פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



32
ועדת החינוך, התרבות והספורט
01/06/2023



מושב ראשון



פרוטוקול מס' 54
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום חמישי, י"ב בסיון התשפ"ג (01 ביוני 2023), שעה 9:30

סיור ביבנה

חברי הוועדה: יוסף טייב – היו"ר
סימון דוידסון

אביבית קליין - מפקחת בתי ספר על יסודיים, משרד החינוך

שוש גוטמן - סגנית מנהלת המחוז, משרד החינוך

רועי גבאי - ראש עיריית יבנה

משה חזות - ממלא מקום ראש עיריית יבנה

עשהאל שריר - מנהל אגף חינוך, עיריית יבנה

שאול דוד - מנהל מחלקת הספורט, עיריית יבנה

אריאל הלר - דובר עיריית יבנה

גיא ירניצקי - מנהל המוקד העירוני, עיריית יבנה

ציון בן לולו - יו"ר ועד העובדים, עיריית יבנה

שי אפשטיין - מנהל המחלקה לחינוך על יסודי, עיריית יבנה

עינב רחבלסקי - מנהלת המחלקה לחינוך מיוחד, עיריית יבנה

אביחי סטולרסקי - מנהל השירות הפסיכולוגי חינוכי, עיריית יבנה

יהודה דנינו - חבר מועצת העיר, עיריית יבנה

דייגו ברקן - מנהל מחוז תל אביב, רשות העתיקות

פבלו בצר - מנהל חפירה, רשות העתיקות

דניאל ורגה - מנהל חפירה, רשות העתיקות

רויטל גולדינג - מנהלת החפירה, רשות העתיקות

יאיר עמיצור - מנהל המרכז החינוכי, מרחב מרכז, רשות העתיקות

תמר חרפ"ק - מנהלת אתר חפירות, רשות העתיקות

טלי דרור - מנהלת תיכון קרית חינוך גינסבורג, יבנה

אושרת מיארה-חזות - מנהלת החטיבה העליונה, בית ספר גינסבורג

אורית מילר - רכזת פדגוגית, בית ספר גינסבורג

רינת אלמוג - בית ספר גינסבורג

עופרי אהרון - תלמידה במגמת מגדר, בית ספר גינסבורג

תהל עובדיה - תלמידה במגמת מגדר , בית ספר גינסבורג

יונתן איצקי - תלמיד במגמת מגדר, בית ספר גינסבורג

נוי - בוגרת בית הספר גינסבורג

חן - בוגרת בית ספר גינסבורג

שי עובדיה - מנהל בית ספר 'כנפי אבירים'

עינת פוטרמן - מנהלת ביה"ס יסודי רבין, יבנה

אורי ויינשטיין - תלמיד

רננה אשתר - מנהלת בית ספר מעיין

שרה ישראלי - מנהלת בית ספר בית יעקב סיני

יהודית גידלי
אתי דנן, סגנית מנהלת הוועדה

סמדר לביא, חבר תרגומים


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.


סיור ביבנה

בוקר טוב לכולם. יש איתנו פה לא מעט נוכחים שתיכף גם נציג אותם, הם ילוו אתכם לאורך כל היום, הם יוצגו במהלך הדרך. אנחנו מקבלים בברכה כמובן את חברי הכנסת ואת הוועדה ואת הנציגים. הכנו לכם יום עשיר, לבוא עם מצב רוח טוב, איך אומרים בטיולים בבית הספר? נעלי ספורט, מצב רוח טוב ובאמת לפתוח את הישיבה כי אנחנו רואים הזדמנות, אחת, להציג את הנושאים ואת הדברים שתיכף נציג לכם, ושתיים, באמת לקחת את זה, הלוואי, בעזרת ה', לדיונים בממשלה ובכנסת כדי לקדם לא מעט נושאים שאנחנו רואים בראייה לאומית.

יבנה ביום ראשון החלה שבוע חינוך עירוני. עשינו שבוע שלם מיום ראשון ועד יום שישי שנגע בכל הגילים, בכל המגזרים, הרצאות תוכן לציבור דתי וחרדי, לאנשים עם מוגבלויות, לילדים, לפעוטות, להורים, לחינוך מיוחד, הכול מכל כל. באמת לא מבייש ארבע ערים. מנהלי בתי הספר, חלקם פה, תיכף הם גם יוצגו, אומרים לי שהן לא נושמות. ביום שלישי האחרון עשינו ערב שיא ובערב השיא הזה חשפנו אמנה עירונית לכל הסוגיות שלפעמים כבר פחות מדברים עליהן.

אנחנו מדברים כל הזמן על דיגיטל ועל קידום חדשנות פדגוגית, אבל ישבו צוות הנהגת הורים, מנהלות בתי ספר, אגף החינוך כמובן, ישבו יחד וגיבשו אמנה עירונית לכל הסוגיה של המוגנות, של חרם, של שיימינג ברשת. אמנה קצרה יחד עם תלמידי בית הספר, יחד עם שיתוף ציבור, הוצאנו אותה לפרסום ועכשיו התפקיד שלנו זה להטמיע אותה.

אז קצת על יבנה, לאחר מכן נציג את הנוכחים. אני רק אגיד תודה רבה לטלי דרור, מנהלת התיכון השש שנתי פה, בית ספר שמונה היום למעלה מ-2,000 תלמידים, תיכף תראו את הדברים, ותודה למנהל אגף החינוך עשהאל שריר שתיכף יציג את עצמו וגם ידבר על הדברים ותודה לכל הצוות כולו, כל אחד במקומו וכבודו.

קצת על יבנה. יבנה רחבה, כ-11 דונם, קצת גדלה היום עם שטח שיפוט גם מעבר לכביש 4. בכביש 4 יש שטח שלם שעדיין היום עם התניות ביטחוניות מה ניתן לעשות בו ומה לא ניתן לעשות בו. העיר היום מונה 17,500 יחידות דיור, 60,000 תושבים. לפני עשור, עשר שנים אחורה, יבנה מנתה 35,000 תושבים, עברנו עשר שנים, הכנסנו פה 7,000 יחידות דיור, יש לנו היום 60,000 תושבים ויש לנו עוד כמעט 20,000 יחידות בקנה, 12,000 בשיווק מיידי, התחילו כבר, 2,500 כבר משווקות בשכונה חדשה. זה לא שכונה, זה עיר, 12,000 יחידות דיור זה 30,000 תושבים, זה כמעט 40,000 תושבים. זה פעם אחת, ופעם שנייה זה התחדשות עירונית, שחלק מהפרויקטים הם פרויקטים מתקדמים מאוד ותיכף תראו.

סוציואקונומי 7. הזדמנות שלי להגיד לכם, חברי הכנסת היקרים, תפסיקו עם המדד הזה. תפסיקו עם המדד של סוציואקונומי, הוא לא מעיד דבר אחד על המשמעות ועל האיתנות של העירייה. לנו קרה שהכנסנו פה 7,000 יחידות דיור בעשור האחרון, 7,000 יחידות דיור של זוגות צעירים, של מחיר למשתכן, של אנשים צעירים, מצליחים נקרא לזה, סוציואקונומי גבוה, מהצד השני יש לנו שכונות ותיקות שלמות, סוציואקונומי 2 ו-3. כשמדברים על סוציואקונומי עירוני, יש לזה משמעות השלכתית. אנחנו לא יכולים להתמודד בקולות קוראים, אנחנו לא יכולים להתמודד בדיונים ובאיזה שהם פרויקטים לאומיים שקורים, למה? כי רוצים לצמצם פערים. ככה לא מצמצמים פערים, בואו נסתכל על תוך השכונות, בואו נסתכל מה קורה פנימה.

שיעור גביית ארנונה, אנחנו על 94%, אנחנו במצב מצוין. שיעור זכאות לבגרות האחרון 95% כמעט, 94.3%. לדעתי המדד הזה גם לא משקף את כל המערכת הפדגוגית, אבל זה איזה שהוא מדד שעדיין אנחנו נמצאים איתו. כ-1,800 תיקים פעילים, 10% מבתי האב ברווחה. זה אפרופו סוציואקונומי, זה לא מעיד על התמונה הזאת. כ-3,100 יוצאי אתיופיה, 6% מהאוכלוסייה. גם זה חלק מהאמירה הגדולה.

אני כן רוצה לציין פה את משרד החינוך שנמצא איתנו פה. יש לנו גם את סגנית המחוז שנמצאת, וגם את המפקחת בתי ספר על יסודיים, אביבית. יש פה צוות גדול.

קצת מה זה אומר התחדשות עירונית בתפיסה כוללת. ועדת החינוך, התרבות והספורט שנוגעת בהכול ומסתכלת באמת אולי על הרוחב של מה קורה לרשויות בהיבטים כוללים כשמדברים על חינוך. זו התחדשות עירונית הלכה למעשה לצד שכונות ותיקות. יש פה בניינים שכבר בביצוע. זה בניין שעוד מעט מיועד להריסה ופה יש בניין שעכשיו מתחילים לבנות. זה שינוי מהותי לפני העיר. זה מייצר גישה אחרת, זה מייצר תשתיות אחרות, זה מייצר ששכונה ותיקה באתר בנייה בעשר שנים ויותר, אבל כך זה נראה, אנחנו כבר בשלב שאנחנו מבצעים בפועל, אנחנו בשלב שאנחנו מקדימים את מדינת ישראל בדברים הללו.

יש פה תמונה קטנה שמעידה מה הולך לקרות. כל הציר הראשי של יבנה וכל הציר הראשי המזרחי של יבנה צפויים לעבור מהפכה בהתחדשות עירונית. עוד דוגמה זה תמ"א, פרויקטים של תמ"א. תראו בניין ברחוב שלא עבר תמ"א אל מול בניין שכבר עבר תמ"א. ממש רואים פה את החדש מול הישן בתוך השכונות עם כל האתגרים והמשמעויות של זה, לדוגמה עדיין קו חשמל שרץ בתוך הרחוב שאותו צריך להטמין כדי שהוא לא יהיה קרוב למרפסות וללא מעט דברים.

איפה זה פוגש אותנו בעוד דברים? כשאנחנו עושים התחדשות עירונית אנחנו דורשים עוד מתקני ספורט, אנחנו דורשים עוד מתקני חינוך. פה, המדינה, הממשלה ואתם כחברי כנסת וכגוף הרגולטורי המפקח, אין לנו את הדברים האלה, אנחנו נדבר על זה בסיכום. יש היום חוסר באולמות ספורט, חוסר במתקנים, חוסר במשאבים. יש עיריות שהם כבר בשלב מתקדם. יש לנו היתרי בנייה, אנחנו ועדה עצמאית, אנחנו יכולים לייצר הכול, בסוף בלי התקציבים הללו, בלי המצ'ינג הזה, בלי היכולת להכיר בזה, הרשאה, הכרה בצורך, בסוף לילדים אין את היכולת להתקדם ולייצר את מה שהם צריכים כדי לתת את המעטפת השלמה לחינוך.

זו שכונה חדשה בבנייה כדוגמה. עוד משהו כמילה, חשיבה עוד פעם כללית, לאומית. שכונה נבנית, 2,700 יחידות דיור ומתוכננת על פי תקן שבמגרש מסוים בתב"ע יהיה גן ילדים. אנחנו מדברים פה על זוגות צעירים, זה כבר לא שיווק של פרויקט חבר שבאים גם מכאן וגם מכאן וגם מכאן, זוגות צעירים, חצי שנה לפני אנחנו מבינים שבמקום גן ילדים אחד או שני גני ילדים נדרשים שמונה. זה שינוי מהותי לעיר שבתוך חצי שנה צריכה עכשיו להקים שמונה גני ילדים במקום שניים. אני כרגע בביצוע שהתחיל לפני חודש מקים שמונה גני ילדים חדשים, למה? כי יש לזה משמעויות מאוד גדולות באיך המדינה רואה בגלל שהמדינה מכירה תקן נמוך. אז לקחנו אחריות עלינו, משאבים עלינו, תקציב עלינו, תב"ר עלינו, מבלי שהמדינה מכירה בזה בכלל ואז אחרי זה בדיעבד הם מכירים את הדברים הללו.

יש משהו מיוחד ביבנה, יש לנו מערכת פנאומטית תת קרקעית. זו הזדמנות להציג את זה. מתוך השכונות החדשות, 7,000 יחידות דיור, היום נניח תושב באחת מהשכונות הללו, דייר יוצא מדלת הבית שלו, עובר שלושה צעדים, פותח דלת של חדר אשפה וזורק את האשפה תוך הפיר. עד פה אנחנו מכירים, יורד למטה לדחסן. זה יורד למטה ביניקה של 70 קמ"ש מתחת לאדמה, רץ החוצה מחוץ לעיר, נמצא בנקודה מחוץ לעיר. 7,000 יחידות דיור, מסחר, תעשייה, כל הדבר הזה, אין משאיות זבל שמסתובבות בעיר, אין משאית שעומדת לפני גני ילדים וחונה כי כרגע צריך להוריד משהו, אין פחים מוטמנים.

אגב, מה הדבר הזה עושה? הדבר הזה מגדיל את היקף המחזור כי זה גורם לבן אדם לזרוק את מה שמותר. זה שיש דיירים לא ממושמעים והחליטו שלפני פסח יש להם כרית שהם לא צריכים אז הם גם זורקים והכרית הזאת לוקחת את כל המערכת זה סיפור אחר, אבל בגדול זה מייצר מצב שהקרטונים הולכים לקרטוניות והבקבוקים הולכים לבקבוקים, הטקסטיל לטקסטיל, וכל דבר הולך למקום שלו, אנחנו מגדילים את היקף המחזור ואנחנו מייצרים הפרדה של אשפה. תיכף תראו נתון מדהים בעיניי. זה מייצר כמובן שיפור של פני חזות העיר.

ועוד משהו כמילה לחברי הכנסת, ברשותכם, כי אלה נקודות שאתם נוגעים בהן ביום יום. קרן הניקיון הארצית לא מכירה במודל הזה, לא משתתפת ברווחים, לא משתתפת ביצירת הפרויקטים האלה. יש כבר קרוב ל-30-20 רשויות שנכנסו לזה. קרן הניקיון שהוקמה בשביל הדבר הזה היא לא חלק, הכספים לצערי מוסטים למקומות אחרים במקום לייצר את הדבר הזה. תראו מה קורה ביבנה, ואני בטוח שאתם מכירים את הנתונים. קודם כל זה שמכירים את הנתונים זו אמירה בפני עצמה, יבנה, עם 36% מחזור מהפסולת, בדרך כלל זה 10% במדינה. זה מספר בלתי רגיל, זה חלק מחינוך, ממודעות, מבתי ספר שמחנכים לאורח חיים בריא, זה תהליכים שלמים שקורים כדי שהדבר הזה יקרה.

ופה אני מסיים ונותן לעשהאל שריר, מנהל האגף, וכמובן גם לכל הצוות שנמצא כאן. תודה.

בוקר טוב, ברוכים הבאים ותודה לכל המצטרפים והשותפים שלנו. קצת על החינוך בעיר. קודם כל מבחינת נתונים של מערכת החינוך. מערכת החינוך מונה למעלה מ-16,000 תלמידים ותלמידות מגיל אפס עד שלוש, 28 בתי ספר, 156 גני ילדים, יחידה לקידום נוער, מרכז מחוננים ומצטיינים וכמובן שירות פסיכולוגי.

החינוך ביבנה תופס מקום מאוד מאוד מרכזי, גם בהשקעה רשותית, גם בתוכן וגם במבנים. יש לנו בתי ספר חדשניים ויפים ומרחבי למידה חדשים ומעניינים.

אני מתנצל מראש שאני רץ על המצגת, אני רוצה להשאיר מקום לבתי הספר להציג את העשייה שלהם.

שלושה עקרונות פדגוגיים מנחים בתפיסה החינוכית של העיר. קודם כל אנחנו שואפים לייצר מענים דיפרנציאליים ומגוונים כדי לעזור לכל משפחה ולכל תלמיד למצוא מוסד חינוכי שמתאים גם לתפיסת העולם שלהם וגם לעזור לכל תלמיד למצוא את המענה המדויק עבורו מבחינת תחום העניין, תשוקה והתפתחות אישית.

אנחנו שואפים לבנות רצפים חינוכיים. אתם ועדת חינוך, תרבות וספורט, אנחנו חושבים שצריך להסתכל על התלמיד בצורה הוליסטית, כמכלול. תלמיד שנמצא אחר הצהריים בחוג ספורט או בתנועת נוער נתרם לא פחות מתלמיד שהוא תלמיד טוב בבית הספר. אז אנחנו שואפים לבנות רצפים חינוכיים בין הפורמלי לבלתי פורמלי, רצפים חינוכיים בין שלבי החינוך השונים, תמיד המעברים הם נקודת משבר, לחזק את הדבר הזה, אנחנו עובדים על זה.

