פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת

1

23
ישיבה משותפת לוועדת החינוך, התרבות והספורט
ולוועדה המיוחדת למאבק בשימוש בסמים ואלכוהול
12/06/2023


מושב ראשון

פרוטוקול מס' 63
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
פרוטוקול מס' 14
מישיבת הוועדה המיוחדת למאבק בשימוש בסמים ובאלכוהול
יום שני, כ"ג בסיון התשפ"ג (12 ביוני 2023), שעה 10:00

סמים במערכת החינוך

חברי הוועדה: יוסף טייב – יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט
בועז ביסמוט – יו"ר הוועדה המיוחדת למאבק בשימוש בסמים ובאלכוהול
סימון דוידסון
משה טור פז
צגה מלקו
משה סולומון
יצחק קרויזר

רותי תוינה - מ"מ ממונה, היחידה למניעת שימוש בסמים, אלכוהול וטבק, משרד החינוך

קרן רוט איטח - מ"מ מנהלת אגף תוכניות סיוע ומניעה, השירות הפסיכולוגי-ייעוצי, משרד החינוך

ד"ר אסנת אייל - ראשת אגף חינוך, רווחה וקהילה, מרכז השלטון האזורי, משרד החינוך

קתרינה ברברשטיין - מפקחת פדגוגית, הכשרה מקצועית, זרוע העבודה, משרד העבודה

ד"ר רוני ברקוביץ - מנהל אגף אכיפה, משרד הבריאות

שמוליק חלק - מנהל תחום פ"א נוער צעירות וצעירים - מנהל תקון, משרד הרווחה והביטחון החברתי

מיכל מנקס - סמנכ"ל חינוך, רווחה וחברה, מרכז השלטון המקומי

יחיאל מגנוס - יו"ר, מגנוס איתור וחילוץ

מאור וייס - נציג, מועצת התלמידים והנוער הארצית

הראל חדד - נציג, מועצת התלמידים והנוער הארצית

תמי סלע

יהודית גידלי – מנהלת ועדת החינוך, התרבות והספורט
בת שבע פנחסוב – מנהלת הוועדה המיוחדת למאבק בשימוש בסמים ובאלכוהול

ליאור ידידיה, חבר תרגומים


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי -דיוקים והשמטות.


סמים במערכת החינוך

בוקר טוב. אני מתכבד לפתוח את ועדת החינוך, התרבות והספורט, ישיבה משותפת עם הוועדה המיוחדת למאבק בסמים ואלכוהול, בראשות חבר הכנסת בועז ביסמוט. אנחנו נחשפים לתופעה רחבה, לצערי, של שימוש בסמים ואלכוהול בקרב נוער בישראל. לצערי, אני, לפחות, לא נחשף למאבק אמיתי סביב התופעה הזו. מדובר, אגב, בהתמכרות לכל דבר. זהו נושא שפוגע באופן ישיר בתלמידי ישראל, ואנחנו צריכים לראות, יחד עם הוועדה המיוחדת למאבק בסמים ואלכוהול, איך אנחנו מטפלים בנושא הזה. אני מדבר גם ברמת הטיפול, אבל קודם כל – האם קיימת תכנית מניעה והסברה לנוער על חומרת העניין?

בסוף, אנחנו מדברים על דור העתיד של מדינת ישראל, ואנחנו צריכים לדאוג לכף שילדינו יהיו מוגנים, וייחשפו כמה שפחות לנושא של סמים ואלכוהול, אבל גם ברמת השימוש – יש לראות איך אנחנו עוצרים את התופעה המדאיגה הזו.

משרד החינוך, בבקשה.

קרן רוט איטח, ממלאת מקום של מנהלת אגף תכניות סיוע ומניעה בשירות הפסיכולוגי-ייעוצי, משרד החינוך. יושבת לצדי רותי תוינה, ממלאת מקום מנהלת היחידה לשימוש לרעה בסמים, אלכוהול וטבק. קודם כל, אני ממש מודה לך על קיום הדיון בוועדת החינוך. מבחינתי, זוהי איזו שהיא אמירה של מתן חשיבות לתופעה הזו בקרב בני נוער, ואני מאוד מודה, מעריכה ומוקירה את המהלך הזה.

אתה ציינת שאתה לא יודע עד כמה מערכת החינוך עסוקה בדבר הזה ופועלת בעניינו. קודם כל, אני חושבת שזה שיש לנו יחידה שזאת המטרה שלה – זוהי כבר אמירה של מערכת החינוך על הנכונות שלה להתמודד עם הדבר הזה. דבר נוסף שחשוב לי לומר בפתח דבריי זה שתופעת השימוש בסמים ואלכוהול היא לא תופעה שאפשר להתמודד איתה במערכת החינוך בלבד, כיוון שזהו חלק מתופעה חברתית. מה שקורה באקלים החברתי בוודאי מחלחל לעמדות, לתפיסות ולהתנהגות של בני הנוער.

אני חייבת לציין שיכולנו לראות את זה היטב עם מגמת השימוש במריחואנה. עד 2011, מדינת ישראל הייתה בשיעורי שימוש בקרב בני נוער של משהו כמו 5%. ככל שעלה השימוש במריחואנה לצרכים רפואיים, וככל שהתפתח הדיון סביב הלגליזציה של הקנביס, ראינו ירידה בתפיסת המסוכנות של הקנביס, וככל שההתנהגות של שימוש בקנביס נהייתה רווחת יותר בקרב מבוגרים – ראינו ירידה בתפיסת המסוכנות של זה בקרב בני נוער, ולצערי, גם ראינו עלייה בהיקפי השימוש של הנוער. זאת אומרת, אני לא מנתקת את המגמה החברתית ממה שקורה לנוער.

מה מערכת החינוך עושה?

את רוצה לומר לי שבכך שאנחנו מנהלים שיח סביב הנושא הזה, פחות או יותר, על כך שזהו סם שהוא פחות מסוכן – אנחנו רואים מבוגרים שמשתמשים בכך – אז אנחנו בעצם משפיעים ברמה שלילית על הנוער?

בטח. אנחנו ראינו, במחקרים של פרופ' יוסי הראל-פיש, שבדק את תפיסת המסוכנות לגבי הקנביס, שעם השנים – יותר ויותר בני נוער תופסים את הקנביס כפחות מסוכן. בעבר, גם כשהיינו עושים קבוצות מיקוד, והיינו אומרים: "מה היה שומר על הילדים מלהתנסות?" – הידיעה שיש פה חוק, ושזה אסור על פי חוק.

ככל שנעשה יותר דיבור, ויותר עניין של הדרה של הקנביס – ואני לא נכנסת, כרגע, לאם מותר או לא מותר; אני רק מתארת מגמה – ככל שהדיון הציבורי היה בעל לגליזציה, והייתה אי-הפללה, ואחר כך אכיפה מנהלית – זה השפיע על תפיסת המסוכנות של בני הנוער. בשיחות שלי עם הורים הם היו אומרים לי: "אני מעדיף שהילד שלי יעשן קנביס ולא סיגריה", כי סיגריה כבר נחרטה כדבר מאוד מסוכן, והקנביס לא נתפס כמשהו מאוד מסוכן. אז זה כדי לומר משהו לגבי המציאות החברתית שבה מערכת החינוך פועלת.

לצד זה – ויש פה חברים בוועדת הסמים ששמעו אותנו לא פעם ולא פעמיים – יש למערכת החינוך תכניות חינוכיות: תכנית "כ"חות שבדרך", שיצאה השנה, שכוללת פרק שלם בנושא של מניעת שימוש לרעה בסמים, אלכוהול וטבק. אנחנו מתאימים את השיח בהתאם לשלב ההתפתחותי של הילדים, כשבכל שלב גיל – אנחנו מתאימים את התכנית, מרחיבים את הידע, העמדות והמיומנויות החברתיות שהם צריכים לפתח על מנת לקבל את ארגז הכלים שיעזור להם, פעם אחת – להתמודד עם אתגרי החיים, ופעם שנייה – לעמוד בהשפעות חברתיות שמשפיעות על בני הנוער להשתמש באלכוהול ובסמים.

התכניות שלנו מדגישות מיומנויות של קבלת עזרה ומיומנויות של חברות – האם, כשאני נכנס לחברה, אני משתמש באלכוהול כדי להרגיש שייך? האם זה הפתרון שאני מוצא לעצמי כשקשה לי, או שאני מפתח שריר התמודדות, ולא משתמש בחומרים כדי לקצר תהליכים?

יש לנו תכנית של מנהיגות נוער – "עמיתים ומשפיעים" – שבמסגרתה אנחנו מכשירים בני נוער נבחרים, שנבחרים על ידי החברים שלהם, והם מעבירים, יחד עם החברים שלהם, את תכניות המניעה בתוך בתי הספר. השנה הכשרנו משהו כמו 11,000 תלמידים. לפני כשבוע, היה לנו כנס ארצי מקוון, שבו נחשפנו ליוזמות של ילדים ולמהלכים שהם עשו בתוך בתי הספר. זו הייתה פשוט חגיגה. אני יכולה לשלוח לך קישור ותוכל להתרשם בעצמך: סרטים ומשחקים, שילדים פיתחו בעצמם, והפעילו בקרב קבוצת השווים. זה לגבי תכניות המניעה.

מהו היקף התכנית, ברמה השעתית שתלמיד מקבל סביב הנושא הזה?

התכנית של "הכ"חות שבדרך" היא שעה שבועית, מ-א' ועד חטיבת הביניים. זה לא שכל השעה, בכל השנה, מתמקדת במניעת סמים – זה כל הכ"חות שבדרך. בסופו של דבר, ככל שאני מפתח את החוסן, בכל הכיוונים – אני משפיע גם על הבחירות של הילדים אם להתנסות או לא להתנסות בשימוש בחומרים. זהו המקום. התכניות האלה הן כן תכניות שנכנסות לתוך המערכת. בחטיבה העליונה זו שעת חינוך, שהיא נחלקת יחד עם החינוך החברתי. כך, התכניות האלה פועלות מ-א' ועד י"ב.

יש לנו, בתוך בתי הספר, גם מוביל בית ספרי. זהו גמול תפקיד, שהמערכת מקנה מב"ס, שהתפקיד שלו הוא לוודא שפועלות, בתוך בתי הספר, תכניות בהקשר הזה. יש לנו תכניות בכל המגזרים, החל במגזר החרדי והערבי בכל הארץ. השנה אנחנו עם 1,480 מב"סים. זה כולל הכשרה של מב"סים, והכשרה של צוותים חינוכיים להיות בשיח עם הילדים.

דבר נוסף זה עבודה עם ההורים. אנחנו מאמינים שכדי ליצור שפה משותפת – הסיפור של ההורים הוא דרמטי. הם חייבים להיות שותפים שלנו, ואנחנו פועלים הרבה מאוד, ברמה הארצית, עם הנהגת ההורים, כדי לצאת עם פרסומים ועם מסרים משותפים להורים. יש לנו גם הרצאות להורים מקוונות ברמה הארצית, בימי שני בערב, ויש לנו גם הרצאות שקשורות בסמים ואלכוהול. אנחנו עושים את זה ממוקד סביב אירועים. למשל: עשינו הרצאות בחודש דצמבר, שהוא חודש המאבק, ובמאי, לקראת היום ללא עישון. בנוסף לכך, יש גם פעולות בתוך בתי הספר עם קהילת ההורים הבית ספרית. זאת אומרת, אנחנו פועלים גם ברמה הארצית וגם ברמה הבית ספרית.

