פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



3
ועדת העבודה והרווחה
13/06/2023


מושב ראשון



פרוטוקול מס' 62
מישיבת ועדת העבודה והרווחה
יום שלישי, כ"ד בסיון התשפ"ג (13 ביוני 2023), שעה 11:08

משבר כוח אדם של מפעילי מסגרות דיור, תעסוקה ופנאי לאנשים עם מוגבלות

חברי הוועדה: ישראל אייכלר – היו"ר
יונתן מישרקי – מ"מ היו"ר
דבי ביטון
עאידה תומא סלימאן

חנן פריצקי - סמנכ"ל וראש מינהל תקצוב וכלכלה, משרד הרווחה והביטחון החברתי

חגי מויאל - מנהל שירות דיון תומך, משרד הרווחה והביטחון החברתי

שירה עמיאל - רכזת רווחה ובטל"א באג"ת, משרד האוצר

יונית אפרתי - נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות, משרד המשפטים

שמורה לשם - אגף שיקום, המוסד לביטוח לאומי

תמי כהן - מנהלת חטיבה, הסתדרות העובדים הלאומית בישראל

רן קונפינו - יועץ משפטי, הסתדרות העובדים הלאומית בישראל

עדי אבירם - מרכז השלטון המקומי

דורון דהאן - איגוד עובדי מרכזי בעלי מוגבלויות

סיגל פרץ יהלומי - מנכ"לית אקים ישראל

איריס ברלה - יו"ר ועד הורים ארצי לדיור תומך, אקים ישראל

אהרון אושיק פורשיאן - משפחה של אדם עם מוגבלות, אקים ישראל

חיים אטדגי - חבר הנהלה ואבא, אקים ישראל

נתנאל אטדגי - בנו של חיים אטדגי, אקים ישראל

אהרון אושיק פורליאן - הורה לבת, עמותת אקים ירושלים

רוני גיל - פעילה חברתית, התנועה לעצמאות

נעמה לרנר - מנכ"לית, התנועה לעצמאות

טומי ברנצקו - תומכת עצמאות, התנועה לעצמאות

Radz Segura - מטפל סיעודי של טומי ברנצקו, התנועה לעצמאות

עליזה סויסה - חבר, התנועה לעצמאות

יולי כהן - מנהלת תחום פנאי, שק"ל- שירותים קהילתיים לאנשים עם צרכים

עדית סרגוסטי - אחראית יישום מדיניות, בזכות

אורית אילון פרידמן - אלוף משנה ומנכ"לית עמותת איל"ן

דקלה סחימאיר - עו"ד, עמותת איל"ן

רחל פסטמן - חברת מרכז יום, עמותת איל"ן

אפרת עציון פאר - יו"ר דיון ותעסוקה, אלו"ט

אברהם יוסף סלומה - יו"ר אנשים- ארגון נכי שיתוק מוחין

הנייה מרמורשטיין - מנכ"ל ומייסד, עלה- עזר לילד המיוחד

חזי שבת - אח, AV ישראל

מרים צבייבל - מלווה בחינוך מיוחד, נציגי משפחות שכולות

אבי בן ז'נו - ראש מטה מוגבלויות, תנועת התעוררות

ליאור גרו - סמנכ"ל ייעוץ משפטי, עמותת מ.ד.פ- איגוד המסגרות הפרטיות

יואב טקרן - עמותת מ.ד.פ- איגוד המסגרות הפרטיות

מלכה וינברג - מנכ"לית, אהל שרה

לילך רון לוי - יו"ר, עמותת אמ"א

ילנה ליטיציבסקי - חברת ועד משפחות, עמותת אמ"א

שרון מזרחי - מדריכה עצמאית, עמותת שק"ל ישראל

ענבל וורטמן שהם - מנהלת שותפה, אבני דרך לחיים

שירלי קני - אבני דרך לחיים

נעה בן שבת

ענת כהן שמואל

חבר תרגומים; דולב סאלם


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות




משבר כח אדם של מפעילי מסגרות דיור, תעסוקה ופנאי לאנשים עם מוגבלות

שלום לכולם וברוכים הבאים לישיבת ועדת העבודה והרווחה כ"ד בסיון תשפ"ג, 13/06/2023. הנושא הוא הנושא הכי מוכר בוועדה ובציבור, שעוסק בדברים האלה: משבר כוח אדם של מפעילי מסגרות, דיור, תעסוקה ופנאי, לאנשים עם מוגבלות.

אנחנו נבקש לפתוח את הדיון, בכך שיציג את הנושא הארגון אקים. יש פה הרבה ארגונים וכולם יוכלו לדבר, בלי נדר. אבל מה שאני מבקש שיקפידו על שתי דקות כדי שכולם יוכלו לדבר. סיגל פרץ יהלומי המנכ"לית בבקשה, זכות הדיבור.

תודה רבה אדוני היושב ראש, על כך שנענית לבקשתנו לכנס את הדיון הבאמת-באמת חיוני וקריטי הזה. אנחנו לפני כחודש, ב-18/05, הקמנו את מטה המאבק להעלאת שכר המטפלים והמדריכים במסגרות הדיור, הפנאי והתעסוקה בגלל שהגענו למצב של קריסה טוטאלית. מסגרות נסגרות, הארכות יום בפתח תקווה סגורות, הורים מקבלים את הילדים בשעה 14:30, כושר ההשתכרות שלהם נפגע, וגם בעוד המון מקומות ברחבי הארץ. יספרו לך כאן תכף הורים, כל אחד מהחוויה שלו, אני אשאיר את זה להם. יש תחלופה מאוד גדולה, עזיבה המונית של עובדים שמשתכרים שכר מינימום. זה השכר שמתוקצב, גם אם זה עם תוספת של 10%, זה אפילו לא בא לידי ביטוי.

והמצב מעולם לא היה כל כך קשה, כך שגם אם אנחנו מדברים על כך שב-01/09 מטה המאבק מדבר על השבתה חלקית ואי קבלת אנשים חדשים למרכזי התעסוקה ומרכזי היום ולהארכות היום בחינוך המיוחד, זה כבר קורה בפועל. כבר כעת המצב הוא כזה איום ונורא.

אנחנו מדברים היום אתכם בגלל שתי סיבות עיקריות, אדוני היושב ראש, מעבר להחרפה הקשה ולמצב, באמת מצב שיא שהגענו אליו, אנחנו מדברים גם על כך שתקציב המדינה עבר ולא נתן מענה לשכר המטפלים והמדריכים. יש שמה אפס מענה לנושא.

רק במשפט, מה השכר הממוצע היום?

היום, שכר מינימום. ואני רוצה לדבר על הסכם השכר שנחתם עם הסייעות של החינוך המיוחד. הסכם מבורך שכולנו כאן בחדר מברכים עליו שקובע 8,000 ₪ שכר חודשי, אך לא כלל אותנו.

מה זה אותנו?

את כל המטפלים והמדריכים ב-18,000 אנשים עם מוגבלות בדיור, ב-12,000 אנשים בתעסוקה וב-7,500 ילדים במערכות החינוך המיוחד לא כלל אותם. עכשיו לא רק שממילא היה לנו קשה בתקופת הקורונה ובפוסט קורונה, עכשיו עוד יותר קשה לנו כי העזיבה רק תגבר לשכר ראוי יותר. אנחנו מדברים על עובדים באמת-באמת מסורים שלא מגיע להם. גם גילאי חינוך, הארכות היום בבתי הספר, זה של הרווחה מהשעה 14:30 ועד השעה 17:00-18:00.

זאת אומרת שמשעות אחה"צ הם מקבלים רק שכר מינימום?

אי אפשר להעסיק. אני יכולה לספר לך שאנחנו עושים בראשון לציון ובמודיעין, אנחנו נותנים 50 ₪ לשעה. מי משלם את הפער הזה? הציבור בתרומות שאנחנו מגייסים. זה בלתי אפשרי להמשיך עם זה. רק במודיעין עצמה אנחנו מדברים על כ-300,000 ₪ גירעון בשנת הלימודים האחרונה. כדי שאני אחזיק בפסיפס את הארכת היום, הדבר הזה הוא בלתי אפשרי. אנחנו לא יכולים.

עכשיו אני רוצה להתייחס לחוק החדש המבורך, גאוות המדינה האהובה שלנו, חוק שירותי רווחה לאנשים עם מוגבלות, שאמור להיכנס לתוקפו בינואר 2024. לא נצליח לעשות אותו, ליישם אותו ולהכליל אנשים בקהילה אם לא יהיה לנו צוות שיקבל אותם. אנחנו חייבים את המסד הזה לטפל בו, לתת שכר ראוי. שכר שאחרי שניתן אותו נוכל לדרוש הכשרות, הכרה של הנהלים, ולא כל חודשיים שלושה עובד ייכנס וייצא, עד שהוא הכיר הוא בכלל יעלם מאיתנו.

המצב הזה לא יכול להימשך מבחינתנו, מצב של חוסר של 33% בכוח אדם נכון להיום, על פי סקר של מנהל המוגבלויות במשרד הרווחה בקרב הארגונים. זה סקר עדכני. מה שזה אומר זה שאם יש 33% חוסר בכוח אדם אז מטפלים והעובדים עובדים משמרות כפולות, עוברים שחיקה קשה, כאבים פיזיים, מצב שהוא באמת-באמת לא מאפשר לתת – אני לא רוצה להגיד שירות מיטבי כי אנחנו רחוקים משירות מיטבי – אבל שירות מספק. תודה רבה.

תודה רבה. יש חבר הנהלה אצלכם ואבא בשם חיים אטדגי, בוא בבקשה. תוסיף על הדברים שהיא אמרה.

שלום לכולם, שמי חיים אטדגי, אני פה בשם האנשים ובשם הבן שלי נתנאל הבן הבכור שלנו.

(היו"ר יונתן מישרקי)

ברוך הבא נתנאל.

שלום.

אז כמו שהבנת, נתנאל, אנחנו חייבים להיות הפה בשבילו. ואני פה בשביל לייצג אותו ואת האנשים. ואני בא לכאוב את כאבם בזה שיש לנו בעיה שנתנאל גר בדירה בדיור חוץ ביתי. ולצערי שתי מטפלות עזבו, ונשארו רק שלושה. זה אומר שהמטפלות האלה, עכשיו הן צריכות יותר שעות עבודה, קשה להן, ואנחנו בבעיה. ותכף הדירה הזאת תיסגר. זה אומר שנתנאל, שזה הבית שלו, הבית לחיים שלו - ייסגר. זה אומר שאנחנו פוגעים באיכות החיים ובמחיר החיים שלו.

מאז שנתנאל שולב בדירה, הוא מנהל חיים עצמאיים, כמה שהוא יכול. והוא עושה הרבה דברים שאנחנו במשפחה לא אפשרנו לו את זה, בגלל כמו שאומרים שאנחנו ההורים תמיד מגינים עליהם, על הילדים. וטוב לו, הוא יגיד לכם. הוא כל פעם מתגעגע לאחת הסייעות שעזבה. נתנאל, איך קוראים לה? תגיד להם שישמעו. את מי אתה רוצה? חשוב שתשמעו אותו ואפילו בקצת הזה, במילים הבודדות שהוא אומר. אבל חסרה לו המטפלת הזו שעזבה. ואני מפחד שהוא יחזור הביתה. ואני באמת מבקש שיימצא הפתרון.

לעבוד בשכר מינימום, אני מאמין שאף אחד פה בחדר לא היה מוכן לעבוד. אבל אני חושב שבאמת זה תפקיד אימהי. זה תפקיד שהם באמת עושים את זה מכל הלב. ואני מאמין שגם שכר אפילו 50 ₪ זה עדיין לא בא וייתן תמורה עבור מה שהמטפלות נותנות ביום יום.

תודה רבה. נעמה לרנר, התנועה לעצמאות.

שלום וברכה, אחרי ההצגה של הדברים החשובה והטובה, אני רוצה בכל זאת להביא צד אחר של הדבר הזה. צד שהוא פחות פופולרי לשמוע אותו, אבל אני חושבת שחשוב שהוא יישמע בוועדה הזו. חלק לא קטן, גדול, או רוב מ-18,000 האנשים שאמורים לקבל עזרה ממטפלים, מתגוררים במעונות פנימייה ובהוסטלים. במוסדות ובהוסטלים. חלק ניכר מאוד מהקבוצה הזו נמצאים בהוסטלים ובמעונות פנימייה. מוסדות שהמפעילים שלהם הם מפעילים פרטיים. המפעילים הפרטיים האלה כבר ראינו ונמרח בכל העיתונים בכל השנים האחרונות מה קורה. אנשים עוברים שם באמת במקומות האלה, חלקם, את הגיהינום, וגם אם ייתנו עוד 10 ₪ למטפל זה לא עומד לעזור.

המקומות האלה, יש בהם בעיות קשות מאוד מאוד. אחת הבעיות הכי גדולות בהקשר הכספי זה חוסר שקיפות. מדובר במוסדות פרטיים, מסגרות פרטיות שלא חייבות בשקיפות כלפי הציבור ואפילו לא כלפי משרד הרווחה. שקיפות כלכלית, הם לא מחויבים בשקיפות כלכלית. זאת אומרת, מדינת ישראל שמה שם מיליארדים לאורך השנים, ולא ברור לאן הכסף הזה הולך. לא ברור כמה מתוך זה הולך לרווחים, כמה מזה הולך לשכר של בכירים, כמה מזה סתם נמס באיזה שהוא מקום, ובסופו של דבר השירותים במקום הם מינימליים מאוד מאוד ולא רק בגלל איכות המטפלים, אלא שבסופו של דבר, בסופו של דבר, הכסף לא מגיע אליהם.

אני רוצה לחזק את הדברים של נעמה. רק בנושא השקיפות, אני רוצה לחזק את הדברים כי שכחתי לומר את זה. אנחנו בעד לוודא שהשכר הזה יילך לעובדים וזה מאוד מאוד משמעותי.

בסדר, אני רק מבקש שלא להתפרץ עוד זה לזה.

אי אפשר לתת עוד כסף למסגרות שהן לא שקופות בבסיס שלהם. לא רק לוודא שהכסף הזה הולך למטפלים, אלא באופן כללי לדרוש שקיפות מכל המסגרות הפרטיות האלה. לא יכול להיות שמיליארדים הולכים לשם, והם לא נותנים את הדבר הבסיסי הזה. היו עשרות ישיבות על הדבר הזה בוועדת שקיפות בכנסת, בכנסות הקודמות. שהיו. סתיו שפיר, חברת הכנסת לשעבר דרשה את הכספים. אתה יכול להסתכל בפרוטוקולים.

ישבו שם חברות כמו דנאל, אלאור, רמות, כל החברות האלה שעכשיו מסתתרות מאחורי סיגל פרץ יהלומי המדהימה, ומנהלים מסגרות מזעזעות, והם יקבלו את הכסף ורוב הכסף יילך אליהם והם לא ייתנו מינימום של שקיפות.

