פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



32
הוועדה המיוחדת למאבק בשימוש בסמים ובאלכוהול
17/05/2023


מושב ראשון

פרוטוקול מס' 11
מישיבת הוועדה המיוחדת למאבק בשימוש בסמים ובאלכוהול
יום רביעי, כ"ו באייר התשפ"ג (17 במאי 2023), שעה 9:07

הסיבות לשימוש בסמים ובאלכוהול - תמונת מצב בראי בני נוער

חברי הוועדה: בועז ביסמוט – היו"ר
סימון דוידסון – מ"מ היו"ר
סימון מושיאשוילי

קרן רוט איטח - מ"מ מנהלת אגף תוכניות סיוע ומניעה, משרד החינוך

פאולה רושקה - ד"ר, מנהלת המחלקה לטיפול בהתמכרויות, משרד הבריאות

ברק שפירא - ד"ר, רכז נושא ארצי אכיפה ופיקוח, משרד הבריאות

ברהן מלדה - מפקח ארצי קהילתי לקליטת עלייה, משרד העלייה והקליטה

רויטל אמיר - מפקחת על הצוותים הטיפוליים, אגף להכשרה מקצועית, משרד הכלכלה והתעשייה-זרוע העבודה

עודד מזרחי - רפ"ק, ק' הדרכה מדור נוער מ"י, המשרד לביטחון לאומי

אריאל כדורי - מנהלת תחום פיתוח ידע רב"ק בל"מ, משרד לביטחון לאומי

איריס נהרי - סגנית מנהל שירות (טיפול בהתמכרויות), משרד הרווחה והביטחון החברתי

יפעת רווה - עו"ד, משרד המשפטים

יוסי גמליאל - מנהל מח' נוער בעיריית בית שמש, מרכז השלטון המקומי

חגי לוין - פרופ', יו"ר איגוד רופאי בריאות הציבור, ההסתדרות הרפואית בישראל

איתמר גרוטו - פרופ', חוקר ומרצה בבית הספר לבריאות הציבור

יוסף גמליאל - מנהל מח' נוער בעיריית בית שמש, מרכז השלטון המקומי

עדי נעמת - עו"ד, מנהלת תחום השתתפות ילדים ונוער, המועצה הלאומית לשלום הילד

מורן ניב שלמן - מנהלת תחום החינוך-זיו נעורים

יחיאל מגנוס - יו"ר מגנוס איחוד והצלה

דוריה דולי אליהו
- אחראית תחום נוער, עלה ירוק

מוריה טויטו - נציגה, מועצת התלמידים והנוער הארצית

רוני קמאי - נציגת מועצת התלמידים והנוער הארצית

אלעזר שטרן

בת שבע פנחסוב

זיו אפללו - חבר תרגומים

רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.


הסיבות לשימוש בסמים ובאלכוהול - תמונת מצב בראי בני נוער

בוקר טוב, היום אנחנו נעסוק בעיקר בבני נוער, אבל ברשותכם, אני דווקא אדבר על ביקור שקיימה הוועדה שלנו, יחד עם חבר הכנסת קלנר שהצטרף אלינו, זה היה בכפר איזון, מרתק, מסוג המקומות שאתה בא, כביכול לראות איך אתה יכול לתת, להעשיר ואתה עשיר הרבה יותר, להיפך, אתה מקבל מהצעירים שנמצאים שם, שיעור לחיים ואיך לנהוג. אני חייב להגיד, אנחנו פה, כמובן, שומרים על פרטיות, אנחנו לא יודעים את השם של הגברת שהייתה שם, חיסיון, אבל אני חייב להגיד שממרומי גילי, פגשתי הרבה אנשים בחיים שלי, באמת, הרבה, בכל התחומים ובמקום הזה, הביאו, אפשר לקרוא לזה, מטופלת, גברת צעירה שנמצאת שם, כבר שלושה-ארבעה חודשים, ביקשה ערכאה של חודש נוסף, ישבה שם במשך עשרים דקות, מונולוג של עשרים דקות שאני נשארתי שם עם פה פעור.

קודם כל, אני אשתף את חברי הוועדה שהסתכלתי על אדם ואמרתי את זה גם בנוכחותה, בנוכחות כולם, עוד לא החלטתי, אם אדם הוא יותר יפה פנימית, או חיצונית, פשוט אתה נפעם מהיכולת להכיר בה ולראות גם כיצד זה מתפתח ובעיקר להבין גם, ראינו שם עוד שני צעירים שהיו שם, בן ובת, גם כן, מקסימים ואתה באמת רואה שגדלנו היה כזה תשדיר, לי זה לא ייקרא, אתם מכירים? אתם זוכרים? לי זה לא ייקרה, אז זה לא קיים במקרה הספציפי הזה, זה יכול לקרות לכל אחד, כל אחת, כל אחד מהילדים שלנו, לכן אתה מבין את החשיבות של להבין, קודם כל, להבין את התופעה, כי כדי להצליח להיאבק, או לצאת ממשהו, אתה קודם כל, צריך להבין אותו, אבל בעיקר לראות שאף אחד לא מוגן ואף אחד לא חסין ולא משנה, מאיזה בית אתה בא ומאיזו עיר בישראל אתה בא ולכן, המאמץ צריך להיות אפילו שבעתיים.

אוקי, דיברנו על הצעירה אז אנחנו באמת, גם היום עוסקים בצעירים, אז שוב, שלום ובוקר טוב לכל המשתתפים ולכל מי שטרח ובא היום. אז התכנסנו כאן לישיבה בוועדה הזו שברשותי, בנושא הסיבות לשימוש בסמים ובאלכוהול והפעם, תמונת מצב בראי הנוער, גם בהתייחס לרשתות החברתיות, מה לעשות, זה גם כן מככב ועושה את שלו, כמוקד בילוי, כסביבה לחשיפה והשפעה על בני הנוער עצמם ואנחנו נשמע מבני הנוער עצמם, על הסיבות שגורמות לשימוש בקירבם, כפי שהם מעידים, התוצאות ומידת ההיקף של התופעה הזו, בגילאים השונים, גם כן, מאיפה הם באים, למרות שאמרתי לכם לפני רגע, שאף אחד לא חסין ואף אחד לא מוגן. כמובן, התרחבות התופעה, נראה גם, אם יש פה בין האורחים, כאלה שגם ימצאו לנו מענה ופתרון, מתוך רצון, באמת, שהוועדה הזו, לא רק תבוא ותציג בעיות, אלא היא גם תדע להציג פתרונות ויותר מזה, היא אפילו לפעמים, היא אפילו גם, במסגרת החקיקה, כפי שאנחנו עושים עם הסיגריות האלקטרוניות, אנחנו בפועל מציעים פתרונות עצמם.

אני רוצה היום לנצל את המועד, את היום לברך על כינוס הפורם המייצג, הרחב יותר, של בני ובנות הנוער בישראל, אני חושב שהוועדה ה-27 מתקיימת היום בעיר חולון, של מועצות התלמידים והנוער בישראל, לכן גם ניתן להם היום את זכות הדיבור. בדיון עצמו, אנחנו נבחן, מצד אחד, מה שורש הבעיה ומדוע הם פונים לשימוש בסמים ובאלכוהול, במצב בו, כביכול, החיים היום, יש מענה, אנחנו קשובים, הרשתות מציעות פתרונות, אז מדוע, בעצם, זה לא נפתרים מהבעיה הזו ולהיפך, ההתמכרות קיימת. אגב, סתם הערת ביניים ודיברתי על זה, כאשר קיבלתי את הוועדה הזו, עם בת שבע, שגם הסוג של ההתמכרות זה הרשתות האלה עצמן, אבל זה סיפור אחר. נברר מדוע באמת, זה מוביל לחוסר אונים, דיכאון, תחושת ריקנות עצומה ושוב אני אומר, דווקא בהתחשב בתקופה שאתה אמור למלא את עצמך, איפה שאתה נמצא ואפילו לבד, אנחנו נשמח לשמוע מהצעירים היום, דווקא, כיצד זה גורם היום לבעיות חדשות. כמובן, האינטראקציה עם הסביבה, הסביבה שמעצבת אותנו, את הילדים שלנו, בונה אותם, או להיפך, באמת, בתקופה הזו, לא רק שהיא לא בונה, לעיתים היא גם מסוגלת להרוס. המטרה שלנו, כרגיל, בוועדה הזו, זה תמיד להביא לידי כך שלעולם, לפחות בעולם שאנחנו חיים בו ושהמדינה שלנו, עולם טוב יותר, נבחן מהם הכלים המתאימים והראויים להתפתחות בריאה שעלינו כחברה לתת, לדור הבא ולבסוף, הייתי אומר שאנחנו נדון גם בדרכים שיעזרו לילד להתמצא בחיים ולמצוא את מקומו בחברה, כדי שיהיה יצרן ויניב תועלת לחברה.

מילה אחת אני רק רוצה שוב להגיד, אמרתי את זה כאן ועכשיו זה יהיה בפרוטוקול, לא מחוסר נימוס, אבל אם אני עוזב אותם לדקה, או שתיים, שוב, אני פה בוועדה אז אני ממתין כמובן, אבל אתם תמשיכו, נמצא פה לידי, ידידי הטוב שכבר בא לוועדה, אה, גם אתה צריך ללכת, להיפך, אני רציתי להשאיר אותך כאן שיעבור התקציב בשקט, צוחק, אבל זכות הדיבור, כמובן, אתה מיד אחרי זה, אני ארצה מאוד לשמוע את דעתך ותמיד דבריך חכמים בוועדה הזו. אנחנו מתחילים בזום, דוברת הצעירים, רוני קמאי בזום, מועצת התלמידים והנוער הארצית, כמובן אמרתי זה היום שלהם, בבקשה, הבמה שלכם.

תודה רבה על זה שאתה מקיים את הדיון הזה, זה ממש ממש חשוב. ושוב סליחה על זה שלא הצלחנו להגיע פיזית, היום אנחנו בעצם באירוע הכי גדול של המועצות, מגיעים לפה 700 תלמידים, כדי בעצם, להחליט על הנושא, מה שכל מועצות התלמידים, הולכים לעסוק בהם שנה הבאה.

אני מוריה טויטו, אני בת 17 מגבעת שמואל ואני במועצת התלמידים והנוער הארצי. שלחנו גם מסמך לוועדה, רצינו לחלק את זה, למה המצב שקורה בשטח ואז הצעות ופתרונות שאנחנו חושבים שיכולים באמת לעזור. בעיקרון המצב בשטח, מאז תקופת הקורונה בעיקר, רואים התדרדרות משמעותית בשימוש של נוער בסמים ואלכוהול, בעיקר בגלל שבני נוער מבלים היום המון המון זמן ברשת, המון זמן ברשות החברתיות, מה שחושף אותם עוד יותר לסמים ואלכוהול ובאופן כללי, הם חשופים לזה המון. הסמים ואלכוהול ברשתות החברתיות, הפכו להיות משהו שהוא מגניב ומשהו מעניין ושרוצים להבין ולהתנסות בו, זה נהיה מאוד מגניב להבין בסוגים של סמים ובכל מיני חברות כאלה ואחרות של אלכוהול, גם שימוש בסיגריות רגילות ואלקטרוניות. מה שגורם לעלייה חדה בשימוש של בני נוער בדברים האלה, זה מאוד מאוד מסוכן. לא רק זה, גם מה שאמרנו אנחנו חוזרים על זה שוב ושוב שזה גם מאוד קל להשיג, כאילו אני לא צריכה הרבה בשביל להשיג סיגריה ליד ועכשיו עם כל הסיגריות האלקטרוניות אז שזה בכלל, כאילו, אני בטוחה שכולכם שמעתם את הבדיחה שזה נראה כמו מרקר, שאנשים שמים את זה בקלמר, ברגע שיש לך סיגריה אלקטרונית ביד, לא קשה להתדרדר לדברים היותר מסוכנים וזה פשוט משהו מגניב, זה פשוט, לא הפך להיות משהו שאני מעשן, כי זה למרוד, זה פשוט משהו מגניב שעושים בני נוער, זה הפך להיות תחביב כזה, נפגשים בשביל לעשן, נפגשים בשביל לשתות. אבל כן יש לנו כמה הצעות שאנחנו חושבים שיכולים לעזור, אפשר להציג את המסמך ששלחנו?

בבקשה, בהחלט, נערכנו בהתאם.

אז בעצם, חילקנו את הנושא לשלושה תחומים, קודם כל, הסברה, שאם זה דרך שיעורי חינוך, עכשיו כרגע, המצב בשטח, יש שיעורי חינוך, כן מדברים על זה בבית ספר, אבל זה שוב פעם, אנחנו כל הזמן חוזרים על ה- נו-נו-נו, אל תעשו את זה, זה ייפגע בכם, אנחנו קודם כל, יודעים שהנו-נו-נו הזה, רק גורם לבני נוער לרצות עוד יותר ולהרגיש שהם מורדים ולהרגיש שהם עושים משהו טוב, אף אחד לא מקשיב ל-נו-נו-נו של המורה הזה, צריך לבוא באמת בגישה של הסברה של, למה זה פוגע בי, מה ההשפעה ולא השפעה לעוד חמישים שנה שאני אהיה סבתא, להשפעה לילד שעכשיו נפטר בגלל הדבר הזה, איך זה יכול להשפיע עליי גם כבר מחר ובעצם, להוציא קמפיינים, להוציא פרסומים, בגישה של איפה אני אמצא מחר, אם אני אשתמש בזה היום, לא איפה אני אהיה עוד חמישים שנה ולא את הנו-נו-נו הזה. אם זה מניעה של, הרי למה בני נוער באמת כל כך הולכים לזה? כי זה משהו שילדים גדולים עושים, זה משהו, הרי, מתי השיעורים האלה מתחילים? שדיברו איתי על זה, זה היה בחופש הגדול, בין ט' ל-י' כשעולים לתיכון ופתאום הגדולים ומשנים את הגישה, לא, בני נוער עישנו כבר בכיתה ו'. העניין, זה צריך לבוא מגיל הרבה יותר מוקדם, ברור שלא בכיתה ד', לדבר עם ילדים, לא לשתות, אבל בכיתה ד', כבר להתחיל לדבר על, מה מסכן אותי, מה פחות לגעת, כאילו, זה צריך להיות נושא שמושרש מגיל קטן ואז זה גם לא יהיה משהו שהם כאילו מצפים לעשות, כאילו זה לא משהו שאתה מחכה להגיע לגיל, שזה כבר לגיטימי לי לשתות, כי זה משהו שפשוט אתה יודע, שזה כמו שכבר מגיל קטן אומרים לי, אל תחצי לא במעבר חצייה, כי זה מסוכן, אני לא מחכה לא לחצות במעבר חצייה, אני מבינה את הסכנות בזה וזה משהו שלומדים כבר מהגן.

וגם מעבר לזה, אם בני נוער גם נחשפים לכל העניין הזה של סמים ואלכוהול ברשת, לנסות להשריש את זה ברשת, היום לכל ילד קטן יש טלפון ביד, כל ילד נחשף לסמים ולאלכוהול ולעישון, כבר מגיל מאד מאד צעיר, הרבה יותר, ממה שהיה לפני עשר שנים נגיד, היום כל ילד יכול עכשיו לראות, אפילו בסדרות שכאילו כולם מכירים ואוהבים, נגיד 'פרנדס' שיש דיבור גם על סמים, גם על אלכוהול, גם על עישון, זה דברים שילדים כאילו רואים, אוי מיי גד, אני רואה את זה בסדרה שאני אוהב, זה מגניב, זה מסקרן אותי אז אני רוצה לנסות גם ואחד מהדרכים להפחית את השיח על זה, זה בעצם, להכניס את זה כבר דרך הרשת, זאת אומרת, היה קמפיין לפני הרבה שנים יחסית, בערך ב-2014, אם אני לא טועה, של ערוץ הילדים, עם התוכנית של פרויקט הלהקה, שהם באמת, שהם הוציאו שיר נורא מגניב של 'מעשנים זה לא מתאים', שאני זוכרת שכשראיתי את זה בתור ילדה קטנה, אמרתי, וואלה, זה דווקא מגניב אותי הרבה יותר וכאילו וזה שמכניסים את זה דרך הרשת ואם עושים לזה באמת, פרסום ממש ממוקד ואגרסיבי יחסית ושזה באמת, יגיע וכל פרסומת שנייה זה מה שבני נוער יראו, זה בסוף יחלחל וזה מה שאנחנו רוצים להגיע אליו בסוף, שהמסר שהם יקבלו, זה לא למה זה מגניב, זה למה זה לא טוב, למה זה לא חינוכי, אבל בצורה שבני נוער יבינו אותה.

אוקי, תודה.

