פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



21
ועדת החינוך, התרבות והספורט
21/05/2023


מושב ראשון




פרוטוקול מס' 47
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום רביעי, כ"ו באייר התשפ"ג (17 במאי 2023), שעה 9:00

הצעה לדיון מהיר בנושא: "גיבוש נוהל קבוע לזכאות בהקלות בבחינות הבגרות לתלמידי עוטף עזה ויישובי הדרום בימי הסלמה ביטחונית וירי טילים"

חברי הוועדה: יוסף טייב – היו"ר
משה טור פז

דבי ביטון
מאיר כהן
ארז מלול

דויד גל - מנהל אגף בכיר בחינות, משרד החינוך

יגאל דדיה - מנהל אגף חינוך שער הנגב, מועצה אזורית שער הנגב

רן שי - יו"ר מועצת התלמידים הארצית, מועצת התלמידים והנוער הארצית

איתי בקשי - מבקר מועצת התלמידים והנוער הארצית, מועצת התלמידים והנוער הארצית

אורה חכם - יו"ר פורום ציבורי לשוויון הזדמנויות בחינוך

אור דהן - שדלן, מועצה אזורית שער הנגב

תמי סלע

יהודית גידלי

הדס כהן



רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.
הצעה לדיון מהיר בנושא: "גיבוש נוהל קבוע לזכאות בהקלות בבחינות הבגרות לתלמידי עוטף עזה ויישובי הדרום בימי הסלמה ביטחונית וירי טילים", של ח"כ מאיר כהן, ארז מלול (מס' 43).

בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט, 21 במאי 2023, א' בסיוון התשפ"ג. ראש חודש טוב.

חודש טוב, שבוע טוב.

חודש טוב. הנושא הוא דיון מהיר של חבר הכנסת מאיר כהן ושל חבר הכנסת ארז מלול – גיבוש נוהל קבוע לזכאות בהקלות בבחינת הבגרות לתלמידי עוטף עזה ויישובי הדרום בימי הסלמה ביטחונית וירי טילים. זה בהחלט דיון שהיה צריך להתבצע בצורה מהירה, אנחנו לקראת הבגרויות. אנחנו מודים למשרד החינוך שנענה מהרגע להרגע, למרות הסיבובים בשטח. אבל התקשר אליי חבר הכנסת מאיר כהן בשבוע שעבר, ובעקבות כך שהשבוע לא יהיו דיונים בגלל התקציב, אז בשונה מהרגיל אנחנו מכנסים את הוועדה ביום ראשון. חודש טוב, מאיר, בבקשה.

חודש טוב לכולם, שבוע טוב, בשורות טובות. תודה רבה לך, אדוני, זה היה חשוב מאוד. גל ממשרד החינוך נמצא כאן, הוא בוודאי ייתן לנו תשובות. אני רוצה להזכיר שבשבוע שעבר, במסגרת קריאה טרומית, עבר חוק לגבי ילדים עם לקויות למידה מהפריפריה, ואני אבקש מאדוני שנתחיל לקדם אותו. אני חושב שאנחנו מחויבים לילדים האלה. בשבועות האחרונים, אדוני, במהלך מבצע מגן וחץ ובשבוע שלפניו, נורו מאות רקטות על עוטף עזה ויישובי הדרום. באותם ימים התקיימו הבחינות הבאות: ב-30.5 – אנגלית, ב-4.5 – אנגלית, ב-8.5 – עברית ולשון, ב-11.5 – אזרחות, ב-15.5 – מתמטיקה, ב-16.5 – גם מתמטיקה. מי שניהל בית ספר יודע שהמבחנים מחולקים על פי רמות, על פי יחידות וכולי.

המצב הקיים הזה והמציאות הקשה הזאת מחייבים את הילדים ואת ההורים שלהם ואת כל הקהילה להתמודד עם קיומן של בחינות בגרות במתכונת רגילה. סך הכול, ככל שבדקתי, אין במשרד החינוך כללים מאוד מאוד ברורים, כתובים, חוברת שאומרת מה אנחנו עושים במצבים של דחק, כי בסופו של דבר, כשיורים טילים זה המצב. לילדים קשה מאוד. אני מכיר את זה 25 שנה מחיי – הייתי איש חינוך. לצערי הגדול, הילדים האלה לא מקבלים את אותה הזדמנות. אין השוואה בין תלמיד שמתכונן שבוע שלם לבחינה, לבין תלמיד שיושב ומתכונן לאותה בחינה בחדר האטום, בחדר הממוגן, כשטילים ואזעקות בכל דקה. אני אומר את זה כי הבן שלי גר בשדרות. הוא כבר אחרי היותו סטודנט ובחר לגור בשדרות. אבל אני יודע, הוא אומר לי: כשיש צבע אדום זה משנה את החיים, זה משנה לגמרי את החיים.

שר החינוך יואב קיש הודיע כי יינתן מועד נוסף לתלמידי הדרום, ואף הצהיר לפני ישיבת הממשלה שהתקיימה ב-14.5, כי הוא מכיר בהפרעה שנגרמת לשגרת הלמידה וההכנה של תלמידי הדרום, וכי משרד החינוך נערך לסייע לאותם תלמידים – תוספת זמן, לשנות תאריך. למרות ההודעה המבורכת ויחד עם זאת, קיים הצורך, אדוני, ואני מאוד מבקש, אחרי כל כך הרבה שנים שהכללים האלה לא נכתבו, אני חושב שמגיע לילדים האלה. אין פה לא סיפור פוליטי ולא קשקוש, זה אני ואתה וכל מי שייכנס לכאן. יש שם ברהט ילדים בדואים שיורים – כולם. לכן מגיע לילדים האלה, בתוך מציאות מאוד מאוד מורכבת, שמשרד החינוך יגבש תקנון או נוהל קבוע, ויביאו אותו לפני הוועדה, כי זה תפקידנו. אנחנו מבקרים את משרדי הממשלה ואנחנו עושים את זה לא בטרוניה ולא בכעסים. אני מכיר את גל הרבה מאוד שנים ואני מכיר את משרד החינוך – תמיד יש שם נכונות לעזור, אבל הדברים לא מגובשים, ומגיע לילדים האלה שהדברים יהיו מגובשים.

לתלמידי הדרום באמת מגיעה הזדמנות שווה לבסס את מעמדם ועתידם, ושוויון מלא בהכנה לבחינות הבגרות. זה הסיפור. הסיפור הוא שוויון מלא. אנחנו לא סובלים מהטילים, הם סובלים מהטילים. משרד החינוך חייב להתגבש ולכתוב תקנון מאוד מאוד ברור, בכדי שהילדים האלה לא יחסירו דבר. זהו, אדוני. אני אשמח לשמוע. אני מבין שיש כאן גם חבר'ה שבאו מאשקלון, נכון?

לא, עין הבשור.

מעין הבשור – היינו הך, משער הנגב – היינו הך, שיכולים לתאר לנו. אני שוב רוצה להגיד לך תודה רבה. החבר'ה משער הנגב, אני רוצה שתדעו – אין בשבוע הזה ועדות, ובגלל חשיבות העניין יושב-ראש הוועדה כינס. תבורך. שבוע טוב לכולם.

שבוע טוב. אני רוצה לחדד ולהוסיף על מה שאמרת. אני לא רואה תלמיד שיכול ללמוד בתוך חדר מוגן. אין סרט כזה, אין אירוע כזה. אנחנו צריכים לצאת מנקודת הנחה שאותם תלמידים לא יכולים להכין את עצמם לבגרויות. לכן, הנושא הזה חשוב וראשון במעלה. כמו שאמרת, אנחנו צריכים לתת לכלל תלמידי ישראל שוויון הזדמנויות, ולתת להם את האפשרות לגשת לבגרות בצורה טובה ונאותה, לתת להם גם את פרק הזמן לעבור מהטראומה, כי בסוף זה לא – נגמרו הטילים, אז הוא נכנס עכשיו לקצב של למידה; עוברים עליו שבוע-שבועיים במקרה הטוב עד שהוא בכלל מתחיל להיכנס לתוך מערך של למידה וחזרות לקראת הבגרויות.

לפני שאני אתן לכם לדבר, וכמובן גם לגל ממשרד החינוך – חבר הכנסת ארז מלול, שגם הצטרף לבקשה של הדיון המהיר, בבקשה.

ידידי, אדוני היושב-ראש, חבריי, הנציגים של משרד הממשלה מעין הבשור.

שער הנגב.

ביום שלישי, ב-2.5, היו ההתקפות, ולמוחרת ביום רביעי התקיימה בחינת בגרות באנגלית ברחבי הארץ. ב-14 במאי הודיע משרד החינוך על ההקלות במבחן הבגרות במתמטיקה לתושבי עוטף עזה. אני רוצה לברך את השר קיש, אני יודע שהוא קשור, דיברנו והוא קשוב לעניין הזה. מדובר בנושא מאוד חשוב. לצערי, כמו שהזכיר ידידי, אני רק בא לחזק את דבריו, כי במה שהוא אמר פה הוא הקיף את כל הבעיה. אין נוהל מסודר, התלמידים לא יודעים לקראת מה הם הולכים, ואתם יודעים – המציאות משתנה, ואף אחד לא מקבל עדכון מהג'יהאד או מהחמאס: תשמעו, יש טילים, אז תלמדו יותר טוב. לימוד תחת לחץ נפשי – גם כשעכשיו יש רגיעה, אני בטוח שיש לחץ נפשי לתלמידים ולנבחנים.

