פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



39
ועדת העבודה והרווחה
05/06/2023


מושב ראשון

פרוטוקול מס' 54
מישיבת ועדת העבודה והרווחה
יום שני, ט"ז בסיון התשפ"ג (05 ביוני 2023), שעה 10:34

טיפול משרד הרווחה והביטחון החברתי בנוער במצבי סיכון ומצוקה ומגמות לעתיד

חברי הוועדה: ישראל אייכלר – היו"ר
אלי דלל – מ"מ היו"ר
דבי ביטון
טלי גוטליב
חילי טרופר
מאיר כהן
אפרת רייטן מרום
עאידה תומא סלימאן

מירב בן ארי
סימון דוידסון
אימאן ח'טיב יאסין
משה טור פז
נעמה לזימי
לימור סון הר מלך

ינון אהרוני - מנכ"ל, משרד הרווחה והביטחון החברתי

גלית גבע - מנהלת אגף בכיר קהילה, מינהל של"מ, משרד הרווחה והביטחון החברתי

בטי חנן - מנהלת אגף בכיר שירות המבחן לנוער, משרד הרווחה והביטחון החברתי

סוזן דסוקי - מנהלת אגף בכיר טיפול באוכלוסיות קצה, חוץ-ביתי, משרד הרווחה והביטחון החברתי

רחל לוין איגר - מנהלת שירות לילדים ולמשפחות אומנה, משרד הרווחה והביטחון החברתי

יעל וייס - מנהלת אגף בכיר חוץ ביתי, מינהל שח"א, ילדים ונוער, משרד הרווחה והביטחון החברתי

אחיה קמארה - מנהל התוכנית הלאומית לילדים ונוער בסיכון (360), משרד הרווחה והביטחון החברתי

אודיה איפרגן - ממונה בכירה ייעוץ משפטי, מינהל של"מ, משרד הרווחה והביטחון החברתי

נעמי אבוטבול - מנהלת תחום תוכנית ומסגרות בקהילה, משרד הרווחה והביטחון החברתי

מיכל גולד - מתאמת ממשלתית לזכויות ילדים ונוער, משרד המשפטים

נטע הופמן חדד - משפטנית, ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

יפעת פוליצר - סיוע משפטי, משרד המשפטים

לידיה רבינוביץ' - ממונה ארצית, תחום ייצוג קטינים, הסיוע המשפטי, משרד המשפטים

אילן שמש - סגן מנהל אגף א, חינוך ילדים ונוער בסיכון, משרד החינוך

עדי וולס - מנהלת אגף רווחה, משרד העלייה והקליטה

לב קגן - קצין מניעה והסברה מחוז דרום, משטרת ישראל

ויקי אלבו - עובדת סוציאלית, "נוצץ", מנהלת "בית חם לנערה", אגף הרווחה, טירת כרמל, מרכז השלטון המקומי

איתנה שר שלום - מנהלת אגף רווחה, טירת כרמל, מרכז השלטון המקומי

יעל אנסבכר - איגוד העובדים הסוציאליים וראש ענף עובדים סוציאליים בהרי ירושלים (בני ברית)

אתי אנג'ל - מנהלת סקטור, ההסתדרות הלאומית

אברהם לימואי - רכז, הסתדרות העובדים הלאומית בישראל

נועם וילדר - עו"ד, המועצה לשלום הילד

צבי ראם - מנכ"ל עמותת "והשיב"

מרים שינקר קדר - עובדת סוציאלית, עמותת "החוט המשולש"

דנה רוזן - עמותת "החוט המשולש"

יאיר ליבל - פורום ארגון הפליטים ומבקשי המקלט

גיא חגי - מדריך חינוכי, בית הנער, מרחב מגן

ד"ר עמיחי תמיר - ארגון הנכים זכויות נכים

מרטין וילר - ראש ענף חינוך ורווחה, כוח לעובדים

יעל וולפנזון - תחום חינוך ורווחה, כוח לעובדים

יפעת כהן - ממונה ארצית ייצוג הורים ונוער

הילה סעדיה - מנהלת מחקר וקידום מדיניות, ארגון פתחון-לב

שרגא יעקובסון - מנהל קשרי ממשל, עזר מציון

אילנית שושן - מנהלת תוכנית שותפות חניכים, עמותת "ילדים בסיכוי"

יפעת בחר - מייסדת ומנכ"לית, השתחוויה, תיאטרון, קהילה, חברה

רותם פאר - מייסדת ומנכ"לית, עמותת לנפ"ש

שפרה שחר - מנכ״לית, עמותת בית חם לכל חייל

ד"ר רננה לויאני - מחברת ספר

עוז בן משה - מדריך, בית הנער

אנג'לה ואטשוש - מדריכת נוער בסיכון

אלירן הורוביץ - מדריך חינוכי, "הבית ברחוב חיים", חיפה

נווה נחמני - מדריכה חינוכית, בית הנער, מרחב מגן

אסף קלמנוביץ' - מדריך נוער בסיכון בחסות הנוער

יצחק פרינץ - מועצת התלמידים והנוער הארצית

שירה אביצור - מועצת חניכים, חניכה בפנימיית רווחה

נועם לשם - מועצת חניכים, חניך בפנימיית רווחה

יעקב מרגלית - נוער קרית גת

נעה בן שבת

ענת כהן שמואל

רכז תחום פרלמנטרי
שי גרשון מאיר

א.ב., חבר תרגומים


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.








טיפול משרד הרווחה והביטחון החברתי בנוער במצבי סיכון ומצוקה, ומגמות לעתיד

ברוכים הבאים לישיבת ועדת העבודה והרווחה, ט"ו בסיון תשפ"ג. הנושא הוא טיפול משרד הרווחה והביטחון החברתי בנוער במצבי סיכון ומצוקה, ומגמות לעתיד. יש לנו את הכבוד לארח את מנכ"ל משרד הרווחה והביטחון החברתי, ינון אהרוני. הוא יציג בפנינו מצגת, וחברי הכנסת יוכלו להביע את דעתם ולהעלות את המצוקות, וגם כל היושבים, כמה שיהיה אפשרי. אם יקצרו בדיבור, אז זה יעזור לנו לאפשר לכולם לדבר.

אדוני המנכ"ל, רשות הדיבור שלך.

בוקר טוב לכולם, אני רוצה להתנצל בשם השר שתכנן והתכוון להגיע לפה, אבל נבצר ממנו להגיע, אז הוא מוסר את התנצלותו. אני אנסה לייצג אותו בכבוד. אנחנו מהמשרד הגענו קבוצה של מנהלים בכירים. אני אפתח את המצגת ואחר כך אעביר את זה לראשי האגפים הרלוונטיים שכל אחד יציג את תחומו. המשרד שלנו כפי שתראה, עוסק בהרבה תחומים שקשורים בנוער סיכון, דרך מספר יחידות במנהלים שונים, ואנחנו נציג את זה.

אני רק אציג את האנשים שלנו. אחיה קמארה הוא מנהל התוכנית הלאומית לילדים ונוער בסיכון (360), תוכנית מפורסמת. רק לפי הסדר אני עושה את זה, לא לפי חשיבות או כל דבר אחר. סוזן דסוקי, מנהלת אגף חוץ ביתי במינהל של"מ, מה שהיה תקו"ן למי שזוכר. גלית גבע, מנהלת אגף קהילה במינהל של"מ. בטי חנן, מנהלת שירות מבחן לנוער. יעל וייס היא מנהלת אגף חוץ ביתי במינהל שח"א. נראה לי שלא פספסתי אף אחד, אז אפשר מייד להתחיל. יש פה גם את תאיר מאגף תקציבים. היא גם עובדת אצלנו.

במשך הדיון כל מי שמדבר יגיד את שמו ותפקידו, אז הפרוטוקול גם יידע.

כבוד יו"ר הוועדה, נוכל לשמוע גם את הארגון היציג של חסות הנוער?

כל הארגונים היציגים שנרשמו וירצו לדבר, יירשמו אצל המנהלת ואנחנו נאפשר.

אני אגיד שהגיעו לפה שני נערים, נער ונערה ממועצות תלמידים של הפנימיות, פנימיות ילד ונוער אצלנו. אני מניח שהם גם ירצו לדבר, אבל זה החלטת היו"ר.

(הצגת מצגת)

אי אפשר לראות את המבנה הארגוני. שמתי את זה רק כדי להראות את ארבעת מינהלי הליבה שבעצם עוסקים בשדה הרווחה של משרד הרווחה. מינהל מוגבלויות, אנחנו לא עוסקים בו היום. מינהל של"מ, הראשון שאתה רואה, אז יש לנו כאן הרבה טיפול בנוער בסיכון.

מי שאין לו משקפיים של מגדלת לא ינסה לראות.

כן, צר לי.

יש את המצגת בטאבלטים?

כן, יש את המצגת בטאבלטים. מינהל של"מ עוסק בנוער בסיכון, בדרך כלל על קצה הרצף וגם כאלה שמגיעים בצו בית משפט, לא רק אבל גם. מינהל שירותים אישיים וחברתיים עוסק גם בנוער בסיכון על הקצה השני של הרצף, אבל עדיין כזה שצריך לצאת לפנימיות. זאת יעל שתציג את המינהל שלה. יש את התוכנית הלאומית לילדים ונוער בסיכון. אחיה קמארה כאן יציג את זה.

אני רק אגיד מילה על תקציב המשרד. אפשר לראות שהכול שם גדל גם בתקציב של 2023–2024. הוא גדל בכ-1.5 מיליארד שקל כולל תקציב בינוי ופיתוח למחלקות לשירותים חברתיים. זה משהו ששמנו עליו דגש השנה. אפשר לראות את המספרים. אין פה את הפירוט כי על זה דיברנו בישיבה אחרת.

אולי כדאי שתגיד את המספרים, כי לא כל מי שיושב פה רואה את המצגת.

האמת שבמצגת הזאת לא שמנו את 2023–2024, אבל בתקציב של השנה וחצי הקרובות יש גידול של כ-1.5 מיליארד שקל לתקציב הרווחה כולל תקציבי בינוי. מה שאנחנו רואים כאן זה את התקציב של המשרד ואת התקציב המותנה. התקציב המותנה זה התקציב שהרשויות המקומיות שמות כמצ'ינג, 25%. אפשר לראות שכל שנה התקציב הזה גדל.

זאת אומרת שהשנה התקציב של משרד הרווחה יותר מ-10 מיליארד שקלים.

כן.

של המשרד כולו או של המחלקה?

לא, רק המשרד. התקציב רק של המשרד זה התקציב שהרשויות שמות עבור שדה הרווחה, עבור הלקוחות שלהם. זה המצ'ינג של ה-25%. המצ'ינג הוא על כלל השירותים במשרד. אדוני יודע.

קצת על פילוח עובדי המשרד. אם אני מסתכל על משרד הרווחה במבט על, המשרד מחולק בעצם לשלוש לבנות מרכזיות. הלבנה הראשונה זה אותם מעונות ממשלתיים, גם מעונות מש"ה, מוגבלות שכלית-התפתחותית וגם מעונות חסות הנוער. יש שם בערך כ-1,200 עובדים. אני אזכיר שבמעונות חסות הנוער זה סוג של אנדרוגינוס. רק שכבת ההנהלה זה עובדי משרד. כל שאר העובדים מתחת זה עובדי עמותות או חברות שזכו במכרז. זה לבנה אחת, כ-1,200 עובדים מתוך המשרד עוסקים במעונות.

כמה זה עובדי המשרד עצמו?

כ-3,700 עובדים, קצת מעל.

עובדי מעונות זה 1,200. עובדי פיקוח ומטה, 1,300.

אני אגיע אליהם בסוף. עובדים שירותים ישירים זה בעצם שירותי מבחן, נוער ומבוגרים, יחידות סיוע וחקירות ילדים. אלה עובדי משרד וזה שירות ישיר ממש. זה לא מתבצע באמצעות רשויות מקומיות או עמותות. על פי חוק המחוקק קבע שרק עובד משרד הרווחה יכול לתת את השירות הזה. זה ארבעה שירותים שונים. יש לנו את זה בפריסה ארצית. הנציגה שלהם פה היום זאת בטי חנן, מנהלת אגף שירות מבחן לנוער. אלה השירותים הישירים שלנו.

הלבנה השלישית זה הלבנה בכחול, זה בעצם עובדי פיקוח ומטה, שזה בעצם המשימה העיקרית של משרד הרווחה בלי לזלזל בשום דבר אחר, אבל המשרד כמיניסטריון שאמון בעצם להתוות מדיניות, להגדיר את כללי המשחק בשדה הזה ולפקח על כל המערכת. כל האירוע הזה של העבודה שלנו כמיניסטריון מתבצעת באמצעות 1,300 העובדים שזה עובדי הפיקוח והמטה.

עכשיו בעצם אנחנו נצלול לפי המינהלים השונים, נצלול בעצם למצגת. הראשונים יתחילו מינהל של"מ. גלית, בבקשה.

השם והתפקיד.

בוקר טוב, שמי גלית גבע ואני מנהלת אגף בכיר קהילה במינהל של"מ. אני אגיד מילה רק על מינהל של"מ. מינהל של"מ כמו שאתם רואים, שיקום, ליווי ומניעה, זה מינהל שתחת קורת הגג שלו ישנם ארבעה אגפים בכירים, שני אגפים ישירים שזה שירות המבחן לנוער, שירות המבחן למבוגרים, ושני אגפים בכירים, אגף קהילה ואגף חוץ ביתי שחברותיי כאן תצגנה את האגפים שלהן.

כעיקרון אגף בכיר קהילה אמון על כל מערך השירותים לבני נוער וגם בוגרים בקהילה שנמצאים על רצף הסיכון, הסכנה והניתוק. אם אנחנו ממוקדים באוכלוסיית בני הנוער, אנחנו מדברים על מעל 800 שירותים ברחבי הארץ בקהילה עצמה, כשזה לבני נוער, כולל לצד עוד מערך של שירותים במחלקות לשירותים החברתיים שיש שם כ-900 עובדים סוציאליים, עובדי של"מ נוער במחלקות שנותנים מענה להיקף של קרוב ל-50,000 מקבלי שירות ברחבי הארץ.

כשאנחנו מדברים על מערך השירותים, אנחנו מדברים על מערך שירותים שנמצא על רצף של איתור, יישוג, מניעה, טיפול ושיקום, כשאנחנו מחלקים את זה למענים אינטנסיביים. מענים אינטנסיביים זה אומר מענים שנמצאים ונותנים שירות משעות הבוקר עד שעות הערב ואחר הצוהריים ברצף, כולל השכלה וכולל מרחבי טיפול אחרים בהתאם לצרכים של אוכלוסיית הנוער. בעיקר זה מיועד לאוכלוסיות שנמצאות בקצה הרצף שלנו. כשאנחנו מדברים על מענים משלימים, אנחנו מדברים על מענים שפועלים בתדירות של מספר פעמים בשבוע בעיקר בשעות אחר הצוהריים והערב. לזה משולב גם מערך של איתור מאוד אינטנסיבי של מערך של שירותים, אם זה ברמה פיזית, פרונטלית ברשויות בערים השונות, במרחבים השונים שאנחנו פועלים, ואם זה עכשיו גם פיתוח של מערך גם דיגיטלי לאיתור בני נוער.

איפה הילדים האלה לפני הצוהריים?

בבתי הספר.

הרגילים.

חלקם, כן. סוג של. יש גם בעייתיות עם העניין זה, כלומר ישנם ילדים שרשומים בבתי ספר אבל הלכה למעשה הם לא שם.

לכן שאלתי את השאלה הזאת.

