פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



26
הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
13/06/2023


מושב ראשון

פרוטוקול מס' 19
מישיבת הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
יום שלישי, כ"ד בסיון התשפ"ג (13 ביוני 2023), שעה 12:00

עבודת נוער בחודשי הקיץ

חברי הוועדה: אלי דלל – היו"ר
דבי ביטון

יוסף עטאונה

מאיר דוד - מנהל, מנהל הסדרה ואכיפה, משרד העבודה

אנטואנט חינאוי - לשכה משפטית, משרד העבודה

קארין אהרוניאן רוזמרין - ראש מטה, מנהל אכיפה והסדרה, משרד העבודה

אמיר רימון - מנהל, מרכז הדרכה, משרד החינוך

מראם שחאדה - הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים, משרד הכלכלה והתעשייה

ד"ר יסכה מוניקדם - מרכז המחקר והמידע של הכנסת (ממ״מ)

הדר אליהו - מנהלת, מחלקת נוער וצעירים, מרכז השלטון המקומי

נעם וילדר - עו״ד, המועצה לשלום הילד

אילאי דוד מרדכייב - פרלמנט הנוער, המועצה לשלום הילד

עינת שגיא אלפסה - מנהלת, אגף קשרי חוץ, ממשל ומדיניות, ׳בטרם׳ - המרכז הלאומי לבריאות ובטיחות ילדים

אסף בגאיו - רפ״ק, מדור נוער, משטרת ישראל

אבירם אלון - מנכ״ל, התאחדות בעלי אולמות וגני אירועים

ניצן אבירן - מנהל, אגף כלכלה, תנועת 'הקיבוץ הדתי'

שרית אולשביץ - עו״ד, איגוד מקצועי, הסתדרות ׳הנוער העובד והלומד׳

יצחק תומר ברכה - מדריך, איגוד מקצועי, הסתדרות ׳הנוער העובד והלומד׳

יצחק פרינץ - נציג מועצת תלמידים ונוער הארצית

מוריה טויטו - נציגת מועצת תלמידים ונוער הארצית

איילה סעדון - מתמודדת, חידון התנ״ך

מירה חסייסי - מתמודדת, חידון התנ״ך

צח בן יהודה

תמי ברנע

חבר תרגומים: שיר קרספין


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי דיוקים והשמטות.

עבודת נוער בחודשי הקיץ

בוקר טוב, אני פותח את הישיבה של הוועדה לזכויות הילד. הפעם אני רוצה לציין שתי בנות מקסימות, איילה סעדון ומירה חסייסי, שזכו במקום השני בחידון התנ״ך לנוער של ירושלים. הבנות נמצאות איתנו פה ואני קורא לכן לבוא לידי רגע. הבנות המקסימות האלה זכו במקום השני, אבל זאת הייתה עבודת צוות. עבודת צוות של שתי הבנות האלה וזה פשוט מקסים. אתם רואים פה שתי בנות כאלה חמודות שזכו במקום השני בעבודה משותפת. אז מחאו לכן כפיים ועוד פעם, מגיע לכם כפיים. תודה רבה לכן.

הנושא של הדיון הוא עבודות נוער, בדגש על חודשי הקיץ. זה נכון, גם אני הייתי נער וגם אני עבדתי. אני יכול להגיד שאין עבודה שלא עבדתי בה. כשאני אומר שאין עבודה שלא עבדתי בה, זה לפעמים נותן לי לא מעט נקודות באיזה שהם מקומות בהם מדברים על עבודה וזה לא משנה איזו עבודה. אני חושב שנוער ונערים צריכים לעבוד בחודשי הקיץ, וזה בסדר, והם צריכים לעבוד לפי החוק. גם המעביד צריך לתת את העבודה על פי החוק וגם שהם יקבלו את כל הזכויות שלהם, כנוער, באותן עבודות בחודשי הקיץ. בשביל זה אנחנו מקיימים את הדיון היום. הייתי כמובן רוצה לשמוע את משרד העבודה ומשרדים אחרים. אז בבקשה, ממ״מ.

תודה רבה. אז במצגת הזו אני אציג נתונים של הלמ״ס, ביטוח לאומי, משרד העבודה, ׳הנוער העובד והלומד׳ ו- ׳בטרם׳. כמה נקודות מרכזיות מכל אחד מהגופים האלה. הנתונים המלאים נמצאים כמובן במסמך והם עלו לאתר הוועדה. אז נעבור בקצרה. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, הנתונים נוגעים לבני נוער בגילאי 15-17. אני רק אציין שהתקנות נוגעות גם לנערים ולנערות בגילאי 14, אבל כאן המיקוד הוא מגילאי 15.

רגע, החוק היום מאפשר לעבוד גם מגיל 14?

מגיל 14 בתנאים מסוימים. הרוב זה 15-17, אבל אפשר כבר מגיל 14. אז רואים ש-37 אלף נערים ונערות עובדים השנה, לפי הנתונים של הלמ״ס. 95% זה יהודים ו-5% ערבים. זאת אומרת, השיעור של נוער עובד בחברה הערבית הוא מאוד מאוד נמוך. הרבה יותר נמוך - - -

יכול להיות שעובדים ולא מדווחים?

הנתונים של הלמ״ס מבוססים על סקר כוח אדם. זאת אומרת, מדובר בדיווח עצמי של הנערים והנערות בעצמם, זה לא בהכרח קשור לעבודה מוסדרת או מדווחת, אבל יכול להיות שעובדים יותר.

אני מניח שעובדים יותר ללא דיווח. כי בסך הכול אני שם לב שדווקא במגזר הערבי, הנערים עובדים, ולא מעט מהם. אתה רואה את זה במסעדות, בבתי הארחה ועוד. אז אולי זה עניין של פחות דיווח וזה דבר שצריך לשים לב אליו. כי אנחנו צריכים לבנות על זה שכן יתנו דיווח, זה מאוד חשוב לנו בסיס הנתונים הזה, כדי לדעת באיזה גילאים הם והאם הם מקבלים את הזכויות שלהם, זה רק לטובתם.

נכון. אז הנתונים שאראה בהמשך, של ׳הנוער העובד והלומד׳, הם מדברים על בערך שליש. זאת אומרת, שליש מבני הנוער בחברה הערבית עובדים וככה גם בחברה החרדית. אז יכול להיות שבאמת בפועל הנתונים הם הרבה יותר גבוהים מהנתונים האלה. אם אנחנו מסתכלים על חלוקה מגדרית, אז אנחנו רואים שנערות עובדות יותר מנערים. ואם מסתכלים במיוחד על חודשי הקיץ - - -

ומה הסיבה? זה יותר Babysitting או מה?

יכול להיות. אז אנחנו באמת רואים שיש גידול ביולי, בהתחלה של חופשת הקיץ והנתונים הם גם מאוד דומים לגבי אוגוסט, למרות שהצגתי פה רק את יולי. אז זה ממש פי אחד וחצי ואפילו גידול הרבה יותר גדול אצל הנערים. אני חייבת להגיד במאמר מוסגר, שבחברה הערבית, שיעור הנערות שעובדות הוא פחות מאחוז אחד. אז הפערים פה הם מאוד מאוד גדולים, גם מגדרית וגם מבחינת החברה היהודית והערבית.

אנחנו יודעים גם מה הסיבות? או שרק מניחים?

אנחנו יודעים רק את הנתונים, מבחינת הסיבות אפשר לשער.

חבל שאין פה חבר כנסת מהמגזר. בסדר.

אז אמרת קודם שיש יותר Babysitting, אז הנתונים האלה הם משקפים את זה. הענפים העיקריים בהם עובדים בני נוער זה שירותי אוכל ו- Babysitting, אבל, כמו שרואים למטה, זה לא שאין נערים שעובדים בתחומים האלה, אבל זה פחות מאחוז אחד. זאת אומרת, זה לפי הסקר כוח אדם של הלמ״ס. מה שאומר, שיכול להיות שיש הטיה כבר בגיל הזה, למה שאנחנו קוראים ׳מקצועות הצווארון הוורוד׳. אז זה מעלה שאלות. מבחינת הנתונים של המוסד לביטוח לאומי. אנחנו רואים שבחודשי הקיץ, משהו כמו 22% של נערים ונערות עובדים, סביב ה-170 אלף. ושיעור ההעסקה עולה ככל שהגיל עולה. אפשרת לראות שבגיל 14 יש שבעה אחוזים ובגיל 18 יש הרבה יותר.

ציינו פה את גיל 18, זה גיל שהוא כבר לא רלוונטי לתקנות נוער, אבל בוודאי כאשר מתייחסים מבחינת גיל תיכון בי״ב, אז הרבה מבני הנוער שלומדים הם עדיין עובדים, אז אמנם, החוקים הם לא רלוונטיים אבל הם עדיין עובדים ולכן גם הכנסנו אותם מבחינת הנתונים. אז אני חוזרת לנתונים של ׳הנוער העובד והלומד׳, פה מדובר על כמעט חצי מבני הנוער שעבדו במהלך השנה, כשרובם המוחלט, אם מסכמים שם את האחוזים, אז 90% בפועל, מבני הנוער שעובדים במהלך השנה עובדים גם בקיץ. אז אלה כמובן שיעורים מאוד מאוד גבוהים. וכמו שאמרנו קודם, שיעורי ההעסקה הרבה יותר גבוהים מבחברה הערבית והחרדית, כפי שהצגנו לפני כן.

אז מבינת פגיעה בזכויות. אני לא אעבור פה על כל התקנות, אבל ככה אפשר לראות רק ממבט, שיש דיווח משמעותי על פגיעה בזכויות, כשהנושאים המרכזיים זה אי קבלה של תלושי שכר, עבודה לא לפי השעות וגם עבודה שלא מתוגמלת בהתאם. למשל, מבקשים שהם יישארו לשעות של כוננות אבל לא משלמים על הכוננות. אז לפי הדיווח הזה, יש פגיעה בזכויות של נוער עובד.

האם בני הנוער יודעים מה הזכויות שלהם? למי הם פונים כדי לדעת את זה? אני שמח שאתם פה ואני אתן לכם לדבר. אבל כשיש דבר כזה, האם הם יודעים למי לפנות? האם יש דבר כזה?

לא בדקנו את בני הנוער עצמם. אני יכולה להגיד שנעשות הרבה מאוד פעולות. גם של ארגוני החברה האזרחית, כמו שתכף אתם תשמעו אבל גם מבחינת משרד העבודה. יש אפליקציות שנועדו לצורך זה. יש פרסומים, גם ברשתות החברתיות, על מקומות שמיועדים ספציפית לבני נוער. יש הדרכות שניתנות, גם ב- Zoom וגם פרונטלית, נעשית הרבה מאוד פעילות על מנת לחשוף את בני הנוער, בייחוד לקראת הקיץ, לקראת התקופה הזאת. אפילו היום פורסם ב- Ynet מסמך שבעצם מתאר את הזכויות. אז יש הרבה מאוד עבודה לעשות ואם בני נוער יודעים בפועל, זה דבר שצריך לשאול אותם. מבחינת אכיפה והיתרים. היתרים הם בעצם האפשרות לתת למעסיק להעסיק שלא לפי התקנות.

אנחנו יודעים שאם מחשבים לפי הנתונים של הביטוח הלאומי מבחינת תנאי ההעסקה, אז בערך 14% מבני הנוער שעובדים, עובדים בהיתר ומאפשרים העסקה שלא לפי החוק. אם מסתכלים על הקושי, ממה שאני מבינה, יש קושי גם באוכלוסייה הכללית, אפשר לראות שהוגשו 110 כתבי אישום. שניים מתוכם לגבי עבודת נוער, אבל זה לא ש-110 זה הרבה מאוד. אז תלוי איך מסתכלים על זה. אותו הדבר גם בגזרי דין. 9 מתוך 91 עסקנו בהפרה של חוזי העסקת נוער.

