פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת

1

19
ועדת הכנסת
04/07/2023


מושב ראשון


פרוטוקול מס' 67
מישיבת ועדת הכנסת
יום שלישי, ט"ו בתמוז התשפ"ג (4 ביולי 2023), שעה 14:30

ליקויים בישום חוק התקנת מצלמות במעונות יום לפעוטות והצעות להרחבתו

חברי הוועדה: אופיר כץ – היו"ר
בועז טופורובסקי

אלי דלל
רון כץ

אבינועם סגל - משפטן, משרד המשפטים

ענת יקיר בלום - רמ"ד נפגעי עבירה ומשפחה מ"י, המשרד לביטחון לאומי

איתן דל - מתמחה יועמ"ש בל"מ, המשרד לביטחון לאומי

סיון שחר - ר' חו' חסרי ישע קטינים, המשרד לביטחון לאומי

מוחמד סראחנה - פרקליט במחלקה הפלילית, פרקליטות המדינה

מיטל בק - המועצה לשלום הילד

דורית חזן - יו"ר ארגון גננות מחנכות, ההסתדרות הלאומית

עידן אור - ראש חטיבה הסתדרות המעו"ף, ההסתדרות הכללי החדשה

חנן דגן - מנכ"ל, איחוד גני הילדים

לוסי חדידה - מנכ"לית גנים ברמה אחרת, ארגון גני הילדים הפרטיים

אלונה דניאל - מטה המאבק למען הילדים

ימית אברמוב - ממקימות מטה המאבק למען הילדים

יערה שילה - מומחית לגיל הרך

מור דקל - יושבת ראש העמותה הישראלית למען הילד בגיל הרך

רז אלמוזנינו - עו"ד

קרן אוחנה איוס - מנכ"לית, חיבה

שירן יחיא - חברת הנהגת ההורים הארצית

י.ח



נ.ג



א.א



א.ח

נועה בירן - דדון

יפעת קדם

רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.


ליקויים בישום חוק התקנת מצלמות במעונות יום לפעוטות והצעות להרחבתו

שלום לכולם, צוהריים טובים, אני מתכבד לפתוח ישיבה נוספת של ועדת הכנסת. הנושא: ליקויים ביישום חוק התקנת מצלמות במעונות יום לפעוטות והצעות להרחבתו. אני רוצה לפתוח באיחולי החלמה מהירה לפצועים מהפיגוע בתל אביב, אני מקווה שיצאו מזה במהרה. אנחנו מאפשרים להיכנס לפה עם אישורים רפואיים ומה שאנחנו מקבלים חזרה זה שמנסים לרצוח אותנו. אני רוצה לחזק את כוחות הביטחון, את האזרחים שפעלו בנחישות וחיסלו אותו. ושוב, רפואה שלמה לפצועים.

בשבוע שעבר היה לנו דיון על עצמאות הכנסת, על כמה חשובה עצמאותה והפיקוח שלה אל מול משרדי הממשלה. התפקיד שלנו הוא לחוקק ולפקח. את הדיון הזה קבעתי ממזמן. אתמול, לצערי, הבנתי שהיה ניסיון לסכל את קיומו דווקא מצד הממשלה, דווקא מצד משרד החינוך. רק אתמול הבנתי שעפו לי מכתבים מעל הראש בשביל לבטל את הדיון שהיה אמור להיות בוועדה לזכויות הילד, שהיה אמור להיות בתיאום. אני לא ויתרתי, התעקשתי שהדיון הזה יתקיים, כי אני חושב שהממשלה לא יכולה להתערב בעבודת הכנסת, בוועדות הכנסת. אף שר לא יכול לקבוע איזה דיון יתקיים פה ואיזה לא. אני חושב שקיום הדיון, למרות שהוא בוועדת הכנסת, חשוב לחיזוקה ועצמאותה של הכנסת, והממשלה לא יכולה להתערב. יש הורים וארגונים שמחכים הרבה זמן לדיון הזה. יש שיח ציבורי מאוד ער לגבי המצלמות. יש פה הורים מאילת שילדיהם, לצערי, עברו התעללות. אני מצטער אם אני חורג מאיזה שהוא נוהל, אבל לא יכולתי לאכזב את ההורים היקרים הללו שעוברים את הנורא מכל ולהודיע להם על ביטול הדיון רק כי לא מסתדר לממשלה שהדיון יהיה במועד הזה.

אני מחזק אותך בכל מה שאתה אומר, אני חותם על כל מילה.

צר לי שזה מה שקרה. זה מתקיים כדי לחזק את הכנסת. ראשי הוועדות הרלוונטיים לנושא הזה צריכים לדעת שאנחנו פה בשביל הציבור, במיוחד הוועדות שקשורות לילדים שלנו וצריכות לשרת, לדאוג לילדים שלנו ולעבוד לפי הכלים שיש להן של פיקוח, לא מגחמה של הממשלה.

רובכם יודעים שאני מטפל בנושא הזה מעל ארבע שנים, כמעט מהרגע שנבחרתי לכנסת, מאז פרשת כרמל מעודה, כדי להבין למה בעצם זה קורה. גיליתי דברים מאוד מזעזעים על הפיקוח, על המצלמות, על הענישה הבלתי נסבלת שהייתה לפני ארבע שנים, אם זה עבודות שירות, קנסות ומאסר על תנאי. הכרתי את החבר'ה הנפלאים ממטה המאבק שעושים עבודת קודש, שמלווים את ההורים ואת הילדים ועוזרים להם בכל דבר אפשרי. זו מלחמה עיקשת מול המשטרה ומול הפרקליטות. ביחד אנחנו משתפים פעולה. כל פעם הם שולחים לי כל מיני הקלטות מהתעללויות שיש בגני ילדים. זה פשוט מזעזע, זה פשוט שורף כל פעם מחדש לשמוע על ילד שעובר התעללויות קשות. זאת הזדמנות להודות לכם, אלונה, על כל העבודה החשובה שאתם עושים. קיימנו פה במהלך ארבע שנים אין ספור דיונים מול המשטרה ומול הפרקליטות על כל מיני ליקויים שהיו. אני שמח שדי התקדמנו ושאנחנו, המשטרה והפרקליטות נמצאים היום במקום אחר. יש פה תזכיר של הפרקליט שבאמת מחמיר את היחס. אחרי שהעברנו את החוק של החמרת ענישה, ואני רואה שמזכירים את זה בגזרי דין ואותן גננות נכנסות לשנים ארוכות כפי שצריך להיות, אנחנו מעבירים מחר בקריאה שנייה ושלישית את מניעת עיסוק, מה שאומר שמי שהתעללה בחסר ישע לא תוכל יותר להתקרב לחסרי ישע, אם זה קטינים או קשישים.

המשוכה הנוספת שלנו זה המצלמות שקיימות היום בגילאי לידה עד שלוש, לא בגילאי שלוש עד שש, שזה החוק שאני רוצה לקדם. החוק מדבר על זה שלגבי לידה עד שלוש נאפשר און ליין ובשלוש עד שש נכניס את המצלמות. אני אקריא עכשיו תקציר קטן ממסמך שהכינו לנו מרכז המחקר של הכנסת. "זינוק של 140% בפתיחת התיקים במשטרה בשנה האחרונה. בין השנים 2018-2022 נפתחו כ-298 תיקים בגילאי לידה עד שלוש וכ-338 תיקים בגילאי שלוש עד חמש - יותר תיקים בגני הילדים מאשר במעונות. שיעור התיקים שנסגר בין 2018 ל-2022 כפול בגילאי שלוש עד חמש, 66%, לעומת לידה עד שלוש שזה 33%. עם התקדמות השנים רואים צניחה בסגירת התיקים בגילאי לידה עד שלוש בשל השימוש בחוק המצלמות. בשנת 2022 נסגרו רק 6% מהתיקים, לעומת 38% בגילאי שלוש עד חמש. בשנים 2018 עד 2022, בגילאי שלוש עד חמש, נסגרו 172 תיקים בשל חוסר ראיות מתוך 217 שנסגרו, כ-80% מהתיקים, עם כמות תיקים יציבה שלא משתנה בין השנים. לעומת זאת, ישנה ירידה בגילאי לידה עד שלוש בכמות התיקים שנסגרים מחוסר ראיות בשל השימוש בחוק המצלמות. זינוק בהגשת כתבי אישום בגילאי לידה עד שלוש. בשנת 2022 הוגשו כ-54 כתבי אישום, לעומת ארבעה כתבי אישום בלבד בגילאי שלוש עד חמש. הפער נוצר, כמובן, בשל יישום חוק המצלמות שמאפשר לפרקליטות תשתית ראייתית להגשת כתב אישום". לכולם ברור שכשאין מצלמות אין ראיות. מילה של ילד לא מספיקה בבית משפט. איפה שהיו מצלמות היו ראיות ואפשר להגיש כתבי אישום.

רוב הגננות ורוב הסייעות עושות עבודת קודש, עבודה מדהימה, עבודה הכי חשובה בלשמור על הילדים שלנו. הן עושות את זה בצורה יוצאת מן הכלל, באמת להסיר את הכובע. אנחנו פה בשביל לטפל באותן אלו שלקחו את מקום העבודה, שלקחו את היקרים לנו מכל ששמנו אצלן ופשוט עושות להם דברים מפלצתיים. אנחנו רוצים להילחם בתופעה הזאת, אנחנו רוצים ליצור הרתעה, אנחנו רוצים למנוע שמקרים כאלה לא יחזרו. מי שעושה את זה צריכה לשלם את המחיר הכבד ביותר. בשביל למנוע את זה, והוכח שמצלמות מגיל לידה עד שלוש זה דבר שעובד, אנחנו רוצים להכניס מצלמות גם לגילאי שלוש עד שש.

חמש שנים המצלמות האלו לא הוכיחו את עצמן.

בשלוש עד שש אין מצלמות.

נכון, אתה רוצה לשים בשלוש עד שש, שזה לחזור על אותה טעות כי משטרת ישראל תבוא ותגיד כמה קשה לה לבדוק. זה אצבע מאשימה כלפי משרד החינוך.

אין אצבע מאשימה. אני פה בשביל לשמור על הילדים כדי שלא יקרו מקרים כאלה. אין שום עניין של פרטיות. מי שאין לו מה להסתיר לא צריך לפחד ממצלמה, זה רק יכול לחזק אותו.

מה הצעת החוק אומרת? הצעת החוק מבקשת לבטל את האיסור על הצבת מצלמות און ליין, לאפשר לבעלת מעון המעוניינת בכך להציב מצלמות און ליין שיעמדו לרשות ההורים בלבד. ההצבה אינה מחייבת, היא מאפשרת. במידה ובעלת מעון אינה רוצה להציב מצלמות און ליין, היא תוכל לאפשר לנציגות מהורי הפעוטות לדגום את המצלמות הקיימות, המצלמות במעגל סגור, אחת ל-30 יום. מוצע כי הצילומים במצלמות הקיימות, המצלמות במעגל סגור, יישמרו ל-60 יום. מוצע להחיל את חובת התקנת המצלמות הקיימות במעגל סגור על גני ילדים בגילאי שלוש עד שש. אלה המספרים שמוכיחים בצורה הכי חדה וברורה שהמצלמות מסייעות. חבר הכנסת בועז טופורובסקי, בקשה.

תודה רבה, אדוני היושב ראש. אני רוצה לחזק אותך גם על מה שאמרת בהתחלה וגם על זה שאתה מקיים ישיבה בוועדה שאתה לא אמור לקיים אותה בה. אם מנסים לבטל לנו - -

ביטלו.

