פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



10
ועדת החינוך, התרבות והספורט
05/06/2023


מושב ראשון



פרוטוקול מס' 57
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שני, ט"ז בסיון התשפ"ג (5 ביוני 2023), שעה 12:45

דרכים לקביעת יום האחדות כיום לאומי - לציון יום האחדות.

חברי הוועדה: יוסף טייב – היו"ר
סימון דוידסון
משה טור פז
משה סולומון
לימור סון הר מלך

חילי טרופר
אברהם בצלאל

ליאור סגל - עוזר ייעוץ משפטי, משרד החינוך

שושי שפיגל - מפקחת ארצית על החינוך חברתי קהילתי, משרד החינוך

ברק טייכמן - יועץ מקצועי לשר הכלכלה, משרד הכלכלה והתעשייה

מיכל מנקס - סמנכ"ל חינוך, רווחה וחברה, מרכז השלטון המקומי

עמוס תמם - סמנכ"ל חינוך, רווחה וחברה, מרכז השלטון המקומי

ד"ר אסנת אייל - מרכז שלטון אזורי

ענב שולמית קרצנר - נציגת מועצת התלמידים והנוער הארצית

מיטל סטודניה - מנכ״לית עמותת סאנשיין

אהרן אריאל לביא - יועץ לעמותת סאנשיין

לורי פלטניק - מייסדת מומנטום

רעות מושונוב - מומנטום

בת גלים שער



אופיר שער

מאיה

יהודית גידלי

חנה כהן

רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.


דרכים לקביעת יום האחדות כיום לאומי - לציון יום האחדות

צוהריים טובים, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט בנושא: דרכים לקביעת יום האחדות כיום לאומי – לציון יום האחדות. בין השאר יש הצעת חוק שנמצאת בקנה של חברי הכנסת חילי טרופר ואברהם בצלאל. ברוכים הבאים להורים היקרים.


מבחינתי הצעת החוק הזאת היא חשובה וחייבים למצוא את הדרך לקדם אותה לקריאה ראשונה כמה שיותר מהר.

אתה הקואליציה.

בואו נאחד כוחות.

הכול מוכן.

לאחד כוחות בעוד דברים. אתה יודע, זה מתחיל פה וממשיך בעוד דברים, רפורמה וכו'.

תאמין לי שאם האתגר שלנו הוא חבר הכנסת חילי טרופר, אנחנו במקום טוב.

ברשותכם, חבר הכנסת חילי טרופר יפתח את הדיון ונתקדם.

נמצאת פה משפחת שער. צריך לומר שהיוזמה הזאת היא של שלוש המשפחות, יחד עם משפחות פרנקל ויפרח. הרעיון היה – וייאמר לזכותם שהם רצו להוציא את זה ממקום של יוזמה פרטית ולהפוך את זה ליוזמה לאומית. העברנו את זה בקריאה טרומית ברוב מוחלט. זה לא חוק מסובך, הוא גם לא חוק יקר ואני מבקש שגם מפה תצא קריאה משותפת לשר החינוך, שתמך בחוק הזה – זה לא נגדו – להביא את זה כבר במושב הקרוב לקריאה ראשונה. זה מסוג החוקים שייקחו במליאה חמש דקות – לא צפוי לנו פיליבסטר ולא לילה ארוך – כולם יצביעו בעד, כך שזה לא יוצר לכם איזה פקק בחקיקה. אני לא יודע למה זה נתקע. אני חושב שגם אם יש פערים מסוימים, והצעתי את זה לשר, שאפשר להעלות את זה לקריאה ראשונה במושב הזה, ועד קריאה שנייה ושלישית נפתור גם אם יש איזה קשיים. אני מקווה מאוד שמפה נצליח לעשות את זה.

אני רוצה להגיד לך תודה, היושב-ראש, כי אני יודע כמה אתה דוחף את זה. ייאמר לזכות יושב-ראש הוועדה שאמר לי: אני מפנה לך את הדיון בוועדה ומתי שתביא את החוק זה ייכנס לסדר-היום. תודה.

חבר הכנסת קינלי.

מעבר להיכרות האישית, כמו שחילי אמר יש פה גם חוק קונצנזואלי, גם מסר חשוב מאין כמוהו דווקא בימים אלה, דווקא בכנסת הזאת שיש לנו כל כך הרבה מחלוקות ודברים שאנחנו מתווכחים עליהם. לפני כמה דקות פגשתי כאן נערים מפנימייה שהגיעה מהצפון שאני מלווה הרבה שנים, כפר נוער, והתלמידים אמרו לי: למה אתם, חברי הכנסת, לא מצליחים למסור לנו מסר של אחדות, של ביחד. אז הינה, יש לנו כאן הזדמנות להקדיש יום, ואולי יותר מזה, לאחדות, לעבוד ביחד. זה לא מסיר מאיתנו אחריות, להיפך, זה רק מגדיל אותה.

אני חושב שהיום הזה חשוב מאין כמוהו – הייתה לי ההזדמנות גם לציין אותו בעיריית ירושלים, ממש בתחילת הדרך – ואנחנו צריכים לחשוב טכנית לעניין החקיקה, אבל גם מהותית, איך אנחנו מגדילים מסביב לזה את האחדות. יש לנו הרבה מאוד לתרום ולעשות, אנחנו כנבחרי ציבור, כדי שהציבור ילך איתנו ואחרינו ולא אנחנו נהיה אלה שאומרים עליהם שהם משסים ומפרידים.

