פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



24
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
01/08/2023


מושב ראשון



פרוטוקול מס' 87
מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
יום שלישי, י"ד באב התשפ"ג (1 באוגוסט 2023), שעה 11:35

סיור במרכז הציוני המרכזי

חברי הוועדה: עודד פורר – היו"ר
צגה מלקו

יעקב חגואל - יו"ר ההסתדרות הציונית העולמית

יעקב אהרוני - מנכ"ל המח' לישראל ומאבק באנטישמיות

ד"ר יזהר הס - סגן ומ"מ יו"ר ההסתדרות הציונית

ראובן שלום - מזכיר ההנהלה הציונית

דרור מורג - ראש מחלקת מעורבות חברתית ותיקון עולם

רני טריינין - יו"ר הארכיון הציוני

יגאל סתרי - מנהל הארכיון הציוני המרכזי

אור גדעוני - מנהל פרויקט השיפוץ

סוזן ברנס - אוצרת ארכיון הרצל

סימון שליאכטר - סגנית מנהל הארכיון

גיורא כץ - ראש מדור ארכיונים אישיים

רמי סלמה - מנהל מעבדות שימור

גיא ג'מו - מנהל מדור מפות בארכיון

עידית רובין - ממונה מעקב ובקרה, מזכירות פדגוגית

אמנון סדובסקי - מדריך ורכז פדגוגי

רבקה קוגל - יועצת כנסת ממשלה

נחליאל דיסון - מנכ"ל ארגון איל"ר

בלה לבוביץ' - מנכ"לית

יוסי לוי - שגריר ישראל בליטא

מיכל ואקנין - מתנדבת

אלי מור שבילי

שלומית אבינח

איטייפ

רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.
סיור במרכז הציוני המרכזי

היום י"ד באב תשפ"ג. אנחנו מקיימים את הישיבה הזאת בארכיון הציוני המרכזי לבקשתי. אני חושב מהישיבה שבה אתה הצגת, יעקב את הפעילות של ההסתדרות הציונית אז ככה בתוך כל הפעילות שלי עד היום לא יצא לי לבקר פה, אז אני מנצל את ההזדמנות ואת המעמד כי מגיע לנו גם משהו בשביל הנשמה בעיקר אחרי החצי השנה האחרונה שעברנו בכנסת. אז באמת זה גם להתרשם, גם לשמוע, גם לראות. אני חושב שיש חשיבות עצומה לנושא הזה של שימור ההיסטוריה והידע והפעילות וכל מה שהיה פה.

ובמובן הזה א' אני רוצה לדעת מה יש לכם פה בארכיון ואיך הדבר הבה עובד. וככל שיש דברים שגם נדרשים, כי אני חושב שלמדינה יש אחריות גם באירוע הזה, תמיד המדינה אוהבת להטיל את האחריות על ההסתדרות הציונית, הסוכנות, כולם, למדינה יש אחריות פה בסוף. הרי הסיפור הזה עולה כסף, זה אין לי ספק, לא משמרים ארכיון בחינם. אבל זה משהו שהוא נחוץ, נדרש וחשוב. מכאן, הבמה היא שלכם, יעקב - - -

ראשית ברוכים הבאים, ואתה באמת עקבי. לא רק אמרת את זה אלא דאגת שזה יקרה ואני מאוד שמח, למרות שהיינו אמורים להיפגש פה לפני שבועיים באיזה יום של ברדק במדינה וטוב שזה לא קרה כאן. אבל אני רוצה להגיד לכם שזה התכוון להיום שהוא מדהים, למה הוא מדהים? כי אנחנו לפני כשעה היינו פה עם הרמת כוסית, לא לראש השנה וגם לא לט"ו באב, אלא להתחלה שיתחיל פה מחר בבוקר שיפוץ שאנחנו מצפים לו ומתכננים אותו הרבה מאוד זמן.

הבניין הזה הוא בניין שנבנה לפני כ-40 שנה. אמרתי הבוקר ותיקנו אותי, אז אני אדייק את זה קצת יותר, כאחד הבניינים הראשונים שנבנו בארץ להיות ארכיון. בניין ייעודי להיות ארכיון. הבניין הזה הוא בניין גדול מאוד, אתם רואים כרגע רק שתי קומות, אבל יש מתחתינו עוד ארבע קומות. שכל קומה היא כ-1,000 מטר נכון?

כן.

אתם תראו פה, אז אני לא אשוויץ במה תראו וגם אני לא אהרוס לכם את ההפתעות אבל באמת התנועה הציונית ידעה משחר נעוריה לשמור ולתעד את הדברים. דבר אחד אין, אתם יודעים שאין תמונה מהקונגרס הציוני הראשון. כל התמונות שאנחנו חושבים שזה מהקונגרס הראשון בבאזל זה מהקונגרס הציוני השני בבאזל שקרה באותו מקום, אבל אין תמונה כזאת. אז חוץ מהעניין הזה, באמת התנועה הציונית היא תנועה שידעה ואני מקווה שגם יודעת היום ותדע גם בעתיד לשמר את נכסי צאן הברזל שלה, ובבית הזה למשל, פה לא רחוק מאתנו נמצאים כל כתבי היד של הרצל, כן? מהספרים דרך האגרות, אני אומר כל ואז זה, 99% מהם. ויש פה עוד 100 ארכיון אחרים של אנשים בתוך הציונות.

יש פה טובים ומומחים ממני שיעשו שוויץ גדול על מה שקורה כאן בתוך הארכיון. ומה שהכי מחובר על תחילת השם של הוועדה שלכם זה שיש פה כמעט את כל תיקי העלייה של מי שעלה ארצה, שזה אוצר, זה אוצר אדיר. זה אוצר אדיר ברמה האישית, ברמה המשפחתית, לדעת להכיר, ללמוד על המשפחה. ויש לנו פה המון פניות.

מה זאת אומרת תיקי העלייה? ממתי?

משנות ה-20.

באופן מסודר משנות ה-20.

אתה תמלא עכשיו פרטים או מישהו ואנחנו תוך 10 ימים נאתר את החומרים המשפחתיים שלו.

נראה לי שאיתו זה ייקח קצת פחות אבל - - -

לא, אדם מן השורה שבא, ממלא טופס, אגרה מינימלית ואנחנו מוציאים לו.

עכשיו זה ייקח יותר. אבל אני אומר, בכללי יש פה באמת אוצרות, אוצרות אדירים שהתנועה הציונית גאה בהם וגם דברים שאנחנו פחות גאים בהם. אני כשנכנסתי לתפקיד הראשון שלי בהסתדרות הציונית העולמית לפני 13 שנים הייתי ראש מחלקה. דרור מורג חבר ההנהלה שלנו היום הוא ראש המחלקה, הוא אחראי גם על הארכיון הציוני.

אחד הדברים הראשונים שעשיתי, גיליתי שיש כאן פספורטים, דרכונים של יהודים שעלו לכאן בשנות ה-50 מצפון אפריקה. דרכונים דרך אגב שנראים חדשים לגמרי, כי הם חדשים לגמרי, אז. והם, יש פה או מאות או אפילו אלפים, תתקן אותי אם אני טועה יגאל, אנחנו יצאנו במבצע לציבור הרחב, ראשית לספר לו שיש פה כזה דבר.

ושנית שמי שרוצה ויוכיח קשר משפחתי בצורה משפטית טובה, יוכל לקבל, ומסרנו לא מעט כאלה, וזה היה מבחינתי סגירת מעגל אדירה. כי אין ספק שהתנועה הציונית עשתה גם טעויות, כי כשעושים טועים. אבל עשתה הרבה מאוד דברים טובים למען עם ישראל ולמען מדינת ישראל בעניין הזה של דרכונים. בעיניי עשו טעות, אני לא אגיד למה, איפה וכמה, אבל זו עובדה ואנחנו, אם יש עוד אנשים שירצו אנחנו נשמח להחזיר את הדרכונים או לאנשים עצמם או ליורשים שלהם, הרכוש הוא רכוש שלהם ולא שלנו, ועד אז אנחנו מתחייבים לשמור עליהם בצורה המיטבית ביותר, וזה לא קל.

כמו שאמרת, המפעל הזה שנקרא הארכיון הציוני המרכזי הוא מפעל שדורש מאיתנו משאבים רבים מאוד. כי לשמור אוצרות כאלה זה לא פשוט, זו אחריות גדולה מאוד ורבה מאוד ואנחנו משקיעים בזה הרבה מאוד משאבים, השיא של זה הוא היום, לא אתכם אלא בהתחלת השיפוץ המאסיבי. אחרי 40 שנה אנחנו נכנסים פה לשיפוץ מאוד רציני שייקח לנו לפחות שנה וחצי.

בגלל שזה שיפוץ מאוד רציני זה אומר שאנחנו ממשיכים לעבוד, אנחנו לא מפנים את הארכיון. זה קורה תוך כדי, בעבודה לא פשוטה שמסרבלת את העניין ומייקרת את העניין אבל אלה השיקולים שהגענו אליהם אחרי הרבה מאוד עבודה, ואנחנו העברנו את הצוות של הארכיון אל בנייני האומה שזה צורך מאיתנו עוד משאבים, כדי להמשיך ולהנגיש את האוצרות האלה.

צריך להבין, יש אלינו המון פניות שקשורות גם מאנשי מקצוע, גם מחוקרים, גם מעורכי דין, יש פה הרבה מאוד וויכוחים בעם ישראל שמגיעים לפה בסוף, והם רוצים הוכחות ואסמכתאות. ואנחנו גאים, אנחנו זו ההסתדרות הציונית העולמית גאה בארכיון הציוני. ואנחנו מברכים אתכם על כך שהגעתם לכאן, אם לחבריי לשולחן ההנהלה יש מה לומר ברשות היושב ראש, ונעבור ליגאל אחרי זה.

באמת ברוכים הבאים, תודה שבאתם. אני רק אוסיף, יש לנו כאן צוות מדהים, מקצועי. שיראה לכם כמה מהפרטים המאוד מאוד מיוחדים שיש לנו כאן שאנחנו עוסקים בשימור שלהם, בטיפול שלהם. הצוות של האנשים כאן, אולי מטובי המומחים והחוקרים. מי שמנהל פה את הארכיון למשל של הרצל, היא פה? כמה שפות את דוברת?

שמונה.

היא רק על הארכיון של הרצל.

מה שמך?

סוזן ברנס.

היא רק על הארכיון של הרצל. יש כל כך הרבה שפות. קשה למצוא גם אנשים עם כל כך הרבה כישרונות וזה דבר מדהים. ביחס לדבר שהעלית בתחילת דבריך, היום אנחנו לא מקבלים מימון מסודר מהמדינה. שום דבר מתוקצב, מסודר באופן רגיל. אנחנו, נגיד עכשיו מול משרד מורשת באיזשהו פרויקט נקודתי.

יש משרד מורשת ומסורת, וזה, כל כך הרבה משרדים היסטוריים.

יש גם תקצוב ארכיונים שאנחנו לא מקבלים מהם.

אם תרצה אני ארחיב על זה, אין בעיה, אבל בוא תסיים.

לא, אני רק שם את זה. בכלל אנחנו לא מקבלים. עכשיו נקודתית עם מורשת יש לנו איזה פרויקט נקודתי אבל זה חשוב לומר את זה. ובמסגרת השיפוץ אנחנו גם בשביל הידע הכללי, גם מחפשים עכשיו עוד תורמים, גם בשביל להנציח את הבניין, החדרים, זה גם עניין שאנחנו מתעסקים אתו, שיהיה משמעותי עבורנו. זהו.

