פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



3
ועדת החינוך, התרבות והספורט
30/05/2023


מושב ראשון

פרוטוקול מס' 51
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שלישי, י' בסיון התשפ"ג (30 במאי 2023), שעה 9:30

נוהל שילוב תלמידים עם מוגבלויות בפעילות חוץ בית ספרית

חברי הוועדה: יוסף טייב – היו"ר
משה טור פז – מ"מ היו"ר
יוסף עטאונה

דבי ביטון

עדי נועם - מנהלת מחלקה בכירה יעוץ משפטי-חינוך מיוחד, משרד החינוך

מימי פלצ'י - ממונה על חינוך מיוחד בבתי"ס, משרד החינוך

דבורה בן לולו - מנהלת תחום פ"א - פנאי ושילוב חברתי קהילתי, משרד הרווחה והביטחון החברתי

רמית לוין - עו"ד, עוזרת בכירה למנהלת נציבות תלונות הציבור, משרד מבקר המדינה

עדי אבירם - מנהלת תחום נגישות, מרכז השלטון המקומי

עמוס תמם - יועץ בתחום החינוך המיוחד, מרכז השלטון המקומי

הדס ארנון שרעבי - מנהלת קשרי ממשל, עמותת אותי

שי גליק - מנכ"ל, בצלמו

הדר שקד איצקוביץ - עו"ד, אגף לקידום זכויות וקשרי ממשל, אלו"ט

ענת אריאל זכאי - יועצת משפטית, נגישות ישראל

מנחם גולדין - עו"ד, מנהל תחום שילוב בחינוך, נציבות שיוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות

נועה סוויסה - תלמידה, מועצת התלמידים והנוער הארצית

יצחק פרינץ - נציג ארצי, מועצת התלמידים והנוער הארצית

ינון כהן - סמנכ"ל, שמחה לילד

אודליה פיטוסי - מנהלת מקצועית, חברה בוועדת המומחים באו"ם, שמחה לילד

עינב עמרם אשרוב - מלווה מתאם, מועצת התלמידים והנוער הארצית

אבי עמרם - מלווה מתאם, מועצת התלמידים והנוער הארצית

לימור קרוכמל - עו"ד, עמותת איל"ן

נועה בן שאול - עו"ד, אקי"ם

תמי סלע

יהודית גידלי

אפרת שלמה – חבר המתרגמים


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידה שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.
נוהל שילוב תלמידים עם מוגבלויות בפעילות חוץ בית ספרית

אני מתכבד לפתוח את ועדת החינוך התרבות והספורט י' בסיוון התשפ"ג, 30 במאי 2023 בנושא נוהל שילוב תלמידים עם מוגבלויות פעילות חוץ בית ספרית.

אני רוצה בפתח הוועדה להצטרף לרפואה שלמה לראש הישיבה הרב יחיאל גרשון אדלשטיין בן מרים, שנמצא ברגעים אלו במצב קריטי, מצטרפים כל עם ישראל לתפילה.

אני אתחיל ואני אומר שאני, אמרתי את זה בכניסתי כיו"ר ועדה, אני חושב אפילו בנאום בכורה, שהנושא של חינוך המיוחד, הנגשת תלמידים, שילוב תלמידים במערכת החינוך, הוא נושא חשוב ואני הולך לטפל בו בצורה ישירה ומתמדת, היה את התקציב, היה את כל מה שהיה מסביב, יש ועדת שפירא שמתכנסת, אבל כרגע יש נושאים שאנחנו צריכים כוועדה להתחיל לטפל בהם, ואני חושב שכנושא הראשון, הסיפור של תלמידים ושילוב תלמידים, לתת להם את האפשרות לצאת לטיול ולמחוץ, ופעילויות חוץ הוא דבר ראשון במעלה, הוא לא סתם עוד איזשהו עוד איזושהי יציאה, בוא על הדרך נעשה איזשהו משהו, אלא באמת הוא חלק, הוא חלק אינטגרלי לשילוב שלהם, של החוסן החברתי של ההצלחה שלהם לעתיד.

אני עוד לפני כניסתי לכנסת, נגיד בפרק זמן שהייתי בין הכניסה השנייה לשלישית, ביקרתי במספר עמותות שפועלות, נחשפתי לעבודה מדהימה של שמחה לילד בקמפוס של קק"ל אני חושב, זה היה אחרי בדיוק אחרי הקורונה או בתוך הקורונה, ונחשפתי לחלק מבקשות ואתגרים ותלונות של חניכים, שבאו וסיפרו לי עד כמה באמת קשה להם לבוא ולהצטרף, חלקם כן יוצאים, חלקם התהליך מקשה עליהם, חלקם לא יוצאים.

ולכן הייתי רוצה לפני שאני אעבור לכלל המוזמנים, לקבל ממשרד החינוך איזושהי סקירה מה כבר קיים ואין לי ספק שקיים, מה הנוהל הקיים, אני מבין שיש גם תקנה בנושא, אז אם אפשר ככה לפרוש לוועדה את הנתונים, ולדעת גם ברמת הביצוע של התקנה, כמה באמת בסוף מצליחים לממש את אותה תקנה, ומפה אנחנו נתקדם.

אז משרד החינוך, מי? עדי? בבקשה.

בוקר טוב, עדי נועם מהלשכה המשפטית במשרד החינוך. דבר ראשון חשוב לציין שכשהם, איך אומרים כמו כל יתר ההנגשות, החובה על מתן ההתאמות או הנגשות לתלמיד עם מוגבלות שלומד במוסד מסוים, חלה על הבעלות על המוסד החינוכי.

בעצם לפנים משורת הדין, משרד החינוך מעמיד תקציב, אנחנו מסייעים לבעלויות ולרשויות מקומיות, בהשתתפות בעלויות של הנגשה של פעילויות חוץ בית ספריות, בעצם יש לנו מסמך קריטריונים מסודר עם הרכיבים שהמשרד יכול לאשר את ההשתתפות במימון שלהם, זה גם נושא שאנחנו כל הזמן בוחנים, ואם אנחנו מקבלים ככה קולות מהשטח שצריך לעשות שינויים, אז אנחנו גם מוסיפים דברים, היה למשל עדכון שהוספנו ממש לפני תשפ"ב.

זה ככה נושא שמבחינתנו מאוד חשוב, ואנחנו גם ככה נשמח לשיח משותף עם כל עמותה או גורם, מוזמנים לפנות אלינו, אנחנו לא קיבלנו איזושהי פניה מקדימה לפני הדיון היום, אבל אנחנו בהחלט פתוחים לשמוע ולקבל הצעות.

יכול להיות שמבחינתם אין בעיה, אני אומר לך אני מה אני נחשפתי ומה שקיבלתי ריקושטים מתלמידים, הלוואי והכל בסדר.

הייתי שמחה לשמוע מה היה העדכון האחרון באמת בנושא, אם תוכלי לפרט לעניין העדכון.

אז בוקר טוב, שמי מימי פלצ'י ואני מפקחת באגף לחינוך מיוחד, ואני אמונה על בעצם ממשק העבודה עם מינהל חברה ונוער, לקידום ההתאמות נדרשות, יוזמות ודאגה בעצם, שכלל התלמידים ובכללם תלמידים עם מוגבלות, יצליחו להשתתף עם בני שכבתם, עם בני גילם בכלל הפעילויות החינוכיות.

זה קודם כל התפיסה שמנחה אותנו, הערכית המקצועית בכל היבט שלא נסתכל עליה, ומתוך זה בעצם נגזרו כל התהליכים החינוכיים והתשתיות והפרוצדורות, אני אגיד כמו שעדי אמרה, זה תהליך שהתחיל אם אני לא טועה ב- 2016 או ב- ,2017 אני מצטערת אין לי כאן את התמונה, והוא תהליך רחב שכולל גם הכשרות מקצועיות לצוותי החינוך, הן בחינוך הרגיל והן בחינוך המיוחד, כי אנחנו יודעים שתלמידים עם מוגבלות לומדים בכלל המערכת, ואנחנו מחויבים שבעצם גם אלה שלומדים בחינוך הרגיל, אני אגיד אחרת, אלה שלומדים במסגרות החינוך המיוחד, הטיול מראש מכוון להשתתפותם, ושמה יש גם עבודה מאתגר את מסוג אחר.

ואלה שלומדים בחינוך הרגיל, האחריות שלנו ביחד עם צוותי החינוך הרגיל, בעצם ללמוד איך עושים את הדבר בשילוב, תלמידים בכיתות החינוך המיוחד ובשילוב האישי, איך בעצם אנחנו עושים את זה באופן ששומר על מהות הטיול, שגם את זה, זה אמנם לא אחריות שלי כאגף מקצועי לדאוג לשמור על מהות הטיול, אבל אנחנו רוצים שהתלמידים ישתתפו תוך שמירה על מהות הטיול, שהחוויות יימשכו, לא ללכת לעשות עכשיו טיול לתלמידים עם מוגבלות באופן, אנחנו רוצים לראות את הערכים החינוכיים של הטיול, שלוקחים בחשבון את הצרכים השונים של תלמידים עם מוגבלות.

והצרכים הם שונים כי המוגבלויות שונות, התפקודים שונים, הגילים שונים, המסלולים שונים, כפי שהוזכר בפניה אם אנחנו מדברים על מוזיאון, אם אנחנו מדברים על טיול אתגרים, אנחנו מדברים על סיור בשטח עירוני, ולכן לקחנו את כל המטריצה הזאת לנגד עינינו, כשגיבשנו את המענים תוך התייעצות עם אנשי מקצוע שמומחים בתחום ותוך חקירה.

אני למשל לא הכרתי את הרכיב שנקרא גלגולון על שמו של גיל בדיחי שקראנו לו נגישון, לא הכרתי את הצורך הזה, היינו חייבים ללמוד את הצרכים ולבנות מענים, ואנחנו אלה שקידמנו, כולל חוזר מנכ"ל כולל נהלי בטיחות, להכנסת הרכיב שנקרא גלגולון, גם כתפיסה גם כהבנה, וגם כרכיב שמסייעים בתקציב, למרות שאנחנו כמשרד לא אחראים על ההיבט התקציבי.

והרכיב הזה נכנס מתוך למידה, זיהינו צורך במסגרות החינוך המיוחד בעקבות פנייה דרך אגב, חקרנו את הנושא והייתה התלבטות, האם לקחת גוף מסוים שייתן מענה להדרכה מותאמת, הדרכה מונגשת לתלמידים עם מוגבלות, כולל מוגבלות קוגניטיבית, איך עושים הדרכה שמביאה את הידע לתלמיד עם מוגבלות שצריך המחשות מאוד מאוד שמושתתות על ידע מקצועי, וגילינו שיש שונות מאוד גדולה בבתי הספר, יש בתי ספר שאומרים אנחנו לא רוצים גוף מקצועי בחינוך מיוחד, אנחנו מורים לחינוך מיוחד, אנחנו יודעים לעשות את זה, אנחנו רוצים את גוף הידע ההדרכתי על הטבע וידיעת הארץ, ואפשרנו בעצם וזה רכיב נוסף שחקרנו, ואפשרנו רק לבתי ספר לחינוך מיוחד סיוע בתקצוב, לרכיב שנקרא הדרכה מותאמת.

אני הייתי שמחה שתתמקדי יותר כבוד היושב ראש, במענים שאתם נותנים, כי ברור לנו שכל ילד עם צרכים מיוחדים הוא עולם ומלואו, אני מניחה שהמורים והמנחים הכי טובים זה ההורים שלו, כי הם גם יודעים פחות או יותר איך מתפעלים, מה צריך מה מקל, אני לא מדברת על הרמה העיונית כי זו כבר העבודה שלכם, אבל הייתי רוצה התייחסות מה קורה, כשהיום אוקיי, מחר יש טיול או בעוד שבוע, מה זה אומר מבחינת ההורה, מה מבחינת הילד, כמה אתם מבינים שעם כל הכבוד שיש פה ילד עם צרכים מיוחדים ויש ההורים, ההורים לא תמיד יכולים להיות המטפלים גם במסגרת החינוך.

והייתי רוצה לראות את המענים של המסגרת החינוך, כי ברגע שהילד משולב, זאת אומרת מצופה ממערכת החינוך לקחת בחשבון את כל מה שהיא אמורה לעשות לגביו כמו תלמיד רגיל.

נכון אז בשמחה, אני אומר שאנחנו מנחים את בתי הספר בחוזר מנכ"ל שנכתב בנושא של הנגשה פרטנית, ובתוכו פרק הטיול המונגש, הרעיון הוא שהם לא יתכננו את זה חודש לפני, יש תוכנית שהם נדרשים להקים במאי של שנת הלימודים, תכנית טיולים לקראת השנה הבאה, ונכון שישנם תלמידים עם מוגבלות שהצטרפו, נשים את זה לרגע בצד כי זה כבר ההתאמות הנדרשות, או גם דרך אגב מוגבלות זמנית שפוגשת אותם בדרך אז זה ההתאמות הנדרשות.

