פרוטוקול של ישיבת ועדה
הכנסת העשרים-וחמש
הכנסת
63
ועדת החינוך, התרבות והספורט
26/06/2023
מושב ראשון
פרוטוקול מס' 74
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שני, ז' בתמוז התשפ"ג (26 ביוני 2023), שעה 12:00
ישיבת ועדה של הכנסת ה-25 מתאריך 26/06/2023
קיצור יום הלימודים בשנה"ל תשפ"ד לילדים על הרצף האוטיסטי
פרוטוקול
סדר היום
קיצור יום הלימודים בשנה"ל תשפ"ד לילדים על הרצף האוטיסטי
בקשה לדיון לפי סעיף 111(ה) לתקנון הכנסת, של חברי הכנסת: נעמה לזימי, אליהו ברוכי, סימון דוידסון, יבגני סובה, יוסף עטאונה, יסמין פרידמן
נכחו
¶
חברי הוועדה: יוסף טייב – היו"ר
סימון דוידסון
משה טור פז
רון כץ
נעמה לזימי
צגה מלקו
יוסף עטאונה
יסמין פרידמן
קטי קטרין שטרית
מוזמנים
¶
אסף צלאל
-
מנכ"ל משרד החינוך
אינה זלצמן
-
סמנכ"לית בכירה ומנהלת המינהל הפדגוגי, משרד החינוך
תמי אומנסקי
-
מנהלת אגף א' (חינוך מיוחד), המינהל הפדגוגי – אגף, משרד החינוך
רוני אוליבה
-
מנהלת גן תקשורת, משרד החינוך
דינה בן לביא
-
מנהלת תחום מסגרות יום לילדים ומתבגרים, אגף בכיר קהילה, משרד הרווחה והביטחון החברתי
מנחם גולדין
-
עו"ד, מנהל תחום בכיר שילוב בקהילה, נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות
שירלי פינטו קדוש
-
חברת כנסת לשעבר
עמוד תמם
-
יועץ בתחום החינוך המיוחד במרכז השלטון המקומי
מיכל מנקס
-
סמנכ"ל חינוך, רווחה וחברה, מרכז השלטון המקומי
ד"ר שי פרוכטמן
-
יו"ר איגוד מנהלי אגפי החינוך
ליאת פיגו
-
מתורגמנית לשפת הסימנים
ראובן שורץ
-
נציג ארגוני ההורים
חן שי
-
נציג הורים מחוז דרום, ועדות איפיון וזכאות
ציונה חבא
-
רכזת נציגות הורים מחוז דרום
מיכאל זץ
-
עו"ד, מנהל חטיבת קהילה, אלו"ט
הדר שקד איצקוביץ
-
עו"ד, אלו"ט
הדס ארנון שרעבי
-
עו"ד, מנהלת קשרי ממשל, עמותת אותי
מירום שיף
-
יו"ר הנהגת ההורים הארצית
רויטל אבו דגה
-
מנהלת לשכה, הנהגת ההורים הארצית
יפה בן דוד
-
מזכ"לית הסתדרות המורים
ד"ר מיכל בן דויד
-
הממונה על החינוך המיוחד בהסתדרות המורים
חיים לב טוב
-
הורה
סיגל סקיזדה
-
נציגת הורים
חנה לב טוב
-
הורה
אמית שולס
-
נציג הורים, הורה לילד שעולה לגן תקשורת
אלי כהן
-
נציג הורים
אין דוניז עוזרי
רישום פרלמנטרי
¶
חבר תרגומים, מיטל פורמוזה
רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות
קיצור יום הלימודים בשנה"ל תשפ"ד לילדים על הרצף האוטיסטי
היו"ר יוסף טייב
¶
אני מתכבד לפתוח את ועדת החינוך, התרבות והספורט, בנושא קיצור יום הלימודים בשנת הלימודים תשפ"ד לילדים על הרצף האוטיסטי.
בקשת הדיון על פי סעיף 111(ה) לתקנון הכנסת. שליש מחברי הוועדה הגישו בקשה לנושא ולכן נענינו בחיוב לכנס את הנושא. אני חושב שגם ללא זה היינו צריכים לכנס את הנושא. נושא חשוב וראשון במעלה.
אני כן רוצה לומר בתחילת דבריי שקיבלנו את ההודעה של משרד החינוך על קיצור יום הלימודים לילדים על הרצף האוטיסטי החל משנת הלימודים הבאה. והסיבה לכך שהיא בשל חוסר חמור בעובדי ההוראה, טיפול וסיוע. וללא הטיפול הכירורגי והאקמול הזה שנותנים למערכת סביר להניח שהמערכת לא תצליח ותקרוס לקראת שנת הלימודים תשפ"ג.
ברשותכם, לפני שאנחנו זה, אני אתן למציעים כל אחד בקצרה. תנסו לתמצת, שתי דקות כל אחד, כי אני רואה פה שיש אנשים רבים שטרחו להגיע מרחוק בשל חשיבות הנושא ואני רוצה להשתדל לתת לכולם לדבר. חברת הכנסת נעמה לזימי בבקשה.
נעמה לזימי (העבודה)
¶
תודה רבה כבוד יו"ר הוועדה וגם על הדברים החשובים. תראה, כשאני ראיתי את הפרסום הזה על ההודעה החד צדדית הזו, שבעצם משליכה על הורים ישירות ובטח ישר בשנת הלימודים הבאה, מיד ככה ניגשתי להחתים על דיון שליש חתימות. ואני אפילו אגיד שהופתעתי לטובה שגם מהקואליציה וגם מהאופוזיציה חתמו. ולכן אני מצפה גם שהדיון, כמו שאתה פתחת, יהיה ענייני, תכליתי. קודם כל בגלל הכאב הגדול, שהמצב הזה של היעדר בעובדי הוראה ואנשי חינוך הוא מצב שידוע כבר כמה שנים טובות. כאילו עמדנו מנגד. התריעו, התריעו על התנאים, על השכר, על הכול. וחיכינו שלא יודעת מה, המערך יקרוס, יהיה משבר.
אני קודם כל אומרת, אנחנו הגענו למצב הזה בגלל שוקת שבורה, בגלל היעדר מעש. והדבר הזה משליך על הרצף הטיפולי, על הפרא רפואי, גם איכות ההוראה וגם על ההורים. בסוף הכול פה הוא משהו שעובד יחדיו. והלוואי ומהדיון הזה ומדיוני ההמשך תצא בשורה שתתחיל לקחת אחריות אמיתית ושיקום, כל מערך החינוך המיוחד. מי שחושב שזה לא יעמיק מתבלבל. זה רק אצבע בסכר של המצב הקשה שכרגע פותרים אותו עם איזה פלסטר שפוגע פה בהורים ובילדים ובכולם. אבל זה לא נגמר כאן. ולכן אני אשמח שנמצא מזה גם עם תשובות ובשורות.
יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל)
¶
תודה רבה כבוד יושב הראש. בנוסף לדברים שאמרה חברתי נעמה לגבי ההחלטה שרירותית שגם באה בהפתעה לקצר את יום הלימודים על הרצף האוטיסטי. אני בא מהחינוך וגם מי שהקים את המסגרת הראשונה של אוטיסטים ואוטיזם בדרום, בחברה הערבית הבדואית בדרום. אני חושב שההחלטה היא באה לפגוע בילדים, בהורים ולפגוע ברצף הטיפול שלהם. ולקצר את זה דווקא כמה שיותר בתוך המסגרת שהם מלווים ומקבלים את הטיפול, שזה יכול לעזור.
אני רוצה להתייחס לטענה של חוסר בכוח אדם ובמיוחד לגבי חברה ערבית. אני חושב שאין מחסור בכוח אדם בהוראה. ולכן ההחלטה לא צריכה להיות רוחבית. צריך להתמודד עם המחסור בכוח אדם איפה שחסר ולא לקחת החלטה בצורה שתפגע בכולם. עוד פעם, לגבי החברה הערבית אין מחסור בכוח אדם בהוראה בתחום החינוך המיוחד. תודה.
קטי קטרין שטרית (הליכוד)
¶
אדוני יושב הראש, אני רוצה לדבר על שני דברים בסוגיה הזאת. אני רוצה לדבר על המורים ועל הגננות, שזה אומר כוח אדם בהוראה. וגם על הילדים. בוא נתחיל מזה שאנחנו מדברים על התחום שהוא חינוך מיוחד, שאם כיתה רגילה צריכה להיות היום 8 ילדים בכיתה, אז הגענו למצב של 16 ילדים בכיתה. שכבר זו הבעיה העיקרית, שבגללה גם הילדים לא מקבלים את מה שהם צריכים לקבל. כי זה לא בייביסיטר. אנחנו פה לא מדברים על מסגרת שאמורה להוות בייביסיטר. אנחנו מדברים על מסגרת שאמורה לקדם את הילדים, להביא אותם להצלחות, להביא אותם למצב אופטימלי, טוב יותר.
ממה שאנחנו יודעים יש פה שחיקה אדירה של כוח האדם. היום הרבה מאוד עובדי הוראה עוזבים. לא במגזר, אבל הרבה מאוד עובדי הוראה עוזבים את התחום והולכים לתחומים אחרים. שמבחינתם התנאים פחות קשים. לשים בכיתה כל כך הרבה ילדים בחינוך המיוחד עם מורה או גננת בלבד ועם סייעת – זה לא מספיק. זה פשוט גם גורם לכך שבמקום שהילדים יתקדמו הילדים נסוגים. וזו לא המטרה. זאת לא המטרה.
דבר שני, הילדים עצמם לא מקבלים את מה שמגיע להם. ובואו נשים את הדברים על השולחן. עם כל הכבוד להורים או למדינה או למשרד החינוך, מבחינתי הילדים זה הדבר הכי חשוב. ואם הילדים לא מקבלים את מה שהם אמורים לקבל אז אנחנו חוטאים למטרה.
לכן אני, אתה יודע, אני אוהבת תמיד עם התלונות להביא גם את הפתרונות. אני זוכרת שכשאני הייתי מורה היו המון קרנות. קרן קרב, כל מיני כאלה, אתה יודע. קרנות שסייעו ונתנו תגבור שהוא מאוד משמעותי. למה הוא משמעותי? כי הוא גם היה מקצועי. זאת אומרת שאם ילד מהשעה, ואגב, בואו, אני לא יודעת כמה אתם מבינים בתחום החינוך, אבל משעה 14:00 אתה מאבד כבר קשב של הילד. הוא כבר מותש, הוא כבר עייף. הוא צריך משהו חווייתי. הוא לא צריך עכשיו שילמדו אותו אנגלית, מתמטיקה או תחום אחר שהוא תחום שהוא צריך מאוד להיות מרוכז. אז אם זה חווייתי אז יש הרבה הרבה מה ללמוד. אני זוכרת שהכיתה שלי הייתה לומדת חקלאות באמצעות קרן קרב, תזונה הם היו לומדים. יש בזה המון, אגב גב, אם אתה מלמד מתכון מסוים. אחלה. של כמויות ודברים שאני הייתי מלמדת במסגרת רגילה. אז אין היום את הקרנות האלה שהיו מאוד מבורכות, אבל הקונספט נשאר. אפשר היום לבוא וללכת על כיוונים של תיאטרון, תזונה, חקלאות. ואת זה כן אפשר למצוא מבחינת כוח אדם.
לצערנו הרב, אני דיברתי על כך עם שר החינוך. יש בעיה קשה מאוד של הסייעות. הן באות חודש, חודשיים, שלושה, הן בורחות.
קטי קטרין שטרית (הליכוד)
¶
תשלמו להם? רגע, אם היית מחכה לסוף הדברים שלי היית שומע מה אני רוצה להגיד, לפני שאתה תוקף. אני איתך, אני לא נגדך.
קטי קטרין שטרית (הליכוד)
¶
ולכן אמר השר שהדבר הזה הוא מאוד נחוץ והוא לוקח את זה בחשבון. והבשורה יכולה להיות שיש תוספת, הם מדברים על תוספת. סוגרים את זה מול מרכז השלטון המקומי שעושה עבודת קודש בדברים האלה. ואני מאוד מקווה שעם העלייה של השכר של הסייעות אולי נקבל כוח אדם. אבל אי אפשר היום לבוא בטענות לא לכוח ההוראה ולא לסייעות שמקבלות גרושים. באמת, ממש תקציב מועט. צריך לחשוב על זה בצורה מאוד מאוד רצינית. אני חושבת שזה המקום לעשות את זה פה.
היו"ר יוסף טייב
¶
תודה רבה. ואני רוצה לומר שאני בשיח עם ההסתדרות על הסיפור הזה של הסייעות, לגבי ההסכם וכל הסיפור שיש מסביב ואנחנו על זה בכל הכוח. בסדר? כן, דבי ביטון, בבקשה.
דבי ביטון (יש עתיד)
¶
תודה כבוד יושב הראש. שלום לכם הורים, אנשי צוות. אני אומר לאדוני, נאמרו כאן דברים נכונים על ידי חבריי. אבל אין ספק שמי שלקח את ההחלטה הזאת הוא לא יודע מה זה ילד מיוחד. הוא לא חשוף לילד מיוחד, הוא לא מגדל ילד מיוחד. והטענה של חוסר כוח אדם זו טענה כללית. גם את בתי הספר צריך לסגור. אנחנו הרי יודעים שחסרים מלא מורים וכו'.
אני רק תוהה, כשמדובר בילדים מאוד מאוד מיוחדים, תרתי משמע, שלא די בזה שאתה מגדל אותם. אחרי שעות הלימודים הם מגיעים הביתה. וההורים האלה צריכים להיות כל כולם פנויים לילדים האלה. כי יש טיפולים, לא מעט טיפולים שהם מצריכים. כבוד יושב הראש, אתה מקשיב? זה חשוב לי. תודה. וההורים האלה נושאים גם בנושא של מקלחות וטיפול, ואני לא צריכה לתאר. ואני חושבת שחוסר הרגישות, גם אם צריך לקצר בכיתה רגילה על חשבון הילדים האלה, הייתי עושה את זה.
אדוני, זה לא נגמר. כפי שחברתי אמרה, זה לא בייביסיטר. חברתי הייתה גם מורה חיילת.
דבי ביטון (יש עתיד)
¶
גם מורה וגם מורה חיילת. והיום אפשר לגייס, סך הכול מגייסים היום חיילים לגבולות וזה.
דבי ביטון (יש עתיד)
¶
וחשוב נורא, אדוני, להבין שההורים האלה, עצם זה שהילדים יוצאים למסגרות זה גם הבריאות שלהם. הם צריכים את השקט הזה, הם צריכים את העבודה, את הפרנסה. עצם העובדה שאתה מקצר להם את יום העבודה זה מצריך מהם עכשיו להקדים ממקום העבודה, לקבל את הילדים. וזה גם פוגע בפרנסה, גם פוגע באוורור. כי זה לא סוד. לגדל ילד מיוחד, אדוני, אתה צריך את החופש הזה, את השקט הזה. זה ילדים מדהימים, יש איתם הרבה עבודה. וההורים המסורים האלה עושים. אני חושבת שאסור שזה יקרה. לפחות לגבי המיוחדים. גם אם זה יבוא על חשבון ילדים אחרים, כלומר שהם לא מיוחדים. שיכולים ללכת לחוגים, שיותר עצמאיים. תודה רבה. חברת הכנסת לשעבר שלי פינטו, בבקשה.
שירלי פינטו קדוש
¶
תודה כבוד יושב הראש, ותודה על קיום הדיון המהיר הזה. כל חברי הכנסת שנרתמו ולהורים והצוותים שהגיעו. אני מדברת היום בכובע האישי שלי, כאמא גם לשני ילדים חירשים וגם בין מובילי מטה המאבק יחד עם חבריי שנמצאים פה והורים נפלאים שהגיעו.
תראו, הילדים שלי מסיימים את הגן שלהם ב-15:00. כל יום בשעה 15:00. אני או בעלי צריכים לאסוף אותם מהבית. אין איזה מסגרת של צהרון, חוגים או כל דבר אחר שילד בלי מוגבלות מקבל. עכשיו, אני מבינה את הטענה שעולה מהצד של הצוותים. הם עובדים מ- 7:00 עבודה מאוד סיזיפית וקשה. להיות איתם עד לשעה 17:00 זה מאוד קשה, אני מודעת ומסכימה עם הטענה הזאת. זה יום ארוך ומתיש. אבל בואו נחשוב. אי אפשר להגיד אוקיי, בואו נבטל, נקדים את זה לשעה 16:00. יש כאלו שמסיימים עוד לפני. צריך לתת את המענה ההולם. אם הצוות מתעייף, צריך לספק צוות חלופי. תוכן איכותי יותר. חוגים, העשרה, צהרון. שכמו כל ילד אחר, בלי מוגבלות, שהולך לצהרון. אני רואה בשכונה ילדים שהולכים לצהרון ואני מקנאה בהורים האלה שהילדים האלה מקבלים את החוויות והאפשרות. להירשם לחוגים שהם נגישים להם, אם זה ג'ודו, אם זה כדורסל. אני מקנאה בהם, כי לילדים שלי אין את הדבר הזה. והילדים של ההורים שנמצאים פה אין את האפשרות הזאת. הם נשארים בבית והם רק מחכים שיגיע מחר בבוקר כדי לקבל את המענה.