בחינות הבגרות הן גורליות וקריטיות עבור האדם למשך חייו. אדם שיוצא מהשגרה ומפספס את המבחנים, זה לא שהוא פספס מבחן – הוא פספס את כל החיים שלו: בצבא, באקדמיה. אתם מבינים? זה לא סתם נקודתי, זה משהו מהותי לתלמידים. אני אתן לכם דוגמה מהקורונה. כמה תלמידים בכל המגזרים – גם במגזר החרדי – נפלטו בגלל הקורונה? עשו את הזום – אז התחיל הזום והמניה עלתה – אבל הרבה תלמידים לא מתאימים לזום, בגלל הקשב או שהם צריכים את הקשר הפרונטלי עם המורה. לצערי, היו פה הרבה אבדות של תלמידים מבחינה לימודית, ועד עכשיו הם מנסים לחזור לשגרה. ברוך ה', אנחנו אחרי הקורונה, אבל המלחמה לא הסתיימה ואין שלום באופק, ולכן צריך לגבש נוהל ברור לקראת מה התלמידים הולכים, איזה הקלות ניתנות, באיזה מקום. איך אמר היושב-ראש: לא כולם מתאימים ללמוד במרחבים מוגנים. לכן, קיים צורך בנוהל קבוע וידוע מראש שבו התלמידים מודעים.

אני למדתי באקדמיה – ונראה לי כולנו פה – ואני יודע שהיו ילדים בירושלים או בתל אביב – אחד שיש לו קשב, יש לו הארכת זמן והוא בונה את הזמן שלו במבחן מההתחלה לפי הזמן שמוקצב. או אחד שיש לו בעיה בעיניים. כל מיני בעיות. יש דברים עם נוהל מסודר, קבוע באקדמיה, אז גם בחינוך, בבגרות. בגרות, למה קוראים לזה בגרות? הוא נהיה בוגר. מנער המבחן הזה עושה אותו לבוגר. אז חבל שהבגרות שלו תהיה לקויה. לכן, לדעתי צריך גם לבחון כמה דברים – האם האחוזים של הציונים בתקופת המלחמה ירדו יותר? האם עברו פחות? 40 הקילומטרים, האם אולי יש צורך להרחיב את זה קצת?

האם יש חבר'ה שבכלל לא ניגשו?

ומוסיף ידידי, האם חבר'ה בכלל לא ניגשו בגלל המצב? על כל הדברים האלה צריך לתת את הדעת. לא מדובר פה באחד או שניים, מדובר פה במאות ואלפים, וזה חשוב. אני מודה עוד פעם ליושב-ראש שתוך דיוני התקציב וכשאין ועדות, הוקם דיון; וגם לחברי, משה קינלי שבא והשתתף בעניין. תודה רבה.

תודה רבה. אני אכן באמת חושב שהדיון הוא חשוב, ולכן אנחנו מתכנסים פה היום. אני מברך את כל הח"כים שהגיעו, ולגל כמובן – אני יודע באיזה מרתון אתה נמצא ברמת השטח, ואנחנו באמת מודים לך על הצטרפותך ועל זה שנענית ביום ראשון על הבוקר.

חבר הכנסת משה קינלי טור פז, ולאחר מכן – מועצה אזורית שער הנגב, יגאל.

בוקר טוב, אני שמח לפתוח גם את השבוע הזה בחינוך. אין כמו חינוך. תודה רבה לחברי, מאיר כהן, גם חבר לדרך, גם מנהל בית ספר לשעבר. מנהל בית ספר יודע מה זה להיבחן, מה זה לחץ, מה זה תלמידים שמגיעים ולא מגיעים. תודה גם לך, ארז מלול, על ההצטרפות, ולך, יו"ר הוועדה, יוסי טייב.

קשה להיות תלמיד, ועוד יותר קשה להיות תלמיד בפריפריה. תלמיד בפריפריה בתקופת בגרויות זה דבר מאוד מאוד מורכב. אנחנו חיים במציאות יוצאת דופן. ביום שאחרי המבצע האחרון ביקרתי אצל חברינו, ראשי המטות של יש עתיד – באשקלון, בשדרות, בכפר עזה – ונתקלתי במציאות יוצאת דופן מכך שמראה לי חברת הכנסת לשעבר שפק, מכפר עזה, רסיס של טיל בחצר שלה, שנפל אצל הנכדים שלה בגינה, דרך ראשת מטה שלנו באשקלון, שמתארת את הימים תוך כדי. כך אנחנו מגיעים. מי שלא חי את זה, לא מבין עד כמה. תיאר כאן מאיר את בנו בשדרות. אלה באמת דברים שמי שלא חי אותם – לא מבין.

אני מכיר היטב את דויד גל, ראש אגף הבחינות, שנים רבות. אני יודע שהוא אדם מאוד רציני, ולכן כמובן נשמח לשמוע ממנו בהמשך על ההיערכות של המשרד. אני חושב שמאיר פתח ואמר את העיקר. בעיניי, בדברים מהסוג הזה צריך להיות סוג של צ'ק ליסט מוכן, ששולפים אותו בעת עימות ואומרים: אוקיי, אתה תלמיד בקו עימות באזור כזה – הינה חבילת הדברים שאנחנו נותנים לך, עוזרים לך כדי שלא תפספס את הבגרויות שלך, ואם פספסת, הינה ההזדמנות השנייה וההזדמנות השלישית, כי אנחנו, מדינת ישראל, לא רק מתקצבים – גם מכירים בקושי ועומדים לשירותך. זה נוהל מחייב שלא תלוי בשיקול הדעת של בית ספר כזה או של מישהו אחר, אלא אנחנו שם לטובת התלמידים. תודה.

תודה רבה. חברת הכנסת דבי ביטון – נמצאת בזום – בבקשה.

בוקר טוב, שבוע טוב, תודה רבה, כבוד היושב-ראש, תודה לחברי חבר הכנסת מאיר כהן. ברשותכם, נאמרו פה דברים מאוד מאוד חשובים.

ארז מלול נמצא פה ומשה קינלי.

כמובן, חבריי בכלל. ברשותכם, אני רוצה דווקא לדבר בכובע של אימא לתלמידת כיתה י"ב. אני יכולה לסכם, אנחנו מלווים את זה שנים, אבל דווקא השנה שהיא שנה קריטית, והיא עושה חמש יחידות במינהל, היא עושה חמש יחידות בביולוגיה, ארבע – מתמטיקה, חמש – אנגלית, אז בבחינה האחרונה היא הייתה צריכה לגשת ל-4 במתמטיקה – זה היה במבצע – ואז דחו להם את הבחינה ל-6.6, וזה אומר שזה מתנגש עם הבחינה בביולוגיה.

צריך לזכור, למשל, שבביולוגיה יש להם בחינה מתוקשבת. זאת בחינה שהם עושים אותה במחשב והרבה יותר נגיש להם וקל להם. לכן, הברירה שלהם היא שמי שירצה לעשות את המתוקשב, הוא יצטרך לעשות ב-6.6. לעומת זאת, במתמטיקה היא באופן אוטומטי החליטה ללכת למועד ב', כי אם היא לא עושה את הביולוגיה מתוקשב, הביולוגיה עוברת ל-21.6, וזה בעצם כבר אחרי הלימודים, ואז זה יהיה בכתב רגיל.

כשאת אומרת מועד ב', זה במועדי קיץ?

היא בעצם מפספסת את א'. היא לא עושה את א'.

אז היא עושה בקיץ. נכון, גל? זה מועדי קיץ, ב-20.6.

אני רוצה לספר לכם שלפני המבצע האחרון, כשהיא כבר ישבה ולמדה, וכבר הייתה מוכנה לבחינה, היא יצאה להתאוורר ונקלעה לסיטואציה של צבע אדום – יש אפילו סרטון שרץ וויראלי – וכשהיא הגיעה הביתה זה הסתכם בלסגור את הספרים, לא להיות שם. זה באמת קשה מאוד. אתה רואה איך שכל מה שהם בונים להם, והחוזק וכולי, מתרסק בשנייה.

אני דווקא חושבת שהתלמידים האלה, שבאמת רוצים לבנות את העתיד שלהם גם בצבא, גם בעתיד, וכמובן תרומתם לחיים ולאזרחי מדינת ישראל בעתיד, בהחלט מגיע להם שניתן להם את ההזדמנות השווה, את השקט הזה, כי השקט הזה הוא הרי שקט זמני, ולדאבוני, אנחנו יכולים לראות את זה בכל פעם בפיקים.

עכשיו היא מסיימת י"ב, אבל יש לי גם נכדים בבתי ספר, ואנחנו בהחלט רואים את הנזק שזה גורם בלמידה. אין ספק שעצתו של חבר הכנסת, ושר הרווחה לשעבר, מאיר כהן, שהיה מנהל בית ספר, וקינלי וחבר הכנסת מלול בהחלט מבינים את המשמעות, וזה הדבר היחיד שאנחנו יכולים לעשות למען התלמידים האלה. תודה רבה.

תודה רבה, דבי. מועצה אזורית שער הנגב, יגאל דדיה, מנהל אגף חינוך, בבקשה.