נסתכל על הגדול, במאי הם אמורים לגבש תוכנית טיולים, להגיש אותה על פי נהלים של חוזר מנכ"ל טיולים של מינהל חברה ונוער, אנחנו באים ואומרים, בשלב הזה שאתם מתכננים את הטיול ויש לזה טבלה מארגנת באתרים שלנו ובפורטלים השונים, תמפו את התוכנית השנתית של כל הפעילות החוץ בית ספרית, אם זה מוזיאונים, אם זה טיול, אם זה סל תרבות וכן הלאה, תמפו את כלל התלמידים שאתם מכירים עם המוגבלות על פי שכבות הגיל במוסד החינוכי בו הם למדו, ועכשיו תתחילו לבחון תוך שיח עם ההורה והתלמיד, כמובן תלוי בגיל הלומד עם ההורה והתלמיד, על סוגי ההגשות שהוא צריך, על מנת להשתלב בטיול.

ואני אתן דוגמה, תלמיד למשל שמסיבות שונות לא נכנס, יכולות להיות גם פיזיות, גם קוגניטיביות וגם רגשיות, לא יכול ללון או לא מעוניין ללון או עם חרדות ללון בטיול בלינה בטיול שכולל לינה, אנחנו מאפשרים רכיב הנגשה שנקרא הקפצה, זה הסעה נוסע, ואנחנו חל איסור להגיד להורה או קיי הוא יגיע ואתה תבוא לקחת אותו, יש סיוע במימון העלות של סוג ההקפצה.

כמובן הפופולרי זה האוטובוס המונגש, שגם המשרד מסייע בפער שדרך אגב לא אמור להיות פער, אנחנו יודעים כאזרחים לא אמור להיות פער ברכיב של הנגשה בתחבורה, אנחנו יודעים שיש פער והמשרד מסייע במימון עלות הפער להזמנת האוטובוס, כל מה שאני אומרת על אוטובוס מונגש ומלווים כולל את המסעות לפולין, זאת אומרת חשוב גם את זה לדעת, אנחנו עכשיו רגע לפני עדכון ההנחיות.

אבל לא כל מגבלה היא היא צריכה את האוטובוס המונגש? כי יש את מי שעם כסאות גלגלים וכו'.

לא לא לא, לגמרי לגמרי, יש את המפה אני אומרת, מסמנים את סוג המוגבלות והתפקוד ומתחילים למפות את הצרכים, ישנם תלמידים שיצטרכו הקפצה, מאוד דיפרנציאלי ממש תפירה אישית של התוכנית, כדי שאני אוכל להשתתף עם שאר התלמידים מבלי להפריד, אם בעבר היינו אומרים תלמיד עם מוגבלות אז יגיע איכשהו, לא הוא ייסע עם כל בני כיתתו באוטובוס שמותאם גם לצרכיו מבלי לעשות הפרדה.

אני אגיד עוד דוגמה לעלות ויש גם דוגמאות להנגשות ללא עלות, לא הכל מצריך עלות וזה חשוב גם שייאמר, זה גם תפיסות, עמדות, והיערכות מראש, לדוגמה הנגישון שהזכרנו לתוואי שטח שהוא לא סלול, באמת מרגש לראות את זה, לא כי זה חסד זו זכותם, אבל עדיין לראות את כלל הצעירים הולכים עם התלמידים והם חלק מתוך הדבר הזה, אני חושבת שזה תהליך שחולל שינוי מאוד גדול במאפייני הטיולים.

סיוע בתשלום לינה וכלכלה, כדי גם לא להשית על כלל ההורים את עלות המימון ללינה, כלכלה של מלווים, של אותם סייעים לא בני משפחה אלא אם הם רוצים, מלווים שמצטרפים בגין תלמיד עם מוגבלות אנחנו מסייעים במימון, כי אני לא אכנס.

זה מלווים חיצוניים? זה לא מלווים שנמצאים בתוך מערכת החינוך?

לא, אלה שבתוך המערכת הם כבר חלק מהצוות, אבל אם צריך לתלמיד ספציפי מלווה, וגם לשעות שהן יותר, אז המשרד משתתף בעלות המלווה, ואם מורה בוחר דרך אגב להצטרף לטיול, הוא לא אמור לשלם את הלינה באכסניית הנוער, אלא בעצם המשרד מסייע.

אני יכולה לתת גם דוגמאות של דברים שלא כרוכים בעלויות כמו פיצול מסלול, ישנם תלמידים שלא יכולים או לא מעוניינים להשתתף במסלול הליכה ממושך, ולא מעוניינים בגלגולון מבעוד מועד, אי אפשר לעשות את זה מהיום למחר, מבעוד מועד בבית הספר אמור לתכנן פיצול מסלול, מבלי שהתלמיד עם המוגבלות יעשה את המסלול חלילה לבד, ובעבר אנחנו יודעים שהיו אירועים שאותם תלמידים נשארו עם מלווה עם נהג, זה היה לפני המון שנים, אני חושבת שבזה חוללנו שינוי מאוד גדול, היום הצוותים יודעים ששני דברים אסור שיקרו, אחד אי אפשר להתנות השתתפות של תלמיד בהשתתפות הוריו, או בדאגה שלהם שמי מטעמם יתלווה בטיול, אלא אם זה הפרעות התנהגות, שזה כבר סרט של חוזר מנכ"ל אחר שמדבר על היבטים אחרים.

של בית ספר להפרעות התנהגות?

לא לא בית ספר להפרעות התנהגות, על רקע של הפרעות התנהגות יש חוזר מנכ"ל.

הפרעות של ילד מן המניין או של ילד שסובל מבעיות של קשב וריכוז, האם גם הוא נכנס הפרעות התנהגותיות?

נכון, אם ההתנהגות שלו היא התנהגות שמהווה דאגה לשלומו וביטחונו, יש חוזר מנכ"ל של טיולים שמתייחס לרכיב הזה על כלל ההיבטים.

אדוני אני רוצה רק לשתף באמת בסיטואציה הזו שאני דווקא כן רוצה להתעכב עליה, שזה דווקא מהמקום האישי, אחד הנכדים שלי הוא אובחן עם בעיות קשב וריכוז והתחיל לקבל ריטלין, הוא כבר שלושה חודשים עם ריטלין, הציונים שלו בשמיים הרקיעו שחקים הכל בסדר, ובאמת לפני שבוע היה צריך לצאת לטיול יש לי פה את ההקלטה, והמורה אומרת לאמא תקשיבי, כדאי שתתלווי אליו כי אנחנו לא יודעים איך הוא יתנהג שם, אז האמא באמת בתשובה מאוד פשוטה היא אמרה מה זה שונה, אם הוא מתנהג בסדר ויש לו כיסוי מבחינתה זה למה צריך? אנחנו לא יודעים מה יהיה ומה יקרה וכולי.

ואני אומר לך אדוני שזה ממש קומם אותי, כי בסוף הילד מטופל, אתם רואים כבר במשך שלושה חודשים ילד שבקושי ישב, כי כשיש להם קשב וריכוז אני לא צריכה, זה ילד שגדל בשדרות, הם עברו לאשדוד בגלל המצב הביטחוני לצערי שהילדים שם שילמו מחיר, וכבר שלושה חודשים מאיות 80 קסם, תלמידה החודש וכו'.

והנה מגיע טיול ועוד פעם הכל מתפוצץ לאמא בפנים, שאי אפשר להוציא אותו כי הם לא יודעים, ואז באמת ערבנו את המפקחת, כי אותי זה ממש קומם, כי אמרתי רגע סליחה אם הוא במסגרת הכיתה שלו כבר התאזן, מטופל, למה עכשיו מתחילים להפעיל, ולילה לפני כן מודיעים לאמא, שהאמא היא מנהלת מערך דיור והיא עובדת סוציאלית, ופתאום מודיעים לה, הם לא יוכלו לקחת אותו כי הם לא יודעים.

ובאמת אחרי שערבנו את המפקחת והם הבינו שיש כאן התנהלות בעייתית, אז כן הם לקחו וגם שלחו לאמא במשך כל הטיול שהוא מקסים והכל בסדר, וזה גם משהו שצריך באמת, בסוף ההורים כשהם שולחים למסגרת ואם ילדים מטופלים, ואנחנו רואים שזה בסדר ואין איזה משהו חריג שעלול לסכן, אז מאיפה גם הסמכות של אותו מורה להחליט באותו רגע, שאני לא מדברת שזה באמת הייתה הנחתה שזה יותר קומם אותי, קל וחומר שאני אומרת סליחה, אתם צוות מורים מה כבר יכול להיות? בוא הבעיה הכי קשב וריכוז אז תעמוד שם איזה מורה שתתלווה, בטח אנחנו מדברים אחרי השעה 16:00 שאולי ההשפעה עוברת, אבל הם גם לא הופכים למפלצות אחרי השעה 16:00 אני יכולה לומר לכם.

זה אחד אגב לא רק בגלל שזה המקרה האישי, בגלל שכבר נתקלתי עם זה שהורים נדרשים להצטרף, והשאלה שלי עכשיו בנושא הזה, האם יש תקצוב למלווים, כי בסוף ההורה מהו? הוא המלווה, ולא פעם ההורים האלה צריכים לעזוב מקומות עבודה, יש להם ילדים נוספים, יש הורים שבכלל הם בעצמם עם צרכים מיוחדים, וזה דווקא הייתי רוצה לראות איך מערכת החינוך ככה ערוכה לדברים האלה? ומה הגישה שלה? האם הורה הוא חלק ממערכת החינוך הופך להיות בגלל שיש ילד ששולב? או שבסדר הפתרונות הם צריכים להיות במערכת החינוכית, כי הילד הוא בעצם הופך להיות ילד מן המניין.

אז אני אומר שצר לי, קודם כל אני לא מכירה את האירוע אז אני כמובן לא אתייחס, אבל צר לי על ההתרעה הקצרה, אני חושבת שכל פעם שצוותים לא מספיק מודעים לתהליכים הנדרשים כדי להגיע להחלטה ביחד עם ההורים, זה באמת שם את זה במצוקה מאוד גדולה את ההורים וזה לא אמור להיות ככה, מבלי להכיר את האירוע.

יש הליך בהתייחס לתלמידים עם התנהגות מאתגרת, בין אם הם זכאים לשירותי חינוך מיוחדים ובין אם תלמידים הלומדים בחינוך הרגיל, יש תהליך שמפורט בחוזר מנכ"ל, חוזר של מינהל החברה והנוער של פעילות חוץ בית ספרית, ובעצם המנהל והצוות החינוכי מצופה מהם לפעול באופן תהליכי, לשתף את ההורים, לבנות תוכנית מותאמת שתביא לשיפור התנהגות כי זאת המטרה, והיה וכל זה לא, ומנהל בית ספר אומר תראו בסוף אני אחראי על בריאותו ושלמותו ועל חזרה וגם על האחרים, זה חייב להיות בתהליך, ועם גם הוגנות מבחינת התזמון שמשתפים את ההורה ואת התלמיד בתוך הדבר הזה. אז זה בהתייחס לקשיים התנהגותיים.

בהתייחס למוגבלות שמצריכה ליווי, גם על זה בנינו תוכנית ולקחנו את כל האפשרויות שאנחנו מכירים, ואם יש עוד כמו שעדי אמרה, אנחנו באמת קשובים לצרכים ומעדכנים את הדברים, ישנם תלמידים שלדוגמה טיול שכולל לינה, הלוא הסייעת בשגרה גם אם יש לתלמיד סייעת במשך כל יום הלימודים, אז יש הסדר עם השלטון המקומי, ראיתי כאן את עמוס אני לא יודעת אם זה בכובע הזה, בשלטון המקומי שבעצם בגין שעות הסייעת מתוקצבת בגין השעות

אז הנושא הזה הוסדר בתיאום עם השלטון המקומי, כולל תוספת של שעות, או שזה לא יום העבודה שלה, כי רק בחלק מהשבוע התלמיד הזכאי לשעות.

האמירה החד משמעית לגבי התלמידים עם זכאות לשירותי חינוך מיוחדים או מוגבלות זמנית, אין להתנות ואני אומרת את זה עם מרקר, אין להתנות השתתפות תלמיד בפעילות חוץ מוסדית, בהשתתפות הוריו או מי מטעמם, זה כתוב באופן מפורש, אלא אם הרקע הוא התנהגותי ואז החוזר האחר

ואין תוספת תשלום להורים גם בעקבות כך נכון?

