פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



74
הוועדה לביטחון לאומי
01/06/2023


מושב ראשון


פרוטוקול מס' 29
מישיבת הוועדה לביטחון לאומי
יום חמישי, י"ב בסיון התשפ"ג (01 ביוני 2023), שעה 9:30

סיור ועדה – פשיעה חקלאית בנגב

חברי הוועדה: צביקה פוגל – היו"ר
מירב בן ארי
עמית הלוי
משה סעדה
נאור שירי

ואליד אלהואשלה
יוסף עטאונה
אליהו רביבו

יונתן כהן - ראש מנהלת דרום, המשרד לביטחון לאומי

אפרת אלטהולץ - ראש אגף מדיניות ואסטרטגיה, המשרד לביטחון לאומי

שרית נשיא - מנהלת תחום בכירה (פרויקטים ויזמות), המשרד לביטחון לאומי

ניצב פרץ עמר - ממ"ז דרום, משטרת ישראל

תנ"צ חיים שמואלי - סממ"ז מחוז דרום, משטרת ישראל

נצ"מ אייל אזולאי - סממ"ר נגב, משטרת ישראל

נצ"מ אבי לוי - מפקד יחידת יואב, משטרת ישראל

נצ"מ אמיר קליין - קצין אג"מ מחוז דרום, משטרת ישראל

נצ"מ משה לוי - קצין אח"מ מחוז דרום, משטרת ישראל

סנ"צ רונן כלפון - מפקד יחידת מג"ן, משטרת ישראל

סנ"צ שחר גמזו - דובר מחוז דרום, משטרת ישראל

רפ"ק נועם מצרפי - יועץ לענייני ערבים מחוז דרום, משטרת ישראל

רפ"ק אחיעד אפינגר - ע' ממ"ז דרום, משטרת ישראל

שמעון ביטון - מפקח רל"ש ממ"ז דרום, משטרת ישראל

תנ"צ תומר אלדר - מפקד מג"ב דרום, משמר הגבול

רס"ן צור נתן דוראני - רמ"ד מגן הנגב, פיקוד דרום, צה"ל

רס"ן דקל לוי - קמב"צ מל"י, זרוע היבשה, צה"ל

יוסי מימון - רח"ט מדיניות פנים, מל"ל

טל דולב - מנהלת מטה יישום תכנית 549, משרד ראש הממשלה

מלאכי חסדאי - מרכז בכיר תכנית 549, משרד ראש הממשלה

עומר גדיש - ראש מטה מנכ"ל, המשרד להגנת הסביבה

חנאן חסן יחיא - המחלקה הפלילית ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

אילן אוחיון - מנהל מחוז דרום, רשות האכיפה במקרקעין, משרד האוצר

שמואל זקן - צוות ביטוחי רכוש, שוק ההון, משרד האוצר

יניב שלמה - הממונה לתפקידים מיוחדים בחברה הבדואית, המשרד לשוויון חברתי

רמי אברהם שוורץ - חוקר, מרכז המחקר והמידע של הכנסת

אורלי אלמגור לוטן - ראש צוות מרכז המחקר והמידע של הכנסת

סלמאן אבן חמיד - מנכ"ל מועצה אזורית נווה מדבר

סלים דנפירי - יו"ר הוועד המקומי, ביר הדאג'

מוטי חדד - מחלקה מוניציפלית, מועצה אזורית נווה מדבר

עבד אלמוטלב - דובר מועצה אזורית נווה מדבר

סאלם אבו עסא - חבר מועצה, מועצה אזורית נווה מדבר

ערן דורון - ראש מועצה אזורית רמת נגב

גלעד גבאי - מנהל מחוז דרום, רשות הטבע והגנים

אורי מלכה - מנהל הסיירת הירוקה, רשות הטבע והגנים

עזרא ששון - מנהל מרחב נגב צפוני, רשות הטבע והגנים

דוד גודקר - ממונה אכיפה מחוז דרום, רשות הטבע והגנים

בני ביטון - ראש עיריית דימונה

אריאל שפיר - יועץ אסטרטגי, יט"ר ישראל

תמיר אבוקסיס - מנהל תחום מבצעים, השומר החדש

בועז - מנהל מכינה, תושב רתמים

אורי קינד - רכז מחוז הדרום, השומר החדש

מאיר דויטש - מנכ"ל תנועת רגבים

יוני אריה - מנהל הערכה ומחקר, יוזמות אברהם

מירי פרנקל-שור

לאה גופר

סמדר לביא, חבר תרגומים



רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.



סיור ועדה – פשיעה חקלאית בנגב

שלום. ראשית, אדוני מפקד המחוז וגם החברים, תודה רבה על הזמן שפיניתם לנו, אני יודע שזה באמת לא מובן מאליו, אתם עסוקים מאוד ואנחנו שמחים שאתם עסוקים, אבל היה לנו מאוד חשוב להגיע לכאן. המשילות והביטחון האישי זה משהו שכולנו, כל חברי הכנסת, שואפים אליו. זה לא איזה גחמה של מפלגה כזאת או אחרת, באמת כולנו שואפים לכך. לכן המטרה של הביקור הזה מבחינתנו היא ללמוד ולהכיר את האתגרים שאיתם אתם מתמודדים כשבעניין הזה יש לנו מטרה משותפת. אחרי שנלמד ונכיר נוכל לייצג את הדברים שאתם צריכים כדי להיות יותר טובים אל מול משרדי הממשלה, כי הוועדה שבראשותה אני עומד, יש לה שני תפקידים עיקריים, האחת היא לפקח ולבקר את פעולות הממשלה והשנייה היא לחוקק.

תנצלו אותנו, אנחנו באים לפה לא בשביל לעשות יום כיף. דרך אגב, כולנו ויתרנו על יום חופש, בכנסת לא תמיד עובדים גם ביום חמישי, אבל כולנו השקענו את הזמן לבוא לפה ללמוד, תנצלו את העובדה הזאת.

ומה שאני מבקש מחבריי חברי הכנסת, מהיכרות מוקדמת עם אירועים כאלה, בואו ננצל את הזמן באמת לשאול ולהתעניין במה שיוביל אותנו לקבל החלטות יותר טובות ולא להיגרר להתנצחויות או לנסות ללמד את המשטרה איך לעשות את תפקידה, כי נדמה לי שבזה הם יותר טובים מאיתנו. אדוני, בבקשה.

קודם כל אני מתחייב שזה יהיה יום מעניין, בעיקר מלמד, ואני מניח שחלקכם תשמעו פה דברים שלא הכרתם קודם. אני רוצה להזים לפחות בפתח דבריי דברים מאוד מאוד ברורים, שמישהו לא ייקח את הדברים לכיוונים לא נכונים, אנחנו מדברים על המגזר הבדואי שהוא שוכן בדרום, שהוא בהיקף של כ-300,000 תושבים, תיכף נדבר עליהם ונפרט אותם. בהנחת העבודה שלי אני יודע שהם הרבה יותר משום שהמפקד האחרון היה לפני הרבה מאוד שנים, כיום מתקיים מפקד, אנחנו ממש בעיצומו של מפקד.

בסופו של דבר אני מזהיר את עצמי ומזהיר את כולם מבחינת ההבנה, רוב האוכלוסייה הבדואית היא אוכלוסייה טובה, אותנטית. כשאנחנו מדברים על דברים מסוימים ואנחנו מקטלגים את האוכלוסיות הרלוונטיות שאני מדבר עליהן, אתם תתמקדו באוכלוסיות האלה, כדי שבסוף לא חלילה נשפוך את התינוק עם המים וחלילה נפגע באוכלוסייה הבדואית שיש בה תרבות מפוארת שהלוואי שהייתה נשארת כפי שהייתה קיימת עוד מימיה הראשונים של המדינה.

רוב זה 51% או 85%? כשאתה אומר למה אתה מתכוון?

אז אני אדייק את עצמי, זה לא רוב כלכלי עסקי, זה לא מניות, זה בעיקר אוכלוסייה, כשמדברים על אוכלוסייה רוב זה מעל 75%, רוב האוכלוסייה היא אוכלוסייה בדואית אותנטית, שותפה מלאה לכל אתגרי המדינה.

אז נתחיל להיכנס לסקירה. הסקירה מדברת על מספר דברים כדי שתכירו את המחוז הדרומי. לא כולם מכירים את המחוז הדרומי כפוליגון גיאוגרפי, יש כאלה שחושבים שהמחוז הדרומי זה נגב. המחוז הדרומי זה הרבה יותר רחב מנגב, זה מתחיל באשדוד. אנחנו בתוך המחוז עם 14,000 קילומטר רבוע, עם 12 ערים, 12 מועצות מקומיות, 16 מועצות אזוריות ומועצה מקומית תעשייתית אחת. אגב המועצה התעשייתית זה חידוש שקיים רק בדרום, אין מועצה תעשייתית נוספת למרות שיש אזורי תעשייה יחסית גדולים.

רמת חובב.

אגב, היא מתנהגת כמו מועצה. בתמר זו מועצה אזורית שיש בה קיבוצים ומושבים. אמנם הם מעטים ביחס להיקף ולשטח וההכנסות של הארנונה, אני מבין לפי מה שקורה כרגע בתקשורת, שהולכים לאזן את הארנונה, אבל היא מועצה עשירה, בוא נגיד ככה.

איך זה נראה מבחינת הקטע התרבותי? יש בדרום כמעט מיליון וחצי תושבים, כמעט מיליון יהודים, 280,000 מוסלמים, גם זה מספר שהוא מספר שנבדק לפני 16 שנים והוא לא מדויק, אנחנו נקבל את הדיוק יותר מאוחר, ויש כ-6,500 נוצרים ו-89 ללא דת. ההגדרה של ללא דת זו הגדרה של משרד הפנים, כמו הכושים העבריים בדימונה, כל מיני אוכלוסיות שהשתלבו, גרים בדרום והם לא קיבלו הגדרה סטטוטורית מובהקת.

ניכנס לקטע של החברה הבדואית. בחברה הבדואית כרגע נכון לעכשיו, עד המפקד, למרות שהנחת העבודה שהם הרבה יותר, אנחנו מדברים על כ-300,000 בדואים שמתוכם 200,000 בדואים גרים בתוך יישובים. כשאנחנו מדברים לגבי החברה הבדואית, אז כמו שאמרנו 300,000 באוכלוסייה ו-200,000 ביישובי קבע. כשאנחנו מדברים על יישובי קבע זה לא יישובי קבע כמו שאתם מכירים, עם רשות מוניציפלית שמתנהלת בצורה מאוד מאוד מסודרת. יש רשויות פה, אפילו רובן של הרשויות, שההתנהלות שלהם היא התנהלות לא כל כך תואמת את מה שמצפים ממנה לצורך העניין במשרד הפנים בהתנהלות שלה. התנהלות לא תקינה, רשויות חסרות בהיבט התקציבי, היכולת שלהם לנהל את ההיבט המוניציפלי הבסיסי הוא כמעט בלתי אפשרי ולפעמים משטרת ישראל רואה את עצמה חורגת מסמכותה ומנסה להתערב ולעזור לתושבים כדי להתקיים.

כמו למשל דוגמה, ניקח את היישוב תל שבע. היישוב תל שבע לא מתנהל היום כרשות מאז שבחרו בו כראש מועצה. רשות מתנהלת כשיש לה ראש רשות, יש לה חברי מועצה, הם מקיימים דיונים, מקיימים ישיבות, זה לא מתקיים. אני אומר ברמת המקרו. יניב, אתה יודע להגיד קצת הרחבה? אתה מכיר את הדמויות.

שלום, נעים מאוד, לי קוראים יניב שלמה, אני הממונה על החברה הבדואית במשרד לשוויון חברתי, אני מושאל.

אני השאלתי אותו. הוא היה העוזר שלי לענייני הבדואים והשאלתי אותו.

אז אני מושאל. לגבי היישוב תל שבע. כשמדברים על ההתנהלות של זו התנהלות שבאה לידי ביטוי בנושאים האזרחיים, עם הנושא של איך היישוב נראה, עם הנושא של זבל, הנושא של לצאת לפרויקטים, כשאתה נותן תקציב לפרויקטים, לסדר, לצבוע, לסדר ואדיות ודברים כאלה.

תחזוקה פשוטה.

כל הדברים האלה לא יוצאים לפועל. מעבר לכך יש גם סכסוכים בתוך היישוב, גם סכסוכי דם שמשפיעים מאוד על ההתנהלות.

זאת אומרת אפס אכיפה.

המועצה לא אוכפת.

יש פקחים.

הפקחים מתוך אשכול נגב מזרחי.

יש שיטור עירוני שלא מתפקד, למה הוא לא מתפקד? כי הפקחים אינם והשוטרים לא יכולים לעבוד כשיטור עירוני לבד. בואו נשאיר את זה בעניין הזה, כי אז כל הדיון - - -

אנרכיסטים.

חבר הכנסת רביבו, אם אנחנו עכשיו ניכנס ליישוב יישוב כנראה ניתקע שם ונפסיד את המהות. אני חושב שתרשמו לכם סוגיות, אם תרצו לפתח אותן אחר כך אפשר.

אם אפשר רק הערה, בגלל מצב של חוסר התפקוד הזה היה ראוי למנות ועדה קרואה, כמו שעושים ב -

הבעיה הגדולה היא שמשרד הפנים באופן עקרוני לא ממנה ועדות קרואות, הוא בוחן אם המועצה מאוזנת, מועצה שמוציאה את כל הכסף למשכורות לעובדים שלה ולא על הציבור תמיד תהיה מאוזנת. אני מנסה כבר שש שנים לעשות משהו בזה.

כדאי לדון בזה אחר כך כי יש פה עניין של עתירה לבג"צ והפסיקה שלו בעניין וזה מורכב.

למה אני מזכיר את זה? פועל יוצא של העניין שלפעמים משטרת ישראל מוצאת את עצמה מתעסקת בשירותים מוניציפליים. מה זה אומר? זה אומר שאם הציר חסום באבנים ובבולדרים כי יש סכסוך בין שני משפחות אז אנחנו נאלצים להביא טרקטור ולפנות את הבולדרים. אי אפשר לשמור על נסיעה בטוחה בתוך יישוב כשיש בולדרים על הכביש וזו אחריותנו כי זה שלומו של הציבור. אנחנו מוצאים את עצמנו מתעסקים בדברים אורבניים פשוטים שזה לא תפקידנו, אבל אנחנו עושים את זה כי אין לנו ברירה, לכן אנחנו מנסים פה להראות כמה הסיפור מורכב בהתנהלות שלנו מול הרשויות.

כמובן שהפריסה של הפזורה הבדואית, היא מתפרסת על כל צירי הנגב, כשבעיקר הסמיכות שלהם היא סמיכות לצירים והסמיכות של הצירים הופכת להיות בעיה אסטרטגית ביטחונית, ראו 'שומר חומות', מה שקרה לנו. 'שומר החומות' בנגב התבסס בעיקר על הצירים הבין-עירוניים, הוא לא התבסס בתוך הרשויות, זה התבסס על הצירים הבין-עירוניים וזה בעצם קטע את הצפון מהדרום לפרקי זמן מאוד מוגבלים שאילץ אותנו לפעול בכוח לעתים כדי לפזר את זה.

65% מהאוכלוסייה היא מתחת לגיל 20, שזה נתון משמעותי מאוד ביכולת שלהם ובראייה שלהם לעתיד, זה מספר ענק, ומספר עוד יותר מטריד, שלמעלה מ-30,000 מתוכם הם דור ב'. אני תיכף אדבר על הפוליגמיה. דור ב' הם צאצאים של נשים פוליגמיות.

בדרך כלל פלסטיניות.

כן, פלסטיניות מהשטחים שהן בעצם האישה השנייה, השלישית והרביעית, תיכף נדבר על מה משטרת ישראל מתכוונת לעשות בעניין הפוליגמיה. בסופו של דבר 'שומר חומות', חלק ניכר מהפורעים, שגררו אחריהם את הבדלנים, זה מדור ב'. זאת אומרת דור ב' מקלקל את הנוער הבדואי האותנטי, שאמרתי קודם שהוא נוער לצורך העניין נורמטיבי וטוב, שההורים מאוד מאוד מקפידים לשמור עליו, אבל הגרירה מבחינה חברתית היא כמעט בלתי נמנעת בגלל דור ב'.

זה 10% מכלל האוכלוסייה.

אם אתה מדבר על ה-300,000.

כן.

אמרתי שאין מפקד, כל אלה מספרים מוערכים, אני מניח שבסוף השנה המפקד הזה יסתיים ויתפרסם ויהיו לנו את הנתונים היותר מדויקים.

הצעירים, כמה הם?

לא יודע להגיד בצורה ודאית, אבל 30,000 זה מסה קריטית שמשפיעה מאוד. תזכרו שהם בגיל שהם יודעים לעשות פעולות עצמאיות, הם לא ילדים בני 10 ו-12, הם בגיל הבוגר של הקבוצה הזו. ותזכרו שהתופעה של הפוליגמיה הולכת ומתפתחת, זה לא דבר שנפסק ונבלם. הקטע הפוליגמי מבחינת מדינת ישראל הוא לא חוקי, אבל - - -

אבל הכריזו פעם, שרת המשפטים איילת שקד, שנלחמים בזה ומגישים כתבי אישום. זה קורה?

שלושה-ארבעה כתבי אישום שהוגשו מאז 2017, אתה מבין? אני מניח שאתה מבין שזה לא עובד.

זה אומר שהכריזו.

כדי שזה יעבוד אנחנו הגשנו תכנית מסודרת פרטנית, גם למשרד שלנו, דרך אג"ת, וגם למשרד המשפטים, הם מכירים את זה, של מחלק פוליגמי שיתעסק ויטפל בקטע הפוליגמי כדי שבסופו של דבר הסיפור הזה כתופעה, בשלב הראשון תיבלם ובשלב השני תצטמצם. יש פה תופעות משניות רחבות מאוד בהקשר הפוליגמי, זה קטע של כלכלה והונאה, כי יש פה עניין של ביטוח לאומי בהיקפים מטורפים. יש פה קטע של כל מה שקשור להתנהלות הביטחונית, הצאצא של דור ב', אין לו משבר זהות.

יש לו זהות אחת, הוא פלסטיני.

הוא אומר לך בצורה מפורשת: אני פלסטיני. אגב, חלק מהמשפחות הפוליגמיות לא גרות פה, הם גרים שם.

רק מידע קטן, הממ"ז, ברשותך, חשוב להבין, אחות של איסמעיל הנייה, ראש החמאס, גרה פה בתל שבע.

אבל היא גרה פה על פי דין, על פי חוק.

ברור, אבל הילדים שלה, בעבר כבר עצרנו אותם על עבירות ביטחון.

אתה אומר שהם ילדים מנשים פלסטיניות, וזה המקור המרכזי? מה הגורמים של החבורה הזאת, שהיא לא קטנה בכלל, חבורה בדלנית, או אתה מזהה אצלה תופעות רק מעצם היותם - - -

לא.

מי עוד מפעיל אותם?

לא קטלגתי אותם בהקשר של איזה שהיא התחברות לתשתית מסוימת, לא, אמרתי שאין להם משבר זהות, הם מגדירים את עצמם פלסטינים. ב'שומר חומות' הם יידו אבנים, אני חושב שזה מספיק בשביל להבין את העניין. כדי להוציא רעיון מן הכוח אל הפועל לפעמים צריך משהו שהוא יהיה הקטליזטור של העניין ומה שהיה לנו ב'שומר חומות' זה מה שהיה.

אבל אני לא מצליח להבין, סליחה שאני מתעכב על זה, הרי דברים כאלה, אם אתה נלחם בהם מההתחלה זה לא מתרחב. כמו חסימות כבישים, אתה צריך בפעם הראשונה. עניין של פוליגמיה, אין בעיה ראייתית, כי קל לדעת, קל לדעת אם הוא נשוי לה או לא, איפה זה עומד?

ממש לא, ממש אי אפשר לדעת.

בפוליגמיה, ברגע שיש את הטענה שכן, זו בת זוגתי, אני לא חי איתה, יש לי אישה.

הם לא מתחתנים בכלל.

בעבר בית הדין השרעי - - -

הם מתחתנים ולא בהכרח מדווחים.

לא, אני אסביר לכם.

חברים, אם אנחנו נתעכב על כל נושא אנחנו לא נגיע לשום מקום, יש לנו לוח זמנים. תרשמו את השאלות, אני מבטיח לכם שנקבל עליהן תשובות. תודה.

אני מבטיח לכם שלא תישארו עם שאלה שלא תקבלו עליה תשובה. בעבר, לצערי, בית הדין השרעי חיתן אדם עם יותר מאישה אחת, וכשבאו אליהם בטענות איך זה יכול להיות, אצלנו ברבנות בודקים מאיזה דנ"א אתה מורכב כדי שחלילה לא תהיה פה בנישואים כאלה, ההקשר של ההלכה הקצין את זה בצורה מטורפת. בקטע של השרעי זה פחות. אבל מה שקרה בסוף, כשבית הדין השרעי הבין שיש לו בעיה בתופעה אז הוא הפסיק להשיא אנשים מעבר לנישואים פעם אחת, אבל כדי להינשא לאישה נוספת בקטע המוסלמי הוא לא צריך את בית הדין השרעי, הוא יכול ללכת ל - - - להגיד את מה שצריך להגיד על פי הדת והיא נשואה לו.

אין מצב שיש אישה שהיא גרושה לבדואי, חד הורית, שהיא ממשיכה להביא ילדים לאדם שהוא מוסלמי, בתרבות זה לא יכול להיות, זה בושה מבחינת התרבות וזה לא מקובל בלשון המעטה ולפעמים אנשים מגיעים למצב של אלימות קשה כתוצאה מהעניין. כך שהסוגיה הזאת שהיא גרושה וממשיכה להביא לו צאצאים זה בלוף. זו עובדה פשוטה.

לרוב הפוליגמיה היא האישה השנייה היא לא אישה בדואית אותנטית, לרוב זה אישה מוסלמית. לא תהיה אישה בדואית שתסכים או המשפחה שלה יסכימו אותה להשיא אותה כאישה שנייה לבעל שכבר יש לו אישה אחת, כי הבדואי האותנטי, אמרתי, יש לו צביון של תרבות מאוד מובהק, מאוד ברור, שלצערי הסיפור של הפוליגמיה יכול לטשטש את זה בדורות הבאים למצב שכמעט שאין דין ואין דיין ואין מסגרות והכול פתוח. מה לעשות שבמדינת ישראל הפוליגמיה היא עבירה על החוק, צריך לטפל בה.

כקבוצה אתם מזהים מרכיבים של התארגנויות, ה-30,000 איש האלה, עצם היותם דור ב' פלסטיני, או שאתה אומר שב-30,000 האלה יש מרכיבים, יש אנשים שמארגנים, יש מטיפים במסגדים, יש בתי ספר מסוימים.

בואו נתקדם, שאלות בסוף.

המצב הסוציואקונומי של המגזר הבדואי הוא נמוך, הוא נמוך מאוד, ואני חושב שאחד הדברים ואחת המשימות של מדינת ישראל היא לדאוג לתעסוקה ולהרים את המצב הסוציואקונומי לרמות סבירות כדי שאנשים יוכלו להתפרנס בכבוד, כי אם הם לא מתפרנסים בכבוד זה מתנפץ עלינו, על כל היישובים העשירים, ובסופו של דבר ניקח את המודל של נגב גליל, אזור התעשייה המשותף של רהט, בני שמעון ולהבים, זה הוריד את כמות האבטלה ברהט בצורה מדהימה.

אם רהט תמשיך להתפתח בדרך הזאת היא תהפוך להיות עיר נורמטיבית רגילה כמו שאר הערים במדינת ישראל, כי בסוף יש סדר תקין של התנהלות אורבנית לחיים רגילים, תקינים. אני לא יודע, אני לא בטוח שיש איזה שהוא מישהו שרוצה להיכלא לאורך זמן בבתי כלא, הוא מעדיף לעבוד מסודר, אבל כשאין לו את האפשרות הזאת הוא מחפש פרצות ודרכים להתפרנס גם אם זה דרך לא לגיטימית.

המבנה השבטי שלהם הוא נוקשה, כמובן עם אחריות אישית ואחריות קבוצתית והערבות הדתית וזה מה שהופך את האירועים האלה להמון קטטות והמון אירועים חריגים וקשים. אנחנו מנסים תמיד להפריד בין הניצים ולנסות להוביל, להשתמש גם בתרבות עם אנשים שיודעים להשפיע בין הקבוצות כדי להרגיע את הרוחות כדי שלא יהיה חלילה איבוד חיים של אנשים. ריבוי הנשים, הפוליגמיה, 36% מהמשפחות הן פוליגמיות. זה פשוט מטורף, הנתון הוא נתון ממש מפחיד.

סוגיית הקרקעות. יש כמעט 2,800 תביעות בעלות. נכון, לפני שנה, שנה ומשהו, כשאנחנו מדברים על 570,000 דונם שלגביהם צריך להתנהל איזה שהוא דיאלוג משפטי, או הסדרה או גישור, כדי למצוא את הפתרונות.

אני אעבור על האתגרים. סדר היום במחוז הדרומי הוא סדר יום מבולבל. מאחר שאמרתי שהמחוז שלנו הוא גדול, מאשדוד עד אילת, שיש בו כמעט 67% משטח מדינת ישראל, יש בו גם את החלק הצפוני שלו שהוא חלק צפוני אורבני קלאסי רגיל, כמו שיש בתל אביב, ירושלים, חדרה ושאר המקומות, ויש את הקטע מבאר שבע דרומה שהוא יותר מגזר שדורש המון תשומת לב, המון השקעה של משאבים כדי להפוך אותו להיות חלק אינטגרלי מתוך כל האוכלוסייה.

אז נעבור לסיפור של האתגרים במגזר. נתחיל עם החלק הראשון, הבריונות. אגב הבריונות זה צרה צרורה שצריך לטפל בה מהבסיס. מה זה בריונות? אדם לוקח רכב, שם מוזיקה בקולי קולות ומתפרע על הצירים, ואם מישהו מעיר לו אז הוא נכנס בו עם הדופן, זורק אותו טיפה ימינה. זה מפחיד וזה נוראי. אז בואו נראה כמה דברים.

(הקרנת סרטון). הסיפור הזה, בכוונה רצינו להראות לכם חלקים קטנים מהבריונות כדי להראות לכם במה אנחנו עוסקים. זה קורה כל היום, כל הזמן, במקומות מסוימים זה משהו הרבה יותר שכיח, במקומות אחרים זה פחות שכיח, אבל זה משהו שמעסיק אותנו כל הזמן. הקמנו פה יחידת אופנועים של 20 ומשהו אופנועים, על כל אופנוע שני רוכבים כדי להמחיש לאותו בורח שהוא לא יברח, כמובן עם חוזי מהאוויר. גם אם רדפנו אחריו חצי יום אנחנו תפסנו אותו.

גם אם זה מסכן מאוד את השוטרים שלנו לרכוב על דו גלגלי בשטח שהוא אדמה, מסכן, מסוכן, אבל אני חושב שכדי לשנות את המשוואה שלא כדאי לברוח כי אם תברח אתה תיענש בחוזקה אז כדאי מאוד שתירגע ותעצור בצד – אנחנו מתחילים לראות את הניצנים של המשמעת שמתחילים פחות לברוח, לפחות ההגיוניים שבהם, אבל זה הפך להיות טרנד, זה ממש ספורט, ולכן פה אנחנו מתייחסים לעניין הזה בצורה מאוד מאוד משמעותית.

האתגר הבא זה אלימות וסדר ציבורי. (הקרנת סרטון). זה בית קפה ברהט, מישהו פתח קפה קפה והעסיק מלצריות, נערות מהעיר רהט, לא מקובל מבחינה תרבותית, והנה, רוצים להפוך לו את הכול.

האם בית הקפה הזה עובד עדיין?

עובד. אנחנו מקפידים שהוא יעבוד, אנחנו שומרים עליו והוא עובד. אגב הקפה שם טעים, אתם מוזמנים לשתות.

אחלה בעלים יש שם.

אנחנו מתרשמים מהצורה שאתה מציג, אבל בכל זאת צריך ל - - - המקרה השני אחרי בית הקפה היה כשהגיעו בחורים לתוך חניה ביתית וניפצו את השמשות. הם הגיעו בפנים גלויות, מה היה גורלם של אותם פורעים?

כל מה שראית בסרטונים האלה, יש כתבי אישום ואנשים נשפטים.

יפה. בסוף מה שאנחנו רוצים.

אני רוצה להציף את האתגר.

זו צרה אחרת שאנחנו מתמודדים איתה, פה זה משהו אחר וחשוב לתת לזה - - -

אני אומר לך, אנחנו קבענו ארבעה כיווני פעולה במשטרת המחוז הדרומי, לא שלא מטפלים בשאר הדברים, הבריונות תפס אצלנו מקום ראשון. אתה יודע למה? כי בריון תמיד לעולם הוא יהיה השודד הבא, הבריון תמיד לעולם יהיה הרוצח הבא ואם כל הצרות של מדינת ישראל הבא. מי שיש לו מאפיינים אישיותיים אלימים צריך להיות במקום אחר כדי להשתלט על היצרים הנוראים האלה. מי שלא אלים אפשר להתפשר איתו.

אתה יודע, גם רמאי ומי שעשה עבירת הונאה, אני יכול עוד לסבול אותו, אבל מי שמכה את אשתו מכות רצח או מכה אדם ברחוב בגלל שהוא העיר לו הערה טיפשית והוא בן 18 והקשיש בן 70, זה צריך להכניס אותו מאחורי סורג ובריח.

אני רק אומר לאלי, אנחנו נעשה על זה דיון בשבוע הבא אצל צביקה, אבל מבחינת המדינה באירועים האלה שיש נזקים, כמו שאמרת, לרכוש וזה, האכיפה היא אפס.

לא, לא אפס.