לקראת אירועים מיוחדים, כמו הקיץ, אנחנו מפרסמים עלונים להורים, וגם עושים עבודה עם הילדים על ההבדל בין התנהגות סיכון לבין התנהגות סיכוי. כלומר, אילו כלים נשים בארגז הכלים לקראת היציאה לחופשה, שהרבה פעמים מזמנת פיתויים ומצבי סיכון. אנחנו מנצלים את ההזדמנות כדי לעשות שיח עם הילדים גם לקראת ל"ג בעומר, חגיגות השנה האזרחית וכל האירועים, לאורך השנה, שאנחנו מזהים כמוקדים שיכולים להיות סיבה למסיבה.

התכנית הנוספת שאני רוצה לציין היא תכנית "אופ"י" – אימון ופיתוח יכולת התמודדות. זוהי תכנית שפועלת עם תלמידים שכבר מאותרים עם שימוש בחומרים ורוצים לעשות שינוי בהתנהגות שלהם, וישנה אפשרות לעבודה בתוך בית הספר, בהנחיה של יועצת, עובד סוציאלי או פסיכולוג בית הספר.

יש למשרד נתונים על היקף התופעה?

אנחנו מסתמכים על הנתונים של יוסי הראל ושל ראמ"ה. באמצעות נתוני ראמ"ה, משרד החינוך מקבל מדגמים.

מהם הנתונים?

סביב הסיפור של הקנביס, הנתונים האחרונים של יוסי הראל-פיש דיברו על משהו כמו 8%, כשלדעתנו אלה נתונים חלקיים, ואנחנו צופים שיהיו נתונים גבוהים יותר. כרגע הנתונים הם חלקיים, ולכן המגמה היא של - - -

יש לנו פילוח לפי גילאים?

כן. הנתונים שאני מדברת עליהם כרגע הם עד כתה י'; 6%-8%. אנחנו מחכים לנתונים העדכניים. לגבי הסיפור של האלכוהול, אחרי שנים שהיינו במגמת ירידה ושיפור בהרגלי השתייה של בני הנוער, אחרי הקורונה, לצערי הרב, ראינו עלייה בהיקפי השתייה של הילדים ובני הנוער.

הנתונים האלה מתעדכנים אחת לכמה זמן?

יש לנו נתונים של הניטור אחת לשנתיים בערך, ושל ה-hbsc אחת לארבע שנים.

לדעתי זה לא מספיק. היה ראוי לעשות את זה אחת לשנה, ולראות איך אנחנו מתעדכנים משנה לשנה.

אני מקווה שזה יתאפשר ברגע שיהיה מרכז הניטור הארצי שמדובר עליו, בהובלת רשות הביטחון הקהילתי. כרגע אלה הנתונים שיש.

רותי תוינה. בנוסף למה שקרן הרחיבה, על התכניות החינוכיות והייעוציות, יש לנו גם מדיניות מעוגנת בחוזרי מנכ"ל לטיפול בכל מה שקשור לתלמידים שמעורבים בשימוש בחומרים, אם זה קנביס או סמים אחרים, עישון או אלכוהול. חוזרי מנכ"ל מסייעים לנו להתוות את דרכי הפעולה וההתערבות, וזהו חלק מכל ההתמודדות של המערכת עם התופעה.

אני אשמח שהוועדות יקבלו מכם נתונים מפורטים על היקף התופעה, פילוח של שכבות גיל ואזורים.

אין לנו נתונים לפי אזורים.

ממש לא.

זה לא נדגם לפי אזורים; הנתונים הם ארציים. אנחנו לא מייחסים תופעה לאזור זה או אחר. התופעה היא רווחת, ברמה הארצית, ואנחנו נתקלים באירועים בכל המגזרים ובכל החברות.

התופעה לא מתגברת בפריפריה, לעומת המטרופולין?

לא, כי יש סיבות אחרות בפריפריה ויש סיבות אחרות במטרופולין. התופעה היא אותה התופעה. הסיבות שמביאות לתופעה הן אחרות, אולי, אבל ההיקפים והשכיחות הם דומים. בכל מקרה, אנחנו נביא לכם את הנתונים שיש לנו. אין לנו פילוח לפי אזורים.

יש הבדל בין ילידי הארץ לבין עולים חדשים?

בנתונים שהיו, שאני מכירה, והם כבר ישנים, זה היה יותר בקרב בני עולים ועולים, בהשוואה לילידי הארץ.

לאיזו שנה הנתונים שיש בידיכם מעודכנים?

הנתונים האחרונים שלנו הם משנת 2022, אבל הם חלקיים. אנחנו מחכים לעיבוד האחרון, שיכלול גם את האוכלוסייה הבוגרת. אלה נתונים של פרופ' יוסי הראל-פיש, במסגרת ה-hbsc.

תודה רבה.

רק שאלה לי, בבקשה: דיברת על נושא של נתונים, פעילות ותכניות עד התיכון.

כולל.

כולל התיכון?

ברור, ודאי. עד י"ב.

אין פה נציג של המשרד לביטחון לאומי? הייתה פעם רשות המניעה לסמים, והעבירו אותה למשרד לביטחון לאומי. ביקשתי, כמה פעמים, לקבל נתונים ולדעת מה קורה עם התקציב שהם קיבלו ועם הפעילות שלהם. פעם הרשות הייתה מאוד פעילה, והיום היא די נעלמה. אתה מהרשות?

אני לא מהרשות, אבל אני רוצה לדייק את הדברים החשובים שאתה אומר.

תכף אדוני, ברשותך.

חבל מאוד שאין פה מישהו שמייצג את הרשות, כי לדעתי יש שם תקציב של כ-100 מיליון ₪.

אין רשות. הרשות לביטחון קהילתי היא אגף במשרד לביטחון לאומי.

את זה אני יודע, אבל אני מצפה לשמוע מהם נתונים כבר מספר שבועות, וזה לא קורה. איך הם לא נמצאים פה? הם בטוח קיבלו הזמנה, נכון?

כן. בתקופה האחרונה, משרדי הממשלה חושבים שאנחנו פה לקישוט.

אבל זה התפקיד שלהם.

בסדר, אנחנו מטפלים בזה.

אדוני יושב הראש, קודם כל, אני רוצה להקדים ולומר שאנחנו עוסקים פה בתופעה שבלי ספק – מחמירה עם השנים. גם הנתונים מראים את זה, אבל גם התחושות והאווירה בציבור. לפני 34 שנים הייתי בכתה י"ב. שלחו אותי לחנוך ילד בשכונת מצוקה בירושלים; להיות סוג של אח בוגר. הייתי מבוגר ממנו בשנה-שנתיים בסך הכל. ואז, בפעם הראשונה בחיי, במתנ"ס בשכונת שמואל הנביא, הרחתי ריח, שאחר כך הבנתי שזה ריח של סמים, והסבירו לי את זה. היום, לילדים שלנו כבר לא צריך להסביר שום דבר. מציעים להם בכל מקום, ואני רוצה לקוות שהם יודעים לומר לא, אבל זה לא מובן מאליו.

אני חושב שנאמר כאן נכון, וזוהי נקודה שצריך לזכור אותה גם בבית הזה, כי גם בימים אלה מועלות הצעות ללגליזציה ברמות כאלה ואחרות, בכנסת הזו, גם על ידי חברי כנסת, חברי הוועדה הזו, אפילו קודמתך בתפקיד. זהו דבר שיש עליו דיון פה, אבל כשדנים עליו, בשדה המבוגרים, חייבים להבין את ההשלכה על עולם הצעירים.

אפילו בלגיטימציה, עוד לפני החוק; זה נהיה לגיטימי לעשן סמים בגיל 21. אי אפשר למנוע מזה להגיע לגיל 16 או 17, ולהפוך להיות נורמה גם בגיל צעיר, עם כל הסכנות שבדבר הזה. צריך לזכור את זה בדיונים שלנו.

מעבר לכך, אנחנו רואים שתופעות שבעבר ישראל לא התאפיינה בהן – היא הייתה איזו שמורת טבע, בהקשר של סמים ושל אלכוהול – הולכות ומתרבות. כאן, באופן די עצוב – אתה יודע מה? אני לא יודע אם זה עצוב. זה חותך קהילות; זה חותך חברות; זה במעמד הגבוה ובמעמד הנמוך; אתה רואה את זה, לפעמים, ללא הקשר סוציו-אקונומי, כמו שלפעמים אנחנו רואים בחינוך. אין פה אפליות. כולם חוטפים, וחוטפים חזק. לכן, אני חושב שהמסר של הוועדה ברור, גם בקיום הדיון הזה, וגם בבקרה על השאלה מה קורה ומה לא קורה.

מערכת החינוך לא מספיקה; בטח שלא מערכת החינוך הפורמלית, כי בסוף המחנך, במקרה הטוב – כשמדובר במחנך טוב, בבית ספר רציני וכו' – רואה את הילד חמש או שש שעות ביום. מה קורה אחר הצוהריים? מה קורה בתנועת הנוער? מה קורה במתנ"ס? מה קורה עם מדריך הנוער?

בנושאים האלה – זה יותר קריטי, כי רוב הילדים לא מעשנים סמים בבית הספר. פה ושם יש, אבל כשמעשנים או שותים, ברוב המקרים, זה קורה בשעות אחר הצוהריים, בפעילויות הפנאי, במועדונים, אפילו בתנועות הנוער. אני אומר: כאן, המשקל של החינוך הלא פורמלי, של כל המערכות העוטפות – אלה שסימון אוהב לדבר עליהן כאן בוועדה, וגם אחרים – הוא גדול יותר. לא שלא חשוב לטפל בחינוך הפורמלי, אבל חשובות, פי כמה, כל המערכות העוטפות, כי להן יש משמעות מאוד גדולה.

בזמנו, אחד הקמפיינים היותר מוצלחים שנעשו בנושא, בעיניי, היה קמפיין שניסה לדבר על כך שזה לא "In" לעשן סמים. אני לא זוכר בדיוק את הביטוי. היה ניסיון לאתגר את האירוע הזה ברמה החברתית, ואני חושב שזה מאוד חשוב. המסר החברתי נגד שתייה ועישון, במובן שזה לא חלק מהתרבות החברתית שלנו, הוא ערך מאוד גדול, שאנחנו, כוועדה, צריכים לעסוק בו. תודה.

תודה רבה. מאור וייס, מועצת התלמידים והנוער הארצית.

שלום. קודם כל, תודה רבה, באמת, על הזכות להיות פה. אני אציג את עצמי. אני מאור וייס, אני מצפת, כתה י"ב, נציג במועצת התלמידים והנוער הארצית. אני אביא את זה דווקא מנקודת מבט קצת אחרת. מבחינת נתונים, כולכם יכולים לדבר הרבה יותר, והרבה יותר טוב ומדויק ממני. אני אגיד קצת על איך שאני רואה את זה.

