פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים וחמש

הכנסת



30
הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל
18/05/2023


מושב ראשון



פרוטוקול מס' 21
מישיבת הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל
יום חמישי, כ"ז באייר התשפ"ג (18 במאי 2023), שעה 9:00

תמרוץ לפסיכולוגים העובדים בשירות הציבורי במרחבי הנגב והגליל

חברי הוועדה: מיכאל מרדכי ביטון – היו"ר

שמחה רוטמן

טלי ניצני ביטון - מנהלת תחום תכנון כ"א תכניות התערבות, משרד הבריאות

רונן אלקיים - מרכז בכיר תוכניות התערבות כ"א, משרד הבריאות

יצחק אלקסלסי - יועץ מקצועי לשר הנגב והגליל, משרד הנגב הגליל והחוסן הלאומי

מאי שמואל - רפרנטית מאקרו בצוות מו"מ, אגף השכר והסכמי עבודה, משרד האוצר

תמר צ'ין - אגף תקציבים באוצר, משרד האוצר

אילן וירצברגר - פסיכולוג מחוזי מחוז דרום, משרד החינוך

סיגל אלה - מנהלת תחום תקציב אגף תקציבים, משרד החינוך

אורית כהן שטילר - ועד מנהל, פורום הארגונים למען הפסיכולוגיה הציבורית

רון בוכניק - מנהל חטיבה ארצי, הסתדרות המח"ר, ההסתדרות הכללית החדשה

מולי להד - פרופ' נשיא ומייסד מרכז משאבים (ע"ר) המפעילים את מרכזי החוסן בצפון

יפתח בנבנישתי - מנכ"ל מרכז משאבים (ע"ר) המפעילים את מרכזי החוסן בצפון

עומר אגוזי - הקואליציה הישראלית לטראומה

אמל ביבאר

חבר תרגומים



רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות




תמרוץ לפסיכולוגים העובדים בשירות הציבורי במרחבי הנגב והגליל

בוקר טוב לכולם, אנחנו ממשיכים בדיוני הוועדה לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל ובמיוחד בדגש על בעיות וסוגיות דחופות שעולות בסדר היום בחברה הישראלית, בהקשר של אישור תקציב המדינה. הדיון המקורי של הוועדה הזאת נועד לסוגיית השירותים הפסיכולוגיים הציבוריים במרחב, ועיקר הדיון יוקדש לכך. אבל עלתה אלינו פניה על מצב חירום של מרכזי החוסן בישראל, ואנחנו נקדיש לזה כמה דקות בפתיחה.

לפני כל זה, אנחנו שומעים שהייתה נדיבות קואליציונית של 13 מיליארד. מתוכם, מעל מיליארד שקל קואליציוני לשרה אורית סטרוק, אבל אותו סכום של מעל מיליארד שקלים שנועד למשרד לנגב והגליל פתאום דעך לחצי מיליארד, נעלמו שם 700 מיליון.

אנחנו עוקבים אחרי עבודת המשרד לפיתוח הנגב והגליל בחודשים האחרונים ורואים שהם פגשו את כל ראשי הערים בנגב ובגליל והם מחויבים לפרויקטים שהם דרמטיים לצמצום פערים בנגב ובגליל ובכללם ההיבטים של בריאות עם פערים בלתי אפשריים שנידונו כאן השבוע. חוסר של פי שתיים רופאים, בנגב יש חצי מכמות הרופאים שיש בתל אביב, וחצי מכמות האחיות, ותורים של חודשים לרופאים מומחים ביחס למרכז הארץ שהתור שם זה שבוע או שבועיים לרופא מומחה.

עד שיש משרד שרוצה לשים יד ולהיכנס לדברים, כולל לחזק את הקהילות והרשויות ולייצר הגירה חיובית ולייצר מנועי צמיחה כלכליים, מתוך כל ההפקרות הקואליציונית הזאת, עד שיש שם כסף שנועד לנגב ולגליל הוא נעלם. אז השאלה שלנו הבוקר האם השר סמוטריץ הוא השר ליהודה ושומרון? שם הוא יודע להוסיף מרכיבי ביטחון. וגם כשהייתי שר משרד הביטחון הבאתי כסף ליהודה ושומרון, כי צריך ביטחון ביהודה ושומרון. אבל להוסיף כסף למרכיבי ביטחון ליהודה ושומרון זה בסדר, אבל להקטין את תוכנית מיגון לצפון כך שהיא תתבצע על פי 50 שנים ולא על פי 10 שנים כפי שהממשלה החליטה בעצמה. ועכשיו אנחנו רואים שנעלמו מאות מיליונים לנגב ולגליל. במובן הזה, אנחנו תומכים בזה שלמשרד הנגב והגליל יהיו התקציבים שהובטחו לו, והמאבק הזה הוא צודק.

באשר למרכזי החוסן, אנחנו אחרי סבב בעוטף עזה, כולל ירי מהצפון, ואנחנו אומרים לתושבים אתם העוגן, אתם לבנת היסוד, בזכות האזרחים צה"ל יכול לעשות את עבודתו, ואנחנו שומעים שמרכזי החוסן מתקשים כלכלית וכספית.

הייתה לי הזכות להקים מחדש את מרכזי החוסן בצפון אחרי הזנחה של שנים. מרכזים שקמו אחרי מלחמת לבנון השנייה, ונסגרו כשנגמר הכסף של התורמים ושל הממשלה. פתחנו את מרכזי החוסן בצפון, חיזקנו את מרכזי החוסן בעוטף עזה ובנגב, אבל למה הם צריכים להיות בספק בתקציב המדינה? ולמה אם השימוש בהם עלה עכשיו בהיקפים אדירים, אין גיבוי? מדובר במיליונים בודדים.

אנחנו יודעים לצאת למבצעים ולהגיד שהיינו מעולים מול הג'יהאד ולהגיד שהחוסן הקהילתי חשוב, ולא לתקצב את מרכזי החוסן כראוי. אנחנו נסכם את הדיון על מרכזי החוסן אחרי שנשמע את הנציגים, אבל זאת קריאת חירום לממשלת ישראל, לראש הממשלה לפני הכל, ולשר הביטחון לפני הכל, ולאלוף פיקוד העורף, ולרמטכ"ל, תדאגו למרכזי החוסן כי זה מה שייתן לכם את היכולת להילחם. האזרחים הם הכתובת הראשונה של הטילים, של החמס וג'יהאד איסלמי.

אני מבקש מנציגי מרכזי החוסן, בגלל שהדיון הזה לא יועד אליכם, ולפנים משורת הדין הכנסנו את הדיון פה, ממש לדבר על זה בדקות ספורות, עיקר הבעיה ומה אתם מצפים מהממשלה בשבועות הקרובים. אז מי הנציג הראשון שלכם? שלום רוטמן.

אני יושב ראש. בוקר טוב, אני פרופסור מולי להד, נשיא ומייסד של מרכז משאבים בקרית שמונה. קודם כל אני מודה לך מאוד שהזמנת אותנו ועוד יותר מזה שביוזמתך הוקמו, אחרי הרבה מאוד שנים שני מרכזים אזוריים.

הנקודה המרכזית שאני רוצה להעלות זו השאלה של הקיום שלהם. היוזמה שלך הייתה מדהימה, עשיתם את זה דרך משרד הביטחון. אנחנו עומדים בעוד פחות מחודש להודיע לעובדים שאין יותר תקציב, ולשלח אותם הביתה. אחרי עבודה מדהימה שנעשתה במשך שנתיים במימון שהיה אמור להיות גם של משרד נגב וגליל ומעולם לא עבר, ומה שאני רוצה לומר בהקשר הזה לפחות לגבי הגליל, כי אני לא יכול לייצג את הדרום, זה שבצפון ילדים ממתינים בין 4-8 חודשים היום לקבל טיפול. כל מקרה חירום אכן מקבל איזושהי עזרה, אבל בגדול זאת ההמתנה של ילדים בצפון.

כמה זמן ההמתנה?

בין 4-8 חודשים. לא אצלנו, אנחנו במרכז החוסן, מרכז משאבים עושים את זה מקסימום בתוך חודש וחצי בקרית שמונה.

ואיפה זה בין 4-8 חודשים?

בכל הגליל, בוודאי אם אתה רוצה להגיע לבריאות.

אני אדייק, שמי יפתח בנבנישתי, אני מנכל מרכז משאבים. אנחנו מפעילים את שני מרכזי החוסן כמו שמולי אמר, האשכוליים לאורך כל קו העימות הצפוני לבנון סוריה. ההמתנה היא במערכת בריאות הנפש הציבורית הרגילה, ובעצם מרכזי החוסן אמונים על מתן מענה טיפולי לנפגעי החרדה בחירום, אותו אנחנו נותנים מיידי בשעת חירום, וההמתנה שמולי דיבר עליה היא בקליניקה שלנו שהיא נוסף לזה.

בעצם מרכזי החוסן בצפון שאנחנו מפעילים מזה שנתיים וחצי כמעט, פועלים ללא לאות להכין את הקהילות ואת הרשויות לחירום, חיזוק החוסן, הכשרות, ונותנים להם בעצם את הכוחות להתמודד. כולנו שמענו מה היה ב-2006, היום אנחנו בטוחים שעוד נחזור לזה, והאירועים בפסח בצפון, הירי, הוכיח את עצמו. ואנחנו, בנוסף לכך, כמרכז חוסן, חוץ מהכנה שלהם מכינים מערכים טיפוליים לנפגעי חרדה, אם זה מרחוק, באמצעות זום וטלפון כי אלו מרחבים מאוד גדולים גיאוגרפיים, ואם זה פרונטלי face to face גם היום יש נפגעי חרדה שאנחנו מטפלים בהם כי זה מגיע אחר כך, הגל.