לא חס וחלילה תודה על השאלה, ממש לא, לא משיתים על ההורים עלויות בשום רכיב של ההנגשה כולל אותה לינה, אפילו אם ההורה אומר אני רוצה, זה הפרטיות של הבן שלי, רגיש אף אחד לא ייגע בו בלילה, במקומות שמצריך גם איזשהו מגע, ההורה לא נדרש וקיבלנו על זה פנייה ויצרנו קשר עם אותו מוסד.

תראו יש כאן המון ידע שיצרנו ביחסית זמן קצר, אנחנו לוקחים עליו אחריות, אנחנו מקיימים הכשרות מקצועיות לרכזי שלח במחוזות, יש לנו רכזות הנגשה פרטנית בכל מחוז שמהוות כתובת לפניה, אנחנו מקבלים פניות אני לא אגיד שהכל עד הקצה סגור, גם אני מקבלת פניות ערב לפני, מחר יש טיול ואין לי את המטה קסמים לעיתים לסדר את הכל.

אני יכולה לומר שכמות הפניות פחתה, אני יכולה לומר באמת שאנחנו יותר ויותר עדים להשתתפותם של תלמידים אנחנו רואים את זה גם התקציב, ובהילקח בחשבון שפגשו אותנו שנתיים קשות בהרבה מובנים אבל רואים אותם כי לא היו טיולים בשנתיים של הקורונה, לא היו טיולים ולא היו מסעות, אז יש לי כאן ניצול תקציבים, ב-2019 קודם לכן הוא עמד על משהו כמו 100 אלף ש"ח ניצול מתוך תקנה תקציבית של 25 מיליון שקלים, לקח לנו זמן, אני אומרת לקח לנו המון זמן, אבל אני אומר גם שלא כל הרכיבים, לא כל הרכיבים הם רכיבים בתשלום.

תראו לעיתים להוסיף תלמיד אפרופו קשב וריכוז, ואני ניהלתי בית ספר להפרעות התנהגות אז אני יודעת איך נראה הדבר, להוסיף תלמיד בקדמת האוטובוס או לתת לו לבחור איפה לשבת זה לא מצריך תקציב, זה מצריך גם הבנה ומצריך ראייה הצרכים בראיה מאוד רחבה, בתכנון פעילות חוץ בית ספרית, או תלמיד עם אוטיזם שרגיל לסדר יום, או תלמיד או אדם כמוני שאוהב לדעת מראש לאן הוא מגיע.

אז מימי את מביאה אותי לשאלה הבאה, התחלתם ב- 2016 או 2017.

הנה הנה אני מגיעה לתקציב.

לא עזבי, אמרת ניצול, אמרת 100 מיליון.

לא יש שיטה, רגע גדלנו.

אה אוקי סליחה.

גדלנו גדלנו, הגענו בלי מסעות לפולין, לניצול תקציב ב-2022, כשהטיולים היו אתם יודעים רק בהתנעה לניצול של מיליון שקלים, כשאנחנו נערכים לתוספת של המסעות לפולין, אנחנו נערכים בימים אלה לניצול של עוד 600 אלף ₪, כי המלווים למסעות לפולין והאוטובוס הנגיש אנחנו דואגים גם לסיוע בתקצוב שלהם.

אם אפשר רק הערה שאלה בנוסף, יש דיווח שנתי בהקשר הזה לוועדת העבודה הרווחה והבריאות, יש דיווח שנתי לפי חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות בהקשר הזה, בן היתר על הנגשת שירותי חינוך ומוסדות חינוך שניתן לא לוועדה הזו לוועדת העבודה והרווחה, ובדיווח האחרון שהסתכלנו עליו, בעצם הדיווח הוא רק על ההנגשה הפיזית, זאת אומרת אין שם בכלל התייחסות לשירותי חינוך, ובטח לא בהקשר של פעילות חוץ בית ספרית.

יכול להיות שגם לדרוש זה מבתי הספר וגם לדווח על זה לכנסת, יכול גם להגביר את השימוש בזה, כי בעצם זה חלק מהמטרה של הוראות דיווח, בעצם להביא את המערכת לא רק לדווח לכנסת אלא לעשות בעצמה את העבודה.

היום זה דיווח שהוא ממש מתייחס רק להנגשה פיזית והוא אמור להתייחס גם לשירותי חינוך שזה כולל גם אז אולי כדאי לעשות.

כן, אני רק רוצה רק למסור את, שנייה יוסף, בתחילת הדיון התפללנו לרפואתו וקיבלנו עכשיו את ההודעה המרה של פטירתו של סליחה ראש הישיבה הרב אדלשטיין, ונקבל פרטים בהמשך לגבי הלוויה.

אני רוצה רק לומר, שוב סליחה, דיברנו על ניצול של מיליון בשנת 2020-2022.

לא, רק ב-2022.

סליחה 2022 דיברנו על ניצול של מיליון שקלים מתוך התקנה הידועה של 28 מיליון נכון?

25 מיליון. אני אומר שהבקשה התקציבית מתבססת על סימולציה של נתונים מספריים שהיא שיעור של הצרכים, אני חושבת שאנחנו נלמד תוך כדי תנועה את ההיקף הנדרש לטובת העניין, אני חושבת שזה עוד מוקדם מדי להגיד האם, זה כנראה לא ניצול מקסימלי של האפשרויות, יש לנו עוד עבודה באמת כפי שתיארת להעמיק את הידע של הצוותים של ההורים ושל התלמידים, ובכל פעם שאני מקבלת פנייה של הורים ובטח של תלמידים על חוסר שביעות רצון, אני חייבת לומר, לא נוח לי להשתמש במילה שמחה כי אני מבינה שמשהו טוב לא קרה, אבל אני כן מבינה שמשהו הגיע לצרכני, לאוכלוסיית היעד למי שאנחנו מכוונים.

אנחנו יודעים שיש לנו עוד עבודה בהפצת המידע, בהתמקצעות ואנחנו על זה, אני חושבת שזה שאנחנו רואים גרף, אני פשוט רואה אותו לנגד העיניים, 2019 עם 2021 בירידה של הקורונה, וקפיצה ל- 2022 למיליון, שעם המסעות לפולין הוא היה עומד על 1.6 מיליון, אז שוב המילה שמחה אולי לא שייכת, אבל אפשר לראות שינוי שבא לידי ביטוי גם במספרים האלה, וגם בפחות פניות הדקה לפני, פניות שמאפשרות לנו גם להגיב, להתייחס, לעזור לצוותים ללמוד מה עוד ניתן לעשות, אבל ללא ספק לנו ברור שיש לנו עוד עבודה בעניין.

כמו שהסברת מקודם ישנם לפעמים ההתאמות שאנחנו עושים שהם לא עולות כסף, ולכן אין לנו באמת איזושהי פה חשיפה של מספר התלמידים שבאמת נכנסים לטיול בעקבות ביצוע של התקנה.

כמה תלמידים מאז שנת 2017 או 2016 מתי שזה התחיל, כן הצטרפו לטיולים או לפעילויות חוץ בית ספרית?

אני לא יודעת להגיד את זה ואולי טוב שכך, אני לא יודעת להגיד את זה, כי קודם כל אלה שללא עלות הם חלק מהעשייה הפדגוגית שמאפשרת להם, פיצול מסלול לא תמיד כרוך בעלויות.

אין דיווח למשרד על זה שמוציאים ילד עם מוגבלויות?

לא, הוא חלק מהכיתה.

השאלה המתבקשת מהדיון שאני הצטרפתי אליו עכשיו, יש חוסר או אי בהירות בכל ההתייחסות לילדים המאתגרים שרוצים לצאת לפעילות חוץ בית ספרית, אין משהו, כי מהתשובות שלך מהיושב ראש, כל הזמן חזרת על זה שברגע שהורים פונים ושואלים והכל, שנייה אני חושב ששילוב ילדים מאתגרים במערכת החינוך זה מאוד מבורך וחשוב, ואם אנחנו דואגים ויש את הכלים בצורה ברורה בתוך המערכת הפורמלית עצמה, איך אנחנו מתמודדים? גם פיזית, גם הנגשה פיזית, גם הנגשה חינוכית בתוך המערכת, יש לזה מענה, וזה כמעט ברור ואני כמעט בטוח שלא מקבלים את השאלות והבירורים על ההתנהלות היומיומית בתוך בתי הספר מה צריך.

וחסר לי פה האם יש משהו מוגדר הוא סל להנגשה לפעילות החוץ בית ספרית בצורה ברורה, וסליחה אם אני הגעתי לדיון כי אולי התייחסתם לזה.

(היו"ר משה טור פז, 10:00)

אז התייחסתי ואם זה בסדר אני אחזור על עיקרי הדברים?

אני לא יודעת כל כך לומר, אבל אני אולי רק אגיד באמת לפי החוזר, אמור להיות מראש ויש גם מענה לבקשות פרטניות, אבל אמור להיות מיפוי מראש בהקשר של פעילות חוץ בית ספרית, לראות מי הם התלמידים.

אני אומר שיש חוזר מנכ"ל של הנגשה פרטנית שמנחה את צוותי החינוך כיצד לפעול להיערכות, יש סיוע במימון, הפניות של ההורים הם רק במקום הנקודתי שהם לא ידעו הצוות לא ידע ואז אנחנו נכנסים לתמונה, אבל יש הנחיה מדיניות שהיא גם מדיניות חינוכית, אבל היא גם כוללת תשתיות פרוצדורות וסל משאבים לטובת העניין.

כן, נמצא כאן ינון כהן מהעמותה? כן בבקשה נשמח לשמוע אותך.

תודה, אז אני דווקא ימשיך מהסיום של הדברים של עדי שאנחנו, אני מתחיל מהסוף אנחנו נשמח, אני קודם כל אני אציג את עצמי, ינון כהן סמנכ"ל של עמותת שמחה לילד, ואני אשמח שמהדיון הזה נצא לעבודה משותפת, אבל אני ידבר מהפריזמה של העבודה שלנו.

אנחנו מלווים ילדים וצעירים שמשולבים במערכת החינוך הרגילה, ומתמודדים עם מחלה כרונית קשה או עם נכות מוטורית, והקוגניציה, המאפיין של כולם שהקוגניציה שלהם תקינה, אז הם ברוך ה' במערכת החינוך הרגילה, מימי מכירה את העבודה שלנו וגם הנציגה של משרד הרווחה, שהם גם תומכים בפעילות הזאת מכירים.

ציין היושב ראש, הוא באמת אחרי הקורונה הגיע למחנה שלנו, ושמחנו אתמול לקבל את ההזמנה לדיון החשוב הזה. אנחנו המספרים שלנו כן מתנסים לדברים שמימי ציינה, והילדים לא יוצאים. הילדים לא יוצאים לטיולים שנתיים, והילדים שיוצאים אנחנו יודעים להגיד שהם לא השתתפו בכל התחנות בטיול השנתי, והמספרים שמימי מדברת עליהם של מיצוי הם בעצם כל הסיפור.

מה זאת אומרת לא יוצאים, זו החלטה שלכם שהם לא ייצאו?

לא לא לא לא לא לא לא, לא החלטה שלנו, אין הם לא יוצאים זה המצב, והסיבה שהם לא יוצאים זה בגלל הדברים שמימי ציינה, הסיבה שהתקנה לא מצליחה לממש את ייעודה, זה בגלל שכנראה משהו לא נכון בקריטריונים שלה בצורה שהיא מתקיימת, בצורה שהיא מתנהלת, משהו לא נכון מתרחש.

אם מתוך 25 מיליון ב-2019 מומש 100 אלף ₪, ואנחנו יודעים לדבר על עשרות אלפי ילדים במספרים שלנו זה 53 אלף ילדים שנמצאים במערכת החינוך הזאת, אז כנראה שהילדים האלה לא יצאו כי הם צריכים גלגולון, כי הם צריכים סיוע רפואי, כי הם צריכים תמיכה, אז אם נוצל 100 אלף ₪, זה לא בגלל שיש עמותה כמו שמחה לילד שעושה איזה חינם, או עמותות כמו אתגרים וחלץ של פאראטרק שהוציאו, אנחנו מכירים את המספרים, אנחנו עובדים איתם בשיתוף פעולה, סדר גודל של 150, 200 ימים ביחד של שני הגופים האלה, ולנו יש עוד סדר גודל של 500 ילדים, שהוצאנו אותם בלי שום עלות שקיבלנו על זה, כי פעם ראשונה המנגנון לא בנוי נכון לדעתנו כגורם מהמגזר השלישי, פעם שנייה הוא לא מתוקצב, הוא לא מתוקצב נכון.