בוקר טוב, אני מסכים עם כל מה שנאמר כאן. קודם כול, אני הכרתי את איתי מעין הבשור בפעם הראשונה.

מועצת התלמידים גם נמצאת פה.

כן, תכף נכיר גם אותם. אני חושב שיש כאן אמירה שאנחנו צריכים להתייחס אליה בכמה רבדים, ואני יודע שהישיבה הזאת ממוקדת לדיון של הבגרויות, אבל אני חושב שאנחנו נשמח, גם כחמשת מנהלי אגפי החינוך בעוטף, לקיים דיון מעמיק על הסיפור החינוכי. הבגרות זה הקצה. זה הקצה. בסוף ילד מגיע, נבחן בבגרות. דרך אגב, אני גר באור הנר, שער הנגב, 04, מי שמכיר 04, 47, נמצא שם 20 שנה. ניהלתי באזור המרכז עד לפני שנה וחצי, והגעתי לבית שלי מתוך מקום של הבנה שצריך לשנות כאן משהו. זה תהליך שהוא מאוד מאוד מורכב. כשהתחלתי לומר שהבגרות היא הקצה, אני אומר שבסוף יש גם תהליכים שהילדים מתחילים בגנים, ביסודי.

ב-2.5, בשעה 15:00, אני יושב במשרד שלי שממוקם בקמפוס של שער הנגב, בקמפוס שיושבים שם בתי ספר יסודיים ועל-יסודיים. ב-15:00 התקשרו אליי, אמרו לי: תהיה מוכן, יש עוד רגע משהו. רצנו להסעות בבתי הספר, היינו שם עם הילדים, הכנסנו אותם למרחבים מוגנים. כ-1,200 ילדים היינו צריכים לפרק ולהחזיר חזרה מבתי הספר היסודיים. אני מספר את הסיפור הזה, כי הוא חשוב לתהליך שאנחנו עוברים כאן. ב-15:20 אזעקת צבע אדום, הילדים רצים מהטרמינל של ההסעות לתוך המרחבים. למוחרת, כמו שאמרתם – בחינות בגרות, מתכונות, תגבורים. הילדים נמצאים במערך כזה. אני לא מבין איך ילד יכול אחרי זה לבוא ולהיכנס חזרה לבגרות. לא מבין את זה. גם לי יש ילדה בכיתה י"ב.

לא יכול.

לא מסוגל. יש לי ילדה בכיתה י"ב, אני חווה את זה איתה בחמש השנים האחרונות, אני מזכיר לכם, מ-2018 עד היום. אני לא זוכר כמה סבבים כבר, בלונים עפו שם וכל התהליכים שקרו אצלנו באזור, באמת, החוסן של הילדים שלנו הוא מדהים, הוא מדהים. אנחנו לא באים מתוך מקום של מסכנות, אנחנו באים מתוך מקום של שוויון הזדמנויות. אני אומר לך כמי שניהל במרכז והגיע עכשיו, בשנה וחצי, לשער הנגב, ורואה את הפערים. הפערים האלה מתחילים ביסוד שלהם, של פריפריה, וממשיכים אחרי זה כעוטף.

אני אומר לטובת המשרד, גם של הסבב האחרון – ושיגעתי את דויד גל בטלפון לאורך השבוע הזה, ואת אסף – בסיפור של ההיבחנות של הילדים נתנו מענה, הקלות. מאיר, אני חושב – ואני מסכים עם מה שאתה אומר – שהסיפור חייב להיות מקובע באיזשהו תהליך מאוד מאוד סדור וברור מה קורה עם הילדים.

שחופף בדיוק לתהליך שאתה מתאר. זה לא רק בגרויות, אתה צודק אלף אחוז. זה צומח.

מלמטה. אני רק מזכיר שהגנים שלנו מפוזרים בהרבה מאוד ישובים. ב-15:20 אזעקה תפסה אותם בחוץ, בחצר. זה אירוע שלא חלף – שפ"ח – וזה אירוע אחד. היו מספר אירועים כאלה של סבבים במהלך השנים האחרונות וגם בשנתיים האחרונות. אני חושב שההתמודדויות שלנו מבחינת בתי הספר, מענים לימודיים, הזדמנויות לילדים – אני אומר לך בצורה חד-משמעית שוב, כמי שניהל במרכז, לילדים שלנו אין באמת שוויון הזדמנויות חינוכי במקום שלנו, לא כפריפריה ולא כחמש רשויות העוטף. אנחנו צריכים להבין שמכאן אנחנו צריכים לצאת לאיזשהו תהליך, לבנות תהליך סדור של מה קורה שם, מה אנחנו מבינים שקורה שם, או יותר נכון לא מבינים לעומק, כי אני לא בטוח שכולכם מבינים לעומק את המשמעויות של זה.

אני אומר כמה דברים על הסיפור של הבגרויות, אני חושב שדיברנו על זה גם עם דויד גל לאורך התקופה של הבגרויות עצמן. אנחנו מדברים על סיפור של צמצום יחידות לימוד, אנחנו מדברים על מתן בחירה מורחבת יותר לשאלות – אני יורד לרזולוציה של המיקרו מהמאקרו – ניקוד גבוה יותר, תוספת זמן קבועה. להתייחס לסיפור של הילדים לא רק על פי ההתאמות. יש לנו אבחונים פסיכודידקטיים. אתם צריכים להבין שאחד מתוך שלושה ילדים אצלנו מטופל בחוס"ן. תבינו את המשמעויות. הילדים האלה לא מקבלים את ההקלות שלהם לבגרות, כי הם חייבים ללכת לעשות אבחונים כאלה ואבחונים אחרים, והם לא עושים אותם.

לכן התהליכים האלה צריכים להיות תהליכים עמוקים, כשאנחנו מבינים שכל ילד וילדה בעוטף עזה צריכים לקבל הקלות דיפרנציאליות לאזור, לזמן ולמקום. אני מזכיר לכם שאנחנו תמיד לפני סבב או אחרי סבב או תוך כדי סבב או מחכים לסבב. כך הילדים שלנו חיים. אני לוקח את הסיפור הזה ממש באופן אישי – השבוע האחרון קשה לי. אבל הסיפור של הילדים שלנו הוא שבזמן שילדים אחרים עושים תגבורים, הילדים שלנו מחפשים מיטות, איפה לישון, איפה ללכת, איפה להיות, אצל מי להתארח. זאת המשמעות.

עוזבים את המקום. הרבה משפחות עוזבות.

נכון. 75% מהתושבים שלנו עזבו את המקום, התפזרו להרבה מאוד מרחבים. מה שאני עשיתי כמנהל אגף חינוך – רישתִי את כל האזור שאליו הם התפנו, עם כל מנהלי אגפי החינוך יצרנו קבוצת ווטסאפ. כולם התכנסו והיה ממש מדהים. אבל אנחנו לא צריכים לעשות את זה בצורה הזאת. הילדים שיצאו החוצה כמובן לא למדו מתמטיקה ונערכו לבגרות שלהם, הם ישבו שם ורגע היו עם המשפחות שלהם, היו עם הצ'ימידן והתרמיל שלהם.

לכן, הדבר הזה חייב ומצריך את כולנו להתכנסות של חשיבה אחרת ממה שהייתה כאן בשנים האחרונות. אני לא מדבר על כסף ועל שעות תגבור, זה ברור שצריך להיות. לא נכנס לזה. אני מדבר על היבטים רגשיים, שיכינו את הילדים שלנו מגני הילדים ועד התיכון, עד הבגרות, כי אנחנו מדברים עכשיו על הקצה, שזאת הבגרות. אני חושב שלילדה שלי, חמש שנים אחורה, היה תהליך מאוד מאוד ארוך של אי-שוויון הזדמנויות במקומות שאליהן היא הגיעה.

אני מזמין את הוועדה שאולי תגיע גם אלינו ולשער הנגב. אני מזמין אתכם לשם, כי אני מייצג כאן את כל חמש הרשויות, לפחות של העוטף, של מנהלי אגפי החינוך. תבואו רגע לראות באמת בעבודת עומק מה קורה שם. לא אכנס איתכם כאן לאחוזים. יש לי אחוזים של התמדה של ילדים אחרי זה בצבא, מה קורה איתם, והנתון לא טוב, וזה משפיע אחד על השני. חבר'ה, אם אנחנו לא נעצור את זה ונסתכל על זה לעומק, זה יהיה לדיראון עולם לכולנו כאן. רואים את המשמעויות – קורונה, סבבי לחימה. היו כל כך הרבה. אני אומר לכם, כמנהל אגף חינוך, קשה לי לראות את הדברים האלה. אני בדרך כלל לא בא למקומות כאלה, והסכמתי לבוא לכאן כי זה זועק כבר, זה כבר זועק, ואנחנו חייבים לעשות מעשה עם הילדים המדהימים שלנו שנמצאים באזור הזה – והם מדהימים – ולתת להם את שוויון ההזדמנויות שהם צריכים.

מודים לך, יגאל, ותודה רבה שהגעת. דויד, לפני שאתה עונה, ואני יודע שיש לך עוד לאן לצאת, רק מועצת התלמידים אם אתם יכולים להתייחס בקצרה, ואנחנו רוצים לשמוע ממשרד החינוך מה כבר נעשה ומה מתוכנן לעתיד. בבקשה, איתי בקשי.

