פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



20
הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים
06/06/2023


מושב ראשון



פרוטוקול מס' 19
מישיבת הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים
יום שלישי, י"ז בסיון התשפ"ג (06 ביוני 2023), שעה 12:00

פעילות למניעת אפליית להטב"ק במקומות עבודה

חברי הוועדה: נעמה לזימי - יו"ר

שרון ניר

מיראל נח'ול
-
עו"ד, מנהלת תחום בכיר גיוון ושוויון בנציבות, משרד הכלכלה

ניתאי גירון
-
מתמחה, נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה, משרד הכלכלה

איל אסף
-
מנהל אגף אכיפה פלילית, מינהל הסדרה ואכיפה, משרד העבודה

נעם גרוס
-
היחידה לקידום אוכלוסיות להט"ב, המשרד לשוויון חברתי

מגי מור
-
יו"ר ועד עובדי אסותא, ההסתדרות החדשה

ד"ר סיגל גולדין
-
ראש המכון הישראלי למחקר מגדר ולהט"ב, האגודה למען הלהט"ב

תום שנייד
-
מוזיקאי ויוצר תוכן, האגודה למען הלהט"ב

ויקטור גואטה
-
מלווה את הקהילה הלהט"בית, האגודה למען הלהט"ב

רובי פרדריקו אליאון
-
פרויקט לולה תל אביב

שחר גרמבק
-
יו"ר ומייסד ארגון LGBTECH ישראל

סיון קניאל
-
מנכ"לית ארגון LGBTECH ישראל

עומר אלעד
-
מנכ"ל, פרויקט גילה להעצמה טרנסית

יהלי זיו שמר
-
בת שירות, מעברים - ארגון למען הקהילה הטרנסית

חן פוקס
-
חברת ועד מנהל, מעברים - ארגון למען הקהילה הטרנסית

עדי בן ברק
-
פעיל חברתי, מעברים - ארגון למען הקהילה הטרנסית

נועה כהן
-
רכזת תעסוקה, עמותת טרנסיות ישראל

שני ריטש בן אליעזר
-
מנהלת שותפויות, חוש"ן (חינוך ושינוי)

תומר ברש
-
ארגון חוש"ן (חינוך ושינוי)

גיל אליאס
-
רפרנט קהילת הלהט"ב, עיריית באר שבע

שלומית לזר
-
מנהלת בית גאה בבאר שבע

משה שחם
-
חבר עמותה, הקהילה הגאה, באר שבע

אמיר שרייבר
-
המטה הגאה, יש עתיד

גיא שראל
-
צעירי יש עתיד

גיא סרוסי
-
עו"ד, יו"ר התא הגאה, לשכת עורכי הדין

ג'ורג'ט חורי
-
טרנסית

צח בן יהודה

דפנה סידס-כהן

חבר המתרגמים; מיטל פורמוזה



רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.


פעילות למניעת אפליית להטב"ק במקומות עבודה

שלום חברים, חברות. אנחנו פותחות פה את הדיון על מניעת אפליה של קהילה גאה בשוק העבודה. ואני פותחת את הדיון הזה בוועדת הצעירים. אני חושבת שהנושא הזה הוא נושא שנוגע אלינו צעירים ולא צעירים, עמוק מאוד. ובכלל, אני אומר שהגעתי אל הכנסת כפעילת זכויות עובדים ועבודה מאורגנת. וזאת זכות גדולה לפתוח דיון כזה, כי זה גם פותח לנו תמיד צוהר לעוד מקומות שצריך לראות אותם. וגם כי אולי נצליח להוציא מפה גם כמה פעולות משמעותיות שיידעו גם להתמודד.

עכשיו, אני אגיד שאנחנו מציינים היום בכנסת את היום הבין לאומי להומופוביה, טרנסופוביה ו-ביפוביה. וחבל שאנחנו צריכים לקיים ימים מיוחדים כאלה, זאת האמת. אבל כל עוד יש אפליה ויש גזענות ויש שנאה אנחנו נצטרך לקיים אותם ולשים את הכל באור. ואני גם אגיד שלצערי זאת ממשלה, אני אומרת את זה בפה מלא, שמשיגה אותנו אחורה. ואני חושבת שבהקשר של הקהילה הגאה אנחנו רואות ורואים שהשגים ציבוריים, השגים תודעתיים וגם השגים בחוק ובנוהגים לא בטאבו. וזכויות יכולות להילקח מאתנו. והמאבק הזה הוא מאבק של כולנו, הוא מאבק שלנו והוא לא מאבק רק של הקהילה הגאה.

אני חושבת שמה שאנחנו עדים אליו בחודשים האחרונים של עלייה גואה וקשה בפשעי השנאה והאלימות כלפי הקהילה הגאה הם גם משהו שצריך לברר במקומות העבודה. לא רק באפליה בקבלה לשוק העבודה, אלא במרחב בטוח, נעים ומכיל במקום העבודה. ויש איתי פה כתבה שהבוקר, על אפליה של צעיר טרנסג'נדר בשנות ה-20 שנאמר לו כשהוא בא לראיון עבודה: "אני לא עובד עם אנשים כאלה". כאילו הוא איזה מצורע. והדברים האלה עדיין קיימים היום. לא נתפס שזה לא, אגב, לא תמיד האפליה היא ממש פומבית, עם המילים ועם ממש אמירות כאלו. לפעמים פשוט האפליה היא לא לקבל למקום עבודה ולהימנע. שזה מה שאנחנו צריכים לראות איך אנחנו ממגרים. אבל פה לא נתפס שאשכרה משפט כזה נאמר כלפי בן אדם. ואני חושבת שהלגיטימציה לגזענות שכזו היא גם הלך רוח שמחלחל מטה. הלך רוח ציבורי שמגיע ממתן לגיטימציה לזה בשלטון, שיורד מטה. ואני מגנה, קודם כל, את הלך הרוח הזה. תקציבים זה לא הכל. למילים ולעמדות מפתח וכוח יש משמעות. ואני מרגישה שאנחנו בנסיגה. נכון שהדיון הזה גם צריך להיות דיון שנצא ממנו עם איזה שהיא בשורה ונראה איך אנחנו מקדמים הלאה. אבל כן צריך להגיד שאנחנו היום לא בנקודה שהיא נקודה של 'הנה, הגענו להרבה השגים ובואו נרחיב אותם', אלא אנחנו היום בקרב הבלימה על החיים שלנו, על הזכויות שלנו, על ההגנות שלנו. על ההגנות של כל אחד ואחת מאתנו. ובית המשפט, כמובן, הוא גם חלק מזה.

מילה רק על בית המשפט. ב-30 שנה האחרונות לא נחקק פה חוק לטובת הקהילה הגאה בכנסת. אנחנו הגוף המחוקק בישראל. כל פסיקה שניתנה ניתנה בבית המשפט. לצערי הרב הכנסת לא עושה את תפקידה עם הקהילה הגאה - זאת האמת. מנסיבות פוליטיות, מבריתות פוליטיות, מהרבה סיבות. אבל האמת היא שאם לא היה בית משפט עליון אנחנו היינו 30 שנה לאחור. מאז הפסיקה, אם אני לא טועה, על איסור משכב זכר שבוטלה, לא היה, סליחה, מאז ביטול האיסור, לא היה פה משהו כזה. וזאת האמת. זאת האמת. ולכן עם זה אנחנו צריכים להתמודד. כשתוקפים את בית המשפט העליון תוקפים את הזכות של הקהילה הגאה להגנות. ובסוף תוקפים גם את העבודה המאורגנת ואני רוצה לקשור בין השניים.

אני רוצה לקשור בין השניים, כי כשדיני העבודה וזכויות העובדים שלנו והכל, הם גם על המוקד. בדיוק כמו הזכויות שלנו, הנשים ושל הקהילה הגאה ועוד. ואני קושרת בין המאבקים. אני לא מחברת אותם, אבל אני קושרת ביניהם, כי אני אומרת שרק בסולידריות אנחנו נדע גם לתקן ולשנות.

אז תודה רבה ואנחנו נפתח את הדיון. אני אפתח עם שחר גרמבק, יו"ר ומייסד של LGBTECH להצגת הנתונים על אפליית להט"ב במקומות עבודה ומגמות לאורך השנים. ואני מודה לכל המשתתפים היום.

תודה רבה. צהריים טובים חברים וחברות הוועדה. יושבת ראש הוועדה נעמה לזימי.

שמי שחר גרמבק, בן זוג לרועי, אבא לשני בנים מקסימים בני 6 ו-8. לפני 12 שנה הקמתי את ארגון LGBTECH שמקדם שוויון לקהילה הגאה בשוק התעסוקה בישראל. התחלנו בהייטק והיום אנחנו פועלים במגוון תעשיות. אני יזם סטארט-אפ אקזיט וחבר הוועדה המייעצת לשוויון הזדמנויות בתעסוקה.

באתי לדבר אתכם היום על אחת הבעיות הלא מדוברות של חברי וחברות הקהילה הגאה: להט"ב ותעסוקה. בעבור רובנו מקום העבודה הוא מקום שאנחנו מבלים את רוב שעות היום. עבור להט"בים רבים לסיטואציה הזאת תמיד מתלווה השאלה האם יקבלו אותי כפי שאני או לא. האם אני אוכל לשים במשרד תמונה של משפחתי? האם גם אני אוכל לדבר על חיי האישיים במטבח? האם גם אני אוכל להגיע לאירוע חברה עם בן זוגי? אז אני רוצה להגיד לכם שגם בשנת 2023 לא מעט להט"בים חוששים להיות מי שהם במקום העבודה. רבים מאתנו חוששים שזה יפגע בנו בתהליך הקבלה למקום עבודה. מספיק שמישהו אחד בתהליך יגיד משהו, יגיד שאותו אחד או אחת לא מתאימים ואף אחד לא ידע מזה. כמו אותו מקרה שציינת קודם, שקרה לפני מספר חודשים.

חלקנו אפילו מתמודדים עם בריונות ואלימות שמופנית כלפינו על רקע הזהות המינית והמגדרית שלנו. אנחנו מכירים לא מעט חברי וחברות קהילה שחווים ניכור חברתי מצד חבריהם לעבודה. יושבים לבד בארוחות צהריים. מטרה קלה ללעג ובדיחות על רקע הנטייה המינית והזהות המגדרית, הטרדות ועוד.

אני שואל אתכם, איפה המדינה? איפה הכנסת? מאז 2019 אנחנו הגוף היחידי שסוקר את אתגרי הקהילה בשוק התעסוקה בישראל.

מי סקרו לפני כן?

היה סקר אחד שהוציאה הנציבות לשוויון הזדמנויות ב-2015 ומאז לצערי עוד לא יצא סקר נוסף.

השנה עשינו את הסקר בשיתוף המכון הישראלי לחקר מגדר ולהט"ב. המספרים שאני הולך להציג בפניכם הם מספרים שלא תראו בשום מקום אחר. כי הרוב המוחלט של המקרים לא מדווחים.

סליחה שאני עוצרת אותך רגע. האם המדינה גם שואבת מכם נתונים? האם, כן. אני רואה פה את אנשי הנציבות. לא?

לצערי עדיין לא. כן אני אציין שבמקרה הזה שציינת מוקדם יותר, כחלק מהטיפול במקרה, אז השתמשו בנתונים שלנו מ-2012.

בעצם אתם היום גוף איסוף המידע והידע שהוא גם אוטוריטה לרשויות באיזה שהוא מובן בגלל שאין רשות שלוקחת את זה על עצמה כמו שצריך כסקר קבוע.

לדעתנו לא מספיק. ולכן אנחנו נכנסים באזור הזה.

בסקר אנחנו רואים באופן עקבי את הנתונים הבאים: 18% מחברי וחברות הקהילה חווים להטופוביה במקום העבודה. כלומר, זה אומר אחד מחמישה מחברי וחברות קהילה באים להתפרנס בכבוד, אבל נפגעים בדרך. בסקר אנחנו רואים ששני שליש מחברי וחברות הקהילה מחוץ לארון באופן מלא. אבל זה אומר ששליש הם או בארון באופן מלא או באופן חלקי, מחשש.

נתון נוסף שחשוב שתכירו, שמגיע מאחד הגופים המשמעותיים בעולם, שזה הבנק העולמי.

סליחה שוב שאני עוצרת אותך. אתה בעצם מדבר בארון, למרות קבלה לעבודה. זאת אומרת, זה חשוב להגיד את זה. שעדיין בארון לא בשלב הראיונות, אלא אנחנו מדברים על שלב העבודה הרציפה, עם הכל.

אמת. זה לא חלק מתהליך הקבלה למקום עבודה, אלא בעצם זה עובדים שעובדים במקומות עבודה כאלה ואחרים ומרגישים שאם הם יצאו מהארון באופן מלא זה יכול לפגוע להם בתעסוקה. כי זה משפיע עליהם.

אז בעצם הנתון שאני רוצה לציין לקראת הסוף הוא בעצם נתון שמגיע מאחד הגופים הכי יוקרתיים ומשמעותיים בעולם, שזה הבנק העולמי. לפי הבנק העולמי, להטופוביה במקום עבודה עולה למשק כ-1% מהתמ"ג.

זה ממש ממש פסיכי.

1% מהתמ"ג. שזה נתון שהוא הגיע אחר מחקרים מאוד מאוד מעמיקים. כך שחשוב לי להגיד שמעבר לפגיעה בקהילה כלל המשק נפגע.

נכון. גזענות היא לא דבר כלכלי.

לחלוטין.

מה לעשות? שנאה היא לא כלכלית גם.

לחלוטין. כך ששוויון במקומות עבודה זה אינטרס לא רק של הקהילה הגאה, אלא של כלל האזרחים. ולסיכום אני רוצה לומר לכם שבאחריות המדינה לפעול בנושא ויפה שעה אחת קודם. ובכוחה ובאחריותה של המדינה לתבוע שוויון בלתי מתפשר במקומות עבודה בעבור להט"בים. ורק שוויון מלא יכול להבטיח שכל אדם יכול להגשים את עצמו ולהתפרנס בכבוד, כפי שמגיע לנו. ומגיע לנו. תודה רבה.

תודה רבה, תודה שחר. אני כן רוצה שמהוועדה אנחנו נוציא על הסיפור של פגיעה באחוז מהתמ"ג התייחסות של הרשויות. אם זה אומר וגם בנק ישראל אולי. להבין רגע אולי איך מתייחסים לדבר הזה. מי שלא מבין, זה עשרות מיליארדים. זה לא צחוק הדבר הזה, זו השפעה גדולה מאוד.

אני רוצה לעבור למגי מור, יו"ר ועד עובדי אסותא, ההסתדרות הכללית. צריך להגיד, מגי גם פעילה אקטיביסטית פמיניסטית, מזרחית ולהט"בית וכנראה הרבה זהויות ודיכויים שאת יכולה ככה לעמוד עליהם. אבל גם יו"ר ועד עובדות ועובדים מאוד מאוד חשוב. וזה לא מובן מאליו. מהפריזמה החשובה הזו. תודה שאת פה, מגי.

שלום לכולם. זה מחמיא לי שאני בוועדת הצעירים. בלב, העיקר מה שמרגישים בלב. אז אני אציג את עצמי: שמי מגי, בת 45, לסבית. מהרגע שיצאתי מהארון והבנתי מי אני, אז נטשתי את הארון ולא חזרתי אליו בשום מקום שהייתי בו ובשום מקום עבודה. יש לי כמה כובעים: הכובע הראשון שלי זה בעצם יו"ר ועד העובדים והעובדות של אסותא, עם כל הסקטורים. אני חברה בוועד המנהל של האגודה למען הלהט"ב. ובשנה האחרונה הקמתי, יזמתי והקמתי את האגף הגאה בהסתדרות. לראשונה לפני כחודש קיימנו את הכנס הראשון בהיסטוריה בהסתדרות למען זכויות העובד הלהט"בי, כנס מאוד מוצלח.

