פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים וחמש

הכנסת

1

49
ועדת העבודה והרווחה
04/06/2023


מושב ראשון



פרוטוקול מס' 53
מישיבת ועדת העבודה והרווחה
יום ראשון, ט"ו בסיון התשפ"ג (04 ביוני 2023), שעה 11:11

הצעת חוק הנכים (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 33), התשפ"ב-2022

חברי הוועדה: ישראל אייכלר – היו"ר
אפרת רייטן מרום
דבי ביטון
חילי טרופר
טלי גוטליב
יונתן מישרקי
צגה מלקו

יוראי להב הרצנו

אייל זמיר - מנכ"ל משרד הביטחון, משרד הביטחון

דן נימני - רפרנט ביטחון באגף תקציבים, משרד האוצר

לימור לוריא - ראש אגף שיקום, משרד הביטחון

יואב סטשנסקי - עו"ד, משרד המשפטים

מורן - נכת צה"ל, נפגעת אלימות מינית ומגדרית על ידי אגף שיקום

אייל בן שושן - יועץ משפטי, ארגון נכי צה"ל

עידן קליינמן - עו"ד, יו"ר הארגון, ארגון נכי צה"ל

רפאל כהן צמח - מ"מ יו"ר הארגון, ארגון נכי צה"ל

שמעון מלול - יו"ר מחוז ב"ש והנגב, ארגון נכי צה"ל

רינת גולד גזית - עו"ד, יועצת לארגון, ארגון נכי צה"ל

קובי זכאי - עו"ד, נכה צה"ל

איציק (יצחק) סעידיאן - נכה צה"ל, ארגון נכי צה"ל

נחום לאמור פרידמן - נכה צה"ל

אורי בן שמעון - נכה צה"ל

דינה חוה פרימט - אמא של נכה צה"ל, ארגון נכי צה"ל

גל רויטשטיין - נכה צה"ל

עידן בן נון - נכה צה"ל

עירית אבוטבול - הורה לשני נכי צה"ל

אברהם אבוטבול - הורה לשני נכי צה"ל

דוד גלבוע - נכה צה"ל, ארגון נכי צה"ל

עובדיה חפץ - נכה צה"ל, ארגון נכי צה"ל

דנה פנחסוב - נכת צה"ל, ארגון נכי צה"ל

קובי אטיאס - נכה צה"ל, ארגון נכי צה"ל

אורן לוי - נכה צה"ל, ארגון נכי צה"ל

יהודה איש שלום - עו"ד, מנהל אגף הלם קרב, ארגון נכי צה"ל

אורי אהרנפלד - נכה צה"ל, פדוי שבי

אריה בונפיס - נכה צה"ל הלום קרב

עומר אמסלם - נפגע הלם קרב

אדווה כספי - בת זוג הלום קרב

נדב וירש - פעיל חברתי הלומי קרב

נתי שקד - רו"ח, הלום קרב

שפרה שחר - מנכ"לית, עמותת בית חם לכל חייל

עידו גל רזון - מייסד לוחמים לחיים ע"ר

אליסף איש שלום - שדלן, יו"ר הלם קרב

רנה תייר - אמא של פוסט טראומתית

מרדכי רוזנברגר - ממייסדי עמותת ההלם והקרב לפצועי PTSD

רויטל רוט - עו"ד

אביב לוי - ראש עמותת גולשים ללא גבולות, המרכז הבינתחומי הרצליה

אלי בן לולו



דן גלבוע



שמואל בר דוד



מתן כהנוביץ'



חווה רוטשטיין



ריטה בוטבול



שמיר בניטה



אובי בן חיים



אלון חסון



מיכאל קירשנבאום



רפאל שיין



אלעד מלכה

יעל סלנט

ענת כהן שמואל

אורית ארז

רינת בן מוחה, חבר תרגומים


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי -דיוקים והשמטות



הצעת חוק הנכים (תגמולים ושיקום) (תיקון מס' 33), התשפ"ב-2022, מ/1574

בוקר טוב לכל האורחים, בראשם חברי הכנסת שהגיעו מרחוק ומקרוב לדיון החשוב שאנחנו פותחים בו היום. אנחנו רוצים להגיע בעזרת ה' בתוך הזמן הקצר האפשרי למצב שבו לא יהיה אחד מנכי צה"ל מכל הסוגים, מכל הנכויות, מכל הכאבים, שלא תהיה לו חליפה תפורה, שהוא ירגיש שמשרד הביטחון והצבא והממשלה והמדינה נותנים לו את הגיבוי המלא, המקסימום האפשרי, כדי שהוא יוכל לתפקד ולהגיע למקסימום שהוא יוכל להגיע.

בראשית דבריי אני רוצה להודות למנכ"ל משרד הביטחון, אלוף במיל' אייל זמיר, שהגיע להשתתף בדיון הפותח להצעת חוק הנכים. בואו של המנכ"ל, שהוא בעצמו אלוף במיל' בעצם הוא בא בשם שר הביטחון. שר הביטחון רצה להגיע אבל היות והוא עסוק בדברים עכשוויים, של תרגיל, של דברים שפורסמו, ולכן אייל זמיר הוא בא כוחו של שר הביטחון. בשבילנו עכשיו בדיון הזה הוא שר הביטחון או יד ימינו, זרועו הארוכה של שר הביטחון שהגיע להשתתף בדיון, הוא יביא את דבר שר הביטחון. ההחלטות האלו הן החלטות של שר הביטחון ומשרד הביטחון, של ממשלת ישראל ומדינת ישראל.

במושב החורף שחלף הצלחנו להעביר את הסעיף של הביטוח הסיעודי לנכי צה"ל, שאומנם הוא לא כסף גדול, אבל הוא סמל גדול שהיטיבו עם כלל נכי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה בלי שום הבדל בין כל הנכים. אני מתפלל לקדוש ברוך הוא שישלח רפואה שלמה לכולם, וגם שיצליח דרכנו שאנחנו נוכל לעמוד במשימה לטובת אלו שנתנו את חייהם למדינה, וגם הם כלולים בביטוח, בהשתתפות הגבוהה ביותר של המדינה בפרמיה, מאז ערב פסח. אני גאה לציין שהכנסת, הישיבה הראשונה של מושב החורף הייתה הוועדה הזאת, שהשלימה את המהלך כולו, אופוזיציה וקואליציה כאחד התאחדו להיטיב עם נכי צה"ל. אני מקווה שגם עכשיו לא תהיה פה קואליציה ואופוזיציה כי כולנו פה בראש אחד.

עכשיו אנחנו רוצים להמשיך בהליך חקיקת הצעת החוק במטרה להיטיב עם כלל הנכים ובעיקר עם הלומי הקרב, ואני מוכרח לציין שבמהלך הזמן נפגשנו מספר פעמים עם הגורמים ממשרד הביטחון וכולם הסכימו פה אחד שהפרקים הבאים בחוק, לא הפרק הנוכחי בלבד, יביאו בעזרת ה' בשורה גם להלומי הקרב כמו לשאר נכי צה"ל.

מנכ"ל משרד הביטחון, ביקשתי ממנו לפרט בהרחבה ולא להחסיר שום פרט, את שלל הדברים שכבר נכנסו לתוקף בעזרה לנכי צה"ל והלומי הקרב. בין היתר, אני ביקשתי והוא יביא, בעזרת ה' גם מועד פרסום פרקים שאנחנו מחכים להם בטיפול הלומי הקרב. פרקים שבימים אלו ממש עוברים ליטושים אחרונים בהתחשב בהערות שנשמעו מפי הלומי הקרב בשולחנות העגולים שהתקיימו ביוזמת משרד הביטחון וגם שהועלו בדיונים האלו פה, ויפורסמו בקרוב להערות הציבור לקראת הבאתם לוועדה.

אנחנו מבקשים להביא עוד במושב הנוכחי את ההטבות בפרק הדיור שיידון כאן יחד עם פרק הרכב. נתחיל לדון מיד לאחר פרסום מסקנות והמלצות ועדת שרשבסקי. מי שירצה לדעת, ישמע תכף בדיון מה הוועדות האלו? אנחנו רוצים שהם ישלימו את עבודתם באופן מיידי.

בנוסף, אני מברך את משרד הביטחון שבנכונותם שלושה דברים מרכזיים, ועדה שתאשר הכרה אוטומטית במחלות נלוות להעלאת אחוזי הנכות, מה שאתם יודעים יותר טוב מאתנו. דבר שני, ליווי אישי שיקבל כל נכה על ידי גורמי מקצוע בתהליך הדיור ובעיקר לפוסט טראומטיים אבל לא רק, לכל אלו שסובלים בגוף ובנפש. וכן הקמת מחלקה ייעודית לטיפול באוכלוסיות מיוחדות שלא יצטרך אדם ללכת חפש איפה מטפלים לך פה תלך לשם, זה לא יהיה באופן שקורה בבירוקרטיה הישראלית בדרך כלל, אלא יהיה טיפול מיוחד לאוכלוסיות המיוחדות, ואני מקווה שזה יהיה בכל מחוז.

מיד אתן למנכ"ל לפרט את כל הפרטים, אבל לפני שאתן למנכ"ל משרד הביטחון את רשות הדיבור, אני מבקש מכל הנוכחים לכבד את המעמד, בשבילי זה מעמד קדוש. אני מבין את דרישות המשתתפים, אני יודע את חילוקי הדעות הרי כולנו יהודים, יהודים בלי חילוקי דעות לא הולך, אבל אני מוכן שתדברו אליי, אל חברי הכנסת, אנחנו הנבחרים שלכם, אנחנו חייבים לכם, אלינו אתם יכולים לבוא ולזעוק. אבל אני לא מוכן שיהיו האשמות הדדיות ביניכם. כל אחד מדבר אליי ולנבחרי הציבור, ולא נאפשר מצב שמישהו מהמשתתפים יאשים או יטיח דברים בפני אחד המשתתפים האחרים שאינו נבחר ציבור. מי שלא נבחר ציבור לא חייב ביקורת לאף אחד. אנחנו כנבחרי ציבור חייבים לקבל ביקורת.

אני מבקש גם מכל המשתתפים גם אם מישהו פונה אליכם, אל תתייחסו, אל תשיבו אל תשיבו אלא כשתקבלו רשות דיבור. אני יודע שקשה מאוד לשמוע דברים שלא נעים לשמוע, אני בכנסת גם משמש גם כסגן יושב ראש כנסת, לפעמים אני ממש מתפוצץ מלשמוע דברים, אבל אני יודע שאני חייב לשמוע. אז גם אם אתם שומעים דברים שלא נעים לכם, תתאפקו, תרשמו לכם, ותגיבו אחר כך.

אני מבקש שתביאו בחשבון כי ישנם עשרות משתתפים, ואני מבקש לתת לכל אחד שיוכל להתבטא, ולכן אני מבקש לשמור על הזמן. תתמצתו את הדברים שלכם במשפטים ברורים, ותאמרו את הדברים החשובים ביותר בעיניכם.

אחרי ההקדמה הארוכה הזאת, אני רוצה לכבד את אדוני מנכ"ל משרד הביטחון אייל זמיר, קח את הזמן שלך, אני רוצה שתפרט את הכל, ואני מבקש לאפשר לו לדבר עד שהוא יסיים, כי כמה שדיברתי איתו ואני מבין, יש לו המון בשורות לכולם, אז אם לא תפריעו לו כל אחד ישמע את מה שהוא רוצה עד הסוף, כמה זמן שהוא צריך. תודה רבה.

שלום לכולם ובוקר טוב. קודם כל כמובן אני רוצה להביע צער עמוק על נפילתם של שלושה לוחמי צה"ל בפיגוע קשה בגבול מצריים, לוחמת ושני לוחמים ולשלוח את תנחומיי האישיים, תנחומיי כל מערכת הביטחון למשפחות שלהם, וכמובן שהאירוע הקשה כבר התחיל להיות מתוחקר, ויתוחקר, אני בטוח בצורה מעמיקה, ואנחנו , ביחד עם צה"ל, נפיק את כל הלקחים הנדרשים.

אני שמח להיות פה הבוקר, בעיניי זה אירוע מאוד משמעותי וחשוב. אני מנכ"ל משרד הביטחון מזה ארבעה חודשים. כשנכנסתי למדתי לעומק ויש פה המון המון פרטים, את רפורמת נפש אחת. זה אחד התהליכים הכי חשובים שאני מנהל אותם.

אני רוצה להודות קודם כל לך יושב ראש ועדת העבודה והרווחה, חבר הכנסת ישראל אייכלר. חברי הכנסת שנמצאים פה, אני ממש מודה לכם שהגעתם. אני הייתי כבר בכמה ועדות כנסת בעבר, אני רואה פה באמת נוכחות מרשימה, ובעיני זה רק מעיד על החשיבות הרבה של כולנו, החשיבות הציבורית לנושא הזה. יושב ראש ארגון נכי צה"ל, עידן קליינמן וכל מי שנמצא פה ביחד איתך, הסמנכ"לית וראש אגף השיקום, לימור, אני בטוח שכולכם מכירים אותה. נכי צה"ל שנמצאים פה, אני שמח שכולכם הגעתם לפה, אחת המטרות שלנו זה לשמוע אותכם, אני רוצה לשמוע אתכם ומה שיש לכם להגיד מעבר לכל המקומות האחרים שבהם אנחנו שמענו אתכם ונציגי הציבור שנמצאים פה אתם מאוד חשובים פה. אני מודה לכולם שנמצאים פה.

אנחנו מגיעים לפה עם אוזן קשבת. אני מתכוון לזכור את כל מה שאנחנו עשינו וכל מה שאנחנו הולכים לעשות. אנחנו באנו להציג פה עשייה מאוד משמעותית, אבל אני אומר לכם, עשייה מאוד משמעותית עדיין לפנינו, נעשו פה דברים, אבל יש עוד הרבה מה לעשות בתחום הזה, ומבחינתי אין שום דבר מוחלט, אין שום דבר שהוא אפוי עד הסוף, אפשר עוד להשפיע, אפשר לשנות, אני אשמח לשמוע אתכם. זאת ההנחיה של שר הביטחון, זאת הרוח, וזאת גם ההנחיה שלי לאנשי משרד הביטחון ואנחנו כמובן עובדים פה בשיתוף פעולה מלא עם ארגון נכי צה"ל, ואני חושב שזה גם כן דבר שהוא מאוד משמעותי.

המהלך שאנחנו מדברים עליו זה מהלך החקיקה שאנחנו מניעים אותו, ואני רוצה להאיץ אותו עד כמה שניתן. אני רוצה רגע להסביר לכם שבכל רגע שאנחנו מתעכבים, מי שנפגע בזה הם נכי צה"ל, ולכן אני רוצה להאיץ את זה עד כמה שניתן. וכמובן אני דיברתי על זה עם יושב ראש הוועדה חבר הכנסת אייכלר, על החשיבות הרבה, ואני יודע שהוועדה נרתמת לנושא הזה. אני רוצה קודם כל להדגיש, זו חובה מוסרית של כולם, זו חובה מוסרית וערכית קודם כל לכם, אני אומר את זה לנכי צה"ל, וזאת משימת על שלנו.

אתם יודעים שמשרד הביטחון זה למעלה מ-24 אגפים, זה משרד ענק. מבחינתי כמנכ"ל, אגף השיקום, אגף משפחות שכולות, שני אגפים הם בסדר עדיפות הכי גבוה. זה אירוע חברתי, לאומי, ככה אני רואה את הדבר הזה. אני רואה בדבר הזה שליחות וחובה מוסרית וערכית ואנחנו צריכים לתת את מה שצריך לתת לכם ואת מה שכמובן אפשר לתת, ולכן החקיקה הזאת היא חקיקה מאוד משמעותית, היא מחייבת, כדי שנוכל לתת את הדברים, אנחנו חייבים לתת את החוקים האלו, וככל, אני מדגיש את זה פה כבר בתחילת דבריי, כי זה מה שמטריד אותי, ככל שהחקיקה תתעכב לא יהיה עיגון הטבות, אנחנו חייבים לעגן את ההטבות האלו בסופו של דבר בחקיקה, ואני מצפה שכולם ירתמו ויעזרו לנו בדבר הזה.

החקיקה הזאת היא קריטית לנכים, היא תבטיח ותעגן את הזכויות שלכם, של נכי צה"ל, בדגש על נפגעי הנפש, ואני אדבר פה בהרחבה על נפגעי הנפש, פוסט טראומטיים, הלומי קרב, PTSD. אני אומר לכם, גם אם יש מחלוקות, מחלוקות אני בטוח שיעלו פה, באמת הכוונות שלנו הן כוונות טהורות כדי לקדם את הנושא הזה, ואנחנו רוצים לפעול פה בשת"פ אפקטיבי ולקדם את הנושא הזה.

אני רוצה כבר בפתיחת דבריי, ואמרתי, אני משקיע בזה הרבה זמן כולל בשבוע שעבר בביקור באגף השיקום בראשותה של לימור להודות לכל עובדי האגף, אני חושב שעושים פה עבודה באמת חיונית למען הנכים. צריך להגיד שבשנתיים האחרונות, עוד לפני שאני הגעתי למשרד, עוד לפניי, האגף השתנה, השתפר בצורה דרמטית, תוך מיקוד בעשייה לנפגעי הנפש, ובלי להזניח את כל שאר הנכים. אנחנו מדברים פה על קבוצה גדולה עם שונות מאוד משמעותית, ואנחנו בסופו של דבר צריכים לראות שאנחנו מתייחסים לכל אחד ואחת ותופרים לכל אחד את החליפה הייעודית שלו.

אני כן רוצה רגע להדגיש לגבי תהליך החקיקה, זה שההטבות שניתנות, הייתה עליהן ביקורת קשה מאוד של מבקר המדינה ושל היועצת לממשלה ולכן אנחנו, כפי שאמרתי בתחילת דבריי, חייבים לעגן את ההטבות הללו בחקיקה. המהלך של, אני לא יודע אם איציק נמצא פה, איציק סעידיאן במקרה נמצא פה?

הוא היה בדיון הקודם.

(הצגת מצגת)

אז יצא באמת לפני שנתיים בעקבות האירוע הטראגי והמצער של איציק סעידיאן, רפורמת נפש אחת. צריך להגיד זה אולי מהלך גדול, היסטורי, שאנחנו עושים אותו ביחד מאז מלחמת יום הכיפורים. אנחנו השנה מציינים 50 שנים למלחמה הזאת, והיום אנחנו נבקש להציג לכם את הדברים.

אני רוצה להתחיל במספרים, אתם תוכלו לעקוב אחרי הדברים שלי גם על המצגת או המצגות שנמצאות פה כדי באמת להבין את גודל האירוע וגודל האתגר שאיתו אנחנו מתמודדים. אבל בסך הכל אתם יכולים לראות אנחנו מדברים על 116,000 נכי צה"ל ומערכת הביטחון שכמעט חצי מהם, 60,000 מעל 20% נכות, הם מטופלים באגף השיקום, זאת אומרת הם באחריותנו, זה המספר הגבוה ביותר אי פעם, אני מדגיש את זה, שאנחנו מטפלים בהם, ובהחלט זה אתגר גדול מאוד.

אני רוצה רגע להסביר מיהם הנכים האלו שאנחנו מטפלים בהם? צריך להגיד, המחצית שלהם, דיברתי על מלחמת יום הכיפורים, 50 שנים למלחמת יום הכיפורים, חצי מהם הם בני הגיל השלישי, מרביתם הם נכים של מלחמת יום הכיפורים, כרבע מאוכלוסיית הנכים שנמצאים בטיפול של אגף השיקום ומשרד הביטחון הם נפגעי ראש, נפש ופוסט טראומה. 7,500 מתמודדים עם פוסט טראומה, זה הנתון הגבוה ביותר אי פעם, לא היה לנו נתון כזה גבוה, והמספרים האלו עולים ומתעדכנים כל יום.

בשנתיים האחרונות יש גידול, דרמטי הייתי אומר, בהיקף האנשים שפונים בבקשות להכרה בגין פוסט טראומה ורבים מהם מוכרים, הרבה יותר מאשר בעבר, אני אתייחס לתהליך הזה. אני רוצה להדגיש פה, למעלה 2,500 מתמודדי פוסט טראומה הוכרו מאז רפורמת נפש אחת, זאת אומרת כשאני מדבר על 7,500, 2,500 זה הכרה של השנתיים האחרונות וכפי שאמרתי המספרים הולכים וגדלים, אני חושב שחלק מזה זו בהחלט המודעות לנושא המאוד חשוב והמרכזי הזה. ואני גם רוצה להדגיש ש-7% מהם הן נשים, יש להם צרכים מיוחדים. אנחנו מקיימים שיח שוטף עימן בנושא הזה, ואני הנחיתי להעמיק את הצרכים המיוחדים של הנשים.

אז ככה שבהחלט אלפי נכי צה"ל הוכרו בשנתיים האחרונות, תהליכי ההכרה השתפרו מאוד, ואני אומר את זה פה, תמיד יש עוד מה לשפר, וחלק ממבקשי ההכרה בעיקר הלומי הקרב, מוכרים במסלול ירוק, שזה מסלול מאוד מהיר ומאוד יחסית, פשוט לביצוע. אני רוצה רגע לדבר על שלב ההכרה כי זה שלב מאוד משמעותי, למעשה שלב ההכרה הוא שלב הכניסה שחייבים לעבור דרכו. ואני רק בשבוע שעבר פגשתי את מי שמתעסק בנושאים האלו כדי ללמוד את הנושא הזה לעומק, אני רוצה להגיד מה היה המצב לפני שנתיים ומה המצב היום.

אני נכנסתי לחדרים שבהם מאוחסנים התיקיות והמסמכים, זה משהו מדהים, זה אמבטיות כמו פעם, מלאות בתיקים, פולדרים כאלו, 10,000 תיקים היו עד לפני שנתיים, 10,000 המתנות לבקשה. הוכרז על טיפול 10,000 ככה קראו לדבר הזה, ואנשים המתינו שנים ארוכות, מ-2017, מ-2018 להכרה. צריך להגיד עד שאתה לא מוכר אתה כביכול לא מטופל, אתה יכול להמתין שנים ארוכות בכלל בתהליך הבקשה, ובתוך שנה וחצי סגרו פער של כמעט 10,000 בקשות להכרה, של אנשים שהמתינו שנים להחלטה הזו, והיום המערכת עומדת במקום 10,000, עד 2,030 בקשות שממתינות להחלטה. זה גם מספר גבוה, זה גם לא מוצא חן בעיני, זה גם מספר שאנחנו צריכים להוריד אותו ולכן אני הנחיתי, ולימור מכירה את ההנחיה הזאת ופועלת, כדי לטפל בה שעד סוף דצמבר אנחנו נסיים את כולם. כמובן שיגיעו בקשות חדשות אבל אנחנו נסיים את הכל, וזה דבר שהוא מאוד משמעותי.