הדבר האחרון, ה-well being, הרווחה האישית של התלמיד ושל הצוות. צוותי החינוך, אנחנו במשבר גדול, יש לנו דיון בשעה 12:00, אני מניח שזה אחד הדברים שנדבר עליהם, משבר גדול של צוותי הוראה, צוותי חינוך בכלל, מורות, גננות, סייעות וכו' וכו'. אנחנו מאמינים שצריך לדאוג ל-well being שלהם, לתחושת שייכות שלהם, לראות אותם, להקשיב להם, וכמובן ל-well being של התלמיד.

דיברתי על הרחבת המענים החינוכיים וליצור גיוון בעיר. אנחנו רוצים ליצור את זה גם כדי לעזור לכל תלמיד למצות את הפוטנציאל האישי שלו וגם כדי, כאמור, לתת מענה לזרמים השונים ולתפיסות העולם השונות. בגני הילדים אנחנו נותנים מרחב מאוד מאוד גדול של התנסות. תיכף אני אראה לכם מה בדיוק יש שם, יש המון המון תכניות העשרה, המון חוגים בהמון המון תחומים כדי להעשיר את העולם שלהם, במוזיקה, באמנות, תיכף תראו במה בדיוק.

בתי הספר היסודיים, יש לנו כאן ייחודיות בית ספרית בכל בית ספר. תיכף אני אראה לכם את רשימת בתי הספר, אנחנו שואפים ומצליחים יותר ויותר ועובדים על ההעמקה של הייחודיות הזאת, לגרום להורים לרשום את הילדים שלהם לבית הספר לפי אופיו ולפי המאפיינים שלו ולאו דווקא לפי הקרבה לבית, כי רוב ההורים מחפשים את הקרוב לבית. אנחנו מצליחים לאט לאט יותר ויותר לשבור את הדבר הזה.

גיוון בדרכי ההוראה כמובן, הוראה דיפרנציאלית. גם בתוך הכיתה. אני חושב שאחד האתגרים המרכזיים של מערכת החינוך היא לייצר דיפרנציאליות של תלמידים שונים בתוך מערכת שהיא לא דיפרנציאלית, בתוך כיתה של 38 תלמידים לפעמים.

אתה מדבר על כך שכולם לומדים בבית הספר הקרוב יותר, האם יש הסעות והאם הן בתשלום העירייה?

יש לנו הסעות, לא לכל בתי הספר. בתי הספר בשכונות הוותיקות באופן טבעי האוכלוסייה כאן מתבגרת והם מתרוקנים ולכן אנחנו משקיעים בהם יותר, ויש לנו הסעות בעיקר מהשכונות החדשות במימון העירייה, מהשכונות החדשות לשכונות הוותיקות. בתי הספר בשכונות החדשות לא כל כך צריכים שימלאו אותם.

בבתי הספר העל יסודיים אנחנו עובדים להרחיב ולגוון עוד ועוד ועוד את מסלולי הלימוד. יש לנו מסלולי לימוד ייחודיים מאוד בחטיבות הביניים, יש לנו מגמות ייחודיות, תיכף אני אגע בזה, ויש לנו שעות רוחב כמעט בכל בתי הספר, שעות של בחירה בתוך תכנית הלימודים, בתוך מערכת השעות, שכל תלמיד יכול לבחור חוגים שונים.

גני ילדים. לא כל תכנית פועלת בכל גן ילדים, אבל יש לנו בהרבה גנים תכנית של הייטק לגני ילדים.

נותנים לרכזות ומנהלות הגן את האפשרות לבחור בהתאם לתפיסותיה ואז נותנים להם מצ'ינג. אחת בוחרת להתמקד באנגלית ואחת בוחרת להתמקד בשחמט וכו'.

נכון. אז יש לנו בלא מעט גנים תכנית הייטק, תכנית חלל שראש העיר הכניס, תכנית אנגלית בגני הילדים, קדקוד בחינוך, מתמטיקה שמותאמת לגני ילדים, שחמט בכל גני הילדים, מדעים בכל גני הילדים. יש לנו כאן גן מדעי שהוא עם מרחבי למידה מאוד מיוחדים והילדים הולכים ומסתובבים בעצמם. זו למידה שהצוותים החינוכיים נמצאים שם כדי להשגיח, אבל הילדים הולכים ומשתתפים.

כל גני הילדים עוברים פעילות מדעית, מוזיקה בכל גני הילדים, גוגלה, כלי גוגל שמותאמים לגני הילדים בכל גני הילדים, אמנות בכל גני הילדים וספריית פיג'מה, פרויקט נוסף של הקראה ושכלול השפה. אחד הדברים הכי חשובים משום ששפה משפיעה על חשיבה וילד שיש לו שפה עשירה, גם החשיבה שלו תהיה עשירה יותר. יש לנו את זה בכל הגנים.

מסלולי לימוד ייחודיים. נגעתי רק בדברים שנפתחו השנה או ייפתחו בשנה הבאה, יש לנו עוד המון המון מסלולי לימוד מגוונים. בחטיבות הביניים פתחנו רובוטיקה, כדורגל, שזה אגב להיט. כשמדברים על מסלולים ייחודיים יש נטייה ללכת למדעים ולדברים היוקרתיים, סו קולד, מגמת כדורגל למשל עוזרת לתלמידים שהם לאו דווקא תלמידים חזקים קלאסיים למצוא את עצמם, לטפח את החוזקות שלהם ולהיות במקום של מצוינות.

מגמת הכדורסל שלנו עלתה השנה לליגת העל, שזה הישג מבחינתנו משמעותי וגדול. נמצא איתנו גם רכז הנוער, הישג היסטורי עבור יבנה. בשנה הבאה אנחנו משתתפים בתיכונים בליגת העל.

יש לנו מגמה מדעית הנדסית חדשה של בינה מלאכותית, אווירונאוטיקה וחלל, על הבינה המלאכותית נדבר בנפרד. פרחי רפואה, טניס, הנדסת מערכות, מכטרוניקה זה סוג של רובוטיקה.

ייחודיות בית ספרית. יש לנו 18 בתי ספר יסודיים, ניגע קצת בייחודיות של חלקם. קודם כל ייחודיות לפי זרם, ממלכתי, ממלכתי דתי, חרדי, יש לנו בתוך זה למשל גם בית ספר נועם, תלמוד תורה, זה קצת יותר מסועף מזה, דמוקרטי, מונטסורי, בית ספר משלב דתיים וחילוניים בליווי עמותת מיתרים, בית ספר אקולוגי. כל זה תפיסות עולם של משפחות שחשוב להם שהתלמיד ילמד במוסד שתואם את תפיסת עולמם.

תחומי עניין. תלמיד שמוכשר מגיל מאוד מאוד צעיר או תלמיד שזאת הנטייה שלו, זו החוזקה שלו, אמנויות, מוזיקה, מדעים, יזמות, טבע. זו דוגמה לכמה בתי ספר, וכאמור, אנחנו עובדים על להעמיק ולחזק את הייחודיות הזאת.

מרחבי למידה. שמעתם הרבה, רבות מדברים על הפדגוגיה החדשה, על זה שאי אפשר כבר ללמוד הוראה פרונטלית כמו שכולנו למדנו, הידע נגיש לכולם, אז אנחנו עובדים המון על פיתוח מרחבי למידה ולומדים עצמאיים.

תכניות חינוכיות לקיימות. 60 גני ילדים בעיר הוסמכו כגנים ירוקים. אגב יש לנו גם לא מעט גנים שהוסמכו כגנים מקדמי בריאות, גם לא מעט בתי ספר, אני חושב שזה כבר יותר משמונה בתי ספר שקיבלו הכרה ממשרד החינוך כבתי ספר ירוקים. יש לנו בית ספר אקולוגי, בית ספר שיש בו ממש חווה שבתי ספר אחרים עוברים שם פעילויות, הם מגדלים גידולים הידרופוניים ויש שם בריכה אקולוגית, הם טוחנים חיטה ועושים ממנה קמח, דברים באמת בלתי רגילים, וזו פעילות שמוצאים את עצמם שם הרבה תלמידים שהם תלמידי קצה שלא מוצאים את עצמם במקומות אחרים.

גם פינת החי, ביאליק. לשאלתכם, ביאליק זה בית ספר שנמצא בשכונה ותיקה שסיים את ההזנה שלו, אין לו גנים מזינים, אין לו אוכלוסייה שקרובה אליו ובעצם מוזנת אליו באופן אוטומטי, ובגלל הייחודיות שלו עוברים מהשכונות החדשות לא מעט ילדים כדי להיות בבית הספר הזה, ואז אנחנו מייצרים לו כמובן הסעות כדי לעזור להם ולסייע בדבר הזה. בפועל הוא זכה בפרס חינוך מחוזי לפני שלוש-ארבע שנים, אם אני זוכר נכון, הושקע בו גם פרויקט מדהים של תובנות בחינוך בשנים האחרונות ובית הספר הזה הוא בית ספר משגשג. הוא היה על סף סגירה, ממש כיתה אחרונה 20 ילדים והיום כמעט פתחנו את הכיתה הרביעית בשכבת א'.

אנחנו מדברים על יצירת מערכת חינוך מגוונת, בין היתר כדי לעזור לכל תלמיד למצוא את מקומו ולמצוא את עצמו, וזה בכל הרמות, זה גיוון החל מהרמה העירונית ועד לרמת הכיתה. בהקשר הזה אני רוצה לקרוא לכאן את אורי שהוא תלמיד בבית ספר גינזבורג שיספר איך עזרו לו למצוא את המקום המדויק עבורו ומה זה עשה לו.

אני אורי ויינשטיין, מכיתה י"א8, חלק מכיתת מב"ר, יש לנו מורה מדהימה. בזכות תמיכה של המנהלות והמורות שבנו לי תכנית ייחודית של שיתוף של מחול ואמנות בכיתת מב"ר, שזה הרחבה של שני מקצועות, סיימתי כתלמיד מצטיין בכיתה י' וגם תלמיד מצטיין בכיתה י"א.

וגם קיבל את הציון הכי גבוה בבגרות במחול כשהוא ניגש יחד עם כיתה י"ב.

כן, וגם הוגשתי למצטיין בקומפוזיציה שלי. באמת בזכות התמיכה והיכולת לאפשר, תמיכה של כולם, הבלתי פוסקת, ביזמות ובהתפתחות שלי גם כתלמיד וגם כאינדיבידואל ובאמת העזרה שאין לי מילים מספיק להודות, החשיפה שלי מכיתה ט', שהייתי תלמיד שבקושי – עליתי למב"ר והתחלתי לבכות, לא חשבתי שאני אגיע למקום הזה, הביאו אותי בכיתה י-י"א כתלמיד מצטיין, מסיים תיכון, עם תעודת בגרות. מדהים.

המחול זה 5 יחידות.

10 יחידות אני עושה.

הוא בי"א ביחד עם י"ב סיים את 5 היחידות באישור מיוחד והוא ימשיך בכיתה י"ב, יעשה את הרסיטל, שזה פרויקט אישי שלו שהוא עושה עם ליווי של רכזת המגמה, למרות שהוא יהיה התלמיד היחיד בחטיבה העליונה בשנה הבאה שלומד מחול.

והתלמיד היחידי שלומד מחול בי"א, או בין היחידים במחול ואמנות.

יש לי קשר, אשתי מנהלת מגמת מחול בנתניה, אני רואה כמה היא עוסקת בזה. הייתי בהופעה בשבוע שעבר, זה היה פשוט מדהים. נהדר, כל הכבוד, בהצלחה.

תודה רבה.

אז אפרופו אמנויות, מחול. יש לנו בתי ספר מנגנים, אנחנו דוחפים את תחום המוזיקה, יש לזה המון ערך. אני אגב בוגר תואר שני של האקדמיה למוזיקה, עוסק בדברים אחרים לגמרי היום, אבל מבין את הערך ומה זה נותן. זה התמדה, זה שיתוף פעולה, זה הקשבה, זה המון המון ערכים וגם בזה אנחנו עוסקים.

היה פעם פרויקט של כינור, בית ספר מנגן, כיתה א'.

יש לנו, למען האמת זה קצת הצטמצם בשנים האחרונות ואנחנו פועלים להרחיב את זה שוב מחדש.

הורים רצו לקחת את הילדים לאט לאט לכלים יותר מודרניים, פחות לכלים קלאסיים ואז זה מקטין את כמות הביקוש, מצד שני אנחנו רואים מה זה עושה לבית הספר מעבר וזה מרחיב את המצוינות.

לא ניגנו כינור אז רצו ל –

תראה את הילדים, אלה הילדים של כיתות א', ב', ג' שמנגנים על כינור ועל צ'לו.

זה הסבל הכי גדול להורים.

דיברנו על הרצפים החינוכיים, זה עיקרון מנחה שלנו. הבית, הגורם שהוא המשמעותי ביותר והמשפיע ביותר על חיי התלמיד, אי אפשר לקיים חינוך טוב בלי להיות בקשר ובשותפות עם הבית. זו כותרת שאומרים אותה בהרבה מקומות, צריך להוריד אותה לפרקטיקה ואנחנו עובדים הרבה על לדעת איך לעשות את זה נכון.

החינוך הבלתי פורמלי. תנועות נוער, מקום שנותן לא פחות ערכים מאשר בית הספר אם לא יותר, חוגי ספורט, תרבות, אמנות, הפיתוח האישי. מי שצריך להיות הקייס מנג'ר של הדבר הזה וצריך לראות את התלמיד על מכלול העיסוקים שלו זה מנהל בית הספר והמחנכים. אנחנו רוצים שביום הורים, כשההורים מגיעים לבית הספר, יש לנו מיפוי כזה שאנחנו יודעים כל תלמיד מה הוא עושה גם אחר הצהריים, ישאלו את התלמיד ואת ההורים שלו: התלמיד הזה מאוד מוכשר באמנות, למה הוא לא בחוג אמנות במתנ"ס? או למה הוא לא מצטרף לקבוצת הכדורסל? וכו' וכו'. יש לנו אגב שיתוף פעולה נפלא עם כל החינוך הבלתי פורמלי בעיר, עם הרשת למרכזים קהילתיים וגם מחלקת הספורט בכלל.

אני ארוץ ברשותכם על הדבר הזה, כי אנחנו קצרים בזמן, אבל יש המון דברים שנוגעים לרצפים החינוכיים שדיברתי עליהם. יש לנו אופקים, בית ספר לחינוך מיוחד, אוטיזם, שנעשית בו עבודת קודש. אנחנו עכשיו פועלים להרחיב אותו. גם בית הספר הזה משתף פעולה עם מוסדות אחרים ופעמיים בשבוע הולך לבית ספר מעיין שנמצא מולו והם עושים פרויקטים משותפים שנותנים ערך לשני הצדדים.

מבני ציבור. דיברנו על הרצפים, על התפיסה ההוליסטית, זה הקונסרבטוריון למוזיקה, מרכז הצעירים, מרכז רב נכותי טיפולי. אנחנו באגף החינוך מתנדבים שם מדי פעם במרכז הזה. אנחנו באמת שואפים להדק כל הזמן את הממשקים כי בסוף צריך קהילה כדי לעשות חינוך טוב.

הרווחה האישית, דיברתי על ה-well being, מוגנות, ראש העיר דיבר, אנחנו פועלים המון סביב הסיפור הזה של מניעת אלימות, של מוגנות, של כבוד לאחר, כל הערכים שסביב הדבר הזה, אמפתיה, סובלנות.

שתי מילים על הבינה המלאכותית. ככל שלומדים את הדבר הזה יותר מבינים שזו מהפכה בסדר גודל עצום ובלתי רגיל שמשנה את העולם ובוודאי את תחום החינוך. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו שהתלמידים שלנו יקדימו אותנו. אנחנו צריכים להיות שם, לנווט, להוביל, ואנחנו לומדים את הדבר הזה. התחלנו עם מנהלי בתי הספר שעברו סמינר מרוכז בנושא הזה, הם עוברים עוד השתלמויות ועוד הכשרות כדי להיכנס לדבר הזה. גם ביום ראשון הם יעברו השתלמות וסדנה כדי להבין ולפצח איך מכניסים את הדבר הזה לתוך הפדגוגיה. יש כאן סוגיות אתיות, יש כאן סוגיות מורכבות מאוד, ואנחנו רוצים ללמוד את הדבר הזה.