שזה ממש בשורה יש לומר. זה ארגון העובדים הגדול במשק.

אני אספר שלפני כשנה וחצי ניגשתי ליו"ר ההסתדרות, שטחתי בפניו כמה חשוב וכמה הדוק הוא הקשר בין התאגדות עובדים ושמירה על זכויות עובדים לבין שמירה על זכויות הלהט"ב. ובאמת לקחנו את הרעיון הזה והקמנו אגף גאה. כשהמטרה היא לשמור ולאכוף על זכויות העובדים ששייכים לקהילה שלנו. אני כבר אומר שבימים אלו אנחנו הקמנו בתוך המוקד הטלפוני יחידה שתיתן מענה לעובדים מהקהילה, שיכולים להרים טלפון למוקד ולשאול שאלות בכל הנושא הזה. קיימנו כנס. אנחנו מעבירים סדנאות וימי עיון לוועדי עובדים ובמקומות עבודה, כדי להדגיש את הקשר ואת החשיבות של הנושא בהגנה על עובדים שנמצאים בקהילה הלהט"בית. אנחנו יודעים ואנחנו מכירים את הנתונים. שחר, אתה נתת לנו את הנתונים ככה על קצה המזלג. הנתונים הם לא פשוטים.

כולנו מבינים שיש קשר בין הגנה על זכויות העובדים מהקהילה הלהט"בית לבין הגנה על זכויות העובדים, התאגדויות עובדים. אני חושבת שיש קשר. אני חושבת שב-2018 בהפגנות פתאום כל המדינה הבינה שהקהילה הגאה היא חזקה.

והיא נמצאת בכל מקום. בכל מקום עבודה.

נמצאת בכל מקום, בכל משפחה. בכל מקום עבודה. פתאום ראינו מקומות עבודה ב-2018 שהפסיקו את העבודה, שבתו. כלל, בנקים, חברות ביטוח, בתי חולים - עצרו את העבודה. וכולם התגייסו וכולם שלחו את העובדים בעצם לתמוך במאבק של הקהילה הגאה. אני חושבת שזו בעצם הייתה נקודת התפנית וההבנה של כולם שהקהילה הלהט"בית היא כוח, היא כוח אלקטורלי, היא כוח בשוק העבודה וחייבים להתייחס אליו.

אני רוצה לומר שאצלי באסותא, לפני חודש חתמנו על הסכם קיבוצי חדש. אני גם באופן מיוחד, ההסכם הקיבוצי נוסח לראשונה בלשון נקבה. בדרך כלל ההסכמים מנוסחים בלשון זכר.

כי רוב נשים, נכון.

נכון. ואני ביקשתי ואסותא הסכימו וגם ההסתדרות הסכימו. וכל ההסכם נוסח בלשון נקבה.

מדהים.

זה אומר שבמקום סניטרים כתוב סניטריות. וכל ההתייחסות היא בלשון נקבה. זה הישג אחד מבחינתי. וההישג השני, יש עוד כמה, אני אמנה חלק מהם. הוספנו לרשימת ימי הבחירה של עובדים באסותא את יום הגאווה. בעצם כל עובד באסותא יוכל לבחור יום במהלך חודש הגאווה ולקחת יום ולקבל על זה כסף, כיום בחירה. אז אני ביום חמישי הקרוב, ב-8 ביוני אצעד בתל אביב במצעד הגאווה ואסותא תשלם לי על זה כסף. איזה כיף.

בעצם את אומרת שלהיות פרו קהילה גאה מסייע גם עם מיעוט ימי החופשה בישראל.

אני חושבת שאנחנו, יש אחריות למדינה, יש אחריות לכנסת, יש אחריות להסתדרות ולנו כוועדי עובדים, יש אחריות גדולה לייצג ולשמור על הקהילה שלנו, על הקהילה הלהט"בית. אנחנו מקוננים או דואגים לימי עיון, לכנסים, שמתעסקים בשמירה על העובדים הלהט"בים במקומות העבודה. ועדי עובדים שפונים ועושים, ומקיימים ימי עיון. כל הדברים האלו הם חשובים מאוד שוועדי העובדים ירימו את הדגל הזה. יש מקומות עבודה שמסבסדים טיפולי פריון לנשים לסביות. יש מקומות עבודה שהם נותנים מענקים לזוגות, לפונדקאות. ועוד המון המון מקומות ואפשרויות שאפשר להתערב ולשמור ולהקל ולעזור לקהילה.

אני אומרת שהצעד הראשון שלנו כיושבי ראש, וזה משהו שעשיתי בכנס האחרון. בכנס שהקמנו בהסתדרות, על כל שולחן היה דגל גאווה. וביקשתי מכל יושב ועד עובדים ומכל חבר ועד לקחת את הדגל הזה ולשים אותו במשרד הוועד. כך שכל עובד שמסתובב ועובר ליד חדר הוועד ידע שיש לו קול ויש מי שישמור עליו. לי יש במשרד שלי דגל גאווה, גם קטן וגם גדול. והעובדים שלי מסתובבים בחדר ומרגישים גאים. יום אחד פגש אותי עובד שלי, עובד טרנס. והוא אמר לי 'את יודעת מגי, כשאני עובר ליד החדר שלך ואני רואה את הדגל הזה אני מרגיש ביטחון. אני לא צריך להסתתר. אני יודע שיו"ר הוועד שלי תגן עליי. וזה שאת לא בארון וזה שאת בחוץ וזה שאת שמה את הדגל הזה in front זה עושה לי את היום כשאני מגיע למקום העבודה ואני מרגיש ביטחון. אני לא מרגיש שאני צריך להתגונן'. וזה המסר שלי לוועדי העובדים. שימו את הדגל הזה, תשימו את הנושא הזה על השולחן. אנחנו צריכים נראות, אנחנו צריכים הכרה. זה הצעד הראשון. בהסכמים הקיבוציים שלכם תכניסו סעיפים שיתייחסו לקהילה הלהט"בית, לעובד הלהט"בי, תגנו על העובדים, תגנו עלינו. תודה.

תודה רבה רבה. חשוב. ד"ר סיגל גולדין, ראש המכון הישראלי לחקר מגדר ולהט"ב. נתונים על אפליה במקומות העבודה. תודה סיגל שאת פה.

תודה רבה. תודה על ההזמנה ותודה על הדיון החשוב הזה ותודה מיוחדת לשחר ולסיון מ-LGBTECH, שבזכותם בעצם ביצענו את הסקר הזה עבורם ואיתם. וזו הזדמנות מאוד חשובה בשבילנו במכון המחקר לתרום את התרומה שלנו, בתוך התחום המאוד מאוד דל ועדיין בחיתוליו ומתפתח של יצירת מסד נתונים עדכני, מהימן ורלוונטי על קהילת הלהט"ב בכלל ועל נושאים של תעסוקה בפרט. אז אנחנו נמצאים בתחילת הדרך בכל התחומים ונראה שבתחום התעסוקה אנחנו עוד יותר בתחילת הדרך בהשוואה לתחומים אחרים.

אני רוצה ככה לסבר את אוזניכם בכמה נתונים כלליים, שיהיה לנו הקשר לדיון הזה. וזה דווקא נורא חשוב ומעניין שאני מדברת אחרי שחר ואחרי מגי. כי שחר ומגי מדברים על נושא נורא נורא חשוב, הם מדברים על להט"בים בשוק התעסוקה. אבל אני לקחתי את הנושא של הדיון הזה כנקודת פתיחה לדבר על להט"בים בהקשר של שוק התעסוקה ולא רק בשוק התעסוקה. כלומר, גם על להט"בים שלא מועסקים. שהם אינם נמצאים בכלל בשוק התעסוקה, שיש חסמים ופערים שמונעים מהם בכלל מלגשת לשוק התעסוקה. אז אני רוצה לדבר גם על להט"בים בשוק התעסוקה וגם על להט"בים ושוק התעסוקה ולהתייחס לשני הנושאים האלה.

אז קודם כל, לסבר את אוזניכם, אני לא יודעת כמה מכם יודעים, האומדן העכשווי, נכון להיום העדכני, של שיעור הלהט"ב בתוך האוכלוסייה הכללית - הוא עומד על בערך בין 8% ל-12%. זה מבוסס על אומדנים מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בארצות הברית מ-2022. זה אומדנים שאנחנו מניחים ברמה די גבוהה של ודאות שהם יהיו נכונים גם לישראל, אבל עוד לא עשינו את איסוף הנתונים שלנו ואנחנו עובדים על זה בשיתוף עם הלמ"ס. אז אולי מתישהו בכנס הבא בכנסת נוכל לדעת באמת מה שיעור האוכלוסייה.

והלמ"ס משתף פעולה עכשיו?

לא, לא. הלמ"ס לא, אני לא רואה אותם שם. אבל הלמ"ס לא, הסקר, המחקר הוא שלנו. והגענו להסכמה עם הלמ"ס שהם מלווים אותנו בליווי מקצועי בקשר לחלק מההיבטים של הניתוחים הסטטיסטיים ואומדנים ודברים כאלה. עוד לא הגענו לשם. אבל הם שותפים לדרך מבחינה מקצועית. אבל הלמ"ס כגוף לא עומד מאחורי הפרויקט הזה. אנחנו מקווים שבעזרת ארגוני הקהילה, עם קצת שיתוף פעולה וקצת רוח גבית מהלמ"ס נוכל להגיע לנתונים מהימנים.

ייכנס לסיכום.

עוד אין לנו אותם. עכשיו אנחנו באומדנים שמבוססים על ארצות הברית. כ-8% עד 12% מהאוכלוסייה בישראל, סביר להניח שהם להט"בים. ואיך זה קשור אלינו לדיון שלנו פה היום? אנחנו נמצאים בוועדת הצעירים. אז 8% עד 12% זה כולם. זה כולל את אלה שהם גם בני 82, 83, 84, 120 וגם את אלה שהם בני, בעצם אנחנו מדברים על גילאי 18 ומעלה. 8% עד 12% מגילאי 18 ומעלה. אז מגיל 18 עד גיל 120 זה הפילוג. בגילאים הצעירים יותר, בדור של גיל 18 עד 20-21 יש יותר להט"בים מאשר בדור המבוגר יותר. לא בהכרח בגלל שזה מה שיש, זה בגלל שזה מה שיש מחוץ לארון ומדווח ומוכנים לענות לשאלות של הלמ"ס האמריקאי. אז 8% עד 12%. בישראל 8% עד 12% מהאוכלוסייה בגילאי 18 ומעלה זה אומר היום משהו כמו 560,000 איש. אז יש 560,000 איש היום בישראל, לקחתי 10%, זאת אומרת בין 8% ל-12%. אז יש כ-560,000 בני אדם היום שחיים בישראל שהם כפי הנראה להט"ב, על פי אומדנים. רק על בני 18 ומעלה אני מדברת ורק על הלהט"ב עצמם.

עכשיו תוסיפו לכל להט"ב אחד כזה גם אולי אמא ואבא אם יש להם, אולי אחים ואחיות. לחלקם יש ילדים. אנחנו מדברים בערך על 30% מהאוכלוסייה בישראל שאו הם באופן אישי או קרוב משפחה מדרגה ראשונה קשורים באופן ישיר לתחום הלהט"ב.

עכשיו ניקח את כל זה לתוך תחום התעסוקה. איך זה קשור אלינו לתחום התעסוקה? אז עכשיו תחשבו על אותם 560,000 אנשים שפוטנציאלית הם אמורים להיות בשוק התעסוקה. אולי חלקם בשירות סדיר בצבא או אנשים צעירים בתחילת דרכם ולומדים. אבל פוטנציאלית בשוק התעסוקה. ומה זה אומר לנו? שחר דיבר קודם על הבזבוז של ההון האנושי ועל מה אנחנו מאבדים במכפלה הזאת של 10% מהאוכלוסייה.

ועכשיו אני רוצה להוסיף לכם עוד כמה נתונים, גם כלליים על להט"ב אבל גם ספציפית על שוק התעסוקה. אז מדובר נושא שגם בזמן הווה ועוד יותר מכך בעתיד, אם אנחנו חושבים על הדור הצעיר שצפוי להיכנס לשוק התעסוקה, משפיע באופן מכריע על היכולת הפריון של מדינת ישראל ועל פריון השוק. אבל תגידו, אני אשאל אתכם. איך זה מכריע? שחר, אתם עוסקים בתחום הזה המון שנים. אתם יודעים למדוד איך זה מכריע? מה באמת המצב היום? מה האימפקט בהווה של החסרים האלה? איזה סוגי התערבויות אפקטיביות צריך לעשות? מה עובד, מה לא עובד? מישהו יודע? אנחנו לא יודעים. אף אחד מאתנו לא יודע. ובכלל, מה אנחנו יודעים היום ברמת ודאות מהימנה או גבוהה על להט"ב בכלל בישראל ועל להט"ב בשוק בתעסוקה. ממש מעט, מעט מאוד.

אני נפעמתי לראות את היוזמה כשקראתי קצת על, של LGBTECH של שחר והחברות האחרות, שהעליתם את הנושא הזה לסדר היום. ושכגוף, שאתם לא גוף מחקר מקצועי, ערכתם באופן עצמאי סקרים. וזה מדהים ומקסים ונהדר. אבל חסר לנו מחקר מהימן שיש לו נגישות למאגרי המידע של הרשויות.

צריך גם להגיד, מחקר מהימן שאפשר לדרוש סביבו גם תקצוב, מדיניות.

נכון. אז אנחנו השנה במכון הישראלי לחקר מגדר ולהט"ב עשינו פרו בונו, מחקר עבור LGBTECH כי הם נהדרים והם עושים עבודה נורא חשובה ומגיע להם. אבל זה לא מספיק. אנחנו עשינו פרו בונו את מה שאפשר לעשות פרו בונו. זה לא שיטתי וזה לא מספיק וזה מעט מאוד.

אני מתכווננת לסיכום. אני רוצה לשים שתי נקודות על השולחן: כשמדברים על הממשק של להט"ב עם עולם התעסוקה אני מציעה להבחין בין שלושה תחומים:

חסמים לכניסה לשוק התעסוקה. מה החסמים להשתלבות, מי לא מתקבל, מי לא ניגש בכלל כי הוא יודע שאין לו סיכוי? מי ניגש ונתקל בסוגים שונים של אפליה וחסמים שלא מאפשרים לו בכלל להיכנס? מיהן קבוצות הסיכון הפגיעות בתוך קהילת הלהט"ב? מדברים להט"ב, להט"ב, כאילו כולנו אותו דבר. אנחנו ראינו בסקר שעשינו בשביל LGBTECH יש להט"ב שנמצאים בעשירון העליון של ההכנסות בישראל ויש להט"ב שנמצאים בעשירון התחתון. מה מאפיין אותם? מי הם אלה שנמצאים בעשירון התחתון? מי הם אלה שעובדים בעבודות מזדמנות או עבודות חלקיות או לא עובדים מזה הרבה זמן? אז להט"ב זה לא מקשה אחת. וגם שוק התעסוקה זה לא מקשה אחת. וחלק מהאתגרים של המחקר שלנו הוא לאתר גם את תת הקבוצות. את הקבוצות הפגיעות ואת קבוצות הסיכון שלא נכנסות בכלל לשוק. ולאחר שהן נכנסו, שהן יותר נתונות לסוגים שונים של אפליות. אנשים על הקשת הטרנסית זה דוגמה אחת. וכך המחקר שלנו בהחלט מאושש את הנתון הזה, שאנשים על הקשת הטרנסית באחוזי אי העסקה גבוהים יותר בהשוואה לאנשים סיסג'נדרים בתוך הקהילה. מרוויחים פחות, נכנסים פחות לשוק התעסוקה. נתונים יותר ללהטבופוביה ונמצאים יותר במצבי סיכון.