הדברים ברורים. אז לסיים בקצרה כי יש עוד דוברים רבים שנצטרך לשמוע.

דבר אחד נוסף, מדינת ישראל מנסה ללכת היום, רוצה ללכת לכיוון אחר, לכיוון של חיים בקהילה, לכיוון של דיור מוגן בקהילה, ושל חיים בקהילה בסיוע אישי. הכסף צריך ללכת לשם ולא עוד הפעם ועוד הפעם להצלה של מסגרות כושלות.

אני רוצה להגיד שהשבוע, אליי אישית הגיעו תלונות על התעללות בכפר בני ציון, על גרירה של דיירים על הרצפה. כפר בני ציון הולך לקבל חלק מהכסף הזה, ויש פה הורים שליבי להם. ליבי להם באמת שיגידו שהמקום מדהים, אבל אני מוכנה להראות וואטסאפים שקיבלתי. למסגרות כמו הוסטל בראשית של חברת א.ש.ל פרויקטים שיקומיים, ששם שברה בחורה כתף. הכסף צריך ללכת למוסדות שיצהירו שהם הולכים לצמצום והולכים לתוכניות בקהילה.

תודה רבה. הקשבנו בקשב רב. הנקודה ברורה ואני אבקש התייחסות ונשמע עוד מעט לגבי הנושא הזה. אבל קודם, חברת הכנסת דבי ביטון, בבקשה.

(היו"ר ישראל אייכלר)

בוקר טוב כבוד היושב ראש, בוקר טוב לכולכם. אדוני זה לא דיון ראשון, ובאמת המחדל הזה זועק לשמיים. כי אם יש צוות ואנשים שבהחלט מגיע להם תגמול - אלה בעצם אותם מדריכים, מטפלים שמטפלים באנשים הילדים המיוחדים הנוער כי אלה הם האנשים שאנחנו צריכים לחבק ולתמוך. חשוב לי מאוד להדגיש: ילדים מיוחדים צריכים גם דמויות מיוחדות. צריכים שיהיה להם רצף של פנים, הם סומכים עליהם. כל שינוי גורם לטלטלה נפשית וזה דברים מוכחים.

לא יעלה על הדעת שדווקא הסקטור הזה יהיה מוזנח בעוד התקדמו הסכמי שכר מאוד מבורכים. כמובן, גם לחלק מנושאי התפקידים האלה. אבל בטח ובטח שמדובר בעובדים, מדריכים אנשי צוות שמתעסקים עם ילדים מיוחדים ונוער. שחייבים לקבל את התגמול כי זו עבודה - - -

גם מבוגרים, גם מבוגרים.

חשוב שהכסף יגיע אליהם. לא למפעילים הפרטיים שלהם.

חשוב מאוד אדוני שהם יקבלו את התגמול. זו עבודה שבנוסף לזה שהיא פריזית, היא גם רגשית מאוד גם להם. אדוני לא היה כאן, אבל סוגיית הנושא של המפעילים שמוכרת לנו, שהיא פטורה משקיפות. ידוע לנו שבסוף זה עסק לכל דבר ולא ייתכן שזה יהיה על גבם של אותם ילדים, של אותם מדריכים, של אותם מבוגרים. ולכן אדוני, יש ראשית לשאוף מיד להשוות להם את התנאים ובטח ובטח לבדוק מה קורה עם המפעילים האלה. אנחנו ב-2023 צריך להתקדם. כספי המדינה, שזה כספי הציבור והמיסים גם מהוריהם של אותם ילדים. צריך להתחלק לילדים שבאמת מגיע להם וכמובן לכל האוכלוסייה תודה.

זה דבר מובן מאליו בכל המוסדות. מהאוניברסיטאות ועד מוסדות התרבות ועד מוסדות השיקום, בכל המוסדות, כל הספקים של המדינה צריכים שקיפות.

גם בנושא האלימות, איזה פיקוח יש? מה אנחנו יודעים? אנחנו שומעים כל כך הרבה, למה אין שם מצלמות? אנחנו שומעים כל כך הרבה דברים.

המטרה המרכזית של הדיון הזה, חברת הכנסת ביטון, המטרה המרכזית זה העניין הזה. השערורייה שאדם שעובד קשה, עם אנשים במצבים הכי מורכבים - מקבל שכר מינימום. זאת שערורייה.

זה המחדל שזועק לשמיים.

חברת הכנסת סלימאן, בבקשה.

תודה רבה כבוד היושב ראש. באמת תודה שאתה עוקב אחרי הנושא הזה ומקיים לא דיון אחד אלא יותר. ואני חושבת שמה שעלה גם בעניין המצב של המוסדות, מחייב דיון. צריך בדיקה. אנחנו תמיד צריכים לעקוב על מה שקורה שם. אבל בואו נפריד בין שני דברים, בין הזכויות של המדריכים שעובדים ועובדים מאוד קשה ומגיע להם את הזכויות שלהם. לא רק למען ולטובת הביצוע העבודה שיהיו באמת יכולים לבצע את העבודה כמו שהם רוצים, אלא בגלל שזאת זכות בסיסית של כל אדם שעובד. הוא צריך לקבל את התמורה המתאימה להשקעה שהוא נותן.

אבל אני חייבת להגיד שבכל העניין של המוסדות, אי אפשר לעבור על זה ולא להגיד על אחריות המדינה עצמה. המדינה החליטה שהיא מפריטה את האחריות שלה. לא אומרת מפריטה את השירות, אלא מפריטה את האחריות שלה, ומוסרת אותה לידיים של עסקים ושל מיני עמותות וכל מיני דברים, וזה בכל התחומים ולא רק בתחום שאנחנו מדברים עליו. והיא הפריטה, למרות שהיא יודעת שאין לה את הבסיס לפקח. וזה מה שמדאיג יותר. אין את הכוח המתאים לפקח על עבודת המוסדות האלה. ובכל זאת אני באה, כפי שידוע אולי לכבודו, שנים עבדתי כמנכ"לית ארגון שהקים מקלטי נשים ונתן כמה שירותים, ואני יודעת בדיוק על מה אני מדברת. אבל אני יודעת גם כן שבמכרזים יש דרך של לדווח על איך משתמשים בכספים. וזה אמור להיות כן, שהמשרד יודע ובודק ורואה את זה.

הבעיה העיקרית שאין הסכמים ברורים, והסכמי עבודה ברורים עם המדריכים. ואין המדינה מכניסה תנאים ברורים במכרזים, שמדברים על מה תנאי המועסקים. לפני שאתם נותנים להם את הכסף הציבורי כדי שישתמשו בו, לפחות תבטיחו את הזכויות. אני יודעת איזה תנאים שמים. אסור לתת פחות משכר מינימום. נו באמת, אסור לתת פחות משכר, זה שאסור לעבור על חוקי העבודה. מישהו יודע איך אוכפים אפילו את התנאים האלה שכתובים במכרז? אף אחד לא בודק. אף אחד לא יודע אם באמת לא עושים. אני יודעת על מוסדות שמוציאים תלושי שכר פיקטיביים למדריכים ודורשים מהם להחזיר כסף. אתם יודעים את זה? דורשים מהם להחזיר כסף במזומן. מוציאים להם תלוש מסוים, מעבירים להם את הכסף לבנק, אבל הם צריכים להחזיר כסף במזומן המדריכים.

ומי מפקח על התחום הפרטי?

זה בדיוק מה שאמרתי, אף אחד לא מפקח. אני בעד שקיפות, פיקוח, איפה הכסף מנוצל, אבל אי אפשר לקשור את זה. תמשיכו לסבול אתם המדריכים, ימשיכו החוסים גם כן לסבול, עד שנפתור את הבעיה הגדולה.

תודה רבה. מנכ"לית איל"ן, אורית אילון פרידמן. שתי דקות כדי שנוכל לתת לאחרים גם.

תודה רבה אדוני. אני מאוד ארצה שאת הזמן שלי תחלוק איתי רחל, שהגיעה מאחד ממוסדות השיקום שלנו. אני רק רוצה לומר שלא בכדי התאספנו פה מגוון רחב של עמותות וארגונים. הבעיה הזאת של השכר הממוצע, ארגון חוצה גיאוגרפיה. זה נכון במרכז, זה נכון בפריפריה, זה נכון בכל מקום וזו העת לעשות שינוי שבעצם הוא נוגע לכולם ונאמר פה דיברו פה הרבה על נושא הדיור, אבל אנחנו מדברים לא מעט על מרכזי השיקום והתעסוקה. יש לא מעט אנשים שנמצאים גם שם, והפערים שם הם מאוד גדולים כי זה גם מקומות שבהם קשה לבצע משמרות. עובד שעובד לאורך כל שעות היממה והשכר שאנחנו רוצים לתת לאנשים שאומרים שהם לא יצטרכו להמשיך ולחפש מקומות עבודה נוספים ולהגיע מותשים בבוקר למרכזי השיקום.

רחל, אני אשמח שתשלימי אותי.

שלום, שמי רחל פסטמן, אני בת 46. אני נמצאת במרכז יום בית אדליס, שמופעל על ידי עמותת איל"ן. אני נמצאת במקום הזה שנתיים. המקום, מקום חדש, נפתח לפני שנתיים בירושלים. הגעתי אליו כי אני באובדן כושר עבודה מלא. נפלתי על הברך לפני 5 שנים וכתוצאה מהנפילה יש לי את הקרעים במיניסקוס, ואני יושבת על כיסא גלגלים. המקום הזה ממש טוב לי וטוב לי שיש לי סיבה לקום בבוקר, שיש לי לאן ללכת, שיש לי מה לעשות.

יש לנו שם מגוון פעילויות ויש לנו שם במרכז 4 סייעים. אם אין לנו סייעים שם, אין מי שיאכיל, אין מי שיפנה לשירותים, אין מי שיעזור במה שצריך. ואין הרבה אנשים שמוכנים לעשות את העבודה הזאת. ולכן אני חושבת שזה מאוד מאוד חשוב, שעל מנת שהם ימשיכו ויעבדו שם, להעלות להם את גובה השכר. תודה.

תודה רבה, נמצאת פה הניה מרמורשטיין. בבקשה.

שלום, שמי הניה מרמורשטיין, אני עובדת בעלה. עלה נותן שירותי שיקום מגיל צעיר מאוד ועד גיל מבוגר מאוד. יש לנו גם מעונות פנימיים של ילדים עם מוגבלות קשה, סיעודיים, וגם דיור בקהילה. יש לנו גם ילדים שמגיעים מהבית ומקבלים את שירותי אחר הצהריים של הרווחה, וגילאי 21+ שזה לא ממש תעסוקה, כי אצלינו הם מאוד מוגבלים, אז יותר שהייה ומה שצריך לעשות איתם. בכל המקומות יש לנו בעיה מאוד מאוד קשה, הילדים שלנו סיעודיים מאוד מאוד קשים.

ואם לא ייגש מישהו לתת להם לאכול, הם לא יאכלו. ואם לא ייגש מישהו לחתל, או לרחוץ או כל מה שצריך לעשות בטיפול באוכלוסייה הזאת - אז זה לא ייעשה. גם כמות המטפלים שקבעו לנו בחוק היא 1 ל-6 זה שזה ממש בלתי אפשרי. כי אז חלק מהילדים לא יאכלו, חלק לא יתרחצו וחלק לא יטופלו בכלל. ופה גם צריך להוריד את הרף, ולתת לפחות מטפל 1 ל- 3 ילדים. וגם כמובן השכר שניתן. העבודה היא קשה מאוד, היא תובענית מאוד ויש לנו מטפלים שעובדים אצלנו הרבה שנים כי הם פשוט נותנים את הנשמה שלהם ורוצים לעשות את זה. אבל כל אחד צריך לבוא הביתה עם איזושהי משכורת. ועכשיו במיוחד בשנים האחרונות מאז הקורונה, שקשה שיותר לנדיבים שיבואו. וגם נדיבים אומרים סליחה, המדינה צריכה לדאוג לאוכלוסייה הזאת.

יש לי שאלה, כשעושים מכרז, וסליחה שאני לא יודע, אולי נלמד במשך הזמן, במכרז מופיע תקצוב למדריכים ולסייעים?

מופיע באוהדה, בחלוקה של האוהדה.

אני מדבר מבחינת התקצוב של המשרד הממשלתי.

שכר מינימום פלוס 10%. מדריכים בשכר מינימום.

רק לא מוודאים שזה אכן מגיע למדריכים בסוף.

והם צריכים לדווח.

אני מבקש תשובה ממי ששאלתי.

השכר לא מתחשב בוותק, לא מתחשב בעובדים שעובדים לילה. יש עובדים שעובדים שבתות ויש אשפוזים בבתי חולים. זה אני מתכוונת למעונות הפנימייה ולדיור.

על זה המדינה משלמת את השכר?

יש איזשהו אחוז קטן שמוסיפים שהוא לא מספיק בגלל שהוא מינימום.

תודה רבה. רשות הדיבור לאיגוד מדריכי ומדריכות שיקום, ערן כהן.

שלום לכולם, אני שרון מזרחי, ואני גם מהאיגוד. אז כרגע כיום אני בעצם רכזת יחידה במרכז יום, ואני רכזת מועדון פנאי בעמותת שקל ישראל. אני עובדת כבר 10 שנים בתחום. זאת אומרת, אני עובדת גם עם בוגרים על הרצף האוטיסטי וגם עם בוגרים עם מוגבלות שכלית התפתחותית בשילוב מוגבלויות פיזיות. קודם כל אנחנו מברכים מטעם האיגוד, אנחנו מברכים על הדיון החשוב הזה ואנחנו מודים על ההזדמנות שסוף סוף שמים אותנו במרכז.

אני רוצה לספר על אחד העקרונות בעבודה שלנו. אחד העקרונות בעבודה עם מקבלי השירות זה נקרא 'לא עלינו ובלעדינו'. ואני אסביר למי שלא יודע מה זה אומר: זאת אומרת, המטרה היא והדבר הזה זה בעצם שאנחנו הצוות, אחראים לעזור להם – למקבלי השירות – לקבל את ההחלטות שלהם בחיי היומיום. אם זה משהו בקטן כמו לבחור מה הוא רוצה בסנדוויץ', ואם זה משהו בגדול איזה עבודה הוא רוצה לעשות. ובעצם כרגע המאבק שהתחלתם, ששוב, הוא מבורך - הוא עלינו המטפלים. אבל בעצם אף אחד לא הזמין אותנו.

מי זה אף אחד? אנחנו אף אחד? כי אנחנו הזמנו אתכם.

לא, אבל אני פניתי מטעם עצמי.

רגע אבל לא הוזמנת?

הוזמנתי, אבל לא מטעם האיגוד או מטעם מטה המאבק, לא אמרו לנו וואלה בואו תשמיעו את הקול שלכם. אני חושבת שאתם מדברים על הקול שלנו. אני באתי לפה כדי להשמיע את הקול שלי.

