פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



22
ועדת החינוך, התרבות והספורט
04/07/2023


מושב ראשון



פרוטוקול מס' 79
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שלישי, ט"ו בתמוז התשפ"ג (04 ביולי 2023), שעה 11:30

החינוך הגופני בבתי הספר - לציון יום הספורט בכנסת

חברי הוועדה: יוסף טייב – היו"ר
סימון דוידסון
לימור סון הר מלך

אחמד טיבי
מאיר כהן

גיא דגן - מנהל תחום דעת וממונה על החינוך הגופני, משרד החינוך

משה שפירא - מפקח חינוך גופני מחוז חרדי, משרד החינוך

אבי כליף - מפקח ספורט מחוז דרום, משרד התרבות והספורט

רועי ברקוביץ' - משרד הבריאות

נדא עליאן - מנהלת תחום קידום בריאות, משרד הבריאות

דגנית פחימה - ממונה על הספורט במגזר החרדי, עיריית ירושלים

עידו טל - ראש תחום נשים לשעבר וחבר הנהלה, איגוד המאמנים

אורי שחם - סמנכ"ל עמותה

חגי פלק - מאמן כדורסל ומאמן מנטלי

חגי גולן - איגוד האופניים בישראל

איל קרפל - הנהלת איגוד הגלגיליות

יהודית גידלי

שרון רפאלי


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.

החינוך הגופני בבתי הספר - לציון יום הספורט בכנסת

בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט בנושא חינוך גופני בבתי הספר לציון יום הספורט בכנסת. חבר הכנסת סימון דוידסון פעיל בנושא הספורט בכנסת. האמת היא שצריך להגיד שדי הרבה חברי כנסת נכנסים פה לבניין ומתפזרים – נוגעים קצת פה, קצת שם. אתה מצאת נישה ואתה פשוט מתמקד בנושא ותוקף אותו מכל הצדדים. אז באמת שאפו על כך.

דעתי האישית היא, שלצערי, בנושא החינוך נושא הספורט לא בולט מספיק, ודאי לא במגזר החרדי ולא במגזר הבדואי. אנחנו רואים את המחקרים ואת הנתונים שפרוסים, חלקם לפנינו וחלקם ממה שנחשפנו בוועדות אחרות. אני כן הייתי רוצה להתמקד בנושא המתקנים, ברשותך, כמובן: תקצוב המתקנים שמשרתים בתי ספר, בתי ספר שנבנים ומקבלים אישור בינוי ללא מתקנים וללא אולמות. כמו שאנחנו נוהגים לומר כל הזמן – אני מתקשה לראות אחד מאתנו רץ ב-15:00 בצהריים בחום היום ולעשות ריצה פשוטה ואפילו הליכה. לכן גם לא ראוי לבקש מהילדים שלנו לעשות שיעור ספורט בשמש וחום מטורף.

נושא שני – אנחנו נחשפים לבתי ספר שאמנם יש בהם אולמות אבל משום-מה אותם אולמות משמשים למטרות אחרות ולא למטרות שלשמן הם קיבלו את האולם. לכן אנחנו נרצה לשמוע גם מכם אבל גם ממשרד החינוך מה הכלים שיש למשרד ואיך הוא יכול לפקח סביב הנושא הזה, ומה בסוף הקריטריונים לבניית בית ספר לקבל אישור או תוספת של כיתות בזמן שאין אולמות. אני גם שמח שמשרד התרבות והספורט נמצא פה. בזמן האחרון הם מככבים פה בוועדה. אני לא יודע אם זה קשור אליך, אולי לשר, אבל אתם אכן רצויים וברוכים הבאים.

סימון, בבקשה.

תודה רבה. קודם כול, אני רוצה להודות לך, אדוני היושב-ראש, על החברות. אני לא יודע אם אתם יודעים אבל לפני שבועיים הוקמה ועדת המשנה לספורט שהיא ועדה מאוד חשובה בראשותי ובלי חבר הכנסת יוסי טייב זה לא היה קורה. אז תמיד להגיד תודה זה חשוב, במיוחד בבוקר אחרי שלא ישנים.

לפני שבוע ימים קיימנו דיון מיוחד בוועדה לביקורת המדינה, ועדה חשובה מאוד בכנסת. הדיון הזה היה בעקבות דוח מבקר המדינה שאני רודף אחריו כבר שנה וחצי וסוף-סוף יצא. אני לא יודע מי מכם ראה אותו, אבל זה דוח על מצב מתקני הספורט במדינת ישראל. בושה, בושה, בושה למדינה שבשנת 2023 אנחנו נמצאים במצב ש-66% מבתי הספר, אין להם אולם ספורט. כן, זה המספר. ל-66% מבתי הספר אין אולם ספורט. זה דבר שמגלגל אחריו הרבה מאוד תופעות: השמנה בקרב ילדים, מספר קטן מאוד של ילדים שמגיעים אחר כך לאגודות ספורט. יש אצלנו כמעט המספר הנמוך ביותר ב-OECD. תכף אני אתן לכם מספרים.

בדרך כלל אני לא קורא מדף אבל הכנתי כמה נקודות, ואני מתנצל מראש בגלל שיש לי כמה ועדות במקביל בגלל יום הספורט. אז אני מדבר פה ואני צריך לרוץ לוועדה אחרת ולעוד ועדה, ובסוף יש כנס מרכזי בשעה 13:00 באודיטוריום.

אנחנו הגענו לפה כדי לדבר על השיעור שמזלזלים בו הכי הרבה במערכת החינוך – זה המצב. זה השיעור הראשון שמבטלים, השיעור הראשון שאם צריך לעשות שיחה אישית עם היועצת מוציאים את הילד מהשיעור, זה השיעור הראשון שפשוט לא מתייחסים אליו. אני אומר את זה לצערי. כל זאת למרות שיש במערכת החינוך הרבה מאוד מורים יוצאים מן הכלל – מורים שבאים עם נשמה גדולה כדי להעביר את מה שהם אוהבים הכי הרבה – חינוך גופני. אני לא בא כאן בטענה למורים. כל הטענות שלי הן למערכת ולא בשנה-שנתיים האחרונות, זה לא קשור לאופוזיציה-קואליציה, מי נמצא. זה שנים רבות שפשוט לא מתייחסים בכלל לספורט במדינת ישראל, לא רק לחינוך גופני. נותנים לנו כמה פירורים – לכו תסתדרו איתם, תעשו ספורט. מתקציב המדינה אנחנו איזה 0.18%, משהו כזה. 260 מיליון שקל בשנה מקציבים לבניית מתקני ספורט במשרד הספורט – זה הסכום. 260 מיליון שקל, אדוני היושב-ראש. אנחנו שמענו עכשיו בתקציב המדינה איך עשרות מיליארדים עפים מצד לצד. אבל זה לא מעניין.

הדברים האלה – אם אנחנו לא נתחיל לדון עליהם יום-יום בכנסת – ואני לא עושה את זה רק בוועדת חינוך. כמו שאמרתי – בוועדה לביקורת המדינה ובעוד ועדה ועוד ועדה. הסיכום של הוועדה לענייני ביקורת המדינה היה, מבחינתי, החשוב מכול. ומה אמר יושב-ראש הוועדה? לא רק אמר – דרש – שבתוך חודשיים תקום ועדה, שולחן עגול של כל המשרדים: משרד הרווחה, משרד הבריאות, משרד הביטחון כי הוא חלק מזה, משרד החינוך, משרד התרבות והספורט – כל המשרדים יחד צריכים לשבת, כל אחד צריך להכניס יד לכיס. כי זה נוגע לכל נקודה ולכל פרמטר במדינת ישראל.

דיברנו על 66%. אני בצעירותי, אדוני היושב-ראש, הייתי מורה לחינוך גופני. סיימתי לימודים בווינגייט והייתי 10 שנים מורה לחינוך גופני. בהתחלה הייתי עם תעוזה ורצון אדיר, והייתי מחנך ורצו שאני אהיה מנהל – זה נגמר לי מהר מאוד. זה נגמר לי משתי סיבות: א', מצאתי את עצמי ימים שלמים בחוץ מתחת לעץ. אני זוכר את העץ, את העלים כשהייתי מנסה להסתתר מהשמש. הילדים היו רצים כמו ארנבות כי זה מה שיכולתי לעשות להם; כי אולם לא היה לי. היה אולם אחד לשש כיתות במקביל אז פעם ב- הייתי מקבל אולם. זה גרם לי, כמו שזה גורם להרבה מאוד מורים אחרים להפסיק להשקיע. אין כוח. כמה שעות ביום אתה יכול לעמוד בשמש הקופחת ולעשות שיעורים כמו שצריך? אתה לא מסוגל.

