פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



3
הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
13/06/2023


מושב ראשון



פרוטוקול מס' 20
מישיבת הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
יום שלישי, כ"ד בסיון התשפ"ג (13 ביוני 2023), שעה 12:30

מרכזים רשותיים לגיל הרך

חברי הוועדה: אלי דלל – היו"ר
עאידה תומא סולימאן

רון כץ
יוסף עטאונה

רום בר-אב - רפרנט תעסוקה, אגף תקציבים, משרד האוצר

אורלי נעים - ממונה שילוב והכלה, אגף לחינוך הגיל הרך, משרד החינוך

נעמה יושע-אורפז - מנהלת, התפתחות הילד, משרד הבריאות

ד"ר טל שחר-אשכנזי - סגנית מנהלת, המחלקה להתפתחות הילד, משרד הבריאות

אחיה קמארה - מנהל, התוכנית הלאומית לילדים ולנוער בסיכון ׳360׳, משרד הרווחה והביטחון החברתי

ורד כרמון - מנהלת, תחום הגיל הרך ומדיניות חינוך, משרד הרווחה והביטחון החברתי

דינה בן-לביא - עו״ס, מהלת תוכן, הגיל הרך, משרד הרווחה והביטחון החברתי

ד"ר יסכה מוניקדם - מרכז המחקר והמידע של הכנסת

שגיא בכר - מנהל, הגיל הרך, עיריית באר יעקב

גלית פרידמן - מנהלת, מרכז רב תחומי לגיל הרך ולמשפחה ובית הספר להורים, עיריית אילת

ענת בניטה - מנהלת, מחלקת גיל הרך ומג״ר רשותי, עיריית רחובות

אתי זילברמן - מנהלת, יחידה התפתחותית במג״ר, עיריית רחובות

ד"ר ענת בר - מנהלת, תחום הגיל הרך, עיריית טירת הכרמל

מיכל מנקס - סמנכ״לית, חינוך, רווחה וחברה, מרכז השלטון המקומי

יואב קריים - הפורום הארצי של היחידות להתפתחות הילד

דנית ברביבאי - מנכ״לית, פורום מסגרות החינוך לגיל הרך בישראל

יערה שילה - מומחית בגיל הרך, מכללת ׳אפרתה׳

מור דקל - יו״ר, העמותה הישראלית למען הילד בגיל הרך

אלה כהן - מנכ״לית, ׳כולנו משפחה׳

קרן אוחנה-איוס - ׳חיבה׳ - ארגון הגנים הפרטיים

לוסי חדידה - מנכ״לית, ׳גנים ברמה אחרת׳

הניה מרמורשטיין - סמנכ״לית, קשרי חוץ ׳עלה׳ - עזר לילד המיוחד

ליבי נוסן-בושריאן - מנהלת, תחום חינוך וגיל הרך, המועצה הלאומית לשלום הילד

ולרי זליכה - פורום ארגונים והורים למען ילדים עם מוגבלויות, בית ׳איזי שפירא׳

רותם עזר-אליהו - תחום הגיל הרך, קרן ׳רש״י׳

ד"ר ימית אלפסי - אוניברסיטת בן גוריון

צח בן יהודה

תמי ברנע

חבר תרגומים: שיר קרספין


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת, ייתכנו אי דיוקים והשמטות.




מרכזים רשותיים לגיל הרך

צהרים טובים לכולם. אני מתחיל את הישיבה בנושא מרכזים רשותיים לגיל הרך. לפני זה אני מחויב להקריא: כידוע, ישיבת הוועדה מוקלטת ומשודרת והפרוטוקול ושידור הישיבה יפורסמו באתר האינטרנט של הכנסת. ככל שיעלו ענייניים, שנוגעים לקטינות ולקטינים, שיש חשש שעברו הטרדה מינית או פגיעה מינית, עבירת אלימות או עבירה של התעללות, שיעלה דבר שיש בו ליחס להם עבירה או שמקשר אותם לבדיקה, טיפול או אשפוז פסיכיאטרי, אם זה טיפול והשגחה של עובד סוציאלי, התאבדות או להליך פלילי המתנהל בבית המשפט, חל איסור על חשיפת הפרטים המזהים שלהם ולכן הם לא יצולמו או יוקלטו ולא יכללו פרטים מזהים שלהם בפרוטוקול הדיון.

כמו כן, בגלל רגישות הנושאים הצפויים לעלות בישיבה זו, אני קובע כי בהתאם לסעיף (120) לתקנון הכנסת, ככל שתהיה בקשה מטעם חבר כנסת, שר או נציגו, או אם יעלה צורך והכל לשם הגנה על קטין או חסר ישע, יימחקו מהפרוטוקול המפורסם לעיון הציבור, פרטים מזהים של דוברות או של קטינות, של דוברים או של קטינים. כמו כן, לבקשת משתתף אחר בישיבה, אם העמדת הפרוטוקול לעניין הציבור, עשויה לגרום נזק לו או לזולתו.

זהו. עשינו את חובתנו לפרוטוקול. אנחנו נתחיל מד״ר אלפסי. שלום לך, את ב- Zoom?

כן. שלום. אתם רוצים להקרין את הסרטון?

לא, אנחנו נתחיל עם הנושא בצורה עניינית, עם הסבר על מה החשיבות.

אוקיי. אז אני אספר שאני לא מומחית לגיל הרך, אבל אני כן עוסקת במדיניות, מדיניות של מניעה והתמודדות עם בעיות חברתיות. יצרו איתי קשר בגלל שלפני כמה שנים עשיתי מאמץ להנגיש מידע חשוב לציבור, ומה שרואים במידע הזה, זה שבעצם השקעה בגיל הרך היא משהו שאפשר למדוד את התועלת שלו ואת הרווח החוזר ממנו. אני שמה פה בשקף מאחוריי, את אחת התוכניות המפורסמות בעולם, שמי שעקב אחריה גם זכה בפרס נובל לכלכלה. זו תוכנית שבעצם הראתה איך משקיעים בילד. 15 אלף דולר, זו העלות של תוכנית. בעצם מה שאתם רואים פה, זה את ההחזר הכספי למדינה, שמסתכם בהרבה יותר מ- 220 אלף דולר, על כל ילד כזה. יש הסבר ללמה זה ולמה זה קורה. לצערי - - -

לכמה שנים מתפרסת ההשקעה של ה-15 אלף דולר שראינו?

התקופה היא שנה ולפעמים שנתיים בתוכניות האלה. אין שום קסם בתוכנית שאני מתארת, או משהו שאני שאנחנו לא יודעים להפעיל בתוכניות במדינת ישראל כבר היום. יש תוכניות מאוד מאוד דומות. מה שפשוט עשו כאן ואת זה אין לנו, או שאנחנו לא עוקבים אחרי נתונים כאלה, זה שלקחו ילדים שהשתתפו בתוכנית הזאת ולקחו ילדים עם מאפיינים דומים, שלא השתתפו בתוכנית הזאת ועקבו מה קורה איתם לאורך יותר מ-40 שנה. גילו לאורך השנים כמה חסכו על בתי ספר בהוראה מתקנת, כמה חסכו כי הם השתלבו במעגל התעסוקה, כמה כסף חסכו כי הם לא היו מעורבים בפלילים ועוד כל מיני היבטים וכשאספו וכמתו את זה ביחד, גילו מה הוא הרווח החוזר של תוכנית כזאת.

מה שאתם רואים כרגע בגב שלי, זה שכשהשוו תוכניות של השקעה בגיל הרך, לתוכניות אחרות, שמתערבות בגילאים מאוחרים יותר, העקומה נראתה ככה. זאת אומרת, ככל שאנחנו מתערבים מוקדם יותר, ככה התועלת, הרווח החוזר מהתוכניות הוא גדול יותר. אני אוסיף עוד שתי הערות ואז מבחנתי אמרתי את הדברים שהיה לי להגיד. הערה ראשונה, זה שהידע הזה קיים במדינת ישראל. אנחנו יודעים, אותו בן אדם שזכה בפרס נובל על המחקר, הגיע לפה לארץ כמה פעמים, לכנסים, למפגשים עם חוקרים ועם מקבלי החלטות. הידע הזה ידוע למקבלי ההחלטות ולצערי הוא לא תורגם עד היום למדיניות ממשית. זאת אומרת, אני אקח את אחד מהדברים שממש כואבים לי.

ב-2016, בעקבות ועדת אלאלוף, בעקבות ועדות אחרות, כמו ועדת טרכטנברג, שנגעו בסוגייה הזאת, ממשלת ישראל מחליטה לעשות איזה שהוא צעד לטווח ארוך ולעשות משהו כדי לפתור את בעיות העוני ולקדם מוביליות חברתית בישראל. לצערי, ההחלטה הייתה לקחת את הכספים, מיליארדים שהיו זמינים באותה תקופה, כחלון היה אז שר האוצר ולשים אותם דווקא בשלב הזה בחיים, בעצם לתת לנו את תוכנית ׳חיסכון לכל ילד׳. המצב בישראל היום, הוא שהורים זקוקים לעזרה לא כשהילדים בגיל 18 וההורים כבר נמצאים במקום אחר בקריירה.