אבל בכל אופן, הוועדה הזמינה אותך.

הוועדה הזמינה אותי, ברור. אבל אני מדברת על הגורמים החיצוניים, אף אחד לא אמר לנו בואו תשמיעו את הקול שלכם. ששוב, מטה המאבק כוח האדם - אני כוח האדם, אנחנו.

איך אתם מסתדרים עם שכר מינימום? או שאתם מקבלים תוספת?

שכר מינימום. זהו. יש מי שעובד שעשה כל מיני קורסים מטעם משרד הרווחה והוא מקבל תוספת. אבל אני לא יודעת כמה אחוז מהעובדים, אבל זה לא הרבה. ואני יודעת ומכירה הרבה עובדים שעוזבים.

כמה משמרות אתם עושים?

אני עובדת במרכז יום, אז אני עובדת ראשון עד חמישי. עבדתי בעבר גם ראשון עד שישי. העבודה שלי הייתה רק במרכז יום והייתי צריכה להשלים הכנסה, אז הייתי עובדת גם בהוסטל בעוד משמרת של שישי או שבת. שוב, כי כדי להצליח באמת להתפרנס בכבוד.

ועם כל זה, בסופו של דבר אנחנו רוצים לצאת מפה עם שתי קריאות. אז קודם כל למטה המאבק: אנחנו מבקשים שתצרפו אותנו לדיאלוג, לשאר הדיונים שלכם, ובאמת תבררו איתנו מה יביא אותנו לעבודה ובסופו של דבר גם מה ישאיר אותנו לעבודה, ולאורך זמן. וכמובן כשנדון על זה, אנחנו באמת נדבר כמו שאתם אומרים פה על התגמול הכספי שמבחינתנו התגמול כמובן, לא בהכרח פר שעה, אלא הוא יכול להתחלק באופנים שונים. אם זה הבטחת העתיד שלנו על פתיחת קרנות השתלמות, על תוספות סיכון, תמיכות רגשיות. יש בתקופות של חגים וחופשות קיץ שהמרכז סגור ובעצם הצוות יושב בבית ולא מקבל על זה שכר.

זאת אומרת לא חודשי אתם מקבלים? רק שעתי יומי?

כן, כן.

אין לכם שכר גלובלי למשל 5200 שזה השכר מינימום החודשי, אלא 30 ₪ שזה השעתי.

כן, כן. גם זה יכול להגיע כאילו לא להגיע באיזשהו מקום לשכר מינימום, ואז צריך לעשות עוד ועוד ועוד משמרות.

תודה רבה.

רגע לא סיימתי את הקריאה השנייה. זאת אומרת הקריאה הראשונה מה שאמרתי שהיא מטה המאבק שיצרפו אותנו בעצם לדיונים, ואנחנו נוודא בעצם שבאמת מדריכים חווים שקיפות.

הקריאה השנייה אליכם לוועדת העבודה והרווחה, בעצם תוודאו באמת שאנחנו מוזמנים להשמיע את הקול שלנו ובסופו של דבר גם שהשיח הזה מתקיים באמת תוך הקשבה אלינו. ודבר אחרון אני פונה בעצם מי שרואה אותנו לכל המדריכים, תצטרפו אלינו, לאיגוד מדריכות ומדריכי השיקום.

תודה רבה, עכשיו נעבור לשקל, שירותים קהילתיים.

ברשותך אני רק רוצה להוסיף עוד משהו בהקשר של מה שהיא אמרה, גם אצלנו במרכז יום, הסייעים נאלצים לעבוד בעוד עבודות נוספות. והרבה פעמים הם מגיעים שחוקים ועייפים, כי השכר שהם מקבלים הוא לא גבוה. וחלקם נשואים ויש להם ילדים, ולכן הם נאלצים לעבוד בעבודות נוספות. וכשהם מגיעים לעבודה הרבה פעמים מגיעים מותשים ועייפים.

תודה רבה. יולי כהן, מנהלת תחום פנאי בשקל שירותים קהילתיים.

שלום לכולם, שמי יולי כהן ואני מנהלת תחום פנאי בעמותת שקל ישראל. קודם כל, ברצוני להודות לכם על עצם הדיון והנכונות להקשבה. אני עובדת מעל עשור עם אוכלוסיות מיוחדות. התחלתי את דרכי בתור מדריכה בהוסטלים, ובעשור האחרון הקדשתי את חיי לתחום ולמקצוע. לאורך השנים אני וחבריי למקצוע נלחמים על תוספות לשכר שלנו. כשברוב המקומות עדיין השכר הוא מינימום. שכר מינימלי שניתן לעובדים שמקדישים את חייהם לטובת אוכלוסייה שברובה שקופה בעיני רוב העם והממשלה. אנחנו מתמודדים על בסיס יומיומי עם מצבים חריגים וקשים, גילויי אלימות לא פעם מצד מקבלי השירות ללא שום תוספת סיכון בשכר. זמינים לאורך כל שעות היממה בשביל מקבלי השירות שלנו והוריהם, ללא שום תוספת שכר על שעות לא הגיונית שבהם אנו זמינים.

זוהי עבודה שאני לעולם לא מניחה בה את העט כשאני מגיעה הביתה. רובנו עובדים בעבודה הזאת כי הלב שלנו נמצא שם. אנחנו לא רואים ולא יכולים לדמיין את עצמנו עושים משהו אחר. נושמים את המקצוע ומנגד לא מקבלים תגמול ראוי. לא מקבלים מספיק הדרכות מקצועיות, נלחמים על תוספות שכר מזעריות ואמורים לבלוע את זה כי אנחנו יודעים שאם לא אנחנו, אז מי יטפל באותם ילדים שהחברה מנסה להסתיר מעיני כולם? מי יקדם את המבוגרים בתעסוקה נתמכת בשוק החופשי?

החברה שלנו נמדדת בכוחה לעזור לחלשים. החברה שלנו נמדדת באיך אנחנו מתייחסים לאותם אנשים שבין אם נרצה ובין אם לא נוגעים בחיי כולנו.

לכל אחד מאיתנו יש עדיין צרכים מיוחדים במשפחתו, או מכירים אחד כזה. האם באמת ראוי להפקיד את גורלם בידי אנשים שמרוויחים שכר זעום, ודרישות התפקיד מסתכמות באם לאדם שמולי יש דופק. שכר זעום ונמוך, גורם לאנשים הטובים באמת במערכת לברוח למקצועות אחרים, רק כדי שיוכלו להתפרנס להתקיים בכבוד בסיסי במדינה שלנו.

חברה מתוקנת דואגת ומרימה את החלשים, לא הופכת אותם לשקופים יותר. חברה מתוקנת מבינה שהדרך שלהם להצלחה היא על ידי שילובם בחברה. ממשלה תומכת מבינה שכדי לקיים את כל התנאים האלה, שכר סביר ומתגמל, זו הדרך שלנו להמשיך להרים את הראש ולבצע על הצד הטוב ביותר את תפקידנו. לגייס עובדים ראויים למערכת ולבצע שינוי מהותי בתפיסת החברה והאוכלוסייה הכללית. תודה לכם.

תודה רבה לך. התנועה לעצמאות, רוני גיל.

נעים מאוד, שמי רוני, אני אחות ליעל. מה שהצגתי לך בתמונה - בצד השמאלי של התמונה רואים את יעל כשבוע אחרי שהיא יצאה ממוסדות הרווחה. 5 שנים 4 מסגרות. המצב הבריאותי שלה היה על הפנים, הייתה השמנה. וגם בבדיקות הדם שלה ראו הפרעה בתפקודי כבד ומחסור בוויטמין D בגלל שהיא פשוט הייתה כל היום בתוך ההוסטלים. בתמונה הימנית רואים את יעל שנה אחרי שיצאה מהמוסדות. ויעל היום גרה בדיור בקהילה, כמו שהחוק שהעברנו בקיץ רוצה להראות. היא גרה עם מטפלת צמודה. יעל לא יכולה להיות דקה לבד והיא גם לא בתפקוד גבוה. אם מישהו חושב ככה.

איפה היא גרה? בהוסטל או בבית פרטי?

היא גרה ברעננה בבית פרטי שאנחנו שוכרים בשבילה עם מטפלת צמודה. את הכל אנחנו מצליחים לממן מהקצבאות של ביטוח לאומי. ובעצם מה שאנחנו נתקלים בקשיים זה כל העניין של שעות הפנאי אחר הצוהריים. להביא מדריך שמדבר עברית, שיעבוד איתה ויתמוך בעצמאות שלה, גם, דרך אגב, דרך המסגרות של הג'וינט של דיור נתמך, לא הצלחנו למצוא מדריכים במשך כמעט שנתיים, כי אף אחד לא מוכן לעבוד בשכר כל כך נמוך. ואני רוצה לבקש היום מכל מי שיושב כאן, שישקיעו בצד הימני של התמונה. כי רואים את יעלי בריאה ומושקעת. ואנחנו רוצים שהמדינה שלנו תשקיע בזה ולא במוסדות שצריכים להיסגר.

תודה רבה, המסר ברור. את אומרת שהמוסד זה לא מקום טוב להיות שם, עדיף להיות בבית.

אני רוצה להגיד בהקשר של מה שהיא אמרה עוד משהו. אני כבר 20 שנה גרה בפרויקט של עמותת שלהבת בירושלים. והפרויקט הזה זה הפרויקט הראשון מסוגו של שילוב נכים בסביבה רגילה. אנחנו לא מקבלים תמיכה כספית מהמדינה, והרבה כספים זה מתרומות. יש לנו עכשיו, למשל בעיה עם המעליות בבניין. אין לנו כסף למעליות חדשות. אין דירות בקהילה בכלל לעבור אליהם בירושלים. אין תקציב לדיור הציבורי. אני למשל, גרה בדירת שני חדרים. יש לי מטפלת במשרה חלקית. אין לי גב כלכלי. אין לי תמיכה מההורים. אין להורים אפשרות לתמוך בי.

והארגון הזה שלהבת שאת מדברת על זה, זה ארגון פרטי?

כן, זו עמותה פרטית.

והיא לא מתוקצבת על ידי המדינה? כלום?

לא מקבלת תמיכה מהמדינה. ואני גרה בדירת שני חדרים ואני רוצה לעבור לדירה יותר גדולה כי אין לי מקום למטפלת. וגם אין לי אפשרות באופן כלכלי להחזיק מטפלת במשרה מלאה. המדינה הפכה אותנו, את בעלי מוגבלויות, למעסיקים. השכר השעתי עולה והקצבאות נשארות אותו הדבר.

כן, זאת בעיה ידועה ואני מודה לך על שהעלית את זה על השולחן, שכל אדם שזקוק לעובד סיעודי בבית, ולא משנה באיזה גיל, אבל בעיקר אצל קשישים - הפכו למעסיקים וצריכים להגיש דוחות וסיפורים שלמים. אדם שהיה שכיר כל חייו, פתאום נהיה בעל עסק, והעסק זה העגלה שלו והמטפל שלו. אז הבעיה קשה מאוד שמשרד הרווחה יצטרך לתת את הדין, את הדעת על זה.

וגם העניין של הדיור הציבורי. לא יכול להיות שאין דירות ואין תקצוב לדיור הציבורי בירושלים.

לא רק בירושלים. בכל מקום. תודה. בבקשה אברהם יוסף סלומה.

אני אברהם יוסף סלומה, יו"ר אנשים-ארגון נכי שיתוק מוחין. אין פה את צדיקים בעסק הזה.

כתוב 'ועמך כולם צדיקים'.

אין צדיקים. כולם קורבנות. גם המדריכים, גם המטפלים, וגם המטופלים. המסגרות והמוסדות אינן נותנות מענה מלא משני הצדדים. בגלל השכר. הם מקבלים פחות משכר מינימום. והייתי מעדיף שהיו נותנים לכל נכה את העלות האמיתית שעולה לו להחזיק מטפל באופן מלא בבית במקום המוסדות. העלויות האלה מגיעות ל-14,000 ₪ בחודש כולל כל ההוצאות. הבעיה היא שהמדינה מעדיפה לתת את ה-14,000 ₪ למוסדות. עלות מטופל במוסדות מגיע עד 25,000 ₪.

אתה אומר שעל המדינה כדאי לתת לכל נכה את התקצוב שלו, שהוא יוכל בעצמו להשיג מטפל. מאשר להחזיק אותו במוסד שעולה למדינה יותר כסף? אתה בטוח בחשבון?

בדיוק: בקהילה, לא במוסדות. מה שקורה עכשיו - להביא עובדים מחו"ל זה ליצור לחוסים חומות שתיקה. כיוון שרוב החוסים אינם מדברים שפה זרה, והמטפלים אינם מדברים עברית. זה פשוט ליצור לכולנו חומות שתיקה. חבל על הזמן, אם רוצים להרוג אותנו, שיהרגו אותנו אבל למה ליצור לנו את כל הבעיות הללו?

טוב, תודה רבה. תודה רבה, אנחנו עוברים לעידית סרגוסטי, 'בזכות'.

תודה רבה. אני רוצה להמשיך לדבר על דברים שכבר עלו כאן. קודם כל ברור לנו שצריך שם את האנשים המצוינים ביותר במקומות האלה, ולשם כך צריך קודם כל לדאוג לזכויות שלהם ולדאוג לתנאי העסקה ראויים. בזה אני חושבת שאין ספק ויש הסכמה בין כל האנשים שיושבים מסביב לשולחן הזה. אבל - ופה בא אבל גדול - אנחנו לא יכולים לנתק את הדיון הזה על תנאי ההעסקה של העובדים במסגרות, מהתמונה הכוללת של מה שקורה בשירותים ובמסגרות שמשרד הרווחה מקיים. ובהקשר הזה קרו שני דברים משמעותיים בשנה האחרונה.

אחד זה חוק שירותי רווחה לאנשים עם מוגבלות, שהדיון בו נערך בוועדה הזו והחוק הזה קובע בצורה ברורה את זכותם של אנשים לחיות בקהילה. זה דבר אחד. ודבר שני, פורסם דוח מאוד מאוד נוקב ועדה ציבורית שמשרד הרווחה עצמו הקים בראשות שופטת בדימוס שולמית דותן. הדוח הזה פורסם לפני כשלושה חודשים והוגש לשר הרווחה, ושר הרווחה הודיע שהוא מאמץ את הדוח. אני מקווה שיתקיים כאן בוועדה הזאת דיון גם על הדוח. כי הדוח מציג תמונה מאוד מאוד קשה לגבי מה שקורה.

יש בדו"ח גם הצעות לפתרון?

יש בדו"ח הצעות ברורות מאוד לפתרון. מאוד מאוד ברורות. אני רוצה לקרוא כמה משפטים מתוך הדוח של הוועדה, אני אקרא שניים עיקריים: "במסגרות דיור חוץ ביתיות, בעיקר במעונות ובהוסטלים, ניתן למצוא תופעות מזעזעות מאין כמותן. בלתי נסבלות ובלתי מתקבלות על הדעת או על הלב".