פערים וחסמים למי שכבר כן נמצאים בשוק התעסוקה ואז נשאלת השאלה מה אנחנו עושים עם זה ואיזה סוגים של התערבויות נכונות לעשות. מה שאנחנו חייבים לעשות כולנו, משפט אחרון. מה שאנחנו חייבים לעשות כולנו ביחד זה ליצור את התנאים שיאפשרו לנו ליצור את כלי העבודה לצמצום פערים בתחום התעסוקה. והתנאי הראשון הוא לאסוף נתונים מהימנים ולהשתמש בנתונים האלה כדי לעשות את השינויים המיטיבים. ועד שלא יושקעו משאבים באיסוף נתונים שהם יהיו הכלי שאיתו תוכלו לפלס את הדרך, ארגוני הקהילה ביחד עם גופי הממשל, עד שלא יהיה לנו את הנתונים אנחנו כולנו מסתובבים באפילה ומנחשים ניחושים מושכלים, יותר או פחות. אז הגיע הזמן לעצור את הניחושים ולשים את זה בראש סדר העדיפויות.

לחלוטין. תודה רבה. אני עוברת לנועה כהן, מטרנסיות ישראל. תפקידה כעוזרת בהשמה לטרנסיות. אנחנו גם נפגשנו בחנוכה, עכשיו אני נזכרת.

בוקר טוב, צהריים טובים. חברי וחברות הוועדה, נעמה לזימי שתמיד תומכת בנו. אני נועה כהן, אני בת 42. אני טרנסג'נדרית מהרגע שנולדתי. אני נושא שמחה שדיברתי אחריה. שיצא לי לדבר אחרייך, כי אנחנו באמת לא מקשה אחת. הלהט"ב זה נורא נחמד, אבל אנחנו באמת לא מקשה אחת. והמצב אצלנו הוא, אצל הקהילה הטרנסית שאני מייצגת, הוא שונה לחלוטין.

אז אני, התפקיד שלי, אני רכזת התעסוקה של עמותת טרנסיות ישראל. אני חושבת שמה, הדבר העיקרי שבאתי להגיד פה היום, בשנה האחרונה אני מלווה, ליוויתי כבר 100, פלוס מינוס 100 נשים טרסניות, מהרגע של תהליך שהן רוצות למצוא עבודה. שהן קמות ורוצות להתחיל משהו, ועד לרגע שאנחנו מוצאות להן את העבודה הזאת. וכל החוויה הזאת, מההתחלה שלה עד הסוף שלה אני יכולה לתאר אותה במילה אחת: פחד. הרבה מהנשים הטרנסיות נכוו כבר במקומות עבודה קודמים. כשהם מגיעות אליי, העמותה שלנו מטפלת בבנות מגיל 18 ומעלה. אז הרבה כבר נכוו במקומות עבודה קודמים. חלק עצום מהם מגיע עם סיפורי חיים מאוד מאוד קשים. אנחנו באמת עמותת קצה.

סליחה שאני רגע עוצרת. גם יש לומר שלצד המון מקומות שהם יותר מכילים והכל, לא פעם בחברה הטרנסית גם מלכתחילה במקומות שהם עם הרבה יותר להטבופוביה וטרנסופוביה. אז מלכתחילה הממשק הוא גם כפול בבעיות שיש בתוכו ובחסמים.

אני חושבת שזה כי עלינו רואים. את מבינה למה אני מתכוונת? זאת אומרת, מישהו, זאת אומרת בחור גיי או בחורה לסבית, בא להם להוריד, הם יכולים לטוס מתחת לרדאר. נשים טרנסיות מושכות המון תשומת לב. כמו שאתם רואים אני לא.

את מהממת.

לא, אני יודעת שאני מהממת. מושכות הרבה תשומת לב וזה לטוב ולרע. אצלי, במקרה האישי שלי, זה באמת שהיה לטוב ולא חוויתי למזלי חוויות נגד טרנסיות בחיים שלי. תמיד קיבלו אותי לכל עבודה ואצלי המצב היה הכל בסדר. ודווקא מהמקום הזה הגענו, הגענו להבנה שבנות שמגיעות, חלקן זרקו אותן מהבית בגיל מאוד מאוד צעיר. נידו אותם. נידו אותם מהמשפחה, מהחברים, מקהילות דתיות. מכתות. מהמגזר הערבי. מכל המקומות האלה, בגילאים הכל כך צעירים האלה. שזה גילאים שהמקום של המשפחה אמור לעצב אותך כבן אדם וזה המקום הכי חשוב.

שבעצם את מכניסה פה עוד סוגיה שזה היעדר עורף משפחתי.

אין עורף. לרוב העצום אין. וגם אם הוא בא, אז נגיד הוא בא אחרי כמה שנים. מקבלים אותם אחרי כמה שנים. אבל הנזק כבר נעשה. והערך העצמי הופך בשנים האלה להיות לא אפס, מינוס 100.

בזמן האחרון, עמותת טרנסיות ישראל, פרויקט הדגל שלנו הוא הבית הטרנסי. הבית הטרנסי הוא מקום שהבנות באות אליו לכל מיני פעילויות. יש שם מהזנה ועד תרומות ועד קורסים. ובאמת, הכל מהכל מהכל. ואפילו אם סתם בא לך לבוא לשבת לרגע לנשום אוויר במקום שמכילים אותך ומקבלים אותך, את מוזמנת. אז מאז שנפתח הפרויקט הזה התחלתי, לא התחלתי, עצבן אותי שכל טרנסית שמגיעה אליי מפנים אותה ללכת להיות קופאית. או מפנים אותה ללכת להיות מסדרת סחורות. או מפנים אותה ללכת לעבוד באיזה בק אופיס.

זה בדיוק מה שאמרתי, ההסללה.

שאף אחד לא יראה אותה.

מי זה מפנים אותה? סליחה שאני קוטעת, עם מי אתן עובדות?

החברה מפנה אותה.

הבנתי. כאילו, זה ה-default.

זאת אומרת, פנו אלינו מהמון חברות גדולות. אין בעיה, אני מוכנה, אני אשלח לך. כן, כן, אבל לסדר סחורה.

לפקידות כאילו.

כן. עכשיו, מה שאנחנו מבקשות בעיקרון הוא דבר מאוד מאוד פשוט. אנחנו מבקשות, לא מבקשות זכויות יתר שלא מגיעות לאף אחד אחר במדינה הזאת. אנחנו פשוט מבקשים שיתייחסו לנשים הטרנסיות ככלל החברה ויתנו לנו להשתלב חברתית בקלות מבלי לפגוע בביטחון הפרטי שלנו.

אנחנו צריכות את ההזדמנויות שניתנות בחוקי האפליה המתקנת, שוויון מלא לתעסוקה הולמת ומניבה. הפרויקט שאנחנו מתחילות עכשיו הוא פרויקט תעסוקה של 12 שבועות כדי להסליל את הבנות האלה למקומות אחרים. זאת אומרת, אנחנו ממש גייסנו צוות של מומחים שילמד אותן איך להתקבל למקומות עבודה ואיך לקבל מיומנויות של, חלילה, אין לי משהו נגד קופאיות, אבל איך לשבור תקרת זכוכית ולהגיע למקום. זה שאת טרנסית לא אומר שאת יכולה להיות רק מאפרת או רק קופאית או רק, את יכולה להיות מה שאת רוצה. את יכולה להיות גם ראש ממשלה אם את רוצה. ואם תמשיכי בדרך שלך יש עוד תקרה ועוד תקרה, את בסוף תגיעי. אין שום סיבה שהן לא יגיעו. יש בינינו בנות מדהימות. יש בינינו גם בנות שכבר, נשים, שהן כבר פרצו תקרה והן נמצאות בתפקידי מפתח. וזה מקסים וזה כיף לראות כל שנה קורה מחדש.

בקיצור, אנחנו רק רוצה שישפטו אותן על העשייה שלהם ולא על מי שהן, מאיפה הן באו ועל מה היה ועל מה העבר שלהן. אלא שפשוט יתייחסו אליהן כמו כל אישה אחרת.

נכון. ואני עדיין רוצה כן להגיד משהו, שבסופו של דבר עד התהליך המיוחל של שוויון, שהוא פשוט יהיה כחלק מהמרחב, יש צעדים שצריך לעשות. אני גם חושבת שדווקא הקמת משרד עבודה, זה הדבר שאני חושבת שהוא דבר נכון שקרה, בניגוד להרבה משרדים מונפצים אחרים. כי עבודה זה הכל. ואני חושבת שבהיבט הזה לישראל יש הרבה מה לעשות כדי לפתח את תחום התעסוקה כשהמדינה רואה אותו. ולכן בתוך כל זה אני חושבת שההתייחסות לקהילה הגאה ולחסמים שנמצאים גם בה. וגם דיבר איתי האדון פה על חסמים של להט"בים נכים, שתכף גם אתה תדבר. אבל אני חושבת שיש כל כך הרבה חסמים שהמדינה יכולה לייצר מנגנונים שהם מסייעים. זה לא זכויות יתר. זה הסרת חסמים וסיוע, שבסופו של דבר זה גם אינטרס של מדינה. המדינה מפסיגה אחוז מהתל"ג בגלל זה. ולכן אני חושבת שלמדינה יש גם אינטרס. לא רק אינטרס חברתי.

יש לזה, זה גם הדבר הנכון. אבל יש לזה גם ערך עסקי וכלכלי.

ובדיוק המקומות האלה של אותה מדיניות מפלה היא בסופו של דבר נזק חברתי. ואני רוצה לעבור לעו"ד מרים כבהא, נציגת שוויון הזדמנויות בעבודה. על הפעילות שהנציבות עושה. שלום מרים, תודה שאת פה.

שלום, אני מיראל. לא, בסדר. אנחנו פשוט נאלצנו להחליף.

נכון, נכון, יש את שתיכן כאן.

אז אני עורכת הדין מיראל נח'ול נציבות שוויון. ואני מנהלת את תחום הגיוון והשוויון בנציבות. דבר ראשון, הפעילות שלנו בנציבות מתחלקת לפעילות המשפטית וההסברתית. אתחיל בפעילות המשפטית. כשאנחנו מדברים על הנתונים שאנחנו רואים פה ובכלל מכירים משוק העבודה וחוסר ההלימה של הפניות שמגיעות אלינו לנציבות, לנציבות שוויון. כדי שנטפל בהן, כדי שנוכל למגר את האפליה בשוק העבודה על רגע מגדר, זהות מגדרית ונטייה מינית, אז זה קצת קשה. זה קצת לא מובן.

בשלוש שנים האחרונות אנחנו קיבלנו 15 פניות בלבד. וכל שנה יש לנו כמעט 1,000 פלוס פניות על כל עילות ההפניה. כשבכל שלוש השנים אנחנו קיבלנו רק 15 פניות.

15 בכל השנים ביחד?

בכל השנים ביחד, בכל שלוש השנים ביחד. וכשמגיעים אלינו פניות אנחנו כן בוחנים אותם לעומק. ועובדה, הכתבה שהתחלנו בה את הדיון היום זו כתבה על תיק שהוגש על ידי נציבות שוויון הזדמנויות מחוז ירושלים והדרום. וחשוב לנו מאוד שתיקים כאלה יגידו לבתי הדין. ושתיקים כאלה כן יגיעו לתקשורת. והיה לנו חשוב, עצם זה שהתקשורת באמת קיבלה וידעה שיש, מתנהל דיון כזה - היה לנו חשוב לתת את העמדה שלנו ולהגיד את מה שחשוב להגיד בהקשרים הספציפיים.

אבל לפני שאני ממשיכה ומספרת על הפעילות שלנו בנציבות אני פונה לכל אחד ואחת פה ומבקשת מכם, תיפנו או תפנו אנשים לנציבות שוויון. אנחנו כן רוצים לטפל, אנחנו כן מטפלים משפטית. אבל בלי הקשר עם הקהילה ובלי הקשר עם הארגונים שכן עושים וכן מקבלים פניות כאלה אנחנו לא נוכל באמת.

זו נקודה חשובה וגם לגבי איסוף נתונים בסופו של דבר. כי הפנייה לנציבות תאפשר לדעת פילוחים או מקומות שהם כנראה טוב שנבין מה צריך לתקן.

נכון. אנחנו גם, כאילו, יש לנו קשרים גם עם הלמ"ס וגם עם מקורות מידע אחרים ואנחנו כן נוכל לעזור בהקשר.

אני יכולה להציע משהו, מיראל, אם אפשר. מיראל, זה נכון אני אומרת? כן. אם אפשר שתעשו אקט יזום של שולחן עגול. אני חושבת שבסופו של דבר הקריאה הזו לשמוע את נועה ומגי והשותפים פה ואחרים וכמובן סיגל וכמובן LGBTECH ואנחנו, אני חושבת שיש פה המון ידע שהוא פשוט נשאר בחברה האזרחית ולא עובר אל המערכות וזה כל כך חבל.

בשבוע שעבר היינו פה על אלימות משטרתית ודיבר דוקטור מיוזמות אברהם ופתאום אמרו לו בדיון אוקיי, בוא נכניס אתכם להכשרות. וזה היה דבר מדהים שקרה. כי זה מה שעושה גוף מפקח, שזה הכנסת. יושבת החברה האזרחית, יושבות הרשויות ואפשר בחיבורים הללו לעשות דברים הרבה יותר משמעותיים לא פעם מחקיקה. באמת. אז אם זה יכול לקרות זה יהיה דבר מדהים שיכול לצאת מפה.

זה יקרה.

אם אני אוכל שנייה להתייחס לנקודה. באמת הנציבות עשתה עבודה באמת מאוד מאוד טובה. חשוב לי רק להגיד שבעצם ההיבט המשפט הוא בעצם בדרך כלל המוצא האחרון. רוב המקרים הם לא מדווחים ובעצם כשזה מגיע כבר לתביעות זה בעצם המוצא האחרון. ואנחנו, וזה קצה הקרחון. כלומר, אני מניח ש-95% מהמקרים הם לא מגיעים לכדי ערכאה משפטית.

אבל אומרת פה מיראל משהו נכון. שהיא רוצה את החיבור כדי שגם יהיה אפשר לעשות את ההפצה ואת המנגנון. החיבור הזה יקרה גם כשתהיה אינטראקציה אולי קבועה. הלוואי וקבועה. ולכן שולחן עגול כזה ראשון יכול להוציא ככה כמה מסקנות מאוד טובות. אתם השליחים בשטח, זו האמת. אבל אם לא תהיה עבודה סינרגית שום דבר לא יחדור. 15 מקרים בשלוש שנים זה פאק של הרשויות, אבל אפשר לתקן את זה.

נכון. אני גם רוצה להוסיף לנקודה ששחר התחיל. ונכון, התיקים המשפטיים הם קצה הקרחון והם השלב האחרון שאנחנו מגיעים אליו. אבל אנחנו כן עושים פעילות הסברתית וכן יש לנו פרויקטים לקידום השוויון והגיוון בשוק העבודה. ואנחנו נמצאים בקשר עם מעסיקים. בחלק מהתוכניות הנושא של LGBTECH כן נמצא על השולחן ואנחנו כן מלווים באמצעות היועצים הארגוניים את הארגון כדי שיגיע למצב שהוא גם מגוון וגם מכיל. כי בנושא הספציפי הכלה היא חלק מאוד חשוב בעשייה. אנחנו גם אם מקום העבודה יוכל כן להכניס ולגייס אנשים מקבוצות שונות, אם המקום לא מוכן והתרבות הארגונית לא מכילה מספיק - אז אנחנו לא עשינו כלום. והתחלופה תהיה יותר קשה מאשר הקליטה של האנשים. אז גם בהקשר הספציפי חשוב שיהיה לנו שולחן עגול. חשוב שנשתף מידע ונוכל לשתף כלים, גם לנו וגם לכם, כדי שנתמודד עם זה.

