פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



2
הוועדה המשותפת לוועדת הכספים ולוועדת החוץ והביטחון, לתקציב הביטחון
02/05/2023


מושב ראשון



פרוטוקול מס' 11
מישיבת הוועדה המשותפת לוועדת הכספים ולוועדת החוץ והביטחון, לתקציב הביטחון
יום שלישי, י"א באייר התשפ"ג (02 במאי 2023), שעה 12:05

משותפת לתקציב + מליאה - תקציב אגף שיקום נכים ומימוש תכנית נפש אחת

חברי הוועדה: יולי אדלשטיין – היו"ר
רם בן ברק
ניסים ואטורי
שרון ניר

לימור לוריא - ראש אגף שיקום וסמנכ"ל, משרד הביטחון

הילה שר-רגרמן - יועצת משפטית, אגף השיקום, משרד הביטחון

אסף זוהר - ראש אגף דוברות וקשרי ציבור, משרד הביטחון

נטע זהבי - יועצת לשר הביטחון, משרד הביטחון

אורן איילון - סגן ראש אגף תקציבים, משרד הביטחון

דן נימני - רפרנט ביטחון, אגף תקציבים, משרד האוצר

עידן קלימן - עו"ד, יו"ר, ארגון נכי צה"ל

אייל בן שושן - יועץ משפטי, ארגון נכי צה"ל

שלמה אסרף - יו"ר מחוז השפלה, ארגון נכי צה"ל

שמעון מלול - יו"ר מחוז באר שבע והנגב, ארגון נכי צה"ל

אבנר גולן - מנהל אגף זכויות ורווחה, ארגון נכי צה"ל

רובי יצחק - ארגון נכי צה"ל

אורי ארנפלד - נכה צה"ל, ערים בלילה, עמותת חיילי צה"ל שהיו בשבי האויב

נדב וירש - נכה צה"ל, הלום קרב

זיו שילון - נכה צה"ל

אבי אבוטבול - אב לנכה צה"ל הלום קרב

גלעד נוה

אסף פרידמן

א.ב., חבר תרגומים


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.

משותפת לתקציב+ מליאה- תקציב אגף שיקום נכים ומימוש תכנית נפש אחת

צוהריים טובים לכולם, אנחנו פותחים את הישיבה של הוועדה המשותפת לוועדת הכספים וועדת חוץ וביטחון בנושא תקציב הביטחון והגופים הנלווים. היום אנחנו נשמע את תוכנית העבודה והצעת התקציב של אגף השיקום במשרד הביטחון. יש לנו כאן מוזמנים, ודאי גם ארגון נכי צה"ל וגורמים נוספים שיתייחסו במהלך הדיון לדברים שאנחנו נשמע.

בבקשה, גבירתי.

(הצגת מצגת)

בוקר טוב אדוני היושב-ראש, בוקר טוב לכולם, שמי לימור לוריא, אגף השיקום. אני אפתח במשהו אישי. בדרך כלל כשאני מגיעה לוועדות אנחנו נורא מתרגשים ומכינים מצגת, ובדרך כלל בשקף הרביעי אני כבר לא מספיקה להמשיך, אז אם אפשר להתחיל בשלושה מסרים שחשובים לנו שהוועדה תדע אותם. הראשון זה שאנחנו שנתיים לרפורמה. אתם תיכף תיראו שאנחנו נציג שנעשו, אני חושבת, הרבה דברים שקודמו ושהרחיבו את המענים לכלל נכי צה"ל ולאנשים שמתמודדים עם פוסט טראומה בפרט, ויש עוד שני דברים שאנחנו רוצים להגיד.

אנחנו בימים אלה נערכים להחלטת ממשלה שמאפשרת לנו לעדכן את סכומי הסיוע בתחום הדיור ובתחום הרכב הרפואי. צריך לזכור, שנים על גבי שנים הסכומים האלה לא התעדכנו. אנשים שמקבלים היום שכר דירה ב-200 דולר יכלו לקבל כבר ממזמן לקבל 4,000 שקלים ויותר לפי הצורך, והגיע הזמן לתת להם את זה. הדבר השני שאנחנו עושים, במקביל אנחנו נערכים בכל הכוח להעברת החוק במושב הנוכחי של הכנסת, ואנחנו נשמח לכל סיוע בעניין הזה.

הדבר הכי חשוב שאני רוצה להגיד. אני חושבת שהדבר הכי חשוב שקרה ברפורמה זה העבודה המשותפת של משרד הביטחון יחד עם ארגון נכי צה"ל, ואני חושבת שזו ההוכחה הטובה ביותר שכעובדים ביחד וכשבונים אמון, אז המון דברים טובים קורים. זו הזדמנות טובה בשבילי להגיד תודה קודם כל לעידן חברי הטוב ולארגון כולו, כי ביחד אנחנו עושים דברים טובים.

ברשותכם, אם אפשר לעבור שקף הבא. אנחנו ניתן קצת רקע על נכי צה"ל, נספר על תוכנית העבודה שהייתה, מה מתוכנן ועל התקציב. אדוני היושב-ראש, מתוך 116,000 נכי צה"ל, 60,000 מטופלים על ידי אגף השיקום. 96% מהם גם חברים בארגון נכי צה"ל ולכן כשאנחנו מתנהלים, אנחנו מתנהלים מול הארגון שמייצג את כלל החברים בו. לשאלת הוועדה איך מתפלגת האוכלוסייה, צריך לראות, 90% מנכי צה"ל זה אנשים שנפצעו במהלך השירות שלהם בצה"ל. 10% נוספים זה שב"ס, משטרה ויחידות מסווגות אחרות. כשמסתכלים על התפלגות האחוזים, סדר גודל של 20% זה אנשים עם נכות קשה, 50% ומעלה והיתר לשמחתנו זה אנשים עם נכות קלה יותר.

מי הם נכי צה"ל? אנחנו מדברים הרבה על אוכלוסיות שונות אבל צריך לזכור, מחצית מנכי צה"ל זה אנשים בגיל השלישי. אנחנו מציינים השנה 50 שנה ליום כיפור. זה לוחמי כיפור, זה לוחמי 67' ושנים נוספות. הם אוכלוסייה מאוד רחבה שלנו. 25% מנכי צה"ל זה אנשים עם פגיעות נפש וראש, כשמתוכם 50% זה אנשים שמתמודדים עם פוסט טראומה, סדר גודל של 7,500 איש. 12% זה אנשים צעירים, 7% נשים ו-1% זה אנשים עם נכות קשה במיוחד שאנחנו קוראים לה 100 פלוס.

אגף השיקום זה אגף שנותן שירותי רפואה, שיקום פסיכוסוציאלי, רווחה, לימודים, תעסוקה, דיור, רכב וניידות. אני נוהגת לומר, מה שבמקומות אחרים כל משרד נותן בנפרד, במשרד הביטחון אנחנו נותנים את כל המענים האלה ולכן החשיבות היא גדולה של הרחבת ההטבות.

קצת להסתכל על היקפי הפעילות. לשמחתנו ולצערנו בשנה האחרונה יש גידול משמעותי בהיקף הפונים אלינו. אני יכולה להגיד שעיקר הגידול נובע מאנשים שמתמודדים עם פוסט טראומה, ובזכות המודעות שיש ואני חושבת שגם בזכות הרפורמה יותר אנשים ניגשים אלינו. הוועדות הרפואיות, ההיקף שלהן גדל כי יותר אנשים מגישים החמרות מצב. יש לנו סדר גודל של 700,000 בקשות בשנה, שמראה שיש גידול של 25% שאני מקווה, מבטא גם סוג של אמון של האנשים במערכת. את כל הדבר הזה עושים סדר גודל של 320 עובדים, חיילים. בשבעה מחוזות אנחנו נותנים את השירות ושתי נקודות שירות ומטה.

נדבר על נפש אחת. כשיצאה נפש אחת לדרך המחאות היו באפריל. אירוע איציק סעידיאן היה ב-12 באפריל. הוקמו חמישה צוותי פעולה. דובר על שער הכניסה, באמת על ההכרה, על הוועדות הרפואיות, על המענה לאנשים שמתמודדים עם פוסט טראומה, על הממשק עם צה"ל ועל כל סוגיית השירות. אנחנו נראה לכם בהמשך, הוקמו צוותים נוספים.

קצת נספר על מה נעשה בשנתיים האלה. היו לנו בשלב ההכרה סדר גודל של 10,000 בקשות שלא הגיעו לטפל בהם. יצאנו במבצע שאנחנו קוראים לו טיפול 10,000. עשינו מהלך מטורף כדי לתת מענה לאנשים. היום נשאר לנו 2,800 ואני מניחה שאנחנו נסיים את זה בחודשים הקרובים. לאור העובדה שהרבה מנכי צה"ל נעזרים בשירותי עורכי דין שלוקחים שכר טרחה גבוה, אנחנו נותנים מענה חינם לסיוע בהגשת בקשות להכרה. אנחנו קוראים לזה "בידיים טובות". יש לנו 3,400 פניות ואנחנו מקווים שזה יגדל.

אחד הדברים שהבנו זה שמרגע שבן אדם מגיש בקשה, הדבר הכי חשוב לתת לו זה טיפול רפואי וטיפול נפשי, מה שלא היה בעבר, והחל מהרפורמה, מרגע הגשת הבקשה אנחנו נותנים את השירות הזה. עשינו מסלול ירוק לפצועי פוסט טראומה ששירתו במסלול מבצעי. אנחנו נעזרים באבחונים בשלוותה כדי להקל על האנשים. לא בודקים כבר איך הוא היה בבית ספר, מה היה בילדות. פשוט כל בן אדם שהתגייס לקרבי, כבר לא בודקים את עברו. עשינו בתחום השירות אפשרות לתת שירות מקוון, הגשת בקשה, לראות איפה אנחנו נמצאים בטיפול והכול גם כדי להקל על האנשים שפונים אלינו וגם כדי להיות שקופים איתם שידעו איפה אנחנו עומדים.

הוועדות הרפואיות, אדוני היושב-ראש, זכו לביקורת ציבורית נוקבת לצערי, וכשיצאנו לדרך חשבנו שזה נכון להעביר אותן לבתי חולים שיקומיים. אנחנו רואים כבר בסקרים וכבר בנתונים, אם בעבר כשהוועדות היו, הן עדיין חלקן מתנהלות במתקני משרד הביטחון, היה לוקח לנו 144 ימים, ירדנו ל-92. אם הממוצע של ציון שביעות הרצון של הלקוחות היה 3.9, בבתי החולים הוא עלה ל-4.3 ואני חושבת שזו מגמה נכונה. על מנת להראות שקיפות ולבנות אמון התחלנו להקליט את הוועדות הרפואיות, בשלב הזה בבתי חולים. אני מקווה שעד סוף הרבעון גם בכל מתקני משרד הביטחון. ועדות רפואיות ללא צורך להגיע לוועדה למי שמבקש את זה, ונכות צמיתה לאנשים שפונים בבקשה ללקות נפשית. אם פעם היינו נותנים רק ב-63%, היום אנחנו ב-96%. עשינו מסר לכל רופאי הוועדות, שזה הכשרות שמדברות גם על השירות וגם על היחס. אנשים שמגיעים לוועדות הרפואיות הרבה פעמים מדברים על תחושת היחס, וסקרים לכל בן אדם שיוצא מהוועדה כדי לדעת מה אנחנו צריכים לשפר.

השקף הזה הוא שקף עמוס במיוחד ואנחנו שמחים עליו, כי השנתיים האחרונות המענים לאנשים שמתמודדים עם פוסט טראומה הורחבו משמעותית. מה שאתם רואים באדום זה המספרים, קצת לתת תחושה, ובכחול זה המענים. קו סיוע נפש אחת 24/7 שאנחנו רואים, אם זה ביום הזיכרון אז יש לנו פיק של פניות, ואם זה בתקופה אפילו של המחאות, אדוני היושב-ראש, היה לנו פיק של פניות, אבל בממוצע זה 350.

הקמנו בית מאזן ייעודו לאנשים שהם נכי צה"ל ואנחנו רואים שהוא מתמלא. הקמנו בית בטוח לאנשים שלא רוצים להתאשפז במחלקה פסיכיאטרית, וראינו שב-85% מהמקרים גם מנענו את הצורך להגיע לאשפוז פסיכיאטרי. ממש בימים אלה כבר יש לנו זוכה למה שאנחנו קוראים בית מעבר. זה אותם אנשים שהיו אומרים לנו, אני מרגיש שאני fed up בבית, אני הולך ליער להירגע, ואמרנו, אין צורך, נקים בית שהוא כמה ימים ככה להתאזן ו-Restart כדי לחזור לחיים. קבוצות טיפול ייחודיות שאנחנו עושים, כלבי שירות שהרבה מהאנשים מעוניינים בזה. הרחבנו את היחידה לתגובות קרב, טיפולים אלטרנטיביים שבהרבה פעמים אנשים אומרים, אני לא רוצה את הפסיכולוג, אני רוצה את הרכיבה הטיפולית או אני רוצה מענים אחרים, ואנחנו נותנים את זה.

בני המשפחה שאני חושבת שזה סופר חשוב. צריך להבין, כשבן אדם נמצא עם קושי נפשי, מי שנמצא ועוטף אותו זה בני המשפחה. באידיאולוגיה שלי, אדוני היושב-ראש, זה שכמה שאנשים יישארו בביתם, בקהילה שלהם, זה הפתרון הנכון ולא להביא לאשפוזים ולא להביא להוסטלים, לכן אני מאמינה גדולה בטיפולים בבני המשפחה, חונכות לילדים כדי שיקבלו את הסיוע שההורה לפעמים לא יכול לתת, סל טרום שיקום לאנשים שעוד לא רוצים תואר. הם רגע רוצים איזה קורס במחשבים או איזה קורס בקאוצ'ריות. כל מה שירצו הם מקבלים.

בשיחות שלי עם אנשים שמתמודדים עם פוסט טראומה וגם בקשתו של עידן, ביקשנו לבחון האם יש צרכים ייחודיים בתחום הדיור לאנשים שמתמודדים עם פוסט טראומה. הקמנו ועדה בראשותו של ד"ר יחיאל שרשבסקי שהיה מנהל אגף בריאות הנפש במשרד הבריאות, והוועדה הזאת מתנהלת בימים האלה.

ביום הזיכרון עשינו פעילות של בתים חמים כדי להיות שם עם האנשים שצריכים את זה. מוקמת בימים אלה הוועדה למחלות נלוות, כי הרבה פעמים אנשים שמתמודדים עם פוסט טראומה, יש להם בעיות נלוות, אם זה בעיה של סוכר, אם זה בעיה של לחץ דם או חרדות.

פה אני אייצג ברשותכם את צה"ל. הממשל עם צה"ל הוא מאוד חשוב. צה"ל עבד הרבה על לשפר את תרבות הדיווח, שכשקורה משהו לחייל, אז יהיה תיעוד במערכת שעל בסיסו אנחנו נוכל להכיר בהם. הם הקימו ענף של קשר עד כדי לסייע לאנשים בהגשת הבקשות, והם מכשירים את כל המפקדים ואת כל קצינות הנפגעים כדי שיהיו שם בעת הצורך לנכי צה"ל.

הנושא האחרון זה בעצם עולם השירות. אני תמיד אומרת שהרבה מהשיחות שלי עם האנשים, לא פחות ממה שמלינים על זה שלא מקבלים מספיק, מדברים על איך מקבלים, וזה כל סוגיית היחס ותחושה שאגף השיקום נמצא שם בשבילם, אז בראש ובראשונה והכי חשובים עובדי שיקום שידעו בתפיסת שירות איך אנחנו אומרים כן, ואם אמרנו לא, זה אחרי שהפכנו כל אבן לפני שאמרנו שאין באפשרותנו. התחושה שהרבה פעמים אנשים היו אומרים לי, אני מרגיש שלא מאמינים לנו, אז אנחנו אומרים היום הפוך, אנחנו מאמינים לכולם, ואנחנו חושבים ש-99% מהאנשים זה ישרים והגונים ואנחנו שם בשבילם ואני רואה איך כן ולא איך לא, וכשהוא בא לבקש לצורך העניין טיפול בקנאביס ואני רואה שיש לו ילדים ואין לו טיפול נפשי עבורם, אז אני מסתכלת 360 ומנסה למצות את זכויותיהם, ודוגמאות כאלה שהם בבסיס של תפיסת השירות שלנו, וכל הזמן לראות ששביעות הרצון עולה. יחד עם זאת צריך לזכור, לצד שביעות הרצון צריך לראות שיש פה אינסטנציה מקצועית שגם נותנת את המענים הנכונים ולא די בשביעות הרצון רק.