זה לא יכול להימשך ככה. יש מצוקת כוח אדם, אני מבינה את זה. לסייעות, השכר שלהן לא הולם וצריך לטפל בבעיה הזאת ובתנאים שלהם. אבל למצוא פתרון אלטרנטיבי. חוגים, צהרונים איכותיים שיסייעו לאותם ילדים. לתת פתרון כמו כל ילד אחר. אנחנו בשנת 2023. האם יש סיבה עכשיו שנבוא לקצר וזה יהיה הפתרון? יש פה הורים לילדים שגם צריכים לצאת לעבודה. צריך להסתכל על התמונה, לחשוב עליה ביחד. למצוא את הפתרון בדרך הכי נכונה. תודה רבה.
חילי טרופר (המחנה הממלכתי)
¶
צהריים טובים. אני רוצה קודם כל להגיד להורים ואולי לכולנו, בחיים של הורה במשפחה מיוחדת אין יום אחד קל. קשה להבין את זה. אבל באמת, כל אחד מאתנו יש לו ימים פחות טובים, יותר טובים. משפחה כזאת כל יום הוא קשה. ולכן המעט שאנחנו יכולים לעשות זה להקל על הקשיים במינימום של המינימום לשמור על הסטנדרט שגם הוא לא בטוח שהוא הספיק. על אורך יום הלימודים.
עכשיו, אני לא חושב שיש פה אנשים רעים. אני מכיר את אנשי משרד החינוך, הם לא אנשים רעים ובוודאי לא הצוותים הם רעים. העבודה היא מאוד קשה. כמו שאמרת יושב הראש, העבודה, היו לנו פה הרבה דיונים על הבעיה של המשכורות ורק פתרון עומק שם אולי יעזור לטווח ארוך. אבל אני חושב שעכשיו ההחלטה שצריכה לצאת, יושב הראש, זה שלא משנה מה, היום לא מתקצר. עבדתי במשרד החינוך. זה עניין של סדרי עדיפויות. יהיה קשה, יהיה מסובך, אבל המשרד הזה יודע לפתור בעיות הרבה יותר מסובכות. צריך להחליט שזה בטוח קורה. אחר כך ניגשים לדברים האחרים, בעיקר כי זו אמירה ערכית של מה סדרי העדיפויות של חברה.
אם אנחנו משאירים את זה כמו שזה, שהחבר'ה, שגם ככה קשה להם כל יום מחדש, גם משלמים פה את המחיר, זה אומר משהו רע על כולנו. לא רק על המסגרות האלה ספציפית. תודה רבה.
צגה מלקו (הליכוד)
¶
תודה רבה אדוני יושב הראש. בעבר דובר על מקרה הזה, על הסייעות ומטפלות. כולנו יודעים, אחת הבעיות כי יש מחסור. המחסור לא סתם בא. המחסור יש לו סיבה. הסיבה התייחסות לנשים שעובדות במקצוע הכי קשה וכמובן גם התגמול בעצמו. השכר כל כך נמוך. אז לא מזמן שנאמר שיגיעו עם הסתדרות להסכמה, השכר שלה יגדל בין 20% ל-30%. אבל עם כל זה, עדיין יש מחסור. אז צריך לגייס. איך נגייס אותם? קודם כל, רוב הנשים לא עובדות משרה מלאה, כי לא משתלם. 75%, השכר זעום. אז היחס, ההתייחסות כלפי המטפלות וסייעות צריך להשתנות לגמרי. ועוד המשפחות, לא כולם גם יש להם אפשרות חוג לשלם. רוב המשפחות אין להן את זה. החוגים עולים כל כך הרבה כסף. לכן אני חושבת שפה יש הסכמה, זה לא עניין של פוליטיקה, מפלגה זו או אחרת, יש משהו מצריך. ואני בטוחה ששר החינוך ימצא לנכון גם בעניין הזה. חברתי קטי שטרית אמרה וגם זה בסדר עדיפות. סדר עדיפות, ילדים. אין, גם ככה החיים קשים. גם הנושא של המקצוע. מקצוע ככל שמכובד, ככל שמה שקורה, אנחנו יודעים, קודם כל כשמספר הנשים גבוה במקצוע אז השכר יורד. זה מראה התייחסות שלנו לנשים. גם את זה צריך לקחת בחשבון. אנחנו 51% מהאוכלוסייה. לא יכול להיות השכר נמוך, התייחסות לא הוגנת ובלעדינו גם אי אפשר להיות. לכן לתת דגש, אין שום סיבה. תודה רבה.
נעמה לזימי (העבודה)
¶
רק שים לב לנוכחות של הח"כים פה, כמה הדיון הזה חשוב. אולי בחוקה יש כזאת נוכחות היום.
עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל)
¶
תודה רבה כבוד יושב הראש. את האמת, אני חייבת להגיד שאני מצטרפת לכל מילה שאמרו חברי הכנסת. וגם מה שציינה חברת הכנסת צגה על הנושא של הסייעות. ואני בטוחה שזה נושא שצריך אכן לפתור אותו.
אבל כשאנחנו מדברים על קיצור יום החינוך אני חושבת שצריך להזכיר לעצמנו שהמטרה הסופית היא מטרת החינוך עצמו. ולתת לילדים את מה שהם צריכים. קודם כל, לקבוע את המטרה ולפי זה למצוא את הפתרונות. ולא להתחיל עם הבעיות ולשכוח מהמטרה ואז לחלטר כל מיני פתרונות שהם בעצם לא פתרון, הם פשוט להוריד את הלחץ מהמערכת כדי לתת לעצמנו מרווח זמן כדי לעבוד על פתרונות אחרים.
בסופו של דבר, מי שקבע שיום החינוך לילדים האלה צריך להיות עד שעה מסוימת, היו לו, ואני בטוחה, אם אנחנו שואלים את אנשי החינוך, יסבירו לנו טוב מאוד למה זה היה צריך להיות עד השעה הזו. נכון שיש משפחות תומכות ואוהבות. אבל בואו נזכור לעצמנו, לא כל ההורים הם אנשי חינוך והם מיומנים ויש להם את הדרכים שצריך לעבוד עם הילדים האלה. אז לתת להם עוד שעה זה לא רק להוציא אותם ממקום העבודה שעה לפני הזמן וזה לא להוריד להם רק את ההכנסה שלהם וזה אולי יעמיס עליהם גם הוצאות. אלא גם ייתן לילד פחות חינוך או לילדה, ממה שחשבה המערכת שצריך לתת.
אז אני חושבת שצריך קודם כל להשמיע את הבקשה והדרישה המאוד ברורה: לא לקצר את יום החינוך. ומשרד החינוך, בדיוק כמו שיש מחסור בכל מערכת החינוך. המחסור הוא לא רק קיים בבתי הספר האלה. כבר הוזכרו מאה אלף פעמים פתרונות שאפשר לעשות אותם, כולל להכניס אנשי מקצוע שיש להם תעודות והם מובטלים ופנסיונרים. לא, יש כמה עשרות אלפי מורים ומורות ערבים שיש להם תעודות הוראה. אני בטוחה שמתוכם יש גם המומחים כן לעשות את העבודה הזאת. אני לא חושבת שהילדים יהיה להם בעיה אם יהיה להם מורה או מורה ערבייה שקיבלו את ההכשרה המתאימה לטפל. ואני בטוחה שגם ההורים, יש כל מיני פתרונות שאפשר שהמערכת תאמץ אותם. תאמץ אותם ותתחיל שיהיה קצת הגינות. ללכת קודם כל, איך אפשר להגיע ליעד, למטרה שנקבעה ולא רק איך אפשר להוריד מעצמנו את הלחץ.
היו"ר יוסף טייב
¶
אני אין לי בעיה. אני שמח מאוד לשמוע את כולכם ושכולם הגיעו וזה חשוב מאוד. אבל בסוף אנחנו רוצים לקבל תשובות. אז תנסו להיות ממוקדם כדי שנוכל להתקדם.
משה טור פז (יש עתיד)
¶
אנחנו צריכים באמת לשמוע את משרד החינוך ולשמוע תשובות. אני חושב שהפתרון של הקיצור הוא באמת הפתרון כרגע הגרוע ביותר. ויש פתרונות אחרים. זה נכון שחלקם עולים כסף ודרך אגב, חלקם זה לא רק כסף. חלק גדול מהאירוע פה, אנחנו יודעים, זה חוסר כוח אדם וכו'. והקיצור כרגע הוא באמת פתרון מאוד מאוד רע, כי בסוף הוא פוגע באוכלוסיות החלשות ביותר. ולמרות דבריך, אני חייב לומר שאני שמח לטובה על ריבוי חברי הכנסת שנמצאים פה, שלא נמצאים פה תמיד וזה נהדר. תודה רבה.
סימון דוידסון (יש עתיד)
¶
תודה רבה אדוני יושב הראש. יום רביעי האחרון מצאנו את עצמנו דבי ביטון, שירלי פינטו ואנוכי מול הבניינים של משרד החינוך, יחד עם קבוצה של הורים בהפגנה שהם יזמו. ומצאתי את עצמי עומד מול אישה, אמא, שבוכה בהיסטריה בוכה, על כל הסיטואציה שהיא נמצאת בה.
עכשיו, אנחנו נמצאים פה בחדר הזה ויושבים פה שורה, אני לא זוכר הרבה דיונים שהיו כל כך הרבה חברי כנסת. ולפני שעה וחצי יושב הראש ואנוכי היינו בוועדת הכנסת ודנו בנושא של שיתוף הפעולה של המשרד מול חברי הכנסת. ונמאס לנו. נמאס לחברי הכנסת להגיע לדיונים ולא לקבל תשובות ושיזלזלו בנו ושדברים לא יקודמו.
אז אני אומר לכולם, כל מי שיושב פה, במיוחד להורים: אנחנו לא נוותר על הדבר הזה. לא יפגעו בילדים האלו. כי אנחנו לא סתם יושבים פה ועושים איזה שהוא פופוליזם. זה באמת לכל אחד שיושב פה וכל אחד שיושב פה מרגישים את הכאב שלכם. ואחרונים שצריכים לפגוע בהם זה הילדים האלו. חבל לי מאוד ששר החינוך לא נמצא בדיון כזה. כי הוא ידע שהולכים להגיע לפה כל חברי הכנסת של ועדת החינוך. כי נעמה לזימי שבוע שעבר החתימה את כולנו. והוא ידע שאנחנו נהיה פה. חבל מאוד שהוא לא הגיע לפה. תודה.
רון כץ (יש עתיד)
¶
תודה רבה אדוני. אני באמת מופתע שהשר לא נמצא פה בדיון כל כך חשוב וכל כך רגיש. בייחוד בגלל העובדה שבמאזניים עכשיו על הכף נמצאים האוכלוסייה שהכי זקוקה למשאבים ולתמיכה של מדינת ישראל, מול בעיה אמיתית. בעיה אמיתית של כוח אדם, שאני מבין אותה, ושל הכשרות שאני מבין אותן והכשרה מאוד ספציפית לאותם ילדים שחייבים לקבל את ההכשרה הזאת כי אחרת אנחנו בסוף נעשה נזק.
ופה, בדילמה הזאת חייב שר החינוך, ואני שמח שמנכ"ל המשרד יושב פה, ומנכ"ל משרד החינוך לקבוע יעד ברור. לומר אני לא אתן לילדים האלו להיפגע בגלל בעיית כוח אדם. כי בעיית כוח אדם פותרים בתקציב. תקציב נמוך מידי? מעלים אותו. לא מצליחים לגייס אנשים? מעלים את המשכורות. עדיין לא מצליחים לגייס אנשים? מעלים עוד פעם את המשכורות. בסוף יהיה איזה שהוא רף שזה יתאים גם למי שרוצה לעסוק במקצוע המאוד מאוד קשה הזה, שהוא יותר שליחות מעבודה, אל מול מה שקורה במדינת ישראל.
אני עוקב אחרי חלוקת הכספים הקואליציוניים, האדירים, שמעולם לא היו במדינת ישראל. ושואל את עצמי, מה יותר חשוב מהילדים האלה? תודה רבה אדוני.
מאיר כהן (יש עתיד)
¶
אני מאוד מקווה, אדוני יושב הראש, שהמשרד מבין מה החשיבות של האירוע הזה ובא עם תשובות שהם פתרון. לא תשובות שאנחנו נעשה את זה בעוד, אלא כאן ועכשיו. זהו, אני באתי לשמוע. תודה.
היו"ר יוסף טייב
¶
תודה רבה. לפני שאני נותן את רשות הדיבור למנכ"ל המשרד, מר אסף צלאל, אני כן רוצה לומר שמונח לפניי מסמך מהמנהלת הכללית, מהנחיה, כן. מ- 14 באוגוסט 2022, מספר פתרונות בהתאם להנחיות שפורסמו בנושא היו שלוש נקודות:
1. להשיג גמלאים ולפעול להארכת שירות לעובדי הוראה.
2. להגדיל משרות של עובדי ההוראה הקיימים.
3. העסקתם של פרחי הוראה.
הייתי רוצה גם לקבל תשובה מהמשרד האם אכן הדברים בוצעו ואם כן, באיזה צורה. בבקשה אדוני.
אסף צלאל
¶
אפשר לשים את המצגת. ראשית, שלום לכולם. אנחנו כמובן הגענו להחלטה שכמובן לא היינו רוצים.
(מוצגת מצגת)
אני אומר, אנחנו כמובן הגענו להחלטה שלא היינו רוצים להגיע אליה, והיינו רוצים ללכת לכיוונים אחרים לחלוטין בכל מה שקשור לחינוך המיוחד. רק לצערי, כפי שגם עלה כאן, אנחנו נמצאים בתחום של החינוך המיוחד במשבר ובכשל תפקודי. ואת זה צריך להגיד. זה המצב שאנחנו נמצאים היום בחינוך המיוחד במערכת החינוך במדינת ישראל.
המצב הזה יש לו סיבות רבות. לא מדובר באיזה שהיא בעיה או אתגר של שנה שנתיים אחורה או של החודשים האחרונים, אלא מצב מתמשך שהביא אותנו למצב שאנחנו נמצאים בו היום. כשאתה נמצא במצב של כשל תפקודי מערכתי, וזה המצב שאנחנו נמצאים בו היום, אתה צריך לתת פתרונות כדי לעצור את הכשל הזה. עכשיו, אם אנחנו לא ניתן את הפתרונות האלה ונמשיך לעצום את העיניים ולהדחיק כאילו אנחנו לא במצב הזה, אנחנו נהיה בקריסה של המערכת הזאת. ואז גם קיצור שעות לא יתקן את זה וגם משכורת לסייעות לא יתקנו את זה. עכשיו, אני אומר לכם, מהניתוח שאנחנו עשינו זה המצב שאנחנו נמצאים בו. זה המצב שאנחנו נמצאים בו.
אני רוצה עכשיו לחזור אחורה ולהגיד להורים.
מאיר כהן (יש עתיד)
¶
אז מה הפתרון? הפתרון שכל פעם שיהיה קושי אתם תקצצו עוד שעה? אני רוצה להבין. מה אתה אומר? אתה בהגינות אומר אנחנו נמצאים בקריסה.
היו"ר יוסף טייב
¶
סליחה, אני אתן לכם. אני אתן לכם. חברים, מה קרה? למה אתם בלחץ? כולנו מבינים שהמצב חמור. אבל יחד עם זאת, אני אשתדל לתת לכל אחד לדבר, רק תנו למנכ"ל לסיים את דבריו. רק אם אפשר להגדיל את המצגת.
אסף צלאל
¶
אני רק אגיד להורים שנמצאים פה, שעל אף שנראה שההחלטות שמתקבלות הן החלטות קרות, נעשה פה תהליך ארוך עם הנהגת ההורים. ואני קשה לי מאוד.
אסף צלאל
¶
אני אגיד שבגלל שאנחנו במשבר וזה חלק מהפתרון, הקמנו ועדה שנמצאים בה כולם. והוועדה הזאת אמורה וצריכה לתת פתרונות ארוכי טווח. בזמן הזה, עד הפתרונות של הוועדה ובשאיפה שגם הפתרונות האלה יביאו לפתרון ארוך טווח אנחנו צריכים לקבל החלטות כדי לא להביא את המערכת לקריסה.
אני רוצה להגיד מילה על ההשקעה, אם אפשר לפתוח את השקף הבא.
אסף צלאל
¶
כן, ועדת שפירא. אם אפשר לעבור לשקף הבא. זה נתוני הגידול. אני מניח שכולם מכירים, שהם בסדרי גודל. אם אפשר לעבור לשקף הבא. אני רוצה להגיד, ואפשר לראות את זה בשקף הבא שמדינת ישראל, שמדינת ישראל משקיעה, מדינת ישראל משקיעה כ-16 - - -
היו"ר יוסף טייב
¶
חברים, אני לא רוצה להוציא אף אחד. תכבדו נא את הדיון ואני אתן לכל אחד לדבר. אבל תנו לו לסיים.
