פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת

1

39
הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
29/05/2023


מושב ראשון


פרוטוקול מס' 24
מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
יום שני, ט' בסיון התשפ"ג (29 במאי 2023), שעה 11:24

מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית - אתגרים ותקצוב

חברי הוועדה: פנינה תמנו – היו"ר
מירב בן ארי – מ"מ היו"ר
שלי טל מירון – מ"מ היו"ר
אלי דלל
אימאן ח'טיב יאסין
יואב סגלוביץ'
מטי צרפתי הרכבי

קארין אלהרר
דבי ביטון
נעמה לזימי
מירב מיכאלי
שרון ניר
יסמין פרידמן
אליהו רביבו

מלי אורגד - מפקחת ארצית על תחום נפגעי/נפגעות תקיפה מינית, משרד הרווחה והביטחון החברתי בישראל

שירה עמיאל - רפרנטית רווחה, משרד האוצר

מיה אוברבאום - מנהלת תחום קשרי ממשל וקידום מדיניות, איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית בישראל

הדס קורמש בלישה - רכזת התוכנית, פוליטיקאיות צעירות

אורית סוליציאנו - מנכ"לית איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית בישראל

מיקה נטוביץ מנצור - מנהלת סיוע ברשת קולמילה, איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית בישראל

מרים שלר - מנכ"לית מרכז סיוע ת"א, איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית בישראל

רונית אילתי ממן - דוברת, איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית בישראל

ט' - נפגעת עבירה

אשר מלמד - רב, יו"ר ומייסד המרכז הישראלי למוגנות

קרן עייני - מנהלת, תאיר-מרכז סיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית בישראל

אבטם בריה - רכזת קהילה, תאיר-מרכז סיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית בישראל

רחל יעקובס - מנהלת אדמיניסטרטיבית, מגן

ענת מימון

דלית אזולאי

זיו אפללו - חבר תרגומים


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.


מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית - אתגרים ותקצוב

בוקר טוב לכולם, אנחנו היום מקיימים דיון על מרכזי הסיוע, לנפגעי ונפגעות תקיפה מינית, גם האתגרים וגם התקצוב, אבל אני חייבת לומר לפני כן, בעיקר גם לומר תודה, אני חושבת שאנחנו בתוך הבית הזה, צריכים לדעת להעריך עבודת קודש, להעריך שליחות, שלא בהכרח מתבצעת כאן, או של מקבלי החלטות ונבחרי הציבור, אלא על ידי המגזר השלישי ומגזרים אחרים שממלאים תפקיד משמעותי, בתופעות חברתיות, במתן מענה, בתיקון עולם, נקרא לזה, תיקון מדינה, תיקון חברה, בהשפעה גדולה, גדולה מאוד על הפנים של החברה שלנו, אבל יותר חשוב, היכולת שלכם להיות כתובת זמינה להרבה מאוד אנשים ונשים נפגעים שזקוקים לכם ואתם נמצאים שם עשרות שנים, בשביל להיות הכתובת הזאת, כמובן שעם השנים, המדינה גם נכנסה לתמונה ויש שיתופי פעולה, אבל המטרה שלנו זה לבדוק, איפה אנחנו עוד יכולים לתת לכם את הכלים, את המענים, את התקציב הנדרש. נמצאים גם כאן נציגים של משרד הרווחה, הרשות לקידום מעמד האישה ועוד משרדים שאנחנו ניתן להם בהמשך. כמובן, אני רוצה לברך את חברי וחברות הכנסת שנמצאים ונמצאות כאן, זה רק מראה לכם, כמה אנשים מעריכים את העבודה שלכם. אז אני שלא כהרגלי, אני קודם כל נותנת לאורית סוליציאנו, מנכ"לית איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית, בבקשה, יש מצגת.

[הצגת מצגת]

בוקר טוב לכולם וכולן, תודה לכל מי שהגיע לכאן, כולל חברי הכנסת כמובן וחברות הכנסת ותודה לך, יו"ר הוועדה על קידום מעמד האישה, על קיום הדיון הזה, מאוד מעריכות את זה. בקצרה, לבקשתך, הכנו מצגת קצרה, קצת להראות את הנתונים שלנו ומה אנחנו עושות, זה לא תמיד ברור מאליו ואני חייבת להגיד שאנחנו נותנות למדינה ועוזרות לאוכלוסייה שצריכה המון המון עזרה, בעלות יחסית, לא גבוהה ועושות עבודה, כל המתנדבות והעובדות, עושות עבודה מאוד מאוד מורכבת וצריך להגיד להם תודה, קודם כל. אז אני אתחיל, אנחנו תשעה מרכזי סיוע שפזורים בכל רחבי הארץ ואנחנו איגוד מרכזי הסיוע, זה ארגון הגג של המרכזים שעוזר בהיבט של חקיקה וקידום מדיניות, יש כאן מפה של חלוקת המרכזים. מה שבעצם, עושים מרכזי הסיוע, יש להם מערך של סיוע שהוא מורכב מכמה דברים - - -

אז זה תשעה מרכזים ששניים זה ארגונים חיצוניים?

לא, לא, יש תשעה מרכזי סיוע שמאוגדים באגוד מרכזי הסיוע ועוד שלושה ארגונים נוספים שהיום ממומנים על ידי משרד הרווחה, יש כאן נציג אחד שלהם שנמצא - - -

כן, כן.

שהם לא חלק מאיתנו. מרכזי הסיוע, חלקם קיימים, מעל ארבעים שנה, משנות השבעים כבר. אז המערך של הסיוע, כולל קווי סיוע שמאוישים על ידי המתנדבים ומתנדבות, מערך סיוע בווטסאפ ובצ'ט, שנקרא, קול מילה', פגישות סיוע במרכזים עצמם וקבוצות תמיכה ומרחב חברתי לנפגעים ונפגעות, כל זה כמובן, ללא תשלום. מה שעושים במרכזי הסיוע כשנפגעת, או נפגע מתקשים בטלפון, הם לא תמיד יודעים מה הם רוצים, הם רוצים קודם כל, תמיכה ואז מתחיל תהליך שלפעמים אורך שנים ארוכות. אז נפגעים ונפגעות, לפעמים רוצים רק תמיכה, או בקשת מידע, או הפנייה לכל מיני דברים נוספים וחלקם מעוניינים לברר, איך ומה מגישים תלונה, מה זה אומר, מה המשמעות והאתיקה שלנו היא לעולם לא להגיד, כן להגיש, או לא להגיש, אנחנו תמיד מחזירים שליטה ואת ההחלטה לידי הנפגעים והנפגעות, אבל אנחנו נותנים את כל המידע ויש אנשי מקצוע שבדיוק יודעים להגיד, מה זה אומר. מי שמעוניינת להגיש תלונה, או מעוניין, מקבל ליווי, יש לנו מעמד להיכנס לעימות בתוך המשטרה, יש לנו את הזכות הזו, ליווי לחקירות, ליווי לעימותים, ליווי בניהול התיק בפרקליטות, התהליכים האלו יכולים לקחת שנים ארוכות, עשר שנים, ליווי לבית המשפט - - -

בזמן גביית עדות במשטרה, אתם יכולים להיות שם?

כן, כן, כן, יושבות שם ולא פוצעות פה, אבל נמצאות וזה נותן כוח אדיר, מאוד חשוב גם שיידעו את זה ואנחנו גם מלווים לבית המשפט וגם אחרי שהפוגע משתחרר מהכלא, אנחנו נמצאות שם, נאבקות, כמו שנאבקנו בפרשת קסטיאל ואין סוף פרשות. הדבר הזה לא נגמר, גם השחרור הוא תהליך טראומתי. אנחנו עוסקות הרבה במיצוי זכויות, מלוות ומסייעות, איך למצות זכויות, מול הביטוח הלאומי, בדיור ושיקום וגם לנצל את מה שהרבה נפגעים ונפגעות, לא יודעים, לפנות להליך האזרחי לתביעה נזיקית. עדיין בישראל, כסף, לפעמים נתפס על ידי נפגעים ונפגעות, נתפס כמשהו מגונה, אבל זה לא. דבר מאוד מאוד משמעותי שלנו שאנחנו לוקחים גם תפקיד של המדינה זה חינוך למניעה, כי אין היום באופן סיסטמתי, חינוך למניעת אלימות מינית וכל מי שאמא ואבא כאן, יודעים את זה מהילדים שלהם. אז יש לנו תוכנית של כל מרכזי הסיוע שנקראת 'ביחד', אנחנו מגיעים למעל 100 אלף ילדים בשנה ורוצים להכפיל ולשלש את זה וזה גם ייקרה. יש לנו הרבה עזרה של גורמים פילנתרופים בעניין וגם שיתוף פעולה עם משרד החינוך. יש לנו תוכנית מאוד חשובה שנקראת, 'סטנד פור', של כל מרכזי הסיוע, להיאבק בהטרדות מיניות בעבודה וכל מי שנחשף לפרשת קצב, בסדרה המצוינת 'אלף' ורואה את הדינמיקה שמה ומאוד קשה לראות והסדרה מעולה, אני ממליצה לכם, צריך להבין, למה צריך הדרכה בתחום מניעת הטרדות מיניות.

אנחנו עושים הכשרות לאנשי מקצוע, מתחום הרפואה והרווחה ועד למדריכי חתן וכלה ובלניות, לזהות ולסייע לנשים, לזהות מה זה פגיעה מינית, מה הסימנים ואיך להתמודד עם זה וכמובן, אנחנו עושים פעילויות בקהילה, כמו שגרירים צעירים והתערבויות קהילתיות, בכל מיני קהילות, אני לא אתחיל למנות עכשיו. כארגון גג של כל מרכזי הסיוע שקיים מעל שלושים שנה והוקם על ידי מרכזי הסיוע, בחוכמה רבה, כדי לעבוד יחד, מקרו ומיקרו. אנחנו עוסקות בקידום מדיניות וחקיקה, העברנו מעל חמישים הצעות חוק, בכל שנותינו ועכשיו יש לנו הצעת חוק, איתך, מאוד מאוד משמעותית, של ביטול ההתיישנות בעבירות מין. אנחנו עושות הליכים משפטיים - - -

חבר הכנסת רביבו ושל חברת הכנסת אפרת רייטן.

נכון.

בוועדה משותפת שלי ושל חבר הכנסת רוטמן, יושב ראש וועדת חוקה.

זאת באמת ההזדמנות לומר, תודה לחבר הכנסת רביבו שלא היה בדיון הקודם בגלל - - -

גם של חברת הכנסת שרון.

כן.

הקרדיטים ניתנים, למי שצריך, ניתן. חמישים זה מדהים, אני חייבת לומר, המספר הזה של חמישים חוקים שהצלחתם להעביר בכנסת ישראל זה מדהים.

נכון, בזכות נשים שהן מאוד 'פאשן' לעניין. אנחנו עוסקים הרבה בהליכים משפטיים, בתקשורת פעילות ציבורית, גם הפגנות, אנחנו לא מתביישות לצאת לרחובות וגם מחקר, כי ארגון לשינוי חברתי, צריך להתבסס על ידע. הנתונים שלנו, במהלך השנים זה מעל 50 אלף פניות לשנה.

לשנה.

לשנה.

50 אלף פניות לשנה.

כן, כן. חשוב לי עכשיו להיכנס קצת לרזולוציות שתראו את הגרף של הפניות החדשות. חלק מהפניות הן פניות חוזרות, אנחנו בעצם מחזיקים נשים וגברים, מחזיקים אותם, אין להם לפעמים טיפול, אין להם מערכות תמיכה והפנייה למכרזי סיוע זה הצלת חיים. חשוב לראות את המספרים ואת העלייה, במהלך השנים, כי זה קשור לתקצוב שלא משתנה באותו דבר ואני אדבר על זה בהמשך. אז בשנה האחרונה זה היה מעל 14 אלף פניות חדשות, שכאמור, חלק מהפונות הן פונות שחוזרות ונשנות וצריכות הרבה מאוד סיוע. רק שתדעו מה המאפיינים ואפרופו, זה גם מתחבר לסוגיית ההתיישנות, בנתונים של השנה הקודמת, מעל 50 אחוז ממי שפנו אלינו, הם נפגעו, מתחת לגיל 18, חשוב להגיד את זה.

כמה אחוז?

מעל 50 אחוז, הרבה שנים זה הגיע ל-60.

וואו מעל 50 אחוז שפנו?

כן.

שזה באמצעות בטח גורם נוסף, או בעקבות הפרויקטים שאתם עושים עם ?

הרבה אחרי.

אה את אומרת ש- אוקי. אבל מעניין אותי כמה פונים אליכם, מתחת לגיל 18.

עוד מעט יש לנו את מיקה שתציג את הפרטים האלו. יש הרבה מאוד פניות על פגיעות בילדות ואם אתם מסתכלים על אפס עד 12, 26 אחוז ממי שפנו אלינו, נפגעו בגילאים האלו, כמעט 30 אחוז הם מי שנפגעו מגיל 13-18, זה הגילאים הכי הכי קריטיים ובגיל הצעירות 19-25, בערך רבע מהפניות וגם פונים אלינו אחרי שנים, מעל גיל 40 וזה שוב, מראה, מגיל 26-40, למה צריך לבטל את ההתיישנות. רוב הפניות ורוב הפגיעות הן כלפי נשים, 87 אחוז ממי שפונים אלינו. ואם מדברים על סוג הפגיעה, שמנו אותו בצבע כתום, 28 אחוז ממי שפונים אלינו, עברו פגיעות במשפחה, עוד פעם, זה מראה עד כמה זה קריטי, לבטל את ההתיישנות, זה ממש מאבק חברתי.

רק תמקמי אותי נכון, תגידי לי אם אני לא טועה, אפס עד 12, יש לכם 26 אחוז מהפונים ו-13-18 זה 28 אחוז?

כן.

זה לא גיל הנפגע? זה הגיל שפונים, אני שואלת אם זה –

זה בעצם לא גיל הפנייה, זה גיל הפגיעה.

גיל הפגיעה.

כן, גיל הפנייה הוא יהיה מאוחר יותר בגלל שיש כל מיני מנגנונים שבעצם, גורמים לסוד הזה להגלות אחרי הרבה שנים.

הגילאים של הפונים בזמן אמת.

כן, כן, כי ילדה בת 12 או בת 4, לא יכולה כמובן להתקשר.

לא, לפעמים דרך גורם שלישי.