הרבה מהחבר'ה הצעירים וגם המבוגרים אומרים, אני לא רוצה בכלל להגיע למחוז. מה שאת יכולה לתת לנו בדחיפה, מה שאת יכולה לתת מרחוק, תיתנו את זה. אם זה הזמנת הציוד הרפואי, תרופות וציוד נלווה, כבר 40% מהלקוחות שלנו מגישים, ואישורי נוחות שעשינו. כשבן אדם מזין את תעודת הזהות ויודע את כל הזכויות שמגיעות לו באופן אישי, וטופס בקשה להכרה. בימים האחרונים העלינו את האתר החדש. זה דברים שנעשו כל השנתיים האלה. הפחתנו הרבה מהביורוקרטיה. 40% מהמסמכים שדרשנו בעבר מהאנשים שמגיעים, הפחתנו אותם. אנחנו מאצילים זכויות לשטח ולא כל דבר צריך את המנהל שיאשר, כדי לקצר ולייעל את טיפול 10,000, ותהליכים נוספים כמו הצורך בליווי לאדם עם נכות, שהתקצר משמעותי.

הרבה מהאנשים אומרים, אל תגידי לי מה הזכויות שלי. מה שאת יכולה לתת לי, תיתני לי בלי לשאול שאלות. עבדנו על זה קשה. התממשקנו עם מס הכנסה ושילמנו 19,000 מענקי מס הכנסה. רק לסבר את האוזן, לפני שהיה את הממשק הזה אנשים היו צריכים לבוא ולבקש בקשה ואז רק 4,000 אנשים קיבלו את זה, והיום בזכות ממשק אנחנו עושים את זה אוטומטית, ואם זה החזרי נסיעות ותעודות נכה. כשהיה את עלות השחר אז התקשרנו לכל האנשים שמתמודדים עם PTSD ושאלנו מה הם צריכים, ומי שרצה, עזרנו לו לצאת להתאווררות במלון. אנחנו עושים שיחות לכל מי שיוצא מהמחוז כדי לשאול אם הכול היה בסדר ומה אנחנו צריכים לשפר. השנה אנחנו נתרכז בעיקר בלוחמי יום כיפור ונבקר את כולם בביתם ונעשה מיצוי זכויות.

הנושא האחרון בהקשר הזה זה הצורך בבניית אמון. הרעיון, שאנחנו כל הזמן צריכים להיות קשובים לאנשים שאנחנו נותנים להם שירות, אם זה דלת פתוחה אצלי, אם זה סקרים, אם זה מפגשים וכנס ציבור משותף שעשינו יחד עם הארגון, שולחנות עגולים, מה עוד תירצו שנכניס ברפורמה, והשת"פ עם צה"ל ועם הארגון זה בעינינו המתכונת הנכונה.

במבחן התוצאה אני יודעת שאנחנו עדיין לא איפה שהיינו רוצים להיות, אבל אם בשנת 2020 היינו מקום שלישי מהסוף, ב-2022 סיימנו בזה שאנחנו נקודה אחת מתחת לממוצע, אבל אנחנו כבר לא אחרונים מזנבים מאחור. המגמה היא מגמת שיפור. אני אומרת מראש, זה לא לשם אנחנו שואפים. אני סמוכה ובטוחה שאנחנו נהיה בראש החץ, אבל לפחות אנחנו יודעים שהמגמה היא נכונה ואנחנו מברכים על זה.

עכשיו רגע לדבר על סטטוס המשימות שיש לנו. כל מה שאתם רואים, כשיצאנו לדרך עם נפש אחת המנכ"ל דאז, אמיר אשל, נתן לאחד היועצים שלו להכניס את הכול לטבלת אקסל. תרגמנו הכול למשימות ולכל דבר יש משימה, מי אחראי ומה הלו"ז לביצוע, וכל הירוקים זה דברים שבוצעו והם באמת במגרש שלנו. מה שאתם רואים בכחול זה משימות שהן בתהליך, ומה שאתם רואים בכתום זה דברים שהם ממתינים לחקיקה, אם זה הרכב ואם זה זכויות בתחום השיקום. משימות בתהליך, בחלקן גם אנחנו תלויים במשרדים אחרים. אם לצורך העניין רצינו לתת סיוע משפטי חינם לנכי צה"ל באמצעות משרד המשפטים, אז אנחנו במגעים עם משרד המשפטים ואני מקווה שזה יגיע, ואם אנחנו רוצים לתת עוד שירותים בדחיפה ואני צריכה נתונים מביטוח לאומי, מרשות האוכלוסין או מהתחבורה, אז אנחנו צריכים את העברת המידע. אם זה שכר הרופאים וכיוצא בזה, שהם בתהליך.

היושב-ראש, שאלת מה אנחנו רוצים להספיק לעשות עד סוף 2023 לפחות. עיגון ההטבות בחקיקה סופר קריטי. תיראו איזה נושאים חשובים יש לנו: רווחה כלכלית, נושאי רפואה, לימודים, תעסוקה, הטבות פסיכוסוציאליות. אני רוצה להגיד פה לוועדה, חברים, מזה עשור נכי צה"ל, לא עודכנו ההטבות שלהם והסכומים והמענים בגלל שחיכינו לחקיקה. אנחנו חושבים שהגיע הזמן לתת מענה כאן ועכשיו ולכן כמו שאמרתי, אנחנו מקדמים החלטת ממשלה שקודם כל מבקשת לעדכן את הסכומים ולאפשר לנו לתת מענים ריאליים למה שצריך. במקביל אנחנו נערכים לחקיקה שאני מקווה שבמושב הזה נעביר.

תהליך ההכרה, אנחנו נסיים את טיפול 10,000, נמשיך להרחיב אותו לבתי חולים שיקומיים, את הוועדות הרפואיות. אנחנו מקווים שנוכל לממש את החלטת הממשלה של הדיור והרכב. נשקיע הרבה בנושא התעסוקה, שזה משהו שעולה מאוד חזק מהאנשים בעיקר שמתמודדים עם מוגבלות נפשית וצריך לראות איך אנחנו נותנים להם מענה בתחום התעסוקה. מבחן ההכנסות, באוגוסט תסתיים הוראת השעה.

גיל שלישי. דיברנו על זה ש-50% מנכי צה"ל זה אנשים בגיל השלישי. אנחנו רוצים לפתח להם שירותי רפואה בבית. לא צריך שהם יבואו אלינו. אם אנחנו יכולים להיעזר בחברות שמתמחות ברפואה בבית, אנחנו נעשה את זה. הרבה מהם אומרים שהם מתקשים למצות זכויות, וגם את זה נעשה.

עוד שירותים שלמדנו מהאנשים שמתמודדים עם פוסט טראומה, שאנחנו רוצים לפתח, כמו זה שכשבן אדם מאיים באובדנות, לא ישלחו לו משטרה אלא ישלחו לו סוג של מד"א נפשי, ואם זה המחלות הנלוות וכלבי השירות ונושאים נוספים. תחום השירות, אנחנו נמשיך לעשות את יחידת השירות, שירותים מקוונים, מוקד טלפוני שלצערי במשבר כרגע. אני מקווה שזה יסתייע.

רגע לדבר על התקציב לפני שאני אעביר את זה לחברי אורן שיפרט קצת יותר. תיראו, כל מה שהיה במגרש של אגף השיקום כמו שהראיתי, שיכולנו ליישם, מומש וזה עומד על סדר גודל של 336 מיליון שקלים מתוך ה-900 מיליון. כשנעגן את ההטבות בחקיקה אנחנו נוכל לממש עוד 170 מיליון, ואז שואלים אותי, לימור, מה עם היתר? אז ביתר זה הדברים הנוספים שאנחנו תלויים גם בגופים אחרים וגם אנחנו צריכים לממש אותם. אם זה הסיוע המשפטי חינם, אם זה רפואה ביתית לגיל השלישי, אם זה מרכזי יום טיפוליים. לכל הדברים האלה יש לנו תוכניות ואנחנו מתכוונים גם לממש אותם. חלקם אנחנו חייבים בחקיקה וחלקם אני חושבת שאנחנו לא נזדקק לזה.

אורן איילון, סגן ראש אגף תקציבים במשרד הביטחון. קודם כל אני חושב ששווה להתעכב על השקף הזה, כי מעבר לתקציבים של נפש אחת, אנחנו יכולים לראות בו את הגידול התקציבי בתקציבי אגף השיקום בין השנים, שנובע כמובן מנפש אחת, זה ברור, אבל גם מהשפעות נוספות שיש בעקבות נפש. למעשה יש יותר הכרות. פונים יותר נכים ויש יותר הכרות והם משלמים את התגמולים וכמובן נותנים להם את כל הזכויות, הצמדות של התגמולים עצמם שהצמדנו אותם גם בתקופות של הקורונה, והם עלו במהלך השנים, וגם אנחנו רואים הטבות, אם זה בנושא של המלווים לנכים שמשלמים משמעותית יותר, בנושא של חמי מרפא, וכך אנחנו רואים שלמעשה התקציב עולה. אפילו אם מסתכלים בשנת 2021 ל-2023, העלייה היא משמעותית ואפילו עוד מעבר לתקציבים של נפש אחת.

השקפים הבאים למעשה רק מפרטים את אותם מספרים בפירוט יותר גדול ואפשר לראות את הגידול בתגמולים, במלווים, בכל אחד מהפרמטרים. זה מה שאנחנו צופים גם ב-2024 בספר התקציב, עלייה ל-5.4 מיליארד. בשקף הבא יש לנו את הפירוט.

למה הסוציאלי כל כך נמוך? צד ימין למעלה, 0.1, 2%.

זה בתיאוריה.

לא, יש 2023.

עד 2022 זה מימושים בפועל. 2023–2024 זה תכנון, פועל יוצא גם של כל מיני תהליכים שיצאו.

זה נראה לי נמוך מידי.

בשקף הזה למעשה יש פירוט מקיף של כל הדברים שכלולים בנפש אחת.

איפה הלומי קרב פה ברשימה?

בכל אחד מהמקומות.

אני יודע שאני לא פוסט טראומטי. אני יודע שלפני זה אני הלום קרב. איפה אני ברשימה הזאת?

תציג את עצמך לפרוטוקול.

נעים מאוד, קוראים לי נדב וירש, אני לוחם מצוק איתן. נלחמתי. נפצעתי בצבא. זכיתי לבאמת שנים מאוד קשות עם אגף השיקום. היום אני במקום אחר שאני מדבר למען החברים שלי.

חבר הכנסת יולי אדלשטיין, אני ממש מצטער. כשאני רואה את סטטוס נפש אחת, אתם עובדים עליי בעיניים. בחיי, אתם עובדים עליי וכולכם פה יודעים את זה. אני לא נמצא בחקיקה. אני לא זוכה להגדרה. אני לא זוכה שהמחלות הנלוות, ואתם יודעים את המחלות הנלוות כבר 75 שנה. באמת. אל תזלזלו בנו. אל תזלזלו באינטליגנציה של כולנו. יש לכם את הכול. גם את העניין של הדיור אתם יודעים בדיוק מה הבעיות שלי, מה הבעיות של הלומי הקרב, מה אנחנו חווים. זה לא משהו חדש.

בוא נשמע התייחסות.

כשאתם מראים לי את המצגת הזאת אני באמת אומר, אתם מזלזלים בנו, בכולנו, בכל הנכים, אלה שנפצעו בפעילות מבצעים. אם אתה יכול בבקשה להעביר את השקף הקודם שהיו שם כלל נכי צה"ל, פוסט טראומה, רגליים, פיזיים, לא נכנס לכם לדברים. חברים, לא רוצה מכם כלום. אתם, ארגון נכי צה"ל, אני מבקש, תקשיב, אל תעשו פוליטיקה קטנה. לא עליי. אתה יכול לעשות את זה על כולם. אני יודע שאני בחקיקה לא נמצא. אני יודע מצוין. אתה לא יכול להתווכח עם כתב מאולפן שישי. עם כל הכבוד, אני לא נמצא בחקיקה ובגלל זה אני פה, והחוק לא נעצר בגלל חברי הכנסת, כי יולי אדלשטיין יודע בדיוק וגם חבר הכנסת רם בן ברק שהיה חבר ועדת חוץ וביטחון. הלומי הקרב לא נמצאו שם, וההפגנה שהייתה בקריה, זה מה שהפיל את זה.

זה לא נכון. אתה לא יודע מה שאתה מדבר.

עידן, תכבד.

אתה לא מבין בחקיקה.

אני לא מבין בחקיקה? אתה הכי גדול מכולם.

אתה טועה ומטעה.

אתה צודק. כולם צודקים ואתה הכי צודק.

תודה רבה. שאלת שאלה. אם יש התייחסות, נשמע התייחסות. ארגון נכי צה"ל גם ידבר.

איפה הפעילות המבצעית?

חברים, בואו נשמור על הדיון הזה כדיון רציני. הנושא הוא כאוב מאוד, כל אחד עם סיפורים אישיים. גם מי שאינו נכה צה"ל. כל אחד מאיתנו נחשף לסיפורים מאוד מקרוב. אנחנו כרגע מנסים באמת לדאוג לדברים. גם לי יש הרבה דברים לומר. דיברנו גם כשהיינו במשרד הביטחון. אני כן שמחתי לראות שחלק מן הדברים שהיו בעבר לצערי נחלת רבים, כרגע כבר לא קיימים, אבל עדיין לא הכול מאה אחוז. בואו נשמע את המשך הדברים. בבקשה.

אני רק אסיים. כאן מפורטת כל התוכנית של נפש אחת, גם הדברים שבוצעו וגם הדברים שמתוכננים להיות מבוצעים, בחלוקה לנושאים השוטפים, המיידים והנושאים שהם מחייבים את החקיקה שאנחנו מקווים שתקרה בקרוב.

איך אתם באחוזי ביצוע של נפש אחת?

בשנת 2022 הביצוע בפועל הוא סדר גודל של 37%. זה הוצג פה בשקף אבל תוכניות הן מלאות. דברים גם מפתיעים אותנו לפעמים, קורים בעלויות יותר גבוהות, חלק יותר נמוכות.

זאת אומרת החקיקה היא כרגע חסם לביצוע יותר גבוה.

להרבה מאוד פעילויות.

אוקיי. את רוצה לסכם?

כן. כמו שאמרנו, האתגר שלנו הראשון זה מימוש הרפורמה בחקיקה. אגב, אני חייבת להתייחס רגע למה שחברי נדב אמר. אם יעבור הפרק של הדיור, אז אנחנו מקווים שיהיה לנו סמכות לוועדת חריגים למענה ייחודי לאנשים שיש להם צרכים ייחודיים, כי אם אני מדברת על אנשים שהם מתמודדים עם פוסט טראומה, חלקם לפעמים למשל אומרים, לימור, אני רוצה קרוואן, ואין לי דרך היום לתת להם את זה.

לימור, ברשותך, אני יכול להתייחס לעניין הזה ספציפית ממש בקצרה. לי קוראים זיו שילון, אני נכה צה"ל מזה עשר שנים. מוניתי על ידי שר הביטחון דאז, בני גנץ, לסייע למשרד בהובלת הרפורמה ממקום של יותר שטח. אני חייב להגיד לכם שבכל השבעה חודשים שביצעתי את התפקיד הזה, אגב, בהתנדבות יחד עם עוד לא מעט אנשים. הנושא הזה של דיור, שהוא אגב פירמידת הצרכים של - - - הכי בסיסי שכל אדם צריך קורת גג, הוא היה מאוד בוער.