והפתרון?

"הוועדה מצביעה על כך ששורש הבעיה הוא בעצם השימוש של משרד הרווחה בשיטה המוסדית". כלומר, מעצם העובדה שמשרד הרווחה בוחר לשכן אלפי אנשים במסגרות מוסדיות זה שורש הבעיה. לא מצלמות, לא כל מיני פתרונות אחרים שנעשו לאורך השנים, פיקוח וכו'. זו לא הבעיה.

"הוועדה קובעת כי מעצם השימוש בשיטה המוסדית והתופעות המזעזעות שאנחנו רואים, נובע מעצם השימוש בשיטה המוסדית לצורך מגורים של אנשים עם מוגבלות, וכי מציאות זו תשתנה רק כאשר תהיה תכנית אסטרטגית אשר תביא לסגירת כלל המוסדות וההוסטלים לאנשים עם מוגבלות. הוועדה ממליצה למשרד הרווחה לגבש תוכנית שתביא לסגירת המוסדות האלה."

סגירת המוסדות זו לא הבעיה, עושים את זה ביום אחד. אבל מה הפתרון - - -

שירותים בקהילה לאותם אנשים - - -

שירותים בקהילה עם צוות מתוגמל. שירותים בקהילה זה המענה.

ומכיוון שכך כשאנחנו מדברים - - -

מי מפעיל את השירותים בקהילה? גם עמותה? הרי אדם פרטי לא יכול לעשות את זה.

מפעיל? – אקים למשל.

אי אפשר להקים שירותים בקהילה אם אין עובדים. תבינו את זה.

עוד רגע, מה שאנחנו אומרים - - -

תנו לעדית סרגוסטי לסיים.

אני דיירת במעון לנכים, אני 12 שנה - - -

רגע, אני אתן לך זכות דיבור, אבל תני לעדית סרגוסטי לסיים.

מה שאנחנו דורשים זה הדיון על הנושא של תנאי ההעסקה והשכר שאני אומרת הוא דיון סופר חשוב של העובדים. צריך להיות בכפוף לתוכנית כוללת של משרד הרווחה. שמאמצת כמו שהשר הצהיר שהוא מאמץ את המלצות ועדת דותן. ולכן צריכים להתקיים שם שני דברים. קודם כל, מדברים על תנאי ההעסקה של העובדים ועל זכויות העובדים. אם מוסיפים תקציב, צריך לוודא שהתקציב הזה והכסף שמתווסף אכן מגיע בסוף לעובדים. בדוח של הוועדה הם מדברים בצורה מפורשת על זה שאין שקיפות ואין בקרה תקציבית של המשרד.

את הנקודה האחרונה אמרו כבר מספר פעמים. תודה רבה.

בבקשה גברת עליזה סוויסה.

תודה רבה. אני דיירת כבר 12 שנים במעון נכים גילה. היום המעון 3 שנים כבר מופעל על ידי חברה פרטית. קורים דברים קשים מאוד בתוך המעון הזה.

אני דומה לעוד 5 אנשים ברמה, להבדיל מרוב הדיירים במעון. שהם במצבים אחרים לגמרי, הרבה יותר קשים. המקום הזה לא מתאים לי. אני זכאית לדיור ציבורי. אני סובלת במקום הזה, לראות את החברים שלי סובלים התעללויות שלא מספיק מפוקחות על ידי משרד הרווחה ולא על ידי החוק. אני רואה דברים שאני לא מאמינה. אני אמא לילדים, אני יודעת מה זה אחריות. לא ייתכן מה שקורה במעון נכים גילה. ושאני אמשיך לגור שם כשיש לי זכות לדיור ציבורי.

מדוע לא מיישמים את הדבר הזה? לשם צריך ללכת הכסף. כמה שאתם תתנו למוסד כזה אתם לא תצליחו לפתור את הבעיה. העובדים לא ברמה. וגם אם תתנו להם עוד 20 ש"ח זה לא ישנה את הרמה שלהם. הרמה היא לגרום לנו סבל. חלק מהעובדים הם ממש ברמה קשה מאוד.

אני בחמש בבוקר הייתי צריכה לקום בשביל לבוא לפה, להיות נוכחת כדי שתוכל לשמוע את הקול שלי ואולי גם לראות את הדמעות שלי. בשביל זה באתי לפה. שהחברים שלי סובלים שם שאני מדברת יש פה נציגות של משרד הרווחה שהייתה שלשום בישיבה. ואין מענה אפילו טיפולי כמו שצריך. אין כוח אדם. יש פה נציג של משרד הרווחה שמודע להכל. אבל אנחנו לא רואים שקיפות.

כשאנחנו פונים למשטרה, אנחנו לא מקבלים יחס כמו שכאשר מנהל מעון פונה למשטרה. אנחנו נופלים בין הכיסאות בכל הכיוונים. יש לי עוד 5 חבר'ה במוסד הזה. מדוע לא יכולים לדאוג לזה? אני מבינה שיש אנשים שקשה להם, אבל יש אנשים שרוצים. אני יכולה באופן עצמאי לחיות בקהילה. מדוע לא עושים כלום?

את כל כך צודקת. הדרך החשובה לעשות את זה, זה להציב צוות בקהילה.

תודה רבה. אני מבקש שתשתי קצת מים, תירגעי.

אני לא יכולה לשתות מים כי אני לא יכולה ללכת בכוחות עצמי לשירותים. אתה מבין שמ-5 בבוקר אני קמה, ולמה? כדי לשתות כוס מים שאני אוכל לרוקן אותה ולבוא לפה בלי לחץ. את זה אתה מבין? זה החיים של אנשים נכים שמבחוץ לא רואים שום דבר. צריך להיכנס פנימה ולראות. אותו דבר מתנהל המעון נכים הזה.

לפני זה המעון היה מוסדי לפני שהוא נהיה פרטי?

גם לפני כן היו בעיות. זה טבעי שיש בעיות. אבל בעיות לא מתופעלות כמו שצריך זה לא בסדר.

זאת אומרת זה שזה פרטי או שזה מוסדי, זה לא עוזר לך.

לא. זה שהוא פרטי, זה הרבה יותר גרוע. גרוע הרבה ממוסדי. גרוע מאוד. ניסיתי את שניהם ואני ואמרת לך זה גרוע.

תודה רבה. אנחנו נעבור עכשיו לארגון נוסף. ארגון אלו”ט, אפרת עציון פאר בבקשה.

קודם כל, אני נורא שמחה שאני מדברת אחרי, כי אני רוצה להחזיר את הנושא שלשמו באנו. אני אפרת עציון פאר. אני בתפקידי יו"ר דיור ותעסוקה באלו”ט, אבל אני קודם כל אמא של זוהר. הוא בן 33 על הרצף האוטיסטי. הוא מתגורר בבית לחיים בתל אביב. לא במוסד, בבית לחיים של 24 חברים.

אני רוצה כן בשלוש מילים להגיד ששמעתי מה שהן אומרות הנשים האלה ולא בכל הדברים האלה מייצגות את הורי אלו”ט. אוקיי, אנחנו לא מסכימים ל 90% מהדברים שהן אומרות, למרות שהן אומרות שהן מייצגות את ההורים. אבל זה לא האישיו.

בדיוק כל אחד אומר את דעתו ואנחנו שומעים. תגידי את דברייך.

האנשים על הרצף האוטיסטי, הדבר הכי חשוב להם בחיים זה שמירה על קביעות, על שגרה, עם כמה שפחות שינויים בחיי היומיום שלהם. בזמן האחרון זה לא יכול להתבצע. מפני שאין לנו מדריכים. העבודה היא לא קלה, היא אפילו קשה. אבל הגמול שנותנים למדריכים האלה הוא פשוט מעליב. אז המעט שבאים, באמת מעט מעטים. עכשיו הילדים שלנו, רובם לא יכולים לדבר ולא יכולים לצעוק. הם לא יכולים להגיד, אנחנו רוצים לחיות בכבוד, ובלי מדריכים אנחנו לא יכולים לחיות בכבוד. אני רוצה לומר פה, אני יושבת כאמא - - -

24 זה מוסד.

שמעתי מה הוא אומר, זה לא 24 אנשים בדירה, זה שמונה אנשים - - -

אני לא שמעתי. מה שהוא רוצה לומר ש-24 אנשים זה מוסד? אז מה השאלה?

אז הבתים האלה הם 8 חברים בדירה, כשכל הבית כולו הוא 24.

זה של אלו"ט, כן?

כן. תראו, אני באמת לא אכפת לי מי ירים את הכפפה, אם משרד הרווחה או משרד האוצר, אני לא רוצה להיכנס לזה. אני כן חייבת להגיד שמישהו חייב להרים את הכפפה הזאת ומהר. אנחנו צועקים את הצעקה הזאת כבר המון זמן. תראו, אני מבקשת להרים, אבל אני גם אומרת - אני כאמא של זוהר יחד עם עוד הורים אנחנו לא נשתוק יותר. לא יכול להיות שהילדים שלנו לא נותנים להם לחיות בכבוד. לא יעלה על הדעת.

את מדברת רק על שכר המדריכים נכון?

אני מדברת אך ורק על שכר המדריכים. אני חושבת שמדריך זה התפקיד הכי קשה.

את רוצה ששכר המינימום שלהם יעלה למה? תגידי מה ההצעה שלך. את מייצגת מוסד גדול מאוד אלו”ט.

אתה רוצה שאני אגיד מה ההצעה שלי? תראה, אני יודעת שפה מטה המאבק מבקש להצמיד את זה ל-8000 ש"ח. אני לא בטוחה שזה מספיק. העבודה של המדריכים שלנו - - -

זאת אומרת כפול משכר מינימום?

כן.

סליחה שאני מתערבת - - -

לא צריך להתערב. אם היא לא רשומה תרשמו אותה שהיא מבקשת זכות דיבור ואתן לה.

תודה רבה לנציגת אלו"ט.

אני יושבת ראש ועד ההורים לדיור תומך. אני אחיינית של אדם אוטיסטי. גם כן הוא רוצה לגור בקהילה ואין לו לאן לעבור.

תשאירו לנו את חיפוש הדירות, ושיממנו אותם זה הכל.

אני מבקש שיהיה שקט. אני מבקש את הארגון אוהל שרה, נמצאת פה מלכה וינברג, מנכ"לית אוהל שרה בבקשה.

בוקר טוב. אני מלכה וינברג, מנכ"לית של ארגון אוהל שרה בבני ברק, נותן שירותים של חינוך, דיור ותעסוקה, לכ-800 ילדים ובוגרים עם מוגבלות שכלית התפתחותית, אוטיזם והתנהגות מאתגרת. אני לא חושבת שיש לי הרבה מה להוסיף על מה שאמרו פה, כי באמת אנחנו מספיק אינטליגנטים להבין מה המשמעות של היעדר כוח אדם משמעותי, כמו שחברתי סיגל מציינת על 33% ואני חושבת שזה עוד הרבה יותר עמוק מזה. רק אתמול ניגשה אליי אחת מהמנהלות ואומרת לי מלכה אני סוגרת את המועדוניות של אחרי צוהריים ושולחת את כולם הביתה.

אני מראיינת עובדות, אני מחזיקה את המסגרת ב-50% של נוכחות של צוותים. לצד באמת עבודה פיזית שאנחנו נדרשים לתת במרכזים שלנו. אנחנו גם בהחלט נדרשים לתת עבודה סופר מקצועית, כדי לעמוד בכל הנהלים ובכל ההנחיות המקצועיות, ואי אפשר לדרוש מבן אדם שמקבל שכר מינימום לעשות עבודה כל כך משמעותית. אז באמת אני חשוב לציין את הנקודה הזאת. אני גם רוצה להתחבר למה שאמרו פה קודם, ואתה כבוד הרב, דיברת על המוסד, אולי עדיף לסגור את המוסדות כמו ההמלצות של ועדת דותן וברוח החוק. ואכן, יש מקום בהחלט לאמץ את ההנחיות ולפעול בשום שכל, זה לא דבר שאפשר לעשות אותם ביום אחד. זה תהליך. לתוך העניין הזה, צריכים להצטרף עוד ועוד משרדי ממשלה.

אבל יחד עם זאת אני רוצה לציין להשאיר ילדים בבית, ופתרונות בבית הם פתרונות, שהלוואי וכולם יכלו להישאר בבית. ולחיות בבית בקרב המשפחה, אני חושבת שזה הדבר הכי מומלץ. אבל אני כאחות לאחות עם מוגבלות, ששהתה חמישים שנה באחת מהמסגרות שהמנהלת שלה יושבת פה איתי, מסגרת מעונית מדהימה. באמת, ולשמוע את הדברים של הגברת שנמצאת במוסד כזה. אני גם יודעת שיש מקומות אחרים. זה לשפוך את התינוק עם המים. יש מסגרות מצוינות. ואני בדידי עובדה ואני חבה תודה עצומה לאחותי שנפטרה לפני כמה חודשים על עשרות שנים של שירות מיטבי במעון מצוין. אני יודעת אני הייתי שם. ביקרתי שם. אני מכירה שם. זאת החוויה שלי ויש המון המון משפחות שלא מסוגלות להחזיק את הילדים בבית.

ובקורונה, אנחנו באוהל שרה שיש לנו דיור בקהילה, ל-200 אנשים דירות בקהילה. ואנחנו דוגלים בדיור בקהילה ואוהל שרה פתחה את הדירה הראשונה לפני 50 שנה, כמעט בקהילה. עוד לפני שבכלל המושג הזה היה קיים. ואנחנו מאמינים במודל הזה, פתחנו 4 דירות לילדים עם אוטיזם והתנהגות מאתגרת, שההורים לא הצליחו ולא היו מסוגלים להמשיך להחזיק אותם בבית.

אבל מכאן צריך להפריד באמת את הדיון וצריך קודם כל להפסיק לדבר ועוד פעם לעשות שולחנות עגולים ולדבר על מאבק כי באמת אנחנו נמצאים יחד עם הקולגות שלי שיושבים פה במעגל השני, שיח ארוך, ארוך ונוקב בעניין של העלאת שכר. וגם שכר המטפלים המוסמכים שדיברו עליהם פה, הוא אחרי תהליך ארוך של למידה ושל קורסים ובמודלים שונים. וגם עכשיו, בעקבות ההעלאה של חוק של שכר מינימום, הוא גם נשחק ודרשנו גם בשיח האחרון שהיה לנו במשרד הרווחה להעלות אותו בהתאמה, ולא להישאר בפיקס פרייס, וגם זה תהליך. אנחנו צריכים כאן ועכשיו. אם כולנו רוצים להיות מחויבים לילדים האלה, הבוגרים האלה לתת את הפתרון בכאן ועכשיו.