לכן כשהתחלתי לדבר עם גיא הגעתי למסקנה שהנושא הזה הוא אחד הנושאים שאני רוצה לטפל בו, ואני בטוח שהיושב-ראש יהיה איתי באותה דעה. צריכים לעשות רפורמה אמיתית בכל הנושא של החינוך הגופני. מה שהיה טוב לפני 30 שנה לא טוב היום. נשים זה לא גברים. ילדה בת 17, 18 זה כבר אישה. אם אנחנו רוצים שהיא תעשה שיעור חינוך גופני – בוא ניכנס לראש שלה. מה אפשר לעשות כדי שהיא תשתתף? כי שיעור ההשתתפות של בנות בתיכון שואף ל-25%-20%. כל יום יש לה מחזור, כל יום יש לה סיפור אחר. ולא בגלל שהיא לא אוהבת ספורט; כי אחרי צהריים היא תלך לחדר כושר ולסטודיו. כי היא לא אוהבת את מה שהיא עושה. אז אולי נהפוך את זה ונעשה יותר שיעורי רצפה? יותר פילאטיס, יותר שיעורי עיצוב, יותר תכניות אחרות שייכנסו לתוך המערכת? אותו דבר אצל הבנים – אולי נעשה יותר חדר כושר? נדאג לזה שיהיו יותר אולמות חדר כושר. אולי נעשה יותר שיעורי כדור בצורה שונה ולא רק לתת כדור. יש הרבה מאוד דברים. אני לא נותן עכשיו את הפתרונות אבל אני אומר שצריך לחשוב אחרת כדי שאחוזי ההשתתפות של הילדים יהיו גבוהים יותר. זאת המטרה. יש לנו הכלים כי יש לנו מורים מדהימים שלומדים ארבע שנים ויש להם הרבה מאוד ידע – פשוט מהר מאוד אנחנו ממאיסים עליהם את המקצוע בגלל כל המערכת, כל התנאים.

אני רוצה לומר שתי מילים על החברה החרדית והערבית: בחברה הערבית – ואני חוזר ואומר את זה כל הזמן – אחד הכלים הכי חשובים כדי להוציא את הילדים ממעגל הפשע, האלימות, הסמים, האלכוהול וכל מה שקורה – ואנחנו רואים את זה יום-יום – זה הספורט. ככל שילדים יהיו יותר במסגרות – והמסגרות הספורטיביות הן הכי טובות, עם המאמנים הערכיים שיכולים לתת את הכלים לחינוך הילדים טוב יותר מההורים שלהם – אנחנו צריכים לדאוג שזה יתחיל מבתי הספר. אתמול היה לנו דיון על נושא של טיפוח ספורטאים צעירים. ראינו את הקשר שהולך ומתהדק בין מערכת החינוך לאגודות עצמן. זה קשר שצריך להיות הרבה יותר חזק. צריך להשקיע שם, צריך לפתוח יותר קבוצות אחר הצהריים. מבתי הספר צריך לדאוג שהילדים יהיו בעלי מעש ולא חסרי מעש. ככל שהילדים יהיו יותר עסוקים אחר הצהריים יהיו פחות הדברים הרעים שאנחנו לא רוצים שיגיעו אליהם; ולמורים יש פה כלי כי אפשר להשתמש בהם גם אחרי צהריים. הם גם ירוויחו יותר, יהיה להם יותר רצון לפעול ולעשות.

כאב גדול לי על הילדים בחברה החרדית. מרכז המחקר והמידע לא בדק את הנתונים אבל אני בטוח, וגם אתה יודע את זה, שהנושא של החינוך הגופני הוא לא אחרון, הוא אחרי אחרי אחרון. וגם לילדים בחברה החרדית מגיע לעשות פעילות חינוך גופני, גם להם מגיע להיות בריאים. כי הנתונים – וכולם יודעים אותם – שאנחנו מקום שני או שלישי בעולם – תלוי באיזו שנה – בהשמנה של ילדים. עוד מעט יהיה על זה דיון בוועדה לזכויות הילד. אנחנו מקום שלישי בעולם בהשמנה. אנחנו מקום ראשון בעולם בקטיעת איברים לחולי סוכרת. מאיפה זה מתחיל? מהיסודות, מילד שלא עושה שום דבר ואחרי זה הוא ממשיך לעשות שום דבר וגם אחרי זה הוא לא יעשה שום דבר. מזל שלנו יש צבא שקצת מזיז את הדברים. אז גם בחברה החרדית חייבים לפעול – מגיע לילדים לעשות שיעורי חינוך גופני.

אז יש לנו דיון פורה פה. יש כאן אנשים שהם המפתח לדברים האלה. זה לא יקרה בדיון אחד, ואנחנו נמשיך לדון בזה. אני אהיה בקשר צמוד עם גיא. גם בנושא התקציבים אני אילחם כדי שיהיה מה שמגיע לשיעורי חינוך גופני, כי זה כלי אדיר לכל מערכת החינוך ולעתיד הילדים שלנו. תודה שהגעתם. דברו, תשפיעו, תהיו חלק מהעניין הזה. כל היום הזה בספורט הוא לא כדי להאדיר את סימון – הוא כדי להאדיר את הספורט. תהיו חלק מהעניין, תשמיעו את הקול שלכם, תהיו שותפים. הכוח של הספורט הוא אדיר. אבל כל השנים היינו כמו דגים מתחת למים – אני בא מעולם השחייה. לא נותנים לנו תקציבים – זה בסדר; לא מעבירים כסף בזמן – זה בסדר; מאמנים לא מקבלים משכורת בזמן – זה בסדר. וכן הלאה וכן הלאה. תודה רבה. שיהיה יום פורה.

תודה רבה. גיא דגן, בבקשה, אדוני.

שלום לכולם. קודם כול אני חייב להגיד שאני מרוצה מאוד ואפילו מאושר מהדיון הזה. תודה רבה ליושב-ראש הוועדה ותודה רבה לך, סימון, שאתה עוזר לנו לקדם. לפני שאני מתייחס לדברים שנאמרו – ואני רוצה להתייחס לדברים שנאמרו – אני רוצה לומר שיש בערך 10,000 מורים לחינוך גופני במערכת החינוך שעושים עבודת קודש: עובדים בצורה מתוכננת עם תכניות הוראה מסודרות בתנאים כמו שאמרתם – חלק טובים יותר, חלק פחות טובים. למרות הכול יש כאלה שלא נוטשים אחרי 10 שנים. אולי המילה "נטישה" לא נכונה כי התפתחת לכיוונים אחרים. יש כאלה שעושים את זה וגם כשהם מגיעים לגיל פרישה עדיין מוכנים להמשיך לעבוד, ויש מורים שאנחנו מעריכים גם את עבודתם לאחר מכן. באמת עושים עבודה בלתי רגילה.

בתחילת דבריי אני רוצה להציג מצגת קצרה של חמש דקות כדי להבין מה זה החינוך הגופני במערכת החינוך, ומה יש לנו פה.

גיא, אל תכעס עליי. אני אהיה חייב ללכת ולחזור.

חמש דקות.

טוב.

אפשר להעביר לשקף הבא?

סליחה, שמישהו מהמשרד יעשה את זה, בבקשה.

שמה?

אין מי שיעביר את המצגת.

הבחור שיושב שם, לא?

לא. הוא לא נמצא.

ענבל תעביר.

אוקיי.

קודם כול בבסיס יש לכל תלמיד שעתיים חינוך גופני. אתם דיברתם על המגזר החרדי ועל האוכלוסייה הבדואית, ויש כמה אוכלוסיות שלעיתים לא נותנים בהן שעתיים חינוך גופני, אבל ברוב בתי הספר לרוב התלמידים יש שעתיים חינוך גופני, שזה המינימום. יש הרבה תכניות נוספות.

חשוב להגיד שזה שעתיים ברוטו.

תמיד זה שעתיים ברוטו.

אם נסתכל על הנטו נגלה שזה 30 דקות.

30 דקות לשיעור. אבל השעתיים שאנחנו מדברים עליהם – אנחנו צריכים להקנות לתלמידים כלים להמשיך לעבוד ומודעות. אנחנו לא מצפים או אין לנו יומרה שבשעתיים האלה נצליח לייצר כושר גופני וכל השאר אבל אנחנו כן ניתן להם כלים להכיר ענפי ספורט, לחנך לערכים, לאורח חיים פעיל ובריא. יש לנו מקצוע מוגבר – חמש יחידות לימוד. 8,000 תלמידים לומדים את המקצוע ב-143 בתי ספר והשנה יהיו 150 בתי ספר שבהם לומדים חמש יחידות חינוך גופני; יש למעלה מ-6,000 תלמידים ספורטאים שלומדים בכיתות ספורט שבהן לומדים חמש שעות חינוך גופני, והתוספת היא בעיקר על העשרה גופנית של יכולות אתלטיות.