קודם כל, אני חושב שהעלייה ניכרת בגלל הזמינות של זה. היום, כל בן נוער יכול לתפוס את הטלפון, להיכנס לטלגרם, להזמין, ותוך 20 דקות, או חצי שעה, במקרה הרע, זה אצלו. זוהי זמינות לא נורמלית, וזה הכי פרטי בעולם. אפילו קרן, כאן לידי, לא רואה אותי עושה את זה. זהו אחד מהגורמים העיקריים לעלייה בצריכה.

עוד דבר שאני רוצה לדבר עליו זה איך שבית הספר רואה את זה ומתנהג כלפי זה. אני דיברתי עם חברים, והעשרתי את הידע לקראת זה שאני כאן. בית הספר, לפחות אצלנו, רואה את השימוש בסמים, ומתייחס אליו, כאל ענישה. אני קראתי לזה: "פחות תמיכה ויותר נגיחה". בית הספר פחות איתך. הוא כן מציע לך שירותים עם היועץ ומדבר איתך, אבל בסוף – אתה מקבל עונש, לא מגיע לבית הספר, חוטף על הראש וזהו.

קרן דיברה פה על המון תכניות נהדרות, ואני גם קראתי עליהן וזה הטריף לי את המוח, אבל קצת חבל לי שהתכניות האלה הן לא חובה. בית הספר יכול לבחור אם לקחת אותן או לא, ואז תלמידים יכולים פשוט להפסיד תכניות שהן נהדרות. אצלנו, בבית הספר, קיבלנו הרצאות, עם השנים, על ידי אדם מבוגר שבא והסביר על סמים: טוב, לא טוב, למה, כמה, השפעות וכו', ואני חושב שזה קצת רחוק מאיתנו. היום, בני נוער נחשפים בגיל מאוד צעיר, מהטלפון, לכל הנושא של עישון, של שתייה, טבק, אלכוהול והכל. ברגע שמביאים בן אדם מבוגר להרצאה בכיתה י"א – זה מאוחר מדי, וזה רחוק.

יש קמפיין שרץ עכשיו, של משרד הבריאות, כנגד סיגריה אלקטרונית. אני חושב שזה, דווקא, מסוג הדברים שיכולים להועיל, ונראה את ההשפעות הטובות של זה בשנים הבאות. תודה.

תודה רבה. חברי כנסת, מישהו רוצה להתייחס?

קודם כל, תודה, אדוני יושב הראש. הנושא הזה מאוד חשוב לי. פעם אחת בגלל פעילות שעשיתי כל חיי עם נוער, ואני יודע מה אפשר ומה מונע מההגעה לנושא הזה של סמים ואלכוהול. ציין את זה קינלי ברמיזה, אבל אני אפשט את זה. צריך להבין שדבר שנקרא חוסר מעש, אצל בני נוער, הוא הדבר המרכזי שממנו מגיעים לפשע, לסמים, לאלכוהול.

חבל לי מאוד שלא נמצא פה המשרד לביטחון לאומי ולא המחלקה שבתוכו, שהייתה, פעם, הרשות למניעת סמים ואלכוהול, שמתוקצבת על ידי המדינה וצריכה לעשות פעילות. אני כבר חודשיים מבקש לקבל דו"חות על מה, בעצם, עושה המחלקה הזו, ולא קיבלתי אותם עד היום. אני מבקש שיהיה בפרוטוקול שאני דורש שהנציגים שלה יגיעו לוועדה למניעת סמים ואלכוהול.

כל אחד יכול להגיע לסמים ולאלכוהול. מי שחושב שרק החלשים, או רק במקומות קצה, מגיעים לדבר הנוראי הזה – טועה טעות מרה. אני בן לאבא אלכוהוליסט, שהיה רופא ומנהל בית חולים, ואדם משכמו ומעלה. כל מי שראה אותו אמר: "וואו, ד"ר דוידסון", וד"ר דוידסון הזה נפל, והיה חמש שנים במצב הכי קשה. הצלחנו להוציא אותו, וברוך השם – הוא יבש כבר מעל 20 שנה, ואני גאה בו על זה. אני לא מתבייש. אבא שלי נואם בפני תלמידים בבתי ספר. הוא מספר את סיפור החיים שלו, איך הוא הצליח לצאת מזה ומה קורה לאדם שמגיע לזה. מתוך עשרה אנשים שהיו במחלקה שלו, של גמילה, היו אנשים מהצמרת. שמונה מהם נפטרו.

כשאנחנו מדברים על סמים ואלכוהול, צריך להבין שזוהי תופעה דרמטית וקיצונית במדינת ישראל, שמגיעים אליה מטובי הילדים ומטובי האנשים. אני שמח מאוד על הרבה מאוד תכניות, אבל חברים – זה לא עובד. אני, בסוף, בן אדם של נתונים. אם אני רואה שהנתונים לרעתנו – כנראה שאנחנו לא עושים משהו שצריך שנעשה אותו.

אני אתן לכם דוגמה – אתם כבר מכירים את כל הנאומים שלי, וישבנו הרבה פעמים – סקנדינביה, בשנות ה-90, הייתה המדינה עם הנתונים הקשים ביותר בעולם מבחינת נוער שצורך סמים ואלכוהול, ומבחינת אנשים שמתאבדים. עשו פרויקט שנקרא: "תכנית סקנדינביה", ועל ידי ספורט – מיגרו את כל התופעה הזו. רישתו את כל המדינה במגרשי כדורגל ובמתקני ספורט; הכשירו אלפי אנשים כמדריכים ומאמנים – חלקם גם בהתנדבות, וכל ילד במדינה הזו הופנה לפעילות ספורטיבית אחר הצוהריים. אתה יודע מה קרה שם? צניחה. הפשע נעלם; האלימות נעלמה; מקרי ההתאבדויות ירדו פלאים; הסמים והאלכוהול נעלמו, והיום סקנדינביה היא עם הנתונים הכי טובים בעולם.

אני אמשיך להגיד את זה, עד שייפול האסימון לעוד חבר כנסת ועוד חבר כנסת. בואו נפסיק לבלבל את המוח, נשב בשולחן עגול, משרד הרווחה, משרד הבריאות ומשרד החינוך, נעשה תכנית, עם עיגון משאבים, למען הילדים שלנו, כדי שבעוד עשר שנים – הנתונים שלנו יהיו כך. שכל ילד יהיה עסוק אחר הצוהריים: תנועות נוער עם אנשים חינוכיים; תכניות ספורט; מוזיקה. ילד עסוק הוא ילד בריא. נקודה. אי אפשר להפיל את זה על הרשויות. אין להן את התקציבים לכך.

אני אסיים ואומר: אחרי כל מה שאמרתי, פותחים את ספר התקציב. אתם יודעים כמה כסף הולך לספורט במדינת ישראל? 260 מיליון ₪. זהו הסכום שהולך לכל הספורט במדינת ישראל, מתוך 500 מיליארד ₪. אנחנו עם הנתון הנמוך ביותר ב-OECD של השקעה בילדים שלנו בספורט. אני לא מדבר על מדליות, או על הישגים. אני מדבר על ספורט, כדי שהילדים יהיו מחונכים, ולא יגיעו לסמים ולאלכוהול.

אנחנו, כמדינה, נשלם על זה פי 20 אחר כך. בכל שקל שנשקיע עכשיו – נחסוך 20 ₪ בעתיד. הגיע הזמן לעשות את זה, ואנחנו נעשה את זה. בסוף – זה יקרה, כי יש פה אנשים טובים, שמבינים את זה. תודה.

תודה רבה. מיכל מנקס מהשלטון המקומי, בבקשה.

קודם כל, אני מודה על הדיון הזה, ועל זה שזהו חיבור של שתי ועדות. זוהי התחלה של חיבור בין הגורמים. אני מצדיעה לך, מר דוידסון, על החשיפה האישית ועל דברים שאמרת. לפני כ-20 שנה, התחלתי תפקיד בתור מנהלת אגף החינוך. ישבתי עם ד"ר הראל-פיש – הוא עוד לא היה פרופסור – והמטרה הייתה לנטר את הבעיות של בני הנוער, משום שראינו ונדליזם בחופשות, ומקרים של שתיית אלכוהול בפארקים. שום דבר לא השתנה, לצערי.

הוא אמר שתפיסתו היא תפיסה אחרת: הוא לא בודק למה זה ששותה – שותה, אלא למה זה שלא שותה – לא שותה. המסקנה הייתה, באמת, שעות הפנאי, ושצריך לברר ולתת לבני הנוער עיסוקים בשעות הפנאי; כל הקלישאות של "נוער עסוק לא מתעסק" – גם אתה אמרת את זה, וזה מאוד נכון.

חלפו הרבה מאוד שנים. היוזמות שקורות – אני לא מדברת על משרד החינוך והתכניות שלו, ועל זה שהן רשות או חובה – אני לא מאמינה בכפייה; אמרתי את זה גם בדיון הקודם. אני מאמינה בהסברה. אנחנו לא מגיעים להסברה. אנחנו מגיעים לענישה, וזוהי לא שיטה; בטח שלא בחינוך, ובטח שלא לאורך זמן.

אפרופו ספורט, חבר הכנסת דוידסון, אתה מדבר על ספורט ועל השקעת המדינה בספורט. אתה יודע שבפרוגרמה של בתי הספר – אולמות ספורט לא נכללים.

אני רק אספר לך שסוף-סוף יצא דו"ח מבקר המדינה בנושא, לפני כשלושה שבועות. ב-66% מבתי הספר במדינת ישראל – אין אולם ספורט.

נכון, וזוהי שערורייה.

רוצה שאני אגיד לך משהו יותר חמור מזה? ישנם בתי ספר שיש להם אולם ספורט, אבל לתלמידים – אסור להיכנס לאולם. שמעת על זה?

כשנגיע למצב הזה – נטפל בו. הלוואי שנגיע לשם. אפרופו דו"ח מבקר המדינה – הרשויות המקומיות, והמקום שלהן – אנחנו רואים את הילד מבוקר ועד ערב. זה שב-13:00 יש צלצול והוא הולך הביתה – הבית שלו הוא אותו בית; זוהי אותה קהילה; זהו אותו מקום. הרבה מאוד רשויות עשו מהלכים, ביוזמות ובתקציבי מדינה. למשל: להקמת סיירות הורים. סיירות שהן לא לאכיפה. להיפך; להיות במקומות שבהם בני הנוער מתמקדים. להיות אוזן קשבת; כדי לראות אם יש משהו חריג, וכו'. ב-203 רשויות – יש סיירות כאלה.

תקציבים. הרשות למניעת אלימות והתמכרויות, שהייתה פעם, והתחלפה ברשות לביטחון קהילתי – מדו"ח מבקר המדינה, שפורסם ב-2022, עולה שהתקציב של אותה רשות לרשויות המקומיות, בכדי לפתוח מוקדים למניעת אלימות והתמכרויות, קוצץ בכ-25%.

אם לא נתכלל בין משרדי הממשלה, כמו שנאמר כאן, באיגום מחשבה ובאיגום משאבים, ויחד עם הרשויות המקומיות – לא נוכל לטפל בבעיה, ולא נוכל לצמצם אותה כמו שהיינו רוצים.

חברת הכנסת צגה, בבקשה.

