פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



2
ועדת הבריאות
21/06/2023


מושב ראשון



פרוטוקול מס' 66
מישיבת ועדת הבריאות
יום שלישי, א' בתמוז התשפ"ג (20 ביוני 2023), שעה 11:00

צריכת משככי כאבים בישראל.

חברי הוועדה: אוריאל בוסו – היו"ר
יאסר חוג'יראת
טטיאנה מזרסקי

אורית פרקש הכהן

ד"ר פאולה רושקה - מנהלת מחלקה לטיפול בהתמכרויות, משרד הבריאות

ד"ר רוני ברקוביץ - מנהל אגף אכיפה משרד הבריאות, משרד הבריאות

ד"ר הדר אלעד - משרד הבריאות

שירלי אברמוביץ' - ממונה בכירה טכנולוגיות רפואיות, משרד הבריאות

אסיל סעדי - עו"ד, משרד הבריאות

הדס רותם רבינוביץ - חברת המועצה לרוקחות, משרד הבריאות

איריס סעדון - מנהלת תחום בכיר חוקיות היבוא ברשות המיסים, משרד האוצר

אהוד אורטל - רשות המסים

שי סומך - יעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

ענת דוינו - פקידת תביעות שר"מ, המוסד לביטוח לאומי

יוסי לומניצקי - מנהל מערך רוקחות ופרמקולוגגיה, מכבי שירותי בריאות

טל רוה - רוקח ראשי, לאומית שירותי בריאות

ד"ר ראובן דרסלר - נציג, שרותי בריאות כללית, שרותי בריאות כללית

אפי להב - יועץ, הסתדרות הרוקחים בישראל

מיכאל עופר - רוקח ראשי, ארגון הרוקחות בישראל

אביטל לב - Director of Business development, חברות תרופות

צפריר כהן - מנהל מחלקת רגולציה חברת פאדאגיס ישראל, התאחדות התעשיינים

ד"ר ישי לב - רופא משפחה - שירותי בריאות כללית, רופאים לזכויות אדם

אלעד הרוש - נשיא בית הדין, עלה ירוק

חגית יגודה - נציגת מטופלי קאנביס, עלה ירוק

יונתן אמיר - יו״ר העמותה למתמודדי כאב בישראל

אנה אמיר - מנכ״לית העמותה למתמודדי כאב בישראל

אמיר שואן - ראש מחלקת תחקירים "הצינור"

פייגא מרקס - יו"ר עמותת הראש הכרוני שלי-עמותה לחולי מיגרנה

יחזקאל בר עמי - מנהל מכירות בבר עמי

ד"ר דניאל עובד - יו"ר החברה הישראלית לכאב ראש, האיגוד הנוירולוגי בישראל

גדעון זעירא
–
מרכז מידע ומחקר של הכנסת

ד"ר ליאורה שכטר - מנ' תחום כאב חט' רפואה, קופת חולים מאוחדת

פרופ' נדב דוידוביץ' - ראש תחום בריאות, מרכז טאוב

טל רוה - רוקח ראשי, לאומית שירותי בריאות

מיכל דיבנר כרמל

חנה כהן

רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.




צריכת משככי כאבים בישראל

בוקר טוב, היום יום רביעי, ב' בתמוז התשפ"ג, 21 ביוני 2023, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת הבריאות של הכנסת בנושא: צריכת משככי כאבים בישראל. הדיון הוא לבקשת חברת הכנסת אורית פרקש הכהן ואני מודה לה על היוזמה לבקשה החשובה.

בטרם אפתח את הדיון, אני מבקש לשלוח את תנחומינו הכנים למשפחות ארבעת הנרצחים בפיגוע הקשה אתמול בעלי ולאחל איחולי החלמה לפצועים. ארץ אל תכסי דמם. קשה להמשיך את שגרת החיים אחרי עוד יום כזה ועוד אירוע שמטלטל את המדינה, את המשפחות ואותנו כאזרחים. חלילה שזה יהיה חלק משגרת החיים שלנו.

סוגיית ההתמכרות למשככי כאבים נרקוטיים, אופיואידים, ללא פיקוח, הפכה למגפה עולמית שעד כה גרמה למותם של מיליוני בני אדם. בעוד שמערכת הרפואה מסייעת לאדם שחש כאבים עזים לצרוך משככי כאבים על מנת להקל על כאביו, אותם משככי כאבים מכילים חומרים ממכרים, חלקם חזקים מהחומרים הפעילים מהרואין למשל. כך משככי הכאבים אומנם מסייעים לחולים בכאבם, אך הופכים את המשתמשים למכורים. נטילת משככי כאבים לאורך זמן יוצרת עמידות לתרופות ומובילה לצורך מתמיד בהגברת המינון, תהליך שמגביר את הסיכון למנת יתר ולתמותה.

מחקר שנעשה לאחרונה על-ידי מרכז טאוב, שמיוצג כאן בדיון, דיווח על עלייה חדה בצריכת אופיואידים בישראל בשנים 2013 עד 2020, עלייה שהציבה אותה במקום הראשון בעולם בתחום זה בשנת 2020, דבר שאינו נתפס. הדבר מתיישב עם הגידול במספר הדיווחים על שימוש בלתי הולם באופויואדים ועל נטילת מנת יתר, בייחוד של פנטניל, שהוא חזק מהירואין. שיעור צריכת האופיואידים בישראל דומה לשיעור שהיה בעבר בארצות הברית ובקנדה והוביל אותן למגפת אופיואידים.

כדי למנוע עלייה במספר מקרי המוות ממנת יתר ותוצאות שליליות אחרות הקשורות לשימוש במשככי כאבים, על הממשלה – ובמיוחד על משרד הבריאות – לנקוט בשורה של פעולות מיידיות להפחתת המרשמים הלא נצרכים וצריכתם.

במהלך הדיון נציג למשרד הבריאות מספר נקודות ודגשים, על מנת לקבל תמונת מצב על הפעולות הנדרשות ואם אכן מתבצעות הלכה למעשה.

אני אבקש מנציג מרכז המחקר והמידע של הכנסת להציג את נייר העמדה שהוגש על-ידם לוועדה. לפני כן, יוזמת הדיון חברת הכנסת אורית פרקש הכהן. בבקשה.

בוקר טוב, אדוני היושב-ראש. אני מודה לך מאוד על זה שפעלת לקבוע את הדיון הזה במהירות ובזריזות. אני חושבת שהדיון הזה הוא בסימן של תופעה שהיא כמעט בלתי נתפסת – תארו לכם שאתם אדם שעבר ניתוח או עבר חס וחלילה תאונה או איזושהי פרוצדורה ופשוט כואב לכם מאוד. אתם נכנסים לרופא, אתם הולכים למוסד רפואי שאמור לטפל בהם ולשמור על בריאותכם, ואתם מקבלים משככי כאבים. משככי הכאבים האלה, למעשה בחסות המדינה, או במקום שבו אתם באים לקבל מענה, מקום שאמור לעטוף אתכם ולטפל בכם, אתם פשוט יוצאים מכורים. זו הסוגיה של משככי הכאבים במדינת ישראל, שהיא למעשה מגפה עולמית: התמכרות בחסות מדינה, בחסות רופאים. אנחנו מדברים על אופיואידים ופנטניל שהם חזקים פי 50 ברמת ההתמכרות שלהם מהרואין.

מדובר במגפה. יותר ממיליון איש בעולם נפטרו מאז שנת 2000, כ-70,000 בני אדם מתים בכל שנה. בקנדה 9,000 מדי שנה, באירופה 10,000 מתים מדי שנה. שיעור המרשמים המונפקים לתרופות מהסוג הזה בישראל זינק לשיאים חדשים ועקף את ארצות הברית.

אני מודה לך, אדוני היושב-ראש, על הדיון הכול כך חשוב הזה. זו מטרת הדיונים בוועדות בכנסת – להציף נושאים שאולי הציבור פחות מכיר. אני אשמח שבעניין הזה נראה קודם כול מה המצב בישראל, אם יש רישום, אם יש מעקב, נתונים, אם אנחנו נמצאים במצב התקין שבו כל אדם שמגיע לרופא או לאיש שמוסמך לתת מרשמים מהסוג הזה, שבכלל מזהירים את הציבור. אני חושבת שבסוגיה הזאת צריכות להיות הדרכות פרטניות לרופאים, שיזהירו אותם מפני המרשמים הללו שהם נותנים ושהם בתורם יזהירו את הציבור. עולות כאן שאלות: איפה האכיפה של הממשלה? האם יש אכיפה על-ידי המשטרה על סחר בכדורים?

תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש, ואני אשמח גם לשמוע כאן אנשים בגוף ראשון, כאלה שסבלו וסובלים מהאתגר הזה שהפך פתאום להיות אתגר בחיים שלהם. זהו דיון מציל חיים. אני רוצה להודות לך שוב על הדיון החשוב הזה, שיכול וצריך להציל חיים.

נקודה אחרונה, יש טיפולים מצילי חיים שלא מקודמים על-ידי הממשלה. אני מקווה שכל הדברים האלה יתבררו בדיון הזה. תודה רבה.

אני רוצה להודות לך על העלאת המודעות. לפני שנגיע לרזולוציות ומה הפעולות, צריך שתהיה מודעות. אני מוכרח לומר לך שאני, כיושב-ראש ועדת הבריאות, נחשף לאט-לאט לדברים שלא ידעתי אותם, אבל יש דברים שעוברים לנו ליד האוזן ואני מאמין שלרבים אין מושג שיש דבר כזה. לי למשל בכלל לא היה מושג על המינוח הזה של התמכרות למשככי כאבים, שנעשה פה שימוש במשהו שהוא בלתי הולם. כשאני מתחיל לשאול ואני מדבר עם הבנות שלי, פתאום אני שומע מהן שיש להן חברות שעל כל דבר לוקחות אדוויל וכו'. יש דברים שהם סטנדרטיים, אבל אתה מבין שזה לא רק לדברים האלה. הבת שלי אומרת: יש כאלה שאין לה דבר כזה של לשתות מים ובמקום זה לוקחים כדורים. זה לברוח מהמציאות ובמקום לטפל בבעיה עצמה אנחנו בונים את בית החולים מתחת לגשר. לכן אני מודה לך שהערת את תשומת לבי לנושא והתחלתי לקרוא וללמוד את החומר, וזה אכן דיון חשוב מאוד-מאוד ומקווה שממנו נצליח גם להגיע למעשים ופעולות אופרטיביות.

חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי, בבקשה.

תודה, אדוני היושב-ראש. אני רוצה להודות לך עבור הדיון וגם לחברתי אורית פרקש. זה נושא חשוב מאוד-מאוד. נחשפתי לנושא עוד כשניהלתי מרכזים רפואיים באחת מקופות החולים. מסתבר שיש פרוטוקול טיפול בכאב. זה פרוטוקול של משרד הבריאות שמחייב שלבים מסוימים, מה שאומר שעוברים מתרופה לתרופה. אי אפשר לתת תרופה חזקה-חזקה אלא עד שעוברים סוגי תרופות מסוימים לטיפול בכאב. עד שאדם מתחיל לקבל טיפול שבאמת עוזר לו, הוא למעשה מורעל על-ידי תרופות שלא עוזרות לו. נותנים לו תרופה, אחר כך מגדילים את המינון וממשיכים להרעיל אותו שהוא סוף-סוף יכול לקבל את התרופה שבאמת יכולה לעזור לו.

נכון להיום – עד כמה שידוע לי, אולי השתנה משהו בשנים שאני כבר לא במערכת – אין אבחנה כזאת "התמכרות למשככי כאבים". אני כבר חמש שנים לא במערכת ועדיין אין שינוי. אין רישום של האבחנה, אין סיבת מוות למי שחס וחלילה נגרם לו מוות כתוצאה משימוש יתר במשככי כאבים. אפשר לרשום דום לב, אבל מה הסיבה לדום לב, או מחלת כבד שמתפתחת בעקבות שימוש בתרופות. אין רישום ואין סטטיסטיקה. חברת הכנסת פרקש הכהן הביאה נתונים על מספר הנפטרים בעולם משימוש יתר, אבל בישראל אין בכלל סטטיסטיקה משום שאין רישום. בדיון שלנו אתמול ראינו שיש קושי עם רפואה משפטית וגם אין ניתוח וסטטיסטיקה אחרי המוות, כי אין כוח אדם שיעשה את זה. בלי זה אנחנו לא נוכל להתקדם, לא נדע כמה אנשים פשוט מתים משימוש יתר בתרופות. אדם נורמטיבי הופך לנרקומן, חס וחלילה יכול גם למות בגיל צעיר, אבל אף אחד לא יודע מה הסיבה.

בוקר טוב לכולם. הדיון הוא על משככי כאבים, אבל זה ציר ארוך, יש הרבה סוגים. אנחנו מכירים את האקמול, אדוויל, את הדברים הפשוטים. בתוך המערכת יש חולים כרוניים שסובלים מהרבה כאבים והם צריכים את התרופות האלה, אבל הכול צריך להיות באיזון. אם השימוש מאוזן ויש בלמים ויש פיקוח, זה יכול להיות בסדר. אני מצפה לשמוע נתונים.

תודה רבה. גדעון זעירא, מרכז המחקר והמידע של הכנסת, הכין נייר עמדה בנושא. בבקשה.

תודה רבה, כבוד היושב-ראש. בשנת 2017 כתבנו מסמך מקיף בנושא, שנועד לתת תשתית לדיון בוועדה למאבק בנגעי הסמים והאלכוהול באותה תקופה, ועסקנו בה בסוגיות של מעקב אחר שימוש בתרופות מרשם עם פוטנציאל להתמכרות ובסוגיות שקשורות להתמכרות. מאז חלו שינויים בתהליכי ההסדרה והצטבר מידע, אבל מכמה דיוני המשך בכנסת ומליווי הנושא עולה שעדיין חלק מהשאלות שהעלינו באותו מסמך נותרו רלוונטיות לדיון. בהמשך אני ארחיב על שלוש שאלות מרכזיות, הן כמובן לא מקיפות את כלל ההיבטים בנושא.