עדיין הם רשומים במערכות הבית-ספריות. זה חלק מהאוכלוסייה המאותרת שלנו, בסופו של יום גם משולבת במערך השירותים שלנו, שאנחנו פוגשים אותם באמת על כל הרצף, על רצף הניתוק. באמת לא בכדי אנחנו אומרים רצף הסיכון, הסכנה והניתוק. אנחנו פוגשים בני נוער בשימוש בחומרים פסיכואקטיביים. גם זה, אני חייבת לומר שיש שינוי. אנחנו רואים היקף מאוד גדול של בני נוער שמשתמשים גם בחומרים פסיכואקטיביים כשהנושא של ההתמכרות הוא באמת קצה הרצף, אבל השימוש הספורדי, השימוש החברתי הוא משהו שעכשיו הרבה יותר שכיח בקרב בני הנוער, וגם החומרים יותר מגוונים.

אנחנו מדברים גם על מענים שמותאמים לאוכלוסיות ייחודיות. יש לנו את כל המערך של השירותים לאוכלוסייה של נוער חרדי מנותק. זה תוכניות נוח"מ שיש ברחבי הארץ. אנחנו מדברים על שירותים באוכלוסייה הערבית, שירותים ייעודים גם משלימים וגם אינטנסיביים. כנ"ל גם על נוח"מ. אנחנו מדברים על מענים ייחודיים לקהילת הלהט"ב, לאוכלוסיית הלהט"ב שזה גם ברשויות המקומיות עצמן, במחלקות לשירותים חברתיים וגם שירותים ייעודיים שניתנים לאוכלוסיית היעד גם על רצף הסיכון. אנחנו מדברים על אוכלוסייה של יוצאים בשאלה, על אוכלוסיות של עולים חדשים. כל האוכלוסיות כמו שציינתי על רצף הסיכון, הסכנה והניתוק.

אנחנו מדברים על מענים שבאמת משלבים בתוכם את כל הנושא של אוריינטציה תעסוקתית, מוביליות חברתית וקידום. אנחנו מדברים על מענים לאוכלוסייה שנמצאת גם רצף הזנות, אם זה לנערות, לצעירות בעיקר כרגע וגם לאוכלוסייה בוגרת שזה בשלבים המתקדמים יותר. גם נושא כמו שציינתי לפני כן, של התמכרויות וגם כל המערך של תוכניות לניהול חיים עצמאיים בקהילה ברמות השונות לפי האוכלוסיות בחלוקה לאוכלוסיות היעד השונות.

כל המענים, כל השירותים ניתנים בכלים מודעי טראומה. זה מאוד משמעותי כחלק מהאוריינטציה הטיפולית והמקצועית שלנו, עם רגישות תרבותית, חברתית, מגדרית. זה מאוד משמעותי מבחינתנו.

אני רוצה על סעיף אחד שתפרטי יותר. מענים לקידום מוביליות חברתית. זרקת את המילה "תעסוקה". אתם מכינים את הצעירים האלה שיוכלו להיכנס לעולם התעסוקה?

כן, לעולם העבודה. זה חלק אינטגרלי. יש לנו שירותים מסוימים, שירותים אינטנסיביים שהנושא התעסוקתי הוא חלק אינטגרלי מתוך השירותים. יש שם מרחבים טיפוליים שונים וגם מרחב תעסוקתי שמקנה אפילו תעודות מקצוע. הנושא של המוביליות מסתכל על זה קצת לבל מעל, שזה כולל גם את הנושא של השכלה, גם את הנושא של הכשרות והכנה לחיים עצמאיים בקהילה. תעסוקה, שאנחנו היום משלבים את זה כחלק אינטגרלי בתוך התוכניות האישיות של כל צעיר, צעירה ובני הנוער, שיש את האוריינטציה התעסוקתית כחלק מהתהליך של הכנה לחיים עצמאיים. זה גם בהתחלה של שימוש גם בשירותים קיימים בקהילה שבה הוא חי, ובמידת הצורך שילוב במסגרות ייחודיות בהתאמה לצרכים של כל נער ונערה.

תודה רבה.

שירות המבחן לנוער, בבקשה.

(הצגת מצגת)

שמי בטי חנן, מנהלת שירות המבחן לנוער. שירות המבחן לנוער זה שירות שפועל מכוח חוק הנוער, שפיטה, ענישה ודרכי טיפול, ופקודת המבחן. ייעודו העיקרי של השירות הוא לאבחן, לטפל ולשקם קטינים, עצורים, חשודים ועוברי חוק בגילאי 12 עד 18. המטרה המרכזית היא מניעת חזרתיות על עבירה, יצירת סביבה חברתית בטוחה יותר. נתוני שנת 2022, אנחנו רואים שעיקר ההפניות הן מהמשטרה, חלקן ישירות מבתי המשפט. אנחנו בעצם מתחילים להתערב מרגע חקירת הקטין במשטרה ולא ממתינים עד לפתיחת כתב אישום, כלומר הניסיון שלנו לשקם ולמנוע עבריינות חוזרת או התדרדרות התנהגותית ועבריינית מתחילה ממש מיום חקירת המשטרה או מיום למוחרת.

מספר המופנים החדשים בשנת 2022 היו כמעט 16,000 נערים, כשמספר המטופלים קופץ ל-26,000 בערך, כי אנחנו מטפלים גם בחדשים וגם באלה שהופנו - - -

אולי במשפט אחד, מה זה מטפלים?

בעצם בשקף הבא אנחנו רואים את זה. כפי שרואים בשקף, הגורם המפנה זה המשטרה או בתי המשפט. אנחנו עושים חקירה פסיכוסוציאלית, כלומר מכירים את הנער, את המשפחה שלו. אוספים עליו מידע מכל גורמי הממסד, חינוך וטיפול, ויוצרים איזושהי הערכת צרכים כדי לדעת באיזה סיכון הנער נמצא, מה הצרכים שלו, אילו מענים יכולים לסייע לו כדי לחזור להתנהגות נורמטיבית ולתפקוד תקין. לא כל הנערים זקוקים לטיפול אינטנסיבי, סמכותי כמו שאנחנו יודעים לתת. חלק מהנערים הם נערים נורמטיביים שאמנם חטאו, פשעו אבל נרתעו מהחקירה במשטרה, מההתערבות וההליכים שננקטו.

אתם משלבים אותם חזרה למסגרות הרגילות?

חלקם הגדול, כן. כמובן שיש את קצה הרצף, את אותם נערים שבחרו באורח חיים עברייני.

מה במקרים האלה?

במקרים האלה אנחנו ננסה להפנות אותם למסגרות של - - -

רק אדוני היו"ר, הטרמינולוגיה של מישהו, של קטין שבחר, צריך להוציא את הז'רגון הזה. אין חיה כזאת.

אם כבר, זה יותר כשל מערכתי מאשר בחירה.

קטין לא בחר. זה מינוח לא נכון.

אתם לא יכולים לחנך פקידים איך לדבר.

אדוני היו"ר, ממש לא. אני נבחרת ציבור ואומרת, אין קטין שבחר בפשע.

אני מרגישה שיש פה דיון מעל פני השטח ולא נוגע במציאות.

הדיון הזה הסתיים.

אני רוצה גם להגיד למנכ"ל המשרד. יש פה סיפור של מכרז פוגעני שיוצא לדרך.

חברת הכנסת לזימי, אמרתי שהדיון הזה הסתיים.

בבקשה, תמשיכי.

אני רוצה להסביר את עצמי. בעצם ברגע שאנחנו בוחרים לקרוא לזה בחירה, אנחנו בעצם מעבירים אחריות לנער. ברור שהנער בא ממקום של מצוקה ונסיבות חיים שהביאו אותו לאורח חיים כזה או אחר, אבל יחד עם זאת כדי למנוע מנער לחזור ולבצע עבירות, הוא חייב לקחת אחריות על הבחירות שלו, אחריות על ההתנהגות שלו. כל עוד אין לו אחריות, הוא גם לא יכול למנוע חזרתיות על עבירה.

זה פסוק מפורש בתורה, את לא צריכה להתנצל על זה. "הנני נותן בפניכם את החיים ואת הטוב ואת המוות ואת הרע ובחרת בחיים". זה בחירה. הלאה.

אם אתה מרגיש נוח עם זה שאתה מתעקש על זה, זה חבל. אתה יו"ר הוועדה.

את יכולה לצאת אם את רוצה, בבקשה.

לא, אני פה בכוונה.

ברגע שפוגעים ביושב-ראש הם מוציאים את עצמם החוצה.

בסדר. פגעתי בך?

כן.

מה פגע בך? מה אמרתי שפגע?

תחזרי לפרוטוקול ותיראי.

אני אשמח לדעת מה פגעתי.

אדוני היושב-ראש, אם יורשה לי חצי משפט. זה לא טרמינולוגיה של משרד הרווחה. אתם עושים עבודה מצוינת והנה אתם נכשלתם בגלל טרמינולוגיה.

יפה. בבקשה, שר הרווחה לשעבר.

אתם עושים עבודה מצוינת. זה באמת היום שלכם. אני מכיר אתכם.

זהו, חבל להסית את כל הדיון על השאלה של הטרמינולוגיה של מחנכי הדור.

חברת הכנסת טלי גוטליב, מיותר.

טרמינולוגיה מביעה עמדה.

אנחנו מאמינים בשיקום של כל נער, ביכולת של כל נער לעשות שינוי באורח החיים שלו ולהשתקם, ואנחנו לשם כך משתמשים במספר תוכניות, מספר פרקטיקות שאתם רואים. כפי שתיארתי פה בשקף: טיפול פרטני, טיפול קבוצתי. יש לנו סדנאות להורים. אנחנו חושבים שגם כל מה שקשור בהדרכת הורים מאוד יכול לסייע לנער. אנחנו מדברים על טיפול מערכתי. כמובן שאנחנו לא שומרים את הנער רק בתוך שירות המבחן לנוער. אנחנו רוצים לקשור אותו לקהילה בחזרה, להחזיר אותו לקהילה. משתמשים במשאבי הקהילה.

כששאלתי מה מטפלים, רציתי דוגמה של טיפול שאנשים ישמעו מה אתם עושים.

אוקיי. דוגמה, נער שביצע עבירת מין. אחרי כמובן החקירה הפסיכוסוציאלית נבין מה הצרכים. האפשרות שלו היא להשתתף בקבוצה טיפולית שיש לה מודל מובנה, באורך של שנה וחצי עד שנתיים. הוא בקבוצה הטיפולית. המחקר שליווה את הקבוצות האלה הוכיח 88% שיקום, זאת אומרת נערים שלא ביצעו עבירות מין אחרי שהם סיימו את הטיפול הקבוצתי. בנוסף אנחנו מנסים לדאוג לשעות הפנאי, אז יש לנו תוכנית של חונכות, של חונכים שמלווים, תוכנית תעסוקה שבעצם עובדת עם הנער לקראת בגירות על אופק תעסוקתי, על כל תפיסת התעסוקה.

אתם גם מוצאים לו מקום עבודה או מקום תעסוקה או מסגרת תעסוקתית?

דרך התוכנית, כן.

יש רשימת המתנה?

רשימת המתנה למה?

ילד שעשה עבירה, הוא צריך להיכנס לתוכניות שלכם לטיפול. אני גם זוכר שעשיתם עבודה מעולה אבל כמעט אני זוכר שהיה צריך לחכות לא מעט בגלל שהיה חוסר בתקינה או בכוח אדם.

אין לנו כיום חוסר בתקינה. העובדים שלנו עובדים מאוד קשה.

לא אמרתי שלא עובדים קשה.

לא, זה סכנת נפשות. אי אפשר להמתין.

כמובן שאנחנו נשמח מאוד לתקינה נוספת, אבל מבחינת דרך העבודה שלנו, הנערים שלנו לא ממתינים.

אני יודעת שלפחות בירושלים המזרחית יש תור ארוך ויש חסר גדול בתקנים, ואתם לא מספיקים לתת את השירות.

יש המתנה.

אני מבין מהמנכ"ל שיש אפשרות - - -

זה לא היה התקפה. אני לא התכוונתי להגיד שלא השתפר.

חילי, שאלת שאלה, קיבלת תשובה. תן להמשיך.

אני באמת לא מרגישה מותקפת. אני דווקא חושבת שהשאלות חשובות. אני שמחה על השאלות האלה. אני גם רוצה לומר שבמזרח ירושלים המצב מאוד השתפר. עשינו איזה מבצע. אנחנו היום נמצאים במזרח ירושלים, שזה המקום שהיה הכי קשה למצוא כוח אדם, אז כבר מאוישים מרבית התקנים. ממתינים 80 נערים. הייתי במצב של המתנות הרבה יותר גדולות, של 800 נערים. היום ממתינים 80.

80 זה הרבה.

יחסית ל-800 זה שיפור עצום.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

יש הבדל בין שיפור לאין לתור.

למה את אומרת שאין בעיה של עובדים? יש בעיה מאוד גדולה של עובדים. אני מדריך במקומות האלה. אני עובד 300 שעות בחודש.

אתה תקבל רשות דיבור אם נרשמת, כי קיבלנו ניירות עמדה מכל הארגונים. אני מכיר את זה. כולכם תוכלו לדבר. אני מבקש לקצר.

בסדר, אני אקצר. אני רק אדבר על נערים שנעצרים. אנחנו עובדים כך שתוך שלושה עד חמישה ימים אנחנו כבר מאתרים חלופת מעצר כדי שנער לא יישאר במעצר. נכון שהיום יש במעונות הממשלתיים המתנה מסוימת, אבל אנחנו מנסים למצוא פתרונות. גם חסות הנוער מנסה למצוא פתרונות, כך שנערים לא יישארו במעצר אם הם לא חייבים. אני אסיים פה.

כן, כן. אני רוצה לאפשר לעוד שניים-שלושה מכם שעוסקים בנושאים האלה. אחרי זה חברי הכנסת ואחרי זה הארגונים, או חבר כנסת וארגון, חבר כנסת וארגון.

גברת סוזן, תציגי את השם ואת התפקיד בעיקר. אם אפשר בשתי דקות.

אני סוזן דסוקי ואני מנהלת אגף בכיר טיפול באוכלוסיות קצה, חוץ ביתי. מתחת לאגף שלי ארבעה שירותים. רשות חסות הנוער זה שירות אחד. חקירות ילדים זה שירות שני, ועוד שני שירותים חוץ ביתיים שהם נותנים מענה גם לאוכלוסיית הנוער בסיכון, אבל בעיקר לאוכלוסייה של צעירים שעברו את גיל 18, ולאוכלוסייה הבוגרת יותר. אני אנסה להתמקד יותר במעונות של קטינים ונערים.

באיזושהי ראיה רוחבית יש לנו מסגרות שנקראות היום "קורות הגג". הן מסגרות למענה חירומי לקטינים. כל קטין יכול בכל שעה ביממה לפנות ולקבל מענה חירומי הלנתי ומענה סוציאלי. בימים הראשונים הם מקבלים מענה של בוא תנוח ותהיה, ויש לך פה קורת גג, חירומי ממש. בעצם מבחינתנו זאת הזדמנות לפגוש את הילד לעשות איתו תהליכים של טיפול קצת יותר משמעותי. לפי המצב של הקטין, ככל שהוא במצב יותר חזק עם יותר כוחות, אפשר להפנות אותו למסגרות קצת יותר פתוחות, וככל שהוא ילד שזקוק ליותר הגנה, אז ההפניה שלו תהיה לחסות הנוער.

בחסות הנוער יש לנו כמה סוגים של מסגרות. יש את המעונות הממשלתיים שהן מסגרות סגורות, בחלקן סגורות מאוד עד נעולות, וכל הילדים נמצאים שם בעצם בצווים של בית משפט, בין אם זה בצווים פליליים ובין אם זה בצווים - - -

כמה ילדים נמצאים במסגרות סגורות האלה?

כ-450. אני אגיד שבתוך מעול נעול יש גם את החלקים היותר נעולים ויש את החלקים הקידומיים היותר פתוחים.

חברתי דיברה על מוביליות. גם בתוך המעונות אנחנו כל הזמן חושבים על מוביליות, איך אפשר לעשות תהליך עם הקטין.

יש לכם חוות חקלאיות?

