שמבצע פעולה נוספת מקבל תגמול נוסף. לנוירולוגים אין תגמול נוסף אז צריך לחשוב, למרות שזה לא פעולה קלאסית. זה פעולה כבר חדשנית, אז צריך לעדכן את המחירון של משרד הבריאות ולשנות את שיטת ההשתכרות של הרופאים הנוירולוגים שכן מבצעים את האבחונים המיוחדים ופעולות מיוחדות, למרות שזה לא פעולה פולשנית או ניתוח שכבר יש לו תעריף מיוחד. תחשבו ממשרד הבריאות ותציעו. אם לא תשנו את הגישה והרופאים הנוירולוגים לא יקבלו תגמול נוסף וראוי, הרופאים הצעירים לא ירצו לעשות התמחות בתחום, ואין עתודה במקצוע.

אין תקנים לזה. אם לפני שנה באתי למנהל בית החולים שלי ואמרתי לו, תשמע, יש כל כך הרבה לאן להתרחב, יש כל כך הרבה בקשות מאיתנו לפתוח שירות כזה ושירות אחר, אם זה מעמותות חולים, אם זה מהלחץ של הפציינטים עצמם. אין את התקנים לעשות את הדברים האלו. אמרתי, בסדר, שיהיו לנו במקום שישה מתמחים במחלקה, שיהיו 12 מתמחים במחלקה. עוד ארבע, חמש, שש שנים כשהם יסיימו את ההתמחות שלהם, אנחנו נפנה אותם להשתלמויות העמיתים ונעשה אותם למומחים בתחומים האלו, שכל אחד מהם יוכל לפתח ולשלוט באותם מוקדים של מצוינות שיש בהם מחסור, אבל הוא אומר לי, אין לי תקנים.

משרד הבריאות צריך לשנות בכלל את שיטת התקינה ולהוסיף תקנים למתמחים ולהוסיף מיטות. אי אפשר לקלוט מתמחים אם אין מספיק מיטות, ויש צורך במיטות. תודה רבה, ד"ר רון. תודה על השתתפותך ותרומתך לדיון.

גילוי נאות, לפני שמונה או תשע שנים כשניהלתי את מרכז הרפואי בגליל הכרתי רופא צעיר שסיים את ההתמחות שלו בבית חולים רמב"ם וחזר לגליל. הוא תושב גליל ונמצא פה איתנו בדיון, ד"ר ניזאר חוראני. נשמח לשמוע אותך.

קודם כל תודה רבה על היוזמה ועל הישיבה הזאת המאוד חשובה. קודם כל אני באמת מציג את הפריפריה כי באמת יש פערים מאוד גדולים בין המרכז לפריפריה ואנחנו חווים את זה על בסיס יום-יומי.

קצת עליי - אני עכשיו מנהל את העסק הנוירולוגי בפוריה. אני בעצם הקמתי את כל השירותים הנוירולוגים בבית החולים. הגעתי לשם ב-2019 והיום יש לנו מכוני EMG חדשים, מכון EEG וגם צנתורי מוח שנותן גיבוי בעצם לבתי חולים אחרים בצפון. המחויבות שלי זה לתת שירות רפואי נוירולוגי ממש מצוין לאוכלוסייה בצפון, אבל יש לנו בעיות מאוד קשות מבחינת כוח האדם. אני חווה את זה בצורה די משמעותית כי אין אנשים שהם בעצם יגיעו לצפון להקים שירותים חדשים.

מה שאמרו החברים, בעצם שהנוירולוגיה הפכה ממקצוע אבחוני קטן לפני עשור או לפני שני עשורים למקצוע מאוד טיפולי. אני קורא לזה מקצוע שהוא מציל חיים. אתן דוגמה. עכשיו במחלקה שלי בת 80 ועוד אחת בת 88 שהגיעו משותקות בפלג גוף מהפסקת דיבור וסטיית מבט, והיום אחרי הצנתור הן בלי סימנים נוירולוגים כמעט. שתיהן, אפילו נשלח אותן לשיקום של כמה ימים, אבל אם החולות האלה היו מגיעות לפני שנתיים, אני לא בטוח שהיום התוצאה הייתה כמו שיש לנו עכשיו. היינו צריכים להעביר לרמב"ם או לנהריה ואז פרק הזמן של ההעברה של החולים האלה לוקח מלא זמן. ממוצע הזמן כדי להעביר מטופל מאצלנו לבית חולים גדול זה שעתיים. מרגע שאנחנו מחליטים שהחולה מתאים לצנתור מוח עד שהוא נכנס לצנתור מוח זה שעתיים, וזה איבוד הרבה זמן למוח.

מבחינת המרפאות, באמת יש לנו כמות ענקית של חולים נוירולוגים. כמות החולים הנוירולוגים זה לא משקף את הכמות של החולים שאנחנו בודקים. המון חולים מגיעים לנוירולוג לשלול בעיה נוירולוגית, אם בכלל אין בעיה נוירולוגית, כל מיני חולי סחרחורות וטשטושי ראיה. מעבר לכמות הזאת של החולים הנוירולוגים יש עוד 50% של חולים שהם לא נוירולוגים, שמגיעים לנוירולוג כדי לשלול בעיה נוירולוגית.

יש באמת תחומים שהם צועקים בצפון, שאין להם מומחה. לא מזמן נתתי הרצאה לחולי פרקינסון בעמותה בטבריה. היו מעל 60 אנשים, רובם מעל גיל 70 או 80, ושאלתי כל אחד איפה אתה במעקב. כמעט 50% מהחולים האלה, הם נמצאים במעקב או בירושלים או במרכז. הם צריכים לנסוע שעתיים כדי לקבל טיפול במרכז, כי הם כל חודשיים או כל שלושה חודשים החולים האלה צריכים להיות במעקב. דוגמה נוספת על חולים קוגניטיביים - חולים עם דמנציה, אין מי שיעשה להם הערכה קוגניטיבית כמו שצריך. אין מרפאה קוגניטיבית חוץ מרמב"ם, ולא כולם באמת מסוגלים להגיע לשם כי גם זה בתשלום מאוד גדול, פרופ' טנה יודע. באמת אין מומחים בקוגניציה שבאמת יכולים להעריך את המטופלים האלה ולטפל בהם ולוות אותם כמו שצריך.

מרפאת אפילפסיה – מה שקורה בפריפריה, אני נגיד מתעסק בסטרוק, בשבץ מוחי אבל גם מתעסק בכל מיני, מטפל גם באפילפסיה, כל מיני מחלות נוירולוגיות, טרשת נפוצה, וזה לא אמור להיות ככה. זה באמת מה שכולם אמרו, בעצם שיש התקדמות מאוד יפה מבחינה תרופתית בכל התחומים. גם בטרשת נפוצה יש טיפולים מאוד חדשים מצילי חיים, משנים איכות חיים.

ונוסעים מהצפון לתל השומר.

בדיוק עכשיו קיבלתי מישהו מחדרה שיש לו טרשת נפוצה, בן 24 ואין לו תור למישהו שיטפל בטרשת נפוצה שלו.

נורא, ואפשר לעצור את ההתקדמות של המחלה.

כמובן שהרבה טיפולים חדשים שינו את איכות החיים שלהם.

קצת על השבץ מוחי, אני חוזר אחורה. מה שאני רוצה להזכיר פה, שבאמת הייתה התקדמות מאוד יפה בשנים האחרונות. מ-2019 אנחנו כבר מצנתרים אנשים שמגיעים עד 24 שעות מתחילת הסימנים. עד 2018 היינו מצנתרים אנשים שמגיעים עד שבע שעות מתחילת הסימנים. החלון הטיפולי של הטיפולים האלה הוא גם יותר רחב. אנחנו גם צריכים לפעול מהר לחולים האלה כדי לטפל בהם מהר.

אז רופא צריך להיות זמין.

אנחנו גם במחלקות האשפוז מייעצים למחלקות אחרות, מה שהפנימאים לא עושים. הרופאים של הפנימית יושבים כל הזמן בפנימית, אבל הנוירולוג מתרוצץ במחלקת נשים, בגניקולוגיה, באף אוזן גרון, בפה ולסת, במיון. יש יעוצים בלי סוף.

גם היחידה שהקמתם לשבץ מוחי מאוד צפופה.

היית לפני כשנה אצלנו וראית את המצוקה באמת בשביל החולים. מאוד צפיפות.