התקציבים לא עודכנו לא מעט שנים. אני רק אתן דוגמה אחת. נכה 100% נכות של משרד הביטחון היום, שזה נכה מאוד מאוד קשה, בין אם נפש או בין אם גוף מקבל מענק של 113,000 שקלים בשביל לרכוש דירה. תגידו לי אתם, הון עצמי, למה זה? כנראה לחדר בנווה טראמפ? כנראה שם גם אי אפשר לרכוש חדר.

בוא נגדיר רגע חטא על פשע. אחרי שש שנים שנכה צה"ל 100% שוכר דירה והוא לא מצליח לממש את יכולתו להגיע להון עצמי לבית, שוללים ממנו את הזכות לקבל סיוע בשכר דירה, זאת אומרת שאחרי שש שנים לא הצלחת להגיע להון עצמי לבית, שאתם כולכם יודעים ש-113,000 שקל זה לא מספיק לחדר, לוקחים ממך גם את הזכות לדירה. מה שלימור מדברת כאן, יש ועדות שנקראות ועדות ל' למיניהן, שהן מוגדרות על ידי שלוש אונות: אונה אחת סוציאלית, אונה אחת הומניטרית ואונה אחת שיקומית. שלושת האונות האלה לא מקבלות ביטוי תחת החקיקה שמגדירה מה מהות ועדת ל', כך שלימור שיושבת בוועדה ועוד נציגים אינם יכולים לקבל מספיק גמישות בשביל לתת לאנשים, א', טיפה יותר מענקים, ב', לקבל חלופות דיור בצורה ראויה עבור אותו מצב כמו שנדב מתאר, לצורך העניין פוסט טראומטיים.

אני כבר סיימתי לכתוב את זה. אני הבאתי את אוהד דנוס, יושב-ראש איגוד השמאים. אני הבאתי את חגי רזניק שהיה בזמנו מנכ"ל משרד השיכון והבינוי. אני התעסקתי בזה אישית כאיש עסקים שמבין דבר אחד או שניים בעולם התוכן הזה. התעסקתי אישית במספרים. קודם כל זה חרפה אדירה שהמדדים האלה לא עודכנו במשך כל כך הרבה שנים. אגב, למה מוצמדים המדדים? לא למדד הדיור שהוא המדד הלגיטימי מבחינתנו להצמיד אליו. אגב, הוא גם לא טוב כי הוא מערבב דירת שני חדרים בדימונה עם דירת חמישה חדרים בתל אביב, הכול כשעטנז באותו מדד, אז זה הערה ללמ"ס רגע להתאפס בהקשר הזה. הוא מוצמד למדד מחירי הצרכן שמערבבים טוסטרים עם דירות. אתם יודעים כמה עלו טוסטרים וכמה עלו דירות בשנים האחרונות? אתם יודעים יותר טוב ממני מה היה ההפרש בעלייה ביניהם, לכן המדד הזה, א', הוא לא רלוונטי. ב', גם ההצמדה נעשתה כחצי הצמדה, ג', אתה רואה את התוצאה. שנת 2023, דירה ממוצעת במרכז הארץ עולה באזור ה-2.1 אם אני מדבר על ארבעה חדרים נגישה לנכים.

איפה?

אני מדבר על ממוצעים. מספרים, תבדוק אותי. נכה צה"ל 100% נכות מקבל 113,000 והוא צריך להגיע להון עצמי. איפה נראה כדבר הזה? וזה רק קצה הקרחון. זה התייחסות קצרה למה שלימור אמרה. אני סיימתי לכתוב את הדפים ולהגיש אותם כבר לפני שמונה חודשים. החוק קיבל המשכיות. כל מה שאנחנו צריכים להעביר אותו זה קריאה שנייה ושלישית שנוכל להתקדם.

אמירה אחרונה. אני חייב להגיד לך, נדב יקירי, יש שתי דרכים לעשות רפורמה: אחת, זה להביא טרקטור, לרמוס את הארגון ולהקים חדש, ושתיים, לאלץ בגלל תקציבים ובגלל המציאות הממשלתית שאנחנו נמצאים בה, לבצע חלק מהתהליכים טלאי על טלאי. אנחנו מחר בבוקר לא נוכל להשלים את כל הדברים שאתה צריך בשביל להיות מאושר ומסופק, אבל מה נוכל לעשות? לאט לאט לקדם את זה. אם אנחנו ננסה לתפוס את כל העוגה הזאת ולהשאיר אותה שלמה כל פעם מחדש וכל אחד ירצה לנגוס עוד קצת, עוד קצת, אנחנו לא נגיע לכלום, כי אנחנו נמצאים במדינת ישראל. מאוד מאוד קשה להעביר כאן רפורמות.

אנחנו נמצאים בתקופה של היעדר משילות כמעט מוחלטת. הדרג הפקידותי, לא כי יש שם אנשים רעים, פשוט קיבל כוח לא פרופורציונאלי בשנים האחרונות, שכמעט ואי אפשר להעביר תהליכים. אני ישבתי עם אמיר רשף במשרד, קודמו של לא יודע מי יושב כאן בתפקיד. אני ישבתי איתו, ועידן, אני הייתי צריך להוריד דמעות ולדפוק את הפרוטזה שלי בשולחן למרות שאני בן אדם די רגוע, בשביל להסביר לו למה אנחנו לא יכולים להתייחס בעולם תוכן של נכי צה"ל להשלכות רוחב. יש כאן אוכלוסייה ייחודית, אנשים שאיבדו ידיים, רגליים וחלקים מהנפש עבור המדינה הזאת, אנשים שנקרעו לגזרים.

אני עכשיו יצאתי ביום הזיכרון האחרון בוכה מבתים של ארבע משפחות שכולות שכולם, מה שנקרא, חברים שאיבדתי או בידיים או גדלו אצלי. יצאתי ואמרתי, בואנ'ה, למה נלחמתי אם הדבר הזה שאני מחכה לו כבר שבעה וחצי חודשים, יולי, לא בשבילי. אני את הכסף שלי עשיתי. אני את החיים שלי כבר בניתי. אני מה שנקרא, א', אותרגתי בגלל החשיפה התקשורתית ובגלל שיש לי קצת יכולת וורבלית, ו-ב', הצלחתי להגיע לדברים ש-99% מהאנשים האחרים לא מגיעים אליהם. עכשיו התפקיד שלי זה לוודא שלפחות בבסיס של הבסיס, שזה דיור וצרכים בסיסיים נוכל לתת לחבר'ה האלה קצת לנשום.

אני מבקש מכם, הדבר הכי חשוב פה הוא לאפשר לנו להשלים את החקיקה הראשונה, ליישם, ואני מבטיח לך, נדב, כל עוד לימור כאן, כל עוד החבר'ה פה. אני אומר לך, אתם רואים אותם, הם אנשים טובים. ישבתי איתם. ראיתי את עידן שנייה לפני שהוא נכנס לבית חולים לכימותרפיה, נלחם מלחמות עולם עבור כל אחד ואחד מכם, לא עבור עצמו. הוא את שלו כבר עשה. אני רק אומר דבר אחד, בוא נסיים שלב-שלב, כי אם ננסה לכבוש את הפסגה בלי לטפס ולנשום חמצן באמצע, זה לא יקרה.

תודה, זיו. אנחנו מבינים, בסדר גמור.

לי קוראים אבי אבוטבול, אני הייתי קצין בגולני. אני רוצה להגיב למה שהוא אומר, כי אני לא מבין למה הוא מתכוון. אני רוצה להבין מה זה נגמור את החקיקה שלב-שלב? איזה חקיקה, החקיקה שהייתה בשנה שעברה?

אבי, אתה אורח רצוי כאן. אתה ביקשת לבוא. בוא נשמע. אולי חלק מן השאלות שלך יקבלו תשובות, ואם לא, אנחנו ניתן לך גם לשאול ולהגיד כמה מילים, אין שום בעיה.

אוקיי.

אני רק באמת רוצה לשמוע אם יש עוד התייחסות של גורמים ממשלתיים לפני שאני עובר ליושב-ראש ארגון נכי צה"ל.

קודם כל תודה רבה על הצגת הדברים. ועדת חוץ וביטחון גם במסגרת יום עיון במשרד הביטחון שמעה את הדיווח שלך. כולנו התרשמנו. אני גם אומר לך מראש כאחד מוותיקי הבית הזה, שמטבע הדברים אצלנו תמיד מתרכזים באותם אולי 20% שאין ולא ב-80 שיש. על 80 אני כרגע נותן לך את כל המחמאות. אנחנו באמת מודעים לכל העבודה שעשית. שומעים את זה גם מן החברים. שמענו את זה גם כרגע לפני שנייה מזיו, אבל ברור שיש עוד דברים שצריך לשפר וצריך לעשות, ובזה הוועדה מתרכזת, אחרת אנחנו רק באמת יכולנו לכתוב מכתב תודה וזהו.

בבקשה, עידן.

צוהריים טובים ותודה על כינוס הישיבה המיוחדת הזאת. יש לנו מצגת, אם אפשר להעלות אותה.

מעלים.

בפתח דבריי עד שיעלו את המצגת, רפורמת נפש אחת, רק בשביל הרקע למי שלא מבין, ותיכף נתחבר למה שזיו אמר, קודם כל באמת, אדוני יושב-ראש הוועדה, אחד הדברים היותר טובים שקרו ברפורמת נפש אחת זה היה הכניסה של לימור לתפקיד ושינוי הגישה שאותו אני צועק מעל 20 שנה. אני פעיל בארגון נכי צה"ל מאז 2004.

רפורמת נפש אחת למעשה נשענת על ועדת אייל בן ראובן, חשוב מאוד להגיד את זה. ועדת אייל בן ראובן הוקמה אחרי שנכנסתי לתפקיד ועליתי בוועידת המשפיעים ונתתי נאום קשה מאוד נגד המדינה. מנכ"ל משרד הביטחון נזעק לבית הלוחם, ושעה אחרי שהוא ראה מצגת שלי על הטיפול בנכי צה"ל, הוא החליט להקים את ועדת אייל בן ראובן. ועדת אייל בן ראובן הקימה שישה צוותים על פי דרישת הארגון. הצוותים היו צוות PTSD, צוות דיור, צוות רכב, צוות הנכה המתבגר ושער הכניסה, דברים שבאמת אחרי זה הוכחו שהארגון יודע מצוין על מה הוא מדבר. גם הארגון לפני ועדת אייל בן ראובן עשה סקר חברים מאוד רחב, ושני הדברים שעלו זהרו מעל הכול, היה אחד, תתייחסו אלינו כמו בני אדם. זה הדבר הראשון. 74% מהאנשים שענו על הסקר ביקשו שיתייחסו אליהם כמו אל בני אדם. הדבר השני היה שקיפות. שקיפות זה משהו שמגלם בתוכו עולם ומלואו, של אמון ולסמוך על מי שאמור לטפל בך.

ועדת בן ראובן הגישה דוח חמור מאוד שדרש רפורמה מלאה באגף שיקום. באפריל 2020 עם פרוץ הקורונה והחלפת הממשלה לצערנו הרב הדוח הזה שהיה בו הרבה מאוד פתרונות, לא עשו איתו כלום 11 חודשים. מאי 2021 נעשה המעשה הקשה של איציק סעידיאן, שנתן בוסט וסוף כל סוף מישהו הרים את הספר של רפורמת נפש אחת וראה שהכתובת הייתה על הקיר. החזון של ארגון נכי צה"ל כמו שלימור פה הראתה, זה השילוב בין צה"ל, אגף השיקום וארגון נכי צה"ל, כאשר אני מדגיש, צה"ל לא היה בתמונה לפני כן. צה"ל עשה עבודה נהדרת מאז תחילת רפורמת נפש אחת. הדרך היחידה לטוות רשת ביטחון אמיתית לטיפול באוכלוסייה כל כך רחבה ומאתגרת היא ששלושת הגופים האלה ייטו שכם יחד.

עד שהמצגת עולה אפשר לבקש משהו?

תבקש, בבקשה.

שמי אורי ארנפלד, אני פדוי שבי מיום כיפור. עלתה פה נקודה של דור יום כיפור, אז הדור הולך ופוחת, לקחת בחשבון. אנחנו באמת נשמח להתייחסות רצינית בנושא הזה.

נקודה נוספת. מתוך כלל נכי צה"ל, אני ראיתי את המצגת שלך, לימור, היה חסר לי דבר אחד. בכלל נכי צה"ל האוכלוסייה הכללית היא קרוב ל-60,000. מתוך ה-60,000 האלה יש קבוצה מאוד קטנה לדעתי של פצועים שנפצעו בפעילות מבצעית.

לא קטנה בכלל ואתה לא יודע את הנתונים.

סליחה, אם אתה מנהל את הישיבה - - -

אני לא מנהל את הישיבה. אתה גם לא יודע את הנתונים.

אני לא קיבלתי ממך רשות דיבור, אז למה אתה חותך אותי?

אתה אמרת שיש לך בקשה.

יולי, אני יכול להישאר פה?

אתה בהחלט מוזמן להישאר פה. אתה אורח מוזמן. אתה ברשימת המוזמנים. אתה אורח רצוי.

אורי, עם כל הכבוד, אתה יודע טוב מאוד מאיזה משפחה באתי ומה היחס שלי למלחמת יום הכיפורים.

אני לא אמרתי נגדך מילה. אני ציינתי עובדה.

אתה יודע טוב מאוד את המחיר האישי ששילמתי במלחמת יום הכיפורים.

אני יכול בכל זאת לחזור למה שרציתי להגיד למרות מה שהוא אומר?

אתה אמרת שיש לך בקשה לבקש. תבקש.

נכון, אבל הוא לא נותן לי לדבר. חשבתי שהוא מנהל את הישיבה לרגע. אני לא סיימתי את מה שיש לי להגיד, אז אל תעצור אותי בבקשה.

מתוך כלל נכי צה"ל יש אוכלוסייה יחסית קטנה של פצועים שנפצעו בפעילות מבצעית. אני לא אמרתי כמה ואני לא אמרתי מי, ואתה לא צריך לקפוץ, עידן. אני יודע שגם אתה וגם אבא שלך בתוך האוכלוסייה הזאת. אני יודע את זה טוב מאוד אבל אני מציין עובדה.

אנחנו נתחיל להתווכח פה ונוכיח אחד לשני דברים.

אל תתערב לי בדברים.

אל תצא לי פה בסיסמאות.

בגלל העניין הזה יש לי בקשה אחת. אנחנו נלחמים, הפצועים שנפצעו בפעילות מבצעית, אני אומר את זה במרכאות, על ליבו ושעתו הפנויה של עובד אגף השיקום בכל מחוז שלא יהיה, כי הוא אמור לתת את השירותים שלו לכלל הנכים. אני חושב שבאיזשהו מקום יש מקום לשקול ולהעביר, וזו הבקשה שלי, לקדימות הטיפול את פצועי מערכות ישראל. אני מדבר על פצועים שנפצעו בפעילות מבצעית.

תודה.

חיילת שנאנסה, מה איתה? אני ראיתי אותם בעיניים.

זו שאלה מצוינת. מה עם טייס קרב שירד מה-F16 שלו, לקח אותו רכב טייסים והתהפך עם הרכב? מה איתו?

חברים, מכירים את הסוגיה.

מה עם ניצול שואה שירד מהאונייה וחטף מחלה שהתפרצה עקב הלחץ שלו בקרב?

ההתנהלות הזו גורמת לי ולאנשים כמוני לא להיות חברים בארגון הזה.

אתה רשאי לא להיות חבר. אתה גם בא עם נתונים לא נכונים. אגב, רוב החברים בארגון, מעל 65% הם לוחמים שנפצעו בפעילות מבצעית, אז אני לא יודע באיזה מספרים אתה בא.

אל תענה בפטרונות. אני מדבר עם ועדה, אני לא מדבר איתך.