אם הממשלה מנסה להתערב בצורה לא ראויה בעבודת הכנסת, התפקיד שלנו הוא להזכיר לה את תפקידו של כל אחד, במיוחד בנושא הספציפי הזה. אין ספק שרוב הגננות עושות עבודת קודש, הן שומרות על הילדים שלנו, מחנכות אותם, דואגות להם. יש המון המון הערכה לעבודה הכל כך קשה הזאת והלא מתגמלת. אני בכנסת הקודמת הגשתי הצעת חוק שתדבר על התקנת מצלמות לשם פיקוח והגנה בחינוך המיוחד. אני חושב שבחינוך המיוחד יש הרבה ילדים שגם אם הם נפגעים הם לא יודעים לבטא את עצמם, הם לא יודעים להבין את סוג הפגיעה ומה הפגיעה. מצאנו בדיונים שעשינו אפשרות להחריג מוסדות ששר החינוך חושב שיש סיבה מוצדקת, או מוסדות ש-70% מההורים מתנגדים להצבת המצלמות. אפשר למצוא את הדרכים לאזן בין הדברים, אבל לא להגיד שלא יהיו מצלמות במקומות שבהם יכולים לפגוע ביקר לנו, או להגיד שטענות הפרטיות ימנעו מאיתנו להגן על הילדים שלנו. אני תומך בהצעה הכללית שלך ואשמח אם נוכל לשלב אותה עם ההצעה לגבי החינוך המיוחד ששם פשוט קיבלנו המון המון פניות מהורים שאומרים שהם לא יכולים לדעת מה קרה לילד שלהם, אם קרה. כל מה שאנחנו, האופוזיציה, יכולים לעזור, לקדם ולזרז נעשה. אין פוליטיקה בנוגע לילדים שלנו, יש רק מה שטוב להם.

את החוק שאנחנו מעבירים מחר בקריאה שנייה ושלישית אני עושה יחד עם רון כץ, מה שמוכיח שבנושא הזה אין אופוזיציה ואין קואליציה. יושב ראש הוועדה לזכויות הילד אלי דלל, בקשה.

כיושב ראש הוועדה היה לי חשוב שזה יהיה בוועדה לזכויות הילד, אבל מאחר והבנתי ששר החינוך לא יהיה דחינו את זה לשבוע הבא. אין לי בעיה שזה יהיה בוועדה הזאת, הנושא מאוד מאוד חשוב. אני בעד הילדים שלנו. מכיוון שללא מצלמות אנחנו רואים שיש קושי עם הנושא הזה, אני בעד שיהיו מצלמות בגילאי שלוש עד שש.

חבר הכנסת רון כץ, בקשה.

אני רוצה להודות לך באופן אישי. לא כולם יודעים שאת הדרך הזו התחלתי יחד עם חבר הכנסת אופיר כץ עוד בתקופה שהייתי סגן ראש עיר והוא היה חבר כנסת. מאז כל אחד במסלול החיים שלו עבר דרך על מנת לראות איך מצליחים לעשות את זה, עד שבסופו של דבר רצה הגורל ויש לנו את האפשרות לעשות את זה יחד.

אני לא חושב שגננות פועלות בעבודה שהן עושות, שהיא חצי שליחות, בשביל לפגוע בילדים, אבל יש יותר מידי מקרים שאנחנו לא יודעים מה קורה בגנים. אני מבין את ההתנגדות, אני מבין את הדרישה לפרטיות, וגם במהלך השנים עברתי הרבה מאוד דיונים בנושא הזה, אבל מה שאז היה חסר לי וגם חסר לי היום זה לבוא עם פתרון. הכי קל להגיד: "לא, אנחנו לא מוכנים, נשבית את המערכת", שאלה כל מיני דברים ששמענו לאורך השנים. אני יכול לומר לכם שכשאצלנו עשינו פיילוט ושמנו מצלמות, השביתו והורידו את המצלמות. אני מצפה ליום שיבואו ויגידו: "אוקי, אנחנו מבינים שיש בעיה - יש בעיה בכוח אדם, יש בעיה עם גננות וסייעות שמתחלפות". יש הרבה מאוד משתנים שאנחנו לא יודעים ב-100% מה קורה שם, אבל יש לנו ספק סביר שאולי קורה שם משהו. מדובר בסופו של דבר בילדים שלנו, בדבר הכי חשוב שיש לכל אחד שיושב סביב השולחן הזה. גם לאותן גננות, סייעות וצוותי חינוך יש ילדים שהם שולחים לגנים והיו רוצים לדעת בוודאות מה קורה שם. אני באמת לא מבין מה מפריעה המצלמה הזאת. כשנכנסתי לתפקיד שלי הדבר הראשון ששמתי זה מצלמה במשרד כי מה יש לי כבר להסתיר. אני רוצה שידעו בכל מקום שאני נמצא בו מה קורה. בכל פינה בכנסת הכל משודר ואין רע בזה, הכל בסדר. אם צריך להגן מבחינת פרטיות על דברים מסוימים - בשביל זה יש צוותים מקצועיים שידעו לעשות את העבודה הזאת. לבוא ולומר בצורה גורפת "אנחנו לא מוכנים" זה לא יעלה על הדעת, לא משנה מי מתנגד. או שנמצא פתרון מוסכם ביחד, או שזה יעבור כמו שהוא.

גם לגבי החמרת ענישה שחוקקתי אמרו שאין סיכוי שאני אקבל את זה. אמנם זה לקח שנתיים, אבל היינו נחושים, העברנו את זה והיום החוק מוזכר בפסקי דין.

זה עשה מהפך גדול והרבה דברים טובים.

אלונה דניאל, מטה המאבק למען הילדים, בקשה.

לפני חצי שעה קיבלתי הודעה מאימא "את לא מאמינה, השופט לא קיבל את עסקת הטיעון שסגרו עם הנאשם, הוא החמיר את הענישה". הנאשם, גנן מראשון לציון בגן תקשורת של משרד החינוך לילדים בני שלוש עד שש, הכה, משך בשיער, חנק, סטר, זרק על פחי אשפה ילדים. לשמחתנו היו שם אנשי צוות שהיה להם מצפון, שבאמת דאגו לילדים ודיווחו והעידו כי הילדים לא יכלו להעיד. הפרקליטות סגרה איתו עסקת טיעון של תשעה חודשי עבודות שירות. השופט כתב כך: "הנאשם ראוי לענישה מחמירה ביותר, לפחות באמצע מתחם הענישה. לא מצאתי כל הנמקה של ממש המובילה לאימוץ הסדר טיעון כה מקל. איני מקבל את עמדת הצדדים להסדר הטיעון. אין כל הגנה על קטינים חסרי ישע, במיוחד קטינים חסרי ישע בעלי מוגבלות הנפגעים מנחת זרועו של הנאשם העומד לדיון בפניי, בהטלת תשעה חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות", והוא שלח אותו ל-15 חודשי מאסר בפועל. אם היו מצלמות באותו גן אותו גנן היה מצטרף לכל אלה ששלחנו לאגף בנווה תרצה.

אני די המומה מהאירוע שאנחנו נמצאים בו. אני כל כך מעריכה את המאבק שלך, אופיר, אין לי מילים להביע את זה. אני יודעת מה אתה סופג, וגם ברור לי מה המחירים שאתה משלם על זה שאתה שם את הראש שלך עכשיו למען הילדים. במקום שהאנשים שאמונים על הילדים שלנו ישבו פה, יקשיבו לנו ויתנו לנו תשובות - הם מחרימים אותנו. שר החינוך במדינת ישראל מחרים הורים וילדים. הוא מצטרף בזה ליושבת ראש ההסתדרות שמחרימה הורים וילדים. יותר משנה התחננו להיפגש איתה. פנינו אליה מיוני שנה שעברה, אבל לא רק שהיא סירבה להיפגש, היא גם מתראיינת בתקשורת ומצהירה בגאווה שהיא סירבה להיפגש ולא תיפגש איתנו. אין יום שאני לא פונה לשר החינוך, מציפה בפניו את כל הפרשות, את כל האירועים, אבל יש התעלמות מוחלטת. אף אחד לא היה מוכן להקשיב, אפילו לא לקיים פגישה בסיסית. תקשיבו שנייה למה שנגיד, תראו אם לכם יש פתרונות, כדי שלא נגיע למשבר הזה. איך אפשר להאמין במערכת כזאת שלא מוכנה אפילו להקשיב לנו? ב-219 ימי לימוד הוגשו 105 תלונות במשטרה על גני עירייה. אנחנו אמורים לקבל את העובדה שצוותים שחשודים כאלימים מסתובבים במערכת? מה אומרים לנו? כדי שיהיה גן פתוח וההורים יוכלו ללכת לעבוד ולשלם מיסים אתם צריכים לקבל מאות גנים שיכולים להיות בהם אנשים אלימים, יכול להיות שלא. אם אין לכם פתרונות חוץ מהכחשת המציאות, בואו ותסתכלו להורי המדינה בעיניים ותגידו: "אין לנו איך לספק גם גנים פתוחים וגם גנים מוגנים. אנחנו לא יודעים לדאוג שיהיה גם טוב לגננות וגם טוב לילדים, כשמי שישלם את המחיר זה הילדים שלכם". תודו שנכשלתם, פשוט נכשלתם. פעם אחר פעם אתם מחשיבים אותנו כטיפשים שקונים את הספינים האלה. אני כבר מכירה שזה הולך פה במלחמות ייאוש והתשה, אבל אנחנו לא נתקפל, אנחנו לא נתייאש, ואני מדברת מגרונם של אלפי פעוטות וילדים שלא יכולים לזעוק.

אני ממש מתרגשת מזה שיש פה אנשים שהבינו שצריך להגיע לכאן, מזה שאנחנו ביחד ואנחנו לא אויבים כמו שרוצים להציג אותנו. אני מבטיחה מפה לשר החינוך, מצלמות יהיו, ייקח כמה שייקח, וכשיתגלה בהם כל מה שאתם כל כך מפחדים שאנחנו נראה, זה יהיה רשום על המשמרת שלו לדיראון עולם. אל תספרו לנו על הורים אלימים וילדים אלימים כשבעלי הכוח נוהגים בכזה חוסר הגינות. לא רק שהם לא מוכנים לשמוע, הם גם פותחים קבוצות שבהן הם קוראים לנו הורים משוגעים, משועממים. הם קוראים להורים נפגעי עבירה הורים שהזניחו את הילדים שלהם. אין תחתית שלא ירדו אליה כבר. איך הגעתם לתפקידים האלה? איך אפשר להיות בתפקיד כזה ולישון בשקט בלילה? איך אתם אחראים על ילדים שיכול להיות שסופגים ועוברים התעללות ואתם שותקים? שלא יגידו שהם לא יודעים, כי אני יודעת שהם יודעים. המפקחות יודעות טוב מאוד שאין להן שום כלים לפקח על המוגנות בגני עירייה, כי הפיקוח בגני עירייה הוא פיקוח פדגוגי. כל הורה במדינה יעדיף את שלמות הגוף והנפש של הילד הרבה לפני המערך הפדגוגי. לא מעניין אותי אם הבת שלי למדה על עונות השנה או למדה מספרים וצבעים, אני רוצה לקבל אותה בריאה כמו ששלחתי אותה בבוקר. כל יומיים שאתם מבזבזים במשחקים פוליטיים על גב הילדים זו עוד תלונה במשטרה שסביר ותיסגר בגלל חוסר ראיות, ואת הביזיון הזה אנחנו לא נשכח לכם ולא נסלח לכם.