אני בן 18, לומד בנופי הבשור, שזה בית ספר אזורי במועצה האזורית אשכול. כמו שאמרתי, אני גר בעין הבשור, שזה מושב, אם אני לא טועה חמישה קילומטרים מהגדר. קודם כול, אני רוצה להגיד תודה לדויד על ההקשבה והשותפות לאורך השנה, תודה רבה. אני נורא גאה לגור במקום שאני גר, גאה בנוער שנמצא במקום שאני נמצא. קודם כול, כמו שנאמר כאן, אני חושב שאנחנו לא מתמסכנים, אנחנו פשוט מכירים במציאות, ולצערי זה משהו שקורה הרבה, וזה משהו שצריכים להיות ערוכים אליו. אנחנו רואים שמבצעים, לצערנו הרב, כבר נהיו משהו יותר מדי מוכר – לדעתי היה כבר מבצע פעמיים בשנה – וזה כבר לא נתפש.

צריך גם לזכור שלעומת הקורונה היו לנו תחליפים מסוימים. עד כמה הם טובים – אי-אפשר להיכנס לזה, אבל אפשר להביא לדוגמה את הזום. במבצע אין לנו את הפלטפורמה הזאת שנקראת זום, כי עוד פעם, כמו שנאמר, רוב הנוער, רוב ההורים, מתעסקים בלחפש מיטות ומחפשים איפה להיות בתקופה כזאת ארוכה – תודה לכל מי שמשקיע ונותן מקום לינה לכל מי שמחפש מהעוטף – אין תחליף טוב לדבר הזה. גם המהות של העניין – תלמיד שלומד במרחב מוגן זה לא משהו שאנחנו רוצים לקבל. המציאות היא כמו המציאות, ואנחנו מתעסקים בחינוך, לכן אני חושב שלהכין מראש את הדבר הזה, לתת לתלמידים הקלות מסוימות בשביל שיהיה להם יותר קל, זה משהו מהותי והכרחי בשביל שנוכל להיות קצת קצת בראש יותר שקט בתקופה המאתגרת הזאת, שכמו שאמרתי קורית כבר יותר ויותר. אני מסכים עם ההקלות שעלו פה, בין היתר זה תוספת זמן, אולי 15% לפי שעה, מועד בחינה נוסף כדאי. בין היתר כמו שעלה פה, שכשדוחים בחינה זה בהכרח יעלה על בחינות אחרות, כי כבר הלו"ז נורא צפוף, בעיקר כשמתחשבים ב-י"א, י"ב, וב-י'.

אני חי את המבצעים האלה די הרבה. מה שאני עושה בדרך כלל זה לא להתעסק בכלל בלימודים. קודם כול, תודה על המעמד. אני מקווה שתשמעו מפה ותיקחו את הדברים לא רק ל: "אוקיי, אנחנו רוצים לעשות חבילה", אלא מה יהיה בזה. אני גם מצפה שתהיה כאן בדיקה לעומק איך המצב באמת משפיע על ילדים בעוטף, בשביל להסיק את המסקנות העמוקות יותר להמשך החיים. לא הכול נגמר ומתחיל בבחינת בגרות, זה המון המון מעבר לזה, בין אם זה חברתי ובין אם זה לימודי. אני מקווה שתתייחסו לזה, אני מקווה שתיקחו את זה קצת יותר רחוק, אני מקווה שתבואו לבקר אצלנו, גם בדרום אדום. תודה רבה.

תודה רבה. ח"כים, אני רק רוצה לומר לכם, מועצת התלמידים והנוער מקפידים להגיע פה לוועדות ובאמת מעורבים בצורה מאוד אקטיבית, גם מאחורי הקלעים, גם אחרי זה בפגישות שלי איתם. באמת תודה רבה לכם על זה שאתם לוקחים את הנושא - - -

מותר לשאול, אדוני?

כן, בבקשה.

אתם ישבתם ביניכם, כל התלמידים, בלי המבוגרים – אתם – ויצרתם איזו חבילה, רשימה של הצעות ברורות לשיפור המצב? כי אתה יודע, אנחנו, המבוגרים, איתכם. אין שום ויכוח. אבל לפעמים זווית הראייה שלכם היא אחרת משלנו. האם אתם ידעתם לשבת כולכם, כל מועצת התלמידים, כל נציגי היישובים, לעשות שולחנות עגולים בתוך בתי הספר ולהציע? אני מבין שהיריעה מאוד רחבה, אבל הדיון הזה הוא על בגרויות, ויש לזה משמעות מאוד מאוד גדולה. בסופו של דבר, הכרטיס הזה פותח לך את השער לאקדמיה או לא פותח לך את השער לאקדמיה. לכן אני מבקש מכם להתמקד בדבר הזה, הוא מאוד חשוב. אם לא עשיתם את זה, אז רצוי מאוד שתשבו, שולחנות עגולים, תגבשו מה אתם, התלמידים, רוצים ממשרד החינוך, מהוועדה, מיושב-ראש אגף החינוך. תודה.

קודם כול, דבר כזה יקרה ויכול לקרות. אבל בשביל שדבר כזה יקרה, צריך לדעת שיש את ההיענות לדבר כזה, צריך לדעת שמעבר לדיון, שלפי מה שקראתי הוא מהיר, צריך באמת לשבת פה עם אנשים, עם שולחן עגול מלא, להראות רצינות מלאה.

אצלכם.

אין בעיה, אצלנו זה יקרה. אצלנו זה קורה, אני גם ישבתי, הסתכלתי מה אני מחפש. אבל כמו שנשמע מהדיון, קודם כול מחפשים להבין מה אנחנו רוצים – אנחנו רוצים לעשות חבילה? אז אם אנחנו רוצים לעשות חבילה. אני מקווה שזה באמת יקרה וזה יהיה דבר קבוע, ויודעים מה הולך לקרות בשביל לתת את ההיענות הזאת בזמן, אז דבר כזה יקרה. מעבר לזה, אני חושב שהנוער יודע מה הוא צריך, וזה גם לא כזה מסובך. זה יקרה.

אבל באמת, כשזה בא מלמעלה זה הרבה יותר עמוק מאשר כשזה נוער שבא ועובד כי הוא מרגיש שהוא חייב לעשות משהו. אבל אם יש את הקריאה הזאת, ואומרים: אנחנו פה בשבילכם, תגידו לנו מה אתם צריכים – אז זה יגיע מכל המקומות וכולם יעשו את זה בשמחה.

אז הינה, אני אגיד לך, אנחנו פה בשבילכם. אתם תעשו את שלכם, אנחנו נעשה את שלנו, וביחד נמצא את הפתרון. דויד, סליחה על העיכוב, פשוט היה חשוב לי שתשמע את כולם כדי שתוכל להתייחס לכל הטענות, בבקשה. דויד גל מנהל בכיר בגרויות במשרד.

בוקר טוב, אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת מאיר כהן, קינלי טור פז – קינלי היה הממונה שלי הרבה שנים כשהיה ראש מחלקת החינוך בירושלים, ואני הייתי מנהל בית הספר שם – כולם מכובדיי. אני אגיד את הסיפה. ברמה המקצועית אני מתנגד לחבילת סיוע. חשוב לי להגיד את זה כאן ולא ללכת סחור-סחור. מהניסיון שלי אני כבר שמונה שנים ראש אגף בחינות במשרד החינוך. לכל סבב יש את המאפיינים שלו.

הזמן עובר כשנהנים.

נכון. אנחנו רואים שכל סבב בא בעוצמות שונות, הוא בא לאזורים שונים. מאז שאני בתפקיד אני חושב שלא הייתה פעם אחת שלא נתנו עזרה לדרום. אגב, אני מסכים שהם חייבים לקבל עזרה. אני אגיד גם יותר מזה, זאת החובה שלנו כמדינה כלפי תלמידי העוטף, בטח כלפי 07 עוטף עזה.

אני רוצה להסביר, אדוני היושב-ראש, ואני אתן דוגמה. השנה אנחנו הזזנו את הבחינה באנגלית לעוטף עזה, בגלל הסבב הראשון. עלות ההזזה למשרד החינוך עלתה 450 אלף ש"ח. אתה יודע כמה תלמידים נבחנו? 27 תלמידים בלבד. זאת אומרת, יש שם חוסן. אני מסכים עם מה שיגאל אמר, בחינוך זה לא נגמר בסוף בבגרויות. המדינה מחויבת מגיל מוקדם מאוד עד הבגרויות, אבל התמצית זה לא הבגרויות.

סליחה, כשאתה אומר שזה עלה 450 אלף ש"ח, כתבתם בחינה חדשה למועד אחר?

בטח. לא כתבנו בחינה, כתבנו שמונה בחינות. אנחנו חייבים להיערך על פי הנחיות הצו, חבר הכנסת.

כנראה שתצטרכו לכתוב 15 בחינות ו-20 בחינות. אין מה לעשות. זה לא משנה כמה זה עולה.

חבר הכנסת מאיר כהן, אני מסכים איתך שכסף זה לא המגבלה. זה לא אמור להיות המגבלה כשמדובר בדרום. במועד הזה הזזנו את מועד אזרחות, הזזנו את מועד מתמטיקה, הזזנו את מועד ביולוגיה, ואת אנגלית. זאת אומרת, ההנחיה של שר החינוך הייתה חד-משמעית: דויד, עד הסוף. תתנו כמה שיותר הקלות, כל עוד זה ממוסגר בלוחות זמנים ובגבולות גזרה.