תחת החינוך הגופני יש 13 בתי ספר לחינוך וספורט ימי. 23,000 תלמידים לומדים חינוך וספורט ימי: חתירה, מפרשים, גלשנים; והמטרה שלנו בחינוך הגופני היא לתת לתלמידים כלים ולחשוף אותם להרבה מאוד פעילויות גופניות כדי שכל אחד ימצא את מה שהוא יאהב יותר או מה שיהיה לו נוח יותר לעסוק בו בזמנו הפנוי גם כתלמיד וגם כמבוגר.

אנחנו מלמדים מעל 70,000 תלמידים מידי שנה לימודי שחייה, עשרה שיעורי שחייה.

אני קצת מבין בשחייה ואני רק אגיד בנושא הזה, אדוני היושב-ראש, שאין פה המספרים כמה באמת לומדים בסוף. אבל אתם, כמובן, יודעים שזה לא מאה אחוז. אנחנו צריכים לחתור למצב שילדים ילמדו שחייה בפרויקט הזה בכיתה ב'. לצערי, זה קורה רק באשדוד, בהרצליה וגם אולי בירושלים. נכון? צריכים לדאוג שבכל מדינת ישראל ילדים ילמדו לשחות בכיתה ב'. כיתה ה' זה מאוחר, הם כבר בני 10. אם נצליח לעשות את זה בעתיד, גיא – זה לא יקרה מחר בבוקר – זה יהיה הישג אדיר. לכל אותן משפחות שחייה זה דבר יקר, לא כולם יכולים להגיע לזה. כיתה ב' זה גיל 7 וזה מתאים בדיוק ללימוד שחייה.

אתה צודק אבל אחד הקשיים שלנו הוא שבריכות השחייה פחות מתאימות בגלל עומק המים, לפי חוזרי מנכ"ל ובטיחות. צריך לטפל בזה.

את חוזרי המנכ"ל צריך לשנות.

אני חייב לטוס לוועדה, אני אחזור.

דרך אגב, ירדנו לכיתות ד' מבחינת התאמת חוזר המנכ"ל בינתיים.

לגבי תחרויות ספורט של בתי ספר – 300,000 תלמידים מידי שנה מתחרים באליפויות בתי ספר – מהמסגרות האזוריות, המקומיות, המחוזיות, הארציות וגם הבינלאומיות אנחנו מוציאים מידי שנה כחמש משלחות להשתתף באליפויות עולם לבתי ספר בכל הגילים. זאת מערכת הפעלת תחרויות ספורט של בתי ספר הגדולה ביותר. במקביל לתחרויות הרגילות יש לנו גם אליפויות של מועדוני ספורט בית-ספריים, ושם משתתפים כ-24,000 תלמידים. הזרוע שמבצעת את הפעילות הזאת של מועדוני הספורט הבית-ספריים היא התאחדות הספורט לבתי הספר.

במסגרת גפ"ן אנחנו אישרנו מעל 300 תכניות והרבה מאוד בתי ספר צורכים תכניות רבות במסגרת גפ"ן; יש לנו תכניות נוספות: "זוזו – מפעילים את הגוף" – 50,000 תלמידים לומדים שעה שלישית חינוך גופני שהוא לא חינוך גופני רגיל, אלא במהלך השנה כל שלושה חודשים לומדים ענף ספורט אחר בשיתוף עם הרשות המקומית בראייה של חשיפה לאותו ענף ספורט כדי שהם יפעלו אחר הצהריים; ויש לנו תכנית "פכ"ל" – פעילות כושר גופני לחיים – 10,000 תלמידים מקבלים בין שעה לשעתיים שיעורי כושר גופני מעבר לשיעורי החינוך הגופני.

אחד האתגרים שלנו הוא הגברת הפעילות הגופנית. אנחנו יודעים שאנחנו בעידן המסכים, בעידן היושבנות, וזה אתגר גדול מאוד להפעיל את התלמידים, בעיקר ככל שהגיל גדול יותר, בגילי חטיבת הביניים והתיכונים. כי בגיל בית הספר היסודי התלמידים פעילים, ואנחנו רואים את זה גם בכל המחקרים למיניהם: ככל שהגיל עולה רמת הפעילות הגופנית יורדת. זה האתגר הגדול שלנו. אנחנו עובדים על זה לא מעט. דיברתם, בין היתר, על התנאים. הקושי העיקרי הוא בקרב בנות בכיתות י'-י"ב.

גיא, לפני התנאים – יש לך פילוח מהנתונים שהבאת כמה מתוך אותם תלמידים הם מהמגזר החרדי והמגזר הערבי?

נמצאים איתי פה מפקח החינוך הגופני במגזר הערבי ומפקח החינוך הגופני במגזר החרדי. כדאי לתת להם גם את האפשרות להציג את הדברים. אני יכול לומר שבמגזר החרדי בנות עושות הרבה יותר מבנים - -

גיא, נתונים.

משה, יש לך פה נתונים? אתה זוכר?

לפעם הבאה, בבקשה, כשאתם מביאים מצגת תביאו גם את הפילוח.

אוקיי.

אחרי הוועדה נא לשלוח לי את הנתונים האלה.

מאה אחוז.

האתגר שלנו הוא בעיקר בבתי הספר התיכון. אני מדבר על האוכלוסייה כולה. כמובן, יש לנו אתגר לא פשוט במגזר החרדי. לא בכל מקום מוכנים לקבל אותנו בברכה. יחד עם זאת במגזר החרדי רוב התלמידות לומדות מקצוע שאנחנו קוראים לו "תנועה בריאותית". במסגרת הסמינרים החרדיים אנחנו מכשירים מורות גם לתנועה בריאותית כדי לעשות את הפעילות הגופנית. העניין הוא בעיקר המודעות והחשיבה עד כמה צריך להשקיע בתחום הזה. אני פוגש את זה הרבה מאוד ברצון של רשויות חרדיות לפטור ממתקני ספורט. אני לא מסכים ממתקני ספורט. גם לתלמידים החרדים מגיע לקבל בדיוק אותו דבר כמו כל תלמיד אחר. זה הקושי העיקרי שלנו.

גיא, אז מה הקריטריון? עכשיו בונים בית ספר חדש ברשות חרדית. חובה לבנות אולם ספורט? מה הקריטריון?

אין קריטריון שונה. אני אסביר בדיוק מה הקריטריון של מנהל הפיתוח בבינוי בתי ספר. כחלק מהתכנית זה יכול להיות מגרש ספורט או מגרשים – מגרש קטן או מגרש גדול, לפי גודל בית הספר – יש לזה קריטריונים ברורים; מסלול ריצה קצרה: בבית ספר יסודי – 60 מ"ר עם מרחק בלימה; בבית ספר על-יסודי – 120 מ"ר; בור קפיצה למרחק. בפרוגרמה הרשויות נדרשות להשאיר שטח פנוי לבניית אולם ספורט עתידי. למשרד החינוך אין תקציב לבניית אולמות ספורט. זאת הסיבה שאנחנו נמצאים בחוסר כל כך גדול. הדבר הזה עלה בוועדות, עלה במקומות, ובסופו של דבר המשרד תמיד יברך, אבל זאת תוספת תקציבית. אנחנו יודעים שגם בבניית בתי ספר חסר תקציב ולהוסיף לזה גם אולמות ספורט – אין למשרד תקציב לזה. בעבר היה משרד אחד – משרד החינוך, התרבות והספורט. היום משרד התרבות והספורט הוא המשרד שיש לו התקציב לבניית אולמות ספורט. אני יכול להגיד שבדרך כלל כשנבנה אולם ספורט זאת החלטה של ראש רשות. כשיש לו תקציב הוא בדרך כלל מצמיד את האולם לבית הספר בראייה שבבוקר האולם ישמש את התלמידים ואחר הצהריים את הקהילה, את האגודות, את החוגים. אבל זה קושי גדול מאוד. זה בא לידי ביטוי בבתי הספר העל-יסודיים שיש שם צורך, בעיקר לתלמידות, להתרענן אחרי שיעור גופני. אבל אין התנאים האלה. אלה האתגרים המשמעותיים ביותר.

משרד התרבות והספורט, מה התקציב שלכם שמיועד לבניית אולמות?

במיפוי שעשינו ב-2020 נמצא מחסור של כ-2,500 אולמות ספורט בבתי הספר בארץ. אם רוצים להשלים את הפער הזה מדובר ב-10 מיליארד שקלים. לנו, כמובן, אין התקציב הזה - -

ב-2010 הייתה תכנית המתקנים. אולי תתחיל משם?

נכון. גם יצאה תכנית ל-2031 לתכנית המתקנים. לא הוקצה תקציב מיוחד לבתי הספר להקמת אולמות.

אבל זה אפשר לעשות מצ'ינג. זה שיפר כמה משרדים.