אני אחדד רק את הנקודה הזו, אם אפשר ברשותך היושב ראש. אנחנו בעבר היינו מתוקצבים במסגרת התקנה של ארכיונים. תקנה לפני כ-3-4 שנים התעדכנה, שונתה. ואחת הבעיות שלנו הייתה, זה בעיקר מבחן הסף של רק עמותות יכולות להיות מתוקצבות, ואנחנו לא עמותה.

זה ארכיון של ההסתדרות הציונית ישירות, לא באיזו חברת בת.

זה היה מבחן הסף. היה שם עוד איזשהו עניין, ראובן, שאני לא זוכר בדיוק, היו שני דברים. אבל זה היה העניין העיקרי. בעברית פשוטה לא רצו אותנו בתוך עוגת התקציב כי אנחנו אחד הארכיונים הגדולים שהיינו שם. והיה קל שאנחנו לא נהיה חלק מהעוגה הזו, ואנחנו עם הראש מעל המים ואנחנו כרגע עובדים גם על השיפוץ, אנחנו מאוד נשמח.

איזה משרד זה?

התרבות. אנחנו מאוד נשמח שהממשלה תהיה פה חלק - - -

על איזה סכומים אנחנו מדברים?

מה מחזור הארכיון היום?

השוטף שלנו הוא בערך - - -

קצת מעל 2 מיליון דולר.

10 מיליון שקל לפחות.

זה אנחנו ממקורות עצמיים שלנו.

ומה היה התקציב שהייתם מקבלים בעבר? נניח ממרד התרבות?

לא יודע, מיליון ומשהו?

אם ניכנס ונבחן אותנו על סמך. יגאל סתרי מנהל הארכיון. אם נבחן את הקריטריון לקבלת תמיכה כפי שנוהגים עכשיו בתקנה אנחנו צפויים לקבל כ-6 מיליון שקל, וזה כבד. גם שר התרבות שהיה פה,

כמה זה מתוך העוגה? כמה העוגה?

העוגה עכשיו 14 מיליון שקל, משהו כזה.

במקום לשנות את הקריטריונים ולייצר משהו מיוחד.

אבל למה לא לייצר ערוץ ישיר, הרי יש להסתדרות הציונית מעמד מיוחד בהתקשרויות עם הממשלה.

זה עקב אכילס.

ולא ללכת בכלל למנגנון של התמיכות. להגיד יש הסכם, בין הממשלה, לבין ההסתדרות הציונית, שההסתדרות הציונית מחזיקה. אני לא יודע מי האחרים שנתמכים בארכיון - כולם חשובים וכולם טובים - אבל אתם בסוף מחזיקים את אבן הראשה של - - -

כמו שיש לנו אגב בהר הרצל, יש לנו את ההסדר הזה בהר הרצל. הסדר מיוחד על הר הרצל, יש לנו.

אני חושב שלארכיון צריך לסדר הסדר מיוחד, זה קצת יותר קשה משפטית, עוד מעט לא תהיה בעיה כי לא יהיו עניינים משפטיים בכלל אבל לפחות - - -

יש גם יתרונות אתה אומר.

אני מוכן להירתם לעניין הזה, נעשה איזושהי ישיבת עבודה, לא בישיבה ועדה, נבין מה הדרישות. אני גם בטוח שתהיה אוזן קשבת, גם אצל שר התרבות וגם אצל אחרים, זה לא, סך הכול זה נושא שנמצא די בקונצנזוס וזה גם לא סכומים שהממשלה לא יודעת לעמוד בהם. אבל אי אפשר להפיל אותם על המוסדות הלאומיים לבד.

אני אוסיף עוד נקודה אחת. יש לנו פה כלל מאוד מרכזי, אנחנו כמה שיותר פתוחים וחושפים את החומרים שלנו. גם כשיש דברים לא נעימים, אם אנשים באים ומחפשים חומרים. הייתה כאן כשהיו את הוועדות שבדקו את הסיפור של חטיפת ילדי תימן וכולי, הכול היה פתוח פה, הגשנו את כל החומרים, היה פה סרט שעשו על בן גוריון לפני כמה שנים, כמעט כל החומרים היו גם מכאן, אנשים באו, לקחו, אנחנו פותחים, הכול שקוף, שום דבר לא מסתירים, יש לפעמים דברים אישיים של אנשים, תיקי עלייה אישיים וזה לא אחר אבל שאר החומרים עם מדיניות של לפתוח ולתת הכול.

יוסי לוי משרד החוץ. מה אופי השיפוץ שהבניין יעבור?

עוד מעט נדבר על השיפוץ.

מאוד משמעותי אבל כן.

אני רציתי לשאול. פעם ראשונה שהייתי פה, לפני הרבה שנים כשהייתי סטודנטית בתואר ראשון, היה לנו קורס בחירה על המוסדות הלאומיים, כל כך המון שנים, אז היינו סטודנטים היינו מגיעים. כמה אחוז ביקור יש היום, כמה אנשים באים לפה כל שנה?

צריך לחלק את זה לשני סוגים של אנשים, יש חוקרים שמגיעים לאולם הקריאה שלנו, מזמינים חומר, מעיינים בו וכך הלאה בסך הכול בשנה רגילה לפני שעזבנו לכאן ועשינו מנגנון אחר ראינו בערך 2,000 ביקורים. ובנוסף יש מבקרים שהם יוצרים, יוצרי סרטים, אוצרי תערוכות וכך הלאה, זה פחות או יותר בין עשרות למאות בכל שנה, זה תלוי בשנה המסוימת הזאת. ואנחנו מתכננים שהארכיון שמחזיק את הליבה של המפעל הציוני, את ה-DNA שלו, בתום השיפוץ גם ייפתח מרכז מבקרים. מאוד ייחודי אני אדבר עליו בהמשך.

זה חלק מהתוכנית של השיפוץ שלנו.

כזה שיאפשר לציבור הרחב בסיורים מודרכים להכיר את חומרי המקור כפי שאתם תראו בזעיר אנפין כרגע, נעשה את זה עם הציבור הרחב, כי אנחנו מאמינים שהארכיון הוא כלי מרכזי בחיזוק הזיקה הציונית של בני העם והארץ ואנחנו עושים פעולות כאלה כדי שהאוצרות שיעקב דיבר עליהן קודם לכן ייחשפו ככל שניתן, גם בעין, ממש אפשר יהיה לגעת בהיסטוריה כפי שנעשה כרגע. אבל גם למי שלא נמצא בארץ, ייחשף באמצעות אתר האינטרנט שלנו, פעולות שונות שאנחנו מבצעים על מנת לאפשר לציבור הרחב בארץ ובחו"ל לעיין בחומרים מרחוק.

אגב, רק בשביל לסבר שוב את האוזן, חוץ מההנגשה לציבור הסיפור של שימור החומר הוא בעצם לב העניין. אפרופו השיפוץ פה שגם מוסיף בסוף לשימור החומרים, יש כאן 100 מיליון מסמכים, שנבין את הפרופורציות. הרבה מהם עדיין בכלל לא פתחנו אותם, הארגזים סגורים. עשינו איזשהו חישוב, יגאל, אם אני לא טועה בחישוב יש פה עוד, בכוח האדם הקיים שלנו עוד עבודה ל-300 שנה רק לטפל, לקטלג, ולסרוק ולטפל בכל החומרים.

זה כרגע בדיגיטציה?

אחוז מסוים, קטן בדיגיטציה, יש לנו גם מעבדת דיגיטציה שאנחנו הקמנו פה, וגם מעבדת שימור, כי אפילו חלק מהחומרים הם כל כך ישנים שכשאתה פותח אותם, הדיו נעלם. אנחנו עוסקים בשימור שלהם, או בעדיפות שלהם לסרוק אותם, יש לנו מעבדת סריקה מאוד מיוחדת פה. אז זה בעצם המבצע המרכזי, רוב האנשים עוסקים פה בשימור החומר, והבאה של חומרים חדשים, למשל יגאל, תכף אני מניח שיגאל יספר, שנכנסנו בצורה מאוד משמעותית בשנה האחרונה לקלוט את כל החומרים של העלייה מאתיופיה. זה נושא שאנחנו עוסקים בו הרבה, בהרבה מובנים גם אני וגם המחלקה. זה באמת נושא אמתי שאנחנו לקחנו על עצמנו וזה אחד הדברים המשמעותיים שאנחנו עושים.

יש פה גם את יושב ראש הארכיון הציוני, חברנו רני טריינין, רני אתה רוצה לנו לומר מספר מילים לפני יגאל?

אני אגיד דבר אחד שאני כיליד הארץ, מגיל אני חושב 4.5 או 5 הייתי חשוף למדור לחיפוש קרובים בסוכנות היהודית ולארכיון הציוני. כל יום בצוהריים, היינו יושבים, זה היה כשהייתי ילד, בגילאים האלה זה היה קצת אחרי מלחמת העולם השנייה, עוד לפני קום המדינה, לימדו אותי רשימות של אנשים שמחפשים אותם קרובי משפחה וחברים ופוט מאזינים בשביל לראות אולי במקרה איזשהו שם יעלה על גבי האתר.

אני התחלתי בזה משום שאני מרגיש שאני שייך לדור שהארכיון הציוני זה חלק מה-DNA שלו, זה לא היה כלי, זה היה מושג ביסודות בעצם של הציונות, וכך זה היה בהמשך גם במדורים אחרים, בכלי התקשורת של אז, כל יישוב שקם, כל מושב, כל קיבוץ, כל עיירה, כל דבר היה מלווה במובאות מתוך הארכיון הציוני. כמי שעבר עשרות שנים בארץ הזאת ומכיר את הארכיון, עכשיו אולי מלפני ומלפנים, אבל בעבר, גם בשנים האחרונות הייתי שסגן יושב ראש הסוכנות וכולי, והיינו צריכים את הארכיון כל הזמן.

גם היום, צריך לדעת. גם מגיעים לארכיון היום, ואולי יגאל וסימון יגידו את זה, חשוב שחברי כנסת יהיו מודעים בעיקר במה שקורה כרגע בארץ, אנשים שמחפשים כל מיני הקשרים שקשורים לא רק בעלייה, אלא בהפך מזה. וזה הפוך להיות לבעיה, אני חושב שלנו כציונים הדבר הזה מאוד קשה, קודם כל מבחינה נפשית, מבחינה תודעתית, לא שיש כרגע איזשהו דבר לעשות עם זה, כנגזרת של הרבה דברים אחרים, אבל צריך להבין שהשימוש בארכיון, עם ההתפתחויות החברתיות, הפוליטיות לקבל כל פעם תוספת וגוון שונה.

אני לא רוצה להאריך כי אני חושב שחשוב שתצאו מפה עם הבנה שאם בבנק ישראל יש את האוצרות הכספיים של המדינה, אז פה יש את האוצרות שהם לא פחות מהשווי שיש בבנק ישראל, כמובן לא במונחים הכלכליים, למרות שגם זה שווה ערך כלכלי עצום.

אין לזה שווי בכלל.

אבל אין לזה סוף. זה אין סופי, זה משהו אין סופי פה. ולדאבוננו, אתם תשמעו על הקשיים, ועובד שאני מכיר אותו עוד מימיו כמנכ"ל הקליטה, אתה עושה מעגלים, אבל אתה בסוף עוסק בדברים החשובים.

