פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



36
הוועדה לענייני ביקורת המדינה
17/07/2023


מושב ראשון



פרוטוקול מס' 56
מישיבת הוועדה לענייני ביקורת המדינה
יום שני, כ"ח בתמוז התשפ"ג (17 ביולי 2023), שעה 12:30

היערכות מערכת החינוך לשוק העבודה המשתנה - דוח שנתי 71ב

חברי הוועדה: מיקי לוי – היו"ר

יפעת שאשא ביטון
משה טור פז

מורן וולף - ע. למנהלת החטיבה לביקורת תח' חברה ורווחה, משרד מבקר המדינה

בני גולדמן - מנהל אגף בכיר, משרד מבקר המדינה

שמעון עמר - מנהל אגף בכיר, משרד מבקר המדינה

כרמל קרני - סגנית למנהל האגף, משרד מבקר המדינה

אילן מוריץ - מנהל ביקורת בכיר, משרד מבקר המדינה

אפרת צנגן - מנהל/ת אגף א' (אסטרטגיה ומדיניות), משרד החינוך

יובל אוליבסטון - מנהל אגף מקצועות המורשת, משרד החינוך

שמואל אפלבוים - ראש ענף חברות ממשלתיות באגף השכר והסכמי עבודה, משרד האוצר

איתי חיים - מנהל תחום ממשל, משרד החינוך

איציק חולדאי - חבר הנהגה, מנהיגים- ארגון מנהלי בתיה"ס

רן ארז - יו"ר ארגון המורים, ארגון המורים

אודליה שינדורף - סגן, הנהגת ההורים הארצית

טל לוריא - מנכ"ל, עמותת מורים מובילים שינוי

רן שי - יושב ראש, מועצת התלמידים והנוער הארצית

אור שמיסיאן - יו״ר מועצת התלמידים והנוער מחוז ת״א, מועצת התלמידים והנוער הארצית

יאיר רטנר - נציג מועצת התלמידים והנוער הארצית, מועצת התלמידים והנוער הארצית

רוני קמאי - מתאמת פעולות המועצה בכנסת, מועצת התלמידים והנוער הארצית

אזל עבאדה - סגנית יושב ראש המועצה המחוזית מחוז צפון, מועצת התלמידים והנוער הארצית

ליאל סרוסי - דוברת, מועצת התלמידים והנוער הארצית




שון לוקיאנץ - יושב ראש המועצה המחוזית, מועצת התלמידים והנוער הארצית

מוריה טויטו - נציגת מועצת התלמידים והנוער הארצית, מועצת התלמידים והנוער הארצית

תום שרצר בר - נציגת מועצת התלמידים והנוער הארצית, מועצת התלמידים והנוער הארצית

יונתן פרנק - נציג, מועצת התלמידים והנוער הארצית

זיו בר אור - נציג, מועצת התלמידים והנוער הארצית

יעל אודם - עיתונאית

פלורינה הלמן לוין

אתי אפלבוים


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.




היערכות מערכת החינוך לשוק העבודה המשתנה - דוח שנתי 71ב

צהרים טובים לכולם, ברוכים הבאים, תודה רבה שבאתם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הוועדה. על סדר-היום: היערכות מערכת החינוך לשוק העבודה המשתנה - דוח מבקר המדינה 71ב לשנת 2021.

זה דיון המשך לדיון שקיימנו בוועדה בפברואר האחרון. אנחנו לקראת שנת לימודים חדשה ולכן ביקשתי לקיים שורה של דיונים בנושא מערכת החינוך. לטעמי, הנושא הדחוף ביותר שנמצא כרגע על השולחן לפני כל דבר אחר הוא נושא המורים. בלי מורים אין מערכת חינוך. יש מחסור שהולך וגדל בגלל תנאים, שכר ומעמדם הנשחק באופן הרסני של המורים. השביתה הצפויה תשתק את המערכת ועלולה להוביל למשבר גדול. אני רוצה לשמוע היום בדיון התייחסות למשא ומתן ולהבין היכן הדברים עומדים ומה ביכולתה של הוועדה הזאת לעזור.

אני רוצה להזכיר לנוכחים ולמי שלא יודע, שהוועדה לביקורת המדינה היא הוועדה היחידה בכנסת שמחויבת לקום מתוקף חוק ומתפקידה לפקח על עבודות הממשלה ולבדוק האם הרשות המבצעת ביצעה את תפקידה כן או לא? השביתה הצפויה תשתק את המערכת ועלולה להוביל למשבר גדול. אני רוצה לשמוע היום בדיון התייחסות למשא ומתן ולהבין היכן הדברים עומדים.

מכובדיי כולם, כל החוקרים מסכימים כי העובדים בשוק העבודה נדרשים לפתח מיומנויות אישיות ומקצועיות מתחדשות ביחס למקובל בעבר. ההצלחה בעמידה באתגרי שוק העבודה המשתנה תלויה כמובן בהיערכות מערכת החינוך ובמוכנותה לאתגרים הללו בדגש על הקניית מיומנויות נחוצות לבוגרי מערכת החינוך.

בשנים האחרונות, תלמידים הנמצאים בשלב העל-יסודי של החינוך שלהם, נאלצו לעצור את ההתקדמות שלהם בשל כמעט שנתיים של לימודים מרחוק בגלל הקורונה והסגרים. שנת הלימודים שהסתיימה לא מכבר הסתיימה ללא תעודות, ללא ציונים וללא היערכות. כיום יש איום ממשי של השבתת פתיחת שנת הלימודים הקרובה, בדיוק לאותה אוכלוסיית תלמידים. צריך לזכור שתלמידים אלה עומדים בפני בגרויות ומתכונות. עם אלו כלים אנחנו משחררים את התלמידים לעולם המקצועי והאקדמי?

הדוח עוסק בהסדרת המיומנויות של המאה ה-21 כאתגר מרכזי של מערכת החינוך, כפי שגם קבע האו"ם כאחת המטרות הגלובליות לפיתוח בר קיימא. לאורך השנים הושקו בישראל רפורמות רבות שביקשו לחולל שינוי במערכת החינוך.

אני כאן יכול להגיד שמגיע שר ובשנייה אחת, באבחת חרב, מחליף רפורמה אחת ברפורמה שנייה עוד לפני שבחן ולמד. חבל שכך מתנהלת המערכת. אמרתי שלאורך השנים הושקו רפורמות רבות שביקשו לחולל שינוי. לפי המכון הישראלי לדמוקרטיה, אנחנו מדברים על לפחות 10 רפורמות או אפילו יותר. גברתי שרת החינוך לשעבר, אחר-כך תוכלי לתקן אותי אם זה לא נכון. עדיין מערכת החינוך לא מצליחה להתאים את עצמה לצרכי הזמן. הפער בין היעדים לבין המתרחש הלכה למעשה, הינו עצום.

ישראל נמצאת בתחתית ממצאי "מבחני הפיזה" ומבחנים נוספים האמורים לשקף רמת הישגים של תלמידי ישראל. בפרט, ההישגים נמוכים כשמדובר באוכלוסיות מוחלשות שנראה שאינן רוכשות כישורי ליבה.

רק אתמול ראינו כתבה בערוץ 12 על תלמידי תיכון המסיימים 5 יחידות אנגלית ומודים על עצמם כי אינם מסוגלים לדבר את השפה. ישראל היא מדינה שבה האנגלית הינה שפה נגישה: שילוט, טלוויזיה, המוסיקה אותה הילדים שומעים וגם נוכח האפשרויות העומדות בפניהם כיום לטוס בעולם. עדיין הם אינם מסוגלים לתקשר באנגלית. מה לא עובד בלימודי האנגלית במערכת החינוך? זאת רק דוגמה אחת.

עם איזה כישורים אנחנו מוציאים היום את הנוער לשוק העבודה ולאקדמיה? אפשר להסתדר היום בלי אנגלית בעולם הייטק, בעולם העסקים, במחקר? בוודאי שלא. המצב מאוד מאוד מטריד. הרפורמות המשתנות באופן תדיר, רמת השכר שהמורים מקבלים, איכות המורים שנכניסם למערכת, הכול קשור אחד בשני. ברגע שיהיה אופק מקצועי, שכר הגון ותכנית לימודים מסודרת המותאמת למציאות שלנו, נתחיל לראות את הנוער שלנו מתפתח. יש לנו נוער נפלא עם פוטנציאל עצום. זאת תפקידה של מערכת החינוך לתת להם את הכלים להצלחה.

לפני שאני מעביר את רשות הדיבור למבקר המדינה, אני חייב להגיד משהו. אתמול דיבר איתי שר החינוך. הוא הביע פליאה על קיום הישיבה הזאת של הוועדה לביקורת המדינה. הפניתי אותו למרכזת הוועדה שפירטה בפניו מה נושא הדיון. לפני כשבוע פלוס נשלחו הזמנות לכולם, כולל לשר ולמנכ"ל. אני מבין שהדיון הזה לא מספיק חשוב כדי שהשר או המנכ"ל יגיעו הנה כדי להגיד את דברם. אז כמו שהדיון הזה הוא דיון המשך של הדיון שקיימתי בפברואר, אני כבר אומר שאני לא מתכוון לרדת מהנושא כוועדה לביקורת המדינה ואנחנו ונקבע בסיום הדיון הזה דיון המשך. נזמין עוד פעם את המנכ"ל ואם המנכ"ל יחליט שהוא לא בא כי הוא רק מנכ"ל והוא לא בא לוועדה לביקורת המדינה שתפקידה לפקח עליו, אז יש לוועדה הזאת כלים. כבר 7 חודשים אני יושב-ראש הוועדה ונקטתי באמצעי הזה. אפשר להוציא צו הבאה. זאת הוועדה היחידה שיכולה להוציא צו הבאה. אני כבר אומר. אדוני המנכ"ל, אני מאוד הייתי רוצה שתבוא הנה. אני מאוד מעריך אותך לפי מה ששמעתי עליך. לא, אינני מכיר אותך אישית אבל אני רוצה את ההשתתפות שלך בדיון החשוב הזה. אם המנכ"ל יחליט עוד פעם לא לבוא, אז אני אוציא צו הבאה כדי להכריח אותו לבוא. אני לא רוצה להגיע לשם.

קודם כל, אל תגלה את הכול, כי אז הם ישנו את החוק וכבר אי-אפשר יהיה להוציא צו. אתה יודע, זאת הדינמיקה. אני רק אפתיע אותך, או אולי לא, אבל בדיון מקביל בוועדת החינוך היתה ביקורת על הנושא של התכנים לשואה והמסורת ופשוט ניתנה הנחייה מלשכת השר שנציגת משרד החינוך תקום ותצא מהדיון ולא תשתתף בו. זה העולם שבו אנחנו חיים.

סליחה, אני המתאם של משרד החינוך. אני רק אומר שזאת היתה החלטה אישית שלי ולא של השר. תודה.

בסדר, אנחנו לא מנהלים כרגע דיונים על אירועים.

לא כבוד גדול, אתה מייצג את השר.

אתם יכולים להעביר. אני מאוד מצטער על-כך שמנכ"ל משרד החינוך לא הגיע. אני מכיר את עברו ויודע מה הוא עשה. למרות שהוא והשר הוזמנו, הוא בחר לא להגיע לדיון הכל-כך חשוב הזה. אני לא מתכוון לרדת מדיוני המשך. אם בפעם הבאה הוא יוזמן ולא יופיע, הוועדה תנקוט באמצעי החוקי המצוי בידה.

אני אבקש לדעת מי אדוני שיתפרץ. אתה מצוות שר החינוך?

אני מנהל תחום קשרי ממשל במשרד החינוך. אני המתאם של משרד החינוך.

תודה רבה. להבא, בוועדה אצלי, חוץ מחברי הכנסת שיש להם זכות, אף אחד לא מתפרץ. רק חברי הכנסת יכולים כי זהו תפקידם.

מבקר המדינה, בבקשה.

כפי שאמר היושב-ראש, הדוח התמקד בפער בין מה שנדרש להקנות לתלמידים במאה ה-21 במיומנויות לבין מה שמקנה משרד החינוך. תקופת הביקורת היא לפני תקופת הקורונה ואת זה צריך לדעת.

את הפער הזה רפורמת למידה משמעותית ועוד רפורמות פדגוגיות של השנים האחרונות, ניסו לצמצם. הדוח בחן את מידת ההטמעה וההצלחה והיכולת להבטיח את היציבות הנדרשת כדי לצמצם את הפערים. אנחנו נציג בפניכם מצגת קצרה של הממצאים הרלוונטיים.

(מוצגת מצגת)

שלום לכולם. אנחנו בדיון המשך בנושא של היערכות מערכת החינוך ומשרד החינוך בשוק העבודה המשתנה. פעולות הביקורת התבצעו בשנים 2019 עד 2020 כך שתמונת המצב נכונה למרץ 2020. בדוח הזה התמקדנו ב-8 המיומנויות שבמסגרת מחקרים בינלאומיים נחשבו למיומנויות הנחוצות ביותר למאה ה-21. בין היתר אתם רואים חשיבה ביקורתית, יצירתיות וחדשנות, יכולת פתרון בעיות, עבודה בשיתוף פעולה, ניהול מידע וכיוצא בזה.

אנחנו בדקנו את משרד החינוך ואת בתי הספר העל יסודיים מתוך הבנה שאלו הולכים להיות העובדים של שוק העבודה המשתנה ממש בקרוב.

בין הנושאים שנבדקו היה הנושא של המדיניות של משרד החינוך בנושא הקניית המיומנויות והתאמת המסגרת הפדגוגית לאותה מדיניות, לאותה הקניית מיומנויות. בין היתר, התאמת תוכניות הלימוד, התאמת תוכניות הערכה והמדידה של התלמידים ומידת הגמישות הפדגוגית המוענקת לבתי הספר במטרה להקנות את אותן מיומנויות.

אז נקודת המוצא היא בעייתית. המצב של תלמידי מדינת ישראל במבחנים הבינלאומיים, כמו שהוצג, הוא לא טוב. אנחנו נמצאים בתחתית הטבלה ואנחנו נמצאים שם לאורך שנים. מצד ימין, אתם רואים לדוגמה איפה ממוקמת מדינת ישראל ב"מבחן פיזה" בחלק שעוסק בפתרון בעיות שיתופי. ברור שזאת אחת המיומנויות הנדרשות לשוק העבודה המשתנה. בצד שמאל אנחנו רואים את ההישגים של תלמידי מדינת ישראל באוריינות הקריאה. רואים שלאורך כל השנים מדינת ישראל ממוקמת מתחת לממוצע ה-OECD. היתה איזו עלייה בשנת 2012 ומאז אנחנו במגמת ירידה. מגמה דומה אפשר לראות גם באוריינות המתמטית וגם באוריינות המדעים. המשמעות למעשה היא, שהתלמידים חסרי מיומנויות הנדרשות להם למאה ה-21. אנחנו רואים את זה גם לאור העובדה שהמבחנים הבינלאומיים כן משנים את פניהם ומתאימים את עצמם למאה ה-21. מדינת ישראל נשארה אי שם מאחור.

כמו שאמרתי, בחנו 8 מיומנויות ובהן התמקדנו לאורך הדוח. אנחנו רואים שהדירוג של מדינת ישראל הוא בין הנמוכים, מקומות 29 עד 33 מתוך 37 המדינות הנבחנות. מספר בחינות הבגרות, אני אדבר על זה בהמשך, גבוה במיוחד, בין 10-11 בחינות בגרות שתלמיד נדרש להיבחן בהן, מה שמשפיע על האפשרות להקנות לתלמידים האלה את המיומנויות.

לעומת כמה?

אנחנו נדבר על זה בהמשך אבל לעומת 4-5 במדינות העולם. שימו לב לנתון המזעזע, 38% מתלמידי בתי הספר העל יסודיים בעצמם סבורים שבית הספר לא מכין אותם לחיים, לא נותן להם כלים שיעזרו להם להשתלב בעולם העתידי. גם המנהלים סבורים שבחינות הבגרות, כפי שציינו, בעצם מהוות חסם להקניית מיומנות ה-21.

אז הדבר המרכזי, כפי שנאמר בתחילת הדיון, שהמדיניות המשרדית של משרד החינוך, ובהקשר זה נתייחס לאחת הרפורמות העיקריות בתחום הזה, זה רפורמת הלמידה המשמעותית. זאת רפורמה משנת 2014. כבר אז התחילו לדבר על הצורך בשינוי מתכונת הלימוד, בצורת להתאים את תכנית הלימודים למאה ה-21. להקנות מיומנויות, לשנות את שיטות הערכה ומדידה כך שיותאמו לאותן מיומנויות.