נכון. אני גם אגיד שהאוצר, למרות שהם לא הגיעו לפה, לצערנו. כן. בחו"ל. אבל ממה שהם נתנו אני יודעת שיש תקציב שנועד לעודד את תעסוקת החברה הטרנסית של 300,000 ש"ח לכל שנה, 2023-2024. זה משהו שבכספים קואליציוניים לצערי ולא בבסיס תקציב. אז גם איזה שהיא הערה שכדאי להטמיע תקציבים כאלה. כי כשהם חד פעמיים קשה מאוד לייצר איתם תהליכים. צריך לייצר אותם כמשהו שהוא קבוע.

כן גם האוצר מסתכל על תקצוב. הבתים הפתוחים, הקהילה הגאה, כעל משהו שנועד לעודד. אבל אני כאן קוראת למנגנונים, אין בעיה, בתים פתוחים יש להם מטרות מאוד מאוד מגוונות.

שלום חברת הכנסת שרון ניר. מיד תדברי גם. אבל בסופו של דבר, אם רוצים לגעת בסוגיה הזאת ספציפית שאנחנו יודעים גם שיש לה אינטרס, כמו שנאמר פה, כלכלי, עסקי, במובן הזה - צריך ממש לייצר תפקידים צבועים כמו רכז תעסוקה בכל בית פתוח. כמו התפתחות בהשמה לאוכלוסייה הטרנסית בכל בית. הדבר הזה חייב להיות מלווה. והלוואי ולא נצטרך את זה בשלב מסוים. אבל בשלב הראשוני הוא צריך להיות מתוקצב ספציפית, ממש מובחן.

אני כן רוצה לפני שאני אתן, שרון, אני רק רוצה כן לעבור לנעם גרוס מהיחידה לקידום אוכלוסיית להט"ב במשרד לשוויון חברתי ואנחנו נמשיך עם השותפים.

שלום גברתי יושבת ראש הוועדה. אז באמת, הזדמנות מעולה, כי באמת עלתה כאן השאלה בדבר המימון הנוסף, מלבד הבתים הפתוחים. שהם בעצם המשרד תומך בהם ברשויות המקומיות.

אני רוצה לתת על המענים שנותן המשרד לשוויון חברתי, ממשלת ישראל, בהקשר הזה של תעסוקה. אני אגיד לשם הרקע, היחידה לקיום אוכלוסיית להט"ב קמה לפני פחות משנתיים, במסגרת המשרד לשוויון חברתי. תקציב התחלתי של 90 מיליון שקלים לשלוש שנים. כלומר 30 מיליון שקלים בשנה. ובנוסף יש לנו תקצוב נוסף לפעילות גם בשנתיים הקרובות. ותוך כך, כמובן שאנחנו נוגעים גם בעניין של תעסוקה.

אני רוצה לעבור מהקל לכבד, מבחינת סדרי גודל תקציביים. נדבר על ההתקשרויות שלנו בעניין. אני אגיד, גילוי נאות, אני עוסק בשדה של רשויות מוניציפליות. אנחנו יחידה מאוד קטנה שביום כזה מופצת פה ברחבי הכנסת. אז אני מדבר ברמה הזאת. נתחיל מהעיסוק שלנו ספציפית, ככל שזה נוגע לקשת הטרנסית. יש לנו התקשרות מול מעברים לקשת הטרנסית בסך 1,344,000 שקלים לערך במצ'ינג של 50-50 מול הארגון. מה שאנחנו עושים בעצם יחד עם מעברים, שיתוף גם עם טרנסיות ישראל, שאני מאוד שמח שאת נוכחת כאן. בעצם סדנאות, תוכניות ליווי, מעגלי תמיכה לצמצום פערים תוך התמקדות בתעסוקה. תוכניות מנטורינג. אנחנו מציעים מערך ליווי לגופים תעסוקתיים ליצירת סביבת עבודה מכילה לטרנס. וזה לצד תוכניות נוספות לקהילות טרנס שאינן עוסקות במישרין בתעסוקה. אבל בגלל שזה פער שהוא כל כך משמעותי, בגלל שזה משהו, כמו שאת אומרת, יש כמה אותיות בלהט"ב באמת אצל טרנסיות ספציפיות. זה עניין מורכב. ההדרכות האלה עוסקות הרבה פעמים גם בתעסוקה. אז כאמור כ-אחד נקודה שלוש וחצי מיליון שקלים בשנה לטובת העניין הזה.

בירושלים אנחנו נמצאים בהתקשרות בסך כ-193,000 שקלים בשנה מול הבית הפתוח בכמה חזיתות. יש לנו תוכנית בסך 130,000 שקלים, שאם אני לא טועה, נמצאת גם בשיתוף פעולה עם LGBTECH. תוכנית הכשרה, בקרה וליווי למעסיקים בירושלים, על מנת לתת ידע וכלים ושפה בונה, כדי להפוך את ירושלים לסביבה מכילה יותר לטרנס בשוק התעסוקה. אנחנו מקיימים סדנאות להקניית כלים לטרנס ירושלמים על סך 28,000 שקלים וסדנאות להקניית כישורים שונים. ראיון עבודה, לינקטינג, - - - גם בעלות של כמה עשרות אלפי שקלים.

אני אמשיך, אני אדבר קצת על המגרש הביתי שלי, רשויות מקומיות. בעצם לכל רשות מקומית שנמצאת איתנו בהתקשרות, 98 היום, אמן בהמשך עוד, יש תקציב של כ-214,000 שקלים. כשלכל רשות, בהתאם לפערים שהיא מוצאת ולסדר העדיפויות שלה, יכולה להפנות חלק מהתקציבים לתעסוקה. הסכום המקסימלי שכל רשות מקומית יכולה להפנות לטובת העניינים האלה זה 44,000 שקלים. כשזה כולל בתוכו העלאת מודעות והדרכות למעסיקים, סדנאות למתן כלים למציאת תעסוקה וגם הכשרות ייעודיות לקהילה טרנסית, שכאמור אינן נוגעות ישירות לתעסוקה, אבל הן יכולות.

כמו כן, יש לנו התקשרויות מול תל אביב, חיפה ובאר שבע, התקשרויות טיפה יותר נרחבות שבהן מפנים תקציבים פוטנציאליים לעיסוק בנושא הזה בסך 215,000 שקלים בשנה. התקציב הזה, אני אגיד, ברשויות המקומיות, אני אומר בכנות.

רק נגיד, התקציב לא גדל בתקציב הנוכחי.

התקציב כרגע, את מדברת על תקציב של היחידה באופן כללי?

תקציב שעבר נשאר סטטי. זה טוב שלא נגעו בו. אבל כן צריך להגיד, לא היה גידול בבסיס תקציב בתקציב שהועבר לשנתיים הקרובות.

בגידול בסיס תקציב, הגידול היה, יש גידול לשנתיים הקרובות.

יש טייס אוטומטי. אני לא מדברת על טייס אוטומטי, אני מדברת על גידול. זאת אומרת, לא הייתה איזה שהיא בשורה חדשה בתקציב הזה שנתנה עוד איזה שהוא נדבך.

להבנתי התקציב דווקא גדל. לא בבסיס התקציב, הייתה תוספת של 5.5.

יו"ר הכנסת, אם אני לא טועה, הוסיף את ה-300,000 שקלים שנה ושנה, זה דבר מבורך. זה קואליציוני. אני מברכת על זה, אבל זה קואליציוני. אבל אני אמרתי על בסיס התקציב.

אני מכיר תוספת של עוד 5.5 מיליון שקלים לשנתיים הקרובות. כלומר 35.5 מיליון שקלים.

זה על בסיס תקציב?

לא בסיס תקציב עדיין, אבל יותר חזק מכספים קואליציוניים.

אבל גם. טוב לדעת שיש עוד, אוקיי.

אני לא זוכר להביא את ההגדרה המדויקת. אבל כן יש גידול בתקציבים.

זה לא ה-300 מיליון לאבי מעוז, אבל בכל זאת, 5 מיליון.

לא 300 מיליון לאבי מעוז. אבל כן רואים שיש גידול בתקציבים ויש אמון של כל הגורמים המעורבים. גם של השר, גם של המנכ"ל ושל שאר הגורמים שנמצאים איתנו מהממשלה או מחוצה לה. אנחנו שמחים להיות בקשר.

לא, תודה נועם. אנחנו עוד כמובן נמשיך ונהיה איתך.

תודה רבה.

אני רק רוצה לתת, בטח הדיון, גם יש פה עוד הרבה שרוצים לדבר. רק שרון, יקרה, חברת הכנסת שרון ניר.

תודה רבה גברתי. תודה לכל הנמצאים. אני מאחרת, כי הייתי קודם כמובן גם בוועדה של חינוך למען הילד, שעוסקת בילד הטרנסי ובכלל בקהילה הלהט"בית. גם בוועדה לקידום מעמד האישה שעוסקת בנשים טרנסיות. ואני חושבת שיש לנו מה להשתפר. אבל אני באה לכאן, באמת גברתי, כי אני חושבת שהזכות להתפרנס היא כל כך בסיסית וכל כך חשובה לביטחון של האזרח במדינת ישראל ולא יתכן שאנחנו, על בסיס זה שאנחנו מייצרים איזה שהיא אפליה מגדרית מונעים מבן אדם את הזכות להתפרנס בכבוד. ולכן הנושא הזה חייב לקבל איזה שהיא קדימות. ואתם דיברתם על זה, גם בהכשרה, גם ביכולת רגע לתת את כל סט הכלים, ארגז הכלים הנדרש, נועם דיבר על זה, לאוכלוסייה הטרנסית.

אבל אני רוצה לדבר גם על הכיוון השני, עלינו כחברה. כי זה לא פחות חשוב. עלינו כחברה, על הארגונים, על המעסיקים. ויש פה באמת אחריות שהיא דו צדדית, גם על הפרט וגם על המעסיק. ואני חושבת שהגיע הזמן שבמדינת ישראל של שנת 2023 נהיה כבר במקום קצת יותר טוב בכל הנושא של יכולת להכיל. יש ארגונים, קורפורייטים גדולים שזה נמצא בתוך יעדי העל שלהם, הגיוון וההכללה ומבינים ושמים על זה כסף וה-HR יודעים איך לקבל ולהכיל את האוכלוסיות האלה. ולצערי, יש ארגונים שלא. אגב, לפי נתונים השרידות של האוכלוסייה הטרנסית, שהם נתונים נמוכים. גם אם הם כבר מתקבלים הם לא שורדים. זה מאוד מאוד מעציב גברתי. זה אומר שאנחנו נמצאים במצב לא טוב. ויש פה בעצם אחריות של שני הקצוות: גם של הפרט וגם של הארגון. אנחנו צריכים להתקדם.

מקום עבודה הוא עוגן, נכון.

בדיוק. ואני אשמח אם אנחנו נעשה כבר איזה שהוא צעד לקראת ונסתכל בתקציבים שמקצים באמת גם לפרט, אבל תמיד צריך להסתכל גם על הארגון, על ה-delivery שעושים לארגונים, למעסיקים, לרשויות מקומיות. להסתכל בכלל על שוק התעסוקה בגדול ולעשות באמת איזה שהוא סוג של upgrade לאוכלוסייה הזאת. כי לא יתכן שאנחנו נהיה במקום שאת העוגן הכי בסיסי הזה, שגורם בסוף משליך על הכל, לא נהיה במקום יותר טוב.

תודה וסליחה, אני רצה לוועדת כנסת. סליחה.

תודה, תודה שרון. אני כן רוצה רק, איל אסף פה? שלום. איל אסף, מנהל אגף אכיפה פלילית, מינהל הסדרה ואכיפה במשרד העבודה. תודה שאתה פה איל.

שלום. תודה לכם. וזה גם הזדמנות חשובה ומצוינת מבחינתי גם, תכף אני אומר את מה שאני אומר בפורום הזה. וככל שאני אצליח להשפיע, אז בשמחה רבה.

אנחנו עוסקים באכיפת זכויות עובדים. וכאשר אנחנו אוכפים זכויות עובדים אנחנו אוכפים ללא הבדל דת, גזע ומין. פונה אלינו עובד, אנחנו לא שואלים אותו - - -

האכיפה ללא הבדל, האפליה עם הרבה.

רגע. אז זה בנוגע לאכיפה הכללית. אבל בתוך האכיפה הזאת, אני רוצה שיכירו פה משתתפי השולחן. זה אמנם מתחבר לשחר שמדבר על זה שאכיפה מגיעה בסוף, בסוף התהליך ומה שנקרא צריך לטפל מהשורש. אבל עדיין, אנחנו עושים באכיפה ואני רוצה שיהיה ידוע ומוכר לכולם שמעסיק שהוא מפלה עובד, יש לנו סמכות פלילית לטפל בו במסגרת חוק שוויון הזדמנויות. ואם בקבלה לעבודה ואם בעת העסקה. כל פגיעה במקום העבודה שקשורה בקבלה לעבודה, בתנאי עבודה, בקידום בעבודה, בהכשרות, פיטורין או פיצויי פיטורין - בהנחה שהמעסיק הזה נמצא אשם, הוא חשוף להליכים פליליים ואנחנו אחראים בנושא הזה.

לצערי, כמעט ואין פניות. בכלל כמעט ואין פניות אלינו לאכיפה בתחום שוויון הזדמנויות. אבל עוד יותר אין פניות במה שקשור פה בנושא הדיון. אז אני אשמח לתת פה את האופציות לפנות אלינו. אני אגיד איך אפשר לעשות את זה. וככל שיהיו פניות, אני מבטיח טיפול יסודי ומקצועי בכל פנייה.

וכמובן, עלה פה עניין השולחנות העגולים, אז אני באופן אישי ארצה להיות שותף גם בשולחן עגול. אנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם נציבת שוויון הזדמנויות. שם אנחנו, אגב, בוחנים את הפניות. יכול להיות שפנייה אופרטיבי יהיה לטפל בה יותר בהליכים של הנציבות, אז אנחנו מפנים אליה. יש לנו נוהל עבודה משותף.

אז נעם, גם אתה מצטרף לשולחן? בסדר, אוקיי, סגרנו פה רגע חברים. יש פה שולחן עגול, יש פה את כולם. שוויון חברתי, נציבות וזרוע.

אני רק רוצה להגיד שצריך לזכור שכשאנחנו בסופו של דבר נטפל. ההליך לטיפול בשוויון הזדמנויות הוא הליך פלילי בחוקי עבודה. זה מאוד מורכב להגיע להוכחה מעבר לספק סביר אם אין לנו ראיות או נתונים מבוססים.

אתם בדרך כלל לא עושים reach out, זה בדרך כלל רק מה שמגיע.

אנחנו עושים בנושאים שאפשר לעשות בהם ושאפשר להביא מידע. בנושאים מהסוג הזה בדרך כלל מגיע מפנייה.

פנייה פרטית.

כן, מפנייה. וכל פנייה שמגיעה אלינו, ככל שהיא תהיה מבוססת, עם ראיה כזו או אחרת, היא תקל עלינו. כי לנהל הליך פלילי בנושאים שקשה להוכיח אותם מעבר לספק סביר זה קצת מורכב. ולכן חשוב לנו שיגיעו ויגיעו ככל שניתן בצורה מבוססת ואנחנו נטפל.