יש תקציב שהוקצה להקמת אולמות. כמובן, זה נתון להחלטת ראש רשות מקומית היכן האולם יוקם. רובם מסכימים שזה יהיה צמוד לבית הספר אבל עדיין הפער הוא עצום, וצריך לתת את הדעת על כך.

עוד נקודה שאני רוצה להעלות, ששעתיים חינוך גופני בשבוע – כולם מסכימים שזה לא מספיק, אני בטוח שגם אנשי החינוך הגופני במשרד. הצורך הוא להגדיל את מספר השעות. אנחנו רואים במשרד את הצורך בשיתוף פעולה יחד עם משרד החינוך, האגודות והאיגודים כדי להסליל את התלמיד לתוך הספורט התחרותי. באמצעות הזרוע הביצועית שלנו – התאחדות ספורט בתי הספר יחד עם משרד החינוך אנחנו מקיימים הרבה מאוד תכניות אחר הצהריים שהילדים יופעלו בתוך מסגרות תחרותיות ומשם לתוך האגודות.

אבי, הקפדת להגיד כמה חסר. אני רוצה לשאול, כמה יש? כמה אתם בונים בשנה? מה התקציב השנתי שמיועד לבניית אולמות? זה שאנחנו רוצים להשלים את החסר, 10 מיליארד – הבנתי.

אין לי נתון מדויק, אני אשלים אותו.

מה יהיה היום עם המשרדים?

אני יכול לבדוק תוך כדי.

אז, בבקשה.

אוקיי.

אדוני היושב-ראש, אני רוצה לשאול. אפשר להתפרץ?

רק רגע, לפני כן – מרכז המחקר והמידע אומר לי שאתם משקיעים כ-362 מיליון שקלים בשנת 2020. אז אני אשמח אם תוכלו להגיד לי מה קורה ב-2023 ו-2024 לאחר שהתקציב עבר. דבר שני – איך אתם מגיעים להחלטה איפה להשקיע את הכסף הזה? הא במגזר הערבי אתם משקיעים מספיק? האם במגזר החרדי אתם משקיעים מספיק? האם בערים מעורבות? זאת אומרת איך אתם מגיעים להחלטה? בשיתוף פעולה עם המשרד? אתם מגיעים להחלטה? הרשות, השלטון המקומי? איך זה עובד?

זה מופיע בתכנית המתקנים. כמובן, יש גם תקציב בתכנית החומש בחברה הערבית – הקצו תקציבים לצורך העניין.

הרבה תקציבים.

נכון. אני יכול לצאת ואני אשלים את הנתון הזה?

כן.

אפשר לשאול את משרד החינוך בכמה בתי ספר יש חמש יחידות ספורט?

143. זה הופיע קודם במצגת: ב-143 בתי ספר השנה יש מקצוע מוגבר בחמש יחידות לימוד. אנחנו לקראת פתיחה של כעשרה. יהיו בערך 150 בתי ספר.

למה לא פותחים?

שאלת אם יש מגבלה?

מה מונע? אני יכול לתת לך דוגמה מקבילה בגרמניה ובקרואטיה. ברוב בתי הספר יש מקצועות מוגברים במקצועות ספורט כאלה ואחרים. אנחנו נמצאים במקום אחרון. אתם לא נותנים את דעתכם לזה? אתה יודע וכל איגוד ספורט יודע שמנהל בית ספר שהופך את הספורט למקצוע מוגבר זה גם אחד המקצועות שבהם אתה מצליח הכי הרבה לצמצם פערים עם תלמידים – מניסיון, עשיתי את זה 30 שנה. אתם לא לוקחים את הדבר הטוב הזה שהופך את חיי בית הספר והופכים את זה לנחלת הכלל.

זה לא נכון.

אתם עושים בעצלתיים. אתם צריכים לבוא למנהלי בתי ספר ולהגיד שמי שיכניס חמש יחידות ספורט – אנחנו נעזור לו בארבע שעות שבועיות, למשל. זה עושה את ההבדל. אבל אין בכם הדרייב הזה. אתם אנשי הספורט של המשרד. למה זה לא קורה?

אנחנו משקיעים בזה המון. אנחנו כמעט הכפלנו. לפני שש שנים היו 80 בתי ספר ואנחנו מדברים על 150 עכשיו. בסופו של דבר ההחלטה של פתיחת מקצוע מוגבר לבגרות בחינוך גופני זאת החלטה של מקומית של מנהל בית הספר. אנחנו יכולים לשווק, אנחנו יכולים לדחוף את זה. אחת הבעיות שלנו היא מודעות. לא כל מנהלי בתי הספר מספיק מודעים מה הדבר הזה מחולל בתוך בית הספר. אבל מבחינתנו אין הגבלה – כל בית ספר שרוצה - -

תלכו לצה"ל. מה שצה"ל, להבדיל אלף הבדלות, עושה עם כל מקצועות הסייבר – תבדקו בצה"ל את כל השכבה של מדריכי ספורט ותנסו להתאים בתי ספר לצה"ל. תנסו לעשות את זה. בניסיון קטן בדימונה עשיתי את זה – פניתי לצה"ל ומיד הכשרנו 12 חבר'ה שהמסלול שלהם היה ברור.

סליחה, אני לא מבקר אתכם, אתם עושים עבודה מצוינת. כל פעם כשהמשרד בא לפה שופכים עליו – לא, אבל אני מציע שביום כזה שכל כולו מוקדש לספורט ולספורט נשי – כשבאים אנשי משרד החינוך אי אפשר לא להגיד להם את זה. אם אתם רוצים שהספורט יהיה באמת מוטמע בחיי בית הספר אתם צריכים לעשות שני דברים: יש איזו תרבות במדינת ישראל שאם אתה קושר את זה לצבא זה מעורר עניין; הדבר השני זה השתלמויות המורים לספורט שלכם. היות שאני מכיר אותם לפני ולפנים תשקיעו בהם קצת יותר. בוודאי יגידו לי שמשקיעים והכול בסדר, אבל מה לעשות? 30 שנה ניהלתי בית ספר והלכתי להשתלמויות שלכם. תעשו רה-אורגניזציה. זה קורה בהרבה מאוד תחומים במשרד החינוך, ולהערכתי, לא מספיק בספורט. אבל זה לא מתוך ביקורת, זה מתוך הצעה בונה.

אני רק אומר שאנחנו גם מול צה"ל בעניין הזה. אנחנו גם חושבים שצה"ל צריך לעשות תקדים ולקבל למיונים בוגרי מקצוע מוגבר חינוך גופני לקורסי מדא"גים. אנחנו עוד לא הצלחנו להגיע לזה, אבל לפחות פנינו בעניין הזה. אנחנו גם מטפחים בחטיבות הביניים כיתות ספורט בהיקפים גדולים וגם פה הולכים וגדלים כל שנה. זה תשתיות במקצוע המוגבר אחר כך בחטיבה העליונה. מבחינתנו אין מגבלה חוץ מזה שזה צריך להיות רצון של מנהלי בתי הספר. גם לא כל בתי הספר מספיק גדולים כדי לפתוח כל כך הרבה מגמות ומקצועות מוגברים. אבל בבתי הספר הגדולים צריך שיהיה הרצון, התנאים, המתקנים.

- - - כוכבי הספורט לבתי הספר ותראה איך כל מנהלי בתי הספר וראשי הערים רצים לזה, תאמין לי. אנחנו, מנהלי בתי ספר וראשי ערים, אוהבים פרסים – מה אכפת לך? תעשו אולימפיאדה שנתית של ערים מי מקבל את הפרס – פעילות הספורט בתוך בתי הספר, לא בשעות הפנאי, ותראה שכולם מתייצבים.

גם הענקנו את פרס החינוך. אנחנו עושים הכול.

ואם זה יהיה - - - בכלל זה יהיה נהדר.

אנחנו עושים את כל מה שאתה אומר. אמרת "בעצלתיים" – כל שנה פותחים עוד 15-10 בתי ספר, וזה הולך וצומח. אנחנו כמעט הכפלנו את מספר בתי הספר עם מקצוע מוגבר בשש השנים האחרונות, ואנחנו ממשיכים בעניין הזה.

בהצלחה.

תודה רבה. אבי, הצלחת לקבל נתונים?

עוד כמה דקות.

מעולה. אורי שחם, עמותת "שער שוויון", בבקשה.