תודה. י.ח, קראתי את הפוסט שלך קורע הלב. זה באמת מסוג הדברים שאנחנו רוצים למנוע שלא יקרו לילדים. אנחנו רוצים לחזק אותך, זה לא פשוט לשתף ולפרוק מטען כזה כבד של כל כך הרבה שנים. אתה מסייע ותורם לכך שמה שקרה לך לא יקרה לילדים נוספים, לכן תודה לך.

תודה גם לך על כל הדברים שאתם עושים בשבילי ובשביל הילדים האלה. אני לפני 17 שנים הייתי בגן שבו במשך חצי שנה עברתי גיהינום ששום ילד בחיים שלו לא אמור לעבור, ששום הורה לא צריך לעבור. אני רוצה להגיד לכם תודה שאתם פה מקדמים את הדבר הזה כדי שילדים בעתיד לא יצטרכו לעבור את הדברים שאני עברתי בחיים שלי. אני 14 שנה הייתי פוסט טראומטי, 14 שנה הייתי עם סיוטים, 14 שנה התמודדתי עם משהו ששום בן אדם לא אמור לעבור. יפה בן דוד ויואב קיש משחקים משחקים כאילו הם ילדים בבית ספר שעושים עלינו חרם. הם מתייחסים אלינו כאילו אנחנו כלום, הם מתייחסים אלי, שאני 17 שנה סובל, כאילו אני כלום, הם מתייחסים לאנשים שיותר מ-30 שנה סובלים כאילו הם כלום. מסתכלים עלי וקוראים לי פופוליסט. יפה בן דוד הולכת ומתראיינת בכתבה כאילו אנחנו חייבים לה משהו. היא קוראת לי פופוליסט, היא קוראת לאימא שלי פופוליסטית, היא קוראת לאלונה פופוליסטית. אני פופוליסט? במקום לבוא ולדבר איתי, להראות את הצד שלה ולהראות מי היא, היא בחרה להתעלם, היא בחרה לברוח ובחרה להתחבא מאחורי גב של תקשורת. אם היא הייתה פה הייתי אומר לה טוב טוב מה אני חושב. אני חושב שהיא אישה פחדנית. היא קוראת לאנשים כמוני פופוליסטים רק בגלל שאנחנו לא מפחדים לבוא ולדבר. אני לפני 17 שנה עברתי גיהינום ששום בן אדם לא אמור לעבור. אני לפני 17 שנה חטפתי מכות שילד לא אמור לעבור, הטביעו אותי באמבטיה, סתמו את הפה והאכילו אותי תוך כדי שזורקים אותי על הרצפה. אף אחד לא בא ועזר לי. המשטרה אמרה שבגלל חוסר ראיות אי אפשר לפתוח תיק. אותה גננת שאתמול דיברתי איתה בטלפון, אמרה לי: "אני לא מכירה אותך, אני לא יודעת מי ההורים שלך, אני לא יודעת על המקרה שלך". שאלתי אותה מה עם אותם שלושה ילדים שהיו איתי בגן וחוו את אותם דברים שאני חוויתי, אם היא זוכרת אותם, אם היא זוכרת את הסייעת שהתעללה בי במשך חצי שנה כשהיא לא הייתה בגן כי היא העדיפה לעשות קניות בשוק במקום להיות במקום שהיא הייתה אמורה להיות בו. אותה גננת הפקירה 20 ילדים, 30 ילדים כל שנה במשך 16 שנה, עד שאישה אחת אמיצה הגיעה לגן וראתה שהילד שלה סובל מהתעללות, אותה התעללות שאני עברתי לפני 17 שנה. אותה גננת לא עמדה לדין כי היא לא התעללה, ואני מכבד אותה על זה שהיא לא התעללה, אבל במשך 17 שנה היא ידעה ולא עשתה כלום, חוץ מלפטר את הגננות ולהמשיך לפעול כמו שהיא פעלה. מה אותה גננת עושה היום? היא תובעת הורים שיש להם את הכוח לצאת עליה, היא תובעת את המערכת וזורקת על כולנו זין ענק, ואני מצטער שהייתי צריך להגיד את הדבר הזה כי זה באמת לא מכבד את המקום שאני נמצא בו כרגע.

יואב קיש ויפה בן דוד, אתם האנשים שאמורים להגן עלינו. איפה אתם? הדבר היחיד שאתם יודעים לעשות זה לשבות ולא לעשות כלום. להגן עלינו אתם לא יכולים. הדבר היחיד שיפה בן דוד עושה כרגע זה לשחק משחקים עם עצמה, לשחק משחקים עם יואב קיש. בדיוק לפני שעתיים הייתה לי שיחה עם מישהו בקפיטריה שסיפר לי שמערכת החינוך תחת יואב קיש מתנהלת כמו צבא, שהוא לא מתעסק בשום דבר שקשור לחינוך, שהוא מפקיר אותנו. כל דקה שעוברת הוא ממשיך להפקיר אותנו. הוא ויפה בן דוד ביחד ממשיכים להפקיר אותנו. אם 17 שנה מפקירים אותי, מי יודע כמה זמן מפקירים ילדים אחרים. ילדים באותו גן ממשיכים להיות מופקרים רק כי יואב קיש ויפה בן דוד מפקירים אותם. אני לפני שנה דיברתי עם שרת החינוך הקודמת אחרי שעשיתי עבודה באזרחות על מה אפשר לעשות כדי לשפר את המצב. לא הגעתי איתה למצב שאפשר לשפר את המצב, אבל בערבה הדרומית הצלחתי לשפר את הדברים כי עבדתי, כי עשיתי, שזה משהו שאני לא יכול להגיד על יואב קיש ועל יפה בן דוד. במקום לדבר איתנו ולעשות משהו שיציל את הילדים הבאים, הם משחקים משחקים ומחרימים אותנו כאילו אנחנו בבית ספר.

תודה רבה. אנחנו מחזקים אותך, אנחנו איתך. אנחנו פה בשביל לתקן את הליקויים, לתקן את העוולות, אבל מה לעשות שהדברים לא באים בקלות, שזה מצריך מאיתנו עבודה קשה, נחישות. הוכחנו שאנחנו יודעים לעשות את זה ומבטיח לך שנעשה את זה. נ.ג, בקשה.

אני רוצה לשתף אתכם בחוויה אישית שעברנו. הייתי מההורים האלה שאמרו "לי זה לא יקרה, לא יכול להיות". גן עם מוניטין של 30 שנה, גן בעיר קטנה יחסית שאמורים לדעת בה הכל ולא יודעים בה הכל. במהלך חצי שנה שלחתי את הילדה שלי לתא ייסורים בלתי נסבל ולא היה יום שהיא לא הייתה חוזרת עם סימנים. הילדה שלי, שהיום היא בת שנתיים וארבעה חודשים, עברה כבר שלוש מסגרות. בגן אחד תפסנו את הגננות שותות אלכוהול באמצע העבודה, בגן שני, שהיה גן חמישה כוכבים, קשרו ילד אוטיסט או ילד עם פוסט טראומה לכיסא ולצערי לא היו שם מצלמות. הגננת מאותו, פתחה גן משלה. אנחנו הוצאנו בזמן את הילדה משם. המשטרה טאטאה את כל הסיפור כך שאנחנו לא יודעים מה קורה עם זה היום. החלטנו ללכת על בטוח, לשלוח את הילדה לגן עם 30 שנה מוניטין, שם מכובד בעיר שלנו, שילדים שהיו אצלה שולחים היום את הילדים שלהם אליה. היו מותקנות אצלה מצלמות בגן, אבל הפיקוח של העיר שהגיע לגן היה נותן לגננת כיף וממשיך את היום שלו כרגיל לגן אחר. כל יום במשך חצי שנה הילדה הייתה מקבלת בוקסים, שריטות, יש לה צלקות בגוף. היו שמים אותה בחדר חושך עם מסכה מהסרט "צעקה". היו שם דברים מזעזעים שאני לא רוצה להעלות אותם כרגע כי אני חייב להיות חד וברור. אני לא יודע מי מתנגד, אם הגברת יפה בן דוד, כי אין לי טלוויזיה בבית, אני לא רואה חדשות. אני פה כדי להבין למה יש התנגדות. אין היום מקום אחד בעולם, חוץ משירותים ומעלית, שאין בו מצלמות. אם אני היום פותח עסק אני חייב מצלמות בעסק כדי לשמוע מה העובדים שלי מדברים, כדי לשמוע מה הלקוחות מדברים, כדי להבין מה קורה לי בעסק. אם יש לגננות משהו פרטי, צריך שיהיה להן חדר גננות כמו שיש למורים בבית ספר. כל העניין פה זה כסף שאני לא מבין למה לא משקיעים אותו במקום שצריך. האנשים שמתנגדים, שיהיה לכם המון בהצלחה, אבל אני חושב שזה סתם.

עוד נושא שחייבים לגעת בו זה הפיקוח עצמו, שזה מאוד מאוד חשוב. היום התקשרה אלי אימא, ואני לא יכול לציין שמות, שאחרי שהיא שמה את הילדה שלה במסגרת חדשה היא עלתה על משהו שקורה. לפני שהיא התקשרה למנהלת או לסייעות היא פנתה לפיקוח, רק המפקח לא עשה כלום עם זה. היא העלתה טענה על כך שמדברים לא יפה, שמקללים, שצריך לבדוק לפני שיתגלה עוד מקרה. בעוד אנחנו מדברים יש עוד מקרה אלימות, ומחר יהיה עוד אחד. את הדברים שאנחנו יכולים לשלוט בהם תשחררו. אף אחד לא יעקוב אחרי הגננות, הן לא מעניינות אף אחד, אבל הן חייבות להיות מפוקחות כשאנחנו שולחים את הדבר הכי חשוב שיש לנו בחיים. אני אתן את החיים שלי בשביל הילדה שלי. אני במהלך חצי שנה הייתי שולח אותה להתעללות בגלל שלא היו מפקחים. אמנם יש שם מצלמות, אבל זה לא עוזר. צריך להיות פיקוח, כי יכולה לבוא גננת במצב רוח רע ולהוציא את זה על הילדים רק בגלל שביום מסוים יש לה עיקול כי היא שכחה לשלם דוח. אנחנו חייבים לשים את הרשתות האלו כדי לדעת מה קורה בגנים. חצי שנה של התעללות יכולה הייתה להסתיים ביום אחד שבו המפקח היה רואה את זה. גננות שיש להן בעיה של התקנת מצלמות ואומרות שזו פגיעה בפרטיות יכולות לבוא ולעבוד במשהו אחר, לא בגן. לגננות חדשות שיבואו ויפתחו גנים חדשים זה כבר ייכנס כנורמה. עוד שנתיים, שלוש אף אחד כבר לא יזכור שדנו על זה, זה יהיה כנורמה, זה יהיה כחוק, כחובה.

היום אין לי בעיה לפתוח גן, לא משנה מי אני ומה אני יודע על ילדים. רוב הגנים היום הם בייביסיטר כי הגננות יושבות כל היום בטלפון. איפה הסייעות? איפה שיטות החינוך? הילדים מגיעים לגן כמו ספוג ויוצאים סמרטוטים. אם למישהו זה לא ברור, אם למישהו פה אין ילדים והוא לא מבין על מה אני מדבר, אני לא יודע להבהיר את זה בצורה אחרת. היום הילדה שלי עם צלקות מתחת לבית השחי, ברגליים, בגב, בטוסיק, בפנים, זה פשוט מזעזע. כל פעם אומרים "זה בגלל הילד שההורים שלו לא מחנכים טוב, זה בגלל הילד שדחף, שזרק". אתה לא באמת רוצה לחשוב שמי שאתה שולח לה את הילד זה מה שהיא עושה לו. הילדים האלה לא עשו כלום, לא מגיע להם את זה.