אני רוצה גם להגיד שלא כל אחד מתאים לדיור בקהילה.

ברור, ברור, הכול ברור.

צריך להתאים את הדיור לאנשים, ולא להתאים את האנשים לדיור.

את אל תדברי בשמי.

לא מדברת בשמך, אני הוצאתי לקהילה אנשים עם מוגבלות מאוד קשה, הם צריכים התאמת השירות אליהם, ולא אותם לשירותים.

זה לא הנושא.

אני יכולה לדבר בשם הבן שלי, איך את מעיזה לסגור דלת לאנשים אחרים.

אני לא מעיזה, אני לא סוגרת דלת - - -

רבותיי, הגברת, אני מבקש מהסדרן, אני מבקש מהסדרן להקפיד על כך שמי שצועק פשוט לומר לו שהוא שותק או שהוא יוצא החוצה. לא יהיה פה כיכר צעקות. זו ועדה ציבורית ששומעת את כולם ויש לנו כל הזמן שבעולם, ולא יהיו צעקות. מי שרוצה לצעוק שייצא החוצה.

עכשיו אני רוצה לומר משהו. אני מאמין בהשגחה פרטית. אני נסעתי במשלחת הכנסת להונגריה לפני כמה שבועות. ואני מגיע לעיירה בשם קרעסטיר ושם יש קבר של צדיק. ושם יש שם איזה הכנסת אורחים. פתאום אני רואה אוטובוס של ילדים מיוחדים שאני לא יודע איך מוציאים לחוץ לארץ אוטובוס שלם כזה עם ילדים עם מצבים כל כך קשים. ומדריכים מסורים שמלווים כל אחד, ואתם אמרתם בעצמכם, כמה זה חשוב שלא יהיו שינויים בחיים. איזה שינוי יותר גדול מאשר לנסוע לחוץ לארץ, לשבת על האוטובוס, לרדת מהאוטובוסים, להיכנס לאכסנייה. זה היה נראה לי בלתי אפשרי. והמדריכים האלה והמסירות שלהם, והם היו מעט מדריכים יחסית. וראיתי את המסירות שלהם לילדים. ואיך הילדים רגועים ונהנים.

פעם לפני 50 שנה, כשאני הייתי נער, חשבנו שיש אנשים שצריכים לשבת במקום אחד כל החיים. כך נגזר. אבל לא, הם באו ונהנו וחיו. ואני אפתיע אותך אם אני אגיד לך שזה היה בדיוק ממוסד אוהל שרה. ניגשתי לחבר'ה האלה ושאלתי, מאיפה אתם? אמרו לי אוהל שרה. אז יישר כוח למוסד הזה ולפעילות הזו.

תודה רבה.

אני מניח שכל אחד מהמוסדות שלכם עושה את הדברים האלה, אבל זה אני ראיתי במו עיניי.

אנחנו דיור בקהילה אבל יש לנו גם מסגרת מעונית.

בכל אופן עכשיו נחזור לדיון הקשה, וניתן עכשיו לגברת איריס ברלה, יושב ראש ועד עובדים ארצי לדיור. אני מבקש שאף אחד לא יפריע לה.

תודה רבה. אני אמא של דנה, בת 40 עם מוגבלות שכלית והיא עיוורת. דנה מתגוררת בשלוחה בקהילה של מעון אילנית בפרדס חנה. אני גם יושבת ראש הוועד המעוני, ואני גם יושבת ראש ועד ההורים הארצי. הדברים שאני הכנתי לומר, מתכתבים פה עם כל כך הרבה דברים שעלו פה.

הניה, לא ידעתי שאת תהיי פה אבל באחד הדברים שכתבתי לי לומר פה, זה שאני מאמינה שחלק מהאנשים לא לגמרי יורדים לעומק לתחושות שלנו ולחשש הכבד שלנו מהסיטואציה ומהמשבר. לא לפחד לומר משבר: אנחנו במשבר כוח אדם קשה, ולא ממקום רע, אלא ממקום שהחוויה שלנו, שלי כאמא, של אחיות שיושבות פה, של האחים שיושבים פה - היא פשוט רחוקה.

ולכן אני חשבתי שוועדה כזאת אולי צריכה בכלל להתכנס ב-'עלה' בבני ברק, ועד ההורים הארצי היה בביקור שם לפני כחודש ימים, או אצל הבת שלי במעון כדי להבין את הצרכים ולהבין את המשמעות של מטפל או מטפלת עבור ילדים כמו הבת שלי. עבורה ועבור כל החברים שלה. מבחינתה זה החיים. גם הבת שלי זקוקה למטפלת צמודה בכל היבט של החיים שלה.

אני רק רוצה להוסיף שכמה שלא נציג סטטיסטיקות 35% מחסור במטפלים וכו', נתונים סטטיסטיים עדיין משאירים את תמונת המצב סטרילי. לא בעצם נותנים תמונה אמיתית של מה שקורה בשטח. לא בעצם מביאים את המשמעות של מה שקורה בשטח. המשמעות שאין מטפלים זה אומר שיתוק מוחלט של החיים בתוך כל מערכות הדיור. בתוך כל המסגרות שקיימות. פשוט שיתוק מוחלט. זה חוסר תעסוקה, זה חוסר התמודדות עם פנאי, זה הזנחה משוועת של הדיירים.

על המצוקה שהעלו פה, זה שאמרו פה מטפלים עוזבים, יש עוד דברים. יש לפחות עוד שני דברים קריטיים. אחד זה שגם אם מטפל מתרשל, לא מותאם, לא מתאים, קשה מאוד היום בימים האלה להחליט להיפרד ממנו. זה דבר אחד. והדבר השני הוא שכמעט כל מטפל היום שנענה למודעה, אם הוא עבר והגיש את המסמכים הבסיסיים של המשטרה - מכניסים אותו.

כי יש מחסור, זה ענין של היצע וביקוש. תודה.

לא סיימתי.

אז בזריזות.

עוד עניין, אני מתכתבת עם דברייך, מאלו"ט: עלה פה באמת נושא השוואה לשכר הסייעות. אני שואלת מדוע מטפל במוסד ממשלתי שעושה את אותה עבודה מול אותה אוכלוסייה, מקבל כפול? מבחינתי זה שערורייה.

תודה רבה על התובנות. יש עוד אנשים, יש פה נער שממתין כבר זמן, ואני מבקש שנשאיר זמן לכולם.

משפט אחד נוסף: לא בכדי אנחנו פה ולא בכדי יש מטה מאבק ולא בכדי הורים, נפתח פורום תוך יום וחצי מעל 1000 הורים נכנסו לפורום וכולם ערים למאבק הזה. אני אומרת שאם היום לא יימצא – היום. לא נמצא את הפתרון המיוחל, האפשרות האחרת, זה שאני איריס ברלה אמא של דנה, מפקירה את דנה. ולזה לעולם לא נסכים.

סליחה, הזכירו את עלה - - -

תודה. טומי ברנצקו בבקשה. לך אתן לאחר טומי.

זה שאני עם מוגבלות זה לא אומר שאני נער.

סליחה, ככה היה רשום לי פה.

אני אחד ממייסדי התנועה לעצמאות, ואני רוצה לשתף אתכם בדבר הוספת תקציבים למטפלים בהוסטלים. עם זאת, חשוב להבהיר שההגברה המבקשת בתקציבים תתבצע תחת תנאים מסוימים הכוללים תוכנית צמצום הדיור. יהיה על כל מוסד להציג למשרד הרווחה תוכנית ברורה ומדויקת לצמצום קיבולת הדיור בדירות הוסטל, וכך שבכל דירה יוכלו לגור 4 אנשים בלבד.

יהיה על הארגונים להבטיח שקיפות מלאה לפרסום מידע בנוגע להתנהלותם הכלכלית. זו תאפשר לציבור ולממשלה לעקוב אחרי שימוש מדויק בתקציבים, ולוודא שהם מעניקים באופן הוגן ומתאימים לצורכי הדיור בהוסטלים.

עלינו להבטיח שהתקציבים הנוספים יושוו בין המוסדות לקהילה, זאת תבטיח ייחודיות ושוויון במטפלים בהוסטלים, מכיוון שכל מוסד יקבל את התמיכה המתאימה לצרכיו ומשימתו.

לסיום אני רוצה להדגיש כי המאבק להוספת תקציבים, ובמטרה לשפר את המענה והתמיכה למטופלים בהוסטלים, ואין לו קשר להסתמכות ולהדרכות לימודיות בתחום הסיעוד והפיקוח. עלינו להבטיח שתמיכה תקציבית תתבצע במקביל לפיקוח ולדרישות המקצועיות הנדרשות למטופלים בהוסטלים. בבקשה אל תהרסו לי את האפשרות לחיות בקהילה.

תודה רבה, מרמושטיין מעלה את רצית להגיב.

היא אמרה דוגמא של עלה. לנו השכר הממוצע שאנחנו משלמים לסייעות אצלנו הוא 58 ₪, אחרת לא יהיה לנו סייעות ואחרת לא יוכלו לעבוד ולטפל בילדים ככה.

תודה. 58 ₪ זה כבר יפה, אבל עדיין אני שומע פה שכולם מקבלים 31 ₪, אז יש פער. אז אוקיי, רשמנו את זה.

עכשיו נעבור הלאה לאנשים שביקשו לדבר. אח בשם חזי שבת. כן. בבקשה. שתי דקות כדי להשאיר זמן לאחרים.

אני אח של יעקב שבת. יעקב אחרי המוסד נווה אירוס והוא בגדול עבר התעללות מאוד גדולה. אחי עבר שבעת מדורי גיהינום במוסד נווה האירוס. הוא עבר התעללות מאוד גבוהה. החלטנו שאנחנו מוציאים אותו ומביאים אותו בעזרת עמותה שנקראת עמותה בזכות לדיור בקהילה. כרגע יעקב נמצא בדיור בקהילה. הוא נמצא לבד בבית.

אני הפכתי להיות המדינה. אני מממן לו, לא המדינה. אני מממן לו את השירותים, את השכירות, כמובן שאני מקבל איזשהו עזרה מסוימת. אחי לא במצב טוב. אחי במצב בינוני נמוך מאוד. עם כל מה שאפשר. עם כל הכבוד, עם כל הפוסט טראומה שעבר בנווה האירוס, עם כל הדברים האלה. עכשיו, למה אני מממן אותו לבד?

ואני אתן דוגמה ובזה אני אסיים. מדינת ישראל משרד הרווחה נתן לאחי 126 שעות, נחיתה רכה כדי שיגיע למרכז יום. באתי לעובדת סוציאלית, שאלתי אוקיי, בוא תגידי לי כמה זה שווה הדבר הזה. היא הסבירה לי שהם מקבלים 60 ש"ח לשעה, אבל הכסף צריך לעבור דרך חברת כוח אדם. אוקיי, הגעתי לחברת כוח אדם, מצאתי עובד. כמה עובד מקבל? העובד קיבל 29 ש"ח לשעה. אני יכולתי למצוא עובד כזה? חברת כוח אדם לקחה את כל הכסף. הוספתי מהכיס שלי. ואז עכשיו זה לא רק זה שהוספתי מהכיס שלי, גם על ה-126 שעות האלה הייתי צריך לשלם השתתפות עצמית של 2500 ₪. זאת אומרת שאם אני בא ומביא את העובד לבד, אני משלם לו 70 ש"ח לשעה. זה הרבה יותר זול מאשר להתעסק איתם. וזו רק דוגמא אחת. זאת אומרת שהמדינה אין לה עניין שאנשים האלה יהיו בקהילה, שינהלו חיים הכי טובים. אחי כל יום נמצא במקום אחר. בקאנטרי, מטייל בקניונים, הולך לסרטים, יש לו מטפל. אבל מי שבולם אותי זה המדינה. זאת אומרת המדינה אילצה אותי היום להביא מטפל.

ואני מביא היום למרכז יום- מטפל משלי שאני משלם לו 8000 ש"ח על המטפל רגיל בשביל 6 שעות. שני ורביעי, יעקב אחי לא יכול להגיע למעון למרכז יום. למה? אין מדריכים. אני מביא איתו מדריך, אני משלם עליו. אני משלם על המדריך. אבל המעון – אין כלום.

תודה רבה. אנחנו נעבור עכשיו לפי הרשימה. אבי בן ז'נו בבקשה.

אני אקריא מהנייר מה שאני מדבר. שמי אבי בן ז'נו, פעיל חברתי בתנועה התעוררות, ראש מטה לצרכים מיוחדים שבו אני מתנדב במאה אחוז. התעוררות היא תנועה חברתית פוליטית. התנועה מאמינה בכך שכל אדם באשר הוא זכאי לחיות חיים עצמאיים באופן המתאים עבורו כחלק מהקהילה הכללית ללא תלות חיצונית בגורם כזה או אחר. פעמים רבות מעונות הנכים מנסים למקסם את הרווחים הכלכליים שלהם לטובת הגדלה, וטובתנו אינה עומדת בהכרח בראש מעייניהם. הדיירים באותם מעונות חיים תחת פחד מתמיד של אלימות קשה, ללא תנאים חברתיים מתאימים. ללא צלם אנוש.

לאור זאת אני מבקש שהכסף שמוקצה לחוק שירותי רווחה למעונות, יוקצה לטובת אנשים עם מוגבלות ברמה הפרטנית. כדי שהנכים יוכלו לגור כחלק מהקהילה הכללית. ולא דווקא במעונות הנכים המנתקים את ציבור הנכים מהחברה הכללית. אדם עם מוגבלות זכאי לבחור עבור עצמו את האופן שבו הוא ישתמש בכספים הללו. מי יטפל בו, באיזה מסגרת יגור, אם בכלל, מה בדיוק הדברים הטובים עבורו, וכיוצא בזה.

לסיום, בקשתי היא שתראו את ציבור הנכים כבני האדם ככל דבר ועניין, שלהם זכות מוסרית לקבוע את אורח חייהם ואת המסגרת המתאימה להם, לנו, תוך מיצוי זכויות מקסימלי מהחברה הכללית. אמרו קודם ששכר מינימום בתוך המעונות לא מספיק, אז אני כמעסיק מטפל 24/7, תאפשרו לנו את הכבוד לחיות בכבוד בקהילה.

תודה לך אבי בן ז'נו שהיטבת לבטא את הנושא כולו.

אני רוצה לעבור לסמנכ"ל איגוד המסגרות הפרטיות. ליאור גרו בבקשה.

שלום רב, תודה. שמי ליאור, אני סמנכ"ל של ארגון בשם מדף שיצא עליו פה קצף. הארגון הזה חברים בו בסביבות 75 מפעילים שמפעילים כמה מאות מסגרות פרטיות ברחבי הארץ. כולל הוסטלים וכולל דירות בקהילה. והכנתי להגיד הרבה דברים שכולם נאמרו פה.

תגיד דברים חדשים שלא נאמרו עדיין.