אני יכול לומר משהו מן הצד? אני לא שייך לא לחברים בארגון ולא לאלה שלא רוצים להיות חברים בארגון. מן הצד אני רוצה לומר לכם כחבר כנסת, כמו שכבר אמרתי, די ותיק. זה לא תורם לנושא.

אני יודע, אבל הוא לא לומד מזה.

אם תירצו פעם לשבת איתי ולהסביר את הבעיות של ארגון נכי צה"ל - - -

חבר הכנסת יולי אדלשטיין, אסור לנו לדבר. מורידים לו את הראש. זאת האמת. איפה כל הלומי הקרב?

מה עשו לך? אל תצעק. גם אני יודע לצעוק.

איפה כל הלומי הקרב? למה אתה משתיק אותנו?

מה השתיקו אותך? בוא תוכיח שהשתיקו אותך.

איפה לימור פתחה לנו את הדלת? אף אחד לא פותח לנו את הדלת, רק רן בן ברק ויולי אדלשטיין פתחו לנו את הדלת. אתם לא פותחים לנו את הדלת. אנחנו שולחים לכם דברים, מראים לכם רעיונות. אתם אומרים בתים מאזנים, תעסוקה. איפה הדברים האלה? על מי אתם עובדים? אל תשקרו לנו. אתם בוגדים בנו. אתם בוגדים בכולנו ואחר כך אתם אומרים לנו, אנחנו באים לפה. אני לא לגיטימי? אני הייתי בו. לידכם אני לבד. אף אחד לא בא. אתם יודעים למה הוא לא בא? כי הם מפחדים, כי יש מישהו שיודע לעשות להם רע, ואני עומד מאחורי כל מילה שלי ואני לא אעשה את זה פה, אתה יודע למה? כי מה שאני אגיד לך בפרטי זה אותו דבר.

אתה רוצה שאנחנו נפתח את - - - ? כפוי טובה אחד.

עידן היקר, אל תגיד לי שאני כפוי טובה כי אני הרווחתי את המקום שלי ביושר. אני הייתי ברחוב עם כל החברים שלי - - -

הייתי ברחוב יותר ממך.

שנייה, אתה תקשיב עד הסוף. אני הגעתי לפה להגיד את האמת. אתה לא משרת את כלל נכי צה"ל ואת הלומי הקרב בפרט, ואתה יודע את זה. אתה הקמת ועדה וארגון נכי צה"ל - - - . הבאת את יהודה היקר ואני אומר לכם, חברים, אני מאוד אוהב אתכם. אין לי משהו אישי אליכם. הכול בסדר. אתם לא עשיתם לי כלום. יש דבר אחד בסיסי: הלומי הקרב לא בחקיקה. הלומי הקרב, אין להם את המחלות הנלוות. יש בן אדם שהולך עם טיטולים ואתה מזלזל בפציעה שלי, כי אני לא יכול להוכיח לך.

אף אחד לא מזלזל. אתה מבלבל את המוח.

לרן בן ברק הוכחתי, ליולי הוכחתי. לכל חברי הכנסת הוכחתי שהפציעה שלי היא לא פחות קשה משלך, אז אתה תיתן לי כבוד, ושאם אנחנו מגיעים לפה ואנחנו רוצים להגיע, אתה לא תדאג שיולי אדלשטיין לא יקבל אותנו.

מי דאג?

זה רק אתה, כי כל הלומי הקרב רוצים להגיע לפה ואתה מפקיר אותנו.

האם אני פניתי אליך?

חס ושלום, לכן האנשים הנכבדים האלה נמצאים - - -

שמעת מה אמרת כרגע? אמרת שאני ניסיתי למנוע. האם אני ניסיתי למנוע משהו?

כן, רק אתה.

תסתכל עליו, תשאל אותו.

אל תבוא ותמציא לי סיפורים פה. אל תבוא ותגיד לי שהלומי הקרב הם בחוק. איפה הם בחוק?

נדב, אבל בשביל זה אנחנו יושבים להבין.

נדב, חבל שאתה יוצא. תשב, יש פה המשך. הכול בסדר.

לא, אני לא יכול לשבת פה. אתה יודע אני לא רלוונטי.

אתה כן.

אני טרוריסט, אני עבריין. אנחנו זבל, אנחנו פח. אנחנו הורסים לך. הכול אנחנו עושים לך. לימור, את יודעת לשלוח הודעה טובה, נגיד מה נשמע, מה קורה. העוזרות שלך יודעות לשאול אותנו רעיונות. זה בסדר, אבל אותנו אתם יודעים להפקיר. אתם מפקירים אותי פה. מדברים פה על דברים, על חקיקה. על איזה חקיקה אתם מדברים? איפה הלומי קרב? איפה הכסף? 900 מיליון שקל. איפה בתוכם מגיע להלומי הקרב? זה לא נולד בגללנו. זה נולד בגללי, בגלל איציק ששרף את עצמו. בגללו, שהוא גם התחיל לעשות את זה. איפה זה? אנחנו הכסף?

נדב, אם תישאר אולי תשמע.

נדב, תישאר.

לא, איך אני אשאר?

תישאר.

למה אתה יוצא?

אני רוצה להירגע. אתה לא מכבד אותנו.

נדב, תשתה מים ותחזור. זה חשוב שאתה כאן.

כי אתה לא מכבד.

דיי, דיי.

אני רוצה רק לגמור משפט אחד.

אורי, מספיק.

לפני שנה הייתה ועדה של מחלות נלוות בתל השומר, ועדת שני. אני אשמח אם לימור תוכל ללכת אחורה.

בסדר.

מה היה בוועדת שני?

אני לא מדבר איתך, עידן. דיי.

אבל לא הייתה ועדת שני.

לפני ארבע שנים הייתה ועדת שני.

טוב. עו"ד עידן קלימן, יושב-ראש ארגון נכי צה"ל, בבקשה תציג את המצגת. אני מכיר אותה. בבקשה תציג ששאר החברים יראו את המצגת, ואם יהיו פערים בבסיס העובדתי, אנחנו נברר את הפערים האלה.

קודם כל אני מבקש להתנצל בפני אדוני.

בסדר גמור. לא צריך להתנצל, כולכם אורחים רצויים, ודאי ארגון נכי צה"ל.

סך הכול כולם פה נמצאו למען אותה מטרה, למען אותה מדינה.

בדיוק.

(הצגת מצגת)

גם בארגון שיש בו 50,000 חברים תמיד יהיו אי הסכמות. כמו שאמרנו, בואו נעבור שקופית בבקשה. אני עומד כמובן מאחורי כל מה שלימור אמרה ותיכף נפרט. אישור רפורמת נפש אחת אחרי כל התהליך המתיש והקשה שבו אייל בן ראובן הקים, ופה לא סתם אני מתעכב על זה, הקים צוותים. לרפורמת נפש אחת עוד בטרם כניסתה של לימור נכנסו צוותים נוספים שהורכבו על ידי מיטב המומחים בישראל. מספיק שנזכיר את איימי פלמור, טוני כהן שהוא מנכ"ל מכבידנט, פרופ' ארנון אפק מתל השומר וכן הלאה, וזה לא היה איזה המצאה של ארגון נכי צה"ל, ולא ארגון נכי צה"ל הוא זה שבנה רק את הרפורמה. הארגון היה אחרת.

אף אחד לא בא אליך בטענות, עידן. זה לא אישי אליך.

תן לי שנייה לסיים, תיכף תגיד מה שאתה רוצה.

אף אחד לא רוצה לפגוע בך. אל תיקח את זה אישית.

אני אגיע למה שאני חושב שגם מפריע לנדב, שהוא צעק איפה הכסף, אז תיכף נדב יראה שאנחנו הרבה יותר דומים ממה שהוא חושב. היו שלושה שלבי עבודה שהיו אחרי אישור רפורמת נפש אחת, נקראת החלטת ממשלה 981 וזה החשוב. שלב ראשון יישום מיידי של זכאויות לכלל נכי צה"ל. הנה בבקשה, נדב שאל לגבי התקצוב, מה שיש לאוכלוסיות מיוחדות. זה עבר ב-300 מיליון שקל הראשונים בהחלטת ממשלה בלבד. מה שטענו כל השנים, שאי אפשר להעביר החלטת ממשלה ולהעביר את זה. פתאום התגלה שאפשר. כמו שאמרו פה, חייל הצית את עצמו ופתאום תהליכים שיועצים משפטיים באו ואמרו שלא ניתן לעשות אותם, פתאום אפשר לעשות אותם.

שלב שני, השלב שבו אמרו לנו, תיראו, באמת השלב הכבד, השלב של אותם 900 מיליון שקלים זה השלב שצריך חקיקה, שלב שבו יש את הדיור, את הרכב, זכויות פסיכוסוציאליות, צהרונים להלומי קרב, טיפול פסיכולוגי לילדי נכים קשים, טיפולי שיניים להלומי קרב, שיקום פסיכוסוציאלי ותעסוקתי שכולל גם סיוע משפטי וגם תגמולי מחייה וכן הלאה וכן הלאה, באמת המון דברים שישנו את החיים של נכי צה"ל. אגב, גם בשקופית הראשונה שהראיתי, כל מה שהלומי הקרב כבר קיבלו בסך של 300 מיליון שקל, גם זה מחייב חקיקה. זה שזה נכנס בהחלטת ממשלה, זה לא אומר שעכשיו זה יציב. גם אנחנו מבחינת ארגון נכי צה"ל, חשוב לנו שהדברים יעברו בחוק, שיהיו יציבים, שכל אדם יידע שזה מה שמגיע לו וזה לא משתנה. אתה רואה את המוקד הטלפוני, בתים מאזנים, טיפולים אלטרנטיביים, בית פתוח וכן הלאה.

עידן, שווה להתייחס גם לצבא, לתהליך שהתבצע בתוך הצבא, האגף החדש שהקמנו. זה מאוד מאוד חשוב לשמוע.

גם בצה"ל, אחד הדברים שבאמת נגעו לנו ב-PTSD היה הקטע של חבר'ה שזה התפרצות מאוחרת, והם היו מגיעים לפתחינו. אני אישית ליוויתי המון נכי פוסט טראומה בתפקידי כיושב-ראש מחוז תל אביב, על תביעות, לרבות אנשים שלחמו בחרמון, שהצליחו לסיים את הקריירה ולקראת גיל פרישה הייתה התפרצות של פוסט טראומה. מחקרים מראים שחבר'ה שמגיעים לגיל פרישה פתאום חוזר להם הרבה מאוד מהדברים, ועוד חבר'ה שהיו צריכים ללכת ולהוכיח מאיפה יש להם את המסמכים, לרבות פצוע מלחמת לבנון השנייה, לוחם צנחנים במילואים ששאלו אותו את השאלה. אם לא הייתי רואה את זה בפרוטוקול, לא הייתי מאמין, איך אנחנו יודעים שאתה היית בלבנון לא בשביל עסקת סמים? שאלה אמיתית. אני הייתי בהלם. מי שמכיר את האירוע של הכפר דבל, של לוחמי צנחנים, שגולני היו צריכים לבוא לשם להוציא אותם עם אלונקות כי המסוקים לא יכלו לנחות, אז שואלים אותו איך יודעים.

אחד התפקידים של יושב-ראש ארגון נכי צה"ל, בניגוד לחברים פה, זה לדעת גם לבלוע את ה-20 שנות עלבון האלה שבו נתקלתי בזה. באיזשהו שלב אני חייב להפסיק את המאבק ולהתחיל לייצר תוצרים מהמאבק הזה, ולדעת שאני, עם כל השנים שספגתי את העלבונות האלה למען החברים שלי ואיתם יחד, אני חייב להיות פרודוקטיבי ולהתחיל לצאת קדימה.

באחת הוועדות, וזה מתחבר למה שזיו שילון אמר, שהיו פה של חוץ וביטחון, אני חושב שרם הוביל את הוועדה באותו זמן, אני אמרתי חלאס דיבורים, הגיע הזמן למעשים, כולם יודעים כבר מה צריך לעשות, בואו נתחיל לזוז קדימה, לכן שלב א' הזה שבוצע. פה אנחנו נתקענו. עכשיו מדברים איתנו על החלטה שנקראת 4088, החלטת ממשלה שהייתה לפני 11 שנה, שנת 2012 שבו שר הביטחון קיבל הנחיה ממשלת ישראל להגיש תוך 60 יום הצעת חוק לטובת נכי צה"ל. כמובן שעברו 11 שנה והצעת החוק הזאת לא התגבשה. לא סתם היא לא התגבשה. היא הוגשה לא נכון. לא סתם היו לה התנגדויות, ונכון לרגע זה עברנו כבר שנתיים מאז רפורמת נפש אחת ומבחינתנו מעבר למה שראיתם בשקופית הראשונה, לא קרה כלום.

דיור ורכב שזה דברים, תמיד מזכירים את זה ראשונים כי זה דברים נורא קלים, הם דברים מתמטיים. נורא רק להראות שאם נכה קטוע רגל והוא זכאי רכב 2000 והוא רוצה ללכת לקנות את הרכב שהוא זכאי לו, והוא בדפיציט של 40,000–50,000 שקל, זה נורא קל להראות את זה. אותו דבר בדיור שבו בהחלט התחברתי לדברים הקשים שאבי אבוטבול פה שהוא אבא לשני נכי צה"ל, אמר, יש פה נכים פוסט טראומטיים בוודאי וגם נכים פיזיים שמלווים בפוסט טראומה, כי אני מזכיר לכל נכה פיזי גם יש פוסט טראומה, ולא יכולים להגיע, אין להם סיכוי בדיוק כמו שזיו אמר. אין להם סיכוי להגיע לדיור.

שני דברים ובזה אני אסיים. אחד זה העניין של הפערים הבלתי נתפסים בתמחורים, שלא מאפשרים ללימור לשקם היום נכה. לא משנה מה תנסה לעשות, לא משנה כמה תהיה נחמד, לא משנה כמה עובדת סוציאלית תתקשר אליך. אם אין לך כסף לשלם שכר דירה ואין לך קורת גג, אתה לא תשתקם. אם אתה נכה פגוע רגליים שצריך לנסוע לאוניברסיטה וצריך לנסוע לעבודה וצריך לנסוע לבתי הלוחם לטיפולים וצריך לנסוע למכולת כשאחר יכול ללכת ברגל, ואתה לא יכול לקנות רכב כי יש דפיציט, זה לא יהיה שיקום. אלה דברים פשוטים. אם אתה הלום קרב שרוצה לצאת לעבודה וצריך מימון לצהרונים לילדים שלך, ולימור לא יכולה לתת לך את זה כי מישהו קבע לפני 11 שנה שצריך להגיש הצעת חוק תוך 60 יום ושזה לא נעשה, אז יש פה אנשים שמתחבאים מאחורי החלטת ממשלה שברמה המהותית היא בכלל לא אמורה להיות יותר.

באנו ואמרנו, אתם יודעים מה, אתם רוצים? בואו נבטל את החלטת הממשלה הזאת וניתן לממשלת ישראל את היכולת לתת לשר הביטחון את הכלים כי יש לו את האחריות אבל אין לו את הסמכות. אין לו סמכות לפנות ללימור ולהגיד לה, תדאגי עכשיו לפוסט טראומטיים לדיור, תדאגי עכשיו לקטועי הרגליים לרכב. דברים מאוד פשוטים וברורים.

שלב ב', שימו לב, זה שתיים או שלוש שקופיות רצופות שכל אחת מהן מראה יישום המלצות של ועדות תעסוקה, קביעת מנגנון, סיוע משפטי, זכויות פסיכוסוציאליות, שיקום פסיכוסוציאלי. כל הדברים האלה, יש תקציב. הנה משרד האוצר פה. עבדנו איתם. יש תקציב מגובש. כל הדרישות שזיו העלה פה ואמר כרגע, כל מה שאני אמרתי. יופתעו החבר'ה האלה, גם כל מה שאתם אמרתם. הכול מתוקצב, הכול כבר היה אמור להיכנס לפעולה.