גם התייחסות לאכיפה שאנחנו כל הזמן מדברים על הטלגרם, אין גבול לאיפה אני מקבלת תכנים, איפה אני לא מקבלת תכנים, בטוח יש מנגנון שיכול לעצור את זה, לבנות תוכנית זה לא כזה קשה, פשוט מישהו צריך להרים את הכפפה ולעשות את זה ועוד מסקנה שהגענו אליה עם הרבה שיח, זה שבכל עיר זה טיפה שונה, כאילו, בכל עיר אתה מוצא את הנגישות שונה, הדברים שונים, זה שיח שונה, זה מתחיל בגיל אחר, אנחנו חושבים שצריך להקים מיני-וועדה בכל עיר, ביחד עם מועצת הנוער העירונית וביחד עם העירייה, שעוסקת באיך אנחנו ממגרים את התופעה אצלנו בעיר, אם זה התאמה של שיעורי החינוך למקרים שקורים בעיר, אם זה לדעת להתייחס לאיפה בני נוער קונים, לאיפה בני נוער מעשנים בלילה בחצר, כי זה פארקים ציבוריים ובכל עיר יש את הפארק הציבורי ששמה מעשנים ובכל עיר יש את האיש ששם הוא מוכר לך סיגריות ושם הוא מעלים עין שילדים שותים לידו וזה משהו שאנחנו חושבים שצריך לעשות, ברמה עירונית, ביחד עם מועצת הנוער.

תודה, תודה רבה. אוקי, לפני שנעבור לקרן ממשרד החינוך שנמצאת פה איתנו, כרגיל, תמיד נאמנה, מנהלת אגף תוכניות סיוע ומניעה, נגיד שבאמת דיברתן על העניין של שילטון מקומי, רשויות, עיר, יישוב, אני תמיד מחסידי, גם כן, האחריות גם על המשפחה, גם כן החינוך מתחיל בבית ואסור אפילו לשכוח את זה. סתם נימה אישית, אני זוכר היטב שבתחילה שהייתי יושב ראש וועדה שלא חסיד הסיגריה מילד קטן, אבל בכל זאת, היה לי אוסף של חפיסות סיגריות, שהיינו ילדים, לא כמו היום שכל חפיסה נראית אותו דבר, מסיבות ידועות והיה לי את האוסף המרשים ביותר של כל הסיגריות, היו לי גם סיגריות מבנגלדש, בחיים לא נגעתי בהן, אז אתם רואים, זה לא רק הגישה, זה באמת חינוך, הסברה, הסברה, הסברה. קרן, בבקשה.

בוקר טוב, שוב, להודות על הדיון החשוב מאוד הזה ולהודות לתלמידות, אני מקווה שהן עדיין שומעות אותנו, לנערות ממועצת התלמידים והנוער הארצית. אני לא יודעת מאיפה להתחיל, אבל אני רוצה לומר שבסופו של דבר, הסיפור של שימוש לרעה בחומרים, בקרב ילדים, זאת לא המצאה של הילדים, זה המצאה של המבוגרים, הילדים לומדים את זה מהמבוגרים והשאלה, איזו סביבה ואיזה מערכת אקולוגית אנחנו מאפשרים לילדים שלנו, לגדול ולהתפתח ואיזה גדרות ואיזה רגולציה אנחנו עושים, ראה הסיגריות האלקטרוניות, מה אנחנו המדינה עושים כדי לשמור על הילדים שלנו וזה הדבר הראשון והדבר הבא זה הסיפור של החינוך והמניעה של החינוך, שותפים כל המעגלים. צר לי לשמוע את מה שהילדות אמרו לגבי תוכניות המניעה, אבל בוודאי שהתוכניות של מערכת החינוך, כבר מזמן לא במקום של הפחדה, כי אנחנו מבינים על בסיס מחקרים שהפחדה לא עובדת ולא עושה שום עבודה ועיקר העבודה שלנו בתוכניות שלנו, הם עבודה שעוזרות לילדים לברר את הצרכים, למה עושים את זה, למה משתמשים בזה, מה זה מאפשר, מה הרווחים ומה המחירים שהדבר הזה של ההתנהגות הזו.

התוכניות שלנו 'הכוחות שבדרך', אני מניחה שכבר שמעת על זה רבות במהלך הדיונים, גם מרותי. התוכניות שלנו הן תוכניות התפתחותיות, מגיל היסודי שבכל שלב אנחנו עולים ועולים בתכנים שנכנסים, מה'-ו', מתחילים על אלכוהול וטבק ובהמשך, אנחנו מדברים איתם על סמים, על אלכוהול ושוב, כשכל שכבת גיל, אנחנו תוקפים את העניין הזה, מנקודת מבט אחרת, גם לוקחים בחשבון, באיזה גיל מתחילה התנסות בכל אחד ואחד מהחומרים, שאנחנו עוברים הרבה מאוד מיומנויות של פנייה לעזרה, מיומנויות של השפעה חברתית, של איך אני מקבל החלטות, חשיבה ביקורתית, היום אנחנו מוצפים במידע, איך אני יודע למה להקשיב, את מה לבחור ועל מה אני מקבל החלטות, האם אני מסתמך על זה שהשכן אומר לי שזה לא עושה שום דבר, או איזושהי ידיעה, או איזושהי כתבה, או שבאמת אני בודק, מה מקורות הידע שלי. אני רוצה לומר שגם ההורים, כמו שאמרת, שותפים מאוד גדולים ואנחנו הרבה פעמים, לא הרבה פעמים, אנחנו לקראת כל מיני אירועים, יחד עם הנהגת ההורים הארצית, מנצחים מסרים להורים ופונים להורים, לקראת ל"ג בעומר למשל, הוצאנו אגרת להורים ואמרנו, שימו לב, הילדים יוצאים למדורות, פעם אחת תשימו לב שכל הילדים נמצאים במקום של דחייה חברתית ושל חרמות שכולם שותפים לדבר הזה ודבר שני, שימו לב, מה הם קונים למדורה, מה הם מתכננים לעשות במדורה והאם יש נוכחות של מבוגר, בהתאם לגיל, אנחנו נותנים להם כל מיני כלים וטיפים, לאיך לנהל שיח, סביב הסיפור הזה, כדי באמת לצייד את הילדים בארגז כלים שיעזור להם לקבל החלטות נבונות.

הדבר הנוסף שאנחנו מאוד נעזרים בו ומאוד מאמינים, זה מנהיגות נוער, יש לנו תוכנית מדהימה ואנחנו נזמין אותכם לכנס שנעשה אותו, לצערי, מקוון, ביוני, יש לנו תוכנית שנקראת 'אמיתיים ומשפיעים', תוכנית של מנהיגות נוער, משהו כמו 8,000 בני נוער ברחבי הארץ, שמוכשרים בסמינרים עירוניים רשותיים, בני נוער שנבחרים, הם אחר כך, יחד עם הצוותים החינוכיים, מעבירים תוכניות, בתוך הכיתות שלהם שהרעיון הוא, מסר שמנער לנער, בגובה העיניים, יסייע לייצר השפעה וקבלת החלטות מושכלת ואחרת. זה מבחינת התוכניות החינוכיות, אבל לגבי הסיבות של למה הם משתמשים, צריך לזכור שבני נוער, מתוך תהליך ההתבגרות והרבה פעמים כחלק מגיל ההתבגרות, הם בודקים גבולות ובודקים את מה הם יכולים לעשות ומה הם לא יכולים לעשות. דבר שני, יש לנו את המוח המתפתח שעד גיל 25 ממשיך להתפתח בממוצע ואז כל העניין של ניהול סיכונים, לא ממש קיים אצלם ובתוך הדבר הזה, המסרים החברתיים והירדה בצו המסוכנות של הקנאביס והמוזמנות המאוד גדולה לסיגריות אלקטרוניות, כל אלה משפיעים על הנוער ואנחנו צריכים במקביל לעבודה חינוכית שמוטלת על כתפי מערכת החינוך, יחד עם ההורים, אנחנו צריכים לראות, מה אנחנו כמדינה עושים כדי לשמור על הילדים שלנו.

אז אני רוצה לשאול אותך גברתי, שתי שאלות. העולם השתנה והקורונה שינתה אותו יותר, מה קרה בזמן הקורונה? הילדים נשארו בבית והחבר הכי טוב שלהם שגם היה לפני זה, הפך להיות ממש הבן זוג שלהם וזה המכשיר הזה, כל המידע וכל ההשפעה על נוער בעולם, לא רק במדינת ישראל, מגיע מפה, מספיק להסתכל על נתונים, כמה שעות נמצא בן, או בת הנוער, בטיק טוק, היום זה הטיק טוק, זה כבר לא הפייסבוק והדבר הזה משפיע עליהם. השאלה היא, בתוך התוכניות שלכם, איפה אתם מכניסים את הנושא הזה של המכשיר הארור הזה?

שאלה מצוינת, אז קודם כל, יש לנו תוכנית מערכתית במשרד החינוך בנושא של - - -

רגע, אני אשלים את השאלה ואז תעני לי. עכשיו, מי שמשפיע בסוף על בני הנוער, דיברת על משפיענים אז זה נכון שבני נוער יכולים להשפיע על בני נוער, אבל בסוף, יש דמויות שהן מאוד משפיעות, אם זה מעולם הספורט, אם זה מעולם התרבות, מעולם המוזיקה, יש דמויות שמשפיעות על בני הנוער, האם יש חשיבה ואם צריך לשים כסף, צריך לשים כסף, לקחת דמויות שמשפיעות על בני הנוער, אם זו נעה קירל שנמצאת היום וראיתי אותה גם מופיעה באיזה כינוס שהולכים לעשות, בנושא מסוים שדומה לנושא הזה. לקחת דמויות שמשפיעות, גם אם זה עולה כסף ולהטות את המחשבה, להגיד, חבר'ה, המורים פחות משפיעים על התלמידים, אפילו ההורים פחות משפיעים על בני הנוער ולשנות את המחשבה.

שאלה טובה ידידי, סימון, אבל כבר תעני, אבל פרופסור לוין צריך לצאת אז הבטחתי לו.

תודה, תודה רבה לכם, באמת.

תשמרי את השאלה.

פרופסור חגי לוין, יושב ראש איגוד רופאי בריאות הציבור, ההסתדרות הרפואית בישראל. דיון חשוב, אני גם טיפה אתייחס לשאלה שלך. הטבתם להגדיר את הדיון, הסיבות לשימוש בסמים ואלכוהול ואני רוצה להגיד מילה על הסיבות ומילה על הפתרונות. אז קודם כל, מדובר בהתמכרות שהיא גם פיזיולוגית, כמובן, תלוי בסוג החומר ספציפי, גם התנהגותית הולכת יחד עם התנהגויות נוספות וגם חברתית, כחלק ממה שהטיבו פה לתאר, הפעילות החברתית. אני רוצה להוסיף לדיון, את סוחרי הסמים, יש את אותם גורמים שבאופן מכוון מוצאים את פרנסתם בתפיסת אותם קורבנות תמימים, אותם פראיירים, אותם בני נוער שמתחילים ובגיל צעיר יותר ויותר ומשתמשים באמצעי שיווק, כן, גם דרך הטלפון הסלולרי.

אני מקבל פעם ביומיים הודעות.

נכון, בטלגרם אנחנו רואים ואנחנו לצערנו מדינה שלא אוכפת את החוק, אנחנו רואים איך ממש אפילו ממש בבתי הספר מסתובבים ומוכרים ומשתמשים בילדים כדי למכור לילדים. אנחנו גם רואים את הפערים, שמדברים על הסיבות, האוכלוסייה הפגיעה יותר, כן, האוכלוסיות החלשות יותר, מצב סוציואקונומי נמוך יותר ובדיוק לשם מכוונים אותם סוחרי סמים ומגיעים בדיוק לאותם ילדים פגיעים ומה שאמרו כאן הנערות, נושא הנגישות, ברגע שהמוצרים נגישים בכל מקום אז משתמשים בהם יותר. אז הפתרונות, קודם כל, מבחינת המסר, באמת, חשוב להגיד שבניגוד למה שטוענים אותם גורמים, הסמים הם אלה שפוגעים בחופש של בני הנוער, הם אלה שפוגעים במעמד החברתי של בני הנוער, הם לא תורמים למעמד החברתי, אנחנו צריכים לחשוב עולמית, לפעול מקומית, אכן, בכל בית ספר, בכל עיר, בכל מקום זה קצת אחרת, צריך להתאים את הפעולה. אני רוצה להוסיף למה שאמרתם, יש מושג שנקרא, הון חברתי, ככול שההון החברתי וככול שהקהילה היא חזקה, יודעת להתמודד טוב יותר עם אותם גורמים חיצוניים. לתת לבני הנוער כלים להתמודדות ואת זה באמת, גם על ידי חינוך באופן עקרוני, גם על ידי, אמרת לגבי הקורונה, במקום ריחוק חברתי שנאמר בקורונה, אנחנו צריכים קירוב חברתי, אנחנו צריכים לעודד את הפעילות של תנועות הנוער הבלתי פורמליות, להיעזר בהם עוד יותר.

שירותי הבריאות לתלמיד בבתי הספר, מדינת ישראל, בכל העולם למדו מהם, איך אפשר לעשות קידום בריאות ולתת כלים לשמירה על הבריאות, כולל מניעת התמכרויות בבתי הספר, לצערנו, הנושא החשוב הזה הוא בתהליך של הפרטה וייבוש ודווקא צריך לחזק אותו ואחד הלקחים של הקורונה, כמה חשוב להשקיע בשירותי הבריאות לתלמיד, להכניס אותם יותר ויותר לדברים הללו. אמרתי לגבי הנושא של האכיפה, מי שמוכר לקטין מוצהר, סם, כן, צריך לקבל עונש חמור ואנחנו לא עושים את זה מספיק ומילה אחרונה זה הנושא של המקצועיות, כל חומר זה כמובן דבר אחר, צריכים נתונים, צריכים מחקר, היום אנחנו מציגים בהדסה, הצגה קלינית, בית הספר לבריאות הציבור, בנושא של המאבק בטבק, עם נתונים חדשים, על איך החברות עושות מניפולציות בדעה של הציבור, איך הם מצליחות להשפיע על בני הנוער, בעזרת פרסומות והצעת החוק החשובה שאתה הנחת, רק לאחרונה, על איסור הטעמים, כי הטעמים זה בעצם, אמצעי שיווק לבני נוער, אנחנו רואים את זה גם בסמים האחרים. אז תודה רבה באמת, על הדיון הכול כך חשוב, אני מתנצל שאני חייב לצאת.

תודה לך על הדברים, אם את רוצה לענות לו בבקשה.

רק לומר, שיש לנו תוכנית מערכתית בנושא של טיפול בכל הסיפור של רשתות וטלפונים חכמים, בתוך תוכנית הכוחות שבדרך, יש פרקים לכל שכבת גיל שעוסקת בנושא של איך אנחנו, קודם כל, מבינים את היתרונות של הרשתות, יש בזה גם הרבה דברים מאוד טובים, איך אנחנו מתנהלים בצורה בטוחה ואיך אנחנו, גם מצמצמים את ההתמכרות לדבר הזה. אנחנו בהחלט נותנים על זה את הדעת, אנחנו עושים את זה בשלוש פעימות, בתחילת השנה שאנחנו עושים את התקנונים של, איך משתמשים בטלפונים, סביב השבוע הלאומי לגלישה בטוחה ולקראת היציאה לחופשה, אנחנו שוב מעבים את מערך השיעורים ואת העשייה בכיתות, סביב הדבר הזה. ואפרופו מה שאמרת, אני כל יום מקבלת הודעה לרכישה של קנאביס, דרך הנייד, לא רק אני מקבלת, מילא אני מקבלת, גם הילדים מקבלים את הדבר הזה ואנחנו כמדינה, לא מצליחים להתמודד עם הדבר הזה, שזה גם כן, איך אנחנו מייצרים מוגנות לבני הנוער.

אני רק אתן לך טיפ קטן שאני חשבתי עליו, לדעתי אתם עושים בטח שולחנות עגולים, החבר'ה הצעירים צריכים להיות שמה - -

ברור, שותפים לגמרי.

כי מה שקורה אצלם בראש, אנחנו לא, הראש שלהם שונה לגמרי.

ברור, אנחנו עושים.

אני חושבת שכולם פה בהסתכלות כאילו זה בעיה טכנית, פתרון טכני לבעיה שהיא מאוד מאוד סבוכה, לא יכול להיות שהפתרון יהיה רק אצל משרד החינוך, רק אצל בריאות, רק בוא נדבר עם - - -

לא, ברור, ברור, ברור.

זה לא יכול להיות ואני חושבת שמה שמאוד מאוד חסר פה, זה השיתופיות, בין היתר של בני הנוער, אבל בצורה שהיא מתווכת ונכונה ושל ארגונים שחיים את זה, אני אשמח להגיד את הדברים שלי, אני רשומה.