אנחנו רוצים להקים צוות מו"פ עירוני. כבר בשנה הבאה אנחנו מקימים צוות מו"פ עירוני שיישב וילמד את הדבר הזה ויראה איך לקדם את זה. יבנה שואפת להיות בקטר שמוביל את נושא הבינה המלאכותית בחינוך ויודע איך לעשות את זה נכון.

אנחנו דיברנו על הייחודיות במסלולי הלימוד ובמגמות הלימוד. יש לנו כאן בבית ספר גינזבורג מגמה מאוד מאוד מיוחדת ומאוד מאוד מצליחה, זאת מגמת מגדר. אני רוצה להזמין את אושרת ואת כל נשות המגמה כדי להציג.

בוקר טוב, נעים מאוד, ברוכים הבאים לקרית החינוך שלי. טלי דרור, אני מנהלת קרית החינוך, יש פה צוות מאוד גדול, אני לא אציג את כולם, למרות שהם כולם קרית החינוך שלנו. אני אקח את זה, אתם צריכים לקחת את זה אחר כך, אני בחרתי לתת לכם את זה כי כתוב פה הדבר שאני חושבת שהוא הכי חשוב בתוך בית הספר, זכינו לצמוח ולהצמיח. זה המקום שלי כמנהלת, לדאוג שכל אחד מהאנשים בצוות יצמח ויתפתח.

אנחנו בית ספר מעל 2,000 תלמידים, באמת כל אחד יחיד ומיוחד, אבל 100% צוות מסור, מחויב, מקצועי, שבאמת נמצא 24/7 עבור התלמידים ואני גם מאוד מאוד גאה בזה שיש לנו כמעט 100% צוות לשנת הלימודים הנוכחית, לשנת הלימודים הבאה. עם כל משבר המורים ועם כל המחסור במורים אני מאוד גאה בזה שאנחנו מצליחים לקלוט, לשמר, להצמיח את המורים בבית הספר.

איך את עושה את זה? זה הדבר הכי דרמטי היום בחינוך.

עם well being, עם הרבה מאוד מקום ומרחב למורים, עם הזדמנויות לתת להם לצמוח ולפרוח עם החלומות שלהם, עם לדאוג גם לקפה בחדר המורים, גם לעוגיות על השולחן, גם לזה שהם ייכנסו לכיתה נעימה, לתת להם גיבוי כשקורה משהו בתוך בית הספר, להציב להם את הגבולות שלהם מול ההורים, את גבולות יום העבודה שלהם, להוקיר ולכבד את מה שהם עושים, כי הם עושים.

אני הגעתי למערכת החינוך בגיל 40, הגעתי עם הרבה מאוד שחצנות. תמיד אני אומרת, נכנסתי לחדר המורים, אמרתי: אני אראה מה קורה במערכת הזאת שכולם מרכלים עליה, אני אהיה שם שנה-שנתיים, באתי מהתעשייה ואני אחזור לחיים האמיתיים שלי. אני מורה למדעי המחשב, בוגרת מדעי המחשב, עסקתי בתעשייה בזה, ונשביתי במה שקרה.

קודם כל לא האמנתי, אני חושבת שהמערכת היא מצוינת בגלל המורים שנמצאים בה וזה המזל שלה, אגב. היא לא מצוינת בזכות המערכת. לקח לי שנה-שנתיים להבין שאני מפה לא הולכת לשום מקום והתקדמתי ואני באמת כל כך אוהבת את המערכת וכל כך כואב לי שאף אחד לא יודע מה קורה בפנים. זה מאוד קל להשמיץ כי זאת מערכת שכולם מקבלים ממנה את השירות, אז לכל אחד יש מה להגיד. גם אני בתור אמא. יושבת פה המפקחת שהייתה המנהלת של שלושת הילדים שלי ויודעת שיש לי הרבה מה להגיד כאמא וכשאתה נכנס מן הצד השני אתה רואה את הדברים אחרת ומבין את הדברים אחרת ועם התפיסה הזאת ועם ההסתכלות שלי כאמא, כמורה, כמנהלת, אני מחזיקה את הצוות ובאמת מוקירה את העשייה שלו ונותנת לו את הכלים.

זה לא פשוט, חייו של המורה היום הם לא פשוטים. אני יכולה להגיד שגם בתחום למשל של הסייעות, יש לי פה כמעט 20 סייעות בבית הספר השש שנתי, אנחנו שומרים עליהם באמת כמו על משאב נדיר. יש להן מפגשים ביחד עם הנהלת בית הספר, יש להן קבוצת שייכות, קבוצת ייחוס, כי היום כשאני צריכה לגייס כמה סייעות לשנה הבאה הן עומדות בתור ומחכות כי כולן רוצות לעבוד פה.

גם כשהייתי כאמא ובהנהגת הורים, כששאל אותי ראש המועצה במקום שבו אני גרה, מה צריך לקרות, אמרתי לו: אתה צריך לייצר מציאות שכולם ירצו לעבוד בשוהם, שכולם ירצו לעבוד ביבנה. ואני צריכה ליצור מציאות שכולם ירצו לעבוד בגינסבורג ואני עושה את זה, ביחד עם כל השותפים.

מגמת מגדר, בבקשה. ולא לשכוח לקחת, זו תרומה לעמותת אנוש, כמו כל המתנות שלנו.

אני אגיד לך למה אני שואל. יושב ראש הוועדה יוסי טייב מזמין כל הזמן דיונים, אנחנו כל הזמן חיים על לכבות שריפות.

אני לא מכבה שריפות, ב-1 ביולי כל המצבת שלי לשנה הבאה כמעט מוכנה.

בשלושה שבועות האחרונים היו אין ספור דיונים על כל הצרות לקראת השנה הבאה, על המחסור בסייעות, במורים, כל הזמן שומעים רק צרות. אני חושב שאנחנו צריכים גם בוועדה להראות איך עושים אחרת, בגלל זה שאלתי אותך.

בוקר טוב. לא נשאר לנו הרבה זמן להציג את כל מה שתכננו על המגמה, אבל הבאנו פה נבחרת, חלקה במילואים, של תלמידים ותלמידות, בוגרים, בוגרות, שיספרו קצת על המגמה. יש פה את מי שבעצם כתבו את התכנית הייחודית הזאת ואני אגיד שזו תכנית ייחודית שפועלת בשלושה בתי ספר נכון להיום בארץ כחלק ממדעי החברה.

רינת אלמוג, שהייתה גם המורה שלי פה ומנהלת החטיבה העליונה, היא כתבה ביחד עם אורית. דניאל היא בוגרת, גם אני גדלתי בבית הספר וגם דניאל גדלה בבית הספר, בתקופתנו לא היה מגדר.

המגמה היא מגמת לימודים שהוכרה על ידי האגף לתכניות לימודים ייחודיות. אנחנו פועלים ופועלות החל משנת 2009, יש לנו מדי שנה שתי כיתות בממוצע בשנה, רבע בערך הם בנים במגמה, זה לא מובן מאליו.

אני אקדים ואומר שהתכנית התחילה כצורך שבא מלמטה, כלומר בא מתלמידות שהרגישו צורך עז לשנות, לעשות משהו. לא היו להם את הכלים, חיפשו מישהו שייתן להם את הכלים.

הציר המארגן של כל התכנית זה שינוי חברתי. יש לנו ערכים מרכזיים בתכנית הלימודים, חשוב לנו לחזק את תחושת הערך העצמי ותחושת המסוגלות האישית, אתם תיכף תשמעו דוגמאות איך זה בא לידי ביטוי, איך לא רק אומרים את זה, אלא עושים ועושות את זה. פיתוח חשיבה ביקורתית, שוויון הזדמנויות והוגנות כמובן.

בכלל אנחנו מדברות ומדברים על זכויות, על הומניזם, לא רק במובן של מגדר, אלא זה מתרחב באמת לכל יתר הזכויות בצדק והוגנות ומעורבות חברתית. אנחנו רואים בתלמידים ובתלמידות סוכני שינוי שיוצאים לעולם בחוץ ובעצם מדברים ומדברות את השינוי.

אז אנחנו רוצות לתת מקום לתלמידות ולבוגרות שהגיעו במיוחד היום, עופרי, תלמידת כיתה י"א. אני אתחיל מנוי שתספר קצת על האקטיביזם בעיניים שלהם.

אני נוי, אני בוגרת בית הספר, 2020, הייתי במגמת אלקטרוניקה, ובפיזיקה גם בהתחלה, אבל אז בחרתי לעבור למגמה והיום אני קצינה בגדנ"ע.

התחלתי באמת במגמת אלקטרוניקה ופיזיקה והחלטתי באיזה שהוא שלב שאני צריכה גם משהו שהוא בשבילי, מעבר לזה שצריך משהו במרחב מדעי וזה מאוד מאוד חשוב והרגשתי שאני צריכה גם פיתוח אישי והבנתי שהמגמה זה המקום שנותן לי בבית הספר הזה. אז נשארתי באלקטרוניקה ב-10 יחידות ועברתי למגמה.

במקביל למגמה הצטרפתי לתכנית מנהיגות 'קו הזינוק' של קרן רוטשילד. במסגרת התכנית ביקשו שנעשה מיזמים ובמגמה נחשפתי הרבה יותר לעומק לנושא של – היה לי איזה שהוא בסיס לידע של העניין של פמיניזם ולעניין של זכויות וחובות של נשים, של גברים, של החברה, המגמה בכללית עודדה להיות אקטיביסטיות, אז בחרתי במיזם שאני עושה בתכנית להתעסק בנושא של פמיניזם. הייתי בשיתוף עם עמותת 'כולם' שפעלה ועשינו על דימוי גוף ועל נשים ובנות צעירות.

אני תלמידת כיתה י"א, באתי למגמה בגלל שזה משך אותי ולהתעניין קצת בזכויות שיש לנשים וגברים כאחד. בחודש נובמבר היה חודש שמסמן על המפה שיש אלימות מגדרית וצריך לשנות את זה. יצרנו מרחב שאנחנו העברנו שיעורים לכיתות, אני פלוס מורה, אורית מילר, וגם יתר המורות, והעברנו את שאר הכיתות. בעצם נתנו את המודעות הזאת לאלימות מגדרית וזה חלק מעשייה אקטיביסטית חברתית שאני מאוד גאה לקחת בה חלק. יצאנו להמון פרויקטים.

אני תלמידת כיתה י"ב, סיימתי מגדר לפני שבועיים בערך, סיימתי את המגמה ולומדת גם במגמת תקשורת. אני הגעתי למגמה בעיקרון כי חיפשתי תכנית שתראה לי דרכים איך לפעול בדרכים אקטיביסטיות. תקשורת זו מגמה שנותנת לי המון דרכים, אני בתקשורת רדיו, אנחנו עושים תכניות רדיו, מעבירים תכניות לייב, עושים פודקאסטים, כותבים, עורכים, מראיינים אנשים, ומגמת מגדר נתנה לי את הכלים להראות את הדרך שלי ולעשות מה שאני רוצה ולהראות את הדעות שלי לעולם.

אני גם תלמיד בתקשורת ומגדר. אני בהתחלה הייתי בכיתה י' עד י"א בפיזיקה ולא היו לי ציונים טובים, הייתי צריך לצאת מהמגמה ובאותה שנה זו גם הייתה שנת קורונה, היו לנו הרבה שיעורים בזום ודיברתי בטלפון עם חברה טובה שלי שלמדה במגמת מגדר וראיתי איך השיעורים הולכים, שזה בעיקר ויכוחים, זה שתי הדעות, פשוט מדברים אחד עם השני ובאמת מקשיבים אחד לשני. הצטרפתי בעיקר בשביל זה. אני התווכחתי עם אושרת במשך - - -

זו עקיצה לנו.

לא, כי אנחנו מתחברים לזה לגמרי.

הכנסת זה גם – רק שאצלנו לא מקשיבים.

אז אצלנו גם מקשיבים ואנחנו גם לוקחים את זה עד הסוף באמת. אני הגעתי יותר על תקן של להציג את הצד הגברי של הסיטואציה. מדברים בשיעור יותר על הקטע הנשי ואני מכניס את זה, ושם נוצר הוויכוח, שם נוצר דיון של שני הצדדים. באמת אני רב עם אושרת במשך כבר שנתיים.

מה הרגשתם ששיניתם?

אני נותן תפיסת עולם אחרת. יש הרבה נשים שנכנסות למגמה ובראש שלהן שנשים צריכות לקבל מה שהן צריכות והן למעלה וגברים צריכים לרדת כי הם היו בלמעלה עד עכשיו, עכשיו הם צריכים לרדת למטה. אני לא מאמין בזה, ממש לא מאמין בזה. אין לי בעיה להרים את שני הצדדים, אין לי בעיה להשאיר את שניהם בצד, לא להוריד את הצד הגברי. אני ממש לא בעד, אני מגיע מהצד של להרים את הגברי לצד הנשי.

לשוויון.

כן, בדיוק, לשוויון, שוויון אמיתי.

נעים מאוד, לי קוראים חן. אני סיימתי ממש מזמן, כבר ב-2017, אני כיום סטודנטית לחינוך מיוחד במכללת לוינסקי.

הן חוזרות לפה.

לא היה צריך הרבה, זה היה טלפון אחד. אני חושבת שזה מאוד משקף גם את הגישה של לתת לנו להיות במקום הזה ואני ממש מסכימה עם זה.

אז מגמת מגדר. הייתי תלמידה מאוד ביישנית, גם ביישנית בדעות שלי ואיך שאני משקפת את הדברים, והשתתפתי גם במגמת המוזיקה, שגם המגמה הזאת נתנה לי את המקום לפרוח ולהיות מי שאני וגם מגמת מגדר, שנתנה לי באמת להיות אישה חזקה, וזה גם מה שמוביל אותי בסוף ללמוד חינוך ולהוביל ולהיות שם בשביל מישהו אחר. אני חושבת שהמגמה נתנה לי המון כלים להתמודד. בסוף אנחנו נשים פה בחברה ואנחנו כולנו יכולות פה להסכים, וגם גברים, דרך אגב, גם איצקי חמוד.

ובאמת אני חושבת שזה אחד הכלים והדברים החשובים שמובילים אותי עד היום גם כסטודנטים, גם בעזרת ה' מורה לעתיד, בסוף לראות כל תלמיד בכל אדם שעומד מולי, לראות את השיח. דיברתם גם על השיח, שאני חושבת ששם זה נולד, השיח שלנו אחד עם השני, השיח שלנו, איך אנחנו מציגים את הדברים, איך אנחנו אומרים אותם בצורה חכמה, בצורה מתחשבת והכול זה פשוט מבית הספר ומהמורות המדהימות שפה, מגיע להם הכול.

אני רוצה להציג חלק מהחשיבה. באמת רצינו לתת מקום קודם כל לילדים ולילדות, אבל חשוב לנו להגיד שכל הרעיון סביב מה שאורית אמרה, בסוף הרעיון הוא חשיבה ביקורתית. יונתן אמר, ובצדק, להתווכח, הוא בא לריב איתי כל שיעור, להביא את הדעה השונה שלו, אבל כמוהו כולן, כולן וכולם באים והרעיון הוא חשיבה ביקורתית על החברה ואקטיביזם חברתי. ודרך אגב, גם הפרויקטים שהם עוסקים בהם בשלבים יותר מאוחרים בכלל לא צריכים לגעת במגדר, הם נוגעים במה שמעניין אותם, כי בסוף אנחנו מחנכים אותם לדעת להסתכל על החברה, מה צריך לשנות, שבוער בהם, שהם היו רוצים לעשות אחרת. אנחנו בחרנו לעשות את זה דרך ההיבט של שוויון מגדרי.

אנחנו עושים את זה גם במדדי הערכה, זאת מחברת למשל שאנחנו מפיקות לילדים בתחילת הדרך והם דרך החוברת הזאת לומדים והמשימות שלהם פה, אלה מבחנים במגמה. כל המגמה זו הערכה חלופית שהיא של פרזנטציות, של סרטים וניתוח שלהם, של אקטיביזם, של פרויקטים כמו הפרויקט הזה שהוביל אחר כך לעשייה של הילדים, של הדרכה. אני לא זוכרת אם עופרי אמרה, אבל מי שהדריך את המרחב הזה היו הילדים והילדות של המגמה ביחד עם התלמידים, נכנסו כיתות ביחד עם המחנכים שלהם לשיעורי חינוך ומי שהעביר את השיעורים היו בהרבה מקרים תלמידי ותלמידות המגמה בשכבות י"ב וי"א.

הצעדה. דניאל פה מזכירה, אנחנו כל הזמן בעשייה. חברנו למחלקת הרווחה בעיר ביום אלימות נגד נשים, יצאו פה לצעדה עירונית. כמובן שבית הספר לוקח בזה חלק ובראש תלמידי ותלמידות המגמה.