אין כמעט מרווח בין המיטות. בקושי מטפל יכול לעבור בין המיטות.

באמת מצוקה מאוד קשה ואני לפעמים אומר באמת לבוא ולהסתכל לראות באיזה מצוקה אנחנו חיים בה בצפון. אנחנו אמורים לעבור למחלקה חדשה אבל זה לא הדבר היחיד. הדבר העיקרי, גם להקים מרפאות ספציפיות, סקטוריאליות שיטפלו בכל החולים האלה, במסה הגדולה של החולים הקוגניטיביים, טרשת נפוצה. גם מבחינת כוח האדם, מה שכולם אמרו, שקשה לאנשים להגיע מהמרכז לפריפריה, לכן אנחנו בונים את הצוותים שלנו. את המתמחים שלי, אני גם בונה לכל אחד עתיד מסוים כדי שבעצם ייקחו על עצמם את כל המומחיות הזאת ולפתוח מרפאות ייעודיות לחולים האלה.

צריך להביא רופאים צעירים כמו שאתה עשית דרך לא פשוטה. גם למדת ונסעת ועשית תת התמחות בירושלים, והשקעת.

בתור מישהו שעבד בבית חולים במרכז ובפריפריה אני רואה את הפערים הגדולים. גם במרכז יש מצוקה קשה, אז איך בפריפריה? פה המצוקה שלנו עוד יותר קשה, ואני מוסיף שגם האוכלוסייה בצפון היא יותר חולה. יש יותר סכרת. אם אחד מכל שישה אנשים חווה שבץ במהלך החיים שלו, אני די בטוח שבצפון אחד מתוך ארבעה או שלושה אנשים חווה שבץ. האוכלוסייה שלנו חולה. יש יותר גורמי סיכון, יש יותר מחלות.

כן, ראינו את זה גם בבתי חולים נצרתיים שביקרנו. הם עשו סקר.

מצב סוציו אקונומי, יש הבדלים מאוד משמעותיים. יש הרבה יותר חולים אפילפטיים. הסיכוי לאפילפסיה הוא יותר גדול בצפון מאשר במרכז. לצערי אין לנו מרפאות ייעודיות לכל החולים האלה. אנחנו באמת במצוקה מאוד קשה. בתור מישהו שמקים את השירות הנוירולוגי בבית חולים צפון, בית חולים פריפרי, יש המון אנשים שמגיעים ואני אומר לעצמי, איפה האנשים שיטפלו בחולים האלה? איפה המחויבות של האנשים האלה לטפל באוכלוסייה החולה? זה חולים כרוניים שהם צריכים לקבל טיפול באמת משפר חיים, משנה חיים. אמנם לא לכל המחלות יש טיפול תרופתי, כלומר פתרון מהשורש כמו חולה פרקינסון. אין לנו פתרון מהשורש, אבל כן הטיפולים שאנחנו מעניקים למטופלים זה כן משנה חיים, משנה איכות.

שינוי מינון, אבל צריך לדעת שהמטופל יגיע לרופא כדי שהרופא יוכל להתאים מינון של התרופה שתשפר את מצבו.

נכון. התור אצלי במרפאה עומד עד שישה חודשים, שמונה חודשים שחולי שבץ צריכים - - -

ואז המטופל סובל.

לפחות שישה חודשים. יש עוד מרפאות שאנחנו מאוד רוצים לפתח ולהקים אבל אין לנו באמת מומחים שייקחו על עצמם את כל - - -

מה דעתך על אשפוז יום והאם יש מענה בפריפריה?

אני עושה את זה אבל באמת בלי תוספת של תקנים. בשנת 2022 היו לי 100 אשפוזי יום בנוירולוגיה אצלי, כל מיני ניקור מותני אבחני, טיפול דרך הווריד. אנחנו ממשיכים לעשות את זה באמת כדי להעניק את הטיפול הטוב ביותר לאוכלוסיית הצפון, אבל להגיד שאנחנו עושים את זה בתנאים טובים, זה ממש לא. אין לי כוח אדם שבאמת ייקח על עצמו, אבל אנחנו עובדים מסביב לשעון.

עוד משהו שאני מוסיף, שבעצם הבדיקה של החולה הנוירולוגי זה לא בדיקה של אף אוזן גרון, זה הרבה יותר מורכבת, הרבה יותר ארוכה. אם אף אוזן גרון בודק תוך חמש דקות, אצלנו זה לוקח לפחות חצי שעה עד שחולה פרקינסון ייכנס לתוך החדר - - -

והשכר של אף אוזן גרון ונוירולוג, אי אפשר להשוות לפי כמות המטופלים, כי הבדיקה היא - - -

או רופא עור שצריך לראות נגע בעור ולתת משחה. אני חושב שיש הבדלים משמעותיים.

צריך לשנות את שיטת חישוב השכר, לא כמו שלמשל אותן קופות חולים, יש קאפ לפי כמות המטופלים. אי אפשר להשוות אורתופד ונוירולוג.

זה לא רק התגמול. יש לי מרפאה של שעתיים. אני לא יכול לבדוק 20 חולים תוך שעתיים. אף אוזן גרון יכול לבדוק אולי 30 מטופלים תוך שעתיים. אני לא יכול לעשות את זה. אם חולה מגיע אליי בשאלה של דמנציה, לעשות לו בדיקה קוגניטיבית - - -

אז צריכים יותר רופאים. מה הנורמה, כמות הרופאים ל-1,000 נפש? יש נורמה?

מה שהמלצנו בדוח זה להגיע לבין שבעה לשמונה רופאים ל-100,000 נפש. אנחנו כבר היום עומדים על סביב השלושה. בערך להכפיל את מספר הרופאים.

להכפיל ולדאוג שיצטרפו כמה שיותר.

להכפיל עכשיו. לשלש לעתיד.

כן, כי האוכלוסייה גדלה ומזדקנת.

אפשר לשאוף ל-100,000, ושוב, זה לנוכח זה שיש לנו מצוקה של כוח אדם רפואי. ברור לנו שזה מה שאנחנו צריכים לשאוף אליו. היישום ייקח זמן לאור המצוקות.

זה פשוט SOS. תודה רבה, ד"ר ניזאר ובהצלחה. סומכים עליך! אני גם תושבת הגליל. מאוד חשוב לי שהתושבים יקבלו.

אני מזמינה את ד"ר ראדי שאהין להגיד כמה מילים. בבקשה.

תודה רבה. אני מצטרף לברכות אבל אני חייב עוד משהו. מעבר לברכות האלה אני חושב שזאת הפעם הרביעית או החמישית שלי שאני יושב מטעמים כאלה ואחרים בוועדה הזאת, ואני חייב לומר שהפעם אני מרגיש הרבה יותר נוח מהפעמים הקודמות כי אני באמת רואה רוח של אנשים שאכפת להם, שרוצים לקדם ובאמת יש מוטיבציה טובה מכל השותפים ובמיוחד מיושבת-ראש הוועדה.

תודה.

יחד עם זאת אני חייב לומר, יש פתגם שאומר, מי שמקבל את המכות זה לא מי שסופר אותן. דיברו כאן על הקמת מחלקות. כשאני הגעתי לצפון מבית חולים הדסה בזמנו, לא הייתה אף מחלקה נוירולוגית צפונית או מזרחית לחיפה. לא היו. הגעתי בהתחלה לבית חולים אחד, הקמתי מחלקה שם. מסיבותיי האישיות עברתי לבית חולים אחר והיום אני נמצא שם, בזיו, והקמתי גם מחלקה שם. הגענו למחלקה מאפס. שום דבר לא היה, לא יחידה ולא מיטות ולא כלום. היום יש לנו מחלקה עם 20 תקנים, מתוכם יש לנו חמש עד שש מיטות סטרוק, טיפול נמרץ, אז הצלחנו באמת להביא מהתקן של משרד הבריאות, של מנהל יחידת סטרוק אבל בלי אף רופא אחר ובלי תקצוב אחיות. טיפול נמרץ – שלחתי מישהו שהתמחה בטיפול נמרץ אבל אני לא יכול להחזיר אותו כי אין לי איפה לשים אותו. אין לי תקן. זה דבר אחד.

הדבר השני, אני פיתחתי לי מאילוצים ספציפיים, שכל מומחה אצלי הולך לעשות שתי השתלמויות, השתלמות של שנה או חצי שנה, בחצי משרה לשנתיים, וזה מהאילוצים, ואז אני מחזיק על אש קטנה את האנשים האלה בכדי שיקיימו את הרפואה התחומית המקצועית הנאותה שיכולה להיות. אני הגעתי למצב שיש לי 14,000 ביקורים אמבולטוריים בשנה. כמה תקנים יש לי לזה?

