פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



22
ועדת הכלכלה
16/05/2023


מושב ראשון

פרוטוקול מס' 116
מישיבת ועדת הכלכלה
יום שלישי, כ"ה באייר התשפ"ג (16 במאי 2023), שעה 15:00

יוקר המחייה לסטודנטים

חברי הוועדה: דוד ביטן – היו"ר
יבגני סובה - מ"מ היו"ר

אפרת רייטן מרום

יאיר אלבין
-
סמנכ"ל מסחר ושירותים, משרד הכלכלה והתעשייה

עדנה גרניט
-
רשות הצעירים, משרד הנגב, הגליל והחוסן הלאומי

יוסף ברנשטיין
-
עמותת יוצאי לשינוי

שי שידלוב
-
מנכ"ל התאחדות הסטודנטים והסטודנטיות הארצית

הדס בנימין
-
יו"ר האגודה, אגודת הסטודנטים האקדמית ת"א יפו

אלחנן פלהיימר
-
יו"ר התאחדות הסטודנטים והסטודנטיות הארצית

רינה קיסלמן
-
סטודנטית מכללת עמק יזרעאל, התאחדות הסטודנטים והסטודנטיות הארצית

תמר סדי וורבר
-
מנהלת מחלקת מדיניות, התאחדות הסטודנטים והסטודנטיות הארצית

אורנה פסח
-
מנכ"לית impact-fidf, התאחדות הסטודנטים והסטודנטיות הארצית

נוי פרס
-
סטודנט מכללת פרס, התאחדות הסטודנטים והסטודנטיות הארצית

ליאור שפירא
-
סגן נשיא האגודה, התאחדות הסטודנטים והסטודנטיות הארצית

יהונתן מרגוליס
-
יו"ר אגודת הסטודנטים בקמפוס הר הצופים

בר רבינו
-
אוניברסיטת חיפה

איתי רודיצקי
-
אוניברסיטת תל אביב

אילה בחר
-
סטודנטית לכלכלה

הדר ליינר
-
פעילה

הדס קורמש בלישה
-
חברת צוות פיננסים, תנועת ישראל 2050

דור פוניס
-
יו"ר ועד הסטודנטים בנציבות שרות המדינה

איתי עצמון

ד"ר עידית חנוכה

חבר תרגומים; מיטל פורמוזה



רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות
יוקר המחייה לסטודנטים

שלום לכולם. אנחנו נפתח ישיבת ועדת הכלכלה. יושב ראש הוועדה, חבר הכנסת דוד ביטן, ביקש ממני לקיים את הדיון הזה. לכבוד רב לי.

אנחנו היום עושים את הדיון המאוחד במסגרת ציון יום הסטודנט. קודם כל, אני רוצה להודות לשני חברי הכנסת שיזמו את הדיון הזה: חבר הכנסת משה טור פז מ-"יש עתיד" ואפרת רייטן ממפלגת "העבודה". חברים טובים שלי ואני שמח שהם בעצם יזמו את הדיון הזה בוועדת הכלכלה.

אנחנו, מאחר ונמצא איתנו, אני רואה את יושב ראש, תציג את עצמך אלחנן. תפקיד שלך יושב ראש אגודת הסטודנטים הארצית. נכון? התאחדות. הוא גר בפתח תקווה, זה בסדר, יש לנו אחוות פתח תקוואים, אז מותר לי גם לעשות טעות.

אז אני אשמח לתת לך רשות דיבור. תתחיל ותסביר לנו בעצם את הכיוון. וכמובן גם כל אחד שירצה לדבר יירשם אצל מנהלת הוועדה. הזמן קצר. כמה זמן יש לנו?

עד 16:00.

עד 16:00. 45 דקות, זה בדיוק שיעור באוניברסיטה. בבקשה, אלחנן, תתחיל אתה.

אז תודה רבה, קודם כל, יושב ראש הוועדה. כפי שציינת, אני אלחנן פלהיימר, יושב ראש התאחדות הסטודנטים והסטודנטיות הארצית. מייצג כ-400,000 סטודנטים מתל חי ועד אילת.

באתי לפה היום בשביל לדבר על תקציב המדינה. נכון לרגע זה בתקציב המדינה יש אפס שקלים לציבור הסטודנטיאלי במדינת ישראל. בחודשים האחרונים היינו במשא ומתן אינטנסיבי עם אגף התקציבים ועם שר האוצר, כשלצערנו הוליכו אותנו שולל ולפני כשבועיים חזרו בהם מכל הסיכומים שהגענו אליהם.

הדרישות שלנו לא בשמיים. ונכון לרגע זה, כמו שציינתי, יש אפס שקלים לסטודנטים בתקציב המדינה. אני חייב לציין שהסטודנטים בעיקר עוברים סיטואציה ומשבר מאוד מאוד קשה בשנים האחרונות וזה הולך וגדל משנה לשנה בהיבטים של יוקר מחייה וקושי כלכלי אמיתי לסיים את החודש. זה יוצר פה פערים גדולים מאוד באקדמיה. סטודנטים מלכתחילה שלא נכנסים בשערי האקדמיה וסטודנטים שנושרים במהלך התואר שלהם. ואני לא מצליח להבין איך למישהו זה נראה פה הגיוני שבתקציב המדינה הנוכחי אין בשורות לציבור הסטודנטיאלי במדינת ישראל.

יש כאן חוסר שוויון משווע. חברי הכנסת ונבחרי הציבור פעם אחרי פעם אומרים שאנחנו דור העתיד ובפועל לא מיישמים כלום ממה שהם אומרים. ובאתי לפה היום כדי לצעוק על חוסר השוויון הזה. אנחנו התחלנו במחאה סביב תקציב המדינה. יש עוד זמן לבצע שינויים בתקציב המדינה עבור דור העתיד של מדינת ישראל. ויש פה זמן לממשלה לבוא ולהוכיח שהדברים שלהם הם לא דברי סרק והם באים לעשות את זה בפועל.

כרגע, כמו שציינתי, יש כאן אוכלוסיות שמקבלות ואוכלוסיות שלא. ואני חייב להגיד, עיני לא צרה על אף אחד. אבל יש מקום חד משמעית לבוא ולתת יותר לציבור הסטודנטיאלי, שאנחנו מנוע הצמיחה של הכלכלה הישראלית. כל הסטודנטים שהיום הולכים ולומדים יום אחרי זה הם מכניסים כספים משמעותיים למדינה. זו השקעה למדינת ישראל ואני לא מצליח להבין איך לא מראים את זה ואיך זה לא בא לידי ביטוי בתקציב המדינה.

אני חייב לציין שבימים אלה אנחנו גם בוחנים עתירה לבג"ץ סביב כל הנושא של תקציב המדינה והפערים שיש כאן אל מול הציבור הסטודנטיאלי במדינת ישראל. יש כאן אחריות פרלמנטרית וכעת צופים בנו המון סטודנטים שמצפים לתשובות ולמענה אמיתי בתקציב המדינה. הדרישות שלנו לא בשמיים. אנחנו מדברים פה על הרחבה של מספר השנים בנקודות הזיכוי למס לסטודנטים שעובדים לאחר התואר. על סבסוד לימודי האנגלית, שסטודנטים מוציאים על זה אלפי שקלים, מעבר לשכר הלימוד. סטודנטים היום משלמים שכר לימוד ומעבר לזה משלמים עוד תוספות על אנגלית. אנחנו מדברים פה על מלגות לסטודנטים שנמצאים במצב סוציואקונומי נמוך. נכון להיום הקרן מתוקצבת בסך הכל ב-120 מיליון שקלים, שהיא תוקצבה בסכום הזה לפני כשש שנים. ובכל שנה, בשנה האחרונה, הגישו 80,000 סטודנטים ומתוכם קיבלו רק 15,000 סטודנטים. זה סטודנטים שצריכים את זה ונושרים מהאקדמיה.

נקודה אחרונה זה מעונות סטודנטים. במדינת ישראל אין מספיק מיטות של מעונות סטודנטים. ובגלל זה סטודנטים הולכים ושוכרים דירות בסכומי עתק או לא הולכים ללמוד במוסד האקדמי שהם רוצים ללמוד פה. וגם זה יוצר כאן פערי מעמדות. שליש מהסטודנטים בסקר האחרון שהוצאנו השיב שאם היה לו את האפשרות, הוא היה עוזב את מדינת ישראל. אנחנו מדברים על שליש מהציבור שאמור להניע את הכלכלה של המדינה בשנים הבאות. אנחנו מדברים פה על למעלה מ-100,000 סטודנטים שאומרים אם הייתה לנו את ההזדמנות היינו עוזבים את המדינה. זה משבר אמיתי.