תשובתה של פרקליטות המדינה אליי בכנסת, מעל בימת הכנסת, מתוך 680 כתבי אישום, 680 אירועים ב'שומר חומות', כשאני הגשתי אפס, התשובה של אורית קוטב שלושה, אני לא בטוח שהם הוגשו, שלושה מתוך 680 אירועים.

הוא מדבר על תביעות אזרחיות.

הוא מדבר על נזיקית.

אני לא מדבר על כתבי אישום פליליים, אני מדבר על הצד הנזיקי. כיוון שהוא אמר שנוצרו נזקים, זה אירוע חשוב ביותר כיוון שאנחנו רוצים ליצור גם הרתעה בהקשר הזה.

תיכף נדבר על התקיפה הכלכלית. אגב, אנחנו עוברים לתקיפה כלכלית באופן מאוד משמעותי. הציבור בארץ כנראה לא אוהב לתבוע תביעות אזרחיות, אני אגיד לכם גם למה, כי הוא אומר שזה ייקח לו עשר שנים.

נכון, בשביל זה יש מדינה.

בסדר, השאלה אם המדינה תקצר את התהליך הזה ותביא את זה למשהו הרבה יותר ריאלי.

זה גם נכון, אבל היא לא צריכה לשקול שיקולי כדאיות בעניין הזה, אלא שיקולי הרתעה.

השאלה היא מה התוצר הסופי בבית המשפט, צריך לומר את זה ביושר. הם יכולים לעבוד מאוד מאוד קשה, להשקיע המון משאבים, קרה נס שהטכנולוגיה הלא מספיק מפותחת שלהם ומינימום כוח האדם שלהם הביא לתפיסה, חקירה, הגשת כתב אישום ובית משפט במנעד מאוד מאוד בעייתי - - -

עונש מקל.

הוא רואה את העבריין ואת שיח הזכויות.

צריך לשים את זה על השולחן. אגב שראינו פה מאוד יכול להיות שבן אדם פגע ברכוש של בן דוד שלו.

נמשיך. אנחנו נכנסים לקטטות וסכסוכים. ירי, אירועי ירי, שאתם כל הזמן שומעים שצריך לקחת את כלי הנשק. זאת תופעה קשה. אגב, מי שהכי הרבה סובל ממנה זה התושבים הבדואים בעצמם. זה פשוט מטורף.

(הקרנת סרטון).

כל אלה מאותרים? אותרו?

כל מה שאתה רואה סרטונים נעצרו.

סרטוני הטיקטוק עוזרים להם ועוזרים לנו. זה יחסים הדדיים.

ניכנס לחלק האחר, נושא של קטטות וסכסוכים וסמים. הברחות אמל"ח בגבולות. לצורך העניין מה שכלפון מתעסק איתו. קבוצה של 40 אנשים מצליחה לסכל פה היקפים של הברחות של מאות כלי נשק לתוך מדינת ישראל. הנשק הזה לא הולך לפח"ע, הוא הולך בעיקר למגזר, היום כל אחד שואף להחזיק נשק במותן. פעם הייתה שברייה היום זה נשק, זה האישיו, אם אין לו נשק הוא לא בן אדם.

(הקרנת סרטון). זה כבר לא מעבדות, זה חממות. הם בונים האנגר והם מגדלים בו גראס. אגב לצערנו התופעה של הגראס - - -

הם עושים את זה גם בשטח הפתוח?

כן, בשטחי אש. אנחנו כל יום משמידים למעלה מ-30-20 חממות אחרי שאנחנו מזהים אותם מהאוויר, מסמנים את הנ"צ, מגיעים ומשמידים, אבל זה טיפה בים. כמה שאתה מנסה לסגור את הדבר הזה זה מטורף.

השתלטות על קרקעות המדינה. כל מה שקשור לפלישה לקרקע ובנייה בלתי חוקית, אנחנו עוזרים לרשויות האכיפה כדי לאכוף את הדברים האלה. זה נטל לא פשוט, זה מעסיק אותנו הרבה מאוד שעות ובסופו של דבר גם המגזר מאוד מתמרמר על הפעילות הזאת כי בסוף אין להם מקום מגורים לגור. זאת אומרת אם אני עכשיו הורס למישהו בית והוא מחר בבוקר יכול ללכת לרשות הבדואים והוא מקבל קרקע לבנות, זה היה המצב הכי אידיאלי, כי יש לו פתרון, אבל יש פה הרבה מאוד אנשים שיש צווים להריסה והורסים להם את הבתים, אין להם לאיפה ללכת, הם הולכים בסוף לבאר שבע, לגור בתוך העיר באר שבע.

עוד עשר שנים, תרשמו בפתק לבן, העיר באר שבע תהיה עיר מעורבת, כי זה האילוץ, לא תהיה שום ברירה, אנשים צריכים קורת גג. בדואי שמתחתן לא יגור בתוך הבית של אבא שלו, הוא חייב דירה בנפרד, אין מצב שהוא גר עם ההורים. לא כמו אצלנו, אצלנו אתה יכול להתחתן ולישון במיטה בבית ההורים, אבל אצלם זה ממש תרבותי מאוד מאוד ברור ומובהק, הוא צריך לקבל את הבית שלו.

הסיפור הלאומני, 'שומר חומות', דור ב'. (הקרנת סרטון). תראו איזה מהומת אלוהים, זה מטורף מה שקרה פה. הורידו עמודי חשמל על הכבישים, הגיעו לרמות אלימות גם כלפי רכוש וגם כלפי אנשים בצורה מאוד קיצונית.

זה היה רק בדרכים?

רק בדרכים. אצלנו לא נתנו להיכנס לתוך הערים וגם את זה דיכאנו אחרי יומיים כי ביצענו מעל 500 מעצרים. תוך יומיים. הבאנו 130 או 140 כתבי אישום.

ברשותך, אדוני היושב ראש, יחידת יואב זה שובר השוויון. לולא הייתה יחידת יואב ב'שומר חומות' היינו מאבדים שליטה לחלוטין, ובנוסף, חשוב גם להדגיש, אדוני הממ"ז, שב'שומר חומות' נחסמו מתקנים אסטרטגיים של מדינת ישראל ודי לחכימא ברמיזה.

ניכנס לתשתיות. יש פה את סיפור התשתיות הלאומיות. (הקרנת סרטון). גניבת השנאים בדרום הפכה להיות תופעה ממש קשה וגורמת נזק אדיר. מורידים לעמוד את השנאי שלו, משביתים את רמת חובב, לצורך העניין. יש פה מפעלים ברמת חובב, כדי להביא אותם לייצר הם צריכים יומיים להניע את המערכים. ברגע שניתקת לו השבתת לו את המערכות וההפסדים הם הפסדים בהיקפים מאוד גדולים, כשכל הרווח הוא 2,000 שקל על הנחושת. אתה מסתכל על הפרופורציה של הנזק מול ה - - -

זה נלקח בשביל הנחושת, או זה נלקח בשביל להחזיר את זה תמורת פרוטקשן?

לא, זה הנחושת. יש מצבים שלפעמים גורמים נזק כדי שתהיה סיבה לסחוט.

כמו מחשבים, הפעלת צמ"א וכאלה.

אבל פה השנאים, יש בהם כנראה נחושת בכמות יחסית גדולה אז הם רוצים את ה-2,000 או 3,000 שקלים. אגב, הם מורידים את זה בצורה מקצועית, תוך דקות שנאי יורד. כשאני מזמין את חברת החשמל כי אין לי חשמל יומיים לוקח להם שלושה שבועות לתקן את זה. הם בשניות מפרקים לך את העמוד, לא יודע איך הם עושים את זה, אבל הנה, עובדות.

שימו לב, אין לנו רק את המגזר, יש לנו במרחב לכיש גם פשיעה מאורגנת וחמורה של ארגוני הפשיעה. אגב, מי שגר בצד הצפוני של המחוז מבין ומרגיש את זה. ניכנס לראות את ההתנהלות שם, התנהלות שצריך להשקיע בה הרבה מאוד משאבים, הרבה מאוד כוחות.

(הקרנת סרטון). זה מעצר של בחור של קבוצת פשיעה ממשפחת טנסקי, הבחור נכלא לכמעט חמש שנים, אבל עדיין הארגון שלו פעיל כי יש לו את היכולת הכלכלית והוא מניע אנשים מבית הסוהר והם עושים בעבורו כמעט כל דבר. זה האח הדומיננטי ויש עוד אחד.

הפשיעה החמורה, בתוך ארגוני הפשיעה האלה יש באמתחתם היקפים אסטרונומיים של תקציבים וכסף, של מיליארדים. פעם התל"ג הגדיר את ההון השחור ב-14% מהתל"ג. יוסי, אתה זוכר כמה? משהו כזה. היקף מאוד מאוד גדול. אגב, אם הכסף השחור הזה היה הופך להיות כסף מולבן על ידי המדינה כנראה חלק ניכר מהבעיות, בוודאי גם של המשטרה, היו נפתרות, סכומי כסף מטורפים. אבל זו מציאות שקיימת כמעט בכל מדינות העולם, החוכמה היא לצמצם את זה לממדים שהם ממדים נשלטים ונסבלים, לא להיקפים שנמצאים בהם היום.

אני רוצה להגיד לכם שאין פה ארגון פשיעה שלא היה בכלא לאורך שנים, אבל ימי הכלא גם נגמרים ואז הם יוצאים החוצה, הם יוצאים החוצה הרבה יותר מסוכנים כי הם רוצים להחזיר את השליטה והם משתמשים בכוח הזרוע והורגים אנשים. כל הדבר הזה מאלץ אותנו ממש להיות באינדקס מאוד מאוד ברור איפה כל האנשים המסוכנים, באיזה נקודה הם נמצאים, כדי שהם לא יעשו מעשה קיצוני ואם הם הולכים לעשות כזה אז בדקה ה-90 עוצרים אותו כדי שגם נאסוף ראיות.

נדבר קצת על הבנייה. בשנת 2010, תראו את התמונה הזאת, זאת תמונת ראי לתמונה של 2021, אבל מה שקרה, התכסית השתנתה כי בנו עוד יותר בתים. הבנייה הזאת קיימת משום שאין פתרון של הסדרה. אם היה פתרון של הסדרה וכל צאצא שמתחתן ורוצה לחפש מקום לבנות את ביתו היה יכול לקבל את זה בצורה מסודרת, אין דבר כזה, אין לו פתרון, אז הוא בונה ליד אבא שלו כי זאת התרבות, ככה הם ממשיכים לבנות.

אין דירה ברהט שהוא יכול לשכור?

תנסה להביא מישהו ממשפחה שהיא לא שייכת לשכונה הזאת, הם יהרגו אותו תוך דקה. יש פה דינמיקה של תרבות. כדי להבין את התרבות צריך לעשות את ההסדרה בצורה נכונה וחכמה. אגב, יש פתרון, אפשר לתת לכל משפחה – אי אפשר להגיד להם שהם יהיו כמו ישראלים, זה לא עובד, אנחנו נגיד להם, זה לא יעזור, אבל אם תיקחו את הקבוצות האתניות, שהן קבוצות משפחתיות מסוימות ותיתנו לכל אחד את החלק שלו, כמובן יש עדיין משפחות שיכולות להתגורר ביחד כי יש ביניהם קשרי משפחה, אפשר להסדיר את זה, זה רק עניין של חשיבה ותכנון ואפשר להביא את הפתרון הזה למקום טוב.

תדעו לכם, לעולם, אזרח מדינת ישראל, זה לא מספיק שיש לו תעודת זהות כחולה עם מספר תעודת זהות, זה לא מספיק. אזרח במדינת ישראל צריך להיות אזרח שיש לו תעודת זהות, יש לו מקום מגורים קבוע וידוע והוא משלם מסגרת מיסים קבועה, ארנונה, מים, חשמל. אני קורא לזה מיסים, אמנם זה לא מיסים, אבל זה מיסי צריכה שאתה חייב לשלם, למה? כי יש לו מסגרת שמחייבת אותו להתיישר על פי אמות מידה מקומיות. אבל כשיש בן אדם שגר בפזורה, לא משלם, לא ארנונה, לא מים, לא חשמל, כי הוא לא מקבל שירותים כאלה אז הוא כמובן גם לא משלם, אין לו מסגרת והמסגרת הזאת באיזה שהוא מקום, בסטייט אוף מיינד שלו, מבלבלת אותו בהתנהלות שלו היום יומית והופכת אותו להיות אדם אחר, שונה, שבעינינו זה נראה מוזר וקשה. ויש לנו הרבה כאלה, מעל 100,000 שעדיין גרים בפזורה, שזה משהו שצריך לתקן כמה שיותר מהר.

מה הם האתגרים שנוצרים לנו כתוצאה מכל מה שאמרתי? אז יש לנו את הנושא של הבריונות בערים ובצירים הבין-עירוניים שאנחנו מטפלים בהם ממש בסדר עדיפות, יש בעיה של ביטחון אישי בערים ובצירים, ועדיין אנחנו מתקדמים קדימה עם הרבה מאוד שינויים שעשינו, כמו הקמת יחידת האופנועים ורקיע, שנותן לנו חוזי מלמעלה ואנחנו מנהלים אחריהם מרדפים.

מה מצב פריסת המצלמות?

נכון לעכשיו פרסנו מצלמות בכל נקודות החיכוך הקבועות שיש לנו במגזר שהן תולדה של 'שומר חומות', הסיפור של רצח אבו חדייר, ההוא בירושלים ששרפו אותו, גם פה היו מהומות, וגם 94', כל מיני אירועים שהיו פה, אירועים מכוננים, שעל בסיסם קבענו איפה המקומות שבעצם עתיד או צפוי להיות שם איזה שהוא אירוע אלים. על זה יש מצלמות. מעל זה יש לנו את הרחפנים שיודעים להסתובב על כל הציר הזה של אזור הנגב, כי מדובר במאות קילומטרים, שהם מופעלים באופן אוטונומי.

באופן רנדומלי גם בטח.

לא רק רנדומלי, הוא יכול להיות רנדומלי ויכול להיות גם מתוכנן. בסופו של דבר אנחנו קובעים לכל רחפן את הפוליגון שלו, יש לו עשרה סימנים מזהים שיש בעיה. הוא מאתר את הסימן שיש בו בעיה, נעצר מעליו, מתעד, צוות תגובה עם זוג אופנועים אמור להגיב ולתת פתרון. זה כדי להשתלט על תא השטח הגדול הזה.

בנוסף לזה אנחנו כרגע מפתחים יכולת של ניידת אווירית, שזה ניידת עם מסוק שתפעיל שני רוכבי אופנועים על גבי אופנוע כדי שתגמא מאות קילומטרים, כי השטחים פה ענקיים, היא תוכל להגיע באפס זמן כדי שנתחיל להיות אפקטיביים. אני תמיד מגיע אחרי האירוע, כי רק הנסיעה שלי זה שעה וחצי, לכן המסוק אמור להביא אותו לנ"צ הרלוונטי יחד עם האופנועים, יחד עם הלוחמים, פורק אותו, מסיים את האירוע ומחזיר אותו.

זה משהו שהוא כרגע בשלבי פיתוח מתקדמים, זה יהפוך את העניין הזה להרבה יותר טוב. גם לגבי נעדרים שנעדרים במדבר הגדול הזה, שיכולים לתת לי את הנקודה שלהם, כי הם מחזיקים פלאפון, אני יודע להגיע אליהם בדקות. אם אני צריך לבוא אליהם עם רכב אני יכול להגיע מאוחר מדי.

נכון. גם השטח שלך הוא הכי גדול מבין כל המחוזות.

הוא הכי ענק, הוא 67% משטח המדינה. הסיפור של הפשיעה החקלאית, שזו בעיה בפני עצמה, זו בעיה קשה מאוד. לטובת העניין הזה יש לנו את מג"ב, אבל זה לא מספיק, גם שם צריך לעשות לא מעט פעולות כדי לשנות את הגישה ולראות איך מגנים על היישובים עצמם.

יש את הנושא של סחיטות באיומים. יש פתרונות לסחיטות באיומים. אנחנו מנסים להוביל מהלכים מאוד מאוד גדולים לשכנע את הציבור שנסחט, או שהוא פוטנציאל לסחיטה, פעם אחת שלא יאפשרו את הסחיטה הזאת ופעם שנייה שייפנו אלינו. עד היום כל מי שפנה אלינו פתרנו לו את הבעיה. לא רק שפתרנו לו את הבעיה, גם לא איימו עליו אחר כך.

הבעיה זה שרובם לא מדווחים. הם מעדיפים לשלם ושיהיה להם שקט.

זו הבעיה. הבעיה היא שכרגע צריך להגביר להם את תחושת הביטחון האישי שלהם, ברגע שהביטחון האישי ישתנה הם יבואו ויגישו תלונות. הסיפור הוא לא תופעה קשה, היא תופעה קשה כי היא מתחת לפני השטח ואנשים לא מדווחים. אני ביקשתי ברמה הכי ברורה והצהרתי קבל עם ועולם אל תשלמו סד"ח, תבואו תתלוננו, אנחנו נגן עליכם. אני לא רואה שהקריאה הזאת מקבלת איזה שהוא מענה טוב, אני לא רואה את השינוי, אבל אני חושב שזה משהו הרבה יותר בסיסי שצריך ממש לכתת רגליים, ללכת מעסק לעסק, זה מה שאנחנו עושים עכשיו.

יש כאן את היל"ק שעושים את זה?

כן, יש לנו את הזרוע החדשה. אבל לא רק זה, אנחנו גם עברנו עסק עסק ואנחנו ממפים את כל אלה שפנו אליהם ואנחנו מנסים לעבוד על אותם אנשים שמשלמים כדי שלא ישלמו ונוכל כמובן לשנות את זה. אני חושב שזו לא גזרה משמים. אתם יודעים, במעמד הר סיני קיבלנו עשרה איסורים, תיגשו לחוק העונשין, יש 700 איסורים. מי העלה את זה מעשר ל-700?

השבוע בעל עסק פה בבאר שבע התלונן על סד"ח, תוך ארבעה ימים מעצרים בלב באר שבע. כך שמי שמתלונן מקבל מענה.

מה עשה המעבר או הכניסה של יחידת יואב פה לאזור התעשייה של עמק שרה?

יחידת יואב, במיקום שלה כאן היא נותנת לא מעט הרתעה כי היא נעה בתוך הסביבה הזאת. למרות שהתפקיד הוא לא עמק שרה, אבל היא נעה בתוך המקום הזה. איפה שיש גמישות משטרתית שנעה ומסתובבת בתוך המתחם לרוב יש שם פחות פשיעה. אגב זה בדוק סטטיסטית, לא רק אצלנו, בכל מקום, גם בעולם. הבעיה המרכזית שלנו, כדי לטפל בבעיה שלנו כבעיה בסיסית אנחנו צריכים את התלונות של האנשים, כי ללא תלונות של האנשים, גם אם אני יודע שהם נסחטים אין לי יכולת לעשות עם זה משהו, אני לא יכול לבוא עם זה, לא לפרקליטות ולא לבית המשפט, המודיעין זה לא מספיק.

אנחנו בעיקרון משטרה. זה נכון, יש לנו לא מעט סמכויות, אבל סיפור השותפויות זה מרכיב שמכפיל ומרביע את היכולות של כולנו. אנחנו בפיקוד דרום היום עם טולדנו, אלוף הפיקוד, עושים עבודה משותפת, כמעט שאין לנו שום טשטוש. יש לו חפ"ק שיושב אצלי במטה במשטרת ישראל. מה היתרון של החפ"ק הזה? היתרון של החפ"ק הוא מחפ"ק את שני הגבולות שלנו, הטליה שזה הצד הירדני, ופילדלפי, שזה הצד המצרי, ובהקשר הזה הם מפעילים ונותנים שירותים, גם למג"ן, גם לחטיבת פארן וגם לחטיבת יואב. אני יודע כל דבר שמתקרב לגבול ואנחנו מגיבים בצורה מאוד מאוד ממוקדת.

ירידת ההברחות בציר פילדלפי ירדה בכמעט 80%, כמעט שאין חדירות. בציר הטליה שהוא ציר שאין בו מכשול יש עדיין כל מיני חדירות, אבל ברוב המקרים אנחנו תופסים שם המון המון, תפסנו לאחרונה 63 כלי נשק שהוברחו, אני לא רוצה לדבר על הדיפלומט הזה שהבריח 300 כלים, סמים והרבה הרבה מאוד דברים.

מסתננים אין כבר?

יש הרבה. כל עובד זר שעוזב את תל אביב אחרי שנות השירות שלו, אחרי חמש שנים או שלוש שנים, הוא חוזר למדינת האם ואחרי יממה הוא עושה לך את ציר החית, הוא עובר והמעסיק שלו מחכה לו בכביש 90, אוסף אותו ומחזיר אותו חזרה למדינה.

אבל הגדר?

אין גדר. ואם יש שיטפון אתה יכול בשנייה לעבור. הכול פרוץ. הצבא כרגע מנסה ליצור דינמיקה שונה למכשול טכנולוגי מסוים בנקודות מסוימות. זה לא מכסה את הכול, אבל הם עושים הרבה כדי לנסות לשפר את זה. אני מאמין שבסוף המדינה תידרש לתת פתרון לגבול הזה, כמו שנתנו פתרון לפילדלפי. הוא לא חייב להיות פיזי בסדר גודל כזה, אבל הוא צריך לתת כיסוי.

הוא צריך להיות טכנולוגי, הוא לא יהיה בטון.

טכנולוגי, אבל שייתן כיסוי באופן מלא, כל דבר שנכנס פנימה. אי אפשר, אנחנו מדינה ריבונית, לא יכול להיות שיש לנו – אגב, אנחנו כולנו מתייחסים לשער של מדינת ישראל כאילו שזה היה נתב"ג, אנחנו אוהבים ללכת לשער כי המטוס עומד להמריא.

ומה הכמויות של המסתננים? אותן כמויות כמו שהיה בעבר ממצרים?

לדעתי יותר.

אנחנו עושים עבודה על זה במל"ל, זו כמות שהולכת וגדלה. נתפסו רק בשנה האחרונה מעל 300 איש במקרה בתוך מדינת ישראל. הבעיה הגדולה זה לא המחסום, הבעיה הגדולה היא המדיניות. כי אם היום מגיעים ואומרים לך בכניסה לישראל כשתופסים אותם: למה באתם? יש לי פה בן דוד שקרא לי לבוא והגיעה משפחה עם שלושה ילדים, אבא, אישה ושלושה ילדים, מסודן, יש להם פה משפחה שמזמנת אותם וכשאתה רוצה להחזיר אותם אתה מקבל כל מיני עתירות של כל מיני ארגונים כאלה ואחרים שיש מסוכנות להחזיר לירדן כי ירדן תחזיר אותם לסודן כאשר כל העולם מחזיר לסודן.

אז אני מעדכן אתכם, כיושב ראש הוועדה המיוחדת לעובדים זרים, שהסקירות שאני מקבל כולל אתמול בערב שונות 180 מעלות. הוסבר לי שמאז שמצרים חזרה לפזר את מי שמגיע אליה בארצות אירופה, כי הם מקבלים על זה כסף, אז יש להם פחות עניין להגיע לכאן ולכן יש חדירה מאוד מאוד מועטה של מסתננים לארץ.

רביבו, הם לא באים דרך גבול מצרים, הם לא יכולים לעבור. הם לא יכולים לעבור דרך פילדלפי בשום פנים ואופן, אלא אם כן הם עושים את זה ברמה כזאת של מעבר מהיר. אגב, המערכות שלנו יודעות לזהות אותם עוד הרבה לפני שהם מגיעים לגדר. זה לא משהו שפתאום הוא בא לך לגדר, וואו, מצאתי איזה מישהו ליד הגדר.

בשטח מפורז?

ברור, הם בשטחים הרבה יותר עמוקים. הם לא מתקרבים בכלל.

הצבא שולט מציר פילדלפי לתוך סיני לטווחים מאוד ארוכים עם אמצעים אלקטרוניים שאומרים לך מראש מי מגיע.

בסדר, דיברו איתך על אלה שמגיעים דרך מצרים, השאלה אלה שמגיעים דרך ירדן.

הטליה שבגבול ירדן, גבול ירדן לא דומה למה שקרה במצרים בשנים שחדרו בהמוניהם, ממש לא. רוב המסתננים שמגיעים הם כאלה ששירתו את המדינה פה כעובדים זרים, סיימו את תקופת השירות והולכים בציר החית וחוזרים חזרה באופן לא לגאלי. הכול מתוכנן ומתוזמן כי מי שממתין לו בכביש 90 לאסוף אותו זה אותו מעסיק. צריך להעניש את המעסיקים, לא צריך להעניש רק את המסכנים האלה שבאים לפה.

מאה אחוז אתה צודק.

אבל בתקופה האחרונה גם יש עלייה בנושא הברחות האמל"ח וסמים באזור פארן.

הכול, ברגע שאתה רואה פרצה הכול עובר דרכה. ברגע שהפרצה נוצרת הכול עובר. שלא נתבלבל כולנו, יש כנראה אינטרס מובהק למדינות מסוימות שלא כל כך מחבבות אותנו שיהיו פה הרבה כלי נשק. באופן כללי, ברמה הכללית. בסוף המשטרה לא יכולה לעבוד ללא שיתוף פעולה עם הרשויות. אין שום מצב, אנחנו בקשר ושיתופי פעולה מצוינים עם פיקוד דרום, יש לנו המון המון שיתופי פעולה.

אומרים שום דבר לא אישי, הכול פרסונלי, ככה זה עובד. הכול פרסונלי, שיתופי פעולה מצוינים עם פרקליטות המדינה, יש לנו שיתופי פעולה עם בתי משפט בהיבט הטכני, לא בהיבט השיפוטי הקלאסי, כי יש הפרדת רשויות. שיתופי הפעולה עם רשויות נוספות, תעסוקה, חינוך, רווחה וכל השאר - - -

אני מבקש שתתמקד רגע בשיתוף הפעולה עם השב"כ שאני רואה שרשום.

השב"כ עשה שינוי צורה. פעם האזור שלנו היה שייך ל-890, היום זה עבר ל-190. 190, כמו שאתם מבינים, זה אגף שנקרא מדינת ישראל, מרמת הגולן עד אילת. לשיטתי, אבל אני לא מנהל את השב"כ - - -

ש-90% ממנו זה הגבול הירדני.

כן, אבל זה גם לא רלוונטי, אין שום גוף שיכול לנהל מדינה שלמה בהקשרים מהסוג הזה, היא חייבת להיות ממוקדת בפוליגון קטן. יש מושג שנקרא בארגונים, יתרון הקוטן. ככל שהארגון יותר קטן הוא הרבה יותר אפקטיבי. אגב, אני יכול להוכיח את זה על תחנות המשטרה שלי, ככל שהתחנה היא יותר קטנה היא הרבה יותר אפקטיבית, ולא במספרים קטנים, היא by far יותר אפקטיבית.

היכולת שלהם לבלוע את כל מה שקורה כאן זה מאוד תלוי בתקופה. אם התקופה הבוערת תהיה ערביי הצפון ערביי הנגב, לצערי, לא יקבלו את כל הקשב הרצוי והנדרש. ב-890 היה להם את עזה ואת הנגב ואין שום קשר למה שיקרה בצפון או בירושלים או ביהודה ושומרון והם יהיו קשובים לכאן. בסוף הדברים האלה מקבלים תצורה שונה לגמרי כי את התמונה הכוללת שאתה מקבל אתה מקבל תמונה תקפה שאתה יכול לעשות איתה משהו מבצעי. אם אתה עובד עם משהו גדול זה קשה מאוד. בסוף יש לא מעט עבירות שהן עבירות לאומניות שהן באות לידי ביטוי בצורה מאוד מאוד קשה וקיצונית ואנחנו לפעמים מתייחסים אליה בשלוות נפש, אבל זה ממש ממש חמור וצריך לטפל בהם.

אמרתי, אותן קבוצות קטנות, הן לא משקפות את כל המגזר, המגזר ברובו הוא מגזר חיובי ואני חושב שאפשר לעשות איתו דברים נפלאים ולחבר אותו יותר בזה שהוא יקבל את המשאבים ואת תיקון העוולות שעשו הרבה שנים אחורה. אפשר לסדר את זה ולחבר את זה.

משרד החינוך לדוגמה. למה משרד החינוך מלמד את תלמידי המגזר עברית בכיתה ג', למה לא מכיתה א'? הבוגר מהמגזר הבדואי הגיע לגיל 18 ורוצה ללכת לעבוד, איפה הוא אמור להסתדר? הוא צריך להסתדר בעברית. הוא לומד אנגלית מכיתה א', עם מי הוא ידבר אנגלית, עם ביטוח לאומי? זה לא ייתן לו שום דבר. בסוף הוא צריך לדעת להתמודד.

אנחנו מנסים לגייס שוטרים מהמגזר, הם לא עוברים את הבחינות שלנו, כי יש להם בהבנה של הנקרא בעיה בסיסית כי הם לומדים בגיל מאוחר כיתה א'. אז מה אנחנו עושים? אנחנו לוקחים אותם לשנה מכינה. שנה הם מקבלים משכורת ומכינים אותם ומביאים אותם לישורת שהם יוכלו להתגייס, כי אנחנו חייבים שוטרים בדואים מתוך האוכלוסייה, שמכירים את המגזר, יודעים לטפל במגזר, המגזר נשמע להם. גם המגזר מבין שאנחנו בעבורם, אנחנו לא נגדם, אנחנו באים לשרת אותם, אנחנו לא נגדם. בסוף, אגב, כל מה שאמרתי כרגע מי שבעיקר סובל זה המגזר.

שוטר מהמגזר ישרת במגזר גם?

כן.

אבל לא באותו יישוב.

אבל יש פעמים שדווקא באותו יישוב הוא פותר סכסוכים, הוא פותר קטטות של מאות אנשים.

כשהיית יושב עם בכירי המשטרה בחדרים סגורים על מורכבות ונאמנויות של מישהו מהמגזר ביחס למגזר שלו זה מאוד מורכב. כשמגיעים לתיקים הוא מקבל טלפון ו - - -

כן, אבל זה לא חד חד ערכי.