את רשומה ואת תגידי את הדברים, אני מאוד אהבתי שאת דיברת קודם לכן, על החינוך וקווים אדומים, הבעיה היא גם כן, אצלנו וזה בעיה בכל חברה וחברה, בטח היום, במקרה דיברתם עכשיו על סמים, אז במקרה הצורך, קנאביס, כל אחד ודעתו בעניין, אני אף פעם לא הסתרתי, כאשר קיבלתי את המינוי, שאני משתייך למחנה היותר שמרן, אני שמרן מטבעי, אבל יש נורמליזציה של כל דבר, כאשר ידידי סימון מדבר על עכשיו, על אישים מפורסמים שירתמו למאמץ ויבואו ויחנכו כמודל, אז דווקא עברנו כברת דרך נהדרת, מהמפרי בוגרט עם הסיגריה, עברנו לזה שרק הרשע עם הסגריה בקולנוע ועדיין זה לא פותר את הבעיה, כי מסיגריה זה עבר לסיגריה אלקטרונית, זאת אומרת בוא נגיד, הדברים הלא בריאים האלה ועכשיו אני מנומס, מתחפשים תמיד והופכים וחוזרים בדמות, הם נראים אחרת ותמיד יש נטייה לחברה, לעשות בבנליזציה ולהיפך, הכוכב זה אותו זה המשתמש, כביכול יבוא ויספר כמה הוא מגניב, כי הוא השתמש בקנאביס ולא אותו אחד, כוכב שיבוא ויגיד, אל תגעו בזה, כי הוא ייתפס כמיושן וסליחה על התואר כחנון ואנחנו כחברה צריכים להבין, באמת, למה. משרד העלייה והקליטה, נמצא איתנו כאן, בבקשה, זכות הדיבור שלך.

למען האמת, אני לא - - -

אז אין בעיה, אני פשוט באופן טבעי, אני נותן.

אבל אני כן אגיד, שלום, תודה, קודם כל, בהמשך לא לוועדה האחרונה, אלא לפני כן, המשרד רואה, העולים הם חלק מהחברה ואפילו, אולי קצת מושפעים באיזשהו מקום בריחה לעולם הזה של סמים ואלכוהול ואנחנו עושים במסגרת האפשרויות, בשיתוף פעולה עם משרד הרווחה, תוכניות וגם עם העמותות ואנחנו משקיעים. אם קצת להתייחס לדברים שנאמרו לפני כן, אני חושב המניעה צריכה להיות בבית, לא יכול להיות ילד בכיתה א', אפילו יש כאלה בגנים, צריך להסתובב עם פלפון, אני יש לי בת שאוטוטו חוגגת בת מצווה, אין לה פלפון.

מזל טוב.

תודה רבה.

והיא מדברת איתך?

מדברת, זה בדיוק העניין, כשמשקיעים בבית זמן איכות לילד, הוא לא מחפש את החבר הנייד הזה, כמו שנאמר פה, כולנו מקבלים את אותם ה-אס.אם.אסים, יש הרבה דברים שמגיעים אלינו למכשיר הזה. אנחנו יכולים להיות בררנים ולמחוק את זה מיד, אבל הילדים מתוך סקרנות, בגלל שיש להם א', הרבה זמן פנוי, נשאבים לתוך זה ומסקרנות, מחפשים את זה. אני חושב, לא יודע, אם יש אפשרות בכלל, נדמה לי זכות בסיסית להורה להחליט מה הוא רוצה לעשות עם הילד שלו, אבל באיזשהו מקום, כן צריך להגביל את מתן המכשיר המרעיל הזה, לילדים, לפחות עד גיל מסוים. שילד משתמש מגיל שש, שבע, שמונה, בפלאפון, בגיל 14-15 כבר מומחה לדבר הזה ואנחנו לא יכולים ללכת לקצה הזה של השימוש, או למוכר סמים המספק וכל זה ולהגיד, אנחנו רוצים לתפוס אותו, זה כמו פטריות לאחר הגשם, נתפוס אותו, ייכנס לכלא, מישהו אחר יקום.

נכון.

כל תוכנית שנוכל, אני יודע שמשרד החינוך, קרן פה ומשקיעים המון, אבל בסופו של דבר זה הופך להיות באר ללא תחתית. אתה יכול להרים, לבנות תוכניות, אבל בסופו של דבר, אם אין לנו יד אחת, יש פתגם באמהרית שאומר, אנחנו אוכלים אינג'רה בידיים, לא במזלג, אז אומרים, כדי לאכול אינג'רה, אתה צריך חמש אצבעות, אתה לא יכול לאכול עם אצבע אחת.

נכון, תודה על הדברים, אני גם מסכים איתך שבית יש חשיבות מכרעת, לפי דעתי. משרד הבריאות, פאולה, ידידתנו.

שלום לכולם. טוב, אנחנו במשרד הבריאות - --

עם דגש לצעירים.

כן, כן, עם דגש לצעירים, אנחנו מה לעשות, יותר מטפלים מאשר מונעים, לפחות במחלקה שלי, אז אני רוצה לומר שהרבה פעמים, לגבי הסיבות, אני רוצה לומר שלפעמים הסמים זה גם תוצאה של מצב, זאת אומרת, אנחנו מזהים לפעמים מצוקות, או לא מזהים את המצוקות והצעירים הולכים לסמים, או לחומרים, כדי בעצם לטפל בעצמם. אז בכיוון הזה, אני רוצה לומר שעכשיו הנושא של התמכרויות, מתחיל לעבור לקופות, אנחנו באמת משקיעים בזיהוי ואיתור מוקדם של מצבים כאלה, בתוך הרפואה הראשונית ורפואת ילדים, אני חושבת שפה אולי, נוכל לזהות, יותר מוקדם את המצוקות ולמנוע שהשימוש בסמים יהיה פתרון, כביכול, לילדים האלה. בנוסף לכל הסיבות שכבר נאמרו, אני לא אחזור על זה, מה שאני רוצה לומר לגבי הטיפול, אנחנו מזהים שיש גם אוכלוסיות שהן יותר בסיכון, כמו למשל, האוכלוסייה החרדית, בזמן האחרון, אנחנו רואים שהנושא הזה, גם מתפתח מאוד באוכלוסייה הזאת ואנחנו פתחנו לאחרונה, מסגרת לצעירים, לגמילה ברטורנו, עבור הצעירים מהמועצה החרדית ועכשיו אנחנו מקווה מאוד שנוכל לקבל, גם מיטות עבור הנוער החרדי, שעד עכשיו, לא השתלב טוב, במסגרות גמילה של אנשים חילוניים, כי יש פה ויש לנו בעיה חמורה גם, עם הנוער הערבי, אנחנו פה צריכים להשקיע גם, עדיין לא קיבלתי תקציב עבור זה, אבל זה יהיה מאוד חשוב לפתוח מסגרת גמילה ייחודית תרבותית, לאוכלוסייה הזאתי. זהו, אולי ברק רוצה להגיד.

סתם, שאלה בעניין האוכלוסייה החרדית, גם הזכרת את האוכלוסייה הערבית, הפניות באות מצד האוכלוסייה עצמם, או שאתם?

קודם כל זה מגיע מהאוכלוסייה עצמם, אנחנו מוצפים בפניות וגם מעט המסגרות, לא עומדות בלחץ, אנחנו חייבים באמת, לעשות מעשה יותר, כי באמת, אנחנו במצוקה עם זה.

טוב, עצם העובדה שיש את הפנייה, זה מראה שיש את הצורך ואת האינטרקציה המאוד מאוד חשובה בין כולם, כפי שאמרנו בעיה של כולם. מישהו רוצה להגיד משהו?

אני רוצה לספר לכם, אם אפשר אדוני היושב ראש.

בבקשה, חבר הכנסת סימון.

את הפילוסופיה שלי כולם מכירים, אני לא אחזור עליה שוב, אני חושב שרוב האנשים בשולחן, הבינו שהדעה שלי שילד עסוק זה ילד בריא, לא משנה במה הוא עסוק. אני אספר לכם שלפני פחות משבועיים, היינו במשלחת במדינה שיש עליה סימן שאלה, אבל בנושא הזה, היא באמת דמות ומופת, הונגריה, מה שהיה בהונגריה, עד לפני עשר שנים, המדינה הייתה אחת המדינות האלימות ביותר, עם שימוש בסמים ואלכוהול בבני הנוער, אחד מהגבוהים באירופה, אם לא הכי גבוהה באירופה וההחלטה שלהם הייתה החלטה ארוכה טווח, לא פלסטר, כמו שאנחנו נוהגים, לצערי, בבניין הזה לעשות, תמיד שמגיעים לאיזה משבר בכל נושא שהוא, חייבים לעשות, זה פלסטר על פלסטר וגם הנושא הזה של סמים ואלכוהול, מדובר על תוכנית ארוכת טווח. מה הם עשו? החליטו בממשלה על תוכנית הקמת מתקנים, השקיעו 15 מיליארד יורו והקימו בכל יישוב, בכל כפר, בכל עיר, אלפי מתקני ספורט לילדים, מגרשים, אולמות, בריכות וכן הלאה וכן הלאה ותוכנית פעילות לכל הילדים בהונגריה, אין כמעט ילד היום בהונגריה שלא עסוק בפעילות ספורטיבית. אז כמובן, שהם אימפריה בספורט בכל מה שקשור להישגים באולימפיאדה, אבל זה לא הנקודה, הנקודה שכל הנושא של האלימות, גם במגרשים ובכלל, במדינה עצמה, מיגרו אותו, הרמה של השימוש בסמים ואלכוהול, ירד למספרים של מעשרות אחוזים לבקושי חמישה אחוז והיום כשאתה מדבר על הונגריה אז רואים הרבה דברים שליליים, אבל הנושא הזה של פעילות פנאי לילדים במדינה הזאתי, זה עשה שינוי מטורף במדינה.

אז כשאני מקבל וקיבלנו לפני שבועיים, אדוני, את דוח מבקר המדינה, אחרי שביקשתי שנתיים, בנושא מתקני ספורט בישראל, אתה מחזיק את הראש ואתה לא מאמין, אתה פשוט לא מאמין, איזה מקום גרוע אנחנו נמצאים, אין לילדים שלנו איפה באמת לעשות את זה ובייחוד, בחברה הערבית שהנושא שם הוא דרמטי, בנושא של סמים ואלכוהול ופשע ואלימות והרוב מגיע מזה שהילדים, אין להם מה לעשות, מסתובבים ברחובות עם הפלאפון הארור הזה כל היום וחבר מביא חבר ולגראס ולכל הדברים האחרים וזה מה שקורה. אנחנו צריכים לדאוג, דיברתם על תנועות נוער, תנועות נוער, ספורט, תציעו גם בחברה החרדית, כל הצעה של ילד עסוק, מתקבלת.

זה בדיוק מה שאנחנו עושים, גם בחברה החרדית, גם בחברה הערבית.

אז קודם כל, אני שמח שעושים את זה, אבל בסוף, צריך להיות שולחן עגול עם משרדים, להגיד, איפה נהיה עוד עשר שנים.

בגלל זה אנחנו פה.

תודה. ועוד דבר, ישבתי, אתה גם כן, אתה שעות יושב בוועדת הכספים וחיפשתי את הנושא של רשות למניעת סמים, אז בסוף גיליתי שזה נמצא בתוך וועדה משרד לביטחון לאומי, תחת את איזה תת-וועדה, אפילו לא רשום, כמה כסף יש שם. שאלתי את החבר'ה מהכספים, משרד האוצר, כמה כסף יש שמה, לא יודעים, כל אחד מגמגם, יש שם עשרות מיליונים, זה פשוט לא יאומן, זה כאילו העלימו את הדבר הזה, אף אחד לא מדבר על זה, אולי חסר, אולי לא חסר, בוא נעלה את זה.

אפשר לדרוש ולקבל.

אז אני מציע שבאמת ידברו, כי זה צריך לעבור עכשיו.

אני אשמח גם להגיב, איריס נהרי, משרד הרווחה, אני כן אגיד שאנחנו מדברים על התמכרויות, יש הבדל רציני, בין נוער, לבין מבוגרים, צריך להגיד, אנחנו מדברים היום על הרצף, על הרצף שהוא מאוד משמעותי וחשוב - - -

זה חשוב, זו המטרה של הדיון הבוקר.

מיחידות איתור שיש לנו, שאנחנו מאתרים את בני הנוער, איפה שהם נמצאים, דרך מענים, דרך יחידות והיום אנחנו עסוקים בבניית יחידות, יותר גנריות, כי כמו שאנחנו יודעים, התמכרויות, מעבר לזה זה גם הרבה פעמים סימפטום והעניין של אחרי שאנחנו מאתרים אותם, זה איך משיגים בני נוער ומביאים אותם לטיפול, כי לא דומה, בן נוער שחושב שאין בעיה, עם כל הקטע של הדרמטיזציה והבלבול במה שקורה פה במדינה, אפרופו, מה שהיה בעבר, לבין, בין בני נוער שנמצאים בהתמכרות ומגיעים לקצה הרצף ומגיעים למשל למלכישוע ולרטורנו של נוער. לדעתי, כל העשייה משמעותית וחשובה זה הרצף, זה הרצף, מהאיתור, דרך הייסוג, דרך לבוא לבני הנוער ולהציב סימני שאלה, במקום סימני קריאה, עם המשפחה ואפרופו, דיבתם על המכשירים ועל ההורים כמודל, גם הרבה פעמים אנחנו כהורים, או הורים בכלליות, משתמשים באותו מכשיר, אני מאוד מצטרפת לחבר שלי, במשרד העלייה והקליטה, בעניין של המשפחה בתור משאב, בתור זמן איכות ובתור עניין של גם להורים שאנחנו יודעים שיש הרבה הורים שמשתמשים בקאנביס וכאילו, אין בעיה עם זה, גם בקטע של מניעה והסברה, צריך לחבור להורים. אנחנו כל הזמן מדברים על קנאביס, חייבים גם להדגיש את הקטע של האלכוהול והשימוש של אלכוהול עם בני נוער, בבינג', בשימוש במסיבות, במשהו פרמסיבי בחברה, זאת אומרת אנחנו צריכים באמת לחבור, אנחנו חוברים הרבה פעמים, משרדי הממשלה, אבל להמשיך ולהגביר וכמו שאמרת, ספורט, אלטרנטיביות לריקנות, הרבה פעמים שבני הנוער חווים. זהו.

לא רק ריקנות, הייתי גם מוסיף שני דברים, קודם כל, לגבי אלכוהול, הזכרתם, אני שייך לדור שאחותי, לא יכלה ללכת למקום מסוים, בכיתה י"ב. כן, הם שתו בירה, היום להיפך, זה צדיקים, זה חסידי אומות עולם, היום אנחנו לוקחים אותם כמודל, זה דבר אחד, השינוי שעברנו, כי אתה רואה את המתדלקים, לפני המסיבות ואתה רואה את הגילאים ואתה פשוט נחרד, אני מתל אביב, אני מסתכל וזה פשוט מזעזע ולכן אני אומר, להיפך, זה לא באמת, זאת אומרת, כולם היום כל כך חשופים ליידע, להבנה, לחומר הסברתי וזה קורה דווקא ביחס הפוך, זה הבנליזציה של הדבר הזה, אבל אני כן מסכים שזה הכול מתחיל בבית, אבל לעיתים המכשיר הזה שאנחנו מאוד אוהבים, כמובן, לתקוף, אני זה שינה לי את החיים לרעה, אין לי צל של ספק, אפרופו, אולימפיאדה, אנחנו אלופי עולם בהקלדה, זאת אומרת, אין לי שום ספק, אנחנו אלופים, אבל אתה רואה להורים, שבאמת, היום תחת לחץ, החיים המודרניים והדרישות והכפיות והתובנות ומה שרק אתם רוצים, אז כמה מכם כבר ראו ואני לא שופט, אם מישהו מכם עשה את זה, תעשו מה שאתם רוצים, כל אחד, אבל עגלות, אתה רואה עגלות עם תינוק והדבר הזה תקוע מול התינוק בעגלה ואז אתה אומר, כאילו, עד לאן, כאילו, עד כמה אפשר, כי זה נוח, זה נוח להורים, נתת את זה וקיבלת שקט וזה שקט, אבל אחרי זה, אתה מקבל את זה בגיל יותר מאוחר, שאותו ילד שקיבלת קצת שקט, אז ייפנו אליו איזו חברת טלגרס, כדי שיבוא וירכוש, אז זה בומרנג, זה חוזר אחר כך נגדך. כן, גברתי.

תודה רבה. מורן, מעמותת זיו נעורים.

הופה.

אהלן סימון.

ומיד אחר כך, כמובן, דוקטור ברק שפירא, התקציב לא יעבור, בלי שנשמע אותך.