כשרוצים להתמודד עם הנושא, השאלה המרכזית היא – כפי שגם כבוד היושב-ראש וחברות הכנסת העלו – מה היקף השימוש בתרופות מרשם שלא לצרכים רפואיים או שלא לפי הנחיות החולה;

שאלה שנייה היא כמה אנשים סובלים מהתמכרות לתרופות מרשם בישראל;

שאלה שלישית – אלו צעדים ננקטים בנושא או צריכים ליישם בנושא, בין היתר צעדים למניעה.

לעניין היקף השימוש – להבנתנו משרד הבריאות קידם תהליכים לאיסוף נתונים, ככול הנראה בעיקר מקופות החולים. מחוזר מיולי 2022 עולה כי ההתמקדות היא בתכשירים אופיואידים לשיכוך כאב. מכאן עולות כמה שאלות: שאלה ראשונה – אלו קריטריונים נקבעו לניטור הנתונים; שאלה שנייה – מה מקור הנתונים ואם המקור הוא רק קופות החולים. אם כן – האם יש מקום לאסוף גם מגופים נוספים, למשל בתי חולים, משום שלעיתים הטיפול בתרופות לשיכוך כאב מתחיל בבתי חולים או בתי מרקחת פרטיים שאינם בהסדר עם קופות החולים; שאלה שלישית – מהם הממצאים מהנתונים שהצטברו ואם הם מספקים כדי לקבל תמונה טובה על המצב בישראל היום ולגבש צעדי מדיניות; שאלה משלימה בעניין הזה – אלו דרכי בקרה יש היום על ניפוק תרופות מסוימות. אפשר לציין שלאורך השנים עלתה סוגיית הצורך במערכת ממוחשבת מרכזית למעקב אחר מרשמים, אבל המהלך הזה לא צלח. להבנתנו משרד הבריאות קידם תהליך של הארכת השפעת רגולציה שבוחן צעדים שקשורים לרישום אופיואידים והניפוק שלהם. אני מניח שנשמע על כך בהמשך. שאלה חמישית בנושא הזה – האם יש צורך לנטר גם תכשירים נוספים שאינם תכשירים אופיואידים, אבל יש להם פוטנציאל להתמכרות, למשל תרופות נוגדות חרדה מסוימות.

שאלה מרכזית היא כמה אנשים סובלים מהתמכרות לתרופות מרשם בישראל. דוח מבקר המדינה משנת 2019 העלה ליקוי מרכזי לפיו למשרד הבריאות אין מסד נתונים ארצי בעניין התמכרות לתרופות מרשם. הוא גם ציין שבלי מסד נתונים כזה אי אפשר לגבש מדיניות בנושא.

זה לפני כמעט ארבע שנים.

בנובמבר 2020 הממשלה החליטה על הקמת מרכז ניטור לאומי לשימוש בסמים ואלכוהול בראשות הרשות שהיום נקראת "הרשות הלאומית לביטחון קהילתי", ובכלל זה גם הקמת מסד נתונים לאומי לתחום ההתמכרויות. אולי הוועדה תרצה להתעדכן בסטטוס הקמת מסד הנתונים ואם הוא מתוכנן לכלול גם התמכרות לתרופות מרשם. אם כן – האם הנתונים שייאספו יוכלו לשמש לגיבוש מדיניות של משרד הבריאות ואולי גופים נוספים?

כמו שאמרתי, מבקר המדינה מצא שמסד נתונים כזה חיוני לגיבוש מדיניות ואם אכן אין מידע מלא כזה כיום, אז אפשר לשאול איך הדבר משפיע למשל על תכנון מערך הטיפול במכורים לתרופות מרשם ואם מספר המסגרות כיום מספק.

שאלה שלישית – מעבר לניטור התופעה ותכנון מסגרות לטיפול, בהינתן שחלק בלתי נפרד מהתופעה הוא רישום מרשמים על-ידי רופאים מטפלים במערכת הבריאות, אני שם בצד את מה שקשור לסחר לא חוקי, עולות שאלות בעניין כלים לאבחון ומניעה ברמת המטפל, למשל אם יש בידי מטפלים כיום קריטריונים ברורים לאבחון התמכרות לתרופות מרשם או אם יש לרופאים הכשרה מספקת וכלים מספקים כדי לאמוד את הסיכון כשהם שוקלים לרשום תרופה עם פוטנציאל להתמכרות. לצד סוגיית מודעות המטפלים, עולה צורך גם בהעלאת המודעות בקרב המטופלים. אנחנו מבינים שיש איזשהו תהליך במשרד הבריאות ובו הוקמה ועדה לבחינת שינוי תווית האזהרה על אריזות תכשירים אופיואידים. מלבד סטטוס התהליך, עולה השאלה אם יש צורך בפעולות נוספות להעלאת מודעות בקרב מטופלים.

לסיום, חשוב לציין איזשהו תהליך שהתחיל ב-2015 לפיו האחריות למתן שירותי בריאות הנפש עברה ממשרד הבריאות לקופות החולים, אבל הטיפול בהתמכרויות לא עבר לקופות החולים. כיום שירותי הגמילה הפיזית נמצאים באחריות משרד הבריאות ומשרד הרווחה אמון על הטיפול הפסיכוסוציאלי והשיקום לאחר הגמילה. כלומר, ייתכן שהרופא המטפל בקופת החולים יזהה את ההתמכרות ובחלק מהקופות אפילו פועלות מסגרות בשיתוף משרד הבריאות. משרד הבריאות גם פרסם מבחני תמיכה עבור הקופות לפיתוח שירותים מסוימים בתחום ההתמכרויות, אבל הקופות לא אחראיות על התחום. ככלל, עולה השאלה איך הפיצול הזה משפיע על הטיפול בהתמכרות ועל האיכות שלו.

שאלה אחרת, שאולי ממחישה כמה מההיבטים שציינתי – לפחות נכון ללפני שנתיים וחצי לקופות החולים לא היה מידע על מי שמטופל בתור מכור על-ידי משרד הבריאות או משרד הרווחה. עולה השאלה אם ייתכן שהיום רופא משפחה ישקול לרשום תרופה עם פוטנציאל להתמכרות, אבל הוא לא ידע שהמבוטח שמולו הוא בתהליך לטיפול בהתמכרות על-ידי משרד הרווחה ומשרד הבריאות ועלול לפגוע בתהליך.

תודה רבה על העבודה המעמיקה.

מה שהציג נציג הממ"מ זה רק שאלות, אבל לא נתונים.

גדעון זעירא חשף בפנינו שלא נעשות פעולות אופרטיביות, שאין מסד נתונים.

חשוב לי לדייק, עיקר השאלות האלה עלו במסמך שכתבנו ב-2017. לקראת הדיון התעדכנו בעיקר ממקורות זמינים. אנחנו מציעים את השאלות האלה בתור מסגרת לדיון.

אנחנו עדיין עומדים במקום ונקווה שלא יצטרכו אותך בעוד כמה שנים לעוד מחקר בנושא ושיהיה רק עדכון של התאריכים בצד.

יש ועדה שהוקמה ב-2018 ואני מבינה שעד היום לא התפרסמנו המסקנות שלה.

פרופ' נדב דוידוביץ', מרכז טאוב, בזום. במרץ 2023 מרכז טאוב הכין מסמך על השימוש המוגבר במשככי כאבים נרקוטיים בישראל – תחילתה של מגפה או לא. בבקשה.

בוקר טוב. אני רוצה להודות על ההזדמנות להציג את הדברים. לצערנו הדוח של מרכז טאוב התפרסם עם הנתונים, אבל הוא יצר הרבה מאוד דיון. חשוב להבין שעד לפני כעשר שנים שיעור צריכת האופיואידים במרשם בישראל היה דווקא נמוך יחסית ועד אז ישראל הסתמכה בחלופות לאופיואידים או באופיואידים חלשים יותר. למעשה בעשר השנים האחרונות אנחנו רואים עלייה הולכת ומתמשכת, בעיקר באוקסיקודון ובפנטניל . הדוח שלנו הסתמך גם על נתונים של מרשם בשירותי בריאות כללית. אנחנו רואים בעיקר את העלייה בפנטניל. צריך להבין שפנטניל ממכר פי 50 מהרואין. גם מהנתונים שיש לנו מהמועצה הבין-לאומית לבקרת סמים, ה-INCD, אנחנו רואים שבשנת 2020, אם אנחנו משקללים את העלייה הגדולה מאוד של פנטניל ואת הצריכה של כל האופיואידים ביחד, הגענו בצריכה שוות נפש למיליגרם מורפיום לנתון שהוא מעל ארצות הברית. אני חייב לומר שעל פי הנתונים של 2021, שהם עדיין לא סופיים, לשמחתנו נראה שיש התחלה של ירידה.

חשוב לומר שבעניין צריכת האופיואידים אנחנו לא מדברים על אנשים שיש להם סרטן. בכלל, כאב הוא תופעה מאוד-מאוד חמורה שצריך לטפל בה היטב ולאופיואידים יש מקום בטיפול, הנקודה היא שימוש באופיואידים במקום שלא צריך לעשות את זה, שימוש לא מושכל שבסופו של דבר מביא מהר מאוד להתמכרויות.

דבר נוסף שמדאיג אותנו מאוד זה שעל פי נתוני כללית שבמעמד החברתי-כלכלי הנמוך יותר צריכת האופיואידים גבוהה בכמה עשרות אחוזים.

בסופו של דבר אנחנו מדברים על זה שזה רק קצה קרחון. אנחנו יודעים בוודאות, גם מהרבה ראיונות שעשינו בשטח, שיש הרבה מאוד שוק שחוק בהקשר הזה. גם בסדרת כתבות שהייתה בכאן 11 הראו את התופעה. גם מנתוני כללית אנחנו רואים שהרבה פעמים רופאים שפחות מבינים בכאב – צריך לומר שרופאי כאב ורופאי משפחה כן מבינים בתחום הזה – מתחילים לטפל, למשל אחרי תאונת דרכים, בתרופות כאלה, כאשר למעשה אפשר לתת דברים אחרים. החולים עצמם בכלל לא היו מודעים שאפשר להתמכר.

בשנתיים האחרונות משרד הבריאות נכנס לעובי הקורה. לצערנו יישום ההמלצות מאוד-מאוד איטי. קודם דובר על הנושא של החפיסות ולכתוב אזהרות, אבל הדברים האלה מתעכבים. ההסתדרות הרפואית גם היא פרסמה המלצות בנושאים אלה, אבל הדברים האלה לא ממש הוטמעו. לכן אני חושב שעיקר העבודה של הוועדה הזאת היא פשוט לקחת את כל השחקנים – דרך אגב, זה לא רק משרד הבריאות, זה גם משרד הרווחה, גם גורמי האכיפה – ולראות איך אנחנו מתמודדים עם התופעה. הרבה פעמים לא בודקים במוות לא מוסבר את האפשרות שבכלל מדובר באופיואידים.

אני אסכם, יש כמה דברים פשוטים מאוד: קודם כול, מניעה. מניעה במובן של לפקח, לא להנפיק מרשמים לאופיואידים כשלא צריך. לקופות החולים יש היום אפשרות עם התיק הרפואי הממוחשב לעשות איזושהי אזהרה כאשר רואים מתחילים טיפול. יכול להיות שיש אפשרויות וחלופיות לתת אזהרה לרופא לשקול אם זה הטיפול הכי מתאים; להגדיל את הנתיחות לאחר המוות במקרים של חשד יתר; לראות איך אנחנו משתמשים בחלופות לפנטניל ותרופות מבוססות אופיואידים, במיוחד לחולים בסיכון גבוה; כשנותנים את המרשם לעשות הרבה יותר הסברה ולעדכן את החולים ובני המשפחה בדבר הסיכונים; לנהל טיפול שיביא בחשבון את התנאים להחלמה במידה שאדם כבר כן מכור. לצערנו בהקשר הזה יש תורים מאוד-מאוד ארוכים בנושא של גמילה.

אנחנו חייבים להבין שהמגפה הזאת נמצאת כבר כאן. יש למדינת ישראל את כל הכלים לעשות תוכנית שנתית, כמו שנאמר על-ידי מרכז המחקר והמידע של הכנסת. אני חושב שכמו שיש את דוח העישון, כל שנה צריך להציג את הנתונים, להציג מה נעשה ואיך אנחנו נאבקים בתופעה הזאת. צריך לעשות תוכנית לאומית שחייבת לכלול את משרד הבריאות, קופות החולים, בתי החולים ואת האיגודים המקצועיים בתחום הבריאות, אבל חייבת לכלול גם גורמי רווחה וגורמי אכיפה, החל ממניעה ראשונית ועד טיפול בהתמכרויות.

שוב, אני מודה על האפשרות להציג כאן ואני מקווה מאוד שמעכשיו יהיה לנו דוח כל שנה שמשרד הבריאות יחד עם קופות החולים יציגו.

תודה רבה לך, פרופ' דוידוביץ'. אחת ההמלצות בדוח שלכם היא ללמוד ממדינות שחוו את המשבר הזה, כמו ארצות הברית וקנדה, את הפרקטיקות שפותחו ויושמו, הטמעת פרוטוקולים בטוחים להנפקת מרשמים, כמובן צמצום מיידי של שיעור המרשמים הלא מוצדקים לפנטניל והרחבת הטיפול והשיקום, שיתוף פעולה בין-ארגוני והגברת הזמינות של עזרה סוציאלית. אנחנו מודים לך על העבודה המעמיקה ועל הדברים שהצגת כאן.

אמיר שואן, כתב תוכנית "הצינור", בבקשה. יש לך גם איזשהו סרטון איתו התחלתם להעלות את המודעות בנושא. תודה רבה שהצטרפת.

צריך גם להגיד לכם כל הכבוד שאתם מעלים את הנושא החשוב הזה למודעות הציבורית.

תודה רבה לכם על הדיון. בתחקיר שלנו הבאנו שתי זוויות שהן כאילו הפיל הגדול פה בחדר, אבל לא דיברנו עליהן: א', הקורבנות – האנשים עצמם, האנשים שסובלים מההתמכרות הנוראית הזאת; ב' כל הסיפור של השוק השחור.

אני מציע לצפות קודם כול בסרטון ואז אני אספר לכם קצת יותר.