אסף צלאל
¶
מדינת ישראל משקיעה מתוך תקציב החינוך כ- 16 מיליארד שקלים בשנה. תקציב שהעלינו אותו השנה, לסכום חסר תקדים. כאשר בחינוך הכללי אנחנו משקיעים 58 מיליארד. היחס ביחס למה שאנחנו משקיעים בחינוך הכללי הוא פי 2.5. ואל מול הגידול נדרשת פה בכל שנה עלייה של השקעה משמעותית. מאוד. ולכן מדינת ישראל עושה מאמץ אדיר כדי לעמוד מול האתגר הזה. והמספרים שאמרתי עכשיו זה לא סתם מספרים וזה מספרים גדולים מאוד, מתוך הסכום שהמדינה משקיעה בחינוך במדינת ישראל. בגלל וכי אנחנו רואים בילדים האלה ילדים שצריכים את התקציב הזה יותר מכולם. בצורה משמעותית ודרסטית. וזה בא לידי ביטוי פרקטית בהשקעה, לא בסיסמאות. העלייה הגדולה ביותר בתקציב החינוך, הגדולה ביותר, נעשתה לילדים האלה ברצף האוטיסטי. ואפשר לבדוק אותי במספרים.
הדבר הבא שאני רוצה להגיד.
היו"ר יוסף טייב
¶
שנייה אסף, אסף. אני רוצה לחדד משהו. חברים, אני מבין את האמוציות, אבל הוא לא אמר שהוא עושה טובה. הוא סך הכול נותן נתונים מה המשרד משקיע.
אסף צלאל
¶
הדבר הבא שאני רוצה להגיד שחסרים לנו מעל ל-1,300 עובדי הוראה בחינוך המיוחד. יש לנו לפתוח מעל ל-700 כיתות שאנחנו עדיין במאמץ אדיר להבין איך פותחים אותן. וזה לא כולל החוסרים האדירים. זה רק עובדי הוראה. זה לא כולל את החוסרים האדירים שיש לנו בסייעות וכל מה שקשור למקצועות הרפואיים. שגם שם החוסרים אדירים.
יש לנו במהלך השנה האחרונה מעל ל-1,000 מוסדות שלא הצליחו להתנהל ונסגרו כל בוקר מחדש ופשוט קרסו. ולכן אנחנו בדרך לקריסה כללית של התחום.
היו"ר יוסף טייב
¶
אני באמת, אני מכבד אתכם. אין פה, זה לא דו שיח. אני לא רוצה להוציא אף אחד. אני מבין את האמוציות, בבקשה. אני אתן לך, תאמין לי שאתה אחריו.
אסף צלאל
¶
כשאנחנו מסתכלים על מרחב הפתרונות, אמרתי לכם, קודם כל צריך לעצור את הקריסה הזאת. הדבר הזה הוא לא יעצור אותה, הוא יאט אותה. ולא בכל המקומות. יהיו לנו עדיין מקומות שנקודתית נצטרך לסגור, כפי שעשינו השנה, ב-15:10. ואנחנו צריכים, אחד, להעלות את המשכורות. אמרתם את זה, הממשלה עשתה את זה. ואנחנו מקווים שככל שהדבר הזה ייושם אז אנחנו נראה גם עצירה של גל העזיבה של הסייעות.
הדבר הבא שאנחנו עושים בשנה הזאת, וכבר הגדרנו את זה, אנחנו עושים עכשיו בחינה איך למצוא תחליף בדמוי צהרונים כדי לאפשר מענה בשעות האלה, שגם פדגוגית, כפי שנאמר כאן ובצדק, קשה מאוד פדגוגית להחזיק את הילדים האלה עד השעות המאוחרות מבלי שאנחנו נותנים להם העשרה מתאימה. ולכן אנחנו עושים בחינה מעמיקה וכבר התחלנו אותה, כדי לתת מענה של צהרונים.
וכאמור, מה שאמרתי, בפתרון הארוך טווח, בהמשך לוועדת שפירא, שאמורה לנתח את הבעיה הזאת לעומק, את האתגר הזה לעומק, ולשים אותה לפתחם של משרד החינוך והממשלה.
קטי קטרין שטרית (הליכוד)
¶
אסף, אתה יודע, היה מודל מאוד טוב לפני בערך 15 שנה, התחיל קרן קרב בערים. זה התחיל בפריפריה. עכשיו, הקרן הזו נתנה שיעורים, שיעורי העשרה של אנשים מוסמכים. זה לא, אתה יודע, מישהו שהביאו מהרחוב. זה שחקנים בנושא של דרמה, תזונאים בנושא של מתכונים וכו'. עכשיו, יש לזה תהליך. אני הייתי מורה באותה תקופה. יש לזה תהליך למידה מאוד חיובי. תדע לך, זה הפסיק רק בגלל הנושא של התקציב. עכשיו, זה כן ממלא לך את החוסרים האלה. כי זה לא סתם בייביסיטר.
אני בטוחה שילד אוטיסט או בחינוך המיוחד שמגיע ועודר ערוגה ושותל ופתאום הוא רואה שעגבנייה צמחה. זה תהליך מדהים שאין כדוגמתו. אני אומרת לך, תשקלו את המודל הזה של המודל של קרן קרב. זה עבד בהרבה מאוד ערים. אני זוכרת שהיו מריבות בין ראשי הערים להביא את הפרויקט הזה אליהם וזה הוגבל אך ורק, אתה יודע, צפון דרום. וחבל מאוד, זה מודל מדהים. לא צריך בשביל זה לגייס סייעות. לא צריך לגייס לזה סייעות. כי זה קיים. הם באים עם כוח אדם.
קטי קטרין שטרית (הליכוד)
¶
אני רוצה להגיד לך, הכיתה, אני הייתי, אני לא יודעת מי מדבר. אני הייתי מחנכת כיתה ד'. ובשכבה שלי היו ארבע כיתות וכיתה חמישית הייתה כיתת חינוך מיוחד. אצלנו הילדים היו מתפרעים וזה, כי הם הרגישו סוג של שיעור חופשי. הכיתה למופת שעבדה הייתה דווקא הכיתה של החינוך המיוחד. כי זה חווייתי. הם נוגעים בזה. הם מממשים את זה. הם גם מצליחים. אתה מבין? הם גם מצליחים, ברגע שהם עודרים, שותלים או מכינים מתכון של סלט או לחם או משהו כזה. יש לזה חוויה מאוד מאוד טובה וגם חינוכית. זה מודל שאני חושבת שצריך לשקול אותו.
אסף צלאל
¶
אז אני רק אגיד שזה בדיוק מרחב הכיוונים שאנחנו מחפשים, של העשרות האלה. לכן אמרתי בדמוי ניצנים. ואני בהחלט, זה בהחלט הדברים שאנחנו נבחן. ועוד דבר אחד שחשוב לי להגיד. ובהמשך אנחנו נתייחס לעוד דברים. כן חשוב להגיד: היום, במצב של היום, גם כשאנחנו פותחים את המשרות ומאריכים את היום, הסייעות ועובדי ההוראה הם לא מגיעים בכלל להתמיין. כי הם יודעים שזה עד השעה 17:00. זאת אומרת, התהליך, הגלגל הזה שאמור להניע את השוק ואת התעסוקה במקומות האלה הוא עוצר מלכת. כשאני מדבר על קריסה מערכתית וכשל תפקודי מערכתי זה מה שאני מדבר. וצריך להסתכל לעומק של הבעיה בעיניים.
ואני אומר לכם שוב, ובזה אני אסיים. אני האחרון, האחרון שהייתי רוצה להיות בסיטואציה הזאת.
מאיר כהן (יש עתיד)
¶
אסף, אם תחליטו, תקבלו החלטה להעלות את השכר השעתי בין השעה 15:00 ל-17:00 ב-175% יבואו כולם. תאמין לי שיבואו כולם.
אסף צלאל
¶
לשאלה של יושב הראש, ואני אענה גם על השאלה שלך. ילדים על הרצף האוטיסטי הם לא יכולים לקבל תחלופה של אנשים שהם לא מכירים, יותר רגישים לזה.
אסף צלאל
¶
ולכן אנחנו מחפשים פתרון שייתן להם מענה. לשאלותיך, ההרחבה של ההון האנושי, התוכנית שאנחנו עושים עכשיו.
היו"ר יוסף טייב
¶
אני אמרתי שאני מבין שיש פה אמוציות וזה לגיטימי. אבל יחד עם זאת, תתאפקו. הנה, הוא מסיים ונתחיל, ניתן להם לדבר.
אסף צלאל
¶
אני רק אגיד לשאלה ששאלת. בתוכנית להרחבת ההון האנושי שאנחנו עושים עכשיו פנינו לכל הגמלאים. הגדלנו את המשרות, הרחבנו, הגמשנו את ההעסקה. פתחנו מרכז השמה גם ארצי וגם מחוזי שכבר התחיל לעבוד ומקבל כבר אלפי פניות כדי להרחיב. בחינוך המיוחד הדבר הזה מורכב יותר, כפי שברור ונאמר כאן. הוא בוודאי רחוק מלתת מענה לחוסרים שקיימים כרגע בשוק.
ובשנה הבאה, אני אומר, בשנה הבאה הדבר הזה עוד הולך ויגדל. ולכן אנחנו חייבים לעצור את זה ולתת מענים גם קצרי טווח וגם ארוכי טווח.
אסף צלאל
¶
היום אנחנו 1,367 משרות חסרות רק בעובדי הוראה. בסייעות מיד יתייחס השלטון המקומי וגם בפרא הרפואי. רק על הרצף האוטיסטי. רק לילדים על הרצף האוטיסטי. זו כמות אדירה. ולכן תכף יתייחס גם מרכז השלטון המקומי, שבעולם הסייעות והפרא רפואי המצב עוד קשה יותר.
קטי קטרין שטרית (הליכוד)
¶
רק הערה לגבי הנציגות של ההורים. אז הייתה פה הערה, ובלי לפגוע ביושב ראש ועד ההורים, הנהגת ההורים. אבל זה שונה לגמרי בין החינוך הרגיל לבין החינוך המיוחד. הצרכים שונים, הפוזיציה שונה. ואולי כדאי באמת, אם אתם יושבים על תוכניות וכו', אולי כדאי גם להביא נציגות של ההורים של החינוך המיוחד כדי שהם יספרו. כי עם כל הכבוד, אני באמת לא רוצה לפגוע בך, אתה עושה עבודת קודש.
קטי קטרין שטרית (הליכוד)
¶
כי אני אגיד לך משהו, אני בשביל הילדים אעשה את הכול. כי אני באה מהתחום. לא מעניין אותי כלום, מעניין אותי רק הילדים. ואני אומרת שאם יש הורים שיכולים בפוזיציה שלהם להביא את הצרכים בצורה אחרת, כדאי להקשיב להם. כי זה שונה לגמרי. הקדוש ברוך הוא בירך אותך עם ילדים בריאים, טובים, זה, הכול טוב. אבל יש פה עניין של צורך אחר. ואם יש צורך אחר, צריך להקשיב. כי מה שאצלנו מובן לאליו אצלם זה - - -
ראובן שורץ
¶
שמי ראובן שוורץ. אני אב לילד על הרצף האוטיסטי. לוחם בסיירת גולני, מוכר כנכה צה"ל. אם אתה היית לוחם שלי, אדון צלאל, והיית אומר את מה שאמרת, לא היית יוצא מהצוות שלי. הילדים שלנו לא צריכים להיות נידונים ל-187 שעות של בידוד וניכור. 187 שעות של חוסר חינוך. 230 שעות של פרא רפואי שלא יתנו להם. לא נשמה שלי, זה לא 45 דקות. לא. זה לא ילדים בחינוך הרגיל, לא יפה. גם בתוך החינוך המיוחד יש לך את השילוב, יש לך את כיתות התקשורת, בתי ספר מיוחדים ויש לך את הגנים. ומתחת לכל זה, יש לך את הילדים חסרי הישע שבמעונות. אל תבואו ותגידו שאנחנו שווים. אני הקזתי דם למדינה הזאת. אם יש מישהו שחושב שהוא יכול לפגוע בילד שלי, אני אקח את הדם שלו. כמו שאני נתתי את הדם למדינה, המדינה הזאת תיתן את הדם לילד שלי.
ראובן שורץ
¶
סליחה, מתנצל. אני הקזתי דם למדינה. המדינה שלי חייבת לילד שלי. לא לי. אני לא האישיו פה, אני לא האישיו. מחר אני מת, אני מת. ניצלתי פעמיים בלבנון, הקדוש ברוך הוא בירך אותי. הוא נתן לי ברכה נוספת, הביא לי את הילד הזה. זה האור של עיניי, אחרי 14 שנים של טיפולים. אחרי שהיה לי סרטן בראש. אם מישהו יחשוב שהוא יכול לפגוע לי בילד, יש לו טעות. עד קצה העולם וחזרה אני אלך בשביל שהילד שלי יקבל. ואני מאמין שכל הורה פה שיש לו ילד על הרצף ובחינוך המיוחד יעשה את אותו דבר.
אל תגידו לנו 45 דקות. אל תבואו ותגידו לנו קשה כי חסר. חסר המון שנים. והתמודדנו עם זה המון שנים ונתתם המון שנים. אל תבואו ותגידו לנו אין לנו. תביאו לנו. אם אני כהורה יושב שעתיים ביום ונותן בגן כל אחד יכול לעשות את זה. מי אני? אני לא חונכתי ולא התחנכתי ולא התמקצעתי בחינוך מיוחד. נתן לי אלוהים ברכה, למדתי להתמודד לעזור לו. אתם לא יכולים לקחת את זה מאתנו וזה מה שאתם עושים. זה לא 45 דקות, חבר'ה. זה שעות על שעות על שעות. מאות שעות שהילד שלי יישב בבית, כשהוא לא יכול לקבל חבר שיבוא לשחק איתו באקס-בוקס או בפלייסטיישן, כי הוא לא יודע. אז אני משקיע מהזמן שלי ומהכסף שלי ולוקח אותו אחר הצהריים, אתה יודע לאן? לקלינאית תקשורת, לריפוי בעיסוק, לרכיבה טיפולית, לטיפול רגשי בבריכה. למה? כי כשאני מקלח את הילד שלי הוא צורח לשמיים כשהמים נוגעים בו. יש לו בעיה של ויסות חושי, מה לעשות? הוא ילד בן 4 בסך הכול, חודש הבא. בדיוק חודש מהיום.
מה? לא מגיע לו להיות כמונו? לא מגיע לו לעבור את המסלול שאנחנו עברנו? למה? למה אתם רוצים לקחת לו את זה? תסבירו לי, אני רוצה להבין. בואו, תגידו לי למה. אם יש לכם סיבה ראויה, וואלה, אני אלך אתכם עד הקבר. אבל שהיא תהיה ראויה. אין לכם. להגיד לי חוסר בכוח אדם? תייצרו.
אתה יודע מה המוטו של סיירת גולני, צלאל? "לכל מקום שנרצה, בכל דרך שנבחר". ככה המדינה שלנו צריכה לעשות. אתם לא יכולים להגיד לי יש לנו קושי, אז לא נעשה. אם היה לנו קושי לא היינו כובשים את הבופור. אם היה לנו קושי לא היינו לוקחים את החרמון. אם היה לנו קושי לא הייתה לנו מדינה, אם לא היינו מתגברים על הקושי הזה. תתגברו. בלקצץ לנו את החיים של הילדים שלנו אתם לא מתגברים. אתם דנים אותם לאבדון. אתם דנים אותם למוות ולחיים שהם לא חיים. זה מה שאתם דנים אותם. עכשיו, אם זה בא לכם בטוב, וואלה בואו, תסבירו לי למה זה בא לכם בטוב.
היו"ר יוסף טייב
¶
הכול בסדר. אני רוצה לומר לך, אם בגולני עסקינן, אתה יודע מה האמירה של גבעתי: סגול לא יורד במים.
מיכל מנקס
¶
קצת קשה לדבר עכשיו לכולם, כי כולנו בסופו של דבר בני אדם. אני מייצגת רגע את הרשויות המקומיות. ואני רוצה להתחבר למה שנאמר על ידי המשרד.
תראו, יכולנו לבוא ולהגיד אנחנו לא הבעיה, אף אחד לא הבעיה. נורא נעים לשמוע שהבעיה היא לא אצלנו ולהאשים. חברים, אם לא נלך ביחד, ואני גם מדברת אליכם, ההורים, לא תיפתר הבעיה. זה לא עניין של כסף, זה לא עניין של משאבים. אני חברה בוועדת שפירא. הכסף הוא לא האישיו. המודלים לא נכונים. אנחנו צריכים לחשוב אחרת.
עכשיו, ברצף האוטיסטי עסקינן. אתם יותר מאתנו יודעים כמה מחסור יש בכוח אדם. כמה טיפולים הילד שלך לא מקבל, למרות שהוא זכאי, כי אין. ובמיוחד בגנים התקשורתיים.
היו"ר יוסף טייב
¶
ראובן, זה שאתה משלם, זה אחד. אבל היא מסבירה לך שמן הראוי היה שלא היית צריך לשלם. תודה.
מיכל מנקס
¶
שנייה, אני רוצה להסביר. במיוחד בגנים התקשורתיים יש סידור של המדינה בין משרדים. ומי כמוכם יודע, לא פשוט לחבר בין משרדים.
נעמה לזימי (העבודה)
¶
זה לא מעשה מס מדינה. זה לא ארנונה. שגם בארנונה לא פעם תושבים משלמים ומקבלים עדיין פח זבל עד הבית שלהם. זה לא זה. זה סיפור אחר לגמרי. אי אפשר לקחת את זה על אותה מקשה.