בעצם התקצוב של מרכזי החוסן מעוגן בהחלטת הצעת מחליטים, ביחד עם מרכזי החוסן בדרום ובעוטף וביהודה ושומרון, ומרכזי החוסן בצפון כרגע, לצערנו, אשכולות, אשכול רשויות גליל מערבי ומזרחי שבעצם אנחנו מפעילים אותו בשבילם, לא קיבלו את המשך התקצוב ואת ההתחייבויות.

ממי הם לא קיבלו? וכמה לא קיבלו? ומה התשובות שקיבלתם עד עכשיו ממשרדי הממשלה? תעברו למספרים ונתונים.

חד משמעית. בעצם מדובר על פי הצעת המחליטים שאושרה 1.5 מיליון שקלים לכל מרכז חוסן אשכולי. מדובר בסך הכל על 3 מיליון שקלים לחצי מיליון תושבים לאורך כל קו העימות. שתבינו את האירוע, תקציב מאוד קטן להרבה מאוד תושבים. משרד הבריאות בעצם הוא הגוף שאמור להעביר את התקציב, את התחייבות לאשכולות עצמן. ובעצם ההתחייבות הזו לא הגיעה.

פניתם לשר הבריאות?

נעשו הרבה מאוד פניות לשר הבריאות באמצעות ראשי הרשויות.

מה התשובות שקיבלתם עד עכשיו?

לא התקבלו תשובות ברורות, נאמר שזה יימשך, אבל בפועל אם זה לא יגיע בתוך שבוע וקצת, לנו כגוף מפעיל הולך לצאת - - -

מה סכום המינימום שאתם צריכים כדי לקיים את הכל כמו שצריך?

1.5 מיליון לכל אשכול.

סך הכל?

3 מיליון .

זה לצפון?

לצפון.

יש פה עוד מישהו שעוסק בפעילות שהיא לא בצפון?

כן, עומר אגוזי מהקואליציה הישראלית לטראומה. אנחנו ממונים על ניהול 12 מרכזי חוסן, מתוכם שבעה בדרום, אשקלון, נתיבות, אופקים וכל עוטף עזה.

כמה מרכזים?

בדרום יש לנו שמונה. יש גם מרכז.

אז יש לנו 2 בצפון, שמונה בדרום?

וארבעה ביו"ש.

מי מייצג את הארבעה ביו"ש?

גם אנחנו.

אתם מפעילים אותם?

אנחנו מפעילים את כל ה-12.

אתם מפעילים 12? אוקיי.

חצי השנה האחרונה הייתה מאוד קשה בדרום. הטפטופים התחילו לא במגן וחץ, הם התחילו הרבה קודם, ואחרי תקופה יחסית רגועה, וזה בא לידי ביטוי במספר הפונים למרכזי החוסן. אנחנו מרגישים את הלחץ מצד אחד בעלייה בפניות, לעומת מחסור וקושי באספקט של המטפלים.

יש תחרות מאוד קשה בסקטור הפרטי, ואין מספיק באופן כללי במדינת ישראל מטפלים, אבל אנחנו מצליחים לתת מענה. אני מוכרח להגיד שאנחנו, בדרום, כן מקבלים סיוע ותמיכה של הגורמים הממשלתיים האחראיים, ואני מקווה מאוד אנחנו עכשיו רק מתחילים להתאושש ממגן וחץ.

תחזור על השם שלך.

עומר.

עומר. מה אתם צריכים עכשיו כדי להתקיים כראוי?

אנחנו בעיקר צריכים את תשומת הלב של הממשלה

תשומת לב לא עולה כסף, אני אארגן לך תשומת לב. אתה צריך להיות מאוד מדויק. מה הדבר שאתה צריך עכשיו כדי שלקיים את השירותים האלה בשנתיים של התקציב האלה? לא את כל החלומות, מה הדבר הדחוף?

אני אומר, אנחנו מטופלים, אנחנו זוכים למענה.

מלא?

בכפוף לסיטואציה, כן.

אז רק הצפון לא מתוקצב?

ברשותך אם אפשר להוסיף משהו שקשור לכל מרכזי החוסן? מרכזי החוסן בעצם מטפלים בנפגעי החרדה תחת תקציב שמגיע מביטוח לאומי, שנקרא נוהל חרדה. התקציב הזה בעצם מאפשר למרכזי החוסן לטפל בנפגעי החרדה ללא הכרה רשמית בביטוח לאומי על מנת למנוע את התחלואה העתידית, במיידית אנחנו מטפלים.

בעצם התעריף שמטפל תחת נוהל חרדה מקבל לשעת טיפול, מרכזי החוסן מקבלים, הוא פחות או יותר שליש, כמעט, מהתעריף המקובל בשירות הציבורי, נקרא תעריף נש"ם או חשכ"ל, וזה דורש ממרכזי החוסן לעשות כל מיני פליק פלאקים וכארגוני מגזר שלישי להיעזר בתורמים על מנת בכלל להצליח להחזיק מטפלים בשכר ראוי לאורך זמן. לא רק שחסר, גם השכר תחת נוהל חרדה ובדרום ששם באמת האירועים בלתי פוסקים לאורך תקופה ארוכה.

ולכן?

את התעריף של נוהל חרדה של ביטוח לאומי יש לעדכן ולהתאים למציאות היום. הוא כ-120 ומשהו שקלים לשעת טיפול. תחשבו כמה משלמים היום בשוק הפרטי? 400 שקלים, אז אנחנו מדברים על תעריף ציבורי, 299, דברים בסגנון הזה. צריך לעדכן אותו, זה התעריף השעתי.

לחלוטין, אני מסכים, זאת אחת הבעיות הכי קשות.

זאת בעיה רוחבית?

כן.

אבל לכם יש כספי הפעלה לשנתיים ולהם אין כספי הפעלה לשנתיים?

ההבדל בין מרכזי החוסן, ה-12 שאנחנו מנהלים לעומת הצפון, זה שאנחנו מוכללים, יש החלטות ממשלה, ויש ועדת היגוי בין משרדית שאחראית על המרכזים.

יש לכם שולחן עגול של מרכזי חוסן? צפון דרום? אתם עובדים ביחד על הבעיות האלה?

בזכותך אנחנו הגענו להעלות את הקשיים ביחד.

הוועדה הזאת מתכללת גם את הפעילות שלנו, הכל מיוצג שם וההבדל העיקרי, גם אנחנו תחת החלטת ממשלה, האחרונה הכניסה את מרכזי החוסן עם מרכזי החוסן בדרום ובעוטף וביהודה ושומרון עם מדיניות.

אז אנחנו רואים עוד אפליה של הגליל.

נכון בדיוק. והגליל לא מקבל את האשכולות שאנחנו כל כך זקוקים לזה.

היו כמה ח"כים שהיה להם כמה מיליונים בודדים קואליציוני, לא הציעו לכם כספים קואליציוניים? אולי יש עדיין ח"כים שלא העבירו את הכספיים הקואליציוניים שלהם?

למה זה צריך לבוא מקואליציוני? יש החלטת ממשלה, זה חלק מתקציב משרד הבריאות לפי מה שאני רואה.

אז זה לא הגיע, הם לא מקבלים, חסרים להם 3 מיליון. אין החלטת ממשלה על הצפון.

יש, זה לא נכון.

על מרכזי החוסן?

מה שמגיע מגיע, זו החלטת ממשלה מ-2022, כתוב 3 מיליון.

אז איפה הכסף?

תקציב משרד הבריאות, אפילו יש שם את המקורות התקציביים, צריך להזמין את הרפרנטים ולשאול אותם, זה לא צריך לבוא מקואליציוני.

אז איפה הכסף?

דבר ראשון שמעתי שמגיעים לפה מרכזי החוסן, אמרתי למרות שאני לא חבר ועדה אני אגיע, כי יצא לי להכיר מקרוב את הפעילות שלהם, ואני חושב שזו עבודת קודש, אני לא חושב שזה בכלל בדיון, בוויכוח, יש על זה החלטת ממשלה. אני חושב שכדאי לנסות להבין למה החלטת הממשלה הזאת לא מיושמת? יש שם תקצוב, מאיזה משרדים זה יבוא והכל?

נו, בוא נבין. יש החלטת ממשלה על מרכזי חוסן.

ככל שהיא לא מיושמת - - -

יהודה ושומרון ועוטף עזה יציבים והצפון לא מתוקצב.

לא זה לא נכון.

מה לא נכון הם פה?

אבל שניה, הוא אומר לך שזה בהחלטת ממשלה.

הוא לא מתוקצב. החלטות ממשלה זה לא תקציב. בעוד שבוע יש תקציב מדינה ואין 3 מיליון. מה לא נכון אולי הדיון הזה מיותר? תביאו 3 מיליון. תגיד לנו עכשיו, בשם סמוטריץ שיש 3 מיליון ונגמר.

מיכאל, החלטת הממשלה, אמר לך גם הוא. בוא נפתור את הבעיה איפה שהיא נמצאת ולא איפה שהיא לא. 3 המיליון זה מספר שמופיע בהחלטת הממשלה.

ולא בתקציב המדינה לצפון.

אתה טוען את זה.

אז תגיד לי שאני טועה אני אסיים את הדיון.

מיכאל, אני לא איש תקציב.

אבל אתה איש של סמוטריץ, אז תביא לנו 3 מיליון.

אתה צוחק עליי?

לא, אני רציני.

אתה רוצה לעשות דיון רציני או פופוליסטי? באתי לפה לעשות דיון רציני.

זה לא פופוליסטי, יש לנו שבוע להציל את המרכזים האלה.

מיכאל זה פופוליסטי.

למה פופוליסטי?

עזוב, אתה רוצה לעשות הון פוליטי.

באתי להביא 3 מיליון שקלים בתוך שבוע למרכזים האלה. והחלטות ממשלה שלא מתיישמות.

מיכאל תודה רבה, אני מציע שתהפוך כל נושא קונצנזוס לנושא מריבות. ראיתי גם את הציוץ שלך אתמול, הכל בסדר, יום טוב שיהיה באתי לחזק. בסדר גמור להתראות.