קודם כל, באמת, כמו שחבריי אמרו, נציג של רשות שלא נמצא פה הוא משהו לא תקין; זה פגום. לא יכול להיות שאנחנו נדון על זה, ונציג של הרשות לא יהיה פה. זה לא מתקבל על הדעת, ואני חושבת שזה צריך להיות בפרוטוקול.

המדינה הורידה את זה לרמה של אגף. חייבים לדייק.

בסדר גמור, אני מתקנת את זה. האגף צריך להיות פה.

תודה, יחיאל. זוהי הערה חשובה.

אנחנו צריכים להתייחס לזה ברצינות. זה מראה שהם לא לוקחים את התפקיד שלהם ברצינות. בנוסף, אני מאמינה, קודם כל, בהסברה. היינו במשלחת בהונגריה, ובכל פעם שהלכנו לשם – חברי, סימון, דיבר על ספורט ועל שחייה. זה נכון, ואני מסכימה איתך במיליון אחוז. ספורט הוא דבר מאוד חשוב. אפילו אני, במקום שבו נולדתי בו, באתיופיה, ספורט היה הדבר הכי חשוב בבית הספר. אני הייתי ספורטאית בעצמי. אין דבר כזה שבבית ספר, במדינה לא עשירה, אין ספורט. זה לא קיים. לכן, ספורט הוא דבר חשוב, ואני כן מתחברת לזה.

יחד עם זאת, לגבי הנתונים שדיברנו עליהם, ובעניין של עולים חדשים – תמיד אדם קרוב לעצמו, ואני מתייחסת לעולים חדשים – הנערים, לפי הנתונים, משתמשים יותר בסמים ובאלכוהול. צריך, קודם כל, להבין את הדבר הזה - - -

הנתונים שאת מביאה מבוססים, שרה?

כן. גם קרן מאשרת. הדבר הזה מראה לנו שיש בעיה בתהליך הקליטה. לכן, צריך לתת דגש על הדבר הזה. זאת אומרת, משרד הקליטה צריך להיות שותף בעניין הזה. לא רק משרד החינוך, ולא רק בשעות הפנאי. המצוקה היא בבית, של קבלה. להיות עולה חדש זה לא פשוט, ולא משנה מאיפה אתה בא. ברגע שלא מקבלים אותם, הם חווים הרגשה של בדידות, וזה לא קל. לכן, צריך לקחת גם את הדבר הזה בחשבון.

לא יכול להיות שנציג משרד הקליטה לא נמצא פה. אני מרגישה כאילו לאף אחד לא אכפת. מי שאכפת לו – נמצא פה, אבל הגופים שצריכים לטפל בעניין – לא נמצאים פה. איך זה יכול להיות? אדוני היושב ראש, תיקחו את זה בחשבון. צריך לחייב אותם לבוא. זה לא יכול להיות שאנחנו נדון – ונתפזר.

אני חושב שאלה דברים חשובים. אמרנו את זה גם בוועדה הקודמת, בבוקר. אנחנו נפנה גם למזכיר הכנסת וגם למשרדים. לא יתכן שמשרדי ממשלה לא יהיו נוכחים בדיון, ודאי שבדיון כל כך חשוב. הם צריכים, לפחות, להביא לשולחן הדיונים את העמדה שלהם. אם אין להם עמדה – לפחות שיכתבו מכתב על כך שאין להם עמדה בנושא, ושאותו אגף שנפתח, ולצערי, כמו שאמר יחיאל, הפך ממנהלת לאגף זוטר, שאני גם לא יודע עד כמה הוא פועל. תכף ניתן ליחיאל לדבר על זה.

אנחנו באים לעבוד בשביל לסמן "וי" וללכת? לא הבנתי. אני רוצה לומר למשרדי הממשלה בצורה חד משמעית – אנחנו הולכים לעצור את התופעה הזו. משרדי ממשלה שמוזמנים לדיון – יגיעו לדיון. אני הנחיתי את מנהלת הוועדה, בכוונה, לעצור עם הסיפור של הזום. הנושאים הם מספיקים חשובים. הם מקבלים על זה כסף. בשביל זה הם נמצאים במשרדים; בשביל זה הם עובדים. הם צריכים להגיע לוועדות, שבאות לעבוד ולפקח על הנושאים.

יחד עם זאת, אני רוצה לומר תודה רבה לחבר הכנסת בועז ביסמוט, יו"ר הוועדה המיוחדת למאבק בשימוש בסמים ואלכוהול. היא אחת מהוועדות החשובות בכנסת, וההחלטה לבוא ולקיים ועדה משותפת סביב הנושא הזה באה משנינו. התנצלתי בשמך בתחילת הדיון, והייתי שמח לשמוע ממך כמה דברים.

בועז ביסמוט (יו”ר הוועדה המיוחדת למאבק בשימוש בסמים ובאלכוהול):

קודם כל, שלום, ושוב סליחה. בוועדות הכנסת, אנחנו נמצאים במספר ועדות ומצביעים בהצבעות, אבל מיהרתי להגיע לכאן, בגלל חשיבות הוועדה הזו. אני מצטרף לדברים שאמרה חברת הכנסת צגה, בעניין ההגעה וההשתתפות כאן, כולל חברים בממשלה. זוהי חובה; אף אחד לא עושה טובה כשהוא מגיע לפה. אפילו הייתי אומר שזוהי החובה שבזכות להיות כאן. זוהי זכות, הרי, להיות כאן.

כמו שהתכוונתי להגיד, אבל ידידי, חבר הכנסת טייב, כבר פתח: רק כדי שיהיה רשום בפרוטוקול שהתכנסנו כאן, היום, לישיבה משותפת עם ועדת החינוך, ושוב, אני מודה לך על הישיבה המשותפת הזו עם החינוך, התרבות והספורט בנושא סמים במערכת החינוך. אנחנו פה במטרה לשמוע מפי בני הנוער – אני מניח שהם כבר דיברו, ואני אתעדכן – מהן הסיבות שחלקם פונים לשימוש בדבר הזה שנקרא סמים, או בחומרים פסיכו-אקטיביים אחרים. אלה הם משני תודעה, שיוצרים אשליה שקרית של רוגע רגעי ומזיק.

אני חייב לציין שברמה האישית, מאז שאני יושב ראש הוועדה המיוחדת למאבק בשימוש בסמים ובאלכוהול – סליחה על המילה, אבל אני פשוט נחרד מהכמויות המטורפות שאני פתאום מגלה. אני חייב להודות שעד לפני כמה חודשים לא הייתי מודע לממדים האלה, ומכאן החשיבות של הוועדה שלנו. ועוד פעם, ההשתתפות של כל אותם גורמים שיש להם זיקה, השפעה ותפקיד בנושא הזה – היא חובה.

בהתייחס לשימוש לרעה, על כל הרצף – החל משימוש מזדמן, שימוש תדיר ועד ההתמכרות עצמה, שהיא גם נושא שהוועדה שלנו מטפלת בו – אני מקווה שבשעה שלא הייתי כאן – הגורמים דיברו על התרומה שלהם במיפוי ואיסוף נתונים כבסיס לטיפול הוליסטי, החל ממניעה, חינוך, איתור ומתן מענים, ועל מאמץ כלל מערכתי של כל השותפים.

שוב, אני אומר את זה בפעם התשיעית – כדי שהם יתנו מענה, כל השותפים צריכים לבוא. אני אומר את זה בצער רב. זה כאילו הם סטודנטים חופשיים. לא. נבחרנו לכנסת כדי לעבוד. אתה רוצה להתמנות לתפקיד מסוים? התנהג בהתאם ותבוא לכאן. גם אם בוועדה הזו יש פחות מצלמות ופחות תקשורת – זה נוגע בילדים שלנו, ומכאן – הייתי מצפה לנהירה לוועדה שלנו.

אני מקווה שבישיבה הזו – עד עתה ואחר כך – נברר מהנתונים על היקף התופעה עצמה; שיוצג מיפוי לפי גילאים ולפי מגזרים, כולל, אפילו, ברמה הכי פרטנית, הבדלים בין בנים לבנות. שוב – וסליחה שאני אומר את זה – נדרש שיתוף הפעולה בין משרד החינוך; משרד הבריאות; המשרד לביטחון לאומי; הרשות הלאומית לביטחון קהילתי; משרד הרווחה והביטחון החברתי; מרכזי השלטון המקומי והאזורי; המגזר השלישי ועוד.

שים לב כמה משרדים אמורים לטפל בזה. לזה, פחות או יותר, אנחנו שואפים היום, וכשאני אומר: "פחות או יותר" – אני מתכוון, בעיקר, ליותר. יש הרבה מאוד עבודה לפנינו, ושוב – מדובר בילדים שלנו. תודה רבה.

תודה רבה. כשצריך להגיד מילה טובה – אומרים מילה טובה. כמו שאמרת, זוהי זכות שהיא חובה, ונמצא איתנו שמוליק חלק, ממשרד הרווחה והביטחון החברתי.

שלום ותודה רבה. זוהי בהחלט חובה שהיא זכות, חבר הכנסת ביסמוט. כך אנחנו רואים זאת, ומקפידים להגיע לוועדות מתוך אותה הכרה. אני אומר שבאגף בכיר קהילה, מנהל שלם, אצלנו במשרד, הטיפול בבני נוער מכורים, או שעל רצף השימוש בחומרים פסיכו-אקטיביים, הוא חלק ממערך כולל ב-One Stop Center, כשאנחנו רואים את ההתמכרות כחלק מתוצרי הלוואי של גיל ההתבגרות.

מתוך כך, אנחנו מכשירים מטפלים, ביחידות לטיפול בהתמכרות. נפתחו כ-84 יחידות להתמכרות ברחבי הארץ, וידנו עוד נטויה, כשהרעיון הוא להמשיך ולהרחיב. גם הכשרה בסיסית של עובדים סוציאליים בתחום ההתמכרות, שתתן להם העמקה וכלים, קורית בימים אלה. במסגרות אינטנסיביות, שעליהן אני אמון, כמו מפתנים, לנוער על רצף הסיכון, סכנה וניתוק – אנחנו מאוד מודעים ומשתדלים להכניס תקנים של מדריכי מוגנות. אותו מבוגר אחראי, שיראה את הנער בקומפלקס הכולל. דבר נוסף הוא תחום האיתור, שגם לו אנחנו נותנים דחיפה משמעותית, ברמה של ניידות, עובדי איתור.

הדבר האחרון שיש לי לומר, כמסר, גם לחברי הכנסת שיושבים פה, וגם לנו, כחברה: יד אחת באה ואומרת עד כמה אסור, ועד כמה תוצרי הלוואי של סמים הם חמורים, וכדומה, ויד אחרת באה ומדברת על לגליזציה. אי אפשר לראות את בני הנוער על רצף השימוש בחומרים פסיכו-אקטיביים במנותק מהלגליזציה שאופפת את המדינה. זהו סוג של טרנד.

חבר הכנסת טור פז דיבר על זה, ואני רואה את זה דווקא מההיבט ההפוך. חבר הכנסת דיבר על כך שלהשתמש בסמים זה לא In, ואני אומר שהיום, אל מול הלגליזציה, זה הופך להיות הפוך, לצערי. מי שלא צורך, מי שלא משתמש או מי שלא התנסה – זה לא In. היום אני שומע, לצערי, גם בבית המכובד הזה, חברי כנסת שמדברים על לגליזציה, ועל איך לאפשר. אי אפשר לנתק את בני הנוער.