תודה רבה. חבר הכנסת משה סולומון, בבקשה.

זה מסוג הדברים שאתה לא מתווכח עליהם. כשאתה שומע את המילה "אחדות", זה מין מהות קיום של האנושות כולה וכל אחד שואף אל הדבר הזה. בבסיס אתה אומר לעצמך מה יש פה לדון, בואו נעשה את זה ונייצר תשתית ונקדם אחדות. בוודאי, כפי שאנחנו רואים בחודשים האחרונים, כמה הדבר הזה הוא לא מובן מאליו, עד כמה הדעות יכולות להיות מקוטבות, כמה מציאות של הנכחה אישית היא חשובה, אבל לא בניגוד לאחר.

אני חושב שהנושא חשוב, היוזמה חשובה, החוק חשוב, אבל חשוב מאוד-מאוד לצקת לזה תוכן שיכול באמת לייצר איזושהי פעולה אקטיבית לאחדות. לא רק אמירה, אלא משהו של מגוון אנשים, מגוון דעות, שאנשים מקצוות שונים יוכלו באמת להתאחד ולהביא את עצמם מבלי לבטל את האישיות של כל אחד מאיתנו. אז המהות היא חשובה, התוכן משמעותי מאוד ואני בוודאי אעשה הכול כדי שהחוק הזה יעבור.

תודה רבה. חברת הכנסת לימור סון הר מלך, בבקשה.

אני חושבת שלא צריך להכביר במילים על החשיבות של הדבר הזה. יש ועדות שלא כל כך כייף לשבת בהן, אבל הרגעים האלה הם רגעים של נחת, שאתה יושב ושותף למשהו שהוא באמת-באמת חשוב, ואולי בעת הזאת יותר מתמיד.

יש איזושהי תפיסה שנוצרה ביחס לפוליטיקאים ולכנסת, ושמאל וימין, ופילוג וקיטוב, כאשר בפועל, מי שמכיר מבפנים – נכון שהתקשורת מאוד אוהבת לצלם ולהאדיר את הפילוג ולהביא אותו לקדמת הבמה, כי זה מצטלם טוב יותר, אבל בפועל מה שיש פה, ואפילו לי היה הלם תרבותי לגלות שיש פה משהו מדהים. יש פה, בתוך כנסת ישראל, דווקא חברויות ושיתופי פעולה וכבוד והערכה בינינו, בין חברי הכנסת. לצערי הרב זה לא מיוחצן, זה לא החלק המיוחצן.

היה פה אירוע מדהים-מדהים-מדהים של חבר הכנסת מתן כהנא. אני חושבת שאולי זה האירוע שמספר את הסיפור האמיתי, רק שמה לעשות, התקשורת לא הייתה שם כי היא לא חשבה שזה מספיק חשוב. אבל באירוע הזה נכחו יותר מ-80 חברי כנסת מכל הסיעות, אופוזיציה, קואליציה, זה לא שינה, וכל אחד היה צריך לומר מילה טובה על חבר כנסת מהצד האחר – הקואליציה לאופוזיציה והאופוזיציה לקואליציה. הדבר המדהים שאני ראיתי שם זה שישבו שם חברי כנסת בנחת ובאהבה. אולי נדמה היה שקשה היה למישהו למצוא, אבל אנשים חיכו לתור שלהם כדי שיוכלו לומר משהו טוב על מישהו אחר. כשהגיע התור, זה לא היה סתם לומר משהו כדי לצאת ידי חובה, אלא משהו שיצא שם מכל הלב. אני חושבת שזה הסיפור האמיתי.

כשמגיעים לפה בני נוער ואני פוגשת אותם, אני אומרת להם: אני יודעת שמה שמציירים לכם ומה שאתם מכירים זה רק הצדדים המכוערים והפחות יפים והלוחמניים, אותם צדדים של אנטי שתמיד נמצאים בפרונט, אבל תדעו לכם שבפועל יש פה חבורה שגם כשהיא לא מסכימה וגם כשהיא חושבת אחרת וגם כשהרבה פעמים רואים את הדברים אחרת, עדיין יש משהו יסודי שאני חושבת שהוא סוג הקיום שלנו פה, שהוא באמת מכבד, אוהב, עסוק בנתינה ובעשייה למען. התלבטתי אם לספר את הסיפור של רבי זושא, אבל כבר סיפרתי את הסיפור של מתן כהנא שכולם התאחדו. דרך אגב, האירוע שמתאחדים בו הוא לרפואה של חייל שנפצע קשה. ברוך השם הבשורות טובות והוא מחלים, אבל באותה נקודה הוא נמצא במצב מאוד-מאוד קשה, שהרופאים מבקשים להתפלל עבורו, והוא ממש בסכנת חיים. הכנס הזה – אני מאמינה, אני כזאת תמימה, אבל אני מאמינה שהדברים האלה פועלים את פעולתם.

אהבתי מאוד שהחוק מדבר לא רק על אחדות, אלא על נתינה, על עשייה למען. אני חושבת שאולי הסוד הכי גדול של הקיום שלנו, ואולי הבשורה שהעם שלנו מביא לעולם, המסר שעם ישראל מביא לעולם, זה להשפיע, לעשות טוב, לראות את הטוב. העין הטובה, העשייה, ההשפעה. דרך אגב, צר לי שמי שנמצא פה כרגע – שימו לב איך זה נראה - - -

ברגע שהחוק יהיה, כולם יבואו.

