פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



41
הוועדה לענייני ביקורת המדינה
29/05/2023



מושב ראשון



פרוטוקול מס' 36
מישיבת הוועדה לענייני ביקורת המדינה
יום שני, ט' בסיון התשפ"ג (29 במאי 2023), שעה 12:15

הטיפול הממשלתי בחוסר מעש בקרב צעירים בחברה הערבית - דוח שנתי של מבקר המדינה 2023.

חברי הוועדה: מיקי לוי – היו"ר
ואליד אלהואשלה

יאסר חוג'יראת
ווליד טאהא
אחמד טיבי
עופר כסיף
צבי ידידיה סוכות
יוסף עטאונה

ליאורה שמעוני - מנהלת החטיבה לביקורת תחומי חברה ורווחה, משרד מבקר המדינה

ד"ר הודיה למפרט - מנהלת ביקורת, משרד מבקר המדינה

ד"ר גיא אלעד - מנהל ביקורת, משרד מבקר המדינה

מיכל לילך מבורך - סגנית מנהל אגף, משרד מבקר המדינה

שירין נטור חאפי - מנהלת אגף א' בחברה הערבית, משרד החינוך

גיל הכהן - רפרנטית תעסוקה אג"ת, משרד האוצר

חסאן טואפרה - ראש הרשות לפיתוח כלכלי בחברה הערבית, המשרד לשוויון חברתי

רועי יסוד - רמ"ט הרשות לפיתוח כלכלי במגזר המיעוטים, המשרד לשוויון חברתי

אושרת שמעון - מנהלת תחום בכיר תעסוקת חברה ערבית, משרד העבודה

ראובן אדרעי - מנהל תחום הבטחת הכנסה ואוכלוסיות מיוחדות, שירות התעסוקה, משרד העבודה

יעל מיזרוחין - מנהלת שותפויות ותחום חברה ערבית בתכנית יתד, משרד הרווחה והביטחון החברתי

איילת סוטו - ר' חו' אג"מ ומחוזות תכנון אג"ת מ"י, המשרד לביטחון לאומי

ענבל שרה דואק - מנהלת תחום תוכניות משטרה את"ב בל"מ, המשרד לביטחון לאומי

חגי ברוש - מנהל תחום בכיר, פיתוח, טיפול ושיקום, המשרד לביטחון לאומי

רפ"ק יונס אבו ליל - ק' תיאום קשרי חוץ אגף סי"ף מ"י, המשרד לביטחון לאומי

טלל דולב - ר' אגף יישום תוכניות ור' צוות יישום של החלטת ממשלה 549, משרד רוה"מ

אברהם מרציאנו - מנהל תוכניות קרן מפעלים מיוחדים, המוסד לביטוח לאומי

חיאם קעאדן - סמנכ"ל המגזר הערבי, מרכז השלטון המקומי

רנין סבאח - עו"ס קהילה, מח' רווחה, מועצה מקומית כסיפה

ד"ר אחמד בדראן - חוקר, התוכנית לחברה הערבית בישראל, המכון הישראלי לדמוקרטיה

כארם שביטה - יו"ר אוסרת אל איסלמיה

אחמד אסמר - מנהל תחום, אגף אקדמי, המועצה להשכלה גבוהה

סלימאן אלעמור - מנכ"ל שותף, ארגון אג'יק, מכון הנגב

חולוד הודא אבו עבייד - רכזת הפורום לדו-קיום בנגב

פלורינה הלמן לוין

רונית רבי




רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.


הטיפול הממשלתי בחוסר מעש בקרב צעירים בחברה הערבית - דוח שנתי של מבקר המדינה 2023

צוהריים טובים, תודה רבה לכולם שבאתם. הנושא על הפרק: הטיפול הממשלתי בחוסר מעש בקרב צעירים בחברה הערבית - דוח של מבקר המדינה. מכובדיי כולם, אני כבר מתנצל ואומר שאני לא אצליח כנראה להגיע לכל מי שנמצא פה. אני אשתדל. בוודאי ובוודאי לא שניים מאותו גוף. וגם מי שיקבל את זכות הדיבור זה יהיה שתי דקות, כי יש כאן הרבה מאוד אנשים. כשיש לי זמן אין לי בעיה לתת לאנשים לדבר. ומי שיפתח את הנושא זה מי שביצע את הדוח עצמו, זה משרד מבקר המדינה, וחבר הכנסת טיבי ביקש לדבר מייד לאחר מכן, כי יש דוח אישי שלו.

לא דוח אישי.

דוח פרטי? סליחה, הצעת חוק פרטית. בבקשה.

שלום רב לכולם, אנחנו נמצאים כאן אחרי שפרסמנו לא מזמן, החודש הזה את הדוח על טיפול המדינה בצעירים חסרי מעש בחברה הערבית. צריך לציין ש-30% מהצעירים בני ה-24-18 במדינת ישראל הם צעירים ערבים. אחרי אירוע של שומר חומות נדרשנו לסוגיה מה קרה שם בשומר חומות, ומה קרה עם כל נושא ההתפרעויות שהיו בתוך מדינת ישראל. החלטנו לבדוק מיהם אותם אנשים שיצאו החוצה, ובמה מדובר. כאשר התחלנו לבדוק את הנושא הזה הסתבר לנו לתדהמתנו, למרות שזה דבר שהיה ידוע, שכאשר צעיר יהודי מסיים את כיתה י"ב עומדות בפניו כמה אפשרויות מאוד מאוד ברורות, טבעיות ורגילות, הוא יתגייס לצבא, הוא יעשה שירות לאומי, אולי הוא ילך ללימודים אקדמיים, אולי הוא ילך לישיבה תיכונית. אבל אז כשאנחנו מסתכלים על הצעיר הערבי שמסיים את לימודיו, בעצם הוא נמצא במקום חסר כל הכוונה, חסר כל ידע לאן הוא צריך ללכת, אולי הוא יתקבל ללימודים אקדמיים, אולי הוא לא יתקבל ללימודים האקדמיים – תכף נראה את הנתונים בנושא הזה – אולי הוא יתחיל לעבוד, אבל הוא לא רכש שום מקצוע. אף אחד לא כיוון אותו לאיזושהי הכשרה מקצועית מיוחדת. בעצם הוא נמצא קצת תלוש, וצריך למצוא את חייו מהרגע שבו הוא פסע מעבר לשער בית הספר התיכון.

ניסינו להגיע לעומק של הדברים ולבדוק במה מדובר, ואז ראינו ששיעור חוסר המעש בקרב צעירים ערבים מגיע לפי שניים בערך מהשיעור שלהם בקרב יהודים. בעוד אצל יהודים בממוצע - - -

לפי הדוח שלכם פי שלושה.

הממוצע של גברים ונשים. אם אני מדברת על גברים ונשים ביחד – 15% אצל היהודים, בערך 30% אצל הערבים. אם אני מסתכלת רק על הגברים, אתה צודק, השיעור יותר גבוה.

ניסינו לבדוק במה מדובר. ואז השתמשנו בדוח הזה בכלים מתודולוגיים מאוד מאוד מתקדמים, שאני חייבת לומר שלא נעשה בהם שימוש באף מקום במדינת ישראל. לא יודעת עד כמה נעשים דברים כאלה בעולם. בכל אופן אלו כלים מתודולוגיים מאוד משמעותיים. אספנו נתונים מגופים רבים. על מה אני מדברת? אני מדגישה את העניין של הנתונים משום שלא מדובר כאן על תחושות בטן, לא מדובר פה על מחשבות, אלא מדובר כאן על עובדות חיות וקיימות. הנתונים שאספנו הם ממשרד החינוך, כולל רמ"ה עם כל הנושא של הציונים במבחנים וכדומה, מהביטוח הלאומי, ממשרד הרווחה, מהמשטרה, משירות התעסוקה. מגופים רבים לקחנו את כל הנתונים האלה, וניסינו להסתכל בראייה מתכללת באמצעות מתודולוגיות מתקדמות ביותר, כולל machine learning, כולל ניתוחים של עצי החלטה, אשכולות, דברים שתכף נספר לכם גם מה התוצאות של הבדיקה הזאת.

ובסופו של דבר חשפנו כאן דברים שאלמלא היינו משתמשים במתודולוגיות האלו לא יכולנו להגיע למה שהגענו. הצלחנו באמצעות השיטות האלה להבין מהם אותם מאפיינים שבסופו של דבר יכולים להביא את הצעיר הערבי להיות חסר מעש בחייו הצעירים בוגרים, מה שנקרא. צריך לדעת גם שצעיר בוגר, גיל 24-18, שהוא חסר מעש, הסיכויים שלו להיות חסר מעש גם כאשר הוא מבוגר גדולים יותר. יותר מזה שהם גדולים יותר, הוא גם יכול להוריש את זה לדורות הבאים.

את הדוח הזה ביצעו מיכל לילך מבורך, שהיא סגנית מנהלת אגף, מנהל האגף לא יכול להגיע הנה, ושני עובדים שנמצאים פה לצידי, והם יציגו את הממצאים, ד"ר הודיה למפרט וד"ר גיא אלעד. שניהם עובדים שמשקפים גם את העשייה שלנו במשרד מבקר המדינה מבחינת היכולת המחקרית שלנו, מקום שאליו המשרד הולך בימים האלה. אני אתן להם להציג את הדברים, בקצרה כמובן.

יש לי משהו לחבריי חברי הכנסת, יכולתי לטאטא את הדוח הזה מתחת לשולחן, אתם יודעים שזה בסמכותי. חשבתי שזה אחד הדוחות היותר חשובים לעתידה של החברה הישראלית בכלל. ערביי ישראל כמרכיב, כחלק מהחברה הישראלית. זה דוח טעון, נשתדל להעביר אותו ולראות מה אנחנו עושים לעתיד לבוא. לבוא ולדון בו, לא עשינו כלום. השאלה מה התוצרים העתידיים לדוח הזה. ולכן ראיתי חשיבות עליונה דווקא עכשיו להביא אותו, כי הוא מהווה ממש בנתונים האלה סכנה לחברה הישראלית, ולחברה הערבית בפרט.

תודה, מיקי.

בבקשה להמשיך.

בדוח שלנו בדקנו שלושה דברים, את מאפייני הצעירים הערבים, את ההשפעות של מערכת החינוך על חוסר המעש בקרב הצעירים הערבים, ואת מה שקורה איתם אחרי מערכת החינוך, שזאת הכוונה, השמה והכשרה של הצעירים.

נתוני מפתח שמצאנו – שוב, בקצרה, לא ניכנס לכל הדברים האלה – מצאנו שחוסר מעש בקרב הערבים זה 29% בגברים. הנזק הישיר של התעסוקה של הצעירים האלה הוא כחמישה מיליארד ש"ח לחומש, או מיליארד ש"ח לשנה. ראינו שיש עלייה בשיעור הפשיעה. למרות שלא התמקדנו בדוח בפשיעה בעיקרה, ראינו שיש עלייה של 50% בשיעור הפשיעה בין השנים 2015 ל-2019. עשינו בדיקה כמה צעירים ערבים נחסמים מללכת לאוניברסיטאות בישראל בגלל מבחן יע"ל. שוב, מי שלא למד בעברית את הבגרות שלו נדרש למבחן יע"ל בשביל להתקבל לאוניברסיטאות. לכל אוניברסיטה יש את החופש האקדמי שלה לבחור את ציון הרף שלה, וראינו שהרבה צעירים ערבים פשוט נחסמים בגלל הידע שלהם בעברית, גם אם הם קיבלו ציון פסיכומטרי שיכול לאפשר להם להתקבל לאוניברסיטה. ראינו שבאוניברסיטת בן גוריון – כדוגמה לאוניברסיטה שנמצאת בנגב ועיקר הבדואים, תכף נגיע ספציפית לעניין של הבדואים – זאת האוניברסיטה המרכזית שמקבלת בדואים, אבל ראינו שיש רק בדואי אחד מתוך 996 בוגרי הלימודים להנדסה בשנת 2019. ושבתוכניות שהממשלה עושה, ביניהם זה שנת מעבר, רק 3% מהערבים יכולים להשתתף. זו התוכנית שהמדינה מציעה לתופעה של חוסר מעש.

דבר ראשון שעשינו, אספנו את הנתונים ולמדנו, כמו שליאורה אמרה מקודם, עשינו מודל של ניתוח אשכולות באמצעות למידת מכונה בשביל ללמוד מי אלה אותם חסרי מעש בחברה הערבית. רק הקדמה קטנה, חוסר מעש מוגדר, קיבלנו את הנתונים מביטוח לאומי, והגדרנו חוסר מעש בתור מי שלא לומד, לא עובד, ולא נמצא בהכשרה מקצועית. מתוך הנתונים של ביטוח לאומי הורדנו את מי שנמצא בחו"ל, הורדנו את מי שיש לו אחוזי נכות מעל רף מסוים, וזו האוכלוסייה שנשארנו איתה.

בשנים האחרונות דיברו על זה שיש חוסר מעש בקרב הערבים. ראינו שבשנים האחרונות המגמה ביישובים הערבים בצפון, בערים הגדולות של הערבים, כמו שפרעם, סח'נין, נצרת, יש או מגמה של סטגנציה או אפילו מגמה של ירידה קלה ברמת חוסר המעש בקרב הצעירים הערבים. לעומת זאת, זה החצי התחתון של הגרפים פה, כשאנחנו הולכים ליישובים הבדואים, בייחוד לפזורה הבדואית, אנחנו רואים שבשנים הללו היה גידול משמעותי בחוסר המעש בקרב הצעירים בערים הללו.

אבל לא בדקתם למה?

כן.

רגע, רגע, סבלנות, זה דוח רציני.

כי הוא בעצמו צעיר בדואי.

אבל הוא שובר את הסטטיסטיקה, אחמד.

נכון.

שוב, אז יש את התמונה הכללית, וכשעושים זום אין פנימה רואים איפה הבעיה באמת נמצאת, איפה המגמה של הבעיה. הבעיה נמצאת בכל המקומות, אבל המגמה מחריפה בייחוד בדרום. דבר נוסף שעשינו, אמרנו: בואו ונראה האם אנחנו יכולים באמצעות הכלים של ה- machine learningלבחון האם אפשר לחזות בגיל צעיר יותר את ההסתברות שצעיר ערבי יהיה חסר מעש.

חבר הכנסת טיבי, אם אתה צריך ללכת, כשתחזור תקבל ראשון.

אני אהיה פה עוד שתי דקות.

לדעתי הוא לא יסיים, אבל בסדר.

אנסה למהר. עשינו חיזוי לבדוק מה ההסתברות של צעיר בכיתה ח' להיות חסר מעש. לקחנו את הנתונים של רמ"ה, לקחנו את כל הנתונים שיש לנו עד כיתה ח', נתונים מביטוח לאומי על ההכנסות של ההורים, על האשכול הסוציו-אקונומי, הדירוג של בית הספר, והגענו ליכולת די יפה, הוא פגע וידע לחזות, על דאטה שהמודל שלנו לא מכיר, שב-72% ההסתברות של ילד בכיתה ח' היא להיות חסר מעש. אנחנו מאמינים שלמשרד החינוך עם הדאטה שיש לו, שהוא הרבה יותר רחב, כמו ההתנהגות של הילד בבית הספר, איחורים, חיסורים, וכאלה, אם משרד החינוך יאמץ מודל שכזה אפשר להגיע לאחוזים הרבה הרבה גבוהים. ונציין שגם באנגליה עשו משהו כזה במערכת החינוך שם.

עוד דבר שבדקנו במערכת החינוך, בדקנו איך המדדים של מערכת החינוך משפיעים על חוסר מעש. באופן טריוויאלי מה שחשבנו זה שככל שהצעיר סיים י"ב, הרחיב במתמטיקה, הרחיב באנגלית, עשה פסיכומטרי, כל הדברים האלה אמורים להוריד את ההסתברות שלו להיות חסר מעש. בקרב הבנות, כמו שאנחנו רואים בגרף הזה באדום למטה, אכן כל הדברים האלה מורידים את חוסר המעש שלהן האופן מובהק סטטיסטית.