אנחנו עושים עבודה לא מבוטלת, גם מול משרד החינוך, ברמת מניעה ראשונית, עם אותם עובדי התמכרות, שמגיעים לבתי ספר ומנסים לדבר על הסכנות האורבות, עוד בטרם שימוש, וכמובן, משרד הרווחה נותן מענה גם ברמת מניעה שניונית ושלישונית, כולל מסגרות חוץ-ביתיות וקהילות טיפוליות. אנחנו עושים כל שעולה בידינו, אבל נראה לי שבסופו של דבר, התפיסה הכוללת, המשלבת – וגם של הבית המכובד – חייבת להיות אחידה וקוהרנטית, ולא להשאיר את משרדי הממשלה נלחמים בתופעה ומנסים לטפל, כשיש קול שמנסה דווקא להסות, לדבר על לגליזציה ועל טרנדיות בעצם השימוש. תודה על הזכות.

בועז ביסמוט (יו”ר הוועדה המיוחדת למאבק בשימוש בסמים ובאלכוהול):

אני חייב להצטרף ולהעיר: נניח שהיום אתה צעיר כבן 15. מצד אחד אומרים לך שזה מסוכן, ומצד שני, אתה רואה את השיח על לגליזציה – אני הייתי אומר במילה אחת, מסקנה שלי – אתה יוצר "בלבוליזציה". זה מה שקורה. תודה.

אני רוצה לחדד, חבר הכנסת ביסמוט: במקרה הטוב זו בלבוליזציה, ובמקרה הפחות טוב – זוהי הלבנה. זוהי הכשרה לשימוש. כמו שאמר חבר הכנסת טור פז, אני אומר בהיבט ההפוך: זה In. זה הופך להיות In בעצם השימוש, ומי שלא שם – לא קיים.

בועז ביסמוט (יו”ר הוועדה המיוחדת למאבק בשימוש בסמים ובאלכוהול):

זה מה שהוא אמר? אני לא שמעתי כי לא הייתי פה, אבל אם הוא אמר את זה – מקומו בקואליציה.

הוא אמר בדיוק בהיבט ההפוך, שבעבר היה תשדיר שאומר שמי שמשתמש בסמים – זה לא In. אני אומר ההיפך – היום, מי שמשתמש הוא In.

ברשותך, שמוליק, אני רוצה לשאול אותך: בסוף יוני 2019, משרד הרווחה הפסיק התקשרות עם שתי עמותות שטיפלו בבני נוער ובבוגרים על רצף השימוש בסמים ובאלכוהול. אני מבין, מהנתונים שהובאו אליי, שהעמותה הראשונה טיפלה, באותו זמן, בכ-300 בני נוער על רצף ההתמכרות, והעמותה השנייה, על פי חוזה ההתקשרות עמה, טיפלה בכ-600 בוגרים. נכון להיום, המשרד, וגם הרשויות המקומיות, לא הצליחו לגשר על הפער. ב-2020, מספר המטופלים עמד על כ-15,000, מהם כ-929 בני נוער. איפה אנחנו עומדים היום?

אני אתייחס. ראשית, אני מניח שהנקודה הראשונה שציינת קשורה למסגרות החוץ-ביתיות, לקהילות הטיפוליות. אכן, קהילה טיפולית אחת נסגרה, ברטורנו, והיום יש קהילה טיפולית אחת במלכישוע. המשרד מודע לזה וער לצרכים. אמנם, אני לא מגיע מהאגף החוץ-ביתי, אבל אני משוכנע שגם האגף וגם המשרד, בכללותו, עושים כל מה שניתן וצריך כדי לדייק את המענים בהיבט הזה.

עברו מאז ארבע שנים, שמוליק.

נכון, אלא שלצערי – אני לא יכול לדייק את הנתון, נכון להיום, לגבי המסגרות החוץ-ביתיות. אני יכול לומר שנכון לעכשיו יש את הקהילה במלכישוע. חשוב לי לדייק: אני מכיר את הביקורת של משרד מבקרי המדינה משנת 2020, לגבי הנתון לפיו יש כ-929 בני נוער מטופלים בגילאי 12-18. הנתון הזה, בלשון המעטה, לא מדייק את מספר בני הנוער המטופלים בפועל. לצערי, זהו תת-תיעוד של הרשויות. מה שקורה הוא שלא כל בני הנוער, המטופלים ביחידות לטיפול בהתמכרויות, מקוטלגים תחת "נוער בהתמכרות", הגם שמי שכבר שם נמצא ברמת מניעה שניונית ושלישונית.

כמו שאמרתי, באגף הקהילה, אצלנו במשרד, במנהל שלם, אנחנו מדברים על One Stop Center. בהחלט יכול להיות שיש נער שהמוקד הוא לאו דווקא התמכרות, אבל יש זליגה גם לתחום ההתמכרות, כך שהנתון הזה הוא נתון שלא מדייק, ואנחנו שוקדים לבחון איך אנחנו מדייקים את אמות המידה, באופן שבו שכשאוספים נתונים, בסופו של יום – הנתונים ידייקו את המענה שהמשרד יודע לתת, ואכן נותן בפועל. זה הרבה מעבר ל-929 בני נוער שנמצאים בטיפול סביב סוגיית ההתמכרות.

ברשותך, אני אשמח שהמשרד יבהיר לוועדות את היקף הפעילות ואת המענה שהוא נותן כיום, ארבע שנים לאחר הפסקת ההתקשרות הזו.

משוב גם בהיבט החוץ-ביתי וגם בהיבט של טיפול בקהילה, כי אלו שני מישורים שונים.

כן. תודה רבה. חבר הכנסת משה סולומון, בבקשה.

תודה רבה, אדוני היושב ראש. שני יושבי הראש, חברים יקרים, אני באמת חושב ששתי הוועדות האלה הן הערובה שלנו לעתיד טוב יותר, אם נצליח לטפל בחינוך, אבל גם במניעה ובטיפול. אלה שני דברים מאוד משמעותיים.

אנחנו מכירים את המשנה שאומרת שהשעמום מביא לידי בטלה, והבטלה מביאה לידי עבירה. אני מכיר את זה, לצערי, מאחר ועסקתי הרבה בחינוך הבלתי פורמלי. אני יודע להגיד, כמעט בוודאות, שהמשפט הזה עובד. הדבר הזה נגרם, בדרך כלל – אבל זה נכון לגבי כל האוכלוסייה – באוכלוסיות מוחלשות, באוכלוסיות פריפריה. מאוכלוסיות במקומות בהם יש פחות שירות בלתי פורמלי, כמו מסגרות ספורט, כמו שדיבר חברי, חבר הכנסת דוידסון. ברגע שיש אותן – מעבר לכך שאתה לא מגיע לידי בטלה ועבירה – אתה גם עושה דברים הרבה יותר טובים, ומגיע למקומות הרבה יותר משמעותיים. זהו דבר שאנחנו צריכים למנוע. צריך לגדוע את המשפט הזה עוד כשהוא מתחיל בשעמום, ולא מגיע לעבירה. זוהי נקודה אחת.

משה, לגבי מה שאמרת – משרד החינוך טען, בתחילת הדיון, שהתופעה היא שווה, ברמת האחוזים, לא משנה אם זה בפריפריה או בערים הגדולות.

אמרתי שאני באמת לא יודע; אני רק יודע להגיד שזה משני הקצוות. יש כאלה שמשתמשים בסמים ואלכוהול מהקצה של העשירון העליון, כי יש להם מספיק והם פנויים, ויש גם משתמשים מהעשירון התחתון. אתה צודק. אני רק יודע להגיד שבאוכלוסיות שבהן אני פעלתי, בצפון ובדרום, ובעיקר בפריפריה, אני יודע שהסיפור של החינוך הבלתי פורמלי, והסיפור של מה שחברי דוידסון אמר, קודם לכן, הוא מאוד משמעותי. זוהי נקודה אחת.

נקודה שנייה היא הסיפור של אוכלוסיות מסוימות, שנגררות אחרי כל מיני עבריינים, דילרים או אנשים שמשדלים, גם לסמים וגם לאלכוהול, וזה קורה בעיקר בסופי שבוע. אני מטפל במשפחה באשקלון, שאני מכיר את הבן שלהם – היינו גרים באשקלון – והוא נגרר לעבריינות מגיל נערות. עכשיו הוא נמצא בשוק האפור, בגלל שהוא מכר סמים. הדבר הזה מתגלגל, וזה משפיע על כמה וכמה מעגלים של המשפחה. מעבר לאינדיבידואל – הדבר הזה משפיע גם במעגלים קהילתיים משמעותיים. לכן, אנחנו צריכים לראות איך אנחנו גודעים את הדבר הזה באיבו.

אני חושב שלדבר הזה יש שתי השפעות מאוד משמעותיות: אחת היא המעורבות של הורים, והשנייה היא הרשתות החברתיות. אני לא חסיד של הרשתות החברתיות, אבל אחד הילדים שלי פתח טלגרם, בשביל לראות סרט, או משהו כזה, אצלי בפלאפון. מאז, נחשפתי לכמות הודעות שקיבלתי על שימוש וסמים. זה מדהים. אנחנו צריכים לראות איך אנחנו אוכפים את הדבר הזה, ומייצרים איזה שהוא מנגנון שמצליח למנוע נגישות, וכן הלאה.

אני רוצה להגיד שלוש נקודות: א', ברור לי שזוהי סוגיה כבדה; כולם עוסקים בה, ויש אנשי מקצוע שעוסקים בזה הרבה שנים, אבל אין מנוס מחינוך, מהסברה ומהנכחה של המסוכנות, במיוחד במקומות שבהם המודעות לסכנה היא נמוכה יותר.

ב', הסיפור של האכיפה ברשתות החברתיות, מול דילרים וכן הלאה, הוא מאוד משמעותי, ולכן בעיניי – זהו כלל משרדי, ולא רק בחינוך או בוועדה כזו או אחרת. לגבי הסיפור של ההכשרה, אני יכול להגיד על יוצאי אתיופיה. המודעות של ההורים לסכנה של זה היא נמוכה. ילד הלך לבית הספר, חזר מבית הספר, הלך לחוג וחזר מהחוג – הם לא יודעים מה קורה בין לבין, ואנחנו יודעים להגיד כמה אנשים נכנסים ברשתות האלה.

הדבר האחרון – אמר את זה, קודם לכן, מי שדיבר ממשרד הרווחה – הוא הסיפור של מסגרות מטפלות. אני מכיר כמה וכמה מסגרות, לא בקצה, כמו מלכישוע, אלא הרבה לפני. ישנם כפרי נוער שמטפלים גם בסוגיות האלה, עוד לפני שזה מגיע לכדי טיפול אגרסיבי יותר. אני חושב שככל שנשקיע כאן בחינוך וביצירת מסגרות כאלה, לזמן שלפני שנופלים – נוכל למזער את הנזקים. תודה רבה.

תודה רבה. יחיאל מגנוס.