ההורים זקוקים לעזרה הזאת כשהילדים קטנים, בגילאים האלה, גם המשכורות של ההורים הן התחלתיות. ולצערי במדינת ישראל, אני חושבת שיותר קשה להורים לשאת בהוצאות של חינוך בגילאים האלה מאשר לשלוח ילד לאקדמיה. אז הסיפור הזה של הפער בין הידע המחקרי לבין מדיניות וקבלת החלטות בשטח, הוא סיפור שעלול לעלות לנו הרבה מאוד כסף. ההערה השנייה שלי היא לגבי נושא הדיון. איפה מצוי הפתרון? כי אני שברתי את הראש. איך זה יכול להיות שהידע המדהים הזה שהרבה מדינות בעולם נסמכות עליו, לא בא לידי ביטוי במדינת ישראל? למה לא קרה פה שום דבר משמעותי בהשקעה בגילאים האלה? ואחת התשובות, הוא בעצם הסיפור הזה של שלטון מרכזי.

הממשלות שלנו, מה לעשות, לא מחזיקות מעמד הרבה זמן. יש לפעמים ויכוח על איזה משרד צריך להחזיק את זה. ואם אני משרד החינוך או הבריאות, אז להשקיע בגיל הרך כדי שאת התוצאות נראה דווקא תועלת של משרד אחר? יש המון קשיים, באם אנחנו רוצים לסמוך על זה שההחלטות יתקבלו ברמת השלטון המרכזי. אני שמחה שהדיון עוסק במרכזים בגיל הרך, כי פה, לשלטון המקומי יש יתרון עצום. יש לנו לא מעט ראשי ערים בישראל שכבר נמצאים בתפקיד 20 ו-30 שנה אז יש להם את היכולת לתכנן מהלכים לטווח ארוך, היכולת בעצם לאמץ אינדיקטורים ולהגדיר יעדים. לא רק עיר שמתגאה בשיעור המתגייסים לצה״ל או בשיעור הזכאים לבגרויות - - -

ד״ר אלפסי, תודה רבה. הבנו. מאוד מאוד חשוב. אני חושב שהמסר היה ברור, אני לפחות קלטתי אותו ואני אשתדל מאוד ליישם אותו בתפקידי בכנסת וגם בהמשך אם צריך.

בהצלחה. מצטערת שלא אהיה איתכם כל הדיון.

תודה רבה. אני רוצה לציין שיש לנו פה שני חברי כנסת. חבר הכנסת רון כץ, שיזם הרבה מאוד דברים בתחום הגיל הרך. אתמול המשכנו עם חוק הרציפות. וחבר הכנסת יוסף עטאונה, שנמצא פה איתנו. אנחנו נשמע ממשרד החינוך את אורלי נעים, בבקשה.

כבוד היושב ראש, אם זה בסדר אני אתחיל לפני אורלי, סיכמנו את זה בינינו. אני אתן תיאור טיפה היסטורי ואז אורלי תיתן את הידע המקצועי.

אני מכיר אותך, נפגשנו בעיריית נתניה כשאני הייתי סגן ראש העיר ונפגשנו בנושא של נגישות אם אני לא טועה.

נכון. למי שלא יודע, בניתם בנתניה מעלית מדהימה לחוף הים.

נכון, בנינו את המעלית הראשונה. אבל זה גם לזכותה של ראש העיר. מאחר ואנחנו רוצים את הדברים לפרוטוקול - - -

גם שר התיירות, אם אנחנו כבר באותו אירוע.

גם שר התיירות היה, רזבוזוב. תאמין לי אני אתן קרדיט לכולם. אני מכיר את רזבוזוב, הוא חבר טוב שלי, הוא היה בסיעה של מרים פיירברג והיינו ביחד באותה סיעה. ברשות המקומית פועלים ביחד, לא משנה מאיזו מפלגה אתה, עם כל מגוון הדעות והכול בסדר. רק רציתי לבקש לציין שם ותפקיד.

שמי אחיה קמארה מנהל התוכנית הלאומית לילדים ולנוער בסיכון. קצת בשונה מד״ר ימית אלפסי, אני רוצה להגיד שאני הייתי שמח להתחיל דווקא בחגיגה. אני בטוח שתכף יהיו הרבה דוברים שיגידו את הדברים שחסרים, וזה חשוב כי זה תפקיד הוועדה, אבל צריך גם לעצור לרגע ולהגיד גם את הדברים הטובים. אנחנו בשעה היסטורית בנושא של הגיל הרך. גם חוק הפיקוח על המעונות, גם העברת המעונות למשרד החינוך, גם התפקיד של מנהל הגיל הרך, כל הדברים האלה יוצרים שינוי עם פוטנציאל מאוד מאוד גדול. בנוסף, גם נעשו כבר דברים. אחד מהם הוא מה שאנחנו מדברים עליו היום.

כמו שכתוב בדו״ח של הכנסת, וד״ר יסכה מוניקדם נמצאת פה, לפני מעט מאוד שנים סך הכול, היו 30 ומשהו מרכזים לגיל הרך, כל רשות עשתה משהו אחר, בעקבות רצון של המשרדים השונים. משרד השיכון אני לא רואה פה אבל נמצאים פה משרד הרווחה, משרד הבריאות, משרד החינוך כמובן ועוד משרדים שונים, הוחלט להקים את המודל הזה של הגיל הרך, על בסיס התוכנית הלאומית לילדים ולנוער בסיכון, כאשר הרעיון הוא לנסות ליצור מצב בו כל השירותים או מרביתם, לילדים בגיל הרך ולהורים שלהם, יהיו מרוכזים במקום אחד. הילד הוא של כולנו, כמו שאנחנו תמיד אומרים, ב- '360'.

הרעיון הוא שאם יש ׳נתיבים להורות׳, אם יש את היחידה להתפתחות הילד, את תוכנית ׳אור בגנים׳, את תוכנית ׳מעגן׳ וכל תוכנית אחרת, אז שההורים לא יצטרכו לרוץ ממקום למקום אלא יוכלו לקבל במקום אחד את כל השירותים. One stop shop, זה הרעיון. המודל הזה פותח וקודם ולדעתי לפני שש שנים, משרד החינוך לקח את האחריות על הפיקוח, לא על התוכניות אבל על הפיקוח של המודל הבין משרדי הזה. היום יש כבר 74 מרכזים, עוד שניים, ממש אוטוטו, ייכנסו אל המודל הבין משרדי. נבנו אמות מידה למדידת האיכות של המג״רים האלה ואנחנו, התוכנית הלאומית, מתקצבים לא מעט, גם מהתוכניות וגם מהשכר של המנהלים במרכזים האלה.

רובם נמצאים בפריפריה, ברשויות באשכולות אחד עד חמש. בזמן האחרון, משרד החינוך ואנחנו, לקחנו גם אחריות ממשרד השיכון על המג״רים של הרשויות הבדואיות בצפון, כי משרד השיכון לא יכול היה יותר לקחת עליהם אחריות. אנחנו מממנים גם את ההדרכה במרכזי הגיל הרך האלה, שזה לא פחות חשוב. אנחנו יודעים שיש בערך 30 מרכזים עצמאיים לגיל הרך. אני יודע שמשרד החינוך - - -

יש לכם חלוקה מגזרית?

אין לי אותה פה, אבל אני יכול לשלוף אותה מהמחשב תוך שנייה. אורלי אומרת שיש לה, מצוין. רציתי להגיד גם על הפלטפורמה של המרכזים לגיל הרך. בעקבות החלטות ממשלה, אנחנו מיישמים כל מיני תוכניות. למשל התוכנית של ערבות הורית, התוכנית בנושא של נמלטי מלחמה מאוקראינה, להם ולילדים שלהם, זו תוכנית על בסיס המג״רים ברחבי הארץ. תוכנית ׳הכוח לצמוח׳, של הכנה לכיתה א׳, גם היא נבנתה על גבי המג״רים. בקיצור, מותר קצת לשמוח ולהגיד: יופי של עבודה.

יחד עם זאת, יש הרבה קשיים. אני רוצה להתייחס לשני דברים. האחד: נאמר באחד מהמסמכים שאין בהם תוכניות מניעה וזה ממש לא נכון. חלק ניכר מהתוכניות במרכזים האלה הן של מניעה, איתור וטיפול כמובן. השני: אני רוצה להתייחס לשאלה מי צריך להיות אחראי על המג״ר? אני חושב שצריך לתת לכל רשות להחליט בעצמה, לא צריך לקבוע להן מי יהיה אחראי על המג״ר. כל רשות בפני עצמה עם מה שנכון לה.

אתה אומר שכל רשות תהיה אחראית על המג״ר, לא צריך להיות משהו מרכזי?

שהרשות תחליט מי אחראי על המרכז לגיל הרך. האם זה מנהל אגף החינוך, מנהלת הגיל הרך או הרווחה. לא צריך לקבוע לרשות מי יהיה אחרי על המרכז, הם יודעים טוב מאתנו מה לעשות. אני מעביר את השרביט לאורלי.

תודה. צהרים טובים. שמי אורלי נעים, אני ממונה באגף לחינוך לגיל הרך בראשותה של הגברת אורנה פז. כמו שאחיה אמר, המרכזים לגיל הרך מאוד גדלו, מהמעבר ב-2016 למשרד החינוך. אני מצטרפת לדברים של אחיה, אנחנו רואים במרכז לגיל הרך יום חג, יום חג היום בכנסת בכלל, יום הגיל הרך. שמחה על זה שאנחנו נמצאים כאן היום ומדברים על 74 מרכזים לגיל הרך. התפקיד שלנו במשרד החינוך, הוא בעצם כל הליווי הפדגוגי של מנהלי המרכזים לגיל הרך, הן בפיתוח המקצועי שלהם והן בהדרכה ייעודית.