לא, לא, בסדר אנחנו נסביר את זה. שוב, אני רוצה להדגיש את תמונה העל. אז אם את מסתכלת, כ-70 אחוז מהפניות, עד גיל 12, זה על שהפגיעה הייתה עד גיל 12, זה בגלל גילוי עריות, זה גם ברור מאליו, כי זה מי שיחסית קרוב לנפגעות ובשנת 2021 הייתה לנו עלייה משמעותית בפניות מהסוג הזה, זה באמת, מכה חברתית הפגיעות במשפחה, רק שעובדים בעולם הזה, נתקלים בכל כך הרבה אנשים שנפגעו בתוך המשפחה. עכשיו, כאן זה גרף מאוד מעניין שצד שמאל שלו זה משטרת ישראל (הסגול הבהיר) זה משטרת ישראל, הפניות למשטרה, שרואים שמי שפונה למשטרה, יותר קל לפנות למשטרה שזה אדם זר, זה גם טבעי, אדם זר לא מוכר, קל לפנות, ככול שהפגיעה בתוך המשפחה, הורה, אח, או קרוב משפחה, רק 2 אחוז נגיד שפונים למשטרה בגלל פגיעה של הורה. מנגד, זה בדיוק הפוך אצלנו, אלינו מעיזים לפנות, אז יש הבדל מאוד גדול, אל מרכזי הסיוע פונים, פגיעות חמורות יותר, שהפגיעות הם בתוך משפחה, על ידי אח, הורה, קרוב משפחה וזה תמונת הראי. אלינו פונים לאו דווקא כדי להגיש תלונה, אלא פשוט לקבל איזשהו סיוע ותמיכה והכרה וזה פער בין משטרה שכנראה יהיה תמיד, לפחות עוד שנים, עד שיום אחד אולי ירגישו שהמשטרה ממש מבינה את - - -

אורית, מה זה האדום?

האדום זה להראות לכם, עד כמה הנתונים קיצוניים, הפער ביננו לבין המשטרה, בעוד למשטרה, פנייה על פגיעה, על ידי הורה, זה רק שני אחוז, אלינו הפגיעה בגלל פגיעה על ידי הורה, היא 12 אחוז. פשוט רצינו להדגיש את זה, להראות את הפערים.

אפשר שאלת הבהרה קטנה על הנתונים? אני רוצה לשאול, דווקא, להתעכב על מה שציינת פה, על ילדות, אפס עד 12, אם את יכולה לעשות לנו שם, הבדלים בין מגדרים, למרות שאני יודעת שבין בנים לבנות וגם בין פוגעים לפוגעות.

אנחנו נגיע לזה.

זה גם לא משקף, כי יש תת-דיווח מבחינת-

תרשמו את השאלה ואני באמת, חשוב לי שגם הם יקבלו את התשובות, אבל שאלה נוספת, בעצם, מה שהשקף הזה מראה, לשאלת קרין, בעיניי זה שיש יותר אמון במרכזים אז לכן בגלל האמון הזה, הנפגע עצמו, או מי שיותר קרוב אליו, פונה אליהם וכשזה מדובר במשטרה זה מעגלים טיפה יותר רחוקים.

נכון, נכון, כי אצלנו באמת, מי שמגיע וזה המשמעות של כל האופרציה האדירה הזאת של מאות ואלפים של מתנדבים ועובדים, עובדים זה לא מאות, זה 100, 150 אולי, אבל הרבה מאוד מתנדבים. אופרציה, יחסית, לא יקרה למדינה שנותנת תמיכה לעשרות אלפי אנשים שזה מאוד מאוד משמעותי. פגיעה על ידי אחאים, אנחנו הדגשנו כאן שהייתה לנו עלייה מאוד גדולה, ב-2021, של פנייה של פגיעה על ידי אחים, למה? לא יודעת, אבל אתם רואים את הנתונים.

קורונה, כולם בבית.

וואו.

כן, יכול להיות, כן.

זה כנראה, קפיצה של פגיעה על ידי אחים ואחיות.

כן, אפרופו הסיפור של הילה צור וסיפורים אחרים. עכשיו זה שקף מאוד חשוב שמסביר את הדינמיקה של הפגיעה המינית, כמה זמן לוקח בין זה שמישהו נפגע, עד שהוא פונה, אז אתם רואים שהצבע הכתמתם, עשור ומעלה, 30 אחוז ממי שפנו אלינו, פנו רק אחרי עשור, למה? קשה מאוד לשיים, להסביר, להעז לפנות, לוקח שנים להתרפא מזה, עד שאפשר להרים אפילו אלינו טלפון.

אנחנו נעשה רגע פאוזה, לא סיימת להציג, רק להדליק את האור, את המצגת תשאירו. אני רוצה לתת לחברת הכנסת קארין אלהרר וחבר הכנסת רביבו, לומר כמה דברים, כי הם בלחץ זמנים, לחשו לי בכל זאת שישמיעו את דבריהם ואז אנחנו נמשיך איתך ואז ניתן עוד הפעם לחברי הכנסת.

יש לי שני שקפים ואני מסיימת, אבל אין בעיה.

אוקי, אז במשפט.

רק רצינו להראות כאן, בשקף הזה, את העלייה ההדרגתית בפניות אלינו, לסם אונס וזה גם, פשוט להראות את העלייה ההדרגתית, זאת מכת מדינה והוועדה המכובדת עסקה בכך ולסיום, שיטת העבודה שלנו זה מהצרכים בשטח, מהנפגעות עצמן, אנחנו לומדות מה צריך, למאבק באלימות מינית ואני אומר תודה רבה על הקשב.

תודה רבה. חברת הכנסת קארין אלהרר.

הנתונים מזעזעים, אין מילה אחרת, אחרי שרואים אותם במספרים, מזעזע. תראי, גברתי היו"ר, אתמול התעוררנו לעובדה מזעזעת לא פחות ויש לה, לדעתי, קשר, התעוררנו לעובדה שישראל היא האחרונה במדינות ה-OECD, בפרמטר של שוויון מגדרי. עכשיו, קשה לחשוב על העובדה הזאת שנחשפנו אליה ולא לתהות, איך יכול להיות שבאותו היום ממש, אנחנו רואים ש-285 מיליון שקלים, הועברו לאבי מעוז, כדי שהוא יקים רשות לזהות יהודית, כשמה שמעניין אותו, הוא לא מסתיר את זה בנאומיו במליאה, זה מיקומן של נשים במטבח, בחדר המיטות, זהו. איך אפשר שבאותה התקופה, אנחנו רואים ממשלה שלא פועלת כדי למגר את האלימות מכל סוג שהיא - - -

פופוליזם - - -

תיכף תדבר, אתה תוכל להגיד.

סליחה, חבר הכנסת - - -

למה לזהם כל דבר בפוליטיקה? למה?

אני אסביר לך חבר הכנסת רביבו.

זאת אחת הוועדות הכי טהורות שקיימות פה בכנסת.

חבר הכנסת רביבו, אני בזכות דיבור.

פופוליזם.

אתה לא חייב להסכים עם מה שאני אומרת, זו אפילו זכותך, אבל אתה תיתן לי להשלים את הדברים שלי.

בבקשה.

ואני רוצה להגיד לך משהו, חבר הכנסת רביבו, הפוליטיקה היא חלק מהאירוע, כי אם לא היו משחקים פוליטיים, חברי, חוק האיזוק האלקטרוני היה מחוקק כבר ומי יודע, חיים של כמה נשים היינו מצילים, גם בעבירות אלימות וגם בעבירות מהסוג הזה, זה אלימות. עכשיו, אני אומרת לך, אני מאוד רוצה, לא לעסוק בפוליטיקה, כמו שאתה קורא לה, אלא לעסוק במהות ויש לממשלה הזדמנות לעשות את זה. בחודש הבא, תעלה הצעת החוק, להקמת הנציבות, נציבות לנפגעי ונפגעות עבירות, לממשלה יש הזדמנות לא רעה בכלל, להגיד, אנחנו רוצים לתקן את זה, זאת הצעת חוק פרטית, כל מה שהם צריכים לעשות זה לתמוך בה בטרומית ולקדם אותה ביחד עם משרדי הממשלה. עכשיו אני רוצה להגיד לך, מילים יפות לא יספיקו, צריך מעשים ואני מאוד שמחה שאתה כאן ואני מאוד שמחה על המחויבות שלך ואני אשמח לעבוד איתך בשיתוף פעולה בעניין הזה והאמן לי, אין לי עניין בפוליטיקה כדי לעשות פוליטיקה, יש לי עניין אמיתי, בלמגר תופעת אלימות, יש לי עניין אמיתי, בלהציל חיים של נשים, כי נשים שעוברות את הפגיעות הללו, הן נשים שהחיים שלהם, נהרסו, נהרסו ולא ישובו להיות כשהיו. יש לנו מחויבות אמיתית, לפעול כדי להציל, כל אחת ואחת ובזה אתה תמצא בי שותפה ראויה, בלי פוליטיקה לשם פוליטיקה, פוליטיקה כדי להשיג את המטרה, פוליטיקה היא אמצעי, היא לא המטרה. תודה רבה.

תודה. חבר הכנסת רביבו, בבקשה.

טוב, בראשית דברי, גברת יושבת הראש, אני מבקש לברך אותך, על כך שהנושא הזה נמצא בראש סדר העדיפויות של הוועדה שאת עומדת בראשה, על הדחיפות ועל הנמרצות שלך לקדם את הנושאים.

אז מן הצדק שאני צריכה לברך אותך, כי כל החוקים, מרגע שנכנסת לכנסת, יש לומר בצדק, טוב שיש לנו אנשים בתוך הקואליציה שפועלים במרץ ובלי להסס, כולל בצורה עניינית שאמרת להביא לפה חוקים לוועדה כדי באמת לקדם מוגנות וביטחון פיזי, מיני, לילדי ישראל, לנשות ישראל ובכלל, אז תודה רבה לך.

חד משמעית, גברתי יושבת הראש, אני מאמין שמעבר לפוליטיקה, חברתי, כשאני אומר פוליטיקה, אני מתכוון לפופוליזם, כי ברשותך, להכניס מתיחויות פוליטיות ולהבליט את השוני ואת חילוקי הדעות, במקום כל כך טוב, זאת אחת הוועדות הטהורות ביותר שקיימת בכנסת, זה משהו שקצת מזהם. אני לא שלם עם כל דבר שקורה, אפילו לא בתוך הקואליציה ועדיין, צריך לדעת, איך לבטא את זה ואיפה. כשאני עמדתי על כך על הרגליים האחוריות אגב, בוויכוחים לא מבוטלים, תעיד על כך חברתי יושבת ראש הוועדה, שהחוק שאני מקדם ואני גאה שהוא אחד החוקים הראשונים שאני מקדם, בהארכת תוקף לנפגעי ונפגעות עבירות מיניות, שיגיע לוועדה הזאת, אני עמדתי על כך, חרף העובדה שאני יודע שהיא חברתי לאופוזיציה ואני מבקש בתוך הנושא הזה, לברך את כל העוסקות בדבר, אני שמח וגאה ונרגש לבשר לכם ולך, גברתי יושבת הראש, שבהיותי מרכז הקואליציה בוועדת כספים, אני נמצא במשא ומתן מתקדם עם האוצר והסכום הראשון שמוסכם שאני אצליח לגייס, בתוך המשא ומתן שאני נמצא איתם, הוא להעניק לכם תקצוב ותקצוב, לא של מאות אלפי שקלים, אלא של מיליוני שקלים, עוד לא חתמתי על זה.

תוספת, כן? אנחנו מדברים על תוספת?

תוספת, כמובן, כמובן, תוספת.

כבדהו וחשדיהו באוצר והנה זה מתועד.

אני לא מיהרתי לדבר על זה, זה הנושא הראשון שאני נותן לו ביטוי, בתוך המשא ומתן המתמשך שלי עם האוצר, חרף העובדה שכבר סיימנו תקציב, לאור העובדה שאני באמת מאמין שהם מגיעים בידיים נקיות, השארתי את כל הנושא של התקצוב העודף, ללאחר התקציב. אז הנושא הראשון שעולה על סדר היום שאנחנו מאוד מאוד קרובים ליישומו ולחתימה שלו, זה להעברת תקציב, לארגון הכול כך טהור שאתן מקדמות. אני מבקש מכן שתראו אותי, כשותף מלא מגויס שלכם למאבק, גם אם אני קצת פחות זמין להגיע לוועדה שיושבת הראש הוציאה אותי ממנה, אני כבר לא חבר שלה.

של איפה?

פה בוועדה, אני כבר לא חבר.

אתה יודע, בכנסת, כולנו יודעים שיש חברים שלא מגיעים ויש כאלה שהם לא חברים והם מגיעים, ההשפעה של חברי הכנסת - - -

נכון, דיברתי בהלצה, אני רווי חברויות בוועדות כאלה ואחרות והחליטו שמהוועדה הזאת, משחררים אותי ואני עדיין מאוד מאוד מעריך את הקיום שלה ואת הניהול שלה ואת סדרי העדיפויות שלה ולכן אני גם, מקפיד גם לקדם באמצעותה חוקים קארין ואני אשמח לשתף איתך פעולה, גם בנושא הזה וגם בעוד נושאים, באופן ענייני וגם אני גאה ונרגש לבשר. אני רק מאיר ושואל, האם זה נכון, יש לי איזושהי תחושה שאתם קצת פחות מעורבים, במלחמה ברשתות ובדרכי הזיהום של הילדים והנוער, לתכנים שפוגעים בהם ומאפשרים פתיחות שמטשטשת את הגבולות, בין הפוגעים לנפגעים ומצד שני, אני פחות רואה סרטונים שלכם שממריצים ומזמינים ומנגישים את השירות הנפלא שלכם, לדוגמא בעולמות התוכן של הצעירים, כמו הטיק טוק.

האמת, שאני שמחה שאתה אומר את זה, כי באמת יש ממש פרסום ייעודי באינסטגרם ובטיק טוק, לנוער ואולי הסיבה שכבודו לא רואה את זה, זה שאתה לא בחתך הגיל הנכון.

בזה הרגע הלך התקצוב.

חלילה, חלילה וחס. אני אשמח להיחשף לזה, אני מברך אתכם על כך.

תודה רבה חבר הכנסת רביבו. תודה רבה, אני קובעת כי לפי סעיף 120 לתקנון, ככול שתהיה בקשה, או שיעלה הצורך, ימחקו מהפרוטוקול המפורסם לעיון הציבור, פרטים מזהים של הדוברים, או חלקים מסוימים, מתוך הדברים שנאמרו לפרוטוקול, ככול שהדבר נדרש, לבקשת מי שהשתתף בישיבה, אם העמדת הפרוטוקול לעיון הציבור, עשויה לגרום לו נזק, או לזולתו. חברת הכנסת מירב בן ארי, מחליפה אותי לכמה דקות, כי יש לי רביזיה שאני צריכה לעלות, אני חוזרת מיידית, בבקשה.