סימון דוידסון (יש עתיד)
¶
מה שאתה מתכוון, אני רוצה להבין. שאתה לא מקבל, אני פה, פה, תסתכל עליי. אני רוצה להבין. אתה אומר שאתה לא מקבל את זה מהגן, אז אתה עושה את זה פרטי ואתה משלם.
מיכל מנקס
¶
אז בסוגריים, אם על עניין הכסף התייחסתי, זה ממש באמת אין קשר. שוב אני חוזרת ואומרת, משרד החינוך מעניק את סל השירותים להם זכאי הילד ועליו גם משרד הבריאות משלים את הטיפולים. כל זה קורה בגן בכדי להקל על ההורים. רגע בואו נסגור, אנחנו מדברים - - -
מיכל מנקס
¶
ועדיין, למרות שמדובר בגן ילדים. התפקיד של גן הילדים, דקה, רגע, שנייה. אבל בבית ספר לא מקבלים גם את שירותי התב”מ, ברוב בתי הספר. אני אומרת, גן ילדים, או חוק לימוד חובה, יש לו מטרות מסוימות. על אף שזה החוק, ולמרות שהגנים הפכו למרכזי טיפול בבוקר ולא לגן חינוכי, זאת לא התוכנית הפדגוגית שיש בגן משום בעיה אחרת של מטפלים פרא רפואיים שמגיעים כולם בבוקר, במקום שהטיפולים יהיו בבוקר ואחר הצהריים, כפי שצריך. אבל זאת בעיה נפרדת ואחרת. הלוואי והיו מקבלים את כל הטיפולים. אין כוח אדם.
הגנים הפכו, אני מדברת בעיקר על הגנים, ולא רק הגנים. הגנים הפכו למרכזים שמרטפיות. אני באמת, סליחה על העוול שאני עושה לאלפי אנשי חינוך מסורים. יש גנים שנסגרים יום כן ויום לא.
היו"ר יוסף טייב
¶
לא, אבל חברים, שנייה, שנייה. תנו לה לסיים. תאמינו לי, הייתם נותנים לה ארבע דקות, היא הייתה מסיימת, היינו עוברים הלאה.
יסמין פרידמן (יש עתיד)
¶
אני חושבת שמה שהיא אומרת זה הפער בין הרצוי למצוי. זאת אומרת, איך ראוי להסתכל על שירות. מה לא פעם קורה נוכח כורח הנסיבות. ולהיפך, צריך להעיר על זה שלא פעם המערכת שוכחת שתפקיד זה לא בייביסיטר. התפקיד הוא טיפולי, ארוך טווח.
מיכל מנקס
¶
בדיוק. ולכן, הנה אני מתכוונת לסיפור. השירות שניתן לילדים האלה, שצריכים לקבל את השירות הכי טוב במדינת ישראל, ואין פה חולק, לא ניתן. לא ניתן. ולכן, קיבלנו במשותף ויכולנו להגיד זה לא אנחנו. כי הרי אם אין גננת גם 10 סייעות לא יעזרו. אין גננות ואין סייעות ואין מורות. ולכן ההחלטה הראשונה שקיבלנו היא שצריך לשנות את המודל. זה, אגב, גם קצת מנותק מוועדת שפירא. אנחנו יושבים במקביל גם על הדבר הזה.
אנחנו סבורים שאת היום הארוך, ואולי אפילו נחשוב שהוא אחרי 16:45 צריך להיות. משום שתהיה תוכנית נכונה ומתאימה. לא פלסטרים בשביל שההורים יירגעו. צריכה להיות תוכנית מדויקת. היא תעלה כסף, זה ברור לכולם. היא לא תיפול על כתפי ההורים, זה גם כן ברור לכולם. ואנחנו במחויבות הדדית לשבת ולבנות את התוכנית הזאת. זה לא יכול לקרות ביום. זה יקרה בחודשים הקרובים ואנחנו מאוד מקווים שעד ינואר נגיש את המלצותינו למנכ"לי המשרדים. הלוואי.
הלוואי שבינואר, עם הקרבות על התקציבים העתידיים או בנקודת הזמן, על אף שזה תקציב דו שנתי, אנחנו נוכל לגייס את התקציב התוספתי שנדרש לתוכנית ולמודל החדש. אנחנו מדברים על חודשים ספורים. הדבר האחרון, ואם אני מייצגת את הרשויות המקומיות, הדבר האחרון שאנחנו רוצים זה לעשות משהו רע למישהו. לא לילד, לא להוריו. הם תושבים שלנו, הם מכירים, אנחנו הכתובת שלהם. ואני רוצה לעשות הכי טוב לכולם. אין לנו פה שום כוונה רגע לפגוע.
היו"ר יוסף טייב
¶
אני רק רוצה לשאול, אני רוצה לשאול שאלה. האם לקחתם בחשבון ברמה הטכנית שהורה שעובד עכשיו משרה מלאה יצטרך לצאת מעבודתו. יצטרך לקצר את עבודתו? יכול להיות שבעקבות כך הוא יקבל גם פיטורים. שנייה חברים. אני רוצה לייצג אתכם נאמנה, תנו לי את האפשרות. האם המשרד, לפני שלקח את ההחלטה של להגיע לקיצור יום הלימודים הביא איזה שהיא החלטת ממשלה רחבה, שבעקבות זה שהורה שיש לו ילד על הרצף האוטיסטי יקבל שיפוי, פיצול, משרת אם? האם הדבר הזה עלה? האם דבר כזה יכול להילקח?
מיכל מנקס
¶
שאלת שאלה קשה. תראה, אני עובדת במשרה, כמו, אני מניחה כולם, משרה מלאה. שמונה שעות ביום. שמונה שעות ביום זה אומר שאם אני אהיה במשרד ב-7:30 ואני יכולה וכל אחד יכול, בסופו של יום.
קטי קטרין שטרית (הליכוד)
¶
ישנן משפחות שיש להן ארבעה ילדים על הרצף. לארגן ילדים, ארבעה ילדים על הרצף בבוקר, זה אומר הכול.
היו"ר יוסף טייב
¶
הרעיון הובן. העמדה נשמעה. שנייה, ראובן. תאמין לי שאני אעשה את העבודה. אני אעשה את העבודה בצורה טובה. מיכל, אני חושב בכל זאת שיש הבדל בין הורה, אני לצורך העניין.
היו"ר יוסף טייב
¶
לא, בסדר. יש כאלה כנראה שמקשיבים אבל לא שומעים. או שומעים ולא מקשיבים. אני, שנייה, שנייה. אני באמצע להסביר. אני אומר למיכל מינקס מהשלטון המקומי. אני בא לייצג אתכם. אני אומר שבשונה ממני, שיכול לקום ב-5:30 ולעשות את החיים שלי בבוקר ולשתות את הקפה וללכת להתפלל ולחזור ואני רואה את ילדיי מוכנים, כי אשתי קמה וארגנה אותם. והם הולכים חלקם לבד לבית הספר וחלקם אני מביא אותם.
היו"ר יוסף טייב
¶
אם היה לי ילד על הרצף האוטיסטי לא יכולתי לעשות את זה. ולכן אותו הורה לא יכול לבוא ב-7:30 לעבודה.
היו"ר יוסף טייב
¶
חברים. חידדנו את הנקודה. ממשיכים הלאה. אני מסכים, מיכל, לא, היה חשוב לי לחדד את הנקודה. שנייה, אני אתן לך. יפה בן דוד, בבקשה.
יפה בן דוד
¶
אני לא אגיב. חברים, אתם צריכים להבין פה. הגיעו אנשים. אנחנו מבינים את המצוקות של ההורים. הגיעו פה אנשים, תנו להם גם לדבר. גם אם העמדה שלהם שונה משלכם. אנחנו פה משקפים את האמת לאמיתה. אנחנו לא מטייחים שום דבר. זה לא עניין שיש כוח אדם ומקצרים עכשיו את השעה. צריך להבין שהמצוקה הזאת, חבל שמאיר כהן פה עזב. אבל מאיר כהן ישב יחד איתי ב-19 ישיבות אז של ועדת החינוך בנושא של הרפורמה בחינוך המיוחד שאמרנו שהיא תהיה כישלון מוחלט. ואנחנו רואים שעכשיו היא נכשלה ופגעה גם בילדים של החינוך המיוחד וגם בילדים המשולבים.
אבל מעבר לכך, גם התרענו למעלה מחמש שנים שתהיה מצוקה, גם של מורים, גם של גננות וגם של מסגרות החינוך המיוחד. אף אחד לא שמע. נכנס מפה, יצא משם. זלזלו. והיום אנחנו מגיעים למצב שיש חוסר גם במערכת החינוך הרגילה, גם במערכת החינוך המיוחד, שם קשה יותר ותכף אני אגיד גם למה. וגם הנושא של הגנים. גנים שאין רישום, יש מכללות, נשיאות מכללה מדברות איתי. אחת לא נרשמה לנושא של הגיל הרך.
והמצוקות האלה הולכות וגוברות. כן עשינו הסכם שכר. ואני חייבת לומר שהסכם השכר הזה כן עצר את הזליגה ואת הנטישה של עובדי הוראה במערכת החינוך. אבל יחד עם זאת, הסכם שכר לא יכול לפתור בעיה של שנים של כוח אדם.
יפה בן דוד
¶
תכף, תכף. אין גיוס. מי יבוא? מורים לא מגיעים. אתם יודעים למה המורים לא מגיעים? המורים לא מגיעים א' בגלל כל הבעיות שקורות היום בבתי הספר, האלימות הגואה. וכן, גם ביחס שהם מקבלים. אז אלה הדברים שפשוט מונעים מאנשים לבוא ולהיכנס למערכת החינוך. הם מתמודדים היום עם הרבה בעיות. חברים, תנו לי. שאלות אחר כך.
בואו, אנחנו עכשיו באים לדבר על הנושאים הללו. אם יש לכם דברים אחרים לומר, אז בואו, תנו לנו קודם כל להתמקד בנושא שלשמו אנחנו התכנסנו.
עכשיו תראו, מנהלי בתי הספר, אני אומרת לכם פה ואומרת את זה בצורה חד משמעית. הילדים במסגרות, המיוחדים האלה, במסגרות של החינוך המיוחד, גם לא מקבלים את כל מה שהם צריכים לקבל כי אין כוח אדם. צריך להבין, זה כוח אדם שונה מכוח אדם רגיל במוסדות הרגילים. זה כוח אדם שהוכשר. אי אפשר להכניס מורה רגילה שלמדה חינוך או למדה כוללת להכניס - - -
ראובן שורץ
¶
אז עכשיו להזיק לנו עוד יותר? זה המטרה שלהם עכשיו, להרע לנו יותר. את צודקת במה שאת אומרת. הם לא מקבלים את - - - היום.
היו"ר יוסף טייב
¶
ראובן, אני מבין, שנייה חברים. אני מבין את הכאב. ולכן גם אני אומר לכם, בדיונים אחרים הייתי מוציא מזמן אנשים החוצה. אבל יחד עם זאת, אנחנו רוצים להגיע לפתרון, נכון? אז מגיעים לפה אנשים שמעורבים בפתרון ומעורבים בהחלטה שנלקחה. תנו להם להביע את העמדה. תודה רבה.
יפה בן דוד
¶
ולכן יש חוסרים גדולים מאוד של מקצועות פרא רפואיים, של קלינאי תקשורת. ולכן יש הורים, כן, יש הורים שיכולים להרשות לעצמם, אז הם גם נותנים ורוכשים את זה באופן פרטי. אבל כמובן שהם לא צריכים לעשות את זה, אלא המדינה.
אבל בואו נדבר רגע על המציאות הקיימת. זה לא שיש כוח אדם ואומרים זהו, אנחנו נקצר. אני רוצה לומר לכם, אתמול עשיתי זום עם מנהלי בתי הספר בחינוך המיוחד. אם הייתם יכולים, של האוטיזם, אוקיי? זה מנהלים שאפילו חששו להגיע לפה. הם חששו להגיע לפה, כי הם חוששים אפילו להביע דעה בגלל כל השיימינג שקורה ברשתות. תדעו לכם, היום עובדי הוראה מפחדים לדבר. לאיזה מצב אנחנו הגענו. ולכן אני פה כדי לדבר בשמם וגם ד"ר מיכל בן דויד, שאין קשר משפחתי, שהיא הממונה על החינוך המיוחד בהסתדרות המורים וגם תבוא ותדבר בשמם.
הם באים ואומרים תראו, לא רק שהם לא מקבלים את מה שצריך, אנחנו עושים עוול. למה? כי אם כיתה היום צריכה להיות שמונה ילדים בחינוך המיוחד ואין לנו מורה מקבילה לכיתה הסמוכה, אנחנו מאחדים 16 תלמידים עם מורה אחת. זה עוול. אבל אין להם ברירה. ולכן אני אומרת לכם, גם הקיצור של עד השעה 16:00 הוא קיצור גם שלא יוכלו כולם לעמוד בו. יש היום בתי ספר שמסיימים ב-15:00 כשהם צריכים לסיים ב-16:45. יש היום, זה לא חדש. כי אין פשוט צוותי חינוך. זה לא שיש ואומרים לא, אנחנו נקצר. זה פשוט זו המציאות שאליה נקלעה כל הנושא של החינוך המיוחד.
לכן המצב הוא מאוד מאוד קשה. אי אפשר לקחת, ומה שאתה, אדוני, דיברת על המכתב שהוציאה המנכ"לית דאז דלית שטאובר, זה היה על החינוך הרגיל. כי גם בחינוך הרגיל הייתה מצוקה.
היו"ר יוסף טייב
¶
אני נמצא מול המשרד. חינוך מיוחד, כיתות התקשורת, ככלל, יש לקיים את אורך יום הלימודים על ידי עובדי הוראה וטיפול.
יפה בן דוד
¶
כן, אבל אני אגיד לך את המציאות אבל. מה שקרה, כתוצאה, אוקיי? אז גמלאים לא נכנסו למערכת של החינוך המיוחד. אתם צריכים להבין. מקצוע ההוראה זה אחד המקצועות השוחק ביותר. לעבוד בחינוך המיוחד זה שוחק פי כמה וכמה. ולכן בזה שאני אומרת לכם, אני אומרת לעובדי הוראה שם, זה ממש המלאכים בלבן. צריך לסייר ולראות את ההשקעה שהם נותנים בילדים הללו.
עכשיו תראו, מה הפתרונות? יש פתרונות. אבל הפתרונות האלה הם לא פתרונות קסם. כי אם היו אז מקשיבים והיו עושים את מה שאנחנו הצענו אז, אז היינו מגיעים למקום אחר. ולכן כל התסכול וכל הכעס הוא כרגע גם על השר וגם על המנכ"ל שזה נפל במשמרת שלהם. אבל זה לא אומר שהם הגיעו לזה. לכן הפתרון הוא פשוט. תקשיבו, יש כמה מסגרות של החינוך המיוחד. יש את הנושא של מש"ה, זה של המוגבלות שכלית והתפתחותית. שהם מסיימים ב-14:30. יש את הנפשי שהם מסיימים ב-16:00. יש את - - - שמסיימים ב-15:00 ויש את הנושא של עיכוב התפתחות ב-14:00 ויש את הנושא של האוטיזם שמסיימים ב-16:45. מה שצריך לעשות, תקשיבו, וזה אני אומרת לכם ממה שאומרים המנהלים, אוקיי? ילד רגיל, אני מדברת אתכם כרגע על ילד רגיל במוסד רגיל. ילד רגיל. לא מסוגל יותר ללמוד מעבר לשעה 13:00-13:30. ילד רגיל. לא כל שכן הילדים שנמצאים במסגרות כאלה. ולכן מה שקורה בחלק ממוסדות החינוך בנושא של האוטיזם, הם, צוותי החינוך מסיימים בשעה 14:30 את העבודה. הם מסיימים לעבוד ב-14:30. מ-14:30 עד 16:45 נכנסים כל הנושא של ניצנים, הנושא של אלו"ט. אז הם נותנים להם את כל הצד החווייתי. וזה מה שצריך לעשות שם. עכשיו תראו, אלו"ט אני לא יודעת אם יושבים פה, אבל אני רוצה לומר משהו לאלו"ט.
יפה בן דוד
¶
יושבים? אני רוצה להגיד משהו. תקשיבו, אי אפשר לשחק משחק כפול. ואני אגיד לכם גם למה. סלחה שאני אומר, אבל אני אומרת את הדברים האלה. כי לא יכול להיות שמצד אחד אתם תבואו ותגידו, והיום גם הודעתם בלוד שאתם יוצאים משני גנים כי אין לכם כוח אדם. כי אתם אין לכם כוח אדם. ומצד שני לבוא ולהגיד אי אפשר לקצר את היום. אז מאיפה, מאיפה יביאו?
יפה בן דוד
¶
מאיפה יביאו את כוח האדם? אי אפשר ליצור יש מאין. ולכן מה שעושים עכשיו, גם המשרד וגם הנושא של יחד עם כל הגורמים הרלוונטיים, כולל ועדת שפירא. אבל מעבר לכך, זה פשוט מכינים את התוכנית. זה אי אפשר. כי פשוט צריך לגייס. צריך לגייס את כל העמותות האלה. שהם יצליחו להיכנס מ-14:30.
יפה בן דוד
¶
אם מישהו חושב, אני, אני שמה את הדברים על השולחן, בסדר? אם מישהו חושב שמ-14:30, אוקיי? והנושא גם של האוטיסטים, יושבים ומלמדים או ממשיכים את הנושא של הלימוד, אז הוא טועה.
