פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



19
הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
03/07/2023


מושב ראשון


פרוטוקול מס' 22
מישיבת הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
יום שני, י"ד בתמוז התשפ"ג (03 ביולי 2023), שעה 09:00

מתקני שעשועים לילדים והצללה במגרשי משחקים

חברי הוועדה: אלי דלל – היו"ר

בוריס סולטנוביץ - מנהל תחום בכיר, משרד הכלכלה והתעשייה

רותם זהבי - מנהל אגף בטיחות סביבתית מוסדות חינוך, משרד החינוך

סיגל ירמיהו - מנהלת תחום תכנון סביבות למידה, משרד החינוך

יהונתן אברהם גוטר אליעזר - מנהל תחום חקיקה ותקינה, משרד הבינוי והשיכון

יעקב בוריאקובסקי - מנהל תחום רישוי עסקים, משרד הבריאות

ד"ר ארז ברקאי - מנהל אגף יער ואילנות ופקיד יערות ממשלתי, משרד החקלאות ופיתוח הכפר

לאה דרורי - מנהלת תחום תקנות התכנון והבנייה, מינהל התכנון, משרד הפנים

רות דיין מדר - מנהלת מחלקת חברה, מרכז השלטון המקומי

מיטל בק - עו"ד, מנהלת תחום הגיל הרך, המועצה הלאומית לשלום הילד

טל כהנא - ראש ענף מתקני משחקים, מכון התקנים הישראלי

אינג' ענת רגב - ראש מנהלת תפעול תו תקן, מכון התקנים הישראלי

עינת שגיא אלפסה - מנהלת אגף קשרי חוץ, ממשל ומדיניות ציבורית, בטרם – המרכז הלאומי לבטיחות ולבריאות ילדים

ד"ר גיא אקוקה - מנהל מחלקה משפטית וקשרי ממשל, המרכז לעיוור

דורון נאמן - מנהל תקינה והבטחת איכות, חברת מתקני פסגות בע"מ

ענבל תובל - מנכ"לית, העמותה הישראלית לסרטן העור

מירב מאיר - שדלנית, העמותה הישראלית לסרטן העור

במבי אריאלה צורי - שדלנית, העמותה הישראלית לסרטן העור

שחר אברהמס - שדלן, העמותה הישראלית לסרטן העור

עופר אלקין - מפקח מתקני משחק וספורט, ועד עובדי העירייה

יעל וייס-ריינד
–
מנהלת, עמותת אופק לילדנו

ניר גרליך - מנכ"ל משותף, גנית פארק בע"מ

רחל אטדגי - מנהלת ארצית, נאות מרגלית

יעלה מזור - מנהלת שותפה במחלקה לחברה משותפת, עמותת סיכוי

תמי ברנע

ליאור ידידיה, חבר תרגומים

רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות

מתקני שעשועים לילדים והצללה במגרשי משחקים

בוקר טוב לכם. היום אנחנו נעסוק בנושא של גני שעשועים וגני משחקים. זהו, בעצם, אחד הדברים ההורים והילדים משתמשים, ולצערי – לא תמיד הם תקינים. יש תקן, כמובן, 1498, שלא כולם מכירים אותו, לצערי. לכן חשוב לנו, כוועדה, לנסות ולראות איך אנחנו מקפידים שישמרו על המתקנים ויעבדו לפי התקנים, כדי לשמור על הבטיחות של הילדים שלנו. מי נמצא פה ממכון התקנים? דרך אגב, באיזה אגף זה נבדק אצלכם, במכון?

באגף תעשייה, במעבדה לכימיה.

אוקיי. תודה. אז בואו נתחיל עם משרד הכלכלה. מי נמצא פה ממשרד הכלכלה? שלום, בוריס וטל. בעצם, מכון התקנים כפוף למשרד הכלכלה, ולכן אתם פה. בואו נתחיל מכם. בבקשה.

מבחינת השאלה – נכון להיום יש בערך 60 רשויות שנמצאות בתהליך של תחזוקה, או לקראת קבלת היתר תו תקן לתחזוקה, בצורה ישירה מול מכון התקנים. החל מתחילת 2024, כל הרשויות יצטרכו להיות ישירות מול מכון התקנים, כאשר בעבר, הרבה פעמים התהליך נעשה עם תיווך של חברה מתחזקת.

השינוי העיקרי שקיים הוא לא מבחינת האחריות של העירייה, אלא במעורבות שלה בכל התהליך של התחזוקה, המודעות של התחזוקה וסגירת המתקן במידה ונעשו שם ונדליזם או בלאי שאמורים לסכן את הציבור. הם עדיין יוכלו להיעזר בקבלני משנה לצורך הפעילות.

בשלוש השנים האחרונות נעשו די הרבה פעולות של הגברת המודעות. בעקבות הקורונה, עיקר הפעולות האלה היו בפגישות זום, אבל כן היו פגישות כמעט עם כל הרשויות, כדי לבוא ולהסביר להן שהחל מה-01 בינואר 2024, הן יהיו חייבות תו תקן, אחרת הן עוברות על החוק, ואז האכיפה בפועל תעבור למשרד הכלכלה.

למה רק מה-01 לינואר 2024? הלא התקן הזה, של 1498, הוא תקן שנכתב, יושם והוחל מ-1994, ונכנס בשלב יותר מאוחר. זהו תקן רשמי ומחייב. זאת אומרת, אנחנו מדברים על כמעט 20 שנה אחרי שבהן לא חייבנו את הרשויות?

לא. לא לגמרי.

מכון התקנים מנהל את התקן. משרד הכלכלה הוא זה שאוכף.

אז אני רוצה להבין: למה רק מה-01 לינואר 2024?

כי מה שהיה בין 2006 ל-2021 זה שרשויות היו יכולות לפנות לגורם שלישי כדי לקבל באמצעותו היתר תו תקן.

לא פסול, אבל עדיין – הייתה אכיפה או לא הייתה אכיפה?

הייתה אכיפה, לגמרי, אבל היות וראינו שיש איזה שהוא תהליך של ואקום מסוים בין הדרישות של התקן, בטיחות הילדים והכל במתכונת הקודמת – באמצע 2020 שונה כל התהליך של משטר הבדיקה. אי אפשר לבוא ולשנות משטר פיקוח ביום אחד, ונתנו תקופת מעבר של שלוש שנים, שמסתיימת.

ברור לי. שאלה נוספת, ברשותך: דיברת על כ-60 רשויות. דרך אגב, נמצא פה מישהו ממרכז השלטון המקומי?

לא. רות דיין אמורה להגיע.

אוקיי. אז יש, בעצם, קרוב ל-250 או 260 רשויות. אם אנחנו מדברים על 60 רשויות שמקבלות, או מתעסקות בנושא של תקינה למתקנים שלהן – היכן עוד 200 רשויות, ומה הן עושות? יש לכם מושג?

חלקית, כן. חלקן עדיין נמצאות במשטר הפיקוח השני, ועל חלקן – אנחנו יודעים שהן נערכות, בצורות שונות, כדי להשתלב בתהליך. כמו הרבה דברים – חלקן מחכות לרגע האחרון. רק לפני שבועיים היה כנס בנתניה, בהשתתפות של כ-40 רשויות נוספות שבכלל לא נמצאות אצלנו במסלול – לא בתהליך עם חברה מתחזקת ולא בתהליך אחר – ובכנס הזה אנחנו עוררנו את החובה, את הצורך ואת הדחיפות כדי להיכנס.

אני מקווה שאנחנו נצליח לקיים עוד מפגש כזה מיד אחרי הבחירות לשלטון המקומי, ב-30 לאוקטובר. אנחנו שואפים, מטעם מכון התקנים, לעשות עוד מפגש אחד, בערך כחודשיים לפני סוף השנה. ליתר הרשויות – קשה לנו להגיע. חלק מהרשויות שדי קשה לנו להגיע אליהן הן רשויות כמו רהט, או רשויות בגליל. אין להן הרבה גנים ציבוריים - - -

מה מאפיין את הקבוצה הזו?