שאלה סטטיסטית, כמה מהחברה של המגמה הזאת הם אחר הצהריים בתנועות נוער? את היחידה?

היא בפרלמנט הנוער. נוי הייתה ב'קו הזינוק'. הרבה תלמידים ותלמידות - - -

המשבר שהיה, השר מרגי טיפל בזה, בכנפיים.

שמעת? יהיה לכם גם מחנה קיץ.

והגדלנו להם את כמות התמיכה השנה.

רק עוד משפט אחד, שזה מתחבר ל-well being של הצוות ושל התלמידים והתלמידות, זה שכל התכנית כולה מבוססת על מתן מענה בתחום הרגשי, בתחום הקוגניטיבי ובתחום החברתי. זה נע לכל אורך התכנים, הנושאים והפעילויות שאנחנו עושות.

ואני אסיים בזה שהמטרה שלנו זה לייצר אדוות, משום שהכלים שאנחנו נותנות מייצרים אנשים שמגיעים ומגיעות לסביבה שלנו עם כלים והכלים האלה הם לאו דווקא מגדר, הם להסתכל ולנתח את החברה, לשים משקפיים אחרים בכל מיני צורות, לדעת לומר את הדברים. אחד הדברים שלי מאוד קשה זה שהרבה פעמים הנוער לא יודע לעמוד מול קהל ולדבר. כשאנחנו נותנות כלים לעשות את הדברים האלה הם יכולים להרוויח מכל הכיוונים. זה לאו דווקא מגדר, זה הרבה מאוד דברים אחרים, את הכלים מטמיעים, היתר זה הכנפיים כבר שלהם.

מגמות מגדר, יש לדעתי שלוש או ארבע בכל הארץ.

שער הנגב נסגרה.

שלוש מגמות בכל הארץ, אחת אצלנו. שי עובדיה, מנהל בית ספר 'כנפי אבירים'. דיברנו על ייחודיות בית ספרית, שי קיבל בית ספר בשכונות הוותיקות, בית ספר מאוד מאוד מאוד ישן, הגשנו בקשה לבינוי, ומוביל שם תהליך בלתי רגיל. שי, בבקשה.

בוקר טוב לכולם. עשהאל ביקש ממני להציג את הנושא שלנו, אז תודה רבה שבאתם ועל הקשב שלכם עד עכשיו. אני טיפה אתן הקדמה קטנה, כי זה בעצם משלים את כל מה שנאמר פה גם, גם מבחינת העמדה מול קהל ודיבור וגם בהקשר של הדיפרנציאליות. אני אנסה אדבר על זה בקצרה בפריזמה רחבה ונצטמצם.

לפני שלוש שנים הייתי כמה שנים טובות בחו"ל, חלק מזה ניהלתי בית ספר מאוד גדול בחו"ל, במיאמי, וחלק מהתובנות והתפיסות הבאנו לפה יחד עם דברים אחרים מתוך התלכיד. בעולם אחר של המון אתגרים, סכנות, הפתעות, ולנו כהורים, אם נצא רגע החוצה מהמקום החינוכי, הכי חשוב בעולם להגן ולשמור על הילדים שלנו. בית ספר טוב הוא כמו מטרייה שדואגת להגן או חממה שדואגת להשקעות ולטפח כל אחד. בתרגום מהיר לשפה חינוכית זה אומר יחס אישי ומכבד, הכוונה למצוינות ומענה מהיר לכל בעיה שבדרך. ממש כמו רכבל שמוביל את התלמידים כל הדרך עד לפסגה.

עד פה הבאנו מבט אוטופי על המציאות של החינוך שאנחנו כולנו רוצים. אבל אתם יודעים מה הבעיה הגדולה באמת אם נסתכל לחינוך בעיניים? שהחיים האמיתיים הם לא מטרייה או חממה או רכבל, זה נחמד, אבל כל מי שנמצא בתוך בית ספר, בתוך מקום חינוכי, מבין שיש מהמורות ויש קשיים ויש אילוצים רבים. החיים האמיתיים הם מסע להרי האלפים, כולנו בכל החיים שלנו מטפסים כל הזמן, נכשלים, נופלים והשאלה איך אנחנו יודעים לעלות משם.

על מנת להצליח להגיע לפסגה באמת חייבים לפרוץ את גבולות החממה ולהכין את כל הכלים הנדרשים למסע. לפתח מודעות, לשאוף הכי גבוה שאפשר, לפתח תעוזה, יכולות ויצירתיות אל מול האתגרים שבדרך, תקשורת חברתית, חשיבה יצירתית ועבודה בצוות, דיברתם על זה עכשיו. אחד הדברים שיצא לי לאבחן בחיים שלי בעבר זה אנשים למקומות השמה, עבדתי באחת מחברות ההשמה, באתי מרקע פסיכולוגי, ואף פעם לא בדקנו את כל הנושא של ציונים. זה מה שאנחנו רוצים וזה גם העתיד.

נתקדם. ביטחון עצמי, עמידה מול קהל והובלת תהליכים. זה הדבר החשוב ביותר. אולי אני אתן מילה על בית הספר שלי. כשהגעתי הציעו לי כמה בתי ספר, אמרתי למשרד החינוך שאני רוצה בית ספר מאתגר. באתי מבית ספר מאוד מאוד טוב, רק לסדר גודל, זה 1,300 תלמידים, 45 מיליון דולר בשנה, סדר גודל מטורף. ובסוף קיבלתי את בית הספר כאן, שהיה 'אביר יעקב' שלימים הפכנו אותו ל'כנפי אבירים'. זה היה בית ספר אדום, היה על סף סגירה, 14 תלמידים נרשמו לכיתה א' וגם הם איפה שהוא הכריחו אותם. עשירון אחד, זה המצב, 40% ילדי רווחה, 160% יוצאי העדה האתיופית, סיטואציה מורכבת מאוד בתוך בית ספר מורכב.

כשהייתי שואל תלמידים, בסוף כיתה ו' אני מראיין אחד אחד, מה את רוצה להיות כשתהיי גדולה? אמיתי לגמרי, אחת אחרי השנייה, כל אחת במקומות שלה, אבל אחת אומרת לי אני רוצה להיות קופאית, אני אומר לה: באמת? למה? היא אומרת לי: תשמע, אמא שלי לא עובדת, אבל דודה שלי היא קופאית ברמי לוי והיא קונה מה שהיא רוצה, וזה החלום שלי. היום התלמידים שלנו, בעקבות השינוי הזה הם מגיעים למצב שהם בטופ של הנואם הצעיר, ויעידו על זה, הם בטופ שמובילים בעיר יבנה והם מדברים ברמה של: אני רוצה להיות חוקרת, אני רוצה להיות מהנדס, אני רוצה להיות רופא, במונחים אחרים.

צריך להבין שטעויות הם חלק מהמסע וצריך לעשות חישוב מסלול מחדש כי אם נשאיר את הילדים שלנו רק בגבולות החממה הם יצליחו לטפס כשתנאי הדרך יהיו נוחים, אבל כשתגיע המשוכה האמיתית הראשונה לא יהיו להם את הכלים להמשיך ולנוע לפסגה. במשך השנים בתי הספר הפכו מה שנקרא לחממות שמעניקות לתלמידים בעיקר ידע תיאורטי ונותנות להם אוטופיה שזו המציאות והחיים עצמם. עוד מתמטיקה, עוד אנגלית ועוד מדעים זה באמת חשוב, אבל האם זה מספיק לחיים שלנו?

בעולם דינמי שמשתנה במהירות טורנדו, והזכיר כאן עשהאל את הנושא של בינה מלאכותית, השנה יצרתי עם התלמידים שלי, מי שירצה אחר כך אני אראה לו, הגדה של פסח. הראיתי לחלק מהמורות. תלמידים בכיתה ה'-ו' אצלי יצרו הגדה מדהימה של פסח, עם תמונות מג'רני שבנינו ביחד. מטורף. העולם הזה הולך לכיוון אחר, מה שהיה פעם זה כבר באמת לא מספיק.

על פי מחקר גאלופ 75% מהעובדים לא אוהבים את מקום עבודתם, בעיקר לא ממצים את הפוטנציאל שלהם והם כל הזמן משתנים. אבא שלי היה איש צבא, אמא שלי עד היום בתעשייה האווירית, הם עובדים בעבודה אחת, הדור הבא כבר יעבור לפחות חמש-שש עבודות. זו המציאות. מחקר הבנק הבין-לאומי אומר 60% מהתלמידים כיום יעבדו מחר בעבודות שעדיין לא הומצאו ויעברו בין כמה עבודות. בעיקר עבודות שעדיין לא הומצאו. מי אני שאני יודע בכלל מה יקרה בעוד עשר או 20 שנה? אנחנו רואים עכשיו מהפכה מטורפת כמו המהפכה התעשייתית. זה משהו בלתי נתפס שהולך לשנות את העולם.

לכן איך נכין אותם באמת למחר? וזו הנקודה שאנחנו רוצים להגיע אליה. אז באמת אנחנו מאמינים אצלנו שצריך לפרוס כנפיים ולכן זה 'כנפי אבירים', לחלום, להעז וליזום ולפתח סל מיומנויות לעולם המחר. מה זה אומר? פתחנו גישת יזמות שקוראים לה 'הייטק איי', מהמילה אני. יש 'הייטק היי' בארה"ב שקיים בסגנון דומה, לקחתי משם אלמנטים שהכרתי ובניתי ובנינו מזה גישה חדשה. אני אדלג על זה, אבל זו נקודה מאוד מעניינת להבין בחלק מהשינוי הזה, כי לעשות שינוי זה לא דבר קל בכלל, לא בתוך תהליכי בית ספר, לא במודעות כזאת ובסדר גודל כזה, אבל זה מדהים.

יש סיפור מדהים, מסופר על היפנים, היפנים אוהבים מאוד סושי, אוהבים מאוד דגים נאים, אממה? ככל שהם אוהבים יותר הצריכה גדלה ולכן בשביל להביא דגים נאים צריך להיכנס יותר ויותר לעובי הים, וכשזה קורה, כשאני חוזר חזרה הדגים הם כבר לא נאים, הם כבר לא אותו טעם. והיפנים אניני טעם בטירוף, הם במקום ראשון בעולם בנושא הזה. גם היום אצלנו זה מתרחב. מה עושים? אז בהתחלה חשבו מה לעשות, התחילו לעשות אקווריומים ענקיים בתוך הסירות ושמו את כל הדגים שם, אבל היפנים שמו לב שעובדים עליהם בעיניים, כי כשדג לא זז תקופה והוא נמצא שם אז הטעם גם משתנה. מה הם עשו? הם חשבו על דבר מדהים, אמרו בואו נכניס כריש לתא לכל כזה אקווריום, כריש טורף באמת כמה דגים, אבל הוא מכריח את כולם לזוז ולנוע.

ובחיים שלנו יש את אנשי ה'אבל' או ה'כן, גם' ואחד מהדברים המיוחדים ביבנה זה שכשאתה בא עם רעיונות, ואני חייב לציין לטובה גם את ראש העיר, כשאתה בא עם יזמות ורעיונות הם מאנשי ה'כן, גם'. כן, גם, בואו נחשוב, ולא מ'אבל לא וזה לא יילך', וביחד אפשר באמת ליצור מהפך. לכן בסופו של דבר בחיים צריך לדעת איפה לשים את הדגשים, אתה לא יכול לבלוע את הכול.

אנחנו נרוץ טיפה. יש לנו שני משפטים שמובילים אצלנו בבית הספר, זה מתוך הקירות ששינינו, נפלא כוחו של אדם, הוא מביט בניצן ורואה בו את הפרח, אשרי המנהיג המבין כי גם הניצן המתקשה להיפתח ראוי לפרוח.

סיפרתי לכם קצת על בית הספר, יש לנו שם שלוש כיתות חינוך מיוחד, המורכבות גדולה, הרבה תלמידים דיפרנציאליים, ואצלנו הלמידה היא לא תוצאה של הוראה, הלמידה היא תוצאה של פעילות הלומדים. התלמידים פעילים כל הזמן ואני אראה כמה דוגמאות. כל הלמידה היא בצורה מאוד מאוד פעילה, מאוד מיוחד, בכל היבט בהקשר הזה, אם זה במתמטיקה, אם זה בשפה, על כל לוח יש לנו מסך מגע שמתחבר למחשב וזה הופך להיות פעיל, הם ממש פעילים, הם בונים את המשחקים, הם עושים את הכול, אם זה בנדבך הלימודי שלנו, שעוד שנייה אני אגע ביזמות שיצרנו, אם זה בצורה של חשבון, ככה התלמידים לומדים אצלנו, בצורה של סבבי למידה.

(סרטון). סבבי למידה, יצרנו תכנית חדשה שהם עובדים בתוך סבבים בכיתה. המורה לא מדברת יותר מעשר דקות כי אחרת הקשב הולך ואז אנחנו מגיעים למצב שהילדים מאוד מתעניינים, הם צריכים להעתיק את התוצר שלהם והם פעילים בתוך הכיתות. הכול פעיל כל הזמן, אתם מוזמנים לבוא לבקר ולראות את הדבר הזה. זה מוביל לזה שהילדים ממש רוצים להגיע ללימודים ויש לזה עוד אלמנטים. כל דבר פה הוא למידה חווייתית, זו הנקודה.

מה שיצרנו זה בעצם מודל שנקרא מודל 'הייטק איי', שהוא מתייחס למקום רגשי, חברתי, לימודי ויזמי. בתוך בית הספר יצרנו מודל מיוחד, שהוא מודל הוליסטי שכולם מכירים. ילד ילד, אנחנו בודקים אותו ממקום רגשי, חברתי, לימודי, מתוך הבנה שילד שהוא לא פנוי ללימודים בגלל המצב הרגשי שלו הוא לא יגיע לשם וזה בזבוז זמן ולכן אנחנו נותנים מענה מדויק ועל ההיבט הזה שמנו היבט יזמי.

בתוך בית הספר בנינו ארבעה מרכזי יזמות שעלו לא מעט ואנחנו מפתחים אותם כל הזמן ומדייקים אותם. אחת זה יזמות פדגוגית, זו סבבי הלמידה שהסברנו, שתיים, יזמות גסטרונומית, יש לנו מטבח לימודי מדהים, שלוש, יזמות אקולוגית, בנינו חממה לימודית בתוך בית הספר, הכול זה לימודי, חווייתי, כמובן עם כל האלמנטים, ויזמות הייטקיסטית. בנינו כיפה גאודזית, עשינו שם חדר מייקרים מדהים ויש לנו חדר הייטק חדש עם מדפסות תלת ממד. מי שהיה ביום רביעי ראה את התוצרים של התלמידים שלנו שם, שהם הציגו ועשו לבד את הדברים שהם לומדים. זה חדר המייקרים שבנינו, כיפה מחוץ לבית הספר, מי שראה ולא הבין מה זה הדבר הזה, אז זו התשובה.

אין לי עוד זמן להראות סרטון אחרון, אז לא נעשה את זה, אבל באמת תודה רבה לכם. המטרה בסוף בסוף בסוף, חלק מהחשיבות שלנו בתוך בית הספר זה המקום של לתת במה לתלמידים. יש לנו מקהלה, כל דבר שהילדים מציגים את עצמם אנחנו שם וזה כל כך משנה עולם. זה דבר מדהים.

בשנה שעברה הייתה שנת שמיטה, בנינו ארבע תחנות גדולות בתוך בית הספר והזמנו את כל בתי הספר, דתיים וממלכתיים, כולם הגיעו ולמדו על זה בצורה חווייתית, פעילה, כשהתלמידים שלנו הם מפעילים את הכול. זו הבמה לתת להם וזו הדרך לנצח.

היום אנחנו במקום אחר עם רישום מכל העיר, עשינו מעשירון 1 לעשירון 7, במגמת שיפור, ועם תהליך של פינוי בינוי, שבעזרת ה' נצליח להשלים אותו גם. תודה רבה.

אם יש שאלות שלכם, בבקשה.

נצא לטייל קצת.


(בהמשך סיור)

קודם כל ברוכים הבאים. אנחנו נמצאים כאן כי בטח שמעתם שהולכים להקים פה שכונה חדשה, כ-12,000 יחידות דיור. זה שטח החפירה, פה נמצא התל, אנחנו עשינו פה בדיקות מקדימות עם כלים מכניים ואכן גילינו ממצאים רבים, שאני לא אכנס אליהם, תיכף פבלו ודניאל יסבירו לכם.

