פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



25
ועדת הכלכלה
17/05/2023


מושב ראשון



פרוטוקול מס' 117
מישיבת ועדת הכלכלה
יום רביעי, כ"ו באייר התשפ"ג (17 במאי 2023), שעה 9:03

מצבם של העסקים הקטנים בירושלים, הפערים והתוכניות לקידומם

חברי הוועדה: דוד ביטן – היו"ר
שלום דנינו
סימון מושיאשוילי

מאיר כהן

עמרם כהן - מנהל מעוף ירושלים והסביבה, הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים, משרד הכלכלה והתעשייה

מראם שחאדה - הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים, משרד הכלכלה והתעשייה

נטע בן ישי - מנהלת תשתיות, מנהלת תחום תיאום, מעקב ובקרה, אגף פרויקטים, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

רוני סרי לוי - מנהל אגף שומה - מס הכנסה, רשות המיסים

עו"ד חיים נרגסי - משנה ליועץ המשפטי וראש התביעה העירונית, עיריית ירושלים

איציק נידם - סמנכ"ל וראש מינהל תפעול, עיריית ירושלים

אמיר חכימיאן - מנהל אגף קידום עסקים, עיריית ירושלים

אילן ששון - מנהל אגף אכיפה ושיטור, עיריית ירושלים

יוסי אלקובי - נשיא התאחדות המלאכה והתעשייה

רן מלמד - מנכ"ל "נקודת מפנה"

ירון קמחי - יו"ר מרחב ירושלים, התאחדות התעשיינים

שלומי בן גור - מנהל מטה העצמאים בהתעוררות ירושלים

קים בלילטי - מנהלת עסק בירושלים

יעקב ממן - מנהל עסק קטן בירושלים

טלי פרידמן - יושבת ראש סוחרי שוק מחנה יהודה, איגוד השווקים הארצי

ירון צדקיהו - סוחר בשוק מחנה יהודה

אורי עמדי - יועץ שיתוף ציבור של השוק

רוחמה לוי - תושבת השוק

ד"ר עידית חנוכה

אביב גנדלמן, חבר תרגומים

רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות

מצבם של העסקים הקטנים בירושלים, הפערים והתוכניות לקידומם

חבר'ה, אני פותח את הישיבה. במסגרת יום ירושלים התבקשנו לקיים איזשהו דיון, ובחרנו את הנושא: מצבם של העסקים הקטנים בירושלים, הפערים והתוכניות לקידומם. מי מתחיל? אני רואה שאלקין איננו. אוקיי. מישהו רוצה להציג את זה או שאנחנו נציג את זה? אז מי זה שלומי בן גור? תתחיל אתה.

אני לא נציג של העירייה, נתחיל עם זה. אני מנהל מטה העצמאיים ב-'התעוררות' בירושלים. אני רוצה להגיד שסך הכל, מבחינת העיר – היא נקייה, היא מסודרת. יש לעסקים בעיה – עסקים צריכים יותר אוזן קשבת, הם מרגישים מוזנחים, ואני אתן דוגמה: אתמול אני חילקתי בעצמי פרח למעל 50 עסקים, לכבוד יום ירושלים; הגעתי עסק-עסק, נתתי להם פרח, ושמעתי את המצוקה שלהם.

לרובם יש מצוקות בנושא של דו"חות, אכיפה בררנית, נגישות בזמן עבודות, שיתוף ציבור – שיתוף העסקים. הם צריכים פתרון לזה, הם צריכים אוזן קשבת, הם צריכים יותר חיבוק. המצב בירושלים – עיר מאוד מורכבת. אחת הערים העניות בארץ. בגלל זה אני חושב שצריך לחבק את העסקים, כי הם גם המנוע הכלכלי; לשתף אותם יותר. רציתי לשמוע את התגובה של החברים מהעירייה.

שלום, אני אשמח להגיב.

רגע, שנייה. את הנציגה של העירייה?

לא, אני יושבת ראש ועד סוחרי השוק.

זאת לא תוכנית נגד העירייה או בעד העירייה, זאת תוכנית על העסקים בירושלים. יש פה בכלל נציג של העירייה?

בדיוק, אנחנו לא נגד העירייה, בואו נגיד ככה. בכלל לא.

אוקיי. רגע, בואו נמשיך. ירון צדקיהו נמצא פה? אתה סוחר ותיק בשוק, נכון? רואים אותך כל פעם שאנחנו באים לסיורים, שוק מחנה יהודה. בבקשה.

כן. אני באתי לפה כי נודע לי שיש מי שרוצה להגיע לפה לדיון בוועדה, אצלך, ולהגיד כמה שיש לסוחרים קשיים. אז אני סוחר ותיק, המון שנים בשוק - מערכת היחסים בין הסוחרים בשוק היא מצוינת, יש אחווה; אני בשוק 55 שנה – אף פעם לא הסתכסכתי עם אף סוחר בשוק, אנחנו תמיד אנשי שלום. וגם בעלי העסקים של חיי הלילה חיים איתנו בשלום, אנחנו נורא מכבדים אחד את השני.

מה שקרה זה דבר נורא פשוט: השוק שינה את פניו, בשנים האחרונות יש בשוק מחנה יהודה יותר עסקי לילה. ומה שקרה לשוק המסורתי זה שהוא קצת נפגע מזה; איך הוא נפגע? מזה שאיכויות השמיעה שלו נפגעו: יש מוזיקה חזקה, ותמיד היה ויכוח – זה גבוה או שזה נמוך? האם זה מפריע או לא מפריע? גם לאיכות הסביבה, גם לסוחר הצמוד אליך, לשכן, וגם ללקוח שקונה אצלך. וזה גרם למתיחות מיותרת לחלוטין ביני לבין האחים שלי, השכנים שלי, שהם מעסקי הלילה, אבל הם חברים טובים שלי. וזה גרם למתיחות לא בריאה.

מי שהציל את המצב, בדיוק להפך, הייתה עיריית ירושלים, שבכדי לא לגרום למתיחות יתר בין הסוחרים ולשמור על אחדות בין הסוחרים – ואני רוצה לציין את יושבת ראש ועד הסוחרים, שרצה עם זה כבר ארבעה חודשים יחד עם רישוי העסקים ויחד עם הפיקוח, ומצאו את מד הדציבלים. מד הדציבלים הזה פותר את הבעיה וגורם לכך שלא תהיה הרגשה שמישהו דופק מישהו וזה בררני. וסך הכל, זו בשורה מצוינת – זה בדיוק מה שהיינו צריכים.

אז אני לא מבין על מה המהומה, להפך; יש פה חברים, שכנים שלי, שאני מת עליהם, אוהב אותם, ואני בחיים לא אסתכסך איתם, ואני פשוט חושב שהבחור הזה, איך שקוראים לו, בן גור, הוא סתם סכסכן, הוא גורם למתיחות. אנחנו לפני יום ירושלים, יש לנו מספיק צרות, מספיק מתחים, ואנחנו לא צריכים את השטויות האלה על הראש שלנו. יש לנו ועד ממש רציני, שעובד בצמוד לעירייה, יום-יום, שעה-שעה, בשוטף. אני לא ועד, אני סוחר, ואני סוחר מהשוק המסורתי, וכל החברים שלי הם סוחרים מחיי הלילה.

מה יש אצלך בבסטה? מה אתה מוכר?

חמוצים, גבינות, לקרדות, סלטים. עכשיו, הלקוח מדבר איתי – ואני לא שומע אותו.

סליחה, הם מפעילים את המוזיקה גם ביום?

כן.

כן.

איזה סוג עסק פותח מוזיקה ביום?

כי יש היום עסקים בשוק מחנה יהודה, זה חלק מהעניין, שהשוק הרי שינה את פניו, יש היום עסקי ברים, מזללות של אוכל מהיר – הם משמיעים מוזיקה, וזה בסדר, זה מקובל. אבל שיהיה סביר, שיהיה סביר.

אכלתי שם שלשום, אני מכיר את השוק.

איך נקבע מה סביר? יש מד דציבלים, יש איכות הסביבה – קובעים מה הגובה, ואז אף אחד לא רב ואין מתח.

הסתדרתם על העניין הזה, אתה אומר.

לפי דעתי, 50 אחוז מהסוחרים של עסקי הלילה חיכו למד הדציבלים הזה, אני חושב שחיכו לזה. אני אתן לחבר שלי לדבר ולהגיד אם זה היה פותר את הבעיה ואם הם חיכו לפתור את הבעיה כך. אז זה סתם. ואני אשמח שיושבת הראש של הסוחרים תדבר.