תודה לך, אז אין לך 3 מיליון? תודה רבה. משרד הבריאות. בבקשה תשובות, למה הם לא מתוקצבים?

שלום, נעים מאוד, טלי ניצני ביטון, מנהלת תחום תוכניות התערבות תכנון כוח אדם. אנחנו נעביר את הפניה שלכם לאגף תקציבים, אני מקווה שעוד מעט נצטרף.

מה, אתם מחכים לוועדה הזאת כדי להעביר פניה? מה, לא קיבלתם את המכתבים האלה בחודש האחרון? אתם לא ידעתם על הבעיה הזאת? מה זאת אומרת נעביר לכם את הפניה? מה, אנחנו שירותי דואר?

אני לא שייכת לאגף תקציבים, אני מקווה שעוד מעט יצטרף אלינו הנציג שלנו מאגף התקציבים והוא יוכל לתת מענה לשאלה הזאת.

את אחראית על מרכזי חוסן משרד הבריאות?

לא, האגף לבריאות הנפש אחראי על מרכזי החוסן.

יש פה מישהו שאחראי על מרכזי חוסן משרד הבריאות?

לא, כרגע לא. מרכז חוסן לא הזמנתם.

אין? זאת רמת ההתייחסות לנושא. יש מישהו שאחראי על תקציב מרכזי החוסן במשרד הבריאות? יש פה תקציבן של משרד הבריאות? יש פה מישהו מהאוצר שאחראי על זה? אחרי זה רוטמן מסביר לנו שהכל דופק, שהממשלה החליטה ובטעות אנחנו יושבים פה, מפגש מוטעה. אז נציגת משרד הבריאות את לא אחראית על מרכזי חוסן?

נכון.

אז על מה את אחראית?

על התוכנית לחיזוק הפסיכולוגים בדרום.

על זה נדבר אחר כך.

בשביל זה אני פה.

את לא צריכה לקחת אחריות על בעיות שאת לא אחראית עליהם. תכתבי למירי שתגיע לפה, תשאלי אותה איפה היא? היא אמרה לי שהיא תהיה פה. יש מירי אצלכם שאחראית על קשרי בריאות וכנסת?

מירי לא נמצאת כאן כרגע, מי שאחראית על מרכזי החוסן זו בלה בן גרשון.

אבל מירי אמרה שהיא תטפל בזה, היא גם כתבה איזה מכתב. תכתבי לה, תשאלי אותה איפה היא? תגידי לה מיכאל ביטון שואל איפה את?

אני אכתוב לה.

ונערי האוצר? יש?

שלום לכולם, אני מאגף שכר והסכמי עבודה.

זה בהקשר של הדיון הבא על פסיכולוגים?

נכון מאוד.

אבל יש לך תשובות על מרכזי חוסן?

אין לי תשובות לצערי על מרכזי החוסן.

זה לא התחום שלך?

זה לא אנחנו.

ואחרי זה רוטמן אומר שאנחנו הופכים את זה לפוליטי. שהוא יכול לפתור בעיה בשתי דקות והוא מספר לנו אגדות על החלטות ממשלה. רוטמן אני קורא לך לחזור ולהגיד לנו פתרונות. בינתיים אנחנו נעצור רגע על מרכזי החוסן עד שנציג אגף תקציבים יעלה, וזה ממש חמור שאתם שנתיים תהיו בלי תקציב. האיום של הצפון הוא יותר חמור. האיום של החיזבאללה הוא יותר חמור מ הג'יהאד והחמאס ביחד וכרגע יש אפס כסף למרכזי חוסן בצפון. אם זה לא חלם ולא הפקרות ולא הזנחה של ממשלה אני לא יודע מה זה הזנחה.

עכשיו אנחנו קיבלנו פניה מפורום הארגונים למען הפסיכולוגיה ציבורית על קשיים בתחום. בואו תציגו בבקשה.

(הצגת מצגת)

בוקר טוב לכולם, אני רוצה להודות לך יו"ר הוועדה על ההיענות לכנס דיון בנושא הזה, ובטח בתקופה הזאת שאני יודעת שזה בשבוע של העברת התקציב, ואני חושבת שיש בזה משהו מאוד מאוד יפה ואיזושהי אמירה מוסרית וערכית, להגיד אנחנו רוצים לקחת את מה שנמצא בחצר האחורית של מדינת ישראל, ואני חושבת שזו בריאותם הנפשית של האזרחים, ולהקדיש לה מקום.

אני כן רוצה להציג את עצמי, קוראים לי אורית כהן שטילר, אני פסיכולוגית קלינית, מדריכה, עבדתי מעל עשור בשירות הציבורי במרפאה פסיכיאטרית לילדים ונוער במרכז הארץ. אני מייצגת את פורום הארגונים למען הפסיכולוגיה הציבורית. אנחנו בעצם קואליציה של שלושה ארגונים שכוללים בתוכם את הסתדרות הפסיכולוגים בישראל, את התנועה למען הפסיכולוגיה הציבורית ואת חטיבת הפסיכולוגים לשעבר בהסתדרות המחר. ובעצם המטרה שלנו היא דבר אחד, היא לקדם את הפסיכולוגיה הציבורית בישראל, כי אנחנו חושבים שזו זכות בסיסית, כמו הזכות לבריאות. חלק מהזכות לבריאות היא הזכות לבריאות נפש. ואנחנו חושבים שלא יכול להיות שרק אנשים שידם משגת יקבלו את השירות הזה.

אני רוצה לספר איזשהו סיפור קטן, סיפור אישי מהשטח. כי אני חושבת שקודם כל מרכזי החוסן בהחלט צריכים לקבל את המענה כי הם עושים עבודת קודש. ואין לי ספק זה, מבחינתנו, אנחנו רואים בכם כמו חדר המיון או הטיפול הנמרץ שנותנים מענה והתערבות במשבר כמובן כשיש מצבים של הסלמה ביטחונית, ונותנים מענה והתערבות מיידית וממוקדת. אני כן רוצה להגיד שאם צריך חדר מיון ובהחלט צריך חדר מיון וטיפול נמרץ. אני חושבת שגם צריך לא לשכוח שאנחנו צריכים גם מחלקות פנימיות ונוירולוגית באורתופדיה ושיקום, וזו בעצם הפסיכולוגיה הציבורית, זו בעצם התשתית.

אני רוצה לספר על מיכל, ילדה בכיתה ד' מדרום הארץ שעברה חרם חברתי, ולא היה בבית הספר פסיכולוגית חינוכית, לא בגלל שאין, יש תקן הוא פשוט לא מאויש, ולא הייתה מישהי שתוכל לתת לה מענה בבית הספר. מיכל הלכה והסתגרה בתוך הבית, והפסיקה להגיע לבית הספר באיזשהו שלב. פיתחה חרדה חברתית ולא הסכימה להגיע לבית הספר. בסופו של דבר היא פנתה לבריאות הנפש בקהילה. בבריאות הנפש עשו לה הערכה בתוך חודש-חודש וחצי ואז החזירו אותה לרשימת ההמתנה כמו שאנחנו יודעים שקורה בכל הארץ, בפריפריה המצב הוא קטסטרופלי, ואמרו לה בואי תמתיני שנה ברשימת ההמתנה, שנה-שנה וחצי, אנחנו יודעים שיש מקומות שההמתנה יכולה להגיע לשלוש שנים.

משיחה עם מנהלת מרפאה בבאר שבע, היא אמרה לי שהם הפסיקו לקבל פניות של ילדים ונוער לטיפול פסיכולוגי, פשוט כי אין טעם להכניס אום לרשימת המתנה כי זה לא מצב סביר שמישהו ימתין ברשימת המתנה אז הם פשוט לא מקבלים פניות חדשות, ומגלגלים אותם ממקום למקום.

מיכל בת התשע, תפתח הפרעת דיכאון, היא מתחילה לחתוך את עצמה ובסופו של דבר היא תגיע למיון פסיכיאטרי עם איומים באובדנות או ניסיונות אובדניים. אם אנחנו נצליח להציל אותה, אז רק תחשבו מה המשמעות של לשקם ילדה כזאת? שהיה אפשר לשקם, לטפל בה, ולמנוע את זה, מה המשמעות הכלכלית של הדבר הזה? מה המשמעות הנפשית עליה ועל ההורים שלה שמפסידים ימי עבודה? מה המשמעות על הפריון במשק? זאת אומרת, בסופו של דבר זה גם מגיע לשם.

אנחנו רוצים להגיד שהשקעה בבריאות הנפש זו לא הוצאה, צריך לשנות את הפרדיגמה, זו השקעה והשקעה שחוסכת כסף, ויש לנו נתונים שמראים את זה. אני אגיד ככה עוד כמה מילים לגבי מה זו הפסיכולוגיה הציבורית.

יש לך חמש דקות להכל.

אז אני רק אגיד שאנחנו פסיכולוגים בשירות הציבורי, יש לנו כמה תחומי מומחיות, אנחנו מלווים את האזרחים מלידה ועד זקנה. מלידה זה מתחיל במכונים להתפתחות הילד, עושים אבחונים פסיכולוגים לילדים עם עיכובים התפתחותיים, מטפלים בהם.

אחר כך הם מגיעים לתוך המסגרות החינוכיות, יש שם את הפסיכולוגיות החינוכיות בקו הראשון בתוך המסגרות, אחר כך יש את המרפאות בקהילה, בתוך בתי החולים הממשלתיים, בתוך קופות החולים שם הפסיכולוגים הקליניים. בבתי החולים הכללים יש את הפסיכולוגים הרפואיים שמלווים משפחות ואנשים בתוך מחלקות רפואיות, ויש לנו את הפסיכולוגים השיקומיים במכוני השיקום, ופסיכולוגים תעסוקתיים שאמורים לתת מענה לאנשים שאיבדו את מקום העבודה שלהם או איבדו את כושר העבודה וזקוקים לאיזשהו שיקום ומציאת תעסוקה אחרת.