כן. זה מודל בפיתוח. אנחנו פיתחנו בשנה האחרונה כמה מודלים כאלה ושמים פה דגש מאוד גדול. אנחנו חושבים שצריך לייצר אלטרנטיבות לנעילה. אנחנו לא חושבים שהמודל שהיה עד עכשיו ולנעול קטין, הגם שהוא במצבי סיכון מאוד קיצוניים זה הדרך הנכונה ביותר. אנחנו חושבים שיש מרחבים שהם יותר בחווה בצפון או בדרום שמאפשרים בעצם באמצעות הטבע כלים אלטרנטיביים למתן מענה למצבים של מצוקה שבו הקטין נמצא.

תודה רבה.

יעל וייס, בבקשה.

בבקשה. שתי דקות אני מבקש.

(הצגת מצגת)

בוקר טוב, יעל וייס, מנהלת אגף בכיר חוץ ביתי, תחום פנימיות ילד ונוער ומקלטים לנשים נפגעות אלימות וילדיהן. בפנימיות הרווחה יש היום כ-6,500 ילדים ונוער, נמצאים בכ-130 פנימיות. רובן פנימיות מעוף טיפוליות. יש לנו 24 פנימיות פוסט-אשפוזיות וחמש פנימיות לאוכלוסיית קצה, אוכלוסיית מעוז. המענה שניתן הוא לכלל החברות וכלל המגזרים על פי התרבות והצרכים השונים. הגילאים כמו שאתם רואים, עם השנים עלו מכמה וכמה סיבות, ראשית ממדיניות המשרד שמדברת על עד גיל שמונה, ילדים שילכו ויזכו למשפחות של בית קבוע במשפחות האומנה והאימוץ, וגם לאור מסגרות שקיימות היום בקהילה שנותנות מענים, ואותם ילדים שלא יכולים להשתלב בקהילה מגיעים אחר כך לפנימיות.

שגם אותם מחזקים, את הפעילות בקהילה.

נכון, שגם את הפעילות בקהילה מחזקים עם הפנים לקהילה.

השקף הבא מתאר מעט את מאפייני המשפחות שהילדים מגיעים אל הפנימיות. אנחנו שמים דגש מאוד גדול על קשר עם המשפחות, שיקום המשפחות במקביל וקשר ילדים והורים. אנחנו רואים שיש לנו אחוזים גבוהים של הורים מובטלים ופרודים.

אני רוצה להתמקד בעיקר בשקף הבא שמדבר על תהליך רפורמה שקיימנו בפנימיות בארבע-חמש שנים האחרונות. הרפורמה מדברת בעיקר על הרחבת המענים והתאמה לאוכלוסייה המשתנה. היא מדברת על הקטנת גודל הפנימיות והקטנת הקבוצות בפנימיות והרחבת כוח האדם כדי לתת בעצם מענה ייחודי, ייעודי לכל חניך בפנימייה עם תחושה של ביתיות.

תהליכי הפיקוח ומדידת התוצאות ותהליכי תוכניות ההתערבות נמצאים עכשיו בתהליכי הטמעה ממוחשבת. דיברנו על מתן כוח אדם ותוספות תקציב לפנימיות. אנחנו מדברים על העצמה של חניכים ודגש על דרכים חינוכיות וטיפוליות. יושבים איתי פה בוועדה, ואני מניחה שידברו עוד מעט נציגים משתי פנימיות, נציגי מועצות חניכים שמאיר זכה יחד איתנו שנה שעברה להשיק את הפרויקט במשרד. בעצם מועצות תלמידים בבתי הספר היו בכל השנים שבתי הספר קיימים ואנחנו שנה שעברה הקמנו בעצם את מועצות החניכים בתוך הפנימיות. התפקיד שלנו כפי שאנחנו רואים אותו, וזה הבסיס וזה הדבר הכי חשוב, זה להכין את הילדים שלנו לתהליכים של השתלבות בחברה כבוגרים, כבוגרים מיטיבים וכבוגרים שמשתלבים.

הנושא של תעסוקה, הכנה לתעסוקה, למידה, מסגרות המשך. כל חניך שיוצא מפנימיית רווחה היום, יש לו תוכנית המשך ברורה שמתייחסת גם למדדים של שירות משמעותי, מגורים ותעסוקה. בימים אלו הפיקוח שלנו נמצא בפנימיות ובודק שם-שם, חניך-חניך של ילד שמסיים כדי לראות את הילדים האלה משתלבים בהמשך.

תודה רבה. את השלב הזה בדיון יסיים מר אחיה קמארה, מנהל התוכנית 360, התוכנית הלאומית לילידים ונוער בסיכון. בבקשה, אחיה.

(הצגת מצגת)

בוקר טוב היושב-ראש, בוקר טוב חברי הכנסת. אם עד עכשיו דיברנו יותר לכיוון של קצה הרצף ורצף טיפולי בנערים האלה, אני מייצג לצורך העניין פה את הרצף השני, כלומר את הצד השני של הרצף, יותר מניעה. התוכנית הלאומית לילדים ונוער בסיכון היא שותפות של משרד הרווחה, משרד החינוך, משרד הבריאות, משרד הקליטה והמשרד לביטחון פנים יחד עם ג'וינט אשלים ועם הרשויות המקומיות. המטרה שלנו, כמה שיותר מוקדם לאתר את הילדים בסיכון. אנחנו לא מחליפים את משרדי הממשלה. אנחנו נותנים למשרדי הממשלה שני כלים: כלי אחד זה נתונים, כלומר על כל ילד בתוכנית הלאומית ממלאים שאלון שנקרא שאלון תמ"י בתחילת השנה, בשביל לדעת מה הצרכים שלו, מה הצרכים של ההורים שלו ולהתאים את המענים לילדים האלה, ובסוף השנה לדעת מה קרה בעקבות ההתערבות של מדינת ישראל, והאם בשנה הבאה אנחנו צריכים לשפר את המענה, מענה אחר וכדומה.

התקציב שלנו למעלה מרבע מיליארד שקלים בשנה. אנחנו בשנה עובדים עם למעלה מ-62,000 ילדים ב-1,710 תוכניות שאדוני, אני מניח, מכיר אותן. זה יכול להיות תוכניות של משרד החינוך כמו מרכזי נוער, חדרי שלווה. זה יכול להיות תוכניות של משרד הבריאות. זה יכול להיות תוכניות של משרד הרווחה שזה בתים חמים, מט"לים וכדומה. המטרה היא, כאמור, כל הזמן לשפר את המענים של מדינת ישראל. יש הגדרה בין-משרדית מי הם הילדים ונוער בסיכון במדינת ישראל.

רק אדוני, צורם לי מאוד שבשולחן העגול הזה לא מופיע משרד הספורט. איך בשולחן העגול הזה לא מופיע משרד הספורט, אחד הכלים הדרמטיים לטיפול בנערים בסיכון. מילה אין על זה. אם הייתם קוראים את הדוח של מבקר המדינה, הייתם מבינים שאנחנו יותר גרועים מצ'צ'ניה בנושא הזה, ואף אחד לא מדבר על זה.

סימון, אני מניח שבכל הפעילויות שלהם יש גם ספורט, לא?

אתה שמעת את משרד הספורט? אני לא שמעתי.

לא, אני שואל אתכם. יש ספורט בפעילויות שלכם?

יכול להיות שיש. אני יודע שיש.

אני בטוח שיש.

יש עמותות ויש תוכניות מצ'ינג, אבל משרד הספורט צריך להיות חלק מהשולחן הזה.

בסדר גמור.

א', כן. ב', התוכנית הזאת נותנת כלים לראשי הרשויות. רוב מוחלט של הרשויות, יש בהן פעילות ספורט כחלק מחיזוק בני הנוער, אבל ההערה של סימון היא יותר מאשר צודקת. בשולחן העגול צריכים להזמין את נציג משרד הספורט.

זאת ההחלטה הראשונה של הוועדה, סימון. בכל ועדה שתעסוק בזה שר הספורט שלנו הוא סימון דוידסון, שהוא יהיה שם.

יושב פה שר הספורט, באמת אפשר להגיד רק תשבוחות עליו. חילי טרופר נמצא פה?

ודאי.

אני בטוח שהוא שותף איתי. הנושא של הספורט הוא באמת גם מניעתי וגם כלי. בכל העולם עשו את זה. רק במדינת ישראל נותנים כמה גרושים לספורט, אומרים לספורט, תסתדר. זה לא עובד ככה.

ההיפך, שהוא ייצג בשמחה.

בדיוק. אתה יותר ספורטיבי, מה לעשות.

תודה.

אני רק אגיד שברמת הרשויות, שזה בעיקר העבודה שלנו, תמיד יש ייצוג למחלקת הספורט, למחלקת נוער, לכל המחלקות ברשות המקומית, אבל אני מקבל את ההערה.

אתה יכול לראות שחצי מהילדים שאנחנו עובדים איתם בשנה הם ילדים בגיל הרך ואותם אנחנו רוצים כמה שיותר מהר לאתר. שליש הם בגיל יסודי ורבע בגיל נוער. אפשר לראות את אחוז הילדים עם מוגבלות. אפשר לראות את החלוקה לפי המגזרים השונים בחברה הישראלית, 30% חילונים, 15% דתיים, 18% חרדים, 28% ערבים, 5% בדואים, 3% דרוזים. יש גם אחוז ניכר של עולים או בני עולים שזה 6%. בשקף האחרון אפשר לראות את המדידה. אנחנו כל הזמן מודדים, כאמור, בשביל לשפר את המענים שנותנת מדינת ישראל ביחד. לא סתם קוראים לנו 360. איך מסתכלים ב-360 מעלות על הילדים האלה, וכל משרד וכל איש מקצוע נותן את מה שהוא טוב בו. אפשר לראות שבקצה הרצף של הסיכון נמצאים 10% מהילדים אצלנו. במורכבות גבוהה 11%, מורכבות נמוכה 53%, ובקבוצה של מניעה 26%. אפשר גם לראות את תחומי החיים.

אפשר לראות שהתחומים המרכזיים שיש בעיות לבני הנוער האלה הם רווחה ובריאות רגשית, התחום של התפתחות ורכישת מיומנויות, התחום של השתייכות למשפחה וכך הלאה. האתגר הגדול שלנו הוא כמובן זה שאנחנו פועלים ב-185 רשויות. לא בכל הרשויות במדינת ישראל. הרשויות הגדולות יש התייקרויות של שירותים והתקציב שלנו הוא לא מצליח לאורך השנים - - -

לעמוד בהתייקרות. זה כבר עניין של יוקר המחיה.

בהחלט.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

לא רק.

אני רוצה להודות למשרד הרווחה על הסקירה. עכשיו אנחנו עוברים לחברי הכנסת.

טלי גוטליב, בבקשה. אני מבקש מראש לעמוד במסגרת של שתי דקות.

בסדר. שלום חברים ושלום לכולם. אני פותחת ואומרת ומבהירה שאנחנו חברי כנסת, ובתור שכאלו זכותנו לדעתנו, חובתנו לביקורת. לא יעלה על הדעת שבוועדה לפני שבועיים אני אדבר נגד פקידי סעד והוצאת ילדים מביתם בקלות שהיא בלתי נתפסת, כך לשיטתנו, ואני אקבל רפש מעובדי מדינה ברשתות החברתיות, ויש כאן לי כאן רשימה ענפה. אני עוקבת בדבר הזה כדי לפנות בצורה סדורה בתלונה על עובדים שהם עובדי מדינה ומעזים לצאת על נבחרי ציבור על דעותינו באשר הן. זה אחד.

לגופו של עניין אני אומר שבאופן אישי אני תוהה ומעלה את זה על השולחן. כשלעצמי אני מאמינה שלילד תמיד עדיף אצל הוריו ולכן המדינה צריכה לעשות כל מה שהיא יכולה לעשות כדי להשאיר את הילד אצל הוריו, ואם המדינה משלמת למסגרת למעלה מ-18,000 שקל על כל ילד, לפחות, אני מצפה ומבקשת להעלות על השולחן את השאלה למה לא לתת למשפחה קשת היום, קשת האמצעים, דלת האמצעים, עם נתונים אישיים מורכבים? למה שלא נשקיע את הכסף הזה אצל אותה משפחה, לתת לה כלים?

גם אם משפחה שפוגעת מינית?

ממש לא. קודם כל בלי הערות ביניים. נשאלתי, גם אם משפחה פוגעת מינית? ברור שלא. אנחנו לא מדברים פה על מקרי קיצון. לא היה צריך את ההערה הזאת בכלל. אני מבהירה פה, אנחנו לא מדברים על מקרי קיצון. כולנו דואגים לילדי ישראל, וגם הדאגה הזו, רובנו חושבים שטוב לילד בביתו. כאשר להורים אין עבודה ויש מצוקה מאוד קשה, אז אדרבא ואדרבא, בואו נעמיק את הסעד עם הכסף, עם אותו תקציב. נעניק את הסעד בטיפול, בטיפול בקהילה, בשיקום, בשילוב בעבוד, בשילוב הילד בצורות כאלה ואחרות בתוך שירותי טיפול שקיימים. תחשבו, משפחה שיש לה שלושה ילדים שמוצאים למסגרות חוץ ביתיות. המדינה משלמת לפחות 18,000. אני יודעת שזה למעלה מ-20,000. אני לא רוצה לגעת בזה. מתוך התקציב אני אבדוק את זה, אבל תבינו, צריך גם לזה לתת את הדעת. יש כסף, ואם יש כסף, נטייתי שלי כאדם וכאימא, שאלא אם כן מדובר במקרה קיצון כמו שהעירו לי פה הערת ביניים מיותרת. אם לא מדובר במקרה קיצון צריך לעזור למשפחות להיות שלמות בתוך ביתן, לייצר סביבה בטוחה עבור הילד, כי עם כל הכבוד לפנימיות ואני אסירת תודה על כל מי שלוקח בזה חלק, אבל בכל הכבוד אנחנו צריכים באמת לעשות כל מה שאפשר כדי לתת לילד סביבה מוגנת בתוך ביתו שלו, כי הוא לא שונה מילד אחר.

תודה רבה.

חברת הכנסת מירב בן ארי.

תודה רבה אדוני היושב-ראש. קודם כל אני רוצה להגיד תודה לכל העובדים של משרד הרווחה, העמותות השותפות. אני חושבת שהרבה פעמים אתם שומעים הרבה ביקורת. הרבה פעמים חברי כנסת שלא מבינים בתחום. הרבה פעמים מותחים ביקורת שלא מוצדקת, אז קודם כל להגיד לכם תודה, וגם לך ינון שהגעת והצגת את המצגת.

אני חושבת שהתחום הזה שנורא קל לנו תמיד למתוח עליו ביקורת, אנחנו לא באמת מבינים את ההתמודדות היום-יומית, אז עם כל הכבוד לנבחרי ציבור, רובם לא מבינים את התחום שאתם עוסקים בו והרבה פעמים גם לא מודעים לכמות האתגרים שנמצאים בשטח. גם אני, למרות שעשר שנים מחיי ניהלתי מרכזים לנוער בסיכון, זו הייתה העבודה שלי. עם כל הכבוד, יש לי עוד הרבה מה לדעת, ולפני שאני רצה למתוח ביקורת, אני קודם כל אומרת לכם תודה.

אני חושבת שהאירוע הגדול פה זו אותה רפורמה ואותו נושא של השכר של העובדים. בסוף שכר העובדים הוא דרמטי. אם אנחנו לא נדע, אני אומרת כמדינה, באמת להשאיר אצלנו את המדריכים הטובים, להבין שבסוף הקשר בין הנער או הנערה לבין המדריך זה מה שמציל אותו. כשאני עשיתי משוב לנערים שלי בסוף שנה, אדוני היושב-ראש, זה מה שעסקתי עשר שנים, והיה לי שני מרכזים, בסוף כששאלתי את הנער מה משאיר אותך במסגרת, הוא לא אמר לי הגלישה בים ולא החווה ולא הצמחים, ועשיתי להם באמת, ברוך השם עשרות פעילויות. הוא אמר לי, המדריך או המדריכה. זה הליבה.