נסיים בנתונים אחרים שגם הם מאוד חשובים. מהנתונים של ארגון ׳בטרם׳, עולה שהוא קלט פגיעות בזמן עבודה או תאונות עבודה, סביב ה-200 בני נוער בשנה נפגעים. כשחבלה ונפילה הן הפגיעות השכיחות ביותר. בניגוד למה שאנחנו יודעים מבחינת שיעור ההעסקה הנמוך בחברה החרדית, אז פה המצב הוא הפוך. הפגיעות בחברה הערבית הן הרבה יותר גבוהות, 34%, שזה כמובן גבוה מהשיעור שלהם באוכלוסייה וגם גבוה משיעור ההעסקה שאותו ציינו קודם. דיברנו על 5%. זה לכל הדעות מאוד מאוד גבוה. וגם, אנחנו יודעים על ארבעה מקרים של נערים שנהרגו בזמן של עבודה בשנים של 2017-2019. אני שמחה לומר שהיום לא דווח על בני נוער שנהרגו בכלל וגם כאן, בני נוער שנהרגו זה מהחברה הערבית.

הארבעה שנהרגו בשנתיים האלה, הם כולם בחברה הערבית?

כן.

מעניין. אוקיי. תודה רבה על המצגת והנתונים. אני פונה למשרד העבודה, בבקשה.

בוקר טוב אדוני. אני מאיר דוד, ראש מנהל הסדרה ואכיפת חוקי עבודה. ברכות לזוכים בחידון, זה ממש מרגש. אני אתחיל מהשאלה הראשונה אדוני, של מודעות לזכויות. אני חושב שדווקא בבני נוער, יש פעילות מאומצת גם של משרד העבודה, גם של הנוער העובד והלומד וגם של ארגונים אזרחיים, בנוגע לנושא של מודעות לזכויות עובדים ואני אפרט מעט. אמנם רוב בני הנוער מתחילים לעבוד בקיץ, אבל אנחנו לא מחכים לקיץ, אנחנו במבצעים פעילות כל השנה.

מיד בתחילת שנת הלימודים, אנחנו מפרסים קול קורא בבתי הספר, בשיתוף עם משרד החינוך, שבו אנחנו מציעים לבתי הספר התיכוניים, לקבל את שירותי ההסברה שלנו, שאנחנו נגיע לבתי הספר התיכוניים ונעביר הסברה לתלמידים בכיתות י׳-י״ב, אלה שלמעשה בגיל העבודה העיקרי. אנחנו מגיעים בשנה לבערך כ-100 בתי ספר תיכוניים, מציגים להם מצגת שמלווה בהסברה, נותנים להם מידע וכתובת כדי שיוכלו לפנות אלינו במקרה הצורך.

100 תיכונים זה מעט.

שוב פעם, זה מי שמבקש. זה וולונטרי. אנחנו פונים בקול קורא לכל בתי הספר ומצפים שכל בתי הספר בארץ ייפנו וככל שיותר בתי ספר יפנו, אנחנו נגיע. יש בתי ספר שביקשו שנעשה את זה ב- Zoom מסיבות כאלה ואחרות אז עשינו את זה ב- Zoom, יש כאלה שרצו פרונטלית והגענו. אני באופן אישי עשיתי את זה פרונטאלית וזו הייתה חוויה.

נניח שלא הזמינו אתכם, השאלה היא אם יש איזה שהם דפי הסברה או משהו דומה שאפשר באמצעותם להגיע לבני הנוער, למרות שאתם לא הגעתם אליהם בצורה אחרת.

אז אני אפרט. יש לנו מצגות. אנחנו נותנים את המצגת עם דפי הסברה. יש לנו אתר ייעודי שפתחנו לתעסוקת בני נוער, ששם יהיה המידע הרלוונטי לבני הנוער, באתר משרד העבודה. בשנה האחרונה אנחנו גם יותר חזקים ברשתות החברתיות, ב- Instagram ב- Tik-Tok וב-Facebook. השבוע צילמו אותי לסרטון ל- Tik-Tok, כדי להעביר מידע לנערים על הזכויות שלהם. זה הכלי שמדבר לנערים. אז זה בהיבט ההסברה.

אתם מפרסמים את הזכויות שלהם? או במצב שבו הם לא מקבלים, לאן הם פונים?

בהחלט, בוודאי. זה כתוב ׳פנה אלינו׳ עם מספרי טלפונים. יש לנו מענה אנושי שיושב, מקשיב להם ומדריך אותם איך ולמי לפנות. יש לנו אפשרות לפנות בטופס מקוון, בפקס, במייל ובכל דרך אפשרית. יש לנו גם את האפליקציה, שדרכה אפשר להגיש תלונה. מדובר באפליקציה של זכויות לבני נוער, שאנחנו פיתחנו. זה בהיבטי ההסברה שנעשית כל השנה, לא מחכים לקיץ. בנוגע להיבטי האכיפה. אנחנו בשנה, בהתאם לכוח האדם שלנו, יכולים להגיע ל-2,500 מעסיקים בשנה ולבצע אכיפה. בערך עשרה אחוז מזה, לפחות, מוקדש לבני נוער. למרות שחלקם באוכלוסייה הוא נמוך יותר.

למרות שההנחיה שלי לכל הצוותים, בכל מקום עבודה שאליו הגעתם, לא משנה אם זה בעקבות תלונה או ביקורת יזומה שלנו ולא משנה מי המעסיק, אתם בודקים אם יש שם נערים. אם יש שם נערים הם נכנסים מיד למדגם שלנו, הם יהיו חלק מהמדגם שלנו וככה אנחנו נעשה אכיפה לאורך כל השנה. לקראת הקיץ, כאשר כמות העובדים בקרב בני הנוער גדלה, אז גם בשיתוף פעולה עם ׳הנוער העובד והלומד׳ וגם באופן עצמאי, עושים ביקורות יזומות.

בחודשים עכשיו, יוני יולי ואוגוסט, תהיה עבודה מאומצת בקרב מקומות העבודה בהם מועסקים בני נוער וכפי שראינו בנתונים, במקומות האירוח והמסחר שם הם יותר מועסקים, אנחנו נקדיש יותר אכיפה. באולמות האירועים, במסעדות ובבתי המסחר, כי שם מועסקים רוב בני הנוער שעובדים במהלך הקיץ. אז זה יהיה עיקר המאמץ שלנו, שמתחיל מיד עכשיו, מתחילת החופש הגדול ועד סופו. אז זה יהיה עיקר המאמץ והפעילות שלנו בנושא האכיפה.

אוקיי, היו פניות אליכם? אם כן, באיזה נושאים בעיקר?

כן. דווקא במהלך השנה הייתה עלייה יחסית, בשנת 2022 היו 60 פניות וזה גם לא הרבה. בני נוער ממעטים להתלונן ויש לזה הרבה סיבות. יש פה אנשים הרבה יותר טובים ממני שיכולים להסביר למה הם לא מתלוננים. הם רוצים להרוויח לתקופה קצרה. התלונות העיקריות היו על שעות מאוחרות שעבדו, על זה שלא שולמו להם דמי נסיעות או דמי הבראה והנושא המרכזי שיש, זה שמזמינים אותם למשמרת, הם זמינים לעבודה ואז לא מספקים להם עבודה ולא משלמים להם על השעות האלה. אלה ההפרות העיקריות. אנחנו גם מוצאים הרבה פעמים מקרים בהם לא הייתה הפסקה ומקרים בהם לא ניתנה הסעה חזרה הביתה בלילה. אנחנו מרחיבים את הבדיקה לכל התחומים שקשורים לעבודת הנוער.

תודה רבה.

כמה מפקחים יש לכם?

נגעת בנקודה מאוד כואבת. כי אם בתקן יש לי 98 מפקחים, זה התקן, אז אנחנו באיוש של 69. זאת אומרת שיש 21 מפקחים של חסרים לנו בגלל קושי של גיוס.

למה?

בגלל שכר נמוך מאוד. אני מפרסם מכרז, השכר הבסיסי הוא של 6,500 שקלים, אז אף אחד לא מסתכל עליי, באמת לא פונים, אנחנו לא אטרקטיביים. סטודנטים ואנשים צעירים שרוצים להתפרנס, לא באים היום לעבוד בשירות המדינה. בשירות המדינה בכלל חסרים כ-7,000 עובדים ואצלי חסרים 21 מפקחים. גם מתוך ה-69 הפעילים שלי, יש לי אנשים בחופשות לידה, חופשות מחלה וחופשות ארוכות אחרות, אז כרגע יש לי בערך 60 מפקחים פעילים לתקופת הקיץ. זה המקסימום שאני יכול להוציא ואני אוציא את כולם. אנחנו נעבוד במשמרות, בלילה וביום, על מנת למקסם את העבודה שלנו.

איך קורית החלוקה המגזרית עם החברה הערבית?

הפריסה היא בכל הארץ ואנחנו עובדים לפי אזורים. דווקא באזור הצפון לצורך העניין, שם יש לנו יחסית הרבה כוח אדם, זה המחוז עם הכי הרבה איוש.

ובדרום?

בדרום גם. בצפון ובדרום יש לנו הרבה איוש ואת הקושי יש לי דווקא במרכז. בכל אחד מהמחוזות האלה יש לי עובדים יהודים ועובדים שאינם יהודים, דוברי השפה הערבית. באזור הצפון יש לי הרבה יותר מפקחים שהם דוברי השפה הערבית וגם בדרום יש לי לא מעט מפקחים שהם דוברי השפה ערבית, כך שנותנים מענה גם לאוכלוסייה הערבית.

תודה. אני שמחה שהצטרף אלינו חבר הכנסת יוסף עטאונה. אנחנו קודם ראינו פה מצגת ודיברנו על הנושא של החברה הערבית. כנראה שיש פחות דיווח לגבי נערים ונערות שעובדים במגזר הערבי. הדיווח הוא מאוד מאוד חשוב, אם אנחנו מדברים על פיקוח, על זכויות של אותם נערים ונערות וכך האלה. הדיווח במגזר היה של כחמישה אחוזים נדמה לי, משהו כזה. כאשר במגזר היהודי מדווחים על פעילות עבודה של קרוב ל-50%. אז יש פה חוסר דיווח.

אני מניח שהתפקיד שלכם, של ראשי המועצות, של משרד העבודה ושל כל מי שעוסק בנושא הזה, לבקש כמה שיותר שידווחו על ההעסקה. כי ברגע שנדע שיש דיווחים על ההעסקה, אז נדע גם להביא למיצוי זכויות ולכל הדברים האלה מסביב. כי גם בתחום פגיעות בעבודה, אם נניח שאין דיווח אז לא תמיד מדווחים גם על פגיעות שהיו. אנחנו לא יודעים אם אלה המספרים או שהם הרבה יותר גדולים, לכן ככל שיהיו לנו יותר נתונים זה יהיה הרבה יותר נכון.

אני מסכים איתך כבוד היושב ראש. אני גם הסתכלתי על הנתונים והמספרים, אני חושב שמספר הנערים שעובדים בחברה הערבית הוא גבוה מהנתון המדווח ואפילו יותר גבוה מאחוז הנערים שעובדים בחברה היהודים. אבל אי הדיווח על העובדים הוא גם מסוכן במקרים של פגיעה ושל מוות. כי אין פיקוח על מקומות העבודה האלה כי זו עבודה שחורה. ולצערי, בני הנוער משלמים את המחיר הזה. לכן צריך לבצע עבודה משולבת, גם של הרשויות המקומיות וגם של משרד העבודה, על מנת להגדיל את ההסברה בתיכונים. חייבים לעשות משהו בנושא הזה, כי כל נושא הפגיעות בעבודה של נערים בחברה הערבים, הוא פי שניים, שלושה וארבעה מהחברה הכללית, בגלל אי הדיווח וההסדרה של מקומות העבודה.