באמת, זה לא רק סיפור היסטורי. כי אנחנו טוענים שמי שעוסק בעתיד ובעיקר בכנסת הם משתדלים לעסוק בעתיד, לא יכול לעסוק בעתיד בלי לדעת ולהבין את העבר. וזה לא רק כמליצה אלא כי זו אמת חיים יום יומית. אנשי הארכיון יבהירו ויציגו לכם בהמשך על מנת שנבין את המשמעות שכנסת ישראל צריכה לתת את תשומת הלב ולהתגבר על הבעיות המשפטיות, מאוד שמחתי עודד להצעה שלך שתסייע לנו למצוא את הדרכים בתוך המשפט. בתור אחד שמאמין שתישאר מערכת משפטית ותהיה עם כל זה.

יכול להיות שצריך אפילו חקיקה.

יכול להיות. דרך אגב אנחנו, יש לנו נוסחה אפילו, טיוטה של חוק הארכיון שכבר כמה פעמים התגלגל, ויכול להיות שנצטרך להגיע ונשמח מאוד אם הישועה והעזרה תבוא מכאן.

אנחנו הכנו לכם ביקור שאם נמלא אותו כמו שתכננו נשב פה עכשיו 4-5 שעות לפחות ונסייר במקום. אבל אנחנו מאוד מנוסים גם בלזרום ולדלג הרבה פעמים כך שזה ייצור, אני מניח שגם הפעם זה ייצור אצלכם רצון וצורך להגיע פעם נוספת, אז כך נעבוד גם הפעם. התוכנית שלנו היא להתחיל בהרצאה קצרצרה של אור, שהוא הממונה על פרויקט של שיפוץ והוא הביא או מצגת כדי שתבינו מה יקרה פה בשנה וחצי הקרובות.
אחר כך, העלינו למעלה מספר פרטי מקור של הארכיון הציוני, הם על השולחנות כאן. נציג לכם את זה בדגש של עיסוקי הוועדה הזו, קצת יותר עלייה/קליטה ארצה, והרבה מאוד חומר גנאלוגי שסימון תראה לנו. אחר כך נעשה סיור בארכיון, נתחיל בארכיון הרצל וככל שיהיה לנו זמן נרד לקומה נמוכה יותר לעיין בעוד פריטים. אם נצליח נעלה גם למעבדת השימור שלנו לראות את עבודת השימור ונחזור כאן למליאה. אור, אתה רוצה להתחיל? אור, בבקשה.

פה אנחנו רואים את הארכיון הציוני ממבט על. המבנה הזה הוא כמו קרחון, עיקר השטחים בו והנפח שלו נמצא מתחת לקרקע, כאשר אנחנו רואים פה שתי קומות עיליות. זה בניין מאוד מיוחד, כי בהרבה היבטים הוא תוכנן - - -. הבניין יימצא שם בעוד פחות מ-10, הוא יהיה שם קטן, סביבו יהיו הרבה מגדלים במתחם הכניסה לעיר. אז ככה, זה נקרא שיפוץ אבל זה יותר מזה מבחינת העבודות ההנדסיות שיתבצעו בו.

הבניין הזה בעצם נפתח בסוף שנות ה-80, וכדי להתאים אותו לחומרים שקיימים בו היום והכול אז נדרש, זה ארבעה נושאים עיקריים. אז זה שדרוג המערכות האלקטרו-מכניות שזה מיזוג אוויר וחשמל ליצור תנאים שהחומרים האלו יישמרו לשנים רבות.

דבר נוסף זה טיפול במערך הבטיחות שכולל דרכי מילוט, גילוי אש וכיבוי אש במבנה, חיזוק שלד המבנה והתאמתו לתקן רעידות אדמה. התקנים שהיו לפני 40 שנה הם קצת שונים מהתקנים של היום. והנושא הרביעי זה בעצם חידוש הקומות העיליות והתאמתן לציבור הרחב. אנחנו מתחילים ממש בימים האלו והצפי לסיום העבודות הוא 18 חודשים.

כן אציין שתהליך של בניית מבנה הוא תהליך מאתגר, ופה במבנה הזה שהוא ימשיך לתפקד כארכיון בעוד כמה וכמה רמות. אז אנחנו רואים פה ממש, אציג את התכנון בקצרה. הקומות התחתונות זה קומות שימשו כארכיון לאחסון חומרים, גם קומה 3, כאשר אנחנו נדאג לכניסה תפעולית חדשה שתתחבר למבנים שיוקמו פה בעתיד, קומה 4 היא תהיה כבר קומה שאנחנו מקווים שירדו אליה קבוצות של בתי ספר, ויוקם פה ממש מרכז מבקרים של הרצל בצמוד לארכיון הרצל. קומות 5 ו-6 הן יעברו שדרוג משמעותי יותר ומערך הכניסה ישתנה, תכף נראה את זה בהדמיות, אז ככה צפוי להיראות מערך הכניסה של הארכיון הכללי. שהמדרגות האלה אמורות להיבנות בדיוק איפה שאנחנו יושבים, ממש באזור הזה, כאשר הכניסה תהיה מכיוון מזרח, מאחוריכם.

אפשר מצד ימין לראות את חדר ההרצאות על שם בודנהיימר. ככה מערך הכניסה, מצד שמאל למעלה, אפשר לראות את הספרייה העתידית, אולם קריאה, סליחה. אזורים לתצוגות והצגת החומרים לציבור כולל כיתות לימוד. אודיטוריום של 150 מקומות שיוכלו לארח פה כנסים ודברים כאלה. אולם הקריאה שהציבור יוכל להגיע, להתרשם, לקבל חומרים שנדרשו וגם יהיו פה אזורים של חדרי עבודה כאלה לציבור. כמובן תצוגות, וזה מבחוץ.

מה שאתם רואים בצד שמאל זו הפרוכת שכיסתה את ארונו של הרצל שהוא הגיע לכאן ב-1949 מווינה להר הרצל. אנחנו דרך אגב עשינו לפני 3 שנים שחזור שלה, כי היא לא נמצאה, והשחזור נמצא כרגע בהר הרצל ואחרי חודשיים מצאנו את הפרוכת המקורית באחד ממחסני קרן קיימת לישראל, ועכשיו היא נמצאת אצלנו, וזה סתם שתכירו מה יש לנו ביד.

חלק מהעבודות הן גם פיתוח ושיפור הגישה למבנה על ידי תחבורה ציבורית, הרכבת הקלה תעבור פה ממש.

אנחנו מסתכלים על הבניין הקטן מצד שמאל, הבניין הגדול מאחוריו זה הבניין של ההסתדרות הציונית שאנחנו בונים גם כן.

טוב, אנחנו נדליק את האורות, נזיז את המסך מכאן ואתם כולם מוזמנים לקום ולבוא איתנו.

אני עכשיו בגלל הזמן מראה לכם ברגעי רגעים ולא מפתח. זה כתב ההתאגדות של ביל"ו זה בית ישראל לכו ונלכה. זה הפרק שלהם, זה בשלב שהם בקושטא מתווכחים איך העסק הזה יראה ומנסחים, הפעם בצרפתית כי את זה הם יראו אחר כך לברון בביקור שלו. אני רק פותח להראות לכם, אנחנו הרבה פעמים מגוונים את מה שאנחנו מראים, למשל המפות של חברי המשלחת לאוגנדה השתמשו בהם כדי לתעד את מה שהם ראו באוגדנה ואחר כך חזרו עם דו"ח מאוד מפורט. הם בעצם הגישו 3 דו"חות כל אחד בנפרד והדו"ח הזה הוגש לקונגרס.

אולי ניתנה ראש ונשובה אוגנדה.

בזכות זה אנחנו פה. כל מה שאני מראה לך זה מקור בלבד. לא אוכל להראות לכם הרבה, אני אראה לכם דברים כמובן מאוד מעניינים. יש לנו כאן מ-1919 מגילה עודד תקרא.

"לדוד ליום שובו מגלותו ציונה, בשעה קשה לעמנו ולארצנו מעירך נטרדת. ישיש יקר וטהר רוח, ותרחק נדוד בנכר בודד ומעונה לדאבון לב אלפי תלמידיך וחבריך, הלכו לאורך בלב חרד אתך נשאנו קשי גורלך. ונקו תמיד לשוב לראותך בתוכנו מפיץ אורה ומגדיל עלילה. ובהבקע שחר גאולתנו כלי גולה השלכת ואלינו שבת. ברוך אתה בבואך וברוך הרגע אלינו בשובך. ואל יברך פעלתך להרוות צמאים ולהשיב רוחי נכאים ומצאת ימים רבים ישע ונחמה חלף הסבל והתלאות אותך בולה מצאו. חבריך תלמידך ומוקיריך".

דוד ילין היה דמות כמובן שקשורה בחינוך והתפתחות החינוך העברי בארץ ישראל, מהמורים הראשונים שייסדו את תורת הלימוד בארץ, כל החברים שלו פה חתמו. הוא יצא לגלות, במלחמת העולם הראשונה יצא לגלות בדמשק, ב-1919 הוא חוזר והחברים שלו מגישים לו, התכשיטנים התימנים של בצלאל עשו את זה. אחד הדברים הכי יפים שיש פה. פה כתוב למטה "שנה ב' לגאולה 1919". הצהרת בלפור הייתה מבחינה היישוב העברי בארץ ישראל ימן לגאולה כמו שקרה בדורותינו הרבה עם השנים קודם לכן.

אני פשוט מדלג משום שאני רוצה שהשותפים, העובדים האחרים שלנו יציגו חומרים נוספים ונספיק להגיע לכל מקום ומקום, אני לא יכולתי להתאפק לא לפתוח ולהראות לכם את המחברת שהחזיק ביד טרומפלדור כשקיבל את הפיקוד על גדוד נהגי הפרדות, פה כתוב. זו המחברת שהוא קיבל לידיו כשהוא קיבל בחצי השנה האחרונה את הפיקוד ויש פה הרבה הערות אישיות שהוא כתב ברוסית לגבי אירועים שונים שהתרחשו.

פה אנחנו מחזיקים באחת התעודות המרתקות בתולדות העם היהודי בשואה, זה כרטסת ילדי טהרן. הכרטסת ששימשה את עליית הנוער כשילדי טהרן הגיעו ארצה, אז קלטו אותם וכל נער יתום שהגיע ארצה קיבל כרטיס, ואנחנו כאן לפעמים מוצאים שמות של אנשים או מבקרים אחדים מבקשים מחברים שלהם מילדי טהרן, 853 ילדי טהרן כאן מופיעים. זו הכרטסת הראשונה שהחבר'ה האלה נקלטו. אחר כך, חיים ארז ועוד רבים אחרים. נחפש אותו בשם הקודם שלו, נמצא אותו בתוך הכרטסת הזאת. אחר כך הן נקלטו ועברו כפי שכולם יודעים למוסדות עליית הנוער ועם החלוקה המפורסמת הזאת.