אדוני המנכ"ל, בשיא הצניעות, אני לא מתיימרת, יש כאן אנשי מקצוע מעולים ומדריכים מצוינים. כשביום חמישי נכנסתי להוסטל ליד הבית שלי, לא משנה מה, עמותה מופלאה שנקראת "אותות", אבל כולכם מעולים, פשוט הם ליד הבית שלי. נכנסתי ב-19:00 בערב כדי להביא קצת דברים לילדים. כשנכנסתי בסוף אתה רואה שם את הצוות ואתה רואה את החיבור, אז אדוני, ממש בשיא הצניעות, אני ממש פונה אליך, שבו עם העובדים, שבו עם הארגונים.

מה שהציל את המרכזים שלי זה הצוות. היום כשאני נכנסת למרכז שלי, גם בשבוע שעבר נכנסתי אליו כי אני בקשר איתו, ואני רואה מדריך שאצלי חמש שנים, זה הצלחה, כי זה שכל הזמן עוזבים, ולאותו ילד שמראש הוא מגיע עם חוויות נטישה ומגיע עם חוויות של אובדן, לבוא ולאבד את הצוות בגלל ענייני שכר או שחיקה זה האירוע. אני באתי רק כדי להגיד לך את זה, ובאמת תעשו ותצליחו, ותודה רבה על כל מה שאתם עושים. אני חושבת שאנחנו לא מספיק מבינים.

תודה רבה.

חברת הכנסת נעמה לזימי, בבקשה.

תודה רבה. באמת מירב אמרה את ליבת הדבר הבאמת חשוב פה. אני רוצה להגיד לך, יו"ר הוועדה, שעכשיו בימים אלו נפתח המכרז של העסקת המדריכים במעונות הללו. הנושא הזה באמת קרוב לליבי ולכן התחברתי למה שאמרה מירב, אבל אני רוצה להגיד, אתם עושים פה משהו שהוא לא תקין. קודם כל הארגון היציג והעובדים לא משולבים בדבר הזה וככה נוצרות טעויות.

באיזה דבר?

בתנאי כתיבת המכרז. כשאתם עכשיו מבטלים את שכר המינימום המוגדל למדריכים שעומד היום על 40 שקלים לשעה ואני מקווה שלכל המדינה זה יהיה, מורידים ל-30 שקלים לשעה. כששינוי שיטת התקצוב מתקצוב עבור קבוצה לתקצוב עבור חוסה, בעצם התנודות הללו, יו"ר הוועדה, אם פתאום יוצאים עכשיו חלק מהנערים, הם מתקדמים וזה דבר טוב, או ממשיכים או נפלטים או משהו אחר, פתאום התקציב הוא לא יציב, לייצר אי יציבות במקום הזה שגם ככה מתוקצב בחסר. אני, אגב, מסכימה עם חלק ממה שאמרה חברת הכנסת גוטליב לגבי זה שלפעמים צריך לסייע למשפחות במצבי עוני, אבל בהינתן ויש תקצוב פר ילד למקום, במכרז עצמו זה לא נעשה ככה.

כשאני עשיתי ביקורי פתע בחלק מהמקומות הללו, אני גיליתי שלא תמיד יש מנה נוספת. לפעמים הם הולכים לישון רעבים. זה דבר שאני יודעת אותו בוודאות. לא קורה בכל מקום. אכן חריג, אבל רק להסביר כמה התקצוב הוא ממש משמעותי פה, לכן הסעיף השלישי הוא העדכון הזניח ולא מספק של תעריפי השירות. למרות נסיקת האינפלציה ולמרות כל מה שקורה העדכון הוא לא מספיק.

מה שקורה פה עם המכרז, לדעתי עדיף רגע לעצור, אני אומרת לך, מנכ"ל המשרד. אני יודעת שכוונותיכם טובות. אני יודעת גם מי עומד בראשות המשרד הזה ומי השר, ואני יודעת שבנושא הזה אנחנו כנראה מתואמים. לא ככה. זה חבל. הדבר הזה ממשיך קדימה שנים.

אתה יודע, יו"ר הוועדה, תחלופת המדריכים היא פחות משנה, היא חצי שנה היום. על מה אנחנו מדברים פה? יש סיבה לדבר הזה. זה תנאים סוציאליים, זה התנאים הפיזיים וזה כמובן שכר. כל שאר הדברים הם פיקציה נוכח המציאות הגדולה. בעבר בחסות הנוער הייתה יציבות תעסוקתית בגלל הסכם קיבוצי מיטיב. נוצרו עוד תנאים בדרך שהפכו את זה להיות שק החבטות של המשרד לצערי. אפשר לתקן את זה. לא מדובר גם בסכומי עתק. אנחנו יודעים את זה בסוף. הסכומים הללו הם מצילי חיים, כי כמו שנאמר פה, צו בית משפט שולח את האנשים האלה, את הנערים האלה.

קיבלנו הרבה ניירות עמדה ברוח הדברים שאמרת ואנחנו ניתן להם לבטא את זה.

תודה, יו"ר הוועדה.

אנחנו עכשיו נעבור ברשות חברי הכנסת לכמה ארגונים.

גב' שפרה שחר, עמותת בית חם. בבקשה, שתי דקות.

תודה לכבוד היושב-ראש ותודה לכל הדוברים. בתפקידי כבר 14 שנה כמנכ"לית בית חם לכל חייל, אני מראיינת אלפים של בוגרי פנימיות, כאלה שכבר בתקופת המלש"ביות (מועמדים לשירות)מגיעים אליי כדי לקבל משפחה מאמצת במהלך השירות. הדיווחים שהם מספרים לי בארבע עיניים, ואני מתעקשת להיות זאת שמראיינת אותם ולא אף אחד אחר בעמותה, כל השנים, הם לא פחות ממחרידים. בסופו של דבר אני רוצה שכל הנוכחים כאן יידעו, וסיפרו כאן הרבה מאוד אנשים על מה הם עושים, אבל הם לא סיפרו על תוצאות. זה כמו שעכשיו נקים איזושהי חברת סטארט-אפ, הייטק ויספרו לנו מה עושים ובסוף המוצר לא מצליח או לא נמכר או אף אחד לא רוצה בו.

נתוני הגיוס לכתחילה של בוגרי הפנימיות הם חרפה. הם נמוכים. משרד הרווחה עושה הכול כדי להסתיר אותם. זה כתוב גם בדוח מבקר המדינה, ויחד עם זאת לנו יש אותם מהצבא. הם אפילו לא 10%. מבין אלה שמתגייסים מעט מאוד מגיעים לשירות משמעותי או שירות קרבי. הכול זה מש"קי ממטרות בז'רגון הצבאי, ויש נשר עצום שלהם כבר בשנה הראשונה.

אני יכולה לומר ותבדקו אותי, שזה כשל אחד גדול של כל בוגרי הפנימיות. מדובר כאן באלפי מתגייסים.

גבירתי, רצוי שאם את מתלוננת על כך שאין נתונים שאת - - - , אל תדברי במושגים של "עצום". מה הנתון?

הנתון הוא פחות מ-10% מתגייסים.

יש לך את הנתון?

מבקר המדינה. הגשתי את כל הניירות לוועדה בעוד מועד.

מאיזה שנה הנתונים?

הדוח האחרון לפני שלוש-ארבע שנים. מאז המצב המחמיר. אני אומרת לכם בוודאות שמאז המצב החמיר. אני יודעת כי ישבתי עם מפקד מיטב לא מזמן על הנושא הזה, ואתם יכולים לבדוק אותי. אני הראשונה שאתנצל אם משהו מהנתונים שאני נותנת - - -

רק תשמעי את ההערה שלה. על בסיס הדוחות האלה הרפורמה - - -

אנחנו מדברים על הנתונים כרגע.

את מדברת על נתונים לפני ארבע שנים.

אנחנו מקווים שהנתונים ישתפרו, אבל חשוב לשמוע את הדברים של גב' שחר, לקחת את זה בחשבון.

לפחות הצבא מעיד שמבחינת הנשר הנתונים עלו.

דבר נוסף, גם נתוני ההישגים בלימודים נמוכים מאוד. גם זה מתוך מבקר המדינה. אני לא מקשקשת כאן קשקושים. מעט מאוד זכאים לתעודות בגרות. גם אלה, תעודות בגרות שאי אפשר להיכנס איתן לשום מוסד אקדמי.

בסופו של דבר אני אומרת, המשרד מוציא הון תופעות על השמה במוסדות חוץ ביתיים, כאשר המשפט המזעזע ביותר של מועמד להיות חייל שראיינתי לא מזמן, עכשיו הוא כבר חייל, אמר לי, לילדים בפנימיות לא זורם דם בגוף אלא זורם ייאוש. דיווחים על הרבה מאוד הטרדות מיניות, אלימות, הזנחה. הייתי רוצה באמת, אם ד"ר רננה יכולה, היא הייתה מדריכה בפנימיות, לספר על מה שקורה שם, תחלופה שהזכרתם כאן, תחלופה של אנשי צוות, שילד כבר נקשר לאיזה מדריך והוא עוזב אותו באמצע השנה.

תודה רבה. הדברים שלך היו מאוד ברורים, שתי נקודות מאוד חשובות ואני מניח שהמנכ"ל והמשרד יתייחסו לזה.

יו"ר הוועדה, הגיעו מדריכים שפשוט עושים את העבודה הזאת.

כולם ידברו אם תאפשרו להם.

הסתדרות העובדים הלאומית בישראל, אברהם לימואי, בבקשה. אתה יכול לייצג אולי את העניין הזה של כוח האדם.

הארגון היציג פה זה כוח לעובדים וחסות הנוער.

כל אחד ידבר.

שלום אדוני היושב-ראש, קודם כל משרד העבודה והרווחה בעצם מעניק טיפול נוער חוסה דרך מכרזי מפעילים וכדומה. מכרזים אלו בעצם מעניקים מענה למגוון רחב של נערים על כלל בעיותיהם. המוסדות הסגורים שהם המוסדות הקשים ביותר מעניקים מענה לנוער הנמצא בנקודות הקיצוניות ביותר בספקטרום הטיפולי.

במשך שנים רבות הטיפול בנערים במוסדות הסגורים היו בחסות משרד העבודה והרווחה, שזה בהמשך הופרט כמובן לכל מיני חברות חיצוניות ולמפעילים חיצוניים. בשנת 2018 התקיים מכרז שהביא עימו שינוי ובשורה בעצם למפעילים ולעובדים. בימים אלו מפרסם מכרז נוסף להפעלת מסגרות טיפוליות שפוגע אנושות בתנאי העובדים הקיימים ובעובדים שעתידים להיקלט לעבודה אצל המפעילים שיזכו במכרז. שינוי זה מחזיר אחורה את כל ההתקדמות שהייתה משנת 2018. חשוב להבהיר כי קיים קשר ישיר בין איכות הטיפול בנוער החוסה, וגם דובר על זה פה מקודם, והצלחת הטיפול של המסגרות לבין שכר המטפלים ותנאי עבודתם. כמו שדיברו גם מקודם, עובדים עובדים חצי שנה ומתחלפים. זה נטו בגלל שכר.

כאשר המכרזים מתעלמים מתנאי ההעסקה של העובדים שצפויים לעבוד תחת המכרז, מתעלמים מהצורך בגמישות העסקה למפעילים, נפגע טיפול החוסים. אסור למשרד העבודה להתעלם מהגורם הישיר לאיכות הטיפול, וזהו תנאי העבודה והעסקה של העובדים בתנאי המכרז. בעצם זה העובדים הכי שקופים שיש.

אני רק אציין חמש נקודות. המכרז הקודם מבטיח למטפלים אחרי שנים של בעיות, שכר גבוה ב-30% משכר המינימום. סעיף זה לא נוצר סתם. הוא נוצר בעקבות קליטה של כוח אדם לא איכותי ולא מקצועי לתוך המערכת, כשההון האנושי הוא החשוב ביותר בתחום הזה.

נקודה שנייה, אין חובה לקלוט את העובדים הקיימים. לא יתכן שכל פעם משרד העבודה יוצא למכרז ומתחלפים עובדים כאילו זה שום דבר. מגיעה חברה אחרת - - -

אין להם זכויות עובדים?

אין שום זכויות עובדים, הכול נמחק.

נקודה שלישית, העובדים לא זכאים בתנאי המכרז לשפר את השכר שלהם. האינפלציה בשנתיים האחרונות מעל 10%, שזה מטורף. השכר שלהם בשחיקה לא נורמלית. כמובן ביטול תוספות שכר למשמרות לילה ושינוי באופן שרירותי שעות המשמרות, ככה שהורים לא יכולים לעבוד בשעות האלה, ב-07:00 בבוקר במקום ב-08:00. זה בעצם הנקודות הכי חשובות, ואסור לנו להתייחס אליהם ככה כי זה עובדים שנותנים את המענה לאוכלוסייה באמת הכי שזקוקה לאנשים שיעזרו להם, ולא שיתחלפו כל חצי שנה.

כן, דובר על זה. תודה רבה על הדברים שלך, תמצת את זה מאוד יפה.

כוח לעובדים, מי מכם מדבר? לא כולם מדברים.

שלום, מרטין וילר מכוח לעובדים. אנחנו מאגדים 800 עובדים ועובדות בתחום הסיכון. מחצית הנוכחים באולם מדריכים ומדריכות מהמעונות הממשלתיים, מהוסטל אלר'ד, מהבית ברחוב חיים, קורת גג, מעוד מסגרות, שאנחנו באנו לפה היום בעצם כדי לדבר באופן מאוד ממוקד על המכרז שמשרד הרווחה פרסם לפני חודש וחצי, וצריך רגע לשים את הדברים על השולחן.

המכרז הזה הוא אסון. אנחנו עשר שנים כארגון יציג מתריעים על זה שלא ניתן לעבוד בשכר מינימום, ואתם ממשיכים לתקצב את העמותות בשכר מינימום. המכרז החדש למעונות הממשלתיים של חסות הנוער הוא מבטל את השכר השעתי של 40 שקלים לשעה, שזה גם ככה לא מספיק גבוה, מדרדר את השכר לאזור ה-30 שקלים, נותן מענקים, פטנט של משרד הרווחה, ממיר את שכר השעה במענקים עם הגבלת גיל עד גיל 30. תסתכלו על המדריכים פה, תיפרדו מהם. הם לא יוכלו לעבוד פה. אתם הולכים להוריד להם את השכר ב-10 שקלים לשעה ולהחליף את זה במענק שאף אחד מהנוכחים פה לא יהיה זכאי לו. זה הפטנט של משרד הרווחה. שום כסף לא נכנס לתחום הזה. אתם לא עדכנתם את התעריפים ואנחנו עשר שנים אומרים לכם, אתם כותבים את המכרזים, תשבו עם העובדים. זה פשוט מנותק מהשטח.

סוזן, אנחנו ישבנו לכל אורך השנה האחרונה. זיו גרשוני ישב עם העובדים. שום דבר.

אני שמחה לשמוע שישבנו. פעם ראשונה שאומרים שישבנו ביחד.

ישבנו, שזה מעולה, אבל שום דבר ממה שנאמר בפגישות האלה לא נכנס למכרז. זה פשוט לא להאמין. אתם מורידים את השכר של העובדים. אתם מחליפים את זה במענק שאף אחד לא יקבל אותו. על מי אנחנו עובדים?

מצוין שאתם אומרים את זה פה. תאמרו את הכול. כל הכבוד.

