פרוטוקול של ישיבת ועדה
הכנסת העשרים-וחמש
הכנסת
94
ועדת החוקה, חוק ומשפט
25/06/2023
מושב ראשון
פרוטוקול מס' 105
מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט
יום ראשון, ו' בתמוז התשפ"ג (25 ביוני 2023), שעה 11:30
ישיבת ועדה של הכנסת ה-25 מתאריך 25/06/2023
חוק-יסוד: השפיטה (תיקון מס' 3)
פרוטוקול
סדר היום
הצעת חוק-יסוד: השפיטה (תיקון – עילת הסבירות)
נכחו
¶
חברי הוועדה: שמחה רוטמן – היו"ר
קארין אלהרר
טלי גוטליב
עמית הלוי
מתן כהנא
עופר כסיף
יונתן מישרקי
ארז מלול
יוליה מלינובסקי
יואב סגלוביץ'
משה סעדה
יצחק פינדרוס
אורית פרקש הכהן
יצחק קרויזר
גלעד קריב
אפרת רייטן מרום
חברי הכנסת
¶
דבי ביטון
אביחי בוארון
ולדימיר בליאק
אורנה ברביבאי
בני גנץ
עמית הלוי
בועז טופורובסקי
משה טור פז
אחמד טיבי
מירב כהן
יוראי להב
מרב מיכאלי
שרון ניר
מיכל שיר סגמן
אלעזר שטרן
מוזמנים
¶
גיל לימון - משנה ליועמ"ש ציבורי-מינהלי, משרד המשפטים
שרה גולד - עו"ד ייעוץ וחקיקה ציבורי מנהלי, משרד המשפטים
אביטל שטרנברג - משפטנית, ייעוץ, משרד המשפטים
עמיר פוקס - חוקר בכיר, המכון הישראלי לדמוקרטיה
טליה איינהורן - חברה קבועה באקדמיה הבינ״ל למשפט השוואתי, אוניברסיטאות ומוסדות אקדמיים
חנה פריידין - רכזת קשרי ממשל, פורום קהלת
אהרן גרבר - סגן ראש המחלקה המשפטית, פורום קהלת
ריקי שפירא-רוזנברג - עו"ד, המרכז הרפורמי לדת ומדינה
אתי לבני - חכ"לית
ענת מאור - חכ"לית
דורית סוקולוב -
מוטי וקנין - משקיע הון סיכון
גל כהן
–
רישום פרלמנטרי
¶
אסתר מימון
רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.
היו"ר שמחה רוטמן
¶
לפני צוהריים טובים. רבותיי, הנושא שלנו היום הוא עילת הסבירות, תיקון לחוק-יסוד: השפיטה, עילת הסבירות. אני אשמור את דברי הפתיחה שלי אחרי דברי הפתיחה של חברי הכנסת שבאו לפה. הצהרות הפתיחה כשמן כן הן – הצהרות פתיחה. אני מבקש שתשמרו על הזמנים, כדי שחברי הכנסת יוכלו לדבר וגם כמובן המוזמנים וכל הנוגעים בדבר.
אני אעבור על סדר הצהרות הפתיחה. כאמור אני מבקש מכל מי שיכול לשמור על לוחות-הזמנים, לקצר אותם. מקסימום דקה להצהרת פתיחה. נתחיל. הצהרת פתיחה ראשונה – חבר הכנסת ארז מלול, בבקשה.
ארז מלול (ש"ס)
¶
שבוע טוב לכולם. אדוני היושב-ראש, אנחנו דנים בסוגיית עילת הסבירות. זו אחת הסוגיות החשובות בתחומי המשפט, ובמיוחד במשפט המינהלי. אני נזכר שלמדתי בתור סטודנט, מפי המרצה ד"ר גדי רובין, את הסוגיה הזאת. ובסוגיה הזאת נחלקו גדולי המשפטנים בארץ ובעולם.
עילת הסבירות ספגה ביקורת לאורך השנים, במיוחד בגרסתה המורחבת משנות השמונים. המחלוקת הייתה גם באקדמיה, גם במערכת המשפט וכן אצל נבחרי הציבור, שראו בעילה הזאת שימוש חריג של בית המשפט אשר אמון על שמירת החוק הקיים ולא יצירתו ועיצובו, לצד חדירה לתחום האחריות והסמכות של סמכויותיה של הממשלה. יש גישות שונות בשימוש עילת הסבירות, איך, מתי, כמה, מתחם הסבירות, מי קובע מה מתחם הסבירות, ומתי ניתן להשתמש בעילה זו.
לאור חשיבות העניין אבקש מכל חבריי פה בוועדה לנהל דיון ענייני, דיון רציני, בלי דמגוגיות זולות, בלי הסתה. תאמינו לי שזכויות האדם חשובות לי ולחבריי פה כמו כל חברי הבית, לא פחות חשובות מאשר למפגינים בתל אביב.
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו)
¶
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. ראיתי אתמול הודעה שלך לתקשורת עם הסיבות למה צריך לבטל את עילת הסבירות. אני רק רוצה לתת אקס קורס קצר להיסטוריה, שאנחנו נבין מאיפה זה בא, ונפריך חלק מהטענות שלך.
השורשים של עילת הסבירות הם במשפט הציבורי האנגלי. זה התחיל במאה ה-16. שלא יספרו לנו סיפורים שזה רק בישראל ורק מעכשיו ואהרן ברק אשם בכול. זה נטמן במשפט הישראלי עם הקמת המדינה, ואפילו קודם לזה עם המשפט המנדטורי.
זה חל במדינות רבות בעולם, שלא יספרו סיפור שזה רק בישראל. לא, אנחנו לא מיוחדים בנושא הזה. בריטניה וכל המדינות שקשורות לברית האנגלית: ארצות הברית, גרמניה, צרפת, שם זה גם קיים, גם נטמן.
אלמלא עילת הסבירות כמה פסקי דין לא היו קורים. מהממשלה הקודמת אני רוצה להזכיר פסק דין נגד שר האוצר דאז, אביגדור ליברמן, בנושא מעונות לאברכים. בית המשפט פסל את זה. וצריך לקבל את זה, לטוב ולרע. לפעמים בית משפט מקבל החלטות שאתה רוצה, לפעמים שאתה לא רוצה. זה נפסל בהחרגה ממתחם הסבירות. אלמלא הבג"ץ, המיגון בעיר שדרות היה חלקי, כי בזמנו, משרד הביטחון החליט שהמיגון בשדרות יהיה חלקי בלבד.
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו)
¶
יש חלקית, למישהו כן, למישהו לא. אולי כנראה לפי דפוס ההצבעה, אני לא יודעת מה היה שם.
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו)
¶
ודוגמה אחרונה ברשותך. אנחנו עוד נדבר על זה רבות, רק שנבין עד כמה זה חשוב. אסון המסוקים – מישהו זוכר? כשזה קרה משרד הביטחון החליט שעל המצבות יהיה כתוב "תאונת המסוקים", והמשפחות עתרו לבג"ץ, ובג"ץ החליט והורה למשרד הביטחון לכתוב שהאנשים נהרגו ב"אסון המסוקים". על סמך מה? על סמך עילת הסבירות, כי אלה הנסיבות. תודה רבה.
אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי)
¶
בוקר טוב, אדוני היושב-ראש. ישראל באחת התקופות המשבריות בתולדותיה: אירן מקדמת הסכם בלי שישראל מעורבת, יהודה ושומרון בוערות, אין משילות, אין ביטחון, שרים שמתחרים ביניהם מי יותר בריון, ריביות שיא, זוגות צעירים מאבדים תקווה, הרחובות בוערים, כי הם השתקפות של הנהגה שאיבדה כל אחריות.
ומה אנחנו עושים פה? מה הדיון הזה שאנחנו מקיימים פה? המשך החקיקה המשפטית החד-צדדית, שמבטאת את השחיתות ואת חוסר סדרי העדיפויות של הממשלה הזאת. זה הרי חלק מתוכנית שלמה לפגיעה במוסדות הדמוקרטיים של מדינת ישראל ולמיסוד השחיתות, והסעיף הזה, העומק שלו הוא בשחיתות.
זו לא הדרך, אדוני היושב-ראש, וזו לא המתכונת. החקיקה הזאת, העם רוצה שהיא תהיה חלק מהסכמה רחבה. התחלנו לעשות את הדברים הללו בבית הנשיא, ולצערי אנחנו נמצאים פה במין בליץ חקיקתי.
אנחנו מסתכלים על הנוסח, לא למדנו כלום. זה אותו הנוסח מחייה המקוריים של החקיקה המשפטית הזאת.
שמעתי שיש אנשים שקוראים לזה "חוק סולברג". לי נראה שהשופט סולברג מתהפך ומסמיק בביתו. זה חוק סולברג? השופט סולברג לא דיבר על השחתה במינויים מקצועיים לאורך כל השדרה של השירות הציבורי, השופט סולברג לא דיבר על זה שאין שום הבחנה ומבטלים הגנה על זכויות יסוד רק בגלל שמי שיחליט זה שר או ראש עירייה.
גם היועץ המשפטי של הכנסת מתריע בחוות הדעת שהוא הגיש שמוחקים פה אסכולה שלמה בלי לעשות סדר, ואם לא אוכפים סבירות, למה שהפקידים והממשלה בכלל ינהגו בסבירות.
אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי)
¶
יש פגיעה אדירה בשוק הכלכלי, בהחלטות של שרים, לתת רישיונות, לשלול רישיונות, לתת היתרים ששווים מיליארדי שקלים, וכמובן בזכויות אדם: הסגרה של אנשים, רישיונות של אנשים, החלטות בנושאים של אדם.
אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי)
¶
כמו כל דבר בממשלה הזאת, הדיון הזה נועד לטובת אנשים מסוימים ולא לטובת הציבור, ואני חושבת שצריך לקיים אותו בצורה של הסכמה רחבה, כמכלול שלם, ולא כאן, בשיטת הסלמי.
גלעד קריב (העבודה)
¶
אדוני היושב-ראש, חברי הוועדה. אדוני היושב-ראש, לא נעלם מן העין הטון היותר רגוע שבו אתה מנסה לפתוח את הדיון הזה – מעט חיוכים, ויתרת על פסוק שליווה את כל הדיונים הקודמים. איזה ארשת של מתינות, אבל אנחנו לא מתרשמים.
גלעד קריב (העבודה)
¶
אנחנו לא מתרשמים, מכיוון שברור לנו שאתה ויתר חברי הקואליציה, אתם מחדשים היום את בליץ החקיקה להרס העצמאות של מערכת המשפט ולפגיעה עמוקה במערכת האיזונים והבלמים העדינה מאוד של הדמוקרטיה הישראלית.
עוד נדבר הרבה על עילת הסבירות, אם תאפשר לנו, אבל כל אותם ליקויים שראינו בסיבוב הקודם אנחנו רואים גם עכשיו: הצעת חוק מטעם הוועדה במקום הצעת חוק ממשלתית, שעוברת את כל התהליכים; הכוונה שלכם להביא את העניין להצבעה בקריאה הראשונה בתוך שבוע. כך אתם מצהירים במקומות כאלה ואחרים; והעיקר, אמירה ברורה שלכם שזה רק הספתח. אתם מתכוונים להמשיך עם שינוי הרכב הוועדה למינוי שופטים, כששר המשפטים עדיין מתעקש לא להשלים את הרכבה ולא לכנס למרות הפער באיוש תקני השופטים. אתם מתכוונים אחרי זה להמשיך בפגיעה במעמד היועצים המשפטיים. רואים לכם. רואים לכם שאתם מבקשים לחזור על מה שקרה כאן לפני מספר חודשים, מה שריסק את החברה הישראלית.
גלעד קריב (העבודה)
¶
ואני אומר לך, אדוני היושב-ראש, אבל בעיקר לציבור: אנחנו ננהל כאן קרב פרלמנטרי נחוש, כפי שעשינו בכל החודשים האחרונים. ואנחנו קוראים לציבור, לציבור של מאות האלפים והמיליונים, שלא הזניח את המחאה ואת הרחובות: תמשיכו, אתם חומת ההגנה האמיתית מול ניסיונות ההרס שלך, של לוין ושל נתניהו. לא נשכח שידיו הן אלו שמחוללות את ההרס הזה.
יואב סגלוביץ' (יש עתיד)
¶
אני קורא לזה "רכבת השדים", מאחר שכבר נסעתי ברכבת הזאת, וראיתי לאיפה היא נוסעת, ראיתי גם מי הנהג, כיצד הוא נוהג או לא נוהג. בסוף האיש עם השלט יושב בבית המשפט המחוזי בירושלים, צופה בעדות מברייטון. אבל הנהג ברכבת השדים שם הצעה כאילו תמימה, נחתה כאילו מהשמיים, כאילו שזו הצעת חוק ממשלתית. אני שומע שמתראיינים ומספרים שהממשלה רוצה. הממשלה לא אמרה דבר.
מה שאומרים פה זה אנשים קיצוניים בשולי השוליים של החברה בישראל. ואם רוצים לראות את שולי השוליים, אפשר לראות את המנהיגים שלהם, צועקים לאנשים שיעלו על הגבעות בניגוד לחוק, זה "השר לטרלול הביטחון הלאומי", וסמוטריץ', שהוא עזר כנגדו, או הוא עזר כנגדו. אנשים גזענים, הומופובים, אנטי ציוניים, שמביאים את כולנו למדינה דו-לאומית, ואי-אפשר לעשות שום דבר מהדבר הזה בלי שהמהפכה המשטרית הזאת תעבור.
אז עכשיו במתק שפתיים ראיתי שאין את הכותרת הרגילה "מחזירים את הצדק למערכת המשפט". מה קרה? כי עבריינים מניעים אותה היום? זה הסיפור? שרואים את השר בן גביר נוסע לעשות "סדר" עם העדה הדרוזית ומטרלל מדינה שלמה כל סוף השבוע הזה?
יואב סגלוביץ' (יש עתיד)
¶
המשפט האחרון שיש לי להגיד לך, רוטמן, ולכל החברים הקיצונים שלך: העסק הזה לא יעבור, כמו שהוא לא עבר. המדינה יותר חזקה מהמנהיגים הרעים שלה. רוב המנהיגים שלה יושבים ושותקים, חלקם יושבים בבית המשפט המחוזי בירושלים, וחלקם – עוד נכונו להם עלילות.
אני אומר לך: להציג את העניין הזה כאילו אנחנו פה באיזה משהו קטן, משהו שכולנו מסכימים? שמעתי אותך הבוקר, שכולנו מסכימים עליו. לא מסכימים לשום דבר מהדבר הזה, והדבר הזה לא יעבור ככה ולא יעבור ככה. שני האוהלים של החיזבאללה בגבול הצפון, ממשלת ימין מלא על מלא לא מסוגלת לעשות דבר, מהומות ביהודה ושומרון, מאבדים את המשילות בכל הארץ, מעשי רצח ופשיעה בחברה ערבית, ואנחנו יושבים פה. הבית נשרף והסבתא מסתרקת, הבית של הסבתא הזאת קצת מטורלל.
קארין אלהרר (יש עתיד)
¶
תודה רבה, אדוני היושב-ראש, אנחנו נמצאים אחרי סוף שבוע מאוד מאוד לא פשוט, ושלוש הערות פתיחה אני מבקשת: הראשונה, עילת הסבירות היא לא דבר קטן, היא לא דבר פעוט. היא החלק הראשון בפרוטוקול הפולני. עושים את זה בקטן, בשלבים מדודים, ובסוף משתלטים על המערכת.
אני רוצה להפריח את כל האמירות שהן בגדר שקר. לא הייתה הסכמה, לא הייתה חצי הסכמה, לא היה שום דבר שמתקרב להסכמה בבית הנשיא. מה שהבאתם לכאן זה בדיוק את ההצעה מינואר. אין בה שום דבר חדש. היא הצעה רחבה. היא הצעה שתפגע באזרחים הישראלים. היא הצעה שתכשיר כל מינוי, כל החלטה, לא משנה עד כמה היא פוגעת באנשים. אם באמת הייתם רוצים לתקן את מערכת המשפט, באמת הייתם רוצים לעבוד עבור האזרחים, הדבר הראשון שהייתם צריכים לעשות זה לכנס את הוועדה לבחירת שופטים, כי חסרים 80 שופטים במערכת.
אני יכולה אולי לקיים את הוויכוח לגבי הפוליטיות, לגבי השופטים העליונים, כי באמת בית משפט עליון, בסדר. מה הבעיה שלכם עם שופטים בערכאות נמוכות? מה הבעיה שלכם עם שופטים שאמורים לתת סעד? אם הייתם באמת דואגים לאזרחים, הייתם דואגים לביטחון האישי ולא תומכים בפעולות אלימות, לאומניות, כנגד אנשים.
קארין אלהרר (יש עתיד)
¶
אם הייתם באמת באמת פועלים עבור האזרחים, לא הייתם פוגעים פגיעה כל כך עמוקה ביחסים עם ארצות-הברית - -
קארין אלהרר (יש עתיד)
¶
אנחנו נפעל בוועדה בכל דרך, חוקית כמובן, שלא תבואו בטענות. אנחנו נפעל לעצירת החקיקה הזאת, כי היא מרעה עם אזרחי ישראל.
עמית הלוי (הליכוד)
¶
תודה, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לפתיחה רק למסגר את הדיון שלנו, להסיר לפעמים את הכסות של המילים הגבוהות. לפעמים אפשר להטביע את האמת ואת הצדק באוקיינוס של מילים יפות: סבירות ושיקול דעת.
עמית הלוי (הליכוד)
¶
אנחנו בדיון על מדיניות. על העובדה שבית המשפט העליון פעם אחר פעם הכניס, כמו שהגדיר את זה יפה השופט לנדוי בוויכוח שלו עם ברק – הכניס את עצמו בנעלי הרשויות האחרות, החליף את שיקול הדעת, שלכם אגב, בשיקול הדעת שלו. החליף את שיקול הדעת של הרשות המבצעת בשיקול שלו. זאת לא סבירות, זאת מדיניות. זה נכון גם לשאלות כמו הבג"ץ, שהזכירה פה חברת הכנסת, בשדרות. יש פה שאלה של מימון, אפשר הרבה דרכים - - -
עמית הלוי (הליכוד)
¶
בדרכים רבות אפשר להתמודד בשאלת המדיניות של ההגנה על תושבי הדרום, יש דעות לכאן ולכאן. בדרכים שונות אפשר להתמודד בשאלות אחרות של ביטחון. זאת לא המומחיות וזאת לא הסמכות של בית המשפט העליון להחליט במקום הרמטכ"ל, זאת לא הסמכות שלו להחליט במקום ראש השב"כ, זאת לא הסמכות שלו להחליט במקום שר הביטחון איך להגן על שדרות. וכל דבר עולה כסף, לכל דבר יש שיקול תקציבי. תקציב הוא תמיד חלק ממדיניות.
עמית הלוי (הליכוד)
¶
גם התקציב, חברת הכנסת דבי, וגם החרב, וגם הארנק וגם כלים אחרים מסורים לרשות המבצעת, לרשות המחוקקת. העובדה שעילת הסבירות הפכה להיות עילה עצמאית, היא הפכה, בדיוק כמו שלנדוי אמר, לשרירותיות.
היו"ר שמחה רוטמן
¶
יוראי, אתה רוצה לצאת, אני אתה לא צריך שאני אקרא אותך. נכון? אתה מפריע, אתה יכול לצאת לבד.
עמית הלוי (הליכוד)
¶
ועוד הערה אחרונה. למה אנחנו חייבים לשנות ולהגדיר בחוק בצורה נכונה את העניין הזה של סבירות? זה לא רק כשבג"ץ מתערב. יצירת מתחם סבירות על ידי בג"ץ, והשימוש בעילה הזאת, יצרו מצב – אני אומר את זה כמי שעבד בממשלה כמה שנים – שאין פעולה בממשלה, שלא לומר בדיונים המקדימים, וגם כאן, שמיד אומרים לך: זה לא סביר, בג"ץ לא יאשר את זה.
עמית הלוי (הליכוד)
¶
דוגמה הכי טובה למתחם הסבירות הייתה דווקא בניסיון של שר בממשלה, כמו שאמרת, למנות ממלא-מקום לפרקליט המדינה. אז התברר שמתחם הסבירות, שמכל עשרות אלפי עורכי הדין – ראינו את המספרים השבוע – היה רק אדם אחד. אחר כך ברוב טובו הוא אמר שאולי עוד שניים.
עמית הלוי (הליכוד)
¶
אני מסיים, אדוני היושב-ראש. אנחנו דנים כאן על עילה שמזמן חרגה מסבירות ביחס לביקורת שיפוטית רגילה - -
היו"ר שמחה רוטמן
¶
חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, אתה אומנם לא נוכח בדיונים כשעוסקים בנושאים חשובים כנראה כמו - - -
היו"ר שמחה רוטמן
¶
חבר הכנסת סעדה, אני מבקש גם ממך לקצר, וגם כפי שנתתי לדוברים אחרים שחרגו מהזמן הזה, אני אתן לך קצת זמן פציעות. אני מבקש שתשתדל לקצר את דבריך. תודה.
משה סעדה (הליכוד)
¶
אני אהיה קצר מאוד. העניין של עילת הסבירות נתונה במחלוקת לשם שמיים בבית משפט. מחלוקת מקצועית, משפטית. אני אומר שלפחות מבית משפט נלמד את העניין הזה, אם המחלוקת כאן לשם שמיים, אפשר לדון בה בכובד ראש, ננתח אותה, נדייק אותה, אבל רק בבקשה, כדי שנוכל לדון בזה בכובד ראש - -
משה סעדה (הליכוד)
¶
פה אני מבקש שננהל דיון מקצועי, כדי שבאמת נגיע לעמק השווה, שנכון לכל החברה הישראלית.
משה סעדה (הליכוד)
¶
תנו לנו בבקשה בקשה אחת. תנו לנו פה לקיים דיון, תפגינו בחוץ. פה שאפשר יהיה לקיים דיון.
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל)
¶
תודה רבה. מה שראינו בימים האחרונים זה חבורת פורעים, פוגרומיסטים, ארורים, שנכנסו לאין-ספור כפרים. אתמול הייתי בתורמוס עיא, ראיתי את הבתים - - -
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל)
¶
היית בתורמוס עיא יחד עם חברי, חבר הכנסת טיבי. ראינו את הבתים שנשרפו לחלוטין.
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל)
¶
בתים שהוצתו ונשרפו על ידי חמלניצקים יהודים, על ידי טרוריסטים ארורים, אבל לא רק הם אלה ששרפו, אלא שצבא הכיבוש נתן להם את האפשרות, עמד מנגד ולא נקף אצבע כדי לעצור אותם. הוא לא נקף אצבע כדי להרחיק אותם, וכשפלסטינים נאלצו להתגונן על חייהם ורכושם, ירו עליהם - -
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל)
¶
- - ומה שלא פחות גרוע זה שפה, בבית הזה, ובממשלת הדמים יושבים אנשים שמעודדים אותם.
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל)
¶
אני מבקש שתיתן לי כמו שנתת לכולם.
- - - שמעודדים אותם וקוראים להם: רוצו לגבעות, ונכנסים למקומות שעל פי החוק הישראלי הם לא אמורים להיות פה, ומקימים שבעה קיני טרור כנגד החוק הישראלי.
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל)
¶
עילת הסבירות, ובזה אני מסיים – עילת הסבירות היא בין השאר נוגעת למצב שבו בממשלה יש מדיניות מפלה ובלתי מאוזנת, כשהשר הבטל, הכישלון הקולוסלי, הגזען הטרוריסט המורשע - -
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל)
¶
- - ואת הדרוזים ואחרים, אבל באותו זמן נותן לפורעי חוק אלימים לשרוף בתים. שם אין סבירות.
יצחק קרויזר (עוצמה יהודית)
¶
שבוע טוב. חזרתי עכשיו מעלי, מבתיהן של משפחות הנרצחים בפיגוע הקשה מאוד, הטבח בחומוס אליהו בעלי. ישבתי רבות עם משפחתו של אלישע אנטמן, השם ייקום דמו. התבקשתי להעביר מסר, שאני חושב שהוא יהיה מאוד רלוונטי לדיונים שלנו כאן בוועדה.
חשוב מאוד שכולנו נזכור שאנחנו נמצאים כאן כדי להביא לעצמנו, לאזרחים ששלחו אותנו לפה, וסומכים עלינו שתהיה לנו פה דמוקרטיה טובה יותר וחזקה יותר – בחוץ יש מאות ומיליוני אזרחים שמסתכלים על ההתנהלות שלנו כאן, ועל ההתנהגות שלנו כאן – אני מקווה שזה לא יהיה רק איזה אמירה חלולה, אלא שכל אחד שיושב כאן בוועדה יזכור שאנחנו כאן לדיונים רציניים ומעמיקים.
שמעתי קודם הערות לגבי שר כזה, שר אחר. יש כאן בוועדה חוק חשוב מאוד, חוק שמטפל והולך לתת כלי חשוב מאוד לבעיית הפרוטקשן שהיא מכת מדינה, למי שהזכיר משילות, ריבונות ועזרה לאזרחים. לצערי, אדוני היושב-ראש, מכל חברי הכנסת שיושבים ודואגים לבוא לפה לדיוני ועדת החוקה על הרפורמה, היו פה שני חברי כנסת מהאופוזיציה שבאמת הגיעו ונמצאים בדיון, וייאמר לזכותך, שיש כאן דיונים על החוק הזה גם מעבר לשעות הוועדה, כי זה חוק חשוב מאוד למכת מדינה, שהיא חוצה מגזרים, גם במגזר היהודי, גם במגזר הערבי, בפריפריה, לכל בעלי העסקים, לחקלאים.