תעצרי שנייה, אני מתנצל. ממשרד החינוך, אני מבקש אחר-כך שיתייחסו לנושא של 4-5 בחינות בגרות מומלצות כפי שנהוג בעולם, לעומת 11 שנדרשים אצלנו. מה זה עושה לתלמידים? מה זה גורם בהכשרת התלמידים וכדומה?

אני מניח ששרת החינוך לשעבר תוכל גם כן לתרום מניסיונה.

אז כפי שצוין, רפורמות רבות עברו במערכת החינוך ולאורך השנים משרד החינוך לא מצליח לגבש ולהתניע מדיניות אחת מוסכמת, מתמשכת, שגם אם יתחלפו שרים ומנכ"לים - - -

לא הצליח. זה עד 2020.

אנחנו מתייחסים עד 2020. אנחנו לא מתייחסים לרפורמות שהפסיקו והתחילו לאחר מכן. אנחנו לא רואים איזו המשכיות, דהיינו, להמשיך איתה לאורך השנים ללא צורך בהתחשבות בשינויים של שרים ומנכ"לים כך שלמעשה המדיניות תמשיך לאורך השנים. אנחנו עמדנו במספר דוחות על הצורך בהקמת מועצה לאומית בחינוך כגוף אסטרטגי שיוכל לקחת איזו מדיניות מוסכמת ולהמשיך איתה לאורך השנים ללא צורך בהתחשבות בשינויים של שרים ומנכ"לים, כך שלמעשה המדיניות תמשיך לאורך השנים.

בהקשר של למידה משמעותית, משרד החינוך לא ערך תהליך של הפקת לקחים שיטתי ומקיף כדי לבחון את השינויים שנעשו בעקבות רפורמת למידה משמעותית. באמת בפועל, כפי שגם הצבענו בדוח, בתי הספר, המפמ"רים, הרכזים המקצועיים, סבורים שהשפעת הרפורמה מ-2014 על הקניית המיומנויות היתה קטנה מאוד.

יחידות במטה משרד החינוך כל הזמן עבדו על גיבוש מסמכי מדיניות. יש עשרות מסמכי מדיניות אבל אף אחד מהם לא דומה לשני. כל מסמך מדבר על מיומנויות אחרות, על דרכים אחרות להקניית המיומנויות האלה ולכן אין בעצם שפה אחידה. המשרד לא משתמש במסמכים האלה כדי לבנות איזו תכנית פעולה אקטיבית כדי שיוכלו להקנות את המיומנויות לתלמידים.

כמובן שהמלצנו לגבש מדיניות משרדית אחידה ותוכנית משרדית כוללת כדי להקנות את מיומנויות המאה ה-21 וגם לשקול להקים מועצה, לא בפעם הראשונה.

בהקשר של הקניית המיומנויות המאה ה-21 אז אחד הפנים שעסקנו בהם זה באמת תוכניות הלימודים. אנחנו רואים שתוכניות הלימודים במערכת החינוך לא מעודכנות. שוב, נכון ל-2020. אנחנו מדברים רק על תכניות לימודים לחטיבות ביניים וחטיבה עליונה שעודכנו לפני למעלה מעשור. כתוצאה מכך, ברור שכתוצאה מכך שהמיומנויות לא מוטמעות בפנים. לכן כדי להטמיע את המיומנויות, קודם כל צריך לסקור את תוכניות הלימודים, לבחון מה מופיע ומה לא מופיע ולהטמיע. לשנות את תוכניות הלימודים כך שיטמיעו את המיומנויות החדשות.

אני כמובן לא מצפה שתקראו מה שכתוב כאן. לכל תכנית לימודים, לכל שכבת לימודים ולכל מקצוע יש תיק תוכניות לימודים. תיק תוכניות הלימודים כולל בין היתר את המיומנויות שנדרש להקנות לתלמידים בתוך אותה מסגרת של ידע פדגוגי.

אנחנו בחנו את התיקים של תוכניות הלימודים לחטיבות הביניים ולחטיבות העליונות. אתם רואים פה לכל כיתה וכיתה ובכל תחום ותחום ובחנו את 8 המיומנויות, איך הן מופיעות בתיקים האלה. האם אמורים להקנות אותן לתלמידים במסגרת אותה תוכנית לימודים או לא. האיקסים אומרים שאותן מיומנויות לא מופיעות בתיק תוכניות הלימודים. אז כמו שאתם רואים, הרבה מהמיומנויות בכלל לא נמצאות שם. כלומר, הן לא על סדר היום. כשמורה נכנס לכיתה עם תיק תוכניות הלימודים הזה, שבאמצעותו הוא אמור להקנות את המיומנויות לתלמידים ואז הוא רואה שהוא לא צריך להקנות את המיומנויות האלה בתוכנית הלימודים הזאת אז הוא לא יקנה אותן. זה מה שמנחה אותו. לכן צריך להטמיע את זה גם בתיקי תוכניות הלימודים, גם בתוכניות הלימודים המעודכנות.

הצד השני של המטבע הוא הערכה ומדידה, דהיינו, בחינות הבגרות בישראל שהיום משמשות הכלי המרכזי של היבחנות התלמידים. הן מהוות מצפן, מצד אחד, לאן צריך להגיע, מה צריך ללמד את התלמידים. מצד שני, הן בוחנות מה התלמיד יודע. בחינות הבגרות האלה עדיין נראות כפי שהן נראו לפני עשרות שנים. הן בוחנות בעיקר ידע תיאורטי שמלמדים בכיתות ושהתלמידים משננים וזה מה שהן מעודדות.

כל מערכת החינוך, החל משלב חטיבת הביניים, מתכווננת לאותן בחינות בגרות. הכול מתכנס לאותו מקום. זאת, להבדיל ממה שקורה בעולם. בעולם כבר עוברים למצב שבו מקנים לתלמידים מיומנויות וכבר בוחנים אותם בצורה אחרת. ראינו את זה במבחנים הבינלאומיים ויש לזה השפעה.

כן היה מהלך של משרד החינוך להטמיע בתוך בחינות הבגרות שאלות שהמטרה שלהן זה לבחון מיומנויות. אבל בבדיקה שערכנו, השאלות האלה מעטות מאוד והן לא מחייבות כך שמרבית התלמידים בכלל לא עונים עליהם. גם אלה שכבר בוחרים לענות עליהן, לרוב לא מצליחים. זה אומר דרשני.

כשאנחנו בודקים מה קורה מבחינת מערכת החינוך, מה הם חושבים על בחינות הבגרות? בעוד שהמפמ"רים, שזה המפקחים המקצועיים שמעורבים בבניית אותן בחינות בגרות, סבורים שבחינות הבגרות בסדר. הן לא מהוות באמת חסם להקניית המיומנות המאה ה-21. כמו שאנחנו רואים, רק 18% מהם סבורים שהבחינות האלה מקשות במידה רבה או רבה מאוד על הקניית המיומנויות. מנהלי בתי הספר, שהם נמצאים בשטח, הם האחראים על הקניית המיומנויות, אומרים שהבחינות האלה כפי שהן היום גם בכמות וגם במתכונת שלהן, מהוות חסם להקניית המיומנויות. אנחנו מתכנסים למה שבוחנים אותנו עליהם, אנחנו מלמדים את התלמידים רק ידע ואנחנו לא מקנים להם את המיומנויות.

נשאלתי לגבי מספר בחינות הבגרות. כמו שאנחנו רואים בצד שמאל, במרבית מדינות העולם נדרשים ל-2 בחינות בגרות כדי לקבל תעודת בגרות ולסיים למעשה את שלב החינוך העל יסודי. בישראל נדרשים 10 עד 11 בחינות בגרות כדי להיות זכאים לבגרות. אלא מה? הרפורמות שהוטמעו לאחרונה גם מעודדות הגדלת מספר יחידות הבגרות, כך שזה עוד בחינות בגרות, וגם מעודדות הרחבת מספר מקצועות הלימוד שנלמדים כך 10 עד 11 זה למעשה המינימום שנדרש לשם השגת בגרויות. לרוב תלמידי מדינת ישראל - - -

את אומרת שמלמדים איך לעבור בחינה ולא מקנים מיומנויות.

בדיוק כך.

החזירו את המערכת אחורה.

ככל שמעודדים ליותר ויותר בחינות בגרות, אז לא נותר זמן להקנות מיומנויות. נשאר מעט מאוד זמן. יש 10 עד 11 במינימום. רוב התלמידים נבחנים ב-14 בחינות בגרות כשכל המערכת מתכווננת למה שנבחן בבחירות הבגרות, שזה לא מיומנות ולכן אנחנו לא הולכים בכיוון הנכון.

זה גם מבחנים ששייכים לפנת שנת אנו באנו.

נכון מאוד, המבחנים לא משתנים.

אז בנוגע לעומס, 69% ממנהלי בתי הספר מציינים שהעומס הזה של כמות הבגרויות הגדולה, בעצם לא מאפשרת הם להקנות את המיומנויות ולהתמקד בדברים נוספים שהם רוצים להקנות לתלמידים. לכן הם צריכים לצמצם את תכני הלימוד כדי להכין את התלמידים שלהם למה שהם נבחנים בסופו של דבר.

אז כמובן שההמלצות זה כדי שנוכל להתאים את מערכת החינוך ואת ההערכה במערכת החינוך לתמורה ולצורך בשינוי למאה ה-21. אז גם צריך לראות איך משלבים את המיומנויות בבחינות הקיימות וגם צריך לבחון ולגבש מתכונת עדכנית לבחינה. אולי בחינות הבגרות כפי שהן היום זה לא המתכונת הנכונה ואולי צריך הערכה חלופית? כמובן שצריך לבחון את עומס הבחינות. גם, אם כבר הטמענו שאלות שבוחנות מיומנות בבחינות הבגרות, אז צריך להבטיח שהתלמידים יודעים לענות עליהם ועונים עליהן. לחייב אותם או למצוא דרך אחרת לגרום להם לענות על השאלות האלה, כך שבאמת זה יתרום באיזה אופן.

הדבר האחרון שאנחנו מתמקדים בו זה הנושא של הנגישות הפדגוגית כחסם להקניית מיומנויות. משרד החינוך מצהיר לאורך השנים שהוא מקנה לבתי הספר גמישות פדגוגית, אבל יש פער בין ההצהרות האלה למה שקורה בשטח. בפועל. מנהלי בתי הספר סבורים שלא מוקנית להם מספיק גמישות פדגוגית. הנקודות העיקריות שבהן הם חושבים שהענקת יותר גמישות פדגוגית תאפשר להם להקנות מיומנויות, זה כמו שאמרנו, בתוכניות הלימודים ובנושאי הערכה ומדידה. לכן המלצנו לבחון את נושא הגמישות הפדגוגית, להעניק יותר גמישות פדגוגית בתחומים האלה. גמישות פדגוגית אמיתית, לא מהפה אל החוץ אלא באמת גמישות פדגוגית שתיתן להם אפשרות לשלוט בתכני הלימוד, באופן שבו הם מנהלים את מערכת הלימודים שלהם וגם בשיטות הערכה.

לסיכום. כדי להכין את הבוגרים לתפקוד מוצלח בחייהם העתידיים, על מערכת החינוך להטמיע בקרב תלמידיה, לצד ידע בתחומי הדת השונים והערכים, גם את המיומנויות שנחוצות להם כבוגרים, לחייהם החברתיים, האישיים והמקצועיים במאה ה-21. הדבר מקבל משנה תוקף לאור חשיבותו של הנושא והירתמותן של מערכות חינוך ברחבי העולם להטמעת מיומנויות אלה. הערכה חיצונית ובעיקר בחינות הבגרות בישראל משמשות מצפן למערכת החינוך כולה ומאפשרות להתוות מדיניות. בידי משרד החינוך היכולת לעשות שימוש בכלי הזה של בחינות הבגרות כדי להכווין את המערכת כולה להקניית מיומנויות המאה ה-21 לתלמידים, צעד שמדינות רבות בעולם כבר החלו לנקוט בו.

תודה רבה

תודה רבה לך. מכיוון שאני לא יודע אם מנכ"ל משרד החינוך ראה את הדוח או לא, אני ממליץ לאנשי משרד החינוך להביא לתשומת ליבו שכדאי שהוא יראו את הדוח. אם הדוח אינו ברשותכם, בוודאי ובוודאי אנשי מבקר המדינה ישמחו להעביר אותו פעם נוספת. יש מסקנות, יש שם סיכום וסקירה מדויקת של המצב בשטח.

את רוצה לדבר?

כן.

זכותך. גם היית שרת החינוך וגם חברת כנסת.

תודה רבה אדוני היושב-ראש. ראשית אני רוצה לומר שהצגתם את הדברים בצורה מאוד מדויקת אז חסכתם לי הרבה מאוד ממה שרציתי להציג כאן, מהתהליכים שמתרחשים בתוך המערכת וחוסר האפקטיביות שלהם.

פה אני רוצה לקחת צעד אחד קדימה ולהסביר בעצם למה הרפורמות השונות שנערכו במערכת, שחלקן יכולות להיות מאוד טובות, לא עשו את העבודה. כי המצפן, מה שקראת לו מצפן, שזה הבגרות, לא שונתה. אני באה מהמערכת ואני יודעת איך זה עובד. המנהלים העידו בעצמם איך זה עובד בתוך המערכת. כשיש בחינת בגרות מסוימת כולם מוכוונים לאותה בחינת בגרות, באותה מתכונת שבה היא נעשית. בבחינות הבגרות של היום עם שאלות פתוחות, בלי שאלות פתוחות, עם ספר פתוח, בלי ספר פתוח. זה הכול קוסמטיקה. אין באמת התכווננות למיומנות של המאה ה-21. אותן מיומנויות שהצגת כאן ועליהן יש עוד אחרות שהן נגזרות שלהן.

הטמעה של מיומנות זה לא שיש לי שאלה פתוחה במבחן אלא מה היא דרך ההוראה שלי לאורך כל השנים. אם היינו עושים זום אין לתוך המערכת, היית רואה, אדוני היושב-ראש, שבבתי הספר היסודיים או בחלק מחטיבות הביניים, בעיקר בכיתות ז', ח', יש תוכניות לימוד חדשניות. יש פרויקטים ייחודיים, יש דברים שבאמת המערכת מרשה לעצמה לקיים אותם כי אין להם את מחסום הבגרות שעומד לפניהם.

אבל כמו שאמרת, מסתיימת חטיבת הביניים, בעיקר כשנכנסים לכיתה י' ופתאום מגלים שהבגרות בפתח והכול משתנה. כל החדשנות נעלמת וכולנו מכוונים לאותם מבחנים מאוד מיושנים. לכן זאת הסיבה שכאשר נכנסתי למשרד, היה לי ברור שאם אני לא משנה את המצפן, אני לא אצליח לגזור אחורה שום שינוי בתוך המערכת. אז צמצמנו את מספר בחינות הבגרות, אבל הפכנו את הבגרויות. במקרה הזה לקחנו את מדעי החברה והרוח, כי אלה מקצועות שהמעמד שלהם נשחק וזאת היתה הזדמנות מצוינת לקחת ולחזק אותם. שינינו פשוט את השיטה. לא ביטלנו את הבגרות וזה מה שחשוב שנבין. אף אחד לא קבע שבגרות זה אותו מבחן מיושן של ללמוד בעל-פה ולפלוט החוצה אחר-כך לדף. זה לא חייב להיות מבחן הבגרות. אנחנו רואים ביוטופים, אנחנו רואים פרויקטים בביוטכנולוגיה, אנחנו רואים רובוטיקה. אנחנו רואים כל-כך הרבה דברים שקורים במערכת, ששם זה לא מבחן כתוב.

אני אגלה לך שאלה המקצועות שבהם הילדים יוצאים עם הרבה יותר תחושת משמעות. הם זוכרים את זה לאורך זמן, בניגוד לכל אותם מבחנים שהם שוכחים דקה אחרי שהם יוצאים מהכיתה.

זה לגבי רפורמת הבגרויות. מה שקרה לצערנו ואתם צודקים, שיש כל-כך הרבה רפורמות, כל-כך הרבה טלטלה של מערכת. כל-כך שמחתי לשמוע את שר החינוך לשבריר שנייה שאמר שהוא לא רוצה לטלטל את המערכת, אבל מערכת החינוך תשנה כיוון. תמצאו את ההיגיון והחיבור בין שני המשפטים האלה, לאלוהים הפתרונים.