כולם יהיו, כולם יצביעו, אבל תראו את הנטייה. חבר הכנסת טור פז אמר לי עכשיו שכנראה שאנחנו הבעיה, אז אנחנו גם הפתרון. אני לא יודעת אם אנחנו הבעיה כמו שאנחנו באמת רואים חשיבות בערך הזה של האחדות ושל הנתינה והעשייה למען.

גדול המאחד על המפריד. אני חושב שהגיע הזמן שגם נדע לחיות עם האחר ולא רק לצד האחר ולשים סוף למגירות הזהותיות האלה. בנאום הבכורה שלי בכנסת העשרים-ושלוש – שלוש כנסות בשלוש שנים, זה גם אומר הרבה על המצב שלנו – אמרתי שיש לי אלרגיה מיוחדת – אלרגיה למגירות זהותיות. אין ספק שאנחנו צריכים לדעת לשים את הדברים בצד ולהתמקד במה שמאחד. לצערי – ואת הגדרת את זה בצורה הכי נכונה – זה יותר פנסי לבוא ולפרסם חברי כנסת שצועקים אחד על השני מאשר חברי כנסת שמצליחים לדבר, עם כל חילוקי הדעות האפשריים. אני לא אומר שכולנו פה מסכימים וכולנו פה בדעה אחת, אבל אנחנו צריכים ללמוד לכבד אחד את השני ולומר את הדברים, גם אם אנחנו לא מסכימים על הכול.

אחדות זה לא אחידות.

נכון. לכן אני חושב שהיוזמה הזאת, מעבר לחוק עצמו, עצם זה שאנחנו מתכנסים ביום ציון יום האחדות ומדברים על הנושא הזה, עצם זה שאנחנו מעזים היום לבוא ולשים את הדברים בפרונט ולדבר עליהם בלי כחל וסרק, ולהגיד: כן, אנחנו רוצים. בסוף עם אחד אנחנו. אנחנו יוצאים מחג השבועות ואחד התנאים – שמעתי את זה לפני חג השבועות מהגאון זקן מועצת חכמי התורה הרב מאיה. הוא אמר שאחד התנאים של קבלת התורה הוא אחדות העם, שהיו מתחת להר בלב אחד, כאיש אחד. זה אחד התנאים לקבלת התורה. עד שנבין זאת ונביא את זה למעשה, אז העיקר חסר מן הספר.

אני רוצה לברך את משפחת שער גם על היוזמה ואני מקווה שנוכל לברך גם על המוגמר בסוף ולא רק על ההתחלה, למרות שההתחלה טובה, אבל עדיין לא מספיקה. בת גלים, בבקשה.

תודה רבה לכל חברי הוועדה, במיוחד ליושב-ראש יוסי טייב, ולכל הנוכחים שטרחו והגיעו. כמובן גם לחברי הכנסת חילי טרופר ובצלאל אברהם שיוזמים ומגישים בפועל את הצעת החוק.

אני רוצה לספר קצת מהשטח. שמחתי מאוד לשמוע שיש בכנסת גם אווירה של ביחד ושל טוב, כי זה באמת לא מצטלם ככה ולא עובר ככה לשטח, אבל אני כן יכולה להביא את הקול של מה שקורה בעם, מה שקורה בשטח, בארגונים, בעמותות חברתיות, בין הפעילים. אנחנו כבר תשע שנים מקיימים בפועל את יום האחדות, בלי חקיקה. היום הזה מתבצע ממש בשטח עם אירועים, מעגלי שיח, מפגשים, חיבורים, שיתופי פעולה יפים מאוד גם של משרדי הממשלה וגם של רשויות מקומיות וגם של עמותות והרבה ארגונים. למעשה היום הזה מתקיים בפועל. בשטח, מה שאנחנו רואים בעיניים שלנו, בפרספקטיבה, אם אני עושה zoom out, אני יכולה לומר שיש מהלך ויש תהליך מאוד יפה בעם ישראל. עם כל זה שזה נשמע אולי לחלק מכם הרבה, אני אומרת לכם שבשטח זה מה שקורה. יש הרבה יותר מפגשים, הרבה יותר שיח, הרבה יותר נכונות לצאת מאזור הנוחות, הרבה יותר נכונות של שני הצדדים. דרך אגב, מה שרואים פה מטפחות וכיפות, לא מייצג בכלל את השטח. בשטח יש המון-המון גם מהצד השני, השלישי והרביעי, ומבחינתי אין צדדים. כולם רוצים. העם רוצה אחדות, העם רוצה חוסן לאומי. זה לא סתם מילה "אחדות", צריך להבין שזה משהו קריטי מבחינה מהותית ולכן כנסת ישראל צריכה להוביל מהלך כזה לא כעוד משהו נחמד שאנחנו לא מתנגדים, אלא יש כאן משהו מהותי לקיום שלנו. כשאנחנו מדברים על חוסן לאומי, אם הכנסת לא תוביל כזאת חקיקה, זו פגיעה בחוסן הלאומי שלנו, בחוסן החברתי שלנו. לכן אפשר להסתכל על זה כמשהו נחמד ויופי, אז יהיה-לא יהיה, עוד שנה, עוד שנתיים, נגיע לזה בסוף, אבל אני חושבת שזה SOS.