זה מאוד מורכב.

אבל כשיש לנו שוטר קהילתי וכמי שמיישב סכסוכים, ידוע שהמשטרה מאוד מפקחת ומברכת על יישוב סכסוכים לטוב ולרע, אז זה דבר שכן יכול לסייע.

אבל אם הוא בימ"ר זה מורכב.

לא, הוא לא יהיה בימ"ר. בתפקידים ספציפיים כן, אבל הוא לא יהיה בימ"ר הרגיל, אבל הוא בעיקר בעיקר יהיה כזה שמכיר את הקשיים ואת הצרכים של האוכלוסייה. אגב, שוטרים שלנו מאוד רוצים לשרת את האוכלוסייה, לפעמים הם לא מבינים שהם לא משרתים, הם פוגעים. למשל לדוגמה כל מה שקשור לכבוד המשפחה, אף בדואי לא ייכנס לבית, לחדר, שבעיניו שם יש בעיה, הוא יפתח את הדלת וייכנס. לא, הוא יבקש רשות וראש המשפחה יתלווה אליו, שהנשים יהיו בצד. כל מיני כללים שהם כללים ברורים שהבדואי מכיר והיהודי לא מכיר, כי הוא מגיע מעולם תוכן אחר לגמרי.

זה לגבי הרשויות, שאמרתי ששיתופי הפעולה זה קריטי. אגב, אני בגישה שאתם צריכים לנסות לתת לה תוקף, במדינת ישראל אין לאף ארגון ממסדי שום אפשרות לבחור אם הוא עוזר או משתף פעולה או מסייע, אנחנו ניזונים כולנו מאותה קופת מדינה וכולם חייבים לסייע אחד לשני. בסוף אף אחד לא יכול להגיד: לא, זה לא שלי, זה שלך, תשבור את הראש. הכול שלנו, אנחנו גוף שהוא מורכב מחלקים שאמור לשרת את הציבור וככזה אפשר לעשות את הדברים בצורה הרבה יותר טובה.

זה משולש האכיפה כשבראש המשולש אנחנו תמיד אומרים שאנחנו בראש המשולש, כי לנו יש סמכויות אכיפה. בית המשפט ופרקליטות הם פועל יוצא ומשלים את הפעולות שלנו וכל הרשויות שנמצאות בתוך המשולש אלה רשויות שהן חייבות לעבוד בשיתוף עם המשטרה. המשטרה חייבת להתלוות אליהם כי בתוך המגזר הם לא יכולים לעבוד לבד, כי אז תוקפים אותם ולא כל כך מבינים אותם ויש פה חיבורים של דברים מאוד מאוד משמעותיים.

כשאנחנו מדברים על משילות זה כל המכלול. תמיד אנשים נוטים להגיד שהמשטרה זה משילות, זה ממש לא, אנחנו בקצה של המשילות, אבל כל השאר ביחד עושים משילות. אני לפעמים מתעסק עם תרבות הפנאי במגזר. יש אירועים שזורקים אבנים על אוטובוס 'גלים' ברהט, אנחנו בודקים למה זורקים אבנים על האוטובוס ברהט, זה דבר מאוד פשוט, הם משחקים כדורגל על הכביש כי אין להם מגרשים וכשבא אוטובוס 'גלים' הם צריכים להזיז את השערים, זה כולה שתי אבנים, זה מפריע להם במשחק אז הם זורקים עליו אבנים.

אז מה הבעיה לתת להם מגרש? מה הבעיה להקים להם מתנ"ס? תעסיקו אותם בכל מיני עיסוקים שיהיה להם תוכן. אגב, זה גם חינוכי, אפשר לתת להם ערכים, אפשר לעשות שם המון המון דברים.

שדה התעופה הבא של מדינת ישראל חייב לקום בנבטים. קרוב ל-25,000 מקומות תעסוקה שבוודאות ירחיקו את האנשים מהרחוב. אז, חברים, אני מבקש מכל מי שנמצא כאן לשמש שגריר, שדה התעופה הבא של ישראל, נבטים בלבד, שום דבר אחר.

השקף הבא, אלה הפערים המרכזיים שאנחנו מדברים עליהם. הסדרת הקרקעות זה הבסיס. כל מה שקשור לשירותי הרווחה, זה קטסטרופה מה שקורה פה וחייבים לשפר את הרווחה. במקומות שיש בהם קשיים רווחתיים גדולים בגלל שהמגזר בנוי בדרך הזאת, היא לא צריכה לקבל תקן כמו שמקבלים בתל אביב, היא צריכה לקבל כפול ארבע.

יש פה מישהו מהרווחה? אני אתן לכם דוגמה. אישה מוכה שמגיעה סוף סוף להתלונן במשטרה, צביקה, היא סוף סוף אזרה אומץ באמת לבוא להתלונן נגד בעלה, זה לא דבר מובן מאליו, זה לא תושבת תל אביב, היא יודעת שהיא לא חוזרת הביתה. אני לא רוצה להגיד לכם מה עובר לאישה בראש, אני גם לא רוצה לספר לכם איך האישה באזור ערד שם נרצחה, אני לא רוצה להכניס אתכם פה קצת לאפיזודה מפחידה ואפילו קיצונית, אבל הן מגיעות כשהן מקבלות מה שנקרא מצב בלתי אפשרי. לאישה הזאת יש עשרה ילדים, כולם קטנים, היא מגיעה אלינו, אני יכול לחקור, אני פותח תיק, אני עושה הכול מבחינה משטרתית, אבל מה אני עושה איתה אחר כך? אם אני מחזיר אותה הביתה יהרגו אותה.

מרכז סיוע, מקלט.

איזה מקלט? אין לה דרך חזרה. אתה לא יכול להכניס אישה בדואית למקלט, היא לא תחזור הביתה.

איפה גורמי הרווחה?

אין, הם אומרים לך שאין פתרון.

אני לא מקבל את זה.

אז אני גם לא מקבל את זה. אני חושב שסוף סוף הגיע הזמן לבנות מקלט בתוך המגזר הבדואי, שייבנה מקלט על פי אמות מידה תרבותיות של המגזר, שבסוף הבעל יוכל להחזיר אותה הביתה. משהו שכן מקובל.

אני אתקן לך את זה, בגלל העבודה שלי במקלטים. קודם כל גם אם יהיה מקלט ייחודי לנשים מהמגזר, שזה מה שצריך, המקום האחרון שהוא יהיה זה בפזורה. גם מקלט היום שקולט - - -

לא אמרתי בפזורה, שיהיה במקום שיכובד.

תאמין לי, כל מה שהוא אומר אני שומעת כבר די הרבה זמן. המקלט הוא, נכון, מיוחד לנשים בדואיות וצריך להתנהל אחרת, אגב אנחנו עושים את זה למגזר החרדי וזה עובד נהדר אצל נשים שיוצאות מהמגזר החרדי, הן לא משתלבות בציבור הכללי כי יש להן מאפיינים מאוד ייחודיים, מה שכן, הוא יהיה רחוק, מרוחק מאוד פיזית, ודבר שני, צריך לזכור שהנשים המאוימות במגזר הן מאוימות במגזר בדרגה 6, יש להן היום פתרונות אחרים, לא מספיקים, אבל אני מסכימה איתך לגמרי, היא לא כמו אישה מאוימת במגזר היהודי.

לי חשוב שהיא תוכל לחזור חזרה לחיק המשפחה, כי אי אפשר להפריד אישה מסכנה, שגם מקבלת מכות רצח וגם להפריד אותה מהילדים שלה ולהפוך אותה להיות אנונימית.

אבל אפשר, כמו שבונים תכנית להגנת עדים ניתן לבנות תכנית שבאמצעותה מוציאים את האישה עם הילדים שלה.

אני אוכל לדבר איתך על זה אחר כך?

כן.

אל תפתח את זה עכשיו.

יש אחוז נמוך מאוד.

המדווח. מה עם המושתק? מה עם המבוהל?

המדווח נמוך.

סליחה רגע, מפקד המחוז, זו בדיוק המטרה שלנו כאן לרשום את הדברים האלה, יש דברים שאפשר לשאול את מפקד המחוז ויש דברים שאנחנו רושמים לעצמנו. אני רשמתי לעצמי לחזור חזרה ולראות במשרד הרווחה את הנקודות האלה, זה לא מפקד המחוז. בואו נתמקד במה שצריך ונרוויח את מה שאפשר.

וצריך לזכור שכל ואקום שקיים אני צריך לטפל בו, לצערי, כי הוא ואקום. אין הרבה משפחות של נשים שמתלוננות, יש עוד נשים, אני לא יודע כמה הן, שהן חוטפות מכות והן לא מתלוננות. זה נתון שהוא מתחת לשטח, אני לא יודע להגיד מהו.

גם אצלנו זה ככה.

כן, גם אצל היהודים. מסתבר שיש אנשים עם סף ספיגה קצר, הידיים מתחילות לפעול באופן לא נורמטיבי ואז הם הופכים להיות אנשים אלימים.

אבל בוא נמשיך הלאה, כל מה שקשור לרווחה. דיברנו על תעסוקה. זה תהליך קריטי בהסדרה ואני חושב שאחד המרכיבים החשובים זה בתעסוקה. כל אזור התעשייה שיקימו ביישובים שמתוכננים של נגב גליל הם חייבים להיות כאלה שיקלטו הרבה מאוד עובדים מתוך המגזר כדי להוריד את האבטלה, כמו ברהט. ברהט היום זה דבר מדהים כמה שהדבר הזה עושה דברים מדהימים ולהכניס פרויקטים כלכליים של המגזר הבדואי כלפי חוץ. יש פה גוף בגב ים שנותן שירותים של הייטק, שירז. לכל מיני מוסדות, שכחתי את השם שלו, שכולו בנוי מעובדים מהמגזר הבדואי.

אתם תגיעו למקום הזה, אתם תראו שכל אלה שרואים שחורות ולא רואים פתרונות, תראו את הדבר הזה זה נותן המון תקוות. צריך לקחת ולפתח את הדבר הזה בצורה משמעותית. דבר מדהים, פרויקט שכמוהו אפשר לעשות עוד כמה עשרות וזה ישלב אותם טוב מאוד באוכלוסייה ומי שבעיקר ייהנה מזה זה שאר האוכלוסייה שסובלת היום דווקא בגלל הבעיות.

חינוך ותרבות ופנאי, אני לא ארחיב את הדיבור. אמרתי, חייבים שיהיה להם תרבות פנאי, לכל החבר'ה הצעירים. הם גומרים את הלימודים והם משוטטים ברחובות והם עושים צרות צרורות שאפילו ההורים שלהם לא יודעים. מתי ההורים שלהם יודעים? כשזה מתנפץ לבעיה קשה שהמשטרה פונה אליהם. זה משהו שצריך לעשות.

פשיעה חמורה. זה תשאירו לנו, אנחנו נטפל בה. סכסוכים בין משפחות, אנחנו נטפל בזה יחד עם גישור ופישור ותוך הבנה תרבותית של העניין. הפס"ד לאומני, דיברנו על זה, דור ב'. אם נוכל לקדם את העניין הזה בהקשר של המחלק הפוליגמי יחד עם הפרקליטות ובתי המשפט הבעיה תיפתר, היא לא גזרה משמים. זה רק עניין פשוט לשים את הסטטוסקופ במקום הנכון כדי לשמוע את הבעיה.

לאומנות, לצערי קיימת. לא בכמויות גדולות, אנחנו יודעים למקד אותם בנקודות מסוימות ואנחנו מטפלים בהם. ותשתיות מדינה, שלרוב קשה מאוד לבנות תשתיות כי הן עוברות על קרקעות שיש לגביהן תביעות בעלות וסכסוכים ועניינים וסיפורים, צריך לעשות את זה בשום שכל ובחוכמה כדי לא לעכב פרויקטים שהם פרויקטים לאומיים משמעותיים.

איפה זה מתפוצץ לנו? אני אמרתי את זה תוך כדי, זה מתפוצץ לנו בעיר באר שבע. בעיר באר שבע רשומים 230,000 תושבים, אתם יודעים כמה הם ביוממות? הם חצי מיליון, כי כל שירותי הממסד, גם למגזר הבדואי וגם לתושבים של דימונה, נתיבות, אופקים, קרית גת והשאר הם בתוך העיר באר שבע. היא עיר מטרופולין, עיר כרך, שלא מתייחסים אליה ככה. יש ראש עיר מאוד אמביציוזי, הוא מסתכל ברמה כזאת שעוד מעט הוא מחבר את דימונה לבאר שבע, את נתיבות לבאר שבע, המדינה תהיה באר שבע כנראה. אגב, מרכז הארץ זה באר שבע. קחו את המפה, תחתכו אותה לשתיים, באר שבע במרכז.

חבל שדרכי הגישה אליה זה לא כמו למרכז הארץ.

נכון. אנחנו עוד מעט לא צריכים כביש, נבוא בצורה של מעופפים אז זה יהיה בסדר. אגב יש שיטה לעבור בפקס היום, רק דרך נייר.

זה מתפוצץ לנו בבאר שבע, כמו שאמרתי, זה מוריד את הביטחון האישי. הנרטיב התקשורתי לא מיטיב איתנו, הוא משמיץ את העיר הזאת בצורה בלתי פוסקת ולא בצדק, אבל זה ויכוח שאני כנראה לא אוכל לעמוד בו, והדבר האחרון זה המציאות המדווחת. יש פער גדול בין ההיסטריה, בין הדיווח, יש פער גדול מאוד ברמת הדיווח, אנחנו לא רואים פה איזה שהוא משהו כאוטי מטורף, אבל ברמה שהם מצהירים מעל גלי האתר, בתקשורת, כשמדביקים להם מיקרופון, הם אומרים: אוי ואבוי, שורקים לנשים שלנו, נוסעים במהירויות. אני מזמין את כולכם לבוא לבלות שבוע פה בבאר שבע ולראות שזה לא כצעקתה, למרות כל הבעיות שהזכרתי.

יש לי בן בירוחם, אתה נוסע בכבישים זה לא כמו שאתה נוסע באזור מזכרת בתיה.

כי אי אפשר לנסוע מהר.

לא, אתה רואה אנשים יוצאים, נכנסים, זה לא –

אנשים נכנסים מתוך השטחים הפזורים.

אנשים מחשבים איזה רכב לקנות לפי איזה רכב נגנב כי כל שבוע נגנב רכב.

משה, זה כל מיני תפיסות עולם שבאות מהאגדות. אני גם פעם חשבתי שדון קישוט זה דבר אמיתי, כשהבנתי איך הוא עושה את זה אז הבנתי שזה אגדה. לא משנה, בסוף בסוף זה לא כצעקתה, אני אומר לך את זה באחריות. הבעיות שדיברתי עליהן כרגע, אפשר לטפל בהן ולתקן אותן. איך שלא נסובב את זה, משה, אנחנו צריכים לגור עם המגזר הזה עוד מאות שנים ואני אומר לך שאפשר לעשות את זה באווירה של הביחד.

צריך לתת לו את כל השירותים ואת כל המשאבים ומצד שני אכיפה אכיפה אכיפה.

ברור, אבל אי אפשר אכיפה בלי, צריך אכיפה במקביל. אני נמצא פה במחוז הדרומי, יכולתי לפרוש ולטייל אולי קצת במזרח הרחוק, שם יותר מעניין, אבל אני החלטתי להמשיך לשרת עוד שנה-שנתיים בשירות כדי לנסות לממש תכניות שרק אני יודע אותן כי אני הייתי פה 30 ומשהו שנים בנגב, אני יודע מה קשה ומה צריך. יבוא מישהו אחר אחריי, רק כדי להבין את ההבנה הזאת הוא צריך שירות מלא.

אז בשביל המדינה, באמת מטעמי ציונות ולהתקדם קדימה אני מנסה להמחיש את מה אני חושב. יש תכנית מאוד מאוד סדורה. צביקה, אצלכם במשרד לבט"ל מכירים את זה, צריך רק לממש את זה. אגב אנחנו מימשנו כבר רבע מזה. אם אנחנו רוצים שבדרום יהיה פתרון, זה מה ששמעון פרס אמר כשהוא היה שר הנגב והגליל, הוא הקציב 1.7 מיליארד, אני לא יודע אם אתה זוכר את הסיפור של נגב-גליל, הוא נהיה נשיא, בא אחריו מישהו, הוא תקע לנו את זה. אז כל הסיפור הזה נדחה לעכשיו, אבל צריך לממש את זה, אנחנו נמצאים ממש בחלון זמנים קריטי. אם לא נעשה את זה היום כולנו נתחיל לאכול את הציפורניים, אם יישארו לנו.

מה אנחנו עושים? אני מדבר עכשיו על התכנית החדשה. המחוז הדרומי זה המפה של מדינת ישראל, החלק העליון זה אשדוד, תראו את ים המלח, התפר זה החלק החסר, עד אילת למטה. יש לנו במצב הקיים, ב-2022, קיבלנו 309 משרות, הקמנו זרוע בט"פ ברמת נגב של כמעט 100 איש ועוד 200 איש בנינו תחנת משטרה בשגב שלום שהיא כבר פעילה, היא עובדת. אתם תראו שפתאום שגב שלום הפכה להיות יישוב - - -

והיא הייתה אחת הבעייתיות.

היא הייתה אחת הבעיות הכי קשות, היום היא די מטופלת, מטופלת בתוך הבית, היא לא מתנפצת לך לעיר באר שבע.

התחנה הבאה שצריכה להיבנות, אם התקציב יאושר, הוא כבר אושר, נקווה שהתקציבים יבואו למקומות הנכונים, כי גם המשרד שלנו מכיר את התכניות האלה והמשרד בעדן. נקים את תל שבע, אחרי שהקמנו את תחנת תל שבע, נפצל את תחנת העיירות לשתי תחנות, תחנה בחורה ותחנה בלקייה, שהתחנות יהיו בתוך היישובים, שהן ישרתו את הציבור בתוך היישוב ולא ישרתו אותם בצומת שוקת.

כסייפה תישאר עדיין נקודת משטרה כי כסייפה מבחינת היישוב הוא הרבה יותר במבנה הומוגני, הוא פחות בעייתי, אבל גם שם תהיה תחנה בהמשך.

יש משמעות לנקודה? מה המשמעות של נקודה?

נקודה בהיקף שלה היא כמעט 60, תחנה זה 120.

היא אפקטיבית?

היא אפקטיבית כשמדובר באזור שתואם למבנה שלה, זה תלוי באוכלוסייה ובאתגרים שיש בה. לתל שבע היום נקודה לא מספיקה, היא קטנה מדי בשביל העומסים והנטל, אבל בעיקרון בגדול יקום מרחב חדש בדימונה שהוא חבל ארץ דרומי.

אבל הוא מפצל את העיירות.

זה תוספת. אגב, כל מה שאני אומר כרגע זה דבר שהוא מתוכנן, ישים.

כן, כבר הרבה זמן.

אני יודע שבהתחלה לקחו את זה כתכנית לאומית של המדינה, אני ביקשתי בישיבת הוועדה של נגב גליל, מביטון, אמרתי לביטון שגם הוא ישתלב בעניין הזה וינסה לדחוף לסיפור הזה כדי שזאת תהיה תכנית לאומית. חייבים לעשות את הפתרון הזה מהר ככל האפשר, שהבדואים יוכלו לעבוד בשקט והשאר יוכלו לחיות בשקט ושיפסיקו המריבות והתככים האלה שבסוף לא רק שיוצרים משהו כאוטי פיזי, אלא גם ברמה המנטלית נוצרת תחושה שיש פה שני מחנות. זה אסור שיקרה, חייבים להבין שכולנו נמצאים באותו תא שטח.

זה התחנות כפי שיתפרסו. תסתכלו מה הן תחנות המשטרה החדשות ומה הישנות. מרחב הנגב יתפצל לשניים ובאר שבע, בגלל העיר הגדולה, שטח גיאוגרפי, מטרופולין ענק, פי שניים מתל אביב, יהיו שתי תחנות משטרה, אחת בצפון, אחת בדרום, לתת לה נופך של כמו שהיא, מטרופולין, ושם יהיה כמובן שיטור מצוין.

כמה מרחבים יש לך היום?

יש לי שלושה מרחבים, לכיש, אילת ונגב. נגב כשלעצמו הוא עם 1,700 שוטרים, זה כמו מחוז, זה סדר גודל של ש"י, ויש לו עשר תחנות, זה לא הגיוני.

הוא צריך להתפצל לשני מרחבים.

חייב. לסיכום, השלם לא גדול מסך חלקיו. גודלו של המחוז הדרומי נכון להיום, ביחס לתקורות ולמשאבים, מחייב בשינוי גבולות מזרח ופריסה מחודשת של הסד"כ של המשטרה כמובן על כל השטח. השינוי כבר החל ויימשך, מילים בסוף יוצרות מציאות. כשאני מדבר על מילים זה להפעיל מהכוח אל הפועל את מה שאנחנו מנסים להוציא.

זה המחוז הדרומי, אני יכול לדבר עוד שעות על המחוז, אבל אני רק אומר משפט אחד קצר, אדוני היושב ראש, אנחנו נמצאים בעיתוי מאוד מאוד קריטי, אם לא עכשיו אימתי, ואני חושב שאם סוף סוף הממשלה הזאת גם תממש את כל השנים שלה באופן מלא כדי שתוכל לממש תכניות.

לא הייתי עפה על זה.

לא, כדי שנממש תכניות. אני לא נכנס לזה, אני - - -

הוא נתן הערכת מצב וזה מה שקורה, אתה צודק.

אני נכנס לרצון למימוש. אז אני אומר שסוף סוף אולי כדאי לממש תכנית.

תכניות אנחנו בעד.

צריך לממש אותה ולהוציא אותה אפילו אולי בקטע הפוליטי באופן כזה שיהיה מישהו שינהל את זה ויפקח על זה בצורה נכונה כדי שהדבר הזה יתממש. אם זה לא יתממש אנחנו נקצין את הפתרון והפתרון יהיה לפעמים במקומות מסוימים בלתי אפשרי אפילו, נגיע למצב שהוא בלתי אפשרי.

שאלות, אם יש, אני אשמח לענות.

אנחנו נפגשים פה פעם נוספת בסיכום, אז אני מציע למי שיש שאלות לדחות לסיכום. מי שרוצה שאלות לפני שאנחנו יוצאים לדרך, אז בבקשה, כל חבר כנסת שאלה אחת, כי מחכים לנו.

אני לא יודע אם אני אצליח להיות בסיכום. קודם כל תודה רבה, כל הכבוד, ברור לגמרי שיש פה אנרגיות שבעבר לפחות אני לא זוכר, יש פה התמקדות במשימה וכל הכבוד.

אני רוצה לומר שני דברים. אחת, אני חלוק עם הקונספט שהצגת בהקשר מסוים, אז חשוב לי לשים את זה פה על השולחן. אני מאוד בעד שילוב כמובן של האזרחים, של כל האזרחים, ודאי של האזרחים הערבים, ולכן כל מה שאמרת על מקלטים ועל מגרשים זה לא איזה מתנה, זאת חובה שלנו כמדינה לתת וצריכים לתת כל מה שקשור לזכויות היחיד והקהילות וכל זה. אבל עם זאת האמירה שאמרת כאילו אדם גר בפזורה, אני לא מדבר על בתים שנבנו לפני 25 שנה, זה אירוע אחר, צריך לטפל בו, הייתה ועדת גולדברג, יהיו ועדות אחרות, זה אירוע אחר, אבל בא עכשיו צעיר בדואי בפזורה, אתה אומר לי שאנחנו נבנה לו בית חדש כי הוא לא ישכור דירה ברהט? סליחה, אני גרתי בטורקיה, היה לי אי שם, אי, אני יכול לבוא למדינת ישראל עכשיו ולהגיד לה: זו התרבות שלי, אני גר רק באי לבד. היו לנו הרבה אוניות, למשפחה שלי, אז מה, אז המדינה תיתן לי בגלל שזו התרבות שלי? בחיים לא, לא יהיה.

לא יהיה, לא בהקשר הזה ולא בהקשר של זריקת אבנים. צריך לעשות להם מגרש כדורגל, ודאי שצריך מגרש כדורגל, אבל בשום אופן לא בגלל איזה שהן טענות תרבותיות. על הפוליגמיה אתה הרי לא אומר את זה, נכון? הוא אומר שהוא בעד שתי נשים, בעד עשר נשים, אנחנו לא אומרים את זה. הוא גם יכול לומר שהתרבות שלו זה רצח על כבוד המשפחה, אתה לא אומר את זה, גם בבנייה אנחנו לא אומרים את זה. אדם שגר בפזורה, צעיר, הוא רוצה לבנות בית, אדוני היושב ראש, יתכבד וישכור דירה ברהט. מדינת ישראל היא לא תכנית כבקשתך לפי תרבויות. אין דבר כזה, איך כתבת במצגת? אמרת שהנורמה היא - - -

אבל יש 7,000 שאין להם פתרון.

פרץ, אני אומר את זה שוב מתוך הערכה רבה לכל המסירות שאתה מציג כאן. כתבת במצגת משפט שאני חושב שהוא מסכם את מה שאני פגשתי כאן עד שלושה השקפים החיוביים שלך, כתבת הנורמה שווה היעדר ציות לחוק. אז אתה אחראי על זה והנורמה הזאת צריכה להיעלם מכאן וזה לא מעניין אותנו. אני אומר את זה בצורה הכי חריפה.

מאוד מעניין אותי מקלט ומגרש, חובה עלינו לתת מגרשים, בתי ספר, מה זאת אומרת? חייבים לתת ואם צריך לתת יותר ניתן יותר, אבל בשום אופן לא יבוא בן אדם, לא משנה אגב אם הוא בדואי או אחר, יאמר: אני התרבות שלי, אני צריך לגור בבנייה זוללת קרקע. סליחה, גם אני צריך לגור, אז מה בכך? ובוודאי לא מהגוף שאחראי על אכיפת החוק, המשטרה, בוודאי לא. זה פשוט לא עובר בכנסת, לא יעבור במדינת ישראל.

אני אענה לשאלה הזאת.

רק שנייה, זו הייתה רק הערה שתיקח את זה בחשבון, זה לא צריך להיות. דיון על אנשים שבנו לפני 25 שנה, אדוני היושב ראש, נדון בזה, דנו בזה, זה לא חדש. אין דבר כזה, פשוט אין דבר כזה, זה לא יעלה על הדעת, כלומר זה פשוט שיתוף פעולה עם האמירה שהנורמה היא אי ציות לחוק.

אם לא תשמע מה אני אומר אז לא תשמע. אז אני אומר, אתה צודק, הלוואי שיכולתי שבן אדם יוכל לשכור דירה ברהט, באופן מעשי זה לעולם לא יקרה. אני יודע כי אני 40 שנה פה. תכריח אותו, תאלץ אותו, תגרור אותו עם טרקטור הוא לא יגור שם.

בסדר גמור, כל יום שמישהו בונה בית חדש אתה צריך להרוס אותו. היפנים אמרו: בחיים אנחנו נהיה יפנים, אז הם הפעילו עוד קצת כוח והכול בסדר.

חברים, אני מסתכל על בין המצוי לרצוי. אי אפשר לקחת היום מישהו מאלעזאזמה ולתת לו בית לגור ברהט, לא יקרה, לא יהיה. זה כמו שאני לא יכול לקחת כבש ולשים אותו עם אריה.

לא, מה זאת אומרת?

אבל זה אותו טבע.

זה אקסיומה? זה כתוב בהר סיני?

אין לך מה לפתוח את הוויכוח, אלה העמדות שלך וזו המציאות בשטח.

לא, סליחה, בין המצוי לרצוי יש משטרה. גב' בן ארי, בין המצוי לרצוי יש משטרה.

אני לא אתווכח איתך כי אנחנו לא נסכים בחיים, אז חבל לבזבז זמן של הוועדה.

מה זה קשור ללהסכים? יש משטרה.

שבטיות, שלא יגור זאב עם כבש, כמה כאלה? מספרית.

מה זה אי אפשר? אין לך טרקטורים? אתה לא יכול להרוס את הבית?

לא הבנת מה אני שואל, אני שואל כמה - - -

רביבו, די.

יכול להיות שזה ייתן לו תשובה ולכולנו.

כל מה שאמרתי - - -

כבוד הממ"ז, רק שנייה, אני אתן לך. חברים, רביבו ועמית, אנחנו פה בשביל להקשיב וללמוד ולשאול שאלות ולא להביע את דעתנו. דעתנו פה כרגע פחות חשובה. אמר עמית שהוא לא מקבל את העמדה שלו וזה לגיטימי, אבל מפה עכשיו להתחיל לעשות התנצחות בין עמית לממ"ז, לא בשביל זה באנו הנה.

אין התנצחות, אנחנו רוצים ללמוד נתון. רוצה לדעת כמה קבוצות קיימות שלא יודעות לחיות אחת עם השנייה.

רובן. כל מי שבא מאילן יוחסין - - -

אפשר לעשות גם שכונה ברהט.

כמה קבוצות לא ניתן לערבב ביניהן?

אתם יודעים מה קורה ברהט? כל יום יש אירועי ירי, אתה יודע על מה? על שטויות.

בסדר, אבל יש גם שכונות נפרדות ברהט.

יש איזה 150,000-100,000 שאין להם פתרון.

חברים, אני שאלתי שאלה פשוטה ואני מקבל תשובות אחרות. אדוני היושב ראש, עדיין לא קיבלתי תשובה לשאלה שלי.

לא לכל שאלה יש תשובה, רביבו.

שיגיד אין תשובה.

רביבו, אני אמרתי פה דברים שהם דה פקטו עובדה, זה שאני מסכים או לא מסכים להם יש הבדל של שמים וארץ, אבל זה לא רלוונטי אם אני רוצה או לא רוצה. אני צריך לפעול במסגרת - - -

עדיין שאלתי שאלה, לא קיבלתי תשובה.