אגב, אני רק אומר. מדברים עכשיו על בינה מלאכותית. איך הילדים ידעו להתמודד עם הבינה המלאכותית אם הם לא יודעים להתמודד בכלל עם המידע שיש עכשיו בחוץ? איך מנהלים את המידע? איך אוספים אותו? איך מבררים בצורה ביקורתית אם הוא אמין או לא? איך עושים את הבקרה שצריך? כל זה נעלם מתוך המערכת אבל יש שם קוד חדש שאפשר להתפאר בו – בינה מלאכותית, מבחני מיצב, בינה מלאכותית.

זה מחבר אותי ל"פיזה". הילדים שלנו משיגים הישגים נמוכים במבחני הפיזה לא כי הם טיפשים ולא כי הם פחות חכמים מאשר במקומות אחרים ולא כי המורים שלנו פחות טובים. כי לא מלמדים אותם את המיומנויות שצריכים להיבחן עליהן במבחני הפיזה. אז איך אפשר לבחון תלמיד על משהו שהוא בכלל לא לומד אותו?

עד עכשיו זה היה מתחת לרדאר, אני מקווה שלא ישנו גם את זה, אבל אנחנו שינינו את תוכניות המתמטיקה בחטיבות הביניים, שזה בעיקר הגיל שנבחנים לפיזה, באופן כזה שיילמדו המיומנויות שעליהם נבחנים בפיזה. אני מקווה שהתוצאות בשנים הבאות יהיו טובות יותר ממה שאנחנו ראינו.

לגבי העניין של המורים. כוח האדם הוא מאוד משמעותי. כל הזמן באים בטענות למורים, שהמורים מיושנים, המורים ותיקים. חברים, מורה לא יכול להיות יצירתי אם אומרים לו שבסוף זה המבחן. אם הוא צריך ללמד לאיקס, הוא ילמד לאיקס, נקודה. הוא יכול להיות מאוד מוכשר, עם מעוף ועם חזון חינוכי ובסוף אומרים לו, לא, לא, אנחנו רוצים רק את הדבר הקטן המצומצם הזה ולשם תתכוונן. אז איך הוא יכול להביא מעצמו? אגב, בגלל זה גם אנשים מותשים בתוך המערכת ומי שרוצה קצת בשביל הנפש ולהתפתח, פשוט קם והולך. זה האירוע. כל עוד שהמצפן הזה לא ישתנה ולצערי הרב החזירו אותו אחורה. החזירו את מבחני הבגרות אחורה, בלבלו את המערכת, עשו סלט מהכול, כאילו אנחנו מדברים על איזה משהו שהוא קטן ומינורי.

הנושא של האנגלית שראית אתמול בערוץ 12. אתה יודע שאחוז מאוד גבוה של תלמידים, מעל 50%, נבחן 5 יחידות בישראל. זה וואו, נכון? הם לא יודעים לדבר. זה אומר בדיוק מה הערך של בחינות הבגרות במדינת ישראל. יותר מזה לא צריך להסביר שום דבר. לכן אמרנו שמה שחשוב זה שהם יקבלו את המיומנות הדבורה. שהם ילמדו לדבר, שהם יספגו את השפה מגיל צעיר. התחלנו תוכנית של לימודי אנגלית מגיל גן. תכנית שהיתה אמורה להרחיב את עצמה לכלל המערכת ולעלות עם השנים. זה גיל גן, כיתות א' ב' התחיל וזה היה אמור להתפתח ולחול על כל המערכת.

מה אתה חושב שקרה עם התוכנית הזאת? עצרו אותה. קיבלנו פניות של גננות שרצו ושאלו מה קורה. פנו אלי, אולי אני יודעת משהו. בדקנו והם אמרו שאין קול קורא חדש, מי שנכנס שנה שעברה יישאר והתוכנית לא מתרחבת. מדובר על כ-2,000 מוסדות חינוך מתוך 22,000 גנים ועוד 5,000 מוסדות חינוך ביסודי ועל יסודי. אז גם את הדבר החשוב הזה שדיברו על חדשנות והכול, לקחו ועצרו. זה לא היה נטל על הגננות כמו שמנסים להגיד. גננת בחרה אם היא מכניסה לומדות או שהיא מכניסה גוף שעושה את זה בתוך הגן. גם הן הרוויחו הרבה מאוד כי הן למדו את השפה יחד עם הילדים. כל הדבר הטוב הזה נעלם והעיקר מדברים על חדשנות.

לגבי מועצה לאומית. כשהייתי במשרד התחלנו לבדוק את הנושא של מועצה לאומית שהיא בעצם תוכל להוביל תהליכים לאורך זמן. אגב, אני לא מצפה שמועצה לאומית תקבע מדיניות. בסוף יש שר שקובע מדיניות. אבל יש דברים שהם מקצועיים שהולכים לתהליך, כמו שאנחנו מדברים על רפורמת הבגרויות. זה לא עניין של מדיניות של שר כזה או אחר, זאת מציאות שאנחנו מחויבים לה בשטח ולכן צריך שיהיה גוף מקצועי שיידע לקחת את זה, להוביל את זה, להטמיע את זה ולעשות את השינויים שנדרשים תוך כדי תנועה. אנחנו התחלנו בתהליך. בדקנו את זה מבחינה משפטית. אני לא יודעת מה עולה בגורל הדבר הזה. אני לא חושבת ששרים צריכים לפחד מזה. להיפך, זה גוף שיכול מאוד לסייע מבחינה מקצועית.

לסיכום הדברים שהוצגו כאן אני רק שמספר הבגרויות במדינת ישראל לא משקף עד כמה ילדי ישראל יודעים, נקודה. אין להם שום אינדיקציה לנבא יכולת של למידה ולא יכולת של השתלבות בעולם המבוגרים אחר-כך, כי הילדים לא באמת מקבלים משהו שהוא רלוונטי לחיים שלהם כבוגרים. תודה רבה.

גברתי, אני מבקש שני משפטים מניסיונך, כי אני יודע שגם כשאת היית שרה בפתחנו היתה שביתה. התלמידים שיושבים פה עכשיו לא קיבלו תעודות. יש שביתה בפתח והסעיר אותי רק לשמוע את השר שבמקום להגיד שהוא עושה את מירב המאמצים לפתור ולהגיע להידברות עם האוצר, הוא אומר לכולם להתכונן לשביתה ארוכה. הייתי סגן שר האוצר, אני יודע מה זאת ההידברות הזאת. הוא אומר לכולם, תתכוננו לשביתה ארוכה. תלמידים, שביתה ארוכה ארוכה בבית? תכף נעביר לאחרים אבל אם את יכולה לתרום לנו אני אשמח.

תודה רבה אדוני היושב-ראש, שהעלית את הסוגייה הזאת. צריך לזכור שבסוף אנחנו יכולים לדבר על כל הדברים היפים, מה צריך, איך צריך, איזו בגרות תהיה. בלי מורים אין מערכת חינוך. אין מערכת חינוך בלי עובדי הוראה. לכן הייתי מצפה שתהיה מלחמה ממשרד החינוך, יחד עם האוצר, על הסכם שכר למורים העל תיכוניים. עשינו את זה עבור המורים ביסודי וחטפתי. אם אתה זוכר, חטפנו ביקורת, נייצג את הארגונים. אנשים לא הבינו את הקשר איך אני נלחמת על המורים. היה לי ברור שאם אני לא אלחם עליהם, לא יהיו לי מורים במערכת.

כשבא שר חינוך ואומר שחודשיים ראשונים של פתיחת השנה לא יהיו לימודים ותהיה שביתה, הוא בעצם אומר לנציגי האוצר, קחו את הזמן, אתם יכולים להמשיך למרוח, ניפגש בעוד חודשיים מפתיחת שנת הלימודים. מה אתה חושב שיקרה בחודשיים האלה? כלום. אנחנו נמצא את עצמנו אחרי חודשיים בדיוק באותה נקודה שבה אנחנו נמצאים היום. את המלחמה הזאת היה צריך לעשות לא עכשיו. עוד בתקופה שאני הייתי שרה אנחנו התחלנו את הדיונים על הסכם השכר. אז אמרו, בואו נסיים עם ההסתדרות ומשם אנחנו נתגלגל. לצערנו הרב נכנסנו לתקופת בחירות ואי-אפשר היה להמשיך את זה.

אבל בכלל לא היינו צריכים לעמוד בנקודת הזמן הזאת ולדון על הסכם השכר. הוא כבר היה צריך להיות סגור ומסוגר. היה צריך ללמוד בעצם מניסיון העבר. אבל כשאין שר חינוך וסליחה שאני אומרת את זה, שמוכן להילחם ולשים את הדם שלו כדי שהדבר הזה יקרה, בשביל שהמערכת שלנו לא תתערער, אז אנחנו גם לא נמצא הסכם שכר. אתה רואה את הקבוצה היקרה של הנערים והנערות? הם אלה שמשלמים את המחיר. לא המורים משלמים את המחיר, לא הם אלה שנפגעים. גם הם, אבל בעיקר הילדים האלה שאין מי שייכנס אליהם לכיתה. הם לא יודעים אם שנת הלימודים תיפתח או לא. הם אלה שלא קיבלו תעודות. הם אלה שלא יצאו לטיולים. הם אלה שמשלמים את המחיר הכבד. הכי נוח זה לבוא ולהגיד לרן ארז שהכול בגללו.

רן ארז ואני לא היה סיפור אהבה, נכון? היו גם לא מעט מלחמות וקמפיינים והכול. בסוף הסתדרנו כי הבנו שמה שבאמת חשוב לי זה המורים. אבל הסיפור הוא לא רן ארז, במחילה. הוא לא רלוונטי פה בעניין הזה. מי שרלוונטי זה המורים שהוא מייצג בתוך המערכת. אם משרד החינוך לא יקום ויילחם עליהם, לא יהיה להם הסכם שכר ואנחנו נמצא את עצמנו מול שוקת שבורה. אני אומרת בכאב שהמערכת שלנו כבר מתרסקת.

תודה רבה לך.

עמותת מורים מובילים, טל לוריא. אני נאלץ להחיל את מה שקורה במליאת הכנסת. לחברי הכנסת מותר לדבר 3 דקות במליאה אז לכן זה בין 3 ל-4 דקות. דוח מנהלים קצר וקולע. זה נכון גם לתלמידים וגם לכולם. יש כאן מובילים אחרים שיקבלו יותר.

תודה רבה. אנחנו רוצים שמערכת החינוך שלנו תותאם למאה ה-21. אנחנו רוצים שיהיו לנו מורים שילמדו את התלמידים ויכשירו אותם קדימה. כמו שאמרו פה לפני, אין מורים. אבל אני לא רוצה לדבר דווקא על המספר של המורים. אני רוצה רגע לגעת בנקודה למה אין מורים. יחד עם העובדה שאנחנו רוצים שמערכת החינוך תותאם למאה ה-21, אין לנו ברירה אלא שגם העסקת המורים תותאם למאה ה-21. הבעיה שלנו היום זה שהעסקת המורים תקועה איפשהו במאה ה-19. כשהיום סטודנטים מתלבטים האם להגיע למערכת החינוך, או מורים שנמצאים בשנים הראשונות שלהם במערכת החינוך, הם מתחילים לפזול החוצה. הם לא מסתכלים על עוד 1,000 שקל יותר או פחות בשכר שלהם. הם מסתכלים על איך אני מועסק? איך נקבע תלוש השכר שלי? מה מערכת היחסים שיש לי עם המנהל? מי מייצג אותי? האם למשרד החינוך אכפת ממני?

כשהם מסתכלים החוצה הם מסתכלים על המגזר הציבורי בחום העמותות שהרבה פעמים מורים עוברים לשם או למגזר הפרטי. שם הם רואים משהו אחר לגמרי. הם רואים שבחוץ ההעסקה היא העסקה גמישה. מגיע מורה, אם יש לו איכות מסוימת, אם יש צורך במה שהוא עושה, אם מעריכים את העבודה שלו, אז הוא מתוגמל על זה בהתאם מבחינת שכר. האם מערכת היחסים שלו עם המנהל היא כזאת שהמנהל אומר, אני מעריך אותך ולכן אתה תקבל איקס ולכן אתה תקבל וואי.

אבל היום בתוך מערכת החינוך המורים מיוצגים בעל כורחם על-ידי ארגוני מורים שקובעים מעל הראש שלהם את השכר במנותק מהמנהלים, במנותק מהמורים. אומרים להם: אתם תגיעו למערכת וזה יהיה השכר שלכם. כשמורה מגיע למערכת הוא רוצה להגשים חזון. הוא רוצה לקדם את מערכת החינוך למערכת ה-21, לקחת את התלמידים שלו ולהצעיד אותם קדימה. הוא אומר: אני כאן בשבילכם. אני רוצה שאתם תצאו מאושרים, מרוצים ומיומנים. הוא למנהל שלו והוא אומר לו שיש לו חזון והוא רוצה להגשים אותו. אבל למנהל אין ברירה, אין לו כמעט אוטונומיה בשליטה במה המורה יעשה. מקבלים איזה סל שעות, תעשה את השעות האלה והכול יהיה בסדר. תשב על הכיסא שלך ועוד 20 שנה אתה תהיה מרוצה מהשכר.

במקום להגמיש את העסקת המורים, לתת אוטונומיה למנהלים כדי שיוכלו לקחת מורים שיגשימו חזון בתוך מערכת החינוך כדי להצעיד אותה למאה ה-21, אנחנו תקועים במקום בדיוק כמו לפני 100 שנה.

מילה אחת על השביתה. השביתה הזאת פוגעת בתלמידים, אבל היא פוגעת גם במורים בשתי צורות. ראשית, היא פוגעת במעמד המורה והיא לא עוזרת לו. מעמד המורה באופן היסטורי במדינת ישראל נשאר נמוך וזאת על אף המאבקים של ארגוני המורים. ארגוני המורים מציבים אותנו בעל כוחנו אל מול התלמידים. אנחנו צריכים לעמוד ולקבל מהם את הודעות הווטסאפ, המורה, למה אתה לא נותן לי ציון? המורה, למה אתה לא יוצא איתי לטיול?

משפט לסיכום. אני מתנצל. אני מתחייב שנשב לישיבה נוספת כי אני לא מתכוון לרדת מהעניין.

אני מסיים.

אז מעמד המורים נפגע. שתיים, מעמד המורים נפגע מבחינה כלכלית. רן ארז אמר לנו שנתחיל להיערך, אתם לא תקבלו שכר בחודשים הראשונים של השנה. אני לא הולך להחליט במהלך הקיץ הקרוב אם אני קונה סופר לילדים או אם אני חוסך כסף שיהיה לי לתחילת השנה. אסור לנו להגיע לשביתה. זה אומר שגם רן ארז, גם שר החינוך וגם שר האוצר היו צריכים לשבת כבר לפני חודשיים ואם לא, אז מחר בבוקר ולסגור את הסיפור הזה כדי שתהיה העסקה גמישה ואיכותית וכדי שיגיעו מורים איכותיים לתוך מערכת החינוך, יישארו שם ויהיו מרוצים.

אדוני היושב-ראש, אני חייבת ברשותך להתייחס קונקרטית לדברים שנאמרו כאן. בוא נפרוט רגע לפרוטות את הדברים שאתה מעלה. טל, בוא נגיד באופן הגון, תפיסה של פורום קהלת.

כשאנחנו מדברים על מערכת שבה יש 220,000 עובדי הוראה, אז קודם כל ניתנה גמישות. בשנה האחרונה, גם במסגרת הסכם השכר, בעיקר ביסודי ובחטיבות הביניים, הורחבה הגמישות למנהלים. אבל מה אתם מדברים? אתם מדברים על זה שיהיו חוזים אישיים. כאילו אם נביא עכשיו שלושה מורים בחוזה אישי, זה מה שיפתור את המערכת. או, אם אנחנו נביא מהנדס, שיכול להיות שהוא פנומנאלי, אבל הוא לא יודע ללמד כי הוא לא מורה. מבחינתם, זאת אינדיקציה לאיזו איכות. יש גבול לגמישות שאתה יכול לאפשר מבחינת השכר או ג'ונגל השכר בתוך מערכת כל-כך גדולה עם 220,000 מורים. בסוף יש ילדים וצריך להיכנס בכל יום לכיתה במשך מספר חודשים, מה-1 בספטמבר ועד ה-20 ליוני. לכן ההסכם שלהם צריך להיות הסכם קבוע בתוך גבולות שהם סבירים, עם מידת גמישות שניתנת באמת למורים שהם יותר מצטיינים. הם מקבלים עוד תפקיד ובעקבות זה הם יקבלו עוד שעות ועוד שכר. זה מה שאנחנו עשינו עם בתי הספר היסודיים.