היו שם חבר הכנסת מתן כהנא וחבר הכנסת מנסור עבאס ושאר חברי הוועדה המשותפת, ואני מקווה שכמו שעשינו דיון רציני ומעמיק בחוק הזה, יהיה כאן דיון רציני ומעמיק, שבאמת יביא בשורה טובה לאזרחי מדינת ישראל, שסומכים עלינו כאן שנביא להם בשורה טובה.
אפרת רייטן מרום (העבודה)
¶
תודה רבה, אדוני היושב-ראש, אני מנסה להבין מה כל כך מטריף אתכם דווקא בעילת הסבירות.
אפרת רייטן מרום (העבודה)
¶
אתם שמתם את החוק הזה עכשיו ראשון מכל ה-150 חוקים שהגשתם. אז מה מטריף אתכם כל כך בעילת הסבירות? אני רואה שזה כנראה נגע בנקודה, כי הצחוק הספונטני שיצא ממך עכשיו, הוא בדיוק תאר את הטירוף שאוחז אתכם בכל מה שקשור לעילת הסבירות.
למה זה מטריף אתכם כל כך? כי אתם לא רוצים יותר התערבות של בית משפט, פיקוח ובקרה על החלטות שהן החלטות שרוצות לקחת את מדינת ישראל מערכים ליברליים לערכים שמרניים. זה הכול. אתם לא מוכנים יותר שמישהו ייקח את ערכי מגילת העצמאות, את הערכים שמהם מדינת ישראל נוסדה, ייקח את כל הערכים האלה וימשיך לכונן אותם במדינה הזאת. אתם לא רוצים את זה יותר, תגידו את האמת. אתם לא רוצים ערכים ליברליים במדינת ישראל.
כשקראתי בזמנו את אותה כתבה איתך, את הריאיון ב"הארץ", וזה כבר הוזכר כאן קודם, על פסק דין אדוארדו, ובו אמרת: אני מבחינתי, יותר חשוב לי הכסף מאשר ביטחונם של ילדים, או איך קראת להם? "ארנבונים תכולי עיניים", אז הבנתי, מושג הערכים - - -
אפרת רייטן מרום (העבודה)
¶
מושג הערכים שלנו ועולם הערכים שלנו שונה בתכלית, ולכן מדובר פה בהתנגשות אדירה, לא רק של עילת הסבירות. עילת הסבירות היא בדיוק הסימפטום, אבל היא מייצגת בדיוק ערכים הפוכים לחלוטין - -
אפרת רייטן מרום (העבודה)
¶
אני מסיימת
- - הפכים של תפיסת עולם, האם אנחנו נותנים עכשיו כוח בלתי מוגבל ושום התערבות ושום ערך ליברלי למדינת ישראל, שזה מה שאתם רוצים, או שומרים על צביונה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.
היו"ר שמחה רוטמן
¶
תודה רבה, חברת הכנסת אפרת רייטן. חבר הכנסת מתן כהנא, ואחריו – חברת הכנסת טלי גוטליב.
מתן כהנא (המחנה הממלכתי)
¶
אדוני היושב-ראש, תודה על זכות הדיבור. בעיניי היום הזה הוא יום עצוב כי הוא יום שמסמל את הקץ לתקווה או לשאיפה להגיע לרפורמה משפטית בהסכמה רחבה.
בעיניי רפורמה משפטית נחוצה, אבל רפורמה כזאת חשוב מאוד שתהיה בהסכמה רחבה ובקונצנזוס כמה שיותר רחב.
אל הדבר הזה ניסינו בתום לב להגיע בבית הנשיא, אבל לצערי לפני קצת יותר משבוע וחצי הקואליציה עשתה תרגיל על חשבון עם ישראל, ובמקום לעמוד במה שנקבע אצל הנשיא, שתיבחר ועדה למינוי שופטים, שיהיו בה חברת אופוזיציה וחבר קואליציה, ונמשיך בהידברות בבית הנשיא, בחרתם לעשות תרגיל על הראש של כולנו. וזה חבל, כי הרפורמה הזאת, לפחות בעיניי, היא רפורמה נדרשת, אבל אי-אפשר לעשות רפורמה כזאת שלא בקונצנזוס, שלא בהסכמה רחבה, ואנחנו רואים את זה יום-יום, שעה-שעה.
כמו שאמרו פה חבריי, יש מלא נושאים שצריך לטפל בהם, והחזרה החד-צדדית הזאת עכשיו, והבחירה שלהם להפסיק את השיחות בבית הנשיא, לא תאפשר לממשלה להתעסק בדברים החשובים שבהם צריך להתעסק, ולכן בעיניי זה יום עצוב. תודה.
טלי גוטליב (הליכוד)
¶
בוקר טוב לכולם, דבר אחד, אני אומר בכנות שאני מרגישה כמו כלב שזרקו לו עצם, כי הרפורמה המשפטית שהייתה כל כך חשובה לא נשארה על השולחן, והדבר שהיה חשוב בעיניי - -
טלי גוטליב (הליכוד)
¶
- - זה לדאוג לשינוי מתווה הוועדה למינוי שופטים, שברור היום שאף אחד לא ייגע בה, ולכן כל מה שיש פה זה לאחר שגילינו שרון דרמר נשלח לדבר עם אהרן ברק במצוותו של ראש הממשלה ולהגיע להסכמות.
כשלעצמי אני מתביישת בעובדה שבממשלה שאני חברת קואליציה בה, שמתקפת ומגבה את הממשלה הזאת, מישהו חושב שצריך לשלוח מישהו לאהרן ברק. אם הוא היה יודע את גדר סמכויותיו, לא היינו מגיעים לפגיעה קשה כזאת באמון הציבור במערכת בג"ץ.
זה באופן כללי, ולכן שאף אחד לא יספר לכם פה, לא על הפיכה משטרית ולא על שום דבר שדומה לזה. הדבר הזה הוא קצה-קצה, ספיח של הספיח של הרפורמה.
קצת מבייש. אנחנו עושים את זה רק כדי שנוכל לומר לציבור שעשינו משהו. אני לא בעד להגיד שעשינו משהו, אני בעד להגיד שעשינו משהו טוב. ולכן אנחנו פה באמת בזרזיף-זרזיף של הרפורמה, בואו נשים את זה על השולחן.
טלי גוטליב (הליכוד)
¶
תנו לי להשלים. אני לא מתווכחת איתך. אני בדברי פתיחה.
באשר להצעת החוק המוצעת, בכל הכבוד כמובן, אני מזכירה את סעיף 15 לחוק-יסוד: השפיטה, שמקנה לבג"ץ סמכויות רבות למען הצדק, וכך נכון, אבל הסעיף הזה שבא לתת פתרון להתערבות בג"ץ בהחלטות מינויים של הממשלה הוא סעיף נכון, אבל הנוסח כאן הוא דרקוני בהרחבתו, ואני מציעה לתקן אותו כך שבג"ץ לא יוכל להתערב בהחלטות של ראש ממשלה וממשלה, שמקבלים את אישור הכנסת - -
טלי גוטליב (הליכוד)
¶
אני אציע את "נבחר הציבור" להוריד מנוסח הסעיף, כי אני אומרת בזהירות הראויה, חייבים להשאיר לאזרח את היכולת לפנות ולעתור כנגד החלטות רשויות מקומיות, כי עם כל הכבוד אני לא מגנה בצורה כזאת על שיקול דעת של ראש הרשות, בכל הכבוד.
דבי ביטון (יש עתיד)
¶
אל תדאגי, אני אדאג שיחגגו לי. בגלל זה אני מחכה יפה לתורי. תמיד הייתה לי פנטזיה להיות בוועדה אצל רוטמן ביום הולדת. זה קרה.
אלעזר שטרן (יש עתיד)
¶
אדוני, אתם נותנים היום במודע גט לדיונים בבית הנשיא. אם לא הייתם רוצים לעשות את זה, הייתם עוצרים את הדיון הזה, הולכים לבחור את הנציג שלכם בוועדה לבחירת שופטים, וממשיכים את השיחות בבית הנשיא.
רמת הניתוק שלכם מהעם באה לידי ביטוי בהמתנה שלכם לתוצאות של לשכת עורכי הדין. חשבתם שאתם מכירים את מה שקורה בשטח. המתנתם, וקיבלתם 73 נגד 19. זה מה שקורה בעם הזה.
אבל מה שמפריע לי יותר מכול זה הניתוק. אמרתי כאן מעל הדוכן בבניין הזה ששני שרים במשרד הביטחון יעלו לנו בדם, והראשונים שישלמו את זה, זה מתיישבי יהודה ושומרון. 28 הרוגים בקרב אזרחי ישראל תחת הממשלה הזאת, מספר שלא היה פה כבר תקופה ארוכה מאוד.
אני אומר עוד פעם, כשהציונות הדתית מתעלמת ממה שקורה ביהודה ושומרון עכשיו, מפורעי החוק היהודים, גם זה יעלה לנו בדם. ואני כבן הציונות הדתית, לא הפוליטית, מתבייש בזה, ואני אומר לכם "תסתכלו".
ודבר אחרון, הדיונים פה – תראו את זה, לא ראיתם את זה קודם – זה המשך ההידרדרות בשיסוי העם, בפילוג, במצב הכלכלי, ביוקר המחיה, וגם במצב הביטחוני.
אני עוד פעם קורא לך: תעצור ותעשה הכול כדי שנחזור לשיחות בבית הנשיא. תודה.
מירב כהן (יש עתיד)
¶
תודה, כבוד היושב-ראש, קודם כול זה דיון לא על צמצום עילת הסבירות, אלא ביטול עילת הסבירות. זאת הצעה מאוד מאוד קיצונית, ומכיוון שהציבור בבית צופה בנו, אני רוצה לרגע להסביר במה מדובר.
אנחנו משתמשים בעילת הסבירות הקיצונית הזאת במקרים מאוד מאוד קיצוניים, שאין עליהם חוק ספציפי, אבל עדיין נגרם פה נזק חברתי גדול. ואנחנו רואים שבמדינות בעולם הולכים ומשתמשים בזה יותר ויותר, מכיוון שיש בזה צורך במקרים קיצוניים בלבד.
חשוב לי גם לחדד שזה לא משרת צד אחד של המפה הפוליטית. תפסיקו עם הפייק הזה.
מירב כהן (יש עתיד)
¶
בואו נדבר עובדות, בסופו של יום זה עזר לתושבים בכפר ורדים, שלא רצו להקים להם מקווה, וזה עזר לחרדים, כשהיה פה שר אוצר שקיבל החלטה שלא מקנה זמן להיערכות, ולקחו להם את הזכאות להנחה במעונות לפני שנתנו להם התראה כלשהי, וזה עזר לתושבי שדרות. וכן, זה גם מנע מינוי של שר שהורשע פעמיים ושיקר באשר לכוונתו להתרחק מהקופה הציבורית. אלו מקרים מאוד מאוד קיצוניים.
מירב כהן (יש עתיד)
¶
מה עלול לקרות כאן מחר בבוקר? מחר בבוקר יכול לבוא לכאן ראש ממשלה ולהגיד: אני ממנה את העורך דין הפרטי שלי להיות היועץ המשפטי לממשלה. יכול לבוא איתמר בן גביר - - -
מירב כהן (יש עתיד)
¶
יכול לבוא השר לביטחון לאומי, שהוא פירומן ידוע, למנות את חנמאל דורפמן, שהוא נער גבעות, שקורא למשטרה שלנו "אנטישמית", להיות מפכ"ל המשטרה.
מירב כהן (יש עתיד)
¶
יכולים למנות בן משפחה, יכולים לפטר אנשים מתפקידים מקצועיים, רק בגלל שהם חברים במפלגה הנכונה. זה פתח לחגיגה של שחיתות, וזה לא קשור לימין או שמאל, זה קשור למינהל תקין.
מירב כהן (יש עתיד)
¶
אני הייתי שרה בממשלה, ואני חושבת שזה טוב מאוד שידעתי תמיד שאני אהיה חייבת דין וחשבון. זה שאני שרה זה לא הופך אותי לאלה. אני כן יכולה בבוא היום להידרש ולתת תשובות בבג"ץ. ואם מחברים את המהלך הפסול הזה יחד עם מהלכים נוספים, כמו יועצים משפטיים מטעם, לא יהיה פה אף שומר סף.
היו"ר שמחה רוטמן
¶
תודה רבה, חברת הכנסת מירב כהן. חבר הכנסת ולדימיר בליאק, ואז – חברת הכנסת מרב מיכאלי, ואחריה – חברת הכנסת דבי ביטון.
ולדימיר בליאק (יש עתיד)
¶
תודה רבה, אדוני היושב-ראש, אני חייב לומר שאני הלכתי לפי ההמלצה שלך וקראתי בעיון רב את הסקירה החצי מקצועית וחצי פוליטית של העוזר שלך לגבי הסיבות כביכול שהובילו אתכם לחקיקה הרעה הזאת.
ולדימיר בליאק (יש עתיד)
¶
אני חייב להגיד שבחלק מהדברים גם השכלתי, אבל הדיון הזה הוא לא באמת על עילת הסבירות. הנושא הוא הניסיון המתמשך של הקואליציה לסרס את מערכת המשפט, להגביל אותה, לתת כוח בלתי מרוסן לרשות מבצעת, להנהיג לפוליטיקאים חופש מוחלט לבצע מינויים מוחלטים ולקבל החלטות מושחתות. זה הסיפור כאן.
החוק הזה לא עוזר לאזרחים, זה לא חוק לטובת הציבור. הוא משרת את הממשלה שמעודדת אלימות, שתוקפת את הדמוקרטיה הישראלית, שהורסת את כלכלת ישראל, שהורסת את מדינת ישראל יהודית ודמוקרטית והופכת אותה לאומנית, קיצונית ולא דמוקרטית.
זו בעיניי לא עילת הסבירות. זו עילה להעצים את המחאה בכלים הפרלמנטריים והחוץ-פרלמנטריים ולמנוע את חורבן ישראל יהודית ודמוקרטית. זה מה שעשינו כאן לפני שלושה חודשים, זה מה שנעשה שוב. תודה רבה.
מרב מיכאלי (העבודה)
¶
אחד הדברים הבסיסיים בדמוקרטיה זה שכולם שוות ושווים בפני החוק. מה שמבדיל דמוקרטיה משלטון מלוכני, מדברים שהיו נהוגים בימי הביניים או אצלכם בתנ"ך, זה שהשלטון אמור להיות מחויב לחוק בדיוק כמו אחרונת ואחרון האזרחים, אבל אצלכם בממשלה האזרחיות והאזרחים זה האלה שם למטה, שהם צריכים לציית למה שאתם מחליטים. אתם – אתם מעל החוק.
מרב מיכאלי (העבודה)
¶
שלא יהיה משהו, איזה בית משפט, שחס וחלילה ימנע מכם או יעצור בעדכם או יגיד שאתם צריכים להיות לפי החוק. לכן התיקון הזה בא להגיד שהממשלה, שריה, ראש הממשלה וכל מי שבא להם, הם מעל החוק, ובית משפט לא יכול להתערב במה שהם מחליטים, זה הכול.
כל הציבור הזה, כל האנשים האלה, שכל תפקידם בסך הכול להצביע לנו, כדי שנוכל להגיד שיש לנו רוב, ולכן אנחנו יכולים לעשות מה שאנחנו רוצים. בסדר, יש חוקים, אנחנו בשבילם נעביר חוקים כאלה או אחרים, לא חשוב, אבל אנחנו מעל החוק. זה הסיפור כאן.
זה טינופת ממדרגה ראשונה. זה מחרב את הדמוקרטיה של מדינת ישראל גם ברמת שחיתות, גם ברמת אלימות. צא וראה ביהודה ושומרון מה קורה כשאנשים שחושבים שהם מעל החוק ופועלים לשים את עצמם מעל החוק, לא רק הולכים ושורפים - - -
מרב מיכאלי (העבודה)
¶
כל אחד ואחת יכולים לראות גם ביהודה ושומרון מה קורה כשאנשים שמקבלים כל הזמן את המסרים שהם מעל החוק, ופועלים עכשיו לשים את עצמם מעל החוק, ונציגיהם כבר יושבים בממשלה, הם כבר מעל החוק, מה קורה ואיך הם שורפים בתים ורכוש של חפים מפשע. כבר היה שגם פגעו ושרפו חפים מפשע בעצמם. ככה נראית הממשלה שלכם, ולזה נועד החוק הזה. לא יעזור כל הדיבור על תיקון מערכת המשפט כביכול.
דבי ביטון (יש עתיד)
¶
כבוד היושב-ראש, תודה, נפל בחלקי לחגוג את יום ההולדת ה-58 שלי בוועדת החוקה.
(מחיאות כפיים באולם הוועדה)
דבי ביטון (יש עתיד)
¶
חברת הכנסת רוטמן, הייתי גם בדיון הקודם, אמרת לי מזל טוב, אני לא אוהבת כאלה עצובים, בבקשה תברך אותי.
דבי ביטון (יש עתיד)
¶
כבוד היושב-ראש, האם זה סביר להעלות את העילה הזאת לדיון? אני מנסה לחשוב, אני מנסה להבין מאיפה זה בא. איזה סבירות יש שלא נאפשר? אמר בגין "יש שופטים בירושלים", והוא ימין מלא על מלא. איך יכול להיות שלא ניתן שיקול דעת? הרי האיזונים והבלמים ומערכת בית המשפט זה בדיוק מה שיש לנו, למה לבוא ולהרוס את זה?
אני קוראת מכאן לראש הממשלה, שעכשיו הוא מאוד מרותק לעדות של מילצ'ן, אני מקווה, כשהוא יסיים, שתסיימו את הוועדה, תבחרו שופטים, ובואו נגיע להסכמה. זה מגיע למדינה שלנו, מגיע לאזרחים שלנו.
ודבר אחרון. אצלנו נהוג שכלת יום הולדת זה כמו כלה שמתחתנת, אז אני מאחלת למדינת ישראל שתישאר מדינה יהודית, דמוקרטית, ליברלית. וימין מלא על מלא, לכו כבר הביתה. תודה.
היו"ר שמחה רוטמן
¶
תודה רבה, חברת הכנסת דבי ביטון. חברת הכנסת אורנה ברביבאי, ואחריה – חבר הכנסת יוראי להב הרצנו.
אורנה ברביבאי (יש עתיד)
¶
רוטמן, אתה יודע שרוב הציבור נגד ההפיכה המשטרית. רוב הציבור אמר לכם, לנו, לכל נבחרי הציבור: אנחנו רוצים לעצור את ההפיכה הזאת, אנחנו רוצים להיות מדינה דמוקרטית. אז מה אתה עושה? אתה, ראש הממשלה, שר המשפטים, הרי אנחנו יודעים שאתה שליחם. אתה מכנס שוב את הוועדה הזאת ומחזיר את המדינה למצב כאוטי במודע, ומחזיר את המציאות שבה ברור לכולם שתהיה פגיעה בכל היבט: בחוסן הכלכלי, בחוסן הביטחוני, בחוסן החברתי של מדינת ישראל. ולמה? על מה? כי יש פנטזיה שהדבר הזה יצליח לעבור. ואני אומרת לך: אין לזה סיכוי.
אז עכשיו, כשאזרח במדינה צופה בנו, והוא אומר: למה בכלל הם עוסקים בעילת הסבירות? מה זה עילת הסבירות? אז אני אומרת לו שעילת הסבירות זה ששופטים לא יוכלו להגיד שהשרים המטורללים האלה, שנמצאים בביטחון פנים ובאוצר, ומקבלים החלטות מנותקות והזויות, מישהו יוכל להגיד להם: קיבלתם החלטה שגויה.
זה בדיוק מה שהעילה הזאת אומרת, שבבית משפט שופטים לא יוכלו להגיד לנבחרי ציבור: אתם מקבלים החלטות שגויות. זאת אומרת, אנחנו משאירים את הציבור בישראל חשוף לפוליטיקאים מזדמנים, פוליטיקאים שלצערי כל קשר ביניהם לבין ניהול מדינה לבין ניהול צורכי ציבור מקרי בהחלט.
ואתה מביא כחתן ביום חופתו את נושא הסבירות ואומר: זה עניין פעוט, זה קטן, זה ממש בקטנה.
אורנה ברביבאי (יש עתיד)
¶
אני אומרת לך שהשיטה הזאת שאתם תביאו בכל פעם חלק מהעניין, ואחר כך תגידו: למה לא? נתכנס להידברות – אני הרי חלק מצוות ההידברות – ושם נשב ונדבר בצל עצי בית הנשיא על דמוקרטיה, לא תעבור.
זה שאתה מביא היום את עילת הסבירות זאת קריאת תיגר נגד הדמוקרטיה, נגד הציבור בישראל ונגד מי שחשיבות הדמוקרטיה לנגד עיניו.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד)
¶
תודה רבה. אתה יודע רוטמן, אנחנו כרגע חוגגים את חודש הגאווה, וכל מי שרואה אותך היום, את מתק השפתיים, את החיוך, את הצחוקים שאתה מריץ פה, מתרשם שכאילו הצטרפת לחגיגות של שוויון זכויות, של אהבה היא אהבה, משפחה היא משפחה - -
יוראי להב הרצנו (יש עתיד)
¶
- - אבל ככל הנראה זה לא המצב. הגאווה שלך היא ריסוק הדמוקרטיה הישראלית, כי מה שאנחנו רואים כאן זו עדות נוספת לכך שחוקי המהפכה, ההפיכה המשטרית, חזרו אל השולחן. אתם מסתערים על האיזונים והבלמים של הדמוקרטיה שלנו.
אתם פוצצתם את האופציה היחידה שהייתה מאפשרת להמשיך את ההידברות בבית הנשיא, בחרתם בנתיב של פיצוץ השיחות תוך ריסוק הכלכלה הישראלית, ניתוץ האחדות שלנו בתוך העם, פגיעה ביוקר המחיה, פגיעה בביטחון. שיניתם טקטיקה אבל אותה הגברת בשינוי אדרת. לא את כל החוקים בבת אחת, אלא פרוסה אחר פרוסה.
ההפיכה המשטרית, חבר הכנסת שמחה רוטמן, לא תעבור, לא בבת אחת ולא בשיטת הסלמי. אם לא הבנתם את זה, כשמאות אלפי אזרחים ואזרחיות ישראלים יצאו לרחובות והפגינו, אם לא הבנתם את זה כשהפסדתם בצורה כושלת בבחירות ללשכת עורכי הדין, אתם תבינו את זה עכשיו. ההפיכה המשטרית לא תעבור במדינת ישראל.
מיכל שיר סגמן (יש עתיד)
¶
תודה רבה. אני הולכת רגע אחורנית בזמן. ראינו איך שעטתם בשנייה שנכנסתם לשלטון לעבר חוקי הפיכה שלטונית, וחשבתם שאתם יכולים לעשות מה שבא לכם, אבל חטפתם, חטפתם סטירת לחי מצלצלת מהציבור. זה גרם לכם לקפל את הזנב בין הרגליים ולרוץ לבית הנשיא בסוג של הצגה וטוענה, ועכשיו מצאתם תרוץ למה לפוצץ. אין יותר בית הנשיא.
ואז אני תוהה למה להחזיר את זה חודש לפני הפגרה? הרי אתם יודעים שזה בלגן, אתם הרי מבינים את האירוע. אפשר לתת לכם הרבה דברים, את זה אתם מבינים. ואז אני מבינה שזה לא סבירות ולא נעליים, זה חוקים שנועדו לתרץ, לתרץ את ההידרדרות, את ההידרדרות בביטחון האישי של תושבי מדינת ישראל, הידרדרות ביטחונית חסרת תקדים זה 20 שנה. הפשיעה בנוסף להידרדרות הביטחונית שמשתוללת – בפעם הראשונה אזרחי מדינת ישראל פוחדים לצאת מהבתים שלהם, מסתובבים אחורנית לראות שאף אחד לא בא לדקור אותם. זה חסר תקדים בתולדות מדינת ישראל. הכלכלה שלנו צונחת, השקל משתולל.
זה ברור שאתם רוצים כמו קוסמים להגיד לציבור הישראלי: אל תסתכלו על מלחמות, אל תסתכלו על פשיעה, תסתכלו עכשיו, אנחנו הולכים לגנוב לכם את הדמוקרטיה.
מיכל שיר סגמן (יש עתיד)
¶
סטירת הלחי שאתם חושבים שחוויתם היא כלום, היא כעין וכאפס. הציבור הישראלי ישרוף את רחובות מדינת ישראל לפני שאתם תצליחו להעביר פה סעיף מהחוקים שאתם חושבים שאתם יכולים, של הפיכה שלטונית שתוביל אותנו כאן לדיקטטורה, כי זה לא יקרה, נקודה.
היו"ר שמחה רוטמן
¶
חברת הכנסת מיכל שיר, תודה. אני נוהג לא להעיר גם על אמירות מאוד קשות בדברי פתיחה. אני חושב שלדבר על שריפת רחובות זו אמירה מאוד מאוד קיצונית.