זה במרפאת חוץ בבית חולים, וגם בקליניקה יש לך.

זה בבית חולים. כמה מזה יש לי תקנים? אפס. התקנים שלי ניתנים לפי תקינה של גולדברג משנת 1977 שהיא היסטורית, שעל כל 2,500 ביקורים מגיע תקן של רופא. גם את זה אין לי. אני אמרתי, אני מוכן להתפשר, תנו לי חצי מגולדברג. אין. אין את התקנים האלה. מה שכואב, תושבי הצפון הם שווים לתושבי המרכז. מה שכואב, שאם היום אני מקבל חולה פרקינסון אחרי חמש שנים במחלה קשה למרפאת הפרעות תנועה אצלי בבית חולים, איפה היית עד עכשיו? "בבית. אין לי לאן ללכת". אין לי מקום.

גם אני ביחד עם אנשי הפרעות תנועה בעמותות כאלה ואחרות. מגיעים 80 חולים. אתם יודעים כמה חולי פרקינסון יש בצפון? 2,500 עד 3,000 חולים. מי רואה אותם? שני שליש מהם לא נמצאים במעקב. למה? הם מוענשים כי הם גרים בצפון או בדרום? זה כנ"ל אותו דבר, אגב. אלה עדיין תושבי מדינת ישראל ויש להם תעודות זהות ישראליות. מגיע להם את הכבוד שמגיע להם.

והם משלמים מס ושילמו כל החיים מס.

חד משמעית. יש יותר מ-15,000 אנשים עם אפילפסיה בצפון. כמה מהם במעקב? אולי פחות מ-10%. כנ"ל לגבי קוגניציה, כנ"ל לגבי כאבי ראש.

דיברנו על סטרוק. סטרוק זה דבר סקסי וזה טוב, וקידמו אותו וזה מצוין כי מביא תוצאות מיידיות, אבל מי עוקב אחרי החולים האלה? כמה מאנשי הסטרוק מגיעים בחזרה למרפאה? לא נמצאים במעקב. אנחנו יודעים שהיום מי שמתאמן למרתון ולא יתאמן, הוא לא יצליח. חולה שהיה לו שיתוק פלג גוף או חולה של טרשת או חולה של פרקינסון שהוא לא עושה את הפעילות והמעקב והתרגול היום-יומי, הוא ידרדר, הוא לא יישאר באותו מצב. מה שהיה חלש ייחלש עוד יותר, יבלוט עוד יותר. אין לנו מספיק רופאים. נתן דיבר על הבעיה איך להביא אנשים. אנשים לא רוצים. סיימו אצלי אנשים את ההתמחות שלהם. אני מנסה לשכנע אותם וזה על בסיס יחס אישי בלבד. בגלל שגידלתי אותם הם נשארים, אבל אחד אומר לי, מה שאתה מקבל, מנהל מחלקה, אני עושה את זה בכמה ימים בחוץ, אז למה לי לבוא אליך? וזה נורא מצער.

אנחנו מקצוע הכי קשה ואנחנו הכי עניים. אנחנו הכי פחות משתכרים. כשנתן יוצא לפנסיה אחרי 40 שנה ומשתכר פחות מ-15,000 ברוטו, אני לא רוצה להגיד את המספר, אני מתבייש, הרבה פחות מזה, זה בושה וחרפה. אני חושב שזה תעודת עניות למדינת ישראל שככה מגדלת אנשים, אז מי יבוא לנוירולוגיה?

צודק דוקטור, תודה רבה.

לכן אני לא רוצה לדבר על שאר הדברים. אני חושב שהחבר'ה אמרו המון דברים, אבל הדבר הזה חייב להיפתר. המצוקה הנוירולוגית, נכון שזה בהסכמים, אבל אם תצא מפה קריאה שהנוירולוגיה היא במצוקה אקוטית, חריפה, אני חושב שזה מאוד יעזור לנו מול הארגונים שלנו היציגים בכדי לקדם את המקצוע הזה ואז אולי הסטודנטים וכל הכוכבים האלה שאנחנו מדברים עליהם, שזה מצוין, אבל גם אם אני אתן לו תמריץ עכשיו, הוא אומר לי אחר כך, מה אני אשתכר אחרי שאני אהיה מומחה? הוא לא ישתכר, אז אני חייב להבטיח לו המשכיות ודרך ועתיד. אם אני לא אבטיח לו את זה, הוא לא יישאר אצלי.

תודה רבה, ד"ר שאהין.

אני רק אוסיף דוגמה אחת על תוכנית הכוכבים. הייתה מישהי בוגרת תל אביב שרצתה להיכנס אלינו להתמחות. אחרי שראתה איך אנחנו עובדים, באיזה מצוקה ואיך התורנים שלי באמת עובדים קשה מאוד, היא אמרה שאני מוותרת על כל התנאים שאני מקבלת. באמת הייתה אחת מצוינת, אבל אמרה, אני אימא של שלושה ילדים ואני לא מסוגלת להחזיק מעמד. כל הזמן לא ישנים בלילות, יעוצים בלי סוף. הם מכסים את המחלקה, מכסים את המיון, את הייעוצים בכל המחלקות. גם האנשים האלה מוותרים על התחום כי רואים איך אנחנו עובדים, באיזה מצוקה קשה.

עצוב. תודה לכם רופאים יקרים. רציתי לשמוע את עמותת נאמן, פנינה רוזנצוייג שמייצגת את המטופלים.

שלום לכולם, תודה רבה על ההזמנה. אני מכבדת את כולם. אני מנכ"לית של עמותת נאמן נפגעי אירוע מוחי. העמותה הוקמה לפני כ-25 שנה כדי להעלות את המודעות לשבץ מוחי. באותה תקופה אנשים היו מגיעים לבית החולים, לא היה נעשה איתם שום דבר, היו מגיעים הביתה, יושבים עד יום מותם מול הטלוויזיה וגם לא היו עושים הרבה, ואנשים בעצם לא ידעו מה עושים עם החיים האלה. בשנים הראשונות הייתי מסתובבת בין משרד הבריאות, מנסה להיפגש עם מנכ"לים, עם רופאים. אף אחד לא התייחס בכלל לנושא של השבץ המוחי. אני חושבת שהוא נתפס כמו משהו שחולים שבץ מוחי מתים וזה דרכו של עולם.

כמו שכאן אמרו קודמיי, הדברים מאוד השתנו ואני רוצה להגיד שמעבר לטכנולוגיה לפחות לגבי מה שקרה במדינת ישראל, אני יכולה להגיד שני דברים חשובים שקרו. דבר אחד זה שיתוף פעולה מאוד חזק של משרד הבריאות עם עמותת החולים בכל הנושא של להעלות את המודעות, והדבר השני זה גם הבית הזה. אני רוצה להזכיר פה את חבר הכנסת אילן גילאון ז"ל שהוא בעצם דאג שאנחנו נבוא לכאן לוועדת הכנסת. אז גם פרופ' ארנון אפק שהיה אז מנכ"ל משרד הבריאות החליט על התוכנית הלאומית, זאת אומרת לבית הזה יש תפקיד מאוד חשוב. אני ממש מכוונת את זה אליך כי אני חושבת שלכם יש תפקיד כל כך חשוב כדי להניע גם את המערכת שהיא בעצם משתפת פעולה. מכאן הקריאה להמשיך את הדיונים. היא מאוד חשובה בעיניי.

חלק מהתוכנית הלאומית, עשינו קמפיין שבטח כולכם זוכרים, הגברת שלא צריכה כוס מים, היא צריכה אמבולנס, אז יותר אנשים מגיעים בעצם בזמן כי הם מודעים לעובדה שבעצם הם עשויים להיות עם שבץ מוחי, אבל אז הם מגיעים לבית חולים ולא מוצאים שם את הטיפול הרפואי המיטבי. כמעט כולם לא יזכו בעצם לראות מומחה שבץ. חלק גדול יהיה במחלקות הפנימיות, זאת אומרת אנחנו מעלים את המודעות אבל אנחנו צריכים להכין בצד השני את הכלים האמיתיים שבעצם יעזרו להם. אותו דבר גם בקהילה. יש לנו מעט מאוד מומחים בסטרוק וחלק גדול הולכים לנוירולוגים כלליים. אנחנו מקבלים כל היום פניות לקו התמיכה שלנו, למי להפנות אותם לרופא שמומחה בסטרוק? כי האנשים האלה, אם הם לא יטפלו, הם יחזרו עם סטרוק שני, אז גם הסבל הוא נוראי וגם העלות הכלכלית למדינה היא עצומה וזה דבר שצריך למנוע אותו.