אני רוצה להגיד עוד דבר אחד, וחשוב לי לומר את זה גם למועצת התלמידים, גם לתושבי הדרום. ההקלות שניתנו זה ל-40-0 ק"מ. אנחנו חושבים שאין דין עוטף עזה כדין מזכרת בתיה. צריך לעשות הבחנה, למרות שבמועד הזה אנחנו נתנו לכל 40 הקילומטרים. אם נבדוק כמה אירועים היו לנו בבאר שבע לעומת עוטף עזה זה שמיים וארץ, זה שני עולמות. צריך לעשות גם את ההבחנה הזאת.

הדבר הנוסף שחשוב לי להגיד, התפקיד שלי בין היתר במשרד החינוך הוא לשמור על הקרדיט של התעודה של תלמידי הדרום. בסופו של דבר, כשהם יגיעו לאקדמיה, לא יגידו: אלה תושבי הדרום, קיבלו הקלות נרחבות – ולכן ההעדפה שלהם תהיה אחרת. חבר הכנסת מאיר כהן, אני יודע שאתה בקיא מאוד בחינוך ואתה מאוד מעורב. אני יכול לומר שכבר בתקופת הקורונה אנחנו רואים שבאקדמיה, בעקבות הקורונה וההקלות בקורונה, חלק ממקצועות הבגרות לא נחשבים באקדמיה. הם פשוט מורידים אותם מהסֶכֶם, הם מורידים אותם, הם לא סופרים אותם, ולנו יש תפקיד כרגולטור.

אם אוניברסיטה כזאת עושה את זה, צריך להוקיע ולסגור אותה, כי הם ישבו פה בתקופת הקורונה וקיבלנו התחייבויות מהם – ישב פה השר מרגי כיושב-ראש הוועדה. מה שאתה אומר זה איום ונורא, זה בניגוד לכל ההסכמות עם האוניברסיטאות. הילדים האלה סבלו מאוד בקורונה, וזה הדבר שעלה כאן, אדוני היושב-ראש. אמרנו להם: שלא יקרה שאתם תשימו עליהם, על מצחם, אות קין, ותגידו: אלה הדור של הקורונה, לכן אנחנו לא נתחשב. צר לי מאוד לשמוע את זה. אני חושב שלכם, משרד החינוך, יש מספיק כוח לקרוא לאנשים האלה ולהעמיד אותם במקום. האקדמיה לא תלושה ממדינת ישראל, וצר לי מאוד שכל כך הרבה שנים תיכונים ומערכת שלמה הולכים על פי האקדמיה. אין דבר כזה שוועדה של כנסת ישראל, במצוקה של קורונה, תקבל החלטות ביחד עם שר החינוך – היה פה גלנט וישב, והאנשים שלו, והיו פה מנהלי אגפים שדיברו מכאבם, והיום שנתיים או שלוש אחרי זה לשמוע שהם הורידו מהסֶכֶם, זה מביש, וצר לי שהם עשו את זה. תודה אדוני.

דויד, חשוב שהעלית את זה בפני הוועדה, כי באופן אישי אני אכנס על זה דיון בוועדה וגם מאחורי הקלעים. אני אדבר גם עם המל"ג וגם עם הוות"ת וגם עם ור"ה ועם כולם. כמו שאמרת, לא יתכן שלקחנו פה החלטות בוועדה, ואחרי זה עולם האקדמיה והאקדמיות יעשו דין לעצמם. בסוף יושב-ראש המל"ג הוא שר החינוך, ולכן אני אבקש גם ממנו באופן אישי את התערבותו בעניין, ואם זה לא יספיק, אנחנו נכנס פה את הוועדה.

אני רוצה רגע להמשיך בדברים שלי ולומר שברמה העקרונית כשיש סבבים, אנחנו במשרד מייד מכנסים ועדה, כשבדרך כלל חייב להיות שותף בה דרג בכיר מהשטח.

זאת ועדה קבועה במשרד? יודעים מי האנשים?

כן, היא רלוונטית לאותו אזור. אגב, לפני שנתיים זה קרה לנו בצפון, אם אתם זוכרים את הטילים על חיפה, ובדרום בו זמנית זה קרה לנו, ולכן פעלנו במקביל גם עם מחוז חיפה וגם עם מחוז דרום. רם זהבי, שהוא מנהל מחוז לעילא ולעילא, חבר בוועדה. כולם מכירים אותו ואת המעורבות שלו ואת האמפתיה שלו במחוז דרום.

אני רוצה להגיד דבר נוסף, מנכ"ל המשרד חבר בוועדה הזאת. כל דבר עובר דרך מנכ"ל המשרד. הרבה החלטות אנחנו עושים כך שאנחנו רואים את מה שקורה שם, מדברים. אגב, זה לא רק מנהל מחוז דרום, יש שם גם מנהלי מחוזות כמו ההתיישבותי, כי יש הרבה בתי ספר ופנימיות, כמו כפר סילבר שנמצא שם באזור.

אתם לא רוצים לגמור עם ההתיישבותי.

לא, לא הבנתי. תגיד רגע שגם אני אשמע.

הוא מבחינתו לסגור את הסיפור ההתיישבותי, אבל עזוב.

אני לא אגיד את עמדתי. בגדול, כבוד היושב-ראש, בכל מקרה כזה זה לא שאנחנו נשארים אדישים. השנה אנחנו גם נתנו את זה מראש יחסית, לא חיכינו לסיום סבבים.

דויד, חס וחלילה. לא יזמתי את הדיון הזה בגלל שלרגע חשבתי שאתם אדישים. לא. אבל זה בדיוק שני הקצוות – זה אתה וזה אנשים מהשטח.

גם ההסתכלות על הציונים של התלמידים בסוף המועד, לפני פרסום הציונים – אם הם מעוותים אנחנו מסתכלים על זה. יש הרבה דברים שהמשרד עושה – אגב, כי ברוך ה' בעמדה שלי יש לי סמכות בנושא הזה – חובתנו לעשות את הדבר הזה, חובתנו. אוי ואבוי לנו אם אנחנו נשב במגדל השן, ולא נהיה ערים למה שקורה בדרום, ובפרט בעוטף עזה, ששם ליגה אחרת של אירועים.

דויד, אני רוצה לשאול אותך - - -

אני אגיד עוד משפט אחד. אני קיימתי דיון לפני שהגעתי לוועדה, לנוכח הנושא של הוועדה, שדיבר על נוהל. אנחנו ניסינו לעשות סימולציות לנוהל כזה. ברור שלנוהל כזה יש מטריצות מאוד מאוד מורכבות, מאוד מאוד מורכבות. אתה אומר: ישובים שחטפו אזעקות, מה אני עושה איתם? חטפו שתי נפילות, או חטפו חמש אזעקות – אני עושה ככה; תשע אזעקות – אני עושה. מאוד מאוד מורכב.

אני חושב שאם המשרד שלנו פעם אחת, פעם אחת, בתוך כל הסבבים האלה, יוכיח שהוא לא היה מספיק קשוב, או שהוא לא מספיק ראה את מה שקורה בדרום, אז אני מוכן לנסות לחשוב על נוהל, אבל אני אומר שזה מאוד מאוד מורכב.

בדיוק על זה רציתי לשאול אותך. התחלת את דבריך בכך שברמה המקצועית אתה מתנגד לחבילת סיוע באופן קבוע. אני שואל, איפה יש פה התנגשות? שהמשרד יקים נוהל קבוע, ואחרי זה הוא ייקח את ההחלטה האם הוא מפעיל את הנוהל הקבוע הזה, כשברור לכל תלמיד וברור לכל מנהל בית ספר ולכל מנהל אגף מהו, ואז המשרד אומר: בגלל סיבה א. ב. ג. אני מפעיל עכשיו את אותו נוהל רק על העוטף ולא על 40 הקילומטרים. זאת אומרת, הנוהל יכול להיות קבוע. זה שאתה מפעיל את הנוהל, זאת החלטה שלך.

אני אסביר. בסוף נוהל צריך להיות סוג של: במקרה כזה וכזה, אני נותן כך וכך.

תרחיש ופתרון. 20 תרחישים – 20 פתרונות. בתוך התרחישים לוקחים מרחקים, לוקחים ממוצעים. אבל הנוהל לא נבנה על פי היישובים והמרחקים, הנוהל נבנה אם תוסיף לנוהל את התלמיד במרכז. זה לא משנה אם יש לו שתי אזעקות בלילה או אזעקה אחת בלילה, הנזק הוא נזק, שינויי ההתנהגות הם שינויי ההתנהגות. אני לא אמרתי לך שזה קל כמו נוהל באפסנאות בצבא. אני יודע שזה מורכב, אתה צודק. אבל אני חושב שכבר 20 שנה החבר'ה האלה חוטפים. 20 שנה. 20 שנה התחלפו כל כך הרבה שרים, ומה שאתה אומר לנו זה שאין נוהל, כי אי-אפשר לכתוב נוהל. אני לא מסכים איתך. אין דבר שאתה לא יכול לכתוב לו נוהל.