מה קרה לאוצר עם ההסכם הזה? במקום לבוא ולתת את ההסכם הזה לארגון ולהגיד לו שזה יהיה הבסיס להסכם השכר, חזרו חזרה לכל ההצעות ההזויות שהציעו לנו בתחילת הדרך וכולם ראו שאין בזה שום דבר אמיתי.

אני אשמח אם באמת תנסו לכוון שההסכם שהיה עם ההסתדרות הוא יהיה הבסיס להסכם השכר עם ארגון המורים ולא כל מיני חלומות שהם לא באמת ברי קיימא.

במחילה, את רק הכנסת מילים לפי שלא אמרתי אותם, אבל אני בהחלט מסכים כמעט עם כל מה שאמרת.

אולי יחמיא לך אבל אני קראתי הרבה ממה שכתבת.

נציג מועצת התלמידים, 4 דקות ואחר-כך רן ארז.

אני יושב-ראש מועצת התלמידים והנוער הארצית. אני בן 18 מבאר-שבע. ב-1 בספטמבר אני אתחיל מכינה קדם צבאית, כך שאני כבר לא כל-כך תלמיד. יושבים איתי חברים ששנה שלמה ואפילו יותר נפגעים מעיצומים מאוד מאוד משמעותיים על החיים שלהם ועל היציבות.

אני משתמש בשתי דקות ושון ימשיך. אני אספר מהצד שלי. עכשיו אני נמצא עם השר השני בקדנציה שלי וכבר עברתי איזה חמישה שרים לפני כן בתפקידים אחרים. כל אחד יש לו את הגישה שלו אבל בסוף בסוף מבחינתי יש מבחן תוצאה. בסוף, בתחילת השנה האחרונה היה לנו בלגאן, היה לנו מלחמה, מאבקים ושיחות, אבל בסוף פתחנו את שנת הלימודים עם הסכם שכר שמאוד מקדם את המערכת ובסופו של דבר גם שומר עלינו התלמידים.

אז התחלנו את השנה. חשבנו שאולי בטעות תהיה לנו יציבות פעם במערכת הזאת וזה לא קרה. איך שהתחלנו ישר הבנו שאין טיולים, אין ציונים, אין יציאות. פתאום יש שביתת פתע. פשוט, זאת לא היתה שנה בשבילנו.

אני בקשר עם השרה לשעבר שאשא ביטון ועכשיו גם עם השר קיש ועם משרד האוצר ועם כולם. בסוף, דוגרי אגיד לך, אני מרגיש שזה רק עניין של בחירה. מדברים איתי על זה שתהיה פריצת תקציב, מדברים איתי על אחוזים ועל אינפלציה. אני לא כלכלן. אני גם לא חושב שאי פעם בחיים אני אהיה כלכלן וזה גם לא מעניין אף אחד ממיליון בני הנוער שסובלים בשנה הזאת. יש אולי 400,000 תלמידים בתיכונים וזה לא מעניין אותנו. אנחנו דורשים שב-44 הימים הקרובים יעשו משהו שלא הצליחו לעשות בחצי השנה האחרונה וזה לעבוד בשבילנו. אמנם אין לנו זכות הצבעה ואנחנו לא יכולים לאיים לא להתגייס ואנחנו לא יכולים לאיים לא לעשות כל מיני דברים, אבל אנחנו חלק מהמדינה הזאת. אנחנו מאה אחוז מהעתיד של המדינה הזאת ואנחנו מצפים לשינוי.

תודה רבה. אני מודה לך על מה שאמרת.

אני יו"ר מחוז צפון במועצת התמידים. צהרים טובים. משפט אחד על הרפורמה או על הרפורמות, יותר נכון. אני לא נכנס לנכון, לא נכון, טוב, לא טוב. אני רק רוצה שתסתכלו שנייה על ההיבט הנפשי של התלמידים שחווים את כל הרפורמות האלה. זה מתחלף כמו גרביים. אנחנו לא מספיקים להסתגל לרפורמה אחת, בום רפורמה אחרת. פה בגרויות, פה עבודה. אנחנו לא יודעים לאן להיצמד, אין לנו את היציבות הזאת. אז זה באמת פרמטר שאני רוצה שתתייחסו אליו בתוכנית העבודה שלכם כי זה משהו חשוב.

לגבי עיצומי ארגוני המורים. זה נושא כבד, קשה, שמלווה אותנו הרבה מאוד זמן. אני רוצה להתייחס אליו כמשוואה. בכללי, המשוואה הזאת מכילה הרבה מאוד פרמטרים אבל כרגע אני רוצה להסתכל על זה מהפן של התלמידים ושל המורים. ברגע שאנחנו מתחילים לערער את המשוואה הזאת, המערכת לא עובדת. ברגע שהמורה לא נתן לתלמיד לצאת לטיול, לתת לו ציון למבחן או לתת משוב לתלמיד כדי שיוכל להתפתח, מה שלי גם היה חסר, אז אנחנו מתחילים להתערער. אז הקשר הזה בעצם נמתח ונמתח כמו מסטיק מתוח והוא פשוט לא יציב.

אני קורא לכל מי שקשור לעניין, בואו נפתור את זה עד ה-1 בספטמבר. אנחנו לא רוצים למתוח את זה, אנחנו רוצים להתחיל. כל זמן שגורעים לנו מתחילת השנה אנחנו נפגעים. אנחנו צריכים ללמוד לבגרויות, צריכים לעשות עבודות. יש כל-כך הרבה דברים לעשות בזמן הזה ולוקחים לנו את הזמן. זמן זה דבר יקר, כולכם יודעים את זה. אני מבקש בכל לשון של בקשה, שנשב ונעשה את כל המאמצים כולנו יחד. נשב וניצור איזו תוכנית או איזה משהו פרקטי שיביא אותנו לפתרון הזה כי די, נמאס לנו. תודה.

תודה רבה. אני כל-כך שמח שנתתי לך לדבר.

רן ארז, בבקשה.

שלום לכולכם. כבוד היושב-ראש, גברתי שרת החינוך לשעבר, ד"ר שאשא ביטון וכל המכובדים האחרים. אני מסכים לכל מילה בתחום החינוך והבגרויות שאמרה השרה לשעבר. אין לי ויכוח אפילו עם רבע משפט. הייתי אומר דבר מאוד פשוט. מורה רוצה להצליח. מורה נמדד בהתאם ליכולת שלו להעביר את התלמידים בגרות. מי שמודד אותו זה המנהל. המנהל נמדד על-ידי ראש העיר וההורים. כל אחד רוצה להוכיח זכאות בבחינות הבגרות ולכן בחינות הבגרות הן המגדלור של מערכת החינוך. כולם מכוונים לשם. ברגע שמזיזים את המגדלור הזה ממקום למקום, עולים על שרטון.

ראש העיר רוצה תוצאות, כי ברגע שהוא יכול להתפאר שאחוז הזכאות בבית הספר גבוה, מחירי הדירות עולים. שנית, מנהל בית הספר צריך להוכיח שבית הספר שלו טוב, אז הוא לוחץ את המורים. המורים לוחצים את התלמידים ובסופו של דבר מגיעים למה שאמרה השרה.

לכן, השיטה הזאת כפי שתוארה היא נכונה, אבל היא גרועה. מה שתיארה שרת החינוך לשעבר זה נכון אבל המצב הוא גרוע. באשר לזה, אני לא רוצה להוסיף דברים כי זה עניין מקצועי, חינוכי, פדגוגי.

אני רוצה להתייחס לחלק השני של המאבק. עשינו הסכם קיבוצי בעבר בתקופתו של גדעון סער בלי שביתות. עשינו בזמנו הסכם קיבוצי עם שי פירון בלי שביתות. הגענו להסכם קיבוצי עם שרת החינוך לשעבר, ד"ר שאשא ביטון בלי שביתות. היא אמרה שבינינו היו גם יחסים פחות טובים, יותר טובים, אבל הסתדרנו. מה פתאום קרה עכשיו? למה עכשיו אנחנו צריכים לעשות מאבק?

מדינת ישראל פנתה לפני כעשר שנים לוועדת מקנזי כדי לדעת מה לעשות במדינת ישראל על-מנת שהמערכת תשתפר. אחרי שנה של עבודה והרבה מיליונים ששילמו לחברת מקנזי, הם כתבו משפט אחד: איכות החינוך זה איכות המורה. אוקי, בואו נראה עכשיו מה זה איכות המורה.

כאשר מורה למתמטיקה מסיים 4 או 5 שנים לימודי מתמטיקה באוניברסיטה ואמור לעבוד במערכת החינוך עם שכר ברוטו של 8,000 שקלים, הוא מעדיף לעבוד בחברת ביטוח, בהייטק או בכל מקום אחר. אותו דבר מורה לאנגלית, מורה ללשון. אותו דבר אמור לגבי כל אקדמאי שרוצה להתפרנס.

לכן, לכן כדי שבמערכת החינוך יהיו מורים איכותיים, היא צריכה למשוך אותם על-ידי שכר יותר טוב. באיזה מצב אנחנו נמצאים היום? היום אנחנו נמצאים במצב גרוע ביותר ואני אסביר מדוע. גרוע ביותר כי אותם עולים שעלו מרוסיה או ברית המועצה לשעבר בשנות ה-90, פורשים לפנסיה. הם מילאו את המערכת והיום הם אינם. בחינוך העל-יסודי חסרים היום 20% מהמורים. המורים בחינוך העל-יסודי שמלמדים היום, הם מלמדים מקצועות שלא הוכשרו אליהם. כדי לסתום חורים, מורה להיסטוריה מלמד אנגלית ומורה לספרות מלמד אזרחות. אנשים למדו 5 שנים באוניברסיטה לתואר שני כדי ללמד מקצוע מסוים והם נאלצים ללמד משהו אחר ולהסתדר כדי לסתום חורים. את זה משרד החינוך צריך להבין. לצערי הרב הם לא מבינים.

פניתי לשר החינוך ואמרתי לו לאחר שיחה: תעשה טובה, תדבר עם משרד האוצר ותנסה לשכנע אותם שהשכר בחינוך העל-יסודי צריך לעלות. הוא אמר לי בפירוש: לא רוצה להתערב. הפערים הם גדולים ואני מוכן להתערב רק אם הפערים הם קטנים.

פה מתחילות הצרות.

אם הפערים קטנים לא צריך את התיווך שלו.

אבל אז אפשר לקבל קרדיטים. הוא היה שותף לפתרון. הוא סירב להשתתף. הוא מנע מהמנכ"ל שלו להשתתף במשאים ומתנים. למעשה ניהלנו את המשאים והמתנים מול משרד האוצר. הם בעלי המאה, הם בעלי הדעה. הם חותמים על השיקים, במירכאות, ולכן הם גם קובעים. כאשר משרד החינוך לא מעורב בזה ולא מנסה להשפיע, למעשה הם למדו להיות אסרטיביים ולשמור על הקופה והם לא נותנים כלום.

מה הם אומרים לנו? הם אומרים לנו דבר מאוד מעניין. להסתדרות המורים נתנו 2%, תקבלו גם אתם 2%. להסתדרות הכללית נתנו 2%, תקבלו גם אתם 2%. אבל בואו נסתכל רגע אחד באיזה מצב אנחנו נמצאים. אנחנו עובדים היום כמו שעבדנו לפני שנה אבל מקבלים 5% פחות כי יש אינפלציה. הערך של השכר שלנו ירד ב-5%. אם הם באים ואומרים שנחתום על הסכם קיבוצי של 2%, למעשה זה לא תוספת שכר אלא להפחית משכרנו 3%. האם איגוד מקצועי יכול לעשות דבר כזה? מדינת ישראל, אם היא רוצה לקחת כסף מהשכירים אז בעבר היה מלווה קליטה, מלווה ביטחון, מלווה מששון. לבוא ולהגיד לנו לבוא ולחתום על הסכם של הפחתת שכר? למה? במקום לתת תוספת שכר כדי למשוך כוחות הוראה מעולים למערכת שחסרים היום, אנחנו עוד נפחית שכר? זאת התיאוריה שלהם, הם לא מוכנים.

הייתי בפגישה מסוימת לפני יומיים שלושה עם מנכ"ל משרד האוצר והוא אמר: אני נחרץ לא לתת לכם יותר. נו, אז מה אנחנו נעשה עכשיו? נעבוד ונוריד את הראש ונגיד טוב?

<< יור

מאיפה הוא יביא מורים למתמטיקה בוגרי אוניברסיטה?

זה לא מעניין אותם. אז מה אנחנו נעשה, נוריד את הראש ונגיד לפריץ אתה צודק? ניאבק. גם התלמידים צריכים להבין שמי שפוגע בהם זה לא אנחנו. אנחנו קצה השרשרת. הפגיעה היא מלמעלה, מהאוצר, ממשרד החינוך.

שר האוצר נעלם פשוט.

נכון.

כאחד שהיה סגן שר האוצר ומתמצא בשורות התקציב הנוכחי, אני יכול להגיד בדיוק לאן הלך הכסף הנוכחי, אבל אני לא רוצה להפוך את זה לפוליטי.

אני אומר לך בפירוש, אדוני היושב-ראש, אנחנו לא מגזימים במה שאנחנו דורשים. לפחות לשמור על ערך השכר שלנו. ערך השכר שלנו נשחק. אנחנו דורשים תוספת שכר שהיא לא הפחתת שכר אלא רוצים תוספת שכר שתהיה אטרקטיבית. יותר מזה. דיבר פה קודמי, טל לוריא. הוא אמר שרוצים חוזים אישיים. גם אנחנו.

לא, הוא לא אמר, אני אמרתי.

אני יודע, הוא אומר את זה כל הזמן.

קראנו את זה איפשהו במקרה.

נכון. אני רוצה לומר שאנחנו לא נגד חוזים אישיים, אבל אנחנו בעד הסכם קיבוצי שנותן רובד לכולם. אם יש איזה טלנט באיזה בית ספר, ורוצים לתת לו יותר, שיתנו לו חוזה אישי.

אגב, יש היום חוזים אישיים.

נכון, גם לנו יש. אבל לעשות חוזים אישיים לכל המערכת זה בדיוק לרסק את העבודה המאורגנת. זה לא ילך. לא רק עם ארגון המורים, זה לא ילך עם שום ארגון כי שום ארגון לא ייתן יד לריסוק העבודה המאורגנת. אנחנו בעד לקדם את המערכת גם בתחום החינוכי וגם בתחום הארגוני, אבל יש גבולות שאנחנו לא נעבור אותם. לכן המאבק שלנו על השכר, על ההסכם הקיבוצי, לא יכול להיפסק כרגע. אנחנו שנה וחצי עובדים בלי הסכם קיבוצי ואנחנו מדברים לקירות. מה שמציעים לנו זה לקבל מה שקיבלו אחרים.

אני לא יודע מה היו השיקולים של האחרים שקיבלו.

הלוואי עליך לקבל את ההסכם של הסתדרות המורים, אני רק אומרת.

אני אומר שהלוואי שמה שעשית בשבילם היו עושים גם בשבילנו.

נכון. אגב, עד ששר החינוך והמנכ"ל לא יכנסו לחדרי המשא ומתן ולא יצאו עד שזה לא נחתם, זה פשוט לא יקרה. זה מה שקרה, אנחנו גרנו באוצר.

משפט אחרון, אדוני. אנחנו לא אוהבים לשבות ובשביתה גם אנחנו נפגעים ולא מקבלים משכורת. יש עם זה לא מעט בעיות. אנחנו לא יוצרים מסגרת חינוכית לתלמידים. למעשה אלה התלמידים שלנו ולא האויבים שלנו ואנחנו נאבקים גם עבורם. אנחנו נאבקים עבור כל המדינה הזאת. אני אומר משפט אחד שצורך בליבי. אני לא רוצה לדבר על פוליטיקה. כולנו קוראים עיתונים ורואים טלוויזיה וכדומה. יותר ממיליון ישראלים מחזיקים דרכון זר כדי ליצור אופציה נוספת. במקום להבין שאיכות החיים שלנו פה, השורשים שלנו במדינה, היכולת שלנו להתמודד פה במדינה הזאת, קשורה בחינוך. את זה לא מבינים.

תודה רבה לך אדוני. אני מסכים עם כל מילה שלך. גילוי נאות, אשתי עזבה את המערכת לפני הרבה שנים מהסיבות שאמרתם כאן. אני מבין את כל מה שאתה אומר. אני לא מתכוון לרדת מזה. הכנסת יוצאת ב-1 לאוגוסט לפגרה ואנחנו נקיים דיון בפגרה כדי לראות מה קובעי המדיניות החליטו.

יעל אודם מחכה הרבה זמן ורוצה לרדת מהזום, אז בבקשה.