מילה על העמותה, עמותת זיו נעורים, זו עמותה שהוקמה בשנת 2000, על ידי יוצאי שייטת 13, אנחנו מפעילים תוכנית התערבות ימית לנוער בסיכון, לזכר זיו לוי, זכרונו לברכה. אנחנו פועלים כבר 23 שנה, בכל הארץ, יש לנו 2,500 נערים ונערות, אנחנו עובדים, גם עם משרד החינוך, גם עם הרווחה, אנחנו עובדים עם הקהילה ואנחנו פוגשים את האוכלוסייה הזאתי, יום ביומו, ההתנהגויות בסיכון שאנחנו מנסים ואנחנו מצליחים גם להתמודד איתם, זה לא רק אלכוהול, לא רק שימושים, אנחנו עובדים גם עם מלכישוע ועם מעונות של הכסות שם, באמת, מגיע כבר לקצה הרצף. אנחנו פוגשים אותם, כבר בקהילה, אני מאוד מסכימה עם חבר הכנסת סימון דוידסון, בנוגע לספורט, אני מכירה את הדעה שלך, באמת, ילדים שהם פעילים - - -

אבל תסבירי ליושב ראש.

אני מכיר, שלחתם לי גם.

נכון, שלחנו.

אני קורא הכול.

יופי אני שמחה. שאני לא אשכח, אני גם רוצה להזמין את כל חברי הוועדה וכל מי שנוכח כאן ונוכחת בחדר, למרכזים המימיים שלנו, לבקר, לראות את הפעילות, לפגוש את הצוותים החינוכיים, לפגוש את שיטות הטיפוליות שלנו שאנחנו עובדים איתם, עם כל הרשויות ואני רוצה להגיד משהו מאוד מאוד חשבו, מה שאמרתי פה בנקודה, זו בעיה סבוכה, אתם כולכם מסתכלים על הטלפון, הטלפון יישאר פה, החוכמה היא, לתת לנוער, לילדים, כלים, איך להתמודד עם זה ואתה אמרת, אספת חפיסות סיגריות ולא השתמשת, זה בדיוק העניין, אנחנו פוגשים נוער ובעיקר, לצערי, אני עובדת בעיקר עם אוכלוסיות מוחלשות, שפוגש את הטלפון, יכול לבחור, או לא לבחור ואנחנו מפעילים תוכנית בלתי-פורמלית, אנחנו פועלים בתוך המסגרות הפורמליות, במטרה לתת פעילות בלתי פורמלית, מניעתית וגם טיפולית ובעיקר מניעתית, לאוכלוסיות שלא מקבלות את זה.

במסמך ששלחתי, מצוטט מאמר של פרופסור הראל פיש שגם הוזמן פה לוועדה, אני רק קוראת אותו, אני לא יודעת איך הוא נראה, אז אני לא יודעת, אם הוא כאן והוא מדבר על פעילות בלתי-פורמלית בכמה מאמרים, גם פעילות בלתי-פורמלית ובדגש, על פעילות גופנית, כמניעה וכטיפול. אנחנו עושים את זה, כרגע העמותה עצרה, אנחנו לא יכולים, יש המון המון צורך, המון המון פניות, יש לי רק בצפון, בסביבות ה-500 נערים ונערות, שאני לא יכולה לתת להם מענה וזה רק בגלל שאני עצרתי, אני חייה על תרומות ואני קוראת מפה, למדינה, לקחת חלק בבעיה הזאתי, הנוער שאני עובדת איתו הוא תוצר של תהליכים חברתיים ומדיניים של עשרות שנים. אני פועלת בתוך ואקום של המדינה, אני ועוד הרבה מהאנשים שפועלים פה ואני קוראת מפה למדינה, לתת יד.

אז קודם כל, דברי איתי אחרי זה, אנחנו בשיח כל הזמן, אבל אני מצאתי תקנה במשרד הרווחה, אצל מרגי, לא אגיד את הסכום, אבל סכום גדול מאוד של כסף, לנוער בסיכון ואנחנו עושים תוכניות מדהימות, גם עם הגל שלי, גם איתכם, גם עם המרכז הטניס הישראלי ואני מחפש עוד גופים ויש פתרונות עכשיו. התקציב הוא נוראי, אבל יש בשורה טובה, גילנו שיש שלושים מיליון שקל חדשים, לנוער בסיכון, דרך רשות המתנ"סים ואפשר להשתמש בזה, אז דברי איתי.

אני חוזרת על זה, אני מזמינה אותכם, אני מחכה לכם על המים.

זו באמת עמותה מדהימה.

כן, מזל שלמדתי לשחות.

לא צריך, יש אפודות.

יפה, אז חבל שלמדתי, הייתי חוסך, אבל לא משנה, יוזמה ברוכה ואני שמח שחבר הכנסת דוידסון פה נרתם, כמובן שאנחנו נשמח גם כן לסייע. משיח לא בא, אבל זכות הדיבור לדוקטור שפירא.

תודה רבה, חבר הכנסת ביסמוט. רק שתי הערות מבוססות ראיות על דברים שנאמרו פה. קודם כל, כבר דיברו פה על מאמרים של פרופסור הראל פיש, אכן היה מאמר שדיבר על הקורונה, הוא רק מבהיר שבזמן הקורונה, כנראה שהייתה ירידה בהתמכרות לסמים ואלכוהול ועלייה בהתמכרות למסכים, אז כמובן שהסוסים כבר עזבו את האורווה מזמן, לגבי טלפונים והדור הזה כבר - - -

ירידה בסמים ואלכוהול?

כן, הייתה ירידה כנראה.

מאיפה? אני ראיתי דוחות אחרים לגמרי, ראיתי עלייה מטורפת.

הנקודה היותר משמעותית היא ההתמכרות למסכים בתוך הדבר הזה, שתקופת הקורונה אכן העלתה את זה.

אז הייתה עלייה בהכול.

אין לי נתונים של 2022, אני מניח שזה מה - -

הנתונים של פיש באמת מראים ירידה, לגבי בני נוער, לגבי שימוש בקנאביס, אבל הנתונים האלה נאספו במאי עם החזרה מסגרים, זאת אומרת שהרבה מהילדים שאולי היו מעורבים בשימוש בסמים, לא חזרו למסגרות ולא נדגמו ולכן הנתונים האלה בסימן שאלה, אבל כן הייתה עלייה בנתונים של שימוש במסכים, עלייה מאוד דרסטית וגם הסיפור של האלכוהול.

זו הנקודה והנקודה השנייה, אם כבר דיברו פה , על באמת, טיפול במגזר החרדי, יצא מאמר לפני כמה זמן, של בל גבריאל פריד, שהראה את הצורך החשוב באמת, בעירוב של ראשי קהילות ורבנים, בתוך תחום הטיפול ולא רק במטופלים עצמם. חייבים לעשות את המעורבות הזאת, על מנת שכל המערכת הזאתי תפעל בצורה יותר טובה. עכשיו אני אלך לתחום שלי שזה תחום משרד הבריאות, כמובן, הוא לא גורם של אכיפה בתחום הסמים, הוא רגולטור יותר בתחום הזה, אבל אני מדבר יותר על הפרוצדורה, לא על המהות, באמת, דיברתם על העניין הזה של טלגרם ואיך הסמים שם נגישים, אנחנו רואים את זה, בלי יכולות סייבר אמיתיות, למשטרה ולגורמי האכיפה, לא יהיה ניתן לטפל בדבר הזה בצורה נכונה. עכשיו, משרד הבריאות, אנחנו מודעים לכך שחלק מהחומרים האלה ואני מדבר במיוחד בזמן האחרון, אנחנו מקבלים המון דיווחים על אופיואידים במרשם, אוקסיקונטין, מורפין, פנטניל, דברים שכאלה שהם ניתנים עם מרשם בבתי מרקחת ומגיעים איכשהו לבני נוער בבתי ספר וזה אחד הדברים שיותר מדאיגים אותנו עכשיו.

אני רק אחזור על דברים שעמיתי, דוקטור ברקוביץ אמר בפגישות הקודמות של הוועדה. אנחנו כרגע עובדים על תקנות ממשיות שיסייעו בעצם, בטיפול בבעיה הזאתי, המטרה שלנו היא הפחתה של השימוש ברעה בתרופות מרשם, גם בבני נוער וגם במבוגרים. כמובן שדוקטור רושקה, ציינה פה את העניין של מעקב, אנחנו נותנים בעצם, את האפשרות, דרך בתי מרקחת, לבצע מעקב על אנשים שרוכשים את התרופות האלה, אנחנו מעלים את גיל הניפוק, מגיל 16, לגיל 18, כלומר, בני נוער לא יוכלו לקבל את התכשירים האלה במרשם, מרשם ידני, מרשם אלקטרוני, הם יצטרכו כמובן, איזה אפוטרופוס, או מישהו מבוגר שילווה אותם ואנחנו עשינו עוד תקנות אחרות שקשורות בעצם, להקמת מערכות ניטור מבתי המרקחת, לקופות החולים ואנחנו מקווים שקופות החולים יתאפשר להם לזהות אנשים עם הפרעות שימוש ולא משנה מה גילם וכמובן, להתחיל בטיפול מקופת החולים ולסייע בעצם, בהפחתה של השימוש לרעה.

תודה רבה.

אני יכולה רק להגיד מילה על השלושים מיליון, כי אנחנו, משרד הרווחה, אני כן רוצה, קודם כל, להצטרף לעניין של בניית אלטרנטיבות ובניית חוסן נפשי. אנחנו עובדים, יש לנו, לא מעט יחידות, אבל עדיין חסרים, גם בחברה הערבית וגם בחברה החרדית, אנחנו מעוניינים לפתוח עוד, מסכימים לגמרי, אנחנו עובדים עם עמותות, לא רק עם העמותה של הים, עם עמותות שונות, אבל כן להגיד שהתקציב שלנו כן חסר, זאת אומרת, היינו רוצים לפתח עוד, לגבי בני הנוער וטיפול בבני נוער זה חשוב לי ככה להגיד.

המיזם משותף זה עובד וזה עובד טוב וצריך, פשוט לעשות את זה יותר מהר, יותר קל, יש עמותות מדהימות, מדהימות.

נכון, אנחנו עובדים איתם.

תאמין לי, עמותות עושות הרבה יותר טוב, מהמדינה, הרבה יותר טוב.

המדינה גם עובדת איתם הרבה פעמים.

אחד לא סותר את השני. בזום, ליבי לוי, מועצת ארגוני הילדים והנוער, יצאה, אוקי. אני חושב שרוני ומוריה רצו לומר משהו, בבקשה.

רק רציתי באמת להוסיף על העניין של הזמינות שיש לסמים ואלכוהול, בעיקר סמים אצל בני נוער. אני בתור בת נוער שאני הולכת ברחוב בעיר שלי, או בערים אחרות, אני רואה פליירים, מדבקות כזה, על כל מיני דברים, עם ברקודים שאני יכולה פשוט לסרוק ולהשיג דרכם קנאביס וכל מיני סוגים אחרים של סמים, מה שהופך את זה לנורא נגיש וגם שמפרסמים עם מספרי טלפון, מה שגורם לזה להיות נגיש, גם לילדים שלאו דווקא יש להם טלפון, שהם נגיד מבקשים עכשיו מחברים שלהם, או כל מיני דברים כאלה, זה הופך את זה פשוט, כאילו הזמינות והגישה של בני נוער וילדים, לסמים, היא פשוט מטורפת, כי אם אני עכשיו יכולה לעבור ברחוב, אני אפילו לא צריכה שישלחו לי הודעה, אני לא צריכה להיכנס לטלגרס, אני לא צריכה שום דבר, מספיק שאני רואה פלייר ברחוב, אני אומרת איזה מעניין, אני אסרוק את הברקוד ואני אראה מה זה, זה כבר נותן לי את הגישה לזה וזה גם משהו שצריך להתייחס אליו, כי זה פשוט נמצא בכל מקום, אני רואה את זה באמת, בכל מקום, כל פינה שנייה ברחוב שאני הולכת, אני רואה עוד פלייר כזה, עוד מדבקה, עוד משהו.

עוד משהו שרציתי להוסיף שאני חושבת שכל הנושא הזה של באמת, הסיבות למה בני נוער משתמשים בסמים ואלכוהול, צריך באמת לשאול, לא רק אותנו, עוד בני נוער, בעיקר בני נוער שבאמת משתמשים בסמים ואלכוהול, למרות שהם לדעתי, הם נמצאים בפחד נורא נורא גדול לדבר על זה, אבל זה גם עניין אחר. לשאול בני נוער שהשתמשו בעבר, לשאול בני נוער שחושבים שזה מגניב והם חושבים על לנסות, לדבר עם טווח גדול של גילאים, כי חוץ מהם, אף אחד באמת, לא יכול לדעת, מה הסיבות שהם עושים את זה. אני שמעתי מבני נוער שאני מכירה, ששאלתי אותם, למה אתם משתמשים בסמים ואלכוהול ומעשנים ולמה אתם עושים את זה לעצמכם, אמרו לי, מילה אחת, בעיות בבית, בעיות בבית ספר, בעיות עם חברים, זה פשוט מגיע מכל כך הרבה גורמים, בהרבה דברים שלא נמצאים בשיח היומיומי, לא עם המורים ולא עם המבוגרים ולא עם ההורים, בעיקר לא עם ההורים, שזה יוצר בעיה נורא נורא גדולה וזה גם מונע מהמבוגרים, בעצם, לבוא ולעזור ולמנוע ולעזור במקרים של התמכרויות וכל מיני דברים כאלה.

עוד נושא שרציתי לעלות, זה שאני חייבת להגיד שגם יצא לי לדבר על זה עם חברות שלי, לפני כמה שנים, על זה שחברה שלי החליטה שהיא רוצה באמת, דיברה על להשתמש בסמים ואלכוהול וכל הדברים האלה ואנחנו בתור חברות שלה, מצאנו את עצמנו, חסרות אונים, כי לא היה לנו שום דרך ושום רעיון, איך אנחנו אמורות לעזור לה בסיטואציה הזאת, לא ידענו למי לפנות, אם לפנות להורים שלה, לפנות לבית הספר ואולי אם אנחנו נפנה, היא לא תדבר איתנו וזה יחמיר, שזה גם נושא שהרבה מאוד בני נוער שלא מעשנים דווקא, או לא שותים, מתמודדים איתו, כי הם נמצאים בחוסר אונים מול החברים שלהם והם רוצים לעזור אבל לא יודעים איך, אז זה גם דבר שצריך להתייחס אליו לדעתי, להכניס אותו באמת, גם לנושא של המניעה, כי בני נוער, יותר לבני נוער, ממבוגרים.

תודה, רק שאלה אחת, תישארי איתנו רגע, לפני שאנחנו עוברים לנציג שיקבל פה את השאלה המתבקשת, על הקלות הבלתי נסבלת של הרכישה, או של הנגישות לסם ואנחנו נראה, באמת, אם המשרד לביטחון לאומי, רב פקד עודד מזרחי, שייתן לנו תשובות, גם אם זה לא בדיוק התחום של עיסוקו כנראה. אני רוצה לשאול אותך שאלה, אמרת באמת על הלחץ ואני רוצה לשאול, עם יד על הלב, הרי זה חברות שלך, את מכירה כאלה שמשמשים, בין אם זה אלכוהול, סיגריה, קנאביס, לא משנה מה, כל מה שמנית קודם, זה באמת סיבה, או שזה תירוץ?

זה באמת באמת, תלוי במקרה, יש כאלה שבאמת אמרו - - -

לא, לדעתך, את מכירה אותן, את רואה את החיים, מה את חושבת, האם זה לא כאילו, אני עושה את זה, כי זה כאילו, סליחה על הביטוי, מגניב ואז מצאתי איזה דרך לתת לזה סיבה ואני משליך את האחריות על מישהו אחר, אני שואל?

חברות וחברים שלי שאני מכירה אישית, אני חושבת שבאמת, התנסו בסמים ואלכוהול ובעישון, באמת, יצאו מנקודת הנחה שזה מה שיעזור להם, הם יצאו מנקודת הנחה שזה הפתרון האחרון שיש להם להציע לעצמם, כי הם באמת, או שהם לא ידעו להתמודד עם הלחץ וכל הדיבור הזה, על כמה שאלכוהול זה מנקה את הראש וכמה שסמים זה מרגיע וכמה שעישון עוזר בהפגת לחץ, שזה שיח שהוא באמת, הוא כאילו, הוא בכל מקום, כמו שאמרנו קודם, שזה גם בסדרות ובטלוויזיה וברשתות החברתיות וזה מסרים שמחלחלים ואז בני נוער אומרים, אני לא מצליח לפנות להורים שלי, כי אני לא סומך עליהם מספיק, או אני לא פונה למורים שלי, כי אני מפחד שיתפסו עליי, כל מיני דברים כאלה שגורמים להם לחפש פתרונות במקומות אחרים, לאו דווקא בתור תירוץ, יותר ממקום של, אני צריך חברה.

תודה, תודה רבה, גם יש עוד דבר שהייתי רוצה לשאול, אבל פה, החברים כאן בוועדה יכולים אולי לתת את התשובה, זה גם עד כמה באמת ההורים עצמם, או המורים, לצורך העניין, מגלים עניין, עוקבים, שואלים, תוהים, מתעניינים, או שזה פשוט עובר ככה?

