פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



36
הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים
20/06/2023


מושב ראשון



פרוטוקול מס' 24
מישיבת הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים
יום שלישי, א' בתמוז התשפ"ג (20 ביוני 2023), שעה 10:00

ניהול תקציב הספריות הציבוריות ופעילותן לטובת אוכלוסיות צעירות

חברי הוועדה: נעמה לזימי – היו"ר

חילי טרופר

בועז דהן - מנהל תחום ספריות, משרד התרבות והספורט

יהונתן טל - רמ"ש לשכת מנכ"ל, משרד התרבות והספורט

גולן בדיחי - רפרנט מאקרו באג"ת, משרד האוצר

מיכל גאולה - יו"ר איגוד מנהלי הספריות הציבוריות, מרכז השלטון המקומי

נועה מיכאלי לוי - מנהלת רשת הספריות בראשון לציון, חברת הנהלת איגוד מנהלי הספריות הציבוריות, מרכז השלטון המקומי

רוית זיצר - מנהלת מחלקת ספריות מוא"ז שומרון, איגוד מנהלי הספריות הציבוריות, מרכז השלטון המקומי

רמלה לוי - גזברית, איגוד מנהלי הספריות הציבוריות, מרכז השלטון המקומי

עמית גיטלר - מנכ"ל, מרכז הספר והספריות

מרים פוזנר - חברת מועצת הספריות, מנהלי ספריות ציבוריות

דליה נרקיס - יו"ר המועצה לספריות ציבוריות

רון ניסן מילר - מנהל ספריית משגב

איתי בכר - עורך ראשי, "מתחת לרדאר"

טליה תמיר גרוסמן - מנהלת הפקה ושתפים, הוצאת ספרים 'רדיקל', "מתחת לרדאר"

ורד קירו זילברמן

דפנה סידס-כהן

רעות חביב, חבר תרגומים


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות
ניהול תקציב הספריות הציבוריות ופעילותן לטובת אוכלוסיות צעירות

טוב, חברים וחברות, אני שמחה לפתוח את הדיון הזה לרגל שבוע הספר בישראל. דיון על חשיבות הספריות הציבוריות עבור הדורות הבאים, עבור צעירים וצעירות, עבור כולנו. וקודם כל אני אספר, אני גדלתי במגדל העמק, ואני בעצמי הייתי ילדת ספריות ציבוריות. כמעט פעם בשבוע בספרייה הציבורית. זה היה גם מפגש חברי, זה היה גם לצורך השלמת שיעורי בית, וזה היה גם משהו שראיתי בו כגורם מהנה, אני אפילו אומר, ממש ככה. מוקד התכנסות, עם כל הכללים של השקט ומה שצריך לעשות, וזה עדיין היה בעיני אחת מחוויות הילדות שאני יותר זוכרת אותן כחיובית. וכן, ספרייה ציבורית בישראל היום זה שריד של מדינת הרווחה. העובדה, וגם בגלל התיקון של מיכאל מלכיאור ב-2007 שבעצם אפשר נגישות לספריות ציבוריות שוות לכל כיס. אני מאוד מאמינה בזה שהנכסים הציבוריים שלנו צריכים לשרת את כולנו ולא על בסיס יכולת כלכלית. זה בעצם מיצב בחוק הזה תפיסה שהייתה גם, עם הקמת הספריות הציבוריות, של שירות ציבורי נגיש לכל. ובמובן הזה הספריות הן שריד היסטורי, ובתקווה גם עתידי שיחלחל לעוד מקומות.

אז אני אומרת את זה ממקום חיובי, שטוב שיש לנו גם על מה להסתכל כעל איך שירות ציבורי צריך להיות מבחינת התפיסה כלפי אזרחים ואזרחיות, כלפי הנגישות. והשימוש בנכסים ציבוריים שיכולים להיות נגישים לכלל הציבור בלי קשר ליכולת מעמדית, כלכלית, והכל. וכמובן, ספריות ציבוריות הן דבר במתפתח, שמתכתב עם רוח התקופה, עם היכולות הטכנולוגיות, עם האפשרויות שישנן. ואני גם אשמח לשמוע מכן, אני אדבר יותר בלשון נקבה כי אני רואה פה רוב גדול נשי, וזה משמח אותי גם, בדיון הזה. אז אני אשמח לשמוע מכן על איך אתן רואות את התפקיד שלכן. ואיפה גם המקומות שצירך לשפר ולתקן. ואנחנו גם יחד עם משרד התרבות, אנחנו אחר כך נשלח פרוטוקול עם שאלות ועם שאלות המשך. ובתקווה שגם נוכל לייצר ככה תהליכים חיוביים ולשפר, ולפרק חסמים אולי שישנם היום, או בירוקרטיות שאפשר אולי לייעל. אני גם מודה לך, לראש המטה של מנכ"ל משרד התרבות, שהגעת לכאן, יהונתן טל. אני חושבת שזה חשוב מאוד.

תודה שהזמנתם אותי.

בשמחה, בשמחה, בשמחה. אני כן גם אגיד עוד משהו, שדיברתי על זה גם היועצת שלי לוועדה, שספריות במונחים שלנו הן גם אקולוגיות. שזה מדהים איך שמשהו שהוא כביכול נבנה כאקט חינוכי, קהילתי, השכלתי, הוא היום גם מגלם תפיסה שאומרת שאפשר גם לשמור על הסביבה ועל התרבות גם יחד. בעיני, השילוב בין הרעיונות הוא דברה שהוא מדהים, והוא מתכתב איתנו לאורך כל הדרך. בכלל, אני חושבת שמשרדי ממשלה היו יותר מתכללים סוגיות יחדיו. היו רואים כמה הרבה מהשירותים שיש במשרדים ספציפיים יכולים גם להתכתב עם רעיונות שיש במשרדים אחרים, והיה אפשר לאגם תקציבים ולעשות דברים משותפים שהם הרבה יותר מועילים לכולנו. אני כמובן אומרת, אני גם אשמח לשמוע מכם על בעיות. זה לגמרי דיון, ככל הדיונים בוועדה. גם אם הוא דיון ככה מיטיב שבא לפרגן לחלוטין, אני גם אשמח לשמוע מכם איפה צריך לסייע ולחזק. ואני אסיים ואגיד שגם בעלי סופר, אז אני מאוד מאוד קרובה לתחום מבית. אז תודה רבה שהגעתם היום. אני אתחיל עם מיכל גאולה, יו"ר איגוד מנהלי הספריות הציבוריות. אני מבינה שאת תדברי גם על הבעיה התקציבית בספריות הציבוריות. ואני מודה לכל דובר ודוברת, ונשתדל שכולם ידברו.

קודם כל, אני מודה על הוועדה הזאת. אני שמחה שנושא הספריות הציבוריות, שזה נושא מאוד מאוד חשוב, מהרבה הרבה בחינות, לא רק לצעירים, לא רק לאקולוגיה, לא רק חברתי, מגיע לשולחן ומדברים עליו. אני רוצה להתייחס לדברייך, שאלת איך הספרנים רואים את תפקידם, אז אני אספר, אני ככה אתלוצץ איתכם בשביל להוריד את הלחץ שלי כי זו פעם ראשונה שלי פה, אבל כששואלים מה האסוציאציה הראשונה כשאומרים "ספרנית", אז אומרים מה שאתם רואים פה – משקפיים, שמלה, שיער קצת אפור ושעושים שקט. אבל אני אגלה לכם את האמת, אנחנו, מנהלי הספריות והספרנים, אנחנו אנשים שאוהבים אדם. אנחנו אנשים שעובדים עם שליחות, כי שכר זה סוגיה אחרת והיא איומה בתחום הספרנות. ואנחנו שרדנים. ולמה אני אומרת שרדנים? כי אנחנו כל הזמן צריכים להתמודד עם מחסומים ששמים לנו.

עם עיכובים תקציביים.

ואני רוצה להזכיר, הזכרת את השר שהוא היה גם רב, מלכיאור, זכרו לברכה - - -

לא, הוא - - -

זה לא המלכיאור שעכשיו נמצא.

אה, סליחה.

זה מלכיאור שהיה רב הקהילה בדנמרק והוא היה חבר כנסת. אני לא יודעת מה הקרבה שלהם.

לא. הוא לא נפטר.

אני טועה?

אני חושבת שאת טועה.

לא, אני נפגשתי איתו לפני חודשיים.

סליחה. חוזרת, חוזרת. אבל, בואו נחזור.

לא, לא. איש מדהים. זהו, חשבתי שאולי יש שניים אבל אמרתי שזה לא יכול להיות.

סגולה לאריכות ימים.

כן, סגולה לאריכות ימים. הכל טוב, הכל טוב. אדם מדהים. נפגשנו לפני חודשיים.

סליחה. לא התכוונתי אליו. סליחה, סליחה. יש חוק במדינת ישראל ויש תקציב קבוע וצבוע בחוק – 85 מיליון. שגם זה דיון אם הוא צריך להשתנות או לא, אבל זה לא הדיון שלנו.

כי זה בעצם לא מתעדכן.

לא התעדכן.

אין תוספתי. זה, זאת אומרת, לצד התייקרויות וטייס אוטומטי והכל, זה נשאר.

הוא ביחס להשקעת הרשויות בספריות הציבוריות. באותה שנה שקבעו את הסכום הזה - - -

ב-2010, אגב.

הרשויות השקיעו בערך מיליארד, וזה נגזר, זה חצי ממה שהרשויות השקיעו, היום הרשויות משקיעות הרבה יותר, אבל לא מספיק. לא כל רשות יכולה להשקיע, יש לה מספיק כסף. להזכירכם, ספרייה ציבורית, מכיוון שהיא נותנת שירותי חינם, כמעט חינמים לכולם, היא לא יחידה רווחית ברשות.

יש לי גם עוד שאלה. השכר הוא לא נגזרת של התקציב, השכר הוא בא מהרשויות. ואז סוגית השכר ושיפור התנאים זה סוגיה שהיא תלוית הסכמי שכר שהם ברשויות? אוקיי. זה פחות, שלטון המקומי.

זה לא, זה שווה דיון אבל לא - - -

אפשר אבל לשלוח איזו שאילתה על זה על עדכון שכר. בכל מקרה, נוכל לשלוח איזו שאלת מעכב על זה. כן.

אחלה. בקיצור, הכסף צבוע והוא שמור לנו, וזה לא משנה אם יש תקציב, אין תקציב מדינה, יש 85 מיליון. ולצערנו הרב הכסף הזה לא מגיע לספריות בשנים האחרונות בזמן. הוא לא מגיע, אנחנו לא יודעים מתי הוא יגיע, באיזה זרם הוא יגיע, כמה הוא יגיע.

זאת אומרת, לא הוסדר עדיין המנגנון שאומר עד מתי הפעימה וכל דבר כזה.

לא, לא, לא. יש מנגנון, יש מבחנים ויש מנגנון, והשאלה, והקושי הכי גדול שלנו למה לא משתמשים ומיישמים אותם בזמן. למה מקדמות, אוקיי? כל מה שצריך זה להצהיר שאנחנו עדיין ספריה שעומדת בתקן. סביר להניח שספריה שהייתה שנה שעברה מוכרת, היא תהיה גם השנה הזאת.

למה לא לשנות נוהל? נגיד להצהיר מתי שזה לא בתקן, לא להצהיר כל פעם שזה בתקן.

אפילו לא, אין לנו וויכוח על זה. אנחנו רק רוצים לוח זמנים, אנחנו רק רוצים שקיפות, אוקיי? 2021, 2022 לא קיבלנו בכלל מכתב על גובה התמיכה השנתית שלנו. שנתיים לפני כן קיבלנו בדיעבד אחרי שנגמרה השנה. איך אפשר להגיש תוכנית עבודה ולבצע אותה. אני לא יודעת מתי, שבוע הספר, חודש הקריאה, פרויקט נהדר, אוקיי? יש לו תקציב. במהלך השנים חלק מהתקציב הזה נלקח מהספריות, השאירו קצת. חודש הקריאה התחיל, אתם ראיתם את הפרסומים. הכסף שהועבר לאיזה יזם שעושה למשרד התרבות את האירועים עבר בזמן. אוקיי? לנו זה עבר רק ב-07.06. הקצת הזה רק ב-07.06, קיבלנו פירור. איך אפשר לתכנן משהו ככה.

אם אני מבינה, יהונתן, גם, אני הייתי ראש דירקטוריון מוזיאוני חיפה, הנוהל היה יחסית דומה, שיש תמיכות וכל הזמן. אבל כן היו פעימות שהן היו יותר גבוהות, שידענו שמגיע הכסף. שוב, גם המוזיאונים הם באיזשהו מקום, אתם יודעים בטח, על שוויון. הם לא על עודפים וכאלה. אז למה פה זה במרווחים כאלה של חצי שנה ולא רבעון או פחות?