(היו"ר מירב בן ארי)

אוקי, נמשיך, אורית סיימת?

רק הערה ונמשיך, אני רציתי להגיד תודה, אבל התודה שאני רוצה לומר, אנחנו לא ברורים לנו כל הנתונים לשר הרווחה מרגי, על כך שאנחנו יודעים שאנחנו צריכים לקבל איזושהי תוספת - - -

אבל אני כבר עשיתי את השאילתה הזאת במליאה, את זוכרת.

רגע, רגע, אבל את המספרים, אנחנו כבר בחודש יוני כמעט ואנחנו לא יודעים מה התקציבים שלנו, אני יודעת שכן - - -

הוא ענה במליאה.

הוא הודיע שתהיה תוספת, אני רוצה להגיד תודה, אבל אני חייבת - - -

את רוצה לדעת את המספר.

לא רק זה, אני חייבת להגיד ואני גם לא יודעת אם כבודך ראתה את כל הנתונים, יש לנו עלייה בפניות אלינו, במהלך השנים, לא צריך לדבר על יוקר המחייה, כולם יודעים את זה והתקצוב של מרכזי הסיוע שהם באמת, שירות מאוד זול למדינה, יחסית להיקף האדיר של הנשים והגברים שאנחנו מסייעים להם. אנחנו עושות עבודה שהיא - - -

מה השאלה, אבל אורית?

בקשה ואני אעביר אחר כך, ברשותך, אחרי תדבר גם מנהלת מרכז הסיוע של תל אביב שתיתן מצב מהשטח, שאנחנו חייבים תקצוב שנכנס לבסיס התקציב, שיגיע לפחות לעשרה מיליון שקלים, זה גם לא סכום כזה גדול ואנחנו רוצים לדעת, איפה אנחנו עומדות ולבקש שבאמת, יהיה תקצוב ראוי למרכזי הסיוע. תודה.

תודה, זה יטופל. אני רוצה לתת למרים שלר, מרכז הסיוע בתל אביב. שלום לך.

תודה, שלום. אז קודם כל, אני רוצה להגיד שאם כבר דיברו פה על פוליטיקה שזה לא דבר פוליטי, כן דבר פוליטי, באמת, צריך לציין שפגיעה מינית זה דבר שפוגע בכל אחד מהאוכלוסיות, אין בכלל אוכלוסייה שחסינה מפגיעה מינית, פה במדינת ישראל, חרדים, דתיים, חילוניים, מזרחיים, אשכנזיים, משכילים, עניים, עשירים, בכל אחת מחתך האוכלוסייה. אנחנו מדברות על התופעה הכי רחבה שיש בחברה הישראלית, אחת משלוש נשים, עוברת סוג של פגיעה מינית, אחת מחמש, עוברת אונס, אחד משש, עוברת גילוי עריות ואחד משישה גברים, עובר סוג של פגיעה מינית. זאת תופעה שזה משהו שפשוט פוגע בכל חתך של אוכלוסייה והיום זה יום שאנחנו באים ואומרים תודה שיש אולי תוספת פה, אולי תוספת שם, אבל אנחנו, כמו שאורית ציינה, 44 שנים אנחנו באות ומנסות לגרד כמה שאפשר פה מהכנסת וגם צריך להבין שהכספים שאנחנו מקבלות זה משהו כמו 30 אחוז מהתקציבים של כל מרכזי הסיוע. כל מרכזי הסיוע עושים המון המון פעילויות וגם המון המון הפקות, רואים, כדי לגייס כסף, כדי להפעיל את כל הפעילויות שלנו. אנחנו עושות משהו שהמדינה לא עושה, אנחנו נותנות שירותים ופעילות שהמדינה לא נותנת, אנחנו מדברות על נפגעות ונפגעים שהם לבד לגמרי בסיפור שלהם. שמעתם 50 אלף פניות, כל אחד ואחד זה סיפור, זה מצוקה, זה מסע, זה דברים שהם סוחבים כל החיים ויש מקום שהוא אנונימי, דיסקרטי, מרחב בטוח שהם יכולים לבוא ולקבל את התמיכה, את הליווי, ואת השיקום, לא צריך מישהו שפעם אחד נפגע וזה מה שייצבע את כל החיים שלהם.

אנחנו פה כדי להיות לצידם וזה לא הגיוני וזה מביך, כל פעם מחדש שאנחנו צריכות לבוא לפה ולהתחנן על משהו שאמור להיות חובה חברתית, זה אמור להיות משהו שכל החברה לוקחת על זה אחריות, שום מפלגה, כל הזקנים וכל הצעירים, כל הכסף הזה שנשפך ביליונים, מיליונים, לכל עבר, לכל דבר ופגיעה מינית, עד עכשיו לא קיבלו שקל, בנושא הזה, זה לא הגיוני, זה לא הגיוני שאנחנו צריכים לבוא כל פעם, כל פעם אנחנו מגיעים לאיזשהו תקציב, כל פעם עם תוספת פה, תוספת שמה. בשנים האחרונות הגענו כבר ל-11 ושוב, אנחנו חוזרים חזרה לחמש וחצי, נכון להיום. אנחנו לא יודעות מה קורה, הוועדה עוד לא ישבה, אנחנו ביוני ואנחנו לא יודעות, איך לתקצב ואיך לתכנן שנה. אחרי זה אנחנו צריכות להגיש בקשות ולהגיש טפסים על פעילות שנה, שבכלל אנחנו לא יודעות מה התקציב שלנו, זה לא יכול להיות שאנשים נורא נורא מתעצבנים ואומרים, אלימות זה נוראי ונשים מתאבדות ונשים מאבדות את החיים שלהם וזה תופעה נוראית וכשבא הרגע שצריך לעשות משהו ולעשות את המינימום, אף אחד לא נמצא פה ומדברים פוליטיקה, לא פוליטיקה, זה לא קשור לפוליטיקה, אין אף מפלגה שחסינה מהתופעה הזאתי, אין אף חתך באוכלוסייה שחסינה, זה החובה של כל אחד מאיתנו ואנחנו באות כל פעם ואנחנו צריכים לבוא ולהתחנן, זה צריך להיות משהו שהוא צריך.

הנקודה ברורה, יש לי דה ז'ה וו ממך.

מה לעשות, אני שלושים שנה באה וצועקת את זה.

זה מה שכל כך עצוב.

נראה לי מ-2016 זה - - -

ביזיון מירב, זה ביזיון שאנחנו צריכות להתחנן.

תאמינו לי, באמת שאני יודעת, אבל אני רק רוצה לדעת, האם משרד הרווחה, בגלל שחברי הכנסת הם הולכים וחוזרים ויש להם עוד וועדות, אם יש לך אולי איזשהו נתון?

מירב, ברשותך, אני רק רוצה להגיד שמכל המספרים שנאמרו פה, מהמצגת וכל מה שאמרו, צריך להבין עוד דבר, שפחות מ-15 אחוז מהנשים שפונות אלינו, מגישות תלונה למשטרה. שנה שעברה 80 אחוז מהתיקים נסגרו, ללא הגשת כתב אישום. זה אומר שרוב הנפגעות ונפגעים, נשארות ונשארים לבד, עם הפגיעה.

מרים, הנקודה ברורה, יש הרבה דוברים, אני חייבת רגע לשמוע אם משרד הרווחה, יודע משהו לגבי התקציב ואז נמשיך עם חברי הכנסת כדי שתשמעו, אם אתם כבר כאן, כי אתם הולכים וחוזרים, אז פשוט תגידי, אם אתם יודעים משהו להגיד על ה- כן, מי מציג? בבקשה.

שלום, שמי מלי אורגד, אני מנהלת שירות ואחראית בין השאר, גם על התחום של פגיעות מיניות.

במשרד הרווחה.

במשרד הרווחה. ראשית, אני רוצה לציין והן יודעות את זה, שאנחנו מאוד מוקירים ומכירים מקרוב, את הפעילות של מרכזי הסיוע. אנחנו עובדים איתם בשיתוף פעולה, רק כדי לסבר את האוזן, מרכזי הסיוע, כפי שהציגו, נותנים את התמיכה, את הליווי, הם מעלים את המודעות, הסברה וכו'. בתוך משרד הרווחה, קיימים מרכזי טיפול שנותנים את הטיפול, יש לנו מסגרות חוץ ביתיות, אני אפרט, פשוט חשוב לי שתבינו את הרצף המענים שניתנים והשירותים שניתנים, לנושא של נפגעי ונפגעות תקיפה מינית. יש לנו 12 מרכזי סיוע, נכון, איגוד מרכזי הסיוע שמאגד בתוכו תשעה מרכזים, עושה עבודה באמת, באמת מדהימה ואנחנו שמחים על השותפות הזו. אני אגיד ששנים רבות, אנחנו תומכים במרכזי הסיוע ונכון, כפי שהם אמרו, בבסיס התקציב, עומד על עד כשישה מיליון ₪, משהו כמו חמש וחצי, קצת יותר וזה בסיס התקציב ואנחנו המשרד החליט ואולי זו הבשורה שאני באה איתה, נכון שבשנים עברו, או שאפשר לומר, בשנתיים האחרונות, סביב הסכמים קואליציוניים חד-פעמיים, ניתנו 11.750 מיליון, אבל זה היה הסכמים קואליציוניים, אני מדגישה את זה, חד-פעמיים. לנו יש בסיס של חמש וחצי מיליון, קצת יותר והחלטנו להעלות את התמיכה, לשמונה מיליון, על בסיס התקציב - - -

בבסיס זה שמונה מיליון?

על בסיס, זה יהיה קבוע שמונה מיליון. אני אגיד יותר מזה, אנחנו בנוסף לתוספת של מעבר לשתיים וחצי מיליון, אנחנו בימים הקרובים, אני ממש מקווה שזה יום-יומיים-שלושה, נערכים לתת לכם מקדמות, כמחצית מהסכום שקיבלתם בשנה קודמת, נכון, הוא סכום גבוה, אחר כך זה יתקזז, אבל כן תוכלו לקבל את התקציב, חמישים אחוז מהתקציב המגיע לכם וזה גם עוד בשורה שככה, עבדנו עליה.

(היו"ר פנינה תמנו)

זה הבשורה של רביבו?

וכל זה ללא הבשורה של רביבו ואני אשמח מאוד שיהיה לנו - - -

לא, אני בכוונה מחדדת את זה, במכוון אני מחדדת את זה.

נכון, נכון.

כן, מלי.

אני רק אסיים ואומר, אנחנו ניתן שמונה מיליון, אנחנו ניתן מקדמה, ממש בימים הקרובים זה ייקרה. אני כן רוצה, בכל זאת, לתאר גם את המענים והשירותים שמשרד הרווחה נותן. יש לנו שמונים מרכזי טיפול לבגירים, עבור בגירים מגיל 18 ומעלה. מקבלים שירותים בעצם, הפניות שמגיעות למרכזי הסיוע, בשיתוף פעולה, מועברים אלינו, מרכזי הטיפול שלנו, לא נופלים משום קליניקה פרטית, זה מרכזי טיפול חינמיים.

כמה כאלה יש בדרום?

אני לא יודעת בדרום, אני אגיד לך את המספר הכולל.

כי אין, כמעט.

לא, יש.

כי אין כמעט, זה מה שאני אומרת, אני לא סתם שואלת.

אני לא יודעת, אם אין כמעט, אני יודעת שיש באילת ויש בבאר שבע. אני מדברת על מרכזי - -

את מדברת על ענבל.

ענבל זה אחד המרכזים, אבל יש עוד מרכזים, יש באופקים ויש בדימונה, יש בעוד כמה.

חברת הכנסת פרידמן, מה הטענה.

אני לא סתם אומרת, הדרום סובל מחוסר מאוד מאוד גדול במרכזי סיוע וגם המרכזי הסיוע הקיימים בדרום, הם כולם, ללא יוצא מן הכלל, בסכנת קריסה.

אפשר להראות עוד הפעם את המפה של המרכזים בבקשה? אנחנו לא נקבל הזנחה.

היא מדברת על מרכזי טיפול.

זה לא אותה סוגייה, יש את המכרזים שלנו ויש את המרכזים הטיפוליים.

אז מלי, תשובתך.

יש לנו שמונים מרכזים בפריסה ארצית, נכון זה לא פריסה - - -

סליחה, זה רק מרכזים לטיפול בנושא המיני, או אלימות, תקיפה מינית, לא אלימות, או משהו כזה?

לא, לאלימות יש לנו 170 מרכזים בפריסה ארצית, מרכזים שונים.

רגע, בואו נעשה סדר, שנייה, ניתן לה לתת תשובה מסודרת ואם חסר, אני אומרת לכם שהוועדה לא תרפה, עד שיהיה, כולנו אזרחי מדינת ישראל, כולם חשובים, הפגיעות, לצערנו, נמצאות לאורכה ולרוחבה של מדינת ישראל.

אז עוד פעם, יש לנו שמונים מרכזי טיפול לבגירים, מגיל 18, רק לגבי נפגעי ונפגעות תקיפה מינית, אנחנו נותנים, גם עבור נפגעות וגם עבור נפגעים בכל הארץ. יש לנו 21 מרכזים אזוריים, עבור קטינים ועוד עשרות שלוחות כדי לעשות פריסה ארצית, עבור קטינים, רק נפגעי תקיפה מינית והוריהם.

מלי, אבל זה לא נותן לנו תמונת מצב, אני אשמח, אם יש לך כאן, גאוגרפית, אנחנו - - -

אני אוכל לשלוח את הרשימה.

יש לך אותה כאן?

אין לי את הרשימה של שמונים המרכזים פה לידי.

אז אני אשמח שתעבירי לי, לפי, מרכז, צפון ודרום, כדי שאני אוכל להודיע, גם לחברי הכנסת ואם אנחנו נראה שיש אי איזון, או שיוון גאוגרפי, אנחנו גם נדאג לכנס את הוועדה ספציפית על זה.

אם יש מחסור, באיזה אזור גאוגרפי?

במקומות שאין מרכז ונכון, אין מרכזים בכל המקומות, הם מגיעים למרכזים אזוריים, זאת אומרת, יש לנו חלק גדול מהמרכזים הם גם מרכזים אזוריים, אפילו אופקים, כדוגמא אופקים, יכולה להיות נפגעת שתגיע מיישוב, או איזה מושב ליד - - -

זה כולל גם קטינים, מתחת לגיל 18?