אין גם תיק נהלים שיכסה את הכול, ובזה אתה צודק. אבל אם אנחנו יכולים לכסות 90% מהדברים, וכמו שאמר יושב-ראש הוועדה, כשקורה התרחיש הזה איך אנחנו מגיבים – זה גם נותן ביטחון לראשי היישובים, ונותן ביטחון לילדים, ונותן ביטחון להורים שיודעים שיש נוהל מאוד ברור שהם יכולים להתכוון אליו. איפה אתם תיכנסו אחרי שכתבתם את הנוהל הברור? בדברים שהם מפתיעים, בדברים שהם יותר מהתרחישים, שם אתם תצטרכו להיכנס. אבל מה קורה היום? יורד פה טיל – אתם מכנסים את הוועדה. צריך להיות נוהל ברור. האזור הזה נמצא במלחמה תמידית.

ובדרך כלל בבגרויות יש שם אירועים.

תמיד זה קורה בתקופת הבגרויות. אבל עזוב את מה שהתלמיד חווה, את הפגיעה ואת הפגיעה בחוסן האישי שלו, בסוף אתה מוסיף על זה את האי-ודאות מה הולך להיות איתו? אתם מבלבלים אותם לגמרי. תנו להם משהו מאוד ברור. תלמיד יודע – מחר יש מבצע, יש אזעקות, יש שיבוש תהליכים ושיבושי למידה, הוא יודע: אני הולך לקבל 1, 2, 3, 4. האם עכשיו זה יחול עליי או לא? זאת החלטה של המשרד. המשרד יגיד: עכשיו אני מכניס לתוך הנוהל הזה את עוטף עזה, ואת באר שבע אני לא מכניס. למה? מסיבות א. ב. ג. ואז בבאר שבע אני אעשה איזשהו שינוי. אבל שראשי הרשויות, שמנהלי בית הספר, שמורים, שמי שמכין אותם לבגרות, ותלמידים עצמם, הורי התלמידים, יבינו לקראת מה הם הולכים.

חברים, אני הייתי בשדרות, עשיתי סיבוב. אתה נכנס לכיתות, התלמידים אבודים. עברו שבועיים, הם נמצאים, יושבים בכיתות, הכול נראה נורמטיבי, אבל הם לא מצליחים ללמוד.

בגלל זה אנחנו נותנים מענים.

אני לא אומר שמשרד החינוך לא נותן מענה, דויד.

דקה. ללא קשר לנוהל אנחנו מעבירים את המסרים. אגב, אני אישית, אישית, דיברתי עם כל עשרת מנהלי עוטף עזה באופן אישי פעמיים, ודיברתי איתם על ההקלות שאנחנו ניתן להם, כי אנחנו לא רצינו שההקלות האלה יזלגו החוצה.

דויד, תראה מה עשיתם. בוא ניזכר בדברים שאמרה חברת הכנסת דבי ביטון על הבת שלה. הבת שלה דוחה למועד ב', חד וחלק.

היא לא אמורה לדחות.

סליחה – כי בהצעה שהצעתם לה יש לה בביולוגיה. כל מי שניהל פה בית ספר, תאריכי הבחינות צפופים, זה אחד על השני, וילדים שלוקחים יותר יחידות מאשר יחידות הבסיס, תמיד זה קורה שאחד על השני. לכן במה שהיא סיפרה אתם לא נתתם פתרון.

נתנו.

לא. אתם אמרתם לה: ילדה, תקבלי החלטה. איזו הגינות, שבגלל שנפלו טילים אתה כבר מוריד ממני את האפשרות למועד א', ואתה אומר לי: לך למועד ב'? למה אתה לא נותן לי מועד ג'?

זה לא נכון מה שאתה אומר. סליחה.

אבל זה מה שהיא אמרה.

זה ממש לא נכון.

בבקשה.

אנחנו נתנו לעוטף עזה ול-40-0 ק"מ אפשרות להיבחן או במועד הרגיל – תתפלאו אבל - - -

היא לא יכלה - - - היא לא הדגישה שהיא - - -

שנייה, רגע, אני אגיד. היו תלמידים שנבחנו, רצו להיבחן והרגישו מספיק חזקים כדי להיבחן, ולכן אפשרנו להם להיבחן במועד הזה.

מי שלא?

נתנו להם אפשרות נוספת להיבחן ב-6.6, אחרי כמעט שלושה שבועות. אין לנו ימים בתקופה הזאת, כי יש לנו גם מחויבות כלפי הצבא, התחייבנו כלפי הצבא לגבי לוחות הזמנים. בגלל שבאותו יום יש את הבחינה בביולוגיה, אמרנו: לתלמיד שיש בחינה בביולוגיה, נזיז את הבחינה ל-21 בחודש. זאת אומרת, נתנו מענה גם לתלמידים של ביולוגיה.

איזו בחינה אתם עושים ב-21? בביולוגיה?

כן. לגבי מה שדיברה חברת הכנסת, היא אמרה: בבחינה בביולוגיה אפשר להיבחן בשני אופנים – באמצעות המחשב, זאת בחינה מתוקשבת, או בחינת נייר. גם אם המשרד יעשה פליק פלאק מהיום עד מחר, הוא לא יוכל לעשות בחינה כזאת תוך שלושה שבועות. לכן היא יכלה להיבחן בבחינת נייר. זה לא שלקחנו לה.

אבל היא לא יכולה להיבחן ממוחשב.

אבל היא יכולה להיבחן בבחינה, סליחה.

בסדר, אבל לא ממוחשב.

סליחה, כולנו פה ניהלנו בית ספר, ואני ראש אגף בחינות, אני מכיר את הבחינות. בסוף בחינה מתוקשבת היא מקבילה לבחינת נייר, היא אותה רמה. אוי ואבוי לנו אם הבחינה הזאת תהיה קלה יותר והבחינה הזאת תהיה קשה יותר, כי הן אמורות להיות אותן בחינות.

אולי תנסה לא לחשוב כמנהל בית ספר.

אני חושב כראש אגף בחינות - - -

אולי תנסה לחשוב כתלמיד ב-י"ב שקשה לו - - -

לא. אתה יודע מה?

שנייה, שנייה – שמתעורר באמצע הלילה לשלוש-ארבע אזעקות. אל תחשוב כמנהל בית ספר. אתה יודע, אנחנו, המורים והמנהלים ומנהלי בתי הספר, מדברים עם התלמידים שלנו עברית, אבל זאת לא תמיד אותה השפה. אולי היה צריך שבאמת אתה תיזום, דווקא ממרום מושבך.

דויד, עוד פעם, אין פה שום דבר אישי, חלילה, אני מאוד מעריך אותך, ואני חושב שאתה מפרפר יותר מכל אחד במשרד החינוך. האחריות שמוטלת עליך לא מוטלת על אף אחד. אבל אני שואל, יכול מאוד להיות שאולי בוועדה הזאת תביאו את כל 15 האנשים שנראים כמו יגאל ומתעסקים במשימות האלה, תביאו את בקשי ואת כל החברים שלו, תקשיבו להם. מהדברים שלך עולה שאתה נותן טיפה הארכה לאלה שהצליחו לבוא אחרי ההפגזות ולעשות. לא הם מעניינים אותי. מעניינים אותי אלה שנמצאים בטראומה ולא יכולים להגיע. מה לעשות, גם אלה הילדים שלנו וגם אלה הילדים שלנו. ואחרי שהסברת את כל התהליך, עדיין, בגלל שהם חטפו הפגזות, אתה הורדת לה את האפשרות ללכת למקוונת, והיא הצליחה ללכת רק בכתב. זה לא פתרון, כי בסופו דוחסים את הילדים לאיזו מציאות.

מהרגע שהילדים האלה מאבדים את זכות הבחירה מול ילד אחר בארץ, נגמר הסיפור. אתה יכול לתרץ עד מחר. להגיד לך שזה פתרון קל? לא. להגיד לך שאתם לא משתדלים? אתם בוודאי משתדלים. אבל תקשיבו לילדים, בחייאת זום-זום. תעזוב אותך, נו, תקשיבו לילדים.

אני יכול להתייחס?

כן, בבקשה, יגאל.

אני רוצה לומר שני דברים. קודם כול, אני באמת חושב שהמשרד קשוב. זה לא העניין אם הוא קשוב או לא קשוב. ביום שישי, ב-17:00 אחר הצוהריים, דיברתי עם דויד גל. לא הסכמתי עם מה שהוא אמר – גם למה שהוא אומר כרגע – אני חושב שלא צריך לחכות לאחרי, לראות מה הציונים של הילדים אחרי. אני חושב שהסיפור של האוניברסיטה מרתיחה גם אותי. כשנאמרת אמירה כזאת של: רגע, מה קורה כאן? למה האקדמיה? אנחנו בונים את עצמנו על פי האקדמיה. לא, יש כאן ילד. אנחנו צריכים להסתכל על כל ילד וילדה, על הנפש שלו, על מה הוא מרגיש. לא מעניינת אותי האקדמיה, לא מעניינת אותי. לא מעניינות אותי הקלות. דויד, אני יודע שבמשרה שלך אתה נמצא שם.