אנחנו הכנו את החפירה לפי התעדוף של היזם. קודם כל התחלנו לבדוק את הכבישים ואת התשתיות, כשסיימנו את הכבישים והתשתיות, כמו שאתם יודעים, זה החלק הראשון שצריך כדי לבנות שכונה, עכשיו אנחנו נמצאים בשלב של המגרשים. עשינו חפירה ובדיקה של המגרשים ועכשיו אנחנו נמצאים בשלב של חפירת הצלה של המגרשים.

סיפור המסגרת. אמרתי לכם שיש עוד 12,000 יחידות דיור, אז זה כל החלק הדרומי.

זה כל התב"ע, היא נקראת תמ"ל 1049, כל מה שאתם רואים בירוק זה שטחים שאנחנו כבר סיימנו ומסרנו לפיתוח, זה מאוד חשוב לתת חמצן לפרויקט ושהפרויקט לא ייתקע ושכל הזמן נהיה בתנועה גם מבחינת היזם. אז כמו שאתם רואים, רוב הפרויקט כבר משוחרר, אנחנו עובדים כרגע בכל השטחים המסומנים בסגול. אפילו כביש הכניסה הראשי מרחוב הראשונים כבר סיימנו אותו ותיכף נראה מה יהיו הממצאים באזור.

נעבור ללוח, שיהיה קל ויותר ברור להסביר. זו תכנית של השכונה, אנחנו נעשה סיור וירטואלי על פי התקופות, לא גיאוגרפית, אבל אם יש לכם שאלות, אם אתם רוצים לדעת מה התגלה באזור מסוים רק תשאלו.

אני אתחיל מהתקופות המאוחרות יותר. אתם בטח שמעתם, לפני שנה וחצי-שנתיים התגלה פה, מישהו הזכיר פה יקב, אזור תעשייה שהוא כולו לתעשיית היין, היה בכותרות, היה הרבה רעש סביב זה. המשלחת הקודמת חפרה. כשאנחנו הגענו באמצע 20'-21' אנחנו קיבלנו את השטחים שמזרחה מאזור התעשייה הזה ואנחנו חשבנו שאנחנו באים גם לחפור תעשייה ביזנטית ואכן הייתה לנו קצת תעשייה ביזנטית, אבל רוב הממצאים שלנו הם קדומים יותר.

אז מהתקופה הביזנטית יש לנו איזה שהוא בית חווה, נקרא לזה ככה, שהוא קצת יותר רחוק מהתל באזור הזה, שהוא כולל בתוכו גם כבשנים לייצור כלי חרס, לייצור קנקנים, כמו אלה שתיכף תראו שם על השולחן. מצאנו שני כבשנים והרבה הרבה פסולות כי תעשיית הקרמיקה מייצרת הרבה פסולת, הרבה כלים נשברים או לא יוצאים טוב, אז שוברים אותם ומפזרים אותם. מצאנו ערימות מאוד גדולות של הפסולות האלה, ולא רחוק משם מצאנו גם, לראשונה ביבנה, בית יוצר שלא קשור לקרמיקה, הוא גם ביזנטי אבל לא קשור לקרמיקה, אלא לזכוכית. זה מפעל זכוכית. הזכוכית זה לא המצאה ביזנטית, זה חומר שהיה בשימוש עוד באלף השני והשלישי לפני הספירה, אבל הוא נהיה פופולרי בתקופה הרומית.

ובתקופה הביזנטית באמת יש בום של כלי זכוכית ומוצאים אותם בכל מקום, כמו שמוצאים קרמיקה מוצאים זכוכית, אבל בתי היוצר של כלי הזכוכית הם יותר קשים לאיתור כי אחרי שהם השתמשו בהם, אחרי שהכינו את החומר, פירקו אותם. כדי להוציא את הזכוכית הגולמית היו צריכים לפרק את הכבשנים על מנת לשבור את הלבנה שנוצרה ואחר כך אפשר לשווק אותה, לשווק את החתיכות שלה ואחר כך האמנים שייצרו את הכלים, בשלב השני, גם הם השתמשו בתנורים קטנים שאחרי כמה שימושים בגלל הטמפרטורות הגבוהות התפרקו. אז מאוד קשה למצוא את זה. לנו התמזל המזל שמצאנו גם כבשן לייצור חומר גלם וגם כבשנים קטנים לייצור כלים, לניפוח.

מעבר לזה יש לנו בשני אזורים שונים מה שאנחנו זיהינו כמפעלי טין או מפעלי חמר. החמר ששימש לייצור הקרמיקה לא בא ישר מהנחל, הלכו לנחל, אספו את הבוץ, אבל הם היו צריכים לעבד אותו. יש תהליך שנקרא פילום, שזה הפרדה לפי גודל הגרגרים שבתוך הבוץ. עושים את זה בבריכות רדודות עם הרבה מים, זה תהליך קצת ארוך ובשביל זה צריך מתקנים מיוחדים ובדרך כלל לא מוצאים את המתקנים האלה ואנחנו בגלל ההיקף של החפירה ובגלל שהתאפשר לנו לפתוח שטחים מאוד גדולים, אז מצאנו גם מתקנים כאלה, כל אחד מהמתקנים האלה כולל באר מים ולידה מערכת של בריכות שלדעתנו נועדו לזה.

מתחת לשכבה הביזנטית מצאנו בנקודות מסוימות, לא בכל מקום, גם את השכבה הרומית. מצאנו את יבנה הרומית. יבנה הרומית, אולי היבנה הכי מוזכרת במקורות, דווקא בממצא הארכיאולוגי בינתיים היא בין השכבות שהכי פחות מצאנו שרידים מהתקופה הזאת. יש לזה כל מיני סיבות אפשריות. אנחנו עוד לא סיימנו את העבודה ויכול להיות שנגיע לאזורים נוספים עם ממצא רומי.

מה מצאנו מהתקופה הזאת? קודם כל בית קברות מאוד מרשים, שכולל גם קברים בנויים וגם סרקופגים עשויים מאבן אחת וגם מבנה אחד שמתוארך היטב למאה הראשונה עד השלישית לספירה. שני הדברים האלה מתאימים לסיפור ההיסטורי, ליבנה וחכמיה, לסנהדרין שיושב ביבנה, זה יושב מאוד טוב, מאוד יפה. כמו שאמרתי, זה מעט בינתיים, אבל אנחנו על זה.

מעבר לזה אנחנו מצאנו שרידים מהתקופה ההלניסטית, כנראה בית חווה, אולי שני בתי חווה מהתקופה ההלניסטית ומעניין שבין השרידים האלה מצאנו גם מטבעות מימי אנטיוכוס הרביעי. מצאנו מתחת לשכבה ההלניסטית בית יוצר או אזור תעשייה מתקופת הברזל, מתקופת הבית הראשון. גם ממצא מאוד ייחודי. זה לא המקום היחיד שיש כאלה בתי יוצר, אבל רמת ההשתמרות שיש פה וכמות הכבשנים שאנחנו מצאנו ביחד באותו אזור זה משהו שלא מוכר ממקומות אחרים בארץ. אתם רואים, זו דוגמה לכבשן קרמיקה, כמו אלה הביזנטיים, אבל זה מתקופת הבית הראשון.

לא רחוק מזה מצאנו גם את הקבורה מאותה תקופה. מצאנו שרידים של קברים שהם מאוד מזכירים קברים לא מקומיים, אין קברים כאלה באזור ארץ ישראל, הקברים האלה מזכירים קברים ממסופוטמיה, מאשור. אז יכול להיות, זה לפחות הרעיון שלנו, שישב פה הצבא האשורי בסוף המאה השמינית או מראשית המאה השביעית לפני הספירה, הוא ישב פה באזור ומה לעשות, חיילים מתו וקברו אותם באזור של יבנה. הנושא הזה נמצא בבדיקה. זה מה שיש מתקופת הברזל.

מתחת לתקופת הברזל מצאנו את תקופת הברונזה, התקופה הכנענית, מה שנקרא תקופת הברונזה התיכונה, 1600 לפני הספירה, 1700 לפני הספירה בערך. מהתקופה הזאת יש לנו, שוב, כבשנים, פה יש לכם דוגמה לארבעה כאלה, אבל אתם תראו תיכף בשטח עוד 12 שאנחנו חופרים כרגע, כבשני קרמיקה וגם קבורה בתוך הכבשנים וגם מחוץ לכבשים. יש פה דוגמאות של קברים מהתקופה הזאת.

עוד יותר קדום זה בית קברות שמצאנו מתקופת הברונזה הביניימית, זה לפני תקופת הברונזה התיכונה, בערך 2000 לפני הספירה, גם בית קברות שכולו חורים בסלע, פירים שנחפרו או נחצבו בסלע שמובילים לחדרון קטן ובתוך החדר הזה התקיימה הקבורה.

ובסוף בסוף או בהתחלה בהתחלה של יבנה יש לנו יישוב מאוד מאוד גדול שאנחנו רק עכשיו התחלנו לחפור אותו ולהבין אותו מהתקופה הכלקוליתית. התקופה הכלקוליתית היא תקופת האבן והנחושת, זה עוד לפני תקופת הברונזה, לפני התקופה הכנענית, זה על הגבול, זה קצת אחרי הפרהיסטוריה, לפי איך שאנחנו הארכיאולוגים מגדירים את זה וזו בינתיים התקופה הכי קדומה ביבנה שהתגלתה. שוב, מאוד גדול, לא על התל, הם לא ישבו על התל, הם ישבו קצת דרומית לאיפה שאנחנו נמצאים, דרומית למחנה, על גדת נחל קדום שכבר לא רואים אותו.

אתם חופרים את המקומות האלה שאחר כך עליהם יבואו בתים, נכון?

כן.

מה אתם עושים עם כל החפירות, מכסים אותם חזרה?

כל ממצא עומד בפני עצמו. יש ממצאים, ותיכף דייגו יכול להרחיב, גם מהחפירה שלנו וגם מחפירות קודמות שהוחלט יחד בדיבור, בהתייעצות ובשכנוע, יחד עם היזם לשמר אותם, לכסות, כיסוי שימורי, אבל במטרה לפתוח אותם חזרה אחר כך ולהפוך אותם אחר כך פארק ארכיאולוגי.

אבל תוך כדי תנועה כבר עשינו את זה בכביש הכניסה הראשי שבא מהצד הזה של התל. מצאנו פסיפס צבעוני מאוד יפה, כבר תוך כדי חפירה הבאנו את החבר'ה ממינהל השימור של רשות העתיקות, הוציאו אותו מהשטח ובשיתוף פעולה ובתיאום עם ראש העיר הוא הועתק להיכל התרבות. יש את ספריית היכל התרבות ואת הפסיפס שעומד שם. כל ממצא שיש כזה ייחודי אנחנו מטפלים בו.

אבל יש פה סוגיה תכנונית של איך משמרים. אגב, אפרופו ועדת החינוך והתרבות שנמצאת פה, יש פה חפירות קהילתיות, כלומר חיבור של בתי הספר, ילדים, קהילה, ציבור, כדי להיכנס לדבר הזה ולחבר גם את העתיקות, את הממצאים, ישן מול חדש, לחבר את התושבים ואת התלמידים לתוך הדבר הזה. זו גם בין היתר עבודה מדהימה.

אני אספר. אני הפונקציה של החינוך במרחב מרכז. בשני משפטים, בעצם רשות העתיקות, כמו שאתם מבינים, רואה בפרויקט הזה מגה פרויקט, חפירה מאוד גדולה, הזדמנות לחפור הרבה, להבין מרחב, וגם להביא הרבה מאוד קהילה לסיפור הזה. באמת בעזרתה האדיבה של העירייה ובכלל עם כל הגורמים כאן אנחנו מביאים עשרות אלפי אנשים לפעילות, או לסיור להכיר, או לחפור ממש, להתנסות, מרמה של תלמידים דרך מכינות שמגיעות לפה לשבוע עבודה, ממש יחד איתנו חושפים את הכול כשהרעיון הוא בסוף שרשות העתיקות, בטח בשנים האחרונות עם הפנים לקהל.

אנחנו עושים את הדברים האלה לא רק בשביל עצמנו אלא בשבילכם, אנחנו שגרירים של המורשת שלכם. אז בואו קחו חלק ובואו עזרו לנו לחשוף למען כולנו, למען הדורות הבאים. זה הסיפור בגדול, מגה פרויקט חינוכי שעוברים פה עשרות אלפי תלמידים, בני נוער, מתנדבים, קהילה, כל הזמן.

עכשיו נראה את הממצאים שעלו מהחפירה.

הכלי הזה זה קנקן מהתקופה הביזנטית לבקבק את היין שיצרו כאן ביבנה או כל מישור החוף, מאזור עזה עד יבנה ליצוא לכל ארצות הים התיכון.

בן 1,500 שנה.

קנקנים כאלה אפשר לראות במוזיאונים באיטליה, ביוון.

היה לקנקנים האלה פקק.

זה אוסף של נרות שמן מתקופות שונות.

אטמו אותם עם שרף ואז העבירו אותם בספינות לכל אירופה.

זה שמן מהתקופה הרומית הקדומה, אפשר להגיד ההרודיאנית, מהמאה הראשונה לספירה, סוף המאה הראשונה לפני הספירה. נרות מהתקופה הרומית התיכונה. יש לנו אוסף של נרות מהתקופה האיסלמית הקדומה, אפשר לזהות אותם מהידית והתעלה הזאת. אוסף נרות גדול. יש לנו גם כלים שלמים מהתקופה ההלניסטית, בערך 200 שנה לפני הספירה.

נלך לשטח מאוד מעניין, התקופה הכנענית.

הקטע הכי מעניין בחפירה עם ממצאים מהתקופה הכנענית, תעשייה בעיקר, קצת קבורה גם. מי שמנהלת את השטח זאת רויטל גולדינג.

אנחנו נמצאים בחפירה באזור של הברונזה התיכונה, זה אומר 2000 לפני הספירה, זאת אומרת 4,000 שנה לפני זמננו. בשטח הזה מה שאנחנו רואים זה התעשייה של כלי חרס, קנקנים, קערות וכו'. בשטח הזה רק מצאנו עד עכשיו כ-12 כבשנים, שזה שטח יחסית מצומצם. אני אשמח להראות לכם שניים.

אתם יכולים לראות את אחד הכבשנים שלנו, את חלקו העליון, הוא קרס ובתוכו קברו ככל הנראה כמנחה חמור. מנחה לכל הפולחן של התעשייה. עד היום מצאו חמורים בקבורה בקונטקסטים של פולחן בלבד, או בבתי קברות, או במקדשים, ואצלנו ביבנה כבר שני חמורים בתוך כבשנים, זה אומר דבר ראשון על החשיבות של התעשייה הזו עבור בני התקופה, כי חמור היה חיה מאוד יקרה, חשובה ואם מקריבים אותה זה לטובת משהו שמספיק חשוב לעשות אותו.

מתי נגמרת עונת החפירות?

לא נגמרת, אנחנו עובדים כל השנה. אנחנו ברשות העתיקות עובדים כל השנה.

פה אנחנו רואים כבשן נוסף שאנחנו רואים את החלק העליון שלו, ממש הכלים שהיו על רצפת הכלים בכבשן ונשברו בתהליך היצירה, אז אותם לא אספו בפעילות האחרונה של הכבשן. אנחנו רואים פה שברים של קנקנים, קערות ואנחנו רואים קונוסים שהיו כלים של התעשייה עצמה בשביל להעמיד את הקנקנים בתוך הכבשן. הקונוסים זה כלי החרס האלה באמצע שנשארו על הרצפה אחרי השימוש האחרון של הפקת הכלים.


(בהמשך הסיור – הקונסרבטוריון)

צהריים טובים. תודה לכל מי שהגיע, נמצאים איתנו סימון דוידסון, חבר ועדת החינוך, תרבות וספורט ויו"ר ועדת המשנה לספורט, ויוסף טייב, יושב ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט, ראש העיר, מר רועי גבאי כמובן, ממלא מקום ראש העיר מר משה חזות, יו"ר ועד העובדים ציון בן לולו, אריאל הלר דובר העירייה, גיא ירניצקי, מנהל המוקד העירוני.

אבל הוא הרבה מעבר לזה, הוא יושב ראש הנהגת הורים לשעבר והוא היה פרויקטור מרכזי בשבוע החירום שלנו.

יהודה דנינו חבר מועצת העיר, מנהלי בתי הספר, שי אפשטיין, מנהל המחלקה לחינוך על יסודי ברשות ואביבית קליין, כרגיל נציגת הפיקוח באופן מסורתי. וצוות הוועדה, מנהלת הוועדה, סגנית מנהלת הוועדה, אתי ויהודית.