הדבר המפתיע שראינו בקרב הבנים, כל המדדים האלה של החינוך השפיעו לכיוון ההפוך, מי שהרחיב במתמטיקה לארבע-חמש יחידות, מי שהרחיב באנגלית – מה ששכחתי להגיד זה שאני מדבר על כל מי שלא הלך להשכלה גבוהה. הוצאתי את כל מי שהלך להשכלה על תיכונית החוצה. מי שלא הלך להשכלה גבוהה, ככל שהוא השתמש יותר בנתונים של מערכת החינוך, הרחיב לארבע או לחמש יחידות במתמטיקה, באנגלית, בעברית, עשה פסיכומטרי, נכח בכיתה י"ב, כל הדברים האלה השפיעו לשלילה על ההסתברות שלו לא להיות חסר מעש.

כלומר, הסיכויים שלו להיות חסר מעש יותר גבוהים.

נכון. מצאנו שיש אמות מידה בין-לאומיות, עשינו בזה מחקר משווה, שמראות מה מערכת החינוך צריכה לעשות בשביל להכווין את אותם צעירים שלא הולכים להשכלה גבוהה על מנת שהם לא יהיו חסרי מעש. אנחנו מוצאים שבחינוך הערבי בישראל זה לא ממש קורה, רוב הדברים האלה לא קורים.

אני אמשיך מכאן. כמו שראינו, במערכת החינוך יש את האפשרות לתת לצעירים האלה שוויון הזדמנויות, לאפשר להם, ולתת להם את הכלים כדי שבבגרותם הם לא יהיו חסרי מעש. צעיר ערבי עוזב את מערכת החינוך וישר מגיע לחיים עצמאיים, ואם הוא לא יקבל את הכלים שהוא זקוק להם במערכת החינוך אז כבר יהיה מאוד מאוד קשה אחר כך להשלים את הכלים האלה. אחד הכלים הכי משמעותיים זה הנושא של השפה העברית. הלכנו לראות מה רמת העברית שתלמידי תיכון לומדים בבית ספר, וגם כן תלמידי יסודי. ויותר ספציפי, בדקנו את איכות ההוראה של העברית. ראינו שאחוז מאוד גבוה, לכ-50% מהמורים לעברית במערכת החינוך אין את ההשכלה המתאימה, את התואר המתאים כדי ללמד עברית. אלו מורים שלמדו כל מיני דברים אחרים ולקחו אותם ללמד עברית.

היינו בבתי ספר וראינו שהמורים האלה בעצמם לא תמיד יודעים את השפה העברית על בוריה, והשיעורים מתנהלים לא בעברית. לומדים הרבה דקדוק, אבל לא לומדים הרבה עברית. וכן, מורים המועמדים להוראה, כ-96% לא ניגשו או לא עברו מבחן בקיאות בעברית לפני שהם קיבלו שיבוץ להיות מורים לעברית. כמובן שאנחנו ממליצים שמשרד החינוך יטפל בדבר הזה וידאג שמורים לעברית ידעו עברית, ושהשיעורים יתנהלו בשפה העברית. וילד שמסיים 12 שנות לימוד במדינת ישראל, כשהרוב דובר עברית, ידע להשתמש בשפה העברית כדי שהוא יוכל אחרי זה להצליח גם בהשכלה הגבוהה וגם בתעסוקה.

בדקנו גם את מרכזי ריאן, שמיועדים להכוונה מקצועית בחברה הערבית. הם במקור נועדו כדי לעזור בעיקר לנשים, אבל בדקנו גם את ההשפעה שלהם על צעירים. חשוב להבין שיש קושי מתודולוגי לבדוק אפקט סיבתי של איזושהי תוכנית ממשלתית על מי שמגיע אליה, על המשתתפים בה, כי יש הבדלים, מן הסתם, בין אלה שמראש הולכים למרכזי ריאן, ולא הולכים למרכזי ריאן, כי מי שהולך למרכזי ריאן הוא אחד שמחפש עבודה. אז אם נסתכל סתם על נתונים בלי לחפור לעומק, נקבל שמי שהלך למרכז ריאן מועסק בשיעור גבוה יותר מאשר מי שלא הלך. אבל אנחנו רוצים לדעת מה האפקט הסיבתי של ריאן, אז השתמשנו בכלים מתודולוגיים קצת מורכבים כדי למצוא אפקט סיבתי. עשינו את זה, ולא מצאנו בנתונים שהיו לנו השפעה מובהקת על מי שהלך לריאן לעומת מי שלא הלך לריאן על שיעורי התעסוקה שלו בקרב צעירים. אז ההמלצה שלנו בכיוון הזה היא לראות איך מתאימים את מרכזי ריאן לצעירים, כי מרכזי ריאן פרוסים בכל החברה הערבית, ואפשר להשתמש בפריסה שלהם וביכולות שלהם כדי לעזור גם לצעירים, וגם לבדוק את האפקטיביות של המרכזים מדי פעם בשיטות מתודולוגיות מדעיות מקובלות.

לגבי שנת מעבר, בתוכניות החומש גם משרד העבודה וגם המשרד לשוויון חברתי מכינים תוכניות של שנת מעבר. בדקנו את התוכניות האלה, אלו תוכניות שעוד לא התחילו לפעול, אז הסתכלנו רק על התוכניות, התוכניות נראות טוב, הושקעה בהן הרבה מחשבה, הרבה מאמץ. אנחנו רק מעירים שהתוכניות האלה מיועדות למס' מצומצם יחסית של צעירים, ואנחנו לא רואים איך טיפול במס' מצומצם יביא פתרון לבעיה כל כך רחבה בחברה הערבית, שמהווה באמת בעיה של 30% מהצעירים הערבים. בנוסף, העלות פר משתתף לכל אחד בתוכנית הזאת מאוד גבוהה, לכן יהיה קשה תקציבית להרחיב אותה. לכן אנחנו חושבים שזה פתרון טוב, אבל הוא חלקי מדיי, וצריך לחשוב על פתרונות נוספים שיתאימו לכלל החברה הערבית.

בדקנו גם את ההשתלבות של צעירים ערבים במוסדות להשכלה גבוהה. אחד הדברים ששמנו לב אליהם הוא שהרבה צעירים מוכשרים, שמקבלים ציוני פסיכומטרי לא רעים בכלל – שתיאורטית אם הם היו יהודים הם היו יכולים להיכנס עם הציונים הפסיכומטריים האלה למוסדות להשכלה גבוהה – אבל הם צריכים לעשות מבחן נוסף בשפה העברית שנקרא מבחן יע"ל, ולכל אוניברסיטה יש את הזכות לקבוע מה הסף המינימלי של מבחן יע"ל, שמי שמקבל פחות ממנו לא יכול להיכנס בשערי האוניברסיטה.

יהודי עולה חדש לא יודע עברית טובה, והיה מקבל ציונים פסיכומטריים טובים, הוא היה נכנס או שהיה צריך גם יע"ל?

מי שעשה את הפסיכומטרי בעברית לא צריך לעשות את מבחן יע"ל. מי שעשה פסיכומטרי בשפה אחרת צריך לעשות מבחן יע"ל, זאת ההגדרה. אבל בפועל רוב רובם של מי שעושה את המבחנים האלה אלו צעירים ערבים. והמבחנים האלה בפועל באמת חוסמים צעירים ערבים רבים מלהיכנס לאוניברסיטה, ובפועל או שהם הולכים ללמוד בחו"ל, והרבה מאוד הולכים ללמוד בחו"ל, כ-15,000.

חוזרים מצטיינים, אגב, גם רופאים, גם מהנדסים.

הם חוזרים מצטיינים, אבל העברית שלהם עדיין לא משתפרת כשהם חוזרים, והם עדיין נתקלים בחסמים בשוק העבודה כתוצאה מרמת עברית נמוכה. זאת אומרת שלא פתרנו את הבעיה הזאת כשדחינו אותם מלהגיע לאוניברסיטאות אצלו. ובחיפה ראינו שעשו איזשהו - - -

יש לי שאלה, טרם מבחן יע"ל, מי שעושה קורס הכנה, מי שעושה משהו, הרי החבר'ה שלא עשו בגרות לדוגמה עושים שנה מכינה. האם מישהו דאג במשרד החינוך לעשות מכינה לצעירים הערבים?

באוניברסיטת חיפה יש איזה פיילוט.

זה רק פיילוט אחד.

- - -

רגע, רגע, חבר'ה, לא קרה כלום, אני מנסה לראות משהו מוסדר ברמה הלאומית, לא איזו אוניברסיטה שלקחה יוזמה. על זה אני מדבר כחלק ממסקנות הדוח הזה, כי אני רוצה שהם ילמדו פה ולא ייסעו לחוץ לארץ, ואז כשהם חוזרים עוד הפעם יש בעיה, ונתקלים בבעיות עבודה. בבקשה.

ויש כל מיני מכינות, למשל יש שער לאקדמיה בדרום.

יש משהו ברמה הלאומית?

ברמה הלאומית יש את תוכנית "רואד".

אנחנו כמל"ג התחלנו להסדיר את זה בשנים האחרונות אחרי שעברו אלינו - - -

תכף נשמע אותך, כי לדברים שלך לפרוטוקול יש משמעות, כי נבוא ונבדוק אותך בעוד חצי שנה.

אנחנו רק מעירים שצעירים שהולכים ללמוד בחו"ל בכל מקרה נדרשים ללמוד את השפה של אותה אוניברסיטה בחו"ל, זאת אומרת שהם בכל מקרה מתמודדים עם שפה חדשה ומצליחים בה. יכול להיות שאם היו נותנים להם להיכנס לאוניברסיטאות בישראל תוך כדי הזמן הם היו מצליחים לרכוש את השפה העברית, ולהשתלב יותר טוב בחברה הישראלית.

אני רוצה רק משהו להעיר ליושב-ראש, אנחנו ממש מסיימים, צריך להבין, מערכת החינוך מאפשרת לתלמידים לעשות בגרות בחמש יחידות עברית. ראינו שגם כאשר תלמיד ערבי, בדואי לצורך העניין, אם בדקנו את הנושא הזה, עושה חמש יחידות בעברית ומקבל ציון מעולה, רבים מאוד לא מצליחים לעבור את מבחן יע"ל, כך שהם יוכלו להשתלב בתוך האקדמיה.

ונכון, צודק, מה שאמרת בעניין של התוכנית הלאומית, צריכה להיות כאן חשיבה, ואולי חשיבה אפילו מחוץ למסגרת, קצת לחשוב שונה, איך בכל זאת מכשירים ילדים, כבר ילדים צעירים ללמוד את השפה העברית בצורה יותר אפקטיבית, ולא בצורה שהם יודעים את הפעלים. הצוות ישב עם בוגרים צעירים, תלמידי י"ב ותלמידים שרק עתה סיימו את הלימודים שלהם, והם לא יכלו לדבר בעברית איתם, לשוחח איתם בעברית בשפה מדוברת. עברית היא גם שפה שלישית של התלמיד הערבית, כי השפה הראשונה היא ערבית, והשנייה היא אנגלית, ועברית היא רק במקום השלישי.

לא, לא, ההפך.

לא, ההפך. שנייה ושלישית.

נכון.

האמת שזה יכול להיות נכון, שלישית אצלך, כי ערבית פוסחה וערבית מדוברת, אבל העברית היא השפה הזרה הראשונה.

תנו לה לדבר, כי אני רוצה לתת לחבר הכנסת טיבי.

אני מתנצל, השיח הזה יהיה אחרי חברי הכנסת.

אני רק רוצה שתשמע את מה שאני אומר, אם לא נמצא פתרון הנזקים לחברה הישראלית הם אדירים.

מיליארד שקל בשנה לפי הדוח שלהם. שום תוכנית פיתוח לא תעזור, היא תתקזז עם ההפסד הזה. תודה. אני מתנצל מראש כי יש לי הצעת חוק בוועדת העבודה.

זה חמישה מיליארד.

חמישה מיליארד בחומש, בחמש שנים.

נכון, בחומש. זה מיליארד בשנה.

אני מברך על עצם הדוח הזה, שהיה דוח מעמיק השנה, ירדתם לרזולוציה עמוקה. והנושא כואב כי הוא רב זרועי, הוא מתפרס על אספקטים שונים של חייה של החברה הערבית, בעיקר הצעירים.

נתונים, 30% מתושבי ישראל הצעירים הם מהחברה הערבית; כ-280,000 צעירים בני 18 עד 24; שיעור חוסר המעש בקרב גברים הוא 25%, בחברה היהודית הוא 14% בלבד; נשים - 34%, בקרב נשים יהודיות - 17%; כ-57,000 צעירים, פי שניים מהשיעור הממוצע ב-OECD, ובחברה הבדואית המצב חמור יותר, 33% מהצעירים, ומהצעירות - 55%, שליש מהצעירים ויותר מחצי מהצעירות.

אגב, ההגדרה של חוסר מעש היא משולשת, צעירים שאינם לומדים, אינם עובדים, ואינם בהכשרה מקצועית. מה ההשלכות של חוסר מעש על הצעירים גם ברמה האישית, גם ברמה הקולקטיבית חברתית? פגיעה בתחושת המסוגלות האישית והמיומנות הבין-אישית; פגיעה בתחושת השייכות לחברה - אל-אינטימה לאל-מושתמעה; בקשרים אישיים; ולעיתים דיכאון של הצעירים האלה; דחיקה לעוני והקשר לשיעורי פשיעה. זה מאוד אקטואלי ורלוונטי למה שמתרחש בתקופה הזאת בשנים האחרונות בחברה הערבית, 50% עלייה בשיעור הפשיעה בקרב הצעירים הערבים בין 2015 ל-2019.

זה לא רלוונטי להשנה, שזה הרבה יותר.

בשנים האחרונות. בנוסף לנזקים האישיים והחברתיים, ולפי הממצא שהצגתם כאן בשקף של מבקר המדינה, מיליארד שקל הפסד כל שנה, חמישה מיליארד. כלומר, זה כמעט מקזז את תוכניות החומש של כל הממשלות בשנים האחרונות, כמעט, או חצי לפחות.

חמישית.

יש הבדל בין חוסר מעש, מכובדי היושב-ראש, להזנחה מכוונת. יש חוסר מעש ויש הזנחה מכוונת. היעדר נגישות, למשל כדוגמה, אפשר לדבר על נתון ההשמות הנמוך במיוחד בלשכות התעסוקה, שמגיע רק ל-7%. ואפשר וצריך לדבר על היעדר לשכות תעסוקה בחברה הערבית, ופריסתם לא לפי הצורך המעשי בשטח, אלא כתוצאה של תכנון מכוון וזדוני, אני חייב לומר, לטובת ציבור קולקטיב אחד, קולקטיב הרוב, ולא קולקטיב המיעוט. בנגב, למשל, רק ברהט יש לשכת תעסוקה אחת לכ-300,000 איש במרחב. לשם השוואה, ביישובים יהודיים קטנים כמו ירוחם - 11,000 איש, מצפה רמון - 6,000 תושבים, יש לשכות תעסוקה. בערערה בנגב - 26,000, חורה - 24,000, ותל שבע - 33,000, פשוט אין. זו החלטה.

במבט בין-לאומי, היעד של האו"ם והתוכניות המושקעות מאוד בתחום מתבססות על העיקרון המנחה שלא משאירים אף אחד מאחור. ישראל משאירה את החברה הערבית כולה מאחור, ואת הצעירים הבדואים בפרט, כמדיניות הזנחה, התרשלות, וההזנחה היא מכוונת. זאת לא טעות.

הזנחה אקטיבית.

בהחלט. בין החסמים וההשתלבות שהוזכרה, ואני רוצה להתעכב עליה, של צעירים ערבים במוסדות להשכלה גבוהה, הממצא של מבקר המדינה כי מבחן יע"ל, המבחן של הכרת השפה העברית, שהוא תנאי סף לקבלה לאוניברסיטאות, מהווה בפועל בעבור תלמידים ערבים רבים דווקא חסם בקבלה לאוניברסיטה. אנחנו בעד שסטודנטים ערבים, צעירים ערבים, תלמידים ערבים, יכירו את השפה העברית. שפה היא כלי חשוב בהתקדמות, בהשתלבות, בהכרת האחר, גם אנגלית. אגב, כל השפות.

אבל צריך להתייחס אם זה למוסלמים, לנוצרים, לדרוזים. אצלנו, אצל המוסלמים - - -

לא, אתה חייב לדעת שיש פה סדר, כאן מדברים ברשות. בבקשה, תקבל את רשות הדיבור, אני מבטיח לך.