אז אמרתי, לגבי קטינים, יש לנו 21 מרכזים אזוריים ועוד עשרות שלוחות, שם הקמנו ממש שלוחות באזורי ספר.

אוקי ואיך החלוקה בין נערים לנערות? זה לא באותו מרכז, אני מניח.

לא, לא, לא, נפגעים ונפגעות, מתקבלים לאותו מרכז, לא פוגעים במרכזי ה-

אבל יש דיסקרטיות, גם קביעת השעות.

אני רק אומר מילה, ברשותך, אני אגיד שיש לנו שני הוסטלים לנפגעות תקיפה מינית, שני הוסטלים של נשים שיכולות להגיע, נשים שנמצאות במצב אקוטי מאוד קשה, יש לנו הוסטל חירומי שנשים יכולות להגיע, במקום להגיע לבית החולים וככה שלא בדיוק יטפלו בהן, מי שצריך לטפל בהן, כי הן בטראומה מאוד מורכבת וזה בדרך כלל, איזשהו פגיעה בילדות. ההוסטלים הללו, הוסטל אחד חירומי והוסטל שיקומי שאישה יכולה להגיע עד שנה וחצי וממש, בחודש הקרוב, אנחנו פותחים את ההוסטל השלישי, שעולה כשתיים וחצי מיליון ₪ וזה גם תוספת. אני כן אגיד שבשנתיים האחרונות, הייתה תוספת מאוד גדולה של המשרד.

ההוסטלים, יש שם מענה טיפולי?

בוודאי, יש שם מענה טיפולי של פעמיים בשבוע.

כמה זמן השהייה הממוצעת?

הוסטל אחד הוא חירומי, עד ארבעה חודשים, זה יכול להיות בין כמה ימים, לעד ארבעה חודשים וההוסטל השני הוא ממש שיקומי, ממש יש שם הכנה לעבודה ולשיקום וכו', עד שנה וחצי.

איפה הם נמצאים?

בבאר יעקב. סביב עמותה שנבחרה והיא זו שמפעילה את ההוסטלים והדבר האחרון שאני רוצה להגיד, אחרון, כי הוא גם חדש, מענה חדש שפתחנו, זה מקום בטוח, זה מעטפת טיפולית נוספת, מעבר לטיפולים הפרטניים של פעם בשבוע, נפגעת יכולה לקבל טיפול ולפגוש איש מקצוע. יש נפגעות, אנחנו יודעים שיש נפגעות שצריכות את המעטפת הזאת, להגיע לאיזשהו מרחב, אפילו לא פורמלי, אבל גם שם, הם יקבלו טיפול, בין פעמיים לשלוש פעמים בשבוע, הם יכנסו.

מה זמן המתנה של מי שרוצה את הטיפול? זה נקודה מאוד מאוד חשובה.

שאלה לגיטימית, כפי ששמעתם, יש כל כך הרבה נפגעים - - -

נו, אז?

כמה ממתינים, מלי?

אנחנו לא באים בטענות אליך, שואלים - -

חס וחלילה.

את אשת המקצוע, אבל כל אחד מכיר את האזור שלו, אני מכירה את אזור הנגב, אני יודעת מה קורה בנגב, אני מכירה את המצוקה של ליזה ממסלן שנאבקת כל יום להשאיר את המקום הזה פתוח וליזה, נותנת שירות, מקריית גת ועד אילת. אני מכירה את המצוקה של ענבל בבאר שבע שהם בקושי מצליחות לשרוד. עכשיו אני גם יודעת איזה תור יש, אם את רוצה באמת טיפול שבועי, גם במרכז למשפחה ולילד בבאר שבע, שמקבל עליו מאות מקומות ולכן אני אומרת, אחד, יש חוסר במקומות בדרום בעיקר, אני לא יודעת מה קורה, אני רוצה לדבר על הדרום.

כן, אז את תדברי על זה, בזמן הדיבור שלך.

רק שאלת השלמה אחת, גברתי היושבת ראש, ברשותך, כי הבנתי שאמרת שבסיס התקציב, התקבלה החלטה להעלות אותה לשמונה מיליון שקלים, זה כבר נמצא בתקציב שעבר?

כן, זו ההחלטה, תקציב שעבר, כתוב בסעיף שמונה מיליון שקלים.

כן, אני רק אעדכן אותך, חברת הכנסת מיכאלי, שגם היה כאן חבר הכנסת אלי רביבו והוא נאבק להביא תוספת.

שמעתי, הייתי כאן.

אז אני חושבת שזה מהלך חשוב, ראוי שהממשלה תעשה, אני חושבת שאתה יכול לתת לו כתף בעניין הזה.

דיברתי עם רביבו בחוץ.

כך או כך, חברת הכנסת מירב מיכאלי, זכות הדיבור שלך, אחרי זה שלי, חברת הכנסת מירון וטל. כן, בבקשה, חברת הכנסת מיכאלי.

תודה גברתי, אני מודה ומתוודה בפנייך שהסיבה שיצאתי החוצה, זה בגלל שאני נורא נורא מתרגזת, אז אני יוצאת החוצה בגלל שאת יודעת, מרים פה אמרה ארבעים שנה, חברת הכנסת בן ארי זה נשמע לה דה ז'ה וו, כי מ-2016 היא בזה, אז אני רק שלושים, אבל אנחנו באמת, זה פשוט בלתי נסבל, באמת, זה בלתי נסבל שחברותיי ממשרד הרווחה, באמת האחרונות שאפשר לבוא אליהן בטענות, הראשונות ששמחות לספק מענים, זה פשוט בלתי נסבל. אז בסדר, באמצע שנות התשעים, היינו צריכים לעשות מהלך של העלאת מודעות, איש לא היה מוכן אז לדבר על פגיעה מינית ואונס, זה היה ממש טאבו ונחשב מלוכלך ובזוי וכל מיני שטויות מהסוג שהיה מקובל אז. היום ברוך השם, כבר כולנו יודעות ויודעים, במה מדובר וכולם ממהרים לגנות, לגנות, אבל אז, מתה בגיל בלתי נסבל בצעירותה, בחורה שעברה אונס קבוצתי מזעזע שכולם יודעים אודותיו וכל השנים האלה, היא לא הצליחה לקבל טיפול, כי מדינת ישראל, לא מבינה שהיא מבזבזת הון אנושי משוגע, על פגיעה מינית, כל כל רוחב הקשת, בכל מקום, בכל גיל, בכל סוגי האוכלוסייה שלנו ואנחנו פשוט מבזבזות את החיים שלנו, של הילדות והילדים שלנו, של מקומות העבודה שלנו, של העתיד שלנו, על הדבר הזה שבסוף כולם מצקצקים עליו, אבל אף אחד לא שם את הכסף שלו, איפה שהפה שלו בהקשר הזה.

זה באמת בלתי נסבל שבסופו של דבר, את רוב המעמסה של טיפול בנפגעות, עושה ארגון אזרחי שהוא ארגון חשוב בצורה בלתי רגילה שהביא לשינוי אדיר, אדיר במדינת ישראל, מרכזי הסיוע והמרכזים הנוספים, לחברה החרדית ולחברה הערבית, שבסך הכול עובדים בשיתוף פעולה מצוין ועובדים בשיתוף פעולה מצוין עם הרשויות, כמה שאפשר, אבל העובדה שמקסימום יש לנו להציע, חירום ואחר כך, באמת, טפטופי טיפות של טיפולי המשכי ואפס שיקום ואפס תמיכה כלכלית לשיקום, בגלל שנדרש שיקום מאוד מסיבי לאפשר לנשים לבנות חיים שהם חיים מלאים, שבהם את יכולה לעבוד, לפרנס את עצמך, להיות בטוחה מפגיעות עתידיות וכו' וכו'. גברתי יושבת הראש, אני באמת אומרת לך, כמה נשב בוועדה החשובה הזאת ונדבר על הדברים האלה, לפני שבאמת, נצליח לעשות שינוי במציאות ולכן - - -

אז אני מאמינה, למרות שזה טיפה בים, התוספת הזאת מבורכת, אני יודעת שכמו שאמרת, נשות הרווחה עובדות הרווחה הבכירות, עושות כל שביכולתן. אני גם מאמינה שיש בשורות, יש איזה כיוון טוב ששר הרווחה שבה ומוסיף תקציבים, בין אם זה נשים שיוצאות מהמקלטים - - -

תראי מה זה, את זה את מתחילה להגיד לי, עוד לפני שאמרתי שהכול פוליטי, בדרך כלל את מחכה לשלב שבו אני אומרת, זה הכול פוליטי, זה פוליטי, זה נובע ממקור של הכרה בשוויון, יגידו לך פה המקצועיות מספר אחת בארץ, שפגיעה מינית היא קשורה לאי שוויון, זה תמיד יהיה חזק על החלש.

לא אמרתי שלא.

זה תמיד יהיה גדול על קטן.

לא אמרתי שזה לא קשור לאי שוויון, שוב, תראי, חבל לי, חבל לי, אבל שוב את לוקחת את זה למקום - - -

זכות הדיבור שלי.

לא, את לא תנסי לשבש את מה שאני אומרת, בוודאי שזה אי שוויון, אחרת מה יש לי לשבת על הכסא הזה? אחרת למה שאני אשב פה ואת לא תלמדי אותי, מה זה אי שוויון, האמיני לי, מירב ואני לא רוצה להגיע למקומות האלה, את לא תלמדי אותי מה זה אי שוויון, אז בוודאי שכל הנגזרות האלה זה כתוצאה מאי שוויון.

פנינה, לפני שבאת לכנסת, את ואני ישבנו פעמים רבות ביחד, בפנלים שבהם דיברנו, כל אחת מהזווית שלה, על המאבק שלנו לשוויון, הדבר הזה מבחינתי, לפחות, לא השתנה. אני לא מסבירה לך ולא מלמדת אותך שום דבר, אני אומרת לפרוטוקול. אני באה לכאן כדי להגיד את הדברים האלה לפרוטוקול, כי אלוהים יודעת שהן לא צריכות לשמוע את זה, אוקי? וגם רוב חברות וחברי הכנסת שבאים לדיון הזה, שטורחים לבוא לדיון הזה, לא צריכים לשמוע את זה, כי הם יודעים ויודעות את הדברים האלה, אבל הפרוטוקול והזירה הציבורית והפומבית שלנו, כן צריכות לשמוע את זה, שזה על שוויון ושכשיש מצב שבו במדינת ישראל, אין הכרה חוקית בשוויון לנשים, אין, בהרבה מאוד וראינו על זה, קיבלנו על זה הוכחה אתמול, בפרסום הזה שאנחנו המקום האחרון ב-OECD בשוויון מגדרי.

עם זה כולנו מסכימות.

אז אי אפשר להמשיך לעצום עיניים ולהבין שהעובדה שאין פה נישואין אזרחיים, שיש בעלות לבתי הדין הרבניים, האורתודוכסים שלא מכירים בשווין של נשים, ששולטים בהם רק גברים, שאין לנו דריסת רגל שם, שיש קואליציה שיש בה מיעוט מבוטל של נשים, ממשלה שלא הביאה שום תקציב משמעותי לעניין הנשים, שלא מוכנה לקדם, לא רק לא מוכנה לקדם, מתנגדת לאפשר קידום של מהלכים להתמודדות עם אלימות כלפי נשים. אי אפשר להתכחש לזה שזה קשור, קשר ישיר לפגיעה בנשים, אלימות, פגיעה מינית וכל דבר אחר על הרצף וכל זמן שלא נשנה את זה, אנחנו נמשיך לשבת כאן ולהגיד, יא, איזה כיף הוסיפו שני מיליון וחצי.

תודה רבה מירב, חבר הכנסת דלל, בבקשה.

תודה. קודם כל, ככול שיהיה נציג לוועדה לבחירת שופטים, אני מאוד אשמח שאת חברת הכנסת, פנינה תמנו שטה, תהי הנציגה.

עכשיו גרמת לי להסמיק, אתה לא יכול לראות עלי שאני מסמיקה.

אמרתי את שלי. תראו, הנושא של תקיפה מינית מתחיל בחינוך וזה נכון שאנחנו יושבים פה ומדברים על אלימות ותקיפה מינית ותקיפה מינית היא נכונה לכל המגזרים, לא משנה אם אתה עשיר, עני, איפה אתה נמצא, באיזה רמה, איפה אתה גר, אין לזה שום חתך, או שום דבר, זה חוצה כל חתך שהוא ולכן, אני חושב שצריך להתחיל בחינוך. אני לא יודע אם נמצא פה מישהו ממשרד החינוך, או מוועדת החינוך, אני חושב שיש צורך לקדם תוכניות - - -

יש פה מישהו ממשרד החינוך?

אני תיארתי לעצמי שלא, אבל לפני זה. אני חושב, זה נכון, צריך גם כספים וזה בסדר ואני חושב שמשרד הרווחה והעובדים שלו, עושים עבודה מדהימה ואני חושב ששר האוצר - - -

הנה, אנחנו עושים תיקון, כי השתלחו בהם לאחרונה, בצורה חסרת רסן, אני מי שיודעת לבקר את הרווחה על הרבה מאוד דברים, כמי שפעלה לצמצום הוצאת ילדים מהבית, אבל לאחרונה, שלא בצדק, משתלחים בהם בצורה מזעזעת.

אני רוצה להודות גם לחברי אלי רביבו. תראו, אני באמת, רוצה להתנצל בפני עובדי הרווחה, אני לא פגעתי, אבל אני רוצה להתנצל בפני אלה שפגעו ואני חושב שאתם עושים ועושות עבודה נפלאה ויישר כוח. אני חושב ששר האוצר הנוכחי וגם שר הרווחה וגם מרכז הקואליציה אלי רביבו, בוועדת הכספים, הוסיפו יותר תקציבים וישנה יותר מודעות לנושא הזה, אבל, אבל, אני עדיין חושב שהנושא צריך להיות בבסיס, לא רק בבסיס התקציב, אלא בבסיס ההבנה, מה זה מעמד אישה, מה זה אישה, נושא של אלימות, נושא של מיניות, כל הדברים האלה, יוצרים את הבעיה, אם אנחנו לא נתחיל מהגיל הקטן, בגיל הרך, תבינו את הדברים האלה. אני חושב ש- - -

כיושב ראש הוועדה לזכויות הילד.