חבר הכנסת אופיר כץ, העבודה שאתה עושה היא מבורכת. אם יש מישהו שרוצה לשים לנו מקלות הוא מוזמן, אבל אנחנו נחליף גלגלים, נעשה מה שצריך. אני מזמין את כל מי שרוצה להירתם. אני לא מאמין שדבר כזה לא יעבור. בכל מקרה, חברים, אני מאחל לכולם בהצלחה. אלונה, תודה רבה לך, ותודה לכל המשתתפים.

הכי חשוב זה שאני אימא לשני ילדים שאני מוסרת לידי מערכת החינוך. הגעתי לכאן בתור אימא שרוצה לעמוד על זכות ילדיה לביטחון במסגרת החינוכית. לילדים בגילאי טרום טרום חובה וטרום חובה יש קושי לבטא את עצמם, הם נוטים לקבל מציאות אלימה כשאנחנו, ההורים, הם אלה שמלווים אותם לזרועותיהן של הגננות והסייעות. הסיפור שלנו קרה בגן עירייה טרום חובה בחולון שהיו לו הרבה מאוד המלצות. זאת הייתה שנתו הראשונה של הבן שלי בגן עירייה, הוא עוד לא ידע את השפה העברית. טרם עלייתו לגן העירייה הוא היה בגן פרטי עם מצלמות. אף פעם לא קיבלתי תלונה מהגננת על התנהגותו. כשהעברתי אותו לגן עירייה סמכתי בעיניים עצומות על הגננת. גם כשהיא התקשרה ואמרה שאני אקח את הילד דחוף לטיפול פסיכיאטרי כך עשיתי. איך מילד רגיל עם שמחת חיים הוא הפך לילד שאובחן עם בעיות הסתגלות וחרדה? אחרי טיפולים רגשיים שהוא עבר הוא סיפר שהגננת ביחד עם הצוות החינוכי היו כל הזמן צועקות עליו ומתעמרות בו. כשכולם היו יוצאים לגינה הן לא היו מרשות לו ומענישות אותו. לא הרשו לו להשתתף בימי הולדת בגן, ואת זה אני יודעת כי לא ראיתי אותו בתמונות. כששאלתי את הגננת איפה הבן שלי, היא ענתה לי: "הוא הרגיש מוצף, הוא הלך לנוח בממ"ד". לימים הסתבר שהן היו נועלות אותו בממ"ד כעונש כדי שלא יפריע להן. הילד שלי הראה לי על גופו ועל בובה כיצד הגננות היו מרביצות לו, וכל העדות הזאת תואמת לעדויות מילדים נוספים שגם להם היא הייתה מרביצה והייתה נועלת בממ"ד ולכן עזבו את הגן באמצע השנה. משגיליתי את מופע האימים שהתרחש בגן בזכות הקלטות של אימא אמיצה שבנה גם סבל מהתעמרות מצד הגננות, הגשנו תלונה במשטרה. החקירה עדיין נמשכת בשל הקושי הראיתי כתוצאה מהעדר מצלמות בגן. כמובן שמיד פניתי לעירייה וגוללתי בפניהם את הסיפור המזעזע של בני, את ההתעללות הפיזית והנפשית שהוא עבר, אבל תשובתם הייתה: "אנו מבקשים להתעלם מהתלונה שלך על התעללות שכן זה קורה רק בגנים פרטיים, לא בגני עירייה". האמנם? בשנה החולפת עזבו מספר מכובד של ילדים את הגן המדובר בחולון, אך מינהל החינוך בעירייה עוצם עיניים ואף לא מזמן העניק לגננת תעודת הוקרה על פעילותה למען איכות הסביבה. האם זה הוא מדד לגננת טובה? אף אחד לא טרח לבדוק מה באמת קורה בגן כשילדים עוזבים והוריהם מתלוננים על התעללות. אם היו מצלמות בגן, גם אם רק לצורך פיקוח של גורם חיצוני בלתי תלוי, הילדים שלנו היו גדלים לעולם בטוח בהרבה יותר. הילד שלי מצולק נפשית למשך כל חייו בעקבות הטראומה שעבר, הוא היה מתעורר בלילה בצרחות. כולנו התכנסנו פה למען שאר הילדים שעוד יכולים להינצל, אנחנו יכולים לתת להם ילדות בטוחה ושמחה.

אני יכולה לבקש רק שיכבו את המצלמות?

כן, בטח. ישיבת הוועדה מוקלטת ומשודרת לפרוטוקול, וגם שידור הישיבה יפורסם באתר האינטרנט של הכנסת. ככל שיעלו עניינים הנוגעים לקטינות וקטינים שיש חשש שעברו הטרדה מינית או פגיעה מינית, עבירת אלימות או עבירה של התעללות שהילד עבר שיש בו לייחס להם עבירה או מקשר אותם לבדיקה, טיפול או אשפוז פסיכיאטרי והשגחה של עובד סוציאלי, להתאבדות או להליך פלילי המתנהל בבית המשפט, חל איסור על פרטים מזהים שלהם, לכן הם לא יצולמו, יוקלטו ולא ייכללו פרטים מזהים שלהם בפרוטוקול הדיון. עכשיו אפשר לסגור.

כמו כן, בגלל רגישות הנושאים הצפויים לעלות בישיבה זו, אני קובע כי בהתאם לסעיף 120 לתקנון הכנסת ככל שתהיה בקשה מטעם חבר כנסת, שר או נציגו, או אם יעלה צורך והכל לשם הגנה על קטין או חסר ישע, יימחקו מהפרוטוקול המפורסם לעיון הציבור פרטים מזהים של דוברות, קטינות, דוברים או קטינים, או ככל שהדבר יידרש לבקשת משתתף אחר בישיבה, אם העמדת הפרוטוקול לעיון הציבור עשויה לגרום נזק לו או לזולתו.

אני רוצה להודות לחבר הכנסת אופיר כץ שמלווה אותנו ואת הילדים שלנו, זה לא מובן מאליו בימים קשים אלה, באמת לא מובן מאליו. אני אימא לילדה שעברה התעללות, לכאורה, בגן עירייה. כמה חודשים אחרי שהכנסתי אותה לגן עירייה היא הפכה מילדה שמחה - -

מילדה שמחה, מאושרת וחיונית היא הפכה לילדה מופנמת, מפחדת מכל רעש, מפחדת מכל דפיקת בדלת. בהקלטות ששמנו שמענו בעיקר צעקות, השפלות, איומים וכאוס מוחלט בגן. בין היתר נשמע שם שכשהילדה שלי קוראת "אני רוצה את אימא" ובוכה, הגננת מזלזלת בה, חוזרת ומחקה אותה. במקום לנחם ולחבק אותה, אותה גננת ממשיכה ואומרת לה "תסתמי, תשתקי, די, חאלס, לכי הביתה". לאחר מכן שמענו קול שנשמע כמו מכה ושמענו את הילדה צורחת בכל הכוח כשהסייעת מאחורה מעודדת את הגננת ואומרת "כן, כן, ככה". חוץ מזה נשמעו בהקלטות אמירות כמו "אני אבעט בבטן שלך ובבטן של אימא שלך" תוך כדי נקיבת השם של האימא. שמענו אמירות של "אתה לא מוצלח" או "ממך לא יצא כלום" כלפי ילדים שלא ידעו לענות על שאלות. שמענו גם איומים במכות. פנינו לפיקוח, אבל יום למוחרת ראינו שהמפקחת מחבקת את הגננת כאילו שום דבר לא קרה. הגשנו תלונות במשטרה, אבל התיק נסגר מחוסר ראיות כי לא היו מצלמות שיתעדו את מה שקרה שם.

זה שיפה בן דוד וההסתדרות מנסים להציג כאילו הגננות הן לא מטפלות כי הן למדו ארבע שנים, הכל יפה וטוב, אבל תעודה לא מונעת התעללות. הגננת שלכאורה התעללה בילדה שלי הייתה בעלת תואר שני בחינוך. הניסיון שלהם לאסור את המצלמות, למנוע הקלטות, להקטין מהערך הזה של מקרי אלימות בגני עירייה ולא להשוות אותם למקרי האלימות בפעוטונים, מחזיר אותי לאותו יום שידעתי מה קורה לילדה שלי בגן, ליום שבו החוקרת שחקרה את הילדה שלי אמרה לי שהילדה שלי אמרה לה שהיו נוהגים לכלוא אותה ועוד ילד בשירותים, שזה דבר שהילדה שלי לא אמרה לי. לא כל הילדים מדברים, לא כל הילדים משתפים. לא צריך לצאת מתוך הנחה שילד בגיל שלוש עד שש אמור לספר הכל להורה שלו, כי זה לא באמת קורה. קיבלתי ילדה עם פה שותק וגוף זועק. לא הכרתי את הילדה הזאת ככה. אני שואלת פה את יפה ואת כולכם, מה צריך עוד לקרות בשביל שנרחם על הילדים, בשביל שנציל אותם? למה לא להתקין מצלמות כדי שכל אחת שמעיזה להרביץ, להשפיל, לאיים על ילד, תקבל את העונש שמגיע לה? כמה ילדים צריכים להיות מצולקים במדינה הזאת בשביל שנרים את הראש ונגיד: "כן, יש בעיה שצריך לטפל בה"? אני קוראת לכולם, אנא מכם, תפתחו את הלב ואת המוח, תראו את הסטטיסטיקות, ובואו נהיה ביחד ונמנע את ההתעללות של הילד הבא. תודה רבה לכם, ותודה לאלונה, בלעדייך באמת אני לא יודעת איפה הייתי עכשיו. תודה רבה לכולכם.

תודה. חנן דגן, מנכ"ל איחוד גני ילדים.

תודה רבה על זכות הדיבור. אני דווקא רוצה להתחיל עם פרסומות הטלוויזיה בתקופה האחרונה בהן מכפישים ציבור שלם, בהן אומרים שכל ההתעללויות נמצאות בגיל הרך, שזה דבר שהוא פשוט פוגע, מעליב ולא נכון.

אנחנו חלילה לא מאשימים ציבור שלם, ואני חושב שגננות ותומכי הוראה הם חלק משליחות אדירה, אבל המקרים שקורים אנחנו לא רוצים שיקרו.

כשהתחילו לחוקק את חוק הפיקוח ואת חוק המצלמות באנו ואמרנו שאנחנו לוקחים אחריות. אנחנו יודעים שיש בעיה שצריך למגר וצריך להילחם בה. יש הרבה הרבה נשות מקצוע מדהימות שעושות מלאכת קודש, יש כאלו שפוגעות בילדים. לקחנו את האחריות, ואני מצפה שלכל האורך יהיו אנשים שייקחו אחריות וידעו שיש בעיה. צריך לבוא, למגר את זה עד הסוף, למנוע את זה. בחוק המצלמות עצמו יצרנו בעיה. איך יצרנו בעיה? פגענו באמון שיש בין נשות המקצוע עצמן לבין ההורים בזה שלא נתנו להן לבוא ולהראות כאשר יש בעיה, מה שמגיע למצבים מאוד לא טובים. אני רוצה למנוע את התופעה. המצלמות עצמן עוזרות לבוא, להגיד איפה קיימת בעיה, להרשיע את אותה אחת, אבל בנוסף צריכים להתעסק גם במניעה, שזה הדבר היחידי שלא נעשה.