אני רק רוצה להוסיף משהו על מה שאמרתי קודם. בשנה שעברה, ביקרתי בכפר הגמילה במלכישוע, שהוזכר שם, ובמשך שנים היה לי קשר מאוד חזק עם "הזולה של חצרוני", בהקשר הזה, ועם מוסדות של יפתח. זאת אומרת, רוב מי שעוסק בנושא הזה. שוב, כמו בהרבה נושאים בחינוך, יש לנו פער במסגרות מותאמות לחברה הערבית ולחברה החרדית. כלומר, המסגרות ההיסטוריות שנפתחו בישראל נתנו, בהתחלה, שירות לציבור החילוני, ובהמשך לציבור הדתי. דווקא כשזה נוגע לנוער מהחברה החרדית או מהחברה הערבית – אין מספיק מסגרות מותאמות. רק לשם הדוגמה: כשהייתי מנהל בית ספר, הייתה לי מסגרת כזו בבית הספר, של בנות מהציבור החרדי שהגיעו לרחוב, וזה היה בתוך בית ספר דתי, כי לא הייתה מסגרת דומה. אחר כך הקימו כמוה, והיא קיימת עד היום, דרך אגב.

הגיעו?

כן. הגיעו עשר בנות, בכל שנה, מהתחתית של התחתית. המסגרת הזו הייתה מנותקת, פיזית, מבית הספר, אבל היא הייתה באחריותי, וגם לימדו שם מורים שלי. היא קיימת עד היום. אני אומר את הדברים – למרות מה שאמרתי קודם, ולמרות שאתגר הסמים והאלכוהול הוא בכל החתכים הסוציו-אקונומיים וכו' – כי בנושא המענים, במיוחד במערכת החינוך והרווחה, עדיין יש לנו פערים במענים מותאמים, בגלל הסטיגמות החברתיות, ובגלל כל מיני סיבות, וחלק גדול מהמסגרות עדיין לא מותאמות.

כשמגיע ילד מחברה חרדית או ערבית, היכולת למצוא מסגרת שמתאימה לאורח חייו היא נמוכה יותר, וזה דבר שהוא כן באחריות הרגולטורים, ואנחנו צריכים לטפל בזה. אמרתי כאן בוועדה, והיה לי דיון על זה עם חבר הכנסת פינדרוס, שיש בישראל רק שני כפרי נוער לציבור החרדי. יש כ-56 כפרי נוער. שניים מתוך 56 זה לא מספיק. יש שניים לציבור הערבי. זה לא מסתדר עם שום דבר. לכן, הקמה או הסבה של מסגרות מותאמות, שיתנו מענה עם התאמה חברתית, זה משהו שיש לנו השפעה עליו, כוועדה. אנחנו צריכים לאסוף מספרים בעיקר על החוסר, אבל צריך לדעת לתת התאמה, או הקמה.

היום, להקים מסגרות מהסוג הזה – זה על גבול הבלתי אפשרי. כלומר, מי שינסה להקים היום כפר נוער במדינת ישראל – אני עוזר להקים כבר כזה לנוער הגבעות – זוהי אחת המשימות הרגולטוריות הכי קשות, כי בעיקרון – לא מקימים. אתה צריך הצדקות מאוד טובות כדי להקים. אני אומר את זה כאן כי בעיניי – הוועדה יכולה להשפיע על תהליך קבלת ההחלטות של הקמת מסגרות מותאמות למגזרים שהיום – לא מקבלים מענה מתאים. תודה רבה.

תודה רבה. אלה דברים חשובים מאוד. אני באמת חושב שהנושא של התאמה ושל פיתוח מסגרות לאוכלוסיות שצריכות את ההתאמה – לא משנה אם זה המגזר הערבי או המגזר החרדי – אכן נדרש. יחיאל מגנוס.

חיליק. תודה רבה.

אני רוצה לומר שכשאני הייתי בקדנציה הקודמת-הקודמת – שלוש קדנציות בשלוש שנים – הייתי חבר הוועדה המיוחדת למניעת שימוש בסמים ואלכוהול. הקפדתי לצאת לסיורים ולהיחשף לשטח, וקיבלנו יום עיון מחכים מאוד אצלך, אז תודה על כך.

זכות גדולה, והערכה רבה לפועלך, אדוני.

אני שמעתי פה הרבה דברים נבונים, חשובים וממוקדים, על פינות רבות מאוד, והמגוון הגדול של נקודות בהן אנחנו נוגעים פה – שימו לב – נובע מנושא אחד. באיזה תחום הנושא הזה של הסמים? הנושא הזה הוא בתחום התרבות האנושית. הוא חלק מההוויה האנושית, משחר קיומו של המין האנושי. אין בני אדם בלי סמים. לא היו, אין ולא יהיו. אתה שותה קפה? יופי. לא נעים להגיד, אבל האיש מסומם, כך שזה מכובד. אתה משתמש בסוכר מדי פעם, כבוד היושב ראש?

כמעט ולא.

כמעט ולא מסומם. בסדר. היה צריך להקדיש פה יום שלם של סמינר לנושא הסמים ומהות הסמים. משרד החינוך עושה פה עבודה גדולה מאוד. אני חושב שהיה ראוי להטיל עליהם את המשימה לארגן סמינר של יום שלם לוועדה, כדי ליישר קו. כדי שכולכם תוכלו להבין, על בסיס רחב ביותר, מהם סמים.

סמים נוגעים לכל כך הרבה שטחים: לחוסן הציבורי; למוסר; לערכים; לבריאות; לביטחון. הסמים נוגעים בכל נושא, כי זהו נושא תרבותי. תרבות היא דבר בלתי שפיט. אי אפשר לשפוט תרבות, אבל בהחלט צריך, וחייבים, להשפיע עליה. זאת אומרת, יש לנו משימה גדולה מאוד: להשפיע על התרבות הישראלית, ולדאוג לחוסן, לערכים, למוסר, לביטחון, ולכל הדברים האלה, דרך התרבות שאנחנו משתיתים.

אני שמעתי פה ממשרד הרווחה על נושא הלגליזציה. הלגליזציה היא גניבת דעת. מבלבלים לך את המוח. שואלים אותך: "אתה בעד לגליזציה או נגד? נו, תחליט". זה ישנה את המצב, תגידי לי, קרן? אם אנחנו נקרא למצב הקיים "לגאלי" או: "לא לגאלי" – זה ישנה את המצב? יהיו פחות סמים? פחות אפליקציות שתוכל להזמין את זה דרכן? דרך אגב, אתה מזמין את זה עם תוספת של קטמין? איך אתה אוהב את זה?

צריך להביא את זה כפתרון. אתם מציעים כל מיני פתרונות נקודתיים. אני מקשיב להם ושומע, ואני שומע עוד ויותר מאותו הדבר. רבותיי, בואו אני אספר לכם: אם עושים עוד ויותר מאותו הדבר – מגיעים לאותה התוצאה. התוצאה כבר מונחת לפנינו כאן, על השולחן. אי אפשר לעשות עוד ויותר. אני דווקא מאוד אוהב את מה שאני שומע מדוידסון – הספורט כחלופה לזמן פנוי. זה רציני בהחלט, וגם מוכח, מחקרית.

לעשות עוד ויותר מהסברה, חינוך ואכיפה – לא יביא לשום שינוי. המחקר של האו"ם, שמבוסס על 50 שנות מלחמה בסמים, הביא להבנה שבמקרה הטוב – זה עושה אפס, ובמקרה הגרוע – זה משנה סמים, אבל זה לא עושה שום שינוי. הדבר היחיד שעושה שינוי הוא מודעות גבוהה. למודעות גבוהה מגיעים על ידי שיח ציבורי פתוח. שיח ציבורי פתוח הוא יצירת מודעות גבוהה. כאשר המודעות גבוהה – הסיכון נמוך. אלה נושאים שאני זורק במשפט אחד, אבל כל משפט כזה – דורש הרצאה של שעה.

בשביל להגיע לרמת מודעות גבוהה – צריך אינטליגנציה גבוהה, ידע מעמיק ויכולת ביצוע מדהימה. ניתן לעשות את זה, והיחידים שמתחילים בזה הם משרד החינוך, להפתעתי. זה לא שאני מבסוט מכל מה שהם עושים, אבל הם עושים; הם מייצרים מודעות, וגם מועצת התלמידים. אמנם בקטן, אבל זה עוזר.

יש פה כמה דברים שאני רוצה לומר: אחד, רבותיי, אתם מדברים על משרדי הממשלה. איפה הצבא? הצבא, רבותיי, הוא גורם ראשון במעלה לצריבה חינוכית-תודעתית במדינת ישראל. מה שאנחנו לומדים בצבא – שריר וקיים עד אחרית ימינו. "חיילים ותיקים לא מתים" – כך אומר המשפט האנגלי. צריך לערב את הצבא בנושא הזה: בתכניות, בפעילות ובהובלת התכניות האלה. אני ניסיתי לעשות את זה. קטונתי; לא הצלחתי. צריך לעשות את זה – להביא את הצבא לתוך המערכת הזו, ולא רק את משרדי הממשלה.

אנחנו צריכים להקים מחדש את הרשות הלאומית לטיפול בנגע הסמים. אין מצב שמדינה כמדינת ישראל, שטבולה בסמים, יהיה לה אגף ברשות לביטחון קהילתי, תחת כנפי המשרד לביטחון לאומי. זה מגוחך, הרי. זה לא מגוחך – זה מבייש את כולנו. צריך לשים סוף לעניין הזה. המשרד הזה הוקם על ידי השופט רובינשטיין, במשרד ראש הממשלה, כדי לאגד, לאחד ולצוות יחד את כל התקציבים שכל אלה שיושבים פה, סביב השולחנות, נהנים מהם, ולעשות מזה כוח אגרוף אחד, כדי להביא לתוצאות אמיתיות, מקצועיות וראויות.

יהיו לו השלכה וכוח פוליטי, כתוצאה מכך שהוא עומד תחת כנפי משרד ראש הממשלה. לא להעביר את זה ממשרד ראש הממשלה למשרד לביטחון פנים, ואחר כך לפרק אותו לגמרי, ולעשות מזה אגף באיזו רשות שאיש לא יודע מהי מהותה.

רבותיי, אני מציע יום סמינר על הנושא הזה של מהם סמים. אני לא צוחק; אתם דנים בנושא שהוא קריטי לחיינו, וכדאי להעשיר אותנו בידע אמיתי, בסיסי. לא רק מניסיון אישי, אלא אפשר קצת להרחיב. אני מוכן לקחת חלק בעניין הזה. בואו נרים את הכפפה הזו.

אני חוזר ומסכם: הרשות הלאומית לטיפול בנגע הסמים חייבת לקום ולעמוד על רגליה, תחת כנפי משרד ראש הממשלה, ולא תחת שום משרד אחר. תודה רבה.

תודה רבה, יחיאל. דברים חשובים. המשפט האחרון שלך נרשם לפרוטוקול ולסיכום. חבר הכנסת יצחק קרויזר, בבקשה.

קודם כל, תודה רבה. זהו דיון חשוב מאוד. יש לי כמה נקודות שאשמח לשאול, להחכים, ולבקש מהוועדה המשותפת לקראת הקיץ. אני מבין, גם משאר הדוברים, שאומרים שהמניעה היא כמעט בלתי אפשרית. זאת אומרת, עם כמות הסמים שיש היום, בטח בבתי הספר, ברחוב ודרך הטלגרם – כל תלמיד היום נמצא עם פלאפון, ויכול להזמין את זה עם משלוח עד הכיתה, או עד שערי בית הספר.