בבקשה, בבקשה. כן.

אז קודם כל, נעים מאוד. טלי פרידמן. תודה רבה ליושב ראש הוועדה וחבר הכנסת דוד ביטן, אנחנו מודים על ההזדמנות הזאת. אני חושבת שדווקא עכשיו, ביום ירושלים, אנחנו זוכים לדבר על אחת מהפנינות של העיר – שוק מחנה יהודה. שוק מחנה יהודה חוגג השנה 100 שנה להיווסדו. השוק הזה נולד מסוחר ועוד סוחר, ומשפחה ועוד משפחה שהגיעה אל השוק. כיום השוק הזה הוא שוק מאוד-מאוד מגוון, עם מנעד עסקים מאוד-מאוד רחב, שיש לי את הזכות לייצג אותם כבר למעלה מארבע שנים.

כמה עסקים יש שם היום?

יש למעלה מ-500 עסקים, מדובר בלמעלה מ-1200 סוחרים, בלי להזכיר משפחות ועובדים, שנמצאים במרחב הזה של שוק מחנה יהודה. קודם כל, חשוב לי לומר שלא משנה מי ממנעד העסקים הרחב שיש בשוק, כולם זוכים – לא כמו שאמר ידידי כאן – כולם זוכים לאוזן קשבת; בין אם זה על ידי הוועד – ויש לנו ועד מאוד-מאוד חזק בשוק מחנה יהודה, אנחנו תשעה חברי ועד – יש את עיריית ירושלים, שגם אם יש מחלוקות, היא תמיד קשובה והיא תמיד נמצאת ותמיד נוכחת. אני חושבת שמעולם לא הייתה לשוק מחנה יהודה כל כך הרבה אוזן קשבת פתוחה בתוך המסדרונות ובחדרים החשובים ביותר בעיריית ירושלים.

סליחה, רק שאלה קטנה בשביל להבין: הנושא של הדיון הוא עסקים קטנים בירושלים – אנחנו מדברים רק על מתחם השוק? זה הנושא של הדיון?

לא, הם הגיעו והם מדברים.

לדעתי זה מה שקורה בפועל, אדוני. כי מה שקורה זה שמי שנמצא פה היום – נמצאים פה משני צדי המתרס, שני גופים; גוף אחד זה סוחרי היום של שוק מחנה יהודה - - -

לא, לא, סליחה, אני לא מוכנה שיפריעו לי באמצע הדיבור כרגע. סליחה, אני עדיין מדברת.

אני לא הפרעתי לך.

היא צודקת, אל תפריע.

סליחה, אין כאן שני צדי מתרס, ואני לא מוכנה לקבל את האמירה הזו. זאת אמירה סכסכנית וגרועה ביותר, אתם צריכים להתבייש שאתם עושים את זה. קודם כל, אני מייצגת את כולם, גם אלה שישבו לידך אתמול.

את אמרת לעיתון שאת מייצגת את סוחרי היום ולא את סוחרי הלילה.

אל תגיד דברים בשמי. אני נבחרתי על ידי כלל סוחרי שוק מחנה יהודה, 82 אחוזים בבחירות – אני מייצגת את כולם. גם האדון שישב לצדך אתמול זכה לסיוע מאוד גדול מצדנו.

הסיוע זה שהמקום סגור כרגע בגלל עיריית ירושלים.

המקום קיבל צו סגירה.

שעוד לא נפתח, לא היה דבר כזה בהיסטוריה, שמקום שלא נפתח קיבל צו סגירה.

מי אתה?

הוא בעל עסק.

אני לא מבין את זה, חבר'ה. אנחנו ביום ירושלים, לא באנו לריב.

בדיוק.

ואני גם מציע שמישהו ידבר על יתר העסקים בירושלים – אני מקווה שהעירייה תתייחס לזה - לא רק למחנה יהודה. למרות שמחנה יהודה זה 520 עסקים, זה הרבה מאוד, אין שום ספק.

אני יו"ר התאחדות התעשיינים במרחב ירושלים.

בסדר, תכף. אנחנו נאפשר קודם כל למחנה יהודה, נראה לי שזה מבעבע. אחרי שנסיים את זה נדבר גם על דברים אחרים.

אומנם אנחנו מדברים היום רק על שוק מחנה יהודה – אני, מבחינתי. אבל בירושלים, שוק מחנה יהודה מהווה אחד המוקדים. בשוק מחנה יהודה עוברים היום למעלה מ-4.5 מיליון תיירים, זה בהחלט נמצא על מרכז הבמה, אנחנו יכולים להבין.

בסדר, בסדר, נכון, אבל גם העובדה שיש חיי לילה זה שינוי חיובי מאוד במחנה יהודה, שיש פעילות גם ביום וגם בלילה.

אדוני, לי יש עסק שעובד גם בלילה, ואני שמחה על השינוי הזה. אני חושבת שזה אחד הדברים המבורכים, וצריך לחיות זה לצד זה ולא זה על חשבון זה, וזו המהות. אני לא אתן שיסכסכו בינינו לבין חיי יום, חיי לילה – אנחנו צריכים לזכור שהשוק הזה בן למעלה מ-100 שנה, היו פה אנשים שהיו פה גם לפניי, ואנחנו צריכים לכבד את המרחב הגדול הזה. המרחב הגדול הזה הוא גם מסחר, ואם מישהו מגיע אל הדגייה ומבקש לברק – לא ייתכן שהמוכר ייתן לו דניס כי הוא לא שומע אותו, ואם מגיעים לירון צדקיהו ומבקשים ממנו זיתי קלמטה והוא נותן להם טאסוס – כי הוא לא שומע, הוא לא שומע.

איך ירון צדקיהו לא שומע? אין לידו ברים, איך הוא לא שומע? נשמע לא הגיוני.

אני אשמח לענות רגע גם על זה, והוא לא שומע, ויש בר גם לידו. כן, אני חושבת שיש בר לידו, אם תבדוק את זה בלילה.

טוב, רצית להשלים עוד משהו?

אני חושבת שהדבר החשוב זה שאנחנו לא ניתן למישהו חיצוני – בטח ובטח שלא גורם פוליטי שיש לו איזשהו מניע – לסכסך בין מה שקורה בשוק מחנה יהודה. חבר'ה, שוק מחנה יהודה זה עמוד התווך של ירושלים, העסקים שם עובדים נהדר, וכולם יודעים – גם אלה שיושבים שם – שבכל שעה, אבל בכל שעה, הם רשאים ומוזמנים לדבר גם עם הוועד שמייצג אותם בכבוד רב ונמצא לצדם, עד היכן שהחוק מתיר. איפה שהחוק אינו מתיר – אינני יכולה לעמוד לצדם. אנחנו מדברים בשם ארבעה עסקים מתוך כמעט 80 עסקים של חיי לילה, שלא מתלוננים. אז אנא, אם יש משהו שפוגש את החוק – שם אני עוצרת.

תודה רבה. מי זאת רוחמה לוי? את רוצה לדבר? בואי לפה. אין לך עסק, נכון? את תושבת?

אוקיי, בוקר טוב לכולם. אין לי עסק, אני תושבת. אני גרה 50 שנה במחנה יהודה, ברחוב אגריפס. כשאני באתי לגור שם לא ציפיתי שאני אגיע למצב שאני אבקש שקט כל יום, כי הילדים לא יכולים לישון, הם קמים סהרוריים בבוקר, נרדמים בבית הספר, ולא הולכים לבית הספר למחרת. לא יכול להיות שילד שצריך ללכת לישון בתשע צריך להיות כל הזמן תחת רעש של מוזיקה, בגלל שהמוזיקה מפריעה לו לישון, וזה מטשטש אותו, זה מוריד אותו ברמת הלימודים, זה מוריד אותו ברמת התפקוד ביומיום, הוא הופך להיות סהרורי כל היום.

וזה לא רק הוא – אנשים עובדים מהבית, אי אפשר להתרכז במחשב. אנשים רוצים לדבר בבית. בחדר השני, חדשות – אנחנו לא יכולים לשמוע טלוויזיה, לא יכולים לתקשר. התקשורת ביומיום הופכת להיות בלתי נסבלת. הופכים להיות עצבניים אחד על השני, כי השינה מעורערת, הכל מתערער. ואם אני הולכת ומבקשת ממנו "תעשה לי טובה, תנמיך את הווליום, הילדים רוצים לישון" – הוא אומר לי "תעברי דירה". איך אני יכולה להתמודד עם זה? למה זה לא בגדר הנורמה? למה אין חוקים?