יושבת ראש הוועדה אמרה שלמה לא נקבע מנגנון. הבעיה שלנו שנקבע מנגנון ופשוט המנגנון הזה לא עובד.

תסביר את זה רגע.

המנגנון בנוי על כך שהמשרד בונה את מבחן התמיכה, והוא משולם על ידי רכש, חברה שאנחנו רוכשים על מנת לבצע, היא לא מעבירה כסף למוסדות, אלא מעבירה להם סכום שבו עם יכולים לרכוש דברים.

את תקציב הרכש בעצם, כן.

הם מעבירים, לדוגמא, לספריה מגיע 100,000 שקל שנתי אז היא מקבלת בתוך המערכת 100,000 שקל, והיא יכולה לרכוש ספרים, אירועי תרבות וציוד בסכום הזה. עכשיו, אני מניח שחלק מהבעיות ולמה זה לא מגיע בבת אחת, זה עניינים של תזרימים. על אף שהכל נמצא בבסיס, בסוף למשרדי ממשלה יש תזרים של מזומנים, ואי אפשר לבוא ולהכניס באמת את הכל באחד בינואר או אפילו לא באחד במרץ. אני חושב שמה שהיה יכול לפתור את זה, זה וודאות. אם הספרנית הייתה יודעת, מנהלת הספרייה הייתה יודעת שהשנה יש לה 100,000 שקל, והיו נותנים לה צפי, שאני חושב שאפשר בקלות רבה לתת את הצפי הזה, צפי של הכנסה של התקציב לתוך המערכת. אני חושב שהיינו פותרים חלק גדול מהבעיה. אני חושב שגם יותר נכון לעשות בדרך הזו מאשר לבוא ולהביא בתחילת שנה 100,000 שקל ויכול להיות שהוא יסתיים באזור יוני, ואז זה יחזור אלינו. אז אי הוודאות עכשיו בהחלט, אני חושב שהיא הנקודה של הבעיה, ולא הזרמת התקציב.

זאת אומרת, בתוך יצירת הוודאות תוכלו לרכוש על פי הצפי? זה יקל עליכם?

אני רוצה להגיד קודם כל גם שאין לנו שנה תקציבית מלאה. אנחנו מקבלים אחרי חצי שנה את הכסף אבל עד אוקטובר מותר לנו להשתמש בו.

נכון.

השאלה למה? למה לא כמו כל משרד תקין, כמו כל גוף רגיל, מגישים דו"חות בסוף שנה. למה אנחנו לא יכולים להשתמש בתקציב שעומד לרשותנו במהלך 12 חודשים?

זאת שאלה, יש על זה תשובה?

אז אני אגיד את זה הכי פשוט. ההסכם מול "ניטו טק" הולך להסתיים השנה, ואנחנו, אני רוצה לבנות מנגנון שהוא מנגנון יותר טוב. מה שהיה עד עכשיו מול "ניטו טק", שזו המערכת שבה מוזן הכסף והם רוכשים, זה שהם סיימו באוקטובר מסיבותיהם הם, כתיבה במרכז, דרשו מהם משהו, וזה דרש מהם להשקיע יותר משאבים, מה שדרש מהם לגייס כוח אדם ולהוציא יותר כסף. וכל מיני הסברים שהם הסברים טובים של הספק, תקלה של המשרד שזה המכרז שיצר, שלא הצלחנו לתקן את זה במהלך הזמן. אבל עכשיו אנחנו נמצאים בשער כושר שבה מסתיים המכרז מול "ניטו טק", ואנחנו נצא למכרז רכש חדש, שאני מאוד אשמח שהשטח יהיה מעורב בו.

אה, יפה. זו אמירה יפה, שהשטח יהיה מעורב בו. אם באמת אפשר לקחת באמת את השותפים, אפילו נציגות ממנה, להבין כמה מהפערים, זה יכול לפתור את המכרז לשנים ארוכות קדימה. הלוואי וזה יקרה. כן.

דליה נרקיס, אני יושבת ראש המועצה לספריות הציבוריות בישראל. אני אדם מהחוץ, אני לא מעולם הספריות, אני באתי לעולם העסקי והתחברתי לתחום, ובאמת אפילו התאהבתי בו, הייתי אומרת, מהמקום שאני מאמינה שההשקעה שנעשה בילדים שלנו, בצעירים שלנו, מגיל הגן לצורך העניין, אנחנו בסופו של יום נקבל בוגרים שמסוגלים לתרום לחברה, לעצמם וכו'. אני רוצה רגע להעיר מהזווית שלי על הדברים שאני ראיתי. אני חושבת שלהפיל את הכל על הספק זה לא נכון. ספק עובד, אני לא מכירה אותו, אני רק מכירה את ההתקשרות איתו, הספק עובד כחברה פרטית עסקית על פי הזרמת התקציבים שהוא מקבל שם מהמשרד. זאת אומרת, הוא לא מממן את ההזרמה לספריות. ולכן, אני חושבת שצריך לפתור את הבעיה הזאת, קודם כל איך הספק מקבל גם באופן שוטף את התזרים שלו, את התקציבים שלו. הנושא של אוקטובר היה עוד לפני שנבחר הספק הזה לפני שלוש שנים. אני חושבת שכשבועז יבוא אז הוא גם יוכל לאשר את זה. הצורך, כנראה, לסגור את ההוצאות כבר באוקטובר נובע מאיזשהו תהליך ניהולי שאפשר לשפר אותו.

בטוח.

היום מערכות יכולות לנהל את זה באופן שאפשר לעשות את ה-1 חלקי 12 וכו', ולנהל את הבקרה. אני חושבת שאנחנו - - -

או להשאיר רזרבה תקציבית. גם יש עוד דרכים.

אז זה שמאפשרים להם להוציא את הכסף רק במשך ארבעה חודשים בשנה, בערך ממאי עד אוקטובר, זה לא מאפשר להם לא לתכנן ולא להתחייב, ובטח לא בספריות שזה, מה שנקרא, על הקשקש. התקציב הוא כל כך קטן, הרשות לא תומכת בהיקפים מאוד גדולים. זה ממש החמצן שלהם.

נכון. אני גם רוצה להוסיף לדברייך.

אז אני באמת אומרת שאני שמחה שיהיה מכרז חדש, אבל צריך להסדיר את העניינים שהספריות ידעו, שתהיה להם וודאות. וגם העובדה, אני התרשמתי שכל מי שיושב פה מסביב לשולחן הזה הם אנשים מאוד אחראיים, ולא יהיה מצב שהם יוציאו את הכסף בתחילת השנה ולא יישאר להם להמשך השנה. הם ידעו לפזר את זה כך שהם באמת יוכלו גם לתכנן וגם לבצע פעולות על פי הפריסה של הכסף שעומד לרשותם. אז אולי לא לתת את הכל ב-100 אחוז בתחילת השנה, אבל לא יעלה על הדעת ש-50 אחוז משולמים רק אחרי חמישה חודשים.

אני עקבתי אחרי כל התהליך היום ואני יודעת שהייתה בעיה של תקציב המדינה, והוא עבר רק באמצע מאי, אבל אנחנו נמצאים באיזושהי מציאות במדינה, שהאירועים האלה עלולים לחזור פעם אחרי פעם אחרי פעם, לכן צריך למצוא מנגנון שאיתו הם יכולים לחיות. הספריות, בלי התמיכה של משרד התרבות, אין להן סיכוי. זה שיקבלו שכר אבל לא יקנו ספרים, איפה נשמע דבר כזה שלא קנו ספרים חצי שנה. אתם יודעים כמה ספרים, תשאלי את בן-זוגך, כמה ספרים התפרסמו בחצי השנה האחרונה? הם לא יכולים לקנות את הספרים האלה משום שאין להם ממה. אז אותו תושב שאנחנו רוצים למשוך לספריה ואומרים לו "אין לי את רבי המכר" או "אין לי את הכותרים החדשים" למה שהוא יבוא? הוא ימצא דרכים אחרות.

יותר מזה. אני רוצה להוסיף על זה. כן.

אני אשמח. אחד, אני ודאי לא הפלתי את האחריות על הספק. אני אמרתי שבסוף ספק צריך לעמוד בדרישות המכרז שבו הוא זכה.

נכון. זה מה שדרשו ממנו.

וככל הנראה, המכרז גם הזה - - -

היה לא בנוי טוב.

ואם את אומרת לי שגם זה היה לפני, אז כנראה שהמכרז לא נבנה טוב. ואני חושב שהמקור לזה שהוא לא נבנה טוב זה שלא היה קיים שיח בין השטח לבין המשרד. זה אחד.

זה נכון. אני מסכימה איתך ב-100 אחוז כאן. אמירה חשובה.

ומפה אני פונה אלייך, דליה. אני, במעט הזמן שאני נמצא בתפקידי, נאלצתי להוציא את המבחן השנה, בלחץ של לוח זמנים. אני מקווה שהוא, בוא נאמר, להבנתי, לראשונה כן הוא נשלח למנהלות הספריות - - -

אתמול.

לראשונה כן נשלח המודל כמה, מה התקצוב. בסדר? לא יודע אם לראשונה, אבל לפחות בטווח הזמן של השנים אחורה.

לראשונה. לראשונה. זה יום היסטורי, יירשם בדף הספריות.

תודה רבה.

אז אני שמח בזה. ואני מבקש, לנו יש חובת היוועצות סטטוטורית איתכם. אין סיכוי שאנחנו מפרסמים מבחן בלי שלכם יש את ההערכות.

אבל אי אפשר להגיש אותו למועצה יומיים, יומיים - - -

אז שהמועצה לא תאשר למשרד את המבחן.

אז מצד שני, הם יודעים שאם לא יאושר המבחן, גם מעט התקציב לא יגיע. אנחנו באיזשהו מלכוד שבאמת לא מאפשר להם לחיות. ואנחנו מדברים על רמה של חמצן - - -

כן, אבל אני כן חושבת שיש כאן בסוף בסיס פתוח לעבוד איתו, אז בוא נראה איך אנחנו כן מייצרים. כי אני לא רגילה שמשרדי ממשלה באים ואומרים "אנחנו רוצים לעבוד עם השטח". ואני אומרת את זה בחיוב, כן, ממש, זה טוב, זה דבר חיובי.

תודה. אני מבקש מדליה להיות מוזמן לישיבה הבאה של המועצה לספריות, כדי שביחד נתחיל לעבוד, אחד על תהליכי הרכש שיצאו השנה לקראת ההחלפה הן של המפקחות והן של "ניטו טק", ולעבוד ביחד על המבחן שיפורסם לקראת שנה הבאה.

שזה קודם כל ממש מעולה.

אתה יותר ממוזמן. זה באמת בזרועות פתוחות.

מיד נעבור גם אליך, רון. אני רק רוצה כן להגיד, שנייה, כולם פה ידברו, כולם גם רוצים לדבר. אז רגע, אני רק רוצה להגיד - - -

שנייה, שנייה, אני רק דבר אחרון. אני רוצה להתנצל בשם שר התרבות והספורט מיקי זוהר. הוא מאוד מאוד מאוד מכבד את הוועדות של הכנסת - - -

לא, אבל לא דיברתי על השר.

לא, לא, אני מדבר על השר.

כן.

וברוב מוחלט של הוועדות שהתקיימו עד עכשיו בענייני המשרד הוא נכח. פשוט הוועדה נקבעה קצת, לפחות אנחנו ידענו עליה בלוח זמנים צפוף, ויש עכשיו אירוע של כל רכזות התרבות ברשויות, ולכן הוא לא נמצא פה, אז אני מתנצל בשמו.

אנחנו לגמרי מקבלים, גם אני אומרת שלא ציפינו להגעת השר, לא בקטע, חלילה, שלא, אלא רצינו לעבוד עם גורמי המקצוע. אז אני שמחה גם שאתה אומר שהוא בעצמו היה רוצה להיות נוכח כאן. זה חשוב. ואני גם אומרת בפעם הראשונה שדיברתי עם גורם של שר שאומר שצריך לדבר עם השטח. אני כן רוצה להגיד מתי שחיובי, מבחינתי זאת אמירה מאוד חיובית שאני מקווה שהיא גם תהפוך ככה מהלכה למעשה. אני גם אספר לך שאת ההשראה לדיון הזה בצוות שלי ואני, קיבלנו משתי כתבות מדהימות שפורסמו בתקופה האחרונה. האחת של טל כרמון מ"דבר", אבל עוד לפני כן של אביעד הומינר, סמנכ"ל קרן ברל כצנלסון שפרסם שהיא באמת שמה את התשתית של שריד הרווחה החשוב הזה, הספריות הציבוריות, להסתכל עליו כמו איזו שמורת טבע מוגנת, איך אפשר באמת להפוך את זה לנחלת הכלל ולא להיפך.