מתוך התפיסה שכשהמנהלים יקבלו את הליווי, יהיו לזה השלכות על הפעולות שלהם ועל ההחזקה של מרכזי הגיל הרך בשטח. אני מברכת על השותפות הזאת, הבין משרדית, בהובלה של התוכנית הלאומית. יש לזה משמעות מאוד גדולה בהחזקה הרשותית. שאלתם לגבי נתונים. אז המג״רים נמצאים ב-57 רשויות, 36 בחברה היהודית ו-35 בחברה הערבית. אם אתה רוצה פירוט, אז אצל הדרוזים יש 13, אצל הבדואים יש שש בצפון ושש בדרום והיתר ברשויות המעורבות, רמלה, מרום גליל ומעלות תרשיחא. המטרה היא לצאת מתוך הצרכים של הישוב. יש התאמה של המג״ר לצרכי הישוב.

לכן, אני מצטרפת מכאן לדברים שאמרת בנוגע לתוכניות המניעה ובעצם לבחירת הרשויות איזה תוכניות ייכנסו לתוך המרכז לגיל הרך, בהתאם לצרכים הרשותיים. אנחנו רואים התאמה מאוד ייחודית לכל סוגי המגזרים, אם זה בחברה הערבית, בחברה החרדית וכולי. דיברתם פה על המעבר של המעונות. מעונות היום עברו לאחריות של משרד החינוך. אנחנו מודעים לזה ושותפים לזה. חלק גדול מהמרכזים לגיל הרך שותף בהכשרות של הצוותים במעונות היום. וכמובן, נמצאים בקשר עם מי שאמון בעצם על המנהלים של גיל הינקות. יש לנו היום במשרד, באגף, יחידה שלמה שמובילה את המעונות. מבחינתנו אנחנו מוכנים, ערוכים וכבר מייצרים, תוכניות ייעודיות לגילאים האלה, ככל שירבו.

צריך לזכור שבעצם מרכזי הגיל הרך נתנו את המענה הזה כל הזמן. מגיל לידה ועד גיל שש, הם היו קיימים גם לפני המעבר ואני בטוחה שעם המעבר זה רק יתעצם ויתחזק. אנחנו בהחלט רואים את המרכז כבית בקהילה, בשותפות מאוד משמעותית עם ההורים ועם מקום להורים. ראינו את זה מצוין בקורונה. כמה המרכז לגיל הרך היה מאוד משמעותי ומאוד יציב עבור ההורים ואנחנו מקווים שכך ימשיך ויגדל. אנחנו מברכים על זה. וכל מרכז שייפתח, אנחנו שם כדי ללוות אותו ברמה הפדגוגית, כדי להמשיך וללוות את המנהלים, את הפיתוח, את ההכשרה שלהם ואת השותפויות. תודה.

נשמע את נציג משרד האוצר, רום בר-אב, בבקשה.

שלום. הנושא של מרכזים רשותיים לגיל הרך הוא בוודאי נושא מאוד חשוב. אני חושב שהסקירה של הממ״מ מציגה בצורה מאוד טובה את המעלות של התוכנית הזו, את האפקטים החיוביים שהיא מייצרת וכמובן שאנחנו תומכים בשמחה בפעילות הזו. כפי שמוצג בפירוט בסקירה וגם נאמר פה בדיון, התחום הזה מתחלק בין מספר מאוד גדול של משרדי ממשלה. יש בעצם סוג של צוות בין משרדי שמפעיל את האירוע הזה וכחלק מההכנות לדיון, עשינו איזו שהיא בדיקה עם הצוותים אצלנו, כדי להבין האם קיימים איזה שהם פערים מסוימים באחד מהמשרדים השונים.

אני עברתי ממש אחד אחד עם הצוותים, אז כרגע, להבנתי, לא הוצפו לי פערים כאלה. אני פונה למשרדי הממשלה השונים, לשותפים שלי פה, כדי להגיד שככל שאתם מבינים את התמונה אחרת, אז אני מזמין אתכם או לפנות אליי או לפנות לנציגים שלכם במשרדים.

בוא נשאל שאלה פשוטה. מי מחליט איפה יקום מרכז? באיזו עיר? הלוא זה תלוי בתקציבים.

קודם כל, רשות מקומית יכולה ליזום. כמו שאמרנו, יש מרכזים שהם יוזמת הרשות המקומית. משרד החינוך מנסה ליצור מצב בו כמה שיותר מרכזים לגיל הרך, הם תחת המודל הבין משרדי המפוקח, לפי הסטנדרטים של משרד החינוך והם משותפים לכל המשרדים כמו שנאמר פה, לכן, כמה שיותר מרכזים שיהיו תחת המודל הזה, אני חושב שזה יבורך. רוב המרכזים - - -

אבל אין משהו מוגדר, כמו קול קורא או פנייה שבאמצעותה אתה יכול לפנות למרכז כזה. זה נמצא כחלק מהסל הלאומי. אין משהו שבאמצעותו אתה יכול לפנות, קול קורא שייחודי לדבר הזה, זה לא קיים.

ורד כרמון, מנהלת תחום הגיל הרך במשרד הרווחה. אני חושבת שמהסתכלות על השולחן, אז אני אולי היחידה שהייתי בהעלאת הצרכים הראשונה ובבניית המודלים של התוכנית. השתתפתי בצוות שבנה, ברוה״מ, יחד עם 360. הייתה תקופה שהיו קולות קוראים, כשהיה לנו תקציב תוספתי שהגיע בעצם ממשרד השיכון וגם מהנגב גליל ואז באמת היו דגשים לאוכלוסייה הערבית ולאוכלוסייה הבדואית בצפון ובדרום ובאמת אז נבנו לא מעט מרכזים חדשים.

כמה נבנו בנגב? במקרה אני בא משם.

על זה אורלי תוכל לענות, אבל אני רק אענה באופן כללי. אני חושבת, אם כבר דיברתי, שהנושא של הדגם הבין משרדי של המרכז לגיל הרך, זה איזו שהיא בשורה חדשה למדינת ישראל. כי כל זמן שאין משרד אחד שמתכלל את כל הגיל, אז הדבר הכי טוב שאנחנו יכולים לעשות זה לבנות עקרונות ואמות מידה של עבודה משותפת בין משרדית. אני גם אגיד, שבדגם הזה של העבודה עם משרד החינוך והעבודה עם שאר המשרדים, באמת היה תכלו והייתה הסכמה גם על עקרונות הבנייה, גם על אמות המידה וגם עבודה שוטפת ברשויות. יש עוד המון דברים לעשות, אבל אני מסכימה עם אורלי ועם אחיה על זה שמשהו קרה. זאת אומרת, קודם היה בכל ישוב דגם של מרכז לגיל הרך לפי מה שהרשות הקימה - - -

זה בדיוק מה שאני שאלתי קודם ואני חושב שגזה גם מה שחבר הכנסת עטאונה רוצה לדעת. תראו, יש רשויות שמכירות, יכולות, רוצות ויוזמות. אבל יש גם מצב לכן גם שאלתי קודם, איזה משרדים מחליטים איפה להקים?

זה לא המשרדים, זו הרשות עצמה בוחרת.

חבר הכנסת עטאונה אומר שיש רשויות שלא יודעות ולא מכירות, אז איך מגיעים אליהן?

אז אם אפשר אני אגיד כי זו שאלה מצוינת. זה לא בשביל להגיד שהשאלה לא טובה, ממש לא. בכל 185 הרשויות בהן פועלת תוכנית ׳360׳, שזה כל הרשויות באשכולות סוציו אקונומיים אחד עד שש, לצורך העניין, יש ועדה שנקראת ׳ועדת התחלה טובה.׳ בוועדה הזאת יושבים נציגים של כל המשרדים ברמה הרשותית, היא מתוכללת על ידי מנהל ׳360׳ ובכל הוועדות האלה יודעים על המודל המאוד מוצלח הזה של המג״ר, עושים חשיבה על הנתונים, יש לנו נתונים על הילדים בגיל הרך בכל ישוב כזה ועל המשאבים שיש להם. אז מבחינת מודעות, הם יודעים. השאלה הטובה כמובן היא מאיפה משיגים תקציב, על חשבון מה זה יהיה ומי יביא את הכסף.

אז בוא נשאל את מרכז השלטון המקומי, מיכל, בבקשה.

תודה רבה אדוני היושב ראש ותודה רבה על הדיון החשוב הזה. אני ממש ממש מתנצלת שאני אשבית פה שמחות ולא באתי בשביל לעשות למי מאתנו רע על הלב אבל אני רוצה לומר. ממשלות ישראל וגם זו הנוכחית, לפחות מאז שאני פועלת בשלטון המקומי, מצהירות בריש גלי שהגיל הרך זה הדבר הכי חשוב שיש ושההשקעה בגיל הרך היא הדבר הכי חשוב שיש. ומה שאנחנו מבינים, זה שאלמלא רצון טוב של שותפות בין משרדים ואלמלא רצון מידע וידע, של ראש רשות שרוצה לקדם, אז לא קורה שום דבר. אין אחראי. עם כל הרצון הטוב והנכונות לשותפויות, אם אין אחראי אחד, אז אין ניהול.

סליחה, אני חלילה לא רוצה להכפיש מי מהמשרדים פה. אני יודעת שכל משרד עושה את הכי טוב שהוא יכול ואני גם מכירה את האנשים באופן אישי, אז זה ממש לא משהו אישי. אם ממשלת ישראל חושבת שצריך להשקיע בגיל הרך, אז לא יכול להיות שבדצמבר 2022 יוצא מסמך של הממ״מ, שאני גם מצדיעה לו ועובדת אתו בשיתוף פעולה, והנתונים בו נלקחים אך ורק ממשרדי המשלה ומהם בלבד וכל אחד שמרואיין פה טופח לעצמו על השכם. איפה הרשויות המקומיות?

פה.