ואני יוצא מפה בקריאה נוספת, באמת, זועק בכל ליבי למקבלי ההחלטות, לשר האוצר. יש עוד הזדמנות לתקן. שבו איתנו ותביאו תקציבים טובים, נכונים וראויים לציבור הסטודנטיאלי, לדור העתיד, למנוע הצמיחה של החברה הישראלית. תודה רבה.

תודה רבה לך אלחנן. לא, בדרך כלל בכנסת לא מוחאים כפיים, אנחנו לא בתיאטרון.

קודם כל, אני חייב להגיד שהוזמנו לכאן נציגי האוצר, אבל בגלל שבחדר הסמוך כאן בוועדת הכספים יש פה דיונים מרתוניים, אז אני מניח שחלק מהם נמצאים שם. אני רק רוצה לשאול, לפני שאני מעביר את רשות הדיבור ליונתן מרגוליס, מי זה? אז אני רק רוצה לשאול אותך שאלה. אתה אמרת שאתה שוחחת עם נציגים של האוצר. תפרט לנו בבקשה עם מי דיברת? והאם אתה מתכוון פה באמת לבקש לקחת חלק מהדיונים של ועדת הכספים?

חד משמעית יותר מאשמח לקחת חלק בדיונים בוועדת הכספים. אני, נציגי ההתאחדות, הצוותים המקצועיים שלנו.

דיברת עם יושב ראש הוועדה?

בחודשים האחרונים, כמו שאמרתי, היינו במשא ומתן מתמשך. גם אל מול שר האוצר ישירות וגם עם הפקידות באגף האוצר שאחראים על התקציבים של ההשכלה הגבוהה. וכמו שאמרתי, לאורך הדרך הגענו לסיכומים, כשבעצם לפני כשבועיים הם פתאום אומרים 'תקשיבו, כנראה הבנו את הדברים לא נכון. ויש פערים בעצם בהסתכלות של סכומי התקציב שאתם דורשים ושאנחנו רואים בפועל'. ואני רוצה להסביר. בפועל הציעו לנו 40 מיליון שקלים בתקציב הקרוב.

מה, לצורך מה? באיזה סעיפים?

30 מיליון שקלים תוספת לטובת אנגלית ועוד תוספת קטנה למלגות.

כלומר, בנוסף ל-120 מיליון שהיו בשנים הקודמות?

התוספת היחידה שמוכנים לתת לנו, כמו שאמרתי, היא 30 מיליון שקלים לסבסוד לימודי אנגלית, שזה רחוק מהסכום שצריך. אנחנו מדברים פה על סכומים הרבה יותר משמעותיים. 30 מיליון שקלים זה טיפה בים.

וכמו שאמרתי, עוד 10 מיליון שקלים למלגות סוציואקונומי. יש פה פערים אדירים בין הסיכומים שהיו לנו לבין מה שמציעים לנו בפועל. ואם הציבור הסטודנטיאלי במדינת ישראל מציעים 40 מיליון שקלים כבשורה בתקציב המדינה הנוכחי, אז תרשה לי לגחך.

תכף אני גם אתייחס עוד מעט לדברים האלה. גם אתייחס לתקציב הקודם. זה לא עניין של קואליציה אופוזיציה. יש פה דברים שסטודנטים, אנחנו לא שואלים את הסטודנטים מה אתם מצביעים. אנחנו צריכים לסייע לסטודנטים בלי קשר לפוליטיקה. ולכן אני אתן לך גם כמה עצות. אני חושב שצריך פה יותר לקדם את הדיונים האלה דווקא בשבוע הזה שנשאר לפני התקציב. אבל תכף אני אתייחס לזה.

טוב, הדובר הבא יהונתן מרגוליס, יושב ראש האגודה בהר הצופים, בבקשה. תנסו להתקצר כך שאני אספיק לכולם לתת גם דקות דיבור. בבקשה יהונתן.

שלום, קוראים לי יוני. יושב ראש האגודה בהר הצופים, כמו שהצגת. סטודנט שנה ב' בתוכנית חינוכית פילוסופיה, כלכלה ומדעי המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים.

לפני שאני אתחיל, אני כמובן רוצה להתחבר לדברים שאמר יו"ר ההתאחדות הארצית. מחזק מאוד את דבריו, מסכים איתו, כל מילה בסלע.

אני רוצה להציג מבחינתי איך נראית יוקר המחייה בהיבטים סטודנטיאליים ואני מקווה שאלה נקודות שיוכלו לתרום לשיח ולקדם אותו, ולהציג שלוש נקודות שבעיניי ראוי שנתעכב עליהן: יוקר המחייה מבחינת סטודנטים אני חושב שהולך יוקר מחייה ועומס לימודי ביחד. הדברים הולכים ביחד וקשה מאוד להפריד אותם כשמדברים על סטודנטים. זאת אומרת, מצד אחד יוקר המחייה ממשיך לעלות בשנים האחרונות. אנחנו מדברים כאן על מדד מחירים, 17% יותר מארצות הברית, 40% יותר מאירופה. באמת גם ניירות עמדה טובים מאוד שהתאחדות הוציאה בנדון. כך שיוקר המחייה ממשיך לעלות. והעומס הלימודי ממשיך וממשיך לטפס. זאת אומרת, העולם נהיה יותר תחרותי, יותר קשה להתקבל לפקולטות הטובות ובעצם הלימודים הם פחות או יותר בוקר עד לילה. אז איך סטודנטים משלבים את זה? זה באמת שאלה טובה וזה קשה מאוד.

עכשיו, הסיפור הזה של יוקר מחייה ועומד לימודי ביחד זה יוצר איזה שהוא מעגל קסמים מאוד מאוד אכזרי כלפי סטודנטים שמצד שני אנחנו נדרשים לממן לעצמנו את התואר, מצד שני באמת באמת אין זמן. גם יוקר המחייה שעולה וגם העומס הלימודי שמאוד מאוד עולה. עכשיו, מבחינת הנקודות האלה זה בעיניי מה הוא יוקר מחייה כשמדברים על סטודנטים. כי לצורך העניין אם היינו מקבלים מלגת לימודים ומלגת מחייה, אז לא היינו יכולים לדבר על עומס לימודי והדברים האלה לא היו קשים לנו כשאנחנו נדרשים לצאת לעבוד.

תגיד לי רק שנייה, "ממדים ללימודים" זה כבר במאה אחוז? זה נכנס לתוקף השנה הזאת?

"ממדים ללימודים" זה בהתאם למה שהיה במושב.

זה משפר משמעותית את העניין הזה?

זה משפר משמעותית.

שנתיים וחצי, כמעט שלוש שנים בגלל הבחירות החוזרות ובגלל שלא היה תקציב, אז זה לא נכנס. אנחנו אז עשינו את זה 75, הממשלה הנוכחית עשתה את זה מאה אחוז. דרך אגב, לא טרפדנו, כמובן לא עשינו בעיות. זה עוזר? אתה מרגיש שזה עוזר לסטודנטים?

בוודאי שזה עוזר. בוודאי, זו תוכנית מבורכת.

זה שומר להם בעצם על הפקדון.

חד משמעית. גם נותנת לנו הרבה וגם מעודדת לשירות קרבי ושירות משמעותי. נופלים כאן בין הכיסאות חבר'ה שעשו שירות עורפי ושירות של תומכי לחימה, מסיבותיהם הם. בין אם רפואי ובין אם דברים אחרים.

שנייה רגע. חשוב להבין, המלגה "ממדים ללימודים" היא גם מתייחסת לא רק לקרביים, אלא גם לסטודנטים שהיו להם בעיות ת"ש. כלומר, אם יש לך בעיות ת"ש והצבא שילם לך במהלך שירות שלך אתה עדיין זכאי לפנות בבקשה לקבל מלגה מהבעיות הסוציואקונומיות. לאו דווקא מזה, גם אם אתה שירת לא בשירות קרבי. וגם חיילים, כמובן חיילים בודדים. חייל בודד גם זכאי לקבל מלגת "ממדים ללימודים". אז בעצם שלושה סוגים של אוכלוסיות של החיילים שזכאים לקבל את זה. המספרים הם די גדולים, יפים. כלומר, אנחנו מדברים על אלפי אנשים שמקבלים.