נכון, אז אני אומר את זה בדיוק, לא צריך לקרוא למטפלת בגיל שלוש, או בגיל שנתיים, מטפלת, או עוזרת, צריך לקרוא לה מחנכת, מחנכת, כי אנחנו צריכים לחנך את הגיל הרך ואת הילדים שלנו, כבר מגיל קטן של אי פגיעה ואי תקיפה של נשים ולהיפך ולהתייחס למיניות בצורה שונה לחלוטין ואותו דבר לאלימות בכלל וכל תקיפה ואז אנחנו בעצם, לא נדבר פה, לא על כמה מרכזים וכמה אנשים וכמה תקציבים.

וכמה גרושים בדיוק שזורקים לנו.

ולי רק נותר להודות לבורא עולם שאלה חבריי בוועדת הכספים ובסיעה.

וגם בוועדה הזאת. אז קודם כל, תראו, לא מובן מאליו, באים לפה הרבה מאוד חברי כנסת שמצדיעים לכם על העבודה, כולל הרב אשר מלמד, יושב ראש ומייסד המרכז הישראלי למוגנות ורחל יעקב, מנהלת אדמיניסטרטיבית של מגן. אנחנו מעריכים את העבודה שלכם, יש לכם פה כוחות קואליציה ואופוזיציה שאנחנו מגויסים לנושא הזה.

אין קואליציה ואופוזיציה פה, אין, אנחנו גוף אחד.

צריך להגיד רשות, רשות במעמד האישה ששם התנקזו הכספים שתרכז את כל ה- - -

אבל עכשיו, קודם כל, קיבלנו כמה בשורות, אחד, יש עלייה בבסיס התקציב של 2.5 מיליון, מחמש וחצי לשמונה ויש לנו את חבר הכנסת אליהו רביבו שהוא גם מרכז הקואליציה בוועדת כספים, מה שאומר שאי אפשר להזיז בלעדיו כלום, שהוא גם עובד על זה כבר תקופה, אני מאמינה שאנחנו במגמה טובה. אני רוצה לתת ל-ט' לדבר, אני קראתי קודם את התקנה, אני רוצה להודות לך שאת נמצאת כאן איתנו.

תודה רבה לך.

ברשותך, לפני שט' מדברת, גברתי היושבת ראש, אני רוצה לומר לך שהייתה לי איתה ועם המלווה שלה, פגישה בשש עיניים, פגישה שלא הותירה אף עין יבשה. את גיבורה, את אמיצה, יש בכוחך, אל תשברי, תמשיכי ואני מעריך את העובדה שאת כבר לא נלחמת את המלחמה האישית שלך, את באה לשמש פה להרבה מוחלשות ונפגעות ונרמסות ותמיד תדעי שאף פעם את לא מדברת, רק בשם עצמך והלוואי, אם אחד, או אחת ינצלו, כתוצאה מהנושא שאת מציבה, כבר הרווחת את עולמך, יישר כוח.

תודה, בבקשה.

אז שלום לכולם, אני ט', נפגעת פרשת אייל גולן. מתמודדת כעשור עם הפגיעות והנזקים, הטראומה והשלכותיה וכשש שנים במאבק משפטי וציבורי, בתביעה נזיקית, הכוללת רשימה ארוכה של פוגעים גברים שברובם, בשנות החמישים לחייהם, הנתבעים על עבירות שבוצעו בי ב-2013, בזמן שהייתי קטינה, ילדת בית ספר, עדיין לא מעוצבת נפשית, מה שנאמר, גיל הטיפש עשרה. כשיצאתי למאבק, לא ידעתי ולא כל כך הבנתי, מול מה אני הולכת להתמודד ואיזה כוחות נדרשים ממני כדי לעשות מאבק. אני יכולה להגיד שעברתי מסע קשה, מתיש, עם מחירים מאוד כבדים ומשמעותיים. בחיים שלי נתקלתי בהמון אנשים טובים בדרך ובגופים, כמו איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית, שאם האיגוד לא היה מלווה אותי ותומך בי, אני לא יודעת, איפה הייתי היום. במשך הרבה שנים הם דואגים לי לתמיכה במאבק וייעוץ בדרך והאמת היא שהמדינה לא כל כך השתתפה איתי ולא הייתה בשבילי, לא בשיקום ולא במאבק. אני היום בת 27, אמא לשני בנות על הרצף האוטיסטי, מאובחנת כפוסט-טראומטית וכרגע, מנהלת את התביעה האזרחית, מול 16 איש חזקים כלכלית, בעלי כוח והשפעה, כמעט בכל תחום במדינה. לא אפרט באיזה דברים זה התבטא במאבק שלי, אבל זה מאבק של דויד וגוליית.

הייתי רוצה לראות אתכם כמשפיעים, יותר נכון, בעלי רצון ויכולת להשפיע ולדאוג לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית, לתת לנו מעטפת שתאפשר לנו להשתקם מאותה טראומה שעוצרת חיים ואת התפקוד בכלל ושומטת את הקרקע בין הרגליים. אני צריכה כוחות להיות גם עם הבנות שלי, ששתיהן עם מאה אחוז נכות, שזה דבר לא פשוט בפני עצמו ובנוסף להתמודד עם הפוסט טראומה שלי, עקב הפגיעה ולהתמודד מול אותם הפוגעים ולהיאבק מאבק ציבורי. כל זה, ללא תמיכה ועזרה, לא יכול להתקיים. לפני כמה שבועות התבשרנו על מותה של יעל גרינברג זיכרונה לברכה, נפגעת עבירה שעשתה קצת מן השינוי בתפיסת העולם שהייתה מעוותת, מאשימה את הקורבן, היא נאבקה בכל הכוח, איפה שרק יכלה ולבסוף זה נגמר במוות טרגי, בכך שסיימה את חייה ונדמו פעימות ליבה הסובל, מכך שהמערכות והמדינה הוזילו יד. ידוע ששמונים אחוזים מתיקי- סליחה - - - [בוכה]

את אישה אמיצה.

תנשמי יש לך את כל הזמן.

אישה אמיצה בהחלט, מגיע לך מחיאות כפיים.

תודה רבה.



ידוע ששמונים אחוז מתיקי עבירות מין, נסגרים מחוסר ראיות בעיקר ואין מענה מצד החוק, כמו במקרה שלי. גם אחרי שהתלוננתי והתעמתי עם הפוגעים, התיק נסגר מחוסר ראיות והתביעה האזרחית ממשיכה ואני צריכה להמשיך לחפש כוחות, כי אין מענה מצד המדינה ואין הכרה. ההתמודדויות עם הפגיעה ואחריה הן רבות, הן קשות מנשוא, הגיע הזמן לתת לנפגעות ונפגעים את זכות השיקום, הטיפול והתמיכה הראויים, בלווי הקורבן, גם מצד המדינה, פשוט להכיר בנו. אני לא רוצה להיות חלק מסטטיסטיקה, או לגמור את חיי במוסדות פסיכיאטריים, במקרה הטוב, כי גם הייתי שם גם.

מי נותן לך היום עזרה?

האיגוד בעיקר, את הטיפול של הרווחה סיימתי כבר מזמן, כי אמרו שיש המתנה של עוד נשים נוספות שמחכות בתור הרבה זמן ולא נלחמתי על המשך.

מלי, אנחנו צריכים לעזור לה.

כמה זמן קיבלת טיפול?

חצי שנה בערך.

הטיפול שלנו נמשך עד שלוש שנים ואפשר להמשיך אותו גם עד חמש שנים.

ברור שהסיפור שלה הוא אחד מיני רבים.

אני מוכנה לבדוק את זה.

סליחה שאני מתערבת, גם שהיא קיבלה טיפול במקום שהיא גרה בו, זה היה פסיכולוג גבר ולא פסיכולוגית אישה וגם בזה היינו צריכות להתערב ולתווך.

בסדר, נבדוק את זה.

את יכולה להמשיך.

תודה, אני לא רוצה להיות חלק מסטטיסטיקה ולגמור את חיי במוסדות פסיכיאטרים, במקרה הטוב, למרות שגם שם הייתי, שלוש אשפוזים בכפייה, אחרי החקירות, לפני עשור, בשנת 2014, כי להתמודד מול כל הרוע והפגיעות שעברתי, בלתי אפשרי, בלתי אפשרי לחיות עם זה, זה פשוט לחיות בגיהינום.

ואת היית רק בת שש עשרה.

שש עשרה וחצי.

שש עשרה וחצי, זה נורא.

במשך שנה, כל המנגנון של הניצול המיני - - -

ומדובר בגברים בוגרים.

אייל גולן וכל החבורה שלו, יח"צנים, אנשי עסקים - - -

אני מציע בבקשה לסייג, ברשותך, לא כל החבורה, אנחנו לא יודעים, אין להם יכולת כרגע להגן ואנחנו חייבים להיות מאוזנים - - -

למה אתה מסייג אותה? תנו לה להגיד - -

כי אי אפשר להגיד כל החבורה - - -

היא יכולה להגיד מה שהיא רוצה, בבקשה, לא לסייג אותה, תן לה להביע.

נעמה, האמרה שלה היא כל כך חזקה ומצדיקה בפני עצמה, אני חושב שכדי שיישאר אותנטי - -

לא, תיתן לה להמשיך, אלי תקשיב, יש קודים לדברים האלה, טוב שאתה פה, אנחנו לא נשתיק אותן, הקול שלהן חשוב, מה שאת אומרת חשוב, כל דבר, תמשיכי, הכול בסדר, לא נשתיק אותך פה.

תודה, נעמה. תמשיכי.

תודה, זה פשוט לחיות בגיהינום עם עצמך, אני חייבת עזרה, אני רוצה עזרה, אני מקבלת אותה, אבל אני רוצה גם שהמדינה שלי, תכיר בי, בטראומה שלי, בהשלכותיה על חיי ועל עוד רבים ורבות, נפגעים ונפגעות כאחד. אני קוראת לכן ולכם, חברי וחברות כנסת מכובדים, תקימו תוכנית משותפת וסל שיקום לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית, אל תפקירו אותנו, אל תבטלו אותנו. מדינת ישראל, אל תפקירי אותנו, אל תשליכנו לעת פגיעה, לעת פוסט טראומה. תודה רבה לכולן ולכולם, על הבמה ועל הזכות להגיע לכאן היום.

תודה לך שאת כאן, באומץ לב גדול.

אני גם רוצה לומר לך שגם אני שמחה לשמוע שאת אמא לשתי בנות, אני יודעת קודם גם מעט דיברנו, אני בטוחה שאת תמצאי את כוחות הנפש וזה שאת נמצאת כאן, מלמד על זה שיש בך את כוחות הנפש ואת רואה בכך שליחות ובגלל זה את כאן. אף ילדה, אף נערה, לא צריכה להיות בסיטואציה שאת היית בה ואנחנו, גם מהדברים שלה, עולה, מלי, שאחת הבעיות האקוטיות זה התורים הארוכים וחוסר המענים ובוודאי, בסוף לשלוח לפסיכולוג, לא שאני חלילה פוסלת, אבל הנושא הוא כל כך רגיש, נערה שפגעת, הולכת לפסיכולוג ובסוף עוצרים את זה, לא טיפול שלם. היא בעצם תשקיף למציאות ואנחנו צריכים לחשוב, איך בכל זאת, מצד אחד אנחנו נותנים מענה, זרקור על המרכזים, אבל נראה לי, על הטיפול הפסיכולוגי הארוך, בתוך הקהילה, בעיה אקוטית מאוד. אני רוצה לתת לחברת הכנסת, מטי צרפתי הרכבי, את זכות הדיבור, אחר כך, רק חברי כנסת שרוצים לדעת את התור, אחרי זה פרידמן ואחר כך, שרון ניר.

תודה גברתי. חברה נמדדת בטיפול שלה בחוליות החלשות ואני חושבת שאנחנו כחברה, שאנחנו מסתכלים במראה, אנחנו צריכים להתבייש, קיבלנו לזה חיזוק אתמול עם הדוח של ה-OECD ולא נרחיב. אנחנו בבעיית עומק, זה אחד הסימפטומים ואם אנחנו מדברים על מיעוט נשים בקבלת החלטות ואם אנחנו מדברים על מיעוט בפוליטיקה ומפלגות שמדירות נשים ומיעוט שרות ומיעוט מנכ"ליות ומיעוט נציגים, זה הכול וזה בחינוך וזה ברווחה וזה בחקיקה, זאת אומרת, אנחנו בבעיית עומק שורשית שאנחנו חייבים לטפל בה כחברה וזה אחד הסממנים. אני רק רוצה, זה ככה ואני מודה לך, על הדיון המאוד מאוד חשוב ואני חושבת שאנחנו צריכים לצאת עם קריאה, באמת עם אפס סובלנות, בכל מה שקשור בהיעדר שוויון, גם בנושא של תקיפות, אבל בכל דבר, בהשחתת שילטי החוצות ובהאדרה מהמרחב הציבורי וזה בתוכניות לימודים, זה בכל מקום. אנחנו כאן היום מדברים בעיקר על הארגון של מרכזי הסיוע. מרכזי הסיוע, לפי הגרף שהוצג כאן, כל שנה, יש עלייה בעשרה אחוז, בפחות מעשור, מספר הפניות הוכפל, במתמטיקה שלי, מחמישה וחצי מיליון, היה צריך להיות לפחות 11 מיליון, כמו שבממשלה הקודמת, אם זה היה בהסכמים קואליציוניים, בסדר, בבסיס התקציב צריכה להיות מגמת עלייה שיטתית, כי אנחנו רואים שמרכזי הסיוע נותנים מענים, עובדה שגם רואים את המגמה של העלייה - - -

אבל הם לא יכולים להכיל את כל הפניות, חמישים אלף פניות, 14 אלף פניות חדשות, זה בלתי אפשרי.

גברתי, יושבת הראש, מה שאני אומרת ששמונה מיליון בבסיס התקציב, גם אם זאת עלייה בשניים וחצי מיליון, זה לא מספיק, לאור המגמות של העלייה, לאורך השנים, צריכים לתת להם את היכולת, לתת את המענים כגוף אזרחי - - -

אז הנה, אנחנו רבים על פירורים, זו האמת, צריך לומר, זו בושה וחרפה, איפה נציגת האוצר? שתואיל בטובה לבוא, זה לריב על פירורים, בזמן שיש חמישים אלף פניות, בזמן שאנחנו רואים מה קורה עם הרווחה - - -

פנינה, אתמול העבירו 250 מיליון.

בוודאי, בוודאי, לא מצאו עוד עשרה מיליון לדבר הזה?

הכול סדרי עדיפויות.