חלק מהתסכול שאתה שומע פה והצעקות שאני אוכל זה בסדר, אני נבחר ציבור, זה תפקידי גם לאכול את התסכול הזה. זה חלק מהעניין. זה שאנחנו שנתיים, כבר צועקים בדיוק כמו שהעברתם את החלטת ממשלה 981, שממשלת ישראל תסמיך את שר הביטחון ליישם את רפורמת נפש אחת במלואה תחת מגבלות התקציב עד לחקיקה. אם כנסת ישראל, יש לה בעיות אובייקטיביות אמיתיות של חקיקה בעקבות מצב גיאופוליטי, לא יודע, לא מעניין אותנו. כמו שידעו לעשות את 981 בזמן אמת, אותו דבר שיגידו מייד לשר הביטחון. אתה לא יכול לדרוש משרד הביטחון אחריות אם אתה לא נותן לו סמכות ואתה לא נותן לו כלים, אז למעשה עכשיו הכול פלואידי.

כבר שנה אנחנו תקועים.

כן. אמר פה אורן בצדק, הוא הציג תקציב של 5.4 מיליארד. פה לב הבעיה. זה תקציב תיאורטי. הוא לא אמיתי, ואני שואל שאלה פשוטה שהופיעה בכתבה בואלה, ומה לעשות, גם לי לא היה נעים לראות את זה. מרגע האישור של ממשלת ישראל עד הרגע שאנחנו יושבים פה זה פעמיים שנת תקציב. ה-1.7 מיליארד שהם ציינו שם, זה לא משנה בכלל אם זה 1.7 או 1.4. לאן הכסף הזה הלך ואיך נכי צה"ל יראו אותו חזרה? לא יראו, כי כששנת תקציב מסתיימת זה נגמר. ואז עולה השאלה שלא סתם חבר'ה כועסים כי זה שאלה שישאל אותה כל אזרח במדינה. האם מישהו עומד במכוון מאחורי זה? הרי איפה הכסף הזה הלך? הוא לא הלך לנכי צה"ל, נכון? הוא חזר לקופת המדינה? הוא הלך למשרד הביטחון? תשובה שאני אקבל, גם יהיה קשה לי להאמין. אתה יודע, אנחנו באים אחרי 20 שנות התעמרות. קצת קשה לייצר אמון חזרה.

הכי קל, הכי פופוליסטי ליושב-ראש ארגון נכי צה"ל זה להגיד ללימור, שבי שם, וכל היום רק להיכנס בה והנכים יהיו מאוד מבסוטים שהיו"ר שלהם נכנס במשרד הביטחון. לא. החזון האמיתי שלי, ההבנה שלי כמנהיג זה שהגופים האלה חייבים לעבוד ביחד, לכן לימור ואני בציפורניים מנסים לבנות אמון. האמון שאנחנו בונים בינינו אמור להקרין כלפי מטה. אם נכי צה"ל לא יאמינו במערכת זה יהיה אסון. האסון הבא יהיה. הנפתי את הדגל האדום לפני איציק סעידיאן ואף אחד לא הקשיב לי. אני מניף את הדגל האדום הזה פה אצלך היום עוד פעם. אני באמת לא רוצה להאשים כי זה נורא פופוליסטי בימים האלה להאשים יועצים משפטיים ואז יגררו אותנו לאיזה ויכוח לאומי שנכי צה"ל לא מעוניינים להיות בו. נכי צה"ל שייכים לכולם, ולכן אני אומר אדוני, שתצא מפה קריאה שלך או איזושהי פעולה אקטיבית שלך ושל חברי הוועדה כמובן. רם מלווה אותנו הרבה. אני אומר, חבר'ה, הנכים, זה צריך להגיע להם לקצה. לא מעניין אותי איך. זה צריך להגיע אליהם לקצה.

שאלת אותי בעבר ואני אומר היום. לימור יכולה להציג פה באמת הישגים מדהימים. היא עשתה דברים היסטוריים שלא נעשו פה, אבל אתה מסתכל על השורה התחתונה. הניצול התקציבי הוא 255 מיליון מתוך 900. בכל חברה פרטית המנכ"ל היה מפוטר במיידי. כל בעל בית של חברה שהיה מטיל פרויקט שהיה עולה 900 מיליון והיו אומרים לו שיישמו אחרי שנתיים 255 מיליון, היה נזרק הביתה. הבעיה שלי זה שגם היום, לפחות בגילוי נאות של היועצים המשפטיים של משרד הביטחון שאני עובד מולם נאמנה, באים ואומרים לי בגילוי נאות, בצורה שזה מתנהל היום זה לא יהיה פחות מעוד שנה-שנתיים.

מה לא יהיה, החקיקה?

החקיקה. אתה יודע מה, אדוני, אמרתי לך, הפרגמטיות זה הצד שמתבקש ממני. אם הייתי יודע שתוך חודש אנחנו גומרים חקיקה, לא הייתי כל כך נרגש פה, לא הייתי כל כך כעוס ופגוע, אבל אני יודע איך הוועדות מתנהלות. לכל אחד יש מה לומר, לכל אחד יש מה להעיר.

אני אסיים רק בלהגיד לך משהו אחד. אני סוגר איתה משהו בחדר, עם לימור. זה הוועדה, זה החלטות תחת התקציב שהממשלה החליטה עליה, ואז זה הולך למשרד המשפטים ומקבלים הערות, ואז זה חוזר ואז משרד האוצר מעיר הערות, ואז היועצת המשפטית של הוועדה מעירה הערות, ואתה הולך שני צעדים קדימה, צעד אחורה.

ארבע פעמים המסלול הזה, כן? לא פעם אחת.

כן. רק כדי לסבר את אוזניכם. העברנו ביטוח סיעודי. כמה דבר פשוט, ביטוח סיעודי. כל מה שהיינו צריכים זה אישור להעלות מ-67 שקלים ל-97 שקלים. חמש קריאות בכנסת על משהו שממשלת ישראל הייתה יכולה להחליט בשלוש דקות בישיבה.

מה זאת אומרת חמש קריאות? לא הבנתי.

חלק מזה היה רציפות.

אתה קולט? על ביטוח סיעודי לנכה צה"ל חמש הצבעות בכנסת? זה מטורף, זה לא הגיוני. אז אני אומר, יש פלונטר, בואו נפתור אותו.

יש איזשהו פחד שארגון נכי צה"ל לא רוצה ללכת לחקיקה. זה לא נכון. החוק מאבטח את הזכויות של נכי צה"ל. אני רוצה לסיים את תפקידי כשנכי צה"ל תחת חוק מסודר וברור, לכן אין שום בעיה לקבל החלטת ממשלה שמסמיכה את שר הביטחון ליישם את רפורמת נפש אחת מייד תחת מגבלות התקציב עד לחקיקה. תודה על ההקשבה.

תודה. מי מייצג את הייעוץ המשפטי של משרד הביטחון?

אני, אדוני.

בבקשה, גבירתי.

הילה שר-רגרמן, היועצת המשפטית של אגף השיקום. כמו שאדוני אמר, אם אנחנו מתמקדים ב-20% שבאמת עדיין לא הושלם, הרבה מאוד דברים נעשו וגם בתחום של החקיקה אני חושבת שעברנו כברת דרך. באוגוסט עברו שני פרקים משמעותיים מהחוק בקריאה ראשונה ולאחרונה החלנו עליהם גם רציפות. בעצם אנחנו מוכנים להתחיל בדיונים בוועדת העבודה והרווחה ברגע שהוועדה תזמן אותנו ואנחנו מייד נתייצב. אנחנו מעריכים שיידרשו אכן דיונים.

מה עמדתכם לגבי ההצעה ששר הביטחון, יהיה לו את הסמכות להתחיל ואת החקיקה נעשה במקביל?

כמו שלימור אמרה, אנחנו כן מקדמים החלטת ממשלה שבעצם מעדכנת את הסכומים של הרכב והדיור כבר באמצעות החלטת הממשלה.

אבל זה השאלה, קטגורית. רק תבהירי להם שהרכב והדיור זה בסך הכול שני פרקים מתוך שישה.

וגם השישה מפוצלים לבערך 42. זה קצה הקרחון.

מבחינתי ארבעת הפרקים הבאים הם לא פחות חשובים מהרכב והדיור.

יותר חשובים. הם פשוט הרבה יותר מהותיים ממספרים.

מה עמדתכם לזה שהרפורמה תיושם על ידי החלטה של שר הביטחון במקביל לחקיקה? אם החקיקה תגביל את זה אחרי זה, היא תגביל את זה אחרי זה. בסוף הרי ה-900 מיליון אושרו. הכסף נמצא.

נכון.

היישום הוא תחת הסכמות של לימור ושלי ועם אישור של מנכ"ל משרד הביטחון. זה לא שאנחנו מבקשים משהו שלא הוחלט על ידי רפורמת נפש אחת. לא באנו עם שום דרישות חדשות.

הבנו. בבקשה, גבירתי.

כל עוד יש לנו בעצם את החלטה 4088, אני מבינה שיש הנחיה שאנחנו נבחן את האפשרות לבטל אותה. אנחנו נעשה את זה. אנחנו נבחן. ככל שזה מה שיוחלט גם מול משרדים אחרים, כך נפעל אבל כרגע ההחלטה עדיין כובלת אותנו בהרחבה של זכאויות נוספות שלא בחקיקה. אנחנו, אגב, גם חושבים שבאמת זכאויות מהסוג הזה צריכות להיות מוסדרות בחקיקה.

הילה, באמת חשוב לי להבין. אם עד שתקרה החקיקה כי זה ייקח זמן, אני מכיר אישית, הנה נדב יושב כאן, 50 קייסים שונים של אנשים, אגב, אני ביניהם, שמחכים לקבל עדכון למדדים מסוימים. מחכים כבר שנה וחצי. חבר'ה בלי בית, חבר'ה.

עדכון המדדים זה כן בהחלטת הממשלה.

אבל זה רק דוגמה אחת. יש עוד הרבה מאוד דברים שאנחנו צריכים רק את מרחב התמרון הזמני עד שתושלם החקיקה. אגב, אני גם מגדיל ואומר, העולם הזה הוא כל כך מודולרי שאנחנו כל הזמן נצטרך לשבת כאן ולעדכן את הדברים, מה שנקרא בזמן אמיתי.

אם אתם מבינים ש-4088 מונע את היישום של רפורמת נפש אחת, מונע מזיו את חבריו לקבל, זיו הזכיר, יש לי - - -

50 מקרים שאני מתעסק בהם.

בחור שהוא קטוע שלוש גפיים מחכה לבנייה.

אני מקבל שלושה טלפונים בשבוע, תגיד, מתי זה יאושר?

אם אתם מבינים ש-4088 מגביל, למה אתם לא תומכים בביטול 4088 והענקת סמכות לשר שאתם עובדים אצלו, שיקבל את הכוח ליישם את רפורמת נפש אחת מייד?

גם זה זמנית. תגדירו זמן. תנו לנו שנה לנשום אוויר, לשחרר את האנשים.

לגשר.

אנחנו זורקים מספרים.

שנה לחכות לחקיקה?

לא, להיפך. שנה לעבוד במסגרת מה שקבענו, זמן סביר ואז לראות, אם אין חקיקה, לבחון את זה שוב.

קודם כל צריך להבהיר, אנחנו זורקים פה מספרים כאילו באיזה סלנג. 4088 זאת החלטה שהתקבלה לפני 11 שנים. זה לא משהו שעכשיו מישהו טעה ועכשיו צריך לתקן איזה טעות קטנה, לכן השאלה של חבר הכנסת רם בן ברק היא מאוד במקום. את אמרת שאתם רוצים לבחון, אבל עמדתכם המקצועית. מניסיון הצנוע שלי בארבע ממשלות שונות, ההחלטה היותר מאוחרת של הממשלה היא אוטומטית בעצם מבטלת את ההחלטות הקודמות, אם אני מבין נכון. אני לא משפטן. מה עמדתכם המקצועית?

אנחנו לא מכירים החלטה שביטלה את 4088, אבל אם יש באמת כוונה או איזשהו רצון של הממשלה לבטל את 4088, שהיא החלטה שהיא קיבלה, אנחנו את עמדתנו המקצועית נגבש ונעמיד - - -

זה לא מדויק. הם מתנגדים לביטול.

הרי החלטת ממשלה בדרך כלל לא נולדה מעצמה, מישהו הגיש אותה. זה היה משרד המשפטים או משרד הביטחון?

זה החלטה של משרד האוצר.

אוקיי, אז אנחנו מאוד מבקשים שגם תיפנו לייעוץ המשפטי של משרד האוצר ותבדקו.

יש פה את משרד האוצר.

אבל הוא לא ייעוץ משפטי.

אבל הוא מכיר את העמדה.

מה העמדה של הלשכה המשפטית שלכם? אתם מכירים את זה?

דן נימני, אגף תקציבים, משרד האוצר. אני לא יודע לגבי השאלה המשפטית. אני אגיד שהרעיון המקורי של אותו סעיף, אם אני לא טועה, סעיף ח'.

סעיף ח', כן.

סעיף ח' בהחלטה מדבר על זה ששר הביטחון לא יוכל לקבל החלטה בעלת עלות תקציבית עד לסיום החקיקה, מתוך מטרה גם שהדברים יעוגנו.

וזאת המציאות של 11 השנים האחרונות.

אלא אם כן יש משמעות מסוימת שבסוף יש לזה השלכה תקציבית.

העניין התקציבי כאן נסגר כי אנחנו יודעים את מסגרת התקציב.

תקציב נפש אחת נמצא בבסיס תקציב משרד הביטחון.

אין לו סיבה להתנגד.

לא תועל לשימוש אחר של משרד האוצר או משהו כזה. זה נשאר תקציב משרד הביטחון בבסיס התקציב. אני כן אגיד, יש בזה הרבה בעייתיות אם פעולות שיש להן השלכה תקציבית לא יועברו בדרך המלך, מה גם שאני מבין שיש גם איזה חוות דעת משפטית שאומרת שאותן הטבות צריכות להיות גם מוסדרות בחקיקה.

אני מבין את זה אבל רק אני אומר, קל מאוד לומר שעכשיו הייתה סמטוחה שלמה עם בחירות כל חודשיים וחמש ממשלות וכן הלאה, לכן אני ציינתי את התאריך, בין 2013 ל-2015 הייתה ממשלה שנתיים. אחר כך הייתה ממשלה ארבע שנים, 2015 עד 2019, ממשלות יציבות שידעו לעבוד, ואיכשהו כל הדברים האלה לא קרו.

צריך להגיד שחוק הנכים הנוכחי עבר בקריאה ראשונה, עבר עכשיו ברציפות.

זה לא חוק הנכים, זה רק שני פרקים.

שני פרקים, כן.

אנחנו כל הזמן מזכירים, שני הפרקים האלה, רק כדי לסבר את אוזניכם, השווי שלהם היה בסביבות 70 מיליון.

מתוך 900.

כן, אתה מבין? אז אל תעשו לי את זה כאילו מישהו מעביר פה בשורה אמיתית, כי זה לא. הבשורה האמיתית תהיה כשרפורמת נפש אחת תושלם. אני הייתי שמח מאוד אם היו פה ממשרד המשפטים וממשרד האוצר ואולי מהיועץ המשפטי לממשלה מסבירים לי למה זה לא קורה. אמר נימני ממשרד האוצר בצדק שמבחינתו זה עניין חשוב להעביר את הזכויות בחקיקה. אני שואל מה יותר חשוב, התהליך הפרוצדורלי או החיים של החברים שלי? כמה אני יכול לשמוע על פרוצדורות כשהם נכנסים אליי למשרד קרועים?