אנחנו ביקשנו ממנהלי בתי הספר ומכל מי שהוזמן לוועדה להעלות כל מיני נושאים וסוגיות ליבה שבנפשם או שמטרידים אותם ביום יום. אלה הנושאים שעלו, כמובן שאנחנו יכולים לדבר גם על דברים אחרים ככל שיש למי מכם עניין בזה.

אני אתחיל ממשבר כוח אדם בחינוך. אנחנו באמת במשבר שמרגיש כאילו הוא הולך ומתעצם בשנתיים האחרונות, של כוח אדם של מורות ומורים, של גננות, סייעות כמובן, עובדים סוציאליים, קלינאיות תקשורת. ממש משבר כוח אדם מאוד מאוד משמעותי בחינוך. יש כל מיני מהלכים כאלה ואחרים להעלות את השכר של חלק מקהלי היעד שדיברנו עליהם, השאלה היא מה עושים כדי לטפל בסוגיה הזאת, האם הסיפור של העלאת שכר זה הפתרון וכמה זה העניין. האם אתם עסוקים בדבר הזה, מחשבות תכניות.

קודם כל צהריים טובים. אני רוצה לומר קודם כל שוועדת החינוך, התרבות והספורט התכנסה מספר פעמים סביב הנושאים האלה, אני חושב שהם נושאים קריטיים. אם אין קמח אין תורה. עצם זה שהשכר של המורים, של הסייעות, של הגננות, נמוך, פסיכולוגים, יש לזה השפעה ישירה, קודם כל על האדם שעובד, אבל יש לזה גם השפעה ישירה כמובן בסוף על הציבור ועל אותה סטודנטית לעתיד ומורים לעתיד, פסיכולוגים לעתיד שרוצים להיכנס לתחום. בסוף בן אדם שוקל ואומר, רגע, למה שאני אעבוד בזה? אני אלך לעבוד במשהו אחר. זו נקודה ראשונה.

נקודה שנייה, אני חושב שאנחנו צריכים לייקר את הנושא של חינוך, ייעוץ חינוכי, השירות הפסיכולוגי, לצערי יש לנו חסר ענק בנושא השפ"ח. אני לא יודע מה קורה פה ביבנה, אני יודע שבאזור הפריפריה המצב הוא קטסטרופה, ובסוף יש לזה השלכות ישירות גם על הילדים, על המשפחות, אנחנו רואים נשירה סמויה וגלויה, ולצערי יותר ויותר גלויה, לא שסמויה היא פחות חמורה, במקרים מסוימים היא אפילו יותר גרועה מהגלויה. כשאתה רואה נשירה גלויה אתה יודע שמישהו בדרך ימצא את הילד, יטפל בצורה טובה, פחות טובה, אבל כשמדובר בנשירה סמויה אז הוא פשוט נעלם מעינינו, הוא יכול לעבור את כל התהליך של מערכת החינוך ולהגיע – לצערנו היו מקרים קשים שכשהוא נופל הוא נופל מגבוה.

אני רוצה כן לומר שבשיחות גם פנימיות ומאחורי הקלעים עם שר החינוך ועם הגורמים המקצועיים במשרד אנחנו עושים הכול כדי באמת לטפל בנושא הזה של השכר וזה לא מספיק. אני חושב שהמערכת כולה, וזה תפקידה גם של הוועדה, לשים לא רק את הדברים היפים, אלא גם את האתגרים ואת הבעיות שיש בפנינו, שיש בפני המשרד, שיש בפני השלטון המקומי, בפני הרשויות.

כשדיברתי עם ראש העיר מקודם, תפיסתי היא שכן צריך לתת יותר ויותר חופשיות או גמישות לרשות המקומית, הרשות המקומית בסוף מכירה יותר טוב מכולנו את המגזר שנמצא אצלה בעיר, את האתגרים ואת הפתרונות ולפעמים הוא יכול לתת את הפתרונות, פשוט אין לו את המשאבים. תפיסתי היא שמערכת החינוך והמשרד צריך לשחרר יותר ולתת יותר פתיחות ואפשרות וגמישות ניהולית, לא משנה אם זה ברשות או בבית הספר עצמו.

אני חושב שהמהלך הראשוני שהמשרד התחיל לעשות עם הסיפור של תכנית הגפ"ן, עם כל האתגרים שיש כאן, הסיבוכים ברמה הבירוקרטית וכל מה שיש מסביב, אני חושב שזה תהליך. אנחנו מדברים על תהליך שהתחיל לפני כשנה, יש שינויים רבים שהוצגו בפני הוועדה בחוק ההסדרים כשעסקנו בזה, המשרד יעשה שינויים נוספים בתשפ"ד, אני חושב שחלקם אפילו כבר פורסמו באתר המשרד כדי בסוף להוביל לגמישות ניהולית אמיתית ולא רק ככותרת.

הרבה עבודה עומדת בפנינו ואני כמובן, גם צוות הלשכה, אני ועוזריי, אנחנו תומכים ומעוניינים לשמוע את האתגרים שיש, לא רק ביבנה, גם בערים אחרות ולהבין את הנתונים ואת הנושאים שאתם רוצים להעלות לסדר היום בוועדה. הוועדה מתכנסת כמעט בכל נושא, אני חושב שמאז כניסתי לוועדה לפני מספר חודשים בודדים אנחנו באמת מקפידים לנגוע בכל נושא, מחינוך מיוחד, כל המגזרים, חרדי, לא חרדי, ממלכתי, ממלכתי דתי, כל האתגרים שיכולים להיות במשרד החינוך, שילוב של ילד עם מוגבלויות יש לנו בשבוע הבא, הסיפור של הסעות תלמידים.

אני באמת אנסה לעבור ביסודיות על כלל הנושאים ויש נושאים רבים. בסוף הוועדה מתכנסת כמעט בלו"ז המלא, אין לנו כמעט שעות שאנחנו לא מכנסים את הוועדה. וכמובן אנחנו גם מזמינים אתכם לקחת חלק, השלטון המקומי מקפיד לשלוח את הנציגים שלו, כמובן שאם יש בעיה ספציפית בעיר מסוימת שראש העיר חושב שצריך להעלות איזה שהוא נושא אז בשמחה רבה, אנחנו פה בשביל זה.

אני קצת עוף מוזר בכל הנושא של הוועדה, אבל לשמחתי אחרי שנתיים אני מגיע לעיר יבנה ואני שומע את מה שהייתי רוצה לשמוע. אתה לא שמת לב, אבל כשאתה דיברת אתה אמרת משהו שהעלה חיוך על שפתיי, אתה היחידי ששמעתי אותו אומר את זה, וזה שרואים את התלמיד 24/7 ומה שקורה דקה אחרי שהוא יוצא מבית הספר לא פחות חשוב ממה שקורה בבית הספר.

החינוך הבלתי פורמלי, ופה הנושא של תנועות נוער, פעילות ספורטיבית, הבניין שאנחנו נמצאים בו פה, הקונסרבטוריון, זה דבר שהוא דרמטי בפיקוח והחינוך של הילדים שלנו, כי כל הצרות הכי גדולות לא קורות בבית הספר, או בוא נגיד רוב הצרות הכי גדולות לא קורות בבית הספר, הן קורות דקה אחרי שיוצאים. ההגעה של התלמידים לאלימות ולפשע ולסמים ולאלכוהול בדרך כלל קורית כי אותם תלמידים שהם חסרי מעשה ומסתובבים ברחוב הם אלה שמגיעים. אם אנחנו יודעים כמערכת להביא אותם אל תנועות הנוער, אל מגרשי הספורט.

בעולם הדתי יש להם פחות בעיות כי הם מאוד מאוד עסוקים עד שעה מאוחרת, אבל ילד חילוני שמסיים בשעה שתיים את בית הספר והוא פשוט מסתובב ולא נמצא במסגרת כלשהי, אלה הבעיות הכי גדולות. וזה העולמות שלי שאני מתעסק איתם, כמובן מעבר למה שאני מתעסק בנושא של ועדת חינוך, אבל אני באמת מאמין בזה באמונה שלמה, כי אני באתי משם, אלה העולמות שאני הגעתי מהם.

אנחנו כמדינה צריכים לעזור לראש העיר לבנות יותר אולמות, לבנות יותר מגרשים, לתת פתרון לבתי ספר שאין אולמות. תארו לכם עכשיו במזג אוויר כזה לעשות שיעור ספורט, מי יכול לעשות את זה? תראו לי אחד שיכול לעשות דבר כזה. אז הם לא עושים פה ולא עושים אחרי הצהריים, אני לא מדבר רק על הבריאות, אני מדבר קודם כל על החינוך ועל הנפש של הילדים שלנו, ובמקומות הכי בעייתיים, שזה החברה הערבית והבדואים, ששם בכלל אין כמעט שום דבר – אני הקמתי בריכת שחייה ביישוב חורה, חתכנו את הסרט לפני שמונה חודשים ואנחנו מלמדים את כל הילדים בחורה שחייה. הייתם צריכים לראות מה קרה ביישוב הזה מהבריכה הזאת, מה הם עושים עכשיו צהריים הילדים שם.

אז צריך לחשוב כתפיסה, אתה אמרת חינוך, גם מה קורה אחרי, ואני מאוד מאוד שמחתי לשמוע מה קורה בעיר יבנה כי זו באמת דוגמה מדהימה.

תודה. ולדבר הזה יש גם השלכות על הסיפור של כוח אדם בהוראה משום שכשלתלמידים קשה ולא טוב וכשהם מתנהגים באלימות זה שוחק גם את המורים.

גם את ההורים.

בוודאי, תיכף נדבר על ההורים. מישהו מהשטח, מהמנהלות, רוצה להרחיב בסיפור הזה?

אני רוצה להתייחס למשבר כוח האדם משני אספקטים. האספקט הראשון, הפתרון. אחד מהפתרונות שיכולים לבוא לידי ביטוי זה שימוש בבני ובנות שירות. בנות ובני שירות יכולים להיכנס למערכת החינוך ולהוות סייעים חינוכיים ועוזרי חינוך. אני לא יודעת אם זה עלה אי פעם, מה נעשה עם זה. זה משהו שאני חושבת שכן יכול –

אני יכול להגיד שאצלי בבית הספר זכינו השנה לשתי בנות שירות וזה פרויקט נהדר.

אני סתם נותן לך דוגמה. הנושא של הספורט. אני עשיתי רפורמה גדולה מאוד בנושא של ספורטאים מצטיינים בצבא. 30% מהספורטאים המצטיינים שהולכים היום בצבא הם מורים חיילים בבתי ספר, לא יודע אם ביבנה, אבל אתם יכולים לדרוש אותם. הם מגיעים, עושים שלוש פעמים בשבוע פעילות של ארבע שעות ועוזרים, גם בחינוך גופני, וגם בכיתות עצמן.

אני הייתי מורה חיילת בעברי, זה הדבר הכי נכון. דבר נוסף שהייתי רוצה להתייחס למערכת גפ"ן. אני מניחה שבאמת קיבלתם אין ספור תגובות ממנהלות בית ספר לגבי המערכת, לגבי התקציבים שניתנו לבתי הספר. יחד עם זה אני רוצה לומר שהבסיס זה שעות התקן שלמעשה על בסיס השעות האלה אנחנו משבצים אנשי צוות ולהם מגיע התגמול המתאים ופחות מהתכניות החיצוניות.

אני רק רוצה להדגיש שקיים פער בין השכר שמגיע מדריך שהוא התחיל עכשיו את עבודתו כמדריך לבין מורה שעובדת עשר ו-20 שנה במערכת, זאת מקבלת 5,000 וזה מקבל 8,000 ו-10,000 שקל, ומשרד החינוך נותן לזה יד. הדבר הזה בעיניי צריך להיפסק ולעשות חושבים בעניין, בעיניי לתת יותר שעות תקן למערכת החינוך ולצמצם לנו, אני אומרת את זה, אני לוקחת על עצמי, לי, לצמצם את מערכת גפ"ן ואני אשמח מאוד ולהגדיל שעות תקן.

ועדת החינוך עדיין לא התכנסה בנושא עצמו של תכנית הגפ"ן, אלא כשהתעסקנו בחוק ההסדרים ובהכשרת חשבונות הבנק שבתי ספר פותחים, היום יהיו כבר פתיחות כמו שצריך, אני אמרתי להם שאני לא מוכן לדון בחוק ההסדרים ואני מתחיל לנגוע בגפ"ן ככה מלמעלה. אני חושב שעשינו שלושה דיונים סביב הנושא הזה של חוק ההסדרים, נגענו בתכנית הגפ"ן בעיקר ואני אמרתי בוועדה שהוועדה תתכנס סביב נושא ספציפי של הגפ"ן.

הבעיה שהעלית עכשיו שלפעמים בגפ"ן אתה תמצא איזה שהיא תכנית שתעלה לך הון כסף שיכולת לעשות אותה דרך הצוות החינוכי שלך ולפרגן למורים ולשמר כוח אדם איכותי, לתת בונוס למורה כזה או לרכז כזה בתוך המערכת, הנושא הזה עלה והוא ימשיך לעלות בוועדה כשאנחנו ניכנס לתכנית הגפ"ן, כדי להבין איך התכנית עובדת, באיזה צורה, ונתחיל באמת להתעמק.

משרד החינוך, אני לא הכרתי בשנים עברו, הייתי מספר פעמים חבר בוועדה, אז יכול להיות שלא שמתי לב לזה, אני חושב שכרגע כיו"ר ועדה אני באמת נחשף לצוות מקצועי קשוב, באמת קשוב, מוכן לשמוע על לקחים לעתיד, מוכן לעשות שינויים. אני חושב שאחרי ועדה אחת שעשינו, הוועדה הראשונה שעשינו, כבר משרד החינוך בוועדה השלישית הגיע עם שינויים לשנת תשפ"ד. יש רצון כן לשחרר.

בסוף מדובר על תכנית שיש לה שנה, זה בקושי ללמוד על האתגרים ועל הבעיות שיש באותה תכנית, ויש, יש גם בעיות, אבל המשרד כן קשוב ורוצה, רוצה את התכנית ורוצה שהיא תהיה בצורה טובה, ולכן הוא גם מעוניין ורוצה לשמוע את הביקורת ובסוף ביקורת בונה תשפר את התכנית. אז הנקודה הזו שהעלית עלתה בוועדה ואנחנו מטפלים בזה.

אני מדברת כמנהלת, אבל כאיש צוות שנמצא בתוך המערכת ורואה תכנית שהוא מקבל 250 שקלים לשעה, או 300 שקל לשעה והוא מקבל 60-50 במקרה הטוב, למה שהם יישארו במערכת?

נכון.

כאן זה המקום להפסיק את זה, זה לא יכול לקרות.

לא צריך להפסיק את זה לגמרי.

למצוא פתרון כדי שלא יברחו לנו אנשים טובים מהמערכת כי זה קורה.

אני רוצה להגיד לך, את מסתכלת על עולם אידיאלי, אני אקח אותך לעולם אחר של יישוב בדואי בדרום הארץ שלצערי שם ראש העיר, מי שמנהל את כל העיר זה החברים שלו והמשפחה שלו ואם אנחנו נאפשר את זה בכל מקום בארץ הוא יגיד שהוא רוצה שבן הדוד שלו יהיה מורה בבית הספר ושהוא יקבל את כל השעות. צריך להיות מאוד מאוד קפדנים בנושא הזה.

נעשה את זה דיפרנציאלי.

על מנת לעודד עבודת סייעות לדעתי צריך להכניס את זה כעבודה מועדפת ואז לפחות נביא הרבה כוחות צעירים ורעננים למערכת. ברגע שייצאו מלמעלה הנחיות אני חושב שזה ייתן לנו יותר אוויר בתוך המערכת.

לא נעים לי להגיד לך, אבל זו גם אחת ממסקנות הוועדה.

כיוונתי לדעת.

אחרי המסקנות בוועדה אני ישבתי עם אגף התקציבים באוצר והעליתי גם את הרצון להכניס את זה כעבודה מועדפת. כמובן שיש להם את הטענות שלהם בנושא הזה, זה חלק מהנושאים, אחד הנושאים שאני הולך לטפל זה הסיפור הזה מול השר קיש, יש ישיבת עבודה שאני הולך להעלות גם את הנושא הזה כי בסוף אתה רוצה לתת להם הזדמנות, כי יש הרבה אנשים שהם מוכשרים מאוד והם לא נחשפו לעולם החינוך ופתאום יכול להיות שמשם תבוא הישועה ותמצא את כוח האדם המתאים.

אתה מגרה אותם.