אני כן אגיד שארגון הבריאות העולמית הכיר בזה שטיפול פסיכולוגי הוא התערבות קו ראשון לטיפול בהפרעות נפשיות, ובעצם יש כיום איזשהו פיילוט של כיסוי בריאותי אוניברסלי לבריאות הנפש עבור 100 מיליון אנשים ב-12 מדינות נבחרות.

מצוקה נפשית בישראל. על פי מחקר שפורום הארגונים ביצע ביחד עם קרן ברל כצנלסון. ב-2022 58 מהאנשים שראיינו, חוו מצוקה נפשית בשלב כלשהו בחייהם. בשנה האחרונה 35% חוו מצוקה נפשית משמעותית, ו-82% דיווחו על פגיעה משמעותית בתפקוד שלהם. זאת אומרת לא מדובר פה על, נקרא לזה דכדוך חולף, מדובר פה על פגיעה בתפקוד.

אני כן אגיד שמדינת ישראל נמצאת בתחתית, יחד עם ליטא, בתחתית המדינות ה-OECD מבחינת השקעה בבריאות הנפש, והפגיעה בתוצר על פי מחקר כלכלי שיזמנו ונעשה על ידי בועז סופר, סגן יו"ר רשות המיסים לשעבר, מדבר על פגיעה בתוצר שמוערכת בין 51-61 מיליארד שקלים בשנה. זו המשמעות של לא לטפל בבריאות הנפש של אזרחי ישראל.

ההוצאה הפרטית החודשית של הציבור בישראל על טיפולים נפשיים, הוצאה פרטית זה מכסף של האזרחים בגלל שאין פסיכולוגיה ציבורית מתאימה, עומדת על סכום של קרוב ל-1.4 מיליארד שקלים בחודש, ובשנה כ-16 מיליארד שקלים. ההוצאה הפרטית על בריאות בכלל לשנת 2020, היא כ-34 מיליארד. זאת אומרת התחום של בריאות הנפש, שאנשים מוציאים כסף על בריאות - - -

מאיפה הנתונים האלה?

הנתונים האלה הם ממחקר כלכלי שערך בועז סופר סגן יו"ר רשות המיסים, אני יכולה להעביר כמובן את המחקר הכלכלי במלואו ליו"ר הוועדה.

אוקיי. צריך לציין מאיפה הנתונים מגיעים בגוף המצגת. בכל מקרה תמשיכי.

אוקי, זה פשוט בשקופית לפני כן. אז נמשיך. כמו שאמרתי בשירות הציבורי, בין 1.5-3 שנים המתנה לקבלת טיפול פסיכולוגי, כאשר בפריפריה כמובן זמני ההמתנה הם ארוכים ביותר. דיברו פה על 4-8 חודשים, אנחנו מכירים מספרים בדרום של הרבה יותר מזה. אני אגיד שיש גם קושי בגייס אנשי מקצוע. אנשים הולכים לשוק הפרטי, ברור שהשוק הפרטי מציע תעריפים יותר גבוהים, אבל אנחנו לא משווים את עצמנו בכלל לשוק הפרטי. יש 16,000 פסיכולוגים במדינת ישראל, לא חסרים אנשי מקצוע, רק 5,000 עובדים בשירות הציבורי וזה בגלל תנאי שכר ירודים.

פסיכולוג לא יעבוד בשביל 40 שקלים לשעה בממוצע, וזה השכר בשירות הציבורי. אני, עם הוותק שלי של 15 שקלים ומדריכה ארוויח בשירות הציבורי 4,800 שקלים לחצי משרה, אוקיי? אז אין פה איזושהי חמדנות, באמת מדובר על תנאים בסיסיים ביחס לשנות ההכשרה ולמקצוע.

מצוקה וזמינות של טיפול פסיכולוגי בנגב ובגליל, אלו כתבות אחרונות, אתם רואים זה בצפון, לאחרונה נסגרה מרפאה לבריאות הנפש בקרית אתא, 2,000 מטופלים הופנו לבית חולים פסיכיאטרי שממוקם עשרות קילומטרים משם כדי לקבל טיפול. למה? מכיוון שאנשים פרשו לגמלאות ולא מצאו אנשים שיבואו לעבוד במרפאה, אז פשוט סגרו את המרפאה. כנ"ל בעכו גם מרפאה נסגרה, וזה ממש עכשיו מהחודש האחרון.

המצוקות הנפשיות בעוטף, לא צריך להרחיב יותר. מרכזי החוסן דיברו על זה.

שקופית 6, לדבר קצת על הנושא של פערים חברתיים. זה בעצם לפי מחקר משותף של פורום הארגונים וקרן ברל כצנלסון. שימו לב, הכנסה חודשית נמוכה מהממוצע, 23% מהם צורכים שירותים פסיכולוגים פרטיים, לעומת ההכנסה החודשית הגבוהה, זה בערך אותם אחוזים, רק שימו לב שכמה שאנשים בעלי הכנסה גבוהה מהממוצע, הם מוציאים קודם כל קצת פחות על טיפולים פסיכולוגים וכמובן שכוח הקניה שלהם הוא הרבה יותר גבוה משל בעלי ההכנסה הנמוכה.

אנחנו גם יודעים שעוני הוא גורם סיכון לפתח הפרעות נפשיות, זאת אומרת אז יש פה מעגל שמנציח, ומראים איך האנשים המוחלשים ממילא שבעצם היעדר הנגישות שלהם לכל השירותים הוא נמוך, גם פה הם נפגעים, ומצוקה נפשית שלא מטופלת, המשמעות שלה זה נטל על הרווחה, זה בסוף גם מגיע למתקני הכליאה של מדינת ישראל, זה פוגע בכל ההיבטים של החברה. אז נגיע למה שאנחנו רוצים.

חמש הדקות שלך נגמרו ולא הגעת למה שחשוב לך. אז תגידי מה שחשוב לך.

יש פיילוט שיזמנו, כמובן בשיתוף משרד הבריאות שידברו על זה אחר כך, תוכנית תמריצים לחיזוק השירות הפסיכולוגי בנגב ובגליל. אנחנו מציעים תוכנית של תמרוץ, על ידי תוכנית תמריצים שבעצם תלווה סטודנטים החל מהתואר השני בפסיכולוגיה, לאורך כל שנות ההתמחות שלהם, בתמורה לזה שיסכימו לעבוד בשירות הציבורי מספר מסוים של שנים. הם יקבלו מלגת קיום, הם יקבלו מימון מלא הלימוד שלהם, והדרך הזאת היא בעצם להכניס פסיכולוגים לתוך המערכת הציבורית, ולאפשר שהם יישארו שם.

הפיילוט הזה כרגע הולך להתחיל רק בנגב. אנחנו מבקשים שהוא יורחב כבר בתקציב הקרוב, בתקציב 2023 לפריפריה הצפונית, אין שום סיבה שזה לא יוקצב. כרגע התוכנית הזאת מתוקצבת ב-2.5 מיליון שקלים רק בנגב. אנחנו מבקשים שזה יורחב לפריפריה הצפונית. ומבקשים בקשה נוספת מיו"ר הוועדה, שזה ייכנס לבסיס התקציב. כרגע הפיילוט הזה הולך להיות מתוקצב מעודפים שנשארו מעודפים שנשארו מתקציב 2022 של משרד הבריאות. אנחנו חושבים שהדבר הזה צריך להיות בבסיס התקציב, וזה איזשהו מענה נקודתי, לא מספיק אבל מענה ראשוני כדי להתחיל ולפתור את המצוקות הגבוהות בתוך התחום של הפסיכולוגיה הציבורית בדרום. תודה.

תודה רבה לך. האוצר, תתייחס למרכזי החוסן בצפון וכנ"ל למה שעולה פה עם התיעדוף הלא מתועדף של שירות פסיכולוגי בנגב ובגליל.

שלום, אני תמר צ'ין מאגף תקציבים באוצר, אני עם חצי קליטה כי אנחנו בדיוק בסיור בנגב - - -

תמר, לא שומעים מספיק טוב. אין קליטה בנגב, זה פרויקט שאתם צריכים לעשות במשרד התקשורת.

אני שומעת אתכם, אני מתנצלת.

מה קורה עם החלטת הממשלה שכללה גם את מרכזי החוסן בצפון? או באופן ספציפי איפה 3 מיליון השקלים למרכזי החוסן בצפון? כרגע אנחנו לא יודעים אם יש אותם ואיפה הם?

אז מרכזי החוסן מתוקצבים לפי החלטת הממשלה, נמצאים, כידוע היום בתקציב ממשלתי, בעוד שבוע-שבועיים בע"ה יעבור התקציב, התקציב שנבנה גם יגיע. מרכזי החוסן מתוקצבים לפי החלטת הממשלה היה גידול מאוד משמעותי בשנתיים האחרונות, תקציב מרכזי החוסן כמעט הוכפל בין 2019-2022 ל-2023 והתקציב נמצא בידי משרד הבריאות. אנחנו לא מכירים בעיות. ככל ויש כמובן שחשוב שיצופו לנו. יש תקציבים שמגיעים ישירות מאיתנו, ויש תקציבים שמעוגנים מיתר משרדי הממשלה, כמו שקבוע בהחלטת הממשלה, וככל ויש פערים או בעיות אז חשוב שיוצף לנו.

אז בואי נשמע את נציגת משרד הבריאות בתחום, ואחרי זה תתייחסי.

אין בעיה.

משרד הבריאות?

כבר אמרתי מקודם, שי בדרך.

בדרך? מה זה תוכנית כבקשתך? בדרך לאן? הוועדה נגמרת.

הוא בדרך לכאן.

הוא מגיע מתי שבא לו? יש לו אישור? זה כל-כך עצוב לראות את היחס לנושא כזה חשוב, שאין פה נציגים רציניים. לפעמים זה אומר הכל. בעיות כאלה קטנות של מיליונים בודדים, ואין נציג שיבוא ויפתור את זה, אפילו ייתן תשובות. תמר בזום את שומעת אותנו?