פה זה התפקיד של העירייה, יש לך פיקוח. אבל בסדר. אז מה את מבקשת, את מבקשת שלא תהיה שם פעילות לילה? אני רוצה להבין.

לא, שתהיה. אני לא אומרת, כל אחד והפרנסה שלו.

רק יותר שקט, את אומרת.

אבל יש גבולות, יש גבולות. בתוך הבית שלך אתה יכול לשמוע מוזיקה עד השמיים? לא.

נציג העירייה, אתה תענה בסוף, זה הכי טוב. טוב, הבנתי.

אני פשוט מבקשת, גם זיהום האוויר של הארובות, להנמיך את הטורים אחרי תשע. להנמיך, אפשר להנמיך; יש היום הכל, טכנולוגיה יכולה לעבוד מצוין, תנמיכו – גם את המוזיקה, גם את הרעש של הארובות, וגם את הזיהום שהם עושים במשך הלילה. הם יורדים מהשוק, כל הצרכים שלהם מתחת לבית, אף אחד לא מפקח על זה. אי אפשר לנשום. תודה רבה.

תודה רבה. אוקיי. יעקב ממן, קדימה.

יש לי עסקים גם של יום וגם של לילה, אז אני גם מבין את שני הצרכים – גם של היום וגם של הלילה. לגבי סכסוכים – זה בכלל לא העניין, אין לנו בכלל סכסוכים עם סוחרי יום, סוחרי לילה, כולנו משפחה אחת גדולה.

אבל מה שקורה בפועל זה שעיריית ירושלים מתפארת בכל מקום אפשרי, כמו שהיא אמרה עכשיו: שוק מחנה יהודה, 100 שנה לשוק, שזה אולי המקום הכי פעיל בירושלים והכי מתוייר; ובפועל, לפי דעתי, מזניחים אותו בצורה קיצונית. אפשר לדבר גם עם סוחרי היום. מי שפוגע בסוחרי היום זו עיריית ירושלים, שמקשה, לצורך העניין, על בעלי ברים כמוני, להוציא שולחנות, בלילות, לעסקים סגורים, כמו הפירות והירקות, שסוגרים בשעה שש; אני לא מבין למה אי אפשר להוציא שולחנות וכיסאות אחרי שש ברחוב שהוא – אם נראה, רן, יש לך את זה פה?

לא, לא, אין לי פה. דבר, דבר. אני אציג אחר כך.

בסופו של דבר, יש רחובות שהם ריקים מהשעה שש, ובפועל, אם נסתכל על זה – אפשר להוציא לשם שולחנות וכיסאות. מה שקורה זה שעיריית ירושלים נותנת אישורים להוציא שולחנות וכיסאות רק לחזית העסק.

אז מה אתה דורש, שיתנו לך את כל המרחב?

לא, שאני לא אצטרך לשכור עוד חנויות, כי אם אני שוכר עוד חנויות אני מוציא שוכר יום. שוכר היום גם סוחט אותי בשכירויות; אם אני משלם 100 אלף שקל שכירויות – ואני לא אמור לשלם 100 אלף שקל שכירויות – ואוכפים אותי אכיפה בררנית, ונותנים לי דו"חות על כל פיפס, ובאמת מקשים עליי, אז לא באמת מנסים לעזור לי.

אוקיי, הבנתי.

סליחה, אדוני היו"ר, אם אני יכול להגיד כמה דברים, כי יש לי ישיבה בעוד מקום.

בבקשה, יוסי אלקובי.

אני מודה לך. כן, נשיא התאחדות המלאכה והתעשייה.

אז אל תדבר רק על שוק מחנה יהודה, בסדר?

לא, אני לא שם, אני מדבר על העסקים הקטנים והבינוניים שאותם אני מייצג בכל הארץ, ויש לנו מחוז שהוא בירושלים. קודם כל, חג שמח, וכולי תקווה שהעירייה תהיה אוזן קשבת לכל אלה שדוברים כאן וזועקים את זעקתם, ואני חושב שמגיע להם שישמעו אותם, כי הם משלמי המיסים, והם אלה שקמים בבוקר ליום עבודה עם שכפ"ץ, עם עובדיהם, בשביל להביא פרנסה לילדיהם ושכר לעובדיהם. אני חושב שפה זה צריך להיות בעיקר יחד, רק ביחד, תיאום וסדר. המריבות ביניכם לא יתנו שום דבר אם הן יובילו למקומות אחרים.

אני רוצה לדבר על דבר מאוד חשוב: בירושלים אין היום מספיק מקומות עבודה, יש בריחה של צעירים מירושלים למרכז. הדבר הזה זועק לשמיים. אני שמעתי את משה לאון במספר מפגשים, שהוא ינסה לעשות מעשה ולהשאיר פה את הצעירים. אדוני היו"ר, צעירים יישארו כאן רק במצב אחד: בעטרות יש אזורי תעשייה נהדרים - צריכים להוזיל את הארנונה, לתת הלוואות בערבות מדינה לציוד מתקדם ולטכנולוגיה מתקדמת, בשביל שהמקום יהיה בדומה; בארצות הברית יש את פלורידה ויש את קליפורניה – המושל בפלורידה החליט היום להוריד מיסים, להוריד ארנונה, ויש היום זרימה מצד קליפורניה לכיוון פלורידה, בגלל שיותר זול שם אפשר לפתוח עסקים. ואם אנחנו רוצים להשאיר את העיר שלנו עם צעירים ולתת כלכלה – אדוני, כלכלה זה בטחון ובטחון זה כלכלה, וזה דבר שזועק לשמיים.

על כן, הייתי שמח מאוד שימצאו נתיב שיקימו מטבחון, שיבדקו איך אפשר להשאיר את אותם צעירים לפתוח עסק, ושיוכלו להתקיים ולהתפרנס בכבוד, ושלא יטילו עליהם עוד מיסים ועוד דברים כאלה ואחרים. יש ארנונה – זועקת לשמיים; משלמים פינוי אשפה, משלמים שנתיים, משלמים הכל, ארנונה – אנחנו לא יודעים מה אנחנו מקבלים, לא מקבלים שום דבר וכלום.

ארנונה זה מס כבר מזמן, זה לא על שירות.

זה מס, אבל גם על זה אפשר לתת את הדעת. הייתי מכריז על ירושלים כאזור פיתוח, חד משמעית.

אלקובי, אלקובי, תעצור רגע, תעצור. קודם כל, ארנונה זה מס, זה כבר לא מותנה בשירות. נגמר הסיפור, יש על זה פסקי דין של בית המשפט. לכן, זה כבר מס לכל דבר ועניין. זה קודם כל. לצערי הרב, זה לא דבר שאני מסכים איתו. דבר שני – ממשלת ישראל תומכת בעיריית ירושלים בקרוב למיליארד שקל, בגלל הסוציואקונומיות שלהם ובגלל כל מיני דברים. אז אתה רוצה שנתמוך בהם ביותר? מיליארד שקל זה הרבה מאוד כסף. אז אני רק אומר לך, כשאתה מציע הצעות – להוריד את הארנונה ולעשות את זה או לעשות את זה – קודם כל, הבעיה היא בכל הארץ, הארנונה גבוהה לעסקים ולמסעדות ובתי קפה בכל הארץ.

נכון. אז קשה להתקיים, קשה להתמודד, בהוצאות הכבדות הללו.

קשה בכל הארץ, לא רק בירושלים.

זה נכון, אבל בירושלים יש בריחה של צעירים, לא נשארים כאן, אין להם מה לעשות כאן. צריכים להכריז על אזורי תעשייה כאזורי פיתוח לכל דבר, לא יקרה כלום. אחרת אנחנו נישאר כאן רק עם מבוגרים, לא יהיו צעירים, כי צעירים יוצאים למרכז. צריך לעשות פיתוח, צריך לשמור על המקום. ירושלים זה מקום של כולנו, מצד אחד של הארץ לצד השני. אני חושב שצריך לתת פה את הדעת ולחזק את ירושלים. אני בא מהמרכז, ואני מכיר את הזעקה שנזעקת כאן, אדוני היו"ר. תודה רבה.

תודה. בסוף אנחנו נתייחס להכל. מי זאת קים בלילטי? בבקשה, גבירתי.

אני. אני מנהלת בר בשוק מחנה יהודה.

את בלילה, נכון?

גם ביום, הברים פתוחים גם ביום. אנחנו חלק מהיום, אנחנו לא רק חיי הלילה.