הנה שני דברים חדשים, האחד שנחקק חוק שירותי רווחה לאנשים עם מוגבלות. חלק מהנהלת המשרד או הנהלת משרד הרווחה לא ראו בנו בניגוד למה שאני, איכשהו, רואה את הרוח פה. לא ראו במסגרות הפרטיות ולא ראו בארגון שלנו אויבים שבעצם המטרה של הדיון או של החוק זה להילחם בהם. ההיפך - אני השתתפתי גם בדיונים בוועדה הזאת כשהייתה יושבת ראש הוועדה הקודמת, וגם מול משרד הרווחה. והם השכילו, אני חושב, לראות במסגרות הפרטיות גוף או כלי שצריך לעבוד איתו בשיתוף פעולה על מנת לאפשר את ההוצאה לקהילה שהחוק הזה כיוון אליו. העבודה הזאת בשיתוף פעולה, וזה מה שהיה אז וזה מה שאני חושב שצריך להיות גם היום.

החוק קבע עוד דבר, החוק הבין, וזה נכתב פה במפורש שגם אחרי שיוציאו לקהילה את מי שיכול ורוצה לצאת לקהילה, עדיין יישארו אנשים שצריך להמשיך ולטפל בהם. גם לגבי האוכלוסייה הזאת הוא ראה במפעילים הפרטיים כלי חשוב מאוד לא בלעדי יש גם מסגרות ציבוריות, כלי חשוב מאוד לטפל בהם.

אחד הדברים שאנחנו אמרנו אז ומצאו ביטוי בחוק וגם בכל האידיאולוגיה, היה שבלי לתת פתרון תקציבי נכון למהלך של הוצאה בקהילה וגם למהלך של הטיפול באנשים שנשארים מאחורה, המהלך הזה לא יצליח. בסופו של דבר הכל מתחיל, לא נגמר, אך מתחיל בפתרון תקציבי. יש פה אנשים שאני רואה ממשרד הרווחה ואני מניח שיש פה גם משרד האוצר. הם אלה שבלי ההתייחסות שלהם לנקודה הזאת, אנחנו בעצם לא נוכל למצות או להעלות את הדיון לרמה שיהיה לו גם פיתרון מעשי.

הם נמצאים פה.

הסיכום של הנקודה הזאת הראשונה היא שאנחנו לא אויב, אנחנו הכלי שצריך לשתף איתו פעולה על מנת לאפשר את ההוצאה על הקהילה ולאפשר טיפול מיטבי גם למי שיוצא לקהילה וגם למי שנשאר.

עכשיו, מה יצרה בעצם המדינה, ואני לא מכוון אצבע מאשימה, היא הגיעה להסכמים לגבי חלק מהעובדים שהיא נותנת להם שכר גבוה יותר. התוצאה של ההסכמים האלה, והתוצאה של העובדה שבמסגרתו ממשלתיות מקבלים שכר כפול הייתה פשוטה, ואני מניח שכל כלכלן מתחיל יכול היה לחזות אותה מראש. היא התחילה לפני כן אבל התחזקה תנועה של עובדים שיוצאים לעבוד במקומות שעל אותה עבודה, או עבודה קלה יותר ופשוטה יותר מקבלים יותר כסף. הדבר הזה הוא אקוטי במסגרות הפרטיות. לא רק כי אנחנו מטפלים בכ-8000 איש, אלא לנו אין תרומות שאנחנו יכולים להשלים את החוסרים האלה ולשלם 58 ש"ח כמו שהגברת מרמורשטיין אמרה. אין לנו אפשרות לגייס תרומות.

למה אין לכם אפשרות לגייס תרומות?

כי אנחנו גופים פרטיים, וגם מסיבות חוקיות - - -

ואתם גם לא מחויבים בשקיפות, אז אנחנו לעולם לא נדע מה אתם נותנים ומה לא.

למה את מפריעה, אני ביקשתי לא להפריע.

הגופים הפרטיים לא יכולים לגייס תרומות גם מסיבות חוקיות, גם מסיבות פרקטיות, סיבות מעשיות כשאתה נותן במטוס את הכסף הקטן הוא הולך לעמותת עלה ולא הולך לגוף פרטי.

רגע, אז אם המוסדות הפרטיים אומרים שהם לא יכולים לעשות את זה ולעמותות כן מביאים תורמים. אז אתה רוצה למנוע את זה?

לא לא, חלילה. שיביאו תורמים ושאנשים יתרמו, והם יתרימו - - -

אם היית יכול לספק את זה בלי תרומות, הייתי אומר ניחא. אבל אתה אומר בעצמך שאתה לא יכול לספק.

אני תלוי בתקציבים שמשרד הרווחה משלם למפעילים והוא מקבל אותם ממשרד האוצר. אני חי מהתקציבים האלה ואת התקציבים האלה אני צריך לייעד לטיפול באנשים. אני לא יכול להשלים ולהגיד אני נותן למטפל או לסייעת כמו שהם קוראים לזה 58 ש"ח, כי אני חי בדיוק ממה שהמשרד נותן לי.

תודה רבה, אנחנו נעבור לגברת מרים צבייבל, מלווה בחינוך מיוחד. בבקשה.

אני אמא של אבי אלין, שנפטר בהוסטל לפני כחצי שנה תחת ארגון אלאור הוסטל באור עקיבא. עד גיל 13 וחצי הבן שלי היה איתי בבית. אני גרושה הרבה שנים. הוא היה ילד מאוד חזק וחכם, הוא היה מדבר. נאלצתי מבחינה פיזית - כי היה לי קשה - למסור אותו להוסטל, אבל לא רציתי.

אני פניתי לרווחה המקומית בקרית חיים, הם דווקא רצו שאני אוציא אותו במקום לעזור לי עם מטפל או עובד זר. לקח לי יותר משנתיים להחליט את ההחלטה הקשה הזאת, וזה קרה כי היה לי קשה פיזית, הוא ממש נהיה חזק. ובגלל שאני לבד ולפעמים היו לו התפרצויות בהתנהגות, ולא היה לי עזרה, והתחילה תקופת קורונה, ביקשתי מטפל, התחננתי למטפל ולחונך ולא עזרו לי. וכסף לעובד זר לא היה לי וגם לא קיבלתי שום הסבר ושום כלום. כאילו בגלל שאני חיה לבד, ויש לי עוד ילדה בת 18, גם להכניס עובד זר לדירה 3 חדרים, כאם יחידנית, היה לי קשה. וגם אם הוא הכי טוב, בבית היה לי קשה. והילד שלי הוא היה עם סינדרום דרווה. מי שמכיר זה סינדרום מאוד קשה אפילפטי. היו לו פרכוסים. הוא היה צריך השגחה מתמדת.

ביום של הקבלה בהוסטל אלאור, הם ידעו את כל זה שהיה צריך השגחה מתמדת, וזה כתוב בדוחות נוירולוגיים הכל. הם אמרו לי 'אל תדאגי, יש לנו פה רכז, הוא יהיה בהשגחה, אל תדאגי'. בקיצור אני אגיד שכרגע, יש חקירה במשטרה והתיק בפרקליטות. הוא נפטר בנסיבות טראגיות ב-12/12/2022. השאירו אותו לבד, לפי מה שאני יודעת. ומי שראה את הצילום - הכל תחת צילום שם. הוא לא הרגיש טוב באותו יום, והוא היה בהסעה לבית ספר 'תדהר' בפרדס חנה, 20 דקות הלוך. הוא היה מעורפל הכרה כפי שזה התברר אח"כ. אני לא ידעתי על זה, אמרו לי רק אחרי שהוא חזר להוסטל. במקום לעזור לו ולהזמין לו אמבולנס ולתת לו עזרה, או איזושהי עזרה רפואית, הם החזירו אותו באותה הסעה בלי שהוא בכלל יצא ממנה. החזירו אותו בהסעה לכיוון ההוסטל אבל הכניסו אותו להוסטל לא שלו אלא להוסטל השלישי ברחוב קרוב. כלומר, יש להם 3 הוסטלים באור עקיבא לאותו ארגון, והוא הוכנס להוסטל של הבוגרים.

היו שם שני דיירים בני 21 פלוס. אחד היה עם חום ועוד אחד. ואיחדו אותו עם עוד שני דיירים בהוסטל אחר. הקפיצו רכז של המדריכים שהוא הכיר אותו, והייתה עוד מדריכה. ומה שאני מספרת זה רק ממה שסיפרו לי אחר כך גם המדריך וגם מנהלת המערך, מי שראה את כל הצילום והכל. ומה שקרה הוא שהוא אכל, שתה והוא נרדם על הספה בלי כרית, בלי כלום. ברגע שהוא נרדם, הרכז הלך להפסקה והוא השאיר אותו לבד. בלי כרית, בלי שיהפכו אותו על הצד שחס וחלילה אם יהיה פרכוס לפחות זה יימנע. ובצילום - זה כבר אני מספרת מה שסיפרו לי, מה שראו בצילום, כל הצילום במשטרה - רואים שהוא התחיל לפרכס ואף אחד לא היה לידו, והוא נחנק. הוא היה על בטן ונחנק.

שלא תדעו מצער, וזה רק מראה כמה צריך להיזהר, כל רגע וכל דקה.

רק עוד מספר מילים. אני יודעת שבערך 20,000 ₪ מקבלים על כל ילד. הוא גם היה על הרצף. בכסף הזה, אם היו עוזרים לי, עוזרים עם עובד זר, עם תמיכה בקהילה, בתוך הבית. אני אוהבת אותו, אני הייתי נותנת את החיים שלי עבורו, הייתי מתה במקומו. אני לא רוצה. למה הוא קורבן, הוא קורבן הילד שלי. אני לא רוצה (בוכה).

הייתי רוצה שבארץ הזאת יהיה פיקוח, אני רוצה שהפיקוח – תעזרו בבקשה למשפחות, שיהיה פיקוח בחוץ. תכניסו פיקוח, שלא יקבלו את המכות האלה, שהם יקבלו את מה שהם צריכים, בבקשה של כמה שפחות מוות יהיה פה בארץ הזאת. אני הייתי מתחלפת, הייתי נותנת כאילו שיחיה ואני אמות. אני רוצה שילדים ואנשים שהם במסגרות לא יעברו את זה.

הם עוברים כל מיני התעללויות ואלימות, וכל מיני דברים שלא מגיעים לתקשורת אפילו. אם אנחנו כחברה נתעורר ונדאג לחלשים, הרי זה מראה את המהות של החברה, וגם כתוב בספר משלי שאנחנו צריכים לדאוג לחלשים ולאלמנות, בבקשה. אנחנו אף אחד לא מבוטח מאיתנו. מי שעשיר לא יודע מה יהיה עד 5 שנים. אז בבקשה, בואו נדאג לחלשים, למסכנים שהם צריכים שיהיה אפילו אם בן אדם במוסד ואין שם שום אפשרות שיהיה בקהילה. יש כאלה שהם בלי קרובים בכלל, אז בואו נכניס יותר מתנדבים, יותר פיקוח שזה לא יקרה שם שלא יעברו את האלימות וכל הדברים האלה. היו שם עוד דברים ושני תיקים על אלימות, שנסגרו בכלל. היה סיפור ארוך.

הם זכו במכרזים עכשיו בדיור בקהילה, איך פושעים כאלה זוכים - - -

אני משתתף בצערך. וכעת אני מבקש לעבור לאבא נוסף ואחריו משרדי הממשלה.

רגע, כבר משרדי הממשלה?

כוח הסבל שלנו גם מוגבל. שומעים כאלו סיפורים קשה לנו.

אנחנו גם שומעים וגם חיים את זה כל רגע.

אני מבינה אבל הגעתי מקרית שמונה, ואני דורשת לדבר בקצרה.

תדברי בהמשך, אבל עכשיו אהרון אושיק פורליאן, משפחה של אדם עם מוגבלות, בבקשה.

תודה רבה. אדוני היו"ר, יש לכם שליחות, ואנחנו שומעים את כל האנשים שמדברים כאן, ואנחנו נקשיב דווקא לגברת שם שבחמש בבוקר קמה ואין מי שיביא לה את הכוס מים. אנחנו נשמע את הבחורים האלה שנמצאים עם מוגבלות ואין מענה עבורם כמעט. הכול דבר אחד: שכר, שכר לאותם המדריכים. ואנחנו צריכים להתמקד בשכר למדריכים והמדריכות. לא הגוף של כן תרומות, לא גוף של לא תרומות, אלא לאותם המדריכה והמדריך שקם בבוקר.

ואדוני יושב הראש, אני עד לזה עם המנכ"ל של אקים שיושב כאן, שחצי שנה הוא מחפש מדריכים. ובאה מדריכה - מציעים לה משכורת של 5200 ₪. אז היא מסתכלת עליו והולכת. וככה יש מחסור.

אמרת, אדוני היושב ראש, היצע וביקוש. אז באים בנים ובנות ואומרים על 5200 ₪ נבוא ונטפל בנושא? ושוב אני לא נכנס לנושא של אם זה מפעל פרטי או ציבורי. אני נכנס למדריך ומדריכה שצריכים לתת מענה עבור הילדים שלנו והמדינה שצריכה לתת מענה לדבר הזה. ובתוך כל זה נכנס עד כדי כך מצב של השפה, המסורת שלנו, היהדות שלנו אותם אלה שרוצים לקבל במעונות בקהילה. את המענה הזה אין להם את זה, כי זה עובר למה שאמרו מביאים מחוץ לארץ. אני לא ראיתי עוד תאילנדי שיושב בליל שבת לספר לאותם הבחורים והבחורות על נושא של מסורת ישראל, וזה אנחנו צריכים לקחת את זה. ושוב לקחת את הנושא של התשלום למדריך ולמדריכה.

ואני מציע פה הצעה, זאת אומרת אנחנו יכולים לדבר, אבל גם צריך פתרון. אחד הפתרונות זה להביא מבחינת שקיפות זה כסף מיועד צבוע. שכר. זאת אומרת שאם השכר הזה נניח מגיע לאקים ירושלים ואם הוא לא מקצה את השכר מספיק, אז יחזיר את הכסף. וככה אנחנו נמנע מנזילות. זו הצעתי לפתרון, תודה רבה.

אנחנו נשאל את משרדי הממשלה מה הם אומרים על זה שהשכר יהיה תקצוב נפרד. תודה רבה. בבקשה הגברת ענבל וורטמן שהם שהגיעה מקריית שמונה בבקשה.

דבר ראשון, כדי לסבר את האוזן אני מזמינה אח"כ להביט בתלוש המשכורת שלי ביחס למפעילים פרטיים. אני מנכ"לית של עמותה. כנראה הוא הרבה פחות אבל אין בעיה לראות את התלוש שלי. הוא שקוף. עמותת אבני דרך החיים. השכר שלי הוא הרבה יותר נמוך משל כל המפעילים הפרטיים. אני יודעת את זה, אבל את שלי אפשר פשוט לפתוח את האינטרנט ולראות מה השכר שלי. כולם מוזמנים לעשות את זה אחר כך. אני מניחה שזה נכון גם לגבי השכר של המנכ"ליות האחרות שיושבות כאן איתנו. אבל הדיון כרגע הוא לא על מפעילים פרטיים או לא פרטיים. זה כן חשוב, כי זה שאפשר לראות דברים ושיש שקיפות - זה קריטי במתן שירות. זה דבר אחד.