רק שנייה, דקה, רביבו. אני אומר שיש מצוי ויש רצוי. הלוואי שיכולתי ללכת לגישה שעמית כרגע מציג, כי אנחנו בסוף חיים במדינה שמחר בבוקר אני רוצה לגור בבלוק באשדוד אני אגור, אבל זה לא יקרה ברהט גם אם אני מאוד ארצה, זה לא יקרה.

ועדיין לא קיבלתי לשאלתי שהיא מאוד פשוטה.

אבל אם זה מעבר על החוק זה הקו האדום.

אולי נסכם את זה, אתה אומר עכשיו, וזה דבר דרמטי מאוד בעיניי, פרץ, אני אומר את זה בהרבה אהבה והערכה, אתה אומר שבא צעיר בדואי, חבר שלי לצורך העניין, בפזורה, והוא עכשיו יבנה בית ואתה פרץ עמר, משטרת ישראל, גופי האכיפה, לא תהרסו לו את הבית כי אין מה לעשות.

לא, זה לא מה שאמרתי.

זאת התרבות הבדואית, אתה לא תהרוס לו את הבית כיוון שהוא לא יגור ברהט.

הוא לא הורס.

אי אפשר.

מה זה אי אפשר?

קודם כל לא אמרתי.

זו המשמעות של מה שאמרת.

חברים, הדיון לא מתאים לפה.

זה דיון אחר לגמרי, הוא לא הורס.

לא נכון, זה ממש לא נכון. אתה יודע שכל שבוע נהרסים פה 150 צווים, חלקם נהרסים עצמאית, חלקם אנחנו בעצמנו מלווים את גופי האכיפה להרוס. אגב, זה לא המנדט שלי.

הראית פה תמונה ש - - -

הראיתי לך תמונה של לפני ואחרי. עכשיו אתה רוצה להגיד לי שכל ה-30 שנה אני הייתי פה - - -

לא אמרתי שאתה היית, אני שואל מה קורה השבוע. מה שהיה היה, מה קורה השבוע?

יש הריסות.

אני שואל עכשיו האם בנורמה, בפועל, אני שואל באמת, האם בפועל מחר בבוקר – כי לפי מה שהוא אומר לכאורה - - - כמה בונים וכמה הורסים, חדשים.

כל מה שנבנה חדש נהרס.

כל מה שנבנה חדש נהרס?

ושמאתרים לי, מאתרים זה נהרס. אין דבר כזה שאני מאפשר בנייה בלתי חוקית. אני לא ריבון, אני גוף אכיפה, מי שהריבון מוציא - - -

כלומר בשנה האחרונה אין בית בלתי חוקי שנבנה?

אין, נבנה ושלא הוציאו לו צו ולא הרסו.

אדוני הממ"ז, תודה רבה. אנחנו עוברים לשלב הבא. חבריי היקרים, חברי הכנסת, אני רוצה לתת לכם משפט אחד מניסיון אישי, מכיוון שאני חוויתי את החוויה של להיות ראש רשות ביישוב ערבי, טובא זנגרייה, איש מזנגרייה לא יכול לבנות בטובא ואיש מטובא לא יכול לבנות בזנגרייה באותו כפר.

יהרגו אותו.

אז רק תכניסו את זה ללקסיקון שלכם, בסדר?


(בהמשך הסיור)

אנחנו מדברים על צירי מחוז דרומי שזה מאוד קילומטר של כבישים בדגש על כל מה שמגזר, אם אני לוקח את כביש 25, 60, 31, 80 וכביש 40, אני יכול להגיד לכם שעד לפני שנתיים-שלוש פחות היו לנו את הכלים האלה וידם של הבריונים הייתה על העליונה. אני לא בא להכליל ציבור שלם כי הרוב המכריע הוא נורמטיבי, זה ברור לכולם.

אבל יש לא מעט לא.

יש כאלה שפחות מצייתים לחוקים. בריונות בצירים זה לא בהכרח שהוא עובר ברמזור אדום, אלא זה לנסות להוריד רכבים מהכביש, זה לנסות לנסוע על קווי ההפרדה, לחתוך נתיבים, הרבה דברים שפחות הם קשורים לנורמה והכלים האלה בעצם משנים את כללי המשחק.

אנחנו היום בכל פעילות שלנו משתמשים בכלים האלה, גם על הצירים, גם מחוץ לצירים. יש פה אופנועים שהם משתלבים בכל דבר ועניין והם אזרחיים והם נטמעים בשטח. זה חלק ממה שאנחנו עושים.

אלה כלים שמסייעים לכם לטפל בגידולי קנאביס?

קנאביס זה משהו אחר, זה חלק, אבל זה לא הייעוד העיקרי.

להגיע לחממת קנאביס, אתה לא צריך להגיע כל כך מהר. פה הייעוד הוא להגיע מהר.

בנוסף לכל הכלים האלה יש לנו גם יחידת רחפנים שעוד מעט נראה אותם. המטרה היא לשלוט על כל הצירים האלה, כי זה מרחב מאוד גדול, המטרה היא לכווץ את הכול כדי שנוכל לשלוט גם בממד האווירי, וזה מה שאנחנו עושים עם הרחפנים.

כמה אתה היית צריך בשמים, מל"טים וזה?

אתה שואל אותי מה אני צריך?

אני שואל, כן.

השמים זה חלום.

תגידו את זה.

אז אני חולם משהו אחר, הייתי רוצה שיהיה לי לוויין עם מגדל פיקוח של משטרת ישראל ששם אנחנו גם שולטים בכל הרחפנים, לא רק במחוז אלא גם ביתר הארץ, שיהיו לנו רחפנים, כמו שעוד מעט אתה תראה, רחפנים שעולים לשעתיים לאוויר. אנחנו היום עם סוג של צפלין, מכשיר שנקרא אוליסטר, זה כבל שמעלה רחפן, אבל זה לא רוכב.

אמרת שהרוכב הוא הרבה יותר זמין.

אבל בשכבות של אחיזת השטח זה גם מצלמות דרך, מצלמות שמרשתות את כל הצירים. בסוף ב'שומרי החומות' האתגר לא היה בזירות של ההפס"ד. היו הרבה הפס"ד, מולם היה כוח משטרתי, חלש, גדול, גבוה, בלונדיני, האתגר היה בצירים. בצירים נעו הרבה מאוד אזרחים ולא יכולנו לתת מענה מרוב שהיינו באירועים רב זירתיים.

היינו בירושלים, רוב המחוז היה בירושלים.

זה אירוע אחר. היום אנחנו - - -

השאלה שאני אשאל אותך בסוף, היחידה, מה יהיה הסד"כ ב'שומר החומות' הבא?

אבל זה 50% משאלה, אתה יודע למה? כי ב'שומר חומות' א' הם היו עם נשק קר, ההערכה היא שאנחנו נהיה באירוע אחר לגמרי. זה משנה את כללי המשחק. אנחנו אגב משתמשים עם קרקלים, רכבים ממוגנים, עושים דברים אחרים. אגב, בעקבות 'שומר החומות' צה"ל עשה איתנו שיתוף פעולה, יש לנו חטיבה שלמה שתהיה איתנו על הצירים, חטיבת דניאל, שאנחנו התאמנו איתם, עם הסגל, אישרנו להם תכניות, ברמה הזאת. נמשיך לרחפנים.

כמה זמן זה יודע להיות באוויר?

זה יכול להיות שעתיים. זה כמו רוכב, אבל לא ברמה של – הוא יכול להיות שעתיים באוויר.

מה מגבלות מזג האוויר?

זה כמו שאתה מכיר, זה רוח, זה גשם, הרבה דברים.

חושך?

חושך לא, יש את המצלמות - - - אגב אנחנו קצת ייחודי בסיפור הזה כי יש לנו את נבטים מצד מזרח, יש לנו את חצרים קצת ממערב, כל הפעלה זה אירוע בפני עצמו, אבל אנחנו חזקים.

אין לך אפשרות להשתלט על רחפן אויב?

יש לי, בוודאי. זה משהו שאנחנו עושים עכשיו עם שב"ס. יש לנו ביחידה אמצעים כדי להוריד, אנחנו עובדים איתם צמוד. כל מה שקורה שם זה טלפון ישירות, זה בקישור ישיר ואנחנו עם האמצעים שלנו ישר מגיבים אליהם. לא רק זריקות אבנים, כל מה שקורה בשב"ס פה אנחנו נותנים להם –

זה גם קציעות וסהרונים אצלך?

זה קצת רחוק, אבל אני איתם באירועי - - -

שאלה, יש לזה מערכת השמדה עצמית?

לא. הלכת רחוק מדי. נפל, רק שלא ייפול על מישהו.


(בהמשך הסיור)

נתנו לי חצי שעה לתת לכם סקירה על החברה הבדואית, מה שאני מבקש, בכל לשון של בקשה, אני לא אדבר על נושא פשיעה, אלא אם כן תשאלו, אני לא רוצה להתעסק במה שקיבלתם, אני רוצה לתת לכם קצת מה זה החברה הבדואית שאולי גם נבין למה הגענו לאן שהגענו עכשיו בתקופה הזאת שכולם צועקים שיש בדואים ויש 'שומר חומות'.

שנבין איך הפסדנו אותם כחברה מגויסת.

אתה אמרת.

זה צריך להיאמר ביושר.

בואו קודם כל נראה איפה אנחנו נמצאים. באר שבע, הכביש שנמצא פה שהולך לכיוון דימונה, כביש 25, כל מה שאתם רואים פה מסביב זה למעשה הפזורה של כביש 25, אנחנו נתחיל פה. היישוב שגב שלום, אני ממשיך, באר שבע, תל שבע, ומאחורי תל שבע אתם רואים עצים כאלה, עומר, ממשיכים ישר ועל הגבעה ממול זה לקייה. אנחנו ממשיכים, לא רואים כל כך, אבל באזור ההוא שאתם רואים, בשיא הגובה, הגבעה, בדרך כלל רואים את המסגדים, זה חורה.

ואנחנו ממשיכים, כסייפה, אתם רואים את שרשרת ההרים? כסייפה אחריה. אחריו, יותר באופק שלא רואים מפה, בדרך כלל רואים, בין שני ההרים זה ערד. ממשיכים, אתם רואים הנגרים כאלה, מין עיגולים כאלה, באופק. ממשיכים עוד ימינה, על גב ההר, איפה שיש אבק, תרדו למטה ושתי אצבעות שמאלה היישוב ערוער. כל מה שאנחנו רואים פה זה פזורה, יישוב מוכר שנמצא פה בהמשך זה היישוב אבו תלול, מוכר כ-20 שנה, יושב על 11,500 דונם, זה כמו גבעתיים ובני ברק פחות או יותר ושם היום יש בערך 5,000 איש פחות או יותר.

זה חלק מלפני ש-20 שנה שתכננו, וזה גם קשור לכל נושא המדיניות של משטרה, שמשתנה כל פעם מחדש, זה יישוב מוכר, קו כחול.

כשאתה אומר מוכר הכוונה שיש שם יכולת לבנות?

יישוב מוכר שאומר שיש לו קו כחול מוכר במשרד הפנים, יש לו ראש מועצה, או אזורית או מועצה מקומית. זה מוכר.

יש לו חשמל, ביוב, מים?

לא.

מוכר שאינו רשמי.

מוכר רשמי, לא מוסדר. היישוב אבו תלול, מי שהיה בכנסת הקודמת, הכירו ביישוב חדש בשם ח'שם זנה. ח'שם זנה נמצא פה למטה. אתם רואים את הכביש שיורד ונכנס פנימה, זו הנקודה של ח'שם זנה. יש כרגע פה רק בית ספר. אז זה היישוב המוכר ח'שם זנה שהוכר ביחד עם רח'מה ליד ירוחם ועבדה ליד עין עבדת. זה הסיפור של ח'שם זנה.

הנגב הוא לא אותו דבר, זאת אומרת מי שגר היום ברהט הוא לא דומה למי שגר פה בפזורה, הוא לא דומה למי שגר באזור תל שבע. אני מדבר תרבותית, שבטית. החברה הבדואית מונעת משבטיות, זו התפיסה, אין את האינדיבידואל, האינדיבידואל לא רלוונטי בחיי היום יום, אלא ההסתכלות היא קולקטיב, גם מהבחינה של טיפול בסכסוכים באופן שבטי וגם בנושאים של כלכלה, של עסקים, של לימודים בחו"ל, של רופאים. זה לא רק המשפחה, הוא בא והוא של כולם. התפיסה היא כלכלה שבטית.

למה אני אומר את זה? ברגע שיש סכסוך ונניח שאני דקרתי אותו, הם לא באים אליי, הם באים לכל השבט. ונניח שהם עושים את כל הנושא המסורתי וצריך לשלם, כולם משלמים, לא אני לבד. זה העניין של הסוגיה הקולקטיבית.

חוץ מזה יש בחברה הבדואית שלושה סוגים, לא נגיד מעמדות, מתוך ה-300,000 פחות או יותר אנחנו מדברים על כמעט 50% שהם הבדואים האותנטיים.

שבתוכם יש כושים.

לא, תן לו. אני חייבת להגיד משהו רק עליו. אני חייבת, אני לא מתערבת, כי פוגל הוא יו"ר הוועדה, אבל אמרתי לפוגל, אם יש מישהו שלימד אותי על החברה הבדואית הכול זה הבן אדם הזה. אז הוא מתבייש עכשיו, אבל הוא יגיד לכם הכול.

הוא הציע לך הצעות מדיניות פרקטיות ושינית בתור יו"ר ועדה? זו המטרה שלנו.

אני באתי ללמוד. תפקידי קודם כל זה ללמוד. עם כל הכבוד למטרות. הוא בדיוק אמר על מי היה כאן חבר כנסת בעבר.

צריך ליישם. אחרת מה הועלנו?

קודם כל ללמוד.

חברים, אני באתי רק לתת לכם על הבדואים. אם רוצים אחר כך לשבת, פתרונות, עניינים, זה כבר – אני רוצה לציין מה המצב בשטח. זה מה שאני רוצה.

קדימה, בוא נתקדם.

לפני שאני ממשיך על הסוגיה של המעבדות, למעשה דיברתי איתכם על כל היישובים וזה מרים לך להנחתה, למה שאתה אמרת, כל מה שאתם רואים בקווים כחולים אלה היישובים המוכרים על ידי מדינת ישראל. יש את העיר רהט, שהיום זו העיר הגדולה ביותר של החברה הערבית, עברה את ה-80,000, ויש לה פוטנציאל עכשיו של שכונות ועניינים שהיא צריכה להגיע כבר ל-120, זו העיר. שש מועצות מקומיות, שזה לקייה, חורה, כסייפה, ערוער, שגב שלום ותל שבע. כל אחד בזמנו, אבל אני אציין שאת כסייפה ואת ערוער הקימו בתחילת שנות ה-80, אלה אנשים שהיו באזור של תל מלחתה בסיס נבטים. הם עברו ליישובים האלה וככה הוקמו היישובים ערערה וכסייפה. זה המקום שהם היו, תל מלחתה.

היישוב שיצא מתל שבע ועבר ליד - - -

לא, היישוב שיצא ליד עומר זה שבט תראבין א-סאנע.

הוא לא רשמי?

הוא רשמי, מוכר, עבר מאזור של עומר, פה ליד תל שבע, והועתק כולו ליישוב תראבין, שזה יישוב מוכר בשם של תראבין ומתוכנן כבר לפני 14 שנה, קצת יותר.

לא נשארו בעומר?

לא, תראבין א-סאנע אין, כולם עברו.

אז מי שם עכשיו?

בעיקרון מה שקורה בזה זה יותר מתל שבע. הפזורה של שתי מועצות אזוריות, הפזורה של כביש 31, שזה שוקת ערד נמצאת מועצה אזורית אלקסום והיא אחראית למעשה על תראבין, תראו איזה מרחק, והיא אחראית על הסיפור של אלסייד, אום בטין, מולדה סעווה והאזור של מרעית. זו מועצה אזורית אלקסום. האחריות של המועצה היא על הקווים הכחולים, מה כן היא קיבלה אחר כך אני אסביר.

יניב, אני מציע שדווקא פה לעצור בנקודה של שתי המועצות האזוריות, זו בדיוק נקודה מהותית שיכולה גם לעזור לדיון ולפתרונות בהמשך. במדינת ישראל אולי יש 56-54 מועצות אזוריות, התכנון בשתי המועצות האזוריות האלה שונה מכל המועצות האזוריות בארץ. אם ללכת על אותו עיקרון ולא להשאיר את היישובים של אלקסום ונווה מדבר מובלעות ללא רצף טריטוריאלי. אם עושים אותו כמו בבני שמעון ורמת נגב, שאנחנו נגיע עוד מעט ולראות את התכנון באותו דבר, 99% מהכפרים הלא מוכרים הבעיה הייתה נפתרת, אבל משום מה כשבאים לתכנן לא לוקחים את זה בחשבון. חד משמעית.

למדנו עוד משהו.

זה אלקסום. המועצה השנייה זה מועצה אזורית נווה מדבר. היא למעשה נמצאת על הפזורה של כביש 25 ובאחריותה היישובית ביר הדאג', שאנחנו נגיע לשם היום, היישוב אבו תלול, היישוב אבו קרינאת וקסר א-סיר, ארבעה יישובים.

לגבי מה שהוזכר פה לגבי הפזורה, כל מה שאתם רואים בצהוב אלה אנשים שהם לא מוסדרים. אתם יכולים להבחין ולראות שחלקם נמצאים בתוך הקו הכחול, לכאורה יישוב מוכר. מה זה אומר? זה אומר שהמדינה עשתה קו כחול, אבל טרם הסדירה את האנשים בפנים. זאת אומרת אם עכשיו אנחנו ניכנס לאבו תלול וסעווה, דרך אגב הגודל שלהם פחות או יותר אותו דבר, 11, 11.5 אלף דונם, ואנחנו ניכנס פנימה ואנחנו נסתכל, אנחנו נראה שיש קו כחול ויש כביש רק עד בית הספר, חשמל ומים וכל השאר פזורה, 20 שנה, שעוד לא הוסדרה, לא כבישים, לא מים, לא חשמל. זאת אומרת מי שגר פה הוא בדיוק אותו דבר כמו מי שגר בחוץ.

מה מונע את ההסדרה?

אני אדבר עוד מעט על מה מונע את ההסדרה. כל נקודה כזאת צהובה שאתם רואים, שזה בערך 2,600-2,500 שנקראים צבירים, פוליגונים וכו', יכול להיות בין שלושה בתים ועד 50-40 בתים. זאת אומרת יכול להיות משהו גדול ויכול להיות גם משהו מצומצם, כל נקודה שנמצאת פה.

אני חוזר למבנה של האוכלוסייה הבדואית בנגב. מבנה האוכלוסייה מחולק לשלושה חלקים עיקריים. יש כמעט 50% שהם בדואים שנחשבים בדואים אותנטיים, זה בדואים שלמעשה הם הגיעו מאזור ערב הסעודית ותימן והם נחשבים הבדואים האותנטיים שנמצאים פה בכל הנגב, ועוד מעט אני אתן לכם במדויק איפה הם נמצאים.

המעמד השני זה מעמד הפלח, שהוא לא בדואי אותנטי. זה נשמע לכם היסטוריה, אבל זה עד היום יוצר מתחים פנימיים בתוך החברה. פה למעשה כל החבר'ה האלה רובם הגיעו מהאזור של עזה כבר בתקופה העות'מאנית, בנו את הרכבת, ואחרי שהעות'מאנים הלכו הם נכנסו תחת הבדואים כאחראים עליהם. ככה הם נכנסו לפה.

כשאני מדבר על שבטים, כדי לסבר לכם את האוזן, אז שבטים אותנטיים, אז יש פה גם את אלהואשלה ועטאונה ואבו נביעה ואבו סבית ואבו עסב. ועזאזמה, אלה בדואים אותנטיים, אבל בדואים שהם נחשבים לפלח זה נסאסרה ואל עמור ואבו עאיש. למה אני מזכיר אותם? כי מישהו דיבר פה על מרכז, אין בדואים אותנטיים שגרים במחוז מרכז, באזור לוד, רמלה וכו'. כולם הם בדואים במעמד של פלח שהמקור שלהם פה, המשפחות שלהם פה.

מה הנפקות בין אותנטי ללא אותנטי? ההוא בא מערב הסעודית וההוא בא מעזה?

זה פנימי. בשבילך זה אותו דבר, בשבילם לא.

הבנה לפתרון זה חשוב.

בגלל זה אני נותן את הרקע. זה כל כך חזק בתוך החברה שיש עדיין בדואים משבטים אותנטיים שלא מוכנים אפילו לתת אישה ל - - -

יניב, איך זה קשור לקטע של היישובים?

אני אגיע, אתה יודע ואני יודע, הם לא יודעים.

אבל זה לא קשור ליישובים.

תן לי, הם לא יודעים.

אני גם רוצה לעזור לכם ללמוד.

אנחנו באנו ללמוד ממנו.

המעמד השלישי זה המעמד של השחורים, שכולם מוכרים, אלעביד, יש כאלה בשמות אחרים והם כרגע עדיין בתוך החברה הבדואית, אין חתונות הדדיות ואין ערבובים, מוצאם כעבדים שהגיעו מדרום אפריקה והם כביכול נמכרו לבדואים האותנטיים. אם תשאל אותי או את יוסף על שבטים, יש שייכות, יש זיקה, יודעים מי שייך לאיזה.

אני רוצה להגיע לסיפור של היישובים. עד שנת 66' כל הבדואים היו באזור הזה, זה נקרא אזור הסייג, היה שלטון צבאי. נגמר השלטון הצבאי בשנת 66', מדינת ישראל, כמו היום, מה נעשה עם הבדואים בנגב? אמרו, אנחנו יודעים להקים יישובים, היישוב הראשון תל שבע. ביישוב תל שבע, למעשה כל האזור, תביעות הבעלות זה של שבטים בדואים אותנטיים. המדינה באה במשא ומתן איתם, אני עושה את זה קצר, להקים להם שכונות ולקחת עוד קרקעות כדי להקים שכונות לאנשים נוספים.

הקימו שכונות בתל שבע והקימו שכונות נוספות ואמרו לבדואים: בואו תיכנסו לתוך תל שבע. מי רץ להיכנס? אלה שאין להם קרקעות. זאת אומרת מה שאתם רואים ביישובים רובם ככולם מורכבים מבדואים שהם בעלי הקרקע, תובעי בעלות, שאני אסביר עוד מעט איך זה נולד, ואנשים שהם לא בעלי קרקע, במעמדות כאלה ואחרים. לכן הסכסוכים והירי והקטטות, רובם המוחלט בתוך היישובים ופחות בפזורה.

כשאני אומר לכם שאלה שאין להם קרקעות נכנסו לתוך היישובים, עד היישובים האחרונים ב-82'-83' שהסברתי לכם, על מי אנחנו מדברים עכשיו שנמצאים בכל הפזורה וכפרים לא מוכרים שהזכיר יוסף? כל אלה, חברים, הבדואים האותנטיים, רובם תובעי בעלות, שהם בעלי הקרקע ועניין הקרקע וכבוד המשפחה אלה שני הדברים החשובים ביותר בתוך המסורת של הבדואים ולכן הסוגיה הזאת של הקרקע היא סוגיה מורכבת.

איך הגענו לנושא של תביעות בעלות? לחלק מהבדואים יש רישומים, לחלק אין. אני אקצר ואומר שבתחילת שנות ה-70 באו ואמרו: רבותיי, אנחנו רוצים לדעת, אתם אומרים כל הזמן קרקע שלכם, בואו תרשמו את מה שיש. ואז באו ורוב הבדואים שהם תובעי בעלות, שזה בדואים ברובם אותנטיים, לא פלחים, באו ורשמו את הקרקע ומה שהם רשמו זה תביעות הבעלות. כל מה שאתם רואים באדום בעיקרון אלה תביעות בעלות של הבדואים שהם אומרים שזו הקרקע שלהם.

אלה שרשמו.

אלה שרשמו, יש כאלה שלא רשמו. אני מדבר על מי שרשם. אלה תביעות הבעלות שהיום יש בנגב וזה החסם המרכזי בסוגיה של ההסדרה ואני אסביר גם למה. תביעות הבעלות הן מבחינת החברה הבדואית, הוא רשם אותה, זה שלו, מבחינת מדינת ישראל זה לא טאבו, ההבדלים העקרוניים.

זה גם לא תביעת בעלות, זה רק קביעת בעלות.

ברגע שיש את תביעות הבעלות, היה גם שבט הוואשלה שבאו והיו הצלחות, ואמרו: יש לנו פה תביעת בעלות, בוא נקים יישוב ובג"צ אמר לא. זאת אומרת אחרי הבג"צ הזה החברה הבדואית הבינה שיש סוגיה מאוד בעייתית מבחינת תביעות הבעלות, זה כאילו רשמנו, אבל זה לא באמת שלנו. זו דוגמה ראשונה. דוגמה שנייה, לצד השני, כשרצו להקים את בסיס נבטים, תל מלחתה, והקימו את היישובים שדיברתי עליהם, אלה שהיו פה קיבלו פיצוי בקרקע ובכסף. אלה שתי נקודות מאוד חשובות להכיר את סוגיית סיפור הקרקע.

מאז הסוגיה לא מגיעה לבית משפט. גם הסיפור של הנטיעות, שהיה בלגן, ולרוב גם הריסות בתים וכו', הם לא מגיעים לבתי המשפט כי הם מבינים שאם זה יבוא לבית משפט ויגידו שלא אז הוא נמצא בסרט אחר. לכן כל המחאות הופכות להיות מחאות חברתיות, כי לא הולכים לסיפור של בית המשפט. גם המחאה שהייתה בסיפור של הנטיעות לא הלכו לבית משפט.

אי ההליכה לבית המשפט זה אחד המחדלים הגדולים של משרד הביטחון. ב-2011 הקימו את רשות הבדואים והשר לשעבר בני בגין היה אמור לחוקק חקיקה ואמרו במשרד המשפטים בואו נעצור כרגע את תביעות הבעלות כי ממילא בעוד חצי יהיה לנו הסכם איתם ונגיש. ומאז ועד היום אי אפשר לשכנע את משרד המשפטים לחדש את המהלך הזה. זה נקרא תביעות נוגדות, הם מגישים תביעה, מדינת ישראל מגישה תביעה נוגדת, מי שמוכיח מקבל. זה נעצר ב-2011 עד היום.

אני ממשיך, חברים. הסוגיה התרבותית היא סוגיה שהיום היא המסה העיקרית בנושא של חיי היום יום של החברה הבדואית. האחד, ואני פה רוצה להרים דגל של המילה משילות, היום אוהבים להשתמש במילה הזאת, אבל כשאנחנו מדברים על דגל של משילות אנחנו רוצים לטפל בו ברף העליון, פשיעה, גנבה, ואני חושב שאנחנו צריכים לטפל בקצה למטה של הקרחון, בנושא של חינוך ובנושא של תעסוקה, של כל הדברים האלה, משולב, אבל אי אפשר לבוא ולהגיד שאני רק אקצור את הדשא ואני אעצור ואני אכניס וכו'.

הדבר הזה ישאיר אותנו איך שאנחנו. לכן הראייה של משילות היא זה לא רק נחלתו של פרץ, זה נחלתם של כל משרדי הממשלה שצריכים להגיד איך הם מטפלים כדי ש - הקליינטים בסוף מגיעים למשטרה, אבל יש תהליך מאוד ארוך שהם צוברים וצוברים וצוברים.

ואם אנחנו נדבר קצת על נושא של אזורי תעשייה וכו', או צעירים חסרי מעש, אז אזורי תעשייה יש בעידן הנגב ברהט, שכולם מוחאים כפיים, ויש אזור תעשייה פה בשגב שלום שנמצא שם עוף עוז.

תגיד להם שמפעל אחד נמצא בשגב שלום באזור תעשייה שיכול להעסיק אנשים.

למה?

כי לא הקימו עוד.

אבל למה?

יש כוח עבודה זול שנמצא?

לא קשור לכוח עבודה זול. אלה אזורי התעשייה הגדולים. יש תכנית גם להקים בשוקת אזור תעשייה מאוד רחב ואזורי תעשייה קטנים. הבעיה שזה לא קם זה תביעות הבעלות. זה חלק מהעניין. אם אני אתן לכם דוגמה ספציפית, אם מגיעים לצומת ערוער ימינה יש יישוב בשם אבו קרינאת, יש שם אזור תעשייה מפותח, יש פילרים, אבל אין – למה? קרקע. זה האירוע.

כנ"ל לגבי סוגיה של הסדרה בנושא של בתים. ואם תשאלו אותי למה עדיין אנחנו נמצאים פה, כי אנחנו כל היום, גם פראוור וגם בגין וכו', כולם רוצים לפתור את הבעיה של תביעות הבעלות, אני אומר, חברים, וזו גם התכנית האסטרטגית שבנינו במשרד עם עמיחי שיקלי, אנחנו לא יכולים לטפל עכשיו בהכול ואנחנו גם לא יכולים עכשיו לבוא ולהגיד בואו נטפל בסוגיה של תביעות הבעלות וכו' וכו', אנחנו צריכים להראות גם לחברה הבדואית שאפשר. כי אם אנחנו רואים את מה שאנחנו רואים ואנחנו רואים ש-20 שנה עושים קווים כחולים והכול נשאר אותו דבר בפזורה, אז לא מתעסקים כרגע בנושא של תביעות בעלות, בואו נתעסק במקומות שאפשר.

אבל אתה אומר שזה היה חסם.

זה חסם, בגלל זה אני לא מתעסק.

לא, אתה אומר שהבאתי אזור תעשייה אבל אני לא יכול להקים שם מפעלים כי אני לא יכול, אז מה הפתרון לזה? אם זה החסם אז מה הפתרון?