חשוב לי להדגיש שבמקביל לטיפול בבקשות האלו, האגף גם, גם הבקשות שהצטברו בעבר אבל גם בקשות חדשות, אני תיארתי לעצמי את ה-2,500 הבקשות והמספרים עולים, בקשות חדשות שנכנסו, זה מטיל עומס גדול מאוד על האגף והאגף הזה ממש התארגן ומתארגן מחדש כולל בתוספת של תקנים שהוא קיבל כדי שבאמת אנחנו נדע להתמודד ולשחרר פה תהליכים בירוקרטים. ולכן אני אומר, אנשים שבעבר חששו להגיש בקשות, או כי פחדו מהתהליך עצמו שהוא תהליך שהיה מורכב או שלא הבינו בדיוק באיזו סיטואציה הם נמצאים והמודעות בהחלט עלתה, אני מאמין היום שהם פונים אלינו כי הם חשים גם באוזן הקשבת, שהיא אוזן הרבה יותר קשבת, וגם בהבנה שיש פה הרבה יותר מודעות לתהליך עצמו.

לגבי הרפורמה אני רוצה רגע לדבר על חמשת הנושאים המרכזיים ברפורמת נפש אחת, אתם יכולים לעקוב אחריי. אז בעקבות המקרה של איציק סעידיאן ממשלת ישראל אישרה את הרפורמה והקצתה 900 מיליון שקלים לטובת השיפור של הטיפול בנכים, ובשיח עם נכי צה"ל והפוסט טראומטיים, אנחנו הגדרנו חמישה נושאים בהם נדרשים שינויי עומק, אלו ה-top 5 של הרפורמה, אתם יכולים לראות אותם פה.

אני דיברתי על שלב ההכרה, טיפול שורש עמוק בשלב ההכרה, ולכם אני אומר לגבי הלומי הקרב והלוחמים בכלל במסלול הירוק, לוחם הוא לוחם ואני אומר לכם, אם הוא מספיק לשרת בקרבי, אנחנו גם מאמינים לו איך שהוא מגיע, לא הולכים לא בודקים את העבר שלו, לא בודקים טפסים, לא פותחים כל מיני עניינים, אלא מכירים בו בצורה די מהירה במסלול ירוק.

הדבר השני זה כל מה שקשור לוועדות הרפואיות, זה שיפור בעבודת הוועדות הרפואיות, אנחנו הוצאנו הרבה דברים לבתי חולים, שיקומים, התחלנו להקליט את הוועדות עצמן, אנחנו בתהליך של הכשרות של כל מי שעוסק בתחום הזה, וגם פה זה צוואר בקבוק מאוד משמעותי, משפרים פה הרבה דברים, אתם יכולים לראות את חלק הדברים, אני לא אעבור על כולם, אבל אם בעבר אי אפשר היה לתעד את הכל, היום הכל מוקלט, ותמיד אפשר לחזור ולראות את הדברים.

יש פה נכות צמיתה בבקשות, אנחנו עלינו לנכות צמיתה מ-63% ל-96, זה גידול מאוד דרמטי, ועוד דברים שאני אעבור עליהם בהמשך. יש פה שיפור של הממשק עם צה"ל. זה קרה עוד בתקופתי כסגן הרמטכ"ל, אנחנו הקמנו ענף שלם שעוסק בקשר עם נכי צה"ל ומהפכת שירות שאני גם אגע בה בהמשך.

לגבי העשייה במבט על, אז אתם יכולים לראות שקף שגם לי היה קשה לקרוא אותו בהתחלה, אבל אתם יכולים לראות מה קרה בשנתיים האחרונות, זו רפורמת נפש אחת על דברים שכבר קרו. יש פה למעלה מ-90 מהלכים. לא נעבור על כולם, אני אדגיש את חלקם. אבל זה רק מבטא לכם את גודל העשייה שנעשית במשרד הביטחון, באגף השיקום וביחד עם גופים נוספים שכולם התגייסו למשימה הזאת, ומאחורי כל שורה שאתם רואים פה או שלא רואים כי לי כבר קשה לראות בטווחים האלו, אבל אני מכיר טוב את השורות האלו, אז יש פה באמת עשייה גדולה, וכפי שאמרתי אני אעבור על חלק מהדברים, זה מרכיב מרכזי בסיפור.

משפחה מאוד גדולה בשנים שאתם רואים פה, זה מוכוון ל-PTSD נפגעי נפש וגוף לשם זה מוכוון וזה מספר פה סיפור מאוד גדול, שינוי ייסודי ודרמטי בשירות ביחס לנכים בכלל ולמתמודדי פוסט טראומה בעיקר. אני אומר לכם עוד פעם, דרך ארוכה עוד לפנינו, זה רק באמת חלק מהדברים שקרו. אנחנו מתכוונים עוד לעשות הרבה דברים ולהאיץ את ההתקדמות בדרך כדי שנוכל לתת את הטיפול המיטבי לנכים ונמשיך להשתפר כל הזמן.

כדי לסבר את האוזן, אז אם עד לפני הרפורמה היינו מקבלים 2,800 בקשות להכרה, את שנת 2022 סיימנו עם 4,200 בקשות, ואת שנת 2023 אנחנו צפויים לסיים עם 6,000 בקשות. זאת אומרת יש פה עליה דרמטית, אקספוננציאלית בבקשות להכרה, שהרוב פה זה נפגעי טראומה. אז יש פה בהחלט אתגר גדול מאוד, כדי להתמודד עם האתגר הזה אנחנו עושים הרבה דברים.

אנחנו מדגישים פה מאוד את המחוזות. המחוזות מבחינתי זה השלוחות הקדמיות, זה הגופים המבצעיים שלנו אם תרצו, הם נמצאים בשטח וגם שם אנחנו מתרכזים, מעבירים להם המון סמכויות גם בהקשרים של המענה הרפואי, השיקומי, ושל הרווחה. אז כמה דברים באמת, שאנחנו עסקנו בהם ואנחנו עוסקים בהם.

איציק סעדיאן יש פה מקום אחד, בבקשה פה.

איציק שלום אני מודה לך שהגעת. חשוב מאוד שאתה פה איתנו. הוקם מערך בידיים טובות, צריך להגיד היום שנכה הבא לתהליך הכרה הוא היה צריך לקחת עורך דין ולהתמודד עם כל התהליך המורכב הזה. כמובן יש פה גם שכר טרחה, כולכם מבינים כמה עורך דין גם יכול לקחת כסף. אנשים שנמצאים גם במצוקה וחלקם אולי ויתרו על היכולת להגיע אלינו בגלל הסיוע המשפטי שהיה להם קשה לקבל את זה.

אנחנו הקמנו עבורם שירות חינם, סיוע בהגשת הבקשה להכרה והכנה לפני הוועדות הרפואיות כדי לחסוך להם את שכר הטרחה הזה שהם שילמו לעורכי הדין, היום הם יכולים לעשות את זה דרכנו, לקבל את הליווי הזה מאיתנו, לקבל את הייעוץ המשפטי הזה מאיתנו, וצריך להגיד שלמרכז הזה, מערך בידיים טובות, הגיעו עד היום 3,400 פניות ומאות בקשות להכרה באמצעות המרכז. אני מקווה שככל שהזמן יעבור, אני אמרתי לכם את המספרים שהולכים וגדלים, אנשים יותר ויותר יאמינו, ירכשו אמון במערך הזה וישתמשו בו, כי זה בהחלט זה דבר שהוא משמעותי וחשוב.

הדבר השני זה טיפול רפואי ונפשי מרגע הגשת הבקשה, זה כדי להבטיח שהתהליכים לא יימשכו. אז אם בעבר כל המסלול הזה של תהליך ההכרה, מי שהגיש את הבקשה היה צריך להמתין עד שיכירו בו, אז היום זה לא ככה. מאז הרפורמה כל מבקש הכרה חדש שהוא זקוק לטיפול רפואי, נפשי, מרגע הגשת הבקשה, גם אם הוא לא יוכר בסוף התהליך משום מה, אבל מרגע הגשת הבקשה קודם כל הוא מקבל טיפול, קודם כל מטפלים בו ואחרי זה מתחילים לעשות את כל הבדיקות שיש, כי כפי שאתם מבינים זה יכול גם לקחת זמן.

דיברתי על המסלול הירוק ללוחמים נפגעי פוסט טראומה. בעבר הם היו צריכים להגיש מסמכים, מה קרה איתם לפני הגיוס? פסיכיאטרים וכדומה. הדבר הזה הקשה עליהם מאוד, אנחנו השתדלנו גם פה לצמצמם את הבירוקרטיה אנחנו מבינים שזה לא דבר שהוא פשוט ולכן פתחנו עבורם מסלול ירוק, זה למתמודד פוסט טראומה על רקע של אירועי לחימה, ומספיק שאנחנו נבין שהם היו בתוך אירוע שגורם לפוסט טראומה, והם כבר נכנסים למסלול ירוק, פחות טרטורים, אנחנו מאמינים להם, אנחנו מאמינים לכם זה המסר.

אבחון באמצעות שלוותה, אלו שמגיעים בלי מסמכים רפואיים או אבחון, אנחנו הקמנו מערך אבחון בשיתוף מרכז הבריאות שלוותה, שהוא מאפשר הכרה בפוסט טראומה בשיטה חדשה בתוך ימי ספורים, והפידבקים שאנחנו מקבלים הם פידבקים מצוינים. זאת אומרת זה דבר שהוא מאוד משמעותי, שוב פעם, תהליך ההכרה כפי שאמרתי לכם הוא צוואר בקבוק מאוד משמעותי.

לגבי הוועדות הרפואיות הייתה ביקורת נוקבת מאוד על הוועדות הרפואיות ועוד פעם, על הטרטור שזה מעביר את האנשים. גם פה אנחנו בתהליך של שיפור, ותמיד, כפי שאמרתי, יש תמיד עוד מה להשתפר ואנחנו ממשיכים לבדוק את עצמנו. אבל היום אנחנו מקיימים אלפי ועדות רפואיות בבתי חולים שיקומיים. אנחנו העברנו את זה לבתי החולים השיקומיים, השינוי הוא עצום. זמני הטיפול אני אומר לכם, בבדיקות שאנחנו עשינו, ירדו מ-144 ימים ל-92 ימים זאת אומרת מכמעט חמישה חודשים לסדר גודל של שלושה חודשים, וגם שביעות הרצון עלתה כי אנחנו גם בודקים את הדבר הזה, וגם את 92 הימים האלו, המגמה שלנו זה להמשיך לשפר את זה ולהוריד את זה כלפי מטה.

על ההקלטות אני דיברתי, היו תלונות בעבר על הקושי להתחקות אחרי מה שקרה בוועדה, אז היום אנחנו מקליטים את הוועדות וזה מבטיח גם את השקיפות וגם מגביר את האמון בציבור.

רק לנכים חדשים, מי שנפגעו בעבר ממשיכים להיפגע.

למה לא מאפשרים לנכים להקליט?

חברת הכנסת גוטליב לא עכשיו.

מותר לכם. גם אם הם אומרים שלא זה לא יוצר את האיסור. רק החוק קובע איסור או היתר, ככה פשוט.

המנכ"ל מבקש להמשיך, ואני מבקש לא להפריע לו, בוודאי לא חברי כנסת.

גם פה, אני אומר עוד פעם, אני רוצה לשמוע, ואם יש דברים גם פה שצריך להרחיב או לשפר בשביל זה אני פה, אני אומר את זה לכם, אז תגידו את זה.

תנו למנכ"ל הוא מסיים.

ההערה נשמעה.

תודה רבה טלי. נתון נוסף למתמודדים עם פוסט טראומה זה להצמית את ההחלטה, וגם פה, השיעור של ההחלטות הצמיתות עלה מ-63% בשנת 2020, ל-96%, אני מברך על זה. זה דבר שהוא מאוד משמעותי, זה מאפשר לאנשים להתמקד בשיקום שלהם ולא לדאוג מה יקרה עוד שנתיים. בוועדות הרפואיות אנשים חוששים שייקחו להם מהזכויות שלהם, ואנחנו מקבלים את הדברים האלו.

צריך להגיד כדי לשפר את השירות, כל הרופאים של הוועדות עוברים סדנאות שירות, הדרכות, סימולציה כדי לשפר את זה, ונמשיך לשפר את הדברים הללו. ואני אומר עוד פעם, אני יודע שלא הכל מוצלח, אפשר לגחך על הרבה דברים בציניות, אבל אני אומר עוד פעם, לא הכל מושלם, יש עוד הרבה מה לשפר - -

אני מבקש לכבד את המעמד.

- - אבל אנחנו נמשך לשפר כל מה שאפשר כדי שבאמת אתם תקבלו את היחס ההולם ואני אומר עוד פעם, אחת המטרות זה באמת לשמוע אתכם ולהמשיך לשפר זה היעד שלנו.

אנחנו הקמנו כדי לטפל ולמקד את הטיפול בנפגעי פוסט טראומה, את מוקד הסיוע הנפשי נפש אחת, זה נותן מענה 24/7 לנכי צה"ל. אנחנו מקבלים מידי חודש 350 פניות וגם בחודשים האחרונים סביב המבצעים, כמו המבצעים האחרונים או סביב יום הזיכרון אנחנו רואים עשרות אחוזים בהיקף הפונים לקו, מדובר פה בסיוע אונליין בהתמודדות נפשית. מישהו חש מצוקה, יש מרכז, הוא יכול להתקשר אליו, יענו לו בצד השני ויסייעו לו. זה שירות שהוא מאוד חשוב.

בית מאזן, אתם יודעים שיש שמונה בתים מאזנים למשרד הבריאות, במהלך המפגשים עם הפוסט טראומטיים הם הסבירו לנו את הרתיעה מהערבוב שלהם עם הציבור הכללי שמגיעים לבתים האלו, ולכן אנחנו פתחנו בית מאזן שהוא ייעודי להם, לנכי צה"ל, שסובלים מהפוסט טראומה.

בית בטוח, כדי באמת למנוע מצב קשה מאוד שאנשים ישנים מחוץ לבתים, ביערות, ברחובות, או שלא יקבלו טיפול כמו שצריך, פתחנו עם בית החולים שיבא מענה ייחודי, ראשון מסוגו בארץ ואולי בעולם כולו, זה בית בטוח בתוך מתחם בית החולים שבה ניתנים, למי שחש לחץ ומצוקה, מספר ימי רגיעה עם גורמים מטפלים ואחרי זה המטופלים יכולים לחזור הביתה או להיכנס לבית המאזן, ואם נדרש גם להתאשפז.

אני מבקש לא להפריע.

חוות בודדים, חוות שיקום, למה בית מאזן?

לא להפריע.

אלעד מצוין, אפשר גם לדבר בניחותא, אני אשמח לשמוע. אני רק רוצה להגיד שלגבי הבית הבטוח, ההצלחה היא מוכחת, כ-85 שנכנסו לבית הבטוח לא הגיעו אחר כך לאשפוז, אז זה חשוב ואם צריך וצריך, נרחיב את זה ונשפר את זה. והרעיון הזה, דרך אגב להקמת בית בטוח הגיע מכם, אז אנחנו קשובים ורוצים עוד לשמוע אתכם ולהמשיך עוד להשתפר וגם לשפר את ההידברות.

אנחנו נפתח בקרוב עוד מסגרת ייחודית נוספת, בית מעבר אנחנו קוראים לו, זו מסגרת דומה, זה לתקופה קצרה, היא לא בית חולים, היא תהיה מאוישת באנשי מקצועי והמטרה שלנו זה להכין את המטופל לקראת השתלבות מחדש בקהילה אחרי משבר נפשי או כל משבר אחר שהוא חש. ואני רוצה להדגיש פה שהגישה הנכונה שאותה אנחנו רוצים לעודד ולשפר ולחזק היא הגישה השיקומית, זאת אומרת זו השתלבות בקהילה והחזרת הנכה לסביבה שלו, והשתלבות תפקודית, זאת המטרה שלנו ולשם אנחנו רוצים להכווין את עצמנו ולהמשיך לעסוק בתחום הזה.

צריך להגיד אנחנו עשינו עוד דברים אני לא יכול לעבור על הכל, פתחנו קבוצות טיפול ייחודיות, 54 קבוצות במספר, אם תרצו רכיבה על סוסים, גלישת גלים, 11 קבוצות outdoor, טיפולים בטבע, זה גורם בצורה משמעותית להפחתת לחץ. בסך הכל ההבנה שלנו שהיציאה לטבע, היציאה מהחדר הסגור, היציאה מהבית זה דבר שהוא חשוב, וזה מיטיב עם המתמודדים ואנחנו רוצים בסופו של דבר להוציא אותם לכמה שיותר פעילויות.

חבר'ה יכול להיות שאני אעלה על חלק מהדברים, כי יש עוד כמה דברים. אני רוצה להדגיש פה עוד שירות, זו דוגמה לפעילות שאנחנו עושים למענכם.

סליחה אדוני המנכ"ל, קחו בחשבון שיש דברים שמעניינים את א' ויש דברים שמעניינים את ב' וג'. יש אנשים שמקשיבים לנו וצופים בנו, הם רוצים לשמוע בשורה מהמנכ"ל, ואם אתם נותנים לו לדבר למרות שיש סעיפים שאותכם לא מעניין, זה מענין נכים אחרים, אז תנו לו לדבר עד הסוף.

זה לא שזה לא מעניין, פשוט האינפורמציה שגויה.

כל מה שדיברתי פה כרגע זה באמת לפוסט טראומה. אני רוצה לדבר על עוד שירות, כלבי שירות למעשה. 100 כלבי שירות לנכי צה"ל שמתמודדים עם פוסט טראומה. זה מדובר בשירות חדש שלא היה לפני זה, התגובות פה הן יוצאות דופן ואנחנו רוצים להרחיב אותו כמידת הצורך וככל הניתן. אנחנו גילינו שהכלבים האלו הם בהחלט גורם מסייע מאוד משמעותי לפוסט טראומטיים.

החוק היחיד שעבר בשנה שעברה והשר מרגי כרגע מפיל אותו ודואג שהוא לא יצא לפועל.

חשוב להגיד שזה מאוד רגיש כל הדבר הזה שאנחנו עושים פה, מי שאפשר כמה שיותר להתעלות על הרגש, זהו, אבל אפשר להבין. תשתדלו.

אני לא אפרט פה עוד פעם על עוד דברים, אבל גם טיפולים אלטרנטיביים, לא רק טיפולים רפואיים, יש ביקוש מטורף לטיפולים האלו, גם אותם אנחנו מרחיבים, יותר מ-3,600 טיפולים אלטרנטיביים כבר לפגועי פוסט טראומה, כל אחד בהתאם למה שמתאים לו, בין אם זה הידרותרפיה או סוגים אחרים של טיפולים.

אחד הדברים המשמעותיים שאנחנו עושים אותם זה טיפול לבני משפחה. זה תחת ההבנה שהיום כל המשפחה נמצאת במוקד, זה לא רק הנפגע עצמו, כל המשפחה נמצאת בסיפור הזה. אני חושב שזו אחת התובנות החשובות ביותר של הרפורמה הזאת, וההבנה שלמשפחה יש תפקיד קריטי בשיקום וגם המשפחה עצמה בסוף צריכה את הטיפול, ולכן אנחנו התחלנו לתת גם טיפולים נפשיים לבני המשפחה. מאז תחילת הרפורמה 2,000 בנות זוג וילדים החלו לקבל טיפולים נפשיים והתגובות לזה הן תגובות חשובות וטובות. ואני מזמין את כל מי שלא עשה עד היום שימוש בשירות הזה, להיעזר בו, כי אנחנו רואים כמה זה קריטי לשמור על התא המשפחתי, ולמניעת דור שני של נפגעי פוסט טראומה.

עוד שירות שנכנס זה חונכות לילדים. לאדם שמתמודד פוסט טראומה לעיתים קשה לבצע פעולות שאנשים אחרים מבצעים כמו שיעורי בית עם הילדים, לצאת לשחק איתם בחוץ או כל פעילות אחרת, ולכן יזמנו תוכנית של חונכות לילדים של מתמודדים עם פוסט טראומה, חונכים שילוו אותם לחוג, יעשו איתם שיעורי בית, יתנו להם שיעורי העשרה, כשההורה שהוא פוסט טראומטי לא מסוגל לשבת איתם. כל זה כבר בוצע, וכל הדוגמאות שהצגתי פה שוות עשרות מיליוני שקלים והן מוכיחות את עצמן.

הם מטעים את ציבור הצופים. ממוצע המתנה לחונך הוא שמונה חודשים.

מי שנרשם ונמצא פה ורוצה לדבר יקבל זכות דיבור אם תאפשרו למנכ"ל לדבר ואם תאפשרו לאחרים. ובאמת אני רוצה לומר כבר עכשיו, כל מי שמדבר, שינסה להגביל את עצמו לדקה כדי שעוד מישהו יוכל לדבר.

אני בפרטים ותכף אדבר על התמונה הגדולה, אבל צריך להגיד, אנחנו בסוף מביאים לחקיקה שתעגן בחקיקה את הזכויות שלכם. ששה פרקים, אני רוצה רגע להתייחס, אנחנו גמרנו כבר לכאורה, את פרק הדיור, אבל עם כניסתי לתפקיד למדנו מהפוסט טראומטיים שיש להם צרכים מיוחדים בדיור, ולכן הקמנו ועדת שרשבסקי שתבחן את הצרכים והמענים הייחודיים שנדרשים למתמודדים עם פוסט טראומה.

הוועדה תמסור את ההמלצות שלה ב-1 ביולי, היא תמסור את זה אליי, ומה שהוועדה תמליץ אנחנו נטמיע עוד במושב הזה של הכנסת, בחקיקה, זה דבר שהוא מאוד חשוב והוא מוכוון לפוסט טראומטיים.