אז כן חשוב לי לציין, ואני גם אגיד משהו נוסף. אנחנו מדברים הרבה על רכש ספרים, ובוודאי שזאת מהות העניין, אבל אם אנחנו רוצים להפוך את הספרייה לגורם אטרקטיבי, אפרופו תרבות שהיא תרבות רב שימושית, אז צריך תקציב וודאי בשביל זה. כי בעיני, ספריה, הנכס שלה הוא גם הנכס הפיזי, הקיים, של הספרייה. בדיוק כמו שהסתכלתי על מוזיאונים. ולכן, אירועים שהיינו עושים במוזיאונים נועדו גם כדי לחשוף לקהילות השונות את הנכסים התרבותיים שנמצאים להם בעיר, שמגיע להם להיחשף אליהם. ובדיוק ככה גם הספרייה הציבורית. אני בטוחה שערבי הקראת שירה או שעות סיפור וסוגיות מסוימות הם דבר שאפשר לייצר אותם, או מפגשי סופר וכאלה, לייצר אותם בצורה הרבה יותר מיטיבה, כשיש תקציב וודאי שמאפשר גם לתכנן את האינטראקציה החדשה עם הספרייה. כי אם אנחנו רוצים שהספרייה היא לא תהיה משהו שהוא לא מתכתב עם הצרכים התרבותיים הקיימים, אנחנו צריכים לאפשר את אותה ניידות כלכלית כדי גם לעשות את המעבר. לא שאני אומרת שאתן עכשיו צריכות להיות מנהלות תרבות, אלא אני אומר שיש - - -

אנחנו גם, ובחלק מהספריות זה אכן קורה וזאת השונות הגדולה שקיימת.

נכון, רק שמך.

שמי רוית זיצר, אני מנהלת את מחלקת ספריות במועצה אזורית שומרון, ואני חברת הנהלת איגוד מנהלי הספריות הציבוריות, ואני עד היום נטולת תקציב.

רגע, רגע, ואת בעצם ספרייה חדשה?

לא, ממש לא.

אה, לא. אוקיי.

אני ספריה ותיקה - - -

כי יש לנו שאלה פה על מה קורה עם ספריות חדשות מבחינת החוק.

יש לי, אגב, סניף חדש שלא אושר.

שלא אושר, ואז כל - - -

ואני לא יודעת למה.

אוקיי.

אבל יש לי עוד 31 סניפים שלא קיבלו שקל - - -

אז מה בעצם התכוונתם שלא אושר לך?

כלום. לא קיבלתי תקציב מתחילת השנה.

הבנתי.

אני עובדת על אדים, מה שנקרא. בסדר? אני יושבת כאן על כובע של מנהלת רשת ספריות, אבל ספריות שמגיעות ממה שנקרא, היישובים הכפריים.

שזה אומר שפחות נגיש להגיע אליהן?

ממש לא. אם תסתכלי בנתונים, במספרים אצלנו, התברכתי במגזר שהוא מגזר אורייני, מגזר שהוא קורא, מגזר שפוקד את הספרייה שבעה ימים בשבוע, ויש לי גם סניפים שפתוחים בשבת ונותנים שירות ללקוחות שלהם בשבת, והם דתיים, אוקיי? אם דיברתי על מודל - - -

כמו שבת ישראלית בעצם, במודל כזה. גם אני הכנסתי את זה אז למוזיאון.

נכון. המודל אצלנו, וזה הסלוגן שלנו, הספריות שלנו, ספריות השומרון הן בית לתרבות וקהילה.

יפה.

קורים בהן הרבה דברים, הרבה מעבר להחלפות ספרים. אנחנו משתדלים להיות "מולטי", כי כבר יש לנו את המבנה ויש לנו את כוח האדם, ואנחנו משתדלים לייצר שם פעילות במקסימום. אנחנו עובדים על זה מאוד מאוד מאוד קשה. ואני יכולה להגיד לך שברמת, בואו נסתכל שנייה על ארגון, בסדר? כארגון ארצי וארגון גדול. אחת הסוגיות או אחד החסמים החשובים והמהותיים, הם הדיפרנציאליות שלנו, אוקיי? אי אפשר להשוות את מועצה אזורית שומרון למועצה אזורית משגב, ואי אפשר להשוות אותה לרשת ספריות ראשון לציון, או לרשת ספריות כפר סבא.

בגלל תקצוב הרשות?

וההבנה של בניית המודל התקציבי בהתאמה לדיפרנציאליות ולשונות שלנו, וגם לשונות ברמת המציאות – המתקנים, המעמד עצמו, כמות העובדים, בסדר? כמות העובדים שאני מנהלת, שנועה בראשון מנהלת, שהילה ברעננה מנהלת, היא שונה מן היסוד.

שזה גם תלוי תקצוב רשות, רק כדי לומר. זאת אומרת, רשות חזקה יש לה כוח למצב את המערך.

בניית המודל ומימושו צריך להיות דיפרנציאלי גשם שהרשויות הן דיפרנציאליות. נקודה. ככה זה צריך להיות.

אני ממש מסכימה איתך. רגע, אני רק רוצה כן לעבור אבל לרון.

אני רק אגיד עוד שני דברים ממש משמעותיים ברמת הספריות הקטנות יותר, בסדר? אני יכולה לומר ש-א', דברים לחיוב. אנחנו כן קיבלנו אוזן קשבת מצוות השר ומשרדו ומהמנכ"ל הנוכחי ומשרדו, וזה גם כן חשוב לומר.

וגם נוכח בדיון.

אבל, ישנם חסמים נוספים שהם עדיין לא ברי שינוי. לראיה, ואני לא רוצה לפתוח כאן מקרה ספציפי, אני אשמח לשפוך אור על המקרה שלי בדיעבד, אבל זה לא המקרה. ישנם חסמים נוספים ברמת הביצוע. כמו לדוגמא, מגנון פיקוח שבמקום להיטיב איתנו ולהיות מנחה ולהיות פורץ דרך, ולתת גב לספרנים ולקחת אותם לעבר השלב הבא, אוקיי? עובד היום במתכונת של סוג של מבקר וסוג של חסם. אוקיי? תהליך הבדיקה יכול להיות שבועיים ויכול להיות גם ארבעה חודשים כמו במקרה שלי.

אנחנו מדברים על, תחדדי את זה רגע, תסבירי את זה.

תהליך שאני עברתי בשביל לאשר את הדו"חות, אוקיי? אני זכיתי ליחס שהוא שונה, ליחס שהוא מפלה. רשויות אחרות שנמצאות בדיוק באותו מצב כמו שלי כבר קיבלו תקציב ואני לא.

אני אנסה לחדד.

כן, אין בעיה.

כל ספרייה, וזה גם משהו ששווה לבחון, כי לדוגמא במספר מבחנים, גם במוזיאונים וגם בתיאטראות, אנחנו בוחנים כן שינוי בעניין הזה. ספרייה צריכה כל שנה מחדש להביא מסמכים שמוכחים שהיא בעצם ספרייה. כאילו לאשר מחדש את קיומו של הזה, במקום כמו שאת אומרת, כנראה, למי שהייתה ספריה לא זה. ואנחנו באמת במוזיאונים בודקים מודל, פיילוט, של מתווה תלת-שנתי, ואני בטוח שהספריות יוכלו להיכנס לשם.

למודל הזה. ואני אפילו אגיד יותר מזה - - -

שנייה. לגבי המועצות האזוריות. המועצות האזוריות השנה, גם בגלל לוח זמנים מאוד מאוד צפוף שאנחנו התחייבנו לחשכ"ל, לגבי אישור, לגבי אישור בלוח זמנים צפוף של המבחן הזה, כי אנחנו שילמנו מקדמות 5 חלקי 12, ולכן היינו צריכים לאשר את המודל בזריזות. אבל, כן ניתן מענה, ניתן תיעדוף נוסף לנועצות האזוריות. צריך לומר שבסוף זו שמיכה שאנחנו מושכים, ומה שאנחנו מושכים מפה אנחנו מורידים. אבל כן ניתנה התייחסות לעניין הזה. לגבי המפקחות וההליכים של האישור, שבסוף המפקחות, כמוש אתם אומרים, אמורות לתת מענה לספריות על מנת לעזור להן באמת לאשר את הטפסים שאמורים להיות, גם המכרז הזה מסתיים השנה. הוא כבר במשך ארבעה חודשים לא מאושר על ידי החשבות בלשכת מנכ"ל בגלל, בדיוק מהסיבות האלה. כי אנחנו רוצים באמת לוודא שיוצא פה מכרז שבהמשך נוכל לדעת שהוא נותן מענה אמיתי לספריות למען, בוא נאמר, לצורך של לשמור כמו כל הסיפור של המפקחות.

אני רק אגיד משפט אחד, ברשותכם.

לא, רגע, רגע. אני מצטערת.

לגבי עקרון הרצף רק.

אוקיי.

אנחנו בוועדת הצעירים, אבל הספריות פעולות לפי עקרון הרצף. ומה זה אומר? זה אומר שבפתחנו ותחת מטריית שירותנו נכנסים ילדים מגיל לידה ועד אנשים בגיל 120 ואף יותר. אצלי, השבוע, יש לי תמונה על לקוח בן מאה שהשאיל ספר באחד מהסניפים, והמנהלת הגיעה במיוחד לפתוח לו. שתבינו שאנחנו במצב הישרדותו. אתם שואלים מה יעזור? יעזור לעבור ממצב הישרדותי ללא הישרדותי.

נכון.

וכך כל הספריות יוכלו לעשות את כל מה אלה שנמצאות ב"טופ" כן מצליחות לעשות, ומצליחות לעשות, אני חייבת לומר, ביצירתיות יתר. אני מחזיקה בעוד כובע ברשות שלי, אני גם מגייסת את המשאבים של המתנ"ס.

לא, רגע, רגע. אנחנו, לא, לא, אני מצטערת.

ותשאלי איך אנחנו מצליחים לעשות.

חברייך גם ידברו.

באמצעות עוד - - -

אני רוצה לעבור לרון ניסן מילר, מנהל ספריית משגב. אני אשמח שתייחס גם לסוגיית השלטון המקומי באמת. כן.

אוקיי, אז ראשית אני אגיד, כרגע אני תחת ה"טייטל" הזה בלבד, אני מנהל ספריה. אני מוקיר ומעריץ את החברות פה שיושבות בראש איגוד המנהלים ומנהלות. בעבר הייתי חבר במועצה הארצית לספריות ציבוריות, במשך שנתיים וחצי, אני מכיר את הפוטנציאל של המועצה לספריות ציבוריות. בעבר הייתי מפקד מטעם המשרד, מטעם המחלקה לספריות, במשך שנה אחת, עד שנבעטתי החוצה. וכרגע אני רק תחת הכובע של מנהל ספריה בלבד. אני צריך דקותיים. האחת לגבי המעבר מחברת "ניטו טק" לחברה הבאה. בפעם האחרונה שהיה מעבר בין שתי חברות ניהול רכש, התקציב שנכנס אלינו בגלל שלא תפרו מכרז ולקח זמן וכן הלאה, התקציב הגיע אלינו באוגוסט, תקנו אותי אם אני טועה, במעבר מ"פמי פרימיום" ל"ניטו טק".

לא, הגיע במאי.

במאי, אוקיי. הרבה יותר רגוע.

אנחנו רק ביוני.

כן, לקח הרבה זמן. ועל כן, אם יש כוונה לעבור מחברה אחת לחברה אחרת, עומדים לרשותנו עכשיו שישה חודשים עד תחילת שנת 2024, בבקשה לנצל אותם בשביל לפתור כראוי, להוציא מכרז, לארגן את הזוכה ולהתחיל לעודד אותו לפעול למעננו. זה דבר אחד.