זה הרבה פעמים יושב גם על כאב ועל פתרון של מצוקות. אני חייבת להגיד שהרבה פעמים דיברת על הבית, שאנחנו מדברים על רצף, אם הורים שמים לב ועוקבים ובודקים ורואים את הילד שלהם, הם אמורים לראות את ההתדרדרות במדרון החלקלק הזה וזה מאוד מאוד חשוב.

תודה.

אני חייבת להגיד, גם הורים ומורים, לא יודעים איך להתמודד עם זה, הרבה מורים בבתי ספר, מעלימים עין על עישון ושתייה ובפתח בית הספר, כי הם באמת, לא יודעים איך לגשת לאותם תלמידים, הם לא יודעים, איך לגרום לזה שהתלמידים ייראו שהם באים ממקום של לעזור ולתת תמיכה ולא ממקום של כעס ונזיפה ועכשיו, אני אסבך אותך ואני אספר להורים שלך וגם ההורים לא יודעים איך להתמודד עם זה, כי עכשיו זה גם קשה לראות את הילד שלך מגיע למקומות כאלה בגיל צעיר, כי זה באמת משהו שגם מכניס הרבה הורים לשוק ולסוג של קיפאון כזה ומונע מהם לפעול.

אני חושב שאת פה שמה אצבע על הבעיה הגדולה, זה העניין של חוסר אונים, מה זה שווה לזהות, מה זה שווה לדעת, מה זה שווה להסביר, אם כאשר יש בעיה, יש חוסר אונים ולא יודעים. את רוצה אולי להגיב, משרד החינוך לדברים שנאמרו זה עתה, כי זה מעניין. האם באמת מורה בישראל, רואה את הבעיה ואומר, אוקי, מה אני עושה, אני לא יודע מה לעשות.

אני מניחה שיש גם כאלה ויש גם הרבה אחרים, שכן יודעים איך להתמודד עם הבעיה.

מה הם עושים?

קודם כל, אנחנו משקיעים הרבה מאוד משאבים, לחזק את הכוחות של המורים, כן לדבר על הדבר הזה. צריך להבין, באמת, לגעת בסוגייה של שתיית אלכוהול, הרבה פעמים המורים עצמם, נמצאים במקום אמביוולנטי, כי הם פוגשים את התופעה הזו גם עם הילדים שלהם והרבה פעמים הם אומרים, מה אני כבר יכול לשנות, אז אנחנו כן עובדים על המסוגלות שלהם ויש לנו תוכנית שנקראת 'שלושה שבילים', על כל הצדדים לסיפור שהמטרה שלה היא בעצם, לחזק את הכוחות של המורים, כן להיות בשיח עם הילדים, סביב הדבר הזה. עכשיו, יש לנו חוזרי מנכ"ל שמנחים את הצוותים, איך פועלים ומה עושים וגם את איסור עישון ובוודאי איסור שתייה בגבולות בית הספר ומה קורה עם נער שנתפס מעשן, או עובר על העבירה הזאת, שהרעיון הוא, פעם אחת, פן ענישתי משמעתי ופעם שנייה, באמת, לנסות ולברר עם הילד, מה הסיבה ולהפנות לטיפול בקהילה. אז הדבר הוא בשני צירים, פעם אחת של באמת, הפרה של כללי מסגרת בית הספר, פעם שנייה, טיפול. אנחנו משקעים הרבה מאד משאבים, גם באיתור וזיהוי, זאת אומרת, גם באיתור וזיהוי של ילדים שנמצאים ושותים, אנחנו מכירים את כל הטריקים, אנחנו עושים המון המון הסברות למורים.

יש לנו בתוך בתי הספר מב"סים שזה דמוי תפקיד ייעודי, למניעת שימוש לרעה בסמים ואלכוהול, שהמשרד פה שם תקציב לאיש מקצוע ספציפי, בנוסף לתפקידים שלו, גם עושה את הדבר הזה, כדי להגביר את הידע ואת המודעות, של צוותי החינוך ושל ההורים לדבר הזה. אנחנו עושים הרצאות להורים כדי להגביר את הידע ואת המודעות שלהם, לזהות וגם מה לעשות שפונים. יש הרבה מאוד עבודה, כמו שאתה רואה ואנחנו עושים המון המון פעולות, אנחנו כל הזמן מתעדכנים, כל הזמן משכללים את המיומנויות ואת העשייה, אבל זה מאוד מאתגר, המציאות מאוד מאתגרת.

אני לא יודע מתי פעם אחרונה הייתם בבית ספר, בבית ספר מעשנים ויש כל מיני מקומות שהם מוצאים בעצמם וצר לי להגיד, אני מאוד מאוד מעריך את העבודה של משרד החינוך ואני גם בוועדת חינוך יושב כל היום, זה לא עובד, זה לא מצליח, המספרים עולים ועולים וזה עולה דרמטית.

נכון.

וצריכים לעשות, כמו שאמרתי, שינוי בחשיבה, צריכים לעבוד אחרת וצריכים ללמוד ממה שקורה בעולם והייתי מאוד שמח לקבל נתונים, כמו שדיברתי על הונגריה, מה קורה בעולם? בוא ניקח מדינה שדומה למדינת ישראל ונראה, איך עשו את זה שם, כי פה, זה לא מצליח, הרבה יותר ילדים משתמשים בסמים ובאלכוהול וזה דרמטי במדינת ישראל ואנחנו מדברים על תוכניות ועל מחקרים, זה לא עובד, בואו נעשה מחשבה, איך זה יכול לעבוד, תוכניות אחרות.

אתה נגעת קודם שדיברת על הרשות למלחמה בסמים, אני חושבת שבאמת - - -

נכון, כואב הלב על מה שקרה עם הרשות הזאת, הייתה אחלה רשות.

אז צריך לחזור, היום יש את ה- - -

לא קיימת, איזה קיימת.

היום יש את הוועדה הבין-משרדית במשרד ראש הממשלה, שמנסה לכנס את כולם ולייצר איזושהי עבודה ואיזושהי המלצה, צריך לחזור שוב לשולחן עגול, עם כל השותפים, כדי לחשוב באמת ברמה הלאומית.

תודה, נמשיך. חבר הכנסת, סימון מושיאשוילי, בבקשה, נשמח לשמוע אותך.

אני לא חושב שראוי להפיל את הכול על משרד החינוך, אני לא חושב, אחד, מבחינה טכנית זה כבר טענה צדדית שמורה, או מורה, עם כיתה בת שלושים תלמידים, יכולה לזהות את זה, חייבים לחשוב מחוץ לקופסא ומה שחברי סימון הציע קודם, באמת, לחשוב מחוץ לקופסא, לראות מה כן עושים במדינות אחרות, יש פעילויות של אחר הצוהריים, יש דוגמא, במגזר החרדי שממנו אני מגיע אז בחורים נמצאים בישיבות עד שעה מאוחרת, יש להם הפסקה מאחת עד שלוש ורבע, הם נשארים באותה מסגרת, ארוחת צוהריים, ישנים שם, ממשיכים בלימודים שלהם, עד השעה תשע.

המגזר החרדי זה המגזר שמחזיק את האחוז הגבוה ביותר של נוער מחוץ למסגרות מוסדרות, עדיין צריך לחשוב לא רק להחזיק אותם.

אני חובש כיפה ואני לא מגיע מהמגזר החרדי, חזרתי בתשובה כבר לפני הצבא ואחרי הצבא קצת המשכתי עם זה עוד צעד וחבשתי כיפה שחורה.

28 אחוז.

אני מכיר את שני הצדדים, בסדר, גם את יודעת, כמותית, אנחנו צריכים לדבר על דברים - - -

זה לא מדויק, אני חייב לעצור, זה ממש לא מדויק, כי יש מסגרות פרטיות שבכלל לא מדווחות והם מופיעים אצלנו, בנוער בסיכון, אוטומטית בפלט, תן דוגמא לכל הקנאים, הם לא רשומים במשרד החינוך, הם אוטומטית מופיעים אצלנו בדיווחים, כנוער בסיכון, כנוער שלא לומד.

עדיין, אני בתוך השטח, פוגשת יותר ויותר נוער חרדי, נואש.

מה זה נואש? מה כוונתך לנואש?

אתה יודע מה, לא הנוער נואש, מנהלי המסגרות, הרווחה שפונים אליי, נואשים.

אז יכול להיות שהם מחפשים תקציבים, בסדר, עוד פעם זה - - -

אבל זה גם קיים, אנחנו לא יכולים להגיד שלא קיים.

וודאי, אף אחד לא מתכחש לזה.

המספר 28 אחוז הוא וואו.

אתה צודק, מסגרות רשמיות, יש לזה ערך.

ישבתי בוועדה לזכויות הילד ואז הם אמרו, מה אנחנו יכולים לעשות, להגביל את אותם ילדים מלהיכנס לתכנים אסורים, אז גברת שישבה שם שלא שומרת מצוות, אומרת, שייקראו ספרים, מספיק עם האינטרנט, אז אני לחשתי לה באוזן, אם אני כחובש כיפה אומר את זה, אז אווי ואווי, אז אני מכיר את כל הצדדים, את צודקת, אני רואה את השטח, הן באוכלוסייה החרדית והן באוכלוסייה שאיננה חרדית, הכיפות הסרוגות ואלה שהם לא שומרים על מצוות.

זה בעיה שהיא חוצה את כל המגזרים.

אמרנו את זה כבר בדברי הפתיח, עוד לפני שהקשבתי לכם, היושב ראש אמר את זה בהתחלה, ראינו את זה כבר בסיור שלנו בכפר איזון.

אני לא מסנגר על משרד החינוך, אבל - - -

קודם כל, אתה יכול, מגיע להם , הכול בסדר.

ולהפיל את הכול עליהם, היא מזהה, או שהוא מזהה, או שלא מזהה, כיתה עם שלושים ילדים זה דיי קשה ולפעמים גם המורה, אחרי יום שלם, או שבוע, אומר, די, אני רוצה קצת לעשות לבייתי.

בבקשה, זכות הדיבור.

שלום לכולם, שמי רויטל ואני מפקחת על הצוותים הטיפוליים במשרד העבודה, בתי הספר המקצועיים. אני רוצה לומר שאחד הכלים שיש ברשותנו שהם יעילים ושאנחנו עושים אותם יומיום, זה אהבה ולגרום להם - -

סליחה?

אהבה, אהבה לילדים ולגרום להם שייכות ולראות אותם בגובה העיניים ולנהל שיח פתוח, מעצים ולתת להם המון כלים, הן לחוסן והן באמת, לשעות הפנאי שלהם שזה אחד הקשיים הגדולים, כי בשעות הפנאי, שם קורים הקשיים. גם החיבור למקומות תעסוקה, גם החיבור לספורט וגם החיבור לתנועות נוער, הן כלים שמאוד עוזרים לנו. אנחנו ממש משתדלים לייצר להם חוויות חיוביות, עם תמונת עתיד ואופק כדי שיהיה להם להבין ולראות, מה הם יכולים להרוויח, מה הם יכולים לקבל ולאן העתיד שלהם יכול להגיע, מפגישים אותם המון עם בוגרים מצליחים ולא דווקא אלה בטופ, עם בוגרים כמוהם שעברו תהליך והתמודדו ולאן הם הגיעו, עם עבודה קשה. כן מפגישים אותם, גם עם חברים שמעשנים, או לא מעשנים ומנהלים שיח בגובה העיניים. אחד הדברים החשובים ביותר זה להכשיר את הצוות, שלא יתעלם, שלא יפחד, שיידע להסתכל על זה בעיניים פקוחות ולדעת לתת מענה, שהוא קשר אישי משמעותי, להיות עבור הילד הזה, מבוגר אחראי שאפשר לסמוך עליו, לדבר איתו ולהגיע איתו לעומקים, על הכאב, על הקשיים, על הפחדים וגם לשמוע את זה שהילדים אומרים, זה עוזר לי, זה מרגיע אותי, זה גורם לי להיות רגוע יותר, בזכות זה אני בכלל מגיע לבית הספר ומצליח לתפקד וכן, יש הרבה ילדים שהם במצוקות מאוד מאוד גדולות, הן מצוקות משפחתיות, הן מצוקות כלכליות, הן אכזבות מאהבה, אין לכם מושג, כמה ילדים מתמודדים עם חוויות קשות של כאב.

אני רוצה בנקודה הזאת, הערה, אתמול קראתי, אני לא זוכר איפה זה היה, אולי עיריית הרצלייה, אבל אחת מהרשויות המקומיות, פתחה קו שילד, או ילדה, במערכת החינוך, מחרימים אותם, אז עשו קו פתוח זה פיילוט אולי משהו ראשוני, זה דבר נפלא, שמחרימים אותם בכיתה, או אהבה, אני לא יודע.

לכל ילד חייב להיות דמות משמעותית בבית הספר, מבוגר משמעותי, דמות שבאמת, הוא יכול לנהל איתה שיח ויש הקפדה וסדירות בעניין של שיחות אישיות משמעותיות והכי חשוב, בגובה העיניים, עם הרבה אכפתיות ואהבה, לא לבוא עם איזה מסרים של אסור, אלא הסברה לעומק, של מה ההשלכות של זה ואתה בסוף בוחר, כי בסוף הם בוחרים, ברגע שמעבירים אליהם איזושהי אחריות, זה החיים שלך וליד זה את תמונת העתיד הברורה, בנוסף לחבר אותם אחר הצוהריים, לפעילויות פנאי, בלי זה אנחנו לא יכולים.

תודה. אז בואי יפה אני מקשיב וזה באמת המודל של הוועדה הזו ועדיין, יש קווים אדומים וזה הזמן שעוברים אליך, רב פקד עודד מזרחי.

אמרת נכון קודם, זה לא התחום שלי הסייבר, אני קצין הדרכה של ויש לי כמה דברים לומר פה, נגעתם בדברים הבאמת, הבסיסיים והנכונים, שזה תחום המניעה שבמניעה, ניתן לעשות המון, כן, אבל אנחנו משדרים לנוער בשתי קולות במדינה, מצד אחד, אנחנו מריצים, הופכים את העבירה של שימוש בקנאביס, כעבירה של קנס והקטינים רואים את זה ואז אנחנו מקבלים לפלאפונים שלנו, בלי הפסקה, הודעות על רכישה של סמים. המשטרה כן מטפלת בזה, יחידות הימ"ר מטפלות בזה, נוער חשיפה מטפל בזה. אני חושב, מתוך כל מה ששמעתי פה, המכשירים האלה, לא רק לא יעזבו אותנו, הם גם ישתכללו הרבה יותר ואנחנו גם אולי לא נראה אותם בעתיד, כלומר אנחנו נראה את הכול, אולי במשקפיים, אנחנו צריכים לקבל את זה שזה פה.

אני חושב שאנחנו צריכים לעבוד כמו שעושים, באמת, במשרד החינוך ובגופים אחרים וגופים עמותות שאנחנו היינו עובדים איתם ומסייעים לקטינים, לצאת באמת מהסמים ולגייס אותם ליחידות קרביות, לעבוד גם בצורה הזו ומצד שני, אני חושב שההרתעה שלנו, במדינה, בהרבה מאוד נושאים, איבדה, נעלמה ואנחנו צריכים להחמיר, אמנם בהרתעה, צריכים באמת, לקחת את העבירות הנכונות שבהם להחמיר, בכדי ליצור הרתעה ומצד שני, להמשיך עם כל הנושא של המניעה וכשמטפלים בקטינים, צריכים לקחת את זה בפינצטה ולדעת בדיוק, מה עושים עם כל קטין וקטין ודיברה פה, על אהבה נכזבת ועל כישלון ועל רצון לספק את ההורים בציונים, ממיליון ואחת סיבות, משתמשים בסמים ואומרים, מה יעשו לנו? לא יעשו לנו כלום, אז צריכים לחשוב על זה, אנחנו צריכים, כמובן, מניעה. משטרת ישראל היא בעצם, התחנה הסופית שהקטין מגיע אליה, שכבר אנחנו יודעים, שהוא השתמש בסמים, היום כבר כמעט לא ניתן לעשות עם זה כלום, כי אנחנו לא פותחים לו גם תיק פלילי, שולחים אותו לטיפול אמנם, אבל – זה בעיה.

אבל זה יוצר גם כן בעיה אחרת, כי אז באמת, מגיע לקטין - - -

צריך כמדינה לחשוב, איך אנחנו משלבים את מה שאני מבין שאתה נגד, אבל בסדר - -

כן, מותר לי, נכון?

וודאי, וודאי, כן, כן, אני חושב שאני איתך.

היינו, אגב, בכפר איזון ושמענו את הצעירים שם וראינו שזה לא כזה תמים.

איך משלבים את הנושא של השימוש בסמים, שהאבא עכשיו יושב ומעשן ואומר, אני לא מדבר על רפואי, אני מדבר על שימוש לא חוקי בסם, ליד הילדים שלו והוא אומר, טוב, מה יעשו לי? משטרת ישראל, לעניין המשטרה, אנחנו כן נכנסים בפנים, כן בודקים בטלפונים, כלומר, מנסים להגיע לאותם אנשים שמפרסמים ומגיעים אלינו, בטלפון שלי גם כן יש.