אני קורא פה לכם חברי הכנסת, יושב הראש, בואו נעשה תכנית שלמה איך למנוע מזה לקרות. יש לנו, לקרן ולי, תכנית איך למנוע את האלימות. אני לא רוצה להגיע למצב של כתבי אישום, אני רוצה לעצור את זה לפני. אני לא רוצה לתפוס את זה כאשר הילדים נפגעים, אני רוצה לתפוס את זה לפני שהילדים נפגעים. אני לא מחפש את הענישה. כמובן שלכל אחד שעשה את זה מגיע את העונש וצריך להחמיר איתו, אבל צריך לראות איך אנחנו עוצרים את הדבר הזה. צריך להרחיב את חוק המצלמות, לראות איך פותרים את כל הליקויים שקיימים בו, וקיימים בו ליקויים שהתרענו עליהם עם חקיקת החוק. משרד המשפטים מנע מאיתנו הרבה דברים שהיו צריכים להיות בחוק. צריך לשנות, להחזיר את האמון בין הצוות לבין ההורים, להבין שהגידול של הילדים הוא יחד, הוא משותף, שזה לא אחד נגד השני. כשאנחנו נמצאים באחד נגד השני אנחנו מייצרים מתיחות, ומתיחות מביאה למקרים לא טובים. אנחנו צריכים להחזיר את הכל לעבודה משותפת. אני מצפה שבתוך שינוי חוק המצלמות יאפשרו לבעלות הגנים להראות להורים, יאפשרו להורים לצפות בצוות איך הוא עובד, כי לפעמים יש מטלות נוספות שלא כל היום אפשר להשגיח על הצוות. צריך לבוא, לראות אם יש דברים שצריך לעצור אותם בזמן, כמו אם יש מישהי שהיא חסרת סבלנות. יכולה להיות מטפלת שעברה דבר מאוד מאוד קשה יום לפני ואז מגיעה חסרת סבלנות לגן. אנחנו צריכים לאפשר לבעלת הגן למצוא את הדברים האלה ולעצור אותם.

תודה רבה לך. ענת יקיר, בקשה.

המשטרה תומכת בהרחבת הגיל של התקנת המצלמות. הצטברו במשטרה 80,000 שעות בשנת 2022 שמחייבות את החוקרים לצפות בהן, רק שאין לכך מספיק כוח אדם.

זה בלתי אפשרי.

א', זה בלתי אפשרי.

לכן יש את ההורים.

יש את ההורים, זה נכון, אבל אנחנו גם בוחנים כלים של בינה מלאכותית שיזהו מקרי אלימות ויכווינו אותנו למקום שבו מתרחש אירוע האלימות. יכול להיות שנצא עם הכלים האלה לפיילוט על מנת לראות אם זה עובד. אם זה עובד זו תהיה בשורה גדולה ונוכל להתמודד עם ההיקף הזה. נכון להיום יש הרבה הרבה תיקים שממתינים בגלל מחסור בכוח אדם. החוק שחוקק לא הביא איתו תקינה של כוח אדם. גם אם הוא היה מביא איתו תקינה של כוח אדם, אני לא בטוחה שהיינו מצליחים לאייש דווקא במקומות האלה. יחידות החקירה, אוזניהן קרויות לסיפור הזה, עובדים בהן על התיקים האלה במסירות גדולה.

מה שאת אומרת דווקא מצדיק לאפשר ליותר אנשים, בין אם זה הורים או צוותים, להיות לא רק במקרה של תלונה. זה מה שיוריד מהעומס. מוחמד סראחנה, בקשה.

אנחנו בפרקליטות שותפים למאבק בתופעה הזאת. כבוד היושב ראש יודע גם שלאחרונה פורסמה הנחיית פרקליט המדינה שקוראת להחמרה בענישה וכוללת הוראות אחרות בנושא. אנחנו נשמח שיהיה דיון ספציפי בהצעת החוק שנשמע בו את עמדת הייעוץ המשפטי לממשלה וגורמי מקצוע אחרים. מטבע הדברים, כפי שגם הבהרנו בתגובה שהעברנו למרכז המחקר והמידע, הצבת מצלמות מובילה לחשיפה של יותר עבירות ולביסוס ראייתי כראוי של העבירות, רק צריך לתת את הדעת לחששות שקיימים לגבי פגיעה בפרטיות. סעיף 1 בחוק מדבר על האיזון שצריך לעשות בין הצורך להגן על הפעוטות לבין ההגנה על הפרטיות.

נעשה את זה עם האיזון הראוי. אבינועם סגל, בקשה.

אין כרגע הצעת חוק קונקרטית שאנחנו יכולים להתייחס אליה.

יש, היא עלתה לוועדת שרים פעמיים.

היא לא אושרה בוועדת שרים. משרד המשפטים ער לקשיים ולצורך לעשות איזונים. אני מצטרף לדברים שנאמרו לפניי לגבי הצורך באיזונים בתוך תיקוני החקיקה. אנחנו נתייחס להסדרים הקונקרטיים ככל שיתגבשו.

מכל משרדי הממשלה משרד החינוך הוא המשרד היחיד שלא שלח נציגים לדיון הזה. אולי הוא מרגיש שהוא לא כל כך רלוונטי או לא צריך להיות חלק מזה. לוסי, בקשה.

אני כואבת מעומק הלב לשמוע את כל מה שנאמר פה. אני נמצאת בשפה משותפת עם אלונה לגבי תיעוד מלידה ומעלה. כל מסגרת חינוך באשר היא צריכה להיות מתועדת. פגיעה בפרטיות עדיפה מאשר פגיעה בפעוטות, לא משנה באיזה גיל זה. הענישה צריכה להיות הכי מחמירה. הפיקוח היום, שזה משהו שחשוב לי שההורים ידעו, הוא יותר כיסוח, הוא ממש לא פיקוח. הפדגוגיה היא טיפה, היא ממש לא שם, אין הדרכה לשטח. יש כאן שטח שמתמודד עם כמויות גדולות של ילדים, ואני מדברת על גילאי שלוש ומעלה. בלידה עד שלוש לא כולם בהכשרה, הם בתהליך של הכשרה. אף אחד לא פרופסור, וגם הפרופסור לא מנוע מלהתעלל, במיוחד בפעוטות ובילדים. הפרופסיה לא מונעת התעללות, היא כלי עזר. מערכת החינוך לוקה בחסר במעטפת שניתנת לכל איש חינוך. אנשי חינוך מתמודדים עם מצבים מאוד קשים במהלך היום עם כל גיל. יש גיל קטן עם התפתחות מסוימת וגיל גדול עם ההתפתחות שלו, יש התמודדות מול הורים, מול צוותי חינוך. מדובר במערכת גדולה ולא קלה. המצלמה מתעדת, אין ספק ואין עוררין, אבל לצידה חייב שיהיה חינוך, וחינוך אומר הדרכות רציפות. אני עושה זומים של הדרכה, אבל זה לא התפקיד שלי. יש כאן משרד חינוך עם תקציבים גדולים וענקיים שהולכים להיררכיה של הפיקוח, לכל מיני הגדרות שלא קשורות לחינוך. מה במערכת החינוך עשו למען הילדים שלנו? הם לא הרחיבו את מאגר כוח האדם כדי שנוכל להביא את הראויים ביותר אלינו לתחום, הם לא מתגמלים את הטובים בתחום. אנשי החינוך הראויים בתחום הם מובן מאליו, אף אחד לא רואה אותם, במיוחד בפרטיים. בעל הגן צריך לתת לראות בלייב. לי היה גן 30 שנה, ראיתי בלייב את הדברים. לא הייתי צריכה לחכות לאיזה משהו קטן שיתפתח למשהו גדול כי הייתי עם יד על הדופק על הצוות שלי. למה לקחת דבר כזה חשוב? אין לנו בעיה שיועצת חינוכית תנתח את הסיטואציה ותעביר להורים כי המשטרה לא עומדת בזה בגלל שאין לה כוח אדם. אם יש היום גן חשוד, שלושה חודשים מפקירים אותו בכך שאין עליו שום פיקוח, אין תיעוד. זה נשמע הגיוני? לא הגיוני להשאיר גן שיש חשד לגביו מופקר ככה. איפה רואים פה את הפעוטות? איפה רואים פה חינוך? אני לא רואה, אני מצטערת. אני בעד תיעוד לצד הדרכה. ההורים צריכים לראות בעיניים שלהם שבאמת משרד החינוך מקיים את התפקיד שלו של חינוך.

תודה רבה. יערה שילה, בקשה.

החוק של לידה עד שלוש לא נגזר מחוק חינוך, הוא חוק שלראשונה חוקק ב-1965 כדי להגן על חוסים ועל חסרי ישע. מה שהצלחנו ב-2018 זה לייחד אותו כך שיהיה למעונות יום. הילדים מלידה עד שלוש לא ברי זכות חינוך. אם תקראו את המהפכה החוקתית ועוד דברים, תבינו שהזכות לחינוך היא מאוד מאוד משמעותית. בזה שהיא נעדרת יש המון לקונות.

בנושא של חוק המצלמות אני מתחברת ללוסי ולמה שנאמר פה. מצלמה רק מתעדת אירוע, היא לא מונעת אלימות, וזה הוכח בכל המחקרים.

כשהייתה לי פגישה עם משרד המשפטים והפרקליטות על החוק להחמרת ענישה, הם הציגו לי מחקרים על כך שאם מחמירים את הענישה זה לא באמת מונע. לא הלכתי עם המחקרים, הלכתי עד הסוף עם החוק, והיום כשאני רואה שהן לא מקבלות עבודות שירות אלא שבע ושמונה שנים אני מבין שלא תמיד המחקרים פוגעים למה שאנחנו צריכים לעשות במציאות.

מסכימה, אבל אתה יודע, בסוף הסטטיסטיקה הגדולה מעידה על משהו, היא מעידה על כך שהמצלמות לא מונעות אלימות, הן מתעדות אירוע. יש תכנית שלמה שקוראים לה "ללמוד ביחד". הדבר הכי חשוב היום, לדעתי, זה להחזיר את האמון לכולם. אם היה לי היום ילד, אני לא יודעת אם הייתי יוצאת מהבית מרוב פחד. כחברת מועצת העיר שואלים אותי כל יום אם אני יודעת אם גן כזה או כזה הוא טוב או לא טוב, אם כדאי לרשום או לא לרשום, אם יש או אין בו מצלמות. אנחנו צריכים לראות איך מחזירים את האמון, כי ההורים הם קהל שבוי, הם חייבים להיות בעבודה. מה התפקיד שלנו כאנשי חינוך וכמחוקקים? לראות איך אנחנו מחזירים את האמון. אני חושבת שצריך שכל הילדים יהיו ברי זכות לחינוך, שמלידה עד גיל 18 תהיה מערכת אחת ומאוחדת שתהיה אחראית על הילדים, לא 1,000 משרדים שלא יודעים מי נגד מי.

תודה רבה. דורית חזן, בקשה.