הנרייטה סאלד החומרים שלה פה, הנה היומן האישי שלה, ראיינה אותם אחד אחד כדי להחליט מי הולך לכפרי הנוער הדתיים ומי לחילוניים והיא פיתחה טכניקה מאוד מיוחדת לזהות בצורה נכונה את ה - - -

עכשיו אני עובר לאחד הפרויקטים הגדולים שהתחלנו בזמן האחרון, זה תיעוד העלייה האחרונה של שארית הפליטה בתימן. וכפי שאתם יודעים יבניאלי היה מראשוני היישוב העברי שטיפל בעלייה של יהודי תימן. הוא ב-1911 הגיע לתימן. אני מוצא לכם דברים שאני בזמן האחרון התחלתי להתעסק עם זה ולכן הם לפחות אצלי נחשפו לראשונה. כשיבניאלי מתחפש ליהודי דתי ולמסתובב שם הוא לוקח איתו שאלון שנתן לו ביד הרב קוק, לשאול מה יהדותם של התימנים. אז השאלון פה, ולא פחות חשוב זה התשובות של יהודי עדן, הנה השאלות. הוא בעיקר מתעניין בעניינים אישיים, בא' הוא שואל אותם, "האם זה נכון שאתם לא נוהגים כלל איסור לשאת יותר מאישה אחת" חמש קהילות בתימן ענו לו. אז קהילת עדן עונה לו, זו שאלה ארוכה 6-7 שורות, השאלה ארוכה הם עונים לו בקצרה. זה כתב ידו של יבניאלי. אלה השאלות, והתשובות במקום. התשובה לא, יושבי עדן אומרים לו "אנחנו לא, אלא אם כן מדובר בייבום או על תקנה אחרת".

ב-1911 כבר היו פה, כבר הייתה עלייה תימנית עוד לפני כן. זה לא ש - - -

נכון, נכון, הם כבר היו פה קודם, אבל מזהים שהם יכולים להיות לא נעים לומר, תחליף לעובדים הערבים. ולכן יש מאמץ של יבניאלי לצאת לשם, לבדוק באמת מה יהדותם, לזרז את עלייתם כי בני העלייה השנייה רוצים להחליף כמובן את העבודה הערבית כאן וחשבו שהתימנים יהיו יעילים וכך הלאה.

אז אם הזכרנו את זה אז לכאורה אנחנו חושבים שההתאגדויות הסוציאליסטיות של קבוצות של פועלים ושכירים היו רק אנשי העלייה השנייה, תראו מה שמצאנו אצלנו. "אגודת פעולת השכיר", 1903 ראשוני התימנים שמגיעים לאזור יפו, מתגוררים שם. ירושלים, סילוואן, כפר השילוח וכך הלאה. הנה, מה השוהים כותבים פה מכתב פנטסטי "ברגשי כבוד הננו לבשרו כי כולנו אנחנו עדת יהודי תימן השוכנים פה יפו עי הקודש, הסתדרנו יחד לחברה תחת השם פעולת שכיר. מטרת חברתנו היא לצאת לישע אדמתנו הקדושה גם במחרשתנו, מעדרנו, אנחנו מה שדתותינו לעבדה ולעדרה בזעת אפנו ובנשמת רוחנו ובעמל ידינו ולרווחה, ועוד, ועוד, ועוד... בשפה נהדרת הם בעצם ב-1903 אומרים "אנחנו רוצים לעבוד את עבודת האדמה הקדושה הזאת". בסוף יש כמה שורות שהם אומרים במילים פשוטות "תעשה טובה, תקבלו את הבקשה שלנו ותחליפו את עבודת המוסלמים בעבודתנו" זה 1903.

למי הם שולחים את זה?

הם שולחים את זה לקולוניות העבריות בארץ ישראל. לאנשי רחובות, למושבות, הם שולחים למושבות ואומרים "חבר'ה תעשו את העבודה הזו" וכבר היה להם מליץ יושר שניסה לעזור להם. אני בזה עוצר את העניין הזה, ואני מבקש מסימון. סימון היא מוותיקות עובדות הארכיון הציוני, היא הממונה על הצד המקצועי בארכיון והיא תראה לנו חומרים בזיקה לעלייה וחומרים אישיים משלה.

מאוד מאתגר לתמצת את הארכיון הציוני בארבע דקות. הארכיון הציוני הוא ארכיון המדינה שלפני קום המדינה. אנחנו פה שומרים את כל החומרים שאפשרו מתישהו לבנות את התשתית כי הרי ב-15 במאי לא קרה נס והדברים היו מושתתים כבר על עשייה ועבודה בכל תחומי החיים ולכן הגיוון פה נוגע לכל תחומי ההתעסקות. פה אנחנו הוצאנו ממש קצה, קצהו של הקרחון. כמה חומרים שנוגעים לעלייה.

המוסדות הלאומיים, קודם כל ההנהלה הציונית ואחר כך הסוכנות עסקו כל הזמן בענייני עלייה. גם בענייני חיפוש קרובים. אני אראה לכם לדוגמה תיק של משרד הארצישראלי ביפו שנוסד ב-1908 ועמד בראשו ארתור רופין. עסקו פה בתקופה ההיא בלחפש אנשים, בתום מלחמת העולם הראשונה זה 1917 למשל הייתה אפילו מסורת שאנשים פנו להנהלה הציונית כי הבן החלוץ שלהם עזב לפני חודשים והם לא שמעו ממנו. בתקופת מלחמת העולם הראשונה בכלל לא היו קשרי דואר בין הארצות אז הייתה דאגה גדולה. ויש פה אוצר בלום של מידע על המשפחות ועל האנשים כי הרי בסופו של דבר כל העניין הזה זה סיפור של אנשים, זה בני אדם ומשפחות. ויש פה תיעוד שקיים פה ונמצא ושעוד זקוק להקלדות ופיתוח וסריקות וכולי.

באיזו שפה היו נוהגים להתכתב? כי אני רואה שזה לא עברית?

לא, זה לא עברית, זו גרמנית. תלוי בתקופות, התקופה המאוד מוקדמת הצרפתית היא שלטת, אחרי זה עוברים, הגרמנית כמובן בתחילת התנועה הציונית כמובן עם הרצל וכולי. גרמנית, הייתה התקופה הצרפתית בסוף המאה ה-19, גם הייתה פה השפעה משמעותית, תכף תראו. ואחרי זה עוברים לאנגלית. ככל שהבריטים יותר נוכחים. ועברית כמובן כל הזמן, עברית ויידיש ופולנית וכל השפות. פה באמת יש איזשהו אתגר מבחינת השפות שהחומרים הם בכל השפות, אם מישהו שואל "יש לכם חומר באנגלית?" זה לא טוב, אז המחקר שלו יהיה מאוד, מאוד מצומצם.

דוגמאות של חומרים של - - - שאלתם ממתי זה. החומר המסודר מתחיל באמת מתחילת שנות ה-20 של המאה ה-20. כשהבריטים נכנסים זה גורם לעבודה יותר מסודרת, והסוכנות נוסדה רק ב-1929 אבל עוד פעם, תיקי התכתבות של המחלקה לעלייה של הסוכנות, עשרות אלפי תיקים שעוסקים בפעילות של המחלקה, איך עושים, מה עושים, החוקים, האנשים, המקרים הפרטיים שלהם, בנוסף לזה יש סדרות ענקיות של תיקים אישיים, זה תיק סטנדרטי לחלוטין של בקשות עלייה ממצרים. לפעמים עם איזו תמונת דרכון. זאת אומרת חומרים שנוצרו כדי לאפשר את הפעילות של המחלקה לעלייה למשל ושל הקליטה. היום יש להם ערך גנאלוגי משני הייתי אומרת שהוא מאוד, מאוד חשוב ומאוד, מאוד מבוקש על ידי הציבור.

אני יכולה להעיד שאנחנו ב-25 שנה האחרונים נגיד ככה הפכנו את היוצרות. חומרים אישיים היו בתחילת הדרך צנעת הפרט, לא נוגעים, לא מספרים, לא מגלים. ומי שעבד לפני הרבה מאוד שנים ידע לספר לנו, המנהל הקודם של הארכיון שאמרו לו, "גנאלוגיים לא נכנסים פה". היום אנחנו בקצה ההפוך של המשוואה ואנחנו עובדים הרבה מאוד ומנגישים את החומרים האלה כי יש דרישה מאוד גדולה. והארכיון הוא לא המקום הייעודי רק להיסטוריונים ומומחים אבל פתוח לציבור הרחב.

איך אתם מוצאים? אמרתם שבן אדם מוצא תיק עלייה, איך את יודעת לקטלג את זה של להגיע ל-

יש תיאוריה ארכיונית, ויש מקצוע שנקרא ארכיונאות ורישום חומר ארכיוני, כן. רישום חומר ארכיון זו חשיבה שהיא שונה לגמרי, אפילו מנוגדת מההרגלים שלנו היום לשבת מול גוגל ולחפש. פה צריך להכיר קצת היסטוריה, את המבנה של המוסדות, את ההיסטוריה המוסדית שלא כל כך מלמדים באוניברסיטה לנציג משרד החינוך. זה ידע שלא יודעים, אבל אם אנחנו יודעים ומבינים אותו אז זה פותח לנו באמת צוהר. אנחנו יודעים למצוא את עצמנו במקום הנכון.

אתה צודק, החומר לא מסודר, בחלקו לא מקוטלג, אלא צריך לעבור דבר, דבר ולפעמים המדור לחקר המשפחה אצלנו נותן תשובה אחרי חודשיים. תחקירנים צריכים לעבור על התיקים האלה ולחפש דבר, דבר.

אפרופו דרכונים. יעקב הזכיר את העניין של הדרכונים בעיקר ממרוקו, אבל יש בתיקים האלה של המחלקה לעלייה תראו, אני חושבת שזו תמונה אנושית מאוד, מאוד. דרכון קבוצתי של יהודים מרומניה שביקשו לעלות לארץ. אנחנו לא יודעים אם כולם עלו, לא עלו. כאלה וכאלה.

איזו שנה זה?

זה 1947 אני חושבת. אחרי המלחמה, אבל החומרים האלה הם באמת מסוף המאה ה-19 הייתי אומרת, אולי פחות מסודר אמרתי, אבל עד עצם היום הזה. ורשימות שמיות אין סופיות של אנשים שביקשו. הנה חומר של המשרד הארץ-ישראלי בפראג, או הנציגות של המחלקה לעלייה בחוץ לארץ. התכתבות עם רשימות, עם שמות של אנשים, עם כתובות של אנשים בחו"ל. חלקם הגיעו לארץ, חלקם לא הגיעו לארץ. אבל יש פה מבחינה גולמית המון, המון מידע.

אני קופצת למשהו אחר. תצלומים, גם תצלומים בענייני עלייה, הוכן בתחילת שנות ה-60 אלבום מאוד גדול שנקרא אלבום העולים על ידי מחלקת ההסברה של הסוכנות. והם פשוט אספו מתוך אוספי הארכיון הציוני תמונות, תצלומים, מסמכים, קטעי עיתונים. והתמונות כמובן אני לא יודעת איך, תמונות של עולי תימן. היה איזשהו נוהג שנתנו מתנה לאנשים שהגיעו לידיד כזה או אחר, כמובן לחברי הנהלת הסוכנות או ראשי מחלקות, והכינו להם אלבומים עם תמונות, וזה תיעוד מדהים, לא תמיד אנחנו יודעים את השנה המדויקת, ושם הצלם אפילו לא תמיד ברור, אבל יש פה תמונות מדהימות.

אני רוצה להראות לך תיק, זה דווקא שייך לארכיון פיק"א, ארכיון פיק"א הוא בעצם הגלגול האחרון של מושבות הברון רוטשילד בארץ. חברת פיק"א עסקה הרבה בהתיישבות כן? כמובן, ובעזרה למתיישבים ונתנו להם הלוואות, זה הרבה כסף.