עם ישראל זקוק לחוק הזה היום, והיום יותר מתמיד. עם ישראל גם רוצה ממשלה שזה מה שחשוב לה, שזאת האמירה שלה, שזאת האג'נדה שלה. אני חושבת שאנשים צמאים לדבר הזה. כשאתם תבואו כאמירה של ימין ושמאל, של קואליציה ואופוזיציה, של ממשלה רחבה, של כל מי שיבוא – כבר חתומים על החוק הרבה מאוד חברי כנסת ושרים – זו החשיבות. זה באמת הרצון שלנו, שזה לא יישאר על המדף, אלא להפוך את זה למשהו שמתוקצב – לא מדובר פה בתקציבים גדולים, משרד החינוך לוקח על זה את החסות. דרך אגב, לא אמרתי ששושי, נציגת משרד החינוך, עובדת לילות כימים בעניין הזה, ממש בפועל, וכבר תשע שנים מלווה אותי בלי קשר אם יש חקיקה, כי זה חשוב לה, כי היא מבינה את החשיבות של העניין הזה. אנחנו מגדלים פה דור של צעירים שנחשף לשיח אחר ולכן אני מאוד אופטימית, אבל אנחנו צריכים את העזרה שלכם. זה לא יכול להישאר אי-שם כמשהו פלואידי כזה, זה לא יכול להישאר בכוחות וביכולות של משפחת שער – ויש לנו הרבה כוחות – אנחנו צריכים שזה יהיה מעוגן בחקיקה ממלכתית, מסודרת, כדי שהדברים יהיו רשמיים ומסודרים.

משיחות צפופות עם השר, זה לא שלא רוצים לקדם את החוק, אבל בעקבות תקציב המדינה ובעקבות כל מה שקורה, זה לא הגיע. רוצים שתיעשה עבודת מטה מסודרת ויתחילו לעבוד על זה.

אני מבינה, ועדיין מדובר בעמוד וחצי של חוק. לא צריך עבודת מטה, יש כאן אנשים מקצועיים שמסוגלים להתמודד עם עמוד וחצי ביום, יומיים, ניתן להם שלושה. אני מאוד רוצה ומבקשת שכבר במושב הזה, שלא נדחה את הקריאות למושבים הבאים, לפני שיוצאים לפגרת הקיץ להעביר את החוק לפחות בקריאה ראשונה. אין שום סיבה, לא טכנית ולא מהותית. יותר מזה, אנחנו לא הולכים פה על שלילה, אנחנו הולכים על משהו חיובי, מהותי. יש רצון וצורך לראות את החקיקה הזאת מתקיימת.

אני מודה לכל השותפים שלנו, לכל הפעילים שלנו. יש פה דוברים נוספים שהייתי רוצה שתשמעו גם אותם.

תודה. חבר הכנסת אברהם בצלאל, בבקשה.

צוהריים טובים לכולם. אדוני היושב-ראש, אני רוצה להודות על קיום הדיון הזה. אני מברך מאוד את משפחת שער. שמחתי גם להכיר את אופיר. תמיד אומרים שמאחורי אדם גדול עומדת אישה גדולה. חיפשתי מאחורי האישה הגדולה איזה אדם גדול עומד, וזכיתי להכיר. למה אני אומר "אישה גדולה"? זו אישה יוזמת, אכפתית, אם יש פגישה מהרגע להרגע היא מגיעה בכל שעה, בכל זמן, חדורת מטרה. אמרתי לעצמי שחייב להיות איש גדול מאחוריה, איזה מנוע ששומר עליה או דואג לכול.

הוא איתי בכל העשייה הזאת.

יישר כוח גדול. כמו שנאמר, תשע שנים הדבר הזה פועל ונמצא. מהרגע הראשון ששמעתי על זה התחברתי מאוד. כבר יזמנו כמה ישיבות בעניין הזה, דיברנו עם השר כמה פעמים, ואני מאמין שהדבר הזה יתקדם, ובעזרת השם יתקדם מהר. נכון שזה היה יכול להתקדם קצת יותר מהר ולכן אנחנו פה ונעשה את הכול.

אני רוצה להודות ליוזמי החוק. נמצא פה חילי, ואני יכול להגיד עליו רק מילה אחת: אומנם הוא באופוזיציה כרגע, אבל איפה שאני הולך ואיפה שאני נמצא, אנשים משבחים אותך מאוד-מאוד-מאוד. אתה סמל ודוגמה לאחדות, לרוגע, לדבר בהבנה, לדבר בגובה העיניים, לדבר במתינות. אני חושב שזה דבר שצריך ללמוד אותו. לכן אני שמח מאוד שאנחנו מגישים ביחד את החוק הזה. זה חוק חשוב מאוד, כמו שאמרה קודם גברת בת גלים שער, בסוף כל העם רוצה חוסן חברתי. אם תהיה רפורמה או לא תהיה רפורמה בצורה כזאת או אחרת, זה פחות מעניין את האנשים. בסוף הציבור הישראלי רוצה דבר אחד: שיהיה לו חוסן, שהוא יוכל ללכת ברחוב ולדבר אחד עם השני. שם אנחנו נמצאים, כמו שהזכיר היושב-ראש, כאיש אחד, בלב אחד. זו האחדות של עם ישראל וזה לא עוד הצעת חוק. זו הצעה מרכזית מאוד, חשובה מאוד, ונקדם את זה ביחד בצורה הכי מיטבית והכי מהירה שיכולה להיות. אני שמח שזה מגיע – אני לא רוצה להגיד משני צדי המתרס – גם מהקואליציה וגם מהאופוזיציה. זה דבר נורמלי שקורה, בכל מדינה מתוקנת יש קואליציה ואופוזיציה. כשיש שני צדי מתרס, זה לא דבר שצריך להיות.