כן.

את יכולה להגיד לנו שאם תגלי שיש בעיה בצפון של מרכזי החוסן, שלפי הטענה כאן, הם לא יודעים איפה 3 המיליון שלהם לשני מרכזי חוסן בצפון, אתם תמצאו לזה פתרון?

שוב, התקציב, יש חלק ממנו שנמצא בבסיס תקציב משרד הבריאות, ויש חלקים שמעוגנים מיתר משרדי הממשלה. אנחנו לא ברזולוציה של איזה כסף באיזה חודש מגיע לאיזה מרכז? עכשיו אני גם אברר את כל הדברים הרלוונטיים מול משרד הבריאות, ונפתור איזו בעיה שיש.

א' זה טוב. אבל אני לא רוצה שישלחו אותי ממשרד למשרד.

לא לא. ברור.

הייתה פה עדות שמרכזי החוסן ביהודה ושומרון ובעוטף עזה יחסית יודעים מה המצב התקציבי שלהם, גם אם הם היו רוצים לשפר אותו כי הפניות גדלו באופן עונתי אחרי האירוע האחרון, יש להם בעיות יסוד של תעריפים של הכנסות מביטוח לאומי על השירותים שהם נותנים. זה דבר שאתם צריכים לעזור להם כדי לקיים אותם כלכלית. אבל שני מרכזי חוסן בצפון לא יודעים מה יהיה העתיד שלהם, בעוד חודש הם יפטרו אנשים.

הבנתי, אנחנו נבדוק, אני אבדוק בדיוק מה הסיפור. החלטת הממשלה באמת מקצה 3 מיליון שקלים להם, - - - נמצא במשרד הבריאות. ואנחנו נוודא מול הנציגים הרלוונטיים במשרד הבריאות איך אפשר לפתור אותו.

אז אנחנו מסכמים שביום שני-שלישי הקרוב, אנחנו נעשה דיון שלישי שניתן לכם זמן, שלישי או רביעי בשבוע הבא, דיון מעקב של חצי שעה על מרכזי חוסן בצפון. אם זה נפתר.

אין לי בעיה ונציגי משרד הבריאות שנמצאים שם - - -

רגע, אם זה נפתר אז נבטל את הדיון. הדיון יתקיים רק אם זה לא נפתר. אם זה נפתר תכתבי לי וואטסאפ שזה נפתר ולא נקיים את הדיון, אבל תתכוננו לדיון מעקב בשלישי או רביעי הבא של חצי שעה, על הנושא הזה.

אין בעיה.

עכשיו, לגבי עניין הפסיכולוגים והדברים שעלו פה, אנחנו יודעים שאין רופאים בנגב ואין אחיות, עכשיו אנחנו יודעים שאין פסיכולוגים. האמת ידעתי את זה גם, כי הייתי ראש עיר והלכתי לגייס תרומות לפסיכולוג שלי שיישאר. וחבר שלי גלעד פישבן עשה פרויקט יפה בדימונה בצורה יצירתית, אבל זה לא משקף, יש ערים בתת שירות פסיכולוגי ומתקשים לאייש את התקנים הקיימים אפילו.

אני אשמח להציג נתונים בעניין.

אני מכיר אותך, אילן.

אכן.

אני אתן לך להציג. אבל תמר, אתם מודעים לבעיה הזאת? של פערים?

כן אז אני אגיד שגם מודעים לבעיה כללית של מחסור פסיכולוגים בשירות הציבורי באופן כללי, ובטח שהבעיה הרבה יותר חריפה בפריפריה וספציפית בנגב. כמו שראיתי שגם הוצג, גם יש תקציב שמשרד הבריאות מקצה לטובת מתמחים במגזר הציבורי באופן כללי, והפיילוט שהוצג פה של שורשים שמנסה לתמרץ ספציפית בנגב.

אנחנו עכשיו סיימנו דיוני תקציב, בנינו תקציב ל-2023-2024 על בסיס התיעדוף וסדרי עדיפויות של משרד הבריאות ועל בסיסו הוא נבנה. ככל ובסוף סדרי העדיפויות של משרד הבריאות השתנו, כמובן שאנחנו מכירים בבעיה ותומכים, אבל כן חשוב לי להגיד שהתקציב נבנה על בסיס התיעדוף של משרד הבריאות. יש תוכנית מאוד נרחבת - - - התוכנית הזאת גם מתייחסת לסוגיה הזאת, אנחנו כמובן - - -

אנחנו נפנה גם למשרד הבריאות. אבל שנינו יודעים שכשהאוצר רוצה לעזור למשרדים הוא עוזר להם. ושנינו יודעים שכשהאוצר רוצה לתעדף יעדים לאומיים כמו צמצום פערים, הוא עושה את זה בנחישות. אז יש פה פערים מהותיים, ואתם צריכים להיות כבדי משקל.

אני גם אפנה לשר הבריאות, שאני לא יודע אם הוא כבר העמיק בסוגיה של הפסיכולוגים, אבל בואי גם אתם תשקיעו בזה קבוצת חשיבה, והייתה פה בקשה שאם כבר עושים פיילוט, אז לעשות אותו גם בגליל וגם בנגב במקביל, לא להפלות אזורים שבשניהם יש פערים.

אני אחכה לעדכון שלך על מרכזי החוסן, כי לזה צריך פתרון מיידי, ולגבי העניין של הפסיכולוגים, אם קיימתם דיון, אז גם לעדכן. ובהתאם לכך נחליט על דיון מעקב בשבוע הבא. ותהני בנגב ותודה רבה.

תודה לכם, סליחה. יום טוב.

ביי. אני מאמין שיהיה פתרון למרכזי החוסן לפי רוח הדברים שנאמרו כאן, אבל אנחנו נעקוב אחרי זה, בסדר? אם אתם רוצים, אתם מוזמנים להישאר, אבל אנחנו ממשיכים כרגע רק בסוגיה של שיפור השירות הפסיכולוגי בנגב ובגליל, שהוא גם קשור אליכם באופן עקיף וישיר. אילן וירצברגר, פסיכולוג מחוזי מחוז דרום, אהלן אילן.

אז באמת בהמשך לדברים של קודמתי מארגון הפסיכולוגים, אנחנו מתמודדים עם מחסור בפסיכולוגים שהולך ומחמיר. יש לנו במשרד החינוך הגדרה של תקינה לפי מספרי ילדים. אנחנו יודעים להגיד שאם בשנת 2015 היינו ב-70% כיסוי ממה שהתקן הנדרש, כשההגדרה היא בערך תקן פסיכולוגי לכל 1,000 תלמידים, היום אנחנו נמצאים בסיטואציה של 62% כיסוי ברמה מחוזית, זאת אומרת, ואין כמעט גידול במספר הפסיכולוגים בחמש השנים האחרונות.

אם בסך הכל בדרום יש 420 פסיכולוגים בשירותים הפסיכולוגים החינוכיים, בשנים האחרונות אין גידול במספר הפסיכולוגים, זאת אומרת הפסיכולוגים שעוזבים ונכנסים הם בערך באותו מספר. כאשר משרד החינוך מקצה תוספת של תקנים אבל אנחנו לא מצליחים לאייש אותם. והדוגמה שהזכרת בדימונה זה היה עוד פעם ניסיון יצירתי שלנו כדי לפתור את זה. ובעצם יש לנו קושי מאוד גדול באיוש התקנים וכתוצאה מזה יש הרבה מאוד השלכות ביכולת לתת מענה מיטבי, כשהמצב הוא הרבה יותר חמור בחברה הבדואית ששם אחוזי הכיסוי שלנו הרבה יותר נמוכים.

מהם הנתונים?

בחברה הבדואית אנחנו מדברים על 47% כיסוי.

זאת אומרת חצי ממי שראוי לשירות פסיכולוגי כילד או בקהילה הוא לא מקבל בכלל את השירות?

אנחנו נותנים מענה מאוד מצומצם בהקשר הזה, כאשר הממוצע הארצי הוא 70% שזה גם לא מדהים.

אתה מדבר על השירות החינוכי או גם הקהילתי?

קודם כל לנו יש את הנתונים של השירות הפסיכולוגי החינוכי, שזה בהתאם למספרי הילדים בתוך מערכת החינוך. שוב, משרד החינוך מקצה את התקנים אבל אנחנו לא מצליחים לאייש אותם לצערי, בגלל שהזכירה קודמתי את עניין השכר הלא ראוי. היום שכר של פסיכולוג הוא פחות מאשר שכר של מורה בשירות הציבורי בתחילת הדרך.

אז איך אתה מצליח להחזיק בכל זאת מקומות אחרים?

אנחנו מנסים להיות מאוד יצירתיים באופן ההעסקה של הפסיכולוגים, בשיתופי פעולה שאנחנו עושים.

לדעתי אחד המרכיבים זה שרשויות מכניסות יד לכיס כדי לקיים שירות פסיכולוגי.

אני חושב שבאופן יחסי, כפסיכולוגים חייבים לעשות התמחות, אז זה מחייב אותם לעבור דרך השירות הציבורי. אנחנו מנסים לגייס תקציבים ממקומות אחרים כמו הדוגמה שעשינו בדימונה דרך שיתופי פעולה אחרים. ליזום כל מיני פרויקטים. אבל בעצם שכר הבסיס, השכר הציבורי הוא מאוד נמוך.

אתה אופטימי?

הנתונים לא מאפשרים להיות אופטימי לצערי.

איבדת פסיכולוגים טובים בגלל המצב?

בהחלט. ולכן היוזמה של לתמרץ פסיכולוגים כבר בלימודים שיגיעו לאזורים של פריפריה היא יוזמה מאוד נכונה, ובוודאי ככל שאפשר יהיה להרחיב אותה, זה יהיה יותר טוב. התוכנית עצמה מדברת על 25 פסיכולוגים בסך הכל.