ועוד ועדה משמעותית שהקמנו אותה ממש בחודש האחרון בתיאום עם חבר הכנסת אייכלר וזו הזדמנות שוב להודות לך על הפעילות שלך, ועדה נוספת שתבחן את הקשר בין פוסט טראומה למחלות נלוות, זה יהיה מסלול ירוק, היא תאפשר הכרה אוטומטית במסלול מהיר, ברשימה של מחלות שהוועדה הזאת תקבע שנגרמו כתוצאה מפוסטר טראומה ולא יצטרכו ללכת עם טפסים ולהוכיח כל דבר מחדש. זאת אומרת אתה נפגעת פוסט טראומה, יש מחלות נלוות שהוועדה תקבע אותם, ובאופן אוטומטי הוועדות האלו יוכרו לך וזה באמת דבר שנגרם כתוצאה משיתוף פעולה עם הוועדה הזו, וכפי שאמרתי יש לכם בוועדה הזאת יכולת להשפיע.

אדוני המנכ"ל מישהו שואל פה אם זה כולל גם - - -

לגמרי. יש שינויים נוספים שקרו שבעיני הם מאוד משמעותיים, אחד זה שינוי מבחן הכנסות' אנחנו מאמינים שהשיקום האמיתי כפי שאמרתי מקודם הוא בחזרה למעגל העבודה, אנחנו רוצים שאנשים יצאו בחזרה לעבוד, זה חלק מתהליך השיקום, ולכן שינינו, קודם כל אני אומר שינינו את מבחן ההכנסה. זאת אומרת נכי צה"ל יכולים לצאת לעבוד ולהמשיך לקבל רשת ביטחון כלכלית של תגמולי הקיום.

אבל אייל אף אחד לא רוצה להעסיק אותנו.

זאת אומרת שהכנסה מקצבה ומעבודה ביחד, תמיד תהיה יותר גבוהה מכל הכנסה אחרת, כי החיבור יהיה חיבור אחר. לגבי נושא נוסף, דיברתי מקודם על חכות ולא דגים, ועל התהליך השיקומי, אז בהחלט כדי להשתלב בעולם העבודה אנחנו מסייעים במימון לימודים, גם כאן אנחנו הגדלנו את סכומי הסיוע בלימודים גם לאוניברסיטה, גם למכללה אפשר לממן את הדברים האלו, ואנחנו גם מממנים שיעורי עזר למי שמתקשים לעמוד בדרישות ללא ליווי אישי, אין שום ספק שמי שמסיים לימודים, לא משנה איזה לימודים, בין אם זה באוניברסיטה או במכללה, מצבו בשוק העבודה הוא מצב אחר וזה חלק מהתהליך.

העברנו החלטת ממשלה להעלאת תעריפי הדיור והרכב הרפואי בהיקף של 67 מיליון שקלים. זה לראשונה אחרי 11 שנים שהדברים לא קרו, אני רוצה להגיד לכם, שהרכב, כי אני שמעתי הרבה דיבורים על הרכב ועל הדיור, ויכולת ההתניידת הם קריטיים להשתלבות בשוק העובדה. אני אומר עוד פעם, הרכב והדיור הם קריטיים בהשתלבות בשוק העבודה. זה רק הפרק הראשון בעוד ארבעה פרקים נוספים שמיד אני אדבר עליהם.

יש אנשים שלא יכולים, פוסט טראומטיים לנוע בתחבורה ציבורית, זה קשה להם, בין אם זה מסיבות פיזיות, בין אם מסיבות נפשיות, צפיפות, רעש, ולכן זה דבר שהוא מאוד משמעותי. צריך להגיד גם במסגרת התהליך הזה, הובלנו, משרד הביטחון, עוד לפני בכלל שאני נכנסתי לתפקיד, להרחבת ההכרה בנפגעי הקישון אחרי עשרות שנים, זה גם כן דבר שהוא מאוד משמעותי.

חיבור עם צה"ל, אני דיברתי על החיבור עם צה"ל, גם פה יש שינוי, אנחנו בתוך תהליך מאוד משמעותי של חיבור היחידות, החיבור של צה"ל לנכי צה"ל.

לגבי הקשר בינינו לבין נכי צה"ל, אז אחד המשפטים הכי קשים שאפשר לשמוע, ויכול להיות שהוא גם יישמע היום, אני אקבל אותו באהבה ואני ארצה להקשיב לו, זה אתם לא מאמינים לי. אני רוצה להגיד לכם היום שהגישה היא שאנחנו קודם כל מאמינים, אנחנו רוצים לתת לכם את המקסימום האפשרי. אני הראיתי לכם את הגידול, ואת מה שעשינו בתהליכי ההכרה, את ההשתנות שיש פה.

קודם כל השינוי המשמעותי הוא בתפיסת השירות. העובדים היום נדרשים קודם כל לראות לתקן ולא למה לא, וכאשר מטופל בא לבקש שירות, העובדים נדרשים היום לבדוק 360 מעלות כדי לוודא שכל מה שאפשר לתת לו ניתן לו וניתן לו בדחיפה. הוא לא צריך להתחיל לחפש מה ניתן לו ולהגיש בקשה כזאתי פעם אחת הוכרת תחת סעיפים מסוימים, אתה תקבל בדחיפה את כל מה שצריך לעשות. אתם לא צריכים לבקש את הזכויות שלכם, איפה שאנחנו יכולים אנחנו ניתן ונזרים לכם את זה בלי שאתם תבקשו את זה באופן ישיר.

פישטנו את הבירוקרטיה, יש עוד בירוקרטיה, אני מודע לזה, חתכנו 40% מהתהליך הבירוקרטי, ביטלנו 40% מהמסמכים שנדרשים, אנחנו יודעים כמה זה קשה להתמודד עם הפציעה, וכמה זה קשה להתמודד עם הבירוקרטיה, והכוונה שלנו, ואני אשמח גם פה מאוד, אם הוועדה הזאת, אייכלר, תוכל לסייע לנו בזה, אנחנו פועלים כדי לקדם את זה, להתממשק ולהגיע לכשירות עם משרדי ממשלה נוספים ככה נוכל שהכל יהיה אוטומטי והכל יזרום בלי להגיש כל מיני טפסים, בין אם זה משרד הפנים, משרד התחבורה, משרדי ממשלה אחרים.

השקנו אתר אינטרנט חדש, אנחנו מאפשרים היום, לכם, להזמין תרופות וציוד רפואי באינטרנט, להפיק אישורי נכות באינטרנט ובקשות, הכל באופן מקוון. התממשקנו השנה כדי להמחיש לכם עם מס הכנסה, במקום 4,000 מענקים ששולמו מידי שנה, אנחנו שילמנו השנה ל-19,000 איש את המענקים בלי שהם ביקשו אפילו, פשוט ישירות לחשבון הבנק, ואנחנו מכווינים, כפי שאמרתי, להתממשק עם משרדי ממשלה נוספים, אנחנו רוצים להרחיב את זה עד כמה שניתן.

לגבי התקציב של הרפורמה, אני לקראת סיום. בסיס התקציב של הרפורמה הוא 900 מיליון שקלים בשנה. זה תקציב צבוע שמיועד אך ורק לנכי צה"ל. אנחנו רוצים לממש אותו עד השקל האחרון, זו הסיבה שאנחנו נמצאים כאן, וזו הסיבה שאנחנו עושים את מה שאנחנו עושים. מימשנו כבר 45% מהתקציב הזה.

אבל מהצרכים שעולים מכם, אנחנו עושים דברים נוספים, אנחנו מקצים כ-120 מיליון שקלים נוספים מתקציב הרפורמה להטבות חדשות לנכי צה"ל, שאתם אמרתם שהן חשובות. אז יש פה דברים שאני כבר דיברתי עליהם והצגתי אותם, אני לא אחזור על כל הדברים האלה אבל אנחנו נמצאים שם, ואת יתרת הסכום אנחנו מייעדים לשירותים חדשניים נוספים שנמצאים עדיין בעבודה כמו סיוע משפטי מלא על חשבון המדינה, שיפורים בתחום הרפואה כמו רפואה ביתית או רפואה מרחוק, מיצוי זכויות של הגיל השלישי וטיפולים חדשניים למתמודדים עם פוסט טראומה.

אחד מהדברים שאנחנו עושים אותם ואנחנו רוצים לעשות אותם היום, זה הסיפור הקשה של מקרי אובדנו אפשריים. היום אם מישהו מאיים באובדנות מה שולחים אליו? שולחים אליו ניידת משטרה. אנחנו מקימים פה סיירת של צוות טיפול נפשי, מין מד"א נפשי כזה שהוא יגיע והוא יטפל בנושאים.

אנחנו איתכם ופועלים איתכם וכמובן גם ללוות נכים שסובלים מפוסט טראומה ותהליכי רכישת דירה, משכנתא, ודברים כאלה שמתקשים, ללכת לבנק ולעשות את כל הדברים האלו.

לא נותנים להלומי הקרב משכנתא.

ביטוח למשכנתא 600 שקלים להלום קרב. בן אדם רגיל משלם בין 80-120. ערבות מדינה, אין לנו ערבים שיחתמו לנו.

חבר'ה אני פה כדי להגיד לכם שכל הדברים האלו יקרו.

אתם נותנים לנו מענק של 60,000 שקלים לפוסט טראומטיים לבית, זה מענק שלא מתקרב אפילו לרכב, זה חצי רכב. תקשיב, אתה מעלה את זה ל-120,000 ולבן אדם אחר, נכה, אתה מעלה ל-6 מיליון שקלים. אתם באתם עם חמש הסעיפים האלה ואתם חושבים שתשפרו את המערכת על הרפורמה, אבל בעצם אתם השארתם את הפוסט טראומטיים בסוף. הגדלה של רכב שהפוסט טראומטיים גם ככה מקבלים, הגדלתם את הרכב, הרכב הייצוגי הוא יותר יקר היום ממה שהגדלתם.

ובן האדם האחר, הנכה הקשה, יקבל בין 600,000-900,000 שקלים לרכבי מדינה, אלה רכבים שעדיף לי שיחזיקו אותם 5.5 שנים ואני באותה מערכת אשלם להם את משאבת המים, את הגלגלים, את המצבר, זה בזבוז כספים, זה לא שיקום.

מה השם שלך?

עידו גל רזון. עידן קליינמן בכבודו ובעצמו הביא אותי לפה בפעם הראשונה, אתה יודע למה אני מתפרץ ככה? כי אני יודע שבסוף לא יהיה זמן, אני חיכיתי בשקט, לא דיברתי.

זה בסדר, רשמנו. הדברים נרשמו, אני מבקש מהמנכ"ל שיתייחס.

יש לי המון מה להגיד ואלו דברים רלוונטיים.

אתה תגיד בהמשך הדיונים.

אין בעיה. גם אחרי זה אני מצפה שישבו פה ויקשיבו לי, כי בדרך כלל אחרי שאתם מדברים, תמיד זה היה ככה, אני למוד ניסיון.

הדברים שלנו נשמעו הבהר היטב, אפילו אני שמעתי.

אני רק רוצה להגיד לכם עוד פעם, אני פה בשביל לשמוע אתכם, תראו, מ-2012 לא קרה כלום, הכל תקוע.

אתם מדברים על רכבים, אתם מבזבזים את כל הכסף על רכבים. זה רכבי יוקרה שלא תשכחו, זה לרקוד על דם של לוחמים.

אתם הרי לא רוצים שאנחנו נסגור את הישיבה ונעשה הפסקה.

אפילו השכירות 2,450 שקלים להלום קרב, ו-8,900 לנכה קשה.

תנו לי רגע להשלים כדי שתקבלו את התמונה הגדולה. אני באמת אומר לכם, תקבלו את התמונה הגדולה, רגע, אני מיד אציג לכם. רק תקבלו רגע את התמונה הגדולה כי אנחנו רק נמצאים בשני פרקים.

חברים תנו למנכ"ל לסיים, הוא יסיים עוד חמש דקות. שניה רגע תקשיבו למה. לא צריך להגיד סליחה, אנחנו צריכים להגיד לכם סליחה אם כבר. ואתה צודק, אנחנו באמת לא רואים את התמונה המלאה, כי יש לי חדשות בשביל כולם, אנחנו פה חברי כנסת אנחנו לא עיוורים, אני לא עובדת באף משרד, ואני לא יושבת ראש עובדי המדינה, אני יושבת ראש כמו שאני אומרת, אזרחי המדינה, כמו שכל חברי כנסת צריכים לעשות.

לכן אני מבינה את ההתפרצויות ואנחנו לא כועסים ואין צורך בסליחה. תנו רגע עוד חמש דקות המנכ"ל יסיים, כל חבר כנסת יביא לכם את המקום שלו בתוך המקום הזה, ואיך הוא מסתכל על הצעת החוק הזו ומה יש בה ומה אין בה, בסדר? שלא תחשבו לרגע שכאן בוועדה אפשר לספר לכם.

אנחנו כאן כדי לשמוע אתכם. אנחנו פה בשבילכם - - -

אני רק רוצה להגיד לי מה כואב לי בשבילכם, אני מסתכל לכולכם בעיניים. העסק תקוע 12 שנים, הרבה יותר, ויכוחים אינסופיים, שום דבר לא מתקדם. אנחנו, ואני אומר לכם אני, מתכוון לדחוף את זה בכל הכוח ולהשלים את תהליכי החקיקה, וביחד איתכם ולהקשיב לכם כי אנחנו פה בשבילכם. אנחנו כרגע על שני פרקים, פרק הרכב ופרק הדיור.

זה לא מעניין.

אותך זה לא מעניין אולי, זה מעניין אחרים, וגם אותך זה מעניין כי זה בשבילך. אנחנו מניעים במקביל ארבעה פרקים נוספים, זה המהלך הכולל. תסתכלו רגע על התמונה, תסתכלו, זאת האסטרטגיה, זה המהלך הכולל. אני רוצה להגיד שהתחלנו עם זה בהחלטת ממשלה שאני התעקשתי להעביר אותה, זה עדכון המדדים כי לא הצלחנו להביא את זה בדרך אחרת כדי שלא נבזבז זמן ונתחיל להביא לכם את הכסף שמגיע לכם. ואנחנו ממשיכים עם החקיקה, והמטרה שלנו שעד סוף המושב הזה שני הפרקים הראשונים יעברו בחקיקה.

אבל בעוד שבועיים, אנחנו מפרסמים תזכיר, בשבועיים הקרובים, תזכיר משלים לארבעה פרקים נוספים. יש לכם את הפרקים האלו, הטיפולים הפסיכוסוציאליים, השיקום בתעסוקה ולימודים, הטבות רפואיות ועוד הטבות רווחה נוספות, הרוב פה זה לפוסט טראומטיים אני אומר את זה לכם, אלו ארבעה פרקים שאנחנו בתוך שבועיים מפרסמים אותם, ואנחנו מצפים מכם להעיר לנו הערות. אנחנו ניקח את ההערות שלכם ונפעל ביחד איתם. זאת התמונה המלאה שאני רוצה שתראו - -

איפה החקיקה של הוועדות? הוועדות עדיין מתעללות - - -

- - וזה המהלך, זאת המשימה וזה היעד שאני לוקח על עצמי ביחד עם האנשים שלנו, ביחד עם שר הביטחון וביחד עם כל מי שרוצה לעזור לנכי צה"ל ולפוסט הטראומטיים. אני חושב שאם אנחנו נעשה את המהל הזה, אנחנו נעשה מעשה גדול למען כולכם ובשביל זה אנחנו עובדים.

אנחנו בתוך מרתון עם כולם, ואני ממש קורא לכם שברגע שנפרסם את התזכיר הזה בשבועיים הקרובים, תעירו הערות כדי שאנחנו נוכל להטמיע אותם בתך התהליך שאנחנו עושים אותו.

איפה פרק הוועדות הרפואיות?

הזכרתי את ועדת שרשבסקי, אני לא רוצה לחזור עליה. הזכרתי את הוועדה של המחלות הנלוות, כל הדברים האלו הם בשורות גדולות, ואני רוצה רגע לדבר על הטיפולים, על ארבעת הפרקים הבאים, כי לזה עכשיו צריך לשאת את העיניים, כי אנחנו עוד נשפר את מה שאפשר לשפר בפרקי הדיור והרכב, שהם כן חשובים, ואנחנו, פנינו לארבעת הפרקים הבאים בחקיקה, אתם יכולים לראות מה נמצא בהם כרגע. ואני קורא לכם עוד פעם להעיר הערות, אני לא אעבור על כל הדברים. יש פה הרבה מאוד, הרבה טיפולים הרבה דברים שהולכים למשפחה, הרבה חונכות לנכי צה"ל ולילדים, ודברים נוספים. יש פה למשל הרחבת הזכאות לטיפולי שיניים זה לנפגעי נפש מאחוזים נמוכים יותר. אנחנו מרחיבים את ההגדרות.

רבותיי, אפשר להעיר ולגחך על כל דבר, יש פה דברים חשובים מאוד מאוד. באמת, אחרי עבודה מקצועית שנעשתה איתכם ועם ארגון נכי צה"ל.

אני צריכה ללכת.

אתה יודע למה יש לך בבעיה אייל? כי ארגון נכי צה"ל מידר אותנו מכל הישיבות האלה. עכשיו כשאתם עושים ישיבות, ארגון נכי צה"ל ימדר אותנו שוב. אתה מפה שולח אותנו ללכת להתחנן אליהם שהם יבואו יעלו אליכם את הבקשות שלנו.

אולי במקום כותרות תקשיבו למציאות שלנו? מול כל כותרת יש את המציאות שלנו. איפה הכותרת נגמרת ואיפה החיים האמיתיים מתחילים.

ברשותכם נקודה אחרונה.

יותר משעה של הדיון מוכרים לנו כותרות שלא קיימות בחיים שלנו. הילדים שלנו נמקים בזמן שאנחנו מקשיבים לכותרות חלולות.

אני יכול להגיד משהו? יש פה המון אנשים שרוצים לדבר, גם אני, וזה לא יהיה הוגן אם מישהו אחר ידבר ומישהו אחר לא. בואו ניתן לכולם לפחות. אני מבין, אני אמרתי בהתחלה שזה משהו רגיש מאוד, אבל תחשבו אחד על השני כולם רוצים לדבר.

שניה אייל אני צריכה ללכת לאסוף את הילדים, אני רוצה בבקשה להגיד דבר אחד. אני אשת הלום קרב ואני רוצה לדעת בבקשה לגבי מה עושים, אני עכשיו הולכת להתגרש, ואיך אני יוצאת על הבית הזה אחרי שנשכבתי על הגדר בשביל בעלי, אחרי שאני עוברת את כל מסכת הייסורים האלו של התקפי זעם, חרדות פלאשבקים, מה לא עברתי איתו? עכשיו אני צריכה לצאת בידיים ריקות, אני יוצאת לחיים האלה בידיים ריקות, בלי שום טיפול בלי שום עזרה, בלי שום דבר.

מה איתנו? קחו את זה לתשומת ליבכם, אל תשכחו גם אותנו. אנחנו נשות הלומי קרב אנחנו השיקום האמיתי של הבעלים שלנו, אנחנו עושות בשבילם את הכל, הכל.

הרכבים לא יכול להיות הפרק הראשון, פשוט לא יכול להיות הפרק הראשון - - -

אדוני מנכ"ל משרד הביטחון, שמי אבי אבוטבול, אני אבא לשני נכי צה"ל, אחד מהם הלום קרב קשה, אני מבקש ממך ואני שואל אותך לאור מה שקורה ולאור כל האנשים שרוצים לדבר ולא יכלו לדבר ולהביע את דעתם, האם אתה מוכן, ברשותך, להיפגש עם נציגות מצומצמת של אנשים שתדבר על נושאים שעכשיו אתה רוצה להעלות ואני יודע שלא יוכלו לעלות פה?

דבר שני, משרד הביטחון אגף שיקום לא מחדש לנו, ואנחנו לא מחדשים לכם שום דבר בכל הוועדות שאתם עושים. אתם יודעים הכל, הרופאים שלהם מכירים את הבעיות של הפוסט טראומטיים, אתה הקמת ועדה בראשותו של ד"ר שרשבסקי שהיא מכירה את כל הבעיות. אני הייתי אמור להיות שם, הגעתי לחצי שעה ונשארתי שעתיים. אני בטוח שאני לא חידשתי להם כלום. אין שום סיבה בעולם שהמושב הזה של הכנסת שאמור להסתיים ב-15 ביולי, שהמסקנות של הוועדה יגיעו רק ב-1 ביולי. אני כבר שומע על הוועדה הזו 10 חודשים. יש לי מכתב ביד ממר עידן קליינמן, יושב ראש ארגון נכי צה"ל, שהוא מדבר על הוועדה הזאת מחודש אוגוסט שנה שעברה. אני מאוד מבקש לא לקבל את המסקנות ב-1 ביולי, אלא לקבל את המסקנות בישיבת הוועדה הבאה, ואם אין מסקנות סופיות, שיביאו מסקנות חלקיות כדי שאנשים ידעו איפה הם נמצאים, זה דבר ראשון.

דבר שני אני רוצה להביא לידיעתך כי אני לא יודע אם אתה יודע, המצוקה של האנשים האלה שכולם נמצאים פה, משרד הביטחון יודע אותה. משרד הביטחון אגף שיקום יודע שממתי שאיציק סעידיאן ניסה להתאבד, למעלה מ-20 איש התאבדו. אני רוצה כל חודש מתאבד הלום קרב. אגף השיקום לא מוצא פתרון לנכים שמתאבדים ורוצים להתאבד.

בגלל שהגדלת נפח מנוע של רכב לא פותרת את העניין הזה. והחלפת רכב בתדירות יותר נמוכה לא פותרת את הדברים האלה.

יש החלטת קואליציה שעכשיו נמצאת בממשלה, סעיף מספר 19, שבהחלטה הזו נרשם כדלקמן, הממשלה תפעל להסדרת הטיפול השיקום ורווחת נכי צה"ל, הלומי קרב, אשר נפצעו מפעילות מבצעית, תאונות אימונים וכל פעילות אקטיבית מסכנת חיים אחרת, לרבות דרכי טיפול וכו'.