תודה רבה. זה מחבר אותי גם לדברים שסימון דיבר עליהם לגבי מה שקורה במהלך השעתיים עצמן. שעתיים של חינוך גופני זה לא שעתיים, אלא הרבה פחות ולא מצליחים לתפוס שם את הילדים ולהחדיר בהם את האהבה למשחקי כדור. זאת אומרת הילד מקבל את מה שהוא מקבל בבית הספר, ועם זה הוא הולך הביתה. לנו היום יש שש תכניות שמפעילות אימוני ספורט: כדורגל, כדורסל ושחייה בשילוב פעילות חברתית, וכל תכנית מותאמת לאוכלוסייה אחרת ולקהל יעד שונה. בעזרת התכניות האלה אנחנו תופסים את הילדים, אלה שהם לא הטופ במקצועיות שלהם, הם לא אלה שיגיעו אחר כך ל"מכבי", "הפועל" ו"ביתר", אבל זה כל השאר. זה בדיוק הילדים שמסתובבים ברחובות, ואליהם אנחנו מכוונים את הפעילות שלנו. אנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם בתי ספר. רוב הפעילות שלנו היא בלתי פורמלית ואחרי שעות הלימודים, אבל בתי ספר שמשתפים איתנו פעולה – אנחנו רואים איך זה מחזיק את הילדים.

יש לנו תכנית שנקראת "בועטות" לנערות שמשחקות כדורגל – התכנית הגדולה ביותר בישראל. יש לנו 120 קבוצות. אתה רואה ילדות שנשארות לשחק כדורגל גם כשנגמר זמן האימון כי הן התאהבו במשחק. זה משהו שהן לא נחשפו אליו לפני כן.

יש קהלים שלמים שמודרים ממשחקים מסוימים. יש לנו תכנית כדורסל שמשלבת גם פיתוח של כל המקצועות הטכנולוגיים: של הסייבר, של תכנות, עצוב וכן הלאה. אנחנו מביאים את זה לבתי ספר בפריפריה בדגש על בתי ספר עם ריכוז אוכלוסייה גבוה של בני העדה האתיופית, למשל, שבדרך כלל לא נמצאים במגרשי הכדורסל. אוטומטית מסלילים אותם לריצה, אתלטיקה וכדורגל, ואנחנו פותחים להם ענף חדש. ובטח בהקשר של כל הפעילות החברתית שאנחנו חושפים אותם למקצועות טכנולוגיים שאנחנו רוצים לראות אותם משתלבים בהם יותר. אז החינוך מתחיל כבר בבית הספר. אם ניקח דוגמה לתכנית שלנו מתוך "שער שוויון" וננחיל לילדים כבר בגיל צעיר את האהבה לספורט, למשחק הוגן, לאהדה נכונה – אנחנו רואים מה קורה היום במגרשים, ובסוף ההתנהגות הזאת היא באשמת כולנו: שחקני כדורגל שהולכים מכות בעצמם, מאמנים שפורצים למגרש אחרי שערים, ובעלים שמורידים את הקרובים שלהם למגרש כדי לחגוג, ואחרי זה מתפלאים שאוהדים פורצים למגרש. אז, קודם כול, זה עלינו. אם נחנך לערכים שאנחנו רוצים כבר מבית הספר ואפשר להנחיל באמצעות הספורט: קבוצתיות, לקבל הפסד וללמוד ממנו, לדעת לנצח בכבוד, מנהיגות, מניעת אלימות ואין ספור ערכים שמרוויחים בעזרת משחק ספורט, אז נרוויח בגדול. לכן הקשר בין הספורט שאנחנו רוצים שהילדים יעסקו בו אחר הצהריים צריך להיות קשור כבר למה שקורה בשעות הבוקר בבית הספר, וזה ירחיב לנו גם את בסיס הספורט שזה משהו שמדברים עליו בדיונים של הספורט.

כמה תלמידים משתתפים בפעילות שלכם?

10,000 תלמידים. השנה אנחנו מסיימים את תשפ"ג עם 10,000 ילדים מקצרין עד אילת. אנחנו עובדים בכל המגזרים וכל החברות. חברה שאנחנו חדשים בה דווקא זאת החברה החרדית שקשה לנו להיכנס אליה בעזרת משחקי כדור. אבל, למשל, עם תכנית שחייה בעידודו של חבר הכנסת סימון. פתחנו תכנית בשנה שעברה של לימודי שחייה לילדים בכיתות א'-ב'. מאות ילדים היו מהחברה הערבית ובדגש על הבדואים מהדרום. זה משהו שאפשר לעשות גם בחברה החרדית. זאת אומרת שאין סיבה שילד בכיתה ב' מהחינוך החרדי לא יידע לשחות. בסוף זה עשרה משפטים וזה לא דורש יותר מדי זמן, ואפשר למצוא לזה את המשאבים.

מה המשאבים? מאין אתה מביא את המשאבים? זאת הרשות המקומית, זה מיזם משותף?

ספציפית עבדנו על מיזם משותף שלא עבד בפועל והצלחנו במקביל להשיג גם תרומה. התרומה הזאת הספיקה לנו ל-1,300 ילדים בשנה שעברה ואנחנו מקווים להרחיב את זה כבר השנה. אנחנו עובדים עם המשרד לפיתוח הנגב, הגליל והחוסן הלאומי, ואנחנו מפעילים עכשיו 153 קבוצות של "בועטות" ושער שוויון.

איפה הקושי שלכם להיכנס למגזר החרדי?

בעיקר, שיתוף בתקציבים, כי בסוף מישהו צריך לממן את הפעילות הזאת. רשות מקומית או בית ספר מעדיפים הרבה פעמים דברים אחרים – יש להם השיקולים שלהם. למען האמת אנחנו לא שמנו את זה לנגד עינינו כדי להיכנס בכל הכוח אבל זה משהו שלא קרה כמעט. היו לנו כמה קבוצות ברכסים ויש לנו פעילויות בבתי ספר עם אופי קצת יותר דתי, אבל אנחנו כמעט לא מגיעים למגזר הזה. אין שיתוף פעולה מהצד השני, בעיקר בפן התקציבי – לא מפנים לזה מספיק כספים. תודה.

תודה רבה. עידו טל, איגוד המאמנים והמאמנות, בבקשה.

אני בא מטעם איגוד המאמנים והמאמנות של ישראל בכדורסל. יש משפט אמריקני שאומר: אם אתה משקיע דולר בספורט אתה חוסך שלושה דולר בכל הסביבות; זאת אומרת גם בבריאות, גם בפשע – בכול. לדעתי, גם משרד התרבות והספורט, גם משרד החינוך וגם משרד הבריאות צריכים לשבת ולחשוב איך מקצים לזה.

בהכשרתי אני גם מאמין בכדורסל באליצור חולון, ואני גם מורה לחינוך גופני. אז אני יכול להגיד לכם שאני פה גם בכובע המאמן וגם בכובע של ההוראה. אתה נתת פה לדוגמה את עניין המגמות. יש הרבה בתי ספר תיכון והרבה חטיבות שביטלו את המגמה בגלל התקציב. יש הרבה רשויות מקומיות שאני יכול להגיד לך שפשוט ביטלו את זה בגלל שאין תקציב. אני בתור בוגר של חמש יחידות ספורט – זה עשה שינוי משמעותי. אני בא מחולון שהיא עיר הילדים וזה מאוד משמעותי בדבר הזה. אני יכול להגיד לך שיש עיריות שכן משקיעות – בראשון לציון, בנס ציונה ובבאר-שבע הבינו את החשיבות של הדבר הזה. אבל יש גם הרבה עיריות גם במגזר החרדי וגם בדתי הלאומי – כי אני מאמן באליצור – שאין הרבה. גם במגזר הערבי אין הרבה חבר'ה שמתעסקים בספורט. לי יש הרבה מאמנים מכל המגזרים שאומרים לי, אין לנו שחקנים. הם גם מורים בהכשרתם, ותכף אני אדבר על עניין הפרנסה. הם אומרים – אין לי מתאמנים. הם אומרים, אני מאמן קבוצה של חמש בנים או בנות – זה אותו דבר. לכן לדעתי זה יכול להרים את ההיבט החינוכי, התקציבי. השר מיקי זוהר נכנס לתקציב ונותן תקציבים לספורט הנשי אבל זה בליגת העל, זה בליגה של הזרות. אני יכול להגיד לך שזה לא נותן כלום. אתמול נבחרת הנערות שיחקה ואתה רואה את הפערים בין דרג א' שזה ספרד וצ'כיה לבין לטביה, ואתה רואה את ההבדלים. ההבדלים מאוד ניכרים גם בקבוצות הגברים. בנבחרות של הגברים אפשר לראות.

אני דיברתי עם צביקה שרף, המאמן הלאומי, כמו שאומרים, והוא אומר שיש אפשרות לעשות מתקנים, פשוט לבנות לגובה, כמו שעושים בארצות-הברית. אפשר גם כאן לבנות לגובה. אם בונים פה בניינים בעזריאלי וכדומה, אפשר לבנות גם לגובה ולעשות קומה לכל ענף – שחייה, חדר כושר, פילאטיס ומגרש אתלטיקה.

עידו, ברשותך, יש כל כך הרבה דיונים על הספורט ההישגי – בוא נדבר על החינוך הגופני.