מדובר על מימון של התואר, פחות מימון של מחייה, מימון של התואר. זה מוביל אותי, הנקודה שנכנסת אליה בדיוק הנקודה הבאה שאני רוצה להתייחס אליה. שלוש נקודות שבעיניי מאוד מאוד יתרמו לשיח. הסיפור הזה של מעמד הביניים שקצת נשכח בכל מה שקשור ליוקר מחייה בהיבטים סטודנטיאליים. מבחינת המדינה והאוניברסיטאות יש כאן מצב קצת אבסורדי שזה או שההורים תומכים בך או שאתה במעמד סוציואקונומי של עשירונים 1, 2, 3, אולי 4. ושאתה מקבל מלגות. זאת אומרת, יש כאן מעמד של עשירונים, לצורך העניין 4, 5, 6, מעמד ביניים. שהם לא ניתקו קשר עם ההורים שלהם והם לא מקבלים תמיכה. כל אחד, בין אם נטל כלכלי, בין אם ההורים רוצים שתהיה עצמאי או משהו כזה, ואתה לא מקבל מלגה. אפשר להתעמק רגע במלגות וכמה כסף בעצם הן נותנות ואם זה בכלל כל כך משמעותי. אבל המדינה דורשת, בעצם אם אתה לא ממעמד סוציואקונומי נמוך המדינה דורשת ממך להוכיח שניתקת קשר עם ההורים שלך. זאת אומרת, אם אני ממעמד הביניים היום ואני בקשר עם ההורים שלי. הם פשוט לא עוזרים לי.

לצורך מה?

לצורך לקבל מלגת לימודים. בין אם המדינה ובין אם האוניברסיטאות. זה נקודה שבעיניי לא התעכבו עליה עד היום ובעיניי חשוב שניתן עליה את הדעת.

ואם אתה מביא עכשיו, אם אתה בא ממשפחה שהיא יחסית מבוססת, אז אתה לא רוצה לנתק את הקשר, כי בעצם השכר של ההורים שלך לא יאפשר לך לקבל מלגה על בסיס המימד הסוציואקונומי.

כן. אז אני אגיד שניתוק קשר, קודם כל זה עניין משפטי. דורשים שעורך דין יחתום על זה, יש לזה מעמד משפטי להצהרה הזאת. זאת אומרת, אם אתה ממעמד הביניים ואתה לא זכאי למלגות על רקע סוציואקונומי עשירונים, שוב פעם, 1 עד 4 ולא ניתקת קשר עם ההורים אתה למעשה נופל בין הכיסאות ואתה לא מקבל שקל. זה הנקודה שבעיניי משמעותית וחשוב להגיד אותה בבמה הזאת ושתתפוס ככה, תעלה לשיח.

עכשיו עוד שאלה. אתה מהר הצופים אמרת. מבחינת המעונות, מה שאלחנן אמר, יש עלייה במספר בעצם יחידות במעונות? או שאנחנו רואים ירידה?

מינורי מאוד.

כלומר מה שהיה לפני חמש שנים, לפני שנתיים ומה שקורה היום, מן הסתם האוכלוסייה גדלה. גם סטודנטים, נקבת במספר 400,000. אני זוכר תקופה שהיו 250,000.

אני אענה לך על זה רגע בהרחבה.

רק תציג את עצמך, כי אני קטעתי אותו.

סליחה, אני מתנצל. שי, מנכ"ל התאחדות הסטודנטים והסטודנטיות. לגבי מעונות סטודנטים תמונת המצב היום היא כזאת. היום יש כ-25,000 מיטות סטודנטים שמהוות בערך בין 7% ל-8% מיטות פנויות לסטודנטים. רשימות ההמתנה הן ארוכות מאוד. מדינת ישראל קיבלה החלטת ממשלה להגיע ולהשוות את מספר המיטות לממוצע ב-OECD שנכון להיום עומד על 18. החלטת הממשלה הזאת הייתה ב-2016 אם אני לא טועה, להוספת 20,000 מיטות. מאז ועד היום הצטרפו, התווספו כמה אלפים בודדים, בערך 5,000 מיטות, זה אפשר לדייק את זה. אבל זה ממש רחוק מהיעד שהציבה הממשלה.

ורשימת המתנה, מה, מה זה אומר רשימת המתנה?

זה אומר שאין מקום פנוי במעונות. המעונות בתפוסה מלאה במרכז הארץ. וסטודנטים ממתינים חודשים ארוכים עד שתתפנה מיטה.

כלומר, מחפשים דירה מחוץ, אבל עדיין נמצאים בתור.

בתור, הם עומדים בתור.

ומה זה מתפנה? מה מתפנה? מה, מישהו מסיים לימודים?

סטודנט סיים את הלימודים. או נשר, דרך אגב. כי מעונות מספקים מענה לאוכלוסיות החלשות ביותר בחברה הישראלית. אני גר במעונות.

עכשיו, אם סטודנט נכנס בשנה א' והוא מקבל מעונות הוא רשאי לסיים את הלימודים עד שנה רביעית למעשה. אף אחד לא יכול לזרוק אותו מהמעונות.

יש פה מורכבות במה שאתה מתאר.

מה המורכבות?

קודם כל, אנחנו נכנסים פה ממש לרזולוציות של זכויות סטודנטים במעונות כדיירים. שמי שמשכיר להם את הדירה הוא בעצם המוסד האקדמי. ואם המוסד האקדמי מחליט להרחיק את הסטודנט או להוציא אותו מהמעונות. זה משתנה ממקום למקום. לשאלתך, אין פה אחידות וסטנדרטיזציה. החוזה לרוב הוא שנתי.

כל שנה הוא צריך להוכיח שהוא עומד בקריטריון לקבל מעונות או שהוא צריך להביא מסמכים על השכר של ההורים שלו? או שאיך זה עובד? תסביר לי. אם אני עכשיו נכנס סטודנט א', ואני נכנס לרשימה ואני זכאי לקבל מעונות על פי, לא יודע, תגידו לי אתם. ושנה הבאה יכולים להגיד לי 'לא, אתה לא עומד בקריטריונים, לך תחפש עכשיו מקום מחוץ למעונות'. זה יכול להיות? או שבדרך כלל ממשיכים?

אז אדוני יושב הראש, סליחה. אין אחידות במה שאתה שואל. אין אחידות. כן הרבה מקומות נותנים עדיפות לסוציואקונומי נמוך.

מי כאן הנציג מרשות הצעירים הממשלתית?

כן, עדנה פה לדעתי. שורה תחתונה, אין אחידות, יש העדפה לסוציואקונומי במוסדות אקדמיים מסוימים. הרבה פעמים על בסיס מקום פנוי.

הבנתי. טוב, תסיים בקצרה.

אני אשמח לסיים בקצרה. קודם כל, אני גם גר במעונות של הר הצופים, בגבעה הצרפתית. אז זה הסיפור הזה של המלגות.

עוד שתי נקודות קטנות, ברשותך, שכן חשוב לי להעלות כאן לשיח. בהר הצופים הקמפוס אותו אני מייצג עשרות אלפים סטודנטים וסטודנטיות בקמפוס. המעסיק הגדול ביותר של אותם סטודנטים זה המדינה. זאת אומרת, הרבה מהסטודנטים האלה עובדים במגזר הציבורי, כאן במשרדים הממשלתיים. כשאני רוצה לתת איזה שהיא דוגמה, רק כדי להמחיש לנו. לתת לנו קצת לדבר על המספרים ולצלול לעומק. גם סטודנטים מצטיינים שמצליחים לעבוד 120 שעות בחודש כדי לממן את עצמם. יש לי חבר טוב מתוכנית פק"מ שעובד במשרד האוצר. עובד 120 שעות בחודש. זה אומר שאין לו זמן לא לישון ולא לשום דבר, אלא הוא עובד ולומד. הוא מרוויח בין מינימום ל-30 שקלים לשעה, שזה פחות או יותר אותו דבר. עושה באזור ה-3,500 שקלים בחודש, שזה כמובן לא מספיק לכלום, בהנחה שהוא מממן את עצמו. שכר דירה, ארנונה, שכר לימוד וכו'. כך שיש כאן מקום למדינה אולי להתערב, להגביר את ההלוואות וכו'.