דבר שני, אין קשר, זו נקודה שאני רוצה לחדד ואני אעשה את זה מהר, אין קשר בין התוכנית השנתית שאנחנו מחויבים לה גם עבור הלקוחות שלנו אבל גם מבחינה הצהרתית. אנחנו מחויבים לבנות תוכנית שנתית מינואר עד דצמבר. וכתבתי את זה, אמרתי את זה במאמר שאולי את קראת, בעיתון "דבר", אוקיי? זה כמו לרשום על הקרח תוכנית שנתית. כי התקציב, אנחנו יכולים לפנטז פנטזיות מהתחלה ועד הסוף. ינואר, פברואר ומרץ; כל מה שנפנטז שם לא יתממש, אוקטובר, נובמבר, דצמבר; כל מה שנפנטז שם לא יתממש. רוצה לומר שתקציב של שנה שלמה נדחס לנו לחמישה-שישה חודשים, ולך תארגן משהו ראוי עם זה. אנחנו לא יכולים להשתמש בתקציב שאין לנו. כלומר, אני לא יכול לבוא בינואר ולהגיד לאשכול נבו "תבוא להרצות אצלי ואני אשלם לך כאשר יהיה לי". זה לא נכון. אני יכול, בוודאי ברמה ההצהרתית להכניס הזמנה לאשכול נבו רק כאשר יש לי כסף מגובה לנושא הזה. ולכן, אם יהיה מנגנון שיאפשר אשראי שכזה, להגיד "אוקיי, אתם תקבלו תקציב. הוא יגיע במרץ, הוא יגיע באפריל, אבל אנחנו יודעים שיגיע תקציב, תתחילו לארגן אירועים בינואר, פברואר ומרץ", זה מעולה. "תמשיכו עם הרכש שלכם גם באוקטובר, נובמבר, דצמבר". הלוואי, אמן וזה יתממש. נכון להיום תקציב שנתי מנוקז לכדי חמישה-שישה חודשים שזה כאמור לכתוב על הקרח תוכנית שנתית.

רון, תרשה לי רק לחזק אותך. שמי עמית גיטלר, אני מנכ"ל מרכז הספר והספריות.

כן.

אנחנו עמותה ללא כוונות רווח שהחזון שלה הוא קידום הספריות הציבוריות. אנחנו קיימים כבר כמעט חמישים שנה. אני עובד שמונה שנים בארגון ובשלושת החודשים האחרונים אני המנכ"ל, ואני זוכר תקופות דומות למה שאתה מדבר. הספריות היו מקבלות, בערך בתחילת השנה, כל ספריה ידעה בערך מה יהיה התקציב שיהיה לה לשנה הקרובה ובעצם הייתה יכולה, על בסיס הדבר הזה, לעשות הזמנות. זאת אומרת, הייתה עבודה שוטפת כל השנה. אני בתור גוף שנותן גמול השתלמות לספרניות, לא יכול לבנות היום תוכנית שנתית של קורסים, מה שפעם בעבר היו 10-15 קורסים במהלך השנה, והיו משלמים עליהם כשהיה נכנס תקציב.

תסביר את זה רגע.

כן. אנחנו בונים תוכנית, אני לוקח, הדרכה זה רק אחד הדברים שאנחנו עושים אבל זה נראה לי דבר מאוד קריטי לנושא, היינו בונים תוכנית הדרכה שנתית. הייתי מתחיל קורסים בינואר, והם היו מסתיימים בדצמבר, וספרניות יכלו להגיע ולהירשם במהלך השנה, וכשנכנס תקציב הן היו משלמות. זה התקיים בזכות זה שהן ידעו, כמו שנאמר כאן לפני, מה יהיה התקציב שמיועד לזה. ואז בעצם, על הבסיס הזה הן יכלו לשלם. ברגע שנכנס התקציב. וככה זה עבד גם בתרבות ובסעיפים אחרים. זה רק בשביל להשלים את מה שאמרת.

הערה שנייה בעניין זמן הגעתו של התקציב, יש שם במרץ, אפריל, תלוי אם זו שנה טובה או שנה רעה, ישוב פה גולן מאגף התקציבים - - -

גולן בדיחי, שהוא הדובר הבא גם.

כן, נהדר, הרפרנט. אני מניח שהוא ישפוך על זה אור, אבל אני בשעתו ביררתי, ואפילו דיברתי עם שאול מרידור, שהיה מנהל אגף התקציבים בשעתו, והוא אמר לי שהתקציב מבחינת האוצר מגיע אל משרד התרבות במועד, כי זה תקציב צבוע מתוקף חוק. מה קורה בתוך משרד התרבות זה כבר עניין שלהם. הוא העיד במילותיו שהתקציב מיגע בזמן. אז אם לא באחד בינואר, במהלך ינואר. אבל זה מה שהוא אמר לי בשעתו. זה היה לפני שלוש שנים, אני לא יודע כמה מים זרמו בנהר מאז.

רגע, רון, אני רוצה באמת לעבור לגולן בדיחי, וכמה שאלות גם מעבר להתייחסות. האחת, האם יש ניצול תקציבי מלא בכל שנה?

בועז הגיע.

כן, אמרנו לו שלום. בועז, שלום, תודה שאתה פה והגעת.

אני מתנצל על האיחור. מייד כשקיבלתי את ההודעה הגעתי.

אז אני הבנתי שבעצם לנו נמס שאתה מגיע אבל לך לא הודיעו לבוא. זה כרגע מה שנאמר לי.

אמרתי את זה למי שדיבר איתי, אבל נחסוך את ההתדיינות הזו, אני פה וזה הכי חשוב.

בסדר. אני כן רוצה לשאול אז באמת האם התקציב מנוצל במלואו בכל שנה, והאם עודפי התקציב, דבר חשוב, חוזרים לספריות כתקציב תוספתי? או שזה פשוט עבור כל שנה ושנה, ומה שלא מנוצל חוזר לקופת הגירעון, המשרד, או לא יודעת מה. ואז זה אמת מעלה שאלה האם מייצרים פה מנגנונים שפשוט נועדו לא למימוש תקציבי מלא, ודבר שמייצר פה איזושהי התנהלות צנע כזו שלא מאפשרת להרים את הראש? כן, ותודה שאתה פה.

בשמחה, תודה על ההזמנה. באמת שמי גולן מאגף התקציבים. אני, ברשותך אתייחס שנייה לשאלה של רון.

כן, כן. בוודאי. נכון.

כמו שאמר לך אז הממונה על התקציבים שאול מרידור, גם היום התקציב מגיע באחד בחודש, או במקרה שבו מאושר תקציב המדינה כבר בתוך השנה אז ברגע שאושר תקציב המדינה. ובאמת התקציב כבר בתקציב המשרד. ולגבי שאלות יושבת הראש אני יכול להגיד שהביצוע בתקנה בספריות יחסית גבוה בכל שנה, ואם צריך להמציא - - -

נגיד שנה שעברה.

אז זהו, אין מולי את הנתון המדויק.

כן, אנחנו נבקש גם את הנתונים של חמש השנים העוקבות, הניצול התקציבי. בגלל הקורונה, אז עדיף לנו לקבל את 2018, 2019 ו-2022, נכון? היו שנתיים שבטח היה - - -

קורונה עבדנו.

אבל הגיעו פיזית?

הגיעו. היו כל סוגי השירותים למיניהם.

מעניין. טוב, אז אנחנו נשאל על חמש שנים בכל מקרה כדי להבין - - -

חשוב לומר ליושבת ראש הוועדה שהספריות היום הן לא רק רוכשות ספרים. בוא נאמר, מרבית התקציב, אם אני מדייק, מרבית התקציב של הספריות שמגיע ממשרד התרבות והספורט, לא הולך לרכש ספרים. חלקו הולך לציוד נלווה, חלקו הולך לאירועי תרבות. אבל היום הם הרבה הרבה יותר - - -

60 אחוז מהתקציב הולך לרכישת ספרים. גם דיגיטליים וגם קוליים.

אז טעות שלי, אז יש ארבעים אחוז של דבר שהולך למסביב. המדיניות של השר הנוכחי היא להגדיל את אירועי התרבות שנמצאים בתוך הספריות על פני רכש ספרים. אבל זה כמובן נעשה בשיתוף.

שאגב, זה דבר נהדר, שהדבר הזה יהיה אינטראקטיבי. וגם צריך להגיד שאירועי תרבות יכולים להתכתב עם עולם הספרות והשירה והעיון והתיאוריה, וזה דבר שצריך לקרות יחד. ואפילו הקרנות סרטים יכולים להתכתב עם העולם הזה, וזה מבחינתי, עירוב שימושים תמיד מבורך בעיני ומייצר עוד דברים. אבל אני כן רוצה רגע לחזור אליך. אתה אומר שהתקנה בעצם, מרביתה מנוצלת. אלא הניהול שלה אולי הוא מקשה. זאת אומרת, הניהול שלה בגלל החודשים הספציפיים והכל, הוא זה שאולי מקשה על הרצף.

כן, וזה מה שאני מביא לשאלה הבאה שלך, באמת הרבה, זה מה שיוצר לפעמים עודפים בתקנה. כלומר, מתחייבים על כסף ולא מצליחים להוציא אותו בשל - - -

אז יש לי הצעה הגונה. עודפת תקציב ספציפית בעודפי התקציב של הספריות הציבוריות, זה כמובן דבר שצריך לעבור בתקנה ממשלתית, בדיוק - - -

משרד התרבות והספורט ודאי ישמח שהכסף יעבור משנה לשנה.

לא, רגע. אני רוצה להסביר מה אני אומרת. אם עודפי התקציב של התקנה יישמרו משנה אחת לעוקבת, יהיה אפשר להשתמש בעודפים האלו בדיוק לחודשים האלה שלא מאפשרים להשתמש, במקום לייצר את אותו "לופ" בעייתי להגיד שאם יש עודפים, אותם עודפים שנצברים נגיד ל-2024 יוכלו לשמש לאוקטובר עד דצמבר. אני סתם מעלה פה רעיון. הדבר העדיף הוא שתסדירו את זה כמו שזה. אבל אני רק אומרת שיש דרכים שאפשר באמת לאפשר. אני מכירה שעושים את ארגוני הנוער ותנועות הנוער, עם העוקב. ועם עוד פונקציות. למה עם הספריות הציבוריות אנחנו בעצם מגבילים להם פרק זמן די משמעותי, יש לומר תחילת שנת לימודים – ספטמבר, זה אומר שמאוקטובר אחרי החגים והכל אני מניחה שיש צורך להביא אל הספרייה, לחשוף אותה בפני תלמידים, להפוך. אלה בעצם חודשים שאני רואה אותם אפילו חודשים די קריטית. אני מניחה שכל השנה היא קריטית. חופשת גדול הוא קריטי, חופשת הפסח היא קריטית והכל, אבל גם החודשים האלה, אם אני מסתכלת בעין חינוכית אני חושבת שזה חודשים משמעותיים שהיינו רוצים שהספריות באמת יוכלו לעשות בהם פעולות. איך אפשר לפתור את זה?

אני באמת חושב שמדובר כאן על, קשיים במנגנון שהועלו כאן גם מהספרנים וגם מאנשי המקצוע במשרד התרבות - - -

אתה רואה לזה פתרון?

אני רוצה לענות פשוט לעניין התקציבי כי אני לא רוצה, ממש לא כאיש מקצועי לא בתחום הספרות ועדיין לא בתחום התרבות, אבל גם שתי השאלות של העודפים, אז גם, הפנייה הראשונה היום האמת אנחנו הולכים לעסוק בשינויים בתקציב בוועדת הכספים בשעה 12:30, זאת הפנייה הראשונה שעושים כשמאושר תקציב חדש וכמובן שמעבירים את העודפים משנה שעברה.

אז אני מקווה להגיע לשם ולהצביע בעד העניין.

אני לא בטוח. צריך לשאול את יושב ראש הוועדה אם סעיף 19, סעיף תרבות וספורט, יעלה היום להצבעה או לא.

אנחנו נבדוק את זה עם הרב גפני אחרי הוועדה.

סתם בשביל לסבר את האוזן, העודפים, לדעתי, שמתגלגלים, שאמורים לעבור בפעימה הראשונה בתקנת הספריות הם כארבעים מיליון שקלים. נראה לי שזה די - - -

שזה יחסית יפה. כן. אני כן מציעה, אני מעלה משהו, יהונתן, אני מציעה שאולי אפילו אפשר לעשות תיקון לחוק הספריות. תיקון חקיקה שספציפית את החוק הזה יאפשר עודפי תקציב שיגיעו חזרה. כאילו להגן על התקנה הזו מכל. בגלל שאין בה עלייה, וכן בסוף בגלל התייקרויות, אינפלציה, טייס אוטומטי והרבה דברים שלא מוחלים על התקנה התקציבית, בוודאי שיש שחיקה. הייתי אומרת שאם נעשה תיקון שאומר ספציפית פה עודפי התקציב הם גם קודש הקודשים של החוק הזה, אני חושבת שזה יוריד רגע מהלחץ, כי ברגע שזה נצבר, קודם כל זה יאפשר אולי שנה עוקבת לעשות רכש גדול יותר. אני חושבת שזה דבר שאפשר לחשוב עליו רגע.

אני לא בטוח שזה מתאים לשינוי חקיקה, אבל אני חושב שבסיכום מול האוצר אנחנו נשקול את זה בהחלט.

גם רעיון, אוקיי. פשוט סיכום מול האוצר הוא חד פעמי.

יש עודפים בכלל, בועז?