אני אשמח להוסיף משפט בהמשך לדבריו של חבר הכנסת והוא צודק. בגלל שזיהינו את הצורך הזה, אנחנו יצרנו קשר עם הרשויות המקומיות ועם הרכזים החברתיים בחברה הערבית ואיתם ביחד אנחנו עושים את ההסברה, כולל עם אנשי החינוך, כדי שהם יוכלו אחר כך להיות השגרירים ולהנחיל את זה הלאה. ברור לנו שלא נוכל להגיע לכל בני הנוער ולכל המעסיקים, לכן הלכנו דרך הרכזים החברתיים ודרך תנועות הנוער ודרכם אנחנו מעבירים את המסרים, כדי שיהיה אפשרי להגיע לכמה שיותר.

הדיווח הוא מאוד מאוד חשוב. גם כדי להגביר את המודעות וגם כדי למצות את הזכויות של אותם בני נוער, בעיקר במגזר הערבי והחרדי. בני הנוער, בבקשה.

שמי יצחק פרינץ, אני ממועצת התלמידים הארצית. אני רוצה לומר בקשר למה שנאמר פה על האוכלוסייה הערבית. אני מנהל אירועים וחתונות ועוסק בתחום הזה כבר מגיל 15. הנושא שאתה מדבר עליו פה, על האוכלוסייה הערבית, זה בעיניי לא אשמת האוכלוסייה שלהם ספציפית, אלא העבודה שבסוף הם מנוצלים. הם מתחילים לעבוד בגיל נורא צעיר, בגילאים 11, 12 ו-13. היה לי שוטף כלים שהגיע לעבוד בגיל 10.5 או 11, זו הזיה לראות את הדברים האלה בכלל ומשלמים להם בסכומים הזויים. והבעיה המרכזית היא שצריך דווקא שם פיקוח מסיבי. בסוף צריך לדאוג להם וצריך לתת להם את היחס, כי אם ניתן להם את מה שמגיע להם ונעזור להם, זה יאפשר להם לחיות בסביבה כמו שלנו.

אוקיי, בבקשה, שם.

שמי מוריה טויטו, אני ממועצת התלמידים הארצית. אני חושבת שהבעיה המרכזית היא שלמרות כל ההרצאות וכל הניסיונות להגיע אל הנוער ברשתות החברתיות, בסוף רוב הנוער לא מודע לזכויות שלו. בתור מישהי שמתעסקת בנושאים האלה כל הזמן וגם בתור מישהי שהתחילה לעבוד בקיץ שעבר, גם אני לא מודעת לרוב הזכויות שלי. זו בעיה שצריך לטפל בה. כי בתור נערה שמגיעה להרצאה בבית הספר על זכויות בעבודה, אני יכולה לומר שרוב הנוער לא מקשיב ובמקום זה מתעסק בטלפון ומדבר עם חברים. מבנה ההרצאות היום לרוב לא מספיק מעניין את הנוער. אנחנו דור שהוא נורא היפר אקטיבי, שקשה לו לשבת ולהקשיב במשך שעות.

אבל לא חשוב לנוער לדעת מה הזכויות שלו?

חשוב מאוד.

אז איך להגיע אליו?

צריך לדבר אליהם באותה שפה שלהם.

הנה, יש פה את משרד העבודה שאומר: ״חברה, אנחנו מפרסמים בכל מיני רשתות חברתיות וכך הלאה.״ אבל אין שיתוף פעולה.

בואו ניצור ביחד איתם עכשיו.

בשמחה, אבל יש שיתוף פעולה, גם עם מועצות הנוער. אנחנו נזמין אתכם וניתן לכם את כל המידע ונגיע איתכם ביחד לאן שצריך. כמו שאנחנו עושים עם משרד החינוך ועם ׳הנוער העובד והלומד.׳ נשב עם מי שצריך ונגיע לאן שצריך בשביל לעזור לכם להעביר את המידע. אנחנו גם נשמח לקבל תלונות שאתם מקבלים בשטח כדי שנוכל לטפל בהן בהתאם.

אני רוצה להגיד שבאופן כללי אני, בתור בת נוער ומעבר לתפקיד שלי, לי זה נראה נורא רגיל, הפרסומים של משרדי הממשלה, עם כל הניסיון לפניה לנוער. אבל בפועל, כשאני מסתכלת על זה לפי הגיל שלא ולא מתוקף התפקיד שלי, אז סליחה שאני אומרת את זה, זה ׳סאחי׳, זה בשפה מבוגרת יותר וזה לא מדבר לבני הנוער בשטח. בשביל זה, שיתוף פעולה ביחד איתנו יכול להועיל.

תיראי את ה- Tik-Tok האחרון שלנו ואת ה- Instagram ואז תחזרי אליי ותגידי לי באיזו שפה דיברנו. יש לי בן שחגג 18 רק לפני חודש, אז אני גם יודע באיזו שפה צריך לדבר ומה צריך. תעירו לנו הערות אם אתם חושבים שזה לא מספיק טוב, אבל אני חושב שזה מספיק טוב ונשמח בכל זאת להמשיך שיתוף כזה.

צריך גם להגדיל את החשיפה. להשתמש יותר בקידום ממומן כדי להגיע לכמה שיותר. לנו עלה רעיון להתחיל עם הודעות SMS, בעיקר בתקופת הקיץ, שיישלחו פעם או פעמיים ביום, למשל עם זכות שונה בכל פעם. בעיקר זכויות שרואים שהן מופרות ובני נוער לא מודעים אליהן. למשל כל הנושא של הפסקות.

אז איך אפשר להגיע לכל בני הנוער דרך הודעות SMS? באיזו צורה?

בני נוער כל היום בטלפון.

כן, אבל נניח שמשרד העבודה רוצה עכשיו ליצור קשר. דרך משרד החינוך, יש את האפשרות הזאת להגיע לניידים של בני הנוער?

כמו שיש את ההודעות של אתר ׳מקפצה׳ וכל הדברים האלה.

הבנתי. אז קודם כל, אני אשמח אם אנחנו נצא מהישיבה הזאת כשאנחנו פותרים לפחות את הבעיה של יצירת הקשר ואת שיתוף הפעולה ביניכם לבין קבוצות נוספות, של התאחדות הנוער, הנהגת הנוער וועדי הנוער, ביחד עם משרדי הממשלה. זה הדבר הכי נכון שיכול להיות. כי אני חושב שאחת הבעיות, כמו שנאמר קודם, זה שהנערים רוצים לעבוד אבל לא תמיד יודעים מה הזכויות שלהם.

רוב הנערים היום עובדים ויש המון שפשוט לא מדווחים. גם הרבה יותר קל להעלים זכויות מנוער שהוא לא מדווח.

אין ספק שהנתונים שראינו הם נתוני חסר, אבל אי אפשר להביא את הנתונים אם אין דיווח עליהם. זה ברור לי. כשראיתי את הנתונים הבנתי שיש פה חוסר גדול מאוד בדיווחים ושיש לא מעט ילדים שעובדים במגזרים שדיברנו עליהם וגם חבר הכנסת עטאונה אמר את זה. אבל התפקיד שלנו זה להגיע לכמה שיותר מאותם תלמידים, אם זה דרככם ואם זה דרך משרד החינוך, על מנת להעביר את המסר בנוגע לזכויות, כי אלה זכויות שמגיעות לכם ולא צריך לפחד מזה. בשביל זה אנחנו עושים פה את הישיבה. יש פה כמה דברים. יש את הזכויות שנפגעות מזה שלא קיבלו את התנאים וכך הלאה.

דבר נוסף, אנחנו ראינו פה וכואב הלב על כל נער ונערה שנפגעו ושחלילה עלולים להיפגע וראינו את זה בעיקר במגזר הערבי, שזה פשוט לא הגיוני, ארבעה מקרים של נערים שנהרגו בתאונות עבודה בשנתיים האחרונות. זה בדיוק נובע מזה שאין מספיק פיקוח, אין מספיק דיווח על אותם מעסיקים והדבר הזה יכול גם לחזור על עצמו. כי אם אותו מעסיק לא דיווח והנער עבד באותם התנאים, אז יכול להיות שהתנאים האלה ימשיכו הלאה וגם ימשיכו לפגוע באותו נוער בעבודה כזאת או אחרת שלא בדיוק מתאימה, גם לנערים.

עוד דבר אחד. גם כשבני נוער יודעים את הזכויות שלהם, הם חוששים לדווח כי פוחדים שיפטרו אותם. אני אתן לך דוגמה. אני בדקתי את זה אתמול לפני הוועדה ולפי האחוזים שמופעים פה, יש שבעה או שמונה אחוזים מבני הנוער, שעובדים על מנת לעזור לבית, כי ההורים שלהם צריכים את זה. אותם ילדים יחששו מזה שהם יפוטרו בגלל שהם ביקשו תוספת כזו או אחרת או דיווחו על הפרה שכל שהיא של הזכויות שלהם.

אני חושב שהוא נגע בנקודה מאוד חשובה. כי כשבני נוער מתחילים לעבוד זה קורה משני מקומות. חלק מהם מתחילים לעבוד על מנת לפתח את העצמאות הכלכלית שלהם, הם בוחרים לצאת לעבוד, מה שמאפשר להם יותר להתדיין לגבי תנאי ההעסקה שלהם. אבל יש גם כאלה שמתחילים לעבוד מתוך מצוקה כלכלית ואותם בדיוק מנצלים. אותו הנער, שחייב להשיג את הכמה גרושים האלה בכל דרך, זה הנער שעליו בסוף דורכים.

השאלה היא מה עושים. נראה לי שזו השאלה המרכזית פה. מה עושים במצב בו יש נער שחושש לבוא אל המעסיק שלו ולדרוש את מה שמגיע לו, מחשש שברגע שהוא יעשה את זה המעסיק יאמר לו להתראות ויביא נער אחר.

תראה, זו שאלה קשה. אבל אני חושב שככל שנעורר אותה נשיג יותר. כמו שהמעסיק רוצה להחזיק את אותו מעסיק כי זה חשוב לו, כך גם הנער צריך לדעת שיש לו זכויות ושהוא יוכל למצוא עבודה במקום אחר אם צריך, אבל הוא צריך לשמור על הזכויות שלו, הוא לא צריך לפחד מזה. לכן צריך לדווח. יש גם אפשרות שהוא ידווח לאחר שסיים את תקופת העבודה, שידווח שלא קיבל את הזכויות שלו. אין מה לעשות. כן, בבקשה.

שמי תומר ברכה, אני מההסתדרות, מהאיגוד המקצועי של ׳הנוער העובד והלומד׳. אני רוצה להגיד שבמקרים כאלה, אצלנו יש בני נוער שמאוגדים ברשתות המזון ובשליחויות ויש להם הסכם קיבוצי, שזה דבר שרואה אותם. מדובר במקומות עבודה שרואים את בני הנוער ורואים את ההתנסות הראשונית הזאת בעבודה כדבר חשוב מאוד ומלמד. בין היתר, יש לנו גם קרנות רווחה לעובדים ופונים אליי הרבה בני נוער שנעזרים בזה. המעסיק רואה את בני הנוער האלה וזה דבר מאוד יפה. עבודה מאורגנת לבני נוער במדינת ישראל זה דבר מאוד יפה מאוד מלמד ומאוד חשוב שיש אותו. זה דבר אחד שאנחנו פועלים בו באיגוד המקצועי , אנחנו פועלים בעוד הרבה דברים אבל זה בעל חשיבות רבה.

אז הנה, יש לכם פה את אחד מהפתרונות. שלום.