והנקודה האחרונה, בזה אני אסיים במשפט אחרון. ראוי שהאוניברסיטאות יכירו באוכלוסיית העובדים והעובדות, שזה רוב הסטודנטים והסטודנטיות, כאוכלוסייה שמגיע לה איזה שהן הקלות או איזה שהיא עזרה, או לפחות להעלות את הנושא הזה למודעות. אני לא יודע איך, כי אני חלילה לא רוצה לפגוע בחופש האקדמי, שזה אחד הדברים החשובים לנו ביותר כמדינה דמוקרטית. אבל אולי להתפשר באופן מסוים בנוכחות או בצפייה בשיעורים מוקלטים וכו'. לבוא לקראת אותה אוכלוסייה עובדת.

כלומר, לעשות את ההבדל בין סטודנט שהוא עובד לסטודנט שלא עובד, זו ההצעה שלך.

אני חושב שזה צעד באמת מאוד מאוד טריקי, כי זה נוגע בלב של החופש האקדמי של הקמפוסים. אבל בגדול כן, האוניברסיטה צריכה איכשהו לבוא לקראת ולהתחשב באוכלוסייה העובדת מבין הסטודנטים והסטודנטיות. שאגב, אם מדברים האוכלוסייה העובדת, אנחנו באחוזים הגבוהים ביותר ב-OECD של סטודנטים לתואר ראשון שעובדים.

טוב. אפרת, את רוצה להגיד? הצטרפה אלינו חברת הכנסת אפרת רייטן, אחת מיוזמי האירוע. בבקשה אפרת.

אני האמת שבאתי לדיון הזה לשמוע אתכם. ככה אני עוקבת אחרי כל הוועדות. בחלקן אני נמצאת, בחלקן אני מסתכלת מרחוק כדי לשמוע. ואני רואה ושומעת גם את הכאבים שלכם. ורציתי לשאול אתכם, אנחנו תכף מגיעים לסיום היום הזה, כל הוועדות. ונגיע למליאה, הח"כים ינאמו מאוד יפה. כל אחד יוכל להוציא את הפריים שלו מהדוכן ולהגיד כמה שהוא מזדהה אתכם.

להיזכר בתקופה הטובה.

לא, דווקא זה לא מה שרציתי להגיד. רציתי להגיד האם אתם מרגישים ביום הזה שאתם פגשתם אותנו, את חברי הכנסת, האם אתם התמלאתם באיזה סוג של תקווה? האם יש לכם עם מישהו לעבוד? או שאתם מרגישים שהייתה פה הכל, תגידו את האמת. שהכנסת מנותקת?

אני יכול להגיב? אני דור, אני יו"ר ועד הסטודנטים בשירות המדינה.

אתה ביקשת, אתה ברשימה. בסדר, תכף נגיע אליך.

לא, אז מעניין. אני שאלתי שאלה, אז דווקא אני רוצה לשמוע. כן, בטח תגיד.

אז לטעמי לא. מהסיבה הפשוטה: אנחנו הסטודנטים בשירות המדינה, כמו שציינת, אנחנו עובדים בשירות המדינה. אנחנו עובדים עם חברי הכנסת שמחוקקים את החוקים האלה. ואין לנו שום מענה. השכר שלנו הוא מינימום של המינימום. התנאים חלקם, וזה מגיע למצב שסטודנטים לא מצליחים להחזיק מעמד. כיום בשירות המדינה עובדים 4,700 סטודנטים, שבמהלך השנים על פי הציפיות שאנחנו צופים, זה הולך לרדת. ואם המצב ימשיך ככה, כנראה שסטודנטים לא יישארו בשירות המדינה, כי אין טעם. כי אנחנו צריכים לשלם שכר דירה. כי הממוצע הסטודנטיאלי של עובדים בשירות המדינה הוא 26. גיל 26. זה הגיל הממוצע של העובדים בשירות המדינה. זה אומר שלהשכיר דירה אנחנו לא נוכל, כי המשכורת היא בערך 3,000-3,500. לקנות אוכל. עדיף כבר לא לשרת את המדינה. וזו נקודה אדומה שאנחנו חייבים לשים לב אליה. חייבים לשים לב לדבר הזה, כי אי אפשר להפקיר את הסטודנטים שמשרתים את המדינה.

סטודנטים הם בדרך כלל לא שוכרים דירה לבד. בטח זה ארבעה-חמישה חבר'ה, אם זה דירה. אז זה שותפים, כן. אם זה ארבעה-חמישה שותפים זה מתחלק. נניח 1,500 שקלים, 1,800.

ארבעה חמישה שותפים? איפה? אני לא מכירה את זה. כנראה אני חייתי במקום אחר.

אני מבין שהסכום זה שגרם למהומה. אני מכיר סטודנטים שהם שותפים ב-1,800 שקלים. אבל טוב, 1,600. באוניברסיטת אריאל. בסדר, אריאל זה יותר זול. אבל ירושלים.

וגם שם יש מצוקת מעונות אדירה.

תגידו לי מספר הכי נמוך והכי גבוה, כשותפים. אני אומר, שותפים.

היום בירושלים זה באזור ה-2,200 שקלים, ממוצע בירושלים.

2,200 שקלים לשותף בכמה? כמה שותפים בדירה?

זה לא משנה. דירה שלושת חדרים, דירת ארבעה חדרים. חדר אחד בדירת שותפים.

אבל אתה מקבל חדר.

כן.

זה לא שאתה שניים בחדר. במעונות אין לך חדר.

אנחנו בסוף לא ילדים בני 13 שאתה יכול לתקן - - -.

שנייה, אני שואל משהו. במעונות אין חדר לבד. נכון? במעונות תמיד אתה שותף, יש שני שותפים בחדר אחד. נכון? או שיש היום במעונות חדר לכל סטודנט?

יש גם וגם.

רגע, אני רוצה להגיד. עוד פעם, כמו שאמרנו קודם, יש פערים אדירים בין כמות המיטות שקיימת היום לבין המיטות שאנחנו צריכים בפועל. וזה מוביל את הציבור הסטודנטיאלי לאחד משני דברים: או לשכור דירה בסכומי עתק. בסכומים שמגיעים גם ל-2,500, 3,000, 3,500 שקלים לאדם בחודש. או לחילופין, לא לשכור דירה, לא ללכת למוסד האקדמי שהוא רוצה. וזה, כמו שאמרתי קודם, מוביל לפערי מעמדות מאוד מאוד גדולים. בשביל לסבר את האוזן, 60% מהציבור הסטודנטיאלי היום נעזר בהורים שלו בממוצע בכ-2,000 שקלים בחודש. בחודש. אני לא נכנס פה להלוואות שהסטודנטים לוקחים, כי אנחנו, אם אני אמשיך פה עם כל הנתונים הכלכליים של המצב של הציבור הסטודנטיאלי אנחנו גם בוועדה הזאת נצטרך לעשות לילה לבן. אבל יש מצוקה אמיתית.

אם אפשר, יו"ר הוועדה, אני אשמח שגם הדס, יו"ר האגודה באקדמית תל אביב יפו.

מי שנרשם, יש לנו חצי שעה, אני אתן לכולם.

טוב, לפני שאנחנו ממשיכים, אני רוצה, רגע, תביאו לי את הדף השני. עדנה, את רוצה להציג עכשיו את הנתונים? אז בואי, קודם כל בואי תציגי. עדנה גרניט, נכון? מרשות הצעירים הממשלתית, נציגה של המשרדים. אז קודם כל תציגי את עצמך לפרוטוקול ואז אנחנו נשמע גם מה, מה יש לך להגיד לגבי הנתונים.

שמי עדנה גרניט, אני מרשות הצעירים הממשלתית שנמצאת במשרד נגב, גליל והחוסן הלאומי. אני רוצה להציג, לגבות את מה שנאמר פה בנתונים סטטיסטיים. הנתונים הם נתוני למ"ס לשנים 2021-2020.

כלומר, לפני הקורונה.

לא, זה קורונה.

קורונה התחילה בסוף 2020.

במרץ 2020.

במרץ 2020 קורונה?

15 במרץ הלכנו הביתה.

אז הנתונים האלה כבר נוגעים לתקופת הקורונה. כי שם היה בלגן עם המעונות, עם הזה, עזיבות וזה.