סליחה, אני מתנצל.

זה בסדר.

אגב, זה לגבי יע"ל. ישנם כ-6,600 צעירים ילידי 1991 עד 2002 שציון הפסיכומטרי שלהם עבר את ה-500, והם מנועי קבלה לאוניברסיטאות בגלל המבחן הזה. הזכרתם, ובצדק, את הפיילוט המוצלח באוניברסיטת חיפה, שמגיע לה שאפו על הדבר הזה, לקבלת סטודנטים ולימוד קורס עברית תוך כדי לימודים, לא לבלום ולחסום את הלימודים שלהם. ויש המלצה שלכם, אנחנו ממליצים בחום, משתתפים בהמלצה הזאת למל"ג, נשמע את דעתם, לשקול לתמרץ אוניברסיטאות שינקטו בפעולה חיובית אקטיבית כזאת.

ומשפט לסיום.

לסיום, מרחוק אני אציג משהו שלא הוצג כאן. שיעור חוסר המעש בקרב צעירים בהשוואה בין-לאומית לשנת 2020, תסתכלו: קולומביה מקום ראשון - 35%, טורקיה - 33%, ערבים מישראל במקום שלישי בעולם - 33%, יהודים בישראל - למטה למטה - 10.3%. פער אדיר של שתי חברות באותה מדינה. יש בעיה, רבותיי, ואנחנו כאן כדי לדחוף בכיוון פתרון הבעיה. אנחנו רוצים שהצעירים שלנו ישתלבו במוסדות להשכלה גבוהה בלי המחסום הזה של יע"ל. אנחנו רוצים שחוסר המעש ייפתר כדי שמעגל המצטרפים לפשיעה מקרב הצעירים יצטמצם עד לאפס, עד למינימום, כי רוב מעשי הרצח, גם הנרצחים וגם הפושעים, הם צעירים בגילאים האלה שהוזכרו. תודה שוב על הדוח.

מעבר לפגיעה בחיי אדם, הנזק לתוצר הלאומי הוא אדיר. אדיר.

כבר אמר אמיר לוי כאשר הציג את תוכנית 922, שתעסוקת ערבים, ככל שמשלבים את הערבים בכלכלה, בתעסוקה, זה win win situation, והרווח הוא מיליארדים של שקלים. תודה רבה, ואני מתנצל.

חד-משמעית. תודה רבה, חבר הכנסת טיבי. אני מציע לחברי הכנסת, זכותכם, אבל להמתין קצת לדוברים, אלא אם כן אתם רוצים. אז גם כן קצר, קולע, כי יש כאן הרבה כאלה שבאו כדי להביע את דעתם ואולי לתת פתרונות. בבקשה.

תודה רבה, כבוד היושב-ראש, תודה על היוזמה של הדיון הזה. אני מנסה מזה שבועיים-שלושה להגיש לנשיאות הכנסת הצעות לסדר, והן נדחות, כי כנראה שהנושא לא ממש חשוב אז דוחים אותו. למשל, מקבלים נושא של להוציא את ועדת המעקב מהחוק, אבל הנושא הזה שהוא הרבה יותר קריטי כנראה שהוא לא חשוב.

תודה גם לצוות שעשה עבודה טובה. האמת, רבותיי, אני לא מופתע. אני מניח בזהירות שאף אחד מהנוכחים באולם איננו מופתע. כולנו יודעים שהמצב בחברה הערבית, גם בנושא הזה וגם בנושאים רבים אחרים, הוא קטסטרופלי לחלוטין. והמצב הזה הוא לא התפתחות טבע. זה לא התפתחות של טבע, או שזה מכוון בשל מדיניות או שזה נגרם בשל היעדר מדיניות. אני נוטה לסיבה הראשונה. זה נושא מכוון בשל מדיניות.

יושבים פה באולם הזה חברי כנסת שכל מעיינם, כל דאגתם היא להביא לחוקים, לתקנות שמוסיפים עוד קושי לקושי הקיים של האזרח הערבי כדי להשאיר אותו בדיוק במצב הזה שאנחנו מדברים עליו. אנחנו מדברים, אדוני היושב-ראש, על המתכון הבדוק של הפשיעה. אתה בצדק אמרת שהשתלבות החברה הערבית בכלכלה של המדינה הוא רווח נקי של המדינה, אבל למרות שזה נושא מאוד חשוב, יש נושא הרבה יותר חשוב ממנו.

עשרות ההרוגים בחברה הערבית, מאיפה הם באים? כאשר אנחנו מדברים על 57,000 צעירים, לפי הדוח שלכם, 29% מסך כל הצעירים אינם לומדים ואינם עובדים. מישהו מתאר לעצמו שהצעיר נשאר על המיטה 24 שעות? זה הגיוני חברתית? רק מטומטם יכול לחשוב שזה יכול לקרות. בפועל מה קורה? הצעיר הזה קם מהמיטה, יוצא מהבית, אין לו לימודים, אין לו עבודה, אין לו תעסוקה, אבל יש לו סמים, יש לו פשיעה, יש לו נשק שמסתובב בידיים של הצעירים האלה בכמויות אדירות, בכמויות מזעזעות. והנשק הזה זולג מבסיסי צבא ומבסיסי משטרה. ואני דיברתי עם ראש הממשלה באופן ישיר, אמרתי: בואו, תבדקו איך הנשק הזה זולג מבסיסי הצבא והמשטרה לידיים של הצעירים האלה חסרי המעש. אין להם מה לעשות אלא להתעסק בנשק, סמים, פשיעה, פרוטקשן.

לדבר על המיליארד שקל השקעה שתביא מיליארדים לטובת המדינה, מי בכלל רוצה בזה? הממשלה הגזענית הזו? שמשרדים ממנה מנסים להסית כספים, היושב-ראש, עבדנו יחד כדי להביא תוכנית תקדום 550, ועבדנו יחד כדי לחלק את הכספים בין משרדי הממשלה השונים. במשרד איכות הסביבה מנסים להסית 100 מיליון שקל מתוכנית תקדום סביבתי לטובת רשויות לא ערביות. הם אמרו חרדיות, אבל אני לא מבין למה יש תמיד קשר בין ערבי לחרדי. בכל פעם שרוצים להסית מערבי אז לחרדי, וההפך הוא הנכון. מה אני מצפה מממשלה כזו? מה אני בא לומר? זה עניין של מדיניות, זה עניין של רצון פוליטי, זה עניין של החלטות ממשלה. אם רוצים לשנות אז אפשר לשנות לרוחב בהחלטה. אמרתי לראש הממשלה: קום, תעשה מעשה, החלטה. צריך החלטה כדי להתחיל לשנות, אבל להשאיר את המצב - .

החבר'ה עשו עבודה יסודית, טובה, אבל אני לא מופתע ממנה, מכיר אותה מהשטח, מהנגב, ממרכז הארץ, מהצפון, מכיר אותה מהערים המעורבות. דיברו על כל מיני אירועים שהיו, לעשרות אלפי צעירים אין מה לעשות, מה הם מצפים? שמה? ישבו בכבישים ויחלקו פרחים? למי יחלקו פרחים? אז זה עניין של מדיניות, אדוני היושב-ראש, כאשר רוצים מטפלים. תודה רבה.

תודה רבה. הח"כים עומדים על זכותם לדבר עכשיו? כי אני רוצה לתת לבעלי מקצוע. אני רוצה לשמוע את משרד החינוך, את משרד העבודה והתעסוקה. יש כאן הרבה, אבל אם אתם רוצים, אני אתן לכל אחד שתי דקות כרגע. בבקשה, שלוש דקות.

בכמה משפטים אני אתייחס. בכל זאת, גם כאיש מקצוע, לא רק כחבר כנסת, אלא גם כמי שבא ממערכת החינוך וניהל מערכות חינוך שנים רבות, אני חושב שהנתונים שמראים בצורה ברורה בדוח על הפערים וחוסר המעש, אני כמעט בטוח, וכולנו בטוחים שאין אף אחד שבחר להיות חסר מעש. והשאלה שנשאלת, איך הגענו למצב כזה?

לפני שבועיים קיימנו דיון בוועדת החינוך על נשירה במערכת החינוך הערבית הבדואית בנגב, והנתונים שם כל כך ברורים, נתונים גם של משרד החינוך שמראים בצורה ברורה של-5,045 ילדים בגילאי שלוש עד חמש אין מסגרת. הם לא נמצאים בתוך מסגרת, ואין למשרד החינוך שום תוכנית איך להביא את הילדים האלה לתוך מערכת החינוך. זה נתון אחד. הנתון השני שעלה בתוך ועדת החינוך הוא שכל ילד חמישי במערכת החינוך הערבית הבדואית בנגב לא מסיים י"ב או שהוא נושר, או ביסודי או בחטיבת ביניים או בחטיבה העליונה, ולכן המסלול שרואים קל מאוד, ואפשר למצוא אותו בסטטיסטיקה שהדוח מציג.

בדיון על תקציב המדינה העליתי מבחן שהעמדתי בפני מליאת הכנסת, זה המבחן של איתמר וחאלד. איתמר הוא מהיישוב עומר, מהכי חזקים ועשירים בארץ. חאלד ואיתמר נולדו בשנת 2000 בבית חולים סורוקה באותו חדר לידה. אחד חוזר לעומר, ויש לו את כל התנאים.

כנראה שלא היה שם סמוטריץ' להפריד ביניהם.

במרחק אווירי של 350 מטר יש את חאלד בעווג'אן, שהוא בכפר לא מוכר, אין לו גן ילדים, אין לו בית ספר, אין לו טיפת חלב, אין לו חשמל, אין לו כביש גישה, אין לו כלום. והיום אחרי 23 שנים נפגוש את שניהם, מי שרטט את המסלול לאיתמר ולחאלד כל אחד איפה הוא יהיה? אין סיכוי בעולם, ונגד כל התיאוריות שקיימות, שחאלד יהיה או בתעסוקה או באקדמיה, בתנאים שממשלות ישראל לדורותיהן שרטטו לו איפה להיות.

ולכן, כשבאים ומעלים דיון כזה ודוח כזה, והוא חשוב, צריך לחזור לא לרגע הזה, לא למציאות שקיימת, כי למציאות הזו יש מדיניות, יש הזנחה, יש אפליה, יש התעלמות, יש התייחסות שונה בין ילד לילד. זאת ממשלה, ממשלות שנים על גבי שנים שלא ראו את איתמר וחאלד כשני אזרחים או ילדים שווים שמגיע להם להתפתח, ולכן המציאות היא כזו.

דבר נוסף לגבי הנתונים בנגב, והם מאוד מאוד קשים, זה חוזר לכפרים הלא מוכרים. המדינה מחזיקה בילדים של 150,000 תושבים בני ערובה, היא לא מוכנה להתקדם, לא להכיר, לא לעשות פתרונות, והילדים משלמים את המחיר. לא בונים גני ילדים, בתי ספר בתנאים שהם לא תנאים. בתי הספר ומערכת החינוך מדברים על קדמה, יש בתי ספר בנגב בתל ערד, באל-עזאזמה, כבוד היושב-ראש, שמובילים לשם מים במכלית. בישראל המתקדמת 2023 בתי ספר לא מחוברים לחשמל ולא מחוברים למים זורמים.

ואיך אנחנו יכולים לשאוף עוד חמש שנים או עוד עשר שנים? אני אומר לכם, בטיפול הנקודתי היום לא חומש ולא עוד חומש ולא עוד חומש יביאו לשום פתרון. הפתרון הוא להשקיע במערכת החינוך, לחזור ליסודות, כי אני מראש חורץ את גורלם של 5,000 ילדים, שאין להם שוויון הזדמנויות, הם לא יכולים להתחרות עם אף אחד בחברה. תודה רבה.

תודה רבה. חבר הכנסת סוכות, בבקשה. אני מציע לחברי הכנסת להמתין לשמוע את אנשי המקצוע, אבל אם אתם עומדים על זכותכם לדבר, תקבלו.

לצד מה שנאמר כאן על אחריות המדינה, ואפשר לדון בזה וחשוב לדון בזה, אני חושב שאסור להתעלם מההשפעה של מנהיגי הציבור הערבי על המצב שאנחנו נמצאים בו. חלקם יושבים בבית הזה. אני רוצה לדבר על חברי הכנסת איימן עודה ואחמד טיבי.

הוא לא מורשע כמוך. רק אתה מורשע. מבין כל חברי הכנסת אתה והחבר שלך - -

אתה מוזמן לבדוק, אני לא מורשע בשום דבר.

- - מורשעים בתמיכה בטרור.

חבר הכנסת טאהא.

אתה שרפת מסגד אתה.

חבר הכנסת טאהא, תודה.

אני לא מורשע בשום דבר.

אני רוצה להעיר משהו.

אבל הוא רוצה להטיף מוסר, אבל הוא מורשע.

אני לא הפרעתי לך, עם כל הכבוד.

רגע, רגע, חבר הכנסת טאהא, אני רוצה לנסות לקיים - - -

הוא בא להסיט את הדיון.

רק שנייה, חבר הכנסת סוכות, אני מנסה לקיים דיון מקצועי למציאת פתרונות. טיפה פוליטיקה בצד, למרות שזה קשה. בבקשה.

רק בגלל שהם חוזרים על השקר הזה כל הזמן, אז אתה מוזמן לבדוק, לא הורשעתי מעולם בשום דבר, אני נקי, אין לי עבר פלילי. אתה מוזמן לבדוק את זה.

ילד שאין לו גן ילדים זה שקר? ויש לך, צבי. על איזה שקרים אתה מדבר?

לא, זה הפוך, אני אחרון שמזלזל בזה, בדיוק הפוך. אני אומר את ההפך.

אלו נתונים של משרד החינוך, ל-5,000 ילדים אין גן ילדים.

אני אומר את ההפך. אני חושב שלא מגיע לאף צעיר ערבי - - -

יוסף, הוא רצה להגיד שהוא היה מואשם והוא לא הורשע. השאלה אם הוא ביצע את הפעולה או לא.

גם לא מואשם, עם כל הכבוד.

חברת הכנסת סלימאן, תודה. בבקשה.

רק ניסיתי להסביר.

אבל יוסוף צודק, כי אני חושב שלאף צעיר ערבי ולאף ילד ערבי לא מגיע לחיות באפליה או בצורה חסרת מעש, או למצוא את עצמו בסיכוי גדול להיות מעורב בפשיעה. זו טרגדיה. ובטרגדיה הזו בעיני יש חלק משמעותי לחלק ממנהיגי הציבור הערבי. כי בסופו של דבר כשמגיע איימן עודה, שהוא יושב-ראש הרשימה המשותפת, וקורא לצעירים ערבים שמתגייסים למשטרה, הוא יוצא נגדם בקריאות מאוד חריפות, וקורא להם לזרוק את הנשקים, ומוציא אותם מחוץ ללגיטימיות, איך אנחנו מצפים שאנשים אחרים ישתפו פעולה עם המשטרה בחקירות? בסוף כדי לעזור לחברה הערבית כשבסוף זה היחס שמקבלת המשטרה.

כדאי לדייק, הוא לא דיבר על שוטרים.

הוא דיבר על צעירים ערבים שמתגייסים למשטרה.

הוא דיבר על חיילים, הוא לא דיבר על שוטרים. הוא דיבר על חיילי כיבוש.

מה זה קשור לנושא? מה זה קשור לחוסר מעש של צעירים?

זה קשור מאוד, זה קשור מאוד.

תנו לו לסיים, תנו לו לגמור. חברת הכנסת סלימאן, תודה.

תגידו את דעתכם אחר כך, אנחנו פה בדמוקרטיה. תתרגלו.

חסרי המעש התחילו רק לפני חודשיים. לא היו לנו קודם, איימן גרם לזה.

תודה. בבקשה.

אתה מטיף לדמוקרטיה, איזו בדיחה. איזו בדיחה, אתה מטיף לדמוקרטיה, אתה?

לפחות יעני תגיד משהו שיש בו קצת הגיון.

תתרגלו. מותר לדבר, רק תדברו אחר כך, זה בסדר. וכשמנהיגי הציבור הערבי מסיתים נגד המדינה בלי הפסקה, וזאת מדינה שעשתה הכול כדי לשלב את הציבור הערבי במדינה.