כן, אבל רק להראות לכם, עד כמה הכול סבוך, עד כמה הכול מורכב, שגם שאתה עושה את העבודה, אז הגעת לאותו צעיר ואז אתה רוצה כמובן, להתחקות ולראות איך זה מגיע ואז אתה מלמד את הצעיר, במירכאות למכור את החבר שלו, כי מהחברים ואז אתה כאילו, סוג של מלשן, הכול זה בעיה בבעיה בבעיה, בתחום החינוך.

אנחנו לא יכולים לחקור את הצעיר.

אתה יכול, אתה יכול, אתה לוקח את ההורה איתך, אתה יכול.

על שימוש בקאנביס?

כן, אתה לא יכול? אתה יכול, אתה חייב, ברור שאתה יכול . בבקשה, אריאל כדורי, נמצא איתנו, אני פשוט חייב ללכת להצביע ופה, באופן טבעי, סימון חייב לנהל פה את הוועדה הזו.

(היו"ר סימון דוידסון)

כן, בבקשה.

טוב, דוקטור אריאל כדורי, אחראי על תחום פיתוח היידע ברשות לביטחון קהילתי.

זה הרשות?

כן, בגלגול החדש.

זה הגלגול החדש של הרשות. אתה יכול גם להגיד לנו, אתה יודע את התקציב?

אני יכול להגיע בערך, אבל זה לא נתון מוסמך.

בערך?

100 מיליון, פחות, או יותר.

כמה היה התקציב בשנים הקודמות?

אני לא הייתי ברשות אז אני לא יודע. אז אני הייתי רוצה לחדד, או להעיר הערה אחת בקול. אז באמת, מתוקף תפקידי כפתוח יידע, אז אפשר להגיד שהספרות המקצועית, עשירה, עשירה מאוד בגורמי סיכון וחוסן, כהתנהגויות סיכון וחלק מהדברים כאן באמת, נאמרו, לרבות גם המענים, יש המון התערבויות שאפשר להגיד, התוכניות האלו אכן יעילות, למניעת סיכון. בסופו של דבר, אני חושב שהייחוד שהרשות לצורך העניין, מתיימרת להיות, לא תמיד זה אפשרי, זה תפיסת ההפעלה, בסופו של דבר, יש לך הרבה מענים, בחינוך, בקהילה, אז תפיסת ההפעלה היא אומרת, שהיא צריכה להיגזר מתוך תפיסה אקולוגית, כדי להתמודד עם תופעה חברתית כזו, או אחרת, כרגע, לצורך העניין, עם סמים, ההתמודדות היא חייבת להיות, בכל אחד מההקשרים שמקיפים את הפרט, גם מענים בפרט, בית ספר, קהילה, משפחה, קבוצת תושבים, ברגע שאנחנו מזהים ואנחנו יודעים לזהות, מהם גורמי הסיכון והחוסן, אנחנו מצליחים לתת מענים, אז זה משהו בעצם שהרשות מתיימרת לעשות, בהצלחה, פחות בהצלחה, זה לא המקום כרגע להגיד.

לצד המענים שאנחנו יודעים לתת, או צריכים לתת, אנחנו גם ממליצים על מנגנוני עבודה ואמרו פה מקודם והיה לי צר, כי זה דברים שאנחנו מתיימרים לעשות, זה הנושא של למשל, קואליציות קהילתיות, מה שנקרא עבודת הוועדות, לשבת כל רשות מקומית, הלכה למעשה, יש עבודת וועדות שנציגים, אנשי מפתח, מקבלי החלטות, מכל קשתות תחומי העניין, רווחה, חינוך, אכיפה, ברשות, גם ראש העיר/מנכ"ל, שיושבים ויש להם מנדט לקבל החלטות. היופי הזה שדברים לא נופלים בין הכיסאות, יש שפה אחידה, יש ארגון משאבים וזה גם הכוח, לצורך העניין של הרשות. אז בסופו של דבר, המענים שנאמרו פה, כמובן, אני שותף להכול, גורמי החוסן והסיכון, כמובן, ידועים, רק הרעיון הוא לייצר תפיסה הוליסטית ואקולוגית. דיברו פה על החשיבות של המערכה הבלתי-פורמלית, אין ספק, אבל כמה שתשקיע בילד, בשחייה וכל הדברים שנותנים סיפוק לריגושים שיש בו, מגיע הביתה והאבא אומר לו מסרים הפוכים, העבודה יורדת לטמיון, אין מה לעשות, צריך לייצר פה איזשהו תפיסה הוליסטית ומילה אחת לסיום, הרבה פעמים אנחנו מתיימרים לקחת את מה שקורה בעולם, אז אחד הדברים שהרבה פעמים נוהגים להגיד, בוא נראה מה קרה באיסלנד, איסלנד, כולם מכירים את המודל, אבל צריך לזכור שהרבה מדינות, הרי אם זה מודל כל כך מוצלח, רוצים גם להעתיק, לא רק ישראל וזה נכשל, למה זה נכשל? כמו המון המון סיבות, יש אלמנטים תרבותיים, נגיד אצלנו בארץ, תקציב זה מנהיגות שהיא קריטית להצלחה והיא לא כל כך מגויסת, אני מדבר על ראשי ערים ודברים כאלו, שותפויות בין משרדי הממשלה, אז כאילו, הידע קיים, אבל הפרקטיקה ולהוציא את זה לפועל, שמה אנחנו צריכים רק להשתפר.

אני אסביר לך רגע על איסלנד, אני מכיר מצוין את התוכנית הזאתי, אני באתי מעולם הספורט, אם לא הבנת את זה, אז איסלנד, אנחנו לא יכולים להיות דומים לאיסלנד, כי כדי להגיע לתוכנית איסלנד, צריכים להשקיע בסביבות, 30 מיליארד שקל, קודם כל, רק בתשתיות כדי להיות קרובים לעולם הזה. מה שקרה באיסלנד זה ש-70 אחוז מהאנשים שעוסקים בכל התוכניות זה מתנדבים, מתנדבים, זאת אומרת, קבוצות ספורט, למשל, כדורגל, אתה יודע מה קורה עם כדורגל באיסלנד? זה מטורף, כל בנאדם חמישי באיסלנד, מאמן כדורגל, הזיה, אבל הם מתנדבים, זה הורים, זה דודים, זה אנשים מבוגרים, אין לנו את תרבות ההתנדבות, במדינת ישראל, שיש באיסלנד למשל, אבל עדיין, אפשר לקחת, אי אפשר לעשות את זה מדויק.

לקחת את העקרונות.

לקחת את העקרונות וזה מה שאמרתי, מדינה בפלסטר, זה ביטוי שאני אוהב אותו, דווקא עכשיו אני הולך אתו כל הזמן, אנחנו מדינה בפלסטר. עכשיו פה מדברים על סמים ואלכוהול, אבל בכל וועדה שאתה תלך, אתה תבין שאנחנו מדינה בפלסטר, תלך תדבר עם גני ילדים, תדבר על מטפלות, דבר על סייעות, תדבר על צהרונים, זו מדינה בפלסטר, לא מסתכלים קדימה והדבר הזה, זה אחד הפצצות הכי גדולות שיש בחברה שלנו. ואנחנו מבינים את זה, אבל אנחנו, לא תמיד יודעים מה לעשות כדי להצליח ויש אנשים מדהימים, גם ברשות, גם במשרד החינוך, מדהימים, אבל בסוף, צריך לעגן את כל הדבר הזה, בגלל זה ביקשתי, גם מהוועדה, צריך לעשות שולחן עגול, לא עם הרבה אנשים, אתם צריכים להוביל את זה, הרשות, אתם צריכים להוביל את הדבר הזה, אתם צריכים, לא שאני אוביל, אתם צריכים להוביל את זה, לבוא לדרוש את זה, בוא נעשה שולחן עגול, עם הרווחה, עם משרד הספורט, עם תנועות נוער, אפשר להגיע, יש כל כך, אני בשנתיים שאני בכנסת, אני גיליתי שיש עמותות מזה מדהימות, זה מרגש להכיר, אם היית הולך לזיו נעורים, אני מציע לך ללכת לשם, בתור נציג של הרשות, לך לעמותה הזאת, תסתכל בעיניים של אנשים שמנהלים אותה, אתה לא תאמין איזה אנשים אלו ואיך הם נוגעים, לא רק הם, יש עוד הרבה אחרים, איך הם נוגעים בילדים, המורים לא יכולים לעשות את זה, ההורים כבר מרימים ידיים, הם יכולים לעשות את זה ותמיד אני אומר, זה כסף קטן שעושה שינוי גדול, כי כל שקל שאנחנו נשקיע בדברים האלו, אנחנו נחסוך פי עשר בעתיד, עם אותם ילדים, זה השקפת העולם שלי ובגלל זה אני מנסה לתרום, כמה שיותר אנשים לעולם הזה. מי יש לנו עכשיו?

עדי נעמת מהמועצה לשלום הילד. אני עורכת דין ומנהלת תוכנית פרלמנט הנוער במועצה ואני רוצה רגע להתחיל בציטוט קצר, של הנערים והנערות שאנחנו שומעים אותם, זה ממש נאמר לפני חודש וחצי. "לא מבינים אותנו מספיק ולא מה שעובר עלינו" ויש ייאוש גדול בין בני נוער ושמענו מהם עוד הרבה, גם על דברים שעלו פה, גם מהלחץ מהלימודים ובעיות במשפחה וכל זה היה במסגרת, הליך, אגב, שאנחנו עושים, על עולם הפנאי של ילדים ונוער, שומעים מנוער בדואי מרהט ונוער מבאר שבע, אנחנו שומעים אותם, מה הם אומרים ישירות ואפשר ללמוד, גם מהציטוט, אמנם הקצר הזה, אבל גם מדיאלוגים נוספים שאנחנו עושים עם הנוער ומפניות שאנחנו מקבלים מהמועצה לשלום הילד, למרכז הפניות שלנו שבאמת, הדרך הכי טובה, להכיר את מציאות החיים שלהם, את הסיבות, לדבר איתם ישירות ונאמר פה וגם אדוני אמרת את זה, שצריך לבנות תוכניות חדשות, עם כיוון שונה ובשביל זה, צריך לעשות את זה ביחד עם הנוער, כי גם שאנחנו רוצים, בהקשרים האלה, לעשות מניעה והסברה וצריך להתמקד במניעה והסברה, אז כדי שזה יעבוד, כדי שהם יבינו את המסרים האלה, כמו שאמרו גם הנערות שבצורה שבני הנוער יבינו אותה, זה חייב להיות איתם ואנחנו בפרלמנט הנוער זו בעצם תוכנית שאנחנו יזמנו, בשיתוף של בני נוער, בעיצוב קביעת מדיניות. אנחנו מקיימים גם השנה עם משרד הבריאות, הליך, בהקשר אחר, אבל גם אנחנו מדברים איתם, על עולם הפנאי של ילדים ונוער ובסוף, אנחנו שומעים כל פעם מחדש, בהליכים שאנחנו מקיימים, שהנוער יודע מה הוא צריך ומדברים על זה המון.

אז תגידי לנו, מה הוא אומר?

בדיוק אז אני רוצה להגיד, מדברים הרבה על הצורך שלהם, שאפילו, הנה, נכון הם נולדו לעולם הדיגיטלי, אבל חשוב להם אנשים מהסביבה הקרובה, התומכת שלהם, שידברו איתם בפתיחות, ללא שיפוטיות, בגובה העיניים, חשוב להם שהתוכניות שבבית הספר יהיו כאלה, גם בצורה יותר אינטימית ופתוחה והם אומרים, גם פעם אחר פעם, זה עולה משם, גם ועכשיו בעולם הפנאי, עד כמה חשוב להם ואני אומרת עוד רגע לפני המצוקות, גם ה-'וול ביינג' שלהם, היומיום שלהם ואם אנחנו מדברים על עולם הפנאי, אז תיכף החופש הגדול, אנחנו ממש בפתח שלו וגם לכך צריך להיערך ואם זה באמת, ביצירת אלטרנטיבות שונות והרבה מהנערים והנערות אצלנו, הם דווקא ממוצעת הילדים והנוער, אלא במגוון יותר רחב. מדברים שהם צריכים תנועות נוער אחרות וצריך גם שיהיה, כמו שאמרת, ספורט ואמנות וליצור אלטרנטיבות ובטח בתקופה הזאתי, שוב, אנחנו ממש פסע מהחופש הגדול וכל תוכניות שבונים, בהקשרים האלו, חייבים לעשות את זה ביחד עם הנוער. אז תודה רבה, אנחנו נשמח גם להעביר לוועדה ולכם, את התוצרים ההליכים.

אני אוהב להביא דוגמאות מהעולם, כי אני חושב שאנחנו לא יודעים הכול. אני אספר לך, חשוב שתדע, אתה מהרשות, אבל גם הרווחה צריכים לדעת את זה, כי אני דיברתי עם מרגי מספר פעמים, אני מקווה שזה מתקדם, לא יודע אם בסוף זה יתקדם, אבל תבררי את הנושא הזה. בשנת 1994 בשנות התשעים בארצות הברית, אלה השנים הכי קשות, בנושא של סמים, אלכוהול, אלימות, מקרי אונס, שנים מאוד מאוד קשות ובשנת 94, אחרי שעשו איזשהו ניסוי, בתוכנית, עוד פעם, אני מדבר על הספורט, אבל זה יכול לגעת גם בדברים אחרים, התוכנית הזאתי נקראת, Midnight basketball, התוכנית הזאתי, מי שחתם עליה בסוף, זה הנשיא קלינטון, מיליארדים של דולרים והתוכנית אומרת שקודם כל, בדקו מתי השעות הכי קשות באלימות, במקרי אונס, זה שעות הערב המאוחרות, זאת אומרת עשר עד אחת בלילה והפכו את כל המגרשים הציבוריים, שמו שם תאורה והביאו מדריכים, עכשיו המדריכים לא עלו כסף, כי עבדו עם אגודות הספורט שנמצאות באזור ועשו להם תוכנית של כדורסל בלילות, במיוחד של השכונות, סליחה שאני אומר את זה, של הקהילה השחורה, כי שם המקרים הכי קשים היו, שם זו אוכלוסייה הכי מוחלשת וגילו, אחרי שנתיים של פעילות של התוכנית הזאתי, שהמספרים, הגלגל התהפך, אבל בצורה דרמטית, דרמטית מטורפת.

עכשיו בגלל זה כשאני מדבר לצאת מהקופסא, קשה לכם להבין אותי, אני קצת מוזר, אני עוף מוזר, אבל מה שאני מספר זה מידע וניסיון ודברים שעשיתי, אני כל החיים נגעתי בילדים, כל החיים עשיתי תוכניות של פעילות ספורט לילדים, גם להגיע לאולימפיאדה וגם להיות תלמידים יותר טובים, להיות טובים לקהילה, זה משפיע על הילדים, זה משנה אותם. עכשיו, התוכנית הזאתי למשל, היא על השולחן של השר וישבתי עם רשות המתנ"ס, כולם יודעים על התוכנית, כולם בעד, כמעט הפעלתי אותה ואז נפלה הממשלה, היה לי כבר תקציב, היה לי הכול, אז אני צריך לבדוק עם כפיר עכשיו, שהוא היה במתנסים, עכשיו הוא במשרד הספורט, לראות אם הם באמת לוחצים על המפסק, כי הכול מוכן אצלם.

זה נהדר והלוואי שזה ארצי.

לא, זה ארצי.

לא, אז אני אומרת, גם היום בקיץ, יש מקומות מסוימים.

אני יודע, זה מצ'ינג עם העיריות.

אם זה היה ארצי, זה נהדר.

זה חייב להיות ארצי וזה חייב להיות, ללא מצ'ינג, באוכלוסיות החלשות, מאחת עד חמש צריך להיות בחינם ולפתוח את המגרשים ולפתוח את מגרשי הסחבק, אין מגרשים, חסר, אבל - - -

אבל גם במקומות שקיים, חייב לפתוח.

אבל איפה שיש, צריך לעשות.

כן.

צריך לעשות את זה, כי את דיברת על הקיץ, על החופש הגדול, זה החודשיים הכי דרמטיים.

נכון.

זה החודשיים הכי דרמטיים ושם הם מתחילים להתדרדר.

נכון, צריך להיערך לזה כבר.