2021 התחלנו לצאת מהקורונה. אז קודם כל, כמה צעירים יש בישראל, כשצעירים מוגדרים כבני 18 עד 35. אז הצעירים בישראל מהווים כ-27% מכלל האוכלוסייה. שכר חודשי ממוצע ברוטו של צעיר בשנת 2020 היה 9,940 ש"ח.

מ-18 עד איזה גיל צעירים?

גיל 35.

טוב, אז יש כאלה שבגיל 35 כבר עם ילדים והכנסה קבועה ופרנסה. זה אי אפשר להשוות לסטודנטים בגיל 23, 24, 25.

אני לא מדברת על סטודנטים. אני מדברת על הצעירים.

את מדברת על צעירים. כן, אוקיי, טוב. לא, כי זה קצת מבלבל. אני מניח שהרבה סטודנטים עכשיו קפצו כשהם שמעו שהשכר הממוצע 9,500 או כמה אמרת?

לא, לא שלנו. היינו שמחים מאוד.

אני מרוויח 3,000 שקלים.

9,000 ברוטו, זה לא שכר שאפשר להתקיים ממנו.

מספר המועסקים בגיל 18 עד 24, כשהחיילים כלולים בתוכם, הוא 58%. ומספר המועסקים בני 25 עד 34 הוא כ-74%. 22% מהצעירים בשנת 2020 חיו במשפחות שהיו מתחת לקו העוני, 22%. כשמבחינים בין נשים לגברים, אז נשים נמצאות יותר מתחת לקו העוני - 23% מן הנשים הצעירות נמצאות מתחת לקו העוני, כשהגברים הם 20%.

איך זה ביחס למדינות ה-OECD? אנחנו תמיד אוהבים להשוות. אנחנו במצב טוב, לא טוב, מה? איפה אנחנו פה?

אין לי את הנתון הזה. אין, לא הבאתי אותו.

איך בדיוק הנתון הזה עוזר לסטודנטים? הם יודעים שיש 22%, כאילו, הנתון הזה הוא טוב לסטטיסטיקה, ללשכה המרכזית לסטטיסטיקה. איך זה עוזר לסטודנטים? מה? איך אנחנו מקדמים את זה, את הסיוע?

הסטודנטים העידו שהם לא מצליחים לחיות, שהם נמצאים מתחת לקו העוני. שמענו עכשיו הרבה מהעדויות האלה.

הרבה, כששאלו סטודנטים איך המצב הכלכלי, לא סטודנטים, צעירים. כששאלו צעירים איך המצב הכלכלי משפיע עליהם? 18% ענו שהם אינם מצליחים לכסות הוצאות בסיסיות. ו-10% דיווחו שהם ויתרו על טיפול רפואי, בגלל המצב הכלכלי.

נתון מאוד מעניין, התנאים הסוציאליים של צעירים. שעל פי חוק הצעירים חייבים, כל אזרח בישראל חייב לקבל אותו. אז ביטוח פנסיוני, רק 80% מהצעירים מקבלים. ימי חופשה, רק 85% וימי מחלה 57%.

בקשר למגורים, כפי שציינו פה הצעירים, הסטודנטים, 63% גרים עם בני הזוג ו-27% גרים עם ההורים. הם אינם יכולים להרשות לעצמם לעזוב את ההורים.

הסקירה הזאת מופיעה באתר של רשות הצעירים, עם נתונים רבים נוספים שכמובן היריעה הייתה קצרה מלהציגם. ואני מזמינה את כולם להיכנס.

טוב. תודה רבה לך על הדברים האלה. אנחנו, אני אבקש רק להיות, לדוברים הבאים, יותר קצרים. כי בכל זאת, אני רוצה להפסיק לתת לכולם לדבר. איתי רוזיצקי, אוניברסיטת תל אביב. בוא נגביל את זה בדקה וחצי, שתי דקות. ואז כולם ידברו וכולם ישמעו את כולם.

אני באמת ארוץ על הדברים. אני רוצה לדבר קצת על המעגל של הנצחת הפערים החברתיים, בעקבות המוסדות האקדמאים, שבעצם הם סוגרים את שעריהם בפני מעוטי היכולת והאוכלוסיות המוחלשות בישראל.

רק 23% מהצעירים שההורים שלהם הם לא אקדמאים מצליחים, מסיימים תואר ראשון בישראל. המצב הזה נובע בין אם ממצב כלכלי שאנחנו יודעים שאקדמאים מרוויחים פי 1.5 מאשר אנשים שהם ללא תואר אקדמי בישראל.

אני גר לבד היום. בממוצע סטודנט כמוני שגר לבד מוציא 6,000 שקלים בחודש, לפי סקר של ההתאחדות. זה יותר משכר המינימום בישראל. זה הסכום שאנחנו צריכים כל חודש לשאת על עצמנו כדי לעמוד בלימודים האלה.

זה כולל שכר לימוד, שכר דירה ואוכל. זה פחות או יותר.

אנחנו תכף ניתן סקירה גם על נתוני הוצאה והכנסה של סטודנטים.

אני מאמין שכן, אני עשיתי חישוב עם עצמי, פלוס מינוס, בדקתי. זה בערך מה שזה יוצא. נוסיף על כל הפערים הכלכליים והפערים החברתיים המובנים של אנשים שמגיעים מהפריפריה. מחינוך פחות איכותי, ללא רקע אקדמי של ההורים שמונע מהם גם את, בכלל את השאיפה. כמו שאומרים, אדם צריך לראות ציפור כדי לבנות מטוס. אז אנחנו במקרה הזה גם אנשים שלא רואים את המוסדות האקדמאים האלה מול הבית לא יכולים לחלום על להגיע לדברים האלה. ואנחנו בעצם מנציחים פה את הפערים החברתיים בישראל. אז אם אנחנו רוצים לדבר על שיפור מעמדם של המוחלשים בחברה, אנחנו רוצים לבוא, אני חושב שאנחנו צריכים כמדינה לדאוג לאותן אוכלוסיות מוחלשות. אנחנו צריכים לדאוג לסבסוד של הלימודים שלהם, מעבר לשני שליש הקיימים שלומדים בישראל היום, באופן דיפרנציאלי. זאת אומרת, לא כולם צריכים לקבל את הסבסוד הזה מהמדינה על שני שליש מהתואר. לא יודע אם זה פופולרי או לא פופולרי. אין שום סיבה שאנשים שמגיעים ממעמד סוציואקונומי של אשכול 10, 9, יקבלו את אותו סבסוד כמוני.

אתה מדבר על "ממדים ללימודים"? זו הכוונה שלך?

לא, אני מדבר על זה שכל סטודנט בממוצע, המדינה שמה סכום פלוס מינוס שני שליש מהתואר שלו. זה עולה איזה 35,000 שקלים, 40,000 שקלים. אני מאמין שההתאחדות יודעים את הנתונים יותר טוב. והתקציב של המדינה נותן בעצם כיסוי לכל סטודנט פר שנה. ואז זה יוצא שאנחנו משלמים 12,000 שקלים, 11,000 שקלים, פלוס מינוס.

בתואר ראשון. בתואר שני זה יותר קצת.

נכון, בתואר שני זה יותר.

אז לא הבנתי. ההצעה שלך זה לבטל את זה? אתה אומר שמה? אנשים צריכים לשלם יותר? איך זה יעזור לך בדיוק?

אז אני אגיד. ההצעה שלי זה דיפרנציאליות. זה לא אגרסיביות. צריך לבחון כל מקרה לגופו. צריך לבדוק כל סטודנט כמה הוא צריך עזרה מהמדינה כדי לסיים את הלימודים. כך אנחנו מצמצמים פערים חברתיים. לא באמצעות לתת לכולם ואז לעשות כלכלה, טיפה נעים לי.

כן. אבל אני אכנס איתך קצת לסוג של ויכוח קטן. אם אתה אומר שהבעיה זה בשכר לימוד, ואתה כרגע אמרת ש-6,000 שקלים זו הוצאה חודשית שלך. אם אני לוקח ומחלק את זה, אז זה בעצם 20% מההוצאה שלך. איך בדיוק זה יעזור לך בנושא של יוקר המחייה אם המדינה תבטל את הסבסוד הזה לאוניברסיטאות? כי הדירות לא יהיו פחות, שכר הדירה לא יירד, המחייה לא תרד. אז לא הבנתי את, סלח לי שאני אומר לך.