מ-11 מיליון, יוקר המחייה עולה, עולה, עולה - - -

אני הייתי מקבלת את התיקון הזה, מחמישה וחצי לשמונה מיליון, אם הוא היה מבטא את העלייה, זאת אומרת, יש כאן גוף, מרכזי הסיוע, פועלים בתת-תנאים ורואים את הסטטיסטיקה ולכן הקריאה שלי היא שברור שזה צריך להיות בבסיס התקציב, אבל זה צריך להיות בתאמה, למגמת העלייה וזה מוכרח להיות.

תודה, קצר, כדי שאנחנו ניתן גם לאורחים שלנו לדבר, חברת הכנסת פרידמן, נעשה פאוזה שנייה ונעבור לרב אשר מלמד.

האמת שרציתי להגיד כמה דברים, אבל - - -

את רוצה לתת לרב מלמד קודם?

זה יהיה קצר, ממש קצר. אני רציתי להגיד כמה דברים, אבל אני לא מסוגלת, אחרי ששמעתי אותך, אז אני רוצה לבקש סליחה, סליחה שנאלצת לעבור דבר כזה, סליחה שלא היה שם אף אחד שיגן עלייך וסליחה שעדיין אין אף אחד שמגן עלייך. התפקיד שלנו פה בכנסת, צריך להיות, לאפשר לפחות לנשים, אחרי שעברו את זה ולילדות כמוך, את הסיוע המינימלי כדי להמשיך בחיים שלך. אז יש כל כך הרבה מה לעשות ואני מבטיחה שאני לפחות אנסה, אבל בינתיים, אני רק רוצה לבקש סליחה, תחזיקי מעמד, כי את באמת חזקה.

תודה רבה לך על המילים המחזקות.

תודה, חברת הכנסת פרידמן. אני אספר לכם שביום חמישי נסעתי לביתה של חיילת, אחרי ששמעתי ולא האמנתי, האמא מתקשרת אליי, חיילת עוברת פגיעה מינית בבסיס, בסוף, היא מבקשת קב"ן, לא מקבלת קב"ן, שולחים אותה למרפאה. ביום שישי, היא מסיימת שם רק בארבע, לא הולכת לבסיס, כי אין לה תחבורה ציבורית, אתה יודע את מי הכניסו לכלא? אותה, אותה והיא לא ראתה קב"ן, גם המרפאה הזאת זה לא קב"ן.

מזעזע.

ועוד אומרים לה, היא מסמסת שהיא במצב של חרדה, 'את לא נראית בחרדה', הדבר היחיד התקין שם, זה שאת החייל שלחו לכלא, אבל הטיפול, שום טיפול, שום דבר ושום כלום וזה שאת מבקשת ממנה סליחה, הבנות שלנו, אני אומרת לכם, מופקרות, יד ימין, לא יודעת מה יד שמאל עושה. אגב, 'מהות', שזה המרכז שנותן, שרון, זה למה התקשרתי אלייך, עוד לא דיברנו למה התקשרתי, מהות אומרים, היא בפוסט טראומה - - -

היא לא קיבלה טיפול, יש שם -?

לא קיבלו, אמרו זה המלצה, המפקד הבריון הזה אומר, 'אם היא לא תבוא עכשיו, את הולכת לכלא, האמא, אל תתערבי', האמא אמרה, 'על גופתי, אני גידלתי ילדה בריאה, שלחתי אותה לצבא, פוגעים בה מינית ואתה תגיד לי שעכשיו אני לא יכולה להתערב?' הנעתי את האוטו, נסעתי לשם, אני לא האמנתי, אמרתי את לא הולכת לצבא, לא כי אני מעודדת לעבור על חוקים, התקשרתי לראש אכ"א, בושה וחרפה וזורקים לנו פירורים, זו האמת, זורקים לנו פירורים, איפה נציגת האוצר? הרב מלמד, בבקשה.

תודה, שומעים פה דברים מאוד קשים, אני רק אגיד את הרקע שלי - -

תעשי על זה דיון, זה מטורף.

אני מקיימת דיון, דיברתי עם יושב ראש ועדת חוץ וביטחון, זה לא יהיה מאבק רק שלנו, זה לא יהיה מאבק רק של נשים והוא ישר הרים את הכפפה, חבר הכנסת אדלשטיין ואמר לי, אנחנו מקיימים דיון, דלית אנחנו כבר מקווים, היינו אמורים מחר, האמת שזה לא התסדר לוועדה, כי יש הרבה דיונים. שבוע הבא אנחנו נעשה דיון, כל חבר הכנסת אנחנו נגיע. לא יהיה דבר כזה שגורם מטפל יהיה גורם ממליץ וגם שם, נתנו לקב"ן, אגב, נתנו לגבר לראות אותה שהוא אמר לה, 'את תהי מוטרדת כל החיים, איך תתמודדי עם זה', לא משנה, סליחה, הרב מלמד, בבקשה.

התחלתי לומר שאנחנו שומעים פה דברים מאד קשים, אני רק אגיד רקע לגביי. אני הייתי קצין משטרה במשך 22 שנה, בתפקיד רב משטרתי ולקחתי על עצמי לעסוק בתחום של הנגשת שירותי משטרה, לחברה החרדית, לצערי הרב, זה מהר מאוד הגיע לפגיעות מיניות, אני בתחום הזה של פגיעות מיניות בחברה החרדית, קרוב ל-25 שנה, אני חי את זה ולפני כארבע שנים, פתחנו את המרכז הישראלי למוגנות, קיבלנו הכרה לפני חצי שנה, כמרכז סיוע. אני רוצה לומר לכם מהניסיון שיש לי 25 שנה. אני אומר דברים קשים, הנושא של הפגיעות המיניות בחברה הישראלית, נמצא בחצר האחורית, אנחנו פה מדברים על הרווחה, אני ישבתי מול שרת החינוך, יפעת ביטון שאשא שהייתה יו"רית בוועדה למען זכויות הילד, ארבע שנים, ארבע שנים שמעה מהבוקר עד הלילה, ילדים שנפגעים, איך יכול להיות שברגע שישבת על כיסא של שרת החינוך, לא חייבת מורים ולא את המורות ולא את הגננות. אשתי גננת במשרד החינוך 30 שנה, לפני חמש שנים אמרו לה, אם לא תלמדי 30 שעות עזרה ראשונה, נפסיק לך את המשכורת - - -

ודווקא את זה לא מחייבים.

אני שואל את אשתי, 30 שנה, כמה פעמים נדרשת לעשות איזה חסם עורקים, איזו החייאה, אני אומר לך מנתונים לא שלי, של אוניברסיטת חיפה, בינואר 2016 ראיינו עם משרד החינוך 15 אלף תלמידים, כל ילד חמישי דיווח, זה מסמכים שאפשר לראות אותם, 600 אלף ילדים, עכשיו, בנקודת זמן שעכשיו אנחנו מדברים, דיווחו על פגיעות מיניות. זה אומר שמישהו מעניין אותו? הקורונה זה פרומיל, אנחנו הגשנו כמרכז ישראל למוגנות, כמו שאת אומרת שזה ביזיון התקציבים, זה לא קשר למשרד הרווחה - - -

שמים את העובדות כל הזמן בחזית, האמת היא אתה אומר פה משהו כל כך נכון - - -

אבל זה לא קשור אליהם, אני אסביר לך למה, אנחנו כתבנו תוכנית לאומית, אני כמרכז שקם לפני ארבע שנים, צריך להוציא במטי מעט שיש לי, 30 אלף שקל לשלם, לדוקטור אדווה ברקוביץ, לכתוב תוכנית לאומית, שעד שלא תהיה וועדה בין-משרדית, שמעתם? וועדה בין משרדית, עם החברה האזרחית, של כל משרדי הממשלה. אני אתן לכם דוגמא על משטרה, אני באתי מהמשטרה, הרי זה לא אני אומר, זה המלצות של וועדות ברלין אומרות את זה. הנשיאה חיות מינה והיא אמרה שם המלצות, אז בשביל מה אנחנו עובדים? בשביל מה אנחנו משלמים כספים? ההמלצות הן להקים יחידות ייעודיות במשטרת ישראל, כולל פרקליטות, כולל משטרה. תקשיבו, נקודה אחת שתבינו מה זה חקירות שחוסר הבנה, יושבת ראש הוועדה תקשיבי - - -

אני מקשיבה, מתי הדו"ח 2019?

כן. אני אתן לך דוגמא של בורות שגם השוטרים הם לא אשמים, פשוט מפילים את זה עליהם אז מה הם יעשו. מישהי שפנתה אלינו למרכז שנפגעה פגיעה מינית, היא הגיעה לתחנה, סידרנו לה, כמו שאני חייב לציין את חברותי, באיגוד מרכזי הסיוע שעושים עבודת קודש - - -

יש לכם שיתופי פעולה?

אנחנו מדברים.

הכשרות? שיתופי פעולה מקצועיים?

זה יגיע, זה יגיע.

חשוב, חשוב.

בואי תקשיבי לנקודה אחת של בורות, של מדיניות. אני שלחתי נפגעת עבירה לאחת מתחנות המשטרה, עכשיו היא סיפרה שהיא נפגעה והיא גם לקחה קצת סמים, בסדר, אנחנו מכירים סמים איפה זה נמצא, באמצע חקירת משטרה שהיא נפגעת עבירה שנרצחה לה הנפש, ככה התורה קורה לזה, תורה אומרת באונס נערה, כאשר יקום איש על רעיהו ורצחו נפש, כאין הדבר הזה. נפגעות עבירה מתקשרות לקו החם שלנו ואומרות, יש בתי עלמין לאנשים שמתים ויש בתי עלמין לאנשים שחיים - - -

האם אתה מלווה בתחנות המשטרה, גם פוגעים?

כן, אבל רגע, לזימי, הוא אמר פה משפט –

זה לא קשור אחד לשני, אני מכניס פוגעים לכלא, כלא מעשיהו מברכים אותי כולם, החרדים שיושבים שם שאני מכניס אותם לכלא.

האם אתה מטפל בנפגעות עבירה ובמקביל אתה מלווה פוגעים בשביל להתחמק במשפט, אני שואלת את זה.

אז אני אענה לך, החזון שלנו של העמותה, לא רק ללוות נפגעות - - -

כן, אבל לסיכום בבקשה.

אבל היא שאלה.

כן, אבל משפט סיכום, כי אנחנו עוד מעט צריכים לסגור את הוועדה.

אני אתייחס לדברים שלך, אני רק אשלים את המשפט. באמצע החקירה כאשר נמצאת נפגעת עבירה שמספרת בדם ליבה את מה שעברה, אומר לה החוקר המשטרתי, אנחנו עוצרים עכשיו את החקירה ואני חוקר אותך תחת אזהרה, בגלל שלקחת סמים, אתם מבינים איזה בורות של חוקר משטרתי, שיושבת מולו נפגעת עבירה שהיא נפגעה ואומר לה, אני עוצר את החקירה ואני עכשיו חוקר אותך באזהרה, אתה לא יכול להגיד את זה עוד שעה, שעתיים? זה לא קשור לרווחה זה כל משרדי הממשלה. ואני אענה לשאלה שלך, אנחנו בעמותה שלנו, החזון שלנו זה צמצום היקף התופעה, איפה שיש חובת דיווח, אני לא עובר, איפה שהמשפחה, כמו שאמרה אורית, אנחנו גורם קהילתי, אנחנו לא משכנעים אנשים להתלונן ולא לא להתלונן, איפה שיש חובת דיווח, איפה שהמשפחה רוצה - - -

זה לא מה ששאלתי.

תני לי להשלים משפט, איפה שהמשפחה רוצה הליך פלילי, אנחנו מגיעים למאה אחוז כתבי אישום, אבל איפה שאין הליך פלילי, אני כן אגרום לכך שהפוגע יקבל טיפול, כי אין לי אינטרס שהוא יהווה לעוד נפגעות, אז אנחנו מטפלים בפוגעים - - -

אתה עושה מניפולציה למה ששאלתי, אני שאלתי שאלה ברורה, האם אתה מלווה לתחנת המשטרה פוגעים ומנסה לסייע להם, לא לעמוד לדין, אבל אני רואה פה את מרכזי הסיוע, מהנהנים.

בבקשה - -

היא אומרת שאתה זורה לה מלח על הפצעים, אז אולי - - -

אז בוא נבדוק את זה, למה היא צריכה להמתין לזה עכשיו? למה לא פנית אליי עד עכשיו?

למה שהיא תפנה?

את מאשימה משהו, אז בואי - - -

(היו"ר שלי טל מירון)

היו"ר

בואו נעצור את זה רגע כאן, תודה לך, אני רוצה רגע לאפשר לכמה מחברי הכנסת שמאוד ממהרים ואני מאוד רוצה לאפשר לאורחים הנכבדים שפה ורוצים לדבר, אז חברת הכנסת שרון ניר, בבקשה.

תודה רבה גברתי יושבת הראש. אני רוצה קודם כל להתחיל עם ט', אני רוצה להגיד לך, קודם כל, תודה שבזכות נשים אמיצות כמוך, 'סטורי טלריות' שמספרות לנו את הסיפור, הופכות את התופעה הזו לתופעה שיש לה פנים ושמות, בזכות נשים כמוך, אנחנו נתמודד עם הבעיה ואנחנו גם נפתור אותה ובזכות זה ההתייחסות לכל סוגיית עבירות מין בחברה, תקבל אפגרייד. אז תדעי לך שזה שאת יושבת פה באומץ רב ובקושי, מספרת את הסיפור, אבל מספרת אותו ומעבירה אותו לנו ולכל עם ישראל, דרך התקשורת אז השינוי יתבצע, זה דבר אחד ותודה רבה, באמת, מקרב לב.

תודה לך.

אני רוצה להגיד גברתי היושב ראש, כמה דברים, לגבי נושא של שוויון מגדרי ופגיעה על רקע מיני. ראשית, חשוב לי לומר שאנחנו כנסת, צריכים בסוף להבין שהסוגיות האלה של שוויון מגדרי ופגיעה על רקע מיני זה סוגיות שקשורות אחת בשנייה ואנחנו חייבים להבין שהדוח שהתקבל אתמול שמבייש את מדינת ישראל ומציב אותנו אחרונים, בכל מדינות OECD, בתחום הזה, צריך להרעיד פה את הבית הזה, לא פחות מלייצר פה רעידת אדמה, כי זה אומר דבר אחד, נשים נמצאות בסכנה במדינת ישראל, גם בסכנת פגיעה וגם בסכנה של מיקומן, בתוך כל שרשרת קבלת ההחלטות ולכן אנחנו צריכות באמת ולא רק צריכות, אני רוצה להגיד צריכות וצריכים, אבל בטח חברות הכנסת, בבית הזה, מכל קצות הקשת הפוליטית, צריכות לפעול ביחד כדי לשים בסוף נשים במקום שלו הן זכאיות להיות, לא להנמיך אותן, לא לפספס אותן, לא להמעיט בערכן, לשים אותן בדיוק על פי מיקומן, בתוך החברה הישראלית, כמו שהן 51 אחוז מהחברה הישראלית, ככה הן צריכות לקבל שוויון הזדמנויות, שוויון זכיות, שוויון חובות וכל מה שמשתמע מזה, זה דבר שני שאני רוצה לומר.