הפתרון זה שילוב. זה שילוב של אותו אדם, שבהתחלה הייתה הסכמה ועכשיו לא, שילוב ביחד עם פרץ, וזו תכנית שאנחנו כבר בונים אותה. לא רק על זה, גם על מה שסימנתם שם, על אזור מפותח במגרשים, שילוב של אכיפה והנושא של משא ומתן. ביחד אתה מפצח. זו התכנית שאנחנו עכשיו אומרים, אנחנו לא עכשיו נתעסק בדבר הזה.

דרך אגב, מישהו יודע מה הפתרון של הדבר הזה? אני לא יודע, אבל אני יכול לומר לכם שכל חמש שנים היה איזה רעיון שמישהו הוציא אותו לאור וחשבו שזה הפתרון. חלק אומרים שלא יהיה פה פזורה, בוא נוציא את כולם ונכניס אותם לתוך היישובים הקיימים, חלק אומרים בוא נקים לכל שבט כפר, חלק אומרים בואו נקים יהודים וערבים, כאילו גם וגם, אבל אף אחד לא ישב - - -

אולי לתת להם מועצה אזורית? כמו מרחבים למשל?

יכול להיות, אני לא אומר שלא, אבל מה אנחנו כן אומרים?

כמו בני שמעון, עם יישובים.

אפתור לפתור את הבעיה, אני מכין תכנית בדיוק על הנושא הזה.

אני אומר שבוועדת השרים ב-20 לחודש אנחנו הולכים להציג שלגבי האזור הזה ולגבי אל פורעה שיש שם את הסיפור של שדה בריר, אנחנו לא מדברים על הפתרונות, אז אנחנו רוצים חצי שנה לקחת את כל גופי התכנון ואתכם ואת כולם ולבוא ולהגיד מה נעשה. יש מיליון רעיונות, הבעיה האמיתית זה שבא מישהו עם איזה שהוא רעיון ועושים כבר צעד.

לדוגמה, יש פה בפזורה, הרי זה לא כפרים, היה רעיון לפני כמה שנים שכל 500 משפחות שיבואו יקימו להם יישוב. אז באו קבוצה פה, אמרו אוקיי, יש לכם 500, הביאו רשימה, אמרו בואו נבדוק היתכנות להקמת יישוב. יצאו, שמו שלט, כפר. זאת אומרת אתה כבר יוצר איזה שהוא משהו שקשה אחר כך לחזור.

ואני אומר הולד. כל הנושא של תביעות הבעלות וכו', בוא נלך למקומות שאפשר לפתור, לדוגמה חורה, כל האזור של יער יתיר וכל האזור של היישוב חירן עם דרור שם, באזור חורה כל האזור של שטחי האש שנמצאים מצד ימין אנשים, שם אין תביעות בעלות, בואו ניכנס. לדוגמה מרעית, יש לנו את כל אזור בקעת קנאים ואת אזור נחל יעלים שיש הרבה פזורה שלא מתעסקים איתם, בוא נלך לאזור של מרעית ונביא אותם לשם.

כתפיסה, חברים, לפתור בעיה לא קונבנציונלית צריך לפתור בדרך לא קונבנציונלית. למה אני אומר את זה? כי היום לא מצליחים להריץ - - -

אבל זה מסות. אתה צריך משהו רוחבי.

אני מסכים איתך, אבל נניח שעכשיו מרעית רוצים להיות מוסדרים, יש שכונה מפותחת במרעית, לא מאשרים להם לבנות, למה? כי אין מט"ש, אין ביוב.

זו בעיה שלנו.

אבל זה לא יקרה בשנתיים והמגרש כבר מוכן, אז למה שהוא יחכה בפזורה? שייכנס. אז שישים אגירה. זאת אומרת גם כשאתה מתכנן יישוב אז אתה עושה כבר מראש 16 מטר רוחב של ביוב. כל מיני דברים שאנחנו עכשיו מודרניזציה. אז אני אומר רגע, חברים, אנחנו לא שם. כל זמן שאנחנו נשאיר את המצב כמו שהוא ולא ניכנס בצורה כזו או אחרת, אפילו כפוליגון, במקום להיות שם, אז אנחנו במקום אחר.

הדבר האחרון שאני רוצה לדבר עליו זה הצעירים חסרי מעש. החברה הבדואית, זה לא קשור לגיל 16-15. אתם תהיו היום בביר הדאג' ואני יכול לומר לכם שבביר הדאג' בכיתה א', ב', ג', ד' יש 70% נוכחות. א' ב' ג' ד', עזבו מה קורה אחר כך.

הם אינם בכיתה?

הם לא מגיעים לבית הספר. או מודעות של הורים, יש הרבה סיבות, אבל אני לא רוצה לדבר על אלה, אני רוצה לדבר על ה-16, על ה-15, אלה אנשים שמסתכלים והפלאפון הזה מראה להם מה קורה בשאר העולם, מה שלא היה להורים שלהם והם רוצים אותו דבר. זה לא הולך ככה, הוא יסיים בגרות, אז איפה הוא יעבוד? איפה יש לו מקום עבודה, איפה הוא יוצא ולהתקבל, אז הוא הולך לפשיעה. יש תהליך מובנה בתוך החברה של התפרקות השבטיות. ההנהגה הבכירה מתפרקת וכרגע הצעירים חיים בעולם אחר, בעולם שרוצים להיות כמו כולם ופשיעה, אני חייב לומר פה שהפשיעה של החברה הבדואית זה לא ארגוני פשיעה, זה לא אומר שלא לוקחים פרוטקשן, אבל עדיין לא הגענו לרמה של ארגוני פשיעה.

כשקשה מאוד ליצור את הכלכלה ואת התעסוקה כדי שיתחזק אותם אז הם הולכים לכיוון הפשיעה. ילד נורמטיבי בגיל 16, אני עושה את זה ציורי בכוונה, והוא הולך לבית ספר ורוצה ללמוד ולהוציא בגרות וכו' וחבר שלו בגיל 16 או 17 מגיע עם ג'יפ, כי הוא משקה חממות, לא משנה מה הסיבה, וזה יוצר איזה שהיא הליכה למקום אחר. וצעירים חסרי מעש, אם תסתכלו פה, 40,000-30,000 בדואים שגרים פה, שלומדים בבית ספר והם הולכים עכשיו הביתה אין לו כלום, אז הוא עוצר והוא זורק אבנים על הכביש.

אין פה מגרשי כדורגל, לא בריכות שחייה, לא כלום, אז מה הוא יעשה?

אבל בריכה זה אתם יכולים לבנות.

לא, אין היתר, אסור לבנות כלום.

לא, גם לא בפזורה אין בריכות.

אין כלום פה. דיברנו על זה בביקורת המדינה.

מדינת ישראל רק מי שנמצא בתוך הקווים הכחולים, הוא שייך למשרד הפנים והוא יכול לבחור לראשות מועצה, כל מה יש בפזורה מחוץ לא בוחר לראשות מועצה ואין לו מועצה שמטפלת בו, רק נותנים להם שירותים. אז היה בג"צ לפני יותר מ-15 שנה שבאו מהחברה הבדואית, אמרו: היי, אין לנו פתרונות, בג"צ החליט שהם יקבלו שירותי חינוך, בריאות.

כמה הם צריכים לנסוע בשביל לקבל חינוך?

חינוך, בריאות ורווחה. אז בריאות, יש את קופות החולים. אתם יכולים להיכנס לפזורה ולראות את כללית או כל דבר אחר. לגבי חינוך המענה שניתן להם זה מהמועצה האזורית, זאת אומרת המועצה או מסיעה אותם ומדינת ישראל בונה בתוך הפזורות בתי ספר. יש בתי ספר בתוך הפזורות. הנושא של רווחה, הם מקבלים שירותים מהמועצות האזוריות. זאת אומרת יש היום 100,000 איש שמוגדרים מחוץ לקווים כחולים.

אני רוצה להוסיף. אנחנו מדברים יותר מדי רומנטי על הסיפור הזה.

לא, בכלל לא רומנטי.

זה יותר מדי רומנטי, הסיפור הוא מחדל של המדינה, חדלות, מדינת ישראל לא מטפלת, בורחת כבר שנים מהסיפור הזה. פסק דין אביטן, שזה הרעה החולה, אומר לכל בדואי פה שיושב כאן, חבר'ה, זה שלכם, אף אחד לא ייכנס לאף אחד פה בפזורה הבדואית, אף אחד, לא יהודי, לא ערבי, לא נוצרי, לא צ'רקסי. כשאני יושב איתם ושואל למה אתה לא לוקח קרקע בתל שבע? למה אתה קונה בבאר שבע או מיתר? הוא אומר לי: זה שלי, אני אקנה שם.

האבסורד בהחלטת מועצת רמ"י, בהחלטה כתוב מי שלא קיבל קרקע על פי החלטה זו יהיה זכאי לקבל קרקע. כל בדואי שגר בפזורה, יכולים להיות לו עשר, 15 יחידות דיור בישראל מקבל קרקע ועוד 250,000 שקל לבנות את ביתו. כל אישה נוספת זה עוד קרקע ו-250,000 שקל. כל זכאי בן 18 ומעלה ונשוי זה קרקע ו-250,000 שקל. כל רווק בן 26 ומעלה זה קרקע ו – אם אנחנו נרצה לפתור את הבעיה הזו צריכים להתמודד עם תביעות הבעלות, כמו שעשינו בפינוי של גוש קטיף, ולהגיד: רבותיי, יש לכם מעכשיו חמש שנים להגיע להסדרות, מי שחותם על הסדרה מקבל את כל מה שמגיע לו, מחמש שנים ומעלה המתווה הולך ופוחת, אחרי שבע שנים אתה לא זכאי לכלום חוץ מאשר לעבור.

מה שהוא אומר כרגע, חברים, התכנית שתוצג ב-20 לחודש היא תכנית כזאת, זה נושא ופוחת, כל הבקשות להרחבות קווים כחולים, המדיניות לא מרחיבים, אלא אם כן מקצרים קווים כחולים שקיימים בתוך אזורים שאתה יודע שהם לא ייושבו. גם אם הקו הכחול נמצא 11,000, אתה יודע, תקצר אם אתה רוצה להרחיב קו כחול לטובת אדמות מדינה.

הערה אחת נוספת, ישנה החלטת ממשלה 3707 שיצאה ב-2011, צריך ללכת לפיה. גוף אחד, מטה יישום שהיה בהובלת דורון אלמוג, גוף אחד שיקבע מדיניות ויוביל את העסק הזה. רשות הבדואים עברה את כל משרדי הממשלה חוץ ממשרד התיירות ואם היינו במשרד התיירות יכול להיות שהיינו עוברים לנורבגיה ולומדים משהו שם. צריכים לקבל החלטה, לקחת מדיניות ולהוביל אותה מעכשיו חמש שנים ולקבוע.

צביקה, אני חייב כמה משפטים.

אבל כמה משפטים, בבקשה, לא הבעת דעה עכשיו.

אני ממש קצר ולעניין והכי ענייני שיכול להיות. תאמין לי שהצטרפתי לסיור היום במטרה אחת, להסביר את הדברים בצורה הכי משמעותית וגם להתקדם עם פתרון. אי אפשר להסתכל ולהמשיך ולהוביל שיח מפליל כלפי האוכלוסייה הבדואית, אם לא רואים בסוגיה הבדואית כאתגר של ערבים ויהודים בנגב, גם לפתח את הנגב, אין לנו שום התנגדות לפיתוח הנגב לערבים ויהודים. מה שנעלם מהמדינה עד היום זה הראייה חד הצדדית שמסתכלים בעיניים שלהם, א'-ב' בתכנון זה שיתוף הקהילה ושיתוף האוכלוסייה.

ב-2004 המועצה האזורית לכפרים הבלתי מוכרים התחילה תכנית להכרה ביישובים לפי חוקי התכנון במדינת ישראל. אנחנו לא מבקשים שום פריבילגיה מהמדינה בתכנון. אנחנו מגיעים לרמת נגב, אותו תכנון שקיים ברמת נגב שיחול על המועצה האזורית אלקסום ומועצה אזורית נווה מדבר, אני חוזר על זה, אותו תכנון. אני לא מבקש תכנון אחר. ברמת נגב יש שני מיליון דונם קרקע, יש 14 יישובים ויש 17,000 תושבים, יש את כל סוגי ההתיישבות.

העניין של ריכוז כפוי לבדואים בנגב לא הוכח ומי שחושב שמה שלא הלך בכוח יילך ביותר כוח הוא טועה. צריך לשבת עם האוכלוסייה הבדואית, עם המנהיגות הבדואית, יש על מה לדבר בצורה הכי עניינית, הכי מקצועית לפי החוקי התכנון והבנייה של מדינת ישראל. לא צריך להמציא את הדברים, הדברים קיימים וצריך נקודה אחת, להתייחס לאזרחים שווים, ערבים ויהודים. אם אנחנו נשב ונסתכל בגובה העיניים ונראה בזה אתגר אחד לנו, הערבים והיהודים בנגב, אפשר למצוא פתרונות ולהתקדם.

אני רק רוצה להעמיד אתכם במבחן אחד. עמית, במיוחד אליך, תסתכל בילדים האלה. הילדים האלה, עכשיו כולנו נעצום עיניים, תסתכל לבית חולים סורוקה, השנה היא שנת 2019, נולדו שני ילדים, אחד במציאות הזו שאין לו כלום, לא גן ילדים, לא טיפת חלב, לא בית ספר, לא כביש גישה, לא חשמל ומים, ממול מושב נבטים ועומר, יש לו את הכול. אחרי 23 שנים בכל תיאוריה חברתית בעולם, לא ערבים, לא יהודים, נעצום את העיניים, נסתכל על אותו ילד באותו מציאות, מי שם לו את המסלול לאן להגיע אחרי 23 שנים? זה לא המדינה? זה המדינה.

קודם כל תודה לכל חברי הוועדה שהגיעו, מצפון הארץ והמרכז להגיע לנגב היום, בחום הזה, ולשמוע ולהקשיב ולהבין בדיוק מה קורה כאן. אני נולדתי כאן וכמוני המון צעירים. השבוע היה לנו דיון בוועדה לביקורת המדינה ואני חושב שצריך להשקיע בנגב. המדינה השקיעה את הבדואים במשך שנים רבות, יש אותי היום ואת יוסף, אנחנו נמצאים כאן על מנת לסייע לאוכלוסייה.

אני נולדתי כאן ויש לי המון חברים, גם מהמגזר היהודי, שימשתי כשופט כדורגל במשך 12 שנים וראיתי בדיוק מה אנשים כאן אוהבים, הם אוהבים כדורגל, הם אוהבים להיות שותפים במדינה, חלק קטן מאוד ממה שמדברים עליו בתקשורת והפוליטיקאים, לצערי הרב, הוא חלק זוטר מאנשים ויש את זה בכל אוכלוסייה.

לכן אני חושב לגבי הפזורה, קודם כל לא צריך להפעיל כוח, צריך לדבר עם האנשים. הדבר השני, צריך להקים מועצה אזורית לאנשים שגרים מחוץ למועצות האזוריות, לא ייתכן שילד שגר באל-פורעה הוא יקבל שירותים מאלקסום, חלק מהכספים האלה לא מגיעים לייעוד שלהם. לכן אני חושב שהמדינה צריכה להקים מועצה אזורית רק לאנשים שנמצאים ביישובים הלא מוכרים.

רק אחרי שמסדירים, אי אפשר לעשות חצאי דברים.

אני לקחתי את המודל של מרחבים, אנשים גרים שם על 590,000 דונם, 13,000 אנשים, יש פה 60,000 אנשים בבקעת באר שבע על 60,000 דונם. רבותיי, אפשר לפתור את הבעיה. בדואים יכסו את כל השטח הזה בעוד 15 שנים, אז צריך להסתכל קדימה.

והדבר האחרון, צריך להסתכל ולשים דגש על הצעירים שלנו. אני רוצה שהמדינה תבנה כאן מגרשי ספורט. במקום ללכת לפשיעה, במקום ללכת לשחק בבאר שבע וללכת ל – אנחנו צריכים שהילדים שלנו יהיו בסביבה נכונה, לא סביבת פשיעה. אני חושב שזה אינטרס א', שלנו ושלכם, של הוועדה, ומי שצריך לקבל את ההחלטה הזאת הוא ראש הממשלה.

ואליד, אין ספק שב-90% מהדברים אנחנו יכולים להסכים. מי רוצה עוד משפט סיום?

אני רוצה להגיד משפט על ה-10%. ואליד היה שופט כדורגל, כך הוא אמר עכשיו, אם במשחק כדורגל השחקנים היו משחקים בניגוד לחוק היית עושה משהו אחרת לא היה משחק, לא היה כדורגל, לא היה כלום. מדינה בכל הכבוד לך וליוסוף, ואין לי בעיה עם הדאגה לילד הספציפי, הרי אין לנו בעיה עם הילד, אם מדינה תמשיך לאפשר את המצב הזה שבו אנשים פועלים בניגוד לחוק, מדינה מפעילה כוח כשאדם פועל בניגוד לחוק, זה לא שאנחנו אוהבים כוח, אבל כשאדם פועל בניגוד לחוק, והרי מה שאנחנו רואים כאן לפנינו, כל מה שאנחנו רואים כאן לפנינו, זה פעם אחר פעם אנשים שפועלים בניגוד לחוק.

הרי הילד הזה שאתה מתאר אותו או בשבט שלך יכול היה להיכנס לרהט, יכול היה ללמוד ברהט ויכול היה לקבל את קופת החולים ברהט. במועצה האזורית מרחבים כל האנשים פועלים על פי החוק. אם עכשיו בחור ממושב מרחבים יילך וליד המושב, אותו שטח, אתם אלפי דונמים שאתה אומר, ישים כמו פה, מיד יפרקו לו את הצורה ואת הכול.

זה לא פעם אחת, הרי כבר אישרנו בדיעבד כמו שאתה יודע מועצה אזורית אחת ושנייה ושלישית בדיעבד, אז אפשר למצוא פתרון בדיעבד, אבל לומר את זה כנורמה, אתם תאשרו פה, למה? כי אנחנו עבריינים. אוי ואבוי אם מדינת ישראל תאשר נורמה שעבריינות היא מוצדקת.

אני חייב לענות. עמית, יש פרוטוקולים של בן גוריון מ-54', אני אעביר לך אותם, לגבי קרקעות.

בינתיים כל העתירות שהוגשו לבית המשפט, אחת לא עברה.

העיר באר שבע לפני 48' הייתה מרכז לבדואים, הבדואים היו ראשי ערים והיו בתי ספר גם ב - - -

חברים, די. יוסף, אתה רוצה שיקשיבו לך?

מי שהעביר אותם זה המדינה.

יוסף, די כבר, אבל אתה רוצה שיקשיבו לך? נתתי לו לדבר, אף אחד לא הפריע לו. זה לא המקום לוויכוח.

לא, כבוד היושב ראש, אנחנו בכל ועדה של הכנסת שמסיירת בנגב אנחנו כנציגי ציבור חובתנו להשתתף ולהשפיע.

אני אמרתי לך לא להשתתף? אבל תתנהג כמו בן אדם, זה הכול.

אני התנהגתי בצורה הכי עניינית. אני אמרתי שאני מעביר לו מסמכים. אתה בא ללמוד סוגיה, או שלומדים אותה כמו שצריך או שלא לומדים.

יש פה הרבה אנשים ואתה מנהל ויכוח.

לא, אני רוצה שאנשים יידעו את המצב האמיתי.



(בהמשך הסיור – ביר הדאג')

תודה רבה למנהל בית הספר, סעיד, שמארח אותנו פה. זה בית ספר תיכון, יש פה 600 תלמידים, 50% מהן תלמידות, זה תיכון ארבע שנתי, ט' עד י"ב. 600 תלמידים, 285, אם אני זוכר את המספר נכון, של בנות, מה שבהחלט מסמל איזה שהוא שינוי שאני מכיר מלפני 15 שנה ביישובים הערביים של כמה בנות באמת נמצאות בבתי הספר, כך שזה בהחלט משהו מעודד, כי כמו שאנחנו יודעים נשים עושות לנו את האירוע יותר רגוע. אז זה בהחלט משהו חשוב.

זה נכון.

אני יודע להודות בזה, מירב, אין לי בעיה בעניין.

רק חיזקתי אותך.

אנחנו נאפשר למנכ"ל המועצה לתת לנו סקירה על המקום. אני מבקש להקשיב, אם לאף אחד אין באמת איזה שהיא שאלת הבהרה, אז בואו נשאיר את השאלות וכל הדברים וההתייחסויות למפגש הסיום שלנו. אדוני המנכ"ל בבקשה.

תודה, חבר הכנסת צביקה, מירב, מפקדים, אורחים נכבדים, ברוכים הנמצאים וברוכים הבאים לביר הדאג'. אני קודם כל שמח מאוד לארח אתכם פה וחשוב מכל שגם תלמדו את הדברים ממקור ראשון, מתוך היישוב ואני מאמין שחלק מהדברים שאני אעלה כאן, יש כאלה שיחלקו עליהם, אבל לפחות אני אנסה להציף את התמונה כפי שאני מבין אותה, כפי שאני מכיר אותה, כאחד האנשים שייסד את היישוב הזה ומלווה אותו כבר הרבה שנים.

לגבי יום חמישי, סוף היום, אני יכול להבטיח לכם דבר אחד, שיהיו לכם פקקים בחזרה. זאת הזמנה, אם תתעכבו פה עוד עשר דקות, רבע שעה, זה לא ישנה כל כך הרבה, אבל חשוב לנו שאתם נמצאים פה.

חברים, אתם נמצאים ביישוב ביר הדאג'. היישוב ביר הדאג' התחיל את דרכו בשנת 95', אתם בטח נכנסתם בכניסה של היישוב, ראיתם כל מה שיש מסביב. היישוב הזה יושב על פי הסכם עם ממשלת ישראל ורמ"י שנחתם ב-95'. הוא יושב פה על השטח הזה שהוגדר על ידי המדינה. בשנת 2003 היישוב הזה קיבל הכרה והוכנה עבורו תכנית מתאר שאושרה בשנת 2003 אישור סופי כחלק מההכרה ב-11 יישובים שהמדינה החליטה להכיר בהם.

תכנית המתאר של היישוב הזה היא שונה מכלל התכניות שהופקדו ואושרו, למה? כי היא הוגדרה כתכנית מתאר כפרית חקלאית עם תעסוקה משולבת. למה? כי יש פה את מספר האנשים שעוסקים בחקלאות הכי גדול בארץ. יש לנו פה מספר המגדלים של בעלי חיים הכי גדול בארץ, יש לנו בסביבות 50,000 ראש פה, יש לנו פה אנשים שעוסקים בחקלאות מסורתית, בכל היישובים מסביב אנחנו מוצאים אנשים שיוצאים מכאן לעסוק בחקלאות. לכן עמדנו על זה שזו תהיה תכנית מתאר שעונה על הצרכים של אנשים במיוחד כשאני מתייחס למקום הגיאוגרפי פה, שאנחנו מקום כל כך נידח שהדבר החשוב ביותר מבחינתנו זה מקורות תעסוקה.

50,000 ראש לבשר?

בעיקר לבשר. הדבר שמנחה אותנו פה זה איך אנחנו מקימים יישוב שהוא עונה על הצרכים של התושבים שלו בלי להתייחס לנושא של תביעות בעלות בקרקע. כמעט שאין לנו פה תביעת בעלות קרקע. דרך אגב אני אחד האנשים שייסד את היישוב הזה, הרבה שנים חבר ועד ביישוב הזה, ליוויתי אותו, ליוויתי את תכנית המתאר ואני מכיר כל דבר כמעט ביישוב. עכשיו אני בתפקיד אחר, אמנם גם נותן שירותים ליישוב הזה כחלק מארבעת היישובים במועצה.

רבותיי, מ-2003 יש שתי גרסאות. אני אהיה איתכם הכי כן בעולם. יש שתי גרסאות, הגרסה שלנו כתושבים והגרסה של הרשות להסדרת התיישבות הבדואים. אם תשאלו אותם יגידו שאנחנו מעכבים, ואם תשאלו אותנו אנחנו נגיד שהם מעכבים, אבל בסוף אנחנו מעוכבים פה. פה, מצד אחד יש תכנית מתאר מאושרת, מצד שני אין מימוש לתכנית המתאר הזאת. למה? כל מיני החלטות. כנראה שגם נכנסה הפוליטיקה התכנונית בסיפור הזה, אבל בסוף אנחנו מוצאים את עצמנו עם חסמים שלא ניתן להסיר אותם. אנחנו לא מדברים על חסמים שהם בשמים, עם רצון טוב אפשר לפתור את הבעיה.

אתה יכול לתת דוגמה?

כן, אני יכול לתת דוגמה. שתי דוגמאות לחסמים הכי קריטיים שיכולים להסיר ולפרוץ את הדרך, מימוש תכנית המתאר כפי שהופקדה ואושרה על ידי המדינה, בלי כרסומים ובלי תכנונים ובלי לסדר אותנו במובן השלילי אלא במובן החיובי. יש תכנית מתאר שאושרה, בואו תממשו אותה.

לא אמרת את החסם, מה החסם?

זה החסם.

שתכנית מתאר לא אושרה.

למה? מה גורם לחסם?

הגורם לחסם שתכנית המתאר שאושרה ב-2003, אין בכוונת הרשות להסדרת התיישבות הבדואים לממש אותה כפי שהיא. היא רוצה עכשיו לכרסם בה, להפוך אותה ליישוב עירוני במקום ליישוב כפרי חקלאי כפי שתוכנן.

למה?

למה? ככה, כי לא רוצים תקדים בנגב לעוד יישוב חקלאי בדואי אחד שכולם יבקשו אותו דבר. זה ההסבר שלי. תן לי להשלים רק להשלים את הטיעון, אתה יכול לטעון אחרת. זה ההסבר שאני חושב, יכול להיות שאני טועה. הסוגיה השנייה זה הסוגיה של תחום השיפוט פה, המועצה שאני היום מנכ"ל בה, תחום השיפוט שלה זה אותו קו כחול של תכנית המתאר. אנחנו יושבים פה על 19,000 דונם, אנחנו היום בסביבות 8,000 תושבים, יושבים על 19,000 דונם שטח שהוגדר על ידי המדינה.

הבקשה שלנו מוועדת הגבולות, הבקשה שלנו מהמדינה, הבקשה שלנו מכולם, ש-12,000 דונם שנשארו ייכללו כתחום שיפוט של המועצה. למה? זה מצחיק? זה גורם לך לחיוך. למה? כי אנחנו רואים כמה מטרות. קודם כל להתפתחות היישוב העתידית, שתיים, בתקופת המעבר, שלוש, להקמת פרויקטים שיתופיים חקלאיים ותיירותיים של התושבים כאן, ואנחנו גם מדברים על שותפות עם כל התושבים מסביב, גם רתמים, גם משאבי שדה וגם המועצה רמת נגב. אחד הדברים שאני מקדם עכשיו זה אזור תעשייה משותף עם רמת נגב שייתן מענה לתושבים כאן, כי יש לנו ידיים עובדות זולות ואנחנו נמצאים באזור שהוא מוכה אבטלה.

אם אנחנו רוצים להסתכל קדימה היום, אנחנו כל הזמן ביקשנו שתהיה אחריות כלפינו כאזרחים של המדינה מהצד של כל הגורמים שנוגעים בדבר, אחריות גם בתהליך וגם בתוצאה. אני לא צריך לנהל משא ומתן לאורך הרבה שנים עם המדינה בכדי שאני אקבל את הזכויות שלי כאזרח. אני אזרח מדינת ישראל, אני אמור לקבל את הזכויות שלי, אני אמור לתת את החובות שלי, ואני רוצה להגיד לכם מעבר לזה, היישוב הוא חלק מהשבט שנתן את החובות שלו באחוזים הכי גבוהים בנגב כלפי המדינה. ואתם מבינים למה אני מתכוון.

אני קורא לכולם, כולל אתכם, ואני תיכף אגיד משפט-שניים על מה שהולך בנגב וכל הסטיגמות והמשילות, אני מבקש מכולם, כל אלה שיכולים להשפיע, לתת הזדמנות לנו כאזרחים של המדינה ביישוב הזה להצליח בזה שנעמיד את התנאים המינימליים החיוניים להצלחת היישוב, ולהסתכל עלינו לא כצד האחר, אלא כחלק מהמדינה וחלק מאזרחי המדינה שיחסי הגומלין בינינו לבין המדינה צריכים להיראות אחרת. בדרך כלל מי שצריך לקבוע אותם וקובע אותם זה הצד החזק, במקרה הזה זה המדינה.

הדבר השני שאני רוצה להתייחס אליו זה הנושא של משילות. חברים, מי שישמע על ביר הדאג' מבחוץ ועל הנגב, מי שגר בצפון, מרכז, ירושלים, יגיד לך שהנגב, אפילו איימו פעם שהמשטרה לא יכולה להיכנס לפה. יש פה מפקדים, יש פה שוטרים, יש פה אנשים שאנחנו במגע איתם שאני לא מכיר דברים כאלה. לא מכיר. לא מכיר סוגיות כאלה ואמירות כאלה, אבל תבינו את המושג הזה משילות, ויצא לי לדבר על זה כמה פעמים. משילות זה שאני כאזרח צריך להרגיש את המדינה בכל התחומים שלי ואני צריך להרגיש כנמשל. זה לא רק שאני צריך לראות את השוטר הזה כשהוא מביא לי את המעצר, את המקל או את האכיפה, זה שאני צריך לראות חינוך כמו בן אדם, זה שאני צריך לראות תשתיות, זה שאני צריך לראות שירותי בריאות, זה שאני צריך לראות ביטחון אישי כמו כל אזרח במדינה. זה נקרא משילות.