להוציא, להגיד שילד שצריך לצאת לטיול שנתי, אפשר לתת לבית הספר שיפנה לרשות המקומית, שהרשות המקומית יפנה למשרד החינוך לקבל אישור וחוזר חלילה, תקציב שהוא לא עונה לצרכים, אז התוצאה כאילו - -

תודה רבה ינון. נציבות השוויון לאנשים עם מוגבלויות כן בבקשה. רק תציג את עצמך.

אני אשתדל לעשות את זה נכון, אז עו"ד מנחם גולדין, מנהל תחום חינוך בנציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות, אני אוסיף כאן כמה דברים, ראשית כל אני צריך להגיד וזה גם בתודה למימי, אני ככה העבודה מולנו הרבה פעמים יש יום לפני טיול צריך לפנות, ואני מדבר גם באופן אישי וגם כמשרד, והתלמידים בסופו של דבר יוצאים לטיולים, וגם שיפור מאוד מאוד גדול לאורך השנים, התקנות צריך להגיד, תקנות הנגשה פרטנית הם לא דבר עתיק יומין, כן סך הכל זה תהליך והוא תהליך של כמה שנים, ורואים שיפור מאוד מאוד גדול וכולם נהנים מהנגשה, גם מורים וגם הצוותים וגם כולם אל ההנגשה.

אני אגע בכמה נקודות שעלו פה וחשוב להגיד, אז קודם כל כנציבות מדובר בהנגשה פרטנית, וחשוב להגיד אני אומר גם לחברת הכנסת, שככל שיש בעיה או דברים כאלה יש טופס בקשה להנגשה פרטנית וגם לנציבות יש סמכויות בנושא ואנחנו עוסקים במלאכה, עוד פעם אני אומר, רוב רובם של המקרים מצליחים להיפתר יפה מאוד בעבודה של משרד החינוך.

אז רגע אז אני אדייק אז אני אדייק, כן חשוב להדגיש כמה דברים, אחד עלה פה כל הנושא של חובת היידוע, צריך ליידע גם מנהלים גם הורים וכו', צריך להגיד שגם בתקנות ואני אזכיר את זה פה כי זה חשוב יש טופס, יש טופס מסודר ואפשר להגיש את זה גם כן כהנגשה פרטנית, משרד החינוך עושה הרבה עבודות שדברים יהיו אולי יעילים יותר מצד המערכת, אבל בהחלט זכותו של כל אדם וכל תלמיד להגיש טופס לבקשה פרטנית, ואנחנו יכולים לנהל את זה.

אני אגע בכמה נקודות שעלו פה וחשוב לי לציין.

הטופס עצמו הוא טופס מונגש?

הוא בתקנות כן.

ותוך כמה זמן מקבלים על זה מענה?

אז אני אדייק, טופס הנגשה פרטנית זה טופס שאין שום בעיה כפי שנאמר פה בתקנות, אפשר להגיש למסגרת אפשר להגיש את זה לבעלות, זה טופס, זה ארבע שורות לדעתי מה שכתוב שם, כן אני אציין פה שלפעמים במשרד החינוך, שרוצים שלא כל דבר יהיה פרטני פרטני פרטני, אז מייצרים גם תהליכים שהם של המערכת, אבל מבחינת תקנות, מבחינת החוק בהחלט אפשר להגיש אותו ולהשתמש בו והורים עושים את זה, ולפעמים זה גם חוסך כל מיני דברים אחרים.

מה שהיה חשוב לי פה עוד לציין, דיברו פה על כל הנושא של התנהגות מאתגרת או לא מאתגרת, קודם כל כנציבות, אדם עם מוגבלות שהוא כבר מאובחן, ציינת את המילים קשב וריכוז וכו', ההתייחסות אליו לפחות אני אומר בפריזמה שלנו כאן כנציבות לא אמורה להיות בהיבטים של משמעת, אלא באמת לתת את כל המענים שהוא צריך לקבל בשביל לצאת, אני גם אגיד את זה גם בפן הכי אישי, הרבה פעמים דווקא תלמידים עם קשב וריכוז, עם קשיי למידה, עם כל מיני התנהגויות, אפשר לעשות איתם תהליך חינוכי מאוד יפה, ביום שבו הוא לא יוצא לטיול, זה יהיה אותו היום שבו לאותו תלמיד מול המערכת יאבד את האמון וכל התהליכים היפים, לא מהצד של התלמידים, ובכל זאת אנחנו נציבות מדברים מהצד של האנשים, לא שאני מזלזל לא במתמטיקה פיזיקה והכל, אבל בעולמם של הילדים השייכות שלהם, הפעילויות האלה לפעמים זה כל עולמם.

ולכן בהחלט גם אם יש קשב וריכוז או דברים כאלה זה מוגבלות, וככל מוגבלות צריך לתת את ההנגשה ואת המענים המתאימים על מנת שהוא יצא לטיול, זה לא תמיד עולה בקנה אחד אם בכלל בהיבטים של משמעת, אז כן ככה אם אני אתייחס לנושאים האלה.

לגבי הנושא של ניצול תקציבי או לא זה פחות, זה אני חושב מול משרד החינוך, יש פה יושבים גם הרשויות אז יוכלו לדבר. אבל לגבי התהליכים ומה שציינו פה, צריך תמיד לזכור שיש גם את הנוהל שבסופו של דבר בית המחוקקים פה קבע, ויש גם טופס מסודר לדברים האלה.

אני רק אסיים וסליחה שאני מאריך, כפי שאמרה מימי ואנחנו רואים את זה עובד בשטח, הטיולים והפעילויות מתוכננים עכשיו לגבי שנה הבאה מבחינת מסגרות החינוך, ובאמת חשוב שכבר בהיערכות מראש, קודם כל יתכננו את זה כמותאם לתלמידים עם מוגבלויות והוריהם, דרך אגב לפעמים במקרים האלה יש גם הורים עם מוגבלות, וכמובן להגיש את כל התהליכים הכספיים, כדי שזה גם יהיה מראש.

תודה רבה, חברת הכנסת ביטון את רוצה להתייחס? בבקשה.

כן האמת שזה כרגע שאלתי כמה שאלות שככה עניינו אותי בתור חברת כנסת שהיא גם אמא מיוחדת, אבל בעיקר כל נושא המוגבלויות, אנשים עם צרכים מיוחדים, זה בעצם הדגל שאני מובילה כאן, ובאמת אני נחשפת לא פעם לסיפורים ובקשות של הורים, והתנהלות גם מול מערכת החינוך, וראשית הייתי רוצה לדעת עד כמה במערכת החינוך מדברים על הנושא של הנגשה, תלמידים מעורבים, מורים, האם בכלל יש איזה שיעור שברגע שיש תלמיד או אפילו שאין תלמיד, כי בסוף גם כשיוצאים ממסגרות החינוך פוגשים את הילדים האלה או אנשים מבוגרים, האם יש בכלל איזשהו שיח על נושא הנגשה, רק שלשום נחשפנו לסיפור של ילד בן 17 עיוור עם כלב נחייה שסולק מפיצה דומינו'ס במודיעין, חרף כל הניסיונות שלו להגיד שהכלב הוא כלב נחייה, והוא הראה את התעודות ועבר השפלה מטורפת.

ואחד הדברים שקצת מפריעים לי שהתחושה שלי, שאין מספיק מודעות, שמערכת החינוך לא מוציאה את המידע הזה כבר מגיל מאוד מאוד צעיר, בכדי שהילדים שלנו גם בלי המוגבלויות, יידעו להכיל או להבין את הצרכים, אז זה משהו שהייתי מאוד רוצה לשמוע.

אני יכולה לומר לכם שב- 6/6 אני עושה, יהיה פה כנס גדול של יום העיוור הישראלי, ודווקא אליו בנוסף למגבלה לאנשים עם המגבלה, הזמנו כיתות מבתי הספר, ביקשנו מבתי ספר שיישלחו תלמידים שבלי המגבלה, כי בסוף אנחנו רוצים את המודעות, והמודעות אם הם לא ייחשפו למגבלה, ככל הנראה המודעות היא פוחתת. זה דבר אחד שהייתי מאוד רוצה התייחסות.

והאם בבתי הספר מוחזקים, אני יכולה לומר לכם שאצלי בבית שאף על פי שבאופן אישי אני לא צריכה את זה, אבל לי בבית יש רמפה כזו להנגשה, שאם יבוא לי אורח שאני אצטרך, אז אני מחזיקה את זה בבית לצרכים, לא אין לנו אנשים שצריכים את זה ביום יום, זה רק אם היה.

אז השאלה אם גם בבתי הספר יש אבזור, אבזור שהוא מונגש, לפעמים אתה יודע יש איזה טיול, אני מניחה שלפעמים יש איזה טיול טבע שהמורה החליט פתאום לצאת, או שזה לא היה חלק מאיזה טיולים רשמיים, האם בתי הספר גם ערוכים בנושא הזה?

תודה חברת הכנסת ביטון. את רוצה להגיב מימי? בבקשה.

אז אני אומר שכל הנושא של הכלה והשתלבות הכניס המון תכנים, כל התפיסה של מערכת החינוך בנושא של שונות והכללה ובחירת הורים והכללת תלמידים עם מוגבלות בחינוך הרגיל, אני חושבת שם את הנושא על השולחן, להגיד שיש יום לימודים בנושא זה יוזמות נקודתיות של בתי הספר.

ברור לי לחלוטין, אבל אני אומרת את זה בהנחה בסדר? סליחה אין לי לא התכוננתי להציג מידע מוסדר בעניין, זה גם לא התחום שאני אמונה עליו, אבל מתוך הכרות עם המערכת ועם איך שהיא עובדת, ברגע שיש תלמיד עם אוטיזם ואני מחנכת בכיתה, או תלמיד עם כל מוגבלות אחרת נראית או שאינה נראית, מן הסתם זה נכנס לשיח של הכיתה בשיעור, אני מכירה את זה כי אני עוסקת בתחום של איכות חיים, אז הנושא של עיצוב עצמי, שאנחנו גם מלמדים את התלמידים עצמם.

אז זה נשאר בכיתה, זה לא שההדרכה לשכבה, יש הדרכה של אנשים?

תראי, אני מניחה שזה נכנס לרבדים שונים ויכול להיות שיש עוד דברים שצריך לעשות, אבל הנושא של הכלה והשתלבות שהיה לו בעבר אגף והיום הוא מטופל על ידי אגפי הגיל, אם את תמצאי לנכון ותרצו אני אוכל לבקש שיכינו חומר בנושא העשייה, ואנחנו נבקש שיכינו כי אני לא רוצה להגיד משהו שאין לי אותו מידע, אין לי עליו מידע מובנה.

נתייחס לזה בסיכום בסדר.

לגבי ציוד, על פי החוק בתי הספר ככלל ונגשים ועוברים את התהליך באופן מדורג באותה הנגשה פרטנית מבנית, שגם חמי דיבר עליה, אותו טופס דרך אגב שכם היא דיבר על הנגשה אמור לתת מענה להערכות של בתי הספר לעניין, גם להנגשה של הורה אם ידוע על הורה של תלמיד עם מוגבלות, לגבי הנגשה פרטנית ויציאה ספונטנית, תראי בסוף בתי הספר יודעים מי הם התלמידים של הכיתה, אני יודעת להגיד לך, אני הייתי בתקופת הקורונה גם בחדר מצב, כל פעילות שנדרשו אם אתם זוכרים לעשות פעילות חוץ, כי החדרים היו פחות, תמיד הדגשנו, נא היערכותכם מבעוד מועד להשתתפותו של תלמיד עם מוגבלות, גם באותה פעילות ספונטנית מתוכננת בטווח קצר, לא לשכוח יש שמה תלמיד, צריך להיערך לעיתים אפילו באותה מערכת שמע שיש בחלל הכיתה, ומה אני עושה עכשיו כשאני יוצא החוצה.

מימי תודה, ברור סליחה אני פשוט רוצה שנשמע עוד מספר משתתפים, אבי עמרם נמצא כאן? בבקשה אבי.

כן שלום, רציתי רק להוסיף על מה שנאמר, להעיד במקרה אישי, הבת שלי שירה בת 13, מאז לידתה יש לה דלקת מפרקים, ומאז שהיא הצטרפה לשמחה לילד לפני כמה שנים, אני חייב להודות שהיא פורחת ויש לה חונכת שמגיעה כל שבוע לבית, יוצאת איתה וגם טיולים סוף שבוע בהנגשה, ברוך ה' היא יכולה, יש לה טיפול מאוד קשה שברוך השם עובד אבל זה בגלל שזה מחלה כרונית אז כל פעם זה חוזר, והיא פוגשת ילדות עם מוגבלויות, מתפללת לשלומן, מתקשרת ומרגיש לא בודדה בסיפור שלה.