אני שואל אותך כרגע אדוני, האם אתה מוכן להגיד פה, לפני קבל עם ועדה, שהממשלה הזו, והחקיקה הזו שתתבצע פה, תהיה חקיקה מיוחדת להלומי קרב, שנפגעו בקרב? עכשיו אי רוצה רק שניה תנו לי לדבר.

כמו פדויי שבי להוסיף סעיף, פדויי שבי לא נמצאים כי אין הגדרה כזאת, אבל עדיין עשו הגדרה לפדויי שבי, למה? כי יש הפרדה. פוסט טראומה זו הגדרה כללית, כמו שקטועים זו הגדרה כללית. יש קטוע יד אחת, קטוע שני ידיים, קטוע שתי רגליים, קטוע רגל אחת, כל אחד מהם צריך סעיפים ועזרה במקום שלאחר לא יכול הוא לא צריך את זה. גם הלום קרב הוא מופרד, הוא פוסט טראומטי מופרד והוא היה בקרב, הוא לא נפצע ואי אפשר לערער על הדבר הזה ויש לו בעיות הרבה יותר קשות.

עיקר האפליה היא בגלל אחוזי הנכות הלא נכונים שהם נקבעים אליהם. יש הלום קרב שאינו מסוגל לעבוד בכלל, הוא כרגע מוכר כ-50% אז אין מענה לצרכים שלו.

אני רוצה להביא לידיעתך, אתה דיברת כרגע פה על 60,000 נכים כאשר חלק מהם הם פוסט טראומטיים, אני רוצה להביא לידיעתך מספרים מדויקים.

אבי הדברים שלך נשמעו. המנכ"ל רשם את זה, אתה רוצה תשובה עכשיו או בסוף?

רגע אבל אני רוצה להביא לידיעתו. מתוך 60,000 נכי צה"ל קיימים 1,600 נכים פוסט טראומטיים עם 50% ומעלה. מתוכם 900 איש נחשבים לנצרכים, דהיינו אגף השיקום סרק אותם במסרקות ברזל והגדיר ש-900 איש הנצרכים האלה לא ברי שיקום ולא מסוגלים לפרנס את עצמם. מתוכם 224 מצבם כל כך קשה שיש להם שמונה שעות ליווי ביום. זה על 50%. כאשר אני מדבר על 70%, המספר הסופי שרק 96 איש נמצאים בקטגוריה שלא מסוגלים לפרנס את עצמם, לא ברי שיקום וזקוקים לליווי. גם מתוך ה-224, וגם מתוך ה-96, בערך חצי מהאנשים אין להם דיור. כלומר, אנחנו מדברים על בין 100-50 שהם חסרי דיור.

אלו שהוכרו, אבל יש עוד.

ואם אני עכשיו אפלח את זה להלומי קרב כמוגדר בסעיף 19 בהסכמים הקואליציוניים, מדובר על 30% מהמספרים שנתתי, כלומר על 15 הלומי קרב שנפגעו בקרב או 30 איש שנפגעו עם 50% פוסט טראומה. זה לא יכול להיות שבהגדרות החוק שאתם מחוקקים כרגע הנכים האלה יקבלו מענק דיור של 159,000 שקלים. מה הם יקנו עם 159,000 שקלים? הם לא ברי שיקום, הם לא מסוגלים לפרנס את עצמם.

ועדת שרשבסקי שעכשיו אתה הקמת, אמורה להתייחס לנושא הזה, לאור העובדה שיש מחקר של משרד הביטחון מ-2017 של חברת - - - בעמוד 4 נרשם במפורש, ואני מדגיש, שנכה צה"ל, הלומי קרב קשים, מצבם התפקודי יותר קשה ממצבם של נכים פיזיים.

אבי אבוטבול, אתה דיברת, שמענו, רשמת.

אתה רואה את מי הוא מאשים? הוא מאשים את ארגון נכי צה"ל כי כל הדבר הזה היה בגלל שמנעו מאיתנו להביע עמדה, לדבר ולהציג את הדברים. כל הוועדות שנעשו, מי סגר את איילון? הוא סגר את איילון? אני סגרתי את איילון. אני סגרתי את ירושלים, לא הוא. מי הרים לי את החיים? אתה הרמת לי את החיים? מי אתה בכלל? אני לא מכיר את השם שלך אפילו.

עכשיו אני יוצא. מי שרוצה לשמוע עכשיו. אני מכריז על הפסקה של חמש דקות, הפסקה, אנחנו נתכנס ב-12:20.

(הישיבה נפסקה בשעה 12:12 ונתחדשה בשעה 12:21.)

אני רוצה לפתוח שוב את הישיבה, הטעונה, ובאופן טבעי ידענו את זה, עיגון זכאויות נכי צה"ל בכל התחומים שהם צריכים. קיבלתי בינתיים מכתב משר הביטחון, עוד לפני שהייתה פה ההתעוררות, והוא באמת מציין את הדברים שאמר המנכ"ל, ובעיקר הוא אומר שבגלל העיכובים האלה, כבר 11 שנים לא עודכנו ולא הורחבו זכויות נכי צה"ל. זאת אומרת שכולנו מפסידים מזה שרבים אחד עם השני.

הוא כותב שבכוונתנו לפרסם תזכיר חוק משלים שלהם להערת הציבור בתוך שבועיים מהיום לכל היותר. התחייבות של שר הביטחון חתומה בידי. וכמו כן, ועדת שרשבסקי אשר הוקמה לבחון מתן מענים גם עד ה-1 ביולי 2023, יוציאו את ההמלצות שלהם, וזה יוטמע בחוק שיחוקק עוד במושב הזה, והוא מודה למנכ"ל על זה שהוא מופיע בפני הוועדה והוא מציג את זה, והוא מודה על שיתוף הפעולה ומבקש באמת למען נכי צה"ל שאנחנו נשלים את החקיקה.

מי זה?

שר הביטחון.

סליחה השר, אני יכול להגיד משהו? אני חושב שזה מאוד מאוד קשור למה שאמרת. שדברים לא מתקדמים. סליחה אם אני עוקץ כאילו כל מה שקורה אפילו היום במדינה, כאילו כל אחד בדעתו, ובגלל זה דברים לא מתקדמים בסוף. בואו ננסה להבין את זה שכאילו אנחנו אחד פה בשביל השני ועם כל הפוליטיקה ואני יודע שיש פה, בואו ננסה לכוון לכמה שיותר טוב.

אני רוצה לבקש מהסדרנים, כדי שלא תהיה עוד פעם התפרצות כמו שהייתה, אנשים כואבים וזכותם להביע את כאבם, אבל ברגע שזה יתחיל להתפרץ פשוט אנשים לא יוכלו להיות פה אלא אם כן הם יכבדו את המקום.

אני לא רוצה להוציא אף אחד, אני רוצה שכולם ישבו, כולם ידברו וכולם יהיו מרוצים. עכשיו אני נותן לשליחי הציבור שלכם, שנבחרו, אני רוצה שהם יבטאו את כאבכם. הראשונה שנרשמה היא חברת הכנסת דבי ביטון שהגיעה משדרות, אבל אני רוצה לקבוע מראש, לא יותר משתי דקות לחברי הכנסת, באמת תעזרו לי. בבקשה.

כבוד יושב הראש, תודה על ועדה מאוד מאוד חשובה, אורחים יקרים. קודם כל בפתח דבריי ברשותכם, אני אבקש רק להשתתף בצער המשפחות על מותם של הלוחמת ליה בן נון זיכרונה לברכה, לוחמים אורי יצחק אילוז זכרונו לברכה ואוהד דהן זכרונו לברכה. תהא נשמתם צרורה בצרור החיים.

אדוני, ברקע לפני שאני מתחילה ואני רוצה לפנות אליכם, כמי שהייתה אחות בבית חולים, כמי שהייתה עורכת דין שליוותה חלק לוועדות מהסוג הזה, אני כל כך מבינה על מה הם מדברים, אני כל כך מבינה את הקשיים שלהם. בסוף, לצערי, להבדיל, כשאתה מאבד איבר, נפש לא יודעים לכמת. נפש אגב זה האיבר הכי חשוב בגוף. הכי חשוב. כי נפש פגועה, נפש לא תקינה, יכולה לחסל גם את האיברים הנכונים שלנו בגוף.

זו הוכחה מדעית.

זו גם הוכחה מדעית, ואני חושבת שכל בר דעת יודע, שאם חלילה הוא עובר איזה דיכאון, איזה משבר, כל מה שיש, המכונית, הבית, שום דבר לא משתווה לנפש הזו. ולכן אדוני, אני גם חושבת, ואני שומעת כאן בקולות, ואנחנו גם מסתכלים, אנחנו ביקרנו באמת גם אצל עידן, ואנחנו פוגשים פה את החברים, המתיחות וחוסר הוודאות של שני הגופים האלה, שהם בעצם גוף אחד, לדעתי מכה גלים וראינו את זה פה בהתנהלות. ששומעים שמדירים אותם, שהם לא שם, הם לא חלק, ובסוף את מי אנחנו צריכים? אנחנו צריכים לשמוע אותם, כי הצרות וההרגשות שלהם ומה שהם חשים זה שלהם.

לכן אדוני, אני רוצה להעלות, זו הצעה שגם עלתה מפי חבר הכנסת רם בן ברק, אני גם יודעת שהוא נפגש עם מנכ"ל משרד החוץ וגם עם הגברת לימור ראש האגף לשיקום, שבעצם יש לדאוג שיהיה לגוף הזה, לנפגעי הלומי הקרב לפוסט טראומה או כל הגדרה שהיא מוגדרת, שתהיה להם חטיבה, אגף, תקציב מסודר, בכדי שסוף סוף מישהו יבין אותם, זה לא דומה לנכות כללית, אדוני. אני ישבתי בוועדות האלה, לאבד יד רואים שאין יד, לאבד אצבע רואים, לא רואים שמאבדים את הנפש, וזו שערורייה כי הנפש היא לא רק שלהם. ישבה כאן אישה לפני דקה, והנפש היא של הבנים שלהם והילדים שלהם והאחים שלהם וזה מעגל עצום ואנחנו חייבים לתת את התשובות.

לעניין הנושא של מהות הוועדה הזו, בעצם אתם יודעים שבאמת לדאבוני, הכל באמת עלה וצף אחרי המקרה הקשה שעבר סעידיאן היקר, שהביא בשורה, אבל אנחנו לא רוצים בשורות בסגנון הזה. אנחנו רוצים כי מגיע לכם. המדינה שלחה אתכם, אתם שמרתם עלינו, אתם נפגעתם ומגיע לכם שישמרו עליכם. זה בסדר.

תודה רבה לחברת הכנסת דבי ביטון, עכשיו חברת הכנסת טלי גוטליב.

ברשותך אדוני רק משפט אחרון.

בבקשה לא, את ארבע דקות כמעט. פעם הבאה.

חבל שככה הם נמדדים, אוקיי, תודה. חברת הכנסת טלי גוטליב.

קודם כל נעים מאוד, אני רוצה רגע להבהיר את דעתי בתוך העניין הזה. לא יכול להיות שנכים פיזית ונכים שהם הלומי קרב, שהם בעיני, נכים ופצועים, אני לא אוהבת את המילה הלום קרב, כי אף אחד לא נכנס להלם. אני לא מבינה את המילה הזאת בכלל משפילה בפני עצמה. אבל בואו נשים רגע על השולחן את מה שצריך לעשות.

את הנכים, את נכי צה"ל שהם פגועים בגוף יש להם ארגון, לפגועי הנפש צריך להיות ארגון, ארגון יציג בפני עצמו. רגע אין צורך למחוא לי כפיים כי אני רוצה להגיד עד הסוף ואין לי כמעט זמן, אני רוצה להבהיר משהו, אני אומרת את זה מהמקום שלי ולהבדיל אלף אלפי הבדלות, רק מי שמבין כמו שאני מייצגת את ילדתי ואת חבריה הנכים, רק אני יכולה להבין את סוג הנכות הזו ואני לא יכולה להבין נכויות אחרות.

ולכן אני אומרת כאן, כל המריבות כאן ביניכם לא שופטת על זה, זה צער בנשמה ובבשר, אני רק רוצה לתת למנכ"ל המשרד דוגמה קטנה. ברק אבוטבול, גיבור צה"ל, לא פחות ולא יותר, צלף, שבוע לפני השחרור שלו תראו את הדבר המדהים הזה, במלוא העוצמה שלו, שבוע לפני השחרור שלו נפצע, בבקשה, הנה התמונה. הנה עכשיו הוא בבית שלו, נכה, שוכב ללא יכולת תפקודית עם 70% נכות. המשמעות היא שהוא לא יכול לקבל עזרה נורמלית, רלוונטית, לדיור. ופה אני אומרת כאן ואני שוב מבהירה. לא מעניין אותי סיסמאות, אנחנו מנסים, אנחנו משתדלים, גם אני שומעת את זה, זה לא מעניין אותי, ואני גם לא אומרת תודה רבה, אנחנו מחויבים בזה וגם לי לא צריך להגיד תודה רבה, כי זה התפקיד שלי כי אני שליחת ציבור ופקידי השלטון צריכים לתת סיוע.

ותבינו משהו אחד, תקשיבו לי רגע, אני מבהירה פה, ועדות רפואיות זה זוועה בפני עצמה, זו השפלה מכוערת שאין לתאר. שימו את זה על השולחן. מדברים פה על הקלטות, נכנסים אזרחים שמותר להם להקליט כי מותר לכם להקליט כל דבר גם אם כתוב אסור, שיהיה לכם ברור זה החוק. אם אתם שם מותר לכם להקליט גם אם אתם מעדיפים שלא. אני אומרת לכם זו זוועה, זה סיוט. נכון שאנחנו שומעים מהמנכ"ל שהוא ארבעה חודשים בתפקיד, והוא לוחם צה"ל בעצמו והוא איש אדיר של עשייה, גם אתה נתקל בזה בהלם. ואני אומרת לכם כאן, התשובות שמספקים לא פעם ולא פעמיים פקידים אלו תשובות שאותי לא מספקות כי אני לא פקידה פה במקום הזה, אני צריכה לתת לכם מענה בחוק שייתן לכם פתרון.

אז קודם כל ושיהיה ברור, שצריכה להיות לכם יציגות בפני עצמה, שתדברר את הבעיה, שתדברר את הקושי, שתפגוש בצד השני את אותו מקום של כבוד כמו של נכי צה"ל. ותבינו משהו אחר כמו שאמרה דבי חברתי, נכה צה"ל שניכר לעין נכותו קל יותר להשתתף בצערו, להכיל ולהבין. כשלא רואים את הפגיעה הנפשית ורואים רק את התקפי הזעם, לכו תסבירו להם מה זה שאתם לא יכולים להריח ריחות מסוימים, מה זה שאתם לא יכולים שנוגעים בכם, מה זה שאתם לא יכולים להתמיד במקום עבודה כי היכולת להנגיש את זה היא מורכבת? ולכן מפה אני אומרת, הדבר החשוב ביותר זה לתת את אחוז הנכות הנורמלי שמגיע לנכי צה"ל שהם פוסט טראומטיים. אני את המילה הלומי קרב לא רוצה להוציא יותר מהפה שלי. כל הז'רגון הזה צריך לסגת.

תודה רבה לחברת הכנסת טלי.

והכי חשוב תאספו את עצמכם כי ועדה בכנסת היא לא ועדה שפותרת בעיה ספציפית לבן אדם, כי אין פה. הוועדה בכנסת נועדה לקדם חקיקה ולכן הסיפור הספציפי כמו שאני הבאתי דוגמה אחת - - -

תודה רבה, את חברת ועדה ועליך מוטל. אל תגידי לאחרים מה לעשות, את צריכה לעשות.

הנה אני מקשיבה לך.

אז תעשי את זה. חברי הכנסת רוצים לייצג אתכם, תאמין לי. חברת הכנסת אפרת רייטן, בבקשה.

תודה רבה. שלום, חברים יקרים שאת כולכם אנחנו מכירים. תראו, בזה גם אני אומרת לך אדוני היו"ר, מדובר פה בסוף בכל האנשים האלה, מבחינתי לא רק שהם חשובים ואני אגב לא רואה שום הבדל בין כולם, תסלחו לי, כולכם הלכתם לקרב, כולכם הלכתם לצבא, כל אחד נפגע בדרכו שלו, ואני לא עושה כאן איזשהם מדרגים. אני חושבת שלי יש, סיפרתי לכם גם, על אחי החורג שבמשך עשר שנים ניסה להיות מוכר כהלום קרב, קיבל עשרות מכות חשמל, איבד הרבה מאוד דברים מחייו, לא הוכר בסוף. ולכן אני חושבת שאין אדם שיכול להבין את המצוקה הגדולה שבה אתם נמצאים.

ויחד עם זאת אנחנו מנסים להסתכל על הכל ביחד, כי גם האנשים שיושבים על כיסא גלגלים או קטועים, קטועי ידיים, אני בטוחה שיש להם גם אבחון של הלומי קרב, הם גם. זאת אומרת המקום הזה שבו הפכו אתכם לשני מחנות, בעיני הוא מזעזע, מזעזע. אתם צריכים להיות ביחד, זה הכוח שלכם. אתם צריכים לדאוג אחד לשני.

אני מסיימת, חברים אתם יכולים לא להסכים איתי הכל בסדר, אני אומרת לכם את האמת שלי ותיקחו אותה לאן שאתם רוצים. בשנה שעברה ראיתם שהצלחנו לעשות דברים, כלבי השירות ואני רואה פה שלושה מהממים, העניין הזה שאפשר לעשות פה דברים, עוד אחד, ארבעה כלבי שירות.

זה שהעברנו כאן חוק היסטורי, זה שהעברנו בוועדה הזאת חוק לאנשים עם מוגבלויות שזה משהו שלא קשור לנכי צה"ל, אבל המדינה שינתה את הדיסקט, והבינה שצריך לתפור לכל אדם חליפה שמתאימה לו. ושאי אפשר יותר להסתכל על כולם כעל מקשה אחת. אני חושבת שהמקום הזה שבו אנחנו נמצאים זה בדיוק הדוגמה לזה, כי מה שיש לנתי ומה שהוא צריך זה לא מה שיש לגל, ומה שיש לנדב. וכל אחד צריך את המענה שלו, ובעיקר את תשומת הלב ואת הרגישות. וזה הדבר החשוב.

ולסיום, אני לא רוצה לגזול לכם את הזמן, זה הזמן שלכם. הדבר שבעוכרינו כאן בכנסת, חוץ מהבעיות הפוליטיות שבכל שנה השתנתה פה ממשלה, זה באמת הזמן. ואמר את זה המנכ"ל, ואמרה את זה גם, אני יודעת, בהרבה מאוד שיחות, לימור. שאני, אם הייתי יכולה להמליץ ליו"ר הייתי אומרת לו זה מרתון אבל זה גם ספרינט. תן עכשיו הוראה להקים פה עכשיו איתך או בוועדת משנה, ממש לעשות פה מרתון מבחינתי יום יום של שעה אפילו כל יום, חודש, חודשיים, להיכנס דוך לעניין הזה עד שיצא עשן לבן, עד הסוף, לקום ולעשות את האירוע. אז ברשותך כמובן, אדוני היו"ר.

תודה, ההצעה התקבלה, תודה רבה. חבר הכנסת חילי טרופר. אני רוצה רק להגיד משהו לפני שחילי מדבר, כידוע ישיבות הוועדה מוקלטות ומשודרות והפרוטוקול וגם שידור הישיבה עתידים להתפרסם באתר הכנסת. ולכן כל דבר שנאמר או דברים שנאמרו, אם הדבר דרוש לשם הגנה על עניינו של קטין או חסר ישע, או פרסום בפרוטוקול יגרום נזק למוזמן לוועדה או אדם אחר, לפיכך אבקש להודיע בפתח הישיבה, כי ככל שיעלה צורך ונתבקש, ימחקו מהפרוטוקול של הדיון פרטים מזהים של הדוברים או חלקים מסוימים מתוך הפרוטוקול, בקיצור בלי שמות. חבר הכנסת חילי טרופר.

צוהריים טובים, יושב הראש, אני יודע כמה אתה מחויב לעניין, והיו לנו כמה שיחות, ואני מצטרף לבקשה של אפרת, זה הדיון בעיניי, הכי חשוב והכי דחוף במושב הזה ואפשר לפנות לו יום ולילה, זו מחויבות ערכית שאין עמוקה וגבוהה ממנה. ואני מציע יושב הראש, להגדיר שזה הנושא שדנים בו, כל היתר יכול לחכות קצת, או בוועדת משנה, נקדם את זה במקביל.

כל עוד יש אנשים שמרגישים שהמדינה לא עשתה בשבילם הכל, למרות שהם הלכו ועשו בשבילה הכל, הוא יום שהחרפה יושבת על כולנו. כן חשוב לי להגיד, אני רוצה להביע הערכה ענקית לאייל וללימור, ולכל אנשי משרד הביטחון ואגף השיקום. גם אם אני חלוק לפעמים, ותכף יהיו לי כמה הערות, אם אני חושב אחרת, אני חושב שמדובר בשליחי ציבור מסורים באופן יוצא דופן והלב שלהם במקום הנכון, אני מרגיש את זה בכל שיחה שלי איתם. אפשר לתת להם כפיים אגב בלי שזה ייחשב לי בזמן יושב הראש.

אני כן רוצה להגיד במובן של - - -, לימור בעיקר. זה התחיל בתנופה גדולה הרפורמה הזאת, ולאחרונה היא קצת מדשדשת, צריך להגיד את האמת. והאינדיקציה היא פשוט הרבה מאוד תלונות שמגיעו גם אליי. זה גם פערים בין לשכות, עדיין יש לשכות מדהימות שלכם שהשינוי מורגש מא' עד ת', אני אומר גם לך המנכ"ל, יש עדיין לשכות שזה נראה יותר מידי דומה לכל התלונות מהעבר. ושוב נוצרים קצת פקקים, ועובדה שיש לשכה באותו נושא, לשכה שעושה עבודה מדהימה ולשכה שעושה עבודה רעה, זה אומר שהבעיה היא בלשכה הרעה כי עובדה זה אותו נושא, ויש מקום שמעיף קדימה ויש מקום שתקוע. נפרט את זה בנפרד.