אני רוצה לספר על איזה מקרה שחולה שהיה בצפון הגיע עם שבץ מוחי לצנתור לרמב"ם. המצנתר לא היה ואז לקחו אותו באמבולנס מהר לנהריה והמצנתר נדמה לי היה בדיוק עסוק בצנתור ועם שני ידיים אי אפשר לצנתר שניים, ואז לקחו אותו לבלינסון. אותו אדם כמובן הגיע עם נזקים נוירולוגים עצומים. זה בעצם בגלל שאי אפשר היה בדרך למצוא את המקום המתאים.

חולים נוירולוגים בכלל, לא רק חולה שבץ, חלק גדול מהם הם נפגעים קוגניטיבית, שפתית, תקשורת. הם אנשים חלשים. הם מטופלים על ידי בני המשפחה שלהם שברוב המקרים גם מבוגרים וגם חלשים. הם אנשים שהקול שלהם הרבה פחות נשמע מחולים אחרים. אני לא רוצה שיטפלו רק בחולים נוירולוגים. אני לא יודעת ממה אני אהיה חולה יום אחד, אולי במחלה שעמותה אחרת עושה עבודה נהדרת ואיזה יופי, אבל עדיין החולים הנוירולוגים, הקול שלהם הרבה פחות נשמע גם מול סל התרופות, גם מול ועדות הכנסת, גם בתקשורת. הרבה פחות מצולם יפה. אין מחלה סקסית, סליחה, אבל עדיין החולים האלה הרבה פחות יודעים לדחוף את הדרישות שלהם, את הקול שלהם מול המערכת. אני מצפה שהבית הזה ומערכת הבריאות בהחלט תעשה את זה.

מילה אחרונה לגבי אי השוויון. כל מה שאנחנו דיברנו, בסופו של דבר אנשים או שצריכים לגור במרכז או הם צריכים להיות עשירים ואז אנחנו רואים את האנשים החלשים. שוב, אם הם עניים ואם הם גרים בפריפריה ומאוד נפגעו בשבץ מוחי, הם ימצאו בעצם את הדרך לטיפול? סיכוי מאוד נמוך, אז אני שמחה על הקריאה כאן.

תודה רבה, פנינה, ותמשיכו את הפעילות שלכם להעלאת המודעות ודאגה לחולים. תודה רבה לכם.

רציתי לתת זכות דיבור לד"ר ג'רמי מולד, סגן מנהל מערך הנוירולוגי בבית חולים.

קודם כל תודה רבה. אנחנו זועקים את זעקת הנוירולוגיה, כולנו, כבר הרבה זמן ואני חושב שבלי העזרה שלכם והתמיכה שלכם לא נגיע לשום מקום, אז אני וכולנו מאוד מעריכים את הזמן, את ההשקעה, את המחשבה, גם ליושב-ראש הוועדה וגם לכולם פה. אנחנו מאוד מעריכים ותודה רבה.

אני ארצה להוסיף שתי נקודות קצרות, לחדד דברים ואני אהיה קצר. אחד, דיברנו הרבה על התקינה ועל החוסר בתקינה. צריך לבוא ולהגיד בצורה מאוד ברורה: אם לא נשנה את התנאים של הנוירולוגים בארץ, גם אם תוסף תקינה לא יהיה מי שיעבוד שם. אנשים אלינו מגיעים לאיכילוב, רואים איך אנחנו עובדים, איך המתמחים שלנו עובדים, איך העבודה קשה במיון, במחלקות, יעוצים, רצים ממקום למקום ורואים את השכר, לא רוצים לבוא.

זה גרף שכר. הבאתי עותקים אם מישהו רוצה, שמציג את שכר הממוצע של רופא בכיר בישראל לפי תתי תחומים בשקלול גם ציבורי, גם פרטי וגם ביחד. מקום אחרון בכל אלה, דוח של משרד האוצר, לא דוח שלנו, מקום אחרון נוירולוגיה. נוירולוג מרוויח 29% פחות מפנימאי ועוד הרבה פחות מאשר רופאים אחרים שהזכרנו את שמותיהם פה, אז כשהם רואים את זה, הם לא טיפשים. הם אומרים, מקום אחרון בהשתכרות השכר שאני אקבל, הם יודעים מה הוא יהיה, מול עבודה מאוד אינטנסיבית, מאוד קשה שהתפתחה וגם בגלל העומס, היא בעומס אדיר, טלפונים בלילה כל הזמן. אנשים לא באים למקצוע. אם לא נשנה את התנאים של המקצוע, גם אם נוסיף תקינה אנשים לא יבוא למקצוע והתקינה לא תעזור לנו לטפל בחולים. זו נקודה ראשונה.

נקודה שנייה, המצוקה של חבריי בפריפריה, ודיברו פה חברי הטוב ניזאר ועוד אנשים, היא אדירה. המצוקה לא מאוד שונה לצערי במרכז. בניגוד למקצועות אחרים שיש פער אדיר, גם פה יש פער. באיכילוב מי שרוצה להגיע אליי קובע תור, חצי שנה תור למרפאת שבץ היום. יש בישראל מעל 120,000 חולי שבץ, מעל 20,000 איש שעוברים שבץ כל שנה. יש 20 וקצת מומחי שבץ בישראל. תעשו את היחס לבד. 1,000 חולים אקוטיים למומחה בשנה, 6,000 חולים כרוניים למומחה בשנה. ברור איזה אחוז מהחולים האלה מצליח להגיע לראות מומחה שבץ. הוא זעום. אין מומחי שבץ בקהילה שמקבלים חולים בקהילה, וזה אומר שלא רק שבשלב האקוטי הטיפול בעייתי. בשלב הכרוני אנחנו לא מונעים שבץ.

מעבר לטיפול האקוטי שיכול להוריד תחלואה ולעזור לחולים, אנחנו יכולים למנוע הרבה יותר אירועים מראש ולהציל חולים עוד לפני האירוע, ואנחנו לא יכולים להגיע לזה כי רוב החולים האלה בסופו של דבר לא מגיעים לרופא, ואלה רק 120,000 חולים שעברו שבץ. אם נכניס פנימה מאות אלפי חולים בגורמי סיכון לשבץ, שהיו יכולים להרוויח ממניעה ראשונית של שבץ, זה מספרים אדירים שאנחנו רחוקים מאוד מלהתמודד איתם. אני חושב שאנחנו צריכים שינוי מהותי בתחום של כל הנוירולוגיה, אין ספק, ושוב, אני רוצה מאוד להודות לכם על כל העזרה וההתכנסות הזאת.

תודה לכם על הצלת חיים. עובדים בתנאים מאוד קשים ועומס רב.

אנחנו נשמע את ד"ר סאלו חרץ, מנהל מחלקה נוירולוגית באסותא באשדוד.

רק כדי לחזור על התודות. תודות גם לשותפים במשרד הבריאות. ללא שום ספק הרבה התקדמות נעשה לטובת החברים. אתם חשובים ביותר.

באסותא אשדוד, בית חולים שהעיר אשדוד חיכתה שנים, הוא נפתח אחרי תכנון במשרד הבריאות ללא מחלקת נוירולוגיה. זה רק לציין כמה הייתה הזנחה של המדינה במקצוע ובאיבר הכול כך חשוב שזה המוח שלנו. לפני שלוש וחצי שנים פתחנו את המחלקה, מחלקה שחיה בפריפריה, וכמו שחבריי בצפון אמרו, גם בדרום אנחנו במצוקה ממשית ואני לא אחזור על המילים של האנשים, שכבר נאמרו.

הרבה מההתקדמות שנעשתה בפוריה, אצלי, הרבה דברים נעשו בגלל שיחות ונחמדות ממנהלי בתי חולים. צריכים לשנות את זה. משרד הבריאות צריך לקחת את המקל וצריך לכוון, לא בגלל מנהל מחלקה ומנהל בית חולים, מסתדרים או לא מסתדרים. לא בגלל שיש מנהל מחלקה שמציק. צריך משרד הבריאות לכוון את אלפי הכלים שיש בזכותו, רגולציה, תמריץ, מדדי איכות. אתם עושים חלק מזה אבל לדעתי צריך לעשות יותר חזק, בקצב יותר מהר.