יושבים פה אנשים שנותנים את החיים שלהם כדי לעבוד עם נוער בסיכון, ואתם בעצם פה צריכים להגיד להם, חברים, לכו הביתה, אין לנו מה לעשות אתכם, אי אפשר להעסיק אתכם באופן הזה. האנשים לא יכולים לחיות. בקושי הם מצליחים להחזיק משפחות ואתם הולכים לפגוע להם בשכר עוד חודש מהיום, מאות עובדים? זה לא יאומן הדבר הזה. יש פה עובדים, אני ממש מבקש שתיתנו להם גם לדבר. עשר שנים אף אחד לא מקשיב לנו.

זה מה שעשיתי עכשיו וזה מה שנעשה בהמשך.

אני לא עובד אבל אני מכוח לעובדים.

אה, חשבתי שאתה מייצג אותם.

אני מייצג אותם כארגון עובדים.

יופי. ייצגת אותם יפה. תודה רבה.

תודה.

סימון דוידסון, בבקשה.

תודה רבה, אדוני. אני קצת שונה. כל תפיסת העולם שלי, הפילוסופיה שלי שונה. אני באמת מאמין באמונה שלמה שאפשר למנוע חלק גדול מהנוער שמגיע למצבים הכי מסוכנים, ואני מבקש לדבר על הנושא של מניעה. אתם מדברים פה על הרבה דברים מאוד מאוד חשובים, אבל על מניעה דיברת דקה וחצי. כשאני אמרתי את הנושא של הספורט, לא סתם אמרתי אותו. אני בא מהעולם הזה. אני כל החיים עשיתי את זה וראיתי מה זה עושה לילדים ואני יודע מה קורה בעולם, בשונה אולי מהרבה אנשים אחרים. אני מאוד אוהב לחקור מהדברים שנעשים בעולם.

תקראו מה זה תוכנית איסלנד, תקראו מה קרה במדינות שהן מקיפות את איסלנד. מדינה בשם איסלנד, מדינה קטנה הייתה, ואני סיפרתי לך אדוני. אנחנו היינו במשלחת וישבנו הרבה שעות וכבר הבנת את הפילוסופיה שלי. מדינה שבשנות ה-90' הייתה מספר 1 באירופה במקרי התאבדויות, במקרי סמים ואלכוהול הקשים ביותר. לקחה את המדינה הזאת ראש ממשלה ושינתה את כל תוכנית הפעולה לילדים במדינה הזאת על ידי ספורט, כי מה שקורה דקה אחרי הבית ספר זה הדבר הכי חשוב.

הילדים שהם חסרי מעש, אלה שמסתובבים ברחובות, הם אותם ילדים שיגיעו למקומות הכי מסוכנים, ואני אומר וחוזר על זה ואני אחזור על זה עד שהאסימון ייפול. אני שמח שגלית גבע נמצאת פה, כי אני השבוע הייתי גם אצל המנכ"ל, התחלתי דיון ראשון. אני אספר לכם שבקדנציה הקודמת כשמאיר כהן היה שר הרווחה עשינו תוכניות של מיזמים משותפים עם עמותות, אם זה "הגל שלי", אם זה מרכז הטניס הישראלי. זה אלפי ילדים. פתחנו בריכה בחורה. אלפי ילדים למדו לשחות ולומדים לשחות. אתם יודעים מה זה עושה לילדים האלו? מה זה עושה למשפחות האלו? מה עושה לילד שאחרי צוהריים יש לו תנועת נוער שמקבלת אותו ויש אגודת ספורט שמקבלת אותו? המדריכים האלו הם הרבה יותר משפיעים מהמורים בבית ספר. בואו נשים שם כסף. יש לנו עמותות מדהימות במדינת ישראל. בואו נחזק אותן. למה הם צריכים כל הזמן לשנורר? תשנו את תפיסת העולם שלכם. קחו את העמותות המדהימות האלו. יש עשרות עמותות כאלו. תנו להם כלים. הם יודעים איך לטפל בילדים, בילדות ובנוער של מדינת ישראל במקומות הכי קשים.

אני באמת הגעתי לפה כי כולם נמצאים פה. תכניסו את זה לראש. תשנו את הדיסקט שלכם. תיראו מה קורה עולם, איך טיפלו בזה. Midnight basketball בארצות הברית מיגרו פשע במקומות הכי קשים בארצות הברית על ידי ספורט. מנהיגים בספורט, מובילי ספורט, אגודות ספורט לקחו את הילדים ונתנו להם להיות עסוקים, עם מדריכים שטיפלו בהם, הגיעו לנפש שלהם, דיברו איתם, הפעילו אתם. אתה בעצמך ראית את זה כשהיינו שם.

נכון.

תודה רבה על ההקשבה. כשאני מתחיל להציק לכם, תבינו שאני מציק לכם מידע וניסיון. תודה רבה.

תודה רבה.

אם יורשה לי רק לומר מילה. חשוב שיהיה כאן בשביל הפרוטוקול. ישנן הרבה תוכניות שאנחנו מפעילים, שמשולבות עם ספורט, כמו שאתה ציינת, גם "הגל שלי". אנחנו כבר קרוב ל-100 קבוצות שהם מריצים של "הגל שלי".

אני גאה להגיד שזה תוכנית שלי.

אני שמחה מאוד, אבל זה קבוצות שפועלות ואנחנו יישמנו את זה, והלכה למעשה אנחנו עובדים ואנחנו ממשיכים איתם גם בשנה השנייה כולל גם נושא של סוגי ספורט אחרים, חקלאות, והרבה דרכים מגוונות אחרות לא קונבנציונאליות של טיפול. חשוב שזה ייאמר.

תודה רבה.

חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

בוקר טוב לכולם. אמרתי את זה כאן נדמה לי באיזה ישיבה, אבל אני אדגיש את זה עכשיו כעובדת סוציאלית שההתמחות שלה הראשונה זה נוער ונערות במצוקה, והעבודה הראשונה שלה במשך יותר מעשור זה עם נוער ונערות במצוקה. אני רוצה להגיד דברים על אמת.

צריך לתת מקום ותנאי העסקה טובים לעובדים ולמדריכים שמטפלים באותם נערים. זה שעות עבודה לא נורמליות. זה עבודה שדורשת ידע, התמקצעות ופניות רגשית ונפשית שיהיו מוכנים ויכולים לתת את מה שצריך לאותם נערים. אני חושבת שזה בושה למדינה שמחשיבה את עצמה כמדינת רווחה. מזמן זה כבר לא, אבל עדיין מדברים על זה כאילו שזה המציאות. זאת לא המציאות.

לדעתי אסור להפריט את זה ולתת את זה לספקים או לעמותות. יש לשכות ואנשים מוכשרים בתוך הרשויות. אף אחד מבחוץ לא יודע מה קורה עם אותם נערים ועם אותן משפחות שאליהן שייכים אותם בני נוער.

אני מתנצל, אני ממש חולק עליך.

לא, אתה לא יכול. אם אתה לא יכול תצא החוצה.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

אתה יכול לחלוק. אני רוצה להגיד את דעתי. אני מדברת כאישה שעבדה 40 שנה בין האנשים, לא שנה ושנתיים. לשכות הרווחה, צריך שם שיהיו אנשים המוכשרים שהם בקשר ברצף ובאינטנסיביות עם אותם נערים ובני משפחה, והם באמת מתכוונים לתת טיפול ולא רק רצון. רצון זה דבר מאוד טוב ואני מאמינה שלכל אחד שהגיע לכאן היום וגם שלא צריך להגיע, יש לו את הרצון הטוב, אבל צריך להיות גם את הכוונות שמגובות בתוכניות עבודה מותאמות. צריך לעשות עבודה ממשקית בין משרד החינוך למשרד הרווחה מגיל מאוד צעיר, ולהתאים את התוכניות ולעקוב אחרי הילדים. לא יכול להיות שאנחנו עכשיו באים כאילו לדבר בישיבה הזאת על בני הנוער, וזה טוב, אבל אני אומרת לכם גם ממציאות. אותם נערים, ההורים שלהם היו במצוקה וכנראה לצערי הרב אם המצב ימשיך בצורה הזאת, גם הילדים שלהם יגיעו לאותם מעגלים וחבל מאוד.

כבוד המנכ"ל, תרשה לי. אם כבר אנחנו בנקודת זמן שפותחים מכרז, אז לקחת נשימה ארוכה, עמוקה עם תבונה שהיא מאוד רחבה. אני מעריכה מאוד ויש לי כבוד גדול לשר ולאנשי המשרד שתיתנו את המענה האמיתי פעם אחת ולתמיד. תודה.

תודה רבה.

עאידה תומא סלימאן, בבקשה, גם שתי דקות.

כבוד היושב-ראש, אני רואה בתפקיד שלנו כחברי כנסת, זה לעשות יותר את הבדיקה ואת הבקרה על התפקוד ועל העבודה ועל השירותים שנותנת המדינה, יותר מאשר לבוא ולדבר גם בנושאים הכלכליים המקצועיים ולתת הדרכה לעובדי המדינה איך לעשות את העבודה שלהם.

אני את החלק השני עשיתי לאורך 30 שנה כאשר ניהלתי את הארגון שהקמתי עם עוד נשים. הקמנו מוסדות לנערות ערביות במצוקה, וטיפלנו בבנות ונערות שנפגעו גם מינית וגם פיזית וכו', אז קצת מכירה את השטח. קצת.

אני לא אגיד שאני מכירה את הכול, אבל אני חושבת שאי אפשר לעבור בשקט על העובדה של הפרטת השירותים מצילי החיים האלה, לידיים של לא רק ארגונים אלא גם כן הרבה פעמים עמותות תחת השם של עמותה, שהם בעצם עסק משפחתי או חברות שמנהלות אפילו את הפרויקטים האלה, ואל תגידו לי שאתם לא יודעים על זה. אתם כן יודעים על זה ואתם מכירים ואנחנו יכולים לנקוב בשמות של מוסדות שאמונים על הילדים שלנו, שמתחוללים בהם פשעים נגד הילדים האלה, גם התקפות מיניות, גם התעללויות פיזיות, גם צרחות, גם עונשים שלא היינו אפילו חושבים עליהם לאסירים, ואל תגידו לי יש פיקוח של המשרד.

אני ניהלתי ארגונים. ניהלתי מוסדות שהיה להם פיקוח מהמשרד ואני יודעת טוב מאוד עד כמה הפיקוח שלכם נכנס לפרטי הפרטים. אני אומרת לכם, אתם לא מספיקים לעשות כי אין לכם את התקנים ואין לכם את היכולת לעקוב, ואתם לא נמצאים 24 שעות בתוך המוסדות האלה. אני ראיתי מוסדות שמורידים את הטרנינגים החדשים להלביש אותם לילדים כי המפקחת מגיעה היום, ושאר השבוע לא. אני ראיתי מוסדות שמחלקים שתי פרוסות לחם ואוי ואבוי לנער אם הוא ידרוש יותר משתי פרוסות.

מתי זה היה, בשנות ה-50'?

לא, אדוני. אל תזלזל בדברים.

לא, זה קורה יו"ר הוועדה.

כי זה לא נשמע הגיוני.

אני יודעת שזה לא נשמע הגיוני אבל זה מה שקורה.

זה הגיוני ועוד איך.

שתי פרוסות לילד?

כבוד היושב-ראש, אני מדברת מתוך ידע. אני אומרת לך, יש להם הוראות, למדריכים ולמנהלי הבית. אסור לך לתת יותר משתי פרוסות, כי כאשר אתה נותן תקציב שממילא אתה יודע שהוא לא מספיק, בגלל זה המשרד לא מנהל את הפרויקטים בעצמו. בגלל זה הוא לא לוקח אחריות ישירה על העובדים, כי הוא יודע שהתקציב שהוא מוקצה לתפקוד של המסגרת הוא לא מספיק, ואז אתה נותן את זה לארגון שרוצה לנהל גם את זה. אני יודעת שאני גייסתי 30% מתקציב מקלט הנערות. הייתי צריכה כל שנה לקבל כדי לתת את השירות ברמה תקינה.

תודה רבה.

אני קודם כל מבקשת שהוועדה תבקש פילוח של כל התוכניות, כמה ערבים מתוך זה, מה קיים באוכלוסייה הערבית. התקנים הם במחסור אדיר באוכלוסייה הערבית. שלא ישלו אותנו שאין מחסור בתקנים. אם זה לנערות במצוקה, אם זה לילדים, אם זה למשפחות אומנה.

תודה רבה.

עכשיו מדבר חבר הכנסת מאיר כהן, שר הרווחה לשעבר.

בוקר טוב לכולם. אני רוצה להגיד, אדוני היושב-ראש, תודה רבה על הדיון הזה. לא תמיד ערכו דיונים כאלה שהם פתוחים, אבל אני מאוד מבקש מכל האנשים שנמצאים ומגיעים לכאן, היו מאוד זהירים כשאתם מכלילים ומחליטים שהכול לא בסדר, והופכים את העובדים הסוציאליים לאויבי העם, והופכים את המדריכים האלה שהם הכי צריכים טיפול, לאנשים שלא עושים כלום, והופכים את המקומות האלה למקומות שלא נעשה בהם שום דבר.

אני אומר לכם בוודאות, אני מכיר את זה, ואני הייתי שר מאוד נוקשה ולא עשיתי חשבון לאף אחד. אחד, אבי אבות הטומאה של מערכת הרווחה הישראלית זה ההפרטה של המוסדות שלה. אני התחלתי, ואתם יודעים שאני ניהלתי ועדיין מנהל מלחמה כמעט אבודה אבל אני לא מוותר מול אנשי האוצר. אני רוצה שתבינו שההפרטה הזאת חוסכת למדינת ישראל כסף.

הדבר השני, אני חושב שדווקא ההזדמנות הזאת להגיד סליחה גדולה לעובדים הסוציאליים ולפקידי הסעד על מה שהם עברו כאן לפני שבועיים שאנשים התלהטו והפכו את העובדים הסוציאליים לשק אגרוף של מישהו. אני רוצה להגיד, ואני לא אומר את זה כי אני לא שר. אני לא אומר את זה בגלל היבטים פוליטיים. מזל שבמדינת ישראל יש מערך של אנשי חינוך ועובדים סוציאליים ופקידות סעד ומדריכים שנושאים עליהם את כל תחלואי החברה הישראלית. אנחנו באים לכאן לוועדה וכולם גיבורים גדולים, אבל מי שמתמודד זה המדריך והמדריכה באישון לילה עם הילד שנמצא או הילדה שנמצאים במצבי קיצון הכי הכי, ואנחנו באים לכאן ואומרים להם, אתם לא עושים ואתם לא עושים ואתם שום דבר. אנחנו צריכים לשנות את השיח הזה. להגיד שאנחנו לא עושים טעויות, עושים ועוד איך טעויות.

קיבלתי כאן איזו הערה. אכן צריכים לבוא לכאן עם נתונים. יש 6,500 תלמידים בפנימיות שלנו. אדוני היושב-ראש, אתה צריך לבקש את התהליך ובקרה ומדידה, איך הם הגיעו? לאן הם הגיעו? חשוב מאוד גם לאנשי משרד הרווחה המצוינים שאני לא השר שלהם, אבל ככל שלמדתי להכיר את האנשים האלה, הם עושים יש מאין.

אני ידעתי להילחם באוצר ולהיות מאוד אגרסיבי ולהביא תקציבים. לא כולם יכולים לעשות את זה, ולראות איך האנשים האלה עובדים. כל מה שאתם אמרתם, ואמרה חברת הכנסת על מזון, הוא לא מאפיין את כל המקומות, אבל כן אני נכנסתי ב-2014, אני לא יודע אם אתם זוכרים את זה. נכנסתי למוסד דווקא לאנשים קשישים והמפעיל חילק כל שניצל לשניים. רק שתדעו שאחרי שעתיים המוסד הזה נסגר. זה לא שהדברים הם נמצאים באיזה אטמוספירה לא מטופלת. כן, והפיקוח של משרד הרווחה עבר רפורמה מצוינת. בתקופה שלי ארבעה מוסדות נסגרו רק בגלל שהמפקחים נכנסו לשם, ראו את מה שהם ראו בעיניים בוחנות ומקצועיות. להגיד לכם שאין מקרים כאלה? אני לא אגיד לכם. אנחנו צריכים להשתפר תמיד.