ואנחנו במצוקה. בסוף אנחנו כן מדברים על שעת חירום, שעת מצוקה, שפחות ופחות תלמידים נכנסים ללמוד חינוך. אני יכול לתת לך דוגמה אישית, יש לי בת שמסיימת י"ב והיא התלבטה מה ללמוד ואמרתי לה אולי חינוך, אז היא אומרת לי: אבל, אבא, כל מקום שאני הולכת אומרים לי שמגמת חינוך נסגרה. זו תופעה רחבה מאוד ואנחנו צריכים לטפל בה.

אדון ציון היקר, אתמול הלכתי לפגישה אצל מרגי, שר הרווחה, בנושאים שאני מקדם איתו. הגעתי לשם, ישבו בחוץ יושב ראש המסעדנים והיה עוד מישהו של תעשייה, שניהם באו באותו נושא, יש מסעדות במדינת ישראל שלא נפתחות בצהריים כי אין עובדים. היום להעסיק שוטף כלים משלמים 15,000 שקלים בחודש, כולם ברחו לוולט. זאת אומרת יש בעיה במדינת ישראל, אין עובדים. מצד שני, אתה הולך לשדה התעופה וזה מפוצץ. אז איפה הם? איך הם חיים?

הם רוצים כסף קל ומהיר.

בהרבה מאוד תחומים אין עובדים. מוסכניקים ומסעדנות, בהוראה וכן הלאה וכן הלאה. לא פשוט.

לגבי מורות חיילות, אני זוכר בתקופה שלי שהיו הרבה מורות חיילות, היחידה שהשביתה את הכול זה יולי תמיר, הייתה איזה בעיה מסוימת ואני חושב שחייבים עם טילמן, שהוא אחראי על כל הנושא של מורות חיילות, איך מתגברים ואיך מביאים הרבה בנות. הרבה בנות רוצות, אבל יש להם מכסה.

למה רק בנות?

מורים ומורות, לא משנה, הנושא של השירות הלאומי, לתגבר יותר.

לא רק בשירות הלאומי, גם בצבא יש הרבה מאוד חיילים וחיילות שלא מוצאים את עצמם ואין להם תפקידים שמתאימים להם, אפשר לעשות גוף חינוכי שיעזור למדינת ישראל בכל מערכת, זה לא חייב להיות רק שירות לאומי, לדעתי.

כל כוח זה טוב.

התייחסתי לכל הנושא של בריאות הנפש הארצי, אני חושב שהשירות הפסיכולוגי החינוכי, בוודאי ביבנה וגם בארץ, התפיסה שלי לפחות שהוא הגוף הברה"ני, בריאות הנפש, הציבורי האחרון שקיים במדינה. בפועל. בריאות הנפש די הוכחדה ברפורמה שהייתה לפני שבע שנים, היא כבר מעט מאוד קיימת ובעצם אנחנו הגוף האחרון ואנחנו בעצם נלחמים על השרידות שלנו.

אני חושב שאני מאוד שותף פה עם הרבה מאוד אנשים בכל התחומים של מה שאני קורא לזה חב"ר, חינוך, בריאות, רווחה. הקורונה עשתה לנו מהפך, יש גם את הדור הצעיר, דור ה-Z, או דור האומגה, לא יודע איך קוראים להם, שבאמת אין עובדים. מזוז לא מצליח לפתוח את הסניף הקטן שלנו, מזוז זה מכולת, הוא לא מצליח לפתוח.

אני יודע שיש לשירות הציבורי שם לכאורה לא טוב, אבל אני חושב על עצמי באנלוגיה, אם אני רוצה ללכת לעשות ניתוח להורדת שומן אני אלך לאסותא פרטי, אבל אם אני רוצה לעשות ניתוח שחס וחלילה יש בו איזה שהוא משהו יותר מורכב אני אלך לבית חולים ציבורי כי שם יש את ההכשרה ושם יש מעטפת וזה נורא חשוב. זאת אומרת המאבק הזה בין השירות הציבורי לבין ההפרטה, יש הפרטה, הגפ"ן זה אחד המרכיבים המפריטים המאוד משמעותיים, גם בשירות הפסיכולוגי יש יד ורגל בסיפור הזה. במתח הזה לריבון, לממשל הציבורי, יש מקום מאוד חשוב לשמר את המבנים האלה. אתם רוצים לשנות, לחשוב איך, לטייב אותם, להתאים אותם למאה ה-21, אבל יש פה מבנים שקיימים עם הכשרה. מורה זה איש מקצוע, פסיכולוג זה איש מקצוע, אי אפשר פלסטרים.

אני אענה לך על מה שאמרת. אני אוהב מספרים. כשנותנים לי נתון של 97% או 96% של בגרויות אני אומר סבבה, אבל כשאני רואה 96% מתגייסים לצבא אני אומר וואו. אותו דבר בחינוך, כשאנחנו עשינו ועדה, יושב ראש הוועדה קיים ועדה אתמול על נושא של חרמות ואתה יודע שבחודשיים האחרונים שני ילדים התאבדו בגלל חרם בבית הספר וכשיושבת בוועדה הגב' בן שבת, כשהיא יושבת ומספרת על הבן שלה שלפני שלושה חודשים התאבד, אתה אומר בוא רגע נעשה פוס. זה לא הדבר הכי חשוב 5 יחידות מתמטיקה. זה חשוב מאוד, אבל לא הכי חשוב, בסוף אנחנו צריכים לדאוג לנשמה של הילדים שלנו.

הנשמה הזאת תגיע רק אם יהיה את הבן אדם שיידע לחבק, להקשיב, לראות את אותו ילד שנמצא במצוקה. אני מאוד מתחבר אליך, יש לנו כל כך הרבה דברים לעשות, אבל צריך לשנות את התפיסה, להבין שאנחנו לא באותו מקום שהיה לפני 30-20 שנה, לא באותו מקום.

אנחנו נמשיך לנושא הבא. אני אגיד שלפני כבר לא מעט שנים ממשלת ארה"ב החליטה שהיא משפרת את מערכת החינוך שלה. היא פנתה לחברת מקנזי לעשות מחקר עמוק ורחב כדי לבוא עם מסקנות איך משפרים את מערכת החינוך בארה"ב. בסופו של דבר מערכת חינוך לא יכולה לעלות על איכות מוריה, בסוף איכות כוח האדם זה הסיפור. לא רק לאייש את המשרות, אלא גם לדאוג שיהיה כוח אדם איכותי וגם עם זה אנחנו מתמודדים. זאת אומרת אנחנו מצליחים בסוף לגייס ולהכפיל את בתי הספר אבל איכות כוח אדם זה גם סיפור רציני.

רק בנקודה הזאת, אני חושב שהמשרד כן הפנים שיש רצון להגיע לשם, לכן גם כל הסיפור של הגיל הרך מתחיל לעבור איזה שהוא שינוי גם ברמת הפיקוח, ברמת ההכשרה.

צריך גם לצמצם את הכיתות, לא יכול להיות 36 ילדים בכיתה.

ציון, בסוף בסוף בסוף, אמרתי את זה חמש פעמים לפחות, בסוף צריך קודם כל מנהלים עם נשמה. כשאתה יושב היום, אני אמרתי ליוסי, עם טלי והיא דיברה, הסתכלתי ועשיתי לו ככה, למה עשיתי ככה? כי זה דוגמאות שצריכים להביא לכנסת כדי לראות איך עושים. הכי קל להגיד חסר ואין ואין, אבל יש דוגמאות של אנשים, ואני לא מכיר אתכן, אני בטוח שאתן מדהימות, אבל כשאני רואה את ראש העיר שלכם בקשר אישי איתה, ממש קשר אישי, וכשהיא מדברת ומספרת איך המורים נשארים ויש לה כבר 100% לשנה, זה קורה בגלל שלמורים יש אגו, קודם כל הם מרגישים שהם חשובים, שהמשימה שלהם חשובה, שכל יום שהם הולכים לבית הספר הם עושים משהו טוב ויש מישהו שיגיד להם תודה.

אני הייתי מורה בבית ספר בגלגול הקודם שלי, ומחנך, ולמה הפסקתי, ציון? כי אף אחד לא אומר לי תודה. אף אחד. יום בהיר אחד אמרתי, אני גם ככה עושה את זה מהנשמה שלי, לא בשביל כסף, לא אומרים תודה, אף אחד לא מעריך אותי, לא המנהלת, לא ראש העיר, לא זה ולא בזה, קיבינימט אני הולך. הלכתי באותו יום. אמרתי שאני יוצא למילואים ולא חזרתי מהמילואים. בסוף המנהלים והקשר בין מנהלים למורים והחיבור הזה הוא הדבר הכי חשוב.

הוא עכשיו עבר לשלב של מחנך בכנסת.

אנחנו אופוזיציה קואליציה, אבל אנחנו חברים טובים כבר שנתיים, גם כשאני הייתי בקואליציה והוא באופוזיציה, באמת חברים טובים כי אנחנו באים נקיים עם נשמה של לעשות דברים טובים. רואים את הפוליטיקה כדבר מגעיל, זה לא כולם. לא כולם. ואם אנחנו נבוא לשם כדי לעשות טוב ונגיע לשטח ונסתכל לאנשים בעיניים ונקשיב להם בסוף זה גלגל, אתה משפיע עליו, אתה משפיע עליו ואפשר לקדם.

הנושא הבא, לפני אי אילו שנים בוועדת דברת הוחלט על חוק חינוך מיוחד, שילוב של תלמידים דיפרנציאליים בכיתות רגילות, ההחלטה היא בידי ההורים. היום, כבר אי אילו שנים אחרי, האם יש תובנות בנושא? אנחנו גם נשמח לאיזה שהיא התייחסות מהשטח לגבי החוויה שלכם כמנהלות ומנהלי בתי ספר. אם יש מישהו.

אני 18 שנה מנהלת בתי ספר מבחירה, אני נהנית מאוד מהעבודה שלי. ניהלתי חטיבת ביניים בעיר אחרת ולפני 11 שנה הקמתי את בית הספר הראשון בשכונה החדשה כאן, בית הספר היסודי הגדול בעיר, רבין.

אני זכיתי להכיר את מסגרות החינוך המיוחד על כל מרכיביהם. מה שקרה בוועדה, זה בסדר שהזכות בידי ההורים וגם כמנהלת, כשניהלתי חטיבת ביניים והיה לי מקום פיזי בבית הספר אז היו לי ז', ח', ט', כל שנה פתחתי כיתות של חינוך מיוחד כי זה האני מאמין שלי כמנהלת. כאן הבעיה היא לא ההורים, כי אם ההורה מכיר את בית הספר, מאמין בצוות החינוכי, כמו שרואים עין בעין את המורים ככה גם רואים את ההורים, זאת לא הבעיה.

הבעיה הייתה שבסופו של דבר צומצמו שעות רבות כי בעצם החליטו שכל מה שהוא בשכיחות גבוהה זה יורד מהסל של בית הספר. אז אם אני אמורה לתת מענה ל-640 ילדים שמתוכם כ-25-20 ילדים דיפרנציאליים וכמחצית מהילדים הדיפרנציאליים אני צריכה לתת את הסלים שלהם על חשבון 600 ומשהו ילדים שמתוכם בערך חצי מהילדים זכאים לשילוב כזה או אחר, אז בעצם מה עשינו בזה? השארנו בכיתות של 34 ילדים, דרך אגב אני מאוד מתחברת לעניין של גודל כיתה, ללמד בכיתה של 25 תלמידים כמו שיש פה בחלק מבתי הספר בשכונות הוותיקות וללמד בכיתות שכל הכיתות הן 34 ילדים זה עולם אחר לגמרי, וכשחלק מהילדים הם דיפרנציאליים, יש לי כיתות גם עם שלוש וארבע סייעות בכיתה ואת השעות עוד לוקחים מהתקן שלי, אז בעצם מה עשו חכמים בתקנתם. זה בעייתי מאוד.

אני אוסיף ברשותכם את סיפור ההכשרה של צוות מורים שבהכשרה שלהם באים מהחינוך הרגיל, בתוך הכיתה יושבים שניים, שלושה עד ארבעה תלמידים דיפרנציאליים שלכל אחד יש את המקום שלו והוא צריך לקבל מענה והדרישות המאוד מאוד צפופות עם לבנות תח"י ותל"א ושלוש פעמים בשנה להיפגש עם ההורים. ואת דיברת על 34 תלמידים, בחטיבת הביניים זה 39 ו-40, תלוי איפה אתה יושב. דרך אגב באותה עיר יכול להיות תקן של 39 ותקן של 40.

מיומי הראשון בוועדה אני אמרתי שאחד הדברים שאני אשים בסדר היום שאני אתמקד בהם זה שילוב של ילדים עם צרכים מיוחדים. הנקודות שהעליתם הן נקודות ידועות. לצערי עשו תיקון 11 לחוק חינוך מיוחד, דאגו שיהיה שילוב, אבל לא דאגו לתקציב. זו נקודה ראשונה.

נקודה שנייה היא נושא ההכשרות. שוב, ביקשו ממורים לבוא ולהיכנס לתוך הנושא הזה, מורים מוכשרים ככל שיהיו, אבל אף פעם לא היה להם את המגע עם מישהו שיש לו צרכים מיוחדים ושיש לו מוגבלות ופתאום צריך להוביל אותו בתוך כיתה ויש סייעת בתוך הכיתה. לצערי ההכשרה הזאת היא לא מספיקה. יכולנו עכשיו ללכת לאיזה שהוא כיוון של יאללה, בואו נלך נשים כסף לשילוב, נשים כסף לזה, נביא ככה, שר החינוך החליט מהמון סיבות, יש עוד בחוק ההסדרים, עוד מריבות על התקציב, ושר החינוך החליט לכנס את ועדת שפירא, הוא הציג אותה בוועדה. כוועדה התעקשנו שחלק מהגורמים שעושים עבודה לילדים עם צרכים מיוחדים ושהם לא חלק מהמשרד יישבו בתוך הוועדה המיוחדת במשרד. אני שמח שהמלצות הוועדה כן התקבלו והם אכן שותפים בוועדת שפירא.

לפי מה שהשר דיווח לוועדה תוצאות הוועדה אמורות להגיע תוך מספר חודשים, עברו מאז כמעט שלושה חודשים, ישבתי עם השר לפני שבועיים, הוועדה התכנסה כבר מספר פעמים. לצערי עדיין אין מסקנות מהוועדה, אבל אין ספק שיצטרכו לעשות שוב תיקון 12. אני כיו"ר ועדה לא אתן שיגיע לוועדה משהו שהוא לא מוגמר. אין אף פעם פיקס, אבל משהו שיחליטו לתקן או לעשות קודם כל יביאו את ההכשרות המותאמות, שההחלטות ייעשו עם כלל הגורמים, לא רק של המשרד. גם אתם, מנהלים, מורים, אני חושב שמנהלים גם נמצאים בתוך הוועדה. זו ועדה רחבה מאוד וקודם כל שתציף את האתגרים ואת הבעיות ויחד למצוא את הפתרונות.

הנושא של חינוך מיוחד הוא נושא שאני לוקח אותו כבייבי ואני הולך להתאבד עליו והשר מודע לכך ואני מקווה שבקרוב מאוד אנחנו נוכל להביא את מסקנות ועדת שפירא ונבחן גם את הפתרונות ונדבר על זה גם בתוך הוועדה ונחליט עם חברי הוועדה.

אני שנה שנייה במערכת.

מה זאת אומרת במערכת? לא היית לפני זה?

לא, הייתי מאז ומתמיד, כל חיי.

כל חייה במערכת, שנה וחצי היא בבית ספר מעיין.

ואני אומרת שבתהליכים חינוכיים הדברים צריכים לקרות קצת יותר מהר. אנחנו, כאנשי שטח, לא יכולים לחכות לעוד ועדה ועוד ועדה ושנה עוברת ובינתיים מי שנפגעים זה הילדים ועליהם אנחנו צריכים לשמור. מאיתנו המנהלים מבקשים לעשות ג'גלינג, ואנחנו טובים בזה, אנחנו אקרובטים, אבל גם יש גבול. אנחנו רוצים ונותנים את הלב והנשמה בתוך בתי הספר שלנו, בתוך הבתים שלנו, אבל אנחנו צריכים אתכם למעלה לזרז ולהניע את התהליכים כמה שיותר מהר כדי שזה יקרה כבר בשטח, יירד לשטח.

אני שרה ישראלי, מנהלת בית ספר סיני ביבנה, בית ספר בית יעקב, 31 שנה בעיר, אני חושבת שאני מהוותיקות פה. אני אומרת שבסוף גם זה מתיש את כוח ההוראה, כי כשמורה עומדת במשך היום עם ילדה שמצד אחד היא עם אפיון וזכאות, לא משנה כרגע באיזה לקות או באיזה בעיה והיא צריכה מול זה להתמודד עם כיתות של 37 תלמידות, 36, 34, היא לא יכולה בו זמנית לשלוט על חוק הכלים השלובים הזה. היא באה לא פעם, היא יוצאת מהשיעור ואומרת לי: בואי תיכנסי במקומי, תגידי לי מה לעשות ואין תשובות.