מוסלמים, מיעוטים. זהו האפיון. אנחנו מנסים לדבר. לפני כמה שנים גם עשינו תכנית ברדיו מקומי בנצרת, כאשר אחד המהנדסים שלי דיבר שם בערבית כדי לבוא ולהסביר את החובה, אבל זה לא כל כך מתקדם לכיוונים האלה. עיקר הגנים או המתקנים שקיימים, דרך אגב, הם במוסדות חינוך.

שאלה נוספת: אחת התלונות של הרשויות היא העלות של הבדיקות. כשאתם עושים בדיקות שהן בדיקות מנע, או בדיקות תקופתיות – באיזו צורה זה עובד?

אחד הדברים המהותיים שנעשו בשינוי המשטר הוא שאנחנו לא חייבנו את הרשויות לעבוד עם מכון התקנים לצורך ביצוע הבדיקות, אלא פתחנו את השוק, כדי שהן יתמודדו יחד עם יתר המעבדות המאושרות שקיימות היום, ושמאושרות על ידי משרד הכלכלה לבצע את הבדיקות שכתובות בתקן.

הפיקוח של מכון התקנים מתבצע במישור אחר. כדי לקיים את כל דרישות התקן, ולא בדיקה שמטרתה לזהות שהאתר בטוח בלבד, אלא לוודא שהם מנהלים את התחזוקה; שיש להם תכנית; שיש להם את ההיסטוריה של המתקנים; שהם מודעים קצת יותר לכל החשיבות של התחזוקה, בדומה למה שכן קיים, ביום-יום, במכונית – או תחזוקה מונעת של מכונית – שכולנו עושים, בצורה זו או אחרת, או תחזוקה שוטפת שאנחנו עושים בבית.

במתחם הציבורי – זהו קצת יותר עניין של חינוך. כל התפקיד שלנו, מעבר לבדיקה בתקן, הוא גם ניסיון לחנך אותם. כחלק מהתהליך של תו תקן – יש לנו גם תהליך של מפגש, אחת לשנה, עם בעלי תו התקן, כדי לבוא ולתת להם נקודות לשיפור ואיך לשפר. עשינו את הדבר הזה בשנה שעברה, ואני מקווה שנוכל לעשות את זה בסוף השנה, או במהלך השנה הבאה.

מהו העדכון האחרון שנעשה בתקן?

לא נעשה עדכון בתקן בכלל. העדכון העיקרי שיש הוא בחלק 8. זהו תקן ישראלי, ועשו שם הנגשה של אתר המשחקים לציבור עם צרכים מיוחדים – מבחינת הסימון, מבחינת הנראות של אתר המשחקים ומבחינת סוג המתקנים שיוכלו להגיע אליהם ועליהם. זה מבוצע יחד עם משרד המשפטים בצורה שוטפת.

שאלה נוספת: נניח שהביאו מתקן - - -

צריך להבין שהתקן מעודכן כבר שנים רבות.

בסדר, אבל תמיד יש עדכון על מוצר. כמו שהוא אומר, תקנה 8, שהיא בנושא של נגישות - - -

כן, אבל התקן המרכזי לא עודכן שנים רבות, למרות שהוא היה אמור להיות מעודכן, לאור תאונות והפקת לקחים. זה לא בוצע. המשרד האחראי היה צריך לדאוג לזה. התקן שאנחנו מחזיקים ביד עכשיו – באיזה תאריך הוא עודכן?

ב-2010, אם אני לא טועה.

חלק 7 של התקן הוא מ-2006.

זאת אומרת, 13 שנה.

נראה לי שהיה גיליון תיקון.

היו בתקן שניים או שלושה גיליונות תיקון קטנים, כדי לבוא ולאפשר בדיקות גם לגורמים נוספים שעברו הכשרה במכון התקנים, שהם ברמה של הנדסאים, ולא רק מהנדסים, כפי שחשבו בהתחלה, ולמעבדה מאושרת. אלה הם עיקר השינויים שהיו בחלק 7.

חלק 7 לא אכן עבר שינוי שנים רבות, אבל כאן זהו מקום לבוא ולעדכן את חברי הוועדה ואת הנוכחים שבמסגרת הרפורמה שנעשתה לאחרונה על ידי הממשלה – אפשר להכניס למדינה מתקנים לפי התקינה המתקדמת ביותר שקיימת. עדיין יש תהליך של תקינה שחייבת להיעשות כדי להתאים את התחזוקה ואת ההתקנה לאותם מתקנים. זהו דבר קטן שייפתר בזמן הקרוב.

אוקיי. קודם נשאלה פה שאלה על כך שהתקן לא עודכן מזה הרבה זמן. לא תמיד חייב להיות עדכון, אבל בסופו של דבר, אנחנו מפיקים לקחים ממה שקורה, ואם יש מסקנות מדברים מסוימים – צריך לעדכן את התקן. האם יש היום ועדה, בתוך מכון התקנים, שיושבת ומדברת על עדכון התקן, או מפיקה לקחים או מסקנות מהתקן עצמו?

כן. יש לנו כאן שתי פעימות, למעשה: פעימה אחת היא המלצה לאימוץ של מהדורת תקן אירופאית משנת 2008, שכללה גם עדכונים לחלק 7 של התקן. היות ויש בתקן הזה מספר הערות לאומיות, שחלקן הוגדרו כלא מחייבות – התקן נתקע איפה שהוא, ולא התקדם הלאה. יש גם איזו שהיא מהדורה אירופאית של תקן חלק 7, אם אני לא טועה, משנת 2017 או 2019, שנמצאת לקראת פרסום של הערות ציבור.

אוקיי. תודה רבה. הגיעה גם רות דיין מהמרכז לשלטון מקומי. דיברנו קודם על כך שיש קרוב ל-60 רשויות שנמצאות במצב שבו הן מכירות את התקן, נמצאות בקשר עם מכון התקנים ומוכנות לנושא של התקן במתקני שעשועים, ויש 200 רשויות שאפילו לא נמצאות בתהליך עדיין. אני חושב שזהו המקום של המרכז לשלטון מקומי להיכנס ולבחון את הדברים האלה, בשיתוף עם מכון התקנים. התקן הזה לא נוצר רק בשביל היופי, אלא כדי לשמור על בטיחות הילדים שלנו.

אנחנו שם בתהליך. לא ידעתי שזהו המצב, טל. חשבתי שהמצב שלנו הרבה יותר טוב.

בסך הכל יש כ-258 רשויות במדינה.

טל, זהו המצב? או שזה מה שאתם יודעים אחרי פיקוח שלכם? כי אנחנו יודעים על מצב אחר.

יש עוד שלושים מועצות מקומיות שבהן בכלל אין מתקני משחקים. צריך לקחת בחשבון גם את זה. אנחנו בדקנו בערך 30 מועצות בלי מתקני משחקים.

שגם זה דבר שאפילו לא נראה הגיוני.

פה יש את הפירוט שהם שלחו בכתב.

אדוני היושב ראש, אנחנו נעשה כל מה שצריך. אם צריך – נעשה זומים עם אנשי המקצוע, יחד עם החברה למשק וכלכלה, שגם פעילה בנושא הזה ויכולה לסייע. אנחנו לא ידענו שזה המצב. להיפך; הרשויות נמצאות בתהליך ומתקדמות בו. טוב, כנראה שמזמן לא ישבנו עם מכון התקנים.

יש לנו פה את הנתונים שקיבלנו: רשויות בעלות היתר תו תקן על שמן – 36.

על שם הרשות, אבל יש לך - - -

בסדר, אבל הם נתנו גם מה-01 לינואר 2024, עד שיסדירו את זה. רשויות בעלות היתר תו תקן על שם חברה מתחזקת – 65 רשויות; רשויות בתהליך בירורים מוקדמים לקבלת היתר תו תקן על שם הרשות – 28 רשויות; ורשויות ללא מתקני משחקים – 31. גם זה מדאיג. זה שישנן רשויות שאין להן בכלל מתקני משחקים זה דבר שהוא לא נתפס.

אבל רשויות ששוכרות חברות שיתנו להן את השירות של אחזקה – כמה כאלה יש?