אני בדיוק נכנס לקטע הזה. וגם אם אתה עושה את זה בבית ספר, לא פרטי – עממי רגיל ממלכתי או ממלכתי דתי – אני אומר לך שאם יהיו תנאים הילדים ילכו יותר לספורט. אלה תנאים חד-משמעיים. עכשיו בחולון יש מישהי בשם ענת כינורי שרצה לרשות והבן שלה ספורטאי, והיא הולכת על זה חזק. היא מבינה שהספורט יכול להרים גם את המועצה, גם את הרשות המקומית. גם פה צריך להכניס את העניין של הפרנסה של המאמנים כי הרבה מהם עובדים עשרה חודשים וביולי-אוגוסט אין להם שכר. אז במסגרת התכנית של חמש יחידות אני חושב כן להכניס מאמני ספורט לעבודה בשיתוף פעולה עם וינגייט וסמינר הקיבוצים. זה יכול להועיל מאוד לפרנסה והשכר כי זה בדיוק מה שאמרתי עם המשפט האמריקני: אתה יוצר פה פחות אבטלה גם למגזר החרדי, גם למגזר הבדואי, גם למגזר - - - לכל המגזרים. אם אתה נותן משהו אתה מקבל דיבידנד אחרי זה. אני כבר לא מדבר על כל עניין ההכנסות של המדינה – זה כבר נושא בפני עצמו.

חבר הכנסת יוסי טייב, אני ממליץ שתחשבו על זה עם מיקי זוהר. במקום להקצות תקציבים לזרים ולזרות פה, שעם כל הכבוד הם זרים גם לספורט – ויש גם הרבה מאמנים שאומרים את זה, גם פרשנים.

אני מדבר בכובע שלישי אחר – במועצה הלאומית לספורט אושרו אתמול מעל 100 מיליון שקל לענפים: כדור מים, כדורסל, כדורעף – חמשת הענפים המרכזיים – לא רק לליגות העל, גם לליגות מתחת, תוך דגש על נשים.

זה בכלל לא מספיק.

זה בכלל לא מספיק לספורט הישראלי, אבל לפחות למען ההגינות כלפי השר, ואני ממש לא מייצג את השר, שלא יובן לא נכון. פשוט עניינית אישרנו אתמול במועצה ולכן שהנתונים יובאו לפה.

בסדר גמור.

אדוני היושב-ראש, אני חייב להגיד משהו כי אני רוצה להחזיר, בבקשה, את הדיון לנושא הזה כי אפשר לדבר על הספורט עד אין-סוף. אני רוצה להחזיר את הדיון לחינוך הגופני. בחינוך הגופני אנחנו מדברים על הבסיס של כל הפעילות הגופנית, לא רק תחרותי והישגי, גם עממי. זה הבסיס של הפעילות הגופנית – שם חושפים את תלמידי בתי הספר ונותנים להם את הבסיס להכיר ענפי ספורט. אם לא באמצעות בתי הספר היינו רואים הרבה פחות תלמידים בספורט אחר הצהריים – גם לפעול באופן עצמאי וגם במקומות מסודרים.

אני רוצה להגיד עוד משפט אחד לגבי המורים: המורים נדרשים להיות קוסמים במערכת החינוך עם כיתות גדולות מאוד ועמוסות, עובדים בשמש ועושים עבודת קודש. התפקיד שלהם הוא לא רק להקנות מיומנויות גופניות אלא גם להקנות מודעות לאורח חיים פעיל, אורח חיים בריא וכל ההיבטים הרגשיים שבתוך החינוך הגופני, הדימוי העצמי. לכן השאיפה שלנו היא שבשיעור חינוך גופני תלמיד יפעל לפחות 30 דקות מתוך 45. אבל אנחנו יודעים שבשיעור אנחנו מקנים הרבה מאוד כלים כדי לפתח את התלמיד גם כאדם יותר ערכי שחי אורח חיים בריא וגם לתת לו את כל ההיבטים שיאפשרו לו להיות אדם מוצלח יותר. כלומר זה חינוך גופני, חינוך באמצעות הגוף. בשיעור חינוך גופני אנחנו לא מתיימרים להקנות את הכושר הגופני ברמות הגבוהות ביותר, אבל זה שלתלמיד יהיו הכלים והוא יפעל אחר הצהריים, ילך לחוגים ויכיר חוגים כי באמצעות בית הספר אתה מגיע לכל התלמידים. עבודה נכונה עם מחלקות הספורט זה איתור של תלמידים וגם הכוונה שלהם לפעילות של אחר הצהריים. כל מה שנאמר על פעילות אחר הצהריים היה קורה הרבה פחות ללא החינוך הגופני בבוקר.

אני רק אגיד עוד משהו אחד ואני אסיים.

לא, לא, עידו.

אני רק רוצה להגיד משפט.

לא, לא. תאמין לי, דיברת 10 דקות – יש עוד אנשים.

אני רוצה להשלים את הנתון.

יש לך? בבקשה.

כן. בתכנית המתקנים הוקצו כ-150 מיליון שקלים להקמת אולמות. צריך לקחת בחשבון שלא כולם יוקמו בבתי הספר.

באיזו שנה?

בכל שנה מ-2024 עד 2031.

שזה אומר – כמה אולמות?

כ-30 אולמות בשנה יוקמו. לא כל האולמות יוקמו בבתי הספר, מן הסתם. הפער לא יצטמצם אם לא נגדיל את התקציב.

מי לוקח החלטה לאיזו אוכלוסייה זה הולך, לאיזה מגזר?

מופצים קולות קוראים לרשויות המקומיות. הרשות צריכה להגיש בקשה אלינו למשרד וזה נדון בוועדה.

זה מיזם? מה זה?

זה קולות קוראים.

מי שרוצה, לוקח.

מי שעומד בקריטריונים. לשר יש מאצ'ינג.

ברור. לכן אני שואל אם זה מיזם. כמה מאצ'ינג?

זה תלוי בלמ"ס של אותה רשות.

איפה מפעל הפיס בסיפור?

כל עוד למשרד החינוך לא יהיה תקציב לבניית אולמות ספורט בזמן שבונים בית ספר כמו שבונים מעבדה לביולוגיה או לכימיה או ספריה - -

גיא, פתחתי את דבריי בזה.

זאת צריכה להיות השאיפה. ואז זה גם יסגור את כל החוסרים של אולמות הספורט במדינה גם לקהילה ואחר הצהריים.

תגישו תכנית חומש.

צריך את העזרה שלכם.

אנחנו נעזור אבל תגישו. יש היום תכנית חומש מוכנה של אנשי המקצוע של המשרד ל-10 השנים הקרובות?

יש מחסור בתקציב - -

עזוב את התקציב - -

על זה אני מדבר - -

- - יש תכנית מוכנה? גורמי המקצוע הגיעו לשר עם תכנית ואמרו לו, תקשיב, זה הסכום שצריך ל-10 השנים האחרונות?

ספציפית לגבי אולמות ספורט?

כן.

אין כי התשובה היא שאין תקציב.

בסוף השר ניזון גם מהגורמים המקצועיים. אם הגורמים המקצועיים יבואו עם תכנית סדורה ויגידו לשר שהנושא הזה חשוב למערכת החינוך הישראלית, וזאת התכנית שהם מציעים וזה התקציב שהם שמים בפניו – החלטת השר היא האם לקדם את זה או לקדם משהו אחר, אני מסכים איתך, זה מתווה השר. אבל אם אתם לא תביאו את הדברים בפניו ותפרסו אותם ותגידו שאתם כאנשי מקצוע חושבים שהנושא הזה חשוב – אגב, זה לא רק משרד החינוך, זה גם משרד הבריאות. כי בסוף הדבר הזה משליך על נושא ההשמנה ואורח חיים בריא.

לכן אני אפנה את השאלה גם למשרד הבריאות: מה התקציב שיש לכם לנושא הזה? אתם שותפים לזה?

של אולמות הספורט?

ביניהם, כן.

אני לא חושבת שאנחנו שותפים לדבר הזה, אבל אנחנו שותפים עם משרד החינוך ועם משרד הספורט במניעה ובעידוד לאורח חיים בריא בקרב תלמידים בבתי הספר. אנחנו נמצאים שם בשותפות עם משרד החינוך וגם עם משרד הספורט דרך בתי ספר מקדמי בריאות. היום יש לנו מעל 1,600 בתי ספר מקדמי בריאות, והמטרה היא להגיע ל-100% של בתי ספר מקדמי בריאות. שם יחד עם משרד החינוך מנסים לבנות אנשים בוגרים שיש להם כלים ומיומנויות להיות בוגרים שאורח חיים בריא הוא שגרת החיים שלהם. המיזם הוא משותף לשני המשרדים ובשנים האחרונות אנחנו רואים התקדמות, והרבה תכניות ספורט קשורות לפעילות גופנית ולתנועה.

מה התקציב המיועד?