לכן אנחנו נעשה פה ברמה מעשית שני דברים: אחד, נכון שהחוק עצמו הוא נמצא בוועדת העבודה והרווחה. אנחנו נעשה שני דברים, אחד, במישור הבלתי פורמלי אנחנו נבקש מאוד מיושב-ראש ועדת העבודה והרווחה וגם מיושב-ראש הקואליציה לתת קדימות ככל האפשר כבר עכשיו. במקביל אני חושב שאנחנו כוועדה נבקש לקבל עמדה של הלשכה המשפטית של משרד האוצר, מדוע ההחלטה שהם הגישו, 4088 מספרה, ב-2012 והיא עברה בממשלה, לא תבוטל נכון לעכשיו, ועד לסיום החקיקה יוכל משרד הביטחון לבצע את הדברים שהתקציב ממילא נמצא בבסיס התקציב שלו. למי שלא מבין, ההחלטה בעצם אומרת במפורש שנשללות הזכויות משר הביטחון עד להשלמת החקיקה, לשנות מן הדברים, לתת הטבות וכן הלאה.

בחוות הדעת שניתנה בשנת 2005 בעצם ממשרד המשפטים, שנימני הזכיר מקודם לגבי - - -

שההטבות צריכות להיות בחקיקה.

כן. היא הופנתה בעצם למשרד הביטחון.

עו"ד נוה, אתה מכיר את חוות הדעת? ראית אותה?

כן, אני עברתי עליה.

הכותרת היא רק ועדת ל'.

נדון הטבות ותשלומים הניתנים על ידי אגף השיקום וועדת ל'.

ועדת ל', הקטע של החקיקה היה קטע ערכי, מדיניותי, לא משפטי. יש הבדל גדול מאוד בין מדיניות להחלטה. הייתי גם שמח אם אדוני כמובן יאשר את זה, האם יש איזושהי אוכלוסייה שאתם מכירים במדינה ש-11 שנים שמו אותה ככה בפריזר?

אני בספק רב שאנחנו נמצא הרבה דוגמאות כאלה ולכן אנחנו נשמח לקבל כוועדה התייחסות של הלשכה המשפטית גם של האוצר, גם של משרד הביטחון לנושא הזה. אני מאוד אשמח אם העמדה גם תהיה עמדה חיובית.

תיראו, אני לא רוצה לומר את זה לפרוטוקול, וכאן הכול לפרוטוקול. אילו הייתי כרגע מסיר את הכובע של חבר כנסת והייתי עובר לעמדת פרשן, אני לא יודע אם החקיקה תושלם בחודש הקרוב. כחבר כנסת אני אעשה את הכול שהיא כן תושלם, אבל כפרשן מנוסה מאוד לענייני הכנסת אני לא יודע אם זה יקרה או לא יקרה, לכן אנחנו חייבים לתת פה איזשהו פתרון.

אתה לא מרמז חס וחלילה שאתה הולך לעזוב את התפקיד שלך. אתה לא הולך להיות פרשן פתאום.

אני אמרתי לרגע. עכשיו החזרתי את הכובע או את הכיפה של חבר כנסת ואני חוזר ואומר, אנחנו נעשה את הכול, גם אני באופן אישי, גם אני בטוח ששאר החברים שנמצאים פה וכוועדה, שזה כן יושלם, אבל ראינו דברים כבר.

רציתי לומר שאם אנחנו מקבלים את העמדה המשפטית, אני חושבת שמן הסתם צריך לקבל גם את העמדה המשפטית של משרד המשפטים, של היועצת המשפטית לממשלה.

הערה בהחלט במקום. דרך אגב, אני ביקשתי גם לזמן נציג של היועץ המשפטי לממשלה היום לוועדה. אחר כך מסיבות אלו או אחרות החלטנו שקודם נעשה דיון פנימי, נבין את הדברים עד הסוף. נשמח לקבל את העמדה המקצועית של משרד המשפטים וגם תבואו איתם בדברים, תסבירו מה שהיה פה בדיון, כי את המשפט הכללי שעדיף שזה יהיה בחקיקה אני אמרתי שבע שנים כיושב-ראש הכנסת. אני גם מעדיף שיהיה בחקיקה, אבל כאן נוצרה מציאות שאנחנו לא יכולים - - -

אפשר למצוא את שביל הזהב.

כמו שאמרנו, כן. אפשר להגביל את זה בזמן, אפשר לעשות כל מיני דברים.

היועץ המשפטי של ארגון נכי צה"ל, בבקשה.

תודה רבה, עו"ד אייל בן שושן מהארגון. אני חושב שצריך להבין שתי נקודות, אחת במישור הפרקטי. אגף השיקום מגיע לקצה גבול היכולת שלו כרגע. אם לא יהיה שינוי דרמטי אנחנו נגיע לפה עוד שנה והמצגת תהיה אותה מצגת. אין טעם שיעבדו. הם בקצה גבול היכולת. אם לא יהיה שינוי תפיסתי בנושא הזה, הם מגיעים לקצה גבול היכולת. זה אחד.

לגבי לוחות זמנים כדי להבין. החלטת ממשלה 1648 התקבלה ביוני 2022, שהיא בעצם מורה למשרד הביטחון ליישם את המלצות ועדות הרכב והדיור. כשאומרים לנו שזה אוטוטו מהחלטת ממשלה ליישום, מתוקצבת, אנחנו שנה אחר כך ועברנו אולי קריאה ראשונה וזה לא נראה באופק, לכן אני חושב שהשאלה המשפטית היא לא צריכה להישאל האם צריך לבטל את החלטה 4088. אני חושב שזה לא השאלה. אני חושב שהשאלה הנכונה היא האם לממשלת ישראל יש סמכות להורות על יישום מיידי של צעדים שיש להם תקציב במסגרת התקציב של הרפורמה? זו השאלה. את זה לא צריך ללכת לא למשרד המשפטים, לא למשרד האוצר ולא לאף אחד. אפילו לא צריך להיות עורך דין בשביל זה. כל אחד שיושב פה מבין שממשלת ישראל מוסמכת להורות על יישום צעדים מיידים, וזה מה שאנחנו מבקשים. יש הסכמות, יש דברים מוכנים. ברמה המקצועית סיימו את עבודת המטה שלהם. יש להם תקציב ייעודי. אנחנו מבקשים שתתקבל החלטת ממשלה שמורה ליישום מיידי של כל מה שיש. רוצים לתת לזה תג מחיר, דן? יהיה תג מחיר בהצעת מחליטים. גם זה ברמת השקיפות. זה לא חורג ממסגרת התקציב.

אגב, לגבי מה שאייל אומר אנחנו גם ישבנו עם כל המשרדים הרלוונטיים בדיונים הפרה-כתיבת כל הסעיפים התקציביים של כל אחד ואחד מהדברים שהוא מציין. אנחנו כבר ביצענו עבודה עם שלושת המשרדים בשביל לחסוך את הסיטואציה שאנחנו נמצאים בה היום, והיא לא נחסכה ב-12 חודשים מאוחר מידי.

אני רק רוצה לשאול פה אחר כך אם אפשר. אם משרד האוצר עקרונית מתנגד לקבלת הצעת מחליטים ליישום מיידי, לא כל הרפורמה, יישום מיידי של צעדים קונקרטיים שיש להם תקציב, אם יש לכם התנגדות עקרונית שהממשלה תקבל את זה. זה אחד.

שניים, אני רוצה להרים דגל. אני הייתי אצל חבר הכנסת רם בן ברק בדיון בנושא חוק בתי הלוחם לפני שנה. הוא גם נתן הוראה רוחבית כזאת שישבו כל היועצים ויגבשו עמדות ויזמינו את הארגון שנגבש איך אפשר לעשות את החוק. אני מצטער אבל כלום לא קורה מזה.

מאז נכנסנו לבחירות וכל הדברים האלה.

לא אמרתי שלא התגבשה עמדה. לא נקבעה ישיבה.

הבנתי את הרמז שלך. אנחנו נעקוב.

אפשר לקבל זכות דיבור?

שנייה אחת. אנחנו נעקוב אחרי הנושא הזה. לגבי מה שאתה אמרת, האם לבטל את ההחלטה או לבצע לאלתר, אני שייך למיעוט הנרדף שהם אינם עורכי דין, אז אפילו אני מבין שזה הא בהא תליא, כלומר יגידו לך, כן, לממשלה יש סמכות אבל יש החלטת ממשלה שמעכבת את זה, לכן אנחנו צריכים לבדוק.

סליחה, לא. החלטת הממשלה מעקרת את הסמכות של שר הביטחון, לא של הממשלה.

נכון.

בגלל זה אני אומר, זאת לא שאלה משפטית בכלל.

לממשלה תמיד יש סמכות לקבל החלטות.

נכון, אז אני לא מבין למה מנחים גורמי מקצוע ובעלי תפקידים ושרים ונבחרי ציבור שאין להם סמכות לקבל החלטה כזאת.

תודה, אייל, הנקודה ברורה.

אני הבטחתי לאבי אבוטבול זכות דיבור. אבי, תשתדל לקצר. כמה חברי כנסת גם ביקשו להתייחס. בבקשה, אדוני.

אני אב לשני נכי צה"ל, אחד מהם הלום קרב קשה מאוד, לדעתי בין הקשים ביותר שקיימים במדינת ישראל, ואני רוצה לבאר מה זה בכלל הלום קרב קשה. אתם לא חייבים לקבל את מה שאני אומר. יש מחקרים של משרד הביטחון שנעשו ב-2017, של חברת הג'וינט, שקובעים במפורש, ואני מצטט, ש"מצבם של אנשים הלומי קרב עם אחוז גבוה יותר גרוע ממצבם של נכים פיזיים", וזה אפשר לראות בעמוד 4.

עכשיו בוא נראה בכלל מה זה נכה נצרך. נכה נצרך זה נכה שמשרד הביטחון, לאחר שהוא בחן אותו וסרק אותות במסרקות ברזל על ידי הרבה מאוד ועדות, החליט שהנכה הזה, א', לא בר שיקום, אי אפשר לשקם אותו. ב', הוא לא יכול לפרנס את עצמו. ג', קיימים נכים שהם גם נצרכים ובנוסף לכך בגלל מצבם הקשה, בגלל שהם לא מסוגלים לתפקד בפעולות יום-יומיות פשוטות, אגף השיקום בדק ומצא לתת להם שעות ליווי. יש כאלה שמקבלים שעתיים ויש כאלה שמקבלים שמונה שעות.

מאחר ואני בזמנו שמעתי את הוויכוח שהיה לגבי נפגעי השייטת ובסוף הסתבר שזה היה גרוש וחצי, הלכתי ובדקתי על מה אנחנו מדברים בכלל, על איזה מספר של נכים מקרב כל ה-60,000 נכים שצוינו פה הם הלומי קרב, 70%, נצרכים שיש להם שמונה שעות ליווי. להפתעתי ואולי גם להפתעתכם מסתבר שנכים כאלה, 70%, קיימים 607 מכל ה-60,000, כאשר רק מתוכם 291 נצרכים, כאשר מתוכם רק 96 נכים, יש להם שמונה שעות ליווי, כלומר מתוך 60,000 איש רק 96 נכים עונים על הקטגוריות האלה. כאשר אני רוצה לפלח את זה ולבוא ולהגיד, אוקיי, כמה מתוכם חסרי דיור? אנחנו מעריכים שחצי. איך אתם יכולים להסביר לי ש-75 שנה לא פתרו בעיה של 48 נכים שנפצעו בקרב? אתם שלחתם אותם למלחמה. הם שבר כלי. הם יושבים בבית. אתם לא יודעים מה זה שנכה יושב 24/7, 365 יום בשנה, 12 שנה יושב בבית, לא רואה אור שמש כמעט. בקושי מוציאים אותו לטיפולים. אתם מבינים על מה אתם מדברים? על 48 איש שצריכים דיור.

שר הביטחון הקודם מר בני גנץ הכריז והסמיך אדם בשם חגי רזניק שהוציא דוח ועדת דיור, שמונה 100 עמודים בדצמבר 2021. בדצמבר 2021 הוא עשה חיים קלים. הוא אמר, מי שיש לו אחוזים כאלה יקבל מענק כזה. מי שיש לו אחוזים כאלה יקבל מענק כזה. כשהם מדברים פה כמו זיו שילון על 150,000 שקל, 180,000 שקל מענק, זה בהתאם לדוח של חגי רזניק מדצמבר 2021, אבל מה, הוא לא התייחס בכלל לאי התפקוד של הנכים האלה הכי קשים במדינה שאני מדבר עליהם. בדוח שלו הוא כותב בעמוד 5: "יש לשים דגש להלומי קרב, שכן לא תמיד אחוזי הנכות הולמים את הפגיעה התפקודית". זה בול על מה שאני מדבר. ברפורמת נפש אחת שאתם רוצים להעביר אין התייחסות לזה. אין התייחסות לנכי צה"ל הכי קשים שיש. הנכים האלה לא יבואו לפה. הנכים האלה לא יוצאים מהבית. אני לא רוצה לנקוב במספרים מדויקים, אבל למעלה מ-20 איש התאבדו ממתי שאיציק סעידיאן ניסה לשים קץ לחייו. למעלה מ-20 איש. כל חודש מתאבד הלום קרב. יש פה בחורה בשם הדס, מאוד נחמדה, שאני בקשר איתה. היא יודעת מה אני עובר, שנכים רוצים להתאבד, פונים אליי, אני פונה אליה. אני מזמין משטרה אליי הביתה, נותן עדות, מצטט מהטלפון הסלולארי שלי את מה שהם אומרים, שהם רוצים לשרוף את עצמם, הם רוצים להתאבד, והמשטרה בגללי הולכת אליהם הביתה ומונעת את זה מהם. כל חודש מתאבד הלום קרב. זה בגלל מה, בגלל שכל כך טוב להם? עם כל הכבוד לכולם ובמיוחד לנכי צה"ל הפיזיים, ה-100% פלוס, בדוח של חגי רזניק כתוב: "נכה 100% פלוס יקבל מענק 2.5 מיליון שקל".

זה לא נכון. תעצור רגע שנייה. קודם כל אני מבין מה אתה אומר. אתה צודק במאה אחוז.

סליחה, אל תגיד לי לא נכון. הדוח של חגי רזניק, אני מכיר אותו בעל פה.

הדוח של חגי רזניק, אני הנחיתי לכתוב אותו מילה במילה, בסדר? ברמה האישית. אני הבאתי אותו. הבעיה לא טמונה בסוגיית הדיור. זה סוגיה צרה מידי בשביל להתייחס אליה. הסוגיה טמונה בשאלה הפשוטה, האם נכה פוסט טראומטי 50% ומעלה, מגיעות לו זכויות כדוגמת 100% או 100% פלוס לא רק בסוגיית הדיור, כי סוגיית הדיור, עכשיו אנחנו נפתור אותה. אגב, התייחסנו בהקשר הזה, בדוח של חגי רזניק לסוגיית הבעיה של שכירות. הרבה מאוד פעמים, יושב-ראש הוועדה, מגיע נכה צה"ל פוסט טראומטי לשכור דירה ולא משכירים לו את הדירה משום שהם לא מקבלים את זה. אומרים, הוא יעשה לנו בלגאן. סוגיית הדיור היא לא הבעיה כאן. סוגיית הדיור מדברת על מספרים. הסוגיה המרכזית כאן שצריך לאזן את כל הזכויות של נכים פוסט טראומטיים לא רק בדיור אלא גם בטיפולים וגם בשיקום וגם בליווי וגם בקליטה וגם בסוגיות שהן סוגיות אחרות, שיש אין ספור כאלה.

זיו, תעצור. אבי, אני איתך. מה שאבי מנסה לומר מעבר לקטע של הדיור, זה שבכל מה שקשור לפוסט טראומטיים המצב הוא הרבה יותר חמור מהפיזי, מהסיבה שאין להם תורת שיקום בכלל.

נכון, אין תורת שיקום.

אם אני מגיע, אני נכה 100% פלוס, מרותק לכיסא גלגלים. גם לי אין תורת שיקום, אבל האגף יודע איפה להתחיל איתי. הוא יודע שהוא צריך לתת לי כיסא גלגלים. הוא יודע שהוא צריך לתת לי תרופות מסוימות. עם הפוסט טראומטיים זה פלואידי לגמרי. הכול מרחף, אין בכלל תורת שיקום, וזה מה שזיו ניסה לעזור לך, אבי.

ברור.

אני לא נגדך, אבי רק מגדיל ואומר, זה לא רק הדיור.