יפה בן דוד
¶
אני אומרת, כן. אני אומרת לכם את המציאות הקיימת. כיום למנהלי בתי הספר אין את כוח האדם הרצוי והראוי והאיכותי כדי שהם יוכלו להחזיק את הילדים האלה בכיתות. והם אומרים את זה והם זועקים את זה.
ראובן שורץ
¶
יושב הראש טייב, אני יכול לבוא להראות לך משהו, בבקשה? בבקשה, אני יכול לבוא להראות לך משהו?
מיכאל זץ
¶
אז מה אתה מציע? - - - כולם יסבלו באופן שווה? זה פתרון? תראה מה שאתם עושים. אתם אומרים שבשם השוויון כולם צריכים לסבול.
יפה בן דוד
¶
אדוני, אני רוצה. דווקא בהסכם השכר, בהסכם השכר האחרון שאנחנו עשינו כן אנחנו, כן התמקדנו בנושא של החינוך המיוחד. כן נתנו גמול גבוה יותר מאשר במוסדות של החינוך המיוחד בנושא של האוטיזם. כן נתנו כדי לגייס.
יפה בן דוד
¶
חברים, אני הסתדרות המורים, אני חתמתי על הסכם. בסדר? אני לא ההסתדרות הכללית. הסתדרות המורים. אני מדברת כרגע על צוותי ההוראה. צוותי ההוראה שעובדים בנושא של אוטיזם ובבתי הספר בנושא של הפרעות נפשיות הם מקבלים גמול גבוה יותר של 17%. כך שבשכר הוא תוקן. אבל כרגע, גם עם השכר, אני שוב חוזרת ואומרת, השחיקה שם היא גבוהה יותר. ולכן קשה מאוד כרגע לגייס, ומשרד החינוך גם רואה את זה. תסתכלו מה קורה במכללות. אי אפשר לעצום עיניים ולהגיד לא רואים, לא מבינים.
היו"ר יוסף טייב
¶
אני שומע מה את אומרת. ולחלק מהדברים שלך אני מתחבר. אני רק שואל, האם נלקח בחשבון מה יעשה ההורה עכשיו שצריך לבוא לקחת את הילד שלו בגיל 3 מהגן או מבית הספר מהמסגרת, שנייה, מהחינוך המיוחד.
היו"ר יוסף טייב
¶
בשעה 15:00. סליחה, סליחה, בשעה 15:00. שהוא צריך עכשיו לבוא, לצאת ממקום עבודתו. האם הדבר הזה נלקח בחשבון?
יפה בן דוד
¶
סליחה, קודם כל אני רוצה לומר משהו. אני לא הייתי שותפה להחלטה. יש משהו שהסתדרות המורים לא אשמה ולא אחראית. אני פשוט באה ומשקפת את המציאות. אז אנחנו קודם כל לא שותפים. אבל אנחנו חושבים, אוקיי? שההחלטה שבה קיבל משרד החינוך היא אילוץ. אין ברירה אחרת. זה לא שיש לו אפשרות אחרת.
יפה בן דוד
¶
אני רוצה לשאול משהו. הנזק שהיה נגרם לילדים האלה, אוקיי? שמשעה 16:00 עד 16:45 שכל הזמן יראו אנשים אחרים, יראו פרצופים אחרים ולא יראו מישהו קבוע, שאיתם הנזק הזה הוא גדול יותר, חברים. זה נזק כלכלי, עזוב את הכלכלי, זה נזק קשה. אין ספק. אני שוב אומרת, אתה אמרת פה - - -
היו"ר יוסף טייב
¶
יפה, אני מבין. אני מבין. אנחנו רוצים קודם כל לקבל את התשובה ממשרד החינוך. אני מבין. אבל יחד עם זאת אני אומר, אני מצליח להתחבר עם זה שצריך לעשות משהו. וצריך כרגע טיפול כירורגי, אני מבין את זה. אבל אני אומר יחד עם זאת, עד למציאת הפתרון הייתי מצפה ממשרד החינוך ומשאר השותפים לממשלה להבין שכרגע אנחנו מייצרים איזה שהיא בעיה ובוא ניתן פתרון לאותם מורים שצריכים עכשיו בשעה 15:00. ואני מסכים איתך שאם היו משאירים אותם עם צוות שמתחלף ושהוא לא עובר את ההכשרה וזה היה פוגע בהם יותר ממה שזה היה. אבל בסוף האחריות שלנו כנציגי ציבור היא לבוא ולתת את הפתרון הזמני לפחות לאותם מורים, עד למציאת הפתרון.
אסף צלאל
¶
אני רק אגיד שלא רק לקחנו את זה בחשבון, היו לנו שני דברים שעמדו לנגד עינינו פה. אחד זה שאנחנו חווים כל יום עשרות, עשרות של כיתות, גנים שנסגרים. ואז ההורים מקבלים בצורה רנדומלית 'מחר אתה לא בעבודה, אין מי שיהיה עם הילד'. זה מה שקורה לנו. עכשיו, הטלפונים הם מגיעים אלינו. אבל מי שבסוף במצוקה הוא ההורה. והוא מקבל את זה בהפתעה. מחר כן, היום לא. הוא קם בבוקר, עכשיו אומרים לו אין לך. עכשיו, זה, זה אלפי, שנייה, אם אפשר רק אני אענה.
היו"ר יוסף טייב
¶
שנייה אסף. הורים יקרים, אני יכול לתת לכל אחד לדבר ולהבהיר את הזה, פרקתם וזה בסדר גמור. בסוף לא נגיע לפתרון.
היו"ר יוסף טייב
¶
קטי, די, זה לא. זה לא מביא אותנו לשום מקום. אני אתן לך לסיים. לכן אני אומר, העמדה של ההורים ברורה. הבנו את המצוקה. אין עניין לבוא ועכשיו לתת לכל הורה שיושב פה ולהגיד את המצוקה, כי המצוקה ברורה. הדברים נאמרו, הבנו את העניין. עכשיו אני רוצה לעבור לרמה הפרקטית. ולכן אני שאלתי שאלה ותנו למנכ"ל המשרד להביא את התשובה.
אסף, זה שלקחתם את זה בחשבון, זה מעולה. זה שאתה אומר אני מעדיף ובצדק להביא הוראה כללית שכל הורה לשנת תשפ"ד יידע בשעה 15:00 נגמר ואני צריך להסתדר. אני גם מעדיף מאשר שיהיה בלת"מים. אני מסכים איתך. אבל אני אומר עם ההחלטה הזאת ביחד צריכה לבוא החלטת ממשלה שתיתן לאותו הורה לעבור למשרת אם במידת הצורך.
אסף צלאל
¶
אז אני אגיד ככה, רק להשלים את הסיבה השנייה. את הדבר השני, שאנחנו הגענו למסקנה שכדי לעצור את התופעה ולא להגיע לקריסה מוחלטת, ואני מקווה שלא נהיה שם. ואני מקווה שההחלטה הזאת קצת תעזור ותאט את ההגעה שלנו. רצינו בכלל לקצר את זה ל-15:10. אבל אמרנו שאם נקצר ל-15:10 אל מול שוק העבודה, והתייעצנו עם בעלי מקצוע – זו תהיה פגיעה דרסטית מידי. ולכן קיצרנו רק עד 16:00. וזה מאוד משמעותי הקיצור עד 16:00 להורים, זה ברור לי.
והדבר, לגבי מה שאמרת. ועדת שפירא, שהקמנו אותה והיא אמורה לתת תשובות בחודשים הקרובים, בדיוק בשביל זה היא נוסדה.
אסף צלאל
¶
כדי להגיע לממשלה ולקבל החלטות כולל שינוי חקיקה וכו' שזה לא בסמכות ויכולות המשרד לעשות. לכן מקימים ועדה. בוועדה הזאת יושבים כלל הנציגים.
היו"ר יוסף טייב
¶
אז עכשיו הוא אמר לך תחילת ינואר. אני לא סתם שאלתי את השאלה וקיבלת תשובה, זה רשום בפרוטוקול.
היו"ר יוסף טייב
¶
אני לא מבין למה אתה אומר. יושב פה מנכ"ל המשרד ואומר לך שהוא מציב לוועדה יעד שעד ינואר יביאו את המסקנות. מה? אני לא מבין.
אסף צלאל
¶
זה לא יעד. זה הסיכום, על פי בקשת היושב ראש. יושבים פה מספר רב של אנשים שיושבים איתו. כל שבוע יגידו שהוועדה מכווננת לתחילת ינואר. אני מקווה שאני לא מנותק מהמציאות.
היו"ר יוסף טייב
¶
בסדר. אבל עכשיו יושב המנכ"ל ובשביל זה יש ועדת חינוך והוא אומר לכם אני נתתי יעד וזה הסיכום שעד ינואר יהיו מסקנות. מה לא מובן?
קטי קטרין שטרית (הליכוד)
¶
רגע, רגע, תעצור. אתה יודע שאנחנו יכולים להגיש שאילתה לשר במידה ובינואר זה לא מתקיים?
שירלי פינטו קדוש
¶
אני רק קיבלתי זכות דיבור, בבקשה. אם אני אוכל לקבל את זכות הדיבור שלי.
אני מצטרפת לדברים שיושב הראש אמר. בשביל שנצא מפה בצורה הטובה ביותר, אנחנו חייבים, הזמן הולך ומתקצר. ישיבות סיעה, עוד מעט, כולם צריכים ללכת. השעה 13:20. אם כל אחד יחתוך אחד את השני ויענה את מה שעל ליבו, ואני מבינה אתכם, הישיבה הזאת לא תהיה אפקטיבית ונצא רק עם דיון בלי כלום. אבל באמת, אני יודעת מה האמוציות. אני בעצמי כמוכם ומנסה לשבת פה בשקט, לשמוע את הדברים. זה דבר ראשון.
דבר שני, מנכ"ל משרד החינוך, נציגי משרד החינוך שיושבים פה. הגענו לוועדה, כולנו מכירים את הקשיים של המערכת, את הקשיים של ההורים, את הבעיה בכוח אדם, בשכר, בכל. את התסכול של ההורים, כולנו יודעים. אבל אני רוצה לשאול האם יש פתרון? ואם כן, מהו? כדי שנוכל לסיים את הדיון בצורה הטובה ביותר.
והדבר השלישי והאחרון, עלתה פה נקודה שהרבה ילדים קשה להם אחרי השעה 15:00 אם יחליפו את הצוות, יהיה פנים שונות, יהיה להם קשה, במיוחד ילדים על הרצף האוטיסטי. אני, כאמא לילדים חירשים, שהם לא על הרצף האוטיסטי, אני יודעת כמה קשה להם לקבל בן אדם שהוא זר. אבל אפשר לקבוע ש-15:00 עד 17:00 יש צוות אחר שכל יום מגיע. ואז הפנים האלה לא זרות ואני מאמינה שאותם ילדים יכולים לחיות עם זה. צוות קבוע שיודעים שבשעה 15:00 כמו צהרון, אחר הצהריים, שיש בשכונה שלי. יש הפעלות, חוגים, העשרה. עם שכר, אפילו כמו שהציעו פה 175%, בשביל להביא איכות של כוח אדם. לדעתי זה אחלה פתרון ואני מציעה את זה בחום, לחשוב על זה.
היו"ר יוסף טייב
¶
שנייה, שנייה, לא. זה שאתם חוטפים את המיקרופונים זה לא אומר שאני אתן לכם לדבר. אני שומע, אני שומע.
היו"ר יוסף טייב
¶
חבל על הזמן. טוב, בסדר, שמענו אותך. מנחם גולדין, בבקשה, נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות.
מנחם גולדין
¶
טוב, אז שלום לכולם. קודם כל, אני אגיד תודה לכנסת ולוועדה, כי הוזמן דוח ממ"מ בנושא של מחסור בכוח אדם. משם עולה שעובדי הוראה בתחום החינוך המיוחד עומד היום על 39,900 לדעתי על שיעור של היום מדברים על 300,000 תלמידים. אז לפני שאני אגיד איזה שתיים שלוש נקודות צריך להבין שאם אנחנו מדברים על יחס, כן? גם אם נגזור 10% ונגיע ל-30,000 אנחנו מגיעים ליחס של כמעט עובד הוראה בתחום החינוך המיוחד על 10 תלמידים בחינוך המיוחד. אז יש פה המון שיח על המחסור. אבל אני חושב משאם מדברים על נתונים, אז צריך איפה שהוא לבדוק את הדברים לאשורם.
אני אגע בכמה נקודות, קודם כל ההנחיה. כן? היינו פה גם בשנה הקודמת. אני כנציבות, כל הנושא של פגיעה בזכויות. צריך לדבר גם לפעמים במידתיות. בשנה שעברה כאשר היה קושי, מחסור, וזה היה לפני הסכם המורים והכל, האמירה הייתה חד משמעית: בודקים כל מקרה לגופו. בודקים כל מקרה לגופו. המסקנה של זה לפחות מהנציבות בהתנהלות, שהיו 230 מקרים, גם זה בדוח ה-ממ"מ, שבהם קוצר יום הלימודים.
אז אני אומר פה, גם זה התפקיד שלי, לדבר על פגיעה בזכויות. קודם כל צריך לבדוק, בסדר? צריך לבדוק כל מקרה לגופו. אני לא יודע מה זה אומר 16:00 לכאלה שיכולים להמשיך עד 16:45 ואני לא יודע מה זה אומר 16:00 לכאלה שיכולים רק עד 15:00. כן? זה לא, אין בזה. ולכן, רק מבחינת המידתיות צריך פה לבוא ואולי לבוא להגיד לא גורף ולא כפי שהיה בעבר.
עוד דבר שזה פתח, ואני מוכרח להגיד, שברגע שדברים נבדקו לגופם, ברשויות שונות, עם גורמים שונים – התפתחו גם פתרונות. זאת אומרת, בסופו של דבר, לפעמים בתי הספר בעצמם, המקומות עצמם אומרים רגע, רק נעשה ככה וככה נמצא משהו אחר.
אז זה היה חשוב לי להגיד פה. אני כן רוצה להתייחס לדברים שאמרה חברת הכנסת שירלי פינטו. הילדים שלי, אני פה בירושלים, כן? לא בכובע מקצועי. בטח עד כיתה ב' יום הלימודים שלהם עד 16:30. עכשיו יגידו זה חלק, זה פעילויות, זה לא פעילויות. מבחינת הילדים שלי הם 16:30. ואני הייתי שמח, ואני אומר את זה גם בכובע של הנציבות, שיחד איתם יהיו תלמידים עם מוגבלויות. תחשבו על בית ספר שיש בו צהרון א'-ב' ויש בו כיתת תקשורת עם שם איזה 20 שעות ועוד ועוד ועוד. אפשר לתת מענים מאוד מאוד יפים וזאת הנקודה. אם באים ואומרים אנחנו לא מאפשרים 16:00 כאשר יש במערכת החינוך 16:30, אפשר לציין פה גם את יום החינוך הארוך, זה גם קיים במדינת ישראל. אז בהחלט אפשר לתת מענים. וגם ההנחיה הקודמת בשנה שעברה, כן דיברו על כל מערכת החינוך. אני אומר כנציבות, אני לא רואה היתכנות, כן? אני מדבר מבחינת זכויות, שהילד או הילדה שלי יהיו בבית הספר עד 16:30 ותלמיד עם מוגבלות יסיים את יום הלימודים בשעה 16:00. ופה צריך פתרונות.
ודבר אחרון, כדי באמת לקצר. אני מוכרח להגיד שגם הנתונים שהוצגו, ואפשר לדבר. אני כן רוצה לדבר שנייה על השיח לגב' בן דוד, כי זה חשוב. אני חושב שעוד סוגיה שלא עולה פה, ואני אגיד פה כנציבות, זה הנהירה הגדולה של המסגרות החינוך המיוחד הנפרד ולא בכדי. כן? מה שהם מקבלים מבחינת שעות, מבחינת כמויות, אפילו בחלק היחסי, כן? במערכות החינוך הרגיל הוא כאין וכאפס. כן? אנחנו לפעמים שעתיים לעומת אני לא יודע כמה דברים. אם רוצים לעצור את הנהירה הזאת צריך לתת להורים חלופות. בסדר, הילד בכיתת תקשורת, יש אחרי צהריים. זה לא דמוי ניצנים. יש לו מענה יפה, כמו ביום חינוך ארוך או בדברים כאלה. באותו בית ספר. אני אגיד את זה מהילדים שלי. מה? שעה לאכול, עוד שעה פעילות, עוד אני יודע מה עושים? שעה בחצר. אז צריך לתת ולבנות את החלופות מבלי לפגוע בזכויות.
ודבר אחרון, וכן אבל בעניין הזה, זה גם השיח. ואני פונה פה לגב' בן דוד. חלק מהסיבות שהרבה ילדים, ואני כן, אני לא אדבר רק על הרצף האוטיסטי. אבל זה עולה הרבה. שמוציאים את עצמם בסוף למסגרות החינוך המיוחד וזה השיח של משמעת וזה שיח של אלימות.