רגע, אני רוצה כן אבל לתת לבועז שהגיע אלינו. הוא הרגע הגיע, שישב. בועז, אותך, הרבה מהדברים כבר לובנו, אז קודם כל תודה שאתה פה, אני כן רוצה לשאול על הסחבת הבירוקרטית שנאמר פה, האם יש דרכים לייעל את זה אולי במנגנונים דיגיטאליים, שלא יהיה אפשרות זה, או איך אתה רואה את זה? ובאמת איך אתה רואה גם את ההזדמנות עם המכרז החדש בהקשר הזה?

טוב, אז קודם כל שלום לכולם. אני פספסתי את החלק הראשון, אבל אני יכול לשער על מה מדברים מבחינת הסחבת. באופן עקרוני, אני רק רוצה להתייחס לשתי נקודות לפני, באופן עקרוני חוק הספריות מולחן על שולחן היועמ"ש, יש דיונים ראשונים בנושא. זה כולל גם עדכון תקציב, גם הצמדה של התקציב, גם יש וועדה שאמורה להתכנס והיא לא התכנסה וצריך גם לתקן את זה. אז כל העניין המשפטי, לטעמי אני אומר את זה גם ליהונתן, הוא בהחלט צריך לכלול גם את עדכון התקציב, גם את ההצמדה שלו, גם את המקורות שלו, ובכלל לעדכן אותו. הוא לאחרונה, ב-1975, עודכן מבחינת מקורות המימון ב-2010-2011, ומאז התקציב עומד על 85 מיליון.

נכון. שזה במונחים שלנו זה נקרא שחיקה. זאת אומרת, אנחנו מסתכלים על זה כעל קיצוץ תקציבי. אני יודעת שזה לא נתפס ככה כי זה נראה אותו סכום ולא נגעו בו, אבל זה בעצם אומר שיש פה קיצוץ תקציבי לאורך הזמן בגלל שיותר מעשור לא נעשה עדכון.

לא נעשה עדכון אבל אני אומר, זה על שולחן היועמ"ש, שותפים לזה גם השלטון המקומי, גם המשרד.

מעולה.

זה בעבודה. וזה דבר אחד. הדבר השני - - -

רגע, אני רוצה להוסיף אבל לפרוטוקול כן איפה הדבר הזה עומד כדי שכן נשים את זה, ואני כן רוצה שאנחנו נשאל, אלא אם כן לגולן תהיה תשובה על זה, איך מחולק הסכום לפעילויות השונות? זאת אומרת, איך מתבצעת הערכת חלוקת התקציב הקיים? שנבין אולי בעצם בגידול התקציבי שצריך, צריך אולי לעשות גידול שהוא ספציפי על אזורים שהם בשחיקה יותר גדולה. כי לא היינו רוצים שיגדילו לאיזה משהו כולל אבל בעצם יגידו שהרכש אצלכם למשל הוא משהו שהוא מצומצם יותר. כן.

אז לגבי הסחבת, שתי מילים על המנגנון שבו הכסף עובר לרשויות או לספריות. המנגנון שאיתו עובדים היום הוא מנגנון שבעצם המשרד הפריט את התשלומים במובן הזה שיש זכיין חיצוני שמטפל בתשלומי הספקים. ההרשאה ניתן לרוב - - -

שכמה זמן המצב הזה קיים, של אותו זכיין חיצוני?

למעלה מעשור.

למעלה מעשור.

זה מנגנון שלאורך השנים היינו בו בשני ספקים. הספק הנוכחי הוא החל מ-2020. במנגנון הזה אנחנו בעצם עובדים מבחינת המשרד בשני מסלולים. אנחנו עובדים בתמיכות כשאנחנו מאשרים מודל, ואם זה לא מובן אני אשמח להבהיר. מודל זה בעצם החלוקה של כמה מגיע לכל רשות בהתאם לדיווחי ההוצאות. אחרי שמאשרים את זה, הספק במובן הטכני, מעביר את הכסף לאותן רשויות כשהוא מאפשר להן הרשאת ניצול. הכסף נשאר במשרד. שאלת לפני איפה, הוא נשאר במשרד, הוא משולם כנגד חשבוניות. הוא לא מועבר לרשויות, הוא משולם כנגד חשבוניות.

באותה תקנה?

באותה תקנה, כן. התקנה היא 85 מיליון. 78.8 מתוכם משרתים את תשלומי הספקים, נקרא לזה ככה. המנגנון הזה לאורך השנים יצר סחבת - - -

לא, נשאר במשרד, הוא אומר - - -

אז למה זה לא אוטומטית עובר לשנה העוקבת?

זה עובר לשנה העוקבת ומנוצל עוד פעם לטובת הספריות. זו התשובה. שנה שעברה, יושב פה השר - - -

אתה אומר שהעודפים כן עוברים?

אני מדייק. יושב פה, לפחות בקדנציה, 10 מיליון מתוך העודפים שנה שעברה, בתקופת כהונתו של חבר הכנסת חילי, שהיה שר התרבות, זה עבר לטובת שיפוצים בספרייה. וזה היה בדיוק המקום שבו ניצלנו את העודפים חזרה לספריות.

אז רגע, רגע, סליחה שאני קוטעת. זאת אומרת שהתקנה היא כוללת סוגיות של בינוי?

לא.

לא?

לא.

רק שיפוץ שהוא שיפוץ של - - -

גם לא שיפוץ. גם לא שיפוץ.

אוקיי.

השיפוץ, השכר, כוח אדם, מבנה, מוטל על הרשויות.

רשויות. בדיוק. אוקיי.

אנחנו נותנים כנגד זה, במסלול שבו הסברתי, כנגד זה מענקים, מה שנקרא. אנחנו נותנים הרשאה לרכוש ציוד, יותר תרבות, יותר ספרים, יותר מחשוב, יותר הצטיידות.

אבל אם יש עודפים אפשר גם לעשות שיפוץ נקודתי.

בהחלט.

הבנתי.

אבל זו כבר סוגיה תקציבית שאני באמת לא רוצה להיכנס אליה.

הבנתי. לא, בסדר.

אני מנהל היחידה המקצועית, ויש פה איש תקציבים שיענה יותר בהקשר הזה.

כן.

נכון, יש סחבת, אני מסכים. אבל אני גם חושב שהמשרד מצידו פתר במה שהוא יכול את כל נושא הסחבת. למשל, השנה, מבלי שהתקבלו דו"חות ומבלי שהתקבלו, אז המשרד החליט שעד סוף ינואר הוא נותן מקדמות. עד סוף ינואר, 31.05, נתנו מקדמות לכל הספריות שהגיעו דו"חות - - -

עד סוף מאי, לא עד סוף ינואר.

מאי, סליחה, סליחה. מאי, סליחה. בינואר העלנו את ההצעה, והחל ממאי אנחנו בעצם עסוקים בתקציב השנתי. אז נכון, התקציב השנתי זה סוגיות שאין תקציב מדינה וזה סוגיות תקציביות, אני לא נכנס אליהן. אבל אני יכול לומר שבשיחה אתמול מהחשב, אז אנחנו נעביר, אני מקווה בימים הקרובים, אבל מבלי להתחייב, עוד פעם, אני יחידה מקצועית - - -

נכון.

מבלי להתחייב, אז יש לפחות הסכמה להעביר 26 מיליון. מתוך אותה הקצאה שאמורה להשלים את התקציב השנה, העוברו 24 מיליון - - -

מתוך ה-40 שדיברת עליהם לפני כן, או בנוסף?

הקציבו 78 מיליון - - -

כן, אבל אמרת שבהעברה תקציבית היום, אמורים להיות 40.

אני לא אמרתי את זה.

אה, אתה אמרת את זה, סליחה.

לא, זה על עודפים. שאלת על עודפים.

זהו, זה העודפים.

אה, אוקיי. בסדר.

אני מדבר על ההקצאה השנתית. ההקצאה השנתית היא 78.8 מיליון, מתוכם נתנו 24 מיליון עד ה-31.במאי. אני מאוד מקווה שבימים הקרובים אנחנו נאשר עוד עשרים ושישה מיליון. היתרה תינתן עם כניסת - - -

אני מבקש לשאול למה זה 78 ולא 85?

אז אני רוצה לענות על השאלה הזאת.

רגע, רגע, לא, לא. הוא צריך לענות על השאלה הזאת.

למה 78 ולא 85?

תקנת הספריות משרתת עוד כמה פרויקטים. 85 מיליון, מתוכם 3 מיליון הולכים לטובת פרויקט תשלומים לסופרים. אני חושב שאתם יודעים את זה אבל אני אחזור למי שלא יודע. 3 מיליון הולכים לטובת תשלומים לסופרים שספריהם הושאלו בספריות הציבוריות בשנה שקדמה לשנת התשלומים. זה 3 מיליון, מתוך 1.5 מיליון הולך לטובת פרויקט ניידות. פרויקט ניידות זה פרויקט שהמשרד מפעיל עבור 30 יישובים בחברה הבדואית, ששם אין ספריה, ולטובתם אנחנו מעמידים שלושה אוטובוסים או שלוש משאיות שנותנות שירות ספרייתי נייד.

יפה.

יש פרויקט של פיקוח, שזה בעצם הזרוע המבצעת של המחלקה מול השטח, שהפרויקט שלו הוא בגובה 2 מיליון. כשמורידים את זה מגיעים ל-78.8, זה החשבון, פשוט. כל יתר ה-78.8 אמורים להגיע דרך הזכיין לטובת הפעילויות - - -

בוא, אז רגע, אז אני רוצה רגע להגיד. קודם כל, מה שאנחנו מבינים פה, שיש כאן איזשהו עניין של אותה שחיקה של מעל יותר מעשור של התקציב שיש בתקנה קבוע, שהוא מבורך כי הוא מעגן את זה שלא יהיו קיצוצים, ולא בקיצוץ רוחבי ולא בכל מיני כאלה - - -

אני רוצה לעדכן. כשאני אומר, אני אומר לא מוצמד. לגבי העדכון בעלות שלו, מ-82 ל-200, זה כבר סוגיות תקציביות.

לגמרי, לגמרי, לא. זה בדיוק מה שאני רוצה לחדד.

בהחלט.

ובעצם, או שהיינו רוצים לתקן את זה שזה כבר יהיה בעלייה מתמדת, או להיפך, לבקש בתוך העברה משרדית יהיה עדכון במידה וצריך. אבל מה שיושב לנו פה הרבה יותר משמעותי, זה קודם כל ייעול הבירוקרטיות. הסיפור של החידוש הכל שנתי שאם באמת יוכלו לעשות את יחד עם המוזיאונים, כמו שיונתן הציע פה, על התלת שנתי, או לחלופין, להודיע רק כשיש שינוי, ולא להודיע כל פעם שהמצב נשאר, זה כמו שמבקשים ממישהו לעדכן שוב את תו הנכה שלו כאילו אם הנכות היא משהו שפתאום משתנה. אלה דברים שלפעמים אני אומר שזה כל כך מתיש ונוראי, צריך לעשות את זה ההיפך.

זה לא יהיה אפשרי מהסיבה הפשוטה שבסוף תמיכות זה בקשה של תמיכה, ואני צריך שיבקשו ממני לתמוך. אז בהסדרים - - -

אבל, מה שאתה מציע - - -

אז אני אומר, בהסדרים מיוחדים שאנחנו עכשיו עובדים עליהם ונמצא פה שר התרבות והספורט לשעבר, חילי טרופר, עוד מודל שהתחיל בתקופתו ואחנו ככה הגענו באמצע של עבודת מטה בעניין. אז המודל של התלת-שנתי הוא בעבודה מול החשב הכללי ומול משרד המשפטים בעניין. זה חריג לכלל, אבל אנחנו וודאי לא נוכל להגיע למצב שיעדכנו אותנו רק כשיש שינוי.

אני מבינה, אני רק אומרת מה לפעמים נראה לי עקום, אבל אני מקבלת מה שאתה אומר. קודם כל, עצם הורדת הבירוקרטיה והסחבת זה יהיה ממש חיובי. אני באמת אשמח, קודם כל תודה חילי שאתה פה, אני ממש מעריכה את זה ואני חושבת, לגמרי, אז אני אאפשר לך קודם כל באמת לדבר ואני גם אגיד פה לכולם שנהוג שחברי כנסת נכנסים אז יש להם איזו זכות דיבור ראשונית, ובטח שר התרבות והספורט לשעבר. אז תודה שאתה פה.

אוקיי, לא איזה משהו, לא איזו זכות גדולה - - -

כי הם רצים בעוד וועדות, לא בגלל איזה משהו, אנחנו פשוט - - -

כן, כן, אני בעבודה ורווחה על פצועי צה"ל. אבל ראיתי שיש על ספריות, אז קודם כל, תודה חברת הכנסת לזימי על העלאת הנושא.

בטח.