אין שני צדדים למתרס, יש צד אחד. בסוף כולנו רוצים את טובת מדינת ישראל.

אין לנו שום צד אחר, כולנו בצד אחד. כולנו אוהבים אחד את השני וכולנו רוצים דבר אחד: לקדם את המדינה שאנחנו נמצאים בה. אני אעשה את הכול לקדם את החוק הזה כמה שיותר מהר.

תודה רבה. מיטל סטודניה, בבקשה.

אני מצטרפת לתוך עמותה שכבר עובדת תשע שנים. אתמול הייתה האזכרה – מי שזוכר את היום הזה, זה תשע שנים ועוד יום – של הנערים, היינו בקבר. אני חושבת שאין ישראלי היום שלא זוכר את היום, איפה זה תפס אותו באותו יום. אני חושבת שהיום הזה הוא יום כזה שכולנו זוכרים איפה שמענו את הבשורה הקשה. אתמול עמדנו בקבר והיו מילים מרגשות מאוד. אני חושבת שהאמירה שנאמרת פה – תודה לחברי הכנסת והשרים שעובדים קשה לקידום החוק – שאחדות היא לא קלישאתית, היא האמירה החשובה פה. אנחנו לא באים לקדם איזה משהו שהוא סיפור אישי. תשע שנים הסיפור הזה נגע בכל יהודי בכל העולם, אבל האמירה שבת גלים מדברת עליה פה כדי להוציא את החוק הזה, היא אמירה אמיתית, של השטח. אני חושבת שזה מה שמיוחד פה, שאנחנו מגיעים לזעוק את זעקת השטח, של מה אנחנו באמת-באמת רוצים. לפני תשע שנים הלב שלנו השתנה, אבל היכולת לקדם נמצאת פה. הזעקה שנשמעת מהרחוב היא זעקה שצריכה להיות פה, שהעם באמת מבקש אחדות. זה לא מצטייר כזה יפה לצייר אחדות, והפעילות של חילי היא באמת מדהימה, אבל זה מה שאנחנו רוצים וזה מה שמתבקש. זה צו השעה יותר מכל דבר אחר.

כמו שאמר השר שקידם את זה ב-2016 מאוד חזק, וגם חבר הכנסת יולי אדלשטיין עבד קשה מאוד, אנחנו מקווים וקוראים שהבשורה תצא דווקא מכנסת ישראל. לא חיכוכים, לא דברים קשים, אלא שהבשורה של אחדות תצא מהמקום הזה. אשרי כל מי שנמצא בחדר הזה שבא לדבר על משהו שלא מצטייר הכי יפה, אבל הוא באמת מה שהעם מבקש.

תודה לכולם ושנזכה לקדם את זה בכל הכוח, מכל הצדדים.

מעבר לכל התודות וההערכה הגדולה לכל המצטרפים כאן, אני אוסיף את העניין של ה"בפועל" שמזכירים כאן. במסגרת יום האחדות אנחנו מציינים את חלוקת פרס ירושלים לאחדות ישראל. עבורנו זה המקום להביא לקדמת הבמה ארגונים, עמותות, אנשים שעושים את הדבר הזה כבר תשע שנים. נמצאת פה איתנו גם אחת הזוכות מעמותת מומנטום. זה מוכיח כאלף עדים – אנחנו יוצאים בקול קורא ומקבלים עשרות רבות של הצעות. הלב מתרחב רק לראות את העשייה שקורית פה בפועל ביום-יום. זה לא איזשהו פיק שנתי, אלא יום-יום אנשים עסוקים ברצון לאחריות חברתית ולכידות חברתית. לצערי אנחנו נותנים רק לחלק מהאנשים, אבל אני חושב שגם חוק כזה ייתן את הרוח הגבית העצומה לעשייה שממילא קורית פה והיא כל כך חיונית יותר מאי-פעם.

תודה רבה. לורי פלטניק, מייסדת עמותת מומנטום, וזוכה בפרס האחדות, בבקשה.

שמי לורי פלטניק, אני מצטערת אבל אדבר באנגלית. עשיתי עליה לפני שלוש שנים, אני המייסדת של עמותת מומנטום ואמרתי לוועד המנהל שאני צריכה שישה חודשים להיות באולפן והם אמרו לא.

אני אהיה בבית הנשיא מחר ואייצג את מומנטום, ארגון שהוקם בשת 2008 שמטרתו להשפיע על המשפיעות בבית, הווה אומר 'האם היהודייה'. אנחנו מצרפים נשים יהודיות, שנמצאות רחוק מהזהות היהודית שלהן ורחוק מישראל, מביאים אותן לישראל לשמונה ימים לחוויה עוצמתית משנה תפיסה, הכוללת גם שנה של מעקב. אנחנו עושים זאת בשותפות עם 300 ארגונים מסביב לעולם.