אני גם תכף אתן לכם את רשות הדיבור ואני חושבת שצריך לשמוע מהשדה. אבל ברמה של מדיניות, אני רוצה לומר שאם ממשלה רוצה לקדם את הגיל הרך, אני לא חושבת שהיא צריכה להסתמך על תוכנית ׳360׳ בלבד ולא רק ב-185 רשויות.

כמה כסף יש ב-׳360׳? אי אפשר לתחזק ולתכלל את הגיל הרך בתוכנית ׳360׳, מדובר במעט כסף.

חברים, אני אתם לכולם לדבר.

יש 275 רשויות ואני חושבת שאין רשות אחת שהיא הומוגנית, אנחנו יכולים לעשות איזה שהוא מודל תקצוב דיפרנציאלי, זה אכן נכון, אבל לא יכול להיות שאומרים: ״יש מג״רים עצמאים, הרשות משקיעה.״ אז תושב מדינת ישראל שגר ברשות שתושביה עשירים, יממן את כל מה שהמדינה בעצם אמורה לתת לו? אני חושבת שצריך לעשות חשיבה על המודל ועל התקצוב. הרשויות המקומיות נאנקות מחוסר תקצוב. גם לא יכול להיות שרשויות פושטות יד לקרנות ולכספים שהם צריכים כדי לממן את זה. מדובר במודל מדהים ובשיתופי פעולה מדהימים, אבל זה לא עובד טוב ואני חושבת שלא צריכה להיות רשות אחת שאין בה מרכז כזה. במיוחד עכשיו. תודה.

בבקשה.

אני יערה שילה. אני מאוד שמחה על שד״ר אלפסי הגיעה, אנחנו עובדות ביחד במחקר. אני רוצה לחזק את מה שמיכל אמרה ולהגיד קודם כל בכובע המחקרי. אני מומחית בגיל הרך, הדוקטורט שלי הוא במדיניות בגיל הרך. לצערי הרב, אין שום מחקר אורך במדינת ישראל. אף אחד לא חקר את הילדים ואת ההשפעות של המרכזים האלה וזה חשוב מאוד. אין שום מחקר שעקב אחרי ילדים בגיל שנתיים, אחר כך בגיל ארבע והלאה. המחקר שהראתה ימית, הוא קריטי כדי לראות את המשמעות של המרכז, זה פעם ראשונה. פעם שנייה אני מדברת בכובע של חברת מועצת עיר בירושלים. מדובר בעיר ענייה וחלשה. אתם לא רואים פה שום נציג מירושלם, אני נחשבת אופוזיציה אז בכלל.

אני מעיריית ירושלים.

במג״רים?

מהמחלקה לגיל הרך.

אז בסדר, מהמרכז הרשותי. אני רוצה להגיד שאני כתבתי מכתב ולא קיבלתי עד עכשיו תשובה, אז פשוט שנדע.

מכתב למי?

לעיר. לא משנה. אבל כתופעה זו עיר חלשה וענייה, יש בה מעט מג״רים ובמזרח העיר אין בכלל.

רגע, שניה. לירושלים דווקא מגיע קרדיט מאוד גדול. הקימו שם שבעה מג״רים, שזה מאוד מאוד מרשים.

בסדר, אבל בוא תראה איפה הם מחולקים ומה קורה. אני לא מדברת רק על ירושלים, אלא על הסיפור הזה של איפה זה נמצא, המיקום, מי אחראי על זה, הסיפור של המרכז הפרטי מול המרכז הבין רשותי וההתנגשות של המודלים. אני חושבת שצריך להביא את זה מכל הכובעים. ובעיקר לבצע מחקר אורך ולהשתמש בזה. תודה.

הצטרפה אלינו גם חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, שלום. בבקשה קרן.

עורכת דין קרן אוחנה-איוס, פורום הגנים הפרטיים בישראל. אני רוצה להודות על הדיון, תודה רבה יושב ראש הוועדה. אני רוצה לחזק את מיכל ולתת איזו שהיא דוגמה קטנה. אנחנו כרגע מדינה בסערה. יש איזה שהוא מקרה מאוד ׳חם׳ שעולה בתקשורת. אני לא אדבר ברזי הפרטים אבל אני רק רוצה להראות מה קורה בשורה תחתונה, לכל צלעות המשולש הזה, כאשר רשות מקומית לא לוקחת, לא עונה על קול קורא ולא מחזיקה מרכז לגיל הרך. כשמתפוצצת אצלה פרשה שצריכה לתת מענה להורים במצוקה, לילדים במצוקה ולצוותים שלא קשורים ואין להם את יד ורגל בהתנהלות בלתי הולמת, אבל עדיין צריכים מענה.

אם ניקח לדוגמה את עיריית אילת, שם אין מרכז לגיל הרך, שענה לכל הקורא של משרד החינוך. אז אנחנו מבינים שבהמשך לחוק הפיקוח, לשם לא מגיעות יועצות חינוכיות, ששם אין תמיכה כזו או אחרת להורים ובטח לצוותים, שעובדים כרגע ומקבלים ילדים כל בוקר במעונות. אני יודעת שאין מענה ברמה, אני לא אגיד התפתחותית אבל ברמה מסוימת. פגשתי פה מישהי בחוץ שאני מרגישה אותה ואני מתנצלת אם אני עם הגב אלייך. אבל המצב הוא קשה. ואני יכולה לתת דוגמאות לעוד רשויות כאלה. חולון, קריית אונו, יהוד מונסון.

יש כל כך הרבה רשויות מקומיות שלא מצליחות. זה לא שהן לא מושיטות יד כדי ליישר קו עם משרד החינוך, אבל אין להן את הכלים ואין להן מול מי לעבוד. מה זה להוציא קול קורא? עבר חוק הפיקוח על מעונות יום ומשפחתונים במדינת ישראל, בשנת התשע״ט, זה לא אמור לקחת ארבע שנים, זו לא אמורה להיות שאלה של בחירה או ברירה. לכל ילד במדינת ישראל מגיע שוויון הזדמנויות ולא משנה באיזה רשות מקומית הוא גר, נולד וחי. אם ילד עבר מירושלים לקריית אונו, אז פתאום אין לו מסגרת ואין לו מעטפת ברשות המקומית. אין לו איזה שהוא מענה. ואז מי שנכנס בפתרונות זה המגזר הפרטי ואנחנו עושים עבודה טובה, אבל זה לא מספיק כי אנחנו לא מתוקצבים. תודה רבה.

תודה רבה. עיריית רחובות.

תודה רבה לך כבוד ראש הוועדה ותודה רבה לכל השותפים כאן. אני חייבת לומר שאני קודם כל מאוד מתרגשת להיות כאן ואני מתנצלת אם הדברים יישמעו קצת נסערים. אבל אני רוצה להביא לכם את קולות השטח. אני מנהלת את המחלקה לגיל הרך בעיר ואנחנו גם מנהלים מג״ר, מג״ר רשותי. אנחנו, בעיר רחובות, נמצאים במצב של קריסה. הרשות שלנו משקיעה משאבים והקימה מג״ר לתפארת. יש לנו שם שתי יחידות התפתחותיות, אחת מהן היא שלוחה חרדית חדשה, שנותנת מענה. אני בכל יום, באופן גורף, צריכה לדחות הורים שפונים אלינו בבקשת עזרה. אני מדברת על פעוטות שנמצאים כרגע במסגרות שלנו, זה מתחבר גם לחוקים אחרים שכרגע מחוקקים פה לטובת הגיל הרך ואנחנו לא נותנים להם מענה.

יש ילדים שנמצאים בהמתנה של חצי שנה, של שנה ושל שנה וחצי, לטיפולים באבחונים. יש מטפלות פרא-רפואיות שנוטשות את המקצוע, שלא מגיעות, כי אני לא מקבלת תשלום, אני מצליחה בקושי לכסות את זה באמצעות טופס 17 ואני צריכה גם לשלם - - -, הדרכה וליווי. הרשות משקיעה ומשקיעה המון, אבל המשאבים שנדרשים היום הם הרבה יותר מזה. כדי לסבר את האוזן, יש עלייה של 32% בילדים עם בעיות רגשיות ועלייה של 30% בילדים עם בעיות התנהגותיות. מדובר בפצצה מתקתקת שהיא בעיר עם אשכול שבע. אני לא רוצה לדעת מה קורה במקומות אחרים. אנחנו לא מצליחים לעמוד בקצב.

עוד מילה, ברשותך יו"ר הוועדה, אתמול עשיתי סיכומים, יחד עם מנהלת תוכנית ההדרכה שלי ויחד עם מנהלת היחידה ההתפתחותית שלי, אתי זילברמן, שיושבת איתי כאן ויודעת כל כך הרבה נתונים. דיברנו עם מטפלות ועם מנהלות, שלשם אנחנו חותרים היום, לתת את המענה להן. הן באו ואמרו שבזכות התוכניות שהכנסנו, בזכות תוכניות האיתור ובזכות הליווי, מטפלות החליטו להישאר ולא לעזוב. לא הכסף. ולא שאני אומרת לכם לא להשקיע בהן ולא להעלות להן את השכר. אבל אם תתנו להן 10 אלפים שקלים והן יתמודדו עם ילדים שנמצאים על סף התמוטטות, אז זה לא יעזור.

משפחות שלא מקבלות מענה במשך שנה והן מפרקות בית שלם ומסגרת שלמה, ככה לא נתקדם לשום מקום. אני מבקשם מכם שתיקחו אחריות גם על המג״רים ותיתנו לנו תקציבים. אני מתחברת למיכל, בכל רשות חייב להיות מג״ר וזה חייב להיות בתמיכה כלכלית. זהו, תודה.

תודה רבה. ד״ר ענת בר, עיריית טירת הכרמל.