וואלה.

כשבסוף אצל חלקכם רוצחי יהודים הופכים לגיבורים, ורק לפני שבועיים יושב-ראש ועדת המעקב, שאתם חברים בה, לצערי - - -

כבוד היושב-ראש, ביקשת דיון מקצועי.

תנסה להצטמצם.

זה חשוב, אדוני היושב-ראש, זה חשוב. זה חשוב.

אני שומעת רק פוליטיקה.

אבל זה חשוב, אדוני היושב-ראש, זו דעתי.

חבר הכנסת סוכות, תנסה להצטמצם לנושאים.

אז אני אסיים. ברשותך, בחצי דקה אסיים, אגיד לך למה.

בבקשה.

בסוף לדבר על תופעה בלי לדבר על משהו מאפיין, שהוא מאוד מרכזי בתופעה הזו, והוא חוסר אמון במדינה - . כי בסך הכול אנחנו יכולים לשים הרבה כסף ולעשות הרבה תוכניות, אבל כשיש חוסר אמון במדינה – ולפני שבועיים יושב-ראש ועדת המעקב של ערביי ישראל השתתף בצעדה שבה מחזקים את חיזבאללה ואת חמאס הדבר הזה מחלחל, והדבר הזה משפיע. והוא בסוף גורם לצעירים לא לרצות להשתלב במדינה, לא לרצות להיות חלק, והדבר הזה משפיע.

מה זה דברי ההסתה האלה על אנשים שלא נמצאים?

ולכן בעיני החבורה הזאת היא הטרגדיה של הציבור הערבי. לא רק שהיא לא חלק מהפתרון, היא הבעיה והטרגדיה של אותם צעירים שסובלים - -

הטרגדיה שיש אנשים כמוך. אנחנו מאוד גאים בוועדת המעקב ובמנהיגות שלה.

חברת הכנסת סלימאן.

- - בגלל אנשים שהולכים ומנצלים אותם לצרכים פוליטיים.

חברת הכנסת סלימאן.

הטרגדיה היא קיום אנשים גזעניים כמוך.

אני לא אסיים עם זה.

כשאתם תפסיקו, ולא כולכם – אגב, אני לא חושב את זה על כולכם.

שיפסיק להסית, מה זה?

תודה רבה.

כשחלקכם תפסיקו לנצל את הצעירים הערבים לצרכים פוליטיים שלכם - -

תפסיק אתה.

- - ובסוף תדאגו באמת לערביי ישראל המצב הזה ישתנה. תודה רבה.

חבר הכנסת סוכות, חשבתי שיש לך איזשהו פתרון לחוסר המעש. התאכזבתי.

אמרתי שבממשלה כזו לא יהיה פתרון.

הבעיה שיש לו יתר מעש אצלו.

תודה רבה. יש מי מחברי הכנסת שרוצה עכשיו או שאני אעשה סיבוב?

אפשר להמתין.

אחד, אחד.

אחד, אחד, בסדר. גם כן, כי חבר הכנסת טיבי רצה ראשון. משרד החינוך, בבקשה, אתם השחקן המרכזי, אני מביא לתשומת לבכם.

אני רוצה להתייחס עניינית לדוח. אני מוכרחה לומר שההתייחסות שלנו כמשרד לדוח היא התייחסות עניינית מקצועית. עברנו עליו כל האגפים, כל המינהלים, התייחסנו לסעיף סעיף ברצינות ובחרדת קודש, כי מבחינתנו זאת האחריות שלנו על בני נוער. ופה אני רוצה לדייק בין האחריות על בני נוער לאחריות על צעירים בחברה הערבית. האחריות שלנו כמשרד היא על בני הנוער עד כיתה י"ב.

אני מוכרחה גם להגיד משהו בתור מי שעבדה בבית ספר תיכון יהודי לפני שעברתי לחברה הערבית. במערכת החינוך היהודית לא עושים יותר – תכף אני אענה עניינית – כדי להכשיר את הצעירים היהודים לחיים, לעולם של תעסוקה ואקדמיה. לא שאני רוצה חלילה, אבל אני רק אומרת שמבחינת החברה הערבית נכון שבתור מיעוט אין לנו מסגרת צבאית אחרי כיתה י"ב משמעותית, ולכן האחריות שלנו בתוך מערכת החינוך היא לדאוג לאותם צעירים, וחשוב לומר את הדברים.

אני רוצה להתייחס לכמה נקודות מאוד חשובות להבהרה שעלו בדוח. קודם כול העניין הזה שבו התחלתם, נתוני הנשירה. נתוני הנשירה, חברים, מחולקים לשני נתונים, לנשירה גלויה ולנשירה סמויה. חשוב מאוד לא לבלבל ביניהם. למשרד החינוך יש נתונים ויש דרך לבדוק נתונים של נשירה גלויה, זה חלק מהאחריות שלנו. נשירה גלויה, הכוונה לתלמידים שלא מבקרים באופן ידוע לכל הגורמים הרלוונטיים בבית הספר. אנחנו יודעים לטפל. יש לנו מערכת לניטור נשירה גלויה.

בעניין הנשירה הסמויה יש בדוח המלצה על המנגנון הבריטי האנגלי. ראינו אותו, אנחנו לא פוסלים אותו, אבל מנגד יש עכשיו על שולחנו של המנכ"ל דגם לניטור, שהגיש חיים מויאל מנהל אגף א' לנוער בסיכון, לנשירה סמויה. הוא אמור לתת לנו – הוא ביקש עוד ישיבה כדי לדון במנגנון הזה שאנחנו מציעים. אנחנו לא מקלים ראש. זה לגבי הנשירה.

הנתונים שלנו לגבי החברה הבדואית טיפה שונים, קיבלתי אותם רגע לפני שנכנסתי. מדובר על 1,358 נערים ונערות, ולא הנתון של ה-5,000. זה הנתון הרשמי של המשרד. אנחנו לא מתחמקים מאחריות, אנחנו רק רוצים לסדר את הנתונים.

שירין, הנתון של 5,045 ילדים בגילאי 5-3 הוצא ממרכז המחקר של הכנסת, את היית בדיון.

הייתי בדיון.

וגם משרד החינוך מאמת את הנתונים.

חבר הכנסת, קודם כול חשוב לי להגיד שהייתה מחלוקת לגבי הנתונים. אני לא רוצה להיות בעמדה נגדית, נכון שאני מייצגת את משרד החינוך, אבל אני חלק מהחברה הערבית. אני חושבת שיש לי את הזכות לייצג את החברה הערבית במשרד החינוך, ולייצג את משרד החינוך בחברה הערבית. לכן חשוב לי להגיד שההתייחסות שלי לדוח הזה היא עניינית מקצועית ובאחריות ענקית. ולכן חשוב לי לענות על כל הסעיפים.

הדבר השני, מדוע נער או נערה ערבים דווקא כשיש להם בגרות מלאה יש להם יותר סיכוי להיות חסרי מעש? המאמץ שאנחנו עושים בבית הספר העל יסודי כשאנחנו צריכים לצמצם פערים ולהגיש את התלמידים לבחינות בגרות ולהכשיר אותם לבחינות בגרות הוא מאמץ עילאי, שדורש המון מאמצים. ונכון, בדקנו את עצמנו, ואנחנו עדיין בודקים את עצמנו. יכול להיות שאנחנו פחות מכשירים אותם לחיים ולהתמודדות עם מוביליות תעסוקתית ואקדמית, כי אנחנו צריכים לצמצם הרבה מאוד פערים כדי להביא אותם לזכאות לבגרות. ואנחנו בוחנים לאור הדוח מה אפשר לעשות אחרת בתוכניות להכוון תעסוקתי ואקדמי בתוך בתי הספר. אנחנו מבינים שההתמודדות לא פשוטה בבתי הספר העל יסודיים, מצד אחד להשלים את הפערים הלימודיים, ומצד שני לעשות את ההכוון. אנחנו לא פוסלים את זה, וזה חשוב ולוקחים את האחריות על זה.

העניין הזה של עברית. אני מוכרחה לומר שהעברית שלי נובעת מזה שהלכתי ללמוד בבית ספר תיכון יהודי כשהייתי נערה צעירה. ואני חושבת שזאת האחריות של כולנו שכשנער או נערה ערבים מסיימים כיתה י"ב כשיש להם ציון מאוד גבוה בחמש יחידות ערבית, גם לדעת לדבר בשפה ערבית דבורה. בשנה האחרונה במזכירות הפדגוגית שינינו את מתכונת ההיבחנות בשפה העברית, לקחנו את המודל של האנגלית. פעם גם אנגלית תלמיד מדינת ישראל לא ידע גם אחרי חמש יחידות אנגלית, עד שהכנסנו את האנגלית הדבורה. ובעברית, יש לי ניתוח לזה, בעברית הכנסנו את העברית הדבורה. אנחנו מבינים את החשיבות, אבל כדי שנער ערבי ידע עברית דבורה זה לא רק תוכנית הלימודים, זה מפגש עם התרבות והחברה היהודית הישראלית. רוב בתי הספר בחברה הערבית לא נחשפים לחברה היהודית והישראלית, ולכן זה לא רק עוד מבחן בעברית דבורה, אבל צעד ראשון עשינו, והוא משמעותי. הצעד הראשון היה לשנות את מתכונת ההיבחנות בעברית. הצעד השני זה להכניס סטנדרטים של ה-CFR למקצוע העברית כדי לדעת מה ילד בכל אחד משלבי הגיל צריך לדעת כדי לבחון את העברית שלו.

לגבי המורים, אני רוצה לומר באומץ שעד שלא נשנה את מערכת החינוך ואת רמת העברית לא נוכל לקבל ולשנות את מצב המורים. ייקח לנו קצת זמן. אנחנו לא מחכים, במקביל אנחנו דואגים לעבוד מול ההכשרה של המורים, מי שמכשיר את המורים, לדאוג לפיתוח מקצועי מותאם. אבל בינתיים יש לנו שילוב מורים יהודים במערכת החינוך הערבית. אנחנו הולכים להעצים ולהרחיב את זה.

סליחה, שוב, לא קלטתי את המשפט.

מורים מהחברה היהודית ששולטים בעברית כשפת אם, עד שנכשיר את המורים מהחברה הערבית לרמה שהם יודעים לדבר את השפה העברית, אנחנו רוצים שהם יכנסו ויתרגלו את השפה העברית.

אבל יש לכם מחסור אדיר במחנכים בצד היהודי. מה תעשו עם זה, אם תתחילו להזרים לאוכלוסייה הערבית שיש לה 12,000 מורים שאין להם תעסוקה?

קודם כול אנחנו לא מזרימים, לא עושים שום דבר בפטרונות.

אף אחד לא טען שזה פטרונות, שאלתי.

תני לה, תני לה.

שנייה, אני רוצה לענות לך. כל מה שאנחנו עושים זה בתיאום מלא עם מנהלי המחוזות. דרך אגב, יש לנו קשר מקצועי עם ועדת המעקב לענייני חינוך, ואנחנו שמחים על כך, ודנים איתם בענייני חינוך. אנחנו לא עושים דברים בכוח. העניין הזה של כניסה של מורה מהחברה היהודית לתוך בית ספר בחברה הערבית משנה חיים לשני הצדדים. זה חשוב, זה צעד נכון אם עושים אותו בזהירות. ואני שמחה שאנחנו מעצימים את העניין הזה.

נושא מבחן הבקיאות שעלה בדוח. קודם כול חוקית בחנו ובדקנו את זה, זו התשובה של כוח אדם בהוראה, אי-אפשר לחייב מורה בבחינה בעברית כתנאי להיכנס. אנחנו עכשיו שוקדים על תוכנית לאומית בנושא העברית מלידה עד כיתה י"ב, זאת הוראה של השר והמנכ"ל. משהו שלא יהיה עוד תוכנית, אלא משהו ייחודי שייתן מענה. אנחנו חושבים שאחד הפתרונות זה לחשוב ברמה היישובית המוניציפלית. זה שינוי כיוון שלנו כמשרד חינוך. אנחנו מבינים שצריכים לחשוב איך מתאימים תוכניות שלנו ליישובים, ולא שולחים תוכניות ליישובים ואומרים: קדימה.

חשוב לי לומר על ממשק העבודה שלנו עם המשרד לשוויון חברתי בהקשר הזה של החומש, חשיבה משותפת, עבודה משותפת כדי להשלים את המהלכים שאנחנו עובדים עליהם. הנתונים קשים, אני מבינה, אני חלק מהחברה הערבית. התחלנו מסע שאני מקווה שבסיומו נוכל לתת את הכלים הנכונים למורים ולתלמידים. אני לא מנסה ליפות את המציאות, אלא להגיד שההתייחסות שלנו לדוח רצינית, מקצועית, מעמיקה. התחלנו כבר בכיוון בהמון דברים, וכבר דיברתי עם משרד מבקר המדינה, ואני אופטימית לגבי זה. תודה.

יש לי רק שאלה אחת אלייך. אתם כרגע שוקדים על תוכנית מגיל צעיר, מגיל רך. אני לא יודע מה התוכנית, אני לא מקצוען בנושא חינוך. אשתי הייתה. מספיק לי כל החיים בתוך הבית החינוך.

אני עוד אגיד לה.

לא, אל תלשיני עליי. אני רוצה פשוט לקבוע לפי מה שתגידי לי, אני לא מסתפק בדוח שלהם, קיימתי פה דיון, עשיתי "וי", שלום, אני ממשיך הלאה. זה לא עובד אצלי. חינכו אותי במקום אחר. מתי אני קובע דיון כדי לבוא ולשמוע על התוכנית שלכם, שאמורה להיות תוכנית יסודית, רחבה, עם איזשהם פתרונות. הנושא מדאיג מאוד, מאוד.

אני רק אקריא לך סעיף אחד במה שכתב מבקר המדינה: חיזוי חוסר מעש בגיל צעיר, בהחלטת הממשלה מאוקטובר 2021 – זאת הממשלה שהייתי שותף בה – על תוכנית הטיפול בתופעת הפשיעה והאלימות בחברה הערבית בשנים 2026-2022, הוטל על משרד החינוך לפתח כלי לאיתור וניטור של תלמידים שנמצאים, מצויים בסיכון גבוה לנשירה, וכו' וכו' וכו'.

אם התוכנית הזו גם תכלול את הדבר הזה, ותהיה איזושהי תוכנית כוללת שנראה איזשהו אור בקצה המנהרה, עד עכשיו כמדינה כשלנו. אני שם את הכול על השולחן, אני שותף לכישלון הזה, אני לוקח גם אחריות על חלק מהכישלון, לא הכול על הכתפיים שלי. אני רואה בחיוב את מה שאמרת, באמת. אני מנסה לקבוע איזשהו תהליך בקרה, אפילו לא ביקורת, כדי להיות בטוח שהדוח הזה הכול כך חשוב של שני האדונים האלה, אדון וגב', ייצא אל הפועל, שנעשה ממנו משהו, ולא רק נדבר. אז אני יכול לשים את הדוח ואת מה שאמרת בתוך הפרוטוקול ולהמשיך בדרכי. מישהו בעוד כמה שנים או אולי אם ירצה השם ירצה לבדוק את זה. תגידי לי מתי לעשות ישיבת מעקב. אתם, אני אומר את זה חד-משמעית, ואולי גם את, ואני שמח שאת שם, כי את מכירה את שני העולמות, ונוכל לעשות איזשהו דיון מעקב. תכף נשים גם את המל"ג ואת כולם באותה ספינה, כי אנחנו באותה ספינה טובעת.

אנחנו כאגף התחייבנו שתוך שלושה חודשים מהיום נגיש תוכנית עומק למנכ"ל ולשר בנושא העברית. כבר התחלתי לבדוק את הנושא. מסתבר שמ-2012 המשרד השקיע מיליונים בשפה העברית, ולא הצלחנו למנף את זה. רק אומר שהאתגרים של מערכת החינוך היא לא רק השפה העברית, יש לנו פערים בשפה הערבית, בשפת האם. יש לנו הרבה מאוד דברים שזה חלק מסדר-היום שלי. באתי לתפקיד הזה כי אני מבינה את גודל האחריות ואת גודל המשימות. אני מוכרחה להגיד שאם בעוד שלושה חודשים תזמן אותי - - -

אני אקבע חצי שנה. אני אתן זמן להרצה. אני אתן צ'אנס שהתוכנית תרד אל השטח. הוועדה לביקורת המדינה מודאגת, מודאגת.