דבר שני אני לא ארחיב על דברים שכבר נאמרו פה, אבל בתור מפעילה כי אני המפעילה הראשונה שמדברת כאן בקול קצת שונה. אני חושבת שחובה כן חובה להעלות את שכר המינימום, אבל גם חובה לכרוך אותו בשני דברים קריטיים. עידית הרחיבה על זה, אז אני לא ארחיב, אחד זה ועדת דותן. אי אפשר לצאת לדרך גדולה כל כך עם ההמלצות הכל-כך חשובות שהיו בוועדה ולא לחייב - מומלץ לקרוא לכל מי שלא קרא - ולא לחייב את כל המפעילים להראות תוכנית אופרטיבית איך פועלים בדרך הזאת. ואני מזמינה כרגע אין בזמן הקצר, אבל אני מזמינה את כבוד היו"ר ואת כל מי שרוצה לראות. אני מזמינה לבוא ולראות באמת איך אפשר לתת שירות בקהילה לאנשים עם מורכבויות. אבני דרך עושים את זה, אבל לא רק אבני דרך.

איפה אתם נמצאים?

יש לנו פריסה ארצית, בעיקר במחוז צפון אנחנו פועלים. אנחנו עובדים הרבה עם אנשים עם מוגבלויות שקופות מורכבות. אבל נראה לי זה פחות הדיון כרגע. כשעושים תהליך כל כך ארוך ואנחנו באמת כרגע באיזה מאני טיים כזה כולנו, שיש לנו כאן הזדמנות לחולל שינוי באיך של שירותים חברתיים נראים, אז אי אפשר ללכת רק על מרכיב השכר. הוא חשוב, אבל זה פרט אחד בתוך משהו הרבה-הרבה יותר גדול וזה חייב להיות מחובר לרוח החוק החדשה. השירותים היום לא דומים לרוח החוק החדשה.

והדבר הנוסף הדיון היום באמת מדבר לא על השכר. בכותרת שלו כתוב שהוא על מחסור בכוח אדם. מחסור בכוח אדם נגרם לא רק בגלל שכר נמוך. צריך להעלות אותו, אבל צריך לחשוב על הרבה פרקטיקות, על הרבה פרקטיקות שמשמרות עובדים. אם אנחנו חושבים שרק עוד כמה שקלים יביאו לנו את כוח האדם האיכותי אנחנו טועים. אני גאה לומר שכל אנשי הצוות שלנו, ואני אומרת את זה לא בשביל להשוויץ, אלא כי זה אפשרי. הם אנשים בעלי תארים רלוונטיים, אין אחד שלא, עד אחרון משמרות הלילה, וזה הצוות שצריך להיות. כפי שאני לא אלך לרופא ללא תואר ברפואה, אני צריכה לקבל שירות מאנשים שהם אנשי מקצוע. וזה לא משנה כרגע אם מדובר בילדים ומבוגרים במסגרות תעסוקה, פנאי, דיור. אני רוצה להגיע למכרזים.

חלק מהבעיה שמטפלים רוצים לקדם את עצמם להכשרות.

אמרת את זה.

לא, עכשיו אמרתי.

עכשיו אני רוצה להגיע למכרזים, כי אם צריך שיהיה את כל המרכיבים הנוספים האלה, שהם לא רק שכר. ואגב, שכר המדריכים מופיע במכרזים. זה צריך להופיע במכרז.

למשל, לא ייתכן שפר ראש צוברים את זה לאיזה 75% מדריך. אנשים לא עובדים ב-75%. עובדים ב-100%. לא ייתכן שמכרז לא לוקח בחשבון חפיפת משמרות ומחלקים את היממה בדיוק שנותנים כיף כשנגמרת משמרת. מישהו משלם את זה וזה המפעילים. במקרה הזה אני יודעת שאני משלמת על השעות האלה. לא ייתכן שבנאדם ייתן שירות 9 שעות רצופות ביום לאנשים שדורשים את השירות הכי איכותי, בלי שיהיה לו באמצע היום הדרכה, וישיבת צוות רב מקצועית. ואת כל הדברים האלה כשמדברים על איך לשפר את השירות שהם הרבה-הרבה יותר חשובים, לא במקום, אבל הם הרבה יותר חשובים ובסיסיים בשימור, בשימור מוטיבציה של עובדים, חייבים להכניס למכרזים. ומה שלא יהיה במכרז, תמיד יקום וייפול על טוב ליבו של המפעיל, ולא כולנו טובים. בואו נזכור את זה, ראינו את זה בכותרות מרוח.

תודה רבה, לילך רון לוי. בבקשה.

תודה רבה. אני לילך רון לוי, אמא של שחר בן 22 עם אוטיזם שמתגורר בכפר פרח, לשעבר מעון בני ציון, בראש העין. לפני יותר משנה וחצי ישבתי כאן בוועדת העבודה והרווחה, כשהתפוצצה פרשת ההתעללות בדירה 15. הדירה של שחר. המשטרה מצאה 600 מקרי התעללות בחודשיים, וזה רק החומר שהם מצאו במצלמות, כי זה מה ששמרו אחורה. הפרשה הזאת הוגדרה אז כרעידת האדמה וקו פרשת המים, אבל חודשיים לאחר מכן נפטרו 3 דיירים במעון בית דפנה. זה כנראה רק קצה הקרחון. הבנתי שאין ברירה וביחד עם אימהות ואחיות הקמנו את עמותת אמא ארגון משפחות ארצי למען זכויות לאנשים עם מוגבלות בדיור חוץ ביתי.

העמותה עם יוזמי הקמפיין, לאן נעלם המדריך שהכיר את הבן שלי? מי מכיר את הבגדים שלו? מי מכיר את מצב הרוח שלו? מי מכיר את הטריגרים שלו לפני התפרצות? מי מכיר את השירים שהוא אוהב? מי מכיר את תחומי העניין שלו? וגם אם יש כבר מישהו כזה אז הוא לא מחזיק יותר מדי זמן יותר מכמה חודשים. אז לאן באמת נעלם המדריך, לאן הוא נעלם? זו אחת העבודות הקשות והשוחקות, ומצד אחד הכי לא מתגמלות. אין אדם שירצה לעבוד עם אוכלוסיות מאתגרות ומורכבות בעבודה של שעות רבות, שוחקות, ושל משמרות כפולות. מי יכול גם לקלח, גם לנגב, גם להחליף בגדים, גם להחליף טיטולים צריך, גם לקבל מכות בזמן התפרצות ואי שקט, וגם לדאוג להעשרה ולקידום. במדינת ישראל במסגרות הדיור ישנה תחלופה יומיומית של מדריכים ומטפלים.

קשה למצוא מטפל וקשה להשאיר אותו. וצריך להבין אנשים לא יבואו לעבוד לשם שמים, גם לא בדיור בקהילה. אז מה צריך לעשות? נכון צריך להעלות את שכר המטפלים, אבל זה פלסטר על שבר מדמם. והצעדים של העלאת השכר, אם לא יבואו במקביל עם ראייה כוללת של המצב לאשורו - לא יקדמו את מסגרות הדיור.

וההצעות שלנו זה קודם כול פחות אנשים בדירה, השוואת תקנים של המטפלים, ביום ובלילה. השוואת התקנים בין אוטיזם ומשה, שקיפות של המפעילים. הסדרת תפקיד מטפל ומדריך שיהיו מקצועות מוכרים. שיהיו להם תנאי קבלה, סינון, השתלמויות, הדרכות, הסדרת הפיקוח. הגדרתה אולי כעבודה מועדפת. לכולם מגיע חיים בכבוד, והפתרון צריך להיות כולל לכולם. לא אחד על חשבון השני ולא אחד נגד השני. תכבדו את הצרכים של בני המשפחות שלנו. אנחנו נאבקים על איכות החיים שלהם, ועל מינוף ילדינו ואנחנו צריכים פתרון היום, היום.

תודה רבה, אנחנו נפנה עכשיו להסתדרות. תמי כהן, הסתדרות הלאומית.

שלום לכולם, נעים מאוד. שמי תמי כהן אני עובדת הסתדרות העובדים הלאומית. אני מדברת בשם איגוד עובדי מכרזי בעלי מוגבלויות בהסתדרות. מכל מה ששמענו פה היום וגם מדברים שאנחנו מקבלים אצלנו באיגוד, עובדי המכרזים אותם עובדים שבעצם נכנסים תחת המכרזים ולא יכולים לבוא ולשפר את תנאי השכר שלהם בעקבות המכרזים שמצמידים את השכר לשכר המינימום. מה שקורה היום בעצם המכרזים כמו שאנחנו קראנו ולמדנו, הם נותנים מענה יותר לנושא המסגרת של המפעיל ופחות התייחסות לנושא שכר, פחות התייחסות למהות התפקיד, מה נדרש מאותם עובדים. ובדרך שאיך שזה מיוצר בסופו של יום זה בא כלפי כל מה ששמענו פה היום.

אנחנו בעצם באים פה ומזהים את הבעיה. כי העובדים הללו הזכות שלהם בעצם מגבילה אותם מלהתאגד, כי הם כפופים למעין מכרז. לא ניתן שם לתת מענה במכרז הזה לתוספות שכר ולמנגנוני שכר, לא ניתן לתת מענה להשוואת תנאים כאלה או אחרים, לא ניתן לתת מענה לנושא של ותק, לנושא של קרן השתלמות.

המכרזים הללו ישנים ובעצם לא מסייעים. אנחנו פה בעצם חושבים שהפתרון - וגם אמרה אותו חברת הכנסת תומא - שהבעיה המרכזית שאין הסכמי עבודה ואין התייחסות לתנאי שכר במכרזים. ואם אני לוקחת את הדברים של אדוני פה שיושב ממול שבא ואמר שהשכר התקצוב צריך להיות בנפרד והשינוי שיכול להתחולל הוא באמצעות הסכמי עבודה. אז פה המקום שלנו של ההסתדרות, ההסתדרות באה לתת פה פתרון אמת מהותי שהוא הוסדרה באמצעות הסכם ענפי השירות. המענה לכל הבעיות האלה במסגרת.

תודה רבה. נעבור לחנן פריצקי שהוא במשרד הרווחה והביטחון החברתי, סמנכ"ל וראש מנהל תקצוב וכלכלה. אתה בטח שמעת בשעה וחצי-שעתיים האחרונות, ואתה מכיר את הנושא. אני רוצה רק תשובות. את הבעיות שמענו.

טוב אז. אנחנו נמצאים בעיצומו של משבר שכר, משבר תעסוקת כוח אדם, משבר שמאז סיפור הקורונה רק הולך ומחריף. אנחנו נמצאים במצב שבו הדברים שעלו פה לא חדשים. זה סיפור באמת שאנחנו עובדים עליו תקופה מאוד ארוכה. ובתקופה האחרונה נעשו גם מהלכים בשוק התעסוקה כאלה שגם כמו שאמרו פה אחרים די הניעו את המטוטלת לכיוונים שונים. כמו סיפור שנחתם עם הסכם הסייעות בחינוך המיוחד והסכמים אחרים. אנחנו מהבחינה הזאת דווקא חושבים שאנחנו לא יכולים להמשיך ולתת את היד להסכמים נקודתיים.

ולכן אנחנו הולכים פה על פתרון רוחבי של כל ספקי השירותים במשרד הרווחה. אנחנו גם עובדים על כך שהשכר שלנו שנמצא במכרזים, יהיה זהה באומדנים שלו לגבי כל השירותים. בניגוד למה שאמרו פה זה הוזכר ואחרי זה, זה לא הוזכר, אבל כל התעריפים שלנו מבוססים על שכר מינימום פלוס 10%. מעבר לזה יש את כל התנאים הסוציאליים, מעבר לזה יש את כל תנאי ההבראה, ביגוד, במעונות יש גם משמרות ודברים אחרים. הוזכר פה גם שכר סייעות מוסמכות לאחר תקופות ההכשרה, והמהלך הוא מורכב ובעיקר בעלות תקציבית מאוד ניכרת. אנחנו צריכים להבין שמדובר בתעריף שבעצם חותך את כל השירותים החברתיים. אנחנו מדברים על תוספות של מאות מיליוני שקלים.

מתי זה יהיה?

אנחנו נמצאים במגעים הדוקים עם משרד האוצר כבר תקופה ארוכה. אנחנו כמו שאתם יודעים, יש לנו את סיפור מעונות יום שיקומיים שנפתרו, שאיתם היה איזה סוגיה ספציפית, כי הם צמודים לסייעות בחינוך המיוחד. ואנחנו נמצאים במגעים עם משרד האוצר כבר מספר שבועות לנסות לפתור את הבעיה הזאת ולהגיע לשורש של העניין. מעבר לזה אין לי פתרונות.

אני רק רוצה תאריך. ברגע שבניתם, איזושהי מסגרת של סייעות בחינוך מיוחד, אז יש לכם כבר למה להשוות.

גם אני רוצה תאריך.

אז אנחנו אנחנו יודעים, אנחנו יודעים למה להשוות. אנחנו יודעים למה אנחנו שואפים. אנחנו יודעים גם מה אנחנו רוצים. אבל בסופו של יום זה עניין של גם מו"מ וגם עלויות תקציביות. אמרתי, אנחנו מדברים על סדר גודל של מאות מיליוני שקלים. ואותם אנחנו צריכים לפתור. לצערי הרב אני לא יכול לתת תאריך מכיוון שזה תלוי במשא ומתן כמו שאמרתי עם משרד האוצר.

מי זה המשא ומי זה המתן? זה הממשלה. זה האוצר והרווחה, אז מה השאלה?

ברור. בין האוצר ובין הרווחה. זה המשא ומתן.

כשם שמשרד החינוך יודע להביא את הכסף - - -

סליחה לא להפריע. נושא נוסף שעלה פה חוץ מהשכר, שיכול להיות שאת העלות - אם הייתם נותנים לאנשים פרטיים שיביאו מטפל פרטי, לאנשים שנמצאים בבית נכים. זה היה עולה לכם יותר זול ולמשפחה יותר טוב, וגם לנכה. מאשר שהוא ייכנס למוסד. יש מצבים שאדם חייב להיות במוסד שהמשפחה לא יכולה, שהקהילה לא יכולה. אבל השאלה היא האם יש איזה חשיבה אצלכם על העדפת תקצוב לקהילה מאשר למוסדות. שהמוסדות יהיה ברירת המחדל האחרונה.

החוק מאפשר – יותר מזה: הוא מחייב את זה.