אני חושבת שהמשרד לשוויון חברתי צריך לשתף פעולה פה גם עם ד"ר גולדין, גם עם שחר. ואני חושבת שצריך לעשות אולי איזה שהוא סקר מהמשרד, רציני. יש פה הזדמנות פז. יש פה המון נתונים שגם צריך להפוך אותם למשהו זה. וזה יכול להיות פריצת דרך מאוד טובה שתיתן גם לרשויות איך לגשת לנושא הזה. ברור שזה לא ייקח תוך חודש, אבל זה לפחות משהו שאפשר לייצר בחצי שנה הקרובה, אני חושבת. הלוואי.

בוודאי. וזה שיח שאנחנו נשמח לערוך אותו לצד שותפים נוספים בממשלה והחברה האזרחית. רק חשוב לי לחדד, בהמשך לשאלתך מקודם. אז באמת מדובר על תקציב לשנתיים. כל שנה 30 מיליון שקלים בכסף תוספתי ועוד 5.5 מיליון שקלים כספים קואליציוניים כל שנה בשנתיים הקרובות.

יפה. תודה רבה על העדכון גם. רצית, מיראל, להתייחס רגע?

כן. רציתי להתייחס ספציפית לנקודה של הפניות והטיפול בפניות. חשוב לחדד פה, אנחנו ואיל, והיחידה של איל, עובדים בשיתוף פעולה. והפנייה לנציבות שוויון היא בפן האזרחי. זאת אומרת, כל פנייה לנציבות אנחנו לא צריכים את הרף הפלילי. אנחנו לא צריכים את ה-מעבר לספק סביר. אז כן אפשר לפנות. ואם אנחנו רואים שזה יותר לכיוון של הפלילי אנחנו מעבירים וההיפך. אבל חשוב לפנות גם אם אין לכם את ההוכחות המדויקות.

יש לה חשש שהפניות עכשיו יגיעו אלינו ולא אליה. הכל בסדר, אנחנו נהיה מתואמים.

ממש לא. כל עוד זה מטופל.

אני מצטערת, אני חייבת רגע להגיד משהו.

רק תציגי את עצמך.

שלומית. אני לא רוצה לדבר. אני רוצה רק להגיד שיש פה חברים וחברות מהקהילה הטרנסית שבאו והתכוננו ובאו לדבר. דיברו עליהם, אבל לא, הם פה, הם יושבים.

לא, אבל הם בסדר הדוברים. אני רוצה להגיד שאם אני יצאתי מפה עם שולחן עגול, לי חשוב מאוד גם לעשות מעשה. אני יודעת שחשוב הכל. אני בעד שכולם ידברו. אבל בסופו של דבר, אפשר לעשות פה מפגן תכלית, כולם ידברו ולא נצא עם אקשן אייטם. ואני רוצה לראות שינוי. וזה תפקידי, כחברת כנסת. אבל כולם רשומים, אין סיבה להערה הזאת. הכל טוב.

אני אגיד שכן מאוד חשוב לי להתייחס ספציפית.

כן. רק שמך וכמובן לפרוטוקול.

כן, סליחה. עדי בן ברק, אני פעיל חברתי, לשעבר במעברים, במרכז הגאה. סטודנט היום לניהול וכלכלה. לא משנה. הנושא שרציתי לדבר עליו הוא אחר.

רגע. עדי, אתה גם בוגר שירות לאומי, נכון?

נכון, נכון. אבל רציתי לרגע באמת להתייחס לנושא הפניות. כי בסופו של דבר ממש בהמשך למה שדיברת כאן, קשה להוכיח את הדברים האלה. אם אני היום במקום עבודה ומסלילים אותי עכשיו, מסלילים אותך להיות קופאית. לכי תגידי. הם יגידו זה התפקיד הרלוונטי, זה הדבר המתאים.

אבל זה מה שד"ר גולדין אמרה בעצם. איסוף הנתונים יאפשר לנו לראות את ההטיה הזו. ללא איסוף נתונים לא נוכל להגיד אף פעם אם יש הסללה למקצועות בשכר נמוך, גם צריך להגיד, בשכר נמוך - זה גם עניין של להתפרנס בכבוד פה. וגם מקצועות מאוד ספציפיים. ולכן בסוף המפתח הוא מחקר. אני חושבת שבשלבים הראשונים של יצירת מציאות אחרת, לאיסוף נתונים ומחקר יש משקל משמעותי ביותר. אתה צודק במה שאתה אומר, אבל אני חושבת שיש לנו פה הזדמנות.

דווקא להיפך, אני בונה על זה. אני אומר, הדגש לא צריך להיות, הוא קיים כמובן על ככל שיש יותר פניות יש יותר זה. אבל מהמקום של המחקר ברמת המקרו אפשר לנתח את הדברים האלה. אם אנחנו נטיל את המשקל על למה אתם לא פונים ובואו ננגיש את זה, זה לא המחסום.

כן. זה בדיוק הסיפור של שולחן עגול. אני חושבת שבפורום הזה שאתם תוכלו להגיד איפה החסמים יושבים והרשויות יוכלו לקחת את האינפורמציה, שהיא החיים עצמם מה שנקרא, יוכלו להיווצר תנאים הרבה יותר טובים ליצירת ההבנה וההכרה ויצירת השינוי.

אז אני כבר שמחה לדעת שכל הרשויות שפה יהיו חלק ממי שיהיו סביב השולחן הזה. אנחנו גם נעקוב אחרי זה. זה היתרון של ועדה, שאפשר גם לעקוב.

אני עוברת אבל, ברשותך גם איל, מקסימום תוסיף בהמשך. בסדר? כן.

כן, אני סיימתי. תודה.

אה, בסדר גמור, אוקיי. אלישע אלכסנדר, מייסד ארגון מעברים - ארגון למען הקהילה הטרנסית.

הוא לא פה.

לא פה. אוקיי, אז מי פה?

אני אמור לדבר.

אז רגע, בבקשה. אני, מה שרשום לי. כן?

שלום לכולם. תודה על ההזדמנות והכבוד לדבר היום בוועדה הזאת. שמי עומר אלעד, אני עובד סוציאלי כבר 11 שנים. אני מקים ומנהל לשעבר של מערך אוסטלנס, מערך עבודה סוציאלית לקהילה הטרנסית במימון ובפיקוח הרווחה.

עומר, אתה כתוב לי כמנכ"ל ארגון גילה.

כיום מנכ"ל פרויקט גילה להתאמה טרנסית.

בסדר גמור. סליחה רק אדוני, אז אני מבינה שמארגון מעברים אין פה היום?

בת השירות של הארגון נמצאת.

בת השירות. בסדר גמור, אז אנחנו נגיע גם אליכם. בסדר, תודה.

אני כיום מנכ"ל פרויקט גילה להתאמה טרנסית. פרויקט גילה להתאמה טרנסית, הארגון הוותיק ביותר בישראל לקהילה הטרנסית. אני בעצמי טרנס וחלק מהקהילה בישראל.

הייתה גם מחווה יפה של גוגל עכשיו. זה היה די מדהים לראות.

נכון. ואני מקווה שאני אפתח פה באמת את הסשן של אנשים מהקהילה הטרנסית שחווים בעצם את האפליה הכי קשה בתחום התעסוקה. וגם אני בעצמי חייב להגיד, היום אני טרנס מקצועי, עובד בתוך הקהילה. אבל באמת, הרבה מאוד שנים ורוב חיי המקצועיים גם אני הייתי בשוק העבודה הסיסג'נדרי, הלא טרנסי, ונאלצתי לחצוב לעצמי מקום בכל מקום שהגעתי אליו.

אני כן רוצה לשתף נתונים, ברשותכם. כי הנתונים על הקהילה הטרנסית הם מאוד עגומים וחשוב רגע להוציא אותם מתוך הנתונים על הקהילה הלהט"בית הכללית. כ-80% מהקהילה הטרנסית ממוקם בשלושת העשירונים התחתונים בהתפלגות ההכנסה בישראל. מספר שקשה לי לקרוא אותו אפילו.

זה ממחקר קודם שלנו.

שזה מתחבר גם למה שאמרנו על ההסללה למקצועות בשכר מאוד מאוד נמוך, אם בכלל.

לגמרי. רק 25% מהעובדים מהקהילה הטרנסית מועסקים במשרה מלאה. זאת לעומת כמעט 80% באוכלוסייה הכללית.

אני רק אגיד, בגלל שזה נתונים ממחקר קודם שלנו שזה נתונים שאספנו ב-2019. וזה בעצם מאגר הנתונים הכי גדול שיש עד היום על הקהילה. ומאוד היינו שמחים לעשות את המחקר הזה שוב, כי חלפו ארבע שנים מאז.

כן. אספנו את הנתונים מכל המחקרים שהוזכרו פה ויש לנו גם מחקר שעשינו ב-2022.

יש לומר גם שאחרי הקורונה בטח יש שינויים מאוד דרמטיים בשוק העבודה וחייב לבדוק את זה.

בהחלט. מחצית מהמועסקים על הקשת הטרנסית מרוויחים שכר נמוך משכר המינימום, בהשוואה לעשירית מהאוכלוסייה הכללית. כמו שאמרנו פה וגם תשמעו, איזה שיעור גבוה מאוד של אנשים שמועסקים כעובדים בלתי מקצועיים.

עכשיו סליחה רגע, עומר. שוב לעמוד על זה. בעצם שכר המינימום ומשרה קטנה יותר. אנחנו צריכים להבין את המשמעויות הכספיות של דבר כזה. זה משכורת של שכר מינימום עם משרה חלקית. זה משכורת מאוד מאוד נמוכה. נועה, את רצית הערה?

כן. אני רוצה להעיר הערה, שכאילו טיפה יורים לנו ברגל. זאת אומרת, מי שמקבל ביטוח לאומי יכול לעבוד עד גבול מסוים של משכורת.

כן. נכון, גם לינוי דיברה איתי על זה כמה פעמים. נכון.

זה גם יוריד מהמדינה אנשים שנתמכים במדינה. קדמו את האנשים האלה, הם רוצים להתקדם.

תראי, עם זה אני אשמח שאנחנו ננסה לגבש איזה שהוא נייר על זה. נראה אם אפשר. הסיפור של ביטוח לאומי שולל זה בעצם דבר שהוא מלכודת עוני. אני שונאת את מלכודות העוני האלו. ולכן אפשר פה, אני חושבת שלראות איך אנחנו יכולים לאסוף ממך את המידע. להביא את זה גם לשר העבודה. ביטוח לאומי היום אצל שר העבודה, זה כבר לא אצל שר הרווחה. ואני חושבת שגם אפשר להגיש איזה תיקון חוק. אבל לא הייתי בונה על הכנסת הזאת בשביל חקיקה. אז אני חושבת שכדאי לדבר רגע עם, לראות מה אפשר לעשות. ובואו נתחיל לייצר את התהליך. כי זה נגיד מנגנון שהוא מלכודת עוני לכל דבר ועניין, אז חשוב רגע להבין את זה.

אני גם אשמח לסיים את דבריי. המתנתי פה בסבלנות. עוד כמה נתונים. הסיכוי של אנשים מהקשת הטרנסית, כמו שהוזכר פה קודם, הוא גבוה פי שישה להיות מובטלים. שזה בין המספרים שצריך לחקוק אותם. ואנשים על הקשת הטרנסית באמת מדווחים על רמות גבוהות מאוד של חוויית אפליה בשוק העבודה. ומאוד חשוב - פגיעה בתפקוד, פגיעה בבריאות הפיזית והנפשית ועוד.

סקר שאנחנו עשינו בפרויקט גילה ממש לפני שנה ב-2022, כחלק מתוכנית לקידום תעסוקת טרנסיות באמת בשיתוף עם גוגל, מצא שכל ישראלי שלישי לא מוכן לעבוד או ללמוד עם אדם טרנסג'נדר. וכל מעסיק רביעי לא מוכן להעסיק אנשים טרנסג'נדרים. אז אמנם זה לא חוקי, אבל בסקר עמדות שלנו זה מה שמצאנו.

לא, זה נתונים ממש דרמטיים. ממתי הסקר הזה יצא?

ב-2022. לפני שנה בדיוק.

2022. זה נתונים קשים.

העברתי לכם את כל המסמכים.

אני מודה שאני אפילו מופתעת.

זו תמונת המצב של הקהילה שלנו בישראל כיום. וחשוב להגיש יש אחוז גבוה ולא פרופורציונלי ביחסן בקהילה של נשים טרנסיות בזנות. שבין השאר זה גם קשור לזה.

הוזכר פה קודם, אז אני לא ארחיב, יהיו פה דוגמאות אישיות. אבל הקשיים, החסמים, בשוק התעסוקה הם גם בכל שלב בתעסוקה. הוזכר פה קודם. זה מלשלוח קורות חיים, בין אם יש שם אחר על תעודת הבגרות או שם אחר על תעודה מקצועית. בין אם יש פערים. אני למשל בתחילת שנות ה-20 שלי לא נסעתי לטיול ארוך ולא עשיתי שום דבר. התעסקתי בחוויה המגדרית שלי. קיבלתי כל מיני החלטות. המסלול שלי היה שונה מאנשים בגילאי ה-20 למשל. ואכן הלאה, בשלב הראיון, הכתבה המעולה אגב שיצאה הבוקר ואני מאוד מברך עליה מתארת שהשלב הזה היה בטלפון. בטלפון הוא היה צריך להסביר לו למה הוא לא היה בצבא והוא הסביר לו שהוא עשה שירות לאומי.

נכון. התאמה מגדרית ואז, נכון.

ושם זה כבר מתחיל. אחר כך בשלב הראיון. באמת, כל שלב ושלב הוא שדה מוקשים לאנשים טרנסים. זה לא קשור בשום צורה לכישורים שלנו, ליכולות שלנו. הרבה פעמים נגיע לראיון וישאלו אותנו שאלות על זה. לא על מה אנחנו יכולות לעשות.

שזה לא חוקי, אבל אין מה לעשות. זה באמת לא חוקי.

זה לא חוקי, אבל זה קורה. אני רוצה כן להעיר על מה שנאמר כאן קודם, על היעדר הפניות לנציבות ולמשרדים. חשוב להבין שיש חוסר אמון מאוד עמוק של הקהילה הטרנסית ספציפית אל מול הממשלה, אל מול הכנסת. אנחנו לא בהכרח מאמינים שאם נפנה אליכם אנחנו נקבל לא את היחס הנכון ולא את העזרה הנכונה.

משפט אחרון.

אז אני מאוד מזמין אתכם להיעזר בארגוני הקהילה. קראתי פה קודם את המערך הסוציאלי, זו הייתה המטרה שלנו - לחבר לשירותי הרווחה. וגם פה אנחנו יכולים ביחד עם הארגונים האחרים לייצר מנגנונים ללמד אתכם ולהכשיר אתכם איך לעבוד איתנו ולייצר אמון בקרב בקהילה.

תודה רבה עומר. מה שאנחנו נעשה, אנחנו נעביר את כל רשימת הארגונים שנרשמו היום. אני כן חושבת שצריך לדבר עם האגודה כדי לקבל אולי את מה שאנחנו לא קיבלנו.

יש לי רק עוד משפט ואני אסיים.

כן, בטח.

כאילו, יש לי עוד עמוד, אבל אני אעשה את זה משפט. כן. מה שחשוב לי להגיד זה שיש נקודות אור. באותו סקר שאנחנו עשינו גילינו שהמעסיקים שכן מעסיקים אנשים טרנסג'נדרים מאה אחוז מהם מאוד מרוצים מהעובדים והעובדות שלהם על הקשת הטרנסית. ויש כמה צעדים שבעיניי הממשלה והכנסת יכולים לעשות, כולל להקצות תקציבים להכשרות של מעסיקים. להכניס את זה לתוך תקנה תקציבית. כולל להתייחס לאוכלוסייה הטרנסית כאוכלוסיית גיוון ולאפשר איזה שהם מנגנונים של תגמול מעסיקים כדי לקדם את, אפרופו מה שאמרה בהתחלה.