היי, ראש המטה של מנהל אכיפה והסדרה במשרד העבודה. אני רק רוצה להשלים בעניין הזה שאפשר גם להגיש אלינו תלונות באופן אנונימי, בסדר? לא חייב להזדהות. ואז המדגם שאנחנו עושים, זה בעצם דוחפים את אותו עובד שהתלונן ועוד עובדים נוספים, ככה שלמעסיק באופן הזה אין מושג שאתם ספציפית התלוננתם והוא לא יכול לגלות את זה, גם אם באותו זמן באופן ספציפי אתם עובדים אצלו ולאו דווקא כשמגיעים לדווח רק אחרי.

איך אתם מביאים את זה לידיעה? הנה, יושבים פה בני נוער שהעלו נקודה ולא ידעו שניתן לפנות בצורה הזאת. במקרה אנחנו יושבים בוועדה בה הנושא הזה עולה ואנחנו מציפים אותו. אבל השאלה היא איך משרד העבודה מביא את זה למודעות בקרב בני נוער.

אנחנו עושים קמפיינים ומסתבר שהם כנראה לא מספיקים, כי לא הגיעו גם אליהם. הדבר השני שרציתי להגיד זה שראש המנהל אמר לי לפני שהוא יצא: ״קחי את פרטי יצירת הקשר שלהם כשמסתיימת הישיבה, נקבע איתם ישיבה ונתקדם הלאה.״ אז לפחות אפשר לצאת מפה עם העניין הזה.

יש לי שאלה אלייך. עבור בני נוער, לבוא ולהגיש תלונה יכול להיות דבר מפחיד, שמרגיש לא קשור ונורא רחוק מעולמם. אז איך נער או נערה יכולים להגיע למצב שהם באים למשרד העבודה ומגישים תלונה על המעסיק שלהם? גם אם זה באופן אנונימי וגם אם פומבי וגלוי. אני, גם אם יצא לי להיתקל בהפרה מסוימת של הזכות שלי, לא בטוחה שאפנה למשרד העבודה.

אז אפשר לעשות את זה בצורה אנונימית. ואולי באמצעות השיחה איתכם גם נשמע על איזה שהוא אופציה שלא חשבנו עליה, שתהיה יותר מנגישה עבור בני נוער.

אולי מוקדמים ברשויות המקומיות. מוקד שיפורסם באופן גדול ברשויות המקומיות, שיהיה זמין טלפונית, שיהיה בו מישהו בעירייה או במתנ״ס כך שבני הנוער גם יוכלו לגשת ולפנות במידת הצורך.

את מתכוונת שהם יהיו הצינור למשרד העבודה? כי יש אותנו ויש לנו את כל הפלטפורמות, אבל הן כנראה לא מספיק מונגשות לכם.

שיהיה צינור דרך הרשויות המקומיות, שזה משהו שהרבה יותר נגיש לבני נוער, שדרכו אפשר יהיה להיות קשר למשרד העבודה לשם הגשת התלונות. לדעתי זה משהו שיהיה יותר ׳בגובה העיניים׳ ויותר נגיש לבני נוער.

למה דווקא רשות מקומית? אני רוצה להבין. למה זה יותר נגיש?

כי הרשות המקומית זה הבית שלנו וכשאני מסתכלת בנערה על העירייה או על משרד ממשלה, אז ההרגשה היא אחרת, זה ברמות אחרות.

אבל בעירייה אין למשל נציגות של משרד העבודה.

גם אם יש, לא מודעים אליה.

לא, אני רוצה שנבין שברשות המקומית אין את זה. יש בכל רשות, לא ברשות עצמה אלא במערכת העירונית, את לשכת התעסוקה ויכול להיות שהיא נגישה. כמעט בכל עיר יש לשכת תעסוקה. אז יכול להיות שתסכמו משהו כזה עם משרד העבודה והרווחה. לאיזה משרד שייכת היום לשכת התעסוקה?

אני חושבת שזה נפרד.

יכול להיות. אני מציע שתדברו ביניכם כי יכול להיות שאפשר יהיה לעשות את זה. אפשר לקחת רשות, כמו לשכת התעסוקה או משהו אחר, שהוא הרבה יותר נגיש, שנמצא בתוך העיר או בתוך רשות כזו או אחרת. אבל הנגישות לא חייבת להיות פיזית, אלא גם דרך רשתות חברתיות או כל - - -

אני חייבת להגיד שגם ראש המנהל אמר את זה. אנחנו מגיעים לבתי הספר, עושים הרצאות ומסבירים לבני הנוער את החוקים. אבל כנראה שעדיין אפשר לעשות יותר, לכן גם נשמח שנפגש וננסה לחשוב ביחד.

אוקיי, נעם, בבקשה.

אני אשמח להעביר קודם את רשות הנוער לאילאי, שהוא מפרלמנט הנוער שלנו.

בבקשה אילאי.

שלום לכולם. קוראים לי אילאי, אני ממקיף ג׳ בבאר שבע ובוגר פרלמנט הנוער. חשוב לי לציין שכואב לי לראות שאין חברי כנסת שנוכחים בדיון הזה, דיון שהוא כל כך חשוב.

אני חייב להגן עליהם. אתמול הייתה מליאה עד השעה 01:30 בלילה והבוקר יש שלוש או ארבע ועדות ביחד, לצערי. אני אדייק את דבריי, לכל חבר כנסת יש לפחות שלוש או ארבע ועדות במקביל. אז תיקנה אותי תמי ואמרה לי שיש לפחות 13 או 14 ועדות ממש עכשיו וזה נכון. אז לכן, אני מניח שהם קופצים מוועדה לוועדה. גם אני הייתי אמור להיות בעוד מקום ולפני זה גם הייתי בוועדה אחרת, אבל אין מה לעשות. אז אני מגן על חברי הכנסת. אבל אתה צודק, יש עם זה קושי. הנה, הגיעה חברת הכנסת דבי ביטון. שמעת? היא הייתה בוועדת העבודה והרווחה.

ועוד מחכה לנו ועדת חינוך וכך זה נראה.

עכשיו הייתה הערה של התלמידים, של הנוער: ״איפה חברי הכנסת?״

הם צודקים בהחלט. פשוט צריך להחליף את הכנסת. אי אפשר. גם אני טוענת שזה לא יעלה על הדעת שאנחנו לא מצליחים.

אז הגנתי על החברים שלי ואמרתי שאתמול היינו במליאה עד 01:30.

כן. ישנו אולי שעתיים בסוף. אבל זה לא צריך לעניין אתכם. אנחנו צריכים להיות פה בשבילכם. ויש ועדות מאוד חשובות. עם ילדים מיוחדים וכולי ואנחנו גם פה. תכף גם עאידה תצטרף.

תודה רבה. אז אני אמשיך. אני בן הנוער הראשון שנאם פה בוועדה בראשותך, אז זה היה דרך ה- Zoom. וחשוב לי להעלות איזה משהו בפני כולם. תתארו לכם שאתם עובדים ואתם לא יודעים מה מגיע לכם. תתארו לכם שאתם מגיעים למקום העבודה שלכם ומפחדים שיפטרו אתכם, רק בגלל שאחרי שש שעות עבודה מגיעה לכם שלושת רבעי שעה הפסקה. כולם יודעים את זה פה, בני הנוער שכאן יודעים את זה, אבל לא נראה לי שכל בני הנוער במדינת ישראל יודעים את זה. למה? כי יש קושי מאוד גדול להעביר את הדבר הזה לבני הנוער.

דבר שני, אני אוהב ללכת בשוק של באר שבע. מדי פעם אני רואה ילדים מהאוכלוסייה הערבית, קצת יותר גדולים ממני או שבגילי, שמגיעים לעבוד אחרי בית הספר. וסליחה שאני אומר את זה ככה, אבל אני רואה אותם עושים עבודה של חמורים. אני שואל אותם בערבית, "כם תאוסול פי-אלסעה?" כמדומני שככה אומרים את זה – כמה אתם מקבלים לשעה; והם עונים לי 15 שקלים וקצת. נראה לכם שזה יכול להיות שבן נוער עובד עבור סכום כזה? הוא עובד ונקרע הלב, מרים שקים של תפוחי אדמה בלי סוף, אחרי בית הספר ועד השעות הקטנות של הלילה ולא יודע באמת מה מגיע לו.

עכשיו העלו את השכר לבני הנוער, הוא כעת 22 נקודה משהו, אבל אותו נער לא מקבל את זה כי הוא לא יודע שזה מגיע לו. בני נוער גם עובדים בלי לקבל את ההפסקות שמגיעות להם. למה זה קורה? כי אין מספיק התייחסות לבני נוער ומספיק תשומת לב. וסליחה שאני אומר את זה, אבל בעוד כמה שנים אנחנו עומדים להחליף אתכם.

אתם מוזמנים מעכשיו.

בעזרת השם. אבל הנוער באמת לא יודע מה הן הזכויות שלו. אצלנו בפרלמנט עלו כמה רעיונות. דרך המועצה לשלום הילד, כל ילד מקבל מהעירייה, מהרשות המקומית, פליירים. אנחנו מקבלים את אותם פליירים ועלונים בהודעות WhatsApp. צריך שמשהו שמושך את העניין, משהו שמעניין, כי אז קוראים. אתם ידעתם שלקראת בגרויות, כשיש מורים פרטיים ומרתונים של למידה כל הלילה, אנחנו מקבלים על זה תזכורת בהודעת SMS. זה הדבר הכי פשוט, זה דבר שתמיד נשים אליו לב ותמיד מתייחסים אליו.

מה ההבדל בין הודעת WhatsApp לבין SMS?

ב- WhatsApp יש יותר מידי. SMS מקבלים מידי פעם. סליחה שאני אומר אבל זה שייך לדור העתיק, מי ששולח SMS. כל בני הנוער, לפחות אצלי בבאר שבע, יודעים שהיה לאחרונה את הפרסום של הסיגריות האלקטרוניות, נועם ואני היינו חלק מהשיתוף שלו, פתאום כל המפורסמים התמקדו רק בסיגריות האלקטרוניות. כולם, אבל כולם מדברים על זה. שילמו בעצם לכמה בני נוער שיגידו את הזכויות, יש מורה שמפרסמת ב- Tik-Tok את זכויות העבודה של בני הנוער. אז אולי אפשר לעשות עם זה משהו. אולי אפשר להעלות את זה בדרך מסוימת.

דבר נוסף, אני קראתי באתר של הוועדה, שהעלו את הסנקציות הפליליות בגין הפרת חוקי נוער. בני נוער לא סתם מפחדים. נער שמעז לגשת למעסיק שלו ולהגיד: ״הייתה אמורה להיות לי הפסקה,״ אבל המעסיק פיטר אותו, לרוב לא קורה עם זה כלום. אני מכיר הרבה אנשים בעיר שלי והרבה אנשים בארץ, שפיטרו אותם בגלל דברים כאלה ולא נעשה עם זה דבר. בשנת 2022, הוגשו רק שני כתבי אישום והיו סך הכול תשעה גזרי דין. כמה בני נוער עובדים? מעל 100 אלף בני נוער. רק 11 בני נוער מצאו את האומץ לגשת ובאמת גם ניצחו במקום הזה. אז צריך לשים לב יותר לפיתוח.

אני מתנצל, אבל אני נמצא בחברה של נוער מאוד פעיל, ולא שמעתי על המקום הזה. אתם יכולים עכשיו לפתוח את האינטרנט ולכתוב: ״למי אפשר להתלונן אם קרה לכם משהו בעבודה?״ לא תמצאו כלום. אני עשיתי על זה שיעורי בית לפני.

אמרת דברים מאוד מאוד נכונים.