ג'ייקוב פורר מתיישב ברחובות, הוא מצהיר שחייב לפיק"א סכום של 44 לירות מצריות והוא חתום פה ואומר אני מתייחס שעד תאריך זה וזה,

אני מרשה לי ל להגיד שכל אחד יכול איכשהו למצוא פה משהו שנוגע לעצמו, מי שעלה לארץ, מי שהתיישב פה לפני הרבה מאוד שנים. מי שלמד פה, יש לנו פה חומרים של הגימנסיה הרצליה ושל מקווה ישראל ויש פה המון מידע. יש פה כמה קושנים בטורקית. אנחנו חושבים שמדובר פה סוג של רישום על ייעוד הקרקעות, אני לא יודעת להגיד לך בדיוק כי גם אנחנו לא יודעים את זה. אבל כדי שתוכל להראות את זה למי שמתעניין, זה מזכרת מאתנו. הכול סרוק, ואפשר למצוא מישהו מומחה שיכול לתרגם את המסמכים בערבית.

האבא שלו, האבא של יעקב פורר, יהושוע פורר שעל שמו נקרא אבא שלי קבור בהר הזיתים. הוא נפטר ב-1921, יעקב הוא בעצם, הם עלו לפה ב-1890. יש לי במשרד תמונה שלו, יכול להיות שהיא גם כן מהארכיון הציוני. תמונה שעומדים חקלאים ברחובות מ-1897. גם הוא וגם עזרא, ראיתי עזרא, זה אחיו.

כן, זה אחיו. הוא גם מופיע שם.

אנחנו רוצים להציג לכם עכשיו אולי את הפרויקט הכי אינטנסיבי שאנחנו פועלים בו כרגע בארכיון.

יגאל, אני רק אסיים שאנחנו לא נגענו בכלל בענייני קרקעות ובענייני הסטטוס קוו. יש לנו פה,

התשובה היא כן. שני דברים אני רוצה לומר. אחד, אנחנו מנהלים עכשיו פרויקט כבר אני חושב יותר משנה וחצי של טיפול בחומרי עלייה מאתיופיה, פרויקט מאוד, מאוד מורכב. כי החומרים פזורים בכל חלקי תבל. שני פרויקטים אנחנו עושים. אחד, אספנו את כל חומרי הסוכנות היהודית אלינו, עשינו פעולה ענקית בצריפין כדי שחומר יגיע לכאן. שניים, התחלנו לאסוף חומרים אישיים, החומרים נמצאים גם אצל אנשים בבית. למשל הארכיון של יונה בוגלה הגיע אלינו, אנחנו מטפלים בו כדי שהחומר יהיה, גם החומר שנמצא אצל אנשים באופן פרטי יגיע לארכיונים ציבוריים, במקרה זה לארכיון שלנו.

ודבר שלישי אנחנו משתדלים כרגע לייצר קטלוג עולמי שבו נוכל לסמן לכל מי שמתעניין איזה חומר נמצא באיזה מקום בעולם. אם זה חומר לא מסודר אנחנו מביאים אותו אלינו, אם זה חומר שנמצא במוסדות כמו כי"ח או כמו אורט העולמי אז אנחנו פשוט בטבלה הזאת, בקטלוג העולמי הזה רושמים היכן זה נמצא, מי איש הקשר, סרוק, לא סרוק. כדי שהציבור הרחב שמתעניין בזה ורוצה לחקור את הנושא הזה יוכל להגיע לחומרים, ויש בעיה חמורה להגיע לחומרים הללו.

הרב ולדמן, עשינו פרויקט גדול מאוד להביא את כל החומרים של הרב ולדמן, מדובר ביותר מ-30,000 תצלומים. קיבלנו את החומר תחת התחייבות של המחלקה שדאגה לממן לסרוק את כל החומר הזה כי הוא רצה עותק אחד אצלו, ואת כל החומר, תכף גיורא יראה לכם. הדבר הנוסף שאני רוצה לומר לכם, שאנחנו בשינוי דרמטי של אוכלוסיית העובדים בארכיון הציוני, גיורא הוא העתודה הנבחרת שלנו, נכנס לפני חודשים ספורים בתפקיד ראש מדור, ואחראי כל הפרויקט הזה של העלייה מאתיופיה. גיורא, בבקשה.

תודה רבה יגאל. כמו שיגאל הציג אני אחראי על הארכיונים האישיים ומרכז את הפרויקט של העלייה מאתיופיה. חילקנו בשיתוף מרכז שז"ר שני ארכיונים שעובדים על זה. אבל אם יגאל התחיל מולדמן ודרור הזכיר את ולדמן בואו נתחיל מהסוף דווקא. אז אחד הפרויקטים זה באמת לקלוט את האלבומים של הרב ולדמן. עם המפקד של שארית יהודי אתיופיה, קודם הפלשמורה.

זה המפקד שהוא עשה אחרי העלייה הגדולה. אחרי עליית שלמה, שהוא התחיל לעשות מפקד של הממתינים בעצם.

ויחד עם התצלומים יש לי שאלונים המקוריים שהם נמצאים בנפרד. אבל הפרויקט הראשוני זה קודם כל לסרוק את התצלומים, להעביר אותם מהאלבומים הישנים שהם מתפרקים והם מצהיבים לאחסון כזה, דיגיטציה ואחסון מחודש בצורה הזאת שככה התצלומים האלו לא נפגעים ונשמרים לדורות. אז זו דוגמה אחת, זה מהסוף. זה גם מה שאנחנו עושים בזמן האחרון וגם מהשנים האחרונות של העלייה מאתיופיה.

אבל אם אנחנו חוזרים לשנים הראשונות שעסקו בעולי אתיופיה יש לנו חומרים מוקדמים מאוד כבר בעצם מהביקורים של יעקב פייטלוביץ' באתיופיה והמפגש שלו עם תאמרת עמנואל, ופה יש מכתב שהוא גם פייטלוביץ' וגם תאמרת עמנואל כותבים לרב, זה מהארכיון האישי של הרב צבי פרץ חיות, והם כותבים לצבי פרץ חיות ומבקשים ממנו לקבל את תאמרת עמנואל כסטודנט בווינה. אז בעמוד הראשון כמו שאפשר לראות יש פה את החתימה של פייטלוביץ' ואם נפתח את זה אז יש את המכתב של תאמרת עמנואל שהוא כותב בתוך המכתב של - - -

תאמרת עמנואל היה אחד התלמידים שלו, מבחירי יהדות אתיופיה ומובילי הדרך של הציונות באתיופיה.

חלק מהפרויקט המטרה הייתה דבר ראשון להבין מי היה שם בארכיון ולמצוא תעודות בולטות כמו התעודה הזאת שהוא כותב פה שהוא מרגיש בארצו, שהוא מרגיש לפעמים את הגלות בה הוא נמצא יותר מאשר באירופה כי קשה לו למצוא כאן אנשים שמבינים אותו ואת עבודתו כי הוא כבר בתקופה הזאת הכיר את הציונות, תאמרת עמנואל פעל למצוא את הקשרים הראשונים בין התנועה הציונית ליהדות אתיופיה.

מה שרציתי לספר האחיין של פייטלוביץ' הגיע למעמד של שר, הוא היה גם מתלמדיו של יעקב פייטלוביץ'. הבן שלו פגשתי אותו לפני שבוע במקרה, אימא שלו דודה של אבא שלי, יש להם מלא חומר. הבן של תדסה יעקב. אז דיברתם איתו נכון? יפה, הבן שלו סיפר לי, הייתי באשדוד. אשתו של תדסה.

דוקטור יונה, אני בקשר איתו. הייתי צריך להיות בוושינגטון לפגוש אותו שם, מסיבות אישיות לא יכולתי לנסוע, עכשיו הוא פה? נכון, הוא היה פקיד בכיר אצל היילה סלאסי

אבל הוא רוצה לתת, הוא אמר לי לפני שבוע, הוא רוצה לתת לארכיון הציוני.

אנחנו בקשר איתו, אני אסע אליו בנובמבר אני מקווה ואביא את כל הארכיון שלו כי זה אחד הארכיונים החשובים, הוא היה שר בכיר, שר החקלאות, שר אוצר, יועץ אישי להיילה סלאסי ויש לנו הרבה אזכורים שלו בארכיון כבר עכשיו.

יש לי הרבה תמונות איתו בתור ילדה.

אני לא אוותר לו עכשיו, את משאירה לי את הפרטים שלך כדי שנסגור את זה.

עכשיו אנחנו ממהרים, יש לנו גם חומר אחרי הכיבוש של אתיופיה על ידי איטליה הפאשיסטית. הקהילה היהודית באיטליה שלחה את קרלו אלברטו ויטרבו שהיה ציוני והוא תיעד ביומן ובאוסף תצלומים מאוד גדול את יהודי אתיופיה בשנות ה-30. אז יש לו אוסף תצלומים ענק. זה מבית ספר ומבית קברות יהודי.

זה תאמרת עמנואל.

נכון, הוא תמיד גבוה בצילומים. זה בסיור שהוא עשה עם פייטלוביץ' כשויטרבו עשה את הסיור הוא לקח איתו לאותה שנה את תאמרת. תאמרת וויטרבו הסתובבו שנה שלמה ביחד באתיופיה.

איזה בית עלמין זה?

זה באדיס.

עד היום הם שומרים את זה.

יש לנו 4,000 צילומים של ויטרבו, אנחנו מתכוונים לעשות אוסף תצלומים, כזה שכפול של חלק. כי באתיופיה אין תיעוד טוב למה שקרה בתקופה שהאיטלקים כבשו את אתיופיה. זו תהיה לנו הזדמנות למסור את זה לנל"א זה נקרא הארכיון הלאומי באתיופיה. ולקבל מהם בתמורה צילומים של החומרים של הציונות בארכיון של היילה סלאסי, אני ראיתי את הארכיון, ביקרתי ואיתרתי שם מסמכים שיהודי אתיופיה כותבים להיילה סלאסי. הם יהיו מוכנים לעשות מגדלור כלפי החומרים.

אני מציע בואו נלך לארכיון הרצל כי אנחנו בבעיה של זמן.

בדיוק דקה אחת אנחנו צריכים כדי לסיים פה.

דוגמה אחרונה למשהו שהתקבל ממש בזמן האחרון, זה חומר שקיבלנו מהבן של יונה בוגלה, מזכריה יונה. קיבלנו את הארכיון של יונה בוגלה ממש לפני כמה חודשים. ולמה זה בקופסה הזאת? כי כל חומר שמגיע לארכיון עובר חיטוי, זאת אומרת עובר בתוך בועה ככה שהחומרים, מבטיח שלא יהיה - - -

הנה אחד הכפרים שההורים שלי נולדו. ווזבה. זה ווזבה, ההורים שלי נולדו, גרו,

בקיצור כל הארכיון של יונה בוגלה זה פה, למי שלא מכיר או לא שמע את השם של זה, יונה בוגלה הוא בכיר הפעילים הציוניים האתיופיים באתיופיה ובארץ אחר כך.

החומרים הם נסרקים והם זמינים אונליין או שיש כוונה כזאת?

עוד לא, יש כוונה. אנחנו מדברים על פרויקט של בין 50 ל-100 מיליון שקל. אנחנו עכשיו לא בשלב הזה.