שמי ענת בר. אני רוצה לדבר על מודלים רשותיים, גם כדוגמת רחובות וגם כדוגמת אחרים, שהם לא מודל המג״ר הבין משרדי. יש די הרבה כאלה בארץ, שהוקמו באמצעות הרשויות המקומיות והם הוקמו כמערכת גיל רך, כמודל רשותי שהוא לא רק מרכז אלא הוא חלק ממערכת. אני מנהלת היום את תחום הגיל הרך בעיר. מתחתיי נמצא גם תחום מעונות היום וגם ׳מרכז הפעוט׳, שאותו הקמתי, ייסדתי וגם עבדתי בו במשך שנים רבות. אני חושבת שכאשר מדברים על מודל רשותי, כן צריך לדבר על מערכת מארגנת של כל הדבר הזה וגם על מדידת התוצאות. מה עשינו בתוך ההתארגנות הזאת שהביא לצמצום פערים? אני רוצה להתחבר למה שאמרו יערה, מיכל ועינת.

גם בנושא של התוצאות וגם בנושא של מחקר האורך. מחקר האורך שהקמן עשה והוצג פה, הוא בעצם מחקר אורך על תוכנית מאוד אינטנסיבית. התוכניות היום בתוך המרכזים לגיל הרך, אלה שמוצעות בתקציבים לא גדולים, הן בעצם לא מספיק אינטנסיביות כדי ליצור שינוי. אנחנו מדברים על הדרכת הורים, אבל אותם ההורים צריכים טיפול. לפעמים אנחנו מדברים על טיפול קצר מועד אבל זה לא מספיק. הסיפור של הגיל הרך הוא סיפור קשה, הוא סיפור שדורש גם את התארגנות משרדי הממשלה וגם התארגנות רשותית.

יש הרבה כספים של הרשויות המקומיות בתוך המודלים הרשותיים ואני כן מזמינה גם לדיון על המודל עצמו ומזמינה להקמת מערכת גיל רך אחת בתוך השלטון המקומי. אצלנו זה תחת החינוך. אני רוצה גם להגיד משהו גבי בחירה של הרשות או של העיר. לפעמים לרשות מאוד קשה לבחור, כי יש אינטרסים שונים לגורמים שונים, המשיכה היא תקציבית ואין איזה מישהו שמנחה על האופן בו כדאי לבחור באמת. צרכי התושבים מגיעים על פי סקרים אבל זה לא בהכרח המענה הנכון. זה כמו שתיתנו לילד את מה שהוא צריך ולאו דווקא את מה שהוא מבקש.

בנושא הזה של התמחות בתחום הגיל הרך והיכולת לנהל צוותי היגוי, יש הרבה רשויות שהיו בהן צוותי היגוי גם לפני צוותי הגיל, אצלנו למשל, הם כבר מזמן השתלבו יחד. אבל כן, יש פה איזו בעיה של מומחיות, באיך לנהל את התקציב המועט שמגיע אל הרשות ואיך למדוד את התוצאות של המקומות בו הושקע. הנושא האחרון שאני רוצה להתייחס אליו הוא נושא התפתחות הילד. הנושא של התפתחות הילד, שעינת דיברה עליו, הוא נושא כאוב.

יושב לידי מנהל חדש, של היחידות הקהילתיות להתפתחות הילד. אנחנו לא מגיעים לילדים שזקוקים לטיפול. למשל, הנושא של העברת מעונות היום למשרד החינוך, השיקומיים לא הועברו למשרד החינוך. אנחנו נמצאים באיזה שהוא גירעון נוראי לגבי הילדים שזקוקים לעזרה כבר בגיל הרך. וכן, באשכולות הנמוכים יש לפעמים גנים, עם 50% ילדים שזקוקים לסיוע. הם לא יגיעו לזה לעולם. לא באופן הציבורי ולא באופן הפרטי וכולנו נישא בתוצאות של זה. מה שד״ר אלפסי הראתה, זה באמת את הקטסטרופה הזו.

תודה רבה. שגיא בכר, עיריית באר יעקב.

שלום, שמי שגיא בכר, נעים מאוד. אני מנהל תחום הגיל הרך בעיריית באר יעקב. אני עד לפני שמונה חודשים הייתי איש חינוך, גנן בגן ילדים. זכיתי שאורלי היה המדריכה שלי כשהייתי גנן. אני אגיד שלדעתי כולם צודקים. אבל יחד עם זאת, אנחנו מקימים עכשיו, בנובמבר, יחידת התפתחות והכל מכספי הרשות. דיברו על תוכנית ׳360׳, הם מביאים משהו כמו 25 או 26 אלף שקלים וזהו. אם רוצים להביא מנהל, מנהל מחלקה של המג״ר זה 150 אלף שקלים ועבור מזכירה משלמים 115 אלף שקלים, אז זה ממש ממש מאתגר.

אצלנו ברשות יש 2,700 פעוטות. תוך שנתיים וחצי אנחנו נגיע לסביבות ה-6,000 או 6,500 אלף תינוקות. אנחנו בצמיחה מטורפת והכול, אבל הכול יוצא מכספי הרשות, שעדיין נמצאת בהתפתחות. אנחנו מבקשים להגיד שיש כאן מודל מצוין שתכף מור גם תציג אותו, אנחנו נשמח להיות בו כפיילוט ולהוביל אותו, כדי להראות איך עם תקצוב נכון אנחנו יכולים לרוץ קדימה ולעשות את זה נכון בעיר צומחת ועל בסיס זה נוכל להתפתח הלאה. תודה.

תודה רבה.

באיזה אשכול אתם?

אנחנו באשכול , לקראת 8.

יואב, בבקשה.

שלום, אז כמו שענת אמרה, אני מנהל הפורום של היחידות להתפתחות הילד. אני רוצה לומר שחלק עצום מהיחידות להתפתחות הילד נמצא בקריסה, בקריסה כלכלית של ממש. חלק גדול מהתקציבים ניתנו על ידי משרד השיכון ועל ידי משרד הנגב והגליל, שכבר לא נותנים תקציב. אם נלך בעיקר לצפון הארץ, אז המצב הוא קטסטרופה, לא פחות מזה. ילדים שלא מקבלים טיפול ובעצם המדינה מזניחה אותם. באופן פושע כמעט.

אנחנו יודעים, כמו ששמענו עכשיו, שמה שנכון לגבי חינוך נכון גם לגבי בריאות. אם יאבחנו בזמן ויטפלו בזמן, ילדים ירוויחו, משפחות ירוויחו ויותר מזה, המוביליות של הילדים האלה כאנשים בוגרים בתוך החברה, שיכולים לתרום לה ולהיות חלק ממנה, תהיה משמעותית הרבה יותר. היום קורה תהליך הפוך. מטפלים בורחים מהיחידות הציבוריות, אין מספיק מטפלים וזו גם בעיה שלא מספיק מטפלים בה. כשאני אומר שאין מספיק מטפלים אז זאת אומרת שגם אם ניתן את כל התקנים אין מי שיאייש אותם. זאת בעיה שצריך לפתור ברמה הלאומית, כדי שילדים יקבלו טיפול ראוי.

דבר נוסף, המדינה ומשרד הבריאות, התחייבו לנו בפורום ולרכז השלטון המקומי, ל-30 מיליון שקלים, שהיו אמורים להגיע ב-2019 וב-2020, בשתי פעימות. הכסף הזה לא הגיע עד היום.

משרד האוצר מכיר את המספר הזה?

אני אישית לא מכיר את הנושא.

אוקיי, אז תרשמו לכם את זה בבקשה. יואב, יש עוד משהו להוסיף?

תודה.

תודה רבה. גלית פרידמן, עיריית אילת.

שלום. סליחה אם אני בוכה. אני לא יודעת אם ראיתם את כתב האישום שיצא אתמול בגלל הגננת המתעללת מהגן הפרטי. אני שומעת פה שאנשים אומרים קוראים ליום הזה יום חג, זה ממש לא יום חג מבחינתנו. אני לא רוצה לשים את אילת כמקום מיוחד ושונה, כי אנחנו שומעים על סיפורים כאלה כל יום וגם על דברים מזעזעים יותר שקורים. מה שקרה אצלנו, מדובר בגננת יש לה גן כבר 30 שנה, אני מדברת על הורים שבורים, על חוסר אמון טוטאלי במערכת.

מאחר והבנתי שהנושא הזה נמצא בחקירת משטרה - - -

הוא כבר לא בחקירת משטרה, יש כתב אישום. כתב האישום נמצא פה.

חברים, אין לי בעיה לשמוע, אני לא רוצה לדון בו, בסדר? אז בבקשה, בקצרה.

אוקיי, היה לי חשוב להביא את הנושא הזה, כי מדובר בעיר שלמה שנמצאת בסערה. זה לא קשור רק להורים או לילדים האומללים, אלא לכל מסגרות החינוך. יש שם עכשיו כאוס מוחלט ומטפלות שלא מוכנות לטפל בילדים אחרי שמוצאים מכשירי הקלטה בתוך הנעליים של הילדים. הכל נכנס שם לתוך סחרחורת של טירוף ומי בעצם שומר עכשיו על הילדים האלה? אז אני יודעת שכל מי שיושב פה מגויס למען הדבר הזה, אבל איך באמת מקדמים משהו? משרד החינוך היה לפני חודש בגן הזה, איך מעלים מדרגה את חוק המצלמות ומרחיבים את הסמכות לצפות במצלמות גם למדריכה פדגוגית שנכנסת לביקור או לאיזה שהוא מפקח שנכנס לגן? כך שהם לא רק ייכנסו בשביל לראות את הגן.