בהמשך למה שרננה ושרה אמרו אני רוצה להוסיף את סוגיית ההורים. סוגיית ההורים היא מרכיב מאוד מאוד משמעותי במערכת ב - - -

בבריחת כוחות הוראה.

כן, אבל אני רוצה להתמקד בחינוך המיוחד. לעתים הורים מגיעים עם הרצונות שלהם והילדים שלהם, לצערי לא כולם מקבלים החלטות נכונות ואנחנו כצוות חינוך עומדים לא פעם עם ילדים שיש להם לקויות מאוד מאוד קשות, עם לקויות שההורים מתחמקים מהן, שההורים מתכחשים להן, שההורים מטייחים את זה, שההורים לא מביאים לפתחנו, ובדבר הזה חייב לעשות שינוי. לא פעם נתקלתי אני בהורה שבגלל שהשעיתי את בנו הגיע ישירות לשר החינוך עם מכתב. גם הקלות הזאת, סליחה שאני אומרת, הקלות בלתי נסבלת של הורים במדינת ישראל לפנות לשר החינוך או למנכ"ל משרד החינוך על בעיות שמתרחשות בבית הספר, זו סוגיה שצריך לדעת למצוא לה פתרון וזה בהחלט מבריח אנשי צוות.

אתה עסוק בלכתוב להם תשובות שעות.

כן, והמשרד דורש מאיתנו לענות.

אני רוצה להעלות שתי סוגיות. קיימות בעיות התנהגות קשות שמשפיעות על בתי הספר. מגיעים אלינו פה לוועדות ויש בעיה שכמה שאנחנו נעטוף אותם בסל וניתן להם עזרה בתוך המערכת של החינוך הרגיל בתי הספר עדיין מתקשים וזה גם זה מקום לא נכון לילדים עצמם כי בעצם הם לא עושים שום תהליך ולא ניתנה להם שום מעטפת שמשנה את הבעיות שלהם מקצה לקצה. זה דבר אחד.

שתיים, לצערי הרב אנחנו נותנים סלים אישיים בחינוך הרגיל, אבל אין מענים בסלים האישיים, נותנים עוד מורת שילוב, עוד סייעת, היום כמות הסייעות בבתי הספר עולה לפעמים על כמות המורים בבתי הספר, צריך לפתוח להם חדר מורים נוסף. תומכות הוראה. באים ללא הכשרה וזה לא המענה המקסימלי, ילדים צריכים טיפולים ואין את הטיפולים, יש חוסר בנושאים האלה, הם לא ממומשים, לא שווים, לא נותנים את המענה וזאת אחת הבעיות. אנחנו נותנים ואוצ'ר של שעות, הרבה שעות ולא קורה כלום.

וזה יותר מהתקן שבסל.

עוד התייחסויות? נושאים נוספים שתרצו להעלות? אנחנו ממש בדקות האחרונות.

עשינו מעגל שיח ביום ראשון, אחד מהם היה בנושא איך מחזקים את נושא הבנות בכלל ולימודי ה-STEM, science, technology, economy, and math, כל לימודי המדעים, כי יש לנו בסוף פחות ופחות בנות בהנדסה, פחות ופחות בנות מנהיגות, יוזמות, יש שם איזה שהוא חסם שצריך לפרוץ אותו. עינב, תני ככה כמה נקודות כי זו באמת נקודה לאומית לחלוטין בכל היבט.

ברשותכם, אני אתחיל במשהו. תסתכלו עליכם בממשלה, אין מספיק נשים.

אני לא הכנסתי פוליטיקה.

גם אין הרבה ראשות עיר.

הציגו לנו את המגמה המגדרית, אני ישבתי ככה, לא אמרתי מילה, כי מצד שני אמרתי, תאר לך אבי מעוז היה פה עכשיו.

אני אגיד ככה, אנחנו ישבנו במהלך חשיבה, העלינו כל מיני רעיונות ובאמת חשבנו שכדי שבנות באמת תגענה למקומות האלה הדברים האלה צריכים להתחיל כבר מגיל צעיר, כלומר זה מתחיל במערכת החינוך, זה מתחיל מהשפה וממוקדי הגן, שלא רק הבנות הולכות למוקד הגן של - - - של נגרות ואיך התפיסה של אנשי החינוך צריכה להשתנות כדי לתת להם - - -

ומה הם עושים אחר הצהריים.

ומה הם עושים אחר הצהריים ולא רק נבחרות כדורגל לנערות אלא אולי משהו מעורב, גם וגם, ולא רק בנות בנפרד. כל מיני דברים שאפשר לפתח ולתת וזה מתחיל מהשיח. זה צריך להיות שיח של אנשי החינוך ושיח בכתיבה של המבחנים, לא פתור, אלא פִּתרו, אולי ברבים. השיח צריך להיות מוטמע מהגננות ועד למעלה, זה מתחיל בשפה שלנו. ולהתחיל משיטות הלימוד גם, כי למשל בנות פחות באות לידי ביטוי בשיטות לימוד שהן בקבוצות, צריך לאזן ולמצוא את שיטות הלימוד המתאימות. גם מערכי השיעור שראינו, אם מדברים על המעפילים אז לדבר גם על מעפילות, מדברים על רבנים, אז לדבר על רבניות, נותנים את האיזון בתוך המערכות. לזה צריך המון המון מודעות קודם כל לנושא ואני מקווה שאנחנו נתחיל פה משהו.

ראש העיר לדוגמה, אני יודע שהוא בא מעולם הכדורגל, נכון?

חובב, לא מקצועי.

אני גם כאבא לשלוש בנות, הגדולה שלי היא סרן בחיל האוויר וכולן הולכות בעקבותיה. בסוף צריך קטר שימשוך את הקרונות והקרונות האלה זה הרבה מאוד נשים.

דמות לחיקוי.

יפה, נקודה חשובה. אני אתן לך מחקר שנעשה בארה"ב, אני אמרתי את זה מספר פעמים, אני פשוט הייתי בהלם מהתוצאות שלו. לקחו 100 נשים, מנכ"ליות של החברות הכי גדולות בארה"ב, 100 נשים שהן במקרה מנכ"ליות, מצאו 100. אחד מהפרמטרים שהיה ב-96% התאמה לכל ה-100 האלה, ש-96% מה-100 מנכ"ליות, מה הן עשו בגיל צעיר? הן היו ספורטאיות.

כשאני אומר כל הזמן כמו תוכי בכל מקום שחשוב מאוד מה הם עושים דקה אחרי שיוצאים מבית הספר, אז מה שהם עושים אחרי בית הספר במקרה של המחקר הזה זה ספורט. אז אם אנחנו נעשה בדיקה אני בטוח שחלק היו גם במוזיקה. בקיצור, הדבר הזה שנקרא ילד עסוק או נערה עסוקה והיא רואה שאפשר להגיע, היא רואה שיעל ארד נמצאת, היא רואה שיש שרה, היא רואה שיש ראש ממשלה, הייתה לנו אחת כזאת, זה בסוף, כמו שאמר המשנה לראש העיר, זה דמות לחיקוי, הילדים שלנו והבנות שלנו צריכות מודל לחיקוי. זה דבר מאוד מאוד חשוב.

אני לא יודעת אם אתם יודעים, אבל כמות הילדים עם האבחונים הנפשיים והוועדות עולה בצורה קיצונית. המון ילדים נמצאים בחרדות ועם לקויות נפשיות, אנחנו נתקלים בזה. בספורט יש משהו ש - - -

הספורט עוזר להם. בתקופת הקורונה ישבנו בוועדה וקיבלנו מחקרים מה קרה לאותם ילדים שבזמן הקורונה היו במסגרות ספורטיביות כאלה שהיה מותר לעשות ומה קרה לכאלו שלא. אלו שלא היו אנחנו ראינו מה קרה, אלימות וזה, ואלה שכן היו מנועים מכל הדבר הזה. אני שמח שיש פה ראש עיר שהוא מחויב לזה, אבל יש עיריות שה לא מעניין אותם.

זאת אחת הסיבות שאני לא מוותרת על טורניר בנות, כדורגל וכדורסל. כל שנה אני שולחת נבחרת בנות, גם לזה וגם לזה, והם גם זכו.

עולות כאן סוגיות מאוד חשובות, ראש העיר יסכם את הדיון הזה.

קודם כל תודה רבה, זה לא ברור מאליו הביקור והרצינות והמקצועיות. אנחנו השתדלנו לעסוק כל היום במה כן, לא רק במה שאין ולא חלילה להציג דברים של בעיות או כשלים, כי גם כאלה שיש, אבל אנחנו מתעסקים בעשה טוב. אנחנו שותפים, אנחנו לכל מקום שתרצו, כמו שדיברנו במהלך היום, לכל דיון, לכל פיילוט, אמרתי את זה גם לשר, אנחנו פה. אנחנו עבורכם מוכנים ללכת על כל דבר.

יש פה אתגרים גדולים משותפים, גם לרשויות המקומיות וגם למדינה, דיברנו על הסוגיה של קרן הניקיון פעם אחת, דיברנו פעם שנייה על הסוגיה של העיר יבנה והעתיקות שיש שם שאפשר לחבר את זה לעולם של חינוך, תרבות וספורט באופן מלא במשמעויות הלאומיות בנושא הזה. דיברנו פה גם על הדברים היותר מהותיים ועל הקולות קוראים ועל המס ועל המצ'ינג, בסוף הרשויות המקומיות יודעות מה לעשות.

אמרת נכון, יבנה לא דומה לחורה ולא דומה ללוד ואני לא רוצה להיות במקום שאני לא שם, אני רוצה להיות מקום שנותנים לי את המקום של מדדים שהם באמת רלוונטיים כדי לדעת עד כמה מתערבים ועד כמה לא מתערבים. אם במדד הזה אני ברמה גבוהה, תן לי, אל תפריע. המדינה היום, משרד החינוך, אני יכול להגיד את זה, יש עמותות ומגזר שלישי מדהים, אתם מפריעים להם, תנו להם לעבוד, הם עושים עבודה נהדרת, הם יודעים להגיע לא-פורמלי, הם יודעים להגיע לפורמלי, הם מכניסים הכשרה חדשה, אל תפריעו להם.

יש מקומות שאני כראש עיר, כשאני נפגש בבתי ספר עם תלמידים, נוער, אני אומר פשוט לא להפריע, כי הדבר הזה קורה, זה צומח מתוך הקהילות, זה צומח מתוך הורים, ואלה המקומות שאנחנו כשלטון מקומי ושלטון מרכזי צריכים לדעת איפה לקחת צעד אחורה.

עשינו שבוע חינוך, זו הזדמנות שלי להגיד פה גם למנהלים ולמנהלות בתי הספר, הוא לא רק בשביל הפאן, הגיעה מיכל דליות ואבי גרייניק דיבר על הפרעות קשב והגיע פאנל של חברי כנסת לשעבר ושרים וגורמי מקצוע ומנכ"לים ואתם כמובן, ואני מודה לכם, אבל המטרה שלנו בבנייה של שבוע החינוך הזה הייתה לשים זרקור על החינוך, לשים זרקור על המנהלים והמנהלות, לשים זרקור על המורים, על הגננות, לגרום לזה שאנחנו נהיה אור לגויים, שאנחנו נהיה אלה שיגידו, תראו איך יבנה מתעסקת בחינוך כי מאוד מאוד חשוב לי ואני מאמין שבדרך הזאת יותר מורים, יותר גננות, יותר תומכות הוראה רוצים לקחת חלק, רוצים להיות שותפים.

האתגר הבא שלי, אנחנו מנסים לעשות את זה על מלא וזה בא מיוזמה של מנהל האגף, ותודה על כך, יש לנו כמויות של יחידות דיור בקנה, אנחנו רוצים, ופה האתגר של המדינה והייעוץ המשפטי, אבל נתמודד עם זה, אני רוצה להקצות מגורים להוראה, לגננות, למורות, אם זה בשכירות ארוכת טווח ואם זה ברכישה, אם זה דרך ההסתדרות או דרך הארגון, זה לא משנה איך, כך אני יכול לייצר מנגנון שהוא לא שכר. כל הזמן אנחנו מדברים על שכר, המטרה לחשוב אחרת, לא שכר, לחשוב על דרכים שהתנאים הסובבים את צוותי ההוראה נותנים את הערך המוסף עבורם. איך הם יודעים שטוב להם בעיר, שמתייחסים אליהם בעיר, שלא שוכחים אותם בשום שלב.

הדבר האחרון, תשתיות תשתיות תשתיות. ברגע שלמנהלת בית ספר יש wifi, כשלמנהלת בית הספר יש אולם ספורט, כשלמנהלת בית הספר יש מקומות לייצר את הפעילות הנוספת, וזה יכול להיות דרך המתנ"סים ודרך הא-פורמלי ודרך הסעות. צר לי שבסוף אני אומר קצת את האתגרים כי ניסיתי באמת כל היום לדבר על הצד החיובי, אבל אנחנו מתמודדים עם עליות מחירים של הסעות. משישה מיליון תקציב השנה זה עשרה וחצי מיליון תקציב, שינוי שאף אחד לא סופר אותו, עלייה של מכרז שפשוט כמעט – וכמות הילדים כמובן.

אנחנו בעלייה של שירותים. אפשר לפרוט את זה בעוד כמה דברים. הזנה של בתי הספר, של הגנים, זה עלויות שבסוף המדינה, האוצר לא רואה את זה. הוא לא רואה את זה, הוא לא רוצה להתייחס לזה והתפקיד שלנו, ואני באתי מהאוצר, זה הזכיר לי את הסיפור של בייגה שוחט. בייגה שוחט הוא זה שגרם לכביש 6 לקרות. הסיפור שהיה שם שכל נציגי האוצר באו לבייגה ואמרו לו לא טוב כביש 6 - - - את הדרום, הנגב, וצפונה, אחרי זה עלה חוצה ישראל וחוצה צפון, אבל בהתחלה אמרו שזה כביש לעשירים והסבירו לו למה הכביש לעשירים הזה לא תורם, אז הוא אמר: הכול טוב, שיהיה כביש לעשירים, זה יפנה מקום בכבישים האחרים לאוכלוסיות החלשות.

זה בדיוק העניין. אנחנו צריכים לראות את הפתרונות עבור הדברים האלה ולראות את המכלול ההוליסטי כדי לתת את המענה הכולל. אני בטוח, ואמרת את זה מאוד יפה, ועבדתי גם כיועץ פרלמנטרי בכנסת, בסוף בכנסת תקשורת, הרעשים, הטלוויזיות, המצלמה בשידור, אנחנו יודעים את הפוליטיקה הקיימת, אבל בחדרי חדרים, בדיונים, בישיבות אחד על אחד יש אנשי מקצוע מדהימים. יש אנשים שמגיעים מהשטח ו-85% מהצעות החוק הן סוציאליות, הן חברתיות, אין עליהן ויכוח. את הדברים האלה, אם נצליח לגבש ולמצוא את ה-85% המשותף בינינו, עזוב, עם ה-15% כבר נתמודד.

אני מודה לכל חברי הוועדה שהגיעו, אני מודה לכם כמובן, אני מודה לצוות המקצועי שליווה לאורך כל הדרך. אני רואה את החברים שרושמים ומקליטים, נעשית פה באמת עבודת מעטפת של צוות מקצועי שהוועדה וחברי הכנסת יצליחו. זה משמח אותי לראות את הרצינות והמקצועיות.

תודה רבה רבה לחבר מועצת העיר יהודה דנינו, לחברי מועצת העיר שהצטרפו בכלל, לממלא מקום ראש העיר, תודה ליושב ראש הוועד ציון, לכל מנהלות ומנהלי בתי הספר, משרד החינוך שהגיע וליווה בבוקר ובצהריים, הוא מלווה אותנו כל השבוע, אביבית כאחת, אבל היו פה לא מעט, גם מנהלת המחוז רצתה להגיע, היא מחתנת את הבן שלה אז כל הלו"ז שלה השתנה, מנהל מחלקת העל היסודי, מנהל האגף שעשה עבודה נהדרת.

כל השותפים שנמצאים פה איתנו, אנחנו, אני אומר את זה שוב, סימון ויוסי, אני לשירותכם, כל מה שאתם צריכים אני השליח שלכם, מה שאתם צריכים יבנה כאן כדי לייצר ביחד את ההצלחות הבאות. אני מודה לכם מאוד, תודה רבה לכולם.


הישיבה ננעלה בשעה 12:00.