מיכל שיר סגמן (יש עתיד)
¶
שיקפתי את המציאות. זה לא אנחנו נעשה, זה הציבור הישראלי. אימהות יצאו כדי להגן על הילדים שלהם. אבות יצאו כדי להגן על הבנים שלהם, שאתם שולחים אותם. אנשים יבואו ויילחמו על החיים שלהם. כי אתם בחקיקה הזאת באים ופולשים להם לחיים הפרטיים שלהם ומאיימים לגזול להם את חירות הפרט, וזה לא יקרה - -
היו"ר שמחה רוטמן
¶
חברת הכנסת מיכל שיר, תודה רבה. חברת הכנסת שרון ניר, ואחריה – חבר הכנסת בועז טופורובסקי.
שרון ניר (ישראל ביתנו)
¶
תודה. אדוני היושב-ראש חבר הכנסת שמחה רוטמן, הדיון הזה הוא האירוע הכי ביזרי שיכול להיות. חידוש דיונים שעוסקים בהפיכה המשטרית ופגיעה בדמוקרטיה של ישראל, כשהגענו לחצי שנה בחלוף הממשלה הנוכחית, ואני רוצה דווקא להסתכל על המטרות שקבע ראש הממשלה ביציאה לדרך רק כדי שנעשה חשבון נפש: טיפול באיום הגרעין; הסכמי שלום וכינון שלום עם סעודיה; יוקר המחייה והורדת יוקר המחייה; והאחרון – משילות. כשמסתכלים על ארבע המטרות האלה אפשר להגיד בצורה די נחרצת שהציון שהציבור נותן לכם על המטרות האלה הוא אפס.
ועכשיו, דווקא עכשיו, כשאנחנו נמצאים במצב כאוטי, כשהרחוב משתולל ובוער, ההרתעה הגיעה לאפס, 28 נרצחים כתוצאה מטרור, בתורמוס עיא איבדתם שליטה, בגולן איבדתם שליטה, אובדן שליטה וכאוס מוחלט, ודווקא עכשיו, במקום רגע להפעיל סנסורים ולבדוק מה קורה עם הציבור הישראלי כרגע, איך משיבים את משוואת ההרתעה על כנה, מכנסים את הוועדה הזאת, כי זה הדבר "הכי חשוב" שיש למדינת ישראל.
ולגופה של ההצעה, עילת הסבירות שאתם מעלים כאן, עילת הסבירות תפגע באופן אנוש בדמוקרטיה הישראלית, תפגע באופן אנוש ביכולת שלנו לייצר איזונים ובלמים ולאפשר ביקורת שיפוטית על כל דבר שהוא הכי בסיסי, החלטה שהיא הכי בסיסית, ותיתן לכם את היכולת למנות את מי שאתם רוצים, לאיזה תפקיד שאתם רוצים.
היו"ר שמחה רוטמן
¶
תודה רבה, חברת הכנסת שרון ניר. חבר הכנסת בועז טופורובסקי, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת משה טור פז.
בועז טופורובסקי (יש עתיד)
¶
תודה, אדוני היושב-ראש. מדינת ישראל נמצאת במשבר, משבר חברתי, כלכלי, משבר בחינוך, משבר במשילות, משבר בביטחון הפנים. המון-המון משברים שהממשלה הזאת יצרה, ובמקום שהממשלה הזאת תיקח אחריות, היא באה ומאשימה כל הזמן אחרים. זה לא מנהיגות, זה פחדנות.
בועז טופורובסקי (יש עתיד)
¶
זה לא מנהיגות, זה נזק, זה נזק ארוך טווח למדינה.
יותר מזה, ראש הממשלה, שעכשיו הוא פרסונה נון גרטה בגלל המהפכה המשפטית בעולם, אמור לנתב את מדינת ישראל, שהיא מדינה לא הכי גדולה בעולם, כמו שאנחנו יודעים, סביב השינויים האדירים שקורים בעולם, סביב מהפכת ה-AI, סביב המהפכה כמעט שיש ברוסיה, אוקראינה, סביב רוסיה, סין, ארצות-הברית, ובמקום זה אנחנו מתעסקים בדברים האלה. ראש ממשלה, לא משנה אם קוראים לו "נתניהו" או "לפיד" או כל שם אחר, צריך שתהיה מאחוריו מדינה מאוחדת וחזקה, וזה אפשרי.
ואני אומר לחברי הקואליציה המתונים
¶
בכל ההיסטוריה של העם שלנו, תמיד היינו סביב משבר, ואז הגיעו אנשים קיצוניים, שכביכול מדברים בשם השם, מחכים לאיזה נס, עד שאותו נס מגיע – הוא אף פעם לא מגיע. הוא מגיע רק בסיפורים, אבל הוא לא מגיע באמת – עד אותו נס הם מקדשים את האנרכיה, כי עד שלא יגיע איזה מישהו בשם השם שיעשה כאן סדר, אפשר להיות משוגעים ומטורפים ולהסתמך על חוקים מלפני 2,000 שנה.
בועז טופורובסקי (יש עתיד)
¶
הגיע הזמן שתיקחו את עצמכם בידיים, תראו מנהיגות, וגם האנשים המתונים כאן, תבינו שההיסטוריה תסתכל עליכם אם הייתם חלק מהרס המדינה או חלק מאחדות, והסתכלות על הפיכה שלנו לכוח חזק בזירה הבין-לאומית. תודה.
משה טור פז (יש עתיד)
¶
אדוני היושב-ראש, סקרים אחרונים מראים ש-59% מהציבור מתנגד לכך שיהיה ניתן למנוע מבית המשפט העליון להתערב בהחלטה של פוליטיקאי או עובד ציבור, גם אם היא בלתי סבירה באופן קיצוני לדעת השופטים. אז למה טלי גוטליב קוראת לזה "זרזיף רפורמה"? כלומר, היא אומרת שמספיק שהממשלה והכנסת יצביעו בעד משהו, ואנחנו לא צריכים שבית המשפט יהיה גורם מאזן, למרות שכולנו יודעים שהממשלה היא הכנסת. אין ממשלה בישראל בלי רוב בכנסת. מה שהממשלה מחליטה - - -
טלי גוטליב (הליכוד)
¶
סליחה, טור פז, לך תלמד איזה החלטות מביאים לתיקוף הכנסת. לא כל החלטת ממשלה מביאים לתיקוף הכנסת.
משה טור פז (יש עתיד)
¶
נכון, אבל אנחנו לא יכולים לסמוך על הכנסת, אלא אם כן טלי גוטליב מצביעה בעילום שם מאחורי פרגוד, ואז ראינו באמת שאין רוב, אבל מה לעשות, חברי הכנסת פחדנים, ולכן כשהממשלה מחליטה משהו, הקואליציה תומכת בה, גם כשרוב חברי הכנסת יודעים שהציבור לא תומך. אז למה? אז אני אגיד לך למה.
משה טור פז (יש עתיד)
¶
הסיפור הוא שנורא קשה עם התירוצים. כבר 46 שנה הימין בשלטון עם הפסקות קלות. את מי נאשים? התקשורת – אוי-אוי-אוי, התקשורת אשמה. היינו נורא רוצים, אבל התקשורת נגדנו.
טלי גוטליב (הליכוד)
¶
בחייך, כל הפקידות השלטונית היא שמאל. שמאל, שמאל, שמאל. כל הפקידות השלטונית, כל התפקידים הבכירים מאוישים בידיהם של שמאל.
דבי ביטון (יש עתיד)
¶
תקשיבי, פעם אחת מנחם בגין טעה, ואנחנו עד היום סופגים את זה, את הטעות של השארת פקידות השמאל ששולטת במדינה.
אורנה ברביבאי (יש עתיד)
¶
טלי, זה המחיר להגיד את הדברים שלך. את רואה, מוציאים אותך החוצה. בסיבוב הקודם רוטמן לא היה מעז להוציא אותך. קרנך יורדת כי העזת להגיד את מה שאת חושבת.
משה טור פז (יש עתיד)
¶
הייתה התקשורת, האשמנו את התקשורת. אחר כך האשמנו את הפקידים, כי שלטון הפקידים. עכשיו אנחנו מאשימים את בית המשפט, אז בואו נסרס את בית המשפט, כדי שלא תהיה לו סבירות. שמענו שיש תירוץ חדש, בגין אשם. לפני 46 שנה בגין לא עשה את העבודה, ואנחנו משלמים.
משה טור פז (יש עתיד)
¶
אני רוצה להוסיף עוד משהו לטיעונים שבעיניי מאוד משמעותיים שנשמעו כאן מחבריי מהאופוזיציה. גם במסורת היהודית עילת הסבירות או תפיסת הסבירות היא חלק מפסיקת ההלכה, ואני אביא לך רק דוגמה אחת ובדיונים הבאים אני אביא עוד.
משה טור פז (יש עתיד)
¶
למשל יש דיון הלכתי ברדב"ז, זה מופיע גם ב"אגרות משה", הוא נוגע לחלב נוכרי. העיקרון ההלכתי אומר שחלב נוכרי שישראל לא רואה אותו הוא אסור, כי אנחנו חוששים שמא ערבבו בו חלב טמאות. עכשיו באים הפוסקים המכובדים האלה - - -
משה טור פז (יש עתיד)
¶
- - - ורבי דוד בן זמרא, ואומרים שבהמות טמאות, הם לא נחלבות בכלל, או אם יש פיקוח ממשלתי, אז גזרת חלב נוכרי לא קיימת. במה הם משתמשים? הם משתמשים בעיקרון של סבירות, שהדיין שעיניו רואות - - -
היו"ר שמחה רוטמן
¶
גם חבר הכנסת עמית הלוי וגם חבר הכנסת טור פז, עברתם פה על כלל בלתי כתוב שבהצהרות פתיחה לא מדברים לעניין.
משה טור פז (יש עתיד)
¶
לכן יש בהלכה שכל ישר וסבירות. אתם מנסים להוציא את העיקרון הזה גם מבית המשפט, וזאת טעות שתזיק לכולנו. תודה.
אלעזר שטרן (יש עתיד)
¶
חבר הכנסת מלול אומר רבי חנניה בן עקשיא אומר: "רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל".
שלי טל מירון (יש עתיד)
¶
תודה, אדוני היושב-ראש, נתחיל מזה שאחרי שזרקת אותי כל כך הרבה פעמים, הגיע הזמן שתדע שקוראים לי שלי טל מירון, רק לרקורד.
שלי טל מירון (יש עתיד)
¶
חשוב שתכיר.
אם כבר בבגין עסקינן, אני רוצה להזכיר לכולם שבאוגוסט 1983, לפני כמעט 40 שנה, בגין עמד ואמר "איני יכול עוד", והתפטר מתפקידו. הייתי יכולה להציע את ההצעה הזאת לכמה אנשים שיושבים בבית הזה ובממשלה, כי אנחנו איננו יכולים עוד. יש הרבה מה ללמוד מבגין.
אני חושבת שמה שקורה פה היום ממחיש ומצדיק למה הציבור במדינת ישראל מאמין וחושב שפוליטיקאים הם מושחתים, הם שקרנים והם אינם ראויים לאמון הציבור.
חצי שנה לממשלת הפופוליזם שממחישה לכולנו איך מייצרים דיקטטורה. אדוני היושב-ראש, אני בטוחה שעשית תחקיר מעמיק במדינות כמו הונגריה ופולין ולמדת את הצעדים אחד אחרי השני. זה מתחיל מייצור הנרטיב שהאופוזיציה היא אויב העם, שאנחנו האויב מבפנים שצריך להשמיד, ואחר כך זה השתלטות על מערכת המשפט, והשתלטות על התקשורת, ועל מוסדות המדינה ועל נציגי ציבור שונים.
יש לי תודה אחת להגיד לכם, והתודה היא על זה שאתם הערתם את המחנה הליברלי בישראל. הוא התעורר ורואה בדיוק מה אתם עושים.
שלי טל מירון (יש עתיד)
¶
עוד שני משפטים. הדבר האחרון שאני רוצה להגיד הוא שאני חושבת שאם אנחנו כבר במסגרת הסבירות, והכול נראה לנו כל כך סביר, הבת שלי בדיוק מסיימת י"א, יוצאת לחופש הגדול, אולי נסדר לה איזה ג'וב, כי אנחנו בעניין וזה סביר - - -
שלי טל מירון (יש עתיד)
¶
נדבר על זה אחר כך, יש לי כמה הצעות, היא יכולה לעשות את זה אגב הרבה יותר טוב מכמה אחרים שיושבים בממשלה הזאת. תודה.
אלעזר שטרן (יש עתיד)
¶
איך אתה אומר על גיסה של זה או אחר אחרי הדיון שעשינו פה על כל האחים של הרבנים?
היו"ר שמחה רוטמן
¶
אני רק אמרתי שבגלל שהיא לא גיסה של יאיר לפיד זה יהיה מאוד קשה. חבר הכנסת בני גנץ, בבקשה.
בנימין גנץ (המחנה הממלכתי)
¶
תודה, אדוני היושב-ראש, עקבתי אחרי הדיונים בוועדה בשעה האחרונה, במסגרת השידור שמועבר בשידור חי. אני מודה לך על ההזדמנות לדבר כאן.
באתי לכאן היום בשביל להזהיר בצורה חד משמעית מפגיעה קשה במדינת ישראל, שניצבת בפני אתגרים אסטרטגיים, באמת ראשונים במעלה, וברשותכם אני אמנה אותם לשנייה אחת, בשביל שנראה איך כולם לצערי, לא רק שלא מקודמים, אלא חלילה מושגים לאחור.
אנחנו נדרשים לקיים תחרות אסטרטגית מול אירן, היא רחבה יותר מאשר העימות הצבאי הפוטנציאלי, היא הולכת לכל מנעד ההשפעה של אירן גם בעולם האזורי, גם בעולם הטכנולוגי, גם בעולם המדעי, כמובן עם השלכות גלובליות. אנחנו הולכים ומתרחקים מהעולם המערבי ומהיכולת להתקדם ולהיערך לקראת העניין הזה.
אנחנו אמורים לשפר את יחסינו עם הפלסטינים, במקום זה אנחנו פוגשים אנרכיה שמתחוללת, לא פחות מזה – אנרכיה שמתחוללת בשטחי יהודה ושומרון. אני מגנה בכל תוקף את פעילות הטרור שאנחנו פוגשים. ביקרתי אצל משפחות הנרצחים, מלח הארץ כל אחד ואחד מהם. טוב שהמחבלים חוסלו, אבל בצד המאבק הזה של הטרור, ועל זכותנו לחיות בארץ הזאת, אנחנו לא יכולים לאפשר אנרכיה ממשלית, אנחנו לא יכולים לתת קריצות, חצי קריצות, הנחיות ודירקטיבות שלמות: לכו לגבעות, אנחנו נסדר את זה אחר כך. זאת אנרכיה. במקום לקדם את הנושא הזה, אנחנו נסוגים לאחור.
אנחנו צריכים להבטיח למדינת ישראל שתישאר לה לגיטימציה בין-לאומית על ידי כלל מדינות העולם, ואנחנו צריכים את הקשר החזק עם יהדות התפוצות, זה משרת אותנו כמדינת הלאום של העם היהודי, וככאלה שבסופו של דבר גם משפיעים על הממשלות שמהן הם מדברים. בשני המקרים האלה אנחנו נסוגים.
אנחנו משנים את פני החברה שלנו מחברה דמוקרטית פתוחה לחברה שהדמוקרטיה שבה מוטלת בסכנה, והערכים המשותפים שלנו עם העולם הולכים ונעלמים, ואנחנו הולכים ועושים פה הקצנות בכל מיני חוקים וכל מיני גישות באופן שאנחנו מרחיקים למעלה מחצי מהעם היהודי מהמקום שאליו הוא שייך, ומופיע אצלנו שבמדינת ישראל קמה מדינת הלאום של העם היהודי.
אנחנו צריכים לפתח את הכלכלה במדינת ישראל. הדבר הזה נכון בשביל להחזיק פה צבא מודרני, הדבר נכון בשביל להחזיק פה אוכלוסייה של קרוב ל-10 מיליון, אנחנו צריכים לפתח את הגליל ואת הנגב, לא יהיו לכך מקורות משאביים.
תקציב המדינה תוכנן לקרוב ל-500 מיליארד שקל בשנה הנוכחית ואמור לחצות את סף ה-500 בשנה הבאה. לא יהיו מקורות משאביים לעניין הזה. או שיהיו קיצוצים רוחביים והשירות ייפגע או שמה שנאמר לא יקרה. לא יהיה מאיפה לממן את הדברים האלה, הכול כתוצאה ממה שאנחנו רואים מול העיניים.
משילות וביטחון פנים – לצערנו אנחנו רואים את כמות הנפגעים ואת כמות הנרצחים גם בחברה היהודית וגם בחברה הערבית, ומה שקורה בנושא הזה זה פשוט הפקרות אחת מוחלטת. ומה שמוצע כרגע, במסגרת הרפורמות המשפטיות, במקום לקחת אותנו למקומות שבהם יש משילות ויש שלטון חוק, אנחנו הולכים במבוא לדיקטטורה. זה דבר כמובן חשוב.
והיעד השישי, האסטרטגי של מדינת ישראל, זה היעד של האחדות בחברה הישראלית. גם זה הולך ומתרחק, ומפצלים וקורעים פה את העם.
ולכן מה שאני רוצה להגיד לך, אדוני היושב-ראש, על מה שקורה כאן כרגע, שבסופו של דבר מדובר פה בחוק שאנחנו לא מוכנים לקבל אותו בשום פנים ואופן, לא ברמת החוק ולא ברמת התהליך. זה חוק להלבנת השחיתות. זה חוק שמסיר מגבלות מהציבור ומהממשלה. זה חוק שהולך בחקיקה חד-צדדית, בניגוד למגמות שהיו קיימות, ובסיבות שבגינן דובר בהן כבר היה ברור. במקום להגיע פה להסכמות במסגרת בית הנשיא, אנחנו מחזירים לערוץ חקיקה שהוא חד-צדדי, תוצאותיו ידועות מראש, והדבר הזה לא ייתכן.
בנימין גנץ (המחנה הממלכתי)
¶
אני מיד אסיים. אנחנו לא יכולים לקיים משא-ומתן על הפיכה משטרית בתשלומים. היום זה החוק הזה, מחר זה החוק הזה. ככה לא סוכם שעושים את העניין הזה.
בנימין גנץ (המחנה הממלכתי)
¶
אין לכם רוב בעם להפיכה הזאת, ספק אם יש לכם רוב בכנסת להפיכה הזאת. אתם תגזרו את הקופון של מה שרציתם, החברה הישראלית תשלם את כל מה שצריך.
בנימין גנץ (המחנה הממלכתי)
¶
אני מציע לך להחזיר את המנדט של הדיון הזה לראש הממשלה. אני מציע לראש הממשלה לעצור את הכול, למנות חבר לוועדה לבחירת שופטים - -
בנימין גנץ (המחנה הממלכתי)
¶
- - לחזור לבית הנשיא, לקיים את השיח, ולהוציא את מדינת ישראל שתהיה פנויה להתמודד עם אתגרים אסטרטגיים כמו שהיא צריכה, ולא תתעסק בעצמה ובינתיים תאבד את מה שיש לה. תודה רבה לך.
היו"ר שמחה רוטמן
¶
תודה רבה, חבר הכנסת בני גנץ. ברשותכם אני אגיד את הצהרת הפתיחה שלי, אני אשתדל שהיא תעמוד בלוחות-הזמנים שלכם, אתה יכול לספור. דבר ראשון, אני חייב לומר שאני מאוד נרגש שאנשים שפוצצו את השיחות בבית הנשיא, שלא חשבתי שיש יותר מדי - - -
אורנה ברביבאי (יש עתיד)
¶
איפה הנציג של הקואליציה לוועדה? איפה הוא? אמרתם שתבחרו ב-14 ביוני. איפה הוא הנציג?
היו"ר שמחה רוטמן
¶
אני מודה לחברי יש עתיד שהדגימו שהם היו יכולים לשמוע בשקט ובשלווה אנשים שמכנים את צה"ל "צבא הכיבוש", אבל כשאני מוציא מילה מהפה הם מתפרצים.
היו"ר שמחה רוטמן
¶
אני מוחה. זה אומנם על הצהרות הפתיחה שלי, אני מוחה על העובדה שחברי הכנסת של יש עתיד מכנים את נשיא המדינה בוועדה שקרן. זה לא מקובל עליי.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד)
¶
אתה לא רוצה שיחות הידברות, אתה רוצה לרסק את החברה הישראלית ולחסל את הדמוקרטיה פה.
דבי ביטון (יש עתיד)
¶
- - - איזה סבירות, איזה ליטוף של האגו. בואו, בינינו, אתם יודעים שזה לא לעניין.
יואב סגלוביץ' (יש עתיד)
¶
רוטמן, אני מציע שתיקח אותי כברומטר. אתה רואה, אני יושב בשקט, אבל אני על הקצה.
היו"ר שמחה רוטמן
¶
חברים, נשיא המדינה כתב בטוויטר בצורה מאוד ברורה שלא היו הסכמות. ככה הוא כתב. עכשיו אתם טוענים שהיו הסכמות.
גלעד קריב (העבודה)
¶
בדיוק להפך. נשיא המדינה כתב את זה נגד הטענות שלכם, שעילת הסבירות הוסכמה. כמה שקרים במשפט אחד?
אורנה ברביבאי (יש עתיד)
¶
ראש הממשלה שיקר כשהוא אמר שתכונס הוועדה ושייקבעו נציגים? אם ראש הממשלה משקר, זה כנראה רגיל.
היו"ר שמחה רוטמן
¶
אני אתחיל לקרוא לסדר למי שמפריע בהצהרות פתיחה, גם במקרה הקיצוני שמדובר בהצהרת פתיחה שלי.
היו"ר שמחה רוטמן
¶
אני מבקש, אם יורשה לי לא להעביר את דבריי במסננת של חבר הכנסת יוראי להב הרצנו או של חברת הכנסת אורנה ברביבאי, כי אולי בדמוקרטיה שהשארתם לנו אני יודע גם להגיד דברים כמו שאני חושב.
היו"ר שמחה רוטמן
¶
אני מבין שמה שמפריע לכם שנחשף קלונכם, שכל השיח בבית הנשיא, מטרתו הייתה אחת, לייצר פיצוצים, מחאות, דבר שאין לו עם קידום החקיקה בהסכמה - - -
היו"ר שמחה רוטמן
¶
אני מקווה שאני אוכל לומר את דבריי, גם אם כבודה לא מסכימה להם. אתם מבינים שהציבור ראה כולו שאתם פוצצתם את השיחות.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד)
¶
אתה מבקש להעלים אותנו מהמרחב הציבורי בישראל. אתה תטיף לנו מוסר על דמוקרטיה?
אורנה ברביבאי (יש עתיד)
¶
ואחר כך יגידו שלא צריך עילת סבירות. אחרי שפינדרוס אומר שאין לך זכות קיום ומגן על שקרן, אחר כך יגידו לנו שלא צריך עילת סבירות.
אורנה ברביבאי (יש עתיד)
¶
זה מה שנשאר לך, פינדדרוס שחושב שלהט"בים מאיימים על המדינה, שזאת סכנת חיים. הוא מגן עליך, רוטמן.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד)
¶
פינדרוס פשוט לקח את זה צעד אחד קדימה ואמר שצריך להעלים אותנו מהמרחב הציבורי. אל תטיף לנו מוסר על דמוקרטיה.
היו"ר שמחה רוטמן
¶
חבר הכנסת ולדימיר בליאק, חברת הכנסת אורנה ברביבאי, חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, אני תמה מדוע אתם פוחדים שהציבור ישמע את דבריי עדי כדי כך שאתם מתפרצים בצעקות.
מיכל שיר סגמן (יש עתיד)
¶
אתם פוצצתם את השיחות כמסך עשן שיסתיר את ערוותכם באי-טיפול במדינה. זה הסיפור.
אפרת רייטן מרום (העבודה)
¶
אני חייבת להגיד שכל פעם שאתה משמיע את דבריך זה עוד 10,000 איש. זה דווקא טוב לנו למחאות, אז בבקשה.
היו"ר שמחה רוטמן
¶
אני אשמח מאוד אם בכל זאת יורשה לי לדבר ברשות חברי הכנסת האדיבים.
הציבור נחשף כולו לכך שכל מטרת השיחות מבחינתכם הייתה לייצר כאוס. אתם עזבתם את השיחות אולי בחופזה מדי.
היו"ר שמחה רוטמן
¶
חברת הכנסת מיכל שיר, יש אופציה שתוכלי להקשיב גם לדברים שאת לא מסכימה איתם, אני מקווה.
היו"ר שמחה רוטמן
¶
בינתיים מי ששולל את הזכות שלי לדבר בוועדה זו את בהתפרצויות שלך, אז אני מבקש שתפסיקי. תודה.