מנחם גולדין
¶
אז אני אגיד משהו. אנחנו נמצאים פה באכסנייה ואני רוצה להגיד, כי זה גם חלק מהשיח. בסופו של דבר, וגם היה דוח רמה בנושא. שמשדרים למערכת שכל דבר וכל התנהגות של תלמיד היא אלימות. בסדר? אז בסופו של דבר - - -
מנחם גולדין
¶
אז אני אגיד משהו. רגע, אז אני אגיד משהו. כי גם אם נפתור את כל הבעיה וגם אם ביחס של 1 ל-, ואני חשוב לי להגיד את זה. וגם אם נפתור את הבעיה שיהיה 1 ל-10 שקיים היום במערכת המורים. וגם אם את הפעילויות. בסדר? בסופו של דבר אנחנו מדברים על תלמידים שההתנהגות שלהם היא אחרת ונהדרת. ההתייחסות בכל ההיבט של משמעת ודברים כאלה, כי זה גם דברים שמתנהלים היום. כל עוד גם השיח הזה לא ישתנה, אין מה לעשות. כי אני גם נמצא היום בנציבות במקרה שתלמידים אומרים בסדר, אז בואו, עיכוב תפקודי, התנהגותי, דברים כאלה, אני רוצה להיכנס לצהרון. אומרים להם תשמעו, יש לך בעיית התנהגות. ולך תסביר שזה שיח אחר, טיפול אחר. ולכן גם היה חשוב לי להעלות את הנקודות האלה. תודה רבה.
היו"ר יוסף טייב
¶
הדר, שנייה אחת. את הבאה בתור. חבל שסתם תחטפי את המיקרופון, כי אני הולך לקרוא לך. אתה רק מחזק את הדברים, שהצוות לא יכול להיות סתם צוות. הוא צריך צוות, הוא צריך להיות צוות שעבר הכשרה והוא יודע איך לדבר. וכשהוא נקלע להתנהגות של ילד שלפעמים התנהגות שונה מילד אחר, הוא לא מפרש אותה, שנייה, הוא לא מפרש אותה כאלימות, אלא הוא מבין שזו התנהגות אחרת.
מנחם גולדין
¶
אפשר גם להתעלם על הנתונים אם יש או אין צוות. אבל אותי לימדו בבית שלפעמים מנהג חזק יותר מכל מצווה. בסדר? ומעבר, ואני אומר, וזה חשוב, כי זה גם עלה מדוח רמה. אז אני אומר, מדברים פה על בואו נעשה יד אחת ובואו נחשוב ביחד. חלק מזה, וצריך להגיד, גם בהתייחסות, גם בתובנות מול התלמידים האלה. ואנחנו מדברים לא סתם על אוטיזם, ואנחנו מדברים, יכולים לדבר על נפשי ויכולים לקרוא לזה תפקודי. זה גם לשנות את התפיסה כלפיהם בכל ההיבטים ההתנהגותיים. צריך להגיד את זה.
היו"ר יוסף טייב
¶
יחד עם זאת, אני מתחבר, אני אעשה לך את זה קצר. אני אעשה לך את זה קצר.
צריך להחזיר את הסמכות למורות ולמורים בישראל, שחווים אלימות וכן מנהלים בתי ספר לא פחות מתלמידים, לפעמים, במקרים מסוימים גם יותר.
יפה בן דוד
¶
ואני רוצה לומר, במסגרות של החינוך המיוחד יש שם את הצוותים, אני אומרת לכם, אני מסיירת בבתי הספר, הטובים ביותר. צוות מכיל, שהם גם חווים אלימות. ואני אומרת לכם, אנחנו כהסתדרות המורים לא משביתים מוסדות של חינוך מיוחד, גם אם יש שם מקרי אלימות.
הדר שקד איצקוביץ
¶
יש פה, אני רוצה להתייחס לדברים של יפה, איזה שהוא חוסר הבנה בסיסי לגבי כל הנושא של מה זה אוטיזם ומה זה מוגבלות. כשאת באה ואומרת שאחרי 14:30, רוח הדברים זה שאין טעם להשאיר את הילדים והם לא נתרמים – זה חוסר הבנה של מה זו המוגבלות הזאת. כי בלי קשר לשאלת התכנים של מה הילדים האלה לומדים, מה, האם זה העשרה יותר או העשרה פחות או קרן קרב או לא יודעת מה. עצם זה שיש לילדים האלה מסגרת, סדר יום ואיזה שהוא מענה מהבחינה הזאת, זה כבר 90% מהערך שהילדים האלה מקבלים. וזה לא משנה, זה כמעט לא משנה - - -
יפה בן דוד
¶
לא, את אל תחלקי לי ציונים. אני, אל תחלקי לי ציונים, בסדר? את העבודה שלכם תעשו ואל תחלקו ציונים לאף אחד.
הדר שקד איצקוביץ
¶
קודם כל, אני מצטרפת לדברים של חן, יש איזה שהיא אנומליה בזה שהיום תלמידים בחינוך הרגיל מסיימים ב-16:30 ותלמידים בחינוך המיוחד, בפרט אוטיזם אבל לא רק, שאלה הילדים שצריכים את התמיכות האלה בצורה הגבוהה ביותר. מסיימים את שעות הלימודים ב-16:00. עכשיו, חשוב לי גם להגיד, זה לא באמת מסתיים ב-16:00. הרי יש גם את ההסעות שמגיעות ב-15:30.
הדר שקד איצקוביץ
¶
אוקיי. עכשיו אני רוצה גם להגיד לכל מי שאומר שזה בסך הכול 45 דקות וזה לא ביג דיל. זה ביג דיל, זה ביג דיל להורים שצריכים לפרנס בכבוד את המשפחה שלהם. וזה ביג דיל לילדים שהם צריכים את המסגרת. כמו שאני אמרתי קודם, עצם ההימצאות במסגרת זה כבר המון וזה 90% מהערך של הילדים האלה.
עכשיו, חשוב לי גם לציין, במקרה של אוטיזם, אין מענים חלופיים. אין מועדוניות, אין צהרונים. יום לימודים ארוך זה כל מה שיש להם. עכשיו, אני אתייחס לעוד משהו.
הדר שקד איצקוביץ
¶
ובעוד שבחינוך רגיל לילד "רגיל" אפשר לדבר עם השכן שהבת שלו תבוא ותשמור על הילד. אז בחינוך המיוחד לא כך הדברים. לך תמצא בייביסיטר. לא עומדים היום בתור כדי לעשות בייביסיטר לתלמידים אוטיסטים ובחינוך המיוחד.
הדר שקד איצקוביץ
¶
אני רוצה לגעת בעוד נקודה. אני רוצה לגעת בעוד נקודה וזו שאלת המחסור. אנחנו לא עיוורים וברור לנו שיש מחסור בכוח אדם. השאלה היא ההיקף של המחסור. והאם המחסור הוא כזה שמצדיק פגיעה גורפת ובלתי מובחנת בכל הילדים, בכל המסגרות בכל הארץ? ולדעתי התשובה היא לא. ואני אסביר. אנחנו בתחילת תשפ"ג שלחנו מכתב למשרד החינוך וביקשנו לדעת בכמה מסגרות חינוך מיוחד התבצע קיצור והתקבל אישור מנכ"ל לקיצור היום לשעה 15:10. התשובה שקיבלנו הייתה שבלבד שב-238 כיתות בלבד, התקבל אישור, שאני מדגישה, אלה כיתות שהוכיחו מצוקה אובייקטיבית. שהוכיחו שכביכול אין פתרון חלופי, 283 כיתות. כמה כיתות יש בחינוך המיוחד לתלמידים על רצף האוטיזם?
הדר שקד איצקוביץ
¶
מישהו רוצה לזרוק מספר? אז אני אגיד מה המספר. יש כ-3,000 כיתות לילדים על רצף האוטיזם. זאת אומרת יש מחסור אובייקטיבים ב-8% בלבד. אז איזו הצדקה? אלה הנתונים של משרד החינוך, לא שלי.
הדר שקד איצקוביץ
¶
יתרה מזאת, שלחנו גם חופש מידע, כדי לנסות ולהבין מה היקף המחסור. לא קיבלנו, אגב, נתונים. אני מטילה ספק פה בהיקף המחסור כפי שמציגים אותו. אוקיי? ואני רוצה להציע זווית אחרת. אוקיי? ואני לא אתבייש לומר את זה. אני אסיים. יש פה אלמנט פוליטי וזה חוסר נעימות של איך רשות מקומית X מצטיירת בעיני התושבים שלה שהיא לא מספיקה לספק יום לימודים ארוך לתלמידים. בגלל זה כל התלמידים בארץ צריכים לסבול ומיישרים וחותכים לכל התלמידים כדי לא ליצור מצב שרשות מסוימת יש לה נראות או תדמית בעייתית בעיני התושבים שלה. אז לא, השיקול החשוב פה שצריך לעמוד לנגד משרד החינוך הוא טובת הילדים. ואנחנו לא נאפשר פגיעה גורפת גם במקרים שאין בהם צורך. ואנחנו רוצים לקבל גם את ההתייחסות של משרד החינוך לנקודה הזאת. תודה רבה.
גלעד קריב (העבודה)
¶
אז מכובדיי, שלום. אני מתנצל שלא הייתי בכל הדיון. אנחנו הגשנו גם בקשה לדיון מהיר בנושא החשוב. תראו, אני מגיע מהדיון בוועדת חוקה על ביטול עילת הסבירות. והדברים בסופו של דבר, בסופו של דבר קשורים. אם אתם זוכרים, לפני שנה בקדנציה הקודמת הייתה החלטה של בג"ץ שאמרה שאי אפשר באזור חודש ינואר להודיע להורים שבספטמבר הבא הם יצטרכו לשם יותר בעבור המעונות של הילדים. ובג"צ על בסיס עילת הסבירות ביטל החלטה של הממשלה. אתה מכיר את העניין טוב, כי הוא נגע לחלקים גדולים מהציבור החרדי. ובג"ץ בא ואמר מה זה להודיע להורים חצי שנה לפני שהם צריכים למצוא פתרונות אחרים.
ופה אנחנו נמצאים במציאות שבה חודשיים לפני באים ובעצם אומרים להורים לא רק שאנחנו נפגע בחינוך, באיכות החינוך של הילדים שלכם, שאין שום ספק שהמדינה צריכה להשקיע השקעה יתרה, אנחנו גם נפגע ביכולת ההתפרנסות שלכם. עכשיו, למה זה חשוב? כי מה לעשות? לצערנו, במדינת ישראל, וכולם יודעים את המציאות, הורים לילדים עם מוגבלויות צריכים להשקיע ממון פרטי אדיר. כדי להבטיח לילדים שלהם הווה ראוי ועתיד ראוי. כי מה לעשות שלצערנו המערכות הציבוריות בישראל לא מצליחות לתת מענה הולם. אז לא רק שפוגעים בחינוך, גם אומרים להורים אנחנו נשבש את היכולת שלכם לפתח קריירה, כך שתוכלו לייצר מעטפת ביטחון.
וכמה פעמים דנו בוועדה הזאת ובוועדת העבודה והרווחה, שמבחינת מדינת ישראל, בגיל 21 האדם מפסיק להיות אוטיסט, נכון? על הרצף. עד גיל 21 הוא מאובחן על הרצף. בגיל 21 קורה נס.
גלעד קריב (העבודה)
¶
אז כל הורה לילדים על הרצף יודע שהוא חייב לעבוד מאוד מאוד קשה כדי שהוא יוכל לייצר פתרונות מכיסו לגיל 21. אז עכשיו באים ואומרים להורים בואו, תמצאו גם מקום עבודה שבתכלס מוכן שתצאו בשעה 15:00 ממקום העבודה.
עכשיו, לזה אדוני יושב הראש, ופה אני מבקש התייחסות.
גלעד קריב (העבודה)
¶
עכשיו זאת הנקודה האחרונה שאני מבקש. כי אני מבין שהנושא הזה לא עלה פה, מכיוון שמשרד החינוך לא כתב את זה בהוראה. אבל כל הורה בחינוך המיוחד יודע שישנה חרב מעל הראש של מערך ההסעות לחינוך המיוחד. וכל הורה בחינוך המיוחד מחכה מתי תגיע בשורת האיוב שהרשות המקומית לא מצליחה לטפל בהסעות.
עכשיו אדוני, חבר הכנסת טייב, אתה הרי בקיא בנתונים. אתה יודע שמדינת ישראל מממנת מערכי הסעה לבתי ספר מגזריים, ייחודיים בכל רחבי הארץ. ושם לא מתנופפת החרב. איכשהו בחלקים אחרים של מערכת החינוך שבהם, שבה הסיפור הוא לא האם הילד הוא עם מוגבלויות, אלא לאיזה זרם חינוכי ייחודי הילד משתייך. שם בצורה פלאית אין איומים על ההסעות. אין שום ספק שלבתי הספר האלה יהיו הסעות מיישוב ליישוב ובתוך היישוב. אז למה לעזאזל יש כל הזמן איום אמיתי על מערך ההסעות בחינוך המיוחד?
ועכשיו מוסיפים אליו את קיצור יום הלימודים. בקיצור חברים, לא ראוי ולא מתקבל על הדעת. אני בטוח שאדוני יושב הראש, אתה תדע להדוף לאחור את הגזרה בנושא משך הלימודים. תעביר מסר ברור. ונושא מערך ההסעות.
ולכם חבריי ההורים, כל עוד לא הצליחו לבטל את עילת הסבירות, אני מציע לכם, ואני בטוח שאתם כבר עושים את זה, להתארגן מהר מאוד על הליכים משפטיים נגד משרד החינוך. כדי שלא יהיה מצב שיאמרו שבאתם, שבאתם ברגע האחרון בחודש אוגוסט. כל עוד אתם לא מודיעים, אדוני המנכ"ל, לאלתר, על משיכת ההודעה החפוזה הזאת. תהיו שבוע הבא בבג"ץ. שבג"ץ יאמר לכם עתירה מוקדמת. עדיף מאשר בג"ץ יאמר לכם הגעתם אליי לקראת ה-31 באוגוסט. תודה. ואני מצטער שאני חוזר לחוקה.
היו"ר יוסף טייב
¶
חבר הכנסת גלעד קריב, לפני שאתה עוזב. כפי שאמרת, אני מונח בנתונים והוועדה אכן התכנסה גם בנושא ההסעה של החינוך המיוחד. ואני יכול לומר לך שהחרב המתהפכת או העומדת על ראשם של ההסעות לא עומדת רק על החינוך המיוחד, אלא ישנה בעיה רוחבית על הסיפור של הסעות במדינת ישראל. ולכן הוועדה שהתכנסה בנושא החינוך המיוחד הביאה את מסקנותיה ואנחנו עובדים על מספר הצעות שאכן משרד החינוך גם מתחבר אליהם.
גלעד קריב (העבודה)
¶
אדוני, אני באמת אומר, לא בציניות. אני מאוד סומך על היכולת שלך להוביל כאן לפתרונות. אבל צריכה לצאת אמירה ברורה מהוועדה ואני מקווה מהמשרד. עד שתביא את הפתרונות, לא פוגעים במערך ההסעות של החינוך המיוחד, אלא רק משפרים אותו באותם מקומות שהוא לקוי. ובטח לא מקצרים את יום הלימודים באבחת חרב בהודעה של חודשיים להורים.
היו"ר יוסף טייב
¶
תודה רבה. מירום שיף, הנהגת ההורים. בבקשה. אני אמרתי לכם, אם צריך עד 14:00 אני אתן עד 14:00. תאמינו שאני יצאתי מגדרי. בבקשה.
קריאה
¶
אבל אני רוצה להעלות נושא שאתה העלית ואף אחד לא העלה פה. אני הורה לשני ילדים אוטיסטים. אני לפני שנתיים פיטרו אותי ממקום עבודה שעבדתי בו 12 שנים. בשנתיים האחרונות פיטרו אותי מעוד שני מקומות עבודה. אני צריך להגיע, שני הילדים שלי זה שני ילדים בתפקוד הכי נמוך. לא מדברים, לא גמולים. שניהם מטופלים בקנאביס. הילד הגדול שלי הוא ילד אלים כלפי עצמו. הוא יכול לדפוק את הראש שלו ברצפה, הוא יכול למשוך את השערות של אשתי ואת כל הדברים האלה. איך אני יכול ללכת למעסיק היום שאני צריך לצאת היום, לפני ארבע שנים הייתי יכול לעבוד 12 שעות בעבודה. היום אני בקושי יכול לעבוד 8 שעות. אם יקצרו את זה ב-45 דקות, כמה שעות אני אוכל לעבוד?
היו"ר יוסף טייב
¶
העליתי את הנקודה ואני מתכוון גם לטפל בזה. נקודה חשובה, תודה שחזרת עליה. מירום שיף, בבקשה.
מירום שיף
¶
המצב בחינוך המיוחד הוא אסון, כפי שאמר המנכ"ל. ישבנו על הנתונים והנתונים מזעזעים. מה שיקרה בשנה הבאה הוא הרבה יותר גרוע ממה שהיה לנו השנה. ואני בשבוע וחצי האחרונים שמעתי אני חושב עשרות אם לא מאות של הורים. בהרבה מאוד מסגרות ועם המון כאב ומתוך חשיבה והקשבה לכולם.