חופים, אמרת לי, כל דבר אני אתן לך דוגמא, חופים למשל, חופים, אני לא יודע מי היה בלוס אנג'לס למשל, אבל לקחו למשל, את לוס אנג'לס כפיילוט והפכו את החופים, אתה מדבר על תשתיות, למגרשים, לקחו את החופים למגרשים, למה? כי זה חינם, הכי זול להקים מגרשי כדור עף ופוצ'יבולי, זה רשת עם שני עמודים, היו צריכים לשים רק פרוז'קטורים ובנו שמה, מאות מגרשי פוצ'יבולי, זה כדור עף עם הרגל, כמו בברזיל וכדור עף, אתה נוסע היום, היום זה כבר בכל ארצות הברית ואתה מגיע בקיץ, בערבים, בלילות, אלפי אנשים משחקים כדור עף, עושים להם טורנירים עם פרסים, לוקחים חברות שהם תורמות שם את כל השיווק, כי כדאי להם, של שתייה קלה, לא של אלכוהול, של חטיפים, חטיפי בריאות, את רואה מלא פרסומות של החברות האלו, שהן ממנות את התאורה ואת המגרשים, זה לא עולה למדינה כלום ואת רואה אלפי נוער וגם מבוגרים, בקיץ במיוחד שיש את החופש, משחקים, עושים פעילות. עכשיו מה קורה בספורט? אתה בעצם, א', עסוק, אתה לא מסתכל בטלפון, אתה לא יכול לשחק ולהסתכל על הטלפון, אז תחשבו, שעתיים, אתה בלי הטלפון, זה דבר אחד. דבר שני, אתה מתעייף, אז אחרי שעתיים-שלוש, אתה מגיע הביתה, אין לך כוח להתחיל עכשיו לשתות אלכוהול ומעשן וסמים, אז אתה מתקלח והולך לישון נזרק ואז בעצם, אתה מתרחק מהדבר הזה.

ואתה גם מפריש אדרנלין תוך כדי ספורט.

כן. אז אני מספר על זה כל הזמן, כי בסוף זה ייפול, אתה תגיע עכשיו לרשות, אתה תגיד, וואלה, פגשתי את סימון המשוגע הזה, יש לו רעיונות, את תחשבי על זה, היא תחשוב על זה, הרווחה תחזרי למשרד, תלכי לעוזר של מרגי, תגידי, איפה ההצעה של דוידסון, למה אנחנו לא מקדמים? יש לו רעיון מעולה והיא תגיע למשרד הבריאות, ככה זה עובד וזיו נעורים יקבלו עוד 18 מיליון שקל ויכולו להפעיל עוד אלפי ילדים והגל שלי וכן הלאה וכן האלה, בסוף, ככה קובעים שינויים.

אני אשמח להעביר לכם גם את התוצרים מהקבוצה הספציפית של עולם הפנאי, שהם בדיוק מעלים את כל הדברים האלו.

נשמח. מישהו עוד צריך לדבר? בבקשה.

יפעת רווה, משרד המשפטים. קודם כל, אני רוצה מאוד מאוד לשבח את מי שכתבו את המסמך של מועצת התלמידים והנוער הארצית, באמת, ניתוח מאוד מאוד יפה של הדברים ונהניתי מאוד לקרוא את זה. עכשיו, אנחנו בזמנו ישבנו בצוות, בדיוק על הנושאים האלה וכיוונו כנראה לדעת גדולים, כי באמת, חלק מההמלצות עולות לחלוטין בקנה אחד, עם הדברים שאדוני אמר. אז אני רוצה שני דברים להתייחס, אחד הנושא של חוץ לארץ, חוץ מאיסלנד שבאמת, זה המודל המפורסם, יש גם את המודל הקנדי, אמנם, רק לגבי קנאביס, אבל מה שהם עשו, לחלוטין תואם את הדברים שאמרת כאן ושעלו גם מפרלמנט הנוער שלשמחתי זכיתי להשתתף בו וכל מה שצריך זה להקשיב לילדים.

נכון, חד משמעית.

להקשיב לילדים ולילדות ואז העבודה הרבה יותר קלה. אז לגבי קנדה, אני רוצה להקריא, הממצאים שהתקבלו מקנדה בנושא, הם מעידים כי חלה ירידה, דווקא אחרי לגליזציה, במקרה הזה של קנאביס, בשיעור של - - -

תלוי איזה נתונים מציגים.

אני אציג פה באופן מדויק, את מה שנאמר לנו מקנדה, כולל איפה שהייתה ירידה ואיפה שהייתה עלייה, אני מקריאה. בגילים מסוימים יש צורכים קנאביס, לאחר חקיקת חוק הקנדי, תוצאות סקר הקנאביס הלאומי, גילו כי בקרב קבוצת הגילאים 15-17, שיעור השימוש ירד בחמישים אחוז, לאחר כניסת החוק לתוקף, קרוב ל-20 אחוז, לפני הלגליזציה, אל מול, 10 אחוז לאחר הלגליזציה, זאת לעומת עלייה קלה שנרשמה בשיעורי השימוש, בקרב בני 18-24, 30 אחוז לפני, אל מול 33 אחוז אחרי הלגליזציה. לגישת גורמי המקצוע הקנדים, אלה שאנחנו שמענו ושמענו מגוון שלהם, יתכן שמדובר בנתון ראשוני וחלקי, שאינו משקף בהכרח מגמה, יושבת ראש צוות המשימה הקנדי שבחנה את ההסדרה, אמרה שיתכן שיש בכך כדי להעיד על הצלחתן של תוכניות החינוך והפעילות הקהילתית, זה בדיוק מה שדיברת כאן והבית ספרית, בנושא הגברת המודעות לנזקי השימוש בקנאביס. עכשיו, ההמלצות שלנו, אני לא אכנס לכולם, אבל באמת, למדנו גם את המודל האיסלנדי ובוודאי, פעילויות זה דבר ראוי וחשוב מאוד בכל החברות ובכל המגזרים שאנחנו לא- כי לפעמים יש נטייה לעשות משהו לא מודע ואז נזכרים במירכאות שיש גם חברה חרדית ויש חברה עברית ושיש עוד חברות וצריך באמת, לזכור מלכתחילה פה, את כולם ולתת מענה לכולם.

והדבר השני, בנושא של ההסברה, חלק מההמלצות וחלק מהדברים, באמת, משרד החינוך, אני ראיתי את הסרטון שנעשה שבאמת, הגישה הייתה, גישה חדשה של- וזה בדיוק מה ששמענו מהילדים, שלא אומרת רק לא, לא, אלא גם מה כן וגם מסבירה בגובה העיניים. אני אקריא פה רק את הסיכום, מי שמעניין אותו, יכול לראות את כל ההמלצה המלאה. כל הסדר, ללא קשר לשינוי חקיקה, צריך להיות מלווה בחינוך ובהסברה מתאימים ומדויקים, לרבות הסברה זמינה ומדויקת, לגבי הסמים והזנים והסיכונים בגיל צעיר, להבדיל מגיל מבוגר, דיברו פה על זה שההורים משתמשים, אבל יש הבדלים בתוצאות. בהסברה להתמקד, לדחות את גיל השימוש ככול הניתן, להבדיל מהסתפקות, רק במסר ששולל את השימוש וגם הדבר הזה נאמר, אנחנו שמענו את זה, גם ממועצת התלמידים, גם מנוער בסיכון, זאת אומרת שמענו מכל מגוון בני ובנות הנוער. יש צורך בהתאמת כלי הסברה להורים וזאת בין השאר, בהנחה שיש הורים המשתמשים בקנאביס, ללא קשר למצב החוקי, אנחנו צריכים להשלים עם הדבר הזה ולהיות מודעים לזה, זה דבר שהוא נתון, זה כנראה לא ישתנה.

הגדלת הידע האיכותי והאמין שלהם, לצורך מתן כלים לשיח עם ילדיהם, תוך הדגשת ההבדלים, בין ההשפעה על בגירים, לבין ההשפעה על קטינים והתמודדות עם מצב שבו ההורים כן משתמשים, אנחנו מעוניינים למנוע נזק לילדיהם, הנובע משימוש בגיל צעיר, בדומה לאלכוהול למשל. הסברה לצעירים והוריהם, כיצד לנהוג במצבי חירום, במקרים שבהם, כן נעשה שימוש וזה לחלוטין, תוצר של השמיעה של בני הנוער שאמרו לנו, בסדר, אתם אומרים לנו לא להשתמש, חלק השתמשו בכל זאת, אז תגידו לנו מה נעשה, במקרה חירום וזה דבר מאוד מאוד חשוב ודבר נוסף ששמענו מהם זה הרחבת ההסברה, לגבי כל סוגי הסמים, השפעותיהם והסיכונים הנובעים מהם. אז תודה ואני מקווה באמת שהדברים ייושמו.

זה דעת הלגליזציה, מה שאני מבין, בין השורות.

לא, בין השורות, יש דוח מאוד מאוד מפורט והאמירה הזאת, נאמרת בצורה מפורשת, מתוך אמירה, לא בגלל שזה טוב ולא בגלל שטוב שבני נוער ישתמשו, אלא בגלל שהכלי הפלילי, כנראה, ניסו אותו כבר ואפשר לנסות - - -

את מדברת מהפן הפלילי, הפן המשפטי.

מהפן המשפטי הפלילי, כן, לגליזציה לא במובן שזה דבר טוב, אלא במובן שהכלי הפלילי והענישה, כנראה, לא ממש עושה את העבודה ובאמת, אותם מדינות שבדקנו, שוב, נכון, אפשר - - -

מדובר בגניבת דעת מסודרת ועדכנית ולוביסטית, השאלה היא, את בעד לגליזציה, או נגד, זאת שאלה של גניבת דעת, רבותיי, זה לא יישנה את המצב, אם אנחנו נקרא למצב הקיים לגלי ולמצב הקיים לא לגלי, לא שינינו את כמות המשתמשים, לא שינינו את כמות הנפגעים, זאת גניבת דעת. אני למשל, בדקל מגדל פטרוזיליה רפואית, לא קנאביס רפואי, פטרוזיליה בשבילי היא רפואית. מדובר פה בגניבת דעת מסודרת שאנשים טועים בה וחברי כנסת נזהרים בה, מכיוון שלעניין הזה של הקנאביס והשאלה הזו, יש כוח אלקטורלי ואנחנו בצרה לא פשוטה.

אבל אני לא סיימתי את הדברים שלי.

תן לה רק לסיים ואז אני אתן לך סוג דיבור.

אני רק רוצה להתייחס ללגליזציה.

אני אתן לך.

לא, הוא העיר פה, אני אשמח להרחיב על הנושא הזה.

בסדר, תסיימי בבקשה.

כן, אז באמת, האמירה מבחינתנו הייתה השימוש בכלי הפלילי, לא אמירה, אם זה טוב, או לא טוב והרבה מאוד המלצות מפורטות על הנושא של שימוש בכלים חלופיים, בעיקר כשמדובר בצעירים.

אוקי, תודה רבה. בבקשה.

הנושא הזה שנקרא סמים רבותיי, באיזה תחום הוא? זה משרד המשפטים ומשרד החינוך? אצל משרד הספורט? רבותיי זה בתחום התרבות, אי אפשר לנהל נושא כזה, בלי להתייחס לתרבות, לשיח הציבורי, שיש שיח ציבורי תומך, אנחנו יכולים לכוון, שאין שיח ציבורי תומך, אנחנו לא יכולים לכוון, הנושא הזה צריך להגיע לרמה של הידברות ציבורית חופשית בנושא, בלי דעה קדומה, בלי שיפוטיות, אני רואה צעדים מאוד חיוביים, אני שמעתי את קרן, אהבתי לשמוע את העניין על האהבה וההתייחסות לילדים, אני רואה שיש התקדמות בעניין הזה. צריך לזכור שיצא מחקר, אחרי חמישים שנות מאבק של האו"ם בענייני הסמים והוכיח שלעשות אותו דבר ויותר, מאותם דברים, האכיפה, הסברה וזה, התוצאות מזה הם, במקרה הטוב, אפס, במקרה הגרוע זה שיווק סמים. כך שאנחנו צריכים למצוא דרך, כמו שאתה אומר, חדשה, לשבת ולחשוב על דרך חדשה, הדרך החדשה מדהימה ביותר שהוכיחה תוצאות מדהימות, היא בתחום המודעות, מודעות זה דבר ערטילאי, יש לזה כוח, זה מחקר שקראתי אותו בארצות הברית - - -

קודם כל, לשים את זה על השולחן ולא להתבייש, המדינה מדינה חולה בנושא הזה, צריכים לטפל בזה.

מי שצריך להוביל את זה, זה הרשות הלאומית למלחמה בסמים ואלכוהול, היא לא קיימת, לקחו אותם ממשרד ראש הממשלה, דחפו אותם באיזה תת-וועדה במשרד לביטחון לאומי והיא לא קיימת ולא מתפקדת. יושבים שם אנשים מצוינים, לא טובים, מצוינים, רק צריך - - -

אני הייתי מציע לוועדה, אני לא יושב ראש הוועדה, לבקש מהרשות למלחמה בסמים, תגיע לפה לדיון שיהיה רק על הרשות, מה אתם עושים, מה התקציבים, מה התוכניות שלכם, ממאה מיליון שקל, אפשר לעשות עם זה דברים, אבל בוא נראה מה אנחנו עושים עם זה בכלל.

הרשות הייתה צריכה להיות גוף, בלתי תלוי, סטטוטורי, תחת משרד ראש הממשלה, כמו שהשופט רובינשטיין יצר את הגוף הזה ומשם היא הייתה צריכה לרכז, לכוון ולנהל את כל הנושא הלאומי החשוב הזה, בצורה חמורה ביותר, חשוב.

מסכים איתך במאה אחוז.

הוועדה הזאת צריכה לעשות החלטה שמחזירים את הגוף הזה לתחייה, בתוך משרד ראש הממשלה. אנחנו נותנים לו את הסמכויות הראויות שהשופט רובינשטיין ואני מציע להזמין אותו, תשמע אותו ותבין את העניין והנושא המדהים שאני מכיר על המודעות, אני רוצה לספר, יושב פה בחור בשם עומרי פריש - - -

מכפר איזון, מדהים, הייתי שם, הוועדה הייתה שם ביום ראשון, אני גם הייתי אצלם.

אני פועל בשיתוף איתם כבר הרבה מאוד שנים מאז שהוא הוקם ואני פעלתי לבד, לפני שהוא הוקם, ביחד איתו, יצרנו, דבר שנקרא, בית אחד, זה לא איזה מתנ"ס, הורדנו את כמות הנפגעים מתשע עד 12 בעונה, לאחד בעונה ב-16 שנים האחרונות. יש לזה השפעה, אנחנו שומרים על מודעות גבוהה, מודעות זה כלי נשק קטלני, בנושא הזה של השימוש התרבותי בסמים. סמים זה חלק מההוויה האנושית, זה חלק מהקיום שלנו, אנחנו צריכים לעצב את התרבות שלנו, להשפיע עליה ואת זה צריך לעשות ומשרד החינוך עושה צעדים מעשיים בתחום הזה, אני אוהב לראות את זה וניסיון להעביר את השיח לידי מועצת גדולי תורה של הצעירים, זה ניסיון מבורך ונדרש, אלא מי יעשה את זה? אנחנו ? בני 75, אני אדבר עם ילדות בנות 16? זה נראה לכם הגיוני?

אפשר להקשיב להם.

אפשר להקשיב, אפשר לתת להם לנהל, אפשר לתת להם כלים, יידע, ניסיון ולתת לנהל ואת זה צריך לעשות את הדברים האלה, אבל, תשמע, שוב פעם, אני מסיים בזה, הרשות צריכה לקום לתחייה והוועדה הזאתי, מכוחה זה צריך להתרחש.

אז ציינו את זה ואנחנו נעשה דיון בנושא הזה. תודה רבה אדוני. יוסי גמליאל, מרכז השילטון המקומי, בבקשה.

שלום ובברכה, יוסי גמליאל, אני מנהל מחלקת נוער בעירית בית שמש, ממלא מקום יושבת ראש העיר, ארגון האיגוד הארצי למנהלי ועובדי הנוער ברשויות וכאן, גם כנציג השילטון המקומי. אני חושב שזה יום מיוחד שדנים על דוח של מועצת התלמידים והנוער הארצית ובסיום כאן, יש להם יום נפלא שהם מכינים את השנה הבאה, אז אני לא יודע אם זה נעשה בכוונה, או לא, אבל זה ממש מיוחד. אני רוצה להציע פשוט, שמענו את כולם ואני לא רוצה לחזור על דברים שחברים דיברו, אבל אנחנו חייבים להפוך את השיח לשיח של מניעה, פתרונות, אני לא יודע אם יש, אני יודע שאין פתרונות, כי לצערנו, זה דברים קיימים, אבל לצמצם את התופעות של התמכרויות וכדומה. אנחנו חייבים להתחיל לנגוע, במעל 95 אחוז מאוכלוסיית בני הנוער הנורמטיביים והטובים ולפעול שמה במניעה, לא לחכות ולצערי, זה ממש כואב שהמדינה וגם הרשויות, משקיעים מיליונים, בנוער בסיכוי, אני אומר את המילה בסיכוי, מאחר ואני מאמין בפשוט ולא לנהוג בשיפוטיות בסיכון, כי כל נער בסיכוי היום ויש לו התמודדויות, אבל אנחנו חייבים להשקיע במניעה, באותם 95 אחוז בני נוער נורמטיביים וטובים, בואו נציל אותם לפני, אנחנו משקיעים מיליונים, תחת גשר שבור, כאילו זה ממש כואב ואני קורא לכאן, למועצת התלמידים והנוער הארצית ובאמת, מייעץ להקים פורומים, כמו שידידי דיבר קודם, בתוך כל רשות, להגיד להם, צריך מנהלי מחלוקות הנוער, אנחנו שפועלים בבלתי פורמלי, כמו שנאמר, צריך מבוגר משמעותי.