הציבור כולו הבין היטב שכל מטרת השיחות לא הייתה להגיע להסכמות, אלא לייצר טריגר לפיצוץ הבא. טעיתם בזה שחשפתם את זה לעיני כול, אבל מה שהציבור למד הוא לא ישכח, כי הציבור איננו מטומטם, למרות שאתם אולי חושבים שאתם יכולים לטמטם אותו שוב ושוב. הציבור איננו מטומטם, הציבור במדינת ישראל הוא ציבור חכם - - -
היו"ר שמחה רוטמן
¶
אני לא מבין. זה פשוט לא ייאמן. אני אומר שהציבור חכם, והיא אומרת שאין אף סקר שמראה שאני צודק. לא ייאמן. הציבור חכם - -
היו"ר שמחה רוטמן
¶
הדבר השני. אני מבקש לומר לכם שיש שני מקומות בציבוריות הישראלית שהסתכלו בשנים האחרונות על הפוליטיקאים ואמרו לעצמם: הם חבר'ה נחמדים, אבל למשול זה גדול עליהם. הם פוליטיים מדי, חפיפניקים מדי, מושחתים מדי, ועסוקים רק בפריימריז הקרובים במקום בטובת האומה. שני הגופים הם בית המשפט העליון של אהרן ברק וממשיכיו, מייסדי אסכולת האקטיביזם השיפוטי, ואגף התקציבים באוצר.
יש עשרות, אם לא מאות, דוגמאות שונות לתהליך ההשתלטות, ויש כאלה שיגידו: ההשתלטות העוינת של שני הגופים האלה. תחילה לשיח הפוליטי ולאחר מכן על עולם קבלת ההחלטות.
היו"ר שמחה רוטמן
¶
אני רוצה להודות גם לחברת הכנסת יוליה מלינובסקי וגם לחברת הכנסת אפרת רייטן, שהעלו את הנושא של המיגון בעוטף עזה, כי מי שנתן פה דוגמה ממש טובה, הינה דוגמה אחת להליך ההשתלטות, שלא לומר ההשתלטות העוינת - - -
דבי ביטון (יש עתיד)
¶
מה זה "השתלטות"? אתה באמת חושב שזה בסדר למגן מספר כיתות ולהפקיר את שאר הילדים שלנו? אתה גדל בעוטף? אתה גדל בשדרות? זה נכון להגיד שזה לא פופולרי שייפול עליהם קסאם? תגיד, מה נסגר איתך? אתה פשוט אמרת שזה בסדר שירצחו אותם בשביל כסף.
דבי ביטון (יש עתיד)
¶
חברת הכנסת דבי ביטון, יש לה נכדים בעוטף, ויש לה ילדים. אתה לא תשתמש במושגים האלה. ותודה לבג"ץ שהציל אותם.
דבי ביטון (יש עתיד)
¶
- - - שזה לא היה סביר. הוא חושב שהומלסים זה יותר חשוב מילדים שעלולים למות מקסאמים. תגידו, אתם שומעים את עצמכם?
עמית הלוי (הליכוד)
¶
יושב פה רמטכ"ל לשעבר. מי אמר ששיקול הדעת של בני גנץ פחות משיקול הדעת של אהרן ברק?
דבי ביטון (יש עתיד)
¶
זה לא מעניין אותי מה השיקול, אני יודעת מה אני. אני אומרת, ועובדה שההחלטה הייתה צודקת.
היו"ר שמחה רוטמן
¶
חברת הכנסת דבי ביטון, קראתי אותך. חבר הכנסת עמית הלוי, אותך עוד לא קראתי לסדר. די. תודה.
היו"ר שמחה רוטמן
¶
תודה רבה. הינה דוגמה אחת להשתלטות עוינת לפני שהתחלת בצעקות, חברת הכנסת דבי ביטון.
היו"ר שמחה רוטמן
¶
הינה דוגמה אחת לא ידועה במיוחד, לא מתוקשרת במיוחד. בג"ץ מס' 8397/06, ווסר נגד שר הביטחון. בבג"ץ הזה פוסקת נשיאת בית המשפט העליון דורית בייניש, היא מחייבת את המדינה למגן את מוסדות החינוך ביישובי עוטף עזה - -
היו"ר שמחה רוטמן
¶
- - בשיטה הקרויה "מיגון מלא", ולא בשיטת המרחבים המוגנים. "זה נשמע הדבר הכי הגיוני בעולם. מדובר בגני ילדים ובתי ספר, ואם ייפול עליהם קסאם ולא יהיה להם גג מוגן, ילדים עלולים למות. איך אפשר בעצם לא לפסוק כך?"
אני לא אומר שזה לא נכון או כן נכון, אני רוצה רק להסב את תשומת לבכם לעובדה אחת: הפסיקה הזו מתערבת באופן ישיר בשני נושאים: בתפיסת הביטחון של מדינת ישראל, ובתקציב המדינה.
דבי ביטון (יש עתיד)
¶
היא מצילת חיים. האם זה סביר שתקציב כנגד חיים זה עומד ביחד? איך אתה מעלה את זה על דעתך בכלל?
דבי ביטון (יש עתיד)
¶
אני לא מפריעה, אני נלחמת על החיים שלנו. אנחנו שם, ואני עדיין רואה איך אתה מזלזל בהחלטה הזאת. לפחות בזה תתביישו, שימו בצד.
דבי ביטון (יש עתיד)
¶
אתה צריך, רוטמן, להתבייש, ושיסתכלו עליך כל אנשי הדרום שבחרו בכם, שאתה יושב כאן ואומר שזאת הייתה החלטה שגויה. חברי הכנסת לא יגנו על חיי ילדים.
היו"ר שמחה רוטמן
¶
- - היא בגלל שאת מפריעה לדבריו מאשר לא אחר מאשר יאיר לפיד, שאמר את הדברים שהקראתי מילה במילה, לא פחות ולא יותר.
היו"ר שמחה רוטמן
¶
- - חברת הכנסת קארין אלהרר, העובדה שמה שהיה טריוויאלי לחלוטין בשנת 2014 ו-2016 ליאיר לפיד לומר, מצדיק התנהגות, במחילה בזויה, שלא לתת לי לדבר פה, כאשר אני מנסה להקריא את הדברים האלו, כי זה קץ הדמוקרטיה, מראה לכל מי שהיה חסר לו לדעת, שלא מעניין אתכם דמוקרטיה ולא מעניין אתכם קץ הדמוקרטיה - -
היו"ר שמחה רוטמן
¶
- - ולא מעניין אתכם דבר, מעניין אתכם דבר אחד, תאריך אחד, ה-1 בנובמבר, שבו הפסדתם בבחירות והחלטתם לשרוף את המדינה, כפי שאמרה מיכל שיר.
ולדימיר בליאק (יש עתיד)
¶
בינתיים מי ששורף את המדינה זה אתה. מי שהבריח משקיעים זה אתם. מי שגרם לפיחות של השקל זה אתם. מי שהביא למצב הגרוע בתולדות המדינה זה אתם. הפכתם את כל המדינה לכאוס ביטחוני, כלכלי. ואתה מאשים אותנו? בושה. אין לכם בושה.
גלעד קריב (העבודה)
¶
סוף כל סוף מצאנו את האשמים לקריסה של הכלכלה, של המעמד הבינוני, של הביטחון האישי. חבר'ה, יש תשובה. זו אשמה שלנו מה שקורה כאן בחמשת החודשים האחרונים.
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו)
¶
יש החלטות בית משפט גם לטוב וגם לרע, צריך לקבל אותן. זו הוכחה נוספת עד כמה המערכת חשובה. מצוין.
היו"ר שמחה רוטמן
¶
חברים, לא ברור לי מדוע אתם מצפים שבמשך למעלה משעה ישמעו את דבריכם ללא הפרעה, ובשנייה שאני מתחיל לדבר, אתם מתחילים בצרחות אימים.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד)
¶
- - הסתה רעילה, מסוכנת. בלתי נסבל. כאילו למילים אין כוח. אתה מרשה לעצמך להסית, לשקר.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד)
¶
אני מדבר על הפרשנות שלך. אתה סוכן כאוס שמבקש לרמוס את האיזונים והבלמים שלנו.
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו)
¶
על פסק דין אסון המסוקים, מה יש לך להגיד? מי היה שם לא בסדר כשבג"ץ התערב ושינו את הכיתוב?
יואב סגלוביץ' (יש עתיד)
¶
עוד שני נרצחים נוספים בנחף, זה בצפון, זה בגליל, איתמר בן גביר מטרלל פה את המדינה לגמרי, הוא עושה בלגן עם הדרוזים, ובזה אנחנו מתעסקים פה עכשיו. במקום למנות מישהו שיתעסק עם זה בממשלה הזאת - - -
אורנה ברביבאי (יש עתיד)
¶
מבחינת רוטמן סבירות יותר חשובה מחיי אדם, ואחר כך, כשבן גביר יקבל החלטות, אי-אפשר יהיה לפסול אותן, כי אין סבירות. שימותו אנשים מבחינת רוטמן, זה בסדר. קודם כול, עילת הסבירות.
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל)
¶
הוא תמיד אמר שערבי טוב זה ערבי מת. הוא לא שינה את דעתו, רק שעכשיו יש לו פה כנופיה תומכת.
היו"ר שמחה רוטמן
¶
תודה, רבותיי. תודה רבה. ההצעה מבחינת הנוסח שנמצא על שולחן הוועדה עוסקת בתיקון סעיף 15.
היו"ר שמחה רוטמן
¶
תודה. היא עוסקת בתיקון סעיף מס' 15 לחוק-יסוד: השפיטה, היא מדברת על כך שעילת הסבירות תצומצם כך שהיא לא תחול על החלטות של נבחרי ציבור. המינוח "צמצום עילת הסבירות".
מרב מיכאלי (העבודה)
¶
איך אתה יכול להצדיק את זה שזה לא יחול רק על נבחרים, מר רוטמן? באמת. איך אתה יכול להצדיק את האיפה והאיפה הזאת? למה משרתי ציבור צריכים להיות כפופים לחוק ולביקורת שיפוטית ונבחרים הם מורמים מעם? איך אתה מצדיק את האפליה הזאת? תסביר לי?
היו"ר שמחה רוטמן
¶
מרב, איך את מצדיקה את זה שאת לא נותנת להוציא מילה מהפה? את אמרת את הדברים בהצהרות הפתיחה שלך. למה את קוטעת אותי באמצע משפט? אני לא מבין.
מרב מיכאלי (העבודה)
¶
זה בדיוק הדבר. איך אתה מצדיק את הדבר הזה שנבחרים הם מעל החוק, הם לא כפופים לדבר הזה?
היו"ר שמחה רוטמן
¶
מרב, את לא ברשות דיבור. שאלת את השאלה, ואם יום אחד את גם תתני לי לענות, אני אולי גם אצליח לענות.
מרב מיכאלי (העבודה)
¶
שמעתי את הצהרת הפתיחה שלך, לא רק שהיא לא ענתה, היא עסקה בהכפשה של האופוזיציה, היא עסקה בהכפשה של חלק ניכר מהציבור. היא ממש לא ענתה על שום דבר. היא לא הציגה האת הרציונל של הדבר.
היו"ר שמחה רוטמן
¶
מרב, תקשיבי. אם יש לך משהו בלו"ז, את יכולה לצאת בלי שאוציא אותך. את יכולה לצאת באופן עצמוני.
היו"ר שמחה רוטמן
¶
אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. את לא חייבת באמת שאני אקרא אותך שלוש פעמים כדי שתוכלי לצאת עצמאית.
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו)
¶
נכון, פינדרוס? אי-אכיפה על חוק גיוס. זה מה שאתם צריכים עכשיו, שהממשלה תעבור על החוק, נקודה.
היו"ר שמחה רוטמן
¶
אני מבקש שיינתן לי להציג את הצעת החוק ללא הפרעה. קארין, למה את מפריעה לי? אני לא מבין. תודה.
המונח "צמצום עילת הסבירות" כך שלא תחול על נבחרי הציבור – האמת היא שאני מאוד שמח שמיכל שיר נמצאת איתנו. היא אולי זוכרת שהיא פעם הייתה במפלגה שנקראת "תקווה חדשה", שבמצע הבחירות שלה היה כתוב "צמצום עילת הסבירות, כך שלא תחול על נבחרי ציבור".
היו"ר שמחה רוטמן
¶
לכן כאשר מישהו תהה מדוע אני משתמש בביטוי "צמצום עילת הסבירות", פשוט קיבלתי השראה. בגלל שאת יושבת ממש מולי, קיבלתי השראה ממיכל.
מיכל שיר סגמן (יש עתיד)
¶
מאחר שאתה נורא-נורא אוהב להעלות את זה עוד פעם, קודם כול, אני מאוד גאה ושמחה שהייתי חלק מתקווה חדשה. זאת מפלגה ראויה. אני אתן ליושב-ראש המפלגה לענות לך, כשאני די בטוחה שהוא לא יסכים להפיכה משטרית שאתה עושה כאן. עילת הסבירות שאתה מדבר עליה היא לא פחות מהפיכה משטרית ופתח לשחיתות. אתה יכול לנסות ליפות את זה, אתה יכול לנסות להפוך את זה לסיסמאות ולכותרות מאוד מאוד יפות, שכרגע יצאו - -
מיכל שיר סגמן (יש עתיד)
¶
אני נמצאת היום במפלגת יש עתיד, ואני מבטיחה לך דבר אחד, שלא ננוח עד שאתם תלכו הביתה. לא ננוח עד שתלכו הביתה. תודה.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד)
¶
כי אתה טוען שאנחנו מפריעים. אנחנו לא מפריעים, אנחנו מייצגי ציבור, ויש לנו זכות להערות ביניים.
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו)
¶
זה מאמר אקדמי שאין שום דבר נקודתי. ואם אתה רוצה, תזמין את השופט סולברג להסביר.
היו"ר שמחה רוטמן
¶
יוליה, למה את מפריעה? למה כאשר אני שמעתי אותך אומרת דברים לא נכונים, יכולתי להקשיב, ואת לא יכולה לתת לי להגיד משפט בלי הפרעה?
יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו)
¶
אפשר להזמין את השופט סולברג שיסביר.
(חברת הכנסת יוליה מלינובסקי יוצאת מאולם הוועדה)
היו"ר שמחה רוטמן
¶
הם לא מוכנים שאני אדבר.
ההצעה לצמצם את עילת הסבירות כך שלא תחול על נבחרי ציבור היא ההצעה הפרקטית שמאפשרת להתמודד עם כך שעילת הסבירות היא עילה שאין לה שום בסיס בחוק. בניגוד לדברים שנאמרו כאן היא לא אומרת שנבחרי ציבור או לא נבחרי ציבור לא כפופים לחוק, אלא להפך, היא באה ואומרת שעילת הסבירות היא עילה שבה משתמשים כאשר אין עילה של אי-חוקיות כדי לפסול את מעשה המינהל, אין עילה של פגיעה בזכויות אדם כדי לבטל את מעשה המינהל, אין עילה של שיקולים זרים שעל בסיסה אפשר לבטל את מעשה המינהל – אין את כל העילות האלה שחלקן בחוק וחלקן - - -
היו"ר שמחה רוטמן
¶
אחר כך היועץ המשפטי לוועדה יתייחס למסמך ההכנה, רק שלא נגיע לזה אם תפריעו כל הזמן.
היו"ר שמחה רוטמן
¶
תודה. עילת הסבירות נועדה בדיוק לכל המקרים האלו שבהם בית המשפט, שוב כהגדרתו של יושב-ראש יש עתיד, יאיר לפיד, מבצע השתלטות, שלא לומר השתלטות עוינת על תהליך קבלת ההחלטות במדינה. לזה היא נועדה. כאשר עוסקים בהחלטות ובסבירות של נבחרי ציבור, מצטרפים לכלל הבעיות שיש ביישום של עילת הסבירות, שאנחנו תמיד מקווים שבית משפט ישתמש בה במשורה, תמיד מקווים שבית משפט ישתמש בה, והרבה פעמים מתאכזבים לגלות שלא. זה המצב רק במקרה של חוסר סבירות קיצוני שבקיצוניים, כשאף רשות שלטונית לא הייתה מקבלת החלטה שכזאת, ובכל זאת אנחנו מגלים פעמים רבות שבית המשפט משתמש בעילת הסבירות גם על רשויות שלטוניות שאינן נבחרי ציבור בנדיבות יתר, כאשר מדובר בגורמים שהם אינם נבחרי ציבור, והידע המקצועי נמצא אצלם, ועדיין בית המשפט מתערב.
היינו יכולים לנסות לשחק במילים ולהגיד: הוא התערב רק כאשר מדובר בסבירות קיצונית שאין למעלה ממנה, נגעתי באדום, רק מה שיקרה שכל פסקי הדין ישתנו, ויתווספו אליהם המילים "נגעתי באדום". זה הכול. זה לא יעשה דבר. את החולשה הזאת של ניסיונות הצמצום של עילת הסבירות, עליה הצביעו מבקרים רבים של עילת הסבירות, ובהם כמובן פרופ' יואב דותן וגם השופט סולברג שהוזכר מלכתחילה – כדי לצמצם את עילת הסבירות באופן שעולה בקנה אחד עם ההיגיון הדמוקרטי, ההצעה שהיא לא תחול על נבחרי ציבור היא החלטה מאוזנת, מתונה.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד)
¶
אתה יכול לומר שאנחנו לא מקשיבים לדברים שלך. אנחנו יושבים פה, ואנחנו מקשיבים להם ברוב קשב.
אורנה ברביבאי (יש עתיד)
¶
חבר הכנסת הלוי, אנחנו לא סומכים על שיקול הדעת שלך כשחוק המתנות שלך נראה לך מאוזן. דחילק, אתה יכול להירגע.
יוראי להב הרצנו (יש עתיד)
¶
אבל זאת שאלה שהיא עניינית, והיא נשאלה, ובמקום לענות לי שלא הקשבתי, תן תשובה עניינית. איזה בלם או איזון יש אחרי שאתה משלים את האירוע הזה?
היו"ר שמחה רוטמן
¶
חברת הכנסת שלי מירון, תודה רבה.
הזכרתי בדבריי, שלא לומר שמופיע במסמך ההכנה. הזכרתי בדבריי לפחות שלוש, אולי ארבע, עילות שונות של התערבות במעשי מינהל שאינם עילת הסבירות, כולל במעשי מינהל של נבחרי ציבור. דיברתי על פגיעה בזכויות אדם, ואז מדובר בעילת המידתיות. דיברתי על עילת האי-חוקיות. דיברתי על השיקולים הזרים. יש עוד, הרבה מאוד עילות מינהליות שאפשר למנות את כולן, חלקן גם מוזכרות במסמך ההכנה. כל הדברים האלה כבר אמרתי, אבל כנראה מי שרצה למנוע ממני לדבר חשב שלשאול את אותה שאלה שוב ושוב כנראה יגרום להצליח בכך, ולא היא.
לכן ההצעה לצמצם את עילת הסבירות כך שלא תחול על נבחרי ציבור משרתת את האינטרס הדמוקרטי, בסופו של דבר את הסבירות של נבחרי ציבור בוחנים גם נבחרי הציבור כאן בכנסת וגם הציבור שמצביע לכנסת, ולכן יש רציונל דמוקרטי שעילת הסבירות לא תחול עליהם.
יואב סגלוביץ' (יש עתיד)
¶
זה לא נמצא בחלל, עילת הסבירות. צריך לראות את המכלול. אם היית אומר שאין מכלול, הייתי אומר: בואו נשמע מה יש לומר, אבל אני רואה את המכלול. את המכלול דרך אגב אני לא צריך לראות, אני מזמין את כולם להסתכל על סדר-היום של הכנסת, בסדר-היום של הכנסת כתוב: לקריאה שנייה שלישית הצעת חוק-יסוד: השפיטה, הצעת חוק-יסוד: בתי המשפט, זה ההרכב לוועדה לבחירת שופטים, הדבר הנוסף הוא הצעת חוק-יסוד: הממשלה, שזה הנושא של דרעי 2. אנחנו מנותקים מהעולם, מדברים על סבירות.
מחר לכאורה אם הממשלה תשתגע לצורך העניין, היא יכולה להביא את זה מחר להצבעה. לכן לבוא ולדבר על זה כאילו במנותק? בעילת הסבירות צריך לראות את כל כולה כמכלול של כל המהפכה המשטרית, ושם אנחנו נמצאים, ולקחת איזה קטע מסוים ולנתח אותו משפטית וכו', השורה התחתונה שעילת הסבירות היא עוד עילה שהתפתחה בפסיקה, שהיא רואה מכלול שלם. מה שעושים פה זה לא פיצול של סלמי, זה לעשות שקר לציבור, כי הדברים האלה, כולם מונחים על שולחן הכנסת. לכן זה שקר, רק שזה באמצע האירוע, לא בסופו.
היו"ר שמחה רוטמן
¶
ולדי, אני באמת אשמח לדיון פתוח, רק תכבד את זמן הדיבור שלי גם כשאני מדבר ושל האחרים.
ולדימיר בליאק (יש עתיד)
¶
בסדר גמור. הערה של 20 שניות. גם פרופ' דותן וגם פרופ' רייכמן, אלה שדיברו על אפשרות של צמצום עילת הסבירות הציעו יחד עם צמצום עילת הסבירות לייצר מנגנון חלופי. ובהצעת החוק שלכם אין את זה.
היו"ר שמחה רוטמן
¶
אני אשמח מאוד, חבר הכנסת ולדימיר בליאק, אני לא אומר בשום ציניות, שתציע מנגנון חלופי.
אורנה ברביבאי (יש עתיד)
¶
המנגנון החלופי הוא חוקה לישראל. הוא איך מחוקקים חוקי יסוד, איך מגנים על חוקים במדינה.
היו"ר שמחה רוטמן
¶
לא. אני לא. ממש לא. אני קורא גם לך וגם לשאר חברי הכנסת, חברי הוועדה שכאן, ככל שאתם חושבים שצריך להציע מנגנון חלופי לדבר הזה, דומה, קרוב, שיאפשר – אני חושב שמנגנון כזה קיים. פה אני חולק על האמירה שצריך - - -
היו"ר שמחה רוטמן
¶
אני אומר שיש מנגנונים חלופיים שקיימים גם בפסיקה, שזה מנגנון אחד, וגם לאורך השנים הרבות שבה עילת הסבירות קיימת – הרי עילת הסבירות זכתה לביקורת מתחילתה – נוצרו מנגנונים חלופיים בשירות המדינה, למשל בתחום המינויים, שהם לא היו כשנוצרה עילת הסבירות לראשונה, ויכול להיות שטוב כך. אין רע בלי טוב. יכול להיות שאלמלא בית המשפט ממציא את עילת הסבירות ביחס למינויים ממשלתיים לפני כארבעה עשורים כמעט, יכול להיות שלא היה מתפתח למשל המנגנון של ועדת איתור בכלל, יכול להיות, אבל אנחנו כבר לא שם.
ולדימיר בליאק (יש עתיד)
¶
אני טוען משהו אחר. כשאתה מגייס אותם לטובת התזה שלך, זה פשוט לא נכון. הם לא שם.
היו"ר שמחה רוטמן
¶
בזה אני חולק עליך, והם גם הוזמנו, ואני מקווה גם שיבואו. אני חולק עליך ואני אומר: יכול מאוד להיות שאותה ביקורת שהשמיעו בתחילת הדרך על עילת הסבירות, כאשר היא הומצאה, ובאמת לא היה מנגנון חלופי, הרבה מאוד משרות היו משרות אמון, המון-המון משרות, כמעט לא הייתה ועדת איתור, אפילו ספציפית על סוגיית המינויים בשירות המדינה, ומאז נוצרו המנגנונים האלה.
אתה צודק שאם אנחנו מבקרים את עילת הסבירות, כשכותבים את המאמר הראשון בעניין, כאשר היא רק נולדת בפסק דין דפי זהב, יכול מאוד להיות שבאים ואומרים שאין מנגנון חלופי, אם לא תעשה עילת סבירות על מינויים - - -
ולדימיר בליאק (יש עתיד)
¶
אבל אתה מגייס אותם לטובתך, אז אל תגייס אותם לטובתך, כי הם לא איתך, מה לעשות. אני רק באתי לדייק אותך.
היו"ר שמחה רוטמן
¶
היתרון בכך שאנשים כתבו את דבריהם, שאפשר לראות מה הם כתבו, ולא צריך לראות מה הם אומרים. אני מאתגר אותך לראות איך כתבתי בעבר, כשהייתי בקואליציה, כשהייתי באופוזיציה, כשהייתי מחוץ לכנסת, כשאני בתוך הכנסת.
היו"ר שמחה רוטמן
¶
השופט סולברג אמר שהצמצום של עילת הסבירות שהוא מציע, הוא אמר שהוא מציע שהיא לא תחול על נבחרי ציבור. הוא כתב את זה במפורש. הנוסח הזה עושה את זה. השופט סולברג כמובן לא כתב הצעת חוק, ולכן אני חושב - - -
היו"ר שמחה רוטמן
¶
לא קיבלת, צר לי. עד כאן יכולותיי מגיעות. בכל מקרה זו ההצעה, היא מונחת על השולחן, היא כתובה.
גלעד קריב (העבודה)
¶
למה זה מובא כהצעת חוק מטעם הוועדה? למה עוד פעם אנחנו חוזרים על קיצור הדרך החקיקתי? למה זאת לא הצעת חוק ממשלתית?
היו"ר שמחה רוטמן
¶
שאלת את השאלה, היא נרשמה. נתייחס בזמן ובמקום. תיתן בבקשה לנהל את הדיון בלי להתפרץ.