גם זה בסדר. כאלה יש 65. בכל מקרה, אלה הנתונים. אני חושב שחשוב מאוד להיות בקשר עם מכון התקנים, לנסות לבדוק איך ניתן לגרום לכך שהרשויות יהיו בקשר וידאגו שיהיה להן תו תקן. אני מעדיף שתהיה רשות בלי איזה שהוא מתקן כזה או אחר, מאשר רשות בעלת מתקן פגום שילד ייפגע ממנו. חשוב מאוד ליצור את הקשר הזה ולדאוג שכל הרשויות יעמדו בתקנים, ושיהיו בהן גם מתקני משחקים תקניים.

תודה רבה לטל. יש מצגת של בטרם. האמת היא שאני תמיד נהנה לשמוע את אנשי בטרם ממוקדים. תודה שאתם פה.

תודה שאתה מאפשר לנו. לפני שאני מתחילה, אני רוצה להגיד שאני קצת מופתעת לשמוע שהתקן לא השתנה, כי מתקני השעשועים השתנו מאוד ב-20 השנים האחרונות. כנראה שיש חוסר הלימה בין מה שקורה בשטח לבין התקן עצמו.

(הצגת מצגת)

זוהי לא בעיה של מכון התקנים; זוהי בעיה של המשרד הממשלתי.

נכון. לגבי הנתונים של היפגעות ילדים: באופן יחסי, גני שעשועים הם מקום שאמור להיות בטוח לילדים. שם הם יכולים לשחק ולהתפתח, גם חברתית וגם פיזית, וגם להתנסות בכל מיני מיומנויות חדשות, ובכל זאת, בעשור האחרון הגיעו לחדרי המיון קרוב ל-14,000 ילדים. כ-40% מתוכם היו בקבוצת הגיל של 5-9, ועוד 35% היו מתחת לגיל ארבע. עשרה ילדים נהרגו, באותן שנים, במהלך בילוי בגני המשחקים, וכ-70% ממקרי התמותה הם של ילדים מתחת לגיל ארבע. זהו מספר בלתי נתפס.

אני זוכר מקרים אחרים של חניקה שקרו באחד המשחקים.

האם אנחנו יודעים שהנתונים שאנחנו מסתכלים עליהם נוגעים למתקני המשחקים?

חלקם. פה אנחנו מדברים על המנגנונים. כ-53% מהפניות הגיעו למיון עקב נפילה. כשאנחנו מדברים על משחק בגני שעשועים – זה נשמע הגיוני, ובכל זאת, להגיע למיון – זה אומר שזוהי פגיעה רצינית. זהו לא ילד שנפל וקיבל מכה ביד או שריטה.

עוד 28% הם מכה-חבלה, ומנגנונים נוספים שמצאנו הם חתך דקירה; רוכבי אופניים; פגיעת בעלי חיים – זה לגבי השאלה אם זה ממתקנים; גוף זר; וגם כוויות והרעלות. כולם ביחד מהווים פחות מאחוז מהמקרים.

נתתי פה דוגמה של ילד בן ארבע וחצי שנפל ממתקן שעשועים בחדרה. זה היה מתקן מאוד גבוה, פתוח, עם חבלים, והוא נפל ממנו. בסופו של דבר – הוא עבר את זה, אבל זה יכול היה להיגמר לגמרי אחרת.

בשקף הבא אנחנו נראה מהם המתקנים שבהם יש מעורבות. נדנדה היא 29%; מגלשה – 28%; יש גם מתקני כושר ומתח, שנמצאים בסביבת גני השעשועים, ולמרות שיש הנחיות לגבי הגיל – ילדים עולים עליהם ונפגעים מהם; וקרוסלה וסולם הם עוד 4% מהפניות.

אנחנו רואים פה דוגמה של מקרה של ילד בן שלוש, שהראש שלו נתקע במתקן שעשועים שלא היה תקני. זהו מתקן שחלק ממנו נפל, כנראה. הילד לא הבין מה לעשות שם, ניסה לעבור והראש שלו נתקע. גם זה סיפור מאוד קשה.

אם אנחנו מסתכלים על מגזרים – וזה לגבי השאלה של איפה יש גני שעשועים – אנחנו רואים שכ-70% ממקרי ההיפגעויות היו ביישובים יהודיים ועוד כ-16% ביישובים מעורבים, אבל רק כ-7% ממקרי ההיפגעויות היו בגני שעשועים ביישובים לא יהודיים. כשאנחנו מסתכלים על תמונת היפגעות, באופן כללי, בכל מיני מנגנונים אחרים – החברה הערבית תופסת שם נפח מאוד משמעותי. זה שהם לא נפגעים בגני שעשועים זה פשוט בגלל שאין להם גני שעשועים, ואז הם נפגעים יותר במקומות אחרים: הם משחקים בסביבות הכביש, הם נכנסים לגרוטאות, וזהו נושא שלגמרי צריך להתייחס אליו.

מתוך עשרת מקרי התמותה – שלושה ילדים נהרגו בנפילה; שניים מהם נחנקו למוות; ועוד אחד היה מירי תועה בגן שעשועים, ביישוב ערבי. הדוגמה ששמנו פה היא של תינוקת שנפלה ממגלשה בגן שעשועים ציבורי בראשון לציון, לפני כמה שנים, ונחנקה מחצץ שהיה שם על הרצפה. זה היה סיפור מאוד קשה.

למיטב ידיעתי, היום ישנה חובה שיהיה ציפוי על כל המתקן, נכון?

נכון, אבל עדיין יש שם כל מיני - - -

לא לגמרי. החובה לסינתטי היא באזור המונגש בלבד. עדיין אפשר להשתמש בחומרים טבעיים.

בחול.

כן.

ושלא לדבר על זה שכשילדים משחקים – חצץ יכול להגיע גם למקומות אחרים. בנפילה, אחד המקרים הוא של ילד בן 17, שברור שהמתקנים לא נועדו, בהכרח, בשבילו, ועדיין – זה מה שקרה.

זה על כרמיאל?

לא. בכרמיאל זה לא היה מתקן שעשועים; זה היה מתקן מתח.

עד כמה שאני זוכר, בכרמיאל זה היה מתקן משחקים שהוא ברח אליו בשעת לילה מאוחרת אחרי שרדפו אחריו עם כלבים.

אוקיי. אני לא זכרתי את הפרטים האלה. אני זוכרת שיש עוד מקרה שבו ילד עשה מתח על מתקן שלא מיועד לזה – ונפל, אבל אליו לא התייחסנו. לגבי כוויות: תועדו אצלנו כ-37 מקרים של פניות למיון עקב כוויות. להגיע למיון אומר שזוהי כוויה קשה; זהו לא משהו שפניסטיל עוזר בו.

חוק ההצללה – כמו שאני מתארת לעצמי שכולם פה יודעים – נכנס לתוקף בספטמבר 2019, ועדיין, מספטמבר 2019 ועד סוף 2022 – תועדו כ-12 פניות למיון. כלומר, זה לא מספק. בסופו של דבר, ההמלצות שלנו הן בעיקר הגברת ההסברה על התנהגות בטוחה. כל מי שנמצא בגן שעשועים יודע שהשגחה של ההורים היא לא מספקת, וכך גם ההבנה של האופן בו משתמשים במתקנים ושל הגילאים. זהו בהחלט עניין של הגברת הסברה.

צריך להגביר את המודעות בהצללה, ולוודא שהאכיפה מתבצעת כמו שצריך. וכמובן – הקמת גני שעשועים ביישובים ערביים. בסופו של דבר, אלה מרחבים שאמורים להיות בטוחים, והם בהחלט בטוחים יחסית למרחבים אחרים. זה לגבי נתוני ההיפגעות.

יש לי שאלה: כשאנחנו מדברים על מתקני משחקים בגני שעשועים – ישנם מתקנים גם בגני ילדים, במשרד החינוך – רותם, אני פונה גם אליך – בבתי ספר וכך הלאה. איך הם מטופלים? והאם כשאתם, בטרם, לוקחים את הנתונים, האם זה כולל גם נתונים על מגרשי משחקים?