קודם כל, אני רוצה להגיד שלפני בערך שנה וחצי-שנתיים התחילו איתנו סוג של מלחמת התשה – אכיפה בררנית, לא חוקית, אלימות מילולית ופיזית מצד לובשי המדים בשוק כלפינו. ואני גם רוצה להגיד שבאופן כללי, הרעש – גם כל מקומות האוכל הם עם מוזיקה: הכנאפה עם מוזיקה, ההמבורגר עם מוזיקה, כולם נמצאים עם מוזיקה, גם ביום וגם בלילה. ההיתפסות על הברים בשוק כבר הפכה להיות משהו לא נורמלי, זה לא נורמלי – זה שבאים אליי פקחים ולוקחים לי שישה רמקולים, לוקחים מהבר 12 אלף שקל, וזה לא חוקי, מה שהם עושים.

הביאו מד דציבלים – הם יודעים בכלל מה עושים עם מד דציבלים? עם מד דציבלים אמורים לבדוק מהמקום המוטרד – אמורים לבדוק את מד הדציבלים מהדירה, לא מהבר שלי. אז הם מביאים מד דציבלים, אבל לא באמת קורה עם זה שום דבר, זה לא באמת נכון. ושוב, זה לא באמת חוקי, כי הם בודקים את מד הדציבלים אצלי, בתוך העסק.

הלכתם לבית משפט?

אנחנו מנסים תהליכים, אבל אף אחד לא מקשיב לנו. שנה וחצי אנחנו זועקים את זעקתנו, וחיי הלילה בירושלים, השוק, זה הדבר היחיד שנשאר פה. זה הדבר היחיד. והשוק כבר מזמן לא מה שהוא היה פעם, יש שם ברים כבר 12 שנים.

אני חושב שאת צודקת, אבל אולי יש להביא חוות דעת של איש מקצוע.

אדוני, סליחה שאני מתפרץ, אני רק רוצה לתת לכם את העובדות.

אל תתן לי את העובדות, אתה לא באת מטעם בית המשפט לתת לי עובדות. זה לא אומר שאם אתה אומר אז אלה העובדות.

לא, אדוני, אני הכנתי לך מסמך, שנמצא לפניך.

אבל אני לא באתי לפה להיות בורר. אתה רוצה להקשיב לי רגע?

אני רק מבקש שהעובדות יהיו לפניך.

לא, אנחנו לא באנו כבוררים.

אני מסכים איתך.

אתה לא מבין מה אני אומר לך. אז תעצור רגע. לא באתי כבורר בין עיריית ירושלים לסוחרים בערב ובלילה, זה לא התפקיד. אנחנו התבקשנו לעשות איזשהו דיון ביום ירושלים. הדיון הופך להיות דיון יותר פוליטי, בין עיריית ירושלים לסוחרים – אני לא מתכוון לזה, אני לא אכנס לסוגיות האלה. בשביל זה יש בית משפט. אם את חושבת שיש הפרה של החוקים, אז על כל דו"ח את רשאית לבוא לבית המשפט, להחליט להתמודד בבית המשפט, ושם יבררו את הטענות האלה. אני לא יכול להיכנס לזה כרגע.

אני לא ציפיתי לשום בוררות או משהו כזה, זה לא הכיוון. הכיוון הוא שמישהו יעשה עם זה משהו, כי בינתיים אנחנו לא עובדים.

הבנתי, הבנתי את הטענה. אנחנו תכף נשמע את עיריית ירושלים, ואם אפשר לעזור – אנחנו נעזור. רק תבינו דבר אחד: אתם יודעים מה קורה, למשל, בשוק הכרמל, שהפך להיות – גם ביום וגם בלילה – שוק של מסעדות והכל?

בהחלט.

זה לא דבר שהוא לא טוב לשוק. אני רק רוצה להגיד לכם שההתפתחות הזאת של חיי לילה בשוק מחנה יהודה, וגם ביום – מסעדות, שיש המון תיירים והמון אנשים שמגיעים – זה דבר מאוד חיובי.

אנחנו הרבה לפני הכרמל ואנחנו גאים על זה.

רגע. ולדעתי, עיריית ירושלים צריכה ללכת לקראת העניין הזה, ולא להתחיל לשגע את האנשים.

זה לא סותר.

לא סותר. אז אני לא רוצה להיכנס לשאלה האם העירייה נוהגת טוב או לא נוהגת טוב, ואם על פי החוק או לא על פי החוק. אבל צריך להבין דבר אחד: התפתחות כזאת היא חיובית, אבל לוקח זמן עד שהיא מתיישבת. אתם צריכים להבין את זה. ובמיוחד במקום כמו שוק. בשוק התקווה, למשל, אין חיי לילה, אין שום דבר, אין מסעדות, אין כלום. יש שם אולי שתיים-שלוש מסעדות, והן פעילות רק ביום שישי בארבע, ב-12, באחד-שתיים. אז קודם כל, זה חיובי לשוק. אני חושב שגם הסוחרים לא צריכים להיות נגד זה, ועיריית ירושלים צריכה לעשות איזשהו שינוי; אם היא עושה לכם בעיות – קודם כל, היא צריכה לשמור על הסדר, אין על זה ויכוח, אבל היא צריכה ללכת לקראת הדיירים עד גבול מסוים, אם היא רוצה שזה יתפתח.

לגבי הדיירת שהתלוננה – זה נכון, בכל רחוב, שוק, או משהו, שהופך להיות מסחרי, זה שינוי אוכלוסייה. בדרך כלל המבוגרים יותר עוזבים – עם הזמן, אני לא אומר לך לקום ולעזוב את המקום עכשיו – והצעירים נכנסים פנימה; סטודנטים, צעירים, וכל זה, שאין להם בעיה עם חיי לילה. וזה קורה, למשל, בראשון לציון: היה שם רחוב מרכזי, הפכנו אותו לרחוב מסחרי – לקח עשר שנים, והאוכלוסייה במקום השתנתה. זאת אומרת, בגדול, זה קורה לאט-לאט. זה לא קורה רק בירושלים, זה קורה בכל מקום, שתדעו.

עכשיו, השאלה שלי – תענה בקצרה: אני רוצה לדעת מה קורה עם ההתפתחות של העסקים בירושלים, העסקים הקטנים. ועם כל הכבוד, זה לא רק מחנה יהודה. אני יודע שעכשיו, בתוכנית הגדולה שאתם מפתחים שם בבנייני האומה, אתם הולכים לעשות שם פיתוח רציני, בעיקר לעסקים, משרדים וכו'; אז בואו תתנו לנו קצת זווית מסוימת לעניין הזה.

תודה, כבוד היו"ר. אז אני, כמנהל אגף קידום עסקים בחמש השנים האחרונות, מלווה את התהליכים תחת ראש העיר משה לאון. קודם כל, משהו עובדתי: בחמש השנים האחרונות יש עלייה של יותר מ-100 אחוז בהשקעה בעסקים; אם בין השנים 2013-2017 הושקעו כ-35 מיליון שקלים - היום, בחמש השנים האחרונות, עם ראש העיר הנוכחי, אנחנו מדברים על 80 מיליון שקלים.

שהעירייה משקיעה?

שהעירייה משקיעה בתקציב שוטף, בתקציב תב"ר, לטובת העסקים. זה שינוי דרמטי, שגם מורגש.

מה אתם נותנים, למשל?

אז אני אתן דוגמאות. לצורך העניין, אם תגיע עכשיו לשכונת פסגת זאב או לשכונת רמות – תראה שיפור במרכזים מסחריים, בעלות של כ-10 מיליון שקלים. מדובר על מרכזים מסחריים, חלקם גם בשטחים פרטיים עם זיקה לציבור, שאנחנו משדרגים מאבן השפה עד חלון הראווה, כולל השילוטים, כולל מתקני המשחק, כדי לעודד שהות במרחב. כמה שאנשים נשארים יותר סביב העסקים – הורים עם הילדים – הם גם קונים יותר בעסקים. ואנחנו רואים את העלייה בפדיון, אנחנו רואים בפסגת זאב שכשנכנסנו ושדרגנו את המרכז המסחרי בשדרות משה דיין, ארבעה נכסים נטושים – שלא היו בהם עסקים במשך שנים – התמלאו, והיום המקום הזה שוקק.

שלומי ציין שחשוב לחבק את העסקים; עיריית ירושלים מאוד מחבקת את העסקים - הקמנו בשנים האחרונות והרחבנו את המחלקה של מנהלות העסקים, שזה אנשים שנמצאים בשטח. כלומר, בכל רובע עסקי יש בן אדם שהוא שירות הלקוחות בשטח עם העסק, ופותר לו בעיות, ופותר לו כל דבר ועניין. הוא כמו מחלקת שירות לקוחות.