גלעד קריב (העבודה)
¶
מתי אתה מתכוון להביא את זה לקריאה הראשונה? מותר לנו לדעת כחברי הוועדה מה התוכנית?
היו"ר שמחה רוטמן
¶
חבר הכנסת קריב, נא לא להפריע. תודה רבה. אדוני, היועץ המשפטי לוועדה, אני אשמח אם תוכל להתייחס על בסיס מסמך ההכנה או כל דבר אחר שתרצה להוסיף בעניין. בבקשה.
היו"ר שמחה רוטמן
¶
אתם רשומים, גם קארין וגם גלעד. אני ממש-ממש מבקש לא להפריע לשום דובר, ובוודאי לא ליועץ המשפטי.
ד"ר גור בליי
¶
צוהריים טובים לכולם. הבאנו בפני הוועדה מסמך הכנה מפורט, שמתאר בהרחבה את הסוגיה המורכבת הזאת. אני אנסה היום בקצרה לתמצת את עיקרי הדברים, בשביל לא להלאות את השומעים.
יואב סגלוביץ' (יש עתיד)
¶
תלאה. אנחנו אוהבים שאתה מלאה אותנו. אנחנו שומעים דברים אובייקטיביים, מקצועיים, ולכן חשוב לשמוע כמה שיותר. אל תקצר.
גור בליי
¶
בסדר. קודם כול נמקם את עצמנו מבחינת עילת הסבירות, איפה אנחנו נמצאים. אם בדיונים בעבר על הרפורמה דובר על ביקורת של בית משפט, על חקיקה של הכנסת, עילת הסבירות – זה כבר נאמר פה, אבל אני רוצה רק לחדד, כי לפעמים גם נאמרים דברים אחרים – עילת הסבירות שייכת להיבט אחר בעבודת הביקורת של בית המשפט, שזאת הביקורת המינהלית על פעולות הממשלה, על הרשות המבצעת בלבד.
לפעמים אומרים על החקיקה שחקיקה היא לא סבירה. זה לא רלוונטי. סבירות היא עילה על פעולות הממשלה, לא על חקיקה של הכנסת.
ביקורת מינהלית בכלל על פעולות הממשלה מתנהלת מאז קום המדינה, ואפילו קודם, בתקופת המנדט, זה לא דבר חדש. גם עילת הסבירות היא לא דבר חדש. גם היא קיימת עשרות בשנים. היא עברה התפתחות מסוימת לאורך השנים, אני אדבר על זה תכף.
צריך להבין שרוב העבודה של בג"ץ, והיום זה גם בית המשפט המחוזי – בתי משפט לעניינים מינהליים – זה פיקוח על הממשלה. הפיקוח על החקיקה של הכנסת זה אחוז מאוד קטן מהעבודה בתחום הזה של בג"ץ ושל בתי המשפט לעניינים מינהליים.
כמה דגשים מקדימים. קודם כול, לגבי איפה זה מעוגן – כן מעוגן, לא מעוגן. סעיף 15 לחוק-יסוד: השפיטה מעניק סמכות לבית משפט לתת צווים נגד הממשלה, אני מתמצת, וסעד מן הצדק, אבל אין פירוט מעבר לזה. למעשה כמעט כל החובות של הרשות המינהלית ועילות הביקורת על הרשות המינהלית – לא רק סבירות, גם סבירות, אבל גם מרבית העילות האחרות שנוגעות לתקינות ההליך, לשיקולים זרים, לניגוד עניינים, לא מעוגנות בחקיקה. במובן הזה הסבירות היא לא חריגה.
מרבית המשפט המינהלי שלנו, המשפט של הביקורת על הממשלה, הוא מהפסיקה, ובמובן הזה אנחנו מאוד דומים למדינות שמהן המשפט המינהלי שלנו צמח: אנגליה, אוסטרליה, קנדה. הרוב המכריע הוא בפסיקה. מה שנקרא "מדינות המשפט המקובל".
לכן, כבר בהיבט הזה, החקיקה שלפנינו היא חקיקה חריגה, כי היא באה לעגן לא את כל המשפט המינהלי ולקבוע את גבולות הגזרה של עילה כזאת, של עילה אחרת, אלא היא עוסקת בהיבט קטן שלו, ומחדדים עליו לא להחיל אותו על הדרג הנבחר, אבל אנחנו לא מחדדים מה כן חל מבחינה חקיקתית, מה זה בכלל עילת הסבירות, הפירוט. הדבר הוא בנגיעה מאוד נקודתית בנושא הזה, ולא הסדרה כוללת של המשפט המינהלי, שכאמור הוא בא מהפסיקה.
עוד דבר שהיה דיבור עליו. מה זה סבירות? לפעמים אומרים: איך אפשר לדעת אם החלטה היא סבירה או לא? הסבירות כשלעצמה זה מונח שסתום, זאת אומרת, מונח כללי, מונח מקצועי, שהוא לא קיים כמובן רק בישראל, כמו שאמרתי. עילת הסבירות או למעשה חוסר הסבירות, ה-reasonable unreasonableness זו עילה שהתפתחה, יש אותה גם באנגליה, קנדה, אוסטרליה, אירלנד, הרבה מדינות שבאות מהמשפט הזה, ואגב גם שם עילת הסבירות כמו בישראל התרחבה במשך השנים, ואני אגיד על זה כמה מילים בהמשך.
שוב, סבירות זה נשמע מונח בשפת בני האדם, מחוץ לשפה המוזרה שלנו, של המשפטנים – נשמע מונח מאוד מאוד פתוח, אבל בסופו של דבר כמו הרבה מונחים – מה שנקרא "Term of art", המונח של המקצוע – משתמשים בו גם בהקשרים אחרים במשפט, זאת אומרת, בתביעה של רשלנות רפואית בודקים מה אומר רופא סביר. איך אתה יודע מה זה רופא סביר, השופט שהוא לא רופא? יש שיטות לעשות את הדבר הזה, יש התפתחות של פסיקה בדבר הזה. זה בדומה לשר סביר לצורך העניין. זה לא בדיוק אותו דבר - - -
ד"ר גור בליי
¶
אני אומר שלא כל דבר זהה לכל דבר. אני רק אומר שהשימוש במושגים כלליים, מה שנקרא "מושגים פתוחים", כמו "סביר", כמו "שיקולי צדק", כמו כל מיני דברים כאלה, זה דברים שקיימים במשפט בתחומים שונים.
לפני שאני אדבר קצת על ההתפתחות של עילת הסבירות, אני רוצה כבר להקדים ולומר מה השורה התחתונה שאני אגיע אליה בסוף. בסופו של דבר העמדה שלנו היא שאם הוועדה מגיעה למסקנה שצריך להגביל בחקיקה את עילת הסבירות – הרבה מהוויכוח הוא הרבה פעמים ויכוח בין מלומדים או בין שופטים אם בפסיקה צריך לצמצם יותר או להרחיב יותר, אבל ככל שבאים ואומרים שצריך להגביל בחקיקה – אנחנו חושבים שההגבלה על כל ההחלטות של הדרג הנבחר עלולה להיות רחבה מדי, ולכן גם הצענו במסמך לשקול בוועדה למקד את ההגבלה בהחלטות מסוימות של הדרג הנבחר.
ד"ר גור בליי
¶
יש דוגמאות שעלו גם בכתיבה של פרופ' יואב דותן למשל, או כמו מתווה הנשיא ממרץ. למשל דובר על החלטות מדיניות של הממשלה במליאתה, סתם לדוגמה. אני לא מתחייב על דוגמה זו או אחרת, אבל אלה דוגמאות שבאים ואומרים לא רק מי מקבל את ההחלטה, אלא גם מה סוג ההחלטה, בשביל לא להשאיר תחומים מסוימים חשובים בפעילות הממשלתית.
יואב סגלוביץ' (יש עתיד)
¶
אנחנו גם שואלים פה שאלות, רוטמן. שאלתך לא חכמה משאלתי או לא פחות חכמה משאלתי.
היו"ר שמחה רוטמן
¶
הסיבה ששאלתי את הדוגמה הזאת של ראש רשות המיסים היא לא ספקולציה. נניח שהייתי אומר שיש ראש ממשלה שממנה את גיסתו, זה לא מה שחשדתי.
יואב סגלוביץ' (יש עתיד)
¶
שאלתי על עבריין מס. האם אפשר למנות עבריין מס בקונסטלציה הזאת שכל המהפכה המשטרית הזאת עוברת וההתערבות איננה על בסיס הדברים האלה? ואל תיתמם. זאת השאלה. אתה שאלת, גם אני שואל.
יואב סגלוביץ' (יש עתיד)
¶
נכון, כי הפרעת ליועץ המשפטי, אז גם אני הרשיתי לעצמי להפריע לך. לא לך, את היועץ המשפטי שאלתי.
היו"ר שמחה רוטמן
¶
אני הפרעתי כביכול ליועץ המשפטי לאחר שחברת הכנסת אורנה ברביבאי ביקשה ממנו דוגמאות. ואז את הדוגמה שהוא נתן במענה לחברת הכנסת אורנה ברביבאי לא הבנתי.
היו"ר שמחה רוטמן
¶
חברת הכנסת אורנה ברביבאי שאלה את היועץ המשפטי לוועדה שאלה. היועץ המשפטי לוועדה בחר לענות לה. ביקשתי שלא ישאלו שאלות באמצע, ייתנו לו להציג, אבל הוא בחר לענות. אני ניסיתי להבין את התשובה, זה הכול. אפשר לנהל שיח פתוח, ואני מוכן אפילו לזרום עם זה, אבל אם בכל פעם שיתנהל שיח פתוח חבר הכנסת יואב סגלוביץ', זה ייתקל בצעקות ובקטיעות, אז אני לא אוכל לעשות שיח פתוח.
ארז מלול (ש"ס)
¶
כי זה בשידור. זה אבסורד, אם הוא לא היה בשידור, רוב הח"כים מהאופוזיציה לא היו, והיה פה דיון ענייני.
יואב סגלוביץ' (יש עתיד)
¶
יש לי חדשות בשבילך, כשדיונים לא היו בשידור, אתם בכלל לא הייתם מהקואליציה. אתם לא נמצאים פה בכלל.
היו"ר שמחה רוטמן
¶
תודה רבה. הסיבה ששאלתי על הדוגמה הזאת היא לא בגלל חשדות עתידיים ולא בכדי להרוויח לייקים, חבר הכנסת יואב סגלוביץ', אלא מאחר שפסק דין בעניין ראש רשות המיסים משה אשר זו דוגמה משפטית מההיסטוריה. פסק הדין הזה, למרות ששר האוצר דאז יובל שטייניץ לא היה מעוניין למנות את ראש רשות המיסים משה אשר - - -
היו"ר שמחה רוטמן
¶
הוא לא היה מעוניין למנות חלילה וחס עבריין מס. זו לא הייתה הסוגיה שעמדה על הפרק, אלא שהוא חשב שהוא לא האדם המתאים.
יואב סגלוביץ' (יש עתיד)
¶
לא דיברנו על משה אשר. שאלנו מה האפשרות למנות אדם שעשה עבירות לתפקיד בלי יכולת התערבות של בית המשפט. זאת השאלה - -
היו"ר שמחה רוטמן
¶
חבר הכנסת יואב סגלוביץ', תודה רבה. אדוני היועץ המשפטי לוועדה, תמשיך. אני מבקש שלא תתייחס לשאלות ביניים, כי כאשר אתה מתייחס לשאלות ביניים, תשים לב, חברי האופוזיציה אינם מעוניינים שתעשה - - -
ד"ר גור בליי
¶
כמו שאמרתי, אני אחזור על זה בהמשך הדברים, אבל זו ההצעה שלנו בהקשר הזה. היו מתווים שונים. אפשר לשקול מתווים שונים בהקשר הזה, אבל החשש שלנו זה שהוצאה של כל הדרג מעילת הסבירות עלולה להשאיר תחומים חשובים בפעילות הממשלתית בלי פיקוח אפקטיבי של בית המשפט, כשהעילות האחרות לא נותנות מענה מספק.
ד"ר גור בליי
¶
של הרשות המבצעת באופן כללי.
אני תיכף אגיע לכל הדברים האלה וגם השאלות שעלו פה. קצת היסטוריה בכל זאת, ונגיע מזה לאיפה שאנחנו נמצאים. עילת הסבירות במקור התפתחה כעילת ביקורת במשפט האנגלי על חוקי עזר של הרשויות המקומיות, כעילה מאוד מאוד צרה, שדיברה על חקיקת עזר שנחשבה כה בלתי מתקבלת על הדעת, ששום רשות סבירה לא תתקין אותה. ופסק הדין שבטח גם יחזור בהמשך, הקלסי בעניין הזה, האנגלי, פסק דין וונסברי, דיבר על"so unreasonable that no reasonable authority could ever have come to it". זאת אומרת, משהו מאוד לא סביר ברמה של מה שפרופ' דותן קורא לו "אי-סבירות של מופרכות".
גם בישראל נפסקו על היסוד הזה חוקי עזר וחקיקת משנה. במשך השנים יש הרחבה של הדבר הזה. יש ויכוח בספרות כמה הרחבה או תהליך אבולוציה, אבל מקובל לפי דעת רוב האנשים שחלה הרחבה מאז פסק הדין בשנות ה-70, כשפסק הדין שנחשב נקודת ציון בעניין הזה זה פסק דין דפי זהב מ-1980.
ד"ר גור בליי
¶
לפי התפיסה המקובלת של עילת הסבירות בעשורים האחרונים, אפשר לפסול על חוסר סבירות כאשר שיקול הדעת המינהלי לא נותן משקל ראוי לאינטרסים השונים שעל הרשות להתחשב בהם בהחלטתה, כשמדובר לא סתם על אי-מתן משקל ראוי, אלא בצורה קיצונית. זאת אומרת, הודגש בפסק דין דפי זהב שהשופט לא מחליף את שיקול דעת הרשות בשיקול הדעת שלו, ושיש מתחם של סבירות, כלומר טווח של החלטות אפשריות, כשהפסילה של ההחלטה זה רק כשההחלטה היא מחוץ לטווח הזה. זאת אומרת, ברמה העקרונית, יש לך החלטה א', ב', ג', ד' ו-ה', והחלטה ו' היא מחוץ למתחם הסבירות, אז ו' היא בחוסר סבירות קיצונית, א'-ה' זה במתחם הסבירות, וזו ההחלטה של מקבל ההחלטות.
ד"ר גור בליי
¶
בית המשפט. לאורך שנים החיל בית המשפט את הביקורת השיפוטית בעילת הסבירות על תחומים שונים. חלק מהדברים עלו פה. אני לא אחזור על כל הדוגמאות, אני רוצה גם לקצר. היה מקרה שבית משפט פסל בשל חוסר סבירות קיצוני החלטה של עיריית ירושלים למקם בית ספר בסמוך למפעל מתכות מזוהם, שיוצר סיכון בריאותי לילדים; החלטה של מועצה מקומית בכפר ורדים לא להקים מקווה לנשים; היה את ההחלטה שדוברה פה על שדרות; היו מקרים שבהם נעשה שימוש בחוסר סבירות כשפגעו באינטרס ההסתמכות של אזרחים, ששינו את מצבם לרעה בהתבסס על החלטה של רשות. דובר פה למשל על הסובסידיה למעונות יום לילדי אברכים באמצע השנה, שלא נתן זמן היערכות, היו מקרים של הכרה בתואר בעבר - - -
גור בליי
¶
אני תכף ארחיב על זה. לא בכל מקום יש פגיעה בזכויות. אחת הדוגמאות המובהקות שבה עילת הסבירות משמשת, אני תכף אגיע לזה, זו סיטואציה למשל שאין לך זכות לסובסידיה, אין לך זכות לרישיון, יש לך זכות מסוימת למשל שלא יפגעו בחופש הביטוי שלך, אבל דברים שאתה לא בעל זכות מול הרשות, אלא הרשות יכולה להעניק והיא יכולה שלא להעניק, זו אחת הדוגמאות למשל שבהן השתמשו בחוסר סבירות. החילו את זה גם על החלטות בעניין העמדה לדין, וכמובן דובר כבר הרבה על החלטות בנושא של מינויים, שזה אחד התחומים המרכזיים. כשדובר גם על החלטות ברמה של שרים או סגני שרים, למנות או לא לפטר, וגם על החלטות בדרג יותר נמוך, למשל החלטה של שר התחבורה למנות מנהל אגף רישוי שהורשע בדין משמעתי, שזו דוגמה מפורסמת אחת.
חשוב לזכור בעניין הזה, שבצד הדוגמאות למקרים שבהם נפסלו החלטות של הרשות המבצעת, בסוף יש אלפי, אולי עשרות אלפי החלטות שרשות מבצעת מקבלת, שרובן המכריע לא מגיע בכלל לבג"ץ, וגם מתוך אלה שמגיעות לבג"ץ, רובן המכריע לא נפסל. זאת אומרת, יש פה בעניין הזה, ואת זה צריך לזכור כשדנים על כל הנושא של חוסר סבירות, מה שקוראים במדעי החברה "selection bias", זאת אומרת, אנחנו שומעים כשזה מגיע, ובוודאי שומעים כשזה נפסל, אנחנו לא שומעים על כל ההחלטות הרבות ששרים ורשות מבצעת מקבלת באופן יום-יומי, שזה לא מגיע בכלל לבית משפט.
היו"ר שמחה רוטמן
¶
זה חשוב מה שקארין אמרה. ההנחה שאומרת שההחלטה שמתקבלת על ידי בית המשפט היא בהגדרה טובה יותר - - -
קארין אלהרר (יש עתיד)
¶
אני אסביר. יש עקרונות שאתה כממשלה צריך לעמוד בהם. העובדה שנתנו את הכספים למיגון, זה גם עיקרון השוויון לכל ילד. אם אין את בית המשפט שיהווה איזה שסתום שיבוא ויגיד: תקשיב, אתה באופסייד, הממשלה מראש לא תכוון את הצעדים שלה.
היו"ר שמחה רוטמן
¶
אני מסכים על פניו. תמיד טוב שיהיה עוד שסתום. תמיד טוב. מה רע? בית משפט יכול לתת פסק דין לא סביר? יכול להיות מצב שבית משפט ייתן פסק דין לא סביר?
היו"ר שמחה רוטמן
¶
אולי כדאי שנקבע פה כלל, ומאחר שאני יודע שיש פה נטייה להוציא דברים מההקשר, אני אומר שאני מציע את זה רק באופן היפותטי ותיאורטי כמובן. בואו נקבע כלל שעל כל פסק דין אפשר יהיה לבוא לוועדת החוקה של הכנסת, רק אם זה לא סביר באופן קיצוני, אנחנו נבטל את פסק הדין. מה אתם אומרים?
גלעד קריב (העבודה)
¶
יש רק בעיה אחת עם התיאוריה שלך. זה בדיוק מה שקורה עם חקיקה. זה בדיוק מה שקורה כשהכנסת קוראת פסק דין, אומרת שהתוצאה לא סבירה, ומתקנת חוק.
היו"ר שמחה רוטמן
¶
אני מנסה להבין איך אתה מצפה, באמת אני שואל אותך – איך אתה מצפה שחברת ועדה נכבדת קוטעת את היועץ המשפטי, ואני אומר: בסדר, היא העלתה נקודה טובה, בואו ננהל איתה שנייה שיח, ובאמצע משפט אתה מתחיל - - -
גלעד קריב (העבודה)
¶
הבנתי. אני מתנצל בפני אדוני היו"ר. יש גם מערכת שסופרת לא רק את העוצמות, אלא משקפת חלוקת זמן כוללת עם הערות?
גלעד קריב (העבודה)
¶
סליחה, אני לא אפסיד, אני אהיה במקום השני המכובד, בפער ניכר, כמו בבחירות ללשכת היו"ר. אני אהיה במקום של אפי נוה עם 19%, ואתה שם, מעבר ל-70%.
קארין אלהרר (יש עתיד)
¶
רוטמן, אפשר? שאלת אותי שאלה. אפשר לענות? מכיוון שהכנסת יכולה לחוקק, אם יש משהו שבית המשפט פסק באופן שנוגד לגמרי את עמדת הרוב בכנסת, אפשר לחוקק תיקון, וזה מה שאתם עושים כל הזמן.
היו"ר שמחה רוטמן
¶
לא. לא נכון. זאת לא הדוגמה שעליה מדובר, סליחה. הרי אנחנו מדברים על מעשים שהיו. לצורך העניין, בית המשפט פסק שההחלטה בנוגע למעונות היא בלתי סבירה.
אפרת רייטן מרום (העבודה)
¶
זה גם לא משנה. יש שופטים, הם דנו בדין, דנו בחוק והגיעו להחלטה. הכול בסדר.
היו"ר שמחה רוטמן
¶
בית המשפט אמר שההחלטה שהחליטה הממשלה, שאת היית חלק ממנה, ושר האוצר החליט שההחלטה הזאת הייתה לא סבירה. אגב, לא כל השופטים, חלק מהשופטים אמרו שזה לא הייתה בעיה של סבירות, אלא בעיה של שוויון או בעיות אחרות, אבל אותם שופטים שאמרו שזו בעיה של סבירות, נניח שאת בממשלה או בכנסת, הרי בסופו של דבר אנחנו מנגנון איזון לשיטתך, חושבים שההחלטה הזאת של בית המשפט לא סבירה, האם את חושבת שהכנסת הייתה צריכה להתכנס ולהחליט שפסק הדין הזה בטל?
אפרת רייטן מרום (העבודה)
¶
זה היה יפה שליברמן לא הניע את ה-D9 שלו אחרי שהוא קיבל את ההחלטה שפסקה נגד מה שהוא רצה.
קארין אלהרר (יש עתיד)
¶
אפרת, אני רוצה להסביר. אני אגיד לך מה ההבדל ביני ובינך בתפיסות שלנו. אתה אומר: או שמקבלים את דעתי או שאני שורף את המועדון.
קארין אלהרר (יש עתיד)
¶
רק שנייה. ואני באה ואומרת את הדבר הבא: יכול להיות מצב, שומו שמיים, שהממשלה טעתה, וטוב שבא בית המשפט ומבקר ואומר "תתקנו".
גלעד קריב (העבודה)
¶
זה קורה כל הזמן. זה קורה כל הזמן בכמה מהלכים. קודם כול, בחלק גדול מפסקי הדין מובנית אפשרות ערעור. נכון שבג"ץ - - -
גלעד קריב (העבודה)
¶
קודם כול המנגנון המובנה שלחלק גדול מאוד, לרוב ההכרעות השיפוטית יש אינסטנציית ערעור.
גלעד קריב (העבודה)
¶
אתה יודע היטב שהמגמה ב-20 השנים האחרונות היא של הורדת נושאים מינהליים מבג"ץ - - -
גלעד קריב (העבודה)
¶
לא נכון. חלק גדול מההחלטות בנושא הסבירות, גם בעבר וגם היום הם למשל על רשויות מקומיות. הרוב המכריע של העניינים המנהליים היום ברשויות המקומיות - - -
גלעד קריב (העבודה)
¶
אם אתה רוצה שאני אשב איתך עכשיו ואדבר איתך על הצעת החוק, אז אני אסביר לך למה ההצעה שלך היא ביטול.
גלעד קריב (העבודה)
¶
העלית שאלה האם לגבי בית המשפט יש יכולת לטפל בפסקי דין לא סבירים, אז יש בילד אין, וגם על ידי שהכנסת הרבה מאוד פעמים באה ואומרת: בית המשפט הולך לכיוון מסוים, אנחנו מתקנים חקיקה. אז נכון, מה לעשות שיש הבדל בין בתי משפט לבין גוף מחוקק, אבל הנושא הזה של איזון חוזר - - -
שרון ניר (ישראל ביתנו)
¶
אני רוצה להמשיך את הנקודה שלו, אדוני. היות שאנחנו שומעים פה בצורה מאוד מדויקת את ההתפתחות של המושג עילת סבירות, ומבינים שיש פה עולם מושגים שלם של מתחם סבירות ומושג שמדבר על סבירות קיצונית, אז אולי נלך דווקא הפוך, נשאל למה אנחנו עוסקים בהצעה הזאת, אם אתה יודע להגיד שיש אירועים לא סבירים שבהם נפסקה עילת סבירות. זאת אומרת, נסתכל רגע על כל המקרים שעלו, ואתה תגיד בדיוק מה האקדח המעשן, ששם לנו את ההצעה הזאת על סדר-היום.
היו"ר שמחה רוטמן
¶
אני באמת אשמח שהיועץ המשפטי ימשיך בדבריו, אבל אני רק אגיד לך: האקדח המעשן הוא מאוד פשוט. יש סמכות ללא אחריות. והאקדח המעשן הזה קיים בכל פעם שבית המשפט - - -
גלעד קריב (העבודה)
¶
אתה שם לב שהצעת החוק בנוסח שלנו היום לא מחזירה אותנו לטרום דפי זהב? היא מעניקה חסינות גם מהיעדר סבירות קיצונית או סבירות מופרכת על החלטות דרג פוליטי. אתם לא מציעים לחזור למצב שלפני דפי זהב.