לא, לא, אני מבין.

אני לא מבין את זה איך זה בדיוק אמור לסייע למאות אלפי סטודנטים שחלק מהם יצטרכו לשלם יותר כסף על שכר הלימוד.

אני מבין מה אתה אומר.

יכול להיות שהתכוונת שפטור משכר לימוד למי ששירת בצה"ל אולי?

לא.

לא, שאלתי אותו. שאלתי את זה.

אני אענה. אני אענה, הכל בסדר. מה שאני אומר זה שיש לנו את הסכום, את הקרן שנכנסת לכל אוניברסיטה לפי כמות סטודנטים שהם מאכלסים. לבחון אן סטודנט צריך עזרה גם מעבר גם לשכר הלימוד. אולי הוא צריך גם עזרה במלגת מחייה. אם יהיה את ההפרדה הדיפרנציאלית הזאת גם יוכלו לעזור לסטודנטים המוחלשים האלה להתקיים במלגת מחייה.

טוב, אני חייב להגיד שאני חולק עליך בעניין הזה. אבל הבנתי את ההצעה שלך.

אני אשמח לסיים. אני אשמח לסיים רק.

תן משפט אחד, כי יש, ממש בקצרה.

אין בעיה, אין בעיה. אני אגיד גם שעוד אופציה שראיתי שנבחנה על ידי הכנסת, על ידי מרכז מידע ומחקר, זה לעשות הלוואות מדינה באמצעות החזרה של שכר הלימוד לפי שכר מסוים אחרי שמתחילים להשתכר לאחר הלימודים. ראיתי שיש על זה כבר הצעה של מרכז מידע ומחקר של הכנסת. אפשר לבחון את זה לפי המודל האוסטרלי, שהוא מודל מעניין.

ואני מצטרף לדברים של התאחדות הסטודנטים, כיום באמת אין שום בשורה בתקציב לסטודנטים. אנחנו הולכים לשאת בעול הכלכלי הזה, המינוס רק הולך לגדול. ואין לנו ברירה אלא לקחת הלוואות מבנקים, שהריביות שם, כמו שאתם יודעים, כרגע מאוד גבוהות.

בסדר. תודה איתי. טוב, אנחנו יש לנו פה עוד כמה דוברים. בר, אוניברסיטת חיפה.

ניתן את הנתונים שיש להתאחדות להציג, כדי שתהיה איזה שהיא מסגרת ושפה משותפת לדיון.

בסדר, מי אתם?

התאחדות הסטודנטים.

התאחדות הסטודנטים. מה השם? אתם ביקשתם? תמר, בסדר, תכף תדברי. ממש שתי דקות. את רוצה לתת לה להציג ואז תדברי? אין בעיה. אז אוקיי. אז בואי, תני לנו, תמר, רק תציגי את עצמך בבקשה.

קוראים לי תמר וורבר, אני ראש מחלקת מדיניות חברתית כלכלית בהתאחדות הסטודנטים. ננסה להתרכז, אני אציג לכם פה קצת נתונים.

ממש בשתי דקות, כי אנחנו ב-16:00 חייבים לסיים את הדיון.

אין בעיה, סגור. נתונים בחמישה היבטים של הפגיעה בסטודנטים ככה במהרה. אז הנתון הראשון הוא בעצם ש-82% מהסטודנטים נאלצים לעבוד במהלך הלימודים. דיברנו על זה שמדובר בכמות גבוהה ביותר של סטודנטים לומדים.

נדבר על זה שבשנות ה-20 בחייהם הסטודנטים נאלצים גם בעצם לרכוש השכלה גבוהה, גם לצאת לחיים עצמאיים ולפעמים אפילו להתחיל ולהקים משפחות בעצמם.

מהנתונים של התאחדות הסטודנטים עלה שהשכר הממוצע של הסטודנטים הוא 4,967 שקלים. זה שכר שנמוך ב-20% מההוצאה הממוצעת של הסטודנטים, שעומדת על כמעט כ-6,000 שקלים, בלי לכלול את הוצאת שכר הלימוד. אז בכלל מדובר בשכר גבוה יותר.

יש לך מצגת בעניין הזה? אולי תעבירי גם לנו. אנחנו פשוט נדאג אחר כך להשתמש בנתונים האלה. זה חשוב מאוד, כי זה גם יהיה דיון המליאה.

נעביר את כל החומרים, אין בעיה.

כרבע מהסטודנטים לוקחים הלוואה במהלך הלימודים. כמחצית מהסטודנטים ציינו שהם נאלצים להשתמש בכספם של ההורים שלהם. מדובר גם בעול כלכלי מאוד משמעותי על ההורים, שבדרך כלל מכלכלים יותר מילד או ילדה אחת שהולכים ללמוד. יוקר המחייה בישראל קשה גם ככה. תוסיפו לזה את ההתמודדות של ההורים בשביל לעזור לילדים שלהם במהלך הלימודים. המשמעות של הדבר הזה זה סטודנטים וסטודנטיות שמסיימים את הלימודים שלהם כשיש להם בעצם גרעון מאוד משמעותי בחשבון הבנק והם יוצאים מהלימודים שלהם כשיש להם בעצם גרעון מאוד משמעותי בחשבון הבנק. והם יוצאים מתוך מצוקה כלכלית לעולם העבודה. ומתחילים את הקריירה שלהם באמת במצב שהם לא יכולים לקחת את הזמן לבחור, לבדוק ולהבין מה נכון להם. הם פשוט נאלצים לקחת משרה שתרוויח כסף כמה שיותר מהר.

תמר, יש לכם נתונים כמה סטודנטים לוקחים הלוואות? כאילו, כמה באחוזים?

22%.

22% מכלל הסטודנטים בארץ לוקחים הלוואה. זה לא רק לשכר לימוד, מן הסתם, גם הלוואה לצורך מחייה, 22%.

ההלוואות הן גבוהות ורק עולות. מעל 15,000.

טוב. ממש משפט לסיום, כי אני רוצה לתת גם להדס בנימין. מי זאת הדס?

אז שנייה, כי זה חשוב. בואו רק נתייחס ממש בדקה. אוקיי? דיברנו פה על מגורים. אז באמת דיברנו על הפער. אנחנו משלמים היום בממוצע באמת כ-2,731 שקלים על דיור לסטודנט. מחירים מטורפים. אין מעונות שאנחנו יכולים ללכת לגור בהם. הפריפריה והמשפחות הצעירות הם הנפגעים המרכזיים של המצב וכמובן השכבות החלשות. נדבר על זה שנייה: סטודנט או סטודנטית שמגיעים מהפריפריה ורוצים ללכת ללמוד במוסד אחר, שרחוק מהבית שלהם, בגלל שאין את נושא הלימודים או בגלל איכות - מתקשים מאוד לעשות את זה, כי הם צריכים לעזוב את בית ההורים בשביל זה. סטודנטים מהמרכז שרוצים לעבור לפריפריה כדי ללמוד שם, גם מתקשים לעשות את זה, כי הם צריכים לעזוב את בית הוריהם. ולכן הפריפריה נחלשת.

נדבר גם על המשפחות הצעירות, שהרבה מאוד או שהם מנסים באמת לשפר את מצבם או שהם מגיעים עם ילדים. הם נפגעים עוד יותר. באמת קורסים.

והדבר האחרון והחשוב ביותר, כרבע מהסטודנטים היום, וזו גאווה למדינת ישראל, מגיעים מרקע סוציואקונומי של 1 עד 3. יש לנו גם יותר ויותר סטודנטים מאוכלוסיות מיוחדות. סטודנטים חרדים, ערבים, מהקהילה האתיופית וכו'. עם זאת, האנשים האלו שבאים בסופו של דבר כדי לשפר את המוביליות החברתית שלהם ולהרוויח יותר כסף - מה שקורה זה שהם נאלצים לעבוד הכי הרבה במהלך התואר. וכשאתה או את נאלצת ו את נאלצת לעבוד במהלך התואר, הציונים שלך נמוכים יותר. את מקבלת פחות התמחות. ובסופו של דבר הם יוצאים במצב גרוע יותר.

תודה. הדס בנימין? בואי, ממש בקצרה ואני רוצה לתת לבר לדבר. כי היא נתנה זכות פה לזה. רק תציגי את עצמך.