כשאנחנו דנים, אנחנו רוצים לדעת קודם כול את הבעיה השורשית, כדי לנסות לקעקע את זה מהשורש. כרגע יש לנו כבר קורבנות וצריך לדעת את הטיפול בהם, לנסות את עניין הגמילה. אנחנו צריכים קודם כול להבין את היקף התופעה ואת הבעיה, כדי למנוע את האחר.

(הוצג סרטון )

יש ממש קבוצות כמו טלגראס ומכירה ואנחנו נותנים להם את זה בידיים. מזעזע.

מייד אני אספר על השוק השחור, אבל אני אתחיל עם הקורבנות. אנחנו שוחחנו עם כמה מהמכורים קשה לחומרים האלה – לפנטניל ולאוקסיקונטין – בהוסטלים שנמצאים בתל אביב. להערכתי יש כ-20 הוסטלים שמאכלסים את החבר'ה האלה שהם נפגעי אופיואידים. שמענו דברים מזעזעים – אנחנו מדברים פה על איזשהו סגמנט בתוך המחשב, איזושהי פונקציה שכרגע אי אפשר להגדיר את הנפטרים, לא יודעים מה כמות הנפטרים מאופיואידים, אבל אנחנו ראינו את זה ברחוב. זה די מטורף, אתה משוחח עם מישהו שהוא מכור והוא מספר לך שחבר נפטר בשבוע שעבר, לא יודעים למה הוא נפטר. כשבילינו איתם כמה שבועות, ראינו עד כמה האנשים האלה ממש מתים כמו זבובים. אף אחד גם לא יודע מקיומם, אף אחד לא יודע אם הם נפטרו בגלל האופיואיד או לא. המצב ברחובות באמת חמור. זה כדי לתת לכם איזושהי תמונה של מה שקורה בשטח כתוצאה מזה שאנחנו לא מגדירים את הדברים האלה, לא כל כך מודעים להיקפי התופעה וכו'.

ברמת השוק השחור – כמו שראיתם בסרטון, יש קבוצה בטלגרם. טלגרם היא אפליקציה כמו וואטסאפ, אבל שאפשר לפתוח יוזר בצורה אנונימית. בקבוצה הזאת חברים יותר מ-150,000 אנשים. הקבוצה הזאת נקראת אוקסיקונטין, פנטניל. אני לא יודע אם נוכחים פה נציגים של רשויות החוק, אבל שאלה טובה היא איך אוכפים את הדבר הזה, כי אנחנו כל הזמן שומעים על מבצעים נגד חממות של קנאביס או שהולכים ותופסים מישהו שעישן בביתו איזה ג'וינט, אבל מה קורה עם החבר'ה האלה? החבר'ה האלה מפיצים ליותר מ-150,000 אנשים שרוכשים מהם מדי יום כמויות של אופיואידים. אני שואל את עצמי איפה המשטרה. אנחנו נפגשנו עם אחד הסוחרים הגדולים שם. לטענתו יש ארבעה סוחרים גדולים. כמו שראיתם בסרטון, הוא הציע לתחקירנית שלי לתת לו מין בתמורה לאופיואיד, בתמורה לכדורים. אז במקרה הזה מדובר בתחקירנית שלי שכמובן לוותה על-ידי ובאבטחה מלאה, אבל מה קורה כשאין את זה, שזה באמת מצב של מישהי שמכורה ונמצאת מולו ומוכנה לתת הכול כדי לקבל את הכדור הבא.

אלה הנקודות שרציתי לתת לכם, מה שנקרא זוויות מהרחוב.

מה המקור של החומר, מאיפה הסוחרים מביאים את התרופות האלה?

אותו סוחר של השוק השחור מספר חד-משמעית שמדובר בתרופות מרשם. כלומר, אנשים שקיבלו את המרשם. הוא קילף את המדבקה ליד התחקירנית שלי ואמר שהוא לא רוצה שידעו שזה ממנו. הוא ממש מקלף את המדבקה עם השם של אותו אדם שקיבל. הוא סיפר שיש הרבה אנשים שהולכים לבית המרקחת או הרופא ואומרים שהתרופות אבדו להם, שהם לא מוצאים את החבילה ושייתנו להם חבילה נוספת. יש גם אנשים שמכורים וממשיכים לקבל תרופות מרשם בגלל שהם לא כתובים כמכורים במחשבים של קופות החולים, כיוון שאין ממשק בין המחשבים של משרד הבריאות למחשבים של קופות החולים. כתוצאה מזה יש כפל רישום.

אתה שואל איפה האכיפה. אם היינו מתייחסים לזה כאל משהו שהוא סכנה או מגפה, אז היינו יודעים, אבל יש דברים שעוברים לנו מתחת לרדאר.

אני מציע שנשמע על הבעיה ממקור ראשון. חזי בר עמי, בבקשה.

בוקר טוב. אני קצת מתרגש. תודה על המעמד ועל היכולת לבוא ולדבר. אני מכיר את חברת הכנסת אורית פרקש הכהן בשנתיים האחרונות. אני מכור שלוש שנים וחצי. אני חושב שהמצגת שגדעון זעירא הציג פה היא הכול, אבל הכול ליד. זאת אומרת, ממש לא מה שצריך לעשות באמת. רשמתי כמה נקודות שאני אשמח מאוד שכולם ישמעו אותן, כי אדם שהוא מכור ויודע שהוא בבעיה, זה חלק מהפתרון. אם לא הייתה לי משפחה קרובה, היום לא הייתי פה, בלי אורית שעזרה לי. אני מתרגש, אבל אני אשמח להציג כמה נקודות, כדי באמת להציל נפשות בישראל. אני את שלי כבר עשיתי, לעצמי.

אני בן 40, בעל עסק מוכר בירושלים, מעסיק יותר מ-40 עובדים. הייתי בן אדם נורמטיבי לגמרי. הייתי מאמן טיסה, חבר הכנסת מתן כהנא היה המפקד הישיר שלי. הייתי בצבא, עשיתי הכול, כל מה שצריך. לפני ארבע שנים עשיתי ניתוח בהדסה עין כרם, אשפוז יום. אחרי כמה שעות נתנו לי תרופה בשם טרגין לחמישה ימים. היו לי כאבים והתרופה הזאת באמת עזרה לי, נתנה לי איזשהו רוגע. באתי לרופא המשפחה כי השאירו לי איזשהו נקז והוא נתן לי מרשם לטרגין לשלושה חודשים. טרגין הוא סוג של אוקסיקודון, יחסית עדין. מי שלא מבין בזה, הוא יודע שיש אופטלגין, אדוויל וכו', אבל טרגין זה כבר משהו שאם אתה לא מודע לזה, אתה לוקח כי רופא המשפחה נתן לך או בית החולים ולא הזהירו אותך, לא אמרו לך.

לקחתי את הכדור הזה תשעה חודשים. רופא המשפחה כל הזמן נתן לי את זה ואני מודה שכבר לא היו לי כאבים. לא הייתי עם כאבים, הייתי בעבודה, אפילו לא לקחתי את כל הכדורים. ואם מדברים על שוק שחור, היו לי שש-שבע חבילות נוספות, כי כשאדם מכור הוא תמיד משאיר לעצמו איזשהן חבילות מתחת לבגדים וכד', שאם יום אחד יחסר, SOS או משהו.

אני חייב לציין דבר נוסף שלא דיברתם עליו – תקופת הקורונה. ברגע שהיו סגרים והיה פחד, איזשהו סטרס וכד', התרופות האלה הם סוג של הרגעה.

יום אחד אני מגיע לחברים שלי, אמריקאים, לעשות על האש. הם שאלו אותי מה אני לוקח, כי סיפרתי להם שזה עושה לי טוב, הטרגין. אמרתי להם מה אני לוקח, והם אמרו: אתה נורמלי? אתה יודע שזה מה שהרג את מייקל ג'קסון, שהיום זה מגפה ובזמנו הנשיא אובמה אמר שזו מגפה עולמית, דיברו על זה באו"ם וכו'? אמרתי להם שאני לא יודע. נשבע לכם, עד אותו יום לא ידעתי. לקחתי תרופה שהרגיעה אותי. התחלתי לבדוק באינטרנט – כשאתה כותב גמילה, אוקסיקודון, ישר מגיעים לך 20 וילות של גמילה ואז אתה אומר לעצמך שאתה בבעיה עוד יותר גדולה, אתה בבעיה ענקית, איך אני גומר את זה. הלכתי לאבא שלי, שיהיה בריא, ואמרתי לו: אני בבעיה. אני לא מתבייש במה שקרה לי, כי אין לי עבר פסיכיאטרי, לא פסיכולוגי. אבא, אני בבעיה, אני חייב איזשהו פתרון, אני לא מפסיק. אם אני לא לוקח את זה כמה שעות, אני מתחיל עם צמרמורות בידיים, אני מתחיל תסמיני גמילה, הזעות. לא היה לי את זה, כל החיים שיחקתי כדורסל, הייתי בצבא, הייתי נורמטיבי לגמרי ופתאום העובדים שלי לא מבינים למה אני לא מגיע, יום כן, יום לא. אבא שלי אומר: אני לא יודע מה לעשות איתו.

אז התחילה הטרגדיה הכי גדולה. אבא שלי התחיל לשאול והציע שנלך לפרופ' לכאב הכי גדול בארץ. בדקנו, פרופ' דוידסון בעין כרם. ישר הלכתי, שילמתי שר"פ באותו יום. סיפרתי לו את הסיפור ואמרתי שאין לי כאבים, אבל שאני בבעיה. אני לא אשכח את הגרף שהוא סימן לי. הוא אמר שאמנם אין לי כאבים, אבל מה שעושה לי הטרגין זה שברגע שהוא נכנס למערכת העצבים כל שש שעות הוא גורם לי לחוות תסמיני גמילה. לכן הוא הציע לתת לי תרופה אחרת שתרגיע אותי וכל שבועיים אני אפחית 10%. באתי לשם, שילמתי 1,300 שקל, לא הסתרתי את זה מהמשפחה שלי, לא מהחברים שלי. אני אבא לארבעה ילדים, משכורת בזמן, הכול בזמן, אין לי שום לחץ או סטרס מעבר לתקופת הקורונה שלא הייתה קלה. דובר פה על נתונים לפני 2019, חבל שאין נתונים על אחרי תקופת הקורונה, שלדעתי יותר גרועים.

יש הרבה נתונים.

רופא המשפחה רשם לי מרשם, אמר לי שיש בית מרקחת אחד בירושלים שנותן את זה. נסעתי לשם מתוך ידיעה שיש לי כבר פתרון – נאמר לי: תתחיל לעשות ספורט ותיקח את התרופה. מסתבר שמה שהוא נתן לי זה פצצת אטום.

מן הפח אל הפחת.

הוא נתן לי מתדון. מתדון הוא סם שהוא פי 50 מהרואין. נכון שהוא גם לגמילה, אבל תסמיני הגמילה היא קשים. אני אומר את זה פה ליד כולם, אני לא מתבייש בזה: הייתי היום בקבר אם לא הייתי נלחם בזה. אם המשפחה שלי לא הייתה תומכת בי, אם חברת הכנסת אורית פרקש לא הייתה לוקחת אותי, אם הרב מלכיאלי - - -

אני רק יזמתי את הדיון, זה המשפחה הנפלאה שלך ואתה בעצמך שאתה מתמודד עם זה. גם נלחמת שהדיון הזה יקרה.

נלחמתי, כי אם היו מספרים לי את כל הדברים האלה, הייתי אומר שזה עוד איזה סיפור לא נעים, שעישון הורג וכו', אבל פה זה משהו שקרה לי בדם, במערכת העצבים. אני רוצה לומר לכם שברגע שהלכתי לדוידסון וראיתי שאני עובר תסמיני גמילה עוד יותר קשים – צריך לומר שברגע שקיבלתי את המתדון הייתי כמו טייס. זו תרופה שמאלחשת אותך וגם אם תהיה חולה סרטן, אתה לא מרגיש כלום. זה משהו ששובר כל מוסכמה של בן אדם נורמלי. טסתי בעולם, עבדתי, אבל הייתי על אוטומט. הבנתי שכשאני לא לוקח את זה אני נרקומן יותר גדול. אני לא מדבר אתכם על אנשים שהם לא נורמטיביים - - -

כולם התחילו כנורמטיביים.

כולם נורמטיביים, ברור, אבל מה שלמדתי זה שאדם שמגיע ממקום שאין לו לאיפה לחזור, הוא מתאבד. מי שתופס אותו קצת, שיש לו משפחה או שיש לו קצת כלים להתמודד, יכול.

תודה רבה על הדברים ועל הסיפור האותנטי שחשפת בפנינו.

עוד משהו קטן. משם העבירו אותי למרכז ממ"י, שזה מרכז חלוקה של אופיאטים, הדבר הכי לא הגיוני בעולם שיש במדינת ישראל. אתה הולך למסלול שבו אתה אדם נורמטיבי והופך להיות נרקומן. אתה מחכה עם אנשים בתור, עושה בדיקות שתן כשרואים אותך ולא יוצא לך שתן. זו מערכת הרפואה פה בישראל. בסופו של דבר, וכאן אני מסיים, הייתי ממש על הגבול לסיים את החיים שלי. לא עניין אותי יותר, לא יכולתי. אמרו לי ילדים, אמרו לי משפחה, אמרו לי יש לך מה להפסיד – לא עניין אותי.