אני מאוד אוהב את הספריות. אני יכול להגיד שבשנתיים וחצי שהייתי שר, אני חושב שזה אחד הדברים שהכי פחות הצלחתי בהם, אני אגיד בכנות. לא בגלל שאני לא מעורב בזה, נורא רציתי, היו אצלי אינסוף דיונים - - -

גם אתה סופר, יש לומר.

כן, אבל לא, השיטה לא טובה. היא לא עובדת. עזבי, אני אומר לך, אני יודע כמה פעמים ישבו אצלי, הסבירו לי זה, ואז אתה הולך ומבקר באיזו ספריה ואתה מגלה שאין שום קשר בין מה שהסבירו לך במשרד לבין מה שקורה. עכשיו, נעשו תהליכים, התקדמו דברים. אני חושב שגם אתם, תראו, אני לא בקיא בשמונת החודשים האחרונים, אבל אני חושב שגם אתם יודעים שהיה הרבה יותר גרוע. כלומר, היה פעם, לפני שנכנסו לשיטת ה"ניטו טק" הזה וכו' היה כנראה הרבה יותר טוב. אבל מרגע שעשו את המכרז הזה, והוא מכרז לא טוב בעיני, עם יותר מידי כשלים, אז הצלחנו בשנתיים האלה שהמצב יהיה פחות חמור. הצלחנו לעשות שיפורים ולהעביר כספים, ומה זה?

וזה אכן קרה.

חילי טרופר (המחנה הממלכתי):: << דובר >

והיו שיפורים. אבל, עד שלא ישנו את התפיסה בבסיסה, אני אומר גם לך בועז, עזוב את כל המילים היפות וזה, בסוף יש בעיה כל הזמן. כל הזמן. זה התחום אולי, בין שלושת התחומים שהיו הכי רועשים אצלי. בסדר? במקום שמשהו יהיה פשוט, חלק, הדברים הרבה יותר - - -

ספריות זה שקט. ספריות זה שקט.

בדיוק.

נכון שזה מפתיע?

אני אומר לך שכשר הספריות והבעיות בהן היו בין שלושת הדברים שהכי הרבה צרות היו לי בהם, והיו - - -

אני חמישה חודשים ואני חש את אותו דבר בדיוק.

אני אומר, דברים הרבה יותר מסובכים. בוא, בתקנת התיאטרון יש 100 מיליון, ובתקנת קולנוע, ויש חוק קולנוע עם למעלה 100 מיליון. דברים מסובכים וקרנות וכו' וכו', הכל הצלחנו. בספריות, אני אומר זה בהערכה ובאהבה, יש בעיה עמוקה, בסדר? עמוקה. אני אומר לך, נעמה, באהבה, זה לא בקטנה. וכל מה שאתה אומר עכשיו זה סוג התשובות שהייתי שומע מהם, ויש לי הרגשה שאם אני אלך עכשיו לספריה זה כאילו ארץ אחרת. במשרד יסבירו לי איך הכסף עבר והכל תקין והכל זה וזה, לא כי מישהו משקר, יש פער בעייתי מאוד.

ולכן, אני לא יודע מה עשיתם בשמונת החודשים האחרונים, התחלנו תהליכים לפני, את בטח מכירה יותר טוב ממני, וזו הזדמנות להעריך ולהגיד תודה לכל המועצה ולכל אנשי המשרד. זה לא מחוסר הערכה, חלילה, אלא זה מניסיון להגיד שעד שלא ישנו את השיטה, בסדר? שבעיקר, אגב, פוגעת בפריפריה, בגלל שיטת הספרים הזו שפעם היית יכול ללכת ולהביא ספר מהחנות הקרובה, פתאום אתה תלוי באיזה מישהו שעד שהוא יגיע לאזור שלך וכו', ולכרמיאל לא תמיד מגיעים כל יום, ולערבה בטח שלא מגיעים כל יום. ולכן, לפחות עד לפני שמונה חודשים נעשו דברים, ותקנו אותי אם אני טועה אגב, כולם חברים וזה, היו שיפורים אבל עדיין התקרה שלהם הייתה נמוכה מידי. ולכן אני אומר בכנות, אני למדתי שעד שלא ישנו את השיטה זה כנראה לא ישתפר. ואם אני יכול לעזור במשהו, אני אשמח. לא התעייפתי מהעבודה.

אני אמשיך בחוסר הנימוס שהזמנתי את עצמי למועצת הספריות, ואני מזמין את עצמי גם אליך. בהנחה ואתה חושב שישנם דברים שניתן היום לתת ולעזור לנו כדי לשפר את המצב, אני מאוד אשמח להזמין את עצמי אליך.

בשמחה רבה.

ואני גם אגיד שיהונתן, הוא פתח בדבריו, ואמרתי שזה מפתיע כי בדרך כלל אני לא שומעת כאלה דברים, ואמר "אנחנו צריכים להיפגש עם השטח וללמוד ממנו איך להטמיע את המכרז החדש". אז אמרתי, טוב, אם פעם ראשונה שאני שומעת משפט כזה אז אני כבר מברכת על הפתיחות הזו. ואני מקווה שאכן יהיו תוצאות לזה, כי בסך הכל נדמה שכל מי שפה זה בנפשו משליחות אמיתית, שזה דבר מדהים. לא נקלעתם לסיטואציה, אתם באמת בחרתם בה. ממש.

אני רק חייב לומר משהו. יושבות פה מיכל, נועה ורוית. אני פגשתי את שלושתן לא פעם אחת, והן עושות עבודה, באמת זה נמצא בנפשן ברמות הכי גבוהות והלוואי ואני אהיה שליח ואני אוכל לסייע לכן.

תודה. אני חוזרת אליכן, שנייה, אני רק כן רוצה לתת בכל זאת לאיתי בכר וטליה תמיר גרוסמן, "מתחת לרדאר", פלטפורמת צעירים מדהימה, שגם אני הבנתי שאתם עשיתם סקר אצלכם בפורום עם עשרות אלפי עוקבים על הספריות הציבוריות, והתגובות היו מעודדות. אז אני אשמח ככה לשמוע. אולי גם קודם כל נקבל קצת מטען לנפש ולנשמה ואז נעבור חזרה אליכן. תודה שאתם פה, שוב.

תודה לך על ההזמנה.

טליה, את חדשה אבל כן.

אנחנו מאוד נהנים להיות פה.

אנחנו שמחים לארח אתכם.

אני איתי בכר, אני העורך הראשי של "מתחת לרדאר", שזה גוף חדשות לצעירים שפועל ברשתות החברתיות. איתי נמצאת טליה שגם מתנדבת אצלנו והיא גם עובדת בהוצאת הספרים "רדיקל", הוצאת ספרים עצמאית.

הוצאה מצוינת, ויש לי ספרים בלשכה שלה. מדהים.

בטח כולכם אומרים עכשיו כזה "רגע, מה הקשר בינינו", אנחנו עושים "אינסטגרם", ספריות ציבוריות. חלקכם בטח גם תוהים כמה צעירים כמונו באמת קוראים ספרים.

הרבה. אנחנו רואים אתכם הרבה בספריות שלנו.

חשבתי שאני הולך לעשות פה הפתעה, אבל צעירים קוראים ספרים. אמנם פחות מבעבר אבל הם באמת עדיין קוראים. וגם אני, אנחנו, למרות שהפעילות שלנו היא ב"אינסטגרם", אנחנו מייצרים תוכן טקסטואלי, מילים, בשפה העברית. אנחנו מצליחים לקחת צעירות וצעירים בזמן שהם גוללים ב"פיד" בין כל התמונות והסרטונים, גורמים להם לעצור לכמה דקות ופשוט לקרוא טקסט. לפעמים גם שהוא לא כזה קצר.

אגב, ככה גם אני הגעתי אליכם. ראיתי את התכנים שלכם ואמרתי שסוף סוף לא רק תמונות, אלא קצת הסבר על משבר הדיור, כל מיני סוגיות של צעירים היום. זה חשוב.

ובכל זאת, באנו לדבר על הספריות הציבוריות ולא רק על ספרים, ולא סתם אני עושה את ההבחנה הזאת כי ספריות, כמו שנאמר פה, הן כבר לא רק ספריות. הן לא רק מקום לקחת ולהשאיל ספרים. כל מי שיצא לו לבקר בבית אריאל, הספרייה העירונית של תל אביב, בזמן תקופת מבחנים, יכול לראות את התור מתחיל להצטבר שם כבר מוקדם בבוקר. צעירים פשוט רוצים לתפוס מקום. אז אמנם הם לא הגיעו בשביל לקרוא ספרים אלא כדי ללמוד, אבל זהו הקסם של הספרייה. זה חלל שקט ונעים שאפשר לשבת בו, להתרכז, לקרוא, ללמוד, לעבוד. כזה שאפשר פשוט לעשות בו הפסקה מהחיים עצמם, ולהנות מהשלווה ומהרוגע של המקום.

יושבת כאן האחראית על המהלך הזה – מרים פוזנר.

נכון, היא גם תדבר מיד.

וספריה היא בעצם היום מרכז קהילתי לכל דבר, שגם בזה יש מחסור מאוד גדול. איזה מקום של מפגש, של יוזמה, של תרבות, של תוכן. אני בעצמי מאוד אוהב לעבוד בספריות בעירוניות. חלק מהרעיונות הכי טובים שלי התחילו שם. זה מקום פשוט שחבר'ה צעירים כמונו יכולים פשוט להגיע אליו, לשבת לדבר, לצאת עם רעיונות ומיזמים טובים. חשוב לציין ש"מתחת לרדאר" התחלנו כמיזם התנדבותי, כל הצוות שלנו, כ-50 צעירות וצעירים, פועל בהתנדבות. היום אנחנו פועלים כחברה לתועלת הציבור ללא שום מטרות רווח. בקיצור, הספרייה היא באמת בית לתוכן, לתרבות, ליוזמה, זה בית לרעיונות. ובאמת גם שאלנו את הקהל שלנו מה הם חושבים, מאוד חשוב לנו תמיד לשמוע את הקהל ומה הוא חשוב, אז בקצרה הצעירים רוצים יותר ספריות ציבוריות. עשינו סקר עם מעל 600 עונים, 47% מהעונים על הסקר העידו שהם מבקרים בספריות ציבוריות, ו-67% העידו שהם היו מבקרים יותר אם הייתה להם ספריה ציבורית ליד הבית. יש פה קהל ענק שפשוט צמא לדבר מאוד פשוט – ספריות ציבוריות. לא המצאה חדשנית וגדולה.

גם אנחנו ב"מתחת לרדאר" וב"רדיקל" עתידים להשיק בקרוב מאוד את הבית שלנו, בכוונה אני קורא לו גם בית למרות שתהיה בו ספריה, מכיוון שזה גם בית לספרים אבל גם בית לצעירים. בעיקר בית לצעירים, לרעיונות, לתוכן, ליוזמות. מקום מפגש לצעירות וצעירים ובו ייוולדו הרעיונות של מחר. כמובן שהייתי שמח אם הדבר יהיה טריוויאלי בכל עיר ושכונה, אבל זו לא המציאות, ולכן החלטנו לקחת את המושכות לידיים ולא לחכות למדינה, אלא להקים את הספרייה הציבורית של הצעירים, שהצעירים יובילו בעצמם. זה הבית שלנו. תודה רבה. אני אעביר את זה עכשיו לטליה.

תודה.

נשמח לשמוע אתכם, באמת. זה ממש מרענן, מה שאתם אומרים.

אני, האמת, מתרגשת, אז אם הקול שלי נשבר וכאלה, אני מתנצלת מראש. אני אגיד בשיא הכנות, אני הכנתי דברים לדבר היום, אבל אני מרגישה שזה קצת, עדיף לבטל את הדברים האלה ושנייה לדבר מהלב. אני, כאמור, טליה, אני מנהלת את ההפצה של הוצאת ספרים בשם "רדיקל". אנחנו הוצאת ספרים ללא מטרות רווח שעוסקת בנושאים אקולוגיים וחברתיים. הקימו אותה ארבעה אנשים, וגם איתי שהצטרף אלינו לאחרונה.

המטרה שלנו הייתה בעצם להראות שספרים יכולים להגיע לאנשים צעירים ולעשות להם, גם להרחיב להם את היכולת להכיל רעיונות מורכבים וגם בכללי לייצר שיח ולהרחיב להם את העולם. רוב השיח היום סביב ספרים שאני חווה ברמה האישית, ואני שמחה לגלות שאתם חווים אחרת, הוא שאנשים בגילנו לא רוצים לקרוא. לא מעניין אותנו. אנחנו ב"טיק-טוק", ב"אינסטגרם", כיף לנו, סבבה לנו וכאלה. זה כמובן דבר שהוא לא נכון. הבעיה היא שזאת גם בעיה שגם אנחנו כהוצאה מנסים לעשות מהצד השני של כל ה"ניטו טק" וכל ה"צומת ספרים" וכל זה, וגם אתם מנסים לעשות מכיוונכם, זה להפוך ספרים למוסד תרבותי.