לצערי אין לנו הרבה זמן. שלום לכולם, זה ארכיון הרצל שהרצל עצמו התחיל והיה לו כבר ידע שיום אחד זה יהיה מאוד חשוב. העבודה של הרצל, פשוט הוא כתב דברים בפתקים והוא שמט את הכול. מה שיש לנו פה, רק טיפונת. אין לנו זמן להיכנס להכול אבל יש לנו פה תעודת לידה, שהם יצאו אחרי המוות, אבל יש לנו בוודאי את השמות. אבל יש לנו גם את השם של המיילדת, יש לנו את התאריך של ברית המילה. יש לנו את השם של המוהל וגם שאבא שלו היה הסנדק עצמו. אז אנחנו מקבלים הרבה יותר אינפורמציה מפה, רק מהמסמך הזה. יש לנו פה תעודת נישואים, פה מכתב שהרצל מצייר את הדגל איך שהוא חשב. דגל לבן עם 7 כוכבים.

שבעת הכוכבים זה הדגל שהרצל דיבר עליו, על 7 שעות עבודה ביום.

יש לנו פה, יש לנו שני דרכונים שלו. פה יש לנו מכתב שהוא כותב. אחד זה בעדיין בהונגרית השני זה בצרפתית. שניהם מפרנץ יוזף. הוא לקח את זה לפני שהוא נסע לרוסיה. אז יש גם ויזה בתוך.

וזה הונגרית נכון תעודת הלידה שלו?

חלק הונגרית חלק גרמנית. החלק הפורמלי זה בהונגרית כל היתר בגרמנית. היומנים, כן. הרצל כתב שמונה יומנים, זה היומן החמישי ופה ב-3.9.1897 הוא כתב את הציטוט שאנחנו כולם מכירים, "בבאזל ייסדתי את המדינה היהודית".

היומן שהוא מתאר את המסע לארץ ישראל ב-1898 זה זה?

לא, זה לא זה. זה הבא. גדלתי עם כל כך הרבה שפות. והוא ממשיך, והוא אומר, "אם הייתי אור את זה בקול רם כולם צחקו עליי, אולי בעוד 5 שנה ובוודאות עוד 50 כולם יודעים את זה".

זה שווה צילום. אי אפשר לא לצלם את הפסקה הזאת.

פה יש לנו את הנאום שהרצל כתב למשפחת רוטשילד. יש לנו פה את החלק של פרויקט אוגנדה, יש לנו את תוכנית העבודה פה בכתב יד של הרצל, ואחר כך זה בדיוק אותו הדבר.

תוכנית הקונגרס הראשון.

גם מאוד מעניין איך הרצל עבד, את השיטה של העבודה של הרצל הייתה לקפל כל דף לחצי.

כדי שהשוליים יהיו מאוד רחבים שהוא יוכל להעיר בהם נכון?

לא, הוא כתב רק בצד שמאל.

לא, אבל את ההערות.

כן, רואים את זה גם פה באלטנוילנד. אז אני חייבת להגיד, שזה הדף הראשון, זה פקסימיליה כי כרגע זה במעבדת שימור. אבל פשוט רציתי שתראו, כי פה זה בעצם אלטנוילנד ופה "אם תרצו אין זו אגדה" זה המקור, מפה זה יבוא. יש לנו את הנאום שהרצל נתן לפני קייזר וילם השני.

פה יש לנו מכתב מזיגמונד פרויד אל הרצל, יש לנו פתקים של יומן של טרודה הרצל, הבת הצעירה שהיא כתבה בתוך ובדרך לטרייזנשטאט. יש לנו פה גלויה שהרצל שלח להורים גם מהארץ שהוא עם התמונה של קייזר וילם. יש לנו את ההזמנה מהאפיפיור פיוס ה-10. ויש לנו פה מפה שמקס אברהם - - - עשה.

כשהוא ביקר בארץ ב-1898 הוא הגיע לרחובות אז הוא מתאר את הפנטזיה שבאו, יצאו שיירת רוכבים, יעקב פורר היה אחד הרוכבים. בעובדה שהיא הביא את המסמך הזה לכאן זה לתאר לכולנו שהוא היה אדם מעשי והוא שלח כאן משלחות מקצועיות מעשיות, הוא ברר את האנשים, מהנדסים בעיקר כדי שחוות הדעת שלהם יהיו אמיתיות שאפשר לסמוך עליהן. מצד אחד יש לנו תוכנית עסקית איך מקימים מושבה באמת כפי שהוא צפה, כמה דונם צריכה משפחה, כמה כסף יהיה לבנות בית וכך הלאה. ופה הבעיה העיקרית כפי שאתם יודעים בארץ הייתה תמיד בעיית המים והוא ידע את זה, אז הוא שלח את אברהם - - - כשלימים התגייר לחקור את הארץ ברמת המים בעיקר, והוא צייר, זה לא בפעם הראשונה אבל הוא צייר באמת תוכנית תעלת הימים המפורסמת שאחר כך עוד ועוד ניסו ללכת בעקבותיו.

עוד חודש בדיוק 126 שנה, זו התכנייה של הקונגרס ממש.

גם נחמד לדעת שאברהם - - - מי שקרא אלטנוילנד הרצל כתב עליו באלטנוילנד. מזכיר אותו. אם אנחנו נחליט לעשות סיבוב.

נסיים בספר ארגנטינה ונעלה נראה.

פה יש לנו שתי דוגמאות של ברכות שהרצל קיבל. זה מהיהודים מווילנה וזה גם מעניין פה שהם קראו לו מתתיהו בן יעקב.

למה מתתיהו? הרי תיאודור, זה מתת אל.

בוודאי הכול עובדת יד ורואים את הכבוד בשביל הרצל. ופה יש לנו ספר ברכות מקהילה ציונית מבואנוס איירס, שהם גם מאוד מעניין איך הם ראו. משה רבינו בהר סיני עם עם ישראל שמעביר את המקל להרצל ולקונגרס. וגם הכול עבודת יד. זה עדיין לא עבר לשימור, זה יבוא עכשיו. בתוך יש תמונות.

ברוכים הבאים, צהריים טובים. כמו שיגאל אמר, זה אחד משני מחסנים. אוספי המפות שלנו, אם נשתמש באוספים, כוללים בערך כרבע מיליון מפות ותוכניות שנמצאות במחסנים. יש לנו עוד עשרות אלפים שמסתובבים בתוך התיק שאליהם נגיע במהלך השנים. אבל למעשה זה כולל, זה הארכיון הגדול ביותר, בארץ ומן הסתם בעולם, שכולל את כל העשייה של התנועה הציונית, של היישוב היהודי, מסוף המאה ה-19 עד ימינו. יש עדיין מחלקות שהן פעילות, יש כאלה שהן כבר לא פעילות, אבל יש פעילות כמו הקרן הקיימת.

בסופו של דבר חטיבת ההתיישבות יעבירו את החומר שלהם לכאן לארכיון. יש פה עוד גופים שכבר לא קיימים אבל ההשפעה שלהם על העיצוב של המרחב הזה של ארץ ישראל הוא ענק, כמו המחלקה להתכתבות של הסוכנות היהודית שנסגרה בשנות ה-90. ש-60,000-70,000 מפות זה רק משם. אוספים של מוסדות אחרים כמו האוסף של הקרן הקיימת לישראל, יש פה כמה וכמה אוספים נפרדים. אז לשאלתך איך זה מקוטלג, זה מקוטלג לפי מקור המוצא. אם קיבלנו את החומר מהכשרת היישוב, אז אנחנו נקטלג את זה תחת הכשרת היישוב.

אם אני אחפש מפות על רחובות אז יכול להיות שיש לך מהחטיבה להתיישבות, יכול להיות שיש לך מקק"ל.

וזה פלאי הטכנולוגיה. היום אתה מחפש על מערכת ממוחשבת מעל 80% ממה שקיים במחסן רשום, מקוטלג. ואני אגיד מתוך ה-80% הזה 70%-80% גם סרוק. זאת אומרת גם נגיש לך לעיון. ככה אנחנו חוסכים את העניין של להוציא את המפה הזאת החוצה, כי לפעמים זו מפה יחידנית, אין יותר מפות כאלה. עותק אחד שנמצא כאן זה מה שיש.

כמה דוגמאות ותפתח כמה מגירות שיתרשמו.

כמה דוגמאות. אז כמו שאמרתי, יש פה אוספים של גופים ומוסדות שונים. כמו המחלקה להתיישבות, החטיבה להתיישבות, הכשרת היישוב, הקרן הקיימת לישראל, פיק"א, מפעל הברון רוטשילד, מהברון עצמו דרך חברת יק"א וחברת פיק"א, ויש לנו גם אוספים של אדריכלים. האוסף המפורסם ביותר, הגדול ביותר שקיים בארכיון, ואולי החשוב ביותר בארץ זה האוסף של האדריכל ריכרד קאופמן שתכנן מעל 140 נקודות יישוב כפריות, שכונות, בתים. פה אתם רואים שתי דוגמאות מהיצירה של קאופמן, אני דווקא אתמקד בתחתון. זה אמור להיות מוכר. חבר'ה שראו כבר יודעים. אבל זה אחד הבתים המפורסמים ביותר בירושלים. מה שאתם רואים פה זה שני פרויקטים של קאופמן בירושלים. אבל כן, זה הבית בבלפור. כשאתה רואה את התצלום אתה רואה שיש גדר קטנה של בקושי חצי מטר, לדעתי זה כבר מ-38 ככה בית נראה, אבל זה כן, זה בית ראש הממשלה הרשמי, עדיין הבית הרשמי שנמצא כרגע בשיפוצים, אבל הוא התחיל כבית של מיליונר בשם אלכסנדר אגיון, בית אגיון. החבר'ה שם יודעים שקוראים לזה גם בית אגיון. בעיקר בתחום של האבטחה שם. אבל בית אגיון לאחר קום המדינה אגיון עוזב את הארץ ומעביר את זה למדינה, ויש איזשהו רעיון באזור הזה להקים איזושהי קריה שלטונית, אז בית אגיון ובית שוקן שגם המדינה רצתה לרכוש אותו, בסוף רוכשים רק את הבית הזה, והוא משמש בהתחלה כמעון משרד החוץ. המעון הפרטי של שר החוץ. שר החוץ היחיד שהיה וראש הממשלה היחיד זה שרת שהיה שם למשך כמה חודשים.

עוד פרויקט אחר זה הפרויקט הזה של אזור הסנטרל פארק של ירושלים, לא גן סאקר אבל לא רחוק לבניין המוסדות. ממש מול בניין המוסדות הלאומיים, גן העצמאות, החלק העליון שלו של להקים איזשהו סנטרל פארק בשנות ה-40, זה התכנון של קאופמן, הוא לא יצא כל כך לפועל, הוא דווקא התנגד שיבנו שם, אבל מי שמסתובב שם יכול לזהות חלק מהמוטיבים האלה של קאופמן.

כאן מה שאתם רואים זה פרויקט שאנחנו עובדים עליו עכשיו בשנה האחרונה של האדריכל דוד רזניק, גם אוסף שקיים. חתן פרס ישראל שנפטר ב-2012, האמת שאני התחלתי ברישום שלו בזה. החומר הזה יושב פה 10-15 שנה, אני מודע לכך. יש לי את הרשימות השמיות, רשימות ההפקדה של מה שנמסר, עד שלא נגעתי בחומר הזה לא הבנתי עד כמה זה מדהים, עד כמה הוא השפיע על ירושלים, כמה הוא משפיע על המרחב הזה של ירושלים בשנות ה-50-60-70, פשוט מדהים. פה במקרה מה אנחנו רואים? אותו הוטל סן ג'ון נראה לי במזרח העיר, חומר שנרשם, אנחנו עכשיו רושמים אותו, סורקים אותו בכוחות עצמנו, והוא יהיה נגיש לציבור.