תודה רבה לך יושב-ראש הוועדה שהזמנת אותי לדבר. הוזמנתי לדבר בנושא האנגלית בעקבות הכתבה של אתמול אז אני אתחיל בזה ואם אפשר אני גם אתייחס גם לשתי נקודות נוספות.

קודם כל, אנחנו באמת בעולם שהופך להיות טכנולוגי יותר ויותר. מדברים על AI, מדברים על ההייטק וכמה הוא תורם למדינת ישראל, אבל אי-אפשר לעשות את כל הדברים הנהדרים והיפים והחשובים האלה. אי-אפשר להתקדם בחיים, אי-אפשר להתפרנס בחיים מבלי לדעת את השפה האנגלית וזה דבר שאנחנו נכשלים בו פעם אחר פעם.

היו ניסיונות של שרים קודמים להוביל איזו תוכנית משמעותית בשפה האנגלית. תלמידי ישראל, כמו שהשרה אמרה, מסיימים 5 יחידות מתמטיקה מבלי שהם יודעים לדבר אנגלית. אם אנחנו לא נגדיר את הנושא הזה כמשימה לאומית, שזאת מיומנות משמעותית מאוד עבור כל תלמיד, אנחנו לא נצליח לצמצם את הפער הזה. עצם ההגדרה היא משמעותית ממש.

נפתלי בנט, כשהיה שר החינוך, הכריז על תוכנית במתמטיקה. אמנם יש הבדל אבל הוא הכריז והצליח ואי-אפשר לקחת את זה ממנו. אותו דבר צריך היה לעשות גם באנגלית. אני משוכנעת שגם ההורים וגם התלמידים רוצים את זה. זה באמת דבר שאין עליו מחלוקת. צריך להביא בכסף מורים מחו"ל או לשלם לדוברי אנגלית שנמצאים וחיים בארץ הזאת כדי שייכנסו לכיתות וילמדו את הילדים שלנו אנגלית מדוברת. לא לכתוב מלא מילים על הלוח ולשנן אותן בלי שום הקשר, אלא אנגלית מדוברת. הראינו את זה אתמול במהדורה.

ראש הממשלה הבטיח שתלמידי ישראל ילמדו אנגלית כבר מהגנים וגם במגזר החרדי. זה נשמע כמו חלום ורוד, מאוד רחוק מהמציאות. אני חושבת שכדאי מאוד להשקיע בנושא הזה.

אם כבר עסקנו בראש הממשלה, הפערים בין רן ארז לבין האוצר הם כל-כך גדולים וכל-כך משמעותיים. המשא ומתן מתנהל כבר כל-כך הרבה חודשים והוא עקר, הם לא מגיעים לעמק השווה. כולם בעצם הרימו ידיים והודיעו לנו שיש שביתה. בחיים לא היה דבר כזה שמתחיל החופש הגדול בידיעה ששנת הלימודים מתחילה בשביתה. אז אולי ראש הממשלה צריך להתערב בדבר הזה ולעשות פה סדר כי באמת מערכת החינוך מתרסקת.

נקודה אחרונה, אני לא רוצה לגזול מזמנכם. שמעתי את יושב-ראש ארגון המורים רן ארז אומר שבעצם בית ספר התלמידים, המורים והמנהלים נמדדים על-פי הבגרויות. אבל אם כבר קצת נזיז את הגבינה והבגרויות לא יהיו המדד, אז נתרגל למדוד את אותו בית ספר ואת אותו מנהל על דברים אחרים. כך זה בפינלנד, בשבדיה, בהולנד. ביקרתי בשלושת מערכות החינוך במדינות האלה וראיתי מה זה אומר למדוד ילד על מיומנות, על משהו שהוא יודע לחשוב, לעשות, לשאול שאלות. אנחנו מגדלים רובוטים שיודעים לענות על שאלה כמו שהבוחן מבקש לקרוא. הם לא יודעים לשאול שאלות, הם לא יודעים לצאת מאזור הנוחות של עצמם. הם ילדים מפונקים ומרובעים ובאמת לא נצליח לגרום להם להיות מבוגר עצמאי שמשתלב בעולם וזה הדבר שהכי כואב מבחינתי.

לפני שאת יורדת מהזום, משפט הסיום שלי הוא שאם שר החינוך לא רוצה להתערב, הוועדה לביקורת המדינה קוראת לראש הממשלה להתערב. האיום הוא איום ממשי. איום החינוך יכול להשפיע עלינו, על הדורות הבאים, על הטכנולוגיה, על 8200, על הרופאים, על כל המערכות השונות אם לא נתקן את זה ואנחנו בפיגור אמיתי. פיגור אמיתי בכלל הנושאים וראוי שהמורים האלה יקבלו את מה שמגיע להם כדי שישנסו מותניים, יתנו מזמנם, מהיכולות שלהם, כדי שנוכל למשוך כוח אדם משמעותי וראוי נוסף. נוכל לשלם להם, אחרת הם לא יבואו. אני לא מתכוון לרדת מהעניין הזה. בתחילת אוגוסט אני מתכוון לקיים דיון נוסף, למרות שהכנסת תצא לפגרה ולחייב את מנכ"ל משרד החינוך לבוא. אם יהיה צורך, אני אביא גם את ראש אגף התקציבים לכאן. חברת הכנסת ביטון, לא כל-כך ממהרים לשנות חוקים למרות שכאן כן. אבל יש ביכולת הוועדה הזאת את האפשרות היחידה להוציא צווי הבאה לאישי ציבור שהם לא פוליטיקאים כדי לחייב אותם לתת דין וחשבון בפני הוועדה לביקורת המדינה. זה תוקפה ומתוקף זה היא עובדת.

אני מאוד מודה לך גם על מה שעשית אתמול, זה פתח לנו צוהר נוסף.

תודה רבה לך.

חבר הכנסת קינלי, בבקשה.

תודה למבקר המדינה על הדוחות שהוא מביא לכאן כי בהקשר של מערכת החינוך אני מרגיש שהם עושים פה הרבה מאוד ומייצרים בקרה מאוד נכונה. שנית, בוא נזכור שכל התוצאות של המבחנים הבינלאומיים שמובאים בכל דוח, תמיד חסרים 22% מהתלמידים, כי 14% החרדים לא נמדדים, 5% מזרח ירושלים לא נמדדים ו-3% מהמערכת שהם לא פשוט לא רשומים כי הם תלמידים פרטיים וגם הם לא נמדדים, כך לפי הדוח האחרון שנמסר לוועדת החינוך לפני 7 שנים. סך הכול 22% מהמערכת לא נמדדים ולכן התוצאות העלובות שלנו הן עוד הרבה יותר גרועות כי ה-22% האלה לא בדיוק האליטה שלנו מבחינה לימודית.

אחרי שאמרתי את זה. רן ארז, אני מאחל לך לקבל הישג כמו שהביאה השרה שאשא ביטון להסתדרות המורים בהקשר של המשא ומתן, גם בדרך שהוא נוהל וגם בתוצאות שלו.

אני מסכים עם הקו שנאמר. אני חושב שצריך במערכת החינוך יותר תחרות, יותר חוזים אישיים. אני שמח שאמרת את זה, רן. יותר אפשרות למנהלי בתי הספר לבחור את המורים שלהם ולתגמל את המצטיינים. זה נכון שיש למערכת החינוך הרבה דברים לתקן אבל בסופו של דבר אמרת את הנקודה, וזה יתרונך בהיותך איש חינוך. אם יהיו לנו מורים טובים אז אנחנו נביא הישגים גבוהים. בסוף זה הכול. זה לא רק שכר. גמישות תעסוקתית, תחרות פנימית ותגמולים שהם לא רק שכר, הם חלק מהאירוע. תודה.

תודה רבה.

משרד החינוך ולאחר מכן משרד האוצר. יש פה רפרנט חינוך ממשרד האוצר? אני רואה שכן. שנס מותניים, אני רוצה לשמוע בשורות. אני בא מכם. הייתי אצלכם שנתיים. כסגן שר האוצר אני יודע את כל השטיקים.

אני מנהלת אגף אסטרטגיה במשרד החינוך. אני לא אתייחס לדברים שנאמרו על פתיחת שנה. מנכ"ל המשרד עסוק מאוד בכל מה שקשור לפתיחת שנה, טיפול במחסור במורים לפתיחת שנה בחינוך המיוחד ובהסכמי השכר.

אני אתייחס לדברים המקצועיים ולדוח מבקר המדינה שהוצג כאן.

תיתני לנו בשורה, האם צפויה לנו שביתה.

אני לא אתייחס לדברים האלה.

תודה. את יכולה להעביר למנכ"ל משרד החינוך שבאוגוסט אני מקיים דיון נוסף ואנחנו נזמין אותו. באמת, לא מהפה אל החוץ, אני מאוד מכבד אותו וגם את עברו ואני אשמח שהוא יבוא בלי כל השטיקים והסיפורים מסביב של צווי הבאה. זה לא מכובד. לא מכובד שלא מכבדים את הוועדה הזאת שהיא הוועדה לביקורת המדינה. מחובתה לפקח על עבודת הממשלה, כולל השר שלך. תגיד לך את זה השרה שיושבת כאן. מה לעשות, ככה זה עובד. הרשות המחוקקת מפקחת על הרשות המבצעת. לא תמיד יש לה רוב אבל יש לה יכולות נוספות.

בסדר גמור, תודה.

אני רוצה להתחיל בלהביע קצת צער מול משרד מבקר המדינה. אנחנו נמצאים בתקשורת כבר 3 שנים סביב הדוח הזה. עבדתי במשרד בתכלול הדוח, עבדתי מול עורכות הדין שעבדו על הדוח ומול כל הצוות שחלקו יושב כאן. אנחנו במשרד התייחסנו ותכללנו מענה מאוד מקצועי. בזמנו, מי שחתמה על המענה והעברתו היא השרה לשעבר שיושבת כאן.

צר לי שהדברים מוצגים כאן בדיוק כמו שהם הוצגו לפני שלוש שנים וגם בדיוק גם כפי שהם הוצגו בפברואר.

אז תגידי לנו.

אני אגיד.

מאז שהייתי במשרד התרסק כמעט הכול.

לא, אני דווקא אעדכן. אנחנו מקפידים וגם אז הקפדנו לעדכן כל הזמן את המבקר בדברים החדשים שקורים. גם אז המשרד התייחס מאוד ברצינות לדוח ולדברים. כפי שאמרת, המשרד מכיר את הדוח, הגורמים המקצועיים במשרד מכירים את הדוח. גם ראשי המשרד מכירים את הדוח ואנחנו עובדים קשה מאוד על היישום של הדברים. אמרנו אותם פה גם בפברואר כשנפגשנו.

אני אחזור על חלק מהדברים ואני גם אעדכן בדברים החדשים. הייתי רוצה, גם בשביל הציבור וגם בשביל הוועדה, שיוצגו עדכונים. אנחנו כאן כדי להיות בקשר, אנחנו יכולים לעדכן בכל דבר שהוא לא ידוע. עדכנו בכל הדברים. נאמר כאן קודם שזאת תמונה מדויקת, אבל התמונה הזאת לא מדויקת, התמונה הזאת היא מלפני שלוש שנים.

יש לי כבר הצעה. אני רואה אותן מושכות כתפיים וממצמצות בעיניים. כשתצאו מכאן, אם תרצו אני אהיה השכן והמתווך. תחליפו טלפונים.

אני אשמח לשמוע דוגמאות.

רגע. אני רק רוצה להסדיר וליישר את ההדורים כי תמיד יש לי דברים כאלה שקורים מול משרד מבקר המדינה. נא קבעו מועד, קפה על חשבוני. תשבו ותיישרו את כל הדרוש תיקון.

אני רק אגיד משהו, ברשותך. אני מבקר הפנים של משרד החינוך. יש עבודה סדורה מול משרד מבקר המדינה ויש תהליך סדור שבו מבקר המדינה מפרסם דוח. על-פי החוק, המשרד הממשלתי צריך להגיב. לכל דוח שעולה פה בוועדה, יש דוח צוות תיקון ליקויים שבו המשרד מדווח לראש הממשלה ולמבקר המדינה סטטוס לגבי התיקונים.

אפרת מציינת שחלק מהדברים שדווחו כבר בעבר למשרד מבקר המדינה, חלקם טופלו ויש מתודולוגיה. יש פה איזה פער כי מצד אחד, מוצגים הנתונים נכון לשנת 2019-2020 שאז נכתב הדוח ויש תהליכים שכבר בוצעו.

כשניפגש באוגוסט בטבלאות שלהם הם יציינו מה תוקן ושופר.

חברים, אנחנו הגבנו לדוח הזה. זה היה נכון לתקופה שאני הייתי שם. כל מה שעלה כאן אנחנו הגבנו. קראתי מילה מילה והתייחסנו. כל מה שהיה בדוח, אפשר לחתום עליו פעמיים.

הדברים עדיין נכונים ואפילו טובים יותר.

רגע. איזה דברים טובים יותר? המערכת חזרה אחורה. המבחנים הישנים חזרו. אל תיתני להם לעשות לך את זה.

אני אתייחס לזה.

בבקשה, תתייחסי רק לנושא של המיומנויות. כל מה שעשינו נמחק.

אני רוצה לתת לאנשים שבאו מרחוק גם לדבר.

כפי שציינו בהתחלה, הדוח מציג את התמונה העובדתית. עם כל הכבוד, תיקון ליקויים אתם מדווחים. אבל אנחנו לא בדקנו? זה מה שאתם מדווחים. אנחנו מדווחים את מה שבדקנו. זאת התמונה נכון לתקופה שדיווחנו עליה ואת זה ציינו בהתחלה. מעבר לכך, מה שאתם מציינים שתיקנתם או לא תיקנתם, או אתם בתהליכים, זה התפקיד שלכם. זה התהליך שמתקיים בוועדה.

ניכנס לתוך הדברים. עברו שלוש שנים ותיקנו. נתחיל מלמידה משמעותית, כי זה אחד הדברים המשמעותיים שהיו בדוח וגם דיברנו על זה בפברואר. היו ארבעה לקחים בנושא של למידה משמעותית. יש דוח הערכה של רמ"ה, המשרד ביצע למידה של דוח הערכה. יש ארבעה דברים מרכזיים שעלו בדוח וגם עלו בדוח המבקר.

אחד מהם זה היעדר שפה משותפת. דיברת על שפות מיומנויות רבות וכדומה. יש תפיסת למידה שקיימת בכל הפורטלים של המשרד. פורסמה תפיסת למידה עם 13 מיומנויות שהמשרד מדבר בהם, שכל המערכות של המשרד מדברות בהן, אם זה המזכירות הפדגוגית וכל תוכניות הלימודים שהותאמו. אגב, חלקן כבר עודכנו. נאמר פה שלא עודכנו תוכניות הלימודים. יש יותר מ-13 תוכניות לימודים שעודכנו מאז 2020, ביניהם הכי משמעותית מבחינת מקצועות החובה זה באזרחות. יש תוכנית לימודים חדשה באזרחות.

אבל הרגו אותה.

יש גם אחרות, שפה עברית. השפה העברית, השפה הערבית, מקצועות הליבה שלנו, מקצועות החובה שלנו מעודכנות בימים אלה וחלקן כבר עודכנו. זה דבר מאוד חשוב שצריך להגיד. אז השפה המשותפת מוטמעת במשרד. כמובן שהדברים האלה לוקחים זמן. כולנו יודעים כמה זמן הם לוקחים אבל עדיין אנחנו בהתקדמות משמעותית. ברמ"ה יש כלים להערכת מיומנויות שכבר פורסמו. גם חטיבת הביניים, גם חטיבה עליונה. יש מבדקי "עמית" ו"איתי" שהם גם כלים וולונטריים פנימיים שנעשים על-ידי הצוות.

· - -

אני לא בטוחה שאצליח לעמוד בחמש דקות.

אתם לא תתחמקו מזה שאתם תשבו יחד.

בשמחה רבה, אנחנו עושים את זה תמיד.

אדוני היושב-ראש, חשוב לשמוע אותה. אגב, היא גם לא אשמה. אנחנו טעונים אבל את לא אשמה כי שלחו אותך לפה.

אז שפה משותפת קיימת במשרד. עובדים על הטמעתה, יש תפיסת למידה ואנחנו מטמיעים אותה בכל המנגנונים המשרדיים.

דבר שני, היו כלים שהיו חסרים למורים בלמידה משמעותית, כלים להערכה. בעצם הם דיברו על הערכה חלופית, אין כלום. זה היה אחד הלקחים המשמעותיים. היום יש לנו משימות שלא נקברו, משימות עם מיומנויות, מכוונים להערכת מיומנויות, שנכנסו לתוך תוכנית הבגרויות הגמישה וכלים רבים נוספים שפותחו להערכה של מיומנויות, לקידום והוראה של מיומנויות. הם מוטמעים בשטח, גם במסגרת תכנית הבגרויות הגמישה וגם בדברים אחרים.