אז אני יושבת ראש אגודת הסטודנטים באקדמית תל אביב יפו. מכללה שנמצאת באמת במרכז. אני מתחברת לכל מה שהועלה פה קודם על ידי ההתאחדות. אנחנו באמת נמצאים במצוקה. כלומר, יש תחושה שלהיות סטודנט במדינת ישראל זה Mission Impossible. ואני אחזק גם את מה שתמר אמרה. באמת במוסד שלי לומדים הרבה סטודנטים שגרים במרכז ונשארים בבית של ההורים, כי פשוט אין שום דרך להצליח לשלם שכר דירה במרכז. גם בדירות שותפים, אגב, ולהיות סטודנט ולהצליח לעבוד.

אני אתמקד פה באחת הנקודות מתוך הדרישות של ההתאחדות, שבעיניי היא מאוד משמעותית. לגבי נקודות זיכוי במס לסטודנטים שמסיימים את התואר.

היום זה נקודה אחת במשך כמה? שנתיים? שנה אחת, לא שנתיים? שנה.

אבל סטודנטים במהלך - - - מחפשים עבודה.

נקודת זיכוי אחת במשך שנה מאז סיום התואר או מרגע שאתה מציג את זה למעביד שלך?

אחרי התואר. וחשוב לציין שבאותה שנה שלאחר התואר לסטודנט בממוצע לוקח להשתלב בשוק התעסוקה בין חצי שנה לשנה, אחרי שהוא מסיים את התואר. משמע הרוב בכלל לא נהנים מזה. בעבר זה היה חמש שנים, לאחר מכן זה צומצם לשלוש שנים. והדרישה שלנו כעת להחזיר עטרה ליושנה.

לא, אבל עדיין. אם אתה השלמת את התואר רוב הסיכויים שאתה עובר את הרף המינימלי של המס. אתה עדיי משלם מס. גם אם אתה משלם מס של 400 שקלים תהיה לך נקודה, שזה 224 בשנה הזאת. זה לא מינימום, לא מתחת למינימום. כן, אבל ממש בקצרה, כי יש עוד כמה אנשים שרוצים לדבר.

אין שום בעיה. אנחנו מתעסקים הרבה בלדבר על כמה צריך לעזור לסטודנטים לסיים את התואר, להתחיל אותו ולסיים אותו. כי בתוך התואר נורא קשה לעבוד ולהתפרנס. גם למצוא עבודה אחרי התואר, להשתלב בשוק התעסוקה זה היום דורש המון מאמצים והרבה זמן. אנשים צריכים לעסוק במיתוג אישי, לבנות תיק עבודות, להתראיין, כדי להשיג עבודה שהיא באמת תואמת את הכישורים שלהם ואת ההשכלה שהם למדו. זה קושי שהוא אובייקטיבי. כאילו, אין מה לעשות. אתה לומר דבר, אתה מגיע בלי ניסיון. וזה לוקח את הזמן.

עכשיו, כשסטודנט מגיע למקום הזה מנקודת פתיחה כלכלית לא טובה, כי בעצם בתוך התואר הוא נכנס לאוברדרפט או מיצה את כל המשאבים הכלכליים של ההורים שלו - אז אין לו את היכולת הכלכלית להשקיע את הזמן הזה בחיפוש העבודה והוא צריך להתפשר. הוא חייב לעבוד, הוא צריך את הכסף. ובסוף אנחנו מגיעים למצב שאנחנו עוזרים לאנשים לעשות את התואר, אבל אנחנו לא מצליחים לעזור להם באמת להשתלב בשוק העבודה כמו שצריך.

אני פשוט נאלץ לקטוע אותך, כי אין לנו זמן. אני זוכר בתקופה שאני הייתי סטודנט באגודת הסטודנטים היו כמו יריד התעסוקה. סטודנטים היו באים. אני בוגר בר אילן. אני זוכר שזה היה, אני עשיתי עוד לפני הצבא תואר ראשון.

עדיין יש.

אני עבדתי מהיום הראשון של הלימודים. לא הייתה לי כזאת פריווילגיה לא לעבוד. אבל אני זוכר שאגודת הסטודנטים היו עושים יריד התעסוקה. יכול להיות שגם היום יש את זה או שאין את זה היום? אתם יש לכם כוח, תעזרו גם במציאת.

כבוד יושב הראש. זה לא משנה, יש יריד התעסוקה וגם מוסדות. אני גם מההתאחדות.

לא, בהקשר למה שאמרה הדס.

רגע, אני אגיד לך בהקשר למה שאתה אמרת. היום 50% מהסטודנטים לא עובדים במקצוע שלהם. הם לא מצליחים להגיע לעבוד במקצוע שלהם ולכן הם לא רוכשים ניסיון תעסוקתי והם הולכים לעבודות יותר פשוטות כדי להכניס כסף, כי הם צריכים. הוצגו פה נתונים, ראיתם אותם. גם יו"ר הוועדה ביטן אני מניח ששמע.

גם אני עבדתי מקרין בקולנוע, זה לא בדיוק מה שלמדתי.

ולכן יריד תעסוקה הוא לא, הוא נחמד, אבל הוא לא הפתרון. אנחנו צריכים להביא פתרונות אמיתיים.

טוב חברים, אני ככה, ממש בקצרה, חצי דקה מי עוד נרשם פה?

אני צריכה ללכת למליאה, כדי לפתוח עוד כמה דקות.

אני מראש מתנצל, לא כולם ידברו. כי ב-16:00 פשוט חייבים לסיים, כי יש מליאה.

אני פשוט הולכת. אני לא לוקחת להם את הזמן. אני רק רוצה להגיד לכם תודה. אני אשמח גם לפגוש אתכם אחרי הנאום, נאומים, מי שירצה. כבר קבעתי עם חלק. מי שירצה, אני אשמח להגיד לכם תודה רבה. מקווה להיות שותפה שלכם לכל אפשרות שהיא. תודה.

תודה אפרת. בר, בבקשה. ממש דקה לכל אחד. תנסו לתמצת ככה את הדברים. לא לחזור על הדברים שכבר נאמרו, כי זה לא הדיון האחרון.

אוקיי, אני אנסה לתמצת וגם לחזק את מה שחבריי אמרו. אני בר, אני סטודנטית באוניברסיטת חיפה.

אני אגיד שורה תחתונה: אנחנו כאן כי יש לנו בעיה גדולה מאוד. המדינה הפכה להיות בלתי ניתנת להשגה לצעירים. זה פשוט סיטואציה שבכל יום מחדש סטודנטים וסטודנטיות דופק להם בדלת יוקר המחייה. ואם החלום להיות בסופו של דבר אקדמאים, קודם כל צריך לסגור את החודש.

אני רוצה גם לפנות ליו"ר הוועדה, דוד ביטן, אנחנו יודעים שלך הנושא של יוקר המחייה מאוד חשוב. אתה אמרת שבשביל זה אתם קיבלתם את המנדט הציבורי. ואנחנו פונים אליך. כי זה קול שפוי בממשלה הזאת. אנחנו מרגישים שאור הזרקורים ירד ממה שחשוב באמת. אנחנו לא מצליחים לסגור את החודש.

אנחנו 380,000 סטודנטים, כבר אמרו פה. מספרי בחירות זה 10 מנדטים. ואני חושבת שנמאס לנו לשתוק. בסופו של דבר אני, דור ראשון להשכלה גבוהה, ללא תמיכה כלכלית של ההורים שלי, נושאת בעול כלכלי מאוד גדול כדי לקדם את המוביליות החברתית שלי. והגענו למצב שאקדמיה, שאמורה להיות כלי לקידום מוביליות חברתית היא זו שמנציחה את הפערים. כמו שהחברים שלי כבר אמרו פה. וזה חייב להשתנות.

אני אגיד שבסופו של דבר, מעבר לזה שאנחנו מתעסקים בשרידות היום יומית עם יוקר המחייה, חבריי כבר אמרו, אנחנו אחרי שמסיימים את התואר יוצאים עם הלוואות. גיבנת של הלוואות. וזה באמת אירוע שאנחנו חייבים לפתור אותו.