ובאמת השיח הציבורי, שהוא משהו שהוא באחריות כולנו. יש את הפרט, יש את הממשלה. והאחריות של כולנו לייצר שיח ציבורי. אני כיום מעסיק, אני מעסיק של אנשים טרנסים וזה הדבר הכי נפלא לראות אנשים טרנסים שניתנת להם הזדמנות לפרוח. ואני מאחל באמת לכל מעסיק ומעסיקה. תודה.

תודה. תודה רבה. ומגי, אולי את תוכלי להמציא לזה כמה תובנות של איך בהסכם קיבוצי אפשר להטמיע רגישות גם כלפי הקהילה הגאה. יש הסכמים קיבוציים רגישים מגדרית. אני זוכרת שעשינו את זה בכוח לעובדים, היינו ככה איזה חלוצות בעניין הזה עוד עם ד"ר תמי קציבאן. את מכירה, אין לי ספק. אבל אני חושבת שבדיוק בשלה העת אולי באמת לראות איך אנחנו מייצרים את אותם מנגנונים שאפשר לייעץ ככה באמת דרך הוועדים, שזה הכי Grassroots של שוק העבודה מה שנקרא, להיות יותר רגישים. ואז אולי אפשר גם להסתכל על זה, זאת אומרת, אפילו ממבט של אם מגיע טרנס להתראיין אצלי אני רוצה את הגיוון הזה אצלי בעבודה. ואני אפילו מסתכל על זה ממקום אפילו פרו מה שנקרא.

אגב, אנחנו בפרויקט כזה עם עיריית תל אביב, שלקחה על עצמה להעסיק נשים טרנסיות ואנחנו מספקים ייעוץ וליווי.

אפשר ללמוד מזה ממש. אני חושבת שאפשר לראות איך מייצרים ואז טיפה לנסות לעבוד על זה. אבל אני סתם, את יודעת, תוך זה. ואני גם אשמח שנעשה דיון המשך מתישהו. עוד כמה חודשים, אחרי שולחן עגול שני.

אני רוצה לומר שאנחנו, ועדי העובדים, מנהלים על זה, על הנושא הזה דיון. מה הדברים שאפשר להכניס בהסכמים קיבוציים לאוכלוסיות שאנחנו רוצים לקדם או להגן עליהם. זה אחד. אני רוצה לומר שגם פניתי על זה בעבר ללינור מטרנסיות ישראל. אנחנו בעצה עם מנהלת בית החולים שלי, באסותא רמת החייל, דיברנו על זה. ואמרנו שאנחנו רוצים לפתוח את הדלת ולגייס, את יודעת, שוק העבודה היום, חסר עובדים בכל מקום. מצוקת כוח האדם, עולם העבודה מאוד השתנה אחרי הקורונה וחסר עובדים בכל מקום. קשה מאוד למצוא עובדים. והחלטנו שאנחנו נעשה reach out דווקא לעולם דרך טרנסיות ישראל. פנינו ואמרנו אנחנו מגייסים עובדים, עובדות ונשמח לגייס נשים טרנסיות. קרוב ל-80% מהעובדים באסותא הן עובדות. אז אנחנו נשמח ואנחנו קולטים באסותא נשים טרנסיות לעבוד. אני חושבת שכל מקום עבודה כמו עיריית תל אביב, כמו אסותא, צריכים לעשות את זה, לקדם את הנושא הזה.

וגם, once שעולה שיח כזה בין ועד העובדים להנהלת מקום עבודה, לבין מעסיק, אז זה נושא שצריך לקדם אותו. ואנחנו באגף הזה מנסים לקדם את הנושא הזה. בואי נאמר שהאגף הזה קם, אחת השיחות, הייתה לנו שיחה עם ועד עובדים. ונציג ועד עובדים אמר אצלי אין עובדים להט"בים. זה הצחיק אותנו ואז אמרנו טוב, אז לפי התשובה הזאת, אז צריך לקום אגף כזה. ולאט לאט אנחנו רואים את השינוי הזה וזה התחיל מנקודה שאין אצלי עובדים כאלו ל-אני קולט, אני מעביר סדנאות. אני מעביר ימי עיון. ואני מקדם סעיפים בהסכמים קיבוציים שיקדמו עובדים מהקהילה הלהט"בית, כמו שאמרתי ימי בחירה.

לכן אני גם רוצה להגיד שההסתדרות אולי היא גוף שכן חשוב שתהיה בתוך שולחן עגול כזה. האגף לצדק חברתי ושוויון מגדרי, שתחתיו זה באמת נמצא. זה אגף חדש וחלוצי. ואני חושבת שזה גם מאוד חשוב שגם מסקנות ייטמעו על השירות הציבורי והמגזר הציבורי, שזה כמובן מקום העבודה הכי ענק בישראל. ואז יש חשיבות מאוד גדולה שתהיו שם בתוך המקום הזה שיכול לחלוק מהידע.

אני חושבת שהיום ועדי עובדים מאוד מתגאים בסעיפים בהסכם קיבוצי.

בטח. כי זה עולם העבודה החדש, הוא מסתכל על עוד מקומות.

בדיוק. אם בעבר זה היה בכלל לא עלה על הפרק.

אבל אנחנו התחלנו לעבור, כן. בכל מקרה, אני אשמח גם שההסתדרות תהיה חלק בתוך הזה, כי בסוף אלה העובדים. חן פוקס, חברת ועד מנהל בחברת טרנספוז. אני אומרת נכון? כן. שלום חן, תודה שאת פה.

תודה רבה. אז שמי חן פוקס. אני מהמקימים של ארגון טרנספוז, שזה ארגון להכשרה והשמה של טרנסים בהייטק. אני עצמי הקמתי שלושה סטארט-אפים, מחזיקה בפטנטים במדעי המחשב. היום בכירה טכנולוגית בחברת פיג איי. די שהיא יוניקורן. ואחד הדברים הבולטים זה שאין ייצוג של טרנסג'נדרים בהייטק. כמו שאמרנו, כמו שאמרה גם נועה, בשאר המקצועות המכניסים. ובעצם אנחנו כבר עשינו מחזור ראשון של טרנספוז ו-40% זה לא סטטיסטיקה מספיק טובה. אבל 40% מבוגרות הקורס הושמו בהייטק.

זאת אומרת, עשיתם קורס של השמה.

קורס של הכשרה והשמה. וכבר אני אתעכב על ההכשרה, כי זו נקודה חשובה בעיניי. חוץ מזה, חלק מבוגרות הקורס גם המשיכו לקורסים מתקדמים יותר. קורס של אינטל, קורסים של ניהול פרויקטים ומוצר. ובאמת עניין ההכשרה פה הוא אחד הדברים המרכזיים שאנחנו נתקלים בהם. כי בסופו של דבר, הדברים, נקרא לזה המקצועות הנחשקים בהייטק, מקצועות הסטם והמעגל הראשון והשני, הם מקצועות שדורשים הכשרה מוקדמת, תואר אקדמי בדרך כלל. והאוכלוסייה שאיתה אנחנו עובדות, האוכלוסייה הטרנסית לא מגיעה משם. כלומר, האפליה מתחילה עוד הרבה הרבה לפני שמגיעים בכלל לכישורים המתאימים בשביל להציע את עצמך לעבודה.

מעבר לזה, תעשיית ההייטק, במיוחד במצבי משבר או האטה כמו שאנחנו רואות היום, הם מתקשים בגיוס של צעירים. נוסיף לזה את הנתון שאנחנו גם מכירות מהשטח של אחד מארבעה מעסיקים, כן, גם בהייטק, לא מוכן להעסיק טרנסג'נדרים.

זה נתון שהוא מקביל למצב בהייטק בעצם?

לא עשינו בדיקה ספציפית בהייטק, אבל כמקרים אנקדוטיאליים, רק אתמול קיבלתי דיווח שהוא מעיד על הכלל, כי נתקלנו בהרבה דיווחים כאלה. מישהי שהגישה הצעות עבודה כטרנסית, קיבלה אפס מענים. וברגע שהיא הגישה את אותם קורות חיים, אותו פרופיל אינגטינג רק במגדר הקודם שלה, היא התקבלה לשניים מתוך שלושה ראיונות שהיא עברה.

מדכא.

זה לא קשור לחלוטין לניסיון, לכישורים מקצועיים או לשום דבר אחר. וזה תופעה שאנחנו רואים שחוזרת על עצמה בהרבה מאוד מקרים. לכן אנחנו באמת רואים שיש קושי מאוד גדול בשילוב של טרנסג'נדרים בשוק העבודה בכלל, ספציפית בהייטק. מצד שני, כן יש רצון מאוד גדול גם בתוך הקהילה, כמובן, וגם מצד חברות ההייטק להכליל עובדים טרנסג'נדרים. ובאמת אנחנו היום לא מתוקצבים, אנחנו עובדים רק מתרומות והתנדבות בעצם שמגיעה מתוך חברות ההייטק וההיענות היא מאוד גדולה. אבל כן יש מחסור מאוד גדול בהבנה של מה הצרכים או איך קורה ראיון או איך נכון, קשה לי להגיד להתמודד, כי זה בעצם אין פה התמודדות, זה פשוט עניין של חינוך גם של המעסיקים וגם של הכוח העובד, לגבי קיומם של טרנסג'נדרים בשוק העבודה. באמת אחד הפערים זה חוסר הנראות וחוסר ההימצאות של טרנסג'נדרים.

עכשיו, שאלה לי אלייך. בגלל שגם זרוע העבודה עוסקת בהשמה והסבה והכשרות, האם היה אי פעם אינטראקציה? האם נעזרו בידע שלכם? האם הייתה עבודה משותפת?

לא. אנחנו ארגון צעיר יחסית. אנחנו עכשיו בעבודה על המחזור השני שלנו.

יפה. בהצלחה, קודם כל.

תודה רבה.

אז אני חושבת איל, אתם הרי עובדים גם עם ארגונים מהחברה האזרחית לא פעם. ונעזרים. אוריינות דיגיטלית, השמה, הייטק, דברים. אני חושבת שיש פה הזדמנות פז להנגיש תעסוקה באמת לאוכלוסיית יעד שיש לנו באמת אינטרס לשבור את רצפת הבטון שלה יותר נכון, נתקן את זה. ואני אשמח אולי אם אפשר להתייחס לזה.

אני אעביר כמובן את המסר. אני הגעתי כנציג האכיפה. אז אני אעביר את, בהחלט. זה משרד העבודה ולא זרוע העבודה.

נכון, משרד העבודה. אני דווקא גאה בזה שזה משרד, אתה צוק.

אולי מהנציבות כמשרד הכלכלה.

לא, נציבות זה משהו לדעתי, אני טועה? כן?

אנחנו עובדים יותר עם המעסיקים, פחות עם השמות והכשרות עובדים.

משרד העבודה, כל מערך ההכשרות, צריך לראות איך אנחנו אולי מבקשים פה גם מהוועדה לחבר ביניכם, חן, אולי. כי אני חושבת שיש אפשרות שייצא מפה גם שיתוף פעולה טוב. אני עוברת לנטע פלר, סמנכ"לית.

סליחה, חברת הכנסת? אני אשמח לוודא, יש פה את ג'ורג'ט שבאה לספר את הסיפור האישי שלה.

סליחה, מי?

ג'ורג'ט חורי. אני רק אשמח לוודא שיש לה זמן לדבר. כי היא היחידה שבאה לספר באמת על חוויות כאישה טרנסית בעולם התעסוקה.

בסדר גמור, אנחנו נוודא שאת גם תדברי ג'ורג'ט, בסדר? תודה שאת פה.

את מעדיפה שהיא תדבר לפניי? זה בסדר מבחינתי.

בסדר, מעולה. אז בבקשה, ג'ורג'ט, תודה שבאת לכאן.

תודה שנתת לי לדבר. כי אני קצת לא מרגישה טוב.

את רוצה מים? את בסדר? מסודרת?

יש לי מים, יש לי הכל, אני מסודרת, תודה. אתם שומעים? כן? קצת, העברית שלי לא ממש. אני משתדלת לדבר בשפה העברית כמה שיותר. אני כבר מאז שנולדתי אני אישה טרנסית. מאוד, כאילו הייתי צריכה לעבור לתל אביב ולהתקיים ממזרח ירושלים לתל אביב ולחפש עבודות. וכשהייתי רוצה למצוא עבודה אז היו אומרים לי לא, צריך לשנות במראה וזה לא. לא הבנתי מה אני צריכה לשנות? באיזה מראה? זאת אני וזה המראה שלי. ואני לא צריכה לשנות שום דבר. ואז הייתי צריכה להתפרנס, הלכתי לעבוד בזנות ולהתקיים משם.

פשוט בלית ברירה, יש לומר. נכון?

ברור, ברור. לא ממש רציתי לעבוד בזה ולא ממש רציתי להתקיים מזה. אבל לא הייתה לי ברירה, אני רוצה לחיות. אני לא יכולה גם לחזור למשפחה שלי, כי המשפחה שלי לא רוצה אותי. ולא יכולה לחיות במזרח ירושלים, כי גם שם אני גם התהליך שלי זה תהליך ארוך. ואי אפשר לחיות גם שם. היו מטרידים אותי, היו מפריעים לי. והרגשתי קצת סכנה. אז הייתי צריכה לעבור עיר. אז עברתי לתל אביב. וכשהייתי בתל אביב הייתי צריכה להתפרנס ולא היה לי איך. אז עבדתי בזנות. ובדרך בחיים שלי שם בזנות הייתה לי תמיד הרגשה שאני צריכה לצאת מהמקום הזה. איך לא ידעתי עד שנהיו עמותים והתקיימו העמותות ואני גם עצמי עכשיו עובדת כמנטורית במעברים.

מדהים.

תודה. וכאילו אני עכשיו גם מלווה נשים טרנסיות בדרך שלהן למצוא עבודה ולמצוא את הדרך שלהן. אבל יש מלא קושי בזה. את הקושי, כי ערבייה וכי טרנסית, זה שני דברים שאני קושי איתם. וגם אני מלווה ערביות שאין להן שפה עברית. הן צריכות לעבוד ולדבר בעברית. וזה קשה מאוד. לי עכשיו, אני מדברת אתכם וקשה לי. אני לא מצליחה להתבטא בכל מילה ומילה. אני צריכה לחשוב מה אני צריכה להוציא מהפה שלי כדי להגיד. שתשמעו אותי ותבינו אותי גם. אז יש כאלה שבאות ואין להן שפה בכלל. חוץ משלום. אפילו שלום לא יודעות מה זה שלום. לא מבינים את הפירוש של המילה. רק אומרים אותה כי שומעים אותה, 'שלום מה נשמע, זה'. ולא מבינים מה זה.

זאת אומרת שתל אביב עיר מקלט, לא פעם, ובה קשיי השפה הופכים להיות החסם.

כן. וזה הדברים שכאילו, זה קשה.

אני יודעת שגם חיפה מצויה לא פעם כעיר כזאת, עיר מטרופולינית ששואבת אליה. ולא פעם הסיפור של השפה.

וגם לבאר שבע מגיעות טרנסיות ערביות.

כן. אבל זה, אין להן שפה, גם באים מכל מיני מקומות ואין שפה.

ואיך, מה עזר לך?

מה עזר לי? היה לי קשה, עד שהתחלתי לקבל עזרה ולבקש עזרה. ועד שהתחלתי להרגיש שיש להאמין לתמיכה הזאת. היה לי מאוד דרך קשה שעברתי אותה גם עם עצמי. העמותות עוזרות. מעברים, טרנס ישראל, גילה. כל העמותות מאוד, המרכז הטרנסי גם. כל המקומות האלה היו מאוד תומכים ועוזרים. ואני חושבת שאנחנו בתקופה שאנחנו צריכות וצריכים את המקומות האלו כמה שיותר. אני ככה מרגישה. אני מרגישה בטוחה במקום.