אפרופו מה שאמרת על ניהול בית ספר, אחת ההחלטות שאני קיבלתי לפני שנה וחצי היא שאני שם בצד את איך ניהלתי בית ספר. אני עכשיו מנהל אגף חינוך, ואני צריך רגע להסתכל אחרת, ואני צריך לתכלל את הדברים בצורה אחרת, להתבונן עליהם בצורה אחרת. זה מחייב אותי, בטח ובטח בעוטף עזה. אני חווה את זה בשנה וחצי האחרונות. אנחנו צריכים להסתכל על המקום הזה בצורה שונה, להיות יצירתיים במגוון המענים שאנחנו נותנים, ושום דבר, שום דבר, ואף אחד, לא צריך לכבול אותנו בהחלטות שאנחנו מקבלים. הילדים הם הדבר היחידי. לא משנה מה אנחנו נעשה – נעשה 20 בחינות, מועד ב', מועד ג' ומועד ד', אנחנו נאפשר להם את ההזדמנות, ולא מעניין אותי מה האוניברסיטה תגיד. הילד צריך לצאת עם ביטחון עצמי, להיכנס לצבא, להמשיך את החיים שלו, אחרי הרבה מאוד שנים של חוויות לא טובות – אני אומר את זה בעדינות – שהוא חוויה רגשית בתוך האזור הזה.

תודה רבה. כן, גברתי, בבקשה.

אני יושבת-ראש פורום ציבורי לשוויון הזדמנויות בחינוך. אני קוראת פה נוהל קבוע לזכאות בהקלות. אני שואלת את עצמי, למה הקלות? למה לא תוספת שעות לאנשים שלא קיבלו חינוך, כמו שאני מקבלת בצפון תל אביב, אלא קיבלו 20% מהחינוך? אדוני, נכון שאתה אחראי גם על מערכת ארגונית, תעזוב את הארגון בצד, יש לנו ילדים, לא ארגון. הארגון צריך לשרת את הילדים. נכון שיש לך מטלות – גם ארגון וגם לשרת.

אני גם מציעה, אם אפשר, שאתה תהיה קשור ישירות ליושב-ראש ועדת החינוך במה שאתה חווה, לא רק למנכ"ל. לא שחס ושלום יש למישהו כוונות רעות, אבל יש דברים שלא מגיעים לזה. אם המנכ"ל לא מגיע – יושב-ראש ועדת החינוך. בשביל זה העוגן בכנסת זה יושב-ראש ועדת החינוך.

יש ניהול ושיתוף פעולה מלא גם עם המנכ"ל, גם עם הגורמים המקצועיים.

אני לא אמרתי שלא.

לכן אני אומר, האמירה לא במקומה. אנחנו משדרים, לפעמים לא על אותו גל, אבל שיתוף פעולה מלא.

טוב. אמרתי את שלי.

תודה רבה. אריאל, תלמיד תיכון אשקלון, בבקשה.

אני מסכים עם חבר הכנסת מאיר כהן. כשאני הייתי ילד יותר קטן, תמיד האשמתי את המורים ואת המנהלים שלא מבינים אותנו. באמת אף אחד לא ניסה לחשוב כמונו. אתם נותנים כל היום ציונים, תקציבים, אבל לא חושבים עלינו. תראו מה קורה בשנה וחצי האחרונות. אנחנו רואים את אותם המספרים, הירידות בציונים גם אחרי הקורונה. מה שקורה פה, באמת אני לא יודע מה להגיד.

אריאל, מה אתה מציע?

את ההקלות, להוסיף עוד שעות לימוד למתקשים.

מה שהמשרד נותן היום זה לא מספיק?

באופן אישי אני פחות מתקשה, אבל גם אני הייתי שם.

ממה שאתה שומע מהחברים.

אני בא מהם, אז אני שומע אותם. אנחנו צריכים יותר שעות, מתרגלים למי שצריך באמת. למה צריך זכאות? למה? אנחנו בדרום, בעוטף, אנחנו סופגים אש טילים – לפעמים יותר, לפעמים פחות. באמת למה? אני כתבתי נאום, אבל לאור מה ששמעתי כאן, אני מרגיש שפחות צריך להשמיע אותו, ויותר לחשוב מה צריך לענות לכל מה שנאמר כאן.

תודה רבה. דויד, אתה רוצה להתייחס?

לא, אני הקשבתי לכולם. אנחנו נחשוב על הדברים במשרד. אני צריך לראות ולחשוב, אם הולכים לכיוון של נוהל, אז איך אנחנו עושים משהו חכם ולא משהו שבסופו של דבר – בסוף אנחנו צריכים לעזור למי שצריך לעזור לו. אני אגיד עוד דבר, אני מרגיש רע שאולי המענה לעוטף עזה לא היה הולם, למרות שתפיסת העולם שלנו הייתה לפי עוטף עזה. זה מה שהנחה אותנו. אגב, כל החבילה שנתנו, אני מדבר על תוספות של זמן, שינוי חוקי המענה במתמטיקה – אנחנו לחצנו על מפמ"רית מתמטיקה, כי חשבנו שזה נכון – שינויים של מועדים, אנחנו אפילו זלגנו מעבר למחויבות שלנו לצבא בגלל הבחינה באזרחות. עשינו את הדברים. יכול להיות שנחשוב על משהו. אני אתייעץ עם המנכ"ל.

זה עדיין עד ל-10 באוגוסט, לצבא?

מה פתאום? מאיר, היום אנחנו כבר מסיימים את לוח המועדים ביולי.

יש גיוסים ב-9 - - -

ביולי אנחנו כבר מסיימים מועדי ב'. זאת המחויבות שלנו. הצבא אומר: חבר'ה מגיעים אלינו, הם צריכים לצאת לנופש שבועיים ברגע שהם מגיעים אלינו. הם מגיעים ממוטטים מהבגרויות שלך. ולכן שינינו את כל לוחות הזמנים, כדי שהילדים ינוחו לפני שהם מגיעים לצבא, לפני שהם מתגייסים.

כדי להסביר את המשמעות הזאת, סיפרתי לדויד על שלושה מקרים כשדיברנו ביום שישי ב-17:00 אחר הצוהריים. אני הסתובבתי בכל המקומות שהילדים שלנו שהו, פונו יותר נכון, וישבתי עם בני ובנות נוער. אחד הדברים המרכזיים שראינו שם אנחנו מכירים ומבינים. אמרתי לו שהסיפור של מתמטיקה בכלל, כבגרות במתמטיקה, היא מלחיצה בלי קשר לעוטף עזה, פריפריה, היא לפעמים מפרקת את הילד בהיערכות המקדימה שלו לפני הבגרות. אשפזנו שלוש בנות שהתכוננו לבגרות הזאת. אחת פונתה בטבריה, פונו כיישוב, אחת בבית שאן ואחת בים המלח. זה קרע אותי. זה ממש אחד הדברים שאנחנו צריכים להסתכל - - -

מה זה אשפזנו?

הן אושפזו על רקע של לחץ.

לקראת הבחינה במתמטיקה?

כן, כן. י"א-י"ב – ואנחנו יודעים מה זה, אני הסברתי לו מה זה, ואנחנו לא ישנו עם הילדים שלנו. ההיבטים הרגשיים במתמטיקה חשובים יותר מלדעת את - - -

זה מדהים. שלוש בנות אושפזו בגלל לחץ לפני? כלומר, גם הלחץ של ההפגזות וגם הלחץ של מתימטיקה, והגיעו לבית חולים.

כן, לגמרי. היו עוד כאלה שהיו רגע לפני. זאת ההתמודדות.

אגב, איזה מענה נתנו להם?

אני הייתי שם, שפ"ח. הסתכלנו על זה הוליסטית.

משרד החינוך הבין?

כן, ברור. הן לא ניגשו למועד הזה, ייגשו למועד הבא. אבל יש כאן אירוע.

זה רק מחזק - - -

עד כמה אנחנו צריכים לשים את הדגש דווקא על הילדים ופחות על המערכת.

אנחנו רואים את זה, אנחנו נמצאים בשטח. מנהלי אגפי החינוך נמצאים בשטח כל הזמן. אנחנו נמצאים עם הקהילה שלנו, עם הילדים שלנו, במיוחד בעוטף עזה. הם צריכים אותנו כדי שבמאקרו שלנו אנחנו נראה, וגם במיקרו נרד לרזולוציות הקטנות.

אני שוב אומר, האמת שדויד מנסה הכול, והיה קשוב לאורך כל הזמן, הוא והמנכ"ל. אבל אני חושב שיש הבדל בין להיות קשוב לבין להבין.

תודה רבה.

אגב, עוד הערה אחת. בגלל הלחץ שהיה, אנחנו אפשרנו לתושבי הדרום להיבחן בכל מקום בארץ. זאת פעם ראשונה שעשינו דבר כזה ואמרנו: כל מי שיוצא מהדרום ומעוניין להיבחן בירושלים ובנתניה ובטבריה – לאן שהם לא הלכו אנחנו - - -

השאלה היא מה קורה לפני הבחינה, האם הם יכולים ללמוד?

ברור.

אני מביא את זה מניסיון. הבן שלי בן 30, גר בשדרות. הוא מוזיקאי, הוא כותב, והוא אוהב את שדרות – מי שלא יודע, בשדרות יש סשן מוזיקלי יוצא מן הכלל – הוא אומר: אני בן 30, אני כל הזמן חושב מה קורה לילדים שצריכים עכשיו להתכונן לבגרות. זה מטריף אותך – זה עשר פעמים בלילה, זה חמש פעמים בלילה, זה לשמוע את השכנים. לכן, זה לא אם יום אחרי ההפגזות אני מאפשר לו ללכת לרחובות – רחובות כבר אי-אפשר להגיד – לתל אביב. לא, הסיפור זה התהליך. היושב-ראש אמר נכון, הסיפור זה התהליך. שם אנחנו גם צריכים לעשות. תודה.