הדבר האחרון, אדוני היושב-ראש. חייבים לדבר על זה. הזכרתם כאן את ההוצאה מהבית. אנחנו התחלנו בתהליך. אדוני, יש לך משמעות מאוד גדולה כיושב-ראש הוועדה הזאת, ובוודאי למנכ"ל המצוין של המשרד וכל העובדים, ולמרגי שבא מאותו מקום שאני באתי.

הוצאה מהבית צריכה להיות הכלי האחרון שיש. אפילו במדינות כמו ארצות הברית שהיא מדינה קפיטליסטית לגמרי, אובמה התחיל באיזה תהליך יוצא מן הכלל שהיד תהיה כבדה על ההדק ולא קלה על ההדק. חבריה, פעם אמרה לי מישהי בעיר מסוימת בדרום, מאיר, השכנה שלי, לקחו את הילדים שלה. היא התקשרה אליי ובמקום להגיד לי, שר רווחה, היא אמרה לי, אתה הבן של אסתר? אמרתי לה, כן, אסתר. אז תענה לי. אז עניתי לה.

ראיתי באמת שלפעמים פערי תרבות גורמים לכך שהיד שלנו כבדה, אבל יחד עם זה הפקידים והעובדים הסוציאליים עברו כברת דרך יוצאת מן הכלל. רובם הגדול מנסים בכל כוחם להשאיר את הילדים, אבל לצערי הגדול בגלל כל מיני סיבות שלא קשורות רק בעורף המשפחתי וקשורות רק בילדים, החל מהמצב הכלכלי הקשה ופער. דברים נוראיים. יש ילדים שבסופו של דבר מקבלים החלטה להוציא אותם מהבית, וכאן אנחנו צריכים לתת את הטוב ביותר. המשרד עדיין לא נותן את הטוב ביותר אבל המשרד עושה צעדים באמת מהפכניים, לכן נעביר את הביקורת, אבל יחד עם זה נהיה זהירים בכבודם של העובדים, נהיה זהירים בכבודם של העובדים הסוציאליים כי הם אלה שבהם אנחנו תולים תקווה. בלעדיהם אנחנו לא יכולים. תודה.

תודה רבה.

עכשיו אמרו לנו שהגיעו לפה ממועצת התלמידים והנוער.

מה עם מדריכים שבאו לפה לדבר על המצוקה האמיתית של מה שקורה בחסות הנוער?

אתה כבר דיברת ארבע פעמים.

אני לא דיברתי פעם אחת.

אבל אתם תדברו, אל תדאג.

אני באתי אחרי משמרת שלא ישנתי בלילה. אתם יודעים מה אני עברתי? מישהו פה יודע מה קורה באמת?

אני רוצה לאפשר עכשיו למועצת התלמידים והנוער הארצית. אני רוצה שאחד החניכים ידבר.

שלום לכולם, אני נועם לשם, חניך בפנימיית בית הילדים נווה חנה שבקריית גת. אני אדבר על מועצות החניכים שהקימו משרד הרווחה. אני חושב שזה עניין שהוא מאוד חשוב. זה לשמוע את קולם של הילדים.

אני רוצה גם להצטרף למה שאמרה חברת הכנסת מירב בן ארי. עניין המדריכים הוא עניין שהוא מאוד חשוב והוא נכון. קולם של הילדים צריך להישמע במועצות החניכים וזה עניין שהוא חשוב. הוא מקדם את מה שיש לילדים להגיד.

מה אתם אומרים?

שלום לכולם, קוראים לי שירה אביצור, אני מפנימיית אחוזת שרה בכיתה י"ב. יש דבר שנקרא מועצת חניכים. בשנתיים האחרונות הוא נכנס. אני אשמח לפרט עליו קצת. אני יכולה?

זה תפקידך עכשיו.

הכנתי כמה דברים. שמי שירה אביצור, אני בת 18 מפנימיית אחוזת שרה. אני יושבת-ראש מועצת החניכים. השנה זו השנה השנייה שהמועצה פועלת בפנימייה שלנו. שנה שעברה המועצה עסקה בעיקר באירועי ראש חודש של הפנימייה. השנה החלטנו להניע את המועצה כמה צעדים קדימה מתוך החלטה שהמועצה היא מעבר לוועדת מסיבות. נפגשנו כל שבוע והעלינו בעיות שעלו מהחניכים, כמו שעות יציאה, ארוחות ערב וגיבוש של הפנימייה. בנוסף, בתור מועצה הרמנו השנה שני אירועי שיא. אירוע מרכזי בחדש אדר, שכלל דוכני אוכל ופעילות של הזמר במסכה, וטקס יום השואה. לקראת הקיץ וסיום השנה אנחנו עובדים על פרויקטים נוספים. בין הפרויקטים משחקייה בשבתות בצוהריים על מנת לגבש את חניכי הפנימייה, וערבי שיח בנושאי האלימות והחרמות בחברה הישראלית.

נושא שקשור באופן אישי לחלק נרחב מחברי המועצה – קבענו פגישה עם ההנהלה לגבש דעה ולראות איך אפשר לקדם את המועצה בשנה הבאה. השנה זו השנה האחרונה שלי באחוזה ולכן חשוב לי לקדם ולהשפיע כמה שיותר. המועצה העניקה לי את הזכות להיות שם למען האחר, לראות את האחר. חיזקה אצלי את הערכים שחשובים לי והעניקה לי ביטחון. למדתי שאחרי חלומות צריך לעשות צעד-צעד ולהתקדם בטוח כדי לכבוש את היעדים שהצבנו, והצבתי. הרגשתי ואני עדיין מרגישה שאני בדרך להגשמת החלום שלי להיות בן אדם משפיע.

שנה הבאה אני אלך למכינת מקווה ישראל, זה מכינה חצי שנתית, שם אחדד את הערכים שלי, אתכונן לצעד הבא בחיים, אתחבר יותר לארץ ישראל. בנוסף, אמשיך לפעול בפורום של בוגרי הפנימיות לילדים בסיכוי.

עלו פה הרבה דיבורים. בתור חניכה, אני לא מתביישת לומר, עברתי חיים לא קלים, אבל אני לא אתמסכן. אני אשב ואני אקח את זה בתור משהו כדי להתקדם בחיים. עלה פה כמה דברים. קודם כל חשוב לי לומר תודה רבה לכולם. זה לא מובן מאליו.

אני חושבת שלא העלו פה את בני ובנות השירות. פנימיות הרווחה, בני ובנות השירות הם שם. ילדים בני 18 מתחזקים כאלו פנימיות, וסיפורים מאוד לא קלים.

צוות הפנימיות זה דבר קדוש. אין דבר יותר קדוש ממדריכים בפנימיות. אף אחד לא יודע מה הם עוברים. הם עובדים שעות על גבי שעות, לא מקבלים גם על שעות נוספות משכורת. מעירים אותם בלילות. הם עוברים הכול עם החניכים.

עכשיו יש לי משהו להציף. אני הוצאתי מהבית למרכז חירום. אימא שלי חולת נפש במצב סופני. הרווחה הבטיחה לי, אנחנו נשמור על אימא שלך, אנחנו נשקם את הבית, אנחנו נדאג לבית. אימא שלי כאישה חולת נפש, היא מידי פעם גם צריכה להתאשפז במחלקה סגורה בגהה. סליחה, טיפה נושא שקשה לי.

אני אומר שבפרוטוקול שמות ודברים כאלה נמחקים לפי החוק.

תודה, בסדר.

כשבאתי לרווחה באלעד ואמרתי להם, מי יודע איפה אימא שלי? אני לא בקשר איתה. אני רוצה לדעת מה איתה, כי הרופאים אמרו שאין סיכוי כל כך שהיא תמשיך לחיות במצב שלה. התשובה שנעניתי מהרווחה זה, אנחנו לא מתעסקים בזה. את יכולה ללכת לגהה ולבדוק לבד אם אימא שלך שם. לא הייתי ישנה בלילות כדי לבדוק איפה אימא שלי, והייתי נוסעת לבתי חולים ומרימה טלפונים וכל פעם הדלת נטרקה לי בפנים מחדש.

אני אביא את זה בנקודות ופחות אפרט.

אולי תתמצתי את הדבר הכי חשוב שאת רוצה לומר לסיום.

איך מטפלים בבתים ובילדים אחרי גיל 18? יש הרבה תוכניות שהרווחה מנגישה, אבל אני חושבת שילדי רווחה מאוד נרתעים מהתוכניות האלו. למשל תוכנית "ניצוץ". יש עליך שם ברווחה. יש עליך תיק. זה מאוד מרתיע ילדים, מה, יהיה לי עוד עו"ס? יהיה לי עוד משהו? לא מטפלים בבעיה העיקרית שזה הבתים. הבתים זה הבעיה העיקרית. אם אני יוצאת ולא טיפלו שם, אז גם אחותי תצא ושאר המשפחות ייצאו. אמורים לטפל בבעיה.

נקודה מאוד מאוד חשובה העלית. תודה רבה.

תדעי רק ש"ניצוץ" זה מהכנסת ה-20. "ניצוץ" זה רק עוזר לכם. זה רק מסייע ל-+18.

אנחנו היינו אמורים לסיים ב-12:00. אני מאריך את הדיון למרות שאני צריך לצאת לנשיאות, אז אלי דלל ימלא את מקומי אחרי שאני אצא. אתם תוכלו להמשיך אחד-אחד. כל אלה שנרשמו יוכלו לדבר.

עכשיו מדברים על הטיפול הקהילתי. יש לנו פה עמותה קהילתית שמייצג אותה צבי ראם. בבקשה.

תודה, אדוני היושב-ראש. אני צבי ראם, מנכ"ל עמותת "והשיב" שעוסקת בהכוונת הורים לנערים בודדים בעיקר מהציבור החרדי. ראשית, אני מאוד מתחבר למילים שאמרה פה חברת הכנסת טלי גוטליב על ההשקעה בהורים. שמענו כאן כל הזמן תוכניות חשובות שמשקיעים עבור הנער והנערה. כולכם תסכימו איתי שיש רובד אחד שלא שמענו עליו, והם ההורים של אותם נערים. אם נדע להשקיע תוכנית ייחודית לאותם הורים, להדריך אותם ולתת להם את הכלים הנכונים, היינו מונעים לפחות 50% מהנערים האלו להתדרדר לרחוב ולהגיע לפשע ולמצבים לא נעימים. אם הילד והילדה ידעו שבכל מקרה ביתם של ההורים זה הבית שלהם והם תמיד מקובלים שם, וההורים תמיד מוכנים לקבל אותם בכל מצב, סיכויים קלושים שהם יתדרדרו לפשע ויגיעו למקומות לא נעימים בכלל, שעל זה התכנסנו פה, כדי למגר את זה וכדי למנוע את זה.

אנחנו ארגון שלא מתעסק עם חזרה בתשובה. אנחנו מתעסקים עם לחבר את ההורים עם הנערים ביחד, שבכל מקרה ההורים יקבלו את הילדים איך שהם. בעזרת הארגון שלנו הם מקבלים כלים וטיפים, ימי עיון, גיבוש, כנסים וקורסים איך להתמודד עם הנער והנערה.

תקציב להורים יכול להיות זעום והיינו חוסכים בהמשך את הצורך בהשקעה רחבה. ההשקעה להורים היא מינורית והתוצאות הרבה יותר טובות.

הרבה דיברו על העניין הזה של הקשר. גם הנערה שדיברה, דיברה על הקשר עם המשפחות שזה מאוד חשוב.

בכל העולם זה כבר קורה - - -

זה לא נכון להגיד שזה לא קורה. אנחנו הקמנו שירות ייעודי לטיפול במשפחות. התוצאות מדברות בעד עצמן.

תודה רבה.

עכשיו תדבר חברת הכנסת דבי ביטון. אני מבקש מחבר הכנסת אלי דלל לבוא להחליף אותי כי אני צריך ללכת לנשיאות, והדיון יימשך ותהיה רשימה. המנהלת רשמה.

אני רק רציתי לנצל את השנייה שאתה עוד פה לפני שאתה הולך, כמי שהייתה אתמול בדיון, להודות לך על הדיון הזה של אתמול, של נכי צה"ל שהיה דיון מאוד מורכב וקשה, וניהלת אותו בצורה ממש יוצאת מן הכלל גם בעיטוף האירוע מבחינה רגשית.

אני מצטרפת למחמאות וגם החבר'ה מוסרים לך את זה. מוסרים לך תודות.

אני מודה לכם ואני בטוח שכולכם תמשיכו בדרך הזאת, וחוץ מזה הייתה פה לפניי יושבת-ראש שאפשר היה ללמוד ממנה איך צריך לנהל. תודה רבה.

חברת הכנסת דבי ביטון, בבקשה.

(היו"ר אלי דלל)

כבוד היושב-ראש, קודם כל אני מצטרפת ומחזקת את דבריו של שר הרווחה לשעבר מאיר כהן ושל חברת הכנסת מירב בן ארי בנושא העבודה של גורמי הרווחה. בהחלט יש להם נדבך לא פשוט. יש להם פעילות לא פשוטה בהתנהלות מול נוער בסיכון. עם זאת, אני חושבת שיש לקחת בחשבון, ואני דווקא מדברת אליך, מנכ"ל משרד הרווחה. ראשית, נושא השכר. שכר של עבודה מאוד קשה כבראש ובראשונה יש לבחון את כל נושא המדריכים והמדריכות. כמי שליוותה נוער בסיכון בבתי משפט, אני גם לוקחת לא מעט מהדברים שאמרה חברתי גוטליב על נושא שבעצם מתחבר למה שחבר הכנסת מאיר אמר, שהיד צריכה להיות מאוד כבדה על ההדק בהוצאת קטינים, וחינוך נכון שיתחיל, ואיתור נכון מגילאים מאוד צעירים, תוך כדי עטיפה של המשפחות, סיוע, תמיכה, ליווי ועין פקוחה לנושא הזה. יכול מאוד להיות שנצליח למנוע את הילד שמסתכן בנוסף.

חשוב לדעת שאני באופן אישי נתקלתי בילדים בסיכון שכן הוצאו מהבית. שיהיה ברור, ההורים שאני ליוויתי ידעו שאנחנו עם גורמי הרווחה יד ביד, מאחר ושם יש את הגופים המקצועיים. בין לבין בדקנו, בין בפנימייה, בין עם עובדי רווחה, עו"ס משפחה, ההורים. לא אחת נתקלתי גם בתגובות של הורים שסירבו לשתף פעולה. לדאבוני, לפעמים הסירוב הזה יבוא לידי ביטוי גם בבית, אבל ברגע שהיה לנו שיתוף פעולה הצלחנו ליצור מסלול נהדר שהחזיר את הילדים הביתה והמשכנו להיות בצו נזקקות, ומהר מאוד גם הצווים יצאו, זאת אומרת שזה משהו שכן ניתן לטיפול.

אני מעדיפה למנוע את ההוצאה בכלל, כי לדאבוני לפעמים ההוצאות, וקרה גם לא אחת, רק החמירו את המצב של הילד, כי לפעמים גם הילד לא רצה לצאת ואז קיבלנו בריחה ואז קיבלנו אותו מתחבר לאוכלוסייה קשה מאוד, שזו לא הייתה הנקודה שהוא יצא, לכן אנחנו חייבים לבחון כל הוצאה לגופה. לפעמים ההוצאות יכולות להיות על רקע כלכלי קשה, שזה פוגע בילד. אני לא מדברת על הוצאות חלילה של אלימות, פגיעה מינית. זה בכלל לא נתון לשיקול דעת. זה ממש צריך. חשוב מאוד באמת שייבחנו הנושאים האלה.