ככה למעשה אנחנו מקבלים חומר ומאחסנים, אנחנו מאחסנים בכמה וכמה שיטות. השיטה הזאת היא השיטה הכי טובה לאחסן, כשהמפה פתוחה, מיושרת, ככה בקיפול היא לא נפגעת, אנחנו גם מאחסנים אתם רואים, זה מגולגל. למה זה מגולגל? כי ככה זה הגיע, אנחנו לא פותחים את זה כי זה לוקח המון זמן לפתוח את זה, צריך תנאי לחות וכיוצא בזה. אתם יכולים לראות, האוסף של קק"ל, האוסף ההיסטורי שמתעד את רכישות הקרקע של קק"ל. מיפוי סימון בארץ, כמעט עד קום מדינה וגם השנים האחרונות של קום המדינה, ככה הוא מסודר, אסוף שהוא סרוק, וכהנה וכהנה.

אנחנו נמצאים פה במחסן קלאסי, בחלקו יש בו קומפקטוסים שמאפשרים לחסוך את המקום. במחסן הזה שמורים התיקים האישיים של העולים. אנחנו נמצאים במחסן סופר סטנדרטי שמכיל בעצם בתוכו את עיקר החומר הגנאלוגי שהבאנו מהמחסנים של הסוכנות בצריפין. אני אומר ככה בצורה מאות סכמתית, אם אתם שואלים מיהם האנשים שפונים לארכיון נחלק את זה לשלוש קבוצות. קבוצה אחת כמובן זה הציבור המסורתי, ההיסטוריונים, הסטודנטים, כל מי שאוהב היסטוריה.

החלק השני זה מי שעוסק בקרקעות. הנושא של הקרקעות וחקר קרקעות הוא מאוד, מאוד קיים. וראינו נכסים, ומוצאים, אנחנו דרך אגב עובדים עם האפוטרופוס הכללי ויש לנו הצלחות עם מוסדות שונים.

שנתיים לפני שלקחת הכשרת היישוב ישבו פה עשרות אנשים שלא מבינים מה זה והוא קנה את זה בנזיד עדשים.

והחלק השלישי, הקבוצה השלישית מי שעוסק בגנאלוגיה מכל ההיבטים ומכל הכיוונים, ועוד פעם, חומרים שחשבו שהם לא כל כך חשובים, מסתבר עם השנים ועם העניין הרב של הציבור. החברה שלנו השתנתה מחברה קולקטיבית לחברה שהיא יותר אנוכית, כל אחד מתמקד בעצמו. וגם העניין בחומרים אצלנו מקבל איזשהו ביטוי לדבר הזה, וזה המחקר על המשפחות.

הבאנו מצריפין את החומרים של המדור לחיפוש קרובים שהייתה מחלקה של הסוכנות לפני שהייתה תוכנית רדיו, ובעצם עסקו בזה כל השנים ועד שזה הגיע להתעסקות מאוד אינטנסיבית והרגישו שיש צורך להקים מחלקה בפני עצמה. וזה קרה לקראת סוף מלחמת העולם השנייה, אבל עסקו בזה כל השנים. יש פה תיקי התכתבות וזה יש לנו גם סיפורי הצלחה עם האפוטרופוס הכללי של לאתר את האנשים.

אנשים מחפשים אחד את השני. אז כותבים בת דודה שלי גרה בתל אביב באיזשהו מקום ומספרים על קורות החיים. אז חומר שלא נוצר כדי להיות חומר גנאלוגי זה לא רישום על ידי הפטירה וכולי, בעצם הופך, עם השנים יש לו איזשהו ערך מוסף גנאלוגי והוא מאוד, מאוד, מאוד נדרש. רק להגיד את זה במספרים. עם השנים אנחנו בנינו איזשהו מאגר מידע שמכיל היום 2.5 מיליון נתונים. זאת אומרת חיפוש שם משפחה, שם פרטי, רשומות, שיושבים מול המחשב ומחפשים.

אנחנו יכולים להגיע להרבה מאוד חומרים בהקשרים שונים, לא רק של עלייה וקליטה, גם של התיישבות, גם של חינוך, יש פה המון חומר על חינוך.

החיפוש שם משפחה שם פרטי. אנחנו רשומה גנאלוגית, הגדרנו לעצמנו שאם יש לי שם משפחה, שם פרטי, ואולי עוד איזשהו נתון אני יכול לחפש כמובן.

איפה אני יכול להיכנס לעשות את החיפוש הזה?

אתה כרגע לא יכול. אנחנו עובדים על אתר אינטרנט חדש, ומסתבר שזה תהליך קשה וארוך וכואב. אנחנו נותנים שירות לציבור, מי שרוצה. היו בעיות טכנולוגיות, לא ניכנס לזה כאילו זה לא המקום.

אני רוצה לציין שהרבה פעמים אני פניתי אליהם שאני עוסקת בחיפוש קרובים וגנאלוגיה.

אנחנו גם ארגנו קורס מבוא לגנאלוגיה בשיתוף עם יד ושם. אנחנו בגלל השיפוץ והמצב של הארכיון כיום אנחנו קצת בסוגריים בינתיים, אנחנו נחזור גם לזה. צריך להכיר, יש לנו פה צוות שעושה תחקיר בשביל האנשים.

שתי הערות. הערה אחת חשובה, כבר כמה עשורים המחקר ההיסטורי הופך להיות מחקר יחידני, אנשים עוסקים בדברים הקטנים לא בהיסטוריה הגדולה. היסטוריה אישית, מיקרו- היסטוריה כפי שאת אומרת. בדיוק, מה שרציתי לומר שאי אפשר לבנות היסטוריה בלי להתייחס לפרט והמקרה של מדינת ישראל, ארץ ישראל - - -

במדינת ישראל ההיסטוריה הפרטית משולבת בהיסטוריה הלאומית וזה מה שיפה בארכיון שלנו, זה דבר אחד. דבר שני, למי שנכנס לאולם הזה, יש לנו ככה. זה אולם אחד קלאסי, 16 קומות מהסוג הזה. כל מה שקורה פה למטה זה עוצמה של - - - אנחנו ב-98% תפוסה. הבניין החד הוא העתודה שלנו.

אני רוצה עוד מילה אחת להגיד בכל זאת כדי שתבינו את התהליכים. כל מחלקות הסוכנות והמוסדות הלאומיים האחרים שאנחנו הארכיון ההיסטורי שלהם, על פי החוק, חוק הארכיונים ואנחנו הולכים לפי חוק הארכיונים והתקנות, שבמור במגנזה של הסוכנות בצריפין, אותה כמות של החומר שנמצא פה מחכה לנו שם לרישום.

יש לנו 70,000 מיכלים גדולים, לא כאלה, פי שניים כל אחד מזה, אנחנו מעריכים שאחרי ביאור יהיו כ-30,000-40,000 מיכלים גדולים, ראויים לשמירה לדורות, מה שנמצא כאן זה לדורות, זה נשמר לעולמי עד. כלומר אנחנו צריכים לפחות. בדיוק דיברנו על זה דרור ואני הבוקר. אנחנו צריכים בבניין החדש סדרי גודל של 4,000 מטר מרובע שטח כדי לאחסן את החומר שיגיע מצריפין אלינו בשנה וחצי הקרובים.

זה תיעוד של ההיסטוריה שלנו עד לפני 20 שנה.

אנחנו עולים עכשיו לו לקומה 6, למעבדת השימור שלנו ואחר כך נרד למליאה.

הצלחנו לשמחתי הרבה להרים כאן פרויקט גדול מאוד. אנחנו נמצאים במעבדה שחלק מהמתקנים שלה נמצאים עכשיו בבניין החדש, בבנייני האומה, שם אנחנו עובדים. רמי פיצל את המעבדה כי הוא עובד שם, לפה. אבל באופן עקרוני הארכיון פועל א' בשגרת שימור. כל ארכיונאי שפותחים חומר יודעים כבר היטב מה הם צריכים לעשות ומתי הם צריכים לקרוא לרמי כדי שייתן עצה טובה מה לעשות בחומר. וכמובן כל החומרים החשובים עוברים אצלנו טיפול יסודי של רמי.

אנחנו נמצאים עכשיו בפעולת שימור גדולה ביחד עם המועצה לשימור אתרים של הארכיון הרצל, זה פרויקט שתמחרנו אותו בסופו של דבר בסביבות 2.5 מיליון שקל. שלב א' 300,000 שקל עומד להסתיים בעוד כחצי שנה, ורמי מוביל אותו עם יחד ממספר משמרי נייר שזימנו ממש ספציפית לפרויקט הזה. אבל בכלל מה שרמי יעשה עכשיו, יסביר לכם מה הוא עושה בעצם, איך הוא מקבל חומר ומה התוצר הסופי ונראה פה עכשיו מספר דוגמאות.

שלום, המעבדה התחילה רק ב-2018 וזה כאילו משהו שהוא מאוד קשה לאוסף בכמויות שיש בארכיון. הפעולות הראשונות שיהיו להצבת האקלים בתוך הארכיון. בארכיון צריך לשמור את החומרים בתנאים של לחות וטמפרטורה קבועים למשך כל השנה. אחרת הנייר מתייבש, הנייר נהיה יותר רגיש, נהיה יותר שברירי, אז אם אנחנו לא שומרים על תנאי לחות וטמפרטורה קבועים בתוך הארכיון, המצב של החומרים נהיה, ומתדרדר יותר כאילו, והמצב שלו יהיה יותר קשה לטפל בו.

איזו טמפרטורה, סליחה?

הטמפרטורה בין 20 ל-22 מעלות. לחות זה 50%+-5%. עכשיו הפעולות שאנחנו, השימור בארץ הוא קצת חדש, ואין הרבה משמרים, בואו נגיד את זה ככה. כי אגודת המשמרים עכשיו סובלת בחוסר במשמרי נייר, אין לנו הרבה משמרי נייר. כל המקצוע הזה לומדים אותו בחו"ל. זה תואר ראשון של 3 שנים ויש תוכניות גם של 5 שנים. בלימודים לומדים את הכימיה, לומדים את ההרכבים של הנייר, איך אנחנו נוכל לטפל בנייר.

הנייר שאנחנו קבלים בדרך כלל לארכיון צריך לעבור חיטוי מכל מיני סיבות שהוא היה במחסנים לא ראויים, עם מזיקים, עם עובש. בשביל לא להעביר את זה למחסנים שלנו אז אנחנו עושים לזה חיטוי, ואחרי החיטוי מתחילים לבדוק את החומר ממש יותר לעומק. והטיפול שנעשה הוא טיפול של 3 שלבים. השימור עובר 3 שלבים של שימור. קודם כל תיעוד לפני ובאמצע, והסוף. לפני טיפול ובאמצע טיפול ובסוף הטיפול. ויש גם, בטיפול היבש אנחנו משתמשים בכמה דברים. כל מיני חומרים לנקות את פני השטח של הנייר, אם זה גומיות רכות, אם זה גומיות שהן יותר רכות. אם זה דברים שהם אבקה, מורחים את זה על הנייר בצורה עגולה, מנקים את הסיבים מפני השטח, מהאבק מכל הדברים שעברו על הנייר.