ואני חושב שרוב הילדים בטיולים של סוף שנה עם מוגבלויות לא מצטרפים, והיא מספרת לי על זה איך שזה כואב לה שהיא יכולה להצטרף, ולחברות שלה בשמחה לילד לא כולם יכולות, אני חושב שיש הרבה דברים שצריכים לעשות, ואני רציתי רק לברך על היוזמה של שמחה לילד, אני לא ידעתי בהתחלה, היא לא הייתה מספרת לי כל כך, ולאט לאט אני רואה שהיא מתפתחת ואפילו רוצה להיות בעתיד רופאת ילדים, אז אני באמת חייב לברך על היוזמה.

תודה. מימי אני רוצה להתייחס שנייה לנקודה של הניצול הכספי, אנחנו יודעים שמדינת ישראל בבית הזה מחליטים בין השאר על הקצאת כספים, בשבוע שעבר אישרנו כאן תקציב מדינה, וכשמדינת ישראל מחליטה להשקיע במשהו סכום כסף, זה כן קיבל סדר עדיפויות על פה על פני צרכים אחרים, איך המדינה שמה 25 מיליון שקלים על הנגשה של פעילויות חוץ בית ספריות, ואנחנו מנצלים רק 4% מזה, איך אנחנו משפרים את הנתון הזה? הרי כמו שאנחנו שומעים יש לא מעט צרכים, ויש אלפי בתי ספר בישראל שכנראה לא יודעים לנצל את התקציב הזה, מה תוכנית העבודה שלכם כדי לוודא, הרי ברור לנו שאם היה ניצול נכון, כל הכסף היה נגמר והיה צריך עוד, וגם יכול להיות שהיינו מאשרים עוד. מה אתם עושים כדי לוודא שהכסף הזה מגיע ליעדו? כלומר מביא לכך שילדים יש להם צורך מיוחד יוצאים לטיול ונהנים ממה שהפעילות החוץ בית ספרית מציעה.

אז אני אומר שקודם כל התייעלנו מאוד בתהליכים, התהליך הרבה יותר פשוט, הפרוצדורות הם כמעט אפס, זאת אומרת יש טופס צריך למלא אותו ולשלוח את החשבוניות למשרד החינוך, לא לבעלות כפי שנאמר כאן, זה גם לא אותו טופס שחמי דיבר, זה טופס ייעודי, טיול מונגש בתאריך זה וזה נגישון חשבונית מקבלים החזר, אז זה קודם כל ברמת הפרוצדורות הקלנו מאוד, המידע דרך אגב נמצא הן בפורטל הורים ואין בפורטל בעלויות ורשויות.

סליחה, אני מניח שהניצול של המיליון זה ב-2022 נכון?

נכון.

ואתם רואים שיפור ב-2023?

אין לי כאן את הנתון.

את יודעת, זה תקנה אתה רואה מה יותר מה פחות, לך יש את הנתון לא?

לא, לא אין לי, סליחה עדי אבירם ממרכז שלטון מקומי, אין לי את הנתון.

נגיע אלייך עדי, בסדר מאה אחוז, כן.

אז אין לי כאן את הנתון.

אבל אתם רואים מגמה יותר ניגשים יותר מגישים?

יש יותר בקשות בהחלט, שוב למרות ששוב אני אדגיש, אמנם הקורונה נראית לנו רחוקה, אבל מבחינת התהליכים להטמעת התפיסה העמדות היכרות עם הדבר הזה, אנחנו כאילו בריענון ועבודה מחודשת, רק אני אדגיש שאנחנו מקיימים הכשרות מקצועיות בקרב הצוותים, על מנת שהמנהלים והצוותים יכירו את המחויבות שלהם לדבר ואת התהליך.

בסדר, אני אתייחס לזה בסיכום, או שאם טייב יחזור אז הוא יתייחס לזה, אבל אין ספק שיש פה יעד למצות את התקנה, וזה מבחן, זה מבחן למשרד החינוך. את רוצה לומר על זה משהו?

לא, אני רק רוצה לחדד שאם למשל בית הספר יוצא למוזיאון והוא נגיש, ונניח אולי הזמינו את האוטובוס והעלות של האוטובוס המונגש נניח הייתה זהה, הם יכול להיות שהם לא יפנו אלינו.

ברור אבל אני לא סתם מביא, תראו חברים הייתי מנהל בית ספר, היו לי תלמידים עם צרכים מיוחדים, עם כיסא גלגלים עם כל הצרכים שאפשר, בזמנו לא הייתה תקנה כזו בסדר? בזמני, כלומר היה ברור שבית ספר סופג את זה, מה זאת אומרת זה חלק מהמחויבות שלו.

עכשיו היו לי ארבעה ילדים בית ספר 600 תלמידים עם נכויות קשות, להוציא אותם לטיול זה היה פעם אחת הוצאה כספית גדולה, אבל בינינו בחינוך כסף סליחה שאני אומר זה לא הבעיה, זה תשומת לב, זה לשנות את המסלול, עכשיו הייתה דילמה אני לא יודע כמה אנשים פה נתקלו בדילמה הזו, כמה אתה מקל את הטיול כך שהוא יתאים לילד או לילדה עם צרכים מיוחדים, אל מול 100 בנדיטים שכל מה שהם רוצים זה לרוץ כמה שיותר מהר כמה שיותר קשה, והם יודעים שהטיול שלהם הוא עכשיו הוא יותר קל בגלל הילד או הילדה, תבינו את האתגר החינוכי פה, זה הרבה יותר מהכסף זה הרבה יותר אתגר, ואני אומר שוב, יצא לי לשתף פה בוועדת חינוך בשנה שעברה, היה מצב שהייתה לי ילדה עם הרבה מאוד מגבלות, גם קוגניטיביות וגם פיזיות, שבה בדיון ההורים שלה, הם אמרו לי אנחנו לא רוצים שהיא תצא לכל הטיול, כי זה לא הוגן לשכבה, אם 100 ילדים יצאו ברמה של הילדה הזו, אז נכון היא תהיה משולבת מלא, אבל ה- 100 ילדים האלה אחר כך ביישוב יזכירו לה, שהם לא עשו את מעלה רחבעם או לא משנה מה בגללה.

תבינו כמה חינוך זה דבר מורכב, עכשיו אנחנו משרד החינוך, מערכת החינוך שינינו את תפיסת העולם שלנו, אנחנו דוגלים במקסימום שילוב של ילדים בחינוך הרגיל, הילדים שלי לומדים בבית ספר המכיל הראשון בישראל בגוש עציון, ויש כמותו עוד שמכילים ב-100%, אז בוא נבין מה הדבר הזה אומר, זה ניהול חינוכי מורכב יומיומי, שמטרתו שילוב מקסימלי 100% בכל הפעילויות, אבל יש פה גם אתגרים חינוכיים, ולכן התקנה הזו בעיניי צריכה להיות מנוצלת ב- 200%.

ומצפים ממנהל בית הספר שבמקרה שלך היה אכפת לך מהם, לנהל את כל האירוע הזה מקצה לקצה.

נכון, ולכן אני הייתי רוצה להניח את הכסף בצד, הייתי רוצה שבדילמה הזו המנהל יגיד תראו, כיסוי כלכלי יש לי, עכשיו בוא ננהל את המתח החינוכי שבין הצורך של אלה לטייל לחוד עקב, לבין הילד או הילדה שאותם אני יכול לקחת רק לגשר בנחל הבשור, כי מה לעשות הוא הדבר היחיד שמונגש לי ב-50 קילומטרים האלה, זו דילמה חינוכית, בואו נשאיר את הכסף נכסה את הכל, כי זה מחויבותנו כמדינה.

כן מרכז שלטון מקומי בבקשה.

אז באמת לצערי כן אני אחזור לנושא של כסף, כי אני בתפקיד של רכזת נגישות ברשות הייתי משנת 2012, המילים של משרד החינוך לפנים משורת הדין בכל פעם בנושא תקציב, בסוף יש רשויות גדולות שיכולות לעשות ופשוט לא מחכות להם, ויש רשויות שכן צריכות את התקציב הזה, ופשוט נוח להן שלא יידעו, כדי שהם לא יצטרכו להוציא את זה בעצמם.

תראה, אם יש תקציב 25 מיליון ונוצל רק מיליון, זאת אומרת שהחלוקה והתקרות שקבע משרד החינוך לעזור לרשויות, הן לא נכונות, אתה איך תנצל את הכסף, אם בעצם הם מעדיפים לא לפנות? עכשיו אני יכולה להגיד לכם שבתפיסה, הנגשה כללית בתי הספר קיבלו רשויות קיבלו 110 אלף שקל עבור כל מבנה, יש רשויות שגם הוציאו 600 אלף.

עכשיו זה רק שתבין את השלבים שהשתנו פה, בהנגשה פרטנית פיזית אני מדברת, התחלנו גם כן היינו מקבלים בן 70% ל-80%, רשויות בחרו לא להשלים ולא לבצע את ההנגשות, כי ההבדל בין רשות חזקה לרשות חלשה שצריכה להוסיף עוד 30%, 40% היה משמעותי, אחרי דיונים ומהיום שהגעתי למרכז השלטון המקומי, באמת עם האגף תקצוב ועם הבינוי עבדנו אחרת, ושינו את זה ל- 90%, 100%, ואתה רואה לאט לאט, התפיסה של לפנים מסדר הדין, ולא להצליח לנסות ולנצל תקציבים, היא מוטעה, בואו תעודדו אותם לפנות, בואו תעודדו אותם להשתמש בתקציב, זה חשוב וזה יצליח.

תודה רבה, תודה רבה, אני רוצה לשמוע שנייה כן, רק מה שמך?

עו"ד ענת אריאל.

מאיפה?

מעמותת נגישות ישראל.

בסדר, בקצרה ענת בבקשה.

שתי נקודות שמאוד חשוב לי להדגיש בהמשך לכל מה שנאמר פה, אחד באמת יש פה, אני חושבת שאפשר לראות שיש פה איזשהו פער בין מה שמשרד החינוך מציג, לבין מה שקורה בפועל, לצערי כל אחד מאיתנו שכמעט שמשתתף בדיון, אומר מהניסיון האישי שלי, גם לי לצורך העניין יש ניסיון אישי עם הבן, ארבע שנים הוא משולב בבית ספר, לא היה טיול אחד אפרופו טיולים שלא נאלצתי לבוא, אז יש איזשהו פער.

עכשיו יש חוזרי מנכ"ל ויש הכל, מה שאני רוצה להגיד זה באמת צריך איזשהו נוהל, שיהיה שיטתי, עם מועדים, עם תהליך שייושם בפועל ברשויות המקומיות ובבתי הספר בכל הארץ.

ענת סלחי לי שאני קוטע אותך, איך קוראים לך שיושבת לידה? עדי, יפה, עדי אומרת בשקט ואני שמעתי יש, ובמחילה אני רוצה שנייה למקד, זה לא שלא אמרת דברים נכונים, אמרת דברים נכונים מאוד, הבעיה היום היא לא שאין נוהל, כשאני הייתי מנהל בית ספר לא היה נוהל וגם לא היה כסף, לא הייתה התקנה הזו, הבעיה העיקרית ומה שאת אומרת ענת מדגיש את הבעיה, כי הורים חזקים מודעים באים ועושים, וזה מדהים מה שסיפרת, באמת כל הכבוד לך אני מצדיע לך כאן בוועדה הזו, אבל יש לנו אתגר ענק שיש אלפי הורים לא חזקים, או שלא יכולים לבוא, או שלא צריכים לבוא, ולכן האתגר שלנו כאן הוא לא הנוהל.

האתגר הוא היישום של התקנות בכלל הארץ.

היישום בשטח בדיוק נכון עכשיו ולצמצם פה את הפערים, כי בסוף החזקים דואגים לילדים שלהם וגם זה אתגר אדיר ואחרים לא. כן רק בקצרה.

אז גם באמת מה שחשוב זה מה אפשר לעשות כדי שהדברים ייושמו, בפועל שזה גם מבחינה תקציבית, וגם מבחינת הנהלים וגם מבחינת הכוח אדם שבית הספר נותן הכל.

הדבר השני, מכל מה שנאמר פה חשוב לי להדגיש, אני חושבת שצריך לראות גם את הקצה השני בפעילויות החוץ בית ספריות, זאת אומרת זה לא רק משרד החינוך בבתי הספר והרשויות המקומיות, אלא גם המקומות המיועדים שאליהם בית הספר לוקח את התלמידים המשולבים לפעילות, וזה אנחנו בעמותת נגישות ישראל באמת מציעים להקים איזשהו מאגר במשרד החינוך, או מי שיחליטו עליו, שכולל מקומות לפעילויות חוץ בית ספריות, שיודעים שהם מונגשים מראש, המאגר הזה יכלול מידע שכולל לאיזה סוגי מוגבלויות, כי יש המון סוגי מוגבלויות, המון ההתאמות, איזה סוגי מוגבלויות הם מותאמים, מה ההתאמות הן ברמה של המבנה והן ברמה של השירות, האם המקום מיועד ויכול להכיל הדרכות לתלמידים משולבים, האם הצוות עבר הדרכה להעביר פעילויות לתלמידים משולבים ולקבוצות משולבות.