הנתונים האלה מדברים רק על המרחב הציבורי.

תודה. בבקשה.

בוקר טוב. קודם כל, במערכת החינוך זה סיפור אחר, כי מדובר באזור מגודר, שנמצא תחת שליטה ופיקוח של עובדי הוראה – בית ספר, גן ילדים או מעון. דבר שני, עדיין, האחריות של הרשות המקומית היא גם על המתקנים שנמצאים בתוך הרשות המקומית. אם זוהי בעלות פרטית – גני חב"ד או גנים כאלה – הבעלות אחראית; אם זו הרשות המקומית – הרשות אחראית.

צריך להיות לרשות מנגנון מסודר, שאמור לבדוק, לתחזק וכו'. לאורך השנים מצאנו הרבה מאוד בעיות בנושא הזה, ואנחנו מנסים לטפל ולשפר את זה לאורך השנים. מה שקורה זה שבמוסדות חינוך – מעבר לאחריות של הרשות, לתחזוקה שהיא צריכה לתת, לתחלופה או להתקנה – שתהיה בהתאם לתו התקן – יש למשרד החינוך פיקוח נוסף של יועצים שאנחנו מפעילים, שמסתובבים בשטח.

כמה יועצים כאלה יש לכם?

כרגע יש לי בסביבות 20. הם בודקים מעונות, בתי ספר וכו'. היועצים האלה מגיעים, לפי תכנית העבודה שלי, אחת לחמש שנים. ישנם מוסדות שמגיעים אליהם קצת יותר. אם יש תקלה – מגיעים, כמובן.

אחת לחמש שנים?

בוודאי. הוא לא בא להחליף את הפיקוח של העירייה.

אם ניקח לדוגמה את נתניה - - -

יש לה ארבעה מפקחים משלה על קרוב ל-300 גני ילדים. זאת אומרת, גם המפקח בתוך העירייה מגיע לתוך גן ילדים אולי פעם או פעמיים בשנה.

אני רוצה להגיד פה כמה דברים מאוד חשובים: הדבר הראשון הוא שמשרד החינוך מכשיר, לרשות המקומית, בעלי תפקיד שנקראים קב"טים/מנהלי בטיחות. אתה מכיר אותם. בנתניה, כמו שאתה אומר, יש צוות שלם. אלה אנשים שעוברים קורס בטיחות של כ-200 שעות.

חוץ מכל קבט"ים, או מנב"טים, של 14 שעות, הם עוברים קורס שנותן להם תשתית של ידע: מהו מתקן משחקים? מהו תקן? מהו תקן כזה או אחר? אילו בדיקות צריך לערוך למתקני משחקים? ישנן סוגי בדיקות – בדיקה חודשית, שנתית, תלת-שנתית וכו'. הם מקבלים את המושג הזה, קודם כל. הם חוזרים לרשות ומקבלים את משכורתם מקב"ט מוסדות החינוך. הוא זה שמסתובב בגני הילדים ובבתי הספר. מעבר לכך, כמו שאמרתי קודם, יש לנו את היועץ המחוזי מטעם המשרד, שמגיע.

אבל אני רוצה להגיד יותר מזה: קודם כל, מתקן משחקים לא בא לתת ביטוח לכך שלא יהיו אירועים ותאונות. אנחנו אומרים את זה באופן מוחלט; גם בשטח הציבורי וגם בתוך המוסד החינוכי. היו לנו אירועים שלמרות שהייתה בהם השגחה – ילד עלה על נדנדה, מגלשה או מתקן, וברגע אחד שלא שמו לב – משהו נתפס לו, הצוואר, היד וכו'. היו תאונות, ותאונות קשות, אבל כמובן שאנחנו ממשיכים להפיק לקחים, לתחקר ולבדוק את הכל – שאכן הייתה הבדיקה האחרונה; אם היה ליקוי במתקן; לתחקר ולהפיק לקחים, וכו'.

ככל שעוברות השנים והתקן לא מעודכן – אנחנו מבינים, במשרד החינוך, שהמתקנים האלה, של 1498, פחות ופחות רלוונטיים למערכת החינוך. זוהי אמירה קשה, ולמה? כי במכון התקנים יש ועדה מקצועית – שטל, כמובן, יושב בה כבר 20 שנה, יחד עם אנשים בכירים וטובים – אבל הם לא פדגוגיים. הם לא אנשי חינוך.

אתם ביקשתם להיות בוועדות האלה?

אנחנו שותפים, אבל אם אני יושב בוועדה – לא תמיד אני - - - , ואני לא תמיד יכול להשפיע. אנחנו הבנו, במשרד החינוך, שחצר המשחקים בגן הילדים ובבתי הספר צריכה לשנות צורה לחלוטין. פחות מתקנים גבוהים, ויותר נמוכים; להחזיר את הטבע לתוך החצר; לבדוק בדיוק מהם האלמנטים שגורמים לילד להתפתח. לפעמים אלה דברים פשוטים, כמו מים ובוץ.

אבל מי מפריע לכם לעשות את זה? זאת אומרת, אתם יכולים לעשות את זה, וכמובן, יש בתקינה מתקנים נמוכים. לא מחייבים אתכם לשים את הגבוהים.

אנחנו עשינו את זה. כתבנו נוהל מאוד מפורט. אנחנו גם נמצאים בדו-שיח עם טל, ויש לנו הסכמות וחילוקי דעות.

טל, מי יושב היום בוועדות הטכניות אצלכם?

מומחים זה מינוי של ועדה טכנית.

יש ועדת מומחים ויש ועדה טכנית, נכון?

נכון. ועדות המומחים זה מינוי של הוועדה הטכנית, לפי כל תקן שיש. ועדה טכנית כוללת מספר תקנים - - -

נכון לעכשיו, ישנה ועדה טכנית שעוסקת בתקן הזה?

ודאי.

עכשיו יושבת ועדה? אפשר לדעת מיהם האנשים, מהם התפקידים של אותם בעלי תפקידים שיושבים כרגע, ועל מה הם דנים?

אין לי את זה בשלוף. אני אעביר את זה אחר כך, כשיהיה לי את המייל. באופן כללי, יש נציג של משרד הכלכלה; נציג של משרד החינוך - - -

נציג של יצרנים; נציג של יבואנים - - -

יש נציגה של בטרם; מכון התקנים – במקרה הזה זה אני; נציג של רשויות; נציג של יצרן ועוד כמה גורמים, שלפי מה שכתוב בפרוטוקול – נקבעים על ידי המדינה. ההרכב השתנה טיפה, בשנים האחרונות, בהתאם להחלטת המדינה.

עוד נקודה, ברשותך: אנחנו כותבים כל מיני חומרים מקצועיים, עבור בעלויות, מוסדות חינוך והרשויות, ובין השאר, עכשיו אנחנו כותבים על מצעים, כי מתייעצים איתנו איזה מצע לשים. כמובן שאנחנו לא יכולים לכתוב משהו שנוגד את התקן, אבל יש חצר גדולה, ושואלים אותנו: "מה?". בתקופה האחרונה אנחנו כותבים כרטיס מידע שעוסק בנושא מצעים בגני ילדים וכו'.

כשבדקנו את זה, במחקרים שיש בעולם, מצאנו, למשל, שלדשא הסינטטי יש בעיות. אנחנו בקשר גם עם משרד הבריאות. הגומי הזה שאנחנו מכירים, שכולם שמים – שהכל יהיה בסדר, יהיה שקט, לא יהיו חרקים ולא יעקצו – יש עם זה בעיות של גזים רעילים. יש לנו רגישות לדברים האלה – מה נכון לשים בפעוטון או בגן ילדים? שהילד יישב על הדשא הסינתטי, כי זה הכי נקי והכי כיף, אבל יש עם זה הרבה בעיות.

בוודאי, הוא חם; זה גם פלסטיק.

למשל, אם תיקח דשא סינתטי ב-40 מעלות, או ב-35 מעלות, אתה תראה שהוא מתחמם, לעומת דשא טבעי, שסופג את החום והילד יכול לשבת עליו, אבל לתחזק דשא טבעי זה כמעט בלתי אפשרי. לעומת זאת, דשא סינטטי – אתה שם וזהו; שגר ושכח. יש לזה עוד בעיות, אבל לא משנה.