המוחות של המדינה בסכנה ולא יהיה מי שיטפל בהם. ההורים שלנו ואפילו אנחנו נהיה חולים חס וחלילה בשבץ ודמנציה, מחלות אחרות, לא יהיה רופאים שיטפלו במוחות שלנו. תודה.

תודה, ד"ר סאלו.

נשמע גם נציגה של ארגוני חולים, אליס ענן, בזום.

שלום לכולם, אני מאוד מודה על קיום הוועדה. אני אליס ענן, מייסדת ומנהלת עמותת קרן קרויצפלד-יעקב. קרויצפלד-יעקב זאת מחלה ניוון מוח נדירה בעולם אבל נפוצה בצורה גנטית בעיקר בישראל. המחלה יכולה להתפרץ החל מגילאי 30 וגורמת להתדרדרות קשה ומוות במספר חודשים. אבי נפטר מהמחלה בגיל 49 ואני ומשפחתי נשאים שלה לצערנו.

אני פה לתמוך במאבקם הצודק של הנוירולוגים בישראל שנאלצים להתמודד עם עומס רב, מתח וחסכים רבים שמתבטאים בסוף גם באיכות הטיפול שהחולים שלנו מקבלים. החולים שלנו מתאשפזים לעיתים במחלקות פנימיות בשל חוסר מיטות במחלקות הנוירולוגיות, בשל חוסר התמחות. החולים מאובחנים לאחר זמן ממושך מידי שהם הולכים וחוזרים, במצב קשה להם ולמשפחותיהם עד לקבלת האבחון הסופי. אחרי שהם כבר מאובחנים במחלה הנוראית הזאת שהיא גזר דין מוות, החולים צריכים לפנות מהר את המקום שלהם בשל מצוקת המקום למרות סימפטומים קשים שהחולים חווים, והיה מן הראוי שבמצב הזה הם יוכלו לשהות יותר בבית החולים בכדי להקל ולו במעט באופן מקצועי על הסבל של החולה ושל המשפחות.

במצב הקיים היום אין למשפחות זמן לעכל את הגזירה המרה, להבין שהן יאבדו את יקיריהם בתוך מספר חודשים, להבין מה זה אומר על חייהם שלהם ושל היתר המשפחה, כי המחלה גנטית דומיננטית, להבין איך להיערך להמשך טיפול בצורה נאותה להתדרדרות הצפויה והקשה.

מעבר לשאיפה שלנו לטיפול ראוי, התקווה והשאיפה האמיתית שלנו היא מניעת המחלה, וזאת משיגים באמצעות קידום מחקר בטח עבור מחלות ששכיחות יותר בישראל. אם רק היה ניתן להקדיש יותר נוירולוגים מומחים למחלה הזאת ואחרות לקחת חלק במאמצי מחקר עולמיים, ולא פשוט לשלוח את החולה אל מותו בחוסר אונים מוחלט ולהותיר את כל המשפחה בשבר גדול עם צפי עתידי קשה עבור כולם, להמשיך לחיות בפחד מתמיד מהתפרצויות נוספות של המחלה. אנחנו מאוד מקווים שיהיה שיפור והקצאה תואמת למציאות שלנו. תודה רבה לכם.

תודה, אליס.

רצינו לשמוע גם את הקול של המתמחים. ד"ר טלי פרידמן קורן.

תודה על ההזדמנות ותודה שאתם מקדישים זמן. אני טלי, אני מתמחה בשנה החמישית והאחרונה שלי בהדסה ואני רוצה לספר באמת על הזווית של ההתמחות מתוך העולם של המתמחים. אומרים פה הרבה נוירולוגיה וזה כזה שם גדול, אבל צריך להבין שאנחנו מתעסקים במוח ומוח זה איבר הכי חשוב בגוף. זה אחראי על התנועה, על השפה, על התחושה, אבל זה גם האיבר שאחראי על הרגשות שלנו, על הבינה ועל האישיות של כל אחד מאיתנו.

אני רוצה שכל אחד מכם ינסה לחשוב מה היה קורה אם הוא רק היה מגיע למיון עם איזה אירוע מוחי קטן, משהו מאוד מינימלי. נניח שרק היד שלו הייתה מפסיקה לעבוד. תארו לעצמכם כמה החיים שלכם היו קשים אם לא הייתם יכולים להשתמש יותר ביד, לא הייתם יכולים יותר לכפתר כפתור, לכתוב מכתב, להשתמש בטלפון הסלולארי, להכין אוכל או כל משהו אחר. תארו לכם שהייתם מגיעים עם שבץ כזה קטן לבית חולים ועדיין הייתם מגיעים בזמן שהיה אפשר לטפל בכם ואולי לבטל את המחלה, ולא הייתם מקבלים טיפול כי לא היה נוירולוג זמין בבית החולים או שהוא היה עסוק בטיפול בחולים אחרים, וזה רק יד. תארו לעצכם שהיה מדובר בשפה ולא הייתם יכולים לדבר יותר. מה הייתם עושים אם לא הייתם יכולים לדבר יותר?

קצת על עצמי. אני מגיעה ממשפחה של רופאים וממש המקצוע של הרפואה זורם בעורקים שלנו. גילוי נאות, אימא שלי נוירולוגית גם. אומרים שאולי האהבה למקצוע עברה כבר דרך השיליה אבל אל תטעו, הנוירולוגיה של היום שאני עושה, רחוקה שנות אור מהנוירולוגיה של אימא שלי. אני זוכרת שבתחילת ההתמחות היא סיפרה לי שכשהיו מגיעים חולים אליה לחדר המיון עם שבץ בלילה והאחיות היו מתקשרות אליה, היא הייתה כועסת שמעירים אותה בלילה, כי היא הייתה אומרת, בשביל מה? אני אראה אותם בבוקר, זה לא משנה שום דבר. היום אנחנו ממש במקום שונה. הנוירולוגיה מאוד התפתחה כמו שאמרו. עברנו ממקצוע שהוא אבחנתי למקצוע שהוא ממש טיפולי. יש לנו הרבה מה להציע למטופלים שלנו וההחלטות שלנו צריכות להתקבל תוך דקות. אין לנו זמן להתלבט, אין לנו זמן לשקול ואין לנו זמן לטעויות או מקום לטעויות, כי אם אנחנו טועים אנחנו יכולים להשאיר את החולים שלנו עם נכות לכל החיים. בשונה מאיברים אחרים, את המוח אי אפשר להחליף. אין לנו אפשרות להשתיל מוח.

כחלק מסוף ההתמחות, בחודשים האחרונים אני אחראית על הלימוד של הסטודנטים לרפואה בסבב שלהם בנוירולוגיה, ואנחנו מנסים ללמד אותם את רזי המקצוע ולהראות להם את היופי שבמקצוע, והם מצידם רואים את העומס הנוראי שהרופא הנוירולוגי נמצא, וברגעים של כנות בשיחות אישיות, ככה שאנחנו עושים איתם אחד על אחד על כוס קפה הם אומרים שהמקצוע מאוד מעניין אבל האופי והעומס של העבודה מרתיע אותם מלבחור את ההתמחות.

אני מניחה שכולם, שמעתם בעיתונות ובהרבה מאוד אחרים על המשבר של הרפואה הפנימית, על הזקנה במסדרון, אז שתדעו שהמצב בנוירולוגיה, לא רק שהוא לא טוב אלא הוא הרבה יותר גרוע. אצלנו בבית החולים בלילה נתון יש שמונה פנימאים בבניין. לעומת זאת בנוירולוגיה יש רק אחד. רק נוירולוג אחד שמכסה את המיון, את המחלקה, את הטיפולים הנמרצים ואת כל המחלקות בבית החולים.

איזה בית חולים?

בהדסה. לא פעם החולים שלנו מגיעים בקבוצות ואז אני לצערי נאלצת לבחור במי אני אטפל קודם, במי אני אגש קודם, מי עלול להיפגע מזה שלא הגעתי אליו, ובסוף לצערי החולים נפגעים.