אני רוצה לומר שהסיפור של פגיעה, על רקע מיני ודיברה על זה אורית סוליציאנו, תודה לך, זה סיפור מאוד מאוד חשוב שצריך להבין אותו, דרך הפריזמה הטיפולית. אחד הדברים הכי חשובים שאנחנו צריכים לקחת ממה שאמרו פה מרכזי הסיוע, זה תהליך השיקום והטיפול. אני הגשתי הצעת חוק שאפשר לקרוא לה, הצעת חוק יעל גרינברג, כי היא באמת מביאה לידי ביטוי את הסל השיקומי, הטיפולי, הטיפול הפסיכולוגי המנטלי שאנחנו צריכים לתת לנפגעות פגיעה על רקע מיני ואת התייחסת לזה כאן, זה הדבר הכי משמעותי שאנחנו צריכים לעשות ואני אומרת שאם אנחנו לא נתעורר ונבין שכל מה שאנחנו עושים פה, לא באמת מתקצב טיפול פסיכולוגי-מנטלי לאורך זמן, שהופך גם לימים להיות ראיה בבית משפט, אם לא עושים טיפול פסיכולוגי, כמו שצריך, תמיד קשה להוכיח את התיקים האלה, חלק מהיכולת שלנו להתמודד עם תיקים מהסוג הזה, זה גם תיק פסיכולוגי של פסיכולוג שממש מטשטש גם את הסיפור הראייתי לאורך זמן, אם לא נעשה את זה, כנראה שלא נפתור את הבעיה ואני רוצה לברך על כך שיש לנו פה שמונה מיליון שקלים, אבל אני רוצה להגיד שזה באמת, טיפה בים, כי אם אני מסתכלת בסוף, גם על הכספים הקואליציוניים וזה מעצבן אותי שאני צריכה עכשיו להסביר, איך אבי מעוז מקבל 285 מיליון, לטובת חינוך שאנחנו מבינים שחינוך, בסדר, אחד מהדברים של טיפול בשוויון מגדרי - - -

לנטר תכנים מגדריים ולהיות נגדם, לנטר תכנים לשוויון מגדרי ולפעול נגד זה, זה לא ייאמן.

שזה הכי מרגיז ולכן אני אומרת, החינוך האנטי-תזה למה שאנחנו מדברים פה, הולך לקבל 285 זה כמו מלחמה הפוכה, זה כמו שתי קצוות. בנאדם שמסביר שתפקידה העיקרי של האישה זה להינשא וללדת ילדים וזה הבקרה החינוכית שהוא הולך לעשות, אל מול התכנים החשובים שאנחנו מדברים, זה כמו איזה שתי רכבות שמתנגשות.

זה לא רכבות, זה כמו דויד וגוליית, עכשיו יהיה מספרים, אנחנו כל כך שמחות על שמונה מיליון, מזה?

אז אני אומרת את זה, אני אומרת שאנחנו צריכים בעניין הזה, להקים פה באמת, איזשהו קול צעקה שיהיה ברור שאנחנו מבקשים, לשים תקציב, כמו שמתחיל להיות תקציב עכשיו למרכזי חוסן שמטפלים באופן מנטלי באנשים שנפגעו, מסיבות אובייקטיביות, על רקע בטחוני, אז אנחנו צריכים להבין שגם הפגיעה על הרקע המיני זה פגיעה שהמדינה צריכה לקחת עליה, סוף סוף, אחריות ואנחנו צריכים לתת פול לנפגעות ובזה העניין הזה צריך לקבל באמת, איזשהו סוג של אפגרייד תקציבי. תודה.

(היו"ר פנינה תמנו)

תודה, אני רק אומר שנציגת האוצר, פשוט לקחת את רגילה והלכה.

מדהים, כי אין לה תשובות.

אני לא מבינה את הדבר הזה, אני רוצה שתוציאי מכתב, זה לא הגיוני שאנשים לא מבינים שהם צריכים לעשות את עבודתם וחלק מהעבודה שלהם, של פקידים בכירים זה לתת דין וחשבון. כן, חברת הכנסת ביטון, בבקשה.

אז קודם כל, תודה גברתי על הוועדה ולך, באמת, אני רוצה לשלוח חיבוק ואהבה ויישר כוח.

תודה רבה.

אני מניחה שחייך לא קלים, אני גם שומעת את הסיפור האישי עם הילדות וכאמא לילדים מיוחדים, ליבי איתך, כי זה לא קל, לשאת גם אותן וגם את עצמך ואנחנו נדבר איתך, גם בלי קשר, לאחר מכן בנושא. כבוד יושבת הראש, אני רוצה לומר, נכון שאנחנו מודים, לכאורה, על הנושא של התקציב, אבל במספרים שראינו בספרי התקציב, זה באמת, לעג לרש, לחשוב על זה שאנחנו 51 אחוז נשים במדינת ישראל, לחשוב על זה שרק שבוע שעבר, שמענו על אירוע שנערים בני 16, תוקפים אישה, יחד עם הבן שלה - - -

בת ארבעים.

מחריד, מחריד.

כלאו את הילד.

את הילד בן ה-15 שלה כלאו אותו, פגעו בה מינית, אבל אני חושבת שמה שאנחנו מפספסים - - -

ודקרו אותה, בסוף דקרו אותה.

זה שהיום הפגיעות המיניות מתחילות כבר מגילאים מאוד מאוד צעירים, זאת אומרת, החשיפה לרשתות, הפכה את התופעה הזו להרבה יותר חמורה. אנחנו שומעות על ילדות בנות 13, בגילאים מטרידים ובצורה שבאמת, זה מבעית את הנשמה לחשוב על זה. הייתה אחות בבית חולים, אני מנסה לחשוב על סיטואציה של מישהי שעברה תקיפה ודבר ראשון שהיא עוברת, היא נכנסת למיון ואני חושבת שאסור שיהיו הפסקות באמצע, שחייב שיהיה את הרצף, כי זה לא עוזר, אם היא יושבת להמתנה, היא שוקעת חזרה לטראומה שלה, לכאב שלה, אנחנו לא נציל אותה, גברתי, אנחנו לא נציל אותה. זה שעושים את החירום זה יפה, אבל מהחירום צריכים להמשיך, כי אתה יכול לקצר את התקופות בטיפול ולהציל אותן, אבל זה שהן יושבות וממתינות, כאן זה בעורכנו ולכן, יש חובה ראשית להילחם. אני באמת מודה לשר רביבו, אבל כמו ש- - -

לא שר, איך הקפצת אותו לשר? הוא רק ארבעה חודשים בכנסת.

לרביבו, אבל אני אומרת, כמו שידעו למצוא לאדון בן גביר, שתי מיליון פה, עוד שלוש מיליון כדי שהוא יחתום על התקציב, שימצאו את התקציבים האלה, למען נשים, כי יש כל כך הרבה מה לעשות ובטח ובטח לפגיעות.

וגם גברים וילדים בנים שלנו שנפגעים.

נכון, נכון, פגיעה מינית היא באמת גורפת ואין פה מגדרים ואין פה סקטורים ולא יעלה על הדעת, מזה שמונה מיליון? מזה הבדיחה הזאת?

תודה רבה, חברת הכנסת נעמה לזימי, בבקשה.

תודה, תודה יו"ר הוועדה ותודה על הדיון החשוב הזה. קודם כל, את ט', קודם כל, אני מאמינה לך, אנחנו מאמינות לך ואני מאמינה לך מאז ומתמיד ואני חושבת שהמקום הזה גם, לא עשה עימך ובכלל איתכן, צדק, לא פעם כשנתנו פה כבוד ומעמד למי שהיו חלק מפרשת ניצול עגומה וקשה, אז אני גם מבקשת סליחה, גם בשם המקום הזה שעשה טעות מאוד גדולה והכתים את טוהר המקום הזה שאמור להיות לטובת כולנו ופה אני מקווה שאנחנו בגיבוי הזה, גם מייצרים איזשהו תיקון קטן. את מדהימה ואמיצה וגיבורה ואין לי ספק שכוחות הנפש שצריך לגייס, אל מול סוללת הכוח, המשאבים, היח"צ וההכפשות, הם משהו בלתי סביר, אבל אני מניחה שהכוחות שיש בלהיות אמא ולהיות אמא לילדים עם צרכים מיוחדים עם הכוחות הכי גדולים שיש, אז הכול קטן עלייך, כי יש לך את הכוחות הכי גדולים שיש, אל מול המדיניות הזו בישראל שהיא לא פעם מפקירה בכל זהירה שהיא, היא מפקירה בזירות של בריאות הנפש, לנפגעי ונפגעות עבירה וגם בזירות של שיקום ופרה-רפואי וטיפול וכל מסגרות הרווחה הנוספות, אני לא מאשימה, אני אומרת שאנחנו כמדינה צריכים לתקצב אותם יותר ולהשקיע ובסופו של דבר, אני מסתכלת עלייך ואני אומרת, אחריות המדינה זה לאפשר לך את כל המשאבים והיכולת, להילחם ולהצליח ולעמוד על הרגליים. תודה על הדיון החשוב הזה ואני אומרת, הכספים הביזיוניים האלה הם חלק מהבעיה, סדרי העדיפויות האלה, של מדינה וממשלה, כי הממשלות גם לדורותיהן, לא תקצבו יותר מידי וכל דבר, אנחנו הרי פעילות הרבה שנים, כל הישג, אנחנו הופכות אותו להצלחה כל כך גדולה, אבל בעצם, בסוף, זה טיפה בים, כי התקציב הזה שעבר, פנינה, הוא תקציב שהראה לנו שכל הישג קטן שלנו הוא כלום, לעומת כל מהר.

מה שנותנים, מיליארדים.

כל כך מהר פותחים פה משרדים ונותנים פה מאות מיליונים, כל כך מהר, אבל איפה כל המאבקים ארוכי השנים שלנו, נגיד תוכנית למיגור אלימות ורצח נשים, איפה ה-250 מיליון שקל שאנחנו מתחננים, השבתנו מדינה שלמה, לפני כמה שנים בגלל זה, מדינה שלמה, איפה? איפה הכסף? תודה.

תודה. אנחנו תיכף מסיימים את הדיון בוועדה ולכן חשוב לי לתת, גם לשלי, שלי, קודם כל, תודה רבה לך שאת תמיד בוועדה עוקבת אחרי הנושאים בסובלנות יתרה. בבקשה.

תודה רבה לך גברתי יושבת הראש. אני רוצה, קודם כל, להתנצל שהייתי צריכה לצאת. הוועדה הזאתי, אני קוראת לה, וועדת הלב, תמיד שאני נכנסת לפה, קודם כל, אני כל כך גאה לראות, כל כך הרבה נשים בחדר אחד, זה מאוד יוצא דופן בבית הזה, בעת הזו וזה תמיד מרחיב לי את הלב, בתור התחלה. אני רוצה להתנצל שלא הייתי פה שדיברת, אבל אני מתרגשת, רק מלשמוע את התגובות, אני כמובן אגש אלייך אחר כך ואדבר איתך, אבל אני רוצה לחזק אותך מפה, עוד מבלי שאני יודעת את הפרטים, את מקסימה ונהדרת ואנחנו פה בשבילך כולם כדי לסייע לך בכל דבר שנוכל.

תודה לכולם.

אני רוצה להגיד בקצרה, כי כן חשוב לי מאוד שהבמה תהיה פה של האנשים שרוצים לדבר, לנו יש מספיק במות לדבר עליהן. אני מרגישה כל דיון שאני נמצאת בוועדה הזאת, אני מבינה כמה דרך יש לנו לעשות, כמה עבודה מחכה לנו, כל דיון הוא יותר חשוב מהדיון השני, באמת, אני כבר כל כך הרבה נושאים לטפל בהם. אני עומדת במליאה כל שבוע ומדברת על נושאים שקשורים בנשים, על רצח נשים, אני מקריאה את השמות שלהן, על הטרדה מינית, על אלימות מינית, על אפליה מגדרית. אתמול התפרסם הנתון המזעזע שאנחנו אחרונים במדינות ה-OECD, הכול קשור בהכול, למה? כי הכול בסוף, זה עניין של סדרי עדיפויות, לא חסר כסף, אנחנו רואים שלא חסר כסף, כי כל יום, אנחנו מתבשרים לאן הכסף הולך וזה רק גורם לי להרגיש, הודיה גדולה מאוד שבעת הזאת בדיוק, אני נמצאת כאן, בבית הזה, כמה זה חשוב שתהיה פה נציגות נשית שתדבר אותנו. אנחנו רק שלושים נשים, מתוך 120 ואני מבינה יותר מתמיד, כמה חשוב התפקיד שלנו, כמה אנחנו צריכות לדפוק על שולחנות ולהכריז מלחמה, אנחנו לא צריכות להתחנן, לא לפירורים ולא לאיזה מאה אלף פה ועוד איזה תקציבון קטן שם, לא, אנחנו צריכות להקים קול צעקה בבית הזה ולבוא ולהגיד, לא עוד, אנחנו בראש סדרי העדיפויות. שבוע שעבר, ביקשתי כמה פעמים, בוועדות, במליאה, מהשר לביטחון לאומי, להכריז על מצב חירום, בכל מה שקשור לנשים, רצח נשים, אלימות נגד נשים, תקיפות מיניות נגד נשים, אני שוב פעם קוראת לו, יש לנו שרה חדשה שאמורה לעסוק ב- - -

היא גם תגיעה לכאן בקרוב כשהמטרה שלי, אני אומרת זה שהיא תעבוד איתנו בשיתוף פעולה שהיא תדע להיות חוד החנית בממשלה, אגו אין לנו, לא מחפשים קרדיט, אנחנו רוצים שהנושא הזה יתקדם, אנחנו רוצים חד משמעית, אבל שיתוף פעולה, יהיה רק אם הם יעבדו.