אבל היה לי איזשהו כוח לעזור לאנשים אחרים – הגעתי לגיורא איילנד, שהיה ראש המל"ל והיה לו סרטן. הוא דיבר באיזשהו פאנל בערוץ 2, אצל ניב רסקין, ושם דיברו על זה שיש טיפול. דיברתי איתו והוא סיפר שלפני ארבע שנים הוא עבר את הטיפול והוא יצא מזה, כי מבחינתו הוא לא היה ממשיך, הוא פשוט היה מכור למורפיום. מגיורא איילנד הגעתי לפרופ' חזי לוי, חברת הכנסת אורית פרקש חיברה בינינו. חשוב לציין שב-2018 היה בבית חולים ברזילי באשקלון טיפול שהיה מוציא בן אדם, גם אם הוא נרקומן הכי כבד, מהבעיה. דיברתי עם הרב בניזרי, שהיה שר הבריאות לפני 19 שנה. דיברתי עם הרב פירר, הוא אמר לי ללכת לפסיכיאטר, אבל אמרתי שאני לא הולך לקחת כדורים פסיכיאטריים. דיברתי עם אורית ועם פרופ' חזי לוי. פרופ' חזי לוי אמר לי – וכאן חשוב שכל אחד פה ידע את זה - אם אתה מביא לי את פרופ' ויסמן, אני מבטיח לך שאני פותח בפניך את מחלקת טיפול נמרץ בבית חולים ברזילי עוד היום, רק תביא לי אותו פה לארץ, כי הוא לא עושה את זה כבר בארץ, בגלל חסמים של משרד הבריאות, למרות שזה מאושר במשרד הבריאות. הוא אמר במילים אלה: תביא אותו לארץ, אני פותח לך את האכסניה. הוא לא הכיר אותנו, הוא דיבר איתנו רק בגלל אורית. פרופ' ויסמן עושה את זה בשלושה מקומות בעולם – בארצות הברית, בשוויץ ובגיאורגיה. עליתי על הטיסה הראשונה, עברתי את הטיפול, וברוך השם היום אני כבר שבעה חודשים נקי לגמרי מאופיאטים ואני עוזר להרבה אנשים.

מה הטיפול?

הטיפול הוא ארבע-חמש שעות בטיפול נמרץ, 12 אנשי צוות. אבא שלי שאל את פרופ' חזי לוי: אם זה הבן שלך אתה עושה את הטיפול? הוא אמר לנו: אני עולה על הטיסה הראשונה.

מנקים את הדם, מנקים את כל הרעלים. זה הטיפול.

למעשה זה טיפול שלא נגיש לישראלים.

הוא היה בארץ. בגלל שהוא הביא הוכחות, הוציאו אותו מהארץ.

כשיצאתי מהטיפול הוא אמר לי: אתה לא השגריר שלי, תתחיל לטפל בעצמך. הייתי כבר בוועדות הכנסת לפני 19 שנה. כשדיברתי עם הרב בניזרי הוא אמר לי שהוא זוכר משהו. יש פרוטוקול משנת 2004 לפיו הטיפול עוזר, שמשרד הבריאות אומרים שהוא עוזר, אבל הם מעדיפים, כי יותר זול, לתת מתדון ולתת תרופות.

דבר אחרון, אם הייתי מתאבד, אני לא הייתי בסטטיסטיקה, כי אני לא הייתי שם על עצמי חבל או קופץ מתחת לרכבת, אלא פשוט הייתי לוקח עוד כדורים ועוד כדורים. כל האמריקאים המתים שדיברו עליהם פה, לא מתים מהתרופה, אלא מתים ממנות יתר של התרופה. זה דבר שהוא one way ticket. תודה לכם.

תודה רבה לך, חזי, על הדברים החשובים מאוד-מאוד. המחשת לנו, ראינו את התמונה בעיניים, וזה פשוט מתסכל לשמוע שבידינו הדבר, זה נמצא מתחת לאף שלנו ואנחנו לא חשופים. זה מסוג הדברים שכשאתה חוזר הביתה, אתה מתחיל להוציא את ארגז התרופות. אם עכשיו אתה צריך לעקוב אחרי מרשמים סטנדרטיים שהרופא נותן לך, לאן נגיע? אנחנו לא מבינים בזה. ביחד איתך, עם אורית פרקש ותוכנית הצינור שחשפו, בעזרת השם נעשה את השינוי. תודה לך שחשפת בפנינו.

ד"ר ראובן דרסלר, שירותי בריאות כללית, בבקשה.

תודה רבה, כבוד היושב-ראש. אני יושב פה והיו לי נתונים ושיטות וכו', אבל לשמוע סיפור כזה – אני מרגיש שאני צריך כוס מים. בסופו של דבר זה בני אדם ואי אפשר לשכוח את זה. כל הכבוד.

אני רופא משפחה במשרה מלאה ואני יכול לדבר קצת על מה הולך בשטח, אבל אני כאן כדי להציג את העמדה של קופת חולים כללית. בהתאם להנחיות הבריאות הקמנו ועדות – ועדה ארצית וועדות מחוזיות – כדי לכוון אותנו במהלך הזה של תרופות מרשם, ספציפית האופיואידים. לאחרונה, בחודש יולי 2022, הכנסנו מדבקות פנטה לבקרה של המוקד שלנו, שזה דורש אישור קודם. לפי ניפוקים וצרכנים אנחנו די הצלחנו להוריד שימוש. זה לא סיפור קל בכלל, הסיפור מורכב מאוד, אבל אני חושב שספציפית לפנטה יש סיבה לאופטימיות לשיטות ניהוליות, לבקרה וניהול מקרים כאלה. קשה מאוד לרופאים בשטח, וזה דיון בפני עצמו, וקשה לדעת מה הולך בחדר הרופא, בלשון המעטה זה מאוד מורכב. למעשה מה שיש בשימוש בארץ זה תרופות מרשם ולאו דווקא דברים שמוברחים ממדינות אחרות. אני חושב שרואים ירידה דרמטית בכמות הצרכנים ובסך כל הכמות של פנטניל שמונפקת. זה רק חלק מהסיפור, כי יש אוקסיקודון וכו', אבל רואים ירידה של 20% בהנפקה של פנטה ובניפוקים צרכניים ירידה של עד 40%, וזה רק מאז שהתחלנו את המהלך הזה, לפני כשנה. לכן יש סיבה לאופטימיות צנועה ספציפית בהיבט הזה. זה מקרה מורכב ואני שמח מאוד שהוזמנו לכאן לדבר על הנושא.

תכף אני אגיד את ההמלצה שלי לקופות, אבל לפני כן סבב קצר של הדוברים. אתם הקופה הגדולה ולכן אתם בוודאי רלוונטיים.

יוסי לומניצקי, מנהל מערך הרוקחות ופארמקולוגיה, מכבי שירותי בריאות, בבקשה.

וגם יושב-ראש הוועדה המקצועית של ארגון הרוקחות, שזה הארגון המוביל בישראל.

יש מה שאני קורא "מכורים בעל כורחם", אלה שהגיעו מתוך אירוע רפואי אקוטי והגיעו לזה שהם מכורים; ויש את האביוזרים. אלה שתי אוכלוסיות שצריך לטפל, האביוזרים לפעמים בכלל לא חולים ולא מכורים, אלא משתמשים בפלטפורמה הזאת להשיג סמים.

בעקבות הוועדה של משרד הבריאות – שאומנם עדיין לא הפיצה את ההמלצות הסופיות, אבל כבר יש המלצות רבות ואנחנו מיישמים אותן – התחלנו להכשיר את הרופאים. רופא משפחה לא יודע איך לטפל בכאב לאורך זמן. הוא יודע לטפל בתרופות כאב רגילות, אבל באופיואידים זו בעיה כי זה מדרון חלקלק. לכן אנחנו מכשירים כרגע יועצי כאב, שחלקם רופאים וחלקם רוקחים קליניים, במטרה לעשות איזושהי בקרה בדרך. רופא משפחה מתחיל לטפל, צריך אחרי חודש לעשות הערכה למטופל ולראות אם צריך להמשיך או לא. וכן בשלב שני, לאחר שלושה חודשים, לפני שהוא הופך לכרוני. מה שקורה זה שבארץ אין כמעט מומחי כאב. מומחה כאב זה התמחות מאוד נדירה ויש מעט מאוד מהם והתורים להם הם שנה-שנה וחצי. כלומר, בן אדם רוצה לקבל טיפול, לראות אם להמשיך את התרופות או להוריד אותן, צריך לחכות שנה. זה לא הגיוני. מדינת ישראל צריכה להיערך לזה בצורה אחרת.

היום, בתחילת טיפול הרוקח מסביר לכל מי שמתחיל אופיואידים את הסכנה של ההתמכרות.

לא נכון. ממש לא נכון.

אנחנו מכינים, בשיתוף עם הרפואה שלנו, אלגוריתם לטיפול עם נקודות החלטה בדרך, עם שאלון של סכנת התמכרות. ישנו שאלון שלפני התחלת טיפול באנשים אפשר להעריך את הסיכון שלהם להתמכר בהמשך. צריך לעשות את הדבר הזה בכל המוסדות שמטפלים.

לגבי פנטניל – כמו שנאמר, הוא האופיואיד הכי קשה והכי נדרש בשוק. הקמנו ועדות היגוי, גם במחוזות וגם במטה, ועוסקים בזה כל הזמן. זה דבר מאוד קריטי בקופות. פיתחנו גם אלגוריתם מחשובי לזיהוי של כאלה שחשודים כאביוזרים. זאת אומרת, אם היום רופא רושם אופיואיד ולפי האלגוריתם רואים התנהגות מסוימת של מטופל שקונה אצל מספר רופאים - - -

אגב, העבודה באלגוריתם בקופות החולים היא דבר מאוד חשוב, זה מביא לשינויים דרמטיים לא רק בהקשר הזה. אני יודע על פעולות אחרות שנעשות לאנשים, שמשחזרים ועוקבים.

האלגוריתם רק עוזר לזהות, לראות מי חשוד. מפה והלאה צריכה להיות תמיכה של כל המערכת של מדינת ישראל והקופות כדי לדעת מה עושים עם האנשים האלה. אתה מזהה אותו, אתה צריך להתחיל לטפל בו. עד היום הקופה לא יכלה לטפל במכורים, אין לה את הכלים לזה.

אמרת "אנחנו מפתחים אלגוריתם".

פיתחנו, הוא כבר עובד.

מה הנושא הזה אינו בראש חוצות? למה אתם לא מעלים למערכת הבריאות את הנושא של הטיפול הנוסף שדיבר עליו חזי? למה כל הדבר הזה בעבודה? בכל העולם מדברים על זה כעל מגפה, אנחנו שומעים פה את חזי, אבל אתם זזים פה במין נחת רוח, כאילו יש זמן, אבל אנשים מתים. אנחנו הופכים אנשים לנרקומנים והורסים להם את החיים במקרה הטוב, במקרה הרע אנשים מתים. אני מרגישה שאין שום הלימה בין הנושא הזה, שהוא פשוט חיים ומוות, לבין ההתייחסות של המערכת לנושא הזה.

הדבר שנותן את הזרקור על הבעיה הוא זה שאוספים נתונים, כי אם יש לך מטופל ולמטופל קורה משהו, אתה לא עושה אגרגציה ואומר: אוקיי, יש לי 10,000 כאלה. אתה יודע שיש לך חולה.

בלי קשר לנתונים, אנחנו יודעים שאנשים מתים מזה בעולם, אז אולי צריך קודם להרים דגל, לבוא לממשלה ולומר: אנחנו צריכים טיפולים מצילי חיים שלא קיימים. הידע קיים ויש תביעות ענקיות בעולם נגד חברות תרופות בכל העולם. יש הסכמי פשרה שכל העסקי מדבר עליהם. חברת טבע כמעט התמוטטה בגלל הסיפור הזה. אז איפה אנחנו אל מול התופעה הזאת כשיש לנו צריכה הכי גבוהה בעולם. יש לנו כאן בעיה אקוטית.

ברשותכם, אני אמשיך. אחד הדברים המוזרים זה שהרבה מאוד אנשים רוצים להגיע לקנאביס רפואי, להשתמש. זה נשמע אטרקטיבי, זה נשמע - - -

אבל אפשר גם וגם.

שנייה, עוד לא הגעתי לפואנטה. אחת הדרישות של משרד הבריאות להגיע לקנאביס רפואי היא קודם כול לטפל באופיואידים.

תכף נגיע ונגיד את ההמלצות שלנו. אנחנו לא מחפשים לבנות בית חולים מתחת לגשר, אלא נחתור לטיפול שורשי בבעיה ולאחר מכן אלגוריתם לזהות. אם אני במקומכם, אנשי הקופות – גם כללית וגם מאוחדת – יוצא מהדיון הזה והולך למנכ"ל הקופה, ואומר לו: תקשיב טוב, יש מגפה מתחת לאף שלנו. אני רוצה לעשות כינוס חירום של כל רופאי המשפחה ולהגיד להם מה לתת לאנשים, איך לטפל בבעיה. יש מקרה שכשילד מפריע לך, אתה אומר לו תיקח מחשב, תיקח טלפון, תעזוב אותי, אני עסוק, אבל אז אתה מבין שאתה בבעיה כי איבדת את הילד. אנחנו לא מחפשים להשתיק את האנשים. יש לי רופא משפחה, שהוא אדם נהדר, ששואל שאלות, הוא לא זורק. אני כל כך מעריך את זה, אבל יש כאלה שאומרים: אל תבלבל לי את המוח, קח. אבל כשאנחנו שומעים מה עבר חזי, אנחנו שומעים פה את הנתונים, אנחנו מבינים את גודל הבעיה. אני מוכרח לומר שעד לפני כמה ימים, אז חשפה בפניי חברת הכנסת אורית פרקש, בכלל לא ידעתי שקיים מינוח כזה, בכלל לא הכרתי את השמות של התרופות ופתאום אני מבין שמדובר על מגפה. אנחנו מול אמריקה, אנחנו עברנו את ארצות הברית. באמת, גאווה גדולה, אבל היינו מעדיפים שזה יהיה בדברים אחרים. אנחנו צריכים לדעת להילחם בשורש. אלגוריתם זה לזהות אחר כך, אבל עכשיו דחוף לעשות יום עיון עם כל רופאי המשפחה.

קמפיין ציבורי, פרסומות, להגביר את מודעות הציבור.

אני אשלים. התחלנו לפני כחצי שנה – ראשית, מינינו מנהל תחום כאב במטה, שלא היה לפני זה, והיום הוא מרכז את כל הפעילות של המלחמה בשימוש הלא נכון; יש הרצאות והכשרות לרופאי משפחה וכבר חצי שנה עוברים ממחוז למחוז ומדריכים את הרופאים. היום זה פשוט כי עושים את זה בזום ולא צריך לרכז אותם, זה לא מסובך.