יש פער גדול בסוגיה של פוסט טראומה, ואני לא רוצה, וכמו שאפרת אמרה, אני חושב שזה רע מאוד המאבק הפנימי, אני חושב שזה צריך להיעשות ביחד ולצידם אני לא נכנס לבירוקרטיה דרך איך בדיוק אבל בסוף צריך לחשוב איך מקדמים פרק מרכזי בנושא של פוסט טראומה כבר בקרוב. הטור הזה הוא טור שאני, אני לא צד ואני מציע לכולם, עזבו אל תיכנסו, זה שיש אנשים אחרים, ואמר את זה יושב הראש, יש אנשים שדיור ורכב סופר קריטי להם, עזבו אותם. אל תשוו.

אבל הכל צריך לבוא כמקשה אחת.

רק אני מציע כל אחד יתעסק אחד, בכאב שלו, ושתיים איך הוא מיטיב עם עצמו? ואני אומר, זו תקלה שאין פרק משמעותי שנוגע בכאב העמוק של הפוסט טראומה בקרוב. פירט המנכ"ל.

אז בואו נתחיל איתו לפני הרכבים.

בכל החוק הזה אין אפילו התייחסות אחת - - - כי אנחנו, ואני בתור אישה לנכה פוסט טראומטי שניסתה להציל אותו יותר מפעם אחת מאובדן ומהתאבדות אני חווה את זה יום-יום, לא את הטראומה שהוא היה, הוא היום כל יום חווה את החרא שהוא עבר שם, וסליחה על הביטוי הזה, כי אני כל יום וכל הילדים שלי חווים את הטראומה הזאתי. כל יום בעזה. הוא חזר מעזה הנשמה שלו מתה ואין שום התייחסות פה. בסעיף 9 למשל - - -

זה באמת מביך שאנחנו מדברים על פרקים של רכב.

אני מכיר את הסיפור.

גברת, אני מבטיח לך שמיד אחרי חברי הכנסת את הראשונה לדבר בסדר?

רק אני רוצה להגיד שאני מקבל את זה שיש פה תקלה שהקצב של הדברים שהכי כואבים לפוסט טראומה לא מתקדמים בקצב הנכון, אני חושב שבזה כולנו שותפים.

בסדר זו לא גזרת גורל, אפשר לשנות את הסדר ולדון קודם כל בפרק על פוסט טראומה ורק אחר כך - - - עוד חמישה שבועות מושב הקיץ מסתיים - - - ושרשבסקי שיושבים כבר שנה רק בעוד חודש יתנו את ההמלצות. לא הבנתי למה?

גברת שחר, יש לי את כל הכבוד בעולם ואת כל הרגישות לאנשים נכים ואני לא מוציא אף אחד. אבל אנשים שאינם נכים לא צריכים להפריע.

אני רק רוצה לסיים בעוד נקודה אחת. אגב, אני חושב שלפחות בינינו אין פער גדול. אני מקבל, אנחנו, האחריות שלנו, אמר יושב הראש, זה לקדם את זה כמה שיותר מהר, גם משרד הביטחון איתנו רוצה שנקדם את זה מהר. זה האתגר.

אתה אומר שהבושה והכלימה עליכם, נכון, אז בואו נתחיל עם זה.

עכשיו אני רוצה לסיים עם משהו אחד, שניה, נקודה אחת. תראו, אני הרבה שנים בסיפור הזה לא כמוכם מתמודד עם זה באופן ישיר, אבל מהצוות שלי אני מלווה את החבר'ה אז אני מכיר. אני רוצה להגיד לכם שיש עוד הרבה מאוד בעיות, אבל זה לא אפס או מאה, גם לכם אני רוצה להגיד, פעם, עד לפני כמה שנים לא היה בית בטוח ולא היה בית מאזן, אז היום אומרים אין שם מספיק מקום.

פעם לא היה כלב אחד, אז היום אומרים 100 כלבים לא מספיקים. פעם לא האמינו לאף אחד, היום מאמינים. בסדר? ואני חושב, אני באמת מבקש גם מכם לראות, זה לא אפס או מאה. זה שיש עוד דרך ארוכה לעשות? בוודאי, אני לא חושב שיש מחלוקת. אבל צריך להסתכל נעשו צעדים משמעותיים גם במקומות שכואבים לכם, ודיברתי איתך בחוץ. עכשיו מתוך הדבר הזה, מה הפעימה הבאה? מה הדבר הבא? זה הדרך שלנו ואני מקבל.

חבר הכנסת טרופר תודה רבה. חברת הכנסת צגה מלקו בבקשה. תנו לה לדבר בבקשה.

תודה אדוני יושב הראש, כל מה שרציתי להגיד חבריי חברי הכנסת כבר אמרו, אבל דבר אחד שאתם צריכים לדעת, הפילוג ביניכם, המלחמה בתוככם, מה שיש.

אין שום מלחמה, צריכים פה פתרונות.

אין כאן מלחמה, הייתה כאן הדרה מכוונת וצריך לתקן את זה.

בבקשה אל תגידי איתנו על פילוג, אנחנו החברה הכי רחוקה מפילוג. אנחנו אוהבים, אנחנו מקבלים את כולם.

אני לא מאפשר להפריע לחברת הכנסת צגה מלקו. אני מבקש מהסדרנים לשמור על האנשים לא להתפרע ולא להתפרץ. חברת הכנסת מלקו זכות הדיבור שלך.

אני לא רוצה לגזול מזמנכם. אני מתקנת את עצמי, אני חוזרת בי, הפילוג ביניכם זה לא טוב. אתם צריכים להיות ביחד, אתם צריכים לתמוך אחד בשני. הפילוג הזה.

היא לא התכוונה לצד אחד כזה או אחר, היא התכוונה לשני הצדדים, תפסיקו.

אני לא אומרת צד אחד זה או זה, לכולם. כדי להצליח חייב לאחד את הכוחות. אם לא, הפילוג הזה לא יתרום, זה מה שאני רוצה להגיד. אני לא אגזול מזמנכם. ומה שרציתי להגיד חבריי חברי הכנסת כבר אמרו, וזה מה שהייתי רוצה לראות, כי כשבאים ביחד בכל מקום, לא רק פה, בכל תחום, כשהולכים ביחד מנצחים.

רויטל, תן לה לשבת ליד המיקרופון וזכות הדיבור. אני מבקש לכל אחד לדבר בדקה אם אפשר כדי שנוכל לתת לכולם לדבר, כי הזמן רץ.

שלום לכולם, שמי רויטל רוט, אני נישאתי בפעם השנייה. זה נישואים שניים שלנו, לנכה צה"ל פוסט טראומטי שההתפרצות שלו קרתה יום אחרי החתונה שלי, קיבלתי בומבה לפנים. ובבומבה הזאת אני קיבלתי מה זה צבא? מה זה משרד הביטחון? ה"תמיכה" שלהם, ואני במירכאות אומרת תמיכה, זה לפנות לאנשים שרק מעסיק אותם בירוקרטיה ופרוצדורה, ותשלחי את הטופס הזה ותשלחי את הטופס הזה ואנחנו לא יכולים לטפל בך כי אין לך את הטופס הזה. וזה דבר נורא אבסורדי שבן אדם עכשיו מתמודד על חיים ומוות, הוא במצב שהוא במצב מוות, סבבה? ואין שום התייחסות כי אין לך את הטופס הזה והוא לא מוכר וכל הדבר הזה, זה פשוט הליך מגעיל, וכל החוק הזה, שאין התייחסות אחת אפילו לפוסט טראומה, אוקיי?

הזכרת את סעיף 9 מה רצית להגיד? לא להפריע לה.

סעיף 9 מדבר על פגועי רגליים, קטועי רגליים, אבל מה עם פוסט טראומטיים? מה איתם? מה עם המלחמה היום-יומית שלהם לנסות לקום מהמיטה כי הם לא יכולים? כי הם לא מסוגלים, לא כי הם לא רוצים, הם רוצים מאוד, הוא מאוד רוצה להגיע לבר מצווה של הבן שלו אבל הוא לא יכול. הוא מאוד רוצה להגיע לבריתה של הבת שלו אבל הוא לא יכול והוא לא מסוגל לתפקד. הוא מאוד רוצה לנסות לעזור ולהכין חלב לילדה ולתינוקת שרק עכשיו נולדה, אבל הוא לא יכול כי הוא לא מסוגל. והוא לא מסוגל להיכנס להתקלח, והוא לא מסוגל לעשות ארוחות שבת.

יש פסוק בתהילים שאומר בניך כשתילי זיתים סביב לשולחנך, שזה היה החלום שלי. אבל לא, הבית שלי מפורק, וזה לא רק הבית שלי זה הבית של כולנו, זו רק דוגמה אחת. כל הכדורים האלה זו רק דוגמה אחת. אתם מפילים אותם, אתם לא עוזרים להם. החוק הזה לא מקדם אף פוסט טראומטי, החוק הזה לא עוזר לאף אחד פה. תעזרו להם, אני זועקת לעזרה. אתם אומרים המשטרה עוזרת? כן? בפעם האחרונה שאני הזמנתי את המשטרה כדי שתעזור לי, הם אזקו אותו. הם אזקו אותו בידיים וברגליים, זה פשוט בושה.

בשביל זה אמר המנכ"ל שהוא מקים יחידה מיוחדת בשביל זה.

אני מדברת מדם ליבי, אני שלוש שנים נשואה ואני חיה בגיהינום. אני מדברת מדם ליבי תעזרו לי, תקדמו חוקים שבאמת יעזרו לפוסט טראומטיים, לא רק לפגועים שרואים שהם פגועים.

תודה רבה, הדברים נשמעו. כל אחד שידבר דקה.

העזרה בדיור צריכה להיות לפוסט טראומטיים בדיוק כמו של קטועי הרגליים. אני בטוחה שלכולם יש מה לדבר, אבל אני מחכה עם זה כבר שלוש שנים.

דברי.

אני מבקשת שתיקחו לתשומת ליבכם ותיישמו את זה בחוק. שאנחנו נראה שינוי לטובת הפוסט טראומטיים. לא כתוב 30% רק לקטועי רגליים, למה? למה האיפה ואיפה הזאתי? כי לא רואים את הפציעה, אבל לבעלי לא רואים? ולפוסט טראומטי הזה לא רואים? אז הוא יכול? למה הוא כן יקבל והוא לא יקבל? למה איפה ואיפה? לא. אז הפוסט טראומטיים, אני פה להגיד די ולשים סוף לסאגה הזאתי.

פוסט טראומטיים הם כבר לא שקופים, אנחנו, אני אישית, אקדם אותם. אני אקח אותם אישית לידיים שלי ואני אעשה הכל, ואם צריך אנחנו גם נצא בהפגנות, כי לא ייתכן מצב כזה שהפוסט טראומטיים קולם לא נשמע. וזה קטע, כי גם מבחינה פיזית קולם לא נשמע, אבל גם מבחינה חוקית? אז די.

תודה רבה. גל רוטשטיין, תצמצם בדקה כדי שנוכל לעזור לאחרים.

אין שום בעיה, אני אנסה לתמצת את דבריי כמה שיותר מהר. האלוף אייל זמיר הציג פה מצגת מאוד מאוד נחמדה אך לצערי במבחן המציאות היא כותרת חלולה. מסלול ירוק, גם אני קיבלתי מסלול ירוק אחרי 20 שנים המתנה, אבל אני לא נחשב לחדש, אז אני כבר אחרי 32 ועדות בפתח תקווה ועוד מחכה לבית משפט.

חונכים לילדים זמן המתנה ממוצע שמונה חודשים כשיש שם חברות שיכולות לתת את המענה מיידי, ולא נותנות עזרה.

הנושא של הדיור זה הדבר הראשון, אני הוגדרתי לא בר שיקום נצרך כמו שאבי דיבר, אני בקבוצה הקטנה הזאת. לי אין סיכוי בחיים שיהיה לי בית. הילדה שלי בת 4.5, שנה מהיום אני צריך לרשום אותה לכיתה א', פחות משנה מהיום נגמר לי הסיוע בשכר דירה, אני אשמח אם מישהו מכם יודע להגיד לי איפה הילדה שלי תלך לכיתה א'? כי אני שנה מהיום אגור ברחוב. אני שנה מהיום אהיה גרוש, גר ברחוב, עם ילדה שלא יודעת איפה היא הולכת לבית הספר. כשאנחנו באנו והוכחנו, יש לנו נכה צה"ל מומחה לנדל"ן, ישבנו וכתבנו הצעה שהוכחנו שאפשר לפתור את בעיית הדיור לכלל נכי צה"ל ויעלה לאגף השיקום פחות. איפה שיתוף הפעולה?

כל הנושא של בית חם, בתים מאזנים נכון דיברו איתנו, הדרישה הראשונה והיחידה שלנו הייתה לא לעבור דרך הקובייה של הפסיכיאטריה בתל השומר שסוגרים אותך בחדר לארבע שעות כדי להיכנס לבית החם. אז מה התנאי הראשון כדי להיכנס לבית החם? להינעל ארבע שעות בקובייה, ייקחו לך את התרופות ומעכשיו ועד שתצא מהבית החם אין לך שליטה על התרופות. אתה יודע מה זה מישהו אחד מאיתנו כשהוא מתפוצץ ואין לו גישה מידיית לתרופה? זה יכול להיגמר בזה שאני אוריד בן אדם. ממש ככה.

עכשיו אני יושב פה ואני את מחסום הבושה שלי איבדתי מזמן. אתה יודע למה אני קיבלתי את התשובה של ההכרה? כי אני עמדתי עם חבל בכניסה לאגף השיקום אחרי 19 שנים 364 ימים ואמרתי שאם ב-20 שנים לא תהיה לי תשובה אני תולה את עצמי, וזו הדרך היחידה לקבל תשובה. וכשאני העזתי לצעוק שאני לא מקבל מענה, אז התשובה שקיבלתי היא 2:00 שש שוטרים הביתה, אזיקים על הידיים, אזיקים על הרגליים, שלושה שבועות מעצר בית על שווא.

וברגע זה מתנהלת חקירת משטרה נגד שמונה עובדי אגף השיקום שהעבירו הקלטות של ועדות רפואיות שלי, התעללו בי, שינו לי מסמכים רפואיים. ההתעללות לא נגמרת, אתם חזרתם 40 צעדים אחורה לפני האירוע של איציק. מה שהיה בשנה הראשונה המוצי פוצי שמוצי ליטופים נגמר.

אנחנו היום נטחנים, אנחנו מאבדים חברים, אנחנו מפעילים מערך חירום שלנו, החבר'ה שאתם רואים פה קופצים כל לילה להציל אנשים מהתאבדות. בשבועיים האחרונים יושבים פה אחד, שתיים, שלוש, ארבע אנשים שהצילו אנשים מהתאבדות. אנחנו עושים את העבודה שלכם.

תודה רבה, נתי שקד עכשיו, בבקשה.

אוקיי אדוני אני הייתי בישיבה וקודם כל אני רוצה להגיד לכבוד האלוף בשבילי הוא אלוף במיל', אתה מפקד שלנו, אני הבאתי את הכומתה כי מבחינתי אני לא יודע מה זה נכה צה"ל, אני לא יודע מה זה ארגון נכי צה"ל, אתה שלחת אותי לקרב אני הלכתי לקרב פעם אחר פעם בסדיר ובמילואים, לבנון השנייה היינו שלושה אחים ביולוגים באותו קרב.

אני לא יודע, אני לא מצליח להבין את כל הפוליטיקות הפנימיות, מבחינתי אמרת דבר אחד שאני חושב שלזה אני רוצה להצדיע לך, שאמרת השתקמות בקהילה, זו הנקודה המרכזית. אין שיקום בלי השתקמות בקהילה, אין. אני אתחיל מההתחלה אני אעשה את זה בצורה מסודרת. קודם כל אני אפנה לחברי הכנסת מהקואליציה, חברת הכנסת טלי גוטליב מהקואליציה, ממשלת ישראל קבעה בקווי היסוד שלה, הליכוד קבע יותר נכון, בקווי היסוד, וחתמו על זה כל מפלגות הקואליציה, הרב אייכלר כל מפלגות הקואליציה חתמו, כולל המפלגה שלך, על סעיף 19 שאומר לא בקווי יסוד קבעו את זה בהסכמים קואליציוניים, הממשלה תפעל להסדרת הטיפול השיקום ורווחת נכי צה"ל הלומי הקרב, אשר נפגעו מפעילות מבצעית, תאונת אימונים, וכל פעילות אקטיבית מסכנת חיים אחרת לרבות דרכי שיקומם בתעסוקה ראויה, דיור משפחה וקהילה.

באו כבר לפני 20 שנה, אני אגלה לכם סוד, לפני 20 שנים הייתה פה חברת כנסת מצביעת מרץ זהבה גלאון, היא התחננה בשנת 2000 שיגדירו מה זה הלם קרב? והתנגדו לזה. ומה הם אמרו לה? אין דבר כזה הלם קרב, יש פוסט טראומה. אבל גם אין דבר כזה פדוי שבי, יש לוחם שיצא לקרב, נפל בשבי ויש לו פוסט טראומה. יש לוחם שיצא לקרב ויש לו פוסט טראומה. חוסר הרצון הזה, 75 שנים, לא לקרוא לילד בשמו, יוצר עיוות. למה אני כל כך טעון גם? אני ישבתי פה 24 ישיבות בכנסת אצל אלי אללוף, אחד הדברים שכל הזמן זה חזר, אמרו להם החבר'ה מהאוצר, ויושב פה עורך הדין.

בלי שמות, הלאה.

אמרו להם חבר'ה, תגיעו לאיזושהי הסכמה, תוותרו, תצילו משפחות וכל פעם הנושא הראשון שדובר עליו היה רכבים, עגלי הזהב. אני בעד שנכי צה"ל יקבלו רכבים, אני בעד שנכי צה"ל ייסעו מצידי על יגואר, לא מעניין אותי על מה, אבל לא יכול להיות, ואני אגיד את זה, לא יכול להיות שממשלת ישראל, סליחה עם כל הכבוד לארגונים, ממשלת ישראל לא מגדירה, היא זו ששולחת לקרב, מה יותר חשוב, מה יותר חשוב?

תודה רבה.

רגע אני לא סיימתי.

החברים שלך מחכים לזכות דיבור. אוקיי אם זה בסדר בשבילך.

רק שניה עוד שניה אחת ואני מסיים. תראו, יש שני דברים שאני רוצה להגיד. אנחנו המון פעמים קודם כל אני גם דיברתי על זה על ארגון נכי צה"ל, אני חושב שארגון אחד יציג חזק ונכון, אך לצערי באמת אין רצון אמיתי לעשות בחירות גם ידניות וגם דיגיטליות כדי שלא 10% יצביעו אלא 90% מנכי צה"ל יצביעו.

אנחנו לא פה בשביל פוליטיקה.

שניה, על הארגון המייצג.

הארגונים לא רלוונטיים עם כל הכבוד, המדינה שלחה אותם והמדינה חייבת להם, וארגון נכי צה"ל הוא לצורך העניין לא רלוונטי. משרד הביטחון שלח אותם לקרב ומשרד הביטחון חייב להם. מה זה, הסתדרות?

אייל, לימור היקרים תקשיבו. נכי צה"ל, כמו צבא הגנה לישראל גרים ממטולה ועד אילת. הקמת מרכזים ענקיים בכל מיני מקומות לא יפתרו את הבעיה. צריכה לקום פה ועדה בין-משרדית ביחד עם הרשויות הממשלתיות ולצאת פה באמת באמת למערך לאומי של הוצאת הפצועים האלה מהבית.

אני אומר לך על עצמי, אני רואה חשבון עם תואר שני מהעברית. אתה תיקח את הרכב מחר, אני חותם הנה עכשיו, תחזיר לי את התעסוקה, תחזיר לי את הקריירה, תחזיר לי את המשמעות. מה זה שווה? אני אומר לכם, איך יכול להיות שעוברים פה כל כך הרבה מיליונים ולא אומרים חבר'ה אוקיי אנחנו נעביר רכבים, אבל חצי אנחנו מעבירים לשיקום, אבל חצי אנחנו מעבירים לדיור, אנחנו עושים איזושהי מערכת איזונים.

תודה רבה, המנכ"ל בוודאי רושם את עניין התעסוקה שנתי דיבר על זה. אתה עכשיו, אני הולך לפי הסדר. איציק רוצה לדבר אבל אחרי החבר'ה, איציק ידבר אל תדבר.

נעים מאוד קוראים לי נדב וירש, פצוע מצוק איתן, אני מאוד מאוד שמח להיות פה ואני מאוד שמח שפתחו פה את הדלתות לכמה אנשים ולהרבה מאוד הלומי קרב לאחר שנתיים שלמות שהדלתות היו סגורות. אז תודה רבה לך הרב אייכלר, ותודה לך אייל זמיר על זה.

יש לי פה שלושה דברים שאני מאוד רוצה לדבר איתכם עליהם, ואני חושב שאתם צריכים לקחת אותם ברצינות. ראשית כל, חוק הנכים, אני מאוד מאוד שמח שדאגו לכל האוכלוסיות הנכות בארץ, אבל לא דאגו לאנשים שנפצעו בפעילות מבצעית. איזה כיף? אתם לוחצים על הכפתור, אנחנו הולכים להילחם ובסופו של דבר הזכויות שלי לא נמצאות בחקיקה.

עכשיו אני שואל שאלה, אני מרגיש שאני נכה צה"ל הרבה מאוד שנים, אני חוויתי גם בירוקרטיה מאוד מאוד קשה במשרד הביטחון ואני חייב להגיד לך את האמת אייל, אני מרגיש שבסופו של דבר אני לא צריך את הארגון היציג הזה כדי שיגיד שצריך לעשות כמה דברים. אני מסתכל על אגף השיקום כאגף שאני מוצר הקצה שלו, ולי חשוב להגיד לך את האמת, רק אגף השיקום, לא מעניין אותי ארגון נכי צה"ל, הוא לא מעניין אותי. מעניין אותי שאגף השיקום יהיה מוסד חזק, שיכבדו אותו בדיוק כמו ביטוח לאומי, אותו דבר. שאם הוא מבקש משהו זה קורה ואם אומרים לו לבצע הפרדה של פוסט טראומטיים ולעשות מיון, ממש ככה, כי קוראים לנו לקוחות, אז אני לקוח VIP, בסדר? כולנו כל הלוחמים אנחנו לקוחות VIP, וככה זה לא מרגיש. זה אחד.