ב-70 השנים האחרונות, לצערי, המשילות ככה ככה, ועכשיו, אחרי שאנחנו רואים תקופה ארוכה את ההזנחה הזאת ואת התוצאה של ההזנחה עכשיו אנחנו צריכים לטפל בה במקל. זה לא הדרך. לטפל בנושא של משילות זה יחסי גומלין שהצד החזק צריך להכתיב, שירותים כאזרחים, לקבל זכויות כמו שאר האזרחים, והדבר הנוסף, גם מקל וגם גזר. ואני אומר גם מקל וגם גזר, ואנחנו אנשים שמוכנים לקחת אחריות גם כלפי עצמנו כחברה וגם ביחס של המדינה, אבל אי אפשר כל הזמן להתייחס אלינו, וסליחה על הביטוי, ואנחנו תמיד נקבל את הפירורים ותמיד אנחנו נמצאים בשוליים ולהגיד לנו טוב, מחר בבוקר תתנהגו כמו אזרחים סוג א' שחיים במקומות הכי טובים בארץ. חברים, הכול בהתאם.

אני אמרתי פה דברים שיכולים להכעיס אנשים, אבל אני התרגלתי להגיד את האנשים כפי שאני רואה אותם ואם אני כל הזמן אטייח ואגיד דברים נעימים אנחנו לא נתקן את המצב. אני רוצה להגיד דברים קשים ורוצה שכל מי שעוסק במלאכה היום יפעל לתקן את המצב הזה. הבדואים הם לא אויבים של המדינה, הבדואים הם אנשים שהושיטו יד למדינה הראשונים. ואני מכיר מקרה אחד מאוד קשה, אם יש כאלה ששירתו בצבא, מכירים מה זה ציר פילדלפי, היה אזרח אחד תושב ביר הדאג' ששירת בפילדלפי, הוא חזר לפה, מצא צו הריסה על הבית שלו.

מה הקשר?

הקשר שאם הוא נותן את החובות שלו, החובות שלו מוטלות עליו, הן צריכות לזכות אותו בפריבילגיה שתיתן לו זכויות כמו כולם, כי פה מה שמסביבו זה לא כולם עם היתרי בנייה. אם הוא היה בונה בית ביישוב מוסדר עם היתרי בנייה, ואללה, אם היה רב אלוף, מבחינתי שיהרסו לו את הבית, אבל אתה חי באי שכולו לא מסודר. אנחנו בתהליך הסדרה, אנחנו עדיין לא הגענו להסדרה, אי אפשר להתחשב בבן אדם כזה? למה הוא צריך למצוא את הבית שלו הרוס? אחרי זה הוא פשט את המדים והלך הביתה, וזה חבל, זה גורם להרחיב את השסע, אנחנו לא נמצאים שם.

חברים, אני אעצור כאן. אני שמחתי לפגוש אתכם. הדברים שלי לא פשוטים, אני חושב, אבל זו האמת מבחינתי, אני מודה לכם שביקרתם ואני מזמין אתכם כל הזמן ותזמינו אותנו גם לכנסת יום אחד.

אני רוצה להגיד משהו. קודם כל אני כואב את כאבך ואת הקשיים ואת מה שאתה עובר, אבל אזרח במדינת ישראל הוא לא אזרח על תנאי, הוא אזרח שיש לו גם חובות וגם זכויות, את החובות והזכויות צריך למלא באופן מלא, גם אם זה לא מוצא חן בעיניי בנקודת זמן מסוימת. אני אומר לך שיש פה יותר אנשים שרוצים לפתור לכם את הבעיות ולעזור לכם, יותר מהרבה מאוד אנשים אחרים שלא רוצים, כך שההזדמנות הזאת קיימת. אבל קודם כל צריכים לציית לחוק, החוק זה מעל כולנו, הוא המוביל והוא מסלול הדרך שלנו, אי אפשר להגיד תוותרו לנו, צריך לעשות ולקיים את החוק ככתבו וכלשונו וכל השאר דווקא כן יבוא כשתציית. לזה צריך לשאוף. גם לכם מגיע הרבה מאוד פתרונות, אבל הדבר הבסיסי של כולנו זה לציית לחוק.

חבר הכנסת רביבו, בבקשה.

אתה אמיץ, אף אחד לא יכול לכעוס על מה שאמרת, אתה דיברת כמו מנהיג אמיץ.

תודה.

יש לי כמה שאלות אליך. זו הספרייה של החטיבה?

כן.

כמה ספרים בעברית יש פה?

יש פה מנהל. אני רוצה להגיד לך משהו, לפני שאתה ממשיך את השאלה. יש פה חיילות שעובדות עם התלמידים.

בסדר גמור, אני אשמח לדעת. יש לי כמה שאלות במגוון נושאים. הואיל ואנחנו פה בספרייה אני רוצה לשאול שאלה.

המנהל נמצא פה? יש לך פה פינה בעברית. אני אגיד לך את האמת, אני לא יכול להשיב על השאלה.

אז אני רוצה לומר לכם שכמות הספרים והמיקום שלהם יכולים לספר לנו חלק מאוד מאוד גדול על הסיפור ועל המצב. אין ספק שאנחנו נמצאים בשאלת הביצה והתרנגולת ואין ספק שאתה צודק שהחזק אמור להושיט יד ראשון, אין ספק, רק שצריכים להסתכל על תמונה רחבה. אתה באומץ ובכנות סיפרת סיפור מאוזן ששני צדדים מספרים את אותו סיפור רק מזווית אחרת.

אני למדתי מעט על ביר הדאג', על תושביו, אני יודע שביחס להרבה הרבה יישובים או התכנסויות בפזורות מדובר בתושבים שהם אוהדים את המדינה, הם לא לאומניים, הם לא לעומתיים נגד המדינה, ועדיין אחוז הפשיעה בו גבוה, היא מייצגת פשיעה באחוזים מאוד מאוד מאוד גבוהים, אי אפשר לתלות כל דבר בגלל שהמדינה לא ראתה אותנו.

דבר שני, היישוב נמצא בהסדרה 20 שנה, יש כבר פיתוח עד לבית הספר, יש בית ספר מרשים, עושה רושם שהוא גם מתוחזק היטב. יש פילרים לאורך הדרך, יש מתיחת קווי חשמל, יש ארונות סף של בזק. פילרים, כמי שעסק מעט בתחום, אני יודע שפילר מוקם רק אחרי שיש איחוד וחלוקה, יש שיווק.

יש מפורט גם.

זאת אומרת שאמורה להיות כתובת, יודעים מי הבעלות, אפשר לדמיין איזה בית ייבנה ושל מי שהוא יהיה, מה הסיבה שעד היום לא נבנה? איפה אתם פה בתמונה? איפה המנהיגים שלכם? איפה הוועד האזורי שלכם?

יושב ראש הוועד יושב פה, הוא יכול לענות.

אני אשמח להקשיב לו, אני שואל אותך כי אתה דיברת.

אני אענה לך. בתכנית המתאר שאושרה ועברה תהליך והיא מפורטת יש הקצאת קרקע לכל משפחה כפי שקבעה המדינה.

מה היקף השטח?

היקף השטח הוא 6,600 דונם סך הכול.

מה היקף השטח המוקצה למשפחה?

למשפחות הראשונות, ה-530 המשפחות הראשונות, לפי התכנית המקורית מוקצים חמישה דונם למשפחה לצורך חקלאות.

אני מדבר על מגורים.

למגורים זה נע בין 750 ל-1.2 ל-1.5 למשפחה. בעורף יש 3.5 לחקלאות, אבל לא לכל המשפחות.

למגורים 1.85, יש קצה ל-1.85.

מה זה קצה?

אתה אמרת מתחיל ב-750, יכול לטפס ל-1.5, אני אומר לך שיודע לטפס גם ל-1.85.

למה?

לא יודע, תבדוק.

לא מכיר. אני יודע שהרוב יש לנו בין 800 ל-1.2.

לא הרוב, לא דיברתי על הרוב, דיברתי גם על יוצא מן הכלל. עדיין בעיניי מדובר בהסכם מופקר, זה משהו מטורף, עדיין כולם, יש הסדרה, הסדרה זה אומר ברצון הצדדים באמת לסיים את הסאגה הזאת. למה עד היום זה לא מיושם?

אבל זה לא מיושם.

שווקו קרקעות. מר פרץ, שווקו קרקעות.

חד משמעית. המקום הראשון בכל השטח בנגב להסדרה בלי שום מכשול זה כאן.

אז למה זה לא מוסדר?

זה מה שאני מנסה ללמוד. אנחנו אחרי שלב שיווק קרקעות ופרסום זוכים, אני מבהיר את זה.

אני אסביר. הם רוצים משהו, אגב לא כולם, חלקם מוכנים להגיע לפתרון, הפתרון לדעתי צריך להיות פרטני ולא כוללני כי אם הוא יהיה כוללני לעולם לא נגיע להסכם.

מה הם רוצים?

ואתה ענית לי תשובה שאני מכיר אותה, לצערי, והיא הייתה בשאלה הקודמת שלי, רק שהואיל ואני פוגש בן אדם אמיץ, ורבלי מאוד, ישיר מאוד, נכון יהיה שהנוכחים יצטרכו להתעמת מול השאלות האלה באומץ כדי שאנחנו נחזור לכנסת ונדע לפעול למענכם.

דבר אחד, אני אומר אותו, התכנית אושרה ב-2003, יש הקצאת קרקע למשפחה לפי התכנית הזאת, צריך ללכת וליישם אותה. היישום שלה, בלי חלוקה, עכשיו חילקו אותה לשתיים.

כמה בקשות להיתר בנייה הגשתם?

משה, אתה מדייק, אתה ממש מביא את זה בומבה.

קודם כל יש תהליך - - -

כמה בקשות? מספר.

אפילו אחד אין.

אני אומר באמת, המדינה הייתה נדיבה, נתנה פה - - -

אני אענה לך. אני רוצה להגיד לך, בודדים. יש בקשות להיתר בנייה בודדים.

אז זה לא תקין.

למה זה לא תקין?

כי קיבלתם בנדיבות רבה.

לא קיבלנו בנדיבות רבה. מה שקיבלנו בתכנית לא נותנים לנו.

ה - - - כולו שלכם, המדינה הייתה נדיבה ונתנה ובמקום להגיד תודה אתם משמרים את המצב ויוצרים פה פשיעה ואתם - - -

אני מדבר תכנוני מקצועי, אני לא נכנס לוויכוח של ה - - -

לא, אבל אי אפשר להתעלם מזה, כי הפשיעה נובעת מזה.

אני אומר דברים ברורים.

קודם כל בעיניי, חרף העובדה שאנחנו כמות נרחבת ומכובדת, חסרים פה כמה נציגים שיצטרכו להתעמת מול עובדות. אני עשיתי מעט שיעורי בית, מעט, ועדיין אני אומר, עד שאתם לא תתנהגו כמו מנהיגים, כמו מי שלוקח אחריות על החיים שלו ושל בני המשפחה שלו ולא תוציאו את המוץ מן התבן, לא תפרידו בין מי שלא מוסדר שכובל את מי שרוצה להיות מוסדר ויכול להיות מוסדר וזכה בקרקעות ששווקו כדי שהוא יתקדם עם תכניות ועם היתרים וישלם אגרות ומשאית אשפה תגיע בבוקר שלוש פעמים בשבוע ותפנה אשפה מפח ירוק ותיתן לו שירותים קהילתיים וחברתיים, לשם אני רוצה שאנחנו נשאף.

אתם לא מפתחים את זה כי אתם שבויים על ידי כמות אנשים שמסיבות כאלה ואחרות, שחלקן לא ענייניות, יש להם עניין לא לקדם אתכם, כי אם אתם מתקדמים אתם משאירים אותם אחורה. צריך להגיד את זה ביושר, שם זה חונה. ואני מזמין אתכם לאזור אומץ, להסתכל אל פני העתיד, לשלב איתנו זרועות ואנחנו נסייע לכם. אנחנו נסייע לכם. אני סיימתי את דבריי, אדוני.

תודה, רביבו. משה סעדה, יש לך משהו? קצר, בבקשה.

אנחנו נסייע לכם, אבל אתם צריכים להבין שאתם חייבים לסייע לעצמכם. המקום הזה כשהוא לא מוסדר הוא מחולל פשיעה. זה אתם, אחר כך גם אנחנו, אחר כך כל החברה הישראלית. אני חושב שהגיע הזמן שהמדינה תיתן גזר אבל גם מקל. מי שיסדיר יסדיר, מי שלא יסדיר זה בסדר, מה שהמדינה נתנה היא יודעת לקחת. זאת הדרך היחידה שאפשר יהיה להתקדם. רק לקבל? זה לא יכול להימשך ככה.

תודה רבה. יושב ראש הוועד, בבקשה.

קודם כל אהלן וסהלן לכולם, אני שמעתי את השאלות. השאלות, כל אחד חושב מהצד שלו שהוא צודק. אני חושב שכשאתה מדבר עליו, אני צריך לארגן פה את כל הפרנסה שלי, שאני לא אעשה יישוב כמו תל שבע, כמו מקום אחר, שאין לו פרנסה, רק להיות - - - כי אם אתה מכניס אותי ליישוב במצב שלי בלי תכנית המתאר שלי, בלי אזור תעשייה, בלי מקור פרנסה, אני אשלם את המחיר והמדינה תשלם את המחיר הזה. אנחנו לא אומרים לא להסדרה, אבל - - -

אבל מה אתה רוצה, גם רכב?

אני לא רוצה לא רכב ולא כלום, תודה רבה לך. אני בדואי, זה החיים שלי, אני בן אדם שרוצה את מקור הפרנסה שלי, יודע כבשים, יודע גמלים, רוצה לימודים טובים.

אבל, אדוני יושב ראש הוועד, קיבלתם במסגרת תכנית ההסדרה שתי חלקות, לבנייה למגורים ולפיתוח חקלאות.

לא, לא, לא קיבלתי. סליחה, אני אומר לך, לא קיבלתי.

מה זה לא קיבלתם? בהסכם הראשון זה מה שהיה, חמישה דונם.

אבל לא מיישמים אותה.

לא, אני לא שאלתי אם מיישמים או לא. חבר'ה, אל תטשטשו את זה, אני לא שאלתי אם מיישמים או לא, ישנה תכנית הסדרה שנותנת מענה מלא ומפורט.

תן לי אותה, איך שהיא עכשיו, ליד כולם. תן לי אותה.

כל הזמן דורשים, תכנית מתאר שלנו, אני בתור מנהיגות הצעירים, אנחנו דורשים מה שהממשלה, מה שהמדינה נתנה לנו ב-2003, ב-2000, בתכנית המתאר, תן לי אותה, אבל אתה בתור מדינה אף אחד לא רוצה לתת לי.

לא לקחתם אז?

לא, זה המדינה - - - תן לי תכנית מתאר, המדינה נתנה לי תכנית מתאר - - -

כל יום שאתם לא - - -

המדינה נתנה לי תכנית מתאר, למה אתה - - - תן לי מה שמגיע לי, מה שהמדינה נתנה לי אני אקח.

משה, יש לנו כלים ללמוד את הנתונים הרבה יותר טוב, לא בוויכוח פה.

אדוני, יש לי תכנית מתאר, המדינה נתנה לי, תן לי אותה. הוא, חבר הכנסת הזה, אתה, כל אחד פה, תן לי, מה שמגיע לי, מה שהמדינה נתנה לי אני רוצה. אבל אחרי זה, חברי הכנסת, לא נתנו, זה רק רישום על הדפים, לא נתנו. זו האמת, זו המציאות. נכון שמדברים איתך על תכנית מתאר, הבחורים האלה אומרים לך שהם לא רוצים, אנחנו רוצים, אבל תנו לי את תכנית המתאר שלי.

אתה נראה כמו מנהיג, אתה נשמע כמו מנהיג, אבל אני רוצה לדייק את מה שאתה אומר. נתנו לכם, לא לקחתם. דייקו בנתונים. לא שאתם משקרים, אבל אם מספרים טעות כמה פעמים היא לא הופכת להיות אמת.

תקשיב, יש לי הסכם עם הממשלה, עם המדינה, יש לי הסכם.

חברים, שווקו קרקעות.

רביבו, אני לא רמ"י.

תקשיב, אני עכשיו, אתה בתור מדינה, נתת לי, אמרת לי: אתה בדואי, אתה בדרום הארץ, מגיע לך חמישה דונם, חצי לבנייה וחצי חקלאות. עד עכשיו אני מחכה, אתה לא נתת לי. חברי הכנסת, אף אחד - - -

בסדר, שמענו. סלים, בבקשה.

לכן אני אומר דבר אחד, כמו שאמר סלמאן, אני יודע שאתם אנשים רציניים ואני יודע שחלק פה רואה שאין לנו זכויות בכלל - - - זה אני יודע את זה.

אתה חושב שמגיע לכם את כל הזכויות?

אני שירתי במדינה, שירתי אותה מקיומה ועד היום ומגיע לי זכויות כמו שמגיעות לכם זכויות, ואני בן אדם בלי לימודים, בלי מקור פרנסה, בלי כלום, אתה אומר לי רק תתאכלס ב-300 מטר ו-50 מטר, ואחר כך נחשוב עליך. אני בן אדם שיש לו מקורות פרנסה, יש לי תכנית מתאר מאושרת, בוא תיישם אותה אם אתה צודק. תיישמו את התכנית שלנו ו - - - צודקים או לא צודקים. הנה הרשות מאשרת, קיבלתי או לא קיבלתי? אף פעם לא קיבלנו, פעם אחת עשו לנו שלושה חודשים מבצע, אם תוך שלושה חודשים תרשמו לי 1,000, 2,000 תקבלו, אם עברו שלושה חודשים הלך עליכם.

כמה רשמו? סלים, תגיד לו.

הבנו. חברים, זה לא יעזור לכם עכשיו ההתפרצויות האלה, תנו לנו להקשיב כדי שנוכל ללמוד.

כן. התרשמנו פעם אחת, אמרו תראה לי אם אתה רציני. התרשמנו, כמה, סלמאן? 530?

אני חושב שהיו 380 משפחות שרשמו שהם רוצים.

380 משפחות. הלכנו, חתמנו, אדוני, על זה, קבוצה כזאת שאנחנו 380 משפחות, בסך הכול בביר הדאג' 500 משפחות, חתמנו על זה ולא קיבלנו כלום. חברים, אנחנו - - - של התכנון, של המינהל, שטח של החבר'ה האלה מתחת למדינה למטה, ואדוני השוטר המכובד, שהוא אחראי עלינו, החוק על העיני ועל הראסי, אבל בינתיים אני - - - קודם כל - - - אתה לא יכול לבוא לי לתוך האוהל הזה שאין לו אישור בנייה ולהרוס לו את הבית ולהגיד לו – הוא לא חוקי, אני לא חוקי, אני מודה בזה. אני לא חוקי, אדוני, מי אמר לך שאני חוקי בכלל? רק תסדיר אותי, תסדר את העניינים שלי, תן לי את מה שנתנה לי המדינה שלי ואחר כך תבוא אליי עם החוק ככה אני אעשה לך.

תודה רבה לך, אדוני. אחרון הדוברים יוסי, בבקשה. רק בבקשה בואו לא נפתח פה עכשיו ויכוח, תודה, רק עובדות.

אני הייתי ברשות הבדואים מ-2011 עד 2018 ויש לי שלושה גביעים יחד עם בני בגין על השירות הטוב ו - - - באיזה שהוא שלב התחלנו לפתח וביקשנו להגיע להסדרה. ישבנו פה שבועיים, אני ויעקב אמזלג, שהיה סמנכ"ל הרשות, הצבנו קרוון בכניסה כדי שיגיעו אנשים למקום, ולא חתמו, לא התחייבו ולא הגיעו.

באיזה שהוא שלב הגיע הסיכום הזה לשר אורי אריאל. אני רוצה להסביר לכם, בתקופה ההיא מי שעבר מפזורה ליישוב קיבל 50,000 שקל, הייתה סמכות לראש הרשות להכריז על תא שטח להסדרה שזה הקפיץ את זה בפי שניים ל-100,000 שקל, רבע מהמגרשים פלוס 100,000 שקל להסדרה. אף אחד לא הגיע. באיזה שהוא שלב מסוים ניסינו עוד שיווק ועוד שיווק ועוד שיווק עד שהשר אורי אריאל אמר: הם לא רוצים? תפצלו את המגרשים, תורידו את החלק לחקלאות ואת החלק למגורים תחלקו לשניים וזה עדיין לא נעשה עד היום.

למה הם לא רצו?

כי יש גורמים מסוימים שלא נותנים להם להיכנס.

זה לא נכון.

אנחנו רוצים לדעת - - -

משה, אנחנו צריכים ללמוד את זה, אנחנו לא נקבל פה תשובה. אתה צודק, הנקודה שלך נכונה, רק לא נקבל עליה פה תשובה.

אני יכול להגיד לך, מהיכרות שלי עם העניין, אם יבואו 300, 400, 500 איש מחר ויגידו רוצה אני התכנית תצא לפועל. חד משמעית.

אני רוצה להגיד משהו, ואני חייב פה להגיד מילה טובה על ביר הדאג', ביר הדאג' הוא יישוב ציוני אני יכול לומר, אין פה טיפת לאומנות.

עם זה התחלתי.

זה יישוב שתרם את חלקו למדינת ישראל, התגייס לצבא, עדיין יש גששים בצבא מפה, נכון, יש ירידה בכמות המתגייסים, אבל אני חושב שמה שנכון היום ליישוב הזה ואני מפנה ליושב ראש הוועדה ולסמנכ"ל של המועצה, אתם חייבים להיכנס למשהו יותר אנושי. כנסו למבנים, אתם יורדים לדקויות שבסוף אתם מתבגרים, לא תספיקו להיכנס בסוף לאותם מבנים. תסדירו את העניין הזה. אתם תהיו ראש החץ בהסדרה של כל המגזר הבדואי, זה חשוב מאין כמוהו, אתם חייבים להיכנס לסטנדרטים של אנושיות, אי אפשר לגור בחושות האלה. תיכנסו, תקבלו את השירות הכי טוב שיש בעולם.

אנחנו ניתן לכם את השירות הכי טוב בעולם. הצבא בא לפה ותרם את חלקו עם חיילות מדריכות כדי שהילדים פה ילמדו עברית, שיקדמו אותם בכל מיני דברים ובמקצועות שקשה להם ללמוד. זו התרומה של הצבא.

גם בחודש הקרוב הולכת לקום פה מכינה קדם צבאית.

שזה חדש.

בשבועיים האחרונים גייסנו ארבעה חבר'ה לשמור על בסיסים בשישי-שבת. אתה צריך לדעת את זה.

אני יודע, אני יודע. אני אמרתי, יש פה דברים חיוביים מאוד בכפר. אני חושב שיש פה משהו שצריך להיות פה אמיץ, לעשות את הצעד ולקבל את ההסדרה שהמדינה מציעה. אתם תשנו את פני הנגב 180 מעלות, אתם תירשמו בהיסטוריה. תעשו את זה, זאת הזדמנות שלא תחזור על עצמה. תעשו את זה כי זה בדיוק הזמן, אנחנו איתכם וכולנו נהיה איתכם.

רק מילה אחת, שמעת את מה שאמר אדוני השוטר, וגם אנחנו אמרנו לכם, רק - - - תקבל הסדרה של כל היישוב.

אני רוצה להודות לכם על זה שאתם מארחים אותנו פה. אני רוצה להודות לכם על הפתיחות ועל האומץ לומר את הדברים כמו שהם וזה מאוד חשוב. אני מאוד שמחתי לשמוע שאין פה מעורבות לאומנית כי זה דבר מאוד חשוב. אנחנו הוועדה לביטחון לאומי, הדאגה הראשונה שלנו היא לביטחון הלאומי. אני אומר לכם שבכל צעד שתעשו לכיוון הזה אנחנו בכנסת נהפוך כל אבן אפשרית כדי לאפשר לכם לחיות בכבוד, אבל אתם חייבים להיות איתנו שותפים גם במאבק למען הביטחון הלאומי.

אני שומע על כל הנושא של גידולי סמים ועבריינות ופשיעה והברחות ונשק וכל מיני דברים כאלה. חברים, אם זה יידבק בכם לא תראו אותנו לידכם. אני אומר לכם את זה. אתם רוצים לקבל, ומגיע לכם, אני חושב כמוכם, אני גרתי עד לפני 15 שנה במיתר, אני מכיר את הנגב יותר טוב מכל אחד מכם, תאמינו לי, הייתי ראש מטה פיקוד דרום, כל השירות שלי כמעט היה פה בדרום, שיבטה, שקרובה לפה, אני מכיר את האזור הזה היטב. אתם רוצים להשתלב במרקם החיים של מדינת ישראל תשתפו פעולה עם החוקים של מדינת ישראל.

ביום שזה יקרה ונרגיש שיש לנו שותפים אין אבן שלא נהפוך בשבילכם בכנסת כי יש לנו עניין, יש לנו עניין שתגדלו את הילדים שלכם כמו שצריך, יש לנו עניין שתעבדו ביחד איתנו, תפתחו איתנו את הנגב. יש לנו עניין משותף. אתם רוצים שזה יקרה? בדיוק כמו שאמר מפקד המחוז, תשתפו איתנו פעולה. לבד לא נצליח לעשות את זה, לבד אתם לא תצליחו את זה. אז אם אתם רוצים מלחמה, אין שום בעיה, אני יודע לעשות גם את זה, אני מציע לכם, היד שלי לרשותכם, הוועדה לביטחון לאומי לרשותכם, תוכיחו לנו שכדאי לנו לעשות את זה, בלי מלחמות. תודה רבה.


(בהמשך הסיור – רתמים)

(חסר) מה שאומרים, היעדר המשילות. שתבינו את המשמעות של האירוע, אנחנו בקשר הדוק מאוד עם מפקד המחוז וכל אנשיו. התקשר עכשיו מפקד משטרת שגב שלום על איזה שהוא אירוע רגיש שאנחנו מטפלים בו ממש בשעות האחרונות. אבל בסוף המשילות הזאת זה אומר ששירה, הדוברת שלי, שהצלנו אותה מחיים בצפון תל אביב, הבאנו אותה פה לכפר רתמים, תחשבו מה היה קורה אם היה הייתה צריכה להישאר בצפון תל אביב, מי יודע מה היה יוצא.

מה רע בתל אביב?

אני מת על תל אביב.

לא, היא פשוט בעד הרפורמה ולא אפשרו לה לגור שם.

אני מת על תל אביב, אבל עדיין אני חושב שהיא שמחה שילדיה גדלים פה, חמשת ילדיה יש לומר. אבל כששירה יוצאת לכביש היא נתקלת במה שמוגדר בין בריונות לטרור על הכבישים. זה קורה כל יום, כל שעה.

משטרת ישראל לא מסוגלת, בתנאים שיש לה היום, ואני מכיר קצת את השמיכה, יש יצירתיות, יש נחישות, יש תודעת התקפה, כל הדברים האלה שהמחוז מקדם, הם לא יכולים בארגז הכלים שיש להם, חסרים פה 300-200 שוטרים, עוד כמה עשרות ניידות.

850 שוטרים.

הנה, אומר את זה קצין משטרה בהשאלה. אז ברור שהם לא מסוגלים לעשות את זה לבד והמשימה, בסוף כל התקציבים שאמרו, ואגב אני רוצה להגיד דווקא כאן, שתשמעו את זה, היה השר לביטחון פנים הקודם וסגנו, עשו עבודה מצוינת ואישרו 2.4 מיליארד שקל, כש-1.2 מיליארד שקל כבר היו צריכים להיכנס. ומה שחשוב זה רצף תפקודי ובאמת להבין שבמרחב הזה של 20% משטח מדינת ישראל זה רמת הנגב, גם אם תהיה לנו המשטרה הכי גדולה שיש זה מסובך להתעסק עם זה.

מה כן? צריכים פה להבנתי להגדיל את החיכוך. אני אומר לכם את עמדתי בעניין הזה של ביר הדאג', הגדלת החיכוך ובאזור הר הנגב אנחנו מוכנים אפילו לקחת אחריות. הגדלת חיכוך זה אומר שלא יכול להיות שכל שבוע, כל שבוע אני נכנס לביר הדאג' ובבית ספר אין דגל ישראל. אין דגל ישראל בתיכון שם. אני מתקשר למנהל בית הספר, למה אין דגל? אה, ירד, היה בכביסה וזה וזה וזה. אין דגל ישראל זה אומר שאנחנו לא נמצאים שם.

האמירה להגדיל חיכוך זה אומר שלא יכול להיות שהמדינה תשקיע שם למעלה מחצי מיליארד שקל, אני חושב שאני אפילו בהערכת חסר, בתי ספר, מעונות יום, גני ילדים, מה שאתם רק רוצים, ובסוף שני בתים בהיתר.

ראינו את שני הבתים.

מוטי זאנה קב"ט המועצה, התחיל בתקופה החשמונאית, יבנה פרגולה לא חוקית אנחנו נוריד לו את זה, אבל באה אליי יחידת הפיקוח של משרד האוצר, אומרים לי: תאכוף על הבדואים, יש לי פקח אחד. שתבינו, פקח אחד, הוא יצליח לאכוף את הסיפור של הבנייה הלא חוקית הבדואית, זה הרי הזיה.

ארנונה הם משלמים?

לא, ארנונה זה לא קשור אליי כי הם במועצה אחרת, אבל מה שחשוב זה הגדלת החיכוך. מפקד מל"י כדוגמה, כל היוזמות שלו, אני לא יודע אם אתם מכירים, דוגמה טובה. זה אומר שמדינת ישראל צריכה להיות בתוך ביר הדאג' על כל המשתמע מזה, מאכיפה ועד כמובן חינוך ותעסוקה וכל מה שאתם מדברים. בלי זה אנחנו נמשיך לראות אותם על הגדר. למרות שצריך להגיד על אוגדה 80 ובעיקר חטיבת פארן שהצליחו להוריד מ-70 טון הברחות למצב של פחות מ-20 טון ויחידת מג"ן כמובן.

אחד הדברים הטובים שעשה פרץ עם מפקד הפיקוד, שטולדנו ופרץ התחילו לעבוד ביחד. מאז 'שומר חומות' זו הייתה הפעם הראשונה שעשינו באיד אל אפטר את הארוחה, דקה אחרי זה התחיל - - -

איך היה פה ב'שומר החומות'?