רכז בית ספרי. רכז של מיומנויות שהתחיל ברפורמה בגלגולה הקודם ועדיין נמצא היום בבתי הספר.

אגב, הוא ימשיך שנה הבאה?

הוא ממשיך.

זה לא היה בלמידה משמעותית וכעת הוא נמצא כאן. זה היה לקח מאוד משמעותי בלמידה משמעותית וזה נעשה.

דבר אחרון, בקרה והערכה. גם הערכה חלופית 30% לא נבדקה בלמידה משמעותית. היו כל מיני נושאים, אחד מהם מתנוסס על הדגל, השואה, שנהיה נושא בחירה וגרר הרבה מאוד תגובות וכו'. לא נעשתה בקרה והערכה בכלל של המשרד לגבי אותם דברים, לגבי אותה הערכה חלופית. היום אנחנו עושים תהליכי בקרה שגם היו בגלגולה הקודם של הרפורמה וגם עדיין נמצאים היום והם ייושמו.

אני עוברת מלקחים של למידה משמעותית לנושא של מספר בחינות הבגרות והנושא של גמישות פדגוגית. אנחנו יצאנו לתוכנית הבגרות הגמישה.

בואו נדבר לרגע על נקודת המוצא. נקודת המוצע של תכנית הבגרויות הגמישה היתה דווקא שיתוף של הציבור. יצאנו באותו זמן כדי להבין עם התלמידים, המורים והמנהלים מה אתם צריכים ולמה אתם מצפים? כמובן שיש מגוון. יש מורים שיגידו כך או אחרת ויש תלמידים שיגידו כך או אחרת, אבל ביקשו בצורה מאוד ברורה הדרגה. זה היה אחד הדברים המשמעותיים שקורים החל מהשנה בתוכנית הבגרויות הגמישה.

הרפורמה היתה בהדרגה, היא היתה בתהליך של שלוש שנים.

הרפורמה חלה על כל המערכת - - -

זה תהליך הדרגתי של שלוש שנים. אל תגידי דברים שאת יודעת שהם לא נכונים.

אני אגיד מה שאני יודעת שנכון.

הרפורמה היתה בתהליך של הבשלה של שלוש שנים.

אני רוצה לדבר על מה שקיים היום. בגמישות פדגוגית דיברנו על נושא הבחירה. בית הספר היום יכול לבחור אם הוא נכנס לתוך מתווה הבגרויות החדש בין מקצוע אחד לארבעה מקצועות. זה קשור למשרד הבחינות. בכל אחד ממקצועות החובה עדיין צריך להיבחן - - -

זה היה כבר בתשפ"ג או שזה יהיה בשנה הבאה?

לא. החל משנת תשפ"ד. תשפ"ג היתה שנת מעבר. אנחנו באמצע השנה החלפנו את הדברים וכיתות י' קיבלו איזו שנת מעבר כזאת וזה לא הוחל.

אז מה יהיה בשנה הבאה?

מתוך 828 בתי ספר 555 בתי ספר בחרו לפחות במקצוע אחד מהמתווה החדש. המתווה החדש כולל משימות שמוטמע בהם הנושא של מיומנויות, גם הצגה, גם קריאה וגם חקר. כל המיומנויות שהוצגו כאן, יש ניסיון מאוד משמעותי של המשרד להכניס את זה. זה נעשה יד ביד עם המוכנות של תלמידים, מורים ומנהלים.

וגם מבחן בסוף?

מבחן לא בסוף, מבחן נמצא. אני רוצה להגיד משהו על מבחן. מבחן הוא לא אם כל חטאת. מבחן מקדם מיומנויות.

איזה מיומנויות מקדם המבחן של פעם? יש לך אותו במקצועות אחרים.

לא רק המבחן של פעם, גם המבחנים מותאמים. המבחנים הם לא אם כל חטאת. צריך לדבר גם על משמעותם של מבחנים מבחינת התלמידים, מבחינת המורים. צריך לדבר על המשמעות של הדבר הזה. קודם כל, הדרגה התבקשה על-ידי המורים, המנהלים והתלמידים. תנו לנו לבחור איך אנחנו נכנסים לזה.

דבר שני, מבחן הוא יכול להיות עתיר סיכון, כלומר, הוא יכול להיות כל הציון של התלמיד. הוא יכול להיות גם פחות. היום המבחנים הם במשקל מועט הרבה יותר מתוך הציון הכולל של התלמידים.

מזה זה רלוונטי.

זה מאוד רלוונטי בגלל שזה נותן סט מיומנויות מגוון.

בואו נעשה את זה בדיון. אתם, התלמידים, זה משנה לכם אם המבחן הוא 30% או 40%? כשאתם מגיעים למבחן זה אותו לחץ, זה אותו עומס רגשי.

זה לא נכון.

את אומרת לי שזה לא נכון?

זה לא נכון גם מחקרית.

בוודאי שזה נכון. הרי למה כל הרפורמות לא הצליחו? בגלל שבסוף הם שינו פה 30%, שם 20%. אבל המערכת היתה מכוונת למבחן החיצוני שכולו מגיע למשרד החינוך וכמו שאמר רן ארז, שופטים על-פי הציון שלו. לכן זה לא משנה כמה מנסים עכשיו מיומנויות, להתפלפל ולספר סיפורים, בסוף מה שקובע בתוך המערכת זה אותו מבחן. אתם רוצים לקרוא לו 30%, תקראו לו 30%. זה הסיפור. הם יושבים כאן ואומרים לכם את זה בלייב.

גם לא כל בני הנוער יודעים מה האחוז של אותו מבחן בגרות שהם ניגשים אליו. זה לא תמיד ידוע.

אני מקבלת ומבינה.

בסוף הם עומדים בסיטואציה של מבחן. קצת פסיכולוגיה להבהיר את המשמעות של הדבר הזה עבור הילדים בשטח ולא רק לדקלם.

המשקל של המבחן הוא 49% וקודם הוא היה 50%. זה ההבדל.

49% על 50% מתוכנית הלימודים.

חברים, עבור הילד זה אותו דבר.

בסופו של דבר, מבחינה עובדתית, הבגרות הכתובה היא עדיין היעד הסופי, בין אם זה 30% או 40%. הבגרות הכתובה היא היעד הסופי. זה מבורך שמוסיפים גם דברים של הערכה חלופית אבל ברגע שהבגרות הכתובה, היא אותה בגרות שההורים שלו עשו והיא המטרה הסופית, זה - - -

בואו נזכיר שגם על למידה משמעותית 30% מבתי הספר עושים מבחן ולא עושים שום דבר אחר. אז זה 30% ועוד 40%.

אני מנטרל את השרה לשעבר, דברו איתי. אתם אומרים שנצמצם לאיקס מקצועות שזה העוגן המרכזי ובשאר תנו לנו איזה מיומנויות כדי שנוכל להתרכז ולהתפתח לעתיד לבוא. זה מה שהתלמידים אומרים לי?

בסופו של דבר יש 11 בגרויות שבכל אחד מהמקצועות האלה יש גם 30% וגם את החיצוני וזה יוצר כל-כך הרבה עומס. כל פעם שמשרד החינוך מגיע עם איזו תוכנית גדולה להקנות לנו מיומנויות למידה, זה פשוט עולה לנו בעוד עומס ובעוד עבודות שבסופו של דבר מתורגמות למבחנים או שמטילות עלינו המון עומס.

אני יכולה לומר שאישית, לפחות בבית הספר שלי, דווקא הרפורמה שהיתה בהקלות קורונה, זה משהו שהקל ברמות על העומס שהיה על תלמידים. אומרים שכיתה יא' היא כיתה מלחיצה ועמוסה ברמות א בל הלחץ ירד ברגע שאמרו שיש לנו 5 מקצועות שאנחנו נבחנים עליהם בבחינה חיצונית ויש הקלות בחומר וכל מיני התאמות שמוסיפים לנו. לכן אני לא זוכרת את כיתה יא' כחוויה רעה.

תשמעו אותם.

היא לא אשמה, מסכנה.

אני לא בא אליה בטענות.

חבר'ה, התלמידים, כבשתם את הוועדה.

אני חייב להגיד שבגלל שאנחנו גוף מייצג ואנחנו עובדים הרבה עם המשרד, אני חייב לומר שהאנשים במשרד הם מאוד רוצים. אני חושב שיש דברים שמגבילים אותם. למשל, אגף אסטרטגיה מאוד משתפים, שואלים ומתייעצים. המנהלים בשטח מאוד רוצים לשפר ולשנות ולהקנות מיומנויות. הם שואלים את התלמידים. יש המון תהליכים שאנשי המקצוע כן רוצים לשפר ולשנות בשביל התלמידים, אבל בעיניי יש פה הגבלות אחרות ולכן אני לא חושב שהם הכתובת. היתה קצת אווירה של עליהום.

אני רק אומר שתשמעו אותם. אני מניח שיש להם עוד אלפי תלמידים.

אני אחזור ואגיד שהמתווה היום מאפשר גמישות רבה לבתי הספר. אני בטוחה שכל אחד מהתלמידים חווה את המבחנים והעבודות וכל הדברים האלה. גם בתמהילים קודמים של הרפורמה, גם כשהיתה עבודה מסכמת בקצה, שקראו לה עבודה סמינריונית, זה איים ועשה שמות לא פחות מאשר מבחן הבגרות. אז כל הדברים האלה תמיד נשמעים מפחידים. יש שוני בין איך שהשטח חווה. בסוף צריך להחיל איזו מדיניות ובסוף מנסים להתחשב בדברים שנאמרים ואכן הרבה דברים נאמרו כאן. גם צריך שיהיה מי שיוביל את השינוי. כשמורים ומנהלים אומרים שהם רוצים הדרגה ורוצים לבחור, אז אנחנו כן, אנחנו מקווים. השנה הזאת היתה שנת מעבר - - -

כמה מבחנים יהיו בשנה הבאה?

אגב, יכול להיות שיש בית ספר שאולי נבחן במבחן אחד מתוך הארבעה האלה, חוץ ממקצועות הליבה. זה בגלל שיש לנו עדיין את ממירי הבגרות, כלומר, תמר, חלוצי הערכה, דברים שלא עושים בהם בחינה.

אין לנו ויכוח על לימודי ליבה. תגידי לי כמה סך הכול.

אז אני אומרת שיכולים להיות בתי ספר שיש להם 5 מבחנים כמו בתקופת הקורונה. זה תלוי במוכנות של בית הספר וביכולת שלו להוביל את השינוי הזה בתוך בית הספר.

מאיפה נולד המספר 11?

המשרד נותן את כל הכלים - - -

הילדים שלי נבחנים ב-13 בחינות בגרות. מאיפה את מביאה את המספר?

11 זה במקסימום.

גברתי, אני מבין את הרוגז. אני גם כן שואל, אז מה המדיניות? כמה בחינות בגרות יש לתלמידי מדינת ישראל. על אנגלית ומתמטיקה אין לנו ויכוח. מה סך הכול בחינות הבגרות?

אני מנהל תיכון אזורי ברנר ונדמה לי שאני מנהל בית הספר היחיד בחדר אז אולי אני יכול לתת מידע מה קורה בשטח.

אני רק רוצה לענות לשאלתך. אני לא יודע איך הגיעו ל-10 או 11, תלמיד בישראל נבחן ב-9 בחינות בגרות: מתמטיקה, אנגלית, שני מסלולי הרחבה, 4 מקצועות הומניים ועברית. יש תלמידים מאוד מסוימים שבוחרים לעשות יותר מזה אבל זה מעט.

לגבי התוכניות המיוחדות שהציגה נציגת משרד החינוך, בית הספר אכן יכול לבחור בחלק קטן מהמקצועות, בעיקר במקצועות ההומניים, לעשות תוכנית שמחליפה את הבגרות. את אמרת את זה כלאחר יד אבל חשוב לציין שאני כמפעיל חלק מהתוכניות האלה, מדובר על מהלך מאוד מורכב, מאוד מאתגר. צריך מורים מאוד מסוימים שיכולים לעשות את זה. להגיד שבית הספר יכול לעשות 5 מבחנים? בית ספר יכול לעשות 5 מבחנים אם הוא מאוד מאוד מתאמץ, אבל זאת כבר הקדמה למה שאני אגיד כשיגיע תורי.

בבית הספר של חמד עושים הרבה יותר בגרויות.

גברתי, סיימת? אני כבר אומר לך שאת תשבי איתם כי אני לא יכול את הפינג פונג הזה.

בשמחה.

אם היה עכשיו נושא של ביטחון הייתי יותר בעניינים.

אני אשמח רק למשפט, גם על הסיפור של שיתוף ציבור. אני רוצה שתבינו את אופי המחשבה וחוסר הרצינות. כששולחים סקר להורים וסקר רחב לציבור ושואלים: איך לדעתך צריך ללמד את מקצועות ההומניסטיקה ומשאירים את זה כשאלה פתוחה. אחר-כך שואלים: איזה מיומנויות לדעתך צריך להקנות ומשאירים את הדברים האלה כשאלה פתוחה.

חלק מהשאלות היו שאלות פתוחות.

יש לי צילומי מסך.

כתבנו את הסקר בעצמנו, היו שם שאלות סגורות לבחירה.

אני אשלח לאדוני.

רק שתבין שזאת זילות של מקצוע ההוראה. הם לא מורים. לכתוב פדגוגיה, לדעת איך מלמדים, להיות מסוגלים לענות על שאלה כזאת. הם מצפים מכל אזרח שיידע איך ללמד ומה ללמד? אני חושבת שזה אומר הכול על חוסר הרצינות.

אני חייב להספיק את משרד האוצר. אדוני רן ארז הסכת ושמע לנציג משרד האוצר. נראה איך אנחנו מתקדמים. זה כרגע האיום הגדול ביותר. כל נושא הבגרויות וכל נושא העוגנים האחרים, אולי יהיה אפשר בהמשך. בבקשה, תן לנו איזו ראייה, איזה עתיד, איזה אור בקצה המנהרה.

אני רכז חינוך והשכלה גבוהה בממונה על השכר באוצר. אני רוצה לפתוח במחאה על כמה דברים שעלו פה.

למה לא אגף התקציבים?

כי מי שמנהל את המשא ומתן זה אגף שכר והסכמי עבודה, כמו כל המשאים ומתנים במגזר הציבורי.

אבל הם משלמים. הרי הם אומרים לך אין לי.

ההתנהלות היא טיפה שונה כשמדובר - - -

בוא נשמע.

אדוני היושב-ראש, חברתי השרה לשעבר. אני רוצה למחות על שתי טענות שעלו פה. אחת של חברי רן ארז על זה שלא אכפת לנו. למשרד האוצר מאוד מאוד אכפת אני יכול להמשיך לספר למה זה אכפת אבל זה לא מעניין ואין לנו זמן.

עוד טענה שעלתה, היא טענה של השרה לשעבר, שלמשרד האוצר יש איזה אינטרס סמוי למשוך זמן. אני אחזור שנה אחורה כי לפני פחות או יותר שנה, בחופש הגדול בשנה שעברה, אחרי איומי השביתה של הסתדרות המורים, אז בחדר פה ליד בוועדת החינוך היה דיון מיוחד בנושא. אני באתי כנציג משרד האוצר ושרת החינוך הגיעה לדיון המיוחד. נשאלתי האם אני חושב ששנת הלימודים תיפתח.

אתה יודע שמעמדה של הוועדה הזאת היא ביקורת. אני מתכוון לבקר אתכם ואני כבר אומר לך שהממונה על השכר - - -

עזבו, גררו רגליים. אם לא היינו שם בחדר זה לא היה קורה.

הממונה על השכר גם כן יהיה פה. זה שקובי התחלף לא אומר כלום.

נשאלתי האם אני צופה ששנת הלימודים תיפתח כסדרה. אמרתי שאני לא אופטימי. אז גם שרת החינוך צעקה עלי.

ברור, כי השנה נפתחה.

והשנה נפתחה.

אני מאוד מקווה שהשנה תיפתח אבל אני לא אופטימי. אנחנו לא מנהלים משא ומתן סביב שולחן הוועדה.

בטוח שלא.

אבל אני רוצה להתייחס לכמה נושאים.

בטוח שלא, אבל הוועדה תבקר האם התהליכים שאתם עושים יבואו למנוע את ההשבתה שלהם ואת הישיבה שלהם בבית. אני לא מתערב אם זה שקל, איך תדברו, או אם יתנו להם אחרת. הוועדה באה ומבקרת את התהליכים שלכם. זאת מהותה של הוועדה.