כי בית הספר יכול לקחת את האוטובוס ולקחת את הצוות הנוסף המסייע, שגם באוטובוסים כמו שאפשר לראות יש בעיה, כי הם עולים אוטובוסים נגישים פי שתיים ואין מספיק בארץ זו בעיה ידועה, אבל הם יכולים לעשות אפילו את הכל מה שלא קורה עדיין בפועל, ולהגיע והמקום לא מונגש לתלמיד עם המוגבלות הספציפיים שמגיעים לשם אז כדי שהתלמידים המשולבים יחוו באמת חוויה אמיתית וטובה, צריך לחשוב גם על המקומות האלה במאגר מוסדר, תודה.

(יו"ר יוסף טייב, 10:27)

תודה רבה. עמותת אקי"ם ,נועה בן שאול נמצאת בזום, בבקשה, נועה שומעים בבקשה.

באמת שאני לא תכננתי לדבר אבל תודה בכל מקרה על זכות הדיבור, הקשבתי לדיון ואני חושבת שקודם כול באמת נראה לי גם זה דובר, צריך איזשהו בסיס, בסיס נתונים כדי להבין באמת בהקשר של למשל לילדים עם מוגבלות שכלית שאותם אני מייצגת באקי"ם, כמה ילדים יוצאים לפעילויות כאלה או אמורים לצאת לפעילויות כאלה ומתוכם כמה לא יוצאים לפעילות הזאת ומאיזה סיבה.

אני חושבת שברגע שיהיה את הנתון הזה אז יהיה יותר קל להבין מה הצרכים, אני מניחה שהרבה ילדים עם מוגבלות שכלית זקוקים לליווי בטיולים ואם יש להם סייעת אז אם היא מתלווה אליהם זה בוודאי יכול לסייע, גם מסלולים נגישים כמובן זה משהו שהוא הכרחי, זה בגדול.

תודה רבה, עמותת איל"ן עורכת דין לימור קרוכמל, גם בזמן בבקשה.

תודה רבה שומעים אותי?

כן.

תודה לכם. אני רוצה להתעכב על שני דברים, לחדד שני דברים שנאמרו כאן קודם על ידי חבריי ינון ומנחם, בעצם בנושא שלנו הקהל שלנו בעמותת איל"ן, זה ילדים עם בעיות מוטוריות ופיזיות, ילדים על כסאות גלגלים, או בעצם באמת עם בעיית נגישות פיזית.

נוצר מצב שבכל הטיולים השנתיים ממש תשע מתוך עשרה טיולים שנתיים, ההורה צריך להפסיד יום עבודה ולהתלוות לילד, מאחר והצוות שמונה לצורך הדבר הזה, אם מטעם בית הספר מטעם משרד החינוך, לא זמין או לא עבר הדרכה מתאמת, או אין מספיק צוות שעבר הדרכה על מנת לדאוג לכל צרכיו של הילד בטיול, ובעצם באופן קבוע הורי הילדים האלה מפסידים ימי עבודה יקרים שאף אחד לא מפצה אותם עליהם, בגלל היעדר כוח אדם מוסמך שעבר הדרכה.

קושי נוסף שאנחנו רוצים להתעכב עליו, זה באמת שכבר בעינינו לשיטתנו, כבר בחדר המצב כאשר הטיעון אגב במשרד החינוך והתקציב לא מוכן וכו' מבעוד מועד, הדברים האלה לא נלקחים בחשבון, ואז מגיע מצב שבאמת ערב הטיול או אותו חודש שהטיול צריך להתבצע, כפי שאמר כאן אדוני בצדק רב, מוצא עצמו מנהל בית הספר מוגבל ונאלץ למצוא פתרונות של הרגע האחרון, כיצד בכל זאת להנגיש את הטיול למספר ילדים עם בעיות מוטוריות או שצריכים הנגשה מיוחדת.

אנחנו מקווים ומצפים שהדבר הזה, הדעת תינתן לו עוד ברמת חדר המצב, לפני ששנת הלימודים מתחילה, לוודא שכל הטיולים מונגשים, שכל הפעילויות במהלך הטיול מונגשות, ושהועברו הדרכות והסמכות לצוות חינוכי, שמסוגל ללוות את הילדים האלה במהלך הטיולים, ולא צריך להטריח את ההורים שלהם. תודה רבה לוועדה על הדיון החשוב הזה.

תודה רבה לימור. אני עקבתי אחר יציאתי מהדיון, תודה לחבר הכנסת קינלי על ההחלפה, התחושה שלי היא שפשוט המנגנון יכול להיות מסובך, זאת אומרת יכול להיות שזה שהחיבור בין השלטון המקומי למשרד, למנהל בית הספר, מסרבל למנהל בית הספר את החיים, ולכן אומר תשמע עזוב מה אני אכנס עכשיו לסיפור הזה, פשוט מעדיף לא לנגוע בזה בצורה כזו או אחרת, זו תחושתי יכול להיות שלא ואני רוצה באמת לשמוע מהמשרד.

מנהל בית הספר מחר שרוצה להוציא תלמיד, לא מחר הכוונה עכשיו טיולי סוף שנה, מה עליו לעשות כדי לנצל את התקציב שמיועד אליו לתקנה, כדי שאותו תלמיד יוכל, אני מדבר בשילוב רגיל, יוכל לצאת לטיול כנדרש?

אני רוצה רגע רק לציין, בהתייחס לזה שעלתה טענה שיש הורים שלא יודעים וכו' יש את האתר שנקרא פורטל הורים של משרד החינוך.

זה לא מספיק, אני מצטערת זה לא מספיק.

שנייה, אודליה את הבאה בטור.

יש שם התייחסות לכל מיני סוגים של ההנגשות, גם הסבר כללי על מהי הנגשה פרטנית, גם על הנגשה בתחום הטכנולוגיה המסייעת, בתחום הפדגוגיה, הנגשת מבנים הנגשה שהיא פיזית, וגם הנגשת טיולים עם הפניות ממש לדף של אגף חינוך מיוחד עם התהליך והנה אני בדיוק אפתח את זה כדי שמימי תוכל להסביר על התהליך.

אז רגע לפני שאני לא אשכח אני מבקשת לומר לפני שאני משיבה על השאלה, אני שומעת כאן ואני לא מופתעת, שישנם תלמידים שלצערי או לא משתתפים או השתתפותם מותנית בהשתתפות בן משפחה, אז אני המייל שלי.

לא אנחנו היינו בזום את מכירה אותנו, ואני אגב אני מלא הערכה אליך אני יודע שאת עושה עבודה נהדרת בעניין הזה, אבל אני סליחה שאני חורג מהפרוטוקול, אני מרגיש שאנחנו מדברים בשלווה, אני מחר פוגש את הילדים האלה חזרה ומה אני מספר להם? הם יוצאים לטיול או לא יוצאים לטיול? וגם חמי, בסוף אנחנו יש פה בעיה ואנחנו מתייחסים אליה בשוויון נפש, יש פה בעיה והיא גדולה, ולקרוא למנהל בית ספר לקרוא את הנוהל או לצפות מהורה, אנחנו יודעים הם לא מכירים ילדים לא יוצאים, איפשהו בתחנה יש בעיה.

אז אני רוצה ברשותך לנצל את הבמה הזו ולהזמין, כל מי שמגיע אליו מידע, זה לא עבודה שיטתית, זה לא העבודה הסדורה, לצד התהליך הסדור והשיטתי, בסוף אם אני נשמעת בשוויון נפש רע לי מאוד סליחה סליחה סליחה, רע לי מאוד לדעת שבסוף יהיה ילד תלמיד עם מוגבלות שלא ישתתף בפעילות.

אז אני מבקשת מהאחריות של כולנו, אנחנו יושבים כאן כבעלי תפקידים, אם יש לכם מידע כזה בנוסף לעבודה שיטתית ובנוסף לישיבות שנקיים אני מניחה בעקבות השיח שמתקיים כאן, כי המטרה שלנו היא להמשיך לייעל ואנחנו יודעים לעבוד בשיתופי פעולה כל היושבים כאן, יש לנו מפגשים סדורים.

אז אני רוצה כן לבקש, מגיע אליכם מידע ערב קודם יומיים שבוע, אנא פנו אלינו, פנו למפקחת פנו אלינו, יש את רויטל בר לרשות הפניות, יש אותי בנושא טיולים, זה קודם כל שאני לא אשכח לומר, כי בסוף הכי חשוב לנו שכל אחד מהתלמידים ייצא, לכן אנחנו כאן.

לגבי ההליך, קודם כל בהליך יש את הפירוט שלו בסעיף 362 בחוזר מנכ"ל, ומה לעשות מנהלים נדרשים והייתי מנהלת חוזרי מנכ"ל היו על שולחני לפני עידן האינטרנט לא בלחיצת מקש, הם צריכים להכיר את התהליכים, האחריות שלי כאגף מקצועי, לעשות את ההכשרות, לדאוג לעשות את הפצת הידע, ולדאוג לשיפור התהליכים, אז באמת ברגע שיצאת דיברנו.

כלל המנהלים עוברים את ההכשרה?

אני אומר שאנחנו עושים ההכשרות לבעלי תפקידים שזה הרכזי שלח במחוזות ורכזי טיולים, יש להם יחידות בתוך ההכשרות שלהם, יחידות יש המון נושאים בתוך מה שצריך לדעת רכז טיולים בית ספרי, אנחנו דואגים לקדם יחידה שעוסקת בטיול המונגש, וזה דבר אחד שנוסף, וכמובן טיפול בפניות שמגיעות אלינו.

אז ההליך אני לא רוצה להיכנס אליו כרגע, כי יש בו גם הליך מקצועי שבעצם מומחי תחום צריך לראות שיש מידתיות, כי בסוף אני רוצה להדגיש עוד משהו, הכי קל לי כמנהלת בית ספר וכמי שיוצאת בכל שנה למסעות לפולין, שלכל אדם עם מוגבלות לכול תלמיד עם מוגבלות יהיה איש צוות צמוד עזבו עלויות בסדר אנחנו רואים שאין לנו בעיה של כסף, הסיפור הוא גם מידתיות ונגע בזה היושב ראש שהחליף את מקומך מקודם המידתיות, המידתיות היא לנגד עינינו, גם במאפייני הטיול שלא נפגע במאפייני הטיול, גם בהצמדה של אנשי צוות, אנחנו לא רוצים שזה יהיה טיול למבוגרים, שלכל אדם עם מוגבלות עכשיו נצמיד איזה מלווה.

ולכן יש לנו ב"מתי"אות" מומחים שמסתכלים ביחד עם מנהל בית הספר על הצורך, הם חלק מאותה ישיבה שמתכננת תצוגה הנגשות לטיולים מבעוד מועד, ממאי לקראת השנה הבאה, על מנת גם לראות את המידתיות, גם לראות שאנחנו לא פוגעים באותו תלמיד שיושב בגלגולון.

לא חייב לפגוע בו, אפשר למצוא את ההתאמות הנדרשות כדי לא לפגוע בו.

ינון שנייה ברשותך, בבקשה.

לדוגמת הגלגולון חייב להיות מומחי תחום שנסתכל ביחד כמובן באישור רפואי נדרש, שבסוף הגלגלון לא עושה נזק לעמוד שדרה או לפלג גוף כלשהו לחלק, אז המידתיות יש בתוך ההליך יש גם התייחסות מקצועית לגבי המידתיות וההתאמה של סוגי ההנגשה, והתשלום הוא מיידי הוא דרך אגב לא דרך השלטון המקומי פרט לסיפור המלווים, התשלום לנגישון הוא ישירות לבית הספר, התשלום לאוטובוס המונגש הוא ישירות לבית הספר, התשלום לאנה הוא ישירות לבית הספר, מאוד היינו ערים לפרוצדורות המורכבות.

ושוב אני אומרת, והיה ויש דברים, אני חייבת לומר עדי אמרה את זה בראשית ואני רוצה לחזור, יש תפקיד לוועדות בכנסת ואני לא באה לעשות ועדת ביקורת על ועדות הכנסת חלילה שלא ישתמע מדבריי, אבל אנחנו בנמצא, ובאמת אנחנו לא עובדים לבד גם בכיוון שתבנו את ההליך של נגישון, היו שותפים איתנו גם עמותת אתגרים וגם פאראטרק, להסתכל מקצועית כי מה לעשות אני לא איש מקצוע של נגישון.