אני אגיד. פרץ וטולדנו אמרו לבדואים שם, אנחנו נירה על הגדר וזה מה שהם התחילו לעשות וזה בסדר גמור. המפגש הזה, זה שמשטרת ישראל חייבת להיות בתוך ביר הדאג', זה שהצבא צריך להיות בתוך ביר הדאג', זה שמשרד החינוך צריך להיות בתוך ביר הדאג', מדינת ישראל צריכה להיות בתוך ביר הדאג' אחרת לא תהיה שם משילות. אי אפשר לעשות את זה בשלט מרחוק, זה לא עובד. אי אפשר גם שהמשטרה תעשה את הכול, אנחנו כל הזמן אומרים משטרה משטרה, המשטרה לא יכולה לעשות הכול, היא גם לא צריכה לעשות את הכול.

לגבי הר הנגב, אני רוצה להגיד בכל זאת איזה שהיא מילה, שתכירו. אני באתי עם יוזמה שמאיר דויטש מאוד מאוד תומך בה, הוא אפילו רצה לקדם אותה, מאיר ובועז, שניקח אחריות על האוכלוסייה הבדואית בהר הנגב כיישוב ברמת הנגב. יש לנו 15 יישובים, היישוב ה-16 יהיה יישוב בדואי. מאיר תומך, אני לא יודע אם אני רוצה את זה, אבל למה אמרנו את זה? כי כשאתה מנתח את מה שקרה בנגב ב-40-30 השנה האחרונות זה בדיוק העניין, אין שום ניהול של האירוע הזה.

אני אומר לכם, הוא מאוד לא אוהב שאני אומר את זה, אבל אם רוביק דנילוביץ' ייקח אחריות על תל שבע כנראה תל שבע תהיה במקום אחר, חד משמעית. כי רוביק יודע לנהל את הדברים וראש המועצה בתל שבע הוא כבר חודשיים לא יוצא מהבית, חצי שנה הוא לא יוצא מהבית כי אם הוא ייצא הוא כנראה לא יחזור. זה מדינת ישראל. לכן עוד פעם, אם המדינה רוצה משילות היא צריכה להגדיל חיכוך על כל המשתמע מכך, כולל לנהל את הדברים האלה. אגב זה מה שעשו ברמת נגב, עצמו עיניים 30 שנה והנה יש לנו פה ביר הדאג'.

אבל אני רוצה שתצאו באופטימיות. אנחנו מתכוונים ליישב את הנגב, אנחנו לא מתכוונים לוותר, אנחנו פשוט רוצים לקחת אחריות ולנהל את הדבר הזה יחד עם השותפים.

יישובים חדשים יש פה?

יישובים חדשים יש בצד השני, נווה תמרים, החלטת ממשלה ראשונה ב-1999, החלטת ממשלה שנייה ב-2019, אני לא יודע אם להמליץ לך לקנות שם בית.

הציעו לי. המדינה לא מאשרת, למה?

המדינה אומרת כל הזמן שצריך לעבות את הישנים. עזבו, אני אומר פה, באגן רביבים, בביר הדאג' 10,000 בדואים, צריכים לפחות 10,000 יהודים פה. אגב זה הבדואים אומרים את זה. כבוד היושב ראש, הבדואים אומרים: יהודים מביאים לנו תשתיות, פרנסה, תעסוקה.

מי מונע? מי האיש הרע? מי מונע את זה? לכאורה זה מתבקש, יש פה שטח, יש ציבור שרוצה לקנות?

חברים, שאלות? נתנו לי עשר דקות, נראה לי שעמדתי בזה.

לא, אני רוצה לדעת מי מונע.

בתחום התכנון יש ראש ממשלה חליפי, מי היה אחרון ראש הממשלה החליפי, אתה זוכר?

לפיד, בנט.

טעות, לא נכון, קראו לה דלית זילבר, היום קוראים לו רפי אלמליח. זהו.

מה זה?

על מינהל התכנון שמעת? מינהל התכנון הוא שולט במדינת ישראל. לא הדיפ סטייט, מה שאתם אומרים שם במשרד המשפטים, עזוב, אתם לא בכיוון, אני אומר לך את זה.

למה אתה שובר לו? הוא עשה לנו קמפיין שלם. למה אתה שובר לו פה את כל החלומות שלו?

אני אומר לך, הדיפ סטייט זה לשכת התכנון. אני אומר גם להם את זה, אני חבר ועדה מחוזית, אני יושב ראש ועדה מקומית, תהליך תכנוני היום במדינת ישראל לוקח בערך פי שלושה מאשר כל מדינות ה-OECD.

ויש כאלה שימליצו לך לדייק, שהדיפ סטייט שולח נציגים גם למינהל התכנון.

עזוב, כדי שלא תחשבו שאני התכוונתי לזה ברצינות, אני אומר ברצינות, מדיניות התכנון של מדינת ישראל, שהיא לגיטימית, אני לא חושב שהיא מתאימה לנגב, היא נגד התיישבות חדשה, היא בעד צמצום וצפיפויות גדולות, כי באמת מרכז הארץ במדינת ישראל הוא מטורף, אבל פה בנגב - - -

צריך להכפיל את מדינת ישראל, 50 שנה זה נתון שיקרה.

20 שנה. ופה בנגב מדיניות התכנון הארצית לא מתאימה, פה צריך לפתח ארגז כלים אחר שיאפשר את חיזוק ההתיישבות. אגב, גם אני לא בעד התיישבות חדשה בכל מקום. לפני שש שנים, כשיואב גלנט היה שר השיכון הוא העביר החלטה על הקמת חמישה יישובים, אחד מהם נקרא שלח, בדרך לניצנה, לא בדרך לשום מקום. שאלתי אותו למה צריך להקים את זה, נמנע התפשטות, אבל אין שם התפשטות, אין שם בעיות.

לא, איפה שצריך.

בדיוק. אז גם פה, יושב פה מנהל מחוז דרום של רשות הטבע והגנים גלעד גבאי, גם איתם אנחנו עובדים ככה.

אבל רשות התכנון כפופה לשר הפנים.

נכון, או לשר האוצר.

סעדה, יש את חטיבת ההתיישבות שיש לה תכנית אסטרטגית לנגב שישבה עם כל האנשים פה וחשוב לשמוע. מינהל התכנון רואה כלכלית.

לא, האוצר רואה כלכלית, מינהל התכנון רואה צפיפות, רואה תכנון.

אבל הוא יעשה את זה במרכז כי שם יותר זול ומכניסים יותר כסף.

אבל גם פה היא תקבל כסף.

זה בדיוק העניין, אני אשב איתך ואני אראה לך את התכנית של מינהל התכנון - - -

סיפור ההתיישבות במדינת ישראל זה אירוע. אנחנו נוהגים לומר, ב-46' הקימו 11 נקודות בלילה, היום לא תקים ב-11 שנה נקודה. חברים, תודה שבאתם.

חבריי חברי הכנסתם, אתם רוצים לשאול משהו, להעיר?

אני רק רוצה להעיר שנראה שהביטחון בתוך היישוב נראה טוב.

בתוך היישוב?

אם אתה משאיר אופניים לא קשורים זה מבחינתי –

היא אומרת שבתל אביב אין לה את זה.

מה זה בתל אביב? בתל אביב גם אם אני אשאיר קשור יגנבו פה, זה לא חוכמה, אין תחרות פה בכלל. אני רק אומרת שכשאתה נכנס ליישוב, שאלתי כמובן את המאסטר פה, יניב, למרות שאת כל החבורה אני מכירה, במיוחד את אלה שבאמצע, את אורי זה מאירועים שמחים יותר מאשר הנגב, ואז יניב אמר לנו שהקשרים ביניכם טובים, בין ביר הדאג' לרתמים. זה סתם מראה לי על הביטחון של היישוב.

אחת, לאנשי רתמים ולרביבים מגיע צל"ש על יכולת ההכלה שלהם. זה לא נעים שרצים פה מסביב לגדר ומציקים אם זה בטרקטורונים כשפורצים לך הביתה, וברביבים בכלל, לפעמים הם קצת מבולבלים אז הם מאשימים את עצמם כאילו שהם לא בסדר.

ואני מבין שזה הולך וגובר כברומטר, ככל שיש אכיפה כלפיהם שם אז אתם תג המחיר.

תג מחיר פה, נכון. עכשיו אנחנו בתחילת שינוי, אנחנו רואים איזה שינוי, מצליחים לסגור מעגלים עם הצוות של פרץ, אבל באופן כללי רמת הביטחון בתוך היישוב היא גבולית.

אפשר להסתובב בלילה?

אנחנו עשינו סיבוב.

מירב, אני אגיד לך דבר כזה, ברגע שהוא יוצא משער היישוב הוא כבר מאוד מאוד לא בטוח, הוא מתמודד עם בריונות.

זה אמרת, זה אני מבינה.

זה חד משמעית. בתוך היישובים, גם אני מאז שהגעתי, אני מ-95' פה, אני גר במדרשת בן גוריון, אני במקור מכרמיאל, מהגליל, מעולם לא נעלנו את הבית. מה קרה? כשהיה אירוע לפני שלוש שנים, אירוע קשה בעזוז, ניסיון למעשה סדום לילדה בת עשר.

לא ניסיון, מעשה.

ניסיון לאונס, אבל לא - - -

הורידו את האונס. היה אונס.

זו הפעם הראשונה בחיים שלנו שאנחנו סגרנו את הבית. מה קורה? אז נכון, האופניים עוד לא, אבל לאט לאט אתה מתחיל לשנות את אורחות החיים שלך. אז אומרים, טוב, מה אתם רוצים? תוציאו את המפתחות מהרכבים, תנעלו את הזה, תשימו סורגים, אבל צריכים לזכור, אנחנו בארץ ישראל, למה יהודים בארץ ישראל צריכים לחיות בתוך גדרות, מצלמות?

בסדר, גם צרפתים בצרפת חיים עם גדרות. לא המצאנו את העבריינות.

לא יודע, אנחנו שמנו 200 מצלמות.

יש יישוב צפרירים במטה יהודה, נראה כמו כלא אלקטרז, אתה עוד במצב טוב.

הוא רוצה להביע דעה, אבל הוא מפחד שתעלה לו את הארנונה.

בנושא הארנונה אני אגיד דבר כזה, אם עוברת פה יונה אני מחייב על שובך.

אני ממושב רתמים. בנושא הבדואים והביטחון האישי, אני עוסק הרבה שנים בבדואים, הייתי הרבה שנים ברמ"י, בשנה האחרונה אני עובד בעמותת 'אחריי', אני מנהל מכינה של בדואים לשירות במשטרה ובשב"ס.

סליחה, זה גם של המשטרה, שלנו. בעיניי זה מדהים. אנחנו נלחמנו על המכינה הזאת.

אז אני מתעסק עם האוכלוסייה הרבה. לשאלה שלך, למה זה נראה ככה ואיך זה, הנטו זה לא בגלל מה שהולך בחוץ, זה בגלל החוסן של הקהילה פה. אם תיקחי את תושבי תל אביב, תשימי אותם בבתים כמו שהם אני בטוח שהם כולם ינעלו, כולם יסגרו, חיים בפחד. ברגע שיש לך קהילה חזקה וחוסן חזק, יהיו פה טילים, יהיו פה מחבלים, זה יישאר אותו דבר. זה גם מה שאנחנו מקפידים.

האירוע האחרון שהיה, לפני חודש וחצי, גנבו פה טרקטורון, נכנסו. הרבה שנים יש לנו את הגדרות, לאחרונה יש עלייה בחוליות שמסתובבות פה, נכנסו לתושב פה ליישוב, הטרקטורון בחלון של חדר השינה שלו, הטרקטורון היה מפורק, כי הוא היה באמצע טיפול, נכנסו, חתכו את הגדר, יש לנו שמירה בלילה שאנחנו שומרים, תושבים שומרים, הגיעו לטרקטורון, חיברו לו את הגלגלים, תוך כדי שהוא ישן, ממש מעבר לחלון, הוציאו את הטרקטורון ולקחו. הלכנו אחרי העקבות, נכנסנו לתוך ביר הדאג', כמובן זה לא הם, זה חוליה מרהט שמסתובבת, כמובן, לא משנה, בסופו של דבר הקהילה פה, בגלל שהוא יילחם לבד, נלחמנו ביחד, יצאנו לצומת, הפגנו, נלחמנו מול המשטרה, מול כולם, בסופו של דבר הטרקטורון הוחזר. זה מפתיע.

סיוע חזק מאוד של המשטרה, סיוע חזק עם הקשר שבנינו, יש לנו קשר עם תושבים בתוך ביר הדאג', חיבור מאוד טוב, אז מצליחים לייצר דברים כאלה, אבל עדיין מסביב יש תושבים שכן, אני רואה אותם כל יום, אני מכיר ויודע שיש כמה צדדים. רוב התושבים פה לא מכירים, וזה חלק מהעניין, אני קצת מתבאס על בית המרקחת החדש, כי עד עכשיו בית המרקחת היה בביר הדאג', היו חייבים להיכנס לביר הדאג' ותושבים שבחיים לא היו בביר הדאג' נכנסו לביר הדאג'.

אז נעשה לכם את הדואר שם.

ההיפך, לדואר הם באים אלינו. יש פה תיבת דואר ויש אנשים שמגיעים לפה, משלחת מעלי אקספרס מגיעים לפה.

יש בני המקום שם שמועסקים על ידיכם?

יש פה ביישוב מועסקים.

אצלי במועצה יש בדואים, לא בעובדי קבלן. אצלי במועצה יש עובדים מביר הדאג', עובדים מעולים, חלק מעולים, כמוני כמוך, רוצים לגדל את הילדים שלהם בשלום. עשינו מהלך חשוב של כל הנושא של הגברת חיכוך. זה נשמע כאילו לא טוב, אבל היום יש לנו 14 מטפלות מביר הדאג'. יש הרי מחסור במטפלות בכל הארץ, יש לנו פה מביר הדאג' 14 מטפלות ביישובים. זה לא היה מובן לתושבים שאת הילד שלהם –

אני אומר לכולנו, שני דברים שאנחנו יכולים ללמוד מהם. האחד, הפרויקט שנקרא שיטור מועצתי עובד. תראו מה שקרה במרחבים ובני שמעון, ירידה, אצלנו לצערי יש עלייה. זאת אומרת שאם השיטור המועצתי, ארז מכיר את זה היטב, יורחב, זה יעזור למשטרה ולנו לעבוד ביחד ולהוריד את הדבר הזה.

והדבר השני שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו, היום נולדו בסורוקה כמה עשרות רבות של ילדים, יהודים ובדואים, השאלה בעוד 20 שנה איפה יהיו הילדים האלה, האם הם יהיו מבריחים על הגדר, הם יהיו - - -

נשאלנו את אותה שאלה מהצד השני.

בדיוק, אז זאת השאלה. תודה לכם.

אני ברשותכם אגיד דבר מאוד חשוב. התושבים פה ברתמים הם עוגן התיישבותי ביטחוני ואני חושב היחידי הבודד שנמצא כאן. אסור לגרום לו להבין שהמאמצים שלו יורדים לטמיון. נבנה פה יישוב מדהים שהוא אפילו מודל לחיקוי בכל מקום אחר בארץ. אנחנו עברנו על האזור הישן, כשנחזור תעברו באזור החדש, זה לקנא במבנה הזה. זה יכול לקרות רק כשיש אנשים חזקים שיש להם אידיאולוגיה והם מוכנים לעבור כברת דרך כדי להגיע לאן שהם מגיעים.

כל אירוע כאן קטן יכול ליצור פה תזזית לא פשוטה לתושבים, בעיקר לנשים שביניהם, חלקם עובדים בבאר שבע, לוקחים את הילדים לגנים בבאר שבע, הם חוזרים על הכביש עם הילדים במתקני הריסון על הציר שאותו בחור מופרע משתולל בכביש. אלה דברים שאנחנו צריכים לתת בהם את המקסימום של הביטחון. אני חושב שאם אנחנו לא נעשה את זה אנחנו נאבד פה חבל ארץ משמעותי, ואם תשאלו את בן גוריון, הכי משמעותי. איך רוביק דנילוביץ' אומר? אם בן גוריון היה חי ורואה מה שקורה היום פה היה מת.

אז זו המשמעות של העניין ואני רוצה בהזדמנות הזאת באמת להגיד לתושבים תודה על מה שהם עושים, זו שליחות אמיתית וזה ביטחון אמיתי. דיבר ערן, צריך עוד התיישבויות כדי לעגן את הדבר הזה בצורה הרבה יותר רחבה ולתפוס את תא השטח הגדול הזה שיש לו מניפה ענקית, שאם לא יקומו התיישבויות נוספות אז זו נקודה אחת. בקום המדינה עשו 11, לפחות תעשו 22, כדי שזה יתפוס טוב. שוב, תודה, תודה על האירוח.

קודם כל תודה רבה לרתמים על האירוח. פעם אחרונה שהייתי כאן זה נראה הרבה פחות פורח, עכשיו זה נראה הרבה יותר יישובי ממה שהייתי פה, והייתי פה לפני שבע-שמונה שנים, כך שעברו הרבה שנים מאז. ערן, תודה רבה.

מתנצל שלא הייתי איתכם כל הזמן, אבל היה אצלי שר הרווחה.

מרגי זה חשוב מאוד.

מרגי גם חבר וגם איש מדהים.

זה בסדר גמור. אני הייתי חבר טוב מאוד של קודמך, לצערי הרב הוא נפטר טרם זמנו. אני מכיר את המקום הזה היטב, אני חייתי פה בנגב הרבה מאוד שנים. אנחנו כל הזמן מחפשים כוועדה לביטחון לאומי איך לשפר את הביטחון האישי ואת המשילות ואת הכול. אני אומר לכם שאחד הדברים המאוד בולטים פה, במיוחד הדברים של ערן, והשלים את זה גם מפקד המחוז, זה שאחת הדרכים להתגבר על חוסר משילות לפעמים ועל הביטחון האישי זה החיכוך, שדיבר עליו ערן.

אני רואה את החיכוך הזה דרך ההתיישבות, זאת אומרת אחת המגמות שאני מניח שכולנו נסכים עליה זה הצורך לייהד גם את הנגב וגם את הגליל. ככל שנעלה פה יותר יישובים יהודיים כך נגביר גם את המשילות וגם את הביטחון האישי. אז במקביל לזה שאנחנו נעביר את מה שצריך כדי שהמחוז הזה יהיה יותר חזק ויסייע לכם במה שצריך אנחנו ננסה לעזור לכם גם בכל נושא ההתיישבות. תנצלו את הוועדה הזאת לביטחון האישי ולמשילות. תודה רבה.


(בישיבת הסיכום)

אני מקווה שאין לכם יותר מדי דברים לומר, אבל את הדברים החשובים חשוב שנאמר כי בסוף, אתם יודעים, אנחנו יוצאים מכאן, חוזרים לכנסת, בעיקר אנחנו חברי הכנסת ואמורים לקחת את הדברים העיקריים שעלו כאן וללכת לעבוד להניע תהליכים שבאמת יאפשרו לנו לממש את מה שאנחנו רוצים, את הביטחון האישי, את המשילות, את תחושת הגאווה בנגב שלנו, בייהוד של הנגב. אז כדי שבאמת לא נפספס, כל מי שיש לו משהו להגיד לסיכום מעבר לתודה למארח שלנו, אז בבקשה הפנקס פתוח, היד רושמת.

אני רוצה להגיד תודה רבה על זה שהתארחתם אצלנו, אני מקווה שהצלחנו להעביר את מה שאנחנו חווים ביום יום ובהמשך לשיחות שהיו לנו בדרך לתצפית. אנחנו מבינים שככל שנהיה חזקים יותר, גדולים יותר, עם אמצעים משמעותיים יותר כמו שהבנתם איך זה עובד אנחנו נצליח להשפיע יותר בהרבה מאוד מעגלים, בדגש על כל המשימות שמוטלות עלינו.

בהמשך למה שאני ואתה דיברנו, אם אנחנו נוציא 20 אופנועים במשמרת ואני יכול לתפוס את כל הצירים בו זמנית אז תחשבו איפה אנחנו נהיה אל מול האזרחים, זה הדבר היותר משמעותי. השימוש באמצעים, שאולי מגבילים אותנו פחות יותר, איפה זה ישים אותנו כשאנחנו נהיה עם כל שלל האמצעים אל מול כל המשימות. אני מקווה שייצאו מכן הרבה מאוד דברים כי זה לא למשטרת ישראל, זה פחות למחוז הדרומי, זה יותר לאזרחים בדרום כי לזה אנחנו נועדנו. ושוב פעם להגיד לכם תודה רבה.

דבר ראשון תודה רבה, באמת היה מאלף, ותודה רבה גם לחברי הכנסת שבאו והשקיעו את הזמן ללמוד את האירוע הזה, זה לא מובן מאליו, אני באירוע הזה עם חברי כנסת הרבה מאוד שנים.

אתמול בלילה היה לי קשה להירדם, לשכן שלי יש בעיה עם הביוב ואני לא מצליח להירדם, הרבה יתושים, אני לא מצליח להרוג את כולם. ברור שכדי לפתור את בעיית היתושים צריך גם לטפל בבעיית הביוב. לענייננו, ברור שחוסר המשילות בנגב קשור להסדרה, האכיפה פה קשורה, זה ברור לכולם וברור שאת האירוע הזה של ההסדרה אי אפשר לפתור בלי ראש הממשלה. זה אירוע אחד ענק, גדול, דיברנו עליו, בעיניי רוב היום הזה התעסקנו בסיפור הזה של ההסדרה, מה האתגרים להסדרה. ברור שכשיש אוכלוסייה של בין 100,000 ל-150,000 אנשים שגרים בפזורה היכולת לעשות פה אכיפת חוק היא קטנה, או היא לא כל כך משמעותית כי בסוף אנחנו מכירים את השטח.

ברשותכם, אני לא אגע בהסדרה, יש את התכנית ששיקלי מקדם, אלה רעיונות שגם התחילו בזמן הקודמת, וגם זה הזמן להגיד תודה למירב על כל ההשקעה שלה כשהיא הייתה יושבת ראש הוועדה. באירוע הזה, נדבר על הרגל של האכיפה. במדינה מתוקנת המשטרה יודעת להתעסק ב-1% מהאוכלוסייה, נגיד, למה? כי יש הרתעה. כשאין הרתעה אז מגיעים ל-10% או ל-20% מהאוכלוסייה ואז זה גדול על המשטרה, היא לא יכולה להתמודד עם זה לבד. וזה האירוע שבו אנחנו נמצאים עכשיו, יש פה חוסר הרתעה.

אני מכיר פה את האנשים וכולם פה משקיעים את המקסימום שלהם, ומפקד המחוז, רק מחמאות על ההשקעה של משאבים וכו', אבל חסר פה משהו בהרתעה. זאת אומרת בסוף העבריין, שווה לו לשתול סמים, גם אם ישרפו לו ישתול עוד פעם, או עבריין שעושה את האלימות, שווה לו להתנהג בצורה כזאת. ואז השאלה איך מייצרים את ההרתעה.

אז יש פה שרשרת של אכיפה, אולי זה קשור קצת לפירמידת האכיפה, בשרשרת האכיפה אם חוליה אחת חסרה אז כל המעגל הזה לא קורה. צריך את האזרח שמתלונן, אם הוא לא מתלונן אז כביכול אנחנו לא חושבים שיש תופעה כזאת בגלל שהוא לא מתלונן, צריך את השוטר שתופס את העבריין, צריך את הפרקליט שיגיש את כתב האישום וצריך את בית המשפט שיכניס לכלא וצריך בתי כלא. אם אני לא טועה, מירב, כשאת עשית פה שיחות עם שופטים אחד הדברים שהם הסבירו זה שיש מחסור במקומות כליאה ולכן צריכים לשקול כמה פעמים לפני שמכניסים לכלא ועד כמה האם עדיף לי לשחרר את הרוצח או את זה שזרק את האבן.

גם אם לא לשחרר את הרוצח, ההתמודדות היום יומית, זה לשחרר את הגנב. ברוצח יטפלו.

לזה התכוונתי, הוא לא יכול לשחרר את הרוצח אז הוא ישחרר את זה שזרק את האבן על הכביש. זה בדיוק העניין. ואת הקשר הזה, זה מה שאני מצפה מהוועדה לעשות, את הסנכרון הזה. זו שרשרת שכל הזמן יש דינמיקה בין החלקים האלה. לפני עשור, כשאנחנו התחלנו, המשטרה לא נכנסה לביר הדאג', המשטרה לא עשתה מרדפים לתוך הפזורה, היום האירוע אחר לגמרי. אז כל חוליה בשרשרת מתכתבת אחת עם השנייה וצריך לטפל בכל אחת מהחוליות האלה כולל תכנית חומש לבניית בתי כלא כדי שיהיה בסוף לשופט.

אני מגיע עוד פעם לשופט. לא יודע, רפורמה משפטית, אני לא רוצה להגיד את המילים האלה, אבל בסוף למה השופט לא מכניס? או כי הוא לא מבין את האירוע, הוא לא מבין עד כמה זה משפיע על האירוע, או כי הוא לא יכול בגלל שזה לא עומד ברף הפלילי. ופה האתגר עליכם, חברי הכנסת, איך להפוך כמה שיותר מהדברים האלה, במיוחד את הנושא של הפרוטקשן והנשק, לנושא מנהלי, זאת אומרת החרמת כלים על בסיס מידע מודיעיני משטרתי כשהוא קיים, שהוא לא מספיק בשביל הסף הפלילי אבל כן עומד בסף המנהלי. זה אחת. שתיים, להבין שאנחנו באירוע לא קונבנציונלי. כשיש משפחות, שכל משפחה, זה לא משפחות של עשרה נפשות, זה משפחות ענקיות, הם מתפרנסים מזה אז שווה להם להפקיר את הקוף בן ה-16, להכניס אותו לכלא, ובן ה-16 ישמח, הוא מקבל יותר מהמשכורת הזאת. לכן כשאנחנו מבינים שהאירוע הוא לא קונבנציונלי הכלי הוא לא קונבנציונלי.

בסיפור של כלי הנשק ופרוטקשן צריך תקנות לשעת חירום, או משהו בסגנון הזה, משהו שהוא לא קונבנציונלי. הכנסת השב"כ, כי הכלים שיש למשטרה מבחינה פלילית, מבחינת לעמוד ברף הפלילי, הם לא מספיקים ולצערי, כן, אני אומר את זה, זה יכול להישמע קצת קיצוני, אבל בסוף אני לא רואה אירוע אלא אם כן מסמיכים את המשטרה לפי פקודות שמתאימות לאירוע של תקנות שעת חירום לנושא הזה באותם כלים. לחשוב מחוץ לקופסה, לא קונבנציונלי.

תודה רבה.

אני מכיר את העסק הזה כבר הרבה שנים ואנחנו לא תפסנו את התמונה, האירוע הזה זה אירוע כלכלי. מדינת ישראל מפסידה הרבה מאוד כסף, לבדואי שיש לו סבלנות הוא מרוויח הרבה מאוד כסף. אם עד 2011 בדואי קיבל אולי 100,000 שקל כתוצאה מהסדרה, היום הוא מקבל חצי מיליון. בדואי, יש לו סבלנות, הוא יחכה עם הבן שלו בן שנתיים עד שהוא יגיע לגיל 18 ויתחתן כדי להיכנס למגרש, בינתיים יהיו עוד 15 ילדים כאלה שיחכו לגיל שנתיים ויגיעו למגרש. אם אנחנו לא נפגע במוטיבציה הכלכלית ונקבע מועד סופי להסדרה שאחריו לא מקבלים שום הטבה אנחנו לא נעצור את השרשרת. יהיה נוח לו לחכות שכל הילדים שלו יהיו זכאים והוא יגיע לשם.

זה מתחיל בהסדרה, זה עובר דרך הפוליגמיה. הפוליגמיה זה גם נתיב כלכלי, כל אישה שווה לבדואי בלי הילדים חצי מיליון שקל. כל ילד עוד חצי מיליון שקל. אנחנו עכשיו מתעסקים, הייתי בוועדה של אמי פלמור, ב-2017 קבעו לאכוף את הפוליגמיה, בינתיים עשו שלוש-חמש ועדות ולא עשו שום דבר. מצד שני האלמנטים הכי ברורים שם שיכולים לאכוף, למשל עובד מדינה שהוא פוליגמי לא יכול לגשת למכרז ולהתקדם, או מישהו פוליגמי לא יכול לגשת למכרזי מדינה, או קנסות מנהליים לכל מיני פוליגמיים. דברים שמופיעים שם ב-36 ההמלצות, אנחנו לא מממשים אותם, אנחנו מחכים לראות איך אנחנו נקים יחידה במשטרה כדי שתאכוף את הפלילי, איך הפרקליטות תקבל עוד תקנים כדי שיהיו פרקליטים שידונו. חבר'ה, זה מתחת לאף שלנו, אפשר לפגוע בכל המוטיבציה הזו בכיס. למדו להילחם בכל משפחות הפשע בעולם דרך הכיס, אנחנו צריכים לחשוב טיפה מחוץ לקופסה.

אני יודע שנגעתם בהרבה דברים היום במשילות ובפשיעה וכאלה, אני אדבר בפן של הבנייה הבלתי חוקית והשימושים הבלתי חוקיים. אז א', אתם התרשמתם קצת מיחידת יואב, אנחנו פה כבר הרבה שנים בני בית וזה משפחה, יחידת יואב היא יחידה מאוד מאוד מחויבת, בכלל מחוז דרום מאוד מחויב למשימה. אנחנו מרגישים בני בית ומקבלים את מלוא שיתוף הפעולה.