לא, התוכנית שרצינו זה 75 פסיכולוגים בעלות של 15 מיליון שקלים בשנה, מה שאושר כרגע זה 2.5 מיליון שקלים שזה מאפשר 25 סטודנטים רק בנגב.

כן.

אנחנו מקווים שהאוצר ומשרד הבריאות יתעדף אחרת. כן, משרד הבריאות בבקשה?

קודם כל אני רוצה להגיד לגבי מרכזי החוסן שקיבלתי תשובה שכרגע אנחנו עובדים על הנושא של ההתקשרויות ואני מקווה שזה ייפתר בימים הקרובים.

בצפון, תהיי ספציפית.

כן, מרכזי החוסן בצפון, הכסף במשרד, עובדים על ההתקשרות, בסדר?

אנחנו נחכה לעדכון בשבוע הבא. ונחליט אם נעשה מעקב. וגם אנחנו נוציא מכתב היום, אמל, של הוועדה, לשר הבריאות, מכתב דחוף. אחד על מרכזי החוסן בצפון, להבטיח את עתידם בתקציב הנוכחי. שתיים, להגדיל את הפיילוט של פסיכולוגים לנגב, גם לגליל, ולכלול את זה כבר בתקציב הקרוב. זה מכתב שיוצא היום לשר הבריאות ולראש המטה שלו. אחרי זה נדבר איתו, אבל שיהיה מכתב של הוועדה מיידית היום. אז את אומרת שתהיה התקשרות? שזה מתקדם? עכשיו בואי נדבר על פסיכולוגים.

קודם כל אני רוצה לעשות איזושהי הפרדה בין פסיכולוגים חינוכיים, פסיכולוגיים בהתמחות חינוכית שהם תחת משרד החינוך, לבין פסיכולוגים שמועסקים במערכת הבריאות, שזה פסיכולוגים קליניים, התפתחותיים, שיקומיים, רפואיים, כמו שהוצג כאן. אני חושבת שאם רוצים לתמרץ הגעה של פסיכולוגים חינוכיים, יתכבד משרד החינוך ויפעיל תוכנית לתמרוץ פסיכולוגים חינוכיים. זה דבר ראשון.

זה מה שנקרא עכשיו לפי הסיטואציה, אני השופט וזה משחק פינג פונג, אני שם לכם רשת פה.

לא, חלילה.

טלי מעבירה את הכדור לאילן וירצברגר, מנחיתה לו, אילן לוקח את הכדור ומה אומר?

למי אני אעביר?

לא, אתם יכולים להחזיר לה, יכולים להיות שני שחקנים בכל צד.

אנחנו בעצם כפופים להסכמי שכר שנקבעים לגבי כלל הפסיכולוגים.

השופט אומר שזה לא טיעון, כי גם הם כפופים להסכמי שכר. היא אומרת, פסיכולוגיה חינוכית זה משרד החינוך, תדאג שמשרד החינוך יעשה את עבודתו.

משרד החינוך כפוף להסכמי השכר שלו.

זה סתם מעייף פינג-פונג אבל אנחנו נהנים לשחק.

אני אנסה רגע אולי.

להוריד כדור יותר טוב? להרים לו להנחתה?

התוכנית שלנו בעצם שהוצגה כאן, קודם כל אנחנו לא נתנו לה שם, אבל אין לנו בעיה עם השם שורשים, אנחנו נאמץ אותו, אחלה שם.

זה על בסיס אילנות, יש את זה לרופאים, אז אמרנו שאנחנו נהיה השורשים.

כן, יש צמרות גם. יש כמה פרויקטים שקוראים להם בית קברות כי זה מוות קליני, כמו מיגון הצפון, אבל על זה פעם אחרת נדבר. כן?

התוכנית בעצם מיועדת לסטודנטים בתואר השני שלהם ללימודי פסיכולוגיה. הם יקבלו איזושהי מלגת לימודים ומענק מחיה כנגד זה שהם יתחייבו אחר כך להגיע ולעבוד בנגב. כרגע אנחנו נמצאים בשלב של פיילוט, זאת אומרת התוכנית עוד לא התחילה, אנחנו עוד לא רואים את התוצאות שלה. במידה ותצליח כמובן שנשמח.

לא, יש הבדל. מה זה לא רואים את התוצאות? לא התחילה? אז איך תראו תוצאות? היא עוד לא התחילה בכלל.

נכון היא עוד לא התחילה. התוכנית כרגע בשלב תכנון.

מתי היא תתחיל?

אנחנו כרגע בשלב של יצירת התקשרויות מול הרשות לפיתוח הנגב.

וכרגע אתם רק מכוונים לנגב בשל אילוצי תקציב?

וגם בגלל שזה פיילוט, אנחנו חושבים שנכון להתחיל במשהו שהוא קטן.

כן אבל כדאי להתחיל פיילוט גם בגליל, מגיע להם גם פיילוט, מסכנים.

לא.

את יודעת, בהגדרות של ארנונה יש דבר כזה שנקרא שטח גלילי, זה שטח שהוא לא משלם ארנונה לאף אחד כי הוא לא שייך לאף אחד, No man zone. אז הגליל נהיה שטח גלילי, אף אחד לא . צריך להביא לגילי משאבים. אני איש הנגב כן? אבל ההוגנות היא שכל פיילוט שהממשלה עושה לצמצום פערים, והפערים דומים בנגב ובגליל, אי אפשר לשסות אזור באזור. להתחיל בשני האוזרים את הדברים.

ככל שיהיה תקציב אנחנו כמובן נשמח לעשות את זה.

מה התחום הספציפי שלך במשרד?

אני מנהלת תחום תוכניות התערבות תכנון כוח אדם.

שרק בפסיכולוגי או בכלל?

במקצועות הבריאות, אני עוסקת בכלל מקצועות הבריאות, לא ברופאים ולא בסיעוד.

בדברים אחרים. יוזמות מהתחום הזה, דברים שהם אקסטרה מחוץ לתקן הרגיל?

למה אתה מתכוון?

היוזמה הזאת, בשיטה הרגילה לא היינו פותרים את הבעיה, אז האם יש לך אפשרות לעשות דברים שמחוץ?

אנחנו אחראים על הביצוע, על המימוש של התוכנית הזאת, על לבחון את האפקטיביות שלה, לשכלל אותה.

ומה רצית לתקן במה שאמרת לאילן קודם?

רציתי פשוט לחדד שאנחנו קודם כל ניתן עדיפות לתחומי התמחות של הבריאות, ורק לאחר מכן במידה ותהיה אפשרות, נוכל גם לתמרץ פסיכולוגים כאלה שנמצאים בתואר שני רלוונטי בהתמחות בתואר שני חינוכיים.

כן. ומה אתה אומר על זה?

אני חושב שאני הצגתי את הנתונים של המחסור, וכמו שהציגה הדוברת הראשונה, הדברים מתחילים, קודם כל ברמת ההתערבות הראשונית, גם בחירום וגם ילדים בתוך מערכת החינוך, ואם אנחנו לא נצליח לתת להם מענה, הבעיות ילכו ויחמירו. ולכן יש עדיפות גדולה בהגדלת - - -

אז היא אומרת לך, משרד החינוך. מה אתה רוצה ממשרד הבריאות?

אני אציג את הנתונים. פסיכולוג מתחיל בתחילת הדרך שעובד במשרה מלאה ירוויח - - -

אנחנו יודעים את זה עזוב, את זה שמענו. עכשיו אנחנו רוצים פתרונות. אתה יודע מה הבעיה בדיון הזה? תכף אני אגיד מה הבעיה. בוא תצטרף לפינג-פונג, תציג את עצמך.

שמי רון בוכניק, עו"ד מנהל חטיבה בהסתדרות העובדים. אמון בין היתר על הטיפול בפסיכולוגים בשירות הציבורי. להבנתנו, מבלי להתייחס לעניין הפיילוט של הסטודנטים שהוא נשמע פיילוט חשוב, אבל לא בתחום אחריותנו, העלו כאן את הנושא של הסכמי השכר והשכר שזה כן תחום אחריותנו, וזה להבנתנו, שורש העניין. אנחנו מסכימים על כל מה שצוין כאן על ידי הדוברים הקודמים, יש בעיה רוחבית לא פשוטה בשכר הפסיכולוגים בשירות הציבורי, החוסר בפסיכולוגים בשירות הציבורי נכון לכל הארץ, ביתר שאת בפריפריה, תנאי השכר כיום מייצרים קושי גדול לגייס ולשמר פסיכולוגים, כמו שהדוברים הקודמים ציינו, ואנחנו בפריזמה שלנו, כארגון עובדים, שואפים לטפל בזה ולשפר את שכר הפסיכולוגים בשירות הציבורי, באופן מיידי.

זאת אומרת, כיום כפי שכולם יודעים, מתקיימים שיחות על הסכמי המסגרת. הסכמי המסגרת אמורים להיחתם בקרוב. ציבור הפסיכולוגים בשירות הציבורי יוחרג מהסכמי המסגרת, והמטרה שלנו היא לייצר להם הסכם שכר מיטיב משמעותית. המשא ומתן בעניין הזה יתחיל בקרוב, אנחנו כרגע בעבודת מטה אצלנו. יושבת כאן גם נציגת משרד האוצר אם היא תרצה להתייחס, ואנחנו מקווים לגייס גם את האוצר לעניין הזה ושהוא יבין את העניין ויקצה לכך גם משאבים מתאימים. העניין הזה הולך להיות מטופל בקרוב ואנחנו מקווים שהוא יטופל בצורה הולמת.

זה נשמע אופטימי, אז למה זה לא קרה עד היום?

תראה, אני בתפקידי חודשיים. אתה מכיר את זה שהאוטובוס לא מגיע? ואז מגיע האחד אחריו וצועקים עליו למה הקודם לא הגיע?

אז אתה האוטובוס?

אני הנהג שהגיע.

אתה הגעת?

אני הגעתי.