למה בעצם זכינו בפרס לאחדות? אנחנו מקבלים את הפרס בגלל שאחד מהערכים החשובים אצלנו הוא האחדות ולא האחידות. אנחנו מאחדים ארגונים יהודיים מערים שונות בחוץ לארץ. הבאנו עד עכשיו 22 אלף נשים מ-34 מדינות. בשגרה הארגונים היהודיים בערים השונות רואים אחד את השנים באופן תחרותי. ואצלנו החשיבה היא שהארגונים הם השותפים אחד של השני ולא המתחרים – הם רק לא יודעים זאת. תחת המטריה של האם היהודייה הצלחנו לאחד יחד מאות ארגונים לעבודה משותפת מתוך הבנה שאם לא נעבוד יחד נהיה בבעיה. זה לא היה פשוט לארגן את הארגונים היהודיים לעבוד יחד, כמו גם להגיע לנשים בכל העולם ולהניע אותם לתהליך הזה. משהו נתן לי עצה מאוד טובה בהתחלה: 'ישראלים הם כמו פלפל, את חייבת לפזר אותם, אם תחברי את כולם יחד זה לא יצליח'. אנחנו מביאים השנה 3,000 נשים, ומארגנים אותם באופן כזה שתהיה חלוקה לשפות למשל. בכל אוטובוס יש 4 נשים ישראליות דוברות צרפתית יהיו באוטובוס נפרד מדוברות אנגלית.

אני רוצה שתבינו שחצי מהעולם היהודי עצבני כשהוא רואה את חוסר האחדות בישראל. אני מנסה להסביר להם, שכמו שבאמריקה יש שני נושאים שאי אפשר לדבר עם חברים שלך עליהם: פוליטיקה ודת ובישראל מדברים רק על הנושאים הללו. יש לנו היום מעל 800 נשים ישראליות, שבאות ומרגישות חלק מהתהליך הזה ואנחנו מרגישים שהישראלים הם הגשר החי בין ישראל לבין התפוצות. שני הצדדים מרגישים כתוצאה מכך חלק מעם. שנה שעברה לפני תשעה באב ערכנו מפגש מיוחד של 60 נשים עם בני הזוג שלהן. דיברנו על הנושא של שנאת חינם, שבית המקדש לא נהרס כי לא שמרנו כשרות ושבת הוא נחרב בגלל שנאת חינם. הרבי שלי לימד אותי שההגדרה לשנאת חינם היא שאתה שונא משהו כי הטעויות שלו שונות מהטעויות שלך. אז מה ההיפך: אהבת חינם. כשבעלי אמר לי ביום הנישואין שלנו 'אני אוהב אותך' ושאלתי אותו למה? אם הוא עונה שהוא לא יודע, אני לא אתרשם לטובה אבל אם הוא אומר שהוא אוהב אותי בגלל שאני אם מסורה, ואכפת לך מהעם היהודי אז כאן כבר לא מדובר באהבת חינם אלא 'אהבה בכוונה'. יש משהו מיוחד בלאהוב אנשים בגלל מה שהם עם הטעויות שלהם ואנחנו צריכים להתרכז בזה.

במשך 18 ימים ששלושת הבנים נעלמו הייתה אחדות מדהימה. אבל האם צריך מקרה כזה כדי להגיע לאחדות? האם חייב להגיע לכאב וסבל? לפעמים במשפחות יש כזה ניתוק והם מתאחדים שוב יחד בלוויה. האם זה מה שצריך כדי לאחד האנשים? לוויה? אנחנו חייבים להתחבר ולהתאחד היהודים בתוך ישראל ומחוץ לישראל. חשוב לי להדגיש שהעולם מסתכל עליכם. כשנפגשתי עם הזוגות לפני תשעה באב, הם הסכימו איתי שהם לא שונאים את היהודים שנמצאים בחוץ לארץ, לצערי השנאה היא כאן בישראל, בבית של השם. ואין דבר שיותר מכאיב להורים אם הילדים שלהם לא מסתדרים. ברכה מגיעה מאחדות ולא אחידות. אני לא מצפה שנהיה אותו דבר. אנחנו חייבים להתרכז במה שמאחד אותנו ולא מה שמפלג אותנו. בכנסת אנחנו הרבה פעמים רואים הצתה של השנאה הזו ואולי כדאי לקבוע יום אחדות כיום לאומי ורשמי, שבו נוכל להתרכז מה גורם לנו להיות יחד. תודה רבה.

תודה רבה. אני חושב שזה גם המקום לברך את הנשיא שמתגייס לעניין, בוודאי בנקודת זמן זו. חילי, מי כמוך יודע מה שקורה שם בפנים, ובכל זאת הנשיא מתפנה.

מחר אני אהיה בטקס. זה כייף לבוא לשם בשביל הטקס ולא בשביל דברים אחרים.

בהחלט, אמירה חשובה מאוד. מיכל מנקס, בבקשה.

אני נפעמת, גם מתרגשת לפגוש לייב את המשפחות. אני מצדיעה לכם שהצלחתם להפוך את הפרטי ללאומי. אני חושבת שכאן, על שולחן הוועדה, יחד עם חברי הוועדה ומציע החוק, שהוא איש חינוך – אני לא צריכה לספר לכם על חבר הכנסת טרופר – זה אך מתבקש, בעת הזאת במיוחד, לציין את האחדות כסדר יום של הבית הזה, כסדר יום של המדינה. כמו שנאמר, סיבות לשנאת חינם יש הרבה, סיבות לאהבת חינם – לצערי צריך לחפש, אבל חייבים להחזיר את זה.

במהלך כל השנים השלטון המקומי עושה את הפעילויות יחד עם משרד החינוך. אנחנו מוקירים את היום, אבל ברגע שעולים מדרגה והופכים את זה למועד לאומי, אני חושבת שיש פה אמירה שהאדוות שלה ישפיעו על הרבה מאוד מעגלים במדינה ואנחנו צריכים את זה. אז תודה רבה לכם.