מה צריך לעשות – קודם כול, לקבוע שיינתנו רק מרשמים דיגיטליים לסמים. נקודה. אפשר לפקח על זה, אי אפשר לעשות כפל מרשמים. זה דבר שניתן לבקרה.

כשאתה אומר מה צריך לעשות, אתה מתכוון למה שמשרד הבריאות צריך לעשות או שזה תלוי בקופה?

הקופות עושות את זה, משרד הבריאות צריך להוציא הנחיה.

לגבי מרשמים לבנים, שזה משהו שקורה בבית חולים או בגורם אחר שהוא לא בקופה – צריך לאסור לתת מרשם ליותר מחמישה ימים. בית חולים או מוסד אחר לא צריך לתת מרשמים לטווח ארוך.

צריך מערכת ארצית לניטור. מיקי העלה את זה לפני 20 שנה, היינו אז בוועדה לסמים וכבר נתנו לנו את הכסף לפני 15 שנה, לגבי הגבלת מינון של הפנטה, שהוא המוביל בין הבעייתיים מבין האופיואידים. משרד הבריאות עובד על זה, צריך לגמור את זה ולהגביל את המינון המקסימלי שמותר לטפל.

מה זה "עובד על זה"? זה פשוט להוציא הנחיה. זה אפילו לא סוגיה שהיא בספק מבחינה רפואית.

משרד הבריאות יושב בצד השני של השולחן, אני קופת חולים.

אבל קופות החולים הן שחקן מרכזי פה.

ברור. אנחנו ממליצים כבר הרבה זמן למשרד הבריאות.

אני שמח שאתה מבין הבעיה. זיהו את זה בקופה והם עושים הכשרות. אנחנו מבינים בבעיה ארצית, במגפה עולמית ולכן אנחנו שמחים שאתם נמצאים ושזה לא יהיה הדיון האחרון.

ישנה בעיה שצריך לטפל בה, והיא הגנה על הרופאים. הרבה מהעבריינים האלה באים לרופאים והרופא נמצא איתו לבד בחדר ואין לו ברירה – זה או החיים שלו או להמשיך לתת לו מרשמים.

ברור שבשלב הזה הוא בבעיה, אנחנו רוצים למנוע. יכול להיות שהוא גרם להתמכרות הזאת.

אלה שהם אביוזרים ושהם סוחרים, הם לא מכורים. אם תעשה להם בדיקת דם, לא תמצא כלום. אבל הם מגיעים למערכת הרפואית, הם יודעים איך לנצל אותה. בחלק מהמקרים אין ברירה, הרופא תחת לחץ והחיים שלו והמשפחה שלו יותר חשובים לו מכך.

אנחנו לא מקבלים דיווח ממשרד הבריאות על מכורים. אנחנו חייבים לקבל. אנחנו חייבים לקבל דיווח מאגף השיקום של משרד הביטחון. אנשים יכולים לקבל אופיואידים במשרד הביטחון ואנחנו לא יודעים מזה כלום. הוא בא לרופא הקופה ומקבל כפל של מרשמים. הדבר הזה יוצר עודף של אופיואידים שמסתובבים בשוק ומגיעים לאיפה שלא צריך.

צריך לעשות מדדים לאומיים. מדינת ישראל ומשרד הבריאות צריכים לקבוע מדדים למעקב אחרי הטיפולים של הקופות בכל הנושא הזה של אופיואידים. מעקב אחרי מדדים הוא בהחלט חשוב ונותן כלים כמותיים.

צריך להכשיר ברמה הלאומית יועצי כאב, מומחי כאב, כי הם יוכלו לתת מענה לכל הנושא הזה.

בעיה אחרונה – נושא של חולה קשה. חולים קשים שהם אונקולוגיים מותר להם לקבל כל כמות של אופיואידים. אין הגבלה, כיוון שהכאב שלהם הוא באמת רב ועצום ואין ברירה. אבל יש חולים אחרים שמוגדרים קשים. ביקשנו ממשרד הבריאות להגדיר מהם "חולים קשים", כי ברגע שהוא מוגדר "חולה קשה" הוא גם יכול לקבל כל מינון של אופיואידים. אני לא יודע להגדיר מה זה חולה קשה שהוא לא חולה סרטן.

צריך שיהיו הגדרות, כמו שעשו בדירוג של הקנאביס.

ד"ר ליאורה שכטר, קופת חולים מאוחדת, בבקשה. רשמנו לפנינו שאת בזום ולא הגעת לישיבה. אני מעדיף שהקופות יגיעו לכאן פיזית, אפשר לדבר איתם. אינה דומה ראייה לשהייה במקום.

תודה רבה. לגבי הגעה פיזית, ברצון. אם תהיה עוד ישיבה, אני מתחייבת להגיע.

בכל תחום. אני תמיד אומר את זה לקופות, כי הן אורחות קבועות כאן.

אוקיי, לקחתי לתשומת ליבי.

אצלנו במאוחדת הבנו לפני כשלוש שנים שיש כאן מגפה ושצריך להתייחס אליה. בשלוש השנים האחרונות הנושא הזה הוא מהנושאים היותר רציניים שהקופה מתמקדת בהם, הן כלכלית והן מבחינת הטיפול בשטח. אנחנו מבינים שהבעיה מתחלקת לשניים: הרופאים והמטופלים וההחלטה הראשונה שלנו הייתה להתמודד עם כל אחד ואחד מהאוכלוסיות האלה. הדבר הראשון שעשינו היה לתת מענה לאותה דוגמה שיוסי לומניצקי נתן, זה שהרופאים מאוימים, ולפתוח מרכזי גמילה בתוך הקופות. המרכזים האלה גם נותנים מענה למה שסיפר אותו אדם אמיץ שהביא את הסיפור המאוד מעניין שלו בפני כולם. הוא אמר: אני, בתור בן אדם נורמטיבי, לא יכול ללכת למרכזי גמילה. אפשר להבין את זה, הבנו את זה ולכן פתחנו מרכזי גמילה בתוך הקופה שלנו, במטרה שלאותם אנשים נורמטיביים שהתמכרו ללא רצונם תהיה כתובת נעימה, שהם ירגישו שמישהו שותף איתם ומלווה אותם יד ביד. המטרה הייתה שאם מישהו מגיע לרופא והרופא לא רוצה לתת לו, אז לרופא יש פתרון בשבילו, הוא לא מוציא אותו מהחדר בלי פתרון. הוא אומר לו: או שאתה הולך למרכז הזה או אני לא מחויב לך. אני לא חייב לתת לך. באותו רגע האחריות של הרופא כלפי המטופל הזה יורדת. כאמור, דבר ראשון היה שהקמנו מרכזי גמילה.

הדבר השני שעשינו זה האפשרות לייעוץ מקוון לרופא המשפחה. כלומר, רופא משפחה שיש בפניו מקרה שהוא לא יודע להתמודד איתו, הוא יכול לפנות ותוך יומיים הוא יקבל תשובה ממומחה לכאב בשאלה מה האפשרויות שלו לתת, דברים שאינם אופיואידים.

באותה נשימה, רופא משפחה או כל רופא שרוצה לתת אופיאטים במינונים גבוהים, נדרש לאישור. ברגע שהאישור הזה לא ניתן, הרופא לא יקבל תשובה שלילית, שאין אישור, אלא הוא יקבל תשובה ספציפית מה כן. לא מה לא, אלא גם מה כן. זה בנושא של ייעוץ מקוון וההגבלה במיוחד על הנושא פנטניל.

דבר נוסף שעשינו, כדי לוודא שהרופאים שלנו ידעו לטפל באופיאטים, זה פיתוח לומדה מאוד משוכללת, שעלתה הרבה מאוד כסף, וכל רופאי הקופה מחויבים לעשות אותה. זה מבטיח שהם יודעים, או לפחות אנחנו אפשרנו להם לדעת איך לטפל בכלי המאוד מסוכן הזה, שהוא כלי מאוד חשוב כי אי אפשר לזרוק את התינוק עם המים, אי אפשר לוותר על אופיאטים.

גם אנחנו מרכזים נתונים ומתייחסים. לגבי המטופלים – צריך להבין, יש פה מכורים, יש סוחרים ויש משתמשים תמימים, ובכל אחד צריך לטפל בנפרד וזה לא כל כך קל.

לסיום, כל הדברים האלה שאנחנו עושים ועובדים עליהם קשה ביום-יום כן מניבים פירות וכן הצלחנו בשנה האחרונה להראות סוף-סוף ירידה בצריכה של אופיאטים בקופה שלנו.

תודה רבה, ליאורה. טל רוה, רוקח ראשי, קופת חולים לאומית, אף הוא בזום. בבקשה.

אני רק אוסיף על הדברים שנאמרו. יש לנו עוד כלי נוסף שאנחנו מאתרים באמצעותו את החולים שרק התחילו את הטיפולים, בתוך שלושת החודשים הראשונים של הטיפול, כדי לעשות התערבות מול הרופא, עוד לפני שזה הופך להיות המצב הכרוני והחמור, ולהציע פתרונות אחרים כדי להפסיק את הטיפולים כשהם כנראה עוד רלוונטיים למה שהיה ולפני שזה הופך להיות טיפול אחר לגמרי.

תודה רבה, טל רוה, על הדברים. אנחנו נשמח שגם אתה וגם ליאורה תישארו איתנו עד סוף הדיון.

אמיר ניצן, מנכ"ל הסתדרות הרוקחים בישראל, לא נמצא פה. לכן מיכאל עופר, רוקח ראשי, ארגון הרוקחות, בבקשה.

אני לא הרוקח הראשי של ארגון הרוקחות, אני הרוקח הראשי של בול פארמה. פתאום כולם נפעמים מהתופעה הזאת, כאילו קרה משהו חדש. התשובה היא שלא. ב-2003, כששימשתי יושב-ראש ארגון הרוקחות, יזמתי הקמת ועדה של מנכ"ל משרד הבריאות. הוועדה הוקמה בראשותו של ד"ר בועז לב וכיהנו בה גם ד"ר לומניצקי וגם אני. ב-2003 זיהינו את התופעה. לא את התופעה של המגפה של האופיואידים כפי שהיא היום, כי היום היא התעצמה, אבל גילינו שיש זליגה מאוד רצינית של אופיואידים אל האוכלוסייה.

איך זה קורה? בקופות החולים יש אכן איזושהי דיגיטציה ויש בקרה, אבל יש במדינת ישראל כ-700-600 בתי מרקחת פרטיים. בבתי המרקחת הפרטיים אין שום בקרה דיגיטלית. מה זה אומר? זה אומר שאדון מיקי עופר יכול ללכת לבית מרקחת א' עם מרשם ולקבל פנטה. ואז הוא לוקח את המרשם הזה, סורק אותו בסורק והולך לבית מרקחת ב' שיכול להיות 20 מטרים מ-א', ולוקח עוד פעם פנטה. כך הוא יכול לקבל אופיואידים מלוא החופן. זה גם המקור העיקרי של אופיואידים בכלל בציבור ואיך בטלגרם יש קבוצות כאלה.

הוועדה הזאת ישבה ב-2003. אדון זעירא הזכיר את זה בחצי פה שהייתה המלצה של מערכת בקרה ממוחשבת, ואכן הוועדה הזאת המליצה על הקמת מערכת ממוחשבת שבעזרתה יהיה ניתן לפקח על רופאים. ד"ר לומניצקי אמר שהרופאים רושמים, אבל איך אתה יודע שרופא רושם הרבה או קצת אם המרשמים הולכים לבתי מרקחת פרטיים ואף אחד לא יודע מזה. המערכת הממוחשבת תאפשר גם פיקוח על רוקחים שיכולים לתת הרבה תרופות וצריך לראות שזה קורה, וכן פיקוח על מטופלים. זה בדיוק כמו שקורה בוויזה – בוויזה יש לך תקרה וברגע שעברת את התקרה, נניח 10,000 שקל או סכום אחר, ואתה בא לבית העסק, הוא סורק את הוויזה ואומר: אדוני, אתה לא יכול לקנות.

כמו בקנאביס רפואי.

נכון בהחלט. אתה צודק, אדוני, בדיוק כמו בקנאביס רפואי, אבל קנאביס רפואי קרה חמש שנים אחר כך או עשר שנים אחר כך.

משרד הבריאות – ופה אני מאשים את משרד הבריאות במלוא האשמה – לא עשה עם זה כלום. 20 שנה אנחנו צועקים. יש ועדות כנסת, אני הייתי בשלוש או ארבע ועדות כנסת שב-2008 היושב-ראש אמר למשרד הבריאות: רבותיי, אני מבקש שעד תחילת 2009 המערכת הזאת תעבוד. אבל לא, המערכת לא עובדת. הלכתי לרשות למלחמה בסמים וקיבלתי חצי מיליון שקל דאז, שהיום זה לפחות 3-2 מיליון שקל, להקמת המערכת הזאת, אבל המערכת הזאת לא הוקמה. אני בהחלט מאשים את משרד הבריאות. כולם פה יושבים, מגלגלים עיניים, אפשר היה לדעת כבר שלוש שנים אחר כך להקים את המערכת, אבל לא עשו את זה.

הנתונים של מכון טאוב אינם מלאים. יש להם נתונים אך ורק מקופות החולים ומשאר כל ה-600 או 700 בתי מרקחת אין להם נתונים. יכול להיות שהנתונים של בתי המרקחת מכפילים את הנתונים שיש לנו מקופות החולים. הדבר הזה לא עובד ואנחנו לא רואים את הדברים האלה.

אני אומר שוב, משרד הבריאות שקד על שמריו עשרות בשנים.

דבר נוסף, ספר סמים. בכל בית מרקחת, גם בקופות חולים וגם בבתי מרקחת פרטיים, ספר הסמים נכתב בכתב יד. חשוב מאוד שכל המערכת הזאת, גם של בתי המרקחת הפרטיים, תעבור דיגיטציה.

תודה רבה לך, מיקי, על הדברים החשובים ועל המלחמה העיקשת שלך. הלוואי שבמשמרת שלנו יהיה גם שינוי.

אפי להב, הסתדרות הרוקחים בישראל.