השאלה עכשיו שעצרת בתחנה, האם תגיע לתחנה הסופית? או שתיתקע בתחנה הראשונה?

אני אעשה את כל המאמצים. ואם תרצה נציגת משרד האוצר .

נעקוב אחריו, אנחנו עולים איתך באוטובוס, לחברי הכנסת יש נסיעות חינם באוטובוס. ניסע איתך, נראה לאן נגיע. קח אותנו למסע.

אני אשמח לכל סיוע. אני חושב שבלי ציניות הנושא הזה.

זה לא ציני אגב, זה הומור, אתה יודע יום חמישי בכנסת זה יום קשה, הנושאים קשים, אבל קצת הומור זה בסדר. אז אתה לוקח את האתגר הזה?

בפריזמה שלנו כארגון עובדים אנחנו - - -

שאתה מבין שהפסיכולוגים צריכים התייחסות מיוחדת?

בוודאי.

יפה.

אני חושש שעד שההסכמים יגיעו, אנחנו מאבדים פסיכולוגים בינתיים, והשאלה איך אנחנו יכולים לתמרץ אותם? היא שאלה שמאוד מטרידה אותנו. הצגתי את הנתונים ופסיכולוגים מומחים לא נשארים בשירות הציבורי עקב הנתונים. מי שמתמחה הוא חייב להיות, אבל בלי לתת מענה גם למומחים ולהפוך את השכר לאטרקטיבי אז זה לא יקרה. וגם לצערי, בחברה הבדואית מה שהזכרתי, בגלל שתדמית הפסיכולוגים והמשיכה הכספית היא לא גבוהה, אז אנחנו פשוט נמצאים בחוסר מאוד גדול, וזה גם משליך על הכל.

שגם אין ייצוג מספיק בקרב הפסיכולוגים נגיד, לפסיכולוגים דוברי ערבית למשל. אין מספיק פסיכולוגים שיכולים לטפל בחברה החרדית, אתיופים.

זה מתחיל באוניברסיטה לא?

בוודאי. כי כדי לצלוח תואר שני והתמחות אתה צריך גב כלכלי מאוד חזק.

צריך את הממשלה, את האוניברסיטה שתגיד מי הבוגרים שלה ומי קיבל הזדמנות לתואר שני בפסיכולוגיה. הגברת משכר, בבקשה.

בוקר טוב ונעים מאוד לכולם. מאי שמואל, רפרנטית מאקרו באגף שכר והסכמי עבודה. האגף שלנו למעשה אמון על כל השכר של המגזר הציבורי. ביניהם גם הפסיכולוגים.

אני חושבת שקיימת תמימות דעים במשרד האוצר שיש בעיה עם שכר הפסיכולוגים. זאת אומרת, אני מתחברת לכל מה שנאמר פה, אנחנו מודעים לבעיה, הבעיה היא אכן רוחבית, ואנחנו אכן נמצאים בימים אלו במשא ומתן מול ההסתדרות, כפי שאמר חברי פה מההסתדרות רון, נמצאים במשא ומתן מולם על הסכם שכר חדש לפסיכולוגים, הסכם שיביא לשכר חדש, למבנה שכר חדש, ובתקווה שייתן פתרון לנטישה.

אז את תומכת בנהג האוטובוס?

לומר תומכת זו מילה גדולה, אבל אני מכירה את הבעיה.

את עולה לאוטובוס? את יוצאת איתו למסע הזה?

עם ההסתדרות? אני חושבת שאנחנו נוכל.

בינתיים יש מקומות ישיבה, לא צפוף באוטובוס הזה.

אנחנו אכן כאן כדי לעשות את השיתוף פעולה הזה, ולהגיע להסכמות עם ההסתדרות על ההסכם החדש.

תודה רבה לך, יצחק אלקסלסי, יועץ שר הנגב הגליל והחוסן הלאומי.

בוקר טוב, קודם כל אדוני אנחנו רוצים להגיד תודה על הדברים החשובים שנאמרו בפתח הישיבה. אנחנו חושבים שהמלחמה של הנגב והגליל היה לא מלחמה של סקטור או מגזר כזה או אחר, היא מלחמה של מדינת ישראל. אנחנו מברכים ומודים לאדוני על הדברים החשובים.

לגבי נושא הדיון פה, לצערי אנחנו כמשרד לא יודעים לתת את הפתרונות במובן של ללמד אנשים ולהכשיר אנשים, אנחנו פועלים לתת את הפתרונות במעטפת של תעסוקה לבני זוג, של דיור במונחים כאלה ומעטפת שתביא בעצם אנשים שלא רוצים לעבוד בנגב והגליל, ואנחנו מקווים שהמעטפת הזאת גם תסייע בהבאת פסיכולוגים לעבוד באזורים האלה, ולהביא לפתרון הבעיה.

קודם כל תודה על הדברים. אחד, לגבי מרכזי החוסן, אני מאמין שנפתור את זה בכוחות עצמנו. לגבי סיוע לפסיכולוגים וההתחייבות שלהם לגור בנגב ובגליל, כשם שהמשרד לפיתוח הנגב והגליל עשה את התוכניות עם הרופאים, צריך להתחיל לבחון את השותפות הזאת. ובמיוחד שיש להם כבר 15 מיליון לנגב, ואפשר אולי להכפיל את זה לגליל, או למנף את הכסף הזה ולהיכנס לתחום הזה, במרכיבים שאתם יודעים לעשות, לא במרכיבים שאתם לא יודעים. אני חושב שזה ממש דרמטי.

אנחנו כמובן כל פניה ממשרד הבריאות נבחן ונאתר. אני אגיד שגם בתוכנית הזאת, היא אמורה להיות מתופעלת דרך הרשות לפיתוח הנגב, המשרד נתן את הסכמתו העקרונית.

אז עוד יותר טוב. יפה.

ואנחנו מחכים לתוכניות רחבות.

זאת אומרת שגם הביצוע יהיה שלכם, של גוף שהוא תחת העבודה שלכם.

של הרשות לפיתוח הנגב.

אז תנסו לבחון. ביטון את שומעת? תנסו לבחון, תוסיפו אתם איזה 7 מיליון לגליל, הם יוסיפו 7, תעשו שותפות ויאללה תקימו את זה כבר מיידית. תבחן את זה, תבחנו את הדברים. אני יודע שעכשיו הצטמצם המשאב שלכם, אני מקווה שעד שבוע הבא יחזרו כמה מאות מיליונים לנגב ולגליל, ותוכלו לקדם את השותפויות.

לצערנו באמת הצמצמום הדרמטי בתקציבים כמובן משפיע על תוכניות כאלה ואחרות.

עד שיש כסף קואליציוני שהוא טוב לנגב ולגליל גם אותו מעלימים, זה בושה הדבר הזה. אני מקווה שלא אמרתם את המילה האחרונה, ובנחישות זה יקרה בשבוע הבא. אבל לך אני אומר, ביטון, את כבר מפעילה אותם דרך רשות לפיתוח הנגב, יש כבר שותפות ביצועית, תרחיבו את זה, תעשו מאמץ. הפיילוט הזה הוא יעזור במשהו לפסיכולוגיה החינוכית? לבתי הספר? או לא יעזור?

אני חושבת שמבחינתנו אנחנו לא חושבים שצריך להפלות, אנחנו חושבים שצריך גם בפסיכולוגיה החינוכית.

לא, אני שואל אבל על החבר'ה האלה, לאן הם מיועדים אחרי ההכשרה וההשקעה בהם?

זה שמשרד הבריאות יגיד, כי זו שאלה מי נותן את התקציב?

ההכשרה פתוחה, אני אחדד את זה. בעצם כל סטודנט לתואר שני בפסיכולוגיה יוכל להגיש בקשה להתקבל לתוכנית ולקבל את המענק. אנחנו נעשה ראיונות אישיים, נבדוק את הזיקה לנגב וכו', נעביר איזשהו תהליך של מיון. ככל שלא יהיו מספיק פסיכולוגים רפואיים, שיקומיים, התפתחותיים, קליניים, נוכל להקצות משאבים גם לפסיכולוגים חינוכיים. אנחנו עוד לא יודעים מי יהיו המועמדים שיפנו כדי לקבל את המלגה.

ואז נניח הם יקבלו את המלגה, איפה הם ישובצו לעבודה? אותם קליניים, שיקומיים?

הם ישובצו להתמחות על ידי הפסיכולוג הארצי באזור הנגב.

במקומות שחסרים? תני לי דוגמה כזאת.

במקומות שחסרים, מרפאות קופות חולים, בית חולים לבריאות הנפש בבאר שבע וכו'.

כן. עכשיו אני אגיד לכם למה הפינג-פונג הזה היה בעייתי? אנחנו מסתכלים על זה כל אחד בטריטוריה שלו כמשרד, או כתחום אחריות. אבל הפתרונות האמיתיים הם היו בסינרגיה בין משרדים. מה שעשו בדימונה, לפי מיטב ידיעתי, ותסביר לנו את המודל של דימונה, זה שבעצם גם הגיעו לשם פסיכולוגים חינוכיים, גם קליניים להתמחות, וגם בניתם יכולת לעבוד עם הקופות ולחייב אותם על השירותים שאתם נותנים. זאת אומרת, זו קבוצה של פסיכולוגים, שמשרתת גם את המערכת החינוכית וגם הקהילתית במקביל עם תפיסה מתואמת, כולל הכספים. תסביר לנו את זה איך זה עובד.

זה היה בעצם איזשהו ניסיון לייצר משהו מחוץ לקופסה זאת אומרת לאור המצב שהשירות הפסיכולוגי בדימונה הלך והדלדל בגלל כל הנסיבות ובגלל הפריפריה, ומצד שני היה מחסור מאוד גדול גם בשירותים קליניים, טיפוליים, מערכות של בריאות הנפש. ואז יזמנו בעצם שיתוף פעולה, בעיקר מי שניהל את זה תקציבית זו עיריית דימונה, אבל בעצם זה התבסס בהתחלה בעיקר על תקציבים של משרד החינוך ושיתופי פעולה עם קופות החולים ומשרד הבריאות, והצענו לפסיכולוגים שמגיעים לעבוד במשרה מלאה לעשות גם התמחות קלינית וגם התמחות חינוכית במקביל.