אנחנו נותנים חמישה מיליון ומשרד החינוך חמישה מיליון. אנחנו תמיד שואפים להגדיל את התקציב אבל זה מה שיש. אנחנו הצלחנו להוסיף דרך התכנית "אפשרי בריא" 90 דקות של תנועה במקצועות אחרים ובהפסקה פעילה; זה בנוסף לכל מיני תכניות שקשורות לתזונה ולדברים אחרים.

חשוב לי להגיד לכם שיחד עם משרד הספורט ועוד מומחים בתחום השתתפנו בפורום הבינלאומי של Active Healthy Kids. אני לא יודעת אם הנתונים מפתיעים אבל הם חשפו שאנחנו נמצאים במקום לא טוב, כמו שאמרו בתחילת הישיבה. רק 9% מהילדים בבתי הספר עד גיל 18 מבצעים פעילות גופנית לפי ההמלצות של ארגון הבריאות העולמי. השיעור ירד בעקבות המגפה ל-3%. אלה נתונים מדאיגים מאוד. אנחנו נמצאים במקום לא טוב בציונים. ב- Active Healthy Kids יש כ-57 מדינות. אנחנו קיבלנו את הציון D בסקלה שבין A ל-F. יצאו המלצות רבות מהגיליון ואנחנו גילינו שאנחנו חייבים לעשות קפיצת מדרגה משמעותית בנושא הזה.

בנוסף יש לנו פיילוט של מיזם משותף גם עם משרד הספורט, התאחדות הספורט ועם משרד החינוך ב-300 בתי ספר של ספורט ומועדוני ספורט עממי ולא תחרותי בבתי ספר. אנחנו רוצים לממן 600 מועדוני ספורט בבתי ספר בחטיבה – 20-15 תלמידים בכל בית ספר, במיוחד בפריפריה ובבתי ספר ממדרג סוציו-אקונומי נמוך.

ייעדתם תקציב לזה?

זה פיילוט. יש לנו תקציב של כמיליון שקלים ממשרד הבריאות. משרד החינוך ומשרד הספורט אמורים להוסיף גם תקציב דומה.

כל אחד מהם?

כן.

זאת אומרת תקציב כולל של שלושה מיליון שקל.

כרגע. מועדוני הספורט העממיים היו לפני הרבה שנים ועברו מבתי ספר למועדוני ספורט תחרותיים. אנחנו רוצים להרחיב ולחדש את העניין הזה כדי לתת הזדמנות לכל התלמידים לעסוק בפעילות גופנית ובתנועה ולא רק לתלמידים שהם במועדונים תחרותיים. מתרחש עכשיו עוד מיזם ומהלך משותף עם ארגוני החברה האזרחית וגם עם ארגון "מעוז". המהלך מתמקד בקידום בריאות לבני נוער ולפעילות הגופנית יש גם מקום מכובד שם. הייתה פגישה אחת לאיגום משאבים, להערכת המצב ומה שקורה שם. יהיה מפגש אחר. כולנו שאיפה שהמפגשים האלה יביאו לשינויים.

דיברנו על בתי ספר מקדמי בריאות שזה יחד עם משרד החינוך. נושא קידום בריאות בני נוער נמצא במיקוד של המנכ"ל שלנו, ואפילו אנחנו קיבלנו הוראות להרחיב את השותפות בנושא הזה ולהרחיב את הפעילות שלנו. אנחנו גם נמצאים ברשויות המקומיות דרך תכנית "אפשרי בריא" בעיר. היום אנחנו נמצאים ב-80 רשויות. שם בקול הקורא בנושא פעילות הגופנית ובתמיכה שאנחנו נותנים הוא נמצא במיקוד. זאת דרישת מינימום – תנאי סף להגשה לתמיכה שיהיו נושאים של פעילות גופנית. השנה הוספנו את נושא השלמות וחוסן בבני נוער, והרבה רשויות הגישו תכניות בתחום הזה.

"הרבה" לא אומר לי כלום. כמה רשויות?

80 רשויות זכו השנה בתמיכה.

כמה בפריפריה? כמה בערים הגדולות?

אין לי פילוח, לא הבאתי את הנתונים. אבל יש לנו מהמגזר הערבי, יש לנו מהפריפריה - -

משרדי הממשלה, אני מחבב אתכם מאוד. תעבירו את זה גם לעמיתים שלכם: מגיעים לוועדות – מגיעים עם נתונים.

יש לי הנתונים של שנה שעברה כי עשינו את הניתוח לפני שנה.

אז תיתני לי את הנתונים של שנה שעברה. מה שיש לך תני לי. אני לא מבקש ממך להמציא לי מה שאין לך. יש לך פה?

אני אשלח.

אז תעבירי את זה לוועדה, בבקשה.

אבל גם את גיליון הציונים הבאתי. בתכנית "אפשרי בריא" לפעמים יש לנו תקציבים גדולים ולפעמים אנחנו לא מקבלים תקציבים. ברגע שיש תקציבים גדולים הרשויות מנצלות את זה להקמת מסלולי הליכה, מתקני ספורט. אם לא – אנחנו נמצאים בוועדות, ושם התקציב זה לא 1+1=3, כי אנחנו בעידוד ובוועדות ההיגוי מעודדים מאוד הקמת מתקני ספורט. אנחנו גם נותנים ייעוץ להצללה ומתקני מים וכמובן את הבטיחות כדי לעודד את הצעירים ואנשים לעשות ספורט והליכה. אנחנו ממשיכים. הכנס הלאומי שלנו לקידום הבריאות יתמקד בנושא קידום בריאות בני נוער ובמיוחד בפעילות גופנית. בשנה שעברה הכנס התמקד בפעילות גופנית, ועכשיו אנחנו בונים תכנית לאומית לעידוד פעילות גופנית עם משרדים אחרים. התחלנו לקבל תקציבים לתכנית מניעה שגם פעילות גופנית שם בגדול. בתכנית לחברה הערבית 550 אנחנו מקימים 20 יחידות בריאות ברשויות הערביות; כמו כן גם ברשויות הערביות וגם בפריפריה – בנושא של השמנה, סוכרת ועידוד פעילות גופנית נמצא במיקוד וקיבלו תקציבים מכובדים. אנחנו דורשים שהתקציבים האלה ילכו להתאמת סביבה מעודד פעילות גופנית ואורח חיים בריא.

אני רוצה להתייחס לדברים שנאמרו בנוגע לתכניות להגברת הפעילות הגופנית. תכנית "אפשרי בריא" זאת תכנית משותפת. כל נושא הגברת הפעילות הגופנית בעיקרו קורה בתוך מערכת החינוך באמצעות המורים לחינוך גופני – אלו תכניות בתוך בתי הספר של עידוד ההליכה במקום הסעה לבית הספר, קבוצות ריצה, הפסקות פעילות וכל מה שכרוך בכך.

בסקר של רמ"ה, לפי דיווחי תלמידים, ב-71% מכלל בתי הספר היסודיים יש תכניות כאלה, וב-45% מכלל בתי הספר היסודיים לפי דיווחי תלמידים, שאלה דיווחים מהימנים.

דבר נוסף – כדי לעודד פעילות גופנית בבתי הספר המשרד השקיע 21 מיליון שקל בהקמת מתחמי כושר גופני. כל רשות קיבלה להקים מתחם כושר גופני בתוך בית ספר, ופשוט בחרה באיזה בית ספר. זה בעל-יסודי שכמו שאמרתי, שם האתגר הגדול שלנו. אז חשוב לדעת גם את הנקודה הזאת.

תודה רבה.

אני מייצג את משרד הספורט. הרבה שנים הייתי מפקח חינוך גופני במשרד החינוך. כולנו כאן מסכימים שחינוך גופני הוא מקצוע במערכת החינוך שמשנה תרבות. אני רוצה להזכיר שחינוך גופני מתחיל בכיתה א' ולא לפני כן, שזה גם פרט מאוד חשוב. צריך שהילדים יעסקו בחינוך גופני ובפעילות גופנית כבר מהגן, וידוע בעולם ששם דברים נקבעים.

אין ספק שכיום בתנאים הקיימים קשה מאוד לייצר חינוך גופני איכותי. אנחנו יודעים שהפער בין מה שמקבלים אחר הצהריים לבין מה שמקבלים בבוקר הוא עצום; ולכן המטרה שלנו היא כמו שהצעת, לייצר תכניות ארוכות טווח לפתרון הבעיה.