אם אני יכול שנייה גם להתייחס לזה.

לא, רגע שחר, אני רוצה שכולם ידברו.

רק מאוד קצר.

אז משפט.

משפט אחד בעצם. אז דיברנו על אנשים שקופים שאין נתונים בעצם ולראות את האתגר. אז בסקר שעשינו אז ראינו שהאוכלוסייה הטרנסית סובלת 40% מלהטופוביה והאוכלוסייה הערבית, חשוב גם לציין, חוו להטופוביה. זה גם אוכלוסייה שחשוב בעצם להתייחס לזה.

ברור. זאת אומרת, זה בדיוק המקומות.

אני "טואנואן" כמו שאומרים, ערבייה וגם טרנסית. אז כאילו הכל ביחד אצלי.

כן. תודה. נטע, נחזור אלייך. ואני מבקשת אם אפשר ככה לקצר.

ממש, נעשה את זה ממש קצר. כי אמרו פה הרבה דברים שרציתי לומר. קודם כל, רציתי להגיד לך שמבינים אותך. מה שמך? פספסתי. מבינים אותך ואת מאוד מרגשת.

תודה. תודה.

ואני שמחה שדיברת לפניי.

ישבתי הרבה זמן, אז אני חייבת קצת לצאת.

נטע פלר, סמנכ"ל משאבי אנוש בחברת הייטק נטורל אינטליג'נס. ואני פה מזווית המעסיקים. עמותת מעברים לקשת הטרנסית ביקשה שאני אגיע לכאן כדי לדבר. אני אספר ממש בשנייה על הזיקה שלנו לנושא. בשש שנים האחרונות אנחנו פעילים, חברת נטורל אינטליג'נס ואני בנושא של הקהילה הלהט"בית בשוק העבודה. הכל קרה בעקבות מקרה של עובד שלנו שחשש לצאת מהארון ובעקבות זה התחלנו פעילות. בשנים האחרונות אני בוועד המנהל של LGBTECH עם שחר וסיון שנמצאים פה. ובארבע שנים האחרונות עמותת מעברים לקשת הטרנסית יושבת אצלנו במשרדים. ואנחנו ממש מלווים אותם בניהול העמותה. המלצה חמה לכל מעסיק, להחזיק אצלו בתוך המשרד, לתת משרד לעמותה. וללוות אותה בניהול העמותה. זו קודם כל ההמלצה הראשונה שלי.

אז דובר פה רבות על הקהילה הלהט"בית בשוק העבודה ועל הקהילה הטרנסית. אני אגיע רגע לזווית של המעסיקים. אני חושבת שהנתונים הם נתונים קשים. ושמענו כמה מהם היום. בסופו של יום 30% מהקהילה הטרנסית מובטלים, בעוד 30% עובדים במשרות חלקיות. אני חושבת שזה נתון שצריך להזיז את כולנו ממקומנו. אני יכולה להגיד שכמעסיקה אנחנו מעורבים בהמון פרויקטים חברתיים. יש תוכניות של המדינה לערבים, יש תוכניות של המדינה לחרדים, יש תוכניות של המדינה לאתיופים, לנשים ועוד. אין תוכנית של המדינה להעסקה להט"בית ולהעסקה של טרנסים. והנתונים של טרנסג'נדרים בשוק העבודה הם מחפירים בעיניי.

אני יכולה לתת את הדוגמה שלנו, מה אנחנו עשינו כמעסיק. ואני עושה הרבה, ככל יכולתי, בתוך פורום של סמנכ"לי משאבי אנוש שיש שם 120 חברות, כדי לקדם את הקהילה הטרנסית בשוק העבודה. אבל היכולת היא מוגבלת כשאין תמיכה של המדינה ושל הממשלה. ותקציבים שהם תקציבים נחמדים שאמרת כאן, אבל סליחה, הם זעומים לעומת תקציבים אחרים. אצלנו בחברה, אני יכולה גם לספר, יש לנו עובדות טרנסיות שהן עובדות שלנו, מעבר לחברי מעברים שיושבים איתנו במשרדים שלנו. מה אנחנו עשינו, עשינו הכשרות לצוות משאבי אנוש לאיך מגייסים את הקהילה הטרנסית, איך מראיינים, איך בודקים קורות חיים, איך מתנהלים איתם בכל תהליך הגיוס. לאחר שהם התקבלו העברנו את צוות משאבי אנוש שלי סדנאות לאיך מלווים את העובד הטרנס לאורך חייו בארגון. ומקווים שחייהם בארגון יהיו כמה שיותר ארוכים. ומה שעוד עשינו, עשינו הרצאות שעברו כל עוד ועובד בחברה לגבי הקהילה הטרנסית בישראל ולגבי טרנסים בשוק העבודה. אנחנו נמצאים היום במקום מדהים. התאמנו את המשרדים לקהילה הטרנסית. דוגמה קטנה, שירותים לא ממוגדרים וכו' וכו'. אבל היכולת היא באמת מוגבלת, כשזה רק על המעסיקים ולא כולם עם רצון טוב כמו שהיה לנו, לצערי.

נטע, תודה. תודה. אני מצטערת, אני חייבת לצאת לשתי דקות, אז תהיה הפסקה שתי דקות וחוזרות לפה. בסדר? גם אם אני אאחר לשדולה, אנחנו נסיים את הדוברים. בסדר?


(הישיבה נפסקה בשעה 13:25 ונתחדשה בשעה 13:40.)

ממתין כאן עורך דין גיא סרוסי, מלשכת עורכי הדין, התא הגאה. אני אשמח באמת לשמוע אותך. אתם בטח גם עוסקים בהרבה פניות בהקשר הזה.

קודם כל, תודה על ההזמנה, לחברת הכנסת נעמה לזימי. בכלל, אני מברך על קיום היום הזה במשכן הכנסת. תראו, אנחנו בלשכה אחרת לכולם בעצם חרטנו על דגלנו את הקמת התא הגאה בלשכת עורכי הדין. מי שלא יודע, ב-20 ביוני הולכות להתקיים בחירות בלשכת עורכי הדין. שבעה מחברי הסיעה שלנו הם חברי הקהילה הגאה. ובאמת אני מצטרף לקול שעולה פה מחבריי, קול חשוב של אפליה במקומות עבודה, לא מדברים על זה מספיק, לא שומעים את זה מספיק. אני מקבל את הפידבקים אצלנו מהסיעה, בעצם אפליה ברורה במקומות עבודה, שעוברת מתחת לרדאר.

אנחנו בלשכת עורכי הדין, לאחר ה-20 ביוני מתכוונים להקים את התא הגאה שייתן סיוע משפטי מהיר, חינמי, בדיוק לדברים האלה של אפליה במקומות עבודה, של העלאת המודעות לקהילה עצמה. ונותר לי רק להצטרף לקול החשוב הזה ולדברים שנאמרים כאן. תודה רבה.

תודה רבה רבה. מעריכה מאוד וחשוב ביותר. משה שחם. כן, אני רוצה שאתה תדבר גם על הקול הכפול.

שלום. אני זו פעם ראשונה שאני מדבר, אז מתרגש.

אז ברוך הבא.

אני הומו מגיל 16 ואני בגיל 50 רק יצאתי מהארון מלא, גיל מאוחר מאוד. אני עובד בכלל שיקום בבאר שבע, יחדיו. בעבר בגשר. וסבלתי מהרבה הומופוביה.

משה, אתה עדיין עובד?

כן. וסבלתי, אבל הבלגתי. לא המשכתי עם זה. מה שכן, הרבה צעירים שנכים נמצאים במצב כמו שלי, ואני מכיר כמה מהם שהם שייכים לבית הגאה בבאר שבע, שהם יושבים בבית ולא עושים כלום. הם חיים רק מקצבת הנכות. ואם כבר הם עובדים במפעלי שיקום, מרוויחים את הגרושים.

אתה אומר שהם סובלים מאפליה כפולה.

כן. הם במפעלי שיקום לא מרוויחים לפי שעה ולא מרוויחים שכר מינימום. יש את - - - נכות. אז מה קורה? אז הם אומרים בטח, מפעלי השוקולד, שזה מפעל שיקומי, בבאר שבע, 70 שקלים לחודש. למה? והוא הומו, הוא שווה חרפה. לנצל גם שהוא הומו וגם שהוא נכה. אני חושב שצריכים לשים לזה סוף. זה לא רק נכים רגילים. אנחנו צריכים לשים stop לניצול בהרבה הומואים נכים שאני רואה אותם במשרדים. ואני רואה אותם מסתובבים. וזה קשה לי לראות את המצב של האנשים האלו, שנמצאים. אני לפחות מרוויח לפחות יחסית לא רע. אבל יש כאלה שלא מרוויחים את ה-500 שקלים. מה, ההוצאות שלנו מאוד יקרות. זה לא, להיות גם נכה, גם הומו? זה סיוט הכי גדול. פה צריכים לערב את הנושא של משרד העבודה, משרד הרווחה, משרד הכלכלה, שצריך לשים סוף לעניין הזה.

תודה ששיתפת, משה. אני עוברת ל-ויקו, מלווה להטב"ק בהשמה לעבודה, המרכז הגאה בתל אביב. ויקו פה?

הוא נמצא, כן, אבל רובי תדבר?

אה, בטח. שלום.

שלום. אני רובי. אני מפרויקט לולה של המרכז הגאה בתל אביב. אז אני אישה טרנסית. התחלתי את התהליך לפני שלושה חודשים בערך.

בהצלחה.

תודה. וזה אז שאיבדתי את העבודה שלי.

איבדת בגלל שהתחלת תהליך.

לא אמרו לי בגלל זה, אבל איבדתי את העבודה. אבל זה נתן לי כוח כאילו להיות עוד יותר על זה. אבל עכשיו אני ראיתי שהתחלתי לעשות, סליחה, העברית שלי לא כזה טוב.

הכל בסדר רובי, בסדר גמור.

התחלתי לעשות ראיונות עבודה. ואז הרגשתי פעם ראשונה איך אנשים מסתכלים עליי מלמעלה למטה. ולא רואים ולא שואלים את השאלות של מה אני יכולה לעשות. במה אני טובה. ואז הם מאז שהתחלתי אנשים חושבים שיש להם שליטה עלינו, עליי, כשאני חלשה ואני לא יודעת מה אני עושה ולא יודעת איפה אני רוצה ללכת. ואז הם מחליטים במקומי. ואף פעם הם החליטו.

רובי, מתל אביב, כן.

רק להגיד מילה אחת.

רגע, רובי אבל מדברת, משה.

יש מפעל בבאר שבע שמעורר כבוד ומעורר הערצה - - - שמעסיק גם טרנסיות, גם נכים, וצריכים לתת להם - - - לחברה הזאת.

יפה. תודה משה. בבקשה.

ורק אני שמתי לב שלפני, אני פה 11 שנים בארץ, עליתי לפני 11 שנים. לפני זה לא הרגשתי ככה, לפני ההתאמה המגדרית. ועכשיו אני אותו בן אדם ועכשיו אני כן מרגישה שמשהו השתנה בסביבה שלי, ואיך אומרים, בתחום העבודה וחיפוש עבודה. וזה אני קצת מפחדת לעתיד פה. כי גם אני לא רוצה לחזור לארץ שלי, שזה גם מסוכן לאנשים טרנסים. אז אני מקווה שפה הם יעשו משהו.

תודה רובי, ממש.

אני יכולה שאלה קטנה לרובי, אם זה מתאפשר? רובי, במה את עוסקת?

אני עובדת בתחום של קומפליינס, בחברת הייטק.

אז בואי נדבר אחר כך. בסדר? ננסה לעזור.

בסדר, תודה.

אני שמחה נטע, תודה. ממש תודה נטע. יהלי זיו.

רצינו קודם כל שעדי בן ברק ידבר ואני אחריו.

עדי, בוודאי. אבל שתי דקות לכל דובר, שנוכל ככה להספיק את כולם. בסדר? תודה. עדי. בבקשה.

אז באמת אני, אני אדבר מאוד בקצרה. אז קודם כל, תודה רבה על ההזדמנות, זה לא מובן מאליו מה שקורה פה. אז אני עדי, אני בן 27 מתל אביב. בגיל 16 עזבתי את הבית. ובעצם רצתי, התגלגלתי בין מסגרות. בסופו של דבר את רוב אותה השנה, זה היה כשהייתי ב-י"ב, גרתי אצל חברים. ואחר כך המסלול הישיר היה ללכת לשירות לאומי. עכשיו, למה אני מתחיל עם זה? דיברנו פה כל כך הרבה על מענים חדשים שאפשר לייצר, אבל יש דבר שקיים. שזה תוכנית בשירות הלאומי, בעצם תדברי על זה אחר כך את יותר. מה שאני אגיד, כשאני נכנסתי לשירות לאומי, נכנסתי לעמותת מעברים בעצם. וזה אני יכול להגיד, בלב שלם, שינה לי את המסלול של החיים. כי מגבול נשירה, מצאתי את עצמי קודם כל נמצא במקום מכיל, אבל גם, ובמקום שיש לו בו חופש עם המסגרת של שירות לאומי שמותאמת לזה. אבל משם גם התמקצעתי.

היום אני ממש מסיים עבודה, אבל בבית השקעות. אני סטודנט לניהול וכלכלה. וכל הדבר הזה התאפשר בגלל התוכניות האלה שקיימות ללהט"בים בסיכום, במיוחד גם על הקשת הטרנסית. עכשיו, תכף את תספרי יותר מהחוויה האישית שלך. אבל הבעיה היא שמה שאנחנו רואים, שזה גם היה בתקופתי וגם היום זו המגמה, שיש צורך ואין תקנים. צריך להילחם בשיניים כדי למצוא את המקום היחיד הקטן הזה שנפתח במקרה. ובסופו של דבר, אם דיברנו על חסמי כניסה מוקדם יותר, נוער, צעירים בסיכון, שנזרקו מהבית, ילדים בבית דרור - לאן הם מתפתחים? השירות הלאומי הזה, זו מקפצה. זה מה שיכול לקחת ולתת גם את הניסיון המקצועי הזה בסופו של דבר. אם אני עכשיו כשהגשתי קורות חיים, לפני השירות הלאומי מה הייתי אומר? מי אני, מה עשיתי? ללכת, כמו שאמרנו, להתקבל לעבודה? זה מורכב. אבל פתאום היה לי את קורות החיים האלו להגיד. ובאמת אני רוצה להעביר לך את הבמה. אני חושב שיותר חשוב הדברים שלך.

תודה. יהלי, הבמה שלך.

תודה רבה. אני יהלי זיו שמר. אני בת 19. טרנסית, ביסקסואלית. ואני עושה שירות בעמותת מעברים לקשת הטרנסית. אני אגיד באמת, כי הזכרת את זה בשתי מילים. בעמותת שלומית, שזו אחת העמותות שמתפעלות בני ובנות שירות יש תוכנית שנקראת נחשול, שהיא של שירות שהוא מיועד לקהילה הטרנסית. שירות שהוא עם תנאים מקלים יותר, עם ליווי שהוא צמוד יותר. חסרים תקנים. יש מגבלות. אני תכף אדבר עליהן.

אני יכולה להגיד שלפני עד פחות משנה לא יכולתי לדמיין את עצמי יושבת בפלטפורמה כזו ומשתפת בסיפור שלי ביחס לשירות. הייתי טרנסית בתחילת הדרך. חסרת ביטחון, לא בטוחה אם יהיה איזה שהוא מקום שאני אוכל להיות בו טרנסית בגלוי בלי בעיות. והקהילה שלנו מוקפת בכל כך הרבה רוע וגועל, שהיה לי פשוט נורא מובן מאליו שזו גזירת גורל שאני צריכה לקבל על עצמי, שמעכשיו אני לבד.