פנינה, רק לומר לך שגם בתקציב שלה, עושים לה בעיות וזה דבר מעצבן, כל המשרדים מקבלים מלא מלא מיליונים ופתאום לתפקיד שהוא באמת, על הרוב באוכלוסייה שזה אנחנו הנשים - - -

אז אני אשמח שהיא תגיע שגם את תגיעי שנשאל אותה את כל השאלות.

אני רק אשלים את המשפט האחרון - -

אפילו יש מרכז סיוע שנפל עליו קיר לפני כמה שבועות ובכלל לא הצליחו –

אני מסיימת במשפט אחרון. אני חוזרת ואומרת, אנחנו זה לא פוליטי, זה לא ימין ושמאל, זה לא קואליציה, אופוזיציה, אנחנו רוצות לקדם נושאים שקשורים בנשים ואנחנו מזמינות את השרה, לשתף איתנו פעולה ולקדם, כל מה שאנחנו יכולים, אנחנו נהיה שם להילחם איתה.

תודה רבה. נציגת משרד האוצר הגיעה, אבל לפני כן, אני רוצה לתת בדקה, למרות שאתן צריכות שעה כל אחת, למיקה נטוביץ, מנהלת קולמילה ואחר כך לאבטם בריה, רכזת קהילה, מרכז סיוע תאיר, זה ברחובות?

כן, המרכז שנפל עליו טיל.

תודה, יושבת הראש, אני מיקה מ-1202 קולמילה, תודה על זכות הדיבור, אני אקח פחות מדקה וחצי. התחלנו בנתונים והבטחנו לכם תשובות לגבי קטינים, בעצם, אנחנו כולם נורא אוהבים מספרים ומרכזי הסיוע רואות מספרים ומתחילות לעבוד, כי אם אנחנו רואות שרוב הפגיעות מתרחשות בילדות, מתחת לגיל 18, אבל הפונות והפונים מגיעים אלינו, אחרי עשר שנים, אחרי 15 שנה, אנחנו פותחות מענים לדבר הזה ולפחות השירות שאותו אני מנהלת, נועד בדיוק לעשות את הדבר הזה, לקצר את הזמן, בין הפגיעה לפנייה לסיוע ראשוני, כי ילדים שנפגעים, הופכים אחר כך בהרבה מקרים, לנטל על המדינה, הם הופכים להיות מבוגרים שלא תמיד יכולים לתפקד, כמו שאנחנו אוהבים לראות אותם מתפקדים. אני באמת רואה טקסטים שנשלחים אלינו לאתר והשיחות שיש לנו כל ערב, שמרתי פה טקסטים מזעזעים, אתם מדברים על הטילים ויש מציאות ביטחונית בישראל, יש מציאות פוליטית בישראל ואומרת לנו פונה, אנשים פה חווים סטרס כמה ימים וכל המדינה סוערת, אבל אני חווה את הסטרס ואלימות חיים שלמים, אני יושבת בחדר ולא מפחדת מהבומים בחוץ, זה היה בזמן התקיפה האחרונה, אני מפחדת מהפסיעות שמתקרובות לחדר, היא כותבת לנו, זה כאילו את בעמדת ש.ג. על הגבול ואת צריכה לשמור כל הזמן, שלא יחדרו מחבלים ואף פעם, אף אחד, לא בא להחליף אותך ואלה מילים שחודרות אלינו לנשמה ובשביל זה אנחנו שם, עושות את הדברים שאנחנו עושות כל יום. אנחנו צריכות את העזרה שלכם, אנחנו צריכות את העזרה בהמשיך להפעיל את התוכניות המיוחדות, לאוכלוסיות קצה, גם לתוכניות של זקנה, תוכניות לילדים ותרבות פנאי ולכן אני באמת, באמת, מודה להתכנסות הזאת היום.

תודה רבה, על עבודת הקודש, תודה רבה זה לא מובן מאליו, שפו ענק, זה עבודת קודש. אבטם, בבקשה.

אז אני אבטם, אני רכזת קהילה ב'תאיר' ברחובות. בעצם, אנחנו הקמנו שירות קהילתי לפני שנתיים שהמטרה שלו להנגיש את השירותים לקהילת יוצאי אתיופיה. אני מרכזת את כל התחום, כיום יש מיעוט של פניות של יוצאי אתיופיה שבעצם, מה שאנחנו צריכות לעשות זה סוג של לכתת רגליים ולבדוק - - -

כמה מאז ההקמה? כמה פניות?

שמי קרן ואני מנהלת את מרכז הסיוע 'תאיר, כמה עשרות בודדות שבינתיים עוד מגיעות אלינו דרך עובדות סוציאליות ואנשי מקצוע, אז כרגע אנחנו עוד לא רואות שמתקשרות הרבה להוט ליין שלנו, ל-1202, אלא בעיקר דרך אנשי מקצוע.

אז בעצם, אנחנו פועלות להנגיש את השירותים שלנו בכל מיני דרכים, בין אם לעשות הכשרות לאנשי מקצוע ובין אם באמת, ללכת לשכונות שיש בהם ריכוזים של יוצאי אתיופיה ולהתחיל לבדוק מי היעדים שפועלים שם, כדי בעצם, לדבר על הסוגייה של פגיעה מינית ולחשוב, באיזה אופן אפשר לאתר את הקבוצות האלו, את אוכלוסיות היעד ולהעלות את המודעות.

תראו, בסוף, יש פה היבט שאבטם מעלה שהוא היבט חשוב מאוד של ההתאמה התרבותית, מתוך הבנה שהחברה ישראלית מאוד מגוונת, שעדיין בתוכה יש, אתה גם נגעת בזה, הרב מלמד, חברות יותר סגורות שצריך שמה עבודה טיפה יותר יצירתית, גם בניית האמון מול ציבור מסוים שלא אחר כך ינודו בתוך החברה וזה מתקבל אחרת לחלוטין. לצערי, יש גם חברות עדיין שהנפגעת, או הנפגע, שמים עליו אות קין של כאילו פגום, או פגומה וזה מאוד מאוד קשה, כן, אבטם, משפט אחרון, כי אני רוצה לעבור לנציגי הממשלה.

להתחבר למה שאת אומרת פנינה ולהגיד שזה באמת, מה שאנחנו עושות, כל העבודה שאני עושה והצוות, זה הנגשה תרבותית וגם להקשר החברתי שבו נמצאים יוצאי אתיופיה, בין אם זה סוגיות של אמון ובין אם זה סוגיות פנים-קהילתיות שאנחנו צריכים לתת להם מענה ולחשוב עליהם בצורה יותר יצירתית.

אנחנו נרחיב על הנושא הזה בהזדמנות אחרת, אתם אורחים קבועים - - -

וגם עבור זה צריך תקציבים, זה חלק מהסיפור.

לא, זה אני לא, אני אגיד לכם משהו, אני לא מקבלת את זה, ברור שצריך תקציב להכול, אבל אני אומרת לכם, אני שנים עסקתי בסיפור של מאבק נגד אפליה וגזענות כלפי יוצאי אתיופיה, אתם יודעים מה היו אומרים במשרד החינוך ובמשרדים אחרים? אה, אתם רוצים שנטפל ביוצאי אתיופיה, תביאו עוד תקציב, ממש לא, ממש לא, צריך לטפל בכולם והתקציב שקיים, צריך לעשות חלוקה הוגנת. אני רק אומר, אני לא מקבלת את זה, אני אומרת לך, אתם עושים משהו טוב, אבל המשפט הזה, תורידו אותו מסדר היום.

לא, אני רק מסבירה, כבוד יושבת הראש, אני רק מסבירה, למה אנחנו צריכות את התקציבים האלה, אנחנו לא סתם מביאות רק - -

אין בעיה, אבל בסוף צריך לטפל בכולם.

נכון, אנחנו עושות את זה.

בסדר, רחל, אני רואה שאת נסערת, תשבי, אני אתן לך דקה, אני אאחר לדיון שלי, זה דיון לא פחות חשוב, שגם קשור להטרדות מיניות.

אני אעשה את זה קצר - -

לא רוצה שתצאי מפה עם תחושה חמוצה.

אני רוצה לעבור על מספרים שתבינו על מה אנחנו מדברים, אני מנהלת מרכז סיוע שקיים 12 שנה, במגזר החרדי. היום אנחנו מטפלים ב-723 תיקים פעילים שעכשיו אנחנו מטפלים ובאופן כללי במעל ל-3,000 מקרים. אני שנה הבאה צריכה ארבעה מיליון שקל, אין לי שום תלונות לרווחה, אני אסירת תודה אליכם, שנה שעברה קיבלתי מהם 660, שנה הבאה אני אקבל מיליון, זה אומר שאני לבד, הולכת לכתת רגליים בארצות הברית, לעוד שלושה מיליון והתפקיד שלי לא וזה אני פונה אליכם חברי הכנסת, לצערי המליאה כבר די ריקה ומה זה שמונה מיליון? אני לבד צריכה שנה הבאה, ארבעה מיליון. משטרת ישראל מתקשרת אליי 24/7, בואי תעזרי לי - - -

המשטרה מתקשרת אלייך.

24/7.

ומשאירים אותך לבד, כאילו את פילנטרופית.

קיבלתי שנה שעברה 662 אלף, אני נוסעת מכתת רגליי, בכל העולם בשביל להשיג את הכסף. אני צריכה ארבעה מיליון לבד, למשכורות שלנו, המנכ"לית שלנו 12 שנה, בזמן האחרון המשכורות אצלנו, בין 8-12 אלף, ל-12 שעות עבודה ביום, אין אצלנו משכורות עתק, זה לא משם.

תודה, אנחנו נראה מה התקציב של רביבו יוכל לסייע. משרד האוצר.

שלום, שירה עמיאל בן אבא, אגף תקציבים משרד האוצר.

שירה, אני רק אומר, זה לא מבוכה, זה כאב גדול לראות את תקציבי המדינה, מאות מיליונים שמשקיעים בהרבה מאוד דברים ופה, בירכנו על זה שמוסיפים איזה שני מיליון שקלים, זה בושה וכלימה, את שומעת את רחל, בסוף, שמענו את הרב מלמד, אנחנו שומעים את אורית סוליציאנו, אנחנו שומעים את אבטם, זה לא הגיוני, לא הגיוני. במקום שאין אחריות ממשלתית, תיקחו אתם אחריות, תהיו מנהיגים אתם, הדבר הזה, 50 אלף פניות בשנה, יש כאן את ט' שהיא נתנה עדות שקיצרו לה לחצי שנה את הסיוע הנפשי, במקום שלוש שנים, כי יש תור. זה ממש משפט שלמה מה שעושים ובאמת, לפני שאת מדברת, אני אומרת לך, אני לא רוצה תשובות לקוניות, אני רוצה שאתם תיקחו מנהיגות כמי שנמצאים במשרד האוצר, בבקשה.

תודה יושבת הראש. אז אני לא מעריכה שיהיה לי הרבה מה לחדש, מעבר לדברים שאורית פה אמרה בוועדה, בסופו של דבר, הנושא הזה, משרד הרווחה, כן תיעדף אותו בתוספות התקציביות, ניתן להבין שלעמדתכן, הדבר הזה הוא לא מספיק. אני רוצה להזכיר לכולנו, קצת ברוח הדברים שאמרת, שכלל הצרכים שמשרד הרווחה עוסק בהם, הם מאוד חשובים וגם בהם יש פערים גדולים - - -

לא צריך תחרות ברווחה, אבל את יכולה לעשות תחרות עם אבי מעוז, או כל מיני אחרים.

שגם בגינם אנחנו מגיעים לפה. לגבי סדרי העדיפויות, ברמה הכוללת יותר, מן הסתם, כולנו מכירים את המנגנונים ואת האופן שבו הדברים האלה מוחלטים ולכן זה החלטות שאושרו פה בכנסת ועל ידי הממשלה - - -

אבל יש לכם השפעה, האמיני לי, את יודעת, הייתי בממשלה, יש לכם השפעה.

ובסופו של דבר, תקציב הוא סדרי עדיפויות, הוא החלטה מה כן ובאותו אופן, מה לא ובאופן הזה, כרגע, ניתנה תוספת - - -

תוספת שהיא עדיין קיצוץ, בשנים האחרונות היה 11, עכשיו אנחנו מדברות על שמונה עם התוספת, זה קיצוץ של שלושה מיליון.

תוספות שהיו בקואליציוניים בשנים קודמות, כמו שאתן יודעות, לא ניתנו בשנה הזאת. משרד הרווחה כן מתקציבו הלא קואליציוני, החליט לתעדף ולהוסיף.

באים לפה, אומרים לנו שזה לא פוליטי שזה נושא שפוגע בכולם ואז אומרים שהסכמים קואליציוניים, איכשהו פגיעה מינית, לא דבר חשוב, זה קצת מגוחך.

טוב, תודה, את בעצם אומרת, אין לי מה לחדש, ברגע שמקבלי ההחלטות ירצו, אנחנו ניתן.

לדעתי אמרתי, פחות או יותר הדברים שאורית אמרה כי באמת - -

איזה אורית?

סליחה, שמלי אמרה ממשרד הרווחה.

לא, את לא אמרת, אנחנו ביקשנו תשובות מהרווחה, דיברו נתנו פריסה.

לא, אני אומרת, תקציב ותהליך התקציב, אנחנו מכירים אותו, זה עתה סיימנו אותו בממשלה, בתקציב משרד הרווחה, הדבר הזה תועדף בתוך התוספות.

טוב, אין חדש תחת השמש, לפחות, טוב שהגעת, נציגת האוצר, כי אחרת היינו רואים את זה, כזלזול בוועדה. משרד הבריאות, מי פה?

היא בזום.

היא בזום, אז לא, אנחנו לא נעלה אותה בזום. אני רוצה קודם כל להודות למרכזי הסיוע, לכל הנפשות הפועלות בתחום. לא מובן מאליו, בזה אני פתחתי ואני אומרת לכם, אתם עושים עבודת קודש, אנחנו כאן, יש לכם שותפים מהאופוזיציה וגם מהקואליציה. אכן יש בשורות, אבל אנחנו מבינים שזורקים לנו פירורים, אנחנו נצטרך לנהל את המאבק הזה, בעצימות יותר גבוהה ובתקווה באמת שיפסיקו להתעלם, מכל כך הרבה נפגעים ונפגעות. אני רוצה להודות לך ט' שהגעת לכאן, זה לא מובן מאליו. לך אורית שנמצאת גם בוועדה כחברה אורחת קבועה. אני סוגרת את הדיון, תודה למשרד הרווחה, תודה.


הישיבה ננעלה בשעה 13:06.