תודה רבה. ברק טייכמן, יועצו של שר הכלכלה, מהיוזמים.

אני היועץ המקצועי של שר הכלכלה. השר נמצא בשליחות בחו"ל והוא ביקש שאני אייצג אותו. זה נושא שמאוד קרוב וחשוב לליבו. כמו שיו"ר הוועדה אמר, השר, עוד בתקופה שהיה ראש העיר בירושלים, היה מהמייסדים ומהיוזמים של פרס האחדות ויום האחדות. זה היה חלק מהתחושה של הקרבה והחיבור שנוצרו בימים אלה בעם ישראל, וההתנהלות המאחדת של המשפחות שהייתה באותה תקופה. כפי שאמר אופיר שער, המטרה של יום האחדות היא להעלות על נס גם את הפעולה של הארגונים והאנשים שלוקחים את נושא ערך האחדות – זה לא רק לציין יום בשנה, אלא שלוקחים את זה ולאורך כל השנה שמים את זה בראש סדר העדיפות והפעילות שלהם. השר מאמין מאוד ורואה חשיבות רבה באחדות של העם ובמציאת המכנה המשותף בין כל חלקי העם, ובטח בימים מורכבים אלה כולנו צריכים לעשות מאמץ הרבה יותר גדול כדי למצוא את המחבר נוכח הקרע בעם.

כמו שדיברו כאן כמה מהדוברים הקודמים, בימים אלה יש את הצעת החוק ליום האחדות, שהשר היה בין היוזמים שלה בכנסת הקודמת. לדעתנו החוק צפוי למסד ולזרז את הפעילות החשובה של האחדות בכל העם, בכל השבטים. אין פה עניין של ימין ושמאל וחקיקת החוק הזה הוא צעד שחשוב ונכון לאחדות ולאיחוי השסעים שיש היום בעם. השר תומך מאוד ומהשליחות שלו בחו"ל הוא מוסר הצלחה ותודה לכל השותפים והנרתמים לעניין.

תודה רבה. ענב קרצנר, מועצת התלמידים והנוער.

תודה, אדוני היושב-ראש, על רשות הדיבור, תודה לחברי הכנסת ותודה לכולם. אני בת 18 ומייצגת את מועצת התלמידים והנוער הארצי. לפני כמעט חודשיים טסתי כחלק מהמשלחת הממלכתית של משרד החינוך לפולין. המקום האחרון שבו היינו היה טרבלינקה. היה לנו שם טקס מרגש ושמענו בו שיר מיוחד: הריני מקבל על עצמי לאהוב. שם הבנתי באמת עד כמה האחדות שלנו חשובה ועד כמה הכול פה לא מובן מאליו. גדלתי והתחנכתי בכפר אדומים, יישוב מעורב של דתיים וחילונים. למדנו יחד, הלכנו לצופים ביחד וחיינו יחד במציאות כזאת שבינינו לבין עצמנו היה רגיל לחיות ביחד. אחר כך יצאנו לבחוץ, התנפצה לי קצת הבועה שהכול בסדר ואנחנו חיים ביחד, וראיתי שזה לא ככה. לכן אני חושבת שהיום הזה ממש חשוב ומשמעותי ברמות. במציאות כזאת שהכול נפיץ בינינו לבין עצמנו, אנחנו חייבים לפעול ולקדם את השיח המשותף, לנסות קצת לקרב בין הלבבות.

אני חושבת – ואני מתייחסת בעיקר לנוער, כי זה מה שאני מייצגת – שנוער שלא פוגש נוער מחברה שונה, לא ידע להכיל אותו ולקבל אותו. ברגע שאנחנו שומעים על אנשים מסיפורים, יהיה לנו הרבה יותר קשה לראות אותם באמת. אני חושבת שתפקידנו פה זה לקרב הין הלבבות ולהראות שמותר לנו להיות שונים, אבל לא שונאים.

תודה רבה. דברים חשובים שאנחנו שומעים מהדור הבא, אז יש עתיד למדינת ישראל. שלא יישמע שיש כאן אמירות פוליטיות...

לא שמעתי, מה אמרת...

לכן חידדתי. סימון, למרות אהבתי אליך, יש עתיד, ללא קשר לפוליטיקה.

שושי שפיגל, מפקחת ארצית על החינוך החברתי-קהילתי במשרד החינוך, בבקשה.

הרב קוק אמר ש"כל זמן מאיר בתכונתו", אז כנראה שיש משהו בזמן, בעכשיו, בזמן שבו מתקיים יום האחדות, בעת הזאת שאנחנו מביאים את זה כערך חברתי, כערך משמעותי מאוד-מאוד. למעשה יום האחדות הוא שיא של תהליך חינוכי, כחלק מהתשתית החברתית של מערכת החינוך. זה יום שלוקח הרבה כוחות שפועלים במהלך השנה לסיפור של לכידות חברתית. יש לנו תשתית שקשורה לעניין הזה גם במערכת גפ"ן – גמישות פדגוגית ניהולית. עשינו סל שנקרא "חיים ביחד", שכל בית ספר מקבל היום תקציב כדי להנכיח את הנושאים האלה; יש לנו תקנת מפגשים בחברה הישראלית, שהיא תקנה מאוד-מאוד חשובה. בזמנו חילי טרופר היה הזרז החשוב שלה כדי שתקרה. אנחנו רואים את היום הזה כרצף מאוד משמעותי, כמופע מאוד-מאוד חיוני במערכת החינוך, גם בבתי הספר היסודיים וגם בעל-יסודיים, גם בחיבור עם השלטון המקומי – שהיה מאוד-מאוד מרגש וחשוב השנה – עם מחלקות החינוך, עם מחלקות הנוער, ברחובה של עיר, בחינוך הפורמלי, בחינוך הבלתי פורמלי, תנועות נוער, ארגוני נוער, מחלקות נוער. כולם נרתמו למהלך הזה. ראינו בתי ספר של חבר'ה שלאורך כל השנה לא נפגשים, כי הם לומדים בזרמים שונים ובסדר-יום ערכי-זהותי אחר, ובאו וישבו ולמדו ביחד, דיברו על הערך הזה. אני חושבת שזה דבר חשוב מאוד-מאוד.