זיו, אנחנו הבנו את הנקודה. אני מבקש, תנו לאבי להשלים את דבריו בלי הפרעות.

אני אומר ככה, כאשר יירד האסימון למי שצריך לקבל את ההחלטות, בשינוי הגדרות שזה משרד הביטחון צריך לעשות, שהרי מה זה הגדרה של 100%? הגדרה של 100% נכה זה נכה שמצבו התפקודי קשה ביותר, שהוא זקוק לליווי ו/או אשפוז. הנכים האלה של 70% מאשפזים את עצמם בבית. הם לא יוצאים הבית.

נכון.

ויש להם ליווי. הם צריכים לקבל את מה שמקבל 100% פלוס.

אגב, זו לדעתי הסוגיה הכי מרכזית שצריך להתייחס אליה בחקיקה בשנה הקרובה. אנחנו חייבים להסדיר את הדבר הזה.

אבי נראה לי מאוד מסודר, מסביר את הדברים מתוך ידע. תנו לי לשמוע אותו.

אבי, תגיד שבגלל העיכוב בחוק חייבים להקים ועדת חריגים בסמכות האגף, לתת את הפתרונות המיידים לדבר הזה.

עכשיו אני יכול להגיד לכם. יש ועדת חריגים/ועדת ל'. ועדת ל' לפי תפיסתי הייתה צריכה להיפגש עם נכה במצב הזה. אם הוא מבקש דיור, הוא צריך להביא את המסמכים. הם שולחים רואה חשבון אליו הביתה. אני מדבר פשוט מתוך ניסיון. שולחים רואה חשבון אליו הביתה, שולחים מומחה שיקבע איזה סוג של דיור הוא צריך בהתאם לצרכים שלו.

שמפרק לו את הצורה, אגב. חשוב לציין.

קובע מה מגיע לו מבחינת הצרכים שלו, והוא מגיש את חוות הדעת שלו לאגף השיקום והם צריכים להחליט מה הם נותנים לו. כמה זמן זה צריך לקחת? אני יכול להגיד לכם מתוך ניסיון, אני הגשתי בקשה לוועדת ל' ב-3 בדצמבר האחרון. עברו חמישה חודשים. עד היום עוד אין החלטה.

לי לקח שנה ברמה האישית.

עכשיו אני אגיד לכם יותר מזה. במדינה, סליחה, המטורללת שאנחנו נמצאים בה, בחמישה חודשים האלה המחירים של הדיור, איפה שאני הבאתי הצעות, עלו ב-7%, ב-250,000 שקל או 300,000 שקל. מאיפה אני אביא את הכסף הזה? מי ישלם את זה?

רם, חשוב לי שאתה תשמע כי אתה עמדת מאוד מאחורי סוגיית הדיור. בדיוק בגלל זה, ואני לא סותר עליהם אלא מוסיף עליהם. באתי ואמרתי, מה שמעבירים אותם, את שני הגיבורים האלה ועדת ל', ועדת ל' זה אחד התהליכים המשפילים ביותר, ולכן הגעתי כבר להסכמה עם לימור של לוותר על ועדת ל', מה שמעבירים אותך, להעביר את הסמכות למנהלת המחוז בתוך אגף השיקום בלי לדבר בכלל. מה אכפת לכם מה יש לו בחשבון בנק? מה זה עניין שלכם בכלל? אם הבן אדם הוא פוסט טראומטי קשה וצריך עזרה בשכר דירה, אם לחצי שנה, לשנה, לשנתיים, לצמיתות, זה לא ל-20 שנה, ל-50 שנה. זה לא מעניין אותי בכלל. זה בכלל לא צריך להגיע לוועדת ל'. ועדת ל' מתכנסת פעם בחודש על ידי שופט וצריך שם איזה 50 מומחים מעורבים ונכנסים לך לחשבון בנק ואתה עובר תהליך כמו שהוא אמר, של שישה חודשים.

נצרך לא זכאי לקבל עזרה בשכר דירה. זה כתוב בחוק. מי ההזוי שנתן עונש לנכים הקשים האלה בגלל מצבם הוא לא רשאי?

אבי, בדיוק זה העניין, שמה שאנחנו הגענו להסכמות תחת רפורמת נפש אחת זה לשנות בדיוק את הדבר הזה ולהפוך את זה. מה שאני מבקש לעשות זה להפסיק להטיל על המטה משימות ולהתחיל להוריד את זה למחוזות שבו מנהלת המחוז שמכירה ישירות את הנכה יכולה תוך שבוע לסדר לו את הסיפור הזה, ולהוסיף על זה תמיכה של יועצים משפטיים ומתווכי דיור.

חבר'ה, תקשיבו שנייה, אחת הבעיות שיש פה, המציאות עולה על כל דמיון. גם אחרי שאנחנו נדאג לכסף, עדיין אותו הלום קרב, אין אבי אבוטבול, בסדר? נגיד אין אבא נאמן וטוב כמוך. הוא לא יוכל לבד לעבור את סבך הביורוקרטיה.

לעולם. אני היום יכול להגיד לכם, אם אני רוצה היום לקבל עזרה מהמחוז, נגיד אני רוצה לדבר עם רופא, עובד שיקום, עובד רווחה, אני צריך להתקשר למרכז בתל אביב, להשאיר הודעה עם מספר התיק ותוך 72 שעות צריכים לחזור אליי, לכן הגעתי להסכמה עם מר עידן קלימן. הוא הוציא מסמך באוגוסט שנה שעברה. במסמך כתוב: בכל מחוז תוקם יחידה נפרדת, ספציפית להלומי קרב. יהיו שם עובדי רווחה מומחים, עובדים סוציאליים, רופאים, והכי חשוב, לכל מספר מצומצם של נכים יהיה איש קשר. הוא יוכל לדבר איתם, הם יוכלו לדבר איתו. זה השלב השני.

השלב הכי חשוב מבחינתי מעבר לדיור זה השלב של התעסוקה. הנכים האלה, תבינו, הם נפלטו מהחברה. אני לא מדבר על עבודה. הם לא מסוגלים לעבוד שמונה שעות.

אבי, זה הדבר הראשון, להחזיר להם את הכבוד העצמי שלהם.

אני מדבר על תעסוקה. תעסוקה מבחינתי, שהמומחית של אגף השיקום בכלל תבין מה זה הלום קרב, ולא תסדר לו עבודה משעה 08:00 בבוקר מכיוון שהוא לא ישן כל הלילה. הוא יכול עבוד אחר הצוהריים או בערב. הם צריכים לדאוג לו לתעסוקה כדי שתהיה לו תעסוקה מעניינת או שהוא יעבוד מהבית פעם בשבוע, ייצא החוצה.

אני גם עוצר שנייה, פתח סוגריים. אני אתן לך אירוע אחד שחשוב שתכיר, יושב-ראש הוועדה. אני הבאתי חווה בדרום. החווה הזאת, יש להם גם איזה שהם הסכמים של הממשלה הקודמת, את היכולת לממן ב-80% על ידי המדינה קורס של מדריך רכיבה טיפולית על סוסים. אני ניגשתי למשרד הביטחון לפני שמונה חודשים, מחוז דרום. התחלפה מאז מנהלת המחוז. אמרתי לה, תיראי, יש לי כאן מקום שהוא מושלם לפוסט טראומטיים, חווה בדרום. יש לך מספר לא מבוטל של כאלה. יש לנו פחות או יותר 50 מקומות עבודה, אגב, לא בשכר זעום, 150 שקלים לשעה כולל משלמים להם על הקורס עצמו שלוש עד ארבע פעמים בשבוע לבחירת האדם שמגיע לעבודה. במשך משהו כמו שבעה חודשים אף אחד לא דיבר איתנו. מתקשר אליי הבחור מהחווה, תביא לי אנשים. הם לא מצליחים להכיל את התהליך הזה כי אין אף אחד במשרד הביטחון שיושב ואמון בדיוק על הסוגיה הזאת שהוא מציין. זה בדיוק הסיבה שאני אומר שהזכויות האלה הן רחבות בעשרות מונים מסוגיית הדיור. צריך להיות אדם ספציפי שמלווה נכה נפש כזה קשה 24 שעות לפחות בתיאוריה בשביל כל צורך שיש לו שיקומי, דיורי, בסיסי, רפואי, הכול.

ברור. כן, אבי.

אני רוצה להגיד לכם, אני מלווה את הבן שלי 24/7 ואני שלחתי אותו לקרב. אני תמכתי בו שהוא רצה ללכת ליחידה קרבית. היה לו קשה. אני הייתי קצין בצבא, בגולני. אמרתי לו, זה נגמר. אח שלך היה בדובדבן, גם לו היה קשה, אתה תסיים. הוא סיים. היה לו קשה. אני נוטל חלק ב"אשמה" של מה שקרה לו. אני אלווה אותו כי אני האבא שלו. אם אני לא אהיה, ואני לא אהיה, אני כבר בן 71, מי יטפל בו? אני חייב למצוא לו דיור.

ב-7 בינואר 2011 צלצל הטלפון. סורוקה הודיעו לי, הבן שלך נפצע בהיתקלות מבצעית. מאז שני שעונים עובדים, השעון הביולוגי שלו, שהוא כבר היום בן 34, אין לו עבודה, אין לו לימודים, אין לו תעסוקה, אין לו חברים. כולם התחתנו, הוא לבד בבית. אני חייב למצוא לו פתרון, בטח של דיור.

ברור.

הוא לא יכול להשכיר דירה לבד. הוא לא יודע והוא לא יכול. זה גם לא כל כך מעניין אותו.

תנו לי בבקשה כי הסיפורים האלה והדברים שאומרים, אתה יודע, אנחנו יכולים לשבת פה שעות ולהמהם אתכם. אתם פשוט לא מבינים. המציאות עולה על כל דמיון, ולכן סליחה שאני הפרגמטי ומנסה לפקס. עכשיו שיגיעו אחרי ששמעו את האבא, אבא כואב את זיו שכולם יודעים את תרומתו. עכשיו שהיועצים המשפטיים או לא יודע מי, באמת, אני לא רוצה עוד פעם לשים אצבע מאשימה. עכשיו עו"ד נוה, בבקשה תסבירו לי איפה התהליך יותר חשוב מהאדם? למה אני כיושב-ראש ארגון נכי צה"ל, שנתיים שומע את המספר האידיוטי הזה 4088 עם מיליון תירוצים למה בסוף לא עוזרים לבן שלו? ממתי אדם משרת חוקים ולא חוקים משרתים אדם?

עידן, קודם כל עו"ד נוה הוא ודאי לא נגדך.

אם יתפרש כאילו אני תוקף אותו, סליחה. הנחית אותו לפנות אליהם, אז ביקשתי שייצג אותי נאמנה.

ברור. הוא יפנה, הוא יבצע את תפקידו נאמנה, אין שום ספק. אנחנו רוצים להיות פרגמטיים ולכן חשוב לשמוע חברי כנסת, אבל הבטחתי לנדב כמה מילים. ממש תנסה כמה מילים ונשמע חברי כנסת.

כמו שאמרנו, אתם שמעתם פה על העניין של הדיור והעניין של הכול. יש לי עניין שלי. אני מוצר הקצה. אני הלום קרב ואני יודע היום שאגף השיקום לצערי הרב לא דאגו לתקנות שלו. לא תקנו לעובדים. לא הרבה. ממש במעט הכניסו. לא דאגו שם לעובדים. לא דאגו לזה שבסופו של דבר אני כנכה רוצה לקבל שירות. היום אני יודע שאנחנו מדברים פה על כסף ובסופו של דבר מה שחשוב זה להגיע לנכה, ואנחנו לא מצליחים להגיע לנכה.

כמו שאמרתי גם בוועדת חוץ וביטחון בכנסת הקודמת, אמרתי שזה 1 על 700 או זה 1 על 800, זה לא כזה משנה. זה פשוט כמות מטורפת שצריך לסגור את הפער. אני מאוד שמח שיש מצד אחד את הקבלה של האנשים החדשים, אבל יש פה את האנשים הישנים שבתוך המערכת, שסבלו מהזנחה מאוד קשה ואותם אסור לשכוח. זה לא רק מדבר על אנשים מצוק איתן ולבנון השנייה. מדברים על חבר'ה גיבורי ישראל מיום כיפור, שבאמת צריך לבוא ולתקן את העוולה הזאת.

אני פה לא כדי לצאת ולעשות פה פרסומים וכדי להיות מפורסם. ברוך השם אני לא רוצה להיות מפורסם. טוב לי בחלקי, שאני אמשיך ללמוד תורה ואמשיך לעשות את מה שאני עושה הכי טוב בעולם, אבל אני באמת אומר לכם, זה לא ממקום של לפגוע בכם. זה עניין שאנחנו צריכים להיות מקצוענים, ומבחינתי שהעובדת הסוציאלית שלי לא מצליחה להגיע אליי, אז אני יודע שיש פה בעיה. אני יודע שגם בתחום הדיגיטלי, שבסופו של דבר השירות הדיגיטלי, שזה משהו שמאוד חשוב לדור הצעיר ולדור שלא רוצה להגיע. אני לא מוכן להגיע לאגף השיקום. לא יודע למה, יש לי איזה בעיה. אני חסם, לא יכול, אבל אני יודע שאני יכול לעבוד בצורה דיגיטלית, שיש לי את זה בצורה דיגיטלית, שאני יודע שאגף השיקום, אם אתם תיתנו להם את הסמכויות, חברים יקרים, זה רק אתם חברי הכנסת. תיתנו להם את הסמכויות שיהיו מקושרים למשרד התחבורה, למקרקעי ישראל, לכל המקומות הכי גדולים שיש. אני מבטיח שיהיה פה יותר טוב. אתם לא תיראו פה נכים שבאים לדבר. אנחנו באים לדבר כי בסופו של דבר המשימה לא הושלמה.

אני יודע למה אני יצאתי לרחוב, חברים. אני יצאתי לרחוב כי חבר שלי מצוק איתן שנלחם איתי, אני הייתי בדרום, הוא היה בצפון, והוא שרף את עצמו בגלל ההזנחה שלנו, והיום אני עומד על הרגליים אחרי שנתיים שאגף השיקום עשה את הצעדים שלו, אז אני קצת מרגיש יותר טוב. זה שאני מרגיש יותר טוב, אז אני אומר לכם שהלומי הקרב שעכשיו רואים אותנו בטלוויזיה לא מרגישים טוב. הם בבדידות. אין לנו שיקום. מה זה שיקום? כמו שעידן אמר, צריך להיות תורת הלום קרב. היום אין את זה. אין לנו את ההגדרה הזאת, שאני יכול היום לדעת שאני יוצא לתעסוקה. אני שמונה שנים הייתי בין עבודות. התפטרתי, פיטרו אותי, לא רוצים אותך, כן רוצים אותך. מה לעשות, יש לי פציעה שהיא מורכבת. אני נראה חתיך, אני מבין, אני יפה, סבבה, אני חזק. הנפש שלי פצועה. יש ימים שאני יכול להיות 100% תפוקה ויש חודשים שאני יכול להיות אפס, וזה מה שאני מנסה להגיד.

בסופו של דבר אף אחד כאן מנכי צה"ל שרוצים לבוא לפה ולהגיד את הדברים, לא רוצים לפגוע באף אחד. אנחנו רוצים שתעשו את הדברים ובאמת שאני אמצא את עצמי במקום שאני יודע שאני השלמתי את העבודה, שהרפורמה הזאת תעבור, בין אם זה בשביל כלל נכי צה"ל. לא אכפת לי. אני מסתכל על חלקת האלוהים שלי ואני יודע שאני הלום קרב, ואני יודע שאבא של ההלום קרב פה, שאיתי, ביחד איתי, מלווה אותי, ואני יודע מה המצב של הבן שלו ואני יודע מה המצב של החברים שלי, ואני גם יודע שגם אני הייתי שם, אז אני באמת מבקש, קחו את זה ברצינות. אני אומר לכם שכל יום חיי אדם עולים ביוקר וזה עולה לנו בבריאות, לכולנו. חבר הכנסת יולי אדלשטיין, זה כמו שרם בן ברק היה שם בשביל הלומי הקרב, אני באמת מבקש, תדאג שהדברים האלה יקרו גם לכלל נכי צה"ל אבל בסוגריים, הלומי הקרב. תודה.