אני משתתף בלא מעט דיונים בנושאים שונים שאדוני מנהל וכל פעם אתה מגיע לאותה שורה תחתונה, אותה מסקנה: זה לא יהיה דיון אחרון, אלא נמשיך לקיים עוד דיון ועוד דיון. זה רק מעיד על כך שתחום מערכת הבריאות זקוק נואשות לטיפול אסטרטגי עמוק במגוון רחב מאוד של תחומים. הדיון כאן היום הוא אחד מהדיונים שאנחנו עדים לו ולפיו אנשים מאבדים את חייהם, שזה לא גזרה משמים וזה רק עניין של איך מנהלים כאן את העניינים. לכן בכך יש חשיבות בלתי רגילה למה שנעשה כאן, בישיבה הזאת ובישיבות אחרות שאתה מנהל.

החבר שדיבר לפניי דיבר על כך שבמערכת בתי המרקחת הפרטיים אין בקרה. אז אני רוצה לתקן, זה חשוב מאוד מה שאמרת, זה נכון, זה היה נכון עד לפני שנים אחדות. לפני שנים אחדות העברנו את חוק המרשם הפתוח והיום, באופן קבוע, כל בתי המרקחת הפרטיים שלנו פתוחים לכל המחשבים של קופות החולים ומסונכרנים איתם, כך שהנתונים נמצאים בבקרה מלאה.

בתי המרקחת לא מדווחים הלאה. הם מסונכרנים, אבל הם לא מדווחים הלאה.

למשל, כשכללית ימסרו נתון לגבי כמה סיפקו וכמה צרכו, הם לא יודעים מה הפרטי נתן.

קודם כול, אנחנו מסונכרנים ובמסלול הזה, בתהליך הזה שהוא בעיצומו, יש בהחלט עוד מה לשפר והדיון מחדד את הנושא הזה.

אני רוצה לומר משהו, וזה אצלי כקו מנחה. זה שהוא אמר את הנתון הזה, זה לא נגד בתי המרקחת הפרטיים. יש פשוט נתון טכני שגם לכם חשוב שיהיה. כמו שחשוב לכם שיהיה סנכרון עם הקופות, חשוב גם שלקופות יהיו המידע מה הנפקת ומה סיפקת.

בית מרקחת של קופת חולים לא רואה מה הפרטי ניפק.

לכן אני טוען שיש פה משהו שהוא לוקה בחסר.

אני רוצה לאפשר לעוד מספר דוברים לומר את דברם בקצרה, כי יש לי עוד כובע של סגן יושב-ראש הכנסת ואני צריך להיות ב-11 במליאה ויש עוד כמה דברים שאנחנו עושים במהלך היום.

משרד הבריאות, בבקשה.

אני מנהל אגף אכיפה במשרד הבריאות. אדוני היושב-ראש, אני מברך על הישיבה החשובה הזאת. מבחינתנו היא חשובה מאוד, מה גם שנמצאים כאן כל העמיתים שאנחנו עובדים איתם. אני אציג מצגת שהוכנה יחד עם ד"ר ברק שפירא ויש בה גם נתונים של ד"ר הדר אלעד, נתונים אחרונים לגבי צריכת אופיואידים שמתייחסים גם לשנת 2022.

אנחנו אתן הסבר קצר על כל המענים שאנחנו ניתן, על ה-RIA – דובר פה הרבה על שינויי הרגולציה שיהיה והם כבר אושרו על-ידי הרשות להסדרה. אנחנו נדבר עליהם וגם על ההמלצות שאנחנו מציעים.

המטרה של כולנו היא להוריד את הרישום המיותר, אם זה על-ידי רופאים וכמובן גם בשוק השחור;

מניעת זיופים של מרשמים – רק אתמול עובדת שלנו הגישה תלונה במשטרה על זיוף של מרשמים של אופיאטים, של מדבקות פנטה ומרשמים בכמויות אדירות, כאשר הרופא אמר שכבר שנתיים שהוא לא נותן את המרשמים האלה. לפני פחות מחודש הייתה לי ישיבה עם נצ"מ זיו שגיא, ראש חטיבת חקירות במשטרה. בשנה האחרונה היו לנו יחד עם המשטרה עשרות אלפי תפיסות, המון תיקים. המשטרה היא כמובן הגוף החוקר. לפי המשטרה, חלק מהרוקחים הולכים להיחקר באזהרה, דבר שלא היה, כי רבים מהמרשמים האלה ניתנים אם זה בעצימת עיניים של הרוקח שלא בדק מספיק טוב ולמעשה שהמרשם מזויף;

נותנים אופיואידים לכאב חריף ואני לא אחזור על זה. לצערנו הפנטה הוא "הדובדבן שבקצפת" ולגביו רואים עלייה בשוק השחור. החומר הזה נחשב היום לסם הכי מסוכן. גם כשאני נותן הרצאות בבית ספר לשוטרים ובמקומות אחרים אני מנסה לומר להם שסמים זה לא רק הירואין, קוקאין ואל.אס.די, אלא זה גם תרופות מרשם, אופיאטים. כלומר, אלה עבירות פליליות ומי שמוכר אותם דינו עד 20 שנות מאסר ולקטין מתחת לגיל 18 זה 25 שנות מאסר. לפני שלושה חודשים הייתה תפיסה בודדת בתל אביב של 586 חבילות של פנטה. כלומר, תפיסה בודדת אחת מתוך עשרות אלפים שיש בשוק השחור.

הייתה לי גם פגישה בשגרירות ארצות הברית, שם דובר הרבה על התופעה כמגפה ושאנשים מתים, אבל שם זה בעיקר משום שמגיעה אבקה מזויפת ממקסיקו. אצלנו אין זיופים, זה מגיע ממקור הצינור החוקי, מבתי המרקחת. בהמשך אני אראה מה עשינו כדי לצמצם את התופעה.

שאלו איך זה מגיע. הוזכר שיש רופאים מאוימים – כרגע מטפלים בחמישה רופאים שמאוימים, לאחד אפילו הניחו רובה על השולחן והוא נותן מרשמים כי הוא פוחד. לא מאיימים רק על הרופא עצמו, אלא על כל המשפחה. המשטרה מודעת לתופעה וגם לכך שהרבה רופאים נותנים מרשמים בכמות גדולה;

מרשמים מזויפים – יש כמות אדירה של מרשמים לבנים מזויפים;

זה מופץ באמצעות בלדרים וטלגרם. בהקשר זה יש פעילות עם המשטרה.

יש עלייה דרסטית באשפוזים ובחדרי מיון וכן במרכזים להתמכרויות. בהמשך נרחיב לגבי הטיפולים המוצעים בהתמכרויות.

אשפוזים – יש ירידה באשפוזים בבתי חולים, אבל יש עלייה באשפוזים לטווח ארוך.

ד"ר הדר אלעד ביקש את כל הנתונים מכל קופות החולים כדי לראות את הצריכה. הצריכה הומרה ליחידות OME, שמראה את הצריכה החודשית. בשקף יש את הנתונים הכי עדכניים שיש היום – אפשר לראות עלייה דרסטית מדי שנה, אבל פעם ראשונה בשנת 2022, לפי הנתונים שהגיעו מקופות החולים, יש בלימה.

גם הקופות ציינו את זה.

בדיוק.

אבל הצריכה הממוצעת עלתה.

חלק גדול מעבודת הוועדה היה לגבש צורת דיווח אחידה. בהתחלה היה קשה מאוד להגיע לצורת דיווח אמינה ואחידה. הקמנו שם ועדה שעסקה רק בזה ובסוף הצלחנו לגבש את הדרך. אנחנו מאמינים שהנתונים היום אמינים. כמובן שנבדוק שוב את 2022, אבל לתחושתנו הנתונים אמינים ומשקפים פעילות שבוצעה בשנתיים האחרונות בקופות החולים. אני מזכיר שהחל מ-2020 הקופות היו עסוקות מאוד סביב הקורונה ולמרות זאת נעשתה הרבה פעילות, גם בזכות משאבים שתיעלנו וגם בזכות זה שעלינו את המודעות. כמו שראיתם, כולם עוסקים בזה. אני מזכיר, אנחנו מדברים פה אל אופיואידים חזקים וזה לא כולל אופיואידים חלשים, כי אנחנו מעדיפים שייתנו את החלשים. בסוף צריך לתת משהו. כאמור, אנחנו מדברים פה על אופיואידים חזקים, לא מדברים פה על חולי סרטן וכמובן שלא מדברים על מה שקורה בבתי מרקחת פרטיים ובאופן לא חוקי שהדברים זולגים. אנחנו מדברים על ניפוקים של בתי המרקחת של קופות החולים, על מרשמים שרופאי הקופות רשמו ובתי המרקחת של קופות החולים שניפקו אותם. אנחנו לא מדברים פה על בתי חולים, שהם פחות מעניינים אותנו, כי שם בדרך כלל הטיפול הוא קצר טווח.

כאמור, 2022 היא השנה הראשונה אחרי המגמה של עלייה – שהתחילה עוד הרבה לפני כן, היא לא התחילה בחמש השנים האחרונות – שאנחנו רואים בלימה. כמובן שזו ציפור ראשונה וצריך לראות גם מה קורה בשנה הבאה, אבל זה נתון חשוב.

מה לגבי איסוף נתונים מבתי החולים ומבתי מרקחת פרטיים וכן ממשרד הביטחון?

זה הכי חשוב, כי הבעיה אינה באנשים שמקבלים בבתי חולים, באשפוז הקצר, אופיואידים לכמה ימים. הבעיה, התלות, ההתמכרות, היא אצל אלה שיוצאים מבית החולים ואחר כך ממשיכים לרשום להם עוד ועוד ועוד, בדיוק כמו הסיפור ששמענו בתחילת הישיבה. לכן מעבר לדליפות בבתי המרקחת הפרטיים, הנושא הכי חשוב הוא מה קורה בקופות.

תעצרו את הרופאים עם היד הקלה. זה יותר קל מהכול.

יש רופא עצור.

רופא עצור אחד, כשיש 50 רופאים כאלה.

בשקף אפשר לראות את כמות האנשים שמקבלת כל שנה איזשהו מרשם לאופיואידים בקופות החולים, כל קופות החולים. אתם רואים שהמספר הכולל הוא יחסית קבוע, הוא בין 91 ל-94 אלף, אבל הבעיה שלנו היא ששיעור החולים הממושכים עדיין גדל. גם שיעור המטופלים שמטופלים במימונים גבוהים גדל. כלומר, אלה שתי האוכלוסיות הבעייתיות שעדיין גדלות – הממושכים והמשתמשים הכבדים. יש לנו כאן בעיה, היא לא תיפתר לא ביום ולא ביומיים, ייקח הרבה זמן לטפל, אבל בפעם הראשונה יש איזשהו סימן חיובי בשנה הזאת. לדעתי הוא לא מקרי, שמענו שכל הקופות מתעסקות בזה כבר שנתיים ולדעתי זו תוצאה ראשונה. נצטרך להפעיל עוד וקטורים, עוד כל מיני התערבויות, כדי לקבע את המגמה הזאת ולעבור מבלימה להפחתה.

ולכן גם המטרה להפחית את התופעה לא רק של האופיואידים.

אני מבקש שתדבר על התהליך, היעדים, רגולציה פנימית והשוואה בין-לאומית, כדי שנדע איפה אנחנו נמצאים.

תהליך ה-RIA - הוצאנו את זה שלוש פעמים להערות של הציבור. קיבלנו הערות גם מארגוני הרוקחים וגם מארגוני רופאים ובסופו של דבר הטמענו את כל ההערות שקיבלנו מכולם, מכל מי שרצה. ה-RIA קיבלה גם אור ירוק מהרשות להסדרה במשרד ראש הממשלה, ללא כל הערות.

יש מרשמים לבנים – דף שבו יש מרשם. למעשה אני יכול לקחת את המרשם הזה ולצלם אותו. יש בעיה לבטל לגמרי את המרשמים הלבנים ובסופו של דבר החלטנו לצמצם מתן של מרשמים לבנים לחמישה ימים בלבד.

מתי זה יהיה?

אנחנו בשלב הסופי של ההמלצות.

כנס הכנסת מסתיים ב-1 באוגוסט.

יהיו גם שינויים בתקנות הסמים המסוכנים וכו', אבל אם מישהו מתאשפז בסוף שבוע בהדסה עין כרם או בהר הצופים, אי אפשר למנוע ממנו מרשם לבן. לכן גם אלה שהולכים לקבל חמישה ימים בלבד יהיו מנוטרים וכל קופות החולים ידעו בדיוק איפה הם לקחו ומה הם לקחו.

ניטור מרשמים – יש בעיה אצל חלק מבתי המרקחת הפרטיים שהם לא מדווחים. חלק לא מדווחים בכוונה וזה הולך להיפסק. כלומר, כל בית מרקחת פרטי שירצה לתת מרשם לאופיאטים יהיה מחויב לדווח לתוך המערכת.

אבל זה תלוי בחקיקה שעוד לא התחילה. עוד לא קיבלנו טיוטה של תקנות.

באיזה סדר עדיפות במשרד הבריאות, שיש לו כל כך הרבה אתגרים, הנושא הזה נמצא?

זה בסדר עדיפות עליון. לפני שבוע הייתה פגישה עם מנכ"ל המשרד ובחודשים האחרונים אנחנו רק על זה. תאמיני לי, חברת הכנסת פרקש, תפסנו עשרות אלפים בשנה האחרונה. זה היה גם אצל המנכ"ל הקודם. בחודשים האחרונים אנחנו עובדים על זה חזק.

למה אתם לא עושים קמפיין ציבורי בתקשורת, כדי שהציבור יהיה הסוכן שלכם? כל אדם שנכנס לניתוח או נכנס לרופא משפחה, צריך לדעת שמישהו יכול לתת לו מרשם שהוא פצצה מתקתקת לחיים שלו. למה אתם לא מעלים את הנושא הזה לסדר היום הציבורי? יו"ר ועדת הבריאות למשל לא יודע מזה. גם אני לא ידעתי מזה, רק בגלל שבמקרה הכרתי את חזי נחשפתי לנושא ויש את התקשורת שמעלה את זה על סדר היום. למה אתם לא מכינים תוכנית לאומית ועושים קמפיין הסברה כדי שהציבור יבין שהוא מצוי בפני סכנה? לפחות שידע לשאול את הרופא שלו את השאלות.