אני מבינה, אבל לא רק הוועדה לביקורת המדינה, אמרתי שאנחנו כמשרד מבינים את המשמעות, ואנחנו עובדים בזה כדי לגבש תוכנית. שאלת מתי נראה תוצאות.

לא, שאלתי מתי תבואי, לא כשגמרת את התוכנית, אלא שתגידי לי: וואלק, היא ירדה לשטח, אנחנו מתחילים ליישם. תוצאות זה ריצת מרתון.

לכן אמרתי שתוך שלושה חודשים. אני מצולמת, אני מוקלטת. אנחנו שוקדים עליה לא בגלל הדיון הזה היום. דרך אגב, מפה אני נוסעת לאום אל-פחם, יש תוכנית שנקראת "עבריתנא", התחלנו בשטח לקחת תוכניות של עברית דבורה, להנגיש אותה לצעירים כמה שיותר. אין לנו הרבה זמן לחכות עם התיכוניסטים כדי לפתח תהליכים. אנחנו באמת עובדים בזה ומבינים את האחריות.

אבל אני רוצה לומר שמשרדי הממשלה שותפים שלנו. האחריות על הצעירים היא לא רק שלנו. עד כיתה י"ב היא שלנו, אחרי כיתה י"ב היא של כולנו, גם של נבחרי הציבור של החברה הערבית. התפקיד שלהם להעלות את הדברים, להציף את הדברים. אנחנו חלק מאותו מאבק כדי לשפר את התנאים של הנער והנערה בחברה העברית, וכל אחד צריך לדעת מה התפקיד שלו ומה המקום שלו. אז אני מבטיחה לך, אדוני היושב-ראש, שתוך חצי שנה אתה תזמין אותי ותראה פה מצגת.

נקבע כרגע דיון מעקב לעוד חצי שנה. ואני שמח שאת שם ומאחל לך הצלחה מכל הלב. יש לי משהו להגיד לפוליטיקאים, ואני מדבר על השירות האזרחי. הורדנו את המילה השנייה, שירות אזרחי. בוגר יהודי שגומר את התיכון שלו יש לו איזו מסגרת שהוא הולך אליה בשלוש שנים לאחר מכן, אחר כך אוניברסיטה. פתאום הצעיר הערבי בסיום תיכון, ברגע שהוא גומר, מוצא את עצמו בפני שוקת שבורה לפי הדוח, אלה לא המצאות שלי. וחלק משילובם בחברה האזרחית, אני מדגיש את המילה אזרחית, הישראלית היא לאפשר להם ללכת לשירות בקהילה, בבית חולים, בבית הזקנים המקומי, במתנ"ס, יש כל כך הרבה אפשרויות. אני יודע שהממצה האחרון שבדקתי היה כ-6,800, אבל שילוב, וזה היה לפני שנתיים. אני לא יודע מה המספרים היום לגבי זה. יש איזו חשיבות גם בהיטמעות, גם בהבנת השפה. יש כאן הצעה שלא באה ממני, באה ממבקר המדינה, אולי אחד המקצועות צריך להילמד רק בעברית, וזה יכריח אותם. אני לא מבין בחינוך, קטונתי. אבל אני מנסה למצוא איזשהם כלים שלובים כדי לעשות את העבודה. אני אומר לך, גם בגלל הכובעים הקודמים שלי, שאני מאוד מאוד מודאג, מאוד מודאג. תודה רבה לך על מה שאמרת. כמו שסיכמנו, חבר כנסת ומישהו מהצד השני.

חבר כנסת, בן אדם, חבר כנסת, בן אדם.

חבר הכנסת כסיף, בבקשה.

תודה רבה . אני מודה לך גם על הדיון הזה. אתה זוכר שגם פניתי אליך יחד עם חברת הכנסת מירב כהן בבקשה לנהל את הדיון, לקיים דיון בנושא.

נכון.

ואני שמח שזה הסתייע. קודם כול אני רוצה להתייחס למה שאמרו חלק מקודמיי, ובעיקר ידידי חבר הכנסת עטאונה. כדי לפתור את הבעיה, לפני שאני מתייחס ספציפית לנושא של החינוך, צריך להיות פתרון מקיף, פתרון הוליסטי, פתרון שמתייחס באמת לכל המצוקות האיומות של החברה הערבית בכלל ושל החברה הערבית בנגב בפרט. די אם אני אזכיר כמה בעיות שהן ייחודיות לחברה הערבית בנגב, למשל בוא נתחיל מתוחלת חיים. תוחלת החיים של הערבי הבדואי בנגב היא בכמה שנים יותר נמוכה מאשר תוחלת החיים הממוצעת בארץ, קל וחומר במרכז. הכפרים הלא מוכרים שהזכרת קודם, הם גורמים לא רק לסכנה, ובגלל זה גם שיעור התאונות, למשל, של ילדים הוא לאין שיעור יותר גבוה. יש אוסף של בעיות שצריך לפתור, ודובר כבר על העניין של המסלול לפשע. לא יהיה פתרון אם לא יהיה פתרון מקיף לכל המצוקות האלה. ואני גם חייב לומר שהכרה בכל הכפרים הלא מוכרים זה must, זה חלק הכרחי מהפתרון. יש בעיה גם של ניכור. זה קיים בכל חברה בעולם שיש בה מיעוט לאומי, דתי, אתני, תרבותי, לא משנה, שמודר ומופלה. לכן גם דברי ההבל של חבר הכנסת שדיבר קודם ויצא, שמטיל את האשמה על הקורבן, זה כל כך טיפוסי לגזענים. גם בארצות הברית את מי הלבנים הגזענים מאשימים בכך שרוב האסירים בבתי הכלא הם שחורים? את השחורים עצמם. לא את ההזנחה שלהם. טיפוסי.

אני חייב להביא ציטוט מדוח מבקר המדינה לסיום, וזה מתכתב עם מה שאמרה הגב' שירין. כך נאמר בדוח: נמצא כי התוכניות של שפ"י – שזה שירות פסיכולוגי ייעוצי במשרד החינוך – אינן נותנות מענה מתאים לצורך בהכוון תעסוקתי, וכי למשרד החינוך אין תוכנית סדורה להכוון תעסוקתי איכותי. עוד עלה שהמשרד אינו מחייב את בתי הספר בחינוך הערבי ליישם את תוכנית חינוך לקריירה, ויישום התוכנית תלוי בשיקול דעתה של הנהלת בית הספר, ובשיתוף הפעולה שלה. נוסף כל כך, הכרת שוק התעסוקה וההכוון התעסוקתי אינם חלק מהגדרת התפקיד של היועצות החינוכיות. זה דבר שאפשר יחסית לפתור בקלות, יחסית.

יתר על כן, בתהליך שיתוף ציבור, שקיים צוות הביקורת עם יועצות חינוכיות בתיכונים ערביים בצפון ובתוכניות בדואים בדרום, עלה כי שגרת יומן של היועצות מאופיינת בטיפול במצבי חירום. זה חוזר למה שאמרתי קודם, שיש אוסף של מצוקות. נוסף על עומס העבודה השוטפת והדחופה, ועקב כך, הן אינן מתפנות כלל לעסוק בהכוונה תעסוקתית לתלמידים. כן נמצא כי משרד החינוך לא פעל לייצר שיתוף פעולה עם מעסיקים בגיבוש התוכנית להכוון תעסוקתי. בהיעדר תוכנית סדורה גובר הסיכון שצעיר ערבי לא ימצא את דרכו לאחר לימודי התיכון ויוותר חסר מעש, וכו' וכו' וכו'.

הבעיות הללו הן בעיות מבניות, רוחביות ועמוקות. צריך לתת פתרון הולם לכל המצוקות האלה.

תכף ננסה לתכלל בעזרת נציג משרד ראש הממשלה, כי ברור לחלוטין שלא מדובר רק במשרד החינוך. יש כאן את משרד העבודה, יש כאן את משרד הרווחה. יש כאן מס' משרדים, כולל משרד ראש הממשלה שצריך לשים את היד בכיס ולתת הוראות בהתאם, שצריך לתכלל אותם, אחרת אין פתרון הוליסטי כללי. חבר הכנסת ואליד, אתה רוצה עכשיו? אתה ממהר?

אחריו.

אחרי מישהו מהמגזר האזרחי. בסדר. הנציגה של משרד ראש הממשלה, בבקשה. בבקשה, גברתי.

אני מוכרחה להגיד שבמקרה הזה יש לנו פה סיפור בו העבודה מתחלקת בעצם בינינו לבין הרשות לפיתוח כלכלי של החברה הערבית, שיושבת במשרד לשוויון חברתי. אני לא רוצה לא לקחת לעצמי - - -

אז אולי תיקחו את התכלול הזה. הוועדה איננה מסוגלת בכלים שנמצאים לה לתאם את הדיון בינך לבינו לבינה.

אין צורך, אני רק רוצה – חסאן, אם אתה מוכן, אז אני חושבת שקודם אתה ואחר כך אם יש מה להוסיף.

אנחנו אחראים על תכלול נושא צמצום פערים בין החברה הערבית לחברה היהודית, מתכללים את החלטת החומש 550, והחלטות חומש אחרות. ואנחנו עובדים עם כל החברים הטובים שנמצאים פה בסוגיות שנוגעות לחברה הערבית באופן כללי, וספציפית בסוגיה שנוגעת לצעירים חסרי מעש.

אני קודם כול רוצה להתחיל להגיד תודה גדולה לצוות מבקר המדינה שנכנס לסוגיה הזאת, הכין דוח באמת לתפארת, דוח מאוד חשוב ששם זרקור על סוגיה מאוד מאוד חשובה. התחלנו לטפל במסגרת החלטת הממשלה 550. לפני אישור ההחלטה בממשלה הוקם צוות ספציפי לנושא צעירים חסרי מעש. הסוגיה הזאת התחילה לנוע בתוך הממשלה סביב הקידום של החלטת החומש, והרבה הרבה מהתחומים שאושרו בהחלטה שמים דגש על נושא של צעירים חסרי מעש.

אני מסכים לגמרי עם האמירה שזה לא פתרון רק למשרד אחד, זה לא רק משרד החינוך, וזה לא רק זרוע העבודה, ולא רק שירות התעסוקה, ולא רק מל"ג ות"ת, ולא רק משטרה, זה כולם. בסוף התופעה הזאת שנקראת צעירים חסרי מעש היא תוצאה של הרבה הזנחה והרבה בעיות שהיו בכל מיני תוכניות בעבר, והדבר הזה חייב להיפתר.

בסוף בתוך החברה הערבית קורות שתי תופעות במקביל, וחייבים לשים לב אליהן, כי בסוף כשמדברים רק על תופעת חוסר המעש זה לא ניתוח מספיק נכון. בסוף צריך להסתכל על כל התמונה. בתוך החברה הערבית קורות מגמות מאוד מאוד חיוביות של השתלבות, גם של תעסוקת נשים, שיעור תעסוקת נשים בחברה הערבית יותר ממוכפל בעשר השנים האחרונות, שיעור תעסוקת גברים בעלייה, שיעור הסטודנטים בחברה הערבית נמצא בהכפלה. כל המגמות האלה מראות מגמות חיוביות, גם שיעור הזכאות לבגרות, ועוד ועוד מגמות אחרות. בסוף בתוך החברה הערבית יש סיפור הצלחה על אף כל הקשיים והפערים.

מצד שני כן קיימת תופעה של חוסר מעש. איך זה משתלב שגם הולכים להשכלה, יש להם יותר בגרות, והולכים לתעסוקה, ומצד שני יש חוסר מעש? כי בסוף הדינמיקה שקורית בקרב הצעירים בחברה הערבית השתנתה, היא לא כמו ההורים שלנו שבסוף היו להם אופציות תעסוקתיות מאוד מאוד מוגבלות, לעבוד פיזית בבניין או לעבוד בחקלאות. היום לצעיר הערבי יש דרישות, ויש לו גם ציפיות אחרות ממה שההורים שלנו ציפו. לכן מה שמדאיג כרגע, שאתה יכול לצאת עם צעיר ערבי שיש לו מטען השכלתי מתאים, יש לו יכולת פיננסית מתאימה, ועדיין הוא יהיה חסר מעש.

נכון.

כי בסוף היישובים, ובכלל הפתרונות שקיימים, הם פתרונות הרבה יותר מורכבים, ובסוף זה לא רק לתת עוד הכשרה, לתת עוד תקציב. זה רק להסתכל על תופעה. ואני מסכים איתך לגמרי, יושב-ראש הוועדה, שבסוף הבעיה נמצאת בשלב הצעירות. הצעירות הערבית לא מתוכננת, אתה מסיים גיל 18 ופתאום יש ואקום, אין אף אחד שבסוף נותן לך מענה מה עושים אחרי גיל 18, אתה צעיר מדיי, אתה לא יודע לאן ממשיכים, ואין לך יכולת לתכנן את חייך בצורה טובה.

לכן אחד הדברים שעשינו במסגרת תוכנית החומש היה להכניס כמה שיותר תוכניות לצעירים. צריך להגיד שבתוך הממשלה היה חוסר אמון מאוד גדול של גופי המטה, גם של משרד האוצר, גם של גופים אחרים, להכניס התערבויות ספציפיות שנוגעות לצעירים. בסוף החשיבה הממשלתית הייתה תעסוקה, חינוך, השכלה גבוהה, וכן הלאה, וזה לא מתאים בסוף לחברה הערבית. בסוף צריך להכניס תוכניות שחושבות איך לקחת את הצעירים ולתכלל את כל המענים האלה ביחד באותה מידה.

חסאן, מהו תקציב חסרי המעש בחברה הערבית בחומש האחרון?

זאת בדיוק שאלה שקשה מאוד לענות עליה, כי בסוף אנחנו מסתכלים על צעירים לא רק כתוכנית אחת. אגיד בגדול מה אנחנו עושים שבסוף נותן מענה לסיפור של הצעירים. אנחנו מתגברים את התקצוב של מערכת החינוך בצורה מאוד מאוד משמעותית. אחד הדברים הכי משמעותיים שקורים זה תגבור מערכת החינוך בשלב התיכון. היום תלמיד תיכון ערבי סובל מתת-תקצוב של 7,000 שקל בממוצע לעומת תלמיד יהודי. זה פחות שעות, פחות תוכניות, פחות מהכול. ולכן אחד המנגנונים שהתחלנו ב-550 זה לסגור את הפער הזה.

אחרי שמסיימים תהליך תיכון יש שלוש תוכניות משמעותיות שצריכות להתקדם בתקופה הקרובה: אחת, תוכניות תעסוקתיות בדגש על צעירים חסרי מעש. ויושבת פה נציגת זרוע העבודה שבטח תפרט בהמשך. אחד הדגשים בחומש הנוכחי הוא סביב הצעירים ולא סביב הנשים, שהיה בחומש הקודם, ואנחנו רואים שם שהמגמה מתחילה להאיץ בקרב נשים. תר"ש השכלה גבוהה, גם נציג המל"ג יושב פה, ואנחנו עובדים גם כדי להנגיש את ההשכלה הגבוהה. עוד חומש כי יש הצלחה מאוד גבוהה. דיברו פה על שנת המעבר, זאת תוכנית פורצת דרך שבסוף, נכון, פונה ל-3% מהתלמידים, כי בסוף אין אין-סוף תקציב, וזה פיילוט יחסית מצומצם, אבל אם התוכנית הזאת תוכיח את עצמה נוכל לפרוץ דרך, ולהביא שנת מעבר לכל הצעירים הערבים עוד כמה שנים מהיום.

בשורה התחתונה אני אומר שאם ניישם את תוכנית החומש במלואה, כרגע היא מונחת על שולחן הממשלה, ותביא הרבה בשורה בקרב הצעירים, נצליח להדביק הרבה פערים. אבל בסוף בסוף צריך להבין שיש מורכבות מאוד גדולה בצורת החשיבה של צעירים, ואנחנו צריכים להתחבר אליה כממשלה, להבין איך להגיע אליהם, איך להגיע לקצה, איך לעניין אותם כדי לשלב אותם בתוך התוכניות הממשלתיות.