אנחנו העירייה היחידה בארץ שהקימה מחלקה לפיתוח עסקי בתוך העירייה, לא חברה כלכלית, ויש לנו תחומים של חדשנות ודיגיטל, של עוסקים מהבית – היחידים שרואים את העוסקים מהבית, שהם עסקים שקופים, אף עירייה לא רואה אותם, אפילו לא בארנונה – אנחנו בונים להם hub עסקי חינמי, שאנחנו מלווים אותם בתהליכי mentoring, ובסופו של דבר הם יוצאים לנכסים מסחריים, הם מעסיקים עובדים, זה עוזר לתעסוקה בעיר. יש לנו תחום של עסקים חברתיים, עולם חדש לחלוטין שאנחנו, העירייה, פורצת דרך בנושא הזה.

דיברו פה על אגרות שילוט - כבודו, שיצא, לא מעודכן - אבל ראש העיר, משה לאון, היה הראשון שהעביר חוק עזר שפוטר את השלט הראשון, שלט הזיהוי, מאגרה. אנחנו העירייה הראשונה והיחידה שפוטרת מאגרת שלט זיהוי.

באיזה גודל?

בכל גודל, לא משנה הגודל, כל עוד הוא תקני. המשמעות היא גם מיליוני שקלים לעירייה, אבל המשמעות היא שגם שיפרנו את האסתטיקה של המרחב הציבורי.

יש גודל בתקנות, זה לא שאתה יכול לשים שלט בחירות.

לא, הוא אומר: כל גודל - לא מפריע.

אם יש לך מפתח גדול, אז יהיה לך גודל גדול יותר.

זה הולך לפי התקנות.

אבל בשורה התחתונה, אנחנו העיר היחידה היום – למעלה מ-4000 עסקים לא משלמים אגרת שילוט.

חיובי מאוד, אין מה להגיד.

אנחנו העירייה היחידה שלא לוקחת אגרות על סגירות חורף. אנחנו העירייה היחידה שכבר מהקורונה, כולל השנה – זה פורסם אתמול ברשימות – יש לנו פטור מאגרת הוצאת מתקנים: לא משלמים על המקררים, לא על הכיסאות והשולחנות. אם מדברים על שוק מחנה יהודה, כיסאות ושולחנות, חיי לילה – אנחנו מימנו לכל הברים בשוק מחנה יהודה את ההחלפה של הכיסאות והשולחנות, כי היו שם כיסאות ושולחנות של כתר, והתביישנו. הבליינים שמגיעים, התיירים, לא מגיעים לאזכרה, סליחה; הם מגיעים לבילוי, וזה צריך להראות טוב. אנחנו מימנו, עיריית ירושלים, לברים.

אותה מדיניות שכבודו מציין בשוק מחנה יהודה זו מדיניות שעבדנו עליה שנתיים, כל העירייה, עבדנו, עם דיונים עם ראש העיר ועם העסקים, והחלטות שנתקבלו היו יחד עם ועד השוכרים, יחד עם עסקי הלילה, ויחד עם עסקי היום, וזה מורכב. עכשיו, אני חייב להגיד: כולם היו בניי, או עדיין בניי – חשובים לנו גם חיי הלילה וגם היום, ודייקת, כבוד היו"ר, זה הסיפור של שוק מחנה יהודה.

וחוץ ממחנה יהודה? תיירים, איפה יש מקומות תעסוקה?

אז אנחנו מפתחים היום עוד את מרכז העיר ירושלים, היום אנחנו נותנים מענקים להקמת עסקי לילה במרכז העיר ירושלים.

איפה, במדרחוב?

מרכז העיר יכול להיות גם השלוחות, לא במדרחוב עצמו, אלא השלוחות, הרחובות הסמוכים. זה יכול להיות ברחוב שושן, בהלני המלכה, בשמאי, בהלל. אז היום נפתחו כבר שלושה עסקים חדשים, ועוד שלושה שנבנים עכשיו, בימים אלה, בזכות המענקים שלנו.

הממשלה מסייעת בעניין הזה?

לגבי המענקים האלו – לא, התקציבים הם תקציבים שמגיעים מעיריית ירושלים.

אנחנו גם נותנים מענקי תרבות לעסקים, לעסקי לילה, שעושים בתוכם אירועי תרבות. אנחנו מדברים על למעלה מ-500 אירועים בשנה האחרונה במימון עיריית ירושלים, בתוך העסקים, כדי לחזק את עסקי הלילה במרכז העיר, כי אנחנו מבינים שבעיר בירה גדולה - שאגב, יש בה תנופת מלונאות אדירה, בנייה של בתי מלון במרכז העיר – צריך לתת לזה מענה. אז לצד השוק הנפלא – שאגב, הוא לא סתם אבן שואבת, לא סתם הוא יהלום כזה שכולם מתגאים בו וכל תייר מגיע לשם – גם לעירייה יש חלק, וחלק מזה זה גם הפיתוח.

כמה תיירים יש בעיר ירושלים בשנה?

אנחנו מדברים על למעלה מ-5 מיליון תיירים שאנחנו מכירים, אבל הנתונים האלה – בסופו של יום אנחנו רואים שאחרי הקורונה גם מגיעים לירושלים הרבה יותר ישראלים מאשר בעבר, שזה משהו מאוד-מאוד חיובי שאנחנו מרגישים. תנופת בניית בתי המלון במרכז העיר – אם תלך במרכז העיר אתה תראה שבכל מקום נבנה בית מלון, וזה לא בכדי, היזמים יודעים, השוק מדבר בעד עצמו.

משרד התיירות לא מסייע לפיתוח התיירות בשוק מחנה יהודה?

לצערנו לא, עדיין לא.

אבל למה? אני לא מבין את זה.

בנוסף, יש לנו משהו ייחודי – וזה הפאבים הקהילתיים החברתיים בשכונות. אין עוד מודל כזה של קואופרטיבים; בשכונת פסגת זאב יש לך בר של השכונה, של הקהילה – ואנחנו תומכים, אנחנו מממנים את זה.

אנחנו אחראיים על משרד התיירות, נכון? אני מבקש שתהיה לנו ישיבה בנושא של ההשקעה של משרד התיירות בפיתוח התיירות בירושלים – במובן של המסעדנות, פאבים וכו' - בחיי הלילה, וגם בחיי היום. נתחיל במחנה יהודה, בסדר? אני לא חושב שהם לא צריכים לשים יד בכיס בעניין הזה, להגיש איזו תוכנית; זה לא רק עניין לעיריית ירושלים. אנחנו נעשה עוד ישיבה רק על הנושא הזה, עם משרד התיירות והעירייה, בסדר?

ומה עם סוגיית הרעש?

סוגיית הרעש – תראה, כשיש חיי לילה זה חלק מהעניין.

אבל מאיפה תרבות הרעש הזאת נולדה?

אני אגיד לך. נכון שהייתי סגן ראש העיר בראשון? זה קיים ותמיד יש בעיות בין הדיירים לבין העסק שנמצא מתחת לבית.

השאלה הייתה על העוצמה.

העוצמה – יש תקנות, יש חוק. אבל יש לכם איזו תשובה לעניין הרעש?

שלום, חיים נרגסי, המשנה ליועץ המשפטי, וראש התביעה העירונית. נמצא פה אילן ששון, הוא מנהל אגף אכיפה ושיטור, ואיציק נידם, שהוא סמנכ"ל תפעול ומנהל את גורמי האכיפה.

בנושא הרעש אנחנו נמצאים בתווך שבין רוחמה, שדיברה פה מהלב, לבין העסקים; ואנחנו נמצאים כל הזמן בתוך התווך הזה, שמצד אחד אנחנו אוכפים את החוק – ובניגוד למה שאנשים חושבים, אנחנו ממש לא אוכפים על קוצו של יוד, אם היינו אוכפים על קוצו של יוד אז היינו סוגרים, לא היו עסקים. אנחנו מנסים למצוא את האיזון הנכון בין, מצד אחד, כן לאפשר לעסקים, עסקי היום, אנשים שמוכרים פירות וירקות, שישמעו את דוד, יו"ר הוועדה, שמגיע אליהם ואומר להם "אני רוצה שני קילו שזיפים" – רוצים לשמוע, רק שישמעו אותו, שישמעו אותו. עכשיו, אין מה לעשות, אנשים לא יכולים לשמוע אותו; אז בין זה לבין הרצון – גם שלנו – שתהיה מוזיקה ותהיה אווירה טובה, ושהעסקים יפרחו.

האמת שביום לא צריכים להיות יותר מדי מוזיקה ורעש.