נכון.

שזה מה שאנחנו מאבדים פה. אתם יודעים, אתם ואני יודעים שכשיש אירוע בספרייה או כשיש ספר טוב שמגיע לספרייה והוא יוצא עכשיו והוא נמכר במלא עותקים עכשיו, אנשים יעמדו בתור לקרוא אותו. לא משנה באיזה גיל הם, לא משנה באיזה מוצא הם. ואני מרגישה שכאדם צעיר, באמת, ברמה האישית, כשמכם נמנעת היכולת לעשות את זה ברמה התרבותית והיכולת להביא את הספרים הנכונים ולהביא אותם בזמן, אני כאדם צעיר נפגעת מזה. אני נפגעת מזה גם ברמה של העניין שלי בכם וגם ברמה של העניין שלי ברעיונות באופן כללי. אתם יודעים, עכשיו גם אפשר, אני לא יודעת כמה מותר לדבר כאן על אקטואליה וכאלה.

בטח, זו ועדה, חופשי.

אמרו לא להגיע עם מסרים פוליטיים

מי אמר לא להגיע? פוליטיקה זה החיים.

סבבה. אתם יודעים, המצב במדינה הוא לא פשוט בכלל, והרבה מאיתנו, אני מרשה לעצמי קצת להכליל את האוכלוסייה הצעירה, והרבה מאיתנו צמאים. צמאים למרחב של שיח, צמאים למרחב שבו הם יכולים להבין את המורכבות של המציאות. ספרים הם כלי, אולי הכלי היחיד, לא כולל "מתחת לרדאר", שיכול לספק את המורכבות הזאת. באמת. ואני, בתור, שוב, אני מניחה שכבר אמרתי את זה, אבל בתור מי שמפיצה ספרים ובתור מי שבאמת מהצד השני של "ניטו טק", ספק מזעזע, אני ממש בעד להחליף אותם. אני באמת, כואב לי, כהוצאת ספרים, לשמוע את מה שאתם אומרים. ואני באמת מקווה שהדיון יהיה איזשהו פתח.

אני מזמין אותך, אני באמת מזמין אותך ללשכה לפגישה מסודרת שתסבירי לי למה את חושבת ש"ניטו טק" הוא ספק מזעזע.

סליחה על הדיבור הדרמטי.

לא, לא, לא, זה בסדר גמור.

לא להיפך. הוא שומע קול אחר.

אני באמת מזמין אותך לבוא אחרי זה ולקחת את המספר שלי, ובשמחה רבה.

כן, זה דווקא חשוב לשמוע מהזווית שלכם בהקשר הזה. אני, אין לי חוות דעת, כי אני לא מכירה אותם לחלוטין, אני למדתי מי הם רק לפני הדיון פה, אז אני הכי לא משוחדת בעניין הזה. ואני חושבת שאם יש ביקורת שווה להסביר אותה או לתקן, שזה גם משהו שאפשר לעשות - - -

לא, זה יהיה חלק מהליך של בנייה של מכרז יותר טוב בהמשך.

נכון.

זה בעיה יותר בדרישות ההסכם איתם מאשר - - -

בדיוק. לרוב זה ככה - - -

שיטה. שיטה.

כולנו פה, לפחות אני חושב, שליחי ציבור. אין לנו פה עניין אישי לא עם "ניטו טק" ולא עם אף אחד. אנחנו פה לצורך העניין.

אתה יודע, יהונתן, אני רוצה להגיד לך שלרוב, אני, אני מאוד אוהבת שולחנות עגולים, אז אני לרוב בוועדה איכשהו עם המשרדים וזה לבקש שיהיה שולחן עגול, ופעם ראשונה קרה שאתה פשוט עשית את זה לבד, אז אני אומרת אוקיי, זה נפלא. אז אני ממש חושבת שקודם כל, אני מברכת על הפתיחות. כי לא פעם משרדים באים אטומים כאילו זו פגיעה בהם, וזה ממש לא. שיפור תהליכים הוא תהליך תמידי בכל משרד בכל דבר שהוא, ואני חושבת שמי שפתוח לעניין של שיפור ולהתקדם או לתקן והכל, הוא מי שיביא הצלחות גדולות. ואם באמת הדברים יתקדמו כמו שאתר אומר, אני חושבת שתוך שנה אנחנו נראה פה איזשהו שינוי יפה בחיבור של הספריות הציבוריות אל התרבות, משרד התרבות כמקום מוביל. אמר פה שר התרבות לשעבר שזה היה אחד הנושאים היותר קשים שהיו לו במשרד, אני הופתעתי לשמוע את זה. כי הוא היה בתוך שנת קורונה, שמרבית האומנים לא קיבלו שכר, והיה משבר בעולם המוזיקה והכל. זה שהוא אמר את זה, אני קצת הייתי - - -

אם תעשי "פאט" על המייל שלי, תעשי "פאט מדיה" מדיה על המייל שלי, אני חושב שאני מגיע ל-50 אחוז ספריות, משהו כזה.

מדהים. אז האהבה פה היא הדדית לזה. אני כן רוצה לתת לך ככה, גם לך, אוקיי, תעשו את זה מהר כדי שאני אוכל לסכם. כן, אני רוצה שכולם בכל זאת ידברו. כן.

אני מרים פוזנר. אני באמת הייתי בספריות תל אביב עשר שנים, 2010-2020. היום אני חברת מועצת הספריות. ואני מלמדת באורנים במסלול להכשרת ספרנים. אני רוצה להכניס פה שני דברים שלטעמי לא נאמרו עדיין. אחד זה לגבי אופן ניהול התקציב. את התחלת בזה שהספריות הן שריד מבעצם תפיסה של מדינת רווחה, ואני אומרת שהאופן של ניהול התקציב בעצם לא מכוון לשוויוניות בשירות, אלא הוא מפלה. אז אמנם יש כל מיני מנגנונים שמנסים לפצות על ההבדלים, נגיד, בהשקעה של הרשויות, כמו הנושא של האשכול החברתי-כלכלי שנלקח בחשבון וכו', אבל בסוף הבעיה היא שכל הכסף מחולק ישירות לספריות. ואז מה שקורה, שספריות קטנות שגם אין להן תקציב מהרשות - - -

שזה מה שאמרה רוית בעצם, נכון?

לא מסוגלות לרכוש דברים שהם מאוד מאוד חשובים. למה אני מתכוונת? למשל לגישה למאגרי מידע מקוונים, למשל לספריה הדיגיטלית, וכו' וכו'. זאת אומרת, זה דברים שאם אנחנו מדברים על צעירים, אני חושבת שאלה הדברים שאולי מדברים יותר אל צעירים, ודווקא אלה נמנעים מכל היישובים הקטנים והפריפריאליים. פשוט לא קיים. ולכן, בעיני, וזה דברים שגם נדונו שוב ושוב עם בועז, וזאת מדיניות של המשרד. אני חושבת שהיא שגויה. אני חושבת שלא לקוחים אחריות על העניין הזה של שירות שוויוני לכל אדם במדינה. שמי שיושב באופקים ובג'יסר, וגם בלא יודעת איפה, כל אחד יוכל בעצם שתהיה לו נגישות לאותו דבר. אפשר להמשיך לדבר על העניין הזה אבל בקצרה ביקשת, אז אני אגיד רק עוד משהו אחד שבעיני קשור לעניין של הצעירים, וזה שהמחלקה לספריות במשרד התרבות לא השכילה, לדעתי, לקדם את הנושא של הטכנולוגיה בספריות, ולכן הדימוי של ספריות אצל הרבה מאוד אנשים צעירים זה משהו שהיה נכון כשאני הייתי ילדה. אוקיי? וזה פשוט לא חייב להיות ככה היום, ויש לי כמה דוגמאות.

אז למשל, הדבר האחד זה העניין של הספרים הדיגיטליים. המחלקה לספריות בחרה לא לקדם את הנושא הזה. והעובדה שיש ספרייה דיגיטלית היום היא תוצאה של יוזמה אישית של אדם אחד בתוך המערכת הזאת. במקרה זה גם אני, כי זה חשוב לי, אוקיי? אבל זאת הסיבה שקיימת הספרייה הדיגיטלית היום שפועלת, בעצם הפרויקט היחידי שפועל כקונסורציום. מה זה אומר? זה אומר שאם ספריית תל אביב, יש להם הרבה כסף להשקיע ברכישת ספרים, ייהנו מזה גם משגב ונהריה וכולם, אוקיי?

מרים, אבל פה אני חושבת שזה בדיוק הסיפור החשוב של שולחן עגול, שבו הצוות המקצועי והפוליטי בתוך משרד התרבות ישמע את השטח ויפתח גם את המחשבה לא פעם. לפעמים ריבוי הדברים שיש במשרד התרבות דוחקים רגע הצידה גם רעיונות חדשים בתוך איזה תחום ספציפי, שזה חבל.

לא, אני חייב לומר. קיימת עבודת מטה במשרד. יש עבודה אסטרטגית בעניין.

אז בוא - - -

שנייה. יש עבודה אסטרטגית בעניין. אני לא בטוח שהיא תואמת במאה אחוז את מה שנאמר פה, היא כן בנויה על השוואות בינלאומיות ודברים כאלה. אבל הפער בינה לבין המציאות הוא כמה עשרות מיליונים או אפילו יותר בשנה. אז יש לנו שמיכה, השמיכה, בוא נאמר, צריך להחליט ולחלק אותה. אם אני עוזר למועצות אזוריות אני בהכרח פוגע במקומות אחרים. ולכן, שוב פעם, זו שמיכה שאנחנו נמתח, וכל צד שנמתח ירד מהצד האחר.

בסיכום שלנו אנחנו נשלח גם לנגב גליל בהקשר של אולי תמיכה ספריות בפריפריה או שיתוף פעולה. הצעה לפחות מטעם הוועדה. אני חושבת שכדאי לראות את העניין הזה כעניין חשוב שאולי אפשר לשתף בו פעולה. לדעתי, עניין של ספריות מקומיות הוא לא סוגיה רק של משרד התרבות, הגם שברור שזה חייב לשבת אצלכם, אבל יהיה דבר נכון אם יהיה אפשר להנגיש באמת עוד משאבים לדבר הזה ולראות איך אפשר. אולי נגיד, להנגיש אירועי תרבות שנגב גליל יוכל לתמוך אותם בספריות הציבוריות, ואז לייצר איזה משהו. בוא נשלח, אני גם, אגב, גם עם שר הנגב גליל אנחנו פה ביחסים טובים והוא גם אמון על הסיפור הצעיר, ואני אנסה גם לפנות אליו על זה אפילו אישית. בועז, רוצה רגע להגיד משהו, אני אתן לו רגע.

שתי מילים. רק להתייחס בקצרה ולהגיד משהו באופן כללי. תראי, זה מזכיר לי שהרבה פעמים אנחנו מגיעים לחברה הבדואית ורוצים להקים ספרייה. אחרי שעה של דיונים מתברר שאנחנו עוסקים בבעיות לאומיות וזה כבר לא ספריה. כל מה שאני שומע פה קשור לכללי המשחק, וחקיקה ותמיכות ורכש ומנגנונים, וזה באמת כללי משחק שלטעמי יהיה טוב אם יועילו בהם ויקצרו אותם ויעלו אותם וכו' וכו'. באופן פרטני אני רוצה להשיב למרים. אחד, אשכול כלכלי זכה השנה לתיעדוף של 35 אחוזים מכלל התקציב. השנה. וזו יוזמה של מדיניות. 35 אחוזים מהתקציב תועדף בשל ריחוק גיאוגרפי ולמ"ס. עכשיו, המנגנון היום מאפשר לכל ספריה, לכל ספריה באשר היא, להתקשר עם אריזה ספק דיגיטלי שהיא רוצה, ואיזה ספק שמעוניין להיכנס. את צודקת, מרים, שלא כל ספריה יכולה להרשות לעצמה מבחינת תקציב. כי תקציב של תל אביב לא כהרי התקציב של ג'לג'וליה. אבל שום פעם, הפרש התקציבים זה בדיוק המשחק שאני מדבר עליו. כי זה מודל, וזה דו"חות, ומי שנותן יותר ומקבל יותר. עוד פעם חוזרים לעקרון של שינוי כללי המשחק. זה מתחיל משם. כי ברמה הפרטנית מה שאת העלית - - -

לא הייתי אומרת כללי משחק, הייתי אומרת שינוי תפיסה.