אני אשמח להגיד כמה מילים בקצרה. אני חושבת שהדיון על איך מסייעים לתלמידים לדעת את הזכויות שלהם הוא חשוב. אילאי, מועצת התלמידים והנוער, מנו פה פתרונות טובים וחשובים. אבל אני חושבת שחשוב שנזכור כולנו, שאי אפשר להטיל את האחריות על בני הנוער, שהם יתלוננו והם יגישו. כי בואו נודה בזה, גם אנחנו, המבוגרים, כשמשהו לא בסדר קורה בעבודה שלנו, אנחנו לא תמיד מעיזים להתלונן. כי יחסי הכוח האלה הם מובנים והם מתקיימים ביתר שאת כשמדובר בילדים. ילדים זו אוכלוסייה פגיעה יותר. אנחנו יודעים את זה. גם האמנה לזכויות הילד הכירה בזה והתייחסה לזה.

לכן, אנחנו מודעים למצוקת כוח האדם. ואני חייבת להגיד שגם אנחנו מקבלים תלונות במועצה ומעבירים את זה למשרד העבודה ויש קשר טוב. אבל, זה לא מספיק. זו טיפה בים. וככל שהמצב הזה ימשיך ואנחנו נראה מעט קנסות ומעט כתבי אישום, אז אנחנו נמשיך ככה ונגיע לשנה הבאה עם אותם נתונים. ובסוף, צריך להשקיע את המאמץ באכיפה, זה הכוח. כי אי אפשר לצפות מאותם נערים לבוא ולהתלונן.

אני מסכים איתך ב-100%, אני חושב שזה נכון מאוד. זה באמת לא יחסי כוחות. מגיעים לעבודה נערים שבקושי יודעים במה מדובר ורוצים לעבוד. אפשר להגיד שלפעמים אפילו לא מעניין אותו כמה הוא מרוויח, איך הוא מרוויח, עם או בלי הפסקה, עם או בלי ארוחת צהרים, אבל חשוב לו לעבוד ולהרוויח את הכסף הראשון שלו, כדי לא להזדקק לכסף מההורים. לכן זה נמצא בסדר עדיפות נמוך יותר והוא לא ילך להיאבק על הזכויות שלו. אבל אנחנו המבוגרים ואנחנו, משרדי הממשלה והרשויות, חייבים למצוא לזה פתרון. תחילה לנושא של הפיקוח. אנחנו באמת צריכים לעשות פה משהו.

ברור שאי אפשר להגיע לכל מעסיק, אין ספק, אבל ברגע שעושים איזה שהוא מדגם, הנושא הזה מתפרסם ושואלים: ״כמה ילדים אתה מעסיק? באיזה שכר אתה מעסיק? וכך הלאה.״ לוקחים את הנתונים האלה, תופסים אחד ומביאים את זה לפרסום. אנחנו רואים מה קורה לפעמים ברשתות המזון למשל, כאשר יש פרסום בטלוויזיה וכך הלאה. אז גם פה משרד העבודה צריך ללכת ביחד עם הטלוויזיה לאיזה שהוא מקום ולבדוק מה קורה שם. צריך לתת לזה יותר מקום ולהעלות את המודעות. ככה גם מעסיקים אחרים יחשבו פעמיים אם בכלל שווה להם לעשות את זה, כי אנחנו לא יכולים להפקיר את הילדים בצורה הזאת.

כולנו עבדנו, אין עבודה שלא עבדתי בה כשהייתי נער ואני חייב לומר שזו הייתה ההרגשה שלי. לא עניין אותי האופן. קיבלתי מזומן, עבדתי עם תלוש, עבדתי בלי תלוש, לא משנה מתי ובמה פשוט עבדתי. אפילו דחפתי עגלות, מה שנקרא, מי שמכיר את העגלות שממלאים אותן בכבשים ששחטו, אתה דוחף עגלות. מדובר בכמה מאות קילוגרמים וזה דבר לא נורמלי. הייתי ילד לא שמן, אפילו מתחת למשקל הנורמלי. לכן אין ספק שזה דבר שצריך להבין ואת צודקת בהחלט. טוב שהעלית את הנקודה הזאת, כי אי אפשר להפיל את כל האחריות על הנערים.

אני רוצה להגיד גם שההורים זו גם אוכלוסיית יעד שצריך לעבוד איתה בשיתוף. ודבר נוסף, עולם העבודה משתנה. החקיקה לא מותאמת היום לשוק העבודה המשתנה. נערים שעובדים כידוענים מרוויחים על זה כסף ומקבלים תגמולים, אבל חוקי העבודה לא מותאמים למציאות הזאת וזו מחשבה שצריך לעשות.

במה למשל?

ב- Tik-Tok. אתה מקבל בעצם איזו שהיא הטבה והיא לא בהכרח בשכר אבל זה סוג של עבודה. בני הנוער אולי ירצו להרחיב, אבל זה עולם שמשתנה וצריך להתייחס אליו.

סרטונים ב- Instagram וב- Tik-Tok שגם מקבלים עליהם כסף. אבל רציתי לשאול. אתם באמת חושבים שכל מעסיק שמעסיק בני נוער, באמת ידווח על כך?

כן.

זו חובתו, הוא לא עושה טובה.

אבל יש המון שמעסיקים בני נוער ולא עושים את זה.

לכן אני אומר שאנחנו כרשויות, צריכים לבוא בהפתעה על מנת לפקח על זה. לראות אם עובדים במקום בני נוער והאם הם מדווחים.

לדעתי גם להגביר את האכיפה כבר מחודש יוני.

את זה תדעי שאנחנו כן עושים. אני בטוחה שגם המנהל שלי אמר זאת, אבל אנחנו כן עושים מבצעים כאלה ובאים בהפתעה. כמובן שתמיד אפשר יותר.

100%. תודה.

מה מונע ממעסיק לבוא ולקחת נער להתלמדות, להגיד לו שהוא לא משלם לו על ההתלמדות ולפטר אותו אחרי שבוע? ואז כמובן להביא נער אחר. זה דבר שקורה הרבה.

החוק אוסר את זה.

החוק אוסר אבל זה לא אומר שזה לא קורה בפועל ושהחוק נאכף, כי זה קורה בפועל.

סיכמנו שאתם יושבים ביחד עם משרד העבודה, מעלים את הנושאים האלה ועושים איתם ביחד עבודה משותפת. בבקשה, בקצרה.

יש לי עוד נקודה אחת לומר. לפי חוק עבודת הנוער. אמורה לקום ועדת נוער עובד, אז אנחנו נשמח להיות פעילים בה.

אוקיי, נדבר על זה עוד מעט. חברת הכנסת דבי, בבקשה.

טוב. נערים ונערות, צעירים וצעירות, קודם כל, כיף לכם. עצה ידידותית, תשאפו להישאר בגיל הזה. אז אני בתחנותיי, גם הייתה לי חברת כוח אדם וגם הייתי עורכת דין, עד שהגעתי לכאן וחלק גדול מאוד מהעיסוק שלי היה גם בתחום של דיני עבודה, כי זה בהחלט נשק למידע שהיה לי כחברת כוח אדם לעומת החוקים. אז ראשית, אין ספק, שלדאבוני, בנושא נוער יש הזנחה פושעת. מאחר ומדובר בעובדים ארעיים. הם בדרך כלל מופיעים בחופשים. למרות שיש ילדים משכבת אוכלוסייה מאוד מוחלשת, שבאמת הולכים לעבוד לאחר שעות הלימודים כדי לסייע בכלכלת הבית. לכן, אין שום סיבה להתייחס לנוער בשונה מכל עובד אחר.

סליחה שלא אמרתי את זה מראש, אבל תודה לך כבוד היושב ראש על דיון מאוד חשוב בוועדה המאוד חשובה הזו. אנחנו בפתחו של הקיץ וזה באמת הזמן בו נערים ונערות מגויסים לעבודה. אני אגיד לך אדוני, שלפעמים אני יוצאת מהבית ורואה נערים בני 13 מהמגזר הבדואי שנותנים להם מטאטא, אבל מנגד אני רואה את המטאטא ליד והם מתגלשים להם במגלשות. ואז אני אומרת לעצמי שאם זה היה עובד רגיל, הייתי מרימה טלפון לעירייה ואומרת: ״בואו תראה מה עובד שלך עושה.״ אבל ליבי לא מאפשר את זה, כי אני כל כך מבינה את הילד הזה, הצנום עם המטאטא, שצריך לנקות כי הוא צריך להרוויח כמה שקלים. לכן יש צורך, להערכתי, בהירתמות גם של משרד החינוך, ביחד עם משרד העבודה על מנת למנוע את המחדל הזה.

אני חושבת שצריך לצאת עלון מסודר לתלמידים שייתן להם את כל המידע על הזכויות שלהם. יהיה להם עלון, בלי קשר להודעות WhatsApp. אפילו בתחילת שנת הלימודים, כמו שמחלקים ספרים יחלקו גם עלון מידע. בעלון יהיה רשום הכול, כולל על מקרים חלילה, של פגיעות מיניות במקום העבודה, התייחסות, זלזול, השתלחות, בטח ובטח גם כל הנוגע לשכר, לתנאים, לשעות עבודה ואפילו גם כתובות ומספרי טלפון של מעסיקים שמעוניינים להעסיק. זה מאוד מאוד חשוב, כי בסוף, הנוער שלנו הוא שונה. אני מעולם לא עבדתי כילדה, אבל אני יכולה לומר לך שבתי, שלא צריכה את העבודה, היא היום בכיתה י״ב ומתעקשת לעבוד.

אז היא יוצאת לעבוד ב- ׳גולדה׳ ולפעמים גם בירקנייה. ואני מוצאת את עצמי אומרת לה: ״סליחה? למה מה את צריכה את זה? את שוברת את הגב שלך.״ והיא אומרת לי: ״את לא מבינה כלום. החברים שלי כולם עובדים.״ אז יש פה גם קטע ואמירה חברתית: ״אני רוצה להוכיח שאני יכול.״ ואני מאוד מאוד מעריכה את זה, כי אני חושבת שמי שיודע להתפרנס בגיל מאוד צעיר כנראה יגיע לגדולות, כי על הדרך גם לומדים את הניהול הכלכלי. לכן אדוני, אני חושבת שנושא האכיפה הוא מאוד מאוד חשוב וללא רחמים. להכפיל את הקנסות על מעסיקים שינצלו לרעה את הנוער ויפגעו בזכויותיהם.

משרד החינוך, אני חושבת שבתחילת השנה או אפילו לקראת הקיץ צריך לחלק עלונים. אפילו להזמין עורך דין או מישהו ממשרד העבודה על מנת שהנוער הזה יכיר את זכויותיו. כי בסוף כשנער מודע לזכויותיו הוא יודע לעמוד על כך, יש לנו נוער מאוד מפותח. וכן, אנחנו צריכים לעשות מה שאפשר על מנת למנוע, אנחנו ב- 2023, צריך להגן על הזכויות שלהם.

אני רק רוצה לומר לך שבבתי הספר יש עלונים, אבל השאלה היא האם בני הנוער מסתכלים עליהם.

בגלל זה גם דיברתי על אולי שיעור חברה שבו יסבירו לכם.

חברים, אמרנו את זה בכמה דרכים. יש פה נציגות מהמשטרה. יש לכם מה לומר בנושא הזה? משהו לדווח עליו או איזה שאין הערות?

לא, אין משהו.

אוקיי, משרד החינוך, מי פה ממשרד החינוך? בבקשה.

שמי אמיר רימון ואני מנהל מרכז הדרכה ארצי חברתי במנהל חברה ונוער במשרד החינוך. אני אציג בקצרה שתי דרכי התמודדות לכל הנושא הזה של עבודת נוער. משרד העבודה הציג קודם את סיפור הקול קורא, אז בשיתוף עם טובה בן ארי, המפקחת על זכויות הילד במשרד החינוך, בעצם יש את ההפצה. מועצת התלמידים והנוער הארצית, שותפים להפצה של הקול קורא הזה. המספר הוא נמוך ואנחנו מודעים לכך. זה נשען בעיקר על הרצון של בתי הספר, בעצם לקחת את ההרצאות האלה ולהכניס אותן לתוך בתי הספר. אנחנו לוקחים על עצמנו לנסות להגדיל את הרצון הזה של בתי הספר, כי אנחנו מאמינים שזה צריך לבוא מרצון ולא מהכרח. אבל בהחלט צריך לעבוד חזק עם המנהלים על מנת להגדיל את הסיפור הזה.