תודה, נדב.

בבקשה, רם בן ברק.

תודה רבה אדוני היושב-ראש. ראשית, אני חושב שאנחנו ככנסת ישראל או ממשלת ישראל צריכים להתבייש על זה שרפורמה נפש אחת שכבר שנתיים נמצאת על השולחן עדיין לא מומשה וזה בהחלט לא לכבודנו וחייבים למצוא את הפתרון איך לסיים אותה ולהתחיל לממש אותה, כי לא יכול להיות ש-700 מיליון שקל לא מנוצלים. כל ה-700 מיליון האלה אמורים לתת תשובה או פתרון לחלק גדול מהפצועים וצריך לראות איך עושים את זה. בעניין הזה כל מה שאתה תחליט, אדוני היושב-ראש, אני כנציג האופוזיציה גם, אנחנו נעשה כל דבר בשביל כמובן שזה יתקדם.

לא תהיה פה קואליציה ואופוזיציה, זה ברור.

אני חושב שאי אפשר להתעלם מהעובדה שבתוך המסגרת הזאת של רפורמת נפש אחת העניין הזה של הלומי הקרב שמוזכרים פה ושם, וכמובן חלק גדול מהדברים שהרפורמה נותנת מענה גם בנושאים האלה, אבל בליבה ובעיקר לא נגעו מספיק. אני שלחתי מכתב למנכ"ל משרד הביטחון לא זוכר מתי, ובו הצעתי ואני חושב שצריך לשקול את זה ברצינות, שיהיה איזושהי מחלקה מיוחדת שתטפל פרטנית בהלומי הקרב, כי זה משהו שהוא שונה מכל השאר. אני יודע שאתם יודעים את זה. צריך שאותם 50, 60, 70 אנשים, מקרים מיוחדים וקשים, שיהיה טיפול הוליסטי כולל לגבי כל אחד מהם. זה יכול להיות לאחד בצורה אחרת ולשני בצורה שונה, שצריך לתת דגש כמובן על הדיור, אבל הדיור, יש לו פתרונות בתוך הרפורמה. איזשהו פתרון לנסות לשקם אותם, להוציא אותם מהבית, וכל מקרה הוא לגופו.

אני מתעסק הרבה עם הלומי קרב, והיה לי מקרה אחד שבאמת ניסיתי והפעלתי את כל הקשרים שהיו לי בשביל למצוא תעסוקה שיוציאו מישהו מהבית. דיברתי עם מנכ"לים של חברות ממשלתיות. לא הצלחתי. כמה שניסיתי לא הצלחתי. אני חושב שאין בעיה למדינת ישראל למצוא לאותם 60 אנשים את המסגרת, שהמדינה תממן. כמו שבחווה בדרום יש עוד מקומות אחרים, אנשים יצאו.

זה יותר מ-60, רם, הרבה יותר.

זה אלפים, זה לא 60.

זה הרבה יותר מ-60 איש.

ה-60-70 שדיברו זה דיור.

1,000 אנשים, 1,700 אנשים. אותם אנשים, חייבים להתעסק בשיקום שלהם, חייבים להתעסק בתעסוקה שלהם, חייבים להוציא אותם מהבית.

אני חוזר לעניין, לימור, בואו תקימו את אותו ענף, מחלקה, חטיבה, אני לא יודע מה, שספציפית תדע לגעת בכל אחד מהם ולתת להם את הפתרון המתאים לו, את החליפה המתאימה לו בכל הנושאים האלה. האחריות שלנו היא כמובן לקדם את הדבר הזה כמה שיותר מהר.

אנחנו נמשיך. לא נסיים היום וזהו.

בבקשה, חברת הכנסת שרון ניר. תודה לחבר הכנסת בן ברק.

תודה אדוני. אני אגיד שהדיון הזה בתוך כל דיוני התקציב זה אחד הדיונים החשובים ביותר. על אף שהם מוציאים את כולנו מאזור הנוחות, הוא עוסק בחיים עצמם. רפורמת נפש אחת מבחינתי זה לא nice to have. רפורמת נפש אחת לא קרתה סתם, היא קרתה בגלל נקודת אל-חזור של שנת 2021, אירוע איציק סעידיאן, אבל היא רפורמה שמבטאת בסוף סדר עדיפות שהוחלט עליה בממשלה הקודמת בתצורה של חבירה של שלושה גורמים מרכזיים, שזה שר האוצר הקודם אביגדור ליברמן, שר הביטחון הקודם בני גנץ ושר העבודה והרווחה.

בתמיכת כל האופוזיציה שהייתה אז.

בתמיכת כל האופוזיציה. אני אומרת דבר אחד, בדיוק מהמקום הזה של זה שזה באמת לא קואליציה ולא אופוזיציה, לנו כחברה ישראלית יש חוב מוסרי כלפי 60,000 נפגעים נכי צה"ל, ואנחנו צריכים להגיד את זה בריש גלי. לשמחתי אני מתחילה להרגיש את זה גם יותר מדובר, גם בנאומים. אנחנו מתבשלים. גן הנושא של הפציעה שעוסקת בפציעה של פוסט טראומטית כבר מלובנת יותר עם השנים ואנחנו חייבים רגע להביא את זה בסוף לכדי איזשהו סדר עדיפות שמתורגם לחקיקה ולתוכנית עבודה.

מבחינתי שלב אחד הושג, אבל אני חושבת, אדוני, ואני רוצה רגע להציע, לנסות רגע לתרגם את זה לפרקטיקה כי בעיניי זה הדבר הכי חשוב שאתה תצליח להוציא בסיכום שלך. אין מצב שלא עושים איזשהו כינוס בתוך הכנסת, לקחת את זה למקום של עיסוק בבליץ חקיקה או בוועדת משנה או בוועדה מיוחדת או בתת ועדה של עבודה ורווחה, אבל הנושא חייב לקבל איזשהו תרגום לסדר יום שייתן לזה ביטוי כאן ועכשיו, ויכולת למשרד הביטחון, לאגף השיקום, ללימור ואנשיה להביא לידי ביטוי את המסגרת הזו שכבר סיכמנו עליה.

הסיפור של הפציעה הפוסט טראומטית היא פציעה שקופה. היא פציעה שאנחנו מבינים שאנחנו לא הכי מבינים. יש מה לעשות בה גם בהיבט של גורמי המקצוע ותורה ואיך לתרגם את זה לעשייה, וגם כמובן ביכולת לתת לזה ביטוי גם תקציבי, משאבי וחקיקה, לכן אני חושבת שהסיפור הזה גם של חקיקה וגם של השלמת תורה רלוונטית בהקשר הזה הוא מאוד חשוב.

אני רוצה רק להגיד תודה רבה מקרב לב לאגף השיקום, ליו"ר נכים עידן קלימן. תודה לך, תודה על כל מה שאתם עושים. תודה לזיו שילון ותודה על החבר'ה ששיתפו אותנו פה בדברים הכל כך חשובים ומשמעותיים לכולנו כדי באמת להתעסק בחיים עצמם ולעסוק בזה ולתת לזה ביטוי מעשי.

תודה, שרון.

בבקשה, חבר הכנסת ניסים ואטורי.

טוב, ישבתי וחשבתי שזאת ישיבת ועדה הכי טעונה שהייתה בגלל הקירבה שלי לחיילי צה"ל ולפצועים בפרט. יצא לי לעסוק בזה גם בעקבות חקיקה שהגשתי. אחת הבולטת שבהן זה שחרור של חיילים בבריאות. קורה שחיילים משתחררים מצה"ל גם לאחר חצי שנה. באים אליו ר"ם 2 למיטה, תחתום, אתה משוחרר, ואז נוצר פה איזה פער מסוים. ליוויתי חייל שנפצע ממש בהלם. זרקו אותו בתחנה מרכזית בבאר שבע, תמצא סידור. הוא בן למשפחה חד-הורית, אימא שלו לבד בבית, שלחה את השכן להביא אותו מבאר שבע לכיוון צפון, לרמת הגולן. לאחר מכן הוא הגיש תביעה. היא סורבה. הוא שלוש שנים עמד בבית משפט כדי לקבל משהו. הבן אדם, לא היה לו אפילו פרוטה לקנות לחם. ליוויתי אותו כל התקופה הזאת עד שהוא ניצח בבית משפט. בית משפט אמר, לכו תסתדרו איתו. כשבית משפט אומר, לכו תסתדרו איתו, אז תסתדרו איתו כי זה נכה צה"ל, אדם הלום בעקבות פעילות במסגרת הצבא, אז צריך לטפל בו. אם בית משפט אומר תסתדרו, אז נסתדר. גם משכו אותו עוד שנה אחת.

הסיפורים האלה יכולים להיפתר בעזרת הרפורמה. אנחנו צריכים להיות יותר רגישים היום בשלבים האלה הראשוניים. אני מבין שזה מגיע אליכם, זה שלב כבר יותר מתקדם. גם פה צריך לתת כמה שיותר גם מבחינתנו כחברי כנסת.

אני חושב שאנחנו בכנסת, גם כשאנחנו מאשרים את תקציב הביטחון צריך לקשור את זה גם לתקציב הזה של נכי צה"ל, אחרת אם אין לנו תקציב לטפל באלה שנפצעו במלחמה, אולי לא נשלח אותם למלחמה? אולי מדינת ישראל לא רוצה הגנה. צריך לתת להם את כל הגיבוי הנדרש לעניין הזה. אי אפשר להשאיר אותם לבד. אנחנו פה בוועדה, אדוני היושב-ראש, אנחנו ידועים כי אין לנו לא פה לא ימין, לא שמאל, זה לא מעניין אותנו בכלל. אין פה פוליטיקה. אנחנו צריכים ללכת כיד אחת ללחוץ על הממשלה, לבטל את החלטה 4088 ואנחנו צריכים לתת להם את הנפש, נפש אחת. צריך לתת להם את הנפש שלנו כחברי כנסת, אחרת אין לנו סיבה שאנחנו יושבים במקום הזה.

אני אומר עוד פעם, במסגרת התקציב צריך לשחרר להם את הדבר הזה. התקציב יושב, עומד, מחכה. אם הייתה פה החלטה שגויה צריך לשחרר את זה, לתת את הסמכות לשר הביטחון כן לטפל בנושאים האלה ולשחרר להם. תודה.

תודה, חבר הכנסת ואטורי.

מבחינת הסיכום, אני קודם כל ודאי מודה לכל המשתתפים.

אני רוצה רק, יולי, ברשותך ברכה. לצאת מפה עם ברכה. אני כבר 19 שנה מסתובב פה במסדרונות הכנסת. לפני 19 שנה חוקקנו חוק פדויי שבי. עברנו ממשלות, עברנו ועדות, עברנו חברי כנסת שהבטיחו הבטחות. עברנו עולם ומלואו פה בכנסת. אני רוצה לברך ולקוות שבמושב הזה, בכנסת הנוכחית העניין הזה של נכי צה"ל יבוא על סיומו ולא נצטרך פה לשבת יותר, לא נצטרך להיפגש יותר, לפחות לא בנושא הזה.

נכון. גם נדב אמר דברים דומים למה שאתה אומר וגם שמענו את זה מכולם.

נדב עוד לא נולד כשאני העברתי - - -

אני מתאר לעצמי. הוא אמר דברים דומים. אני דווקא מחזק את זה.

טוב, מבחינת הסיכום אני חושב שאנחנו כוועדה גם רושמים לפנינו. אמרתי, גם מובן מאליו, צריך להיאמר את השיפורים הרבים שחלו בפעילות אגף השיקום במשרד הביטחון. בתקופה האחרונה כולנו עדים לזה. אני לא רוצה להמשיך ולהיכנס לסיפורים אישיים אבל דווקא למנהלת האגף סיפרתי שיצא לי מאז לבנון השנייה ללוות מאוד מקרוב מקרה כזה של הלום קרב. שמעתי יחד איתו את כל התשובות האלה, בעקבות מה הוא הלום, וזה לא קשור למלחמה וכן הלאה. אני לא רוצה לצטט את הדברים שאני שמח מאוד ששמענו היום בדיון, שכבר לא קורים יותר. שמעתי את זה גם מארגון נכי צה"ל בפגישות שלנו.

שאלוקים יסלח לי ויסלחו לי ודאי עידן וזיו, אבל הגעתי למצב שאמרתי לאימא שלו, אולי עדיף שהיה חוזר קטוע יד או קטוע רגל ולא עם הפגיעות הנפשיות. שאלוקים יסלח לי על המשפט הזה. אנחנו כוועדה צריכים ודאי לראות את כלל התמונה, וכלל התמונה אומרת שלגבי כלל הנכים לא חלו העדכונים הנדרשים גם בתחומים הבסיסיים ביותר כמו דיור ורכב וכל הדברים שהם פשוט תלושים מן מהמציאות מבחינת הסבסוד שמקבלים האנשים האלה, ואנחנו בכל דרך אפשרית נדאג שהדברים האלה יטופלו בעתיד הקרוב. אמרתי שאנחנו נפנה לגורמים הרלוונטיים. שמחתי לשמוע את חברי הוועדה, כמו שנאמר פה מסיעות שונות, קואליציה, אופוזיציה, זה לא משנה בכלל. נפנה לוועדת העבודה והרווחה. במידה ויש שם עומס יתר וזה יכול לקרות. אני לא אומר שמישהו מטרפד בכוונה. יכול להיות שהם תקועים שם מהחקיקה, אז אני חושב ששרון אמרה דברי טעם. צריך פה או ועדה משותפת או ועדה מאוחדת או ועדת משנה, משהו שיכול להריץ את החוק הזה ולקדם אותו אולי בעזרת השם עוד בכנס הנוכחי של הכנסת.

לגבי הלומי קרב, ודאי ששמענו את כל הסיפורים הקשים. יש פה עוד הרבה מאוד מה לשפר. גם שמענו את זה מהאגף עצמו ומארגון נכי צה"ל וודאי מהאנשים. איך אמרת? אני תוצר הקצה או משהו כזה. גם מבחינת תורת השיקום עם כל הקושי שבדבר, גם עם הפערים שהם קיימים עד עצם היום הזה והם ברורים, שלפעמים הנכות הזאת לא ניתנת להערכה מדויקת ולפעמים פחות ברור למה אדם כזה זכאי לדיור או זכאי לרכב או זכאי לכל מיני דברים, אבל הם זכאים גם זכאים ולכן צריכים הדברים האלה לבוא לידי ביטוי גם בהחלטות וגם בחקיקה.

אחרון חביב. אמרנו, אנחנו ביקשנו באמצעות היועץ המשפטי של הוועדה ששלושה משרדים, האוצר, הביטחון והמשפטים יתנו התייחסות מיידית לנושא הזה של החלטה שמעכבת את היכולת של שר הביטחון ומנכ"ל משרד הביטחון, שאני אומר לכם באופן אישי, ודאי שמעוניינים מאוד להתערב ולעזור במיידי. אנחנו נשמח מאוד לקבל את העמדה שלהם. במידה והעמדה חיובית, אז נזרז אותם להגיש את ביטול ההחלטה לממשלה, ולביצוע המיידי.

סליחה אדוני, רק לפני שאתה מסיים. האם יש הערכה לסד זמנים, מתי מחויבים לתת תשובה? כי פעם אחרונה שאנחנו ביקשנו תשובות, לא אגיד את המשרד מטעמי נימוס. חיכינו כמעט שלושה חודשים בשביל לקבל - - -

זה לא ייקח לנו שלושה חודשים. אני גם אומר כאן ועכשיו שבמידה והיועץ המשפטי לא מקבל מן הקולגות שלו בימים הקרובים שום התייחסות, אז אני אדבר עם שלושת השרים ואבקש מהם התייחסות. לא דבר מסובך.

תודה, הישיבה הזו נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 14:02.