יושב ראש הוועדה, מרבית התלונות שמגיעות אלינו הן על רעש ביום. מאות סוחרים, מבוגרים, בגיל של אבא שלי, בגיל 70, בגיל 60, שעובדים בשוק עוד לפני שנולדתי, אומרים "אנחנו לא יכולים לבוא לעבודה".

ארבעה סוחרים איבדו שמיעה.

אני חושב שהעירייה צודקת בטענה שקשורה למשך היום. אפשר לעשות מוזיקה, מוזיקת רקע קלה, שכשבן אדם מגיע אז הוא מזהה שיש מסעדה או משהו, אבל יש הבדל בין לילה ליום.

אתה צודק במיליון אחוז, אנחנו מסכימים עם זה. העניין הוא שביום מכבים אותנו לגמרי, לגמרי.

אוקיי, אז אני לא יודע, אם יש טענה שאתם מגזימים ביום אז תורידו את העניין הזה, תורידו את זה למינימום.

אני רק רוצה להוסיף שבאים רק על הברים, ולא על מקומות האוכל שיש בהם רמקולים עם מוזיקה שלפעמים עוברת את הברים.

יכול להיות, אני לא נכנס לזה. בגדול, ביום – הרעש הוא מיותר באופן ברור; בלילה – ודאי שאם לא תהיה מוזיקה אז אף אחד לא יבוא, אין על זה ויכוח.

אני רוצה להדגיש עוד משהו אחד, כבוד היו"ר: שבמקביל לזה שאנחנו מבצעים אכיפה כשצריך – אנחנו גם יודעים מתי לא לבצע ומתי כן לבצע הידברות.

רגע, אבל יש שיפור בעניין הזה עכשיו, עם כל הקנסות וכו'?

כן, יש שיפור ברמת הרעש.

מה זאת הטענה הזאת שאתם באים בעיקר על הפאבים? מה יש בפאבים?

ממש לא.

פאבים, אתם פתוחים ביום?

כן.

מה, אנשים באים לשתות בירה בעשר בבוקר? אני לא מבין את זה.

אנשים באים לשוק מחנה יהודה לטייל, זה אתר תיירותי.

אבל אני לא רואה את זה בחו"ל, לא בבוסטון, לא בשום מקום, שיש בברים מוזיקה כזאת. אני לא יודע איפה נולדה התרבות הזאת, שיושבים ולא מצליחים לשמוע אחד את השני.

זה מה שאנחנו אומרים, ואנחנו גם לא בעד שיהיה רעש.

זה בתוך הבר.

לא, זה יוצא.

אבל הסוחרים אומרים שאם בא מישהו ואומר "תן לי קילו עגבניות", הוא לא יכול לשמוע.

כן.

כבוד היו"ר, אני חושב שמה שחסר לנו בדיון הזה זה גם המשטרה. משטרת ישראל רואה בתוך הנושא הזה של הרעש מטרד איום, גם בנושא של הוצאת שולחנות וכיסאות מעבר לפס הצהוב שעשינו, שחוסם לפעמים בגלל סיבות בטיחותיות.

בלילה?

כן. והעירייה עשתה את כל המאמצים והשקיעה המון משאבים.

זה בכל מקום, אני לא מבין את זה. בוא תראה את שוק הפשפשים, תעבור בשוק הפשפשים – קח את האוטו, תיסע בשוק הפשפשים בשעה 12 בלילה ותראה מה הולך שם: כל הצעירים, כל התיירים הצעירים, כולם יושבים. שוק הפשפשים זה לא מה שהיה לפני עשר שנים. אז למה זה לא יכול להיות במחנה יהודה?

זה ממש לא אותו דבר, והלוואי שזה יהיה אותו דבר.

בשעה 11 אנחנו מכבים את המוזיקה, זה מה שקורה. ובימים רביעי-חמישי מותר לנו לפתוח שולחנות רק בתשע – זה אומר שיש לי שעתיים עבודה בסופ"ש, זה לא הגיוני.

אני חושב שלעירייה צריך להיות אינטרס מובהק לפתח את שוק מחנה יהודה לתיירות לילה, וגם ביום.

העובדה היא שהוא מתפתח, כבוד היו"ר.

הוא ממש לא מתפתח, כנראה שלא הייתם שם הרבה זמן. אתם צריכים לראות, בשלושת החודשים האחרונים הוא ריק מאדם.

אני גם לא תייר וגם לא צעיר, אתה מבין? אז מה אתה רוצה? פה ושם, אם אני מגיע למחנה יהודה - כשאנחנו מחכים להצבעות אין לנו ברירה ואנחנו הולכים לשתות משהו. אני רוצה להגיד לכם שלא זול שם, לא זול. אבל לא משנה.

אתה יודע, אמרת עכשיו משהו שהוא מצחיק, והוא כל כך אמיתי. הוא באמת לא זול, וזאת גם אחת הסיבות שפחות אנשים באים אליו.

כבוד היו"ר, עוד משהו אחד שאני חושב שחשוב שהיו"ר ידע: יש ערוץ הידברות פתוח, וזה חשוב. לא צריך לבוא לכנסת בשביל זה. יש ערוץ הידברות פתוח, שרק לפני כמה שבועות ישבנו אצל סמנכ"ל תפעול, איציק נידם, ישבנו בישיבה. הם באים לעופר איובי בלשכת ראש העיר, שיש להם אוזן קשבת 24/7 לכל בעיה וכל דרישה. בנושא הזה יש לנו איתם חיבור יומיומי – הם פונים אלינו בוואטסאפ, בטלפונים, יש אוזן קשבת. נכון, יש איזון שהעירייה מחויבת לעשות בין היום לבין הלילה – כבודו יודע מראשון לציון – אנחנו צריכים לתת תשובה גם לרוחמה, רוחמה תושבת שלנו, וגם למשטרה, וגם לבעלי העסקים, שהם חשובים לנו מאוד.

בעלי עסקים, שתדעו שדייר שמרגיש פגוע ושסובל יכול לשגע אתכם. רק שתדעו. אני מדבר באופן כללי, לא על עסק ספציפי. הוא יכול לשגע אתכם גם בטלפונים לעירייה וכו', ואני אומר לכם שאתם צריכים לדעת להסתדר איתם – לקבוע איתם פגישה, להסביר להם. להסתדר עם האנשים, במיוחד המבוגרים, שסובלים. בלי זה יהיו לכם רק צרות, אני אומר לכם את זה מניסיון.

עיריית ירושלים, הבחור פה, מהבר, העלה טענה של שימוש מול חנויות הירקות בלילה, של לאפשר להם לפרוש שולחנות וכיסאות.

אז אני אסביר: במשך שנתיים, עד ינואר 2020, נעשתה עבודה לגבי נושא הבטיחות.

אני אומר את זה רק מהמבט שיהיו יותר עסקים, כי אם הוא ישכור עוד כמה חנויות אז יש פחות עסקים.

אנחנו נענה גם על זה. משטרת ישראל הגיע לשוק מחנה יהודה בעקבות אירוע של פיצוץ בלון גז, שאנשים ממש נפלו אחד על השני בעקבות חסימה של המעברים, הייתה חסימה הרמטית של המעברים, והשתלטות למעשה על המעברים הציבוריים, צריך להבין את זה. בסופו של דבר, כבוד היו"ר צודק, כמו בשוק הפשפשים: לתת מרחבים לישיבה מצד אחד – אגב, גם שם זה רק בחזיתות העסקים – ומצד שני להשאיר מעבר פתוח.

לך תראה מה קורה בשוק הפשפשים בערב.

אז נעשתה עבודה, וכמו בשוק הפשפשים, סומן פס צהוב, בחזית בית העסק יש הושבה, פטורה מאגרת הוצאת מתקנים – אנחנו לא רוצים כסף על זה, זה לא מעניין אותנו – ומאפשרים מעבר בטוח להורים, לנכים. אדם שעובר עם כיסא גלגלים צריך לבלות בשוק ולשתות בירה כמו אדם ללא כיסא גלגלים, וחשוב שיהיה מעבר נגיש, וחשוב שיהיה מעבר בטיחותי.

אנחנו היינו בהידברות עם קצין אג"ם מחוזי בראשות סמנכ"ל התפעול של העירייה, איציק נידם. ישבנו אחרי שהיה קשה מאוד לשכנע אותם להושיב במעברים, הפס הצהוב זו פשרה שעיריית ירושלים הביאה בשם בעלי העסקים של הלילה. אנחנו דיברנו בשם העסקים ושכנענו את משטרת ירושלים, ולקח זמן, וקצין אג"ם הלך איתנו יד ביד. אז כל העבודה הזאת היא אחרי עבודה מאוד סיזיפית של שנתיים. אני, מנהל אגף בעיריית ירושלים, מסתובב בשוק עם מטר כדי למדוד ולהוכיח למשטרה מה אפשרי ומה לא אפשרי. עשינו עבודת מטה מאוד רצינית, ואני אגיד את האמת – בשיתוף איתם.