ברור. לדברים האלה יש התייחסות בתקן?

ברור. זהו המקצוע של טל. הוא גם יודע לבדוק את זה.

בסדר. יש עוד מישהו שרוצה להתייחס? משרד הבריאות?

יעקב בוריאקובסקי ממשרד הבריאות. אני מנהל תחום רישוי עסקים. תחום העיסוק שלנו הוא גני ילדים, מעונות יום ובתי ספר. אנחנו מתעסקים בעיקר עם ההצללה בחצרות. יש לנו דרישות רגולטוריות לחצרות ולהצללה, ואנחנו בודקים את הנושאים האלה בשלבי התכנון והבנייה. יש דרישות גם להצללה בבריכות שחייה, בשטחי המים ובחצרות, וגם בגני ילדים ובמעונות. התעסקנו במצעים בחצרות, ואנחנו פחות עוסקים בבטיחות של מתקני המשחקים.

אוקיי. יש לכם התייחסות למה שנאמר פה לגבי הנושא של מצעים? פליטת גזים?

כן. אנחנו מודעים לכך שיש בעיות במצעים של דשא סינטטי ושל גומי – שיש פליטות ושזה מתחמם, ואנחנו מבקשים במיוחד לעשות הצללה מעל המשטחים האלה. מצד שני, אם זה חול או חצץ – גם יש בעיות כמו פרעושים וצואה של כלבים וחתולים. לכן אנחנו מעדיפים שיהיה משטח שניתן לניקוי, ומעליו, כמובן, צריך הצללה. בלי הצללה – זה מתחמם ואי אפשר להיות על המשטחים האלה.

אוקיי. אנחנו נעבור למשרד החקלאות. בבקשה.

בוקר טוב. ארז ברקאי, מנהל אגף יער ואילנות, פקיד היערות. בכל מה שקשור להצללה, הממשלה העבירה לפני כשנה וחצי את החלטת הממשלה 1022, שנוגעת להצללת המרחב הציבורי. במסגרתה כבר יצאו קולות קוראים לרשויות המקומיות כדי לצאת במיזמים של הצללה. אם אני לא טועה, יש 17-20 רשויות שכבר זכו בתקציבים, ואנחנו מתכוונים להרחיב את זה ב-2024.

בכל מה שקשור להצללה ספציפית במתקני הילדים, ברגע ששמים את הרשתות שמחייבים בהן, היום, בתקן – עצים לא יוכלו לגדול שם; על אחת כמה וכמה כשעוד שמים כל מיני משטחי גומי ודשא סינטטי. יש איזה שהוא קונפליקט שנוצר פה בין הרצון להצליל, ומהר – ועץ לא ייתן צל מהר – לבין הצורך לגדל עץ כדי לתת את ההצללה הטבעית, שהיא הכי טובה עבור כולנו, ולא רק ספציפית לילדים.

איך אתם מיישבים את הקונפליקט הזה? או ששותלים עצים רק מסביב?

אנחנו לא כל כך יכולים. הדרך לפתור את זה היא להיערך בתכנון מוקדם. כלומר, לשתול את העצים חמש או עשר שנים לפני שבונים את גן הילדים, להשאיר קרקע חופשית, בלי דשא סינטטי ומצעים כאלה ואחרים, כדי שהעצים יוכלו לגדול מהר, ורק אחרי כמה וכמה שנים, כשהעצים גדלו – לשים את מתקני המשחקים, אחרת יהיו חייבים לשים רשת הצללה, ואז אין תכלית לעצים. כלומר, הכל מתחיל בתכנון מוקדם.

יש פה מישהו מתכנון ובנייה? שלום.

שלום וברכה. מינהל התכנון.

נאמר פה משהו. אולי כדאי, באמת, בשלבים ראשוניים, כן ליצור את הדברים האלה. ישנן דוגמאות, לפחות מנתניה – במזרח העיר, אנחנו בנינו את מתקני המשחקים, את העצים וכך הלאה עוד לפני שהוקמה שכונה, ואז אפשר לראות גם הצללה שהיא טבעית, בחלקה, ואין ספק שזהו הדבר הטוב ביותר. אז איפה אתם בתמונה?

תקנות התכנון והבנייה (הצללה בגני שעשועים) מדברות על השלביות. כלומר, גם על האפשרות לעשות מצללה בנויה, שזוהי האופציה הקלה ביותר, ואנחנו יודעים שזהו דבר שמתאפשר בשלב ההיתר, וגם על האופציה של הצללה טבעית. כלומר, המתכנן – שהרבה פעמים זו העירייה, הרשות – הוא זה שיחליט, בסוף, מה הוא רוצה לתקצב ומה מתאים לכל מקום.

האגודה למניעת סרטן העור. בבקשה.

תודה רבה. אני ענבל, מנכ"לית העמותה הישראלית לסרטן העור.

שלום, ענבל.

שלום. אני אשמח לפתוח בכמה נתונים. פחות אשמח, בעצם, בנתונים שאני הולכת להציג. אנחנו מדברים, במדינת ישראל, על כ-1,000 חולות וחולים חדשים בסרטן עור מדי חודש. זהו נתון מרים גבה אחד. הנתון השני הוא ש-90% מהם חולים בגלל חשיפה לא מבוקרת לשמש.

היום אנחנו יודעים להגיד, אחרי הרבה מאוד מחקרים בעולם, שעיקר החשיפה הזו מתבצעת בגילאי הילדות וההתבגרות. זאת אומרת, 50% מכמה שאני, כבן אדם בוגר, איחשף לשמש, תהיה עד לגיל 18. החל מגיל מסוים, ילדים במדינת ישראל הולכים לבד לגני השעשועים ומשחקים.

ישנן כמה נקודות שאני מאוד רוצה לציין כאן. קודם כל, בהמשך למה שאמרו כאן על ההחלטה על הצללה במרחב העירוני – חשוב מאוד שנשים לב גם לדרך שיש לילדים עד לגן השעשועים ועד לגן הציבורי. לרוב הם ילכו לבד, ברגל, חשופים לשמש, ואין מישהו שמקפיץ אותם.

דיברה פה חברתי מבטרם על הפגיעות שיש בטווח המאוד קצר. אנחנו מדברים על פגיעות לטווח הארוך, ואנחנו רואים את הנתונים האלה. יש החלטה על הצללה בגני השעשועים שמדברת על הצללה במרחב המתקנים. קודם כל, הרבה פעמים יש בעיה עם האכיפה של ההצללה הזו, ולא פעם ולא פעמיים פונים אלינו, לעמותה, כל מיני מקומות שבהם ההצללה ניזוקה או עפה. היה לנו עכשיו מקרה עם גן ילדים בחיפה שעפה בו ההצללה בחודש מרץ עקב איזו שהיא סערה. עכשיו אנחנו כבר ביולי, וזה עדיין לא סודר ולא תוקן עם הצללה קבועה.

אז יש גם את הנושא של אכיפת הדרישה וגם את הנושא של מה קורה עם גני שעשועים שהם טרום אותה ההחלטה, ויש לא מעט כאלה בארץ. ההחלטה מדברת על גני שעשועים חדשים, שנבנו החל מיום ההחלטה. יש המון גני שעשועים בארץ שהם יותר ותיקים. מה קורה שם? שם אין ילדים שמשחקים ועלולים להיפגע מכל המצב הזה? כל הדברים האלה הם דברים שחשוב לנו להביא ולהדגיש כאן.

ילדים לא יחכו כי אין להם עכשיו הצללה בגן הציבורי. הם גם לא תמיד יבינו את החשיבות של לבוא ולשחק בדיוק מתחת לצל. אנחנו צריכים לספק להם את זה. חשוב גם לשים את הדעת לא רק על המקום שבו יש את מתקני השעשועים, אלא גם על המרחב שמעבר. ילדים באים, משחקים במתקן, הולכים, יושבים, אוכלים, מדברים עם חברים – גם שם צריך להיות להם מקור של צל.