אני יכול מחר לפתוח הרבה תוכניות ממשלתיות, בסוף לא יגיעו. זה גם חלק מהסיכונים שאנחנו לוקחים על עצמנו.

וזה קורה. זה קורה עכשיו.

וזה קורה, נכון. נכון, קשה מאוד למשוך גברים צעירים. יכולים לספר פה הרבה מהשחקנים שפותחים תוכניות של עברית, והכוון תעסוקתי, ותוכניות הכשרה, לא מגיעים גברים, מגיעות רק נשים. ואנחנו צריכים לדבר בשפה שלהם, לדבר באיך שהם עובדים, וזה אתגר מאוד מאוד משמעותי, שאני מאוד שמח שהמבקר שם פה עליו את הזרקור. ואם לא נטפל בו בצורה משמעותית ועם כלים חזקים, נמצא את עצמנו בעוד כמה שנים בהכפלה של השיעור הזה בקרב החברה הערבית, וזה נזק כלכלי וחברתי מאוד גדול, גם לחברה הערבית וגם לחברה היהודית.

תודה רבה לך על הסקירה באמת המאוד עמוקה. נשאר רק ליישם את מה שאמרת, וזאת בעיה לא פשוטה. אתה רוצה עכשיו? בבקשה, חבר הכנסת ואליד.

רציתי לשאול שאלת הבהרה. חסאן, בדברים שלך אמרת שתוכנית החומש מונחת עכשיו על שולחן הממשלה, ואם אנחנו ניישם אותה – אני מבינה שיש ספק, האם יש החלטה? יש תקצוב?

כן, החלטת הממשלה היום מאושרת והיא ממשיכה לעבוד כמו שעבדה בשנה הקודמת. צריך להגיד שבסוף החלטות ממשלה - - -

היא סובלת כרגע מתת-תקצוב או מתקצוב חסר?

לא, היא תוקצבה כמו שתוכננה, בוא נגיד ככה. כולם מכירים שלא כל החלטה שמתקבלת בחדר הממשלה בסוף מיושמת ב-100%.

יש 10,000 שלא מומשו.

כי אמרת שהיא מונחת על שולחן הממשלה. זה כאילו שעדיין יש - - -

אבל אם היא מתוקצבת יש לה צ'אנס להתקדם.

הכוונה שהיא מונחת כתוכנית עבודה. בסוף לכל אחד מהשחקנים פה יש תוכניות עבודה להוציא לפועל. אנחנו מצפים שכל משרדי הממשלה יעשו את המאמץ המקסימלי להוציא לפועל את התוכניות, גם לקבל את התקציב, וגם להוציא לפועל את המכרזים, ואת הגיוסים. צריך להגיד שאם אין מאמץ עילאי להוציא לפועל את התוכניות בסוף התוכניות ייתקעו, גם ברמת ההתנהלות היומיומית וסדרי העדיפויות המאוד דחופים של השרים. אז אנחנו עוקבים אחרי כל המשרדים. כרגע הדברים מתנהלים, אבל צריך לוודא שהדברים ימשיכו להתנהל כל הזמן.

בעוד חצי שנה גם אתה פה, תקבל זימון. אני לא אוותר לכם. לאף אחד ממשרדי הממשלה אני לא אוותר.

זה חשוב.

בבקשה.

שלום לכולם, אין ספק שזה דוח מאוד חשוב שממקד את הסוגיה של הצעירים הערבים במדינה, ושם דגש על הזלזול של הממשלות לדורותיהן בנושא הכול כך חשוב, נושא הצעירים שלנו. אני רוצה להתייחס במיוחד למספרים הגבוהים אצלנו בחברה הבדואית. יש סוגיה רצינית שם, במיוחד בכפרים הבלתי מוכרים. המדינה מזלזלת באנשים שם, מזלזלת בהנהגה הערבית שם, לא משקיעה, מזניחה את הכפרים האלו. תתארו לעצמכם שרק בשני יישובים יש לנו שני מפעלים: בשגב שלום יש מפעל אחד, וברהט יש לנו מפעל גדול אחד, ואלו צריכים לספק תעסוקה לצעירים שלנו, לעיר בת 70,000 תושבים.

אנחנו בתקופה כל כך קשה, במיוחד הצעירים שלנו שזולגים לנושא האלימות. ואתם רואים את הנתונים ואת מספרי הרציחות בחברה הערבית. ולכן אני חושב שזו המדיניות של הממשלה, ועל המשרדים הממשלתיים לטפל בנושא הזה. בנושא הצעירים שלנו יש בעיה, וכל הדוח מושקע ומדגיש את הבעייתיות הזאת. בערערה אין לנו אזור תעשייה, בשגב שלום יש לנו אזור תעשייה קטן, בכסייפה אין, בחורה אין. ולכן המדינה מחויבת לטפל בנושא הזה.

אני רוצה לשים דגש על הנושא של השפה. אני כל יום נפגש עם צעירים בחברה הבדואית, יש להם בעיה בקשיי שפה, להתקבל לאוניברסיטאות, להתקבל למקומות עבודה. ונפגשתי לפני שבועיים עם המנכ"ל של לשכת התעסוקה אצלנו במחוז דרום, ומשרד הכלכלה סגר להם את התקצוב לקורסים לשפה העברית. ולכן, איך אנחנו רוצים לפתור את הסוגיה הזאת אם אנחנו כאן דנים בנושא הזה, ומשרד אחר סוגר את התקצוב לקורסים בשפה העברית. ולכן אני חושב שזה נושא שהממשלה צריכה לתת עליו את הדין.

מה קשור משרד הכלכלה? סתם אני שואל.

הוא אחראי על לשכות התעסוקה בדרום, על כל העניינים של הקורסים.

כבר לא.

אבל כבר יש משרד עבודה.

לא, זה תאגיד שיושב תחת משרד הכלכלה, שירות התעסוקה.

לא ידעתי.

כן, משרד הכלכלה. ולכן אני חושב שצריכים לטפל בזה ברמת ממשלה. אני חושב שגם, אדוני היושב-ראש, צריך להקים רשות לצעירים ברשויות המקומיות בשיתוף עם המשרדים הממשלתיים על מנת לטפל בכל הסוגיה הזאת, ולנסות לפתור אותה. היו דוחות מ-2015, ואנחנו רואים שהתופעה הזאת רק התעצמה, הפער נהיה יותר גדול, ולכן המחויבות מוטלת כאן רק על הממשלה, ולא על מישהו אחר.

חד-משמעית, אבל אני לא מתיימר לפתור את כל הנושאים של מרכזי תעסוקה ותעשייה. אם אני אצליח לרכז אצלי את הפתרון של הדוח אני אגיד תודה לאל. את רוצה עכשיו?

אם אפשר.

אז קצר, אני חייב לתת לעוד שלושה לפחות, שהם פיווט מרכזי, זה אחד, משרד העבודה, שירות תעסוקה, והמל"ג. אם את רוצה עכשיו, בבקשה, אבל קצר, קולע, כי לא הערכתי נכון, חשבתי שייקח שעתיים, זה לא מספיק.

מה זה קצר? שאני אדע.

שתי דקות, כמו במליאה.

שתי דקות? במליאה זה שלוש.

נכון, קבלי.

כדאי להתמקח איתך.

חשבתי שאת לא ערנית.

את האמת, זה דוח מאוד חשוב, אבל אני גם כן חושבת שצורת הטיפול בדוח ובתוצאותיו קצת מפריעה לי, כי יש הרגשה שכאילו מתעלמים – קודם כול, מאוד שמחתי לשמוע את חסאן, כי הוא גם הביא את הצד השני – קורים הרבה דברים מאוד חיוביים, הצעירים שלנו יותר משכילים, הצעירים שלנו יותר עובדים, הצעירים שלנו יותר משתלבים מבעבר.

עכשיו השאלה הנשאלת למה פתאום עכשיו זה נשמע כאילו הבעיה הכי גדולה היא חסרי המעש. אני יודעת שקושרים את זה גם כן לנושא של הפשיעה, והשתוללות הפשיעה, ומנסים לזרוק את הכול כאילו שגוררים את הצעירים האלה לתוך עולם הפשיעה, לצערי הרב.

אבל מצד שני אני זוכרת, ויש לי מחקר שנעשה במכון לדמוקרטיה לפני שנה, של 2022, של ד"ר סאמי מיעארי או פרופ', אני לא יודעת, ונסרין חאג' יחיא, שמדבר גם כן על צעירים חסרי מעש. ושם הלכו צעד יותר קדימה ובדקו מה עושים ואיך מגדירים את מצבם של הצעירים שנקראים "חסרי מעש". ושם 40% מהצעירים האלה הכריזו שהם מכינים את עצמם לקראת לימודים אקדמאים, כאילו בשנה-שנה וחצי האלה שגם ניגשים לפסיכומטרי וגם מגישים את הבקשות שלהם, מחליטים אם זה בחו"ל או בארץ. כלומר, לא כולם חסרי מעש ומחכים שיכנסו לעולם הפשיעה. גם את זה צריך לראות.

וגם את הנושא של 25% מתוכם, מהצעירים האלה, העידו שהם מחפשים עבודה, ונמצאים בדרך לבניית קריירה. עכשיו, כמה מצליחים בזה, כמה לא מצליחים, זה משהו אחר. אבל אי-אפשר לבוא עכשיו ולדבר על הבעיה, וכאילו שעכשיו צצה הבעיה. זה תוצר של שנים רבות של מדיניות מפלה, שלא מבססת תשתיות מתאימות לצעירים. ואתם לא חייבים להפוך את הצעירים הערבים פתאום או לחיילים או לשירות אזרחי או לדוברי עברית כשפת אם כדי שישתלבו.

יש לי מחלוקת, אבל אני אגיד אותה.

בסדר, אני אומרת את דעתי. אני לא חושבת שצריך לשנות את הצעירים הערבים כדי לתת להם פתרונות, שהם תוצר של מדיניות מפלה לאורך שנים רבות. סליחה, אני למדתי בבתי הספר, והינה, העברית שלי בסדר. חסאן למד בבית ספר בחינוך ערבי, והוא מדבר עברית יופי, והשתלב והגיע למקום מאוד גבוה. אני לא אומרת שכולם צריכים להגיע למקומות האלה, אבל לא מדברים על העובדה שתוצאות בחינות PIRLS, שרק התפרסמו לפני שבועיים, מעידים שיש בעיה בשפה הערבית, בשפת האם, אצל הצעירים, שהיא השפה הדרושה קודם כול, כבוד היושב-ראש, לא רק כדי להשתלב בתעסוקה, אלא כדי להתפתח. שפת אם היא חיונית להתפתחות כל ילד, לרכישת מיומנויות. בזה יש בעיה במערכת החינוך הערבית. הם לא מדברים על זה. עכשיו רוצים להכניס מורים יהודים ללמד בבתי הספר הערבים כדי לשפר את העברית? בואו נראה מה תוכניות הלימוד. לפני שמשנים את צורת ההיבחנות תשנו את צורת הלימוד קודם כול לצעירים האלה בשפה העברית בתוך בית הספר.

דיברנו על לשכות תעסוקה, מה עם לשכות התעסוקה בנגב? איפה הן נמצאות? אני כבר שנתיים מגישה שאילתות לכל שר ואחראי. הקימו ועדה, דנו בוועדה, יש יישובים יהודים שיש בהם 3,000 תושבים, יש בהם לשכת תעסוקה, יש יישובים ערבים שיש בהם 50,000 או 17,000 ואין בהם לשכת תעסוקה. אז על מה אנחנו מדברים?

תכף נשמע אותם. משפט לסיום.

בואו נבנה תשתית קודם כול שיכולה כן להיכנס, וללמוד לעומק מהן הבעיות שעומדות, ומה עושים הצעירים, לפני שמתחילים לארגן להם תוכניות של איך להשתלב בצבא, כי רק הצבא עושה אנשים שמשולבים.

לא רוצה שישתלבו בצבא, לא, לא בתפיסת העולם שלי.

אני חושבת שהתפתחנו עד עכשיו, אדוני, הדור שלי זה לא כמו הדור של ההורים שלי, והדור של הבנות שלי הוא לא כמו הדור שלי. ואני מאוד שמחה שצריך להסתכל עליהם גם כן לא כמקשה אחת, אלא היום הצעירים מלמדים אותי שהם לא רוצים לעבוד במקום עבודה שנה אחת או שנתיים, עוברים עליהם שינויים שגם צריכים ללמוד אותם לעומק, ולבנות תוכניות שמתאימות להם בלי לנסות לכפות עליהם שינויים בזהות, ובהבנה, ובשפה כדי שישתלבו. אפשר להשתלב ולהיות שונה. אפשר.

אני בעניין הזה חלוק עלייך, אני לא רוצה לשנות זהויות, אני רוצה שהם יישארו ערבים בשפת האם שלהם, שיהיו גאים במוצא שלהם, אין לי בעיה עם זה. יש לי איתך ויכוח על הנושא של השירות של אחרי גמר תיכון, פתאום נוצר חלל. ולכן חלק מהנושא של השירות, לא בצבא, ולא - - -

נוצר חלל כי לא עשו להם תוכניות. אתה יוצא מנקודת מבט שאומרת שהמצב הרגיל הוא להיות בצבא, הדיפולט הוא להיות בצבא.

לא אמרתי את זה.

אני לא מסכימה עם זה.

אני אומר לך שלא.

ולא שירות אזרחי. כל אחד יעשה מה שבא לו.

אני רוצה אותם בשירות אזרחי, כי השירות האזרחי נותן להם תובנות של מסגרת, תובנות של עבודה, שיפור השפה העברית. את יודעת כמה בנות שמשמשות כבנות שירות, הייתי באוצר, הייתי אחראי על זה, אחר כך משתלבות באותו מקום שהן היו, ומתפתחות. ואף אחד לא ביקש מהן לשנות את הזהות, ואף אחד לא ביקש מהן לשנות את הלבוש, נהפוך הוא. אבל אתם כחברי כנסת צריכים, לתפישת העולם שלי, לבוא ולעודד את השירות האזרחי, אזרחי, לא תוספת של מילים, בקהילה שלכם, בבית החולים שמשרת את הציבורים שלכם.

אני בעד ערך ההתנדבות, אדוני, יש לי בעיה עם לקשור זכויות בסיסיות בעניינים האלה.

אז את בחיים לא תצליחי להשתלב במדינת ישראל.

זאת השפה. עובדה שאני השתלבתי, אני חברת כנסת, השתלבתי יופי.

אבל את אישית. אני דואג לצעירים. אבל, חברת הכנסת סלימאן, אני דואג לצעירים הערבים.

גם אני דואגת.

אני חושב שהגישה שלכם מוטעית.

גם אני חושבת שהדעה שלך מוטעית. אנחנו חלוקים איך דואגים. בסדר גמור.

חובתנו להביא אותם ללכת לבצע שירות אזרחי, אזרחי. תגידי לי, אלה שנמצאים, בני העם הערבי שנמצאים בגרמניה או במקומות אחרים לא משתלבים? בוודאי שכן. ולכן אני חושב שאתם טועים בדרך. אני ממליץ לכם לעשות איזה סיעור מוחות פנימי, ולנסות למצוא את הדרך לשנות מילים, לשנות מושגים, כי זה חלק מהדרך לשילובם. אין לי ויכוח איתך על זה שהמדינה אשמה.

כבוד היושב-ראש, אנחנו הנציגים של הצעירים האלה. אולי פעם אחת אתם תעצרו לרגע, תשמעו מה שיש לנו במושגים שלנו, בטרמינולוגיה שלנו, בהגדרות שלנו, כדי שאולי סוף סוף התוכניות יתחילו לעבוד. אף פעם לא עוצרים לרגע ושואלים למה כל התוכניות שמושקע בהן כסף לא הניבו תוצאות. אולי תשאלו את זה.

אני לא יודע. לא הייתי פה כל כך הרבה שנים. אני מנסה למצוא פתרונות.

תשמעו מה יש לנו להגיד על עצמנו, לא מה אתם חושבים עלינו.