אני אתן לכולם לדבר. יש לי רק בקשה, אני רוצה לקבוע את סדר הדיון. אנחנו נסיים פה עד 12:30, אבל אני מקציב בזמן. שתי דקות לכל אחד ולא משנה מה הוא אמר, הוא ינותק. אחרי זה המנכ"ל ישיב ואחרי זה אני אסכם. תודה רבה.

אפרת, את רוצה לומר כמה דברים?

אני אומרת רק מילה אחת ואני הולכת. קודם כל באמת כמו שאמרת חברה שלי, המשוררת מיקה בן שאול, התפקחות, כמה שהיא כואבת, עדיפה על עצימת עיניים, ומה ששמענו כאן גם, וראיתי גם את היו"ר וגם אחרים פתאום נבהלים, אומרים, לא יכול להיות שזה קורה. זה קורה, לכן הדבר הזה, חשוב לשמוע אותו כאן. כמה שזה כואב, צריך לשמוע את זה.

אני שלחתי מכתב אליכם ב-24 במאי עם כל הדברים שהועלו כאן, ותודה רבה גם לכל הארגונים המדהימים ולמדריכים ולכולכם. מגיע לכם שאפו. כתבנו את כל הדברים. לא קיבלנו שום התייחסות עד לרגע זה. שלחנו את זה ב-24 במאי. יש פה את כל הנושאים, ביטול שכר מינימום, מענקי התמדה, עדכון חלקי ביותר של התעריפים וכו'. לא קיבלנו יחס. זה דבר ראשון שצריך לעשות פה איזשהו סדר.

אני לא חשובה כאן. אנחנו יכולים מפה לדחוף. כדי שהדברים יקרו באמת ביסודי שלהם וביסודות, הם צריכים לתת לכם את התשובות. הם צריכים לדבר. אני הולכת, משאירה להם את הבמה. הם, יש להם לא רק את הטענות. יש להם את הפתרונות. צריך לשמוע אותם, לעשות את הדבר הזה בשיתוף פעולה מלא. תאמינו לי, הכול יתקצר פה, תהליכים יקרו כאן בדקות. ככה עשינו שנה שעברה עם כל הארגונים של האנשים עם המוגבלויות. כל מי שישב כאן מכיר את זה היטב. כינסנו את כולם, יומיים שלמים של מרתון עם כל הארגונים כולם והגענו למתווה. אין שום סיבה שנעשה העתק-הדבק להרבה מקומות אחרים. זה אחד הדברים הכי חשובים שצריך לטפל בו, אז שלכם הבמה. תודה רבה.

תודה, חברת הכנסת אפרת רייטן.

אוקיי, אז בואו נתחיל. שרגא יעקובסון.

שלום כבוד היושב-ראש. שרגא יעקובסון מעזר מציון. אני מנהל קשרי ממשל בעזר מציון. אנחנו מברכים מאוד על הדיון החשוב היום. אני רוצה להציג נושא שלא דובר כאן ואנחנו מבקשים להעלות אותו. אנחנו בעזר מציון מטפלים במהלך השנים במאות ואלפי ילדים בסיכון, אבל עם גוון שונה, לא במובן הרגיל שאנחנו דנים פה. אני רוצה להסביר. יש שתי אוכלוסיות שאנחנו מטפלים בהן, זה אוכלוסיות של הילדים ושל האחים של חולי הנפש ושל חולי הסרטן. הילדים האלו נפגעים באופן ישיר מעקיף מהמחלה של קרוביהם, בעיקר מחוסר תשומת לב של הסביבה המשפחתית והקהילתית שלהם. הדברים האלה באים לידי ביטוי במיוחד באוכלוסייה שגם ככה סובלת מחוסר ביטחון כלכלי וחברתי. אנחנו בעזר מציון עושים ועדיין זה לא מספיק, וזה טיפה בים ממה שהאוכלוסייה הזו זקוקה. מדינת ישראל חייבת להתייחס לנושאים האלה ולתת עליהם את הדעת. בסופו של דבר טיפול באוכלוסייה הזו בזמן אמת יחסוך תקציבי עתק שיידרשו לטפל באוכלוסייה הזו בהמשך הדרך.

יש לנו מגוון רחב של תוכניות ומתנדבים ואנחנו נשמח להציג את הדברים ולקדם את הנושאים כתוכנית לאומית מול משרד הרווחה, ואנחנו נשמח לקדם את הדברים האלה.

תודה רבה לך.

לידיה רבינוביץ' ואחריה אתי אנג'ל. בבקשה.

לידיה רבינוביץ', אני ממונה ארצית על תחום ייצוג קטינים בסיוע המשפטי במשרד המשפטים. אנחנו מייצגים מעל 15,000 ילדים ונוער, רובם ילדים בסיכון ואחוז גבוה מהם בהשמה חוץ ביתי. אני אדבר על שלושה נושאים שחברותיי ממשרד הרווחה מכירות, שמבחינת עורכי הדין והילדים שאנחנו מייצגים הם מצב חירום לאומי.

הראשון זה המחסור בתקינה ואיוש כוח אדם של עובדים סוציאליים לחוק נוער. העובדים הסוציאליים לחוק נוער הם בחזית ההגנה על ילדים בסיכון במדינת ישראל והם עובדים בעומס לא אנושי, לא סביר, מחסור גם בתקינה וגם באיוש התקינה הקיימת, בין היתר על רקע איומים, תקיפות פיזיות, אישיות. מדובר באנשים שעובדים סביב השעון בלי חופשות, בלי שבתון, בלי פגרה, בלי שישי-שבת ובסוף מגיעים אליהם הביתה ותוקפים את הילדים שלהם. בהיעדר קבוצת אנשי המקצוע האלה לא יהיה שכפ"ץ לילדים בסיכון במדינת ישראל.

הנושא השני הוא רשימות המתנה עצומות ומחסור במענים כמעט בכל שירות חוץ ביתי שקיים היום לילדים בישראל. פנימית פוסט-אשפוזיות, מסגרות של חסות הנוער, משפחות אומנה, משפחות מארחות. 22% מהילדים שנמצאים בפנימיות הם נעדרי עורף משפחתי, כלומר אין להם לאן ללכת. יש מחסור חמור במשפחות מארחות, משפחות שיקבלו את הילדים האלה בחופשות ושבתות.

כל יום אני מקבלת פניות על ילדים שנמצאים למעלה משנה במרכזי חירום, למעלה מחצי שנה במחלקות סגורות פסיכיאטריות. כל מה שאמרתי עד עכשיו מוכפל אלפי מונים ביחס לילדים בסיכון מהחברה הערבית. זה מצב חירום אמיתי. כמעט כל שירות שאתה יכול לחשוב עליו שיש אותו לחברה היהודית, הוא חסר, הוא לא מותאם לילדים בחברה הערבית, בייחוד לנערות בסיכון. תודה רבה.

תודה רבה.

אתי אנג'ל, בבקשה.

שלום, אני מההסתדרות הלאומית. כבר הבהרנו את העמדה שלנו אבל חשוב לי להבהיר את החשיבות של ארגוני העובדים בתוך הנושא הזה. אנחנו בעיקר מדברים על המכרז שעומד לצאת ומרע את תנאי ההעסקה של העובדים. שמענו פה המון את החשיבות שיש לתנאי ההעסקה של העובדים על מנת לשמור על העובדים האלה בתוך המערכת ולמנוע את ההחלפה של העובדים האלה כל חצי שנה. באמת ההתמודדות שלהם ביום-יום היא משהו שאי אפשר לתאר אותו, אי אפשר להסביר אותו. זה עבודת קודש של יום-יום, שעה-שעה, משהו מטורף ואני מכירה את זה מבפנים, לאו דווקא מהמדריכים. ממטפלים שאנחנו פוגשים. גם מהמעסיקים שלא מצליחים לגייס עובדים אפילו לצורך העבודה הזאת, וכשאין לנו עובדים, מי שנפגע זה הילדים האלה שנמצאים במוסדות האלה.

אני חושבת שצריך באמת לבדוק איך משנים את המכרז הזה ואפילו מיטיבים עם העובדים האלה, כי גם 40 שקלים זה - - -

הם היו צריכים לקבל 100 שקלים לשעה.

צוהריים טובים, רותם פאר, מייסדת ומנכ"לית עמותת לנפ"ש, כותבת הספר "בית משוגעים". רציתי לשאול אם למישהו יש נתונים אובייקטיביים על אחוזי הצמיחה בתחלואה נפשית בקרב בני נוער? לאף אחד. גם לא למשרד הבריאות. אין נתונים כאלו. לא מועברים תקציבים בשביל לבדוק את הנתונים האלה. אף אחד לא יודע מה קורה בבתי ספר.

אני יכולה לשאול את מנכ"ל משרד החינוך. הם יכולים להגיד לי, כן, הוכפל בשלוש. בכמה הוכפל? אני רוצה לדעת את הנתונים בשביל לדעת כמה מצוקה יש בקרב בני נוער היום בתחלואה נפשית. בגלל שאין מידע, אנחנו לא מבינים כמה זה קיצוני. אופן כללי מערכת בריאות הנפש מעבירה תקציבית נמוכים, עגומים למערכת בריאות הנפש, ואצל בני נוער זה הרבה יותר קיצוני.

למי שלא יודע, יש רק שלושה מענים בישראל שמטפלים בילדים עם בעיות נפשיות. יש רק חלופת אשפוז אחת לבני נוער שלא מסובסדת. לאן ילדים אמורים ללכת? אם יש להם בעיה, זה או אשפוז או בבית עם ההורים, שההורים לא יכולים לעבוד. אין סל שיקום במדינת ישראל לילדים. יש פנימיות פוסט-אשפוזיות וזה אחד מהמענים שהצגתי מקודם.

מה שקורה זה שילדים מגיעים לאשפוזים למרות שהמצב שלהם לא אקוטי, כי אין להם איפה להיות, ודור העתיד שלנו הופך להיות דור חולה. אנחנו בעמותת לנפ"ש מקבלים הרבה מאוד פניות של בני נוער במצוקה, ילדים שסובלים מדיכאונות, חרמות, הפרעות אכילה. חלקם מתאבדים ובני המשפחות שלהם פונים אלינו. אני חושבת שכדאי שמישהו כבר ייקח אחריות על זה.

יש לנו פרויקט שמאוד הייתי רוצה להציג בפניכם. בעמותת לנפ"ש יש לנו פרויקט שאנחנו מגיעים, מתמודדי נפש בתפקוד גבוה לבתי ספר ומספרים את הסיפור שלנו ומדברים על מה זה התמודדות נפשית ואיך מזהים מצוקה אצל חבר. זה חייב להיות בבתי ספר היום.

תודה, רותם.

אסף קלמנוביץ', בבקשה.

שלום לכולם, אני מדריך במעון בית הנער. יש לי קצת בחילה כשמדברים על המילה מכרז, כי אי אפשר לדבר על המילה מכרז, להוריד את זה לכזאת משכורת. בואו אני אספר לכם קצת איך חיים של מדריך נראים. אנחנו מתחילים משמרות בשעות, בדרך כלל אחרי הצוהריים כשאנשים מסיימים את החיים שלהם, כשאנשים כבר נמצאים עם הילדים שלהם. כשאנשים מגיעים הביתה אנחנו מתחילים את היום שלנו. אין לנו בעצם יום, אבל אז אתם אומרים, אוקיי, לאן זה הולך? אנחנו "מסיימים" משמרת בשעה 22:00–23:00 בלילה, אחרי שאני לא אספר לכם איזה גיהינום עברנו במשמרת הזאת ומה התמודדנו באמת במשמרת הזאת, מה ירקו עלינו, מה עשו לנו, מה חווינו שם, אבל תמיד היינו סלע איתן בשביל אותם נערים, תמיד, לא משנה מה קרה ולא משנה באיזה רגע.

אחרי זה אנחנו יושבים וכותבים דוח וממלאים ציונים ומדברים עם ההורים, ובשיחות אישיות ובוועדות, ואתם מדברים איתי על 40 שקל לשעה כשבמדינת ישראל שווארמה עולה 50 שקל? זה הגיוני? איפה זה הגיוני? אתם לוקחים לנו את הכלום שאין לנו? אתם לוקחים לילדים האלה את הביטחון, את המוגנות שלהם. אתם יכולים לשאול אותה, מי היה שם בשבילך ברגעים האלה? לא אתם, לא משרד הרווחה. אנחנו היינו. איפה זה? אתם לוקחים לנו את זה. זה לא הגיוני, ואז אומרים, לא, ניתן לכם 12,000 שקל. למי, למדריכים שכולם צריכים להיות מעל גיל 30 כי צריכים להיות מקצועיים בעבודה הזאת? אנחנו צריכים להחזיק את המקום הזה לבד. סליחה שאני עומד, אני אמוציונלי.

אסף, אנחנו שומעים אותך היטב.

אני מדבר בשם כל המעונות.

הכול מוקלט פה וזה יבוא גם כמובן בפרוטוקול. אסף, אנחנו מבינים את הכאב שלך.

משפט אחרון ואני מסיים. אם אתם מיישרים קו עם המכרז הזה, אתם מוחקים במקום את כל מה שקורה. באותה שנייה מתפטרים מאות מדריכים. אני יכול להגיד לך שאצלי בעבודה, במרחב שאני עובד כולם מניחים במקום מכתב. דיברנו על זה ומצפצפים עלינו. מה אנחנו מבקשים? 40 שקל לשעה? לא הגיוני.

אסף, תודה רבה. שמענו. אחר כך המנכ"ל יתייחס.

נועם וילדר.

תודה. נועם וילדר מהמועצה לשלום הילד. כשאנחנו מדברים על נוער בסיכון ומצוקה, אנחנו מדברים על רצף מאוד גדול, ובהתאם גם על רצף של מענים. כתבנו בנייר העמדה שצירפנו פה המון נקודות שאנחנו מזהים מהניסיון שלנו, שצריך לתת להם מענה או לחזק את המענה. גם בנושא של נערים בסיכון ומוקדי הסיוע הראשוניים, זאת אומרת הטלפון לעובד הסוציאלי לחוק נוער כשאנחנו נתקלים בבעיות, וגם במסגרות הפוסט-אשפוזיות כמו שנאמר. יש לנו הרבה נקודות. בגלל קוצר הזמן אני לא אמנה אותן.

אני כן אגיד בהמשך לכל מה שנאמר פה, שאם מדינת ישראל, חשובים לה ילדיה, היא צריכה להשקיע בכוח האדם שמטפל בהם, שמחנך אותם ושרואה אותם, ואנחנו רואים את זה בכל המקצועות. אנחנו רואים את זה החל מאחות טיפת חלב ובמורה ובגננת ובמדריך ובעובדת הסוציאלית כמובן. זה שינוי סדר עדיפויות שנדרש וזה החלטה של מדיניות. זה לא גזירת גורל. כשההסתכלות הזאת תהיה והאמצעים האלה יושקעו, אז אנחנו גם נראה ילדים מאושרים יותר, בטוחים יותר ומוגנים יותר.

תודה, נועם. אני רוצה לומר לך גם תודה רבה שהגשתם נייר עמדה, שתמיד בכל המקרים ולא משנה באיזו ועדה, נייר שהוא בדרך כלל ממצה, מעניין ומקצועי. תודה רבה.

הילה סעדיה.

שלום, תודה רבה על רשות הדיבור. הילה סעדיה מארגון פתחון-לב הפועל במטרה לחלץ משפחות וילדים ממעגל העוני. נכון להיום חיים במדינת ישראל כ-850,000 ילדים ובני נוער מתחת לקו העוני. אנחנו בארגון פתחון-לב, מבין מגוון רחב של שירותים שאנחנו מציעים, יזמנו תוכנית חינוכית לסיוע לבני נוער ליצירת מוביליות חברתית. התוכנית פועלת משנת 2004 ברחבי הפריפריה החברתית והגיאוגרפית, מבית ג'אן בצפון ועד באר שבע בדרום, ונותנת מענה גם להעלאת ערך המסוגלות העצמית של הנער והנערה, העלאת הערך של הפרט בתוך החברה וכיוצא בזאת.