אוקיי. תודה.

בחצר המשחקים הטבעית שאנחנו פיתחנו – אולי בפעם הבאה אני יכול לבוא ולהציג את זה; זה צריך להיות מרתק – אנחנו מעודדים לשתול עצים וצמחיה טבעית להצללה בחצרות טבעיים. החיבור הזה לצמחייה, לטבע ולעצים הוא לא רק מצל – הוא גם מבחינת החיסון הטבעי של הילד. זה נותן לו חיסון פנימי, וילדים שקרובים לטבע – פחות חולים ואלרגניים. זהו דבר בדוק מחקרית.

אין ספק. אוקיי. המועצה לשלום הילד. שלום לך.

בוקר טוב, אדוני. תודה רבה. מיטל בק, מנהלת תחום חינוך וגיל הרך במועצה לשלום הילד. אני לא אדבר על ההצללה כי זה נידון באריכות. גם אנחנו קיבלנו פניות בנושא הזה. זוהי דרישה יחסית חדשה, אבל צריך לראות איך אנחנו מייעלים את האכיפה לגביה ומטפלים בגינות ישנות. אולי הוועדה תוכל לקחת על עצמה לפקח ולהמשיך לעקוב אחרי הנושא החשוב הזה.

בראש ובראשונה, נאמר שהזכות של ילדים למתקני שעשועים ולגינות שעשועים בטוחות היא הזכות הבסיסית שלהם להתפתחות, לבריאות ולשוויון. זוהי נקודת המוצא, אולי, של כל מי שיושב כאן בשולחן, וחייבים לומר את הדבר הזה.

דיברנו, קודם כל, על זמינות – על פער ברור בין רשויות חזקות לחלשות, בין פריפריה למרכז. הזמינות של גן שעשועים ושל מתקני שעשועים בסביבת המגורים הקרובה של הילד היא משהו שהוא קריטי להתפתחות שלו; לא צריך להסביר את החשיבות של זה. אנחנו רוצים להציף את החובה של המדינה לסבסד ולתמוך כלכלית ברשויות שלא יכולות לספק את החובה הבסיסית הזו לכל הילדים. החלום שכולנו שואפים אליו הוא שתהיה חובה לבנות מתקני שעשועים בכל שכונה ובכל מקום, אבל כל עוד מדובר ברשות – צריך לעזור לרשויות שלא יכולות לספק את הדבר הזה; במיוחד ברשויות ערביות ובפריפריה, שבהן אנחנו רואים שיש קושי.

לאורך השנים אנחנו רואים מעבר ברור משימוש בחומרים קשים, שמתחממים יתר על המידה – למשל: סוגי פלסטיק מסוימים או מתכות – לשימוש בפלסטיק מסוג אחר, בעץ וכו'. הדבר הזה הוא מבורך, כמובן. זה חשוב שילדים יוכלו להיפצע פחות בעת השימוש במתקנים ולהיחשף פחות לחומרים שעלולים להיות מסוכנים עבורם.

מלבד זאת, צריך לוודא שהמתקנים יהיו לא מיושנים – שהם מתפתחים ומתחדשים בהתאם לנורמות חדשות שקיימות בעולם. לא רק ברמת הבטיחות והתחזוקה, אלא גם ברמת היצירתיות, הדמיון והפיתוח של היכולות הפיזיות והפדגוגיות השונות – כל מה שילד זקוק בשביל התפתחות בטוחה ותקינה.

משהו שלא עלה כאן הוא נושא הגינון ליד גינות שעשועים. אנחנו קיבלנו, בעבר, פנייה על שתילה של חומרים רעילים בסביבה של גני שעשועים. אנחנו לא יודעים שיש הנחיות, בגינון, לגבי סוגי שתילים וצמחים מסוימים בגני שעשועים. אני אשמח, אולי, לשמוע מהמומחים אם יש משהו אחר, אבל לנו לא ידוע על הנחיות כאלה. ככל שאין – אנחנו חושבים שזהו משהו שהמשרדים הרלוונטיים, יחד עם השלטון המקומי, יכולים להכניס – מבחינת הפיתוח של הנוהל וההטמעה שלו פנימה – כדי שמחלקות גינון יעבדו תחת תקן מחייב, כך שגם הגינון לא יסכן את הילדים, ולא רק המתקנים עצמם או ההצללה. כנ"ל לגבי ריסוס של מזיקים.

את אומרת, בעצם, שיש צמחים שהם רעילים?

רעילים. נכון. אנחנו קיבלנו פנייה על שתילה של צמחים רעילים בסמוך - - -

כמו מה?

אני לא יודעת מהו סוג הצמח. אנחנו נוכל להעביר את הפנייה - - -

הרדוף הנחלים.

זה אולי בשוליים, אבל אם אין חיה כזו, ואף אחד לא יודע – גננים יכולים לעשות מה שהם רוצים. אולי צריך להוציא הנחייה כזו. זה לא נראה לי כמו משהו שמסובך לעשות.

משרד החקלאות.

אני לא יודע לגבי כל מיני הצמחים הרעילים או האלרגניים, ויש מספר מיני עצים שהם כן רעילים, או בדרגת רעילות נמוכה, כזו או אחרת. למשל: הפירות של עץ האזדרכת ידועים כפירות בדרגת רעילות נמוכה מאוד. אנחנו כן מקבלים הרבה בקשות מהרשויות לכריתה של עצי אזדרכת מהטעמים האלה, של רעילות, ולא תמיד זה מאושר. אפשר, לפעמים, גם לשים איזו שהיא סככה, או באמצעות פעילות גינון כזו או אחרת – לסלק את המטרד הזה, שהוא גם לא כל השנה; לא בגלל זה צריך לכרות עץ, כי המטרד הזה הוא רק בתקופה מסוימת של השנה.

לגבי ריסוסים וכיוצא באלה – זהו לא התחום של האגף שלי, אז אני לא יודע להגיב.

טוב. אבל ההערה היא נכונה.

אז אולי אפשר למנוע מראש.

אני שמתי לב שיש לא מעט צמחים של הרדוף הנחלים שנמצאים בסביבה. זהו צמח שהוא קל לתחזוקה, יחסית, וגדל מהר.

כדי לא להגיע למצבים של בקשה לכריתה של עצים – אולי אפשר להסדיר מראש איזה שהוא נוהל, מעכשיו והלאה, של מה אפשר ומה אי אפשר לשתול בסביבה של ילדים. לגבי ריסוס – אני אשלים ואומר שאנחנו יודעים שיש תקן מחייב, בתוך מוסדות החינוך, שלא לרסס בקרבת ילדים - - -

יש לנו הנחיות מאוד מסודרות לנושא הזה – אילו צמחים לשתול במוסדות חינוך; איך לרסס; איפה לא לרסס - - -

אני יודעת. אני אומרת שאין הקבלה כזו בגני שעשועים במרחב העירוני הפתוח. אולי המשרדים – לא משרד החינוך, אבל המשרדים האחרים הרלוונטיים – יוכלו לפתח נוהל כזה.

אני אסיים בזכות להשתתפות. אני דיברתי מקודם על הזכות להתפתחות, לבריאות ולשוויון, שעלתה כחוט השני בתוך הדברים שלי. זה לא נאמר כאן, אבל בבנייה של גני שעשועים, או בהחלפה של מתקני שעשועים, אנחנו מציעים הליכי שיתוף של ילדים בתכנון ובחשיבה, כדי שילדים יספרו, מהחוויה שלהם, מה מתאים להם ומה הם היו רוצים.

יש תכניות של תכנון אורבני, ברשויות מסוימות, של התאמה של המרחב הציבורי לילדים, וזהו מודל שצריך להיכנס יותר ויותר, בצורה מסודרת, בשלטון המקומי. אנחנו באים כאן כדי להניח את זה על השולחן, ולהמליץ לכל מי שרואה ושומע אותנו להכניס יותר השתתפות של ילדים בהליכים כאלה. תודה.

מי בזום?