אני אספר לכם סיפור קצת על המחלקה. אצלנו במחלקה אחד המתמחים, מתמחה יחסית חדש, יש לו אח שהוא רופא פנימאי אצלנו בבית החולים. שני אחים, אותו בית חולים, מגיעים מאותו בית, אותה הכשרה, רק שהם נמצאים במחלקות שונות. הסתכלנו על זה באחד החודשים. הם עשו בדיוק את אותה כמות עבודה, אותה כמות תורניות, אותה כמות שעות, ונחרדנו לגלות כי העמיתים הפנימאים שלנו מרוויחים 30% יותר מאיתנו במשכורת על אותה כמות של שעות עבודה.

איך קובעים?

זה גלובלי.

זה נחשב למקצוע מיוחד. יש להם תוספות.

ולנוירולוגים לא מגיע?

לנוירולוגיה אין אף תוספת היום בהסכמי השכר.

מתי פעם אחרונה עודכן הסכם השכר?

היה עדכון ב-2014 לכמה מקצועות ספציפיים כמו כירורגיית ילדים וכאלה דברים, שנתנו תוספות ספציפיות, אז זה היה גם בין ההסכמים. מעל 50% ממקצועות הרפואה מקבלים תמריצים כאלה ואחרים. מקצועות שלא זה בדרך כלל מקצעות כירורגיים או כאלה שיש להם תוספות אחרות. נוירולוגיה אין תוספות בכלל.

קיבלתי התייחסות של הר"י שכן נמצאים עכשיו בתהליכים של עדכון שכר ואני מאמינה מאוד שכן זה יבוצע בקרוב מאוד, ונעשה אחר כך ישיבת מעקב לפני יום המוח הבא.

אני אסכם ואגיד שאחרי חמש השנים האחרונות שהיו שנים מאוד קשות, אני עדיין חושבת שזה המקצוע הכי יפה בעולם ויש לי זכות לעבוד במקצוע הזה, אבל לאור תנאי העבודה והשכר, אנחנו לא מצליחים למשוך מועמדים ראויים. הם מעדיפים ללכת לפנימיות או למחלקות אחרות שהתגמול בהן רב יותר והעומס הנפשי והפיזי הוא קטן יותר. היה לנו שיחה לאחרונה, הצוות של המתמחים במחלקה ונחרדתי לשמוע שיותר מחצי מהמתמחים אמרו שאם הם היו יודעים מראש שזאת כמות העבודה וכמות העומס, הם לא היו בוחרים מחדש בהתמחות הזאת. המצב הזה חייב להשתנות בהקדם. צריך יותר נוירולוגים, מחלקות יותר גדולות ויותר אחיות מוסמכות. אין לנו זמן לבזבז. זה כבר היה צריך לקרות אתמול.

נכון. תודה רבה, ד"ר טלי והמון בהצלחה בשליחות שלך.

תודה.

נמצא איתנו בזום גם נציג של שירותי בריאות כללית, ד"ר גיל אדמון.

היי כולם, תודות. אני מחטיבת בתי החולים של כללית. אחרי פרסום הדוח אנחנו נפגשנו עם פרופ' טנה ופרופ' בורנשטיין לחשיבה משותפת ותיאום ציפיות. יש לנו תוכנית שהיא לא פשוטה למימוש גם בגלל הנושא של תשומות, ופה אני רוצה להתחבר למה שאמרה ד"ר ענבר צוקר לגבי מודל התמרוץ שאני רשמתי גם לדבר על זה, אבל מודל התמרוץ/מבחן תמיכה לא צריך להיות רק בתחום השבץ כמו שהרבה אנשים ציינו פה. צריך להיות בכלל התחומים, גם בנושא של תשומות לקליטת מתמחים, גם להכשרה של רופאים לנוירולוגיה התחומית, גם להכשרה של סיעוד ומקצועות הבריאות, גם בתקנים משולבים של רופאים שיעבדו בבתי חולים וקהילה ויתגברו את המערך בקהילה. צריך להיות או מודל תמרוץ או מבחן תמיכה כולל וזה צריך להיות מלווה במה שרשמתי לעצמי גם בנושא של הסכמי השכר שעכשיו דיברו על זה, תפקיד של האיגוד וההסתדרות הרפואית לגבי ההשתכרות, לגבי תמריצים, לגבי מענקים, מקצוע במצוקה. הדברים עלו ואני לא אכביר במילים.

יש לנו בכללית שישה בתי חולים עם מחלקות נוירולוגיות. יש לנו שתי יחידות שבץ, בבלינסון וסורוקה. במסגרת תוכנית המיטות שלנו שענבר צוקר מכירה, יש לנו בקשה לתגבור של מספר המיטות בדגש על בלינסון וגם לפתוח יחידות שבץ בעוד ארבעה בתי חולים במהלך 2023 ו-2025. אנחנו גם פועלים שתהיה אפשרות לטיפול בשבץ מוחי בצנתור גם בבית חולים העמק, ותיכף אני אגיד על זה מילה, וגם בבית חולים כרמל וגם בבית חולים מאיר. אנחנו פועלים גם במרכז הסימולציה שלנו לפתוח סדנא, הכשרה לצוותים לטיפול בשבץ מוחי. גם הנושא הזה של הכשרות בסימולציה לצוותים צריך להיכלל במודל תמרוץ או במבחן תמיכה. גם פה נדרשות תשומות לא מעטות.

עכשיו אני רוצה להגיד מילה אחת על הנושא של יוספטל שעלה פה. תיראו, לפני שבוע וחצי היה ביקור של הוועדה במרחב אילת ויוספטל. הייתי נוכח בו. יש דברים שחסרים במרחב אילת וצריכים להיות. יש דברים שחסרים ולא חייבים להיות, ויש דברים שחסרים ולא צריכים להיות כי יש להם חלופות.

ספציפית מילה אחת לנושא של טיפול בשבץ מוחי. שבץ מוחי יכול להיות בגלל דימום ויכול להיות בגלל איסכמיה, דהיינו סתימת כלי דם. אם זה דימום או שאין מה לעשות וזה טיפול שמרני, או שצריך טיפול נוירוכירורגי. נוירוכירורגי אין באילת אבל אין בהרבה בתי חולים בארץ ואז אתה צריך להעביר את המטופל. אם זה סתימה אז יש שתי דרכים לפתוח אותה, או בצורה תרופתית שזה יש לנו בבית החולים יוספטל או בצנתור שזה אין ביוספטל אבל אין גם בבתי חולים אחרים, אבל ביוספטל, ותודות לממשלה ולמשרד האוצר ומשרד הבריאות יש מסוק בכוננות 24/7. זמן טיסה לסורוקה, 35 דקות, יותר מהר מאשר מבית חולים העמק לרמב"ם או לבילינסון, ואם צריך לפנות לשיבא זה 50 דקות. עדיין זה עומד בטווחי הנסיעה בבתי החולים שאין להם טיפול בצנתור, כך שאני חושב שבנושא הזה שמדובר על מטופל אחד, אולי שניים לחודש שיש להם מענה של העברה מהירה ובטוחה בליווי של צוות רפואי מיומן למרכז שמחכה לו בחדר צנתורי מוח, אני חושב שפה אנחנו סך הכול בסדר. דרך אגב, גם אין צנתורי לב באילת. בשביל אחד בשבוע שאנחנו מעבירים לבית חולים סורוקה, הוא נכנס בתוך ה-90 דקות ומצונתר תוך 90 דקות.

זה טיפול בשבץ, אבל יש עוד מה ששמענו, מחלות שדורשות טיפול כדי למנוע התקדמות של המחלות.

נכון. בכלל יש הרבה דברים לעשות בתחום של מניעה ראשונית ומניעה שניונית. יש עוד הרבה תת תחומים בנוירולוגיה שצריכים מענה בהרבה מקומות בארץ לפני ובמקביל לפתרונות במרחב אילת שעליהם אנחנו עובדים בתחום של בית החולים והקהילה.

יש מענה חלופי עם הטסה מהירה כמו לטיפול באוטם שריר הלב, גם לשבץ מוחי. מדובר במקרים בודדים של אחד, שניים לחודש שגם הם זכאים לטיפול בזמן ואנחנו תודות למסוק עומדים בזה.

רק הצלת חיים. אין מענה לטיפול מניעתי ושמרני. יש גם הגבלות של הפעלת המסוק, של מזג אוויר.

זה כמו שיכול להיות הגבלה וחסימת כבישים בפינוי מבית חולים העמק לבית חולים רמב"ם. אנחנו לא יכולים לתת מענה לכל מקרי הקיצון ופגעי מזג האוויר ורעידות אדמה ופגיעות אקלים למיניהן. אנחנו מדברים על השכיח יותר.