אני ממש אסכם ואגיד שאנחנו פשוט צריכים עזרה. שאלו אותנו כאן, חברת הכנסת אפרת רייטן, אם אנחנו סומכים עליכם? זה באמת תלוי בכם. אבל אנחנו חייבים פתרון. משהו חייב להשתנות באופן מיידי. אני יודעת שאין פתרונות קסם. אבל אנחנו בסופו של דבר המנוע של הכלכלה ואנחנו דור העתיד ואנחנו צריכים את העזרה שלכם. ההגה בידיים שלכם.

שורה תחתונה, אנחנו מבקשים לעשות חישוב מסלול מחדש.

תודה. תודה רבה בר. רגע חבר'ה, יש לנו כאן רשימה. ולכן הדס מישראל 2050, מה זה? מי זאת?

אני הדס קורמש בלישה. אני מצוות הפיננסים של תנועת ישראל 2050.

ממש בדקה תגידי את הדברים שלך.

כן. דיברנו פה הרבה על כל הדברים הסקטוריאליים, שזה שכירות, ארנונה, סלי המזון שיקרים בכל אזור בארץ. אבל אני באתי יותר לדבר פה על המעט שאנחנו הסטודנטים יכולים לחסוך. אני גם עברתי מהפריפריה למרכז בשביל הלימודים, שוכרת דירה עם שותפים. ומהמעט שאני מצליחה לחסוך אני שמה בפיקדון. אחרי מחקר שבקושי אני מצליחה לעשות, כי לא תמיד המידע גלוי לי, של מי נותן לי את התשואה הכי גדולה, אנחנו מושפעים מאוד מהריבית שעולה ועולה והיא מייקרת לנו באמת את יוקר המחייה. היא מייקרת לנו את כל מה שאנחנו צורכים בדרך כלל. אבל אנחנו לא מצליחים להרוויח מהעלייה הזאת גם במעט שאנחנו מצליחים לחסוך.

זה נדון במושב האחרון וחשוב שזה כן בדיון שיעלה בשבוע הבא יעלה שוב, כדי כן לאפשר לעזור לנו הסטודנטים להרוויח מהעלייה הזאת ולחסוך יותר טוב. תודה רבה.

תודה רבה הדס. ליאור שפירא?

אדוני יושב הראש, תודה רבה. תודה על הזכות לדבר. אני הגעתי לייצג כאן היום ז'אנר קצת אחר של סטודנטים. אני מטעם האוניברסיטה הפתוחה, סגן נשיא באגודה. ובעוד כובע שלי אני גם אבא לשני ילדים וגם בעל עסק. אני לא בא בהכרח לייצג את הנישה של בעל עסק בישראל. במקרה הזה אני רוצה לתאר את תופעת הנשירה.

באחד מניירות העמדה שהגשנו לוועדה הצגנו שם נתון של בעצם 20% מכלל הסטודנטים במדינת ישראל הם סטודנטים שנושרים.

22.

22%, נכון, תודה. ואני גם כסטודנט באוניברסיטה הפתוחה וגם כאבא וגם כבעל עסק במדינת ישראל, יכול להגיד שהנשירה הזאת קורית בגלל המצב הכלכלי במדינת ישראל. אני אישית, ואני בטוח שגם רבים מחבריי, בכל פתיחת סמסטר אנחנו שואלים את עצמנו האם כדאי לנו להירשם לעוד קורס או לעוד סמסטר באוניברסיטה, האם זה ישפיע לי על העובר ושב. הדבר הזה מבחינתי, לתפיסתי, לא יכול לקרות במדינה מתקדמת.

אנחנו נשים בצד גם את זה שאנחנו לא רואים שום הקלה או הטבה לסטודנטים בז'אנר הזה, בשלב הזה שהוא קצת יותר מתקדם. הורים צעירים, זוגות צעירים לילדים. לא במס הכנסה, לא בקידום של איזה שהיא זכות לתוכנית מחיר למשתכן.

אני אתן עוד דוגמה קטנה ברשותך אדוני יושב הראש.

אין לנו זמן, אין לנו זמן. אין לנו זמן לדוגמה.

דוגמה קטנה.

אני פשוט חייב גם לתת לדוד להגיד משפט.

אז במשפט, אני רוצה לסיים במשפט.

אז תסיים במשפט, כי יש עוד כמה.

אני מסיים במשפט. דוגמה שהיא רלוונטית לסטודנטית בפתוחה. הטבה בתחבורה ציבורית ניתנת לסטודנטים במדינת ישראל, אך ההטבה הזאת מוגבלת לשלוש שנים. סטודנטים מהאוניברסיטה הפתוחה, במרבית המקרים, לומדים יותר משלוש שנים. אחרי שלוש שנים ההטבה הזאת נגמרת להם.

טוב, דווקא הדברים האלה אפשר לפתור את זה. אנחנו צריכים לשבת בנפרד.

אז לכן אני מעלה את זה, כדי שתעזור לנו לפתור את זה.

אלה, הדברים שאתה העלית, אפשר לפתור את זה. זה לא צריכה להיות בעיה.

השורה התחתונה שלי, הייצוג של סטודנטים לא בא לידי ביטוי בתקציב המדינה והדבר הזה מבטא כך שלא שווה להיות סטודנט במדינת ישראל. מיום ליום סטודנטים מבינים את זה שעדיף לעסוק בהרבה מאוד דברים אחרים. לגשת, לרכוש השכלה אקדמית כנראה שזה לא כל כך שווה ב-2023. תודה רבה.

חברים, אין לנו זמן. ממש בדקה, מי זאת הדר ליינר, מסטודנטיות חרדיות? אם את רוצה להגיד ממש 20 שניות, בכמה משפטים. נרשמת, זה חשוב גם לשמוע.

אין לי כל כך מה להוסיף. אני שמעתי את חבריי, אני ממש מתחברת לדברים. זה משפיע על כולנו, במיוחד על נשים צעירות שגם רוצות ללמוד. קחו את זה לאן שאתם רוצים. אם אפשר לבטל את שכר הלימוד באופן כללי לכולם, כדי שנוכל באמת לשפר את המשאב האנושי במדינה הזאת, זה יהיה הכי טוב.

הנה, בחורה פרקטית.

תודה. יוסף ברנשטיין, סטודנט לרפואה.

כן, שלום. סליחה, לצערי יש לי פה רק דקה וכתבתי הרבה דברים שנורא חשובים.

אתה תבוא בהמשך.

כן, אני אומר, נורא חשוב לי היה להעביר, אבל אני אדבר נורא בקצרה. אני אציג את עצמי רק. אני מדבר מטעם עמותת "יוצאים לשינוי". "יוצאים לשינוי" זו בעצם עמותה שבעצם מייצגת בוגרים - - -

תגיד בבקשה בשני משפטים, אין לנו זמן. אני חייב לסיים את הדיון.

אני אקצר. היא מייצגת בוגרים מהחברה החרדית שבעצם מנסים להשתלב באקדמיה, בצבא ובהשכלה ובעצם נתקלים בחומת ברזל. כי בסופו של דבר מה שקורה פה במדינה, אני עכשיו קראתי שיותר ממיליארד שקלים הושקעו בציבור החרדי לשלב אותו במשק וזה נכשל. מבקר המדינה קבע 76% נשירה בציבור של הגברים. ויש פה ציבור שהוא בוגר החינוך החרדי והוא רוצה ללמוד. הוא רוצה להשכיל, הוא רוצה, אל לא נותנים לו. כי כל הכסף הזה הולך בסוף - - -

זה נושא סופר חשוב. אני קוטע אותך, כי אני חייב לסיים את זה עד 16:00. תודה רבה ליושב ראש הוועדה, דוד ביטן, על הזכות לנהל את הדיון הזה.

אני מודה לכל אחד שבא. הנושא הזה גם בליבנו. זה לא קשור, אמרתי, לקואליציה - אופוזיציה. בטח בוועדת הכלכלה, שהיא ועדה שהיא מאחדת. תמיד נהוג, אני הייתי ארבע שנים חבר ועדת הכלכלה, אני חזרתי גם עכשיו להשתתף בדיוני הוועדה. בוועדת הכלכלה תמיד מנסים להגיע להסכמות וכך נעשה. אני בטוח שגם יושב ראש הוועדה יקיים בהמשך דיונים על יוקר המחייה. הוא באמת פה נותן קול של שפיות בנושא הזה.

לכן אני מודה לכולכם. אני מאחל לכולכם לקראת המבחנים הצלחה רבה במבחנים. ונמשיך בדיונים. תודה לכולם, הישיבה הזאת נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 16:01.