אנחנו מאמינים בתחום הבלתי-פורמלי, אני לא עכשיו עוד אחד מבית הספר, כי אני לא יודע איך זה יישמע, אבל את אותו מדריך, מדריך רחוב, את אותו רכז נוער ולא רק בגלל שאני רכז נוער בסיכון, אני באמת קורא לכם, רווחה, רשות ביטחון קהילתי, שיטור עירוני, כולם לעבוד ביחד ולא רק אנחנו מטפלים בנוער בסיכון וזהו, בואו נעבוד יחד במניעה, בואו נהיה המדריכים והרכזים והמבוגרים המשמעותיים שלהם, לפני שזה קורה. אני מציע להקים שולחן עגול של כולם, רשות ביטחון קהילתי, רווחה, שיטור עירוני, גם דרך אגב, אכיפה ויושב כאן, מהמשטרה, באמת, כאות ודוגמא לוועדות אכיפה שקורות לנו אצלנו ברשות, בשיתוף פעולה עם המשטרה ושאר הגורמים, רווחה, רשות ביטחון קהילתי ואנחנו מצליחים לייצר ולעגום משאבים יחד. אין ספק שצריך להוביל משהו, עם בני הנוער, אני קורא לארגוני הנוער וכמובן, למועצת התלמידים, חבר'ה, בוא תפעלו כקבוצות מנהיגות בתוך הרשויות. תודה.

תודה רבה יוסי, יהיו לנו עוד שני דוברים, אחת תהיה קודם כל, דוריה, ראיתי גם את פרופסור גרוטו נכנס, כמעט שמתי מסכה, אז פרופסור גרוטו יסיים את הדיון, בבקשה.

אז טוב שאתה יושב ליידי, שלום אני דוריה אליהו מתל אביב, מפלורנטין, מעלה ירוק, ראש הנוער ומי שנמצא עם הנוער כל היום זה אני, כי אני מטפלת ופסיכודרמה וסי.בי.טי והתחום ההוליסטי ומה שאמרת על שמחה ומה שאמרת על פלסטר, זה כל כך נכון, יש להם פלסטר, יש לכולנו פלסטר והחברים שלי, אתם מדברים איתי על סמים, מה עם רטלין? מסניפים רטלין בחולון, בבת ים, בשכונות, באור יהודה, אתם יודעים למה? כי כואב להם הלב, כי הם בורחים, ממה הם בורחים? מהלחץ של החיים, אתה יודע, הוא יגיד לך, הקורונה, המסכות, כל מה שעברנו, כל מה שהם עוברים, בני הנוער ממוטטים, אני עובדת איתם. זה מאד פשוט, פלסטר, תיגע בשורש, מהגן, אני עכשיו מפה, הולכת לרמת אביב, לחוגי פסיכודרמה, בשביל זה אני ממהרת, תיגע בשורש, מהגן, מכיתה א', תלמד אותם על הכאב הרגשי, איך להתמודד עם לחץ, עם אכזבה, עם חרם. ילדים כבר בכיתה א' עם תודעה, הם יודעים, צריך לעזור לילדים, להציל את הילדים, כי מגיל אפס הם בתחרותיות, הם בלחץ, הם באים אליי בוכים, אני יודעת, מאוד פשוט. תלכו אפילו מטרום-חובה, אני לא יודעת, אבל לגעת שם, זה השורש. אתם מדברים איתי על סמים, אתם יודעים מה זה קטמין? אתם יודעים מה הם לוקחים? הם לוקחים את הדברים הכי גרועים, לברוח, מה המשימה? לברוח, מה הילד שומע? כשאמא באה מעבודה, אני מביאה להם את הילדים, אני יודעת, כולם רוצים לברוח, זה לא ההורים זה כולם, כולם רוצים לברוח, ממה? מהכאב הרגשי, יש פה בעיה תודעתית, אני חיה אותה, מאוד פשוט.

והיא מחריפה.

והיא מחריפה, כי הלחץ להשיג, לנצח, להיות נועה קירל, נכון? להיות הכי טוב שיש, מי אמר שצריך להיות הכי טוב שיש? מי לימד אותנו שצריך להיות הכי יפה, הכי מושלמת, הכי מוצלחת? מה רע בלהיות אדם שמח ומאושר. את דיברת על אהבה, אין אושר, אני רוצה לראות ילדים שבאים ואומרים, כמו שאליי הם באים, היום אני שמח, או, דוריה היום את שמחה, מה קרה? הם שואלים אותי. המורה שמח, הגננת שמחה, זה הכול מעגל קסמים שמתחיל מהסייעות, מהגננות, מהמנהלות, בוא תראה את מנהלות בית הספר שלי, איך הן לחוצות, ממה את לחוצה? אז הילדים לא יוציאו את הציונים הכי טובים, אבל הם יהיו שמחים, הם יתחתנו, הם יביאו לילדים, הם יהיו מאושרים. זה גורם לי לבכות שאני חושבת על התלמידים שלי שכנראה הם יגיעו לקטמין יום אחד, כי זה השוק, כי יש כאב רגשי וזה השורש. אז אני מטפלת בפסיכודרמה ובסי.בי.טי ויש עוד המון תוכניות, כמו שנגעת בהם, אני רואה איך התחום ההוליסטי עושה פלאים, אצלי הילדים שמחים, אתם מוזמנים לבוא לראות. בגן שלי, בבית הספר שלי, הילדים מאושרים וזהו, אני אשמח זה הפתרון שלי, להביא את התוכניות הרגשיות, מגיל אפס, הלוואי ומישהו היה נותן לי את זה כשהייתי ילדה, כי לי לא נתנו, אני השגתי את זה לבד, אחרי המון קושי, אז זהו, תודה רבה ואני אשמח שעלה ירוק יעזרו בזה כמובן, כי זה התחום שלנו, כי באנו משם, היינו בזה, זה העניין.

אוקי, תודה רבה. פרופסור גרוטו, בבקשה.

קודם כל, אני מתנצל על העיכוב, הייתי בדיון אחר ושמעתי, הדברים פה מאוד חשובים, גם באופן אישי וגם באופן מקצועי. אני אתחיל בגילוי נאות, אני נמצא בתעשיית הקנאביס, אני חבר דירקטוריון בשתי חברות קנאביס ובנוסף, אני יושב ראש של חברה שמפתחת טיפול חדש לדיכאון, באמצעות חומרים פסיכודליים, אז אלה הנושאים ודרך אגב, הדברים שנאמרו פה, שני הדוברים האחרונים ששמעתי אותם, הם בדיוק מתחבר למה שאני רציתי להגיד, אחד, נושא של רפואה מונעת, שאנחנו באמת צריכים להשקיע ברפואה מונעת, מכל הגילאים, כי זה התחום שלי, בריאות הציבור. אני חושב שנושא של החינוך, צריך להתחיל בכל גיל, אבל אפשר, גם לעשות רפואה מונעת בגיל כבר, כאלה שפספסו, לא למדו בגן כמו של דוריה, אז אנחנו צריכים באמת, לתת להם את המענה ואני חושב שגם אפשר לעשות הסברה יותר טובה, להשתמש בכלים שמשפיעים ישירות על בני נוער, משפיענים, אני לא יודע, הזכרת נועה קירל, הלוואי ונועה קירל תבוא ותגיד שזה נורא לעשן, משהו כזה, כאילו זה דוגמאות מהתחום הזה.

אני חייב לציין עוד משהו, הדבר השני, מה שדיברת על השורש, אני מסכים שבאמת אחד הנושאים המרכזיים בו ומשום מה, אחרי הקורונה אז אני מתעסק הרבה, גם בטכנולוגיות וחדשנות בתחום מניעת סטרס וטיפול בסטרס, אין ספק שזה נושא בעייתי, סטרס ולחץ נפשי זה אחד הבעייתיים, זה לא רק גורם לבעיות של סמים ואלכוהול, זה גם פוגע בבריאות באופן כללי, זה מוריד את תוחלת החיים, זה גורם למחלות, כמו סוכרת, לחץ דם, כל הדברים האלה ולכן, זה בעיה מערכתית וצריכים לדבר על סטרס, לא נפתור אותה פה על רגל אחת, אבל אני חושב שצריך לעשות הרבה דברים בנושא וגם אני מנסה לתת את היד שלי, בפיתוח טכנולוגיות בנושא הזה. אני רק אגיד, לגבי, אני לא הייתי במהלך הדיון, לא יודע מה דובר לגמרי, לגבי נושא של מבוגרים וילדים, אבל יש לנו פה קושי מובנה, אני חושב בעניין הזה, בכל הנושא הזה כך כמו שאני רואה את זה, גם בתור אבא וגם בתור רופא, שבעצם, אנחנו ניקח את הנושא של אלכוהול, מרשים לעצמנו לשתות אלכוהול, אבל על הילדים שלנו אוסרים ויש פה בעיה עם הדוגמא האישית, אז צריך לחשוב, זה קושי הסברתי מאוד גדול, כנ"ל לגבי מה שקורה לגבי סמים, זאת אומרת, גם הורים משתמשים בקנאביס ובוא נגיד שזה לא לגלי, אבל זה חצי לגלי כרגע ואנחנו בהחלט, אני חושב שכאן יש בעיה, איך להעביר מסר כזה שאני כהורה, מותר לי לעשות משהו שאתה כילד, עדיין אסור לך, אתה צריך להתבגר, רק אז תוכל לעשות את זה.

מישהו עוד רוצה לדבר פה בחדר הזה?

בזום, מוריה.

היו"ר סימון דוידסון

מוריה, יש לך דקה, בבקשה.

אוקי, אז רק רציתי באמת, להוסיף מנקודת מבט שלי, מהניסיון ברשות שלי בגבעת שמואל, להכניס הכשרות ברשויות, למדריכים בגופים הבלתי-פורמליים, שהם באמת, לבני הנוער, שיידעו להתמודד עם בלתת מענה לסמים רגישים, כמו סמים אלכוהול וגם מעבר לזה, פגיעות מיניות, חרמות, דברים כאלה, מה שעושים אצלי ברשות, הכשרה של שש שעות שבאמת, נתנה כלים, מעבר לזה, גם לתת סוג של, חובה שלפחות, פעם-פעמיים בשנה, להעביר על זה איזה שיח שיהיה משהו שלא כאילו סתם מתחשק, אלא לעשות משהו שיהיה חובה לעשות וגם להכניס מדריכי מוגנות שיעזרו וייתנו גם מענה לנושאים האלה שזה גם משהו שקידמנו אצלנו ברשות, שיתכנסו, קודם כל, לא לבתי הספר, שיתכנסו קודם כל, לתנועות הנוער ולארגוני הנוער, שיצברו שם את אמון הנוער ויצרו איתם את הקשר האישי, רק לאחר מכן, יעברו לבתי הספר ברשויות, זה משהו שאנחנו כשהייתי בוועדה של החינוך הבלתי-פורמלי בעיר שלי, ביחד עם עוד נציגים ממועצת הנוער, הגענו למסקנה שזה הפתרון הטוב ביותר שיוכל לעזור, באמת, לבני נוער לקבל גם את העזרה המקצועית של מבוגרים ושיוכלו להעביר את זה הלאה ולטפל.

תודה רבה, רבה, עזרת לנו מאוד היום, תיכף אני גם אציין אותך, אבל חשוב לי ככה, לעשות קלואז'ר לדיון שהיה פה. אז קודם כל, הפילוסופיה שלי ומה שאני חושב, כולם יודעים ואני חוזר על זה כמו תקליט שבור, אבל, קודם כל, צריכים שהמדינה כמדינה, תכריז שאנחנו במכת מדינה, שהנושא של סמים ואלכוהול במדינת ישראל זה לא איזושהי תופעה צדדית, זה מכת מדינה וכמו שציין פרופסור גרוטו, זה הלך והחמיר בצורה דרמטית, בתקופה שהיא הייתה לא מזמן, אנחנו כבר שכחנו אותה, אבל חברים זה היה לפני מספר חודשים, זה לא היה לפני עשרים שנה, שלושים שנה ושכחנו את זה וזה נשאר עם הילדים שלנו ועם הנוער, זה לא משהו שעשו, לחצו ריסט וזה נעלם, זה נשאר אצלם וקיבלנו פה המון המון דוחות, פה בוועדת חינוך שאני ישב בה והדבר המרכזי שהבנו מהדוח הזה, שהילדים שהיו עסוקים, זאת אומרת, בזמן הקורונה, כל אותם שהיו עדיין בקבוצות ספורט למשל, שהיו רשומים כספורטאים תחרותיים, המשיכו להתאמן, או ילדים שהצליחו, איכשהו, להעסיק אותם מחוץ לבית, שלא כל הזמן היו סגורים באותו חדר, הם אלו שלא הגיעו למקומות החשוכים, זאת אומרת, אני חוזר שוב למה שאמרתי בתחילת הדיון, המדינה צריכה וחייבת, לזמן המסוכן ביותר שזה אחרי בית הספר, לפעילות של הילדים.

הנושא של הפנאי, אחרי בית הספר הוא דרמטי וככול שהילדים יהיו עסוקים ולא משנה במה, הילדים האלו לא יגיעו למקומות שאנחנו לא רוצים שיגיעו. אז אני רוצה להגיד, קודם כל, תודה רבה למועצת התלמידים, המסמך שלכם היה חשוב וחשוב מאוד שתהיו חלק מהשולחן העגול הזה, צריכים להזמין אותכם ולשמוע אותכם, כי אתם יודעים להגיד מה קורה אצלכם בראש, הרבה יותר טוב מאיתנו, גם מההורים, המורים וכל מבוגר אחר. בנושא של משרד הרווחה, אני באמת ממליץ, תחזרי למשרד ותבדקי עם הצוות של השר מרגי, מה קורה עם התוכנית, זה נקרא 'מיד נייט בסקטבול', אבל זה תוכנית של מגרשים מוארים שאני בניתי אותה והיא תוכנית שמתחברת יחד עם ה- זה במשרד החינוך עכשיו, הרי יש את המתנסים, עכשיו תחת השר ביטון ויש שם תקציב לזה ואפשר להפעיל את התוכנית הזאתי, כי אנחנו רגע לפני הקיץ. אני ממליץ למשרד הרווחה, לעשות כמה שיותר תוכניות מצ'ינג עם עמותות שפועלות, גם דרך הספורט, לא רק דרך הספורט, עם, אתם קוראים לזה, נוער בסיכון, אני קורא לזה תוכנית שבעצם, מצילה את הנוער שלנו.

לגבי מה שאת אמרת, זה מרגש וחשוב מאין כמוהו, זה תוכנית יותר ארוכה בעיניים שלי, כי בסוף, משרד החינוך צריך להחליט שצריכים לעשות איזושהי תוכנית מיוחדת מגיל גן ילדים ולא מכיתה יא' שמתחילים לשתות. אז על זה אני חושב שצריכים לעשות איזשהו דיון בהמשך ואני רק אספר לכם, שלפני חצי שנה, קיימתי שיחה ראשונית עם הנשיא הרצוג והעליתי לו את התוכניות שאני מדבר עליהם שזה בעצם, פנאי וחוג לכל ילד זה נקרא והתחלנו לעשות דיונים בנושא הזה, עם הצוות שלו, קרה מה שקרה ובית הנשיא הפך להיות, סוג של כנסת היום, אז שמנו את התוכנית בצד, אבל קיבלתי טלפון שמתחילים שוב לדון בנושא הזה. אני באמת, בעיניים שלי, אמיתי אני אומר לכם, שהמדינה צריכה לשנות דיסקט ולהגיד, מה אנחנו כמדינה נהיה בעוד עשר שנים ולכן, צריכים לפעול בתשתית של מדינת ישראל והתשתית זה אומר, לדאוג לזה שיהיה יותר מתקנים, שילדים יוכלו לעשות פעילות אחר הצוהריים, במיוחד במקומות הכי קשים, במיוחד בחברה הערבית ואני מאוד מאוד מקווה שזה ייצא ושוב, אני מבקש, לעשות פה דיון, יחד עם הרשות, אני לא יודע איך קוראים לכם היום - - -

הרשות הלאומית לביטחון קהילתי.

ושם יש מחלקה?

לא, לא.

אה ככה זה נקרא, לעשות דיון בנושא הזה, אני מזמין את אדוני להצטרף וחד משמעית, צריכים להפעיל את התוכניות שלכם ולראות מה קורה בכלל ברשות הזאת היום. זהו, תודה רבה לכולם ונקווה לימים טובים יותר. תודה.


הישיבה ננעלה בשעה 11:02.