אני חושב שאמרתי את מרבית הדברים. חשוב מאוד הדיון בוועדה. חשוב מאוד להיות במעקב, אבל חשוב גם לתת תשומות כדי שאנחנו בעולם בתי החולים ובקהילה נוכל לעזור ליישם את ההמלצות החשובות של הוועדה. תודה רבה.

כמה נוירולוגים יש ביוספטל או בכלל באילת של כללית?

אין בבית החולים רופא נוירולוג. יש רופא נוירולוג שמגיע אחת ל - - - במהלך החודש למתן מענה אמבולטורי.

שגם נותן מענה למבוטחים של כל הקופות או רק למבוטחי כללית?

איכילוב שולחים נוירולוג פעם בשבוע לאילת, לכללית, וכמה פעמים בחודש למכבי בהסדר עם הקופות, וזה רוב המענה הנוירולוגי שקיים היום באילת, רופאים שיורדים מאיכילוב בטיסה לאילת ורואים שם את החולים.

טוב, תודה רבה. אנחנו נשמע גם מי שנמצא בזום, עדי ארן, יושב-ראש האיגוד הישראלי לנוירולוגיה של הילדים והתפתחות הילד. אנחנו לא הקדשנו הרבה זמן בדיון לנוירולוגיה ילדים. אני חושבת שזה דורש דיון נפרד. זה תחום נפרד אבל נשמע אותך. תודה שהיית איתנו שעתיים.

אני חושב שזה מתקשר לדברים שנאמרו. זה באמת מקצוע שנופל איכשהו בין הכיסאות ואני חושב שיש הבדלים שהם בהחלט פתירים כלכלית. קודם כל מבחינת מצוקה, אז יש בהחלט מצוקה של נוירולוגים לילדים, אולי אפילו יותר מאשר נוירולוגים של מבוגרים. זמני ההמתנה הממוצעים גם במרכז הארץ הם בין חצי שנה לשנה לנוירולוג ויש לזה כמובן מחיר כבד. כרגע מאושפזת אצלנו בטיפול נמרץ ילדה בת 4 במצב אנוש שהייתה יום-יום אצל רופא הילדים כי היא מקיאה כל יום. ברגע שהיה לה תור לנוירולוג שהטיס אותה לבית חולים זה כבר היה מאוחר מידי, וזה קורה כל הזמן. יש מעט מאוד נוירולוגים ילדים שהם מומחים בטיפול בפגים, אולי ארבעה בארץ. יש לזה השלכות עצומות על ההתפתחות של הילדים האלה. יש פגיות גדולות בארץ. יש הרבה ילודה בארץ. יש לזה השלכות עצומות על ההתפתחות של הילדים האלה בהמשך. ילד שקיבל טיפול נכון בפרכוסי היילוד שלו, בפרכוסים החשמליים שלו, יתפתח אחרת. קיבל את הטיפולים הנכונים, יש לזה השלכות עצומות גם על מערכת הבריאות, מערכת הרווחה, מערכת החינוך. זה ילדים שיחיו הרבה שנים ויחיו רע הרבה שנים כי אין להם מומחים, אז יש בהחלט מצוקה.

יש בסך הכול 60 תקנים למומחים בנוירולוגיה ילדים בבתי חולים בארץ, כשמה שמגביל את זה, זה לא הרצון של האנשים לבוא להתמחות, כמו שנתן אמר קודם על נוירולוגיה של מבוגרים. יש רצון למרות השכר שהוא זעום בבתי החולים יחסית לקהילה. אולי חמישית מקבלים בבית חולים ממה שהם יקבלו בקהילה. עדיין אנשים רוצים לבוא ופשוט אין להם תקן. אין בכלל תקנים למתמחים. בתי החולים לא נותנים תקנים למתמחים. התקנים מגיעים כרגע דרך הקופות וגם על זה אני אגיד מילה כי זה הולך להיגמר עכשיו, וזה אומר שבעוד שלוש שנים המצוקה תהיה פי חמש יותר ממה שהיא היום ואין תקנים למומחים. המומחים שיש זה התקנים.

לנו בשערי צדק יש את אותם תקנים כבר 30 שנה, לא עלה באחד למרות שאנחנו מטפלים היום בפי עשר יותר ילדים ממה שטיפלנו לפני 30 שנה. כמובן כל המקצוע השתנה, אז יש מצוקה גדולה של תקינה ובית החולים צודק. כמו שאמרו לי מנהלי בית החולים אחד אחרי השני, אנחנו מבזבזים כסף לבית החולים. אנחנו לא רווחיים. אנחנו רואים ילד שעה. כל ביקור מרפאה אין לנו פעולות כמעט. אנחנו לא מרוויחים כסף בבית חולים. בית חולים מפסיד עלינו. המים והחשמל של המחלקה מפסידה עלינו. לא שווה להם לתקצב אותנו לכן הם לא נותנים תקנים. זה בעיה ואפשר לפתור את זה. כמובן נוירולוגיה ילדים לא מוגדר כמקצוע במצוקה. שוב, פערים עצומים בין הפריפריה והמרכז כמו שאמרו. יש בסך הכול 11 תקנים למומחים בכירים בבתי החולים בפריפריה, ואני אומר פריפריה, זה מחדרה כולל חדרה וצפונה, ומאשקלון כולל אשקלון, אשדוד ובאר שבע, 11 תקנים. רוב המחלקות האלה לא מוכרות להתמחות כולל באר שבע, בית חולים סורוקה, מחלקה עם 2.4 תקנים למומחים, לא מוכרת להתמחות.

אנשים, נכון, פחות רוצים לבוא לפריפריה אבל גם בצדק הם פחות רוצים לבוא לפריפריה, כי בתי החולים הממשלתיים, וסליחה גיל, אני כתבתי מכתבים למנהלי בתי החולים הממשלתיים, למנהלי בתי החולים של הכללית, בעבר, על זה שנוירולוגים לילדים בפריפריה לא מקבלים תגמול על כוננויות, זאת אומרת הרופא הוא כונן, הוא צריך להיות זמין, הוא צריך לענות והרבה פעמים גם לבוא לבית החולים בלילה, אבל כסף הוא לא מקבל על זה, להבדיל שבמרכז כל בתי החולים כמעט נותנים כוננויות, למה? כי במרכז יש תחרות ובפריפריה אין תחרות, לכן בתי החולים בפריפריה, רמב"ם, סורוקה מרשים לעצמם לא לשלם למומחים על כונניות. כשאנחנו שואלים איפה הצדק? הם אומרים, זה בהסכמי השכר, תפתחו את הסכמי השכר. איכשהו במרכז הצליחו לשלם למרות הסכמי השכר, אבל בפריפריה לא מצליחים וזה משהו שצריך לקחת בחשבון. א', זה לא הגון שבן אדם יעבוד ולא יקבל כסף, ו-ב', אם אנחנו מדברים על מצוקה, על שזה ש-18% מהנוירולוגים ילדים משרתים יותר מחצי מהאוכלוסייה במדינת ישראל ואנחנו רוצים לפתור את זה, אז צריך לפחות את הצדק הבסיסי לעשות ושייראה. זה בגדול.

אני רק אגיד מילה, למה הדברים האלה הולכים להחמיר בשנים הקרובות. כרגע בתי החולים לא נותנים תקנים למתמחים, זאת אומרת אם רוצה לבוא מתמחה להתמחות בנוירולוגיה ילדים, הוא צריך תקן של קופת חולים והוא צריך להחזיר אחר כך את השנים לקופת חולים. האינטרס של קופת חולים לעשות את זה כי אותו רופא יוצא אחר כך בעיקר להתפתחות הילד, לא לנוירולוגיה ילדים. ההתמחות היא כרגע משותפת, נוירולוגיה ילדים והתפתחות הילד. הקופות צריכות בעיקר את הרופאים בהתפתחות הילד. יהיה על זה דיון בהמשך. יש שם מחסור עוד יותר גדול. ילדים מחכים שנה לאבחון אוטיזם. זה מאוד מפריע אחר כך לטיפול בהם. זה בעיה מאוד גדולה. אוטיזם זה הפרעה שעלתה מאוד בשנים האחרונות ולכן כרגע יש לקופות חולים אינטרס לשלם למתמחים בנוירולוגיה ילדים והתפתחות הילד. זה הולך להשתנות כי כמו כל מה שקורה ברפואה, אנחנו מפרידים התמחויות לתתי התמחויות וההתמחות הולכת להיות מופרד לנוירולוגיה ילדים והתפתחות הילד, וכרגע די ברור לנו שקופות החולים לא ישלמו למתמחים בנוירולוגיה ילדים.