התחלתי את השירות במעברים בספטמבר האחרון עם המון חששות, אחרי שנה שלמה שבה במקביל לכך שעברתי תהליכי התאמה מגדרית הייתי בבית. לא עשיתי כמעט כלום. עבדתי בעבודה מאוד מאוד חלקית, לזמן מאוד קצר. כל יציאה החוצה מהבית הייתה מלווה בחרדה, בתסכול. ההתחלה של השירות הייתה מאוד קשה. אחרי יום החלטתי שזה לא בשבילי וזהו. וכאילו מעכשיו אני ב-מוד הישרדות עכשיו, אין לי ברירה אחרת ממש. ולא ממש נבהלו ממני במעברים. ידעו להכיל את הקושי שלי, עזרו לאט, בצעדים קטנים, למצוא את המקום שבו אני אהיה משמעותית. שבו יהיו לי אתגרים בסדר גודל שמתאים לי. שבו יש לי מקום להתפתח ולגדול אליו. כל התכונות הטובות שבי כבר היו שם. אני בסך הכל הייתי צריכה את הגב בשביל לפתח אותן. בשביל שאני אדע איך להשתמש בהן. כי שוב, כטרנסית בעולם שכל הזמן שם לה רגליים, אני בסך הכל הייתי צריכה את המקום שיבוא וידע להכיל אותי.

היום אני מקיימת שגרה שבה אני הולכת חמישה ימים בשבוע לשירות. זה מאוד לא מובן מאליו. אני ממשיכה לצבור ביטחון ואמונה בעצמי ובנוסף לכל זה, כמו שאמרת, אין, השלב המוקדם הזה הוא כל כך קריטי לרכישה של ידע, של כלים משמעותיים מאוד, גם לחיים האישיים וגם לחיי העבודה הבוגרים אחר כך. אין לזה תחליף. אני חושבת שאלמלא השירות הרבה הזדמנויות שכרגע כן יש לי לא היו קיימות. פשוט מאוד.

אמה מה, כן יש מכשולים שקיימים בשירות הלאומי, על אף ההתאמה לקהילה הטרנסית. על אף שכן יש ניסיון מאוד גדול להנגיש ולדאוג שהשירות יהיה כמה שיותר קל וכמה שיותר משמעותי. אני גרה במרכז. יש לי תמיכה מהבית, אני במה שנקרא תקן בית. וזה הסיבות היחידות שפחות או יותר השירות מתאפשר לי כרגע. רציתי להמשיך את שנת השירות השנייה שלי בחיפה, גם מתוך רצון להתפתח, לגלות מקומות חדשים. אבל גם כאיזה מן חוויה ראשונית של חיים עצמאיים, נדחיתי על הסף להיכנס לדירת השירות שהיא לא של התוכנית הייעודית לקשת הטרנסית, כי אני טרנסית. וכי לא רוצים להכניס טרנסית לדירת בנות. לא משנה כמה ניסיתי להיאבק, לא משנה כמה ניסיתי לקבל הסברים. לא קיבלתי אף הסבר הגיוני בעבור זה. ושוב, אני גרה בבית. יש לי תמיכה מהמשפחה. לא לכולן יש את זה.

יהלי, רק משפט אחרון בבקשה.

בטח. אז אני אנסה כמה שיותר מהר. כרגע אין מסגרת שיכולה להכיל, מסגרת של שירות לאומי שיכולה להכיל בני נוער מהקשת הטרנסית שאין להם עורף משפחתי. כי גם בדירת השירות היחידה שיש בתל אביב של התוכנית צריך לחזור הביתה בסופ"שים. שוב, יש דירות שירות מחוץ לתל אביב. אנחנו לא נכנסות לשם אוטומטית, בלי שאלות, בלי כלום. ויש מסגרות של שירות לאומי לצעירים מתמודדי נפש וחסרי עורף משפחתי. למה זה לא ניתן גם לנו? למה זה לא זמין ונגיש גם לנו? אנחנו מדברות פה על דברים שעושים בשלבים מאוחרים יותר בחיים. אפשר לתפוס את זה כל כך מוקדם ואפשר לשנות את מסלול החיים בצורה הרבה יותר קלה ממה שיהיה ניתן בהמשך. תודה רבה.

תודה. אני עוברת לגיל אליאס, רפרנט להט"ב בעיריית באר שבע. וגיל, אנחנו גם נפגשנו בעבר.

כן, די הרבה.

כן, רק אם אפשר קצר, שאני אוכל לסכם את הדיון הזה.

כן, אני אנסה לקצר. אני גם האחרון, זה אחרון אחרון חביב. אז אני גיל אליאס, רפרנט להט"ב בעיריית באר שבע. אני מייצג את העירייה, את עיריית באר שבע וגם תחום צעירים. אנחנו דיברנו להט"ב, להט"ב ותעסוקה, אבל לא דיברנו על צעירים. ובעצם אני חושב שזה אחד הדברים החשובים שגם אנחנו צריכים לגעת. כי בסופו של דבר צעירים זה העתיד של כל המדינה הזאת. אז בהכרח גם חשוב לדבר על התחום של הצעירים.

אני אגיד משהו שאנחנו פה שמענו את הארגונים הארציים מדברים ומדברים. אבל אני חושב שיש פער מאוד מאוד גדול ומשה הראה את זה, משה שחם, שדיבר פה עכשיו, הראה את הפער שיש בין השירותים שניתנים שקשורים לתעסוקה במרכז לעומת לא במרכז, בעיקר בנגב. ואני אגיד שאצלנו המענים שאנחנו צריכים לקבל הם לא רק ימי עיון או הכשרות למעסיקים או הכשרות ליועצי תעסוקה. אלא גם הכשרות משולבות של עניינים סוציאליים ביחד עם תעסוקה. אני חושב שמרוב שהפער הוא כל כך גדול, אז אנחנו צריכים לגשר על הפער הזה עם שילוב. גם עם ארגוני חברה אזרחית, מגזר שלישי וגם עם מעסיקים וגם עם הרשות המקומית.

אני בתחילת התפקיד שלי, לפני, עוד כשהייתי יושב ראש הבית הגאה לפני אלו שנים, מלא שנים, אני התחלתי לקדם את זה. ראיתי שהדברים לא מתקדמים. ואז הבנתי שבעצם הפער הוא כל כך גדול שאנחנו אפילו לא יכולים להביא תקציבים ממשרדים ממשלתיים או מארגונים אזרחיים לבאר שבע לנגב. היום אנחנו עושים פרויקטים ואני חושב שזה אחד מהדברים שחשוב שגם הארגונים האזרחיים וגם המשרדים הממשלתיים ישמעו. אנחנו עושים פרויקטים שהם שילוב קבוצות טיפוליות שמתעסקות בתעסוקה לקהילה הטרנסית. הדבר הזה ביחד הוא יוצר עתיד לאוכלוסייה וגם נותן טיפול ארוך טווח. וזה גם מתקשר למה שמשה אמר.

תודה. תודה רבה. תודה לכולם.

נעמה? היי, כן, עוד לא דיברתי.

את לא רשומה.

אני כן. אולי אצלך לא.

יכול להיות. בבקשה, אבל דקה.

ממש דקה. אז אני שני, אני מנהלת שותפויות בארגון חוש"ן, מי שלא מכירה זה ארגון החינוך וההסברה של הקהילה הגאה. עיקר הפעילות שלנו היא בתוך מוסדות חינוך, מול תלמידים וצוותי חינוך, כמו שאת בוודאי יודעת. אבל לא רק, אנחנו עושים גם הכשרות מול קהלים מקצועיים וגם במגזר העסקי. ואני רוצה להגיד לכם, אנחנו עושים את זה כבר כמה שנים. אבל משהו בחודש הגאווה האחרון, הזה, שישה ימים אחרונים, אני מקבלת ביטולים. וביטולים של הזמנה של הכשרות שלנו. הכשרות, אם זה הכשרות של ממש איך לקדם זכויות להט"ב בתוך מקום העבודה. אם זה התאמה של שירותים ודברים כאלה.

ביטולים באופן חריג.

זה לא, זה לא קרה אף פעם שסגרנו עם חברה שרצתה אותנו וסגרנו, כבר חתמנו על חוזה והתקשרו לבטל. כאילו, קרה משהו לאחר החברה, לאחר שזה נאמר. וזה קרה באמת בשתי חברות בשישה ימים האחרונים. אני יכולה לדבר על אחת בתל אביב, שהתקשרה ואמרה לי באמת אני ממש ממש מצטערת, אבל התחיל רחש בחברה. אנחנו לא נוכל לקיים את זה. זה נפיץ מידי.

וזה, כאילו נראה לי שברור מאוד לכולנו שקיום הלהט"בי במרחב לא אמור להיות נפיץ לאף אחד.

זה הנציבות גם נשמע לי שאפשר.

כן. וזה מפחיד. אני רוצה להגיד, דיברנו פה על דברים נורא חשובים, על קבלה לעבודה, על אפליה בדרך. על האם בכלל יש לנו הזדמנות להתקדם, לרכוש השכלה. אבל גם אלה בינינו שזכו להתקבל למקום העבודה, אלה שכבר נמצאים שם, והם נמצאים. אנחנו קיימים. אם אנחנו מחוץ לארון או בתוך הארון. הם סובלים, אם הם מחוץ לארון הם בדרך כלל סובלים ממיקרו אגרסיות. או משירותים לא מותאמים בתוך מקום העבודה. כאילו, גם אם, אני אפילו מדברת לפעמים עם חברות שאומרות לי לא, אנחנו לא צריכים הכשרה, יש לנו כזה. יש לנו כזה בחברה, הכל בסדר. אפילו דוד שלי הוא כזה. כאילו, בסדר. זה, אנחנו שומעים את האפליה, אנחנו שומעים את הדברים.

בקיצור, אני רוצה לומר, חוש"ן עושה הכשרות למגזר העסקי. אם זה ממש נטו היכרות עם הקהילה הגאה של לא רק אפליה, אלא ממש להכיר מי הם הקהילה, מה הצרכים שלהם ואיך לתת שירות יותר מותאם. גם לאוכלוסייה הכללית וגם כאילו כשאנחנו פונים לאוכלוסייה הכללית ואנחנו פוגשים גם את הקהילה הגאה, אם אנחנו נותנים שירות. וגם בתוך מקום העבודה, לעובדים עצמם, אם הם להט"בים בעצמם. וזה חשוב. ולדעתי מקום עבודה שלא מקיים היום פעילות בנושא בחודש הגאווה, שזה כל כך ברור מאליו, הוא אומר פה איזה אמירה. הוא אומר אני מפחד להתעסק עם זה, כי אולי זה יציק לעובדים שלי או ללקוחות שלי. אולי זה יקטין לי את העבודה. והאוכלוסייה הלהט"בית דורשת את ההתייחסות הזאת. אנחנו לא מתחבאים, אנחנו לא ניתן שיסתירו אותנו, יש לנו כוח. והגיע הזמן להראות אותו.

תודה. תודה רבה. לגמרי.

סיכום והחלטות, פעילות למניעת אפליית להטב"ק במקומות עבודה.

1. הוועדה רואה חשיבות בקיומו העצמאי של בית המשפט העליון כמגן על זכויות הלהט"ב ואף מקדמן בהיעדר חקיקה, לרבות הגנה על זכויות עובדים.

2. לפי נתונים שהועלו בוועדה, הבנק העולמי מצא פגיעה של אחד מהתמ"ג בשל להטופוביה והוועדה מבקשת את התייחסות משרד האוצר או בנק ישראל לנתונים והשלכתם על התמ"ג בישראל.

3. הוועדה רואה חשיבות בהכנסת סעיפים להגנה על להט"ב בהסכמי עבודה כחלק מפעילות למניעת אפליית להט"ב במקומות עבודה.

4. הוועדה מבקשת מהלמ"ס להעמיק את העיסוק המקצועי באיסוף וניתוח נתונים סטטיסטיים הקשורים לקהילת הלהט"ב. מדובר בנתונים חשובים להבנת מגמות ומשמעויות בתחומי החיים האזרחיים של הקהילה והפקת מסקנות לקביעת דרכי פעולה נדרשות בהתאם.

5. הוועדה מבקשת ממשרד העבודה ומשרדי הממשלה לייצר מנגנוני סיוע ייעודי לשילוב הקשת הטרנסית במקומות עבודה כשווה בין שווים ולא רק הסללה למקצועות נמוכים בהכנסתם ובנראותם.

6. הוועדה מברכת על קריאת הנציבות לחברה האזרחית לפנות אליהם לטיפול באפליה. הוועדה מבקשת מנציבות שוויון הזדמנויות בעבודה, משרד העבודה והמשרד לשוויון חברתי לקיים שולחן עגול עם נציגי החברה האזרחית של הקהילה הגאה וממשק ישיר על מנת לקדם איסוף נתונים.

7. דרכים ודרכי פעולה משותפים: הוועדה מבקשת עדכון בעניין מועד השולחן העגול. וכן לקבל דוח ביניים ודוח מסכם. אם צריך לעשות דיון המשך, אז בשמחה כמובן.

8. הוועדה רואה חשיבות ביצירת דוחות שנתיים, עקביים מעין אלו.

9. הוועדה מבקשת משרי האוצר והעבודה והשוויון החברתי לפעול לעיגון התקציבים לקידום תעסוקת להט"ב בבסיס התקציב במקום תוספות קואליציוניות שאינן מאפשרות תכנון ארוך טווח ויציבות תקציבית.

10. הוועדה מברכת כל הרצון הטוב וההזמנה של של נציגי משרדי הממשלה לפנות אליהם ולקיים עמם שיח לקידום הסוגיה. זה באמת לא מובן מאליו ואני מברכת על זה מאוד.

11. הוועדה מבקשת ממשרד העבודה לקדם שיתוף פעולה עם חברת טרנספוז לטובת יצירת הכשרות וקורסים במקצועות מבוקשים כמו הייטק, לרבות סיוע תקציבי.

12. בכלל הנתונים מראים על צורך של משרדי הממשלה לייעד תוכניות עבודה לקהילה הטרנסית, כשם שקיימות לאוכלוסיות מיוחדות שבמיעוט בישראל.

13. הוועדה פונה לשר העבודה בבקשה לבטל את התניית הזכאות לקצבת נכות על רקע דיספוריה מגדרית במבחן הכנסה. שכן הנתונים מראים עד כמה מדובר באוכלוסייה מהשכבה הסוציואקונומית הנמוכה ביותר. מדובר בהתנייה שיוצרת מלכודת עוני.

14. הוועדה קוראת למשרדי הממשלה לבחון צעדי סיוע לקידום נגישות לתעסוקה של נכים להט"בים הסובלים מפגיעה כפולה ולתלות בקצבת נכות בלבד. מפעלי השיקום אינם מספקים ויש לציין גם פוגעים בשכר. ויש לייצר פלטפורמות נוספות ובשכר ראוי.

15. הוועדה מבקשת ממשרד הרווחה להגדיל את תוכנית התמיכה של נוער להט"ב בסיכון ושל תקני השירות הלאומי עבורם, המוכח כמקפצה מקצועית ואישית עבורם והכרחית להשתלבותם בשוק העבודה.

תודה רבה רבה. אנחנו עוד נעמוד בקשר. וברגע שיהיו גם לנו נתונים מהמשרד, אני מבטיחה להעביר אותם לכל מי שצריך מהוועדה. תודה רבה לכם. ונפרסם אותם, בוודאי.



הישיבה ננעלה בשעה 14:00.