דברים אחרים שהם יותר אגרסיביים, יותר גרגירים, מנקים את הנייר וזה ניקוי יבש מה שנקרא. אחרי הניקוי היבש מחליטים מה לעשות בנייר. יש גם את השלב השני שהוא ניקוי על בסיס מים, או רטוב. אנחנו בדרך כלל פה גם שוטפים אין לנו פה את המקרה הזה, אבל אנחנו בדרך כלל שוטפים, אבל לפני השטיפה אנחנו צריכים לזהות כמה דברים בתוך הנייר. בואו נגיד, יש לנו פה כמה סוגים של דיו, זה לא סוג אחד. אז אנחנו צריכים לוודא שכל הסוגים עמידים במים, עמידים לשטיפה. זה דבר מאוד חשוב, לפני שמחליטים על הטיפול הזה. לפעמים לא מחליטים על הטיפול של השטיפה אז יש אופציות אחרות שאנחנו צריכים לעשות.

נגיד המצב של המפה הזו, אני רק מציג לכם. בשנות ה-50 הייתה תופעה "לחזק את הנייר, לחזק את המפות", אז הדביקו בד על הנייר. הבד יש לו גמישות הרבה יותר חזקה מהנייר, כשמקפלים אותו ושמים אותו במחסנים, עם כל השינוי בלחות ובטמפרטורה, כל הקיפולים כבר נשברים, כמו המצב הזה. זה בדיוק המצב שהיה לפני. אם אנחנו מסתכלים פה, זה המצב של המפה לפני, לאט לאט פותחים אותה, מרטיבים אותה, מתחילים להסיר את הבד מהגב, ואחר כך מתחילים להדביק נייר יפני, מה שנקרא שהוא נייר יפני, שהוא בגב של היצירה. הנייר היפני בא גם בעוביים שונים. זה סוג של נייר יפני למשל, מאוד דק. זה סוג יותר עבה, זה סוג - - - שהוא יותר בכיוון של המסמכים אז הוא לא מכסה טקסטים או כל מיני דברים.

אז זה השיטות שאנחנו עובדים, אחרי הטיפול זה כבר נשמר, זה ה- - - שהוא חומר יציב למשך המון שנים, לא מחדיר לחות. עם שינוי של לחות וטמפרטורות בתוך המחסנים המפה לא תיפגע, תהיה יציבה. זה אחד הדברים, זה עוד משהו שהוא גם מסיבים של נייר שהוא יותר חומצי, נייר שהוא יותר שברירי שזה בתחילת ה-1900 כאילו במהפכה התעשייתית התחילו לייצר נייר מסיבי עץ לא מטופלים. וסיבי עץ לא מטופלים מכילים ליגנין ו- - - חומרים שהם משפיעים על האיכות של הנייר. במשך השנים הנייר מתחמצן יותר מהר ונהיה יותר שברירי, כמו שאתם רואים פה. זה בדיוק עוד תוכנית או כמה תוכניות אפילו, לא זיהיתי שזה כמה תוכניות, שהן כבר נשברו, מכיוון שהם אוחסנו בצורה של קיפול, הקיפול נחלש והם נקרעים. זה הטיפול השני.

והפרויקט, גם הזכיר יגאל, הפרויקט של הרצל, פה יש לנו שני יומנים של הרצל. אחד שכבר סיימנו את הטיפול בו, הוא כבר מטופל.

הוא פורק לגמרי. הכריכה פורקה לחלוטין קופלו אחד אחד, והנה זו דוגמה.

פה זה מפורק ותפור ידנית גם. אנחנו תופרים אותו בצורה ידנית. לא מכונה או משהו, תופרים אותו עם כמובן תופרים מתאימים, עם נייר יפני, כל התיקונים שאתם רואים בגוונים פה, רואים שיש דברים שהם יותר בהירים ודברים יותר חומים. אז מי שיותר בהיר, הקונטרסט שהוא יותר בהיר הוא קיבל יותר תמיכה מנייר יפני. כמובן אם אנחנו משתמשים בדבקים שהם על בסיס מים שהם הפיכים, כל רגע שאנחנו נרצה להפוך את הטיפול בשביל טעות או אחרי שנים יש איזושהי בעיה, אז אין לנו בעיה ממש לעשות הפיכה ולחזור חזרה ולטפל שוב ביומן.

רמי קצת על המכשירים. רמי מילה על הוואקום.

פה זה שולחן שנקרא שולחן וואקום שמשתמשים בו כשיש לנו מפות מגולגלות שצריכות אישור, אז אנחנו מחדירים לחות דרך הפתח הזה הוא הפתח ההוא, משטיחים את המפה, נותנים ללחות איטית, לא ממש מים, ממש לחות על מנת שתקבל איזשהו יישור ואחר כך מפעילים את ה-Saction והוא מושך אותה ומיישר אותה. אחר כך יכולים לתקרן את כל התיקונים.

וגם כמובן משתמשים בחומרים כימיים ויש לנו - - - ארון כימיקלים.

אנחנו הצטיידנו בציוד מעל חצי מיליון שקל למעבדה הזאת, זו מעבדת השימור של הארכיונים היחידה, לא היחידה אבל היא המשוכללת ביותר שיש היום בארץ. בואו תראו את הפריט הזה לפני היציאה שלנו.

לטרומפלדור היו שתי פרוטזות, אחת הוא קיבל ברוסיה, זו הפרוטזה הזו. כשהוא חזר מהשבי ייצרו לו פרוטזה, אנחנו יודעים את זה בוודאות משום שקראנו כאן למומחים רוסים שייצרו פרוטזות ברוסיה לזהות ולהבטיח שהמידע שיש בידינו הוא מיגע נכון, הייתה לו עוד אחת שקראו לה יד של שבת שבה הוא היה משתמש באירועים, בשבתות, בחגים וכך הלאה, היא הייתה עשויה מבקליט ואותה ייצרו לו ביפן, במחנה השבויים ליד אוסקה.

לא מצאנו אותה, היא הלכה לאיבוד בדרך כלשהיא, אנחנו במחקר אחרי הסיפור הזה, אנחנו מקווים שמתישהו יהיה לנו מידע נוסף. עשינו לה פעולת שימור משום ששנים רבות מאמצע שנות ה-50 היא הייתה בתל יוסף במצב שימור גרוע ביותר. אולי שמעתם מהתקשורת שאנחנו מתישהו הלכנו לשם, ראינו את המצב.

כן, התושבים לא רצו שתביא אותה.

נכון, נאלצנו להפעיל את המסמכים שהיו בידינו כדי לקבל את זה חזרה. לעשות פעולת שימור, הבטחנו, אנחנו לא שומרים את זה פה ומסתירים את זה. כמו שאמרתי קודם, הרצון שלנו שהחומרים האלה ייחשפו לציבור ויעזרו בחיזוק הזיקה הציונית בדרך כלשהי. וברגע שתל יוסף יהיו ערוכים ומוכנים להקים שם מרכז עם מערכות שימור כמו שצריך ותחזוקה ואבטחה הם בהחלט יהיו רשאים לקבל את זה חזרה ולהציג את זה לציבור כפעולה חינוכית כפי שהם עשו במשך שנים בשנות ה-50 וה-60.

אנחנו יורדים למליאה. אם יש לכם חצי דקה אז גיורא יראה לכם חלל בקומה חמש איזה נפח של חומר של העלייה מאתיופיה מחכה לטיפול ורישום.

תראו, ראיתם טיפה באוקיינוס ענק של חומרים שחלקים אנחנו מכירים. חלקם אנחנו פותחים לפעמים, הם רושמים עכשיו את ארכיון סוקולוב. יוצאות אוצרות מתוך הארכיון שלו. וחלקם נמצאים כפי שתיארנו לכם בכלל במגנזות וכמות החומר שיש פה תוכפל בשנים הקרובות. זאת אומרת יש פה כמות חומר אדירה וחשובה לאין ערוך להיסטוריה הציונית של ארץ ישראל ומדינת ישראל.

אז לבד מהבקשה שעלתה קודם לקבל סיוע מנבחרי הציבור להסדיר את התקציב שוטף של הארכיון הציוני, יש גם פרויקטים שונים, למשל הטיפול בחומרי העלייה מאתיופיה, זה סדרי גודל של מעל מיליון שקל עבודה. אנחנו כרגע נעזרים ב-200,000 שקל ששר התרבות לשעבר חילי טרופר הצליח לאסוף מ- - - ביצוע במשרד שלו ולתת לנו כדי שנתחי לעבוד, אבל אנחנו זקוקים לפרויקט הרבה יותר גדול והייתי שמח שאת המסר הזה תיקחו לבית הנבחרים ותמצאו פתרונות גם נקודתיים לרישום החומר הזה, לרישום החומר של העלייה, שארית הפליטה מתימן וכמויות חומר עצומות אחרות שעוד לא זכו לטיפול.

תודה רבה, אני רוצה להודות לכם על האירוח. בשמי ובשם הוועדה, צגה, מבין כל אחד מאתנו, אני בטוח, גם ברמה האישית היה מרגש וגם מבחינה לאומית. אני אסיים במה שהתחלנו. עכשיו אני עוד יותר בטוח בזה, זאת לא משימה של התנועה הציונית לבדה, אי אפשר להגיד להסתדרות הציונית "אתם אחראים לזה ותשברו את הראש".

הארכיון הציוני הוא חייב לקבל איזשהו מעמד מיוחד במדינת ישראל ומעמד מיוחד מתבטא בכסף בסוף, אי-אפשר להחזיק את העסק הזה בלי כסף. יכול להיות שיבואו עם זה גם מחויבויות אחרות שהארכיון יצטרך לקחת על עצמו וכולי, אני אבקש להתחיל איזשהו תהליך מולכם. דרור, ראובן, לא יודע, תחליטו מי, נעשה על זה איזושהי ישיבת עבודה מסודרת כדי להחליט מה הנתיב הנכון. זה יכול להיות חוק, זה יכול להיות החלטה, יש כל מיני אפשרויות. צריך לשבת ולגבש.

בישיבת ועדה?

לא, לא , אנחנו נשב ונחליט מה הנתיב הנכון, ונפעל בו. אני כן רוצה לנצל את תקופת הפגרה כדי שכשהכנסת תחזור אחרי החג כבר נדע מה אנחנו רוצים ובאיזו דרך. בשום מקרה אני לא רואה מצב שבו ההסתדרות הציונית העולמית נושאת על גבה לבד את המשמעות של להחזיק ולתפעל את המפעל הזה. אם אני לוקח כל מדינה מתוקנת, כל דמוקרטיה מתוקנת שרוצה לשמר את עצמה, זה היה צריך להיות הבניין הכי מפואר בבנייני המוזיאונים של האומה.

יושבים פה חומרים מדהימים, שלא לדבר על החדר של הרצל שזה לבד, אבל כל דבר פה, כל דבר פה נוגע. והסיפור של התנועה הציונית, וכמו שאמרת בסוף זה סיפורים אישיים שמתחברים לאיזשהו סיפור כללי. אם אנחנו רוצים לחבר חזרה את הדור הצעיר לנושא הציוני זה יבוא דרך האישי, שהם יבואו וישמעו על הסבא שלהם ועל האבא שלהם והסבא של הסבא שלהם, ופתאום הם יגלו את כל האירוע הזה. זה בהחלט בעל חשיבות. אז תודה רבה. הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 13:15.