אגב, המוקד שלכם הוא אופיואידים, האם אתם בוחנים ניטור לתרופות נוספות שיש להן פוטנציאל להתמכרות?

זה השלב הבא. מתכוונים להגביל את המינונים של מדבקות הפנטה, כמובן לא לחולים אונקולוגיים, למינון של 100 מיקרו-גרם. היום כל רופא יכול לתת איזה מינון שהוא רוצה, אבל המינון יהיה מוגבל על-ידי רופאים, לא לחולים אונקולוגיים. אני מקווה שזה יעשה שינוי.

אגב, היום ילד מגיל 16 יכול לקחת מרשם לסמים. אנחנו הולכים לשנות את זה כך שזה יהיה רק מגיל 18 והלאה.

הזכרתם גם שספר הסמים בבתי המרקחת הוא ידני, וגם זה ישתנה ויהיה דיגיטלי.

לפיכך, גם המרשמים הלבנים, גם הדיגיטציה - - -

מתי זה יהיה? מה הצפי לכל הדברים האלה שאתה אומר? זה ייכנס לתוקף בעוד חודש?

אנחנו עובדים עכשיו על תיקון לתקנות הסמים המסוכנים וצו הרוקחים (סיווג רעלים), כדי לשנות את הערות האזהרה על גבי אריזות התכשירים האופיואידיים.

מתי זה יגיע לוועדה?

אני מאמינה שבמושב הכנסת הבאה כבר נוכל להניח בפני הוועדה את טיוטת תקנות הסמים המסוכנים.

האם אתם לא חושבים שצריך לעשות משהו בנושא המודעות?

אני אכנס את הוועדה לטובת זה גם בפגרה. זה כל כך חשוב, כך שאם תגידו לי גם באמצע אוגוסט או בספטמבר שהתקנות מוכנות לפרסום, אני אכנס את הוועדה במיוחד בפגרה – אני אקבל אישור מיושב-ראש הכנסת על זה – כי זה חשוב.

כמובן שהליך החקיקה יכול להתחיל רק מרגע שהמדיניות נקבעה על-ידי המשרד. המדיניות מגובשת בימים אלה.

לכן אני מציע שתשבו על זה, תשימו את זה בראש סדר העדיפויות. זו פצצה מתקתקת.

אני מבקש לעשות סבב בין הנוכחים, אבל בקצרה, כדי שכולם ידברו ולא ירגישו שהם טרחו סתם. איריס סעדון, מנהלת תחום בכיר חוקיות הייבוא ברשות המסים, בבקשה.

מבחינת רשות המסים - - -

אנחנו מבינים שיש פה תעשייה שלמה.

אני וחברי אהוד אורטל מייצגים יותר את יחידת הסמים שנמצאת במכס.

מספר מילים בהתייחס למה שנאמר כאן. כאמור, אנחנו מיחידת הסמים של המכס. על פי החלטת הממשלה אנחנו מופקדים על נושא הברחות הסמים, ולנושא שלנו זה בין היתר גם אופיאטים, דרך מעברי הגבול הרשמיים של מדינת ישראל. במענה לשאלה שריחפה כאן – אין לנו הברחות גדולות ורציניות של תרופות נרקוטיות כאלה ואחרות דרך מעברי גבול בין-לאומיים. יחד עם זאת, כל חומר שאנחנו מעבירים, וזה כהקדמה שאני אגיד לנושא הפנטניל, הוא חשוד כסם בלעדית, רק חשוד כסם, אנחנו מעבירים למשטרת ישראל להמשך בדיקה במעבדות מז"פ. בשנים האחרונות הצלחנו לתפוס כ-11.5 ק"ג של פנטניל שניסו להכניס לארץ וזה עבר למשטרת ישראל להמשך טיפול. מדי פעם יש לנו תרופות נרקוטיות שאנחנו תופסים, בעיקר כאוקסיק, ואנחנו משתדלים להעביר את זה למשטרת ישראל ככול שניתן.

תודה רבה. לגבי משטרת ישראל יש לי המלצות בנפרד, כי אתם למעשה זרוע מבצעת.

ד"ר ישי לב, רופא משפחה, בבקשה.

אני רופא משפחה מומחה ואני מייצג כאן את הרופאים למען זכויות אדם. רציתי להאיר שתי נקודות שאולי לא קיבלו את הבמה. אני עובד כרופא משפחה במבשרת ואני מנהל את המרפאה באבו גוש. במבשרת יש לי חולה סרטן אחד שמקבל אופיאטים ואני נתתי לו את זה. זה לקח בדיוק שלושה שבועות, כי הוא קיבל הקרנות לפה ולא יכול לבלוע אפילו את הרוק של עצמו. בסוף החודש הזה גמלתי אותו יחד איתו והסיפור חלף. באבו גוש – אני לא רוצה להגזים בנתונים – סדר גודל של 30-20 אחוז מהמטופלים שלי שמקבלים קבוע אופיאטים. כך אני הגעתי למרפאה, זו המתנה שקיבלתי. חבל שלא נמצאים פה חברי כנסת מהמגזר כי אני חושב שזה נושא שלא כל כך מדובר, וזה הפגיעה של התחום הזה במיוחד בחברה הערבית. זה בכל אוכלוסייה מוחלשת, אבל במיוחד בחברה הערבית. יש שם אסון.

אבל מישהו התחיל איתם את התהליך.

הם קיבלנו את זה מאיתנו, הרופאים. כמובן שיש היום סביב זה משפחות פשע וכן הלאה שעוסקות בזה ויש איומים בנשק על רוקחים, לא רק על רופאים כפי שהוזכר כאן. מאחר שהם ממשיכים לקבל גם מאיתנו אני לא מאשים פה דווקא את העולם התחתון בעניין הזה, אלא גם.

אתה אומר שאתה, כמנהל מרפאה וגם כרופא, אתה עושה פעולות אקטיביות. מאז שנכנסת לתפקיד צמצמת את התופעה באבו גוש?

מאז שנכנסתי לתפקידי אין מטופל אחד חדש שקיבל אופיאטים, כי יש הבדל גדול מאוד בין לא לתת למטופל חדש לבין לנסות לגמול מטופל ותיק, כאשר שירותי הגמילה היום לא מפותחים ולא ממש זמינים.

זו דוגמה להגדלת ראש.

סיפור על מטופלת שלי שהיא אם חד-הורית, גרה באבו גוש. היא גרושה, המשפחה ניתקה איתה את הקשר והיא מטפלת לבד בילדים ועובדת בסיעוד של קשישים במבשרת. כואב לה הגב ובעבר היא קיבלה ממישהו את הטיפול באופיאטים, בפרקוסט, והיא מכורה לזה. היא יודעת והיא גם אומרת לי את זה – פגשתי אותה השבוע ושוחחנו על זה, איך אנחנו יוצאים מהסיפור – שכשהיא הולכת לעבודה היא לא לוקחת פרקוסט כי היא יודעת שכשהיא לוקחת פרקוסט היא מסטולית. היא לא יכולה לעבוד עם קשישה כשהיא לוקחת פרקוסט. לכן בבוקר היא לא לוקחת פרקוסט, עד שהיא מגיעה הביתה היא בקריז של גמילה חבל על הזמן, ואז הבת שלה – שהיא נחמדה ותלמידה מצטיינת – מבזבזת את כל אחר הצוהריים בלטפל באימא, בלטפל בבית ולנקות את הבית של אותה אישה שמרוויחה שכר מינימום במקרה הטוב. ברוב הפעמים היא בכלל לא מגיעה לעבודה ולמעשה הופכת להיות תלויה על ביטוח לאומי כמו הרבה מאוד אנשים. יש פה עומס גדול מאוד על המדינה, יש פה עומס בריאותי, סבל אדיר של אנשים. אני חושב שהוצעו פה מנגנונים לטיפול.

תודה על הדברים החשובים שאתה עושה. פייגא מרקס, יו"ר עמותת הראש הכרוני שלי, בבקשה.

תודה על ההזדמנות. אני יושבת-ראש עמותת הראש הכרוני שלי וחולת מיגרנה. סיימנו סקר עם עמותת קרן בריאה לנשים עם מיגרנה. 83% מחולות מיגרנה משתמשות במשככי כאב. כולם פה מדברים על פרקוסטים ואוקסיקודון, אבל אני מדברת יותר על דברים כמו אקמול, אופטלגין וכד'. בתחום כאב הראש והמיגרנה יש מחלה שנקראת Medication overuse headaches - כאב ראש מלקיחת יתר של תרופות. הרבה רופאים מרגישים חוסר אונים שהם לא יכולים לעזור למטופלים שלהם וישר רושמים להם תרופות כמו פרקוסט ואוקסיקודון, כי אין להם את הכלים ואת הידע כדי לעזור למטופלים ולחולים. חולים מגיעים למצבים של התמכרות, גמילה ולקיחת יתר. כשמגיעים למרכזי גמילה הם צריכים ללמוד להתמודד עם הכאב שלהם ואז אנחנו שומעים סיפורים כמו של חזי. זה לא שהם הולכים לניתוח, הם מגיעים עם כאב ראש, כאשר יש טיפולים בסל וטיפולים חדשים שמשרד הבריאות בכלל מתעלם מהם ולא מכניס לסל, דברים שיכולים להיות אופציה ואלטרנטיבה הרבה יותר טובה ויעילה מאשר לזרוק לבן אדם משככי כאב.

אני בהחלט דורשת ממשרד הבריאות וגם מקופות החולים להתמקד בנושא הזה של קידום מודעות אצל הרופאים כדי שלא יזרקו על כל דבר משככי כאב. הרבה פעמים יש אופציות אחרות לטיפול, בין אם זה דברים בסל, בין אם זה תוספי תזונה, בין אם זה כלים אחרים. צריך לתת לרופאים את הכלים האלה כדי לעזור לחולים ולא ישר לזרוק לנו דברים שבסוף גורמים לנו להתמכרות.

שינוי תפיסתי. תודה. עמיחי תמיר, זכויות נכים, בבקשה.

תודה על זכות הדיבור. אני רוצה להתחבר לדברים שנאמרו ב"צינור". הבעיה באופיאטים ולא אופיואידים. אופיואידים זה דבר אחר לגמרי מבחינה פרמקולוגית, בכך שיש מה שנקרא drug abuse . זו תופעה מוכרת הרבה מאוד שנים, כמעט מהתקופה שבה התכשיר אופיום מוכר לכל העולם. זה אחד הסמים הנפוצים, סם קשה מאוד, והבעיה איתו היא שהוא גורם לדיכוי נשימה ולכן הרבה מאוד אנשים שמתמכרים פשוט מתים מדיכוי נשימה. זה אפילו יכול לקרות בבית חולים תחת טיפול, לכאורה תחת השגחה.

ממה נובע כל הדבר הזה – התרופות האלה הן יופורטיות, הן גורמות לכך שהמשתמש כל כך מתאהב בתרופה. לכן אנשים שלא סובלים מכאב ולא סובלים משום דבר פשוט מתמכרים. מה קורה עם ההתמכרות? הקולטנים במוח עוברים שינוי כימי והם יותר לא יעילים, אז הם לא נותנים את היופוריה ואז האדם הולך וצורך יותר ויותר מהסם, אבל הם כן גורמים לדיכוי נשימה ואז הם מוצאים את מותם. בהתמחות בניו-אינגלנד מדיקל סנטר הייתי רואה אותם שפוכים ברחוב כתוצאה מהתמכרות לסמים קשים. אני חושב שאנחנו בכיוון הזה אם לא ניקח את עצמנו וניצור תוכנית מניעה רצינית שתמנע את התופעה המצערת הזאת. תודה רבה.

תודה רבה. הדס זיו, רופאים לזכויות אדם, בבקשה.

היום קיבלנו הודעה שסאקלר מורידים את השם שלהם מהפקולטה לרפואה. תהליך ה-RIA ושינוי האזהרות על הקופסאות בא בעקבות עתירה של "לאלתר", הקרן לתמיכה בחולים נרקוטיים, ושלנו וגם הדיונים של הוועדה בנושא אופיואידים שהופסקו בזמן מגפת הקורונה וחודשו רק אחרי הפנייה של שנינו. כלומר, גם כל הצעדים האלה שמתגאים בהם עכשיו, צריך לראות את החלק של לחץ ציבורי עליו. הנער שנפטר בגלל סיגריית ג'ול, תוך כמה ימים משרד הבריאות הוציא קמפיין נגד הסיגריות האלה. אני לא מבינה למה הוא מתמהמה עם קמפיין שיזהיר את המטופלים מה הם לוקחים. גם מטופל שאומר שהוא רוצה משהו נגד הכאב – ואנחנו רואים את זה יותר באוכלוסיות מוחלשות, כי הם צריכים להגיע לעבודה והם נוטים יותר לקחת את זה – צריך לדעת למה הוא נכנס.

עוד דבר שצריך להוריד פה – אופיאטים לא יעילים בכאב כרוני. הם לא יעילים. אי אפשר להגיד שצריך לתת משהו, אין שום הוכחה לזה שהם יעילים ויש 200 אלף הוכחות לזה שהם גורמים נזק. אז דבר ראשון שמשרד הבריאות צריך לעשות זה להפסיק את הרישום שלהם בטיפול כרוני. פשוט להפסיק ושזה יהיה הכלל שלו. ההורדה של הטיפולים לאנשים שכבר מקבלים אותם, תשלח אותם להרואין רחוב. צריך לעשות את זה בהרבה מאוד רגישות. אני מצטרפת לכל הדרישות להחזיר את ויסמן לארץ כדי לתת לאנשים האלה דרך טובה לגמילה. זה היה בבית חולים ברזילי, לא בציבורי, שיחזור לציבורי ויחזור להיות בסל הבריאות.

אולי נשמע את תגובת משרד הבריאות לגבי הטיפול הזה שנפסק בארץ, שהוא מציל חיים. אני מציעה לקיים דיון המשך ונזמין את פרופ' חזי לוי.