כ-8% מתלמידי ישראל מתנסים. לא היית בהתחלה, אז אני מעדכן אותך.

אוקיי. זהו נתון מעודד, יחסית.

תלוי מאיפה אתה לוקח את זה.

המצב הוא הרבה יותר נפוץ. השאלה היא איפה אנחנו נמצאים ביחס - - -

משה טור פז (יש עתיד): מנ

אתה יודע, אפשר גם לטבוע במים של 10 ס"מ בממוצע. אם זה 8% מ-א' עד י"ב, אז 30% הם בי"ב, ואחוז אחד - - -

הנתונים הם מ-א' ועד י"ב? חשבתי שהנתונים התיכון הם מעל 50%. בגלל זה אני אומר את זה על 8%. אז השאלה היא: א', איפה אנחנו נמצאים במדד, יחסית, אל מול העולם?

8% יותר מדי, מאיפה שאני מסתכל על זה.

סליחה, קצת חשבון. בואו נניח שילדים בכתה א' לא מעשנים, או לא מתנסים. להגיד 8% על סך ילדי א'-י"ב זה - - -

קרן, את רוצה לחדד?

היה נכון להזמין את פרופ' יוסי הראל-פיש, שיושב על הנתונים. הנתונים שהתייחסתי אליו הם עד כתה י'. הם בוודאי לא לוקחים בחשבון את כתה א', אלא את חטיבת הביניים; ז'-י'.

אז א', אני אשמח לדעת איפה אנחנו נמצאים על הסקאלה אל מול שאר המדינות. לא שזה איזה שהוא מדד טוב, אבל סתם כדי להבין. ואז אני חוזר אליך, בעניין של מודעות. הגברת השיח למודעות למה? לנזקים? להשלכות? איפה זה צריך להיות? זה צריך להיות בתוך המסגרות, כמו צבא או משרד החינוך? ברשתות חברתיות שדיברו עליהן פה? בתקשורת? איפה צריך לחדד את הגברת המודעות, כדי שזה לא יהפוך לשיח של הפצה של מידע.

לא הסברה; שיח פתוח.

הגברת המודעות. אוקיי, אז השאלה היא: איפה התכניות האלה צריכות להיות מחודדות?

ברשות הלאומית לטיפול בנגע הסמים.

אוקיי. ואני רוצה לחזק אותך, קינלי, שדיברת על חוסר במסגרות חרדיות, ערביות, לנוער גבעות ועולים חדשים. אני נתקל בזה לא פעם בצורך ליותר גיוון. אולי זה משהו שהוועדה צריכה לדחוף את עבודת הממשלה לגביו, ולהביא לפתיחה או לתקצוב של יותר כפרי גמילה.

אני חושב שהשילוב בנושא הזה הוא מבורך מאוד. אנחנו נמצאים לקראת הקיץ, אז א', אם אפשר לקיים איזה שהוא סיור במוקדים; חופי ים, כנרת – שהיא בכלל אזור שמועד לפורענות, גם בנושא הסמים, יתר שאת בקיץ. ב', מהן התכניות? דיברנו עכשיו על השימוש בתוך מסגרות בית הספר והתיכונית, אבל מה קורה עם התכניות של משרד החינוך להגברת מודעות, או לאכיפה של המשרדים, ביולי-אוגוסט, כשכולם יוצאים החוצה?

קרן, את רוצה להגיד משהו?

אני רק אתייחס. יש את התכנית של 360, - - - נוער בסיכון, שהיא תכנית בין- משרדית, של משרד הרווחה והחינוך, שפועלת בחופי הים במהלך חודשי הקיץ. יש אותה בכנרת, בירושלים, בתל אביב ובצפת, לציבור החרדי. זאת אומרת, בנקודות בילוי של בני נוער – יש נוכחות של מבוגרים, ממקום של השגחה ושל נוכחות, על מנת לסייע להם.

תודה רבה. משרד הבריאות, ד"ר רוני ברקוביץ', בבקשה.

תודה רבה, יושבי הראש המשותפים. קודם כל, אני מודה על הדיון. זהו דיון חשוב מאוד. נושא אחד שטרם עלה כאן הוא הנושא של גז הקצפות, שהוא מספר אחד בשימוש לרעה, היום, בקרב בני נוער. רק לפני שבועיים היו שני אשפוזים, עם תופעות נוירולוגיות, מהשימוש בגז קצפות.

מדובר בגז. כלומר, שמים את המיכל בתוך איזה שהוא פרופלור. זה נקרא גז קצפות, כי משתמשים בו לייצר קצפות, לכן הוא גם חוקי ומותר למכור אותו.

מטורף. אני לא יודע אם ראיתם את זה, אבל ילדים מסתובבים עם הבלונים האלה במקומות פתוחים. אף אחד לא מדבר איתם, והשוטרים בכלל לא יודעים מה זה.

שימוש שני שיש לאותם הבלונים – החומר הוא Nitrous oxide, שמשתמשים בו רופאי שיניים, בטיפולי שיניים של ילדים, כדי לטשטש ולהרדים אותם.

גז צחוק.

גז צחוק, בדיוק. הריכוז בטיפולי שיניים הוא 50%, אבל הריכוז שבו בני נוער משתמשים הוא 99%. כלומר, הרבה יותר חזק. רק בשנה ומשהו האחרונה נתפסו בסביבות 600,000 מכלים בחוץ. זוהי כמות מטורפת. מוכרים אותו במסיבות, והבעיה היא שזה חוקי, ושמותר למכור אותם.

אנחנו גם מקבלים חוות דעת מקצועית, ואנחנו גם - - - למומחים. כרגע, יש ועדה עם המשטרה ועם הפרקליטות, כדי להגיש כתבי אישום על הדברים האלה, אולם אנחנו כן נצטרך סיוע שלכם. עדיין לא הוגשו כתבי אישום בנושא, ואני חושב שהגיע הזמן שיוגשו, גם כשזה נתפס כחוקי, כי אנחנו רואים את השימוש לרעה. אם זה יימשך כך – יהיו פה מקרי מוות, בסופו של דבר. כדי להימנע מזה, אני חושב שכדאי לפעול כמה שיותר מהר בנושא גז הקצפות.

אילו דרכי פעולה אתה מציע?

אני מציע להגיש כתב אישום פלילי כנגד האנשים שמוכרים אותו לבני נוער במסיבות. הם מוכרים אותם עם הנוקר, שעושה חור בגז, ואז הגז משתחרר לתוך בלון, והם שואפים את הבלון. כמו שאמר חבר הכנסת דוידסון, הם לא לוקחים רק אחד, אלא חמישה או עשרה, אחד אחרי השני, ואז הם ב-"היי". זה משפיע בדיוק כמו סמים קשים אחרים, למשך 5-10 דקות, ואחר כך הם חוזרים לעצמם, אבל ב-5-10 דקות – מישהו יכול ליפול מהגג או לטבוע בים.

אי אפשר להכניס אותם לפקודת הסמים, כי זה לא סם. אגב, באירופה יש את אותה הבעיה. גם מדינות אחרות מתמודדות עם אותה הבעיה. חלק כן הולכות, כרגע לכיוון פלילי. יש גם דרכים אחרות. אנחנו מנסים אבל אין עדיין פתרון. אני חושב שמי שהוכח שהוא מוכח למטרות לא חוקיות – צריך להגיש נגדו כתב אישום. זוהי דעתו של משרד הבריאות, וגם אנחנו הגשנו חוות דעת בנושא.

אני חושב שכדאי להעלות את הנושא של האופיואידים, כי כרגע, הבעיה הכי גדולה שאנחנו רואים היא התמכרות לסמים שהם תרופות מרשם. עשרות אלפים נתפסו. אנחנו מדברים על קנביס, אבל החומרים האלה הם הרבה יותר מסוכנים, ויש זליגה שלהם לבני נוער. רק בחודשים האחרונים שמענו על בני נוער שהיו לוקחים את החומרים האלה בנתניה, בירושלים ובאשקלון, וחלקם גם התאשפזו.

קל למצוא אותם. אנחנו עושים שינויים רגולטוריים מבחינת הגבלת הניפוק של הרופאים, וכו'. זוהי בעיה של הבוגרים יותר, כרגע. אנחנו כן רואים זליגה לבני נוער, וכדי למנוע את זה, אני חושב שכדאי לעשות הסברה, כמו שאמרנו. מדובר בסמים לכל דבר ועניין, וסחר בסמים, וזה 20 שנות מאסר לפי החוק. תודה רבה.

תודה רבה. הראל חדד - - -

אני הייתי שמח להגיד משהו לפני. הרבה כאן דיברו על אכיפה ועל הכשרות למורים. אני כן הייתי רוצה לראות יותר שיח סביב תלמידים. אם אפשר לעשות ימי הכשרה לתלמידים – שתלמיד יוכל לדעת איך לעזור לחבר. ברור שאם חבר שלי נמצא בתוך המעגל הזה, ואני עברתי יום הכשרה – אני לא יכול להוציא אותו, אבל אולי אני יכול למנוע כניסה של מישהו אחר.

אולי, קודם כל, צריך להתמקד באיך אתה יכול לעזור לעצמך?

גם זו נקודה טובה. במיוחד כשנוער נחשף לזה מגיל מאוד צעיר, אם הוא יעבור הכשרה מאוד פתוחה בנושא – הוא יכול למנוע את זה מעצמו, ואחר כך גם למנוע את זה מהסביבה.

אנחנו גם יודעים שקבוצת השווים היא המשמעותית עבור בני נוער. לכן, כשחבר מדבר עם חבר – לפעמים זה הרבה יותר מאשר מורה שמדבר עם תלמיד.

יש לנו תכנית כזו. קרן התייחסה אליה בהרחבה.

כן, אבל אני חושב שגם מאור אמר את זה, ובצדק: התכנית הזו היא לא חובה. בסוף, זה נתון להחלטת מנהל בית הספר אם הוא מכניס את התכנית או לא. הראל, אתה רוצה להגיד כמה מילים?

אני ארחיב טיפה על מה שהוא אמר. זה באמת בעייתי שהתלמידים לא מקבלים איזה שהוא מענה מסוים, לפחות מהמקום שלי, כי חלק מהתלמידים גם לא באמת נמצאים במסגרות כאלה. לפעמים הם לא נמצאים במסגרות לימודיות בכלל. אני רק אתן דוגמה קטנה מהיישוב שלי: הייתה התפתחות מסוימת של סמים בקרב נערים שלא נכנסו למסגרות, ותמיד הסתובבו, ולאט-לאט – המעגל הזה יתפתח. הרי, לא יהיה שם מישהו שיוכל לתת להם את אחת מהתכניות שאתם נותנים, כי זה לא רלוונטי לגביהם.

אני חושב שזה מעבר לתלמידים, אלא כנוער, בכלל. חייב לתת יותר התייחסות לאיך אני פונה ולמי אני פונה; איזה מוקד מסוים, שאני בטוח שיש אותו, אבל כנראה - - -

דיברנו על מודעות כשלא היית.