אנחנו נתייצב וניתן דין וחשבון בהתאם למה שצריך וגם יותר מהחובה שלנו. אנחנו מחויבים.

דיברה גם שרת החינוך לשעבר על כך שנעשה הסכם עם הסתדרות המורים. אני אגיד שהגענו להסכמות גם ההסתדרות הכללית החדשה על הסכם בסדרי גודל פחות או יותר פי 7 באוכלוסייה מארגון המורים. הגענו להסכמות עם ארגוני הסגל הבכיר באוניברסיטאות.

אנחנו יודעים לסגור הסכמים. משרד האוצר יודע להגיע להסכמות. אתה יכול לשאול את שרת החינוך והיא כבר אמרה האם ההסכם שסגרנו עם הסתדרות המורים היה טוב.

מצוין.

אפשר לשאול את ארנון בר דוד על ההסכם שאמור להיחתם אולי היום סופית. האם ההסכם שהוא חתם עליו היה טוב? האם המשא ומתן היה ענייני? האם משרד האוצר יודע להגיע להסכמות? האם משרד האוצר יודע להתפשר כשצריך ולהתעקש שצריך? הוא יגיד לך שכן. כנ"ל גם ארגוני הסגל הבכיר באוניברסיטאות שה-IQ חורג בהרבה מה- IQ של עובד אוצר שעובד מולם במשא ומתן.

ההצעה שאנחנו שמנו בפני ארגון המורים, עולה בקנה אחד עם ההסכמים שהזכרתי ועם הסכמי העבר של ארגון המורים. אנחנו לא יכולים להיות בסיטואציה שבה אנחנו – אני מצטער על המשל – יורקים בפנים של ארגוני העובדים האחרים. אני מדבר עכשיו על כסף. יש מגרש משחקים ואנחנו צריכים לשחק בו ואנחנו לא יכולים לחרוג. יש דרכים לעשות את זה ביחסי עבודה קיבוציים במגזר ציבורי. יש כללים, חלקם כתובים וחלקם לא כתובים ואנחנו חייבים להתנהל בהם. דיברו על כך שצריך להסתכל על משוואה שיש בה תלמידים, מורים, מנהלים והורים. יש עוד דברים במשוואה הזאת, בטח כשמשרד האוצר מסתכל.

לגופו של עניין. משרד החינוך מאוד מעורב במשא ומתן. היתה פה טענה שמשרד החינוך מתנער והוא לא נמצא. אני רוצה להגיד שמשרד החינוך מאוד מעורב.

אנחנו לא מדברים על המשרד, על סוניה וזה שהם כל הזמן מעורבים. איפה המנכ"ל והשר? אתה יודע שעד שאני לא נכנסתי לחדר ודלית גרה אצלכם – היא פשוט עברה דירה. היא היתה צריכה לשלם ארנונה בירושלים – עד שזה לא קרה, זה לא נפתר. אנחנו יודעים איך זה עובד.

בסדר, יש לנו פרשנות טיפה שונה של מה שהיה.

ההצעה ששמנו על השולחן פורסמה ואנחנו רוצים לשבת ולדבר סביב ההצעה הזאת. היא מדברת על שינוי משמעותי בשכר המורה המתחיל. תעדוף משמעותי של שכר המורה המתחיל עם תוספת למורים הוותיקים שהיא תוספת נמוכה יותר. במסגרת המגבלות שיש לנו, אנחנו מתעדפים את המורים הצעירים. אנחנו רוצים לחזק ולהעצים את מחנכי הכיתות. עשינו את זה גם בהסכם עם הסתדרות המורים ותעדפנו את המורים המתחילים בצורה משמעותית בהסכם של הסתדרות המורים. ארגון המורים הוא עולם אחר.

דיברו פה על גמישות למנהלים וזה עוד משהו שעשינו וגם שרת החינוך - - -

אפשר לקבל את ההצעה שנתתם לארגון? מעניין אותי לראות אותה. חוץ מהשכר של המורה המתחיל, שאני חושבת שאסור לייצר פערים בתוך חדרי המורים. אסור להביא את זה חזרה לעולם הזה, אבל אני רוצה לראות שזאת לא מלכודת דבש, כמו שעשיתם בהסתדרות המורים, שזרקתם סכום שהציבור התחבר אליו ואחר-כך את כל היתר פשוט נפנפתם מהחלון. אז צריך לראות איך יוצרים את האיזונים. איך נותנים למורה אופק של התפתחות מקצועית בתוך המערכת לאורך שנים.

איך משמרים אותו.

בדיוק.

אנחנו נבדוק מתי את יוצאת לחופשה באוגוסט ומתי שאר המועמדים יוצאים לחופשה.

איזו חופשה? אני מוכנה לנהל איתכם את המשא ומתן.

לא בטוח ששר החינוך יסכים.

במטרה להעצים גם את העבודה הניהולית ובאמת להעצים או לחזק את הנושא של מצוינות ואיכות. מצוינות זאת מילה מאוד יחסית אז אני אגיד איכות. גם בהצעה שלנו וגם עשינו מנגנון דומה שאנחנו רוצים להרחיב אותו טיפה יותר בהסכם הזה, בנוגע לגמולים גמישים, או תגמול גמיש בידי המנהלים על בסיס תפקידים שהמורים לוקחים על עצמם ושהמנהלים יוצרים. אנחנו מאוד רוצים להעצים את נושא המנהלים, גם מבחינת השכר שהם מקבלים. יותר מזה, וזה גם פורסם, אנחנו רוצים להעסיק את המנהלים בחטיבות העליונות בחוזים אישיים. אני אסביר למה.

רובם מועסקים בחוזים אישיים כי הם שייכים או לכל הרשתות השונות - - -

יש מקומות שזה קיים וזה גם לא מתוקצב. אנחנו רוצים שהמנהלים שלנו יהיו כמו עובדים בכירים אחרים במגזר הציבורי. הם לא מורים עם תוספת, עם לא מורים משודרגים, הם משהו אחר. המיומנות הנדרשת ממנהל היא מיומנות אחרת. בדיוק כמו שהמנהלים הבכירים בכל משרדי הממשלה ובכל המגזר הציבורי כמעט – יש חריגים מסוימים שגם בהם המדיניות היא להפסיק עם זה. אנחנו רוצים שההעסקה שלהם תהיה בחוזים אישיים. מדובר במנכ"לים. מנכ"לים של בתי ספר צריכים להיות מועסקים בחוזים אישיים בשכר גבוה.

בהסכם עם ההסתדרות עשינו את זה. עשינו אבחנה בין המנהלים. הם כבר לא מורים עם גמול.

מעבר לזה, יש בעיה במערכת החינוך של קושי להיפרד ממורים שלא מתאימים. ההיקפים כנראה לא גדולים. אנחנו בעולם של מחסור במורים אבל עדיין מורה שהוא באמת לא טוב, הנזק הוא דרמטי. היום הליך הפיטורין אורך פחות או יותר שנתיים.

זה כשהוא מעל 15 שנה במערכת. אם הוא פחות מ-15 שנה, גם תוך שנה אתה יכול להוציא את המורה בתהליך נכון. אגב, אני תוהה כמה זמן לוקח לפטר אדם במגזר הציבורי.

בשביל זה אמרתי, אני מכיר את זה ממסגרות אחרות.

אנחנו רוצים להתמודד גם עם המחסור במורים. יש עוד הרבה פרטים בהצעה אז אני רק סוקר את הנקודות העיקריות, או חלק מהן. אנחנו רוצים גם חוזים אישיים במשורה בתוך המערכת גם למורים במטרה להתמודד, או לסייע בהתמודדות עם מחסור. זה אומר מחסור במקצועות מסוימים, יכולת להעצים בתי ספר חלשים או מרוחקים גיאוגרפית. גם אולי להביא אנשים שלא עומדים בתנאים הרגילים.

השרה לשעבר הזכירה את הנושא של המהנדס. דווקא מהנדס שאולי אין לו תעודת הוראה, אבל הוא מאוד טוב בללמד.

יש גם כאלה אבל אי-אפשר לתלות את כל תקוותנו על הדבר הזה.

אנחנו לא תולים את תקוותנו בשום דבר אבל אנחנו חושבים שהרבה מאוד צעדים קטנים יכולים לסייע.

אני רק אסיים בזה שאנחנו באים למשא ומתן הזה בתום לב ואנחנו קוראים לארגון המורים לחבור אלינו, בתוך ההקשר התעשייתי שבו אנחנו נמצאים. כיום הפערים הם כאלה שמאוד קשה לנו להתכנס. אני מדבר על הפערים בכסף כי יש עוד הרבה שהעליתי שעוד לא עלו לשיח בינינו לבין ארגון המורים כי אנחנו עדיין בשאלת המסגרת הכספית. הפערים הם כאלה גדולים שכרגע אנחנו מאוד מתקשים ולכן לצערי אני לא אופטימי.

במקום לענות על צורך, קובעים מסגרת ומשם הם גוזרים.

בבקשה גברתי מארגון ההורים הארצי.

אני סגנית יו"ר הנהגת המורים הארצית ואני מרכזת את הצוות העל-יסודי.

כבוד היו"ר, אני חושבת שלערבב את שני הנושאים זאת טעות. כל נושא כאן צריך יותר מישיבה אחת.

הלוואי והייתי יכול.

אני רק אומרת שזה לא היה נכון לערבב אותם.

אחר-כך תבואי ואני אסביר לך למה ערבבתי.

אני רק אומרת.

מכיוון שאינך מתמצאת אני אעיר. אני צריך איזו מקפצה של משרד מבקר המדינה, של ביקורת, כדי להמשיך הלאה. מה לעשות, אלה החוקים.

יושבים כאן הורים וצופים בכם וחושבים שמדובר כאן בשתי מדינות, מדינת מבקר המדינה ומדינת משרד החינוך ובא להם לדפוק את הראש בקיר ולהגיד, למי אני יכול להאמין?

ישבנו גם עם אנשי מבקר המדינה בזמן הקורונה. הם שאלו אותנו ובטח עשו סיבוב אצל כולם כי אנחנו לא מיוחדים. קיבלו מה שקיבלו והגיעו לתוצאות. אחרי זה מגיע משרד החינוך ואומר, חבר'ה, זה לא רלוונטי, זה לא נכון, זה רק בערך.

ההורים רוצים יציבות, הורים רוצים לדעת מה נכון. בסוף צריך לחתוך ולהגיד שורה תחתונה. אז לא ראוי לנו. כשהורים צופים בדבר כזה, אנחנו רק סופרים את הימים מתי הילדים שלנו יסיימו את מערכת החינוך. תוהים אם כך פועלת מערכת החינוך כשאנחנו יודעים, איך היא מתנהלת כשאנחנו לא יודעים.

אני אחלק את הדברים שלי לשניים, לחלק של המיומנות ולחלק של השכר ב-1 בספטמבר. כולם יודעים שהנהגת ההורים התנגדה נחרצות למתווה החדש. אני ספקתי אישית לא מעט מזה. ספגתי חרם במשרד החינוך, הטילו וטו על פגישות בגלל שאני עמדתי בקולי הנחרץ ואמרתי שזאת טעות. אני עד היום אומרת שהמתווה החדש הוא טעות. לא צריך להשוות למדינות העולם. נכון, אנחנו מדינה יהודית.

סליחה שאני אגיד כאן דבר שאולי יזעזע אתכם, אבל כשחותמים על הסכם קואליציוני ובסעיף 141 כתוב שכל הבגרויות יחזרו, אז מה היה לעשות איתנו כביכול איזה מתווה? הרי ברור מה תהיה התוצאה, אז אל תעבדו עלינו.

השרה שאשא ביטון, גם לי לא תמיד היו יחסי אהבה איתה, צעקנו אחת על שנייה, דיברנו והיו לנו מחלוקות. אבל בדרך ההתחלתית היתה הבנה שאי-אפשר להישאר ב-8 בגרויות. הילדים שלי עשו 13 בגרויות. אי-אפשר להמשיך ככה יותר ואי-אפשר להגיד שנעשה סל, מישמש של הכול, גם עבודות וגם מבחן.

אני אחדש לכם. 30% הערכה חלופית, שהרעיון שלה היה נהדר, אני רוצה להגיד במילה עדינה, היתה כישלון קולוסאלי, זאת מהסיבה הפשוטה שאין עליו בקרה ואין עליו ביקורת. האוניברסיטאות לא מאמינות לציונים האלה. יש שם מסחרה בציונים. אין אחידות, אין סטנדרט אחיד במדינת ישראל ללמידה משמעותית. 30% בנתניה לא שווה לרעננה, לא שווה לאשקלון. יכול להיות שבאשקלון עובדים הרבה יותר קשה כי אין כאן סטנדרט. אף אחד לא יודע באמת איך נותנים את הציון.

אני אגלה לך סוד. בתי הספר החזקים, המנהלים שלהם אומרים: אני רוצה לוודא שהילדים יודעים את החומר. אני את ה-30% הזה רובו עושה במבחן. אז כל מה ששי פירון, השר לשעבר, ניסה לעשות, לא מתקיים בהרבה בתי ספר.

בסוף בתי הספר מכוונים ל-70%.

אז זה מאוד נחמד שהורדנו את המבחנים ל-40% מהחומר וצמצמנו אבל ברוב בתי הספר גם את ההערכה החלופית עושים בבחינה ואז זה לא 40% אלא 70%. זאת האמת גם אם לא נוח לכם לשמוע אותה.

אנחנו יודעים שאנחנו הרחק מאחור בכל המיומנויות כי אף ילד כמעט לא יודע לדבר ולעשות פרזנטציה באנגלית ולא יודע לשלוח מייל או נייר עמדה.

אנחנו יצאנו למסע. אתה יודע איזה מסע עשינו, כבוד היו"ר? נפגשנו עם כל הרקטורים של האוניברסיטאות, נפגשנו איתם אחד אחד. אחרי זה הלכנו לצה"ל. אמרנו: תגידו, מה קורה כאן? הילדים אולי יוצאים עם ידע לתקופה קצרה אבל בלי שום מיומנות. בואו שקפו לנו את המצב. הם אמרו לנו שגם בפקולטאות הכי טובות עם התלמידים הכי טובים, התלמידים גרועים והם לא בסטנדרט שאנחנו רוצים אותם באקדמיה. הם לא יודעים לכתוב פסקת טיעון אחת כמו שצריך. הם לא יודעים לבטא את עצמם. הם לא יודעים לעשות שום דבר ממה שאנחנו רוצים. הם אמרו שהבחינות לא שוות כלום ומבחינתם שלוש או ארבע בחינות מספיקות לצורך העניין. אם נתפרע, כי אנחנו מדינה יהודית, אז חמש בחינות. כדי לקבל ילדים לאוניברסיטה, לא צריכים את כל הבחינות האלה. זאת האמת לאמיתה. הלכנו לאחור בזה והטלנו עומס על הילדים.

יכול להיות שגם את המתווה שהוצג צריך לרכך וצריך לבנות אותו יותר נכון. אבל היום בכיתה יב' יש מתווה מסוים ובכיתה יא' יש מתווה שני ובכיתה י' יש מתווה שלישי. מסכנים המורים, עשו להם סלט במוח מהמתווים. היחידים שיודעים מה המתווים זאת הנהגת ההורים. מנהל מתקשר אלי ושואל אותי: כיתה י', מה אני עושה? כיתה יא' מה אני עושה? אז זאת האמת, יש להם, מסכנים, סלט בראש. טוב שאנחנו יודעים כל פסיק.

אבל תקשיבו, קחו את הדוח הזה ותעבדו עליו כמו שצריך כי בסוף הילדים שלנו משלמים את המחיר. הם לא מוכנים לשום דבר.

לגבי ה-1 בספטמבר. רן, אני לא האויבת שלך. בבית המשפט תקפתם אותי כאילו אני האויבת שלך, כאילו הנהגת ההורים הם האויבים שלכם. אנחנו רוצים שכר ראוי. יושבים כאן האוצר ויודע שר החינוך. אני ביקשתי אישית שלא יהיו קמצנים על גבי המורים. אנחנו יודעים שלמדינת ישראל יש מספיק כסף לשלם לכולם מה שהיא רוצה. מורים זה ערך אבל צריך חינוך איכותי ואני חושבת שנסכים על זה. אנחנו רוצים את המורים הכי טובים, הכי איכותיים ושאפשר יהיה לבקר אותם. אז כאן צריכה לבוא רפורמה מקיפה על הכול ביחד. לא פלסתר. אל תעשו לנו הסכם שכר של פלסתר שנותן 1,000 שקל וזורק את כולם לעזאזל לעוד חמש שנים. אנחנו רוצים כאן רפורמה עמוקה שנותנת אופק למורים, שנותנת לילדים שלנו אופק, שנותנת אופק למערכת שלנו. מספיק עם הפלסתרים. אל תהיו קמצנים, זה כסף שלנו, של האזרחים. יד נדיבה. תדרשו מהמורים מה שאתם רוצים. סליחה שאני אומרת, רן. אולי גם לעבוד 60 שעות אם צריך, אבל תהיו נדיבים כלפי המורים. אנחנו רוצים שנת לימודים אמיתית. לא בכאילו, בלי איומים של השבתה. עם פולין, עם טיולים, עם כל הנשמה שהמורים יודעים לתת מסביב כי זאת מערכת חינוך.