אין לנו מג״ר באילת, לצערי. זה נפל בדיוק על מה שאת דיברת. על עניין של מי יהיה האחראי על הדבר הזה, זה מה שהיה בעיר. זה עלה, כולם תמכו בו, היו בעדו וגם קיבלו כסף אבל לא הצליחו להגיע להחלטה בעניין האחריות. השירות הפסיכולוגי אמר שזה צריך להיות תחתם ואלה אמרו שזה צריך להיות תחתם ובזה זה הסתיים, בזה שאין לנו מג״ר. אני חייבת להגיד עוד דבר אחד. אני גם מנהלת בית ספר להורים בעיר אילת. ד״ר אלפסי דיברה על ההשקעה. ההורים צריכים לקבל הדרכות הורים, כל ההורים, ולא יכול להיות שהיום זה נתון לשיקול דעתו של ראש העיר או של ראש המועצה, לאם הוא מבין את המשמעות והחשיבות של זה או לא ולאם יש לזה תקציב או לא.

זה צריך להיות משהו מדיני, חוק במדינת ישראל. אם רוצים, לתת את זה כדמי מענק לידה, שהורה יקבל איזה שהוא משהו. זה צריך להיות כמו רישיון נהיגה. לא יכול להיות שאנחנו לומדים כל כך הרבה דברים בחיים האלה, אבל את הדבר הכי חשוב, איך לגדל בני אדם, את זה אף אחד לא מלמד אותנו. ווואלה, העולם השתנה. תודה רבה.

תודה רבה גלית. אלה כהן.

אנחנו ארגון הורים יחד עם נשות חינוך. אבל יש כאן פצע מדמם שאף אחד לא מטפל בו. זו יכולה להיות הרשות המקומית, להיות הרשות הכי טובה עם ראש רשות שרוצה לעשות שינוי. אבל זה מאוד מאוד קשה. אני הייתי רוצה שאפילו גם המרכזים האלה, יתנו את הדעת על איכות הטיפו שיש במעונות היום. מה קורה שם. כי אנחנו מגיעים למצבי קצה, כי הילדים שלנו במצוקה, כבר כשהם נמצאים בתוך המעון. כשהם נמצאים בתוך המעון ויש מטפלת אחת על שישה תינוקות או מטפלת אחת על 11 פעוטות ו-35 פעוטות בכיתה אחת, זה סיר לחץ שהוא לא אנושי.

המצוקה הזאת מתחילה כבר שם וזה לא משנה מאיזו משפחה הגיעה הילד, כבר כשהוא נכנס בפתח הדלת של המעון מתחילה המצוקה, גם עבורו וגם עבור נשות החינוך והמחנכות. מצוקה וחוסר אונים מוחלט על שלא מצליחות להגיע לכל הילדים ולתת את המענה הזה. אז זה הפצע המדמם וזו אחת הסיבות שבגללה הגענו למצבים שגם רואים חוסר שפיות של מטפלות. הטובות האלה, שיש בהן את הנכונות, שמבינות מה קורה לילדים ואת העוול שנעשה להם, קמות והולכות, הן לא ממשיכות כי הן לא יכולות לשאת את זה. אז בסוף את מי אנחנו רואים שממשיכות? את אותן גננות שגם מתעללות ופוגעות בילדים שלנו.

אבל הפגיעה בילדים שלנו מתחילה מעצם זה שהממשלה והמדינה, לאורך כל השנים האלה, אפשרה לדחוס עוד ועוד ילדים והנה, זה מה שאנחנו רואים. אנחנו רואים את זה במחירים שהילדים שלנו משלמים, בהפרעות התנהגות, בעיכוב שפתי ובעיכוב התפתחותי והחברה כולה משלמת את המחירים האלה. ואם אנחנו מדברים על תוכניות מניעה, תוכנית המניעה הראשונית של מדינת ישראל צריכה להיות קודם כל שיפור של התקינה והתפוצה במעונות היום. רק שם, אם נוריד את כמות הילדים ונפסיק את הצפיפות הזאת, רק אז נוכל לבנות תוכנית מניעה.

תודה רבה, משרד הבריאות, רוצים להגיב ולהתייחס?

שלום. שמי נעמה יושע-אורפז, מנהלת המחלקה להתפתחות הילד במשרד הבריאות. קודם כל אני אגיד שאני מסכימה מאוד עם הדברים שנאמרו פה. אנחנו הראשונים להגיד על חשיבות הגיל הרך ועל מתן המענים בגיל הזה. המג״רים הם הצורה האידיאלית מבחינתי למתן שירות אינטגרטיבי ומיטיבי לילדים בגיל הרך. תוך שיתופי פעולה בן משרדי הממשלה והרשויות המקומיות. גם לצורך זיהוי של צרכים מותאם לאוכלוסייה במקום עצמו, גם לפיתוח של תוכניות מניעה וגם למתן מענה התפתחותי, חינוכי וסוציאלי, תוך חשיבה רב תחומית של כולם.

אני מסכימה גם עם מה שנאמר לגבי כך שהיחידות ההתפתחותיות עומדות בעול כלכלי מאוד גדול. התקציב שמועבר אליהן הוא חלקי ביותר ולא כולל הוצאות רבות שיש להן. בין אם מדובר בישיבות הצוות, שהן חלק חשוב ומשמעותי מאוד בטיפול בילד, להגגה הרפואית, לצוות המזכירות, שאנחנו עדים לכמה הוא קריטי בהגעה של ילדים לטיפולים. למשל במצבים של No Show, שהם גבוהים עוד יותר ביחידות ההתפתחותיות. וגם בקושי לגייס בעקבות כך את נשות ואנשי מקצועות הבריאות, כחלק מהמחסור הכולל שיש בארץ במקצועות הבריאות.

ביחד עם הצוות של משרד רוה״מ, גובשו תוכניות שיכולות לתת פתרונות כמענה לחסר הזה במקצועות הבריאות. ואנחנו איתכם בכך שיוקצב לכך התקציב ושבחלק מהתקציב יימצא גם מנגנון לאיך הוא יועבר באופן ישיר ליחידות ההתפתחותיות.

אז איך אתם דואגים לזה? הייתה פה קודם הערה שתוקצבו 30 מיליון שקלים שלא הועברו, אז איך אתם דואגים שזה יועבר?

מדובר בתקציב שדובר עליו ב-2020, שיעברו 30 מיליון שקלים שיתפרסו על פני שנתיים. בסופו של דבר לא נמצא המנגנון שבו יועבר התקציב.

כן אבל מאז כבר עברו ארבע שנים. עברנו את 2021, 2022, 2023 ותכף אנחנו ב-2024 והתקציב עוד לא הועבר. אז מישהו צריך להתייחס לזה. זה לא הגיוני שזה יגיע לפה ורק פה נתייחס לזה.

אנחנו מאוד תומכים בלמצוא כזה מנגנון. ואנחנו בתוך המשרד שלנו, מול משרד האוצר ומשרדים נוספים, דואגים לערוך כזה - - -

אבל הנה, משרד האוצר קודם אמר שהוא אפילו לא יודע במה מדובר.

בסדר, לא מולו מתנהל הדיון.

זה לא חשוב, אוקיי. אני מבקש שתתנו לנו תשובה בתוך שבועיים איפה הכסף הזה נמצא ומתי הוא יגיע, בסדר? תודה. מור דקל, בבקשה.

תודה רבה. מור דקל, יו״ר העמותה הישראלית למען הילד בגיל הרך. אני רוצה להודות לך על הדיון החשוב הזה וגם לחבר הכנסת רון כץ, שיזם את הנושא הזה, במיוחד בתקופה כזאת, ואני גם אסביר. כשהמדינה לוקחת אחריות על הגיל הרך מגילאי שנה עד שש ואנחנו מדברים על מהלכים, אז אנחנו באמת רואים חוקים שעברו ואת המעבר שקרה למשרד החינוך. משרד החינוך באמת עשה מהפכה במבנה הארגוני שלו ובדברים שהוא הקציב ועשה ובדמויות שנכנסו ואנחנו מרגישים את זה בשטח. בנוסף לכך, ברגע שעבר חוק והאחריות עברה למשרד החינוך, אז יש אחריות אוטומטית לרשויות המקומיות על התחום הזה.

אנחנו גם נברך כי חייבים לברך, איפה שאנחנו היום זה לא איפה שהיינו לפני שנתיים לא איפה שהיינו לפני חמש שנים ולא איפה שהיינו לפני עשר. אבל יש עניין במדינת ישראל בעיקר, שאנחנו אוהבים לשים פלסטר ואנחנו אוהבים לחשוב בדיעבד מה צריך לעשות קדימה, אבל גם אז, לא אוהבים תוכניות ארוכות טווח מידי. תחום המג״רים, לא נמצא בכל הרשויות המקומיות. אנחנו מדברים על מצב של עלייה בילדים מגילאי לידה עד שש, שזקוקים לטיפולים כי יש להם עיכובים התפתחותיים בשפה, במוטוריקה וברגש. אנחנו גם מדברים על מקרים של שיתופי פעולה בין ההורים למעונות היום.

שמעתי גם על הנושא עליו דברה פה חברתי, על המעונות. אבל חברה, יש גם המון פעוטות שנמצאים בבית ומי שמטפל בהם זה ההורים וגם שם יש צרכים ייעודיים. אנחנו רואים בעמותה את המג״רים, כקמפוס לכל דבר ועניין, שהוא בעצם המטריה. כשיש לי בעיה עם כסף אני פונה אל הבנק, כשיש לי בעיה עם הבריאות אני פונה לקופות החולים וכשיש לי בעיה בבית עם התפתחות הילד, שאלות, צרכים ודברים נוספים, אין לי את הבית הזה בתוך הרשות שלי שנותן לי את המענה. לכן אנחנו באות ואומרות, אני לא ארחיב על התוכנית שהצגנו לך כבוד היו״ר, כי היא מאוד מפורטת, אבל היא גם נמצאת באתר וכולם יכולים לראות. סטנדרט אחיד עם תקציב צבוע לתחום הזה, באחריות של משרד אחד.