מעבר לזה, במנהל חברה ונוער אנחנו תומכים היום בתנועות הנוער. יש לנו גם תנועות נוער שמתעסקות בכל העולם הזה של הסברת זכויות וייצוג של בני נוער. הגדולה והמובילה בתוך זה היא תנועת ׳הנוער העובד והלומד, שיש לנו פה שני נציגים שלה. אנחנו תומכים בהם כלכלית, ממש בנוגע לסעיף הזה, כדי שהם יתעסקו בדבר הזה. אז יש גם הסברה בבתי הספר, בתוך רשויות מקומיות, ברשת האינטרנט והם גם לוקחים את בני הנוער ובמידת הצורך, גם יודעים לייצג אותם בבתי דין לעבודה ולקחת את הדבר הזה הלאה. אני חושב שהכי טוב שנשמע אותם, כי הם מכירים היטב גם את הנתונים, גם את השטח וגם את האתגרים.

תודה. ׳הנוער העובד והלומד׳, בבקשה.

תודה. אני עורכת הדין שרית אולשביץ, מהסתדרות ׳הנוער העובד והלומד׳. אני לא אכביר פה במילים על מצב בני הנוער, כי באמת שנאמר פה כבר הרבה ואני לא רוצה לחזור על הדברים. אני כן אספר קצת על מה שאנחנו עושים ועל ההבדל בנינו לבין משרדי הממשלה. אנחנו נותנים ייצוג וסיוע משפטי לבני נוער. זאת אומרת, כל נער ונערה במדינת ישראל, עד גיל 25, יכולים לפנות להסתדרות ׳הנוער העובד והלומד׳, זה לא משנה מאיפה הם, באיזה תנועת נוער הם או אם הם בתנועה כל שהיא או שלא. עבדת ונוצלת? תפנה.

איך מגיעים אליכם?

1121* ויש לנו גם אפליקציה.

השאלה היא באמת בנוגע לרמת החשיפה שלכם.

אנחנו קיבלנו ב-2022, למעלה מ-4,000 פניות של בני נוער. צריך להגיד שמדובר ב-72%.

אני אשאל הפוך. האם מנהלי בתי הספר יודעים להפנות אליכם?

להפיץ אותנו. בניגוד למשרד העבודה, שאתם אנחנו עובדים בשיתוף פעולה צמוד וגם מעבירים להם את המקרים הקשים שאנחנו מקבלים, כדי שהם יאכפו בקנסות, כשבני נוער פונים אלינו אנחנו תובעים אזרחית. זאת אומרת, לדאוג לנער שיקבל בחזרה את הזכויות שלו.

אבל לפני זה, עד שהוא פונה אליכם. אני יודע שישנם לא מעט בני נוער שלא חשופים אליכם ולא יודעים איך להגיע אליכם. אז איך אתם בעצם חושפים את בני הנוער אליכם?

אז גם אנחנו נמצאים בכל הרשתות החברתיות. בעבר היינו יותר בבתי הספר. הייתה תקופה ב-2018 או ב-2019, כשחברת הכנסת שאשא ביטון הייתה יו״ר הוועדה, היא ממש העבירה את זה בחוזר מנכ״ל, אם אני זוכרת נכון. זה בעצם חייב את כל המורים בתיכונים להעביר לקראת הקיץ שיעור חברה או שניים בנושא, כדי שבני הנוער ידעו יותר לקראת הקיץ. דרך אגב, כמו שאמרה כאן חברת הכנסת, בעבר, ביחד עם חלוקת התעודות בחטיבות הביניים ובתיכונים, חולק גם עלון שמסביר את הזכויות.

אז אני קורא פה למשרד החינוך, שתעשו ביחד עם הרשות של ׳הנוער העובד והלומד׳, איזה שהוא עלון.

הייתה תקופה שגם עלה איזה שהוא רעיון לשים עלון קצר ביחד עם הארנונה, על מנת לייצר גם שיתוף פעולה עם ההורים.

אנחנו נמצאים עכשיו בין סוף השנה לתחילת השנה ואני לא יודע אם אפשר תוך שבוע להוציא איזה שהוא עלון או כל דבר אחר.

אז אני אענה לך. אני הפצתי לפני כמה ימים למנהלת האגף הבכיר לחינוך העל יסודי, בדיוק את הקבצים האלה של ׳הנוער העובד והלומד׳, עם הזכויות המעודכנות, שכר המינימום המעודכן ושאלות ותשובות. משהו מאוד קצר ותמציתי והיא הבטיחה לי שזה יעבור לכל צוותי החינוך בחינוך העל יסודי. אנחנו ללא ספק צריכים לעשות עליית מדרגה.

זה בסוף צריך להגיע לתלמידים, לנוער.

אני אגיע רגע עוד דבר שבעיניי הוא מאוד משמעותי ביחס למה שאמרו פה בני הנוער. אנחנו הוצאנו לפני כשנתיים אפליקציה. כרגע יש לה 60 אלף הורדות של בני נוער. כאשר הנער מגיע למקום העבודה הוא מעביר אצבע, הוא יכול גם בתוך האפליקציה הזאת להעביר את האצבע שלו, ככה הוא רושם את השעות שלו גם באפליקציה ולא רק במחשב בעבודה ובסוף החודש האפליקציה יודעת להגיד לו כמה הוא אומר לקבל בתלוש השכר שלו. חוץ מזה, אנחנו מפרסמים באפליקציה גם משרות של מעסיקים שהם מעסיקים הוגנים, שמוכנים להעסיק בשכר מינימום.

אנחנו לא יכולים להתחייב לזה אבל אנחנו כן מדברים איתם לפני ומוודאים שגם הם מכירים את הזכויות, כי יש גם מעסיקים טובים שפשוט לא מכירים, לא יודעים למשל, שלנער גם מגיע דמי הבראה וחופשה. לכן יש כל מיני ניו אנסים שחשוב לנו שהמעסיקים יכירו. אז במובן הזה אנחנו גם מפרסמים משרות ויש לנו שם אלפי משרות. אנחנו נמצאים בקשר טוב עם הרשויות המקומיות, גם דרך הדר וגם באישי. אני יכולה לספר שבשבוע שעבר עשינו בראשון לציון יריד תעסוקה עם מקומות עבודה הוגנים. היו שם מעל 1,700 משרות שהפקנו ויש כמה ירידי תעסוקה כאלה, שאנחנו מפיקים בשיתוף עם העיריות.

עשיתם ירידים גם בפריפריות?

כן, בטח. אני אגיד על מה שאמרת ואני מכירה טוב, ספציפית את השוק בבאר שבע ואת מה שהיה שם. אנחנו בזמנו גם היינו מסתובבים ב- 04:00 לפנות בוקר על הגגות של השוק ומדברים עם בני הנוער, בעיקר חברה בדואים בגילאי 12, 13 ו-14, שפשוט היו ישנים שם, כי ב- 04:30 מתחילה העבודה. 15 שקלים לשעה זה יפה לעומת כמה שקיבלו לפני כמה שנים כשעשינו את המבצע הזה, זה היה באמת מכמיר לב. וקשה להבין שבמדינת ישראל, שהיא מדינה כל כך מתקדמת, יש גם את ה- ׳חצר האחורית׳ של עבדות ילדים, אבל גם זה קורה.

ביחס למה שאמרתי קודם על האפליקציה הזאת, שיש לה רק 60 אלף הורדות, זאת אומרת, רק 60 אלף בני נוער נמצאים בה ומשתמשים בה, יש שם גם את הדרך לפנות אלינו באמצעות האפליקציה, פשוט משאירים שם וטלפון ואנחנו חוזרים תוך 24 שעות. חוזר בן אדם שהוא מתמחה בדיני עבודה ומדריך נוער והוא מדבר עם הנער. הרבה פעמים בני נוער פונים כי הם לא קיבלו הפסקה או כי המעסיק צעק עליהם והעיף אותם באמצע המשמרת כי הפילו מגש עם צלחות. ואז תוך כדי השיחה מתברר שהנער גם לא מקבל נסיעות ולא מקבל שעות נוספות ולא מקבל הרבה מאוד דברים. ואז אנחנו פונים למעסיק ובמידת הצורך מגישים תביעה לבית הדין לעבודה ומייצגים אותו שם. זה שירות שניתן בחינם לכל בני הנוער במדינת ישראל ומוזמנים להפיץ כמה שיותר.

מה השם של האפליקציה?

עבודה+.

יש כוח, אבל באמת צריכים להפיץ את זה כמה שיותר וליצור כמה שיותר חשיפה אליכם בקרב ציבור הנוער.

אנחנו בעיקר בשטח.

אולי אפשר גם עכשיו לקראת הקיץ, לרתום לכך כמה תשדירים בערוצי הטלוויזיה וברשתות, כי זו החשיפה. ומספיק שהורה ייחשף הוא גם יוכל להנחות את הנער. העניין הוא חשיפה, כי אני למשל שומעת על זה בפעם הראשונה.

טוב, אני לא אגיד להם איזה חשיפה לעשות. אני רק יכול לבקש מהם לחשוף את עצמם בפני הציבור. אני רוצה לשאול את משרד העבודה או את משרד החינוך או את שניכם גם יחד, מה המשרדים עושים לגבי אותם נערים בני 10 ו-11 מהמגזר הבדואי? שכפי ששמענו פה, ישנים במקומות לא נאותים בגילאים כאלה וכנראה שגם אחר כך. זה מה ששמענו כרגע, אז אני פונה גם למשרד העבודה וגם למשרד החינוך. יש תשובה לזה?

כשמגיעות אלינו תלונות בנושא הזה אנחנו מטפלים. אבל אין לנו משהו קונקרטי להגיד.

אבל אני ציינתי גם קודם, צריך ליזום דברים, לא לחכות.

אנחנו יוזמים. אתה שאלת ספציפית על אוכלוסייה נקודתית.

הבנתי. אבל שמענו פה משהו שצריך לתת לו איזה שהוא ביטוי בעשייה. משרד החינוך?

אז עוד פעם, אני מגיע ממנהל חברה ונוער, שעוסק בחינוך בלתי פורמלי ובחינוך חברתי. אני לא מכיר פעולות שעושים בנושא הזה שאתה שואל לגביו, אבל אני אבדוק.

אני יכולה להוסיף שכשאנחנו התחלנו את הפרויקט בשוק, דרך אגב, גם פה, בירושלים, בשוק, יש לא מעט בני נוער שעובדים, בדרך כלל ממזרח ירושלים. אנחנו כן מפיצים. יש לי את הטלפון הנייד של מאיר דוד ואנחנו כן מעבירים, גם כשמגיעים אלינו עם פניות פחות חמורות. אבל כמו שאמרו פה ממועצת התלמידים, אם הנער רוצה להישאר בעילום שם, אני לא יכולה לקחת אותו לבית הדין לעבודה כי אני לא יכולה לתבוע, אבל אני כן מעבירה אליהם.

אבל עדיין, זה לא נער. ילד בגיל 10 זה ילד, זה לא פשוט וכשאנחנו שומעים את זה פה בוועדה, אנחנו לא יכולים שלא להתייחס לזה. ואתם, בתפקידים, במשרדים שלכם, חייבים לבדוק את הנושא הזה ולהתייחס אליו. ואפילו ליזום ולעשות איזה משהו כדי שהדברים האלה לא יגיעו למצב - - -

השאלה היא האם גם למשטרת ישראל יש שם מקום?