אנחנו בתוך התוכנית הזו נותנים מענה שמסייע לנער ולנערה בסופו של דבר לסיים את 12 שנות הלימוד, לסיים את השירות הצבאי שלו ולהשתלב בשוק התעסוקה או במוסד אקדמי, במסגרת שבע שנים של תוכנית שפרוסה גם בשלוש שנים של התיכון, שלוש שנים בשירות הצבאי ובשנת האזרחות, בהמשך לדברים הנפלאים שהנערה כאן ציינה, כמה זה קריטי ואקוטי לתת מענה דווקא בשלבים האלה של המעבר מגיל ההתבגרות לגיל הבגרות המוקדמת שלאחר סיום הלימודים. אני מזמינה את משרד הרווחה לאמץ תוכניות של התערבות חינוכית בדיוק בתקופות המשמעותיות האלה של המעבר הזה, ואני מודה על רשות הדיבור.

תודה, הילה.

יפעת בחר.

תודה רבה. שלום לכולם, תודה על זכות הדיבור, אני יפעת בחר, מייסדת ומנכ"לית השתחוויה, תיאטרון, קהילה, חברה. אני הקמתי את השתחוויה לפני 11 שנה במטרה להשמיע את קולם של אנשים ולהביא אותם לקדמת הבמה, ביניהם בני נוער ונוער בסיכון.

עולה המון פה בחדר הכאב מכל כך הרבה גורמים ומקומות. ברגע שאנחנו נותנים מקום להבאה לידי ביטוי לאותם בני נוער שנמצאים במסגרות או אפילו עוד לפני כן בתהליכי המניעה, כשהם עומדים בפני אנשים ומספרים את הסיפור שלהם ומעבדים את נסיבות החיים ורוכשים את הפרקטיקות ואת הכלים ליצור לעצמם עתיד טוב יותר מתוך מסוגלות חזקה יותר, תחשבו מה זה מצריך מאיתנו לדבר בפני אנשים, כמה זה קשה. כשבני נוער מתאמנים בדבר הזה, הם מעבדים את סיפור החיים שלהם והופכים להיות סוכני שינוי עבור בני נוער אחרים, וזה הכלי שלנו וזה מה שאנחנו עושים, ואנחנו רוצים לצאת בקריאה למשרד הרווחה לאמץ תוכניות מהסוג הזה. תודה.

תודה רבה.

אחרונה חביבה, יעל אנסבכר.

נעים מאוד, יעל אנסבכר, אני פה מטעם איגוד העובדים הסוציאליים. אני עובדת סוציאלית בפנימיית בני ברית הרי ירושלים, מסגרת פוסט-אשפוזית לילדים בסיכון. אני פה בכמה כובעים. תודה לכם, אנחנו שותפים, ועם כל זה עדיין יש בינינו מחלוקות ופערים. יש מחסור מאוד גדול במסגרות. נגעה בזה מקודם חברת הכנסת. חסר מענים. אני יכולה להגיד שעבדתי במסגרות שנאלצו להיסגר כי בעיית התקציב לא מכסה את ההוצאות שפנימייה צריכה לעמוד בה. כדי שנוכל להעסיק מדריכים בצורה מכובדת זה דורש תשלום יותר גדול. כדי לתת מענים ואוכל כמו שדובר פה, התקציב היום מכסה בין 70% ל-80% ממה שאנחנו מוציאים. אנחנו נדרשים לצאת לגיוס על מנת להשלים את הפער. אנחנו לא פנויים לטפל בילדים שלנו כאשר הפער הזה קיים. שוב, אני חושבת שגם אתם שותפים למשבר הזה, אבל כדי להצליח לתת את המענים, המחסור הוא גדול. להמון ילדים אין השמות. אנחנו בכל שנה מוציאים ילדים מאיתנו, שלא נמצאות להם מסגרות המשך. ילדים שהוצאו מהבית בצו בית משפט כי עלה הצורך, לצערנו נאלצים לפעמים לחזור.

תתחילו להוציא פחות ילדים, יהיה לכם כסף.

אנחנו לא בעד הוצאה מהבית. אנחנו בעד לתת טיפול.

(היו"ר ישראל אייכלר)

אנחנו מככבים. אנחנו מקום ראשון בהוצאת ילדים.

תשלימי במשפט סיכום.

אני אגיד שלאחרונה נאלצנו לקבוע הכרעה לקבל ילד ממקום מרוחק. ילד שגר במקום מרוחק, אנחנו מנתקים את הקשר שלו מההורים. הוא ילד שלא יוצא הביתה. אנחנו מאמינים בעבודה עם המשפחות. אנחנו מקפידים על זה.

אני אגיד שהמחסור הזה מייצר את כל הבעיות האלה.

תבדקי מה קורה במדינות מתקדמות. אין כזה מספר של הוצאת ילדים.

מדינות מתקדמות, אין להם את הבעיות שיש במדינת ישראל.

חזרתי מהנשיאות של הכנסת ואני מבקש לסיים פה. אנא תשלימי משפט סיכום. אחרי זה חבר הכנסת דלל ואחרי זה המנכ"ל ישיב והדיון ייסגר.

אני אגיד שאני מתחברת למה שחבר הכנסת מאיר כהן אמר מקודם, שבאמת נדרשת פה חשיבה הרבה יותר רחבה ויכולת לתת מענה, כי המצוקה היא גדולה ואנחנו נדרשים לקבל הכרעות כואבות יום-יום.

תודה.

כן, בבקשה.

קוראים לי יצחק פרינץ. אני מגוש עציון. אני ממועצת נוער ארצית. מה שיש לי להגיד זה רק נראה לי שיש פה הרבה שיח והרבה רצון לקדם ולעזור. בעיניי אנחנו צריכים, רציונלית, בחודש הקרוב, בחודש ה בא לקבוע מעגלים של יישום פרקטי, מה אנחנו יכולים לעשות לטובת הנוער שנמצא במצב הזה.

בנוסף, אנחנו צריכים פה להגיד תודה אחת גדולה לכל המתנדבים, שירות לאומי, למדריכים שהם עושים עבודה, כאילו אין-סוף.

תודה לכם שאתם מכירים בזה. באמת תודה.

תודה רבה.

חבר הכנסת אלי דלל.

אדוני היושב-ראש, אני חייב לומר, זו אחת הישיבות החשובות בנושא של נוער, ואני כיושב-ראש הוועדה לזכויות הילד, יש לא מעט ממשקים גם במה שאנחנו עושים בוועדה.

משפט אחד אני רוצה לומר והוא יאמר פה הכול. כל מה שילד צריך הוא מבוגר אחד שיאמין בו. את זה אמר הרב שלמה קרליבך. זה בעצם המשפט שצריך שכל אחד מאיתנו יחשוב עליו, ולראות איך אנחנו באמת מתכוונים למה שנאמר.

תמצת את כל הדיון למעשה.

המנכ"ל יסכם את הדיון.

טוב, אני קודם רוצה להודות לשר לשעבר מאיר כהן שבגדול ענה כמעט על כל מה שנאמר פה בדיון. אני גם רוצה להודות לו ולחברות הכנסת הנוספות שהתייחסו לדיונים שהיו פה בשבועות האחרונים. אני לא מביע את דעתי על דיונים שמתרחשים בוועדה, אבל אני שמח על התגובה של חברי הכנסת פה.

אני רוצה להגיד עוד משפט אחד בבקשה. מדיניות המשרד, אני רוצה להבהיר את זה. מדיניות המשרד היא לא להוציא ילדים מהבית. זה ברור. זה נכתב בכל מקום. זה נר לרגליו של המשרד כבר לא מעט שנים. אין לנו עניין בלהוציא ילדים. להיפך.

אנחנו לא הספקנו להציג את התוכניות בקהילה של מינהל שח"א, שעוסק בדיוק בכל התווך הזה על הרצף של טיפול בנער או נערה בסיכון, כל מה שקורה בקהילה החל משעתיים מועדונית, עבור לפנימיית יום, קרי הילד נמצא בפנימיות של המשרד עד 19:00–20:00 בערב כולל ארוחת ערב, מקלחת, שיעורים, חוגים, והולך הביתה לישון. יש את כל הרצף עד שמחליטים להוציא נער או נערה מהבית. המשרד דוגל בזה, מאמין בזה. אני הצגתי פה בדיון הקודם את אחוז הילדים המוצאים מהבית, כמה זה ירד בעשור האחרון. אני לא זוכר את המספר, אני מתנצל. אם מישהו מאנשי המקצוע זוכר, אני אשמח. אם לא, אני אשלח את זה ליו"ר הוועדה. זה לעניין הזה, שזה עלה פה. זה היה שזור אצל הרבה מאוד אנשים.

אדוני המנכ"ל, בדיון הקודם סיכמנו את דעתנו שלהוציא ילד מהבית זה רק מסיבת סיכון לילד. שום סיבה אחרת אינה מצדיקה הוצאת ילד מהבית. דבר שני, אנחנו מבקשים שהחלטה כזאת תתקבל בשלושה שופטים, לא בהחלטה בודדת של אדם אחד.

בבקשה, המנכ"ל.

אני רוצה קודם להבהיר, אנחנו לא משני צידי המתרס. המדריכים היקרים האלה, אני לא אומר את זה בציניות ואני מסתכל להם בעיניים. אני את חלקם אפילו מזהה. נדמה לי גם אותך, אסף. אנחנו לא משני צידי המתרס. אתם עובדים בשליחות המדינה, בשליחות המשרד. אומנם באמצעות גופים חיצוניים מסוגים שונים אבל הם עובדים בפנימיות עבור המשרד, בפנימיות, בחסות הנוער וכך הלאה.

לפני שאני אגיד כמה מילים על המכרז, את המכתב של חברת הכנסת אפרת רייטן קיבלתי. לוקח לי מעל שבוע להשיב עליו כיוון שאני מתייחס לזה ברצינות, והיא תקבל תשובה אני מניח ביממה הקרובה. עשיתי שני דיונים על זה לפני שאני משיב.

כל ההערות שנשמעו פה על ידי חברי הכנסת ועל ידי האנשים, אתה בא למשרד עם החומר ואתה תטפל בזה. אפילו אם אתה לא עונה פה, אתה תיקח את זה לתשומת ליבך.

אני אגיד רק כמה נקודות כדי להגיב לאסף ולשאר הגורמים שדיברו על המכרז. ראשית, במכרז נקבע תעריף, אכן, אבל התעריף הזה כפי שאתם יודעים, הוא משתנה. מה שנקבע במכרז לא אומר שעכשיו לאורך שלוש, ארבע או חמש שנים התעריף לא ישתנה. אני אזכיר גם פה דיונים בוועדה על שכר מטפלות, שכר סייעות וגם שכר מדריכים. הסוגיה הזאת לא תיתפר באמצעות המכרז, אבל היא נדונה, היא מורכבת, היא חוצה את כל שדה הרווחה ויינתן לה מענה, אני מניח. אנחנו פועלים בנושא הזה. אני לא יכול להבטיח לא תאריך ולא שעה שזה יקרה, אבל הסוגיה הזאת היא על שולחננו. אין מנוס. המכרז הוא לא חסות הכול.

תעריפים מעודכנים, למשל עו"סים בגופים השונים שלנו, כשנחתם הסכם העו"סים כל שכר העו"סים בכל הגופים השתנה בהתאם לתעריף, ואם יהיו שינויים אז זה קורה גם במכרזים האלה. המכרז הזה לא פגע בשכר המדריכים. אנחנו השמטנו שם משפט אחד שאומר שמינימום השכר שהמפעיל צריך לתת לכל מדריך באשר הוא, הוא 30% מעל שכר המינימום. אנחנו חושבים שזה שגיאה ניהולית וזו אחת הסיבות שמדריכים עוזבים, כיוון שלא משנה אם המדריך הוא בן יומו או הוא עם שלוש שנות ניסיון, יש שכר - - -

הוא לא יכול לקנות פלאפל.

אני עניתי בהתחלה. סוגיית התעריף של השכר למדריכים, מטפלות, סייעות וכו' זה לא ייפתר במכרז הזה. זו סוגיה כבדה.

ההסכם הקיבוצי שנחתם - - -

המכרז מ-2017 קובע מינימום פלוס 30%. למה אתם מורידים את זה? למה אתם מורידים להם את השכר מ-40 שקלים ל-30 שקלים לשעה? למה, מה ההיגיון בזה?

אני מנסה להשיב לזה ואתם לא נותנים לי לדבר.

למה אתם נותנים מענקים עם הגבלת גיל לגיל 30? הם כולם פה מעל גיל 30. מה יש לכם?

זה נקרא הרעת תנאים בשפה מקצועית.

אתם רוצים שהם כולם יתפטרו? מה קורה לכם?

אני מציע שהמנכ"ל ייקח לתשומת ליבו את הדברים שלהם. תחזרו למשרד, תשבו עם המנכ"ל ועם אנשי המקצוע. אתם תשיבו תשובה והוועדה תחכה לתשובה שלכם, וכאשר היא תגיע אנחנו נפרסם אותה.

אני אשלח את התשובה לחברת הכנסת אפרת רייטן עם העתק אליך, לוועדה. אפרת העלתה פה את כל הסוגיות שעלו.

מצוין. זה הסיכום שלי.

המכתב יגיע, אני מניח, ב-24 שעות הקרובות.

עכשיו תגיד את דבריך.

אני רק אגיד משהו עקרוני. ההשמטה של ה-30% היא לא אומרת שאי אפשר לשלם ככה. היא רק אומרת שלמפעיל יש שיקול דעת להחליט אם ב-day 1 הוא משלם X או Y אוZ כדי לאפשר - - -

זה לעשות צחוק מהעבודה.

אתה מסתלבט עלינו בפנים.

הנושא הזה סוכם. הוועדה תקבל את תשובת המשרד ואנחנו נפרסם אותה בעזרת השם.

הנושאים האחרים העקרוניים, אני כבר נגעתי בהם. רוב הנושאים שעלו פה בסופו של דבר נגעו על המכרז הזה. אני יכול להגיד שחוץ מהשכר שלא נפגע כהוא זה, שקל אחד לא ירד מהתעריף של המכרז הזה. המכרז, התעריף בו הוא זהה. אנחנו הוספנו לא מעט כסף במענקי שימור, בדיוק כדי לאפשר את המצב שבו עובדים לא עובדים תשעה חודשים, דרך אגב, בממוצע ואז עוזבים.

ינון, מענקים עד גיל 30. הם כולם מעל גיל 30. מה לא ברור?

אני מודע לזה ואני אמרתי שאני אגיב על זה.

אני לא רוצה בסיכום הדיון להוציא אנשים. אני מבקש עכשיו שקט מוחלט עד שהוא מסיים. אף מילה.

בתגובה שלנו בכתב אני אגיב על הסעיף הזה. אני ראיתי את הסעיף הזה. אני אגיב עליו. זה נמצא כרגע בדיון ואני אגיב עליו. אני לא אומר מה התשובה עליו, אבל אני אגיב. אני אתייחס לזה, אבל אתם לא יכולים להתעלם מזה שנוסף סכום נכבד מאוד כמענקי שימור למדריכים האלה, כי אנחנו רואים אותם נשארים שלוש, חמש שנים והלוואי וגם יותר מזה. אני רוצה להזכיר, מדובר במדריכים, אני לא חושב שזה אנשים שרוצים להישאר כל חייהם בתפקיד הזה. אנחנו צריכים לשמר את האנשים האלה לפרק זמן של שלוש עד חמש שנים. הלוואי וגם יותר, וזה המודל שבנינו במכרז החדש הזה.

תודה רבה למנכ"ל, תודה רבה על הדיון. אנחנו הארכנו בחצי שעה יותר מהמתוכנן. בעזרת השם כאשר אנחנו נקבל את התשובות, אנחנו נביא בפני הציבור.




ישיבה זו נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 12:35.