שתיים, בחוק אין לנו גם פרמטרים. כשאתם דיברתם בוועדת חוץ וביטחון לפני שבועיים או שלושה שבועות, אמרתם תורת שיקום תורד להלומי הקרוב. היום אין תורת שיקום להלומי הקרב. הפרמטרים לא נמצאים שם. עכשיו, אני מבין שאתם רוצים לשלוח אותנו ללימודים ולעשות לנו וואו אתה חכם, אתה מדהים. תקשיבו טוב, נגמרו הלימודים, אנחנו נפלטים מהחברה. אל תספרו לי סיפורים, אל תשקרו לי, תכניסו את זה לתוך החוק, את התעסוקה, שאני אהיה מוגן בתעסוקה, שאם מפטרים אותי, שמשרד הביטחון ואגף השיקום לא מעניין אותי הארגון הזה, מעניין אותי אגף השיקום ידע לשמור על הנכים שלו, על אנשים שנפלטים מהחברה.

מה שקורה בפועל ילדים בני 21 מקבלים הכרה. מה שאתם עושים אגף השיקום ואני באמת מכבד אתכם ואני אוהב את כל האנשים שיושבים מאחורה, מכבד את כולם. מגיע ילד בן 21 כמוני וכמו איציק ילדים תמימים חמודים רוצים לבקש הכרה, מקבלים 20%. תקשיבו טוב, כל מי שנפצע בפעילות מבצעית, כולם ללא יוצא מן הכלל, יגיע ל-50% בסוף. אנחנו לא מקבלים זכויות ב-20%. כל האנשים הצעירים נזרקים, ההורים מוותרים עלינו, כולם מוותרים עלינו.

תודה רבה.

סליחה הרב אייכלר, הדבר השלישי והאחרון זה שאתם אגף השיקום, אני באמת מבקש ממכם, אתם מכירים אותי טוב, אתם יודעים בדיוק מי אני, ואני רץ פה בחדרים של חברי הכנסת ומספר להם את החרפה הזאת שקרתה, שאתם הפקרתם את הלוחמים האמיתיים, הלומי הקרב, שהלכו לפקודה והלכו לבצע. יש פה דוגמה חיה, קוראים לו איציק סעידיאן. איציק סעידיאן נפצע בצוק איתן. אני גם מצוק איתן וכל החבר'ה פה מכל מלחמות ישראל, זו הבושה שלכם שאנחנו כאן ולא בשיקום ולא עם המשפחות שלנו כדי קצת קצת שנהיה קצת מאושרים ובמקום להביא אותנו לגאולה האמיתית, ואתם יכולים להביא אותנו לגאולה האמיתית, כי הם לא מעניינים אותי, מעניין אותי שמדינת ישראל יעמידו במקום את האנשים שתופסים ברצועה של הכלב. אתם לא ככה, זה לא פה היום. חשוב להגיד את הדברים כמו שהם וכרגע אתם לא מקרבים אותנו לגאולה, אתם מקרבים אותנו לקץ. תודה רבה.

תעסוקה ולימודים גם לנצרכים, לא רק למי שלא מוגדר ככה. נצרך לא זכאי ללימודים.

תודה נדב.

תעסוקה ולימודים גם לנצרכים, לא רק למי שלא מוגדר נצרך. נצרך לא זכאי ללימודים.

שלום שמי אליסף איש שלום, ואני מ"פ טנקים במילואים. התגייסתי בשנת 2000 ולמעשה השירות האחרון שלי עם פלוגת המילואים היה בשנת 2014. כבוד ראש הוועדה וחברי הכנסת ותודה לאלוף אייל זמיר שנמצא איתנו כאן, מכבד מאוד את המעמד ואנחנו רואים את ההידרשות שלך לנושאים ואת הנגיעה שלהם אליך.

פיגוע טרור חוצה הגבול אמש הזכיר את מי שלא חש מספיק מקרוב, את האיומים מקרוב ומרחוק. אין כאן כאלה שצריכים תזכורת, כאן כולם מסכימים שהחוסן הלאומי, שחוסננו החברתי, תלויים ביכולתנו לדאוג לשלומם ולשלמותם של לוחמינו. לשאת על כתפינו את הפצועים ולהבטיח להם כל מאמץ לשיקום מיטיב ומקסימלי. ובכל זאת למרות הקונצנזוס הרחב בטיפול בהלומי הקרב ומשפחותיהם, מעגל הנפגעים הראשון, החוק לא מבשיל פעם אחר פעם. שוב ושוב נעצר החוק על היותו חוק העוסק במגוון זכויות אך נעדר מחויבות לשיקום בכלל, ולהתייחסות מעמיקה מיוחדת להלומי הקרב.

ומדוע נדרש מענה מיוחד להלומי הקרב? האם יש עוד מישהו שעוד לא הבין את גודל המצוקה? אנחנו כאן, לא לסיפורים ולא לפתרונות אישיים, אנחנו כאן להבטיח שיקום ראוי לאחינו ולאחיותינו, הלוחמים והלוחמות ובני משפחותיהם הפצועים משכבר, ואלו שעוד ייפצעו לצערנו בעתיד. אני בא להציע כאן הצעה פרגמטית, ערכית, ושבכוחה לסלול את כברת הדרך הבאה לקידום החקיקה.

אני לא אכנס כאן להצגה עצמית, זה פחות רלוונטי אבל גם אני עצמי הלום קרב, התמודדתי שנים לבד, שירתי תך כדי התמודדות לבד ורק כשהנטל גבר מידי הופניתי לתחילת תהליך השיקום, שאגב לווה ברגרסיה מאוד מאוד משמעותית. היום אני אבא למשפחה עם שלושה ילדים ומטפל בהלומי קרב, תוך כדי התמודדות יום-יומית שלי.

הוועדה מכונסת כאן כדי לכנס חקיקה במתכונת מאוד דומה לאלו שנחלו כישלון חרוץ בעבר הלא רחוק. גם הפעם רבות הביקורות ובעצם ברור עומק האבסורד, בכך שמובא חוק אחרי למעלה משנתיים מקריאת שר הביטחון וראש הממשלה, ומה שמונח על השולחן עוסק בזכאויות כאלה ואחרות, שבינן לבין שיקום חסר הרבה.

בעצם עולה השאלה אל מגישי החוק, ובמקרה זה בראשם ארגון נכי צה"ל, האם אתם יודעים ומכירים בעומק הבעיה ובמשך שנתיים לא הצלחתם להניח הצעת חוק מתאימה תגידו לא עמדנו במשימה, ובואו נפנה לפרוגרמה אחרת. ופונה לחברי הכנסת, איך אתם נותנים לחוק שאינו עוסק בשיקום ולא מקבע הכרה וטיפולים בהלומי הקרב, שגם מה שנעשה בשנה האחרונה כהוראת שעה עומד לפוג, איך אתם נותנים לזה להיחתם על שמכם?

ויחד עם זאת ,אני שומע את הקולות שרוצים להעביר את החקיקה as is כי אחרת ייעצר כל המומנטום ולא נראה חקיקה עוד שנים וכו'. היינו רוצים להבטיח לכל אחד מפצועי צה"ל את השיקום המיטבי, כולנו, לכל הפצועים. חזית השיקום העיקרית שלא טופלה עד היום היא הלומי הקרב. אשמח לשמוע את הנציגים השונים, המקצועיים, עונים לשאלה מהו שיקום? האם הוועדה התלכדה לכדי מטרת שיקום מוגדרת? יש כאן כזאת? אם כן, מהם הפרמטרים? בואו נדבר עליהם, בואו נגע בעומק.

תודה רבה, זאת השאלה המרכזית. דוד גלבוע כבר הרבה זמן מבקש לדבר, בבקשה.

מנהלת שתתכלל את האירוע הזה בחסות ממשלתית היא תוכל לפתור את הדברים, עם אכיפה, עם חקירה, עם הבנה לעומק.

תודה רבה, דוד גלבוע בבקשה.

אני אספר רגע אחד על עצמי ואחר כך אני אכנס לדברים. אני הייתי מג"ד בצבא, אני איש סיירת, אני נפצעתי פעמיים. אני פגוע פיזית, אני 54% על הרגליים, 35% נכה פוסט טראומה, אם הייתי רוצה גם הייתי מקבל 80%. אני רוצה שתבינו נקודה אחת. אנחנו כאן צריכים למצוא שני דברים, אחד, את הייחוד ואת קבלת כמה שיותר מהר את הדבר שחוקתי. כל עוד זה לא מגיע, אנחנו לא יכולים לקבל כלום, ואנחנו צוברים הפסד. אני שירתי 32 שנים למען המדינה.

לא הבנתי.

לא להפריע.

אני רוצה שתבינו נקודה אחת. הבדל כאילו יש, אני אומר לכם כאחד שמשותק ברגל אחת, רגל שניה יש לי קטיעה חלקית, רסיסים ועוד מלא דברים.

מה זה יעזור לך חצי שנה באוטו?

לא ייתכן להפריע לנכי צה"ל לדבר. הסדרנים. תנו לדוד גלבוע לדבר.

תסביר לי מה יעזור חצי שנה באוטו?

כמה חודשים גרת ברחוב? כמה אנשים פה גרו ברחוב כי אין לנו איך לחיות? כמה זמן הילדה שלך אכלה אוכל מהרווחה?

אתה תלמד שצעקות לא פותרות את הבעיה.

גל אנחנו שמענו אותך בכאב, אני רוצה שתשמע גם את דוד.

מה שאני רוצה לומר זה שאנחנו חייבים להבין נקודה אחת. אני פטריוט ישראלי - - -

גם אנחנו.

לא ייתכן לא לתת לנכה צה"ל לדבר.

מי שפינה אותך זה הלומי קרב אתה יודע את זה. אתם בזים לנו זו התחושה, וזה עצוב מאוד.

אני הלום קרב לא פחות ממך. תפסיק עם השטויות שאתם מדברים ותתנו לדבר. אני בחיים לא הייתי פוליטי.

דוד גלבוע, תדבר אלינו, לא להתווכח.

אתה בז לנו, אנחנו יודעים את זה.

דוד גלבוע דבר אלינו אל תתווכח, דבר אל חברי הכנסת. דבר.

זו הסיבה למה צריך ארגו יציג להלומי הקרב. בבקשה יש לכם הוכחה חיה.

אני חושב שמה שאמרה חברת הכנסת צגה, שאין פה איחוד. כולם בנו פה שתי קבוצות. לא צריכים להיות פה שתי קבוצות.

הרב אייכלר, למה לא רואים פה נכים פיזיים? למה כל דיון במשך שבע שנים רואים פה רק הלומי קרב. למה אין שיקום?

נתי למה אתה סתם אומר? למה אתה אומר שאין פה נכים פיזיים? יש פה לא מעט.

אני רוצה לומר נקודה אחת. החבר'ה האלה לא מבינים שאני הלום קרב כמוהם.

אם ארגון נכי צה"ל היה עושה את העבודה שלו לא היינו פה היום. וחבל מאוד שאגף השיקום גם הולך להצטלם איתו.

אין ביניכם הבדל, זאתי האמרה הגדולה. כולנו פה למען מדינת ישראל.

יש הבדל, רוקדים לנו על הדם, עשורים שלמים רוקדים לנו על הדם ועושים מאיתנו צחוק. בגלל זה הפכו אותנו לפסיכופטים משוגעים והמשטרה עושה מאיתנו, גומרים אותנו אצל שוטרים, זו הסיבה.

טוב, עכשיו אני מבקש לתת לאיציק סעידיאן.

אני לא סיימתי, הם לא נתנו לי לדבר.

אבל ברגע שנקלעת לוויכוח, איבדת את האפשרות לשכנע. ביקשתי אותך לדבר אליי, לדבר אל חברי הכנסת, אז דבר. אני מבקש מהסדרנים, הגברת שחר אני אומר לך, את לא נכה ולכן אין לך את החסינות שאני נותן לנכים, ויוציאו אותך החוצה אם את תפריעי. את שומעת? לא להפריע, בבקשה לשבת ולהקשיב כמונו. דוד תסיים את הדברים.

אני לא רציתי לפרט כאן את כל מה שעברתי בחיי לאורך 40 שנים עד שהוכרתי כנכה צה"ל הלום קרב. הייתי מג"ד, הייתי מפקד פלס"ר, יחידות מיוחדות. אני פגוע, אף חייל שלי לא ידע שאני פצוע. אבל הרעיון היה שבאחד התרגילים מישהו גילה שאני יורה לכיוון לא נכון, ואז שאלו אותי מה קרה? אמרתי שאני שמעתי את - - - ואז פינו אותי ליחידה לתגובות קרב. אבל אני רוצה שתבינו נקודה, אני רק בשבילך כדי שתבין, אני עברתי ארבע גירושים בחיים שלי.

דבר אלינו.

הנקודה היא, אתם תבינו נקודה אחת, כל עוד לא נהיה גוש, אצבע לבד לא עושה כלום, רק אגרוף עושה.

דבר אלינו דוד.

איפה הביחד? ב-2017 ארגון נכי צה"ל עמד בכנסת ואמר אנחנו לא רוצים להיות ילדים של הלומי קרב, תדאגו לנו - - - לפני איציק לפני הכל, אתה אמרת את זה כשהיית - - - לפני שהיית יושב ראש.

אני עברתי שתי פציעות, אני לחמתי כנכה צה"ל במלחמת יום הכיפורים.

הוא גם הלום קרב, הוא לא מוכר אולי.

תודה רבה. עכשיו אני רוצה שיהיה שקט, איציק סעידיאן ידבר, לא להפריע לו בבקשה. איציק בבקשה.

אני רק אגיד שאני מרגיש שאני ממש מרגיש שאני נכנס למין התקף, ואני מונע את זה ברוך ה' אני מצליח למנוע את זה. אני מרגיש חצוי ואני מנסה להבין תוך כדי ואני רוצה להגיד, אני אנסה לקצר את זה כמה שאפשר.

אני אתחיל במה שאמרה חברת הכנסת צגה, שהיא אמרה שהכוח האמיתי בשורה התחתונה שנבין את זה כשאנחנו מאוחדים הכל קורה. גם זה, במלחמות, כל דבר, כשנסכים לקבל אחד את השני וכל אחד את דעותיו אני חושב שאנחנו נתקדם בצעדי ענק יותר.

אני רוצה לעבור למה שעבר חבר הכנסת חיליק שאמר שאי אפשר להתעלם מזה שכן נוצר פה איזשהו שינוי שלא היה המון המון זמן וכן לפחות התחיל משהו. וחבר הכנסת ישראל אני מרגיש שזה מאוד מתחבר לליבו ולאייל, וללימור. אני מאוד מקווה להאמין, אני לא מכיר א הדבר הזה, את הכנסת. אני מרגיש ככה, אני מקווה מאוד.

ואחרונה חביבה אני רוצה לעבור למה שאמרה חברת הכנסת אפרת. זאתי האימרה הגדולה בעצם שאני קמתי ועשיתי את המעשה הזה. אני היום נלחם, השתחררתי ואני נלחם מאוד מאוד יש לי המון המון דברים שמסובבים לי את הראש, בעיקר המחשבה של איך עשיתי את זה ולמה עשיתי את זה? ואני מבין גם עד כמה הנזקים היום, עד כמה הם באמת לאורך כל החיים. ואני אגיד את זה במשפט אחד, אני לפני שעשיתי את המעשה הזה, הייתי מוכר על 25% משהו כזה והקושי הקשה שלי שזה מעביר אותי למה שאמרה חברת הכנסת דבי, לזה שאני מוכר 25% ואני רואה אנשים שמגיעים לארגון נכי צה"ל, לבית הלוחם, כל יום 10:00 שם כל יום. ואני? לא יכול לצאת מהבית. חברים שלי איתי, אני רוצה כמו שאמרה חברת הכנסת דבי, להבין, כמו שאתה אמרת אייל, שאנחנו עושים פה משהו שעוד לא נעשה בעולם. אני חושב שיש לזה קשר מאוד ישיר לזה שאנחנו יהודים וכל ההיסטוריה שעברנו. אני כזה.

וחשוב להבין שהפוסט טראומה של הלם קרב, העוצמה ובסוף אתם מבינים את זה, אנחנו מגיעים לרוב ההתאבדויות הם של אנשים שהם הלומי הקרב. אני לא רוצה להשוות פוסט טראומה של מישהו אחר, שמישהו ייפגע ממני, אנשים שהתעללו בהם, או דברים מכל הסוגים, כולם, הנפש, כמו שדבי אמרה, היא לא איזה איבר שאנחנו יכולים להוציא מהגוף ולעשות לו מין פיזיותרפיה, זה כל כך רוחני וזה כל כך מה שנקרא, יכול להיות כל כך קיצוני אצל אחד אחר ואחד אחר, זה כל כך שונה, כמו שאמרה אפרה שצריך להתאים איזושהי חליפה.

ואני חושב שעם כל הכבוד לזה שאני מאוד מכבד את זה שכל העניינים האלה מתקדמים, ואני לא רוצה לחמם אבל יש איזשהו משהו קטן שצריך להוסיף את היחס לאנשים הלומי קרב, אנשים שראו את חברים שלהם. אני, המעשה שלי, בסוף אני עשיתי איזשהו בירור כאילו מה? קמתי מתוך כעס ועשיתי את הדבר הזה, מה? אני עד כדי כך דביל? אני לומד איזשהו חשיבה הכרתית ואני מתקרב למהות ואני מבין שאני יצאתי באיזשהו מקום להילחם, להילחם על החברים שלי, אלו שאני הולך לבית הלוחם ואני רואה אותם פעם בשבוע אולי פעם בשבועיים, והם לא יוצאים מהבית, אבל הם מוכרים 20% רק ואלה מוכרים 100% כל יום מגיעים בשעה מדויקת עם האנשים שלהם, עם הילדים שלהם, ואני תקוע בבית. אבל איך הם 100% ואני 20%? עם כל הכבוד? הנפש יכולה להשתלט על כל הגוף. ובגלל זה אומרים שהמחלות מגיעות מהנפש, ואני אומר לכם לא מעט פעמים אני הרגשתי שפצעים יצאו לי בגוף בגלל הנפש, ויש היום הוכחות מדעיות ובואו לא נתעלם מזה.

וניקח את מה שאייל אמר, אנחנו עושים פה עכשיו כרגע היסטוריה, וכדי לעשות היסטוריה צריך להיות מאוחדים, צריך להבין אחד את השני, לדעת שגם לשני יש מקום, וגם לך, אתה צודק, אבל בואו נדאג לכולם, לכל הדבר הזה שנקרא נכי צה"ל, שאנשים שחייבים פה במדינה ללכת ולהסתכן ולצאת מהחיים שלהם שבמדינה אחרת אנשים בגיל הזה יכולים לעשות מה שהם רוצים, ובמיוחד אנשים, נשים, ילדים, של הלומי קרב.

הלומי קרב זה עוצמות שאתה לא יכול, זה משהו שעם כל הכבוד, אי אפשר להסביר אותו גם. אי אפשר להסביר אותו. וגם יותר מזה, הלום קרב שנמצא עם הלום קרב לא יכול אפילו להסביר, עד כדי כך זה חזק. וכמו שאפשר אמרה, צריך לתת לכל אחד את החליפה שלו. ואני, בוא נגיד ככה, באותו זמן הייתי צריך להיות מוכר 100% לא פחות מהבחור הזה שקטוע שתי רגליים, וחשוב להבין את זה. הנפש שלנו. וזה מה שאנחנו לומדים היום בקבלה, בכל העולם המתקדם. מבינים עד כמה הנפש. וזה מה שמתקשר למה שאמר הבחור פה, צריך שיקום אישי, ואם יש כאלה שצריכים 100% או 100% פלוס, יקבלו את ה-100% פלוס שלהם כי זה כרגע המצב שלהם. אם הם נמצאים ברחוב ובן אדם שמוכר 100% גר בוילה והם 20%, אז איפה בסוף בסוף בשורת האמת, איפה הצדק?

משם יצאתי לקרב הזה. חשוב שתזכרו את זה. נתתי את החיים שלי בשביל זה, נתתי את החיים של המשפחה שלי, נתתי את החיים של הקרובים שלי, נתתי את החלומות שלי באיזשהו מקום. ולא, אני לא בא לצאת, אני לא גיבור, אני לא גיבור, אני פשוט מבין שהנפש שלנו זה משהו, מתוך המון לימוד של קבלה אני מבין שהנפש שלנו הוא הכי משמעותי בגוף כמו שהרב יודע אני בטוח שהוא מבין. ומשם הוא אומר מה השיקום אמיתי? כי הנפש היא כל כך מורכבת ויש כל-כך הרבה סוגים של הלומי קרב, אבל צריך לתת איזשהו סעיף ספציפי מיוחד להלומי הקרב, משהו שאין מה לעשות, האנשים האלה בסוף הם עמדו תחת פגזים, יריות, מטעני חבלה, על הראש, בשביל שאתם תהיו פה. כאילו זה נראה קלישאתי, גם היום להגיד שלום זה נהיה קלישאתי, אבל זאתי האמת.

ובואו נלך עם האמת ונהיה ביחד ונבין שלכל אחד יש מקום, גם מי שפצוע ב-20% גופני ואין לו את הנפשי, גם לו יש חלק, הוא חלק מהמערכת, הוא חלק ממדינת ישראל, הוא חלק מזה שאנחנו חיים פה 75 שנים בזכות ולא בחסד.

תודה רבה לאיציק סעידיאן. אני רוצה לאפשר לראש ארגון נכי צה"ל. אני רוצה לאפשר לראש ארגון נכי צה"ל.

למה אי אפשר לדבר? רק מי שהתפרץ?

כולם יכולים לדבר, גם עידן קליינמן.

צוהריים טובים לכולם. ראשית אנחנו מצטרפים פה לדוברים ששלחו תנחומים למשפחות שאיבדו אתמול את היקר מכל ומאחלים החלמה לפצוע. אגב, סתם לתקן את אבי אבוטבול, להבנתי זה לא היה בקווי יסוד אלא בהסכם קואליציוני, אבל סתם הערת אגב.