אף אחד לא מדבר על הגננות. הפיילוט הזה שאתם קוראים לו "פיילוט המצלמות" עשה נזק, העמיק את הקרע ואת חוסר האמון בין הורים לגננות. אני שומעת את אותם אנשים כאן עם כאב, אחד אחד. הגעתי להיות גננת בגלל שהילד שלי נפגע ממטפלת שהמדינה לא לקחה על החינוך שלו אחריות. אלונה יקרה, אמרת לי בשידור: "מה אתם רוצים, שלא נביא ממוגרפיה כדי לא לגלות את מחלת הסרטן"? לא, אני רוצה להביא איזה שהוא מכשיר שלא יגלה את מחלת הסרטן אלא שימנע את מחלת הסרטן. אם המשטרה בקושי יכולה לבדוק גניבה בתל אביב, היא רוצה שההורים יבדקו אותנו? הורים מוסמכים לבדוק את הגננות, את המצלמות? חבר'ה, איבדנו את זה.

לא לבדוק בכלל, זה מה שאת מציעה?

אנחנו דורשות שיעשו טיפול שורש, שהמדינה לא תמכור אותנו במצלמות. מדינת ישראל צריכה לקחת אחריות. חמש שנים לקחתם מהחיים שלנו ומהילדים שלנו בזה שהבאתם רק מצלמות. זה לא יכול להיות רק מצלמות. אנחנו צריכים שמדינת ישראל תקבל אחריות כך שלא כל אחד יוכל לפתוח גן, שלא כל אחת תוכל להיכנס למערכת. שר החינוך שלנו הוא טייס. כמו שלאורך כל הדרך מבקרים טייסים, בודקים אותם, עושים להם מבחני אישיות, כך צריך להיות גם למי שאמונה על החינוך של הילדים שלנו. מתחילת הדרך צריך לבקר אותה, לפקח עליה, היא צריכה להיות מלווה ביועצת שתראה מה היא עושה. אמרתי ב-2018 לד"ר יפעת שאשא ביטון שאם היא רוצה לעשות מצלמות שתעשה, אבל שהמצלמות יהיו כלי הדרכה. לא יכול להיות שהן יהיו מוסתרות והמשטרה תוכל לטפל בהן במצב שהורה חושד. היום אתם רוצים למחזר את הטעות הזאת בגני עירייה? שר החינוך ויפה בן דוד נעדרים מכאן, כי לא אכפת להם מהגננות, כי לא אכפת להם מהילדים שלנו. לנו אכפת, כי אנחנו יושבים כאן. אנחנו רוצים למגר את התופעה לאפס. אני לא רוצה לתעד אותה, אני רוצה למגר אותה. למגר אותה זה אומר להרחיב את הפיקוח הזה מגיל לידה עד גיל שמונה, לראות מי האדם שראוי להיכנס ולחנך את הילדים שלנו. כמו שלא כל אחד יכול להיות נהג אוטובוס, כך גם לא כל אחד יכול להיכנס לגן ילדים. אותו אבא שפתח את הקבוצות האלו שעכשיו מתכתשים בהן גננות והורים – גועל נפש.

את מתנגדת להכנסת מצלמות?

אני מתנגדת למשהו שלא ייתן פתרון.

אני שואל את זה, כי זה מהות הדיון.

אני בעד זה שמדינת ישראל תקבל סוף סוף אחריות.

מסכים איתך. אחרי שאמרת את זה, האם את בעד הכנסת מצלמות לגנים?

ברגע שהמצלמה תהיה חלק ממערך פיקוח, לא תחת פיקוח של הורים שלא מוסמכים.

האם את מבינה שאם לא היו מצלמות בגן הזה הם היו ממשיכים לחטוף מכות? זאת המשמעות כשאין מצלמות.

אם היו מצלמות, מעל 400 מקרים היו נעצרים לאחר 10 או 15 מקרים, ומ-26 קורבנות היינו יורדים לשניים, שלושה או ארבעה קורבנות. אי אפשר להגיד שמצלמות און ליין לא יכולות למנוע את הדברים האלה. מצלמות און ליין יכולות למנוע הרבה חקירות של גננות, כי הורים שיראו או הורים שידגמו יהיו יותר רגועים. זה גם יכול למנוע מוניטין לא טוב לגננות. כשהיו מיזמים פרטיים שרצו לגרום לגנים להיות בפיקוח, אז היו גנים שהתנדבו, היו גנים שהשתמשו באותם מיזמים פרטיים. מי שאין לו מה להסתיר גם לא יסתיר.

אני רוצה לתת פרספקטיבה קצת אחרת. ראשית, חבר הכנסת אופיר כץ, אני מברכת אותך על הדבר הזה. אני בעלים של מעון מגילאי לידה עד שלוש, הייתי שותפה לחוק הפיקוח ולחוק המצלמות, הסכמתי לקבל אותו as is על אף מגרעותיו. הייתי בין שלושת האנשים הבודדים שנכחו בדיון ההצבעה. ידעתי שנגיע לנקודה שנתקן אותו, כי הוא היה מתבקש. אני בזה ליושבת ראש ההסתדרות, כי אני כאן בכובע של יושבת ראש פורום הגנים הפרטים ובאתי בחירוף נפש להגן על הגננות והמטפלות שעומדות מאחוריי. יושבת ראש ההסתדרות הוציאה סרטון פרסומת בפריים טיים, אבל לא באה להגן על מי שהיא עומדת לפניו. זה קשה לי בטירוף, כי היא דמות ציבורית, היא הייתה צריכה לשבת פה ולהסביר את ההיגיון של למה לא. אני שכחתי שבגן שלי יש בכלל מצלמות. אין לי מה להסתיר. למרות שיש לי דוקטורט בחינוך ואני גם עורכת דין אני מחליפה חיתולים וקמה כל בוקר לדבר שאני הכי אוהבת. אני עושה את זה באהבה שאין כדוגמתה כשאני יכולה לעשות כל דבר אחר בעולם. המצלמות האלו לא רק מגינות על הילדים, הן מגינות גם עלי, כי יש המון פניות והמון תלונות שווא. בחודשי יולי אוגוסט, כשמורות וגננות שיוצאות לחופשה רוצות לבטל את הרישום של החודשיים האחרונים כדי לקבל את התשלום מהמעונות, הן פתאום מחליטות לייצר התעללויות, ואנחנו רואים תלונות שווא, אנחנו רואים הכפשות. אני מטפלת בתביעות של הוצאת לשון הרע ודיבה שזוכות בעשרות ובמאות אלפי שקלים. אני מברכת על המצלמות, אני שמחה על המצלמות.

ילדים לא עולים לגן עירייה בגיל שלוש, הם עולים בגיל שנתיים ושמונה חודשים, הם עולים מאוד קטנים. ילדי דצמבר מגיעים לגני עירייה לא גמולים, עם מוצצים, חסרי ישע, עם שיבושי הגייה ודיבור, עם חוסר עצמאות משוועת. כשאני שולחת אותם מהגן שלי לגן העירוני, אני חוששת להם. אני נמצאת בקשר עם ההורים גם אחרי שהם עוברים מהמעון לגן עירייה, כדי לבדוק שהם בסדר כי אני טיפלתי בפרחים, השקיתי, עדרתי, חיבקתי, נישקתי. אני שולחת אותם בפחד אלוהים, כי התקינה אצלנו הרבה יותר גבוהה. הם מגיעים לגן עירייה, לגננת וסייעת עם 35 ילדים, ואני אומרת, אלוהים, מי משגיח על הקטנים האלה בפתח.

תעודה היא לא חזות הכל. אנחנו מפוקחים בחמש השנים האחרונות, אנחנו עומדים עם צ'ק ליסט לא פחות טוב ממשרד החינוך. אנחנו לא בייביסיטר, אנחנו חבים בחוק הפיקוח. מדינת ישראל לקחה אחריות, מדינת ישראל העבירה את חוק הפיקוח ותקנותיו. אנחנו בהכשרות, בבדיקות בטיחות, בקורסי עזרה ראשונה, בהדרכות, במדריכות חינוכיות. נכון שזה לא כמו שרצינו, נכון שהקצב הוא קצת יותר איטי, אבל אנחנו עוברים גיהינום כי מדובר בעלויות, באדפטציה, בהבנה ובהשלמה שהעולם כבר לא נראה אותו דבר. מי שיבוא ויגיד לי שהמעונות לגילאי לידה עד שלוש הם בייביסיטר יצטרך לעבור קודם דרכי, כי אף אחת לא רוצה לעמוד חשודה, אף אחת לא רוצה להיחשב קורבן. למי שנשארת מגיע להדליק משואה בהר הרצל ביום העצמאות. אני מתביישת ששר החינוך לא יושב פה ונותן את הדין. לילדים האלה מגיעה הגנה רחבה. כשמתקשרת אלי מישהי ואומרת שלקחו לה את המצלמות, אני שואלת אותה אם היא ישנה טוב בלילה. אם היא אומרת לי שכן, אני איתה, אבל אם אני שומעת שנייה של שקט בין התשובה שלה לשאלה שלי, תאמינו לי שהלב שלי כבר בתחתונים.

אני מקדמת בברכה, אדוני היושב ראש, את מה שאתה עושה, אני מודה לך, אבל צריך שתהיה הרחבה ל-60 יום כי 30 יום זה לא מספיק. אם עובדים 200 יום, יכול להיות שתיפול בחודש שחצי ממנו הוא לא חודש עבודה. תרחיבו ל-60 יום. הדבר השני, תרחיב עד לגילאי שש. היום יש אפליה בין עובדים במגזר הפרטי לציבורי, מה שגורם לתנועה של מטפלות במעונות לגנים של משרד החינוך. זה מפחיד אותי, כי אנחנו במצוקת כוח אדם. המטפלות במעונות עוברות לגנים של העיריות כי שם אין מצלמות, שם אין פיקוח, שם הן לו חשודות. תעצור את זה, תייצר שוויון הזדמנויות תעסוקתי כדי שתהיה להן סיבה להישאר.

אני מסכים איתך לגבי גננות. כשהייתי בשבוע שעבר באיזה שהוא אירוע בקריות, פנתה אלי גננת ואמרה לי שהיא רוצה שאני אשים את המצלמות כי לפעמים אומרים לה שהיא עשתה ככה או עשתה ככה והיא כל הזמן חשודה. שירן יחיא, מטה המאבק, בקשה.

אני לא מבינה איך שר החינוך מגבה את הבקשה של יפה בן דוד. על מה נלחמת ההסתדרות? היא נלחמת על ימי חופשה. לילדים, הורים ומשפחות שעוברים התעללות אין חופש מסיוטים, מחרדות, מחלומות ומפחדים. הילדים לא יודעים לאיזו גננת יש תואר או אין תואר, וגם ההורים לא יודעים למי יש תואר או אין תואר. התואר צריך לקבל את המקום שלו, אבל גם על גננות עם תואר בגני עירייה יש תלונות ולנו אין איך לבדוק אם התלונה היא תלונת שווא או שזה כמו שהילד אומר, כמו שהסייעת ראתה, כמו שהאימא ראתה מבחוץ, כמו ששמעו בהקלטות. אם ההורים מספיק נחושים הם מעבירים את הגננת לגן אחר, מוציאים אותה מהרדאר ואז אולי היא תפגע במקום אחר כי שם יש הורים פחות מעורבים, פחות היסטריים, פחות חרדתיים. עם מי עובדות הגננות עם התואר ובלי התואר? הן עובדות עם הילדים שלנו. מי נלחם על הילדים שלנו במדינה? אף אחד. שר החינוך, שהוא הנציג היחידי שאמור להיות אחראי על הילדים מבחינת המדינה, לא פה. אנחנו במטה המאבק למען הילדים עובדים במשך שנים, לילות כימים. למה אין אמון? כי פגעו באמון, כי ההורים ראו, כי הילדים נפגעו, כי יש עדויות, כי באות אלינו סייעות ואומרים שהן ראו, שהן יודעות אבל מפחדות לספר כי זה יפגע להן בפרנסה. באה אלי אימא ואמרה לי שהיא ראתה שהילד שלי יושב לבד במטבח, שהיא ראתה שהוא לא יוצא לחצר כמו כולם, שהיא ראתה שקצת כועסים עליו, שהיא שמעה את הילדים ואת הגננות מדברות עליו מעל הראש, רק היא הרגישה שלא נעים לה לספר לי כי היא חברה שלי. אם היו מצלמות והיה מי שיפקח היו רואים את הדברים האלה.