ברור.

רן שי, בבקשה.

בוקר טוב, אני בכיתה י"ב, במקיף רגר בבאר שבע. אני יושב-ראש מועצת התלמידים והנוער הארצית.

הדרומיים מצליחים, אח שלי. כל הכבוד.

כן, אנחנו מתקדמים. במקור אני מדימונה.

על אף ולמרות.

יש לך עוד כמה נקודות אצל מאיר.

באיזה בית ספר?

באיזה בית ספר אתה לומד?

במקיף רגר בבאר שבע. היה לי חשוב להוסיף, קודם כול, מבחינת קשב, גם מבחינת דויד וגם אצל המנכ"ל, קשב מלא כל הזמן, וגם בהקלות שהיו עכשיו. אני חושב שבגדול, לפחות ל-40 הן היו מאוד מתאימות ונתנו מענה, גם לאפשר להם להיבחן במועדים אחרים. זה היה נכון וזה היה טוב. אבל אני מסכים עם העניין הקבוע בשביל לתת את היציבות הזאת עוד מראש, כי אחד הדברים שקורים לנו במלחמה זה חוסר הוודאות, והציפיה העיקרית היא שהמקום שלוקח לי נגיד 80% מהיום או 60%, ייתן לי את העוגן של היציבות. לכן חשוב מראש לדעת את הדבר הזה.

אני חייב להוסיף לגבי ה-40 כמה דברים. 40 זה כולל גם את באר שבע, וזה כולל גם את אשדוד, וזה כולל גם עוד הרבה יישובים באזור. באופן אישי, המבצע הראשון שלי היה כשהייתי בן כמה חודשים, והאחרון שלי היה לפני כמה שבועות. אני חושב שגם כשלא בהכרח יש לך אזעקות כל שעה, ההשפעה הנפשית היא מאוד מאוד משמעותית, בגלל חוסר הוודאות שאנחנו נמצאים בה, ובגלל שכל סימן כתום כזה בטלוויזיה – אני, בתור תושב באר שבע, ישר חושב על המספר שיהיה כתוב שם: צפון הנגב 431, whatever, מה שהיה לפני כמה שנים. כל פעם זה הלחץ הזה והוא מאוד משפיע. בסופו של דבר, תלמידים בכל מרחב הדרום – ויש לנו מועצות תלמידים בכל יישוב בדרום, בכל בית ספר – מדברים על הקושי בכלל להתמודד עם בית ספר או לימודים, במיוחד ובמיוחד כשההקלות בסוף מגיעות בטווח של כמה ימים ספורים לפני הבחינה. זה רק משהו שהיה לי מאוד חשוב להוסיף.

בנוגע להצעות משלנו, לצורך העניין, במהלך הסבב האחרון הבאנו הצעות בפני משרד החינוך, ובסוף חלקן גם התקבלו, דברים שגם היינו מדברים עליהם לפני כן. וכן, גם בעניין הזה יש הבנה ויש קשב. אבל מבחינת נוהל קבוע, אנחנו גם לוקחים את זה יותר לעומק אצלנו, כי מבחינתי זה הכרחי.

תודה רבה. חברים, ניכנס לסיכום. קודם כול, אני רוצה לברך את היוזמים של הדיון, חבר הכנסת מאיר כהן, ארז מלול, חברי הכנסת שהשתתפו, דבי ביטון, קינלי טור פז, שטרחו להגיע ביום שאין כנסת בצורה פורמלית, ולמרות הלו"ז המלא של כל אחד מאיתנו. אני חושב שהנושא היה חשוב. אני רוצה להודות לדויד גל שפינה את הלו"ז שלו, למרות הריצה שלו ברמת השטח.

אני רוצה להגיד כוועדה שכל תלמידי ישראל שווים, ואנחנו חייבים לתת להם הזדמנויות שוות. תלמידים שנמצאים במצב דוחק, כמו במבצע מגן וחץ או במבצעים אחרים – שאנחנו מקווים שלא יהיו בעתיד – צריכים לקבל את ההתאמה במבחנים, ואני מברך את המשרד על מה שכבר נעשה. אני מברך את מועצת תלמידים על מה שהעברתם, אני מבין שחלק מהדברים התקבלו, אבל יש עוד הרבה עבודה לפנינו. אני שמח שהמשרד קשוב ומבין שיש פה איזשהו אירוע וצריכים לטפל בו, לאו דווקא בצורה נקודתית, אלא באמת להסתכל בצורה רחבה מאוד, לשים במרכז הדברים את התלמידים ופחות את הארגון. מבחינתי נושא האקדמיה לא מקובל. היו פה החלטות, ואנחנו צריכים לראות מה אנחנו עושים עם הסיפור הזה.

אני רוצה להודות לשר החינוך ולאנשי משרדו שנתנו מענה מקומי לתלמידים בעוטף עזה והאזור. יחד עם זאת, אני חושב כוועדה – דויד, בסיפור הזה אני חולק עליך – שמשרד החינוך צריך ללכת על סיפור של נוהל קבוע, ברור, כי בסוף התלמידים צריכים את היציבות הזאת, המנהלים צריכים את היציבות הזאת, ההורים, המשפחה. תבינו, יש פה אירוע, יש פה אירוע ברמת החוסן של התלמידים, וכל עוד אנחנו לא באים ונותנים להם איזשהו רוגע שהוא יודע לקראת מה הוא הולך, לא יעזור המענה הכי טוב שאנחנו ננסה לתת – וניתנו מענים נקודתיים על ידי המשרד. תחשבו מה עובר בראש של הילד. הילד צריך את הרוגע הנפשי הזה, ולצערנו היום אין לו את הרוגע הזה. הוועדה תקיים דיון נפרד על תהליכי החינוך בעוטף עזה, באופן כולל במצבי חירום.

בשער הנגב.

כן, ודאי. אני אומר עוטף עזה, שער הנגב, 40-0 ק"מ, כל מי שנפגע. אנחנו נותנים מענה במצבי חירום, ובסוף הדברים האלה משפיעים לאורך זמן, ולא רק נקודתית בזמן מבצע כזה או אחר.

אני רוצה לומר, חבר הכנסת מאיר כהן, קודם כול תודה רבה על כינוס הדיון. אנחנו נכנס גם דיון משותף עם מנהלי האקדמיה, לשמוע את ההתייחסות שלהם לנושא של תעודות הבגרות של תלמידי עוטף עזה, שער הנגב, 40-0 ק"מ. דויד, שמענו פה איזושהי אמירה ומבחינתי היא לא מקובלת בעליל.

אגב, זה לא היה כלפי עוטף עזה, זה כלפי הקורונה.

בסדר. אבל יש לזה השלכות. נלקחו פה החלטות, ואם ההחלטות של הקורונה, שנלקחו פה בוועדה, לא מיושמות על ידי האקדמיה, אז זה ימשיך, זה כדור שלג שילך וימשיך. כוועדה אנחנו מנהלים פה דיונים רציניים ועמוקים, וגם קודמיי. בסיפור של הקורונה נלקחו החלטות אחרי שיקול דעת רחב של כלל הגורמים, ולא ייתכן שבהחלטות שנלקחו פה בוועדה אנשי האקדמיה או מנהל כזה או אחר של האקדמיה יחליטו על דעת עצמם שהם מורידים מסדר-היום מקצוע כזה או אחר בגלל הקלות שהתקבלו. אותן הקלות התקבלו על ידי הגורם המקצועי של המשרד, על ידי עבודה של צוות רחב מאוד, עבודה עמוקה מאוד. בסוף אותם תלמידים שנבחנו בקורונה או בעוטף ולא משנה, עברו את המבחנים בצורה טובה, איכותית, עם מעקב אמיתי ועם רמה טובה, ולא ייתכן שהדברים האלו לא יתקבלו על ידי האקדמיה בישראל.

אדוני, אני מבקש שבכל זאת נעשה איזו התחייבות המשך מדויד לטובת הישיבה.

אני מגיע בדיוק לנקודה האחרונה. לכן, בגלל שאני חולק – ועוד פעם, זה בסדר, זאת התפיסה המקצועית ואני לא מתיימר להיות איש המקצוע – כגוף מפקח על המשרד אני מתיימר להביע את דעת הוועדה, ואני חושב שזאת דעתם של כלל המשתתפים בדיון.

אני חושב שתשקלו שוב את הסיפור הזה של ניהול קבוע, ברור, וכדאי שהנוהל הזה ייכנס לתוקף כבר בתחילת שנת הלימודים. זאת אומרת, יש לנו עוד שלושה חודשים לפנינו. אני לא מדבר עכשיו, תסיים את הסיפור של הבגרויות, אבל בואו ניכנס למרתון של חודשי הקיץ. אני מוכן לבוא ולהשתתף על חשבון הפגרה – אנחנו אנשי ציבור, ולמה שצריך אנחנו נהיה פה – כדי שיהיה פה איזשהו נוהל קבוע, וכדי שהוא ייכנס, ושיהיה ברור לתלמידים, שנכנסים כבר בשנת הלימודים החדשה לכיתות י"ב, מה הולך להיות במידה שיהיה מבצע, וכולנו תקווה שלא יהיה מבצע כזה או אחר.

תודה רבה.

ברשותכם, אני נועל את הדיון.


הישיבה ננעלה בשעה 10:16.