שינוי תפיסה, שינוי ארגוני. במה שהעלית אני חושב שיש היום מענה. זה לא מצדיק את זה שכל המנגנון צריך לעבור ארגון מחדש, גם במנגנון העברת התשלומים, גם במנגנון העברת התקציב. זה נכון, זה יפתור הרבה מהסחבת. אבל ברמה הפנימית, נגיד ברמת התוכנית המקצועית, אני גם חייב להגיד מילה טובה, הספריות, מנהלים, ספרנים, הם בעצם החיילים של המשרד. הם עושים את העבודה במסגרת האילוצים בצורה הכי טובה. אני אמרתי את זה בכנסי ואני חוזר על זה, זה נכון שהם נמצאים במשחק שהם צריכים לעבוד בין אילוצים. אבל בסוף השחקנים שלנו, אנשי השטח, במסגרת מה שיש הם עושים את הדבר הכי טוב והכי נכון. כמו למשל, הערת נושא מקצועי שהוא לחלוטין מקצועי. ובלי לדבר על כל המשחק, ואני מניח שמה שפספסתי בעצם דיבר על כך שכל הספריות עושות עבודה, בין היתר גם ספקים - - -

אני חייבת לרוץ לעוד דיון.

בבקשה.

אז אני כן רוצה שאנחנו נתקדם. אני אתן גם לך רגע להשלים. היי נועה.

אני נועה, נועה לוי. אני מנהלת את רשת הספריות בראשון לציון ואני חברת הנהלת האיגוד. אני מאוד מאוד מודה לך על הדיון.

בשמחה.

דיברנו רבות על הכשלים ועל הקשיים, וככל שתחליט הוועדה בראשותה של חברת הכנסת לבצע איזושהי בדיקה, אנחנו בהנהלת האיגוד נשמח להעביר את כל המסמכים ששלחנו לאורך השנים האחרונות. יש לנו פה תיק עב כרס עם כל המכתבים ששלחנו והתרעות. פגישות אין ספור שנפגשנו. ואני מאוד רוצה להתחבר למה שאמרו הצעירים, טליה ואיתי, נכון? וגם להתחבר למה שאמרה מרים. ולהגיד שאני קצת, אם אני מכוונת נכון, קצת מכוונת גם לדעתך שמה שחסר פה, את הכשלים הבירוקרטים, הטכניים, הם פתירים.

החזון, הרוח, הנשמה, והצעדה קדימה של הספריות הציבוריות באמצעות פרויקטים של רוחב, ולא שלושים אחוז תוספת שניתנת לספריה שמלכתחילה היא ברצפה של התקציב הממשלתי. זה משהו שאני באופן אישי, וגם אני יכולה לדבר בשמן של חברותיי להנהלת האיגוד, הייתי רוצה לראות. זאת אומרת, גם אם נותנים שלושים אחוז תוספת לספריה בפריפריה היא עדיין לא מסוגלת להתמודד עם רכישה של ספרים דיגיטליים. עכשיו, לאורך השנים אנחנו הגשנו אין ספור בקשות והצעות ומיזמים, שמי שיכול להרים אותם ומי שיכול להוציא אותם לפועל, זה אך ורק משרד התרבות ופרויקטים של רוחב שעבורם יש תקציב שיושב בבסיס התקציב.

ואני חייבת גם לומר עוד מילה טובה על הגברת דליה נרקיס, שהיא יושבת ראש המועצה, שמלווה אותנו בתהליך הזה. גם בתהליך הכתיבה של התוכנית האסטרטגית. וכולנו צריכים לשאול את עצמנו, ואני גם אומרת פה לצעירים, איפה הספריות יהיו בעוד עשר שנים? אנחנו חייבים להמציא את עצמנו מחדש. ואני מאוד מאוד מברכת על הדיון הזה. ואם יהיו שולחנות עגולים, ואנחנו כמובן נשמח גם לשוחח אתכם ולראות איך אפשר לשלב כוחות. אני חושבת שהדיון צריך להתמקד בזה. פתירת הבעיות הטכניות – התיק פה. הכשלים ידועים, התיקונים שצריכים לעשות ידועים, בואו נדבר על היום שאחרי.

ממש. תודה רבה.

אני, רק מילה אחרונה.

ואז דליה תגיד משפט אחרון ואנחנו נסכם, בסדר?

רון דיבר על המעבר בין ספקים. אנחנו הולכים השנה ככל הנראה למעבר בין ספקים, ואני גם הבטחתי וגם אני רוצה שהוא יהיה בשיתוף פעולה עם המועצה, שיש לנו חובת היוועצות איתכם.

והאיגוד גם.

עם המועצה והאיגוד, זה וודאי. אחד הם. אני לא יודע האם אני אוכל משפטית שאתם תראו את המכרזים בטרם הם יפורסמו, אבל בהנחה ואני אוכל גם את המכרזים אני אשלח. אבל בוודאי שעל העקרון ועל הבסיס שהם עוד בבסיסם אנחנו נקיים דיון. ולמה אני אומר את זה בהקשר למה שרון אמר? כי אנחנו נהיה חייבים זמן תגובה סביר. כי אם אנחנו הולכים להליך של רכש, ממילא לוקח זמן הן בכתיבת המכרז והן בהגשות ופתיחת מעטפות וכל מה שכולל הליך רכש. אם אנחנו נתעכב הרבה בבנייה של מכרז טוב, זה יכול ליצור לנו טווח זמן שאנחנו לא נספיק לתת מענה, ובעצם נהיה בלי ספק. אז מאוד חשוב לי שזה יעבוד - - -

אז בשלב האפיון. אז בשלב האפיון והעלאת הצרכים של המשתמש הסופי. בזה אנחנו כבר - - -

ודאי, ודאי.

התחלנו לדון.

ודאי.

תודה. זה נשמע מעולה. משפט אחרון ככה, דליה, ואני אסכם.

כן. אחד הדברים שלא הזכרנו כאן, גם בבוקר, זה שבשנה האחרונה עסקנו באמת בתוכנית אסטרטגית שהמטרה שלה הייתה לבדוק את הרלוונטיות של הספריות בעולם החדש. שתי מסקנות מרכזיות עלו משם. האחת זה באמת המקום של מרכיב התרבות בפעילות של הספרייה, והאחרת זה הדברים שמרים דיברה עליהם, זה על הדיגיטל.

עכשיו, את שתי המסקנות האלה הצגנו לשר בפגישת היכרות שהייתה במרץ או באפריל, ופה גם קיבלנו את התמיכה של המחלקה המקצועית, וכל מה שנותר בשביל לצאת לדרך זה לתקצב את זה. לפחות את תהליך האפיון, לעבור למצב שבאמת כל הספריות תהיינה מרושתות. כמו שאנחנו מדברים היום בעולם של רשתות חברתיות, שקיפות, שיתוף וכיוצא באלה, לאין ספור פתרונות צריך, מה שנקרא, לתקצב את זה ולשים את זה בסדרי עדיפויות על מנת שזה יצא לדרך. כי אחת נצא שוב לעוד מאותו דבר ולא עשינו שום דבר. והשאלה של הרלוונטיות, אני ממש שמחה לשמוע מה שאמרו הצעירים, אבל השאלה של הרלוונטיות גם בארץ וגם בעולם, היא אקוטית, היא קריטית. קורה משהו, התחרות מול המסכים היא באמת כמעט בלתי אפשרית. אבל כן, אני קוראת במסך הזה ומאוד נוח לי. אבל צריך להביא את הפתרונות שיתאימו לעולם החדש.

מסכימה.

ולכן, אנחנו שוב מודים לכם על זה ששמתם את הנושא של הספריות על סדר היום. אני חושבת שיש - - -

גילינו עולם שלם, יש לומר.

גם התמיכה של הנהלת המשרד וגם התמיכה של בועז והמחלקה המקצועית כאן קריטיים על מנת להוציא את השינויים האלה לפועל.

ממש.

אז בואו נתגייס לזה.

ואני מציע אותנו גם בתור עמותה.

בטח.

ללא כוונות רווח, לקחת חלק בדיונים האלה.

כן, זה גם נאמר לעניות דעתי. ואני חושבת שבאמת רוכזו פה ככה כמה גורמים שכדאי לשמוע את כולם יחד. גם בהקשר שלך, זה גם באמת, סוגיית ההכשרות בעיני היא תמיד חשובה ואני מסכימה.

סיכום והחלטות וועדה מדיון בנושא ניהול תקציב הספריות הציבוריות ופעילותן לטובת אוכלוסיות צעירות: קודם כל אני אגיד שהיה דיון נעים וטוב, זה תענוג ממש. אז אני מודה לכולם, לכל הגורמים, על הדיון הזה.

הוועדה מבקשת ממשרד האוצר ומרכז השלטון המקומי התייחסות לעניין עדכון שכר עובדות הספריות הציבוריות. ככה אני חושבת שכדאי להגיע גם לזה. אנחנו רוצים צוות אדם טוב, אנחנו רוצים שעוד אנשים ייכנסו לעולם הזה, וזה חשוב.

הוועדה מבקשת ממשרד התרבות לוודא נציגות של הספריות וגורמי השטח בעת גיבוש המכרז החדש לחברת אפסקה ורכש לספריות, כפי שהוצע בישיבה.

הוועדה מבקשת ממשרד התרבות למצוא דרך לפתרון תזרימי שיאפשר תכנון ומיצוי תקציבי עבור הספריות הציבוריות במשך 12 חודשים בשנה קלנדרית, ולא במשך מספר חודשים בודדים בשנה בלבד. מדובר בהכרח לקיומן ולפעילותן החינוכי, התרבותי והחברתי. וכן פוגעת בעיקר בספריות של הפריפריה, שזאת נקודה גם חשובה, שמי שפחות חזקה היא עוד יותר במצב קשה.

הוועדה מבקשת ממשרד התרבות לבחון את התמיכות ביחס להיקף התמיכה מהרשות המוניציפלית, לאתר בבחינה זו ספריות הסובלות מתת-תקצוב או מאיחור עודף בתקצובן ביחס לספריות אחרות, ולפעול לפתרון חסם זה בהתאם.

הוועדה מבקשת ממשרד האוצר להעביר לרשותה נתוני מיצוי התקציב בתקנה זו מחמש השנים האחרונות. זה לגולן.

הוועדה מבקשת ממשרד האוצר ומשרד התרבות להעביר לרשות הוועדה נתונים בדבר חלוקת התקציב, ולבחון האם נדרש גידול תקציבי דיפרנציאלי לאזור מופלה ו/או שתקציבו נשחק יותר ביחס לאזורים אחרים, גידול מקום ועוד.

הוועדה מצפה ממשרד התרבות ייעול תהליכי התמיכות, ומברכת על ההצעה לתמיכה תלת-שנתית, גם על המוזיאונים אם אפשר, שתאפשר - - -

מוזיאון זה כבר בתהליך.

כן, יפה. שתאפשר תכנון ומיצוי תקציבי כאמור, ובכלל על גישת נציגות המשרד והזמנה לשולחן עגול. באמת גם נברך את זה בסיכום.

הוועדה מבקשת ממשרד התרבות לפעול לקידום הנגישות לספריות דיגיטליות ופיתוחן בדגש על ספריות שבפריפריה, לטובת שוויון השירות גם בפריפריה.

הוועדה פונה לשר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי לתמוך באירועי תרבות ובפעילות הספריות הציבוריות בנגב ובגליל עם משרד התרבות. נשמע לי כמו שיתוף פעולה נהדר שיכול באמת להיות איזושהי תוספת טובה לספריות באזורי הנגב והגליל.

בכוונת הוועדה לקיים ישיבת מעקב במושב הכנסת הבא. זה נותן לנו כארבעה-חמישה חודשים קדימה, לראות באמת תהליכים שנעשו ולבחון מה קורה, ואני מקווה שזה יהיה דיון קצר וטוב.

אני, בכל אופן, רוצה להגיד לכן תודה. אני חושבת שהשליחות הזו היא גם חשובה בהיבט של החברה, שהיינו רוצים לראות כאן, וחילונה של ישראליות משותפת. זה נשמע עם הרבה ככה, בומבסטי, אבל כן, ספרייה ציבורית היא גם מה שנותן לנו את התרבות, את הרוח של המקום הזה, ואני חושבת שהערך שלכן הוא חשוב וגדול. בתור מי שגרה בשכונה שאין בה לא מרכז קהילתי ולא ספרייה ציבורית בחיפה, אז אני יודעת עד כמה זה משמעותי וחסר. ולכן, אני גם אומרת את זה ממקום שמכיר גם את החוסר. אז כן ירבו ויפרחו עוד ספריות, שהן גם מקום מפגש קהילתי, חברתי, תרבותי, מעשיר. ושנצליח. תודה רבה לכן.


הישיבה ננעלה בשעה 11:25.