אני לא שגריר של ויסמן, אבל ויסמן הוא אדם ציוני. הוא אמר לי: אני טיפלתי ביותר מ-27,000 חולים ומה שחשוב לי היום זה לעזור וללמד אלף רופאים שייתנו את הטיפול ושהם ילמדו עוד ועוד רופאים.

אנה אמיר, מנכ"לית העמותה למתמודדי כאב בישראל, בבקשה.

זה מעמד מרגש ולכן אני אהיה מאוד עניינית. העמותה שלנו נוסדה ממקום של מטופלים. אנחנו מטופלים בכאב כרוני בכל מיני מחלות. אני עצמי עברתי בעבר גמילות באופיואידים, אופיאטים, בכדורים פסיכיאטרים וכד'. הדבר הראשון שרצינו לראות כשפתחנו את העמותה היה המספרים של מתמודדי כאב בישראל. מתוך 50 מחלות כרוניות מוכרות במדינת ישראל ספרנו כ-14 ועברנו את ה-3 מיליון מתמודדי כאב כרוני מכל מחלה, מכל גיל, מכל מגדר ומגזר.

המשכנו לבדוק מה בכלל קורה בארץ. הנתונים הסטטיסטיים שאני רוצה להגיד לכם, ולדעתי כן חשוב לערב את משרד האוצר פה – כמה עולה כאב כרוני למשק בעולם: בשוויץ הכאב הכרוני עולה כ-80 מיליארד קרונות, שזה 2 מיליארד שקלים; בארצות הברית הכאב הכרוני עולה למשק 7.1 מיליארד דולר, שזה 25.2 מיליארד שקלים, באובדן ימי עבודה, ו-61 מיליארד דולר בירידה בתפוקה; בדנמרק מיליון ימי עבודה בשנה. זה מה שזה עולה למשק שם ואני מניחה שהמספרים פה מאוד-מאוד קרובים.

אני אעבור לתכלס, דברים שאנחנו רואים בשטח, כי אנחנו מדברים עם מטופלים מורכבים שנמצאים במצב של אבדון, התרעה לפני התאבדות, בגלל נרקוטיקה. היום כל רופא יכול לקרוא לעצמו רופא כאב והוא יכול לרשום משככי כאבים. שש שעות של לימודי כאב במסגרת לימודי הרפואה, כאשר התמחות כאב מצריכה כ-24 חודשים. רופא שלמד שש שעות יכול לכתוב ליד השם שלו "רופא כאב" ולתת מרשמים.

דבר שני, ההסברה לא מחויבת בחוק. זאת אומרת, אם אני מגיעה היום לרופא המשפחה שלי בקופת חולים מכבי, הוא לא מסביר לי כלום על אופיואידים, הוא לא מסביר לי כלום על קנביס, הוא לא מסביר לי כלום על גמילה. אני עברתי את כל התהליכים האלה, כמטופלת בשלוש מחלות כרוניות ו-PTSD בעקבות המחלות הכרוניות האלה וחרדות, עברתי לבד בבית, בלי שום הסברה, בלי שום דף שמשרד הבריאות מנסה לקדם.

הדבר החשוב מבחינתנו – אין היום אופציות כקו טיפול ראשון לבחירת המטופל. זאת אומרת, יש רק אופיואידים, אין אופציה גם לקנאביס, שזה גרוע ביותר.

תודה רבה. חגית יגודה, עלה ירוק.

חברת הכנסת שאלה שאלה חשובה מאוד ואף אחד בשולחן הזה לא ענה לה. אני רוצה להזכיר למשרד הבריאות את נוהל 106. נוהל 106 זה נוהל שאומר כך: על מנת לקבל תרופה אחרת, אתה צריך לקחת שתי תרופות אופיאטיות. נוהל 106 נכנס למדינת ישראל ואני אקרא לכם, כדי שלא נטעה בנתונים. חשוב לי הדיוק, כי משרד הבריאות לוקח את האחריות על טיפול במחלה על-ידי תרופות מסוימות, על מנת לקבל תרופות אחרות. משרד הבריאות לא מודה בפנינו על הדרך שלו לתגמל את הרופאים ומרפואה הפכנו למדע. ב-20 השנים האחרונות אנחנו פחות ברפואה ואנחנו ביותר מדע. אז ככה: צריכת האופיאטים האמיתית מגיעה ב-2005 עם נוהל 106. רוכשים שתי תרופות אופיאטיות על מנת לקבל קנאביס רפואי, ואז מאשימים את הקנאביס הרפואי כסם מסוכן, בו בזמן שנותנים לנו שני סמים רעילים על מנת לקבל מזור.

זה למעשה תנאי.

כן, תנאי. ולא רק תנאי, אלא שגם רופא לא יכול לקחת שיקול. אני הגעתי לתודעת מדינת ישראל לפני עשר שנים. הייתי אישה בת 45, עקרת בית חולת סרטן. אני חולת סרטן כרונית כי הסרטן שלי חזר שלוש פעמים. שבתי שביתת רעב מול ביתה של שרת הבריאות דאז, שניסתה לעצור את הקנאביס הרפואי. לקח לי חמש שנים להיגמל מהתרופות האופיאטיות, בגלל שכל הזמן רק נתנו לי ונתנו לי, כי הייתי ילדה בת 17. אימא שלי חתמה, כי היא האמינה לרופאים. הם מסטלו אותי ברמות מטורפות. הייתי מסטולים ומסוממת במשך עשר שנים. למרות זאת התחתנתי, למרות זאת ילדתי שני בנים והגעתי לשביתת רעב כי לא רציתי למות. הגעתי למשקל של 42 קילו. הייתי בשביתת רעב מול ביתה של השרה ואפילו לא אמבולנס לא היה שם. כל מטופלי הכאב של מדינת ישראל הגיעו. זה קרה לפני עשר שנים, "הצינור" מלווה אותנו עשר שנים עם זה, ואתם אומרים לנו שהכול חדש? מזל שאתם לא במגזר שלהם. עשר שנים, עברתי ועדה אחרי ועדה, עשיתי להם שיעורי בית. עשר שנים אני באה לפה וצועקת ובוכה ומנסה להציל את הילדים חולי הסרטן. ילדים במדינת ישראל מקבלים אוקסיקונטין. אתה קולט מה קורה פה? מסממים אותנו. הרופאים, במקום לעזור לנו, מסממים אותנו קשה. אני לא משוגעת, אני אישה נורמלית, גדלתי בבית נורמלי, אבל הגעתי למקום שלא הייתי אמורה להיות בו. אימא שלי הייתה צריכה להתבייש בי שאני נלחמת על קנאביס, כי לא רציתי למות מסמים. אני לא נרקומנית, אני רק חולה. רק חולה.

תודה רבה, חגית, על הדברים החשובים שאמרת.

אבל משרד הבריאות לא אומר כלום. כולם פה מופיעים בכל הדיונים איתנו והם חוזרים ואומרים את אותם דברים כל הזמן.

ד"ר פאולה רושקה, מנהלת מחלקה לטיפול בהתמכרויות, משרד הבריאות.

לגבי ANR, הטיפול של ד"ר ויסמן – לפני מספר חודשים ישבתי איתו בזום וכן עם פרופ' חזי לוי ודיברנו על זה שהגיע הזמן שאנחנו נלמד רופאים גם כאן כדי לבצע את הטכניקה שלו. היום הוא מעונין ללמד ופחות לבצע.

מתי זה יקרה?

צריך לארגן קורס - - -

צריך. מתי זה יקרה?

אנחנו מארגנים את זה יחד עם פרופ' חזי לוי. דרך אגב, גם היום אפשר לעשות את הפרוצדורה הזאת בברזילי, כי יש שם אנשים שלמדו אצלו ויכולים כבר להתחיל לבצע.

זה לא מה שאמר לנו פרופ' חזי לוי, אלא אם משהו השתנה. דיברתי בעצמי עם פרופ' חזי לוי.

הוועדה מתכננת סיור בדרום. אם לא תכננו להגיע לברזילי, נעשה את זה.

ארבעה חולי סרטן טסו לשוויץ ונגמלו.

אני חייב לנעול את הישיבה.

תזמין אותי שוב, אני אביא לך עוד נתונים.

את יודעת שאת תמיד מדברת בוועדות שלי.

שי סומך, משרד המשפטים.

המודעות שלי לנושא הזה הייתה אחרי שלפני כמה שנים אשתי קיבלה אופיאט קל לטיפול בכאבי מחזור. זה ניתן על-ידי המזכירה – הייתי שם כשהמזכירה נתנה לי את המרשם והחתימה את הרופאה. אני עוקב אחרי הנושא הזה ונמצא בקשר גם עם משרד הבריאות. אני רואה שיש שינוי גישה של משרד הבריאות, שינוי לטובה, ואני שמח על זה.

אני אספר סיפור אישי כדי להגיע למשהו יותר כללי. לפני שנתיים אבא שלי נפל נפילה קשה ושבר את צוואר הירך. בהתחלה הוא קיבל הרבה מאוד אופיאטים, וזה בסדר. שבוע אחרי הניתוח הייתי במשמרת הבוקר איתו ואני רואה שהוא מקבל אופיאט, למרות שכבר אין לו כאבים. כלומר, הוא יכול היה להתגבר עליהם עם אקמול או אופטלגין. הגעתי לאח והוא ניסה לשכנע אותנו להמשיך לקחת. הוא אמר שכל האנשים במחלקה האורתופדית מקבלים, למה שאנחנו לא נמשיך. שכנענו אותו והוא הפסיק לקבל. אני חושב שהמסקנה היא מודעות, מודעות, מודעות של הרופאים, האחים והאחיות, בשלב של הלימודים, בשלב של ההתמחות - - -

אבל זה לא נמצא בתוכנית של משרד הבריאות לעשות קמפיין מודעות.

אנחנו מלמדים בקורס.

לא, זה צריך להיות בטלוויזיה, כי ברגע שהאזרחים ידעו מזה הם יגנו על עצמם.

אופיואיד זה כמו לזרוק אבן לבאר – קל מאוד למנוע את הזריקה של האבן - - -

אני מהמועצה הלאומית לרוקחות. שלושה דברים: צריך לזכור שהרוקח זה היד האחרונה שמוסרת. צריך שיהיו הכשרות לרוקחים כדי להכניס אותם ללופ, משום שאם הקופות יכולות לדעת אחרי חודש או שלושה חודשים, הרוקח יכול לעשות את זה אחרי חמישה ימים ולהתקשר לשאול מה קורה;

הנושא של קביעת מינון מקסימום לפנטניל יחד עם הצד הקליני, לא בצורה טכנית, כי אחרת זה לא יחזיק מים וזה יטרטר את המטופלים הלוך וחזור;

הנושא של מרשמים לבנים והקמת קופה חמישית ממוחשבת. אני שמחה שיש פה נציג של משרד המשפטים – עד לפני שנה הייתי ראש אגף רוקחות במשרד הבריאות. הגוף היחיד שעוצר את הדבר הזה מליפול הוא הרשות לשמירה על הפרטיות.

- - -

אני נאלץ לנעול את הישיבה. אני מודה לחברת הכנסת אורית פרקש הכהן. אם בתחילת הדיון הודיתי לך, עכשיו, בסוף הדיון, אני מודה לך שבעתיים.

ועדת הבריאות מודה ליוזמת הדיון חברת הכנסת פרקש הכהן ולכל המשתתפים, לארגונים שנטלו חלק בדיון החשוב הזה והגישו ניירות עמדה וחומרים כתובים לקראת הדיון;

הוועדה שמעה את תמונת המצב העגום הקיים בנושא צריכת משככי כאבים שלא לצורך בישראל. אני מבקש להדגיש בפניכם שהוועדה תפעל בכל הכלים הפרלמנטריים העומדים לרשותה, על מנת לשנות את המציאות הקשה הקיימת. לא ניתן להשאיר את המצב כפי שהו;

ועדת הבריאות דורשת ממנכ"ל משרד הבריאות לקדם יחד תוכנית לאומית למניעה והתמודדות עם צריכת משככי כאבי שלא לצורך. הוועדה מבקשת כי תוקם ועדה ציבורית בהובלת משרד הבריאות ובשיתוף משרדי הממשלה הרלוונטיים, קופות החולים, בתי חולים וארגונים מהמגזר השלישי, לשם גיבוש והכנת תוכנית לאומית שתכלול בין היתר התייחסות לנושאים הבאים: קידום פעולות הסברה והעלאת מודעות בקרב הציבור הרחב לסיכונים הקיימים בשימוש במשככי כאבים, הסברה; קידום פעולות לניטור השימוש בתרופות מרשם שלא לצרכים רפואיים; זירוז הקמת מסד נתונים לאומי לתחום התמכרויות בהתאם להחלטת ממשלה מס' 558 משנת 2020; הכנת דוח שנתי בנוגע למספר המכורים למשככי כאבים בישראל שיוגש לוועדת הבריאות מדי שנה. חייבים להגיש את המסמך הזה כל שנה; קידום פעולות להגבלת שימוש במששכי כאבים, הגבלת מינון והגבלת משך שימוש במשככי כאבים; קידום העלאת מודעות והכשרה בקרב רופאי משפחה ובקרב רופאים מהשדות הקליניים הרלוונטיים לנושא; פיתוח וקידום מסגרות נוספות חדשות לטיפול בהתמכרויות ובחינת דרכי טיפול חדשות;

הוועדה מבקשת מהמשרד לביטחון לאומי להגיש לה עדכון כתוב בתוך 14 יום על פעולות האכיפה המבוצעות נגד הסחר הלא חוקי במשככי כאבים;

הוועדה רושמת לפניה את הצורך הדחוף לקידום שינוי מערכתי במערך בתי המרקחת הפרטיים בישראל. הוועדה מתכננת להיכנס לעובי הקורה ולבחון את השינויים הדרושים במערכת;

הוועדה תמשיך לעקוב ולפקח על הנושא ותקיים ישיבת מעקב אחר התקדמות דרישות הוועדה כבר בשבועות הקרובים;

אנחנו מבקשים שמשרד הבריאות יגיש לוועדה בתוך 30 יום דוח מפורט בדבר הפעולות להתקנת התקנות כפי שהוזכר.

תודה רבה לכולם, ישיבה זו נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 11:05.