אז נכון שיש עסקים שהתחלפו. ודרך אגב, אפרופו שיח פתוח - רק אתמול השותף של יעקב שוחח איתי בערב, כשאיני במשרד. בטלפון, באופן ישיר. אני פתוח לכל העסקים. באים אליי – הדלת תמיד פתוחה, וזאת לא סיסמה. יכול להיות שהתשובות לא תמיד יהיו נחמדות.

אני חושב שעיריית ירושלים לא מנצלת מספיק את התיירות לצורך העסקים הקטנים.

נכון. וגם, אם הייתה הקשבה, לא היינו יושבים כאן היום.

התיירים מביאים כסף לעסקים בעיר, בכל מקום. וככה זה צריך להיות פה.

אבל הנתונים בשוק אומרים הפוך.

אני אשמח לענות על זה. אחד הדברים החזקים בתיירות היום הוא כמות התיירים שמגיעה לשוק מחנה יהודה – אין בארץ שום אתר תיירות מוכרז שמתחרה בנו. אני נמצאת בשוק, בעסק שלי, כבר קרוב ל-20 שנה, ואני בין העסקים החדשים, שהביאו את בשורת התיירות. אני הראשונה שהתחילה סיורים קולינריים בשוק. אז מבחינת תיירות, אני חושבת שיש כאן מקום לאזן.

אני מדבר על כל ירושלים, לא רק על מחנה יהודה; אבל בגדול, אני חושב שמחנה יהודה באמת הפך להיות וצריך להיות נושא תיירותי מדרגה ראשונה, ולכן צריך גם לפתח. תיירים לא באים לקנות ירקות ופירות, מי שמגיע זה התושבים הרגילים; אבל הם כן יבואו לקנות מסעדנות ולקנות בפאבים וברים, והם באים גם בשביל ביגוד. אני רוצה להגיד לכם שבעניין הזה אנחנו נלחץ על משרד התיירות להביא תוכנית תיירותית למחנה יהודה ולהשקיע שם כסף, ואנחנו נעשה על זה ישיבה מיוחדת, בסדר?

יושב ראש הוועדה, דוד, תבורך על הדבר הזה, אני חושבת שכרגע זאת אחת הבשורות שיצאנו איתן. אני שמחה על היותנו כאן. אני רק רוצה לומר שהכל צריך להיעשות באיזונים, כל עסק הוא עסק נכון; עיריית ירושלים צריכה לתמוך בכל עסק ועסק, כל אחד צריך להתפרנס.

אבל אני רוצה להסביר לך שיש התפתחויות; אם תלכי עכשיו לשוק הפשפשים בתל אביב או שתלכי לשוק הכרמל – זה לא אותו מקום שהיה לפני עשר שנים.

כבודו, אני יושבת ראש איגוד השווקים בארץ, אני מאגדת את כל השווקים. אני מנהלת אותם, מכירה אותם היטב – את באר שבע, את הכרמל.

בסדר, זה לא משנה, את מדברת איתי עכשיו כנציגת ועד. תקשיבי.

אחי, בקצב הזה היא הולכת להקים פה איזו מפלגה.

השינוי מתרחש לאט-לאט, אין ויכוח; אבל השינוי יבוא, לא יעזור כלום לאף אחד. אם באמת רוצים שמחנה יהודה יהפוך למשהו אחר – ייקח עשר שנים, 12 שנה – אבל זה מה שיקרה, וכל אחד יצטרך להתיישר עם העניין הזה. אתם רוצים מחנה יהודה כמו שהיה לפני 100 שנה? אין מה לעשות.

עיריית ירושלים, אפשר להציע לכם הצעה? במסגרת הרישוי, כשאתם נותנים רישיון לעסק, כמו בר – אולי להגביל אותו שם, בתנאי הרישוי.

אבל זה מה שהוא מתלונן עליו, שהוא מוגבל בתנאי הרישוי. אבל אלה הרישיונות, מה לעשות? יש גם חוק.

לא, אתה בודק מראש עם הבר שהולך להיפתח, להגיד לו "פה, בשוק מחנה יהודה, בגלל האופי – יום, לילה, סוחרי יום, סוחרי לילה – תדע לך שבתנאי הרישיון אתה לא יכול יותר מארבעה רמקולים של 32 וואט". תקבעו את המודד, ומי שרוצה – שיפתח, מי שלא רוצה – שלא יקבל רישיון. וגם, לפי המקום. ותדאגו לגברת הזאת, שהיא תישן בלילה.

אני לא יודע מי מתחתיה, אבל צריך לשבת איתם; בעל העסק צריך לעלות למעלה, לשבת אצלה בבית, לדבר איתה על העניין הזה, ולראות איך אפשר להגיע להבנה. מה העניין הזה? אני לא מבין. ואחר כך אתם בוכים שמקבלים קנס – אתם יודעים למה אתם מקבלים? כי היא כל הזמן מצלצלת למוקד, ואז הפיקוח מגיע. אז תשבו איתה לראות איך מסתדרים.

אנחנו לא מגיעים לדיירים, אנחנו נמצאים בשוק הסגור, נורא-נורא רחוק מהמגורים של השוק.

זה לא כזה רחוק.

אני לא יודע, אני לא מכיר איפה אתם נמצאים.

בגלל זה אני אומרת – התלונות הן לא מדיירים.

תודה רבה. יש מישהו שלא דיבר ורוצה לדבר? יש לנו עשר דקות.

סליחה, כבוד השר, אני רוצה להגיד דבר אחד קטן.

אני לא שר. מה?

כשאני באתי לדבר עם בעל העסק שמולי, שמוכר אוכל – הוא בעצם צריך להיות מסעדה, ולא פאב ולא בר – והמוזיקה שלו היא עד השמיים, בלי הגבלה.

ביום?

ביום ובלילה. בלי הגבלה. וכשאני באתי לדבר איתו, "בבקשה, רק תנמיך, שיהיה בגדר הנורמה".

והוא לא היה מוכן. אז האמת שמגיע לו קנס, אם הוא לא מוכן. מה אני אגיד לך?

הוא אומר לי "תעברי דירה".

יש לנו עשר דקות – כל אחד שלא דיבר ידבר דקה וככה כולם ידברו. בבקשה.

שלום וברכה, שמי עמרם כהן, ואני בעצם מנהל מעוף של כל אזור ירושלים והסביבה, תחת הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים במשרד הכלכלה. גם נמצאת איתי פה מראם שחאדה.

מראם שחאדה, עובדת בסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים.

אני ממעוף והיא מהסוכנות. כמו ששמת לב, אדוני היו"ר, היה פה דיון בין הסוחרים לבין העירייה, ואנחנו באנו לדבר רגע על העסקים הקטנים והבינוניים ברמה שלנו, הממשלתית, בסיוע. קודם כל, בתור זה שנמצא בשטח, במעוף, דבר ראשון: רציתי להגיד שאנחנו עובדים הרבה בשיתוף פעולה דווקא עם עיריית ירושלים – מרשות החדשנות, עם רני רוזנהיים, ואגף עסקים, ורשות התעסוקה העירונית וכד'. יש לנו המון-המון שיתופי פעולה, ומשתדלים לעשות עוד ועוד דברים.

בעצם, מבחינת מעוף, בירושלים יש שני סניפים: יש את הסניף הכללי, שיושב בשרי ישראל, בסיטי קורט, ויש עוד סניף, שגם כפוף אליי, שיושב במזרח ירושלים, ונותן מענה לכמעט 400 אלף תושבים. יש בו גם מרכז עסקים, אדוני היו"ר, בעצם לטובת בעלי העסקים, יזמים - כמו hub – שרוצים לשבת ולפעול משם.

אם אנחנו קצת מדברים רגע על העסקים הקטנים והבינוניים – בממוצע, אנחנו מטפלים בערך ב-1500 עד 1700 עסקים בשנה בעיר, אם אני מסתכל גם בהיבט של ירושלים וגם בהיבט של מזרח ירושלים; אם זה על ידי ייעוץ שאנחנו נותנים לבעלי העסקים, גם איך לקום, בין היתר, גם רישוי עסקים – יש לנו ייעוץ לתחום של רישוי עסקים; ואני יכול להגיד שנתקלתי לא פעם – ואמיר יודע שהיו לי עסקים שהייתה להם איזושהי בעיה ושאלות לגבי רישוי עסקים והרמתי אליו טלפון והוא בעצם חיבר אותי עם מי שמטפלת בנושאים האלה.