שלום. יעל וייס ריינד. אני מנהלת עמותת "אופק לילדנו" – הארגון הארצי של הורים לילדים עם עיוורון ולקויות ראייה בישראל. קודם כל, אני רוצה לברך על הדיון הזה. זהו נושא שעולה הרבה מאוד בקרב משפחות והורים לילדים עם לקויות ראייה ועם עיוורון מוחלט. יש לי שלוש נקודות שמתחברות לדיון שכבר התקיים פה עד עכשיו.

הדבר הראשון הוא הנושא של נגישות ובטיחות. אני יודעת שבהחלט יש רשויות ומקומות שבהם נעשה להנגיש, וליצור מרחב מוגן גם לילדים שלא רואים היטב, אבל עדיין נדרש מאמץ גדול. אני מתחברת למה שאמרה הדוברת הקודמת מהמועצה לשלום הילד. זה נכון שיש תקן שאמור להבטיח בטיחות, אבל נדרשת עוד איזה שהיא חשיבה נוספת והתאמה לילדים שלא רואים היטב, וגם להם יש זכות לצאת למתקני השעשועים ולשחק.

כמו שאנחנו מבינים, זהו דבר חיוני להתפתחות שלהם, ובמיוחד לילדים שלא רואים, שהרבה פעמים – יש להם איזה שהוא עיכוב התפתחותי. היציאה הזו לגן הילדים, והמשחק בתוך הקהילה שלהם, עם ילדים מהשכונה ומבית הספר – ולא באיזה מקום תחום ומסוגר – היא חיונית וחשובה. זוהי אכן זכות שכולנו צריכים לחשוב איך אנחנו יכולים לאפשר להם אותה בצורה בטוחה.

הדבר השני שעלה פה הוא הנושא של ההצללות. בזמנו, כשהיה דיון בוועדת הרווחה על תקנות הנגישות הפרטניות בחינוך – נעשתה איזו שהיא חשיבה על הצללה של מרחבים במוסדות חינוך. כמו שנציג משרד החינוך אמר, אני יודעת שיש חשיבה רצינית על כך במשרד החינוך. אחת הבעיות – וגם מגיעות אלינו תלונות מהורים על כך – היא שילדים עם לבקנות לא יכולים להיחשף לשמש. זה יכול להיות כרוך, אפילו, בסכנת חיים. כנ"ל לגבי ילדים שיש להם פוטופוביה, וסובלים מסנוור. אם אין מספיק מרחבים מוצלים במשך שמונה, או יותר, שעות לימוד בבית הספר – הם תקועים בכיתות שלהם, ולא יכולים לצאת לשחק. זה משפיע עליהם חברתית, תפקודית, תקשורתית וברמה הרגשית. יש לזה המון השפעות.

יש בעלויות שלא עושות את ההצללה. אני יודעת שגם משרד החינוך מתחבט בשאלה איך להתמודד עם זה. אני פונה כאן לגוף שאמור לתת מענה ולמצות את התהליך הזה, והוא נציגות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות במשרד המשפטים.

יש לי מקרה, מעיר מסוימת בדרום, מחודש ספטמבר 2022, בתחילת שנת הלימודים: הגיעה אלינו פנייה על כך שלא נעשות הנגשות, והנציבות פתחה ומטפלת בזה. נכון לחודש מאי 2023, לפחות – אני מתנצלת, אני לא בדקתי אם זה טופל – עדיין לא טופל הנושא. ילד כזה, שנמצא במערכת הלימוד, יושב בכיתה שלו. הוא לא יכול לצאת החוצה ולשחק עם החברים שלו. אנחנו נבקש שהוועדה תעשה איזו שהיא פנייה לנציבות בבקשה להקדיש יותר משאבים לנושא של ההנגשות שהן באחריות הבעלויות השונות שאמורות לעשות אותן, כולל את ההצללות.

הדבר השלישי הוא שנושא ההצללה הוא משהו מהותי, וכמו שדובר פה – זה גם במרחב העירוני וגם בדרך. תדמיינו לכם שאתם הורים לילד שלא יכול להיות בשמש, או שסובל מסנוור. מה זה עושה לילד, ואיפה הוא נמצא כשההורה רוצה לצאת איתו לגינה, בשעות הפנאי, כמו כל ילד אחר. צריך לחכות לשעות אחר הצוהריים, כשנעשה פחות חם והשמש פחות ישירה. יש פה התמודדויות יום-יומיות. אנחנו פונים אליכם פה, בוועדה, וגם לרשויות, להשקיע יותר מחשבה על הצרכים ולשתף.

אני אסיים בנקודה אחת: לפני מספר חודשים פנו אלינו מעיריית תל אביב, בשיתוף מכון התקנים, והם בונים גן שעשועים חדש במתחם של הנמל. הם הזמינו הורים עם ילדים בגילאים מסוימים כדי לבוא ולראות את המתקנים, לתת משוב על הבטיחות, על ההנגשה ועל ההצללה של אותם המתקנים. זה היה ניסיון מדהים ומאוד מוצלח, ואנחנו מברכים עליו.

אני אומרת לנציגי השלטון המקומי: זהו המקום לערב את הקהילה בייצור המרחב שהיא חיה בו. זה לטובת כולם. תודה רבה לכם.

תודה רבה, יעל. ידוע לי שהביטוח הלאומי משתתף בגני שעשועים לילדים במימון מסוים. אפשר לנצל את זה. זאת אומרת, מי שלא יודע – חשוב לנצל את האפשרות הזו. עכשיו נפנה לאחד היצרנים. בבקשה.

שלום. דורון נאמן, מתקני פסגות. אני רוצה להגיב לנציגה של המועצה לשלום הילד. את אחת ממוצרי הדגל שלנו – הילדים של מנהל מחלקת העיצוב שלנו עיצבו. הם ביקשו ממנו מתקן עם בועות, והוא עיצב, וזהו מתקן הדגל שלנו. הוא נמצא בכפר יונה, בבית אל ובקרית אונו. כל הילדים של העובדים שלנו הם שותפים מלאים – גם לעיצוב וגם לתכנון. הם עוברים על מתקני האב-טיפוס שאנחנו בונים במפעל ואנחנו רואים את המסלול שלהם – איך הם עוברים במתקן; מה נוח להם; מה נוח להם; אם נוצרים פקקים במתקן. הם שותפים בתהליך המלא.

מהמם. צריך להכניס את זה יותר פנימה לרשויות. זה מה שהתכוונתי אליו.

שאלה לי אליך: באילו בעיות אתם נתקלים בנושא של הייצור, של תקנים או של תחזוקה?

נושא התחזוקה, כמו שטל אמר, קצת ירד מאיתנו ועבר לרשויות. רוב גדול של הרשויות, כמו שטל הציג – אין איתן שיתוף פעולה כל כך. אנחנו נהיה, אולי, קבלני משנה שלהן, אבל לחלק מהרשויות יש שיתוף פעולה מלא איתנו, בין אם הן שוכרות אותנו או לא.

בנוגע לייצור – אנחנו היצרנים הגדולים בארץ. אנחנו יושבים ביישוב פסגות, בחבל בנימין. יש לנו כל מיני מגבלות לייצור, כמו גם בייבוא חומרים ודברים כאלה, אבל בסך הכל – אנחנו מסתדרים.

בנוגע להצללה, יש לנו מוצר – שהוא גן שעשועים – שחל עליו תו תקן חובה. הוא מוצר שיש עליו פיקוח, גם ממכון התקנים, גם מהמדינה וגם מהרשויות. יועצי בטיחות ומכון התקנים מתייחסים, לפעמים, גם אל המוצרים מסביב, של כל המרחב הציבורי, כמו ספסלים ופחים, אבל על הצללה – שהיא מוצר שנמצא ממש בתוך הגן – אין שום פיקוח.

למעשה, כל מהנדס או הנדסאי – שסיים את הלימודים ועבר את כל הבחינות – יכול לתכנן הצללה, וכמו שראינו בשנים האחרונות – עמודים והצללות יכולים לקרוס, ואין על זה שום פיקוח. יש, אמנם, תקן לבדיקת בהירות של הצללות, אבל הוא לא מחייב. אם הרשות דורשת את זה – זה יתבצע, אבל אם לא – אז לא.