היו"ר שמחה רוטמן
¶
חוסר היושר הקיצוני שבו מתנהל הדיון הזה הוא כזה, שכאשר דובר על ידי השר לוין על ביטול עילת הסבירות והחזרה למצב לפני דפי זהב, צעקו שזה קץ הדמוקרטיה, ואז אמרו: לא, לא, אנחנו רק נצמצם כמו השופט סולברג, אז עכשיו אומרים: אם הייתם עושים את זה, זה היה בסדר, רק שעכשיו זה לא בסדר.
קארין אלהרר (יש עתיד)
¶
לא. זה לא מה שאמרנו. אתה פשוט מוציא מהקשרה כל קריאת ביניים שנאמרת פה. מי אמר את זה? אמרת שאמרנו את זה. מי אמר? אתה טוען שאמרנו משהו. מי אמר?
גלעד קריב (העבודה)
¶
חבר כנסת אומר בקריאת ביניים שקרה שינוי מדפי זהב, ואנחנו אומרים לו שאין קשר בין ההצעה לבין דפי זהב, אז אתה מוציא דברים מהקשרם שאנחנו אמרנו, שמישהו הסכים פה להחזרת - - -
עמית הלוי (הליכוד)
¶
אני רוצה לענות לשרון ניר. לא מזמן היה דיון האם נתניהו יוכל להקים ממשלה. דיון שכולו על בסיס דרעי-פנחסי. האם אדם שנבחר ברוב של אזרחי ישראל, להלן דמוקרטיה, יוכל להרכיב ממשלה או לא. כל הדיון הזה התקיים בבית המשפט, בסופו של דבר לא התערבו. כולו היה על בסיס הסבירות. כולו היה על בסיס שימוש בסבירות.
יואב סגלוביץ' (יש עתיד)
¶
אתה טועה ומטעה. אתה אומר דברים לא נכונים. יש פה איזה מנהג שאומרים דברים לא נכונים, אומרים אותם כמה פעמים, ועכשיו זה גם עובדה.
עמית הלוי (הליכוד)
¶
מה עוד, יואב? על מה? דבר. יואב, דבר. אתה חבר כנסת, תאמר. תאמר על מה זה היה, יואב סגלוביץ'. על מה זה היה? תענה.
יואב סגלוביץ' (יש עתיד)
¶
לא. דרך אגב, חוק המתנות ועל ילדו זה לא היה בהומור, רק שזה היה באולם אחר בוועדה אחרת.
אפרת רייטן מרום (העבודה)
¶
רק הבהרה לאחד הטיעונים שכל הזמן חוזרים פה. דיבר היועץ המשפטי ונתן כדוגמה את אותו בית ספר שהיה אמור לקום ליד אותו מפעל מסכן חיים. אתם כתשובה לזה, אם אני מבינה נכון, אומרים: יש בחירות.
אפרת רייטן מרום (העבודה)
¶
רגע. אני רוצה להשלים. אמרתם שבסוף זה דרג נבחר, ויש לו את הפררוגטיבה להחליט מה שהוא רוצה. אתם לא שבעי רצון - - -
היו"ר שמחה רוטמן
¶
גם זה לא נאמר. לכן אני אומר: אם את רוצה לשאול שאלה, תשאלי שאלה, אבל את אומרת מה שאחרים מדברים.
אפרת רייטן מרום (העבודה)
¶
אתה לא אוהב כשאני קוטעת אותך בדברים שלך, אז אני מבקשת את אותו יחס. ולכן אני אומרת, אני רק תוהה על אותם ילדים שהיו מתחילים ללמוד באותו בית ספר, מסכנים את חייהם, גם היה נשפך הרבה כסף, וכסף זה אלמנט מאוד חשוב כמובן, אנחנו יודעים - -
אפרת רייטן מרום (העבודה)
¶
- - ואז אם בית המשפט לא היה מתערב, מה היה קורה? היינו צריכים לחכות לאותן בחירות בעוד ארבע שנים. כשאתם משתמשים בזה, אתה כמובן מכיר - - -
אפרת רייטן מרום (העבודה)
¶
זה הסוף. זה הסוף. התנועה למשילות ודמוקרטיה כמה פעמים השתמשה בטיעון של עילת הסבירות?
אפרת רייטן מרום (העבודה)
¶
אני לא מצליחה להבין. או שאנחנו בעד או שאנחנו נגד. אי-אפשר גם וגם. גם סולברג עצמו השתמש בפסק דין שלו בעילת הסבירות.
היו"ר שמחה רוטמן
¶
אני מבין שמיצית את זמן הדיבור שלך. אני רק אענה במשפט לפני שאני נותן ליועץ המשפטי להמשיך. כל זמן שעילת הסבירות היא חלק מהמשפט הישראלי, יש טעם לעשות בה שימוש. אני מקווה מאוד שעילת הסבירות, בוודאי בכל הנוגע לנבחרי ציבור בקרוב לא תהיה חלק מהמשפט הישראלי, ואז לא יהיה אפשר לעשות בה שימוש.
אפרת רייטן מרום (העבודה)
¶
מה היית עושה? איך היית עותר בעניין הזה למשל לחייב את הממשלה בראשות נתניהו למנות מפכ"ל? מה היית עושה בתור היועץ המשפטי של התנועה למשילות ודמוקרטיה? איך היית בא לבית משפט? עם מידתיות?
היו"ר שמחה רוטמן
¶
אפרת, כשאני קטעתי אותך, אמרת שאת לא אוהבת שאני קוטע, אבל את קוטעת. נכון? אז בבקשה. אם את רוצה להתייחס לגופה של ההצעה או לגופו של המציע או למה שאת רוצה, אני אתן לך בשמחה להתייחס, אבל אנחנו בשלב שבו היועץ המשפטי מציג את הנייר שלו, ואני לא חושב שזאת הייתה שאלת הבהרה הוגנת ליועץ המשפטי מדוע התנועה למשילות ודמוקרטיה עתרה או לא עתרה לפני כך וכך שנים, בייחוד שנציגי התנועה למשילות ודמוקרטיה, אפילו יושבים פה. בבקשה, אדוני היועץ המשפטי.
ד"ר גור בליי
¶
איפה שעצרתי זה לגבי הנושא של היחס, הפרופורציות, האחוזים בהקשר הזה. נקודה שלא עלתה, אז אני אחדד בעניין הזה. לגבי חלק מההבדל מבחינת הבקרה על בית משפט מול הבקרה על הממשלה, קודם כול אני חושב שיש שני הבדלים משמעותיים.
(היו"ר יונתן מישרקי, 13:56)
קודם כול, הממשלה בהקשר הזה, יש לה כוח מאוד מאוד גדול בהמון היבטים. בסופו של דבר הממשלה מניידת עשרות ומאות מיליארדים של שקלים מנקודה לנקודה. בסופו של דבר פסקי הדין שבהם בית המשפט מקבל החלטה בעלת משמעות תקציבית זה אחוז מאוד קטן. ודבר שני, שהוא גם רלוונטי, ואני אגיע אליו אחרי זה, בית המשפט מנמק את ההחלטה שלו באופן נרחב. זאת אומרת, אפשר לבקר אותה גם בהיבט הזה. הרבה מאוד החלטות הרשות המבצעת מקבלת. זה לא כמו בכנסת – ההחלטות נעשות בתוך הממשלה, ויש איזה חובה חיצונית לנמק אותן.
ההסדר המוצע – על פי הנוסח המוצע, כמו שכבר נאמר פה, רשות שיפוטית לא תוכל לדון או להחיל על דרג נבחר את עילת הסבירות על ממשלה, ראש ממשלה, שר או נבחר ציבור אחר.
עולות פה כמה שאלות ביחס לנוסח. אנחנו התייחסנו אליהן גם במסמך שלנו. קודם כול, באופן כללי שאלה יסודית שאנחנו מציעים לוועדה לתת את דעתה עליה, האם יש הצדקה בכלל להטיל מגבלות חקיקתיות על עילת הסבירות? זאת השאלה היסודית, קודם כול.
הייתה באמת מחלוקת הרבה שנים בפסיקה ובספרות המשפטית ביחס לעילת הסבירות. יש באמת גורמים שביקרו אותה: השופט לנדוי המנוח, פרופ' דותן, הנשיא גרוניס, שטיין ואחרים.
ד"ר גור בליי
¶
כשביקרו את השימוש בעילת הסבירות בטענה שמדובר במבחן עמום מדי, שנותן לבית משפט מנדט רחב מדי להחליף את שיקול דעתה של הרשות בשיקול דעתו שלו. דובר, כמו שכבר נאמר פה, בשאלות של לגיטימציה דמוקרטית והעלו טענות לגבי אי-הוודאות בתחום המשפט הציבורי.
אבל כן צריך לזכור שגם בקרב המבקרים את השימוש בעילת הסבירות, קודם כול הדעה הרווחת הייתה שלא לבטל את עילת הסבירות, אלא לצמצם אותה, וגם נראה שמרבית הגורמים האלה לא דיברו על צמצום בחקיקה, אלא צמצום בפסיקה. צמצום בפסיקה כמובן מותיר הרבה יותר גמישות לבית משפט, למשל באותם מצבים שזה ממש החלטה מופרכת בעיניו, מה שנקרא בסטנדרטים הישנים "כן להתערב".
למשל אחת הדוגמאות המובהקות זה הנשיא גרוניס עצמו, שהוא אחד המבקרים של עילת הסבירות. הוא כן רצה להשאיר את הסבירות כאמצעי אחרון במקרים מסוימים, ולמשל אותו מקרה שקודם הזכרתי של פסילת המינוי של מנהל אגף הרישוי במשרד התחבורה, זה היה דווקא הנשיא גרוניס שהשתמש בעילת הסבירות. זאת אומרת, ברגע שאתה עושה את זה כוויכוח לגבי האם הפסיקה צריכה להיות יותר מצמצמת או יותר מרחיבה, כמובן זה נותן לך יותר גמישות. כשאתה עושה את זה בצורה יותר קטגורית, בחקיקה, אתה סוגר תחומים מסוימים ומשאיר הרבה פחות גמישות.
מה המשמעות אם אתה סוגר בצורה קטגורית את השימוש בעילה הזאת? זה גם התייחס לשאלה קודם ששאל חבר הכנסת עמית הלוי ואחרים לגבי מה המשמעויות של הדבר הזה. קודם כול, המשמעות המרכזית, שאם אתה מונע החלה של עילת סבירות בסיטואציות מסוימות, אתה עלול להביא למצב שאתה נותן פטור, פטור אפקטיבי, מביקורת שיפוטית על שורה של החלטות מינהליות, שבהן אתה לא יכול להשתמש באחת מהעילות האחרות, גם במצבים קיצוניים, כמו שאמרתי, שבהם גם לפי הכלל הישן של וונסברי היית יכול להתערב בהם.
אם נזכור, וונסברי היה על נבחרי ציבור. זה לא שהחריג היה נבחרי ציבור. בוונסברי דובר על חוקי עזר, ובישראל על תקנות, על חקיקת משנה. במפורש דברים של נבחרי ציבור מוניציפליים ולאומיים.
התוצאה עלולה להיות פגיעה ביכולת של בית משפט למלא את התפקיד שלו, קודם כול בקידום נורמות שלטון תקינות וגם להגן על פרטים.
עד כמה שאני מבין, גם מתווה סולברג וגם הכוונה פה, אם ההחלטה המינהלית פגעה בזכות חוקתית מוגדרת, בית משפט יכול לעשות שימוש בעילת המידתיות בשביל לפסול. אני חייב להגיד שאני לא יודע למה מידתיות זה הרבה-הרבה יותר מחודד ולא עמום מסבירות - - -
עמית הלוי (הליכוד)
¶
גם את זה צריך לומר בהגינות, שהיה ויכוח בין שמגר לברק על העניין הזה, על המבחן השלישי. גם בזה בהחלט יש מקום לדון ברצינות.
ד"ר גור בליי
¶
נכון, כשיש זכויות מוגדרות, אפשר להשתמש במידתיות, או כשמשתמשים באופן מוצהר או שאפשר לאתר שיקול פסול, אפשר להשתמש בשיקולים זרים.
ד"ר גור בליי
¶
תכף אני אגיד. בסיטואציות למשל שמוענק משקל זניח או קטן מאוד לשיקולים רלוונטיים, למשל בתחום בריאותי, למשל בקורונה, אתה מקבל חוות-דעת של גורם רפואי לסגור מקום מסוים בגלל סיכון. יש שיקול זר שמתחבא שם, אבל קשה לאתר אותו, כי מקבל ההחלטות אומר: לאחר ששקלתי את מה שאמרה האחראית על בריאות הציבור ושקלתי את כל השיקולים, החלטתי לא לסגור. במצב כזה שהוא מעניק לאותו שיקול משקל קטן מאוד או אפסי, אין פה זכויות כי זה אינטרס ציבורי של בריאות, יהיה קשה למעשה עד בלתי אפשרי לפסול אלא בחוסר סבירות.
היו"ר שמחה רוטמן
¶
שוב, אני אשמח שתתייחס לשאלה הזאת. שוב, קח את הדוגמה של הקורונה, לך איתה עד הסוף. יש גורמים רפואיים, ונתקלנו בזה הרבה – יושב פה גלעד שהיה יושב-ראש שבזמנו ניהל הרבה דיוני קורונה – נתקלנו הרבה מאוד פעמים בהחלטה של הרשות, האם להחיל תו ירוק, לא תו ירוק, האם להחיל תו ירוק כדי לעודד חיסונים. אז א', ברוב המקרים האלה היו תמיד מעורבות גם זכויות, ואז ממילא בית המשפט היה יכול ללכת למבחן המידתיות, הוא בכלל לא היה צריך ללכת למבחן הסבירות. אני מתקשה לראות מקרה של החלטה בנושא הקורונה שלא פוגעת בזכויות, ששם אפשר היה ללכת למידתיות, ואנחנו גם בוועדה הלכנו הרבה פעמים לטיעון המידתי ולא לטיעון הסביר.
אתה באמת רוצה שכאשר מונחות בפני מקבל ההחלטה, נניח בהקשר הזה שר הבריאות או שר הפנים, שתי חוות-דעת האם לסגור את השמיים עם מדינה פלונית אלמונית, כשאחד אומר ששם מתפשט יותר מדי – ושם גם היו זכויות מעורבות, לא משנה, בוא ננקה מהשולחן, נניח שזה היה מקרה סבירות טהור – אתה באמת חושב שההחלטה בין גורם רפואי א' לגורם רפואי ב', או בין גורם רפואי א' לבין יחסי המסחר עם ארצות-הברית או עם רוסיה, אתה רוצה שההחלטה הזאת תהיה בבית משפט?
גלעד קריב (העבודה)
¶
הייתה לנו בוועדת החוקה, בכל הדיונים שנגעו למשל לסגירת הקניונים. כשאתה בא ברמה הפורמלית, ואתה עכשיו דן בנושא של סגירת שטחי מסחר והחלה על כל מיני רגולציות, על פניו אתה בא ואומר שיש כאן את כל השיקולים הרלוונטיים, כי אנחנו רוצים מסחר, ויש חופש העיסוק, ויש הזכות לקניין. על פניו, אם אתה מסתכל באיזה פריזמה של מה השיקולים, הכול נראה בסדר. דיברנו גם על חופש העיסוק וגם על אינטרס הבריאות של הציבור והכול, אבל אתה שם לב שבתוך התהליך הזה ניתן משקל דרמטי להשפעה הפוליטית של בעלי הון על שיקול הדעת של הדרג הפוליטי. והנושאים האלה קרו, ראינו אותם מול העיניים. אתה רואה שקבוצה של בעלי שטחי מסחר מתערבת בסוגיה הזאת ומפעילה עוצמה רבה בסוגיה הזאת. אז על פניו, כן, שקלו את כל העקרונות, אבל אתה רואה שברגע מסוים, מכיוון שהייתה קבוצה שיש לה - - -
היו"ר שמחה רוטמן
¶
זה מעשה לסתור כי אתה צודק, לא כי אתה טועה. הרי נתקלנו במקרים האלה, ומה היה הכלי? אתה יודע טוב מאוד שבמרבית המקרים שאנחנו, כחברי ועדה, ואתה כיושב-ראש ועדה, אמרנו לממשלה לא, או שאמרנו לממשלה שלא נאשר את זה אם לא תראו לנו נתונים, בג"ץ לא התערב ולא היה מתערב. דווקא במקרים האלה הפיקוח הפרלמנטרי היה כלי הרבה-הרבה יותר יעיל.
גלעד קריב (העבודה)
¶
מצוין. תודה שאמרת את מה שאמרת. אנחנו יודעים שעל פי הפסיקה יש באמת זיקה בין נטיית בית המשפט להפעיל את עילת הסבירות – יש זיקה בין העניין הזה לבין השאלה האם קיימים מנגנוני ביקורת חוץ-שיפוטיים על החלטת הדרג המינהלי.
גלעד קריב (העבודה)
¶
חברים, אחת הבעיות, ואני תכף אשאל את הייעוץ המשפטי כשיגיע שלב השאלות לייעוץ המשפטי, שאנחנו כרגיל מדברים באוויר. מעט מדי מידע וניתוח של הפסיקה, מה לעשות. אני טוען בצורה חד-משמעית שאפשר לראות איך כשבית המשפט בא ואומר: על ההחלטה המינהלית הזאת יש פיקוח פרלמנטרי אפקטיבי – לא קיימתם דיון פיקוח, אלא הממשלה הייתה צריכה לקחת את ההכרעה המינהלתית ולאשר אותה במעשה או במחדל בוועדה, לא דיון - - -
היו"ר שמחה רוטמן
¶
זה היה בגלל זכויות. לא הכנסנו את זה על סבירות ההחלטה שלהם. סבירות ההחלטה כמה חיסונים לקנות וכו', לא הטלנו עליהם את הפיקוח הזה.
גלעד קריב (העבודה)
¶
דיברנו גם בשיח של זכויות, אבל גם שמנו את ליבנו לעובדה שאנחנו, כחברי כנסת, מאתרים כאן הצגה מאוד יפה. התחשבנו בכל השיקולים, אבל קל לראות איך קבוצת לחץ מסוימת ב-24 שעות הפעילה לחץ שגרם לזה שהאיזונים – וזאת בדיוק סוגיית הסבירות - - -
גלעד קריב (העבודה)
¶
אתה חושב שזה ככה. מכיוון שעמית אמר: תנו דוגמה למצב שבו העילות המינהליות האחרות לא מספקות, זו בדיוק הדוגמה לאותם מקרים קיצוניים.
גלעד קריב (העבודה)
¶
מה יקרה פה? שיטת הסלאמי היא לא רק בחקיקת ההפיכה המשטרית, אתם תיקחו את הכלי של הסבירות מהמקרים הקיצוניים, בית המשפט באותם מקרים קיצוניים – ואתם אומרים את זה, גם סולברג אומר את זה, גם יואב דותן אומר את זה – באותם מקרים קיצוניים בית המשפט ילך לעילות מינהליות אחרות. ואז מה תעשו? בתוך חמש שנים תתקפו את העילות המינהלתיות האלה, כי מה שאתם רוצים, אתם רוצים שלא תהיה ביקורת. לא מעניין אתכם שהביקורת לא תהיה על בסיס הסבירות אלא המידתיות. אתם לא רוצים ביקורת. אתם רוצים שלטון בלי רסן.
גור בליי
¶
אני אמשיך. דוגמה נוספת לשאלה, אני רק אומר, יש גם במאמרו של השופט סולברג לגבי בניית אצטדיון טדי בירושלים. אני לא רוצה להרחיב על זה. עוד דוגמה שהשופט סולברג בעצמו נותן לסיטואציה, והוא אומר ששיקול זר זועק מהסיטואציה והשתמשו בחוסר סבירות קיצונית.
היו"ר שמחה רוטמן
¶
חבר'ה, לעולם לא ניתן ליועץ המשפטי את האפשרות להציג תזה. אני מוכן להסכים לאיזה שאלה ושיח קצר, אבל גלעד, אם בכל פעם כשיהיה שיח ושאלה קצרים אתה תיתן חמש דקות נאום, זה לא ייגמר לעולם.
עמית הלוי (הליכוד)
¶
מה שאתה אומר "זר", היועץ המשפטי, הכוונה ללא מדיניות? מה זה "זר"? כשאתה אומר "זר", הציבור שומע - - -
עמית הלוי (הליכוד)
¶
בסוף אנשים באים, יש שיקול בריאותי ושיקול עסקי, דנים בזה אגב עוד לפני הכנסת, דנים בממשלה, ועושים איזון מסוים. מה העמדה שיש לשופט לומר? אם זה זר זה אינטרסים זרים, שחיתות ודברים כאלה? כל החוקים האלה הרי במקומם עומדים, אנחנו לא נוגעים בהם בכלל. יש שני שיקולים, שיקול בריאותי ושיקול עסקי, או באצטדיון טדי אם זה היה שיקול מדיניות סוציולוגי בירושלים לעשות את זה במקום כזה או מקום אחר, כל עוד הוא שיקול לגיטימי, הוא ניתן לשיקול הדעת של המחליט, ולשופט אין שום יתרון בעניין הזה.
גור בליי
¶
אז הטענה היא בהקשר הזה, אולי אני אצטט מהשופט שטיין, שהוא דווקא מהמבקרים של עילת הסבירות, שענה בדיוק לנקודה הזאת ואמר: "דוקטרינת הסבירות מספקת לבתי המשפט כלי יעיל והכרחי לביקורת שיפוטית תחת חוסר ודאות, ואינה מאפשרת לרשויות השלטון להסתיר את קלקלתן על ידי ניצול של עמימות המסד העובדתי".
בדיוק הסיטואציות האלה. כי כן, גם אם זה רחב, אבל יש שיקול זר שהוא מוסתר, אומר שטיין, זו העילה השיורית.
ארז מלול (ש"ס)
¶
אני מתקן אותך, אני קורא את דבריו של סולברג בעניין אצטדיון טדי, "נימוקו של בית המשפט אינו משכנע כל כך, ומדגים היטב את הקושי הגלום בעילת הסבירות המהותית".
ד"ר גור בליי
¶
אבל הוא ממשיך. הוא ממשיך ואומר בהמשך לאותה פסקה: "הלכה למעשה, הרושם המתקבל הוא כי מבחן הסבירות המהותית שימש את בית המשפט לפסול החלטה "חשודה", שעל פניו לוקה בשיקולים זרים – שיקולים שלא הוכחו בבית משפט, אך זעקו מנסיבות העניין".
"הנה כי כן, יתרון מובהק", אומר סולברג, "של עילת הסבירות המהותית יכול לבוא לידי ביטוי במצבים שבהם יבקש בית המשפט להתגבר על קשיי הוכחה" - - -
היו"ר שמחה רוטמן
¶
א', כדאי לקרוא ולא להטעות. אבל העניין הוא מאוד מאוד פשוט. אומר השופט סולברג, גם אני אמרתי את זה בתחילת דבריי. הרי כל הבעיה וכל הרציונל לצמצם את זה לנבחרי ציבור, הרי זה לא נקי לוגית, ברור שזה לא נקי לוגית, זה אני אמרתי בדבריי. הרי אין הצדקה לבוא ולהגיד שבית משפט יתערב בשיקוליו של הממונה על המים. מה הוא מבין בסבירות? ממונה על המים ברשות מקומית – בית המשפט מבין יותר מה סביר ומה לא סביר בשאלה אם לשים מגדל מים במקום הזה או במקום הזה? אין לו יתרון מובנה. אין לו יתרון ממסדי. כך אומר גם השופט סולברג. ברור שבמקרים קיצוניים טוב לנו שהוא יתערב, ובמקרים לא קיצוניים לא טוב לנו שהוא יתערב. אבל יש בעיה מובנית, והבעיה המובנית היא כזאת: אין דרך – ואני אמרתי את זה במפורש בדברי הפתיחה שלי – אין דרך למתוח את הקו בין אי-סבירות קיצונית לאי-סבירות לא קיצונית. אין דרך לעשות את זה.
היו"ר שמחה רוטמן
¶
ולכן מציע השופט סולברג: ברור שיהיו מקרים שייפלו כאן או ייפלו כאן, אבל הוא מציע לעשות את זה מאחר שאין דרך לייצר את הקו בצורה של אמירה שתעשה את זה רק בקיצוני-קיצוני, כי ההגדרה הזאת היא שרירותית והיא סובייקטיבית, ושופט אחד מבחינתו סטייה כזאת מהקו היא קיצונית, ומבחינת שופט אחר - - -
אפרת רייטן מרום (העבודה)
¶
גם במידתיות אתה יכול להגיד אותו דבר. אתה יכול להגיד את זה בכל עילה כזאת שהיא כאילו סל.
היו"ר שמחה רוטמן
¶
אפרת, הסיבה להבחין בין מידתיות לבין סבירות היא שכאשר עוסקים במידתיות יש זכות אדם שנפגעת, ואז אומר השופט סולברג, ואומרים אחרים: כשנגיע לגשר, נעבור אותו. לא שנבטל את עילת המידתיות, כי עילת המידתיות קבועה בחוק יסוד, אין מה לבטל אותה. היא קבועה במפורש בחוק יסוד. בניגוד לעילת הסבירות שלא קבועה בשום מקום עילת המידתיות קבועה בחוק יסוד, ואין כוונה ואין רצון לבטל אותה.
אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי)
¶
אין בעיה. אז תעשה חוק-יסוד: המינהל ותסדר הכול. אבל כמו כל דבר בחקיקה הזאת אתם עובדים בחלקים ובדברים שגויים. תעשה חוק יסודות המינהל (ניהול שיקול הדעת). תעשה חקיקה שלמה, יסודית, מקצועית, ולא לבטל.
היו"ר שמחה רוטמן
¶
תתייחסי בעזרת השם בתורך.
עילת המידתיות, כבודה במקומה מונח, אבל כאשר לא מדובר בזכויות אדם מוקנות, בסופו של דבר יש שתי זכויות שעומדות על הפרק כשאין זכות אדם אחרת. כשיש זכות אדם אחרת, יש אדם, אנחנו רוצים שלא תינעל דלת בפניו ושלא יהיה נתון לשרירות של גורם, גם אם אותו גורם הוא נבחר ציבור. ואת זה קובע חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, חוק-יסוד: חופש העיסוק וחוקי יסוד אחרים.
כאשר אנחנו עוסקים בשאלה של מדיניות או בשאלה של החלטה – גם הגבול בין מדיניות ללא מדיניות הוא תמיד עמום – כאשר אין זכות שעומדת על הפרק, עומדות זכויות אחרות. והזכות שעומדת היא הזכות הבסיסית לשוויון והזכות הבסיסית לדמוקרטיה.
אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי)
¶
איפה כתובה הזכות לשוויון? לפי הרפורמה המשפטית הזכות לשוויון לא תעוגן בשום חקיקה.
היו"ר שמחה רוטמן
¶
אורית, אני לא מבין למה כאשר אני מדבר את קוטעת אותי באמצע מילה. למה? כאשר העיקרון הבסיסי של שוויון – שאלת באיזה חוק-יסוד, למרות שזה היה בהתפרצות, אני אענה לך. הוא קבוע בחוק-יסוד: הכנסת שאומר שהבחירות לכנסת יהיו שוות.
אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי)
¶
זו לא הזכות לשוויון, זה הזכות אולי לשוויון בבחירות. זה לא זכות לשוויון של האזרח, אז תדייק.
היו"ר שמחה רוטמן
¶
כאשר אני אומר שזכותו של האזרח לבחור לכנסת, לבחור את נציגי הציבור שלו ולבחור את הדרך שבה תתנהל המדינה, תופר באמצעות העובדה שגורם לוקח כוח בלתי פרופורציונלי בעליל להחליט לאן תלך המדינה, פגעתי בעיקרון השוויון בבחירות. וכדי להתמודד עם עיקרון השוויון בבחירות, ההצעה שמצמצמת את זה לנבחרי ציבור, מייצרת את האיזון הנכון. אנחנו נאפשר לבית המשפט להתערב גם בסבירות של החלטות, למרות שהוא לא בעל היתרון הממסדי לעשות את זה, כל זמן שזה לא פוגע בעיקרון השוויון הבסיסי ביותר שלכל אזרח קול אחד. אדוני היועץ המשפטי, בבקשה.
ד"ר גור בליי
¶
כמו שאמרתי, בסיטואציות כמו אלה שדיברנו עליהן ושהוזכרו קודם, ביטול עילת הסבירות עלול ליצור איזה ואקום של פיקוח שיפוטי. יש דוגמאות שגם הזכרתי קודם, אבל באמת, כמו שגם נאמר פה, הדוגמה המובהקת ביותר בהקשר הזה היא בתחום המינויים – אבל זה לא התחום היחיד. הדברים האחרים שדיברנו הם גם רלוונטיים – בתחום המינויים ושמירה על טוהר המידות בכל הרמות של השירות הציבורי, כששם עילת הסבירות באמת שימשה באופן מובהק כעילה העיקרית שמאפשרת במצבי קיצון לפסול את ההחלטה המינהלית.
ד"ר גור בליי
¶
בנוסף – גם פה אפשר לעשות כל מיני הבחנות, אבל אני לא רוצה להאריך בעניין הזה – בנוסף, יש חשש, וגם התייחסנו לזה במסמך, שהגבלת עילת הסבירות ביחס למקבלי החלטות מסוימים עלולה להיתפס כפוטרת אותם גם מחובת הסבירות, מהחובה לנהוג בסבירות ולפעול תוך שקילה ואיזון ראוי בין השיקולים הנוגעים לעניין. זאת אומרת, יש סיטואציה שבה גורם ברשות המבצעת, שיודע שלא יבדקו את הסבירות של פעולתו, את האיזונים של דרך פעולתו - -
אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי)
¶
אם לא אוכפים משהו, לא צריך לקיים אותו. מה זאת אומרת? על מה אתה מדבר? מוחקים עילה.
אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי)
¶
אני יודעת, גם הייתי יועצת משפטית. אם אין עילת סבירות, אז לא צריך לנהוג בסבירות. זה פשוט. פשוט מאוד.
אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי)
¶
מה זאת אומרת? אם היו מבטלים את עבירת הגניבה, יותר אנשים היו גונבים. תראה מה קורה בסן פרנסיסקו.
ד"ר גור בליי
¶
יהיה פחות תמריץ לרשות המבצעת להשקיע בהליך מינהלי, רציונלי ומבוסס עובדות ולוגי, כי ידעו שאין סיכוי שיתערבו להם בסופו של דבר.
אחת הראיות בהקשר הזה, לחשיבות של הדבר הזה, היא דווקא אם מסתכלים במדינות אחרות שהבאנו. אני לא ארחיב בהקשר הזה, כי הבאנו במסמך ההכנה. המדינות האחרות שגם התחילו מאותו סטנדרט יותר מצומצם של וונסברי: אנגליה, קנדה, אוסטרליה וכו', שגם הן הרחיבו משמעותית בשנים האחרונות את השימוש בסבירות או במידתיות, במדינות הקונטיננט יותר במידתיות, מתוך הבנה שבגלל ההתרחבות בתפקידים ובשיקול הדעת של הרשות המבצעת, צריך גם להרחיב את ארגז הכלים של בית משפט, בבואו לבחון את ההחלטות של הרשות המבצעת.
ולכן במובן הזה, ההרחבה הזאת שמדברים עליה מאז דפי זהב, אנחנו לא חריגים בה. ההרחבה הזאת היא הרחבה שמאפיינת עוד מדינות, כל אחת בצורות קצת שונות. וההרחבה באה ואומרת: לא מספיק לנו לדבר על החריגה הקלסית מסמכות, אנחנו צריכים יותר, וגם שם מדובר במפורש בקבלת החלטות. אני מצטט מהמשפט הקנדי: שתהליך קבלת ההחלטות יהיה רציונלי ולוגי. שוב, ככל שאתה לא מבקר את זה, פוחת התמריץ. שוב, אני תכף אדבר על זה. ברור שיש גם את הכלים הדמוקרטיים שמפקחים. אבל שוב, כשהרשות המבצעת מקבלת מאות ואלפי החלטות, קשה מאוד לעשות את הדבר הזה.
ד"ר גור בליי
¶
גם פיקוח פרלמנטרי וגם בחירות. אני תכף אדבר על זה. אחת הטענות היא שלגבי נבחרי ציבור, גם השופט סולברג מתייחס לזה, אתה לא צריך את בית המשפט לגבי הסבירות, כי יש לך את המנגנון של בחירות ופיקוח פרלמנטרי. אני חושב שהדבר הזה הוא לא מספיק חזק על רשות מבצעת שמקבלת כל כך הרבה החלטות, שהרבה מהן בכלל לא חשופות לעין הציבורית, ובכל מקרה זה רק חלק קטן מההחלטה של הבוחר, ותכף אני אגיע לזה.
נקודה נוספת יותר מעשית בהקשר הזה. כשאנחנו באים רק להגביל את עילת הסבירות, בלי להגדיר מהי עילת הסבירות, ובלי להגדיר את העילות האחרות, יש חשש לאי-בהירות איך זה משפיע על עילות ביקורת אחרות. למשל החובה של רשות מינהלית להפעיל את שיקול דעתה על בסיס נתונים שרשות סבירה הייתה סומכת עליהם לצורך קבלת החלטה. אם בית משפט רוצה לפסול ולהגיד שהרשות לא התנהגה בסבירות, כי התשתית העובדתית לא הייתה סבירה, האם עכשיו אסור יהיה לה לעשות את זה? זה ברמה שצריך לחדד, כי הסבירות זה ביטוי שמשתמשים בו בכל מיני היבטים של העבודה של הרשות המבצעת.
אני מתקרב לסיום, אבל אני אגיד להגנתי שהיו גם דיונים רבים בזמן הדברים שלי, אז זה לא ארוך כמו שזה נראה.
ד"ר גור בליי
¶
לגמרי, אני רק אומר שזה לא ייספר לי.
כמה מילים יותר ספציפיות על ההחלטה הזאת, וזה גם במענה למה שהתייחס אליו חבר הכנסת בוארון. להגביל את החלת העילה ביחס להחלטה של דרג נבחר – באמת ביסוד הנוסח המוצע דיברנו על זה סביב זה, אבל עכשיו אנחנו צוללים ועושים זום אין על הדבר הזה – עומדת ההבחנה, שאפשר למצוא לה ביטוי בכתיבה של השופט סולברג, גם במאמר שלו וגם בפסיקה שלו, בין דרג נבחר ולבין החלטות שמתקבלות על ידי דרגים נמוכים יותר ברשות המבצעת.
כמו שציין היושב-ראש, השופט סולברג הביע את דעתו העקרונית שראוי היה לצמצם אותה פסיקתית, ולהותירה למקרים חריגים בלבד, כדרך של הגבלה עצמית, נגיד. אבל אומר סולברג שבגלל שיש קושי מעשי לעודד את הדבר הזה, אז אין ברירה, אלא לחתוך בין דרג מקצועי לדרג נבחר.
בעצם שתי ההנחות שעומדות ביסוד הניתוח הזה שלו, שעברו פה כחוט השני בדברים של הדוברים: דבר אחד, החלטות של דרג נבחר הן מטיבן החלטות מדיניות בעלות אופי ערכי יותר, וגם יש להן יותר לגיטימציה דמוקרטית, וגם שבניגוד לדרג המקצועי, הפקידותי, דרג נבחר שקיבל החלטות לא סבירות חשוף יותר למחיר האלקטורלי, להחלפה בבחירות ופיקוח פרלמנטרי וכו'.
אנחנו סבורים בכל הכבוד ששתי ההנחות האלה הן לא נקיות מספק בכמה היבטים. כלומר, קודם כול, הרבה מאוד החלטות של הדרג הנבחר, ווודאי כשאנחנו מחילים את זה על שר בודד, הן החלטות ספציפיות בעניינו של פרט ולא החלטות מדיניות רחבה. יש הרבה דברים שקשורים במכסות חלב, בתחום הארנונה ובתחום הכניסה לישראל, כל מיני החלטות - - -
ד"ר גור בליי
¶
זו דוגמה, אבל יש עוד דוגמאות. אני יכול להביא דוגמאות נוספות. זה דבר אחד.
דבר נוסף, והרחבתי עליו קודם, בהתחשב במורכבות הפעולה של הרשות המבצעת בעידן הנוכחי, קשה לראות איך בחירות או פיקוח פרלמנטרי זה פיקוח אפקטיבי על אלפי החלטות מינהליות. וגם בסופו של דבר הבוחרים לא באמת מגבשים את דעתם על בסיס אם החלטה אחת מתוך אלפי החלטות של הרשות המבצעת, או שתיים, או חמש, או עשר היו לא סבירות. בסופו של דבר בטח בשיטה שלנו, שהיא שיטה רשימתית, אפילו אתה לא מצביע לאדם אחד. נגיד שיש רשימה מעולה, אתה מאוד אוהב את המנהיג שלה - - -
ארז מלול (ש"ס)
¶
- - - מצד שני אתה אומר שבג"ץ מתערב במעט החלטות, אז רוב ההחלטות המינהליות הן כן סבירות. יש שתיים-שלוש החלטות.
ד"ר גור בליי
¶
בסופו של דבר הבוחרים לא מגבשים את דעתם ביחס לשר או למפלגה, בהתבסס על החלטה מינהלית אחת או שתיים או שלוש, בטח כשהוא מצביע לרשימה שכוללת הרבה מאוד שרים.
מירב כהן (יש עתיד)
¶
הם לא מפרקים את המדינה על החלטות שהיו, הם מפרקים את המדינה על ההחלטות שהם הולכים להעביר.
גור בליי
¶
דבר אחרון בהקשר הזה. הקושי בעיניי עם ההבחנה הזאת, ששוב הוא יוצר תמריץ – יש הרבה מאוד סיטואציות לשרים, שהיום הם אוצלים סמכויות, ושר לפי חוק היסוד יכול גם ליטול סמכויות מהפקידות שתחתיו – בהחלט זה יכול ליצור תמריץ שההחלטה, כשיש ספק לגבי הסבירות, אני אמשוך אותה, אמשוך אותה למעלה, ואז אחסן אותה בדרך הזאת.
שוב, ההנחה היא שזה לא מה שאנשים יעשו בהכרח או בהרבה מקרים, או אפילו בחלק משמעותי מהמקרים, השאלה אם במצבים החריגים יותר, האם בהם לא צריך להשאיר את שסתום הביטחון הזה.
בנוסף, בהקשר הזה, כמו שאמרתי, ההחלה על הדרג הנבחר מחילה את זה על אותו דרג שהיה כפוף לסבירות בגרסה הישנה שלו של וונסברי, שזה אותו דרג שמתקין תקנות או שמחוקק חקיקת עזר.
לכן בשורה התחתונה, אם הוועדה משתכנעת שצריך להגביל את עילת הסבירות בחקיקה, אנחנו מציעים לשקול מודלים שיסתכלו על סוגי ההחלטות שהזכרתי קודם, ולא יטילו את זה באופן גורף.
גור בליי
¶
אני חושב שאתה מצמצם את הסוגיות לדברים שבהם יכול להיות שממילא בית המשפט כבר בעצמו כמעט ולא מתערב.
היו"ר שמחה רוטמן
¶
כן. דווקא עליו אני רוצה לדבר, כי הוא דוגמה מובהקת. הרי בסופו של דבר כשממשלה נבחרת לא עומדת ביעד גביית המיסים, לא מצליחים לממש את המאבק בהון השחור, לא גובים מספיק מיסים, כתוצאה מזה נוצר גרעון, למי אנחנו באים בטענות? מי נושא באחריות הציבורית? הממשלה?
היו"ר שמחה רוטמן
¶
תפסיקי בבקשה כי אני באמצע משפט. אני אומר שאחד הכלים שהעניק המחוקק לממשלה כדי ליישם את מדיניותה זה סמכות המינוי, זה לא תיאוריה, זה לא באוויר. מגיע אדם ששר האוצר דאז יובל שטייניץ אומר שהוא לא חושב שהוא מתאים לתפקיד. לא שהוא רוצה למנות מישהו מורשע בעבירות מס, כמו שהציע חבר הכנסת סגלוביץ', הוא אומר שהוא לא חושב שמשה אשר יעשה עבודה טובה – אני לא יודע, יכול להיות שמשה אשר עשה בסוף עבודה מצוינת, יכול להיות שהוא לא עשה עבודה מצוינת – אתה לא רואה בעיה בכך שאם אותה ממשלה, אותו שר אוצר בסוף הקדנציה שלו, מדינת ישראל נכנסה לגרעון בגלל שלא נאבקו כמו שצריך בהון השחור, ומשה אשר שם את עיקר - - -
היו"ר שמחה רוטמן
¶
למי נבוא בטענות, אנחנו כציבור? האם נבוא בטענות לשר האוצר או שנבוא בטענות לבג"ץ כי ראש רשות המיסים הוא למעשה מינוי של בג"ץ?
גור בליי
¶
לגבי הדוגמאות אני צריך לבדוק, אני לא יודע. אבל לגבי הנושא של מנהל רשות המיסים בהקשר הזה, זו אולי דוגמה מורכבת בעניין הזה. מדוע אני אומר? כי ראש רשות המיסים זו דוגמה יחסית מיוחדת שבה זה דבר שהוא בפוקוס. אתה צודק, אדוני היושב-ראש, שיבואו בטענות לממשלה. אבל מנהל אגף הרישוי ששר התחבורה מנהל - - -
היו"ר שמחה רוטמן
¶
אתה יכול לבוא בטענות למחוקק למה הוא קבע שמשרות מסוימות הן באישור ממשלה, אבל הנחת העבודה, אגב גם בחוק וגם על פי החלטת הממשלה בנוגע לשאלה איזה משרות אנחנו נותנים לממשלה - - -
היו"ר שמחה רוטמן
¶
זה מה שקרה במשה אשר. הרי בפסק דין משה אשר זה בדיוק מה שקרה. בא השר ואומר שהוא לא רוצה למנות את פלוני, בא בג"ץ ואומר: אתה תעלה את פלוני, משה אשר, לממשלה, הממשלה תאשר את המינוי כחותמת גומי, ותיקח על זה את האחריות.
היו"ר שמחה רוטמן
¶
הייתה המלצה של ועדת האיתור, והשר אמר שזאת ההמלצה, ואני כשר לא רוצה להעלות אותו לאישור הממשלה.
גיל לימון
¶
מה שקרה, הוא רצה לשנות את כללי המשחק אחרי שוועדת האיתור המליצה לפי הקריטריונים. מה שבית המשפט אומר שההחלטה הזאת - - -
היו"ר שמחה רוטמן
¶
אני באמצע משפט, ואתם לא מפסיקים לקטוע אותי. מה יש לכם? אני מופתע מההתנהלות הלא פרלמנטרית שלכם.
אפרת רייטן מרום (העבודה)
¶
אנחנו כועסים שיושב כאן יו"ר ועדת החוקה וממציא עובדות, ולא מוכן לשמוע את העובדות. אז אתה רואה שאנשים מתפרצים. ולכן אנחנו כועסים.
אפרת רייטן מרום (העבודה)
¶
אני רק אומרת, כאשר אתה שואל "מה קרה לכם" עשר פעמים, זה מה שקורה לנו. כשלא אומרים פה את האמת, אז אנחנו כועסים, וזו זכותנו וחובתנו.
אפרת רייטן מרום (העבודה)
¶
אתה רוצה להסיט, לתת על הראש. בוא תנצל את זה לדברים חשובים וטובים במקום לשבת פה ולהטיף לנו.
היו"ר שמחה רוטמן
¶
מצטער. אגב, האירוע הזה הוא הוכחה מאוד טובה שכאשר חבר כנסת צריך לצאת, אם אני מאכזב אותו ולא קורא אותו לסדר, הוא יוצא בעצמו. הם פשוט מתחילים לצעוק בשנייה שהם צריכים לצאת בגלל הלו"ז.
היו"ר שמחה רוטמן
¶
תודה. השאלה שנשאלה היא, האם בית המשפט הורה לשר שטייניץ להגיש את המועמד היחיד שעליו המליצה ועדת האיתור למרות שהשר שטייניץ סבר שהמועמד הזה איננו מתאים לתפקידו? שאלת שינוי הקריטריונים היא שאלה חשובה מאוד, רק שבעיניי היא לא רלוונטית. אם בית המשפט היה אומר לו: אתה יכול להחליט שאתה לא מעלה אותו להמלצה, אבל אם תתחיל עכשיו הליך של ועדת איתור, הקריטריונים יצטרכו להיות אותם קריטריונים. זו למשל הייתה אמירה שעוסקת בשאלת קביעת הקריטריונים, גם היא הייתה בעיניי מוגזמת, אבל בוא נשים את זה שנייה בצד. בית המשפט לא עשה את זה, וכמו בפסק הדין יואל לביא וכמו בפסק הדין משה אשר, הוא הורה לממשלה ולשר האוצר במקרה הזה להעלות מועמד, כששר האוצר אומר: אני לא חושב שהוא מתאים. זה מה שקרה בפסק הדין.
אני אשמח אם אתה חושב שיש פה דיוק שהוא רלוונטי לטענה, אתה יכול להקריא אותו, אבל העובדה שמועמד עלה לממשלה כהמלצה של שר אוצר, למרות ששר אוצר אומר במפורש לבית משפט: בעיניי הוא לא מתאים לתפקיד, ואני רוצה להביא מועמד אחר, זה בעיניי מקרה קיצון. אני לא חושב שרק בעיניי, כי נמתחה עליו הרבה ביקורת בהרבה מאוד גופים אחרים, על שימוש בעילת הסבירות, כשלמעשה בית המשפט בסופו ממנה את ראש רשות המיסים, או במקרה של יואל לביא, פוסל מינוי שאין עילה לפוסלו בחוק.
גור בליי
¶
בינתיים הספקתי לרפרף על פסק הדין. אני מניח שעו"ד לימון יתייחס לזה עכשיו. כך או כך אני חושב שגם פה הקושי העיקרי הוא באמת עם היחס בין המספר הרב מאוד של החלטות שיש לבין ההתמקדות באותם מקרים. זאת אומרת, המקרים האלה הם בסופו של דבר חלק קטן בפעולתה של הממשלה באופן רחב בעניין הזה.
בשורה התחתונה דיברנו, דבר אחד, אם מגבילים בחקיקה, לשקול להגביל את זה לסוג מסוים של החלטות. ודבר שני, כדי להבטיח שקיפות והליך קבלה ראוי של החלטה אחרי שפטרו מעילת הסבירות, ליצור מנגנונים הליכיים חלופיים: חובת הנמקה מוגברת, תיעוד מפורט וכן הלאה, שלפחות יחייבו את הרשות לפעול בצורה יותר רציונלית ושיטתית כאשר היא פטורה מעילת הסבירות.
בסוף יש שאלות פרטניות שהתייחסנו אליהן בנייר שלנו, שאני מניח שיעלו בהמשך הדיונים, גם לגבי ההגדרה של נבחרי ציבור, גם לגבי ממשלת מעבר, שבה הרציונל הדמוקרטי הוא כמובן הרבה יותר נמוך, כי היא כבר מכהנת בלי, עם גירעון דמוקרטי, וסיטואציות שבהן שר - - -
היו"ר שמחה רוטמן
¶
תסביר לי את זה. ממשלת מעבר מכהנת עם גירעון דמוקרטי, ולכן אתה חושב שצריך עליה יותר סבירות. נכון?
היו"ר שמחה רוטמן
¶
הם נבחרו לתקופה מסוימת, ואתה אומר שעוד מעט בחירות, לכן אני צריך יותר סבירות עליהם. בית משפט לא נבחר, ואתה אומר שהסבירות שלו סבבה.
גור בליי
¶
אני חושב שבית המשפט, הסבירות שלו בהקשר הזה, היא כמו הסבירות של בית המשפט בקנדה או באוסטרליה.
גור בליי
¶
זו שאלה. יש הרחבה משמעותית בשימוש בעילות של סבירות ומידתיות במשפט הזר. בסופו של דבר גם בשאלה כמו שיקולים זרים וגם בשאלות הקלסיות של המשפט המינהלי אפשר לבוא ולשאול, איך הוא קבע מה זה שיקול זר?
היו"ר שמחה רוטמן
¶
לא נכון. הרי אתה בעצמך הסברת, אני אפילו שומע את טענתך, אתה אומר שכאשר יש חובת הנמקה מוגברת, אתה מניח שכאשר מתקבלת החלטה ופורסים את הנימוקים, המצב הוא יותר טוב. בשיקולים זרים בית המשפט בא ואומר – לצורך העניין בצורה ברורה, קח למשל את המקרה של אצטדיון טדי או מקרים אחרים – נניח שהוא היה מקל את רף ההוכחה לטובת השיקולים הזרים והיה אומר: לי נראה שהפירוש הסביר ביותר של המציאות היא שדרעי נתן שם החלטה משיקולים זרים, כי הוא לא רוצה כדורגל בשבת - -
היו"ר שמחה רוטמן
¶
- - הוא לא רוצה כדורגל בשבת, אני בית המשפט אומר לך שזה שיקול זר בתכנון ובנייה. מה אני כמחוקק יכול לעשות? אני כמחוקק יכול לבוא ולהגיד, נניח שאני חושב שהוא טעה? תן לי את הכלי כמחוקק לבוא ולהגיד לו: לא, כדורגל בשבת זה לא שיקול זר, ואני אכלול את זה כרף השיקולים ואני אתקן את החוק בהתאם. אבל בשנייה שהוא עושה סבירות, אני כמחוקק עומד חסר אונים. אני לא יכול אפילו להעביר את אי-הסבירות של בית המשפט במשקפיים הדמוקרטיות גם לא לאחר מעשה. אני לא יכול לבוא ולהגיד לו: ההחלטה שלך לא נכונה. ולכן דווקא להכריח את בית המשפט לנמק מה השיקול הזר זה משהו אחד, אבל כשהוא לא צריך לעשות את זה, הגירעון הדמוקרטי רק הולך וגדל.
ד"ר גור בליי
¶
- - הוא עומד כגוף בקרה גם בארץ וגם במדינות אחרות לא מכוח סמכותו הדמוקרטית, אלא כגורם בקרה על השלטון.
שרון ניר (ישראל ביתנו)
¶
כגורם בקרה על פי כללי הצדק הטבעיים, שזה דבר שלא עומד פה בכלל לדיון, אנחנו לא שמים את זה, לא כללי הצדק הטבעיים ולא - - -
אלעזר שטרן (יש עתיד)
¶
רוטמן, למה אתה כל הזמן אומר שבבית המשפט העליון השופטים לא נבחרו? הם נבחרו. הדמוקרטיה בחרה את הוועדה לבחירת שופטים, והוועדה לבחירת שופטים בחרה את השופטים. מה הבעיה?