נכון. אני מצטער על זה שלא הייתי. המודעות אליו היא לא מספיק גדולה, כנראה, כי כאשר אני אראה חבר – וכבר ראיתי חברים, מכתה ז' לפחות, שמשתמשים בסמים – אין לי, לפחות, את החשיבה: "אוקיי, אז אני אפנה למוקד הזה". זוהי הבעיה שאני רואה כבעייתית ביותר, אולי, כי לא רק שהיא לא מונעת את השימוש של עוד אנשים – היא גם לא באמת תעזור לבן אדם שמשתמש כרגע. כך, המעגל רק יגדל ויתרחב יותר ויותר.

תדע, יוסי, בדרך כלל, כשאני יושב בשקט – זה הכי מפריע לי.

אני יודע. זה השקט שלפני הסערה.

תראו, אני מאוד פסימי. מאוד. אני פסימי בגלל שהמדינה, הממשלה, הבניין הזה, לא רואים את הצרה שאנחנו נמצאים בה כמדינה. ביום שישי, תפס אותי בן אדם שאני מכיר הרבה שנים, מלח הארץ, עם שלושה ילדים מקסימים. בגיל 14 או 15, הילד שלו התחיל להסתובב עם אנשים שאנחנו לא רוצים שהילדים שלנו יסתובבו איתם. הוא התחיל עם קנביס, וזה עבר לכדורים שאתה מדבר עליהם ולמדבקות האלה, והוא כמעט איבד את הילד שלו.

אנחנו חיים בעולם שבו כמעט ואין לנו שליטה על הילדים. אנחנו עובדים המון שעות, אנחנו מגיעים מאוחר בלילה – אני מדבר על המבוגרים – ואנחנו לא יודעים עם מי הילדים מסתובבים. אנחנו נמצאים בנקודה שבה אם לא נלחץ חזק על הברקס – זה יתפוצץ למדינה הזו בפרצוף, בצורה שאנחנו לא נוכל לשלוט בה.

אנחנו מאוד נחמדים פה, ומדברים על תכניות, אבל כשאתה מדבר בשקט – אני שומע את המילים שלך. הוא היה בוועדה אצלך כמה פעמים, ביסמוט, ואנחנו כבר לא בקנביס. אנחנו לא באלכוהול. אנחנו בדברים דרמטיים. נערים שמדביקים על הכתף שלהם; לוקחים כדורים והופכים להיות דולפינים. אנחנו לא יכולים להציל את הילדים האלה.

זהו הסם הכי מסוכן היום, חבר הכנסת. הוא חזק פי מאה מהמורפיום.

אני באמת מבקש לקיים דיון בשבוע הבא. לא בעוד שבועיים ולא בעוד שלושה. להזמין לפה את ראש האגף – לצערי, זוהי כבר לא רשות – את המשרד לביטחון לאומי ואת כל המשרדים הנוגעים בדבר, ולעשות דיון, שוב. לא לחכות חודשיים. אם לא נקבל מהם תשובות – לעשות עוד דיון בשבוע שאחריו. למרות שיהיה לכם קשה להגיע לפה עוד פעם – אני יודע מה קורה בבניין הזה. אם לא יושבים על זה, ולא עושים דיון מעקב ועוד דיון מעקב, ובסוף יוצאים עם תכנית אמיתית – לא יקרה כלום. אני לא רוצה לחזור על מה שאמרתי, אבל שמעתם את מה שאמרתי, לא בפעם הראשונה ולא בפעם השנייה.

שום דבר לא יקרה אם לא יהיה פה זעזוע. עד שיעמוד ראש הממשלה ויגיד: "חברים, יש בעיה קשה במדינת ישראל. אנחנו, כממשלה, מכירים בזה". זה לא קרה עד עכשיו, ואני לא מפיל את זה על הממשלה הזו או הקודמת. אף אחד לא עשה את זה. אני לא מאחל לאף אחד לפרוץ את הדלת ב-02:00 ולראות את אבא שלו, או את הילד שלו, גמור מסמים או מאלכוהול. בואו נעצור, רגע, את כל הברבורציה הזו, ונתחיל לעבוד מסודר, כדי שבסוף – יהיו מסקנות כלשהן, ונתקדם איתן. תודה.

בועז ביסמוט (יו”ר הוועדה המיוחדת למאבק בשימוש בסמים ובאלכוהול):

רק הערה אחת, אם תרשה לי: קודם כל, רואים שהדברים שאתה אומר נאמרים מתוך אכפתיות. אתה גם מהמשתתפים הקבועים בוועדה שלנו, ואני מודה לך על כך. עוד דבר שאני רוצה להגיד כאן לפרוטוקול, בטח בימים כאלה, כאשר מדינת ישראל נכנסה לסוג של מערבולת – אם יש מקום שבו אין אופוזיציה וקואליציה זה בוועדה הזו. אנחנו תמיד עובדים בשיתוף פעולה, וכל רעיון ועצה שלך תמיד מתקבלים בברכה. זהו אחד הדברים שאני מאוד אוהב בוועדה שלנו.

גם בחינוך זה כך.

בועז ביסמוט (יו”ר הוועדה המיוחדת למאבק בשימוש בסמים ובאלכוהול):

יפה, אני מברך על כך. גם האורחים פה צריכים להיות מודעים לזה. בעניין הוועדה שלנו, יש Follow up באופן תדיר וקבוע. אנחנו מגיעים לדרגים הגבוהים ביותר בשיחות, כדי לקדם עניינים ודברים. אני לא מהסס להגיע הכי גבוה, כי הנושאים הם בליבנו וחשובים מאוד. תודה רבה על הדברים. תודה רבה על ההשתתפות. תודה רבה על התרומה שלך לוועדה שלי.

תודה רבה, בועז.

אדוני יושב הראש, אני יכולה משפט אחד, ברשותך?

כן, בבקשה.

אסנת אייל, מנהלת אגף חינוך, חברה וקהילה במרכז שלטון אזורי. אני רוצה להתחבר למה שנאמר כאן, ולהוסיף פן קטן נוסף. יש פתגם שאומר שצריך כפר שלם על מנת לחנך ילד אחד, ואתם התחלתם לעשות את זה, שני יושבי הראש.

אני רוצה להציע עוד משהו: מלבד הוועדות הבין-משרדיות, לצד האכיפה שאנחנו מנסים, צריך לחזק מאוד את יכולת השליטה, האיפוק וקבלת ההחלטות של הילד. כנראה שלא נצליח, כל הזמן, לאכוף את כל מה שאנחנו לא מצליחים לאכוף עד עכשיו. למה אני אומרת את זה? אני חושבת שלצד האכיפה והוועדה הבין משרדית – חייבים לייצר מנגנונים מסודרים וברורים בין החינוך הפורמלי, החינוך הבלתי פורמלי, ההורים, המחוז, המדינה. זאת אומרת, זה לא מספיק כאן. בצד הדבר הזה, צריך לרדת למנגנונים מסודרים.

יש את המטא אנליזה של קאסל, שמדבר על מיומנויות חברתיות-רגשיות. בעצם, זה מה שאנחנו מנסים לפתח: שילד יגיד: "זה לא בסדר שהחבר משתמש; אני לא משתמש, ואני אבוא ואגיד את זה". בשביל זה – צריך שכולם יעבדו ביחד, מסביב לילד. ההורים; הקהילה; המדינה; בוודאי שבית הספר. לכן אני מבקשת שבמפגשים הבאים, גם נציג איזו שהיא תכנית רחבה, שמדברת על 360 ילדים.

תודה רבה.

יש את מה שדיברת עליו בארצות הברית, לא?

כן, לחלוטין. גם פה, במשרד החינוך, מנסים לייצר הרבה מאוד - - -

זה כבר הרבה שנים בארצות הברית.

התכנית החדשה שלנו עובדת בדיוק על המיומנויות האלה.

טוב. אני רוצה לומר בשמנו, שני יושבי הראש: הוועדות מודות לכל המשתתפים. הוועדות מציינות, בצער, שתופעת השימוש של בני נוער בסמים ואלכוהול היא תופעה רחבה, ומתרחבת. הוועדות מציינות את הסכנה שבשימוש בסמים ובאלכוהול על ידי בני נוער, שהם עתיד המדינה. הוועדות דורשות מכל משרדי הממשלה הרלוונטיים לדאוג לבריאות בני הנוער. שמחנו לשמוע שלמשרד החינוך יש אגף לטיפול בנושא. הוועדות מבקשות ממשרד החינוך לאסוף נתונים מדי שנה, ולא כל שנתיים או כל ארבע שנים, כפי שזה נעשה היום, לכאורה, כדי שהמשרד יוכל לתת מענה ולתקן את הבעיות באופן מידי, מדי שנה.

הוועדות מבקשות ממשרד החינוך נתונים על היקף התופעה: מהו שיעור התלמידים שמשתמשים בסמים ובאלכוהול על פי שנת הלימוד; על פי אזורים; מגדר; עולים ותיקים; ורמת הפיקוח של הנושא. הוועדות מבקשות ממשרד החינוך לתת יותר הכשרות לבני הנוער, על איך להימנע ועל איך לעזור לחברים.

הוועדות מציינות שהמאבק בשימוש בסמים ובאלכוהול צריך להיות גם בחינוך הבלתי פורמלי, ובעיקר בו. הוועדות קוראות לקיים שיח פתוח על הסכנה בשימוש בסמים ובאלכוהול. הוכח כי זהו דבר יעיל, ולאו דווקא בסמים מוכרים, אלא גם בסמים שהושכרו, אם זה גז קצפת וכן הלאה.

הוועדות דורשות ממשרד הרווחה להעביר אליהן נתונים מהמשרד ומהרשות לביטחון קהילתי, על היקף המטופלים על ידי המשרד, כולל במסגרות חוץ- ביתיות. הוועדה דורשת מהמשרד לביטחון לאומי לקבל את הנתונים שהתבקשו על ידי חבר הכנסת דוידסון מזה כחודשיים.

לא רק נתונים; מה הם עושים, בכלל?

אנחנו נגיע לזה. הוועדות מציינות את חשיבות ההסברה בטרם השימוש בסמים ובאלכוהול. הסברה יעילה בהרבה על פני ענישה בעקבות השימוש. הוועדות קוראות להקים מסגרות טיפול מותאמות לכל סוגי האוכלוסייה, כולל הציבור הדתי והערבי. הוועדות קוראות להקים מחדש את הרשות הלאומית לטיפול בנגעי הסמים.

אני מתחבר עם מה שאמרת פה, יחיאל, ואני אומר את זה בצורה ברורה: אנחנו נפעל, יחד עם חבר הכנסת ביסמוט, כדי שהדבר הזה יקרה, ומקווה שבזמן הקרוב ביותר. הוועדות מבקשות שיהיה רישום פלילי לכל מי שמוכר סמים לבני נוער, וזה לא משנה אם אלה סמים כאלה או אחרים. אנחנו נפעל, לשם כך, על ידי חקיקה משותפת עם יו"ר הוועדה, בועז ביסמוט.

הוועדות מביעות את חוסר שביעות רצונן מכך שהמשרד לביטחון לאומי לא הגיע לישיבה, על אף שהוזמן. הוועדה מבקשת מהממ"מ לתת לה תמונת מצב על מקומה של מדינת ישראל בשימוש בסמים ובאלכוהול בקרב בני הנוער, לעומת מדינות אחרות בעולם. ברשותכם, אני נועל את הוועדה.


הישיבה ננעלה בשעה 11:23.