אז אנחנו איתכם ביחד, אני חושבת שהמטרה המשותפת של כולנו היא להסתכל על טובת הילדים, ואני מה לעשות מין עשירה כזאת שהכסף לא מעניין אותי, ינוצל לא ינוצל, בסוף מעניין אותי שכל תלמיד יקבל את המענה לו הוא נדרש מבלי לפגוע בסדר היום המשפחתי לא שלו ולא של הוריו, ובאמת שהוא יהיה חלק מהשכבה וזאת המטרה שלנו.

אז אני מרים את הכפפה בואי נשב ביחד.

תודה רבה מימי.

אפשר רגע?

כן בבקשה.

קודם כל לא אמרתי שהתקציב הוא לשלטון המקומי, אבל רשות כן דואגת לבתי הספר בהשלמות התקציב, יש תקרה, יש רשויות שלא ישלימו את התקרה הזאת, זה פעם ראשונה בהמשך למה שאמרתי קודם.

פעם שנייה בנוהל של זה, הרי ילד שניגש בכלל לבית הספר, משולב או בחינוך הרגיל, כי ילד עם כיסא גלגלים הוא מהגן אנחנו יודעים עד י"ב הפרוצדורה אולי להקל גם, הוא הגיש הוא צריך להגיש את הכל - -

את מדברת על הנגשת מבנים?

לא, רגע שנייה שנייה, לא, אם הוא הגיש בקשה להנגשת מבנה להנגשה פרטנית במבנה, זאת אומרת שהוא יצטרך גם לטיול, למה להגיש את הכל כפרוצדורה נפרדת?

לא, הפרוצדורה הנפרדת אם יורשה לי להשיב, היא זה שיש לי לקות ראיה, לקות שמיעה או נחות פיזית, זה לא אומר אוטומטית שום דבר על סוג ההנגשה שאני אצטרך למוזיאון, או סוג ההנגשה שאני אצטרך לסיור עירוני, או סוג ההנגשה שאני אצטרך לטיול בשביל הנחש.

אבל אפשר לאסוף את זה לפעם אחת שאנחנו מכינים.

אז זה מה שאנחנו עושים בתוכנית שנבנית במאי לשנה הבאה.

תודה רבה. אודליה פיטוסי מנהלת מקצועית בשמחה לילד וחברה בוועדת המומחים באו"ם יש מצגת קצרה ברשותך אם אפשר להעלות אותה.

האמת שאנחנו לא מוצאים את המצגת.

אז רק אודליה, ראיתי משהו במצגת לגבי פתרונות שאתם מציעים, אולי תתמקדו על הדברים האלה בסדר?

אז אנחנו באמת, אני אגיד כמה דברים, דבר ראשון מאז הפעם האחרונה שאני הייתי בבית ספר אני יודעת זה לא ניכר אבל פעם אחרונה שאני הייתי בבית ספר זה ברור שנעשו שינויים, זה ברור אם אני חלמתי לצאת לטיול שנתי ויצאתי בסוף, בכל מערכת החינוך שהייתי בחינוך הרגיל, רק לטיול שנתי אחד בכיתה י"ב, ואני יודעת שהיום ילדים יותר מבינים שהם רוצים הם יותר דורשים, והם באים, אבל זה לא אמור להיות ככה.

ואתם אומרים יש בפורטל הורים לא כל ההורים בטח בנויים, לא כהורים צריכים לבוא ולהילחם על המקום של הילדים שלהם, ולדרוש את זה, מחנכת כיתה היא יודעת בוודאות, אם היא לא יודעת זאת בעיה, שיש לה ילד עם מוגבלות, היא צריכה, היא צריכה לספק את הידע, היא צריכה להיות המקור של הדבר הזה ולא ההורה עצמו ולא הילד עצמו בוודאי ובוודאי, הרבה פעמים הורים גם חוששים להוציא ילד לטיול שנתי, ואז זה מאוד מאוד נוח לבתי הספר שהילד לא יצא, כי אם ההורה חושש אז למה שאנחנו בכלל ניקח.

ואני חושבת שטיול בית ספר הרבה פעמים הוא נחשב כמו קצפת, כמו רשות כמו איזה אקסטרה, אני זוכרת שאני הייתי בבית הספר אז היו אומרים לי תנוחי בבית, למה את יוצאת לטיול שנתי? תנוחי בבית, ולא מבינים באמת את הערך הדרמטי שזה תורם לילד, וברמת המחנך וברמת המנהל, וכשאני אומרת את זה, וכשאתם מדברים על הכשרות ואני מברכת על ההכשרות האלה שאתם עושים, אני חושבת שצריך להיות ההכשרות חובה למנהל, לבית ספר, למורה, למחנכת כל דבר.

ואנחנו בשמחה לילד באמת היינו רוצים לתכלל איזשהו פיילוט, אנחנו יכולים להציע, אתם יכולים אחרת, יכולים לשבת ולחשוב על זה, אבל זאת איזשהו פיילוט, על מנת שבאמת יותר ויותר ילדים ייצאו לבית הספר.

אתמול קיבלתי הודעה מאמא באמת חזקה, אמא פייטרית, והיא שואלת אותי, הילד שלי צריך לצאת לטיול בפולין כמו שאת אמרת, אין לי מושג מה עושים, למה היא צריכה לעמוד מול הדבר הזה? למה היא צריכה למצוא פתרונות? למה היא צריכה ליצור קשר עם חינוך מיוחד לדעת אם יהיה נגיש אם לא יהיה נגיש, איך יהיה נגיש? היא לא מוכרחה לתכלל את זה.

ואנחנו באמת מציעים לעשות איזה שהוא פיילוט ,שבאמת לקחת ככה 100 תלמידים בתוך בפריפריה בתוך כל רחבי מדינת ישראל, ולתת את השירות שלנו שזה גם עניין של הכשרה, גם עניין של להבין איזה פתרונות כח צריכים, אנחנו מדברים הרבה מאוד על מוגבלות פיזית, כי היא באמת נראית, הרי יש הרבה מאוד ילדים עם מוגבלות רפואית, עם מוגבלות שקופה, ילדים עם סוכרת, ילדים עם אלרגיות מסוימות, שהרבה פעמים באמת ההורים שהם מאוד מאוד חוששים, ואין את ההכשרה לבית הספר, אז אנחנו כן יכולים לספק את הדבר הזה, וכמובן באמת בעיקר שבית הספר יראה בטיול עבור הילד הזה הספציפי, הזדמנות ולא נטל.

אנחנו באמת מאמינים שאפשר לתכנן את זה בצורה של וואן סטופ, במובן שאנחנו נספק את המידע, את הדרך את החיבור לספקים המתאימים, את החיבור לצוות הרפואי, את ההכשרה הרפואית שאולי המורה צריך, אולי העוזר צריך, לפעמים עוזר נמצא עם הילד כמה שעות בבית הספר, אבל זה לא שווה ערך שהוא נמצא בשטח, הוא לא יודע באמת מה לעשות, ואם מישהו לא ייקח אותו ויכשיר אותו באופן מלא זה לא יקרה, ואני באמת באמת מאמינה שהדברים האלה אפשריים.

אני אגיד עוד משהו ברמה של מהכובעים האחרים שלי, כמי שהיא בחברה בוועדה באו"ם להתאמה לזכויות לאנשים עם מוגבלות, לכל ילד יש זכות, אנחנו מדברים אנחנו מאמינים שבאמת כל ילד צריך להיות, כל בית ספר צריך להיות בית ספר שהוא מכיל, ומכיל לא במובן שאנחנו רגישים אליו וטובים, אלא יודעים לקחת את זה באמת את המורכבות שלו ולראות אותה כחלק ממגוון אנושי, ולהתעשר מתוכה, ולא לראות בו איזשהו כסף או איזשהו פרויקט או איזשהו מעשה החסד של הדבר הזה, ואני חושבת שזה גם לא בשמיים, באמת זה לא בשמים, והתמורות של הדבר הזה הן באות בסופו של דבר בשטח, אנחנו עמותת שמחה לילד, באמת עובדים על הפיתוח של המיומנויות של החבר'ה שלנו, זה ברור לנו שטיול אחד כזה יכול להקפיץ אותם 17 מדרגות קדימה, ואז אחר כך הם ירצו להתנדב, הרבה ילדים אני זה אולי שייך לנושא אחר אבל זה כן קשור, הרבה ילדים שלנו בכלל לא מציעים להם לצאת להתנדבות מחויבות אישית, אומרים לא משנה הוא לא צריך להתנדב כולם מתנדבים איתו, כל מיני דברים כאלה ולא עושים איזושהי הכשרה בעניין הזה, ובחוויה שלי זה ממש חבל שאנחנו לא בעצם מאפשרים לילדים שלנו לתלמידים שלנו להתפתח ולהגיע למקומות חדשים, תודה.

תודה רבה, כן בדיוק יש פה את נועה סוויסה מועצת התלמידים והנוער הארצית, אחריה יצחק.

שלום אני נועה ואין לי רגל, מפתיע זה לא שם המשפחה שלי למרות שהרבה אנשים אוהבים לחבר את השניים, אז כמו שאמרתי אני נועה סוויסה מחולון בת ,16 תלמידת כיתה י"א.

לפני שמונה שנים איבדתי את רגלי השמאלית בתאונת דרכים, הדבר הכי חשוב שרציתי לומר לוועדה דבר ראשון, זה שאני לא המגבלה שלי זה מצב משתנה, הרגל לא תצמח מסתבר אבל אני משתנה, מה שהיה נכון לפני שנה בשבילי לא נכון לי עכשיו, אני מתייחסת לעצמי אחרת חברתית נפשית, אני צריכה שידברו איתי לפני שקובעים בשבילי מה הציוד המונגש שלי ואני אסביר, הטיול האחרון שהייתי בו הוציאו עליו המון כסף, ממש נתנו את המקסימום אבל זה לא היה ממש טיול, היינו במוזיאון היינו באוטובוס לא באמת טיילנו בזמן שכל השכבה טיילו בחוץ.

הכל מכוונה טובה כמובן לאחר שבטיולים הקודמים בשנים הקודמות לא ממש הנגישו את הטיול בשבילי, זה מונגש נכון אבל זה לא מה שאני צריכה, זה לא מותאם למצב הנפשי והפיזי שלי, להפך זה רק מוריד אותי למטה, זה שם אותי בסיטואציה גם איומה מול הכיתה, שבמקום לצאת לטיול כמו כולם הם נתקעים איתי, והם אוהבים אותי אז הם לא יגידו לי נועה זה באשמתך למרות שזה מה שכולם חושבים, אבל עכשיו השאלה היא מה היה קורה אם לא היו אוהבים אותי? מה יקרה לתלמיד שאין לו חברים? שרק יאשימו אותו במצב.

יש התייעצות עם אנשי מקצוע אבל מה עם ההתייעצות איתי עם התלמידים? השיחה נעשית מעל לראש שלנו, צריך לדבר עם המורים, צריך לדבר עם ההורים, לתכנן תקציב, צריך לערב אנשי מקצוע, אבל למה לא לשאול אותי מה אני רוצה? מה אני יכולה לעשות? מה לא יכולתי לעשות קודם אבל אני כן יכולה לעשות עכשיו? כי לא הייתי במצב הנפשי המתאים הפיזי המתאים.

יש נהלים מסודרים לכל דבר, יש נוהל להקפצה לתלמידים, יש נוהל למימון, יש נוהל למלווים, אבל אין נוהל מסודר לשיחה אז זה נופל בין הכיסאות, אז אין שיחה.

אני עברתי ארבעה טיולים שנתיים, בראשון האשימו אותי שאני מנצלת את המצב שלי כי אישרו שחברה תצטרף איתי למסלול המונגש אבל אני הורסת את הטיול שלה, בשני שמו את כולם באוהל בדואי, וזה היה או להוריד את הרגל התותבת מול אנשים שאני לא מכירה או לישון לבד, בטיול השלישי שכחו ממני ואמרו שאני לא יכולה לצאת לטיול, אבל אז החברים שלי אמרו שאם אני לא יוצאת הם לא יוצאים ובזכותם יצאנו לטיול המונגש ברגע האחרון.

אני רוצה לשאול אתכם שאלה שמקודם הועלתה כבר, האם הייתם מרגישים בנוח לצאת לטיול כשכולם יודעים שהטיול נראה כפי שהוא נראה בגללכם? גם אם לא נעשתה הכנה מבחינה חברתית, מה זה שונה לצאת לטיול אם כל הכיתה אחר כך שונאת אותך ומאשימה אותך? השאלה שלי איפה הנוהל החברתי?

תודה נועה. יצחק בבקשה.