ואז אתה נהיה אטרקטיבי, כי הרבה רוצים את הקלינית ולא תמיד יש להם מקומות.

כן, ואיגום התקציבים אפשר באמת לתת מענה שהוא יהיה אטרקטיבי וזה גרם לזה שעשרה פסיכולוגים הגיעו לגור באזור דימונה, והיום מערך הטיפולים שיש בדימונה הוא אחד הטובים בארץ, יש שם כמעל 100 ילדים שמטופלים מידי שבוע, ולפני זה לא היה בכלל את המענה הזה.

אנחנו גם עשינו משהו דומה בירוחם, פתרונות אחרים מקומיים שהרשות כזה מרכזת, והיא מרכזה את זה למשפחה וכל מיני. אז אני חוזר אליך ביטון, אז למה לא? תעשי מודל דימונה וירוחם לשיפור הפסיכולוגיה בנגב ובגליל. זה מחייב לקרוע את הרשת של הפינג-פונג.

אנחנו לא מתנגדים, אבל אני אגיד שזה בסוף בחירה של הפרט. במקרה הזה, הפרט בחר לעשות התמחות כפולה, הוא התמחה גם בפסיכולוגיה קלינית וגם בפסיכולוגיה חינוכית. אנחנו לא יכולים לכפות את הדבר הזה. אנחנו יכולים לעודד אותו.

בוא נכפה עליו עם התמריצים. בוא נקבע שהתמריצים ילכו רק למי שעושה חינוכי וקליני, מה אכפת לנו?

ומה עם ההתפתחותי ומה עם השיקומי?

אז הוא חייב לעשות או חינוכי-שיקומי או חינוכי קליני או חינוכי-התפתחותי. נרוויח מרכיב של משרד הבריאות.

אני לא פסיכולוגית.

אני גם לא, יש לי תואר בפסיכולוגיה, אבל אני לא

אבל אני לא בטוחה שזה אפשרי מבחינת החומר והידע הנדרש. יושבים פה פסיכולוגים.

כן, בוודאי זה ההתמחויות שונות. יש קווים משיקים נגיד פסיכולוגים חינוכיים וקליניים עובדים עם ילדים ונוער, נכון פה יש ממשקים. אבל מבחינת חומרת ההפרעות אנחנו יודעים היום שפסיכולוגים חינוכיים נותנים מענה גם במקרים של איתור וטיפול באובדנות עד רמת מסוכנות בינונית. מרמת מסוכנות בינונית ומעלה זה צריך לעבור - - -

אבל אנחנו לא עוסקים עכשיו בפדגוגיה, אנחנו עוסקים בכסף. מודל שהצליח לאגם משאבים אבל זה חייב שותפות בין משרד החינוך למשרד החינוך.

משרד החינוך מברך כל שותפות.

מה מברך? מה אתם רבנים? מברכים? אחנו לא צריכים לברך, יוצרים שותפויות.

ניסינו לייצר שותפות עם משרד החינוך כדי לראות איך אנחנו מקדמים את הנושא של פסיכולוגים ערבים. לטעמנו, צריך להתחיל עם זה כבר בתיכון, בחשיפה לעניין, כדי בכלל לייצר את המוטיבציה ללכת וללמוד את הלימודים.

כן. אבל את מתפזרת. אני רוצה לדבר על זה שיש עיר שאין בה שירותים פסיכולוגים ובזכות קשר טוב ותיאום ומינוף של חינוך, בריאות, קופות חולים, נוצר שירות. אם עשו מודל כזה, למה לא ללמוד אותו ולבצע אותו בעוד מקומות?

יש עוד כמה, גם באופקים עכשיו מתחיל מודל כזה, ובאמת שיתוף הפעולה עם משרד הבריאות בעיקר עם הפסיכולוג הארצי שעוזר לנו גם בתהליכי הכרה, וגם במלגות, עדיין מדובר על סכומים יחסית מאוד נמוכים. עדיין זה לא הופך את זה לאטרקטיבי. צריך כאן באמת את איגום המשאבים שאתה אומר, וגם בבסיס להעלות את השכר של הפסיכולוגים כיוון שבלי זה אנחנו מנסים להיות כל הזמן, לשחק ג'אגלינג של תקציבים מכל מיני מקומות.

כן. אז אני אומר באמת, תנסו לבחון את השותפות הזאת, את הפיילוט. אם מישהו ידע לעבוד מקומית, בפריפריה לייצר שולחן עגול, למנף כספים הדדית, זה צריך ללמוד את זה, לעשות את זה. זה לא סותר שבהסתדרות ובאגף שכר ישפרו, זה לא סותר הרבה דברים.

אבל אם מישהו ידע לפתור בעיה, חבל שזה יהיה הסוד של דימונה או אופקים, זה צריך להיות ב-100 ערים שיש בעיה. זה צריך להיות סטנדרט. שמשרד הבריאות והחינוך והקופות ניגשים לקהילה, לעירייה, לראש העיר ואומרים לו בוא נעשה פה את המודל הזה. זה מה שצריך לקרות, לא שבכל מקום יאבקו כדי להצליח. שהמשרדים עצמם יבואו מלמעלה. הממונה על הפסיכולוגיה במשרד הבריאות, והממונה על הפסיכולוגיה במשרד החינוך, וקופת חולים כללית ששולטת ב-70% בנגב, שלושת הגופים האלה לבד יכולים להרים פתרון. תודה. מי עוד רצה להגיד משהו ולא קיבל הזדמנות? יש? אין.

אני רוצה לסכם את הדיון. פתחנו את הדיון בבעיה כללית, אנחנו מקווים ששר האוצר יתעשת ושלא יהיה השר ליהודה ושומרון עם 1.3 מיליארד קואליציוני במשרד הביטחון אצל השרה אורית סטרוק, שיהיה גם השר לנגב והגליל ויחזיר את התקציבים שיועדו למשרד של הנגב והגליל כדי שהמשרד יוכל לעמוד ביעדיו ובציפייה שהוא יצר בשטח. אנחנו מצפים ממשרד האוצר להשיב לנו כד יום שני לגבי מרכזי החוסן בגליל, שיתוקצבו מיידית ועתידם יובטח, כפי שיש יציבות במרכזי החוסן ביהודה ושומרון ובעוטף עזה.

בעיות הייסוד של מרכזי החוסן לא נפתרים בתקציב הזה, עדיין חסרים להם תקציבים ועדיין שיטת ההתחשבנות שלהם מול קופות חולים והביטוח הלאומי והיבטי התעריף, לא נפתרו. המשרדים הרלוונטיים והאוצר צריכים לעסוק בדבר הזה, והמוסד לביטוח לאומי צריך גם כן לבחון את השיטה שלו ואת התגמול שהוא מחזיר עבור השירותים הללו. את זה נבדוק עד יום שני.

באשר לשילוב פסיכולוגיה ציבורית איכותית בנגב ובגליל, הוועדה רואה בעין יפה את היוזמה ליצירת קבוצת מנהיגות של פסיכולוגים בפיילוט שיתבצע בנגב לעודד התיישבות ועבודה של פסיכולוגים מקצועיים בנגב במקומות שיש מחסור. הוועדה קוראת למשרד הבריאות ולמשרד לפיתוח הנגב והגליל להרחיב את השותפות הזאת גם אל הגליל, על אף שזה פיילוט, ולצאת מיידית לביצוע.

הוועדה קוראת להסתדרות ולאגף השכר באוצר לייצר מציאות שבה פסיכולוג בשירות הציבורי ירוויח קצת יותר, או הרבה יותר וזה תמיד יהיה פחות ממה שהוא יכול להרוויח במגזר הפרטי, כי העובדה שיש ערים בישראל שמקבלות רק 47% מהשירות הפסיכולוגי שהן ראויות לו, זה ממש עוול חברתי, ובמקומות אחרים הממוצע הוא 70%. אנחנו רוצים שכל ילד וכל מבוגר יקבל פתרון וטיפול פסיכולוגי. מה שיטופל בגיל צעיר יימנע בגיל מבוגר, ומי שלא יטופל כאדם בוגר בטיפול פסיכולוגי, בסוף יאושפז בבית חולים פסיכיאטרי. והעלות במיטה בבית ולים פסיכיאטרי לשנה היא מאות אלפי שקלים. ועלות של טיפול פסיכולוגי לאותו אדם היא פחותה. אז זה מניעתי וזה כלכלי למדינה.

אנחנו מצפים שהאוצר יבין את הכלכליות ויהיה גורם שמעודד את המשרדים לחשוב על ההיבטים הללו. מה שיבוצע בקהילה יהיה זול יותר ממה שיבוצע בבית חולים. ולכן צריך הרבה מניעה, והרבה טיפול מקדים. גם על הסיפור של פסיכולוגיה ציבורית נעשה דיון מעקב, הוא לא יהיה מיידי כי אנחנו ניתן לגופים לבדוק היבטים שונים. נשמח לבשורה בתוך שבוע שהפיילוט מתרחב לגליל, אני יודע שזה יעד קשה לביצוע אבל אולי בזכות הנגב והגליל תקבלו איזה boost ותביאו את החלק שלכם, וזה אכן יקרה. בעיקר, אין סיבה לעשות דברים או בנגב או בגליל, אלו שני אזורים מופלים וכל מה שהמדינה עושה, צריכה לעשות לשניהם.




אנחנו נעקוב גם לאחר מרכזי החוסן וגם אחר פסיכולוגיה ציבורית, אני מודה לכם שבאתם, שבת שלום, אני נועל את הישיבה, תודה רבה.


הישיבה ננעלה בשעה 10:14.