ברור. עוד מישהו רוצה להוסיף? מישהו לא התבטא?

אני יכול להשיב על חלק מהדברים שנאמרו פה?

בבקשה.

למשהו שנאמר כאן, לגבי בטרם, על האחריות ההורית: אחד הדברים הגדולים שאנחנו כן רואים הוא שאכן, הורים לא מעורבים במשחק של הילד, ובמקרה של חדרה – צוין שילד בן שלוש וחצי עלה על מתקן, כשהיה שם שלט גדול שאומר שהוא מיועד לגילאי חמש או שש ומעלה. התקן מחייב ליווי הורה, או השגחת מבוגר, כאשר הגיל הוא מתחת לשש.

אצלנו זהו תקן. באירופה – ממנה התקן מגיע – יש חוק שמחייב אחריות הורית על הילדים. במדינת ישראל אין חוק שמחייב את האחריות ההורית. הייתה פרסומת, לפני כמה שנים, לגבי חצייה של ילד בכביש. האחריות של ההורה היא ללוות אותו עד גיל תשע, או משהו כזה. כאן, אולי, זוהי איזו שהיא נקודה שאפשר לעורר בה את תשומת הלב של הציבור, ואולי לחוקק איזו שהיא אחריות של ההורה על הבטיחות ועל המעשים שהילדים עושים. אני שומע, כל הזמן, על כל מיני ילדים שלא אמורים לעלות על קורקינטים ואופניים חשמליות, שנגישים היום לכל אחד, ויש תאונות והמון דברים.

דבר שני הוא ההצללה. אני מאוד שמח ומוקיר את הוועדה הזו על כך שהיא אכן קיבלה את ההחלטה להפוך את הנושא של הצללה לתקנה, אבל חשוב לשפר שם משהו. ההצללה מדברת על אחוז מסוים של הצללה מהשטח, ואין אזכור לסינון של UV. הבד אמור לעשות איזה שהוא סינון של UV. זה שהוא עושה צל – לא אומר שהוא מוריד את ה-UV, והוא עושה את החשיפה.

כשאני ביררתי על חולצות מנדפות לעובדים שלי, שעובדים בחוץ כל הזמן, הבנתי שרוב החולצות המנדפות אינן מסננות קרינה. לכן חשוב שהבד יסנן קרינה. יש תקן אוסטרלי שמגדיר את צורת הבדיקה של סינון הקרינה. אני יודע שאיפה שהוא במדינת ישראל עובדים כרגע בניסיון לאמץ את התקן ההוא כתקן ישראלי, וזה משהו שחשוב שכן יהיה בתקנה.

עדכון נוסף לגבי ההנגשה שהוזכרה כאן: חלק 8 נמצא בלמידה תמידית. חלק 8 מדבר, בין היתר, על ההנגשה של אתר המשחקים לכלל הציבור. כשאנחנו מסתכלים על זה – זה לא רק לילדים, אלא גם למבוגר, או למלווה של הילדים.

לאחרונה עשינו סיור שטח, עם כל חברי ועדת המומחים, כדי לראות מה קיים היום ומה צריך לשפר, כי ראינו שהתקן לא נותן מענה מספיק רחב. אני מעריך שבתקופה הקרובה – התקן עם ההנגשה יפורסם, ובו איזה שהן הרחבות ובקשות נוספות, כדי שהתקן יהיה יותר עדכני ויותר ציבור יוכל להשתמש במתקנים.

מאה אחוז. תודה רבה. אנחנו נסכם, ברשותכם. קודם כל, אני רוצה להודות לכל אלה שהשתתפו בדיון. אני חושב שאנחנו השכלנו לקבל תמונת מצב על מה שקורה, וגם חשוב לי, בסופו של דבר, להפיק לקחים ממה שדובר עליו פה.

כן חשוב לי לקבוע לוח זמנים לעדכון התקן, גם בתחום ההצללה. אני קורא למכון התקנים לקבוע את לוח הזמנים שלכם. רק תעדכנו אותנו, כי בסופו של דבר – תמיד ניתן לעשות עדכונים נוספים, אבל נכון להיום, אם כבר יש ישיבה או ועדה שעוסקת בכך – צריך לקבוע את לוח הזמנים שלה ואת הנושאים, כולל הצללה, ולהודיע לנו על תאריך שבו אתם מסיימים את העדכון של התקן.

אני מבקש מהמרכז לשלטון מקומי – יחד עם מכון התקנים ועם גופים נוספים, כמובן – לוודא שכל הרשויות ייכנסו לתהליך הזה, ולדאוג שבכל הרשויות יהיו תקנים על מתקני המשחקים. אני קורא גם למשרד הפנים להוציא איזה שהוא קול קורא לרשויות הערביות, שהבנו שבהן, כנראה, אין מתקני משחקים במרחב הציבורי. יכול להיות שאפשר לעשות את זה נקודתית, למגזר הערבי – לצאת בקול קורא ולתקצב נושא כזה, כדי לאפשר גם לילדים במגזר הערבי לשחק במתקני משחקים תקניים, על כל ההיבטים שלהם, כמו כל ילד אחר במגזר היהודי.

אני קורא למוסדות התכנון, וגם לרשויות המקומיות, לדאוג להצללה טבעית ככל שניתן. אם מתכננים את הדברים האלה מראש בשכונות, כולל את המיקום של מתקני המשחקים – ניתן לעשות את זה, בדרך כלל, מהצד הצפוני של הבניין ואז ליצור הצללה נוספת. אין ספק שעדיף שתהיה הצללה טבעית בנושא הזה.

גם לגבי הנושא שדובר פה על צמחיה, שצריכה להיות צמחיה שלא תהיה רעילה – פה, אולי, משרד החקלאות יכול לתת יותר הנחיות, או להעיר את עיני הרשויות. זה יהיה מאוד חשוב, ואני מאוד אשמח לתת את ההנחיות האלה, דרכנו או דרך המרכז לשלטון מקומי. שהצמחייה תהיה חלק מהמתקן או מהסביבה, אבל שלא תהיה רעילה.

סליחה, אולי גם שאינה אלרגנית, כי יש צמחים שיש אליהם אלרגיה מאוד גדולה.

אוקיי. נתייחס בהתאם גם לנושא של האלרגיה וגם לנושא של רעילות. עצי זית, למשל, וכך הלאה. צריך לתת איזה שהם היבטים גם לנושא הריסוס, כי ישנן רשויות שיש בהן מחלקות והן מסודרות, וישנן רשויות קטנות יותר, שאולי לא תמיד מודעות. אני חושב שאפשר, לפי ההמלצות של משרד החקלאות - - -

ריסוס זה משרד החקלאות?

משרד החקלאות.

חומרי הדברה הם בהגנת הצומח במשרד החקלאות, עד כמה שאני יודע.

אוקיי. אז אפשר לבחון את זה ולתת הנחיות בהתאם. לגבי הצללה שהיא הצללה לא טבעית – הבנתי שזה יהיה, כנראה, חלק מהתקינה, אז כדאי לשים לב לכל הנושא של סוגי הבדים, ההצללות וכך הלאה. אלה הן, בעיקר, הנקודות שעלו פה. יש נקודות נוספות ששכחתי? אוקיי. אני מודה לכולם. אם יש עוד שאלות – בבקשה.

אני עוד לא בטוחה בכלל לגבי כל הנושא של קריאה לציבור להתנהלות בטוחה.

הנהגת ההורים. אני חושב שזה נכון.

בהמשך להחלטה בנוגע להצללה במרחב הציבורי – באמת יש לשים את הדגש על הדרך אל גן השעשועים וממנו. אלה המקומות האלה שבהם הילדים הולכים לבד.

אוקיי. כמובן שזהו חלק מהתכנון והבנייה. כמו שקראנו לתכנון ובנייה לדאוג למיקום – כך אנחנו קוראים להם לדאוג גם לנגישות לאותם מתקנים, כך שהם יהיו בטוחים יותר, מכל הסיבות שציינו. תודה רבה לכם ויום טוב.


הישיבה ננעלה בשעה 10:17.