אני רוצה לומר משהו, לא תשמעו אותי אומר הפוך, אף אחד. אף אחד לא ישמע אותי אומר על הלום קרב שהוא יותר קל מנכה משותק. אני משותק מהחזה ומטה, חטפתי כדור בהיתקלות מטווח אפס בעזה, אני דור שלישי למגיני ארץ, סבא שלי נהרג במלחמת השחרור ואבא שלי נפצע אנושות ביום כיפור בקרב על מוצב בודפשט, ואני מציין את זה כי הקרב על מוצב בודפשט ב-15 באוקטובר, איפה אוריה אהרנפלד, שהוא בקיא במלחמת יום הכיפורים. אחד הקרבות הקשים ביותר, גדלתי עם אבא פוסט טראומטי. מעבר לזה גם מוטיל'ה. מעבר לזה אני חושב שמי שבגיל 19 וחודשיים עומדים מעליו שלושה רופאים בחדר חשוך עם רנטגן ואומרים לו שאם ביום שלישי יודיעו לו שהוא סיים קורס קציני, אז מעכשיו הוא משותף מהחזה ומטה, עשו לי חבר'ה טובה, אל תלמדו אותי מה זה טראומה. באמת.

אז איך זה הרכבים יותר חשובים?

טראומה זו טראומה, זה פלואידי, זה אישי, אל תתערבו לאנשים בטראומה.

אני לא התפרצתי לאף אחד בדברים. תנו לי לסיים, ואני אענה לך על רכבים ואל תתערבי לי באמצע. שימו לב שמתחילת הדיון לא התפרצתי לאף אחד בדברים, לא התערבתי לאף אחד בדברים. אני אשמח אם תכבדו אותי.

עידן תדבר אל חברי הכנסת, אנחנו נציגי הציבור, דבר אלינו.

אמרתי את זה כי חשוב לי, כי שמעתי פה אמירות וחברת הכנסת ביטון, עשי לי טובה, באמת מהמקום הכי כואב, מהמקום הכי מכבד, אל תספרו לנו מה זה לאבד איבר בסדר? אל תספרו לי מה זה להיות כש-3/4 מהגוף שלך - - -

אמרתי שנפש זה גם איבר, תדייק. לא אמרתי חלילה מה זה לאבד.

למה אין ייצוג להלומי קרב בארגון נכי צה"ל, למה?

לא משנה כמה תצעקו עליי, אני אומר את דבריי.

רק תדייק במה שאמרת.

מה שאני בא לומר, גברתי, זה שגם הפצועים הפיזיים סובלים מפוסט טראומה. כולם סובלים.

זה מה שאני בא להגיד עידן, גם מי שלא מוכר. כל מי שהיה בקרב הוא בסוף הוא פוסט טראומטי. זאתי ההבנה הגדולה. ההבנה הגדולה כולם פוסט טראומטיים.

תנו לנו לסיים את הדיון בשבילכם.

אני רוצה לדבר אליכם.

תדבר, אני שומע, אנחנו שומעים.

בואו נדבר רגע, כי חשוב לי שחברי הוועדה באמת יידעו, וכל מה שאני אומר מעכשיו הוא ממוסמך.

נתי, תכבד.

מי שקשה לו לשמוע אני מציע פשוט להירגע כמה דקות בחוץ. נתי אתה יודע שאתה בן בית אצלנו. תירגע, תירגע.

שלא תהיה טעות, חלק מהצעקות האלה זה כי לא רוצים לשמוע את האמת. שלא יהיה ברור יש פה אינטרס.

אתה שקרן.

היא קראה לו שקרן ואני לא מקבל את זה. היא אמרה ליושב ראש הארגון שקרן ואני לא מקבל את זה. אני מבקש מגברת שחר להתנצל על המילה הזאת.

אוקיי אני אתנצל בגלל שאתה ביקשת.

אני לא אסגור את הישיבה לפני שעידן יסיים את דברו והמנכ"ל יענה על כל השאלות שלכם. אם מישהו רוצה לשמוע את התשובות של המנכ"ל, שישבו בהקשבה בשקט. מי שלא יכול לשמוע, הדלת פתוחה. עידן תמשיך.

תודה. אני רציתי לדבר קצת עובדות, האמת שרציתי כי יש חברי ועדה שלא מכירים את ארגון נכי צה"ל ונשמעו כל מיני השמצות, סך הכל ארגון מדהים שקם ב-1949, אני לא הארגון, אני יושב ראש הארגון. אני בעוד שנה מסיים את תפקידי, חוזר להיות עידן.

עידן, אל תתנצל על זה, זה בסדר. זה שאני חושבת - - - זה לא משהו שהוא נגדך. מותר.

מה אתה מציע עידן?

סליחה אני מבקש רק להגיד עובדות ואז אני אלך. הכל בסדר.

לא, אני רוצה שתדבר.

לא, תדבר, אבל שניה רגע עידן.

חברת הכנסת גוטליב אל תעזרי לי, באמת אני מבקש.

אז תדבר אלינו בלי טענות, אנחנו רוצים לשמוע.

אני רוצה לדבר לחברי הוועדה. רפורמת נפש אחת אושרה על ידי ממשלת ישראל פה אחד ב-9 במאי 2021 והיא מהווה צעד ראשון בתהליך היסטורי של החזרת הטיפול הראוי ובהתאם להסכמות משרד הביטחון לאחר השלמתו, אחת לשנה יועלו לוועדה הנכבדה תיקונים נוספים לייעול הטיפול בנכי צה"ל במסגרת התקציב הקיים.

מטרת הרפורמה בניגוד לכל מה שנאמר, מטרת הרפורמה כפי שנכתב בהחלטת הממשלה מאותו זמן בראשותו של בנימין נתניהו, לפעול ליישום תוכנית לאומית שמטרתה להביא לשיפור משמעותי של הטיפול והשיקום של נכי צה"ל ומערכות הביטחון.

במילים אחרות, מטרתה של רפורמת נפש אחת היא להחזיר את הכבוד האבוד של פצועות ופצועי צה"ל, ולאפשר להם לחיות באופן מכובד את יתרת חייהם, תחת המגבלות של פציעותיהם, תוך חיזוק החוסן הבטחוני של מדינת ישראל.

עכשיו אני מבקש להדגיש, חוזר ומדגיש לפני חברי הוועדה, הרפורמה אינה איזו עסקת צד חשוכה בין משרד הביטחון לארגון נכי צה"ל, כפי שיש מי שמנסה להציג זאת כאן. רפורמת נפש אחת שאושרה על ידי הממשלה, ותוקצבה בהתאם היא תולדה של תהליך ארוך שהחל בוועדת אייל בן ראובן, הורחב וחודד על ידי צוותי היישום של רפורמת נפש אחת, שכללו את מיטב המומחים בישראל, כגון פרופסור זהבה סלומון מומחית בעלת שם עולמי בחקר פדויי שבי ופוסט טראומה. פרופסור ארנון אפק סגן מנהל בית החולים תל השומר, פרופסור חיים קנובלר שהיה קצין בריאות נפש בצה"ל, אנשי היחידה לתגובות קרב, נציגי צה"ל. אמי פלמור לשעבר מנכ"ל משרד המשפטים.

עידן סליחה שאני קוטע. אין אחד שיודע יותר כבעל ניסיון.

נעשו גם בנוסף שלושה סבבים שונים של שיתוף הציבור. הן בימים פתוחים, הן בשולחנות עגולים והן בסקרים. הכל בנוכחות נציגי צה"ל, משרד הביטחון וארגון נכי צה"ל. עכשיו אני מבקש להדגיש עוד משהו, על פי דרישת הארגון, לאחר המעשה הטראגי של אח שלנו איציק סעידיאן, בהחלטת ממשלה גם נקבע כי יש לתת מענה מיידי לנכי צה"ל כולם, בדגש על נפגעי פוסט טראומה, אשר הטיפול בהם הוזנח לאורך שנים.

עידן איפה אתה רואה את זה בחוק?

אז אני מבקש לחדד את זה, זה לא פוסט טראומטי, זה הלומי קרב. אני לא הייתי פוסט טראומטי, אני הייתי הלום קרב. סליחה, עם כבוד האתיקה. סליחה. אם אני שובר לכם את האתיקה האנושית או שזה פוגע - - -

תפסיקו לבלבל פוסט טראומה מלחימה, הלם קרב זה רק דבר קטן מתוך פוסט טראומה מלחימה, תשימו את הדברים על השולחן כמו שהם, תתייחסו למדע ברצינות. זה לא הלם קרב זה פוסט טראומה מלחימה, ויודעים את זה בבעלות הברית שלנו בארצות הברית. אני הבנתי שאם לא מתפרצים אין פה לדבר, אז אני מתפרץ. יש פוסט טראומה מלחימה.

אפשר לכבד גם את מי שלא מלחימה ולכבד את כולם. כבוד הדדי ככה נגיע לעומק השווה. מריבות היו פה, נראה לי, 20 שנים.

בוא נדבר סטטיסטיקה ומספרים כי זה מוכיח הכל.

אני חושב, עידן, לצורך העניין, אנחנו הרי נקיים עוד דיונים.

אבל אני רוצה לסיים.

אז תסיים.

אם התרבות היא שמתפרצים ואז אתם מודדים לנו את הזמנים שאנחנו לא מצליחים לדבר.

לא מדדתי, למרות שאתה ב-11 דקות.

לרפורמה הוקצו משאבים רבים בכל מה שקשור, ובמיוחד, דיברתי, על נפגעי הפוסט טראומה. ההיקף הוא של 474 מיליוני שקלים מתוך 900 המיליון. מעל 50% מהיקף הרפורמה, הגם שמדובר בשיעור של 12% מכלל נכי צה"ל להם מיועדת הרפורמה, לא כולל הטבות נוספות בתחום הרכב והדיור. אגב ברכב ממה שאני למדתי, 40% מכלל הרכב זה מפוסט טראומה, ובדיור 61%.

כן? תראה לי סעיף בחוק. אתה אומר את זה? אז תראה לי את זה בחוק. אבל הוא אומר דרים שהם לא נכונים, סליחה. איפה? איפה?

אתה משקר.

את תראי את זה בחוק. אתם משקרים. לא כל ההטבות נוספות גם בתחום הרכב והדיור, ביטול מבחן - - -

אתם יודעים שהחוק עדיין אינו הושלם?

כן, לא הבנתי.

לא נשתוק עד שזה יושלם עד הסוף.

אני לא מבין מה את צועקת עליי על החוק כשאת לא היית בחוק.

בסדר ולכן זה הדיון בוועדה, ופה אנחנו מציפים את הכל, נכון. תודה לאל שהוא לא.

אני מציין את המספרים שמראים שרפורמת נפש אחת אכן מכירה בצורך הייחודי והמיוחד של נפגעי הפוסט טראומה כמו שגברתי אמרה, והיא מקצה קרוב ל-70%, מכלל תקציב רפורמת נפש אחת מופנית ל-12% מכלל האוכלוסייה. עכשיו, הנתון הזה לבד ואני אתייחס להערה שלך גברתי ברשותך.

עידן הנתונים שלך לא נכונים. זה לא נכון.

בסדר. נתון זה לבד ומה שהוצג על ידי מנכ"ל משרד הביטחון מעיין ומגחיך כל טענה בדבר אי ייצוג הולם למי שסובל מפוסט טראומה בארגון נכי צה"ל. לא בתוך הארגון ולא כלפי חוץ. אני אגיד לכם, מתוך הדירקטוריון של ארגון נכי צה"ל, שיש בו 21 חברים, ששה או שבעה חברים מוכרים על פוסט טראומה ופגיעת ראש ונפש, אנשים לא יודעים על מה הם מדברים פה.

אז למה זה משנה לכם שיהיה להם ייצוג בנפרד?

כמה אפשר לשבת בוועדות? כל הזמן מדברים על הלומי קרב, כנראה שמשהו לא בסדר.

אני רוצה לבקש משהו בשם הארגון לטובת נכי הפוסט טראומה שאגף השיקום לא יכול לבקש. ועל פי החוק רק ארגון נכי צה"ל יכול לבקש.

למה אתה מתנגד להגדיר מה זה עזרה? למה?

תודה רבה, אני רוצה לסיים.

אולי תתנו לי רגע לומר את מה שארגון נכי צה"ל רוצה לבקש לטובת הפוסט טראומה, לאור השיח הארוך שהיה בענייני הדיור, אולי מה שאני אבקש ימצא חן בעיניכם?

אתה צודק אבל אפשר להבין, 75 שנים לא מכירים בהם. בוא נעבור הלאה.

איציק תן לי להיכנס לרזולוציות.

בואו נסיים, עם כל הכבוד הוא נתן לנו גם לדבר.

אנחנו מבקשים מחברי הוועדה הנכבדים לתמוך ביישום הרפורמה, כך שהליכי החקיקה שלה יושלמו כמו שאמרנו, עוד במושב הנוכחי. פצועות ופצועי צה"ל המתינו מספיק, והגיעה השעה להחזיר עטרה ליושנה, אנחנו מבקשים להוסיף בנספח א' שינויים מבוקשים בנוסח החוק.

אחד, ממונה ייעודי לטיפול בנפגעי ראש ונפש, בסעיף 1 לחוק אחרי הגדרת קצין תגמולים יבוא ממונה פגועי ראש ונפש, משראש אגף שיקום מנהל לצורך ליווי פגועי ראש ונפש, הכוונה וסיוע במימוש הזכויות. בסעיף 9 א' ח' לחוק בסופו יבוא, היה הנכה פגוע ראש או נפש, יהיה זכאי להגיש את הבקשה באמצעות ממונה פגוע הראש והנפש. שזה מענה לדרישה הראשונה שהייתה. תנו לי בבקשה לסיים.

הרי זה מה שאתם דורשים.

הנקודה השנייה שעלתה במהלך הדיונים של שולחנות העגולים והפתוח היה סיוע בביטוח משכנתא. אחרי סעיף 9 ז' יבוא 9 ז' 1, ציטוט, נכה שדרגת נכותו 20% לפחות, יקבל סיוע בתשלום בגין ביטוח משכנתא על פי תנאים וסכומים שיקבע שר הביטחון בתקנות.

הסעיף השלישי, נוסח מתוקן של סעיף חריגים לדיור, פתרונות דיור גמישים לפגועי ראש ונפש ברמת מחוז והגדלת סכומים בוועדת חריגים לדיור. הסעיף המדובר הוא סעיף 9 ט' ז', יסומן 9 ט' ז' 1 ולפניו יבוא כאמור. 9 ט' ז' סיוע בדיור בנפגעי ראש ונפש. על אף האמור בסימן זה, לנכה פגוע ראש או נפש, שדרגת נכותו בגין פגיעות אלה הינן 50% נכות לפחות, רשאי קצין התגמולים במחוז השיקום לאשר סיוע בפתרון דיור שאינו נמנה על הזכאות לפי סימן זה, וזאת עקב צרכים ייחודיים בשל הנכות, מאפייניו ומצבו המשפחתי של הנכה, ובלבד - - -

לא רוצים את זה. תעצור.

הוא לא סיים לדבר, אתם מתפרצים לו לדברים.

אני אחזור, מכיוון שאני חושב אדוני, אדוני יושב ראש הוועדה וחברי הוועדה, אני חושב שזה הסעיף הכי חשוב, הכי חשוב, אני אחזור עליו.

אנחנו שומעים, הפרוטוקול שומע.

על אף האמור בסימן זה, לנכה פגוע ראש או נפש, שדרגת נכותו בגין דגימות אלה הינה 50% נכות לפחות, רשאי קצין התגמולים במחוז השיקום לאשר סיוע בפתרון דיור שאינו נמנה על הזכאות על פי סימן זה. לעניין זה יקים שר הביטחון ועדת מומחים שתמליץ לקצין התגמולים על קיומו של צורך בהתאמת פתרון דיור ייחודי עקב הנכות או עקב המאפיינים הייחודים של הנכה לרבות מצבו המשפחתי. הרכב ועדת המומחים ייקבע על ידי שר הביטחון.

לא, שזה לא יהיה בוועדה, לא צריך ועדה. בדיוק אותו הדבר כמו הנכים קטועי הרגליים.

אני אסביר.

ממשלת ישראל החליטה, סוף סוף, אחרי 75 שנים להסדיר את מעמדם של הלומי הקרב או של פגועי טרור שנפגעו בלחימה או בכל אירוע מסכן חיים.

אפשר רגע לנסות להבין במה מדובר?

עידן, את המשך ההצעה תשלח אלינו ובדיון הבא.

אני חושב שזה נורא חשוב, נשארה שורה. הרכב ועדת המומחים יקבע על ידי שר הביטחון ובלבד שיכלול בין השאר ממונה פגוע ראש, עובד סוציאלי, מומחה לשיקום, מומחה לדיור.

עוד בירוקרטיה, תודה רבה.

לא, להיפך.

אני רוצה להודות לעידן קליינמן, יושב ראש איגוד נכי צהל. אני מודה לך מאוד. את ההמשך אתה יכול לשלוח אלינו דרך העורך דין, אתה מכיר את הכתובת שלנו. אנחנו נדון על זה בוועדה בישיבה הבאה. אני רוצה לאפשר למנכ"ל.

אני רוצה לסיים במשפט אחד.

בבקשה משפט אחד.

בסופו של דבר אני יושב ראש של ארגון מדהים, ששייך לכלל נכי צהל, לרבות הלומי הקרב, ולכן מתפקידי להכין ולהבין וגם לספוג הרבה מאוד דברים. אבל אני חייב לומר לך, בתור מי שהיה ביחד עם קובי יצחק שיושב שם, שגם משותק, היינו שלושה וחצי חודשים ברחוב כמשותקים, בחום, בשביל שהלומי הקרב יקבלו טיפולי שיניים, זה היה - - - משותקים, זה נקרא אחווה הדדית, אחוות רעים. ואני, בתור מי ש-20 שנים נלחם פה לטובת פצועי צה"ל בוועדות השונות, אני צר לי מאוד אדוני, צר לי מאוד אדוני על ההתנהלות הגסה והמשתלחת של מי שמנסה לייצר תחרות מיהו נכה קשה. זהו שיח לא מוכר.

תודה רבה.

אני רק מסכם זה שיח לא מוכר בארגון נכי צהל, שאינו מקובל על מרבית החברות והחברים בארגון. אני מכיר פה את האחים שלי 20 ו-30 שנים. אנחנו כולנו נגד ההתנהגות הזאת, אנחנו בהנהגת הארגון מאוד מאוחדים ומגובשים מאחורי הרפורמה הזו, ואנחנו נמשיך להוביל אותה תוך שאנחנו נתמוך כמובן, בוועדה, בכל שינוי שיוביל לשיקום של החברים שלנו. לאחר למעלה משנתיים של עיכוב, אדוני, אני מבקש כמו שהמנכ"ל אמר פה, לסגור את זה כבר במושב הזה ולהביא מזור לאנשים.

משפט אחרון לסיכום למנכ"ל משרד הביטחון, שיהיה כבוד עכשיו. מי שרוצה יכול לצאת כבר עכשיו כי אני סוגר את הישיבה. אבל לפני שאני סוגר, אני רוצה שהמנכל ידבר אל מי שרוצה להישאר. רק לאייל זמיר עכשיו זכות הדיבור לפני סגירת הישיבה. בישיבות הבאות. זו רק ישיבה ראשונה. אני מבקש מהסדרנים למנוע כל הפרעה שהיא.

אני רוצה רק שידעו שהלומי קרב לא מגיעים לבית הלוחם בדרך כלל. משום מה, הם משלמים את הכסף אבל לרוב הם לא מגיעים. אין הרבה. אם עכשיו תלך כל יום ויום ותספור כמה נמצאים ביום, הלומי קרב, זה 10% מהאנשים שהולכים בכל יום לבית הלוחם. עם כל הכבוד. אבל אני לא מזלזל בכבודם של הארגון שמייצג את כלל נכי צה"ל ולא את כולם כי זה הנכון וזה האמיתי.

איציק תודה רבה.

המלצה שלי זה לפתוח איזושהי ועדה או חיליק אמר שאפשר לפתוח משהו, לבדוק שבאמת הדברים קורים ולעדכן אותנו באיזשהו אתר. מה מתקדם? מה לא מתקדם? ככה הסכסוכים והריבים פה בינינו יחסכו את זה. אפשר לפתוח את זה.

תודה רבה איציק. אייל זמיר מדבר. מי שרוצה להגיע לישיבות הבאות שיתנהג עכשיו בדרך ארץ. כי אחר כך נסגור את הישיבות, לא תהיה ברירה. אז אני לא רוצה לסגור את הישיבות. עכשיו אייל זמיר מנכ"ל משרד הביטחון סוגר את הישיבה.

אנחנו לא דיברנו, אנחנו גם רוצים לדבר.

אמרנו שתתנו לנו דקה, אבל אנחנו נסענו 60 דקות כדי להגיע לפה אז תתנו לנו את הדקה שלנו. אנחנו נסענו פה במיוחד בשביל זה, כואב לי לשבת. למה אני לא יכולה לדבר?

אבל אתם רואים מה שהיה פה. אם אתם לא שומעים אחד את השני, אז מה הטעם?

עצם זה שאני לא השתתפתי בתרבות השיח אז זה אומר שאין לי מקום לדבר? זה מה שאתה רוצה ללמד את המליאה?

את יודעת מה? את צודקת. תדברי עכשיו.

אבל אני רוצה גם לדבר.

אוקיי אני אתן לשלושה אנשים. אבל אם יפריעו אני סוגר את הישיבה.

אוקיי, הדקה שלי. אתם מדברים על רפורמה ועצם עשיית רפורמה משמעה שאתם מודים שמה שנעשה באגף שיקום זה עוול. ואני שואלת איפה התיקון של אלה שעל גבם צמחה הרפורמה הזאת? המון אנשים שיושבים פה. אני מורן, אני נכת צה"ל, נפצעתי פיזית בתאונת אימונים בקורס טייס, אבל אני הלומת קרב מהיחס שקיבלתי בוועדות הרפואיות.