בסוף האכיפה היא לא מטרה, היא כלי כדי להגיע למטרה מסוימת. אכיפה אנחנו יודעים לעשות, כל גופי האכיפה יודעים לעשות, עושים, כל שנה אנחנו מגדילים את ההיקפים שלנו, אנחנו משתכללים, טכנולוגיות חדשות, מגדילים את צווי ההריסה, אבל בסוף זה לא משנה את המציאות בשטח, הבדואי בקצה בונה כי זה צורך. אף בדואי לא בונה להשקעה, הוא בונה כי הוא צריך להתחתן ובלי בית לא ייתנו לו את הכלה, הם בונים כי יש צורך. וכל עוד אין פתרונות הסדרה הם יבנו, זה לא יעזור ואנחנו רואים כל שנה את הגרף רק הולך ועולה.

אז צריך להבין שהפתרונות הם קודם כל הסדרה, למצוא להם פתרונות. הממ"ז אמר בבוקר שעוד לא מעט שנים אנחנו נראה את באר שבע עיר מעורבת. אני מאוד מסכים איתו, כבר היום אתם תראו את השכונות פה ממול, מלא בדואים קנו שם בתים, כי אין להם ברירה אחרת. אנחנו יודעים להראות אכיפה, אבל בסוף צריך גם שתהיה הסדרה. לבדואי שלא יהיה איפה לבנות ולא יהיה איפה לגור הוא ימשיך לבנות לא חוקי ואנחנו נמשיך להרוס. זה גלגל שמתגלגל ולא עוצר. אז לדעתי זה הפוקוס, צריך להפנות לשם את המשאבים. זה הרבה כסף לפתח שכונות, לתת פתרונות, אבל זה הפתרון, האכיפה היא כלי, היא לא מטרה. תודה.

חברי הכנסת, בבקשה.

צהרים טובים לכולם. קודם כל אני רוצה להודות ליושב ראש הוועדה חברי צביקה, למפקד המחוז, פרץ עמר, תודה רבה לכם על האירוח ועל ההקשבה.

אני בא מהחברה הבדואית, כמו שסיפרתי בכתף אברהם, ח'שם זנה, אני נבחרתי רק בקדנציה האחרונה ואת כל הפוקוס שלי אני שם על הצעירים שלנו, על החברה הבדואית, הצעירים שלנו, ואני יודע בדיוק מה מוקד החיכוך עם הממסד, שזה בעיית הקרקעות בנגב. הסוגיה הזאת היא רגישה מבחינת הבדואים. לבדואים יש מסורת, חברים, מפקד המחוז דיבר על זה בבוקר, בדואי שגר עם הכבשים שלו, עם המשפחה שלו באוהל, בצריף, לא קל לשנות את המנטליות שלו, לא קל לשנות את המסורת שלו, ולכן אנחנו צריכים שתבינו את זה.

אנחנו בעד שלבדואים כן יהיה את מה שיש לכל האזרחים במדינה, מבחינת שעות פנאי, טיפול בצעירים, השקעה בצעירים שלנו, אזורי תעשייה, מקומות שהם יוכלו ללמוד בהם. רק לאחרונה ראינו את הדוח, צביקה, של ביקורת המדינה, דוח מחריד. לכן המטרה שלנו שאנחנו נצמצם כמה שיותר את התופעה הזאת של צעירים לא עובדים או לא לומדים. זו המטרה שלנו.

אני יודע ואני אומר לכם באופן ברור, הבעיה של הקרקעות היא בעיה רגישה מבחינת הבדואים ולכן צריך לחשוב מחוץ לקופסה. אני דיברתי על המודל של מרחבים, אפשר למצוא פתרונות, אני מכין תכנית גם בנושא הזה. ביקשתי ישיבה עם ראש הממשלה, אני מקווה שאנחנו נתקדם בנושא הזה. החברה הבדואית היא לא נגד המדינה, יש עשבים שוטים בכל חברה, אבל רוב החברה הבדואית היא חברה נורמטיבית שרוצה לחיות בשותפות. מה שאני מוביל בחברה הבדואית זה שותפות עם החברה היהודית, במיוחד בנגב, כי האינטרס שלנו שהנגב יהיה כמו שאר היישובים במדינה, כמו שאר הערים במדינה ואני חושב שזה אינטרס של כולם.

אני מבקש להודות ליוזם הביקור, חברי יושב ראש הוועדה, שאני נהנה לעבוד איתך, למזמינים, המארחים, לכל הנוכחים, על יום מרתק. כל מי שחשב שהוא יודע משהו, אני לפחות חשבתי שאני יודע משהו ותוך כדי הסיור ועוד סיור ועוד סיור ועוד נקודה הבנתי עד כמה שאני יודע פחות ופחות.

הגענו לכאן היום מבחינתי בשביל כמה מטרות. האחד הוא ללמוד את האתגרים איתם אתם נאלצים להתמודד, אתם וכלל האזרחים. השני, לבחון איך לעודד התיישבות עובדת צעירה יהודית על פי חזון בן גוריון, השלישית לדאוג להסדרה לתושבי הפזורה ותושבי היישובים של החברה הבדואית ולראות איך אנחנו יוצאים מהלופ הזה אחת ולתמיד, כי תמיד נשאלת השאלה האם הם קודם כל צריכים לתת ולעשות ולהראות, או שהמדינה אמורה לתת, לעשות ולהראות.

נודע לנו תוך כדי הסיור, הצפתי כמה נקודות כשהיינו בביר הדאג', וחבל שלא היית איתנו, לכן אמרתי לך שהנוכחות החסרה שלך הייתה מורגשת, מדובר במקום שבמהות שלו התושבים הם ערכיים מאוד, נאמנים מאוד למדינה, לא מחפשים לעשות בעיות, יש הסדרה לגביהם עם אדמות ששווקו ואזורים שפותחו כבר מ-2003 ועדיין אולי היתר אחד הוצא עד היום. ואני מבין שיש מי שכן היום מבקש לחדש את ההסדרה הקודמת שהייתה וצריכים לבדוק את זה.

עלינו כחברה ובוודאי עלינו כנבחרי ציבור מוטלת האחריות להחזיר את האוכלוסייה הבדואית לימים היפים והטובים של שיתוף הפעולה המדהים שהיה לה עם מדינת ישראל מאז קום המדינה ועוד מראשיתה, בוודאי באמצעות השתלבות בשורות כוחות הביטחון וחיי החברה. הפסדנו אתכם. אני לא רוצה לעסוק בביצה והתרנגולת, אנחנו המדינה, אנחנו הריבון, אנחנו המנהיגים, האחריות היא עלינו, אנחנו החזקים. אנחנו מושיטים יד וכבר קבעתי עם יושב ראש הוועדה על מספר מהלכים שבאופן מיידי אנחנו נבדוק אותם ונראה איך להוציא אותם לפועל כדי שאנחנו נבוא בידיים נקיות ונגיד שחובת ההוכחה המוטלת עלינו אכן בוצעה ולא רק במילים.

אבל בשביל זה, כדי שזה באמת יצליח ולא יישאר כעוד תכנית אנחנו זקוקים למנהיגים אמיתיים, ערכיים ואמיצים שמסוגלים לבוא לכל מי שהאנרכיה מתאימה לו ולהגיד לו די. די, זה נגמר, אנחנו רוצים לראות את פני העתיד.

בחנו עוד כמה נושאים בנושא הענקת כלים לכוחות השיטור. השתכנעתי שכל יום שיחידת הטרקטורונים, היט"ר, לא מתוקצבת והכלים המשמעותיים שלה לא מוכרים ולא מאושרים זה עוול, זה פשע, זה שיתוף פעולה עם ארגוני הפשיעה והאנרכיה שמשתוללת כאן. מתפקידנו לדאוג איך להכשיר את הכלים האלה ולהפסיק לחכות לקבל תרומות מפילנתרופים בעולם. אנחנו צריכים לתקצב, יש לנו יכולת, עדיף שנשלם היום מעט על כלים מאשר מחר יותר על מתן מענה לנפגעי פעולות פשיעה, שאני קורא לזה טרור. לצערי עם מעט מתיחות אתה רואה שזה הופך להיות טרור לאומני.

אני שוב פעם מודה לכם, תודה על הארוחה, יש לי רק תלונה אחת לאדוני, למה סיור כזה לא נפרש על פני יומיים, עם כזאת ארוחה אנחנו רוצים שתי ארוחות. זו הלצה, תודה רבה.

קודם כל אני מצטרף למה שאמר אליהו לגבי התודה, תודה על היוזמה לעשות את המפגש הזה. אני חושב שאפשר לדבר הרבה בוועדה, זה לא כמו שרואים ותמיד, גם כשאתה חושב שאתה יודע אתה רואה עוד ממד.

יותר מהסיפור המרתק, אני חושב שפגשתי פה אנשים מעניינים ומרתקים וברור לי שעם האנשים הללו נלך לדרך כדי לפתור את הבעיה. התחושה שאני יוצא מהסיור היא שמדינת ישראל עד היום, אולי גם בהמשך לצערי, חיה לצד הבעיה. בסדר, תמיד יש פיקים, ידברו, ממשיכים קדימה ואז יהיה הפיק הבא, אני לא יודע, 'שומר החומות' הבא או – וחיים לצד זה. צריך לשים קו אדום. אני רואה כמתבונן מהצד, אני לא באירוע עד יום, אני שומע, קורא עיתונים, האירוע הזה לא יכול להימשך אפילו דקה. זה גם מול הבדואים. אמרו מדינת עולם שלישי, זה רביעי, אני לא יודע, להיות שם כמה דקות היה לי קשה, איך הוא יכול לגדל ילדים ברמה הזאת? זה מצד אחד.

מצד שני, זו מדינה ללא חוק. זה לא רק במובן של האכיפה של פרקליטות, אם הבדואי יודע, כמו שאמרו מקודם שכל יום שהוא יישאר שם יותר הוא יקבל יותר למה שהוא יתרצה? הוא אומר נחכה, יש לי סבלנות. אם המדינה אומרת לו יש לך דד ליין להחליט, מה קורה אחרי שלושה חודשים? יש עוד דד ליין ועוד ליין ואחר כך אין דד ליין ואחר כך כמה הוא יקבל יותר.

לכן אני אומר, בסוף זה לפתחנו, הכנסת, הממשלה, מדינת ישראל חייבת משילות. זה אומר שאם אומרים דד ליין, אחר כך המדינה לוקחת. אם אומרים אין פוליגמיה, לא יכול להיות שקורצים, איילת שקד עושה מסיבת עיתונאים אומרת לא יותר, אין עוד, יהיו כתבי אישום של הפרקליטות, הגישו ארבעה. על מי אתם עובדים? הוועדות האלה עולות כסף וכל אחד מדבר ועוד דיון. מה זה? אם אומרים אכיפה ואין אכיפה וכשכבר יש מגיעים לבית משפט ובית המשפט משחרר, מה הערך?

אנחנו כחברה אנחנו צריכים לשאול את עצמנו, הרי כל אחד נמצא במקום שלו ועושה את מה שהוא צריך לעשות, אנחנו צריכים להגיד שיש אמירה והיא חד ערכית, מבצעים אותה. אם ננהג כך אז גם הצד השני ילמד אותנו שאנחנו רציניים. הצענו, זה הזמן, לא תקבל לא תקבל. אתה טוב יש גזר, לא תפעל נכון יש מקל והמקל הוא חזק.

לכן אני אומר, אם מדינת ישראל רוצה לצאת מהאירוע הזה והבדואים עצמם זה הזמן. אני לוקח על עצמי מהסיור הזה להמשיך ללמוד את זה וגם אני חושב, מירב פה, לייצר שיח. אין ויכוח פוליטי בחברה הישראלית בעניין הזה, ברוב הדברים אין ויכוח, הוויכוחים הם קטנים. באירוע הזה, אם הפוליטיקה תתאחד למצוא פתרונות ולייצר משילות, כי זה בד בבד, מדינת ישראל תצא נשכרת. ואני קורא מהמקום הזה, מירב, גם לך, בואו נחשוב, נתכנס, אחרי שנצא, אחרי שאכלנו, אחרי שהיה נחמד, נקבע יום ואנחנו אומרים אנחנו פותרים. יש פה אנשים נפלאים שנראה לי שיש להם את הפתרונות, נקשיב להם, נבוא עם הצעה, לפעמים דווקא מלמטה יותר קל, ונפתור את זה. ובעזרת ה' נעשה ונצליח.

תודה רבה לך, פוגל. ברגע שפרסמת את הביקור במחוז דרום לא הייתה לי התלבטות בכלל כי קודם כל אני מרגישה פה כמו בבית והממ"ז, פרץ, אתה דמות באמת להשראה בעיניי, למרות שבביקור הראשון שלי פה, רבים כאן לא יודעים, עשו לי וואחד תרגיל והסתלבטו עליי. נגיד בהזדמנות אחרת, לא לעשות לו בושות, אבל זה בעיקר היה פדיחות שלי. אני כבר אספר, הם עשו לי תרגיל כאילו אני נוסעת במבריק ופתאום במקרה הגיע גנב בדואי. אני כל כך הייתי באירוע שהייתי בטוחה שזה גנב בדואי, אבל זה לא היה, ופתאום מגיע אופנוען. בקיצור עבדו עליי, אבל ראיתי את זה. אני גם נהניתי כי הרגשתי כאילו אני באירוע של עבריינות בכביש, שהוא אירוע מאוד נפוץ כאן, זה אני לא אשכח לך כל החיים.

ועכשיו, אחרי שאמרנו את זה, באמת שיש כאן אנשים מדהימים, גם יחידת יואב, המארחת שלנו, גם יחידת מג"ן, ובאמת זכות לעבוד איתכם, כמובן צורי, זו הייתה חוויה.

יש לי הרבה מה להגיד, אין לי זמן, וגם פוגל הוא יו"ר הוועדה, אני סיימתי את התפקיד שלי, אני חושבת שהנושא כאן הוא מדיניות. בסוף כל מי שנמצא כאן ושם מבצע מדיניות. אם המדיניות שלנו תהיה להסתכל בעיניים לבעיה ולא להתעלם ולא לשים אותה בצד נצליח. זה גם בדברים קטנים, השיטור המועצתי, אילן נמצא פה, שאנחנו הגדלנו את השיטור המועצתי ועכשיו זה בידיים שלך להביא את השיטור המועצתי, לראות איזה סיפור הצלחה.

אני הלכתי לבני שמעון, לראות את סיפור ההצלחה ולהרחיב לכל מועצה אזורית כי זה שובר שוויון. אני לא אשכח שהלכתי לבני שמעון והשוטר בשיטור המועצתי אמר לי: אני נותן דוח ואנשים מסתכלים עליי, אומרים לי מה זה דוח? אני חיה בתל אביב, בעיר שכשאתה נושם אתה מקבל דוח. פה ברגע שהשיטור הוציא דוח הוא הסתכל עליו אמר לו: מה אתה מדבר? אז השוטר אמר לו: אתה לא פינית את הגזם או את האשפה מאמצע הרחוב. אני זוכרת שהיינו שם בדיון וזה פשוט הכניס את הכול למשמעת.

דיברנו על שגב שלום, שהייתה נקודה בעייתית מאוד ב'שומר חומות', איזה שינוי עבר עליה מאז שנכנסה תחנת המשטרה. אני יודעת, כי עברתי את זה בלוד. בלוד כששמו תחנה בתוך שכונת הרכבת, שכונה סופר מורכבת בלוד, פתאום היא הגיעה להתלונן על זה שהוא הרביץ לה.

בעיניי זו מדיניות, אחת, שיטור מועצתי, שתיים, כל הזמן שאלתי את פוגל ובאמת הוא יעשה את זה, איך אנחנו מוודאים שיש יותר שוטרים. אפשר לדבר כל היום על להגדיל את המשטרה, אבל אם לא תיתנו שכר הולם הם לא יבואו. אז בעיניי גם זה הדבר הוא מדיניות. והדבר הכי משמעותי פה זה שבסוף, אתה יודע, בן גוריון אמר שאנחנו בסוף ניבחן בנגב, אתה אמרת שזה מרכז הארץ, יש הרבה דברים שצריך לשפר, אבל הדבר הכי דרמטי פה, ובשביל זה הוועדה נמצאת כאן, זה המשילות.

המשילות ושיתוף הפעולה עם השוטרים בעיניי הוא קריטי להצלחה. אני מאוד מקווה, פוגל, לוודא שבאמת, נצטרך לפה עוד מרחב ומרחב עיירות מפוצל לשניים כי זה בלתי אפשרי ושבאמת אנחנו נותנים להם כלים להתמודד עם הפשיעה והאלימות.

ומילה אחרונה לסיום, כי אני בכלל באה מהתחום של נוער בסיכון. אני תמיד מספרת על הסרט עם מייקל דאגלס, יש סרט עם מייקל דאגלס שהוא שופט בית המשפט העליון האמריקאי ואומרים שעכשיו הוא מסיים את העבודה כשופט והוא הולך לעבוד עם הרשות למלחמה בסמים מול הקרטל של מקסיקו. הביאו לו שוטר בכיר מקסיקני שהוא מוכן פעם ראשונה לא לשתף פעולה עם הכסף ועם הסמים והוא מוכן להצטרף בשביל להציל את מקסיקו. לוקחים את מייקל דאגלס, לוקחים את השוטר האמריקני, שני שחקנים מעולים, אנטוניו בנדרס, והם נלחמים שוטרים ושופטים, מה שגם משה דיבר כאן, על המשפחה המשותפת, לנצח את הקרטל. ואז בסוף, הוא איבד את החברים שלו וירו במשפחה שלו והרגו את הבן שלו, אנטוניו בנדרס, ובא אליו השופט מייקל דאגלס בסוף, אחרי שהם הצליחו לנקות קצת והוא אומר לו: מה אתה רוצה? איך אני יכול כארה"ב הגדולה לעזור לכם? אתה יודע מה הוא ביקש ממנו? הוא ביקש מגרשי כדורגל עם תאורה. זה מה שהוא ביקש. הוא אמר אם לנערים כאן יהיה איפה לשחק, יהיה להם כדורגל, תהיה להם פעילות אחרי בית ספר – זה מה שהוא רצה. אז אני מציעה לכם לראות את הסרט

ואני רוצה להגיד תודה על האירוח, זו הייתה פשוט חוויה לבוא לפה עוד פעם, לשבת לשמוע את יניב וכמובן להיות איתך, פוגל, אני חושבת שזו זכות גדולה ותודה רבה לכל הצוות של הוועדה גם על ההזדמנות. תודה.

האמת היא שעד שאמרת את הפואנטה של העניין, של מגרשי הכדורגל, הייתי בטוח שראיתי את הסרט בגלל מייקל דאגלס ואנטוניו בנדרס, אבל בסדר.

בשבילי זה היה יום מדהים, לא כי חשבתי שאני יודע הכול, אלא הבנתי כמה אני לא יודע וזה היה יותר חשוב במהלך היום הזה. אני לא מבין גדול בכל הדברים שאתם עושים, אבל אני קצת מבין במקצועיות, ואני אומר לך, מפקד המחוז, יש פה משטרה מבצעית וזה אחד הדברים שמאוד מצאו חן בעיניי לראות אותם. גם בהתייחסות, גם בראייה, גם בהבנה המבצעית ואיך מתמודדים מול האויב הזה ולא מסתכלים עליו רק דרך כוונות, וזה אחד הדברים היותר יפים שראיתי כאן, וזה חלק מהמבצעיות ואני תיכף אדבר על זה גם בהיבט שלנו כוועדה.

ברור לי לחלוטין, אבי טחן לי את המוח, הוא נסע כל כך לאט שהיה לי זמן להקשיב לכל מה שהוא אמר, שיכולתי גם להבין שעם עוד קצת אמצעים ועם עוד קצת כוח אדם ואם גם נדע לתגמל נכון את השוטרים התפוקה שנקבל תהיה הרבה יותר גדולה והתשומה היא לא משהו בלתי אפשרי ואנחנו בהחלט נירתם לזה.

הוועדה לביטחון לאומי בראשותי, ואני חייב לא מעט מהדברים שאני יודע לחברתי מירב, היא ועדה לביטחון לאומי, היא לא מתעסקת רק בביטחון לאומי בתחומים שלה, כי ביטחון לאומי כולל נושאים נוספים. אחד הדברים בהחלט שנאמרו פה על ידי חבריי מימיני, אתם לא ימניים לי, אתם רק יושבים מימיני –

אי אפשר.

חבריי שמימיני דיברו על הדברים שעוד צריך לעשות, הסדרה ופעילות נוספת ומשרדי ממשלה נוספים, אני מבטיח לכם שיש לכם פה שם, אני רק מבקש דבר אחד, ביקשתי אותו לאורך כל הביקור, תנצלו אותנו, דווקא בגלל שאנחנו לא יודעים הכול. מותר לכם להרים אלינו טלפון, מותר לכם לדפוק לנו על הדלת, תגידו איפה אנחנו יכולים לעזור עוד קצת כדי לקבל יותר, כי בסוף אנחנו גם רוצים לקבל, זה ברור.

ואליד, בדרכך ליוסף ולכל שאר הבדואים, אני מכיר את הבדואים הרבה מאוד שנים, אני חי בקרבם הרבה מאוד שנים, הייתי גם ראש מועצה בדואית כמו שאתה בוודאי יודע, ואני רוצה להגיד את זה פה לכל הפורום, אם אנחנו כמדינת ישראל לא נדע לרתום אתכם חזרה למדינת ישראל אנחנו עלולים להפסיד אתכם לטובת משהו ואסור לנו לאפשר את זה. חברים, 'שומר חומות' היה פנס מהדהד ואנחנו צריכים לדעת ללמוד ממנו ושווה לנו להשקיע במי שחי בתוך מדינת ישראל שיהיה חלק מהמדינה הזאת על כל מה שזה אומר.

אני מבקש להודות לסיום דבריי למנהלת הוועדה שהכינה את כל הביקור הזה, ליועמ"שית של הוועדה שהצטרפה, אני בטוח שעכשיו היא גם יותר מנוסה ותעזור לי בעצות טובות, לצוות הנהדר שלי שטרח למען היום הזה, לחברי הכנסת, שבאמת חלקם לא פה, אבל זה באמת באמת לא מובן מאליו שאנשים עוזבים את הכול ומגיעים לכאן ליום שלם כזה מאוד אינטנסיבי, מאוד מלמד.

ובסוף, תודה רבה לך, אדוני. אנחנו מכירים הרבה מאוד שנים, כל פעם שאני פוגש אותך אני מתרשם יותר מחדש, יש לך צוות נהדר, אבי, תודה רבה, מג"ן, יט"ר, כל החבורה הנפלאה הזאת, באמת תודה רבה לכם, למדנו, עכשיו חובת ההוכחה היא עלינו, אבל אני חוזר שוב פעם, אם חסר לכם משהו, אם אתם יודעים שיש משהו שיכול לעשות אתכם יותר טובים דברו איתנו. תודה רבה.

טוב, אז קודם כל אני אגיד תודה בעצם לזה שאפשרת להביא הנה את הוועדה, זו ועדה שהיא הכי רלוונטית לעבודת המשטרה. בהקשר הזה בדרום, זה משהו כנראה מסורתי לאורך שנים, אנחנו תמיד פחות מקבלים תקורות מאשר בשאר הארץ. לא סתם נאמרו המילים גדרה חדרה, זו אמירה שאמנם נאמרה בצחוק, אבל יש בה הרבה מאוד מסר ומשמעות.

אני באופן אישי, למרות גדרה חדרה, אני אומר לאנשים שלי, עם מה שיש לנו אנחנו עושים את הכי טוב שרק אפשר לעשות. ואם צריך לעבוד קצת יותר נעבוד קצת יותר, בסוף כולנו פה תושבי הדרום, כולנו תושבי מדינת ישראל ואני חושב שמה שאנחנו עושים זה מעשה ציוני מובהק כדי שבסופו של דבר הציבור בארץ יוכל לחיות פה באמת באופן בטוח, כולל המגזר, באופן כזה שהוא יוכל לקיים את שגרת חייו מבלי לחשוש שאם הילד יוצא לבית הספר אולי הוא לא יחזור מבית הספר. ולצערי יש דברים כאלה גם אצלנו פה במגזר.

אחד הדברים המורכבים שכרגע אני מנסה, כבר שנתיים וחצי, להוביל זה כמובן להקים את המרחב החדש, מרחב אשלים אנחנו קוראים לו בשלב הראשון, כדי לפצל את מרחב הנגב לשניים כי הוא הגיע לממדים שהוא לא מסוגל להשתלט על תא השטח הגדול שהוא יצר. בסוף המציאות הלכה והתפתחה והשתנתה והמשטרה נשארה אותה משטרה. כשזה הופך להיות כזה דבר ידיה קצרות מלהושיע. לכן המרחב שמתוכנן, וכל מי שרלוונטי לעניין זה המשרד לבט"מ, כולל משרד האוצר, אנחנו הצגנו את זה לאנשי האוצר, כולל ראש הממשלה הקודם, גם לפיד וגם בנט, אני מקווה שתינתן לנו ההזדמנות גם להציג את זה לראש הממשלה הנוכחי.

אני חושב שהתכנית הזאת היא תכנית לאומית. היא לא תכנית למחוז דרום, היא תכנית למדינת ישראל, בסוף עתודות הקרקע נשארו רק בנגב, לא ימשיכו לפתח את היישובים בתל אביב, כל הריאות הירוקות כבר מתממשות ומתמלאות, כבר אי אפשר יהיה לנשום, הכול יעבור דרומה. אתם רוצים לראות מה עובר דרומה? תיסעו דקה בצד המזרחי של באר שבע, תראו מה שקורה באזור רמון, כל צה"ל, התקשוב, כל ההייטק של מדינת ישראל עובר לכאן והוא עובר בצורה די מסודרת ומתיישב ליד אוניברסיטת בן גוריון.

אני חושב שזה לא מקרי, הייתה הצהרה של ראש הממשלה שהשקעות של עמק הסיליקון של מדינת ישראל זה יהיה בנגב. בסופו של דבר סביב העניין הזה הולכת ונבנית התיישבות ענקית וככל שהזמן חולף כמות המתיישבים עולה ואסור שתיוותר לנו אוכלוסייה נחותה בצד כדי שבסופו של דבר היא לא תהווה את המכשול בהתפתחות הזו וצריך לשלב אותה בתוך המערך הזה.

אני רוצה להגיד שהוועדה לביטחון הפנים, ביטחון לאומי אחר כך, תמיד הייתה קשובה לצרכים של המשטרה, אני חושב שאתם גורם מאוד מאוד משמעותי בהתנהלות שלנו היום יומית, גם בהקשר שאתם מפקחים עלינו ועל ההתנהלות שלנו ומצד שני גם רואים את הפערים ואת הוואקום שנוצר כתוצאה מהיעדר תקציבים מתאימים למשטרה. אני יודע שהתכניות הן תכניות מאוד משמעותיות עבור משטרת ישראל, השוטרים שלנו מצפה לזה בכיליון עיניים, הם ממתינים לראות מה המשמעויות של העניין כי נכון להיום יש לא מעט שוטרים שיושבים על הגדר ומאוד אוהבים את מה שהם עושים, אבל כנראה הם לא יהיו מסוגלים להמשיך להתנהל כי המשכורת בסופו של דבר זה חלק מהיכולת שלהם לקיים את עצמם.

אני מניח שעם תשעה מיליארד שקל שהשר שלכם ארגן השכר ישופר.

השר אמר שזה ישופר, אבל כרגע מגבשים את המסמך, הוא לא רוצה לומר דברים חסרי אחריות, אלא רק אחרי שהוא יגבש את המספרים הוא יפיץ את זה לשוטרים. אנחנו מאוד סומכים על המשרד ועל מי שמתנהל סביב העניין הזה.

אני אומר לכם, ביום שיגדירו מה התוספת שהשוטרים יקבלו במסגרת הזאת, והיא לא תוספת מי יודע מה גדולה, אנחנו נראה משטרה אחרת. יבואו אלינו כל אלה שעזבו אותנו, נמלא את התקנים החסרים. 2,000 תקנים חסרים למשטרת ישראל. אתם יודעים כמה תחנות זה 2,000 תקנים? זה כמעט 20 תחנות משטרה, 20 תחנות משטרה ריקות, תחשבו על זה רגע ותבינו איך העבריינים בעצם תופסים את הסיפור הזה כאיזה שהיא הזדמנות וחוגגים להם. הם לא חוגגים עלינו ועל הציבור, הם חוגגים על כולנו, הם גוזלים מהציבור, הם פוגעים בציבור וזו מהות הביטחון האישי שלנו.

ולכן אני אומר לכם שיש לנו משטרה עם שוטרים מדהימים, עם הרבה מוטיבציה, נחושים לבצע למרות השכר הנמוך, הם רוצים להשפיע, הם רוצים לשנות, הם גם רוצים מילה טובה ולצערנו אנחנו מקבלים פחות מילים טובות. אבל בסוף אני אומר שכל הדברים האלה באמצעותכם ובאמצעות אנשים נוספים שמבקרים אצלנו ורואים את התמונה האמיתית הם אלה שיהיו השגרירים הנכונים שידייקו ויגידו מה בעצם משטרת ישראל עושה למען הציבור.

שוב, צביקה, אנחנו מכירים למעלה מ-25 שנים, עוד לפני שהמציאו את הקסאם, כשהיית רמ"ט הפיקוד, אני חושב שההיכרות שלך את הדרום היא היכרות רבת שנים ואני סמוך ובטוח שתהיה לנו מה שנקרא משענת רצינית וגם תבקר אותנו כשצריך, אנחנו לא מושלמים.

ולמירב אני רוצה להגיד, שלא הספקתי להגיד לה תודה על מה שהיא עשתה בקדנציה הקודמת, את עשית הרבה בשביל השוטרים, הקשב, המסרים שהעברת, אנשים רואים בך כאיזה שהיא מובילת דרך שאני בטוח שצביקה ממשיך אותה ויעשה את זה למען המשטרה.

שוב תודה, כל פעם שתבואו תאכלו ארוחה טובה, טעימה לא פחות מזו, אז בריאות והצלחה ושוב תודה.

חברים, נסיעה טובה הביתה ותזכרו שהיום הזה נגמר כשאתם מגיעים בשלום הביתה.


הישיבה ננעלה בשעה 14:00.