גיל לימון
¶
קודם כול, אתם מוזמנים לקרוא את פסק הדין. הוא פסק דין חשוב. למעשה מה שבית המשפט אומר: "צירופן של כלל הנסיבות בעניינינו אינו מאפשר לקבוע כי החלטת שר האוצר להימנע מאימוץ המלצת ועדת האיתור ולפעול לשינוי הקריטריונים שלפיהם פעלה הוועדה ולהקים תחתיה ועדה חדשה עומדת במבחן הסבירות".
ואז מביאים פה כמה נימוקים. קודם כול הוא מדבר על זה שהגורם הממנה צריך לתת להמצאת הוועדה משקל רב. ואם הוא חפץ לדחות את ההמלצה, הוא צריך להצביע על טעם שהוא - - - דיו. במצב הזה, הוא אומר, שהטעם היחיד שהיה, שהמועמד נבחר, עומד רק בתנאי סף מסוימים ולא בתנאי סף חדשים שלא באו לעולם בעת שהוקמה הוועדה. זאת אומרת, שר האוצר רצה לקבוע תנאי סף חדשים.
- - - פה לוועדה שיש פה אתגרים שונים שעומדים בפני רשות המיסים. בעיקר שהמינוי הזה היה אגב פרשיות שחיתות, ולכן זה נתן עוד יותר חשיבות לכך שלא להתערב בעבודת הוועדה בדיעבד באמצעות שינוי כללי - - -
גיל לימון
¶
אני חייב לומר שהכנתי דברים מסודרים בצורה סדורה להציג את העמדה שלנו. ואם לוח-הזמנים יאפשר - - -
גיל לימון
¶
אני מקווה שיתאפשר לי מחר להציג את הדברים בצורה סדורה.
צריך לומר שבסופו של דבר אני מדבר על משה אשר, ואני חושב שגם עלה מהדברים של גור, שיכול להיות שיש ביקורת על פסק דין כזה או אחר, השאלה אם התוצאה של פסק הדין הזה צריכה להיות מצב שבו שרים, ממשלה ונבחרי ציבור אחרים יהיו משוחררים מחובת הסבירות.
צריך להבין מה זה אומר - - -
גיל לימון
¶
נמשיך. "יתרה מכך, העותר נמצא מתאים לתפקיד על ידי ועדה המורכבת מגורמים מקצועיים, המכירים את רשות המיסים ואת צורכיה, ונמצא כי הוא ניחן ביכולת הניהולית הנדרשת". מפרטים מי חברי ועדת האיתור. "ניסיונו הניהולי הוזכר במפורש בהחלט הוועדה כאחד מיתרונותיו ואחד מהגורמים שהופכים אותו לאיוש המשרה".
גיל לימון
¶
"- - להמלצת ועדת האיתור היא גבוהה מהרגיל. ביצוע הליך המינוי בדרך של ועדת איתור דווקא באה על רקע פרשייה קשה של פגיעה בטוהר המידות ברשות המיסים. במרכז פרשייה זו עמדה מנהל רשות המיסים דאז, והתרחשותה התאפשר בין היתר, כיוון שהליך מינויו התבסס על המלצה של שר האוצר בלבד, ללא תהליך מסודר של קביעת קריטריונים, בחינת מועמדים והשוואתם זה לזה."
הוא ממשיך לומר שההחלטה להקים ועדת איתור, שהממשלה החליטה עליה אגב, זו החלטת ממשלה, "נועדה למנוע הישנותם של מקרים כאלה בעתיד ולהשיב לרשות המיסים את אמון הציבור. איון פעולתה של ועדת האיתור, לאחר שזו סיימה את עבודתה וגיבשה המלצה סופית; שינוי תנאי הסף בדיעבד, והקמת ועדת איתור חדשה עלולים לפגוע פגיעה קשה באמון הציבור ברשות המיסים, ולמעשה לנטרל את אחת מן המטרות שעמדו בבסיס קיומה של ועדת איתור לתפקיד זה מלכתחילה. שיקול זה צריך שיוסיף משקל למשקלה הכבד ממילא של המלצת ועדת האיתור, סטייה מהמלצתה" - - -
גיל לימון
¶
- - - "סטייה מהמלצתה, מבלי שנמצא כל פגם במועמד עצמו, אך במטרה ליתן דגש רב יותר לניסיון ניהולי על פני ניסיון מקצועי, אינה עומדת במבחן הסבירות."
היו"ר שמחה רוטמן
¶
זאת אומרת שהחלטת הממשלה שאמרה שני דברים: היא אמרה שתהיה המלצה, אבל אחרי שיש המלצה לשר, יש גם שר. ומה שעשתה ההחלטה הזאת, היא אמרה: אני מסתכלת על חלק אחד של החלטת הממשלה, על החלק של ועדת האיתור, אבל על החלק שבו היא ממליצה לשר, החלק שכתוב: בהחלטת הממשלה שהוועדה היא ממליצה, אני הופך בפסק הדין את ההחלטה מהמלצה למחייבת.
היו"ר שמחה רוטמן
¶
נכון. לכן אנחנו מסיימים את הדיון היום, ויש גם דיון מחר, ובעזרת השם גם ביום שלישי. הכול בסדר, לא הכול הרגע.
מירב כהן (יש עתיד)
¶
אני נרשמת לשאול שאלה על הסוגיה, אם אפשר להירשם לקבל רשות דיבור מתישהו, אני אשמח.
היו"ר שמחה רוטמן
¶
עמדתך נרשמה. תודה רבה, אדוני המשנה ליועץ המשפטי לממשלה. חבר הכנסת אביחי בוארון שלא דיבר בסבב הראשון, והמתין זמן רב בסבלנות לתורו. חבר הכנסת אביחי בוארון, בבקשה.
אביחי בוארון (הליכוד)
¶
כמה מילים ברשותכם, אדוני היושב-ראש, אפשר לדבר הרבה על עילת הסבירות, לכאן, לשם, לצטט פסקי דין, לצטט את אהרן ברק שמדבר על השופט הסביר, להבין שזה התחיל במופרכות, אולי זאת המילה הכי מדויקת, אי שם באנגליה, וזה הלך והתפתח, והתפתח, והתפתח. אבל אני חושב שכל הדיון פה, כולנו נסכים, ונגעה בזה חברתנו אפרת רייטן, חבל שהיא לא כאן, כל הדיון יושב על מאבק חברתי, מאבק איתנים בין הציבור הליברלי במדינת ישראל לבין הציבור השמרני. בואו נשאיר את ההגדרה הכוללת הזאת פה.
אביחי בוארון (הליכוד)
¶
תן לי. תן לי שנייה. אני חושב שהגיע הזמן שהציבור הליברי במדינת ישראל, שעד היום, אולי הייתה לו מניית הבכורה במדינת ישראל, יבין שיש כאן – אני אומר את זה לא כדי להתפלמס, אלא זאת המציאות שאני רואה – יש פה ציבור עצום, גדול, שהיום מונה 64, מחר ימנה 58 מנדטים, זה לא משנה. ציבור עצום שלא מרגיש חלק מתהליך קבלת ההחלטות, בדגש על השולטים בכיפה, על בית המשפט העליון.
אפשר להתווכח כמה שמרנים יש בבית המשפט העליון וכמה לא, אפשר להתווכח כמה עילת הסבירות מדויקת וכמה לא. אפשר להתווכח על הכול, אבל בסופו של דבר יש פה מאבק איתנים בין סיפורים שחלקם מאוד מאוד פגועים, כיוון שהם חשים מודרים עשרות בשנים.
מכאן זה לוקח אותנו לשלב הבא. נגע בזה בני גנץ.
אביחי בוארון (הליכוד)
¶
עוד כמה משפטים. אלעזר, תכף אני אגע במודרות, נגעת בזה גם אתה. אמר פה בני גנץ, שש נקודות אסטרטגיות הוא מנה שמדינת ישראל ניצבת בפניהן, אבל הנקודה השישית שהוא מנה, והיא האסטרטגית שבכולן, היא שלום הבית של החברה בישראל, בדגש על העם היהודי.
יש לנו משבר גדול ויש לנו גם הזדמנות גדולה. ואני לא אומר את זה ממרום שנותיי, אני אומר את זה כקטן שבחבורה. יש לנו גם הזדמנות גדולה להפוך את המשבר הזה לצמיחה. וכדי שזה יקרה, כולם צריכים לחשוב איך ללכת את האקסטרה מייל לקראת חיבור. לצערי זה לא קרה בבית הנשיא.
אביחי בוארון (הליכוד)
¶
היינו יכולים בטריטוריה אקס פרלמנטרית להגיע להבנות, להגיע להסכמות. לצערי נעשו מניפולציות. ושוב, אני לא מאשים, אבל בסופו של דבר המשא-ומתן או השיחות שם קרסו בדקה ה-90, לפני שהגיעו להסכמות על דברים מאוד מאוד חשובים, ותאמינו לי שהייתי בקשר עם מנהלי המשא-ומתן, עם המתווכים, עם אנשי הנשיא, עם הצדדים השונים, מכאן ומכאן.
אביחי בוארון (הליכוד)
¶
אני יודע טוב מאוד מה קרה, אבל אני לא רוצה לפוצץ עכשיו את השיח הזה. לצערי זה לא קרה. אם אנחנו מדברים על ציבורים מודרים, אלעזר, כשאתה מדבר על מתיישבים, אז גם המתיישבים מרגישים ציבור מודר, כשהם מקבלים את ראש המטה הכללי, ואת המפכ"ל ואת ראש השב"כ קוראים להם "טרוריסטים לאומניים".
אביחי בוארון (הליכוד)
¶
הבן הבכור שלי השתחרר לפני חודשיים מיחידה לוחמת בצה"ל. יש לא מעט לוחמים, קצינים, מג"דים, אלופי משנה, מתיישבים. יש 506,000 תושבים ביהודה ושומרון.
שרון ניר (ישראל ביתנו)
¶
שתצא מפה קריאה, אמירה כנגד ראש שב"כ, רמטכ"ל ומפכ"ל בימים כאלה, זו אמירה לא אחראית.
אביחי בוארון (הליכוד)
¶
שרון, אולי את לא מכירה אותי, אני משתדל לדבר דברים מאוד מאוד כנים. כשיש קריאה, גם כשהיא נעשית לשוליים כלשהם חברתיים, אותם שוליים, צריך לטפל בהם בכלים פליליים, יש חוק העונשין, יש סדר דין פלילי, יש חוק וסדר במדינת ישראל. לא יכול להיות שאת אותם שוליים יגדירו כטרור לאומני ויפנו אליהם נשקים. החייל בקצה לא יודע להפריד בין זה לבין אחר.
אם אני אומר לך שאזרחים נורמטיביים מקבלים מכות מחיילים - - -
שרון ניר (ישראל ביתנו)
¶
זה בדיוק המסרים הכפולים. מה שאתה אומר עכשיו זה מסרים כפולים גם לחיילים. פשוט חוצפה.
אביחי בוארון (הליכוד)
¶
אני אומר לכם שהבית הזה והחבורה פה, יכולה לשמור, ובזה אני מסיים – יכולה לשמור על הביחד, והביחד הזה פוגש אותנו גם כשאנחנו מדברים על הרפורמה, גם כשאנחנו מדברים על ציבורים מודרים, גם כשאנחנו לא הופכים - - -
אביחי בוארון (הליכוד)
¶
גלעד, גם אתה מוזמן. ואתה תרגיש שיש אנשים שחיים בפחד ונתפסים בעדשת המצלמה כטרוריסטים לאומנים.
אביחי בוארון (הליכוד)
¶
אז תן לי לסיים. יש לנו אפשרות עכשיו לא להאשים אחד את השני מי מפרק את המדינה, אלעזר, כמו שהעברתם פה שיח שאנחנו מפרקים את המדינה. המדינה היא של כולם. המדינה היא של כולם, אנחנו כולנו אחראים עליה, גם הציבור הליברלי, גם הציבור השמרני.
אביחי בוארון (הליכוד)
¶
בואי לא נחלק ציונים אחד לשני, כי אני נמנע מזה. אל תחלקי ציונים, זה לא יוביל אותנו לשום מקום. אנחנו יכולים כולנו לגלות אחריות, לבוא אחד לקראת השני, גם לרפורמה לעשות פיחות, גם להבין שסעיפים כאלה או אחרים חייבים לעבור, כי יש ציבורים שהרגישו מודרים ולא יבואו לשום בחירות אם לא תהיה רפורמה. הם לא ישחקו את המשחק הדמוקרטי אם לא תהיה רפורמה. גם כשאנחנו מדברים על ציבורים כאלה ואחרים, לא לצבוע אותם בצבעי הקצה, זאת אחריות של כולנו. אני מתפלל, כמו שהתפללתי כשהיו הדיונים בבית הנשיא, שהם יסתיימו בהסכמה, אני מתפלל שגם מהחדר הזה תצא איזה קריאה לאחדות, איזה שלום בית, איזה קריאה לתיקון.
מירב כהן (יש עתיד)
¶
אני רק מסכימה איתך שהמאבק הוא, אתה קורא לזה "תפיסה שמרנית", אני קוראת לזה "מדינת הלכה". על זה אין רוב, רק שתדע, ועל זה לא הלכו לבחירות.
אביחי בוארון (הליכוד)
¶
משפט אחד. אני מוכן להישבע לך, אף אחד לא מתכנן להיכנס, לא לצלחת של אף אחד, לא לסדינים ולא לשום דבר.
אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי)
¶
אני אנסה לדבר על כמה הערות שמבחינתי מבטאות את חוסר המקצועיות של החקיקה הזאת. היושב-ראש, קשה לי להבין איך אחרי כל כך הרבה חודשים של ניתוחים של הדברים הגענו לאותו הנוסח של ינואר השנה. אם זה לא להטריל את הציבור, אני לא יודעת מה זה להטריל את הציבור.
אבל בואו נדבר על המהות קצת. כמו תמיד, ושמעתי את חבר הכנסת בוארון, אין שום קשר בין החרדות ובין הפחדים של ציבורים שמרגישים מודרים לבין הדריסה של ההגינות והתקינות של השירות הציבורי והשחיתות שמתקדמת בחקיקה הזאת.
אני רוצה להביא זווית אחת פסולה שיש בחקיקה הזאת, ואני רוצה לדבר כמי שהייתה בתחום הרגולציה מעל לעשור, רגולציה בתחום האנרגיה. עילת הסבירות היא העילה שמנחה את העבודה. ואני רוצה לדבר על התפקיד של השרים בממשלה, ומה המשמעות של הסבירות והפגיעה בשוק העסקי, בשוק הכלכלי, בהחלטות שנוגעות לעניינו של אדם באלמנט הזה.
קודם כול, טיפה התבלבלנו. בית משפט לא מתערב גם בהחלטות של סבירות, ולא מחליף את שיקול דעתו בשיקול הדעת של מקבל ההחלטה. בשונה ממה שהוצג כאן, אדוני היושב-ראש, בדיונים בעילת סבירות בית משפט לא אומר: ואני לכן מכריע שמשה אשר יהיה יו"ר רשות המיסים. לא כך נראה תיק של סבירות. בתיק של סבירות בית משפט בודק את התהליך, בודק שנשקלו כל השיקולים, בודק שאיזנו בין כל השיקולים הראויים והנקיים לנושא, ואם יש בעיה, הוא מחזיר את הנושא לממשלה לטפל בה. כדאי גם להיזכר שבמשך יותר מ-20 שנה היו פחות משבע החלטות שהתעסקו בכלל באי-אלו מינויים.
עכשיו בואו נדבר על העולם שממנו אני מגיעה. אני הייתי יושבת-ראש רשות חשמל, עולם שבו הרגולטור כותב רישיונות לשחקנים בתחום האנרגיה, רישיונות ששווים הרבה מאוד כסף, מאות מיליוני שקלים, לפעמים מיליארדי שקלים. חתמתי על החלטות של הארכות רישיונות, של שינוי תנאים בתנאי רישיון, של מתן רישיון, אבל מה, כל ההחלטות האלה כפופות לחתימה של השר, לאישור של שר האנרגיה.
בואו נעבור לשר התקשורת. שר התקשורת פועל כרגולטור מלא-מלא במשק התקשורת. הוא מוציא רישיונות תקשורת, הוא נותן רישיונות תקשורת, הוא שולל רישיונות תקשורת.
בואו נעבור לשרה להגנת הסביבה, שיכולה בהבל פה לסגור מכרות, להטיל קנסות, ליזום הליכים פליליים. אין פה שום עניין של מדיניות, יש כאן עניין של פעילות ביצועית של מדיניות.
בואו נעבור לשר התחבורה, עולם ומלואו. הוא מעורב במכרזים, בפרויקטים של מיליארדי שקלים, מקבל החלטות מכאן ועד מחר.
בואו נדבר על נבחר ציבור, ראש עירייה. נותן רישיון עסק, שולל רישיון עסק.
בואו נדבר על שר הפנים, בכלל עולם ומלואו, שנותן אזרחות - -
אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי)
¶
- - הוא לא נותן רישיון, מגרש מהארץ, מסגיר, לא מסגיר.
למה אני נותנת את כל הדוגמאות האלה?
אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי)
¶
למה אני נותנת את כל הדוגמאות האלה? באיזה עולם שר במדינת ישראל לא יצטרך להסביר איזה שיקולים הוא שקל וכיצד הוא איזן ביניהם, כשהוא מחליט למשל - ודרך אגב, כך נראות החלטות פסולות – להשהות החלטה על חידוש רישיון עסק? שר לא יבוא ויגיד: אני שוקל שיקול פסול, אני שולל רישיון. ראש עירייה לא יבוא לבעל עסק ויגיד: אני לא מחדש לך את העסק, כי אתה, סליחה, מהמגזר הלא נכון, בעל עמדה לא נכונה. ההחלטות האלה בדרך כלל מהניסיון שלי הן על הצד האפור, משתהים עם החלטה, שנה לא מחדשים רישיון. אדם, אזרח, חברה, לא יכולים לקבל את אותן הזכויות שלהם בעילות החליפיות.
אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי)
¶
שנייה, אני רוצה להסביר. באפליה יש נטל עליו להוכיח אפליה. שוחד וכו' זה בכלל לא בליגה של האזרח, הוא לא יודע ולא יכול להוכיח את הדברים האלה.
אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי)
¶
עכשיו אני אומרת מה העילות החליפיות שכביכול בעולם החדש שלך יהוה לאזרח. אפליה ושיקולים פסולים – הנטל שאתם מטילים על האזרח או החברה הוא נטל לא סביר. איך הוא יוכיח למשל השהיה בחידוש הרישיון שלו ובנזק שנגרם לו?
הדבר הזה הוא ליקוי מאורות. אני לא מבינה בכלל איך מגיעה החקיקה הזאת, שלא מתעסקת בכלל בכל העולם הזה. למה ששר לא ייתן את הדין על הדבר הזה?
אני רוצה להגיד לך שבסבירות יש משהו של אור השמש. בא השר ואומר: החלטתי כי כך וכך, כי שקלתי את זה ושקלתי את זה, שקלתי את ציבור הצרכנים, שקלתי את היצרן הזה, את ההסתבכות שלו וכו', וכן הוא צריך להראות בבית המשפט שהוא עשה החלטה נקייה.
עוד פעם אני חוזרת על זה: ספורים המקרים שבית משפט בכלל התערב בשיקול הדעת. במקרים מאוד קיצוניים הוא אומר לצדדים: תחזרו לממשלה ותדברו ביניכם. ככה נראים דיונים בעילת הסבירות.
מה הקשר לביטול כל האסכולה הזאת? שלא תתבלבלו, ברגע שאמת המידה של הסבירות לא תחול, היא כבר לא תחייב את המערכת, לא ינהלו את התהליך על בסיס שיראו ששקלו את כל השיקולים. ומי שחושב שזה לא ישפיע לרעה על הדרג הממשלתי, טועה.
אורית פרקש הכהן (המחנה הממלכתי)
¶
ואני שואלת אותך: שרים במדינת ישראל, למה הם צריכים את ההקלה הזאת? ראשי עיר, רשויות מקומיות - - - קינים שלמים של שחיתות ושוחד ראינו ברשויות המקומיות. למה אנחנו צריכים לתת להם לעבוד שלא באור השמש ולא לתת לציבור, כאשר שוללים זכויות שלו או לא נוהגים כראוי במיליארדי שקלים או במאות מיליוני שקלים, בפרנסה של בעל קיוסק בעיר מסוימת – למה אנחנו צריכים לפגוע בציבור? ואיך לעזאזל יש לזה קשר למתנחלים שמרגישים מודרים? תודה רבה.
היו"ר שמחה רוטמן
¶
תודה. יום אחד אני אנסה להבין איך יש קשר בין מה שאמרת לבין מה שדיברנו. רבותיי, אנחנו אמורים לעבור לדיון הבא בנושא פסיקת ריבית והצמדה. חבר הכנסת גלעד קריב, ביקש להקריא רשימת שאלות שאני אבקש תשובה מהייעוץ המשפטי לממשלה, כשידבר מחר, ובשלב יותר מאוחר מהיועץ המשפטי לוועדה. גלעד, בבקשה רשימת שאלות. לא נאום ולא דיבור.
גלעד קריב (העבודה)
¶
השאלה הראשונה היא אליך, אדוני היושב-ראש. תרצה – תענה עליה; לא תרצה – לא תענה. מה לוחות-הזמנים - - -
גלעד קריב (העבודה)
¶
בסדר גמור. נמתין בסבלנות עד מחר. מה לוחות-הזמנים מבחינתך של הליך החקיקה? האם אתה מתעקש להביא את הדבר כהצעת חוק מטעם הוועדה, לא הצעת חוק פרטית שלך? אני, כחבר ועדה, רוצה לדעת. זו הצעת חוק שיוצאת גם בשמי, אם היא תגיע מהוועדה. מה לוחות-הזמנים? מה סדר הדיונים? האם כפי שפורסם אתה אכן מתכוון להביא הצעת חוק מטעם הוועדה בשבוע הבא לקריאה הראשונה?
שאלה שנייה היא ליועץ המשפטי. לא התייחסתם לעובדה שנעשה פה פעם נוספת שימוש בכלי הזה של הצעת חוק מטעם הוועדה. אני מכיר את ההבחנות שעשיתם - - -
גלעד קריב (העבודה)
¶
אני רוצה להבין מדוע לשיטתכם ראוי לעשות את השימוש הזה, תוך עקיפת המנגנון של פרסום תזכיר חוק ממשלתי גם להערות הציבור, גם כדי שיעבור את כל הגורמים הרלוונטיים בשירות הציבורי, ואם לא, הפרוצדורה של הצעת חוק פרטית. אין דחיפות בהצעת החוק הזאת. מדוע לדלג על המשוכה הזאת?
הדבר השלישי. אני קראתי בעיון את חוות-הדעת שלכם. תודה. דבר אחד שאין בידיי, ויכול להיות שהכתובת, אדוני היושב-ראש, היא הממ"מ. מלבד מקרים בולטים, אני לא מצליח לקבל מהייעוץ המשפטי תמונת מצב של היקפי השימוש בעילה הזאת כעילה היחידה והמובילה לביטול המעשה המנהלתי. אני רוצה לדעת, האם כצעקתה? האם יש פה איזה שזירה של כמה מקרים, שיכול להיות שחלק מהם בית המשפט, לשיטת היושב-ראש, יכול להיות שלשיטתי, לא כולנו תמיד צריכים להסכים עם פסקי דין, אבל בפעם הראשונה במשפט הישראלי למנוע בחקיקה שימוש של בית משפט בעילה מינהלית - - -
גלעד קריב (העבודה)
¶
משפט עברי אני יודע שיהיה. אני מבקש סקירה על משפט משווה. זה הוזכר פה ושם, סקירה מקיפה.
מירב כהן (יש עתיד)
¶
שאלה אחת לגיל לימון ממשרד המשפטים והצוות. באשר למקרה של משה אשר, שאנחנו לוקחים אותו כסטדי קייס.
מירב כהן (יש עתיד)
¶
הרי מצד אחד בא יושב-ראש הוועדה ואומר: מה זה, השר הוא חותמת גומי, הביאו לו המלצה לוועדת איתור, אם הוא חושב שזה לא טוב אין לו מה לעשות עם זה. מצד שני, הוא רצה לשנות את כללי המשחק אחרי שכבר הביאו את ההמלצה. בדיעבד הוא רצה לשנות את הכללים. השאלה שלי, האם מראש, לפני כינוס הוועדה, יכול היה השר לבוא ולהגיד: אני רוצה קריטריונים אחרים, כי על פי המדיניות שלי, אלה הפרמטרים החשובים לבחירת המנהל?
יואב סגלוביץ' (יש עתיד)
¶
בהנחה שזה מתקבל כמות שזה, מה ההשלכות של זה על הדין הבין-לאומי וההשלכות על מה שקורה ביהודה ושומרון?
אלעזר שטרן (יש עתיד)
¶
האם הוועדה יכולה לפנות לשופט סולברג, מכוחה של הוועדה, כיוון שמצטטים אותו כאן הרבה, ולשאול מה דעתו על החוק הזה?