ואחד הפתרונות זה שילובם בשירות האזרחי. הורדנו את המילה השנייה שם, אני הייתי שותף להורדת הנושא הזה. לעבוד עבור הקהילה, מה הרע בעניין הזה?

אין רע.

הרי אתם משתמשים בכל מה שהמדינה מאפשרת, משירות נסיעה בתחבורה הציבורית, ורישיונות, ואוניברסיטאות, מה הרע בשירות האזרחי? אתם עושים טעות בשילובם, בעוד כלי של שילוב האזרחים, ואתם מביאים את זה לאיזשהו דגל שלא קיים, שלא צריך להיות קיים. אבל עזבי, כנראה שלא נסתדר עם - - -

זה דיון שאפשר גם להזמין את הח"כים החרדים אליו, ובוא נדבר על זה אז, כדי לדבר על שילוב ועל זכויות.

אני לא רוצה להזמין, גם איתם יש לי ויכוח.

אני יודעת. אבל אני מציעה לכבודו גם כן להקשיב לצד השני, לא להתעקש.

אנחנו כמדינה אשמים, אבל אתם תיקחו חלק באחריות הזו, לא יזיק לכם.

אחריות על מה? על מה?

הינה, דיברתי איתך על השירות האזרחי, מה יותר טוב מזה?

למה אני צריכה להסכים רק על הדבר הזה? מה עם שאר הדברים שאני העליתי שנים על גבי שנים?

אני מסכים איתך על כל שאר הדברים. תראי מה אני אומר, על הכול בעיניים עצומות. קחי עוד כלי כדי לשלב את האזרחים.

בסדר, אז נשאר דבר שאנחנו חלוקים עליו.

לא אמרתי משטרה, למרות שכשהייתי מפקד תחנה באוכלוסייה הערבית רציתי רק שוטרים ערבים, כי אני לא הכרתי, לא את התרבות, לא את השפה. היה נחמד שהם יטפלו בהכול, באוכלוסייה שלהם, זה גם מקצועי יותר. אני הולך הלאה למשרד העבודה, בבקשה. וואי, יש לי 15 דקות, אני נורא מתנצל. דוח מנהלים.

דוח מנהלים, מעולה. תודה רבה על הפוקוס על הנושא הזה, אני אתמקד בפתרונות, בדברים שהתחלנו להפעיל. אנחנו עובדים על שני צירים, ציר הטיפול באוכלוסייה, ובעצם צמצום הקבוצה של חסרי המעש, וציר המניעה.

אתחיל בציר הצמצום. אנחנו מפעילים את תוכנית ריאן שהוזכרה כאן קודם. זאת תוכנית שבמסגרתה אנחנו מפעילים מעל 20 מרכזי הכוון ו-40 שלוחות בכל רחבי הארץ בחברה הערבית. נתנו מענה בשנה האחרונה למעל ל-20,000 משתתפים בתוך התוכנית הזאת. בתוך התוכנית הזאת מקבלים גם לימודי עברית, גם הכוון תעסוקתי, גם הכשרות תעסוקתיות. בעצם מגוון מאוד מאוד רחב של כלים כדי להשתלב בשוק העבודה. למעלה מ-50% מהמשתתפים של התוכנית הם צעירים מתחת לגיל 25. אבל רק עכשיו אנחנו מתחילים לתת איזשהו מענה ממוקד לניטים. עד עכשיו באמת התוכנית הוקמה כתוכנית שהמטרה שלה היה בעיקר לתת מענה לנשים בחברה הערבית. אכן, אני מצטרפת לשמחה של חסאן על הגידול המאוד משמעותי בתעסוקת נשים בעשור האחרון, זה באמת שיעורים מדהימים. אנחנו לא מורידים משם את הפוקוס, אלא מוסיפים פוקוס נוסף על אוכלוסיית חסרי המעש, ומשנים קצת את תמהיל האנשים שיקבלו את המענה בתוך תוכנית ריאן. זה כבר בדרך, כבר יצא לפועל.

במקביל אנחנו עובדים על מענקים, נמצא פה גם מנהל אג'יק סלימאן, יצאנו כבר לדרך עם תוכניות לשנת מעבר. זה עוד במספרים קטנים, כי אנחנו לומדים, אבל זה כבר קורה בשטח. וכמובן שכמו שחסאן אמר, המטרה היא שאם נבין שמשהו מצליח, להגדיל את ה-scale ושזה יהיה הרבה יותר נוכח.

בציר הצמצום אנחנו עובדים גם על הכוון תעסוקתי בתוך בתי הספר המקצועיים לנוער, יש שם 5,000 תלמידים מהחברה הערבית, ושם על צמצום נשירה. צמצום נשירה במכללות במה"ט עם כלים שכבר יצאו למכללות כדי להגדיל את האחוז של אלה שמסיימים את הלימודים כמדופלמים, הנדסאים וטכנאים מוסמכים. ואלה שני הצירים המרכזיים שאנחנו עובדים עליהם. כמובן שאני מקווה שעוד חצי שנה גם אנחנו נגיע עם עוד תוכניות שמתקדמות ועוד מספרים על הצלחות.

תודה רבה לך. המל"ג, בבקשה.

שלום, תודה רבה לכבוד יושב-ראש הוועדה, וגם לחוקרים במשרד מבקר המדינה. אני רוצה לציין כמה דברים. בעשר שנים האחרונות ישנה עלייה מאוד דרמטית במספר הסטודנטים הערבים שהכפילו את עצמם בכל התארים, בוודאי שזה יחד עם כל משרדי הממשלה הרלוונטיים. בנושא של העברית יש לנו את תוכנית "רואד", שהיא תוכנית להכוונה ולייעוץ לצעירים ערבים בתקופת התיכון. היא פרוסה ב-72 יישובים ערביים. גם במסגרת התוכנית הזאת הסטודנטים או התלמידים מקבלים מהמל"ג, שמתקצב קורסי יע"ל לשפה העברית, יש גם תוכניות אחרות שהן עם מלגות, כמו אירתקא, ועוד מלגות אחרות.

לפני כמה שנים המכינות עברו אלינו, לשאלתך בנוגע למכינות, ועשינו רפורמה בכל הנושא של המכינות והתכנים שלהן, וגם עכשיו אנחנו שוקדים על זה. בספטמבר 2022 הייתה החלטת מל"ג לעשות רפורמה בנושא של העברית, להתאים את זה, כמו שציינה גם שירין, ל-CFR. אנחנו גם מממנים מכינות לשפה העברית, שהן ממש מכינות אינטנסיביות על מנת לשפר את השפה העברית.

חשוב לי גם להדגיש שבדוח של מבקר המדינה לא הזכירו את המכללות, אלא רק את האוניברסיטאות, שהן מהוות בעצם 30% ממערכת ההשכלה הגבוהה. וגם חשוב לציין שלפי תפיסת מל"ג מבחן יע"ל אינו החסם, אלא החסם בעצם הוא אי ידיעת השפה העברית. בתר"ש הקרובה אנחנו מאוד אופטימיים, גם להכניס עוד ועוד צעירים ערבים למערכת של ההשכלה הגבוהה, וגם למקצועות נדרשים. תודה רבה.

תודה רבה. שירות התעסוקה, זריז.

אני מנהל את תוכנית מעגלי תעסוקה ואחראי על אוכלוסיות בשירות התעסוקה. אציין שמדובר פה, לדעתי – אני 21 שנה בשירות הציבורי, הייתי במספיק לשכות וניהלתי לשכות – ואני חושב שפה אנחנו מפספסים טיפה את העיקר. יש פה ציבור שלם עם בעיות מורכבות מאוד, שאפשר לתאר אנשים בהרבה מחקרים, אבל כשפוגשים את האנשים אישית מדובר פה בבעיות מורכבות מאוד שצריך פה יחס אישי לכל אחד.

אנחנו בונים מלא תוכניות, אני בעצמי מנהל תוכנית כזאת, שאגב, בשבוע-שבועיים האחרונים ירד לשפל, הבטחת הכנסה של 48,000. אנחנו עומדים בכל הפרמטרים והכול בסדר, אבל אני כמנהל תוכנית רוצה להסתכל על זה בצורה אחרת. אני חושב שאם לוקחים נקודתית כל אחד ומכניסים אותו לתוך העולם הזה של תעסוקה, הם מגיעים ללא כלים בסיסיים. כשאנחנו מדברים על כלים רכים אנחנו מדברים על אנשים שלא יודעים מה זאת תעסוקה בכלל, לא יודעים איך לגשת לדברים הכי בסיסיים שיש. זאת אומרת שאנחנו מלווים אותם בשלבים עוד קודם העברית. זה בסדר שיש קורסים בעברית, ואנחנו נקדם את זה, וברוך השם, עובדים פה כל הצוותים, אנחנו נפגשים בהרבה פורומים, ועושים פה תהליכים חשובים, גם הצוות של חסאן וגם הצוות של מורשת וירושלים, אבל פה מדובר במשהו קצת יותר עמוק. ואני אומר שאם נשים פוקוס, אנשים מגיעים לקורסים בעברית כשאין להם שמץ לדברים בסיסיים טרום קורסים בעברית.

פיתחנו תהליך, עשינו טסט עם המשרד למורשת בירושלים, וקורסים של הייטק, שזה היה נראה דווקא חבר'ה מאוד מאוד רציניים, סיימו באוניברסיטאות, והם לא יודעים עברית. אבל לא רק שהם לא יודעים עברית, יש להם חסמים בסיסיים. והם סיימו בהצלחה את הקורס, והרבה מהם השתלבו בעבודה. ועוד פעם, זה לא שגר ושכח, זה אחר כך ללוות אותם אישית, ואחרי שהם יתחילו בעבודה יש קשיים בתוך העבודה. אז מי מלווה אותם בתוך הקשיים בעבודה? מה, הכנסנו אותם לעבודה ובזה נגמר הסיפור? זה בהיבט של האנשים החזקים. אבל בואו נודה על האמת, לא כולם אקדמאים, גם לא כולם רוצים להיות אקדמאים, אז מה עושים עם כל אלה? איפה הם?

יש מספיק מקצועות כחולים במדינת ישראל.

נכון. אז אני אומר לך כמי שפגש אותם המון שנים, לפני שעברתי למטה עשיתי בדיקה עם עצמי כמה דורשי עבודה ראיתי, 23,000 דורשי עבודה. אני יכול להגיד לכם שמדובר פה בליווי אישי ושינוי בתפיסת המחשבה של כולנו. לא יכול להיות שבן אדם מסיים י"ב בבתי ספר ערבים - - -

עד עכשיו לא הבנתי – הליווי האישי ברור לי, אבל אני מסוגל ללוות 23,000?

אנחנו מסוגלים ללוות יותר. זה הכול עניין של שינוי בסטטוס איך מלווים אותם.

הלוואי.

ואנחנו בתוכנית מלווים אישית, גם תוכנית ריאן מלווה אישית, וכל התוכניות שנעשות זה ליווי אישי, וזאת ההצלחה. אין זבנג וגמרנו, זה ליווי אישי עד לשלב שבן אדם נקלט לעבודה. ואחרי שהוא נקלט בעבודה צריך לתת את הדעת איך הוא ממשיך שם ומצליח שם.

לגבי שאלת הלשכות, זה יושב אצל השר, הוגש כבר בג"ץ בעניין. אנחנו מחכים לתשובה, ונשמח לשרת בכל דרך שתהיה.

תשובה של בג"ץ?

לתשובה של השר בעניין ההרחבה של הלשכות.

מה עם המלצות הוועדה?

למה בג"ץ צריך להתערב בדבר כזה?

גם הייתה ועדה מיוחדת שהוקמה.

כי זה לא קרה במהלך הרבה מאוד שנים ונאלצנו לעתור לבג"ץ, זאת הסיבה.

אני יכול לתת 40 שניות לכל אחד. בבקשה.

אני אשמח להתייחס. אני מהתוכנית הלאומית יתד, התוכנית הלאומית לצעירים וצעירות במצבי סיכון. אנחנו מלווים כבר כ-7,000 ומעלה צעירים וצעירות בחברה הערבית, כ-22,000 בכלל בישראל. קודם כול אתייחס לדברים שנאמרו, והדבר המרכזי זה שאנחנו צריכים להרחיב את אפשרויות הבחירה לצעיר הערבי, ולאפשר לו את אפשרות הבחירה ממניפה מאוד מאוד גדולה של מענים. תפקידנו לפתח מענים עבור אוכלוסייה בסיכון. אין הלימה בין חסרי מעש לבין צעירים בסיכון, ואני מתחברת לדברים שנאמרו, אבל יש חפיפה גדולה. זאת לא הלימה אחד לאחד. כתבנו גם דוח שנמצא באתר שלנו, כתבו אותו ד"ר נסרין חאג' יחיא והצוות מ"נאס" עבור האוכלוסייה של יתד. אגע בשני נושאים מכל המענים שאנחנו מפתחים היום.

40 שניות.

תוכנית לטיפול בחובות, הנתון שאני מביאה כאן הוא ששליש מהחייבים בישראל הם מהחברה הערבית. אני מדברת על נתונים שמביאה רשות האכיפה והגבייה. צעיר ערבי שיוצא לחיים בתום הלימודים בגיל 18 יוצא לחיים עם חוב של 50,000 שקלים בממוצע על גבו. הקמנו מערך לטיפול בחובות, ואני חושבת שזה צריך להיות חלק מהשיח, וגם חלק מסך סט המיומנויות והכישורים שיש לצעירים שיוצאים לדרך עם חובות מאוד גדולים. אנחנו מפתחים המון גם ביחד עם הצוות של חסאן ו-550, וגם ביחד בהובלה של התכלול של 549. מענים אזוריים, יש לנו כמובן מענים רשותיים במחלקה לשירותים חברתיים ברשות, אבל הערך המוסף האזורי זה משהו שאנחנו מאוד מאוד משקיעים בו היום, גם בפיתוח של מענים להשלמת השכלה, וגם מענים אזוריים נוספים. אני מודה לכם מאוד על הדיון, ונשמח גם להגיע.

תודה רבה. קשה לי, זה הרבה אנשים, ושעתיים לא הספיקו. כל אחד 40 שניות.

40 שניות, אני לא יודע אם זה יספיק, אשמח - - -

מה לעשות, 40 שניות. אם אתה לא מספיק, אל תתחיל.

אני אתחיל, ואשתדל לסיים.

בבקשה.

אשמח לדבר על מה שקורה היום בחברה הערבית המוסלמית.

זה לא כרגע על הזמן. זה לא על השולחן שלנו, אני נורא מצטער. זה לא במסגרת הדיון.

אתם מדברים על חוסר מעש בחברה הערבית המוסלמית. אני רוצה להגיד לכם, זה לא חוסר מעש. יש מעש, ועושים את זה בכיוון שלא מקדם אותם. מקדם אותם בשביל לעשות מזומנים. היום הצעיר הערבי המוסלמי, מבחינתו יש לו שקל הוא שווה שקל, הוא יעבוד בכל דבר שהוא בשחור בשביל להביא את המיליונים, ומבחינתו הוא השיג הצלחה. הבחור הערבי המוסלמי אף פעם לא היה מחובר לתאגיד, לא עשה שירות קהילתי, הרחיקו אותנו.

שמעת מה אמרתי לחברי הכנסת.

כן, הרחיקו אותנו מהתאגיד, מהמבנה של התאגיד. אנחנו לא מאמינים בביורוקרטיה, אפילו ברמה של ביטוח לאומי. הבחור הערבי הפך להיות פוסט-טראומטי ואין לו אמונה לא בחברי כנסת ערבים ולא בתאגיד כולו. והגענו למצב שבמידה ולא נקדם שמחה, ביטחון וחופש, הלך על כולנו.

תודה רבה. בבקשה.

שלום, רק כמה הערות. בדוח של מבקר המדינה הם הציגו נתונים מהשנים 2022-2021.

המצב עוד יותר חמור.

אני לא יודע איך המצב, ויש לי סיבות לשאול את השאלה הזו – אם היו להם נתונים על שנים לפני זה, ואם הנתונים האלה עלו בגלל מה שהיה בשנת 2021, כל התמונה שהתקבלה בארץ.

יש נתונים גם לפני.

עם אותם מספרים או שזה פחות? כי זה עלה אחרי שומר החומות.

הצגנו אותם אתמול, היה פה את הגרף. תלוי איפה. אתה מדבר מבחינת חוסר מעש?