תודה רבה על האישור לרשות הדיבור, קודם כל תודה על כינוס הוועדה זה לא מובן מאליו שמכנסים על נושא כזה ועדה.

מובן מאליו, תתרגל.

קודם כל אני רוצה להגיד תודה לכל הגורמים פה שבאים למען הנושא החשוב הזה, וגם לעמותות פה שתורמות מעל ומעבר ועוזרות, גם למשרד החינוך וגם לנו בתור החברים שחברים שלי שיש למצב והרבה אנשים שעוזרים בסיטואציה ותודה רבה קודם כל.

הייתי חושב אולי שאולי נחשוב על פרוצדורה אולי עם משרד החינוך, איך אני גם מנגישים את זה גם להורים וגם לבתי הספר בצורה שהיא יותר נוחה, ככה שיהיה יותר מימוש של התקציב, כי אם יש תקציב של 25 ולפי מה שהבנתי 4% רק ממומשים, זה מצב שלא אמר להיות בשום צורה.

הדבר השני שרציתי להגיד הוא על הטיולים בכללי, אני רוצה לדבר פה על הנושא של היציאה מחוץ לשטח בבתי הספר, על הפעילויות חוץ על שיתוף בעלי מוגבלויות עם כל דבר שכבר היה מחוץ לבתי הספר השנה לצערי כמעט לא קרה, זה דבר שבסופו של דבר מחבר מאחד בין תלמידים, ילדים שצריכים את זה בתקופת בגרויות בתקופת מבחנים, חייבים את השקט הנפשי את היציאה ולא קיבלו את זה בגלל רן ארז, לצערי ואני שואל פה עכשיו מה אנחנו עושים עם זה? אני יודע שבסוף המשרד דואג ורוצה וגם פה בכנסת אומרים ואנחנו נלחם ונלחם, אבל אנחנו צריכים לעשות משהו עכשיו עם זה ולדאוג לזה, כי לא הגיוני כי במצב העכשווי עכשיו אנחנו נשארים עם זה שנה ועוד שנה והבן אדם כאילו לא זז, אנחנו חייבים להילחם בזה בכל הכוח, כי בני נוער רק נפגעים מזה עכשיו, ורק ילדים מקבלים פגיעות נפשיות וכאילו ממשיכים ומתדרדרים בלי המצב החברתי, וכל המצב החברתי אנחנו נישאר תקועים במקום, וגם לארגן לנו פעילויות חוץ עם משולבות שנוער צריך את זה להכיר את האוכלוסייה, וגם בכללית טיולים חברתיים גיבוש וחברה, שזה נראה לי מעל הכל ותודה רבה.

תודה רבה.

חשוב לי רק לציין זה באמת חשוב, שבאמת באמת בתור מישהי שאוהבת לטייל אפשר להנגיש כל טיול, הייתי במרוקו, הייתי בהודו, אם רוצים אפשר למצוא את הדרכים של הנגשה, ולא לפצל על חשבון הילד, ולהגיד שבגלל הילד אנחנו עושים טיול אחר, וגם הרבה פעמים לצערי יש מנהלים לא כולם, יש מנהלים טובים ונהדרים ומקסימים, ויש מנהלים שאפילו ירמזו את זה לילד, מה אתה רוצה שכל הילדים שלך כל החברים בכיתה שלך לא ייצאו לטיול הזה, אנחנו נעשה דברים אחרים, אני עכשיו בדיוק כאילו קיבלתי הודעה, כאילו ממש עכשיו כרגע מאמא אחרת, שהציעו לילד שלה שהולכים למערות גוברין, ואומרים לה הילד לא יצא הוא יישאר בחוץ כי יש לו אפילפסיה, ועושים לו את זה ברמיזות מאוד מאוד קטנות, לא צריך לעשות את זה במהלכים גדולים, להגיד אנחנו לא מוצאים דברים, זה ברמיזות הקטנות האלה, להרים טלפון ולהגיד אולי לא כדאי, אולי אתה לא ממש מרגיש טוב, אולי זה יהיה לך קשה, אנחנו יודעים שיש פה זה, ואנחנו יודעים שאנחנו מחויבים.

ואני מצפה באמת גם מהנציבות, שבעניין הזה כאילו כן תבוא ותשים איזושהי רגל חזקה ויציבה ותגיד, אין מצב שאף ילד צריך עכשיו להתחיל לנהל את עצמו ולדחוף את עצמו, כדי שהוא יצא לטיול, הוא לא צריך להתעסק בזה, כל ילד לא מתעסק בזה, גם ילד עם מוגבלות לא צריך להתעסק בבירוקרטיה, בוודאי לא הוריו.

תודה רבה אודליה, נסכם את זה באם תרצו אין זו אגדה. עמוס דיברת? אז אני כן רוצה לשמוע את ההתייחסות.

טוב, אני עמוס תמם מהשלטון המקומי, אני מצטרף לכל הדברים שנאמרו ואנחנו בעצם כמו שמימי ציינה, עובדים בשיתוף פעולה כולנו ביחד עם הנציבות, עם משרד החינוך, עם הרשויות המקומיות מרכז השלטון המקומי, וכן מנסים כל הזמן לקדם ולשנות ולראות.

מה שמימי ציינה בעצם יש זרוע ביצועית במשרד החינוך, שזה ה"מתי"אות" ששם יש את מומחי התחום, כל ילד בעצם שמגיע למערכת, הוא לא מגיע רק עם הנגשה לטיולים, הוא מגיע עם הנגשה כללית שזה גם בינוי, גם רהוט שהוא צריך בכיתה ואביזרים שונים, והמערכת בונה את זה בצורה הוליסטית ועובדים על זה, ובאמת אם כולנו נצליח להגיע למצב שבחוזר מנכ"ל שנתחיל באוגוסט לארגן את שנת הלימודים הבאה, כנראה שנפתור חלק מהבעיות, וככל שאתם תציבו יותר בעיות, יהיה לנו קל יותר לנסות ולהביא פתרונות.

תודה רבה עמוס, רק אני אגיד ששבוע הבא אנחנו באמת מכנסים דיון על שילוב כללי, והיה חשוב לי היום לכנס דווקא על הנושא של טיולים. חבר הכנסת קינלי בבקשה.

כן אדוני היושב ראש, באמת תודה על הדיון החשוב הזה, ואני למרות שאמרת את הדברים אני רוצה להשתתף בצערו של עם ישראל בפטירתו של גדול הדור הרב אדלשטיין, בעיניי חשוב מאוד גם המודעות לכך גם ההיכרות עם מה שהוא עשה, ולכל אדם לא רק לאדם חרדי או למי שהכיר את תורתו ודרכו זה חשוב מאוד.

אני רוצה להציע משהו פרקטי למשרד החינוך שבדרך כלל עושה את ההבדל בסוגיות של ניצול תקציב, המודל של הגשת טפסים והנגשה הוא מודל טוב, אבל בוא נודה על האמת הוא מודל של פעם, אני חושב שצריך לעבור למודל, והאוצר תמיד מתנגד אבל בסוף הם מסכימים, של הגשת חשבוניות ללא הטופס המוקדם, לא אני מסביר שנייה, עד אנחנו גם בכנסת ובהרבה מוסדות ציבוריים היום, עד סכום מסוים אתה יכול להגיש ולקבל החזר, עכשיו נגיד ניקח דוגמה עד 2,500 שקלים עלות, אתה מגיש ומקבל, אתה יודע כאילו מה, שיש כללים על מה אתה מגיש אתה מקבל עמוד, אבל אתה לא צריך להגיש את הטופס קודם.

עכשיו רק שנבין, עם 2,500 שקלים הנגשת טיול, אפשר להוציא 10 אלפים תלמידים שהיום לא יצאו או יותר נכון או לא יוצאים או יוצאים ומקבלים, ואני מציע לכם לייצר מדרגה קלה ופשוטה של הגשה, שוב זה לא סתם גם נקבתי בסכום כי זה סכום ביניים שמקובל בקולות קוראים אחרים, עד 2,500 שקלים ילד שמוכר לפי הכללים אתה מקבל החזר. מעל זה תגיש טופס תקבל אישור, אני מבטיח לכם זה פשוט ההבדל בין פוש לבין פול, ברגע שאתה עושה את הפוש הזה, אתה דוחף את האנשים ואומר תגישו לי אתם תקבלו אתה מקבל.

מה שקורה כמו שהרבה אנשים תיארו פה, יש פה שתי בעיות במערכת, אנחנו א' מכילים ילדים יותר, ולצערנו המערכת לוקח לה הרבה זמן, זה טבעי לעבור ממערכת חינוך רגיל למערכת שהיא כולה חינוך מיוחד, זה תהליך שכל ישראל עוברת ואני מאחל לנו שהיא תמשיך לעבור עד שלא יהיה ילד שילמד במוסד נפרד למעט יוצאים מן הכלל.

אבל הדבר השני זה לייצר מצב שבו פעם אחת המודעות נמצאת בשטח, כנראה שיש לנו פער גדול, ופעם שנייה קל ופשוט להגיש חשבוניות ולקבל החזר, המקובל במצבים כאלה זה לקבוע שתי מדרגות, אני אומר כאן היעד של משרד החינוך צריך להיות להגיע פה לוועדת החינוך שנה הבאה, ולומר לבקש עוד כסף, אז נדע שהצלחנו, ש- 25 מיליון ייגמרו, זה אומר אמרתי אלפי ילדים יצאו לטיול, יהיה החזר לרשויות, ובמצב כזה נדע שאנחנו צריכים לתת עוד תקציב, תודה.

תודה רבה. אני אסכם, אני רוצה לומר שהוועדה מתייחסת בחשיבות רבה לנושא של תלמידים עם מוגבלויות, הוועדה מתכוונת להמשיך לטפל ולעקוב סביב הנושא הזה, בדרך טבע לאורך כל השנה.

הוועדה שמחה לשמוע ממשרד החינוך שהוא קשוב לצורכי התלמידים עם מוגבלויות ושיש למשרד פתרונות מותאמים לכל תלמיד, הוועדה רשמה לפניה שהמשרד הביע נכונות לטפל בכל פנייה שבנדון, כמו שהיה עד היום וזה ימשיך ביתר שאת במידה והפניה אכן תועבר אליה.

הוועדה מציינת שעל אף הרצון הטוב של המשרד, בפועל לא כל התלמידים מקבלים את ההנגשה הנדרשת, ולכן אנחנו מבקשים ממשרד החינוך להתאים את אמות המידה לזכאות למעוניינים, להכללת כל התלמידים של אותה הנגשה, ואני חושב שההנגשה הזאת צריכה להיות עם התאמה רגשית וחברתית כלפי אותו תלמיד.

הוועדה גם שמחה לשמוע שיש תקציב גדול להנגשות, לצערי כמו שאמר חבר הכנסת קינלי ושאר החברים, התקציב הזה לא מנוצל במלואו בלשון המעטה, אנחנו אומרים על כ- 4% ביצוע, הוועדה שמה לעצמה יעד לנצל את כלל התקציב, ואני אין לי ספק שחברי קואליציה ואופוזיציה יצטרפו ויצביעו בעד על התקציב הנוסף לכשיתבקש.

הוועדה ביקשה ממשרד החינוך לוודא שכלל ההורים ידעו ויגיע אליהם המידע הנדרש בנושא, כדי שיוכלו לפנות בבקשה עבור ילדיהם וינצלו את התקציב.

אני מצטרף לבקשה של חבר הכנסת קינלי לעבור לשיטת הנגשת חשבוניות, ותקבעו את הדרג ואת הרף של הסכום.

הוועדה ביקשה ממשרד החינוך ליצור מאגר של פעילויות חוץ בית ספרית, איזה מהם מונגשות איזה נגישות קיימת בכל אתר, לדעת הוועדה יש סרבול וזה התחושה שלי.

בתהליך ההנגשה משרד החינוך, הרשות המקומית, מנהלת בית הספר, הוועדה קוראת לפשט את התהליך, ואני פונה גם למרכז השלטון המקומי במידה ואכן יצטרך לתת את התקציב הנדרש מטעמכם עבור הנגישות של תלמידים.

ואני רוצה לסיים ולומר, אני קורא לכנס ישיבה שולחן עגול של העמותות, תלמידים, מנהלי בית הספר, משרד החינוך, אני כמובן מצטרף כדי לקדם עוד בחודשים הקרובים, איזשהו פיילוט ולראות איך אנחנו מקדמים את זה בצורה טובה מקצועית, כמובן אני מבין שהמשרד יש את השיקולים המקצועיים שלו, ואני מציעה את עזרתי בנושא, כמובן עם תלמידי בית הספר, השלטון המקומי וכל השחקנים בנושא.

תודה רבה אני נועל את הישיבה.


הישיבה ננעלה בשעה 11:00.