לא מעניין אותנו מה הגננות עושות, מעניין אותנו הילדים שלנו. אנחנו רוצים לשלוח אותם בריאים ושיחזרו בריאים. מעניין אותנו להצליח לישון בלילה בלי ייסורי מצפון שאנחנו יום יום מובילים את הילדים שלנו לתופת. הם לא יודעים שאנחנו מובילים אותם לתופת. בגן שיש בו מצלמות אפשר לבדוק תלונות על גננות. אם יש ראיות גם אפשר להעמיד לדין ולהכניס לכלא. אי אפשר להגיד שלא נעשה כלום. נעשה, אבל לא מספיק. הלוואי והיינו יכולים להיות בלה לה לנד ולא היו פיגועים, לא היה עוני, לא היה אונס, לא היו התעללויות, הכל היה מקסים, אבל אנחנו לא חיים שם. אנחנו חיים במדינה הזאת עם השרים שיושבים בה, עם מנהלי ההסתדרות שדואגים להילחם נגד הילדים. זה שהגננות צריכות את המוגנות וצריכות הכשרה זה נכון, אבל זה לא מונע את זה שאנחנו צריכים את המצלמות. הילדה שלי נמצאת בגן שעובר על החוק. למה? כי יש בו תצפיתניות. בגלל שאני אימא שלפני 11 שנים הילד שלה נפגע בגן ילדים ולא היו ראיות, אז היום לא אכפת לי ללכת למישהי שהיא עבריינית ויהיו תצפיתניות שמפקחות, שבודקות, שצופות כל היום מה קורה בגן. אנחנו במטה המאבק נלחמנו, לוחמים ונילחם למען המוגנות, הצדק, ההגנה והבטיחות של הילדים שלנו.

אני איתך, אבל לצד הלחימה תיתנו מקום גם לגנים טובים. רק לחימה גומרת את השטח הטוב.

תודה. מיטל, בקשה.

אני רוצה להתחבר לסיפורים הקשים ששמענו כאן, למשפחות, להורים ולילדים. אנחנו מחבקים אתכם, אנחנו מלווים אתכם. יש לנו מוקד גדול, מוקד ליווי שמלווה משפחות מרגע גילוי הפגיעה, לאורך כל ההליך הפלילי. יש לנו שם עורכות דין, עובדות סוציאליות ומתנדבות. כל מי ששומע אותנו מוזמן לפנות אלינו ולקבל את הליווי שהוא זקוק לו. אנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם כל הגורמים - המשטרה, הפרקליטות, הרווחה, משרד החינוך.

החוק הזה הוא חוק קריטי, הוא מציל חיים. חמש שנים מאז שהוא נחקק אנחנו רואים עלייה. הדוח המצוין של המ.מ.מ מראה לנו בצורה מאוד מאוד ברורה את העלייה בהגשת כתבי האישום, בפתיחת התיקים, לכן אסור לנו לוותר על החוק הזה, חייבים לחזק אותו ולוודא שהוא מיושם. אנחנו, המועצה, היינו חלק מהחקיקה של החוק הזה, אנחנו מלווים את היישום שלו גם בוועדות וגם במשרד. המקרים שנחשפים לאורך השנים, החל מפרשת כרמל מעודה ועד גן הזוועות באילת, מראים לנו את החומרה, את התדירות, את משך זמן הפגיעות, מה שצריך לגרום לכולנו לחשב מסלול מחדש ולחשוב איך אנחנו מגינים על הילדים שלנו. מה שמשותף לכולם היום פה הוא איך אנחנו מגינים על הילדים שלנו. הילדים לא יכולים להגן על עצמם, הם לא יכולים לשתף מה שעובר עליהם. הגשנו נייר לוועדה יחד עם גורמי מקצוע בתחום בריאות הנפש על הנזקים ארוכי הטווח שמלווים את הילדים האלה, על התחושות הקשות של ההורים, על שבירת האמון והאשמה. אנחנו רוצים להמשיך ללוות ולחזק את החוק הזה, אבל החוק חסר, היישום שלו בעייתי מאוד בשטח. התוצאה של כל המקרים הקשים שאנחנו שומעים עליהם מלמדת אותנו שלפעמים עד שהתעללות נחשפת יכולים לעבור חודשים רבים של זוועות. צריך למצוא את הדרך למנוע את המקרים האלה, אין ספק בכך.

בשביל שטובת הילד תישמר צריכים לעשות מספר דברים. הדבר הראשון זה חיבור למוקד אחד ואחיד שיהיה לכל המסגרות של המצלמות שבו תהיה דמות פיקודית שתבדוק את מקרי ההתעללות בפועל. המשרד עוד רחוק מיישום של הדבר הזה, לכן צריך לוודא שהדבר הזה קורה בשטח. הדבר השני זה שיהיו צפיות יזומות, ביקורי פתע של גורמי הפיקוח ושל השלטון המקומי. כל דמות שיכולה לפקח וקשורה למערך הזה של לידה עד שלוש יכולה להיות בתמונה, לעשות ביקורי פתע ולמנוע את האירועים האלה, לא להגיע רק אחרי שמגיעה תלונה. הדבר השלישי זה הנציגות של ההורים שצופה בזמנים מסוימים. אנחנו לא חושבים שצריך לחבר את ההורים 24/7 און ליין, כי העברת האחריות מהמדינה להורים זה דבר שיכול להיות מסוכן. אנחנו חושבים שהמדינה צריכה להחזיק באחריות. למדינה יש הרבה מה לשפר בהיבט הזה, לכן אנחנו עובדים על זה מול משרד החינוך כדי לעשות את הדבר הזה טוב יותר. לא צריך להעביר את האחריות באופן מלא להורים, כי גם האינטראקציה בין הילדים יכולה להיפגע ברגע שאנחנו באים ובוחנים את הדברים מרחוק, וגם זה ייצור איזו שהיא מלאכותיות יתר בהתנהלות של המחנכות בגיל הרך מול הילדים. אנחנו רוצים לדבר פה על איזון שישמור על מערכת יחסים תקינה בין המחנכות לבין ההורים והילדים, שיאפשר לכולם להתנהל באופן הגיוני בגן כך שהמחנכות יוכלו לבצע את התפקיד שלהן בגן. כל עוד המצב יהיה מאוזן יהיה אפשר להרחיב את חוק המצלמות, וכאן אני מתחברת להצעה של חבר הכנסת להרחיב גם לגנים. אפשר יהיה להרחיב לגנים ובעתיד גם לחינוך המיוחד, אבל צריך לראות קודם שהחוק מיושם בצורה מאוזנת.

אני אסיים בעוד דברים נוספים שאנחנו כבר שנים ארוכים קוראים לתקן בחוק. הדבר הראשון זה הדרישה שתהיה הקלטה גם בסאונד, לא רק בווידיאו, כי בלי שיש סאונד אי אפשר לזהות התעללות נפשית. הדבר השני שנעדר מתוך החוק וצריך להכניס זה המצלמות גם בתוך דירות מגורים, כי הרבה משפחתונים קיימים בתוך דירות מגורים. הדבר השלישי זה תוספת של כוח אדם שיאוייש בצורה רצינית במשטרה. אנחנו שומעים על הקושי שלהם לצפות בשעות הרבות של חומרי החקירה שמגיעים, לכן צריך להגדיל את מצבת כוח האדם שם. אפשר גם באמצעות תוכנות לצפות ביעילות בחומר המצולם. צריך שתהיה כתיבת נהלים שיסדירו את הקשר בין המשטרה והפיקוח לבין משרד החינוך, שיחייבו הצגת אסמכתא ממתקין מצלמות כתנאי למתן רישיון או חידוש הרישיון, וכמובן לשפר את מערך הפיקוח, להוסיף עוד השקעה ממשלתית משמעותית בגיל הרך, אם זה הכשרות, הדרכות. כל הדברים האלה הם תוספת וצעד משלים לפעילות של המצלמות, כי המצלמות, כמו שאמרנו, לא יכולות למנוע את כל המקרים שאנחנו רוצים למנוע מראש.

תודה. מור דקל, בקשה.

אני רוצה להודות לך, אופיר כץ, ולרון כץ. יש לנו פה שני כצים, שני יו"רים, באמת חברי כנסת שהם גם צעירים, גם הורים, גם מבינים עניין, וגם פועלים שנים בנושא. חשוב לברך על הדיון הזה, במיוחד כאשר אנחנו רואים שבילדים אין פוליטיקה.

מהיום שחוק המצלמות עבר העמותה התריעה שבחוק יש לקונות שחייבים לתקן. הלקונות, לצערי, שתוקנו היו מאוד מינוריות. זה לא ייאמן שההורים היו צריכים לקחת את המושכות לידיים בשביל לטפל בדבר הזה. ילד במדינת ישראל מגיל לידה עד שש הוא כמו פרה מחולקת לחתיכות שיש מעל הראש של הקצב, כי כשהילדים האלה נולדים הם או בבית או אצל מטפלת או במעון או בגן, ואנחנו לא יודעים מי מטפל בהם. כשהם עוברים לגן עירייה, הגננת היא של משרד החינוך, הסייעות שנמצאות איתה הן של הרשות המקומית. הרבה פעמים כשאנחנו מנסים לבוא בתלונה אנחנו נתקלים באינטראקציה בין הגננת לסייעת לגבי מי לוקח את האחריות ומטפל בזה. העמותה למען הילד תמכה בזה שהחוק הזה יהיה מגיל לידה עד שש, כי מטרת החוק הייתה שהמצלמות יגנו על חסרי ישע בגיל הרך. למרות שהתחום עבר למשרד החינוך עדיין יש 5,000 משפחתוני סמל עם חמישה ילדים תחת משרד הכלכלה ומעל 150 מעונות יום שיקומיים שנמצאים תחת משרד הרווחה, לכן חוק הפיקוח וחוק המצלמות צריכים להיות מורחבים גם למסגרות האלו. מסגרות עם שבעה ילדים ומעלה צריך להוריד למינימום חמישה ילדים, כאשר כל מסגרת בעלת רישיון או מוכרת צריכה להיות עם מצלמות. כמו שקרן אמרה, המצלמות מגינות על שני צידי המטבע. זה מגן על כולם, לא רק על צד אחד. אנחנו תומכות בנושא של הרחבה לאודיאו, שיהיה קול בתוך המצלמות, כי לפעמים מגיעים למשטרה עם מכשירי הקלטה ששומעים בהם רק חלק ספציפי. את סעיף 6, לגבי שמירת התיעודים, אנחנו בעד להרחיב ל-60 ואפילו ל-90 יום. בסעיף 7, שזה תהליך הצפייה בצילומים, צריך להרחיב את מי שרשאי לצפות במצלמות. יש קב"טים בתוך הרשויות המקומיות שהתפקיד שלהם הוא לדאוג לביטחון ולבטיחות. לפני כמה חודשים יצא קול קורא מטעם משרד החינוך על כך שיהיה לרשויות המקומיות קב"ט לתחום הגיל הרך, אבל לצערי רוב הרשויות המקומיות בחרו שלא לקחת את התקציב ואת התפקיד הזה. מדובר על דמות לא פדגוגית שהתפקיד שלה הוא לשמור על בטיחות. אפשר להכשיר את הדמות הזאת כך שכשיש קריאות או חשדות היא תגיע תוך דקות אחדות למעונות או לגני העירייה ותצפה במצלמות. לגבי סעיף המגורים, סעיף 11, לא הגיוני שעל משפחתונים שנמצאים בתוך בתים חוק המצלמות לא חל. יש מספיק דרכים טכנולוגיות שזה יפעל מ-07:00 עד 17:00 ולא יפגע בפרטיות. אם בחרת שיהיה לך עסק בבית שמחויב ברישיון, תעמדי תחת תנאי החוק. לא ברור למה סעיף 11(3), שמדבר על אם יש מעל 70% חתימות של הורים לא צריך מצלמות, קיים, לכן גם אותו אנחנו ממליצות למחוק. אנחנו מציעות להוסיף סעיף שאומר שמעל 90% או כשיש 100% הסכמה של הורים יוסיפו מצלמות און ליין. לא בטוח שבכל מעון צריך שיהיה און ליין, כי אנחנו לא רוצים שהורים ינהלו את המעון כך שהצוות לא יוכל לעבוד כשורה. גם בסעיף הזה צריך להיות מאוד זהירים ומדויקים ולהגיד שרק בהסכמה גורפת של הורים אפשר יהיה להציב את המצלמות און ליין. אנחנו רוצים שכשהמשטרה לוקחת DVR, יהיה DVR חלופי, למרות שלא הגיוני שהיום עם כל הטכנולוגיה צריך לקחת DVR ואי אפשר לקחת את הצילומים מראש. צריך שיהיה נוהל לתפעול בנפגעי עבירה בשיתוף פעולה עם הממשלה, עם הרשויות המקומיות, עם קופות החולים, עם בתי החולים, עם הגופים הפסיכולוגיים והליווי. אני חושבת שיש פה מודלים שפועלים באופן התנדבותי ועצמאי שאפשר ללמוד מהם כדי להקים נוהל. צריך לדעת לעבוד ביחד, כי רק ביחד זה יעבוד.