כיום כמעט כל המתמחים יוצאים לקהילה, חלקם בהתפתחות הילד וחלקם בנוירולוגיה ילדים. הם יוצאים לקהילה כי אין להם תקנים בבית חולים. מה שיקרה בעוד שלוש שנים, בעוד חמש שנים, שלא יהיו רופאים חדשים, רופאים מבוגרים ייצאו לפנסיה. אם היום מחכים שנה בתור לנוירולוג, בעוד חמש שנים יחכו, לא יודע, חמש.

והילדים צריכים גם טיפול וגם המלצות של הרופא לשיבוץ במוסדות חינוך. כל משפחה כמעט צריכה את הרופא.

נכון. זה גם מאוד שכיח. אני חושב שזה עניין שאפשר לפתור אותו בעזרת תקנים, אבל מישהו צריך להגיד לבית חולים, תראו, נכון, אתה מקבל על ביקור של נוירולוג ילדים, אני לא זוכר כמה, 270 שקלים, עם הקאפ זה פחות, למרות שזה שעה עבודה. באמת אתה מפסיד מזה ובצדק הוא מפסיד מזה כי עדיף לו האורתופד שרואה את הבן אדם בחמש דקות ומקבל את אותם 270 שקלים ולא הנוירולוג ילדים שרואה אותו בשעה, אבל אין מה לעשות.

שיטת ההשתכרות ושיטת הקאפ היא כבר לא תואמת מציאות. פשוט צריך לשנות אותה. אתה צודק, דוקטור. תודה רבה לך על ההשתתפות.

תמר צ'ין ממשרד האוצר, אנחנו נשמח לשמוע התייחסות לכל מה ששמעת ועל המצוקה של מקצוע הנוירולוגיה. נשמח לשמוע אותך ואת ההתייחסות של משרד האוצר.

היי, בוקר טוב, אני אתייחס בקצרה כי באמת את הרוב כבר אמרו. כמו שמשרד הבריאות אמרו, הממשלה בראשות מנכ"ל משרד הבריאות נמצאים בתהליך מאוד משמעותי של עיסוק במחסור בכוח אדם ולא רק במחסור בכמות אלא גם בתמהיל, כלומר איך מנהלים את התמהיל בצורה נכונה, איך מכוונים תמריצים למקצועות שיותר במצוקה אל מול מקצועות שיש בהם עודף. במקביל לתכנון ארוך הטווח, גם זה צוין, יש תוכניות קצרות שגם מנסות לתמרץ גם מקצועות שנמצאים במצוקה וגם הגעה לפריפריה ששם כמובן המחסור משמעותית יותר קשה.

לעניין תוכנית המיטות אני אגיד שממש לפני חודש וחצי עבר תקציב מדינה במסגרתו הייתה תוספת מאוד משמעותית למערכת הבריאות שתועדפה על ידי משרד הבריאות. במסגרת אותן תוספות נבנתה תוכנית מיטות רב-שנתית, שש-שנתית שמנוהלת ומועדפת על ידי משרד הבריאות, ונחכה לראות את התוכנית שהם מפרסמים במסגרת התוספות שהם תיעדפו.

לגבי שכר ושיטת ההשתכרות של הרופאים והמתמחים?

לגבי מקצועות במצוקה, תיראו, פה זה באמת אירוע הסכמי שנחתם במסגרת הסכם השכר. הסכם השכר האחרון היה ב-2011. כמו שצוין פה, כבר יותר מחצי מהמקצועות מוגדרים כמקצוע במצוקה ולכן שאלה לגבי האפקטיביות גם של הכלי הזה, אבל בכל מקרה זה משהו שנחתם במסגרת הסכם שכר בין הגוף היציג, בין הר"י לבין - - -

איך משנים את זה? איך אנחנו מתקדמים?

הסכם שכר. זה רק דבר שקיים בהסכם שכר.

התהליך כבר התחיל? יושבים עכשיו או שאף אחד לא דוחף ולא מקדם את זה?

הסכם השכר האחרון מ-2011 באמת כבר נגמר וזה רק שאלה של מתי הר"י יבחרו להגיע לתהליך של הסכם חדש.

זה ההסתדרות הרפואית צריכה לשבת אתכם או מי?

נכון, כן. בכל מקרה אני אגיד שבמקביל לזה, כמו שגם משרד הבריאות אמרו, יש כלים נוספים מעבר להגדרת מקצוע במצוקה, שכמו שאמרתי, הוא רק הסכמי. יש כלים נוספים שאנחנו עושים במקביל כדי לנסות לתמרץ את המקצועות האלה, בין אם זה תוכניות הכוכבים שצוינו פה, שממש שבוע שעבר נפתח המחזור הראשון, בין אם זה כמו שאמרנו, גם הלוואות ללומדים בחו"ל שיחזרו למקצועות במצוקה. יש כל מיני כלים נוספים שמנסים לעבוד עליהם במקביל לתהליך הסכם השכר.

תודה רבה, תמר.

אנחנו הגענו לסיכום של הדיון היום. אין ספק שהאינטרס של המדינה לצמצם את התחלואה הנוירולוגית ואת ההיקף העצום של הנכויות הנלוות לה, וליישם במיידית את ההמלצות של הדוח שדיברנו עליו אתמול, דוח משנה שעברה. ברור שמשרד האוצר שואף לצמצם את ההוצאה הלאומית לבריאות. לפי הנתונים העלות השנתית של תחלואת המוח בישראל עומדת על 16 מיליארד לשנה, אבל אבחנה שניתנה בזמן והתאמה ומתן הטיפול המיידי באמצעות הרופאים המומחים יצמצם משמעותית את הנזק שנגרם לאזרחים. כמו כן יצמצם את ההוצאות לשיקום ושירותי רווחה לאנשים שהפסיקו לתפקד עקב המחלות הנוירולוגיות.

הוועדה קוראת למשרדי הממשלה, למשרד האוצר, למשרד הבריאות והסתדרות הרופאים לתקן את העיוות ההיסטורי, לקבוע את מקצוע הנוירולוגיה כמקצוע מיוחד, כמקצוע במצוקה כדי להשוות את תנאי ההשתכרות של הרופאים בנוירולוגיה למקצועות משיקים ברפואה.

הוועדה מודה לכלל המשתתפים בדיון אשר תרמו להעלאת הנושא החשוב לסדר יומה של הוועדה ולסדר היום הציבורי.

הוועדה קוראת למשרד הבריאות להשלים בהקדם את מיפוי כוח האדם הרפואי המועסק כיום במקצוע הנוירולוגיה בקהילה ובבתי חולים ובכל המחוזות הגיאוגרפיים.

הוועדה קוראת למשרד הבריאות להרחיב את השתלמויות העמיתים בתחום הנוירולוגיה.

הוועדה מבקשת ממשרד הבריאות להציג בפניה תוכנית להוספת מיטות אשפוז בנוירולוגיה ובתוך כך בשבץ מוחי, ואת מספר תקני כוח אדם הנדרשים למיטות האלה.

הוועדה קוראת למשרד לתת ביטוי בעת הכנת התוכנית, במצב התחלואה בפריפריה כפי שהוצג בוועדה בדיון היום.

בהיעדר מחלקה נוירולוגית באילת, הוועדה דורשת ממשרד הבריאות להבטיח את נגישותם של תושבי אילת ותיירים המגיעים לאילת לשירותים נוירולוגיים, ובתוך כך לשירות נוירולוגי דחוף, וזאת נוכח החשיבות שיש במתן טיפול רפואי מיידי וסכנות הקיימות לשינוע או הטסה של המטופלים האלה.

הוועדה קוראת למשרד הבריאות ולמשרד האוצר לקיים חשיבה מחודשת לגבי תגמול לרופאים נוירולוגים נוכח השינויים הטכנולוגיים שעוברים על התחום והמאפיינים המיוחדים הקיימים במקצוע, כדוגמה, אופי האבחון ומתן הטיפול.

הוועדה תמשיך לעקוב אחרי הנושא.




תודה רבה לכל המשתתפים, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 12:10.