כן.

תלוי איפה. אצל הבדואים בדרום ראינו שהייתה החמרה. בערים הצפון - - -

בשנים לפני זה היה יותר או פחות?

שב איתם, הם ייתנו לך את כל הנתונים, תאמין לי.

טוב. אני חושב שצריך לקדם דיון, היושב-ראש, זה מאוד חשוב.

אני כבר מסכם.

שתיים, כמובן שהבסיס לכל הדיונים האלה זה הפקרה של המון שנים בחברה הערבית.

מסכים.

אם לא יטפלו בדברים האלה – היישובים גדלים, האוכלוסייה גדלה, התכנון, השטח האורבני הוא אותו שטח, היישובים הופכים להיות יותר צפופים, יותר לחוצים – זה פתח לעוד בעיות לעשר השנים הבאות.

תודה רבה. בבקשה, 40 שניות.

הנתונים, הממצאים בדוח המבקר מדאיגים, מדאיגים מאוד. עוד יותר כשמסתכלים על הצעירים לא רק מ-18 עד 24, אלא עד 34, ועל חסרי המעש שגם בקבוצת הגיל הזו. באותו שבוע שהתפרסם דוח המבקר התפרסמה סקירה סטטיסטית, ששותפים בה מכון ברוקדייל, רשות הצעירים, והמכון הישראלי לדמוקרטיה. והיא מתייחסת לכל הנתונים על קבוצת הגיל הצעירים מ-18 עד 34, והתמונה הכוללת נהיית יותר קשה. אני רוצה לציין מס' נקודות - -

עשר שניות, שמעת את הצלצול.

- - שגם דוח המבקר מציין אותן, הן בולטות שם, מזמינות אותנו. אחד, הוזכרו דברים טובים שנעשים, אבל החברה הערבית מגוונת, יש בה אי שוויון גדול. אי-אפשר להתייחס לחוסר מעש או לחברה הערבית אצל הבדואים כמו שמדברים על החברה בגליל. אז צריך להגדיר יעד מדיד, כמה מורידים עד 20%, 30% חסרי המעש.

ההמלצות והנקודות שבדוח המבקר בעניין של מערכת החינוך מזמינות עשייה בכיוונים אחרים שונים אפילו לאן שמשרד החינוך זורם, העניין הזה של הישגים ופחות כישורים. אני לא מבין למשל למה לא בכל בית ספר ערבי יש מעבדה, מעבדת שפות, גם עברית וגם ערבית. זה מאוד פשוט לעשות את הדברים הללו.

תודה.

תודה.

אני מתנצל. את, גברתי.

יש לנו נייר עמדה בנושא. אני רוצה להתייחס לשני דברים עיקריים לגבי החברה הבדואית בנגב. דבר ראשון, לשכות תעסוקה, זה הגיע לבג"ץ, כי נאלצנו לעתור לבג"ץ לאחר אי מענה של שירות התעסוקה. יש להם כל מיני קריטריונים, שלא ברור בדיוק מהם הקריטריונים האלה, לפתיחת לשכות תעסוקה. עתרנו בשם המועצה המקומית לקיה, המועצה המקומית תל שבע, המועצה המקומית חורה, והמועצה המקומית ערערה בנגב, שיש בהן אחוזים מאוד גבוהים של אבטלה. אין לשכות תעסוקה. זה דבר ראשון.

דבר שני גם בענייני תעסוקה, בהחלטות החומש לחברה הבדואית, שתי ההחלטות הקודמות, יש החלטות להקמת אזורי תעסוקה ותעשייה ביישובים הבדואים. אנחנו לא רואים מזה כלום. יש רק אזור תעשייה אחד מוצלח מאוד ברהט, משותף בין רהט, להבים ובני שמעון, ויש מין מיני אזור תעסוקה בשגב שלום, שיש בו מפעל אחד לעוף, וחצי מפעל נוסף.

אז אלו דברים שצריכים טיפול, ולא רק טיפול של ארגוני חברה אזרחית ומעקב של חברה אזרחית, אלא מעקב של משרדי ממשלה, ומי שמבצעים את תוכניות החומש, ותוכניות חומש לחברה הבדואית. אנחנו רואים פה את חסאן מתוכנית החומש הכללית, אבל אנחנו לא רואים פה את מי שאחראי על החברה הבדואית מתוכנית החומש הנוספת, הוא לא נמצא פה. למה?

תכף אני אסכם את העניין הזה. אני נורא מצטער. אני מבקש סליחה מכל אלה שבאו ואני לא יכול לתת להם זכות דיבור, כי הזמן שלי תם. כבר שמעתם את הצלצול. כנראה ששעתיים לדיון הזה – לא כנראה, שעתיים לדיון הזה לא הספיקו. אני בעוד חצי שנה קובע דיון נוסף, וכל אלא שלא דיברו, אני מבקש את סליחתכם, תקבלו רשות דיבור, תירשמו, אני מתחייב לתת לכם.

גברתי ממשרד ראש הממשלה, יש כאן חוסר סנכרון בין המשרדים. אני שומע את הגב' הזו ממשרד החינוך, את גב' שירין, ואני מלא גאווה, ויש לי תקווה שמה שהיא אמרה יצא אל הפועל. אני שומע את האדון הזה מהמשרד לשוויון חברתי ששולט בחומר יותר טוב ממני, הרבה יותר טוב ממני, וכולי מלא גאווה שהנושאים האלה יצאו אל הפועל. ואני שומע את משרד התעסוקה, ואני שומע את משרד העבודה, ואני לא שומע אתכם, את משרד ראש הממשלה. אני לא שומע אתכם, כי אתם לא מסנכרנים את כל מה שצריך. אני לא שומע אתכם, כי מה שאמרה הגב' על אזור תעסוקה עכשיו מדם ליבה, ועל שירות תעסוקה, לפתוח אצלם במגזר הבדואי כי סגרו אותו, זה צריך לבוא לשולחן משרד ראש הממשלה. יש חוסר סנכרון במשרדי הממשלה, ואנחנו כולנו אשמים, גם אני. גם אני. אני בתוך הגיגית הזו, בתוך הספינה הזאת שהולכת לטבוע. ואתם, משרד ראש הממשלה, את, גבירתי, צריכה להגיד: אני הולכת לסנכרן את כלל המשרדים, כי ההתרשמות שלי היא שיד ימין לא יודעת מה עושה יד שמאל.

אני רוצה להתייחס.

כל אחד בחלקת אלוהים הקטנה שלו מומחה גדול. שירין ממשרד החינוך, הבחור מהמשרד לשוויון חברתי. הגיע הזמן שאתם תעשו איזה שולחן עגול, תזמני את כולם לישיבה אצלך, תנסי לסנכרן, ולראות איך מוציאים את הכול אל הפועל.

אני רוצה להתייחס לנקודה הזאת, כי, א'. באופן אישי כאיש מקצוע בממשלה יש לי הרבה שנים של ניסיון - -

זה לא אישית אלייך.

ברור לי. - - בהובלת תוכניות של סנכרון בין משרדי ממשלה, ואני מבינה טוב על מה אתה מדבר ברוב המקרים. במקרה הזה הגורם האחראי לסנכרון זה הרשות לפיתוח החברה הערבית במשרד לשוויון חברתי. התחושה שלנו לגבי התוכנית הזאת היא שנעשית שם עבודת סנכרון מצוינת, ויעידו על כך השותפים. אנחנו כמשרד ראש הממשלה פה, והם מסנכרנים - - -

אבל אין תוצאות.

זה לא. אני חושבת - - -

התוצאות לא מספיקות. לא שאין, הן אינן מספיקות.

אני חושבת שלא הקשבנו לעניין הזה פה עד הסוף. יש תוצאות בתחומים מסוימים, אין תוצאות בתחומים אחרים. אגיד את המשפט הבא – אני לא חושבת שהשאלה כאן לגבי הנושא של עבודה עם צעירים חסרי מעש כרגע היא בעיה של חוסר סנכרון. אנחנו בנוסף במשרד ראש הממשלה כן מתכללים את החלטה 549, שצריכה לתת מענה לחלק מחסרי המעש. אנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם הרשות של חסאן. בעצם כל אלה שנותנים מענים פה הם שותפים גם לתוכנית הזאת וגם לתוכנית הזאת.

הבעיה כאן היא לא חוסר סנכרון. אני חושבת שחסאן דיבר על זה, שחברת הכנסת שעבדה דיברה על זה, שממצאי דוח מבקר המדינה מדברים על זה, גם העמיתה שלי ממשרד הרווחה דיברה על זה. יש פה גם שאלה של פיצוח. אנחנו צריכים קודם כול לקחת את המשאבים שכן כבר ניתנו, אני חושבת שברור לגמרי, ואני סומכת גם על המשרד של חסאן וגם על השותפים שלי, שלו במשרדים האחרים, שדברים יצאו אל הפועל. ואנחנו צריכים את חלק מהסיפור הזה לפצח. גם דוח מבקר המדינה מעיד על זה. יש פה שלוש קבוצות אוכלוסייה.

מי יפצח?

אנחנו.

את, או, סוף סוף משרד ראש הממשלה לוקח אחריות, לא פוליטיקה. עזבי אותי מפוליטיקה, יש כאן בעיה חברתית ארצית של החברה הישראלית בכללה.

לגמרי. אני לגמרי מסכימה.

הבחור הצעיר הזה הוא איש אשכולות, שולט בחומר.

רגע, אני אגיד לאימא שלי לעלות לשידור.

אל תדאג, אתה לקידום. משרד ראש הממשלה צריך לקחת אחריות. עם כל הכבוד, שמתם על הרשות – זאת רשות, אני יודע, הייתי סגן האוצר, אני יודע מה כוחה של רשות כשזה לא בא מלמעלה. עזבו אתכם, את יודעת כמה רשויות יש במשרדי הממשלה, אתם צריכים לסנכרן את זה. אנחנו נפשוט את הרגל, ונשלם מחיר כבד כחברה ישראלית על מה שקורה בחברה הערבית, ואתם מנסים להגיד לי: הוא אחראי והוא אחראי, והגב' הזאת אחראית. תסנכרנו את הכול. תקבעי אחת לחודש וחצי, אחת לחודשיים ישיבה, תשמעי אותה שאין לה אזורי תעשייה, תלכו למנכ"ל או לסמנכ"ל, לא יודע מה, במשרד הכלכלה, משהו. אתם מבינים? כל אחד לנפשו פה, וזה מוציא אותי מהכלים. אין לי טענות אלייך.

אני מצטערת. ברור לך - - -

כמשרד ראש הממשלה אם את עוד אומרת לי: הרשות – הבנתי, נכשלתי היום בדיון הזה, לא עשיתי שום דבר, אני אסמוך על הגב' הזו, אני אסמוך עליו.

הרשות עושה עבודה מצוינת, הרשות מסנכרנת את השותפים האחרים.

הבנתי. אבל הרשות מה, אחראית על משרד החינוך, על התוכניות?

אנחנו נעמוד - - -

אחראית על משרדי התעסוקה? לא. אז בסדר, אל תיקחי אחריות, הבנתי אותך.

אני לא מנסה לברוח מאחריות, אני רוצה שיהיה לגמרי ברור. בכל דבר שגם הרשות תצטרך את עזרתנו, והרשויות האחרות שמסנכרנים את זה, אנחנו ניתן את זה.

את לא מבינה אותי. תאמיני לי, הייתי מפקד מחוז, הייתי תמיד בקצה הפירמידה, לקחתי אחריות. תגידי: אני מסנכרנת את כולם. אני באה, אתם תבואו אליי פעם בחודשיים, את, מה עשית? איפה הזה שלך? מה עשו עם אזורי תעשייה? הלכנו למשרד הכלכלה. את מפילה על הרשות. אולי שהרשות תשב במשרד ראש הממשלה וגם תדווח? הבחור הזה הוא בחור מוכשר לפי מה שהוא אמר, לפי מה שהוא הוציא לפועל, לפי השליטה שלו בחומר, אבל הוא לא יכול להגיד, סתם לדוגמה, לשירין: תעשי כך וכך, כי היא צריכה ללכת לשר שלה.

האמת שהוא יכול להגיד לי, ואני אעשה.

הוא יכול, יש לו סמכויות להגיד לה.

הוא מוכשר בלי קשר לישיבה.

אנחנו עושים את זה. אבל לדעתי מה שצריך לעשות, אנחנו צריכים – אולי לקראת עוד חצי שנה לדיון – לבוא אחרי שישבנו כולנו ספציפית על הנושא הזה, ולהציג לפני הוועדה את המהלכים שאנחנו מוציאים לפועל, ואת החסמים שקורים.

לגמרי. אני מסכימה לגמרי.

ואפשר לעשות ישיבות נוספות עם כל השחקנים, ולסנכרן את הכול.

זה מה שאני מנסה לעשות.

אבל חשוב לי להגיד שיש דינמיקה, חשוב לי לסיים עם זה כדי שתהיה אופטימי. אני יודעת שאני אופטימית חסרת תקנה.

אין לי בעיה להוביל את זה.

זה בסדר, אני מבסוט שאת מדברת ונותנת לי תקווה.

אנחנו בסטטוסים קבועים מול חסאן והצוות שלו, שיחות. קודם כול בסטטוסים קבועים בתוך המשרד. אני לא ישנה בלילה, זאת אחריות שלי. אני לא צריכים שרוה"מ יגיד לי שלשפר את איכות החיים של הנוער הערבי, זו חובה אישית ומקצועית שלי. אני עושה את זה, אני עובדת בזה, גם מול חסאן ב-500, סטטוסים שבועיים, חודשיים, ישיבות מתכללות, פורום מחוזי. אנחנו עושים את זה.

אנחנו רק מבקשים שכולם יבינו שקודם כול יש פה שני דברים. אני יודעת שהמבטא שלי לפעמים בעוכריי, כי אני אולי לא מבטאת באותנטיות את החברה הערבית, אבל זה לא קשור, אני באה מלוד, מעיר מעורבת. חברים, נכון שהחברה הערבית במצוקה, אבל היא חברה ערבית מדהימה. משרדי הממשלה, כל אחד יודע מה התפקיד שלו. אנחנו עובדים בסנכרון. תוך חצי שנה – אני מודה, מרוב תוכניות לא היה לנו תכנון נכון של הדברים. לכל אחד היו תוכניות מופלאות, לא היו יעדים, לא היו מדדים. היום אנחנו יודעים לעבוד אחרת. דוח מבקר המדינה מדיר שינה מעיני.

דרך אגב, ההמלצה שלך ללמד מקצוע, לא סתם, לא נפל ככה על אוזניים ערלות, לקחתי את זה, אנחנו בוחנים שיתוף פעולה עם אחת האקדמיות במחוז המרכז, עובדים בזה. תנו לנו חצי שנה, נוכיח לכם שזה יכול להיות.

את אמרת שלושה חודשים, אני אמרתי חצי שנה.

אז ארבעה חודשים.

ואם אני אצטרך אפילו לעשות אחרי חצי שנה דיון מעקב ולהיפגש איתכם עוד שלושה חודשים אחר כך - - -

בשמחה.

אני לא יורד מכם. אני חרד לחברה הערבית סלש חברה ישראלית. בסוף זה משליך עלינו כעל חברה, שגרים בארץ הזו וחיים יחד. ואם לא נעשה – אנחנו בדקה ה-90, במושגי כדורגל זה סוף המשחק. לפי מה שקורה היום ברחובות זה מדאיג אותי.

גם אותנו.

מה יהיה עם הדורות הבאים? זה ילך ויחמיר.

בצדק. נכון.

אבל פעם היה דיון על החברה הערבית בלי נציגים של החברה הערבית שידברו את החברה הערבית, אז יש פה התקדמות.

ראית שגם עם חברי הכנסת – אני לא מסכים עם החברים שלי שיושבים איתי באותו בניין. אני חושב שצריך לשלב אחרת לא נצליח. לא נצליח.

תודה.

ונראה לי שהלילה אני לא אשן טוב. תודה רבה לכם. אני מתנצל שוב בפני מי שלא דיבר. בעוד חצי שנה כל הפורום הזה ייפגש פה פעם נוספת עם תוצרים. אני לא אעזוב אתכם. הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 14:15.