ברור שבמקום שאין אנשי צוות אי אפשר יהיה לפתוח. וזה לא יעזור מה שכולנו נאמר פה, זה בכלל לא מעניין. פשוט לא יהיה אנשי צוות, זו עובדה. ויהיו כאלה לא מעט במדינת ישראל בשנה הבאה. ואין ספק שפתרון הארוך טווח שצריך לשנות את המודל, כי המודל הזה נכשל. וטוב שיש ועדת שפירא, יש הרבה מאוד דברים שאנחנו צריכים לפתור אותם. אבל עכשיו אנחנו מדברים על ה-1 בספטמבר. אנחנו לא מדברים על הרבה חודשים קדימה. אנשים שהשנה סיימו ב-16:45 יקומו בבוקר ב-1 בספטמבר ולא יהיה מי שילמד אותם עד 16:45, לא יהיה מי שיהיה איתם. אבל זה לא אחיד על מדינת ישראל. אני ראיתי את הנתונים. יש מקומות שיש גידולים במסגרות תקשורת של 40% ו-50%. אבל מהצד השני יש מקומות שזה לא ככה. ולכן אנחנו צריכים לחשוב, בתור אחד שחתם על המכתב, לא מישהו אחר, ואני לא בורח מאחריות לשום דבר. ואני מבקש גם רבותיי, אנחנו ההורים, בואו נתייחס בכבוד גם למשרד החינוך, לשלטון המקומי. למורים, לגננות. הם רוצים לתת לנו שירות הכי טוב בעולם. אני ישבתי בישיבות. אנשים שם אף אחד לא חתם על זה כלאחר יד, כי בא לו. בואו לא נעשה את הדברים האלה. אל תפריעי לי.
אני מה שאני קורא פה, יושב ראש הוועדה, בואו נמצא את הדרך שבמקומות שיש כוח אדם ונלך לתפקוד הנמוך. הילדים בתפקוד הנמוך קודם כל ואחר כך לשאר המקומות. כי מה לעשות? ילד בתפקוד נמוך זה לא כמו ילד בתפקוד גבוה, זה לא אותו דבר. לכולם מגיע. אבל כשיש מחסור צריכים לתעדף. וזה המקום של כולנו לחשוב איך עושים את זה, לחשוב איך מוצאים פתרון ביחד, עם שותף. גם ל-1 בספטמבר לא רק ארוך טווח.
ד"ר שי פרוכטמן
¶
ברור גם שיבואו הורים וירצו במסגרת שמסיימת ב-17:00 ולא במסגרת שתסיים ב-16:00. הלחץ יבוא לשלטון המקומי ולמנהלי אגפי חינוך.
מירום שיף
¶
שי, חבר'ה, אני לא מפיל על אף אחד ולא בורח מהחתימה שלי. והיינו שותפים לחתימה וצוות שלנו, של החינוך המיוחד, ישב שם. ואמרנו את הדברים. ובסוף זו הייתה החלטה, לאור הנתונים שראינו, הכי טובה שהייתה. ואני אמרתי את הדברים. אבל עדיין, יש מקומות, ואני גם שומע את השלטון המקומי וגם את משרד החינוך. וגם בשנה שעברה היו מקומות שנסגרו ב-15:10 והשנה יהיו הרבה יותר מקומות שיקרה בהם קיצור יום הלימודים, כי אין ברירה. אין צוות. אבל יהיו מקומות, ותארו לכם שיש עיר אחת במדינה הזאת שאין בה בעיה. אחת. להורים שם ולילדים שם.
מירום שיף
¶
מיכאל, מיכאל אל תפריעו לי. אני לא צריך עזרה מאף אחד. יש מקומות ויכול להיות שזה לא כל העיר ואנחנו נלך רק למסגרות הכוללניות. ויכול להיות שאנחנו נלך לגנים לפי תפקוד ונעשה דברים. לא הכול, המצב הוא לא טוב. חבר'ה, המצב הוא אסון. המנכ"ל לא אמר פה דברים לא נכונים. הוא אמר את הדברים הכי נכונים. אמר לנו את זה פעם אחת בפנים. המצב אסון. הוא צודק.
עכשיו, במצב הנוכחי צריכים לעשות את הכי טוב שניתן. זה לא מצב אידיאלי, הוא לא קרוב לאידיאלי ואי אפשר לייצר פה מסגרות יש מאין. אבל איפה שאפשר, ולא כדי להפיל על השלטון המקומי, כי הוא עושה עבודת קודש השלטון המקומי. ואני אומר לכם את האמת, הוא עושה עבודת קודש. אבל במקומות האלה בואו נבדוק וגם אם נציל 20% או 30% מהמקומות זה המון.
היו"ר יוסף טייב
¶
שנייה, לא תהיה ברירה ואני אצטרך להוציא חלק מהאנשים, כי יש לנו תשע דקות בדיוק עד סיום הדיון ואני רוצה למצות אותו. ולכן, מירום תסיים בדקה בבקשה את הדברים שלך. ושאף אחד לא יתפרץ. מי שיתפרץ אני מוציא אותו החוצה, אני אומר לכם חד משמעית. לא מעניין אותי הורה, מנהל או מנכ"ל. בבקשה.
מירום שיף
¶
כמו שאמרתי, המצב הוא נורא ואני לא בא להאשים אף אחד. כי זה לא תורם לאף אחד עכשיו שום דבר. ואני הבקשה שלי שנלך ונבחן. ואולי, יושב ראש הוועדה, זה טוב שאתה תוביל את הדברים האלה. אני רואה הרבה אמון בך. ונסתכל איפה כן ניתן. במקומות שניתן ויש כוח אדם, כי רצון יש בכל המקומות. אף אחד שאני ישבתי איתו, כולל משרד החינוך, כולל השלטון המקומי, כולם רצו לתת את השירות הכי טוב בעולם. אין אחד שלא רצה. ובמקומות שאפשר מבחינת כוח אדם, בואו נפתח עד 16:45. כי לילדים האלה קודם כל מגיע. נתחיל בתפקוד הנמוך ונעלה למעלה, במה שאפשר. במקומות האלה נעשה ונפתח ל-16:45. בשאר המקומות נצטרך, אין כרגע פתרון אליהם, כי אם אין כוח אדם אין לזה פתרון. כי לא משנה מה נעשה, אין פתרון. וצריכים את זה להגיד בצורה גלויה ואמיתית.
ואני אומר משהו להורים. לא, אין לי ילד בחינוך המיוחד. אני רוצה להגיד לכם שהכאב שלכם ומה שקיבלתי כהחלטה, גם אם היא לא הייתה הכי טובה בעולם. ובגלל זה באתי אני - - -
מירום שיף
¶
שנייה, אל תפריעי לי. אל תפריעי לי. תקשיבי לי, אני הקשבתי לך ולא הפרעתי לך כשדיברת.
ישבו שם אנשים מתוך החינוך המיוחד, מצוות של הנהגת הורים ארצית. עם הורים לילדים. הם אלה שהמליצו ואמרו את הדברים. אני אומר שאני על ההחלטה הזאת לא מטיל אותה על אף אחד אחר. לוקח עליה אחריות כיו"ר הנהגת הורים ארצית. אמרתי את הפתרון שלי, שאני חושב שהוא הכי טוב במצב הנורא שקיים היום. ואני לא נוהג לברוח מאחריות ולא נוהג להטיל רפש על אנשים מסביבי. כי לא מגיע להם את זה. ואני יכול להגיד לך מנכ"ל משרד החינוך, יכול להגיד לך השלטון המקומי, שלא תמיד הבן אדם הכי נחמד. אנחנו מתווכחים לא פעם ולא פעמיים. אבל לבוא ולומר שיש מישהו שלא רוצה – זה לא הגון. הם כולם רוצים, הם לא תמיד יכולים. אבל בחלק מהמקומות יכולים. וגם לצוותים, החינוך - - -
מירום שיף
¶
אמרתי לך מה דעתי. ואמרתי לך שאני אומר את הדברים שלי פה וגם צוותי החינוך שנמצאים במוסדות האלה חשוב שנכבד אותם. אנחנו הורים כחלק מהסיפור.
היו"ר יוסף טייב
¶
תודה רבה. שנייה עמוס, אני אתן לך. כן, הגברת שיושבת בצד ימין של מירום. כן, בבקשה, רק שמך לפרוטוקול.
רוני אוליבה
¶
שמי רוני אוליבה, אני מנהלת גן תקשורת. אני רק רוצה להסב את תשומת הלב של כל, רוב האנשים פה. אני, מי פה איש חינוך, מי פה עובד בכיתת תקשורת, גן תקשורת. יש פה אנשים סביבי? לא. אז קודם כל אני רוצה להגיד גם למנכ"ל, מר צלאל, שהבעיה המרכזית, אני לא יודעת אם זו הבעיה, אבל אחד הדברים המרכזיים בעיניי שהם הגורם לבריחה ההמונית ממערכת החינוך ובפרט ממערכת החינוך המיוחד ובפרט אנחנו כגננות, כגננות בגני תקשורת. ופה אני מייצגת את הקבוצה שאני מגיעה ממנה. זה תחושת שקיפות. זאת אומרת, נמצאים פה בוועדה, עשיתי מן משולש כזה: הורים, מקבלי ההחלטות, משרד החינוך. וחסרים נשות ואנשי החינוך שרובכם קוראים לנו "עובדי ההוראה", אני יותר אוהבת לכנות את עצמי כאשת חינוך.
רוני אוליבה
¶
אז אני רוצה להגיד משהו על זה. יש נתק, יש נתק ואמרתי את זה ברדיו גם לפני שבוע, בין כל המערכות הגדולות לבין מה שקורה בשטח. כולל הארגונים, סליחה, אני ממש מתנצלת, שמייצגים אותנו. אני ממש מתנצלת, זה לא באופן אישי. יש כמובן הרבה מה לעשות ולשפר בנושא הזה.
אבל אני מגיעה מהשטח. ומה שאני רוצה להגיד בנושא הזה זה שגננות עוזבות ומי שנשארת, אני מגיעה מעיר שכבר מסיימת שנה, אנחנו מסיימים את הגן ב-15:10. ומי שנשארת בעצם בתוך המערכת ובנות הולכות לעזוב שנה הבאה עוד וגם סייעות, בעצם סוחבת על עצמה את המשא הכבד. זאת המציאות שאנחנו נמצאות בה. אנחנו מתחילות את היום עם שתי סייעות ולפעמים מסיימות אותו עם חצי סייעת. במן פתרונות כאלה שבגן אחר חסרות סייעות, אז מעבירים סייעת לגן אחר. ובעצם בטווח הקצר שומרים את כל הגנים פתוחים, אבל בטווח הארוך זה מייצר שחיקה. זה מייצר מצב של הישרדות, עיסוק בהישרדות. ובעצם אני כבר לא עוסקת, זאת אומרת, אני מתאמצת ביום יום שלי כן לעסוק.
היו"ר יוסף טייב
¶
אם לא יהיה לנו צוות טוב וראוי. שנייה, לא, אני לא אמרתי שזה הפתרון. לא, לא, לא, היא שמעה את כולכם. באה לייצג ציבור של עובדות שמטפלות בילדים האלה. תנו לה לסיים.
היו"ר יוסף טייב
¶
אני רוצה לשאול אותך, מה הסיבה שהן עוזבות? את אומרת אנחנו מתחילים עם מספר של סייעות ומסיימים עם מספר אחר של סייעות.
רוני אוליבה
¶
יש לי פה שלוש נקודות מרכזיות. אני חושבת ששתי נקודות מרכזיות, השכר אני שמה בצד, אני לא, זה לא הדיון. זה תנאי עבודה. זה לא סוד שכבר, אני חושבת שכבר לפני שנים, לפני חמש שנים היו צריכים לעשות, להסתכל על חוזרי מנכ"ל ועל איך נראה, זאת אומרת, גני התקשורת מהמקום שאני מגיעה השתנו עם כניסת התב"מ, מי שמכיר. השתנו ללא היכר. העבודה נראית שונה. אנחנו עובדים עם הרבה יותר מטפלים. העבודה, ההיקף שלה יותר גדול. אז תנאי העבודה באמת לא מותאמים למה שקורה בשטח. מבחינת הכשרה, מבחינת התפתחות מקצועית, מבחינת ישיבות צוות, מבחינת זמן עבודה של חפיפה בין שתי הגננות שעובדות בגנים. מבחינת הכשרה של הסייעות שהן לב הגן והן הציבור הכי שקוף בעצם בתוך כל העבודה. זאת אומרת, אני שייכת לציבור שעוזב, אבל מי שנשארת, אני חושבת שהמצוקה של הסייעות, לפחות - - -
היו"ר יוסף טייב
¶
תודה רבה. קודם כל, כל מי שרוצה להגיע לדיון, מוזמן. ללא קשר עם עבד, לא עבד. אז השאלה שלך לא רלוונטי.
רוני אוליבה
¶
והדבר השני זה באמת תחושה של שקיפות. שקודם כל החלטות כאלה גם שנה שעברה החלטה על קיצור היום ל-15:10 התקבלה לפחות אצלנו יומיים לפני תחילת הלימודים. לפני שבוע שמענו את ההחלטה מהתקשורת. הציבור שאני נמצאת בו נמצא באיזה שהיא עלטה. האם אנחנו מסיימים ב-16:00, האם אנחנו נסיים שנה הבאה ב-15:10 ומה זה אומר על היקף המשרה שלי? מה זה לא אומר על היקף המשרה שלי? זה ישתנה? איך זה יהיה? מתי יעבדו המטפלים הפרא רפואיים? איך נגייס את כל הדברים האלה.
זאת אומרת, זה שאלות שמשאירות אותנו באיזה שהיא עלטה והן לא גורמות לנו לרצות להישאר במקום עבודה. כי נשאלת השאלה איפה השותפות שלנו ואיפה הראייה שלנו? כי בסוף, אני תמיד אומרת להורים של הילדים בגן שלי אני ואתם באותה סירה, אמנם ממקומות שונים. נקודות המבט שלנו שונות. אבל בסופו של דבר את הקרייסס הזה אני סוחבת על הגב שלי. אני עוסקת, אני באתי לעבוד, לעשות עבודה חינוכית טיפולית בתוך גן תקשורת ובסופו של דבר אני עוסקת בשנה האחרונה בעבודה הישרדותית. לדאוג, בזה שלוקחים לי, שאני מסיימת את היום עם חצי סייעת ואז מה זה אומר? זה אומר שאני מתעסקת בסייעת אחת צריכה לדאוג לכמה ילדים שצריכים מענה יותר אישי. ואז אין את המענה האישי. זאת אומרת, אין בכלל עיסוק, פוחת העיסוק, יש גנים יותר ויש גנים שפחות. אבל פוחת העיסוק בתוכניות אישיות ובקידום הילדים, שזה משהו שהוא נורא מרכזי בגנים ובעבודה שלנו, כי אין באמת צוות לעשות את הדברים האלה.
ובתוך זה אני רוצה גם להפנות את תשומת ליבכם. שוב, אני לא מביעה את דעתי, אני לא חושבת שרלוונטי דעתי על כן שעה 16:00, לא שעה 16:00, כן 15:10, לא 15:10. אני יכולה להגיד שגם על נשות החינוך זה משפיע. כי אשת חינוך שרגילה לסיים בשעה 14:00 ומסיימת ב-15:10 היא צריכה לשלם עכשיו צהרון לילד שלה.
רוני אוליבה
¶
אני חושבת שהאדון פה לא מכיר אותי באופן אישי ולא מכיר את העשייה שלי. יש פה דווקא הורים שספציפית כן מכירים. יש פה הורים ספציפית שכן מכירים באופן אישי את העשייה שלי ואת מה שאני עושה. ואגב, חלק מהדברים, ואני חייבת להגיד את זה. כי עולות לי דמעות, סליחה, אני לא אהיה - - -. חלק מהדברים זה בעקבות כל המצב שאני הכי מבינה את ההורים. יש פה פגיעה בסופו של דבר בעבודה, במשכורות של ההורים. אבל מי שנמצאות בחזית, וזה, אגב, משהו שאני ביקשתי השנה מהפיקוח אצלנו, לשלוח הודעה, מכתב להורים. להסביר מטעם הפיקוח למה אנחנו מסיימים ב-15:10. כי במשך השנה את התוקפנות ואת הטענות ואת הדיבור כלפי הגננות. אז אנחנו חוטפות ואנחנו, זה גם עוד סיבה לבריחת גננות. ודבר אחד אחרון שאני רוצה.
רוני אוליבה
¶
אני חייבת לתאר רק משהו. דיברתם על תל"ן, על תוכניות, על הפעלת הגנים בין השעה 15:00 ל-17:00, שזה יכול להיות עם צוות קבוע. זה אחלה, מבורך. אני חושבת שחייבים לכתוב נהלים בדבר הזה, כי השנה אנחנו קיבלנו אנשי צוות, אני קיבלתי לגן שלי נשות צוות שבכלל, שהגיעו יום בהיר אחד, בלי שום הסבר אפילו איך שומרים על חייו של ילד בתוך גן ילדים.
עמוס תמם
¶
באמת נאמר הכול. אז קודם כל, ליבי עם ההורים. אני ניהלתי את האגף לחינוך מיוחד בפתח תקווה במשך 15 שנים. אני עזבתי לא מזמן. ואני רוצה להגיד משהו. תראו, אני מבין את ההורים, אבל גם ההורים צריכים להבין את המערכת. המערכת כרגע בשלבי גסיסה. אנשים, כמו שתיארו כאן, עוזבים את המערכת, בורחים מהמערכת.