במסגרת החקיקה של חוק המוגבלויות, ישנם הרבה מאוד מהלכים לכיוון ההעברה לקהילה. המשרד עובד על זה הרבה מאוד זמן ואנחנו פועלים בכיוון. אנחנו מזכירים שהחוק ייכנס לתוקפו ב- 01/01/2024. החוק מקבל תהליך הדרגתי - - -

כמובן הדרגתי אבל מתי מתחילים?

אני אומר מתחילת 2024 מדברים על תהליך אינטנסיבי של העברה לקהילה, הוא גם תוקצב - - -

גם בקהילה תוקצב באופן חלקי.

לא יהיו מדריכים גם בקהילה.

על השכר דיברנו. ואני רוצה לומר לכם: הדיון הסתיים בעיקרון וכעת אני מסכם עם משרד הרווחה ומשרד האוצר, ואז סיכום סופי. אני מבקש לאפשר לדבר למי שרשות הדיבור ניתנה לו.

כמו שנזכר פה, השכר הוא נמצא חיצונית לעניין.

על השכר דיברנו. תכף נבקש גם ממשרד האוצר תשובה. אולי ביחד נעשה את המשא ומתן פה.

לגבי התהליך של חוק שרותי הרווחה שעבר בכנסת, התקנות כבר מוכנות? כי הוועדה מוכנה לדון בתקנות מתי שתביאו את זה.

קודם כל לגבי הנושא של יישום החוק. אני חגי, אני מנהל את השירות לדיור תומך במשרד הרווחה. העבודה לתקנות נמצאת בעיצומה. יש ועדות שעובדות על התקנות ואנו נמצאים בתהליכי גיבוש וכתיבה. אני רק רוצה לציין שבלי קשר לכניסת החוק בתחילת שנת 2024, אנחנו ביצענו ומבצעים בימים אלה מהלכים נוספים שמקדמים את כל הנושא של התנועה של דיירים לקהילה. שזה כולל תוכניות שלא היו, כי מה שצריך בסופו של דבר לעשות זה לבנות איזשהו סוג של רצף שירותים, שגם אפשרות הבחירה של הדיירים של בני המשפחות שלהם תתקיים, ואנחנו מבצעים את זה גם לאוכלוסיות שבעבר היו אוכלוסיות שיועדו אך ורק למסגרות של מעונות, למסגרות בקהילה.

אני רק רוצה להדגיש כאן, משרד הרווחה לא יכול להיות לבד בתהליך הזה. יש כאן מהלכים מאוד גדולים שצריכים להיעשות בקהילה. גם במשרדי ממשלה אחרים, למשל נושא שירותי הבריאות במערכת הבריאות במדינת ישראל. כשאנחנו מוציאים דיירים עם רמות תמיכה מרובות, עם מורכבויות בריאותיות כאלה ואחרות, ואנחנו בונים את המטרייה שהיא מטרייה שמיועדת לשירותים בקהילה, צריך שגם קופת החולים השכונתית תוכל להכיל את המורכבות הזו.

כלומר, יש כאן דברים שהם דברים מאוד מורכבים ואני משער שבתוכנית החומש שאנחנו בונים אותה אנחנו נצטרך לתת מענה לכל התהליכים האלה. יש לנו תוכנית לחמש שנים הקרובות לגבי קצב צמצום המעונות. אבל ברור לנו שנכון לעכשיו, השירותים שניתנים במעונות לאוכלוסיות מסוימות עם רמות תמיכה מרובות שזקוקים למעטפת תמיכה משמעותית, הם חלק מרצף השירותים שאנחנו נותנים.

מתי נקבל תקנות שנוכל לדון בהם?

אני לא יודע לדייק בזמנים, אבל אני משער שבחודשים הקרובים כבר הגיבוש של התקנות יסתיימו. אני מוכן לחזור לוועדה עם מועדים מדויקים.

אם אתה יכול זה מאוד יעזור לנו, כי אנחנו מוכנים לשבת פה ימים ולילות כדי לאשר את זה. רק תגידו לנו מתי.

אנחנו נעביר לוחות זמנים ככל שניתן בזמן הקרוב.

טוב, אז עכשיו אנחנו מגיעים למשרד האוצר. גברת שירה, תגידי רק מה השם והתחום. בבקשה.

אני שירה, אני רכזת רווחה באגף תקציבים משרד האוצר.

לגבי המשא ומתן עם משרד הרווחה בעניין השכר, תתחילי בזה קודם: האם אתם בעד לסמן, לצבוע במכרזים מה שהוצע כאן שמתקצבים את השכר ומתקצבים את המפעיל כדי שיהיה ברור שהשכר הולך לעובדים.

עושים בקרה, הבעיה הגדולה היא הבקרה.

ברשותכם אתייחס, צריך להבין שמשבר השכר לא נוגע רק למטפלות ולסייעות, משבר השכר נוגע לכל - - -

אתה מדבר על התחום הזה?

כן.

גם אני מדבר על התחום הזה. לא אמרתי שתפתור את כל בעיות השכר בענפי התעופה ונמלי הים.

לכן אמרתי שזה לא נכון מבחינתנו להפריד את שכר מטפלות מתוך שכר אחר בתוך מגוון העובדים שנמצאים בתוך שירותי הרווחה.

למה לא?

עוד פעם, תפקידנו לעשות בקרה, תפקידנו לוודא שהשכר ניתן. אבל במשבר השכר אתם רואים שבפועל השכר ניתן וניתן אפילו שכר יותר גבוה ממה שאנחנו נותנים, מכיוון שהשוק דורש שכר גבוה יותר. ועם זה אנחנו צריכים להתמודד.

אז על מה המשא ומתן ביניכם?

המשא ומתן הוא על הגדלת שכר מדריך בתוך מודל סל השירותים. זה המשא ומתן. אבהיר: התחשיב הבסיסי למדריך \ מטפל בתוך מודל סל השירותים - הוא שכר מינימום +10%. על זה אנחנו מנהלים משא ומתן - להגדיל אותו מעבר לעשרה אחוז.

מה ערך השעה? שאגב, זה גם כן מושג שכתוב בתוך תלושי המשכורת.

אפשר במילה?

לא, סליחה, לא להפריע. עכשיו אנחנו עם נציגת משרד האוצר.

בעניין הנושא שהזכרתם אז נאמר שמבחינתנו ובעינינו כמו שאמר חנן, הנושא של הפרדה של חלקים מה התעריף הוא משהו שייצר רק יותר עיוותים ביחס לתעריף הנוכחי, ובהחלט כחלק מהמצב בשוק של מחסור בעובדים באופן כללי, לא רק בנושאים האלה, ולמעשה באופן חוצה מגזרים. אז אנחנו באמת מכירים את הבעיה הזאת באופן רוחבי. אני אגיד מהצד השני שיש לנו גם את נושא האינפלציה שמעסיק אותנו מאוד. ושחלק ממה שהופך אינפלציה לדביקה ולא מאפשר ללחום בה, הוא בעצם העלאה של שכר. אז נאמר שאלה שיקולים שהם כולם נלקחים בחשבון.

כמו שהציג פה משרד הרווחה יש משא ומתן, ומשרד הרווחה הציף את הבעיה הזו אלינו. מטבע הדברים כשנושאים כבדי משקל כאלה מוצפים אחרי אישור התקציב, ואחרי בעצם קביעת התקציב בממשלה, יש יותר בעיה לתת להם מענה. והנושא נמצא בעבודה של משרדי הממשלה.

עבודה. זה לא עוזר לחסרי הישע.

סליחה, תני לה לסיים משפט.

ובאופן טבעי ככל שתרצו לקבוע דיון מעקב בנושא בעוד זמן מה אנחנו נבוא ונציג את מה שיהיה המצב.

בכמה מעלים את השכר, זה מה שאנחנו שואלים.

לא, שנייה, אף אחד לא מדבר כעת.

אני לא מתעלם מזה שיש הרבה בעיות, אנחנו גם בוועדת העבודה יודעים כמה בעיות שכר יש. פה מדובר על משהו ספציפי שאתם מתקצבים ספקים חיצוניים, ולא על זה שהמדינה מחזיקה מוסדות. עכשיו אני מדבר על המוסדות החיצוניים. כשאתם מתקצבים מישהו, אתם אומרים לו תשמע - על אוכל עולה לך ככה, שירותים עולים ככה, ביגוד עולה ככה. יש מרכיב שנקרא שכר. האם אתם יכולים לצבוע את זה שהמרכיב ככל שהוא יהיה, ככל שאתם תגיעו לאיזושהי מסקנה, שזה יהיה שלא יוכלו לשחק עם הכסף שצריך להגיע לעובד?

כמו שהציג חנן קודם, אנחנו לא צובעים את הכסף לצורך הזה. כן יש פיקוח שרואה שהכסף מוקצה למטרה. משרד הרווחה עורך פיקוח על המסגרות.

מה אתם מתכוונים לעשות בעניין השכר?

אז כמו שאמרת, אנחנו יודעים על בעיית הכוח האדם הכוללת, וגם אנחנו יודעים על בעיות נוספות ונושאים נוספים שעולים בין השאר בוועדה הזו. הדברים נמצאים בעבודה. וככל שתרצו בעוד כחודש נגיע לפה לתת דיווח נוסף.

חודש זה המון זמן. הקריסה היא מיידית.

זה לגבי השכר, שמענו את הצעת האוצר לעשות ישיבת מעקב בעוד חודש.

עוד חודש לא יהיה כלום. מורחים אותנו.

סליחה לא להפריע.

שאלה נוספת, לגבי העברת החוסה ממוסד, לפרטי, לקהילה. אני יודע שזה תהליך ארוך, צריך להכין דיור ולהכין מבנים ולהכין צוות ולהכין הכל. האם החוק הזה של שירותי רווחה שעבר בכנסת, אתם כמשרד האוצר מוכנים להזרים כספים, להכין מבנים, להכין מקומות, בקיצור להיכנס עם דחפור ולעבוד על זה ולדעת להגיד לנו שתוך שנה, ואנחנו נהיה פה בעזרת השם, שתוך שנה אנחנו רוצים להעביר אחוז X ממוסדות.

אז אני אגיד בקצרה ואני חושבת שכדאי שמשרד הרווחה יתייחס. אבל החוק שעבר פה בוועדה כולל תוספת תקצוב מאוד משמעותית. כפי שדיווחנו גם 2.15 מיליארד שקלים לחמש שנים. בפריסה עולה כפי שדיווחנו גם פה בוועדה, משרד הרווחה תוקצב ב-2024 שהיא השנה שבה יתחיל היישום של החוק, בנתח לשנת 2024. עצם הדבר הזה מתחיל בפעולה, כמו שדיווחו, יש דיונים מאוד משמעותיים בניהול של משרד הרווחה ביחד עם גורמים רבים, שחלקם גם נמצאים פה להתקנה של התקנות, כדי בעצם ליישם את זה. ואנחנו כמשרד האוצר מן הסתם מלווים את התהליך הזה, שותפים לו.

תני לי כמה מספרים. אמרת 2.15 מיליארד ל-5 שנים. אז כמה זה לשנה?

היושב ראש אני מחכה בסבלנות להגיד איזה משפט אם אפשר.

אבל בלי כוח אדם לא יהיה כלום.

438 מיליון שקל נוספים בכל שנה.

זה לא מכסה את המדריכים.

רגע אני בשאלה של תהליך העברה ממוסדות לקהילה

החוק זה חלק משמעותי בתכלית שלו, ולכן זו הפלטפורמה שבה הדבר הזה ייעשה.

השאלה האחרונה שמעסיקה את כל האנשים פה - תוכלו להשוות את עניין השכר למשל לסייעות של חינוך מיוחד?

כמו שאמרתי, אנחנו עובדים על הדברים האלה. כבוד היו"ר, אני אומר שלהבטיח שתהיה תשובה, אני לא יודעת. אנחנו בכל מקרה נגיע לפה ונעדכן במצב. אבל רק שיהיה ברור שאני לא יודעת להתחייב על מועד שבו תהיה תשובה.

בקיצור אין תשובה. הילדים שלנו ימשיכו לחיות ללא כבוד, והשירותים ימשיכו ייסגרו.

תראו שניה, הסכם ענפי עושה בדיוק את כל זה. הוא צובע את הכסף, הוא נותן שקיפות, הוא מעלה את השכר, הוא עושה את כל זה בבת אחת. וזה נוגע לכל הסקטורים שהם בתחום. זאת אומרת לעובדים.

טוב, בסדר, אני רוצה להגיע לסיכום הדיון. חוק שירות רווחה שעבר בכנסת הקודמת מדבר על זכותם של אנשים לחיות בקהילה. אנחנו מבקשים כוועדה, שיהיה מעבר הדרגתי אבל בלתי פוסק. ופיתוח מענים, מבנים ואנשי צוות ומקומות בקהילה ולצמצם כמה שאפשר את מספר האנשים שצריכים להיות במוסדות. זאת אומרת, מי שלא חייב להיות במוסד, ואנחנו מבינים, ונאמר 'כי לא יחדל אביון מקרב הארץ', תמיד יהיו אנשים שנזקקים למוסדות.

הוועדה מחכה לקבל סטים של תקנות מתוקף החוק. אנחנו רוצים לטפל בזה ברגע שיגיעו. ואנחנו מחכים רק לזה.

הוועדה מבקשת לבדוק במשרד האוצר עלות במוסד מול עלות טיפול בקהילה או בבית. ואולי להבהיר גם את עניין העלויות האלה. ויכול להיות שזה ייתן לנו דרך לעודד את העניין של הקהילה כי כדאי גם לאוצר וגם לחוסה גם לאדם וגם לנכה שהוא יהיה יותר קרוב לבית, יותר קרוב לקהילה. זה ווין ווין סיטואיישן.

עלתה פה צעקה בעניין דיור ציבורי שחסר לנזקקים. זה נושא גדול יותר. נבקש לקבל תשובה בנושא הזה.

עלתה פה דרישה לשקיפות ופיקוח של המוסדות של המפעילים. האם אתם רושמים, אנחנו מבקשים מכם לתת לנו ולשלוח לנו אם יש לכם חומר, ואם לא תכינו. מה הדרכים שלכם לפקח על המוסדות ועל השקיפות. שנדע שכל כסף שנכנס למוסד, למפעיל – באמת יגיע ליעדו, ובעיקר האם עומדים בתנאי השכר של האנשים.

מה עם השכר?

היו לכם תשובות לשכר – מה שראיתם האוצר והרווחה במשא ומתן על זה. עכשיו לא להפריע.

אני רוצה להודות לכל אלה שהשתתפו פה. אנחנו נקבע ישיבת מעקב, וכאמור אנחנו כוועדה נבקש תשובות. אנחנו נעשה ישיבת מעקב לאחר שנקבל את התשובות, ובעזרת השם עוד ניפגש. תודה רבה לכל מי שהיה פה. הישיבה הזאת נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 13:10.