אז הנה, המשטרה נמצאת פה. כי ילד בן 10 זה דבר שאני - - -

רואים את זה גם בצמתים. ילדים שמוכרים דגלים או מצתים. רואים את זה כל הזמן.

אנחנו לא יכולים לשמוע ולא לעשות שום דבר. לכן אני פונה פה גם למשטרה, גם למשרד העבודה וגם למשרד החינוך, לבדוק מה קורה עם אותם נערים, אני כמעט משוכנע שזה לא מבחירה, אבל אני לא יודע. צריך לבחון את הנושא הזה. דבר נוסף, אני רוצה לפנות למרכז השלטון המקומי, מישהו נמצא פה מהמרכז? כן, בבקשה.

שלום וצהרים טובים. הדר אליהו, מרכז השלטון המקומי. קודם כל, לשאלתך ממקודם, רשות התעסוקה זה תאגיד סטטוטורי שנמצא תחת פיקוח של משרד הכלכלה. אני לא כזו חכמה פשוט בדקתי ב- Google. אני נמצאת בוועדה הזו מ-2016 וכל שנה דנים בנושא הזה. אחד הדברים שכואבים לי ואני מפנה את זה גם אליי, אבל באופן מובהק גם לכל השותפים פה. כל שנה אנחנו דנים באותו הדבר, כביכול ממציאים את הגלגל מחדש ובסוף בסוף, אין פה הסדרה. אוקיי? והסדרה היא מעבר לחוק. החוק הוא חוק, אני מסכימה שיש לעדכן אותו, אבל אני לא מדברת ברמות האלה.

אני בשנה שעברה לא הייתי בעבודה, לא משנה למה והנה חזרתי. ובשנה שעברה לא נעשו פעולות מעבר לרגיל בתוך הרשויות המקומיות. אז הנה אני אגיד את זה שוב, מה מרכז השלטון המקומי מסוגל לעשות כדי לקדם את הנושאים שאתה מבקש, שכבר העלית. הסיפור של תעסוקת נוער הוא לא ה- Business רק של הנוער אלא גם של ההורים. זה כבר נאמר. מדובר בשני קהלי יעד מאוד מאוד קריטיים, כך שהרשות יכולה ולא רק היא, אלא כולנו, לפנות לשניהם. יש גם הרבה הורים שמסתכלים ב- Tik-Tok אני לא יודעת מה הדיכוטומיות הזו אבל המון הורים צופים ב- Tik-Tok, לכן תעשו מה שתעשו אבל העיקר זה לפנות גם להורים.

הרשות המקומית ואני מבקשת פה גם את שיתוף הפעולה שלך, יש לנו את האפשרות באמצעות מחלקות הנוער, באמצעות מחלקות רישוי ובאמצעות הדוברות של הרשויות המקומיות, להעביר באופן מסודר, כפי שעשינו בעבר, מסמך שכולל את כל הפרסומים הקיימים בתחום הזה. אם זה הסרטון של ה- Tik-Tok ואם זה דף פרסומי שמותאם לאתר אינטרנט שיושב בטלפון או לאתר אינטרנט שמותאם למחשב. כולם יודעים על מה אני מדברת. כל סוגי הפרסום השונים והמגוונים. אנחנו מעבירים את זה בראש ובראשונה ללשכות של ראשי הרשויות, שידעו את הדבר הזה ומבקשים מהם לקדם את הדבר הזה. כמובן שיש מקומות בהם זה הולך יותר ומקומות בהם זה הולך פחות.

אנחנו עכשיו לפני החופשה, האם כבר העברתם?

לא, כי לא היה לי שום חומר.

אה, אוקיי.

ובזכותך אנחנו נעשה את זה. אני אומרת את זה באופן חד משמעי.

אבל את מדברת על העיסוק בזה מאז 2016, מאז ועד היום אתם לא ערוכים? אנחנו כבר ב- 2023.

מה זאת אומרת?

הרי הנוער לא מתחיל לעבוד רק היום.

בעבר העבירו, אבל החוק משתנה.

קודם כל עשינו. דבר נוסף, יש פרמטרים - - -

אבל את בעצמך אומרת שבאים לפה ומדברים. אז אני מעלה תהיות אדוני, האם כל כך הרבה זמן עבר מאז שהחלו לעסוק בנושא הזה ועברו כבר כל כך הרבה ועדות, אז למה אין דברים שכבר נעשו בעבר? כי זה נראה כאילו הכול מתחיל מחדש.

אז אני אבהיר שוב את דבריי. דברים נעשו ולא רק על ידי. אני שליח קטון מהעבודה המדהימה שנעשית פה על ידי כולם. הכוונה שלי הייתה שאני לא יכולה לפרסם חומרים אם אין לי את המידע המעודכן.

יש עורכי דין ויועצים משפטיים בכל מערכת במדינת ישראל. אני מתנצלת אדוני, אבל אנחנו לא פה בשביל להתייפייף.

אבל אני מדברת על החומר הפרסומי, אוקיי? הוא לא בידיי והוא לא שלי.

תראי דבי. מאחר אני באתי מהרשויות, אז מה שהדר בעצם מנסה לומר זה שיש פה משרדים שזו האחריות שלהם ומהם צריכים לקבל את החומרים. אז היא בעצם באיזה אופן מספקת שירותי הפצה או שליחה וכך הלאה. אז אני עכשיו לא אתקוף את השלטון המקומי, כי הוא יכול מאוד לעזור. אז בוא נשמע את מה שהיא יכולה לעשות ובאיזה אופן היא יכולה לתת איזו שהיא תמיכה.

תודה רבה. בראש ובראשונה, זה להיעזר במנהלי מחלקות הנוער, איתם אני עובדת באופן ישיר. כדי שהם יוכלו גם, איך אמרת מקודם? אני לא זוכרת את שמך, ״הרשות המקומית זה הבית,״ המשרדים הממשלתיים וכל הדברים האלה זה נורא רחוק. אז להיעזר במנהלי מחלקות הנוער, שנמצאים בקשר ישיר עם הרבה מאוד בני נוער שלוקחים חלק וגם אם לא, אז יש להם את האפשרות להשתמש בפלטפורמות הרשותיות להפצה. זה דבר אחד. דבר שני, יש את הפרסום לטובת ההורים, באמצעות כל מיני מחלקות רלוונטיות אבל אני לא אלאה אתכם בזה כרגע. יש כמובן את שיתופי הפעולה עם ארגוני הנוער, עם תנועות הנוער, עם המתנ״סים ועם המרכזים הקהילתיים.

כל מסמך שיצא בשנים האחרונות היה מסמך מאוד מקיף. אני גם שלחתי אותו לשותפים שלי, זאת אומרת, לנפתלי דרעי, מזכ״ל תנועות הנוער, לשלומי קסטו מארגוני הנוער, למועצת התלמידים וכן הלאה, כדי שיעזרו בהפצה של המסמך המרוכז הזה עם כל אמצעי הפרסום, גם להורים וגם לנוער, כי ברגע שהוא יוצא בצורה מסודרת אז הם גם יכולים להיעזר בו בארגונים שלהם. מעבר למה שכמובן עושים במשרדים, אם אני יכולה גם לקדם אז למה לא?. אז כל מה שאני מבקשת, שרית מכירה את זה, זה שאקבל את הדברים בצורה מסודרת. אנחנו לא רק מעבירים את זה הלאה אלא מצרפים איזו שהיא אמירה. יושב ראש השלטון - - -

אני לא מבינה למה זו לא תוכנית שנעשית לפני. אנחנו נמצאים שבועיים או שלושה לפני החופשה השנתית, שזה הזמן שבו מתחיל גל העבודה, אז למה כל הדברים האלה הם לא חלק מתוכנית שכבר ערוכים אליה? אנחנו יושבים בוועדות וזה יפה, יש פה אנשים מכובדים ומילים יפות. אבל בסוף אנחנו לא יכולים לצאת מהוועדה הזאת ולחזור לפה לעוד שנה לאותה נקודה. כפי ששמענו מ-2016 דנים בנושאים האלה, אז מדוע הם לא ערוכים מראש? לפחות חודש לפני. הרי זה ברור שהנוער יוצא לעבוד, מה יש להם לעשות בבית?

אני לא רוצה להגן פה על אף אחד, אבל יש פה הרבה מאוד רשויות ואין פה רשות אחת שמתכללת את הכול, אז זה מה שקורה לצערי.

אבל השאלה היא אם לא צריך לצאת עם איזו שהיא תוכנית, עם משהו מוסדר, כדי שבשנה הבאה לא נחזור על הדבר הזה.

מהישיבה הזאת אני מבין שאין רשות שמתכללת, לכן אני כן חושב שבסוף נצטרך להביא את זה למשרד העבודה, שהוא יתכלל את כל הנושא הזה וייעזר בכל הגופים האחרים. אז אני קורא פה למשרד העבודה ולשר, שייקח את האחריות הזאת. כולל הנושאים של הפיקוח, של ההסברה ושל ההפצה. יש פה הרבה מאוד ארגונים שרוצים לעזור ואפשר להיעזר, כמו מחלקות הנוער של הרשויות המקומיות, כמו מרכז השלטון המקומי, כמו ׳הנוער העובד, כמו מועצת התלמידים, כמו הנהגת התלמידים וכמו הנהגת ההורים. יש פה לא מעט גופים שמשרד העבודה יכול להיעזר בהם, אבל אני חושב שהוא זה שצריך לתכלל את האירוע הזה.

אבל אני רק חייבת להגיד משהו, שזה גם יירשם בפרוטוקול. הרבה מזה זה עניין של תקציב. הרבה פעמים יש לנו בתוך מנהל הסדרה ואכיפה, עזוב את דוברות המשרד, יש לנו בחורה שהתפקיד שלה זה הסברה. אז היא עושה הרבה מאוד דברים ורוצה להעלות פרויקטים אבל אין תקציב. אז אם רוצים משהו שגם יבוא לידי ביטוי בקמפיינים כלפי חוץ, אז הכל אפשרי אבל צריך תקציב.

יכול להיות ששיתוף פעולה פה זה גם פתרון תקציבי. אם עובדים ביחד עם הרשויות המקומיות.

אז זה משהו שלא דורש עלות נוספת אבל יש דברים שכן. למשל Tik-Tok ורשתות חברתיות ופרויקטים שהם כלפי חוץ, שזה עניין של תקציב.

אולי אפשר לפנות לגלית דיסטל.

תראו, יכול להיות שצריך פה איזה שהוא תקציב אבל זה באמת שולי. בסך הכול, כמו שאמרתי, אני רוצה לצאת מהדיון הזה עם קריאה ועם עשייה, עם רעיונות מעשיים. לכן אני פונה למשרד העבודה. אני חושב שמשרד העבודה, כשמו כן הוא, צריך לתכלל את כל הנושא הזה. אני מניח שהתקציבים שנחוצים פה הם יחסית מועטים, זה לא משהו שהוא בשמיים ואי אפשר לגעת בו, אם צריך אני גם אדבר עם שר העבודה. אבל תבינו, יש פה הרבה מאוד גורמים שאתם, כמשרד, יכולים להיעזר בהם, שרוצים גם לעזור. אנחנו דיברנו קודם על מי ברשות המקומית יכול לעזור.

אז הנה, בא המרכז לשלטון המקומי ואומר: ״חבר'ה, יש מחלקות נוער ברשויות, בעירייה, ודרכן אפשר להגיע גם לנוער.״ אני מציע למשרד העבודה לרכז את הנושא הזה ולהפעיל את כל שאר הגורמים כדי לתת חשיפה, כדי להגדיל את המודעות ואפילו להכין מן תוכנית כזאת, שתעסוק באיך להפעיל פעם בשנה את כל המערכת הזאת, בשיתוף עם הנוער, עם ההורים, עם מערכות החינוך ושל כולם. כי כל מי שישב פה רוצה לעזור. אוקיי, הקיבוץ הדתי הארצי נמצאים פה? בבקשה.