אתם יושבים כאן במשך שנים ומדברים על לעגן זכויות חדשות, ואני שואלת איך אתם מגינים על הזכויות הישנות שלי? למשל בוועדות רפואיות אני כבר ארבע שנים יושבת פה וחווה את זה שוב ושוב ושוב, איך אתם מגינים על זה שהבדיקה הרפואית שלי תיעשה בהתאם לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, בחוק זכויות החולה, ואמנה לבדיקה גניקולוגית משנת 2021. למען הסר ספק, אין לי שום בעיה גניקולוגית אבל זה לא מנע מארבעה רופאים גברים לבקש לראות את השופכה שלי כדי לבדוק אם האגן שלי התפרץ. אני לא חושב שיש כאן מישהו שחושב שצריך להסתכל על איבר המין שלי כדי להכיר בי באחוזי נכות.

לפני ההטרדה המינית הזאת שאני עברתי, אני ישבתי כאן בוועדות בכנסת והתרעתי על האלימות המינית והמגדרית שאני חווה בוועדות ושאף אחד לא מסוגל להגן עליי. בינתיים, תחת כל השנים שאתם יושבים פה, אני המשכתי וממשיכה לעבור את אותה התעללות, ואין אף גוף, וחברת הכנסת טלי גוטליב אומרת לנו להקליט. אין בעיה, אני הקלטתי לצורך הגנה עצמית, אבל השופטים בבית משפט אומרים שאין להם מה לעשות עם זה, ואני מבקשת שתגנו עלינו.

תודה רבה. גם אתה ביקשת דקה. אבל לא יותר מדקה.

משפט אחד מחובש שמתמודד מגיל 18 עם התאבדויות, מוצא את עצמי בגיל 45 גם מתמודד עם מתאבדים. מקבל שיחות, עוזר לאנשים כשאני בקושי עצמי עוזר לי ולמשפחה שלי. שוב פעם, סיפרתי על המחדל שהוכרתי, אמרו לי שבאתי דפוק מהבית ואבא שלי בכלל סגן אלוף. ארבע שנים היינו בשליחות, בנינו את סער חמש בארצות הברית, וחזרתי לצבא וואלה הייתי בבופור, סיכת לוחם, לבנון השנייה, סיכלתי חטיפה אפילו, אבל זה לא העניין אפילו.

העניין הוא שאתם וכל המצגות פה ואחוזים והמספרים זה מדבר על אנשים שאתם מכירים. יש את האנשים שאתם לא מכירים שעד היום מתבחבשים, מאז איציק סעידיאן, אם האם להגיש תביעה או לא? האם הם צריכים עורך דין? האם הם צריכים עכשיו עדים. גם כשיש להם עורך דין הם נעצרים בעדים. יש לי שני אנשים שאמרו אחרי המתאבד ה-27 שהיה חבר שלי מלפני הצבא, דותן בן טור, כולם מוכרים על נפשית, טאטאתם את כל ה-27 מתאבדים האחרונים על בעיות נפשיות, כמו שעושים לשוטרים היום, מפנים אותם לרווחה על מאניה דפרסיה, שוקים חשמלים ואשפוזים בכפייה, המשפחה לא מקבלת, עזוב את האבחון השגוי.

תודה רבה לכם.

המשפחה לא מקבלת את המעטפת הנכונה.

אתם רוצים לדבר אבל לא נותנים לאחרים לדבר. זאת הבעיה. אתה מדבר כן, למרות שהתפרצת ודיברת אתה מדבר עוד פעם, בבקשה.

אני מתנצל על ההתפרצות.

לא, זה בסדר גמור, זה טבעי, מקבלים את זה. הלאה.

יש לי שלוש נקודות עיקריות להעלות. אחד, הייצוג שלנו, למרות הטענות של נציגי הארגון המכובד, ארגון נכי צה"ל אנחנו לא מיוצגים, אין ייצוג. יש אפשרות להקים ועדה עצמאית, נתמכת, על ידי משרד הביטחון, החומרים כבר אצל נועה.

ללמוד מבעלות הברית שלנו, להקים ועדה שתיתן לנו את הקול לנו, לבני המשפחות שלנו, בצורה עצמאית, בהשתתפות גם של נציגים של משרד הביטחון, ארגון נכי צה"ל, כל מעל ה-70 עמותות שמכסות על כל הפערים שקיימים היום.

דבר שני, חייבים, בשביל לפתור בעיה, ואני בספק אם מישהו פה יחלוק עליי, להגדיר אותה נכון. גם פה בדיון שמענו לפחות שבע הגדרות שונות ל- - -. פוסט טראומה מלחימה, יש כזה דבר עם מאפיינים ייחודיים. ודבר שלישי, רשות לאומית או מינהלת כמו שיודעים לעשות - -

מחלקה מיוחדת.

- - איומים בעוטף ותת קרקע בתלוי מסלול, בוא נדאג למי שמפעיל את מערכות המשק האלה.

תודה רבה. אתה בבקשה

אני עומר אמסלם הלום קרב מצוק איתן, שמעתי את האחים שלי פה לנשק, על רכב, ואותם על רכב, ואותכם על רכב. אני רק רוצה לספר לכם משהו אישי. אני מוכר 50% - - -, אני, הייתי אמור להיות לי 80% מגיע לי רכב, ו-20% הלוואה. אבל מה קורה במצב שהלומי קרב לא יכולים לעבוד והיו להם חובות, והם נמצאים בחובות? אז פניתי לארגון נכי צה"ל החמודים והמתוקים שיושבים פה מצד שמאל, והם אמרו לי שהם יעשו את הכל הכל. הלכתי אליהם פיזית לבית הלוחם בחיפה. דיברתי, ישבתי שם, התעלמו ממני לגמרי, אמרו מחר, מוחרתיים, התעלמו, ואני שואל שאלה פשוטה. יש פה איזה הלום קרב שלא נכנס לחובות בגלל המצב שלו?

אני מכסה לבן שלי.

אז למה אני עכשיו, אשתי בהיריון בחודש שביעי, השכר שאני מקבל זה על חובות שהיו לי, חובות איפה שאתה לא רוצה חובות. אני נקלעתי למצב של פת לחם, ואף אחד לא יודע את זה. ואשתי בהיריון, אני רוצה לקחת הלוואה מארגון נכי צה"ל, לא יכול, למה? הפטר. אני נמצא עכשיו בהפטר, אני צריך לשלם להוצאה לפועל 45,000 ואז נמחקים לי כאילו, החובות. ואין לי כלום. השארתם אותי, שלחתם אותי לקרב. קיבלתי הפטר 45,000 אני צריך לשלם.

אם קיבלת הפטר אתה יכול לקבל הלוואה.

קיבלתי הפטר, 45,000 אני צריך לשלם להם. תעצור, אני צריך להגיש להם ולהגיש להם ולהגיש להם כדי לקבל ממכם.

אתה רוצה לדבר?

כן, אני שם לב שהרבה אנשים אוהבים להציג את עצמם. מתן כהנוביץ'.

לא חייבים להציג. יש דברים שאנחנו ממילא נמחק מהפרוטוקול.

אנחנו פונים אליכם, אנחנו לא פונים ישירות לצד השני של המעגל פה בשולחן. אני יכול באמת, אני כמו דג ישבתי פה כל הוועדה הזאת. אנשים, חברים שלי התפרצו, יש לי פה חבר שאני מכיר שאסון המסוקים נפל לו לרגליים, הוא היה הראשון שתיפקד. הוא מגיע עד היום, 30 שנים, איפה ההגדרות לצורך? הבן אדם חוזר הלוך ושוב שומע סיפורים. אני צריך לעשות תהליכים. אני מ-2016 מכיר את הבן אדם, שום דבר, עכשיו, נכון זו לא ראייה מערכתית, אותנו חיילים לימדו להתפרץ, אני מצטער אני יודע שביקשת שנפנה אליכם ישירות, אבל עידן, אני מתנצל התפרצנו עליך.

אנחנו, יש לנו נכות מסוימת, לעידו, לסעידיאן, לי, להרבה מאוד אנשים, גורם לנו להגיב בצורה מאוד מאוד אגרסיבית לפעמים, להיכנס לעימותים בלי שאנחנו מנסים בכלל. עכשיו, אני לא מדבר אישית על אף אחד, אני אפסיק לדבר על החבר שלי שאסון המסוקים, כולנו פה אני מתאר לעצמי, מכירים, נפל לו לרגליים.

איך זה הגיוני שהלומים, ושלל רבב, אנשים, סובלים? אני בעצמי, בלי אמצעים, בלי שום דבר, צריך לנסוע למקומות, לגלות, האנשים שיושבים פה בוועדה, אנשים מסוימים שיושבים פה בוועדה, בן שושן, קורים להם נפילות בגדודים שלהם והם לא שמים לב.

תודה רבה, הדברים שלך חשובים מאוד, אבל מחכים אחריך.

אני יודע שאני מתפרץ עוד פעם.

תשלים את הדבר, תגיד מה רצית? מה אתה מציע?

חברי הכנסת המכובדים, אדון זמיר, באמת יש לי המון כבוד.

מה אתה מציע?

כרגע אחנו בוועדה לא אחר כך, עכשיו הוועדה קורית.

נו מה אתה מציע?

לדבר לפני שיסגרו, לפני שילכו. הנתונים שנתנו פה הם נתונים מאוד מאוד נקודתיים על דברים מסוימים. אז אני אעצור לדבר על החברים שלי, אני אעצור לדבר על עצמי. עכשיו יש ועדה, עכשיו אפשר לדבר על הנתונים האלה ולהגיע להסכמות, אתה יודע, זה מאוד פשוט. יש לך מערכת של הגדרות שהיא שגויה, פשוט שגויה ביסוד שלה. עכשיו, זה לא משנה כמה צעדים יעשו בעתיד בשביל לתת להם מענה תנועתי, כלכלי, רווחי, לא משנה מה זה. ההגדרה עצמה.

מסכים, תודה רבה. חייבת להיות הגדרה ברורה. הגברת, בבקשה.

כמו שאייל אמר שאנחנו עושים היסטוריה, צריך לעשות היסטוריה בהבנה שהלום קרב הוא לא פוסט טראומטי רגיל, ובתוך תוכנו לפני שאנחנו הולכים לישון אנחנו יכולים להבין את זה.

הגברת תספרי בבקשה.

הבן שלי הלום קרב, ניסה להתאבד, הוא כבר הרבה זמן נמצא בבית מאזן. אני חושבת, יש במשרד הבריאות משהו שנקרא קהילה תומכת. קהילה תומכת שאחרי אשפוז מעבירים אותם לקהילה תומכת כדי לנסות להתקדם ולצאת לחיים חדשים. במשרד הביטחון אין כזה דבר. אתה יוצא מבית מאזן, אני ראיתי הרבה שחזרו משם אז אני כבר לא יודעת איך הבן שלי יחזור משם, כלומר מה הוא יעשה אחר כך?

הבן שלי בן 30 לא עבד יום אחד, יום אחד לא עבד. לא יצא מהבית, לא חברה. אני שומעת פה אנשים נשואים אני אומרת וואי, הלוואי, לפחות חוזרת מכאן עם תקווה שאולי הבן שלי, בעזרת ה' כן יתחתן. אז אני רוצה להגיד לכם שלנו לא חשוב רכבים ולא חשוב הבתים, לנו חשוב שיתנו חיים לילדים, שהילדים יתחילו לחיות.

לך לא חשוב יקירה, תדברי בשם עצמך. אני עוד שניה לא, בואי. לא רק חשוב זה, גם חשוב הדיור.

אתה, כן.

ברשותכם אני רוצה לעסוק בכמה נקודות.

אבל ממש בדקה.

ממש בדקה. אני הלום קרב ממלחמת לבנון הראשונה. אני נפצעתי בסדיר שלי, הכל נכתב, הורידו לי את הפרופיל, הייתי הלום קרב עוד בשירות הסדיר שלי. ההתפרצות של הפוסט טראומה אחרי שעשיתי שירות ועשיתי שתי אינתיפאדות ושתי לבנון, אחרי 18 שנה התפרצה לי פוסט טראומה כשהייתי עצמאי, שף מפורסם וידוע, כל עולמי חרב ביום אחד.

ההתעללות שעברתי מאגף השיקום בשביל להיות מוכר, הפסדתי את העסק שלי, אני לא שוקמתי. בשביל להעלות ל-50% אחרי שכבר היה כתוב שאני הלום קרב מהמלחמה עצמה, כן, כל 18 השנים של העשייה שלי נעלמו. לא קיבלתי רטרו לא קיבלתי שום דבר, זרקו אותי לרחוב. לא שיקום, לא כלום. אותי זרקו משני בתים בגלל שאבא שלי בן ה-80 סירב לחתום לי ערבות לשכירות. באגף השיקום אין את המילה פרוד. כולם חייבים להיות באותו בית. אני לא זכאי לדיור, אני לא זכאי להחזר דיור, אני לא זכאי לשום דבר.

ואני אומר עוד פעם, אם כבר מסדרים את הרפורמה למען החבר'ה הצעירים, אני כבר גמרתי, אני באתי לחזור עכשיו מווינה, באמצע שדה התעופה חטפתי התקף חרדה, ירדתי מהמטוס הייתי צריך על חשבוני לקנות כרטיס חדש, ללכת למלון, ולמי אני אסביר את כל הדברים האלה? למי אני אסביר? היו מלחמות בכל שני וחמישי פה, אנחנו מתחת למיטה, אנחנו לא זזים מהבית. פעם ראשונה, ואני אומר את זה לטובת לימור, שהתקשרו ושאלו אבל אין לי ממ"ד בבית, אין לי כסף - - -

לימור היא מנהלת אגף השיקום, היא משקמת את האגף.

נכון. אבל אני עדיין אומר, חייבים לבדוק את כל זה, איך יוצרים סל להלומי קרב שגם מתפרץ להם אחרי 10 שנים ושהם בקריירה? כי אם אני הייתי תובע את החברה הפרטית שלי לביטוח, הייתי אומר להם תשמעו, ההשתכרות שלי נפגעה, ולא להתחיל משקל וחצי, ולך תשבור את הראש עם שלושה ילדים.

תודה. הגברת בבקשה דקה ואחר כך אתה.

אני אמא להלום קרב קשה מאוד. אף אחד לא יודע מה המשפחה עוברת? איך אנחנו מתמודדים על הדבר הזה? הבן שלי גר מתחתיי. אנחנו מנסים להכין אותו כי אנחנו לא נחיה לעד, אני שואלת מי יטפל בו אחרי מותנו? אנחנו רוצים לדאוג לו היום לדיור, לא מעניין אותנו הרכב, כי הרי הוא לא יוצא מהבית, 13 שנים הבן שלי לא יוצא מהבית לא מעניין לא בתי הלוחם, הלוואי שהייתי יכולה להוציא. אני מקנאה כשאני שומעת שחברים שלו הם לא בקשר כבר כמעט היום, שהם נסעו, או שהם יצאו לאיזה מקום, כשאני רואה פה את כולם יושבים, אני מקנאה, הם באו לכאן, הבן שלי בחיים לא היה מעז להגיע לכאן. הוא לא הולך לבית הלוחם, הוא לא מוציא את האף שלו מהבית.

אם הבן שלי לא עונה לי בטלפון כשאני מתקשרת, אני פוחדת שאולי הוא קפץ כבר מהמרפסת. אלו החיים שלנו. בעלי קיבל התקף לב רק מצער, לא בגלל שהוא שמן או גדול היום הוא כבר לא שמן, רק מצער. אני אומרת לכם, המשפחות מתפרקות, המשפחות לא יכולות לשאת את הדבר הנורא הזה, הם כל כך אומללים. כשאנחנו לא נהיה מי יטפל בהם? מי?

עידן גם לא יוצא מהבית. הוא בא היום, תנו לו לדבר.

תודה, אתה עכשיו, אתה לא חייב להגיד את השם. אתה כבר דיברת אצלנו בוועדה, אז בוא תדבר בוועדות הבאות.

אני עוד יומיים סוגר 41 שנים מהיום שנפצעתי. אני חטפתי כדור בראש הייתי משותק שתי רגליים ויד שמאל. אני גאה בארגון שלי, ארגון נהדר, עידן מייצג יפה מאוד את כולנו.

הוא חבר מועצה.

כן, חבר מועצה, חבר ועד ארצי פגוע ראש, אני גאה מאוד במה שאני עושה למען החברים. עכשיו, אני רוצה להגיד לכם משהו. אני שמעתי פה את חברי איציק סעידיאן, הארגון הזה חייב לעבוד ביחד עם כולם. שמעתי את איציק, אני שמח, כי אם אנחנו לא נעבוד ביחד ולא נחזק אחד את השני אנחנו לא נגיע לשום דבר. וכואב לי לשמוע את החברים פה שמסתכלים על הרכב. כן, לי חשוב הרכב, זה הרגליים שלי. אתה רוצה לוותר על הרכב? תוותר על הרכב. אתה מוכן אתה מוזמן לוותר על הרכב.

לא יקירי אתה לא הבנת נכון, אני רוצה להסביר לך, אנחנו לא מוותרים על הרכב, הרכב הוא באמת פקטור חשוב.

אל תפריעו לי, אתם מפריעים לי בקו המחשבה. מי שלא רוצה, שיוותר על מה שהוא רוצה. הייתה פה הצעה יפה מאוד שעוזרת גם להלומי קרב, העלה את זה יפה מאוד. אני מבקש תהיו בשקט תתנו לי בבקשה לדבר. אתם לא תפריעו, זה לא יפה מה שאתם עושים.

100 מיליון שקל, חצי שנה באוטו, אתה צריך להתבייש, אנשים מתים.

אני לא מתבייש, תתביישו אתם. הביאו לכם דיור בה השגה, עוזרים לכם יפה מאוד, נתנו לכם פה עזרה יפה מאוד. אני מציע שתקבלו את העזרה הזאת.

אני רוצה למנכ"ל משרד הביטחון אלוף במיל' אייל זמיר לסכם. אני מבקש שיהיה שקט. אייל בבקשה. דברי סיכום מנכל משרד הביטחון, תנו לו לדבר.

רבותי תקשיבו, כולנו אחים. כולנו אחים. אני אומר לכם שאני עוד לא הייתי חודשיים בצבא, נהרג לנגד עיניי חבר שלי עם רימון ביד שלו בתא טנק קשר שהוא צריך לזרוק אותו כי הוא נכנס להלם קרב רק מעצם זה ששמו לו רימון ביד, ואנחנו אחרי זה נאלצנו ללכת בפקודת המפקדים שלנו לאסוף את החלקים שלו. וכולנו היינו בבופור וכולנו היינו בדלעת, ונהרגו לידינו חברים, ונפצעו אנשים בגופם ובנפשם.

לי זה ברור, אין פה אף אחד שהוא שקוף, אנחנו נפעל למענכם. אני חושב שהקריאות האלה אחד לשני אפסים או דברים כאלה הם לא במקום. אפשר לתקן אחד את השני, אנחנו כולנו ביחד בסיפור הזה, וצריך לפעול ביחד. זה רק יחזק אתכם ויחזק אותנו.

אנחנו קשובים, אני למדתי מהדיון הזה הרבה. חיליק גם שמעתי מה שאמרת שזה מדשדש, אנחנו ניתן לזה תנופה. הדברים שלכם, אני אומר לכם, נגעו לליבי. אני שמעתי את בנות הזוג, רויטל שמעתי אותך.

שקט אני מבקש שקט. אייל תמשיך.

אנחנו גם מקבלים, באמת אני אומר לכם, באהבה ובהבנה גם את כל הכעס עלינו. אלו שעושים וימשיכו לעשות. אני רוצה להגיד פה תודה רבה ללימור, שהיא אדירה. היא כל חייה עכשיו מושקעים בזה. ויש עוד דברים שצריך לעשות אותם. אני גם לקחתי מפה הרבה דברים. אנחנו נפעל. אני שמעתי את איציק סעידיאן בקשב רב, אני אומר לכם מה אני מזקק מהדברים שלו, שיש פה גם חיבור וגם שונות, אנחנו צריכים להכיר בזה, ואנחנו לאור זה נפעל. אני, לפחות בחלקת הה' הקטנה שלנו, אנחנו נבחן השתנות באגף השיקום, כולל הקמת גוף ייעודי לפוסט טראומה שיתמחה בזה.

כבוד המנכ"ל אני מבקשת שבתוך הגוף הזה יהיה נציג - - -

תני לי לסיים רגע רויטל כי אני עכשיו מגיע אליך גם. גם ברור לי שיש פה משפחות, וכל המשפחה יכולה להיות בפוסט טראומה.

יש פה ילדים שהם סובלים יותר מאיתנו.

וכמו שאנחנו אומרים שאנחנו לא משאירים פצועים מאחור, אנחנו גם לא נשאיר משפחות מאחור, אנחנו נתעסק בזה.

אני אמרתי לכם לגבי הנושא של הדיור שעלה פה, אנחנו נחכה לוועדת שרשבסקי, ואנחנו נטמיע את זה כבר עכשיו בחקיקה הקרוב, ואני בהחלט אסתכל על הנושא הזה של תורת השיקום, ואיך אנחנו מתארגנים על הדבר הזה? מידע שצריך להשלים פה וכנראה שצריך להשלים פה נושאים ופערים אנחנו נשלים. ולכם אני אומר, כמו שאנחנו עושים את תר"ש, תוכנית רב שנתית של חלל ולווייניות, ואנחנו מצטיינים בזה, אנחנו גם יודעים לעשות תוכנית רב שנתית של נפש אחת, וזה לא יסתיים רק בזה. ומצד שני אני כן אומר לכם, ואני רוצה להודות לעידן על העבודה שהוא עושה בשביל כולם. אנחנו עובדים ביחד, ואם אנחנו רוצים להתקדם נמשיך לעבוד ביחד. אמרתי גם חיבור וגם שונות.

אני אומר לכם, אם נשים רגליים אחד לשני, אף אחד לא יקבל כלום. אנחנו נתקדם ביחד, ואנחנו נפעל לראות איך אנחנו יודעים לשים פה פוקוס הרבה יותר גדול על הלומי הקרב, פגועי הנפש והראש לכל הסוגים שלהם. אז תעזרו לנו כדי שאנחנו באמת נוכל לעזור לכם.

תודה רבה לאייל, תודה רבה לכולם, ישיבה זו נעולה.

אני רוצה רק להגיד שהוועדה צריכה להיות בהשתתפות של כל הגורמים, גם חלק מפוסט טראומה הלומי קרב.


הישיבה ננעלה בשעה 14:14.