עם זאת אנחנו צריכים לצאת לדרך. לדוגמה, בשנה שמשרד החינוך הכריז על אורח חיים פעיל בריא זה מינף את החינוך הגופני בצורה עוצמתית. אז דובר שזה יהיה נושא מתמשך וזה לא קרה. זאת אומרת ברמה הזאת זה לפתחו של שר החינוך לקדם את החינוך הגופני כמקצוע שלא יהיה מקצוע נישה או לחילופין מקצוע שמעמדו כל כך נמוך. היום על כל שיעור שצריך לבטל כדי לעשות מבחן שכבתי או משהו דומה, זה איכשהו פוגע בחינוך הגופני. אז יש פעולות מידיות שאפשר לעשות. הייתה תכנית "פרחי ספורט" שעשתה נפלא לספורט הישראלי. ילדים עד כיתה ד' קיבלו שעות נוספות בחינוך גופני. לאן הכסף הזה נעלם? אז אני רוצה להגיד: אותם ילדים שעוסקים בבוקר בחינוך גופני ופעילים אלה הילדים אחר הצהריים שנאחל להם היום בהצלחה במשחק חצי הגמר – לא פחות ולא יותר. אבל הם כולם תוצרים של מערכת החינוך. דרך אגב, ביום ראשון בשבוע הבא יש לנו פגישה עם מועצת המפקחים ואנחנו מתחילים שיתוף פעולה מאוד משמעותי מתוך חזון שהחינוך הגופני תומך בספורט ההישגי, אבל לא רק, אלא גם בחינוך הילדים. אין מקצוע במערכת החינוך שמשפיע על החינוך של הילדים, על האזרחות העתידית שלהם יותר מהחינוך הגופני.

תודה רבה. דלית פחימה, הממונה על הספורט במגזר החרדי בעיריית ירושלים, בבקשה, בקצרה.

בוקר טוב. אני שמעתי פה את כל האמירות של הרבה גורמים שיש מעכבים וחסמים כאלה ואחרים באוכלוסייה החרדית למתן שירות בתחומי הספורט. אולי זה יהיה חידוש אבל עיריית ירושלים כבר עשור מקדמת את הספורט לאוכלוסייה החרדית. המחלקה שאני ממונה עליה היא המחלקה הגדולה ביותר באגף הספורט והתקציבים הם ענקיים. יוצא מזה שההתאמה התרבותית היא עיקר החסם, והיא החשיבות העיקרית בסיפור הזה. כי מה שבציבור הכללי נחשב ספורט הישגי או כזה שמאדיר את תרבות הגוף, אצלנו זה אורח חיים בריא, מתן דגש לבריאות של הסיפור הזה; והטרמינולוגיה הנכונה היא לגשת לציבור, לא לוותר. זאת אומרת אם צריך להיכנס לרבנים אנחנו נכנסים לרבנים, ואם צריך לייצר איזשהו שיח עם מנהלי בתי ספר או עם אגודות ספורט כלשהן כדי לקדם נושאים מסוימים אנחנו עושים את זה בהתאמה וברגישות. לא להרים ידיים מהציבור החרדי; זה ציבור שהוא צרכן טוב מאוד של ספורט – אמנם לא ספורט הישגי, למרות שאני באה מהספורט ההישגי.

אנחנו אישרנו עכשיו לקבוצה של בנות חרדיות בירושלים קורס מדריכים בהתעלמות דרך מכינה ולאשר להם לעשות את זה במתקנים מתאימים; כי גם אצלנו במשרד הספורט חשוב מאוד לקדם את הספורט בחברה החרדית.

נמצא איתנו פה המפקח על החינוך הגופני במחוז החרדי משה שפירא. אני אשמח אם תהיה לו גם אפשרות להתבטא קצת בעניין.

אנחנו לא נספיק, אבל אני מבטיח דיון המשך ממוקד וארוך יותר.

הוא יכול לתת קצת יותר נתונים על מה שקורה במחוז החרדי.

אני רק אסיים את דבריי. הנושא של השינוי התרבותי הוא מאוד חשוב בספורט. אנחנו צריכים לעשות שינוי חשיבתי שזאת כן אוכלוסייה שהיא צרכנית של ספורט. בירושלים הוקמו בעשור האחרון קרוב ל-12 אולמות ספורט סמוכי מוסדות, והמסר למוסדות החינוך ולמנהלות בתי הספר שזה בסדר עדיפות גבוה, ושהבנות והבנים צריכים לעשות פעילות גופנית. בשנה שוחים אצלנו במפעל השחייה שמשרד החינוך לא מממן, אלא עיריית ירושלים מממנת אותו – 2,400 בנות בשנה.

זה לא נכון. משרד החינוך גם מממן את מפעל השחייה במחוז החרדי.

אני מדברת על הבנות של בית יעקב. בנות בית יעקב ממומנות על-ידי עיריית ירושלים באופן מלא.

תגיב על זה כי אני לא יכול לתת שתישמע אשמה ולא תוכל להגיב.

משה, דבר.

אני מפקח חינוך גופני במחוז החרדי. השנה במחוז החרדי שחו 5,642 ילדים מכל הארץ. בזמנו ישבנו בפגישה גם דגנית וגם היושב-ראש שלכם אז, וסגרנו שאנחנו דואגים לבנים בירושלים, ואתם לבנות. אנחנו משתדלים לדאוג לבנים בירושלים אבל זה לא מספיק כי אין לנו מספיק תקציב. אבל אנחנו כן דואגים גם לבנים. דובר קודם על בעיות של אולמות – במגזר החרדי אין בכלל אולמות.

לא בירושלים. בירושלים יש כמעט בכל בתי הספר.

אנחנו נדבר על זה אחרי כן.

ולמה לבנות לא?

למה אחרי זה? תגיד פה.

למה בנות לא?

למה משרד החינוך לא לוקח את זה?

הם הגיעו לסיכום משותף.

יש הבנות?

הוא אומר שיש חוסר תקציב.

במסגרת התקציב עשו חלוקה בין המשרד לבין הרשות כדי שיקבלו גם וגם.

אנחנו עובדים במאצ'ינג עם רוב הרשויות כדי שכמה שיותר ילדים ילמדו שחייה. בנוגע לאולמות – יכול להיות שבירושלים יש – אנחנו לא רואים את זה מספיק. בערים החרדיות יש לנו בקושי אולמות וגם האולמות שיש – הופכים אותם לאולמות כנסים, אולמות תפילה ודברים כאלה.

למה?

גם אנחנו שואלים את זה.

איפה האכיפה שלכם? אתם המשרד.

אנחנו לא יכולים לאכוף על אולם. על מגרש כן.

מי כן?

הרשות. זה שייך לרשות, לא אלינו.

בגלל שהמשרד לא בנה את האולם, אלא הרשות בנתה אז גם בעניין הזה זה אתגר לא פשוט.

זה נקרא לבנות בית חולים מתחת לגשר.

הוועדה מודה לחבר הכנסת סימון דוידסון, יוזם הדיון ויום הספורט בכנסת, ולכלל המשתתפים בדיון, גם אלה שלא הספיקו לדבר.

הוועדה מביעה את אכזבתה שנושא הספורט לא מקבל את מקומו הראוי במערכת החינוך, בוודאי לא במגזר החרדי, הבדואי והערבי. יש להתאים את הפעילות ולעשות עבודת עומק סביב הנושא הזה.

הוועדה מביעה את חוסר שביעות רצונה מהמחסור במתקני הספורט במערכת החינוך, להרבה בתי ספר אין כלל מתקנים; חלקם אינם ראויים, חלקם בחוץ ואינם מוצלים וחלק מאולמות הספורט משמשים למטרות אחרות.

אני מבקש מהמשרד לעשות עבודה משותפת בין כלל הגורמים: השלטון המקומי, משרד החינוך, משרד התרבות והספורט, ותמצאו מי הגורם שמפקח על הדבר הזה. זה לא ייתכן. אתם משקיעים את הכסף ובסוף אנחנו לא מקבלים את המטרה שלשמה זה נבנה – זה נשמע לי הזוי.

הוועדה קוראת למשרד החינוך לתת שיעורי שחייה לכלל התלמידים כבר בכיתה ב', ואם יש צורך לשנות את חוזר המנכ"ל אז תפעלו כדי שזה יקרה. גם אנחנו נפעל מאחורי הקלעים.

הוועדה מבקשת ממשרד החינוך להעביר לה נתונים על היקף פעילות הספורט במערכת החינוך עם פילוח לפי מגזרים.

הוועדה מבקשת ממשרד החינוך להעביר לה תכנית חומש על צרכים בהקמת מתקני הספורט

הוועדה מבקשת ממשרד התרבות והספורט להעביר לה נתונים כמה מתקני ספורט קיימים, כמה חסרים ואיפה, ומה הצפי לבינוי לשנה הקרובה.

הוועדה קוראת להעסיק את מאמני הספורט של מערכת החינוך במפעלים שונים במשך כל השנה, אחרת הם עובדים ומתפרנסים 10 חודשים בלבד.

הוועדה קוראת למשרד הבריאות להעביר לה נתונים על פעילות המשרד בנושא הספורט, פילוח לפי מגזרים ואזורים בארץ.

ברשותכם, אני נועל את הדיון. תודה רבה.


הישיבה ננעלה בשעה 11:30