תודה מור, חשוב מאוד. לוסי חדידה.

הי. אני לוסי חדידה, מנכ״לית ארגון ׳גנים ברמה אחרת׳, נעים מאוד. אני מברכת על הדיון הזה, הוא מאוד מאוד חשוב ובהמשך לדברים של מור, אין סטנדרט קבוע בין הרשויות. יש רשות שעושה ככה ורשות שעושה ככה. יש מפקחת שעושה ככה ודורשת את זה ומפקחת שעושה אחרת ודורשת את זה. צריך סטנדרטיזציה גם כלפי הפנל המקצועי שמגיע לשטח, צריך קודם כל הדרכה, הדרכה היא הדבר הכי חשוב, מעבר לשיפור תקינה. זה או שפשוט יש את זה לאדם שמתעסק בחינוך ובא במגע עם הפעוט, או שפשוט אין את זה. ואם תוריד מטפלת לארבעה ילדים אבל עדיין אין לה את הכישורים המקצועיים אז זה לא משנה.

מי צריך לעשות את ההדרכה הזאת?

יש את היועצות החינוכיות שמשרד החינוך מקצה, אבל לא כל רשות לוקחת את זה לצערי. ויש כאן גנים שנופלים בלי הדרכה חינוכית. אני אתן לך דוגמה קטנה. אתמול אני, כראש ארגון, שאלתי את השטח שלי מה הוא הנושא שהם רוצים לדון בו במפגש הפדגוגי הבא. אני, כארגון, לוקחת וסוחבת יועצת חינוכית, על אף שאני לא מחויבת כי אני נותנת מעטפת שמשלימה את המדינה. אבל אתה יודע מה הם אמרו? הם ביקשו הדרכה לאיך להתמודד מול ילדים מאתגרים. אין להם את הידע הזה. ואז מתפלאים למה מקרה זה או אחר מתפוצץ ככה. יש כאן שטח שאין לו אפילו את המודעות הזאת למה זה חינוך, הם אפילו לא יודעים איך לגשת לילד.

תודה לוסי. רותם עזר-אליהו, קרן ׳רש״י׳.

שלום, תודה כבוד היושב ראש ותודה על ההזדמנות לדבר. אני רותם, אני מנהלת את תחום הגיל הרך בקרן ׳רש״י׳. אני מתעסקת בפיתוח מרכזי הגיל הרך כבר הרבה מאוד שנים. אני ניהלתי את ׳התחלה טובה׳ בתהליך שבו התפתח המודל הבין משרדי וגם ליוויתי את המשרד בהטמעה של המודל. חשוב לי להדגיש שני דברים מרכזיים. מדובר פה בפלטפורמה רב מערכתית משמעותית מאוד, שיודעת לתת מענה. פעם אחת מענה אוניברסלי לכלל הילדים ופעם אחת, מענה ייחודי לאוכלוסיות בסיכון. היא הוכחה כפלטפורמה שיודעת לעזור להורים, לילדים ולאנשי מקצוע, וככזו, היא תורמת משמעותית לצמצום פערים. עלו כאן המון סוגיות.

מי שמכיר אותי יודע שאני מחזיקה את הדגל של התפיסה הרב מערכתית ברשויות מקומיות בתחום הגיל הרך, מגיל לידה ועד גיל שש. במרכז לגיל הרך זה שירות קריטי ומשמעותי. אנחנו רואים הבדלים משמעותיים ברשויות מקומיות שבהן יש מרכז לגיל הרך , ביכולת שלהן לפתח מענים, לעומת רשויות בהן אין מרכז לגיל הרך, שם היכולת הזו כמעט ולא קיימת. קרה כאן משהו מאוד חשוב. יש לנו מודל שמוכר על ידי שלושה משרדי ממשלה ויש כאן סטנדרטים, אבל זה רק למי שיש תקציב ויכול לממש אותו. לכן הנושא הקריטי ביותר בנושא המרכזים לגיל הרך, זה לתת תקצוב מסודר לכל רשות שמעוניינת להקים מרכז לגיל הרך.

דרך אגב, נעשה פה גם מהלך מול מפעל הפיס. כבר חמש שנים שרשויות יכולות לבחור מתוך סל השירותים שלהם, לבנות מרכז לגיל הרך. כמובן שהכסף הזה אף פעם לא מספיק, צריך לגייס פילנתרופיה. קרן ׳רש״י׳ בנתה הרבה מאוד מרכזים לגיל הרך ומימנה את ההפעלה שלהם במשך 25 שנה, זה הרבה מאוד זמן. התקציב הזה חייב להיות תקציב שעומד לרשותה של כל רשות מקומית אם אנחנו רוצים לקדם הזדמנויות לילדים צעירים, במיוחד בפריפריה. זה שירות שהוא בכל העולם, כשירות משמעותי.

הבנתי, תודה רותם. מישהו רצה להעיר לדברי רותם? בבקשה.

אני שאלתי את קרן ׳רש״י׳, אם כל רשות שתפנה תוכל לקבל תקצוב לפתיחה של מג״ר.

טוב, תודה. דנית ברביבאי.

צהרים טובים לכולם, צהרים טובים אדוני יושב ראש הוועדה. אז קודם כל, אני לא אוסיף על מה שנאמר פה. אני כן רוצה לומר שאני מדברת כמנכ״לית פורום מסגרות החינוך לגיל הרך בישראל. אנחנו במשך תקופה ארוכה, הצבענו על הצורך בהקמת רשות לגיל הרך, שתתכלל את כלל המענים הקשורים בגיל הרך מ- א׳ ועד ת׳. יש צורך משמעותי בהקמת רשות לגיל הרך. יש את המועצה לגיל הרך שקמה, אבל היא לא פעלה, אין לה שיניים והיא נמצאת איפה שהוא שם רדומה. אבל זה אקוטי והכרחי להמשך יצירת עתיד טוב ומשמעותי לאזרחי מדינת ישראל, לעתיד. הדור הנוכחי, שבעתיד יהיה אזרחי מדינת ישראל.

דבר נוסף שאני רוצה לומר זה שזה כמו אבא ואמא. אי אפשר להגיד שהאחריות היא רק על רשות מקומית כזו או אחרת או רק על שלטון מקומי, האחריות היא משותפת. זו אחריות מתרחבת של הממשלה. אבל גם ברשויות המקומיות צריך להבין שאי אפשר לתת לרשויות כאלה ואחרות, ולא מתוך רצון לא לקחת את התחום הזה ולפתח אותו אלא מתוך זה שאין פה שום עניין שתהיה בחירה. זה משהו שהוא חובה שיהיה בכל רשות מקומית, שתתכלל את כלל המענים ותעבוד בסינכרוניזציה עם הרשות.

אני רוצה לתת דוגמה קטנה בשביל להמחיש, נושא הליווי בהסעות של החינוך המיוחד. בהסעות של החינוך המיוחד, יש רשויות שמפעילות את המלווים דרך חברות ההיסעים, שזה דבר שאסור שיקרה. הרי עובדי רשות יכולים לקבל הדרכה דרך הרשות, אפשר לבצע החלפות וכדומה במידה ויש מחסור במלווים. אבל ברגע שמלווה עובד דרך חברת היסעים, שאין לה שום הכשרה להדריך אותו לאיך ללוות ילדים ואיך לגשת אליהם. באותה מידה, אי אפשר לתת לרשויות את האפשרות לבחור האם יהיה מג״ר או לא. תודה רבה.

תודה. חברי הכנסת האם תרצו להוסיף? בבקשה חבר הכנסת רון כץ.

תודה רבה אדוני ותודה לכל מי שהגיע לדיון הזה. שמענו את הדברים והם לא פשוטים, כי אתה יכול לראות שאפילו בשולחן הזה, הכל תלוי מאיזו עיר אתה מגיע.

זה נכון כמעט בכל דבר.

דווקא לא. אבל זה לא צריך להיות ככה. בתור מי שהיה ראש מנהל חינוך וסגן ראש עיר, אני יכול לומר לך שלקחתי על עצמי את תחום הגיל הרך. בנינו מחלקה שידעה לעבוד בשיתוף פעולה עם ההורים, ידעה לתת מענה אמיתי וזה היה מביך, אבל עיר ליד, לא הייתה יכולה לתת את זה וזה לא צריך להיות ככה במדינת ישראל. הדבר הראשון שצריך לעשות בשביל לטפל בבעיה, זה קודם כל להכיר בזה שיש בעיה. ומפה אנחנו צריכים לקרוא למשרד החינוך לקבל בעלות על האירוע הזה. לא יכול להיות שבמדינת ישראל, מגיל לידה ועד גיל שלוש, אין בעל הבית.

אם כל ראש עיר יעשה כראות עיניו, יהיה ראש עיר שיעשה יותר, יהיה ראש עיר שיעשה פחות ויהיה ראש עיר שלא יעשה בכלל. בסופו של דבר הילדים האלה לא מקבלים שירות והפערים הופכים להיות לא נורמליים. עכשיו באתי מוועדת חינוך ודיברנו על הפערים בהשכלה, בהתאם לרקע הסוציו אקונומי. מה הסיכוי שלהם אם לזה הם נולדים? אם אנחנו לא מקבלים החלטה אמיתית אז הדיונים האלה יחזרו על עצמם גם בעוד שנה, שנתיים ושלוש. זה צריך להיות חלק מתפיסה רחבה, שכוללת בתוכה את חוק המצלמות, את ההגנה על הילד בעברות של אלימות ובכל הפרמטרים שקשורים לגיל הרך. ובוודאי שכל זה צריך להיות במשרד החינוך ולא במקום אחר.