כן, שלום. שמי ניצן אבירן, מנהל אגף משק וכלכלה בתנועת הקיבוץ הדתי. אני למעשה מייצג פה את כלל התנועה הקיבוצית, גם את ׳האחות הגדולה׳ שלנו, התנועה הקיבוצית. בצד הדיון המאוד חשוב פה, אני מבקש, ברשותך אדוני היושב ראש, להכניס איזה שהוא נושא אחד שהוא שונה מכל מה שנאמר פה עד עכשיו והוא נוגע לעבודה בחקלאות. יש אלפי בני נוער שעובדים בחקלאות, בעיקר בחופשים אבל לא רק.

יש בעניין הזה חשיבות מאוד גדולה, שהיא לא מעין הוועדה ולא מהנושא של הדיון הזה, אבל זה לייצר דור המשך לחקלאות. שכידוע לכולם הוא מבוגר מאוד. דא עקא, אם בעבר, בתנועה הקיבוצית זו הייתה ההנהגה, שכל בני הנוער ממסגרות שונות, היו משולבים בענפים השונים ועל ידי כך רוכשים הקשר והזדהות עם הענף שלהם. אבל במצב הנוכחי הדבר הזה לא ניתן. הנושא הזה עולה פה בבית הזה, במשכן, בכל מיני ועדות. גם בוועדת העבודה ולכן היה לי חשוב שתישארי דבי. אנחנו מנסים עכשיו ללוות את זה - - -

ואפשר לעשות את זה דרך החינוך, זה חשוב, אני מכיר את זה היטב כי גם אני הייתי בזה.

בכנסת היוצאת, רגע לפני פיזור הכנסת, היה תיקון להצעת החוק שיוצר איזה שהוא תיקון שאני ארצה להסביר אותו, ברשותך אדוני. נכון להיום, על פי חוק עבודת נוער, בחקלאות, במושבים, בני הנוער, הבנים של בעלי המשקים, יכולים לעבוד ביחד עם ההורים שלהם. בקיבוצים זה לא ניתן. באגודות החקלאיות השיתופיות זה לא ניתן וזה יוצר פער מאוד משמעותי ויש כל מיני חסמים שמראים את העניין הזה. בשונה ממה שנאמר פה, במקרה הספציפי הזה, אנחנו מבקשים להעסיק את הילדים שלנו. כלומר, לא יעלה על הדעת שאנחנו לא נשמור על כל קוצו של יוד בחוק ובזכויות של הילדים, ולא בהתנדבות אל בשכר והכל כמו שצריך. אלא שעל פי החוק כרגע, הדבר הזה לא ניתן.

אני אקדם את זה, את ההצעה שלכם.

חברת הכנסת נירה שפק ביחד עם יאיר גולן כבר קידמו את זה בכנסת היוצאת, אני קורא לכם למצוא גם אולי שיתוף פעולה בין שתי הוועדות.

דבי, אני מוכן לקדם את זה. בסדר? תודה רבה. התאחדות בעלי האולמות וגני האירועים, נמצאים פה? בבקשה.

תסלח לי, הצוואר שלי טיפה תפוס אז אני מתנצל על שאני בחצי גוף. אין לי מה להוסיף, אני כמובן תומך. מבחינתי כל מעסיק צריך לעבוד לפי החוק ואין שום סיבה שזה לא יקרה באופן הזה. מי שלא פועל ככה, צריך להפעיל עליו את הסנקציות הכתובות בחוק.

אבל לכם יש תפקיד חשוב. אתם ועדי ההתאחדות וכדאי להביא את זה למודעות.

חד משמעית. אנחנו כהתאחדות, תמיד מעבירים לבעלי האולמות את כל הדרישות מהם בחוק, גם כלפי בני נוער ובכלל כלפי העובדים. אנחנו עושים את העבודה הזאת וזהו, אנחנו תומכים בדעה של כולם פה.

תודה. עינת, ארגון ׳בטרם׳. קודם כל תודה רבה על הנתונים שאתם מעבירים לנו אחת לחודש בנושא של תאונות, זה מאוד חשוב. בבקשה.

עינת שגיא אלפסה, ארגון ׳בטרם׳ לבטיחות ילדים. תודה ותודה לך על שאתה מעלה את זה למודעות. אני רוצה לומר מילה אחת על הנתונים שהממ״מ הציגו, ההתייחסות שם היא לנתוני מיון ותמותה. כלומר, יש הרבה מאוד פגיעות נוספות שלא הגיעו למיון. אז אנחנו יודעים שהיקף התופעה הוא הרבה יותר גדול. דיברנו בהקשר הזה על זכויות בני הנוער, על שעות, על שכר ועל כל מיני דברים כאלה, אבל בחוק בני הנוער יש גם התייחסות לבטיחות. מה מותר ומה אסור להם מבחינת הסכנות וכיצד להימנע מסכנות מיותרות, כי בני הנוער לא מכירים, כלומר, עולם העבודה זה עולם חדש עבורם.

זה משהו שחשוב מאוד לתת עליו את הדגש, על הדרכה נכונה. אסור להם למשל לטפס לגובה מסוים או לסחוב משקלים מסוימים, וזה משהו שבכלל בכלל לא מדובר פה. אני מכירה את האפליקציה של ׳הנוער העובד והלומד׳, הילדים שלי משתמשים בה ואגב גם מאוד מרוצים ממנה. אני גם רוצה לשתף שבשנת 2021, היה לנו פרויקט יחד עם קרנות הביטוח הלאומי, בנושא של בטיחות בני נוער בעבודה. יש לנו Minisite באתר שלנו, בעברית ובערבית, עם הרבה מאוד מידע, כולל דגש על נושא הבטיחות אבל לא רק. עשינו בזמנו גם קמפיין גדול, גם במגזר היהודי וגם במגזר הערבי. בחברה היהודית זה היה עם משפעינים ובחברה הערבית פנינו גם להורים, גם למעסיקים וגם לבני הנוער תוך פילוח הצרכים. זה היה באמת פרויקט מצוין ואנחנו נמשיך ונעסוק בנושא הזה, שהוא מאוד מאוד חשוב, ואני מברכת את הדיון.

האם נתקלתם במצב שבו ילדים עובדים באתרי בנייה? יש על זה איסור כמובן, אבל השאלה אם נתקלתם למרות זאת.

חלק מהתאונות שצוינו שם, אני יודעת שהם כתוצאה מדברים שבני נוער לא אמורים לעשות. אבל אנחנו לא באמת נמצאים שם בשביל לפקח ולראות. אבל כן, חלק גדול מהתאונות הן כאלה.

זה לא מנהל הסדרה ואכיפה אלא מנהל הבטיחות. גם במשרד העבודה אבל לא בתחום שלי.

אוקיי, האם כן נמצאו? ואם כן, מה נעשה איתם?

זה לא אני. שוב, אתם צודקים שזה אותו משרד אבל זה מנהל בטיחות, אז אני לא רוצה להטעות אתכם.

יודעים לומר שעד סוף 2018, בשנתיים האלה, בין 2017-2019, נהרגו חמישה נערים. דרך אגב, כולם מהמגזר הערבי. בסוף 2018 תחילת 2019, נכנסה הוראת השעה, שאוסרת על העסקה באתרי בנייה. הוראת השעה נגמרה, ממש ביוני האחרון. בשבוע שעבר היינו פה בוועדת העבודה והוחלט על להאריך בחמש שנים נוספות. למרות שאנחנו היינו בעד להפוך את זה לתקנת קבע. זאת אומרת, לדעתי אין לבני נוער מה לחפש שם, בטח ובטח עם תקנות הבטיחות כפי שהן היום.

אוקיי, תודה רבה, זה חשוב מאוד. צח בן יהודה, בבקשה.

רק מספר הערות לגבי רעיונות שנזרקו כאן. לגבי הודעות SMS , טוב שאתם לא מכירים את עולם ההודעות הקוליות או את התא הקולי, זה עוד יותר ישן. אבל ככל שהמשרדים ישקלו לעשות שימוש בהודעות SMS, יש פה שאלות על חוק הגנת הפרטיות, על פגיעה בפרטיות ומאגרי מידע. אלו סוגיות שיצטרכו להיבחן, זה לא פתרון פשוט בכלל. לגבי המועצה לענייני נוער עובד, זו מועצה שמייעצת לשר העבודה. טוב שהעלית את זה פה, אבל הכתובת היא לא הכנסת אלא שר העבודה, הוא בוחר את הנציגים שם ולפי החוק תצטרכו לפנות אליו.

דובר פה על פעילות מול בני נוער עובדים ומול ההורים שלהם. כדאי גם לזכור אולי להכניס לסיפור הזה גם את משרד הכלכלה והתעשייה, לפעולה מול המעסיקים עצמם. אולי אפשר לשקול איזה שהוא פתרון חובה, לפרסם זכותון, בדומה לתקנון להטרדה מינית שכל מעסיק חייב לפרסם. אז חובה של פרסום איזה שהוא תקנון כזה, שעונה להגדרות החוק ויינתן לכל בן נוער שמתחיל לעבוד. ככל שיתחילו פה בהמשך שולחנות עגולים של המשרדים, אז כדאי שתנסו לחשוב על איזה שהוא תהליך משולש כזה, של בני נוער, הורים ומעסיקים. אבל זה נכון שמעסיק שמפר את החוק, אנחנו לא נוכל לכפות עליו שום דבר.

משפט אחרון, כי אני רוצה לסכם.

בעבר עשינו את זה על ידי המשרד וזה מאוד עבד. הייתה פנייה ספציפית למעסיקים מאוד גדולים, כמו ׳MacDonalds׳, ׳בורגראנץ׳, עכשיו זה ׳גולדה׳ וכל מיני כאלה. ואז זה מכסה הרבה מאוד מהמעסיקים.

אני רוצה להוסיף משהו קצר. אני עושה הרבה עבודת שטח באיגוד המקצועי. אני נמצא בהרבה מאוד סניפים של כל רוב רשתות המזון. וגם אני נכוויתי בתוך נער עובד וקיבלתי משכורת זעומה. אני חושב שהדבר הכי חשוב זה שיהיו אנשים שיראו את בני הנוער. שיבואו אליהם אל הסניפים ויסבירו להם מה מגיע להם, בין אם זה ערב גיבוש, העלאה בשכר או עוד הרבה מאוד דברים, שהם בעצם ה- Extra של ההסכם הקיבוצי שלנו. אלה דברים שבאמת הופכים את העולם שלהם פתאום. גם בללכת לבתי ספר ולהעביר הרצאות, כי ככה בני הנוער מבינים שיש להם זכויות ושאסור לנצל אותם.

יפה. תודה רבה. אז אנחנו נסכם. קודם כל תודה רבה לכולם. אני חושב שזה היה דיון מאוד פורה ומעניין, לפחות מבחינתי. אין ספק שאנחנו צריכים לתת לבני הנוער גיבוי וגב. אנחנו מדברים פה על עבודה ועל בני נוער, לכן אני מאוד מבקש ממשרד העבודה ״להרים פה את הכפפה״, לתכלל וגם להיעזר, כי יש פה הרבה מאוד גופים שרוצים לעזור. זה לא שאנחנו צריכים לכפות את זה עליהם, להיפך. ישיבה אחת כזו במשרד העבודה, עם כל הגורמים, משטרה, משרד החינוך, מרכז השלטון המקומי, ׳הנוער העובד והלומד׳, הנוער, ההורים ואפילו הנהגת ההורים. לתכלל את זה חודשיים או שלושה לפני היציאה לחופש ולתת פה מודעות וחשיפה. אני חושב שזה יעשה את העבודה.

תודה רבה לכולם, חופשה נעימה.


הישיבה ננעלה בשעה 12:29.