אבל מה שקורה כאן היום, אנחנו צריכים להילחם על ה-1 לתשיעי. הורי ישראל צופים ואומרים לכולכם שנכשלתם, זה ביזיון מה שהיה כאן השנה. לא רק רן ארז אשם, לא רק משרד החינוך אשם וגם לא משרד האוצר.

סליחה, המחוקקים. תזמין את ראש הממשלה לדיון של 40. שהוא ייתן את התשובות למה 1.9 לא התכנס כאן. תדרשו בשם הילדים, בשם ההורים ובשם המורים להביא לזה סוף. זה לא מגיע לנו. אנחנו רוצים דיון ולשמוע את קולו של ראש הממשלה שיגיד שאכפת לו. הוא יודע להכניס את היד לכיס. תפסיקו להתקמצן על הילדים, על העתיד, על החינוך ועל המורים.

אני לא אויבת שלך רן, מעולם לא הייתי. אני מבקשת שבבית משפט לא צריך להכריז עלי כאויבת המדינה. זה לא היה לעניין.

תודה רבה. הרמתי את הכפפה האחרונה שלך, יהיה 40 במליאה, אנחנו נגיש את זה. תודה רבה לך על כל הדברים שנאמרו מעומק הלב ובכאב. בסוף זה הילדים של כולנו, לא רק הילדים שלכם.

מר חולדאי, מנהל בית הספר, בבקשה.

תודה. קראתי בעיון את הדוח של המבקר. אני מייצג את "ארגון מנהיגים" שמייצג את ארגון מנהלי בתי הספר בישראל. אנחנו מסכימים גם עם הממצאים שמתוארים בדוח וגם עם ההמלצות שלו. אדם שקורא את המסמכים של משרד החינוך או גולש באתר משרד החינוך מתרשם ובצדק, שמשרד החינוך מאוד רוצה לקדם מיומנויות רלוונטיות למאה ה-21 ולשוק התעסוקה. אם האחידו את כל המסרים יחד זה נהדר אבל הבעיה היא שאף אחד לא עושה את זה. אדם שנכנס לבתי הספר בישראל ולכיתות - - -

שנייה, עצור. אתה אמרת את האמירה הכי משמעותית עכשיו.

תן לי להמשיך ואני גם אגיד מה צריך לעשות.

אני לא מבין אתכם. זה לא ממני, זה מהשטח שלכם. זה לא ממני. זה לא מהשרה שעבר שתגידו שיש לה אינטרסים. זה מנהל שמגיע כל בוקר לבית הספר. בפעם הבאה אני רוצה כאן עוד 5-7 מנהלים. אני רוצה לשמוע את המנהלים כדי לעשות ביקורת עליכם. שמעתי את התלמידים, כל מה שיש בדוח התלמידים האלה רוצים. אומר לי המנהל היחיד שנצא היום בוועדה וזאת פאשלה שלי שלא הזמנתי עוד עשרה. תשמעו אותם.

בבקשה, אני מתנצל.

אני יכולה להתייחס?

לא. אני מגן עליו עכשיו והוא יסיים.

לא צריך להגן.

אז ברור לכולנו שמשרד החינוך מאוד רוצה לקדם מיומנויות שרלוונטיות לעולם. מהיכרות עמוקה עם בתי הספר גם היסודיים והתיכוניים – אני גם אבא ולא רק מנהל – כמעט ולא עוסקים במיומנויות במערכת החינוך. כמעט כל מה שעוסקים בו זה הוראת ידע דיסציפלינארי במתמטיקה, באנגלית, בהיסטוריה וכדומה. הפער הזה הוא בלתי נסבל והשאלה היא למה הוא קיים?

אני רוצה לגעת בשלושת הסיבות העיקריות שאנחנו בארגון מנהיגים מזהים והדוח נוגע בהם לא פחות טוב מאיתנו אבל פה זה הדיון. בעיה אחת זה עודף בחינות הבגרות. נאמר כאן בהרחבה, ככל שיהיו פחות בחינות בגרות כך אנחנו כמנהלים נוכל לקדם ארגון חינוכי שמקדם מיומנויות.

זה מה שאמרה נציגת ארגון ההורים, אומרים התלמידים ואומר משרד מבקר המדינה. נו, מה יש לי עוד להגיד.

בבקשה.

זאת נקודה אחת שבה משרד החינוך יכול להשפיע על-ידי קביעת כללי המשחק. הרי מתוך הערכה סופית של המערכת, נגזר כל התהליך בדרך. אמרו את זה לפני ואני לא ארחיב.

בעיה שנייה זה טיפול בבעיות עומק של המערכת. אני לא אכנס לעומקם של דברים כי הדברים נאמרו במידה רבה: שיפור מעמד המורה, שיפור מעמיד המנהל, תגמול למורים ולמנהלים. בהקשר הזה אין ספק שהשביתה שצפויה היא סיפור מורכב. ברשותכם, אני לא אכנס לזה כי מצד אחד יש פה מאבק על תנאי העבודה של מורים ומנהלים ומצד שני, ברור שיש לזה גם מחיר. השנה עמדתי מול התלמידים שלי לא פעם ולא פעמיים בידיים ריקות ובאמירה שזה לא בידיים שלי, זה שאנחנו לא יוצאים לטיול שנתי. אני יוצא לכל הטיולים השנתיים של בית הספר שלי.

אני רוצה לגעת בנקודה שבעיניי היא הנקודה המרכזית וזה אוטונומיה למנהלים. בסופו של דבר, בית ספר הוא לא יחידה צבאית. סופוביץ כתב ב-2008 שבית ספר הוא ארגון עם קשרים רופפים. כלומר, היחידה הזאת שנקראת בית ספר, כל אחד עושה בה מה שהוא רוצה. המנהל לא יכול לקבוע איך בית ספר באמת באמת עובד כי כאשר המורה נכנס לחדר הכיתה, הוא סוגר את הדלת ועושה את מה שהוא רוצה. מה הוא רוצה לעשות? את מה שהוא עשה בשנה שעברה.

כלומר, הנקודה המרכזית להבנתנו היא, שמשרד החינוך טועה. זה לא משרד החינוך הנוכחי דווקא. משרד החינוך טועה כבר הרבה מאוד שנים בכך שהוא חושב שהוא יכול ליישם מדיניות מורכבת, לשנות פרדיגמה בעולם החינוך ולהפסיק לשעמם להם את הנשמה. דרך אגב, מאז הקורונה הם כבר גם לא בכיתות. עזוב את זה שהם לא לומדים מיומנויות כי המורה לא מלמד, הם גם לא שם בכלל. הם כבר למדו לעשות את העבודה שלהם לבד.

אז משרד החינוך חושב שהוא יכול לכתוב לי תוכנית לימודים וספר הוראות שיגיד לי ללמד מיומנויות ואני אעשה את זה. זה פשוט לא אוהב כך.

חן שכטר, מי שמכיר, ראש החוג בבר אילן, כתב על זה את רוב החומר שלו. בתי הספר והמורים עושים מה שהוא קורא לו buffering and bridging. ההנחיות של ראש אגף אסטרטגיה מגיעות לבית הספר, בית הספר מוריד את הראש שלו וההנחיות עוברות מעליו. בית הספר מרים את הראש וממשיך לעשות בדיוק את מה שהוא עשה תמיד.

הדבר היחיד שיכול להניע את מערכת החינוך שלנו קדימה זה מנהיגים חינוכיים שמובילים ארגונים חינוכיים. כאלה שיש להם חזון, שיודעים לרתום את הקהילות שלהם, שיודעים לרתום את צוותי ההוראה שלהם. את זה משרד החינוך לא יכול לעשות והגיע הזמן שהוא יבין את המגבלות שלו. משרד החינוך הוא מטה, הוא לא ארגון. אני לא חלק מהארגון שנקרא משרד החינוך. אני חלק מארגון שנקרא תיכון אזורי בברנר. ככזה, אני יכול לרתום את כל בעלי העניין של הארגון ולייצר חינוך רלוונטי. בתוך החינוך הרלוונטי הזה ודאי שיהיו גם מיומנויות.

הרי מה התלמידים יגידו לי? תלמד אותנו חינוך פיננסי. אז אני מלמד חינוך פיננסי. ההורים אומרים לי, תלמד אותם להוביל פרויקטים, תלמד אותם לשתף פעולה, תלמד אותם חינוך חברתי ריגשי, אז אני עושה את זה. כל זמן שלמנהלים אין אוטונומיה אלא יש אוסף של רפורמות צולבות, סותרות, אוסף של בקרות. השרה לשעבר הכניסה תוכנית שבעיניי על הנייר היא תוכנית מדהימה. תוכנית גפ"ן, גמישות פדגוגית ניהולית, שאמורה להעביר נתח משמעותי מהתקציב שלי לרשותי. והנה, הרפורמה הזאת מלאה בבקרות ובאין סוף מגבלות שגורמות לזה שאני עובד עוד יותר על הנתח המאוד קטן הזה מתוך התקציב.

מה לעשות שיש מנהלים שמעסיקים תוכנית של בן הזוג שלהם. מה לעשות? זה לא כולם חס וחלילה. צריך לראות שהדברים עובדים ועובדים נכון. בהתחלה, כן, עושים בקרה. 2.4 מיליארד שקלים אי-אפשר לשלוח לשטח ולבוא בעוד חמש שנים לראות איפה הם היו.

תסכם כי גם לי מגיע איזה שתיים וחצי דקות.

הסיכום שלי בשורה התחתונה זה שמשרד החינוך צריך בעיניי להתמקד אך ורק בשני דברים. לעזוב את העניין של תוכניות מאוד מתוחכמות ללימוד מיומנויות או כל דבר אחר. הוא צריך להפחית את בחינות הבגרות. הוא צריך לעבוד על שיפור מעמד המורה ומעמד המנהל ומקומו של החינוך בחברה הישראלית ולתת לנו לעשות את העבודה בשטח. ככל שיהיו אנשים יותר טובים בכיסא שבו אני יושב, כך מערכת החינוך שלנו תתקדם ותקדם כל דבר, כולל מיומנויות לעולם התעסוקה המשתנה.

תודה רבה לך על הדברים החשובים, אני מאוד מודה לך.

קשה לי לתכלל ולסכם את כל מה שנאמר פה כי נאמרו פה כל-כך הרבה דברים חשובים. כל אחד צריך איזה סמינר בפני עצמו כדי לנסות לדון ולשפר. מכורח העניין עשינו קצת מיקס.

רפרנט אוצר רפרנט חינוך, אני קורא לכם להפשיל שרוולים ולסיים את האירוע. הוועדה קוראת לראש הממשלה. האמירה של שר החינוך שהיא נוראית בעיניי, ולי מותר להגיד, שאני לא נכנס לאירוע כי הפערים הם גדולים. אני לא מכיר דבר כזה. אני רוצה ששר החינוך יבוא ויגיד לא שתתכוננו לשביתה אלא שאני עושה את כל המאמצים כדי שלא תהיה שביתה. לתת איזה אופק, לתת איזו תקווה.

בהיעדר שר הוועדה קוראת לראש הממשלה להיכנס לאירוע. האיום על חינוך, האיום על תלמידי ישראל, הן מבחינת המערכת, הן מבחינת התכנים, הן מבחינת כלל הנושאים, הוא קיום משמעותי, יותר חשוב ויותר גדול מאשר אויבנו החיצוניים.

ראש הממשלה מתבקש, ואנחנו נוציא את זה החוצה, להיכנס לאירוע הזה גם מול הארגון עצמו כדי למנוע קודם כל שביתה ולראות איך מטפלים בשאר הנושאים.

לגבי הרפורמות, אמרתם אתם שאין עוגן, אין רציפות, אין אופק.

לגבי בחינות הבגרות, שמעתי מכולם. אם רוצים לתת מיומנויות יש להתרכז בשניים המרכזיים, שני מקצועות הליבה מתמטיקה ואנגלית ותוספת תבינו יותר ממני. היא אמרה שהילדים שלה עשו 13 מקצועות ויש כאלה שאמרו שישה. אדוני המנהל אמר תשע מקצועות.

מי יכול לרכז את זה? מי יכול לעשות את זה? ראוי שלנושא הזה תהיה איזו המשכיות. בא השר פירון ועשה רפורמה, בא השר הזה ועשה רפורמה. שמעתי כאן את השרה לשעבר אומרת שצריך להקים מועצה מקצועית שתפקח על הרצף, על הצד המקצועי. אני פוליטיקאי אז אני יכול להגיד שלא יבוא כל פוליטיקאי חדש ואחרי דקה וחצי ישנה את זה. זה אסון שאין רצף, אסון.

אם היו שואלים אותי, הייתי רוצה לשים איש מקצוע ברשות המשרד הזה. אבל מה לעשות, עדיין לא שואלים אותי. את לצורך העניין מתאימה, כי זה המקצוע שלך. אני חושב שבאמת רשות מקצועית ראויה לעשות את זה כדי לשמור על רצף.

עוד פעם, בהתייחס למתמטיקה ואנגלית, שמענו כאן את מה שאמרה יעל אודם בנושא האנגלית. זאת קטסטרופה. יכולים לעשות 5 יחידות במתמטיקה אבל איך ייגשו לבינה המלאכותית? הכול מושתת אנגלית. אני מכיר את זה מקרוב.

מורים שמתאימים ללמד תלמידי תיכון בכלל המקצועות, מדינת ישראל ראוי שתשלם להם. צריך למשוך אותם מהאקדמיה, צריך למשוך אותם מהמפעלים, צריך למשוך אותם מהתעשייה. יש להם ניסיון, הם ראויים לעשות את זה. אני לא גאון גדול ובעל מקצוע גדול בנושא של הכשרת מורים אבל אני חושב שבהכשרה קצרה וראויה אפשר להכשיר איש מקצוע, מי שעשה תואר בפיסיקה ונמצא כרגע באקדמיה ובתעשייה.

יש לשמר את המורים. אני לא מכיר מילה אחרת, זאת שליחות. אדוני המנהל, אתם יותר מקצוענים ממני. כשלא משמרים עובד בכלל התחומים והוא לא מתמקצע, אנחנו מאבדים אותו בסופו של דבר.

ידע ארגוני, זיכרון ארגוני.

לגבי גמישות המנהל, מנהיגות, ניהול, מיומנויות. זה באמת הכישורים לעתיד. הם מייד פוגשים את זה בצבא בכלל המקצועות. מייד פוגשים את זה כשמשתחררים ויוצאים לטיול ואיך הם מסתדרים. אחר-כך מה הם בוחרים באקדמיה, לאיפה הם הולכים, איך הם רואים את העתיד שלהם. זה פשוט חבל מאוד.

משרד החינוך, אני אומר לכם, מה שאומר מבקר המדינה, מה ששמענו מהתלמידים, מה ששמענו מאנשי המקצוע ומההורים. אתם תשבו ואתם תבואו הנה באוגוסט ותגידו כאן לוועדה לביקורת המדינה מה בוצע.

מה שטראגי זה שכבר זה בוצע רק שזה שונה. זה הסיפור. זה שונה, יש פער בין הפורטל לבין המציאות. בין פער בין מה שאנחנו הובלנו לגבי מיומנויות וצמצום מספר בחינות הבגרות לבין מה שקורה היום.

תודה. השרה ביטון, עברתי בשתי דקות. נקבע דיון באוגוסט. ראש המזכירות הפדגוגית יוזמן, ראש אגף התקציבים יוזמן. מנכ"ל משרד החינוך יוזמן. תגידו לו שאני מאוד מעריך אותו על עברו. הוועדה לא רוצה לנקוט באמצעים. ראוי שהוא יבוא ויעמוד בפני הוועדה. הווייתה הוא ביקורת המדינה. הרשות המחוקקת מבקרת את השופטת. מה לעשות, זה מה שנקבע בחוק.

תודה רבה לכולם, אני מודה לכם.

הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 14:35.