לקראת יום האחדות השנה, לבקשת שר החינוך והמנכ"ל, הוצאנו חוזר מנכ"ל מסודר, עם הוראת שעה לבתי הספר, עם ערכה חינוכית שבה מחנך הכיתה יבוא וישים את הדברים על השולחן, וזה ייכנס לאורח החיים הבית ספרי.

היוזמות ממשיכות. כלומר, יום האחדות הוא יום בשנה, אבל מה שיפה הוא שהיום הזה מייצר הרבה אדוות לאורך כל השנה והוא נותן חיזוק לאנשים שמאמינים ומראים שזה אפשרי.

גם מועצת תלמידים ארצית שותפה. הייתה השנה ועידת מועצת תלמידים ארצית בראשותו של שר החינוך שעסקה בנושא הזה עם כלל המגזרים – עם החברה הערבית, עם חמ"ד, עם החינוך הממלכתי – כולם ביחד ישבו, כל בני הנוער, ואמרו: זה הזמן לדבר את האחדות. למעשה הם לקחו אחריות על יוזמות חברתיות בתוך מערכת החינוך בהקשר הזה.

יום האחדות השנה עמד בסימן "את אחי אנוכי מבקש". בפרשת וישב יוסף הולך ומחפש את האחים שלו, וכאן אנחנו מחפשים את האחים שלנו, וגם בתוך מערכת החינוך אנחנו רואים חשיבות גדולה לזה.

תודה לחברתי היקרה בת גלים ולכל משפחת האימהות שמהיום הראשון, שנת 2014, יורד גשם, הן הגיעו אלינו למשרד החינוך בפתח תקוה. ישבנו יחד ואמרנו: יוצאים לדרך. זה פשוט משהו שצמח מהשטח והנוער מתחבר לזה בצורה מאוד-מאוד מרגשת ומאוד-מאוד משמעותית.

אני מהלשכה המשפטית במשרד החינוך. אני חייב לציין ששמחתי מאוד לקבל לידי את הליווי של ההצעה הזאת או מה שיתגבש. זה סוף-סוף משהו שאתה לא מרגיש קונפליקט מולו, אלא זה ישר משהו שמרגיש חיבור. אנחנו מגבשים הצעת החוק ממשלתית במקביל להצעה שחבר הכנסת העלה.

אני חושב ששושי שפיגל סיכמה את הפעילות של משרד החינוך בעניין.

תודה רבה. אוסנת איל, מהשלטון האזורי, בבקשה.

אני מתרגשת מהיום הזה. אני רוצה להודות לשושי על העבודה שהיא עושה בקרב בני הנוער. אני מייחלת לזה שהעבודה שנעשית בקרב בני הנוער תהיה גם בקרב הקהילה כולה, כי בני הנוער יודעים להיפגש ולעשות עבודה משותפת ולהכיר אחד את השני, לא תמיד אנחנו פוגשים את זה בקרב הקהילה.

אני רוצה להזמין אתכם למועצה אזורית גלבוע, מיקרוקוסמוס של מדינת ישראל, שם ממש אפשר לראות איך אפשר לחיות ביחד ולהעצים אחד את השני. זה לא לחיות אחד ליד השני, זה להיות אחד עם השני, ללמוד, לעשות דברים משותפים. כוחנו באחדותנו בכל הכיוונים. תודה.

תודה. חבר הכנסת דוידסון, אתה רוצה להגיד משהו? אחרי שאמרתי יש עתיד...

בדיון כזה אין מה להגיד, רק לברך.

הברכה שלך חשובה.

אני מבקש לסכם. הוועדה מודה לחבר הכנסת חילי טרופר, מיוזמי הדיון, ולכלל המשתתפים, למשפחת שער. הוועדה מברכת את משפחות שלושת הנערים על היוזמה, יוזמה ברוכה, לקיום יום האחדות, במיוחד על כך שבפועל כבר תשע שנים מתקיים יום האחדות גם ללא חוק, מה שמראה שלפעמים דברים לא צריכים חוק, אלא קורים בפועל, כשרוצים. אם תרצו אין זו אגדה? אז זה קורה.

הוועדה מברכת את הארגונים שפועלים לקידום האחדות בעם. הוועדה מברכת את גברת לורי פלטניק, מייסדת עמותת מומנטום, על זכייתה בפרס נשיא המדינה לאחדות, בטקס שיתקיים מחר בבית הנשיא.

הוועדה תעשה הכול, בשיתוף פעולה עם חבר הכנסת חילי טרופר וחבר הכנסת אברהם בצלאל, עם הגורמים המקצועיים במשרד והשר בעצמו, לקידום הצעת חוק יום האחדות.

תודה רבה לכולם, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 13:35.