אז יש לנו כלי סיוע של ייעוץ וליווי במגוון תחומים, כולל תחומים של פריון וחדשנות, תפעול ולוגיסטיקה, תקינה וכד'; אם זה קורסים והדרכות במגוון מאוד רחב של תחומים, אפילו התחומים הכי עדכניים היום, טיקטוק וכו', וכל דבר חדש שיוצא, אפילו בינה מלאכותית – אנחנו כבר שם, אני חושב שאין היום אדם שלא יודע מה זה ChatGPT, זה הופך היום להיות "הדבר". אז גם בעניין הזה.

סליחה, המודל של מעוף, סוכנות לעסקים, הם קבלני משנה של משרד הכלכלה, לא?

נכון.

אז איך הוא נותן את כל השירותים האלה? על חשבונית? למי, מי משלם?

בסוף יש את מעוף, שהוא מערך השטח – מתוקצב דרך הסוכנות לעסקים קטנים במשרד הכלכלה. כל הפעילות נעשית דרך יועצים שנמצאים במאגר שלנו, מומחים לתחום, הוא מתעדכן מדי שנה לתחומים החדשניים ולשינויי השוק, והם אלה שנותנים את השירותים לעסקים.

אבל לפי המגוון שהוא דיבר – למשל, על כמה עומד התקציב השנתי שלך? כמה אתה מקבל מהכלכלה על כל הייעוצים שדיברת עליהם עכשיו?

שוב, אני מדבר רק ברמה של ירושלים.

רק ירושלים.

ברמה של ירושלים אין לי איזשהו - - -

סיימנו, לא? רציתי לתת לעוד אנשים לדבר. אני חייב לסיים, רבותיי.

אוקיי. בכל מקרה, אני רק אגיד בשורה תחתונה, אני לא נכנס לתקציבים, כי זה כבר ברמה של כל המעוף; אני רק יודע להגיד דבר אחד: אני יודע שהשר, גם בתקציב החדש, כן ביקש עכשיו עוד תקציבים לטובת העסקים הקטנים והבינוניים ולטובת המעוף, את זה אני יודע.

אין ויכוח על כך שאין בירושלים מספיק עסקים קטנים יחסית לאוכלוסייה ולתיירים שיש, אז אני לא יודע על מה אתם מדברים, אני חייב להגיד לכם. אין, מכל מיני סיבות – אולי בגלל שאין הרבה צעירים, בגלל שהם סגורים בשישי-שבת ולעסקים שסגורים בשבת אין מספיק הכנסות, רוב הבילויים ורוב האנשים הם בדרך כלל בשבת; אבל זה המצב בירושלים, אני לא יכול לשנות את זה, הדתיים קובעים.

אבל בגדול, צריך לעשות דברים – לא יכול להיות שיש 5 מיליון תיירים והעסקים לא בשמיים, אני לא מבין את הקטע הזה. זה לא ברור לי, העניין הזה. בכל מקום בעולם שיש בו הרבה תיירים העסקים הקטנים בשמיים, רק בירושלים זה הפוך. מי עוד לא דיבר?

ירון קמחי, יושב ראש התאחדות התעשיינים, מרחב ירושלים.

אני חייב לסיים.

אני תושב ירושלים 62 שנה.

בסדר, אבל מה, בגלל שאתה תושב ירושלים אתה מומחה לירושלים? אתה מדבר בישיבות אחרות, מה זה משנה? לא הבנתי.

אדוני, אני חושב - - -

בסדר, אני לא רוצה לתת לך לדבר, בסדר? בזה נגמר הסיפור. אתה מדבר בהמון ישיבות, תן לאחרים לדבר, שלא נמצאים בכנסת, למה אתה צריך לדבר? אוקיי, בבקשה.

תודה. ירון קמחי, יושב ראש התאחדות התעשיינים, מרחב ירושלים. התאחדות התעשיינים מייצגת כ-160 מפעלים במרחב ירושלים, רובם עסקים קטנים, מעסיקים סדר גודל של 20 אלף עובדים בסך הכל. רק מילה לגבי הדיון הקודם. כשאשתי נותנת לי רשימה לשוק אני נוסע לרמלה. אני רוצה להתייחס לשתי נקודות קצרות. למשרד הכלכלה יש המון תוכניות סיוע לעסקים, הבעיה היא שעושים את הכל במה שהם קוראים לו "מקצה תחרותי" – למקצה תחרותי ניגשים שניים-שלושה מפעלים גדולים ונגמר הכסף, עד שהעסקים הקטנים מצליחים להגיע לזה הם לא מקבלים כספים.

אני רק יכול לעדכן אותך שבעבודה שעשינו על עסקים קטנים ובינוניים הצגנו את הנושא שאתה מדבר עליו; אני מקווה שזה ישתנה, יחד עם הסוכנות לעסקים במשרד הכלכלה. אנחנו באמת מכירים את הבעיה הזו.

הנושא השני זה הנושא של הקצאת קרקע – מנהל מקרקעי ישראל לוחץ כל הזמן לשווק את כל הקרקעות במכרזים; לעומת זאת שתמיד היה נהוג לתת הקצאת קרקע לתעשייה ללא מכרז, עם בדיקה מקצועית של משרד הכלכלה. ברגע שעושים מכרזים, באים טייקוני נדל"ן, קונים את כל השטחים למרלו"גים וכו', ולתעשייה אין איפה להקים את הפעילות.

לא, השיטה היא שהמנהל יוציא מכרזים לשטחים מצומצמים, ואז העסקים הקטנים יכולים להשתתף.

לא, אבל ברגע שיש מכרז אז זה כל המרבה במחיר, ואז באים כל מיני טייקונים וקונים את הכל.

לא, לא, אבל אתה לא קולט את מה שאני אומר. כשהמכרז הוא על 20 דונם, נגיד – עסקים גדולים נכנסים; כשהמכרז הוא על חצאי דונם, נגיד – אז עסקים קטנים יכולים לרכוש אותו. אבל לא ניכנס לזה, אני לא הולך לעשות על זה דיון, זה לא מתאים כרגע לדיון של יום ירושלים, אנחנו נתנו שעה.

טוב, אז תודה רבה.

100 אחוז. יש מישהו שרוצה להגיד? אבל דקה. בבקשה, נו.

יש כאן תושב ירושלים, בן 62.

שמי אורי עמדי, וכן, אני תושב ירושלים. אני מלווה את אזור מרכז העיר ירושלים, שוק מחנה יהודה, קרוב ל-40 שנה, קצת יותר. בעצם שותף לכל התהליכים שהעיר עוברת.

בתור מה? מה התפקיד? אדריכל, מה?

לא, אני לא אדריכל. אני איש חינוך, איש חברתי, ניהלתי את המנהל הקהילתי של לב העיר, ובאמצעותו בעצם פיתחתי את הדיאלוג הפנימי של סוחרים עם עצמם ועם המערכת העירונית, גם במרכז העיר וגם בשוק מחנה יהודה.

שוק מחנה יהודה – בעצם יש שלושה שותפים להרים את העיר ירושלים לגבהים שהיא נמצאת בהם: שותף אחד זה העירייה, הממשלה, והאוכלוסייה עצמה, תושבים וסוחרים. המפתח להצלחה זה לבנות דיאלוג תמידי, קבוע, מכבד אחד את השני, בין שלושת הגופים האלה שדיברתי עליהם. לשמחתי הרבה, שוק מחנה יהודה הפך להיות מודל של הידברות. מכל הארץ, וגם מהעולם, באים לראות את הפלא הזה - אני לא מדבר על איך שהשוק נראה; ההידברות, היחסים בין האנשים, היכולת של הסוחרים לדבר הן עם עצמם והן עם המערכת העירונית, ההקשבה לכל אחד ואחד. כיום אני יועץ של ועד השוק, ואני רואה את זה בצורה בלתי רגילה.

צריך להבין, לפני מספר שנים השוק עשה פינוי של 70 רוכלים על מנת לייצר מרחב ציבורי פתוח.

אורי, אני חייב לסיים, זהו. יש לנו ישיבה עם משרד הבריאות.

אז אתה מוזמן לשוק להמשך הדיון.

אז תודה רבה לכולם, ויום ירושלים שמח, מה שנקרא. ושהצעדה תעבור בשלום, כמו שצריך. תודה רבה לכולם.


הישיבה ננעלה בשעה 10:04.