תודה. ימית אברמוב, בקשה.

תודה רבה ליו"ר הקואליציה חבר הכנסת אופיר כץ. מי שמבין קצת בפוליטיקה יודע שמה שקורה פה היום זה ניצחון ענק. בשביל כל מה שתרצה ואתה צריך אנחנו פה. דורית, מה זה משנה לך אם יהיו מצלמות במעגל סגור ותבוא מפקחת של משרד החינוך שתפתח אותן פעם בחודש או חודשיים על מנת לראות מה קורה במקום לבוא לגן, שזה מה שהיא עושה היום, ותעשה ביקורת?

לא אמרתי לא לעשות את זה.

אבל יצאת נגד.

לא. אתם מכניסים מילים לפה שלי. אם המטרה היא למגר את התופעה, זה צריך להיות לא רק עם מצלמות.

למה את לא עונה ספציפית על המצלמות? מה הבעיה שתבוא מפקחת ותצפה במשך חצי שעה במצלמות?

אני רוצה שהיא תעבור הדרכה על המצלמות, אני לא נגד מצלמות. אני בעד שימגרו את התופעה, כי אני לא רוצה שילד אחד או הורה אחד ייפגעו.

אז את בעד.

אני רוצה לדעת שהמטרה היא למגר את התופעה. אם מצלמות זה כלי עזר, סבבה. בואו נעשה תכנית חומש.

לא נצליח למגר את התופעה, לכן די כבר עם זריית החול הזאת בעיניים. מיגרו את כל תאונות הדרכים? מיגרו את כל הפדופילים במדינת ישראל? מיגרו רצח, גניבות? מה זה השאיפות הפופוליסטיות האלו?

אם לפני שנכנסים לכל המערכת הזאת את עושה מבחני אישיות ולאורך כל הדרך את בודקת - -

מה שלא למדתם ארבע שנים באקדמיה לא תלמדו עם מדריכה. מה עוד אפשר ללמד?

למה אתם אומרים כזה דבר? גם כאימא למדתי כל כך הרבה מניסיון. יש לנו גננות מעולות.

יש גננות מעולות וגם גננות מתעללות. מי שמתעללת היא מתעללת. זה שאת מכחישה את זה זה פשוט הזוי ובזוי.

אני לא מכחישה, אני יודעת שהמערכת הזאת חולה וצריך לטפל בה. את רוצה לפתור את זה? תבקשי ממשרד החינוך וממדינת ישראל שיקבלו אחריות על זה.

דורית, את בדיון על חוק המצלמות. הגיוני שנדבר על מצלמות.

דורית, את אומרת, אם אני מבין נכון, שצריך כמה פרמטרים בשביל לפתור את הבעיה, שלא נביא אחד אחד.

נכון.

זה לא מונע ממני לקדם את מה שאני יכול לקדם.

אני בעד שנמגר את התופעה הזאת לאפס. בפיילוט של החמש שנים זה לא קרה. אתם רוצים מצלמות? יופי, אבל תשימו עוד דברים ליד המצלמות האלו, כמו למשל שלא כל אדם יוכל לפתוח גן ילדים.

עידן אור, בקשה.

כשנאמרה פה המילה "הסתדרות", לא התכוונו להסתדרות הכללית בראשות ארנון בר דוד, התכוונו להסתדרות המורים, שזה ארגון נפרד, לא קשור אלינו בשום צורה. מעונות בגיל אפס עד שלוש כבר חיים בתוך אותו חוק פיקוח וחוק מצלמות הרבה זמן. אנחנו לא מתנגדים למצלמות, זה מגן על הצוות שלנו.

יש את שלוש עד שש שזה מצלמות במעגל סגור, ויש את לידה עד שלוש שזה מאפשר און ליין. אתה בעד האון ליין?

און ליין דורש דיון נפרד, הוא יכול ליצור מצב שלא יהיו עובדות. צריך להבין שבהוצאת מצלמות מגן הגן נסגר והמטפלות נעצרות לחקירה. מתוך 600,000 ילדים בגילאי אפס עד שלוש במדינת ישראל, כ-120,000 ילדים נמצאים במסגרות מפוקחות. ייאמר לזכותה של המשטרה שהיא תוך שבוע-שבועיים לוקחת מצלמות ובודקת אותן. 99% מהתלונות שהמשטרה מעבירה לפרקליטות הן עם חוות דעת שאין כלום, כשבפרקליטות זה נשאר פתוח שנתיים, שלוש. כשהגן הזה רוצה לקבל את הרישיון ואת ההסמכה הזאת שוב, הוא לא יכול כי יש תיק פתוח. ברגע הזה המטפלות מושעות מהעבודה, יושבות בבית עם השיימינג הנלווה לזה ברמה האישית, אם זה מול השכנים, מול הילדים, מול הסביבה החברתית שלהן.

אתה יכול להעביר לי את המסמך שמצביע על 99%?

נערך דוח בשבוע שעבר שהראה שהפיקוח אחרי שצפה במצלמות הגיש 30% תלונות במשטרה על מעונות סמל.

מאיפה הנתון של 99%?

יש לנו עורך דין שדואג מול הפרקליטות לזרז את התהליכים במקומות שאין כלום. אין שום אמצעי לא מקובל על מנת להגן על ילדים, זו לא שאלה בכלל, זה לא דיון, זה חד משמעי. אני כהורה חוויתי חוויה עם הבת שלי בגן שניסו להסתיר וכתוצאה ממנה הילדה שלי שברה את הרגל. צריך להסתכל בפרספקטיבה יותר רחבה, צריך לראות מי לוקח אחריות, איזה משרד ממשלתי לוקח אחריות, האם זה חינוך, רווחה, עבודה, למי פונים.

תודה. חבר הכנסת רון כץ, רוצה להגיד כמה דברים?

הקשבתי בקשב רב ואני עדיין רואה שהתהום עמוקה מידי בין שני הצדדים. אני קורא מפה בצורה עדינה ונחושה למי ששומע אותנו, ואני יודע ששומעים אותנו בדיון הזה, אל תובילו אותנו למצב של חקיקה חד צדדית כי זה בסוף יקרה, הוכחנו את עצמנו כמה פעמים. אנחנו לא רוצים להגיע לשם, אנחנו רוצים לעשות את מה שיהיה הכי טוב לילדים, הכי טוב לצוותים. בתור אבא אני מבין כל אחד שיושב מסביב לשולחן הזה ששולח את הילד שלו שלא רוצה ללכת לגן, שמשכנע את הילד שלו ללכת לגן אבל אז שומע שקורה שם משהו. לא סתם בחרתי בגן מצלמות בשביל הילדים שלי, ואני חושב שזו צריכה להיות הבחירה של כל אזרח במדינת ישראל. אין סיבה אמיתית להתנגד לזה בשנת 2023, אבל צריך לקבוע לזה כללים, לקבוע לזה סייגים, למצוא את הדרך הנכונה לעשות את זה. אני באמת מבקש, אל תובילו אותנו לחקיקה חד צדדית כי היא תקרה. אופיר, תודה מיוחדת לך. גם לקחת פה סיכון גדול, וגם אתה מוביל את זה עם אמונה אמיתית. אתה עושה דבר גדול.

תודה. אני לא רואה את זה כסיכון, אני רואה את זה כשליחות שלי ושלנו ביחד. לא שהייתי צריך את זה, אבל זה עוד חיזוק וטיעון ללמה אנחנו חייבים להמשיך, ללמה אנחנו ניאבק ונילחם שיהיו מצלמות. אני באמת לא מצליח להבין את ההתנגדות. לא קיבלתי שום תשובה, גם בפגישות שהיו לי, גם בכל מיני הודעות שאני רואה בתקשורת, ראיונות, למה להתנגד לדבר הזה, מה יש להסתיר. להיפך, זה רק יכול להגן על הגננות הטובות שלפעמים יש חשד שהוא לא אמיתי, זה רק יכול לנקות אותן. ב-2023 אנשים צריכים להתקדם, להתאים את עצמם למציאות. יש מצלמה, כמו שנאמר פה, בכל מקום, בכל חור, לכן אין שום סיבה שלא יהיו מצלמות שיגנו על הילדים שלנו, ושמי שעשה את מה שעשה ישלם את המחיר הכבד ביותר.

צריך לדאוג שכל המערכות יהיו מסונכרנות, שגם הפרקליטות וגם כולם יהיו מסונכרנים, אחרת זה נמשך שנים ואין לזה שום אפקטיביות.

אני מבין שאני יוצא לעוד מסע לא פשוט ולא קל שהייתי בו בעבר. מטה המאבק הוא מודל לחיקוי בחברה הישראלית. אתם מתנדבים, נותנים מעצמכם על מנת לדאוג לאנשים שאתם לא מכירים, עושים את זה בנפש עצומה, גדולה ורחבה. הלוואי ויהיו עוד כמוכם בחברה הישראלית. אני יחד עם רון מצדיע לכם על העבודה שאתם עושים, תמשיכו ואנחנו נהיה פה ביחד בשביל לשמור ולהגן על הילדים שלנו. תודה לכל מי שהגיע, זו יריית הפתיחה ואנחנו בסוף נעביר את זה.


הישיבה ננעלה בשעה 16:30.