ואם אנחנו מדברים על המרכזים, אז בוודאי שהמרכזים האלה צריכים להיות בבעלות אחת, של המדינה, עם תקצוב ברור ועם קול קורא ברור, כי אחרת אנחנו נהיה שוב באותו לופ. אני אומר את זה בצער רב, כמי שמתעסק בנושא הזה הרבה מאוד שנים, הגיל הרך חייב לקבל קדימות ולהפוך לנושא לאומי שכולנו לוקחים עליו בעלות ביחד. אני כבר מזמין אותך אדוני, יש כמה הצעות חוק שאנחנו מקדמים, קואליציה ואופוזיציה ביחד ואני באמת חושב שאתה צריך להיות חלק מזה ולהריץ את זה בוועדה הזו. כי ככל הנראה זאת הדרך היחידה להזיז משהו במדינת ישראל, דרך חקיקה שמתבצעת בכנסת. ואני אומר את זה באמת בצער, כי זה חבל.

אני כן רוצה לשבח את ראשי הערים, שכן לוקחים חלק, שכן עושים את זה וכן איכפת להם ולומר לראשי הערים האחרות, שאין דבר חשוב יותר מלהשקיע בגיל הרך ברשות. תודה רבה.

תודה רבה רון. אני באמת מאוד מעריך את העבודה שלך ונתקלתי בלא מעט מהדברים, אז תודה רבה. חברת הכנסת תומא סלימאן, בבקשה.

תודה רבה. האמת היא שחבל שאנחנו חייבים להתרוצץ בצורה הזאת היום. הדיונים האלה כל כך חשובים ומעניינים ואנחנו לא יכולים להיות נוכחים לכל אורכם בגלל הזמן. אני רוצה קודם כל להודות לחבר הכנסת רון כץ, שגם ביקש את קיום הדיון הזה. לצערי הרב אני חושבת שעדיין אין לנו תפיסה כוללת והבנה, בקרב מקבלי ההחלטות במדינה, על החשיבות של הגיל הזה. אנחנו עדיין מתייחסים יותר ויותר על הכיוון של Babysitting ושל הגנה פיזית על הילדים בשעה שהאימהות שלהן נמצאות בעבודה, גם זה, מתוך הנחת יסוד שזה לא תפקידו של הגבר במקרה הזה.

אני כן חושבת שמתחולל שינוי כל שהוא, אבל אי אפשר גם להתעלם מהפערים המאוד גדולים, שקיימים בין קבוצות שונות באוכלוסייה בעניין הזה. כאשר אנחנו מדברים על מרכזים ועל מג״רים, אנחנו מדברים גם על ילדים שעדיין לא מגיעים לאיזו שהיא מסגרת חינוכית בכלל. ואנחנו מדברים על מספרים מאוד גבוהים, במיוחד בחברה הערבית ובמיוחד כשיורדים דרומה. אני חושבת שאחת הבעיות העיקריות כשאנחנו מדברים על המרכזים האלה, היא עניין התקציב.

כי בסופו של דבר, אם יש את ה- Matching אבל רשויות מקומיות נמצאות בסום סוציו אקונומי נמוך, הן עדיין לא יוכלו להרים פרויקטים כאלה. אז אם המדינה עשתה צעד בשנים האחרונות וקיבלה על עצמה את האחריות של חינוך חובה לתינוקות ולילדים עד הגיל הזה, אז שתיקח את זה עד הסוף, שתספק חינוך טוב ותיתן לשם זה את כל האמצעים האפשריים. ואני חייבת להגיד, אני שאלתי ואמרו לי שנאמר שיש 50% מהרשויות הערביות שיש בהן מרכזים - - -

לא, 50% מהמרכזים שברשויות המקומיות. מתוך 70 ומשהו 35 במגזר.

וואלה, זה מעניין. במקרה הזה זה באמת מעניין. אני רק רוצה להגיד, אני יודעת שביקשת את זה אדוני היושב ראש, אבל זה קצת מעצבן לשמוע נציגת משרד שאומרת שבמשך ארבע שנים לא מצאו פתרון להעברת ה-30 מיליון האלה, בעיניי זה הזוי.

תודה רבה. יש לנו ב- Zoom את ולרי זילכה, בבקשה ולרי.

שלום, תודה רבה על זכות הדיבור. עורכת דין ולרי זילכה, ׳בית איזי שפירא׳, רכזת פורום ארגונים והורים למען ילדים עם מוגבלות. אני מבינה שהקול המרכזי שהוסכם פה, זה באמת הצורך במרכז אחד, קורת גג אחת שנותנת את כל המענים. אבל גם משרדי הממשלה צריכים להתאים את המדיניות שלהם לאמירה הזאת. יש חוזר מנכ״ל במשרד הבריאות, בנושא של התפתחות הילד, שבו הוא שינה או צמצם את הזכאות של הילדים לטיפולים תחת קורת גג אחד, כשאנחנו יודעים שזה הדבר הנכון והמיטיבי עבורם. ולא רק זה, אלא שבעצם הוא הגביל גם את אלמנט המרחק.

ככל שיהיו יותר מרכזים כאלה וילדים יוכלו יותר לממש אותם, אז אני מניחה שחוזר מנכ״ל יתאים את עצמו, אלא שהיום הוא התאים את עצמו למציאות שבה קשה לקבל את זה. אז גם משרד הבריאות צריך לתת את החלק שלו בעניין הזה. משפט אחרון, עם כל הכבוד לתקצוב, המרכזים צריכים להיות אלה שמקבלים את התקצוב ועם כל הכבוד לרשויות, הרשות לא צריכה להכניס את היד לכיס ולממן את הטיפולים ההתפתחותיים, את החלקים שקופות החולים לא מממנות מספיק. לכן כל אחד צריך לתת את החלק שלו ואי אפשר לסמוך רק על הרשות המקומית. צריכה להיות הלימה בין משרדית בהנחיות האחרות, שתואמות את זה. תודה.

תודה רבה. קודם כל אין ספק, שעל סמך הדיון הזה, יש חשיבות גדולה מאוד לטיפול ולהשקעה בגיל הרך. לצערי, עדיין, בכל דיון שאנחנו מקיימים, יש שוני לאיפה נולדת. לא רק באיזו עיר, לא רק באיזו מדינה ולא רק באיזו שכונה. זה דבר שלצערי הוא ישנו והוא לא צריך לקרות. נכון, יש יוצאי דופן שנולדים בשכונה כזאת ויוצאים מוצלחים, אבל אלה גם דברים שקשורים למזל. אנחנו לא צריכים לחכות למזל, המדינה צריכה להשקיע את אותו הדבר בכל ילד, לא חשוב איפה הוא נמצא, איפה הוא גדל ואיפה הוא גדל. חברה, אנחנו לא חיים במצב אוטופי.

אני חושב שממשלה קיבלה כרגע איזו שהיא החלטה שיש בה התקדמות מסוימת, שנותנת איזה שהוא מענה ראשוני. ברור שזו רק ההתחלה, אבל זו התחלה טובה וצריך להתחיל ליישם אותה. מבחינתי, הלוואי שיכולנו לתת חינוך מהגיל הרך עד כולל האוניברסיטה, כי אני חושב שזה מה שחברה בריאה צריכה לתת לכל ילד, את ההזדמנות. בלי קשר לגיל, לגזע, למין, לשכונה או לקהילה. זה מרחשי הלב שלי. לגבי החלטות הוועדה: 1. הוועדה מברכת על פעילות מרכזי הגיל הרך ומכירה בחשיבותם לטובת הילדים והוריהם. 2. משרד החינוך, הרווחה, מרכז השלטון המקומי ומשרד האוצר, הוועדה קוראת להקים ולתקצב מרכזי גיל רך בכל רשות כחובה, ולמשרד החינוך לקחת אחריות על כך.

3. הוועדה קוראת למשרד החינוך לתכלל את הנושא. כי הבנו פה שבעצם זה נופל בין הכיסאות בחלק מהדברים. ואני חושב, שכמו שהעבירו את זה ממשרד העבודה, שאני לא חושב שהיה לו איזה נגיעה למשרד החינוך, אז ככה זה צריך להיות. משרד החינוך צריך להיות אחראי מגיל לידה והלאה ואני מבקש שהוא ייקח ויתכלל את כל הנושא הזה. 4. הוועדה קוראת למשרד הבריאות ולמשרד האוצר, למצוא את הדרך להעביר ליחידות להתפתחות הילד, את ה-30 מיליון שקלים שהובטחו כבר לפני ארבע שנים, כולל ריבית.

אני לא צריך פה ישיבת מעקב בשביל זה, אני מבקש שתודיעו על איפה זה עומד למזכירת הוועדה ולמנהלת הוועדה, תוך שבועיים. צריך להעביר את הכסף הזה, לא יכול להיות שזה נופל בין הכיסאות באיזה שהוא מקום, זה סכום שזקוקים לו. 5. אנחנו קוראים למשרד הבריאות לתקצב בהקדם, פתרון לבעיית כוח האדם במקצועות הפרא רפואיים. כי ראינו שיש איזו שהיא בעיה עם הנושא הזה. אני מברך פה את כולם. תודה רבה על ההשתתפות.


הישיבה ננעלה בשעה 13:55.