עמוס תמם
¶
בסופו של דבר גם ההורים, גם אנחנו וגם הצוותים, וגם אלו"ט שכרגע דיברו, צריכים לעצור רגע את העגלה. להאט את הקצב, לתת לשטח להירגע. כשאני מדבר שטח אני מדבר גם על אנשי צוות. לא מעט הורים עד היום מתקשרים אליי הודיעו לנו לקחת את הילדים ב-14:30 כי אין מישהו שייקח. יש הורים שמסרבים לבוא לקחת את הילד. ואז ילד עם אוטיזם בגן ילדים נשאר בגן לבד, לא מבין למה הוא נשאר בגן לבד. כי ההורים האחרים לקחו את הילדים שלהם, הוא יושב ובוכה. וקשה מאוד להסביר לו למה אמא שלו או אבא שלו לא באו לקחת אותו כשאבא של X לקח אותו.
המון הורים ולא מעט, כשמבקשים שהגננות יודיעו שאין צוות שמכיר את הילדים בשעה מסוימת, והרבה הורים קמים ובאים ולוקחים את הילדים. אז כך שנוצר הרבה מצבים שבגן יש ארבעה, שלוש ילדים. חלק מהילדים האחרים הלכו וזה לא טוב לאף אחד. לכן אנחנו באמת צריכים לשבת ולחשוב גם האם זה נכון בתוך, זה נכון, אבל איך לעבוד עם הפרא רפואי בתוך מערכת החינוך. הגנים הפכו להיות סניפים של קופת חולים אני קורא לזה.
עמוס תמם
¶
והגנים הופכים להיות סניף של קופת חולים. רוב הטיפולים נמצאים, אתה לא שומע תלונות כמעט. זה פעם ראשונה שאני שומע הורים שמתלוננים על החלק החינוכי, על פדגוגיה. בדרך כלל זה למה אין קלינאית תקשורת, למה אין מרפאה בעיסוק, למה היא לא הגיעה, למה היא בחופשת לידה, למה היא ילדה עכשיו ולא חיכתה. וגם העמותות של התב"מ צריכות לעשות חשיבה מחודשת. זה נכון שהכי נכון לקבל את הטיפולים גם בשעות הבוקר. וגם חברתי מאלו"ט, יש לכם שני זרועות: זרוע אחת שאתם מייצגים הורים, אתם עמותת הורים. זרוע נוספת שאתם נותנים תב"מ ואתם כל הזמן מורידים ומורידים מהתב"מ, לא יכולים לתת מענה. ומצד שני, כשמבקשים מכם בואו תעזרו בהארכת יום הלימודים. נמצאת סייעת שלא ממש מכירה את הילדים. בואו אתם תתנו את שעות הטיפול, שעות של צהריים ואחר הצהריים התשובה היא חד וחלק לא. העובדות שלנו עובדות בבוקר. הטיפול הוא נכון בבוקר.
ולכן אני חושב כולנו, בואו נעשה באמת האטה. נתארגן ונבוא מחדש עם תוכנית שתיתן מענה לילדים. הם לא צריכים לסבול. תודה.
ד"ר מיכל בן דויד
¶
ברשותכם. נעים מאוד, אני מיכל בן דויד, אני ממונה על החינוך המיוחד בהסתדרות ומנהלת בית ספר. אנחנו תמיד מתחילים מהשטח. אנחנו במשך כמה חודשים מסיירים בבתי ספר לילדים על הרצף האוטיסטי. וקיימנו בשבוע האחרון שיחות עם מנהלים ובאמת אספנו נתונים. ומתוך האלף ומשהו, 1,100 ומשהו בתי ספר לילדים על הרצף האוטיסטי, אנחנו למדים, כיתות ובתי ספר. אנחנו למדים שהמורכבות של כוח האדם היא מורכבת משמעותית ביותר. אנחנו מסתכלים עכשיו דרך ה-45 דקות האלה. אבל אתם צריכים להבין שמספר עובדי ההוראה וצוותי החינוך והטיפול שמוכנים ומסוגלים לעבוד אחרי השעה 16:00 הוא מזערי. אולי 10%. אנחנו צריכים להבין שברגע שאנחנו מאריכים את היום בצורה כזאת צוותי החינוך לא מוכנים לעבוד אחרי השעה הזאת. כי הם שחוקים. הם לא יכולים לעבוד מ-7:30 או 8:00 עד השעות האלו.
בואו נסתכל רגע. אני רוצה להגיד שהסיפור של החינוך המיוחד והשעה שאנחנו מסתכלים עליה זה קצה הקרחון. מה שהולך היום בחינוך המיוחד זה מיקרו קוסמוס של מה שקורה לנו בחברה. מדובר פה בצוותי חינוך וטיפול מסורים, שלא סתם את אמרת שלא סוגרים. לא סוגרים, כי כשיש לי מערך הסעות ואני צריכה עכשיו לשלוח ילד אחד מתוך כיתה ויש לי הסעה שלמה שלא יכולה לצאת עכשיו, אז אני לא אסגור. אני גם מנהלת, אקח את הכיתות ואחבר אותן. ועשינו סיור עם האוצר והם נכנסו וראו 16 תלמידים בכיתה. ולמה? כי יש מורה למוזיקה אחת ואני רוצה להרוויח את כל הילדים ואין לי מילוי מקום.
ד"ר מיכל בן דויד
¶
רגע, תן לי לסיים ואני אענה לך על זה. אני אענה לך על זה, על לגייס. אני אענה לך על זה.
ד"ר מיכל בן דויד
¶
אני רוצה גם להתייחס תכף לדברים שאתה אמרת, כי אמרת מדם ליבך ואני אתייחס. כי אני כאן בכובע של צוותי החינוך וההוראה. אבל אני גם בכובע של הילדים ואני אענה לך.
אני רוצה להגיד לך שכשאני צריכה לשחרר עכשיו כיתה מסוימת כי אין לי כרגע מורה ואין מי שילמד, אני נמצאת במצב שיש לי מערך הסעות ואני לא יכולה לעשות את זה. אז אני מחברת כיתות ואני נכנסת בעצמי. ואנחנו שמים את הילדים במצבים בלתי אפשריים. תחשבו על ילד שיוצא ב-6:30, את אמרת שעתיים לכל כיוון? ילד שיוצא ב-6:30-7:00 מהבית, עובר את כל הדרך הזאת. מגיע לבית ספר לתוך כיתה עמוסה ב-8-9 ילדים, כי מה לעשות? מספר המסגרות, מספר הילדים האוטיסטים עלה מ-1 ל-200 לפני עשור ל-1 ל-50 תלמידים. אין מסגרות כמספר הילדים. 1 ל-10 דיברו כאן?
איך אתם רוצים לתת מענים לילדים האלה? ילד שיוצא ב-6:30-7:00 בבוקר. מגיע למסגרת. נמצא בכיתה של 7-8 ולפעמים 9 ילדים. וכשאין לי אנשי צוות אז אני גם מחברת אותם. אין לי מה לעשות. ואז הוא צריך לשבת עד 16:45 בלי לקבל את התנאים שבאמת הוא צריך. אנחנו בעד יום לימודים ארוך. אבל אנחנו חושבים שזה לא צריך להיות מושת על צוותי החינוך שגם כך קורסים. אנחנו צריכים להשאיר את צוותי החינוך שלנו כדי שבאמת יהיו לנו מענים פדגוגיים.
היו"ר יוסף טייב
¶
אני לא יכול לתת לכם לדבר, כי אני רוצה לסכם. הדיון היה צריך להיגמר לפני שעה ורבע. ובגלל חומרת הדיון וחומרת הנושא, חשיבות הנושא.
היו"ר יוסף טייב
¶
שנייה מיכל. מיכל, שנייה. בגלל חשיבות הנושא המשכתי. המנכ"ל שרף פגישה, הייתי אמור לשבת איתו על נושא אחר, שרפתי את הפגישה. ח"כים נוספים שיזמו את הדיון כל כך חשוב נעלמו, כן. ואני נשאר פה אתכם, אז אני מבקש מכם, אני צריך לסיים את הדיון תוך ארבע דקות. בבקשה מיכל.
ד"ר מיכל בן דויד
¶
אני אסיים. אני רק אומרת שהעליתם כאן באמת הרבה מאוד נושאים. אני חושבת שהפתרון הזה הוא איזה שהוא פתרון שיכול לתת כרגע לצוותי החינוך, אני לא חושבת שלא צריכים פתרונות אחרים. צריך לחשוב על זה מערכתית וגם התחלתי ואמרתי, זה קצה הקרחון. מה שקורה בחינוך המיוחד זה הרבה יותר רחב ומורכב ולא סתם יש לנו את ועדת שפירא. ולא סתם ישבה כאן המזכ"לית, 18 דיונים על הרפורמה בחינוך המיוחד, שלדעתי היא באמת כישלון והיא חלק מהקריסה של מערכת החינוך ושל צוותי החינוך וההוראה.
ד"ר מיכל בן דויד
¶
לשים ילדים בחינוך המיוחד עם צוותים שלא יודעים באמת לטפל בהם ולתת להם מענים זה לגרום ל- 40 או 35 ילדים, שזה בכלל אסטרונומי, שמתוכם יש ילדים שבכלל לא מאובחנים ולא מוגדרים כחינוך מיוחד. זה לאתגר את הילדים ששילבנו לתוכם את הילדים האלה. זה להעמיק את הפערים לילדים שמשולבים. שאין באמת מטפלים פרא רפואיים. כמו שאמרתי, זה קצה הקרחון. יש פה הרבה מאוד סוגיות שאנחנו צריכים להתעסק איתן.
ד"ר מיכל בן דויד
¶
אני רוצה רגע להתייחס לאבא שישב כאן וככה ליבי יצא אליו. שסיפר על הילד המאוד מאוד מורכב שלו. אבל אני רוצה להחזיר אתכם לכיתות. ילד כזה מורכב יושב בכיתה של 8 ו-9 תלמידים. עם תקינה של מחנכת וסייעת, שאנשי הטיפול ומורים מקצועיים כמעט כמעט ולא קיימים. דרך אגב, אתם כותבים במכתב שלכם שהילדים מפסידים טיפולים וזה לא נכון. כי הטיפולים מסתיימים בשעה 15:00. אני לא מכירה ילד, אני לא מכירה מבוגר שיכול, שיוצא ב-6:30-7:00, להגיע ב-15:00 לשעת טיפול ולהפיק ממנה משהו.
קריאה
¶
ילד שלא מסוגל לשתף פעולה, רק אחרי ארבע שעות. הילד שלי משתף פעולה רק בשעה 15:00, כי עד שעה 15:00 הוא בפחד.
קריאה
¶
זה לא רק טיפולים, זה בייביסיטר אחרי 15:00 אבל העיקר שהילד במקום שמתאים לו בין שווים. הילד בין שווים. הילד נמצא במקום שהכי טוב לו ולא בארבע קירות סגור.
ד"ר מיכל בן דויד
¶
אני רוצה להגיד משפט אחרון. אם היו ברשותנו את כל המשאבים, אז שהילדים ילמדו עם צוותי החינוך ושיעשו עד 19:00. אנחנו נמצאים ורואים את המציאות שאנחנו חיים בה. ואני חושבת שהפתרון הזה נותן איזה שהוא מענה. ואני רוצה לצטט משפט שככה סיכמנו אותו צוותי החינוך והטיפול בילדים אוטיסטים: "אדם קונה עולמו בשעה" ואני חושבת שהשעה הזאת היא הצליחה, זה 45 דקות, לייצר אוויר ולייצר פתרונות פנים בתוך המערכת.
קריאה
¶
למי אוויר? למי? למי אוויר? הרגתם את ההורים, הרגתם אותנו. אנחנו נהיה מובטלים ב-1 בספטמבר. ב-1 בספטמבר לא תהיה לי עבודה.
היו"ר יוסף טייב
¶
אני כבר ביקשתי להוציא אתכם וחזרתי מההחלטה, כי אני חושב שזה חבל שלא תקשיבו לסיכום. אז בבקשה, נא להיות בשקט.
חברים, תקשיבו. מדובר בדיון עם שליש חתימות של חברי הוועדה ולכן אני גם נעניתי לקיים את הדיון. הוא דיון שאמור להיות שעה לפי סעיף 111 לתקנון. בגלל חומרת הדיון הושבתי פה מנכ"ל משרד החינוך שישב בשמחה רבה והקשיב לנושאים וכלל החברים שהגיעו. השלטון המקומי וכן שאר הדברים, יפה בן דוד, מירום, אנשי מקצוע והורים.
אני רוצה לומר לכם, זה לא משהו שאפשר לפתור במכה אחת, אוקיי? יש פה בעיה. המנכ"ל הציג את הנתונים אני חושב בצורה הכי שקופה שיש. מערכת החינוך בחינוך המיוחד בפרט בפני קריסה. ואם אנחנו לא נעשה את הטיפול הכירורגי הזה, כואב ככל שהוא יהיה, פשוט לא יהיו מסגרות. קחו את זה בחשבון. אני יכול לצאת עכשיו עם החלטה לא יהיה יום קיצור זה, נגיע בואו נגיד שנגיע להבנה עם אסף. ותבואו ל-1 בספטמבר תתחילו לחפש מסגרות להורים. לילדים.
קריאה
¶
מסגרות להורים, לא תהיה לי עבודה ב-1 בספטמבר. אני אבוא למשרד הרווחה, לוועדת הרווחה. לא יהיה לנו מה לאכול בבית.
היו"ר יוסף טייב
¶
אני רוצה להודות לחבריי, חברי הכנסת, מציעי הדיון, לכל המשתתפים בדיון. כל תלמידי ישראל זהים ויש לתת לכולם חינוך הולם בכל המגזרים, בכל סוגי החינוך. בוודאי יש לתת את החינוך הראוי לתלמידים החלשים במערכת, התלמידים על הרצף האוטיסטי.
הוועדה גם קוראת לשים לב להורים של תלמידים אלה. אם יאלצו לצאת מוקדם יותר מהעבודה משכורתם תיפגע ואף עלולים להיות מפוטרים. זה יפגע במשפחת הילדים האוטיסטיים במשק כולו ולכן אני קורא לשבת בשולחן עגול כלל הגורמים הרלוונטיים בממשלה כדי למצוא את הפתרון. אני יכול להציע פה, חלק מהפתרון הוא לקחת בחשבון שעד למציאת פתרון מוועדת שפירא ועד שאנחנו לא נמצא באמת את המענה הנכון כדי להשאיר את השעות על דיוקן כפי שהן היו עד עכשיו, שהממשלה תממן את הפער.
הוועדה מבינה את המצוקה בכוח אדם בחינוך זה ומבינה את משרד החינוך שנאלץ לקצר את יום הלימודים לילדים האלו. אך אנו דורשים למצוא פתרונות, כדי שיום הלימודים לתלמידים אלה לא יקוצר. ולשם כך אני מציע שנשב בשולחן עגול, אדוני המנכ"ל, שלטון המקומי, ועד ההורים, ועד המורים ואני כדי למצוא את הפתרון שבמידה ואכן במקומות מסוימים או בערים מסוימות ישנה אפשרות, בואו נשקול את הדבר. אני לא אומר, אני לא פוסק ואומר שכך צריכה להיות ההחלטה, אבל אני אומר בואו נעשה את זה בשולחן עגול וננסה להגיע להבנות.
הוועדה מציעה למשרד החינוך למצוא פתרונות לתלמידים הנמצאים בתפקוד נמוך. הוועדה מציעה לקדם יום לימודים מלא לילדים אוטיסטיים במקומות שזה ניתן ולכאורה ישנם מקומות כאלו.
הוועדה מברכת את משרד החינוך על הפתרונות שמצא לילדים אלו. אם זה בשכר ובשאר הדברים.
הוועדה מבקשת ממשרד החינוך למצוא פתרונות נוספים. למשל להעסיק לפחות חלק מ-12,000 מורים המוסמכים מבוטלים לכאורה במגזר הערבי. לפחות שמגזר הזה יוכלו לתת את הפתרון ולהעסיק צוות אחר, קבוע, משעה 15:00 ועד שעה 17:00. בשעות אלו תהיה יותר הפעלה וחוויה לילדים.
ברשותכם, אני נועל את הדיון. ולפני כן אני רוצה להגיד לכם. אני בדרך כלל לא גולש על דיון שעה ורבע ממה שזה. אבל שמעתי את הצעקה. אמרתי לכם שאני אתן חלק, לפחות אני מנסה לשמוע חלק מהטענות. אני חושב שרוב הטענות נשמעו. אין לי ספק שישנם פה עוד הורים שהיו רוצים לדבר ולהגיד עוד דברים ועוד נקודות. אבל יחד עם זאת, המטרה הייתה בסוף כן להגיע לאיזה שהיא הבנה. ואני חושב שההבנה, אם אנחנו יכולים לסכם את כלל הדיון, אנחנו נשב בשולחן עגול וננסה למצוא פתרון. ובמידה ולא נמצא את הפתרון ואנחנו נחליט שאכן היום יישאר כפי שהוחלט על ידי משרד החינוך, אני קורא לממשלת ישראל להכניס את היד עמוק לכיס כדי למצוא את הפתרון להורים, שיצטרכו כנראה למצוא עבודה אחרת. תודה רבה.
הישיבה ננעלה בשעה 14:22.